הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 334

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, י"ב בטבת התשע"ז (10 בינואר 2017), שעה 12:00

1. תלמידי ישראל במקום האחרון בהישגים בספורט, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה

2. ילדי ישראל במקום האחרון בכושר גופני, של חבר הכנסת זוהיר בהלול

3. תלמידי התיכונים בשראל במיקום האחרון מבחינת כמות הפעילות הגופנית שהם עושים לפי ארגון הבריאות העולמי, של חברת הכנסת מירב בן ארי

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

זוהיר בהלול

ג'מאל זחאלקה

יואל רזבוזוב

אתי דבש - מדריכה קידום בריאות במחוז ירושלים, משרד החינוך

גיא דגן - מפמ"ר חינוך גופני, משרד החינוך

שלומית ניר טור - מנהלת המחלקה לספורט לכול, משרד התרבות והספורט

לירי פינדלינג - מנהלת התכנית הלאומית לחיים פעילים ובריאים - אפשרי בריא, משרד הבריאות

רות דיין מדר - מנהלת מחלקת חברה, מרכז השלטון המקומי

פרופ' רוני לידור - נשיא מכללת וינגייט

שלמה בן גל - מנכ"ל, מכללת וינגייט

ד"ר סימה זך - ראש בית הספר לחינוך, מכללת וינגייט

איתי גוטלר - עמותת מהיום, הפורום לאורח חיים בריא

רוני ליטינצקי - שדלן/ית

מירב ישראלי

יהודית גידלי

ר.כ., חבר המתרגמים

1.תלמידי ישראל במקום האחרון בהישגים בספורט, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה

2.ילדי ישראל במקום האחרון בכושר גופני, של חבר הכנסת זוהיר בהלול

3.תלמידי התיכונים בשראל במיקום האחרון מבחינת כמות הפעילות הגופנית שהם עושים לפי ארגון הבריאות העולמי, של חברת הכנסת מירב בן ארי

בוקר טוב. אני פותח את ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. נושא הדיון - תלמידי תיכונים בישראל במקום האחרון בישראל מבחינת כמות הפעילות הגופנית שהם עושים לפי ארגון הבריאות העולמי של חברת הכנסת מירב בן ארי, של חבר הכנסת זוהיר בהלול ושל חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.

בדרך כלל יש לי פה, ב-DNA שלי זה רגישויות. יש לי שריטות. יש שני חברי כנסת שהם חברי ועדת חוץ וביטחון. איך שהם יושבים – אני ממהר. אז אני קיבלתי החלטה שאני לא אתן קדימה לממהרים. אבל ג'מאל פעם ראשונה מבקש והוא לא הולך לוועדת חוץ וביטחון - - -

כנראה.

והוא מהמציעים, לכן אני שכנעתי את עצמי, לאור ריבוי נקודות הזכות האלה, לתת לו לפתוח.

אם תסדר לו חברות בוועדת החוץ והביטחון הוא יוותר על זכות הדיבור.

למה אתה מאתגר אותי? בבקשה אדוני.

אני דווקא, כבוד יושב הראש, אנשים יקרים, חברי כנסת, מלא געגועים לוועדת החינוך, ששנים רבות – המזכירה יודעת – שאני הייתי פעיל מאד בוועדה הזאת. ובכל זאת הנושא שאנחנו מדברים בו הוא נושא חשוב מאד והוא נושא מערכתי, גדול, נודע לכל הציבור והשלכותיו הן גדולות מאד. המצב שבו – אני לא יודע אם - - -

אנחנו רק מודעים לרחל שדואגת לנו מדי פעם.

רחל המדהימה.

בבקשה, ג'מאל.

כפי שנאמר, הכל יחסי, אז אם הכל יחסי, יש לנו שתי נקודות ייחוס בעניין הזה. נקודת ייחוס – המצב בישראל – זה מה שנקרא אוטורפרנס, רפרנס של עצמו. אני בא מתחום המדע, אז היינו עושים את אותה בדיקה על אותה חיה פעמיים, לא חיה אחרת אלא אותה חיה, פעם במצב כזה ופעם במצב כזה.

לפני 40 שנה המצב היה טוב יותר. אנשים עשו יותר ספורט, התנועעו יותר, הילדים שיחקו יותר והיו פחות שמנים. כמובן לא היו סמארטפונים והמצב היה טוב יותר. אז יש התדרדרות. כלומר, אם אנחנו לא ניקח את המיקום של הנוער בארץ ברמה בינלאומית אלא ברמה מקומית, יש חזרה אחורה.

את הסיבות תיכף נגיד, בטח יהיה דיון מלומד מה הסיבות וכיצד להתגבר עליהן ואנחנו צריכים לצאת, אני מקווה כבוד יושב הראש, בהמלצות נמרצות כדי להציל את המצב. כי זה יכול, כמובן בחיסכון כספי, הבריאות שווה כל כסף בעולם, אבל זה יחסוך מיליארדים למערכת הבריאות אם יהיו פחות חולי סוכרת, פחות חולי השמנה, פחות חולי לב, פחות לחץ דם, פחות כל הדברים האלה. תאר לעצמך שזה יורד ב-10%, אז כל מערכת הבריאות תחסוך כסף לדברים אחרים.

המצב שבו העיסוק בספורט של הנוער בארץ הוא במקום אחרון בעולם או במקום ירוד בעולם, זה מאד מדאיג והמקבילה שלו זה מקום ראשון בעולם בשימוש בסלולארי. גם ההשמנה אצל בני נוער היא מאד גבוהה. דרך אגב, אצל בני נוער ערבים היא עוד יותר גבוהה. זה מסמן שהאוכל לא בריא. כלומר אוכלים אוכל לא בריא ואין פעילות גופנית. שני הדברים האלה מביאים - - -

כי אין מתקנים.

תיכף אנחנו נגיד על מתקנים ועל עידוד. לפעמים יש מתקנים ואנשים לא הולכים. אני תיכף אגיד כמה מילים גם על זה.

הראייה, מי שרוצה להתאמן מתאמן בכל דרך, גם כשאין מתקנים. אבל גם וגם, צריך את הכל.

אז יש לנו בעיות. קודם כל זה שלא עוסקים בספורט אז יש יותר עישון. מעשנים סיגריות, טבק. זה נזק בריאותי אדיר. יש יותר אלכוהול. יש יותר סמים ברמות מאד גבוהות וזה לא משתפר, המצב הזה. הוא נעשה יותר גרוע. גם נכנסים סמים חדשים שהם מסוכנים יותר מהסמים הקלאסיים, גם הנזקים הבריאותיים והחברתיים שלהם הם אדירים.

ואז יש לנו מצב שנוער, שבממוצע כמובן, כושר ירוד, קורדינציה דפוקה. יותר סוכרת, יותר השמנה, יותר משקל יתר וכל הדברים האלה. אני חושב שצריך לעשות משהו בנדון וצריך כאן משהו מערכתי.

קודם כל, חבר הכנסת זוהיר בהלול דיבר על מתקנים. אז ביישובים שמצבם הסוציו-אקונומי לא טוב, במיוחד ערבים, אין מתקנים. או שיש מעט מתקנים. אבל גם כשיש מתקנים, במקומות רבים זה עולה כסף. זה עולה כסף. אני בתור אבא יודע את זה טוב מאד, שאני נאלץ לשלוח את הבנות שלי ולשלם הרבה כסף על קורסים של הפעלה – אם זה בצורות שונות של ריקודים, אם זה פלמנקו או זה משהו אחר, אז זה עולה הרבה כסף. כי זה משמח את הילדים. אתה לא יכול לשלוח את הילד לעשות רק אתלטיקה. אתה צריך לשלוח אותו גם לדברים אחרים. גם קורסי שחייה עולים הרבה כסף.

צריך למצוא את הדרכים שזה יעלה פחות כסף. כשזה עולה כסף, כבוד יושבה הראש, זה כמובן פוגע בעיקר בשכבות החלשות. כי העשירים יש להם את הכסף לשלוח את הילדים שלהם למקומות. זה לא מפריע להם. מי נדפק? העניים. ואז היום אנחנו חיים במצב שהעניים הם שמנים יותר. פעם היה להיפך. העניים הם שמנים יותר, יש להם השמנת יתר, יש להם יותר מחלות.

פעם גם היה שמי שהיה רזה אמרו לו מה, אתה חולה? מי שהיה שמן - - -

בריא.

האוכל הבריא עולה יותר כסף היום. פעם עלה פחות כסף. אני גדלתי בסביבה ש - - -

לא, פעם לא הייתה בכלל מודעות. היום יש יותר מודעות.

באופן טבעי, נכון, מודעות.

בסוגיית הסוכרת, רק משפט. אני לא רציתי לדבר, אבל בסוגיית הסוכרת היה דיון ומשרד הבריאות אמר שיש שתי אוכלוסיות שפעם לא סבלו מסוכרת – התימנים ומהגזר הערבי.

נכון וגם האתיופי.

והאתיופי. אני אומר לך, אני עושה את הקניות ואני עושה קניות עם הרבה מתושבי המגזר הבדואי – איפה שאני עושה. אני מסתכל על העגלה שלהם ואני אומר לעצמי – איך דפקנו אותם. פעם היינו מתגאים שהוא לוקח לחם, לבנה, שמן זית, בא יום שלם. אתה רואה בכמויות. אני אומר איך דפקנו אותם. אני אומר איך האינטגרציה הזו לפעמים יש לה גם מחירים.

רק בזה דפקתם את הערבים?

ידעתי. התלבטתי. לא רציתי לומר את זה, כי ידעתי שזה לקחת את העוולות. בסדר. ידעתי, מה אני אעשה?

אני חושב שיש הרבה דברים, וכבוד יושב הראש, אני רוצה ללכת עשרה צעדים קדימה. צריך לעשות עם הנושא הזה מהפכה.

מאה אחוז.

צריך שתהיה תכנית לאומית ממומנת.

יש, יש.

חכי שנייה.

גברתי, תדברי ברשות דיבור.

שתהיה פרישה שכמו שהיום אנחנו רוצים שלכל ילד יהיה בית ספר לידו, לכל ילד יהיה בהישג יד. כלומר ספורט לכל ילד. לא סמארטפון לכל ילד. כלומר, יהיה בהישג יד גם מבחינת משפחתו. אסור שילד-. נקבע כלל כאן בוועדה הזאת, ואני גאה בכך שהייתי שותף לו, שלא מונעים מילד ללכת לטיול בגלל מצבו הכספי. אני אומר צריך. אי אפשר למנוע מילד לעשות ספורט בגלל מצבו הכספי. זה הכלל.

תודה. נפש בריאה בגוף בריא. בבקשה, חברת הכנסת מירב בן ארי.

תודה אדוני יושב הראש. ראשית, אני דווקא רוצה - - -

ואני מתנצל שאני צריך לצאת.

קיבלנו מראש.

אני רוצה לציין את זה שזה דווקא טוב שהדיון הזה נעשה דווקא ביום הבריאות, כי זה גם קשור. כי כמו שאמר חבר הכנסת זחאלקה, ואני לא אחזור על דברים שלו, אני מסכימה איתו, אני אדבר רק על דברים אחרים.

אז גם זה יום הבריאות, גם זה לברך אותך בתפקידך החדש, כמפמ"ר החדש של משרד החינוך, מה שנקרא יש לך כבר הרבה עבודה, אני מניחה, אז נאחל לך הרבה הצלחה.

תודה.

אני מודה שכבר דיברתי עם מיכל המנכ"לית כבר לפני חודשיים וחיכינו לך, גם בכדי לעשות את הפעילות עם אתנה, אבל גם בכלל לקדם הרבה דברים. תראה, בעיני העניין של זה שאין לנו ספורט, אין לנו מספיק ספורטאים, הכל מתחבר ביחד. גם המצב בבתי הספר. זאת אומרת הדרך היחידה שהיום יש ספורטאים אולימפיים, נגיד כמו בשיט או בג'ודו, זה רק אם הם התאמנו בחוגים מחוץ לבתי הספר.

זאת אומרת, העניין של הספורט ההישגי בכלל לא מטופח בבית הספר. זאת אומרת אם אתה רוצה לגדל את הילד שלך לאלוף אולימפי תשלם ותשים אותו בחוג. כי בתוך בית הספר זה כנראה לא יקרה.

דבר שני שאני רוצה להתייחס בעניין הזה, זה שקראתי – ועזוב את הכתבה שהייתה בידיעות וב-YNET. קראתי באוגוסט דווקא עוד כתבה מאד מעניינת, שבה ילדים סיפרו שהשיעור הוא שיעור חופשי אצל חלק מבתי הספר. תראה, אתה לא יכול עכשיו להשתלט על כל בתי הספר ואתה הולך להיות המפקח, אבל לקחת את זה כאיזו שהיא משימה שילדים בתפיסתם לא חושבים שזה שיעור חופשי.

משהו אחד לא ברור לי. היום יש בגרות בספורט, כמו שהיה פעם. חלק מקבלת תעודת בגרות זה בגרות בספורט. זאת אומרת זה תנאי, כי גם במאמר שקראתי באוגוסט, שוב, לא באחרון שהיה את הזה, אמרו שזה כבר לא חובה. אני זוכרת – אתם כנראה תתקנו אותי – אבל אם אתם אומרים שבכל בתי הספר זה תנאי לקבלת בגרות, אז זה - - -

אני אתן לכם זכות דיבור.

אין בעיה, שירשמו להם את זה. אז גם העניין של הבגרות, השאלה למה זה לא מביא להישגים זו שאלה אחרת שצריך לבדוק את עצמנו. וכמובן, בעיקר ביום הבריאות, בעיקר שבעניין שהוועדה הזו שאני חברה בה, דנה ללא הרף על אורח חיים בריא, שזה חלק בלתי נפרד, שאנחנו בתוך בית הספר מנסים ואפילו אישרת את התקנות של הפיקוח.

העניין הוא שזה מתחבר - - -

הוגשה רביזיה.

כן?

כן. על ידי סיעת יהדות התורה.

מעניין.

התקיים דיון ברביזיה הזו בתקנות המזון הבריא במוסדות החינוך ביום שלישי.

הבא? מוזר. אבל בכל מקרה זה הכל מתחבר בעיני ביחד. כי זה לא רק בשיעור ספורט שהמורה פוגש את התלמידים, אלא זה גם בכישורי חיים וגם במפתח הלב ובכל מיני אופציות שבהן המורה, המחנכת מדברת מול הכיתה ומדברת איתם על אורח חיים בריא, על החשיבות של תזונה נכונה. דיברנו על ההשפעות של עישון, על אלכוהול.

אני גם בוועדת נגע הסמים ואנחנו רואים מה קורה בבתי הספר. אנחנו יודעים שזה יצא מתוך בתי הספר, הנושא של העישון והמחששות וכל אלה, אבל עדיין חשוב לומר שמבחינת אחוזים, זאת אומרת זה לא ירד, בטח לא העישון, בטח המעבר לנרגילות, ובטח כמובן התופעה שאנחנו מתעסקים בה הרבה, שזה האלכוהול וגם השימוש בקנאביס ובמריחואנה בתוך בתי הספר.

זהו. לסיכום אני כמובן באמת מאחלת לך בהצלחה. אני חושבת שיש לך הרבה עבודה, אבל אני רק רוצה שתבין שאנחנו פה, חברי הכנסת מכל הסיעות, באמת מאד מגויסים לעניין הזה, גם לבריאות, גם לאורח חיים בריא, אבל בטח לספורט ויש לי פה שני ספורטאים לצידי, בטח הם שולטים בתחום יותר טוב ממני אפילו.

תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת זוהיר בהלול.

אז אם כבר דיבר על טאלנטים, אני לא הטאלנט, יש פה שני טאלנטים.

אתה טאלנט יותר מכולם. עזוב, כל מקום שאתה מגיע, כולם רוצים להצטלם עם זוהיר.

יואל רזבוזוב השתתף באולימפיאדת - - -

ואני חשבתי רק עם אורן חזן.

לא, עם זוהיר, אתה לא מבין. הוא כוכב.

בבקשה.

יואל אמור היה להשתתף באולימפיאדה שנייה, אבל יש גם את שלומית ניר, שהשתתפה בשתי אולימפיאדות – בשנת 1968 ובשנת 1972. אתה בשנת 2004 והיית אמור בשנת 2008, אז באמת הם אנשים שמכבדים את הפאנל, את הכנס הזה, את הישיבה הזו.

יש דבר מוזר, אדוני יושב הראש. יש לנו כמה מתקני ספורט בבתי הספר, שננעלים אחר הצהריים ושמים שומרים כדי למנוע מילדים להיכנס – רחמנא ליצלן – לאולמות. זה בלתי נתפס. זה ליד ביתי.

כן, אבל זה חשש מוונדליזם.

כן, אבל מה?

אבל איפה זה? זה ברשויות שיש וונדליזם. יש רשויות מקומיות, לדוגמא אני יודע את זה מבאר שבע - - -

כן, שאתה יכול להיכנס ל - - -

שאחר הצהריים כל בתי הספר, כל המתקנים פתוחים.

אבל בכסף.

לא. לא בכסף.

כל מגרשי הכדורסל.

אתה יכול להיכנס. המגרשים פתוחים, לא האולמות.

זו הביצה והתרנגולת. כי אם תפתח את שעריהם של האולמות האלה, אתה תפחית בבוא הזמן את הוונדליזם. איך תטפל בוונדליזם? איך רודי ג'וליאני בניו יורק הפך את המדינה הכי פושעת בעולם למדינה מאד פוזיטיבית? תכנית החלונות השבורים.

אתה רוצה להגיד לי שהיום בלילה אתה נכנס לברונקס?

אני נכנס. אני חושב.

כן?

אני חושב. להארלם אנשים לא נכנסו, והנה, אחר כך נכנסו. אוקיי, זה לא אוטופיה, אבל ככה אתה נלחם בוונדליזם ובחוליגניות וגם באלימות באופן כללי.

אני למשל לא בעד העובדה שהשוק האפור השתלט גם על הספורט, כמו שהוא השתלט על החינוך. מי שידו משגת אז הוא מלמד את הילדים שלו יותר טוב ומי שידו משגת, שולח את הילדים שלו לחדרי כושר. ואם אין למשפחה, אז מה? הילד ישוטט בכבישים וברחובות בחוסר מעש? וחוסר המעש, למשל דיברתם על עישון, לא דיברתם על תרבות הנרגילה. אצלנו בחברה הערבית תרבות הנרגילה השתלטה.

ובזה דפקתם אותנו, אותו דבר, אל תדאג.

בזה דפקנו, כן.

דווקא נגע הסמים הרבה יותר חזק מסיגריות.

דפקתם אותנו. אנחנו דפקנו אתכם באוכל, אתם דפקתם אותנו בנרגילה. הנה, החזרתי לך. אנחנו תיקו בשלב הזה.

באמת לא ייאמן. אז אני כמובן רואה בעיניים תוגות ונוגות את העובדה שהכושר הגופני של דור העתיד שלנו הוא כושר גופני פחות ונחות לעומת מה שהיה לפני הרבה שנים ודיברו, אני לא רוצה לחזור, על הסמארטפונים והנגע הזה של הסמארטפונים.

אני חושב שהדיון הזה הוא מאד חשוב, מאד ערכי, ואני מאד מקווה שבאמת נבנה איזה שהוא מודל שיאפשר לא רק תזונה בריאה, אלא גם פעילות גופנית שיכולה לעתים גם להילחם, להיות קטליזאטור של תזונה לא נכונה. מכיוון שברגע ששורפים וזה, אז אני חושב שזה גם מעצב את הגוף בצורה אחרת.

דיון חשוב מאד. הלוואי שאנחנו נצא במסקנות.

ניתן לחבר הכנסת יואל רזבוזוב לדבר ונפתח את הדיון אחר כך עם האורחים שלנו.

תודה כבוד יושב הראש, תודה על הדיון. דיון באמת חשוב כמו שאמרו לפני חברי. אני חושב שהממצאים של הסקר לא מפתיעים אותנו. אני לא אחזור על העולם הגלובאלי, על האינטרנט, על זה שהילדים עושים פחות פעילות גופנית. מה שהם עושים היום בבית הספר זה שני שיעורי ספורט בשבוע. לדעתי זה לא מספיק, לכן הגשתי הצעת חוק.

באמת, אני לא אוהב להתערב עם חוקים, על ידי חקיקה במערכת החינוך בתכנים - - -

אל תדאג, גם משרד החינוך לא אוהב.

בתכנים חינוכיים, אבל כשאין ברירה וכשאנחנו רוצים לפחות להניע את התהליך, אז לכן הגשתי מינימום שעה שלישית. אני גם יודע כמה זה עולה וישבתי עם המפקח הקודם. אנחנו גם נאחל בהצלחה לגיא, המפקח החדש. יש לו הרבה עבודה.

תודה.

אני חושב שבסוף, בעלות מול תועלת אנחנו נחסוך הרבה יותר כסף בעתיד אם אנחנו נשקיע בשעה שלישית, רביעית. לא כל הילדים בארץ עושים ספורט אחרי הצהריים וגם על זה ראינו מחקרים.

רובם לא עושים.

יש הרבה בתי ספר שהם ללא מתקני הספורט. אני גם ראיתי את הסטטיסטיקה ואני חושב שאנחנו כאן כולנו צריכים להתגייס. אין קואליציה-אופוזיציה. אני גם די מופתע בוא נגיד. חשבתי שהדיון יהיה הרבה יותר גדול. על חוק וינגייט לא היה פה מקום לנשום. והמצב הזה, שהילדים שלנו סובלים, 11% סובלים מבעיות השמנה וכל זה, אני חושב שהבעיה היא לא פחות חמורה, אבל איך שהוא אנשים לא הגיעו לכאן.

אני חושב שאנחנו כאן צריכים לזעוק וכולנו ביחד צריכים להתגייס ולדחוף את - - -

ללמד עליהם זכות, יש דיונים מקבילים.

זה סדר עדיפויות של משרד החינוך ואני חושב שאנחנו פה, על ידי הכוח הפרלמנטארי שיש לנו, צריכים להביא לכאן. מה שקורה בשיעורי חינוך גופני, אני לא יכול להאשים את המורים. אני מכיר הרבה מהמורים, כי 11 שנים גרתי פיזית בתוך מכון וינגייט וראיתי שבסך הכל הם עוברים הכשרה טובה ויש הרבה מחברי. איך שמגיעים לבית הספר וקודם כל אני חושב שחצי שיעור מבזבזים על הקראת שמות. אני חושב שבעידן הטכנולוגיה החדשה, לא יודע, אפשר איך שהוא - - -

מתי היית בבית ספר תיכון לאחרונה?

אני לא מזמן. אני לא כזה - - -

הבן שלי גורם לי לבוא לבית הספר תיכון יותר מאשר אבא שלי בא על כל האחים שלי. בוא תקשיב, אני מחכה בבוקר, על מה הולך לו? לקרוא שמות? לחפש את התלמידים לוקח לו חצי שעה.

אז יש לו 40 דקות נטו, שרוב הזמן הולך על הקראת שמות. בסוף לא באמת מביאים לפעילות. שמתי גם תלונות שפתאום מפתיעים בבוחן פתע, ריצת 2,000, למה לא לתת להם להתכונן, כי זה יכניס אום לאיזו שהיא רוטינה ולמודעות.

יש הרבה. אני לא חושב שעכשיו נכנס לרזולוציה, אבל אני חושב שכדאי שאנחנו ניכנס לכל הרזולוציות, ניקח את הנושא בידיים כי הנושא הוא חשוב ביותר ואני באמת מברך על כך שאנחנו מקיימים את הדיון הראשון ונמשיך עם זה, כי זה נושא מאד מאד חשוב לכל החברה.

נצא גם עם סיכומים.

תודה.

אין ספק שהדיון הוא נכון א' למשרד החינוך בהגברת המודעות אצל התלמידים, ומשרד התרבות שנושק לכל החברה בישראל. אנחנו משקיעים בתיאטרון, בקולנוע, ואני לא מקל ראש בשום דבר. אני חושב שזו גם תרבות. לא לחינם משרד התרבות והספורט ביחד. בכוונה אני ממקד, כי לא נזרוק את הכל על משרד החינוך. ודאי.

אני אומר לכם, אני כבוגר מערכת החינוך הממלכתית של מדינת ישראל, שנאתי שיעור ספורט. אתם יודעים למה? כי פעם בחצי שנה היינו על המזרנים וריצות הבוקר האלה סביב הלא נודע. מה זה פס רחב? אני יודע שרק עבודות רס"ר, לנקות את הבסיס, עושים בפס רחב. יש מי שבנוי לריצת 1,000, יש מי שלא בנוי לריצת זה. הסיוט הזה, לא אוהבים שיעור ספורט.

אני אומר לך, אם אתה נכנס, קח את זה. ואני לא לחינם הקצנתי ואמרתי – הוא מחפש את התלמידים. הוא מחפש את התלמידים, אני אומר לך. זה הפך להיות כאילו ששיעור ספורט זה משהו-. תבדוק גם מה מעמיסים על המורה לספורט בבית ספר תיכון. לתת לו מגוון רחב. איזה מתקנים יש לו? עם מה הוא בא ללמד? בכלל, מודעות לחינוך גופני. מודעות לבריאות הגוף. זה קטע של משרד החינוך.

במשרד התרבות, כל האווירה. כל האווירה של החברה הישראלית צריכה ללכת לשם. בואי אני אגיד לך את האמת, אני הייתי שר דתות. תקשיבי טוב, לא יודע, זה היה קמפיין קצר. לקח לי כמעט כל הקדנציה לייצר אותו בלפ"מ, כי אנחנו אלופים בבירוקרטיה. לפ"מ זו לשכת הפרסום הממשלתית. הקמפיין הזה הופיע בערוץ 2 שבועיים, אבל עשה הד יותר, לא בגלל הבעיה שבגללה יצרנו את הקמפיין, אלא מהפחד של האנשים ואני אסביר לכם.

נכנסתי לתפקידי כשר הדתות בשנת 2009. בעיה ראשונה שמים לי, בא מישהו, דופק לי בדלת, עוד 30 יום נינווה נחרבת. לא נינווה. עוד 30 יום אין לנו איפה לקבור בכל גוש דן. מצוקת קבורה במדינת ישראל. נגמרו השטחים. מאז יש את מגדלי אקירוב, מגדלי בבלי. מי שנוסע על כביש 5 מצד שמאל רואה את מגדלי מרגי. זה אלה הקומות שיצרנו. עשינו קמפיין בערוץ 2 ומי שראה אותו – לקחנו את כל גוש דן, לקחנו את שטחי הקבורה שיש בגוש דן ויזואלית, והעמדנו את מגדלי עזריאלי באמצע. כמה מגדלי עזריאלי יכולנו. זה קומות. כמה הכנסנו במגדלי עזריאלי בקומות. זו המודעות לקבורה בקומות ופיתחנו את זה.

אני יודע שכשלמשרד ממשלתי כואב משהו, הוא יוצא בקמפיין, צוות התערבות, משהו. אווירה. זה שאנחנו רואים רוכבי אופניים וזה שאנחנו רואים את הרצים בשולי הדרך. אתה יודע, המדינה השקיעה. אני אומר לכם, אני נוסע הרבה. מסלולי רכיבה, טוב שכך, נכון? וצריך, שלא תחשבו. אבל כואב לי הלב לראות אותם שוממים. פה ושם איזה רוכב אופניים אחד או שניים, מי פחות, מי יותר. תלוי גם באזורי המגורים. קילומטרים של מסלולי רכיבה. איפה המודעות? השקעתם כבר.

תלוי איפה אתה גר.

נכון.

לא, אתה פשוט לא נוסע בשבת. הרכיבה היא בשבת.

אז שבת. תודה רבה. אני רק אומר, גם שבת לבד זה לא מספיק. אני אומר אווירה. לדחוף. אלה שהולכים ורצים, רצים בגלל שהם רוצים את זה. מכורים לכך, לא בגלל שיש מודעות. ואני אומר לכם, נכון, היום - - -

לא רק בשבת.

היום, כשבאמת מרכיבי המזון שלנו כמעט כולם לא בריאים, גם מה שמוכרים לנו כמזון בריא, אשרי המאמין. בואו נחיה בבלוף הזה, נאכל אותו. בסדר. מרכיב המזון שלנו לא בריא. צריך לתת לו אלטרנטיבה. האלטרנטיבה זה ספורט. צריך מודעות. רבותי, ספורט צריך מודעות. חינוך גופני צריך מודעות. ולכן פה זה התפקיד של משרד התרבות ושל משרד החינוך.

עם מי נתחיל? מי מתנדב ראשון?

ממני, בבקשה.

בבקשה, תציגי את עצמך.

שמי שלומית ניר טוב, אני ממשרד התרבות והספורט. כמו שציין זוהיר, הייתי פעם ספורטאית אולימפית, והיום בשבילי המשחקים האולימפיים זה שעם ישראל יעסוק בפעילות גופנית ובספורט.

לאלה שיש להם חור בהשכלה, באיזה תחום?

שחיינית.

הייתי שחיינית גם במקסיקו סיטי וגם במינכן, כשקרה האסון.

אני אגלה לך סוד. פעם כשהייתי ילד רואה טלוויזיה, כשהיו משחקים אולימפיים רק לבריכה הייתי הולך.

נכון, אז הנה.

אבל לא היה לזפזפ בתקופה שלי, אז הייתי מחכה רק לשחייה.

אז בשנת 1972 במינכן, אני שחיתי. אבל באמת, היום בשבילי הדבר החשוב ביותר זה לא ספורט תחרותי, הישגי, אלא ספורט לכל. ואני מבקשת שאנחנו נכניס לטרמינולוגיה הזאת גם את המונח פעילות גופנית. לא כל אחד עושה ספורט. יש כאלה ששומעים את המילה ספורט, הם - - -

אנחנו מכוונים למה שאת אומרת.

פעילות גופנית. אז בואו - - -

על הספורט ההישגי נדבר.

אני רוצה לחלק את זה לשניים. מטעם משרד התרבות והספורט בשלוש השנים האחרונות נעשית עבודה ענקית בתכנית לאומית שנקראת פרחי הספורט. אנחנו משקיעים עם המועצה להימורים, עם המשרד, עם האוצר, עם משרד החינוך, תקציבים מאד גדולים על מנת שילדים מגיל 8 עד 12 - - -

מה זו התכנית הזאת?

אנחנו גם נעשה על זה דיון. אני ביקשתי.

יעסקו בפעילות גופנית וספורט גם בתוך בית הספר וגם בשעות אחר הצהריים. אז זאת תכנית אחת. מאידך גיסא, אתם דיברם ואני יותר ממסכימה שזו צריכה להיות תכנית רוחבית. זה לא במערכת החינוך.

בלבד.

אני אדבר טיפה אחר כך ותוסיף אולי נציגת משרד הבריאות. זו תכנית לאומית לאורח חיים פעיל ובריא שעוסקת בשני תחומים – תזונה ופעילות גופנית, כי הם כל כך משפיעים על איכות החיים שלנו, על הבריאות שלנו, על הנושא החברתי, על הנושא של פשיעה, על כל הנושאים האלה, כולל שפורסם שגם הישגים לימודיים מושפעים מהעיסוק בפעילות גופנית. אז בוודאי ובוודאי.

מדובר לא רק במערכת החינוך, אלא ברשויות המקומיות ובמקומות עבודה. ליצור אווירה אתה לא יוצר רק במערכת אחת. צריכים כולם לשמוע את זה מכל המקומות.

אבל צריך מישהו שיתכלל את זה.

נכון.

ולכן האכסניה הטבעית ואני חושב שאפילו חוק יסוד הממשלה נותן לכם את המנדט – זה משרד התרבות.

אז אני רוצה לחזק ולומר. בסוף נובמבר 2011 עברה החלטת ממשלה לתכנית לאומית לחיים פעילים ובריאים על שני התחומים האלה – תזונה ופעילות גופנית. הוביל אותה משרד הבריאות. שותף לה משרד התרבות והספורט ומשרד החינוך. יש היום שלושה משרדים שמובילים את התכנית.

על מה את מדברת, על אפשרי בריא?

כן.

אוקיי, אנחנו דיברנו גם על זה.

אפרופו אפשרי בריא, רק להגיד למה מיתגנו את זה ככה, כי המדינה צריכה לאפשר, הרשות המקומית צריכה לאפשר את התנאים. כל אדם ואדם צריך לדעת שזה אפשרי עבורו. זה נוגע בילדים מאז שהם נולדו עד המוות. הרי תזונה ופעילות גופנית זה כל אדם ואדם.

ולכן אני קוראת לכם חברי הכנסת, לדאוג לזה שהמשרדים הללו יהיו מחויבים לתכנית הזאת במאה אחוז ושהאוצר יהיה מחויב.

לא, לא, אבל הם מחויבים. אנחנו מלווים את אפשרי בריא גם בחינוך וגם ברווחה.

את יודעת מה הבעיה? שמשרדי הממשלה הם האחרונים - - -

הם לא מחויבים מספיק. אני אומר לכם.

רגע, רגע.

מה זה אומר תכלס בפעילות שאת עושה בתפקיד שלך, איך זה משפיע על התלמידים.

אנחנו בנינו - - -

בואו, אני רוצה להיות פרקטי. אני רוצה לעזור לך פרקטית. תסיימי, סליחה.

לא, רק שאלתי שאלה, איך התפקיד שלך והתכנית שלך בעצם מגיעים לתלמיד בבית הספר.

אז כפי שאני אומרת, התכנית לפרחי הספורט מגיעה, אבל אנחנו, משרד הספורט, שיש לנו את סל הספורט ויש לנו גישה לכל רשות ורשות, עם השלטון המקומי בונים עכשיו את התכנית איך להיכנס לרשויות המקומיות, שיש שם תכלול של כל המערכת, שזה לא יהיה רק בתי ספר, שגם ההורים יהיו מעורבים וגם מגרשי הספורט וגם התנאים - - -

שלומית ניר טוב.

כן.

תקשיבי. לו יצויר עכשיו שאני הייתי היצרן של פוקימון ואף אחד לא מכיר אותו ואני רוצה להחדיר לך אותו לסלון, למודעות, לחדר השינה, למקלחת.

פוקימון גו אתה מתכוון.

הייתי לוקח אסטרטגיה שיווקית - - -

אתה צודק.

אסטרטגיה שיווקית, כי כל מה שאת אומרת קיים. הנה, בואי אני אספר לך. בכנסת לא מדפיסים כרטיס, נכון?

נכון.

יש פה חדר כושר משוכלל. אני קרוב ל-14 שנה בכנסת, תשאלי אותי כמה פעמים ירדתי לשם? ויש לי מודעות לספורט ויש לי - - -

אני צריך לקחת אותך איתי.

יואב, קדימה.

מה אני בא לומר לך? זה צריך כשרוצים להכניס, ובכוונה לקחתי את הקטע השיווקי ובכוונה גם נתתי לך את הקטע של הקמפיין.

אני מסכימה איתך.

זה צריך להיות - - -

הלפ"מ הרי שייך למשרד התרבות.

אז תשאלי את כבוד השרה כמה כסף יש לתכנית הזאת.

מיד. הופה, יפה. זה הסיכום שלי, תודה. זה אחד הסיכומים. אני אומר לך, היה פה דיון. את יודעת על מה היה פה דיון? הדלקת אותי, אמרת המועצה להימורים וזה הדליק את הפיוזים שלי.

וינר - - -

היה פה דיון על חוברות הסופרגול. את יודעת איך הם מחדירים אותם לילדי ישראל?

כן.

הם הולכים לבתי הספר ומחלקים ומכניסים לשם פרסומות סמויות והימורים סמויים בתוך זה. הם מנווטים אפילו את התהליך של התחרות והשיווק. זה תהליך שיווקי. תהליך של החדרה, של הטמעה.

צריך גם וגם.

אני לא יכול לבוא בדרישה כזו למשרד החינוך. יש לו משאב, זה התלמידים, בתי הספר והמורים. אותו אני אחייב לומר לי איך הוא הולך לעשות את זה, אבל משרד התרבות, ואם צריך לגייס תקציב, שיגייס תקציב. שיעשה קמפיין חוזר ונשנה.

אני מסכימה לגמרי.

תאמינו לי, חוזר ונשנה. את יודעת מה, אני לא רואה הרבה טלוויזיה כמו שאמרתי קודם. לפעמים אני מבקר את אמא שלי, מבקר את זה, אני רואה את הווינר הזה רץ – וואו, ואוו – בפרסומות. ככה זה. חינוך גופני, נפש בריאה בגוף בריא, חינוך גופני, חינוך גופני.

אדוני, היה פעם קמפיין שכולנו היינו בתיכון, על לא לקטוף את פרחי הבר וזה קמפיין שעד היום זה נחקק. העניין הוא פשוט במודעות.

וזה עבד.

אני חושבת שהלפ"מ שעבר עכשיו לפיקוחה של השרה, צריכים להוציא. זה גם ככה חלק מהמשרד שלכם. לבוא ולעשות את הקמפיין הזה.

משרד החינוך.

זה תיאוריות. זה הכל תיאוריות. זה מודעות.

לא.

אבל זה עובד.

יואל, בוא אני אגיד לך: זה וזה וזה וזה, יעבוד בסוף.

זה מחלחל.

אני לא אומר רק זה.

היום אתה לא רואה ילדים קוטפים כלניות לצורך העניין, כי מתי שהוא זה עבד.

משרד החינוך. אפרופו כלניות, אתם עוד מעט תהיו מוזמנים לאזור שלנו. משרד החינוך.

כן, רק תאפשרו לי להגיד את הדברים שאני רוצה לומר.

מה זה, קיבלת את רשות הדיבור, מה? למה יש לך חשש שלא נרשה לך? בבקשה.

אני רוצה לפתוח ולומר קודם כל שעם כניסתי לתפקיד התמזל מזלי שמתקיים הדיון הזה, כי אני חושב שהדיון הזה חשוב מאד כדי באמת לקדם את התחום שלנו, לקדם את הבריאות, לקדם את הפעילות הגופנית של ילדי ישראל.

נאמרו פה הרבה מאד דברים. אם יהיה לי זמן אני גם אעדכן טיפה, כי הרבה מאד אי דיוקים לגבי מה שנאמר כאן. נורא קל להכפיש, אבל יש גם דברים טובים מאד שנעשים - - -

אני אומר לפרוטוקול: שום דבר ממה שנאמר כאן אין בו משום הכפשה.

גיא, אנחנו לא מכפישים.

שום דבר ממה שנאמר כאן אין בו משום הכפשה. יש פה הקצנה. אני אומר לך, כן, אנחנו - - -

אני אגיד לך למה אני מתכוון.

רגע, אני אתן לך. שאלת, אני אתן לך. אנחנו בכוונה מקצינים כדי לגעת בנקודה ולגרות אותך ולעורר את הדיון.

אז הצלחת לעורר אותי, אבל אני אומר, ההקצנה זה בסופו של דבר לקחת את המקרה נגיד הבודד, אבל המקרה שהוא באחוזים נמוכים ולהציג את זה לגבי תפקוד מורים לחינוך גופני, לגבי כמה זמן מתוך השיעור השיעור מתקיים ועוד הרבה מאד דברים נוספים. יש גם דברים כאלה ויש גם הרבה אחרים. ברוב בתי הספר העבודה נעשית בצורה אחרת לגמרי והשיעורים הם לא שיעור שרודפים אחרי תלמידים והם לא רצים. היום החינוך הגופני המודרני הוא הרבה יותר דרך המשחק, דרך החוויה ודרך ההנאה ופחות מה שאתה זוכר, מהתקופה שהייתה פעם.

אני רוצה לומר שני משפטים לגבי הכותרת העיתונאית. הכותרת העיתונאית, גם שם לקחו בעצם את הקצה. לקחו טבלה אחת שמתייחסת לילדי ישראל, לכמה ילדים. דרך אגב, דיברו על תלמידי בתי ספר והבדיקה הייתה פעילות גופנית בשעות הפנאי אחר הצהריים. כי אם היו מדברים על מה שקורה בבתי הספר, אז אתם אמרתם ששעתיים חינוך גופני, שלצערי בחלק גדול מהאוכלוסיות בארץ זו ההזדמנות היחידה של הילדים באמת לעסוק בפעילות גופנית.

נכון.

וכדי לפתור את זה, מאחר שילדי ישראל, תלמידי בתי הספר נמצאים בתוך מוסדות החינוך, מה שנכניס לתוך מוסדות החינוך הם יקבלו.

הם יצרכו.

הם יצרכו. ומה שקורה בשעות אחר הצהריים זה תלוי בכסף של האבא ושל האמא. בתוך הסקר הזה יש פה חרדים ומגזר ערבי וסוציו אקונומי נמוך והרבה מאד מקומות - - -

תבודד. אני לא אוהב שלוקחים מיד את זה כדי לכסות על ערוותנו.

אני ממש לא מכסה.

זו ערווה.

אוקיי.

נכון.

אבל גם אם הם ילדים - - - גם הם צריכים לעשות פעילות חינוכית.

בסדר. אני שואל אותך שאלה. לו יצויר – ננטרל את המגזר החרדי והערבי, בסדר? תן לי נתונים.

אז נישאר במגזר הסוציו אקונומי ה - - -

רגע, שם אתם לא עובדים? אני רוצה להבין.

עובדים.

בחינוך הגופני של בתי הספר.

יואל, הכותרת תלמידי ישראל הייתה צריכה להיות כותרת בני נוער, כי מדובר על אחר הצהריים, לא מדובר על בוקר. בבוקר, בכל מדינת ישראל, בכל אוכלוסייה, לא משנה באיזה רמה סוציו אקונומית - - -

גיא דגן, תן לי, אני רוצה לעזור לך. משפט. אני מבקש שלא תברח לשם. אני אסביר. אני אתן לך עצה.

אני לא בורח לשם. אני עזבתי את זה, זהו.

רגע. אני אתן לך עצה, אני אסביר לך. תקשיב טוב-טוב. יש משאב. אנחנו לא באים בטענות. לו יצויר עכשיו ואנחנו מייצרים את התהליך, שיש משאב קיים – זו המסגרת של מערכת החינוך. תלמידים שהם גם עם פוטנציאל קליטה. אנחנו משווקים להם ידע, מסרים והם קולטים. יש מערך של מורים שקיים. זה שאתה אומר לי הסקר מדבר על שעות אחר הצהריים, אני מסכים איתך. אבל אותי, כשהמורה שכנע אותי, רצה שאני אלך בזמנו לסניף עזרא, הוא ישב לי על הוריד, קדח לי. הסבירו לי והביאו את הרכז של תנועת הנוער כדי שיסביר מה החשיבות לצאת - - -

אני אגיע לזה. על זה אני רוצה לדבר.

שם אני רוצה שתיגע. אני לא בא בטענות איפה לא. תאמר לי מה המערכת יכולה לעשות ולא עושה. מה היא עושה ומה היא יכולה לעשות ולא עושה.

אני לא חושב שהמצב הוא אידיאלי ובטח יש הרבה מאד מה לעשות ומה לשפר, אבל רציתי לבוא ולהציג בתחילת דברי קצת נתונים, כדי לעשות טיפה סדר, כי אי אפשר לבוא כאילו אין שום דבר. יש הרבה מאד דברים ודברים טובים.

עכשיו, השעתיים חינוך גופני זה מינימום שמקבל כל תלמיד. יש בתי ספר ויש הרבה מאד תכניות שמקבלים גם 4 ו-5 שעות חינוך גופני.

איפה? יש את זוזו ו - - -

לא, אני מדבר עוד על לפני זוזו. יש לנו 150 כיתות ספורט לדוגמא שמקבלות 5 שעות חינוך גופני.

מי שלוקח את זה כציר מרכזי.

ואם מדובר על תמיכת החינוך הגופני למסגרת הבלתי פורמאלית, התחרותית, ההישגית, אז מדובר על תלמידים שהם ספורטאים, שמקבלים 5 שעות. זו דוגמא.

אבל זה ממש פלח קטן שהוא ממוקד.

יש לנו 110 בתי ספר תיכוניים, שתלמידים מקבלים שם גם כן 5 שעות חינוך גופני. ואם דיברנו על זוזו או פרחי ספורט, כמובן שיש - - -

יש לכם איזה שהם מדדים האם זה עוזר, האם התלמידים האלה שמקבלים 5 שעות – יש להם הישגים? שאנחנו נדע, לפחות אם מוסיפים לכולם, מה זה נותן, אם יש כבר פיילוט כזה.

תראה, מה שזה נותן, זה נותן העשרה גופנית לתלמידים בשעות הבוקר, בעיקר בשיפור יכולות אתלטיות ובנייה גופנית לקראת ענף הספורט הספציפי שהם פועלים בו אחר הצהריים.

תתייחס גם אם יש לך מחסור בצוות הוראה מוכשר. מה המצב שם?

אני אתייחס לזה עוד דקה. אני רוצה להתייחס גם, הרי הכל בסופו של דבר הוא תלוי תקציב. ב-זוזו לדוגמא, שנאמר פה, או פרחי ספורט, אז יש העדפה לפריפריה ושם תלמידי כיתות ג'-ד' בפרחי ספורט ו-ה'-ו' ב-זוזו, מקבלים שעה שלישית חינוך גופני. לא עוד שעה חינוך גופני לפי תכנית הלימודים, אלא לפי תכנית לימודים אחרת.

כמה תלמידים יש בפרחי ספורט? בערך.

אני לא זוכר את הכמויות. אני יודע לדוגמא שב-זוזו אנחנו מדברים על משהו כמו 500 בתי ספר.

אנחנו נעשה על זה דיון בכל מקרה.

אין בעיה.

זה לא מספיק. מירב, מה שיש לא מספיק. כדי שילדי ישראל יהיו במצב טוב ולמעלה, זה פשוט להוסיף שעות חינוך גופני, לפחות עוד שעה ולאפשר - - -

אבל חכה, יש לך את השיעורים עצמם, שהם לא מתנהלים נכון. אז תוסיף עוד שיעורים?

על סמך מה את אומרת את זה?

קודם כל אתה שומע את זה. במקרה קראתי גם מחקר שעשו על זה, על תלמידים שבאו ודיברו. בטח בתיכון.

לא, אבל עוד פעם, אני צריך להגיד לך את מי לוקחים להתראיין לכתבה עיתונאית?

לא, מה זה?

לוקחים את ה - - -

אבל אנחנו חיים כאן. המדינה - - -

גיא, אני רוצה לעזור לך. אתה חדש בתפקיד. אני רוצה לעזור לך. בוא תקשיב. אתה בא משירות המדינה לתפקיד הזה?

אני הייתי מפקד על חינוך גופני במחוז המרכז.

מחוז המרכז. אז יש לך.

אני מדבר מהיכרות.

יפה. תקשיב, יכול להיות - - -

אני לא אמרתי שכל המורים לחינוך גופני מושלמים וכל המערכת מושלמת.

יפה. בוא, אני לא בא להטיל דופי בשום דבר.

רק להגיד מילה. באמת, אנחנו לא בקטע של להטיל דופי.

גיא, אני רוצה לתת לך עצה כמפמ"ר חדש. בוא אני אסביר לך, עכשיו קח את זה מהפרקטיקה שלי ועל אחריותי בלבד. אם יצטרפו חברי למה שאני אומר, אני אחראי על הדברים שלי.

אני איתך.

למרות שיש לי חסינות, בוא תקשיב, אני לא משתמש בה. יושבים במשרד החינוך, במיוחד המפמ"רים. אני מקווה שאתה לא תתקלקל גם כמותם. תופסים את העמדה המסורתית שלהם. קודם כל תקועים שם הרבה זמן. רק באזרחות הם מתחלפים, לא יודע למה. תקשיב, אני אומר את זה גם בציניות קצת.

כי זה פוליטי בסוף.

לא, לא. בוא תקשיב, אני בא ואומר, הם תופסים את העמדה שלהם והולכים איתה לאורך שנים וקשה לשנות דברים. אני מצפה, אני מציע לך, לא מצפה, כנס לזה. אתה היום המפמ"ר. אתה היית מפקח, אתה יודע את זה, יכול להיות באזור שהיית. אני רוצה לומר לך, יש מורים שיכולים להדליק אותך על מקצוע מסוים, את התלמידים ורואים את זה. זה נכון לחינוך גופני, זה נכון למתמטיקה, זה יכול להיות בהיסטוריה. יש מורה שיעביר לך שיעור היסטוריה, כל התלמידים שם על הפנים, לא אוהבים את המקצוע. יש במקום אחר מורה להיסטוריה, אפילו באותו בית ספר, מורה להיסטוריה אחר, אוהבים את המקצוע. בסדר?

אני לא אומר שזה אחיד. אנחנו לא באים לטעון. אנחנו באים לנסות לייצר מצב שבאמת אנשים יאהבו את החינוך הגופני, תהיה להם מודעות להמשיך איתו אחר הצהריים לפעילות משלימה, מבריאה. ולמה החשיבות? לא בגלל שיש פה ספורטאים שבאו והגישו הצעה לסדר. אני אסביר לך. אני אוחז מזה: תלמיד או אפילו אדם מן השורה שיש לו מודעות גבוהה לגופו, וכך נוער, ולצורך העניין נוער, אז הוא יהיה חיובי לחברה, הוא יהיה חיובי במשפחה, הוא יהיה חיובי לעצמו, לגופו ולנפשו.

זה ישפיע על הכל.

זה תהליך. כשאמרו נפש בריאה בגוף בריא זה לא סתם סיסמה. לא ראיתי אדם שאוהב לעבוד קשה לשם עבודה קשה. אנשים אוהבים לעבוד קשה כי יש שכר בצידה של העבודה. אדם לא קם והוא מזוכיסט. אדם מטבעו הוא לא מזוכיסט. ספורט מאלץ אותך לעשות פעולות פיזיות קשות ואם אדם לוקח את זה ויוצא בשעות הבוקר – אני יוצא מוקדם בבוקר מהיישוב שלי בדרום, אני רואה שם אחת, בהתמדה, אני מקנא בה. אני בהתמדה לתפילה, היא בהתמדה, לובשת - - -

הולכת?

מה זה הולכת? רצה. אתה רואה את הנוקשות בגוף. זה כייף לא נורמאלי לראות. אני מודה, אני מכיר בערך של זה, אין לי מודעות. אל תספר, אפילו שהדיון בשידור, אני עשיתי לי מיני חדר כושר בבית. תשאל אותי מתי פקדתי אותו? עם שישה מכשירים.

אני אספר את זה.

אני אומר בצער. למה? כי אין מודעות. המילה מודעות.

אני שמעתי קודם, אתה הצגת את נושא המודעות. ממה שאני רואה, ממה שאני מכיר בחברה הישראלית, בעיקר בגילאים המתבגרים יותר, המודעות היא בלתי רגילה. אם אתה תסתכל היום - - -

אתה יודע למה? כי הרופא הפחיד אותי. הרופא מדד לי פה 100 סנטימטרים, אמר לי הכולסטרול שלך על הפנים, הטריגליצרידים על הפנים, לחץ הדם שלך על הפנים.

תראה את כמות האנשים שיוצאים לרוץ, לצעוד, לרכוב על אופניים, לטריאתלונים, למרתונים. זה לא היה בעבר. הכמות היא אדירה. אז להגיד אף אחד, המתקנים עומדים ריקים?

אני לא פה. גיא, אתה לוקח אולטימטיבית. גם אני לא אולטימטיבי. תקשיב, אנחנו מדברים זו הסיבה וזו הסיבה וזו הסיבה. אנחנו נוגעים בנקודות. לכן אל תתמקד באיזו הערה צינית כזו או אחרת.

אני עניתי למה שאתה אמרת.

אני מצפה שמערכת החינוך תגביר את המודעות לספורט, לחינוך גופני, ותגביר את החשק לשיעורים האלה.

אז אני אגיע בדיוק לעניין הזה.

בבקשה. תן לי התייחסות גם לקטע של מצבת המורים – יש מחסור, אין מחסור. כל המורים בחינוך גופני הם מורים מוכשרים, מוסמכים לחינוך גופני, או שמאלתרים מן הגורן ומן היקב.

אז אני אתחיל ממה ששאלת ואני אחר כך אדבר על הגברת המודעות. לאורך כל השנים היה עודף של מורים לחינוך גופני מבחינת קליטת המורים בתוך המערכת. בשנתיים האחרונות אנחנו נתקלים במחסור. מתי המחסור מגיע? בעיקר כשאתה צריך מורים למילוי מקום או שאמורים להחליף מורה במהלך שנת לימודים. כלומר נכון להיום, יש צורך בלהגדיל את כמות המורים במכללות, כי יש חוסר של מורים וזה אחד הדברים שצריך לטפל בהם לדעתי ב - - -

רגע, יש מחסור במורים לחינוך גופני?

לא, הוא אומר לך רק למילוי מקום.

יש היום מחסור במורים, אבל מילוי מקום זה אומר שבבית ספר שיצא מורה מסיבה כזו או אחרת ואין מורה שמחליף אותו - - -

זה לא מה ששמעתי.

אבל זה לא בכמויות גדולות, זה בכמויות מסוימות, אבל זו איזו שהיא מגמה שאני חושש ממנה ואני חושב צריך להגדיל את המכסות.

תודה. בסדר.

שנייה, הוא לא סיים.

עוד שנייה אחת. לגבי מורים לחינוך גופני, רק מורים לחינוך גופני מוכשרים, מוסמכים, שסיימו את הלימודים וסיימו שנת סטאז' ויש להם רישיון הוראה, יכולים לעבוד במערכת. אם יש כמה כאלה, שרידים אל ההיסטוריה, זה קיים ולצערי זה קיים בעיקר במגזר הערבי. זה קיים הרבה פחות במגזר היהודי ויש גם חוסר במגזר הערבי, כי בעיקר פחות מורות הולכות ללמוד את התחום הזה. זה דברים שצריך להתמודד איתם בלי שום קשר.

לגבי הנושא של מודעות. אני אתחיל מזה שהיום בהערכת תלמידים בחינוך גופני, בציון, מורה יכול לתת בונוס של 10% על פעילות גופנית נוספת שתלמיד עושה אחר הצהריים, כדי לעודד אותו ולהגביר לו את המוטיבציה לפעול אחר הצהריים.

עכשיו אני מבין למה הבן שלי לוקח לי 280 שקלים כל חודש.

דרך אגב, פעילות אחר הצהריים יכולה להיות גם פעילות שלא תעלה כסף, שילכו לרוץ, לצעוד, או כל תחום אחר, לאו דווקא חוג מסודר. ברגע שהוא עושה פעילות נוספת אחר הצהריים.

דבר נוסף, הנושא של ידע, הבנה ומודעות תוך כדי השיעור המעשי, נושא שנכנס כחלק מתכנית הלימודים בחינוך הגופני כדי להגביר את המודעות לפעול גם אחר הצהריים. התפקיד של המורים לחינוך גופני בשעות הבוקר, זה לדחוף את הילדים לפעול גם אחר הצהריים. לדחוף את אלה שהם בעלי פוטנציאל לספורט לקבוצות תחרותיות. את כל השאר, לעסוק. ואנחנו עושים הרבה מאד. דיברתם על זה, אנחנו עושים לא מעט פעילות כדי להגביר מודעות ולדחוף את הילדים לאחר הצהריים. הבעיה היא שאחר הצהריים הפעילות עולה כסף. זאת הבעיה ולא יעזור כלום. אם אנחנו נכניס את חוגי הספורט לתוך בתי הספר, נאריך את היום ונכניס את חוגי הספורט – ואני לא מדבר כבר על השעה השלישית והרביעית והחמישית – אם יהיה חינוך גופני או - - - זה מה שצריך להיות.

אם נכניס את חוגי הספורט לתוך בתי הספר, לא תלוי הארנק של האבא, אז אנחנו נראה את כל ילדי ישראל עושים פעילות גם מעבר לשיעורים.

מאה אחוז.

ואלה הדברים החשובים שצריך לחשוב עליהם, כי אתה מגביר מודעות, בסוף אתה מוצא את הילד, הוא רוצה ללכת ו - - -

ואין לו מענה.

והרשות המקומית אין לה את היכולת לסבסד את החוג שלו - - -

אם אני אגביר לו מודעות – לא כולם – אבל חלקם ייצרו לעצמם פעילות ספורטיבית.

אני חושב שללא שיעורי חינוך גופני ומה שנעשה, המצב היה הרבה הרבה הרבה יותר גרוע.

אין ספק.

זה ברור.

משרד הבריאות.

אפשר להמשיך את משרד החינוך?

מי הדוברת?

אני מחליפה את עירית לבנה. אני ממונה על הנושא של הבריאות.

איך קראתם לזה?

אפשרי בריא.

אפשרי בריא?

לא. קידום אורח חיים בריא.

בסדר.

כן חשוב לי לומר שמבחינת הדברים שנאמרים פה, כמובן הייתה פה הקצנה והיא מכוונת על מנת להתסיס. אני מברכת על הסקרים, למרות שאני לא מאמינה בסקרים הללו מסיבה אחת פשוטה. כאשר ישאלו ילד שנמצא בתנועת הצופים או בבני עקיבא האם אתה עוסק בפעילות גופנית, הוא יגיד לא. זה שהוא רץ לפעילות שלו, זה שהוא עשה הפעלה של משחק, מבחינתנו זו לא הייתה פעילות גופנית. הוא לא בהכרח יודע - - -

בהומור אני אומר. שואלים אותי תגיד לי, מה, אתה לא עושה פעילות גופנית לאחרונה? אני אומר להם אם תדעו כמה אני הולך בכנסת, הכל רחוק. האגף החדש, למליאה, לוועדות, אבל זה תירוץ.

זה גם טוב. כל דקה נחשבת.

אבל זה תירוץ, עזבי. לא לשם אנחנו מכוונים.

אני יכולה לומר לך שמבחינתי, כשאני מגיעה למשרד החינוך, למשרד שלי וכשאני מחנה במינוס 2 ואני מתעקשת לא לעלות במעלית אלא לעלות לקומה רביעית הלוך ושוב, הלוך ושוב, וכל ההליכה שלי - - -

זו מודעות.

כשאתה דיברת דרך אגב על מודעות, הבעיה היא לא המודעות אצלך, אלא זה העניין של מוטיבציה, הצורך. מה שאנחנו צריכים לעורר, בעיקר אצל הילדים שלנו, זה את הצורך בעניין. ומה שקורה בנושא של התכנית שלו של קידום אורח חיים בריא, שהיא מתחילה מהגן. זאת פניה לכל מוסדות החינוך שיוצא להם קול קורא, שמזמין אותם להגיש מועמדות להיות מוסד חינוכי מקדם אורח חיים בריא.

זה אומר שאני מפעיל בתוך בית הספר שלי תכניות שמעלות את המודעות ואת החשיבות לנושא של תזונה נכונה, היגיינה ופעילות גופנית, וכמובן עוד תחומים נוספים כמו הנושא של קיימות.

כל בית ספר יכול להצטרף?

כל בית ספר וכל מוסד חינוכי.

ומה זה דורש ממנו?

סליחה, כל מוסד חינוכי מתבקש להגיש מועמדות. ישנם מחוזות כמו המחוז שעליו אני ממונה – מחוז ירושלים ומנח"י - למשל מנהל מחוז ירושלים, מאיר שמעוני, לקח את זה כיעד מחוזי. זאת אומרת אתה רוצה להגיש מועמדות כמוסד מצטיין באחד מחמשת היעדים של המחוז, אחד היעדים זה קידום אורח חיים בריא.

זאת אומרת, אני כמנהלת בית ספר באה ואומרת אני רוצה לומר שאני שמה את הנושא הזה בתוך הכותרת שלי. יש לנו בית ספר שלי"ב. מה זה בית ספר שלי"ב – שילוב לימודי בריאות. אני רוצה להגדיר את עצמי כבית ספר מקדם אורח חיים בריא. התכנית הזאת קיימת בכל המקומות. זאת אומרת היא נמצאת במזרח ירושלים והיא נמצאת בכל מקום. לכל אחד יש זכות להגיש מועמדות ואנחנו אפילו פונים אליו ופונים למפקחים שיעודדו את מנהלי בתי הספר לעשות את זה.

מה שזה אומר, זה אומר כמובן שהם חייבים לעמוד בתקן של שעות חינוך גופני.

שזה אומר?

שזה אומר לפחות שעתיים של פעילות, של חינוך גופני שיש בבית הספר.

לכל כיתה.

אבל אני אתן לכם דוגמא. אחת הבעיות במזרח ירושלים, רוב המורים במזרח ירושלים הם לא בעלי הכשרה מוסמכת. אין לנו מספיק מורים. שנה שעברה בקורס מזורז הכשירו עוד 80 מורים, אבל זה משהו שחייבים לחשוב עליו כבר קודם.

אחת הבעיות למשל שאנחנו נתקלים בה זה התרבות בבית, וזה הדבר שאנחנו עובדים עליו מאד חזק בתכנית שלנו. כאשר בית ספר מגיש מועמדות, הוא צריך להראות כיצד הוא נוגע בכל מעגלי ההשפעה. אני נוגע בתלמיד, אני נוגע במורה, אני נוגע בהורים, אני נוגע בקהילה.

אנחנו מדברים על רשת ערים בריאות. ראש רשות מוזמן לבוא ולומר – אני רוצה לקדם את הרשות שלי כמקדמת בריאות. ואז זה אומר – אני משקיע משאבים מאד מאד משמעותיים כדי לקדם את הנושא הזה.

ככלל, אנחנו היום ממוקדים בדיון על פעילות גופנית. אין ספק שזה נושק לקטע של אורח חיים בריא. אין ספק. אני מכיר חלק מהתכניות של משרד החינוך. אנחנו מתקדמים היום בדיון בסוגיה של הפעילות הגופנית. תודה.

משרד הבריאות.

שלום, לירי פינדלינג, נציגת משרד הבריאות ואני מנהלת התכנית הלאומית לחיים פעילים ובריאים – אפשרי בריא, שכמו שהזכירה שלומית ניר טור ממשרד התרבות והספורט, זו תכנית שבעצם החלה בהחלטת ממשלה שבה שותפים משרדי הממשלה – גם התרבות והספורט וגם החינוך. בשנה הזאת אנחנו בעצם כבר נערכים לתכנית חומש לשנים הבאות בשותפות הזאת. אני אעדכן קצת גם בהקשר של משרד החינוך.

בין משרד החינוך ומשרד הבריאות למעשה יש החלטה שאותם בתי ספר מקדמי בריאות, שהזכירו כאן, שאנחנו באמת מאמינים שזאת הפלטפורמה הנכונה, המקצועית, שיכולה להיות הססטיינבל, לאורך זמן אחר כך ולייצר אפקט משמעותי, הוא בעצם יהיה יעד של משרד החינוך, שכל בתי הספר יהיו כאלה, שזה יהיה תנאי סף לבתי הספר. כלומר, אם היום אנחנו מדברים על משהו כמו סדר גודל של 700 בתי ספר מקדמי בריאות שזכו בעצם להיות בתי ספר מקדמי בריאות, עד שנת 2020, בהחלטה המשותפת הזאת אנחנו רוצים להגיע שכל בתי הספר, מה שאנחנו היום קוראים כוכב אחד, יעמדו בזה.

גם הסטנדרטים – וזה מאד רלבנטי לדיון היום – החשוב הזה, שאני באמת שמחה - - -

700 בתי ספר מתוך כמה?

בערך 5,000 בתי ספר. אז תראו, יש לנו בעצם אתגר מאד גדול, אתגר משותף מאד גדול, שגם עולה הרבה מאד משאבים של תמיכה, הכשרה ויכולת ליווי. כבר היום בתי הספר החדשים שניגשים להיות מועמדים לבתי ספר מקדמי בריאות, יש גם עלייה בסטנדרט, בגלל שאם נכנס חוק פיקוח על המזון, אז זה ברור לגמרי שבית ספר מקדמי בריאות לא יכולים להיות בית ספר מקדמי בריאות בלי שהוא עומד בחוקים כגון אלה.

הדבר שרלבנטי לדיון הזה הוא יעד תוצאתי שאנחנו מאד מאמינים בו, לאור זה שאנחנו באמת עוקבים בדאגה אחרי הבעיה של פעילות גופנית בקרב ילדים וגם מבוגרים, שאנחנו רוצים לראות תוספת של 90 דקות בשבוע לפחות, בכל בית ספר בשגרת יום יום של בית הספר. כלומר עוד לפני שאנחנו מקבלים החלטות או נעשות החלטות מאד משמעותיות גם ברמה התקציבית ושאני מניחה שיהיה על זה דיון, אנחנו גם מאמינים שגם לטובת אותם אלה שבאמת נעדרים משיעורי הספורט מסיבות כאלה ואחרות, העיסוק בפעילות גופנית שזה כולל ריקוד ותנועה ומשחק ודברים נוספים, צריך לשלב אותו בשגרת היום היום בצורה מסודרת, מערכתית. ואז הדרישה תהיה 90 דקות בשבוע בבתי הספר.

בתי הספר מקדמי הבריאות, יש 700 כאלה, אם אנחנו רוצים להשקיע בעוד 4,300 - - -

מדובר במיליונים.

רגע, זה עניין של הרבה כסף. השאלה, אם אנחנו מודדים את ה-700, האם יש אחראי, האם יש מישהו שמודד לדוגמא אחוזי שומן? הרי זה לא הבעיה. אם כבר משקיעים הרבה כסף, אפשר לבדוק האם זה עובד, לפני שהמדינה תשקיע עוד מיליארד שקלים על זה וזה בסוף לא יעבוד וזרקנו את הכסף לפח.

כן, יש בזה מחקר מלווה?

בדיוק. זה מאד חשוב.

אני כן רוצה לציין שכאמור התכנית הזאת כוללת סביבה רלבנטית נוספת שבה התכנית היא להשקיע יותר וזה הרשויות המקומיות, שהממשק ביניהן לבין מוסדות החינוך הוא מאד מאד עקרוני וקריטי, כי הוא בעצם אחראי גם על המתקנים, על המקום והוא באמת גם הגשר למה שקורה אחר הצהריים ובמתנ"סים ובכל הדברים האלה.

כאן באמת, אדוני יושב הראש, אני חושבת שדרשת נכון ממשרד התרבות והספורט, שההשקעה לקדם את התכנית – אפשרי בריא ברשויות המקומיות – כולל רשת ערים בריאות שמשרד הבריאות תומך ובאמת התנאי הזה שהרשויות המקומיות יפעלו ביחד לקדם את הפעילות הגופנית של כלל התושבים וגם של התלמידים, הוא באמת משהו שצריך לדרוש ממשרד הספורט, בגלל שהתכנית היא באמת לעשות את זה במשותף ונכון להיום אנחנו עדיין לא יודעים את גודל המחויבות.

תודה. אמנם אני ועדת חינוך, אבל אני אתן לך טיפ, משרד הבריאות, ותעבירי את זה הלאה. כמו שעשיתם ערים בריאות, תעשו מקום עבודה בריא.

אז זה הדבר הבא. הסביבה הבאה.

שמקומות העבודה יאפשרו פעילות גופנית.

אז תיכנס לאתר אפשרי בריא בעבודה ותראה.

טוב. מכללת וינגייט.

אבל כבוד יושב הראש, אתה חייב לשמש דוגמא. תתחיל לעשות פעילות גופנית בעצמך.

בפרישה. את כל התירוצים שלי אני זורק לפרישה.

הוא סתם, יש לו תירוצים.

הוא עושה כושר גופני וורבאלי, זה בסדר.

וורבאלי. לא מספיק אבל. זה שוחק את השיניים, אבל לא מחזק את השרירים.

על מקומות העבודה וזה מקום העבודה שלך, אדוני יושב הראש. אנחנו נותנים הרבה מאד עצות, באמת איך אתה משלב את זה במקום העבודה.

מקום העבודה, כוכבית. איך אמרת, כוכב אחד? לתת כוכביות ולדרג מקומות עבודה כבריאים. תודה.

כן, נכון. בערך. אז את הדיון הבא נעשה גם על זה.

תודה. בבקשה, מכללת וינגייט.

פרופסור רוני לידור, נשיא המכללה האקדמית בוינגייט. ראשית אני רוצה לברך מאד על הדיון הזה. אני חושב שזה דיון יוצא מן הכלל. מאד נעים להיות פה ואני מקווה שזה לא יהיה דיון ראשון בעקבות כתבה עיתונאית כזו או אחרת - - -

גם הדיון אתמול היה נעים?

כן. זה יחסי. הכל יחסי.

אתמול היה דיון - - -

לא, עזוב, עזוב. אל תענה. תחזור.

שלא ישנתי בלילה וכנראה אני לא אישן עוד כמה שבועות.

תתאר פוזיטיבי.

שלוש נקודות קצרות. ראשית מירב, אני חושב שצריך לעשות הבחנה ברורה בין חינוך גופני לספורט. חינוך גופני זה מקצוע שנלמד בבית ספר והוא מקצוע שמעוגן בליבה של משרד החינוך. זה מקצוע שמיועד לכל תלמידי בית הספר. לילד הנמוך ולילד הגבוה ולילד הרזה ולילד השמן ולילד האיטי ולילד המהיר. לכאורה לא צריך להיות שום קשר בין חינוך גופני לספורט. לכאורה אני אומר. אסור לנו לערב בין שני התחומים הללו.

ספורט הוא למצטיינים בלבד, הוא לכאלה שרוצים לפתח יכולת הישגית. מה שכן, אני חושב שכן צריך לעשות קשר בין חינוך גופני לפעילות גופני. זה כן.

שנית, שמעתם פה על פרויקט זוזו. פרחי ספורט. אפשרי בריא. קידום בריאות. ערים בריאות ועוד כהנה וכהנה פרויקטים. כבוד יושב הראש, אני חושבת שבמדינת ישראל יש יותר מדי פרויקטים.

סיסמאות.

כל כמה שנים יש איזה רעיון של איזה פוליטיקאי כזה או אחר, מפתחים איזה פרויקט, משקיעים בו מיליונים של שקלים, מאות מיליונים.

אני אגלה לך סוד. אתה בא מהאקדמיה, נכון?

כן.

אני אגלה לך סוד. הפוליטיקאי ההוא, שנאמר עליו שזה זה, ישב מאחוריו איזה שהוא פרופסור שדחף לו את הרעיון הזה של הפרויקט.

יכול להיות, אני לא אומר, יכול להיות, אבל לדעתי - - -

הוא לא חלם בלילה וקם ועשה מה שעשה.

יש ריבוי של פרויקטים במדינת ישראל והפרויקטים האלה הם זמניים.

נקודה שלישית, אני חושב שחלק גדול מהתקציב הזה שיש במדינת ישראל, יכול להיות מנותב להוספת שעה שלישית בחינוך גופני, שהוא מיועד לכל התלמידים בבית הספר, החל מכיתה א' עד שמינית. זה שאין כסף - - -

השעתיים לא הצליחו להביא את זה, אז שעה שלישית תצליח להביא את זה?

אבל חברים יקרים, כולנו מבינים שלפעילות גופנית היום יש תרומה גם לבריאות הפיזית שלנו וגם לבריאות המנטאלית. ואתה אמרת משפט נורא חשוב, זה משפט שאני כועס על אמא שלי, בת 82 - - -

אל תכעס עליה.

אמא שלי שתחיה - - -

אין לך את הזכות.

היא התחילה לעשות הליכה. למה? כי בגיל 70 פלוס מצאו לה משהו בריאות ואמרו לה איך זה שכל החיים לא עשית כלום ופתאום היא קנתה נעלי ספורט והתחילה ללכת.

טוב מאוחר מאשר בכלל לא.

אני כועס על זה ששלחו אותי לג'ודו ולא לכדורגל, אתה מבין?

והנקודה הרביעית – יואל, זה בשבילך – אין לך מושג כמה אתה צודק.

תראה, לא ידעו איך.

גם אנדי רם רצה להיות שחקן כדורגל ושמו אותו בטניס.

רצו להרביץ לך, לא ידעו איך להרביץ, שלחו אותך לג'ודו.

אבל תבין כמה טמאע יואל. גם ספורטאי אולימפי, גם מוביל בסקרים, גם חבר כנסת ועכשיו הוא רוצה כדורגל. כמה אתה רוצה?

אבל אנחנו לא מאמינים בסקרים.

יש דברים שהם רק של זוהיר.

נקודה אחרונה. זה בשבילך, יואל. אין לך מושג כמה אתה צודק. אין מחקר אחד במדינת ישראל - ואני איש מחקר - אין מחקר אחד לא על זוזו ולא על אפשרי בריא ולא על כל פרויקט אחר – מחקר מעקב מסודר, שיספק מידע בדיוק לשאלות שלך. האם למשל זוזו, פרויקט לכאורה נהדר, האם יש לו איזה בנפיטס? האם הוא טעה? האם הוא עשה? אין עבודות מחקר מסודרות על הפרויקטים האלה.

ייאמר לשבחם של אלה שכרגע מנהלים את פרחי הספורט, שהם כרגע התחילו לעשות מחקר - - -

אז למה אתם לא עושים? אתם בוינגייט, אתם - - -

צריך לבקש מהם לעשות את זה.

לא, לא, לא, לא. הרמת להנחתה מאתמול, מהדיון שהוא לא אהב אתמול. אחד הדברים, זה בדיוק מה שהם רצו, שהמכון הלאומי לספורט וינגייט שיוקם, יעשה מחקרים יזומים. ואתה יש לך חופש אקדמי, אני לא יכול להכריח אותך לעשות. בא לך – תעשה מחקר על זוזו, לא בא לך – לא תעשה. המכון הלאומי ייזום, או יכול להיות שמשרד הבריאות יבקש ממנו לבחון.

חבר הכנסת מרגי, עד המשפט הזה זה היה אחד הדיונים הכי יפים שהייתי בהם.

נפלת, מה אני אעשה?

ונהנתי מכל רגע.

נפלת. הנה, בואו נחזור.

סטודנטים שלומדים בוינגייט - - -

דרך אגב,במדינת ישראל היום נערכים שלושה מחקרים על ספורט ובשלושתם אנחנו מעורבים.

אין משהו אחר. טוב מאד.

אבל ברור. למה שלא תהיו מעורבים?

אז למה - - - משהו אחר, כשיש משהו קיים?

לא, ידידי, מכובדי, בוא, אני אומר לך בכנות, אני לא לוקח את זה ל - - -

לא, לא, ואני לא רוצה לדבר על אתמול.

אין ספק. אני מסכים איתך. כשיוצאים לפרויקט חלק מהתקציב שלו, חלק מתכנית העבודה שלו, צריך לבחון אותו במהלך - - -

זה מחקר, מדידה והערכה.

ולקבל תוצאות. אני מקווה שזה לא קיצוני כמו שאמרת, אבל אני מקווה שאכן אחרי כל פרויקט כזה יש את התפוקות.

יש לי שאלה קצרה לרוני בהמשך לדבריו. מבחינת הבוגרים שלך, מי שסיים את המכללה, המורים לחינוך גופני, אתם בודקים מי השתלב בשוק העבודה? מי כן נכנס לעבוד במערכת החינוך? לבדוק באמת האם יש עודף מורים או שיש ביקוש?

השמה.

כן, השמה. כי כשאני עבדתי עם משרד החינוך על מענק ההתמדה, זה כמו מענק היובל למורים עולים, אז אמרו לי שחינוך גופני זה לא מקצוע דרוש. פה אני שומע שכן.

מתי זה היה? לפני כמה זמן?

לפני שנתיים.

אז זה היה נכון.

אז אני רוצה להבין האם במכללה כל הבוגרים שלכם משתלבים או איך זה עובד?

שני דברים. הנתונים שיש לנו מראים שכ-70% מהבוגרים, 70%-75% מהבוגרים שלנו מגיעים לבתי ספר. הנחת העבודה שמגיעים יותר לבתי הספר. אתה יודע שיש בתי ספר שהם לא ת"פ של משרד החינוך, אז אין לנו את המידע הזה.

לגבי הסוגיה של מחסור במורים לחינוך גופני. בשנתיים האחרונות בלבד, יש לנו יותר ויותר עדויות שחסרים מורים לחינוך גופני. רק בשנתיים האחרונות. עד השנתיים האחרונות המצב היה בסדר גמור.

תודה.

פעם היה בבאר שבע, בילדותי, בית הפועל. הוא הכשיר מורים לחינוך גופני, עד שמכון וינגייט נהיה כמעט הבלעדי. הוא נסגר.

המכללה האקדמית.

כן, אנחנו צריכים להקפיד בין המכון למכללה.

אנחנו עדיין תקועים, מכון וינגייט.

דרך אגב, יש 5 מכללות לחינוך גופני בארץ.

מכירים, מכירים, תאמין לנו.

בבקשה, אדוני.

טוב, קודם כל קוראים לי איתי גוטלר ואני עובד בעמותת מהיום, הפורום לאורח חיים בריא.

מה זה "מהיום"?

מהיום עשו כאן את היום המיוחד של מניעת סוכרת.

נכון. אנחנו רוצים להודות גם לחברת הכנסת בן ארי, שגם ניהלה את הדיון וזה היה גם - - -

סוף סוף דיון אחד היא לא אמרה אני, אני, אני, וקרדיט נתת לה פה.

כי אני רגילה. אני אומר ישר, רק שאפילו לא דיברתי על זה.

אתה מבסוט, עוזר לה.

אבל אני באתי לתת לך קרדיט גדול על הנושא של התקנות של החוק לפיקוח על איכות המזון בבתי הספר.

אתה לא יודע איזה צרות זה עושה לי.

ולצערי הרב אני - - - על הרביזיה הזאת, וזה חוק שחייבים להעביר אותו.

הנה, תיקח את זה. אני נחוש בדעתי להעביר אותה.

אתה תעביר את זה גם.

למרות כל בעלי האינטרסים.

מי הגישה את הרביזיה?

מי הגיש את הרביזיה באמת?

יש איזה שדלן שהוא לא מוכר כשדלן, שיש לו עסק פרטי בהזנה, שישב פה ואמר שזה יקשה על הישיבות.

מהישיבות משהו.

אה, אייכלר אמר?

לא, לא. איזה אחד, לא משנה, הוא לא כאן, אני לא אגיד את שמו, אבל בפרוטוקול הוא מופיע. רק הוא לא אמר שיש לו גם עסק של קייטרינג והוא חימם את חברי הכנסת להגיש רביזיה. נתתי להם שבוע להתמודד עם זה.

בסדר. ברווחה אנחנו - - -

אנחנו מחויבים לבריאותם של ילדי ישראל.

בסדר גמור. אני לא רוצה להכביר במילים, כי דיברו פה הרבה על נושא כמות השעות של חינוך גופני בבתי הספר. אנחנו עובדים בנושא הזה יחד עם ד"ר אורי שפר, שהיה בעבר סמנכ"ל משרד התרבות והספורט. עולה -ללא קשר להעלות הנכונות בעיני שעלו פה, על איכות השיעורים - שיש מחסור בכמות השעות. אני יודע שגם חבר הכנסת רזבוזוב עוסק בנושא הזה וגם מקדם חקיקה בעניין.

אני פונה פה למשרד החינוך בנושא הזה. אנחנו ביקשנו דרך שר הבריאות גם פגישה עם שר החינוך בעניין הזה והוא בעצמו, כשר הבריאות, פנה לשר החינוך בנושא הזה. אין ספק שיש פה עלויות ואנחנו נירתם, רק צריכה להיות איזו שהיא כוונה או לפחות תחושה שיש כוונה מצד שר החינוך להילחם על העניין הזה. ואם צריך לעשות לזה מאבק, כמו שעשינו על העניין של התקנות של החוק של הפיקוח על חוק המזון, אנחנו נעשה את זה גם.

יש מחסור היום בכמות של שיעורים לחינוך גופני בבתי הספר. אין ספק שזו עלות משמעותית, אבל שעה אחת, כמו שנאמר פה, זה כן משהו שהוא משמעותי ודרמטי ואנחנו רוצים לקדם את זה.

זה תוספת של 50% מהקיים.

בסדר. הקיים הוא נמוך מאד ואפשר לקחת, אפרופו, לא יקרה דבר נורא אם תורד שעה מנושא אחר למשל לצורך העניין. אם אומרים שחינוך גופני זה דבר חשוב, אז זה דבר חשוב.

בבקשה.

רות דיין מדר, מרכז שלטון מקומי. אני רוצה לומר שאנחנו היום מכים על חטאי העבר וממשיכים לנקוט בחטא היוהרה ואני אסביר את עצמי.

זה חייב הסבר.

משרד התרבות, הספורט, משרד החינוך, התרבות, הספורט והמדע היה משרד אחד והמשרד פוצל, ומרגע שהמשרד פוצל אין שני דברים. אין מדיניות משותפת בין חינוך לספורט ואין בינוי של אולמות ספורט בבתי הספר. אז איפה הילדים יתאמנו?

אני אתן דוגמא. הוקמה המועצה הלאומית לספורט. משרד החינוך לא יושב שם. יש להם גם תקציבים וגם תפיסת מדיניות בנושא של ספורט. הם הרי מחנכים את הילדים שלנו מהגילאים הצעירים לספורט. הם לא יושבים שם. ביקשנו מהמשרד - עוד בתהליכי החקיקה - תכניסו את משרד החינוך כשותף גם לתקצוב הנושא - - -

זה - - -

לא, אגו. יוהרה. גם היום אנחנו נמצאים בחקיקה של המכון הלאומי למצוינות בספורט. לא חושבים לרגע שאולי משרד החינוך יכול להוסיף מהידע המקצועי שלו, מהמחקרים שהוא עשה לתחום הספורט. גם לא חשבו שהרשויות המקומיות יכולות להועיל, למרות שהן, כבר מגילאי 4, דוחפים את הילדים לספורט, מתאמנים במתקנים של הספורט. לאחר מכן המאמנים שסיימו את הלימודים באים לעבוד אצלנו, אבל לא חושבים לעבוד בשיתוף פעולה עד הסוף. ולכן אני חושבת שאנחנו הולכים אחורה במקום קדימה.

אנחנו כמרכז שלטון מקומי חושבים שני דברים. אחד, שצריכה לצאת קריאה על ידי הוועדה, שתתקיים עבודה משותפת עד כמה שניתן בקביעת מדיניות וגם בביצוע בפועל בתקציבים, בין משרד החינוך לבין משרד הספורט. אנחנו מוכנים להיות שותפים בשולחנות האלה. כשמדובר על שבילי הליכה, אז זה הרשויות המקומיות. כשמדובר על שבילי אופניים, זה רשויות מקומיות. כשמדובר על פתיחת אולמות אחר הצהריים, שהגיעה דרישה ממשרד הבריאות, הרשויות המקומיות התגייסו לסוגיה הזאת.

בתכניות הלאומיות של פרחי ספורט אנחנו שותפים במימון. אנחנו מבצעים את זה בפועל. תכניות אפשרי בריא, תכניות של קידום בריאות בתוך בתי הספר – הרשויות המקומיות שותפות ומטמיעות את המדיניות הזאת ואת תפיסת העבודה הזאת. ואני אומרת בואו נשתף פעולה.

מתקני רחוב לא הזכרת.

מה לא אמרתי? מתקני כושר. אנחנו מחויבים לעמוד בתקנים של מתקני הכושר האלה, שהילדים יגיעו לפארקים וילכו לפארקים טובים.

תודה. אני חושב שההערה שלך הייתה במקום. כשאין עבודה מערכתית עם כל המשרדים, ככה זה. יש הרבה כסף. כל אחד משקיע וצריך לתכלל את זה. צריך ראייה אחת כוללת שדוחפת קדימה.

בבקשה גברתי.

ד"ר סימה זך, ראש בית הספר לחינוך במכללה האקדמית בוינגייט.

אה, לא לוינסקי? בבקשה.

מתחת לחגורה. בסדר.

אני רוצה להוסיף איזה שהוא נתון שלא עלה כאן היום.

אני מנסה להדליק אתכם ששם, אבל בסדר.

איזה שהוא נתון להוסיף שלא עלה כאן בדיון הזה, וזה שכבר מאמצע שנות ה-90, ארבעה הארגונים המובילים בעולם, שאחד זה ה-AHA, ה-American Heart Association, ארגון הלב האמריקאי, והאמריקן קולג' של ספורט מדיסין, שזה הארגון השני ושר הבריאות האמריקאי שעושה הרבה מאד מחקרים ומפיץ המלצות וה-WHO, שזה ארגון הבריאות העולמי. ארבעת הגופים האלה כבגר לפני 20 שנה הוציאו המלצות לגבי מה הוא המינון של הפעילות הגופנית שראוי שכל ילד מגיל שנתיים ומעלה יעשה.

ומה הוא המינון? אני לא קראתי את המחקרים האלה.

60 דקות ביום.

זה לא רק מחקר אחד, כבר נעשו - - -

בסדר, אבל כמה.

ההמלצות מדברות על 60 דקות ביום במצטבר, שאפשר אפילו לחלק אותן לכמה חבילות של אפילו עד 10 דקות. חמש פעמים 10 דקות.

את מכירה את הסטנדאפיסט קטורזה?

בטח. אוהבת אותו.

את יודעת, הוא טוען שאשתו מתזזת אותו כל הזמן. 60 דקות זה לא מספיק.

לא, אבל זה המינימום. נכון, לא רק שזה לא מספיק, כי אנחנו יודעים היום שהתופעה הזאת שנקראת אורח חיים ישבני, פאסיביות, זה אומר שלא מספיק אפילו שאתה עושה 60 דקות ביום.

אהבתי את המינוח.

מעניין מה אתה עושה בשאר היום ואנחנו יודעים ששאר היום החברה שוכבים עם הטלפון הנייד או עם המחשב.

מסתבר שאין רק קיבעון מחשבתי, יש כאן גם קיבעון בגוף.

כן, קיבעון בגוף. אז זה לגבי מינון. אז כשחבר הכנסת רזבוזוב הציע שעת פעילות חינוך גופני נוספת בבית ספר - - -

לפחות אחת.

לפחות, אז אני לא רואה בזה מהפכה. אני חושבת שאם עושים איזה שהוא שינוי, אז ללכת קצת יותר אפילו לכיוון מה שאנחנו כבר יודעים 20 שנה, שהוא עדיין אפילו לא המינון, אבל נסתפק בזה בשלב הראשון. אולי נסתפק בזה אפילו. אני לא בטוחה.

ניקח בחשבון עוד כמה מרכיבים, אחד שחינוך גופני בבית ספר זה חינוך, זה הקניית ידע, זה הקניית הבנה וזה הקניית הרגלים, שלא רק לילדים בזמן היותם ילדים בשיעורי החינוך הגופני, אלא שיוכלו לעשות את זה ויידעו גם מה הם צריכים לעשות אחר הצהריים, אם זה במסגרת מכוונת או אם זה באופן עצמאי, ולא רק בשעות אחר הצהרים, אלא זה להקנות להם הרגלים לאורח החיים.

הדבר השלישי הוא שאנחנו יודעים, כמו שאמרת חברת הכנסת מירב בן ארי, שאפשר לחנך את ההורים באמצעות הילדים, כמו שבזמנו חינכו. הדוגמא המפורסמת ביותר היא – שמור על פרחי ארצנו.

פרחי הבר.

פרחי הבר. זאת אומרת שילדים מחונכים גופנית ושצורכים את הפעילות הגופנית בשעות אחר הצהריים, משרים על המשפחה את המודעות הזאת, את הצורך הזה, את ההבנה והחינוך הוא לא בא רק מההורים לילדים, הוא גם מחלחל בכיוון השני.

זה נכון מאד.

תודה. אני רוצה לסכם.

כל מה שאמרנו כאן היום זה לא רק הורים, לא רק הילדים, לא רק משרד החינוך, לא רק משרד הבריאות, לא רק משרד התרבות – זה כולם. הכל מכל כל חייב לקרות.

בבקשה, משפט.

משפט. אני יודע שאתם רוצים לסיים. מה שמדאיג זה שככל שעברו שנים, המצב ילך ויחמיר. כי ככל שהטכנולוגיה תמשיך ותתפתח, בסופו של דבר שיעור החינוך הגופני זה יהיה השיעור היחיד – ואני כבר לא מדברת על החלק של הבריאות והפעילות הגופנית. אני מדבר אפילו על הדינאמיקה החברתית והנושאים של ערכים. כלומר, מה שחבר הכנסת יואל רזבוזוב מוביל, לפחות עוד שעה בשבוע, צריך להיות חינוך גופני יום יום, כי זאת תהיה השעה היחידה שילד בכלל יפעל. אלא אם כן נצליח לממן את כל מה שקורה אחר הצהריים, ולא נצליח, לפחות נממן את זה בבוקר.

מר גיא דגן, לא יצויר שמחר אני שר החינוך החלטתי להוסיף שעה של חינוך גופני. אנחנו נקבל שעה אותו דבר ממה שיש?

גם בשעה השלישית מבחינתי אנחנו נלך על משהו אחר, כי השעתיים חינוך גופני זה שעתיים שכמו שד"ר סימה זך אמרה, של חינוך גופני. זה לא ספורט כמו שנאמר כל הזמן, זה הנושא של הקניית מיומנות. שם נוכל ללכת על יותר בחירה והרבה מאד דברים נוספים.

לדוגמא, כשדיברנו על זוזו, בזוזו - זו השעה השלישית לילדי כיתות ה'-ו' - מחלקים את השנה לשלוש תקופות וכל תקופה תלמיד מקבל תחום ספורט אחר. משחקים של פעם, הרבה מאד דברים נוספים כדי להוציא אותו בחזרה לרחובות ולפעול. אנחנו צריכים להתמודד עם כל העניין הטכנולוגי הזה רק בדרכים האלה וזה ילך ויחמיר והדיון הזה הוא מאד מאד משמעותי והכוח בידיכם לעזור לנו.

תודה רבה.

מאה אחוז. אל תספר לאף אחד, כי אני הייתי אלוף בקלאס בשכונה.

אנחנו מברכים. זה טוב מאד. אנחנו ממליצים.

והרבה שעות השקעתי בכך.

זה נקרא משחקים של פעם וזה היה טוב.

את צוחקת אה? טוב, זה מה שהיה לנו לשחק. או תחרות שיצרנו לעצמנו במשחקים. טוב, רבותי. הלוואי עלה שרוב הדיונים יהיו מהסוג הזה. היה לי דיון קשה עם קלינאי התקשורת הבוקר.

הוועדה מודה לחברי הכנסת המציעים ולאורחים שהגיעו לדיון.

הוועדה קוראת למשרד החינוך ולמשרד התרבות והספורט לצאת במסע פרסום שיביא לתודעת הציבור את חשיבות הפעילות הגופנית.

הוועדה קוראת למשרד התרבות והספורט להכין תכנית לאומית לאורח חיים בריא ולשתף בתכנית זו, כפי שאמרו כאן, את משרד האוצר, משרד החינוך, משרד התרבות והספורט, מרכז השלטון המקומי, המועצה להסדר הימורים.

הוועדה קוראת למשרד החינוך ולמרכז שלטון מקומית לפתח מתקני ספורט גם בשעות אחר הצהריים. למה משרד החינוך? משרד התרבות.

גם וגם.

משרד התרבות.

התרבות והספורט.

התרבות. לפתוח. ומשרד החינוך. אני קראתי לפתח.

הפרוטוקול יוצא גם לשר ולמנכ"לים?

בוודאי. אמרו לך שאנחנו מזוכיסטים, מקיימים דיוני סרק רק כדי שזה יישאר כאן?

והם צריכים להגיב גם.

הם מגיבים ואנחנו עוקבים אחרי זה.

הוועדה קוראת למשרד החינוך ולמרכז שלטון מקומי לפתוח את מתקני הספורט גם בשעות אחר הצהריים והערב לשימוש הציבור הרחב ללא תשלום.

הוועדה קוראת למשרד הכלכלה – למרות שהם לא כאן ולמרות שאני ועדת החינוך – לעודד מקומות עבודה להגברת מודעות לצורך פעילות גופנית ולאפשר פעילות גופנית במקומות עבודה.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לשקול תוספת – זה בגלל ההתחייבות שנתת לי על השעה השלישית. הוועדה קוראת למשרד החינוך לשקול תוספת של שעת חינוך גופני נוספת.

הוועדה קוראת למשרד התרבות לעודד - - -

למה לשקול? להוסיף.

לעודד רשויות מקומיות במבחני תמיכה להנגשת פעילות גופנית לבני הנוער בשעות הפנאי.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:16.