הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 339

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שני, ג' בשבט התשע"ז (30 בינואר 2017), שעה 09:00

החלטת הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו) (תיקון), התשע"ו-2016.

חברי הוועדה: דוד אמסלם – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

זוהיר בהלול

יואב בן צור

יעל גרמן

אכרם חסון

טלב אבו עראר

ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - שי סומך

מנהל אגף כוח-אדם ושכר ברשות המקומית, משרד הפנים - שמעון מעתוק

מרכזת בכירה הון אנושי ברשויות המקומיות, משרד הפנים - פזית יצחק

ממונה ייעוץ משפטי בתחום רשויות מקומיות, משרד הפנים - מרגלית גוטרמן

חבר מועצה וסגן ראש העיר, עיריית ירושלים - צביקה כהן

מנהל תחום חקיקה, התנועה לאיכות השלטון - דניאל דושניצקי

פעילה, המשמר החברתי - דנה חוגרי

פעיל, המשמר החברתי - אמנון פרג הנדל

שדלן/ית - לוטם בכר

שדלן/ית - יובל יפת

שדלן/ית - זכריה יחיאל רייך

גלעד קרן

לאה קריכלי

טלי רם

החלטת הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו) (תיקון), התשע"ו-2016

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא החלטת הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו) (תיקון), התשע"ו-2016, זה כבר דיון שני. בזמנו רציתי לדעת מה עמדת משרד המשפטים בעניין. בבקשה.

שי סומך, משרד המשפטים. אריאל צבי חולה ולכן אני מחליף אותו.

קודם כול, אנחנו מאחלים לו בריאות איתנה ואריכות ימים ושנים. אנחנו אוהבים אותו, גם תמסור לו.

גם אני אוהב אותו. אריאל סיפר לי שהייתה ישיבה אצלך.

כן. בוודאי.

בעקבות הישיבה הייתה התייעצות אצל ארז קמיניץ, המשנה ליועץ המשפטי, והעמדה לא השתנתה.

מהי? שאתם לא אוהבים דברים רטרואקטיבית?

כן.

דרך אגב, תשתדלו לא להביא לי שום דבר רטרואקטיבי, כל החקיקות, באופן כללי. מה הבעיה שלכם באופן רטרואקטיבי? אם נניח הייתה איזושהי בעיה לפני שלוש שנים – אני מדבר בעיקרון, אני רוצה להבין מה הבעיה ברטרואקטיביות.

אני אסביר. יש מצבים שרטרואקטיביות היא מוצדקת.

זאת אומרת, זאת שאלה סלקטיבית.

כן, אני אסביר. מצב שרטרואקטיביות היא מוצדקת זה נגיד 99% או 90% מאוכלוסייה מסוימת מקבלת משהו, ונגיד 10% נגרם להם עוול בגלל תקלה בחקיקה או בגלל איזשהו עוול אחר.

אתה אומר, זה חוק המספרים הגדולים?

אני חושב שכן. כאן למשל, אדוני, במקרה הזה זה נכון שחברי הכנסת קיבלו את זה. בפועל, כרגע ידוע על חבר כנסת אחד שזכה לפנסיה תקציבית כשהוא פרש לפני גיל 40 ויכול להיות שיש עוד אחד או שניים או שלושה, אבל כרגע לפי מיטב הזיכרון יש אחד כזה.

לעומת זאת, עובדי מדינה, עובדי רשויות מקומיות ועובדים בפנסיה תקציבית אחרת לא היו זכאים אם הם פרשו לפני גיל 40.

אני אגיד לך מה מפריע לי בעניין הזה או לפחות מה שאני הבנתי, ותתקן אותי הגברת ממשרד הפנים מרגלית.

הרי הדיון הקודם, עצרתי אותו כי היה חסר לי איזשהו פרט שהוא מהותי. אני נפגשתי גם עם משרד הפנים, קיימתי לדעתי לפחות שתי פגישות בנושא והבנתי ממרגלית את העסק הבא, והיא תתקן אותי אם אני טועה.

הכנסת בעצם החליטה לשנות את ההתחשבנות עם חברי הכנסת, זה היה בשנת 96', זו גם הייתה תקופת הבחירות בשנת 96'. כמדומני, הבחירות לרשויות היו בשנת 98' או 99'?

98'.

98'. באו ראשי הרשויות ואמרו, הרי מה היה השינוי? השינוי היה בשלושה פרמטרים מרכזיים. אחד, העלאת השכר של חברי הכנסת, ובתמורה הורידו להם את אחוזי הפנסיה מ-4% ל-2% וגם הורידו להם את כל ההטבות מסביב – בריאות, ניתוחים, וכו', כל מיני הטבות שאני לא בקי בהן כל כך, אבל שווה-הערך שלהן היה גבוה יחסית. ומצד שני אמרו להם, רבותי, אנחנו מורידים את מגבלת ה-40, אבל תבואו בגיל 45, תקבלו. או שזה היה תיקון לראשי הרשויות אחר כך.

זה היה גם לחברי כנסת, אבל החדשים.

החדשים, מכאן ולהבא, רטרואקטיבית.

הכנסת שכיהנה.

כן, אמרתי. כמובן כל מי שרצה לבחור בהסדר הישן, יכול היה להישאר בישן, מי שהיה בישן, ומי שבחדש יכול היה לבחור את החדש. זה דרך אגב הגיוני מאוד, תמיד כשיש איזשהו שינוי אתה אומר לבן-אדם - תבחר, או שאתה נשאר בהסדר הישן או שאתה נכנס לחדש, מה שאתה רוצה, וזה בעצם חל בשנת 96'.

באו ראשי הרשויות ואמרו, ומה אתנו? הרי גם אנחנו, המעמד שלנו והסידור הזה שלנו בדיוק כמו המעמד הישן של חברי כנסת. אמרו להם באופן וולונטרי – אתם יכולים לבחור גם, תחליטו, בין שנת 96' ל-98'. נתנו להם תורה שבעל-פה, ואמרו להם אתם יכולים להתאים את עצמכם או לפה או לפה. בשנת 98' בעצם עשו את החקיקה, כמדומני, לגבי חברי הכנסת החדשים, ואז שם הורידו גם.

ראשי רשויות חדשים.

כן. הורידו את מגבלת הגיל, אבל אפשרו להם גם בין 96' ל-98' לבחור את האופציה.

מכיר דבר כזה?

זה מה שאמרה לי מרגלית.

ב-96', בעקבות השיפור בשכר של חברי הכנסת ובקשת ראשי הערים, נתנו להם אופציה, באו ואמרו: אתם באמצע קדנציה, אתם יכולים לבחור. אתם תקבלו את תוספת השכר אם תרדו ב-2% פנסיה.

מכוח מה אמרו להם את זה?

וולונטרית.

משהו וולונטרי.

הם חתמו על התחייבות.

- - -

לא חשוב. אני לא נכנס כרגע.

אני הגעתי אחרי. אבל ב-98' עיגנו את זה בחקיקה.

- - -

אתה עכשיו הורג את השליח?

באוגוסט 98', בהחלטה שהתקבלה עיגנו את זה בחקיקה.

כן, הבנתי.

זה עוגן בחקיקה.

עד 98' - - -

גלעד, שנייה.

אנשים לא פרשו.

מרגלית, רק אני פה שואל שאלות, גם הוא לא. בין 96' ל-98' היה הליך לא פורמלי, לא מעוגן חקיקתית, אבל יש בו גם היגיון פקידותי. גם אם הוא לא סודר באופן פורמלי, היה בו היגיון בגלל עצם העניין שבשנת 98' שינו את החקיקה והבינו שמעמד ראשי הערים הוא זהה לכנסת, זה אומר שהיה פה קטע חשיבתי, הרציונל היה נכון באותה נקודת זמן.

לכן, אפשרו להם. אמרו להם, הרי ממילא אין לכם בחירות עכשיו, זה רק בשנת 98', עד אז תחליטו – בתווך.

ההסדר הזה היה קשור לגיל 40, מרגלית?

לא.

זה היה קשור לשכר מול 2%.

זה השכר מול 2%. ההסדר החקיקתי, בסוף הוא קבע הוראות מעבר ובין השאר אמר שמי שקיבל את תוספת השכר, הזכאות שלו לקצבה תהיה מגיל 45, בעוד שמי שלא קיבל את התוספת, והוא צבר 4% לפנסיה, הזכאות שלו לפנסיה תהיה מגיל 40. בסופו של יום, ב-98' עשו הסדר שהבדיל בין אלה שקיבלו את תוספת השכר לבין אלה שהמשיכו כמו שהם התחילו. אלה שהמשיכו כמו שהם התחילו סיימו כמו שהם התחילו, ואלה שקיבלו את תוספת השכר בעצם קיבלו את התנאים החדשים.

בגדול, הרציונל שלי אומר שבסופו של דבר עשו את ההשוואה. צריך גם להבין מה קרה. אחד שבא בשנת 97', הוא לא ראה את עצמו פורש, הוא ראש עיר מכהן והוא משוכנע שהוא גם ייבחר עוד פעם. לכן, צריך להבין מה הרציונל שקרה פה, ובסופו של דבר הרציונל אמר, אנחנו רוצים להיות כמוהם, אותו דבר.

מה שאני יכול להציע - - -

אל תציע עוד. לכן אני אומר, זה מה שקרה בתקופת הדמדומים. איך אני יודע שזה נכון וזה מה שקרה? כי בעובדה, ככה המציאות הייתה. החבר'ה בשנת 98' יצאו לבחירות, חלקם לא נבחרו. באו למשרד הפנים – אני מדבר כרגע על אלה שהיו מתחת לגיל 40 – לא קיבלו, לא באו ודרשו את הפיצויים שלהם, לא כלום, חיכו עד גיל 45. זאת אומרת, הם חיכו לפחות שש שנים, חלקם אפילו יותר.

באו בגיל 45 למשרד הפנים, דפקו בדלת, אמרו שלום, אתם זוכרים אותנו? אמרו להם, בטח, אתם הייתם לפני. יפה, הגיע הזמן. ושילמו להם ככה עשר שנים פנסיה. זאת אומרת, המערכת גם התאימה את עצמה והתנהגה בהתאם.

לכן, אני רואה את הרציונל מסתדר לי, אני רואה את ההתנהלות של המערכת גם מסתדרת לי בהתאם לאותו רציונל. מה שנשאר כרגע זה רק לשנות את החקיקה טכנית כי כנראה נפלה טעות סופר, ואם באותה נקודה זמן – זה מזכיר לי מה עשינו רק לפני שבוע בחוק המים; עשינו כאן חוק שטעינו בו בהגדרה, מזל שתומר עלה על הטעות.

והחזרנו.

והחזרנו את זה. אני מניח שאם לא היינו עולים על הטעות, בעוד חמש-שבע שנים מישהו היה מתעורר ואומר יש פה טעות. והטעות באמת הייתה טעות סופר, טעות טכנית.

לא יודע. מרגלית הייתה שם - - -

היא לא הייתה בתקופה ההיא.

לא.

אני גם קראתי חלק מהפרוטוקולים, אני גם שמעתי את מי שבעצם דחף את זה, ביקשתי ממנו לבוא – הוא בא אלי בזמנו, מר צביקה כהן, הוא סיפר לי את סיפור המעשה כי הוא היה שם והוא דחף את זה מול גולדמן – ולכן אני רואה את זה, גם ברציונל זה נשמע לי הגיוני משום שאם אני הייתי מחוקק את זה היום זה מה שהייתי עושה, הייתי מאפשר בתווך.

הרי ברור, מה קרה? ראש עיר שנניח פרש שנה אחרי, אין בעיה אתו. לכאורה, אותו רצף. אני מבין – חדש, חדש. כשהיינו בעירייה, תמיד הייתה הבחנה בין עובד חדש שהתקבל עכשיו לבין עובד ישן שתוך כדי השירות שינינו את הכללים. שם תמיד הייתה גמישות לאפשר לו את המקסימום שלא ייפגע.

יש גם בהגדרה משפטית, לפי היועץ המשפטי שלי, "אשם תורם", המדינה גם.

ודאי. המדינה גם התנהגה ככה. המדינה התנהגה ככה – הנה, צביקה הגיע – אני מבין שזה מה שדיברו איתם. עזוב עכשיו את החוק, אנחנו נשים את החוק בצד שנייה. יש מה שנקרא תורה שבעל-פה שהסבירו לאנשים באותה תקופת זמן, זה כמעט לפני 20 שנה.

אז זה מה שהסבירו להם. איזשהו פקיד – גם אם הפקיד טעה, זה מה שהוא הסביר להם וככה הם התנהגו וככה הם קיבלו את ההחלטות, והמערכת גם ככה קיבלה את ההחלטות, בהתאם. זאת אומרת, כל הפאזל הסתדר. הם לא קיבלו את הפיצויים והם חיכו שנים, הרי בן אדם רציונלי דופק ואומר, רבותי איפה הפיצויים שלי, תביאו לי את זה מחר בבוקר. הוא לא מחכה שבע שנים או שמונה שנים.

הם באו לקבל את הפנסיה והפקיד אמר להם, אתם צודקים ונתן להם את הפנסיה, לא אמר להם כלום.

הייתה טעות של הפקיד.

כן, אבל אני רוצה לומר, בסוף הפקיד זה המערכת. יש מערכת, יש היגיון. יש היגיון ויש טכניקה, אלה שני דברים שונים. לפעמים ההיגיון שלנו לא נתפס, אנחנו לא מוכנים משום שזה לא הגיוני, ולפעמים ההיגיון נתפס אבל כנראה הייתה טעות בטכניקה.

לכן, אמרתי לגלעד, מעניין אותי יותר סיפור המעשה, מה היה באמת. לפי זה אנחנו נתאים את ההחלטה שלנו כי בסופו של דבר אתה צריך לבוא בצדק, לא בדין. בצדק. אתה צריך להבין מה קרה באותה נקודת זמן, זה הדבר הכי נכון, הכי צודק.

יש לי הצעה.

בבקשה.

קודם כול, אני חוזר. בנסיבות כאלה, לתת אחורה זה מאוד מאוד - - -

שמענו את זה. בוא תתקדם.

ברור שיש כאן טעות, לכן אנחנו לא מבקשים את הכספים ששולמו בחזרה. אני חושב שאפשר להיות יותר נדיבים בתקופת ההתארגנות ממה שהציע האוצר בגלל שזו הייתה טעות של משרד הפנים, ועל זה לדון. בסופו של דבר זאת עמדתנו.

הבנתי. מאה אחוז. תודה רבה. אכרם, אתה אחד מהחבר'ה?

אני רוצה להסביר לך, זה אולי יעניין אותך. זה חשוב.

קודם כול, אכרם – הבנתי רק היום בבוקר שהוא חלק.

אני רק אתמול הבנתי.

שהוא חלק מהאשמים.

למה אתמול הבנתי? בזכות הבחור שיושב כאן. אתמול בערב מתקשר אלי עיתונאי מ"כלכליסט" שהבוקר הכרתי אותו – הציג את עצמו, אני לא מכיר אותו – התקשר ואמר לי שאני חלק מהחמישה או שישה או לא יודע כמה.

אמרתי לו שאף אחד לא פנה אלי, אף אחד לא דיבר אתי, משרד הפנים מעולם לא זימן אותי לישיבה ולא דיבר אתי. אני הייתי ממלא מקום ראש המועצה בדלית אל כרמל מ-89' עד 98' ובזמנו היה מנכ"ל משרד הפנים מרדכי מרדכי, הוא כתב לי באוגוסט 2001 שמגיעה לי קצבה בערך 25.6% ואני אקבל את זה ברגע שאני אגיע לגיל 45. לקחתי את המכתב והשארתי בתיק.

אני בגיל 44 התמניתי להיות ראש עיר הכרמל עד סוף 2008. סיימתי ב-2008 ולא הלכתי לבחירות. משרד הפנים שלח לי שמגיעה לי קצבה רק ב-1 בינואר 2009, גם כשכיהנתי ראש עיר אמרו, אתה לא יכול לקבל שתי קצבאות, למרות שאיש צבא, אם היה פנסיונר מהצבא והיה נבחר נגיד במועצות המקומיות היה יכול לקבל שתי משכורות. אבל אמרנו זה החוק, אנחנו מכבדים את החוק.

ב-1 בינואר 2009 אני הייתי בגיל 50 ואז התחילו לשלם לי את הקצבה של פחות מ-26%. אני ראיתי, תיקון החוק כאן נעשה ב-99', אנחנו סיימנו לפני 99', ואני שואל את עצמי – ראש המועצה שכיהן אתי וסיים אתי, הוא קיבל את הפנסיה בגלל שהוא יותר מבוגר ממני, ואני, אין לי פנסיה אחרת, זו הפנסיה היחידה והיום אני בן 57.

אני רק שואל את משרד הפנים, החבר'ה המכובדים, איך יכול להיות שאני צריך לשמוע מכתב – אני לא יודע מי מדליף לו, מי אומר לו – אבל אני לא צריך לדעת? אני יושב כאן, אף אחד לא אומר לי שאני ברשימה הזאת, אף אחד לא שוחח אתי, לא ממשרד הפנים, לא ממשרד המשפטים ולא מאף משרד אחר. אם לא הייתי יודע ממנו, לא הייתי מגיע כי היום הייתה לי ב-9:15 ישיבה עם סמנכ"ל משרד הכלכלה, ובגלל שהוא אמר לי, לקחתי את כל החומר שלי והבאתי אותו כדי להראות להם מתי קיבלתי את האישור, מתי קיבלתי את הפנסיה.

אם ככה מתנהלים העניינים, אז אני מתבייש, אם מישהו רוצה לתפוס טרמפ על כתפיים של נבחרי הציבור. אז אני אומר, אם יש בעיה, משרד הפנים משרד בכיר ורציני, היה צריך לזמן אותנו, להגיד לנו כך וכך, אולי היינו הולכים לבית-המשפט, אולי היינו תובעים כי אני גם רק בגיל 50 קיבלתי את הפנסיה, יש אנשים שאומרים קיבלו בגיל 45, חמש שנים לפניי.

לכן אני אומר, זה לא הגון, זה לא אחראי שהעניינים האלה כך מתנהלים. כל מה שיחליטו חבריי – אני לא אשתתף כי אסור לי להשתתף וגם לא מכובד ולא אחראי להשתתף – אבל אני אומר, לא ככה צריך לנהל את העניינים. בושה שככה מנהלים דברים כאלה בצורה כל כך זדונית שכתב צריך לעדכן חבר ועדה שהוא ברשימה.

סליחה שאני מערב אותך אבל אני התקשרתי אליו אתמול לשאול אותו אם אני ברשימה. הוא לא ידע מה לענות לי.

קודם כול, כל מילה בסלע. כשהמדינה מתנהלת ככה, בושה וחרפה.

אבל מחמאה לכתב שידע.

הוא דיבר אתי. הוא נמצא כאן, הכרתי אותו הבוקר.

שחר אילן. אז אנחנו ניתן לו מה שנקרא פרס פוליצר, אבל בושה וחרפה שמדינת ישראל מתנהלת ככה.

לא גנבנו, לא פשענו.

לא קשור, אנשים ברמה האישית. זה כמו שאני לא יודע מה הפנסיה של אף אחד כאן, כולל לא של הכתב ולא מכיר את התיק הרפואי, וככה צריך להיות, בוודאי ובוודאי נבחרי הציבור האלה שיצאו לפנסיה, הם אזרחים לכל דבר ועניין והסיפור לא צריך להתגולל על דפי העיתונים. זה צנעת הפרט בכלל פה בסיפור הזה, ברמת השמות בוודאי. בוודאי שהוא לא יודע כלום. אני דרך אגב רק הבוקר שמעתי את השם השלו, לא ידעתי. בכל מקרה, זה לא חשוב לי.

לדעתי, זו נקודה חשובה שמשרד הפנים יודע לפחות שבע, שמונה שנים על הטעות הזאת, ולא פנה לאף אחד מהמעורבים להגיד לו – שים לב, יכול להיות שבעתיד - - -

סליחה. כתוב כאן שחר אילן - סומך עליו - התשלום התגלה ב-2005.

12 שנה.

12 שנים.

ולא פנו לאף אחד מהאנשים להגיד להם: תקשיבו, יכול להיות שבעתיד - -

לא הרמתם טלפון.

- - תהיה בעיה, תדעו מה לעשות עם הכסף, אולי תשמרו אותו בצד באיזו קופה.

דרך אגב, צריך להבין, נבחר ציבור, אחרי מספר שנים שהוא יוצא לפנסיה של 5,000, 7,000 שקלים, זו הפנסיה שלו, זה מטה לחמו. בסוף, מזה הוא מפרנס את משפחתו. אתם 12 שנים לא מדברים איתם?

אדוני, אפשר רק לחדד? עורך-דין דניאל דושניצקי מהתנועה לאיכות השלטון. בדיון הקודם ב-2012 - - -

לא, לא, תעצור.

רק נאמר שהוזמן לפחות אחד לשימוע. רק רוצה לציין את זה.

לא, לא צריך. אתה לא צד בעניין בכלל. אני קורא פה, ב-2005 התגלתה הטעות, אבל התשלום לא הופסק.

לא הופסק, אבל לא אמרו להם.

גם לא אמרו להם. אומר אכרם, בכלל הוא לא ידע. אחרי זה הוא התגלגל לעוד אירוע. הרי אחרי כן הוא התגלגל לעוד מועצה. אז עכשיו הוא חדש או ישן? אם יש הפסקה מה קורה? אז הוא הופך להיות חדש או ישן?

אני חושב שמשרד הפנים - - -

לא חשוב, אני רק מעלה את התהיות. בסופו של דבר צריך להבין שכל בן אדם זה עולם ומלואו. דרך אגב, גם נבחר ציבור הוא איש שכשצובטים אותו כואב לו, דרך אגב הוא גם אוכל קצת, טיפה, גם שותה טיפה, צריך להביא קצת אוכל לילדים, גם הוא – טיפה, לא הרבה, טיפה – ובסך הכול בדרך כלל יש להם פנסיות מאוד קטנות משום שמדובר במספר שנים מאוד מצומצם כי הם צעירים. אז מדובר – איך הוא אמר – 20% פנסיה, 25% אחוזי פנסיה יש לו, זה מהבסיס הפנסיוני.

אני חושב שאפשר לדבר עוד פעם - - -

אז לכן אני אומר, גם נבחרי ציבור, אני מבין שבון-טון לחבוט בהם – מושחתים, גנבים, כל הכתבות, הכול בסדר - אבל בסוף בסוף, שורה אחרונה כשהוא יוצא לפנסיה והוא הולך מה שנקרא למדבר, אז הוא מזה מתפרנס. זה מטה לחמו, הילדים שלו אוכלים מזה, מה-5,000, 7,000 שקלים האלה.

לכן אני אומר, אנחנו לא מבקשים חזרה את הכספים.

תודה רבה. תודה. על זה היה אומר הגשש – תודה רבה, איפה לשכת הסעד?

לא. נתונים מבקשים, אבל לא אנחנו, אני לא משרד האוצר - - -

ברשותך, הבנתי. אני רוצה ברשותך להקריא את המכתב של שר הפנים, בבקשה. בבקשה, תקריא לנו אותו.

מכתבו של שר הפנים: "בשנת 1999 קיבלה ועדת הפנים החלטה לפיה נבחר בשכר שחדל לכהן לפני שהגיע לגיל 45 יקבל קצבה החל מהיום בו יגיע לגיל 45. הוראת התיקון לא כללה הוראה לעניין התחולה, כגון לגבי נבחרים שבעת פרישתם היו מתחת לגיל 45 ופרשו לפני התיקון.

לאור התיקון שצוין לעיל, אישר בטעות מנכ"ל משרד הפנים דאז את גמלתם של מספר נבחרי ציבור שפרשו והיו מתחת לגיל 45 וזאת ללא שימת לב לכך שתיקון ההחלטה לא חל ביחס אליהם שכן פרשו מספר חודשים לפני התיקון.

במהלך 2012 החליט שר הפנים דאז לתקן את ההחלטה רטרואקטיבית ובהתאם הועבר נוסח לתיקון ההחלטה לוועדת הפנים – שהיא גם בעלת הסמכות - והתקיים דיון בעניין, כאשר בקשה זו נדחתה על-ידי הוועדה.

אבקש לקיים דיון נוסף בוועדה שבראשותך ולתקן רטרואקטיבית את ההחלטה, כך שתחול על הנבחרים שחדלו לכהן ממועד הבחירות של נובמבר 1998.

ראוי כי אותם חמישה נבחרי ציבור לא ייענשו על החלטה, אשר נגרמה כתוצאה מטעות אנוש ואודה לך אם ועדת הפנים תסייע לנו בהגשמת מטרה חשובה זו."

תודה רבה. אנחנו מעלים את זה להצבעה ככה?

קודם כול חמישה, צריך להיות שישה. במקום חמישה – שישה.

מוני, מבחינת מספרים, כמה אנשים קיבלו, כמה אנשים יקבלו אם נתקן את ההחלטה רטרואקטיבית ומה הסכומים?

למיטב ידיעתנו, מדובר על שישה אנשים שאנחנו מכירים אותם, יותר נכון שבעה – אחד שלא קיבל עדיין והוא רוצה לקבל בהנחה וזה יתוקן, אם זה יתוקן – אז זה שבעה, ואולי יש בודדים נוספים שאנחנו לא מכירים, זה קרה לפני הרבה שנים.

תלוי גם מה הנוסח של התיקון.

מה מבטיחנו שלא תהיה נהירה?

רק בחירות של 98'.

שוב, אני לא יודע להגיד בוודאות את המספר הסופי. אנחנו יודעים על שבעה, נכון לרגע זה.

זו הבעיה, שאתה לא מסוגל לומר את המספר הסופי.

זה היה לפני הרבה מאוד שנים ואני בסוף לא המעסיק של העובדים. אני מניח שאולי יהיו עוד בודדים, אני לא מניח שיהיו עכשיו רבים.

תבינו על מה מדובר. עברו 20 שנה מאז. אלה שמדובר בהם, עוד מעט הם כבר בגיל פנסיה עכשיו.

שבעה כולל חבר כנסת?

כן.

אלה שכבר יצאו אז לפנסיה הם כבר מבוגרים. מדובר בסך הכול, כל הקבוצה היא קבוצה של כמה מאות בודדות, בכלל בפוטנציאל.

אבל הם יקבלו רטרואקטיבית, לא?

אז מדובר אני מניח מקסימום בעשרות, לא מדובר במאות. בבקשה, חברת הכנסת גרמן.

אני מתנצלת באמת שאני איחרתי. אני לא יודעת אם אנחנו שמענו את חוות הדעת של משרד המשפטים וכזכור לי - - -

שמענו.

ומה הייתה חוות הדעת? הם אישרו את זה?

תבואי בזמן, תשמעי. הלאה.

אתה לא - - -

אני מתחיל דיון ב-9:00 בבוקר, אני לא מתכוון כל מי שנכנס. ביקשת רשות דיבור, גם בפעם הקודמת ביקשת את רשות הדיבור. משרד המשפטים באופן בסיסי לא אוהב חקיקה רטרואקטיבית.

הוא לא בעד.

במקרה הספציפי הזה.

אני חידדתי האם יש עוד חקיקות רטרואקטיביות שהם לא אוהבים, אז הם אמרו לי: לא, במקרה הספציפי הזה אנחנו לא אוהבים, יש מקרים שזה נכון.

כי זה - - -

בסדר. תלוי לפי העניין, מה שנקרא.

טוב, הם לא תובעים את החזרת הכספים.

לא, זה לא קשור עכשיו. אנחנו כרגע לא בדיון של החזרת הכספים. אני מביא את זה להצבעה ככה? איך זה עובד?

מכיוון שסעיף 2(ב) שבו אנחנו מדברים הוא סעיף שבעצם כבר נמחק – הרי בתיקון הגדול שעשינו ב-2013 – אז אנחנו נצטרך לתקן את התיקון שעשינו ב-2013, לתקן שם את הוראת המעבר, זה מבחינת הטכניקה החקיקתית, ולכתוב שלגבי מי שחדל לכהן אחרי יום – אנחנו נתקן כך ש-2(ב) יחול על מי שחדל לכהן מ-1 בנובמבר 98'.

זה תיקון שלכם, לא שלנו.

מבחינת התאריכים של הבחירות אני שואל, מוני.

הבחירות היו ב-20 בנובמבר.

זאת הצעת שר הפנים, אגב, בנוסח שלכם.

אני נצמד לבקשה של שר הפנים.

שר הפנים רוצה להחיל את סעיף 2(ב) ב-1 בנובמבר 98'.

אני לא ממציא משהו ולא מרחיב משהו. מה שכתוב, בקשת שר הפנים היא כזאת?

שזה יחול על מי שחדל לכהן אחרי 1 בנובמבר 98', ומבחינת הטכניקה אנחנו נצטרך לעשות תיקון של התיקון שהיה ב-2013.

אוקיי. מי בעד תיקון החוק כפי שהוצג, ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?

אני לא משתתף.

הצבעה

בעד – 3

נגד – 1

נמנעים – 1

החלטת הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו) (תיקון), התשע"ו-2016, נתקבלה.

ההחלטה התקבלה. שלושה בעד, אחד נגד, נמנע אחד.

תודה רבה לכולם, המשך יום טוב. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 09:40.