הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 425

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, י"ט בטבת התשע"ז (17 בינואר 2017), שעה 13:08

במסגרת ציון יום לעידוד הצלת עודפי מזון בכנסת בנושא הצגת הדוח הלאומי השני להצלת המזון בישראל 2016 עדכונים והתפתחויות

חברי הוועדה: שולי מועלם-רפאלי – מ"מ היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

אוסאמה סעדי

גידי כרוך - מנכ"ל לקט ישראל

אבי הוכמן - חבר הוועד המנהל, לקט ישראל, מנכ"ל ISS

שלי אברהם - לקט ישראל

שלומית רון - לקט ישראל

ג'רי מיטלמן - לקט ישראל

איציק גנות - לקט ישראל

אבי שחורי - לקט ישראל

ניר מאיר גבאי - לקט ישראל

מוטי שפורקר - לקט ישראל

אוריאל סעדיה - לקט ישראל

ורדה ליבני - לקט ישראל

אורית לבקוביץ - לקט ישראל

ניקי מור - לקט ישראל

גיא יהושע - לקט ישראל

דרק פרובוזנר - לקט ישראל

מירית אליס - לקט ישראל

רותם יוסף - לקט ישראל

רון הרצוג - לקט ישראל

שני חזן ברג - לקט ישראל

אביבית גורביץ - לקט ישראל

אליהו מזוז - לקט ישראל

דודו אמיל - לקט ישראל

רן אבני - לקט ישראל

אלינור מרמלשטיין
חן הרצוג

–
-

לקט ישראל
הכלכלן הראשי של חברת הייעוץ BDO

רותם אסף - התאחדות התעשיינים

מיכל דלין פרימרמן - ארגון לתת

חי אלבז - מנכ"ל פיד ישראל

אלון אלבז - פיד ישראל

אילנית רפאלי - בית ספר אורט בית הערבה

אביבה ברעם - שדלן/ית (פוליסי בע''מ), מייצג/ת את לקט ישראל

תמר אברמוביץ - שדלן/ית (פוליסי בע''מ), מייצג/ת את לקט ישראל

מנהלת הוועדה: ענת כהן שמואל

אהובה שרון, חבר המתרגמים

במסגרת ציון יום לעידוד הצלת עודפי מזון בכנסת בנושא הצגת הדוח הלאומי השני להצלת המזון בישראל 2016 עדכונים והתפתחויות

צהרים טובים. יום שלישי שנאמר בו פעמיים כי טוב, י"ט בטבת התשע"ז, 17 בינואר 2017, השעה 13:08 ואני פותחת את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו מציינים בכנסת ימים מיוחדים והיום אנחנו במסגרת יום לעידוד הצלת עודפי מזון, אותו עורכים ומובילים חברי הכנסת יחד עם ארגון לקט ישראל.

זו לנו השנה השלישית שמתקיים היום הזה. התקיימו דיונים בוועדות נוספות ובשעה 2:00 כולכם מוזמנים לאולם ירושלים לכנס מסכם ובעצם נותן לנו עוד אמביציה ועוד אנרגיה עד השנה הבאה, אז נתכנס כאן שוב, לעשות את הדבר הגדול הזה שנקרא הצלת מזון שנראה לי שבכל פן שאנחנו מסתכלים עליו, הוא מעשה טוב. הוא מעשה טוב בחסד שזה עושה, הוא מעשה טוב בזה שאנחנו שומרים על הסביבה שלנו, הוא מעשה טוב בזה שאנחנו מגייסים עוד ועוד אנשים להתנדב בלקט או בארגונים שמהם מצילים את המזון כמו צה"ל, בתי מלון, אולמות אירועים, והכול נעשה בתוך גבולות מאוד ברורים של כבוד למי שמקבל את המזון הזה. המזון תמיד יתקבל באופן הכי בריא, חוקי ומכבד. אני חושבת שכל החיים שלנו כאן, בכלל כבני אדם ובטח במדינת ישראל, הם חיים של ערבות הדדית.

הונח היום לפנינו הדוח הלאומי של 2016 שמדבר על אובדן מזון והצלת מזון בישראל, שכמו שאמרתי יש לו גם היבטים כלכליים, גם היבטים חברתיים וגם היבטים סביבתיים.

ברשות חברי הכנסת אוסאמה סעדי ודוקטור עבדאללה אבו מערוף, אני אבקש שנתחיל מהצגת הדוח על ידי אנשי לקט ישראל ורק אחר כך התייחסויות של חברי הכנסת ושל אנשים נוספים. מי שמבקש לדבר, יפנה לענת מנהלת הוועדה שאנחנו זוכים שהיא יושבת אתנו גם בדיון הזה.

בבקשה, מר גידי כרוך, חבר ומוביל את כולנו בדרך הטובה הזאת.

תודה רבה גברתי היושבת ראש. קודם כל, אני מתנצל על האיחור אבל היינו בוועדת הפנים. אני רוצה לפתוח ולהודות לארבעת חברי הכנסת שמובילים את היום הזה זו השנה השלישית, לך כמובן, לחברת הכנסת אורלי אבקסיס לוי, לחבר הכנסת חיליק בר ולחבר הכנסת אורי מקלב שבאמת עוזרים ותומכים גם בימים האלה אבל גם בחוק לעידוד הצלת מזון.

ברשותך, הייתי רוצה לחלק את הדברים שלנו לשלושה חלקים. חן הרצוג, עמיתים מ-BDO, שערכו את הדוח, יציג את הנתונים עצמם ואני אדבר על הנושא של מדיניות ומה קורה בשטח. נמצא אתנו כאן גם חבר הוועד שלנו אבי הוכמן, מנכ"ל ה-ISS שידבר על ההיבטים שלו פי שהוא רואה את זה.

אני אתן אחר כך את רשות הדיבור גם לגברת אילנית רפאלי שתספר לנו על הפרויקט בתוך בית הספר בו היא אחראית על זה.

צהרים טובים. אני הכלכלן הראשי של חברת הייעוץ BDO שערכה את הדוח יחד עם לקט ישראל. הנתונים של הדוח הם מדהימים. בשנה האחרונה הלך לאיבוד בישראל מזון בשווי 19.5 מיליארד שקלים. שליש מהיקף ייצור המזון בישראל, 1.7 אחוז מהתוצר הלאומי בעצם יורד לטמיון והולך לפח. 2.4 מיליון טון מזון בשנה. אנחנו נמצאים במציאות של אבסורד כלכלי וחברתי. מצד אחד יש לנו 18 אחוזים מהאוכלוסייה שנמצאים בתנאי אי ביטחון תזונתי ומצד שני מזון בשווי של 19.5 מיליארד שקלים יורד לטמיון כשהניתוח שלנו מראה שאילו היינו יודעים להציל פחות מעשרים אחוזים מהיקף המזון האבוד, בעצם היינו יודעים להשלים את כל פער הצריכה של אי הביטחון התזונתי ולפתור את הבעיה הזאת.

לכן יש כאן עיוות ובעיוות הזה אנחנו רואים איוולת וזאת איוולת משלושה היבטים - גם כלכלית, גם חברתית וגם סביבתית.

זאת איוולת כלכלית כיוון שהיתרון הכלכלי בהצלת מזון, אנחנו בעצם לוקחים פסולת והופכים אותה למשאב. כל שקל שמושקע בהצלת מזון יכול להציל מזון ששווה 3.6 שקלים. כלומר, יש כאן פעילות כלכלית כדאית בפני עצמה לקחת פסולת ולהפוך אותה למוצר ששווה פי 3.6. רק על הבסיס הכלכלי כבר היה כדאי לנו לעשות את זה.

יש כאן את ההשפעה הסביבתית כי תהליך הייצור והגידול וההובלה של המזון הוא תהליך שמזהם. מזון שהלך לאיבוד, מזון שהצלנו, הוא אמצעי לייצור מזון ללא ההשפעות הסביבתיות של ייצור מזון. לקחת פסולת שההטמנה שלה הייתה גורמת נזק סביבתי ולהפוך אותה לתועלת.

הדבר השלישי הוא היתרון החברתי כיוון שבעצם יש כאן אמצעי לצמצום פערים ובישראל, מכל מדינות העולם, היינו צריכים להיות המדינה הראשונה בעולם שמקדמת הצלת מזון כי מצד אחד אצלנו רמת אי השוויון היא מהגבוהות בעולם המערבי, ומצד שני משקל ההוצאה על מזון מתוך סל ההוצאה המשפחתית כאן בישראל הוא מהגבוהים במדינות ה-OECD. אנחנו מוציאים 16 אחוזים מסל הצריכה שלנו על מזון. בארצות הברית אלה רק שישה אחוזים. לכן בישראל האפקטיביות החברתית של מדיניות הצלת מזון גבוהה פי שלוש מאשר במדינות אחרות.

בעוד שמדינות אחרות בעולם אימצו ומאמצים מדיניות לאומית להצלת מזון, אנחנו נמצאים בנקודה שאנחנו היום, שנתיים אחרי שמבקר המדינה התריע על כך שאין מדיניות לאומית, במצב בו עדיין אין מדיניות לאומית, אין הכוונה והדבר זועק במיוחד לשמים בהקשר שהוא נבחן השנה בדוח לעומק, נושא אובדן המזון המבושל במטבחים המוסדיים. במטבחים המוסדיים, בבתי המלון, באולמות האירועים, בצבא, במשטרה. בבתי החולים ובכל אותם מקומות שיש מזון מבושל מרוכז, הולכים לאיבוד כל שנה 64 מיליון ארוחות. שווה ערך ל-1.1 מיליארד שקלים, מזון מבושל איכותי ואני לא מדבר על מזון שהגיע לצלחות אלא על מזון שנשאר במטבח ובעצם ניתן היה להאכיל אתו כל יום 175 אלף אנשים.

הרבה פעמים אנחנו נתקלים, עת אנחנו מדברים על החוק שאנחנו מנסים לקדם, ובדיוק בנקודה הזאת אני מבקשת לעצור אותך. הרבה פעמים אנשים טועים לחשוב שאנחנו מבקשים להציל מזון שנשאר על השולחנות. לא. כשדיברתי קודם על הכבוד שאנחנו רוחשים למי שיקבל את המזון הזה, זאת הייתה הכוונה. אנחנו מדברים על מזון שאפילו לא הוציאו אותו אל השולחנות במקומות בהם יש אוכל מרוכז או מטבחים מרוכזים.

בדיוק כך. רק לכך אנחנו מתייחסים, למזון שבעצם לא יצא. השאלה הראשונה שיכולה להישאל היא למה בכלל יש את הבזבוז הזה, למה בישלו את המזון הזה מלכתחילה, אבל ניתוח כלכלי שלנו מראה שבסופו של דבר אין ברירה. כיוון שאנחנו לא מוכנים לסבול מצב של מחסור במזון, כיוון שיש חוסר ודאות אינהרנטי גם במטבח הצבאי, גם בבתי המלון, גם באירועים, לא באמת יודעים כמה אנשים יגיעו למטבח ואנחנו לא מוכנים שיבוא חייל ויגידו לו שאין לו מזון ואנחנו לא יודעים מי ילך לשבת – אי אפשר לעבוד לפי הממוצע. חייבים בעצם לתכנן את המטבחים לפי רמת התפוסה הצפויה המרבית ולכן המשמעות היא שבכל יום ויום יהיו עודפים ונכון שיהיו עודפים כי אנחנו לא מוכנים לסבול מחסור במזון. לכן הבעיה היא לא עצם קיומם של העודפים אלא האיוולת והמחדל הוא שהעודפים האלה בעצם מושלכים לפח ומושמדים והופכים להיות זיהום סביבתי במקום להיות מוצלים ומועברים לנזקקים.

תודה רבה.

אני רוצה להוסיף כמה מלים לגבי המדיניות ולגבי הפעילות של לקט ישראל. אני אתייחס גם לדוח. אחד הנתונים המעשיים בדוח שאפשר לראות אותו הוא שבעצם שווי אי הביטחון התזונתי – אם אפשר לתת לזה שווי – הוא שלושה מיליארד שקלים בשנה. זאת אומרת, אם היינו רוצים לספק לכל האזרחים שצריכים עזרה במזון במדינת ישראל, היינו צריכים להשקיע שלושה מיליארד שקלים ולקבל שלושה מיליארד שקלים של מזון.

יש כאן שתי נקודות מעניינות. קודם כל – אני אולי חוזר על מה שחן אמר – בהצלת מזון יש מינוף. אנחנו מראים מינוף של כמעט אחד לארבע. זאת אומרת, על כל שקל שמשקיעים בפעילות הצלת מזון בלקט ישראל, מקבלים ארבעה שקלים של מזון באופן כולל. זאת אומרת שבעצם שלושה מיליארד השקלים האלה, אם היו מנסים לפתור את הבעיה של אי ביטחון תזונתי, היינו צריכים רק כ-800-810 מיליון שקלים. זאת אומרת, יש כאן היבט כלכלי מאוד מאוד משמעותי לפתרון זול יותר עבור המדינה של אי ביטחון תזונתי.

מעבר לזה, אם מסתכלים על הצד השני, אנחנו מדברים כאן על 19.5 מיליארד שקלים שווי המזון שהוא בעצם אובדן המזון אבל צריך להבין שזה הכללי. בר הצלה, זאת אומרת אוכל שאפשר לאכול, אנחנו מעריכים אותו בכשמונה מיליארד שקלים, שזה 1.2 מיליון טון.

מצד אחד אנחנו אומרים שאנחנו זורקים לפח מזון שהיינו יכולים לאכול בשמונה מיליארד שקלים, אבל אי הביטחון התזונתי הוא "רק" שלושה מיליארד שקלים. זאת אומרת, יש כאן פי שלוש מצאי של כסף או של מזון או שווי של מזון שאנחנו זורקים לפח מבלי לפתור את הבעיה. אסור שנהיה תמימים ונחשוב שהצלת מזון יכולה לפתור את כל הבעיות. אנחנו לא בתחרות מיס יוניברס כשפותרים את בעיות העולם אבל אפשר כאן בהחלט לתת תיקון מאוד מאוד משמעותי לאי ביטחון תזונתי באמצעות הצלת מזון.

על שולחן הוועדה מונח כחצי שנה החוק לעידוד הצלת מזון והחוק הזה הוא מאוד מאוד משמעותי. אנחנו יודעים מהניסיון שלנו על חברות שלא מוכנות לתרום כל עוד אין פתרון רגולטורי לנושא של התרומה, כל עוד הן לא מקבלות מטריה משפטית שתגן עליהן.

נכון.

זה מאוד מאוד משמעותי בעינינו. אנחנו מפסידים כל יום כמויות ניכרות של מזון בגלל שאותן חברות אומרות שהן רוצות לתרום, תבואו, תנו לנו פתרון לזה.

אני מודה שנקודת חוסר ההתקדמות שלנו מובילי החוק היא כבר לא מול משרד הבריאות כפי שהיה בשנה שעברה או בחודשים הקודמים אלא עכשיו עברנו למשרד המשפטים. סיפור המטריה המשפטית הוא הנקודה בה אנחנו נמצאים עכשיו. אני אומר שאני יכולה להבין כל אחד שלא רוצה לעשות משהו טוב אבל במשהו טוב הזה אולי להביא את עצמו לקצה קצהו של סיכוי של איזושהי תביעה שתעלה כנגדו.

בהחלט. אני חושב שיחד עם זה צריך לראות מה קורה בעולם בנושא הזה. בארצות הברית החוק הזה קיים מאז 1996. זאת אומרת, עשרים שנים קיים החוק הזה ומעולם לא נוסה בבתי המשפט. אנחנו נוהגים להגיד שנראה את האמריקאים שתובעים על כל דבר ומרוויחים כסף, אבל החוק הזה שהוא מקביל לגמרי לחוק לעידוד הצלת מזון, לא נוסה פעם אחת בבתי משפט. זאת אומרת, שם מעולם לא תבעו אף חברה.

כמה שנים זה קיים שם?

עשרים שנים. מ-1996.

אכן החוק הוא כלי להצלת מזון?

הוא חוק שיעודד הרבה מאוד חברות וארגונים וגם ישמור על העמותות.

הוא מסייע מבחינה מעשית?

כן. לגמרי. בהחלט. אם כן, זאת נקודה נוספת ואני חושב שזה מקום שצריך לתת עליו את הדעת ולראות איך פותרים את זה כדי שהדברים האלה יתקדמו. בסך הכול משנה שעברה ראינו שהייתה התקדמות, ראינו שהחוק עבר את ועדת השרים, עבר את הקריאה הטרומית וצריך להמשיך ולקדם אותו.

בדוח השנה שמתרכז בנושא של מזון מבושל יש מסקנות אופרטיביות כמו בשנה שעברה. שלוש מסקנות העברנו משנה שעברה לשנה הזאת מכיוון שלא הסתיים הטיפול בהן והוספנו עוד נקודה נוספת לחשוב עליה ולבצע אותה אם אפשר וזה בעצם מדבר על חברות פרטיות שמתקשרות עם ממשלה. שוב, לא הרחקנו לכת אלא חיפשנו בכתובים במקומות אחרים ומצאנו שבארצות הברית בשנת 2008, לפני שמונה שנים, חוקקו כבר חוק שמחייב חברות שמתקשרות עם הממשל הפדרלי בארצות הברית, שמתקשרות אתן חוזית על מתן שירותים - - -

כספקיות מזון.

כספקיות לא רק מזון אלא כל שירות, יחייב אותן לתרום עודפים, עודפי מזון, אם יש להן. הסכום של ההתקשרות הוא 25 אלף דולר ומעלה. זאת אומרת, סכום, לא אגיד מגוחך, אבל סכום נמוך לכל הדעות. אנחנו חושבים שזה אפשר להחיל כאן גם על חברות פרטיות שמתקשרות עם הממשלה.

הנושא של החברות הממשלתיות או גופים מתוקצבים הוא בוודאי קיים. זה כסף של כל אחד מאתנו, של אזרחים שמשלמים מסים במדינת ישראל. זה מה שמתקצבים וזה מה שמעבירים לחברות ממשלתיות, זה משהו שחייב לקרות. פנינו לשר האוצר בנושא הזה אבל לצערי לא נענינו עד היום, כבר שנה.

אבל מכל הדברים האלה, הדבר הכי חשוב הוא קביעת מדיניות. כל עוד לא תהיה מדיניות של הממשלה בנושא של אובדן והצלת מזון, ונתחיל דווקא בצמצום האובדנים, הדברים האלה להערכתי לא יתקדמו בקצב משביע רצון.

צריך לקבוע יעד והיעד הזה נקבע כבר בעולם בספטמבר 2015. צמצום האובדן על ידי ה-FBO, גוף המזון של האו"מ, צמצום אובדן המזון בחמישים אחוזים עד 2030. זאת אומרת, נתנו 15 שנים ואנחנו רואים ממשלות שהתגייסו לעניין הזה ואנחנו רואים חברות פרטיות כמו פסקו באנגליה שהודיעה שהיא מצמצמת והם יגיעו לאפס אובדנים עד 2030. הם לא ממשלה אלא הם חברה פרטית כלכלית לרווח, אבל הם לוקחים את הנושא הזה לתשומת ליבם.

מחוקקים חוקים בצרפת, באיטליה, באנגליה. מחוקקים חוקים בכל העולם לתמיכה בנושא הזה. זאת אומרת, יש התערבות של הרגולטור בנושא הזה אבל בישראל עדיין אין. אני מצפה שממשלת ישראל כן תוביל את הנושא הזה, תגדיר יעד, תצטרף לאומות העולם בנושא הזה, תגדיר את היעד הזה של עד 2030 צמצום בחמישים אחוזים את אובדני המזון ומשם זה יחלחל. אחד הדברים האלה הוא באמת החוק לעידוד הצלת מזון. לא תהיה ברירה, המשרדים יהיו חייבים לפעול כדי לעשות את זה. כרגע הדברים שמונחים כמדיניות מומלצת מבחינתנו, אלה דברים שלא יעלו כסף למשלם המסים. אלה דברים שעמותות בשיתוף פעולה אבל בדחיפה של הממשלה יוכלו לעשות ולהרחיב את היקף העבודה.

כמו שראינו, זה נותן כאן אופק מאוד מאוד גדול לכלל הפעילות של הצלת מזון, בין אם אלה פירות וירקות, בין אם זה מזון מבושל ובין אם זה מזון ארוז ויבש ואני חושב שחייבים לממש את זה.

תודה רבה. מר אבי הוכמן. אני ממסגרת את הדיון שלנו עד 13:50 ולא עד 14:00 כיוון שאחר כך יש את ההתכנסות הכללית באולם ירושלים.

אני רוצה להודות לך על מתן זכות הדיבור. אני אבוא מהצד הפרקטי של העניין. אני מנכ"ל חברת ISS. חברת ISS היא חברת ההסעדה הגדולה בישראל. היא גם נותנת שירותים בעוד 53 מדינות.

אם הייתי אבשלום קור. מה זה ISS? הנה הרמתי לך להנחתה.

החברה הוקמה ב-1901 יחד עם קרן קיימת לישראל. היא חברה דנית ולא חברה ישראלית. לכן היא נקראת ISS. היא מחזיקה מעמד מ-1901. חברה שנותנת שירותים שמחזיקה כל כך הרבה זמן מעמד בעולם, זה כבר אומר משהו.

זאת אמירה.

כן. זאת אמירה. אנחנו מסעידים מדי יום למעלה ממאה אלף סועדים במדינת ישראל. אנחנו תורמים מדי יום כאלפיים ארוחות.

איפה אתם מסעידים למעלה ממאה אלף סועדים?

אני יכול לתת לך רשימה.

לא. רק את המקומות הגדולים. זה מעניין אותי.

אינטל, HP, חברת החשמל, תנובה.

זהו. אתה יכול לעצור.

לא חסרים לקוחות.

זה היה נראה גם לי וגם לעבדאללה מספר מרשים.

לכן אמרתי שאנחנו חברת ההסעדה הגדולה בישראל.

סך התרומות היומיות שלנו, ואנחנו עושים את זה באהבה, ללקט ישראל הוא סדר גודל של אלפיים ארוחות ביום. זה מעט מאוד. אנחנו יכולים לתרום יותר. לכן אני מחזק את העניין של הצורך בחקיקה ומתן המטריה המשפטית. אני גם במידה רבה שגריר אצל המתחרים שלנו, שגם נותנים שירותי הסעדה, שיבואו ויתרמו ללקט ישראל כי זאת מטרה חשובה, כפי שגם את אמרת בתחילת דבריך. אני חושב שיש חשיבות ודחיפות בקידום החוק.

אני אגיד יותר מזה. בגלל שאני בקשר עם הרבה גופים, אם אלה גופים ממשלתיים, אם אלה ציבוריים ואם אלה פרטיים, הנושא של חובת הצלת המזון לגופים ממשלתיים הוא דבר שלדעתי אפשר לעשות אותו מהר מאוד ולא בהכרח קשור לחקיקה כזו או אחרת. אני אומר את זה כי בעברי אני יוצא הממשלה. אני הייתי מנכ"ל חברת דואר ישראל, הייתי בבזק ואני מכיר איך המערכות עובדות. כאן, בהנחיות שיכולות לבוא ממשרד האוצר, אפילו במסגרת מכרזים. לדוגמא, משרד הביטחון החליט לאחרונה שהוא הולך להוציא את כל שירותי ההסעדה למיקור חוץ. סעיף קטן בתוך כל מכרז כזה שאומר שחברה יכולה להיבחר במידה והיא תורמת ללקט ישראל או לכל עמותה אחרת לצורך העניין – אלה פעולות שהיו מקדמות את השימוש במזון העודף. אני מסכים לחלוטין עם דבריך. זה לא האוכל שעל השולחנות. כשאני מסתובב במטבחים אצלנו ובחדרי האוכל ואני רואה את כמויות האוכל שנמצא מאחורי הפרגוד, פשוט כואב הלב.

למה אתה תורם רק 2,400 ארוחות ביום?

כי זה עניין של מיקום, מרחק ההובלה, סוג ההובלה. אם הייתה לי מטריה יותר רחבה, הייתי יכול לתרום יותר.

רחבה יותר מבחינה משפטית.

דרך אגב, אסור לנו על פי הכללים של משרד הבריאות למחזר אוכל מהיום למחר, אז הכול הול להשמדה כאשר זה היה יכול ללכת ולתת תשובה להרבה אנשים נזקקים במדינת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה. אילנית, בבקשה.

שלום. אני נציגת בית ספר אורט בית הערבה בירושלים, בית ספר שמונה כמאתיים תלמידים, נוער בסיכון. כשאני אומרת נוער בסיכון, הכוונה היא שרוב התלמידים נפלטו מהמערכת הרגילה. זה בית ספר מקצועי, כיתה ט' עד י"ב. אנחנו מזה כמה חודשים מקבלים מלקט ישראל בכל יום לפני הצהרים ארוחת צהרים חמה לתלמידים.

אני רוצה קודם כל להתחיל מהסוף ולומר מה זה עשה בבית הספר. רוגע. שקט. נחת. הילדים יכולים להמשיך ללמוד לאחר השעה 12:00 בצהרים. לרוב הילדים אין ארוחה חמה בכל יום בבית אלא אולי פעם בכמה ימים. הילדים יכולים להמשיך ללמוד. הם יכולים להמשיך את היום. בשיח מנהלת שהיה, הילדים אפילו התבטאו ואמרו שההרגשה בחדר האוכל של בית הספר – ואגב, אין לנו חדר אוכל מסודר אלא יש לנו מעין מועדון תלמידים שהכשרנו אותו לקבלת ארוחה בצורה מסודרת – זה מזכיר להם קידוש אצל סבתא בשבת משום שיושבים עם המורים ואוכלים בנחת ומרגיעים את הבטן. אנחנו יודעים כולנו שאי אפשר ללמוד על בטן ריקה. זה עשה המון.

מה זה דרש מבית הספר?

זה דרש להכשיר איזשהו חדר גדול יחסית שיש לו ברז. עשינו מטבחון בצורה מסודרת. קנינו פס חימום. האוכל מגיע כמו שעון, בצורה מאוד מסודרת, עם משאית, עם צידניות ששומרות על החום. אנחנו מיד מביאים את זה למקום. רבע שעה לפני שהתלמידים נכנסים אנחנו שמים את זה בפס החימום שהדלקנו כבר בבוקר.

לאנשים פשוטים, פס חימום הוא כמו פלטה?

כמו פלטה על מים. לקט ישראל נתנו לנו מד-חום מיוחד כך שאנחנו יכולים לבדוק כל תבנית ותבנית וזה צריך להגיע למעלה מסוימת. אם זה נמוך מדי במקרה, אנחנו נאלצים לזרוק את כל התבנית לאשפה כי זה מסוכן ולא בריא. מאוד מאוד מסודר. אנחנו רושמים הכול ומסדרים הכול. יש כמובן מבחר.

חשוב לי עוד לציין את האווירה ולומר שהאוכל מאוד בריא. החינוך לבריאות הוא מאוד משמעותי. בהתחלה התלמידים – הבנתם פחות או יותר מהיכן הם מגיעים – חיפשו את הלחם לטבול עם הרוטב ואת התרכיז כי מה זה לאכול בלי לשתות מיץ? או את המלח. הסברנו להם שאנחנו בחינוך לאוכל בריא. הם התרגלו לרעיון ואפילו הגדילו לעשות כמה תלמידים שסיפרו שהתרכיז ירד גם מהשולחן בבית. זאת אומרת, על ידי מתן הארוחות אנחנו עונים כאן על כמה צרכים.

זה דורש קצת. אני לא אומר שלא. אנחנו לא בית ספר עם מסגרת פנימייתית. אין לנו אם בית או חדר אוכל מסודר אבל הרווח שאנחנו מקבלים מארוחות הצהרים הוא עולה על המאמץ שאנחנו משקיעים, שזה באמת מאוד מאוד משמעותי. בית הספר נראה משהו אחר. הוא משהו אחר מאז אנחנו מקבלים את ארוחת הצהרים המוכנה.

תודה רבה . חבר הכנסת עבדאללה אבו מעריף.

תוספת קטנה למה שאמרה אילנית. המזון שהיא מדברת עליו הוא מזון שהוצל. זה צריך להיות ברור. זה לא מזון שנקנה אלא מזון שהיה לפני כן באינטל בירושלים.

אינטל, משטרה ובתי מלון.

הדבר המשמעותי כאן הוא שמזון שהיה נזרק לפח, לא מגיע לאותם 220 ילדים אלמלא פעילות הצלת מזון. זה פיילוט שאנחנו מריצים בשבעה בתי ספר בכל הארץ.

אני מצטרף לברכות למובילי היום הזה, לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי וחברי כנסת אחרים. אני מברך את לקט ישראל שבשנה שעברה הייתי מעורב ובין המובילים ביום הזה וקיימנו דיון בוועדת הפנים והתקבלו המלצות. אני הייתי רוצה שלא יהיה רק יום אחד בכנסת אלא שאכן ניתן מסר לא רק מבחינה כלכלית. אכן מבחינה כלכלית יש את העניין של הצלת עודפי המזון וצמצום הפערים בביטחון התזונתי וזה טוב. נניח שאנחנו גם במצב טוב וברוך השם אין פער ולא צריכים שלושה מיליארד שקלים כדי לצמצם את הפערים בביטחון התזונתי אבל יש בזה עניין רב וזו משימה לאומית שמשליכה בהרבה תחומים בחיים כמו על איכות הסביבה, על התקציב, על ההתנהגות. אם אנחנו ככנסת ניתן את המסר החינוכי התרבותי איך להתייחס לחיים ולהצלת המזון, זה מסר מאוד חשוב.

מהמבט הזה הייתי רוצה לדבר על הנושא ולכן הערתי קודם את ההערה שאולי היא הייתה צינית לגבי החוק ושאלתי האם הוא אכן כלי לעשות משהו ולשפר. אני מכיר מדינות שלפני שלושים שנים התייחסו לאורח חיים, להצלת המזון בצורה הנכונה ועשו זאת בלי חוקים. זה מסר חינוכי תרבותי, גם בבתי הספר. לצערי אצלנו אנחנו דורכים במקום. יש הצעת חוק מאוד טובה ומאוד מבורכת, אבל יש כל מיני חסמים של משרד המשפטים, משרד הבריאות. יכול להיות שיש לנו משהו מיוחד במדינת ישראל מבחינת החקיקה אבל אני מקווה שהחוק הזה יעבור כמה שאפשר מהר והוא ישמש כלי ולא רק מבחינה חוקית להציל את המזון אלא גם יהיו שם מרכיבים תרבותיים חינוכיים איך כחברה צריך להתייחס לעצמנו ולמזון והערך הטוב והחשוב ביותר בחיים.

התכנית המומלצת, אני חושב שהוועדה תקבל אותה כהמלצה ותמשיך בתכנית הזאת וזה לא יהיה רק יום אחד אחרי שנחכה שנה שלמה. אני מכהן בכנסת שנה שנייה ובשנה הראשונה הייתי מעורב ואני מקווה שנמשיך בעשייה לא רק בכנסת אלא בכלל וכי ההמלצות אכן יצאו לפועל ולא רק החוק.

תודה רבה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי.

גברתי היושבת ראש, אני מצטרף לדברים שלך בעניין החשיבות של היום הזה. גם לי, כמו לחברי דוקטור עבדאללה אבו מערוף, זו השנה השנייה בכנסת. אנחנו חברי כנסת חדשים. גם בשנה שעברה השתתפנו ביום הזה.. אני חושב שאלה אותם מספרים ונדמה לי שהעתקתם אותם. הם קצת עלו. אני זוכר את המספרים האלה ובאותו יום גם דיברתי. אני מברך על היום הזה בכנסת בו אנחנו מציינים את היום הזה.

מבחינה חברתית אני חושב שזה חשוב מאוד. עד עכשיו אנחנו מדברים על מספר עניים, כמעט מיליון ו-700 אלף מתחת לקו העוני, מאות אלפי משפחות מתחת לקו העוני, כל ילד שלישי מתחת לקו העוני, שני שלישים מהילדים הם מתחת לקו העוני ואלה מספרים מדהימים, במיוחד שאנחנו מדברים על מה זה עוני. אם זאת משפחה שמשתכרת 5,000, 6,000 שקלים בחודש, היא מתחת לקו העוני, אז בוודאי שחשוב מאוד לדבר על השכבות האלה, על השכבות החלשות בכל המדינה אבל במיוחד כשאנחנו מייצגים חברה שאנחנו באים ממנה שחמישים אחוזים ממנה, אפילו 53 אחוזים מהחברה הערבית, הם מתחת לקו העוני. אחרי כן מגיע המגזר החרדי שהוא בערך חמישים אחוזים מתחת לקו העוני. בוודאי שהמספרים האלה מקבלים משמעות אחרת כאשר אנחנו מדברים על כמה אפשר לחסוך.

אנחנו רואים אנשים שבאמת משוועים למזון ולארוחה חמה. כל הכבוד ואנחנו מברכים את כל הארגונים האזרחיים והעמותות שעושים עבודת קודש בעניין הזה, בין אם זה בחגים, בין אם זה במועדים, ומחלקים אוכל. אני רואה את התורים, גם בחורף עת מחלקים להם תנורים ושמיכות. אין מלים לתאר את העבודה שלכם. זה צריך להיות באחריות המדינה ולא באחריות ארגוני חברה אזרחית אבל הואיל והמדינה לא עושה מספיק ולא עושה די, כל הכבוד לארגונים שעושים עבודת קודש.

אני רואה שבחברה הערבית באולמות שמחה ובחלק מבתי המלון יש טונות של אוכל ששופכים על השולחנות. אני רואה ששם יש יוזמה מקומית ויוזמה פרטית כשלוקחים את הכמויות האלה ומחלקים לבתי יתומים ולילדים עניים.

כל הכבוד לכם. אנחנו אתכם ואנחנו נמשיך לעמוד לצדכם בכל מה שיידרש מאתנו. תודה רבה לכם.

תודה חברים. אני מבקשת עכשיו מרותם אסף מהתאחדות התעשיינים.

תודה. אני נציגת איגוד תעשיית המזון בהתאחדות התעשיינים בישראל. האיגוד מוביל מזה כשנתיים מיזם להצלת מזון בשיתוף פעולה עם ארגון לתת. התעשיינים נרתמים לנושא הזה ובעצם בהתייעלות בפס הייצור להגיע לכמה שפחות מזון שצריך לתרום אותו אבל המזון שמגיע למצב הזה, הם גם תורמים אותו. הצטרפו אלינו למעלה מעשרים חברות שונות שהצטרפו לחברות שכבר תורמות מזון. התוצאות הן מאוד מרשימות. יחד עם זאת צריך לראות איך ניתן לקדם תמריץ חיובי לאותן חברות כדי שימשיכו לתרום מזון ושתהיה גם חקיקה שתגן עליהן ושתוכל לתת להן להמשיך ולתרום מזון בצורה טובה.

שיתוף הפעולה הזה עם ארגון לתת הוא במשך כל השנה או בפיקים של חגים?

במשך כל השנה.

אני מארגון לתת. לפני שאני אספר קצת יותר על פורום הצלת מזון שפועל כל השנה, כל יום יש מזון שמוצל מחברות המזון, אני רוצה להיות משביתת שמחות ולומר שבעיני שנת 2016 הייתה שנה של פספוס בתחום של הצלת מזון. בתחילת שנת 2016 מנכ"ל משרד הרווחה דאז אליעזר יבלון זכרונו לברכה הקים צוות שכפי שהוא אמר, הצוות יפעל לקידום מיזם לאומי לביטחון תזונתי המבוסס על הצלת מזון. אותו צוות הקים צוות משנה בראשות יושב ראש המועצה הארצית לביטחון תזונתי, פרופסור דב טשרניחובסקי, שאמר שהוא יגבש תכנית עבודה שתתייחס לטווח קצר וארוך בהיבטים של הצלת מזון. בסופו של דבר פרופסור טשרניחובסקי גיבש והגיש את ההצעות אבל המיזם שמבוסס על הצלת מזון הוכשל על ידי משרד הרווחה בראשות השר ובמקומו יצאו למיזם שמבוסס על כרטיסים מגנטיים.

במצב שלפי דוחות המוסד לביטוח לאומי יש 243 אלף משפחות שחיות באי ביטחון תזונתי ניכר, לעשות מיזם שמבוסס על כרטיסים מגנטיים ל-10,000 משפחות בלבד, זה מצב שהוא בלתי מתקבל על הדעת מכמה היבטים. האחד, הוא מצב שהוא לא יעיל תקציבית בעליל. בניגוד למינוף שאפשר להשיג בהצלת מזון, כפי שגם גידי אמר על הצלת מזון, בין אם זה מזון מהתעשייה או מזון מהחקלאות או מזון מבושל שהמינוף, אתם דיברתם על אחד לארבע, אצלנו, אנחנו יכולים להעיד על מינוף של אחד לשמונה ואחד לתשע בהצלת מזון ארוז – זה פשוט לא יעיל תקציבית ואפשר כמובן כך לעזור להרבה פחות משפחות.

מיותר לציין שזה לא יעיל סביבתית בגלל שהמזון עדיין ממשיך להיזרק מהתעשייה. גם לגבי הנושא של תמהיל המוצרים והאם הוא אכן מקדם או לא מקדם את צמצום הביטחון התזונתי, רק אתמול התפרסם בדה-מרקר מחקר אמריקאי חדש שדיבר על מה קונים 43 מיליון אמריקאים עניים בתלושי המזון והתשובה היא מזעזעת. הוא דיבר על הצריכה, ויש גם מחקרים. זה מחקר של אוניברסיטת ניו יורק ויש מחקרים נוספים של אוניברסיטת הרווארד ואוניברסיטת ייל שמדברים על הרחבת הנגישות למזון אבל לא הגדלת הביטחון התזונתי של הצורכים.

אני רוצה לומר שלמרות הפספוס, אנחנו בארגון לתת ממשיכים בכל הכוח לפעול בנושא הצלת המזון, בין אם זה על ידי פורום הצלת המזון שיש לנו עם התאחדות התעשיינים, עם איגוד המזון בהתאחדות התעשיינים. הצלת המזון הזאת פועלת כל השנה ומניבה הצלת מזון בשווי של עשרות רבות של מיליוני שקלים בשנה.

מה עושים עם זה?

מה שקורה זה שכל יום מתקבלות אלינו בארגון לתת פניות של חבות מזון, בין אם גדולות ובין אם לא גדולות - - -

את זה הבנתי. איך זה מגיע לאנשים?

זה מגיע לאנשים בין אם החברות מביאות את המזון למרכזים הלוגיסטיים של לתת ומפזרים אותו ובין אם ארגון לתת מגיע אל החברות עצמן ומבקש לקבל.

לא ענית לי על השאלה. איך מהמחסנים הלוגיסטיים של לתת מגיע המזון לאנשים. למי זה מגיע?

זה מגיע ל-180 עמותות מזון מקומיות שאנחנו ארגון הגג שלהן. עמותות המזון מספקות את המזון לאנשים שהרבה פעמים הם אנשים שהופנו על ידי משרד הרווחה ורשויות הרווחה המקומיות.

צריך להגיד בכאב גדול שמערך הרווחה במדינת ישראל בסוף נוגע בהרבה מאוד אנשים אבל אנחנו לומדים להכיר אותם מהרווחה בבתי הספר, מהרווחה בעיריות ומהרווחה במקומות אחרים.

מיזם נוסף שהתחלנו בו כפיילוט ב-2016 וכיום הוא מתרחב יותר ויותר, זה מיזם הצלת מזון עם הרשת הקמעונאית הגדולה בישראל, שופרסל. בעצם לוקחים את עודפי המזון שמצטברים בכל הרשת, בכל חנות, בכל סופרמרקט בכל יום, ומשדכים אותו.

כי עבר להם תאריך התפוגה?

כי יש מאפים, יש ירקות ופירות, יש מוצרים מקוררים שמבחינת היצרן כבר לא יציגו אותם לשיווק. אנחנו בעצם הנפקנו לכל העמותות המקומיות כרטיסים שאתם הן באות לסופרמרקטים האלה ומקבלים את כל העודפים ומחלקים אותם לנזקקים.

מצוין. תודה רבה.

למרות שלצערנו המדינה לא הרימה את הכפפה ולא יצאה למיזם הצלת מזון, אנחנו ממשיכים לעשות את זה. אנחנו כן מצטרפים לבקשה לקדם את החוק לעידוד הצלת מזון כדי שלא יחששו לתרום למרות שלשמחתנו תורמים הרבה גם כך. אנחנו מצטרפים גם לבקשה של איגוד המזון להעביר חקיקה שבזמנה כבר הייתה בכל מיני הליכים לעידוד חברות מזון, גם מבחינת זיכויים במס ומבחינת הטבות נוספות אחרות.

אני חייבת לעצור אותך כאן ולהגיד שאנחנו מאוד מאוד שומרים, כל חברי הכנסת שמובילים את היום הזה ומובילים את החקיקה, ואנחנו מאוד רוצים להישמר מליפול לבור הזה בו החוק נחסם כי הוא עולה כסף למדינה.

אלה שני דברים שונים.

בדיוק. אנחנו מאוד מאוד מנסים לדחוף את השלב הראשון שבו באמת המדינה רק תשמח מהחקיקה הזאת, המדינה ואזרחיה ומי שעושה את המעשה הטוב הזה. בשלב הבא אני מסכימה אתך שיש מקום לתמרוץ חיובי אבל אנחנו גם בסור מרע וגם בעשה טוב וגם את זה צריך לדרג בפוליטיקה ובבית הזה שלנו, של כולנו.

אנחנו מקווים שמכם חברי הכנסת תצא הבשורה כלפי משרדי הממשלה, במיוחד כלפי משרד הרווחה, כן לקדם את הנושא של מיזם לביטחון תזונתי שמבוסס על הצלת מזון, כן להרחיב למשפחות רבות שכיום נתמכות ונאלצות להישען רק על המגזר השלישי ללא תקצוב ממשלתי.

תודה רבה. מה חי אלבז.

אני מנכ"ל פיד ישראל. מדובר בעמותה שעוזרת בשני מישורים, גם במישור הנקודתי לטפל ברעב וגם במישור המיזמי כאשר אנחנו עושים פרויקטים וסדנאות לסגירת מעגל העוני. אני רוצה להתייחס למה שאילנית אמרה קודם לכן, שהיא נמצאת בבית ספר לנוער בסיכון. אני חושב שיש כאן היבט נוסף ביעילות של החוק הזה שיעלה כהצעת חוק. בעצם לא רק זה שאנחנו מצילים את המזון. זאת אומרת, העמותות ירוויחו כאן גם הצלת מזון שבאופן תיאורטי – החוק הזה עדיין לא עבר – אנחנו צריכים לענות לעשות פניות שמגיעות אלינו כדי לאפשר לאנשים את האוכל. ברגע שהחוק הזה יעבור, הוא בעצם חוסך אלפי או מאות שקלים, תלוי בגודל של הארגון, והוא חוסך את האוכל הזה לעמותות ובעצם מאפשר לנו להפנות את התקציב למיזם שהוא יציאה ממעגל העוני.

אני באמת חושב שיש כאן הצעת חוק מבורכת ואני חושב שכדאי מאוד לתמוך בה.

תודה רבה. האם יש עוד מישהו שרוצה להתייחס לפני שאני סוגרת את הדיון? לא.

אני רוצה להודות מאוד לכל העמותות. אני רוצה להודות לעמותת לקט ישראל שמובילה את היום הזה ואותנו חברי הכנסת להתקדם בתהליך. כמו שאמרתי, אני חושבת שבסיס החיים שלנו כאן הוא ערבות הדדית והצלת מזון היא נקודת אור מאוד מאוד גדולה. אני מודעת לזה שכמו שאמרה מנהלת הוועדה הצעת החוק שלנו להצלת מזון עברה כבר לפני חצי שנה ועדת שרים. התקדמנו בה יפה עם משרד הבריאות, עם כל הרגולציה שהמשרד חשב שצריך לעשות וכרגע אנחנו עומדים ולא מתקדמים ואני אומרת את זה בכאב גדול כי בסוף שרת המשפטים היא שרה מהמפלגה שלי וחברה טובה ופעילה מאוד בהרבה דברים. אנחנו לא מצליחים להתקדם באופן שבו אנחנו מאמינים שנכון היה להתקדם ולסיים עם משרד המשפטים. אנחנו לא מתייאשים.

אני מקבלת כאן גם את האמירה של מיכל מארגון לתת. בסוף שלושת האנשים – גם גידי, גם את, גם מר חי אלבז – שדיברו כעמותות, כמי שמובילים את המהלכים האלה, הדבר המרכזי ששלושתכם אמרתם הוא שמדינת ישראל צריכה לקבל החלטה לגבי מה המדיניות שלה. זה הרבה פחות דרמטי משאלת מה אנחנו עושים ביהודה ושומרון. הרבה פחות דרמטי משאלות רבות נוספות. אני חושבת שהיינו כבר מזמן אמורים להיות במקום הזה. יש אנשים רבים וטובים שעוסקים בשאלת הביטחון התזונתי או אי הביטחון התזונתי שרבים ורבות במדינת ישראל נמצאים בתוך המעגל שלו.

אני מאמינה שיש חשיבות ליום הזה, יש חשיבות גדולה לקשר עם העמותות, עם בתי הספר, עם הרשויות המקומיות ובעיקר בעיקר אני רואה זכות גדולה לברך את אנשי העסקים הפרטיים. הרבה פעמים בבית הזה, יגידו כאן הנציגים שלהם מהתאחדויות התעשיינים למיניהן, יש נטייה לחבוט באנשי עסקים, לבדוק איזה עוד רגולציה אפשר לשים להם על הראש. גם אני חוטאת או לא חוטאת בחטא הזה. תמיד אני טורחת להגיד שבניגוד אלי יכולה לתת מקסימום שלושה מקומות עבודה לשלושת העוזרים הפרלמנטריים שלי, התעשיינים הם אלה שמגלגלים באמת את הכלכלה ואת הצמיחה של מדינת ישראל. היום אני חושבת ששוב ושוב אנחנו נחשפים למעורבות של תעשיינים גדולים וקטנים כאחד בפרויקט הלאומי הזה למרות שהמדינה עוד לא החליטה שהוא לאומי. אנחנו, בעיקר אתם, העמותות שמובילות את זה, יוצרות אותו במקום הזה.

אני רוצה להודות גם לתעשיינים על כל הרצף שבוחרים שוב ושוב לחלוק את הערבות ההדדית הזאת.

אני מזמינה את כולכם להצטרף אלינו לכנס המרכזי של היום הזה באולם ירושלים. תודה רבה .

הישיבה ננעלה בשעה 13:50.