הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 69

מישיבת הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול

יום שלישי, י"ח בשבט התשע"ז (14 בפברואר 2017), שעה 10:00

כניסת בני נוער למעגל מעשני הסיגריות - לציון יום הולדתה של הכנסת בסימן כנסת צעירה

חברי הוועדה: תמר זנדברג – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

יהודה גליק

ד"ר חיים גבע - קידום בריאות, משרד הבריאות

פרופ' יוסי הראל פיש - המדען הראשי, הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, המשרד לביטחון פנים

חגי ברוש - ראש אגף טיפול ושיקום, הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, המשרד לביטחון פנים

אורית שפירו - ראש אגף מניעה, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, המשרד לביטחון פנים

אורן אברהם - ראש ענף משטר ומשמעת, משרד הביטחון

אילן שמש - מנהל תחום קידום נוער, משרד החינוך

קרן רוט - אחראית מניעת שימוש בסמים, משרד החינוך

אשרת גוזלן - ראש תחום בריאות, משרד הביטחון

עמוס האוזנר - עו"ד, יושב-ראש המועצה הישראלית למניעת עישון

רבקה זלצר פרויליך - מנהלת מחלקת הסברה וקידום בריאות, האגודה למלחמה בסרטן

איילת שבתאי - חברה, המועצה הישראלית למניעת עישון

ד"ר לאה רוזן - ראש חוג לקידום בריאות, אונ' תל אביב

ד"ר חגי לוין - מזכיר איגוד רופאי בריאות הציבור, ההסתדרות הרפואית

זיוה מירל - דוברת, ההסתדרות הרפואית בישראל

ענת יום טוב - רכזת תחום גמילה מעישון, שירותי בריאות כללית

דון דדוש - כנסת צעירה, נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

שוש גן נוי - החברה הרפואית למניעה וגמילה מעישון בהסתדרות הרפואית

שמעון פרץ - יו"ר הועדה למאבק בנגע הסמים, מועצה מקומית מיתר

מתן אמויאל - סטודנט, התאחדות הסטודנטים

ערגה שמיר - מתמחה בחטיבת דוברות, מכללת הדסה

אליהו יצחק - פעיל חברתי

ארד לוין - פעיל נגד עישון

ניב קורן - תלמידת בית הספר "המתמיד" רמת גן

רעות סגל - תלמידה, בי"ס "המתמיד" רמת גן

אופיר גורי - תלמיד בית הספר "המתמיד" רמת גן

אייל גורן - תלמיד ביה"ס "המתמיד" רמת גן

אלעד - משתתף בפרויקט "כנסת צעירה"

עדן חביש - משתתפת ב"כנסת צעירה"

אביגייל קופשטיין - פעילה מעורבת

יפעת ממן - תלמידת כיתה ו'

ניצן שדה - תלמידת כיתה ו'

מתן צדיק - שדלן/ית

בת שבע פנחסוב

עופרה ארגס - חבר המתרגמים

כניסת בני נוער למעגל מעשני הסיגריות - לציון יום הולדתה של הכנסת בסימן כנסת צעירה

בוקר טוב לכולם ולכולן, ברוכות וברוכים הבאים לישיבת ועדת הסמים והאלכוהול של הכנסת. כמו שאתם רואים, עשיתי משהו שלא עושים הרבה בכנסת ובכלל, ויתרתי על הכיסא שלי. מי שביחד איתי, ננהל היום את הועדה ביחד, מתן אמויאל. מתן הוא השותף שלי הבוקר במסגרת פרויקט "כנסת צעירה" שהכנסת מציינת היום לרגל יום הולדתה של הכנסת, שמצוין כל שנה בט"ו בשבט. הצטרף אלינו חבר הכנסת יהודה גליק. ברוך הבא.

הנושא שלנו הבוקר הוא כניסת בני נוער למעגל מעשני הסיגריות. אני רק אתחיל וגם אספר לך ולכולם מתן, חלק כבר מכירים, הועדה הזאת נכנסה יחסית באיחור לנושא העישון כי שם הועדה הוא סמים ואלכוהול, אז התעסקנו הרבה מאוד באלכוהול וסמים, על כל הרצף ועל כל הסוגים השונים של מדיניות וכולי. ואז, לדעתי בשנה שעברה, ביום הבינלאומי למניעת עישון, אמרנו "טוב, הועדה הזאת שמה לה למטרה להסתכל על כל החומרים, לא לראות מה חוקי ומה לא חוקי, אלא כל אחד מהם להסתכל עליו עם הנזקים ועם הסכנות ועם האתגרים והיתרונות והמאפיינים המיוחדים שלו". ואז עשינו דיון, ואני חייבת להגיד שאני נדהמתי. אני נדהמתי קודם כל מהנזק של עישון שלא הפנמתי באופן אישי ולא ידעתי עד כמה הוא חמור והורג, דבר שני, מהצעדים שקיימים או לא קיימים, ואיך בדיוק מדינת ישראל מתמודדת עם מה שקראנו לו "הרוצח השקט" הזה. ומאז התחלנו סדרה של דיונים שבאמת אנחנו החלטנו לקחת את הנושא הזה כנושא ליבה של הועדה ולא להרפות ממנו, ומה יותר מתאים היום, כשהכנסת מציינת "כנסת צעירה", להסתכל ולהפנות מבט לעבר בני הנוער. עכשיו אני אעביר אליך את שרביט הניהול.

אני רוצה להעיר לך הערה קטנה. אתה נכנס לתוך נעליים גדולות מאוד של מנהלת מאוד מאוד מקצועית ומאוד מאוד אסרטיבית ומאוד בעלת חזון. אני מאחל לך בהצלחה רבה.

חבר הכנסת יהודה גליק הוא באמת חבר גם קבוע בועדה, וגם פעיל מאוד ובאמת שותף מצוין לכל הפעילויות.

בסופו של דבר אחרי השיחה הזאת אנחנו צריכים להוריד את רמת העישון של בני הנוער לאפס. עכשיו זו המשימה שלך.

תציג את עצמך מתן, אתה מוזמן להתחיל את הישיבה.

שלום לכולם, אני סטודנט לתקשורת וניהול במכללה למינהל בראשון לציון. במקור ירושלמי וכרגע גר בראשון לציון. מאוד מעניין אותי להגיע לתפקיד ציבורי שיהווה איזה שהוא, בשביל לחולל איזה שהוא שינוי אמתי בחברה, כאשר הכוונה היא באמת גם לבני הנוער, כמובן ההתעסקות שלי, יש לי ניסיון עם בני נוער ונוער בסיכון, בהתנדבויות בעמותות שונות, וכן חשוב לי הנושא הזה. אני מקווה שבאמת נגיע לתובנות הראויות בשביל לחולל שינוי בנושא של כניסת בני הנוער למעגל המעשנים.

אני אציג את הדוברים. הדוברת הראשונה תהיה קרן רוט, ממשרד החינוך. אחראית על מניעת שימוש בסמים ואלכוהול. לאחר מכן, דון דדוש, משתתף פרויקט "כנסת צעירה". קרן בבקשה.

בוקר טוב, יושבי ראש הועדה. אני מברכת על כך שהיום בחרתם להקדיש את הנושא של הדיון בועדה לנושא של התחלת עישון בקרב בני נוער, שאין ספק שזו התנהגות מזיקה של בני נוער, ובכלל מבוגרים, שניתנת למניעה. אנחנו יודעים שגיל ההתבגרות הוא גיל מאוד מאוד פגיע לתחילת עישון.

נמצאים איתי כאן חבר'ה צעירים מבית הספר "המתמיד" ברמת גן שבהמשך הם יצטרפו לדבריי, וגם אמורים להצטרף שני ילדים נציגים של מנהיגות נוער מהעיר אשדוד שמשום מה התברברו בדרך, אבל אני מקווה שהם יצטרפו ותאפשרו להם להתייחס ולהתבטא.

מה מבחינתנו? אנחנו בהחלט מודעים להשפעות של העישון ואתה ציינת, כמנהלת היחידה סמים ואלכוהול אני רוצה לומר שאנחנו כיחידה לוקחים אחריות גם לסוגיית הטבק והיחידה שלנו עוסקת בתכניות ההתערבות בנושאים שקשורים בהתנהגויות ממכרות ובחומרים ממכרים וביניהם הסיפור של טבק.

התכניות החינוכיות שלנו שהן מתחילות מגיל הגן ועד סוף יב', מתייחסות לפיתוח כישורי חיים כשהרעיון הוא מה נשים שם בכישורי ההתמודדות של הילדים שלנו, של תלמידי בתי הספר, מול משימות ההתבגרות שלהם ומול מצבי החיים, שיאפשרו להם להתמודד עם כל מיני מצבי חיים ללא צורך בשימוש בחומרים. אנחנו מתאימים את התכניות שלנו בהתאם לשלב ההתפתחותי של הילדים ובהתאם למשימות גיל.

ולמה הכוונה? אנחנו מתחילים בתכניות החל מגיל הגן, בבוקר נתתי בשמחה את התכנית החדשה שלנו שפותחה בשיתוף פעולה עם הרשות הלאומית למלחמה בסמים ויחד עם האגף הקדם יסודי ושפ"י שנקראת "יום של תכלת", שעוסקת בפיתוח כישורי חיים ושמירה על הגוף ושמירה על עצמי החל מגיל הגן, כשהרעיון הוא מה נשים שם, בשיח הרגשי, החברתי, הערכי עם ילדים, החל מגיל הגן, שיעזור להם בבגרות שלהם להתמודד עם כל מיני מצבי חיים.

אנחנו החל מגיל הגן מתחילים לדבר איתם על חומרים מזיקים וחומרים מועילים, חומרים מסוכנים ואיך אני שומר על הגוף שלי, איך אני עומד בפיתוי, ואיך אני עומד בהשפעה חברתית ואיך אני עומד בלחץ חברתי ולמי אני פונה כשיש בעיה, האם אני פונה להורה שלידי, למבוגר שבסביבתי או שאני פונה לילד.

מגיל הגן אנחנו מתחילים לטפח עם הילדים את השפה הזאת, כדי שבאמת בגיל בוגר יקבלו את הכלים לקבל את ההחלטות המושכלות בהתבגרות שלהם.

אם אני מתייחסת לעישון, אנחנו יכולים לראות שלאורך השנים, לשמחתי, אנחנו יכולים לראות, בדומה למה שקורה באוכלוסייה הבוגרת, גם בקרב מתבגרים ודוקטור יוסי הראל פיש יתייחס לזה בהמשך, אנחנו רואים ירידה בהתחלות עישון של מתבגרים. זאת אומרת שאם בשנת 1998 היינו עם 38% ממתבגרים בגילאים 12-18 שדיווחו על התנסות בעישון, היום אנחנו עומדים על 12%. אני מסכימה איתך, חבר הכנסת גליק, שזה נתון גבוה ועדיין יש לנו עבודה בתחום הזה, אבל לפחות אנחנו יכולים להתעודד מהמגמה של הירידה בדפוסי העישון.

אם אני ממשיכה להתייחס לתכניות ההתערבות שלנו, אנחנו נוגעים ישירות בטבק בגיל הגן, יחד עם חומרים מסוכנים, אנחנו עוסקים בזה בהמשך בכיתות ה'-ו', בתכנית משותפת עם האגודה למלחמה בסרטן ועם משרד הבריאות, מפזרים את מסך העשן. שוב, בהקשר של כישורי חיים אנחנו נותנים מידע רלבנטי שמתייחס להשפעות העישון, כשאנחנו יודעים שבכיתה ה'-ו', סמוך למעבר לחטיבות הביניים, בניסיון שלהם וברצון שלהם לחקות את עולם המבוגרים, הרבה פעמים הם מתחילים לסגל לעצמם התנהגות של עישון. הרבה פעמים כששאלנו ילדים בכיתה ו', כיתה ז', למה הם מעשנים ומה המשמעות של העישון עבורם, אז הם אמרו לנו "כך אנחנו מרגישים גדולים". כי ילד שהולך בחטיבת הביניים עם חפיסת סיגריות בכיס, זה נותן לו תחושה שהוא בוגר, שהוא גדול, שלא יתעסקו איתו הגדולים. צריך להבין את הדבר הזה, והתפקיד שלנו בשיח עם הילדים היא לדבר על המשמעות של זה, "האמנם זה מה שגורם לך להרגיש גדול, ואיך אתה יכול להתמודד עם המקום של שייכות, עם ההתמקמות החברתית, עם הקושי והחרדה ממעברים". זה טיבם של שיעורי כישורי חיים.

בנוסף לזה, אנחנו מטפחים מנהיגות נוער, מתוך תפיסה שמנהיגות נוער בגובה העיניים יכולה להעביר מסר לקבוצת השווים שלה. לקבוצת השווים וגם הצעירים יותר. לכן אנחנו מכשירים תלמידים מכיתות ה'-ו' כבר, בפרויקטים של מנהיגות צעירה עד כיתה י'-יא', כשהרעיון הוא שהם נבחרים על ידי קבוצת השווים שלהם, עוברים הכשרה בשיתוף היועצות, המב"סים. ההכשרות הן בדרך כלל רשותיות, ישוביות, בשיתוף עם הרשות הלאומית למלחמה בסמים. גם בנושא של עישון, גם אם זה לא התחום המנדטורי של הרשות למלחמה בסמים, אני חייבת לציין שברמת הקהילה י ש שיתופי פעולה גם בתחום של עישון ומנהיגות נוער שנעשית בגילאי הגן, בגילאי יסודי, גם משתפת ומערבת את הרשות הלאומית למלחמה בסמים, וכך אנחנו עוברים תכניות התפתחותיות בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה, כשבכל שנה אנחנו שמים את הדגש על החומר כביכול שהוא רלבנטי, שהדברים נבנים בתהליך ספירלי. ההורים הם שותפים בתוך התכניות שלנו, בוודאי בגיל היסודי, בתכניות גם של "יום של תכלת", גם את "מפזרים את מסך העשן" ביסודי, וגם בחטיבת הביניים יש פרק שמייחס עבודה עם הורים, מתוך תפיסה והבנה שלהורים יש תפקיד מאוד מאוד חשוב ומשמעותי בגיבוש עמדות התנהגות של מתבגרים.

אני אתייחס לזה שבשנה שעברה כתוצאה משינוי בחקיקה והרחבת הסיפור של העישון, גם בבתי הספר יצאה הוראה בהתאם לחוק, של איסור עישון למורים בבתי הספר. חדרי העישון הוצאו מבתי הספר, אנחנו בכוונה של אכיפה בכיוון הזה. אני רוצה לציין שאנחנו - - - שאנחנו מקדמים את בתי הספר מקדמי בריאות, על פרמטרים שונים שקשורים בתזונה, פעילות גופנית, כולל שימוש בחומרים, ובתי הספר שרוצים לקבל תו תקן של בתי ספר מקדמי בריאות, אחד הפרמטרים של זה הוא שאין להם חדרי עישון, זאת אומרת שהם אוכפים את הסוגיה של העישון, גם כלפי מורים, ודאי כלפי ילדים בוודאי שחל איסור עישון.

איך מתבצעת האכיפה?

האכיפה כרגע מתבצעת בהליכים חינוכיים, בהליכים של עבודה עם הצוותים החינוכיים, של מה המשמעות של חדרי עישון. בהרבה מאוד בתי ספר, אין לי כרגע נתון מדויק, אבל בהרבה מאוד בתי ספר כבר לא קיימים חדרי עישון, יש אכיפה של הדבר הזה.

אני רוצה לומר שבנוסף לזה, דרך בתי ספר נקיים מעישון, כשהכוונה היא עד 2020 שכל בתי הספר יהיו מקדמי בריאות, שמבחינתנו עד 2020 כל בתי הספר יהיו נקיים מעישון.

יש לכם איתור של הנושא הזה של חדרי העישון? את יודעת היום להגיד, אוקיי, שולחים לכל בתי הספר את ההנחיה החדשה, הוראה. מה קורה עכשיו? מי עוקב אחרי השאלה איפה יש, איפה אין?

למה צריך לפתוח את זה? אם יש הנחיה שזה חוזר מנכ"ל, הוראה לבית הספר, מה זאת אומרת אם יש בתי ספר שעושים את זה או לא עושים את זה? הרי אם זו הנחיה, זו הנחיה.

בסדר, אבל איך יודעים שכולם באמת עמדו בהנחיה?

אני מסכימה איתך לגמרי. יש פה חוק ואת החוק הזה צריך לכבד. לגבי אכיפה, אני מסכימה איתך, אין לנו כרגע מנגנון של אכיפה.

כרגע זה מופיע כהנחיה של חוזר מנכ"ל?

כן. אבל זה בכפוף לחוק. זה חוק מדינה.

לגבי זה שלמורים אסור ואין חדרי עישון בבתי ספר?

אין חדרי עישון. זה חוק.

אבל איך אנחנו יודעים שבאמת אין חדרי עישון בבתי הספר?

אני יוצא מתוך הנחה שבתי הספר שומרי חוק.

אתה יוצא מתוך הנחה. - - -אתה יכול לבטל את המשטרה, נצא מנקודת הנחה שכולם עומדים בחוק.

כבר היה חוזר מנכ"ל ב-2001, מצאתי אצלי בתיקים.

לגבי חדרי עישון.

גם לגבי חדרי עישון. היה חוזר מנכ"ל ולא צייתו לו. מה לעשות.

כן אבל חדרי עישון זה באמת משהו שהוא די תלוי באוויר כי ברגע שבן נוער רוצה ללכת ולעשן הוא ייצא החוצה, יתפוס איזו פינת מסתור,

לא, המדובר במקרה זה לגבי מורים. אין מה לדבר לגבי תלמידים, חל איסור עישון בפעילות בית ספרית ובתוך בית הספר. זה אין על מה לדבר. זה שילדים בסופו של דבר מוצאים את הפרצה ויוצאים לעשן, אנחנו מודעים לעניין הזה וממליצים להתמודד עם זה בתהליכים חינוכיים, הסברתיים וגם ענישתיים. ברגע שאנחנו תופסים בן נוער שמפר את תקנות בית הספר ומעשן בפעילות בית ספרית בתוך בית הספר, יש הליכים משמעתיים שננקטים כנגדו, בנוסף להליכים חינוכיים טיפוליים.

סליחה שאני מפסיקה אותך בנקודה הזאת. כשאני הייתי בתיכון, הייתה לנו מחששה. ובמחששה התלמידים והמורים היו מעשנים ביחד, וזה היה מקום – אמנם הוא היה בחוץ, הוא לא היה חדר עישון סגור – אבל הוא היה מקום מיועד וידוע, ואף עם איזו שהיא תדמית חיובית. זה היה לפני יותר מעשרים שנה. לעבור מהמצב הזה למצב שאת מתארת היום שאומר שאיסור מוחלט על תלמידים לעשן בשטח בית הספר, פלוס בעצם בפועל איסור מוחלט על מורים לעשן בשטח בית הספר, אנחנו כולנו מבינים שלמרות, הגם שזה חוק והגם שזה חוזר מנכ"ל, יש איזו שהיא דרך להביא מהמצב הזה לזה. אבל אם לא נדע מה המצב לאשורו, איפה זה מתקיים, איפה זה לא מתקיים, ואיפה שזה מתקיים לאט לאט אולי פעם ראשונה להסביר, פעם שניה להזהיר ופעם שלישית לאכוף, קנס, הזהרה, הערה משמעתית, זה יישאר אות מתה.

אני רוצה להתייחס לזה, קודם כל בהקשר הזה אני אספר סיפור, אנקדוטה. פגשתי בוגרת שלי, מורה בבית ספר יסודי, קונה סיגריות. שאלתי אותה מה היא עושה ואיך היא מתנהלת כמורה בבית הספר. היא אמרה לי "מה פתאום, אני לא מעשנת בבית הספר. אני מבינה את התפקיד שלי ואת הדוגמה האישית שאני מסמלת לתלמידים שלי" והיא ציינה שבתחום שלה אין חדר עישון ואם היא רוצה לעשן היא מתאפקת עד סוף יום העבודה. אז אני חושבת שבקטע הזה גם אצל מורי ישראל חלה יותר הבנה בתפקיד המחנך ודמות החיקוי, ואני מקווה שהסיטואציה שאת מתארת מלפני עשרים שנה שבה מורים עישנו עם תלמידים כבר כמעט ולא קיימת, מתוך הבנה של משמעות נזקי העישון וההשפעות המבוגר המשמעותי.

לגבי הסיפור של האכיפה, אני מסכימה איתך. מה שעשינו כרגע זה ביקשנו מהמב"סים, המובילים הבית ספריים שלנו, לנטר את התופעה הזאת, לבדוק באיזה בתי ספר מקיימים או לא מקיימים את ההנחיה הזאת ובמקום שזה לא קיים להתחיל להוביל הליך חינוכי. במקביל אנחנו גם פנינו למפקחים הרפרנטים שלנו שיסבו את תשומת ליבם של המפקחים במחוזות, שיהיו מודעים לדבר הזה, ואנחנו ננסה דרך המדריכים, דרך המפקחים, דרך המב"סים לאתר מקומות שזה לא קורה וביחד לסייע לבתי הספר להתמודד ולהתקדם לתוך קידום ההנחיה וצריך להבין שיש פה כברת דרך שצריך לעבור. מורים הם אנשים בוגרים שמעשנים, וגם מבחינתם זה לעבור איזה שהוא תהליך, וצריך לקחת את זה בחשבון. אנחנו בהחלט עדים ומודעים ונעשה כל דבר להגיע למצב שכל בתי הספר מבחינתנו יהיו נקיים מעישון.

את דיברת גם על תכנית בגנים, לנסות לתת איזו שהיא הסברה לילדים על נזקי העישון, נזקי רעלים.

חומרים.

מה קורה עם ילד שרואה את ההורים שלו מעשנים, ומעלה את העניין הזה אולי בגן. איך מתבצעת ההסברה מול אותו ילד?

זו שאלה מצוינת. זה קיים גם לגבי הורים בבתי ספר יסודי, שההורים בוגרים. לכן, הסיפור של המעורבות של ההורים בתכניות האלה היא מאוד מאוד חשובה, כיון שחשוב שהורים ידעו שהילדים עוברים הסברה בעניין והם יצטרכו לתווך את ההתנהגות, קודם כל להיות הרבה יותר מודעים להשפעות של העישון הפאסיבי, ואז מה המשמעות של העישון בחברת הילדים שלו, איך הם יכולים לשמור מפני תוצאות של עישון פאסיבי, ויצטרך לומר שיש התנהגויות שהן לא בריאות, ובהליך משותף של הורים וילדים לראות איך מתמודדים. הרבה פעמים בעקבות ההסברה שהילדים עוברים, זה משפיע על ההתנהגות של ההורים וזה גורם להפחתת עישון או להפסקת עישון של המבוגרים ומהבחינה הזאת אנחנו מרוויחים.

אני מאוד אשמח אם בשלב הזה נוכל לתת לילדים להתבטא.

תתקרבו כדי שנוכל לשמוע אתכם. נעשה 3 דקות לכל דובר/דוברת.

אנחנו היינו בסמינר עמיתים עירוני ולאור המידע שקיבלנו, רינת היועצת של בית הספר לימדה אותנו איך להנחות שיחות עם ילדים והורים ובשיחות אנחנו מדברים על תוצאות העישון של בני הנוער, איך מונעים את העישון ומה בכלל העמדות שלנו לגבי העישון.

בעצם בשיחות זה התחלק לשכבות גיל. בכיתה ו' עשינו את תכנית "מפזרים את מסך העשן", בכיתה ז' אנחנו ניהלנו שיחות גם עם התלמידים וגם שיחות של התלמידים וההורים. בשיחות של התלמידים וההורים העלינו כל מיני סיטואציות שעוסקות בעישון, דברים שקרו ולא קרו, אבל בשיחות האלה גם ראינו את השוני בין הדעות של ההורים לבין הדעות של הילדים בנוגע לעישון.

מה השוני?

ההורים בהתחלה אמרו שבתקופה שלהם, רוב הילדים היו מעשנים. הם התחילו את זה בגיל 15. או שזה נבע בכלל מקושי במשפחה, שהם ברחו לסיגריות והיו עם חברים, או שהמגניבים בכיתה שלהם עישנו אז הם רצו להיות גם.

ערכנו סוג של שיחות שאנחנו - - - להם גם לפני ההורים, כל אחד דיבר מה העמדה שלו לגבי העישון ובכלל ידע מה תוצאות העישון. עכשיו כששאלנו אותם, הילדים אמרו "אני לא רוצה לעשן, ואם יבואו אלי בסיטואציה של ילדים רוצים שאני אעשן, אני מהתחלה אגיד לא, ואני בכלל אנסה לצאת מהמצב שאני צריך לברוח לעישון".

באיזה כיתה אתם?

ח'.

באיזה בית ספר?

"המתמיד"

כמה ילדים יש בשכבה שלכם?

34 ילדים.

יש אצלכם, לפי מה שאתן יודעות, מישהו, מישהם, שכן מעשנים?

לפי מה שאנחנו יודעים אצלנו לא.

בכיתות מעליכם, ט', י'? אה, אתם עד כיתה ח'.

רמת גן זה שמורת טבע.

גם חשוב לנו לציין שמתבצע הליך מול המורים שאותו רינת מנחה, למניעת עישון.

יש מורים ומורות שאתן יודעות שמעשנים ומעשנות?

אצלנו אנחנו יודעים מי מעשן, אבל הם לא מעשנים בקרבתנו, הם יוצאים מחוץ לשער, לפי החוק. יש חוק כמה מטרים מותר מבית הספר עצמו, הן יוצאות.

במשך יום הלימודים מעשנים, אבל מחוץ לבית הספר

כן.

מה התהליך שאתן עוברות עם היועצת אל מול המורים?

אל מול המורים אנחנו גם, המורים נכנסו אלינו גם להרצאה של ההורים והילדים, שמעו מה אנחנו הסברנו להם וגם את היתרונות והחסרונות.

מה היתרונות?

היתרונות, יש כאלה שמרגישים שזה נותן להם תחושה של רוגע, שזה מרגיע אותם, שזה סוג של אפקט בגלל הדברים שיש בתוך הסיגריות.

לדוגמה, אצלי במשפחה כשאני שואלת יש אנשים שמעשנים, אז אני שואלת אותם "למה מעשנים" אני גם אמרתי למשפחה שלי את מה שאנחנו קיבלנו מהסמינר ועשיתי להם ממש הרצאה קטנה ואז שאלתי אותם "למה אתם מעשנים", הם אמרו שמגיל קטן הם עישנו ועכשיו הם לא יכולים להפסיק וזה נותן להם רוגע, או שהם בלחץ, ואז הם ישר הולכים לעשן.

אתן מרגישות שאתן נתונות ללחץ מסוים, או שאתן מכירות אנשים בגיל שלכם שנתונים ללחץ חברתי, שהתחילו?

אנחנו ספציפית מהכיתה לא, בגלל שאנחנו השכבה הגדולה אז אין לנו לחצים. אנחנו הכי גדולים אז לא מופעל עלינו לחץ מילדים יותר גדולים שאנחנו רוצים להתקבל. אבל אני בטוחה שיש סיטואציות שאומרים "הנה, קח סיגריה, תהיה מקובל" ויש ילדים שהולכים עם זה.

הסבירו לכם משהו על פרסומות לסיגריות?

כן. שגם על הקופסאות סיגריות יש עכשיו, למרות שיש את המשפטים האלה של לא לעשן ומה זה גורם, עדיין יש את הפרסומות על הסיגריות, ויש את ה-IN ו-OUT.

תודה רבה. דדוש, חבר הכנסת הצעירה.

אני בכוונה בוחר לפתוח בשאלה. בכנות, מי מהנוכחים באולם מעשן סיגריות? באיזה גיל התחלת לעשן?

16.

את, באיזה גיל התחלת לעשן?

בצבא, 18.

אוקיי. ומי השלישי? היה עוד אחד שהרים יד.

13.

בבקשה. אני יכול להגיד לכם ככה: הסיגריות יוצרות תדמית בקרב בני נוער של אמצעי מילוט והרגעה לתקופת גיל ההתבגרות הלחוצה. כמעט כל פעם שאני שומע נער או נערה שיוצאים לעשן סיגריה המשפט הקבוע הוא "אני הולך לעשן קצת, להירגע". בני הנוער מצאו בסיגריה את האמצעי לברוח מהקשיים במקום להתמודד מולם כחלק משלב בהתבגרות. אבל למעשה הסיגריה היא בסך הכל תחפושת למציאות.

השנים עוברות, וכך גם רמת הקושי של החיים גדלה. החיים מלמדים אותנו להתמודד עם כל שלב בהדרגה, ומה שנקרא, כל גיל והבעיות שלו. בני נוער רבים לא מוצאים לנכון לפנות למבוגר, מי שהוא לא יהיה, אמא, אבא, מורה, סבא, סבתא, וכל השאר, מהסיבה שהם פוחדים מהתגובה שלהם, ופוחדים מהתוצאה של השיתוף. כתוצאה מכך נובעת בעיה של תסכול, קשיים, וחוסר הדרכה בקרב בני הנוער. לצערנו לא מעט מידרדרים לעישון בגיל מוקדם, והנה, זו דוגמה, וזה ידוע לכולם.

זה לא חדש שהעישון לא תורם לכלום, חוץ מלכיסן של חברות הסיגריות כמובן. זה לא חדש שהסיגריות מסרטנות, פוגעות בכושר הגופני, הורסות את השיניים ומשחירות את הריאות. אבל תכל'ס, זה לא מרתיע בני נוער, זה לא מעניין אותם.

תראו, אי אפשר לגרום לנוער להפסיק לעשן ביום אחד, הכל זה עניין של תהליך. אבל חשוב לי מאוד באופן אישי לא לוותר על אף אחד מבני הנוער, לא משנה מה הגיל שלהם ובאיזו כיתה הם לומדים כי אפשר להשפיע גם על בני נוער בשכבת גיל של יב'.

עכשיו אני אתן על עצמי מילה או שתיים. אני דון דדוש, בן 17, תלמיד בכיתה יב' מכפר יונה ונציג במועצת התלמידים והנוער הארצית. גם אני אמרתי שאף פעם לא אעשן ואף פעם לא אשתה. דוגרי, מי מאיתנו לא אמר את זה? אני נכנסתי למעגל המעשנים בגיל 15.5 לתקופה קצרה, כשלמעשה בסך הכל רציתי לברוח מהלחץ בבית והלחץ בלימודים. השכלתי להפסיק לעשן בגיל 16 ולהתחיל להתמודד עם בעיות ולמצוא להן פתרונות.

להמון מהנוער שמעשן אין את הכלים להתמודד עם הבעיות, ואם אתם שואלים את דעתי, צריך לתת להם את הכלים ולהאכיל אותם בכפית, כיצד להתמודד עם בעיות בגיל ההתבגרות. בני נוער מפחדים לגשת למבוגר ולהתייעץ איתו או לשתף אותו, מחשש לתגובה ומחוסר אמון מצידו של המתבגר. על כל מוסד חינוך להדגיש כי אפשר ורצוי לבוא ולהתייעץ איתם, בשביל שיתנו את הכלים, וכל זה ללא תחושה ששופטים את בני הנוער.

אני אסכם את הטענה שלי כך: יש לי המון ניסיון חברתי, אני ראיתי וחוויתי כמעט כל מעגל ומעמד חברתי. ובאמת כמעט בכל המעגלים החבר'ה המעשנים זה החבר'ה האלה שבסך הכל רוצים קצת שקט מהריבים בבית, שקט מהמורה שחופרת בשיעור, ובמילה אחת – לברוח. הלוואי שיתנו לכל בן ובת נוער את הכלים להתמודד כי זה באמת הסוד להצלחה בחיים. תודה.

כל הכבוד.

יפה מאוד. תודה רבה.

תודה. רבה. נעבור לטיעון של אלעד, גם הוא מפרויקט כנסת צעירה.

דיברתם פה על חדרי עישון בבתי ספר, אני בדיוק רואה פה צו של משרד הבריאות מה-7.2.2016 שהוא תופסת לחוק מניעת העישון במקומות ציבוריים שחל איסור לעשן בכל מוסד חינוכי, גם 10 מטר, אבל זה לא חל על השכלה גבוהה, הגיוני, וגם על מוסדות על תיכוניים.

זה לא הגיוני.

זה לא הגיוני כי שם זה אנשים שהם מבוגרים שיכולים להחליט על דעת עצמם ויש פחות - - - זה הגיוני, אבל לא הגיוני שזה לא חל על בתי ספר תיכוניים.

הרבה דיברו פה ואני רוצה לחדד, שנתוני העישון בקרב בני נוער ידועים לכולם. ועושים פה הרבה בדיונים, גם קראתי על הועדה ובכללי, שהמס על הטבק עלה, על הנרגילה עלה, הפיקוח עלה, הסיגריות שהוכרו כבודדות הוצאו מחוץ לחוק, ובכל זאת מספר המעשנים בקרב בני הנוער עולה.

היא טענה שלא.

זה מה שרשום.

תיכף אנחנו נשמע. הדובר אחריך ייתן את הנתונים.

חשוב מאוד להבין את בני הנוער. אני חושב שההורים של היום, תמיד אומרים שהנוער היום הוא קצת שונה ממה שהיה אז וזה נכון, אבל גם ההורים השתנו. ההורים היום, מעבר להורים של פעם, הם הורים שיותר מכילים ומבינים את בני הנוער, אפשר באמת יותר לשתף אותם ממה שהיה פעם.

ילד שמתחיל לעשן, הוא מתחיל מלחץ חברתי, אבל הוא ממשיך אני חושב שלא בשביל להירגע, אלא בשביל הריגוש ובשביל זה שזה אסור, שההורה לא מרשה, שבבית הספר אסור, להתחבא. עושים את זה הרבה כשהם מתחבאים, עושים את זה הרבה גם כי זה משהו שאסור לעשות.

גם ראיתי, השיטה של הפחדה, איסור ועונשים אמנם מגבילה בתיאוריה, אבל בפועל המצב רק הולך וגדל ומניסיון אישי להגביל ולהפחיד בני נוער זה רק ההיפך מהמטרה שאנחנו מכוונים אליה, כי אני כשהייתי ילד, עשיתי רק יותר דווקא ויותר גרוע מעבר למה שאני עושה היום.

כיום יש להכיר בבעיה כהורה, כמחנך, ולא מהמקום המעניש, הרודף והכועס. אני ראיתי שיש תכנית גמילה מעישון בכפרי נוער ובפנימיות שהיא עובדת פלאים, ואני באמת חושב שאפשר היום ביחד עם ההורים להגיע למצב שההורה כן מבין שהילד מעשן ולא להגביל אותו, אלא להיפך, להגיד לו "אני יודע שאתה מעשן, בוא נעבוד על זה ביחד, בוא נדבר על זה". הריגוש וזה שהוא מסתיר את זה ירדו, ואפילו הוא יבין לבד עוד עם ההורה שאם ההורה באמת מבין אותו, שהוא באמת לא צריך את זה בשביל לעשן, כי בתכל'ס, ילד בן 15 יכול להפסיק ביום אחד לעשן, הוא לא צורך סיגריות ברמה של ארבע קופסאות ליום, והוא גם לא כל כך מכור. זה משהו שאפשר לקטוע אותו מהתחלה.

אני חושב באמת שצריך להכניס את זה לסוג של תכנית לימודים ביחד עם ההורים, באמת להסביר את זה יותר, אבל משהו שיהיה בשיתוף עם ההורים ביחד, סדנאות אחר הצהריים. הוא גם אמר את זה, והרבה פה אמרו את זה. וביחד להגיע לאיזה שהוא מצב שבאמת אנחנו מכילים ותומכים בהם ופחות מענישים אותם ורודים בהם למה אסור. תודה.

תודה אלעד. עכשיו דוקטור יוסי הראל פיש, המדען הראשי מהרשות למלחמה בסמים.

בוקר טוב כבוד יושבי הראש. אני לא יודע אם להגיד יושבת הראש קודם, בגלל שאת יושבת הראש הרשמית, וגם אישה לעומת גבר, או הבחור הצעיר. אתה עושה עבודה יוצאת מן הכלל. כל הכבוד. אני אעשה את זה מהר כי אני רוצה שבעיקר הזמן תוכלו לדון על הדברים היותר חשובים של עשייה. אבל הנה תמונת מצב מהסקר הבינלאומי של ארגון הבריאות העולמי, אנחנו מביאים את הנושא של בין השאר גם שימוש במוצרי טבק כבר מתחילת שנות התשעים, עם סקר שמתבצע פעם בארבע שנים, בשנים האחרונות זה פעם בשנתיים, והאמת היא שצריך ללמוד מהצלחה ודווקא הנושא של הסיגריות הוא אחד התחומים של התנהגויות סיכון שבמדינת ישראל כן הייתה הצלחה, וזה נכון שברוב המדינות בעולם המערבי יש ירידה בשימוש בסיגריות בשני העשורים האחרונים, גם אצל המבוגרים וגם אצל הצעירים. אצל הצעירים פחות האמת, וגם בארץ ישנה ירידה גם בקרב מבוגרים, עם עבודת קודש מאוד משמעותית שנעשתה פה בארץ, יושב פה עורך-דין האוזנר וחבר'ה אחרים שהיו בוועדה הזאת שעבדה ימים כלילות במשך שנים, ובאמת נתנה את אותותיה, והעבודה שנעשתה בקרב בני הנוער, גם משרד החינוך עם החבר'ה של השירות הפסיכולוגי הייעוצי שקרן נמצאת פה וגופים אחרים, וגם בקהילה, באמת נתנה את אותותיה וצריך ללמוד מזה, לראות מה קרה.

אני אומר את זה בזהירות בגלל שהאינדיקטורים של הזמן האחרון מראים שמתחילה להיות קצת חוסר יציבות בנטייה של הירידה ונדבר על זה קצת. אז אני לא אלאה אתכם במתודולוגיה, אבל בוא נסתכל קצת על עישון סיגריות. זה עישון סיגריות אי פעם, מה שאתם רואים פה הכהה יותר זה בנים, והמקווקו זה בנות, הלבן זה הסך הכל של אותה שנה. מדובר פה על ילדים בני 11 עד 15, כיתות ו' עד י', מה שנקרא MID ADDOLECENT, וכמו שאתם רואים יש ירידה מאוד יפה במשך השנים מבערך 34% ב-1998, זה הלך וירד עד 12% בסקר האחרון שהיה בשנת 2014-2015.

על איזה גילאים אתה מדבר פה, תיכוניסטים?

כיתות ו' עד י', יסודי, חטיבה, תיכון. הייצוגיות. ומדובר על מדגם מייצג ארצי של מעל 10,000 תלמידים. המדגם הלאומי של מדינת ישראל. הוא ממומן ובשיתוף ואחריות של משרד הבריאות ומשרד החינוך בשיתוף פעולה.

למה אתה מייחס את הירידה הזאת?

אני חושב שנעשתה פה עבודה מאוד אינטנסיבית ומתואמת בין כל הווקטורים השונים במדינה, הנכונים, כמו העבודה האינטנסיבית במערכת החינוך הפורמלית, החקיקות למיניהן. צריך לזכור שאצל בני נוער המוטיבציה המרכזית לסוג כזה של התנהגות זה ה"איניות" של ההתנהגות בין החבר'ה שלהם והתפיסה שלהם של עד כמה החבר'ה מצפים מהם להתנהג כך, והאם כאשר הם יעשנו הם ירגישו "קול" והם ירגישו שהם "אין" ושהחבר'ה יסתכלו עליהם בעין חיובית.

מה שקרה במשך השנים, זה שהעישון הפך להיות "אאוט". בין השאר אגב, האוזנר, בגלל החקיקות לגבי הסביבה, כי היום אין הרבה מקומות שיכולים לשבת ביחד ולעשן בצורה חופשית ולאט לאט זה הפך להיות משהו שהוא לא "אין", ואין היום את הלחץ הקבוצתי לעשן ולכן אלה שכן מעשנים זו כבר קבוצה הרבה יותר קטנה, שהעישון הוא לא רק בגלל שזה "אין", אלא איזו התמרדות אחרת, או שסוג החברים שמסתובבים איתם הם סוג כזה שהם יותר מעורבים בהתנהגויות סיכון בכלל.

יוסי, הסקר הזה כולל אוכלוסייה חרדית ואוכלוסייה חרדית?

חרדית לא. יש ממלכתי, ממלכתי-דתי ומגזר ערבי. אני אראה לך את הפילוח עוד רגע.

דווקא החרדי מאוד מדאיג אותי, והערבי מאוד מדאיג אותי. אלה שתי אוכלוסיות שלדעתי בהן יש הכי הרבה נטיית עישון.

בדיוק בשבוע שעבר הוצאנו דו"ח שלם על חמ"ד, החינוך הממלכתי-דתי, שיש שם כניסה הרבה יותר לעומק והסיפור של עישון דווקא בישיבות התיכוניות הוא בעייתי, וזה נכון גם לגבי ישיבות גבוהות. הרב אסחייק הוא עשה עבודה יוצאת מן הכלל, בזה שהוא יצא עם ספר שנראה כמו - - - הוא נראה כמו ספר של העולם היהודי והוא הביא את ההלכה היהודית לגבי עישון, והייתה לזה השפעה מאוד משמעותית באותם ימים על הישיבות. אין ספק ששם יש בעיה.

היום הוא עוזרו האישי של הרב שך.

בציבור החרדי עדיין הנתון הזה קיים וגם בציבור הערבי.

יש ליטאים ויש חסידים, זה לא כל כך פשוט, יש ישיבות כאלה ויש ישיבות כאלה.

אני מציע שאני אגמור להראות את התמונה. פה יש לכם פילוח של הכיתות אז אתם רואים שבאמת כיתה י' שזה הבר הגבוה יותר, זה התחיל בסביבות 50% וזה הגיע ל-20%, זו פחות או יותר הירידה במשך השנים הללו. כאן יש לכם את ההבדל בין המגזרים, שני הברים הימניים זה הבנים-בנות במגזר הערבי, והשמאליים, השחור והמקווקו, זה הבנים-בנות במגזר היהודי, ואתם רואים שהתופעה הזאת יותר שכיחה בשנים האחרונות דווקא במגזר הערבי, כאשר הירידה שם עדיין קיימת, אבל היא קיימת פחות מאשר במגזר היהודי. עכשיו אני מגיע לקבוצת הנוער שמעשנים כל יום, לא אי-פעם, סליחה, פעם אחת בשבוע\ שזו הגדרה של ארגון הבריאות העולמי של מעשן ולא מעשן, הדיכוטומיה הזאת, וזו הקבוצה של המעשנים שהיא קבוצה יותר קשה, וכמו שאתם רואים פה התמונה הרבה יותר מורכבת לאורך השנים ובעצם אין ממש צמצום גורף בין אלה שמעשנים באופן קבוע. כלומר, יש את הקבוצה הזאת של בנים, בסביבות ה-10%-11% שממשיכים לעשן באופן קבוע, אצל הבנות זה בסביבות ה-5%. בסך הכל 8% בהשוואה ל-11% בתחילת העשור הקודם, כך שב- - - הזה של החבר'ה שממשיכים לעשן באופן קבוע, עדיין יש עבודה שאפשר לצמצם את התופעה הזאת.

פה אתם רואים את זה בכיתות, למשל בכיתות י', יש ירידה מ-19% ל-12% ודווקא בכיתות הנמוכות זה נשאר יותר יציב, כי שם גם המספרים הרבה יותר נמוכים.

יוסי, בשנה שעברה במסגרת היום הבינלאומי הסתכלנו על נתונים של משרד הבריאות בסקר הבריאות והתזונה הלאומי, המב"ת לשנים 2015-2016.

כן. שנה אחת אחרי. כן.

ופה אנחנו רואים, וזה גם עלה מהשקף הקודם שלך, קפיצה מאוד מאוד משמעותית בין חטיבת הביניים והחטיבה העליונה. גם בנתונים שלך באופן כללי אמרת 11 עד 15.

זה ו', ח' ו-י'.

אז זה בעצם חטיבת ביניים. י' זה כבר תיכון. אז יש כאן איזה שהוא, אני גם מתייחסת לדברים שאת הצגת, קרן, בהתחלה. את דיברת על הגן, על הגיל הרך, ודיברת על היסודי. פה אנחנו רואים שיש איזו שהיא קפיצה במספרים מהגן יסודי וחטיבה צעירה וביניים אפילו, אל החטיבה העליונה. כאן, הגם שהייתה ירידה, יש פה כפי שאתה אומר, בנק משמעותי שאפשר לצמצם אותו. השאלה איך אתם ממליצים ואולי גם משרד הבריאות, וגם תיכף דוקטור חגי לוין יתייחסו לזה, איזה צעדים אפשר לעשות. בסדר, אנחנו זורעים את הזרעים בגיל הרך, ואנחנו מלווים לאורך הגיל הצעיר שהוא גיל טרום השלב הזה, אבל עדיין אנחנו רואים שיש פה איזה שהוא סף שאנחנו לא בדיוק מצליחים לתפוס אותו.

באוכלוסייה הערבית יש גידול, פה יש גידול. זו האוכלוסייה היחידה שבה המספרים מטפסים.

שני דברים אני אומר. קודם כל הקפיצות הללו הן קפיצות קלאסיות, הן ידועות בכול העולם. כלומר העלייה בשיעורי העישון עולה עם הגיל, זה ברור, ויש את הקפיצות הללו כאשר הקפיצה הכי משמעותית בישראל היא דווקא בצבא. רוב האנשים המבוגרים שמעשנים באופן קבוע, אורח החיים הזה הוכנס להם בצורה הרבה יותר עמוקה בתקופת הצבא.

אבל ככל שאתה מצמצם את הבסיס של ה- - -

אני לא בטוחה שצה"ל מסכים - - -

אני מדבר אפידמיולוגית, לא ארגונית. ככל שאתה מצמצם את הבסיס של הפירמידה שזה בגילאים הנמוכים, ההסתברות שאנשים ייכנסו לזה יותר מאוחר, הולכת ומצטמצמת. ואחר כך, בכל אחד מהקבוצות הללו צריך לעשות את העבודה המותאמת לאותה קבוצת גיל ולאותה קבוצה של שיוך חברתי, אם זה תיכון, צבא וכן הלאה, ולעבוד שם בצורה ממוקדת.

השקף הזה באמת מראה שהבעיה בנושא של הסיגריות בקרב בעיקר הבנים במגזר הערבי, לא רק שלא נפתרה אלא נמצאת בשיעורים גבוהים, ואפשר לראות את זה אחר כך גם עם הנושא של הנרגילה. באופן כללי ישראל בהשוואה למדינות אחרות באירופה, בקרב הילדים בני ה-15 שזה כיתות י', היא די באמצע הטבלה, אולי קצת פחות מהממוצע, אבל היינו רוצים לראות את זה הרבה יותר נמוך. דווקא הכיתות הנמוכות מככבות בתחתית הטבלה בהשוואה למדינות אחרות באירופה, וזה חלק מתמונת המצב של הירידה של השנים האחרונות.

בנושא של איסור נרגילה, רק רציתי להראות לכם, לא להיכנס לזה יותר מדי לעומק, אבל - - -

בקיצור יוסי כי יש לנו עוד הרבה דוברים וזמננו מוגבל.

עוד שקף אחד. רק רציתי להראות שזה - - -

נרגיל מסוכן כמו עישון? אין לי מושג.

ויותר.

שעתיים של עישון נרגילה בחבורה, כאילו עישנת קופסת סיגריות שלמה.

ופה זה פרץ הרי יש מאין, בתחילת שנות ה-2000 והגענו למצב שבערך חצי מבני הנוער כבר התנסו בזה, החצי הזה ירד לבערך שליש, ועל זה צריך להסתכל לעומק.

השקף האחרון שרציתי להראות לכם הוא השקף הזה. מה שזה מראה, אנחנו עשינו סקר גם של המנהלים, כל בתי הספר שאספנו אצלם נתונים, לגבי מדיניות בית הספר וכן הלאה, ואחת השאלות הייתה שם "האם מקיימים אצלכם בבית הספר תכנית מניעה בתחום של סיגריות ונרגילה", וכמו שאתם רואים, בבתי הספר הממלכתיים, בעיקר בחטיבה ובתיכון, יש בסביבות 90% מבתי הספר שעושים פעילות כזאת, וכשמסתכלים על המגזר של החמ"ד, החינוך הממלכתי דתי, זה יורד לבערך 50% ובמגזר הערבי בסביבות ה-60%-70%.

כשהסתכלנו על הנתונים של העישון, הם מאוד קשורים למדיניות של בית הספר. כמו ששמענו מקרן, זה 2014, אבל יש היום הרבה עבודה שנעשית, כולל גם המודעות לנושא הזה בחמ"ד, שהתחילו לעבוד על זה בצורה יותר רצינית, ובסקר הבא אני מאוד מקווה שנראה פה שינויים גם בנושא הזה.

תודה רבה. נעבור לעדן מ"כנסת צעירה".

אני עדן חביש, מ"כנסת צעירה" באה מהמגזר הערבי.

מאיפה את בארץ?

מירכא.

זה עדן או עדאן?

עדאן בערבית, עדן בעברית. בנושא הזה, כניסת בני נוער למעגל המעשנים, יש כמה שאלות שעולות לנו בראש כששומעים את הנושא הזה. למי צריך להפנות אצבע מאשימה, הורים או ילדים? מי האחראי בנושא הזה? מהם הגורמים השונים? בכדי שנוכל לענות על השאלה מי האחראי, קודם נצטרך לבדוק מהם הגורמים שבגללם הנוער מחליט לעשן. כל נער מושפע מהסביבה שבה הוא חי. מה הסיכוי בבית שנמצא בו הורה מעשן ואחים גדולים שגם הם בגיל קטן הושפעו מהסביבה והתחילו לעשן, שהנער הקטן יהיה רחוק מהדבר?

חוץ מהבית, צריכים להסתכל על הסביבה החברתית, איפה הנוער היום מבלה את רוב זמנו, וכמובן עם מי. הלחץ החברתי, הסקרנות וחוסר המודעות שנמצא בבית או בסביבה, כשכל הגורמים האלה חוברים יחד, הסיכויים שהנער יתחיל לעשן יהיו גדולים ביותר. יש מחשבה שגויה שבאה מחוסר מודעות, שעישון זו חוויה שהנער רוצה לחוות ולהרגיש מה זה. כך מתחילים עד הרגע שבו לא יכולים להפסיק. וחשוב לציין כי לעישון, בנוסף לנזקים הבריאותיים שלו, יש גם השלכות כלכליות שליליות והוצאות כספיות לא פשוטות.

אם נתחיל להפנות אצבע מאשימה, חשוב לומר שצריך להסתכל על כל מקרה לגופו. למשל, בבית שרמת המודעות לנזקים של העישון ומשמעויותיו המסוכנות היא גבוהה, אחריותם של ההורים קטנה ביחס לסביבה החברתית, ולהיפך. כל מה שאמרתי זה עם דוגמאות אישיות מאח שלי, החברים שלי הכי קרובים.

בנוסף להשפעתם של ההורים והחברים יש גם השפעה חינוכית שהמוסדות והרשויות החינוכיות והבריאותיות צריכות לספק. חשוב לי לציין שהבעיה היא לא רק בעיית עישון. עם הזמן המצב יכול להידרדר עוד ועוד. כמעט כל אלה שמשתמשים בסמים התחילו את הדרך בעישון ולכן יש לזה משמעות הרבה יותר מסוכנת ממה שאנחנו חושבים.

כל מעשן לא מזיק רק לעצמו, הוא גם סכנה לאחרים מסביבו. אם זאת סכנה בריאותית או סכנה של השפעה שלילית. הוא משפיע על משפחתו, חברים שלו, וילדיו בעתיד. הסקרנות נעלמת, אבל הנזקים וההתמכרות לעולם לא.

ולכן, אם תשאל כל מעשן אם גלגל הזמן יחזור אחורה יש לו הזדמנות נוספת, מה הוא יעשה, התשובה בוודאות "אני לא אחזור על אותה טעות ולא אלך בדרך העישון". חכם זה שלומד מהטעויות שלו, ויותר חכם הוא זה שלומד מהטעויות של אחרים.

הנה כמה רעיונות שיכולים לעזור במאבק נגד העישון בקרב בני הנוער: כל בעיה גדולה צריכים להתחיל לפתור מהשורש עם תחילתה. נערים שכבר נמצאים במעגל המעשנים, נחשוב על דרכים אפקטיביות יותר לגמילתם, אבל הנערים שהם בדרך, צריכים לעבוד על המודעות שלהם ומשמעות העישון, דרך העברת סדנאות בבתי הספר ובכל מוסד חינוכי נוסף, להביא אנשים שיסבירו את חווייתם האישית. לספק לנוער פעילויות חברתיות שונות ומגוונות, שלא ישאירו להם זמן חופשי שימלאו אותו בהתעסקות עם סמים ואלכוהול. איסור מוחלט של מכירת סיגריות לקטינים בחנויות, וכל העובר על החוק יוענש עונש כבד, ולהגביר את האכיפה והבקרה על האיסור.

לא מספיק לכתוב רק אזהרה על המכסה של הקופסאות, צריכים גם לצרף תמונות קשות, להעלות את המחיר של הסיגריות למחיר יחסית גבוה. בגיל קטן בתי ספר והורים בבית צריכים לעבוד על המודעות של הצעירים ולדאוג שתהיה להם אישיות חזקה, שלא יושפעו מהסביבה או מכל גורם אחר, ושיהיו מודל לחיקוי ודוגמה אישית לנוער.

לפתרון יעיל ומוצלח של הבעיה, כל הגורמים והאחראים צריכים לעבוד במקביל ובשיתוף פעולה, למען המטרה במאבק זה.

תודה רבה עדן. אנחנו נעבור לדוקטור חיים גבע ממשרד הבריאות.

אנחנו עוקבים אחרי נושא העישון כמובן לאורך השנים, דו"ח שר הבריאות מדי שנה נותן בעצם לכנסת דיווח על מצב העישון, יש פרק שנוגע לעישון בקרב בני נוער. עיקר הנתונים בדרך כלל מגיעים מהסקרים של יוסי הראל, של ה-HBSE ולאחרונה באמת עשינו סקר מב"ת צעיר שבדק גם את הנושא של העישון בקרב בני הנוער.

אם אנחנו מסתכלים על הנושא של גיל התחלת העישון כאיזה שהוא מדד, בגדול, ככל שהתחלת העישון מאוחרת יותר, זה חשוב יותר או יש אינטרס להעלות כמה שיותר, לדחות את גיל התחלת העישון, הנתונים לא לגמרי תואמים, יש נתונים של מב"ת צעיר, יש נתונים של HBSE, יש נתונים של הצבא שמראה את גיל התחלת העישון במדגם שהוא עושה בקרב מתגייסים, ויש נתונים למשל של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מהסקר החברתי הגדול של 2010, שמראים שבסך הכל משהו כמו 47% מהמעשנים התחילו לפני גיל 18, אבל למעלה ממחצית המעשנים התחילו לעשן אחרי גיל 18. כך שבסך הכל אפשר בהחלט להגיד שמערכת החינוך, למרות העלייה שיש בגיל התיכון, בסך הכל עד גיל 18, וזה ממערכת החינוך, יש הגנה יחסית טובה או פעילות יחסית טובה ויעילה לצמצום העישון.

אבל אם אנחנו מסתכלים באופן כללי לגבי הנושא של גיל התחלת עישון, היום בארצות הברית לדוגמה יש כבר לא מעט מדינות ורשויות שהעלו את גיל מכירת הסיגריות ל-21. המצב היום הוא כזה שאנחנו בעצם באים ואומרים לבני הנוער "סיגריות זה לא בריא, ואסור למכור לכם סיגריות עד גיל 18, אבל פתאום בגיל 18, כשאתם כבר בוגרים, הנה, אנחנו נותנים לכם תעודת הכשר על גיל בגרות, אתם יכולים לעשן, כי עישון זה רק לגדולים". זה בעצם המסר של המחוקק.

זה הגיוני שבמוסדות להשכלה גבוהה מותר לעשן עם מורים.

כן. מבחינת הנזק או הסיכון בהתמכרות, שוב, גם לגבי הנתונים שלנו וגם בכלל, כי אנחנו יודעים שהסיכוי להתמכר קיים גם בגיל 18 ו-19 ו-20 ו-21, ולמעשה אם אנחנו לצורך העניין ניקח איזה שהוא, אפילו נגיד שככל שנעלה את גיל התחלת העישון כך הסיכוי להתמכר קטן יותר, כי המוח רגיש יותר ככל שצעירים יותר, והרגישות או הסיכוי להתמכרות הולך ויורד, ולכן החשיבות הגדולה בדחיית גיל העישון כי זה מקטין את הסיכוי להתמכרות. והנה למשל, בארצות הברית הם מעלים את גיל המכירה והיום בעולם יש גישה שגם ברוסיה הצהירו עליה ממש לפני שבועיים, שבמקום לתת פרס לסיגריה ולצייר אותה כאיזה שהוא סממן של בגרות, שזאת החקיקה שלנו נותנת את הפרס הזה, היא אומרת שמי שגדול יכול לעשן ולקנות סיגריות בגיל 18, ואנחנו צריכים לעשות את זה במהלך כמו שלמשל בארצות הברית, שהם שינו את האיסור מתלוי גיל לתלוי שנת לידה, שזה אומר, אנחנו לא באים ואומרים שבגיל 18 פתאום הכל בסדר, כי גיל 18 הוא חסר משמעות מבחינה פיזיולוגית, מבחינת הסיכוי להתמכר, מבחינת הסיכון. המשמעות היא, איסור המכירה צריך לבוא ולהגן, זה לא עניין של הגבלת זכויות וכאלה, הוא צריך לבוא ולהגן עלינו או על הסיכוי שלנו להתמכר.

לכן למשל הגישה הזאת, וגם מתייחסים אליה בדו"ח שר הבריאות כאיזו שהיא גישה שמתקדמת בעולם, היא מדברת על איסור מכירה לפי גיל. למשל ברוסיה הכריזו על איסור מכירה של שנת 2015. מה שזה אומר, שמי שנולד החל משנת 2015, יהיה אסור למכור לו סיגריות, לא משנה בן כמה הוא.

החוק הקיים כמעט בכל העולם, לצורך העניין אותו ילד בן שנתיים שנולד בשנת לידה 2015, אסור יהיה למכור לו סיגריות גם ב-14, 15 שנים הקרובות, זה החוק. אבל בעוד 15 שנה, זה לא שפתאום הוא יקבל פרס, אלא הוא יודע מהיום שהוא נולד שסיגריות מבחינתו אסור למכור לו. אנחנו לא מפלילים את המעשן ואומרים לו "אם אתה תקנה סיגריות ניתן לך קנס", אלא האיסור הוא על המוכר. זאת אומרת שאם אבא נתן לו או אם הוא השיג, הוא לא זה שנענש.

זה קיים היום בארצות הברית?

בארצות הברית קיים גיל 21. הם העלו לגיל 21.

העניין הזה של אנשים שנולדו אחרי שנת 2000, זה פשוט עניין של זקנים, שנולדו באלף הקודם בכלל.

באוסטרליה זה נדון בפרלמנט, ברוסיה הכריזו שיעשו את זה. ואומרים, שוב, אז לא ניקח היום ילד בן 17 ונגיד לו בעצם בשנה הבאה כשאתה לכאורה מצפה לקנות סיגריות, לא, כי זה אולי קרוב מדי. הרעיון הוא השינוי הנורמטיבי, המסר שאתה אומר לילדים. הם מגיעים לתוך עולם, כמו שהם מגיעים לתוך עולם שיודעים שסמים הם לא רלבנטיים, הם מחוץ לחוק. אנחנו מבינים שזה עניין של החברה. מה העניין? העישון עדיין יהיה חוקי, הוא עדיין מוצהר שנמכר כחוק בחנויות, רק למי שנולד קודם. ויש את המאבק החברתי בעישון ויש את ההגבלות והכל, אבל מבחינת אותו דור שנולד היום, הוא נולד לתוך מציאות שבה הוא יודע, "החברה לא רוצה שאני אחזור על הטעויות של הגדולים". זה צעד מידתי, מאוזן, ואפשר לעשות את זה בהעלאה מדורגת, להגיד "בואו נעלה את זה לשנה אחת ב-19 וכמה שנים אחרי זה זה יהיה גיל 20" ובהדרגה, וגם זה ישיג תוצאה שהיא אולי יותר מידתית, למרות שבעיני זה מידתי לגמרי.

אני מוכרח ללכת. באמת קודם כל, כל החבר'ה הצעירים, יישר כח גדול, באמת הייתם נהדרים. עדאן, עדן, אני מקנא בך, אני רוצה לדבר ערבית כמו שאת מדברת עברית, את פשוט מדברת מדהים. אני רוצה לומר שאני לא כל כך זקן, אבל לפני כמה שנים, לפחות למיטב זכרוני, עישנו בכל אוטובוס, בכל משרד, וכשהוציאו את החוק נגד זה, בכל מסעדה, אמרו "מה פתאום, כולם רגילים, בחיים לא תצליחו לעשות את זה" ועשינו את השינוי. עשינו את השינוי.

אני יכול לומר שאני גדלתי בבית שלעשן היה כמעט כמו, זה היה כמו לשתות אקונומיקה. רציתי להגיד "כמו לאכול חזיר" אבל יש כאלה שאצלם זה לא כלום. אצלי בבית לא העזנו. היו לי הרבה פיתויים בחיים, אבל לעשן מעולם לא היה לי פיתוי בכלל.

נדמה לי שהרפואה הכי טובה היא רפואה מונעת, ולכן אני פונה אליכם, אתם הנוער, ממש התפעלתי מזה שבכיתה שלכם אף אחד לא מעשן. אתם המחנכים הכי גדולים, כי היום בני הנוער מושפעים הכי הרבה מהחברים שלהם. לכן יש לכם המון המון אחריות להמשיך ולהטמיע את מה שאמר פה עכשיו - - - שסיגריה זה פרימיטיבי, של האנשים המיושנים. אנחנו אנשים בריאים. זה באמת בידכם, וזה פשוט מונע מוות. זה בידכם, זו סכנת חיים ולכן אני מטיל עליכם - - -

אצלך זה ממש - - -

אצלי באופן אישי, כרתו לי חצי מהריאה בגלל האירוע שהיה לי. הרופא וכולם אמרו לי שאם הייתי מעשן לא היה לי שום סיכוי לשרוד. אז אני חי היום בזכות זה שאבא שלי לא הרשה לי לעשן. אז יישר כח לכולכם, יישר כח ליועצת שדיברו עליה, את היועצת? אז כל הכבוד. ובאמת כל הכבוד.

תודה רבה.

השלמה קטנה, התפיסה הזאת שגם נאמרה פה קודם לגבי עישון בקרב בני נוער והתדמית של העישון ואיך זה נראה, באמת היום בסך הכל המגמה היא שפחות או יותר רואים את הסיגריה עם הנייר והעלים היבשים כמשהו לגיטימי, אבל גם תעשיית הסיגריות משתדרגת לא מעט, והם היום יוצאים עם מוצרים חדשים, עם תפיסות חדשות של חימום ולא בערה, בעיית הסיגריות האלקטרוניות שעוד לא נגמרה, וגם היום לוקחים את אותם מוצרי טבק ובמקום לשרוף אותם, שזה המרכיב המשמעותי בבעיה, הם רק מחממים. זה קצת פחות מסוכן, אבל העניין הוא שזה - - -

אבל אמר פרופסור ברוורמן - - - שיטפלו בזה.

אבל זה העניין, שזה מוצר שהוא משדר מוצר של המאה ה-21 ולא נייר מגולגל עם עלים. זה מוצר של חימום, נטען, לכן כל התפיסה של הסיגריות החדשות בעצם הורסת את כל התדמית או הנורמה שהיא נגד העישון, נכנסת מחדש במוצרים אלקטרוניים, בגאדג'טים, והיא לגמרי פונה לצעירים.

בהמשך לדברים האלה, ארגון הבריאות העולמי של האו"ם הוציא איזה שהוא מודל לצמצום נזקי העישון בכל העולם, קוראים לזה MPOWER, שזה בעצם מודל שיש לזה ראשי תיבות של אכיפה, הגנה, וההתמודדות שלו היא באמת בתכנית השיווקית שלו. כלומר, הוא מנסה ליצור שינוי בתודעה לגבי הסיגריות כי זו ההוכחה הכי ברורה היום לצמצום של נזקי העישון, כי באמת כמו שנאמר כאן מקודם, זה כבר נהיה "אאוט" בשכבות גיל מסוימות ואני חושב שבאמת ההתמודדות זה על האכיפה גם בקרב השיווק בחברות הטבק וגם באמת בחינוך, אבל אם נצליח לייצר איזה שהוא מודל שמותאם לבני נוער, שמביא איזה שהם כללים מנחים לאכיפה הזאת, זה לדעתי פתרון מאוד נכון, גם בהמשך לדברים שדוקטור חיים אמר.

הדובר הבא יהיה דוקטור חגי לוין מההסתדרות הרפואית.

אני מזכיר איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל, ההסתדרות הרפואית. רוצים לשמוע את הבשורה הטובה או הבשורה הרעה, מה קודם?

נתחיל מהרעה.

קודם הרעה. קיבלתי.

נתחיל מהרעה. אני דווקא רציתי להתחיל בטובה אבל בסדר, נתחיל ברעה. תראו, באמת שמענו וצריך לשמוע את הילדים ובני הנוער, ואנחנו שומעים פה דברים נפלאים, ואחרי זה נשמע גם מארד, על העתיד ויש עתיד ורוד ובאמת אפשר להיות אופטימיים.

מהצד השני, חשוב שנשים את הדברים על השולחן, גם ביום החגיגי הזה, ולא נתבלבל. קודם כל כפי שהציג יוסי, אחוז המעשנים בקרב בני הנוער לא ירד. אנחנו מדברים על מעשן לפחות סיגריה אחת בשבוע האחרון, הוא לא ירד. זה קודם כל, בעוד במקומות אחרים אולי יש התקדמות, אצלנו הוא לא ירד. אנחנו יודעים שגם בקרב המבוגרים הייתה מגמת ירידה מבורכת, היא התמתנה. ובואו נשים את הדברים על השולחן – בתקופה האחרונה, כפי שאמרה יושבת ראש הועדה בדיונים קודמים, משרד הבריאות ולא רק משרד הבריאות, נכנס לתרדמת ולא נקט את הצעדים המתחייבים כדי להגן על הילדים שלנו, להגן על בני הנוער בישראל מפני התמכרות להרגל המזיק והממית הזה. וכפי שאמר חיים גבע, חברות הטבק לא שוקטות על השמרים, הן כל הזמן חושבות איך לפתות את הצעירים להתמכרות המזיקה והממיתה הזאת, הם מפתחים מוצרים חדשים שנתפסים כאטרקטיביים, כגאדג'טים, לא ראינו נתונים על הסיגריה האלקטרונית אבל בארצות הברית יש עליה עצומה בשימוש בסיגריות אלקטרוניות בקרב בני נוער וזה שער לשימוש במוצרי טבק.

אנחנו במדינת ישראל נחשפנו בתחקירים בתקשורת לכך שהלוביסטים, חברות הטבק, התאגידים, מצליחות בישראל להגיע למוקדי הכוח במקומות שונים, אגב, לא רק במשרד הבריאות אלא בהרבה משרדים אחרים ומקומות אחרים, ולהשפיע ולגרום לכך שהילדים שלנו הם הפקר לטרף, ממש שטן שממכר את הילדים לגורם שהוא ממית. הדרך היחידה היא ביחד, פשוט ביחד, להיאבק גופים שונים, כולנו ביחד, אני יודע שכל הנוכחים פה בחדר, ולא שמעתי, אני לא יודע אם יש פה נציג של תעשיית הטבק. יש פה מישהו כזה? יש פה לוביסט או נציג של תעשיית הטבק?

הוא לא היה מעז לבוא.

אני שמח לשמוע. לוועדה הזאת כנראה שלא מעז לבוא, לוועדות אחרות אולי כן. הגישה היא גישה שיתופית שכולנו ביחד, אנחנו הכנו, כמו שאנחנו מתכוננים לכל דיון, הכנו נייר ספציפי להציג בפני הועדה היום שהגישה היא תמיד של תכנית כוללנית. אנחנו גם חברנו ביחד, האיגודים השונים של ההסתדרות הרפואית בריאות הציבור, מניעה וגמילה מעישון, רופאי ילדים, רופאי משפחה, עם האגודה למלחמה בסרטן שהיא תמיד שותף מרכזי, המועצה הישראלית למניעת עישון שעמוס עומד בראשה ורשת ערים בריאות בישראל, שאנחנו עושים פעילות כל השנה בקואליציה הזאת, אנחנו רוצים, יושבת ראש הועדה, לקראת היום הבינלאומי ללא עישון להביא למצב שבאמת נתרגם את הדיבורים למעשים ונצליח פה בכנסת לחוקק את החוקים שנדרשים כדי להגן על הילדים בישראל.

אני רק אגע בכמה נקודות ואחר כך תשלים אותי רבקה מהאגודה למלחמה בסרטן, לגבי נקודות שהן מתחייבות. הנושא של הגבלת הפרסומת, עוד פעם, בפועל היום ילד בישראל נכנס למכולת, אין לו שום בעיה לראות סיגריות, לקנות סיגריות. הוא פותח את הסמארט פון וקופצת לו פרסומת לסיגריות, זה מפתה אותו וזה מגיע אליו מכל מקום, אנחנו חייבים לעצור את הדבר הזה.

אפשר לעשות כמו שעשו במדינות אחרות, יש חוק שהונח. משרד הבריאות צריך לעשות עכשיו, אנחנו מרגישים לצערנו שהיה קצת רעש תקשורתי, אבל משרד הבריאות – ושוב, זה לא רק משרד הבריאות – לא חישב מסלול מחדש. היום מתקיים כנס לאומי של משרד הבריאות, יש מושב שלם של קידום בריאות, אין שם מילה אחת על עישון. מילה אחת לא מדברים על עישון. זה מדהים. מדהים.

אתה מתכוון לג'אנק עישון.

לג'אנק עישון. כן. זה פשוט לא יאמן, ואנחנו מאוד מקווים שמה שפרופסור גרוטו התחייב פה בוועדה, שהצעדים האלה ייושמו, שייושמו מהר ויפה שעה אחת קודם, ושהם לא ימוסמסו.

נושא מיסוי מוצרי הטבק, הטבק לגלגול מאוד פופולארי בקרב הצעירים. זה זול, זה שער שהם מתחילים עם הטבק לגילגול, חייבים מיידית, חבר הכנסת גליק הגיש שאילתה לשר האוצר, אני לא יודע מה קורה לזה, למה זה לא קורה מיד, הנושא הזה מתעכב כבר כמה שנים.

הנושא של האזהרות הגרפיות, זה אפקטיבי, קופסת הסיגריות היא פרסומת בשביל הצעירים, היא משפיעה עליהם, צריך חפיסות בלי שום מותג, חפיסות PLANE PEACKEGEING, צריך אזהרות גרפיות. זה לא נעשה עדיין, שמענו את עמדתו של שר הבריאות, היא עמדה מנוגדת לכל אנשי המקצוע בעולם, היא בלתי מתקבלת על הדעת מבחינה מקצועית, ואני לא אגיד יותר מזה.

סביבה נקייה מעישון – זה קריטי, ויספר ארד, בית הספר שלו, בית ספר מצוין ברחובות, ויצמן, בפועל באמת עדיין יש חצר אחורית ומעשנים בה. בית ספר יסודי, וזה לא דבר חריג.

מי מעשן בה?

המורים. השומר בבית הספר מעשן בכניסה לבית הספר, ההורים כשהם באים לטקסים מעשנים בבית הספר. אין שילוט. פשוט אין שילוט. אין אכיפה, אין בקרה. שמענו על הפעילות, באמת זה מחמם את הלב, הפעילות שנעשית במשרד החינוך ואני יודע שנעשית, וקרן סיפרה, והצוותים באמת, זה יוצא מן הכלל, ועדיין צריך לעשות שינוי. עברה שנה מאז החוזר.

צריך לתלות שילטי ענק, צריך לאכוף, צריך לבקר וצריך להקצות תקציבים. מה תקציב משרד החינוך היום למאבק בעישון? אני שואל באמת. מה התקציב?

התקציב של המשרד?

למאבק בעישון. תקציב ייעודי למאבק בעישון.

אין תקציב ייעודי למאבק בעישון.

שישה מיליארד שקלים המדינה מקבלת ממסי הטבק ומשקיעה 0 שקלים במשרד החינוך, 0 שקלים במשרד הבריאות בנושא של המאבק בעישון. צריך לקבוע יעדים. אין יעדים. אמר חבר הכנסת גליק בדיוק, אין יעד שהוא גם למשרד החינוך, אין יעד מה צריך להשיג. ואז אנחנו גם לא נתקדם. הנושא של בתי ספר נקיים - - -

רק תסיים כי יש לנו את כל שאר הדוברים.

מאה אחוז. אני רק אסיים בזה ואתן לרבקה להשלים חלק מהדברים. אני אסיים בזה שחברות הטבק מחפשות את הצעירים, הן מחפשות אותם בכל נקודת זמן. שמענו, בתי ספר יסודי, חטיבת ביניים, תיכון, צבא, אוניברסיטה, אנחנו צריכים להגן עליהם בכל נקודת זמן ואנחנו צריכים להגן על העובר המתפתח. עובר ברחם שאמא שלו מעשנת או שאבא שלו מעשן, המוח שלו הוא שונה, וכשהוא יתנסה בסיגריה הסיכוי שהוא יהפוך להיות מעשן, הוא גבוה פי כמה. אנחנו צריכים גם למנוע את החשיפה על עישון כפוי.

עכשיו אני אעבור לבשורה הטובה, אני אשמח לתת לארד אחרי ששמענו את הדברים הללו, לספר מנסיונו כפעיל נגד עישון. בבקשה ארד

שלום אני ארד לוין ולמרות שבמשפחתנו אין מעשנים, כבר בגיל צעיר נחשפתי לעישון. כשהייתי פעוט, בערך בן שנתיים, פגשתי בארגז החול סיגריה ואמרתי את אחד המשפטים שלי "איכס, סיגריה". בגיל 6 המצאתי שיר נגד עישון "בבקשה אל תדליקו" ששכנע כמה אנשים להפסיק לעשן. הוא מופיע אגב ביו-טיוב ומופיע גם בטלוויזיה בתכנית. גם היום אני נחשף כל הזמן לעישון כמעט בכל מקום בציבור, למשל בכניסה לבית הספר, בכניסה לקניון, בכניסה לגני חיות, כמעט בכל מקום. והחשיפה לעישון מסוכנת במיוחד לילדים עם אסטמה, כמוני.

אני אעשה כל מאמץ, ממש כל מאמץ, כדי שהחברים שלי וכל ילדי ישראל לא יתחילו אף פעם לעשן. לכן החלטתי השנה להתחפש בפורים לגיבור על הנלחם בעישון. והנה התמונה.

רבקה, בקצרה בבקשה.

כן. תודה. אני רוצה להצטרף כמובן לחגי וגם לברך את הוועדה שזה כבר סדרת דיונים על העיסוק ולא לעזוב את הנושא הזה. אני אתחבר למה שחגי אמר ואגיד בקצרה: לא צריך להמציא את הגלגל. הנושא הוא על השולחן ומאוד התרשמתי מבני הנוער פה, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם שפ"י, יש לנו פעולות בשטח כל השנה כאמור - לא רק ביום הבינלאומי ללא עישון - לצמצם את העישון בקרב בני הנוער באמת לשנות את התפיסה. אנחנו עושים קמפיינים גם בשיתוף בשטח אבל גם במדיה, היו למעלה ממיליון צפיות, עשינו עם ערוץ הילדים על "עישון לי זה לא מתאים", גם הגורמים של להניא בני נוער מלהתחיל לעשן הם אחרים. זו אוכלוסייה אחרת.

בטח אתם מכירים את זה שהנושא של סרטן ומחלות לא מדבר, זה לא רלבנטי בגיל הזה, יותר כתמים על השיניים או קמטים, זאת אומרת שהדיונים הם אחרים.

מה שחשוב זה לשלב כוחות. אנחנו פה בבית המחוקקים, ובנושא הזה לא צריך להמציא, יש את האמנה שישראל חתומה עליה, חתמה ואישררה. יש המלצות בנייר שהצגנו לכם, ההמלצות תואמות את ההמלצות שישראל חתומה עליהן. ב-1983 נחקק החוק הראשון לעישון במקומות ציבוריים, הובלנו. היינו מהמדינות שמובילות בחקיקה וביישום נגד עישון במרחב הציבורי, היום אנחנו מאחור, הרבה מאחור וצריך ליישר קו עם הנקודות האלה כי אלה אמצעים מוכחים. יצא עכשיו דו"ח של הסרג'נט ג'נרל על כל הנושא הזה והנקודות שהצגנו פה הן נקודות שנוסו במדינות והוכחו כמפחיתים שיעורי תמותה בעיקר בקרב בני נוער וצריך לנצל את זה שלנושא הזה, בגירים, יש עוד את הדיונים אם מדובר בחופש הפרט, ועד כמה המדינה יכולה להתערב.

פה אני חושבת שיש קונצנזוס – אף אחד לא רוצה שהילד שלו יעשן. כולם ביחד בעניין הזה והמאבק כמובן הוא לא במעשנים אלא במי שמכניס להם את העישון לחיים ולא הגיוני שב-2017 המרחב הציבורי שהוא היום האינטרנט והדיגיטל, פרוץ לגמרי. אין חקיקה על עישון במרחב הציבורי הזה. העישון הפאסיבי היום שהוא יותר מבשטח, נכון שהעשן לא מגיע לריאות, אבל ילד שמתחיל לעשן יהיה מבוגר לעשן וה"רק התנסות" הזאת הופכת להתמכרות מהר מאוד, כמו שציין חיים, במיוחד אצל ילדים, רק מנסים וזהו, הם לכודים. אף מבוגר לא היה מתחיל לעשן אם היו לו את התובנות של מבוגר. השאלה היא לאן מתקדמים מפה עם החקיקה וליווי התהליך.

תודה. אנחנו נעבור עכשיו לעמוס האוזנר.

תודה. לפני שתי ישיבות דנו פה בועדה על 60 מליון שקל שחברות הסיגריות משקיעות כל שנה בפרסומת בישראל. מה שאני רוצה עכשיו להסביר לכם מה עושות חברות הסיגריות כדי שילדים יתחילו לעשן. יש לי פה מסמך יפה של דוקטור נורית גוטמן מהחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב. והיא אומרת כך: שיווק הוא יותר מפרסום. שיווק של מוצר הוא מכלול של פעולות שנועדו לקדם את המכירות. פרסומת גלויה הינה אף רק חלק קטן מהפעילות השיווקית של המוצר. הפעילות השיווקית כוללת מערך מתוכנן, מתוקצב של פעילויות שיווקיות שונות ליצור תדמית חיובית למוצר שקשורה להתנהגות, עישון באופן כללי, התגברות על ההתנגדות כמו ביקורת על ההתנגדות שקשורה למוצר, הסיכון הבריאותי, פגיעה אסתטית, שיניים עור וכולי. חלק מהחיים, תחושה של היכרות עם המוצר, שירגישו שהוא חלק, שהוא משהו שהוא חלק מהחיים, ואם לא עכשיו אז יהיה בעתיד. יצירת תדמית של מוצר חשוב לקהלים מסוימים - - - סיגריות כאמצעי לשמור על גזרה רזה. בניית תדמית של ההתנהגות כדבר נורמטיבי ונחשק - - - שקהל היעד רוצה להדמות אליהם, כלומר ליצור תדמית שעישון מקובל, שהרבה עושים זאת למרות הסיכונים, פעילות מושכת. תדמית החברות המייצרות עצמן וטיפוח תמיכה ציבורית של המחוקקים. הצורך בהתגברות על תדמית שלילית של החברה כמייצרת מוצר שנחשב מזיק אך בעל חשיבות חברתית. פיתוח יחסים חיוביים עם תומכים שונים, כולל מקבלי החלטות כדי שיראו בחברות הסיגריות גורם חיובי ותורם לחברה.".

הפרסומת היא פרסומת לא ישירה. אנשים שחשופים לפרסומת, ובפרט ילדים, לא ערים לזה שהם מקבלים עכשיו פרסומת. למשל, אנחנו רואים את זה בסרטים. למשל, אנחנו רואים את זה בתכניות, הגשנו עתירה לבגצ נגד הנושא של הסיגריות ב"אח הגדול". הנושא הזה טעון טיפול.

אני רוצה להביא לפניכם שני מסמכים שנראים די מצמררים, פנימיים, של חברות הסיגריות. בשנות התשעים, במסגרת הדיונים המשפטיים כנגד חברות הסיגריות הן חויבו לחשוף לציבור את המסמכים הפנימיים שלהם. כל אחד ואחד מבני הנוער שיושבים איתנו כאן מוזמן לעשות את החיפוש הזה באינטרנט, מסמכים יפהפיים, לומדים מהם המון, כולל גם על ישראל. אפילו השם שלי מופיע שם. תחשבו על מושג מצמרר במסמך פנימי של מנהל שיווק של חברת סיגריות גדולה שהוא מתייחס לילדים כאל PRE-SMOKERS, טרום מעשנים.

מלש"בים. מועמדים לעישון.

כן. מעשנים לעתיד. ומה הוא אומר פה, אותו מנהל שיווק? הוא אומר פחות או יותר את מה שנאמר כאן כסיבה לעישון. מה שבני הנוער רוצים זה להרגיש להיות ביחד אז בואו נעשה סוג של סיגריות כזה שיגרום להם לחשוב שהם ביחד. שהסוג הזה זה סוג שבני הנוער מקבלים את התחושה שהם ביחד, כשהם מעשנים אותו. זה יגרום לתמריץ גדול להתחיל לעשן.

אנחנו צריכים לזכור מה קורה פה. בסך הכל חברות הסיגריות משקיעות המון בפרסומות האלה. בני הנוער מתחילים לעשן. פתאום, המעשנים האלה עושים משהו חצוף. אתם יודעים מה הם עושים? מתים להם. חוצפה שכזו. חברות הסיגריות השקיעו כל כך הרבה ופתאום הם מתים, איפה באים המעשנים החדשים לחברות הסיגריות? רק ממקור אחד. צריך הרבה, אבל הרבה בני נוער שיתחילו לעשן. תעשיה שלמה תלויה בזה. לכן חברות הסיגריות עושות הכל כדי שבני נוער יתחילו לעשן.

מסמך אחר, הפעם של חברה ידועה, פיליפ מוריס.

תתקרב לסיכום כי יש עוד כמה דוברים ויש לנו רבע שעה.

אוקיי. המסמך מדבר במיוחד על סוג סיגריות לצעירים. תחשבו על הרעיון הזה. Younger Cigarrete Brand. מה שאני הייתי מציע כאן, שאנחנו נקבע, כפי שדוקטור אינדלמן פרסם אתמול בדה-מרקר, שאנחנו נקבע יעד לאומי של ישראל נקייה מעישון. עשו את זה בניו זילנד ב-2015, אני הייתי מציע את השנה 2028. 11 שנה יש לנו. כשאני אומר "נקיה מעישון" אני לא מתכוון שיעבור איזה שהוא חוק שיאסור על העישון. אני מתכוון שיקרה מה שקרה בקליפורניה, ששיעור העישון הוא חד ספרתי, 9%. אנחנו יכולים לעשות את זה, אם אנחנו פועלים, הזכירו פה המון דרכים, אבל אם נקבע לנו מפת דרכים שבאמצעות מפת הדרכים הזאת אנחנו נתקדם באיסור מוחלט על פרסומות, עקיפות סמויות וישירות, באמצעות קביעת מס מתאים, באמצעות של חינוך. אנחנו זוכרים את התשדיר של התולעים, זה לא קשה, אפשר לעשות אמצעים יעילים מאוד שישפיעו על בני נוער. נקבע לנו את מפת הדרכים, נקבע לנו את הדרך. אל היעד הנכסף הזה של שנת 2028 אנחנו מסוגלים להגיע. תודה.

תודה עמוס. יש לנו עוד חמישה דוברים. דקה וחצי כל אחד בבקשה. נתחיל מאביגיל.

שלום. אני באה מהמגזר החרדי. אני חושבת שזו סוגיה שלא עמדה פה בשולחן הזה וחבל.

בת כמה את?

אני בת 21. אני חושבת שזו סוגיה שחבל שהיא לא עלתה פה, כי תכניות חינוך יפות ככל שהן יהיו, הן לא מוכנסות לחדרים, לתלמודי התורה, הן לא נמצאות שם. לפחות ממה שאני זוכרת, וכאמור אני לא כל כך מבוגרת, הן לא נמצאות בבית יעקב, הן לא נלמדות שם. במגזר החרדי בעיית העישון היא מאוד מאוד חמורה וזה ידוע, ואני אומרת את זה מתוך המשפחה שלי. מתחילים לעשן בגיל מאוד צעיר וזה לא מגניב אם אתה מגיע לישיבה גבוהה ואתה לא מעשן, וזה קצת יותר בעייתי לחנך בגילאים מבוגרים את המגזר החרדי כי הם לא לומדים במסגרות שמחנכים בהן אלא יושבים ולומדים גמרא. זה בעייתי מאוד וככל שאני יותר ויותר מכירה בחורים, אחרי שהתחתנתי נכנסתי למשפחה של שמונה בחורים, ככל שאני יותר ויותר מכירה את הבחורים אני רואה שאצל הבנות כמעט ולא קיים עישון אבל אצל הבנים אחוזי העישון מאוד מאוד מאוד גבוהים ואם אנחנו מדברים על נרגילה, אז אפילו מתחילים בגיל חד ספרתי.

תודה רבה.

אני אגיד עוד משהו אחד, אם כבר עושים תכניות לימודים, שווה לשקול איך לשלב אותם גם לציבור החרדי.

אני רק אתייחס, התכניות שלנו כוללות את כל המגזרים, כולל במגזר החרדי, למשל - - - יום של תכלת, מתחילה השנה בשלושה מוקדים במגזר החרדי השתלמויות לגננות. זאת אומרת שמבחינתנו גם המגזר החרדי נמצא בתוך התכניות שציינתי.

הזכירו כאן את הספר של הרב. חשוב מאוד להפיץ במגזר את הספר של הרב - - -

אם זה רב דתי לאומי שכתב אז לא - - -

לא, חרדי לגמרי. רב ליטאי.

תתקני אותי אם אני טועה, אבל אני מכירה שסביב פורים אנחנו מתגברים גם את הפעילות במגזר החרדי - - -

בפורים מותר הכל.

עד דלא ידע גם עם העישון.

בפורים ילדים בגיל 6, 7, 8 כבר מעשנים.

הוא רב חרדי למהדרין מן המהדרין.

חבר'ה, זה הזמן שלי, תאפשרו לי. אני רוצה להעלות ארבעה נושאים, אולי להתחיל דווקא מהיותר משמעותי בעקבות הדברים ששמענו פה מארד. לדעתי המקצועית, אחרי שבאמת כמו שנאמר פה ברשות, אנחנו היינו ונמצאים בקשרי עבודה משותפים עם משרד החינוך, מקדיש המון דווקא לשכבת הגיל הזאת בעבודת המניעה מפני שהם להערכתי יכולים להשפיע הכי טוב על המבוגרים ועל האחים הגדולים, ולעשות את העבודה בצורה בלתי רגילה, וזה לא נושא של סמים ואלכוהול שיש עם זה בעיה, זה משהו שאפשר להסביר בגנים, בדיוק את הנזקים, והם ידקלמו את זה אחר כך להורים ויבינו כמה שזה גם פוגע בהם בסופו של דבר, וזה יכול להיות כלי מדהים לעבוד על זה גם ברמה של מניעה וגם ברמות אחרות.

הדבר השני - תמר, פה אני פונה אלייך – לא יכול להיות שמדינת ישראל תיקח 6 מיליארד שקל מיסוי על סיגריות, תיקח הרבה מיסוי ואני כבר אומר לכם, מדובר על שוק של 15 מיליארד שקל בנושא הקנביס הרפואי, גם שם יקחו הרבה מס, ויש שוק נוסף של אלכוהול שגם שם לוקחים מס, אבל שום דבר מהמס הזה לא עובר לא לטיפול בהתמכרויות, לא למניעה, לא לטיפול בהימורים, לא למניעה, שום דבר.

אני חושב שצריך לבוא פה איזה שינוי חקיקה, משהו גם בתודעה, באמת דברים שמזיקים, שברור שהם מזיקים, כמו סיגריות אלכוהול ודברים אחרים, שחלק מהמיסוי שהמדינה מקבלת יעבור בחוק לטובת ההתמודדות עם התופעות האלה. סיפרתי לך שבארצות הברית 2% מהכנסות ההימורים נכנסים לטובת התמודדות עם נושא של חינוך וגמילה וטיפול.

פה הפילו לנו את ההצעה.

בסדר. לא צריך להתייאש. להמשיך עד שבסוף למישהו ירד האסימון שאי אפשר רק להרוויח. הנושא השלישי, זה שלפי דעתי משהו במדינה הפסיק בצד של החקיקה בנושא של המרחב הציבורי. בארצות

הברית – שוב פעם, אני אביא דוגמה משם – לדוגמה איזה שהוא מפעל זיהם, פגע משהו באיכות הסביבה. אני רוצה שתדעו שמי שחוטף שם זה יושב ראש הדירקטוריון ברמה האישית, זאת אומרת האחריות היא אישית שלו. אני חושב שאם בחקיקה נגד עישון סתם, מישהו מעשן באולם אירועים מי שיחטוף זה בעל האולם או מי שיחטוף זה הבעלים של הקניון, או מי שיחטוף זה אפילו העיריה, איזה שהוא גורם שיבין שבסופו של דבר הוא זה שהולך לשלם קנסות, או לחטוף תיק פלילי או מה שזה לא יהיה, זה יהיה הרבה יותר אפקטיבי.

אנחנו עושים את זה בתובענות הייצוגיות.

אבל צריך לשים את זה בחקיקה ואז הדברים יהיו ברורים. הדבר האחרון, כמו שאנחנו רואים, הפעילות בנושא מניעת העישון היא כמו איזה שהוא גל. אמרנו את זה לא פעם ולא פעמיים, אנחנו לא מחפשים עבודה נוספת, יש לנו מספיק לכולנו פה. אני לא יודע מה יהיה בעתיד בעקבות מה שאתמול, אבל לכולנו תהיה. עדיין אני חושב שמה שחסר בראייה הלאומית, באמת, שיקום ממשרד הבריאות, אני מציע אותנו כרשות, גם איתן אמר את זה, אבל אנחנו לא מחפשים לנו עוד עבודה. אבל חייב להיות גורם שיושב על המדוכה. היתרון הכי גדול שלנו כרשות זה שאנחנו לא נותנים לנושא הסמים והאלכוהול לרדת מסדר היום ואנחנו - מעבר לעבודה שהעבודה עושה - כל הזמן נמצאים שם כדי לבוא ולהתריע ולהקצות לנושא הזה את מה שצריך ולתת מענים, אבל יש גורם שזה תחום העיסוק שלו. פה מה שאני רואה היום זה שהגורם המתכלל בתחום הזה זה את. זו הועדה. את מזמנת את הדיונים האלה. את מייצרת. אולי בגלל האישיות שלך או בגלל באמת אנשים שיושבים איתך בוועדה, אבל צריך להיות פה איזה שהוא גורם שזה יהיה התפקיד שלו, לא לתת לנושא הזה להירדם, להפעיל, לעמוד בקשר עם כל המערכות ולדאוג שבאמת תהיה תכנית עבודה לאומית שמישהו גם בודק שהיא מתקיימת על בסיס קבוע ומסודר.

הדבר האחרון, אני מציע שלישיבה שאתה מזמן עם כל מיני גופים – אני לפחות ברמה האישית – וחושב שגם אורית, ראש אגף מניעה אצלנו ברשות לא מתנגדת לקחת חלק בדיונים האלה ולהיות שותפים, למרות שזה לא במנדט שלה, אבל הבנתם שאנחנו פועלים בזה ברמת השטח יחד עם שפ"י. תודה רבה.

תודה רבה. הבנות מאשדוד.

- - - תקום רשות כזאת.

התחייבנו לזה.

יש החלטת ממשלה ב-2011.

הצטרף אלינו חבר הכנסת עבאדללה אבו מערוף, חבר כנסת מאוד פעיל וותיק בועדה.

בוקר טוב אני יפעת ממן.

אני ניצן שדה.

אנחנו לומדות במקיף ו' באשדוד.

במהלך השנה עבדנו המון עם השכבה, הסברנו להם המון על עישון ועשינו איתם המון פעילויות. למשל עשינו פעילות עם ברקודים, פיזרנו ברקודים בשכבה וכל ילד היה צריך לסרוק עם הפלאפון שלו את הברקוד והופיעה לו שאלה. אנחנו לקחנו את הפעילות למקום יותר כייפי ושמח, והילדים גם למדו יותר. הם נהנו ותוך כדי ההנאה הם גם למדו, ולא סתם ישבו בתוך כיתה והקשיבו.

אנחנו חושבות שבאמת התחלת העישון נובעת מהבעיות של ילדים בגיל ההתבגרות. יש כמה דרכי התמודדויות והרבה ילדים מעדיפים ללכת לדרכים אחרות פחות טובות כמו עישון וכל מיני דברים כאלה, וכאשר יהיה מישהו שבאמת יעזור ויסייע להם בהתמודדות עם הבעיות האלה, הם באמת יפסיקו ללכת למקומות האחרים שהם פחות טובים והגענו להמון מסקנות מכל הפעילויות ויש לנו אתר מתוקשב והיו הרבה הרצאות בנושא.

תודה רבה.

תודה רבה. אשרת גוזלן, ראש תחום בריאות במשרד הביטחון.

תודה. לטובת אלה שלא היו בדיון בשבוע שעבר, הדיון עסק בתופעת העישון בצה"ל וחשוב לי לייצג את צה"ל בכל מה שקשור לצמצום תופעת העישון והנזקים שלו בקרב החיילים. ככותרת, צה"ל אחראי על בריאות החיילים שלו ועישון הוא נדבך מרכזי בבריאות החיילים ואנחנו פעלנו פועלים ונפעל ונמשיך לפעול בכל מה שקשור לצמצום העישון.

לך, חברת הכנסת, אני אומרת שהתקדמנו מאוד מאז. נושא זה נדון על שולחנו של הרמטכ"ל ואנחנו בכיוונים הנכונים ואני מקווה מאוד שבאמת בדיון ההמשך בעוד ארבעה חודשים נציג לך התקדמות בכל מה שקשור לצמצום התופעה. חשוב להגיד שצה"ל עוסק הרבה גם בהעלאת המודעות והדבר הזה התרחב לכלל קורסי הכשרה בתוך צה"ל. אנחנו עוסקים המון במה שקשור לצמצום החשיפה לעישון הכפוי ביחידות הצבא, דבר שהוא באחריות מפקדי היחידות, ונשים על זה דגש, וכמובן כמובן כל מה שקשור להרחבת הסיוע לאלה שכבר מעשנים בסדנאות גמילה מעישון או בכל מיני פטנטים כאלה ואחרים כמו "סמס – הפסק" שמוכיח את עצמו כדי לסייע לא רק למשרתים, במיוחד גם ללוחמים ביחידות השדה שקצת יותר מוגבלים בהשתתפות בסדנאות מובנות. תודה.

תודה. שוש גן-נוי.

קודם כל ברכות לכנסת ולוועדה. ממש מרגש לראות את כל הפעילות שנעשית. חלק מהדברים שרציתי להגיד כבר נאמרו. מה שאני רוצה לציין, כאן בני הנוער, התלמידים באמת העלו את הפעילויות שנעשות וזו באמת אחת השיטות היעילות ביותר להשפיע על בני הנוער. אני רוצה לציין שמה שחסר לי כאן, אולי אני טועה, המסגרת של החינוך הבלתי פורמלית. למשל תנועות הנוער, יש כאן נציגות?

לא, אין נציגות, אבל אני באמת לא ציינתי – ותודה על ההערה – שאנחנו כן מקדמים עבודה איתם לקראת היום הבינלאומי למניעת עישון, בשנה שעברה התחלנו סביב שולחן עגול שעוסק בסמים ואלכוהול, הוספנו את הסיפור של העישון. היו - - - בשנה שעברה ואנחנו נמשיך לעשות את זה גם השנה הזאת.

אז ישנה המסגרת הבלתי פורמלית הזאת, וגם בני הנוער שנושרים מהמסגרות הפורמליות. צריכים למצוא דרך, כי דווקא בקרב אלה יש שיעורי עישון יותר גבוהים, וצריך למצוא דרך איך להגיע אליהם במסגרות למידה, הכשרה, או דרך הרווחה. גם אותם לא לשכוח בדרך.

מה שעמוס הזכיר, הנושא של חברות הטבק והנושא של הסרטים, שהיום – למשל חברת וולט דיסני הודיעה שהיא תוציא את העישון בסרטים שלה לילדים מגיל 13 ומטה. בכלל, כל הנושא של מימון, היום חברות הטבק נדרשות להצהיר על התוצאות שלהן. היום אנחנו לא יודעים אם הן נותנות, כמה הן נותנות ואיך הן נותנות בכל תכניות הטלוויזיה והסרטים שהעישון שם מופיע הרבה מעבר למה שקורה באוכלוסייה הכללית, ואפשר לדרוש חובת דיווח גם - - -

פרטנית.

כן. אם הם תורמים, אז בהוצאות שלהם, לא רק תוכן שיווקי אלא כמה הם נותנים, מממנים סדרות או תכניות מעבר להצבה של הדבר הזה. וכמובן מה שחשוב זה ליצור מדיניות שתיצור סביבות מאפשרות לבני הנוער, זה בעצם בחקיקה ובכל הדברים שנאמרו כאן.

מאוד מרגש כל הדיבורים שנעשים, ואני כבר מחכה, אני הרבה שנים בתחום, אני מחכה לראות שיש תוצאות לעשייה. תודה רבה.

תודה. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף ואז נסכם.

בוקר טוב לכולם. סליחה שאיחרתי. העניין הזה לא רק חשוב וקרוב אלי, כאחד ה- - - מאז שהייתי תלמיד ואני מברך את נוכחותם של התלמידים כאן, זה ממש דיון מבורך ואני בטוח שהדיון מיצה את עצמו ולכן נשאר לי רק לברך. נמשיך לפעול בוועדה ולא רק בוועדה, לא רק למזער, גם להכחיד את התופעה הזאת במיוחד אצל התלמידים ואצל אחרים - - - של העישון שלא אכנס לפרטים כמה זה לא טוב לחברה בריאותית, כללית והתנהגותית ותרבותית. תודה רבה לכם, אני מברך את נוכחותכם וכמובן יושב ראש הועדה שהיא באופן עקבי ואיתן, כל הזמן אנחנו נלחמים בעניין הזה וגם הרשות, ונמשיך כך. תודה.

אני אסכם. הועדה מברכת את פרויקט "כנסת צעירה" ואת כל בנות ובני הנוער שהגיעו, דורון, אלעד, עדן, תלמידות בית הספר המתמיד רמת גן ואשדוד. הועדה מתרשמת שבני ובנות הנוער מחויבים נגד עישון ובנושא זה נעשה שינוי במגמה.

הועדה מבקשת ממשרד החינוך להעביר אליה דו"ח של ניטור מצב העישון והאכיפה נגד פינות עישון בבתי ספר עד סוף שנת הלימודים הנוכחית.

דיברנו על זה - - -

לא אמורות להיות, אבל אנחנו רוצים לדעת האם זה קורה. אנחנו מבקשים איזה שהם נתונים מכם, איך אתם אוכפים את כל הדבר הזה.

- - - היום הבינלאומי. בתחילת יוני.

31 במאי.

בסדר. אנחנו נכנסים עכשיו בדיוק למחצית השניה בבתי הספר. אני חושבת שזה בדיוק זמן מתאים. וסליחה מתן, עוד דבר ששכחתי. הרשות יחד עם משרד החינוך. שוב, היינו מודאגים, נוסיף את זה לסיכום, הועדה מודאגת מהקפיצה שראינו בין חטיבת הביניים לחטיבה העליונה. אז אם תוכלו באיזה שהוא שיח ביניכם לתת על זה את הדעת ולהציג לנו איזה פעולות חינוכיות הסברתיות ואכפתיות אולי, או כל שהן, לקראת הדיון הבא, בשימת לב לפער הזה.

לא פירטתי את זה אבל אנחנו עושים גם שם, יש לנו תכנית אופי.

בסדר. זה משהו שהיינו רוצים לראות אתכם כמשרד החינוך יחד עם הרשות ועם גורמים אחרים שמים יעד שתוך תקופת זמן אנחנו מצמצמים את הקפיצה הזאת, כי יש כאן קפיצה, אולי חלקה טבעית, בגלל הגיל, בגלל לא יודעת מה, אבל היא עדיין גדולה מדי בשביל להיות רק טבעית. יש פה בוודאות צעדים שאפשר לעשות. סליחה, מתן.

הועדה מבקשת ממשרד הבריאות לציין צעדים ספציפיים במסגרת הצעדים שהוכרזו על ידי המשרד למניעת פרסום ועצירת נגישות השיווק לבני נוער ולצעירים, לרבות צעדים לאיסור פרסום באינטרנט ובמדיה החברתית, איסור חסויות, איסור פרסום בנקודות המכירה, איסור חלוקת טבק במתנה ועוד.

אני רק רוצה לחדד, אנחנו קבענו בדיוני ההמשך במסגרת הדיון הכללי שהיה לנו, אנחנו מבקשים ממשרד הבריאות – חיים, אם תוכל להעביר את המסר ותחזרו אלינו עם תשובות – במסגרת הצעדים שפרופסור גרוטו הכריז אצלנו בוועדה אנחנו מבקשים לראות התייחסות ספציפית לבני הנוער על הדברים האלה, חסויות, נקודות מכירה, פרסום ברשתות החברתיות וכל הדברים האלה שבמסגרת המעקב שלנו, תתנו לנו התייחסות ספציפית לנושא של בני הנוער.

בנימה אישית אני רוצה להודות מאוד ליושבת הראש האמיתית של הועדה, חברת הכנסת תמר זנדברג, וכמובן לצוות שלה בת שבע מנהלת הועדה, דור העוזר הפרלמנטרי, ולכולכם על האווירה הנוחה שאיפשרתם לכולם ולהודות לכולם על ההשתתפות.

תודה רבה למתן אמויאל.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30.