הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 335

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שלישי, י"ט בטבת התשע"ז (17 בינואר 2017), שעה 12:05

הצגת הדו"ח לאובדן מזון והצלת מזון בישראל ע"י לקט ישראל - במסגרת יום לעידוד הצלת עודפי מזון בכנסת

חברי הוועדה: יעקב אשר – מ"מ היו"ר

עבדאללה אבו מערוף – מ"מ היו"ר

זוהיר בהלול

עבד אל חכים חאג' יחיא

יעל כהן פארן

אורלי לוי אבקסיס

אלי גורדון - מנהל שירות המזון הארצי, משרד הבריאות

יוכבד אילוז - מנהלת מחלקת עיזבונות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ד"ר נעמי בק - עמיתת ממשק, החטיבה למחקר, כלכלה ואסטרטגיה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

רותם שמאי - מנהלת תחום תכנון ומדיניות, המשרד להגנת הסביבה

איציק שחר - מנכ"ל משותף של חברת שחר תשלובות בע"מ, התאחדות התעשיינים

רותם אסף - מנהלת תחום, התאחדות התעשיינים

פנינה בן דוד - כלכלנית, התאחדות בתי המלונות בישראל

אברהם ארליך - מנהל ענף הירקות, מועצת הצמחים

פרופ' אהרן טרואן - האוניברסיטה העברית

דנה פיליפ - האוניברסיטה העברית

גידי כרוך - מנכ"ל לקט ישראל

מיקי ברנדל - סמנכ"ל כספים, לקט ישראל

חן הרצוג - כלכלן ראשי, לקט ישראל

אלונה שפר קארו - חברת הוועד המנהל, לקט ישראל

אלינור מרמלשטיין - מנהלת מחלקת משאבי אנוש, לקט ישראל

לי דריימן - רכזת מש"א ועוזרת אישית למנכ"ל לקט ישראל

דבורה עמר - חשבת שכר, לקט ישראל

ניבאל עזאם - לוגיסטיקה, לקט ישראל

איאמן עזאם - לוגיסטיקה, לקט ישראל

יוסף אוחיון - לוגיסטיקה, לקט ישראל

תגל נייגר - מנהלת חשבונות, לקט ישראל

פלי מדר - מנהלת חשבונות, לקט ישראל

דקלה ינקו קנפו - מנהלת חשבונות, לקט ישראל

עידו גרוס - מנהל מרלוג, לקט ישראל

רפי בללתי - מנהל מרלוג, לקט ישראל

אייל וינשטוק - מעצב גרפי, לקט ישראל

אילנה רוזנבאום - יח"צ חו"ל, לקט ישראל

קרין ברוך - רכזת פיתוח משאבים, לקט ישראל

הלין מיטמן - פיתוח משאבים, לקט ישראל

גילת ירדן עומר - רכזת מתנדבים, לקט ישראל

עומר גלד - מנהל מדיה חברתית, לקט ישראל

פני פפר - לקט ישראל

אסף הדרי - לקט ישראל

ענת פרידמן קולס - לקט ישראל

חן שטרן - לקט ישראל

דבורה עמר - לקט ישראל

יוסף כהן - לקט ישראל

נעה כהן - לקט ישראל

נטלי כהן - לקט ישראל

אפרת מדואל - לקט ישראל

חן שטרן - לקט ישראל

מאיה אזולאי - לקט ישראל

ידידיה רוזנברג - לקט ישראל

דינה פידלר - לקט ישראל

פאול ליבה - לקט ישראל

עידן דהן - לקט ישראל

סמדר עובדיה - לקט ישראל

תמיר רוזנצוויג - לקט ישראל

אלי זרביב - לקט ישראל

אסף הדרי
עומר גלר

–
-

לקט ישראל
לקט ישראל

תומר שמש
משה בר

–
-

לקט ישראל
יושב ראש עמותת תנו יד לחירש ונכים למען נכים

נעה חסלוביצר - YNET

אלי מנדלבאום - YNET

דורון ביזונר - BDO

מתן נחייסי - BDO

עדן קנובסקי - שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את לקט ישראל

אביבה ברעם

שדלן/ית (פוליסי בע''מ), מייצג/ת את לקט ישראל

תומר רוזנר

לאה קריכלי

אהובה שרון, חבר המתרגמים

הצגת הדו"ח לאובדן מזון והצלת מזון בישראל ע"י לקט ישראל - במסגרת יום לעידוד הצלת עודפי מזון בכנסת

אני פותח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה, במסגרת יום לעידוד הצלת עודפי מזון בכנסת, על פי בקשת מספר חברי כנסת – חברת הכנסת שולי מועלם רפאלי שאני רואה שהיא עדיין לא כאן, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, חבר הכנסת אורי מקלב, חבר הכנסת חיליק בר וחבר הכנסת זוהיר בהלול.

רציתי לתת את רשות הדיבור לחברי הכנסת אבל אני לא רואה שמישהו מהמציעים הגיע. לכן נתחיל עם מנכ"ל לקט ישראל ואחר כך נשמע את חברי הכנסת.

אני רוצה לומר שתי מלים בעניין הזה. אני חושב שהנושא הזה הוא נושא בחשיבות עליונה. מדברים על זה הרבה מאוד ונעשים דברים בנושא הזה אבל אני חושב שהמדינה, הממשלה, ואולי בלחץ שלנו ואולי גם בחקיקה שלנו, יכולה הרבה מאוד לתרום לנקודה הזאת ויכולה להביא בסופו של דבר לאנשים הנזקקים, לאנשים החלשים, מזור וגם מיצוי מיטבי של מזון שקיים בשוק ושלא ילך סתם להשמדה ולעשות זאת בלי לפגוע בכלכלה ובלי לפגוע בפרנסה של אנשים אחרים. צריך לדעת את נקודות האיזון. המטרה היא מטרה נעלה וחשובה ואני חושב שבאמת טוב שמדברים על זה ואני מבין שיש מספר דיונים בכמה ועדות, כל אחד מההיבט שלה.

אני חושב שאנחנו באמת ניתן למנכ"ל לקט ישראל גידי כרוך להציג את הדברים ואולי גם לכוון מבחינתנו לדיון בוועדה כאן את הנקודות הפרקטיות איך אנחנו כחברי כנסת או כוועדה יכולים להמשיך את הפעילות החשובה הזאת. בבקשה.

תודה רבה אדוני. ברשותך, אני מבקש לחלק את ההצגה שלנו לשניים-שלושה חלקים. חן הרצוג, הכלכלן של BDO שערך את הדוח יציג את עיקרי הדוח. אחר כך אני אציג קצת נושאים של מדיניות ומה קורה בשטח וחברת הוועד המנהל שלנו, אלונה שפר קארו, תציג מהמומחיות שלה את ההיבט של הגנת הסביבה.

גם מהניסיון שלה.

מהניסיון שלה.

צהרים טובים. אני הכלכלן הראשי של חברת הייעוץ BDO שערכה את הדוח הזה יחד עם לקט ישראל.

אני חושב שקודם כל ממצאי הדוח הם ממצאים שצריכים לזעזע כל אחד. הממצאים מראים שבשנה האחרונה הלך לאיבוד בישראל מזון בשווי של 19.5 מיליארד שקלים. שליש מהיקף ייצור המזון בישראל הולך לטמיון. העובדה שהמזון הזה הולך לטמיון, זה מחדל. זה מחדל מבחינה כלכלית כי לקחנו משאב בשווי 1.7 אחוז מהתוצר ובעצם זרקנו אותו לפח. זה מחדל מבחינה סביבתית כי בעצם לקחנו את המשאב הזה והפכנו אותו לפסולת שממשיכה לזהם את הסביבה וזה מחדל מבחינה חברתית כי יכולנו לקח את המשאב הזה ולהשתמש בו לצמצום פערים והקטנת בעיית אי הביטחון התזונתי.

החידוש המרכזי של הדוח שלנו השנה הוא בחינת אובדן המזון גם במקטע המוסדי.

כמה היה בשנה שעברה?

בשנה שעברה התמקדנו בנושא החקלאות.

כמה כסף?

18 מיליארד שקלים. השנה עלינו ל-19 וחצי מיליארד שקלים. זה גידול בהיקף האובדן.

בגלל שהוספתם דברים נוספים.

נכון.

זה לא איזשהו גידול לעומת שנה שעברה.

נכון.

הוספתם עוד תחום ולכן זה גדל.

התחום של המזון המבושל במטבחים של בתי המלון, של אולמות האירועים, של הצבא, של בתי החולים. המטבחים המבושלים, שם יש את המזון עם הערך הכי גבוה, מזון שכבר לא רק גודל אלא גם הושקעה בו כל העבודה והמשאבים לבשל אותו, הולכות לאיבוד בשנה 64 מיליון ארוחות. 1.1 מיליארד שקלים של מזון שאפשר היה לקחת אותו ובעצם להעניק אותו לאוכלוסיות המוחלשות. מזון בריא, מזין ואיכותי.

מה ההגדרה של אוכל מבושל שנשאר? זה אוכל שלא יצא מגבולות המטבח וחזר.

נכון. לא מסתכלים על מה שנכנס לך לצלחת. אם היית מכניס גם את האובדן בצלחת, היית מגיע למספר פי שלוש. אנחנו מדברים לא על הבזבוז.

רציתי לדעת מה הקריטריון מבחינתך.

הקריטריון הוא מזון שנשאר במטבח או בעצם לפני שהוא הוגש לשולחן. אלה 64 מיליון ארוחות בשווי 1.1 מיליארד שקלים.

חלקם אפילו מגשים סגורים ועטופים.

נכון.

האינטואיציה הראשונה להגיד היא למה הם מבזבזים כל כך הרבה, למה הם בעצם לא עובדים בצורה יעילה. זה נכון שצריך להקטין את הבזבוז אבל צריך לזכור שבסופו של דבר אפילו בצבא עברו היום בהרבה מאוד מקרים לקייטרינג, להסעדה עסקית שבעצם יש לה את השיקול למנוע אובדן אבל אין ברירה, כיוון שאנחנו לא מוכנים לסבול מצב של מחסור במזון, אתה לא מוכן שיהיה חסר לך אוכל, לא באירוע, לא בצבא ולא בבית החולים, וכיוון שיש חוסר ודאות, אתה לא יודע באמת כמה יגיעו לחדר האוכל, אין ברירה אלא ניהול כלכלי נכון מחייב יצירת עודף ממוצע כדי שגם ביום הקיצוני יהיה מספיק לכולם.

השאלה היא מה עושים עם העודף הזה והעובדה שהעודפים האלה בעצם נזרקים לפח במקום להיות מנוצלים ומועברים למוחלשים, אני חושב שכאן יש איוולת וכאן יש מחדל, ובמיוחד כאשר מדובר במזון אבוד שמקורו בכספי המסים שלנו. אם נסתכל על המזון האבוד בחברות הממשלתיות, בצבא, במשטרה, בבתי הסוהר, זה מזון שנקנה מהכספים של כולנו, מכספי משלם המסים, והעובדה שלממשלה אין מדיניות שבאה ואומרת מה צריך לעשות עם זה, אני חושב שזה מחדל.

אם נסתכל מה קורה במדינות מערביות אחרות, שם יש חובת הצלה ובעידוד הצלה כמדיניות ממשלתית. למשל בארצות הברית, החוק הפדרלי אומר שאם אתה רוצה להתקשר במכרז עם הממשלה לספק מזון, אתה חייב לתרום את העודפים.

תרמת את העודפים, אבל אני רוצה את הניסיון מהעולם. הוא תרם את העודפים. השאלה היא מי מטפל בהמשך, מנקודת הקצה הזאת. האם שם המדינה מעורבת באיזשהו תהליך? הרי בסופו של דבר התהליך יכול להיגמר בתרומה אבל מי מטפל בזה הלאה? מי משנע את זה? מי מביא את זה? לאן זה הולך? האם זה הולך למקומות הנכונים או שאולי מחר זה יגיע דווקא למישהו שהוא לא צריך את העזרה הזאת והוא יאכיל את עובדיו במקום לקנות בחברת הסעדה? מה ההמשך של נקודת הקצה הזאת?

אולי אני אספר בכמה מלים איך לקט ישראל פועלת.

אתה תוכל אחר כך להשלים.

אני אספר מהניסיון של לקט ישראל, איך אנחנו עובדים. זאת שאלה מאוד מאוד נכונה, לאן בסופו של דבר מגיע המזון. לקט ישראל עובדת עם 185 עמותות בכל הארץ למזון כללי, בעיקר לפירות וירקות - זאת החוזקה של לקט ישראל – ועוד 22 עמותות בתחום של מזון מבושל. אנחנו הולכים ובודקים עם בתי תמחוי שמקבלים מזון מבושל, בודקים אותם בציציות. בודקים את היכולות שלהם לשמור על אותו איכות של מזון כפי שאנחנו קיבלנו אותו. אנחנו עובדים עם חברות בטיחות מזון שמייעצות לנו ויש לנו בצוות שתי תזונאיות, דיאטניות, שהן אחראיות על התחום של בטיחות מזון. הדבר האחרון שאנחנו רוצים שיקרה זה שבגלל שאנחנו רוצים לעשות משהו טוב, בסופו של דבר מישהו ייפגע חס וחלילה מאיזשהו אירוע של בטיחות מזון. לכן אנחנו מאוד מקפידים בתחום של בטיחות מזון.

לגבי לאן זה מגיע. אנחנו עובדים מול העמותות. העמותות האלה עובדות מול לשכות הרווחה העירוניות. הלשכות אמורות לדעת מי האנשים שזקוקים למזון.

לאחרונה התברר לי שלשכות הרווחה העירוניות לא פותחות תיקים רק אם יש צורך במזון אלא אם יש משפחות שזקוקות לדברים נוספים, אז נפתח תיק. על צורך או תמיכה במזון, על זה לא פותחים תיק ברווחה. זה קצת מחליש את היכולת שלנו להגיע לאותם אנשים. יחד עם זאת, עכשיו במכרז שמתברר בממשלה – משרד הרווחה הוציא מכרז בנושא של ביטחון תזונתי שיש בו חלק קטן ומסוים לנושא של הצעת מזון של פירות וירקות – שם אנחנו כבר הולכים לפי המדיניות הממשלתית ויש הגדרה, ממש תעודות זהות ושמות של אנשים – שוב, בשיתוף פעולה עם לשכות הרווחה העירוניות – מי האנשים שהכי נזקקים ולשם אנחנו עכשיו נכוון את התוצרת שלנו. זאת אומרת, בהחלט אנחנו יודעים להבדיל לאן ילך המזון הזה.

מה שחשוב לי להדגיש בזה זה את נושא בטיחות המזון, שם אנחנו מאוד מאוד מקפידים. יש לנו צוות שבודק, וחלקן נמצא כאן אתי היום, בודק יום יום את המזון איך הוא מגיע ולא רק איך הוא מגיע אלא איך הוא נשמר בעמותות. גם מקום בו אנחנו נותנים רק פירות וירקות, אנחנו נבדוק את כל המזון שיש בו.

אין נגיעה ברגולציה, בעין המבקרת, למשרד הבריאות למשל?

בהחלט יש. אנחנו משתפים פעולה עם משרד הבריאות בזה. עכשיו צריך לקבוע תקנים איך יעבדו העמותות בעקבות מה שנקרא חוק הקורנפלקס. יש הגדרה של תקנים איך העמותות צריכות לפעול. עדיין לא הוגדרו התקנים האלה. ייקח בערך ארבע שנים עד שיגדירו אותם כפי שהחוק מאפשר.

אני רוצה לגעת בעוד כמה נקודות.

שאלה לגבי הפריסה של שירותי הרווחה. האם יש היענות מלאה של כל שירות הרווחה? האם מבחינת האג'נדה של הרשויות זה דבר שנמצא בתוך תהליך מוסדר?

עד היום לא נתקלנו ברווחה שמתנגדת ישירות לפעילות שלנו.

צריכה להיות רווחה שיוזמת את זה.

רווחות לא יוזמות את זה כי אין להן פתרון. אנחנו יודעים שלרווחות אין פתרון.

אני מכיר עירייה אחת, בה הייתי ראש עיר, שהרווחה הייתה יוזמת מאוד בדברים האלה ולא רק בדברים האלה.

כן, אבל כפתרון. מה שאנחנו רואים היום זה שהרווחות מגיעות או מפנות את הזקוקים למזון, מפנות אותם עם פתק לאותן עמותות שיכולות לספק את המזון. זאת הפעילות שאנחנו מכירים. יכול להיות שלא הגענו לכל.

ברשותך, עוד כמה נקודות. אנחנו לא מצילים את המזון לשם הצלת המזון. בסופו של בר המזון הולך לאותם נזקקים והפער של אי ביטחון תזונתי היום במדינת ישראל הוא כשלושה מיליארד שקלים. מה זה אומר שלושה מיליארד שקלים? אם נשתמש בשלושה מיליארד שקלים, נצטרך לקנות מזון, נוכל לקנות מזון בשלושה מיליארד שקלים. זה יחס של אחד לאחד בנושא הזה. היופי במזון הוא שיש כאן מינוף. לקט ישראל יודעת למנף לפחות פי 1.36, נקרא לזה 1.4, אחד לארבע. זאת אומרת, על כל שקל שמשקיעים בלקט ישראל, אנחנו יודעים לייצר ארבעה שקלים של מזון. אם הפער הוא שלושה מיליארד שקלים, בעצם אנחנו צריכים כ-810 מיליון שקלים כדי להתגבר על הפער הזה.

מבחינת הצלת מזון, דיברנו קודם על מזון בשווי 19,5 מיליארד שקלים. אלה הרבה מספרים אבל אני הבהיר אותם. זה סך האובדן מזון. מתוך זה אנחנו מעריכים שמזון בשווי שמונה מיליארד שקלים הוא בר אכילה. זאת אומרת, 1.2 מיליון טון הוא בר אכילה מתוך ה-2.4. בערך חצי. אנחנו אומרים שיש מצד אחד שמונה מיליארד שקלים של מזון להציל, מצד שני יש פער של שלושה מיליארד שקלים לביטחון תזונתי. זאת אומרת, אנחנו יכולים לחבר ביניהם. עד היום לא מחברים ביניהם וכאן זה נושא של מדיניות. אנחנו חייבים שתיקבע מדיניות ומדיניות יכולה לקבוע רק הממשלה. ברגע שהממשלה תתחבר לאומות העולם שהכריזו ב-2015, בספטמבר 2015, על יעד של צמצום אובדן המזון בחמישים אחוזים עד 2030 – זאת אומרת, נתנו לזה 15 שנים – הרבה אומות עולם הצטרפו לזה אבל ממשלת ישראל עדיין לא הצטרפה. אני חושב שחייבים לקבוע את המדיניות הזאת כי ברגע שקובעים את המדיניות, מכאן זה יחלחל למטה. בהתחלה אלה רק מלים, לא צריך לשלם כסף, לא צריך להיבהל מתקציבים אבל באיזשהו שלב כן נצטרך תקציבים.

אתה יודע איך זה עובד כאן בבניין הזה או בהחלטות של משרד האוצר. כל דבר, גם אם הוא דיבור אבל בסוף יביא כסף, עוצרים אותו בשלב הדיבור. זאת הבעיה ועם זה צריך להתמודד.

אני מקבל גם את זה.

אתה אומר את זה כחבר בקואליציה.

כן. אני אומר את זה כחבר בקואליציה.

אני צריך להיות אופטימי בקטע הזה ולהגיד שאני מקווה שזה כן יקרה. אני חושב שקביעת המדיניות הוא הכלי הכי חשוב שאנחנו יכולים כרגע לרצות והוא מופיע בדוח, בארבע מסקנות של הדוח. אחר כך יש המלצות נוספות והאחרונה בהן היא זאת שחן דיבר עליה לחייב חברות שמתקשרות עם הממשלה לתרום את עודפי המזון שלהן. בארצות הברית זה קיים משנת 2008 ועל סכומים מגוחכים כמו 25 אלף דולר מחייבים חברה שמתקשרת עם הממשל הפדרלי לתרום עודפי מזון. אני חושב שאנחנו חייבים את זה וזה מה שיקדם הכי הרבה את הנושא של הצלת מזון.

חן, אתה סיימת?

רק לנושא שהעלית בנושא העלות התקציבית. למעשה הצלת מזון היא לא פילנתרופיה. זאת לא נדבה. זאת פעילות הכלכלית ביותר, לקחת פסולת ולהפוך אותה למשאב. לכן את אותם תקציבי רווחה שכבר יש לנו, אם היינו מנתבים אותם להצלת מזון, היינו יכולים להגדיל את האפקטיביות שלהם פי 3.6, כי במקום ללכת ולקנות מזון או לתת לנצרכים מזון בשקל, תן לו פי 3.6.

לקחתם בחשבון גם את עלויות הפסולת?

בדיוק. אם תיקח בחשבון את ההשפעות הסביבתיות - - -

עזוב רגע את ההשפעות הסביבתיות. קודם כל, דבר אתי כמו פקיד לאוצר.

3.6 לשקל בלי סביבתי. אילו הייתי אומר לך סביבתי, הייתי אומר לך שזה אחד לחמש אבל עזוב, עם זה לא הולכים למכולת. אמיתי זה אחד לחמש, אם תיקח את ההשפעה.

תכף נשמע על ההיבט הסביבתי.

רק על ההוצאות התקציביות שקל לשקל, זה פי 3.6. אם תלך למזון המבושל זה עוד יותר כי זה מזון שהערך שלו גבוה יתר. לכן אפילו בלי עלות תקציבית, את אותם תקציבי רווחה שכבר יש לנו, אפשר לנתב אותם.

תקציבי רווחה שיש היכן?

בכל מקום.

השאלה היא תקציבי רווחה, איפה. בתחום של המזון? בתחום של ההאכלה במשרד הרווחה?

כן.

בתחום של הגמ"חים.

בתי תמחוי.

כמה המדינה מוציאה היום על מזון? רק על תקציבים של מזון, להאכיל פיות.

מאות מיליונים. למשל מפעל ההזנה לבתי הספר. הולכים וקונים כריכים ונותנים אותם לילדים נזקקים אבל יכולתי להאכיל אותם – זה מפעל ברוך וחשוב מאין כמוהו.

אתה לא מדבר על הפרויקט של הכריכים.

לא. של הארוחות.

זה לא כריך שנותנים להם. לא ארחיב את הדיבור על האיכות.

צריך את מעורבות משרד הבריאות.

כן. לחלוטין. פיקוח.

כמה מטרים או קילומטרים מבית הספר הזה יושב בסיס צבאי או בית חולים, שם יש עודף מזון שזורקים אותו. ניקח את זה משם ונעביר לבית הספר כך שנוכל להאכיל פי שלושה תלמידים.

הדברים ברורים. תודה.

אלונה שפר קארו תדבר על ההיבט הסביבתי. אני רוצה לומר שמאחר שאנחנו נמצאים במדינת העם היהודי, רק הערך העליון של בל תשחית, הוא ערך כל כך חשוב והוא מתחבר להיבט הסביבתי. אני חושב שאנחנו צריכים להיות אור לגויים בעניין הזה ולא הם להראות לנו שבארצות הברית יודעים להעריך גם משהו בהיקף של 25 אלף דולר בלבד וכאן אנחנו יכולים להשמיד דברים בהיקפים הרבה יותר גדולים.

מבחינה סביבתית יש כאן גם את הנזק לסביבה שבתהליך ייצור המזון והאנרגיות שמתבזבזות, המים, הדשנים, הזיהום, הכימיקלים ועד לאחר הייצור שלו כך שאנחנו מגיעים למקום שאתה כראש עיר לשעבר מכיר מצוין. העלויות האדירות של פינוי הפסולת. אחר כך לוקחים אותם וזורקים אותם בבורות גדולים בדרום הארץ. בינינו, אין במדינת ישראל היום, למרבה הצער - למרות היוזמות שהמשרד בזמנו הוביל – אין היום פתרונות לפסולת אורגנית. כשאנחנו מסתכלים כאן על 2,4 מיליון טון מזון לאורך שרשרת הייצור והצריכה שמתוכם ניתן להציל לפחות חצי, העלויות הן אדירות. כספים יש. יש את קרן הניקיון במשרד להגנת הסביבה ורשויות משלמות היטלים אדירים על ההטמנה של הפסולת האורגנית הזאת. זה מחזור של פסולת אורגנית והתקציבים צריכים ללכת גם לטובת הנושא הזה. הפסולת הזאת היא חומר גלם שיש לו תועלת חברתית וכלכלית. אין שום סיבה שזה יגיע להטמנה והרשויות המקומיות עוד ישלמו עליו מס הטמנה.

אני חושבת שהוועדה המכובדת הזאת צריכה לקרוא לכל הגופים – בעצם לעשות סוג של ביקורת - ממשלתיים שלמעשה אנחנו רואים שיש להם את הפוטנציאל להצלת מזון.

יש כאן מישהו ממשרד האוצר? לא. כמובן לא. הגיעו המשרדים שהם בתוך העניין אבל לא הגיעו אלה שתוקעים את העניין. החלק החשוב כאן הוא דווקא משרד האוצר וכדומה.

תודה רבה לשלישיית לקט ישראל.

אם אפשר, הצעה. אני מציע שאדוני כבוד היושב ראש ייתן כאן החלטה להקים כאן תת ועדה שתתכלל את כל הדבר הזה.

תודה על הרעיון. אנחנו צריכים לבדוק את זה עם היושב ראש הקבוע של הוועדה. אני לא מקים תתי ועדת. בסדר. הרעיון הוא רעיון טוב.

נעבור לחברי הכנסת. נתחיל עם חברת הכנסת אורלי לוי מיוזמות היום הזה והדיון הזה. לאחר שחברי הכנסת ידברו, אני אאפשר אם מישהו ירצה רשות דיבור. לאחר מכן נשמע גם את התייחסות משרדי הממשלה.

אדוני היושב ראש, חבר הכנסת אשר, אני רוצה להגיד לך תודה רבה גם על הרצינות של הוועדה, גם על כך שאנחנו מוצאים כאן בית משנה לשנה בו אנחנו באים ומציגים את הנושאים, את האבסורד ואולי את האדישות הבלתי נתפסת של החברה הישראלית כאשר מצד אחד יש לנו 18 אחוזים מהאוכלוסייה הישראלית שנמצאים בחוסר ביטחון תזונתי ומצד שני אנחנו הולכים ושורפים וטומנים או משמידים כ-2,4 מיליון טון. כשאנחנו מנסים להבין מה זה אומר, אנחנו מדברים על 18 מיליארד שקלים ואם אנחנו מחלקים כמה מזה יכולנו להציל, זה בסביבות החמישים אחוזים. יש כאן בזבוז לשמו. יש כאן ניכור כי אותם ילדים יישארו רעבים. יש כאן איזושהי אטימות וסחבת כי נתנו לנו להעביר בפעם שעברה, עת הצגנו את הנושא הזה, את החוק בקריאה טרומית. חברים לחוק יחד אתי הם חיליק בר ושולי מועלם. גם לחברך אורי מקלב יש חלק בחוק הזה. גם לך, אם אינני טועה.

בכל מקרה, רב הנסתר על הגלוי. אני לא מצליחה להבין את הרציונל של מי שלא נותן לנו לקדם את החקיקה הזאת. בחקיקה הזאת אנחנו לא שמים מספרים. אנחנו לא שמים את הנושא של כמה המדינה תצטרך לשים בתוך החוק הזה. אנחנו קודם כל באנו ודיברנו על הרעיון של הצלת המזון. כמו שאמרת, גם אני באה מבית מסורתי ומבחינתנו היה בל תשחית משהו שאני מקיימת עד היום. יש לי כלבים ואנחנו מאמצים גם כמה חתולים בשכונה כך שכל דבר שאני רואה שהוא בר אכילה, גם אם הילדים שלי לא רוצים, אני יודעת שאני מכניסה את זה למחזור של החיים ואני מעבירה את זה לפיות לא של ילדים ואנשים אלא של בעלי חיים. התחושה שמישהו נהנה מהאוכל, איך הבת שלי אומרת? לפחות בעלי החיים נהנים מכישורי הבישול שלי כי הילדים פחות אבל נאה דורש נאה מקיים. אנחנו כאן יכולים לבוא ולשאול את עצמנו כמה מזון בידיעה הולך להשחתה. זה מה שאני לא מצליחה להבין.

אנחנו נפגשנו עם חקלאים שבאו ואמרו כמה כואב להם הלב והדבר הקשה ביותר לחקלאי הוא לראות את התוצרת שהוא עבד עליה כל כך הרבה זמן מושחתת. היא עוברת למסלול של הטמנה, שריפה, איך שלא תקראו לזה, כדי שמחיר השוק לא ייפול. מחיר השוק היום כנראה הוא הרבה יותר מהמחיר של החיים במדינה. יכול להיות שהחקלאי יפוצה במסגרת אותו חוק אבל מכריחים אותו להשמיד את המזון. כשאני נכנסתי לעובי הקורה, אני גיליתי שמשרד החקלאות עושה את זה שלא על פי דין. כדי לאשר השחתת מזון, יש צורך גם במשרד החקלאות אבל גם משרד הבריאות ואם אינני טועה גם את המשרד להגנת הסביבה, כדי לבדוק ורק מטעמים מאוד מאוד ספציפיים נותנים. היום זה קורה בלי לעבור את המשוכות האלה. כלומר, המדינה עוברת על החוק בידיעה כדי להשחית את המזון הזה שיכול היה להביא, אני לא יודעת אם חיים.

המועצה לשלום הילד פרסמה אתמול דוח נורא ואיום לפיו כעשרה אחוזים מהילדים אומרים שהם הולכים לישון על בטן ריקה. במדינת ישראל כנראה שאנחנו לא נראה את התופעה שראינו בביאפרה. לא נראה כאן ילדים בתת רעב ונראה את הבטן שלהם תפוחה בגלל בעיות בריאות וכל שאר האיברים מאוד צנומים. אנחנו נראה את המראות האלה כי בסופו של דבר אנחנו נוכל להביא אוכל לפה של האנשים אבל לא אוכל איכותי. היום האוכלוסייה המוחלשת ביותר במדינת ישראל מצליחה לשרוד כשהיא אוכלת לחם וממרחים. נמצא כאן נציג של משרד הבריאות שיאמר לנו כמה זה תורם למצב בריאותו של הילד, להתפתחות הגופנית שלו ולבעיות בריאותיות שיימשכו בעתיד והמדינה תצטרך להוציא עליהן הרבה כסף. זה חלם. מעבר לזה, זאת גם גסות רוח וקור רוח. אני לא יכולה להסביר כי זה קשה להבין את זה שמדובר על כ-19 מיליארד שקלים. תהפכו את זה עכשיו להרים של אוכל, של פירות, של ירקות, של בשר, של חלב. 19 מיליארד שקלים בשנה מושמדים. אז לא את הכול אנחנו נוכל להציל אבל מה שנוכל להציל, זאת ברכה עבור אותם אנשים שאין להם את היכולת להביא לפה של הילדים שלהם את הביטחון התזונתי, לתת להם את הערכים, את הפירות ואת הירקות כי בימינו לצערי הרב הפירות הפכו להיות מותרות. זה לא נתפס, זה לא הגיוני, אבל היום כדי לקנות סל ראוי של פירות וירקות, אתה צריך שתהיה לך משכורת נורמלית ולעניים אין את זה.

כשאנחנו רואים מצד אחד כמה ילדים עניים יש לפי הדוח של המועצה לשלום הילד, כל ילד שלישי, וכשהצעת החוק באה לתת גם איזושהי רשת ביטחון מבחינה של אחריות וכדומה ובאה להכניס את משרד הבריאות להיות הבודק והרגולטור של הסיפור הזה, אני לא מבינה למה לנו חברי הכנסת אמרו להעביר הצעה טרומית ותוקעים אותנו ולא מעבירים את ההצעה בהמשך.

מתי עברה ההצעה הטרומית?

עברה כבר לפני כמה חודשים טובים. אם אינני טועה, לפני יותר מחצי שנה אבל כלום לא זז. אנחנו רוצים לקיים דיונים בוועדה אבל לא נותנים לנו.

באיזו ועדה היא אמורה להיות נדונה?

בוועדה הזאת.

לא. זה אמור להיות בוועדת הכלכלה. יכול להיות שאנחנו צריכים למצוא אכסניה אחרת. אתה יודע שכל הצעת חוק שעוברת, מכריחים אותנו חברי הכנסת להגיד שהיא בתיאום עם משרדי הממשלה ולכן אנחנו לא יכולים לקדם אלא אם כן יש תיאום.

כן, אבל אפשר להתחיל את התהליך.

זאת בדיוק הבמה שאני מתחילה את המריבה ואני לוקחת אותך כשותף.

אני חבר ועדת הכלכלה. נבקש מהיושב ראש לבדוק מה הסיבה.

להפעיל לחץ כי כל יום כזה שעובר, יש יותר פיות של ילדים רעבים ויש יותר אוכל שנזרק ומושחת, וזה הבסיס של בל תשחית.

דבר אחרון. גם בצה"ל, גם בבתי החולים, גם במוסדות כאלה ואחרים, אני חושבת שאחת המסקנות של הוועדה צריכה להיות שנראה איזה מאותם צעדים שבעצם לקט ישראל ממליצה עליהם יכולים להיות כבר עכשיו הלכה למעשה. לא רק דיבורים. במשרד האוצר עוד מעט ימסו אותנו גם על דיבורים כי ברגע שאתה מדבר, הם כבר מנטרלים אותך כי אחר כך הם צריכים להביא כסף. יש הגיון מאוד מאוד גדול בכך שחובת הצלת מזון לגופים ממשלתיים ומתוקצבים. זה כסף של המדינה, זה באחריותה, היא לא עושה טובות לאף אחד, זה שלה. ברגע שתרצה, כך יהיה.

בנושא המכרזים עם גופים פרטיים, אני לא רואה מי לא יקפוץ על זה. דרך אגב, בעיקר חברות פרטיות רוצות את הכוכבית הזאת שאני גם חברתי וגם אכפת לי מה שקורה בחברה הישראלית. זה פלוס אדיר שהם ישמחו על כך וכולם יוצאים נשכרים.

אני אשמח לראות שהפעם אנחנו נצליח לקדם יותר מאשר בפעם הקודמת.

תודה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.

אני מברך על היום הזה ומברך את היוזמים. השתתפתי בשנה שעברה בדיונים ואחרי ההשתתפות יצרנו קשר עם לקט ישראל ולפחות פתחנו שני מקומות בשתי ערים ושם מחלקים מזון. יכול להיות שגם מפה יצאו חברי כנסת או אנשים אחרים שיכולים ליזום ולעזור כך שחלק מהמזון הזה אפשר יהיה להציל אותו.

אני מברך את אנשי לקט ישראל ויודע שהם גם עומדים במילה שלהם והם עושים את העבודה כמו שצריך. אני לא רוצה להחמיא יותר מדי.

אני אדבר על כך שהמזון שאפשר להציל אותו, לפחות אני מכיר שלושה סוגים. האחד, כל סחורה שהתוקף שלה עומד לפוג. אם היא נשארת ברשתות הגדולות, היא הולכת לאיבוד. אפשר גם לתאם את זה שבוע, עשרה ימים, לפני ואפשר להעביר את זה גם למרכזים האלה כדי שאנשים יוכלו ליהנות מזה כי יכול להיות שהם לא יכולים לקנות את זה. מדובר בכל מיני משקאות וכל סוגי החטיפים או דברים אחרים שהתוקף שלהם ממש עומד לפוג אבל אפשר להציל אותם ולהעביר אותם לאנשים שיוכלו ליהנות מהם.

הדבר השני מתייחס לחקלאים. במקום לזרוק, במקום לשרוף ולהבעיר, התוצרת יכולה להגיע לאנשים שיוכלו ליהנות ממנה.

הדבר השלישי הוא האוכל המבושל בבתי המלון ואולמות שמחות שאומרים שהם לא יכולים להעביר בגלל השינוע, בגלל האריזה, בגלל הדרך האוכל יתקלקל ואז יבואו אלינו בטענות.

הצעת החוק אמורה לפתור את זה.

בדיוק. אני יודע. אני מכיר את ההצעה. תמכתי בה ואני אתמוך בה. אם הייתם פונים אלי לפני, הייתי אחד היוזמים.

בישוב שלי לפחות, ואני מכיר עוד מקומות, באותו לילה באולמות השמחות כאשר מסתיימת השמחה, החתונה, אורזים את האוכל, מעבירים למקרר ובבוקר האוכל מחולק. אפשר גם להציל את האוכל אבל יש לנו בעיה עם המזון שהמדינה מחלקת וזה המזון בבתי הספר. אני דיברתי על זה ויזמתי משהו אבל הוא עוד לא זז. לא יכול להיות – על זה דיברתי בישוב שלי – שהגיעו לגני ילדים עם אוכל שהוא פשוט מקולקל. חד משמעית. אבל למה זה קורה? כי הזכיין במכרז, יש לו את המטבח שלו, הוא מכין את האוכל אבל הוא נמצא די רחוק והרכב שמעביר את המזון הוא לא מתאים, כך שהאוכל מגיע מקולקל. היו מקרים שהאוכל הועבר למעבדות והתעקשתי בשאילתה לשר החינוך שהמעבדה תבדוק את האוכל במקום ההגעה ולא במקום בו הוא מוכן.

זה לא קשור. זה נושא אחר.

נכון אבל גם בזה צריך לטפל כי אנחנו לא רוצים רק להציל את האוכל אלא אנחנו לא רוצים שהאוכל יגיע מקולקל. אנחנו צריכים גם לשמור על בריאות האנשים ולכן צריך למצוא את נקודת האיזון בין שתי הנקודות.

המדינה צריכה במסגרת הפרויקטים של הצהרונים. יש הרבה אוכל שמאוד יכול להיות – ואני יודע את זה – שנשארים עודפים. אמנם זה מגיע לילדים שבדרך כלל נשארים בצהרונים כך שזה מגיע למשפחות שצריכות אותו, אבל גם כאן היה אפשר לעשות.

אני מכיר מקרוב את הצהרונים. נכון שזה לא המקום ולא הנושא אבל התשלומים שמבקשים מההורים לשלם הגיעו למצב שהרבה ילדים שהיו רוצים להישאר בצהרונים, לא נשארים.

הנקודה האחרונה עליה אני רוצה לדבר. אנחנו צריכים לראות גם בנושא הזה את המימון הממשלתי מול המתנדבים. אני אומר לכם שיש הרבה מתנדבים, יש הרבה אנשים שמוכנים, יש לפחות שני מקומות בהם אני הייתי מעורב ועדיין בקשר אתם, יש את המחויבות העצמית של תלמידי כיתה י' ו-י"א שהם מתנדבים, אורזים ומכינים.

הם חייבים את זה לבחינות הבגרות.

נכון. אבל אנחנו גם מוצאים להם את המקום. חלק, אחרי שסיימו, ממשיכים וזה חשוב. אחרי שהם סיימו את התקופה בה הם חייבים להיות שם, הם ממשיכים. גם לפי הדת שלנו לא משחיתים ואם אתה מודה על מה שאתה מקבל, זה יישמר וזה גם יגדל.

תודה רבה. חבר הכנסת זוהיר בהלול.

(היו"ר עבד אל חכים חאג' יחיא)

זה בדיוק מה שרציתי לומר לך. זאת לא רק נחלתה של הדת היהודית אלא גם אנחנו מחויבים לא לזרוק אוכל לריק.

הדוח הזה הוא דוח חשוב מאין כמותו אבל הוא גם מזעזע. הוא גם מזעזע בשל שלוש נקודות מרכזיות, אדוני היושב ראש. ראשית, אנחנו מדברים על צריכה מוסדית בשיעור 17 אחוזים מסך צריכת המזון בישראל. רחמנא ליצלן, איך יכול להיות שהמשרדים השונים – קרי, צה"ל, אולמות אירועים, בתי מלון, מקומות כאלה – לא מסוגלים לווסת את עודף האוכל הזה ולהציל נפשות.

הנקודה השנייה היא יצירת העודף הזה. מדוע בעצם יוצרים עודף. אתם כנראה באתם מבית הלל ולא מבית שמאי והלכתם לקולה. דיבר חן הרצוג בנימה רחמנית על כך שמחויבים לייצר עודף מזון. מה, מדינת היהודים לא יכולה לווסת מזון על פי האומדן המדויק פחות או יותר, פלוס-מינוס? למה העודף צריך להיות עד כדי כך מפלצתי? הגברת היקרה מדברת על מטמנות, ואולי מטמנות מיוחדות בעתיד לעודף המזון.

הנקודה השלישית המזעזעת עליהם הצבעתם, אדוני היושב ראש, היא נקודה קריטית. אין מדיניות. אגב, את לקט ישראל הכרתי דרך אחד היועצים שלי שדיבר דברי הלל עליכם, לפני שהכרתי אתכם אתמול. הוא היה שותף בעמותה. באמת עם הצריבה התודעתית קיבלתם כבר מעמד רם עוד לפני שהכרתי אתכם. כמו שהם מסוגלים לווסת ולעבוד, מדוע הממשלה לא יכולה? מדוע זרועות הממשלה הפנומנלית של ישראל אינן מצליחות לבצע מדיניות בסיסית כדי לווסת?

האתגר מספר אחד של האנושות, אתם יודעים מה הוא? לספק מזון לאנושות בעוד עשרים, שלושים שנים. זה אתגר מספר אחד בעולם. האנושות מתלבטת ואנחנו זורקים.

זה אחד מחמשת המ"מים. המזון.

כבר עכשיו יש עודף. אנחנו מלינים על מה יהיה בעוד שלושים שנים. תודה רבה גברתי. אני מברך את העמותה ומברך גם אתכם, אתם היוזמים של אחד מהדיונים.

אנחנו השליחים שלהם כאן בכנסת. אנחנו הדוברים אבל העבודה בשטח, צריך להזכיר את המתנדבים הרבים, את העמותות וכמובן היוזמה שהיא פרי שצמח באיזשהו ראש של מישהו שכנראה הוא קצת מופרע.

שראה מה קורה עם המזון.

בוודאי ואמר שאת זה הוא צריך להפסיק. הלוואי והיו מופרעים כאן בממשלה שלנו שהיו עושים משהו.

אני מודה לך. אנשים רעבים שמקבלים את המזון הזה, הם לא רק שבעים ומפסיקים את הרעב שלהם אלא הם יותר טובים לחברה כי אחרת הם אולי יצטרכו לגנוב ודברים אחרים. אנחנו צריכים גם להסתכל על הפן השני שהוא גם חשוב.

באחד משני המקומות הייתה לי תרומה וזה ברמלה. אני חייב להוסיף שני משפטים על כך. מרכז החלוקה תורם רבות לדו קיום שם כי מהמקום הזה, מהמרכז הזה, מקבלים גם מוסלמים, גם נוצרים וגם יהודים. אני ביקרתי שם לפני שבוע והתרשמתי די טוב מהעבודה. אחרי שהמרכז הזה הוקם, לקט ישראל תורמת אבל באותה עיר אנשים באים ותורמים תוספת ואז מספר האנשים שמקבלים הוא יותר גדול והחבילה שהם מקבלים מגוונת ויותר גדולה. גם זה חשוב כי אם מקימים את המרכזים האלה, אנחנו גם תורמים לסביבה וגורמים לאנשים מסביב להתנדב ולתרום.

זאת מדינת העשירים והעניים. מדינת ישראל, אחת המדינות שהפערים בין עשירים לבין עניים הם הפערים הכי מפלצתיים שיכולים להיות. המדינה הייתה סוציאל דמוקרטית באחת מהתקופות החשובות שלה.

אם הייתה ניתנת לאנשים כאן הזכות לזעוק, הם היו זועקים בקול ניחר, אך לעזאזל זה יכול להיות כך במדינה שזורקים כל כך הרבה אוכל שהיה משביע את הרעב של לא מעט אנשים במדינת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה. חברת הכנסת יעל כהן פארן.

תודה. אני קודם כל אתחיל בברכות על היום החשוב הזה ובאמת גם ללקט ישראל על הדוח המדהים מבחינת העריכה שלו כך שאפשר להגיע ולהבין בהסתכלות קצרה את הסיפור. אמרתי לכם את זה גם באופן אישי. כל הכבוד.

בסופו של דבר באמת מדובר בנושא שיש לו היבטים והשפעות חברתיות רחבות מאוד, לא רק על אוכלוסיות נזקקות. כולנו נאנקים תחת יוקר המחיה כך שזה גם מעמד הביניים. אם היינו מסתכלים על כמה מזון אנחנו זורקים, כל משפחה בישראל לא רק מי שאין לה את הנגישות למזון, כל משפחה בישראל זורקת כל כך הרבה מזון וקונה דברים מיותרים שבסופו של דבר נזרקים. זה מתחיל שם. זה מתחיל מהמודעות הציבורית. יום כזה בהחלט נועד גם להעלות את המודעות הציבורית אבל אנחנו גם צריכים לראות איך פועלים ברמה הלאומית כדי להביא לזה שלכולם תהיה את המודעות לכך שלא צריך לצרוך כל כך הרבה כדי לזרוק בסוף חצי. בסופו של דבר זה יוקר המחיה. מה יותר יוקר מחיה מהדברים האלה?

דיברה כאן אלונה על ההשפעות הסביבתיות ואני רוצה לציין, וזה גם מצוין בדוח שלכם, שההשפעות הן אדירות גם ברמה של זריקת המזון ואם אנחנו מטפלים בפסולת הזאת, דבר שעולה לנו הרבה כסף, וגם בסופו של דבר יש כאן תובלה מיותרת, השקעות בגידולים שבסוף נזרקים, לא יודעת אם חצי מהם אבל עשרים אחוזים מהם. לכל דבר כזה יש השפעה סביבתית ואם אנחנו נמצא את הדרך להביא לניצול נכון של המשאב הזה, נקטין את ההשפעות הסביבתיות של כל המשאבים שכרוכים בייצור מזון, בחקלאות וכולי.

אני רוצה לראות אם אפשר לרדת לכמה פסים פרקטיים. אני מבינה שהצעת החוק היא אחת הדרכים. בואו נדבר על קרן הניקיון אותה הזכירה אלונה. אתמול היה אמור להיות דיון אבל בגלל מחלת היושב ראש הוא נדחה. עכשיו יש הצעת חוק של המשרד להגנת הסביבה על קרן הניקיון. היום הולכים להחיל כך שחלק מהתקציב שלה יכול להיות מופנה לדברים נוספים. אגב, בעיני זה בסיס התקציב, הטיפול במזון כי באמת מפחית מיידית. זה לא מהדברים הנוספים בעיני אבל כאן המקום לדון בזה, בחוק החדש להכניס את זה, אם זה לתוך הבסיס של הטיפול בפסולת והפחתת הפסולת ואם זה בדברים הנוספים המיוחדים שהיום בהצעת החוק רוצים להעביר. זאת קרן עם המון כסף שרק מחפשת איך לעשות ואיך להביא פתרונות.

מדובר במעל מיליארד טון פסולת אורגנית. היום אין איך לנצל אותה, אז אם אפשר, בואו נפחית אותה. אם מה שצריך כדי להציל אותה אלה 800 מיליון שקלים, אולי לא הכול מקרן הניקיון אבל איזשהו חלק.

הדבר השני נוגע לכל הצריכה המוסדית, החיסכון או האפשרות להיות בקשר עם עמותות ולהציל את המזון. זה משהו שאני באמת לא יכולה להבין. אולי רק בנושא הזה צריכה להיות הצעת חוק כי זה משהו שהוא בבסיס. ממש בבסיס. 17 אחוזים מהצריכה לפי הדוח של לקט רק מהצריכה המוסדית נזרקים. אם אני מצטטת, אלה 175 אלף ארוחות ליום רק מהצריכה המוסדית שנזרקת. המספר הזה פשוט מדהים אותי. אני בהלם. באמת, כל הכבוד שהצגתם את זה כל כך ברור.

אני לא יודעת כמה זוכרים אבל כשאנשים היו הולכים לשוק או לחנויות ירקות, תמיד יש אזור או מתחת לדוכנים בו יש סוג ב'. זה בדיוק הצלת מזון. זה בדיוק לתת ירקות ופירות למי שהיום לא יכול לאפשר אותם לעצמו אבל היום זה לא קיים כי ברשתות המזון לא רוצים להוציא את העגבניות שהן קצת רכות ולכן הם מעיפים אותן והן הולכות לפח. אולי אפשר למצוא דרך, אולי גם בחקיקה או באיזושהי תקנה של משרד הכלכלה, לחייב את רשתות השיווק להציג פירות וירקות מסוג ב'. לא מתוך מטרה להרעיל אנשים, חס וחלילה, אלא באמת אפשר למכור את זה.

למה? שהם ישלחו את זה להצלת מזון. למה שיעשו על זה כסף? אנחנו לא רוצים לתת לרשתות המזון עוד סיבה.

אבל זה נזרק.

במקום לזרוק, שיחכה שם בחוץ איזשהו מכל שם יניחו את הדברים ומישהו יבוא ויאסוף את זה.

בסדר גמור. היום זה לא קיים.

לא קיים.

צריך למצוא את הפתרון. למה זה לא קיים? כי הכי קל לזרוק. מה, להתחיל להתקשר אליהם? יבואו או לא יבואו, יצטרכו לשמור את זה במחסן. כל השיקולים הלוגיסטיים האלה – תמכרו את זה בשקל כך שאנשים יוכלו לקנות.

תודה רבה על הדיון. אי אשמח לשתף פעולה ולקדם את הנושא.

תודה רבה. משה בר.

אני מודה ליושב ראש ולחברי הכנסת. אני יושב ראש עמותת תנו יד לחירש ונכים למען נכים. אני רוצה לקלקל קצת את השמחה עם לקט ישראל. אני פניתי ללקט ישראל וביקשו ממני את כל המסמכים של העמותה אבל אמרו לי שלא מגיע לי לקבל עבור הנכים שלי. אני חושב שלא רק לקט ישראל צריכה את המזון אלא עוד גופים צריכים לקבל מזון ולחלק אותו. הם לא יכולים להיות השליטים היחידים במדינה. הם אפילו לא החזירו לי את המסמכים שהעברתי אליהם. אולי הם משתמשים במסמכים שלי כדי לקבל דברים מהמדינה.

אני פניתי לשר החקלאות עת הוא נבחר לתפקידו. יש לו עודפי מזון בחקלאות. ביקשתי. עושים מאתנו צחוק. לא עונים לנו ולא שום דבר ואנחנו לא מקבלים אלא המוצרים נזרקים. אותו דבר עם החקלאים. אני אומר שחקלאי שזורק, הוא לא צריך לקבל שום פיצוי. רק אם הוא ייתן, הוא יקבל פיצוי.

תעשיית המזון בשדה התעופה. נזרקות אלפי מנות ביום, מנות סגורות. פותחים אותן וזורקים אותן לזבל. יכלו להאכיל עשרות משפחות במדינה.

אני מודה לכם מאדו.

תודה רבה. אתה ממש זועק את זעקת כולנו כי אנחנו לא רוצים לראות מזון שנזרק.

זה כואב.

לכן אנחנו מתכנסים כאן ומנסים לשנות דברים.

פנינה בן דוד.

אני מהתאחדות המלונות. לפני כשנה הייתי כאן בדיון. אנחנו כל כך מזדהים גם באופן אישי וגם כארגון עם כל הדברים שנאמרים כאן. באמת הייתה הצעת החוק שמאוד תמכנו בה כי אנחנו סבורים שהצעת החוק הזאת תאפשר, לפחות מהבחינה שלנו, לעוד הרבה בתי מלון לתרום מזון. כמו שאתם יודעים, בבתי מלון יש הרבה מזון שנשאר. היום כבר יש ניסיון כי גם לקט ישראל יאמרו לכם וגם ארגון לתת. יש כמה רשתות שלקחו את הסיכון, הם יודעים מי זאת לקט ישראל ולאט לאט התחילו לעבוד וראו שהם באמת מאוד שומרים על הנושא של ההובלה ושהכול יישאר טרי ולא מקולקל עד שיגיע למען הסופי. הם לקחו את הסיכון. אבל יש כאלה – ואלה בעיקר מלונות בודדים – שהם חוששים ולכן יש כאן שוק מאוד גדול של מזון שיכול לעזור. כל אחד כאן מבין ומזדהה ויודע כמה זה חשוב, מדברים ומדברים אבל בסופו של דבר זה לא עובר. כשראיתי את הצעת החוק, אמרתי שזה עניין שיעבור אוטוטו וזה היה כבר לפני שנה.

נכון. תביני כמה אנחנו מתוסכלים מזה שאנחנו מביאים את הכול ובסוף גם לא נותנים לנו תשובות למה לא מקדמים את הצעת החוק.

נכון. הבוקר שאלתי למה זה תקוע. זה פשוט לא מובן כי הצעת החוק הזאת לא באה סתם ואומרת תנו ואין אחריות. הצעת הזאת אומרת שההובלה תהיה בתנאים נאותים וכולי. אם יש את כל הבלמים ואפשר אולי להכניס עוד כמה בלמים שבאמת יוודאו שהמזון מגיע בסדר, גם כאזרחית המדינה, כולנו כאן יושבים ותמהים למה זה לא עובר. את השאלה אני לא יודעת למי צריך להפנות אבל כנראה יש משרדים מסוימים שתוקעים את זה ואני שואלת למה.

(היו"ר יעקב אשר)

תודה רבה.

אני בעלים של חברה בסקטור הפרטי שעוסקת בנושא של טיפול בפסולות מזון. אנחנו עושים את זה מאז 2005 בדרום במפעל שהוקם, גם קצת מתוך ציונות וגם מתוך יוזמה עסקית. זה סטרט-אפ תעשייתי שמטפל בפסולות מזון לצורך ההפרדה שלהם מהמרכיב האורגני, מהלא אורגני, כדי שבסופו של דבר זה לא יגיע למטמנה.

אנחנו היום מטפלים בכל חודש באלפים רבים של טונות שמגיעים אלינו למפעל ועוברים את הטיפול הזה.

מאיפה הם מגיעים?

הם מגיעים ממפעלים, בעיקר מהשוק התעשייתי, אבל אנחנו עכשיו מקימים גם מערכים שמסוגלים לטפל בפסולות מזון ממרכזי הסעדה וכולי, מה שלא מוקצה למטרה המקודשת שהחברים מלקט ישראל דיברו עליו. אני יכול להגיד שאנחנו עושים את היוזמה הזאת מאז 2005 ואנחנו נתקלים בכל צעד ושעל בבעיות מאוד מאוד קשות שמוצבות על ידי גורמים שהם הגורמים שאמורים להיות אלה שהכי רוצים לקדם את זה. יש הרבה מאוד חסמים בהיבט הרגולטורי של הרבה מאוד גורמים גם ברמת השלטון המקומי וגם ברמה של השלטון הממשלתי.

כדי לא לדבר בסופרלטיבים, אני רק אתן מספר דוגמאות. נושאים של תכנון ובנייה, כולם רוצים מחזור.

כן. אבל אנחנו מסיטים את הדיון למקום אחר.

מתוך מה שהגיע אליך, הכמויות של האוכל האורגני וכולי, אתה רואה שם דברים שאפשר היה להציל, שראויים למאכל?

בעיקרון אני מקבל את המזון אחרי שהגורמים פסלו אותם למאכל.

זה שווה דיון אבל לא בישיבה הזאת.

אם אנחנו נצליח, הוא יהיה בבעיה.

ממש לא. יש מקום לכולם.

תודה רבה לך. אני רוצה לסכם את הדיון.

אולי למשרד החקלאות יש משהו לומר.

אני מבין שאנשי לקט ישראל צריכים לצאת לעוד ועדה.

רק להגיד תודה לחברי הכנסת שמובילים את הצעת החוק הזאת.

כן, אבל אני אשמח שהתודה תהיה כשנוכל להעביר אותה. מגיעה להם תודה על מה שהם עשו עד עכשיו.

מגיעה להם גם תודה על מה שהם עושים עד היום.

אולי התייחסות קצרה מאוד של משרדי הממשלה, למי שיש התייחסות.

המשרד להגנת הסביבה. אני רואה עין בעין את כל הדברים כמו שהציגו יפה מאוד בלקט ישראל, את הדברים של אלונה וחברי הכנסת. אין ספק שבזבוז מזון הוא בעיה סביבתית כפול שלוש לפחות.

אני ניסיתי לגייס אתכם בעת כהונת השר גבאי. הייתי אצלכם במשרד בישיבה מאוד מאוד גדולה. ניסינו להעביר את הנושא ואמרתי שזה המשרד הרלוונטי. התקדמתם עם זה?

המשרד עושה דברים בשנתיים האחרונות.

את רוצה שהיא תגיד לך מי עדיף, השר הקודם או השר החדש.

לא. היינו שם והייתה תכנית עבודה. אני ישבתי שם עם המנכ"ל והסמנכ"ל.

יש דברים שקורים אבל אני לא אציין את כל הרשימה שכן עשינו כי מדובר בדברים שונים כמו עיסוק בתאריכי תפוגה, במחקרים, בבדיקות לגבי מה שקורה בעולם, תו ירוק למסעדות ובתי קפה עם כל היבטי צמצום המזון. משרד החקלאות לקח איזושהי הובלה על הנושא של תכנית לאומית לבזבוז מזון ואנחנו משלבים ידיים.

יש איזשהו שולחן עגול של המשרדים האלה, המשרד שלכם עם החקלאות? תכף נגיע למשתמש הקצה שהוא משרד הרווחה.

התייחסות מאוד מהירה של משרד החקלאות. אנחנו בתהליכים של גיבוש תכנית לאומית למניעת בזבוז מזון. אנחנו מצטרפים לכל מה שנאמר כאן. לקחנו מאוד ברצינות את הממצאים של דוח לקט מהשנה שעברה ואת דוח מבקר המדינה ואנחנו רוצים שכלי המדיניות שאנחנו מציעים יהיו ישימים ואפקטיביים. במסגרת הזאת אושר לנו תקציב להשיק פיילוט בשני גידולים מרכזיים, מלפפון ועגבנייה. משרד החקלאות משלם את עלויות הקטיף כדי שעודפי תוצרת יועברו לנזקקים, לתרומות.

מתי אתם אמורים לסכם את הדברים או מתי הפיילוט יתחיל?

הפיילוט אמור להתחיל בחודש מרץ.

יש לי שאלה ויכול להיות שהיא שאלת תם כמי שלא מבין בנושא. אתם הרי משמידים פירות וירקות שלא נראים טוב כי היה להם איזשהו וירוס ולא בגלל שהם לא אכילים או שהם עלולים להוריד את מחיר השוק וכדומה. כשאתם משמידים את זה, בכל מקרה אתם הרי קוטפים את זה לפני כן, מה קורה?

אין יותר השמדות.

נעצרו ההשמדות?

כן.

אז מה קורה? איך אתם מטפלים בזה?

איך אתם נפטרים מהסחורה?

זה בדיוק מה שאנחנו מנסים לעשות עכשיו.

אתם מנסים לעשות את זה לגבי מלפפונים ועגבניות. אבל חוץ מהמלפפון והעגבנייה, יש עוד המון פירות וירקות.

אני רוצה להזכיר לך שאת מדברת עם משרד ממשלתי. זה צריך ללכת בהדרגה, לאט לאט. אי אפשר להטיל עליהם את כל הפירות והירקות. נחכה לפיילוט ונראה.

משרד הרווחה. אתם משתמשי הקצה. אתם הייתם צריכים להיות היוזמים, הדוחפים והלוחצים כי בסופו של דבר האוכל אמור לשרת את הקליינטים שלכם.

נכון.

מה אתם עושים?

המשרד נכנס למיזם לביטחון תזונתי. לקט הוא שותף במיזם. המיזם הוא כפיילוט ב-36 ישובים. הוא התחיל בינואר, החודש, ל-11 אלף משפחות שיקבלו מלקט ארבעים קילו של פירות וירקות כל חודש. הזכיין של המכרז שהוביל את חלוקת כרטיסי מזון ומזון מוצל יבש, הבנתי שהוא חתם עם לקט.

אלה פרטים קטנים וחשובים, אולי גם גדולים, אבל אני שואל על העמדה שלכם לגבי הצעת החוק שכרגע לא התקדמה. אתם מכירים אותה?

כן. המשרד בעד הצעת החוק. אנחנו מפעילים גם את הפרויקט של מסגרות הזנה, בתי תמחוי, שהם באמת בבעיה עם נושא עודפי מזון ועודפי מנות מבושלות.

לא היו לכם הסתייגויות או התנגדות לחוק.

לא שידוע לי.

אפשר לבקש בקשה נוספת מהמשרד? שגם תהיו גורם לחץ ביחד אתנו בעניין הזה. אם יצא מכתב של משרד הרווחה, אם יצא מכתב של השר – שאין לי ספק, כמי שמכיר אותו שהוא איש רגיש מאוד לנושאים הללו – לגורמים הרלוונטיים בעניין שהוא בנוסף ללחץ שלנו, זה יכול להשפיע מאוד. תארי לעצמך מה אורלי לוי תעשה כשיהיה לה מכתב של שר הרווחה שכותב ליושב ראש הוועדה כמה זה חשוב להביא את זה.

אם יהיה את המכתב של שר הבריאות ליצמן שאומר כמה זה חשוב, נוכל לעשות מהפכה.

אם כולם בעד, מי מתנגד?

זה מה שאני מנסה לדעת. אלה שמתנגדים או לא תומכים, הם גם לא מגיעים לישיבות האלה.

זאת באמת הנקודה שאני רוצה להתייחס אליה. המשרד מתקצב את עמותת לתת בארבעה מיליון שקלים בנושא של עודפי מזון. הוא משנע לישובים ולעמותות שזקוקות לזה. אנחנו מדברים על חלוקה בפסח של 500 אלף ראשי בתי אב שמקבלים סל מזון שהוא מורכב גם מהסיוע של לקט ועמותת לתת. מאחר והתקציב הוא מוגבל, אנחנו מוגבלים גם במתן.

תודה רבה. הקטע של משרד האוצר עליו דיברתי הוא לאו דווקא תקציב אלא גם ענייני הרגולציה, שזה גם משרד האוצר וגם משרד המשפטים כמובן.

אני רוצה לסכם. קודם כל, אני מודה לחברי הכנסת על היוזמה, מודה ללקט ישראל על התכלול של הדברים ועל הצגת הדוח החשוב הזה. אני שמח שמשרדי הממשלה גם עושים שימוש בדוח הזה.

אני רוצה לומר שהמדינה חייבת להגיע למצב שבו יהיה מתכלל אחד לנושא הזה, שיתכלל את כל הרצון הטוב עם האספקטים האלה עליהם דיברנו היום. הדבר הכי חשוב הוא להתאים את הרגולציה. שהרגולציה תעבוד למען הדבר הזה ולא נגד הדבר הזה. שלא תתקע את הדבר הזה.

אני גם פונה לפקידים של המשרדים הללו ומבקש מהם לחשוב מחוץ לקופסה. זאת אומרת, הרבה פעמים משרד האוצר או משרדים אחרים יושבים וחושבים איך חוסכים כסף למדינה. לדעתי יש כאן חיסכון עצום בסופו של דבר גם בכסף, חיסכון עצום אולי אפילו בחיי אדם או לפחות באיכות החיים של האנשים האלה וגם זה דבר לו יש חשיבות גדולה.

אני אבדוק עם יושב ראש ועדת הכלכלה, שאני מבין שהצעת החוק נמצאת לפתחו, ואני אזום בעזרת השם דיון קרוב בוועדת הכלכלה כדי לקדם את הצעת החוק החשובה הזאת.

אני מודה לכולם. בהצלחה לכם. הערבות ההדדית הזאת היא הכוח שלנו. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:12.