הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 180

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, ג' בשבט התשע"ז (30 בינואר 2017), שעה 10:00

יישום תכנית שילובם המיטבי של יוצאי אתיופיה במערכת החינוך - בדגש על שיתוף פעולה עם ארגוני המגזר השלישי

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

דב חנין

עירית בירן - סגנית מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

גילי דנה - מפקחת ארצית במינהל חברה ונוער, משרד החינוך

רותי שמואל - מדריכה ארצית באגף חינו יסודי לתכנית, משרד החינוך

לילך אפלטון - מדריכה מרכזית ביחידה לניהול תכני, משרד החינוך

טלל דולב - ראש מטה יישום התכנית הממשלתית לשילוב, משרד ראש הממשלה

קסאיי דמוזה פרנזמן - מנהלת תחום תכניות חברתיות-כלכליות,, משרד ראש הממשלה

ורד אחיהון - מנהלת תוכן פרויקט אתיופיה, הסוכנות היהודית

רוני אקלה - מנכ"ל, הפרויקט הלאומי לקהילה האתיופית בישראל

מיכל אברה סמואל - מנכ"ל, עמותת פידל

ירון יחיאס - דובר ומקדם מדיניות, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

שושנה בן-דור - מנכ"ל, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

יצחק טיים - יוצאי אתיופיה במחנה הציוני

נסים שלם - יו"ר מועצת תנועות הנוער

נפתלי דרעי - מזכ"ל מועצת תנועות הנוער

צחי פיס - גזבר, הנוער העובד והלומד

דפנה בר שילון - רכזת תנועת הנוער, הנוער העובד והלומד

דן פוטרמן - מנכ"ל המרכז הישראלי לחדשנות בחינוך

אמנון הנדל - המשמר החברתי

בני פרץ - פעיל חברתי, הפנתרים השחורים

מתן צדיק - שדלן/ית (מאיר אסרף, משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים

דנה גורדון שושני

סמדר לביא, חבר המתרגמים

יישום תכנית שילובם המיטבי של יוצאי אתיופיה במערכת החינוך - בדגש על שיתוף פעולה עם ארגוני המגזר השלישי

(בשל תקלה במערכות ההקלטה, נרשם פרוטוקול חלקי של הדיון)

בוקר טוב לכולם. אנחנו היום דנים בנושא יישום תכנית שילובם המיטבי של יוצאי אתיופיה במערכת החינוך, זה לפי התכנית שהתקבלה בוועדת שרים בראשות ראש הממשלה. כידוע לכם לפני שבועיים קיבלנו דיווח על כל משרדי הממשלה בעניין כל התכניות, התחלתן של כל התכניות ואנחנו התבשרנו שהתכניות התחילו בשטח. כמו שסיכמנו באותה פגישה, אנחנו נמשיך לדון ונעקוב אחרי יישום כל התכניות אחת אחת, משרד משרד, ואנחנו מתחילים במשרד החינוך. היום אנחנו דנים על התכנית במערכת החינוך בדגש על שיתוף הפעולה עם ארגוני המגזר השלישי.

כידוע, האחריות בראש ובראשונה היא של המדינה, של משרדי הממשלה, יחד עם זאת אנחנו גם במדינה דמוקרטית, אזרחים שיש להם אכפתיות התארגנו דרך עמותות בהתנדבות וחלקם בעבודה והם עוזרים למשימה הלאומית, לעשייה הלאומית, ולכן אנחנו רוצים לראות איך הם, שהם נמצאים בשטח, ואיך משתלבת התכנית עם עבודה יחד, בשיתוף פעולה עם המגזר השלישי. זה הנושא.

אני מציע שקודם כל אנחנו נתחיל בדיווח או בסקירה של הגופים או המגזר השלישי שפועלים בשטח רק במערכת החינוך. אני מדגיש את זה, כי יש ארגונים שעוסקים בנושאים אחרים, אבל היום אנחנו מדברים רק על מערכת החינוך. אנחנו ניתן קודם לארגונים להציג מה הם עושים בשטח, איך הם רואים את השילוב שלהם בתכנית הממשלתית החדשה ואנחנו נשמח מאוד אחר כך לשמוע את ההתייחסות של משרד החינוך לנושאים שהמגזר השלישי הציגו. מוסכם על כולם אם נלך בכיוון הזה? אני חושב שזה יותר טוב ללכת כך ולכן אני רוצה להתחיל.

התכנית כמובן מתייחסת מגן ילדים עד הצבא, כלומר עד התיכון ולאחר מכן, שילובם בתנועות הנוער וכל זה. במסגרת הזו אנחנו נתחיל, למשל אם יש ארגון שפועל בקדם יסודי, אני מתכוון בשלב של גני ילדים ואז נלך ליסודי ואחר כך על יסודי ואחר כך תנועות הנוער. אם יש ארגון שעוסק בעניין של קדם יסודי או גן ילדים, אני נותן את האפשרות. אם אין מי שמטפל בקדם יסודי, נלך לארגון שמטפל ביסודי, מכיתה א' עד כיתה ו'. יש ארגון שמטפל ביסודי? אני מבין שיש שני ארגונים לפחות, נקוץ' והתחדשות בחינוך. אני מציע שקודם נשמע את שושנה בן דור, מנכ"לית ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה ולאחר מכן נשמע את דן.

אני צריכה להבהיר, המנכ"לית בישראל, כי יש גם מנכ"לית בארצות הברית.

בישראל.

אני רוצה להגיד תודה ליושב ראש ולוועדה שאפשרו לנו להציג. כיוון שאני תמיד מתרגשת במצבים כאלה אז הרבה מהמלל מופיע במצגת כדי שכולם יראו, מי שרוצה העתק אחר כך נוכל להעביר.

אנחנו ארגון, כפי שאתם רואים, שהוא ותיק, הארגון קיים מ-1982 בארצות הברית, פתח את המשרד בישראל ב-1984. אתם רואים, כאשר זה היה מאתיופיה באותם הימים עד לקליטה ואחר כך שילוב בני הקהילה בישראל בימים אלה כשווים בין שווים בחברה הישראלית. בין 84' ל-93' הארגון פעל כקרן, ב-93', בעקבות החלטה, אנחנו הופכים להיות גוף מפעיל ובראש ובראשונה בגיל היסודי.

מדוע בגיל היסודי? ירון מצא ציטוט מאוד יפה מהדוח של ראמ"ה, על החשיבות של ההשקעה בגיל היסודי, אנחנו מאמינים שזה בעצם טיפול מונע. ילדים שיצליחו להשתלב באופן מלא בכיתות היסוד, להגיע להישגים טובים, הם לא יחוו תסכול בהמשך, הם יאמינו בעצמם. גם מבחינת הצד של רכישת כלים וגם מבחינת הצד של הביטחון והמוטיבציה הילדים ימשיכו לתפקד בצורה המיטבית. אם אבן היסוד מדברת על סגירת פערים אנחנו בהחלט מאמינים בכך, סגירת פערים במקום צמצום, עמדנו על זה בכל הפורומים, כי זאת המטרה.

התכנית שעובדת בתחום היסודי היא הלימודיות. התכנית הזאת קיימת מ-1993, התחלנו בעיר רמלה. אגב, שם קרה משהו מאוד מעניין השנה, אנחנו החלטנו שעשינו את שלנו, בתי הספר עשו את שלהם ואנחנו הקטנו מאוד, לא מתוך דאגה כספית, אלא מתוך ההכרה בכך שהילדים כבר רובם לומדים עצמאית, המשפחות יכולות לתמוך ואנחנו שם ממש בפורום מצומצם. אם כן המטרה היא, כפי שאתם רואים, הקניית כלים כדי לאפשר לתלמידים להיות לומדים עצמאיים, שיפור הישגים, שוב, זה מופיע באבני היסוד, והגעה לתפקוד כשווים בין שווים בתוך כיתות האם. מקום הפעילות, אני חושבת שאנחנו היינו בין הראשונים שדגל בעבודה בתוך בתי הספר, שתהיה המשכיות, שתהיה תקשורת מתמדת בין המחנכות לבן המורות בלימודייה, יוכלו להכין יחד את השיעורים, ואני רוצה להגיד מילה על בתי הספר. אותם בתי הספר שאנחנו ממשיכים ומתמידים לעבוד בהם אלה בתי ספר שבאמת מצאנו שיכולנו לעבוד בשיתוף פעולה, מנהלים שדואגים לבתי הספר, על כל התלמידים שבהם, וגם מורות. חלק מהמורות עובדות אצלנו בלימודייה, יש גם מורות שאנחנו מביאים מהחוץ.

אנחנו עובדים במסגרת של קבוצות חד שכבתיות קטנות, עד 10 תלמידים למורה, ואנחנו מתאימים את עצמנו לכל מה שמשתמע מהשילוב של תלמידים שאינם יוצאי הקהילה. הצוות שלנו מקצועי, מורים מקצועיים, כאמור 10 שעות שבועיות של פעילות ואתם יכולים לראות את הגיוון בפעילות, במיוחד הנושא של אוצר מילים והעשרה שפתית ומתמטית, הכנת שיעורי בית מודרכת, אבל לא את כל שיעורי הבית, כי צריכים גם בבית לעשות, פעילות בחגים ועוד. יש לנו גם פרויקטים שנתיים, אחד הפרויקטים האהובים עלינו זה הסופר הצעיר, שכל ילד, החל מכיתה א', כותב ספר. לפעמים הבאנו גם סופרים לספרות ילדים, להכיר את התלמידים ושהתלמידים יכירו אותם. גם דברים כמו תבלינים, סיפורי עם שההורים הביאו מאתיופיה, לעבד אותם לתוך עברית. ועוד כמה פרויקטים שנתיים.

יש לנו הערכה מתמדת של התפקוד של התלמידים וההישגים, כי זה גם תוך כדי התקשורת. בתוך כיתות האם גם ביצענו מדי פעם הערכה חיצונית, שהיא אגב די יקרה, מאוד היינו שמחים להיכנס מספיק לרשת, שגם ראמ"ה תהיה מעורבת, וכפי שרשום, 75% עד 80% מהתלמידים הם ברמת כיתת האם. אגב, בשנים האחרונות יש תלמידים, גם בבתי הספר שאנחנו עובדים באופן מלא, שכבר לא צריכים, לא משתתפים, לעומת זאת יש תלמידים מצטיינים שמאוד אוהבים את המסגרת, אז אנחנו מקדמים אותם לפי היכולות האישיות. דיברנו עם בתי הספר על הילדים האלה כדי שהם יעברו את המבחנים למצוינים.

בשנה זו, וזה תוך כדי מאמצים רבים מבחינת גיוס כספים, 800 תלמידים ב-13 בתי ספר בשישה יישובים. היו יותר בעבר, אבל העניין פחות מעניין את הציבור האמריקאי, הנושא של יוצאי אתיופיה.

רציתי גם להקדיש כמה מילים לתכניות האחרות. יש לנו גם תכניות של מלגות שאנחנו מעניקים לתלמידים. זה מלגות לתלמידי חטיבת ביניים ותיכון על שם אדוורד ג'י וקטור, שהוא משלם את העלויות התקציביות, חלק מהן, כדי שאנחנו נוכל להעביר לתלמידים את המלגות. התכנית התחילה ב-1996, כאשר הייתה נטייה לשלוח באופן גורף את הילדים לכפרי נוער ואמרנו, כשיש בית תומך הילד צריך להישאר בבית, צריכים לתמוך בתא המשפחתי. היו לנו גם מקרים שתיכוניסט, שאפשרנו לו ללמוד בבית ספר מקומי או סייענו לו, לימד את האח הקטן לקרוא לפני שהוא עלה לכיתה א'. אז אנחנו פשוט מסייעים בתשלומי החובה שנדרשים מההורים. בשנים האחרונות אנחנו גם יותר ויותר מסייעים לתלמידים ללמוד בבתי ספר שנחשבים ליותר יוקרתיים וכמובן שתשלומי החובה הרבה יותר גבוהים ואנחנו רוצים לתת חופש בחירה לתלמידים וכמובן שזה מתאים לאבן היסוד מספר 3, של קידום מעורבות הורים וחיזוק התא המשפחתי. התלמידים מאוד מאוד נהנים מהתכנית הזאת. כפי שאמרנו, זו הזדמנות עם אפשרות לבגרות ברמה גבוהה גם בבתי הספר היוקרתיים.

התחלנו עם 18 תלמידים, כבר כמה שנים אנחנו מסייעים למעל מ-1,000 תלמידים בחטיבת ביניים ותיכון. בשנה שעברה זה הגיע ל-1,086 תלמידים שלמדו ב-75 בתי ספר ב-18 ערים. אני רוצה לספר קוריוז, כי ברור שאנחנו לא מסייעים מבחינה לימודית ולא כל התלמידים שמגיעים לבגרות היו אצלנו גם בלימודיות, אבל עשינו בדיקה מדגמית בערים שבהן יש לנו הרבה תלמידים בתיכון שמקבלים מלגות, בלוד, יבנה, רחובות, ראשון לציון, התחלנו גם את הבדיקה בירושלים, ממתינים גם בבאר שבע, אבל בינתיים מי שבדקנו, מעל ל-90% מבוגרי י"ב שקיבלנו מאיתנו מלגות בשנת הלימודים תשע"ו סיימו עם בגרות מלאה. אני לא יודעת להסביר את זה מבחינתנו, כי הסיוע היה כספי בלבד, אבל - - -

אפשר לשאול? התלמידים האלה שמקבלים מלגות - - -

אני מבקש, תרשום. אני גם רוצה שתנסי להזדרז, תעשו בתמצית כדי שנספיק את כולם.

אז רק עוד תכנית אחת. יש שתי תכניות, אבל אני אצמצם לעוד תכנית אחת, כי אני חושבת שחלק גדול מהיושבים כאן אפילו מכירים מימיהם כסטודנט וזה תכנית 'אמץ סטודנט' על שם ברני ורחל לנדאו גוטשטיין. זו התכנית הוותיקה ביותר של הארגון, כבר מאמצע שנות ה-80. כ-400 סטודנטים בשנה נהנים מהמלגות האלה, מדובר במלגות מחיה והסטודנט מחליט מה לעשות עם הכסף הזה. המשרד שלנו בארצות הברית עושה מאמצים גדולים לגייס משפחות תומכות עם קשר אישי. לצערנו הרב, אנחנו לא מגיעים, לא יכולים לתת לכולם, כי אנחנו לא מגיעים למספיק תומכים, אבל מאז היווסדה של התכנית ישנם מעל ל-2,700 בוגרים עם תארים בתחומים שונים.

יש קצת נתונים שאתם רואים בשקף הבא, על השנים האחרונות, ואנחנו היינו רוצים לעשות הרבה יותר. כפי שכתוב, שאיפתנו היא להגיע לשיתוף פעולה גם עם הגופים הרלוונטיים וזאת על מנת לתת מענה לכל מי שפונה אלינו, להעניק לו מלגה ולאפשר לו שוויון הזדמנויות ברכישת השכלה. נלווה לה ספרי ברני שאנחנו מחלקים. הסטודנטים שלנו, ברני ורחל נותנים סכום ואנחנו מחלקים ספרי ילדים לסטודנטים שלנו, שכוללים גם את הקלסיקות וגם ספרים כאלה. אגב, זו הייתה מורה אצלנו בלימודייה מתי שהוא.

היא מפקחת במשרד החינוך היום.

כן, ד"ר ווביט וורקו מנגיסטו. אנחנו מבקשים מהסטודנטים או התלמידים להקריא את הספרים לילדים הקטנים במשפחות שלהם או במקומות העבודה. הם כמובן מקבלים את הספר ולוקחים הביתה, זה לא ספרייה, זה מתנה.

פעילות בתחום המורשת. טוב, פה המספרים. בנושא המורשת, אני מבינה שאולי זה יהיה להזדמנות אחרת. תודה רבה.

תודה, שושנה, שהצגת לנו.

סליחה, חבר הכנסת נגוסה, ברשותך רק להוסיף עוד, שהמלגות שאנחנו נותנים כל שנה, כי לא צוין פה הסכום הכספי, אבל זה 100 דולר לחודש לסטודנט, זה יוצא כ-6,000 ₪ בשנה ואנחנו כמובן לא דורשים התנדבות גם מהסטודנטים, לאור הניסיון שלי, כסטודנט ושל סטודנטים אחרים, כי אנחנו מאמינים שהסטודנט צריך ללמוד ולא לעשות דברים אחרים.

תודה רבה. זה מאוד חשוב להזכיר לכם למה אנחנו מתמקדים במגזר השלישי ובשיתוף הפעולה, כיוון שזה חלק מהתכנית של משרד החינוך. אם אתם זוכרים, זה בתכנית שילוב המיטבי, מספר 1, חלק ב', 'כל התכניות הפועלות החל מגני ילדים ועד סיום החינוך העל יסודי, ביניהן תכניות המופעלות על ידי המגזר השלישי, יפעלו בהתאם לעקרונות אבני היסוד'. לכן מאוד חשוב לי כשאתם מציגים להתייחס להתאמה לתכנית שמתבססת על אבני היסוד. לכן מה ששושנה הציגה לנו זה בדיוק מה שהיא אמרה, שהם התאימו את עצמם למדיניות החדשה. אם אני הבנתי נכון.

כן, וממשיכים לעשות את זה.

הקבוצות שלהם עובדות אינטגרטיבי כמו שאבני היסוד מחייבות, בתיאום עם משרד החינוך.

אוקיי. עכשיו, בין היתר, אתם יודעים, זה גם השיקולים האלה שנבדקים ברמת התלמיד ולא קולקטיבית, כדי לא לפגוע בסטודנטים או תלמידים שצריכים גם התייחסות פרטנית או קבוצתית. זה גם נמצא בתכנית. כמובן שאם רואים שיש תלמידים שצריכים התייחסות, יותר השקעה, זה גם לא פסול - - -

(הפסקה בהקלטה)

- - - גם על ידי החלטות ממשלה, ההחלטה התקבלה ב-2001 ואנחנו התחלנו את הפעילות ב-2004. בעקבות ההחלטה החדשה, 'הדרך החדשה', ישנן פעילויות מוגברות יותר ואנחנו פועלים בתחום של סיוע לימודי לאחר שעות הלימודים, שעות קצה. בתכנית העבודה שלנו פעלנו עד היום עם מספר של עד 4,000 תלמידים. לאור ההחלטה החדשה אנחנו הגדלנו את המספר ל-8,729, זה היעד של הפרויקט.

עכשיו יש 8,000?

לא, זה היעד.

עכשיו כמה זה, 4,000?

כרגע יש לנו כ-3,814 ובפועל יש לנו כ-2,650 תלמידים שמשתתפים. זה בעקבות ההחלטה שהתקבלה באיחור רב, אנחנו התחלנו את הפעילות ב-20.11.2016 ועם מערכות מסודרות והמורים שהיו בתכנית העבודה שלנו כבר אינם ולכן היינו צריכים למפות, או מורים חדשים, כדי שיהיו לנו גם מורים, וגם העובדים שהיו בתכנית העבודה ועל ידי הגופים המפעילים - - - דרך אגב, כשהוא אומר הפרויקט הלאומי הוא לא מפעיל את הפרויקט שלו באופן ישיר, זה בעקבות החלטת הממשלה, זה לא מלפני שנתיים, אלא בעבר. זה אומר שהפרויקט מפעיל את התכניות על ידי גופים מפעילים שנבחרו על ידי הנציגים שמשתתפים בוועד המנהל של הפרויקט. לכן הגופים המפעילים שלנו בנושא סיוע לימודי זה ברנקו - - -

(הפסקה בהקלטה)

האחריות שלנו, הפיקוח עבר למשרד החינוך ומשרד החינוך גם נותן מענה ו - - - עבור הפעילות, אבל - - -

אחרי זה, משרד החינוך, תתייחסו, אני רוצה לדעת מה גורלם של הילדים האלה, כשהפרויקט הלאומי התבקש להתמקד בעל יסודי, מה קרה לילדים שהיו מקבלים את השירות בפרויקט הלאומי, האם הם השתלבו במגזרים אחרים, לארגונים אחרים, או נפלו בין הכיסאות? זה מה שאני רוצה לדעת. תרשמו את זה ותגיבו.

אחד מהדברים, כמו שאמרתי, מספר הילדים בגילאי 13-18 זה 18,600, מתוכם כ-3,500 נמצאים בפנימיות והשאר נמצאים ביישובי קבע. מתוך הקבוצה הזאת, אנחנו עשינו מיפוי, הגענו יחד עם משרד החינוך למספר של 8,900, אם אני לא טועה, שצריכים את העזרה והתמיכה. מתוך 8,900 ילדים, היות שיש החלטה שהפרויקט הלאומי, שעד היום נתן מענה רק לקהילה האתיופית, אבל בעקבות החלטת הממשלה אנחנו משלבים היום 20% מתכנית העבודה שלנו ללא בני הקהילה, לכן מתוך המספר שאני ציינתי, 3,814 ישנם גם 20% שאינם בני הקהילה, ואם אני מגיע ל-8,729 ילדים, אז 20% שאני מוריד אני מגיע לכלל בני הקהילה כ-7,000 ילדים והשאר לא בני הקהילה. לכן הצורך שיש לבני הקהילה הוא גבוה, זאת אומרת שאנחנו צריכים לתת מענה ואנחנו עושים מאמצים, זה אומר שברגע שאנחנו נקבל את גיוס המשאבים של הפדרציות היהודיות, במיוחד אלה שנותנים את המענה, אז גם נגדיל את המספר.

אני מאוד שמח שבזה שהממשלה החליטה לשלב גם ילדים אחרים, לא בגלל שהפרויקט הלאומי הוא פרויקט, איך נקרא? אלא שההישגים הבגרותיים שאנחנו השגנו במהלך השנים האלה והמדד שלמעלה, זה אומר שהקפיצה, משנה לשנה זה עולה, ולכן גם בשנה שעברה אנחנו ראינו שההישגים הלימודיים שלנו עלו מעבר להישגים הבגרותיים בממוצע הארצי, הממוצע היה 68% ואנחנו הגענו ל-72%. לכן גם השילוב הזה והעשייה הזו ביחד, להוסיף גם ילדים אחרים, אני חושב שגם הממשלה השתכנעה שהעבודה שאנחנו עושים היא עבודה טובה והעבודה שלנו היא עבודה מאוד מאוד יסודית, שיש לה פיקוח צמוד, גם בהערכה ומדידה ברמה ארצית וגם יש לה ביקורת פנים, שמבקרת ומגיעה לוועד המנהל של הפרויקט הלאומי, וגם מה שאנחנו עושים, יש ועדה שנמצאת בכל רשות ורשות, מי שמוביל את הפרויקט הלאומי בעצם ברמת הרשות זה ראש העיר, או מישהו מטעמו, במיוחד בנושא הזה זה ראש מינהל החינוך ברמת הרשות ויש ועדות שאנחנו מקיימים אותן ושם אנחנו עוקבים אחרי כל ילד וילד, באיזה רמה הוא נמצא, איפה הוא צריך להיות בסוף השנה. לתכנית העבודה שלנו יש גם יעד מדיד שאנחנו רוצים להגיע אליו ואני מאוד שמח שההישגים הלימודיים הולכים וגדלים.

אבל יש לי שתי הערות, גם נקוץ' וגם התחדשות ישראלית יכולים לענות. לפי המיפויים שאנחנו עשינו, זה אומר ילדים שעולים מכיתות יסודי לעל יסודי, אנחנו נתקלים בבעיה שרובם מגיעים אלינו עם הישגים לימודיים נמוכים. בכיתות ז' יש מדרג, יש הקבצה א', הקבצה ב', הקבצה ג', או שיש שמות שונים בכל יישוב שאנחנו מגיעים, והילדים שמגיעים להקבצה ג' המספר הוא גבוה. לכן אם יש סיוע לימודי בכיתות היסוד, אני מצפה - - - נכון, הם ארגונים וולונטריים שמעוניינים לתת מעצמם, אבל הם לא מגיעים, אני גם יודע, מספר הילדים בכיתות היסוד זה 17,500, מכיתה א' עד כיתה ו', אלה הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ולכן אם מתוך 17,500, כמו ששמענו, נקוץ' נותן ל-800 ילדים והתחדשות ישראלית נותנת ל-2,000 ילדים, אז אנחנו לא מגיעים לאותם ילדים שאני מתאר אותם כרגע.

זה אומר, מבחינת המיפוי שלנו, היות שאנחנו אמורים לעבוד עכשיו ב-35 יישובים, ההישגים הלימודיים של כל אחד שעושה, אני חושב שצריך לעשות איזה שהיא העברת מקלות. כל אלה שהיו בתכניות יסוד, שיעבירו אלינו, גם כדי להמשיך את המעקב, ואני מצפה שברגע שאנחנו מסיימים - - -

רוני, הפנייה הזאת זה למשרד החינוך, זה אחריות משרד החינוך להעברות המקל האלה ולא בין הארגונים.

מבחינתי, גם אצלנו, כשאני מסיים י"ב אני מוכן להעביר את האחריות לגופים הבאים על מנת שיעשו מעקב וגם בקרה, לאן הילדים הלכו. זה חשוב מאוד, המעבר בין גוף לגוף ומבחינת נתונים לנתונים, כדי שנוכל לעשות מדידה נכונה והערכה נכונה.

תודה. ממה שאתה אמרת אני רוצה גם שמשרד החינוך ירשמו את זה ותתייחסו, רציתי הבהרה, כשהוא מדבר פה על 20%, אתם מחייבים את הארגון לשלב 20% מהתלמידים שהם לא יוצאי אתיופיה, אני הולך על חישובים מבחינה תקציבית.

משרד החינוך הוסיף תקציב מיוחד לילדים שאינם בני הקהילה.

אני רוצה לדעת מה זה התקציב המיוחד. האם מתוך ה-192 מיליון שקל לתכנית הממשלתית זה מיועד רק ליוצאי אתיופיה? אם אתם עושים את זה זו בריחת תקציבים. אני רוצה לדעת אם זה תקציב מעבר ל-192 מיליון.

חד משמעי. הוספנו תקציב תוספתי, עוד 2 מיליון לפרויקט הלאומי, שצבוע לילדים שאינם בני הקהילה, במטרה לשלב.

הבנתי, לא מהתקציב של התכנית.

מתקציב בסיס של משרד החינוך.

תודה. זה מה שרציתי לדעת. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש, תודה על הדיון החשוב הזה. אני רוצה להתחיל בברכה לכל מי שעושה, לכל מי שפעיל, לארגונים של יוצאי אתיופיה, לפעילים שמובילים ומתעסקים בנושאים האלה. אני חושב שזה נושא מאוד מאוד חשוב, מה קורה עם יוצאי אתיופיה בתוך מערכת החינוך.

אני רוצה לשים על השולחן מילה מאוד מאוד קשה, מאוד קשה, והיא המילה סגרגציה. ב-1954 בית המשפט העליון האמריקאי בפסק דין מאוד חשוב, שנתן אותו השופט וורן, בעניין מרשל נגד מועצת החינוך, קבע ש-separate but equal is not equal, נפרד אבל שווה זה אף פעם לא שווה, ומאז אנחנו מבינים שמערכות חינוך נפרדות שבהן אנחנו ממסללים אנשים לאיזה שהוא כיוון, לאיזה שהם בתי ספר, לאיזה שהם מוסדות, אפילו אם אנחנו נותנים את כל השירותים ואת כל הטיפול ואת כל התגבור ואת כל העזרה, ברגע שזה נפרד זה לעולם לא יהיה שווה וזה אף פעם לא שווה.

למה אני שם את המילה הקשה הזו על השולחן שלנו? הרי ברור שאנחנו יותר מ-50 שנה אחרי פסק הדין בעניין מרשל נגד מועצת החינוך בארצות הברית ואף אחד במדינת ישראל לא תומך באופן רשמי בסגרגציה, אז איך הסגרגציה אצלנו בכל זאת נראית, האם היא עדיין קיימת? אני טוען שהיא עדיין קיימת, היא קיימת בשתי צורות. הצורה הראשונה היא 'לא בבית ספרנו'. אנחנו מדי פעם שומעים על מצבים שבהם ילדים יוצאי אתיופיה איכשהו לא מתקבלים לבית ספר מסוים. אנחנו שומעים על המקרים שבהם זה מגיע לתקשורת, אבל לא בכל המקרים אנחנו שומעים ולא בכל המקרים זה מגיע לתקשורת. הדבר השני, הצורה השנייה של הסגרגציה, זה בתי ספר שבהם השיעור של יוצאי אתיופיה הוא מאוד מאוד גבוה וגם בתי ספר כאלה קיימים, ואז בפועל, למרות שזה לא בית ספר ייחודי ליוצאי אתיופיה, בפועל זה בית ספר שהוא בעיקרו משרת את יוצאי אתיופיה ובפועל אנחנו מדברים על הסללה למסלול נפרד.

עם הדברים האלה אנחנו חייבים להתמודד וחייבים להתמודד איתם בהרבה מאוד כלים. יש כלים שנוסו בעולם והצליחו ויש אמצעים שאנחנו צריכים להפעיל כמערכת כדי לוודא שזה לא קורה אצלנו. אני הייתי מעוניין לדעת כמה בתי ספר בישראל הם כאלה שבהם השיעור של יוצאי אתיופיה הוא באופן משמעותי מעל לשיעורם באוכלוסייה הכללית. צריך לדעת את זה וכדאי לעקוב ולראות מה קורה בבתי הספר האלה, האם הם באמת בתי ספר שנותנים את התוצאות הכי טובות ואת ההצלחות הכי טובות וכדומה.

כדי לא לסיים באקורד המודאג הזה אני בכל זאת רוצה לציין דוגמה חיובית והיא קשורה לחינוך הלא פורמלי. בחינוך הלא פורמלי קורים דברים טובים ובמקרה יושב מולי, עם חולצה כחולה ושרוך אדום, נציג הנוער העובד ואני רוצה להגיד לכם שמתוך היכרות פשוט אני נפעם ומתרגש לראות את הקבוצות ואת הפעילות שממש ממש לא תגידו, כולם ביחד, יוצאי אתיופיה ולא יוצאי אתיופיה, בתחושה משותפת, עם איזה שהוא אתוס משותף, עם התלהבות משותפת, ואני אומר לעצמי, וואלה, אנחנו צריכים ללמוד מהנוער העובד והלומד. אז כל הכבוד לכם, תמשיכו ותנסו ללמד אותנו גם איך עושים את זה.

הם יציגו גם. תודה רבה לך. מיכל אברה סמואל, מנכ"לית פידל, בבקשה.

אני גם מברכת את - - -

סליחה, לגבי השאלה, יש 72 בתי ספר עם ריכוז גבוה של יוצאי אתיופיה. יש לנו פה תשובה ממשרד החינוך שהתקבלה לפני שבועיים בערך.

בחינוך היסודי.

מתוכם 10 בתי ספר שיש בהם למעלה מ-70%.

המטרה של התכנית לפזר ולשלב אותם

אין 10 בתי ספר - - -

שר החינוך חתום על המסמך הזה, אני לא מתווכח.

אבל זה מתוך מעל 2,000 בתי ספר. יש פרופורציה.

אתה ברשימה, אז בזמנך תדבר על זה, אם אתה רוצה להרחיב.

השר חתום על זה.

לפני משרד החינוך אתה ברשימה, אתה תדבר ואז הם יתייחסו לזה. כן, מיכל.

עמותת פידל עוסקת בחינוך פורמלי ובלתי פורמלי. אנחנו בפידל מתמקדים בקידום ושילוב חברתי של יוצאי אתיופיה, פועלים כמעט 20 שנה בתחומי הגישור והחינוך. בשלוש השנים - - -

(ההקלטה נקטעה)

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.