הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 410

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, י"ב בטבת התשע"ז (10 בינואר 2017), שעה 14:15

מימוש הבטחות הממשלה והשרים בתכנית לחיזוק ופיתוח הצפון

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

יצחק וקנין

דב חנין

איילת נחמיאס ורבין

נורית קורן

אורלי לוי-אבקסיס

יפעת שאשא-ביטון

איתן ברושי

חיים ילין

מיקי לוי

אראל מרגלית

שירה גרינברג - סגנית הממונה על התקציבים, משרד האוצר

אמיר רשף - רכז תעשייה ומסחר, משרד האוצר

שירה דימניק - מנהל ענף תקציבים - רפרנטית, משרד האוצר

אורי צוק-בר - סמנכ"ל מחקר, כלכלה ואסטרטגיה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

אברהם בן שושן - מנהל מינהל חברה ונוער במחוז צפון, משרד החינוך

אילן שמש - מנהל גף קידום נוער, משרד החינוך

דני רוזנר - מנהל מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

ואיל כיוף - מנהל אגף תיירות כפרית, משרד התיירות

מיכל פינק - מנהלת אגף בכיר אסטרטגיה ותכנון מדיניות, משרד הכלכלה והתעשייה

מירי שמואלי - מנהלת תחום תכנון ומעקב, משרד הכלכלה והתעשייה

קונסטנטין בלוז - מנהל תחום כלכלה ותעריפים, רשות הגז הטבעי, משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים

נחום יהושע - כלכלן ראשי, משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים

הדס ידגר - כלכלנית בכירה, משרד הבריאות

מאיר חלי - סגן ראש אגף גליל, המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל

פיליפ פארן - מנהל אגף תשתיות עירוניות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אורלי קרקו - סגנית מנהל אגף תכנון סטטוטורי ומקרקעין, חברת נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה

אסף פלוס - סגן מנהל אגף תכנון פרוייקטים, חברת נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה

עמי צדיק - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

אורי חושן - מנכ"ל vix, חממות טכנולוגיות

שלמה בוחבוט - ראש רשות מעלות תרשיחא ויו"ר הפורום, פורום ישובי קו העימות

יערה קדוש - דוברת המועצה האזורית מטה אשר, נציגי רשויות מקומיות ומועצות אזוריות

יורם ישראלי - ראש מועצה אזורית מטה אשר, נציגי רשויות מקומיות ומועצות אזוריות

אריה ריכטמן - מנכ"ל קליל תעשיות בע"מ, נציגי מפעלי תעשייה

חובב ינאי - מקדם מדיניות, שתיל

גיא ורון - כתב, ערוץ 2

לאה ורון

יפעת קדם

מימוש הבטחות הממשלה והשרים בתכנית לחיזוק ופיתוח הצפון

שלום לכולם, אני מבקש לפתוח את הדיון. גברתי מנהלת הוועדה, חברי שלמה בוחבוט, ראש העיר מעלות תרשיחא, רשמת, דובר, דוברים, אורחים נכבדים, חברי כנסת, גיא ורון. אני מודיע שהולך להתקיים דיון רחב, אנחנו נדע עליו מבעוד מועד. אני לא אוהב את מה שקורה כאן. כיוון שלוח הזמנים היה קצר, שרים ומנכ"לים אמרו שהם לא יכולים להשתתף. לא רציתי להתווכח. אנחנו לא רוצים לחפש לריב עם השומר, אנחנו רוצים את הענבים. לדיון הבא אנחנו נזמין, כבר הודעתי למנהלת הוועדה, את שר הבריאות, את השר לפיתוח הנגב והגליל, את שר האוצר או מנכ"ל משרדו, ואת ראש אגף התקציבים. שירה, את יקרה לנו, אבל אני חושב שדיונים בסדר גודל כזה חייבים להיות ברמות הכי גבוהות שמשרד יכול להוציא מתחת ידו. אני פונה לעמי צדיק. אני אומר לכם מה ההרגשה שלי.

עמי צדיק הוא ראש המחלקה לפיתוח תקציבי במרכז המחקר והמידע של הכנסת.

יש בתוך התהליך, בוודאי בכתבות שנעשו, שתי רמות. יש את הרמה העניינית, נושאים שהוצגו ופורקו לחתיכות וכמה ימים אחרי יש או אין "בשורה". יש לי תחושה כבדה שכשמדברים על 15 מיליארד, זה לא עוד 15 מיליארד מעבר למה שיש היום. ביקשתי מעמי לעשות בדיקה מה זה ה-15 מיליארד, האם זה פרויקטים מתמשכים, כמה מצ'ינג נדרש כדי לממש את הפרויקטים האלה. להקמת מרכז השיקום בבית חולים פורייה צריך 240 מיליון שקל. אין מצב שהוא יקום, כיוון שזה מצריך להביא תורמים שיביאו כסף כדי שהפרויקט הזה יצא לפועל. אין מצב. אני לא רואה את כל ראשי הרשויות, את כל מנהלי בתי החולים מהצפון מנסים לגייס כל היום תרומות בחו"ל. זה פשוט בלתי אפשרי. זאת התנערות של המדינה מחובותיה.

סופרים את אותו כסף פעמיים?

בסוף יסתבר שזה הסיוד הגדול. הכותרת של כל סדרת הכתבות צריכה להיות "הסיוד הגדול", איך מסיידים את הציבור. זו ההנחיה, עמי. זה סעיף סעיף. אני ארצה לדעת מה הסיפור של ה-15 מיליארד האלה, ממה הוא מורכב, מה לוחות הזמנים, מצ'ינג, לא מצ'ינג. תפרק את זה לגורמים. בעוד חודש נקיים פה דיון. עמי, תעשה לי טובה, תמצא את הזמן כדי להתמודד עם זה.

זה לא תלוי בנו, זה תלוי ברישום התקציבי של כל הדברים האלה. אם הם נרשמו באופן תקציבי לפי הסעיף התקציבי, ננסה לאתר אותם.

עמי, חשוב שבאותו משרד תסתכל על ההגדלה הנוספת, כדי שנדע אם יש כסף חדש, או שרק שינו את השם של הפרויקט ואמרו שזה משהו חדש.

בכל מה שתידרש אני אטפל באופן אישי. גיא, בבקשה. שאפו על סדרת התכניות.

תודה, אדוני, על הדיון, ותודה למי שהגיע. אני מתנצל שאני מדבר לפני אגף תקציבים ולפני חברי הכנסת, אבל אני אסביר את נקודת המוצא של 5 הכתבות ששודרו. לא עשינו את זה בהתכתבות עם התכנית שהתחילו לעבוד עליה כמה שנים קודם, או המשיכו לעבוד עליה תוך כדי, אלא פשוט לקחנו את נתוני הלמ"ס, את נתוני מדינת ישראל כפי שהם מוצגים בכל מקום ולכל דורש. לא המצאנו משהו, פשוט קיבצנו את הכל יחד. הצגנו בצורה מרוכזת את הפערים בשכר, את הפערים בעוני, את הפערים באבטלה, את הפערים בחינוך. זה הכל מופיע בתכנית שמשרד האוצר הגיש בהצעת החלטה. העמוד האחרון שלה מתמצת. זה קצת פחות ממה שהראנו.

תראו, ההרגשה של מי שמסקר את התחום בשנים האחרונות, נפגש עם מנכ"לים של משרדי ממשלה, עם שרים בממשלה, עם אנשי מפתח, היא של "נו מה אתם רוצים, שבצפון יהיה כמו בתל-אביב". כשעברתי לגליל העליון לפני 6 שנים, לא החתימו אותי על תעודת אזרח סוג ב'.

איפה אתה גר בגליל העליון?

אני גר בבית הלל. במקור אני מרמת-ישי. עברתי מעמק יזרעאל לגליל העליון. כשאתה מסתכל על בתי החולים אתה רואה ששלושת בתי החולים הם בתי חולים ממשלתיים, הם לא של קופות החולים. אגב, זו חלק מהבעיה, שאין רגולציה על הנושא של קופות החולים בצפון. שלושת בתי החולים בצפון, שהם בתי חולים של מדינת ישראל, נאלצים לעבוד במציאות הזויה כאילו הם לא של מדינת ישראל. דיברת על המצ'ינג, אז המצ'יגנ מתחיל בכל פרויקט אפשרי - מקסימום 50%, לפעמים 70%. בכל טיפול שרוצים להכניס לתושבי הצפון חייבים את אישור משרד הבריאות. זה ממשיך הלאה. שמעתי במו אוזניי אדם בכיר במשרד הבריאות אומר לפני מספר חודשים: "ביג דיל, אז חיים בצפון שנתיים פחות מאשר במרכז". למה אין את אותו מספר מיטות בבית חולים בצפת כמו בבית חולים איכילוב, שניהם של המדינה?

הצגנו את נושא פערי המחירים. מדינת ישראל, משרד האוצר פועלים הרבה מאוד בשנה האחרונה בנושא של פערי המחירים ויוקר המחייה. עוד נושא שאנחנו מסקרים באופן קבוע, הוא לא סוקר בכתבות, זה שהורידו בין 3 ל-15 שקלים את הרווח לחקלאים. אלפי משקים קורסים. הראנו איך באותה רשת שיווק במרכז הארץ התפוח יעלה 5 שקלים, ובחצור הגלילית, שהתפוח מגיע מרחק 30 קילומטרים משם - -

מנהלי רשתות השיווק, בדגש על רשתות שחבר הכנסת כבל ביקש מאיתנו להזמין, הוזמנו לדיון אבל לא מצאו לנכון להגיע.

הוועדה הזאת דנה כל שבוע בנושאים שחשובים להם. אני רוצה לראות שלדיון הבא מי שיוזמן לא יגיע.

בקיצור, ריסקנו את החקלאים. אלה שנהנו מפעריי התיווך לא גלגלו את זה לצרכן הסופי.

בסוף פגעו בחקלאים תושבי הגבולות והפריפריה, לאו דווקא הצפון. אנחנו רואים שבסוף מי שגר בצפון ממשיך לקנות ביוקר. התפוח בחצור הגלילית עולה יותר ממה שהחקלאי מיסוד המעלה מוכר אותו במרכז הארץ. הפערים האלה מתרחבים, כי אין תעדוף של המדינה בשביל לגור בצפון, בשביל לקדם את התנאים בצפון. אין רופאים למקצועות מדעיים בצפון. זה קורה לא כי אין מורים בישראל, זה קורה כי אין שום תמריץ כדי שמורה יעשה את זה בצפון. לא משלמים לו שקל אחד תוספת. אותו דבר לגבי רופאים.

יצא לי לשמוע בשבוע האחרון הרבה מאוד התמרמרות מצד משרדי הממשלה. אומרים שיש עודף ראשי רשויות ועודף של רשויות בצפון. לך תתווכח, לך תריב. גם כשנותנים להם כסף, הם לא יודעים לממש. אף אחד לא אמר, וגם בתכנית זה לא מופיע, שרוב הכסף מועבר בקול קורא לרשות. זה חוזר חזרה למשרדי הממשלה. הרשויות החזקות מצליחות לקבל בחזרה את הכסף, להן יש את היכולות.

אתה מדבר על המצ'ינג.

יותר מהמצ'ינג, גם בקולות הקוראים.

הצפון מקום מקסים, מקום נהדר. זה מקום העבודה עם הנוף היפה בארץ. כל מי שפגשתי בשבוע האחרון אמר לי: "תודה, הופתעתי לגלות עד כמה המצב הוא כזה, אבל תגיד גם שכדאי, שנחמד וכייף לחיות פה". אני יכול להעיד על השכנים שלי שכיף לגור בגליל, אבל אני גם יכול להגיד שהסיכוי של הבן של הרפתן במושב שלי להגיע להיות סגן ממונה על התקציבים כמו בן של רפתן אחר שהוא היום סגן ממונה על התקציבים, הוא כמעט אפסי.

יש באגף תקציבים תלמידים שלי מנאות ירדן, מעמיר ושמיר. התרגשתי מאוד לפגוש אותם. גם לילדים של הגליל יש פוטנציאל להגיע למקומות כאלה.

פוטנציאל יש, השאלה אם יש שוויון הזדמנויות. תמיד אנחנו מסתכלים על היוצא מן הכלל.

הם לא יוצאים מן הכלל.

זה מעיד על הכלל.

הילדים שמצליחים בגליל הם לא יוצאים מן הכלל.

כאילו שיש שוויון הזדמנויות.

אין שוויון הזדמנויות.

תעצמי עיניים.

אין שוויון הזדמנויות, אבל בואי לא נמעיט מהערך, מהכישורים ומהיכולות.

פוטנציאל יש, מדיניות ממשלתית שמסרסת גם יש. בואו נסתכל על המציאות בעיניים.

אני גרתי בדפנה תקופה. הרבה זמן השתעשעה המשפחה שלי במחשבה לעבור ממרכז הארץ לצפון. היינו בסיור לאורך כל הישובים במערב ובאצבע הגליל. אני יכול לומר לך שהתאכזבתי. המקום מדהים, בגלל זה אנחנו רוצים לבוא, אבל הופתענו מיוקר המחייה. אתה לא עוזב מקום אם אתה לא משפר את איכות חייך במשהו.

לצורך הכתבה הכנו מחקר מיוחד על יוקר המחייה. המחקר הראה שההכנסה הפנויה למשפחה במרכז הארץ היא פי 4 בהשוואה לאותה משפחה בצפון.

זה מדהים, הנתונים מדהימים.

אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך שנענית בצורה מהירה ביותר. חבל שהכתבה הזאת או הכתבות לא היו לפני חודש וחצי, חודשיים, כי הכתבות מדהימות, הן מראות חלק מהבעיות. אי אפשר לצלם את היופי בטלוויזיה, אז מתמקדים בבעיות. אין שום צל של ספק שאנחנו, אנשי הגליל, אנשים יפים, אנשים נהדרים. אתה יודע מה, גיא, אני דוחה על הסף את מה שאמרו משרדי הממשלה. ראשי הערים יודעים לעבוד יותר טוב מאשר משרדי ממשלה. עובדה, מי שמנהל את המדינה זה לא ממשלת ישראל, זה הרשויות המקומיות.

כל פעם כשאני מגיע לאיזו ישיבה אני מרגיש כעני בפתח, אני צריך לבקש. בתי החולים על הפנים, בואו נגיד את האמת. אנחנו נכנסים למחלקות פנימיות בנהריה. אני לא זוכר שראיתי דבר כזה בחיים שלי. בשנה שעברה מיזוג האוויר קרס, אז אנשים באו עם מאווררים. קשה לתת סדינים, יש פחות רופאים. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, הרופאים הסכימו שיהיו פחות תקנים באחיות על מנת לקבל יותר שכר. למה הרופאים לא מגיעים אלינו? הם רוצים להישאר בתל אביב. חבר'ה, תל- אביב זה מקום נהדר, אתה יוצא מבית החולים, נכנס למסעדה, אוכל. בקושי 2,3 אנשים נכנסים למסעדות בקרית שמונה, במעלות. תראה מה שקורה בתל אביב. המדינה הזאת הייתה צריכה לזעוק לשמיים.

אני אומר לכם, אין לי הרבה טענות. לשר האוצר משה כחלון יש רצון טוב, הוא איש הגליל, הוא רוצה לעשות, אבל מה לעשות שיש משרדים שנועלים את התקציבים. אני מחזיק את החלטת הממשלה מלפני יומיים. האמת היא שלא קראתי אותה. אני מברך את היושב-ראש שמבקש לחקור ולבדוק. היו ויכוחים לא פשוטים. אנחנו לא כל כך הסכמנו עם הסכומים האלה, אמרנו שאנחנו דורשים תוספת של לפחות מיליארד שקל. אמרו לנו שנשכח מהחלום הזה, אמרו שאין כסף לתת לכל מה שאנחנו רוצים. יש בשורות בתכנית בנושא הכלכלי, בתעשייה. אני לא מאמין שיש בשורות בבריאות. יש כמה בשורות למשרד המסחר והתעשייה, כמו הגדלה של 30% במענקים להשקעות, כל מיני ליוויים וכו'. אני לא מאמין שהתכנית הזאת תביא מהפיכה.

רבותיי, לא יעלה על הדעת שכשמזמנים דיון בנושא פריפריה, ואני מברך את כל אלה שנמצאים, יש מיעוט של חברי כנסת. במערכות הבחירות מגיעים אלינו. אולי לא תרצו לשמוע את מה שאני הולך להגיד, אבל יכול להיות שהגיע הזמן שבגליל תקום מפלגה שתדאג לעצמה. זה לא פשוט, אבל אולי - מפלגה יהודית ערבית. גם אם יקבלו 5,6 מנדטים, זה שני שרים שיתעסקו רק בכלכלה.

מה שקורה היום בגליל זאת שערורייה שאין כדוגמתה. היו צריכים להכריז מצב חירום, בעיקר במערכות הבריאות. לגבי הנושא של רשתות השיווק, איך יעלה על הדעת שיש הבדל של 49% בין ראשון לציון לקריית שמונה? זאת שערורייה. גנבים, רמאים. אנחנו צריכים לשלם את המטה המשומן והשמן במרכז הארץ? אם משווים את המחירים ברשתות במעלות מול הרשתות בנהריה, במעלות הרבה יותר יקר. למה? כי צריך לעלות את העלייה.

הבעיה היא איפה שאין תחרות.

רבותיי, לא יעלה על הדעת שבגליל צריכים למות אנשים בגלל בעיות בריאות. נכון, צריך להפסיק את שיטת המצ'ינג. עם כל הכבוד לשר שכל אחד אומר שהוא שר, בשבילי הוא לא שר. לגליל הוא לא עושה שום דבר. כשהוא בא לבית החולים בנהריה, ראה שיש בעיות, ראה שצריך לשפץ את המחלקות הפנימיות ב- 60 מיליון שקל, אז הוא אמר: "אתם, ראשי הערים, תגייסו 30 מיליון". מאיפה אני אגייס? אני אגנוב? ראשי ערים יכולים לגייס 30 מיליון שקל? מה, אני לא משלם מיסים, אני לא משלם מס לקופת חולים ואת כל הדברים האלה?

שאני אבין, תל אביב משלמת את השיפוצים של איכילוב? היא משלמת את שירותי הבריאות במרכז? למה מעלות תרשיחא צריכה לשלם את שירותי הבריאות, אין לנו משרד בריאות, אין הנהלה משרדית, אין שלטון נבחר שאמור להסתכל גם על הפריפריה? דרך אגב, הוא נבחר בעיקר על ידי הפריפריה. זה משהו מטורף.

גם כמה שקלים זה טוב. חייבים תכנית אסטרטגית רחבה ביותר כדי שאנשים לא יברחו מהגליל, כדי שאנשים יבואו לגליל. בגליל טוב לחיות, הקהילה נהדרת, אנשים מצוינים, החיים בין יהודים לערבים מצוינים, יש חיים של שיתוף, אבל יש תחושה כאילו ויתרו על הגליל ועל הנגב. אני מבקש מחברי הכנסת לעשות הכל כדי שחלק מהתכנית הזאת יצא לפועל. צריך בעוד חודשיים, בעוד 3 חודשים, לא בתקציב הבא, לעשות רביזיה בתכנית הזאת.

אני דוגמה לרשות שהיא האיחוד המוניציפאלי היחיד שהצליח בארץ. מדובר על 4 מועצות שהפכו למועצה אחת.

יורם, תגיד כמה ישובים יש לך היום.

32 ישובים. 30 יהודים, 2 ערבים. לגיא ורון אין קיום אם הוא לא מציג איזו מסכנות או משהו שיזעזע את אמות הסיפים. אנחנו לא משדרים מסכנות. אנחנו נעזרים בממשלה, אבל אנחנו יכולים לחיות טוב על אף הממשלה. בעקבות הטבות המס נערך מדד סוציו יישובי לכל יישובי המדינה. הסוציו הממוצע במטה אשר הוא 7,8. לא צריך להתלונן על החיים בגליל המערבי, לפחות בצד של הגליל המערבי. מצד שני, יש בעיות שלא יעלו על הדעת, כמו למשל הנושא של בית החולים. לא יכול להיות שכשהנכדה שלי נופלת בחוג כדורסל ומגיעה לחדר מיון, אומרים לה לחזור בעוד 3 שבועות לסי-טי. לא יכול להיות דבר כזה. בית החולים מתנהל עם ועדת חריגים. מנהל בית החולים לא מסוגל לקבל רופא במקום רופא שפורש. הכל מנוהל מלמעלה. אם הכל מנוהל מלמעלה, לא יכול להיות שהוא רק יהיה מנוהל ברמה של מה לא עושים, הוא צריך להיות מנוהל ברמה של התקציבים. אני לא רוצה להיכנס פה לכל הנושא של הפעילות הענפה שבית החולים עושה מעבר לטיפול באזרחים היהודיים.

אנחנו עבדנו על תכנית הצפון ברמה של אשכולות. הבנו שפה לא צריכות להיות בקשות פרטיות של ראשי רשויות, אלא זו צריכה להיות התנהלות מרחבית. יש לנו את הנושאים המרחביים. אם אני בא לדבר פה על התעשייה, אז תדעו שיש עודף פקידות ועודף רגולציה. יש 1,000 דונם בצומת כברי שמחכים מעל לשנתיים להחלטת המינהל בנוגע לפיצוי בעלי קרקע של אבוקדו כדי שיוותרו על הקרקע לטובת אזור תעסוקה. אבוקדו ובננות אלה גידולים שמפרנסים את התושבים שעוסקים בהם. אם לא יהיה פיצוי ששווה לגידול אבוקדו, הם לא יוותרו על הקרקע. מי שחושב שאנחנו בימי "אנו באנו", מי שחושב שהם יעזבו את הקרקע שהם מתפרנסים ממנה לטובת הצלת המולדת, לטובת אזור תעסוקה - טועה.

יורם, שלא לדבר על אזורי תעשייה ריקים שנאלצים להתחרות אחד בשני איך להביא מפעלים אליהם.

זה משהו אחר. כרגע, למזלנו, אזורי התעשייה בגליל המערבי לא ריקים, אנחנו יכולים לאכלס אותם יותר טוב. בתכנית הצפון יש פתרונות, אנחנו כבר רואים אותם.

יש דברים קטנים שפשוט מוציאים את הדעת. 5 יישובי גדר קמים כל בוקר ורואים את החיזבאללה בעיניים. בגלל איזה שהם קריטריונים שאי אפשר לפצח אותם, בגלל שהלמ"ס לא הצליח להגדיר בשנת 2016 שהם פריפריאליים, אז עוד שנה נדחו להם הטבות המס שמגיעות להם. השכנים שלהם, שיש להם טיפה שינוי פריפריאלי, הם במקסימום של הטבות המס. לא מסוגלים לקבל החלטות כאלו פשוטות. אני לא נכנס לכל התכנית של הצפון, אנחנו נלמד אותה. כמובן שיש שיבוש בתקציבים שממילא היו צריכים להגיע, אבל התכנית הזאת היא צעד ראשוני.

חשוב לי להציג את התכנית כדי שחברי הכנסת וגם המשתתפים הנכבדים האחרים יוכלו לדעת מה עבר בתכנית הצפון בישיבת הממשלה שהתקיימה ביום ראשון האחרון. בהחלטה עצמה, מי שיקרא אותה, מופיעים סכומים יותר גבוהים מ-15 מיליארד. חשוב לציין את ה-15 מיליארד, כי מדובר בכסף תוספתי מעל תקציב 2016. אתם תראו שיש מיליארדים נוספים שמצוינים בהחלטה.

זה משהו שהתחייבו עליו בעבר?

כל ה-15 מיליארד זה תקציב שהוא מעבר לתקציב שניתן בשנת 2016. מדובר על כספים חדשים מ-2017 ואילך. דרך אגב, נשמח לשבת עם המ.מ.מ, חשוב שהדברים יובנו. ההחלטה היא לא רק כדי שאנחנו נבין, ההחלטה נועדה כדי שתהיה שקיפות יותר גדולה. בשמחה נשב עם הגורמים שמעוניינים בכך.

מבחינת החלוקה לפרקים. יש כלים בהיקף של 150 מיליון שקלים למשיכת חברות לצפון. ועדת הכספים של הכנסת עזרה לנו להעביר בחוק ההסדרים את הגדלת המענק לצפון אך ורק לרשויות שנמצאות בפריפריאליות 1 עד 4, שזה רק הגליל הרחוק, ולהעלות מ-20% ל-30% על מנת למשוך חברות. הוחלט לתת מענקים לחברות עבור שכר. זה נועד להביא תעשיות עתירות ידע. הוחלט על מתן מענקים בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים שיהיו מיועדים לענפים עם פריון גבוה וכו'. הוחלט על הקמת מכון מזון, דבר שלא היה בכלל על הפרק עד ההחלטה הזאת, הכל מתוך כוונה להסתכל על האשכול של הצפון כאשכול שיש לו יתרונות יחסיים ורוצים למנף אותו. מדובר על מכון מזון לחיזוק התחום המחקרי של ביו טכנולוגיה-רפואה-תעשייה. יש הקמה של חממה ביו-טכנולוגית בצפון הרחוק. יש הכנסה של מכון לייצור מתקדם. זה מכון חדש שלא היה קיים עד היום, הכל מתוך כוונה לשפר, לחזק את הקשר של תעשייה, אקדמיה ומו"פ. יש חיזוק מאוד מאוד משמעותי לכל הנושא של המגה מו"פ שנמצא בגליל. הוא אמור לקבל כסף מאוד משמעותי בשביל תכנית העבודה של המו"פ היישומי.

עד עכשיו זה בסדר. אני לא נגד שיקום מכון כזה, שיקום מכון כזה, הכל בסדר, אבל זה עדיין לא נותן מענה לשום דבר מהנושאים ששלמה העלה, שהכתבה התייחסה אליהם. אני לא ממעיט מהערך של כל דבר שנאמר פה, אבל בסוף החיים האזרחים תלויים בכמה יש ביד, בכמה הסל שלי משתפר, בכמה הבריאות משתפרת.

אני חושבת שהכלכלה, התעסוקה, הבאת תעשייה עתירת ידע, כל הנושא הזה - -

זה יקרה ברגע שתשנו את חוק עידוד השקעות הון. חוק עידוד השקעות הון היה מיועד לפריפריה. באיזה שהוא אופן האוצר הלך ושינה אותו כך שמי שבסוף מקבל את אותן הטבות בשווי מיליארדים אלו החברות הגדולות ביותר שיושבות במרכז הארץ. שיניתם את הקריטריון כך שמספיק שיהיה לחברות הגדולות סניף אחד בצפון כדי להעביר את התוספת למרכז.

חוק עידוד השקעות הון לא חל במרכז.

חוק עידוד השקעות הון שונה לאזור עדיפות א'. זה נטו תיקון של חוק עידוד השקעות הון.

כשהתחלתי להציג את ה-15 מיליארד, התחלתי לדבר על בסביבות 450 מיליון שקלים תוספות בפרק הכלכלי. כפי שאמרתי בתחילת דבריי, מדובר ב-15 מיליארד שהם מעבר לתקציב 2016. התחלתי לתאר את האשכול הכלכלי, שהוא אשכול מאוד משמעותי שעלה מהרשויות עצמן בשיח. גם לדעת הממשלה הוא מנוע מאוד חשוב. צריך לייצר את החדשנות, את המחקר, את הפיתוח ואת התעשייה.

יש את האשכול של התשתיות, הוא מהווה 12 מיליארד שקלים. פה לא מדובר על תכנית מלפני עשור, מדובר על תכנית חומש מתקציב 2017-2018.

זה היה אחרי ההחלטה.

התקציב הזה נעשה מתוך מחשבה שצריך לתת תעדוף לצפון. מתוך תכנית התשתיות שהממשלה החליטה עליה בהיקף של מעל 50 מיליארד שקלים, הוחלט ש-12 מיליארד שקלים הולכים להיות מושקעים בצפון. הממשלה ראתה חשיבות בקירוב הפריפריה לחיפה ולמרכז כמנוע צמיחה עבור הצפון.

שירה, זה מתוך ה-15 מיליארד?

כן.

שמעתי ששר התחבורה אמר בטלוויזיה, ואני מצטט: "לא ידעתי שנהפכתי כוכב באותה ישיבה על הצפון והגליל. על ה-12 מיליארד שקל שמשרדי תכנן, עבד, הביא והכניס לבסיס התקציב כולם התנפלו". אני אומר מילה במילה מה שאמר שר התחבורה. אם זה כלול ב-15, הבנו.

שירה, אני לא מזלזל בשום תשתית, אני לא מזלזל בשום כביש שמגיע ממקום אחד למקום אחר, אבל זה ממש רימון עשן, נר עשן שנזרק. גם אם אנחנו רוצים להמעיט, אני לא רוצה שנפריז. בסוף , אחרי שכבר הקראת את כל האירועים הכלכליים, כבר הלך מיליארד. מה נשאר בסוף? כמו שאומר לי שלמה, בסוף כל הצ'ופר הוא 45 מיליון שקל.

הרבה יותר. כדאי לשמוע את שירה, כי יש התייחסות גם לבריאות ולרווחה בגובה של מיליארד שקלים.

כולנו ראינו את המספר של 15 מיליארד, אבל כמה מהסכום הזה הוא סכום תוספתי, כמה הוא סכום של תשתיות שמגיע לכל מקום בארץ, לאו דווקא בשביל הצפון? הרי בונים כבישים בדרום, בונים כבישים במרכז. יש מיליארדים שמגיעים. האם זה נכון, כמו ששלמה בוחבוט אמר, שהסכום התוספתי האמיתי הוא במסגרת 300,400,450 מיליון שקל? חלק מהתכניות הן תכניות חיוביות. האם זה הסכום התוספתי האמיתי לצפון, כי הרי בונים תשתיות בכל המדינה, כולל בצפון?

אראל, יש לי פה את ההחלטה, עשיתי את החשבון. ל-2017-2018 זה מיליארד 670 תוספתי, פלוס 400 של קק"ל.

זה הרבה יותר מה-800 שצעקו עליהם בליל התקציב.

יש הבדל גדול בין זה שיושב אדם מול הטלוויזיה בבית, לא משנה איפה, ושומע שהצפון קיבל תוספת של 15 מיליארד שקל, שאז הוא אומר "וואו", לבין זה שבסוף ניתנים 2 מיליארד על שתי שנות תקציב.

בחוק עידוד השקעות הון נותנים לחברות תעשייתיות מענק של 30% במקום 20%, שזה חשוב, אבל מה שלא נעשה זה החוק שמאפשר לחברות רב לאומיות של 10 מיליארד או יותר להגיע לארץ ולקבל את הטבת המס של ה-6%. אנחנו ביקשנו שתהיה מדרגה נוספת בצפון, מכביש עכו-צפת וצפונה, שתיתן 3%. אורלי אמרה נכון, כשמיקרוסופט מעבירה את האיי. פי שלה לישראל, כשגוגל מעבירה את האיי. פי שלה לישראל, הן מקבלות את ה-6% במרכז. אני חושב שזה נחוץ, רק הבעיה שלא נתתם עוד מדרגה בצפון הרחוק ובדרום הרחוק. כך אנחנו שווים בין קריית שמונה לתל אביב בחברות הבינלאומיות.

אין להן מתחרות.

איי. פי אין רק בחברות טכנולוגיה.

אני נותן את זה בתור דוגמה.

כמו שאמרתי, כל ה-15 מיליארד זה כסף תוספתי מעבר לתקציב 2016. אני לא מקבלת את האמירות שמדובר רק ב-2 מיליארד. דיברנו על האשכול הכלכלי, דיברנו על האשכול התחבורתי. לאשכול של ההון האנושי מוקצים מעל 700 מיליון שקלים. מדובר על חיזוק בחינוך הפורמאלי, בחינוך הבלתי פורמאלי, בהשכלה הגבוהה.

זה מכללת תל-חי, אורט בראודה?

מדובר על גידול במספר הסטודנטים, בעיקר במקצועות עתירי ידע, כדי שזה ידבר עם החזון האסטרטגי של תעשייה עתירת הידע בצפון. הרבה מאוד השקעות בחינוך הבלתי פורמאלי שמשרד החינוך נרתם ומשרדים אחרים. מדובר על תכניות להצמדת סטודנטים לתלמידים. יש תוספות גם לבינוי כיתות לימוד. יש השקעות נוספות בכל מה שקשור במערכת ההשכלה הגבוהה. מעבר לאשכול האנושי יש את האשכול של מערכת הבריאות שדיברתם עליו. יש כמיליארד שקלים. לבינוי חדש של תשתיות, מחלקות כלליות, מחלקות פסיכיאטריות ומחלקות גריאטריות בצפון יש סכום בהיקף של 235 מיליון שקלים.

יש את חוק בריאות הנפש. היו כספים כדי לפתח את התכניות האלו. האם הכסף שאת מדברת עליו הוא במסגרת החוק, או שהוא בנוסף לחוק? אם זה במסגרת החוק, אל תספרו את הכסף פעמיים. האם זה חלק מפתיחת מרפאות בריאות הנפש בפריפריה? היום זו קטסטרופה אחת גדולה. האם זה חלק מאותו שיקום של מערכת בריאות הנפש בפריפריה? יש המון תכניות שעובדים עליהן המון שנים במשרדים השונים. עכשיו יש מן תחושה כזאת של "אוקי, בואו נבדוק מה קורה בתוך התקציבים החדשים, נסמן את זה כאילו כסף חדש". אם זה בריאות הנפש, אתם מחויבים על פי החוק, זאת תכנית שהייתה במגירה של משרד הבריאות. זה היה חלק מהתכנית של משרד הבריאות. אל תספרו לנו פעמיים. כאשר אנחנו מדברים על פתיחה של מחלקות, לא הגיוני שעד היום אין טיפול נמרץ ילדים בפורייה. שלחו את מנהל בית החולים לגייס כספים כי למדינה אין מספיק. האם אתם סופרים את המעט שאתם נותנים ככסף נוסף? אין סיעוד בכלל, אין בית חולים שיקומי. שולחים מהפריפריה לרעננה. אתם עושים לנו כבישים כדי שנוכל לשלוח את הילדים שלנו לשירותים במרכז?

יש פרק שמדבר על חיזוק הרשויות המקומיות. שלמה בוחבוט ציין שהרשויות המקומיות הן הגוף המבצע עבור הממשלה, לכן חשוב מאוד לחזק את זרוע הביצוע הזאת.

איך מחזקים אותן? קיצצו להן במענקי האיזון.

יש 400 מיליון שקלים תוספת לקק"ל. יש צעדים אסטרטגיים, שזה מעבר ל-15 מיליארד שפרטתי, כמו קידום העתקת בסיסי צה"ל צפון, העברת חברות ממשלתיות לצפון.

עוד לא העתיקו את מה שהיה במרכז הארץ מאז שהייתי במשרד הבינוי והשיכון ב-1992.

המיון הקדמי בקריית-שמונה ל-60 אלף תושבים זה דבר שהחלטתם עליו? לא ראיתי את זה.

יש טבלה בהחלטת הממשלה.

אני מדבר איתכם בגובה העיניים, ישר ולעניין. אני מעדיף להביא את הדוגמאות האישיות. תראו, חברים, ההזדמנויות שיש לתושב צפון ולתושב במרכז הארץ הן לא אותן הזדמנויות. הבנות שלי, האחת עם תואר שני, השנייה עם תואר במינהל עסקים, ניסו למצוא עבודה בצפון. הבת השלישית שלי, שיש לה תואר שני, עובדת בבית חולים רמב"ם. היא גרה בחיפה. גם אם שתי הבנות שלי מצאו עבודה בצפון, זה היה בשכר נמוך, בשכר מינימום. 2 הבנות שלי עברו למרכז הארץ. אי אפשר להשוות את השכר, אני אומר את זה באחריות מלאה. זה לפחות פי 2 וחצי ממה שהן הרוויחו בצפון. זאת הסיבה שיש הגירה שלילית. החבר'ה הטובים לא נשארים בגליל. קשה להסביר את זה לרפרנטים של האוצר. גם לא פעם אמרתי את זה לשר האוצר בשיחות שהיו לי איתו. פעם הממשלה הבינה שצריך לתעדף את יישובי קו העימות, את יישובי הצפון, את כל הפריפריה, לתת מענקי מקום, לתת תשתיות של 100% ממשרד השיכון. מה עשו? כל המדינה היא נדל"ן אחד גדול. אם תושב צפון רוצה לבנות במושב זרעית, הוא לא יכול לבנות, הוא צריך לשים 300 אלף שקל רק על תשתיות.

שהן יקרות מאוד באזור.

הן יקרות מאוד. זה אזור הררי. אותו דבר ביישוב שלי. בשנת 1992, כשרבין היה ראש ממשלה, שימשתי כמזכיר המועצה האזורית מעלה יוסף. בתוך תקופה קצרה הצלחנו לאכלס את כל הבתים. הבאנו תושבים מפתח תקווה. למה? כי משרד השיכון בנה את כל התשתיות. כל אחד קיבל מגרש ובנה בית. היום לא. אם אין לך 75% מתוך אותה קבוצה שצריכה לבנות את אותה שכונה בהרחבה, אתה לא מקבל את זה. זה תלוי בזה, ההוא תלוי בשני. זה לא זז לשום מקום. חבר'ה, במושב זרעית אין גן ילדים, אין מכולת, אין מרפאה. אשתי גננת על 4 ישובים. מקבצים לה את הילדים מכל הישובים. למה? כי אין צעירים, כולם עוזבים. למי אתה מסביר את זה? ישבתי באותה ישיבה עם כחלון, הערתי את ההערות. לא סתם הערתי הערות כי בא לי להעיר אותן, אלא כי יש מציאות עגומה.

אתם לא מצליחים להוריד את המחירים בחקלאות. בואו נקבע את פערי התיווך בחקלאות. גמרנו את החקלאים, חיסלנו אותם. אחד אחרי השני הולכים ומתחסלים. ניקח את ענף ההטלה. מזל שיש לו סובסידיה. אם לא הייתה סובסידיה, התושבים שלנו היו סוגרים את הענף. הפטם בחקלאות גמור. החקלאי, שעלות הגידול שלו היא 5 שקלים, מקבל 2.80 על קילו. מה הוא יעשה? הוא אבוד. עם מי אני יושב? אני יושב אתכם, אני מדבר אתכם בגובה העיניים.

חברים, הצפון זה לא מרכז הארץ. ההזדמנות שיש לאזרח במרכז הארץ היא פי 18. המקום הוא מקום טוב, פסטוראלי. טוב לבוא לסוף שבוע לצימרים, לא יותר מזה. אף רשות לא יכולה לממש דברים אלמנטריים. נניח שרוצים להקים בית אבות או מועדון קשישים במעלות. אם אין לו מצ'ינג, הוא לא יכול להקים. ברעננה הוא יכול. לא רק במעלות, בכל המקומות. אני מדבר איתכם על דברים שהם אל"ף בי"ת של החיים. תדעו לכם, ככה זה בבריאות, ככה זה בכל הדברים. אם המדינה לא תשים כסף, לא יעזור כלום, אנחנו ניפגש פה בעוד 20 שנה ונהיה באותו מקום.

תודה לגיא ורון. הצלחתי לעקוב, למרות הקשיים, אחרי התכניות. הן היו חשובות. לא ראיתי בשום מקום הגדרת מטרה. מה היא מטרת התכנית, איך בוחנים את ההצלחה שלה? התכונה של הממשלה היא להימנע מהגדרת מטרה. כשאין מטרה אין בעיה. אני רוצה להגיד מה בעיני המטרה, לא לנסח אותה. למדנו שבלי מטרה ובלי להיצמד אליה אתה לא יכול להצליח. המטרה, בעיני, היא תוספת אוכלוסייה לגליל במספרים, לא אמירה כללית. האוכלוסייה הלא יהודית לא זזה. מי שהפך להיות עם של צוענים זה אנחנו. האוכלוסייה הלא יהודית לא זזה. הגידול של 50% ומעלה מאוכלוסיית הגליל מובטח, ב-50% הנותרים יש לנו בעיה קשה. אנחנו בעד דו-קיום, אבל אנחנו רוצים להבטיח את מימוש הריבונות, אנחנו רוצים להבטיח את האחיזה בקרקע, אנחנו לא רוצים להגיע לשאלה של הבדואים בנגב שמיליארדים לא פותרים אותה. חייבים להגדיר את המטרה, היא לא מופיעה. הייתי במעלות. לא ברורה המטרה, לא ברור איך משיגים אותה.

חשוב לשבח את זה שיש תכנית. יש תכנית שאפשר יהיה לתקוף אותה, אפשר יהיה לשבח, אפשר גם יהיה להוסיף כסף. חשוב שיש בתקציב שורה או שורות של פיתוח הגליל. מה קרה לצפון? הפכנו אותו לאטרקטיבי לסופי שבוע וקשה בכל ימות השבוע. אני בקידומת 04. אין הרבה בבית הזה ששייכים ל-04. אנחנו נשמור על הירוק, אבל ה"יפים והאמיצים" שבאים עם 4 על 4 וחוזרים לתל-אביב עם בוץ על הגלגלים ייקחו את הירוקים.

יש שני מרכיבים לתכנית שלא באים לידי ביטוי. אחד, איך מקטינים את ההוצאות, ושניים, איך מגדילים את ההכנסות של האזרחים. בשניהם צריך לפעול. פחות מס הכנסה זו הקטנה של ההוצאות. לעומת זאת, אי אפשר להתפרנס במפעלים קיימים בשכר מינימום. הקרקע בחינם. בוא ניקח את קיבוץ מנרה כדוגמה. הקרקע שם בחינם, אבל התשתיות הן כפול מכל מקום אחר, כולל מהמקום שאני בא ממנו בעמק יזרעאל. אנחנו צריכים לפעול בשני המרכיבים כדי ליצור מוטיבציה. מה אתם צריכים ליצור באוצר? אנחנו צריכים להביא מגנט שמתגבר על כוח המשיכה של המרכז, מתגבר על כוח המשיכה של עמק יזרעאל, אפילו על כוח המשיכה של כפר בלום, כדי שיעלו עד המצוקים מול החיזבאללה. המגנט הזה הוא היכולת למימוש עצמי. ההורים שלנו, ההורים של ההורים שלנו, הדורות המייסדים, החלום שלהם והמימוש היה הגשמת היעדים הלאומיים. הם הקימו את המדינה. הם אפילו שילמו מחיר יקר בחיים לפעמים. הילדים, הנכדים והנינים לא יגורו בצפון אלא אם יהיה להם מימוש עצמי. אם יהיה להם מימוש עצמי, הם יעשו שליחות לאומית. נגמר העידן שמישהו שולח מישהו, במיוחד שאלה ששלחו אותם חזרו פראיירים. הדרך היחידה של המדינה ליצור היפוך בתנאים היא לאפשר מימוש עצמי. זה ייתן את התשובה הלאומית, את היעדים הלאומיים. התכנית הזאת לא מבטיחה את זה. אתם לא מבינים את הגדרת המטרה, אתם לא חשים את האחריות שאנחנו באים בשמה כדי להגיד לכם שטוב שיש תכנית אבל היא רחוקה מהיעדים שעוד לא הגדרנו אותם.

את הדיון הבוקר התחלנו אורלי ואני בוועדה לצדק חלוקתי בנושא של בית חולים סורוקה, על תוספת של 118 מיטות לסורוקה מ"צוק איתן" שעדיין מחכה למימוש.

העבירו כסף.

הסביר לנו שר הבריאות שהעבירו כסף, אבל איכשהו הכסף נשאב לאיזה שהוא ואקום, נשאב למקום בלתי ידוע. זה מה שקורה בדרך כלל עם הכספים של הפריפריה. בגלל זה אנחנו יושבים פה מודאגים. אנחנו מתוסכלים על המצב.

אני רוצה לדבר על הנושא של תעשייה ומקומות תעסוקה. אני עוסקת בעניין הזה מול ראש עיריית מעלות תרשיחא. אין בשורה אמיתית בתכנית הצפון לתעשייה, בטח לא לתעשייה המסורתית. זה נכון שבהעברת התקציב ניתן מענק, ניתן הנושא של האיי. פי לחברות הטכנולוגיה, אבל לתעשייה המסורתית אין פתרון. תכנית הצפון נותנת 60 מיליון שקלים לשנתיים. אנחנו יודעים ש-60 מיליון שקלים לא יכולים לשנע ולהעביר מפעלים לצפון. חברי יורם ישראלי, יש תחרות בין אזורי תעשייה בצפון, כיוון שהמפעלים לא רוצים לבוא. אף אחד לא מטפל בבעיה ששולחים ודוחפים מפעלים להגיע לצפון הרחוק.

יש גם 150 מיליון שקלים למענקים.

אם גורלם יהיה כגורל 270 המיליון שקלים שהובטחו לתעשייה ב-2016, שתינו יודעות מה יקרה. שתינו יודעות שהכסף הזה לא עבר לתעשייה. ביום חמישי האחרון הייתי באזור התעשייה של חצור הגלילית. את רואה שם מפעלים מדהימים. המפעלים האלה לא יכולים לזכות במכרזים ממשלתיים, את יודעת למה? כי הממשלה מעדיפה שיוקמו מפעלים זמניים בשטח. היא לא תיתן עוד 20% שעולה לשנע מהצפון לדרום ולמרכז. הממשלה שולחת אותם להקים שם מפעלים, אבל כשהם צריכים לזכות במכרזים תשתיתיים משמעותיים, אף אחד לא עוזר להם לזכות בזה, אף אחד אחד לא מפצה, אף אחד לא עוזר להם באמת. גם מפעלים לתוצרת מקומית הם בעלי חשיבות אדירה בגלל מקומות התעסוקה. העניין הזה הוא קריטי. לדבר הזה אין שום פתרון. המדינה חייבת להידרש לעניין הזה במסגרת תכנית הצפון, היא צריכה להגיד: חברים, מה שעשינו זה צעד אחד, אבל זה לא מספיק כדי לייצר מקומות תעסוקה. מה לעשות, בלי מקומות תעסוקה אין בשורה.

אני רוצה להתייחס לסדרת הכתבות שהציגה בצורה מאוד ממוקדת ונכונה את המציאות שעליה זעקו תושבי הצפון בשבועות האחרונים. מי שלא הבין על מה קמה המחאה, על מה קמה קול הזעקה, אני חושבת שכשהוא צפה ב-4 השידורים הצליח להבין מה באמת קורה, במה אנחנו צריכים לטפל. אין ספק ואין שאלה שהצפון גדוש אתגרים בתחומים מגוונים, לא רק בתחום אחד מסוים. אין ספק שהממשלה צריכה לקחת אחריות כדי לסייע בחיזוק הצפון לא במשהו שהוא נקודתי וחד-פעמי, אלא באמת במשהו שהוא אסטרטגי לטווח הארוך, אחרת, כמו שאנחנו מכירים, נצליח לשקם לשנה שנתיים, אחר כך דברים ילכו ויתמסמסו.

כמי שהייתה שותפה בכל הבנייה של הדברים, גם במפגש עם השטח, גם בלשמוע את השטח, גם בלהבין בדיוק איפה הם רוצים שאנחנו נשים את האצבע בשנתיים הראשונות, מבחינתי התכנית הזאת שהוצגה כאן היא לא סוף הדרך, היא לא הבשורה האחרונה לצפון, היא ראשית הדרך, היא ראשיתו של איזה שהוא תהליך שנצטרך להמשיך אותו גם אחרי שתי שנות התקציב האלו. אני חושבת שנגענו, לפחות בטווח המיידי, בסוגיות שבערו לצפון - מכון המזון, פיתוח המחקר. אנחנו רוצים לראות את הילדים שלנו, שחלקם לומדים בצפון, נשארים גם אחר כך ומוצאים תעסוקה. זה שיש תכנית זה יופי, אבל אנחנו צריכים להיות כולנו עם היד על הדופק - כשאני אומרת כולנו זה בעיקר אלה שנמצאים בצפון - כדי לוודא שדברים קורים ומיושמים.

אני רוצה לומר משהו בנימה אישית, וזה כמי שמגיעה מעומק הגליל והפריפריה. אני מגיעה מקרית שמונה. כשאנחנו מדברים על חיזוק הגליל והצפון, זה לא רק העניין של כספים, זה לא רק העניין של תשתיות וחיזוק החינוך. מערכת החינוך צריכה שוויון הזדמנויות, אבל אסור לשכוח שיש לנו מערכות חינוך טובות, הן הוציאו את מיטב הבנים והבנות. אני חושבת שאנחנו צריכים לחזק את התדמית של המקום, להראות גם את הדברים הטובים שיש שם. בואו נודה על האמת, מי שרואה את סדרת הכתבות לא יתחבר למקום כזה, לא ירצה לבוא ולהיות חלק ממקום כזה. לצד הזעקה ולצד הדברים החשובים האלה – אני דיברתי עם גיא, אמרתי לו שזה לא בא ממקום של ביקורת - צריך לבוא ולהראות גם את הדברים הטובים שיש שם. בואו ניצור גאוות יחידה.

אין מחלוקת.

כשפגשתי את האנשים ביום שישי ראיתי שהם נורא נפולים. זה קצת מזכיר את התכניות שהיו בשנות ה-80. אחת השליחויות שלי כאן היא להראות גם גליל אחר. צריך גם להראות את הגליל על המורכבות שלו, על היופי שלו, על האנשים המוכשרים בתוכו, על הילדים שגדלו, התחנכו ועשו חיל. נכון, אני רוצה שהם יישארו בבית ויעשו חייל.

האנשים הטובים לא נותנים פתרון ל-MRI בבית חולים. כשאומרים לי "אתה בחור נחמד", אני מודאג. כשאומרים שהאנשים הם אנשים טובים, אני מתחיל להיות מודאג. אין ויכוח. סיפרתי לך שאני רוצה לעבור לגור בגליל.

זה לא רק האנשים הטובים שיש שם. אנחנו מדברים על אקדמיה חזקה ואיכותית. לא אנחנו החלטנו שמכללת תל-חי היא כזו. המכללה עמדה במבחן ארצי. בואו ניקח את בית ספר דנציגר בקריית שמונה. מגמת ביו-טכנולוגיה זכתה במקום שני בתחרות העולמית בבוסטון. השנה הם זכו במקום ראשון. בואו ניקח גם את נקודות החוזק.

הכל טוב?

ממש לא. יש לנו אתגרים קשים.

החבר'ה הצעירים עוזבים.

יש לנו אתגרים קשים. אני חושבת שהממשלה חייבת לקחת אחריות בנושא של הבריאות.

יפעת, אני מנחש שבין היתר הגעת לכנסת לא רק כדי להראות את הדברים היפים, הרי את לא מדריכת טיולים בגליל.

חבר הכנסת כבל, אני לא באתי להדריך טיולים, אני באתי להשמיע את קול הצפון.

יפעת, גם אני גרתי שם כמה שנים טובות. אני לא אומר את זה כדי לנזוף בך. כולנו באים לבקר, כולנו באים לטייל, כולנו אוהבים לבוא לצימרים, כולנו רואים את הפקקים מקרית שמונה עד החרמון. כל העניין הוא שאנחנו רוצים שהאנשים שגרים שם יישארו שם.

נכון, אנחנו לא חלוקים. בואו נודה שאנשים מתחברים להצלחות. אי אפשר להגיד כל הזמן שילדים שמצליחים מתוך הפריפריה זה דבר חריג. יש לי חדשות בשבילכם, אני לא איזה בן אדם מיוחד, אין לי איזה שהם כישורים מיוחדים. אני בת גליל. גדלתי בגליל, התחנכתי בגליל. כמוני יש מאות ילדים, לא עשרות ילדים, שגדלו שם, התחנכו שם, הגיעו להישגים מאוד גבוהים, התברגו בתוך החברה הישראלית. אז נכון, קשה, מורכב שם, גם הגיע הזמן שנעשה שם טיפול שורש אמיתי, אבל בבקשה, לצד כל זה בואו נציג את הדברים היפים כדי שאנשים ירצו לבוא ולהיות חלק מאיתנו.

אף אחד לא חולק עלייך בעניין הזה.

לא יכול להיות שאת מציגה את עצמך כאילו אנחנו הרעים ואת הטובה. יש תכנית.

חס וחלילה. אתה חלק ממני.

בתכנית יש כמה אלמנטים טובים, אבל בשום פנים ואופן את לא יכולה להגיד שהכל טוב.

לא אמרתי. התחלתי בזה שיש אתגרים קשים. אמרתי שחייבים לקחת אחריות.

הייתה תכנית מבהילה בערוץ 2.

נכון, פתחתי בזה את דבריי.

יש תכנית. את יודעת מה, יש תכנית שבעוד חודשיים או שלושה יהיו חייבים לעדכן אותה. אם משרד הבריאות לא יקבל תקציב תוספתי לא נוכל לפתור את הבעיות. אני אומר לך, ואת יודעת שאני יודע להפגין, שנסגור את בית החולים בנהריה. זאת בושה וחרפה.

אתה צודק. אנחנו לא חלוקים. אין פה טובים ורעים, גם לא החברים האחרים שיושבים כאן בחדר. אמרתי את הדברים שלי בצורה מאוד ברורה. אמרתי שיש אתגרים, שיש מורכבויות, אבל כל הזמן מראים רק את מה ששחור. אני רוצה שכשהנוער שלנו מסתכל, הוא יראה גם שיש דברים טובים.

אנחנו לא מראים את הרע.

אני הבנתי שאת מנסה לומר שיראו גם את נקודות היופי. כמו שאני מכירת את שלמה בוחבוט, הוא קודם כל מראה את הצדדים היפים של הגליל. אני חושבת שהוא מסרב לקבל, כמו כולנו, את הבעיות שלא נמצאות כרגע בכיוון של פתרון. אני חושבת שחשובה הייתה ההבהרה לגבי התוספת לתקציב.

זה לא סוד שגדלתי בבית פוליטי, בבית שנשא את הדגל החברתי, בבית שייצג את הפריפריה. אני די בתחושה של דז'ה וו, כי אני כל כך מבינה את ראש עיריית מעלות תרשיחא על הדילמה הקטסטרופאלית והבלתי אפשרית שהמדינה מציבה אותו בפניה. הוא צריך לזעוק את הזעקה שמקצצים לו במענקי האיזון, שאין לו מספיק מקורות פרנסה. האבטלה בצפון היא למעלה מפי 3 מאשר במרכז הארץ. זה לא שיש לך מאיפה להשלים הכנסה. זוגות צעירים, חלקם גם לא צעירים, נאלצים לנסוע בתחבורה ציבורית שכמעט ולא קיימת. יש אמנם את רכבת העמק, רק היא לא מגיעה למרכז הארץ. אנחנו מנותקים. אנחנו רואים שמתוך ה-15 מיליארד שקלים האלה, ואני על כל שקל מודה, 12 מיליארד היו מתוכננים למשרד התחבורה. הכסף הזה מיועד לקרב את הפריפריה למרכז. אני לא רוצה שתקרבו אותי למרכז, אני רוצה שתקרבו את המרכז אלי. אני רוצה ששירותי הבריאות אצלי יהיו כמו שהם במרכז. אני רוצה שהילד שלי לא יחכה מספר חודשים לניתוח שבר שהוא סובל ממנו כל לילה בגלל שאין תורים, ואם יש, זה רק לעוד חצי שנה. אם מתמזל מזלך וילד אחר לא יכול לבצע את הניתוח, רק אז מתפנה לך תור. אני כל כך מבינה את שלמה בוחבוט כאשר הוא אומר: "אנחנו נצא למאבק". אם היינו מציגים את הדברים היפים שיש, ויש דברים יפים בצפון, אז היה קודם כל צריך להגיד תודה רבה לטבע, לקדוש ברוך הוא, לבריאה. אולי השבר סורי אפריקאי עשה לנו נוף מדהים וירוק - -

עד לרעידת האדמה.

הוא כמעט גורם להעתק של נשימה. אנחנו, ההורים לילדים, בוחרים בחירה לא רציונאלית בכך שאנחנו מסכנים את הבריאות שלהם על ידי זה שאנחנו גרים בפריפריה. סליחה אם זה לא מביא תושבים חדשים. שתושבים חדשים לא יבואו עד שלא יסדרו את העניינים, גם ככה התורים עמוסים.

אף אחד לא חלק על זה.

אם קבוצות חזקות וקבוצות נוספות רוצות להגיע בלי שמשפרים את התשתיות הבריאותיות, התשתיות החינוכיות והתשתיות של הרווחה, עדיף שלא יבואו, כי גם היום התור בלתי נסבל. אתם רוצים להביא אוכלוסייה בלי שאתם מתקנים. אתם רוצים להביא זוגות צעירים, אבל הקרקע עולה הרבה יותר יקר. אם הקרקע עולה פחות, אז הפיתוח עולה יותר יקר. המדינה ידעה לסבסד בעבר את הפיתוח, את הקרקע. היא ידעה לסבסד את אותו ממ"ד שהיא ביקשה מאותם זוגות צעירים לבנות על פי חוק. היום אומרים להם שהם מחויבים בחדר ממ"ד, שזה עליהם, כאשר בלי זה הם לא יכולים לקבל את האישור. נכון, המכללות פורחות בצפון, אבל למה אין מספיק אוניברסיטאות בצפון? למה הילדים שלנו צריכים להעתיק את מקום עבודתם בשלב הכי חשוב בחיים שלהם? כשאתה הולך לאוניברסיטה במרכז הארץ בשנים האלו, שגם לי זה קרה, אתה יוצר לך איזו שהיא סביבה חברתית חדשה, אתה הופך להיות תלוי בשירותים ובקידום הקריירה שלך במרכז, ואז אתה מעתיק את מרכז החיים שלך למרכז, אתה לא חוזר לפריפריה. ככה אנחנו מאבדים את הזוגות הצעירים.

אני חייבת לומר לכם שלא מעט כספים שמוצגים בתכנית הם מתוך החשבונות של המשרדים. אנחנו מדברים על חיזוק הבריאות בפריפריה. איפה מענקי התמרוץ לרופאים בפריפריה, למה זה לא עבר בתקציב המדינה? למה ביטלתם את זה בתקציב שהבאתם לוועדת הכספים? אני נלחמתי ורבתי על זה.

הם טענו שהוא לא מומש.

הוא מומש. אמרו לנו שנגמר הכסף. אני נלחמתי בשנה שעברה על 75 מיליון.

יש את הסעיף הזה בהחלטה.

אני מצטטת מההחלטה: "לרשום את הודעת שר האוצר על כך שהנחה גורמי מקצוע באגף התקציבים לבחון לגבי שיתוף פעולה עם משרד הבריאות במתווה תמרוץ רופאים בפריפריה". תגידו לי איפה הכסף. בתקציב מדינה ביטלתם את תמרוץ הרופאים לפריפריה. אני על כל שקל אברך, אבל לא ייתכן שיזרו לנו חול בעיניים. אני גרה בפריפריה, אני יודעת מה זה כשיש לך ילד חולה בפריפריה, אני יודעת איך אני צריכה להתנהל כשאין לי תורים. אתה יודעים למה רופאים לא עושים השלמת הכנסה בפריפריה? כי הם לא מקימים את כל אותן מרפאות פרטיות. אין קליינטורה. מצד שני, אתה מעדיף לעשות את זה במרכז. אנחנו צריכים לקחת את הילדים שלנו ואת ההורים שלנו למרכז. אם נצטרך שירות סיעודי, נצטרך ללכת למרכז. זה כמו אותה אחת שדיברה היום שהיא נדרשת להגיע מבאר שבע לרעננה בשביל אשפוז סיעודי לאימא שלה. עושים כבישים כדי שנוכל לקחת את החולים שלנו למרכז? לא. לא בשביל זה עושים כבישים. אני מבקשת מכם שהכסף הזה יהיה כסף אמיתי. תסלחו לי אם הפריפריה לא יוצאת יפה מהסיפור הזה, אבל אל תביאו עוד אוכלוסייה לפריפריה אם אתם לא יכולים לתת את השירותים המינימאליים למי שכבר שם. אם תתנו את השירותים האלה, תוכלו להרחיב את זה לאחרים שיבואו. זה העתיד של המדינה.

התחושה שלוקחים כסף שכבר ממילא נמצא בתקציב לצפון היא תחושה מאוד קשה.

יש כאן בעיה בין האופוזיציה לקואליציה, כי הקואליציה רוצה להראות שהתכנית הזאת טובה, האופוזיציה - -

גם אני הייתי רוצה להגיד שהתכנית מעולה.

יש בעיה למי שכתב את התכנית לצפון, כי מה שהוא כתב היה הכי טוב שאפשר היה להוציא. אי אפשר לבוא ולבקר אותו. אני לא מאלה שמתלהם מול הפקידות. שירה, אני לא חושב שאת אשמה, אני גם לא חושב שאף אחד מהפקידות אשם. יש מנהיגות מעל, יש מי שמושל.

לא שירה קובעת את המדיניות.

קשה לי לפעמים שמתנפלים על הפקידות כי זה מה שיש. הפרספקטיבה שלי זה עוטף עזה. למה אני אומר את זה? כי שם זאת תכנית עם כסף תוספתי, עם תכנית אסטרטגית שלא הממשלה בנתה, אנחנו בנינו. אנחנו אמרנו: זאת האסטרטגיה שלנו, בואו תהיו שותפים.

הבעיה במדינת ישראל היא ניהולית. אנחנו מכבים שריפות. אנחנו באים עם תכנית כאשר יש מלחמה, או אחרי מלחמה. מ-2006 יש שקט בצפון. זה נכון שיש איומים, אבל עד שלא ייפול הטיל הראשון ותהיה מלחמה הכסף לא יזרום. ב-2006, כשכבר זרם הכסף, השלטון המקומי לא ידע למנף את התכנית הזאת למושגים אחרים לחלוטין. מי שמבין את המדיניות של ממשלת ישראל לדורותיה, מבין שכשבאים לכבות את השריפה באים עם הסופר טנקר. לא מונעים את השריפה בכרמל, כי אחרת אין טלוויזיה, אין כלום. זאת מדינה של צל"ש. מי שמונע מלחמה לא מקבל צל"ש, רק מי שהוא גיבור ישראל מקבל צל"ש. זאת המנטליות שצריך לשנות. אם נשנה את זה, אז הצפון יפרח, לא נצטרך לחכות למלחמה הבאה.

כמה כסף השקיעו ברכבת, בכבישים? 10 מיליארד שקל. מה היה קורה אם את ה-10 מיליארד שקל האלה היו שמים בעוגנים תעשייתיים בצפון? אנשים היו נשארים שם, הם לא היו צריכים לנסוע. מה עשו? הפכו את הצפון למעונות לילה. המעון יום נמצא במרכז. לפעמים גם ישנים במלונות בתל-אביב, כי כמה אפשר לנסוע הלוך חזור. הוויכוח שלי הוא ויכוח ניהולי, הוא לא ויכוח פוליטי. את הכסף לא היה צריך להשקיע בדרכים וברכבות, היה צריך להשקיע בתעשייה המקומית. היה צריך להביא כסף כמו שעשו בקרית גת, כמו שעשו בשער הנגב.

כדי להביא אותם אתה צריך להביא גם תחבורה.

קודם מביאים את זה. אז הצעירים נשארים, יש אופק תעסוקתי. כשהצעירים נשארים, מתחיל להיות סיפור אחר לחלוטין. מכללת תל-חי צריכה להיות כמו מכללת ספיר, בדיוק אותו דבר. היא צריכה לקבל את אותם עוגנים. בספיר יש היום תואר שני, מתקדמים בצורה בלתי רגילה. יש את הנישה בתל-חי, רק צריך לפתח אותה, צריך להביא את העוגנים התעשייתיים שליד המכללה. את הגמישות שיש למכללה אין לאוניברסיטה. כל הדברים האלה צריכים להיות בהחלטת הממשלה. אם זה לא יהיה בהחלטת ממשלה, לא תוכלו לעקוב אחרי זה. כל ישוב בעוטף עזה יודע מה הוא הולך לקבל, כל ישוב יודע אם הוא קיבל או לא קיבל. זה מה שצריך להיות גם כאן. ברגע שכל אחד ידע מה מגיע לו, הוא גם ילך ויילחם על זה. ראשי המועצות וראשי הערים יילחמו על זה. אם הם לא היחצנים הכי טובים, לא מגיע להם להיות ראשי מועצות וראשי ערים. זו הנקודה המרכזית.

היינו עם יפעת בקרית שמונה ביום חמישי. ראש העיר בקרית שמונה אומר שמה שהיה זה מה שיהיה. ראש העיר, שהוא אדם שמזוהה עם השלטון, אומר שבית העירייה מחכה לכסף משנת 2006, שהמקלטים מוצפים ב-50 סנטימטר של מים, שלמלחמה הבאה אין שום מוכנות. תסלחו לי, אם לא קריית שמונה, מי כן.

אנחנו היום ביום הבריאות בכנסת. מהבוקר אנחנו מדברים על פערים בבריאות, על כך שאזרחים בצפון ובגליל חיים פחות מאשר במרכז. זה מקומם ומרגיז. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס דיברה לפני 5 דקות על פערים בתעסוקה, על העובדה שהאבטלה בצפון הרבה יותר גדולה. יש פערים בבריאות, יש פערים בתעסוקה, אבל אתה יודע, אדוני היושב-ראש, מה הכי מרגיז? הכי מרגיז זה הפערים בין הדיבורים למעשים. מר בוחבוט, מבחינת דיבורים והבטחות אתה רגוע ושקט. אני מעריך את היכולת שלך לחזור ולבוא לכנסת. אתה שבע מהבטחות.

אני מאושר בתפקיד שלי במעלות.

אני בטוח בזה.

אנחנו עושים עבודה מצוינת במעלות.

אתם בצפון שבעים כבר מהבטחות. הגיע הזמן לממש אותן במעשים. מעשים זה התמודדות רב ממדית. זו התמודדות עם נושאים של תעסוקה, עם נושאים של בריאות, עם נושאים של פנאי, עם נושאים של תרבות. הייתי בהיכל התרבות בעיר של מישהו שיושב מולי. אפשר ליהנות מהדברים המקסימים שיש בצפון, הבעיה שזה לא נמצא בכל מקום בצפון. את הדברים האלה אנחנו צריכים להרחיב. אנחנו צריכים להבטיח שלכל תושב בצפון לא רק תהיה היכולת לתעסוקה ולבריאות, תהיה לו גם היכולת לפנאי, לתרבות, כדי שבאמת הצפון יהיה חלק מהמדינה.

שמתם לב שלא דיברתי על מעלות, דיברתי על הגליל.

יש דיפרנציאציה בין היישובים.

יש מטרות לתכנית. איתן ברושי דיבר על העדר מטרות. זכיתי להיות במסיבת העיתונאים שבה הוצגה התכנית. מנכ"ל האוצר הציג שקף שמדבר על רמת ההשתכרות של תושבי הצפון, על כך שרמת ההשתכרות של תושבי הצפון היא הנמוכה ביותר בהשוואה למחוזות האחרים. הוא הציג פערים מאוד גדולים בחינוך, הוא הראה שתחולת העוני היא פי 3 מתושבי המרכז. כשרואים את תכנית הצפון לעומת השקף המהמם שהציג מנכ"ל האוצר, יש תחושה, לפחות אצלי, של אי נוחות. אי אפשר לאכול מחלפים. גם החוברות של כלי הרכב הן עדיין לא חוברות של לימוד בבית הספר.

אנחנו מברכים על התוספות שנמצאות בתכנית. המטרות שנמצאות שם מבורכות. יחד איתן הייתה חסרה לנו, לפורום, התייחסות ספציפית לחברה הערבית שמהווה יותר מחצי מתושבי הגליל. צורם לי שהם לא נמצאים כאן. המצ'ינג זו סוגיה שהיא לא רק בבריאות, היא בכל הדברים האחרים. זאת סוגיה כואבת והרסנית. כמו שלא עושים מצ'ינג לקו הרכבת הקלה בין נצרת לחיפה או לשדרוג כביש 89, לא ראוי לעשות מצ'ינג לשום דבר, בטח לא למחלקת שיקום בפורייה.

זה לא יצא לפועל.

אגב, זה לא קורה רק בצפון, גם בתי חולים במרכז צריכים לגייס תרומות. זה לא הרבה כסף, אפשר לסגור את זה. אנחנו שמחים ומעודדים ממה שיש, אבל נשמח אם יהיה עוד.

הממשלה מוצגת כאן כמנותקת מהשטח. רק לספר, גיא, שאני בת הרפתן שדיברת עליו. אני ילידת קריית שמונה. גדלתי במושב בגליל המערבי. בית הספר שלי היה בית הספר האזורי של המושבים, בדיוק על צומת כברי שראש המועצה הזכיר, כך שאנחנו לא מנותקים, אנחנו באמת יודעים מה קורה. אנחנו בוגרי עבודת שטח של שנתיים עם ראשי הרשויות וראשי האשכולות. אין לנו ריחוק מהעניין הזה.

מעבר למה ששירה הציגה, ואני לא אציג בפירוט את הפרק הכלכלי, יש כאן דברים חדשים. נעשית כאן חשיבה שנותנת לצפון ייחוד לא רק בהיבטי תקציב. אנחנו יודעים איפה רוצים הייטק, איפה רוצים מדעי החיים, איפה התיירות, איפה הכביש ההוא, איפה אשכול בית הכרם רוצה עם הישובים הערביים לעשות פס מסחרי. אנחנו עושים מה שאפשר במסגרת המגבלות ובמסגרת יצירת תשתיות. אנחנו לא נעצור כאן. אנחנו רוצים שדברים ייווצרו. גם אם אנחנו לא יודעים לתקצב מההתחלה כל דבר, אין ספק שיצירת תשתיות היא משמעותית.

מורידים מס. תגידו לי מה הסכומים שאתם צריכים. אנחנו יכולים להביא אלטרנטיבה להורדת המס על ידי כך שנפנה את המשאבים ישירות לשם. זה עניין פוליטי.

הורדת המס היא לא חלק מהתכנית. נאמרה פה אמירה על התעשייה. התעשייה במסגרת תכנית צפון, ואני מדברת רק על הסכומים שאנחנו נוגעים בהם במשרד הכלכלה, מקבלת כ-700 מיליון. אנחנו מדברים על דברים חדשים. אנחנו מדברים על שדרוג הפריון. לא היו לנו עד היום מסלולים למפעלים לא מייצאים. 30 מיליון הולכים למסחר ושירותים. זו אמירה לתיירות, זו אמירה למסעדנות, זו אמירה לגליל. אנחנו מדברים על מכון לאומי לייצור מתקדם. הסתכלנו מה קורה בעולם. היום האמריקנים מעתיקים מהגרמנים. גם אנחנו צריכים להיות שם. זה לתעשייה לא מייצאת, לשדרוג התעשייה. הסתכלנו על נתונים. אנחנו יודעים ש-22% מהמשרות בצפון הן תעשייה. זה פי 1.5. אם מסתכלים רק על חיפה והצפון, מדובר על 37% מהמשרות בתעשייה. לפי הפילוח רואים שזו בעיקר תעשייה מסורתית. לשם כיוונו את הכלים. כשאנחנו מדברים על מכון מזון, אז זה כלי חדש בהחלטות הממשלה. אנחנו מדברים על זה שתיווצר אמירה. אנחנו מדברים על יצירת אקו- סיסטם בתחום מדעי החיים, בתחום המזון. סביב זה יקום מכון מזון. אנחנו יוצרים תשתיות. זה לא נכון לספור כל שקל ושקל, צריך לראות לאיפה השקלים האלה הולכים.

אנחנו סופרים שקלים רק בגלל שהשקלים שהממשלה מתחייבת עליהם לא מגיעים. הייתי מתה לבוא לכאן כחברת אופוזיציה ולהתפרע מרוב שמחה על התכנית הזאת.

ארבעים ומשהו נספחים מסחריים של מדינת ישראל, שהם עובדי משרד הכלכלה, קיבלו הנחיה כבר לפני חצי שנה: קחו תחום שקוראים לו מדעי החיים, קחו את אזור הגליל, לכו להביא משקיעים. הם כבר עובדים. אתם לא תראו את זה ישירות בתכנית. אין ספק שהשטח היה מעורב, יהיה מעורב. הדברים האלה צריכים עכשיו לקום. במגבלות שהיו לנו סיימנו תשתית ראויה, עכשיו רק נותר להקים אותה.

אני לא אוהב שלוקחים את הדיון למקום של האנשים. כולם טובים, כולם נהדרים. אנחנו מגיעים ממקום אחר לגמרי. אני אומר את זה בעיקר לנציגי הממשלה. אני מבקש לזמן בעוד חודש את השרים הרלוונטיים, שזה שר הבריאות, שר האוצר, השר לפיתוח הנגב והגליל. ביקשתי שאם שר האוצר לא יגיע, לפחות יגיע המנכ"ל וראש אגף תקציבים לדיון.

עמי, שמעת מה אמרה שירה, סגנית ראש האגף. את כל ה-15 מיליארד האלה אני מבקש לראות שקל שקל. אני לא מזלזל באף אחד, אבל נער הייתי וגם זקנתי. יש כל כך הרבה תכניות, כל כך הרבה הצהרות, כל כך הרבה פעמים נאמרו דברים. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא עובדת אצל האוצר. תוחלת חיים היא תוחלת חיים. ההתמודדות בסוף היא לא לבוא ולהגיד שהגליל פורח והכל בסדר גמור, עובדה שאני רוצה להעתיק את מקום מגוריי. אין סיבה שבאזור הגליל, וזה לא מייצר מסכנות, יהיה פער של לפחות שנתיים בתוחלת החיים. אני הופתעתי, הייתי בטוח שבגלל מזג האוויר המצב הוא הפוך בדיוק. תמיד קינאתי כשהייתי איש צעיר. גרתי שם כמה שנים טובות. הגליל, קיבוץ דפנה, הוא בית שני שלי. כשאני מסתכל, אני אומר לעצמי, אלוהים, כל מה שחשבתי זה כמו אגרוף לתוך הפנים. זה לא בא כדי להטיח במאן דהוא אשמה, נהפוך הוא, זה בא מתוך זה שדווקא במקום כזה, שהוא פנינה, לא יכול להיות מצב כזה. אנחנו נפרק סעיף סעיף, אנחנו נבחן ונראה האם זה תוספתי או דיבורי.

בתוך הפילוח הזה גם צריך לעשות חלוקה לאוכלוסיות ולישובים בתוך הגליל, כי אנחנו יודעים ש53% מהאוכלוסייה היא ערבית. הם צריכים עניינים ייחודיים להם. אנחנו מתייחסים אל כולם כאל מקשה אחת, אבל זה לא ככה.

גברתי, לא רק שאני מסכים איתך, אנחנו גם נעשה את זה. אנחנו לוקחים על עצמנו סיכון בכך שאנחנו עוד נראה עד כמה הפערים יותר גדולים ממה שהתכוונו.

יש כאן שתי נקודות שאני מבקש שנעסוק בהן כשנקיים את הדיון בעוד חודש. אחת, הנושא של המצ'ינג. אתם חייבים לקבוע עמדה אסטרטגית לגבי נושא המצ'ינג ליישובי הגליל. אנחנו מיצרים תרבות שנורר. זאת לא תרבות נכונה. מדינה יכולה לבוא לראש רשות, להגיד לו: אדוני, תציג לי תכנית אסטרטגית לפרויקטים האלה. זה יהיה לך השנה, זה יהיה לך בעוד 5 שנים. אל תשלח אותו להתחיל להסתובב בכל העולם כדי לשנורר. יש כאלה שיודעים לעשות את זה טוב, יש כאלה שלא מוכשרים בזה. זה גם תלוי איזה ישוב. אם יש ישוב שיהושע בן-נון חצה שם, כולם יתנו כסף, אבל יש מקומות שאף אחד לא חצה שם את הירדן, המקום הוא לא מקום קדוש. אני מודיע כאן, שירה, שאני לא ארפה מהעניין הזה, אני אעבור איתכם סעיף סעיף. אם תצדקו, אני אסיר את הכובע בפניכם. אם לא, אנחנו נתמודד, אנחנו נסתכל זה לזה בעיניים כדי לטפל בעניינים האלה.

אני חושב שאמרת דבר מצוין - יש תכנית לגליל, עכשיו נהפוך אותה לתכנית עבודה. בואו נראה תכנית עבודה מסודרת. תוך חודש אפשר לעשות את זה.

הנושא השני שעלה בתכנית זה העניין של המחלקה לשיקום גריאטרי בפורייה.

שיקום כללי.

כיוון שהמדינה הבטיחה רק 240 מיליון שקל, צריך יהיה לגייס עוד 90 מיליון שקל. לתת למקום כזה לגייס 90 מיליון שקל זה אפילו לא science fiction. אין את הסופר שיוכל לכתוב איך מגייסים את ה-90 מיליון שקל האלה.

מה שאנחנו מכירים זה 150 מיליון שמתחלקים ל- 110 מיליון מהממשלה, 40 מיליון מבית החולים. מה זה ה-90?

ה-90 מיליון זה המלצות של גרוטו, בין ה-150 ל-240.

מה שנקבע על ידי הממשלה, וזה מה שמשרד הבריאות - -

מנהל בית החולים אמר שהוא יודע לעשות את זה. הוא אמר שזאת החלטה שהוא לא רק חי איתה בשלום, הוא מקבל אותה באהבה. הוא שמח על המהלך.

דוח גרוטו על מצב הבריאות בצפון קבע שלהקמת מרכז השיקום בפורייה צריך 240 מיליון שקל. הממשלה מבטיחה רק 150 מיליון שקלים, כאשר החלוקה היא כזו: 110 מיליון שקלים יינתנו על ידי משרדי האוצר והבריאות, השאר, שזה 40 מיליון, צריך לגייס בית החולים מתרומות ב-5 השנים הקרובות. ב-5 השנים האחרונות גייס בית חולים פורייה מתרומות קצת יותר מ-21 מיליון שקל לכל בית החולים. בית החולים יגייס 40 מיליון שקל לפרויקט מאוד מוגדר? אני מבקש, אנא, עשו מחשבה לפחות בשתי הנקודות שציינתי בפניכם.

ניפגש בעוד חודש. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 16:10.