הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 625

מישיבת ועדת הכספים

יום שני, כ"ה בטבת התשע"ז (23 בינואר 2017), שעה 13:40

צו מס הכנסה (זיכויים לתושבי האזור), התשע"ו-2016

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

יצחק וקנין

מנואל טרכטנברג

מיקי לוי

בצלאל סמוטריץ'

עודד פורר

מיקי רוזנטל

דב חנין

אוסאמה סעדי

שרית פלבר - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אורי שיינין - אגף תקציבים, משרד האוצר

יעל לינדנברג - אגף תקציבים, משרד האוצר

ישי פרלמן - עוזר ראשי מחלקה משפטית, רשות המסים, משרד האוצר

דבי גילד-חיו - נציגת אגודה לזכויות האזרח

שגית אפיק

שלומית ארליך

טמיר כהן

מוריה אביגד

צו מס הכנסה (זיכויים לתושבי האזור), התשע"ו-2016

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים בנושא צו מס הכנסה (זיכויים לתושבי האזור), התשע"ו-2016.

מה זה "תושבי האזור"? יש עוד תושבי אזור שלא שמעתי עליהם חוץ מפלסטינים? היבוסיים, הבסנו אותם, החיתים גם לא אתנו, האדומים לא אתנו, הכנענים לא אתנו – אז מה נשאר? מה זה "תושבי האזור"?

אין דבר כזה עם פלסטיני.

בגלל זה. הנה, סמוטריץ הסביר לנו עכשיו.

הבנו.

בצלאל, אבל פלסטינים לא כתוב בתורה.

כתוב.

איפה כתוב? איך אני כותב פלסטינים?

כתוב – פלישתים.

הם אומרים שזה פלישתים, זה חרטה.

הם לא הפלישתים אבל.

זה לא הפלישתים.

אין יסודות אבל אי אפשר למחוק אותם, מה לעשות?

בסדר, אני רק אומר שפלסטינים לא כתוב בתורה.

מה שכתוב בטוח זה: "הם קנאוני בלא אל ואני אקניאם בלא עם". זה לא עם.

הפלישתים אבל, אם מישהו טועה לחשוב מה שנאמר פה קודם, זה עם אחר.

אני צחקתי.

אני מוכן לבטל נקודת זיכוי לפלישתים.

זה כמו שבנט אמר "סי" לשתי המדינות.

אורי שיינין, בבקשה.

אני אציג את הרקע לצעד הזה. בשנתיים האחרונות הממשלה התעסקה לא מעט בכל הנושא של תעסוקת פלסטינים מכמה זוויות - - -

"תושבי האזור".

אני אציג את הצעדים המרכזיים שבהם. אז, קודם כל, יש איזשהו מהלך מרכזי של הגדלת התעסוקה של עובדים פלסטינים בעיקר בענף הבניין, שזה נובע קודם כל - - -

האמת היא שאתם עושים את זה יפה, ההסברים האלה. כל סעיף אני נהנה מחדש.

גפני, תלמד את המושג המקצועי – קוראים לזה אמת אלטרנטיבית.

כמו שאמרתי, הממשלה התעסקה באופן אינטנסיבי בכל הנושא של תעסוקת פלסטינים. הצעד הראשון הבולט, שאני חושב שכולם פה סביב השולחן מכירים אותו, הוא הגדלה של המכסות של תעסוקת פלסטינים, שזה נובע קודם כל מתועלות ביטחוניות אבל גם מתועלות כלכליות שיש למשק הישראלי ולמשק הפלסטיני מהסיפור הזה של כניסת עובדים. רק כדי לסבר את האוזן, ב-2011 היינו עם 29,500 עובדים פלסטינים, על פי החלטת הממשלה העדכנית שהתקבלה לפני כחודש, אנחנו בסוף 2017 נעמוד כבר על 89,000 עובדים, אם אני זוכר, 87,000 עובדים.

אתה אומר שאתה בעד העסקת עובדים פלסטינים, ולא רק שאתה בעד, הממשלה גם החליטה שהמספר יגדל מקרוב ל-30,000 ל-80,000?

אני מסביר, אני נותן את התשובה המלאה.

רק לסכם לעצמי את העניין.

אני אחדד, יש תועלות חיוביות לתעסוקה של עובדים פלסטינים, עם זאת, משלמים מחיר, כי עצם זה שאתה מכניס עובדים שמוכנים לעבוד בשכר מאוד מאוד נמוך בישראל והם מתחרים על אותן משרות שעובדים ישראליים כבר כיום מועסקים בהן בשכר יותר גבוה, זה עלול לפגוע בעצם בשכר והתעסוקה.

איזה משרות? מה, מהנדסי הייטק?

אנחנו מדברים למשל – זה בולט כי רוב הגידול, כמעט כל הגידול, היה בענף הבניין.

כמה ישראלים מוכנים לעבוד בענף הבניין? כמה ידיים עובדות חסרות?

ספציפית בענף הבניין יש 180,000. בעבודות שפלסטינים מועסקים בהם יש בערך 50,000 עובדים ישראליים גם שמועסקים. זאת אומרת, זה לא משהו שאין תחליפיות.

היו פה קודם בוני הארץ, חבל שהם יצאו, היינו שומעים כמה עובדי בניין חסרים לנו. הוא אומר שחסרים עובדים.

לכמה עובדים זרים סינים יש אישורים בענף הבניה?

יש כיום 52,000 וזה הולך לגדול בעוד 7,000 עכשיו - - -

שכרם הוא יותר גבוה מהשכר של העובדים הישראליים?

לא, מה פתאום, הרבה יותר נמוך – כמעט חצי.

לא, אני לא מדבר על העובדים הפלסטינים – העובדים הסינים שמביאים.

פלסטיני יותר זול מזר.

יפה, אז זה מאזן. אם אני הולך לפי הרציו שלכם - - -

רגע, לא הצגתי עדיין את הרציו. הצגתי רק עובדות בינתיים, לא רציונל.

סליחה.

רגע, התחיל הדיון?

אני גם הצבעתי לרשות דיבור.

אתם מבקשים הצעה לסדר?

לא, רוצים זכות לדבר.

לא, רוצים לקיים על זה דיון.

הדיון התחיל, הוא מסביר.

זכות לדבר אנחנו רוצים.

בסדר. תסיים, אורי.

חוץ מהצד הזה, שיש לו כמו שאמרתי תועלות חיוניות - - -

מה המהות של הבקשה שלכם?

אני מגיע לזה, אני רק רוצה להציג את התמונה המלאה.

כן, הוא מציג את התמונה.

הוא רוצה להוזיל את ההתייקרות.

אין לי טענה לפרופ' טרכטנברג ולמיקי רוזנטל. אין לי טענה. יש לי טענה אליך. אתה מכיר את משרד האוצר, הוא לא יגיד לך מה הוא מבקש עד שהוא לא יסביר את מה שהוא מסביר קודם. אין קשר - - -

עכשיו אני כמו שלושת הקופים – לא רואה, לא שומע, לא מדבר.

אבל לפחות תהנה מההסבר.

כן, ההסבר טוב.

הכותרת הכי גדולה בעיתון היום זו הכותרת הזאת: "הריכוזיות של אגף התקציבים", ומראים פרש על סוס, איך הם מחזיקים את כולנו.

אבל זה אתמול, מיקי.

נכון, זה הגיע יום לפני, אני קורא את זה בבוקר.

אבל תהיה כתבה שנייה היום על זה, כתבת המשך.

האמת היא שאני לא מתפלא על זה שכולם יודעים מה הולך להיות בעיתונים.

יש על זה הסכמים מראש.

אם אתם לא יודעים אני אלך להתקשר לאיזשהו משרד פה במדינה ואני אשאל.

הצעד השני שנעשה זו השקעה של 300 מיליון שקל בפיתוח המעברים. מה שקרה, ברגע שהגדלנו את התעסוקה של העובדים הפלסטינים כולם הגיעו לאותם מעברים, התשתיות התאימו למספר יותר נמוך של עובדים. זמני ההמתנה קוצרו מאזור השעה וחצי לכיוון הרבע שעה בממוצע ועד 45 דקות במקסימום.

יפה.

צעד שלישי וצעד רביעי שמקודמים ממש עכשיו – התקבלה עליהם כבר החלטת ממשלה ואנחנו עכשיו בשני צוותי יישום לביצוע שלהם – אחד מהם זה שינוי שיטת העסקה. היום, היתר עבודה של עובד פלסטיני ניתן לקבלן, הקבלן מחזיק את ההיתר וברצונו מאריך וברצונו מקצר, זאת אומרת, העובד כבול אליו. אם העובד לא מתאים לקבלן הוא יכול לשלוח אותו ולהביא עובד אחר. זה יוצר מערכת יחסים שבה העובד הוא כמעט עבד נרצע, אם היינו משתמשים בשפה אלגורית, ומאפשר גם לגורמי תיווך לספסר ולתווך בין העובדים. זה צעד אחד – ביטלנו את זה ואפשרנו את ההיתר לעובד עצמו, עם יצירת הסדרי ביטחון חלופיים שהם אפילו יותר טובים לדעת גורמי הביטחון, אני לא אכנס אליהם כי זה לא הנושא.

הנושא האחרון הוא בעצם נושא הסדרת כל השכר שלהם. היום משולם להם כל הנטו במזומן. בזמנו, חבר הכנסת מיקי לוי, בכובעו הקודם כסגן שר האוצר, התחיל לטפל בזה, אז תחילת הטיפול עכשיו מבשילה לשינוי שיקרה בחודשים הקרובים, שכל הפקדת השכר שלהם – קראתם על זה בעיתונים – תבוצע באמצעות אמצעי מקוון ישירות לחשבון בנק על שמם.

החלק האחרון, אם אנחנו חוזרים להשפעה על התעסוקה של הישראליים וההשוואה אם אנחנו מסתכלים על העובדים הפלסטינים אל מול התעסוקה של הפלסטינים המקבילים ברשות, באנו ואמרנו: יש לנו פה השלכות שליליות על התעסוקה של הישראלים, איך אנחנו מצמצמים אותן. יחד עם ההגדלה של המכסות אנחנו בעצם מייקרים במעט את עלות ההעסקה שלהם – איך? על ידי זה שאנחנו מורידים להם נקודת זיכוי אחת. מה זה עושה? זה אומר שבמקום לשלם מס מ-4,900 שקל, אתה תשלם מס מבערך 3,000 שקל, שזה, א', משווה את עקומת המיסוי שלהם לעקומת המיסוי של עובדים ברשות, אבל יותר מזה, זה בעצם מתגלגל באופן - - -

אז מדינת ישראל תרוויח יותר כסף מהמסים?

לא, זה הולך לרשות עצמה. במקום לעובדים זה הולך לרשות.

בין המאכר לבין העובד, לבין הקבלן, זה יתחלק איפשהו ביניהם. אני מעריך שהחל מיולי, ככל שתאשרו את הצעד - - -

אז מי ייהנה מהעלאת המסים הזאת?

הרשות.

קודם כל, מבחינת ההשלכות של זה על שוק העבודה – שמשם אנחנו יצאנו ובלי קשר להמלצות הבנק העולמי בעניין, שהם מדברים בהיבטים של הכלכלה הפלסטינית – מי שייהנה בסוף זו הגנה מסוימת על העובדים הישראליים ובעינינו זה צעד שהוא מאוד חשוב.

אבל אין עובדים ישראליים בבניין.

בטח שיש.

אוי, נו, באמת. אתם חיים בלה לה לנד.

אני אציג את הנתונים: יש 180,000 עובדים ישראליים בבניין, מתוכם 50,000 עובדים באותם מקצועות שעובדים העובדים הפלסטיניים.

זה כל מנהלי העבודה, בחייך.

כשאתה מכניס עובד פלסטיני בישראל, קח בחשבון שיש לזה גם השלכה. צריך לקחת את זה בחשבון.

אני לא אומר לך את מי להכניס ואת מי לא, זה לא הדיון.

לא, רבותי, השעה מאוחרת, אני מבקש שתאפשרו לו להציג את הדברים.

יש לזה השלכות, אפשר להתעלם מהן אבל יש לזה השלכות.

זה פשוט מצחיק, זה באמת מגוחך, עשו פה כזה סיפור מסביב כדי להגיע לעניין.

לגבי המיסוי עצמו – לשאלתו של חבר הכנסת פורר – יש פרוטוקול פריז שבאופן עקרוני מדינת ישראל מחויבת אליו, וגם בהחלטת הממשלה, בדברי ההסבר, התייחסנו אליו ואמרנו שאנחנו לא מתכוונים לחרוג ממנו. פרוטוקול פריז בא ואומר ש-75% מהמיסוי שנגבה בשטחי ישראל מועבר לרשות הפלסטינית ו-25% נשאר בישראל. יש עוד כמה הסברים, אני לא אכנס לכולם.

פרויקטים משותפים.

החלטת הממשלה באה ואמרה שמכיוון שאנחנו יודעים שבסוף נעשים פרויקטים משותפים כאלה ואחרים ולא תמיד יש להם תקציב, בטח לא בצד ההכנסה, אז בעצם הצעד הזה נועד, לפחות מבחינת ההשפעות שלו על צד ההכנסה, לגדר את ההשלכות.

כמה כסף יכנס לקופת המדינה בצעד הזה?

באזור ה-50 מיליון שקל.

תודה.

ולרשות כמה?

בערך 170.

בבקשה, מיקי רוזנטל.

ניסיתי להבין מהחבר מהאוצר פה גם את התכלית של החוק, גם בחוץ וגם עכשיו, ולא כל כך הצלחתי, אני מודה. אם המטרה היא להגן על העובדים הישראליים – ראשית, העובדים הישראליים לא ששים לבוא לעבוד בבניין. אבל גם אלה שעובדים, שכרם בכל מקרה גבוה בשוק מהטעמים הפשוטים, שעובד פלסטיני, גם כשיש לו אישור, הוא עובד שלא בטוח שהוא יבוא לעבודה – כי יש עוצר, יש כך וכך, יש כל מיני בעיות כאלה ואחרות – לכן, שכרו של העובד ישראלי באותו סוג של עבודה הוא תמיד גבוה יותר. אז זה לא מגן על העובדים הישראליים. אחד.

שניים, אם העובדים הישראליים היו רצים לעבוד בבניין לא היה צריך לייבא 50,000 עובדים זרים, לכן הטיעון הזה הוא טיעון כשלעצמו – אני לא רוצה לתת ציונים אבל הוא לא בדיוק עולה בקנה אחד עם המציאות.

הדבר השלישי הוא בלי קשר לפלסטינים בכלל. איך זה יתכן – הרי תחשוב, גפני, זה מקומם גם אותך בהרבה מאוד דברים – אם יש רואה חשבון בוגר בר-אילן ורואה חשבון בוגר אוניברסיטת חיפה, שניהם גמרו ללמוד באותה שנה, לשניהם יש את אותו ניסיון, שניהם באים לפירמה של רואי חשבון, לאחד אמרו: אתה תרוויח 20% יותר, למה? כי למדת באוניברסיטת חיפה או אוניברסיטת בר-אילן. מה פתאום? זאת אומרת, העובדה שהעובד הוא פלסטיני – זה משנה? אם הוא עושה את אותה עבודה, יש לו אותו ניסיון, יש לו אותו ידע והוא עובד באותו מקום עבודה ואתה מייצר פערים מלאכותיים כאלה מהסוג שהאוצר מבקש לעשות כאן, זו תכלית לא ראויה. מי שסובל מזה הרבה מאוד אלה אנשים שלומדים בישיבות למשל. יש להם ידע, יש להם השכלה והם יכולים לעבוד באותו מקום - - -

והם מקבלים שכר נמוך.

והם מקבלים שכר יותר נמוך – למה? ככה. כי הם למדו בישיבה. הדבר הזה כשלעצמו מקומם. אחר כך יש עוד שורה שלמה של דברים שיגידו אותם גם חברי. אני חושב שהאוצר צריך לשקול את החוק הזה טוב טוב כי יש פה התנגדות גורפת, אם גם ימין וגם שמאל, כולם אומרים לך: זה חוק רע, קח אותו בחזרה ותחשוב עליו. הרי לא יכול להיות שתביאו חוק כזה שיש לו התנגדות כזאת גורפת ואתם יודעים את זה. אני לא מדבר עכשיו על המרכיבים של הצו – יש בתוך הצו דברים שגויים, לא נכונים ולא ראויים, אבל העיקרון, ואני לא ארחיב, יש עוד נקודות רבות והחברים ירחיבו עליהן, הוא עיקרון שמייצר אפליה בין אנשים, בין בני אדם עם אותו ניסיון, הוא לא ראוי.

אני אוסיף רק עוד דבר אחד – ידוע שהעובדים הפלסטינים, אלה שיש בידם רישיון עבודה בישראל, הם מתונים יותר, הם באים להתפרנס והם אינם עוסקים בדברים שאנחנו לא רוצים שיעסקו. עצם המחשבה של האוצר לייצר מנגנון שבו יהיה פחות כדאי להעסיק עובד פלסטיני, המשמעות תהיה שאנחנו לא ניקח פה גם את ההיבט הביטחוני. אני מבקש, אם אדוני ירצה לקדם את הצו, שנשמע גם את חוות הדעת של השב"כ על זה, זה מאוד משמעותי בעניין הזה.

תודה, תרשום ותשיב על כך. בצלאל סמוטריץ, בבקשה. אני מבקש רק מכול הדוברים למקד את הדברים כדי שלא ייקח הרבה זמן.

אני אמקד בשלוש הערות קטנטנות: ראשית, אני לא מצליח להבין איך הצו הזה עולה בקנה אחד עם הרצון להוריד את יוקר הדיור. אנחנו עסוקים בזה הרבה, הטלנו הרבה גזירות רעות על הציבור, כמו מס על דירה שלישית כדי לנסות להוזיל את יוקר הדיור ועכשיו אנחנו בפועל מייקרים את עלות כוח העבודה. מאוד ברור שאת הפער הזה בין הנטו לברוטו יספוג הקבלן. מהיכרותי את התחום הזה, אותו פועל, תושב האזור לצורך העניין, יקבל את הניירות שלו בסוף היום,. הוא עבד, ריצף כל היום בבניין, הוא צריך לקבל את ה-250, או את ה-300, או את ה-400 שקל שלו בסוף היום. לא מעניין אותו אם זה עולה לך 500, 600 או 800. אתה, היהודי, מה המדינה המשוגעת שלך מטילה – זה לא מעניין אותו. לכן מאוד ברור שאת הפער בסופו של דבר יספוג הקבלן, לפחות את רוב רובו של הפער יספוג הקבלן, ואז ממילא הדייר. אז אנחנו, ביד אחת, רוצים להוריד את יוקר הדיור, וביד השנייה אנחנו עכשיו הולכים לייקר את הדיור. זה דבר אחד.

דבר שני, אנחנו בעצם לוקחים כסף מהקבלנים וכמו שאמרנו קודם, מאזרחי מדינת ישראל, הזוגות הצעירים שיצטרכו לרכוש דירות, ולמי מעבירים אותו? לרשות הפלסטינית, שהביאה עלינו הצעת החלטה במועצת הביטחון, שעכשיו מאיימת להבעיר את המזרח התיכון אם השגרירות האמריקאית תעבור לירושלים, שמעודדת טרור. אני דופק את האזרחים שלי ומייקר להם את עלות הדירה שיצטרכו לקנות כדי לפרנס את הרשות הפלסטינית. לא זו אף זו, גם אמר קודם מיקי נכון, אנחנו לוקחים כסף מאותם פלסטינים שלא מעורבים בטרור – ומאוד ברור שמי שמקבל היתרי עבודה בתוך מדינת ישראל זה אותם אנשים שמערכת הביטחון אומרת שהם לא מעורבים בטרור – אנחנו לוקחים מהם כסף ונותנים אותו למי שמחולל את הטרור. אנחנו לוקחים כסף מהבן אדם הפרטי שלא מעורב בטרור ונותנים אותו לרשות הפלסטינית, שהיא האימא של האימא של הטרור בתקופה האחרונה באזור. לכן זה צו שאסור בשום פנים ואופן להסכים לו.

תודה. חבר הכנסת פורר.

אדוני, א', הצו הזה הגיע לדיון פה באוגוסט, להזכירך, התנגדתי לו גם באוגוסט ואני מתנגד לו גם היום.

למרות שמאז ראש המפלגה שלך נהיה שמאלני? למרות שמאוגוסט ועד היום עברתם מימין לשמאל?

תאמין לי שאנחנו מגדירים את הימין. זה העניין, אתה עוד לא הבנת את זה. הימין זה לפי איפה שאנחנו נמצאים. הימין זה בדיוק איפה שאנחנו נמצאים, הלוואי שתבינו את זה.

הסיפור הוא מאוד מאוד פשוט. אתה פעם אחת אומר לנו: תשמעו, הם תופסים מקומות עבודה של עובדים ישראליים אז אנחנו רוצים לשרת את השוק הישראלי, העובדים הישראליים יחליפו אותם. זה, א', לא עולה בקנה אחד עם מה שאומרים לך כל הקבלנים. גם משרד האוצר אומר: חסרות ידיים עובדות לבניה ולכן מחירי הדיור ממשיכים לעלות. אם אתה אומר: אני רוצה שהם יחליפו את העובדים, למה אנחנו נותנים יותר אישורי עבודה? הרי הגדלנו את זה לקרוב ל-89,000 עובדים פלסטינים שעובדים היום במדינת ישראל. אני לא רוצה שתתפסו אותי במספר, אבל אולי אחד או שניים מהם ייתפסו שעוסקים בטרור. זאת אומרת, זה ברור לחלוטין שכל מי שמקבל את רישיון העבודה הזה לא עוסק בטרור. יש לנו אינטרס לתת להם את הרישיונות האלה. זו גם המדיניות הביטחונית מצד אחד. אז עכשיו אתה אומר: אנחנו רוצים לחתוך את זה, אנחנו רוצים שיהיו פחות כאלה? לא, אתה לא אומר את זה באמת.

כל הסיפור הוא, מסביב לכל הסיפור שסיפרת לנו, הוא אחד – רוצים לתת איזשהו אתנן לרשות הפלסטינית ואנחנו מתנגדים לאתנן הזה. אני לא הולך לקחת כסף מהפועל הפלסטיני או תושב האזור שעובד כאן בשביל לתת אותו לאבו מאזן, אלא אם כן – אתה יודע מה? אני מוכן לתת תנאים – שתבוא הרשות הפלסטינית ותודיע שהיא מפסיקה לממן את המחבלים שיושבים בבתי הכלא במדינת ישראל. כשהיא תודיע שהיא מפסיקה לפעול נגד מדינת ישראל במוסדות בינלאומיים, אני מוכן לאשר את הצו הזה. אני מוכן אפילו להכניס את זה כהתניות בצו.

טוב, תודה. מיקי לוי, בבקשה.

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חלק מהצו הזה הוא צו פיסקלי לחלוטין. יש בידי הקלטה מוועדת הכספים, אתם פשוט שכחתם את זה, שאומר אביגדור יצחקי שיש דרך לממן את מעברי הגבול, אני העתקתי את ההקלטה הזו מהוועדה.

אני צריך ללכת.

אני אייצג אותך, מנו, נאמנה.

זה קצר, חשוב שתגיד. תן לו רגע, זה לא ארוך.

אני אתן למנו.

תראו, מאוד פשוט העניין – אני לא יודע מה המטרה.

כסף.

לא מטרה כסף וכדו' – מה המדיניות שלנו כלפי הרשות הפלסטינית? מה המדיניות שלנו שנגזרת מזה על העובדים הפלסטיניים שעובדים בארץ? האם הכוונה היא להגדיל או להגביל את מספר העובדים כדי לשרת איזו מטרה בדיוק? כלומר, אנחנו דואגים לעובדים הישראליים? לשוק הבנייה? למה? האמת שאני שמעתי אותך – ובאמת שיש לי הרבה כבוד, אתה יודע את זה – ואני לא מצליח לגזור מטרה שלפיה אני יכול לשפוט האם הדבר הזה הוא טוב או לא טוב. מצד אחד, הממשלה אומרת שהיא רוצה למוטט את הרשות הפלסטינית, מצד שני, להזרים לה כסף בצורה כזאת.

רבותי, אני אומר לכם, ההצעה הזו רק ממחישה את חוסר הקונסיסטנטיות ואת חוסר הראייה הכוללת של הסוגיה הזאת. אי אפשר להתנהל בצורה כזאת. מבחינתי, כן ולא, תטיל מטבע – אני לא יכול ככלכלן להתייחס להצעה שהמטרה שלה לא ברורה בכלל ושדבר והיפוכו נאמרים באותו זמן.

אני הבנתי מאורי בישיבה הקודמת שהוא אומר שהעובדים הפלסטיניים בכל מקרה יבואו לעבוד כאן מכיוון שבכל מקרה המשכורת שלהם יותר גבוהה מאשר במקומות ממגוריהם, וממילא, אם להשלים את המשפט הזה, אנחנו יכולים לקחת כסף ולתת לרשות הפלסטינית. זה מה שהבנתי מאורי אבל תכף הוא יסביר, הוא ישמע את הדברים והוא יסביר.

אז בוא נבקש מצב שגם אני לא אצטרך עכשיו להפריש פנסיה לעובדים זרים. למה לעובדים זרים אני מחויב להפריש פנסיה? כי זה החוק הישראלי.

אבל אתה רואה שזה עיוות. רוצים לקחת כסף מהרשות הפלסטינית? תטיל עליהם היטל כמו שהיה על עובדים זרים, אני לא יודע מה. אבל בשביל מה? למה אתה רוצה לעשות את זה? כדי להיטיב עם מי? או לפגוע עם מי? אי אפשר לנהל מדיניות בצורה כזאת. אני מתקומם כנגד השימוש בעיוות מסוים כדי לשרת משהו שהוא מעורפל.

תודה רבה. מיקי לוי, תמשיך.

אדוני, יש פה חוסר צדק משווע של עובדים שעובדים באותו מקום, אחד פלסטיני, אחד יהודי, או אחד זר, ולפלסטיני עושים עוול. לכן אני אומר לך, מדובר בעובדים הכי חלשים במשק. על פי הקלטה שלקחתי מוועדת הכספים, אמר אביגדור יצחקי: אני מחפש כסף, אני מחפש כסף גם להעביר לרשות – ותכף נשמע את אוסאמה, מה הרשות אומרת לגבי העניין הזה – ואני מחפש עוד 50 מיליון שקל כדי לשדרג את המעברים. לא יקום ולא יהיה. זה עומד בניגוד מוחלט לרצון הממשלה ולרצון מדינת ישראל להכניס לכאן עובדים כדי להסתייע בידיהם לפתרון משבר הדיור.

אני רוצה להפנות את תשומת לבך, אדוני – עשיתי שיעורי בית – לחוות דעתה של היועצת המשפטית של הוועדה. סעיף 16 עד סעיף 19, היועצת המשפטית של הוועדה אחד לאחד קושרת את חוסר הצדק בעניין הזה, את חוסר שיווי המשקל, על פי החלטתו של בג"ץ שאמר שיש צורך לעשות שוויוניות מוחלטת, ולכן לא ברורה לה, ליועצת המשפטית, בקשת הממשלה. היא כותבת שהיא לא מבינה אפילו למה צריך את ה-220 מיליוני שקלים, כי צריך אותם לנושא מסוים, ולאור פסיקת בג"ץ, ליצור הבחנה בין עובדים בנסיבות דומות – שלא תהיה אפליה אסורה. אנחנו כאן גורמים לאפליה אסורה. אסור לנו חד משמעית להסכים למהלך הזה.

אני פונה לנשמה היהודית שלנו – אל תתערב אתה, אתה חבר כנסת ערבי, אני מבקש ממך - - -

לא שמעתי אותך, לא שומע.

אני מבקש לפנות לנשמה היהודית שלנו, בנוסף לכל מה שנאמר על ידי חברי, בפרשת "קדושים" התורה מזהירה אותנו מהיחס לתת לגר, "וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים". האיסור הזה מופנה הן ליחיד והן לרשות שלטונית ואנחנו כיהודים, אנא אנו נבוא אם יש דרישה כזאת מהאוצר? אני מתנגד לכך בכל תוקף.

תודה רבה. אוסאמה סעדי, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שאם בעמונה דיברו על גזלת קרקע של פלסטינים על מנת להכשיר התנחלות לא חוקית בעמונה, פה מדובר בגזל של ממש מעובדים פשוטים, שהם שכירי יום שבאים על מנת לחפש ולמצוא את הפרנסה שלהם ולעבוד בתוך ישראל. הנימוק שמפורט פה שכביכול זה נועד להעצים את הרשות הפלסטינית ולהעשיר את קופתה המדוללת - - -

שאלתם אותם?

אני שאלתי אותם, אדוני היושב-ראש, במפורש – ואני הייתי יועץ משפטי למשרד האוצר הפלסטיני – אני יכול להגיד לכם שמשרד האוצר הישראלי וממשלת ישראל מעכבים מאות מיליוני שקלים שלא שנויים במחלוקת ולא מעבירים אותם לקופת הרשות הפלסטינית. גם על העניין הספציפי הזה שאלתי במפורש: האם אתם בסוד העניינים? האם אתם יודעים על הכוונה של הפחתת נקודות הזיכוי, דבר שמפחית ומקטין את שכר הנטו של העובדים הפלסטיניים, ואז מה שמנוכה, מה שמקוזז, יעבור אליכם? אמרו באופן המפורש והחד משמעי: לא היה ולא יהיה. לא היה כי אין כלום – אם אנחנו גוזרים - - -

לא היה כלום כי אין כלום.

כי אין כלום. לא דובים ולא יער. הרשות הפלסטינית, משרד האוצר הפלסטיני, משרד העבודה הפלסטיני, מתנגדים בתוקף לכל פגיעה בזכויותיהם של עובדים פלסטיניים שעובדים בתוך ישראל. מדובר פה באפליה ברורה, בלתי מוצדקת, בלתי הגיונית. אותם עובדים שעובדים באותו מקום, עובד ישראלי יקבל נקודות - - -

יש פשוט עודף של עובדי בניין בישראל, לכן צריך לגרום לפלסטינים לא לבוא לעבוד בבניין.

אנחנו עכשיו רק מביאים אלפי עובדים מסין, לא יודע מאיפה. וכן, כל הנימוק הזה - - -

אבל נאמר באיזשהו שלב שהרשות הפלסטינית מסכימה.

אני מוכן, אם צריך, אדוני היושב-ראש, שיבוא מתאם הפעולות בשטחים ויגיד עם מי הוא תיאם את זה.

הם נגד, אל תדאג, בדקתי. בגלל זה הם לא פה.

אמרו לי שאם צריך בכתב, משהו בכתב, הם מוכנים לתת משהו בכתב על מנת פשוט להיות ברור וחד משמעי שהרשות הפלסטינית מתנגדת בכל תוקף להצעה הזאת של האוצר הישראלי.

תודה. אני, דרך אגב, רוצה להעיר, אני לא יודע אם זה נכון או לא נכון: אני מעריך שאם זה לא היה צריך לבוא לוועדת הכספים – יכול להיות שיש הסדר בין הרשות הפלסטינית לבין האוצר הישראלי - - -

יש הסכם שנחתם במרס בין שר האוצר הפלסטיני לשר האוצר הישראלי.

השאלה אם העברת הכסף הזה על חשבון נקודות הזיכוי.

זה לא בתוך זה.

לא חשוב, אמרתי הערכה. אם זה היה בשקט, לא היה צריך לבוא לוועדה כאן, אני מעריך שהיו הסדרים מעל הראש שלנו. מכיוון שזה צריך לבוא לכאן אז כל אחד צריך להביע את עמדתו באופן ברור ולכן הרשות כנראה אומרת שהיא מתנגדת. בבקשה, דב, אם אפשר בקצרה, מיצינו את הדיון הזה.

אני אהיה מאוד קצר, אדוני היושב-ראש. הגעתי לכאן, אני לא מראה לפקוד את הוועדה החשובה שלך, לצערי.

ברוך הבא.

תודה רבה. האמת היא שזה פשוט מהלך מקומם, לא פחות מזה, וכשאני קורא את דברי ההסבר אני אפילו מתקומם עוד יותר. מסבירים לנו שזה בעצם מהלך שנועד לקדם שוויון בין עובדים פלסטינים שעובדים בישראל לבין עובדים פלסטינים שעובדים מחוץ לישראל, שזה בכלל מהלך מאוד מבורך, שהוא נועד לחזק את הרשות הפלסטינית - - -

אל תבוא לזה בטענות, זו שפה של אגף התקציבים, היא שפה מוכרת.

זו שפה שאורוול כבר שרטט את הקווים המתאריים שלה. אדוני היושב-ראש, אני אומר, בשורה התחתונה זו פגיעה בעובדים. זו פגיעה בעובדים מוחלשים. גם אם הרשות הפלסטינית היתה מסכימה – וזה בכלל לא רלוונטי – למה העובדים האלה צריכים לשלם את המחיר? יש להם תנאים, יש להם תנאים מינימליים אגב. אדוני היושב-ראש, אני מציע לך לבוא פעם לראות איך הם נכנסים לישראל, באיזה תנאים הם נכנסים כדי להביא לחם לילדים ולמשפחות שלהם. מתחילים את יום העבודה בשעה 03:00 בבוקר, עומדים בתורים בכניסה לישראל, אחר כך צריכים לעבור את כל התהליך הזה בחזרה, ועכשיו, את כבשת הרש שלהם רוצים לגזול באמצעות פגיעה בנקודות הזיכוי. זה פשוט מהלך מקומם ואנטי מוסרי.

מעבר לזה, זה גם מנוגד לאינטרסים הכלכליים שלנו. אנחנו הרי מעוניינים שיבואו אנשים לעבוד פה בבניין. אנחנו מעוניינים שהמשק הישראלי יוכל להיעזר באנשים שמוכנים לעבוד כאן. אין שום סיבה לפגוע באנשים האלה מבחינה כלכלית. אני מבין שמטרה נוספת של משרד האוצר היא גם לפגוע במצב הביטחוני, ככל שיענו אותם - - -

לפגוע?

לפגוע במצב הביטחוני.

לא, 50 מיליון שקל ילכו לשיפור המעברים.

לשיפור המעברים. לפגוע במצב הביטחוני מכיוון שככל שיענו את העובדים האלה, ככל שיפגעו בתנאים שלהם, ככל שיפגעו בפרנסה שלהם, כך גם, אדוני היושב-ראש, מצבם הכלכלי ילך ויורע ויחד אתו גם המצב הביטחוני שלנו. לכן, אני פונה אליך ולוועדת הכספים לדחות על הסף את הבקשה של שר האוצר ולבקש ממנו למצוא מקורות כספיים לכל הדברים שהוא מעוניין לקדם במקומות אחרים לגמרי.

תודה רבה. דבי, האגודה לזכויות האזרח, אני מניח שאת מתנגדת לצו הזה?

קצת, כן. אני מדברת גם בשם "קו לעובד", שאנחנו עובדים אתם על זה ביחד.

אם אפשר בקצרה.

כן, כמה משפטים. אני אתחיל ואומר שזה פשוט צו בלתי מוסרי. אדוני אמר את הדברים גם בדיון הקודם. מדובר בצו שרוצה לפגוע בשוויון ובשכר של העובדים הכי הכי מוחלשים ומסכנים. מדהים איזו ציניות, איך אפשר ביד אחד להגיד: אנחנו צריכים עובדים ולהגדיל את המכסות, ובצד השני להגיד: אנחנו חוששים מפגיעה בעובדים ישראליים. זה בפני עצמו צריך להביא את הוועדה להצביע נגד. זה אבסורד.

עוד דבר אחד שרציתי להגיד שלא נאמר פה: גם בהחלטות הממשלה, גם בפסיקה של בית המשפט, נאמר שוב ושוב – בהחלטות הממשלה, כן? – שלא יכול להיות הבדל וחייב להיות שוויון בין שכר של עובדים פלסטינים וישראליים שעובדים בישראל. דרך אגב, גם בשטחים נקבע בפסיקה – והמדינה פועלת לפי זה – שצריך להיות שוויון בשכר של עובדים פלסטינים וישראליים. כמובן שהם עובדים בתוך ההתנחלויות אבל זה חוצמייסע. אלה דברים שהממשלה כבר החליטה עליהם, בית המשפט כבר החליט עליהם, ופה, מכול מיני טעמים, בוחרים להפחית.

עוד משהו אחרון, מה זה הדבר הזה שהעובדים צריכים לממן את הטיפול במעברים? לא מספיק שהם אלה שצריכים לסבול מכול התנאים האלה ומעבר במעברים האלה שלוקח שעות, כל מה שהולך שם, עכשיו מכספם שלהם הם יממנו את התיקון של המעברים האלה? אני פשוט חושבת שצריך מיד להצביע נגד. אני לא יודעת למה צריך את כל הפוליטיקות האלה. זה צו שמדבר בעד עצמו.

משרד המשפטים, בבקשה. אורי, תענה אחר כך אחד לאחד, אני אאפשר לך לגמרי, אפילו שכולם נגד.

אני רק אתייחס לטענה המשפטית שעלתה כאן לעניין של אפליה. אני רק רוצה להבהיר, הפקודה, לפני עוד הצו הזה, הפקודה שבעצם נותנת את הסמכות להעניק נקודות זיכוי, עושה הבחנה מלכתחילה בין מי שתושב לבין מי שאינו תושב. היא עושה הבחנה. מי שאינו תושב זכאי לנקודות זיכוי מסוימות ואילו מי שאינו תושב לא זכאי. הוספו חריגים – חריגים למי שאינו תושב ויהיה זכאי הם עובדים זרים ועובדים תושבי האזור. כלומר, נקודת המוצא של הפקודה היא מלכתחילה שיש איזושהי הבחנה בין עובדים שהם תושבים לבין עובדים שהם לא תושבים.

בתגובה שהמדינה הגישה לבג"ץ בעניין דומה לא מזמן נערך אותו ניתוח שאני עושה כרגע ומוסבר באמת שנקודות זיכוי, בניגוד אולי לשכר מינימום או לתנאי שכר בסיסיים, הן הטבה שהמדינה רוצה לתת לתושביה והיא זכאית לבחור למי לתת אותה, כאשר בדרך כלל היא ניתנת למי שיש יחסי גומלין ארוכים ומתמשכים בינו לבין מי שמקבל אותה. העמדה של המדינה היתה, למשל לגבי העובדים הזרים, כעת לגבי עובדי האזור, שיחסי הגומלין האלה לא מתקיימים באותו האופן כמו שהם מתקיימים ביחס לעובדים שהם תושבי ישראל, ולכן נבחר הצעד הזה. אני רק רוצה שנעשה את ההבחנה, קודם כל, שהפקודה מלכתחילה יוצרת את ההבחנה הזאת, פקודת מס הכנסה, ושנית, נקודות זיכוי הן הטבה, הן כלי מדיניות שהמדינה מעניקה, היא בוחרת למי להעניק אותם. לא מדובר בקביעת – יכול להיות שמבחן התוצאה אכן זה מה שיקרה – אבל לא מדובר בקביעת שכר מינימום שונה לעובד שהוא תושב לבין עובד שאינו תושב, לא מדובר בקביעת שיעור מס שונה, מדובר בהטבה שהמדינה בוחרת למי להעניק.

ולכן אתם תומכים בצו?

עלתה כאן טענה משפטית כלפי ההצעה ואני משיבה לה. הצו עצמו הוא שאלה של מדיניות.

הבנתי, אבל מבחינה משפטית אתם לא רואים בזה בעיה ואתם לא רואים בזה מניעה.

בהקשר לטענת האפליה אנחנו לא רואים מניעה.

אמרתי פעם וגם עכשיו אני אומר את זה, שאני מאוד תומך בעניין של העמדות המשפטיות בגלל שזה מדע מאוד גמיש. אני מאוד אוהב את זה. אני מודה לך.

אורי, אני רוצה רק להגיד לך לפני זה: תראה, יש פה התנגדות שחוצה מפלגות גם מימין וגם משמאל. יש בעיה. אני מציע שלא נצביע. תחזור הביתה, תעשה שיעורי בית, נדבר, נראה, אולי אפשר לשנות, אולי אפשר לעשות דברים שכן אפשר להעביר אותם. המצב הוא באמת קצת בעייתי. אני מבין מה אתם מתכוונים בעניין הזה אבל המצב בעייתי. מה שאמר מיקי לוי, הפסוק שהוא ציטט מהתורה, זו אמת מוחלטת. אמת מוחלטת. לזה הכוונה בתורה. אני לא הופך את זה לנושא תורני, שזה כאילו פגיעה בסטטוס קוו הדתי, אבל זה נכון מה שהוא אמר. זה נכון. אני משתמש פעמים רבות בפסוק הזה ובכמה פסוקים נוספים. אם אנחנו שולטים אסור לנו לפגוע במי שהוא איננו תושב. אם אנחנו לא שולטים אז אנחנו לא אחראיים, אבל אם אנחנו שולטים, אנחנו המדינה, אנחנו משרד האוצר, אנחנו לא יכולים לפגוע במי שהוא בן עם אחר רק מכיוון שיש לנו אינטרס כזה או אחר, אפילו לגיטימי. יש לנו בעיה עם העניין הזה. אנחנו פוגעים בבני העם – אני לא יודע מה זה העם הפלסטיני - - -

בגרים.

כן, הם לא העם שלנו. זאת אומרת, אנחנו חייבים לשמור על זכויות של המיעוט. המיעוט זה יכול להיות פלסטיני, זה יכול להיות ירדן וזה יכול להיות מי שהגיע מלבנון או מכול מקום אחר – אלא אם כן יש לנו הוכחה שהאיש הזה הולך לפגוע, מחבל או משהו כזה. זה כבר סיפור אחר. הקם להורגך השכם להורגו. יש דיונים אחרים בהלכה. אבל בעניין הזה, שאם באמת הוא בא להתפרנס והוא חי פה ואנחנו השולטים עליו, אפילו אם הוא לא תושב, התורה אמרה: "וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים". זה חיוב מובנה. גם מי שהוא איש ימין ודתי חייב לקבל את האמירה הזו. זו אמירה מאוד בעייתית מבחינת ההצבעה על העניין הזה. לפי דעתי אפשר לעשות שיעורי בית ולגרום לכך שלאנשים לא יהיו טענות ואפשר יהיה לעשות. בבקשה, תשיב.

קודם כל, כמו שהיושב-ראש אמר, כמו שאני מעריך שהיה פה קשב בקרב חברי הכנסת לדברים שאנחנו אמרנו, גם אנחנו נקשיב, נשמע שוב ונחשוב לעשות התאמות, אם יש צורך, בצו הזה. אני רק אגיד לגבי כמה דברים שעלו פה: בסופו של דבר יש פה איזון בין תכליות. יש לנו תכלית אחת שהיא תכלית ביטחונית, יש תכלית של שוק הדיור, שבשמה בעצם הוגדלו המכסות ונעשתה עוד שורת פעולות שבעצם פישטו לאין ערוך - - -

מה שאמרת בתחילת הדברים שלך.

כן, כל הסיפור הזה. מאידך, יש לנו עוד תכליות שגם לגביהן אנחנו צריכים להתייחס. אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב שאם אנחנו נפתח ללא שום הגבלה את המכסות של עובדים פלסטינים אנחנו נמצא את עצמנו בסוף בלי עובדים ישראליים.

אבל לא טיפלנו בזה פה.

אני אומר, יש לנו בסוף שתי תכליות שהן מתקיימות אחת ליד השנייה.

הוא נתן את תמונת המצב, כולל החלטת הממשלה, שזה לא נוגע אלינו מבחינת הצו.

אם יש החלטת ממשלה להגדיל את - - -

הוא נתן תמונה כוללת, מיקי, הוא לא אמר - - -

אי אפשר לעצום את העיניים.

בימים אלה מביאים עשרות-אלפי עובדים מסין, בימים אלה, לאותו תחום – אז איך אפשר להגיד את זה?

דבי, אני מבקש לאפשר לו לדבר.

הוא אגף תקציבים, הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה.

עכשיו, לפני שבוע החליטו על זה.

דבי, אני מבקש לאפשר לו. הוא היחיד, כמעט היחיד, שמביע את העמדה הזאת וחובה לאפשר לו את זה. זה לא כתוב בתורה אבל זה כתוב בהחלטות של מדינה דמוקרטית. האמת היא שגם בתורה אבל זה כבר דיון יותר מסובך. כתוב בגמרא במסכת ברכות - - -

סנהדרין, שני בעלי דינים, אתה חייב לשמוע את שניהם.

לא, לא זה מה שהלכתי להגיד. כתוב בגמרא במסכת ברכות, דף נ"ה, שאין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור תחילה. זאת אומרת, המושג של דמוקרטיה קיים גם בגמרא וגם בהלכה. זה סיפור בפני עצמו. אז תשאלי אותי מה עם נשים – גם על זה יש לי תשובה אבל נניח לזה.

אז אני אומר שוב, יש כאן בסופו של דבר סיפור של איזון בין תכליות. אני חושב שהאיזון פה הוא איזון ראוי. אני רק אוסיף רובד נוסף למה ששרית ממשרד המשפטים אמרה לגבי הנושא של ההטבה. בסוף, ברור שתנאי שכר מינימום וכל חקיקת המגן – אף אחד לא חושב בכלל לעשות הבחנה ואנחנו כמשרד האוצר תמיד החלוצים לעמוד על הזכויות האלה. בנושא של נקודות הזיכוי, זו הטבה. כמו שהם לא מקבלים, אגב, את כל נקודות הזיכוי – אף אחד לא חשב לתת להם נקודות זיכוי בגין אזורי עדיפות, או נקודות זיכוי בגין ילדים, או נקודות זיכוי בגין אקדמיה. מקבלים משהו מאוד מתוחם שזו הטבה שהמדינה חשבה לתת ועכשיו, במכלול הנסיבות, המדינה חושבת שנכון לתת חלק מהנקודות, לא את כולן. אני חושב שבמסגרת האיזונים זה איזון ראוי ושווה שגם חברי הכנסת ישקלו את העניין במכלול השיקולים.

אם יהיה לנו מכתב מהרשות הפלסטינית שאומר: אני לא ביקשתי ולא רוצה?

אני אתייחס לכל. אני אומר, לגבי הטענה שעלתה פה על זה שעובדים פלסטיניים לא נמצאים פה ויש עוצר – זה המצב בעבר. מ-2008 עד 2017 – כבר 10 שנים – היו שלושה ימים שעובדים פלסטינים מאזור חברון לא נכנסו לישראל. זה הכול. 10 שנים, שלושה ימים, בתקופת חטיפת הנערים. אז אני חושב שהטענות האלה כבר לא כל כך נכונות במציאות. כמובן, לגבי המעברים שאמרו, זיהינו את הבעיה, הקצינו לכך משאבים וצריך בסוף - - -

אם אתם מעבירים את הכסף הזה לרשות הפלסטינית, אז מדינת ישראל חייבת להם פחות? מה אנחנו מרוויחים בדבר הזה? אני שואל עכשיו מנקודה כלכלית גרידא. אתה לוקח את ה-50 מיליון שקל, או 100 מיליון שקל, מה שאתה מוריד מהעובדים הפלסטיניים, ומעביר את זה לרשות הפלסטינית – מה אתה כמדינה מרוויח? יורד לך חוב?

בין הרשות לבין המדינה יש לא מעט התחשבנויות. זה נושא שהוא לא בתחום סמכותי, לכן אני לא - - -

לא חשוב, אבל בעקרון המדינה מרוויחה מזה? אחרת היא לא היתה עושה את זה.

קשה לי לענות על כך, צריך לשאול את הבן אדם הנכון בעניין הזה.

אתה לא מתנדב לתת כסף לרשות הפלסטינית. אתה חייב להם כסף בכל מיני נושאים אז אתה לוקח עוד מקור.

לא, גם הרשות חייבת לנו, זה לא בדיוק שאנחנו חייבים להם. זה שונה מהטעמים שהועלו פה, זה עסק יותר מורכב. זה לא שהמדינה מתניידת בצורה לא - - -

אבל זו שאלה חשובה – מה אתה הולך לעשות עם הכסף הזה? אתה מוריד נקודות זיכוי לעובדים הפלסטינים, מה אתה הולך לעשות עם זה?

מבחינת השאלה הקונקרטית יש פרוטוקול פריז והוא מחייב. אני לא בא לשבור את פרוטוקול פריז. אין לאף אחד כוונות כאלה.

נקודה אחרונה שכן חשוב לתת עליה את הדעת, דיברו על זה שבעצם אנחנו ממסים כביכול יותר את העובד הפלסטיני, אז הצו הזה, כל מה שהוא עושה, זה בסך הכול מסדיר משהו שקיים עם כל מדינה אחרת בעולם. אם יבוא לפה עובד זר – אני לא מדבר כרגע על העובדים הזרים בבניין ודברים כאלה, סתם עובד זר מומחה שמגיע לישראל – ויש לו מדיניות מיסוי פרסונלית יותר מחמירה בארץ המוצא שלו מאשר בישראל, בסוף הוא ישלם את המס בישראל והוא ישלם את היתרה בארץ המוצא. זה המצב לגבי העובד הפלסטיני שמגיע לעבוד בישראל – הוא עובד בישראל, הוא מקבל הטבת מס שאין לו ברשות הפלסטינית. כל מדינה אחרת מתוקנת, מה שהיה קורה, הוא היה צריך לשלם עוד פעם ברשות פלסטינית את אותו סכום, לא משהו אחר. אנחנו לא באמת מרעים את המצב בצורה כזאת קיצונית כמו שעלה פה. לכן גם הבנק העולמי אומר: חבר'ה, אתם צריכים לעשות את זה, אי אפשר להמשיך את המצב הקיים.

אני רוצה לסכם את הדיון ולומר כך: מה שהבאת – בסדר, אפשר להסביר את זה כפי שאתה מסביר, אתה טוען שנקודת זיכוי זה לא הנושא של שכר מינימום, זה לא החוקים הקיימים כאן, נקודת זיכוי זו הטבה שעובד מקבל, אתה מבקש להוריד את זה. אתה לא מסביר למה אתה צריך להוריד את זה, מה אתה הולך לעשות עם הכסף הזה. אבל אפשר לקבל את הדברים של משרד המשפטים, אמרתי וזה בסדר.

יש פה התנגדות גורפת מקיר לקיר ושזה אחד המקרים הבודדים שאני מכיר. כולם מדברים על אותה אידיאולוגיה מנקודת ראות שונה. יש פה התנגדות. אם אני מביא את זה להצבעה אני גם מצביע נגד, אני לא חושב שזה נכון. צריך לשנות את הצו הזה. אפשר לעשות שיעורי בית. יכול להיות שהתכלית היא ראויה ויכול להיות שאפשר, אם עושים את זה נורמלי, מבלי שתהיה פגיעה בעובדים עצמם, להביא את זה. בכל מקרה, אם הממשלה תבקש להצביע אני אצביע, התוצאה – אתה מכיר את התוצאה פה, ברור, אין פה מישהו שככל הנראה יצביע בעד. לכן, אני מבקש, תעשה שיעורי בית, תבחן את הצו הזה עוד פעם, תראה מה אפשר לעשות. יכול להיות שאני אזדהה אתכם בעניין של התכלית, שצריך לחדש את המעברים, להקל את הכניסה של העובדים לכאן, צריך להיזהר מפגיעה בעובדים עצמם, אפילו שמדובר על נקודות זיכוי. צריך להיזהר בזה. זה עושה לנו גם שם לא טוב וגם אני חושב שמבחינת ההלכה אסור לעשות את זה. אני חושב כך, אם אתה רוצה אני אבדוק את זה עוד יותר אבל לפי דעתי זה דבר, אחרי שזה עלה על השולחן, שלא בטוח שמותר לגעת בזה ואפשר לעשות את זה אחרת.

בכל מקרה, אני מודה לך. אני מקנא בכם איך אתם יודעים להסביר – איך להגיד הכי עדין? – ישר והפוך. אתם יודעים להסביר. זה בסדר, כנראה שאתם עוברים סדנאות.

הסברים בלי תוצאות זה לא - - -

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:35.