הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 361

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, י"ז בשבט התשע"ז (13 בפברואר 2017), שעה 10:30

פרויקט "קידומטיקה"

חברי הוועדה: עודד פורר – מ"מ היו"ר

אלי אלאלוף

נירית נעמי כץ - מפמ"ר מתמטיקה, משרד החינוך

פרופ' מרים מירי עמית - ראשת תכנית "קידומטיקה", אוניברסיטת בן גוריון

ליאוניד גירשקין - רכז אקדמי של תכנית "קידומטיקה", אוניברסיטת בן גוריון

ניר אלפסי - תלמיד בתכנית "קידומטיקה", אוניברסיטת בן גוריון

נינה אוסטרזקו - אגף תקצוב, המועצה להשכלה גבוהה

חיל אלנקווה - תלמידה בתכנית "קידומטיקה", כיתה י"א, בית הספר "דרכא נתיבות"

עדי ייפרואימסקי - תלמיד בתכנית "קידומטיקה,, כיתה ז', בית הספר מקיף א', באר שבע

אורה חכם - לשעבר ראש המועצה האזורית רמת אפעל, יו"ר ועדת היגוי לחינוך

מאיר אסרף - הסתדרות המורים

אפרת בצלאל - פעילה חברתית

יהודית גידלי

ר.ל., חבר המתרגמים

פרוייקט "קידומטיקה"

היום י"ז בשבט התשע"ז, 13 בפברואר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט, השנייה להיום, בנושא פרויקט "קידומטיקה". בוקר טוב לכולם. נמצאת איתנו פרופ' מרים עמית ואני אבקש ממך לפתוח ולהציג את הפרויקט לפני שנתחיל את הדיון. תצטרף אלינו גם גב' כץ ממשרד החינוך.

אני אציג את עצמי. קודם כל, בוקר טוב, תודה רבה. כבר אני אומרת, חבר הכנסת אלאלוף לא פה אבל יש לו - - -

אני מניח שהוא יצטרף אלינו בהמשך.

יש לו היסטוריה ארוכה עם "קידומטיקה". אני אציג קודם את עצמי ואחר כך החברים שבאו איתי, הצעירים והבוגרים יותר, יציגו את עצמם. אני פרופ' למתמטיקה, אני בוגרת הטכניון, אחר כך אוניברסיטת בן גוריון במחלקה למתמטיקה ומדעי המחשב, אבל מזמן עברתי לחינוך מתמטי. ואם עסקינן במשרד החינוך, אני גם הייתי במשך 11 שנה מפמ"רית מתמטיקה. בדקתי גם את אחוזי חמש יחידות אצלנו, היו 17%, 18%, זה היה לפני הרבה זמן ואז חזרתי לאוניברסיטת בן גוריון.

מה שאני רוצה להציג בפניכם היום הוא פרויקט שנקרא פרויקט "קידומטיקה לנוער – המועדון המתמטי בדרום לקידום מצוינות ויצירתיות", אבל זה לא פרויקט, זה אורח חיים בדרום, כי זה משהו שקיים כבר 19 שנה. אין פרויקט בארץ שקיים 19 שנה. פרויקט הוא לשנתיים שלוש והוא ממשיך הלאה. זה מה שאני רוצה להציג. אני רוצה להציג שאפשר לשנות את המשוואה ולעשות אחרת, לפתח חשיבה ולהרחיב אופקים ולהתחשב בדבר אחד שאני מיד אציג.

אנחנו מהפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. ראיתי בתכנית של הוועדה שמחר יש פה ישיבה על השונות, ואצלנו זו השונות. יש מחר ישיבה על האתגר, כאן זה האתגר ממש. עוד מעט אתן לחברים שאיתי להציג את עצמם ובאמצע אני עושה את זה מאוד קצר ומאוד ממוקד, כדי להשאיר מקום לשאלות.

קודם כל, תודה לבעלי שהביא אותי וסובל את "קידומטיקה" כל כך הרבה שנים. תודה רבה בעלי, דני עמית.

"קידומטיקה" היא קידום פלוס מתמטיקה. המטרה היא לא לקדם את המתמטיקה, אלא אנחנו יודעים, היום בפרט, כשזה בשיח הציבורי, כמה זה חשוב, כמה זה מרכזי ואנחנו מקדמים תלמידים בעזרת המתמטיקה ולכיוונים רבים מאוד. קודם כל, "קידומטיקה", מהו הדבר הזה? זה מופעל 19 שנה באוניברסיטת בן גוריון בנגב וזה המקום היחיד בארץ שיש בו פרויקט מסוג זה. בכל מקום יש משהו קטן, אבל זה פרויקט ארוך ורב שנים. הוא קודם כל מאתר מאות תלמידים ותלמידות מכל רחבי הנגב, בעלי פוטנציאל, מכל הקשת החברתית והפוליטית, ובו הם מפתחים יכולות חשיבה לוגיות, יצירתיות, ביטחון עצמי שהוא מאוד חשוב בנגב ועמדות חיוביות כלפי המתמטיקה והמדע. עוד מעט אדבר על התוצאות, יש תוצאות.

מה החזון? ברמה הלאומית, פיתוח המשאב האנושי בכלל ובנגב בפרט. ברמה האישית, אני מאמינה שלכל אחד מהילדים האלה ולעוד רבים אחרים, כי יש יותר מ-600, יש את הזכות היסודית למצות את הפוטנציאל האישי והזדמנות שווה להצלחה. אם דיברנו קודם על הזדמנויות שוות, זאת האמונה, זה החזון.

מהן המטרות? קודם כל, טווח הגילאים הוא גדול, בין 10 ל-17. אנחנו מפתחים חשיבה לוגית ויצירתיות. אנחנו מפתחים סקרנות אינטלקטואלית, יכולת התמודדות עם אתגרים ותסכולים והרבה מאוד אחריות אישית. "קידומטיקה" הוא וולונטרי. אף אחד לא מכריח. מכריחים אתכם לבוא?

לא.

אף אחד לא מכריח. הם באים פעמיים בשבוע אחרי הצהריים אל האוניברסיטה. אני תיכף אכנס לפרטים, אבל קודם כל מספרים. על זה אני אחזור שוב אם וכאשר וחבר הכנסת אלי אלאלוף יבוא, זה מאוד קשור אליו. התחלנו ב-1998, וכאן גילוי נאות, הייתי אז מפמ"רית למתמטיקה. ראיתי שהדרום הוא שחון, כולם אמרו, השכֶל בין חדרה לגדרה. רחובות היא בפנים, אבל בין חדרה לגדרה, צפונה אין שום דבר ודרומה אין שום דבר. אני גדלתי ואנחנו בדרום הרבה מאוד שנים, גם באילת, גם בעומר, גם באזור באר שבע, גידלנו את הבנות, לא היה במה לפתח אותן, זו הייתה פגישה, אני אחזור על זה כשאלי אלאלוף יהיה פה, הייתה פגישה אצל נשיא האוניברסיטה, אני הייתי מפמ"רית ואמרו לי "מה את עושה בשביל הנגב?"

זה פרויקט של שנה?

לא, רב שנתי.

כשאת סופרת את ה-603 תלמידים, כמה שנים התלמידים נמצאים בתוך המערכת?

רגע, אולי הם יציגו את עצמם. ליאוניד, קודם כל אתה תציג את עצמך.

ליאוניד גרישקין, אני רכז אקדמי של "קידומטיקה" לנוער. אני עובד בפרויקט מ-2003, 14 שנה. אני גם מורה בתיכון, רכז מקצוע במקיף א' בבאר שבע.

אני ניר אלפסי, בכיתה ח', אני ארבע שנים בפרויקט הזה, כלומר, השנה זו השנה הרביעית שלי.

אני חַיִל אלנקווה, אני בת 17 וחצי. אני בפרויקט מגיל 11.

אני עדי ייפרואימסקי, אני בן 12, אני כבר שלוש שנים בפרויקט, לומד במקיף א' בבאר שבע.

שלום לחבר הכנסת אלי אלאלוף.

שיזם את הדיון ויש לו חלק בפרויקט.

אתה גם יודע איפה הייתי.

אני יודע איפה היית וגם אמרתי, היה דיון חשוב בוועדת הכספים.

תודה רבה, תודה רבה לחבר הכנסת אלי אלאלוף, יש לנו דרך ארוכה ביחד. אני קודם הצגתי בכללי את הפרויקט שקיים 19 שנה, הוא לא פרויקט אלא דרך חיים ויש לנו פה את חֲיִל מנתיבות שהיא בכיתת הפרויקט, שש שנים במועדון, יש לנו את ניר אלפסי שהוא ארבע שנים, יש לנו את עדי שהוא שלוש שנים, יש לנו כאלה של שנה ראשונה, זה פרויקט רב שנתי.

חבר הכנסת אלאלוף, נכנסת בדיוק בנקודה הנכונה. אני הולכת לספר לך משהו שאתה לא זוכר, כי אתה מאז עשית הרבה דברים. ההתחלה הייתה ב-1998, הייתי אז המפמ"רית למתמטיקה - - -

זו המחליפה שלך?

אחריי עוד היו שניים. נפגשנו אצל נשיא האוניברסיטה, ברוורמן, אלי אלאלוף הוא נשיא קרן רש"י, הם עשו דברים - - - ואז אלי שואל אותי, "מה את עושה בשביל הנגב?" ואני התחלתי עוד פעם, מורים וכן הלאה ואז אלי, אמרתָ, "תלמידים". מניסיוני, גם כמפמ"רית וגם בדרום, היה לי ברור שהתלמידים שהיו חלשים יותר הם קיבלו טיפוח, אבל היה לי ברור שיש עוד טעוני טיפוח וטעוני טיפוח האלה היו התלמידים הטובים שלא הפריעו בכיתה, הם עברו את זה, ברור היה שלא מיצו את הפוטנציאל. זה התבטא אז במבחנים ארציים ובכל הדברים ואז אלי אומר לי, "ומה את עושה עם הילדים?" אמרתי לו, "אוקיי, אני אעשה עם ילדים, אבל אני רוצה לאתר פוטנציאל של הילדים הטובים בנגב". היה עוד מישהו בחדר והוא אמר, אם תמצאי 60 כאלה" ואז הוא אמר משהו לא יפה שאני לא רוצה לחזור עליו. אמרתי, "אוקיי". ניצלתי את העובדה שהייתי מפמ"רית, פרסמתי בבתי הספר, הגיעו המון תלמידים ובמקום 60 התחלנו עם משהו קרוב ל-200.

אין כסף וחבר הכנסת אלאלוף אומר לי, "אנחנו מממנים את זה". לא היה עוד כלום, "אנחנו מממנים". חזרתי אליו ואמרתי, "במקום 60 יש לי קרוב ל-200 שעברו בחינות קשות מאוד". אלי, אמרת אז, "אף אחד לא נשאר בחוץ". קרן רש"י בראשותך הקימה את זה, אתה לא זוכר את זה, אתה באת, הסתכלת, דיברת עם התלמידים, התלמידים אמרו לו, "אנחנו לא רק מחשבים, אנחנו חושבים". לא יודעת איזה חוקים שברת, אבל בדרך כלל קרן רש"י מימנה שלוש שנים פרויקט. איכשהו שלוש השנים עלו לשש שנים וזה היה כמו טיל - - - שיגרו את הפרויקט הזה ועכשיו אנחנו 19 שנים אחרי כן, 600 פר שנה והם לא יוצאים. ראית, יש פה שש שנים, ארבע שנים, חמש שנים וכן הלאה.

תיכף אני אדבר על התכנית. יש לנו 40% בנות, וזה לא בגלל שאני אימא לבנות. בדרך כלל ברמות גבוהות ובחוגים כאלה יש רק 12%, אנחנו יצרנו, ואני מיד אסביר מה יצרנו. אני מאוד אקצר בדבריי, אני יודעת שכולם עסוקים. יש לנו 15% מהמגזר הבדואי, שזו בעיה קשה מאוד כי הם לא יודעים עברית ואנחנו פתרנו את הבעיה. יש לנו שלוש קבוצות, אני אחזור לזה אחר כך.

חתך הגילאים הוא מ-10 עד 17 והחלום שלי הוא להרחיב. זה וולונטרי ויש לנו 95% נוכחות בממוצע. אין דבר כזה בבית ספר. הם מגיעים מכל הנגב, 22 קבוצות. כאן זה מה ששלחתי לאלי, כל שנה יש לנו 900 מועמדים ויש מבחני התאמה. אני תיכף אסביר איך מתקבלים, אבל השנה היו לנו 1,209 תלמידים שבאו לעשות את מבדקי ההתאמה. קיבלנו יותר מ-200, אבל נשבר לי הלב על עוד רבים, אני מודה. היו עוד רבים שיכלו להיכנס. התוצאה של המאמץ הגדול הזה זה בתחרויות ארציות ובינלאומיות במקומות הראשונים, ואתה אמרת פעם, אלי, שהם לא ידעו שיש תכנית - - -

מאחר שאני רואה כמה שקפים יש לך - - -

לא, אני מקצרת מאוד. זה היה בשבילי. כתבתי למנהלת אתמול ואני לא אתן בעיות במתמטיקה. אני מקצרת ביותר. כיום, בשורת המצטיינים באוניברסיטה שלנו, יש בוגרי "קידומטיקה". יש לנו סניף ב-8200, בהייטק, בגוגל, באינטל, בסייבר והם באים לבקש, פעם בשנה בא מישהו מ-8200, "תביאו לנו את התלמידים". אני מקצרת.

איך מתקבלים? על ידי הפניה של בית הספר והפניה אישית. יש לנו שני מבדקים. עוזרים להם בשפה, יש לנו משימות, ואת זה אני לא אתן לכם, אבל זה מופיע בשקפים, מנבאות פוטנציאל. אנחנו לא בודקים את תכנית הלמודים של בית ספר, כי אם בבית הספר הוא לא טוב אז אני לא רוצה להעניש אותו פעמיים. אם הוא בבית ספר טוב הוא הרוויח והציונים - - - חבר הכנסת פורר, יש שם בעיות מתמטיות שאם יהיה לכם זמן תראו איך אנחנו מאתרים אותם. לא נותנים להם כפל של 3×3.

פיזור גיאוגרפי, 30 ישובים. אין פרויקט כזה. 100 בתי ספר, אני חילקתי כאן רשימה של בתי הספר, כל היישובים הקטנים וכל היישובים הגדולים, קריית גת בצפון, מצפה רמון, עין גדי, דימונה ועוטף עזה, נגב, וכן הלאה. כולם באים, יש לנו הסעות. אני אעבור מהר.

אני אגיד לך מה לא ראיתי. אני מציע שנפַתח את הדיון. מי משלם?

בשנים הראשונות זו הייתה קרן רש"י ולקחנו משהו מאוד מאוד סמלי.

היום, היום. עכשיו אנחנו מדברים 19 שנה אחרי, 600 תלמידים. שבי, אנחנו צריכים אותך, לא את המצגת, שבי.

הורים שיש להם משלמים 1,650 לשנה, כולל הכול. זה מתחיל מספטמבר עד יולי ארבע שעות בשבוע.

האם זה מכסה את הפרויקט?

מה פתאום? אין אף פרויקט כל כך זול, בדקתי, אבל, יותר מ-50% מקבלים הנחה. אם חד הורית משלמת 900, שני אחים - - -

מי משלם את שאר הדברים?

שאר הדברים – תורמים.

בשנה רביעית לא משלמים שום דבר.

יש ילדים שלא משלמים שום דבר.

זאת אומרת 50% הכנסות עצמיות ו-50% תרומות?

כן, התרומות, בהתחלה זה היה קרן רש"י, אחר כך - - -

ואיפה מדינת ישראל?

מדינת ישראל, לא ביקשנו. לא ביקשנו כי לא היינו צריכים. אני מאוד כנה.

הנה, את צריכה.

יכול מאוד להיות. רגע, יש לנו תורמים ויש לנו עמותות שתורמות לעניין הזה, תורמים של האוניברסיטה שקיבלו אותם לנושא הזה. זה מקדם את הנוער.

המצגת הייתה ברורה, בואו נתמקד בדיון, כי אני ארצה לשמוע גם את משרד החינוך וגם את חבר הכנסת אלאלוף. השאלות שאני ארצה לראות בהמשך הן אל"ף, איפה משרד החינוך יודע להיכנס? בי"ת, אם זה עובד טוב בנגב, למה שזה לא יעבוד טוב בגליל ובגולן ואפילו רחמנא ליצלן בשפלה או במרכז? הרי בסוף אנחנו נותנים פה פתרון ותלמידים מצטיינים יש בכל מקום, גם בנגב וגם בפריפריה הצפונית. חבר הכנסת אלאלוף?

תמשיך. משרד החינוך, איפה אתם? מהי ההערכה שלכם על התכנית?

קודם כל, משרד החינוך עד היום - - -

שֵם.

נירית כץ, מפמ"ר מתמטיקה. משרד החינוך עד היום לא היה בתמונה. זאת אומרת מבחירה של הפרויקט לא היה שיתוף של משרד החינוך ואז באופן טבעי לא היה שיתוף לא כלכלי ולא מקצועי בפרויקט. אני יכולה להגיד שאנחנו, כחלק מהחליפה האישית שאנחנו בונים עכשיו לכל עיר, זאת אומרת, השר יצא עם תכנית לפריפריה, שמדברת על מענה במתמטיקה ואנגלית, מהיסודי עד סוף י"ב, אנחנו נתעניין עכשיו בפרויקט - - -

מענה למצטיינים או מענה רחב?

אחת התוצאות המעניינות שגילינו היא שהתכנית הצליחה בכל המקומות, אבל העלייה היא יותר משמעותית במרכז ובעצם לא בפריפריה, בפריפריה הייתה עליה מ-4% ל-8%, אבל עדיין הפערים נשארו. המטרה עכשיו, של התכנית של הפריפריה, היא לצמצם את הפערים. המנכ"לית דיברה על זה שאנחנו רוצים להגיע ליעד של 18% בחמש יחידות, גם בפריפריה וגם במרכז. לא בנינו יעד נפרד לפריפריה, ההחלטה הייתה שהיעד הוא אחיד ולכן, עכשיו, כשאנחנו בונים את החליפה האישית, היעד הוא להגיע עד 2021 ל-18% ואז ודאי שפרויקטים כאלה יכולים להצטרף כחלק מהחליפה שאנחנו בונים לכל יישוב.

אני רוצה לשאול, משרד החינוך לא היה מעורב בהערכת התכנית?

לא, למיטב ידעתי, מירי יודעת יותר טוב, אבל עד היום לא הייתה פנייה למשרד החינוך.

כשפתחנו היא הייתה מפמ"רית, לא רק שהייתה מפמ"רית אלא הייתה בתיאום עם מנהל המחוז.

אני מדברת על חמש השנים האחרונות.

משרד החינוך היה מעורב.

בדיוק.

היו תקציבים. אני אגיד לך. למה היו תקציבים? היה תקציב של - - - דרום. התקציב היה משולב, חינוך וקרן רש"י עם רשויות מקומיות ושותפים אחרים כמו אוניברסיטה. זאת אומרת שכן היה כסף מהדרום, אז אולי ההגדרות הטכניות לא מעניינות את מירי, בצדק, כי היא מתעניינת בילד ובתוכן, אבל היה תקצוב. היה דיווח על המרכז הזה, על "קידומטיקה". היה דיווח מעודכן ושיטתי, כדי שזה ימשיך. אני עזבתי את המערכת לפני כמה שנים, אז מותר לי לנסות לשכוח, אבל זה לא הולך. משרד החינוך היה סופֶּר מעורב. אני מבקש, אל תאשימו את מירי כי יכול להיות שהיא עוזרת לעצמה ולבד רוצה להמשיך. לא, תיכנסו לשם, תעריכו את זה, תעתיקו, כמו שאמר עודד בצדק, זה חבל.

למה לפתח משהו חדש כשיש משהו טוב שעובד?

19 שנה הן הוכחה. אני רוצה להגיד לך, ה-60 וה-200 - - - שהיא חשבה, כי ה-60 הראשונים היו כולם עולים, מרביתם, בהתחלה, אז אמרתי, "לא פותחים את התכנית - - -", אז היא אמרה לי, "אתה גזעני?" אמרתי לה, "לא. אני רוצה שליש מכלל ישראל, שליש מהעולים ושליש מהבדואים". זה החלק, השילוב הזה, עכשיו זה רק 12% - - -

15%.

למה? כי זו תכנית מדהימה. היא לא מתמטיקה לחמש יחידות, היא תכנית של לוגיקה.

אני מקצועית יכול לספר, אנחנו לא מתחרים עם תכנית הלימודים.

זו לא תכנית לימודים רגילה. לכן באים לחפש, ולא במקרה, 8200 וחברות, מפני שזה ראש פתוח. הילדים האלה עם ראש - - -

אני רוצה להגיד עוד משהו למשרד החינוך. אתה יודע את זה אפילו יותר טוב ממני, במקום שאתה היית בו. כשהממשלה נכנסת אפילו בקצת, יותר קל לגייס תורמים להשלמה מאשר לפרויקט שכל כולו מבוסס על המגזר השלישי. יש משמעות לנוכחות של משרד החינוך ואגב, יש לזה גם מינוסים, בירוקרטיה ודברים אחרים, אבל יש לזה משמעות, גם בפנייה לתורמים. איפה נמצאות האוניברסיטאות או המל"ג? הן לוקחות חלק במימון?

מילה אחת על משרד החינוך. כדאי לדעת, נירית חדשה יחסית. אני כבר הולכת לסיים - - -

אני חייב לברוח, יש לי שם דיון.

אני רוצה לומר לך לפני שאתה הולך, תדע לך, אלי, שכל אחד והפרויקט הזה, אלפי הילדים האלה, אני אומרת את זה מהלב, אני 19 שנה שמרתי את זה, זה בזכותך.

לא, לא.

והיום יש כאן את כל - - -

עוד לא הגעתי לעשות חשבון נפש.

אבל זה בזכותך.

תודה.

תודה שבאת.

תודה. ילדים, הכי טוב - - - גם אני מבאר שבע.

לגבי משרד החינוך, נירית חדשה יחסית, שנתיים, אני הייתי מפמ"רית והמפמ"רית שהייתה לפני נירית עשתה את הדוקטורט ב"קידומטיקה", המפמ"רית של היסודי, דורית נריה, עשתה אצלי גם כן את הדוקטורט, המפמ"ר לערבית עשה אצלי את הדוקטורט, כולם למדו "קידומטיקה", כל המפקחים מהדרום באים ללמוד ב"קידומטיקה". זאת אומרת ששיתוף הפעולה הוא לא בכסף, השיתוף המקצועי קיים. יש שני פרופסורים מן המחלקה למתמטיקה וגם אני בוגרת המחלקה שם, כל אלה הם בצד המקצועי. אנחנו לא מכוונים לבגרות, אנחנו הולכים לרוחב ולעומק ובגלל זה - - -

אגב, זה העתיד.

זה העתיד.

אני רוצה לשמוע את המל"ג, מעורבים בפרויקט או לא מעורבים.

שלום, אני נינה. אגף תקצוב של ות"ת, במועצה להשכלה גבוהה. קודם כל תודה על כל מה שאת עושה, זה מאוד מבורך. הפרויקט מאוד חשוב בעיניי. כמו שאתם יודעים, אנחנו לא נכנסים לנושאים של משרד החינוך, אנחנו נכנסים בין אקדמיה למשרד החינוך ויש לנו תכנית שנקראת "הישגים להייטק". אנחנו גם פונים לצעירים מהפריפריה, דווקא אלה שלא עומדים בתנאי הכניסה לאוניברסיטאות, אנחנו נותנים להם את המכינה.

את לא מדברת על פרויקט של תלמידים, את מדברת על פרויקט של אנשים בגיל שאחרי בית ספר.

בדיוק, זה מה שאמרתי, פה אנחנו יכולים להתערב.

אם אני מבין נכון, הפרויקט הזה מתבצע עם אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

נכון, הוא מתבצע עם אוניברסיטת בן גוריון, בקמפוס של אוניברסיטת בן גוריון.

יש חשיבות לעובדה שילדים באים לקמפוס אוניברסיטאי.

כמה שאתה צודק.

יש לזה משמעות מאוד מאוד גדולה. אני יודע על תלמידים ברחובות שמגיעים למכון ויצמן.

נכון מאוד.

יש לזה משמעות מאוד גדולה, גם לתלמידים וגם להורים.

כן, זה מאוד חשוב, זה גם מתקשר לנושא של הגדלת מהנדסים, התכנית הלאומית. כשאנחנו נפגשים עם כל האוניברסיטאות אז זה מה שהן אומרות, שחסרים לה, לא הבוגרים של חמש יחידות מתמטיקה שיש להם ציון תשעים, הם רוצים תלמידים חכמים שיודעים לחשוב. זאת אומרת זה בדיוק מה שאת עושה ויש לי כמה שאלות שרציתי לשאול בהקשר למורים, אבל יש עוד משהו שרציתי לשאול. האם התעשייה בתמונה? האם היא מגיעה אליכם? לפי מה שאנחנו שומעים אלה בדיוק החבר'ה שהם מחפשים. היוזמה היא בעצם יוזמה של המוסדות עצמם, כמו שאמרת, גם במכון ויצמן עושים את זה ויש גם - - -

לא כזה פרויקט.

כן, הם מנסים לקחת תלמידי תיכון ולתת להם חיבור למסחר כדי שהם ילמדו ויפתחו את הראש.

אין משהו במל"ג שהוא בצורה מאורגנת?

אנחנו בפעם הראשונה שומעים על הפרויקט הזה ואנחנו נלמד את זה לעומק, כדי לראות איפה המל"ג יכולה להיות פה. רציתי לשאול לגבי מורים, האם אתם עושים הכשרה גם למורים? מי מלמד אצלך?

לגבי המורים, יש לנו את כל המגוון אבל מה שמיוחד הוא, ולכן רציתי את המצגת, שבניגוד לתיכון והייתי מפמ"רית, בניגוד לתיכון, ששם המורה למתמטיקה מלמד גם חשבון דיפרנציאלי, גם גיאומטריה וכן הלאה, כאן יש לנו מומחה לכל תחום. ד"ר - - - שעושה למשל ברובוטיקה והיא הייתה, דרך אגב, תלמידה, היא עושה - - - ברובוטיקה והיא מלמדת את הנושא הזה, רובוטיקה מתמטית. דוקטורנט אחר שעושה על אלגוריתמים הוא מלמד את זה. כל אחד מומחה לתחום שלו, מפתח את החומרים ומלמד אותם. ההכשרה היא מינימלית, להסביר מהם ילדים מוכשרים, איך מלמדים ילדים מוכשרים, איפה האיזונים בין אתגר ותסכול וכן הלאה, אבל המומחיות היא שלך. את עושה דוקטורט בזה, את עושה בזה מאסטר, את לוקחת את החומרים, מעבדת אותם והנה, הילדים האלה, מה למדתם, עוצמות במתמטיקה, נירית - - -

נשמע מהילדים קצת, על החוויה שלהם.

קוראים לי ניר אלפסי, אני בא ל"קידומטיקה" ומה שמעניין ב"קידומטיקה", גם כמו שאמרו, שזה מאוד מפתח את החשיבה. אתה חושב על הדברים בצורה אחרת. זה לא כמו בבית הספר שנגיד יש משוואה אז פותרים, או שאתה מקבל בעיה, עושים משוואה ואז בצורה רובוטית אתה פותר אותה. אתה חושב בצורה שהיא שונה. אתה לא חושב כמו שאתה בדרך כלל חושב. גם מה שאמרו שאלה מומחים אז גם שמים לב, כי בעצם, מי שמלמד אותנו אז הוא מלמד בצורה שהיא שונה. הוא עוזר לנו, נגיד, העוצמות שלמדנו, אז לימדו אותנו משהו שלומדים בתואר למתמטיקה בשנה שנייה. זה נושא שקשה גם לסטודנטים שם כי זה נושא קשה מאוד, אז הוא מלמד אותנו בצורה שונה. הוא מראה לנו כל מיני הוכחות שהן בצורה שהיא לא רובוטית. גם יש לנו כל חודש יום פעילות, שעושים בו כל מיני תחרויות כאלה שהן מאוד מהנות, שהן בעצם עוזרות לך לחשוב.

איך החוויה של להגיע לאוניברסיטה?

זה גורם לך להרגיש קצת יותר בוגר, שאתה רק ביסודי או בתיכון ואתה כבר הולך לאוניברסיטה ואתה לומד שם עם מרצים שהם מומחים.

חֲיל?

את שמך ומהיכן את.

חיל אלנקווה, אני מנתיבות. אני שנה שישית ב"קידומטיקה". אבא שלי לוקח אותי במשך שש שנים כבר מנתיבות לבאר שבע בכל יום חמישי. אני מאוד מתחברת ל"קידומטיקה" בהמון מובנים. זה עוזר לי מבחינת בגרויות - - -

סליחה, אם אבא שלך לא היה מסיע אותך, האם היה לך איך להגיע?

כן, בשנה הראשונה הגעתי עם הסעות וחברות ואז אבא שלי החליט לקחת את זה כפרויקט שלו, הוא התנדב לקחת אותי. ההורים שלי מאוד תומכים. הם רואים שאני נהנית, חוזרת ממש עם עומק, אני פתאום באה אליהם עם חידות, עם שאלות. הם יותר לומדים ממה שאני לומדת שם. אני ממש נהנית. גם מבחינה לימודית, בשנים הראשונות למדתי דרכים מקוצרות לפתור דברים, שזה מאוד עזר לי בבגרות. זו דרך יותר קצרה לפתור משהו שבבית הספר אתה לא לומד את השיטה הזו. זה משהו שלומדים רק ב"קידומטיקה". אני לומדת ב"קידומטיקה" גם כל מיני נושאים שכנראה בחיי היומיום לא הייתי נתקלת בהם. "קידומטיקה" כן פיתחה לי אותם, הציגה לי כל מיני דברים שאני לא מכירה ברמות שונות.

שלום, קוראים לי עדי ייפרואימסקי, אני כבר שלוש שנים ב"קידומטיקה".

מאיפה אתה, מבאר שבע?

כן, אני מבאר שבע. אני בא ל"קידומטיקה" כי ב"קידומטיקה" יש אוירה שאי אפשר להשיג בשום מקום אחר. זאת אוירה לימודית ממש מיוחדת, ממש מיוחדת במינה. כל הילדים שבאים ללמוד ולרכוש ידע, זה עושה לך נעים בלב לראות את כולם, זה משהו שאי אפשר להציג. בנוסף, אני מרגיש שהדברים שאנחנו לומדים שם יכולים לעזור תמיד. נגיד, אני רוצה להיות רופא והדברים שאנחנו לומדים שם, חלק מהדברים יכולים מאוד לעזור לי. חוץ מזה יש דברים שפשוט מעניינים בצורה לא רגילה.

בן כמה אתה?

אני בן 12.

אחד ההורים רופא?

לא.

המורה, אפשר לשמוע ממך קצת?

כן, אני גם מתחבר - - -

את שמך עוד פעם.

ליאוניד, אני מורה ואחראי על תחום האקדמי. לקורסים שאנחנו בונים עם המנחים אנחנו בוחרים את המנחה, אדם שמתאים. המנחה חוקר את התחום ואת התחום הזה הוא נכנס ללמד. אנחנו דואגים שזה יהיה מאוזן מבחינת התכנים, שנה א', שנה ב', שנה ג' ויש לנו תלמידים שלומדים את זה מספר שנים.

אנחנו משתתפים בכל התחרויות, גם ארציות וגם בינלאומיות ותמיד היו לנו הישגים בנבחרת ישראל במתמטיקה, שנה יותר, שנה פחות. כמו שהילדים ציינו אנחנו גם עושים תחרויות פנימיות.

אנחנו עושים את זה קצת שונה מבתי הספר, אנחנו לא מעריכים אותם בציונים, אין לנו ציונים, יש לנו שיטה שאנחנו פיתחנו בשנים האלה, זו שיטת רייטינג, עם נקודות שצוברים. מתרגמים את זה לנקודות בעזרת נוסחה, מעדכנים את זה כל תקופה, כל חודש על הלוח, אז הטובים רואים את מספר הנקודות שהם צברו. אלה שלא אוהבים את הציונים אז זה משהו ממש אחר לגמרי בשבילם. שוב, אנחנו לא מתחרים עם תכנית הלימודים. נכון, אנחנו מתבססים על הלמידה בבית הספר וזה חשוב לנו, אבל כל מה שאנחנו עושים זה אחרת, זה לעומק, זה לחשיבה, פירקנו מתמטיקה לתחומים, לגיאומטריה, לבעיות בנייה, לאלגברה, לחשיבה, לאלגברה בוליאנית.

התלמידים הקטנים הם עוד פתוחים לזה, הם צמאים לזה והם מאוד שמחים. לגבי אלה שנכנסים, אז כבר מספר שנים יש לנו כאלה שעוזבים אחרי שנה ואחר כך חוזרים אחרי שנה ועוד שנתיים שלוש לומדים. כל מי שהתקבל פעם אחת זה לכל החיים. יש לנו את התלמידים המתקדמים שאנחנו מחלקים לפי הרייטינג ולפי הקבוצות שלומדות לתואר ראשון, במתמטיקה או בתחומים אחרים.

אורה, את רוצה להגיד משהו?

רציתי, את מה שרציתי לומר אתה אמרת. למה לא בכל הארץ ואיך לחבר את המועצה להשכלה גבוהה. אני חושבת שאתה הכתובת שתוכל לעשות את זה, עם משרד החינוך, לקשר ביניהם ולראות שהם מחויבים, מחויבים לוועדה.

אתה שאלת שאלות מאוד נוקבות, שמופיעות בשקפים, אבל קודם כל פיתחנו שיטה מיוחדת. אני הכרתי את כל שיטות ההוראה בארץ כי הייתי 11 שנים וחצי מפמ"רית, אני הכרתי, ביקרתי במאות בתי ספר, זו שיטה מיוחדת של - - - ואני לא אלאה אתכם.

"למה זו אוניברסיטה", שאלת, נציגת המל"ג, אז לקחנו את כל המחקר ויש טונות של מחקר. כדאי שהוועדה פעם תדון על הממשק בין המחקר והמעשה. יש טונות של מחקר מצוין, יש המון ניסיון, אין את המעבר השוטף ביניהם. מה שאנחנו עשינו שם, בגלל שזו אוניברסיטה, זה שלקחנו את כל הידע המחקרי, לקחנו את הניסיון של כולם, חיברנו את זה יחד ופיתחנו שיטה חדשה שעובדה שהיא עובדת, עובדה שהילדים שלנו מגיעים לרמות הכי גבוהות. זה מבחן התוצאה.

הדבר השני, אתה שאלת שאלות מאוד נוקבות, למשל, אין לנו שיעורים. לא היום נלמד משוואה ריבועית. נותנים בעיה מתחום מסוים. גנטיקה, מהו הסיכוי שמישהו עם עיניים כחולות וכן הלאה. יש לנו סטודנטית לרפואה, שגמרה מתמטיקה ועכשיו לומדת רפואה. היא פיתחה מתמטיקה של הגנטיקה, דבר נהדר. הילדים מתעניינים וזה משהו שהוא ישים.

חשיבה ביקורתית, איך קוראים סקר, מה הסיפור, איך זה קרה שפתאום טראמפ זכה אחרי שכל הסקרים היו הפוכים. זה היה נושא לדיון ויש לזה היבטים מתמטיים, נוסחת בייס וכן הלאה.

שאלתם לגבי הסעות, יש לנו שיתוף פעולה מדהים עם המועצות האזוריות. שדות נגב, מעגלים, מצפה רמון, ערד, דימונה, הן סידרו הסעות לילדים במימון חלקי שלנו, מימון הורים חלקי, שיתוף פעולה. בתי הספר, המורים באים. כלומר, זה יצר תנועה אדירה בדרום.

שאלת לגבי אוניברסיטאות אחרות, היה אצלנו פרופסור דגול מן המחלקה למתמטיקה בטכניון. הוא ראה את זה, הוא גם נתן הרצאות ואמר, אין דבר כזה בארץ, למה אתם לא מאיצים? לומדים חשבון דיפרנציאלי בכיתה ד', זו לא חוכמה, כל ילד מוכשר יכול ללמוד את זה, אבל אתם הולכים לרוחב ולאורך. הוא רצה לעשות את זה בטכניון, אבל בשביל זה צריך משאבים. אולי עוד אפשר. צריך משוגעים לעניין.

אם דיברנו על המועצה להשכלה גבוהה, לפרופסור צעיר שיעשה את הדברים האלה זה לא נחשב קידום, כי זה לא מאמרים.

ברור, תודה. אני רוצה לסכם, רק לפני הסיכום שלי לומר כמה דברים. תראו, אין פה פורום רחב, אבל כן יש לי דברים שחשוב שתשמעו, בלי קשר לסיכום שאנחנו נעשה, גם המל"ג וגם משרד החינוך. ניהלנו, גם פה בוועדה וגם בוועדות אחרות, לא מעט דיונים שמדברים על אתגר שוק התעסוקה במאה ה-21 ועל ההתאמה בין בית הספר והאוניברסיטה כהכנה לשוק התעסוקה. האם הילדה שלי שנמצאת בכיתה ג', כשהיא יוצאת, האם היא בכלל תהיה מוכנה למאה ה-21 ולסטנדרטים לפי איך שבית הספר מלמד היום? ברור לחלוטין שמערכת החינוך צריכה להתחיל לכוון לנקודות אחרות, גם נקודות של ערכים כדי לראות, הרי בסוף ההתמודדות היא אחרת, כי הידע קיים, היעד של מציאת הידע, שהיה לפני 20 ו-30 שנה, הוא לא אותו אתגר היום. לא מעט תלמידים יש להם נגישות למידע שהיא הרבה יותר מאשר למורים שלהם.

אני חושב שזו פעם ראשונה, באמת אני אומר את זה, פעם ראשונה שאני נתקל, לפחות במסגרת הנוכחות שלי בוועדת חינוך ובוועדות אחרות, בפרויקט שהוא פרויקט מפתח חשיבה. חשיבה פתוחה, ביקורתית, שאולי זה אחד האתגרים הכי גדולים של מערכת החינוך בכלל. בדיוק אותו עניין של לא לפתור בעיה של 2=1+1 אלא לפתח את היכולת להסתכל על בעיות מורכבות אחרת וכנראה לא סתם אנחנו מוצאים את הבוגרים שלכם ביחידות המיוחדות במערכת הביטחון בתחומים האלה. אתם צריכים טיפה לפתוח את הראש. אני אומר את זה למשרד החינוך וכמובן ברמת מדיניות שזה אולי מעבר למה שאת עושה כיום כמפמ"רית אבל בהחלט, שווה שזה יצוף גם ממך כלפי מעלה.

עכשיו אני הולך לסיכום שלי, שאני אבקש שיופץ.

אדוני, אפשר רק מילה לפני?

כן.

שמי מאיר אסרף, אני מייצג את הסתדרות המורים. אני רק רוצה לברך את הוועדה על הדיון החשוב הזה. הפרויקט הזה הוא פרויקט שאסור שייסגר, כמו יתר הפרויקטים במוסדות להשכלה גבוהה. להיות עובד הוראה זה חלק מהחדשנות וכמו שאנחנו רואים מהפרויקט הזה, העבודה והקניית היסודות הן אלו שמניחות אחר כך את התשתית שמשמשת בקדמת החינוך בישראל בפרויקטים הלאומיים שלנו. לכן אני מברך את הוועדה, הסתדרות המורים מברכת את הוועדה על הדיון החשוב הזה. אני מקווה שבסיכום יבוא לידי ביטוי גם הנושא התקציבי.

אורה, מילה לפני שאני מסכם.

אני רוצה להציע שתצא מכאן פנייה לאבי קמינסקי, יושב ראש איגוד מנהלי מחלקות החינוך בארץ, וכמו שאתה אומר, זה צריך לבוא מלמטה, אם זה יבוא מלמטה ותהיה דרישה אז זה יהיה, שיקימו מרכזים כאלה בכל אוניברסיטה.

אני אציע בהקשר הזה, אני לא אכניס את זה לסיכום, אבל אני מציע לך, תוציאי הזמנה למרכז השלטון המקומי, לוועדת החינוך של מרכז השלטון המקומי, שיבואו לראות את הפרויקט הזה.

למנהלי מחלקות החינוך בכל הארץ.

כן, אני רוצה לסכם. מדובר בתכנית שונה, שמפתחת חשיבה, שאינה מוכוונת ציונים או הישגים ומתאימה בהחלט לאתגרים שמונחים בפני מערכת החינוך במאה ה-21. הוועדה פונה למשרד החינוך ומבקשת לבחון את הפרויקט לעומק ולבדוק את האפשרויות להפוך את העיקרון הזה, אני לא אומר בהכרח את הפרויקט הזה אבל את העיקרון הזה, לפרויקטים שרצים בכל רחבי הארץ ולא רק בנגב, עם השתתפות כמובן ומימון של המדינה.

הוועדה פונה למל"ג על מנת לבחון את הפרויקט הזה בהיבט של הכנסת פרויקטים נוספים ודומים בכל המוסדות להשכלה גבוהה, לא רק באוניברסיטאות, כי אז יש לכם גם פריסה ארצית רחבה יותר, בכל המוסדות להשכלה גבוהה, בשיתוף עם הרשויות המקומיות.

אני מבקש שהמל"ג ומשרד החינוך יישבו יחד על הפרויקט הזה, על מנת לייצר פרויקט חשיבה משולב שיביא ילדים גם למוסדות להשכלה גבוהה, דווקא בגילאים צעירים, מתוך ראייה שהם ירצו להשתלב בהם ויְפתחו מחשבה לכיוונים אחרים.

הוועדה מברכת את פרופ' מרים עמית ובכלל את יוזמי הפרויקט על ההצלחה שלו ומקווה לראות פרויקטים דומים משתכפלים ברחבי הארץ. תודה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15.