הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 424

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, ד' בשבט התשע"ז (31 בינואר 2017), שעה 9:30

הצעת חוק העיצובים, התשע"ה-2015 (מ/928)

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

עבד אל חכים חאג' יחיא

איילת נחמיאס ורבין

עיסאווי פריג'

הווארד פולינר - ראש אשכול דיני קניין רוחני, משרד המשפטים

נעמה דניאל - אשכול קניין רוחני, ייעוץ וחקיקה- אזרחי, משרד המשפטים

עליזה בן ישי כהן - בוחנת מדגמים, משרד המשפטים

תמר קובי - מנהלת מחלקת מדגמים, משרד המשפטים

אילת פלדמן - יעוץ וחקיקה - אזרחי, משרד המשפטים

חן גרוספייס - אשכול קניין רוחני, ייעוץ וחקיקה- אזרחי, משרד המשפטים

אסא קלינג - ראש רשות הפטנטים, רשם הפטנטים

ז'קלין ברכה - סגנית ראש רשות הפטנטים, רשם הפטנטים

אייל פרובלר - ממונה משפט ורגולציה, התאחדות התעשיינים

עודד עזר - מעצב עצמאי, מכון טכנולוגי חולון, קהילת המעצבים הישראלית

דוד גילת - עו"ד, עו"פ, אגודת עורכי הפטנטים

סער אלון - עו"ד המייצג את האגודה, אגודת עורכי הפטנטים

ערן פרזנטי - יו"ר ועדת קניין רוחני, לשכת עורכי הדין

יורם ליכטנשטיין - יור ועדת קניין רוחני, לשכת עורכי הדין

שמואל סלע - יוצר גופנים, פורום מעצבי גופנים

נדב עזרא - מנהל פונטביט, פורום מעצבי גופנים

חיים כדורי - בעלים פונטביט, פורום מעצבי גופנים

ערן ברקת - עו"ד פונטביט, פורום מעצבי גופנים

תומר רוזנפלד - עו"ד, פונטביט, פורום מעצבי גופנים

חגית הניג - רושמת מדגמים בארץ ובחו"ל עבור חברה של מרצדס

יונתן דרורי - עו"ד, מומחה בתחום זכות יוצרים

רון שלמה סלומון - טרום מתמחה במשרד עו"ד המתמחה בקניין רוחני

חגי נצר - עורך דין, Warner Bros. Entertainment Inc

ראי שנקר - מנהל פיתוח עסקי, קליל תעשיות, נציגי עסקים

אריה ריכטמן - מנכ"ל קליל תעשיות בע"מ, נציגי עסקים

עופר קיבש - עו"ד המייצג את ה. שטרן, נציגי עסקים

עדי בן-אלי - עו"ד, קליל תעשיות, נציגי עסקים

חיים רביה - עו"ד, קליל תעשיות, נציגי עסקים

חביב חורי - מנהל אמנותי ומעצב, בעלי עיצובים

תמיר אפורי - עו"ד המייצג את הארגון, ארגון חברות הסרטים mpa

Jay K. Footlik - יועץ אמריקאי מטעם הארגון (עובד הארגון), ארגון חברות הסרטים mpa

רותם בן דוד - מתמחה, ארגון חברות הסרטים mpa

מיכל לב - שדלן/ית

אביעד לחמנוביץ - שדלן/ית

מנחם צבי כץ - שדלן/ית

איתי עצמון

אביגל כספי

לאה ורון

יפעת קדם

הצעת חוק העיצובים, התשע"ה-2015 (מ/928)

גברתי מנהלת הוועדה, יועץ, דובר, רשמת, הנושא שלפנינו הוא נושא מאוד מאוד חשוב, אני רוצה לסיים אותו במהלך מושב החורף.

אני חושבת שאדוני יכול להזכיר שהתקיימו במהלך התקופה ישיבות עבודה.

כן. העברנו הילוך בכל הנוגע לחוק. אנחנו רצים עם החוק. בעניינים שבהם מצאנו את עצמנו קצת מתחפרים - מבחינתי זה הסתיים. אני רוצה לתת מתנה לאסא. הוא אמור לסיים את תפקידו בסוף אפריל. אנחנו נאחל לו הצלחה בתפקיד. זו יכולה להיות מתנה לא רעה לסיום התפקיד שלו. אני חושב שלכולנו. איפה אנחנו עומדים, אדוני היועץ?

בדיונים הקודמים אושרו חלק מההגדרות בסעיף 1, וכן אושרו סעיפים 3,5,6 ו-8. המחלוקת בנושא הגופנים מתחילה כבר בהגדרה של מוצר בסעיף 1. ההגדרה לא אושרה. לפי הצעת החוק בנוסחה המקורי, ההגדרה של מוצר כללה גם גופן, כאשר כעת, בעקבות ישיבות עבודה, כולל ישיבה ארוכה שנערכה ביום רביעי האחרון עם נציגי יוצרי הגופנים, גובש נוסח. הממשלה גיבשה - כמובן בשיתוף פעולה איתנו - נוסח מתוקן. הוא כולל תיקון עקיף לחוק זכות יוצרים שיעגן במפורש את היותו של הגופן יצירה אמנותית כהגדרה בחוק זכות יוצרים, ותיקונים נוספים בחוק זכות יוצרים שנועדו לערוך את ההתאמות הנדרשות מהמאפיינים המיוחדים של הגופן לאורך הסעיפים הרלוונטיים בחוק זכות יוצרים. אני מציע שנציגי הממשלה יציגו את הנושא.

תסבירו לי למה הגעתם, מה סיכמתם. בואו נעביר את זה לתוך החוק.

יש כמה דברי פתיחה של משרד המשפטים.

זה חלק מההתייחסות של החוק.

חשוב מאוד לעשות את האבחנה בין הגופן, שזה עיצוב האות, ה-typeface, כלומר איך שהאות מופיעה על מסך המחשב כשלוחצים על הכפתור המתאים במקלדת, לבין תוכנת המחשב שאומרת למחשב איך לייצר את הגופן, מה שנקרא פונט. את הפונט רובנו בכלל לא רואים, הוא מוטמע במערכת ההפעלה, במעבד התמלילים שלנו. כל מה שאנחנו עושים זה לבחור שם של גופן מהרשימה. כפי שידוע, העמדה המקצועית של משרד המשפטים בנוגע לגופנים, בניגוד לתוכנה, היא שעיצובי האותיות, הגופנים מתאימים להיות נידונים במסגרת הצעת חוק העיצובים. לגבי תוכנה אין וגם לא הייתה כוונה לשנות מההבנה עליה, גם לפי ההצעה להגן על עיצובי האותיות במסגרת חוק העיצובים. עם זאת, יושב-ראש ועדת הכלכלה סבר כי עכב המאפיינים המיוחדים מאוד והתרבותיים של האות העברית, לאור הרצון לבוא לקראת קהילת המעצבים בישראל, שהיא קטנה, ובשל המצב המשפטי שבו לא הייתה הלכה של בית המשפט העליון בעניין ההגנה על גופנים - היו פסקי דין של בתי המשפט המחוזיים, האחרונים בהם התייחסו לגופנים כאל יצירות - יש להעניק הגנה לגופנים באמצעות דיני זכויות יוצרים. כל ההגנה על הגופנים צריכה להתייחס למאפיינים המיוחדים שבהם קיימות מגבלות עיצוביות ומאפיינים מוכתבים מראש. למשל, האות אל"ף חייבת לשמור על צורה בסיסית מסוימת כדי שמי שקורא ידע מה הוא קורא. בנוסף לעיצובים של אותיות ישנם עיצובים שמתבססים אחד על השני, שמתפתחים לאורך זמן. יש גם מאפיינים ידועים, כמו סיומות שפיציות שנקראות אותיות סריפיות. מעצבי הפונטים שבו ואמרו לנו על החשיבות של המשך פיתוח גופנים עבריים, דבר שמובן וברור שאנחנו לא חולקים עליו. זה גם היה חלק מהמטרות שעמדו לנגד עינינו במסגרת הצעת חוק העיצובים. העיקרון הזה ממשיך להנחות אותנו גם בתיקון המוצע לחוק זכות יוצרים. החשש מפני קיפאון בשוק בא לידי ביטוי בתיקון הזה.

עניין נוסף ומשמעותי הוא הגנה על משתמש הקצה. משתמש הקצה הוא מי שמשתמש בגופן, מי שמעתיק אותו. מדובר על מי שיושב בבית מול המחשב ומקיש על האות אל"ף במקלדת שלו. הוא יוצר עותק של האות המעוצבת על גבי המסך שלו. אם הוא מדפיס את המסמך שהוא כתב, הוא יוצר עותק מודפס. לא מדובר על מי שמעתיק את הפונט, שזו התוכנה.

התוכנה תישאר מוגנת בכל מקרה, אלו הוראות החוק הקיים. בה אנחנו לא פוגעים.

נכון. בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בעניין גופן "קורן", נדון מקרה שבו מערכת הפעלה מסוימת ומוכרת מאוד עשתה שימוש בגופן, לא בפונט. היא עשתה שימוש בעיצוב של אות שבית המשפט פסק שהוא מפר, שהוא העתקה של גופן קודם. חוק זכות יוצרים לא דורש מודעות כתנאי להעתקה. משמעות הדבר היא שכל אחד מאיתנו שרכש את מערכת ההפעלה עם הגופן המדובר בתוכה וכתב בגופן הזה מסמך, הוא בעצמו מפר. זה מצב שמבחינת מדיניות אנחנו חושבים שאי אפשר לאפשר, הוא אבסורדי, הוא הופך את כולנו למפרים, גם אם קנינו תוכנה חוקית לגמרי. מוצע שמשתמש הקצה יהיה פטור מהפרה של זכות יוצרים, אבל לא יהיה מוגן אם הוא עשה בהדפסות שימושים מסחריים. זה אחד האיזונים הקריטיים בעינינו. התיקון לא מרשה העתקות של תוכנה, כמו שאמר עו"ד עצמון. התוכנה והפונט מוגנים. לא תהיה הגנה למשתמש קצה שמעתיק תוכנה באופן לא מורשה. לגביו יחול הדין שקיים היום.

אם הוא מוריד תוכנה באופן לא מורשה, הוא מפר את זכות היוצרים בתוכנה. השימוש שלו בתוכנה מפרה - -

ההקלדה תהיה מוגנת. ככל שהוא רוצה למכור, להפיץ עותקים מודפסים שהוא עשה בגופן הזה, הוא לא יוכל לעשות את זה. השימוש הרגיל בגופן שונה משימוש רגיל ביצירות. כאשר מישהו קונה דיסק - כולנו יודעים שצריבה זו פעולה אסורה אם אין הסכמה של בעל זכות יוצרים - הפעולה הראשונה, בין אם זו קנייה או צריבה, מותרת או אסורה לפי העניין. כל שימוש רגיל אחר כך, כמו אם אני מאזינה לדיסק בבית שלי, לא מהווה הפרה של זכות יוצרים. אותו דבר עם קנייה או הורדה של תמונה. צפייה בתמונה היא לא הפרה. אפילו פתיחה של קובץ שהורד מהאינטרנט היא לא הפרה. אנחנו מעניקים פה לא רק הגנה על התוכנה, אנחנו מעניקים פה גם הגנה לגופן, שזה העיצוב של האות, בשימוש הרגיל או בהעתקה שלו. כל פעם כשמקלידים או מדפיסים, נוצר עותק של האות המעוצבת. הגופן נועד לשימוש כזה. אין דרך להשתמש בו בלי להעתיק אותו. זה שונה משימוש רגיל ביצירות אחרות.

חוץ מהעתקת התוכנה, שזו פעולה אסורה, פעולה נוספת שאוסר התיקון היא העתקה של הגופן שלא במסגרת הקלדה וכו'. אם חוזרים לדוגמה של מערכת ההפעלה של אותו גופן, מי שמייצר מערכות הפעלה למחשבים רוצה שיהיו לו גופנים בתוך מערכת ההפעלה. נניח שהוא רואה גופן באינטרנט ומחליט להעתיק את העיצוב של האות. הוא לא מעתיק את התוכנה, הוא מייצר תוכנה שעושה את אותו דבר. הפלט של התוכנה זה הגופן המוגן. משתמש כזה, לפי מה שהצענו, מפר את הזכות בגופן, למרות שהוא לא מפר את הזכות בתוכנה. ההפרה הזאת מכוסה.

אם אני מבין אתכם נכון, עשיתם אבחנה בין השימוש בתוכנה לשימוש בגופן. זה בסדר כל עוד הוא יושב בבית ומדפיס לעצמו מסמכים. ברגע שהוא ממסחר את העניין זה כבר מקבל ממד אחר לגמרי.

נכון. גם אם אדם מוריד בבית תוכנה הוא מפר.

זה כבר לפי החוק הקיים.

נכון. "מוצר" – לרבות מערכת של פריטים, אריזה, סימן גראפי (graphic symbol), תצוגות מסך ולמעט גופן (typeface) ותוכנת מחשב;

עדיין בהגדרה, למרות שאני מברך שהוצאתם את הפונטים מהעיצובים, הנושא של סימן גרפי יוצר קושי וגבול לא מספיק ברור בין עיצוב לבין זכויות יוצרים. זה מכניס משהו דו-מימדי למושג שעד היום, לפחות בפסיקה, ראו בו כחפץ, כמשהו מוחשי. אפשר לדבר על עיצוב שצמוד למוצר, זה בסדר, אבל המוצר עצמו חייב להיות פיזי. אם את מכניסים פה גרפיקה, שוב פעם טשטשתם את הגבול, וחבל, זאת הזדמנות לתקן.

אנחנו לא חושבים שהמוצר חייב להיות פיזי. נראה לי שלהיצמד לחפץ שיש לו קיום פיזי זה קצת היצמדות שהיא לא מתקדמת עם הטכנולוגיה.

גברתי, ההערה שלך התקבלה.

אני רוצה להצטרף לדברים שאמר חברי עורך דין חגי נצר. הפתרון שמוצע בעניין הפונטים נראה לי נכון. אין לי כל הערה לגביו, ודאי שלא נגדו. אני חושב שהבעיה של היחס בין זכויות יוצרים למדגמים לא נפתרה. עשו פה פתרון נקודתי לקבוצה מאוד מסוימת, אבל הבעיה עדיין שם. אני הצבעתי עליה גם בדיונים אחרים. אמרו לנו שזה יטופל בהמשך, אבל ההמשך הגיע, רוצים לגמור את החוק. אין לי בעיה עם הרעיון שלפיו מרחיבים את התפישה של מה הוא עיצוב. אני לא חושב שיש למישהו פה התנגדות שירחיבו את המושג "עיצוב", ובלבד שיבהירו שזה לא שולל את הגנת זכויות יוצרים מכל אותם אובייקטים. באופן מיוחד זה מתייחס לדברים דו-ממדים. שם נמצאת הבעיה הקשה ביותר. הפתרון שאני מציע הוא לבטל סעיף בחוק זכות יוצרים, לכתוב שסעיף 7 בטל. אם כותבים את זה, כל הבעיה נפתרת.

התיקון העקיף בנושא הוא בסעיף 118 להצעת החוק.

כאן דובר על תיקון עקיף לחוק זכות יוצרים.

זה תיקון עקיף רק לעניין הגופנים.

זה נעשה לבקשתי. העניין של הגופנים זה לשון עברית, שפה. יש מאפיינים מיוחדים בתוך העניין הזה.

הצורות של האותיות בשפה הערבית זו אמנות.

נכון. זה עיכב אותנו המון זמן. מר אפורי, אני מבטיח לך שניתן לזה את המענה וההתייחסות.

נראה לי שיש הסכמה מוחלטת על העיקרון, תודה רבה. נאמר לי שיש דברים כאלה ואחרים לגבי ניסוח, אבל נשאיר את זה לשם. העיקרון מוסכם. אין לי התנגדות להצעה שנשמעה הבוקר לגבי סעיף 7, רק תהיה לזה השלכה על הפונטים. אם הוועדה תחליט לבטל את סעיף 7 לחוק זכות יוצרים, זה דבר שישפיע על הגדרת מוצר.

אני לא שם.

אני מברכת על ההחלטה להרחיב את השנים של ההגנה, אני חושבת שזה נכון. ביחס לזכות המוסרית, אני חושבת שצריך לעודד את היצירה.

אנחנו בסיפור אחר. כשנגיע לעניין הספציפי שגברתי מתייחסת אליו, את תוכלי להעיר. מי בעד הגדרת "מוצר", ירים את ידו?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

הגדרת "מוצר" אושרה.

אני אקריא את הנוסח ששלחנו בנוגע לתיקון העקיף לחוק זכות יוצרים.

תיקון חוק זכות
יוצרים

בחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 – בסעיף 1 –

בהגדרה "יצירה אמנותית", בסופה יבוא ובכלל זה גופן (Typeface)";

בהגדרה "פרסום", בסופה יבוא "שאינה גופן";

מוצע להוסיף את המילה "גופן" (Typeface) לתוך ההגדרה של "יצירה אמנותית".

זה התיקון שמחיל באופן מפורש את הוראות חוק זכות יוצרים גם על גופנים.

נכון. אנחנו מוסיפים כאן שההצגה לציבור של גופן, תיחשב כפרסום ראשון של גופן.

זה לעניין מניעת תקופת ההגנה. נעשה בזה שימוש כאשר נעגן את תקופת ההגנה על הגופנים.

מי בעד פסקה (1)?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

פסקה (1) אושרה.

בסעיף 11(6), אחרי המילים "יצירה אמנותית" יבוא "למעט גופן";

סעיף 11 מפרט מה הן הזכויות שיש לבעל יצירה. אחת הזכויות היא יצירה נגזרת. יצירה נגזרת היא יצירה שמבוססת באופן מהותי על יצירה קיימת. בגלל הרצון לאפשר המשך פיתוח של תחום הגופנים, ובגלל העובדה שהרבה גופנים מסתמכים על עיצובים קיימים בשוק, חששנו שהחלת הזכות על יצירה נגזרת תחסום את המשך הפיתוח, לכן אנחנו מציעים להחריג את הזכות ליצירה נגזרת. הזכות להעתקה כוללת גם חלק מהותי של היצירה כך שאם הועתק חלק מהותי מהעיצוב זו תהיה הפרה לפי החוק.

בגלל אותם מאפיינים מאוד ייחודיים של הגופנים, לא נכון להחיל את ההגנות של יצירה נגזרת על יצירה שהיא גופן. זו אחת מההתאמות.

הגופן עצמו הוא חלק מהיצירה.

ביצירה הזאת יש אות. היא משהו שיש לו שימוש.

אנחנו מדברים על העיצוב.

אין לנו רצון להגיע לאבסורד שכל איזה שינוי קטנטן ייחשב כהפרה.

האם שינוי קטנטן באות כזאת או אחרת ייחשב כהפרה?

אני לא יכולה להגיד מה יקרה, אני כן יכולה להגיד שאנחנו מנחים את בית המשפט לקחת בחשבון את מה שקיים בשוק. אם מה שקיים בשוק מאפשר שינויים מאוד מאוד קטנים שיוצרים איזה שהוא מוצר שהוא חדש, יכול להיות שבית המשפט יאפשר את זה. אני מבינה שזה לא כך. אני מבינה ששינויים קטנטנים לא מספיקים כדי לקבל הגנה על משהו שהוא חדש.

זה לא מה שהבנתי.

האם גופן הוא כל אותן עשרים וכמה אותיות שמהוות יצירה אחת, או שמדובר בעשרים וכמה יצירות נפרדות? אם העליתי שלט פרסומת עם המילה "לא" בפונט מסוים, זה לא חלק מהותי אם היצירה היא כל האותיות ביחד, אבל זה כן חלק מהותי אם היצירה היא כל האותיות בנפרד. האם יש התייחסות לזה?

אין התייחסות ספציפית לזה. גם לא הצענו הגדרה לגופן. אפשר לחשוב על זה שוב. אנחנו רוצים להתייחס לזה בסעיף 56.

אם מדובר באות בתוך סך כל האל"ף בי"ת, זה לא חלק מהותי מן היצירה, לכן זו לא עבירה בכלל.

אני לא חושבת. זה נכון שהגופן הוא העיצוב של כל האותיות, אבל אני חושבת שאם אתה עושה שימוש בחלק מהאותיות, זה עדיין נחשב להפרה.

אולי שווה להבהיר את זה.

אני מקבל את התשובה של משרד המשפטים. מי בעד פסקה (2), ירים את ידו?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

פסקה (2) אושרה.

אחרי סעיף 285 יבוא:
"שימוש מותר 28ב. שימוש בגופן בהקלדה,
בגופן" עיבוד תמלילים, סדר דפוס, דפוס
והדפסה, וכן החזקת מוצר לצורך
שימוש כאמור – מותרים, אף אם
נעשו תוך שימוש בתוכנת מחשב
או במוצר אחר שמפר את הזכות
בגופן."

אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאנחנו נותנים הגנה על גופן, כלומר, על העיצוב של האותיות. הסעיף הזה לא מתייחס לתוכנת מחשב שמישהו מעתיק. תוכנת מחשב שמישהו מעתיק זו הפרה. זה לא נמצא בסעיף הזה.

כשאת אומרת "תוכנת מחשב", למה את מתכוונת?

אני מתכוונת לפונט. אם מישהו מוריד מערכת הפעלה שלמה שיש בתוכה גופן מפר, זו או הפרה של הפונט, או הפרה של המערכת של התוכנה.

כשאני מקבל תכנית בתוכנה מסוימת, לא תמיד יש לי את אותם פונטים שהשתמש בהם המתכנן. אני בדרך כלל שולח את התוכנה עם הפונטים שנמצאים שם. אם אני לא אקבל את הפונטים, אני אקבל את האותיות הפוכות, או שאני אקבל סימני שאלה במקום המילים שנמצאות שם. את הפונטים האלה המתכנן שלח. אני לא יודע אם הוא קיבל אישור, אם הוא קנה אותם, לא קנה אותם. הוא שולח אותם עם התוכנית. האם עשיתי הפרה כשהשתמשתי באותם פונטים?

אם אתה משתמש בהם בהקלדה, בהדפסה או בדברים כאלה, אתה לא עושה הפרה.

אני משרטט תכנית שאני מעביר הלאה.

אני מציע שתקראי גם את פסקה (7). פסקה (3) ו-פסקה (7) הן הסדר אחד. הסיבה להפרדה היא בגלל המבנה הקיים של חוק זכות יוצרים. זה החוק שאותו אנחנו מתקנים.

(7) בסעיף 48, האמור בו יסומן (א) ובסופו יבוא –
"(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו, בשינויים המחויבים, על עותק שנעשה כאמור בסעיף 28ב, אם העותק כאמור נעשה בלא רשותו של בעל זכות היוצרים בגופן."

בסעיף 48 קבוע כך: "העושה אחת מהפעולות האלו בעותק מפר של יצירה, מפר את זכות היוצרים, אם בעת ביצוע הפעולה, ידע או היה עליו לדעת כי העותק הוא עותק מפר: (1) מכירה או השכרה, לרבות הצעה או העמדה למכירה או להשכרה; (2) החזקה למטרה עסקית; (3) הפצה בהיקף מסחרי; (4) הצגה לציבור בדרך מסחרית; (5) ייבוא לישראל שלא לשימוש עצמי כהגדרתו בסעיף 129 לפקודת המכס; "

זה הכל שימושים מסחריים במהותם.

נכון.

אני מהנדס, מייצג קבלן. אני מקבל את תכנית הביצוע ממי שתכנן אותה. כדי שאני אפתח אותה, או כדי שאני אוכל להדפיס אותה, אני צריך את הפונטים שהוא השתמש בהם. אני מכניס אותם לספרייה של הפונטים שיש לי. אני לא יודע אם הוא קיבל היתר, לא קיבל היתר. יכול להיות שבתכנית מסוימת שאני אשרטט אני אשתמש בהם.

לא קיבלת רשות לעשות בהם שימוש.

אני משתמש בהם להדפסה, לפתיחה, למרות שאני לא יודע אם הוא קיבל אישור.

אי ידיעה אינה פוטרת.

זה בדיוק הרציונל של חוק זכות יוצרים.

כמעט על כל דבר, בוודאי מהסוג הזה, אתה יכול להגיד שלא ידעת, שהעבירו לך. אני חושב שכשעוסקים בעניינים של יצירה, אתה לא יכול להסתמך על אי הידיעה.

ברגע שאתה מוריד תוכנה שאין לך רשות להוריד אותה - -

קיבלתי נייר מודפס. אני משתמש בנייר לשימוש שלו, לא שלי.

האבחנה היא בין השימוש האישי לשימוש המסחרי.

נניח שהלכת לאדריכל שנתן לך הצעה שלא מצאה חן בעיניך. אתה לוקח ומעביר לאדריכל אחר על-מנת שיעשה שיפורים. האם האדריכל השני יכול להשתמש בזה?

זו שאלה שעלתה לא מזמן בפסיקה.

יש שכל ישר בין החוק למציאות המתקיימת. אחר כך יש את בתי המשפט. זה מסוג הדברים שאתה לא יכול לקבוע בחקיקה.

אם הורדת תוכנה בלי הרשאה, יש לך עותק מפר של תוכנה במחשב שלך. אני מניחה שבעלי מקצוע שמשתמשים בפונטים ובמעבדי תמלילים היו צריכים לדעת שאם אין להם רישיון מבעל התוכנה, אסור להם להשתמש בה. מאחר וההחזקה היא למטרה עסקית, מדובר בעותק מפר.

זה המצב היום.

ההסדר הזה נותן מענה לשימוש למטרה עסקית. עדיין יש תחום שלם שנוצרת בו פרצה שצריך לטפל בה. אם אדם מוריד מהאינטרנט גופן מפר ושולח את זה לכל חבריו על מנת שיעשו שימוש בבית שלהם, לא תהיה יותר רכישה של פונטים פרטיים, יגידו שזה לא שימוש עסקי. ההצעה, כפי שאני מבין אותה, עלולה להתפרש כנותנת הכשר להפצה גורפת.

אני לא חושב. מסחרי זה לא בהכרח שאתה מקבל על זה תמורה. הכוונה היא שזה יוצא מד' אמותיך, שזה מתחיל להיות בשרשור כזה או אחר. זו הכוונה.

נוסח הסעיף המוצע וסעיף 28ב טומנים בחובם שני סוגי שימושים במסגרת הגנה על משתמשי קצה. אם כמשתמש קצה אני יושב במחשב שלי ומשתמש בתוכנת וורד, כשאני לא יודע שבעלי התוכנה לא הגיעו להסכם עם יוצר הגופן, אני לא אחשב כמפר. זו סיטואציה אחת.

הסיטואציה השנייה היא שאני יושב בבית ומוריד את הפונט. במקרה הזה, אם לא קיבלתי הסכמה מיוצר התוכנה, אני אחשב כמפר. זה המצב החוקי היום. הסעיף המוצע כאן בא להשיג הגנה עלי כאשר אני אשתמש בגופן הזה. זה גופן שהורדתי דרך התוכנה. האם אנחנו רוצים לתת הגנה בשתי הסיטואציות האלו על משתמשי הקצה? זו שאלה שהוועדה צריכה להכריע בה. יש נימוקים שונים, אני מניח, לכל אחד מסוגי ההגנות האלה.

שימוש פרטי הוא לא שימוש שמפר זכויות יוצרים לפי חוק זכות יוצרים. זה מה שאתם יוצרים כאן. צריך להשאיר משהו לבית המשפט, לא ליצור הבהרות על הבהרות. ההצעה כאן מאוזנת.

ההצעה כוללת את שתי הסיטואציות שתיארתי. השאלה אם אדם פרטי יסתכן בהורדת תוכנה לא חוקית. אם אני רוצה להדפיס 40 הזמנות למסיבה ובשביל זה אני מוריד תוכנה לא חוקית, אני אחשב כמפר זכות יוצרים בתוכנה. זה המצב החוקי היום. את המצב הזה אין כוונה לשנות. השימוש שלי בגופן יהיה מותר. השאלה אם אני אבחר לעשות את זה, או שאני אלך להרבה מאוד אפשרויות אחרות של הורדת תכניות שהן חינמיות, ויש כאלה, ולא אסתכן בהפרת זכות יוצרים בתוכנה מוגנת. זו נקודה יותר פרקטית למחשבה. אני חושב שאפשר להשאיר את הנוסח כפי שהוצע.

גם אני חושב. מי בעד פסקאות (3) ו-(7), ירים את ידו?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

פסקאות (3) ו-(7) אושרו.

אחרי סעיף 41 יבוא:"תקופת זכות 41א. זכות יוצרים בגופן תהא
יוצרים בגופן" לתקופה של שבעים שנים
ממועד פרסומה כאמור
בסעיף 1."

פרסום של יצירה - הוצאה של מספר סביר של עותקים של היצירה לרשות הציבור ברשותו של בעל זכויות היוצרים, למעט ביצוע פומבי של היצירה או שידורה, ולמעט הצגה לציבור של יצירה אמנותית שאינה גופן. כשמדובר בגופנים, אנחנו מסתכלים אם הוצא מספר סביר של עותקים ברשות בעל זכות יוצרים לשוק - בפומבי, או בצורה של מכירתם באינטרנט, בחנויות וכו'. זה המועד שמתחיל לנו את תקופת ההגנה. תקופת ההגנה תינתן למשך 70 שנה מאותו מועד.

מי בעד פסקה (4), ירים את ידו?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

פסקה (4) אושרה.

בסעיף 45(א), בסופו יבוא: "ואולם לעניין יצירה שהיא גופן לא תחול הזכות המנויה בסעיף 46(1);.

הזכות המנויה בסעיף 46(1) היא הזכות המוסרית לקבלת ייחוס נאות לעותקים של היצירה. כאן, בגלל שאמרנו קודם שהגופן הוא העיצוב של האות, נוצר מצב שהסעיף מבקש לציין על כל מסמך שמודפס בגופן מי יצר את הגופן, מי יצר את העיצוב של האות.

מבחינה פרקטית זה נראה לי לא סביר.

נכון. זה גם המצב בבריטניה.

פסקה (2) של סעיף 46 כן תחול. הזכות מוסרית מורכבת משני רכיבים: קרדיט ואי סילוף של היצירה.

כן.

אני מסכימה עם הדברים שנאמרו, אבל אני חושבת שצריך לחזור לחוק שהיה לפני 2008, שבו נאמר ששמו ייקרא על יצירתו בקשר ליצירתו, בהיקף ובמידה המקובלים בנסיבות העניין. זה לגבי סעיף 46(1).

את מציעה לתקן את סעיף 46 לחוק זכות יוצרים באופן גורף?

את סעיף 46(1). לא באופן גורף, רק לגבי הפונטים.

מה שמועלה כאן זה חוסר אבחנה בין התוכנה לגופן. הגופן עצמו הוא העיצוב של האות. כשקוראים במחשב בשם של גופן, הוא מקושר לתוכנה, הוא לא מקושר לעיצוב של האות. על העותק של התוכנה צריך לתת זכות מוסרית לפי ההיקף והמידע הראויים בנסיבות העניין. על כל עותק של העיצוב של האות נראה לי מרחיק לכת.

אם צבי נרקיס שימר את זכותו המוסרית לכך שהגופן ייקרא על שמו, חברה של פונטים לא יכולה לקחת את הפונט הזה ולקרוא לו בשם אחר.

אם אתה לוקח את התוכנה ועושה בה פעולות שהן אסורות, אתה מפר. אנחנו לא גורעים ממעמדה של התוכנה.

אם אנחנו רוצים לעודד את היצירה, לא ליצור איזה שהוא אפקט מצנן, אני חושבת שצריך להחריג את סעיף 46(2). כאשר פונטאי בא ומנסה ליצור, הוא לא יודע מה זה "שלא יוטל פגם ביצירתו של פונטאי אחר". אם אנחנו רוצים לעודד את זה, זה צריך להיות בהלימה עם תיקון סעיף 11(6).

אנחנו נגיע לזה כשנדבר על הסוגים.

מי בעד פסקה (5), ירים את ידו?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

פסקה (5) אושרה.

בסעיף 47, האמור בו יסומן (א) ובסופו יבוא:
"(ב) בבחינת טענה להפרה כאמור בסעיף קטן (א) לגבי גופן, יילקח בחשבון, בין היתר, מגוון האפשרויות הקיים ליצירת עיצובים של אותיות."

אנחנו הצענו את התיקון שמתכתב עם הצעת חוק העיצובים, בגלל ההבנה שמדובר כאן בשוק שיש בו מגוון של עיצובים קיימים. יש משפחות של עיצובים, יש אלמנטים ספציפיים שנהוג להשתמש בהם. כשבוחנים האם גופן אחד מפר גופן אחר, הדברים האלה יילקחו בחשבון. זה יכול להיות לטובת או לרעת כל אחד מהצדדים.

מי בעד פסקה (6)?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

פסקה (6) אושרה.

(8)בסעיף 50(ב), בסופו יבוא "ולעניין גופן – אם הפעולה נעשתה במסגרת עשיית פעולה מהפעולות המנויות בסעיף 28ב."

סעיף 50 מתייחס לאדן השני של הזכות המוסרית. אמרנו שיש זכות מוסרית לקרדיט, לקריאת שמו של היוצר על היצירה. האדן השני של חוק זכות יוצרים - מניעת סילוף ביצירה. סעיף 46(2) אומר שזכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר כי לא יוטל פגם ביצירתו, לא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באלה מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר. סעיף 50 מסייג את הזכות הזאת, משום שהיא מאוד מאוד רחבה. סעיף (א): העושה ביצירה פעולה הפוגעת בזכות המוסרית של היוצר המפר את הזכות האמורה, וסעיף קטן (ב) מסייג את האמירה הגורפת הזאת. הכוונה היא שיש שני דברים שיהיו מותרים לפי הסעיף הזה. אל"ף, פעולה סבירה בנסיבות העניין, ויש לנו בסעיף קטן (ג) אמות מידה לבחינה של הדבר הזה, ובי"ת, פעולה שנעשתה במסגרת מה שאושר בסעיף 28ב, כלומר, שימוש בהקלדה, הדפסה וכו'.

אפשר פשוט להגיד כך: "ולעניין גופן – או אם הפעולה הייתה סבירה בנסיבות העניין, או אם היא נעשתה במסגרת פעולה מהפעולות המנויות בסעיף 28ב."

הבעיה שזה עלול לפגוע בתחולה של חוק זכות יוצרים. היה פסק דין שאמר שאם הפעולה סבירה - למשל בנושא של יצירות אדריכליות - אפשר לחיות איתה, היא לא הפרה של הזכות המוסרית. כאשר אתם יוצרים החרגות לעניין גופן, יהיה אפשר להבין מכך שזה לא קיים לגבי יתר הזכויות. אולי אפשר לבוא ולומר שאין בהחרגות שאתם מציעים כרגע לעניין גופן כדי לפגוע בפרשנות של יתר החוק, או משהו מהסוג הזה.

אנחנו לא יוצרים פה החרגות, אנחנו יוצרים שתי פעולות מותרות.

אני לא חושב שיש כאן סוג של החרגה. אני חושב שכדאי שנשאיר את זה בנוסח הקיים כאן.

אנחנו נבחן את הנוסח כך שיבטא את המהות שנעמה התכוונה אליה.

מי בעד פסקה (8)?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

פסקה (8) אושרה.

סעיף 56 הוא סעיף הפיצויים הסטטוטוריים. הוא יחול על התוכנה ועל הפרה של הגופן. סעיף 56 מאפשר קביעת פיצויים רק פעם אחת על מסכת אחת של מעשים. הפיצוי הסטטוטורי הוא עד 100 אלף שקל. מסכת אחת של מעשים נחשבת כהפרה אחת לצורך זה. אם יש שתי הפרות נפרדות - אחת של הגופן ואחת של התוכנה, בדרך כלל בתי המשפט פוסקים שאלו שתי הפרות נפרדות.

זה המקום להגיד תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל, לעוזרים שלו, לחברי הוועדה. עברנו 3 שנים קשות מאוד. אני חושב שההחלטות הן טובות. למדנו הרבה על חשיבות האות העברית. אני חושב שנעשה פה דבר מאוד מאוד חשוב.

גם לגבי הערבית.

נכון. לא לחינם התעקשתי על העניין הזה, ראיתי בו ערך. אני אוהב את השפה העברית, היא מדהימה.

אני מבטיח שנפתח את האות העברית לטובת כולנו.

סיימנו את החלק החשוב הזה.

פסקה (2) בהגדרת "המועד הקובע" טרם אושרה.

הפסקה השנייה בהגדרת "המועד הקובע" משמשת אותנו בקשר לעיצובים לא רשומים. היא קובעת כמה מועדים שהם קריטיים לעניין של עיצובים. אחד המועדים שנעשה בהם שימוש לעניין הזה הוא תחילת תקופת ההגנה של עיצוב לא רשום. מועד נוסף שהוא קריטי זה המועד שלגביו בוחנים האם העיצוב היה חדש או בעל אופי ייחודי.

"המועד הקובע" – המועד כמפורט להלן, לפי העניין

(2) לעניין עיצוב שלא הוגשה לגביו בקשה לרישום עיצוב – מועד הפרסום בציבור לראשונה, בישראל או מחוצה לה – המועד בו המוצר נושא העיצוב הוצע למכירה או הופץ בציבור, לפי המוקדם, לרבות באמצעות האינטרנט, באופן מסחרי בידי בעל העיצוב או מי מטעמו, לראשונה.

אחד, מועד הפרסום בציבור; שניים, המועד בו המוצר נושא העיצוב הוצע למכירה; שלוש, המועד בו המוצר נושא העיצוב הופץ בציבור. הפרסום צריך להיות לציבור, ההפצה צריכה להיות לציבור, והמכירה צריכה להיות לציבור. המכירה, ההפצה או הפרסום יכולים להיות באינטרנט בכל אחד מהמועדים. האופן המסחרי צריך לחול על כל אחד מהמועדים. הכל צריך להיעשות בידי בעל העיצוב, או מי מטעמו. מבין המועדים האלה אנחנו לוקחים את המועד הראשון. ביחס אליו אנחנו בוחנים את המועדים שאמרנו קודם – תחילת מועד ההגשה, או הבחינה האם העיצוב הוא חדש או בעל אופי ייחודי.

מה לגבי "בישראל או מחוצה לה"?

גם בישראל ומחוצה לה.

זה יהיה נכון לגבי שלושת המועדים.

נכון. זה נגזר מזה שאנחנו מכירים בפרסום באינטרנט.

אני רוצה להתעכב על הנושא של האופן המסחרי. הרבה פעמים הפרסום הוא על ידי סטודנטים לעיצוב, אנשים שהם לאו דווקא מוציאים את מרכולתם למכירה באופן מסחרי. אולי כדאי לנסות לוותר, או לנסח בצורה שונה.

המילים "מועד הפרסום בציבור לראשונה" לא עונה על מה שאתה מבקש?

השאלה על מה אנחנו נותנים את הדגש פה – האם על הפרסום באינטרנט כמשהו ראשי, או שיש כאן חובה שזה יהיה באופן מסחרי.

אתה אומר שהיסוד "באופן מסחרי" לא נכון שיחול כאן על המועדים האלה, מכיוון שיכולה להיות הצגה בציבור שהיא לא באופן מסחרי.

כמו תערוכות בשנקר או בבצלאל שבהן העיצוב הוא עיצוב מיוחד.

היא כן תיחשב כמועד הקובע לצורך התקופה.

אני לא חושבת שיש לנו התנגדות לעניין הפרסום.

השאלה על איזה מועדים יחול היסוד "באופן מסחרי".

אנחנו לא רוצים לפגוע בסטודנטים לעיצוב שרק מתחילים את דרכם. הם לא רוצים למכור את העיצוב שלהם, הם רק מציגים אותו. האם זה עונה על המועד הקובע בו העיצוב הוצג לראשונה, למרות שזה לא מסחרי?

אנחנו צריכים לזכור מה התכלית של הסעיפים האלה. התכלית היא לעודד עיצובים חדשים. אם יש משהו שהוא קיים, שהוא כבר פורסם, שהוא נגיש לציבור - -

אתם מסכימים להערה.

לגבי הפרסום.

לגבי הפרסום בציבור לראשונה, האם לא יהיה מדובר על פרסום באופן מסחרי? המילים "באופן מסחרי" יתייחסו לעניין של הופץ בציבור? השאלה אם מוחקים לגמרי את התיבה "באופן מסחרי".

אני חושבת שאפשר למחוק אותה.

ההוספה של המילים "באופן מסחרי" להגדרה של פרסום, מעלה שאלות בעניין סעיף 9 שמתייחס לפרסום בציבור בכלל, לאו דווקא באופן מסחרי.

תצוגת אופנה זו כבר אמירה מסחרית.

השאלה איך אנחנו מגינים על סטודנטים שמציגים כרזה שהיא חדשנית. חלק מהמטרה של החוק הזה הוא לעודד עיצובים חדשים. חלקם יהיו מסחריים, חלקם לא. עדיין למי שעיצב אותם מגיעה הגנה.

יש את העניין של המועד להגנה, ויש את השאלה אם זה מוגן. אתם דורשים פרסום מסחרי כתנאי להגנה, אבל גם אומרים שתחילת ההגנה לא צריכה להיות עם פרסום מסחרי. יש פה סתירה. אתם גורמים בכך נזק לאותם סטודנטים.

אני לא בטוחה שאני מסכימה איתך.

אני מסכים עם ההערה הכללית של עו"ד אפורי. השימוש במונח "המועד הקובע" הוא כפול. אנחנו רוצים שהעניין של תקופה ההגנה יתייחס לאי שימוש מסחרי. אם מישהו פרסם את העיצוב שלו בלי שהוא התחיל לעשות בזה משהו מסחרי, כבר אז מתחילות לרוץ לו ה-3 השנים. נניח שאחרי שנה הוא רוצה לקבל הגנה על העיצוב שלו. אם אנחנו רוצים לעזור לו, צריך שרק פרסום מסחרי ישלול את ההגנה, לא פרסום לא מסחרי. צריך לתת את הדעת להגדרה בשני המישורים השונים.

אני חושב שהמענה לסוגיה הזאת הוא בסעיף 4(א)(2). ההגדרה של המועד הקובע, שכרגע אנחנו דנים בה, נכנסת לתיבה "בתוך שלושה חודשים מהמועד הקובע" אשר מופיעה בפסקה (2). אני לא רואה את החשש שאתם מדברים עליו.

מה עם סעיף 9?

סעיף 9 משרת את מי שהציג בתערוכה. הסטודנט הציג בתערוכה את העיצוב שלו, הוא פרסם אותו. הוא הראשון שמפרסם אותו. כל מי שמפרסם אחר כך, מפרסם משהו שכבר ידוע. הסטודנט הזה יקבל הגנה כל עוד הוא התחיל תוך 3 חודשים בייצור מסחרי.

אתם פוגעים באותם סטודנטים. ההכללה של יסוד הפרסום לא פועלת לטובת אותם סטודנטים, היא פועלת לרעתם. זה מקצר את תקופת ההגנה. זה נותן להם דד-ליין של 3 חודשים לצאת לשוק.

זה נותן להם אפשרות לתפוס תאריך. הם תופסים את התאריך המוקדם. הם צריכים להתחיל לייצר. אני לא חושבת שזה פוגע בהם.

אני חושב שהסוגיה היא לא סוגיה הגדרתית. מדובר בהיקף ההגנה. אני חושב שצריך להשאיר את ההגדרות כמה שיותר נקיות, כאשר בסעיף 4 או בסעיף 9 לעסוק בסוגיה.

אני מבין שאנחנו מוחקים את התיבה "באופן מסחרי" בפסקה (2) של ההגדרה "המועד הקובע".

כן. מי בעד פסקה (2) בהגדרה "המועד הקובע"?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף (2) בהגדרה "המועד הקובע" אושרה.

ההגדרה הבאה שצריכה לעמוד לדיון ולהצבעה היא ההגדרה "מערכת של פריטים". בפרוטוקול מהדיון ב-7.6 ההגדרה נדונה, היא לא אושרה.

"מערכת של פריטים" – שני פריטים לפחות שמתקיימים לגביהם כל אלה:

הם מאותו סוג;

מאפייניהם החזותיים נבדלים זה מזה רק בפרטים שאינם מהותיים;באופן רגיל הם מוצעים למכירה יחד או מיועדים לשימוש יחד;

מדובר במערכות כמו סכו"ם.

מי בעד ההגדרה "מערכת של פריטים"?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

ההגדרה "מערכת של פריטים" אושרה.

ההגדרה הבאה שטרם אושרה היא הגדרת "עיצוב".

"עיצוב" – מראהו של מוצר או של חלק ממוצר, המורכב ממאפיין חזותי אחד או יותר של המוצר או של חלק מהמוצר, לפי העניין, ובכלל זה מתאר, צבע, צורה, עיטור, מרקם או החומר שממנו הם עשויים;

מה שהעיצוב מגן עליו זה האופן החזותי של המרקם.

ההגדרה של עיצוב כרכיב חזותי מערבבת בין שני אלמנטים – אסתטי ופונקציונאלי. מכיוון שהעיצוב לא נועד להגן על הפונקציונאליות אלא על האסתטיות, אולי ראוי להעיר איזו שהיא הערה שמחריגה את האלמנט החזותי, הפונקציונאלי מההגדרה.

זה מופיע בהמשך.

אני רוצה לחזק את דברי חברי ולהסביר למה אני חושב שההגדרה הזאת עלולה לגרום לבוקה ומבולקה ולטשטוש גבולות. עד כה התפישה של מדגם הייתה קשורה לחפץ, לקחו חפץ פונקציונאלי. לא נותנים הגנה לפונקציונאליות, נותנים הגנה למראה האסתטי, לקישוט שלו. אני יכול לשתות מבקבוק גם אם אין לו את הכיתוב של "קוקה קולה". אם אתם באים ומדברים על דו-מימד, על גרפיקה, אתם פולשים לכיוון של זכות יוצרים. זה יגרום לי להרבה פרנסה, לתילי תילים של הלכות בנוגע לשאלה אם זה נופל לזכות יוצרים. תעשו גבול ברור.

הגבול מוגדר בסעיפים 3 ו-4.

איך היית משרטט את הקו?

בכך שההגנה תחול על כל אותם אלמנטים קישוטיים שצמודים למוצר פיזי שמייחדים אותו ברמה עיצובית. נניח שיש לי שדכן שמישהו עיצב בצורה של פיל, או בצורה של כריש. לא צריך את זה בשביל הפונקציונאליות. אנחנו נותנים הגנה רק לאותו קישוט שמתווסף והוא לא הכרחי מבחינה פונקציונאלית.

הגבולות בין זכות יוצרים לחוק העיצובים יידונו במסגרת סעיף 7. העניין הזה של הגנה על עיצובים דיגיטליים מקובל בעולם. יש מחקר שנערך בידי הארגון הבינלאומי לקניין רוחני של האו"ם. נערך מחקר מאוד מקיף. נשכרה ההגנה על תצוגות מסך, אייקונים וגופנים ברחבי העולם. יצא מסמך של 100 עמודים.

את הבעיה שחגי מציג אפשר לפתור בסעיף 3. בסעיף 3 אפשר להגיד שעיצוב שכשיר להגנה הוא עיצוב אסתטי הבולט לעין במוצר סופי, או לכתוב בסעיף ההגדרה של העיצוב שאנחנו מתייחסים לעיצוב אסתטי הבולט לעין במוצר סופי.

נדמה לי שאחרי המילים "לפי העניין" ניתן להוסיף את המילים "שאינם דרושים לתפקודו".

זה מצוי בסעיף 10.

למה שזה לא יהיה בהגדרה? חוקים צריכים להיות ברורים, נגישים ונהירים. מה איכפת לנו שזה יהיה פה?

אני חושש שזה יצמצם את ההגדרה. מההגדרה יוצאות שלוחות רבות. יש את סעיף 7, יש את סעיף 10.

אנחנו רוצים לצמצם את ההגדרה במקרה הזה.

איתי, היית מוסיף את זה בהגדרה?

אני לא חושב שהייתי מוסיף את זה בהגדרה. במסגרת ההגנה על עיצובים יש מוצרים שהמרכיב הפונקציונאלי הוא לא בהכרח המרכיב העיקרי, כמו תצוגות מסך. אני לא בטוח שכל המרכיבים של תצוגות מסך הם בהכרח פונקציונאליים.

אנחנו נאשר את זה כמות שזה. אם נעמה, הווארד, איתי, ירצו לחשוב עוד פעם - -

ככל שיהיה צורך לשנות.

אם נידרש לעשות שינויים לאחור, נעשה אותם.

נכנס פה העניין של צבע וחומר, שני אלמנטים שלא קיימים כיום בהגדרה. השאלה מה זה אומר. אם אני מסתכל על סעיף 20, על הפרטים שמופיעים בבקשה, אז יש תיאור חזותי, אבל אין שם חריג שאומר שהצבע לא יקבל הגנה. משתמע מזה שאני יכול להגיש מדגם על אותו מוצר שיהיה פעם אחת בצבע א', פעם אחרת בצבע ב', פעם עשוי מחומר כזה, פעם עשוי מחומר אחר. איפה הגבול?

ההגדרה לא אומרת שזה מוגן. ההגדרה מפרטת מה הם מאפיינים חזותיים. היא אומרת שזה לרבות צבע או מתאר. בכל מקרה, העיצוב חייב להיות חדש, הוא חייב להיות בעל אופי ייחודי.

מתאר זה בסדר, אבל אם צבע וחומר הם חלק מההגדרה של עיצוב, כאשר עיצוב מוגן על פי החוק הזה, אנחנו יוצרים מצב שאני יכול לבקש הגנה על צבע של מוצר ספציפי.

אתה יכול, אבל אתה מסכים איתי שההגנה הזאת לא מתגברת על תנאי הכשירות שאתה בכל מקרה צריך לעמוד בהם. אם המוצר שלך הוא בצבע צהוב אבל אין בו שום חידוש - -

זה נכון שאם מישהו עושה עיצוב א', מישהו אחר משנה את העיצוב הזה בכמה פרמטרים, זה כבר יהיה עיצוב חדש, הוא יהיה זכאי להגנה נפרדת.

הקדשנו לעניין הזה המון זמן. אם תשכנע את נעמה אחרי הדיונים פה, אני אשתכנע. מי בעד הגדרה "עיצוב"?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

ההגדרה "עיצוב" אושרה.

אם אינני טועה, נציגי משרד המשפטים מבקשים שלא לדון כרגע בסעיף 2.

אין צורך.

הסעיף הבא שטרם אושר הוא 4.

כשירות להגנה על עיצוב כעיצוב לא רשום

4. (א) עיצוב יהיה כשיר להגנה כעיצוב לא רשום לפי הוראות פרק ה', בהתקיים שניים אלה:הוא חדש ובעל אופי ייחודי בהתאם להוראות פרק זה;
המוצר נושא העיצוב הוצע למכירה הופץ בציבור, לרבות באמצעות האינטרנט, באופן מסחרי בידי בעל העיצוב או מי מטעמו, בישראל, בתוך שלושה חודשים מהמועד הקובע.

המועד הקובע מופיע בכמה מקומות. כאן אנחנו מדברים על המועד שלגביו בוחנים את הכשירות להגנה. יש לנו תנאי נוסף של כשירות להגנה, והוא שהעיצוב הזה הופץ למכירה בישראל. ההגנה על עיצובים לא רשומים מקנה זכות גם למי שלא טרח לרשום אותם.

אם האדם לא הפיץ את העיצוב שלו באופן מסחרי בישראל, אין לו הגנה.

נכון. אנחנו רוצים לעודד את המגוון של העיצובים עבור הציבור הישראלי. אם מישהו מפרסם, מפיץ ומוכר רק באנגליה, הוא בעצמו לא נפגע. אין סיבה לתת לו הגנה במדינת ישראל. זה מה שמוצע לקבוע כאן.

התוספת של התיבה "לרבות באמצעות האינטרנט" שנוספה בפסקה (2) של הגדרת "המועד הקובע" וגם כאן, באה בעקבות ההערות שלנו. איך תהיה הבחינה של התיבה "לרבות באמצעות האינטרנט" כאשר מדובר על הכשירות להגנה? איך ייבחנו אתרי האינטרנט? מה תהיה הזיקה לישראל? במסחר האלקטרוני, כמו שאנחנו יודעים, הזיקה היא אחרת.

זו שאלה שתתפתח עם הזמן. אנחנו חושבים שטוב שההגדרה היא קצת פתוחה. יש כמה רמות של אתרים שפונים לקהל הישראלי. יש אתרים שהם בעברית, יש אתרים שהם באופן אקטיבי עושים משלוחים לישראל.

זה הופך את זה לאתר ישראלי?

זה נגיש לציבור בישראל, הוא יכול לרכוש את זה. רובד נוסף זה אתרים שהם לא בעברית, הם לא פונים לישראל, אבל יש חברות שילוח שנותנות את השירות הזה לציבור.

זו זיקה מספקת לצורך הבחינה?

זו זיקה שאנחנו חושבים שלא כדאי למנוע אותה מראש בחוק. בית המשפט יראה.

אי אפשר להתעלם מהמסחר האלקטרוני במציאות של היום.

הבדיקה תיעשה בבית המשפט. ברור שבאיזה שהוא שלב תהיה איזו שהיא האחדה לגבי אופני הבחינה והבדיקה בנוגע למה הוא פרסום באינטרנט.

אני חושב שהתקופה של 3 חודשים קצרה מידי.

גם אני חושב. 3 חודשים בעניינים מסחריים זה זמן קצר. מה היה ההיגיון ב-3 חודשים?

אחד הרציונאליים החזקים זה להגן על אופנות מתחלפות, כמו עיצוב של בגדים, כמו דברים שמתחלפים באופן מאוד תדיר. שיווק תוך 3 חודשים הוא דווקא זמן מאוד מאוד ארוך בעולם הזה. אחרי 3 חודשים הקולקציה מתחלפת.

הרבה מאוד מעצבים ישראלים יוצאים עם המוצר שלהם לשוק בארצות אחרות, לא בישראל. הכלל שאומר שלא תהיה לך הגנה בעיצוב לא רשום אם לא מכרת בישראל תוך 3 חודשים, הוא כלל שאין בו שום היגיון.

לא מכירה, אלא הצעה למכירה, הפצה לציבור.

כן, זה חייב להיות בישראל. אני חושב שזאת תקלה. אני לא מבין את הדרישה הזאת. אם החליטו שיש כזאת דרישה, צריך לעשות את זה לפחות שנה עד שמגישים את הבקשה לרישום, ואז יש היגיון, ההוראות הן קוהרנטיות.

בארצות הברית יש 12 חודשים ממועד הפרסום העצמי להגיש בקשה למדגם. זה ההסדר הכי קרוב שאני מכיר. הוא לא אחד לאחד.

בארצות הברית אין הגנה לעיצובים לא רשומים.

ברור לי הנושא. בארצות הברית יש אפשרות.

בהצעת החוק זה מוצע.

הסיפור של 3 חודשים יכול להתכתב עם הנושא של 12 חודשים. אולי אפשר לשנות את זה, לתת קצת יותר מרווח.

עולם העיצובים הוא כמו עולם האופנה, שלא לדבר על העולם של האייפונים. כשאתה בא להגן, אתה חונק את היצירתיות, אתה חונק את כל הרצון להתקדם, כך אני רואה את זה. יש דברים שהם נכסי צאן של אותו מעצב, של אותו גורם שהמציא את אותו עיצוב, לא משנה באיזה תחום. אנחנו יודעים לעשות את האבחנה בין רשום ללא רשום. אני חושב שזה סביר.

תחשבו על הסטודנט. לסטודנט שפרסם את היצירה שלו יש 3 חודשים להפיץ בציבור.

הוא יכול להגיש בקשה לרישום.

נתתי את ה-12 חודשים כאמת מידה. אם תגדילו את זה לחצי שנה, זה יכול לתת פרק זמן יותר גדול לנשימה.

אני מציע לכם לקבוע תקופה של 12 חודשים.

אני לא שם.

אני מציע להשוות את התקופה לתקופת החסד. כשאדם מפרסם לראשונה, הוא יכול לרשום את המדגם, הוא יכול לא לרשום את המדגם.

חצי שנה זה מספיק זמן. אתה מתחיל לחשוב על הדברים האלה גם כשאתה סטודנט. אני חושב שחצי שנה זה זמן סביר.

אני מציע להוסיף אמירה שמדברת על אלמנטים שאינם פונקציונאליים במוצר.

סעיף 4 מתייחס לעיצוב לא רשום. סעיף 3 אושר, הוא מדבר על כשירות בהגנה של עיצוב כעיצוב רשום, הוא מדבר על עיצוב חדש או בעל אופי ייחודי.

הצעתי להכניס את זה בהגדרה שחלה על כל העיצובים. טבע הדברים הוא שעיצובים נועדו להגן על אלמנטים פונקציונאליים.

היושב-ראש אמר שהנושא ייבחן. ככל שיהיה צורך, תוגש בקשה לשינוי.

אני לא חושב שמה שאתם אומרים הוא מופרך. זה דבר ששווה בדיקה. אני מבקש מכם לבחון את העניין הפונקציונאלי. אני לא אעלה את זה בישיבה הבאה, אני אעלה את זה בישיבה אחריה. אני אתן לכם את הזמן כדי לבחון את השאלה הזאת. אם נידרש לעשות תיקון, נעשה רביזיה. אמרתי את זה גם לגבי עניינים אחרים.

(ב)על אף הוראות סעיף קטן (א)(2), נחתמה אמנה בין ישראל לבין מדינה אחרת בעניין הגנה על עיצובים לא רשומים או שישראל הצטרפה לאמנה בעניין זה, רשאי השר לקבוע, בצו, כי עיצוב לא רשום שהאמנה כאמור מחייבת את הגנתו בישראל, יהיה מוגן בישראל בהתאם להוראות הצו אף אם לא מתקיים לגביו התנאי שבסעיף האמור; אולם ההגנה על עיצוב כאמור לא תהיה יתירה על ההגנה שהייתה ניתנת לעיצוב אילו התקיימו לגביו התנאים שבסעיף קטן (א)(2), אלא אם כן הוסכם על כך באמנה אך לא יותר מכפי שהוסכם.

הסעיף המקביל בחוק זכות יוצרים מסמיך את שר המשפטים לקבוע הוראות בצו. הצו שם טעון אישור של ועדת הכלכלה של הכנסת. השאלה אם אדוני מעוניין גם כאן.

מה אתה חושב?

אני חושב שכן, כיוון שמדובר על אותה מטריה. זה סעיף מקביל.

אני מעלה להצבעה את סעיף 4(א) ו-(ב) עם התוספת והתיקון של 6 חודשים. מי בעד, ירים את ידו?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 4(א) ו-(ב) אושר.

הסעיף הבא שיש לדון בו הוא סעיף 7. הסעיף הזה נדון בדיון האחרון. בהתאם לכך מוצע כאן תיקון.

מה הוא עיצוב בעל אופי ייחודי? האם השדכן הזה עם התוספת של הפיל זה ייחודי?

עיצוב בעל אופי ייחודי צריך להיות קצת שונה מהעיצוב הקודם כדי לזכות בהגנה. זאת ההגדרה של זה.

עיצוב בעל אופי ייחודי

7.(א) עיצוב ייחשב בעל אופי ייחודי, אם הרושם הכללי שהוא יוצר אצל משתמש מיודע שונה מהרושם הכללי שיוצר אצל משתמש מיוד עיצוב אחר, אשר פורסם בציבור לפני המועד הקבוע; לעניין זה יובאו בחשבון עיצובים הנוגעים לכל סוגי המוצרים.(ב)נוסף על האמור בסעיף קטן (א), בקביעה האם עיצוב יוצר אצל משתמש מיודע רושם כללי שונה כאמור באותו סעיף קטן, יילקח בחשבון, בית היתר, מגוון האפשרויות הקיים לעיצוב עיצובים ביחס למוצרים מהתחום שבו מצוי המוצר נושא העיצוב.

העיצוב ייבחן ביחס לשוק הקיים של המוצרים.

ניקח לדוגמה נעלי ספורט. כשאתה מסתכל על העיצוב של אדידס, אתה יודע שמדובר באדידס. כשאתה מסתכל על העיצוב של נייקי, אתה יודע שמדובר בנייקי, גם לא בעין של מומחה.

אם היית מסיר מהם את סימני המסחר, אני לא בטוח שהיית יודע.

החוכמה היא לא אם אני אדע אם זה אדידס או נייקי, אלא שתהיה לי היכולת לראות. לא סתם לקחתי את הדוגמה של נעלי ספורט.

מאיפה הביאו את המושג "רושם כללי שונה"?

מאירופה.

מדובר על עין של משתמש מיודע. ההגדרה "משתמש מיודע" נדונה ואושרה בדיון הקודם. לא מדובר על מומחה, אלא על אדם שיש לו בקיאות בתחום.

זה לא מישהו שראה לראשונה נעלי ספורט. אני מעלה להצבעה את סעיף 7(א) ו-(ב). מי בעד?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 7(א) ו-(ב) אושר.

פרסום בציבור
שאינו פוגע
בכשירות לרישום עיצוב

9. פרסום בציבור של עיצוב באחת מאלה, לא יפגע בכשירות להגנה על העיצוב כעיצוב רשום לפי הוראות פרק ד':הפרסום נעשה בידי בעל העיצוב או כתוצאה ממידע שמקורו בבעל העיצוב, במהלך תקופה של 12 החודשים שקדמו למועד הקבוע כהגדרתו בפסקה (1) להגדרה "המועד הקובע";הגורם המוסמך שוכנע כי הפרסום נעשה שלא כדין, בידי אדם שאינו בעל העיצוב, ובלבד שבעל העיצוב הודיע לרשות על הפרסום כאמור בתוך 60 ימים מהמועד שבו נודע לו על כך.

זה סעיף שנקרא בעגה העממית "תקופת חסד". זה מאפשר לבעל העיצוב להגיש בקשה לרישום. כאן אנחנו אומרים שגם אם היה פרסום שנה לפני כן, עדיין אפשר להגיש את הבקשה לרישום עיצוב. הפרסום בשנה שלפני הגשת הבקשה לרישום עיצוב לא פוגע בחידוש או באופי הייחודי של המעצב בעצמו. זו פסקה (1).

פסקה (2) נועדה להתמודד עם מצבים של פרסום שלא כדין, כמו אם מישהו פרץ למחשבים של חברה, פרסם את העיצוב שלה וכתוצאה מזה העיצוב שלה הוא לא חדש.

ואם הוא מודיע לאחר 60 ימים?

זה לא נכנס לסעיף. הוא צריך לפנות לרשות תוך 60 ימים מהיום שנודע לו.

יכול להיות שיש פה מקום להבהיר עוד חריג, וזה החריג של רישום מדגם לא רשום לפי סעיף 62. אולי צריך להבהיר שהחדשנות שנדרשת כתנאי לרישום מדגם רשום לא תישלל בגלל העובדה שהוא פרסם אותו בעצמו תוך 3 חודשים על מנת לזכות במעמד של מדגם לא רשום. אם הוא בא בתוך 12 חודשים, אם הוא עמד בתנאים של פרק ד', הוא יהיה זכאי. הסעיפים האלה אומרים שאתה חייב להיות חדשני. מה אם פרסמתי כדי לקבל מדגם לא רשום אחרי 3 חודשים? צריך להבהיר שזה לא שולל. נדמה לי שההבהרה הזאת חסרה בחוק.

יש פה כמה מועדים. פרסום של עיצוב לא רשום מתחיל ביום שפורסם העיצוב הלא רשום. העיצוב הלא רשום מקבל הגנה אם התחלת לשווק אותו. סעיף 65 קובע שבעל עיצוב לא רשום רשאי בתוך 12 חודשים מהמועד הקובע להגיש לרשות בקשה לרישומו של העיצוב הלא רשום. לעניין הבקשה הזאת יחולו הוראות פרק ד'. אני לא חושבת שיש כאן צורך לקבוע עוד תקופת חסד. העיצוב הלא רשום נוצר בזמן הפרסום.

הוראות פרק ד' אומרות שהתנאי לקבלת סטטוס של מדגם או עיצוב רשום זה חדשנות, שהוא לא פורסם קודם לכן.

התקופה הזאת חופפת לתקופה של היכולת להגיש בקשה לרישום עיצוב, שזה 12 חודשים.

אני מייעץ לקליינט שהמציא עכשיו מדגם. הוא לא יודע אם לרשום או לא, כי הוא לא יודע אם זה יצליח. אני אומר לו לא לרשום. אני אומר לו שילך תוך 3 חודשים להפיץ בישראל כדי שיהיה לו מדגם לא רשום. אחרי 3 חודשים הוא בא ואומר לי: "תשמע, זה אחלה של דבר, בוא נרשום את זה". כשאני הולך לרשום בתוך ה-12 חודשים של סעיף 65, בא הרשם ואומר לי: "סליחה, אדוני, זה כבר פורסם".

בסעיף 9(1) כתוב שהפרסום נעשה בידי בעל העיצוב.

אוקי, זה פותר את זה.

מי בעד סעיף 9, ירים את ידו?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 9 אושר.

מאפיין חזותי של
מוצר שאינו כשיר
להגנה כעיצוב

10. על אף הוראות פרק זה, אלה אינם כשירים להגנה כעיצוב רשום או כעיצוב לא רשום:מראהו של מוצר או של חלק ממוצר המוכתב אך ורק בידי פעולתו של המוצר;מראהו של מוצר או של חלק ממוצר, אם המוצר או חלק מהמוצר כאמור נועדו להתחבר למוצר אחר, להשתלב במוצר אחר או שמוצר אחר ישתלב בהם, ולשם הגשמת ייעודם כאמור יש לייצרם בדיוק בצורה ובממדים שבהם יוצרו.

הסעיף אומר שהחלקים שבמוצר, שהם כל כולם פונקציונאליים, שהם כל כולם מוכתבים בידי פעולתו של המוצר, לא יהיו כשירים להגנת העיצוב. אנחנו רוצים לאפשר יצירה של חלקי חילוף. אנחנו לא רוצים שרק יצרן אחד יקבל מונופול על משהו שהוא פונקציונאלי. אם ניקח דיסק און-קי שמיועד להתחבר למחשב, אי אפשר יהיה לעצב אותו בצורה שונה. אם ניתן מונופול על הצורה הזאת, אף אחד לא יוכל לייצר דיסק און-קי חוץ ממי שעיצב אותו לראשונה, לכן אנחנו לא ניתן הגנה לחלק הזה. אם הידית של הדיסק און-קי מעוצבת בצורה שהיא חדשה ובעלת אופי ייחודי, על הידית כן אפשר יהיה לקבל הגנה.

למה מתייחסת התיבה "לשם הגשמת ייעודם"?

של המוצר או של חלק מהמוצר.

מהסעיף הזה יכול להיווצר מצב שאם יש מוצר שאליו מתחבר מוצר עם עיצוב משותף, המוצר שמתחבר לא ייכלל בתוך ההגנה. הדוגמה הכי קלה שאפשר לחשוב עליה היא הקפסולות במכונת הקפה. כדי שהיא תוכל להשתלב במכונת הקפה, היא צריכה להיות מיוצרת באותה צורה בדיוק. הצורה של הקפסולות עומדת בפני עצמה, יש לה נראות משל עצמה, היא נמכרת בנפרד, היא מזוהה בנפרד. השאלה אם הסעיף הזה מתייחס גם למוצרים מהסוג הזה.

אנחנו חושבים שכן. העיצוב הכללי של הקפסולה הוא עיצוב שנועד כול כולו להשתלב במוצר. אפשר להגן על מאפיינים אחרים בעיצוב.

זו שאלה של ביצה ותרנגולת. אפשר להגיד שהחריץ שאליו נכנסת הקפסולה עוצב במיוחד כדי להתאים לקפסולה, לא להיפך.

הסעיף לא מתייחס לדבר כזה. הקפסולה עצמה נועדה כדי להתחבר ולהשתלב במוצר. יכול להיות שתהיה הגנה למאפיינים שלא כל כולם מוכתבים על ידי התפקוד הפונקציונאלי. לקפסולה של אספרסו יש צורה מסוימת שחייבים לשמור עליה. אם יש לה מרקם, צבעים או משהו שיוצר רושם כללי שונה, יכול להיות שאפשר יהיה להגן עליהם.

צריך להסתכל על מה הוא אותו חלק במראה של המוצר, בחלקו של המוצר שנועד להשתלבות. אם ניקח קפסולה של נסטלה וקפסולה מתחרה שאמורה להשתלב, לשתיהן יהיה מראה אחר. צריך לחבר את המילה "מראה" והמילה "ייעוד".

הקפסולה לא מוכתבת מהצורה שלה עצמה, היא מוכתבת מהצורה של מכונת הקפה. זה לא חייב להיות מוכתב אך ורק מפעילותו של אותו מוצר, זה חייב להיות מוכתב אך ורק ממאפיינים פונקציונאליים.

זו פסקה (2).

לאו דווקא.

צריך לקרוא את (1( ו-(2) יחד.

לא שכנעתם אותי עם העניין של הביצה והתרנגולת.

העיצוב של תכשיטים קשור לפונקציונאליות שלהם, לא תמיד אפשר לעשות את ההפרדה. מה העמדה לגבי תכשיטים?

אין קשר להגנה אם העיצוב של המוצר מוכתב אך ורק בידי פעולתו. אני לא רואה איך זה חל לגבי תכשיטים.

מי בעד סעיף 10?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 10 אושר.

פרק ג': בעלות בעיצוב והעברתה ומתן רישיון לשימוש בעיצוב

בעלות בעיצוב

הבעלים הראשון
של עיצוב

11. בכפוף להוראות פרק זה , המעצב הוא הבעלים הראשון של עיצוב.

מי בעד סעיף 11, ירים את ידו?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 11 אושר.

הבעלים הראשון
של עיצוב שירות

12.(א) הבעלים הראשון של עיצוב אשר עוצב בידי עובד לצורך עבודתו ובמהלכה (בסעיף זה – עיצוב שירות), הוא המעסיק, אלא אם כן הוסכם אחרת בין העובד והמעסיק.

(ב)התעורר סכסוך בשאלה אם עיצוב הוא עיצוב שירות, רשאים העובד או המעסיק, או מי מטעמם, לפנות לרשם העיצובים שיכריע בשאלה.
הסעיף הזה מתכתב עם שני סעיפים שונים אחד מהשני - אחד בחוק הפטנטים, אחד בחוק זכות יוצרים. הסעיף כאן עוקב אחרי הנוסח שבחוק זכות יוצרים. ההבדל בין הסעיף בחוק זכות יוצרים לבין חוק הפטנטים הוא שחוק הפטנטים מקנה את הבעלות למעסיק בהמצאה שהמציא עובד עכב ובתקופת העבודה. הקשר הסיבתי של עכב יותר רופף מקשר סיבתי של הצורך. "לצורך העבודה" אומר שזה משהו שעשית במסגרת התפקיד שלך. זה גם צריך להיות במהלך העבודה.

אתה עובד על איזה "ליין" מסוים. התפקיד שלך הוא לייצר איזה רכיב שייתן את המענה כדי שאותו דבר יעבוד.

זה גם יכול להיות אם אתה מעצב עיצוב שמייעל את העבודה. זה עדיין יהיה לצורך העבודה. אם הלכת הביתה וחשבת על משהו שלא קשור בכלל לעבודה שלך, ברור שהמעסיק לא יקנה בזה בעלות. צריך לזכור שבתעשיית העיצובים העובדים נשכרים בשביל העיצוב. אם זו חברת אופנה, היא תשכור מעצבים. העיצוב אז נעשה כל כולו לצורך העבודה.

לכל אחד מהמעצבים יש קו ייחודי משלו. אם אתה עובד אצלו, אתה פועל במסגרת הקו שלו. זה כל הזמן מתכתב עם העבודה שלו. היו מקרים בעולם האופנה שבהם ראית אנשים שעבדו במקום מסוים כשהם מייצרים "ליין" משל עצמם. אותם אנשים הלכו ונהיו מעצבים בזכות עצמם.

זה בדיוק מה שחוק הפטנטים עושה. חוק הפטנטים מנסה לגרום לכך שעובד לא יתחרה בחברה, שעובד לא יקבל איזה רעיון ויגיד שזה הרעיון שלו. השאלה אם חוק העיצובים לא צריך לחקות את ההתנהגות הזאת.

יש מעט מאוד מקרים בחוק זכות יוצרים שיש בהם טעות. זה אחד המקרים. בחוק זכות יוצרים נעשתה טעות בכך שהשתמשו במילים "לצורך העבודה". אני לא חושב שצריך לחזור על הטעות הזאת פה. אני חושב שהכלל של המילה "עכב" הוא הכלל הנכון. הפער בין המילה "לצורך" למילה "עכב" הוא משמעותי. המילה "עכב" מגלמת בתוכה קשר סיבתי מכל מיני סוגים. המילה "עכב" מכסה מצב שבו עובד הולך הביתה ומשרטט עיצוב של משהו שנותן מענה לצרכים שהוא נחשף אליהם במסגרת עבודתו. אני חושב שהמילה "לצורך" לא תכסה מצב כזה.

אני, בשונה ממך, רוצה להגן יותר על העובד. נניח שאני עובד שלך. אתה לא שוכר 100% מהשכל שלי. לא כל הדברים שאני עושה הם אוטומטית שלך. לכל אדם יש אקסטרה. העובדה שאני עובד אצלך, העובדה שאני נחשף לחומרים, מייצר מצב שאני עושה לך עבודה יותר טובה. יש הפריה הדדית. זה לא שאני מגיע, שופך את מה שיש לי. ההיפך. אני מבין את הרגישות. אני מבין גם את חוסר היכולת לעבור עם איזה פלס שכל הזמן בודק מה הוא מה. התחושה שלי היא שצריך לתת קצת יותר, כי הכוח הוא לגמרי בצד של המעסיק.

בחלק גדול מהמקרים, בוודאי בחברות הייטק, המעביד מחתים את העובד על הסכם שבו הבעלות בכל דבר היא שלו.

אתה רק מחזק אותי עכשיו.

הסעיף דיספוזיטיבי, הוא נועד למקרים בהם הצדדים לא חתמו על הסכם. הסעיף הזה לא משפיע כהוא זה על תוכנם של הסכמים שייחתמו, משום שאיתו או בלעדיו מעבידים שעושים הסכמים מסודרים יחתימו על מה שנכון. חוק הפטנטים נחקק בשנות ה-60. יש חומר מרתק על הנושא הזה. מי שהיה בזמנו רשם הפטנטים היה זאב שר. הוא הסביר שהמטרה של הקניית הזכויות למעביד באה כדי לשמור על יחסי האמון במקום העבודה, כדי למנוע ניגוד עניינים. כלל שבו כתוצאה ממקום העבודה ותקופת העבודה עובד יצור משהו שלא יהיה שייך למעביד, מכניס את הצדדים לניגוד עניינים, פוגע ביחסי האמון. חלק מיחסי האמון זה לא ליהנות מהפירות של המעביד. חשיפה למידע, להזדמנויות או לצרכים עכב מקום העבודה שייכת למעביד.

הכוח שמתקיים ברוב המקומות נוטה תמיד לצד של החזק יותר. אם כבר הגעתי להיות יושב-ראש ועדת הכלכלה, אני אתן ביטוי לתפישת העולם שלי. אני מנסה לעשות את זה בכל דבר. מה שאדוני אומר לא מופרך, אבל זו העמדה השלטת. זו תפישה שהיא שלטת כמעט בכל מחוזותינו. זו גם הסיבה שקבוצה קטנה בעולם מחזיקה את מרב העושר העולמי.

הם לא צריכים את הסעיף הזה. המעבידים הגדולים והחזקים לא צריכים את הסעיף הזה. זה נועד למעסיקים הקטנים.

אני לא מסכים עם אדוני. אתה כותב לפעמים דברים שזה כמו הכתום ברמזור. זה לא ירוק שאומר לך שאתה יכול לנסוע באופן מוחלט, וזה לא האדום שאומר לך לעצור עצירה מוחלטת. זה משהו שאומר לך לחשוב על מערכת היחסים. מערכת יחסי העבודה נהיית היום יותר נוקשה. יש חזרה ליחסי עובד מעביד במאה ה-19. אולי התנאים ואורות הניאון הרבה יותר נעימים במשרדים ובמפעלים, אבל כשאתה מסתכל על יחסי העבודה המתקיימים היום, אתה רואה שהם מאוד אגרסיביים. עזוב את הבעיות האחרות שמתקיימות. אובדן הביטחון התעסוקתי הוא אולי המרכיב הכי דרמטי ביחסי עובד מעביד.

אני חושב שאנחנו הולכים למקומות לא נכונים. אני נוטה לקבל את מה שעורך דין אפורי אומר. ההגנה על העובד מדברת אלי. קח לדוגמה את כל הזכויות שמוקנות לעובד, אם זה פנסיה מ-2009 שלא אוכפים, אם זה מרכיב התלוש. יש המון דברים שמגיעים לעובד על פי דין שהוא לא מקבל. החשש שלי בכל הסוגיה הזאת היא ההשלכה הרוחבית. הסוגיה הזאת מאוד רגישה. אם אנחנו נכנסים לזה, זה מסוגל להיות כדור שלג שיהיה לו השלכה רוחבית בהמון סוגיות ובהמון חקיקה. צריך לקחת את זה בחשבון.

זה נימוק אוצרי פר אקסלנס. אני לא מצביע על הסעיף, אולי למישהו תהיה איזו מחשבה יוצרת. תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:55.