הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 438

מישיבת ועדת הכלכלה

יום רביעי, י"ב בשבט התשע"ז (08 בפברואר 2017), שעה 9:30

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פיצוי על איחור טכנאי בעת התקנה או הסרה של טובין), התשע"ו–2015 (פ/2344/20), של חה"כ איתן כבל, אורן אסף חזן, מירב בן ארי, עפר שלח, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, דב חנין, יואל חסון, איציק שמולי, עמר בר-לב, חיים ילין, איילת נחמיאס ורבין, תמר זנדברג, מיכל בירן, מיקי לוי

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

עבד אל חכים חאג' יחיא

עיסאווי פריג'

אגם דניאל - רכז בכיר חוקר- אכיפה, משרד הכלכלה והתעשייה

חן בר-יוסף - מנהל מינהל הדלק והגז, משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים

נחום יהושע - כלכלן ראשי, משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים

גל נוי-אפרת - עוזרת ראשית ליועצת המשפטית, משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים

חנה וינשטוק טירי - יועמ"ש, הרשות לצרכנות וסחר הוגן, הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן

שרון כ"ץ - יועצת משפטית, איגוד לשכות המסחר

רונית פרל - יועצת משפטית, התאחדות התעשיינים

חגית הלר-קוצר - יועצת משפטית, אמישראגז, חברות הגז

תמר נחמיה-מאור - יועצת משפטית אגף שירות לקוחות, חברת החשמל

ולאדיסלב גור ארי - רגולציה וקשרי ממשל, חברת החשמל

עומר ורדי - ממונה יעוץ משפטי, רשות המים והביוב

גיל ברגפרוינד - כלכלן, המועצה הישראלית לצרכנות, ארגוני צרכנים

מנחם-צבי כץ - שדלן/ית (כהן-רימון-כהן), מייצג/ת את yes

ליאור ליברובסקי

אתי בנדלר

אביגל כספי

לאה ורון

הדס צנוירט

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פיצוי על איחור טכנאי בעת התקנה או הסרה של טובין), התשע"ו–2015 (פ/2344/20), של חה"כ איתן כבל, אורן אסף חזן, מירב בן ארי, עפר שלח, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, דב חנין, יואל חסון, איציק שמולי, עמר בר-לב, חיים ילין, איילת נחמיאס ורבין, תמר זנדברג, מיכל בירן, מיקי לוי

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. גברתי מנהלת הוועדה, היועצת, דוברים, אורחים נכבדים. הצעת החוק הזו היא במקרה הצעת החוק שלי - הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פיצוי על איחור טכנאי בעת התקנה או הסרה של טובין), התשע"ו–2015. הצטרפו אליי אורן אסף חזן, מירב בן ארי, עפר שלח, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, דב חנין, יואל חסון, איציק שמולי, עמר בר-לב, חיים ילין, איילת נחמיאס ורבין, תמר זנדברג, מיכל בירן ומיקי לוי. אלה היוזמים לצדי את הצעת החוק.

כדי לעשות כאן את הסיפור קצר, כי הוא באמת קצר – לא מורכב ולא מסובך – בזמנו חברי כנסת כמדומני – איני זוכר מי – הניחו תיקון, שמסדיר את מערכת היחסים בין הצרכן לבין העוסק במובן הזה שאם אני מזמין אותו לבוא לתקן, לעשות עסקה מתמשכת, מה שאנחנו קוראים, ואתה מתאם את הזמן, ובעבר יכולת לשבת בבית שבוע, עד שהוא יגיע, מתי שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, באיזו שעה שהוא רוצה, יכול היה להיות בדרך ולומר לך בינתיים שהוא לא מגיע כי קיבל קריאה יותר חשובה, והנושא הוסדר.

אבל כמו בחוק השלוש דקות, העוסקים – ואני אומר עוסקים כמילה כוללת; ברור שזה לא כל העוסקים, אבל זה כבר הפך להיות דבר משמעותי במובן הזה שאמרו: הבה נתחכמה לו. לקחו את החוק, ופירשו אותו באופן שהאפשרות לתאם זמנים לפי החוק, מועדי הגעה, נוגעים אך ורק לאחר ההתקנה, ואין להם שום קשר למועד ההתקנה או ההסרה, כלומר צמצמו את זה באופן מאוד-מאוד משמעותי.

כל אשר אנחנו באים כאן, כמו בחוק השלוש דקות – להסדיר את זה כך שיהיה ברור, שברגע שחתמתי אתך את החוזה, שילמתי לך את הכסף, אני עכשיו לקוח שלך, ואתה מחויב לי על-פי כל דין בכל הדברים, במובן הזה שאתה צריך לתת לי את השירות מאותו רגע ועד המועד שאני מסיים אתך - דהיינו הסיום הוא מועד ההסרה או כל פעולה אחרת בהתקשרות. זה הכול. זו כל התורה על רגל אחת.

חנה, אשמח שתתייחסי.

הממשלה תומכת בהצעת החוק. מדובר בתיקון חוק שאנו מכנים אותו חוק הטכנאים, שההוראה העיקרית מדברת על פיצוי ללא הוכחת נזק כאשר יש איחור טכנאי בהגעה לבית הצרכן, ויש הוראה חדשה יחסית, שנוספה ב-2014, לגבי שעות הגעת טכנאי, כלומר שצריך לתאם עם הצרכן בין השעות 08:00 ל-19:00 בערב בימי חול. זו הוראה חדשה יחסית, אבל היא חלק מחוק הטכנאים, והתיקון הזה משפיע גם על התיקון של הזמנים.

ההוראה החדשה, את מדברת על הצעת החוק שיזם בזמנו, והתקבלה - חבר הכנסת כץ, ואנו עדיין ממתינים לתקנות שיחריגו עוסקים מסוימים?

כן.

אז הוועדה עדיין מחכה.

בסדר גמור. גם אנחנו ממתינים כרגע לאישור נוסח. הטיוטה של התקנות היתה מוכנה מזמן. עקב חילופי שרים היא לא עברה. בסופו של דבר יצא שזה היה לחיוב, כי התקבלו הערות ממשרד התשתיות, שחשבנו שהן בהחלט במקום, ועשינו תיקון לתקנות, ומכיוון שעשינו תיקון לנוסח, העברנו את זה שוב לאישור נוסח במשרד המשפטים. אני ממתינה לאישור נוסח. ברגע שיהיה אישור נוסח, נעביר לשר.

חנה, אני רק רוצה להזכיר בעניין הזה שכפי שאתם אמרתם, כפי שנטען כשהוועדה דנה בזה, יש בזה היבטים בטיחותיים, ולא היינו רוצים חלילה שתקרה איזושהי תאונה בשל כך שיש עיכוב כל כך ניכר בהעברת התקנות לוועדה.

אנחנו עושים את המאמצים להעביר את התקנות כמה שיותר מהר, ואני שוב מדגישה – התקנות הללו כטיוטה היו מוכנות כבר מזמן, ובגלל חילופי השרים זה לא הגיע לוועדה, לצערי.

בגלל העיכוב גם עלו הערות נוספות. חשבנו שיש להן הצדקה. עשינו תיקון לתקנות. דווקא קבענו הערות יותר מדויקות לדעתי. כרגע אנחנו ממש בישורת האחרונה.

מעולה. קחו בחשבון, שבעוד חודש וחצי הכנסת יוצאת לפגרה, אז אם אתם רוצים שיהיה איזשהו סיכוי שהוועדה תדון בכך לפני הפגרה, נא להשתדל לזרז את העניין.

מאה אחוז.

כעיקרון אני רק רוצה לעשות מסגרת כללית על מה חל חוק הטכנאים. חוק הטכנאים במקום חל במקרה שבו נדרש ביקור טכנאי לשם תיקון טובין שנמצא אצל הצרכן, ושהיבואן או היצרן חבים באחריות לגבי אותו מוצר; והמצב השני, שחוק הטכנאים חל כאשר מדובר בשירות שניתן לצרכן, וכאשר השירות מותנה בתקינות הטובין. כלומר למשל מצב שבו אני מנויה לחברת כבלים, ויש בעיה עם הממיר, ונדרש ביקור טכנאי כדי לתקן את הבעיה, אז גם ביקור הטכנאי מחויב לעמוד בהוראות חוק הטכנאים, וכעת מבקשת ההצעה, להוסיף מצב נוסף שעליו יחול חוק הטכנאים, שבמקרה שבו נדרש ביקור טכנאי לשם התקנת מוצר או לשם הסרת מוצר.

הם פירשנו את זה כאילו- - -

אני חושבת שהפרשנות הזאת היתה, לדעתי, פרשנות לא מוטעית, כי באווירה של הצעת החוק המקורית מ-2008, יותר היתה מכוונת למצב שבו משהו מתקלקל, ואתה צריך לבוא לתקן. זה תקנות לשירות, וזה שירות שמותנה בתקינות הטובין. היתה פרשנות מסוימת שהיא מעוררת שאלה. לכן ההצעה היא במקומה, לתקן.

חנה, אני מבין את אשר את אומרת. כשאנחנו יושבים פה בחקיקה, ומשתדלים לראות עד כמה שניתן, אבל לכל חוק יש מהות, יש לו נשמה. וכשאתה מנסה לייצר נשמה אחרת לחוק, אם אתה אומר שהתקנה או הסרה, למרות שאתה כבר לקוח לכל דבר ועניין, זו מבחינתי התחכמות שמייצרת – הרי תמיד אפשר להידבק על כל דבר. חברות ביטוח אוהבות את זה מאוד. אם לא כתוב לך – זה באצבע? זה רק בשליש. אפשר להבין שזה רק בשליש התחתון של האצבע – זה לא כל האצבע. ומי כמוך יודעת שבסוף-בסוף, כשגופים רוצים להתחיל לייצר מצבים כאלה, אין גבול. לכן לי זה מפריע, ואומר לך מאיזה מקום: כשאני מגיש את החוק הזה, שהוא נכון, כי בסוף-בסוף במערכת היחסים שהעוסקים מתלוננים כל הזמן על הגברת הרגולציה, זה לא רגולציה; זה סוג של יושרה. במערכת יחסים כשאני מנהל אתך – זה כמו – אפרופו, בדיון האחר שלנו עם מועדוני הלקוחות – אני חבר מועדון הלקוחות של שופרסל. יש לי נקודות, אומרים לי תקנה. ככל שתקנה, יהיו לך יותר נקודות ותקבל הטבות כתוצאה מכך. המירו לי. כתבו לי: 60 שקלים. יפה. אבל כתוב למעלה: שובר מועדון לקוחות שופרסל בתוקף עד 28.2.17. פרטים בגב השובר. ופה – תראו כמה מלל. אני אומר לעצמי – אחת מהשתיים – האם זו מתנה, או זה פועל יוצא של נקודות שהן פועל יוצא של מספר הרכישות שאני עושה או הסכום שלהן? מה זה, הוא לוקח לי את זה? זה שלי.

זה ניתן לך במסגרת החברות?

כן, חברות במועדון לקוחות.

פעם אחת התנאי הוא חברות, ופעם שנייה, לאחר שצברת כמות מסוימת של רכישות, ועל כל רכישה, בגלל החברות את מקבלת הנחה מסוימת – יש לי אותו מועדון, ואחת לאיזו תקופה אני זורקת את שלושים השקלים לפח, כי לא הגעתי בתקופה.

זו בדיוק הנקודה, חנה. בינינו? אני כבר שכחתי. יודעת כמה פעמים הייתי בסופר ושכחתי להשתמש בזה? את פוגשת פה את כל הלא תמימות. הרי כל העניין הוא בדיוק שהם יודעים את נפש האדם. מספיק להם ש-10% שכחו – לא אמרתי כל ה-100% - צריך יותר מזה?

אבל לא נוותר על השיחה הזאת כשיהיה דיון על הצעת החוק.

ודאי. מה העניין - זה מקומם אותי מאותו מקום, כי מצד אחד כוועדה, אני רוצה להפחית את הרגולציה, אבל אני מגיע למצבים – זו אינה רגולציה; אלה זכויות יסוד. העובדה שאנחנו קיימים רק ששים ו- שנה, ונושא הצרכנות, כמו נושאים אחרים בתוך המערכת הכלכלית הישראלית, לא היו קיימים. זה שמאחרים לך – זה חלק מהפרוטוקול. אם מישהו מפתיע אותך ומגיע בזמן שאמר לך, עוד אדם יכול לקבל התקף לב מהתרגשות... סליחה, עוד לא סידרתי את הבית... תכננתי שתבוא בעוד שבוע...

אגב, זה קורה לכל אחד ואחת מאתנו. מה, אנשים יכולים להרשות לעצמם כל יום לחכות? יודעת כמה לי זה קורה, כשאתה מזמין כל מיני דברים בבית. עדיין, עם החוק ועם התיאום, הוא אומר לך מתי הוא רוצה להגיע – לא מתי מתאים לך שהוא יגיע.

יודעת מה? אני יכול להבין את זה – לעמוד בזה. אתה לא יכול לשים לכל אחד ואחת את הזמן שלו – הם לא ייצאו מזה ולעולם לא יכולים לעמוד בזה. אני מבין את זה. לכן מה שאני אומר פה - החוק הוא תיקון נכון, אבל אני מגיש אותו בכאב. אמתי. אני גם אחד שכמות החקיקה שלי – זה כבר לא הסיפור המרכזי שלי, אבל כמי שעוסק בצרכנות, ההתחכמויות האלה מוציאות אותי מדעתי.

בבקשה.

גיל ברגפרוינד, כלכלן המועצה הישראלית לצרכנות. קודם כל, אנחנו במועצה רואים תלונות רבות בנושא הפירוק וההרכבה של הציוד ו ארוכה לדבר הזה, אבל בהחלט אנו רואים שיש ירידה מאז חוק הטכנאים בחלק השני דווקא של ההמתנה, ולכן די ברור שהחוק שביקשת להכניס, הוא חוק נכון וראוי, ואנחנו אפילו תומכים בו, כי הוא מוכיח את עצמו, והתיקון שלו עוזר.

בקשה נוספת שהמועצה מבקשת – שתחולת החוק תחול גם בנושא של שירותים נוספים כמו למשל בתחום הגז, שזה הבדיקה התקופתית, וגם בשירותים אחרים של אחריות אחרי התקופה הראשונה – האחריות המורחבת, מה שנקרא – שהחוק יוחל בשני המקרים הללו.

מה זה האחריות המורחבת?

נניח שקנית מכשיר חשמלי, ואחרי שנה מתקשרים אליך מהחברה, או לפני שעומדת להסתיים השנה - אם אתה רוצה אחריות מורחבת, אלו התנאים שלה.

אגב, בדקתי את כל הערכות הביטוחים של החברות. למשל, כל פעם פונים אליי בעניין של לבטח את המזגנים שקניתי. עשיתי את החשבון, ומתאים לי כל שנה להחליף מזגן, אמתי. אני אומר את זה ברצינות. במחיר שמבקשים, כל שנה – למה אני צריך? לא שווה לי לתקן אותו. אמתי. שווה להחליף אותו. כל שנה לעשות סבב החלפה. זה 2,400 שקל – כמה בחדרים קטנים ובחדר - גדול. שווה לי לסיים כל שנה החלפה, ובסוף ארבע שנים להחליף את הגדול. אמתי.

לא סיפרתי פה איזה סיפור שהמצאתי. אמתי. זה לא אבסורד, כל הביטוחים האלה? כאילו אפשר להמציא חלפים שהם שומרים אותם בפורמלין. זה כל מיני סינים שכל חברות המזגנים – מפעלים אחד ליד השני. בבקשה.

ברשותך, אני מבקשת התייחסות – אני מצטערת שלא הספקנו לעשות ישיבה מוקדמת בעניין הזה, אבל קודם כל, אתה הצעת לתקן רק את סעיף קטן (ג) – אני רוצה לקרוא את סעיף קטן (ג) בנוסח שיהיה, אם תתקבל ההצעה שלך. סעיף קטן (ג1): נדרש ביקור טכנאי במענו של הטכנאי. אחר כך – לאילו מטרות. לא תמיד מדובר דווקא בטכנאי, ואני חוששת שאם נישאר עם המילה טכנאי – ההסברים היצירתיים, או הפרשנויות של החוק. לכן יכול להיות שצריך להרחיב את זה לאו דווקא לטכנאי, למרות שהחוק נקרא בז'רגון שלנו חוק הטכנאים. כשאתה מדבר על התקנה של טובין או הסרתם או מסירתם וכו', שלאו דווקא מחייב פעולת טכנאי, יכול להיות שצריך לשנות את המונח כאן. זה אחד.

(2) נדרש ביקור במענו של צרכן לשם קיום חיובים לפי סעיף קטן (א) בתקופת האחריות שנקבעה לפי אותו סעיף קטן - כאן מנויות המטרות שלשמן נדרש הביקור. אחד זה לשם קיום חיובים לפי סעיף קטן (א) בתקופת אחריות שנקבעה לפי אותו סעיף קטן, שזה תקופת האחריות הראשונה שניתנת, או בהתאם לחוזה למתן שירות שבו השירות מותנה בתקינות הטובין הנמצאים אצל הצרכן – אנחנו מכירים מה זה – מדובר למשל, בממיר שאי-אפשר לתת שירות צפייה בטלוויזיה ללא תקינותו.

או לשם התקנה של טובין או הסרתם בעסקה או בהתאם לחוזה למתן שירות מסוג שקבע השר - ותקני אותי חנה – נדמה לי שהשר לא קבע. הכוונה היתה בהחלט שתחולת הסעיף הזה תורחב – למשל, למה שהציע גיל, נציג המועצה הישראלית לצרכנות, דהיינו שירות שלא מותנה דווקא לאחר מכירה – כלומר תקופת אחריות מורחבת, ארוכה יותר, או הסכמי שירות שעושים בלי שום קשר למכירה. למשל, חברה שנותנת שירותי ניהול או נותנת שירותי אינסטלציה, לצורך העניין – על כל אלה זה לא חל. השאלה, אדוני, האם לא ראוי בשלב הזה לדון, גם אם לא נגמור עם זה כרגע, באופן שתחולת הסעיף הזה תורחב בצורה יותר משמעותית, שלא יהיה צורך בהגשת הצעות חוק נוספות לצורך העניין הזה – יש עניין של הובלה, כל מיני סוגי חוזים שנדרש ביקור של טכנאי.

יכול להיות שצריך לחשוב היטב – נציג מטעם העוסק. יכול להיות שאין מקום לעשות את זה, כי אם אני עושה חוזה עם גנן, שאני משלמת לו סכום קבוע תמורת זה שהוא יבוא כל אימת שצריך – זה סוג של חוזה למתן שירות – צריך לחשוב, האם ראוי או לא ראוי להחיל את זה. איני יודעת.

זה נושא חדש.

בואי נרגיע. אנחנו באותו צד. חנה, התבלבלת.

בסדר, אבל הנושאים הללו לא הובאו לדיון בוועדת שרים לחקיקה, ואני לא יודעת מה עמדת הממשלה. אני גם לא יודעת מה עמדת השר שלי בעניין הזה. זה הרחבות שלא נדונו בהצעה המקורית. אני לא אומרת מה העמדה המהותית המקצועית שלי, אבל אני אומרת- - -

העניין ברור.

לכן אני שמה את זה לפתחו של יושב-ראש הוועדה, שיחליט אם הוא רוצה.

אומר לך מה אני רוצה. גנן וזה – לא לזה כיוונתי, חנה. אבל אני רוצה שנבחן את המנגנון לפחות בין קריאה ראשונה לקריאה שנייה, שתבחנו את זה.

בין קריאה ראשונה לשנייה - אז זה באמת נושא חדש.

בסדר. שנייה, חבר'ה. אנחנו מדברים פה בנושאים – אני אומר כך, חנה: את ואני באותו צד. את עכשיו התנהגת כמו ההוא עם ההרכבה או הפירוק.

אדוני היושב-ראש, אני לא מייצגת את עצמי.

תני לי. אני לא חולק עליך. אני הזדקפתי על האופן. אסביר לך. יש הבדל בין לומר לי: אדוני היושב-ראש, תשמע, הצעות חשובות – נבדוק אותן. אם יסתבר שזה מצריך, ופה ודיונים חדשים, ומשרד המשפטים יזדעק, והרצים ייצאו דחופים כדי להודיע: מה פתאום? מה, השתגעתם? אינסטלטור? סתם דוגמה.

הרי אם לא, יושבים כל היום, ונזכרים כל פעם בדבר אחר. מה שאנו מנסים לעשות זה לחשוב על זה. אני יודע שזה יכול להיקרא נושא חדש, אבל אם – תקנו אותי אם אני טועה – אם יש בינינו הסכמה- - -

זה לא יעזור, כי כל חבר כנסת או חבר ממשלה יהיה רשאי לטעון נושא חדש.

ואם אנחנו נאמר שהנושא ייבדק בין קריאה שנייה?

אפשר לכתוב את זה.

ואז אם יש הסכמה מהממשלה- - -

זה בדרך כלל עוזר להדוף טענת נושא חדש. זה לא שאי-אפשר לטעון נושא חדש, אבל זה עוזר להדוף.

קודם כל, יש הבדל גדול בין טענה של עשינו משהו, ואף אחד – אנחנו מנסים פה לראות את המצב הזה. כשאני אומר לך: לכי חזרה הביתה, עשי את הבירורים. אגב, אני בטוח שזה מה שיגידו לך, כי לאף אחד אין בראש להתעסק בזה. אז יכול להיות שנצטרך להביא שוב חקיקה ותיקון- - -

אגב, יש הצעות חוק נוספות בעניין הזה שנתבקשתי אפילו להצמיד אותן להצעת החוק של אדוני בעת שהיא עלתה לדיון מוקדם, ואמרתי שמאחר שיש בהן הרחבה לעומת מה שאתה ביקשת, איני יכולה להצמיד. יש הצעות חקוק בעניין הזה, לפחות שתיים באו אליי.

שהממשלה תצטרך לתת את דעתה בעניין, ועדת השרים.

לכן אני אומר את זה כך. אני לא בא להתעמת אתך. אנחנו לא בשני צדי המתרס. העניין, שאני מבין את הפרוצדורה, אני חי אותה פה, כי אני משתמש בה כשזה נוח לי. אני לא מנסה להיות איזה – ברור. לכן הכללים נוצרו, כדי להשתמש בהם.

יחד עם זאת אני מבקש – תעשו עם זה מה שאתם רוצים. אם תאמרו לי: בשום פנים ואופן לא, אם אתה רוצה – תגיש הצעת חוק נפרדת – אני לא אכעס. אני רק אומר את זה מהמקום הזה שזה שווה שזה יישקל על בסיס העניין הזה, על אותו בסיס. כמו שאנחנו מבקשים שחברות הגז, שמשום מה, איני יודע למה - אולי כי הן כתובות בחוק אחר, אני מניח, או ההתייחסות אליהן נתונה בחוק אחר – למה הן לא יכולות להיות חלק מהחוק?

אבל הן חלק מהחוק לפחות במובנים מסוימים. אי-אפשר לומר שיש החרגה מוחלטת לחברות הגז.

מה הדבר היחיד שהן לא?

למשל, הבדיקות התקופתיות - זה די מחוץ לחוק.

פעולות יזומות - לא.

אבל אם התקלקל לי הבלון או חיבור בתוך הבית, ואני לא יכולה – ודאי שזה חל.

גיל, אני מבין מה שאתה אומר. האמת היא שהפעם אף אחד לא תיאם אתי את הבדיקה הזאת של החמש שנים.

ואם חלילה לא תהיה בבית, המציאות תהיה שפשוט ינתקו לך את הגז. עכשיו תבוא אתה אחרי כמה ימים, ותחפש לחבר את הגז בלחץ. זה המציאות של צרכנים רבים שפונים אלינו.

הבלון הגיע... חן, בבקשה. אומר לך במשפט אחד: הצעת החוק כנראה מוכרת לך. הגז, בגדול, הוא חלק ממנה. יש נקודה אחת של הבדיקות התקופתיות של החמש שנים. מה שאנחנו מבקשים, שהתיאום יחול גם בעניין הזה, למה – כי כמו שאמר גיל, ובצדק, שזו בדיקה שהיא איכותית. אם אתה לא נמצא בבית, והוא הגיע אליך, הוא יכול לנתק לך. בבקשה.

חן בר-יוסף, מנהל מינהל הדלק והגז, משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים. מה שכן, כיוון שבדיקות תקופתיות, להבדיל מטכנאי מכונת כביסה או משהו כזה, שבא פרטני – יש כן ניסיון ליעילות של לנסות להגיע לכל הבניין יחד. כמובן שיש אנשים עם בעיה מיוחדת – צריך לתאם בנפרד. כל העניין הוא שיאפשרו את התיאום לכמה מועדים כדי שגם לחברות תהיה יכולת לעשות את זה ברמה הכי יעילה, לא לגרור עלויות מיותרות לחברות.

זה ברור. אין לנו בעיה עם זה.

הציבור צריך להיענות לקריאה שפונים אליו.

איך זה עובד – הוא מגיע, את לא בבית, הוא שם פתק. כולם יושבים בבתים, מחכים לטכנאי. סיימת בבניין מס' 1? לכן מה שאני מנסה לומר פה – אני לא רוצה להכביד יתר על המידה, כי בכל זאת תיאום כמו שדיברנו בזמנו בין כל – אני מבין. אבל זמנו של הצרכן הוא לא פארש, כמו שאומרים. ודאי לא של 30 איש.

החוכמה היא לתאם.

חן, יש חובה או אין חובה על הטכנאי לתאם אתי את המועד?

לדעתי כן. בבקשה.

גל נוי-אפרת, לשכה משפטית, משרד התשתיות הלאומיות. בחקיקה שלנו, שבאחריות המשרד, אין היום חובת תיאום עם הצרכן. במסגרת הצעת חוק שנדונה בממשלות הקודמות הצענו לחייב את ספקי הגז לתאם את שעת ההגעה עם הצרכן. לצערנו, הצעת החוק הזו לא הגיעה לסיומה. בשנה האחרונה פרסמנו תזכיר חוק חדש, שבמסגרתו הצענו לקבוע חובת תיאום כזו, ואנו מתכוונים בתקופה הקרובה להמליץ לשר להגיש טיוטת חוק בעניין.

הנה. הרי את יודעת מה יקרה – אני מוכן להתערב אתך מתי החוק הזה יהיה. בואי נתאם זמן.

הלוואי שזה היה תלוי בי.

אני יודע. אבל זו בדיוק הנקודה. זה לא סתם. יש חוקים שכשאתה בודק אותם לאורך השנים, לא סתם הם לא עוברים. אני קורא לזה חוקי לחשנות. מישהו באיזשהו מקום לחש. לא צריך לומר לכם, ובטח לא לך, אדוני, כמה קשה היה להזיז את חברות הגז. כל מילה היא רק תמעיט מהקושי. אתה יודע את זה. מכירים את זה, ולא נרחיב. הרי עד ששריקת הסיום נשמעה עוד ניסו למצוא את הדרכים לשנות. התפקיד שלנו הוא להיות שליחי הציבור. אני אפילו לא אומר את זה שהוא צריך לתאם את זה פרטני. בבניין, לארגן את זה לפי תיאום מקצבים. משהו שהוא יודע להתכתב עם הדיירים. אני יודע שכשאתה בא לעשות ויש לך 30 דיירים, זה לא שהוא רק נכנס, הסתכל והלך. אומר: בממוצע אני מסיים בית בחמש דקות, אני מניח. לכן אני אומר, בעניין גז, למשל, אפשר לייצר זמן משוערך. כמו שיש שערוך של חשבון, וגם חברות הגז עושות את זה בחלק מהמקרים, למה לא יהיה שערוך של זמן בבניינים?

שאלה. אותו סעיף קטן מדבר על כך שהביקור נדרש בהתאם לחוזה למתן שירות שבו השירות מותנה בתקינות הטובין הנמצאים אצל הצרכן. מדוע בדיקות התקינות של מתקני הגז לא נכללים כאן? אני חושבת שאתם נותנים לזה פרשנות מצמצמת מדי. לכאורה אפשר היה להחיל את זה לפי הנוסח הקיים של החוק, אבל זו שאלה נפרדת.

אנחנו מדברים כרגע על נושאים שבוודאות אינם כלולים כרגע כמו ההובלה, ההתקנה, ההסרה וחוזים למתן שירות בתקופה מורחבת לאחר. למשל, קנית מקרר – החוק מחייב לצורך העניין שנה, אבל אומרים לך: אנחנו נותנים לך אחריות מורחבת לשלוש שנים. בתקופה הזאת של השנתיים זה לא חל כרגע, כי השר לא החיל את זה בתקנות.

אין דבר כזה. כל עוד יש מערכת יחסים, ואם אני מבטח את- - -

זה לא חל. לכן העליתי את השאלה הזאת.

יש שתי נקודות: יש האחריות ויש הביטוח שהוא נותן לך. האחריות - בדרך כלל זה שנה, ברוב המקומות.

בהרבה מקומות נותנים אחריות מורחבת.

זה במסגרת חוזית.

אז למה זה לא יחול באותה מסגרת חוזית?

שוב – זה הרחבה ממה שהחוק המקורי. נכון להיום זה בסמכות של השר להתקין תקנות.

לא. על הדבר הקודם שאמרת לי והזדקפת, הייתי מוכן לקבל. פה? אין פה שום הרחבה. זה אותו דבר.

זו הרחבה.

לא. בדיוק כשאנחנו מדברים על מהות החוק ועל כוונת החוק, זה העניין. מה ההבדל בין השנה? מה העניין? הזמן אחרי שהשנה הראשונה, אחרי שנה הזמן שלי חוזר להיות פחות חשוב? חנה, כשאני ניגש להתמודד עם חוקים, לכל חוק יש נשמה. אתה שואל, מה התכלית הראויה של החוק? למה אני רוצה להגיע? אם אני רוצה להגיע בתיקון החוק הזה, שאני אומר שזמני לא פחות יקר משלך, מה ההבדל אם זה בתקופת האחריות או בתקופת האחריות המורחבת? הוא שילם על זה פחות כסף?

אדוני היושב-ראש, עקרונית יכול להיות שאתה צודק, ואני לא חולקת עליך בשאלה העקרונית, אבל נכון לנוסח החוק, נושא השירות הוולונטרי, החוזי, מה שמעבר לשנת האחריות, הוא לא נכנס.

אגב, זה לא תמיד וולונטרי.

במובן שאם אני רוצה – אני עושה. אם אני לא רוצה - אני לא עושה ביטוח.

נכון. זו אפשרות אחת. הוא הציע לך מראש. הוא הודיע, ולא פעם אנו רואים את זה – אנחנו מציעים לתת אחריות לתקופה ארוכה יותר מאשר החוק מחייב, וכך הוא גורם לי לקנות אצלו ולא אצל מישהו אחר.

אבל האחריות המורחבת היא כבר אחריות חוזית. הוא לא חייב להיצמד בתקנות בה. הוא יכול. שוב – זה במישור החוזי. נכון להיום, החוק קבע שזה יחול בתקופת האחריות וכשהשירות מותנה בתקנות, ואת כל החוזה הוולונטרי או החוזי הוא השאיר לתקנות של שר. אם רוצים היום להחיל את זה בחוק, במובן הזה, זו הרחבה.

אתם קיימתם בכלל דיונים באפשרות להרחיב את זה בהתאם להוראת החוק? ההוראה הזאת קיימת כבר משנת 2008.

כן, התקיימו דיונים בעבר, אבל שוב – זה תקנות של שר. שר צריך לרצות לקדם את זה.

שר לא קם בבוקר אם הצוות לא מביא לפניו סוגיות. הוא לא חולם על זה בלילה.

הנושא הזה כן נבחן, וייתכן שייבחן גם בשנית. כרגע גם יש שר חדש, ומאוד נמרץ ורוצה ללמוד את הנושא הזה, אז נפרוס בפניו כל מה שאנחנו כרשות חושבים שצריך ליזום.

חבל, עזבי. חבל על הדיבור. זה נהיה דיבור ארוך. תכף ניפול לבור שחפרנו. העניין הוא כזה – האם יש לכם עניין, ואני אומר את זה גם במערכת היחסים שמתקיימת בין המשרד שלכם למשרד שלנו – אתם באים גם בבקשות - יש פה עניין שהוא ברור כשמש לאור הירח, כפי שנוהגים לומר אצלנו, שהוא חלק בלתי-נפרד מהחקיקה, הוא חלק ממהות החקיקה. זה גם מה שאני כיוונתי לו. הרי זאת המלצת חוק בסוף, שמגיעה למליאה. אתה מגיש הצעת חוק שאחר כך מגיעה לכאן, כמו בחוק רישוי רכב. 60 סעיפים חדשים הוספנו. הוספנו שני נושאים שלא היו מוזכרים בכלל, של מוסכי הסדר- - -

אבל זה היה בהסכמת הממשלה.

במשא ומתן ארוך ומייגע.

זה סדר גודל ממש-ממש דומה. בסוף זה הבנות, שהן אומרות: אם אכן זה מתכתב עם כוונת החוק, יש על מה לדבר. אם אתה אומר: זה מין בשאינו מינו – אם הייתי מבקש, למשל, עכשיו זמן הגעה של מנהל הבנק שלי אליי הביתה, היית אומרת לי: זה לא. נכון. אבל פה זה הכול מאותו עניין בשמות אחרים. זה הכול מאותו דבר בשמות אחרים.

אני אפילו, בשונה מאתי למשל, שהעלתה את האפשרות של גנן, של כל מי שאתה מתאם אתו – אני לא הולך לשם. אני חושב שזו הרחבה בעיניי גדולה מדי. גם אם היא נכונה.

אני אפילו נוטה להסכים עם אדוני.

יחד עם זאת, כל אותם אלמנטים שאנחנו מבצעים התקשרות- - -

שאנחנו תלויים באותם נותני השירותים שצריכים להגיע אלינו הביתה, ומתייחסים כאילו עלות השעות שלנו היא אפסית.

מה שלאה אמרה לי לפני דקה, והיא צודקת, ואין חכם כבעל ניסיון, שלמשל, כשאתה מפעיל את הביטוח שלך, ביטוח רכוש – היתה דליפה מהדירה של השכן – כבר אין לך את זה מול. הוא לא שלך; הוא מופעל דרך – ובסוף אתה בא – שם בכלל זמן זה אפילו לא המלצה. זה שווה בדיקה, ולראות איך מתקנים את זה. אבל פה, כשזה כל כך ברור, כשאת אומרת לי שהביטוח המורחב, שהוא מבצע אתי – זה בדיוק-בדיוק העניין. הרימו אליי טלפונים עכשיו על המזגנים. נגמר ההסכם, אין לי תלונות. תמיד קורה לי עם השואב – יום אחד אחרי שהסתיים – הולך חלק. כאילו הסינים האלה יודעים בדיוק את הזמן הזה... אני כל פעם עומד נפעם אל מול העניינים האלה.

מה שאני מבקש - אני אפילו לא מבקש עכשיו – שתלכו ותחשבו על זה. על זה נאמר: אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. זה בין היתר, כיוון לנושאים האלה, שזה מעניין לעניין באותו עניין. זה לא מוציא אותנו לדברים שהם מחוץ למתחם. הדבר היחיד שצריך לתת לו מענה – אני לא יודע לתת אותו עכשיו – האם לסמוך על חן בר-יוסף ועל הלשכה המשפטית שלהם, שבאמת, ואם ירצה השם, שאכן נגיע למצב שבו סוף-סוף יתאמו את התקופתי. בסדר. למרות שאני חושב שגם אני ממליץ לכם, חן, ללכת הביתה, ולומר: יש לנו כבר פה חוק. למה לנו עכשיו לחכות? כמו שעשינו אגב- - -

אולי עורכת הדין גל נוי-אפרת תעביר את הצעת החוק לוועדה, ונשקול מה לעשות עם זה.

אבל אין צורך – תבחנו אם זה לא חל ממילא לפי חוק הגנת הצרכן.

זה לא עבר את הממשלה. אנחנו מתכוונים בתקופה הקרובה מאוד להמליץ לשר שלנו להגיש טיוטת חוק לוועדת שרים לענייני חקיקה. אנחנו בשלב שאחרי פרסום תזכיר.

יודעת מה? בואי נגיע בינינו להסכם גלוי – אז אין בעיה. אם אנחנו מצביעים על זה בכנסת הזאת, מה את מבקשת ממני? נותן לך - מסעדה, מה שאת רוצה... זה לא שוחד.

שתעלו לדיון את כל הפניות שלנו.

אני לא מריח כלום, אפרופו... במקום להתחיל לספר לי את הסיפורים – אני נותן לך פה אכסניה, כמו שעשינו דרך, ועשינו את הצעד הראשון לגבי דמי שימוש קבועים. יכולתם לומר: אנחנו נגיש בנפרד, והנה בדיוק אנחנו מגישים, סיימנו את התזכיר, הוא בדיוק עובר בין המשרדים, ואוטוטו.

רק כדי להבהיר – אנחנו לא מתנגדים להחיל את ההוראות הכלליות שבחוק הגנת הצרכן על ספקי הגז. שלא ישתמע כזה דבר.

לא על זה.

אני מבקשת שתידיינו ביניכם, האם ממילא הם לא חלים, כנוסחם.

את עושה להם חצי עבודה, כי הם יגידו: זה לא חל.

אז יש צורך לתקן. אבל אולי ממילא זה חל, ופשוט לא חשבו על זה.

אז בואי נגיד גם מה יקרה אם לא, כי אחר כך יגידו נושא חדש. אתם לימדתם אותי. לכן מה שאני מבקש מכם לבחון, קודם כל מה שאומרת אתי בנדלר היועצת המשפטית – האם יש מצב שאתם עושים פרשנות מצמצמת. יכול להיות שזה חל כבר, ואם לא, תביאו את מה שאתם מציעים, אם ההצעה שלכם יותר רחבה מהעניין זה. נעשה העתק-הדבק, וחבל על הזמן. אין לי ספק שהשר שלכם יקבל את זה, ועדיף שהוא יקבל את זה פה מאשר הלוביסטים יבוא – יגידו לו שם לא. תאמיני לי. זו נקודה אחת – סיכמנו.

נקודה שנייה, אני פונה אליך חנה על אותו משקל – לחזור הביתה ולבחון את מה שאתי מציעה. לראות את זה במפתח הרחב. קודם כל, יש פה תיקונים- - -

שזה לא יחול רק על טכנאי אלא על מי שנדרש לתת שירות מטעם העוסק.

כי יקרה לנו – זוכרת מה קרה לנו בחוק השלוש דקות? שהוא אומר: רק לחשבונות. אם אני צריך לענות לטלפון על תיקונים, אני לא מחויב לענות בתוך השלוש דקות, או הפוך – אני לא זוכר מה זה היה.

איזה שירות יכול להיות?

מוביל.

לגבי הובלה, זה משהו אחר. היתה גם הצעה נפרדת לזה. אני שרון, מלשכת המסחר. בהובלה צריך לקחת בחשבון שבהובלה של מוצרי חשמל גדולים יש לקחת בחשבון שההתניידות הרבה יותר מסובכת, כי זה משאיות; זה כבר לא טכנאי ברכב קטן.

צודקת.

ואז לחכות יום שלם.

גברתי, הרי כשאת מזמינה אליך את הטכנאי, את לא אומרת: תרשום לפניך – אני מלשכת המסחר.

ממש לא.

תודה. כלומר גם את מחכה בבית.

בהחלט.

אני לא בא לגבי אותו מוביל בדקדקנות. אני אומר – כשאני מדבר על נהג שמתאם אתי, יש הבדל גדול, אם כלום לא קורה – אתה פותח את הרדיו, ואין פקקים בשום מקום. יש ימים שקורה, שהכול פקוק וחסום, ואז ממילא גם את, כשתרצי לצאת מהבית, לא תוכלי לצאת.

נכון, אבל עדיין לרכב כבד, למשאית, ההתניידות יותר קשה, ולפעמים לוקחת זמן יותר. יש מקומות שמשאיות לא יכולות לנסוע בהם, כבישים שבהם הן לא יכולות לנסוע. זה אחרת מאשר להגיע ברכב- - -

לא נעים לי לומר לך – זה עוד במקרה הגרוע, כדי שייסע שעה. אבל זה לא שמי שמגיע היום עם משאית – אפשר לחשוב, משאיות מהתקופה שכבשו את אום רשרש. היום המשאיות בכביש מספר 1 עוקפות- - -

עדיין לא סביר לומר ללקוח: תהיה ביום ראשון, בין 08:00 ל-15:00.

בדיוק.

זה לא מה שהתכוונתי לטעון; התכונתי לטעון שהגמישות של זמני ההגעה צריכה להיות יותר גדולה.

אני מוכן ללכת לקראתך למרות שאני לא קובע אתו ב-08:42. הוא אומר: אני מגיע בין 08:00 ל-10:00.

זה הוא אומר לך. אחר כך לצרכן הבא הוא יאמר בין 10:00 ל-12:00. אבל אם הוא יתעכב מסיבה זו או אחרת- - -

זה נכון לגבי כל דבר.

נכון.

בגלל שהוא עם אוטו גדול, הסיכוי שהוא יתעכב, יותר?

כן. חד-משמעית.

אני חולק עליך לגמרי, אבל שייצא שכרך. אם זה מוביל, תהיה לו – למרות שבאמת, שאת לא תחכי למשאית בבית. בבקשה.

רונית פרל, התאחדות התעשיינים, יועצת משפטית. לעניין הצעת החוק שאנו דנים בה כעת, התקנה והסרה, אם כבר התחלנו לדבר על היבט בטיחותי של מוצרים גדולים, ההצעה כוללת גם מוצרים כמו מזגנים, שהזכרת, ובניגוד לתיקונים, אני חושבת שבהתקנה או הסרה יש לקחת בחשבון גם את ההיבט הבטיחותי – שזה גם עניינו של הצרכן, אני חושבת, ואולי לאפשר קצת יותר זמן למוצרים שהם גם גדולים וגם מחוץ לדירה, כי עדיין יש מזגנים שהיום מתקינים ומסירים אותם מחוץ לבית, וגם דודי שמש. יש פה עניין בטיחותי גם של הטכנאי וגם של צרכנים אחרים. ברגע שמלחיצים בחלון זמן של- - -

ארבע, שלוש שעות.

אולי במוצרים כאלה, שיש פה היבט בטיחותי גם של ההתקנה וגם של ההסרה, אפשר לאפשר- - -

נאמר ששמתי בצורה לא נכונה את המיקרו. אני. אין גבול. הרי הכול-הכול בטיחותי.

ברור שיש הבדל.

אומר לך מה הוא עושה. כל העניין הוא השיטתיות. קורה לך, שמתקשר - יש לו הטלפון שלי. אומר: יש פה עסק שאני תקוע פה. אני אתעכב עוד שעה. אבל מה – אם יסתבר שזה לא שעה, כי אלה שעושים את זה, לא ממקום שבאמת קרה להם האירוע – הוא גם אחרי שעה לא מגיע.

אני לא מדברת על כלל המוצרים; אני מדברת על שני מוצרים ספציפיים, שהם גם מחוץ הדירה, וגם בתוך הדירה- - -

גברתי, לא אוכל, אומרים אצלנו בשכונה. יש זמן. הרי לא קבעתי אתו - 08:42 הוא מגיע.

היום תתקשר לתיקון של בזק, יגידו לך: נגיע בין 08:00 ל-12:00. זה אומר שאתה צריך להיות בתוך הבית, ויכול להיות שיבוא ויגיד: הגעתי ולא מצאתי אותך. אתה צריך להיות ממש כלוא בתוך הבית.

נכון. זה כבר קרה, גם לי.

גם לי.

יצאתי לשנייה. אמרתי לבנות שלי: אל תלכו ללמוד, כל אחת תפטרל שאולי נתפוס אותו עם שק, לכלוא אותו שלא יברח. בסוף יצאתי לשנייה – לא נכנסתי לאוטו או משהו – הוא הגיע והלך.

מה לגבי כמות? האם יש לכם תחושה שקיים מחסור בטכנאים בענף?

לא יודעת לענות לך על השאלה הזאת. אני צריכה לבדוק את זה.

שווה בדיקה.

העניין הוא שיש גם אפשרות לעבוד עם טכנאים שהם לא עובדי החברה. לומר לך ספציפית על המוצרים האלה- - -

לא, בגדול.

זה לא הבעיה. זה לא קשור לחוק. אין לזה קשר.

אני מדברת על היבט אחר- - -

הבנתי את העניין. בכל הכבוד, מקום שיש סולמות, סולם כזה - זה לא יעבור.

זה שבא להתקין את המזגן, לא יודע לאן הוא מגיע? פתאום הוא מגלה שהוא צריך עוד כמה?

לא אמרתי את זה.

יש לו הערכה, סדר גודל של העבודה שלו. תמיד לוקח גם עוד קצת ספייר. מקסימום יתקשר ויאמר עוד שעה. אבל לא מעבר לזה.

קורה שמגיעים לבתים, ולא יודעים באיזה מצב פיזי הבניין נמצא.

בסדר.

יש גם חריג בחוק.

ודאי.

היום שלושת-רבעי שעה לקח לי, יותר ממה שנתן הווייז, כדי להגיע.

ושלשום, למשל, אמר שאגיע ב-10:00, ופתאום הגעתי ב-09:25. אל תשאלו אותי למה זה קרה.

צריך גם להדגיש שהפיצוי מתחיל אחרי 4 שעות. מותר לו לאחר.

נכון. בבקשה.

עו"ד תמר מאור מחברת החשמל. אנחנו מוצאים את עצמנו לאחרונה מתנהלים הרבה מול שני כללי רגולציה באותו תחום רגולציה.

כמו שתמיד אתם כמצטיינים.

האמת שאנחנו די מצטיינים לעניין הצעת החוק הזו, בכל הנוגע לתיקון תקלות.

בזה אני מסכים.

לפי אמות המידה, אנחנו מחויבים להגיע תוך שעתיים – אחרת בפיצוי, ולעניין הסרה והתקנה של טובין או כל דבר אחר, אמת המידה רושמת שאנחנו מחויבים להגיע תוך זמן סביר, ולא בכדי לעניין התקלה נקטו בשעתיים, וביתר הדברים - תוך זמן סביר. גם לא סתם יש אמות מידה שונות לכל מה שקשור למשק החשמל, כי זה לא דומה לעניין חברות התקשורת וכו'. כשמגיעים להתקין או להסיר טובין זה לפעמים לתאם מול שניים או שלושה אנשי מקצוע שונים בחברה. אנחנו מחויבים תוך זמן סביר – זה כן, אבל לבוא ולרשום שעתיים או זמן אחר, זה עלול לגרור אצלנו הרבה עלויות מיותרות – שוב, כשיש אמות מידה שממש מסדירות את הסוגיה הזאת, והן די תואמות לחוק.

אני יודע שחברת החשמל היא חברה מסודרת, ואם לא נפריע להם, גם לא היו מגיעות ל-40 מיליארד חוב.

אני רוצה להסביר את העניין. אנחנו לא מתכוונים להמעיט או להחמיר. אם המצב הוא של שעתיים, תבורכו. נמצא את הדרך לבצע את ההתאמות, שזה לא יהיה יותר גרוע או פחות זה.

החלק השני הוא שמטריד אותי – הזמן סביר. זמן סביר של בדווי במדבר וזמן סביר של עובד בחברת הייטק הוא שני דברים שונים. הממדים הם אחרים לגמרי.

יש את אלה שאתה אומר לו: ניפגש ב-10:00, ואם ב-11:00 אני לא מגיע, ב-12:00 אתה יכול ללכת. זה המועדים שאנחנו רואים.

שעתיים לדעתי, זה לעניינים בטיחותיים.

שעתיים זה לכל תקלה. אבל להתקנה או הסרה או כל דבר אחר - זמן סביר. ברור שאם יש אמת מידה שמדברת על שעתיים, זמן סביר הוא כנראה סביב הזמן הזה, אבל עדיין לרשום שעתיים לגבי כל דבר- - -

זמן סביר מהרגע שבו הוא תיאם אתי?

מרגע שתיאמנו אתו. ואם זה לא יקרה תוך זמן סביר- - -

מה זה זמן סביר?

באילו מקרים את מתייחסת לכך שניתן לאפשר זמן סביר?

מקרים של בדיקה, הסרה, של החלפה.

אין סרט כזה. חבל על הזמן לדבר. אי-אפשר שמכל המקומות האחרים אנחנו תובעים אמות מידה כאלה – וחברת החשמל. כל אחד יכול לומר: חכה, אני צריך לתאם עם המוביל ואחר כך עם אלה – אין גבול. זה לא התקנת טוסטר. מה, גז, אין לו אותן בעיות?

דווקא לכם צריך להוריד לשעה.

אם תסתכל, לא נדרשנו לפצות הרבה בגין איחורים; אנחנו מגיעים בזמן.

כי אתם נדרשים להגיע תוך זמן סביר.

לא, אני מדברת על אמת המידה של השעתיים. אנחנו עומדים בזמנים. בסופו של דבר יש לו"ז לעובדים, זה ברור, אבל- - -

זה אומר שאין לכם אפילו בעיה.

הבעיה תהיה אם הצעת החוק של אדוני תתקבל, שתחול גם על הסרה או התקנה, פה הם מבקשים להחריג אותם בשל קיומה של אמת מידה שנקבעה על-ידי רשות החשמל. התשובה היא מאוד פשוטה: אם החוק יקבע שזה יחול על הסרה והתקנה, אמת המידה תיסוג מפני ההוראה החוקית.

נכון, כמו שבכל מקום, ועשינו את זה אגב בדיוק לפני כמה ימים בהצעת חוק אחרת שנוגעת לחברת החשמל, לגבי דמי שימוש קבועים. יש פה מצב – אני מברך על הדברים שעושים בחברת החשמל. אמתי. יש דברים שחברת החשמל היא, ברוך השם, היא החברה המובילה, וצריך לומר את זה. אני אומר את זה לא בציניות. יש להרבה גופים ללכת וללמוד בעניין הזה, ודאי בטיפול בתקלות. הלוואי שכל הגופים האחרים במשק היו יודעים להתעסק בטיפול בתקלות כמו שמבזק, תנאי מזג אוויר. אין ויכוח. אבל זה במפתח הרחב שהוא ממש סכנת חיים. אין ויכוח. אבל בסוף-בסוף רוב הדברים זה לא אלה; רוב הדברים זה אני ממתין שתבוא, השנאי נשרף לי, כי אין לי שלוש פאזות, ואז זה של חברת חשמל – אתה צריך להחליף את כל המערכת, ואני לא מומחה בזה.

יש נושא אחר, שסיימת את הבית, יש לך טופס 4, שהוא טופס אכלוס, ומה שנשאר לך זה להתחבר לחברת חשמל, ואז הביקורת שלהם, ועד שהם באים ומחברים – זה משך הזמן הארוך. שם אני חושב שצריך לקצר.

זה לא החוק הזה.

אני יודע, אבל גם כשקובעים, דוחים ביקורת. בזה אני מקשר לחוק הזה.

חנה, בבקשה, ואני רוצה לסכם.

רשמתי בפניי את ההצעות שמציעה הוועדה – לשנות את ביקור טכנאי - אז מי שנדרש לתת שירות לאחר מכירה, לבחון את הנושא של הבדיקות התקופתיות של הגז, ולגבי שירות לאחר מכירה.

ההובלה זה נכנס לשינוי של המילה טכנאי. כי בעצם אם מרחיבים את זה – במקום טכנאי אומרים: כל מי שנותן שירות לאחר מכירה – גם לא בטוח שצריך לפרט את כל הפירוטים שעשינו, כי שירות לאחר מכירה זה מאוד ארוך. אפשר אולי לומר לרבות וכו', אבל זו הרחבה שאני צריכה לחזור לשר ולשאול לדעתו. יכול להיות שאולי אפילו נצטרך לחזור לממשלה – אני צריכה לדבר עם הנציגים האחרים של הממשלה.

לדעתי תחזרו למציע - נתחיל הכול מההתחלה.

אני מבינה את הרציונל ואת הנושא הזה. צרכן שבוי, ברגע שרכשת מוצר או שירות ואתה ממתין בבית, הרציונל הזה הוא רוחבי. אני מבינה את זה. אבל שוב – אני לא יכולה- - -

הבנו. לא הוספנו פה דבר וחצי דבר. ההרחבה היא מעניין לעניין באותו עניין. אני לא עושה הקראה היום ולא מוסיף כדי לתת את הזמן. אנחנו רוצים להוציא מתחת ידינו את התוצאה הטובה ביותר. זה מטריף אותי. חנה, אני יודע שאת מחויבת, אבל בסוף-בסוף – לא היה באמירה שלנו שום דבר שאתה אומר עליו: חבר הכנסת כבל, יצאנו מתוך הנשמה של החוק, אנחנו הגענו לרחוב אחר. אנחנו לא ברחוב אחר – אנחנו באותו רחוב.

לכן אני מבקש, כפי שאמרת, שהנוסח יהיה לא יאוחר מ-28.2. העניין הוא כזה – אני רוצה להעביר את הצעת החוק הזו במושב הזה. אין שום סיבה בעולם שהצעת החוק הזו, שהיא לא מי יודע מה- - -

אז אתה מבקש גיבוש עמדה עד סוף החודש הזה.

הצעת נוסח. ואני רוצה שתבדקו גם, אם כבר אנחנו פה – אם כן – כן; אם תגידו לי שלא – לא אריב אתכם – לגבי מתן שירותים של טכנאים באמצעות חברות אחרות. כמו שיש לך חברת ביטוח ששולחת לך את האינסטלטור או את התיאומים האלה – לא אינסטלטור או גנן, אלא כשאתה עובד מול חברה שיש לך אתה התקשרות.

מנהלת הוועדה הגדירה את זה מאוד יפה: באותם הסכמים שאתה בעצם לקוח שבוי.

הוא ושלוחו.

כן. אם צריך שאני אדבר עם השר כדי שהוא ישתכנע או דברים מהסוג הזה, אבל תמיד תזכרו – אנחנו בראש ובראשונה צריכים לשמור נכון על העוסק, אבל המקום הזה הוא בראש ובראשונה לתת מענה לצרכן. ואנחנו עדיין רחוקים מלצמצם את הפערים שבעולם. אגב, דברים מהסוג הזה – אפילו אף אחד כבר לא דן בהם. זה חלק בלתי-נפרד מהתבנית.

מהשירות.

כן. זה לא רגולציה ולא כלום. זה חלק מהשירות.

ברשותך, אני רק מבקשת שתגבשו עמדה ונשמח לשמוע אותה - סעיף 39 לחוק אומר, שהוראות חוק זה לא יחולו על שירות הניתן בידי אחד מאלה – (2) מבטח או סוכן ביטוח כמשמעותם בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח.

בעיה עם חברות ביטוח.

השאלה היא מה קורה אם על-פי חוזה הביטוח, השירות ניתן לא בידי המבטח; הוא ניתן בידי מי שהמבטח קשור אתו בהסכם למתן שירותים. זו השאלה שצריך לתת עליה.

זה שבוי בריבע.

חן והצוות, בסך הכול זה באמת חוק צרכני מהמדרגה העליונה. חבל שאנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו צריכים לחוקק את העניין הזה, אבל כפי שאמר גיל, החוק של עמידה בלוחות זמנים שינה בצורה משמעותית את התלונות – הפך להיות חלק מהתבנית של ההתנהלות שלנו, ואין שום סיבה שלא נסגור את כל הפערים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:45.