הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 37

מישיבת הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי

יום שלישי, י"ח בשבט התשע"ז (14 בפברואר 2017), שעה 12:00

תמונת מצב - שוויון בתעסוקה לצעירים בפריפריה

חברי הוועדה: מכלוף מיקי זוהר – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

איילת נחמיאס ורבין

ביין ותד - אגף תקציבים, משרד האוצר

מיכל פינק - סגנית מנהל מינהל היבוא, משרד הכלכלה

הדר וינטר גולן - מרכז בכיר ארגון ופיתוח, משרד הכלכלה

אילת קארפ - צוערת, אגף בכיר אסטרטגיה ותכנון מדיניות, משרד הכלכלה

האני מוסא - מפמ"ר עברית לערבים, משרד החינוך

שיר פרי - תעסוקת אוכלוסיות ייחודיות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

דוד קלדרון - מנהל מחוז דרום, שירות התעסוקה

אלדד ימין - ראש תחום צעירים פריפריה, המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל

גלית וידרמן - ראש אגף צעירים, המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל

אביב חצבני - מנהל מרחב דרום, התאחדות התעשיינים

טל אוחנה - סגנית ראש המועצה, מועצה מקומית ירוחם

יואב בכר - סמנ"כל משאבי אנוש התאחדות המלונות בישראל

נחמי גייניס - מנכ"לית מועצת הנגב

פאני רבינוביץ - סטודנטית, יו"ר מועדון מודל האו"ם, האוניברסיטה הפתוחה

סולימאן מסוואדי - סטודנט

ליטל עקנין - סטודנטית

לנא קי-זל - תלמידה

אלין קוגן

אליעזר מיטרני

ליעד להנר

יואב תעיזי

נועה בירן - דדון

יפה קרינצה

תמונת מצב - שוויון בתעסוקה לצעירים בפריפריה

שלום וברכה. אני מתכבד לפתוח דיון של הוועדה לצדק חלוקתי ושוויון חברתי. היום הנושא שנציג הוא נושא שנבחר על-ידי עמיתה שלי לדיון, פאני רבינוביץ, שמגיעה כסטודנטית שמסיימת תואר ראשון במדעי הרוח והחברה, והיא סגן יושב-ראש מועדון מודל האו"ם של האוניברסיטה הפתוחה. במסגרת הזו היום אנחנו רוצים לאפשר לה לקיים את הדיון, ואני אשתדל לא להפריע – אולי אשאל קצת שאלות. הנושא שהיא בחרה הוא שוויון בתעסוקה לצעירים בפריפריה.

בוועדה הזאת לצדק חלוקתי ושוויון חברתי, כשהקמתי אותה חרתתי על דגל הוועדה לעסוק בקיפוח ובפערים בחברה הישראלית בין הפריפריה למרכז. אין ספק שגם בנושא הזה, של שוויון ההזדמנויות בתעסוקה לצעירים, יש קיפוח, כי באזור המרכז הרבה יותר קל למצוא עבודה מאשר בפריפריה, לכן הדיון היום יכול להיות מאוד מעניין.

את הכינוס היום אנחנו עושים לציון אירועי הכנסת הצעירה, שזה אירוע לציון יום כינון הכנסת. כמה שנים? 68 שנים, כשנותיה של המדינה, שבקרוב תהיה 69. זה אומר שתוך כמה חודשים מקום המדינה קמה גם הכנסת. לא נתנו דקה אחת של מנוחה בלי פוליטיקה... אבל זו המדינה שלנו ואנחנו גאים בה ואוהבים אותה.

אני שמח על המשתתפים הרבים פה - סטודנטים צעירים, אנשים שמייצגים את הקו הזה. יש פה 40 תלמידים ממחוז חיפה. אעביר את השרביט לפאני, ונחליף כיסאות. אהיה כמו חבר כנסת לכל דבר ועניין. מנהלת הוועדה תעזור לך לעשות את זה בסדר הנכון. בעיקרון, בהתחלה מאפשרים לחברי הכנסת לדבר ואחר כך מתחילים את השאלות. בבקשה, הבמה לרשותך.

שלום לכולם. הנושא באמת חשוב לי, וכתבתי כמה דברים בגלל ההתרגשות.

כבוד יו״ר הוועדה, מנהלת הוועדה, סטודנטים, תלמידים ואורחים נכבדים, שמי פאני רבינוביץ', אני בת 37, אם לשלושה בנים, מסיימת תואר ראשון למדעי החברה והרוח באוניברסיטה הפתוחה, בעלת עסק לתוספי סליקה אינטרנטיים ומתנדבת במסגרות חברתיות מרובות.

אבל לפני הכול, אני ילדת פריפריה. גדלתי והתחנכתי בעיר נשר, כשעוד הייתה מועצה מקומית בעלת ארבע שכונות. בעזרת ראש עיר נהדר ומשאבים עצומים העיר פותחה לאין שיעור, קיבלנו חינוך עטור פרסים ושבחים וכל פרמטר בעיר שופר לאין שיעור. עם נישואי עברתי בעקבות בן זוגי לרשות צפונית אחרת, מרחק 25 דקות נסיעה מהראשונה.

מצוידת בניסיון משירות צבאי מתאים, תעודת בגרות וכישורים שפתיים, ניסיתי למצוא תעסוקה, אפילו כזו שלא תואמת את כישורי, רק להתפרנס ביקשתי. שנתיים חיפשתי, נעתי בין טפטופי ראיונות, עד שלבסוף נשברתי ועברתי למרכז. שם, רבותי, לקח לי בסך הכול שבועיים למצוא תעסוקה, ועוד כזו שכיוונתי אליה ותאמה את הניסיון והידע שלי. שלוש השנים האלו פגעו בי ובמשפחתי כלכלית, אבל חמור מכך - פערו חור בביטחון העצמי שלי, כזה שלקח לי שנים להתאושש ממנו. זו נקודת הציון הראשונה.

אומרים עלינו שאנחנו דור מפונק, אבל זה אותו הדור שגם בהתייחסות כלל ארצית מדדה אחר כל הפרמטרים של קודמיו: אנחנו שיאני שעות עבודה - נשים וגברים, עם זאת, אנחנו משתכרים מעט מאוד ביחס למדינות ה-OECD; כל הוצאות המחיה התייקרו ביחס לדורות שקדמו לנו; לחצי מאתנו אין דירה, גם לכאלו שנושקים לגיל 40; ואם לא די בזאת, החתך הבוגר של דור ה-Y משלמים הון על הוצאות טיפול בילדים.

במונחי תעסוקה גרידא, בחתך כללי, אנחנו דור משכיל בהרבה מקודמיו. אחוז המשכילים עלה מ-22% ב-1995 ל-40% ב-2011 - רק בטווח השנים האלו – ובמקביל, שכר הלא אקדמאים נשחק באופן בולט. 60% מאתנו נמצאים במקום עבודה רק שנתיים; 53% מרגישים שאין להם אפשרויות קידום; 60% מדווחים שנתבקשו לבצע מטלות שאינן במסגרת תפקידם; ו-52% אינם מכירים את הזכויות התעסוקתיות שלהם.

כשמדברים במונחי פריפריה התמונה מקצינה עוד יותר: פחות אחוזי השכלה, שיעורי שכר נמוכים בהשוואה למרכז, פחות אפשרויות תעסוקה ופחות נגישות לתחבורה, וכך החברה הישראלית משמרת פערים משנות ה-50 ומדירה אוכלוסיות חדשות ממוקדי כוח. ההגירה השלילית מהצפון ומהדרום מוכיחה את הסברה, לצערי.

אלו הם הנתונים, על-פי הלמ"ס וסקרי הכנסות לגבי הפריפריה: כמחצית מאוכלוסיית הצעירים בישראל העומדים בראשית דרכם בשוק העבוד הם חסרי השכלה על-תיכונית, ולרבים מהם אין כל הכשרה ההולמת את צורכי שוק העבודה; התמונה בקרב ערבים, נשים ובפריפריה מעודדת אף פחות; שיעור התעסוקה היחסי של צעירים חסרי השכלה על-תיכונית ירד בשנים האחרונות; גברים ערביים צעירים עובדים יותר מגברים יהודיים צעירים, אך שכרם נמוך יותר ובגילאים מאוחרים הם צפויים להתקשות בהשתלבות בתעסוקה; פערי השכר בין עובדים בעלי מקצוע לעובדים חסרי מקצוע גדול ומשקף את הפוטנציאל הטמון בשיפור ההכשרה של צעירים.

עשיתי עוד שני ניסיונות לחזור לקהילה שלי, ולנסות לצמוח ולהצמיח, בשש השנים האחרונות, ועל בשרי חוויתי את הפערים. הצעות שכר המתכנת של בן זוגי ירדו לשני שליש בהשוואה למרכז ומיעוט הצעות העבודה הורגש באופן ברור. כעצמאית, היה לי קשה לייצר הכנסה והנסיעות על ציר מרכז-צפון הקשו עלי לקיים אורח חיים תקין ורציף לילדי.

מה הם הפתרונות, אם כן? עוד השקעה בתשתיות, עוד השקעה בתוכניות השכלה, עוד השקעה בהכשרות מקצועיות וכמובן, עוד הצמחה של מרכזי תעסוקה. וזה מביא אותי לנקודת הציון השנייה: כשגרתי ברשות ההיא, לפני תשע שנים, במו אוזני שמעתי את מנהל לשכת התעסוקה מתמרמר בקול רם: "מדוע במרכז התעסוקה החדיש שנבנה בעיר, אותו אחד שהחברות מקבלות בו הנחות במיסוי ותנאי שכירות מצוינים, דוחפים את מכסות תושבי העיר רק למשרות ייצור ומעדיפים להעסיק במשרות מקדמות בעיקר מישובים חזקים באזור? עניי עירך קודמים."

כרגולטור, יש כאן יכולת אמיתית להתערב ולאלץ את החברות לעמוד בברטר, לקדם את צעירי העיר שחרקו שיניים בעבודות קשות וסיימו תארים תוך כדי ג'אגלינג מטורף בין עבודה ללימודים וסיוע בבית ההורים כשנדרשו. את האוכלוסייה הזו חייב לשמר בקהילה, לדאוג לה לאופק, למצוא להם אפיקי אמת. יש לחנך למודעות תעסוקתית עוד מבית-הספר, ללמד זכויות עובדים ולשפר הכוונה תעסוקתית שלא בדרך של הסללה. אני יודעת שעבודה נעשית, אני יודעת שנפתחו מרכזי צעירים, שהוחלו לא מעט תכניות לשיקום הצפון והדרום, ששופרו דרכי תחבורה, ואני מצדיעה לכל העוסקים במלאכה הקדושה הזו ואני גם זוכרת שניעות חברתית לוקחת עידן ועידנים. אבל מדינת ישראל לא תצליח להתקיים לאורך זמן רק על המרכז שלה, ובניין הארץ תמיד היה מערכיה של מדינת ישראל. מגיע לצעירים האלו להתפתח בקהילות שלהם. הם בעצמם המפתח, לא ייבוא של אוכלוסיות חיצוניות. מגיע להם ולילדיהם להיות קרובים לסבא ולסבתא; מגיע לסבא ולסבתא להיעזר בהם לכשיצטרכו. מובן שאם ירצו יעתיקו את מקום מגוריהם, וזו זכותם הטבעית והאזרחית, אבל לכל המעט, מגיעה להם האפשרות לבנות ולהיבנות בקהילות שלהם. לזה אני שואפת לכם, לאחייניי ולילדי.

חבר הכנסת מיקי זוהר, יו"ר הוועדה.

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. ברשותך, אני רוצה להתייחס לדברים שאמרת וגם לסוגיה שיש הה על סדר-היום. מה שאמרת משקף את מה שקורה בפריפריה הלכה למעשה. אנשים מוצלחים מאוד שגדלים בפריפריה, למרות שמתחילת חייהם הם מתחילים בפיגור מסוים: הם מתחילים בפיגור ברמת החינוך שהם מקבלים; הם מתחילים בפיגור ברמת הרווחה שיש בעיר מגוריהם; הם מתחילים בפיגור בנגישות שלהם לכל מיני פרויקטים ומקומות שיש דווקא במרכז הארץ - פרויקטים חינוכיים וכדומה; הם מפגרים ברמת התרבות שהם זוכים לה. ועדיין הם מצליחים, כנגד כל אותם סיכויים שציינו, להצליח להתקדם. לאחר מכן, אחרי שהם כל כך מתאמצים ומצליחים למצב שיש להם את ההשכלה הנדרשת כדי לעשות דברים ופעולות מדהימות, הם לא יכולים לעשות את זה באזור מגוריהם כי שוב הם צריכים לנדוד לאזור המרכז כדי להגשים את החלום שהם רוצים להגשים, אחרי עבודה קשה כפי שציינתי. הדבר מקומם, כי אתה שואל את עצמך למה הדברים נמצאים דווקא באזור המרכז ולא בכל רחבי הארץ.

הוועדה הזו, התפקיד שלה, קודם כול, הוא לייצר פתרון לנושא הזה ולעשות לסיפור הזה סוף. להביא למצב שכל אחד, לא משנה איפה הוא נולד ומאיפה מגיע, ראשית מקבל הזדמנות שווה; ושנית, יכול לממש את החזון שלו במקום מגוריו, לא במקום אחר. הוא לא יצטרך לנדוד למקום אחר כדי להגשים את החלום שהוא רוצה להגשים. אם בסופו של התהליך זו באמת תהיה התוצאה, כולנו נוכל לומר דיינו, עשינו את עבודתנו הציבורית.

כדי שהדברים יהיו ברורים – העבודה היא גם עבודה קשה, וכפי הנראה גם עבודה ארוכה. זה תהליך ארוך. בנושא הבריאות, למשל, הפערים בין הפריפריה למרכז הם אדירים. יש נתונים שמוכיחים שמי שגר בפריפריה ימות חמש שנים קודם. זה לא דבר שהוא מובן מאליו, זה דבר מחריד. זו אחת הבעיות הגדולות במדינת ישראל – הפערים בחברה הישראלית בין הפריפריה למרכז.

אגב, לאו דווקא פריפריה גיאוגרפית, גם פריפריה חברתית. יש שכונות, ממש שכונות גדולות מאוד בערים במרכז הארץ, שהן מחוץ לתחום. לא מזמן ערכנו דיון לגבי דרום תל-אביב. זו שכונה שהיא מחוץ לתחום, זו שכונה שמיועדת למהגרים ולמסכנים. אם אתה מוצלח, אתה לא יכול לגור בשכונה הזאת, אין לך איכות חיים. זו דוגמה אחת, ויש עוד המון דוגמאות. אבל קצרה היריעה ואני רוצה לאפשר לשאר חברי הכנסת לדבר.

גברתי היושבת-ראש צריכה ללמוד גם שאם חבר כנסת מדבר יותר מדי, אומרים לו: אדוני, אתה צריך לסיים.

דברי טעם.

החברה הישראלית נמצאת במקום שהיא חייבת לצמצם את הפערים, כי אם בחברה הישראלית לא יהיו פערים, היא תשגשג באופן בלתי ניתן לשיעור, כי הפערים יוצרים שבר עמוק בחברה, ולא משנה אם זו חברה ישראלית או חברה אחרת. השבר הזה מונע מהחברה להתקדם. כשיש שוויון הזדמנויות ושוויון ביכולת ובנטל, המדינה משגשגת הרבה יותר מהר, ויש דוגמאות רבות בעולם. זו משאת נפשי, ואני מקווה שגם אשלים אותה. תודה רבה.

דברי טעם.

דרך אגב, בוועדה לא מוחאים כפיים – לא שציפיתי למחיאות כפיים - - -

מבחינת תקנון הכנסת בוועדה מותר, במליאה אסור.

אז מחיאות כפיים, חבר'ה.

(מחיאות כפיים)

סתם, לא - - -

זה היה נאום מצוין, אז למה לא.

תודה רבה לחבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, בבקשה.

דוקטור.

חבר קבוע בוועדה, מגיע לכל הדיונים שלה.

תודה רבה. יום טוב לכולם, אני מברך על הדיון הזה, אני מברך את נוכחותכם, נוכחות כל הצעירים שבאו. זה דיון חשוב מאוד. אחרי מה שיושבת-ראש הישיבה ויושב-ראש הוועדה אמרו, אין מה להוסיף הרבה. נשאר רק לתת המלצות ומסקנות, שמקבלי ההחלטות למעלה אכן יפעלו לקידום - לא רק התעסוקה בפריפריה, אלא ינקטו בצעדים הנכונים הראויים.

אני מבין שהמרכז זה מרכז – זה עסקים, זה משרדי הממשלה, זה נציגויות המדינות הזרות - הכול שם. אבל חובת מקבלי ההחלטות שהפריפריה תהיה, במיוחד במדינה שהיא קטנה. מה המרחק בין תל-אביב לחיפה או בין חיפה לקרית שמונה? 40–50 ק"מ. זה לא מרחק שמצדיק את הפערים שישנם, גם מבחינת מרכזי תעסוקה, גם אזורי תעשייה, גם קידום הרפואה והכול.

לכן העבודה שאנחנו עושים בוועדה, בראשות היושב-ראש. לזכותו אגיד שהוועדה הזאת לא סתם מתכנסת ומצהירה הצהרות לצמצום פערים, כל הפערים שיש בין הפריפריה למרכז. אני חושב שישנם צעדים חיוביים ויש צעדים שהם עם תוצאת חיוביות. הדיון שיהיה היום - נשמע אתכם. לא נדבר הרבה, באתי לשמוע אתכם. טוב שיש דיון שנשתף אתכם בהצעות שלכם, וההצעות האלה נציע אותן למקבלי ההחלטות. זה מאוד חשוב לשמוע אתכם, זו העבודה שלנו. אתם מהשטח, מכירים מה חסר לכם, מה אתם צריכים. לא רק נשמע, אני בטוח שתהיה אוזן קשבת וזה יועבר לגדר המבצע, ונעקוב אחרי זה, שאכן יהיה ביצוע ולא יישאר על הנייר. תודה רבה לכם, אני מברך על הדיון. תודה רבה לך, יושבת-ראש הישיבה.

תודה רבה לחבר הכנסת ד"ר עבדאללה אבו מערוף. עכשיו נשמע את חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.

צהרים טובים, תודה רבה על הפתיחה המאוד מרגשת שלך. תודה רבה לחברי מיקי מכלוף זוהר, בעיניי הוועדה הזאת עושה עבודה מאוד מאוד חשובה ואנחנו נוגעים בנושאים הכי כואבים שמציקים לפריפריה. רק בחודשיים האחרונים עסקנו באופן אינטנסיבי בנושא הבריאות, כי זה מאוד מאוד מטריד אותנו, ואנחנו ממשיכים לעסוק בו ולא מרפים ממנו.

אבל באמת נושא התעסוקה מאוד מטריד אותי. אני יו"ר שדולת התעשייה בכנסת, אני מסתכלת על מה שקורה בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית – זה באמת לא משנה. אני אומרת לעצמי שזה פשוט לא הגיוני. התסכול הגדול שלנו הוא שאנשים מדברים אתנו ואנחנו לא באמת יכולים לפתור להם את הבעיה. אנחנו יכולים להביא את הדברים בפני השרים, אנחנו יכולים להציע הצעות, יכולים להציע הצעות חוק, אבל בסוף המשאבים לא נמצאים אצלנו ואפילו לא אופן חלוקת המשאבים. אפילו למיקי זוהר, שהוא בקואליציה – אני באופוזיציה - יש פחות כוח מול הממשלה ממה שאנחנו היינו רוצים או חושבים שצריך להיות בנושא של איך מחלקים את המשאבים.

אחד הדברים שבמידה מסוימת המדינה ויתרה עליו, ובגלל שהרבה שנים היתה הסללה גם אנחנו רצינו שיצא מחוץ לחדר, זה חינוך טכנולוגי. אני מאוד מאמינה בחינוך טכנולוגי. חינוך טכנולוגי של היום לא דומה בשום צורה להכשרה המקצועית של פעם, אין שום דמיון בין הדברים האלה. היום גם תעשייה מסורתית מיוצרת בשיטות הייטק כמעט לגמרי – אני לא רוצה להגיד בכל המקרים. אבל הוויתור על חינוך טכנולוגי הוא ויתור שמי שמשלם עליו את המחיר הכי כבד זו הפריפריה, וזה דבר שאנחנו חייבים להידרש אליו. ניהלנו הרבה מאוד דיונים בנושא הזה. למה זה מטריד אותי? משום שהמדינה, במקום ללכת למיזם לאומי בנושא של החזרת החינוך הטכנולוגי – מה מרתק בעניין הטכנולוגי?

זה משולב עם תעודת בגרות?

כן כן, חד-משמעית. כל מי ששמע אותי אי פעם מדברת על חינוך טכנולוגי יודע שאם, חס וחלילה, תחזור ההסללה, מבחינתי שהחינוך הטכנולוגי ייזרק מהחלון, למרות שזה יסכן את הכלכלה הישראלית. אני אומר שאין דבר כזה – כל נער ונערה, מעבר לזה שהם רשאים לבחור, צריך לעודד אותם להשלים את הבגרויות ואחר כך לבחור מה שטוב להם. לא כולם רוצים להיות בנקאים, לא כולם מתאימים להיות מתכנתים – לא כולם ולא כולן. אחד הדברים המעניינים זה שבחינוך הטכנולוגי של היום – ואני לומדת את זה הרבה בוועדת החוץ והביטחון בדיונים, למשל, בנושא של חינוך טכנולוגי לבנות. מה מדהים? היום חינוך טכנולוגי זה מתאים לנשים, זה מתאים לגברים. אפשר לעשות מהפכה של שוויון הזדמנויות, שהיא לא רק מהפכה גיאוגרפית, היא מהפכה מגדרית מדהימה. אנחנו לא רוצים לקחת את השלטון במקום הגברים – בעצם כן, ואנחנו גם נזכור שפעם לא היינו בשלטון וניתן שוויון לגברים, אני מבטיחה. אני צוחקת.

ברמה העקרונית, מה שאני מנסה לומר זה שאנחנו צריכים לראות איך מטפלים במנועי הצמיחה האמיתיים. על חינוך טכנולוגי דיברתי; עסקים קטנים ובינוניים – איך מעודדים את הדבר הזה. יש יזמות בפריפריה, וגם שם אין שוויון הזדמנויות. הכול יותר קשה, הכול יותר מורכב, הנגישות יותר קשה. איך ממצים את הזכויות כדי להקים עסק קטן? כדי שתוכלי להקים עסק קטן, למשל, אחרי שנולד לך ילד? כל מיני דברים מהסוג הזה.

אחד הדברים שאנחנו יכולים לעשות בוועדה הזאת, אולי אפילו בשילוב ועדת הכלכלה, זה לשרטט לעצמנו נושאים לדיון, שאולי שם אנחנו יכולים להסיר חסמים. יש לנו שר כלכלה חדש - ואני חושבת שזה מאוד חשוב לדיון הזה – לראות איך אנחנו מייצרים תמריצים מיוחדים לפריפריה.

לא פחות חשוב – סליחה שאני חוזרת לחינוך הטכנולוגי ומסיימת בו - איך אנחנו מוודאים שיש חינוך טכנולוגי אמיתי, שבצדו יש שוויון הזדמנויות - אל תדאגי, צריך להכיר אותי כדי לדעת שאני רוצה שכל נער ונערה במדינת ישראל יזכו. סיימתי, אני רוצה להודות לכם שבאתם לפה ומאוד שמחה להיות פה.

אני רוצה לומר כמה דברים בהמשך לדבריה החשובים של חברת הכנסת ורבין. יש כמה פעולות לעודד צעירים להישאר לגור בפריפריה, ויש כמה פעולות שהממשלה צריכה לעשות כדי שזה יקרה. יש פעולה אחת שהממשלה כן עשתה – הובלתי את זה, יחד עם יושב-ראש ועדת הכספים בוועדת הכספים – העברנו הטבות מס לפריפריה בצורה מאוד משמעותית. יש המון מקומות בפריפריה שאם תגור בהם תישאר עם כמה מאות שקלים, לפעמים אפילו אלפי שקלים, בנטו בגלל הטבות מס מאוד ספציפיות. אבל אם אתם שואלים אותי, הן לא מספיקות. מדובר בהטבות מס שמגיעות למקומות מאוד ספציפיים, בצפון הרחוק ובדרום הרחוק. אבל צריך לזכור שפריפריה זה לא רק מטולה ואילת, יש עוד המון שטחים באמצע שצריך להתייחס אליהם. לכן, בנושא הטבות המס, אם נרחיב את מפת ההטבות ונשדרג אותה, אין לי ספק שתהיה הגירה לפריפריה. זה פעם ראשונה.

הנדבך השני זה שאם אתה זוג צעיר ורוצה ללכת לגור בפריפריה, אז יש לך סיכוי לקנות דירה, כי המחירים שם יחסית יותר זולים מהמרכז. אז דבר כזה, יחסית, פתרנו.

לא זולים בהרבה. זה ממש מזערי.

אתמול בדיוק בדקנו את זה. זה לא מספיק.

זה מאוד תלוי איפה. אז לגבי דירה, בואו נגיד שזה משהו בר ביצוע.

נניח.

אבל תלך לגור במקום אם תדע שרמת החינוך שם היא רמת חינוך גבוהה, והדבר הקריטי מבחינתך זה שיש לך איפה לעבוד ולפרנס את ילדיך. אם אתה מגיע לגור במקום מסוים ואין לך פרנסה, אז גם אם הדירה תעלה 100 שקל לא יהיה לך איך לשלם משכנתא ולא עשית בזה שום דבר.

אז צריך חינוך, תעסוקה ומגורים. את הדברים האלה הממשלה עושה – חד-משמעית - אבל לא מספיק, כי יש עוד הרבה דברים שניתן לעשות. למשל, בנושא תעסוקה עשינו כמה פעולות, גם בוועדת הכספים האחרונה לאישור הכספים. עודדנו מפעלים לפתוח את המפעלים שלהם דווקא במפת עדיפות א', שזה פריפריה, ונתנו להם הטבה של 6% במס חברות.

אבל זה רק בהייטק.

בהייטק. דרך אגב, אחרי זה צירפנו גם לואו-טק.

לא לגמרי. צריכים לדבר, אבל זה חשוב שהם יהיו.

אנחנו צריכים לגרום למפעלים, מבחינה כלכלית, לפתוח שם. אני חושב שצריך להוסיף על זה עוד שדרוג, ולהגיד לכל בעל מפעל שמצליח להביא עובד מאזור המרכז, שיעתיק את אזור מגוריו מאזור המרכז לאזור שלו – כי בדרך כלל צריך לפתות עובדים שמגיעים מאזור המרכז בשכר יותר טוב: תן לו הטבה בשכר דירה או בסיוע בתשלום המשכנתא והמדינה תסבסד את זה, ובלבד שהצלחת להעתיק אותו מאזור המרכז לפריפריה. יש המון פעולות שצריך לעשות.

שכחתי להוסיף שני דברים חשובים. אמנם בצדק תאמרו לי: אם עברתי לגור בעמק המעיינות, אני לא רוצה לנסוע כל יום לתל-אביב. אתם צודקים, אבל עדיין כל הנושא של התחבורה הציבורית הוא אחד החסמים הכי הכי קשים לתעסוקה מגוונת, משודרגת. אפילו בתל-אביב אין את הכול. זה אחד הדברים שהם זהים לחלוטין בין הפריפריה החברתית לפריפריה הגיאוגרפית – שתי הקבוצות האלה זקוקות לתחבורה ציבורית ברמה הכי גבוהה שאפשר, ולצערי, זה עדיין לא.

אני אומרת לך, גם אני חושבת שישראל כץ עושה עבודה טובה, אבל בעניין הזה היה צריך להשקיע כפל-כפליים. סיפרתי לך פעם שבישראל משקיעים 1,400 יורו לשנה לבן אדם; בעולם, שהוא הרבה יותר מתקדם מאתנו בתחבורה ציבורית, משקיעים 10,000 יורו לשנה בבן אדם. לכן אנחנו נמצאים קצת מאחור.

דבר נוסף הוא שצריך לחשוב על הממשלה פעמיים: פעם אחת בנושא של התקציב, אבל פעם שניה כמעסיק, יש את זה גם בכתבי בן גוריון. הממשלה לא אמורה להיות רק בירושלים ובתל-אביב. חיפה הפכה להיות פריפריה מוזנחת מבחינת תעסוקה. זה אבסורד. משרדי הממשלה, מבקר, המדינה, הרכבת – כולם יצאו מחיפה. עכשיו בחיפה שוברים את הראש שם מה תהיה החלופה התעסוקתית, ואנחנו יודעים שיש שם גם בעיה עם המפעלים. אנחנו אומרים לעצמנו: איך זה יכול להיות? גם בגלל שהמגזר הציבורי כל כך גדול, על אחת כמה וכמה אנחנו חייבים לוודא שהממשלה, כמעסיק, יודעת לתת שוויון הזדמנויות. זה כלי מדהים לפיתוח הזדמנויות. תודה.

תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. מיכל פינק ממשרד הכלכלה, בבקשה.

מיכל, אני מזהיר אותך מראש שיש פה יושבת ראש מאוד רצינית. לא כדאי להתעסק אתה. נתונים מדויקים, מסודרים.

אם אתם רוצים נתונים – אז יש.

לא רק נתונים. נתונים יש לנו, הרבה נתונים.

ככה זה פה. משרדי הממשלה באים לפה, ואנחנו דורשים מהם.

כבוד היושב-ראש ויושבת-הראש, אדוני התייחס לפעולות הממשלה, ואני חושבת שראוי להזכיר דווקא מה שעלה על השולחן הזה ועל שולחנות נוספים בחודשים האחרונים. הועברה החלטה לפיתוח כלכלי-אזורי של הצפון – זה לא נאמר, וראוי להיאמר - ליד עוד החלטות גדולות ומשמעותיות שאנחנו מטפלים בהן והעברנו. למשל, העברנו השבוע החלטה חדשה לבדואים בדרום. הממשלה בהחלט רואה ומתייחסת למה שקורה בפריפריה. חלק מכם הייתם בדיון בשעה האחרונה, ואמרתי שהטבות, לפחות בכל הנוגע לכלים של משרד הכלכלה, ממוקדות בפריפריה. כשמדובר על חוק עידוד השקעות הון, למשל, הוא מיועד רק לפריפריה, אך ורק לצפון ולדרום, כאשר 20% מענק היה בצפון ועכשיו הוספנו 10% נוספים, במסגרת החלטת הממשלה לצפון, למפעלים שקמים או מתרחבים.

תאפייני בבקשה את סוג המפעלים.

במקרה המסוים של חוק עידוד השקעות הון מדובר במפעלי תעשייה בכל הרמות, החל מהייטק וכלה במה שנקרא תעשייה מסורתית - כשמדובר במפעלים, זה כולל ציוד. כלים נוספים, כלים אחרים: תמרוץ תעסוקה בשכר גבוה. למשל, חברת EMC הגיעה לבאר שבע לפארק ההייטק, פארק הסייבר, יחד עם תמרוץ של סבסוד שכר ההייטק, שגם זה מסלול שמוקצה עכשיו גם לצפון וגם לדרום. יש גם פיתוח של אזורי תעשייה - ככל שאנחנו מתקדמים לעומק הפריפריה אנחנו מדברים תמרוץ גבוה יותר מעלויות פיתוח הקרקע. מדובר על עד 90% סבסוד.

אנחנו מתחילים לראות בדרום – בצפון יש ריכוז מאמץ חזק והכרחי עכשיו – סימנים של הצלחה. אם מדברים על תעשייה, ישנם אזורי תעשייה כמו נעם ליד נתיבות או עידן הנגב, שהוא אזור תעשייה משותף לרהט ולמועצה אזורית בני שמעון, ממש אזורי תעשייה מלאים. זאת אומרת, תעשייה מגיעה לשם, התמריצים משפיעים. בבאר שבע אנחנו מדברים על מרכז הסייבר, פארק ההייטק בבאר שבע שהוא הסייבר פארק. יש הטבות בכל התחומים, אנחנו לא מגבילים - לשאלתך.

לגבי הצפון, חשוב להגיד שהגדרנו - - -

לגבי סוג המפעלים ואופי ההטבה, צריך לברך את יושב-ראש ועדת הכספים וחברי הוועדה שנאבקו ערב אישור התקציב שהדברים האלה גם יורחבו וגם האחוזים יהיו נמוכים.

נכון, כי לצד ההטבות במס שתיאר היושב-ראש, הגדרנו שם את הקו של אשכול פריפריאלי 1–4, שהוא מגדיר את עומק הפריפריה וממנו אפשר לקבל את המענק הנוסף.

מעבר לכך, אנחנו לא מדברים רק על השקעות פיזיות. אנחנו מבינים שצריך ליצור סביבה כלכלית, סביבה עסקית. למשל, אחד המנועים שנראים לכאורה קטנים בכסף – לכאורה – הושקעו 5 מיליון בהקמה של שתי קהילות עסקיות – יצירת אקו-סיסטם, יצירת סביבה בתחומי מדעי החיים והמזון, מכיוון שאלה הדברים שחזקים.

זה יבוא של קהילות או בני המקום? זה חשוב.

כן. זו בנייה מהשטח. אנחנו מסייעים ומתמרצים עם הניסיון שלנו והתמריצים שלנו. אתן דוגמה מעולם אחר: יש סביבה עסקית מאוד גדולה בתחום המים והניו-טק. יש לנו מוקד במשרד הכלכלה שמנהל את זה, יש תערוכות מדי שנה, מגיעות משלחות. הנושא הזה הוא על שולחנים של כל הנספחים המסחריים – 43 בעולם – שאנחנו מנהלים אותם. אותו דבר נעשה עכשיו בצפון סביב מדעי החיים והמזון, כדי ליצור את הסביבה העסקית. בעבודה עם תוכנית צפון ישבנו שנתיים עם השטח, ישבנו בתוך השטח.

אני מזדהה עם דברייך כי אני בעצמי מהצפון. נולדתי בקרית שמונה וגדלתי במושב על קו ציר נהרייה-שלומי, אז יש הכרות עם השטח. הרעיון היה לקחת חוזקות של המקום. למשל, תחום מדעי החיים הוא תחום נכון מכיוון שיש הרבה מאוד בוגרי מדעי החיים מהמגזר הערבי שלא עובדים בתחומם. אנחנו רואים שהם עובדים בהוראה, אנחנו רואים שהם עובדים ברוקחות. דווקא כוח אדם כזה איכותי ומתאים, לשלב אותו עם תנופה בתחום מדעי החיים.

דברים לוקחים זמן, אמרת בעצמך. אז יש תמרוץ יותר גבוה לאזורי תעשייה - שיעורי סבסוד, מענקים. זה באמת למפעלים שיכולים לבוא מחר בבוקר, אבל כשמסתכלים על איך יוצרים סביבה גם צריך להשקיע מלמטה השקעה יסודית, לבנות דברים, ליצור סטרט-אפים וללוות את זה לכל אורך הדרך. אני מאוד מקווה שאנחנו שם. השטח שם, אנחנו עובדים ביחד. אין כאן מצב, מבחינתנו, של ממשלה מנותקת על מגדל השן.

לגבי הדרום, עברה החלטה נוספת ממש השבוע לקידום האוכלוסייה הבדואית. במסגרת 93 מיליון שקלים שמשרד הכלכלה שם בהחלטה הזו, 30 מיליון מיועדים ספציפית להעתקה של מפעל מהדרום לאחד מאזורי התעשייה של הבדואים. הולכת לצאת בקרוב גם החלטת ממשלה של 75 מיליון שקלים מהמשרד לטובת נגב מזרחי – ירוחם, ערד ודימונה – כדי להביא גם לשם שלושה או ארבעה מפעלים דווקא ברמה היותר גבוהה של התעשייה, לא תעשייה מסורתית.

ויש להם מכסות מבני המקום? זאת אומרת, אנשים שהם צריכים לקלוט מתוך העיר?

צריך לבנות איזשהו רף מדורג, אבל כן. גם כשנתמכו מפעלים שעברו לפארק הסייבר היו בהתחלה מדרגות – אז זה היה 60%. אני לא זוכרת את המספרים שהיו במדויק, אבל בוודאי. אני גם לא חושבת שזה מעשי שמפעל יישב בערד ויסיע עובדים מתל-אביב. זה לא הרעיון, הרעיון הוא להעסיק עובדים מהאזור.

כך שהמאמצים שלנו הם גם לצפון וגם לדרום. כמו שאמרתי, בדרום מתחילים לראות תוצאות, אבל זה ממש לא הסוף. יש הבדל בין באר שבע, שנהנית באופן יותר ישיר ובאופן יותר מידי מהמהלך של מעבר בסיסי צה"ל לנגב. חלקו קרה - עיר הבה"דים, למשל, כבר קמה. אבל עיר הבה"דים, יש לה השלכות רוחב קטנות יחסית, מכיוון שהיא יותר קריית הדרכה לסדירים. לעומת זאת, מה שעומד לקום – קרית המודיעין וקרית התקשוב – יש מאחוריהן הרבה מאוד פעילות עסקית-מסחרית של הייטק. זאת אומרת, בוגרי 8200 ייחטפו מהשער לא בהרצליה אלא בבאר שבע. גם התעשייה מרגישה את זה, מתחילה לזוז, ואנחנו רואים את המגמות האלה. הרעיון הוא להרחיב את המעגלים.

אגיד לך לאן אני חותרת. גם הפריפריה הגיאוגרפית היא לא מקשה אחת - יש אזורים יותר חזקים, והרבה יותר קל לקטוף אותם. הם מנוסים, יש להם השכלה יותר יוקרתית. איפה בני המקום? אלה שסיימו את הגליל המערבי, את מכללת ספיר? אותם צריך לחזק, אלה המנהיגים של מחר, בעיניי.

אני לגמרי מסכימה אתך.

אז לשם צריך לכוון.

אני לגמרי מסכימה. קודם כול, ההגדרה של אשכול פריפריאלי 1–4, זה בא בדיוק בשביל לצייר את הציור שאומר שבאזור כרמיאל מזרחה וצפונה זה קו שיותר קשה לו מאשר הקו המערבי יותר או הקו שיותר קרוב לחיפה, ושם לעשות הטבות מוגדלות. למשל, מסלול תמרוץ שכר – דיברתי על EMC בבאר שבע שהיה אז תנאי למפעל גדול – 80 עובדים. אנחנו משנים את ההתניה הזאת בצפון, כי אנחנו מבינים שאין שם כרגע את המנוע של פארק הסייבר, שהדלתה של קפיצה במספר עובדים צריכה להיות יותר קטנה, ולכן שם אנחנו עושים מסלול ייעודי שיביא מפעלי הייטק או חברות בשכר איכותי וגבוה, אבל לא כל כך גדולות, כדי לאפשר להם את המקפצה, כי אנחנו גם מתחברים עם הצרכים של השטח. אנחנו בשיא הפעילות באופן שגרתי במקומות כמו חוק עידוד השקעות הון, פיתוח אזורי תעשייה, אבל אנחנו בהחלט מוסיפים כלים חדשים תוך כדי חשיבה, תוך כדי לימוד מהשטח של מה הוא צריך, והעבודה בעיצומה.

תודה רבה למיכל פינק. אני רוצה להוסיף שלדעתי גם סיכויי ההישארות של אוכלוסייה מקומית הם הרבה יותר גדולים מאשר אוכלוסייה מיובאת. הרבה יותר קל להם לייצר רצף, להיות אמא ואבא. מי שמהגר למרכז נשאר לאחור גם אם הוא צריך עזרה עם ילד. אני רואה את זה במעגל החברתי שלי, שהן נעזרות הרבה יותר ממני. קל להן, אז אחוזי ההישארות שלהם הרבה יותר טובים מאשר מישהו שבא לארבע-חמש שנים לג'וב, מסיים וחותך – לא משנה לו כבר לאן.

זה לגמרי נכון, זה ניכר מהנתונים. צריך לחזק גם מגוון תעסוקתי איכותי. רואים את שיעורי ההגירה אבל גם את הפער בין משרות איכותיות בשכר גבוה – מה יש באמת בפריפריה ומה מתרכז יותר באזור המרכז. סביב אותם כלים אנחנו מנסים לתמוך, לסבסד ולהמריץ, אבל בסוף זה חיבור של כוחות מקומיים ושלכם, בין היתר.

תודה רבה. המשרד לפיתוח הפריפריה והנגב, גברת גלית וידרמן, בבקשה.

היינו המשרד הראשון שהקים אגף ייעודי שעוסק בצעירים. אני שמחה שציינת את אחד המיזמים שאנחנו מובילים בתחום הזה - המיזם של מרכזי הצעירים, שהמטרה שלו היא לעודד גאווה מקומית ולסייע לבני מקום להישאר בפריפריה הגיאוגרפית. החל מהשנה שעברה התווספה לאחריות של המשרד גם הפריפריה החברתית והמשרד הוסיף לפעילות שלו גם יישובים נוספים בפריפריה החברתית.

"פריפריה" זה מושג חמקמק.

אנחנו מנסים להתמקד בשני תחומים עיקריים. הראשון הוא פיתוח קריירה, מתוך הבנה שזה הנושא שבעיקר מעסיק צעירים. צריך לראות איך מחזקים צעירים, נותנים להם גם ייעוץ אישי, גם כלים תעסוקתיים, הכשרה מקצועית בתחומים שמשרד הכלכלה לא עוסק בהם.

בכמה כסף זה מתוקצב?

בכלל המיזם? בסביבות 30 מיליון שקלים.

אגף הצעירים, כמה הוא מתוקצב?

קצת יותר מכפול.

איך אתם בודקים את ההצלחה של המיזם? איך אתם מודדים?

אנחנו מפעילים מערכת של מדידה והערכה שנבדקת אחת לרבעון ובודקת גם את המספרים, גם כמה צעירים הגיעו לכל מרכז. בשנה שעברה הגיעו למרכזים למעלה מ-40,000 צעירים; 27,000 צעירים קיבלו שירותים ספציפיים – שירותי ייעוץ, שירותי הכוונה, שירותים אישיים שהם ביקשו במרכזי הצעירים. ייצרנו מערכת של מדידה והערכה מאוד קונקרטית, גם כדי לבדוק את התוצרים וגם לשפר את הדברים שיש בהם שיפור. אם יש תוכנית שאנחנו מקיימים במרכזים ואנחנו רואים שאין בה כל כך צורך, אנחנו משנים אותה ומפתחים תוכניות אחרות.

הזרוע השניה משלימה את נושא פיתוח הקריירה ולצד זה עוסקת בנושא של הפיתוח הקהילתי, כי אנחנו יודעים שהמוקד צריך להיות גם לייצר - - -

לעטוף.

כן, עטיפה משמעותית. חיזוק של הקשר עם היישובים ולייצר קהילה מקומית כדי להשאיר כמה שיותר צעירים גם בפריפריה הגיאוגרפית, ועכשיו גם בפריפריה החברתית, מתוך המקום של מעורבות וקשר לכל יישוב ויישוב. יושבת כאן בחדר גם הדרה רוזנבלום. אני, כילדה, הייתי פעילה גם במועצות התלמידים.

זה יפה מאוד לראות את זה.

כבר לפני למעלה משני עשורים. אבל אני חושבת שגם הנושא של איך אתה פעיל ויוצר קשר אישי - - -

איפה גדלת?

באשדוד.

לפני שני עשורים אשדוד היתה פריפריה. היום היא כבר חצי, ואולי בכלל לא.

אני רואה את עצמי כילדה שגדלה בפריפריה. נולדתי באירן, גדלתי באשקלון במרכז קליטה, ואחר כך באשדוד. לכן גם חשוב לי מאוד להיות עובדת מדינה בתחום הזה ולנסות ולייצר שירותים כמה שיותר איכותיים ולתת את מכלול הכלים לצעירים בפריפריה. אני חושבת שאנחנו עושים עבודה טובה, איכותית והמשרד שלנו מנסה להתקדם כל הזמן בתחום הזה.

כל הכבוד, עבודת קודש.

הגיעו אלינו גם סטודנטים שמשתתפים אתי בפרויקט וישמיעו את קולם. אנחנו מורידים את זה קצת למקרי בוחן. סולימאן בחר את עכו, ליטל בחרה את נתיבות. נתחיל מליטל אקנין, סטודנטית לכלכלה, ראש מחלקת מעורבות חברתית במכללה למינהל. בבקשה.

תודה רבה. זה לא מובן מאליו, תודה שהזמנתם אותנו. כמו שהיא אמרה, קוראים לי ליטל עקנין, אני סטודנטית במכללה למינהל, שנה שלישית. במכללה אני יו"ר פורום כלכלה ובעבר שימשתי כראש מחלקת מעורבות חברתית. יש ברשותי עסק של פרחים.

בחרתי בנתיבות כמקרה בוחן, ואני אתמקד בקידום מעמד הנשים בעיר. בעיר נתיבות פועלים כ-400 בתי עסקים של מסחר, ולצדם מציעים גם שירותי משרד. לאחרונה הוקמו באזורים השונים בעיר שלושה מרכזי קניות גדולים המספקים תעסוקה ופרנסה לרבים מתושבי נתיבות והסביבה, כולל חנויות מותג, רשתות שיווק, מזון, פנאי, תרבות והסעדה.

התכנון האורבני של נתיבות מוציא את התעשייה מחוץ לעיר, אל פארק תעשיות נעם, הממוקם על ציר התנועה אשקלון-באר שבע. הפארק הוא פרויקט לאומי, חברתי וכלכלי שנועד לעודד יזמים ומשקיעים להעביר מפעלים לתחומו, כחלק מהמאמץ הלאומי ליצירת מקומות עבודה לתושבי האזור.

זה המקום לומר שמי שיזם את זה ומי שמקדם את זה הוא ראש עיריית נתיבות, יחיאל זוהר.

נכון, שהוא הרבה שנים ראש העיר של נתיבות.

לצד עיריית נתיבות פועלת בנושאים אלו החברה הכלכלית לפיתוח נתיבות, המשמשת כזרוע לביצוע פרויקטים בתחום הפיתוח, הבנייה והתעשייה, כמו תחנת הרכבת במערב העיר, שמצמצמת את המרחק הגיאוגרפי של נתיבות מתל-אביב ומבאר שבע ופותחת את אפשרויות תעסוקה רבות, מה שהזכירו פה.

אבל עדיין, העיר מדורגת 3 מתוך 10 בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות לשנת 2013–2014 היה פחות מ-60%. השכר הממוצע של שכיר בשנת 2013 היה כ-5,810 שקלים והממוצע הארצי עמד על 8,200 – פער של 3,000 שקלים. בשנים האחרונות יש מגמה של שיפור ונפתחו בעיר קונסרבטוריון עירוני, מתנ"סים, בריכות שחייה, קריות ספורט, קריות חינוך, מפעלי פיס ועוד הרבה דברים. בעיר מתגוררים 35,000 תושבים.

זה באופן כללי על נתיבות. אלך למחקר שנעשה במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה.

עדיף בלי מפעל פיס.

כן, יש כאלה שאומרים, אבל זה גם תורם לחברה שלנו באיזשהו אופן.

נכון, תלוי באיזה היבטים. הבית הזה עוסק הרבה מאוד בשאלה מה בפעילויות של הפיס משרת את האזרחים באמת ומה בפעילויות הפיס גורם להם הרבה פעמים להיקלע לבעיות הרבה יותר קשות ממה שהיו אלמלא היה מפעל הפיס.

הימורים.

יש שני צדדים, כמו שאומרים.

יש מחקר שעשו במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, שאומר ששיעור התעסוקה בקרב נשים וגברים במרכז גדול יותר מאשר בפריפריה. לעומת זאת, הפעם בקרב נשים הוא הרבה יותר גדול. קיים גם קשר מובהק בין השכלה לתעסוקה, ויש חשיבות גדולה למרכיב שנות הלימוד של כל בן אדם. רמת ההשכלה של אנשים במחוזות הפריפריה נמוכה מזאת של אנשים במרכז, והדבר מחליש את סיכוייהם להשתלב בשוק העבודה.

נקודה נוספת, שגם אתם הזכרתם, זה נשים-משפחה-עבודה. בפריפריה זה מורכב יותר בשל העובדה שיש בה פחות ריכוזים של מקומות תעסוקה, הגעה למקומות עבודה רחוקים ממקום המגורים, וזה מחסום עיקרי.

כמו שאמרתם, הכול ידוע והכול קיים, אתם גם מדברים על זה בשיח. יש תוכניות שקיימות בעיר, כמו "אשת חיל", שפועלת לקידום נשים מגיל 25–50 בשוק העבודה. אבל עדיין חסרים הדברים הבסיסיים.

ליטל, "אשת חיל" זה עצמאיות או שכירות? או שזה גם וגם?

גם וגם. זה קידום לנשים שלא מצליחות להשתלב בשוק התעסוקה. כל מיני תוכניות של העשרה לימודית.

זה קם כדי לעודד יזמות. יכול להיות שזה גם להשתלב במקומות כשכירות.

כמו שאמרתי, הכול קיים והכול מונח על השולחן, אבל השאלה היא איך אנחנו משתמשים במה שקיים ומנצלים אותו. אני בסך הכול בת 24 וכבר יש לי עסק של חנות פרחים, שברוך השם עובד טוב.

אז מה את עושה פה היום? היום זה יום האהבה, את אמורה להיות בעסק.

נכון, אבל יש לי עובדים והיה לי מאוד חשוב להגיע לכאן. אני גם סטודנטית ואני בתקופת בחינות, והכול - - -

מתי הקמת את חנות הפרחים?

תוך כדי שנה ב' שלי.

איפה החנות?

ברחובות, בעיר שגדלתי וחונכתי בה. התחלתי מהבית ולאחרונה פתחתי מקום פיזי ברחובות.

התחלת מהבית בשזירה?

כן. במיוחד לאירועים, הכנת זרים מפה לאוזן. זה מה שאני באה לשים על השולחן ולהגיד: הכול פה אצלנו, פשוט צריך לעודד ולגרות את המחשבה. אני גם מנחה עסקית ב"יזמים צעירים" בראשון, והמטרה היא לגרות את הצורך ולהבין מה הצורך של הסביבה שלנו ואיך כל בן אדם יכול לפתח את זה. אז יש עמותות ויש ארגונים שחסרים בפריפריה, כמו "חינוך לפסגות", שמלמד ילדים חשיבה מתמטית, מלמד אותם אנגלית.

אבל "חינוך לפסגות" נמצא בעיקר בפריפריה.

הוא בעיקר בפריפריה, אבל חסר בנתיבות, וזה דבר שיש בו צורך. יש עכשיו ארגון שנקרא HelpUp, שזו אפליקציה - - -

נכון, נהדרת.

שאיתי מתתיהו מוביל אותה. זה יזמות – מקדמים את החברה, את הקהילה, את ההשכלה. למה לא להכניס מנכ"לים לבתי-ספר, למשל? למה שלא יבוא לבתי-ספר ויגרו את הסקרנות אצל התלמידים כבר מכיתה א'? זה דברים פשוטים, זה אינטרס של שני הצדדים. אני לומדת כלכלה, אז אני תמיד חושבת על רווח והפסד על כף המאזניים, ויש פה רווח לשני הצדדים.

זה win-win.

תודה רבה לכם על ההקשבה.

מקסימה.

תודה רבה, ליטל, על הזווית העסקית והנשית.

נשמע עכשיו את סולימאן. סולימאן ידבר על עכו ועל שפה ועל כישורים שנצרכים בסקטור הזה לתעסוקה. בבקשה, סולימאן.

תודה רבה, גברתי יושבת-הראש. ממש חשוב לי להיות פה ולהציג את הנושא שלי, דווקא כבן אדם במעמד שלי, אז נתחיל.

אדוני יושב-הראש, חברי הועדה המכובדים, שלום לכם. שמי סולימאן מסוואדי, גר בעיר העתיקה בירושלים, בן 22, סטודנט לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה. בחרתי בעיר עכו בכלל ובמגזר הערבי בפרט כמקרה בוחן, ואתמקד בעיקר בעניין השפעת השפה העברית על הזדמנויות התעסוקה בארץ. מתן הזדמנויות תעסוקה לצעירים הינו נושא חיוני על מנת לייצר סביבה כלכלית איתנה. פריחת הכלכלה תלויה בצעירים שלנו, ולשם כך אנו מחויבים לספק להם הזדמנות תעסוקה שווה, מדרום המדינה עד צפונה.

בחרתי דווקא להתמקד בהזדמנויות התעסוקה למגזר הערבי בעיר עכו. לאחר שיחות ובירורים עם בכירים בעיריית עכו הובהר לי כי המכשול הראשי העומד בפני צעירי עכו הערבים להשתלב בשוק העבודה הינו השפה. חרף היותה חלק מתכנית הלימודים בעכו כבר מכיתה ג׳, חוסר השליטה בשפה העברית עומד בראש המכשולים המקשים על המגזר הערבי להשתלב בשיווק, באקדמיה, בתקשורת וכו'. לדעתי, על מנת לחזק את השליטה בשפה התלמידים זקוקים להשתמש בה באופן יומיומי, אך זו אינה המציאות בעכו. רמת ההיכרויות והאינטראקציה בין המגזר הערבי והיהודי בעיר עכו הולכת ונעלמת לאורך השנים, וזה פוגע ממש ביכולת המגזר הערבי בעכו לשפר את שפתו העברית ולחתור את דרכו בשוק העבודה הישראלי. ניתן להצביע בבירור כי קושי שפתי זה אף העמיק בשנים האחרונות, בגלל הקיטוב הפוליטי-חברתי בין יהודים לערבים בעיר, שעיקרו חוסר אינטראקציה, כפי שציינתי, בין שתי האוכלוסיות כתוצאה מהמתיחות ההולכת וגוברת ביניהן, לצערי.

בנוסף לכך, רובם הגורף של ספרי הלימוד בבתי-הספר הערבים בעכו מלומדים בשפה הערבית, מלבד העברית, כמובן. לכן, אני רואה חשיבות גדולה בלימוד עוד מקצועות שונים בשפה העברית, כגון אזרחות, ספרות והיסטוריה. עצם היכולת ללמוד מקצועות הללו בשפה העברית מספקת לתלמידים הערבים הזדמנות מבריקה לחדד ולחיות את השפה, כך שיוכלו להשתמש בה לא רק בשיעורי העברית אלא גם בחלק משאר השיעורים.

יתרה מכך, רבותי, בעיריית עכו סבורים כי הדרך האידיאלית לזכור את השפה העברית ולחזק אותה היא פשוט להשתמש בה. לכן אנו חושבים שכדאי מאוד לערוך מפגשים שבועיים בין התלמידים הערבים לתלמידים היהודים, על מנת לאפשר לשני הצדדים לא רק להשתמש בשפה, אלא גם ליצור אווירת מעורבות חברתית, דבר המוביל לשיתוף פעולה הדדי.

אסיים ואנסה לעטר גם במקרה אישי.

סולימאן יודע עברית רק שנה. פנומן.

באמת? וואו.

אביא את הדוגמה האישית שלי ואנסה לחבר אותה לעניין השפה. לפני כשנה לא יכולתי להשלים משפט בעברית, חוץ מאשר לבקש קפה הפוך. החלטתי שאני לא יכול להישאר ככה יותר. בן אדם שלא מדבר את השפה העברית לא מוצא את עצמו במקומות חשובים בשוק התעסוקה, חוץ מאשר מלצר או מנקה – כל מיני דברים, שלצערי, רוב האוכלוסייה הערבית נאלצת להתעסק בהם. למדתי עברית וקיבלתי הצטיינות וכרגע, כפי שציינתי, אני לומד פוליטיקה ותקשורת במכללת "הדסה". לא זכור לי שהיה בחור במעמדי – שגר במזרח ירושלים, בעיר העתיקה, בשער הפרחים, שהיהודים לצערי מפחדים להתקרב לשם - שיגיע למקום כזה ויציג את הנושא שלו.

רבותי, מבחינתי השפה היא גדר - היא גדר בין הבן אדם לבין ההצלחה. עצם העובדה שאני יכול להעביר את המסר שלי בשפה מצוינת ובאופן הולם, זה משפר את התמונה שלי מול שאר האנשים. אפשר לראות את זה גם בתקשורת, חוסר אנשי התקשורת הערבים - - -

היום הודיעו שמתמנה מגישה דרוזית להגשת החדשות בערוץ 1 במוצאי שבת, שזה מאוד יוקרתי. זאת בשורה מאוד טובה, מאוד התרגשתי כשראיתי.

כל הכבוד. החוסר באנשי התקשורת הערבים ממש הולך ומחמיר. רבותי, אנחנו כבר ב-2017; אין דבר כזה שבן אדם חי במדינת ישראל ולא מדבר את השפה העברית. סליחה שזה הפליג מעכו - -

לא לא, אני חושבת שאתה מדייק.

- - אבל זה ממש חשוב להגיד.

איך למדת עברית? איך הגעת לרמה כזאת כל כך מהר?

אני אוהב שפות. זה ממש מתחבר למה שאמרתי עכשיו - להבדיל משאר הסטודנטים שלמדו אתי, בכל פעם שלמדתי מילה חדשה הייתי הולך לשטח ומדבר עם בן אדם זר, שאני לא מכיר אותו, ומשתמש במילה הזאת כדי לזכור אותה טובה ולחרות אותה בתוך הראש.

אנחנו ב-2017, ואנחנו צריכים ללמוד את השפה העברית במדינת ישראל על מנת להצליח. נשמח אם לא רק נדבר על זה פה אלא גם נראה תוצאות בשטח. תודה לכם.

תודה רבה, סולימאן. דברים חשובים. לילדיי אני תמיד אומרת: שפה זה כרטיס ביקור. אי אפשר בלי.

נעבור לתגובת משרד החינוך. מר האני מוסא, מפמ"ר - מפקח מרכז - העברית לערבים במשרד החינוך.

אני מטעם משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית, אגף שפות. אני מברך את היו"ר ואת היו"רית על הצעד הזה. זה באמת פסגת החינוך, הישיבה הזאת.

בקשר למה שאמר סולימאן, אז קודם כול אני מברך אותו על העברית שלו. בתוך שנה – באמת צריך ללמוד מזה. אני מזהה שהוא קלט את העברית בצורה טובה כי הוא לומד במכללה שדוברים בה עברית. זה דבר חשוב מאוד. הוא לקח דווקא את עכו, במרחק גדול מירושלים. כנראה שהוא לא בדק, אבל לא רק בעכו אלא בכל המקומות בארץ, החל משנת 2015 – 1 בספטמבר 2015 - התחלנו ללמד עברית מהגנים, לחשוף את התלמיד הערבי לעברית מהגנים, במיוחד האזנה ודיבור. בכיתות א' ו-ב' שתי שעות שבועיות של האזנה ודיבור – גם זה חדש. זה כדי לחשוף את התלמיד, ליצור את המוכנות לקראת כיתה ג'. מכיתה ג' עד ו' העלינו את רף השעות, מארבע שעות לחמש שעות, כששעה אחת עד שעתיים היא שפה דבורה, כדי לסגור את הפער השפתי של התלמיד אחרי י"ב. ראינו שתלמיד יכול לקבל ציון של 95 בחמש יחידות, אבל לדבר – הוא לא יכול לדבר; ליצור קשר עם אנשים וסביבה – לא יכול.

אבל זה לא שהתלמיד הערבי לא יודע, זה קשור גם למנטליות. אני אומר לכם, בהרבה מקרים זה קשור למנטליות. המנטליות בבית היא של לשבת, לשתוק, רק ראש השבט מדבר. אז כשיוצאים לבית הספר, גם שם ראש השבט מדבר – שזה המנהל או המורה – שהוא במרכז ולא התלמיד. מה גם שבשנים האחרונות יש מרחק מהטלוויזיה הישראלית דוברת העברית, כי יש פיתוי בלוויין הערבי, עם אחוזי צפייה גבוהים של התלמידים שלנו. הם צופים בספרדית, באנגלית, אבל לא בעברית. זה לא כמו שבימינו היה ערוץ 1 וערוץ 2 ורדיו ישראלי.

ללמד מקצועות. הוא מעיד ששיעורי העברית זה בסדר, אבל צריך להוסיף עוד מקצועות. גם אני בעד זה. כשאנחנו משבצים יהודי לחינוך גופני, הוא עושה נפלאות עם התלמידים שלנו. אבל צריך לברור את המקצועות המתאימים. לדוגמה: אזרחות זה מתאים, אבל סולימאן אמר בדבריו ספרות – לאיזו ספרות אתה מתכוון? ספרות עברית אנחנו מלמדים בעברית. אם אתה מתכוון ללמד את הספרות הערבית בעברית – זה לא יכול להיות; אם אתה מתכוון ללמד את הספרות האנגלית בעברית – לא יכול להיות, כי ספרות אנגלית מלמדים באנגלית.

זה עניין רגיש, כי פעם היתה דעה שנלמד את כל המקצועות בעברית. מה קורה לערבית? בן אדם חזק בשפה העברית כשפה שניה כשהוא חזק בשפת האם.

חד-משמעית. זה מה שרציתי להגיד אחריך. אני גם בעד ערבית במגזר היהודי.

כשהוא מכבד את שפת האם שלו הוא מכבד את השפה השניה ואת השפה הזרה. זה מאוד מאוד חשוב.

לגבי מפגשים עם המגזר היהודי – זה לא קל. כולם יודעים שלא קל לארגן את המפגשים האלה, ובמיוחד משנת 2000 והלאה, אבל בכל זאת זה קורה בבתי-הספר שלנו. יש הרבה יוזמות של מנהלים, של מחנכים. לדוגמה, עניין השואה; הכנסתי אותו לתוכנית הלימודים שלנו והתלמידים לומדים שירים של דן פגיס, של אבנר טריינין ושל אחרים על השואה. הם מדברים, מבקרים במרכזים האלה, מדברים עברית עם המדריכות ועם המדריכים.

לגבי עברית תעסוקתית – בתוך התוכנית הגדולה של משרד החינוך משנת 2015, "עברית על הרצף", יש גנים. עכשיו יש פיילוט של 500 גנים שמלמדים אותם עברית ו-384 בתי-ספר שמלמדים כיתות א'-ב' שעתיים שבועיות, ומ-ג' עד ט' העלינו את הרף מארבע שעות לחמש שעות. בנוסף, כתבנו תוכנית לכיתות א'-ב'. יש לנו גם שישה אתרים; אחד האתרים המפורסמים לעברית במדינת ישראל היום – אני אומר בשיא הצניעות - זה האתר שלי. יש לי שישה אתרים, אחד מהם הוא פורטל מתוקשב. יש לנו אתר כבר 17 שנה, הכול שם כתוב בעברית. אתם מוזמנים להיכנס לאתר אצטבא – אצטבא זה לא רק המדף, זה יותר המקום הגבוה בבית הערבי הקדום. זו מילה ארמית יוונית. תיכנסו לשם ותראו את הפעילות של התלמידים, של המורים, של כולם. האתר הזה משרת את כל שכבות הגיל. בתוך האתר הזה תמצאו את התוכנית של כיתות א' ו-ב' עם הרבה קישורים של האזנה, של סרטונים וכו'. תמצאו גם תוכנית – כתבנו תוכנית ב-60 עמודים לעברית לתעסוקה. השנה יש לנו כ-70 קבוצות, בכל קבוצה 15–20 תלמידים בכיתות י' עד י"א שלומדים בחופשות הקיץ ובחופשות האביב, אחרי הלימודים. מנחה דובר עברית ילידית הוא שעושה את זה.

אני מצפה שנצמצם את הפערים כי כל הזמן יש טענות, והטענות במקומן, כי מסיימים י"ב ולוקח לנו שנה–שנתיים עד שאנחנו מתניעים את העברית שלנו. ואני אומר לכם, הצורך של ערביי ישראל בעברית הוא צורך קיומי - בלי עברית אי-אפשר להסתדר במדינה הזאת. גם אם תלמד רפואה בחו"ל, תגיע לכאן לפתוח מרפאה ואתה זקוק לעברית. אתה משתלם בעברית, מתפתח מקצועית בעברית. אי אפשר אחרת.

בתוך המעטפה הגדולה של "עברית על הרצף" יש לנו גם דיבור בציבור: לקום, לדבר, לתת ביטחון עצמי לילד לדבר. אנחנו עובדים על זה הרבה.

סולימאן באמת נגע ללבי בעניין שהוא ממזרח ירושלים. לא פסחנו גם על מזרח ירושלים, והתוכנית שמופעלת אצלנו בעכו, בכל הכפרים במשולש, אנחנו מפעילים אותה כבר במזרח ירושלים ואנחנו רוצים שהתלמידים יגיעו לחמש יחידות בעברית. 6,400 תלמידים ערבים ניגשים לחמש יחידות בעברית, בהשוואה לערבית כשפת אם ששם ניגשים 1,600 תלמידים.

זה יותר קל בעברית.

זה כי התלמידים רוצים את השפה הזאת. לצערי, הדקדוק הערבי מסרבל את הדברים, הדקדוק העברי יותר קל.

מי שיש לו שפת אם ערבית יכול לרכוש עברית במהירות.

תודה רבה. רק אגיד מהצד שלי, שהייתי שמחה שגם הילדים שלי ידעו יותר ערבית. אני יודעת ערבית מרוקנית מהבית, מההורים שלי, והייתי שמחה שהילדים שלי ידעו יותר ויתחילו את הלימוד בגיל יותר צעיר. לדעתי, חשוב לחזק את שתי השפות בכל המגזרים.

לנא קי-זל, בבקשה.

שלום לכולם. קוראים לי לנא קי-זל, בת 17 מכפר מגאר. "כל היצורים התבוניים נולדו לא שווים. החברה המוצלחת ביותר מספקת לכל אחד הזדמנות שווה לצוף ברמתו הוא." זה ציטוט מפרנק הרברט.

מדינת ישראל הדמוקרטית היא מדינת כל אזרחיה, ועל-פי הגדרה זו, כל אדם במדינה זכאי לחלון הזדמנויות שווה. אך, לצערנו, במציאות דבר זה לא קיים בכלל מכיוון שיש פערים עצומים בין המרכז לפריפריה. ישנן הרבה עובדות שמצדיקות את התיאוריה הזאת; תלמיד שלומד בבית-ספר שנמצא בפריפריה מקבל תקציב נמוך יחסית לתלמיד שנמצא בבית-ספר במרכז.

בשנת 2013 בלטו הפערים בין בתי-הספר שנמצאים במרכז לבין אלה שנמצאים בפריפריה. תלמיד שנמצא בתל-אביב מתוקצב ב-15,000 שקל; במקביל, תלמיד שנמצא בעכו מתוקצב ב-5,000 שקלים. יתר על כן, בשנת 2011 שיעור הזכאים לבגרות בפריפריה עומד על כ-54%, ובמקביל – 65% במחוזות מרכז ותל-אביב. זה היה פער של 20%.

אנו, כצעירים ובני נוער, אמורים להיות העתיד המבטיח של המדינה, כדי שלא נהפוך למדינה קטנה של עשירים ומוצלחים ומדינה גדולה של קשי יום שעתידם לא ידוע. לכן הפתרון הוא לחלק התקציבים בין המרכז לפריפריה בצורה שווה לגמרי. מדינת ישראל חייבת לחזק הפריפריה בכך שתזרים כספים ותגבש תוכניות עתידיות להפחתת הפער הזה. תודה.

תודה רבה, לנא.

הבאה בתור היא שיר פרי מתעסוקת אוכלוסיות ייחודיות במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים.

תעסוקת אוכלוסיות ייחודיות, שכוללת גם צעירים בסיכון. בהקשר הזה אציג את תוכנית הפיילוט שלנו שעומדת לצאת לדרך במהלך 2017, שעניינה קידום תעסוקתי והרחבת מעגל התעסוקה בקרב צעירים בסיכון ביישובי הדרום. זו תוכנית שהיא פועל יוצא של החלטת ממשלה שהתקבלה בנושא של תוכנית רב-שנתית לפיתוח הדרום.

גופים שעובדים עם צעירים בסיכון יש לא מעט בכל הארץ, גם באזור הדרום. הרעיון של התוכנית הוא לפעול עם ובאמצעות הגופים הקיימים שפועלים בתחום, שיש להם את הידע המקצועי והניסיון. אנחנו לא מקימים תשתיות חדשות ולא ממציאים את הגלגל; הרעיון הוא לעסוק בטיוב, שיפור איכות והרחבה של שירותים קיימים, כשאנחנו שמים דגש על העניין התעסוקתי.

שני צירים מרכזיים שאותם אנחנו מעוניינים לקדם באמצעות המיזם הם קודם כול, מבחינת הצעירים בסיכון עצמם, זה להגדיל את שיעור הצעירים בסיכון שמועסקים בתעסוקה קבועה ואיכותית, כשהדגשים שניתנים מבחינתנו הם הגדלת אחוזי משרה לעובדים שעובדים במשרות באחוזים נמוכים או משרות מקצועיות, שיש בהן אפשרויות קידום. זאת אומרת, תעסוקה איכותית, שהולמת כישורים והשכלה שרלוונטיים לתחום העיסוק.

ציר מרכזי נוסף שאנחנו מעוניינים לקדם הוא ציר שעניינו לא שירותים לפרט אלא פיתוח הידע המקצועי. כמו שאמרתי, היום פועלים הרבה מאוד ארגונים במגוון תחומים עם צעירים בסיכון, והשאיפה שלנו היא לגבש סטנדרטים, שיטות עבודה מוסכמות, מודלים נכונים של התערבות, שמבוססים על הידע שנאסוף. במילים אחרות, המטרה המרכזית של המיזם היא ללמוד איך הכי נכון לעבוד עם צעירים בסיכון בתחום התעסוקתי. את כל הדברים האלה נעשה, כאמור, באמצעות גופים שכבר פועלים היום, ובעיקר באמצעות הקמה של גוף - - -

איך זה מתחבר לתוכנית החדשה שאתם עושים, תוכנית "יתד"?

זה לא בתוך תוכנית "יתד". זו תוכנית שהיא חיצונית ל"יתד". אנחנו נמצאים בוועדת ההיגוי של "יתד", הדברים מסונכרנים, אבל זו תוכנית שהיא חיצונית ל"יתד" ומקורה בהחלטת ממשלה.

אסיים ואגיד שכחלק מהייחודיות של התוכנית יוקם גוף מתכלל ייעודי שעניינו איסוף, מיפוי וריכוז של כל הידע ועיבוד שלו, הנגשה שלו לכל הארגונים הרלוונטיים, פיתוח של שיתופי פעולה בין הארגונים לבין המגזרים השונים שרלוונטיים לתחום, סקרי מעסיקים וכדומה.

תודה רבה, שיר. עכשיו מיקי יסכם.

קודם כול, אני מודה לפאני היקרה על הניהול המקסים של הדיון. למדתי הרבה, ואולי אצליח גם לנהל ככה דיונים באיזשהו שלב. אני מאוד מקווה.

יושבת-הראש החמיאה לממשלה יותר ממה שאנחנו רגילים, אז זה היה נעים.

בסדר גמור, אני מבטיח לשפר את הבעיה הזו בעתיד.

הוועדה מודה לגברת פאני רבינוביץ, שניהלה את הדיון החשוב לצדי בצורה מקצועית, עניינית וממצה. הוועדה קובעת כי, הלכה למעשה, בפריפריה יש אנשים מאוד מצליחים, בין אם זה מבוגרים או צעירים, והוועדה קובעת כי עדיין קיימים פיגור ופערים בין הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית ברמת הרווחה, בנגישות לפרויקטים, ברמת התרבות וברמת החינוך.

הוועדה דורשת מהממשלה לצמצום הפערים ולייצר פתרון והזדמנויות שוות למימוש חזון של צעירים לתעסוקה ולקידום אישי ומקצועי באזורי הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית במדינת ישראל.

הוועדה מברכת את הממשלה על הפעילות שנעשית למען הפריפריה, אך קובעת שפעילויות אלו אינן מספיקות, הן הפעולות שנעשו בנוגע להטבות מס בפריפריה והטבות מס לעסקים ולמפעלים.

על מנת לעודד צעירים להישאר ולהשתקע בפריפריה ישנן כמה פעולות שהוועדה ממליצה לבצע:

1. הוועדה ממליצה להרחיב הטבות מס לאזורי פריפריה נוספים, בנוסף לצפון ולדרום הרחוק ולהרחיב את מפת ההטבות על מנת לייצר הגירה חיובית לפריפריה;

2. הוועדה מבקשת להרחיב ולפתח את רמת החינוך, התעסוקה, הדיור והתחבורה הציבורית בפריפריה;

3. הוועדה קוראת לממשלה לפעול לעידוד מפעלים בפריפריה, תוך מתן הזדמנויות שוות לאוכלוסייה הצעירה המתגוררת בפריפריה.

4. הוועדה קוראת לממשלה לפעול להטבות ולסיוע במשכנתאות וסבסוד לטובת דיור צעירים בפריפריה, שיהוו בסיס איתן לאפשרויות תעסוקה.

הוועדה מברכת את המשרד לפיתוח הנגב, הגליל והפריפריה על התוכניות שהוא מפעיל ועל שיתוף הפעולה עם הוועדה, ומבקשת להמשיך ולהרחיב הפעולות לצעירים בפריפריה.

הוועדה תפנה לשר החינוך ולשר הכלכלה ותקרא לפעול למיזם לאומי לקידום החינוך הטכנולוגי ולאפשר הזדמנות שווה, הן לבנים והן לבנות, ליצור מהפכה מגדרית בתחום הזה.

הוועדה תפנה לשר הכלכלה ותקרא לפעול ליצירת תעסוקה בפריפריה בתחום של עסקים בינוניים ועסקים קטנים ולפעול לנגישות ומיצוי כל הזכויות בנושא זה.

הוועדה מודה לכל המשתתפים. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:31.