הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 609

מישיבת ועדת הכספים

יום שלישי, י"ב בטבת התשע"ז (10 בינואר 2017), שעה 12:00

תקציב עירית ירושלים כולל תקציב הפיתוח

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

איתן ברושי

מכלוף מיקי זוהר

מיקי לוי

בצלאל סמוטריץ'

חמד עמאר

עודד פורר

מיקי רוזנטל

יעקב אשר

אכרם חסון

מיכאל מלכיאלי

אראל מרגלית

ששי דקל - מנהל אגף בכיר לבקרה תקצוב ופיתוח, משרד הפנים

אריאל יוצר - משרד האוצר

ניר ברקת - ראש העיר, עיריית ירושלים

אמנון מרחב - מנכ"ל העירייה, עיריית ירושלים

יצחק פינדרוס - ממלא מקום וסגן ראש העיר, עיריית ירושלים

חגית משה - סגנית ראש העיר, עיריית ירושלים

עופר ברקוביץ - סגן ראש העיר, עיריית ירושלים

אליעזר ראוכברגר - חבר מועצת העיר, עיריית ירושלים

יעקב הלפרין - חבר מועצת העיר, עיריית ירושלים

עידו הרשקוביץ - יועץ בכיר למנכ"ל, המשרד לירושלים ומורשת

מיכל שלם - ראש סגל, עיריית ירושלים

פז כהן - יו"ר ארגון הורים למערכת החינוך

ציפי גרונשטיין - שדלן/ית

שיר שפר

טמיר כהן

הדס צנוירט

תקציב עירית ירושלים כולל תקציב הפיתוח

רבותיי, אני מחדש את הישיבה. אנחנו עוברים לנושא על סדר-היום – דיון על תקציב עיריית ירושלים, כולל תקציב הפיתוח.

קודם כל אני מבקש לומר – הפיגוע שהיה בירושלים, פיגוע מחריד, נורא. כתוצאה מכך גם עיריית ירושלים שינתה החלטות שהיא רצתה לקבל, בצדק. המדינה כולה, האזרחים כולם, ואני מבקש בשם הוועדה לשלוח תנחומים למשפחות הנרצחים, לשלוח איחולי החלמה לפצועים. אנחנו מתפללים שלא יהיה יותר שוד ושבר בגבולנו, וההחלטה של להמשיך את שגרת החיים בעיריית ירושלים, ולא לקיים דברים חריגים, היתה החלטה נכונה. מטבע הדברים זה מה שהיה צריך לעשות. אנחנו מצטערים – כל המדינה, ולפי דעתי כל העולם היהודי עמד מול האסון הגדול הזה. כפי שאמרתי, אנחנו משתתפים בצער המשפחות ומאחלים איחולי החלמה לפצועים.

הנושא של הדיון על תקציב עיריית ירושלים – גם תקציב הפיתוח, בניית כיתות, וגם התקציב השוטף, עלה אצלי כבר מספר פעמים. ראש העיר ניר ברקת דיבר אתי על הנושא הזה, על ויכוח קשה שמתנהל בין משרד האוצר לבין עיריית ירושלים לגבי התקציב. ירושלים היא העיר הגדולה בארץ, עיר הבירה, היא עיר הקודש, היא עיר שכל העולם מסתכל על המקום הזה, וצריך דין שונה לעיריית ירושלים מאשר לכל המקומות האחרים בארץ, וגם בכל המקומות האחרים בארץ צריך לעשות את מה שצריך לעשות, ולא להשאיר עיריות במצב שבו הן אינן יכולות לתפקד, או שמקשה עליהן התפקוד, על אף שאני תמיד סבור שצריך לעשות התייעלות בכל העיריות, ולא כל הצעת תקציב של כל עירייה, גם לא של עיריית ירושלים, כזה ראה וקדש.

אמרו לי חברים בעירייה שהעירייה עושה כל מה שנדרש. חבריי בעירייה, שדיברו אתי גם כן ודחפו אותי גם לעניין הזה של הישיבה הזאת, אבל אני לא אוהב לעשות ישיבה, שבסופו של דבר היא עלולה להיות פופוליסטית, ודיברתי גם עם אנשי האוצר, עם השר, עם המנכ"ל, עם החברים האחרים, ודיברתי גם עם ראש העיר, לנסות להגיע להסכמה לפני שזה מגיע לכאן לדיון, ולכן זה גם לא היה בזמן התקציב הדיון הזה, על אף שהיתה בקשה לעשות את זה בזמן התקציב. גם אי-אפשר היה טכנית – זה גם היה נבלע בתוך מיסוי דירה שלישית, אז לא היתה סימפטיה כל כך לירושלים, כי אז הדיון היה לא כל כך נחמד. אבל הוא מתקיים עכשיו, ואני מבקש שאדוני ראש העיר – בבקשה, עודד, כי אתה צריך לצאת - מיוזמי הדיון.

הדיון הזה לא נולד מהפיגוע המצער שאירע השבוע. הוא נולד מהעניין שעיריית ירושלים מסתובבת כענייה בפתח בכל תקציב. מתחילים את המשא ומתן, ושוב ושוב, והסברים ומול האוצר, וכך היה גם בתקציב האחרון, אדוני, וחברי הוועדה – היה פה קונצנזוס בוועדה על העניין של פתרון לתקציב עיריית ירושלים. הסכמנו לדחות את זה מדיוני התקציב, והיתה מחויבת של מנכ"ל המשרד ושל הממונה על התקציבים בנפש חפצה עם ראש העיר ועם הנהלת העיר כדי להגיע לפתרון הסוגיה. לצערי, שבוע אחרי שעבר תקציב המדינה אנחנו שומעים שוב זעקות שוד ושבר.

חלה התקדמות.

יהיה פה דיון, והם יציגו, ויגיד האוצר. העניין הזה צריך להיפסק. העניין הזה של עירייה שעומדת כענייה בפתח, צריך להיפסק, קל וחומר שמדובר בעיר הבירה. יש היום – ואני אומר לפקידי האוצר שיושבים פה, לחברים שלנו ממשרד האוצר – יש שתי הצעות חוק בקנה – אחת שחבר הכנסת סמוטריץ מקדם אתנו, ואחת שאני מקדם. כל אחת אומרת משהו אחר שפותר את הבעיה – אם זה שלי, שאומרת: תפטרו ממאצ'ינג בחינוך ורווחה, ובזה פתרתם את הבעיה לדורות, או הצעה שאומרת: שריינו להם את התקציב כתקציב משוריין.

הפתרון שצריך להגיע אליו הוא פתרון לדורות, קבוע. ככל שלא יהיה כזה, נצטרך לקדם חקיקה. ירושלים זה לא עניין פוליטי.

כמעט 60 ח"כים חתומים על זה.

תודה. ראש העיר ניר ברקת, בבקשה.

קודם כל, אני מודה לך על דבריך, אדוני היושב-ראש, ולכל חברי ועדת הכספים. אתם מלווים אותנו בתהליך הזה בצורה חכמה, יעילה, מתווכת. אני מודה אישית לכל אחד מכם. זה לא עניין של מה בכך. אני מכיר את הלחצים. נאזרנו בהמון סבלנות, ואני מקווה ומאמין שהיא משתלמת.

כמוך, הרב גפני, אני רוצה להביע תנחומים בשם העיר ירושלים לכל המשפחות השכולות והחלמה מהירה לפצועים, ומכאן למקד את הדיון.

הדיון הוא לא על תקציב העיר ירושלים. השאלה היא ירושלים לאן. היכן היינו רוצים לראות את ירושלים שלנו בעוד עשור מהיום. קיבלנו תזכורת השבוע, מה רוצים שונאי ישראל. אנחנו יודעים בדיוק מה הם רוצים, ומדי פעם ירושלים מקבלת מנה גדושה של טרור ואלימות ושנאה שאתו אנחנו מתמודדים. לפני שבועיים קיבלנו תזכורת, מה האו"ם היה רוצה לראות בירושלים, והאתגר הוא ללא ספק לא עירוני אלא לאומי ממדרגה ראשונה, שחברי הכנסת מכל הסיעות, ראוי ונכון שיסייעו לנו לחזק את ירושלים אל מול העולם.

אנחנו יודעים למה אנחנו נשבעים בחופה, ואנחנו יודעים היטב שכשירושלים חזקה, היא מקרינה על כל מדינת ישראל ועל כל העולם, והדיון הוא מה צריך לעשות כדי להביא את ירושלים להיות חזקה משנה לשנה. זו השאלה הראשונה. כי אם אנחנו רוצים שירושלים תהיה זנב השועלים, אין צורך לתקצב אותה. ניתן לה לאט-לאט להידרדר, להיות זנב השועלים. אבל אם רוצים שירושלים תהיה מהערים המובילות במדינה, מהאריות במדינה, צריך להסתכל בצורה יסודית, ולבחון היכן אנחנו יחסית להיכן שהיינו רוצים, היכן ראש הממשלה וממשלת ישראל ושר האוצר והאוצר היו רוצים שנהיה, נסתכל במבחנים – יש אפשרות להשוות היכן רצוי ומה המצוי, ולראות איך אנחנו מובילים את ירושלים יחד – הנהלת העיר, ראש העיר. אבל אנחנו לא בוואקום. אנחנו עושים את זה בשביל כל בעלי המניות של ירושלים, שזה עם ישראל כמכלול. וכשאציג את התימה של לאן אני חושב שאנחנו צריכים להגיע, אני תקווה שכל הדברים ייגזרו משם, והדברים ייפלו במקומם, כי על זה אנחנו נלחמים – שירושלים תשדרג את מעמדה משנה לשנה למקום הראוי שאני משוכנע שאפשר לייצר עליו קונצנזוס מאוד-מאוד רחב.

יש לנו כמה צירים. בשביל שירושלים תצליח, אנחנו צריכים לדאוג לפיתוח כלכלי בתוכה, להניח תשתיות בתוכה, וכמובן להפוך את איכות החיים בתוכה לתחרותיים, לשירותיות. כשתושב מקבל שירות בירושלים, הוא צריך לומר: טוב, אין שום סיבה שהשירותים שיקבלו בעיר ירושלים נופל מכל עיר אחרת מובילה בישראל. שלושת האלמנטים הללו, לשמחתי הרבה – אני חייב לציין פה לטובה את משרד האוצר, בתשתיות, בכבישים, ברכבות, בתחבורה ציבורית. יש לנו הבנות טובות עם משרד האוצר ומשרד התחבורה, שיתוף פעולה טוב, ואני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות. דעו, חברי הכנסת, שזה מתקדם לנו טוב.

הדבר הנוסף הוא פיתוח כלכלי. אושרה ביום ירושלים האחרון, תוכנית ירושלים 2020. גם היא מקדמת תעסוקה בתחום התיירות והתרבות ובתחום ההיטק. התקדמו מאוד יפה, וגם על כך צריך לברך. הפער הגדול שיש לנו הוא בשני תחומים – התקציב השוטף, שהוא נותן שירותיות לתושבים, וסגירת פערי כיתות לימוד בתקציב הפיתוח, שמייד נרחיב בהמשך. ברשותכם, אני רוצה להציג מצגת קצרה מאוד – יש לכם אותה מודפסת.

תודה לאל, קורים דברים טובים בירושלים, שמעלים אותנו. העובדה שירושלים מרכז רוחני, יהודי וכלל עולמי, שעוברת פריחה תרבותית לכלל המגזרים, שאיכות החיים בעיר משתפרת בשנים האחרונות, שההיטק צומח, כפי שהזכרתי – מרים אותנו למעלה. קיבלנו תזכורת, מה יכול להוריד אותנו למטה – מצב ביטחוני מורכב מקשה על ירושלים, וכך גם 700 מילוני שקלים פטורים שממשלת ישראל, ולעתים הגוף הזה מחוקק ללא שום שיפוי לעיר ירושלים. יש לנו, תודה לאל, 287,000 תלמידים בכל המגזרים. זה מחייב משאבים בלתי-נקלטים, וקצב הצמיחה של תלמידי ירושלים הוא 150% - 50% יותר מקצב הצמיחה של ערים נורמליות אחרות בישראל, ועדיין לצערנו 57% מילדי ירושלים נולדים למשפחה ענייה – מה שמחייב אותנו למערכת רווחה מאוד גדולה ומשמעותית.

המשאבים - העירייה עם המענקים עם המדינה – הכול ביחד, ההשקעה בתושב בירושלים היא מאוד רחוקה מממוצע פורום 15 הערים החזקות במדינה, ושנות דור מתל-אביב, העיר, אחותנו הקטנה. אי-אפשר להיות תחרותי בשירותים עם משאבים שכאלו. אל תתפלאו שבסוף ניקיון, חינוך, רווחה - כל התהליכים הללו שאנחנו נזקקים לתת לכל תושבי העיר, שהשירותים ברמה יחסית נמוכה.

ומי שטוען - בחרתי להראות לכם שלושה גרפים מעניינים – בירושלים, אם אתה לוקח, תוריד הוראה ורווחה - מה התקינה של עובדי העיר ירושלים יחסית לממוצע פורום ה-15 ולעיר תל-אביב – אנחנו בתת-תקינה קשה של עובדי עירייה. אומרים לנו להתייעל, ואני אומר: נהדר, אבל אנחנו בתת-תקינה, אז מה יש להתייעל?

עובדים סוציאליים זו עוד דוגמה יפה, שאם בוחנים לא כמה עובדים סוציאליים יש לנו, אלא כמה עובדים סוציאליים לכל אלף עניים שדורשים סיוע - קטסטרופה. מבייש המשפר שיש לנו כאן, ולך תסביר למדינה שלהוציא אנשים מעוני, אם עובד סוציאלי מטפל באלף גמלאים, הוא לא מסוגל לתת את השירותיות שאנחנו צריכים כדי לסייע לתושבי ירושלים.

אותו דבר בנושא של תברואה. שואלים אותנו מה התקציב שלנו בהשוואה לערים אחרות. גם היא בתת-תקינה, התברואה שלנו.

מה הוויכוח שיש לנו כל שנה, שהחברים פה דיברו עליו? כשגדיש ז"ל כתב את מענקי האיזון, טען שירושלים מחייבת הסדר מיוחד, כי היא לא נכללת בנוסחת גדיש. השלטון המקומי מנהל פעם אחת משא ומתן עם משרד האוצר כל שנה. הוא לא מנהל משא ומתן בשם העיר ירושלים, כי היא לא נכללת בנוסחה. אבל מאז כתב את הדוח, והוא כתב במפורש שירושלים מחייבת מענק איזון מיוחד בהתאם לצרכיה המיוחדים, וזאת מלבד מענק הבירה, לעולם לא נוסחה נוסחה שכזו. לכן הקונפליקט הבלתי-נפסק שיש לנו עם משרד האוצר, שלשמחתי כנראה אנחנו מגיעים לסופו.

לכן כל שנה אנחנו מבקשים – חברים, בואו נחשב את מענק האיזון, ששומר לנו את רמת השירות של שנה קודמת, ובנוסף, בואו נפתח את העיר, נתחיל לצמצם פערים, נתחיל להתמודד עם תת-התקינה, נתחיל לשדרג את האיכות של השירותיות שאנחנו נותנים לתושבי העיר בכלל המגזרים.

בשבוע האחרון יש לנו פריצת דרך בשיח שלנו עם האוצר. שוחחתי עם שי באב"ד מספר פעמים בימים האחרונים ובסוף השבוע שעבר. הגענו להסכמה עקרונית, שלשנת 17 מענק הבירה, שהיה 499 מיליון שקלים בספרים של המדינה, בפועל ניתן 583, ולטובת העניין, לעניין הזה אנחנו מסכימים, נקבל תוספת ונגיע ל-800 מיליון שקל במענק הבירה. המענק הזה יאפשר לנו להתגבר גם על הטייס האוטומטי, על האיזון, וייתן לנו תקציב תוספתי, ולאחר שיאושרר, נשב בהנהלת העיר, ונגיע להסכמות פנימיות, כיצד להשקיע את המשאבים הללו. האמינו לנו - כל שקל בקונצנזוס רחב בעזרת ה'. זה נושא ראשון משמעותי. חשוב להדגיש שהוא דורש גיוס של 300 מיליון שקל מהממשלה. הנושא הזה עלה ביום ראשון, כמדומני, לדיון של ראשי המפלגות, ואיך שעלה הדיון, לצערנו הרב, היה הפיגוע, והדיון הזה לא מומש, כי כולנו עברנו למוד של חירום.

הדיון הזה היה אחרי הפיגוע, רק הוא היה קצר בגלל הפיגוע. היתה הסכמה שם לפתור את הבעיה.

הדיון הוא על המקורות.

כן. בעניין הזה באב"ד בשם השר, ואני רוצה להודות לו על כך. זה צעד משמעותי מבחינת משרד האוצר, והוא חשוב לנו בעירייה.

הדבר השני שסוכם, שעד יום ירושלים הקרוב נבוא עם המלצה לנוסחה, שתכיל גם את מענקי האיזון, מענק הבירה, ולחליפין אתגרים נוספים כפי שיש לנו.

האתגר הבא הוא נושא ההלוואה לכיתות לימוד.

עוד ארבעה, חמישה חודשים? יום ירושלים?

כן. עד אז לבוא עם נוסחה ל-18, והלאה. עם הרצון הטוב שנוצר עם האוצר אני תקווה שנוכל להגיע לנוסחה מוסכמת, ולא – תמיד אנחנו בשקיפות נציג את זה כאן.

מה האתגר שיש לנו בכיתות לימוד.

תוכל גם לומר איך זה מתחלק בין יהודים וערבים?

תן לו להשלים קודם את ההצגה. שאלה טובה, אבל שלא נתפזר. שלא יתחילו תתי-דיונים עכשיו.

הוא ראש העיר של כולם.

נכון. חד-משמעית. בשביל הכיתות אני רוצה שני שקפים. ראשית, עשינו עבודת מטה. יש לנו נכון להיום פער של כ-3,800 כיתות לימוד, שמתחת לתקן של המדינה. 3,800 לא נולדו ביום אחד. זו הזנחה של עשרות שנים. רק לשם השוואה – בתחילת כהונתי, הקדנציות הראשונה והשנייה, קיבלנו בעיריית ירושלים סדר גודל של פחות מ-100 כיתות תקן מהמדינה, כשהגידול הטבעי בירושלים הוא 185 כיתות. אמנם המדינה קיבלה עכשיו 17,000 כיתות לימוד לדיון בין משרד האוצר למשרד החינוך, איך מקצים אותו, לחומש. הרמז שאנחנו קיבלנו, שעיריית ירושלים מתוכננת לקבל סדר גודל של 200 כיתות בשנה. רוצה לומר בממוצע, אולי מכסה לנו את הגידול הטבעי. אבל מה עם כל הכיתות שילדי ירושלים במגזר הערבי, המגזר החרדי, במגזר הכללי? מה עם כל הכיתות הללו שעשרות בשנים יושבים במקומות לא תקינים, בדירות שכורות שהעירייה שוכרת 1,500 כיתות על חשבונה, על חשבון משלם המסים הירושלמי? אנחנו משלמים על 1,500 כיתות במגזר החרדי והערבי, ומה עם ה-600 מבנים ניידים שפרוסים לנו ברחבי העיר, כ-600 במספר, שהעירייה מממנת מימון ביניים עד שיהיה לנו בינוי ראוי? ומה עם החרפה שאנחנו נכנסים לכיתות הלימוד הללו, ומתביישים, שאנחנו הולכים הביתה?

לכן יצרנו בשנתיים האחרונות יכולות ביצוע בעירייה. הנחיתי את חברת מוריה – חברת הביצוע של העירייה, ויחד עם משכ"ל אנחנו היום יודעים לבנות אלף כיתות לימוד בשנת הלימודים הקרובה, להביא 250 חדשות בתשע"ח, ו-800 כיתות חדשות בתשע"ט. חד-משמעית רוב הנהנים מהתהליך הזה זה המגזר הערבי והמגזר החרדי. שם הפערים הגדולים. האמינו לנו - אנחנו בעירייה מאוד הוגנים.

הם הסובלים.

כמובן. התכוונתי, כשיקבלו כיתה חדשה, הם ייהנו ממנה.

אז היתה שאלה, איך אנחנו מתמודדים עם העניין. פעלנו מול הבנקים. יש לנו הצעה, ללא ערבות מדינה, לאשר במשרד הפנים, החשכ"לית שדיברתי אתה ביום ששי, מאשרת שאין מניעה לקבל את ההלוואה, ואנחנו חייבים – אין לו חלופה – שיאשרו לנו לממש את ההלוואה הזאת, קודם כל - לפני התחשבנות עם המדינה. קודם כל לבנות אלף כיתות השנה, ולאחר מכן, לקראת מאי, נדבר על מי מממן את זה. הדיפולט, אם אין לנו אישור, עיריית ירושלים תממן. אם זה מה שיחליט המחוקק, זה מה שנעשה, אבל קודם כל אנחנו חייבים לדרך. יום אחד אסור לנו להתעכב יותר בבניית כיתות הלימוד שאנחנו מדברים. 250 ו-800 בהתאמה. כל הרשאה שנקבל מהמדינה - נצטרך לגייס פחות כסף מהבנקים, אבל היעד שאני הנחיתי את חברת מוריה זה לא להתעכב דקה על הרשאה ממשרד החינוך. אם קיבלנו הרשאה – מצוין. לא קיבלנו הרשאה – נמשוך הלוואה, ואנחנו באטרף לטפל ולסגור את הפערים הללו.

לכן מה שאנו זקוקים כדי לרוץ קדימה ב-2017, זה שאכן ממשלת ישראל תאשרר את ה-800, כפי שאנחנו ומשרד האוצר מבקשים, להגיע לסיכום עד יום ירושלים על מתווה רב-שנתי ולאשר את ההלוואה, ולאחר מכן להתווכח האם מדינת ישראל צריכה לממן את זה או עיריית ירושלים תממן את זה, אבל קודם כל לצאת לדרך ולדון במעלה הדרך.

מי צריך לאשר את ההלוואה?

לטובת העניין שר הפנים על דעת משרד האוצר, כי לכאורה אף אחד לא עשה דבר כזה.

סלח לי, ראש העיר – אתן לך עצה. עשיתי את זה בממדים קטנים אמנם. יש היגיון במה שאתה אומר, כי אחרת התקציב, אפילו שייתן משרד החינוך, יפרוס את הפנייה על פני שנים רבות. אם מכירים בצורך, אתה תקבל הלוואה, ויכירו בדיעבד שמשרד החינוך יקצה לך את הכיתות כל שנה. זה יפרע את ההלוואה. אל תהיה פראייר ואל תיקח סיכון.

נראה לך שאני פראייר?

לא. אל תיקח סיכון. עשיתי את זה. זה אפשרי.

איזה דרג של משרד האוצר שלחו לישיבה?

תודה. משרד הפנים ומשרד האוצר, בהתייחסות הספציפית לגבי ההלוואה – תכף נדבר כללית לגבי התקציב. אריאל יוצר, משרד האוצר. בבקשה. רק לגבי העניין הזה.

אריאל יוצר, רכז פנים ושלטון מקומי במשרד האוצר, אגף תקציבים. ההלוואה עוד לא הגיעה לשולחננו, לכן עוד לא ניהלנו דיון קונקרטי עליה. באופן עקרוני, כפי שאמר ראש העיר, משרד החינוך מכיר בצורך, ולכן מתקצב את כיתות הלימוד לפי חלוקה כלל ארצית, כאשר הוא מבצע תעדוף על פני הארץ כולה. לכן לכשתגיע בקשה להלוואה, נדון בשאלה האם נכון להעמיס על תקציב העירייה סכום של כמיליארד שקל לטובת בניית כיתות לימוד, או אכן תקציב משרד החינוך נותן מענה ראוי מתוך 17,000 כיתות ב- - - הקרוב, כדי לאפשר לעירייה לעמוד בצרכים התקציביים.

מה פתאום? חוק חינוך חובה זה אחריות המדינה. מה זה הדבר הזה?

תן לי לנהל את הישיבה. אני רוצה לומר לך משהו בארבע עיניים. הצרכים של עיריית ירושלים הם כפי שהציג אותם ראש העיר. אין פה אחד שלא מכיר את המצב. גם משרד האוצר מכיר, כולל משרד החינוך. בא ראש העיר – ואני מבין גם את הסיפור ההיסטורי של העניין – עיריית ירושלים נחשבת עיר חזקה. היא גדולה. יש לה משאבים. ומעדיף משרד החינוך לתת לה 200 כיתות. נותן את זה למקומות רחוקים או למקומות פריפריאליים. יכול להיות שבצדק מבחינתנו. עיריית ירושלים הזניחה את העניין הזה משך עשרות שנים. הנה התוצאה, ובצדק – משרד החינוך לא הקצה לה, אין לה יותר מאשר הגידול הטבעי בשנים האחרונות בקושי. בא ראש העיר ואומר: אני רוצה לפתור את הבעיה. אי-אפשר להמשיך עם הביזיון הזה. באמת אי-אפשר להמשיך. הוא אומר: אני לוקח על עצמי. אני הולך לבניית אלף כיתות, אני מבקש בתור הלוואה – אחרי זה אתחשבן עם משרד האוצר, משרד החינוך, וזה יגיע לשולחנכם. לכן תצטרכו לאשר את זה.

נצטרך לדון בזה.

לדון ולאשר. כי יש לו היום גיבוי של ועדת הכספים. אתה מבין את המשמעות של העניין, בארבע עיניים? משרד הפנים, בבקשה.

ששי דקל, מנהל אגף בקרה ותקצוב, משרד הפנים. הבקשה הגיעה אצלנו. התחלנו לדון בדרגים המקצועיים. מתכוונים לקיים דיון אצל המנכ"ל.

מה ההתלבטות אצלכם שתהיה?

מדובר בהלוואה בהיקף מאוד-מאוד משמעותי, מיליארד שקל. צריך לבחון את השלכות ההלוואה על תקציב העירייה והנטל.

כמה זמן זה ייקח אצלכם הדיון?

מה בוער להם?

אני לא חושב שהתחלנו לטפל בבקשה ברצינות ולא עיכבנו אותה. זה מתקדם. לא יודע להתחייב על זמנים.

יום, יומיים, שבוע, שבועיים, כמה?

אני לא רוצה להתחייב. זה לא ייקח זמן- - -

כמה זמן עד שזה ייקח לאריאל יוצר?

אני מניח שמספר שבועות.

אריאל, כמה זמן אצלכם יהיה דיון?

תלוי איך תגיע הבקשה – אם יבוא עם הסבר או בלי.

אמר בדיוק ראש העיר – אני רוצה לקחת הלוואה.

לא. מי שמעביר לנו את הבקשה זה משרד הפנים עם המלצה מסודרת.

גפני, הערה. אדוני היושב-ראש, אתה מומחה, ראש העיר – זה שתי הלוואות שונות. אם זה כושר החזר של העירייה, או אם זה כיתות תקניות של משרד החינוך. אל תערבבו את העניין. אתה תגיד דבר אחד: אתה תאשר מימון בדיעבד. אם אתה מאשר את זה, כל הבעיה נפתרת.

טוב. יש לך פה בקשה לדיבור, איתן. עכשיו לא בארבע עיניים. עכשיו ברצינות, וגם למשרד הפנים. אנחנו יודעים כמה זמן צריך לדיון כזה, אם לא סוחבים אותו. כל אחד מאתנו. אנחנו יודעים בערך כמה זמן, אם רוצים לקיים דיון, כי הנושא הוא קריטי.

אנחנו העברנו בשלושה ימים 4 מיליארד שקל, כפוף לשום נוהל - עשיתי נוהל מקוצר, כשהיה חירום. הצבענו על זה. תעשו מה שוועדת הכספים עושה – אנחנו מצדיעים לכם. רק את הגופים הביטחוניים הביאו ביום ששי. זה בסדר.

מה שאני מתכוון לומר לכם – מתי שראש העיר יגיד לו – הוא יעביר את זה למשרד הפנים, אשמע מתי זה עובר למשרד האוצר. אני מציע שנתכנס פה, לדעת את ההחלטה שלכם, ונקיים דיון על ההחלטה. אם היא תהיה חיובית, אני מתחייב בלי נדר להביא לכם פרחים, לא בתוך הישיבה. אם התשובה תהיה שלילית, נקיים דיון.

יעקב אשר, בצלאל סמוטריץ, איתן ברושי, בבקשה. אחרים לא נרשמו.

אנחנו מסכימים כולם. העיקר תביאו את הכסף כבר.

אדוני היושב-ראש, קודם כל מגיע לך יישר כוח על כל הפעילות של השבועות האחרונים, שהביאה גם את ההסכמות שבדרך, וגם תביא את הישועה הזאת בנושא החינוך. אני חושב שצריך להתמקד בעניין הזה. יש לדעת דבר אחד: בעיריית ירושלים החוסר – גם בציבור הערבי וגם בציבור החרדי – לא צריך הרבה בדיקות כדי לדעת שמשרד החינוך לא מתקצב ולא מסוגל לתקצב גם את מה שמגיע.

מדינת ישראל בזמנו, בעקבות בג"ץ שהיה, לקחה על עצמה התחייבות, בעקבות החלטת הבג"ץ, בסבסוד הכיתות במגזר הערבי, וגם מעבר לכך, שמוריד את זה מתוך תקציב הכיתות של רכישת הקרקע וכו', יש עכשיו בג"ץ שמחייב את העירייה לבנות מספר כיתות מסוים במזרח ירושלים. כל הדברים האלה, אם המצוקה קיימת, בלתי-אפשרי שזה ייסגר בתוך ה-200 כיתות בשנה של משרד החינוך.

באה העירייה ועושה מעשה שעשו אותו גם ברשויות אחרות, שהן איתנות יותר כלכלית, אבל עירייה בסדר גודל של ירושלים עדיין יכולה לקחת את הסיכון הקטן, לפחות את התיווך של הזמן הזה כדי להתקדם עד שהמדינה תבין שהיא צריכה לתקצב את זה יותר. העירייה בנתה מודל. הוא מוכר, ראיתי אותו גם בשיבות כבר לפני חצי שנה, שלא מפיל את העירייה, גם אם כל מדינת ישראל תפנה לה עורף בעניין החזר חודשי. הרי משרד הפנים בודק את הדברים הללו, אם העירייה יכולה לעמוד בהחזרים החודשיים של ההלוואות הללו וכו'. ודאי שהמדינה צריכה לקחת בשתי ידיים את ההצעה הזאת, ולתת את כל הגיבוי, ובמהלכו גם לנסות להגיע להסכמה על מספר כיתות יותר גדול. אין דרך אחרת. אני אומר לך כראש עיר של עיר שהיו בה יותר קרוואנים ופחות אנשים, שרק בזמנו עשה שר האוצר מרידור, שהיה בסיור עם הרב רביץ, שהיה נדמה לי יושב-ראש ועדת כספים אז, שטיפלו נקודתית לא רק בבני ברק, והקצו את הדברים והביאו את זה לידי דבר נורמלי, שמפה והלאה אפשר את הפרמטרים של משרד החינוך בחומש. אבל חייבים פה לבוא יצירתי.

העירייה באה יצירתית, ואפילו עם תעוזה מסוימת. אתם צריכים להיות מספיק אינטליגנטיים וגברים לצורך העניין הזה. אני אומר ליוצר, כי זו הדרך היחידה להוציא אלפי ילדים מקרוואנים ומדירות שכורות, שאגב, אוכלות את התקציב השוטף של העירייה, הדירות השכורות הללו.

תודה. בצלאל סמוטריץ', בבקשה.

אחרי כל הברכות אני רק רוצה לומר שבעיניי הדבר החשוב ביותר הוא קביעת הנוסחה הקבועה של הדבר הזה. אנחנו לא יכולים עם הביזיון הזה שבו עיריית ירושלים צריכה כל שנה לריב. זה לא מכבד - לא את העירייה, לא אותנו, לא את משרד האוצר. לכן בעיניי האירוע היותר חשוב יהיה האירוע השני. הכסף עכשיו - אתה תיתן פרחים, אני אוכל להוסיף פרח אחד משלי.

לא אמרתי.

אתה תיתן הלוואה, אני אתן בלי נדר על ה-800, אבל האירוע החשוב ביותר - יתכנס לקראת נוסחה קבועה בכל שנה, שבה עיריית ירושלים משופה בגין אותם מאפיינים ייחודיים שלה. נדמה לי שהתפקיד המרכזי שלנו בוועדה יהיה לעקוב אחרי העניין הזה.

תודה. איתן ברושי.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראש העיר והאנשים שלו, באמת מוזר הדיון הזה, בטח זמן קצר אחרי האירוע שכולנו חווינו, ומשתתפים בצער המשפחות, ומאחלים החלמה לפצועים, אבל ראש העיר הוא מנהיג של עיר הבירה של ישראל, עיר גדולה ומורכבת ומגוונת, שנוסף למורכבות היום-יומית חווה גם אירועים ביטחוניים. אין הרבה ערים כאלה בארץ ובעולם כולו, שיש בהם האתגרים, כפי שאנחנו יודעים.

אבל מה הבעיה, אדוני יושב-ראש הוועדה - מסתבר שהאוצר הטעה את הוועדה בעת אישור תקציב המדינה. בעצם מה אומרת הישיבה הזאת? ואני בא לפני זמן קצר מדיון בוועדה על צדק חלוקתי, שאני חבר בה, על בית חולים סורוקה. כלומר כמעט לא מקובל בעולם, שגוף שיש לו אחריות, גומר לדון בתקציב דו-שנתי, ויום אחרי זה מציע שני דברים, שר האוצר - אחד, להוריד מסים, כאילו הכול בסדר, והדבר השני – המדינה אומרת שאין לה תשובות - לבירה, לבריאות. איך יכול להיות, שהיו פה דיונים ולא בלחץ, והיתה ממשלה שישבה על התקציב בלי גבול, ופקידי האוצר מוכנים שנה מראש כי התיקים מוכנים – רק הסדר משתנה. והנה אנחנו עומדים לפני שעה קלה בדיון קורע לה, ראש העיר באר שבע וראש העיר ירוחם דיברו שם מדם לבם. האולם היה מלא באזרחים שאין להם בריאות, והממשלה מפרסמת דוח, שאומרת שבפריפריה מקבלים פחות ומתים יותר. על זה חתום שר האוצר ופקידיו. לכן שאלתי מי בא לכאן. זה דיון של שר ומנכ"ל. כל הכבוד לכל הפקידים.

עכשיו בא ראש העיר – בירת ישראל אחת יש לנו, ואומר שהוא לא יכול לנהל את העיר, וגם מה שהוא מקבל, זה לא מספיק. אז איזו מדינה זו שאין לה בריאות בנגב ובגליל, שאין לה יכולת לנהל את הבירה שלה – אז מה כן אנחנו מנהלים? ועכשיו בא ראש המערכת, שר האוצר - אחרי שלא ביקש ממך אישור, אגב. כשהוא צריך משהו, הוא בא הנה. יוצא בכותרת שהוא מוריד מסים. למה, הכול פה מסודר?

לכן התפקיד של הישיבה היום, אדוני היושב-ראש, הוא לא למרוח את הדיון ולא לגלגל אותו אלא לתת החלטות שהן פעם אחת ודי. אני מבקש ממך שההחלטות תהיינה של טווח ארוך; לא רק לצאת ידי חובה. ואני מאחל לראש העיר ולצוות שלו יכולת להתמודד עם כל האתגרים. התפקיד שלנו לעזור להם ולא להפריע להם.

ומשפט אחרון להלוואה. אני מזהיר אותך, ראש העיר – מותר לי כחבר, ואני יודע שיש לך תוכניות לצאת מבית העירייה יום אחד. שיהיה לך הצלחה. אבל אל תשאיר ירושה למי שיבוא אחריך את ההסדר הזה. זה הסדר לא ראוי. אתה לא בונה כיתות. לדעתי, אדוני גפני, אין דבר כזה בחינוך חובה שעירייה תבנה כיתות. לא ייתכן שהמדינה תגיד את זה. אני מציע למנוע את זה, ודרך אחת – קודם כל לתת את הכיתות לילדים. שתיים, להגיע להסדר עם הממשלה. הפירעון יהיה בקצב הכיתות שזכו להכרה. ביום שתיתנו לו כיתה, הוא יוריד את ההלוואה, ותפסיקו לסבך את העניינים.

תודה. חבר הכנסת מלכיאלי.

קודם כל אני רואה לומר יישר כוח לראש העיר ולמנכ"ל ולצוות שלו. כל מי שנמצא בירושלים יודע שראש העיר קיבל ירושה מאוד קשה, כל מי שמסתובב בשכונות ירושלים, ואני מדבר על האזורים החרדיים, ולא רק. אין כיתות לימוד. הילדים שלומדים בקרוואנים על קרוואנים – פשוט מסוכן לראות את זה.

אני חושב שגם הדיון הזה הוא דיון מאוד חשוב. ראש העיר הציג לנו את המצגת. גם הנושא של ההלוואה, שהשר דרעי – זה נמצא בפתחו, אנחנו שומעים שזה יבוא לתועלת העירייה. אני בטוח שנאשר את זה כאן בוועדת כספים.

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי זוהר.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני מתנצל על האיחור לדיון. הייתי בדיון על סורוקה - לכן איחרתי, כי ניהלתי את הדיון. היה חשוב לי להיות פה, כי אני חלק מיוזמי הדיון. לאור מצב מאוד-מאוד לא סביר ובלתי-מתקבל על הדעת, שהעיר ירושלים, בירתנו הקדושה והמיוחדת כל כך, לא מקבלת את המענה המינימלי שאנחנו חייבים לתת לה כמדינה. ראש העיר ניר ברקת הוא חבר אישי, ואני מוקיר את עבודתו למען העיר ירושלים. אנחנו רואים מה קורה בעיר בשנים האחרונות. אבל אי-אפשר לתת לקברניט לשוט בספינה עם חורים כל כך רבים בה, בלי לתקן את החורים שקיימים בה, לא משום סיבה אחרת - רק בגלל מצב סוציו אקונומי מאוד נמוך, שעומד על 3, אוכלוסייה רבה שקשה לה לשלם את הארנונה, כי אין מה לעשות – לא כולם נולדו במדינת ישראל ויש להם הכסף, ואנחנו כמי שנלחמים על שוויון חברתי וצדק חלוקתי, סבורים שהעיר ירושלים צריכה לקבל את המענה לא רק כי היא בירת ישראל; גם כי היא עיר עם קושי לא קטן בהתמודדות היום-יומית שלה- על אחת כמה וכמה לאור האירועים הביטחוניים הבלתי-נגמרים בעיר הזאת.

אני מאוד מבקש מאדוני היושב-ראש, שבסוף הדיון מסקנות הדיון יהיו ברורות, שקובעות נחרצות שהעיר ירושלים חייבת לקבל תוספת של 300 מיליון שקלים לתקנה, כפי שדיברנו, ואלף כיתות לימוד לפחות – אחרת העיר ירושלים לא תוכל להשיג את המטרות שהציבה לעצמה, כי יש לה פוטנציאל אדיר, אבל היא צריכה מאתנו את הכלים.

לגבי המימוש, אני סומך על ראש הרשות ועל קברניטי העיר, שיעשו את הפעולות הרלוונטיות כדי שזה יתממש. ויוצר – שייגמר פה הדיון, בסוף לא הבאנו בשורה לעיר ירושלים. זו תהיה בכייה לדורות של כולם.

תודה. מנכ"ל העירייה, אמנון מרחב, לגבי ההלוואה.

אל"ף, תודה לך, אדוני היושב-ראש, על קיום הישיבה ולכל החברים שעוזרים לנו. דיברנו על הישיבה הזאת רבות, וכולכם מכירים את הבעיות של העיר.

רק אומר לגבי ההלוואה, כפי שביקשת - אנחנו הצגנו לבנקים את התוכנית שלנו. היא נבחנה. שני בנקים הביעו נכונות, להקצות את הסכום של מיליארד שקל, אחרי שבדקו את התוכנית הכלכלית שהצגנו, ובחנו את יכולות העירייה. הבנקים מכירים אותנו, ויודעים שהעירייה יכולה לעמוד בכך. מכאן הגשנו את הבקשה למשרד הפנים. צריך לומר ששר הפנים מהיום הראשון התייצב לימין העירייה בעניין הזה, והבין את הבעיה. בדרג המקצועי גם מנכ"ל המשרד הנוכחי, גם הגב' בילי פיינטוך, שהיא הממונה – אמרו לנו לד-משמעית שמבחינת הרגולציה של משרד הפנים, אין בעיה לעירייה לקחת את ההלוואה הזו. זה הרבה מתחת לתקרת עומס המלוות שהעירייה יכולה עדיין לגייס וללוות. לכן גם מבחינת משרד הפנים אני לא רואה בעיה, ויכול להיות שהחבר ממשרד הפנים יעדכן ה את העניין. מכל פנים, מנכ"ל הפנים אמר לנו שעקרונית, הם מוכנים לאשר את ההלוואה הזאת. מה שכן, המשרד רוצה לשמוע ממשרד החינוך, למה הוא לא מעמיד את הסכום הנדרש. כאן אני אומר לכולם – כפי שביקש ראש העיר – אנחנו מבקשים – תנו לנו לבנות, ניקח את המיליארד שקל הלוואה, כי אנחנו מוכנים. עשינו עבודת נמלים. יש לנו אלף כיתות מוכנות לבנייה כבר עכשיו. את כל הדיונים אחר כך – מי מממן, מתקציב החומש, מדינה תוספתית וכו', יעשו בהמשך הדרך, כי את הפיאסקו הזה שלילדים אין איפה ללמוד, הם לומדים בקרוואנים דולפים, שלושה ילדים יושבים על שולחן – לא ייאמן, בואו לראות, מדינת ישראל 2017 - שלושה ילדים יושבים על שולחן ולומדים.

אני מזכיר – יש בג"ץ, אבו לבדה, שחייב את המדינה עד סוף 2016 לגמור את הבנייה של כל כיתות הלימוד שחסרות במזרח ירושלים. ארגון ההורים הגיש בג"ץ מטעמו, שיידון בימים הקרובים. בג"ץ קבע שאם כל הכיתות לא ייבנו, המדינה תצטרך לממן להורים את שכר הלימוד שמשלמים במוסדות פרטיים.

כדאי שתזדרז, לפני שישרפו את כל יהודה ושומרון.

שלא שייכים למדינת ישראל. המשמעות האסטרטגית צריכה להיות גם היא על השולחן פה. לכן חייבים לסיים את העניין הזה, ולאשר לנו אור ירוק לצאת לדרך.

תודה. יצחק פינדרוס, ממלא מקום ראש העיר.

כבוד היושב-ראש, שני דברים. אל"ף, בדיוק זה מה שקרה לירושלים משך כל השנים, איך שהתחלת. אמרת שאתה דורש מרשויות להתייעל. אז זה מה שעשתה ירושלים – לא בנתה כיתות, לא טיפלה בכיתות, לא שכרה עובדים, לא שכרה עובדים סוציאליים, לא שכרה עובדי ניקיון, ורמת השירותים בירושלים, שהיא על ראש שמחתנו, נשארה ברמה של ראש שמחתנו כפי ששוברים כוס בחופה - היה זכר לירושלים ובזה נשארה השמחה של ירושלים.

רק לסבר את האוזן – כאדם חרדי שגם גר באזרח ירושלים, אני יכול לומר לך שהתוצאה של אי-בניית הכיתות זה ש-62,000 ילדים חרדים, וכמעט אותו מספר ילדים ערבים, במזרח ירושלים, אין להם כיתות. המספר 62,000 חרדים או 62,000 ערבים זה מאה אחוז מילדי תל-אביב, כלומר המספר שחסר כיתות בירושלים זה פי שניים מכל ילדי תל-אביב יחד.

זה מזכיר לי סיפור – ב-1994 עבדתי בעירייה שרצתה לקבל כיתות ממשרד החינוך עבור המגזר החרדי. הרמתי טלפון ליהודי שקראו לו הרב אברהם רביץ אחרי ישיבה של סיעת יהדות התורה עם שר האוצר דאז, שחילקו כיתות, ואמרתי לו: גם העירייה שאני עובד בה רוצה כיתות למגזר החרדי. אמר לי: אתה מטורף? אתה עירייה. זה בדיוק הבעיה של ירושלים. כשירושלים הגיעה לדיון במשרד החינוך, ומשרד החינוך נותנת 100 כיתות לרשות מקומית, וזה הממוצע שהיא נותנת לרשות מקומית, היא נותנת למודיעין עלית 100 כיתות, לבית שמש 100 כיתות, לביתר עלית 100 כיתות, ולירושלים 100 כיתות, אבל בירושלים יש היום, כפי שאמר ראש העיר, כמעט מספר תלמידים כמספר תושבי תל-אביב. אם לא תהיה התערבות, והתערבות חזקה – לא רק דיון עקרוני – אנחנו נעמוד בבעיה גם בנושא של התקציב השוטף וגם בנושא הכיתות. תודה רבה.

תודה. אליעזר ראוכברגר.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני מודה לך על קיום הדיון.

לחצת עליי. אבל אני לא נרתע מלחצים.

קודם כל אני מברך שבנושא התקציב יש פתרון, הסכמה, אם צריך לתפור עוד את ההסכמה עם הממשלה ומאיפה מביאים את ה-300 מיליון, אני סומך גם על האוצר, גם עליך וגם על ראש העיר, שאת זה יעשו.

הנושא המרכזי שצריך לצאת מפה עם בשורה – כיתות לימוד.

גם הנושא של התקציב – לא הגענו למנוחה ולנחלה.

לא אמרתי מנוחה ונחלה. לתפור את הקצוות הנכונים. אני סומך על כל הגורמים שיעשו את זה. אבל הנושא של כיתות לימוד- - -

אנחנו רגועים בגללך.

למה בגללו? גם בגלל יוצר ואמנון, ויושב פה גזבר העירייה וראש אגף התקציבים בעירייה. בסוף זה יקרה.

אדוני היושב-ראש, בנושא של כיתות לימוד, המצוקה הוצגה פה. אין צורך לחזור עליה. אני פונה גם אליך, גם ליתר חברי הוועדה. שימו בנושא הזה את כל כובד משקלכם. הנושא הזה של כיתות לימוד חייב לקבל פתרון. הנושא של מיליארד שקל על כתפי עיריית ירושלים אחרי כל מה שצוין פה וכל המחסור, עוד להביא את עיריית ירושלים להחזר של 100 מיליון שקל בשנה בשביל כיתות לימוד – אין בזה שום היגיון, אין בזה שום שכל. מדינת ישראל אחראית על הילדים. אמר פה חבר הכנסת איתן ברושי – יש חוק חינוך חובה. נכון. אנחנו לא מדברים פה על כיתות לימוד אוניברסיטה, לא מדברים על על-יסודי אלא על יסודי – כיתות א', ב', ג', יושבים בגני ילדים, יושבים בכיתות שנוטפים שם מים. אני מזמין אותך לבוא לגבעת שאול, לבוא לרמות, לבוא לבית וגן. זה סיור מאוד ארוך – ייקח לך שבוע ימים לעשות את זה. קחו את זה על עצמכם, ותנו לנו פתרון.

תגיד בית הכרם, יפה נוף.

שם אין מצוקה.

חבר הכנסת מיקי לוי.

משפט אחד - אני מבקש מהממונים על הגבייה, כמה אחוז ארנונה אתם, אדוני ראש העיר, גובים, וכמה פטורים יש? אני לא רוצה לקלקל את החגיגה הזאת, כי אני בעד ירושלים כידוע.

בעשור האחרון עלינו מ-75% גבייה ל-86% גבייה בממוצע. אנחנו הולכים על מהלך דרמטי של רישום כל הפערים שיש במזרח העיר למה שלא היה רשום במערכת, והפטורים ללא שיפוי מדינה - 700 מיליון שקל.

תודה.

במערב העיר זה יותר.

כן, בממוצע. 76, 78 במגזר הערבי, ו-90% ביהודי.

פז כהן, יו"ר ועד ההורים.

אני חושב שהזעקה כאן נשמעה. רק חשוב לי להדגיש שני דברים – אחד, בנושא מחסור כיתות לימוד. הגשנו באמת בג"ץ בנושא הזה. המחסור הזה הוא נמצא בפתחו של משרד האוצר. כל הזמן בתשובות שקיבלנו – משך שנים זרקו אותנו למישהו אחר שאחראי. פעם זה החינוך, פעם זה האוצר, פעם זה הפנים, פעם זה העירייה. העירייה שמה על השולחן. הגשנו בג"ץ. היא גם נתנה תשובה. אמרה: יש לנו תוכנית - אנחנו צריכים כסף. שוב כנראה הכסף הזה ייצא מכיס התושבים, כי ההלוואה הזאת בינתיים ממומנת. אבל מי שצריך לתת פה מענה זה משרד האוצר, שלא נמצא פה עכשיו.

נמצא. הוא עושה לובינג לעמדה שלו עכשיו.

בסוף זה כסף שיוצא מהכיס שלנו. ובקשה נוספת בתקציב ירושלים, שחשובה לנו מאוד – נושא ציל"ה – מירקו, אבל הוא מקרו מבחינתנו. בסוף אמא ואבא מרגישים את זה הכי חזק. זה משהו שירושלים קיבלה. זה לא נסגר בתקציב הזה. אנחנו מבקשים – ראש העיר לימד אותי להסתכל בשקלים ואל תסתכל באגורות. גם אם זה אגורות, אני מבקש, אדוני ראש העיר וכולם – תסגרו גם את נושא ציל"ה בתקציב הזה. אל תשאירו את זה פתוח, להוצאה מכיסם של תושבים.

לא יישאר פתוח. לא נשאיר את זה פתוח. קצת סבלנות.

דיברו אתי כמה על העניין.

עדיין פתוח אבל לא יישאר פתוח.

יעקב הלפרין, חבר מועצת העיר.

קצר ביותר, כי אני לא רוצה לטחון את מה שכבר נאמר כאן. קודם כל, יישר כוח לך כיושב-ראש הוועדה, שהסכמת ועשית את מה שעשית. אני חושב שזו פעולה חשובה ביותר. תעמולה אינה חוזרת ריקם, אז בטוח שיהיו לזה תוצאות חיוביות.

מילה טובה צריך לומר לראש העיר שלנו בירושלים.

אגב, אני לא עושה פה תעמולה. אני עושה עבודה.

תעמולה זה עבודה. צריך לחזק את ראש העיר, כי הוא עושה עבודה קשה, יסודית מאוד. בכל הכמה עשורים אחרונים לא ראיתי עבודה כזאת, ומוצלחת. אני חושב שרק צריך לתת לו כתף ויד, עזרה, כדי שיתממשו ויתיישמו כל הדברים שעכשיו דיברנו עליהם, ונראה את ירושלים בבניינה.

תודה. עופר ברקוביץ, סגן ראש העיר.

גם אני חושב שהדברים נאמרו בצורה הבהירה ביותר, גם תודות לך. גם ראש העיר שהציג את הדברים, והנתונים מדברים בעד עצמם. יש פה נתונים שקשה מאוד להתווכח אתם – השקעה פר תושב, נושא בינוי הכיתות, כמות העובדים בעירייה. על זה צריך להסתכל. אנחנו מנהלים פה דיון ענייני.

אחת, יש פה חזית רחבה ביותר של כלל המגזרים וכלל הקבוצות והסיעות. ניכר שגם בתוך חברי הכנסת אין פה קואליציה ואופוזיציה. אז אם יש כל כך הרבה אנשים שמסכימים, איך זה ששוב ושוב – זה בדיוק מה שאני מנסה להבין – איך אנחנו שוב ושוב מגיעים לפה? כל סבב כזה, כל שהנ כזאת, זה פוגע בתכנון ובביצוע. שלושה חודשים לפני, שלושה חודשים אחרי. גם ככה יש סחבת ויש בירוקרטיה, ובתוך זה אנחנו מנהלים דיונים שאמורים להיסגר פעם אחת ולתמיד. לכן הנוסחה הזאת והמתווה הזה לשנים ארוכות הוא קריטי. אני אומר לכל האנשים הנכבדים, ואני משוכנע שגם במשרד האוצר האנשים הם רציניים ביותר וגם בוועדה הזאת – שימו לזה סוף. לא יכול להיות שנחזור לפה כל שנה ושנה.

ומילה אחרונה - ההלוואה מחויבת. ההלוואה שהעירייה תיקח עכשיו, ושראש העיר מוביל את הצעד האמיץ הזה - אין ברירה. יותר מדי שנים חיכו אותם ילדים לפעילות של משרד החינוך מול משרד האוצר. זה זורק על זה, זה זורק על זה. אנחנו צועדים קדימה. עכשיו השאלה, אם אתם תעשו את מה שצריך לעשות.

תודה. חגית משה, סגנית ראש העיר.

אני מצטרפת לתודה ענקית. כולכם עושים לכבודה של ירושלים, חברי הכנסת, ואני אומרת- - -

לא היתה פה התנגדות של אחד מחברי הוועדה על הדיון הזה. לפעמים הדיונים פה שנויים במחלוקת. יש פה קונצנזוס לגבי ירושלים.

אנחנו מודים על הקונצנזוס הזה ועל חשיבות הדיון והמעורבות שלכם גם בשיח עם האוצר.

אני רוצה לומר גם תודה למנכ"ל עיריית ירושלים אמנון. כמחזיקת תיק הכספים בעיריית ירושלים, אני עדה לדיונים ליליים ארוכים מאוד וגם בשעות מאוד מוקדמות בבוקר, במחויבות של ניר ראש העיר כלפי המהלך הזה. זה מאוד בעייתי, כי בעיריית ירושלים עוד אין לנו תקציב. עוד לא אישרנו את התקציב של 2017. המשמעות, שבעצם אגפי העירייה, גם אם יש דיונים ותוכניות – אנחנו עוד לא אישרנו תקציב. כל עיכוב הוא מאוד משמעותי בתוכניות העבודה, בפרקטיקה של הדברים.

בנושא של הלוואה, אנחנו משלמים 100 מיליון שקלים כל שנה – שכירויות כיתות לימוד.

לסיום, זה לא רק תעוזה של ראש העיר ולא רק לעשות פה מעשה יצירתי; יש פה עניין של אחריות. ניר ראש העיר לקח פה אחריות מעבר לתעוזה. תעוזה זה דבר טוב לאריות, אבל יש פה עניין של אחריות שראש שהעיר אומר: משרד החינוך לא יודע לקחת אחריות על- - -

הוא לא אמר ככה. אסור לו לריב עם משרד החינוך.

אנחנו לא רבים עם אף אחד, אבל אנחנו שמים את הדברים על השולחן.

בתוכנית החומש הנוכחית כן יש מענה ללפחות מכאן והלאה. אין מענה אחורה.

אין מענה. יודעים שהם לא יודעים כרגע לתת מענה לירושלים.

אין על זה ויכוח- - -

תודה. בבקשה, אריאל יוצר.

אשתדל לעשות את זה בקצרה. אחת, עד שנת 2013 מענק הבירה עמד על 215 מיליון שקל. בשנת 2016 סיכמנו עם העירייה על מענק של 499 מיליון שקלים – גידול של מעל פי שניים. לצורך השוואה, העירייה שמקבלת מענק בשוטף - אני שם בצד כספי חינוך ורווחה אלא רק מענק לתקציב השוטף – העירייה שמקבלת את המענק השני בגודלו אחרי ירושלים – עיריית בני ברק שעומדת על 66 מיליון שקל בשנה – רק כדי לתת סדר גודל של תעדוף של העיר ירושלים.

בני ברק- - -

לא.

גם אם נעשה את המכפלות, ועשיתי - עיריית בני ברק עומדת על 170,000 איש. עיריית ירושלים פי ששה- - -

מה יש לך עם בני ברק? אנחנו מדברים על ירושלים.

מסכים עם ראש העיר שהדיון הוא דיון השוואתי. לכן אני מבקש לשים את הדברים בסדר גודל.

שתיים, לגבי כספי פיתוח – אני לא רוצה להרחיב, כי אין מחלוקת בינינו לבין העירייה, אבל בעשור האחרון הושקע מעל מיליארד שקל רק בפיתוח כלכלי, וקיימת התחייבות לעוד מיליארד שקל. לכן שם אנחנו מבצעים השקעה מאוד משמעותית כדי להגדיל את ההכנסות העצמיות של העיר.

לגבי עמדת האוצר, כפי שאני מכיר אותה. מה שיש בתקציב שאושר לא מכבר הוא 320 מיליון שקל. העמדה המקצועית שלנו היא שמענק ראוי אמור להגיע ל-525. זה 499 ועוד גידול של 5%. כדי להגיע לשם נדרש לגייס מקורות תקציביים בעזרת משרדי הממשלה, כדי להשלים את החוסר.

מה עם הכיתות?

לא, לא. אין דיון. ניר, רוצה לומר משפט? כי אני רוצה לסכם את הדיון.

מה שכתוב פה על סטטוס דיונים עם האוצר זה ההבנות שלי עם באב"ד המנכ"ל, וכשהוא אמר לי שזה על דעת ובברכת השר.

תודה. אני מבקש לסכם את הדיון כדלהלן. רבותיי, אני מכיר את הדיונים של ועדת הכספים. אני לא חושב שהיה דיון כזה, בשנים שאני מכיר, דיון נקודתי על עיריית ירושלים, על כל המשמעויות שלה. גם הנושא של תקציב הפיתוח, גם הנושא של התקציב השוטף, גם הנושא של מה שאמר חבר הכנסת סמוטריץ, שאני מסכים אתו, שצריך להגיע להחלטה. פעם ראשונה שמציפים גם את בעיית הפיתוח ואת בעיית הכיתות. אף פעם לא דיברו על זה. תמיד הייתי מקבל טלפון, ואותו דבר החברים האחרים בוועדה – יש בעיה, אין כיתות, בשכונה הזאת ובשכונה הזאת, היינו מתקשרים למשרד החינוך ומנסים להשיג עוד שתי כיתות. פעם ראשונה שהנושא הזה מוצף. אני כיושב-ראש ועדת הכספים – כל עוד אני כאן, הנושא הזה לא יירד מסדר-היום. אתה יכול להתווכח. אני יודע גם כמה דברים שעוד לא הגיעו להחלטה, אבל יגיעו להחלטה. אי-אפשר יהיה להשאיר את זה כך. אבל הנושא של פיתוח הכיתות, של הסבל של ילדים בכל המגזרים, מה שקורה בירושלים, אין לו אח ורע. יש למצוא לעניין פתרון.

אני מתחיל עם הלוואה. זה בסדר.

לא הבעתי דעה על זה- - -

אני לא נגדך. אני בעדך. הרי עוד מעט תקבל הוראה שזה יהיה 800 מיליון - אני מעדיף להיות אתך...

ואז הוועדה תעקוב אחרי מה שקורה עם העניין. ברגע שתהיה התפתחות שראויה להמשך הדיון – אני לא מסיים את הדיון הזה; אני אמשיך אותו גם לגבי נושא התקציב השוטף וגם לגבי הפיתוח. נקיים את הדיון הזה. אריאל, אני מבקש כמו תמיד – תעדכן אותי.

גם נמשיך לקדם במקביל את החקיקה.

גפני, אני מבקש להסתייג. אני מעריך אותך. בכל זאת, הדיון הזה לא יכול להימשך, ומה שנאמר פה זה מספיק. אני מבקש להצביע, שוועדת הכספים קובעת – לא מבקשת; אנחנו מנחים אותם. אנחנו מעליהם, עם כל הכבוד. אנחנו מנחים אותם שהפתרון לבניית הכיתות תהיה בדרך הבאה - שהעירייה תבנה כיתות רק לפי מה שמוכר כצורך משרד החינוך. הבנייה תבוצע בשנים 18-17. החזר ההלוואה יהיה על בסיס התחייבות משרד החינוך לממן את הכיתות בקצב של עד 15 שנה. בקצב הזה תיפרע ההלוואה. אני מזהיר אתכם מלתת לגיטימציה. זה יהיה פריצת דרך של חוק חינוך חובה. מה שיש פה זה פרס למי שדפק את ירושלים. אני מבקש להצביע על ההצעה שלי.

רגע. קודם כל, אני מסכים אתך.

אז בוא נצביע על זה.

רגע. איתן, אני מכבד אותך מאד. צריך לדעת מה הכוח שלנו, מה אנחנו צריכים לעשות. עקרונית אני מסכים אתך. הוועדה החליטה. אני לא יכול להצביע על זה כי יש לך סמכויות בחוק, על מה אתה יכול להצביע ועל מה לא.

אפשר להמליץ על זה?

אנחנו ממליצים, אני יודע את הבעיות, וגם אתה יודע אותן. צריך לעבור את המסע הזה – נרצה או לא נרצה. גם אי-אפשר להתנהל אחרת - כי אז הכול יכול ליפול. אני מבקש להזדרז בהחלטות. אני מבקש לקבל את ההחלטות האלה. אנחנו נמשיך את הדיון. אני מודה לך, אדוני ראש העיר, ולחברים שלי בעיריית ירושלים שדחפו אותי לעניין. זה היה דיון מאוד מעניין ותקדימי. אני מציע לך – אל תנטוש אותי, אז אני אעזור לך...

תודה רבה בשם תושבי ירושלים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:15.