הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 95

מישיבת הוועדה לפניות הציבור

יום שני, א' באדר התשע"ז (27 בפברואר 2017), שעה 14:00

פניות ציבור בנושא העיכוב בסלילת מסילת הרכבת הקלה לבית החולים הדסה עין כרם.

חברי הוועדה: ישראל אייכלר – היו"ר

משה אמסלם - סמנכ"ל רכבות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

איתן טי - מנהל תחום תקציבי פיתוח, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

שני רדמן - רכזת תחבורה באגף החשכ"ל, משרד האוצר

אראל שליסל - רפרנט תחבורה באגף תקציבים, משרד האוצר

פלר חסן-נחום - חברת מועצת עיריית ירושלים

זוהר זולר - יועץ ראש העיר לענייני מינהל, עיריית ירושלים

ראובן מרקוביץ' - ראש תחום רק"ל, מוריה - חברה לפיתוח ירושלים

תמיר דורון - עורך דין, תוכנית אב לתחבורה

אהוד שאולוף - אמרכל בית החולים הדסה עין כרם

ירון רביד - מנכ"ל חברת סיטיפס

קובי ממליה - מנהל אגף תחבורה, עיריית ירושלים

לליב ברעם אלקיים - סמנכ"לית חברת סיטיפס

עוזאל ותיק - דובר חברת סיטיפס

ליעד גרינבויים-שגיב - יחסי ציבור, חברת סיטיפס

גיל יעקב - מנכ"ל 15 דקות- ארגון צרכני תחבורה ציבורית

דורון רטר - פעיל, 15 דקות- ארגון צרכני תחבורה ציבורית

עדן טאקו - פעיל, 15 דקות- ארגון צרכני תחבורה ציבורית

יוסי סעידוף - 15 דקות- ארגון צרכני תחבורה ציבורית

זהר גליל - פעיל, 15 דקות- ארגון צרכני תחבורה ציבורית

מתן צבי - פעיל, 15 דקות- ארגון צרכני תחבורה ציבורית

ניר יוגב - פעיל, 15 דקות- ארגון צרכני תחבורה ציבורית

סטיבן יעקב לוי - שדלן/ית (אימפקט (ל.א.ב) בע"מ), מייצג/ת את סיטיפס

שלומית אבינח

ר.כ., חבר המתרגמים

פניות ציבור בנושא העיכוב בסלילת מסילת הרכבת הקלה לבית החולים הדסה עין כרם.

שלום עליכם. רבותי, אני רוצה לפתוח את הישיבה של הוועדה לפניות הציבור בנושא העיכוב בסלילת מסילת הרכבת הקלה לבית החולים הדסה עין כרם. אני חושב שיש לנו הרבה דיונים חשובים, בדרך כלל עוסקים במיקרו, אבל פה אנחנו עוסקים אמנם במיקרו של סלילה של הכנת מסילה אחת, אבל זה מקרו גדול מאד לעשרות אלפי אנשים. מדובר פה ב-4,000 אנשים בשעה, לפי מה שקיבלנו פה, שעתידים לנסוע בקו לכיוון הדסה עין כרם.

אנחנו יודעים היום שגם בעשור האחרון כמעט לא נבנו מיטות חדשות בירושלים. נסגרו בתי חולים, אבל לא נפתחו אחרים. אנשים יותר ויותר תלויים בשני בתי חולים – בבית החולים שערי צדק ובבית החולים הדסה עין כרם, גם הדסה הר הצופים, ולמען הכרת הטובה אני חייבת לומר שאני שהיתי שבוע שעבר אצל מישהו בהדסה הר הצופים וחובתי הנעימה לומר שהיחס שם הוא מאד יפה. עם כל היופי של פסגת הר הצופים, אבל העניין הזה של בית החולים הוא חשוב מאד וגם לשם התחבורה צריכה להשתפר. אני לא יודע אם הרכבת הקלה תגיע אי פעם להדסה הר הצופים, אבל אני - - -

היא אמורה להגיע.

היא אמורה להגיע גם להדסה הר הצופים?

כן, בהחלט.

נו, אז בוודאי יהיה חיבור גדול מאד.

לא רק זה, השנה אנחנו אמורים להתחיל עבודות תשתית גם מכיוון אוניברסיטת הר הצופים.

מי אתה?

איתן טי ממשרד התחבורה.

מאד מאד חשוב. ולכן אני חושב שהדיון הוא הכי חשוב, אי אפשר להגיד הכי חשוב, אבל חשוב ממש ממדרגה ראשונה, למרות שלא מדובר באיזו בעיה פרטנית של מישהו שאפשר לפתור אותה על השולחן, אלא בעיה יותר כללית. אני רוצה לתת איזו שהיא דחיפה קטנה, לפעמים מברג קטן יכול להניע משהו.

הוועדה מתכנסת בעקבות פניות רבות של תושבי ירושלים, שנאלצים להגיע לבית החולים הדסה עין כרם ורואים את העבודות בדרך ואין רכבת קלה. אנחנו זוכרים שהרכבת הקלה הראשונה גם לא הייתה קלה, היא הייתה כבדה מאד. במשך 10 שנים סבלנו בכבישי ירושלים וחשבנו שהנה, כבר נסללה המסילה ואם כבר נסללת מסילה, אז אפשר כבר להמשיך אותה. להמשיך זה הרבה יותר קל. מתברר שתושבי קריית היובל מה שנקרא – זה קריית מנחם ואורה – סובלים עד היום ועדיין זה לא זז.

שימו לב, אנחנו מדברים על חמש שנים. ביולי 2012 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיריית ירושלים כבר אישרה תכנית להארכת קו הרכבת הקלה עד בית החולים עין כרם והעבודות התחילו כבר בשנת 2012. זאת אומרת אם הייתי גר שם בכביש הזה, מספיק שאני עובר בכביש הזה ונוסע, טרדה גדולה מאד.

הארכת הקו לשכונות דרום העיר צפויה לשרת 50,000 נוסעים – שימו לב. ביוני 2013 אושרה התכנית להארכת קו הרכבת הקלה בירושלים עד בית החולים הדסה עין כרם. קטע חדש שיכלול חמש תחנות חדשות. פה אני רוצה לומר לפרוטוקול שהתשתית להקמת תחנת הרכבת הקלה בבית החולים עצמו באחריות בית החולים והייתה אמורה להתבצע תוך כדי עם בניית מגדל האשפוז שנבנה. לא כתוב פה שמיידוף היה צריך לשלם את החובות שלו בשביל שזה יקרה.

מאז ההחלטה עברו 5 שנים ועדיין אין קו רכבת לבית החולים הדסה עין כרם. הקו הזה אמור לשרת גם את השכונות קריית יובל, עיר גנים וקריית מנחם והקמפוסים גבעת רם והר הצופים. את העבודות אמורה לבצע חברת מוריה העירונית, חברה עירונית עם הרבה הרבה תקציבים ולא סיטיפס. כך כתוב פה. תיכף נשמע.

חברת מוריה עושה את המבנה התחתון, מה שכרגע מבוצע. העבודות שהמדינה עושה זה בעצם רק הסטת התשתיות ופינוי זכות הדרך. לאחר מכן צריך לבוא גורם בינלאומי שיש לו ניסיון בהפעלה של רכבות וכל זה, ולהתקין את המסילה, להביא חשמול, מכונות וכל זה.

כן, הסבירו לי את ההבדל הזה בסיור שעשינו במנהרה הגדולה ברכבת הגדולה, שזה נקרא הריהוט של הפס. זה נושא אחר מאשר הבנייה עצמה. אתה אומר שאת הריהוט צריכה לעשות חברה בינלאומית ואת הבנייה אתם עושים.

בכל מקרה מדובר במכרזים. גם חברת מוריה מוציאה מכרזים קבלניים, אבל זה קבלנים מקומיים שעושים תשתית מקומית.

וזה כן מוכן?

זה כרגע בביצוע. תלוי באיזה מקטע.

הקטע הקיים – זה לא משנה, אורך הקו וכל זה. בשנת 2015 החלו משרד האוצר ומשרד התחבורה לנהל משא ומתן עם סיטיפס וקבלנית העבודות אלסטון על ביצוע העבודות בפרויקט סלילת המסילות.

אתה אהוד שאולוף?

כן, שלום.

שלום, שלום. דיברנו קודם על הדסה, אז תצטרך להסתכל בפרוטוקול על מה שדיברתי בעניין של הדסה. הגדלת מספר הקרונות ואספקת מערכות לפרויקט, אלה מן הדברים שמנהלים לגביהם משא ומתן. נכון לשנת 2016 המשא ומתן תקוע. הצעת סיטיפס עומדת על 355 מיליון יורו אני מבין.

שקלים.

350 מיליון יורו.

יורו. נכון לשנת 2016 - - -

זו עסקה טובה של המדינה.

המדינה כבר מוכנה לשלם 310 מיליון שקלים.

הנושא הזה כבר נפתר. הסוגיה הזאת ספציפית נפתרה. המדינה הסכימה לשלם את שסיטיפס רוצה.

355?

355.

350.

350? זו כבר בשורה, לא?

התפשרתם ב-4.5 מיליון יורו.

רגע, רגע. מי אמרה את זה? רכז התחבורה באגף החשכ"ל, משרד האוצר אומרת שכבר הגיעו להבנה והסדר על 350?

כן, כן.

אין מחלוקת על מחיר הביצוע הקבלני, הרב אייכלר.

אנחנו נדבר על זה בדיון, אבל אני כבר שמח לשמוע, כי אני חשבתי שזו אבן הנגף העיקרית. טוב, יש פה התייחסות של מנכ"ל סיטיפס, ירון רביד לקראת הדיון, אבל אנחנו נשמע את זה ממנו בכבודו ובעצמו.

אני אומר לפרוטוקול שיש תכנית פעולה מתוכננת עד צומת אורה, עלות 100 מיליון שקלים. ציר אורה – הדסה – 150 מיליון שקלים, מתחם הדסה – משא ומתן בצוות תחבורה, חברת מוריה, בית חולים הדסה, משא ומתן לקראת סיום. עלות 220 מיליון שקלים. מה זה? זה בנוסף ל-350?

אני באמת לא יודעת מאיפה קיבלת את הנתונים האלה.

כתוב פה.

זה בנוסף.

בנוסף? התחנה בתוך הדסה? על נווה יעקב נדבר אחר כך. בדרך כלל אנחנו פונים לפונים, אבל עכשיו אנחנו הפונים, אז ירון רביד, מנכ"ל חברת סיטיפס, בבקשה, אתה ראשון.

כן. אני רוצה רגע לתת סטאטוס לגבי הארכות והשלוחות ותודה שקבעת את הדיון הזה. זה נושא חשוב לדעתי לעיר ירושלים ואחרי זה גם להתייחס בשתי מילים לנייר שחולק פה על ידי ארגון 15 דקות.

ב-1 ביוני 2016, לפני תשעה חודשים, סוכם המשא ומתן הקבלני על המחירים הקבלניים והסכום שציינת מסוכם ואין עליו מחלוקת. מאז אנחנו נמצאים בדיון שלא מתקדם לצערנו מול משרד האוצר, בנושא החוזה לביצוע הארכות והשלוחות, ויותר מזה, אני אדייק את זה, זה איך ייראה החוזה של סיטיפס לאחר ההפעלה של הארכות והשלוחות.

אני רוצה לציין כאן שבהסכם הזיכיון הקיים לנו היום עם מדינת ישראל והחתום, יש התייחסות, יש פרק שלם שעוסק בכל הנושא של הארכות ושלוחות והוראות שינוי ומגדיר בבירור, מאחר שהנושא הזה, למי שמכיר קצת את ההיסטוריה, אז במקור התכנית המקורית הייתה מהדסה עד שכונת נווה יעקב. בשלב מסוים, בגלל כל מיני קשיים סטטוטוריים, התב"עות – תכניות בניין עיר – פוצלו ובעצם אושרה רק תכנית 8000, שהיא הקו שאנחנו מפעילים היום, כמו שהרב מכיר, מהר הרצל ועד רחוב חיל האוויר בפסגת זאב. יתר התכניות קודמו במספרי תב"עות נפרדים ולקח להן זמן עד שהן יבשילו את הבשלות הסטטוטורית ויהיו מוכנות לביצוע.

אבל בזמן שניהלו משא ומתן עם הזכיין ועם הבנקים שמלווים את הפרויקט, כבר הנושא של הארכות ושלוחות היה על השולחן ויש בתוך ההסכם מנגנון של חלוקת הכנסות מדויק, איך בדיוק מתחלקים בהכנסות, כאשר מרבית ההכנסות – 58% - מופנות למדינה, ו-42% לסיטיפס. נערך על הדבר הזה - - -

זה כולל מס הכנסה?

נערך על הדבר הזה דיון ארוך. אני גם רוצה להסביר, הרב בטח מכיר, אבל לאחרים פה בוועדה, תהליך של סגירה פיננסית הוא בדרך כלל תהליך שאורך סדר גודל של כשנה. מעורבים בו גם הבנקים שמלווים את הפרויקט והם בעצם צריכים לראות שההלוואות שהם נותנים מכוסות ויש יכולת החזר לכל אורך תקופת הזיכיון. ולכן הנושא הזה של הארכות והשלוחות וחלוקת ההכנסות בין המדינה לבין הזכיין, זה נושא שנידון באופן ארוך וממוקד מול משרד האוצר וזה לא שמישהו נתן את זה באמצע הלילה, בחשיכה , באיזה לחץ של זמן. נערך על כל מספר שיש שם דיון ארוך.

יתרה מזאת, בזמנו, למי שלא זוכר, המשא ומתן נערך בתקופת האינתיפאדה השנייה, תקופה שלצערנו התפוצצו כאן אוטובוסים בעיר הבירה ולכן היה ספק מצד המדינה האם בכלל הפרויקט הזה יתקיים והאם הוא יצליח ולמרות זאת המדינה ביקשה כן לכלול את הפרק של הוראות השינוי ואת האפשרות לבצע הארכות ושלוחות, במידה והפרויקט יצליח ועל כן התעקשה שמרבית ההכנסות ילכו אליה במקרה הזה.

אנחנו, אחרי שכמו שציינתי לפני תשעה חודשים כבר, כדי שהרב יידע כמה זמן עיכוב יש, ולא צריך להסביר, אני חושב, על החשיבות של בית החולים הדסה, השכונות שמובילות אליו, וגם, דרך אגב, אני רוצה להגיד מילה על שכונת נווה יעקב, שגם היא כבר משוועת לרכבת בשנים האחרונות, עם כל הקשיים שיש שם בתנועה. מאז יולי שנה שעברה, אנחנו נמצאים בעצם באיזה מין מצב שבו משרד האוצר כל פעם קורא לנו לשיחה, אחת לכמה שבועות, ומנסה לעשות שינוי בחוזה. אנחנו, מתוך רצון לקדם את הנושא של הפרויקט ולקדם את הביצוע של הקו, כבר הגשנו מספר הצעות פשרה על הנוסחה המופיעה בחוזה ולצערי כל הצעותינו התקבלו בשלילה ועד היום גם לא קיבלנו תשובה מה המדינה דורשת בעצם מהצד השני.

אנחנו נמצאים בסטאטוס שתשעה חודשים אחרי הסיכום של העבודות הקבלניות, של מחיר עבודות הקבלניות, אין לנו יכולת להיכנס לביצוע. בזמנו - אני רק רוצה שיושב הראש יידע - כשאנחנו ניהלנו את המשא ומתן על החוזים, הצפי שלנו היה להיכנס לרחוב הנטקה, שזה הרחוב שמוביל מהר הרצל לכיוון המפלצת, אם הרב מכיר. היינו אמורים להיכנס בחודש מרס, בשנה זו, ממש בעוד כמה ימים. זה היה הצפי. סוכם שאנחנו צריכים לסכם את נוסח ההסכמים, להעביר אותם אישור בבנקים ובחודש מרס להתארגן לכניסה לעבודה.

אני לא רואה היום את הדבר הזה קורה. אנחנו כבר - - -

במרס 2017?

מרס 2017, כן, ממש בימים הקרובים היינו אומרים להיכנס לרחוב הנטקה. דרך אגב, למי שייסע - - -

שאלה תיאורטית, אם היום חותמים איתך, כמה זמן צריך לקחת הקטע הזה שאתה מדבר עליו, שנראה לי שהכל מוכן?

בזמנו דובר – אני רוצה גם להגיד משהו לרב – אנחנו לא מנהלים את הפרויקט. את הגאנט, את לוח הזמנים של הפרויקט, מנהלת תכנית אב לתחבורה והיא אחראית בעצם על ה - - -

מבחינתך כמה זמן אתה צריך?

איתנו דובר על סדר גודל של בין 24 חודשים ל-30 חודשים למקטע הראשון.

הקטע הזה, עד ה - - -

הביצוע. עד שאפשר יהיה לפתוח אותו.

אז עוד שנתיים צריך?

כן, זה מה שדובר.

אפילו שמתחילים היום?

כן, זה מה שדובר.

והדסה?

בהדסה בעצם יש מערכת של גשרים שאמורה להיבנות. אי אפשר לרדת עם הרכבת בכביש הקיים.

אז כמה שנים זה?

ובעצם אמורים להיבנות שני גשרים מצומת אורה לכיוון בית החולים.

עוד ארבע שנים.

להערכתי 5 שנים, זה מה שנאמר לנו.

אנחנו נזדקן עד אז.

אבל הרב, כמו שאמרתי, אנחנו לא מנהלים את הפרויקט.

אבל לפחות בואו נתחיל לספור את ארבע השנים האלה.

אנחנו לא מנהלים את הפרויקט, אנחנו כמו שאמרתי היינו מוכנים להיכנס לעבודה. כרגע, בסטאטוס שאנחנו נמצאים, העסק הזה תקוע.

בוא תגדיר לי, למה העניין לא מתקדם? אתה אמרת משהו מאד מוזר, שאתם מביאים הצעות והמשרד בכלל לא אמר לך את זה אני מוכן, את זה אני לא מוכן.

אמרתי יותר מזה, שיש בהסכם הקיים היום, בהסכם הזיכיון, תבנית מסודרת איך לבצע את הארכות והשלוחות וכל הנושא הזה של איך המדינה תתחשבן מול הזכיין, מופיע שם באופן מדויק ומפורש. גם על ההסכם הקיים אנחנו הגשנו הצעת הנחה, מאחר שהמדינה ביקשה שתהיה הנחה על ה - - -

מה המדינה אומרת?

לא יודעים. אין לנו תשובה עדיין, הרב. אין לנו תשובה. העדכון האחרון שיש לנו זה שאמורה להתקיים פגישה ביחד עם הממונה על התקציבים והחשב הכללי החדש, ביחד עם בעלי סיטיפס. אנחנו מחכים לפגישה כזאת. אנחנו - - -

כשאני שומע שיש כבר הסכם לגבי ה-350 מיליון - - -

שהוא גם, אחרי משא ומתן ארוך של כשנה, ביחד עם הקבלן הצרפתי שלנו, שיש לו את הידע ואת היכולות לבצע. זה היה משא ומתן ארוך עם המדינה והעניין הזה מאחורינו. אנחנו בעיקרון- - -

אז מה לא?

ההסכם של סיטיפס עצמה - - -

ההפעלה?

כן, המדינה מנסה לעשות בו שינוי כרגע, למרות שהוא סוכם כמו שאמרתי לרב, בהסכם הזיכיון.

סליחה, סיטיפס, המפעיל, זה שני אנשים?

זה שתי חברות. חברת ההפעלה היא חברה אחות שלנו ואני אפילו לא - - -

מה שמה?

קונקט. זו החברה שמפעילה ביום יום את הרכבת.

זאת החברה הצרפתית?

לא, חברה ישראלית בשליטה ישראלית מלאה. היא הייתה בעבר צרפתית, היום היא בשליטה ישראלית מלאה ובעלי המניות של סיטיפס הם גם בעלי המניות של חברת ההפעלה וכל העסק הזה תקוע.

ויש הסכם עם חברת ההפעלה ואין הסכם - - -

לא, גם ההסכם עם חברת ההפעלה ועם חברת סיטיפס, שני ההסכמים האלה נמצאים בדיון מול המדינה ואנחנו, כמו שאמרתי - - -

זאת אומרת אתם עושים לינקג' בין שתי ה - - -

לא, אני לא עושה שום לינקג'. יותר מזה, אני אגיד גם לרב, אנחנו הצענו, אחרי הסיכום עם הקבלן שלנו, להיכנס לעבודה ולדון בהסכם של סיטיפס ובהסכם של חברת ההפעלה, בהמשך, כי יש זמן. בזמן שאנחנו מניחים מסילות ומתקינים עמודי חשמל ואת כל המערכות.

נו, אז מה הבעיה? המון זמן.

המדינה לא קיבלה את זה, ביקשה לסכם את זה כבר עכשיו. אז אמרנו אוקיי, אז בואו ניכנס למשא ומתן.

זאת אומרת למרות שהמדינה כבר מסכימה למחיר, אבל היא אומרת אני רוצה לסגור את כל הדברים - - -

גם את ההסכמים האחרים. גם זה מקובל עלינו, למרות שהצענו להיכנס לעבודה.

אני חושב שזה הזמן ל - - -

ברשותך, אני רק רוצה עוד שתי מילים על 15 דקות ועל הנייר שחולק כאן.

לא, לא, לא. אני עוד לא מתייחס לזה. הדיון עכשיו הוא על הקו להדסה.

אז אני אשמח להתייחס, כי הנייר מלא טעויות.

בסדר. אני רוצה את התשובות של האוצר לדברים האלה. מי מדברת?

שני.

אני אתייחס בקצרה ברשותך.

כן, גברת שני.

אני לא חושבת שנכון שננהל את המשא ומתן עם סיטיפס פה בוועדה ואנחנו עושים את זה כבר - - -

או, זה כבר יומרני בשבילי להיות המתווך ביניכם.

אני יודעת. ירון היה - - -

אבל אני רוצה תשובות לטיעונים שלו.

אז אנחנו מאד מכבדים את האנשים בסיטיפס, אבל לא יתכן שסיטיפס מנסה לסחוט את המדינה על חשבון הציבור, הציבור הירושלמי גם. אנחנו כמדינה מנהלים כמעט שנתיים משא ומתן מאד מאד קדחתני עם סיטיפס והתקשרנו רבות. אותם 350 מיליון יורו, עמדת המדינה ומחירי השוק הם נמוכים משמעותית מהסכומים שהוסכמו ובכל זאת הלכנו כי רצינו לקדם, להרוויח בעצם את השנה וחצי שנתיים הקדמה האלה.

בפועל אנחנו מרגישים שסיטיפס – מעבר למה שהיא מקבלת – רוצה הרבה יותר, דברים שלדעתנו אין לא היגיון כלכלי ולא היגיון ציבורי בעצם להפנות תקציבים מתקציב המדינה, תקציב התחבורה, תקציב שיכול ללכת גם לבריאות ולחינוך ולדברים חשובים אחרים.

למה לא להפריד בין שני ההסכמים? לעשות הסכם על מה שאתם מסכימים, להתחיל לסלול, שנה, שנתיים תריבו על ההפעלה ואז הם לא יוכלו להפעיל לפני שהם לא מסכימים אתכם.

זו הצעה מעניינת, אבל בסופו של דבר היא לא ישימה. מי שבונה, המטרה שלנו בעצם שהגורם שבונה את המיזם הוא גם יתחזק אותו. זו כל המהות של זכיינים.

נו, זה שתי חברות אחיות.

כן, ולכן הקשר שיש בין ההפעלה לבין ההקמה הוא חזק מספיק בשביל שאנחנו נרצה לעשות את זה בידי גורם אחד. מה גם שאנחנו לא רוצים להיות שבויים בידי סיטיפס. אם אנחנו נתחיל וניתן להם בעצם את הביצוע של הארכות, כשנגיע לשלב המשא ומתן - - -

יש לכם אפשרות לא לתת להם את הביצוע?

כן, ואנחנו נערכים לאפשרות הזו. הסכם הזיכיון מאפשר לנו את זה.

הרי יש לכם הסכם.

ההסכם, בעצם מדובר באופציות שיש למדינה – אני מפשטת את זה – במסגרת הסכם הזיכיון המקורי משנת 2006, שהמדינה יכולה לממש אותם ורצתה אגב לממש אותם, באמת כדי להקדים את הזמנים, לא מעבר לזה, כהקדמת השקעה.

המדינה יוצאת בעוד מספר שבועות למכרז, בעצם לקו הירוק, הקו החדש של הרכבת ואנחנו מתכוננים כרגע, ככל ש - - -

זה הקו הכחול.

מה זה הקו הירוק?

זוהר, אתה רוצה לפרט?

זה גבעת שאול.

רגע, מחקתם את הקו הירוק הוותיק שגדלנו עליו? כן?

זה קו ירוק בהיר. ירוק בקבוק.

כן, נו, אז איפה הקו הזה?

בשכונת גילה בדרום לכיוון צומת פת, דרך מלחה, גבעת מרדכי, האוניברסיטה העברית בגבעת רם, הכניסה לעיר, רחוב בר אילן לכיוון הר הצופים.

שזאת אומרת שזה קו שאתם לא חייבים עם סיטיפס.

זה קו שאנחנו עושים בנפרד. אנחנו מוכנים כבר, ערוכים לצאת למיון מוקדם - - -

טוב, אבל אני מדבר פה על הדסה.

אנחנו רוצים, ככל שהמשא ומתן עם סיטיפס לא יבשיל לכדי מימוש, אנחנו ערוכים בעוד מספר שבועות להכניס בעצם את התחולה של הארכות ושלוחות לתוך המכרז הזה, להביא זכיין אחר שיעשה את כל התכנית.

בקו להדסה?

כן. בקו להדסה ו - - -

מבחינה חוקית יש לכם אפשרות לעשות את זה?

חד משמעית כן.

משרד התחבורה, מה אתם אומרים?

טוב, אני מצטרף כמובן לדברים של שני, אבל אני אוסיף. שמי משה אמסלם ממשרד התחבורה, אנחנו כמובן מכירים.

מה זה מכיר?, מכיר גם.

אנחנו במנהרות ביחד.

היינו במנהרות, כן.

זה מה זה נשמע לא טוב.

המנהרות האלה דווקא כן נסדקו.

בכל אופן, מר אמסלם, ההבדל בינך לבין האוצר - - -

אני אגיד.

אני כאזרח חייב תחבורה ממך, לא מהאוצר. אז מתי אתה חושב שאתה יכול לזרז, במה אתה יכול.

אז בואו אני אגיד משהו, כי שני דיברה על המשא ומתן שעשינו עד שהגענו לאותו סכום של 350 מיליון יורו, למרות שהיו בנצ'מרקים והיו לנו הערכות מחיר הרבה יותר נמוכות וזה היה בגלל לחץ של משרד התחבורה. אנחנו לחצנו על אגף התקציבים.

כדי לקדם את העניין.

על מנת להגיע לזה. הנושא היום שוב במחלוקת, הוא נושא טיפה ערטילאי אבל בעתיד הוא כבר לא יהיה ערטילאי והוא יהפוך לנושא מהותי. אנחנו מדברים פה על התקופה שבסופו של דבר שכשתהיה פה רשת, הרצון שלנו, דווקא של המשרד, שיהיה מפעיל אחד. זאת אומרת שיהיה מפעיל אחד שיפעיל את כל הרשת. יש במקטעים האלה מקטעים משותפים בין הירוק לאדום, יש הרבה יתרון להפעלה של מפעיל אחד. עשינו גם כן פה בנצ'מרקים בעולם ופה רצוי שיהיה - - -

כשאתה אומר בעולם, תגיד לי, בלונדון, כל המסלולים זה חברה אחת?

דווקא בלונדון כן. יש עוד הרבה. יש עוד אולי שתי מדינות, לא זוכר בעל פה, אבל שתי מדינות אולי שלוש, או ערים נקרא לזה, שהיה שם מפעיל אחד או שניים. זאת אומרת שניים או שלושה מפעילים וגם הם - - -

ובצרפת למשל?

בצרפת בכל עיר זה מפעיל אחד. בצרפת הם עוד מגדילים. אתה תראה שגם האוטובוסים זה יחד עם המפעילים של הרכבת.

זאת אומרת העניין של האיחוד זה טוב, כי אנחנו יודעים שתחרות לפעמים זה יותר טוב.

זה גורם לוורסטיליות, זה ברור שזה משלים אחד את השני. אחת הבעיות הקשות שיש לנו בהסכם, זה של חוסר תחרות. כי כשאנחנו לא יכולים לאפשר תחרות, אז איפה נוסע, אז התחבורה של האוטובוסים היא יותר דלילה ועוד כל מיני. אז כמובן ואמרתי את זה כבר בוועדות אחרות, הסכם כזה כבר לא נעשה. במשרד התחבורה ההסכמים הבאים כבר יהיו קצת שונים.

לא לתת מונופול.

לא לתת מונופול ובסוף - - -

אז למה פה אתם מתעקשים על האחדות? אולי פה באמת כדאי שתהיה חברה מפעילה וחברה בונה?

לא, הבעיה היא לא בונה או זה. הבעיה שלנו, הבעיה היום של המדינה מול סיטיפס זה לא ההפעלה עצמה אלא המשמעויות של הפעלה. כשאני קונה, יש לנו אפשרות לקנות את הסכם הזיכיון מסיטיפס. יש כמה תנאים, יש פה משפטן, אבל אני לא חושב שאנחנו צריכים.

לא ניכנס לפרטים, אבל בכללי אנחנו רוצים לדעת.

אנחנו צריכים שתנאי אחד זה שיהיה תהליך של קו אחר, של הקו הירוק, אז אני יכול לבוא לסיטיפס ולבקש לרכוש את הסכם הזיכיון. לרכוש את הסכם הזיכיון, שוב, בעברית פשוטה, זה לתת לו את הרווחים הצפויים לכל שנות הזיכיון מינוס פלוס - - -

כדי שייצא החוצה כאילו?

כדי שייצא, כן. שוב, הוא הביא את הבנקים, הוא עשה. הוויכוח הוא על הרווחים שייווצרו מאותן הארכות והשלוחות – האם כל זה מגיע לסיטיפס או לא. זה פשוט היום הויכוח בין המדינה ל - - -

השלוחות עדיין שלא בהסכם?

לא, השלוחות שאנחנו צריכים לבנות.

שיש בהסכם.

כן, שיש לו אופציה בהסכם לבנות אותם. יש אופציה כזאת. גם המילה אופציה היא לא מדויקת, אבל יש לו זכות לתת לנו הצעה פעם ראשונה או משהו כזה.

לחברות האחרות יש את הניסיון המקצועי שיש להם?

בוודאי. כאילו, לבנות רכבת, קודם כל חברת אלסטון, שהיום היא החברה המקצועית שסיטיפס הביאה בקונסורציום הזה, היא חברה טובה וחברה מקצועית. אגב, היא תוכל להשתתף גם כן במכרז של הירוק. אין מניעה, זה לא קשור אחד לשני.

אלסטון זו החברה האחות?

לא, אלסטון זה הקבלן שמבצע את העבודות. זו אותה חברה, היא יודעת לבנות רכבות, לבנות מסילות, לעשות את החשמול, לעשות את כל מה שצריך שהוא רכבת כאילו.

אז בואו נתקדם למה שמעניין את האזרח שלנו. מתי אתה חושב שהסאגה הזאת יכולה להיגמר?

תשמע, אני מאד מקווה. ירון אמר ומשרד התחבורה לא בלב המשא ומתן שיש היום בין האוצר לסיטיפס, אבל אני מקווה שהם יידעו להתכווץ בצורה כזאת, כי בסוף זה כסף ציבורי ומנהל אגף תקציבים והחשב הכללי גם צריכים איזו שהיא אחריות. זה יכול להגיע שם לסכומים מאד מאד גבוהים. זה מאות מיליונים. אני לא יודע כמה, אני לא רוצה להבטיח כלום בשולחן הזה, אבל זה כסף גדול. זה כסף גדול כשלמעשה התחושה של נציגי הממשלה, שזה כסף שאסור לנו לשלם אותו. שזה ציבורית לא נראה טוב לשלם אותו.

הכל בגלל שהמדינה עשתה הסכם עתידי, שכל הרווחים שייכים למישהו בעתיד?

אתה קונה את זה. היום מפעיל הקו מייצר לו איזה שהם רווחים, אפילו המדינה מגנה על זה בשנים האחרונות. כאילו, אם הוא לא מרוויח - - -

הנה, עובדה שהם הפתיעו ויש 140,000 נוסעים, כך שאתה לא צריך כבר לסבסד כלום.

לא, עוד לא.

זה לא הבחירה של הנוסעים.

לא, אני מדבר יותר על הצד של איך המדינה עושה הסכם בשם הציבור במיליארדים, באופן שהוא לא יכול לדעת אם זה יצליח, לא יצליח, אם נוכל להסתדר איתם, לא נוכל להסתדר איתם. או שיקרה למשל שחמש שנים לא יהיה קו לבית חולים. זה אסון גדול מאד בעיני. אז זו השאלה. איך יוצאים מזה?

אפשר להתייחס, יושב הראש?

בבקשה.

אני רוצה להתייחס לכמה נקודות. אחת, לגבי הנושא של הסחיטה.

של 15 נקודות?

לא, לא, לגבי המשא ומתן.

אני לא מזלזל בהם, אבל אני לא רוצה לסטות.

לא, אני משיב כרגע למשרד האוצר.

אני מבטיח שניתן לזה זמן, אבל באמת, פרופורציה.

אני משיב רגע למשרד האוצר. אחד, לגבי הטענה לסחיטה, זו פשוט חוצפה. מה שנעשה פה זה בעצם ניסיון של משרד האוצר להפר הסכם חתום, שהוא חתום עליו. זה אחד ואת זה חשוב להגיד.

שניים, אני רוצה שהרב יידע, בעצם מה שמוצע כאן לצרף את ההארכה להדסה ואת השלוחה לגבעת רם ואת הקו לנווה יעקב, שכמו שדיברנו כבר מחכים להם הרבה זמן, מדובר בעיכוב של סדר גודל של לפחות 5 שנים. זה שיפרסמו בעוד חודש או חודשיים את הליך המיון המוקדם לקו הירוק זה בסדר גמור, אבל יש עדיין הרבה עבודה לעשות שם והיכולת לבצע היום את הארכות של הקו האדום, היא קיימת אצלנו.

עכשיו לגבי הנושא של התכווצו קצת וכו'. אנחנו כבר הגשנו מספר הצעות פשרה. כמו שאמרתי לרב, לא קיבלנו עד היום תשובה עליהן. לצרף את הארכות הקו האדום לקו הירוק, זה פשוט פגיעה בתושבי ירושלים, נקודה. אין פה דיון מעבר לזה וכל מי שיספר סיפור אחר פשוט טועה ומטעה. זה הכל. אפשר לצרף את זה לקו הירוק. אנחנו גם לא מתנגדים כמובן למפעיל אחד, זה בסדר גמור. יש פה רק - - -

זה לא לצרף, אתה מתכוון להקנות.

לא, בעצם מה הם אומרים לך? הם אומרים לך בגלל שסיטיפס לא מוכנה להיענות לדרישה שלנו לשנות את החוזה שהמדינה חתמה עליו, אז אנחנו עכשיו נדפוק את תושבי ירושלים ושתושבי ירושלים וכל מי שצריך להגיע לבית החולים, יחכה עכשיו חמש שנים.

ירון, אתה מייצג את בעלי המניות, אתה לא מייצג את התושבים. אתה מייצג בעלי מניות.

כן, - - -

לא, לא, רגע, רגע. סליחה, מי נתן לך רשות דיבור?

סליחה, אני מסתייג, עם כל הכבוד לך.

אני באמת לא יודע.

פשוט לא מבין את האינטרס הירושלמי, זה הכל.

זו פעם שנייה שאתה מדבר.

סליחה, את מי אתה מייצג?

אתה לא מייצג אותי. אני מייצג את האינטרס הירושלמי כמו שאני מבין אותו.

אני מבקש לא להתערב כשהם מדברים, כי יש פה נושא שקבענו וזה הנושא. אני אתן לך לדבר על הנושאים האחרים - - -

אני מדבר על הנושא הזה.

אבל אתה לא יכול להפריע לבן אדם שהוא מנכ"ל חברה, שבא לדבר פה מדם ליבו על דבר שפוגע גם בו, כי אנחנו כועסים עליו שחמש שנים אין לנו קו. הוא עומד מול מדינה, תן להם לנהל את הדיון. אני לא מעיז להתערב בזה.

ובעצם הנקודה האחרונה שאני רוצה להגיד, מה שהמדינה עושה פה זה בגלל דרישה שלה לשנות את החוזה, היא פשוט מחזיקה את הציבור הירושלמי כבן ערובה ואומרת עד שלא יענו לדרישות שלנו - - -

אתה מכיר בזכות המדינה להגיד עשינו טעות כמדינה בהסכם, אנחנו רוצים לחזור בו?

בבקשה, מאה אחוז.

יש את זה בהסכם, נכון?

קודם כל זה קיים בכל הסכם.

אומרת נציגת האוצר שהיא יכולה לעשות קווים - - -

היא יכולה לעשות הכל. אני רק מסביר לרב - - -

אז בואו תסתדרו ו - - -

אנחנו הצענו כמה הצעות להסתדר, לא קיבלנו תשובה.

סליחה, משרד האוצר, נציגת משרד האוצר, שני, למה באמת אתם לא נותנים הצעות משלכם?

נתנו הרבה הצעות. שוב, אני לא - - -

אין, לא התקבלה עד היום אף הצעה ממשרד האוצר לגבי ההצעות שלנו. לא התקבלה עד היום אף תשובה. לפחות בואו נהיה מדויקים. אף תשובה לא התקבלה.

אני יכול לקבל העתק מהדברים האלה?

לא, לא התקבלה.

זה לא דברים סודיים, נכון?

אנחנו יכולים להעביר אולי איזה שהוא פירוט כתוב שמתאר מה נעשה.

כן, הייתי רוצה באמת לקבל, כדי שנוכל להעביר, לפחות להיות דוורים ביניכם אולי - - -

לא, יש להם את הטלפון שלנו.

לא, לא, זה לא פשוט, כי מבחינתכם ואני חייב להגיד גם מבחינת חברי הכנסת, אנחנו נוסעים במכוניות פרטיות, כך שעוד חמש שנים לא יקרה לנו שום דבר, חוץ מאיזה פנצ'ר שנצטרך לתקן. האזרחים נפגעים ולכן אתם חייבים לשבת ימים ולילות ואנחנו מוכנים – הדיון הזה גם נועד לזה – כדי לדחוף יותר ואנחנו נעשה עוד דיון ונדבר על זה במליאה. אי אפשר להמשיך במצב כזה שחמש שנים לא נעשה דבר.

זה שלוקח ארבע שנים לבנות, זה דבר אחד. אני לא יודע אם צריך גשרים מעל האוויר כדי להגיע להדסה. אני למשל נוסע בכביש שהתורכים עשו אז ואני מגיע. גשרים בחצי מיליארד? כמה עולים הגשרים האלה? חצי מיליארד. אני לא בטוח שזו הדרך, אבל אני לא מהנדס.

המטרה שלי, שלנו, של האזרחים, כולל הנוסעים, זה שהעניין הזה יגיע לפתרונו. אנחנו לא נאפשר שקט, עד שהעניין יוסדר. לא יכול להיות. כי שקט הוא רפש, אמר ז'בוטינסקי על מקרה כזה.

אתה רצית לדבר?

אני אשמח, אם אפשר.

מטעם מי?

משרד התחבורה. אני בתקציבים, אז אני באמצע, בין האוצר לבין זה.

אבל כתוב הכל צריכים למעלה - - -, זה שיש לו את ה - - -

כן, אז הוא יושב פה לידי, הוא מאגף התקציבים באוצר. אני רוצה לחדד רגע את הדברים. שני דיברה על סחטנות והמצב כרגע הוא שסיטיפס, ואנחנו לא תאמנו עם ארגון 15 את המשפט הזה.

עוד לא קראתי את זה, כי רציתי להפריד את זה.

"החברה שהוכיחה שוב ושוב כי לא טובת הנוסעים עומד למול עיניה אלא רווח כספי בלבד".

זה ברור. זה כמו להגיד שהמוכר במכולת לא פתח את החנות היום כדי שיהיה לי לאכול לחם.

נכון, אבל יש מוכרים שאפשר לדבר איתם ויש מוכרים שאתה רואה שכל מה שמעניין אותם זה רק שורת הרווח ושום דבר אחר, ואני חושב שזה המצב. אני יכול לספר מתוך המשא ומתן. כשחברת אלסטון, שהיא החברה שסיטיפס בעצם היא חברת ארנק שלה, מגישה הצעות למכרזים אחרים, אז היא מגישה הצעות נמוכות בהרבה. וכששואלים אותם עכשיו למה המחיר שלכם הוא כל כך גבוה, אז הם אומרים מה אתם רוצים, זה לא מכרז, עכשיו זה משא ומתן. אז במצב כזה - - -

איזה הפרשים, אולי תגיד לנו?

סיטיפס לא מייצגת את אלסטון בשום דיון שהוא לא דיון על הקבלנים. אנחנו - - - לירושלים ואני חושבת שכל ההקשר הזה עכשיו היה מאד מאד מעוות. מאד.

אבל אני רוצה לדעת את הסכומים של הדבר המעוות, כי זה מאד מעניין אותי. מה ההבדל במחירים?

עשרות אחוזים.

עשרות אחוזים? תגיד לי את זה במיליונים, כי אני לא למדתי ליבה.

אני לא יודע אם אנחנו יכולים לתת פרטים, כי זה דברים שהיו במהלך משא ומתן.

למשל אצלי 10% מ-350 מיליון, כמה זה – 35 מיליון יורו. 15%?

אני לא יכול לתת מספר.

בכל אופן, מדובר פה בעשרות מיליוני יורו.

אנחנו יכולים לומר שהערכות המדינה היו בין 20 ל-30% פחות מהמחיר שסיכמנו עם הזכיין, וזה נובע מההערכות המדינה גם. לפחות האנשים שעשו אותן.

כן, וההערכות שלנו היו מאד מאד שמרניות.

אנחנו התחלנו במאה.

ההצעה שלהם הייתה רחוקה 100 אחוז מעמדתנו. הגענו בסוף למה שסגרנו - - -

אנחנו ניתן למוריה אחריהם.

אז על כל זה התפרשנו. עכשיו, שאנחנו באים לדבר על הקווים העתידיים, אם חברת סיטיפס הייתה באה ואומרת אתם יודעים מה, המדינה, אני מביאה כסף מהבנקים, בונה הארכות ושלוחות, תנו לי אחר כך את הרווח העתידי. אני יזם, אני בא, עושה הארכות ושלוחות. אבל זה לא המצב. הארכות ושלוחות המדינה בונה הכל במאה אחוז. גם את החלק של סיטיפס, המדינה תשלם על הכל ואז אחר כך הם רוצים על זה את הרווחים העתידיים. כלומר המדינה בנתה את החלק שלה, המדינה תבנה את החלק של סיטיפס וגם תשלם על ה-20 שנה או 15 שנה של הפעלה, שהם לא יפעילו בכלל.

למה שלא יפעילו? אם הם יפעילו והם יעבירו?

אם הם יפעילו אז זה ייכנס.

נו, אבל זה הצליח בקו הקיים.

אבל שם הם הביאו כסף.

אה, ופה הם לא מביאים כסף?

הם לא מביאים שקל.

אז מי חתם על חוזה כזה?

מדינת ישראל, אחד. ושניים, אם אפשר להגיד ליושב הראש, חברת אלסטון היא לא חברת ארנק של סיטיפס, אז כדאי גם לדייק בעובדות. לא, כדאי לדייק בעובדות. כשאתה בא לכנסת, כדאי לדייק בעובדות. אלסטון הוא קבלן, אין לו שום בעלות בתוך סיטיפס, אז כדאי שתדייק בעובדות. היא לא חברת ארנק. חברת ארנק זה נתון אחר.

נציג האוצר, מאגף התקציבים, מה שמך?

אני חושב שהאמירה פה צריכה להיות מאד ברורה, שאם רוצים שזה ישתנה - - -

כן, מה עושים?

צריך שינוי דרמטי בכל המשא ומתן.

למשל? תן הצעה מעשית.

שההצעה של סיטיפס תהיה משהו שהמדינה יכולה לחיות איתו.

אין הצעה של סיטיפס - - -

תן אתה הצעה.

תיתנו אתם הצעה.

אני לא - - -

הם טוענים שאתם לא נותנים הצעות.

זה לא המקום לתת את ההצעה.

לא, זה לא המקום, תעשו את זה בחוץ אבל תביאו לי את זה תוך 24 שעות, את ההצעה. אני רוצה לדעת. אני חבר כנסת, אני מייצג את האנשים שאין להם מכוניות ואני רוצה לדעת.

אני חושב שהמדינה הלכה לקראת סיטיפס בכל קנה מידה וכולנו פה אנשים וזה לא הכסף של אבא שלי ולא הכסף שלך ושלו, זה הכסף של כל אזרחי ישראל.

ההיפך, דווקא בכלל זה אתה צריך להיות מאד קשוח.

אנחנו לא יכולים לעמוד מול הציבור ולהסתכל בעיניים ולהגיד שאנחנו מוכנים לשלם יותר ממה שהצענו. אין. אי אפשר. כבר הגענו לקצה וזה התפוצץ ככה. אלא אם כן סיטיפס תהיה - - -

רגע, 350 מיליון אתם כבר מוכנים לשלם, נכון?

זה גמור.

הוויכוח הוא על העתידיות?

כן.

כמה אתה רוצה לשלם על העתידיות. אני לא הייתי משלם כלום.

יש עוד כמה נושאים בוויכוח.

אני לא הייתי משלם כלום על עתידיות.

אז זה בדיוק מה שהמדינה אומרת. בדיוק.

אני לא הייתי משלם על עתידיות. אני הייתי אומר תפעילו, תרוויחו ושלום על ישראל.

אבל יושב הראש, עם כל הכבוד, אנשי משרד התחבורה ומשרד האוצר, זה לא החוזה שנחתם עם הזכיין. עכשיו אפשר גם להחליט שלא רוצים לעמוד בחוזה. זה בסדר גמור. רק שנבין מה קורה לתושבי ירושלים.

אני רוצה להגיד לך שיש בחוק החוזים, לא למדתי משפטים, אבל יש בחוק החוזים והיועצת המשפטית תסתור אותי אם זה לא נכון, שאם יש משהו מאד דרקוני, גם בית המשפט - - -

לא, זה לא דרקוני.

אם זה 30% יותר יקר, שזה עשרות מיליונים של יורו, זה דרקוני.

אם אפשר, יושב הראש, עושים פה בלבול בין שני נושאים, בין הסיכום על המחיר הקבלני לביצוע העבודות, שהוא גם כבר נסגר וסוכם ועם כל הכבוד לאומדני המדינה, הם לא קדושים. ראינו אותם גם במכרזים אחרים.

בסדר, זה סוכם. הלאה.

לא, אז אני אומר, מבלבלים אותך בין שני הנתונים.

לא, הם לא מבלבלים אותי, אני יודע בדיוק מה זה.

ה-350 מיליון יורו בתחום העבודות הקבלניות - - -

זה סגור.

הוא לא קשור לסוגיה של סיטיפס, נקודה.

בסדר, אני מדבר על הנקודה השנייה.

רגע, לא, זה פשוט לא קשור וכל הזמן מבלבלים פה בין הדברים כדי להגיד שסיטיפס סוחטת את ה-350 מיליון. אין לזה שום קשר. ה-350 מיליון יורו זה משא ומתן שנעשה מול קבלן למול אומדנים של המדינה, שלהבנתנו לא היו מדויקים וראינו את האומדנים של המדינה גם בפרויקטים אחרים וזה תוצאה של משא ומתן. זה נושא אחד. הוא לא קשור כלל ועיקר לסיטיפס.

אחד. סגור. הלאה.

עכשיו לעניין סיטיפס עצמה, כמו שאמרתי ליושב הראש בתחילת הדברים, חלוקת הרווחים מופיעה כבר בהסכם ומרבית הרווחים - - -

אבל אם הם רואים שזה לא הגיוני?

רגע, שנייה. מרבית הרווחים שזה 58% - הולכים למדינה. ככה נקבע - - -

גם המדינה לא צריכה לשדוד את האזרחים.

אבל זה - - -

אתה מרגיע אותי עם זה ש - - -

לא, אני אומר ואני רק מסביר, אדוני יושב הראש, שזה מה שסוכם במשא ומתן ארוך של שנה, בין המדינה לזכיין.

אבל זה היה משא ומתן כושל שהמדינה כשלה וחתמה על משהו שהאזרחים לא מוכנים.

יכול להיות. אחלה. אז אני אומר, אם המדינה - - -

יש מושג בשליחות לתיקון שלחתיך ולא לעוות. זאת אומרת שלחתי אותך לעשות דבר טוב ולא לעשות דבר מקולקל. הם רוצים לתקן.

יכול להיות שכל מי שיושב היום במדינה, יושב הראש, חושב שמי שישב בכיסא שלו בעבר עשה טעות. זה קורה. יכול להיות.

עשה טעות ואנחנו רוצים לתקן אותה.

זו זכותם להפר את החוזה, רק אני מסביר ליושב הראש, המשמעות של מה שהם מציעים לך, זה לקחת את הפרויקט של הדסה, של נווה יעקב, קריית מנחם, עיר גנים ולדחות אותו בחמש שנים.

למה לדחות? אפילו לא יום אחד.

כי זה המצב.

היא מוציאה מכרז למישהו אחר וסוגרים את הכביש. הגברת שני, אתה יכולה להוציא מכרז תוך חודש ולתת למישהו אחר?

כן, רק לא יהיה לא את הפרויקט בעוד - - -

למה? אתם תלכו לבית המשפט ובית המשפט יחליט מה - - -

לא, אנחנו לא הולכים לשום בית משפט, אין לנו בעיה עם המכרז.

לא, אנחנו לא נלך לבית משפט. זו זכותם הלגיטימית להוציא את זה במכרז - - -

אנחנו לא מתכוונים ללכת לבית משפט.

ממש לא.

אני מסביר ליושב הראש, אם המדינה לא רוצה לסכן את המשא ומתן ולהציג עכשיו את סיטיפס כסחטנית, זה בסדר - - -

זה לא יפה, אבל כנראה שיש להם סיבות.

מה שהמדינה עושה זה בעצם תופסת את הציבור הירושלמי כבן ערובה, אבל אם המדינה רוצה לעשות את זה - - -

את הציבור הירושלמי תן לי לייצג.

אם המדינה רוצה לעשות את זה, זו זכותה. המימוש של הארכות ושלוחות הקו האדום לתוך הקו הירוק, זו דחייה של הפרויקט, זה אפשרי.

ירון, אני מציע - - -

אפשר לקבל החלטה כזאת.

אני מציע לך הצעה כזאת, לך כסיטיפס.

כן, בבקשה.

בואו תשבו עם האנשים במשרד האוצר, בידיעה שהכנסת עומדת מאחורי האזרחים שעומדים בתחנה ואין להם קו.

בסדר גמור.

והאזרחים כועסים על שניכם והם לא יוותרו לשניכם. תסתדרו ביניכם ואם יש הסכם נוראי כזה, כפי שהם מציגים בעשרות מיליוני יורו, הם חייבים לחזור בהם ואם יש תביעה כספית, שילכו לבית המשפט. לא על חשבוננו, לא על חשבון הנוסע שצריך להגיע.

אנחנו מוכנים כל יום לשבת.

בבקשה.

כל יום.

מי שלא דיבר מאגף התקציבים זה גיל. לא גיל, אגף התקציבים, אראל. אתה לא דיברת ואמרת איזה משפט קטן פה, שאני מוחה על זה. אל תפתח את זה פה. אתה כפקיד ממשלה חייב דיווח לכנסת על כל דבר שאתה תישאל. אין דבר כזה לא תפתח את זה פה, כי הבוס שלך – משה כחלון, גם הוא חייב לנו דיווח.

נכון, אבל כשאתה במשא ומתן במספרים, אז אני לא יכול מטבע הדברים לחשוף כלום.

מה לחשוף? אני שאלתי שאלה פשוטה.

אני לא יודע מה בדיוק שאלת, אבל - - -

כמה זה 15% מ-350 מיליון.

זו שאלת המיליון, כמה זה 15% מ-350?

את זה מותר לו לגלות?

זה תרגיל במתמטיקה, זה בסדר גמור.

אז שיגלה לנו.

בסדר גמור.

דבר שני, האם אתם מוכנים לשבת עם סיטיפס?

אנחנו יושבים. אני לא יודע מה היה פה בדיון לפני שהגעתי. אנחנו יושבים. כרגע הפערים מאד גדולים. כמובן שאנחנו מאד מאד רוצים את הפרויקט הזה, אבל שוב, לא בכל מחיר. בסוף אנחנו עושים את השיקולים, מנסים להבין כמה היה עולה לנו לעשות את זה במכרז ואם הפערים יהיו גבוהים מאד, אז כנראה ש - - -

יש לכם שלוש אפשרויות במצב הזה, או לסחוב זמן, ואת זה אנחנו לא - - -

לא, לסחוב זמן זה ממש לא אפשרות.

או להגיע איתם להסדר, או שהם יוותרו, או שאתם תוותרו, או שתגיעו לעמק השווה. כי הדבר השלישי להשאיר עוד 5 שנים כמו שנשארו ה-5 שנים האלה, אנחנו לא נוכל להסכים. אנחנו זה הציבור.

לא, לא, אנחנו רוצים להתקדם. אנחנו רוצים את הקו הזה בין אם זה עם סיטיפס ובין אם זה על ידי מפעיל אחר. אנחנו ממש לא רוצים למשוך את הזמן.

אז תעשו עם מפעיל אחר.

אנחנו רוצים למצות את המשא ומתן.

תחליטו.

אנחנו עדיין רוצים לעשות את המשא ומתן.

אני אכבד כל החלטה שלכם, כי אני לא שייך לא לסיטיפס ולא למשרד האוצר, אבל אני שייך לאותו ציבור שנפגע. סתם, לוקחים פה בן ערובה את הציבור.

הייתי צריך לתת למוריה. אני אתן לכם אחר כך, לנוסעים. גיל, אתה עוד נוסע באוטובוס?

רק באוטובוס.

יש לך רכבת כל כך הרבה שנים כבר, תהיה - - -

ממש לא. אז שמי גיל יעקב מארגון 15 דקות. אני ממש מודה על הדיון הזה. אני חושב שהסוגיה של הארכת הרכבת הקלה להדסה היא בעצם הדוגמא להתנהלות גם מצד סיטיפס, אבל גם של המדינה בכל מה שקשור להפעלת הרכבת הקלה.

אני אתחיל ואומר שבעצם ההגעה היום להדסה עין כרם בתחבורה ציבורית מוגבלת, מתוקף ההסכמים עם סיטיפס. זאת אומרת גם אם מחר בבוקר יגיעו להחלטה כלשהי האם זה יהיה סיטיפס שתאריך או יהיה מפעיל אחר, ההסכם עם סיטיפס לא מאפשר היום להוציא אוטובוס ישיר, למשל מהתחנה המרכזית להדסה עין כרם. למה? כי יש בלעדיות לסיטיפס על התוואי הזה.

אין קו 27?

אין. הוא מגיע עד הר הרצל, כי אסור בגלל ההסכם עם סיטיפס.

גם זה לא נכון, אבל בסדר.

יש פה את תכנית אב לתחבורה.

מותר להתחרות.

על אותו תוואי אסור להתחרות וזה התוואי שמוביל להדסה עין כרם, מה לעשות.

זה לא מדויק.

טוב, מה עוד?

אז בעצם זאת סוגיה אחת. יש שורה של סוגיות שעולות פה בדיונים בוועדות שונות, שכולם מגיעים בסוף לאותו מוקש, שהוא ההסכם הקיים עם סיטיפס והשיקול האם להמשיך את ההסכם הזה או בעצם לקנות חזרה את הפרויקט ולהפעיל אותו בפורמט אחר, כמו שכבר הוצג כאן.

מה שאנחנו בעצם אומרים, זה שהארכה של הרכבת הקלה להדסה עין כרם ולנווה יעקב, לצד ההתעקשות של סיטיפס לא להחליף את נכונות הכרטוס, לצד העומסים שיש כבר היום ברכבת הקלה והסירוב להצטייד בקרונות, שזה גם משהו שהתבקש והמדינה מוגבלת בהסכם עם סיטיפס בנושא הזה, וכל אותם שורה של נושאים שפוגעים בציבור, הם נוגעים שוב לאותה נקודה שנידונה פה ועלתה מהר מאד, שזה – הגיע הזמן להגיד שלום לסיטיפס ושהמדינה תקבל החלטה לטובת הנוסעים, להתקדם עם הפרויקטים ולהפסיק להתיש את עצמה ואת הציבור במשאים ומתנים שכל הזמן רק נכשלים. מתמשכים. עוד כסף ועוד כסף. עוד עיכובים.

גם הלו"ז שכרגע מדברים עליו, של עוד שנתיים, זה כבר לו"ז שהיה אמור להסתיים השנתיים האלה. כבר שמענו את השנתיים האלה בשנת 2011, של הארכות. "עוד שנתיים נסיים את העבודות להארכות".

אנחנו מבקשים ואולי בעזרת הוועדה, להבין איפה עומדת האופציה של סיום ההתקשרות עם סיטיפס, האם הנושא נבחן, כמה זה יעלה, בכמה זמן זה כרוך, מה תהיינה התועלות של זה.

אם יגידו לך שזה יעלה 5 מיליארד דולר פלוס בית משפט חמש שנים?

מה יהיו התועלות של זה? יכול להיות שיש תועלות, יכול להיות שיש הפסדים, אבל שתהיה התייחסות רצינית לנושא הזה, כי מה שקורה זה שהציבור כרגע הוא בעצם בן ערובה של סיטיפס, שפועלת בהסכמה של המדינה כמונופול על צירי התחבורה המרכזיים בעיר. לא מוכנים להוסיף. כל פיפס קטן לשיפור שירות לטובת הנוסע, סיטיפס מתחילים משאים ומתנים. היינו פה בדיון בוועדה, אתה בטח זוכר, על הערך הצבור וכל הדברים. כל הזמן - - -

אגב, בערך הצבור הם כן עשו משהו.

בסוף הם היו האחרונים. הרכבת הקלה – אמצעי החבורה המתקדם ביותר בישראל – הם היו האחרונים שהצטרפו להסדר הזה וגם זה רק כשממש - - -

אני רוצה לשאול את הנציג הבכיר של משרד התחבורה לגבי האוטובוסים שהזכיר גיל. האם מותר לך על פי החוק כן להפעיל קווים במקביל לרכבת, לבית החולים הדסה לפחות?

אני לא מכיר הדסה. אני אגיד באופן עקרוני אסורה התחרות. יחד עם זאת, היום אנחנו מקיימים תחרות ואנחנו משלמים על זה, כי בסופו של דבר - - -

למה?

תסביר מה אתה אומר.

אני לא מהתחום של האוטובוסים, אני פחות בקיא, אני מהרכבות. אבל אני אומר עוד פעם, היום - - -

אולי מישהו שבקיא יגיד?

לא הזמנו. דרור לא הוזמן.

לא הוזמן, אבל אמסלם הוא סמנכ"ל, הוא יודע.

אני אענה על מה שאני יודע ואם זה לא מספק, נעביר תשובה אחר כך. היום קיימת תחרות בחלק מהקווים בעיקר בצפון ובגלל זה אנחנו משלמים כסף לסיטיפס על פי ההסכם, על פי הסיכום.

אולי תעשו כך גם להדסה?

אז אני לא יודע, אני לא מכיר.

אז תבדקו את זה במשרד התחבורה, תעשה לי טובה.

בסדר.

תבדקו אפשרות להפעיל קו תחבורה ישיר להדסה.

אני אשיב משהו לקודם. קודם כל גיל שאל לגבי הביי-באק, אני עניתי על זה מקודם. בעיקרון ההסכם מאפשר לנו לעשות ביי-באק. זה לא משפטי, אבל זה על פי ההסכם כאילו בגדול מה מותר לנו, מתוך הנחה שיש קו אחר בירושלים. הקו הירוק, ברגע שנתחיל אותו, אפשר לשבת וזה צריך להיות באיזה שהוא חודש בשנת 2019 והקו הירוק. ואז אנחנו יכולים לעשות את הביי-באק לא בשביל לזרוק מישהו או לא לזרוק מישהו, אלא בשביל שאנחנו רוצים לעשות את ה - - -

כמה זה יעלה?

תלוי באיזו שנה זה יהיה ולפי חישובי הרווח. זה לא זול.

תזרוק מספר.

לא יודע.

פחות או יותר.

מאות מיליונים.

מאות מיליונים? במילא אתם נותנים מאות מיליונים. חשבתי מיליארדים.

במילא הם מוציאים מהם יותר. שלא לדבר על בוררות שכבר תקועה שש שנים.

אני רוצה לאפשר לחברת מוריה ולתכנית אב לתחבורה. מי מייצג אותם?

תכנית אב לתחבורה, זוהר זולר.

תתחיל מהסוף, מה אתה אומר על קו אוטובוס - - -

ברמה העקרונית, מה שאנחנו בוחנים זה את הביקושים. במקום שבו ישי ביקוש ויש צורך, אנחנו מקיימים פנייה והחלטת מדינה - - -

מתחנה מרכזית להדסה עין כרם - - -

ויש החלטת מדינה - - -

לחסוך לך את הבדיקה.

סליחה, לא שמעתי אותו כי דיברת. מה אתה אומר?

והחלטת מדינה בסופו של עניין מכריעה האם הדבר הזה מצדיק תחרות ויש מנגנון בתוך ההסכם שמאפשר את התחרות הזאת בתשלום, כמו שלמשל מתקיים - - -

אז זה תלוי במשרד התחבורה?

סליחה?

זה תלוי במשרד התחבורה?

לא, זה החלטה משותפת. היום אנחנו - - -

אם משלמים על זה - - -

שישלמו, מה איכפת לי, העיקר שיש אוטובוס.

היום בסופו של עניין, כשאנחנו מסתכלים על הר הרצל כתחנת מעבר שנוסעים יורדים מרכבת ונכנסים לאוטובוס שלוקח אותם להדסה עין כרם, אנחנו מעריכים שהשירות הזה הוא שירות טוב. יחד עם זאת, אנחנו מבינים וכולנו רואים את הדבר, שנקודת הביקוש המרכזית של הקו הזה – 20,000 מבקרים ביום מגיעים לבית החולים הדסה עין כרם ולכן אנחנו מקווים ורוצים להמשיך את פעולת הרכב קדימה והלאה לכיוון הדסה.

צריך לזכור, כשאנחנו מדברים על קו נוסף ומעכשיו אני מפסיק לקרוא לו הקו הירוק, כי זה יוצר כאן - - -

לא, יש פה קונסנסוס בעניין.

תקרא לו הקו הבא.

בסדר, אז הקו הבא בעצם מעביר אותנו מתפיסה של קו לתפיסה של רשת. בשני פרוזדורים – בפרוזדור אדום ובפרוזדור ירוק – חמישה קווים שונים יכולים לפעול. מכאן התועלת הגדולה שיש במפעיל אחד, וזאת הסיבה שהמרבית המכרעת של ערי העולם משתמשות במפעיל אחד בתוך מערכות עירוניות. זאת גם הסיבה שיש אפשרות למדינה, עם יינתן פרוזדור חדש שיגיע לירושלים, לרכוש את הפרויקט הקיים ולהפעיל אותו כרשת אחודה ולא כמכלול של פרטים. ויש בזה היגיון ויש בזה הצדקה, אז אנחנו מבחינתנו נותנים את כל המידע המקצועי, את האומדנים המקצועיים.

אולי תשלח לנו הצעה בכתב, כדי שנוכל לעיין בזה? בסדר? תכינו. אנחנו גם נעביר את זה למשרד התחבורה.

אני בסך הכל היוצר. מאה אחוז.

כן, כן. אם אתה עושה את זה אתה גם יכול לזרז, כי שני הצדדים יראו את הגבולות הקיימים.

כן, אז רק כדי לתקן אולי את הסברה שהייתה פה, במשא ומתן הזה שהוא באמת נמשך זמן ויש לי את העונג להיות חלק ממנו - - -

לא התעייפת?

האמת היא שלא. זה תפקידי. לשם כך אני פה לפחות, אבל בשורה התחתונה מבחינתנו, מבחינת הצד של המדינה, ההצעה מאד מאד ברורה. הנתונים מאד מאד ברורים, הם על השולחן, הם היו על השולחן מהיום הראשון. יש מחלוקת. זה טבעו של משא ומתן, לנסות ולגשר. הפערים בסופו של עניין, אותם 350 מיליון יורו, שדנתם בהם קודם, שזה תקציב ההקמה, הוא תקציב שעלה בהרבה זיעה כדי להגיע אליו, ובסופו של עניין, בסיומו של משא ומתן, יש הבנה ויש הסכמה.

מכאן והלאה, אותה עלות תוספתית היא כבר איננה סבירה וכאן באמת יש אחריות ציבורית, לא רק להביא את המוצר הציבורי שקוראים לו תחבורה, אלא גם לשמור על הקופה הציבורית ואני חושב שהאיזון הזה הוא איזון מאד משמעותי. באיזה שלב יש הכרעה? כשיש אלטרנטיבה. והיום האלטרנטיבה שלנו היא אלטרנטיבה שמחזיקה מים. ולמה אני אומר את זה בצורה כזאת? כי בסופו של עניין, אם מסתכלים על פרויקט הרחבה על הארכות ושלוחות, אם יתבצעו באמצעות קבלן, זכיין אחר, אז נכון ברחוב הנטקה ובשדרות נווה יעקב יהיה משך זמן שבו יש אי תנועה רחב שאיננו מנוצל.

לחנייה לתושבים.

שאיננו מנוצל, אלא מנוצל לחנייה לתושבים, לצערי, אני חייב להגיד, כי הלוואי והיינו יכולים להגיע באמת למסילה שמושמת שם באזור, אבל בהדסה עין כרם כבר ההבדל הזה לא יורגש.

למה?

ולמה? כי חברת מוריה, חברת הבת העירונית, יוצאת לביצוע במהרה, לביצוע של עבודות ההנדסה האזרחית שקשורות לסקטור הציבורי, מה שהמדינה מקדמת. המדינה מקדמת את הפרויקט ככל שהיא יכולה, זה כחלק מהתכנית הברורה והכלכלית שאותה אנחנו מקדמים. כל מה שהמדינה יכולה לקדם היא מקדמת: העתקת תשתית, מדרכה, קיר תמך, נטיעת עץ, ספסל - - -

על אותו ציר.

מבחינתנו הציר הוא קיר לקיר, על כל מה שיש בתוכו. המדינה מקדמת 75% מפרויקט ההנדסה האזרחית בתוך הציר הזה.

אז למה לא עשו את זה עד היום?

זה מה שקורה. זה קודם כל מסקנות מהקו האדום הקיים, אבל את הדבר הזה אתה כבר יכול לראות בשטח. אם תלך להנטקה או לשדרות נווה יעקב, אתה תראה כבר רחוב מושלם, עם קירות תמך ועצים נטועים ומדרכות וספסלים וכו', ותראה אי תנועה מרכזי שעתיד לאכלס את המסילה. אז אני רק אומר בסופו של עניין - - -

זאת אומרת שזה לא ייקח עוד כמה שנים אחרי זה.

בדיוק. אז אנחנו יכולים, כשאנחנו מתחילים את העבודות - - -

זה גם יהיה עם הפרעה מינימאלית לתושבים, כי עד שיבוא זכיין כבר ההפרעה תהיה מצומצמת משמעותית.

כשאנחנו מתחילים את העבודות בהדסה עין כרם ואנחנו נמצאים היום בדיונים עם נציגות הדסה, דיונים פוריים מאד, אם יורשה לי לציין, ואנחנו מגיעים לסיכום ביחד עם הדסה להתחלת עבודות ההנדסה האזרחית של הסקטור הציבורי באמצעות חברת מוריה, חברה שמתמחה בעבודה במרקם האורבאני, בתוך עיר. זו חברה עירונית. יושב הראש של החברה הזו הוא ראש עיר. ברור שהוא רגיש לציבור מהבחינה הזו.

אז אנחנו מתחילים את העבודות ומיד בסיום העבודות יכנסו המסילות. מבחינת הדסה לא יורגש ההבדל. ולכן כששואלים עכשיו מה ההחלטה הנכונה, זה כמובן תלוי בחלופות. היום החלופה, לאור הפער בין עמדות הצדדים, הולכת ומתחזקת, איננה סופית עדיין, כי עדיין כמו שאמרו נציגי המדינה, רוצים למצות את המשא ומתן. נכון לעשות את זה המוקדם ככל הניתן, אבל לאור המחירים.

זאת אומרת אנחנו חייבים לא לעכב, כמו שאתה אומר, נתחיל לרוץ הלאה כדי שהם יוכלו להסתדר יותר מהר.

חד משמעית.

אני יודע שגם בשלום בית ובעוד מקומות, כשרוצים להסדיר בין אנשי עסקים, אז שמים גדרות לשני הצדדים ושניהם יודעים שאין פה את כל האפשרויות. נסגרות אפשרויות, נשארת אלטרנטיבה אחת או שנייה, ואז הם מגיעים מהר מאד לפשרה.

הבעיה הגדולה בחוקי המשחק האלה, כשאנחנו רוצים להכניס את כולם למגרש הכדורגל ולשחק את הכדורגל על פי הכללים, אנחנו מוצאים את עצמנו בשני מגרשים שונים לגמרי לפעמים. אחד משחק הוקי קרח והשני משחק כדורגל ושם מתגלעות המחלוקות. עכשיו עוד פעם, אין לי את הלגיטימציה להיות רגשי בעניין הזה - - -

לא, לא, אבל אמרת דברים נכונים. זאת אומרת אתה יכול להתחיל להריץ את העבודות.

נכון.

קדימה. אז כבר היה זה שכרנו.

זה מה שקורה.

אני הייתי רוצה מילה להדסה, מה אתם אומרים?

לא, מוריה.

גם מוריה, אבל מוריה אני יודע שאני חייב. בלעדיהם אני לא אוכל לנסוע על הכביש.

ואפשר גם כן אזרחים קצת?

האזרחים דיברו הרבה פה.

לא, לא. באמת יש לי הרבה דברים אחרים להגיד, הרבה דברים שלא נאמרו שהם מאד משמעותיים לדיון הזה.

אני אגיד לך, אנחנו צריכים לסיים בשלוש, אבל אני חושב שאני מייצג את האזרחים ונדמה לי שרוב הדברים שאמרתי הסכמת.

יש עוד דברים.

אם לא, אז אולי נוסיף. בבקשה.

אודי שאולוף, אני אמרכל של בתי החולים ואנחנו מברכים על הדיון בוועדה. אני חושב שמלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים. אני לא חושב שיש פה מישהו בחדר שלא חושב שהרכבת צריכה להגיע להדסה ולטרחה העצומה שיש לציבור הנוסעים שמגיעים להדסה. לנו זה חשוב מאד שהרכבת תגיע, לנו כהדסה, ואני אומר עוד פעם – לציבור הירושלמי זה חשוב מאד.

אנחנו במשא ומתן ובדיונים עם החברה של הרכבת. ביום ראשון הקרוב יש הצגה נוספת לפרופסור רוטשטיין, מנכ"ל הדסה, כדי לאשר סופית. היה לנו דיון כזה לפני שבועיים, היו הערות קטנות של פרופסור רוטשטיין על התכנית וביום ראשון הקרוב ממש אנחנו יושבים שוב על הנושא הזה ואני מעריך שבימים הקרובים אנחנו נאשר את התכניות, כך שהדסה, מבחינת הדסה, לא מטילה שום איזו שהיא הגבלה על לוחות הזמנים.

אני יודע שבמקביל הם יוצאים כבר ומוכנים לצאת למכרזים. חברת מוריה יוצאת למכרזים לביצוע בשטח. ברגע שיהיה קבלן, הוא יוכל להיכנס לעבודות.

כמה הדסה משלמת על התחנה שלה? כתוב פה 220 מיליון שקלים. מי משלם?

זה משרד התחבורה. כל הפרויקט הזה ממומן על ידי המדינה. הדסה, אם היה לנו כסף, זה היה - - -

לא, רמזתי על משהו אבל לא משנה.

זה היה נחמד מאד.

אתם יודעים מה, אני אגיד את זה לפרוטוקול.

חשבתי שאתה רוצה להגיד כמה כסף הדסה תקבל מהפרויקט.

לא, לא. אגב, אם תהיה תחבורה טובה גם המיטות לא תהיינה ריקות, אז - - -

המיטות מלאות ב-110% כל הזמן, הרב יודע. אנחנו בתפוסה מלאה כל הזמן.

אבל אני רוצה להגיד משהו שהתכוונתי לומר ברמיזה ואני אומר את זה רק כרמיזה. הדסה עומדת לקבל מיליארד שקלים בעזרת השם ממדינת ישראל. יכול להיות שבתוך המיליארד שקלים אפשר להוסיף עוד משהו בשביל התחנה שלכם שם, שתהיו מוכנים שברגע שירצו להפעיל, נרוויח שנתיים.

מבחינתנו יכולים להתחיל לעבוד.

מילה לפני האחרונה למוריה.

אז חברת מוריה מבצעת את העבודות כבר היום. אנחנו נמצאים בביצוע של השלבים ההנדסיים הראשוניים – פינוי שטח מכל המטרדים והכנת הרחוב לקראת המסילות. עבודות בוצעו כבר בחלק גדול מהשטח, ברחוב הנטקה, ברחוב הנרייטה סולד. אנחנו נכנסים כרגע לביצוע גם בקטע שמצומת אורה ועד להדסה ומוכנים לצאת לביצוע בימים הקרובים למכרז בקטע שבתוך הדסה עצמה.

ביצוע כולל את הגשרים?

הביצוע כולל את הגשרים, נכון. יש היתרי בנייה, יש את הקבלן כבר. הביצוע יתחיל - - -

וזה עבודות שלא קשורות במה שקורה פה.

לא קשורות.

זה עבודות שמתקדמות.

נכון, והביצוע יתחיל. יראו את הפועלים בשטח כבר במהלך החודש הקרוב.

אז עכשיו מילה אחרונה לגברת. מה השם?

תודה רבה. עדן טאקו. אני גרה בקריית מנחם, זאת אומרת שהנסיעה שלי היא יום יום ברכבת הקלה. הרכבת הקלה חוצה לי את הדרך. זאת אומרת שאני נוסעת באוטובוס לרכבת הקלה, מהרכבת הקלה נוסעת לתחנה מרכזית ועולה על אוטובוס נוסף. זאת אומרת שלושה גורמים בנסיעה שלי.

חשוב לי להדגיש, נאמר פה שרוצים למצות את המשא ומתן עם חברת סיטיפס. חשוב לי שיהיה ברור, כל הזמן הזה שלוקח למצות את המשא ומתן איתם, זה זמן שבא על חשבוני. זה זמן שאני רוצה שכן תגדירו אותו בזמן, שיהיה ברור שאם לא ממצים את זה בזמן נתון, אז זהו. עוברים הלאה. לא יכול להיות שזה יימשך.

לא רק זה, שכאן נאמר שאם עכשיו יעשו את הביי-באק והכל וזה יהיה הפרת חוזה מבחינת המדינה, חשוב לי שיהיה ברור שהיו הפרות חוזה מצד סיטיפס וזה כן חשוב הקשר הכלכלי. כמה אתה עוד צריך לפצות את סיטיפס, כשסיטיפס בעצמה היא זו שהפרה חוזים? זה מאד חשוב ועצם העובדה שמכשירי הכרטוס לא תקינים, עצם העובדה שזמני ההמתנה שהם הבטיחו מלכתחילה, לא עומדים בהם, עצם העובדה שאני כרגע יוצאת בשעה שש וחצי בבוקר מהבית, מגיעה לתחנת הר הרצל וצריכה לחכות. לרדת מהאוטובוס, לעצור את הדרך שלי לחכות 8 דקות לרכבת.

בבוקר?

כן, בשש וחצי בבוקר אני יורדת בהר הרצל, מחכה 8 דקות. 8 דקות, כשלפני כן חיכיתי לאוטובוס.

נדמה לי שש דקות זה המקסימום שמותר, נכון?

מהשעה - - -

בחוזה המקורי זה היה 4.5 דקות.

מהשעה 7 בבוקר זה שש דקות. שש עד שבעה זה 8 דקות, כשלפני השינוי האחרון שעשו בזמנים היה 6 דקות משעה שש או שש וחצי אם אני לא טועה. אני כרגע מחכה 8 דקות לרכבת. הזמנים שהובטחו מלכתחילה, הזמנים שנחתמו בחוזה היו של 4.5 דקות. אז לא עומדים בזה.

את מציעה לוועדה לקבוע תאריך עד שהם יסיימו את המשא ומתן?

כן. זה מה שאני חושבת שתעשו לטובת התושבים.

אני לא יודע אם אני מוסמך, אבל אני כן מוסמך לעשות דיון נוסף. אני רוצה עוד לפני הפגרה, שזה בערך חודש, לעשות דיון נוסף ואני רוצה שתגיעו כבר עם הסכם או עם אלטרנטיבה.

אנחנו נודיע על התאריך, כך שתוכלו ל - - -

וחשוב לי שכן יהיה דגש על העניין של העבירות של סיטיפס.

כי אחרת אנחנו יכולים להיפגש עוד שנה אותו דבר וצריך להגיע להסכם. אתם תשבו ואתם תשבו ותגיעו להסדרים.

אני כן הייתי רוצה לקבל, גם מתכנית אב לתחבורה את הרעיון שלך, גם ממשרד האוצר את ההצעות שלהם, מה אתם מציעים לסיטיפס; וגם מסיטיפס אני רוצה. זה לא דברים סודיים. זה לא דברים ביטחוניים. אני מדבר על דברים שכבר הצעתם, לא על דבר שאתם עומדים להציע. תגיד למשפטנים שאני מבקש את זה ואני לא מבקש את מה שאתם מתכוונים לוותר אחר כך, את זה אני מבין אתכם. אני מדבר על מה שאתם מציעים עכשיו, וזה מידע ציבורי שזכות הציבור לדעת ואנחנו חלק מהציבור.

אני מודה לכם על הדיון הענייני שכולכם השתתפתם בו. אני מאמין בסופו של דבר שכל יושבי השולחן רוצים בטובת האזרחים, בטובת הציבור, טובת העיר.

תודה רבה שבאתם.

הישיבה ננעלה בשעה 15:02.