הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 605

מישיבת ועדת הכספים

יום שלישי, י"ב בטבת התשע"ז (10 בינואר 2017), שעה 10:00

תקנות סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראות שעה) (הארכת תחולת סעיף 5(ג) לחוק), התשע"ז-2016

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

איתן ברושי

יצחק וקנין

מיקי לוי

קארין אלהרר

מירב בן ארי

חיים ילין

עוזר ליועמ"ש, ר"מ, משרד האוצר - ישי צבי פרלמן

משפטנית מח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - לירון מאוטנר לוגסי

עו"ד-מח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - סופי שרית פלבר

עוזרת ליועמ"ש, בנק ישראל - חן פליישר

נציג ארגון קנ"ף, מלכ"ר - ששון עוזר

מנכ"ל ארגון נכי הפוליו בישראל, ארגוני נכים - דורון יהודה

יו"ר מטה מאבק הנכים, ארגוני נכים - נעמי מורביה

שיר שפר

טמיר כהן

הדס צנוירט

תקנות סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראות שעה)(הארכת תחולת סעיף 5(ג) לחוק), התשע"ז-2016

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים.

הצעה לסדר, אדוני.

בבקשה. מיקי לוי.

תודה. בוקר טוב, אדוני. בששינסקי 2, כשדנו בכל מה שהובא לשולחן הזה, הפרדנו את מפעל כריית הנחושת תמנע מסדר-היום, כי הבנו שזה ייחודי. באה חברה ממקסיקו כדי לכרות עם הבאת אותם אבנים גם מירדן. רצינו להשאיר את זה בארץ, כי היא אמורה להפעיל בקצה הדרך סדר גודל של 800 עובדים מאילת. עכשיו מופעלים שם 200. ניקו כבר את כל המכרות ממים, התחילו להביא מכונות ולעבד, ונתקלו בבעיה – לא הצליחו להגיע לפשרה בין האוצר לבין הנהלת תמנע או החברה ממקסיקו, ואפילו מנכ"ל משרד ראש הממשלה נכנס לעניין. בסוף סיכמו, במקום 300 מיליון שקל מההתחלה, שביקשו סיוע מהממשלה, ביקשו 80 מיליון שקל וזה אף הופיע בפרוטוקול כמוסכם, ואז אגף התקציבים חזר בו.

אני לפני שבועיים הגשתי בקשה דחופה לדיון בסדר, לפני שמעבירים את המפעל לירדן, כי מחירי הנחושת עלו וזה חבל לנו, ואמרו לי: עשה טובה – הבאתי את זה גם לידיעתך – תדחה את הדיון בנושא. תן לנו זמן לשבת. מאז חלפו שבועיים, אדוני. גם חבר הכנסת פולקמן דיבר אתי. פעם ראשונה - ואני מגן לעתים בחירוף נפש על פקידי האוצר. אני מרגיש חלק מהם. הפעם אנשי אגף התקציבים שיקרו עליי - אין מילה אחרת. שבועיים חלפו ואף אחד לא יצר קשר עם הנהלת המפעל. אף אחד.

אבקש דיון מהיר לעניין הזה. יש בדרך ממקסיקו לישראל נציג החברה שבא לבקש דין וחשבון מה קורה. הם עוד לא קנו מכונות. לכן יש באפשרותם עדיין להעביר את המפעל לירדן, ולכרות את האבנים בתמנע, ולהעביר לעיבוד בירדן. פעם ראשונה אני אומר – שיקרו אותי במצח נחושה. זה כל כך מרגיז אותי, ומהוועדה – לא אגיד שמות – ייעצו לי: אל תסכים. אמרתי: עזבו. אולי נגיע לידי סיכום.

אני מבקש להגיש את הניירות מחדש. בבקשה ממך, קבע דיון דחוף לתחילת שבוע הבא.

אני מודה לך על הדברים. אני מבקש להזכיר לחברים שלפי בקשתך, זה היה על סדר-היום של ועדת הכספים בשבוע שעבר - נדמה לי שביום שלישי.

לא, בשבוע שעבר ביקשו לדחות את זה. לפני שבועיים ביקשו ממני לדחות.

בעובדות אין מחלוקת. אין מחלוקת גם לגבי מה שהיה בשעתו, לגבי הנושא של תמנע. גם אין ויכוח עם הממשלה על הדברים האלה. זה גם לא עומד לדיון מבחינת העניין. ואז ביקשת, שמתי את זה על סדר-היום. חשבתי אחרי זמן מסוים – דיברו גם אתי – חשבתי שנכון לשים את זה. התקשרו אליי וביקשו ממני כשבוע ימים – כלומר היום – שאנחנו כנראה הולכים לפתרון אתם – הגענו כנראה להסכמה, זה מה שאמרו לי. ביקשו ממני שאוריד את זה מסדר-היום. גם אמרתי לך את זה. אני לא יודע למה זה היה צריך לרדת מסדר-היום. באופן טכני זה היה יכול להישאר על סדר-היום.

הציעו לי. אני לוקח את האשמה עליי, אין ויכוח.

הסכמתי לזה. כמה פעמים שבאוצר מבקשים ממני להוריד מסדר-היום, וזה הולך לפתרון. פעמים זה באמת הולך לפתרון, ופעמים הדיון בוועדה דוחף את הנושא, אפילו אם לא מתקיים הדיון.

כמובן, אדבר שוב עם משרד האוצר, ובשבוע הבא אשים את זה על סדר-היום – אני לא רואה שלא – אלא אם כן יגידו שהבעיה נפתרה, ואז נשמח כולנו.

אצל משרד האוצר פתרון לבעיה הוא גם שלא יקום המפעל. זה היה אצלך גם לפני שנה – היה דיון כזה והתערבנו.

לא, היה דיון כזה על ששינסקי. החרגנו אותם בהסכמה מוחלטת. גם הממשלה סברה שצריך להחריג אותם. הבעיה כשזה מגיע לביצוע, זה לוקח יותר זמן, ונצטרך לעשות את זה. יש לי היום דיון על תקציב עיריית ירושלים – ביקשו חברים - שמתי את זה על סדר-היום. אני שומע שהגיעו לפתרון - אני לא מוריד מסדר-היום. הדיון יתקיים.

אני עובר לסעיף הראשון בסדר-היום: תקנות סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראות שעה)(הארכת תחולת סעיף 5(ג) לחוק), התשע"ז-2016.

חיים, אתה נציג ועדת הכספים בעוטף עזה.

אני על הקו שלוש פעמים בשבוע.

כמובן, במה שאתה מבקש, אנחנו מתחשבים. אני רק רוצה להקדים ולומר שלפי החוק, בשעתו אפשר היה להאריך את התקנות רק בשנה אחת. החוק שונה וניתן להאריכו בשנתיים. יש פה התקנות. אני חושב שעכשיו זה מגיע לראשונה לשנתיים. הבמה לרשותך.

אדוני היושב-ראש, קודם כל, תודה. היה מקרה נוסף ששנת 2014 אושרה, ובאוגוסט 2014, תוך כדי מלחמת צוק איתן, ממשלת ישראל והאוצר אישרו עוד שנתיים, כלומר סך הכול היה לנו כשלוש שנים של שקט, שלא היינו צריכים להתרוצץ. אני אומר את זה כראש מועצה לשעבר.

כחבר כנסת היום הבאתי מתוך הבנה לתוכנית הממשלתית הענקית שבאה להצמיח את האזור מחדש ולקלוט משפחות – עשו לבד את החשבון ותבינו מה אני אומר. משפחות באות לאזור, ואנחנו רוצים משפחות חזקות. בשנה הראשונה זה קליטה. בכלל אף אחד לא יודע מי נגד מי. הם בודקים את החינוך עם הילדים, מקומות עבודה, והם שואבים את החוסן מאותם אזרחים ותושבים שגרים שם.

לכן היה נכון להסתכל על הנחות המס בקומפלקס אחר לחלוטין, כי מהרגע שמקבלים החלטה שהם רוצים להישאר באזור, עד שמקבלים היתר בנייה ועד שבונים את ביתם ועד ש – זה עוד בין שנתיים לשלוש. לכן אמרתי – ניתן סל של ארבע שנים, משפחות מגיעות לשם - הנחת מס הכנסה. גם יידעו שיש להם אופק. גם יודעים שחלק מהטבות המס הולכות לשלם את הבנייה ואת המשכנתא, שלא פשוט לשלם הלוואות ומשכנתאות בגובה של בין 500,000 ל-700,000 שקל, משפחות צעירות, וזה חלק מההטבה שמקבלים. לכן הבאתי את הצעת החוק לארבע שנים.

חיים, סגן שר האוצר אמר לי: תוריד את הצעת החוק, כי אנחנו רוצים לעזור לעוטף עזה. ממשלת ישראל תקבע החלטה של הנחות מס של שנתיים, ושנתיים נוספות - נדון עליהן בוועדת הכספים ואז נוכל לעשות ארבע שנים. כך הוא אמר. אמרתי לו: בסדר. הרי חוק - אני טוען שחוק הוא מיותר. אם כל השרים היו עושים את התקנות שלהם, ובאמת היו מנהלים את המדינה, היו הרבה פחות חוקים. אני רציתי הצעה לסדר. רציתי שיקשיבו לקול של עוטף עזה, שאומר: עזבו אתכם משנה-שנתיים – תנו אופק למשפחות שמגיעות לשם. ואכן באו לקראת. גם שר האוצר, גם סגן האוצר, ואנחנו נמצאים היום בדיוק בדיון הזה. יש שנתיים תקנות שמגיעות לפה, החלטת ממשלה, ועוד שנתיים של הצעה לסדר. אני מבקש מוועדת הכספים, להמליץ לאוצר, לחתום על ארבע שנים, שנוכל לקלוט את כל המשפחות החזקות ואת המשפחות שבאות לעוטף עזה, שיוכלו לבנות את ביתם. אין דירות.

גם שם אין דירות.

נכון. אם היו דירות ריקות שאפשר, לא הייתי אומר את זה, אבל מי שמבין מה זה קיבוצים ומושבים, ושדרות עכשיו יש להם תב"ע ל-450 יחידות דיור. אם לא יהיה אופק למשפחות האלה, הם לא יבואו. אף אחד לא רוצה לחנך את הילדים סתם ככה, במקום שהוא מסוכן. לכן אנחנו מושכים אותם על-ידי הטבות. ברגע שהם ננעלים באזור, שיש להם החברים, שיש להם החברה, והם מבינים מה משמעות החוסן, הם כבר לא עוזבים. תנו לנו לעשות את הדבר הזה בארבע שנים, שיהיה שקט לראשי המועצות, לראשי הערים וגם לאזרחים. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת איתן ברושי.

חברי הכנסת, אני כמובן תומך בבקשה וגם בדבריו של חברי חיים ילין. אני רוצה לומר מילה בתוספת לסעיף ובעיקר אליך, גפני, ולווקנין. ההחלטות שהממשלה מביאה לכאן בתמיכה הן חשובות, אבל הן לא מספיקות. כשחיים דיבר על הפנייה, ולתת ודאות אישית לאנשים, אבל יש פה שאלה של המינהל ויש פה שאלות של יכולת לקדם את הבנייה. אני רוצה בעיקר להתייחס לתעשייה ולחקלאות.

אדוני היושב-ראש, ראיתי שהאוצר הגיע סוף-סוף למסקנה – דיברתי אתמול בלילה עם שרגא ברוש, שהתעשייה זה דבר חשוב, ואחרי שנתיים של מאבקים, וכפי שאתה זוכר, גם יצא מפה בטריקת דלת, ושלחת לקרוא לשרגא ברוש – התעשייה במצוקה, אבל סוף-סוף הוקמה ועדה, כאילו מפתיע שצריך לטפל בתעשייה. במקביל אנחנו יודעים את המשבר בחקלאות.

האזור הזה של עוטף עזה הוא אזור שמרכיב החקלאות בו הוא קריטי. חלק מהחקלאות זה חקלאות לתעשייה כמו תפוחי אדמה, גזר קפואים וגם התעשייה. גם אם ניתן להם חיים במתנה ובלי מחיר, לא יהיה מי שיבוא לגור שם אם לא תהיה לו תעסוקה מתקדמת ורמת הכנסה הולמת שאפשר בה לקיים משפחה. גם בפריפריה – החיים לא זולים. אפרופו הטבות. יש עלויות גדולות – כולם יודעים - למרחקים, לא רוצה להוסיף.

לכן בצד האישור של הקלות, שהן בעיקר פסיביות, של הפחתת מסים, ארנונה ונושאים חשובים, לא תהיה צמיחה באזור בלי שינוי המדיניות הממשלתית. אני קורא לכם, גם לקואליציה, ליזום הצעות יותר מרחיקות לכת, שיפתחו את התעסוקה, וישתמשו ביכולת. אתמול היה ויכוח אומלל בוועדת הפנים על ניסיון המינהל לבטל הנחות אזור על אנרגיה מתחדשת, וזו ממשלה שאין בה יד מכוונת. אגב, המינהל באחריות שר האוצר, אז רוצים שיהיה שוויון - אפרופו מים – במחיר הקרקע, בין עוטף עזה למרכז. יש משהו לקוי בהתנהלות הממשלה. היכולת לתת מענה עם תשובה כוללת - ואנחנו נאשר את – בעצם, אנחנו מקטינים את עלויות הקיום. מקטינים את המחיר של להתקיים במקומות שזה גם סכנה לא קטנה. אבל זה לא מספיק. צריך גם את היכולת להתקיים, ליצור מקורות הכנסה. פה מקטינים את ההוצאות ולא מגדילים את ההכנסות. זה לא מספיק.

תודה. בבקשה.

שלום, אני נעמי מורביה, והתבקשתי לומר כמה מילים בשם הסוחרים בשדרות. מאחר שממשלת ישראל רחב לבה, והחליטה להקצות כספים לשדרות, ואנחנו רואים בזה ברכה, יש בעיה גדולה מאוד עם עיריית שדרות. עיריית שדרות לא רואה בקידום הסוחרים וחיזוקם כעמוד השדרה הכלכלי של העיר כלום. היא מקשה את ידה, ועם נעל מסומרת לוחצת עליהם. קודם כל, הגדילה את הארנונה משמעותית לעסקים הקטנים.

יש פה מישהו מעיריית שדרות?

למה שיבואו? זה לא מעניין אותם. הם הטילו מס על שילוט.

זה לא נכון לומר שלא מעניין אותם. הם מעונינים בזה.

זה מקשה על הסוחרים.

הבנתי, אבל צריך תגובה מהם.

יש בעיה – אנחנו רוצים לחזק את שדרות, אבל צריך את שיתוף הפעולה של עיריית שדרות, ועיריית שדרות לא משתפת פעולה. הכספים לא הולכים למקומות הנכונים.

הם לא נמצאים פה בשביל להגיב. חיים.

אני לא בא להגן על אף אחד, אבל התחום שמטפל הוא זה המקומי.

צריך לשים לב גם לזה.

התפקיד שלנו הוא להביא את הכלים לביצוע.

בסדר. אעביר את הדברים שלך. כפי שחבר הכנסת חיים ילין אומר, אנחנו צריכים לאשר את הנושא של השלטון המרכזי, שחשוב מאוד לתושבים. יש חוק שהעברנו אותו, שזה הטבות מס לישובים. הוצאנו את החוק הזה, חלק מתוך העניין זה הסכום הכי גדול, ואחוז ההטבות הכי גדול שיש במדינה. עוטף עזה נמצא בקטגוריה אחרת, גם בכנסת. זה צריך להיות גם בעירייה. אני אעביר את הדברים. אף אחד לא נמצא פה להגיב, אבל דבריך יועברו.

באופן מעשי אני רוצה לומר, שהמילים שאמרת הן נכונות. כל מה שאמרת, כולנו מזדהים עם זה. צריך לדעת איך עושים את זה. זה גם חדר וגם בניין שצריך לעשות את הדברים נכון. יש לנו צו שמדבר על שנתיים, שזה הזמן הכי ארוך שאפשר על-פי החוק לעשות, וזה יפה ואני מברך על כך. יש לך ולכם יד גדולה בעניין וזה בסדר גמור.

הטענה של ארבע שנים לדעתי היא נכונה. אנשים רוצים להגיע, שנתיים זה לא זמן מספיק. עד עכשיו זה היה מין דפנציבה כזאת – אנשים גרו שם, והיו שם טילים וקסאמים, אז אנחנו נותנים להם הטבות מס וכו'.

עזרה ראשונה.

כן, כל מה שנלווה לעניין. אתם מדברים על משהו אחר – לא רק על הטבות המס; אנחנו רוצים שהישוב יתפתח. שאנשים יבואו לשדרות, יבואו למושבים, לקיבוצים, באזור עוטף עזה, וזה צריך ארבע שנים. אבל אי-אפשר לעשות את זה. אפשר לקבל החלטה, אבל היא תגיע לשרים, לממשלה, ויגידו: אתם צודקים אבל אין לי יכולת חוקית לעשות את זה.

לכן אני מציע שנקבל החלטה עקרונית פילוסופית על ארבע שנים, נאשר את הצו, אבל נניח הצעת חוק של הוועדה, שניתן יהיה להאריך את המועד עד 2021. כלומר – יש לך הצעת חוק? כל הכבוד לך. אני אבקש, חיים, ברשותך, לאשר את הצו, להניח את הצעת החוק הזאת, להודיע לממשלה שאנחנו רוצים ללכת על הכיוון הזה, להאריך את המועד עד 2021. השר יוכל להאריך את זה, ואז יש לו האפשרות. אנחנו ועדת הכספים מאוד תומכים בכך. אני מקווה שכך זה אכן יהיה. אבקש מהעוזרים שלי שיעדכנו את כל החברים.

מאה אחוז.

אני מודה לכם על העלאת הנושא הזה. אני מבקש לאשר תקנות סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראות שעה)(הארכת תחולת סעיף 5(ג) לחוק), התשע"ז-2016.

לתקן - בהארכת התקנה, במקום 2016 זה 2017, ובסעיף כותרת משנה, במקום תיקון לסעיף 5ב, זה תיקון 5ג.

נתקן את זה.

מי בעד אישור התקנות – ירים את ידו. מי נגד ? מי נמנע?

הצבעה

בעד התקנות – פה אחד

תקנות סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראות שעה) (הארכת תחולת סעיף 5(ג) לחוק), התשע"ז-2016, אושרו.

התקנות אושרו פה אחד.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30.