הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 409

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, י"ב בטבת התשע"ז (10 בינואר 2017), שעה 13:00

1. זריקתן של אם יחידנית עם שתי בנותיה הקטנות לרחוב מדירת דיור ציבורי, של חה"כ איציק שמולי

2. זריקתן של אם יחידנית עם שתי בנותיה הקטנות לרחוב מדירת דיור ציבורי, של חה"כ אורלי לוי אבקסיס

3. זריקתן של אם יחידנית עם שתי בנותיה הקטנות לרחוב מדירת דיור ציבורי, של חה"כ קארין אלהרר

4. זריקתן של אם יחידנית עם שתי בנותיה הקטנות לרחוב מדירת דיור ציבורי, של חה"כ אורן אסף חזן

5. זריקתן של אם יחידנית עם שתי בנותיה הקטנות לרחוב מדירת דיור ציבורי, של חה"כ אילן גילאון

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

יעקב אשר

איילת נחמיאס ורבין

נורית קורן

קארין אלהרר

אורלי לוי-אבקסיס

אילן גילאון

אורן אסף חזן

איציק שמולי

רות מנע - סגנית מנהל מינהל לסיוע בדיור, משרד הבינוי והשיכון

אורי בר חיים - מנהל אגף נכסים וחברות, משרד הבינוי והשיכון

מעין נשר - רכזת שיכון באגף תקציבים, משרד האוצר

יובל טלר - רפרנט שיכון באגף תקציבים, משרד האוצר

חגי רזניק - יועץ השר גלנט

ראובן קפלן - מנכ"ל, חברת עמידר

הגר שרן - מזכירת החברה, חברת עמידר

שני ישראלי - ראש אגף דוברות והסברה, חברת עמידר

יוסף אבוטבול - סמנכ"ל תפעול, חברת עמידר

יובל פרנקל - מנכ"ל עמיגור, חברות משכנות

מעיין הדס - סטודנטית פורום דיור ציבורי, פורום הדיור הציבורי

מרצדס סיגאוי - פעילה חברתית, פורום הדיור הציבורי

מיכה רחמן - חבר הפורום, פורום הדיור הציבורי

רוני שנער - סטודנטית לעו"ס, פורום הדיור הציבורי

שמש גולן - מנהל מחלקת טיפול בפרט, חב' חלמיש, חברות משכנות

גרשון אגסי - נהג מנכ"ל עמידר, חברות משכנות

מימון אמסלם - פעיל חברתי, פורום הדיור הציבורי

אתי חן-זקן - חברה בפורום, פורום הדיור הציבורי

רבקה כהן בנלולו - פעילה חברתית, פורום הדיור הציבורי

כרמן אלמקייס עמוס - פעילה, פורום הדיור הציבורי

אופירה ועקנין - פעילה, פורום הדיור הציבורי

עידית לוי - פעילה, פורום הדיור הציבורי

יענה משה אהרון - פעילה, פורום הדיור הציבורי

מיכל שליאכטר - סטודנטית עבודה קהילתית, פורום הדיור הציבורי

מירי אבוטבול - מנהלת צוות, פורום הדיור הציבורי

בתאל אברג'יל - מנהלת חשבונות, פורום הדיור הציבורי

יפעת דבש - פעילה חברתית, פורום הדיור הציבורי

שרונה אוחיון - דיירת דיור ציבורי, פורום הדיור הציבורי

רבקה בן יאיר - זכאית לדיור ציבורי, פורום הדיור הציבורי

עזריאל גהסי - דייר בדירה של עמידר, שפונה מביתו לפני כ-3 שבועות ללא צו בית משפט, שונות

דני גיגי - פורום הדיור הציבורי

מתן צדיק - שדלן/ית

לאה ורון

יפעת קדם

1. זריקתן של אם יחידנית עם שתי בנותיה הקטנות לרחוב מדירת דיור ציבורי, של חה"כ איציק שמולי

2. זריקתן של אם יחידנית עם שתי בנותיה הקטנות לרחוב מדירת דיור ציבורי, של חה"כ אורלי לוי אבקסיס

3. זריקתן של אם יחידנית עם שתי בנותיה הקטנות לרחוב מדירת דיור ציבורי, של חה"כ קארין אלהרר

4. זריקתן של אם יחידנית עם שתי בנותיה הקטנות לרחוב מדירת דיור ציבורי, של חה"כ אורן אסף חזן

5. זריקתן של אם יחידנית עם שתי בנותיה הקטנות לרחוב מדירת דיור ציבורי, של חה"כ אילן גילאון

אנחנו פותחים את הדיון. דיון מהיר של 5 חברי כנסת בנושא: זריקתן של אם יחידנית עם שתי בנותיה הקטנות לרחוב מדירת דיור ציבורי, של חבר הכנסת איציק שמולי, חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס, חברת הכנסת קארין אלהרר, חבר הכנסת אילן גילאון וחבר הכנסת אורן חזן.

אדוני היושב-ראש, זכיתי להצטרף להצעה לדיון מהיר שהגישו חבריי חברי הכנסת. אדוני היושב-ראש, בוועדה לביקורת המדינה אנחנו דנים מספר רב של פעמים בעובדה שיש הרבה מאוד דירות של הדיור הציבורי שמסיבות כאלו ואחרות חולקו כשלל לכל מיני. יש דירות שבהן נפתחו מועדוניות, ישיבות, בתי כנסת. מדובר בכל מיני מטרות ראויות וחשובות, אבל בואו נזכור לשם מה התכנסנו, למה מלכתחילה נועדו הנכסים האלה. הנכסים האלה נועדו לדיור הציבורי. במסגרת הדיונים שקיימתי בוועדה לביקורת המדינה, הגעתי לשלב התחנונים, ביקשתי שיפנו את זה, שימצאו דיור חלופי למטרות הטובות האחרות.

בוודאי במקומות שיש מחסור.

בדיוק. בטח במקומות שיש מחסור. המקרה שלגביו הוגשה הבקשה לדיון מהיר הוא מקרה מזעזע, אין אחר מזה. אני אשמח, אדוני, אם תאפשר להראות את הסרטון בן פחות מדקה, לראות את הזוועה.

אני מאפשר.

מדובר בצעירה עם מוגבלות קוגניטיבית. היא נאסרת באזיקים באמצע פינוי מדירה. נשברו לה השיניים. לאן הגענו? משרד השיכון, ייאמר לזכותו, פועל בעניין כדי לפנות, אבל אני מצטערת לומר, לא מספיק מהר. אסור שנגיע למקרים האלה. מה קרה לנו כחברה? אתם מפנים, שזה בעצמו עניין של עוול, באלימות? הדבר הזה לא מקובל, אסור שיהיה. לא רק שהם צריכים להתנצל, הם צריכים לפצות על כל הנזקים שנגרמו. צריך למצוא להם דיור. לא זורקים בן אדם לרחוב ואומרים לו: "תסתדר", יש קריטריונים במדינה, יש אנשים שזכאים, הזכאות קיימת להם. אם לא רוצים לתת את הדירה הזאת, תביאו דירה אחרת. לא זורקים משפחה שיש בה אדם עם מוגבלות. לא יקרה.

תודה, אדוני. אני לא רוצה להרצות את כל ה"אני מאמין" בנושא הדיור הציבורי, עשיתי את זה עד שהכחילו לי הידיים תכל'ס. ברור לגמרי שבסופו של דבר לא יהיה דיור ציבורי אם לא תהיה בנייה תקציבית. דירות צריכים לבנות. קורת גג צריכה להיות חוק יסוד במדינת ישראל, לכן אנחנו מגבשים משהו שנקרא "housing first".

אני רוצה להידרש להבטחה של שר השיכון הנוכחי על כך שלא יפונה אף דייר מהדיור הציבורי. רק על כך בלבד. אני אפילו לא אומר שמדובר באנשים עם מוגבלות, בילדים עם מוגבלות. ההבטחה הזאת איננה מקוימת. זה שיש השמשה של דירות למטרות טובות זה יפה מאוד, אבל אי אפשר לתקן עוול אחד בעוול שני. איך אומרים לנו? אנחנו תנועה שמאדירה את הפעולה הקהילתית, עושה פעולות חשובות. תתכבד העירייה, תתכבד הממשלה, יתכבד משרד החינוך לעשות את הפעולות האלו לא בתוך הבתים הכל כך מועטים שיש לדיור הציבורי. זאת מציאות עבריינית של 13,15,20 שנים שבהן המדינה לא מקיימת את החוק של רן כהן לגבי הנושא של מחזור הכסף בתוך הדיור הציבורי.

תראו, חבר'ה, לא יעזור שום דבר, אפשר לדבר עד מחר בבוקר. אבא שלי היה אומר לי שבשביל שלא תהיה אבטלה צריך עבודה. על מה אנחנו מדברים? על מחיר למשתכן, על מחיר כזה או אחר. אני בעצמי כבר לא תופס את העניין הזה. צריך דירות. אני מדבר היום על דיירי הדיור הציבורי. אני יודע שלכל אדם במדינת ישראל מגיעה קורת גג. אני בוגר הדיור הציבורי, אדוני, הייתי במשפחה חד-ילדית. נכון שיש חד-הורית, אני הייתי במשפחה שהיא רק עם ילד אחד. מדינת ישראל, כשהיה לה הכי פחות, מצאה לנכון לתת לאנשים קורת גג. זאת הייתה תפישה לגמרי אחרת. חברתי שואלת מה קרה לחברה שלנו. מה שקרה לחברה שלנו היום זה שמי שמנהל אותה הם סוכני מכירות, אנשים ציניים שלא סופרים בני אדם, אנשים שרואים באנשים אחרים כלים, אינסטרומנטים. אנחנו נדרשים למקרה הפרטי הזה, אבל המקרה הפרטי הזה, לצערי, הוא חזון נפרץ, הוא קיים בכל מקום. לאן הגענו? זה יכול לקרות לכל אחד, חבל על הזמן. הבקשה כאן היא פתרון נקודתי. אנחנו מצטערים שאנחנו כל הזמן צריכים לכבות שריפות, אבל זאת המציאות. כשילד דופק לך בדלת ואומר לך: "אני רעב", אתה מכין לו סנדביץ', אתה לא מסביר לו על המהפכה. זאת המציאות כאן.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, ותודה לחבריי להגשה לדיון המהיר הזה. תראה, אנחנו נמצאים כמעט באופן קבוע בוועדה הזאת, בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בוועדה לביקורת המדינה, אבל הדברים לא זזים. אני מכירה את הכוח שיש לוועדה הזאת, אני מכירה את הכוח שיש ליושב-ראש של הוועדה הזאת. אני מבקשת את עזרתך. המקרים שבגינם ביקשנו פה את הדיון המהיר הם מקרים פרטניים, אבל הם מעידים על הכלל. אנחנו הגשנו את הבקשה בעקבות שרונה אוחיון. זה לפני הסיפור של בן-יאיר, אותה קשישה נכה עם הילדה עם תסמונת דאון. אנחנו היינו עדים בחג האורות לחושך אחד גדול. באה חברת עמידר לפנות בגשמים זועפים שיורדים על מדינת ישראל, בלי שיש תיאום בין משרד הרווחה למשרד השיכון ועמידר בנוגע לאותם פינויים. נזרקה אם חד-הורית עם 2 ילדות קטנות באמצע החג לרחוב. אין מסגרת לימודית, אין מערכת תומכת. פניתי לשר השיכון. אני חייבת לומר לחובתו ולחובתה של המדינה, כשרוצים לטפל בנושא הפרטני, מוצאים את הקולות, את הכוחות, לפעמים גם את התורמים כדי שיתגייסו. לא כל המקרים מגיעים לתקשורת.

הרוב המכריע לא מגיע.

בהחלט. במקרה יש לנו איזו שהיא בשורה זמנית, אני מקווה שהיא תהיה ארוכת טווח. בתווך גילינו את הפינוי של אותה אישה קשישה עם 74% נכות שיש לה ילדה עם תסמונת דאון. נכון, יגידו לך שאותן משפחות הן פולשות. למה הן פולשות? בואו נתחיל לפרוט את הדבר הזה. אני רק אספר לכם ששרונה אוחיון פלשה לדירה שהייתה ריקה במשך שנה וחצי. למה יש דירות ריקות? בן-יאיר רבקה והילה פלשו לדירה. דרך אגב, הן זכאיות של משרד השיכון. הן גרות בקומה רביעית, כאשר האימא היא עם הליכון, היא לא יכולה להתנייד. הן נעולות, כלואות שם. האימא, שבעצמה זקוקה לסיוע, היא העובדת הסיעודית של הבת שלה. כשבאים לפנות, צריך לשאול כמה שאלות הרות גורל: האם זה נעשה בשיתוף משרד הרווחה, האם היה שם עובד סוציאלי. אני אספר לכם מה עשו עם אותה ילדה. אזקו אותה באזיקים. אין זה משנה אם היא קטינה או לא, מדובר בילדה עם צרכים מיוחדים. אני פניתי לשר ארדן, הוא הזדעזע מהסיפור הזה. האם מישהו שהלך להיות שוטר במדינת ישראל תיאר לעצמו שהוא לא הולך להגן על החברה אלא הוא הולך לפגוע, הוא הולך לפנות את האנשים החלשים ביותר במדינת ישראל? יש את משטרת ישראל, אדוני היושב-ראש, כדי לפנות בכוח? כשרוצים לפנות 40 משפחות בגלל בנייה לא חוקית, כל המדינה על הרגליים. פינויים זה דבר קשה, לא משנה אם זה מחוץ לקו הירוק או בתוך הקו הירוק. הוא קשה שבעתיים כשמדובר באוכלוסייה מוחלשת ביותר במדינת ישראל - נכים, קשישים.

הוחמרו היום הקריטריונים כך שרק מי שנמצא בקצה הרצף יכול להיות זכאי. מרוב שהעלו את הקריטריונים נוצר מצב שיש אנשים שזכאים לשכר דירה אבל לא לדיור ציבורי. אמרו שאין מספיק דירות ציבוריות. נוצר מצב שדירות עמדו ריקות משום שלא מצאו את הלקוח הספציפי שלו מתאימה הדירה הזאת. המדינה הוציאה מיליארד 600 מיליון שקל כל שנה על השתתפות בשכר דירה. שנים אנחנו מדברים על הגמשת הקריטריונים. כשהתחילו לעשות את הגמשת הקריטריונים, ראו זה פלא, בחלק מהמקומות התור הצטמצם בצורה משמעותית. יש מקומות שהמדינה שומרת על השוכרים הציבוריים. איפה לא נעשו הגמשות הקריטריונים? בבאר שבע ובשדרות. הפינויים האחרונים הם של אותם פולשים בבאר שבע. אנחנו רואים שיש אוכלוסייה, שזאת אוכלוסיית הסטודנטים, שהמדינה, שמשרד השיכון שומרים עליה יותר מאשר על האנשים החלשים ביותר בחברה. אני בעד הסטודנטים, אבל לא ייתכן שבדירות של דיור ציבורי - 55 בבאר-שבע ו-55 בשדרות - השוכרים יהיו סטודנטים. הייתי אצל היועץ המשפטי לממשלה, עצרנו את מכירת החיסול לאותן עמותות, לאותם סטודנטים. לא ייתכן לפנות אימהות חד הוריות, קשישים, נכים, להעדיף על פניהם אוכלוסיות חזקות, סטודנטים. סטודנט זה מצב זמני. פניתי למשרד השיכון ולעמידר. בחלק מהדברים אני עדיין מחכה לתשובות.

הנושא של השוכרים הציבוריים לא היה צריך להיפתר היום, הוא היה צריך להיפתר ממזמן, גם בעקבות מבקר המדינה, גם בעקבות היועץ המשפטי לממשלה. מותר לאשר שוכרים מסוימים בכפוף לנוהל. מה הנוהל אומר? כל הבקשות יובאו כל שנה בפני ועדה להקצאת דירות לשכירות. זה בהתאם למספר הדירות בישוב ולמספר הממתינים והזכאים. אם כך היה המצב, בבאר שבע לא היו צריכים להיות לנו סטודנטים בדיור ציבורי, היו צריכים להיות שם זכאים, ילדים שהם הומלסים.

אני מבקשת לומר לך, אדוני היושב-ראש, את החלם הגדול ביותר במדינת ישראל. מדובר באוכלוסיית רווחה. על מי היא נופלת כשנעשה פינוי? על משרד הרווחה. מאחר ואין סנכרון בין המשרדים השונים, משרד הרווחה יכול להשתמש רק בכלים שיש לו. אין לו דיור ציבורי, אין לו דירות חלופיות, אפילו אין לו דירות זמניות. מה הכלי שיש לו? הוצאת ילדים מהבית. אם הם מגיעים לבית משפט כי האימא לא יכולה לדאוג לקורת גג זמינה וארוכת טווח, בית המשפט קובע – זה קרה לא פעם - שהילד עובר לידי המדינה. אתה יודע כמה עולה להחזיק ילד אחד בחודש במסגרת כזאת? בסביבות ה-10 אלפים שקל. אם משרד הרווחה ומשרד השיכון היו משתפים פעולה, הרבה יותר היה זול למצוא למשפחה את הפתרון הראוי - הילד לא היה מנותק מהמשפחה שלו, הוא לא היה צריך את העובד הסוציאלי, את הפסיכולוג, את הנזק הנפשי שהוא יסחוב איתו כל החיים על הניתוק. ילד בכיתה א' או בגיל חובה לא יכול להבין למה מנתקים אותו מאימא שלו, למה המדינה זורקת אותו לרחוב. את זה צריך להפסיק. אולי הגיע הזמן שנקדם איזו שהיא חקיקה שתדבר על כך שתהיה עבודת מטה של כמה משרדים, כאשר כל אחד יביא את איגום המשאבים שלו, ואז נוכל לדאוג לבנייה ולסיפוק אותם צרכים. בנייה ציבורית חייבת להיות. בואו נתחיל מזה שנחזיר את הדירות למלאי מכל אותם אנשים שהם כביכול חשובים אבל הם לא הקופה הקטנה.

תראו, אנחנו ביקשנו לקיים את הדיון הזה. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, על הקיום המהיר של הישיבה הזאת, וזה אחרי שהזדעזענו מהמקרה שקרה בבאר שבע. אין ספור פעמים ובאין ספור הזדמנויות הובטח לנו, גם על ידי השר, שאין יותר פינויים, שלא יהיו יותר פינויים מהדיור הציבורי. לא בערך, לא ליד, לא פרשנות, מילה במילה. אנחנו רואים פעם אחר פעם שהדברים האלה נמשכים. האג'נדה שלי היא ברורה. אני אומר לכם את הדברים האלה בכאב, אבל על 40 בתים בעמונה שרצו לפנות כל המדינה עמדה על הרגליים, כל הממשלה הסתובבה בהיסטריה, כל הקואליציה עמדה להתפרק. יום יום מפנים מהדיור הציבורי, מפנים אנשים וזורקים אותם כמו כלבים לרחוב. כשראיתי את התמונה עם שתי הבנות ברחוב, לי זה שבר את הלב. אני לא יודע איך מדינה מסוגלת להסתכל לך בעיניים, איך היא יכולה לעמוד ולחיות בשלום עם המצב הזה. זה דבר שהוא לא אפשרי. אי אפשר שלא להצדיע לך, אורלי, על המאבק שלך ארוך השנים עבור הדיור הציבורי, ולהצדיע לפעילים, בעיקר לפעילות, שמובילות את המאבק הזה בגאון והרבה מאוד שנים. בסוף זה עוול כפול. אם אנחנו מסתכלים מה עשו פה לדיור הציבורי במשך עשרות שנים, איך שדדו את הדיור הציבורי, איך כל הממשלות לקחו את הכספים של הדיור הציבורי והעבירו אותו לצרכים אחרים, אפשר לראות שזה מה שיצר את התורים האין סופיים בדיור הציבורי.

אנחנו באים לפה, אדוני היושב-ראש, בתביעה אחת ברורה: להפסיק באופן חד משמעי את הפינויים בדיור הציבורי. שתיים, כפי שהבטיח שר השיכון מעל בימת הכנסת, להעביר בכל מקום בארץ הליך של הגמשת קריטריונים. הוא עשה את זה בדימונה ובמקומות נוספים. אין שום סיבה שבעיר מסוימת תעמודנה דירות ריקות והאוכלוסיות לא יהיו זכאיות, זה פשוט לא הגיוני. הדבר השלישי, ואני אומר את זה כיו"ר התאחדות הסטודנטים לשעבר וכתושב העיר לוד שמוביל פרויקט של 500 סטודנטים בעיר, לא העזנו ולא נעז להיכנס לדירה ששייכת לדיור הציבורי בלוד. למה? כי אנחנו באים לעשות פרויקט חברתי, אנחנו באים לעשות ציונות. אם כל הפרויקט החברתי בלוד הוא לעשוק את השכבות החלשות, מה הועילו חכמים בתקנתם. זאת צריכה להיות המדיניות הסטודנטיאלית בכל מקום ומקום, אני אומר את זה כמישהו שהסטודנטים יקרים לליבו, אני הגעתי מהסטודנטים. אסור לקחת לטובת פרויקטים חברתיים דירות של דיור ציבורי שאנשים, נשים ומשפחות מחכים להם שנים.

(הקרנת סרטון)

אותה ילדה שצועקת בסרטון: "אני רוצה את אימא, אני רוצה את אימא", זאת ילדה שלוקה בשכלה. אנחנו צריכים להבין שהפינוי שנעשה פה הוא בניגוד לחוק. כשאנחנו מדברים על פינוי של אוכלוסיות כאלו, הפינוי חייב להיעשות מול הרווחה בעיר. מי ישלם את המחיר פרט לאותה ילדה?

אני כבר 5 שנים גרה בשכירות.

שכירות פרטית, או שכירות בסיוע משרד השיכון?

בסיוע של משרד השיכון. במהלך 5 השנים האלו הגשתי אין ספור בקשות לוועדות, אבל כל פעם נדחיתי, אמרו לי שזה בגלל שגודל המשפחה שלי לא מזכה אותי בדירה בדיור הציבורי. למטה היה כתוב את הקריטריונים לזכאים, שזה אימהות חד הוריות עם 3 ילדים ומעלה. אני בן אדם לא בריא, אני מתקיימת מביטוח לאומי. אני לא יכולה להרשות לי ולבנות לשכור דירה נורמאלית, לכן אני שוכרת יחידת דיור. יש לי קושי. יש לי ילדה שמוגבלת בלקות דיבור. יש לאימהות חד-הוריות קושי לשכור דירה בגלל איזו שהיא סטיגמה. לא כל אחד מוכן להשכיר לנו דירה. בעלי הדירות חוששים שאולי הילדים שלנו וולגריים, אולי הם יהרסו, ישברו, יקלקלו, אולי האימא לא תעמוד בתשלומים. יש לי קושי לשכור דירה. אני רואה את הבוז שאני מקבלת מאלה שאני רוצה לשכור מהם דירה. אני רואה מסביבי דירות ריקות במשך שנתיים, 4 שנים ו-5 שנים. איפה אני? עשיתי צבא, הבטיחו לי הבטחות לפני הצבא. איפה המדינה שלי? אני עושה את כל זה בשביל הבנות שלי. שכרתי חדר וסלון. הילדה שלי הרגישה כאילו שכרתי לה חצי וילה. אני לא מבינה לאן אנחנו מגיעים. אני עצובה מהמקרה הזה.

כמה זמן הדירה שפלשת אליה הייתה ריקה?

שנה וחצי. אני יכולה לתת לך לדבר עם מי שגרה שם.

תספרי על הפינוי, מתי הוא נעשה, באיזו צורה הוא נעשה.

הפינוי נעשה בחג. הם ישר נכנסו לבית. שמעתי שהם מנסים לפרוץ את הבית. ביקשתי מהשוטרים שיחכו עוד שבוע בגלל החג, אבל זה לא עניין אותם, הם פרצו את הדלת. הם ישר שמו לי אזיקים בידיים וברגליים. הם טענו שאולי אני אפגע בי ובציבור. לא פעלתי בשום דרך אלימה. לא השתמשתי בבלון גז בתוך הבית, או בדרך כזאת או אחרת. אני לא אסכן את הבנות שלי או את עצמי. כששאלתי אותם אם הם מבינים שהם מוציאים אותי מהבית וזורקים אותי לרחוב, הם אמרו לי: "אל תדאגי, אין דבר כזה אנשים זרוקים ברחוב, אנחנו נעזור לך".

איפה את נמצאת עכשיו?

הרווחה עוזרת לי לשכור דירה.

יש לך קורת גג ברגע זה?

כן, אבל זה פתרון זמני לחודשיים-שלושה.

תודה לך. אנחנו נעשה כל מאמץ לסייע.

אני בתה של הנכה שפונתה מביתה באלימות. אימא שלי היא דיירת עמידר במשך 37 שנים. אחותי לא מוכנה לדבר איתי יותר, כיוון שלא הצלחתי למשוך אותה מהניידת. אימא שלי משלמת כל חודש את כל התשלומים, אף פעם לא חזרה לה הוראת קבע. היא לא יצאה מהבית 4 חודשים. היא הרגישה שהיא בכלא. היא גרה בקומה רביעית על עמודים. היא לא מצליחה לרדת במדרגות, נרדמות לה הרגליים, היא פשוט נופלת. בצעד נואש היא פלשה לדירה. באזור שבו היא גרה יש קרוב ל-11 דירות ריקות במשך שנים. בבאר שבע קיימות המון דירות ריקות. עם כל הכבוד לסטודנטים, גם הם יכלו לעזור לנו, לעזור לצרכים של הנכים. יש המון מקרים כדוגמתה של שרונה.

יש לי אצבע מאשימה כלפי עמידר. עמידר החדשה היא עמידר מושחתת. אימא שלי היא לא אחות של אף מנהלת בעמידר כדי לקבל דירה. אני מפנה אצבע מאשימה כלפי משרד השיכון, אני מפנה אצבע מאשימה כלפי משטרת ישראל, בפרט כלפי משטרת באר שבע. איך אפשר לאשר דבר כזה? אני לא מצדיקה פלישה, אבל זה היה צעד נואש. אף שוטרת לא הייתה נלווית לפינוי. אחותי קיבלה מכות. השוטר חיים נתן לאחותי אגרופים כל עוד היא המשיכה לצעוק. הוא שבר לה את השן. היה לה חשש לשבר בגוף. הם טוענים שאימא שלי איימה עליהם. איך אישה שלא יכולה להגיע להליכון שלה, שקשה לה לזוז, איך היא יכולה לאיים על שוטר מיומן, את זה אני לא מצליחה להבין. יש את כל הבנייה בהתנחלויות שמגנה עלינו מאויבנו. מי מגן עלינו מאויבנו, מהאויבים שמפנים אותנו מהדירות שלנו? מי זה האויב האמיתי שלי? תודה רבה, אורלי, אין דברים כמוך, את דבר נדיר. כרגע אין לאימא שלי מקום מגורים.

אני בא מבאר-שבע. לפני 3 שבועות פינו אותי מדירה של עמידר שפלשתי אליה. אני נמצא בדירה כ-8 חודשים. הדירה הזאת הייתה סגורה במשך 18 שנה. זאת הייתה דירה שהייתה צמודה לדירה שהייתי גר בה. קיבלתי דירה של 42 מטר כשחייתי לבד. היום אני עם 6 נפשות בתוך דירה של 42 מטר. שני חיילי צה"ל גרים במחסן, בחוץ, בלי שירותים, בלי מים. נלחמתי להביא אותם מאתיופיה לפה. יש לי עוד שני ילדים, ילדה בת 6 וילד בן 9. איפה הם יישנו, על האימא, על האבא? איפה הם יכינו שיעורים? באיזו פינה בבית של 42 מטר? כשבאו לפנות אותי, לא נלחמתי. אני לא אתן לשים לי אזיקים על הידיים. אני נכה 86%, יש לי 100% אי כושר עבודה. אני בבית כל היום. אני חי מ-5000 שקלים עם 6 נפשות. באו להוציא אותי בלי צו של בית משפט. רבותיי, תראו איך הדירה שפלשתי אליה נראתה. חתולים מתים היו על המיטה. היה שם סירחון שעבר דרך הקירות אלי. הכל מתועד בתמונות, בתאריכים. מי קובע? לפי הנחיה של שר השיכון, לאחר 30 יום לא מפנים. מי קובע מתי ה-30 יום מתחילים, הפקידות בעמידר? פקידה שהייתה אצלי לפני 4 חודשים, אמרה לי: "אתה עוד תקבל את הדירה". בסוף העבירו אותה תפקיד. באים ואומרים לי שבתוך 30 יום מפנים אותי בכוח. בושה.

איפה אתה עכשיו?

אני חי בדירה של 42 מטר. שני החיילים גרים בחוץ.

תראו, הנושאים האלה מוכרים לי היטב. אני חושב שזה אחד הנושאים שאני הכי ותיק בהתעסקות בהם. חלק מהקריטריונים, אני אומר את זה בהתרגשות רבה, קבעתי וכתבתי במו ידיי. אני מדבר במובן הטכני, ממש לכתוב את הכלים. יובל מכיר את זה בעצמו. אני יכול לומר לכם, התדרדרנו מאוד מאוד ברבות השנים בכל הנוגע לטיפול בדיור הציבורי. רן כהן בא לעשות לכולם טוב, אבל הממשלה הלכה וריסקה את החוק שלו. היא בעצם השתמשה בחוק לריסוק הדיור הציבורי. אנחנו נמצאים בפני שוקת שבורה.

אני רוצה לעשות אבחנות ברורות לגבי האחריות של כל גורם וגורם. תראו, חברים, אני לא בא להגן על עמידר, זה גם לא תפקידי. משרד הבינוי והשיכון, אני אומר את זה לשר הנוכחי, בוודאי לשרים הקודמים, לא יכול להתחבא מאחורי עמידר והגופים המשכנים האחרים. ההנחיות הן הנחיות של משרד הבינוי והשיכון. מי שקובע את הקריטריונים זה משרד הבינוי והשיכון. מי שנותן את ההוראות זה משרד הבינוי והשיכון. עמידר, עמיגור והגופים האחרים הם גופים מבצעים. אני אומר את זה לא ממקום שבא לתת לעמידר רוח גבית. הרבה פעמים אזרחים נלחמים מול עמידר כשהם בכלל צריכים להילחם מול גורם אחר לגמרי, מול רשות אחרת לגמרי.

מה קורה כאשר עמידר מפרים את הוראת השר?

משרד הבינוי והשיכון אחראי לכל מה שנוגע לפינוי, אי פינוי, זכאי, לא זכאי. השר התייצב בוועדה ונתן התחייבויות מפה עד להודעה חדשה, כולל דיווח קבוע לוועדה. אני מאשים את עצמי. סליחה שאני אומר את זה, אבל אני מאשים את עצמי על כך שלא ישבתי להם על הראש. אורלי, את צודקת, כשהוועדה רוצה לקחת פה דברים, היא לוקחת אותם, היא יודעת לעקור הרים ולטחון אותם זה בזה. אני מתחייב לשים את הנושא הזה בראש סדר העדיפות שלנו. זה אחד הנושאים המרכזיים שנוביל אותם כאן.

אני רוצה לקבל דיווח לגבי כמה דירות מאוכלסות בדיור הציבורי, כמה דירות פנויות. אני רוצה שהמדינה תגיד לי כמה דירות פנויות על פי חלוקה יישובית. אני רוצה לדעת על כל אותן דירות שמוגדרות בחזקת המדינה ואינן בשימוש הדיור הציבורי. דרך אגב, אני זוכר שכשהייתי במשרד הבינוי והשיכון לא היה מחסור של דיור ציבורי, לא הייתה בעיה של דיור ציבורי, המדינה נתנה את זה לאותם גופים כמשמורת. זה לא המצב היום. אנחנו רוצים לדעת בכמה דירות כאלו מדובר. אנחנו רוצים לדעת כמה ניתנו לבתי כנסת, לסטודנטים, לעמותות. אנחנו גם נצא לסיור. בואו נלך על זה בכל הכוח. בואו נלך לראות מקרוב במה דברים אמורים.

אדוני, אולי כדאי שתבקש את הרשימה של אלה בדיור הציבורי שנותנים להם השתתפות בשכר דירה כי אין דירות.

אפשר גם לבקש את הרשימה של הדירות הריקות בדיור הציבורי.

אמרנו את זה. תשמעו, רוב האנשים ממתינים בתור כמו ילדים טובים. אני אומר את זה בהתרגשות רבה. אני יודע שהפולשים במצב קשה. אני רוצה שלא ניתן רוח גבית. אנחנו נפעל מול משרד הבינוי והשיכון, נפעל מול עמידר, מול עמיגור, מול כל גורם אחר. בשום פנים ואופן אני לא אסכים שהאנשים שממתינים בקשיים בלתי אפשריים ואין להם את האומץ לבצע את הפלישות, יימצאו כל הזמן מאחור. אני מכיר את זה. בתקופה שהייתי לא אהבתי שמי שקיבל היה זה שבא והתפרץ לשר. יש אנשים שבכלל לא יודעים שאפשר לפנות למשרד הבינוי והשיכון. יש לא מעט אנשים שאפילו לא יודעים שיש להם זכויות. יש אנשים שכשאני שואל אותם אם הם פנו, הם לא יודעים אפילו למי לפנות. זה נשמע לכם מופרך, זה נשמע לכם מוזר, אבל יש כזה מצב. אני רוצה שנייצר יישור קו בתהליך הזה.

אחת הבעיות הגדולות זה שמייצרים סוג של מאבק בין אלה שזכאים לאלה שלא זכאים. יש פה מעל 150 אלף משפחות שמקבלות סיוע בשכר דירה, הן לא יכולות לשכור דירות. לאנשים האלה אין ברירה. אני מסכים עם המקום הזה של להגיד "יש אנשים שמחכים בתור", אבל כל עוד אין פתרון אתה לא יכול לצפות למשהו אחר מהאנשים האלה.

פלישה היא חלק מהמאבק. זה חלק ממאבק. הפתרון הוא בתקציב לדיור הציבורי, לא להגיד להם לא לפלוש.

אני לא מסכים עם מיכה. אני לא אומר את זה כי אתם לא צודקים בתפישה, כי אתם לא צודקים בעיקרון, אני אומר את זה כי אתה פותר עוול ביצירת עוול.

אין להם ברירה.

זאת בדיוק הנקודה. הקרב הוא מול הממשלה, לא מול אלה שממתינים לידך בתור. אני מבין את מה שאתם אומרים.

איתן, אני איתך לחלוטין, אבל תקשיב, כשאנחנו מדברים בשורדים, אנחנו לא יכולים לצפות מהם להיות נחמדים.

אמרתי שאני לא שופט.

באין ברירה האימא צריכה לדאוג לקורת גג לילדים. אני לא יודעת אם אני לא הייתי פולשת בסיטואציה דומה. כדי להביא קורת גג לילדים שלי, סביר להניח שהייתי פולשת, לא הייתי נחמדה.

אני לא שופט אף אחד, אני גם לא מוכן לעמוד במקום של לשפוט את מה שאומר מר רחמן, את מה שאומר דני, את מה שאת אומרת. אני לא שופט, באמת שלא. אני מחוקק. התפקיד שלי הוא גם להגן על האחרים.

אמרת משהו נכון, אבל כשאנחנו מסתכלים על האנשים האלה, אין לנו תשובות.

המדינה לא עושה כלום כדי לפתור את משבר הדיור בתקציב הנוכחי ובחקיקה שהתחייבו עליה. זה לא קורה. שום דבר לא קורה לטובת האנשים. בלי המאבק גם מה שקורה לא היה קורה. אנחנו פשוט אובדי עצות.

התמונה שנמצאת מאחורי הדברים הרבה יותר קשה. לפעמים הפתרון הרבה יותר קל. חלק נכבד מהמצוקה שקיימת היום נצליח לפתור אם נתרכז בלשנות את הבירוקרטיה. אתה אמרת שיש אנשים שלא יודעים, אבל יש אנשים שיודעים ובגלל העצלנות של הפקידים שאומרים להם שהם לא יכולים - -

אורן, יש אלפי משפחות עם תעודת זכאות. הם עברו את כל הבירוקרטיה, רק אין דירות.

אני לא מדבר על כל ה-100%. אם אנחנו נתרכז בלמטה, בקטן, בפתרונות המידיים, לא בכל העוגה, אולי נצליח להביא איזו שהיא בשורה.

אני רוצה להתייחס לנושא של הפלישות. במצב הזה אנשים יכולים לחכות שנים על גבי שנים. אני נמצאת 5 שנים בוועדות, אני לא רואה שהדברים זזים. כשזה מגיע לאישה שאין לה קורת גג, היא לא יכולה לחכות למר איתן כבל, לשר השיכון, היא צריכה קורת גג כרגע. הפתרון לא ניתן באמצעות החוק. אין עתיד. אנשים מחכים עם תעודה שמראה שהמדינה מכירה בצורך שלהם בדיור, היא רק לא עומדת בזה. למה הם יחכו, למי הם יקוו, לעוד דוח מבקר שיצא ולא ייעשה עם זה שום דבר? אותו בן אדם לא יכול לחכות. הוא לא יכול לחכות שיזיזו פה הליכים. אנחנו רואים שגלנט הבטיח 5% דיור ציבורי. אין כסף בתקציב. כל מה שנעשה בדיור הציבורי נעשה מכספי הקרן, מעט מאוד כסף חדש. אנחנו לא רואים עתיד בדיור הציבורי.

אנחנו רואים שהמלאי הולך וקטן, אין שום פרספקטיבה. מה יעשו אנשים? המצב בעוד כמה שנים יהיה הרבה יותר גרוע. מוכרחים לתת תקציבים. ועדת הכלכלה תעשה טוב אם היא תדאג לזה שיהיו תקציבים, לא רק תדאג לעניין הפלישות. עניין הפלישות חשוב מאוד, אבל קודם תדאגו לתקציבים. אנחנו הגנו על פלישות, אנחנו נגן על פלישות, אין ברירה אחרת, זה חלק ממאבק. ברגע שיש פלישה רואים שאין ברירה.

כמו שידענו לעשות שימוע בנושא הגז, בנושא של הקטל בדרכים, בואו נעשה שימוע בנושא של הדיור הציבורי, כי התחושה היא שזרקו את האנשים מאחור. אנחנו מדברים פה על סיוע בשכר דירה, אבל גם מי שמקבל סיוע בשכר דירה לא יכול לשכור דירות עם הסיוע הזה. המדינה לא באמת נותנת פתרון. מה הם רוצים שהם יעשו עם הכסף הזה? קארין, לפני חודשיים היה דיון אצלך בנושא הדיור הציבורי. תשמעו, משהו לא תקין קורה פה. מה מדהים? זה לא רק שיש דירות באופן פוטנציאלי, אלא יש מקומות שבהם אפשר לייצר דירות באמצעות התחדשות עירונית, אפשר לשפץ. יש המון דברים שאפשר לעשות. המדינה החליטה שהדיור הציבורי לא חשוב לה. אנחנו לא יכולים לעמוד יותר מנגד.

אני מתמודד עם זה שנה וחצי. המקרים הם סופר קשים. אני לא יכול להסתכל בעיניים של אף אחד מהאנשים שפולשים. אנחנו עושים את מה שנדרש מאיתנו על פי דין. המקרה של שרונה הוא לא מקרה יחיד. כמו שרונה יש עשרות אלפים שאין להם פתרון. שרונה היא אחת מיני רבים. שרונה פלשה, עשתה מעשה. יש עשרות אלפים כמוה. הם פולשים לדירות של זכאים. כל הדירות שפלשו אליהן בבאר-שבע – אני לא מדבר על ג'הסי, זה מקרה אחר - הן דירות משוריינות, הן דירות שמיועדות לאנשים שהיו צריכים להיכנס אליהן. יתירה מזאת, בשבוע שעבר הייתה לנו פלישה לדירה מאוכלסת. שיפצנו את הדירה ב-90 אלף שקל. מישהו נכנס, החליף את הצילינדר ופלש. גם זה קורה. גם אלו פלישות שקורות. גם בהן צריך לטפל.

תגדיר פלישה טרייה. על פי חוק זה 30 יום. אתם מפנים גם אחרי 3,4 ו-5 חודשים.

אנחנו לא מפנים אחרי 4 ו-5 חודשים. מאיתנו נדרש לפנות אנשים שפלשו פלישות טריות למען אנשים שמחכים לדיור הציבורי הזה. אם בית המחוקקים יחליט שלא נעשה את זה, אנחנו לא נעשה את זה. אני אשמח לא לעשות את זה, תאמינו לי. כל פלישה כזאת מורידה לי עוד כמה שנים מהחיים. ברגע שלא נעשה ברור מה יקרה, את כל הזכאים באותו רגע אפשר לגרוס במגרסה. אם כל דירה תאוכלס על ידי פולש יהיה פה תוהו ובוהו. זה הדבר היחידי שאני יכול להגיד.

בית המחוקקים הזה אמר לפנות אוכלוסייה עם צרכים מיוחדים בשיתוף הרווחה. למה שם הוא לא מקיים את החוק? מה שנוח מקיימים, מה שלא נוח לא מקיימים.

תראו, אני בירכתי את שר השיכון על זה שהוא אמר שהוא מקצה סכום כסף ודירות ספציפיות לאנשים עם מוגבלויות. איך זה מתיישב עם פינוי של אישה נכה, עם פינוי של ילדה עם מוגבלות? איך זה קורה? אני רוצה הסבר לדבר הזה.

שר הבינוי הקצה 100 מיליון שקל לקניית 100 דירות בשביל נכים רתוקים.

לא רק נכים רתוקים.

האם הפינויים האלו היו על דעתו של משרד השיכון והעומד בראשו?

אני לא רוצה לדבר על הדברים הטובים. יש המון דברים טובים שקרו בשנה וחצי האחרונות. אנחנו נמצאים מול קשיים. אפילו עם הסיוע החדש אנחנו נמצאים מול מצוקות נוראיות. כל יום אנחנו בהחלטות לגבי משפחה עם 5 ילדים מול משפחה עם 7 ילדים. גם משפחה עם 5 ילדים זו מצוקה נוראית. בשדרות לא היה מעולם תור, עכשיו נוצר תור. יש שם 55 דירות של סטודנטים. פינינו 15 דירות. כשהיה צורך היינו מפנים. הודענו על פינוי של 25 דירות כדי לגמור את כל התור. משרד השיכון בודק אם יש צורך בהגמשה. אם יהיה צורך, אנחנו נפנה יותר. מהרגע שהודענו את ההודעה הזאת, אני מקבל המון פניות מאנשי ציבור ומחברי הכנסת על למה אני מפנה.

אתה מבין, הסטודנטים הם פרח מוגן, דיירי הדיור הציבורי לא.

אני מניח שבשבוע הבא אני יוזמן לדיון דחוף על למה מפנים במקום אחר, לא פה.

אל תדאג, בעניין הזה נדע להגן עליך.

אתם פיניתם סטודנטים. למה עמידר לא עושים את זה בבאר שבע?

פינינו 15 דירות.

אולי יש בעיה עם החברה.

אני חושב שגם שם יעשו.

אני פה בשליחות השר גלנט. היה חשוב לשר גלנט להגיד פה אמירה. השר גלנט רתם אותי לעבוד לצידו. אני באתי ממציאות של מצוקה, יצאתי בגיל צעיר מהבית בצו של בית משפט. אני יודע מה זה אומר כשנמצאים בלי קורת גג, כשיש חוסר בקורת גג. אני מכיר חלק גדול מהפונים. אני עובד בשיתוף פעולה עם חברי הכנסת, הכל בשליחות השר גלנט. אנחנו לא עובדים בשם עצמנו. אי אפשר לעשות הכל, אבל אטימות אין. כשהשר גלנט נכנס לתפקיד, קראו למשרד משרד הבינוי. השר הוסיף למשרד את עניין השיכון, כי כחלק מהתפישה החברתית שלו הוא הבין שלא עוסקים רק בבינוי, עוסקים גם בשיכון. שיכון זה אנשים, שיכון זה חברה ודיור ציבורי. מה שאני אומר זו תחילתה של דרך, יש עוד הרבה עבודה לעשות. אי אפשר בשנה וחצי לתקן את העולם. מה שורש הבעיה של הדיור הציבורי?

מה שמעניין אותנו זה שהשר התחייב שאין פינוי.

אני רוצה שתתייחס אך ורק לאירועים שהיו כאן. האם עסקתם במשרד בשני המקרים שהגיעו עד כדי פינוי אלים? אני רוצה לשמוע לגבי התחייבות השר.

הבעיה היא שלאורך זמן לא היה רכש של דירות. השר איכלס 600 דירות פנויות, רכש 1000, והוא מייצר פרויקט של עוד 2600 דירות בשיתוף עם עמיגור והסוכנות. זה דבר חשוב. אי אפשר ביום אחד לעשות הכל.

השר הבין שיש פלישות, שיש פינויים. יש אנשים שאני לא מקנא בהם, אני לא שופט אותם. השר הקים ועדה בראשות אורנה ברביבאי. הוא אמר שהוא עוצר את כל הפלישות, למעט פלישה טרייה.

פלישה טרייה היא 30 יום. יש פה מקרים של 3,4 ו-5 חודשים.

את שני המקרים הפרטניים נפתור. אנחנו דיברנו עם הנהלת באר-שבע. הייתי מעורב בשני המקרים האלה. אני לא רק מעורב בשני המקרים האלה, אני מטפל ב-100 מקרים ביום.

יש פתרון זמני. הוא לא פתרון ארוך טווח. איתן, לא שמתם לב מה נאמר כאן? נאמר כאן שעמידר חרגה מהוראת השר. השר אמר עד 30 יום. יש פה פינויים שעברו את ה-30 יום. מי בעל הבית, עמידר או השר?

אני רוצה התחייבות לגבי שני המקרים שלשמם התכנסנו, למרות שאינני אוהב את הדרך הזאת, תמיד אמרתי את זה. אני אומר את זה כאחד שעסק ואכלס אלפים בישראל, מדן ועד אילת. אני לא אומר את זה כמליצה, אני אומר את זה באמת. למקרים האלה, שהם באמת הגיעו לפתחנו בצורה כל כך דרמטית, כל קשה וכואבת, אנחנו מבקשים לתת מענה. אני מבקש שתדווחו לי באופן אישי על התקדמות שני המקרים האלה. אני מבקש שהשר לביטחון פנים יעביר לנו את תוצאות הבדיקה על התנהגות המשטרה באירוע שהאישה הציגה פה.

האם יש אצלכם מידע כמה דירות נמצאות בשימוש שלא לטובת הדיור הציבורי? מה המדיניות שלכם לגבי הדבר הזה?

לא פחות חשוב זה הדירות הריקות.

אמרתי.

אדוני, יש היום ועדה בראשות אורנה ברביבאי, האלוף שלשעבר, שדנה בנושא של הפינויים. אולי כדאי לבקש שעד שהיא לא תסיים לקבל את המסקנות ולהגיש אותן לשר לא יהיו פינויים אלא באישורו של השר, שלא יתחילו להגיד לנו זה עמידר, זה משרד השיכון. שכל בקשה לפינוי תהיה עם חתימה של השר, כדי שנדע אם זה הגיע לשולחנו.

6 שנים אני במאבק. אני אם חד-הורית לשני ילדים. אני לא עומדת בקריטריונים. יש לי פיברומיאלגיה בעצמות. פיברומיאלגיה זאת מחלה שאי אפשר לעלות מדרגות איתה. משרד השיכון נותן לי כל שני וחמישי סירוב. אני לא עומדת בקריטריונים בגלל שאני אם חד-הורית?

תעבירי ליועץ השר את הפרטים, הוא לא מכיר את המקרה. יש היום קריטריונים שהוקשחו, לצערי.

חייבים לשנות את הקריטריונים.

הבעיה היא לא רק הקריטריונים. בסוף זה מלאי הדיור והתקציב לשכירות. אתה יכול להגמיש את הקריטריונים, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, אבל אם אין דירות - -

מה אני יכולה לעשות חוץ מלפלוש? איזה פתרון יכול להיות לי ולילדים שלי?

אני מבקש ממך לדבר עם היועץ של השר. אני אשאל אותו על ההתקדמות.

תעלו לאנשים שהם לבד את מענק השכירות. אני גרה בתוך מחסן של 17 מטר, בלי אוויר, בלי חלונות. אני עם ילדה. אני לא מדברת רק על עצמי.

אני יודע שהשר גלנט מחויב מאוד מאוד לעניין הזה. חשוב לי שהדברים ייאמרו. אני גם נמצא איתו בקשר על הדברים האלה. לצידו יש את סגן השר לוי, הוא באמת יוצא מגדרו. הנושאים האלה קרובים מאוד מאוד לליבו. אני חוזר ואומר, אנחנו נקיים דיון אחרי שנקבל את כל התשובות לשאלות. אני אעבור עליהן באופן אישי. אנחנו נשב ונראה איך אנחנו מתקדמים מכאן. אני אשקול ברצינות, אחרי שנקבל את התשובות, לערוך שימוע בנושא של הדיור הציבורי.

אתה יכול לקצוב להם זמן לתשובות?

בוודאי. אנחנו קוצבים זמן. המשרד שלהם נמצא על שולחננו. ייאמר לזכותו של השר גלנט, נענינו גם בפעם הקודמת שהגשנו בקשות. חגי, אנחנו מבקשים תשובות ענייניות, כדי שנדע את המציאות, כדי שננסה לעשות הכל על-מנת לעזור. עד סוף פברואר נהיה אחרי שקיבלנו את החומר, אחרי שישבנו בתוכנו והחלטנו. יש מצב, אני אומר לכם, שנצא לשימוע בכל הנוגע לדיור הציבורי. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:15.