הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 176

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, י"ח בטבת התשע"ז (16 בינואר 2017), שעה 10:00

הישגי עולים ובני דור שני לעולים מגיאורגיה

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

קסניה סבטלובה

יואל רזבוזוב

שרי פייר - מנהלת תחום בכיר לחינוך, משרד העלייה והקליטה

מיכל ביאז - רכזת תמיכות ארצית, משרד העלייה והקליטה

גיורגי צולדזה - רכז, התאחדות יוצאי גיאורגיה

יאקוב אופיר - דוקטור, נציג התאחדות יוצאי גיאורגיה

בנימין קבסושיוילי - נציג הצעירים

אינה ישראלי - רכזת, התאחדות יוצאי גיאורגיה

מרבי חחיאשוילי - רכזת, התאחדות יוצאי גיאורגיה

יהושע רחמים ג'נה - רכז, התאחדות יוצאי גיאורגיה

ארינה גיינר - רכזת, התאחדות יוצאי גיאורגיה

מרי אמשיקשוילי - רכזת, התאחדות יוצאי גיאורגיה

ארקדי אליגולשוילי - רכז, התאחדות יוצאי גיאורגיה

גיורגי חוזאורשוילי - רכזת, התאחדות יוצאי גיאורגיה

משה גגולה - רכז, התאחדות יוצאי גיאורגיה

מרגליטה ספיאשוילי - רכזת, התאחדות יוצאי גיאורגיה

יעקב ברגיל - חבר הנהלה קשרי חוץ

גיואורגי אירמדזה - רכז, התאחדות עולי בריה"מ

ציאאורי אירמדזה - רכזת, התאחדות עולי בריה"מ

איזולדה בן משה - רכזת, התאחדות עולי בריה"מ

שירית בצלאל - רכזת, התאחדות עולי בריה"מ

אברהם יוסף - רכז, התאחדות עולי בריה"מ

יוסף סוסו גוריאלי - רכזת, התאחדות עולי בריה"מ

מיכאל חו - רכזת, התאחדות עולי בריה"מ

מור חן - רכזת, התאחדות עולי בריה"מ

נורית טרגן - רכזת, התאחדות עולי בריה"מ

פאני יהלום - רכזת, התאחדות עולי בריה"מ

משה מישלי - רכזת, התאחדות עולי בריה"מ

טלי מצליח - רכזת, התאחדות עולי בריה"מ

מננה שימשילשוילי - רכזת, התאחדות עולי בריה"מ

שרון קריחלי - רכזת, התאחדות עולי בריה"מ

ננה ברדזה - רכזת, התאחדות עולי בריה"מ

טוטיאשוילי מרדכי - רכזת, התאחדות עולי בריה"מ

ראובן אנוך - פרופסור, נציג התאחדות יוצאי גיאורגיה

מוריס טוטי - נציג התאחדות יוצאי גיאורגיה

בן בדרי - מנכ"ל ארגון

דינה שמלאשוילי - רבנית, מורה לתנ"ך

בני פרץ - פעיל חברתי, פנתרים שחורים

סימה תבדי - נציגת התאחדות עולי ברית המועצות

ללי מנשירוב - רכזת, התאחדות עולי בריה"מ

מאיה ורדזיאולי - רכזת, התאחדות עולי בריה"מ

דיאנה מוסיאשוילי - רכזת, התאחדות יוצאי גיאורגיה

צזר אליגושוילי - רכזת, התאחדות יוצאי גיאורגיה

רעיה אורן - רכזת, התאחדות עולי בריה"מ

שרה שמליקשוילי - רכזת, התאחדות עולי בריה"מ

גיאורגי אירמדזה - רכז, התאחדות עולי בריה"מ

אורית משה - רכזת, התאחדות יוצאי גיאורגיה

נונה ראונה קבסושוילי - רכזת, התאחדות יוצאי גיאורגיה

אבי משה - רכז, התאחדות יוצאי גיאורגיה

אמה קול - רכזת, התאחדות עולי בריה"מ

מאיה קבסושוילי - רכזת, התאחדות יוצאי בריה"מ

דוד בן דוד - רכז, התאחדות עולי בריה"מ

דנה גורדון שושני

עופרה ארגס – חבר המתרגמים

הישגי עולים ובני דור שני לעולים מגיאורגיה

אנחנו נתחיל, היו עיכובים בכניסה לכן המתנו שאנשים יגיעו. אנחנו לא יכולים להמתין יותר. יחד איתי נמצאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה, חברת ועדה. היום נדון ונשמע את הישגי עולים ובני דור שני לעולים מגיאורגיה. אנחנו רוצים לשמוע באמת את ההשתלבות של יוצאי גיאורגיה בחברה הישראלית וההישגים, וזה יכול להיות מודל שיכול גם להיות לעולים אחרים. אם יש בעיות אנחנו גם נשמע, ולכן קודם כל ניתן את רשות הדיבור ליוזמת הדיון שפנתה אלינו וביקשה שנקיים את הדיון. אינה ישראל. תכניסו אותנו לשילובם והישגיהם של יוצאי גיאורגיה בחברה הישראלית.

תודה רבה אדוני היושב ראש, אני רוצה להודות לך על הדיון הזה, מאוד חשוב שאנחנו נדון על עולי גיאורגיה וההישגים. אני רוצה להודות לכל האורחים, ואני רוצה להעביר את רשות הדיבור לפרופסור ראובן אנוך.

פרופסור ראובן אנוך בבקשה.

תודה, זו הפתעה עבורי אבל אני אנסה. באמת לא חיכיתי שאני אתחיל לדבר כאן כי יש לנו עדה מכובדת, תמיד יש אחריות גדולה למי שמתחיל, אבל אני מאוד מאוד מקווה שחברת הכנסת סבטלובה שהיא גם קולגה שלנו, שנים רבות עבדנו ביחד ברדיו, היא תבין אם אני אטעה במשהו ותוסיף.

קודם כל נתחיל מזה שהעלייה שלנו התחילה בדיוק לפני חמישים שנים. שלושה רבנים מ- - - מקולאשי, אחי מיכלאשוילי היו הראשונים שפתחו, אפשר לומר, את שערי הברזל, לא יצא לנו להיאבק הרבה בשביל זה, אלה היו הראשונים שקיבלו אישור רשמי. אבל מאז שוב ננעלו שערי הברזל ואחר כך העלייה המשיכה כבר במאבקים גדולים ואתם כמובן יודעים ש-18 משפחות יהודיות מקוטאיסי, מהבירה השניה בגודלה בגיאורגיה, תרמו רבות לעליה, אפילו בסכנת נפשות באמת, הם פנו לאו"ם והפניה הזאת הייתה הזעקה של כל יהודי ברית המועצות שהכריזו בקול צלול וברור שאין להם שום דבר נגד ברית המועצות, אבל הם רוצים לחזור למולדת, ולממש את הזכות שקיימת לכל אדם בעולם, וככה זה התחיל. אחר כך גולדה מאיר הקריאה את הזעקה הזאת בכנסת כאן לכל העולם, החלה תנועה גדולה "LET MY PEPOLE GO" וכך אנחנו, יהודי ברית המועצות, הצלחנו לפתוח את שערי הברזל ולהגיע לכאן, העלייה אז בשנות השבעים הייתה יותר גדולה. יותר גדולה הייתה העלייה בשנות התשעים, ובשתי העליות האלה החלק של יוצאי גיאורגיה ניכר מאוד.

אני לא מאחל לאף אחד מכם להגיע לבתי חולים, אבל היום, אם אתם תגיעו לבתי חולים בארץ, לא תמצאו אחד מהרופאים הבכירים שלא יהיה גיאורגי. הרבה מהרופאים הבכירים, פרופסורים ברפואה, זה התחום שתמיד אנחנו הצטיינו בו. אתם יודעים, הייתה בדיחה בגיאורגיה שיש למשפחה גיאורגית שני בנים, ושלושה מהם רופאים. כך שכולם שאפו בגיאורגיה להיות רופאים וזה לא פלא שכל כך הרבה רופאים יש לנו בארץ היום. יש להם הישגים מאוד גדולים, אני אומר דוגמה אחת, כאשר ראש ממשלתנו אריאל שרון חלה, הרופא שלו, היה בחור צעיר בן 30 אז, עדיין ממשיך להשיג הישגים גדולים ברמות בינלאומיות הכי חשובות, הוא היה הרופא שלו. בפעם ההיא הוא הציל אותו, לצערנו הרב אחר כך כבר דברים השתנו.

אבל זה לא התחום היחיד. יש לנו אנשי צבא, אתם יודעים שגם ראש השב"כ הקודם שלנו היה גיאורגי, מילדותו קראו לו ק.ג.ב. למה קראו לו ק.ג.ב.? כי מילדותו היה לו ראש מכוון לדברים כאלה, ובאמת זה התממש בארץ. יש לנו מהנדסים, יש לנו אנשי צבא וכדומה. כך שמילים מיותרות.

אמרת אם יש בעיות, יש בעיות, ואולי אני אגיד כמה מילים לגבי הבעיות האלה. אני חושב שעדיין ה- - - - של העדה שלנו לא ברמה שמגיעה לה. כי אתם תשמעו על יהודי גיאורגיה אם קורה משהו יוצא דופן רע, גרוע, או אם מישהו נסע לגיאורגיה ופתאום גילה שזו מדינה מאוד יפה וענייה. ומדברים "הנה, הם הגיעו מהמדינה היפה והענייה הזאת" אבל המדינה הענייה הזאת נשארה בהיסטוריה שלנו, בזיכרון שלנו, אבל אנחנו לא ממשיכים שם, אנחנו ממשיכים כאן בארץ והארץ צריכה לתת לנו מה שמגיע לנו, ודווקא כאשר אתם מדברים על ההישגים, כנראה כן צריך בקול רם בכל רמה לדבר על ההישגים האלה.

דבר שני, כמה פעמים כבר הבטיחו לנו, אני גם היום דיברתי על 18 המשפחות ותרומתן, וכמה פעמים הבטיחו לנו, אפילו עכשיו השתתפתי בדיונים אצל שר החינוך כאשר בנו את התכנית לגבי עדות המזרח והספרדים, וגם שם אמרתי וזה בכל זאת נשאר מחוץ לאוזן, כי מדברים הרבה על העלייה, אבל מה עם העלייה הכי חשובה הזאת? מה עם פתיחת שערי הברזל? זה לא מופיע בתכניות הלימוד, עדיין, למרות כל ההבטחות.

יתרה מזאת, אני אגיד לכם שהייתה עליה מאוד נדירה ומוזרה בתחילת דרכה של ברית המועצות, בשנת 1825, כאשר דוד באאזוב, הציוני הדגול שלנו, של היהודים, הצליח יחד עם נתן אליאשווילי להעלות ארצה גם כן 18 משפחות. יש כאלה שאומרים 17 כי משפחה אחת הייתה גדולה ואז חישבו אותה כשתיים, אבל הם העלו את המשפחות האלה, נתן אליאשווילי נשאר כאן ובאאזוב נסע חזרה, אבל כבר שוב פתחו את שערי הברזל, אבל הדף הזה של עלייה מברית המועצות, שאף אחד אז לא הצליח להגיע לכאן, שייך ליהודי גיאורגיה וכל זה צריך כנראה לתת לדור הצעיר שלנו.

עוד דבר אחד, צריך לחקור ולתת בכל הארץ את ההיסטוריה העשירה והתרבות העשירה של יהודי גיאורגיה. לצערנו הרב, מה שתמיד חסר זה כסף. מאני מאני כמו שאומרים. אני אסתפק שוב בדוגמה אחת, סליחה שאני מדבר על עצמי, אבל יש סרט מצויין, שיצא לאור מטעם מכון בן צבי, אתם מכירים את מכון בן צבי והרמה שלו, הסרט פשוט מצוין. מכון בן צבי עשה, מקצוענים עשו את הסרט הזה, וכנראה זה הסרט הטוב ביותר, אני השתתפתי בו ואני אומר את זה, אבל הסרט הטוב ביותר על יהודי גיאורגיה. אבל מה קורה? ראו את הסרט רק אלה שהגיעו להשקה, אולי 450-500 איש. מאז הסרט סגור. למה? יש עניינים כספיים, כסף, מכון בן צבי לא יכול לשלם את הכסף שצריך לתת בכל מיני מוסדות כדי שיתנו אישור להפיץ את הסרט. אף אחד בארץ, בטלוויזיות, בבתי הקולנוע, אף אחד לא ראה את הסרט הזה. מה שצריך, הכסף הקטן הזה לתת למכון בן צבי, או ישירות לאלה שדורשים את זכויות היוצרים, לשחרר את הסרט, כדי שכל העולם יראה על תולדות יהודי גיאורגיה מילה אמיתית.

איך נקרא הסרט?

שכונת היהודים. כך זה נקרא. תסלחו לי שאולי דיברתי ארוכות, אבל זה כאב לב שקיים זמן רב, ורק דבר אחרון, אני רוצה לתת מתנה קטנה לוועדה שלכם, אני פרופסור באוניברסיטת אריאל, אצלנו קיים מכון לחקר עדות יהודיות של הקווקז ומרכז אסיה, ומטעם המכון הזה יצא לאור כבר ספר, המכון קיים בסך הכל שלוש שנים ואנחנו הספקנו להוציא לאור את הספר היפה הזה, ואני רוצה לתת כמתנה לוועדת העלייה שידעו עד כמה שאנחנו, יהודי גיאורגיה עובדים ועוסקים בדברים מעניינים. תודה על ההקשבה. זה כספר רשמי יצא מהאוניברסיטה לוועדה.

תודה רבה. זה לוועדה, לכל חברי הכנסת. תודה רבה. נשמע את חברת הכנסת קסניה סבטלובה. הצטרף אלינו חבר הכנסת יואל רזבוזוב, גם חבר ועדה.

בוקר טוב, תודה רבה לך כבוד היושב ראש על קיום הישיבה החשובה הזאת, הדיון הזה. אני נמצאת פה גם בתפקידי כמובן חברת כנסת וחברת ועדה אבל גם חברה בשדולה שאני מאוד מאוד אוהבת והיא מאוד מאוד חשובה לי, שדולה ליחסי ישראל גיאורגיה, כבר במסגרת השדולה היינו מספר פעמים בגיאורגיה, ונמשיך לבקר שם ולחזק את הקשרים בין המדינות שלנו.

חוץ מזה הכנתי פה משהו, היועצת שלי היא בת העדה הגיאורגית, נמצאת כאן, ויקטוריה - - - -. כמובן אני מזדהה מאוד עם כל מה שנאמר פה על ידי כבוד הפרופסור שדיבר על ההיסטוריה, גם ההיסטוריה המפוארת של העדה היהודית בגיאורגיה ואני יכולה לומר מנסיון שלי, של ביקור בגיאורגיה וגם שיחות ארוכות שניהלנו שם עם נציגי העדה וגם נציגי העדה שחיים פה, אמנם היהודים עלו מגיאורגיה מתוך אהבת ציון ורצון לחיות במדינת היהודים ולהמשיך ולשזור את החיים שלהם במדינת ישראל, אבל זה מקרה בודד שבו עולים יהודים לא כתוצאה מרדיפה, לא כתוצאה מאיזה שהוא סכסוך שיש עם בני המקום, אלא הם צריכים לשמור על יחסים ומרקם יחסים מאוד קרוב ואהבה עזה לאותו מקום שהם עזבו אותו. זה כמעט ולא קיים לצערנו בעולם שלנו שהוא קשה ומסובך, אבל 2,600 שנה של היסטוריה, של יחסי שכנות ויחסי אחווה ואהבה בין גיאורגים ליהודים ממשיכים גם כעת, ועכשיו זו אחריות שלנו במדינת ישראל לחזק את הקשרים שלנו עם גיאורגיה, עם יהדות גיאורגיה וגם כמובן להיעזר בכם בני העדה, כדי שאתם תובילו אותנו ונוכל כך לחזק ולרכוש ידידים נוספים למדינה שלנו ברחבי העולם, בין היתר גם בגיאורגיה.

אני לא אדבר ארוכות, כי באמת ציין פה אורי על כך שיש הישגים רבים לעדה ואי אפשר להתווכח עם זה. פוגשים בכל מקום את בני העדה, ואני זוכרת את החוויה שלי כעולה ממוסקבה ב-1991, יצאנו לירושלים ואמא שלי מיד זיהתה בעין, אמרה לי "כן, אלה גיאורגים, אני מכירה אותם, מזהה אותם", כי היו לה חברים רבים גם במוסקבה ובאמת הם נמצאים בכל מקום ומשפיעים על החיים שלנו, לא רק בתחומים של מדע ורפואה וצבא וטכנולוגיה אלא גם באמנות, שחקנים, גם בספורט. בכל מקום. אמנות, שחקנים, קולנוע, ובאמת אין תחום שהעדה לא השאירה שם את חותמה.

אבל יחד עם זאת יש לומר שלא הכל מושלם, יש בעיה קשה שאנחנו בני כל העליות עדיין מתמודדים איתה, וכמובן, כבוד היושב ראש, אתה מנהל פה דיון אחרי דיון על סטיגמות, על סטריאוטיפים, על דעות קדומות שעדיין קיימים בחברה שלנו וזה דבר שאנחנו חייבים להיאבק בו, ודבר שאנחנו חייבים למגר אותו מהיסוד. ורק כאשר אנחנו באמת נוכל לראות בכל אחד "אתה גיאורגי? איזה יופי, התרבות שלך היא חלק מהתרבות היהודית, זה חלק מהפסיפס הזה שאנחנו בונים אותו במדינת ישראל, אתה גיאורגי, אני בת לעולה ממוסקבה, אתה מאתיופיה", כל אחד מאתנו מביא משהו למדינת ישראל. ורק כך אנחנו באמת יוצרים פה את התרכובת הזאת הבלתי רגילה של אנשים שבאים מכל קצוות תבל ויוצרים פה משהו מאוד מיוחד שנקרא מדינת ישראל ועם ישראל.

אז בסטריאוטיפים ובדעות קדומות ובדברים שמונעים מהצעירים, וגם ערכנו פה דיון על ההשתלבות של צעירים יוצאי קווקז בצבא, חשוב מאוד שאנחנו נוכל באמת להתקדם ולהגיע להסכמות עם הצבא, כיצד יוכלו למגר את הנגע הזה של סטריאוטיפים ודעות קדומות שפוגעות לפעמים בצעירים ומונעים מהם ומורידים מהם את המוטיבציה, להמשיך ולהתקדם במסלול החיים הכלל ישראלי, צבא, לימודים, השתלבות בעבודה.

צריך לתת יד וצריך לעזור, למרות שזה כבר לא עולים חדשים, ולפעמים גם מדובר בכלל בצברים שהם כבר דור שני ודור שלישי נמצאים פה, אבל לא זקוקים פחות מזה, לטיפול שלנו ומה שאנחנו יכולים לעשות זה באמת להיאבק בשמו של כל אחד מאותם אנשים שהגיעו ארצה, מתוך העלייה אולי הכי ציונית שהייתה מחבר העמים ופתחה את שערי הברזל, חמישים שנה. באמת משהו שלא רבים יודעים, חייבים ללמד את זה, חייבים לשזור את הסיפור של כל העדות במה שלומדים תלמידנו בבתי הספר שלהם, ואנחנו מדברים על זה גם עם שר החינוך, גם ההיסטוריה שלנו, הכוללת, של מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים.

אני אסכם במה שאמר פעם יגאל אלון, "מי שלא זוכר את העבר שלו אין לו גם את העתיד". אז אנחנו סומכים עליכם ואתם צריכים לסמוך עלינו, כדי שאנחנו ביחד נוכל לקדם את הסיפור של כולנו ולהגיע לכדי הבנה, שכל אחד פה מביא את המשהו המיוחד שלו. תודה לכם.

תודה. חבר הכנסת יואל רזבוזוב בבקשה.

תודה כבוד היושב ראש על הדיון. אני מצטרף פה לכל הדברים שחברת הכנסת סבטלובה אמרה. אני לא אחזור. הדיון הוא חגיגי, על ההישגים של הקהילה של יוצאי גיאורגיה.

25 שנה שאפרים גור עשה את הדיון, הוא היה מנהל ועדת קליטה. תודה רבה.

באמת דיון חשוב, ובאמת יש פה דרך, אני מכיר טוב את הבן של אפרים גור, את מאיר גור, חברי הטוב. ולא צריך לחזור כאן על ההישגים, ההישגים כמו שאמרת, גם בספורט יש לי הרבה חברים, גם במדע, אקדמיה, תרבות, כלכלה, עסקים, כמעט אפשר לראות נגיעה בכל דבר. אני חושב שהקהילה של יהודי גיאורגיה תרמה רבות למדינת ישראל בכל הזמנים ואני חושב שהמדינה צריכה להוקיר. אנחנו כמובן מדינת עליה וקליטה, כך שתמיד יהיו פה ניואנסים כאלה או אחרים, כמו שאמרה חברת הכנסת סבטלובה, עם הסטריאוטיפים והכל, כל אחד סובל ממשהו, אבל בסוף המדינה צריכה להוקיר.

אני כאן דווקא בתור חבר ועדה, חבר כנסת רוצה להוקיר, אני בעצמי רק שנה שעברה הייתי פעמיים בגיאורגיה לא מהכנסת, אלא על חשבוני, טיול. הייתי בגודאויה, והייתי ב- - -

היינו גם ב - - -

נכון, אבל זה היה כבר משהו רשמי. נסעתי גם לא רשמי, יש לי הרבה חברים עוד מהג'ודו, יושב ראש איגוד הג'ודו הגיאורגי הוא חבר טוב שלי שהתחרה איתי, אנחנו שומרים על קשר הדוק בין המדינות, לפחות ברמה הפרלמנטרית, גם אלוף אולימפי שהתחרה איתי הוא גם חבר פרלמנט שם, אז אנחנו באמת שומרים על יחסים לא רק ברמה הפורמלית אלא גם ברמה הלא פורמלית.

אני לא מזמן ישבתי ותהיתי עם עצמי, שאנחנו היהודים, אנחנו עם נבחר, רואים אותנו, כל נגיעה שלנו בכל העולם, אנחנו קטנים, אז פתאום אני שומע גם שמות, אני לא מדבר על יהודי גיאורגיה, בכלל, גיאורגים. בעולם שומעים על הישגים במדע בכל תחום, אמרתי הרי, זה בסוף גם עם שהוא לא גדול, הוא פלוס מינוס 5 מליון, אז ב-5 מליון, תראו בכל העולם, במדע, ברפואה, בכל תחום. אני חושב שזה באמת גם עם מאוד מאוד מיוחד, ואני שמח שהיהודים יצאו משם.

הגרוזינים הם אחד מ-12 השבטים. יש דיון בנושא הזה.

אומרים שיש לנו נציגים בספרד, הבסקים, הם יוצאי גיאורגיה.

אתה רואה, זה אני צריך לקחת עוד כמה שיעורי היסטוריה.

מירושלים הביאו את הנצרות - - - היהודים. אם אתם רוצים לשמוע היסטוריה בנושא, יש - - - המלחמה של - - - תשמעו את זה.

אני אשמח לשמוע, אני מאוד אוהב. אני שוב מברך על הדיון, אנחנו שמחים שיש לנו כאן את הקהילה. כמו כולם אנחנו עולים אבל התרומה שלכם ניכרת מאוד בארץ וכמו שאמרתי, רואים בכל תחום. יישר כח ושנמשיך כך. אנחנו בסוף כולנו עם אחד.

תודה חבר הכנסת יואל רזבוזוב. נמשיך לשמוע את נציגי יוצאי גיאורגיה. עו"ד ארקדי אליגולשוילי בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני מאוד שמח להיות במפגש החגיגי הזה. באמת, כפי שגברת מרים אמשיקוילי אמרה, 25 שנים לא היה מפגש כזה בכנסת, ואני מאוד מקווה שזו מסורת שאנחנו מתחילים ושזו תהיה מסורת שאנחנו נתמיד בה. הדיאלוג הזה של העדה שלנו עם הכנסת, עם המחוקק, הוא מאוד חשוב. העדה שלנו לא מתאפיינת יותר מדי בהתארגנויות ברחוב. אנחנו לא עם שיוצא ומפגין, לא עם שדורש את הזכויות שלו בקול רם, אנחנו עם שאוהב לעשות את הדברים בשקט, לעשות הרבה, לעשות בצורה צנועה.

אבל היו - - - כאלה גם כן בארץ. הפגנת אשדוד, המפורסמת.

זה בהתחלה. כשאנחנו התחלנו.

אמנם זו ישיבה חגיגית, אבל אנחנו נשמור גם על העניין של הדיון. תנו לדובר לסיים ואם יש שאלות, אני אתן לכם לשאול. בבקשה. זו לא הייתה ביקורת, אלא תמיכה למה שאתה אומר, אבל אני מבקש למען הסדר.

קודם כל לשמוע את פרופסור אנוך אני תמיד נהנה. בכל שפה ובכל הזדמנות וגם אם יש ביקורת, היא תמיד עניינית. אבל אנחנו נמצאים כאן בהרכב מאוד מעניין של אנשים יוצאי העדה. יש כאן רופאים, יש כאן עורכי דין, יש כאן אנשי אקדמיה, אנשים מהספורט, אנשים נציגי הדת, יש פה מארג שלם של אנשים.

יש לנו נציג פורום G, הכי חשוב.

אנחנו בעצם נותנים איזו שהיא טעימה למחוקק שלנו, לרשות העיקרית של המדינה, ואנחנו באים ואומרים, אנחנו, למרות שלא באנו והתלוננו ודרשנו יותר מדי זכויות, אנחנו עושים, אנחנו מצליחים. אני לא אוהב להתגאות ולייחצן את עצמי, אבל אני רק אומר לכם משהו אחד. בתוך המשפחה הקטנה שלי, אנחנו שלושה עורכי דין, ארבעה אפשר לומר אפילו, אנחנו ארבעה רופאים, כלכלנים, וזו עדה לדעתי שהכי מתאפיינת באנשים שיוצאים ולומדים. בטח הדור השני ובטח הדור השלישי. קשה לי לחשוב על איזו שהיא עדה, אולי יוצאי רוסיה גם מתמידים בעניין הזה, אבל העדה הגיאורגית, לדעתי אין בה - - - שאנשים לא הולכים ולומדים, וגם אם אחר כך הם עוסקים בעסקים או שהם עוסקים בספורט, תמיד חשוב שיהיה איזה שהוא תואר. התרומה שהם נותנים היא תרומה בלתי נגמרת.

דיבר פרופסור אנוך על עליה שהתחילה בעצם לפני 50 שנה, אותה עליה של שלושת האחים מיכאלשוילי. אני אישית מכיר טוב מאוד את אחד האחים, את בן ציון, ושמעתי על סיפורי הגבורה שלהם, איך הם עלו, איזו מסירות נפש הייתה, ואיך אותן 18 משפחות שלקראת שנת 1967, 1969, איך הם בעצם, אפשר לומר, מסרו את נפשם בשביל המטרה הזאת לבוא ולעלות. הם מכרו את הבתים שלהם, התפטרו מהעבודות, הם באו מול השלטון הקומוניסטי שהיה אימה בכל העולם, ואותם אנשים נעמדו מולם ואמרו להם "אנחנו רוצים לחזור הביתה. אנחנו רוצים לחזור למולדת שלנו. אנחנו רוצים לחיות בעיר שיש שם רחוב רמב"ם, שיש שם בתי כנסת ואנחנו יכולים להסתובב עם הטלית והתפילין ברחוב". זאת הייתה העלייה שעלתה. זאת הייתה העלייה של סוף שנות השישים, שנות השבעים, ולאחר מכן עוד פעם שערי הברזל, מסך הברזל ירד על ברית המועצות והייתה עוד תקופה לא טובה מהבחינה הזאת של העלייה, אנחנו יודעים, יש פה את יולי אדלשטיין שהיה אסיר ציון, ונתן שרנסקי שהיה אסיר ציון ועוד סיפורים רבים שאנחנו מכירים, שאותם אנשים שגם, אפשר לומר במסירות נפש, נלחמו כדי שהדבר הזה יקרה, ולקראת סוף שנות השמונים, תחילת שנות התשעים עוד פעם נפתחו מסכי הברזל.

העלייה הזאת של שנות התשעים מתאפיינת אולי קצת יותר, מהעלייה של שנות השבעים, אפילו הרבה יותר, בשנות השבעים עלו יותר אנשי מסחר, אנשים שעסקו ברוכלות, שלא היו אקדמאים, כי זה היה דור שגדל או בתקופה של מלחמת העולם השניה או קצת אחריה, זה היה דור שלא היה לו את האמצעים ואת היכולת. אבל בשנות התשעים הייתה נהירה של אקדמאים מכל ברית המועצות ומגרוזיה במיוחד. אני יכול לומר, אבא שלי יושב כאן הוא עורך דין, אמא שלי רופאה, סבא וסבתא שלי רופאים, דודה שלי גם רופאה, זאת הייתה נהירה של אקדמאים שבאו ותרמו למדינה הזאת בכל התחומים.

העלייה הזאת בשנות התשעים הוסיפה למדינה לא רק מבחינה כלכלית, מדע, כל התחומים האלה, גם מבחינה דמוגרפית העלייה הזאת הייתה הצלה למדינת ישראל, גם העלייה האתיופית שהייתה באותה תקופה. אלו היו העליות שהצילו את מדינת ישראל דמוגרפית, כי אני לא יודע איפה אנחנו היינו עומדים מהבחינה הזאת היום אם העליות האלה לא היו עולות ולא היו עולות במסות שהן עלו ובכמויות ובאיכות שהן עלו.

אני לא רוצה להכביר במילים, אני רק רוצה לומר בתור נציג של הדור הצעיר, לי מאוד חשובה התרומה בקהילה. אני גם בלשכת עורכי הדין ממלא כמה תפקידים שהם תפקידי התנדבות. אני יושב ראש פורום השתלמויות במחוז ירושלים, יושב ראש פורום עורכי דין צעירים בירושלים, אני חבר בוועד מחוז ירושלים והנתינה הזאת שאני נותן לקהל שלי של עורכי הדין, אני לא רוצה לעשות רק שם, אני רוצה גם לתת לעדה שלי ובעזרת השם אני מאוד מקווה שתנועה שנעשה כדי לקדם את העדה שלנו וכדי לשפר את המצב ולהשריש את המורשת, כל הדברים היפים שדיברו, שההיסטוריה של יהדות גיאורגיה תירשם באותיות זהב בספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל, אני מאוד מקווה שאותה תניעוה שאנחנו רוצים להקים, שחברים רבים יצטרפו, והעליה האמיתית והראשונה שהייתה למדינת ישראל מהמאה ה-19, זאת לא הייתה מה שאנחנו מכירים העלייה השניה, אלא הייתה עליה היסטורית קודם לכך, בתחילת המאה ה-19, עליית הבורג'ים, שבאו לכאן בהמוניהם. השכונה הראשונה היסטורית - - -

התחילה בשנת 1832.

נכון. השכונה הראשונה שאנחנו מכירים בספרי ההיסטוריה שיצאה מחוץ לחומות, אומרים שהיא משכנות שאננים. אבל העובדה ההיסטורית היא שמשכנות שאננים אכן נבנתה ראשונה, אבל היא נכנסה עשור מאוחר יותר, כי אנשים פחדו לצאת ולגור מחוץ לחומות. השכונה הראשונה שאוכלסה מחוץ לחומות הייתה שכונת הבורג'ים, נמצא כאן גם דוד בנדר, שהוא מכיר את הסיפור הזה מצוין. יש שם נכסים של יהדות גיאורגיה. השכונה הזאת נקראה בעגה שכונת הבורג'ים אבל היא הייתה אשל אברהם, אברהם אליגולשוילי מהמשפחה שלנו שבאו ומכספי תרומות וכספים אישיים של יהדות גרוזיה בנו אותה.

יש כאן נציג, עו"ד שוקי ג'אנה שהוא צאצא של אותם הבורג'ים, נכד של אברהם - - - אחד מעמודי התווך של אותה תנועת הבורג'ים.

אני בטוח שאנחנו נמשיך לעשות, ובעזרת השם נעשה, ואנחנו נשמח לבוא לכאן להציג בפניכם את ההצלחות שלנו ואם יש דברים שאתם חושבים שאתם יכולים לעזור לנו או לשמוע, לשים אוזן קשבת, אנחנו מאוד נשמח.

תודה רבה. אני מצטער שאני מקצר אתכם, יש רשימה של אנשים שרוצים גם להביע את דעתם, לכן אני צריך לתת לכולם לדבר. תנסו לדבר בתמצית. אנחנו נשמע עכשיו את דוקטור יעקב אופיר. בבקשה. הייתה לי הזדמנות גם להיפגש איתך, למדתי הרבה דברים על ההיסטוריה.

דוקטור יאקוב אופיר היה נציג לגיאורגיה מטעם הסוכנות, הג'וינט, הוא עכשיו כתב ספר מיוחד מכל הדברים שלא שמענו עד כה, הוא ידבר על זה.

אני שמח לראות את כולם כאן ולשמוע את העניינים האמיתיים לגבי העדה. כל אחד גאה על ההישגים של העדה. אני כאחד מהעדה שכבר מעל 40 שנה כאן בארץ, ואני זוכר את כל ההתקדמות הזאת מהכותרות בעיתונות על העדה, עד הישגים שלא כותבים עליהם בעיתונות, ואם כן כותבים, באיזה שהוא מקום בסוף העיתון.

אני גאה כמו כל אחד על ההישגים, אבל אני רוצה להביא כאן את הדברים מאיפה זה הגיע. איזה שורשים היו לנו שם. אני כבר שנים רבות אחרי שסיימתי את העבודה בסוכנות, בג'וינט, התחלתי קצת לחקור על ההיסטוריה שלנו, והתגלו לפניי דברים שאף אחד לא חשב ואני לא חושב שכאן הרבה אנשים יודעים. את כל הדברים האלה, במה שאנחנו התחנכנו, זוכרים מהמשפחות שלנו, מהאבות והסבים שלנו, את כל הדברים האלה הביאו האנשים שעמדו על יהדותם עד הסוף והביאו את הידע שלנו כמשפחות 18, או אחרים ששבתו בברית המועצות, מתי שכל אחד היה מפחד להביע את הדעה שלו, היהודים מהעדה יצאו למוסקבה והתחילו להפגין, ואף אחד לא חשב שהם יחזרו בשלום.

זה הכל הגיע מההיסטוריה שלנו, ההיסטוריה שהתחילו כמו שאומרים, לפני 2,600 שנה, יכול להיות יותר, יכול להיות פחות, אבל אני ראיתי את הדברים האלה, את הדוקומנטים, המסמכים, מהמאה ה-13 שכבר שם עשו את הדברים המאוד חשובים, למרות שהיו לחצים, למרות שרצו שהם יתנצרו. היו מאבקים. אם אנחנו ניקח את התקופה האחרונה של ברית המועצות הקומוניסטית, שהתחילה ללחוץ על כל הדתות, ובמיוחד על היהודים, ראיתי שנרצחו אנשים על שום דבר, ב-1938 בערב פסח נדונו שמונה רבנים לפני כיתת יורים, ואחרי כמה ימים הוציאו אותם להורג. את הפרוטוקולים האלה אני מחזיק, ראיתי את הפרוטוקולים, מה-ק.ג.ב.

המון אנשים שבלי שום דבר, בלי שום ידע על כל הדבר הזה, הוציאו אותם להורג, וכאן אנשים עמדו על עצמם. והם יכלו להגיד שהם לא ילמדו את הילדים, לא יהיה מלמד, לא יהיה שום דבר, אז הם היו יכולים לשמור על חייהם, אבל הם עמדו על זה, וכל הדברים האלה שאנחנו היום גאים ובאים ואומרים "העדה שלנו מפוארת", נכון, אבל בזכות האבות האלה שעשו את הדברים האלה.

אני מקווה שלא נראה את גיאורגיה רק במבט של חצ'אפורי או חינקאלי, לעדה שלנו יש שורשים מאוד מאוד עמוקים, שאני חושב שכל השורשים האלה נותנים מקום מכובד במפה של יהדות העולם ואנחנו בדיוק על זה צריכים להילחם, אם צריך להילחם, ולהוכיח שהדבר הזה, יהדות גיאורגיה, זה לא רק מילים, זה גם משמעות מאוד עמוקה. אני מקווה שכל אחד מאיתנו וגם הדורות הבאים שלנו יעשו את זה.

תודה. נשמע עכשיו את בדרי בן.

שלום לכולם, תודה אדוני היושב ראש, אני שמח על המפגש שמקיימים פה אחרי 25 שנה, פה המקום לציין לשבח את הגברת מרי אמשיקשוילי שדאגה לכנס את הוועדה, אני שמח על כך, לעלות להציף את בעיות הקליטה שהיו, אני רואה פה ושומע, יש לנו פה ממש אנשים שיכולים לייצג בכבוד בכל מגזר ובכל תחום. עברנו את קשיי הקליטה בדיוק כמו העדה האתיופית, מציירים את הכל יפה פה, אבל העלייה שאנחנו עלינו בשנת 1971 לא הייתה קלה ביותר. מה לא קראו לנו, כנראה זה היה נוהג, כל פעם שהייתה קליטה חדשה בארץ לא היו נקלטים מי-יודע-מה, אבל למרות הכל צלחנו הכל. אני שמח על המפגש הזה, ושיתקיימו עוד מפגשים כאלה. אני מודה לחברי הכנסת שבאו לפה לכבד את הקהילה.

אני חבר בפורום G, ואנחנו שמנו לנו למטרה לקדם ולשלב את בני הקהילה בקדמת הבמה הציבורית, כמובן תוך אהבת מדינת ישראל וחיזוקה. אני רוצה לציין שהעלייה מגיאורגיה לישראל הייתה מתוך ציונות אמיתית, לא שהיו שם קשיים או שהאנטישמיות רדפה אותנו. לא הייתה אנטישמיות, האנטישמיות קיימת בכל מקום היום בעולם. אתמול חזרנו מכנס האנטישמיות שהתקיים בבר אילן, ואמר שם יושב ראש ההסתדרות הציונית, ממלא מקום המועצה הציונית בישראל יעקב חגואל, שבכל מקום תוקפים אותנו בכל מקום האנטישמיות מרימה ראש.

לכן בתפקידי הנוסף כרכז של הקהילה הגיאורגית במועצה הציונית בישראל אני מבקש מכולם להיכנס לאינטרנט, לאיפה שאפשר לחזק את המדינה שלנו, לחזק את מדינת ישראל, לעשות את זה. אתמול אמרו דבר מאוד מאוד צורם לאוזן, אם ילד נכנס בסין לגוגל ומקיש "יהודי", קופצים לו ישר עשרה אתרים אנטישמיים. אנחנו במועצה הציונית פעלנו כדי להוריד את הדבר הזה. יש לנו - - -, היום המלחמה באנטישמיות זה מה שיחזיק את מדינת ישראל בחיים, ואם לא – אנחנו נימחק מהמפה.

אני מודה למרי שוב על הכינוס הזה, חשוב שיהיו עוד כנסים כאלה ולגבי כל הכאבים והבעיות שצפו, אני מציע, כפי שבהרבה קהילות מקימים מרכזי מורשת, לאמץ גם לקהילה הגיאורגית הקמת מרכז מורשת.

במיוחד בירושלים, בדרי.

בירושלים, באשדוד, שהיא בירת התרבות הישראלית הגיאורגית.

בילדות שלי שמעתי שאני יהודייה ואסור לאכול בבית אחר, ידעתי רק ירושלים. בחיים שלי לא שמעתי אשדוד.

באשדוד עושים משהו עכשיו. עכשיו בהקמה.

כן. מרכז של העדה שלנו, אבל השורשים שלי היו ירושלמים, סבא שלי - - - שהוא שלח לקהילה היהודית מפה, ואנחנו חזרנו.

אני רוצה לסיים אדוני היושב ראש, התבקשתי להציג את פרופסור גיאורגי צולדזה, אמן, רב אמן ופסל, צייר, והוא במקרה גם החתן של מרי אמשיקשוילי.

תודה רבה. ברוך הבא. אנחנו נשמע את הרבנית דינה שמלאשוילי.

תודה. ברור שאני שמחה על ההישגים של העדה, אין מה לדבר שממש העדה שלנו עולה בצעדים ענקיים, אבל דבר אחד כואב, שהבד"צ הכי - - - אני ברוך השם יחד עם גברת סוריה ציצאשוילי, מוציאים כבר עלונים, מעבירה שיעורים כבר 20 שנה, אבל אני מרגישה כאילו אני לבד בתחום, אין מישהו שיעמוד על ידי ויתמוך בנו, זה כואב ממש. אין מילים שאני מוצאת לכאב הזה מהלב.

כל אחד ברוך השם, יהודים, יהודים, אבל על מה אנחנו מתבטאים שאנחנו יהודים, זה שכחנו מזמן. אם אין לנו שורשים שכמו כל הזמן אנחנו מתבכיינים שכל הרבנים שלנו נהרגו בגרוזיה, אני זוכרת את הדוד שלי שכל הזמן היה אומר שהוא בן של רב, ואף פעם לא ידעתי למה הוא בן של הרב, שלא ידע שום דבר. אחר כך שהוא נפטר, אח שלו אמר שהם בנים של רב גדול, אבל אתם לא יודעים שום דבר, אז הוא התחיל לבכות, אותו לילה שלקחו את אבא שלי בסוראמי, ברחוב הזה לקחו באותו לילה שישה רבנים גדולים ומאז לא יודעים את עקבותיהם וכך הם נעלמו וכך אנחנו נראים היום.

ברוך השם יש לנו הישגים ענקיים, אין מה לדבר, בכל התחומים, במדע, בטכנולוגיה, ברפואה, אבל בד"צ, אנחנו דורכים במקום. אני מצטערת אם אמרתי את הכאב שלי. אני אשמח אם מישהו יעזור לנו בתחום הזה גם. תודה רבה.

תודה. עכשיו נכניס גם את משרדי הממשלה. נשמע את שרי פייר, מנהלת תחום בכיר לחינוך ממשרד העלייה והקליטה.

תודה. אני שמחה להיות כאן בדיון החשוב הזה. משרד העלייה והקליטה מכיר וגם מוקיר את המורשת המפוארת של יהדות גיאורגיה וההישגים הנפלאים שלהם בכלל התחומים. ציינת פה שיש גם אתגרים, גם בדור הראשון היו וחלקם עוד נשארים, וגם בדור השני.

לכן משרד העלייה והקליטה תומך ברשויות בעשרות מיליוני שקלים, ומשלב בכל התכניות שלו יהודים שעלו מקהילת גיאורגיה. כשאנחנו מגדירים עולים מה-1.9.89, ובהחלט ממשיכים לתת יד וללוות את העולים בכלל תחומי החיים, ובאמת למנף את ההישגים עוד יותר. גם במסגרת מוקדים שאנחנו פותחים, מוקדי פעילויות ליוצאי קווקז, משולבים גם עולים מגיאורגיה.

בנוסף לכך, כחלק מהתמיכה והרצון למנף, גם בדור הראשון וגם בדור השני, יש לנו תכניות לתיגבור לימודי ואנחנו משלבים ילדים בחטיבת הביניים ובתיכון, שהם או הוריהם עלו לארץ ב-15 השנים האחרונות, שלא כמו משאר המדינות ב-10 השנים האחרונות כי אנחנו סבורים שהפוטנציאל גדול וחבל לפספס.

שוב, אני מאוד שמחה. זה כיף לשמוע גם על הישגים ועל השתלבות בקהילה המפוארת הזאת.

תודה. אמנם יש הישגים שנאמרו פה, וגם עלו כמה אתגרים, כך הייתי מגדיר, אתגרים שפרופסור אנוך התייחס אליהם אחד-אחד וגם דוקטור יעקב וגם שמענו עכשיו מהרבנית. האם משרד הקליטה לוקח את הדברים האלה ויעזור לקהילה להתמודד עם האתגרים?

משרד העלייה והקליטה דוגל, כמו גם בדרך החדשה, אדוני היושב ראש, באינטגרציה בין כלל העולים, ולכן עולי גיאורגיה משולבים כמו כל העולים בכלל התכניות ברשויות. בימים אלה יש ועדות היגוי בכלל הארץ ברשויות, שבהן כל רשות מציגה את הצרכים לפי תמהיל העולים שנמצא בה, כשההנחיה הברורה היא לשלב את כל קהילות העולים בתכניות, ולשים דגש במקום שהרשות שמכירה את האנשים שבה, יחד עם אנשי המשרד, יחד עם יועצי הקליטה בקהילה, בתכניות.

למשל, דובר כאן על נושא של זהות, על זהות ושייכות, והתחברות לחברה בישראל, לתכניות שאנחנו מפעילים. שמירת המורשת.

שמירת המורשת. להביא זה כהצלחה.

בהחלט. אגב, אחד מיעדי המשרד בכלל ואגף בכיר לקליטה בקהילה שאני נמצאת בו בפרט, הוא לשלב בין המורשת של ארץ המוצא של העולים לבין ארץ היעד, וזה משני טעמים: ראשית, תהליך הקליטה הוא דו כיווני. יש קולטים ויש נקלטים. הקולטים צריכים להכיר את הנקלטים, והנקלטים צריכים להכיר את הקולטים.

בנוסף לכך, עוד בשנות השישים דיברו החוקרים וברי בראשם, על מטריצה שמזכירה לנו עץ. אם יש לאדם שורשים, יהיה לו גם נוף, יהיו לו גם עלים וענפים. אם יש לו רק עלים וענפים, זה לא יצליח. חייבים תמיד לשמור על המורשת, וגם עשה לך רב להמשיך קדימה.

תודה.

אפשר להעלות שאלות?

כן. קודם ניתן את רשות הדיבור על פי הרישום. בני פרץ בבקשה, בקיצור, מכיוון שהיום אנחנו עוסקים בחגיגה ליוצאי גיאורגיה, ולא ליוצאי מרוקו.

אני קודם כל רוצה לברך את יוצאי גיאורגיה. אדוני היושב ראש, אני הכרתי את העולים הראשונים מגיאורגיה בשנות השבעים. אני רוצה להגיד לך שזאת עליה שלא רק ברוכה בהכנסת העולים שלה, בנעימות, גם כאחד שביקר בשנה שעברה בגיאורגיה וראה שם, ומי שמדבר, כשדיבר הפרופסור שלא נראה חס ושלום את הכפרים ואת העוני, זה אשמת הקומוניזם שלא פיתח. אני רוצה להגיד לך, זה לא עוני, זה עוני של אושר ועושר. של הכנסת אורחים שלא ראיתי כדוגמתה.

בארץ לא מתבטא, לא האנשים עם כל הידע שלהם ועם כל מה שהם הביאו איתם ביחד. יש את הידע, זה לא מתבטא בארץ. לא בספרים, לא במורשת שלהם, שדיברה עכשיו הגברת ממשרד הקליטה, שאנחנו מדברים שפשוט הם לא מביאים את זה בחינוך, להרבה עדות. ואם אני מסתכל, זה לא רק אליהם, גם צריך להכניס את זה לספרי הלימוד כדי שאחד יכיר את השני.

אדוני היושב ראש, כאחד שיש לו חברים עד היום, משנות השבעים, שהם באו מהעלייה של גיאורגיה, ומה שראיתי אותם שנסעתי לשם, בזכותם נסעתי להכיר ולראות, ראיתי ערים שאני מאחל שבמדינת ישראל יהיה ניקיון כזה, וכזה טיפוח, וכזה בטחון כמו שהרגשתי וחשתי בתוך גיאורגיה פלוס הכנסת האורחים. אני רוצה שזה יתבטא, אני אומר את זה ואמר את זה עורך הדין, הם נמצאים בכל התחומים אבל לא מרגישים אותם, לא חשים אותם. פשוט כי אנחנו לא כותבים שום דבר. אני מסתכל ורואה רק בספרים, הכל על איזה עליה מרוסיה או עליה מפולין. זה מה שאנחנו מכירים. לא ראיתי מזרחים ולא גיאורגים ולא קווקזים ולא כלום. תודה רבה.

תודה רבה. עו"ד ארינה גיינר.

שלום. אני עליתי מקוטאייסי בגיל 14 יחד עם משפחתי. אבא שלי ואחי נמצאים פה. אבא שלי עורך דין, אמא שלי רופאה, סבא סבתא כמו שאחי ציין, רופאים. את הקריירה הראשונה שלי התחלתי במשרד לקליטת העלייה, סיימתי אותה בתור סגנית מנהלת מרחב ירושלים ואחראית תחום תעסוקה במרחב. מתוקף תפקידי במשרד הקליטה מן הסתם עסקתי בהרבה עולים וגם בעולים מגרוזיה, כמו שזה היה אז, הרבה אמנים, משוררים, ציירים, הרבה אנשי מדע, ניסינו לעזור להם ככל האפשר. לאחר מכן עברתי לעסוק במקצוע, יש לי תואר שני מאוניברסיטת בר אילן. גם כעורכת דין מנסה לעזור לעדה שלנו, עוסקת בתחום המשפחה, וכל מה שקשור למשרד הפנים, איחוד משפחות, מעמד, מעמד בישראל, הרבה ירושלמים צעירים גם בינינו, נמצאים פה. למשל יש לנו פה את נורית ארגן שהיא זכיינית סניף סופר פארם, אורית משה, היא מיילדת ראשית בבית חולים הדסה עין כרם, אבי משה, הוא מנהל מרפאה בשב"ס. אילנה ספיר, דור ההמשך לעורכי דין. מקה שמשי, עורכת דין. גיאורגי רמדזה שהוא כלכלן, הרבה חבר'ה צעירים איכותיים, עוסקים בדברים טובים שיכולים לסייע לעדה ולכל עם ישראל.

רציתי להגיב לגברת שדיברה, כל הכבוד יש לנו הרבה אנשים מאוד מוצלחים בעדה. כמו בכל עדה יש לנו גם עשבים שוטים, את אומרת שיש הרבה תקציבים שמופנים לעיריות. האם את יודעת שזה מגיע לעדה? אני חושב שלא. פעם הייתי אומר 10%, היום אני אגיד לך 0% מגיע לעדה. רק שתדעי את זה. אפשר לבדוק את זה גם.

כולם מדברים על כל מיני דברים טובים. יש הרבה דברים לא טובים, כמובן שיש אנשים שדואגים, יש לנו - - - בעדה גם כן, ממש קצת. אני הגעתי לפה בזכות מרי. אני מאמין בה, אני פה, אני לצידה, רק בשביל לשנות את הדברים האלה הגעתי עד לכאן מאשדוד. אני לא עורך דין, אני בסך הכל קבלן, מאוד מודאג בקשר לעדה שלי. אני רואה שהעדה שלי הולכת ונמחקת. אני לא רוצה שזה יקרה. אז תבדקו את המצב הזה, שאתם מעבירים כספים שלא מגיע לכולנו, וזה כן מגיע לנו. 0% מגיע לאיש הקטן. אם זה מבחינת תרבות, כל דבר, לא משנה מה שלא יהיה.

שרי, בואי נעשה כך. נדמה לי שיש עוד אנשים שרוצים לשאול.

אני חייבת להגיב, אלה כספי ציבור. הכספים שמשרדי הממשלה בכלל ומשרד הקליטה בפרט מעבירים לרשויות, אלה כספים ציבוריים, זה לא סיוע לפרט, מאוד חשוב להסביר את המונח הזה. אלה כספים לפעילות.

זה ברור.

איך זה מתחלק, לאן זה הולך?

רגע, אני חושב שזה מובן, אף אחד לא מצפה שיחלקו כסף בצורה פרטנית, זה לא העניין. אבל אני מבקש שתרשמי את זה, יהיו שאלות, ובסוף אתן לך להתייחס לכל השאלות.

אני לא סיימתי. מעניין אותי כמה דברים. יש אנשים שמגדירים את עצמם, לא יודע מה, יושב ראש העדה. לא שמעתי את זה שהיו בחירות אצלנו כדי שמישהו ייבחר.

אבל אנחנו פה לא - - -

זה בלי קשר, זה בשבילנו אמרתי.

תודה. נשמע את אברהם יוסף בבקשה.

אני לא ארחיב את הדיבור, גם לא התכוונתי להירשם. מספיק דיברו פה על מורשת יהדות גיאורגיה, מורשת מפוארת היסטורית, שורשית, מאות שנים. גם מבחינה הלכתית, מבחינה דתית, ששמרה על יהדות, שמרה על מורשת ישראל, על תורת ישראל ועל מנהגי ישראל ועוד בגלות במאות השנים, וגם רשום בהיסטוריה, גם הגיאורגים בעצמם מאוד מעריכים את זה.

אני מדבר עכשיו על התקופה האחרונה. בתקופה האחרונה אנחנו מושרשים בגיאורגיה, אוהבים את גיאורגיה וקוראים לה, ואחד אחד יסכימו איתי, המולדת השניה שלנו. למה? כי לא הייתה שם אנטישמיות. אני רוצה לשים דגש, ממש בקצרה, כמה שאנחנו אוהבים את גיאורגיה שלא הייתה אנטישמיות ואהבו אותנו ושמרו עלינו, ושמרנו עליה, והשתתפנו בהכל, אם זה במצבים קשים ואם במצבים קלים, היינו גיאורגים. במצבים קשים הגיאורגים היו יהודים, עזרו לנו. אני רוצה לשים דגש על זה. אני מסתובב הרבה שם, בקהילות וקרוב למי שצריך להיות, הם מכבדים אותנו. אני שם דגש. הגיאורגים מכבדים אותנו, אוהבים את ישראל, עושים בשבילנו, 2,600 שנה, כנסים קונגרסים שם, ומכבדים אותנו, אפילו הילד הקטן יודע מה זה ישראל ומי זה יהודים. ישראל לא מחזירה את זה לגיאורגיה, בשום אופן. תחשבו על זה. ישראל בשום פנים לא מחזירה. אולי פה ושם מזמינים איש מכובד, יצטלמו על יד הנשיא שלנו או על יד שר הקליטה שלנו, ובזה זה נגמר.

אני רוצה לומר לך אדוני היושב ראש, אנחנו כבר נפגשנו. אני רוצה שהתקציבים שמכוונים למשרד הקליטה, לקליטת עליה, אנחנו כבר מזמן גמרנו את קליטת העלייה, אבל יש דור חדש, והתקציבים שמגיעים לחינוך ותרבות במיוחד, כשאת שולחת 10 מליון שקלים, זה לא מגיע. אני מחיפה, בשביל לעשות פורום או כנס או ישיבה, אין לנו תקציב לכיבוד, אף אחד, עירית חיפה לא נותנת.

אני יודע מאיזה מוצא את, את בטח מרוסיה, נכון?

חצי. דור תשיעי בארץ, אבל צד שני.

לא משנה השורשים, אני אומר לכם, 90% הולך לארגוני רוסים. אם זה בקריות, אם זה בחיפה, אם זה בנהריה, בצפון ויכול להגיע עד נתניה. ליהדות גיאורגיה לא מגיע. יש אנשים מאוד מכובדים, מאוד כשרוניים. יושבת פה ידידה מכובדת, מה הם מקבלים, מה תקציבי התרבות שלנו? אם זה רקדנים, זמרים, משוררים, איזה תקציב? האישה הזאת משוררת. להוציא ספר אין לה תקציב להוציא, על השירים שלה. את הולכת למחלקה לחינוך או לקליטת עליה בחיפה, למזלי אני מושרש שם, הייתי אדריכל ראשי של עירית חיפה.

אני אומר לכם, התקציבים לא מגיעים. מישהו אמר כרגע פה שיהדות גיאורגיה הגיעה להישגים טובים. הגיעה, כי אנחנו עם מוכשר. זה הישגים אישיים, לא בעזרת המדינה. הישגים אישיים שכל אחד ואחד הגיע למשהו, אחרי ארבעים שנה של סבל, של עבודה קשה, של מלחמה. כי אנחנו כאלה חרוצים, לא מבקשים כלום מאף אחד. אבל המדינה לא דאגה לנו, שלא תגיד, אדוני היושב ראש, שלא תגיד מדינת ישראל שהיא דואגת ליהדות גרוזיה. רק לרוסים, פולנים, רומנים, הודים, מרוקאים, רק אלה מקבלים את כל התקציבים.

המרוקאים - - -

אני אומר בדיוק כמוך. תחקרו את הנושא הזה ותדעו כמה הרשויות נותנות לעדה הגיאורגית, לא מגיע אפילו.

לא מגיע אלינו תאמין לי, וגם לא לאתיופיים.

לנו זה לא מגיע. זה הישגים אישיים שלנו, של כל אחד ואחד. תוציא כל גרוזיני תראה אם אתה מקבל 1,000 שקל בשנה, עיתונים, ז'ורנלים, עיתונים אחרים של הרוסים של 20 סוגים הם מקבלים תקציב על חשבון ההקצבות, יש להם - - -

תודה. יש לנו עוד רשימת דוברים. הזמן שלנו רץ אז תציגו בתמצית. סימה תבדי בבקשה.

אני מברכת את הטקס הזה ומברכת את האנשים שתרמו ועשו את הטקס, אני מודה למרי אמשיקשוילי שאנחנו התכנסנו היו לדבר על העדה שלנו, לדבר על ההישגים ולדבר על הבעיות גם. אני אישית נציגה של משרד הקליטה של ירושלים, עבדתי 30 שנה במשרד הראשי בירושלים, בקליטת עולים חדשים מכל העולם, ומצפון עד הדרום. עשיתי לדעתי תרומה גדולה לעם שלנו, לאנשים שלנו, לעדה שלנו, ואנחנו ידענו שהעם שלנו השיג באמת הישגים גדולים. אצלנו היה דבר אחד שכתוב באנגלית: "WE DON’T PROMISE ROSE GARDEN".

באמת אז, בשנות השלושים, אף אחד לא עשה את זה ככה בלי בעיות, אנחנו הגענו למצב מאוד מאוד קשה, בגלל שמדינה הייתה צעירה, המדינה הייתה ממש בשלב הבנייה ואנחנו בנינו את המדינה. העלייה מגרוזיה שהגיע בשנות השלושים והייתה עליה ציונית ועליה שתרמה מאוד מאוד הרבה לבניית המדינה.

אני מדברת על ההישגים, באמת יש, ואני לא אעבור על זה, כבר דיברו הרבה אנשים על זה. אני רוצה להגיד כמה דברים על הבעיות. יש לנו עדיין את הבעיות. למרות שעברו 40 שנים, כמעט מגיעים ל-50 שנים לעליה, יש לנו בעיות.

אנחנו האנשים המבוגרים, יש לנו אפשרות לעשות משהו למען המדינה ואנחנו רוצים את העזרה מהמדינה. מה העזרה? למשל אני אגיד לדוגמה, אני אישית הוצאתי הרבה פרויקטים שאת הפרויקטים אפשרי היה לבצע למען המדינה, למען העם היהודי, למען האנשים מהעדה שלנו. רציתי מאוד לעשות אנדרטה בחולון, היכן שקיימת אנדרטה מכל הארצות, והגענו לזה כמעט, אבל אז נשיא הקונגרס ז"ל מישקו מירלשוילי, שהוא מאוד מאוד רצה לעשות את הפרויקט, אבל לצערנו הוא נפטר והפרויקט הזה נשאר רק על הנייר.

היינו בבית הקברות, מצאנו את המקום, המקום היה שלנו היה צריך רק להוציא קצת כסף ואין לנו את הכסף הזה. מתוך השאלה לגברת הזאת, יש גם את השאלה, איפה לפנות, למי לפנות כדי לעשות לעם הגרוזיני שאנחנו השארנו את האבות והאמהות, את הסבים, את השורשים שלנו שם בגרוזיה והם נלחמו במלחמת העולם השניה, 300,000 אנשים נהרגו במלחמת העולם השניה, והם נשארו שם, באדמת רוסיה. יש אפשרות, הם זכאים שתהיה להם אנדרטה בחולון, האנדרטה הזאת בזמנו אמרו שזה עולה 50,000 שקל. אנחנו לא רוצים את ה-50,000 שקל, אפשר לעשות אנדרטה יותר מצומצמת, העיקר שיעזרו לנו. אנחנו רוצים לדעת למי לפנות בשביל זה.

יש עוד דבר, הנשים שהגיעו מגרוזיה בהתחלה, הם עבדו כל כך קשה וזכו לשם של עובדות מצטיינות. אני עשיתי את הפרויקט לסימפוזיון הגרוזיני ומצאתי 43 גרוזיניות, נשים שעבדו במשרד או בתעשייה, בכל התחומים, וזכו ממדינת ישראל לשם ואות כבוד של עובדות מצטיינות. צריך לפרסם את זה או לא? אני פרסמתי את זה בעיתון הגרוזיני בטביליסי. העיתון הזה, חלק הגיע לישראל וחלק לא, והרבה אנשים לא יודעים על זה. אני רוצה עזרה אישית, למי לפנות לגבי זה?

אני הוצאתי ספר, אנשים שהשתתפו במלחמת העולם השניה. חלק אחד, הקונגרס היהודי הוציא לאור, אבל עכשיו יש לנו עוד שאספתי את האנשים, כמעט 560 אנשים שנהרגו, נעלמו ואין אפשרות להוציא את הספר הזה. למי לפנות לגבי זה?

תודה רבה. יש לנו עוד שני דוברים ונסכם את הדיון.

אדוני היושב ראש, אני מצטער אבל אני צריך לצאת. תודה רבה שוב.

תודה רבה לך. נשמע עכשיו את ללי מנשירוב.

תודה אדוני היושב ראש. ללי בגיאורגית זה אבן יקרה, רובי. זה השם שלי. אתם מכירים אותי גם מהטלוויזיה, מהערוץ השני, השתתפתי במאסטר שף, ואני גאה להודיע לכם שבעקבות זה יצא ספר "רבע עוף" של נעמי אבליוביץ ועופר ורדי, מנהל לאנצ' בוקס. הספר הזה, מתכונים מוצלחים של כל העדות, של חתונות. מתוך 20 מדינות אני גאה שאישה גיאורגית מציגה פה את ההיסטוריה של החתונות ויש פה תמונה של ההורים שלי בשנת 1955. מוכרים את זה בסטימצקי.

אחר כך יש מתכונים שלי, שזה מה שמקובל אצלנו הגיאורגים בחתונות. איך נפגשים עם ה- - - שאומרים לנו אם הלחם מוכן לכלה אחרי המקווה, או לחתן והכלה. יש את הפחרבה - - - קוראים לזה, הספר הזה זכה באוסקר בפרנקפורט גרמניה השנה.

אני לא מתעסקת רק בתחום הקולינריה וייעוץ קולינרי למסעדות גיאורגיות, אלא אני גם מורה למוסיקה לשעבר ממשפחת אמנים. אבא היה זמר מפורסם, חננאל ג'נאשוילי מי שמכיר, ואח שלי בדרי ג'נאשוילי, ואני לא רוצה לדבר על המוצא שלי. אני רוצה לדבר על הצעירים של היום, מה אנחנו נותנים בארץ ישראל, הדור השני, הבא, שלנו. יש לי שלוש בנות ונכדה שמינית בדרך. שלושת הבנות עובדות כרגע בתור עובדות מדינה, הבת הגדולה חוקרת במשטרת ישראל, הבת השניה סגנית מנהלת מיילדות בבית חולים ברזילי והבת השלישית סטודנטית להוראה. אתם רואים בפייסבוק מי זו סוויטלי נטלי, זו הבת שלי, בר מתוקים שמקשט לכם את האירועים.

כל הבנות שלי היו בצבא, הגברת הדתייה שדיברה על הדת - - -

סליחה גם אצלנו כולם היו בצבא.

כששלחתי בנות לצבא, בעדה שלנו לא כל כך היה מקובל. אמרו לי "מה, את שולחת בנות לצבא", וכולן היו בתפקידים טובים, מ"כית בנים, מש"קית וכל מיני תפקידים שגם בעתיד המשיכו לבנות קריירה דרך הצבא. אבל יש לי שני חתנים מרוקאים. עכשיו המשפחה שלי מציגה - - - זה לא אומר שהם לא שומרים דת, שני החתנים שלי ממש דתיים. הם שומרים דת, יש לי ארבעה נכדים מהבת הגדולה החוקרת.

אני כרגע עובדת על הפרויקט מעמד האישה באשקלון. בשילוב עם שבתאי צור, הנציג שלנו, השגריר שלנו בגיאורגיה. אתמול הייתה לו יום הולדת וכולנו מהכנסת מאחלים לו מזל טוב. בעזרתו אני עובדת על הפרויקט הזה וגם בגלל התקציב זה מתעכב. רק גאווה, מעמד אישה גיאורגית מאשקלון.

תודה רבה. תמסרו לו מזל טוב ודרישת שלום ממני. נשמע את רונית חן בבקשה.

היא יצאה.

אני יכולה להגיד כמה מילים? בקצרה. אני שחקנית תיאטרון וזמרת של הקהילה. ממש דיברו על העזרה ואני רוצה לציין את זה. דיברו הרבה אבל אני בכל זאת רוצה להגיד. ממש אין לנו תקציב. אני אישית עובדת 12 שעות ולפעמים 14 שעות ובאופן אישי אני עושה את האירועים שלי. בשנה שעברה עשיתי ערב סולנית שלי, 50% אני השקעתי. כן, עזרו לי מהעירייה, ממש עזרו, אבל זה עזרה ממש קטנה. אנחנו עובדים מאוד קשה, אנחנו מבזבזים מהכסף שלנו כדי לקדם את האמנות שלנו שלא ישכחו את השירים הגרוזיניים. הרי אנחנו גרים בישראל, הכל טוב ויפה, אבל אנחנו רוצים את השירים, את השפה שלנו, את התיאטרון שלנו, לעשות לזה דגש. תודה.

תודה. בבקשה רונית חן.

אני רוצה לתת רקע, בקצרה. אני ילידת הארץ בת 43 עוד מעט. צברית לכל דבר, אף פעם לא הייתי יודעת איזו תרבות יש לנו וכמה אנחנו עם מדהים, אני מגלה את זה בשנים האחרונות, כי אבי ז"ל נפטר לפני 4 שנים והוא אמר - - -, הוא אמר לי "את היחידה מהילדים שאני סומך עליה שתשמרי את המורשת, תעשי משהו שזה יישמר". חשוב לי בכל דרך, אני לא מעורה כל כך בפוליטיקה, חשוב לי לשמוע באיזו דרך אנחנו יכולים להעצים את העדה שלנו, שניה על המפה. אנחנו בקטנה במפה, באמת אנחנו צריכים להיות שם בגדול ומגיע לנו. אנחנו רוצים לדעת איך אפשר לדאוג לזה.

תודה רבה לך. עכשיו רשות הדיבור ליוזמת הדיון, יחד עם אינה, מרי. אני רוצה התייחסותך לפני שמשרד הקליטה יגיב.

תודה רבה דוקטור אברהם נגוסה, תודה רבה גברת אינה, תודה רבה על היוזמה. היום הגענו לחגוג 25 שנה שחבר כנסת יחיד שהתחיל והיה הראשון, אפרים גור, יוזמה של העדה הגיאורגית. אבל את החגיגה בתוך הלב יש לי כאב. היום נפטר בחור מדהים, שחקן, בדרן, מיוחד, אדם מיוחד, היום נפטר בגיל 68, זורי בוטראשוילי, אני מצטערת מאוד וכואבת מאוד, ואני לא יכולה לציין את זה.

קודם כל תודה רבה, דוקטור נגוסה, העדה שלנו היא עדה מיוחדת. היום אף אחד מהפוליטיקאים לא יושב פה. זו עדה שמייצגת לעצמה, בתוך העדה, מכל האהבה, יושבת פה פרופסור סימון סימונלשוילי כלכלנית, יושבת קולחידה, דוקטור של כל מיני פסלים וכל התרבות והאמנות, ומשה גגולה, בחור צעיר שיש לו בגיאורגיה מלון ומסעדה כשרים, וזה דור צעיר. גיאורגי בא מחיפה, הוא עולה חדש, מלמד - - - אמנות גיאורגית, מה שהכי הכי חשוב לנו שאנחנו נשארים יהודים עם אהבה לגיאורגיה. בגלל זה זו הייתה המדינה היחידה שלא הייתה בה אנטישמיות. בגלל זה אף אחד לא אמר לנו "מאיפה אתם, אתם חייבים ללכת מפה". זה לא היה. תודה רבה לגיאורגיה, לכל - - - שאנחנו הגענו ואנחנו מפה שולחים תודה רבה.

תודה רבה. נשמע את ההתייחסות של נציגת משרד העלייה והקליטה, גם לשאלות שעלו. אני רוצה לחדד את מה שנאמר פה. יש כאן עדה מפוארת שעשתה מאמצים ויש לה הרבה הישגים, והשתלבה בתוך החברה הישראלית. צריך להוציא את ההישגים האלה לאור, וצריך שיהיו בתכנית הלימודים במדינת ישראל. התרבות שלנו, המורשת שלנו, צריכות לצאת לאור ואנחנו רוצים להעביר את זה לדור הבא, ולכן מה שיש פה, תעזרו לנו לקיים פעילות חברתית, תרבותית. וגם המוזיקה והתיאטרון, השפה, הריקודים. זו תרבות מפוארת שהביאו את זה מגיאורגיה וזה נעלם. אנחנו רוצים שזה ימשיך במדינת ישראל עם הדור הצעיר.

לכן אני רק מחדד כדי שתתייחסי, כשאת אומרת שמעבירים תקציבים לרשויות המקומיות, אולי תסבירי איך הם יכולים לגשת לרשות המקומית כדי לקבל תקציבים, סיוע מהעירייה, לקיים ריקוד גיאורגי, או תיאטרון גיאורגי, תרבות, כל הדברים האלה.

אני ישבתי עם דוקטור יאקוב אופיר, ראיתי מסמכים ממש מדהימים של התרבות, ההיסטוריה המפוארת של יהדות גיאורגיה. אלה דברים שאם מוציאים אותם לאור בספר, אני יכול לקרוא, את יכולה לקרוא, כל אחד יכול לקרוא ולדעת, גם הדור הצעיר מגיאורגיה יכול ללמוד את ההיסטוריה המפוארת.

כאן את נציגת מדינת ישראל ומשרד הקליטה, לכן אני שואל אותך איך אתם עוזרים לדברים האלה.

אולי להציע לכבוד היושב ראש להקים גם צוות מעקב, לא רק להטיל עליה - - -

אני לא הטלתי, אני רק רוצה לשמוע.

תיכף אתייחס לכל השאלות שרשמתי לי. אני איתכם בכל הנוגע, לצורך להכניס את המורשת הכל כך מפוארת והכל כך ייחודית ומיוחדת לתכנית הלימודים, אבל זו לא הטריטוריה שלנו. הטריטוריה הזו שייכת למשרד החינוך. כמובן שאני יכולה להיות שליח של רצון טוב ולהעביר את זה לקולגות שלי במשרד החינוך, אבל אני סבורה שיהיה יותר נכון שהוועדה תקרא למשרד החינוך להכניס את זה לתכנית הלימודים, אני חושבת שזה מאוד ראוי ומאוד נכון.

זה דבר אחד. אני מקווה שאענה על הכל ושלא שכחתי כלום. נאמר פה על ההשתתפות במלחמות, גם במלחמת העולם השניה נגד הצורר הנאצי של בני הקהילה, משרד העלייה והקליטה הקים ומקים לפי תבחינים אחידים ושקופים חדרי הנצחה, חדרי גבורה, הנצחה ומורשת של כל הטוראניים בני כל הארצות.

רק לדוברי רוסית.

לא לדוברי רוסית.

אנדרטה בנתניה לדוברי רוסית.

האם את יכולה להתייחס גם בנוגע למה שהוצג על חולון?

אני אתייחס. חדרי ההנצחה מיועדים, ואני חוזרת שוב, מיועדים, זה גם חשוף לכולם, אתם יכולים להיכנס לאתר שלנו ולראות את הנוהל שלנו, הם מיועדים לכל הטוראניים שהשתתפו במלחמות. יכול להיות גבירתי, שברשות מסוימת הדברים לא מתנהלים כמו שצריך. יכול להיות. אנחנו נבדוק את העניין הזה, בהחלט.

לגבי אנדרטאות, הוצאת ספרים, מתן כספים לאנשים בודדים או פרטיים שרוצים וכולי, אין לנו יכולת, לא לנו ולא לאף משרד ממשלתי אחר, לעשות את הדברים האלה. אנחנו מנועים מזה. אבל מה? הכספים שאנחנו מעבירים לרשויות, שתיכף אני אדבר עליהם ביתר פירוט, הם לא כספי התמיכה היחידים שלנו. יש לנו גם כספי תמיכה בעמותות. במידה שיש פה עמותות, שהן באמת מובילות את המורשת של הקהילה, והן עומדות בתבחינים שלנו,

אולי תפרטי מהם התבחינים שלכם.

אני לא יכולה לפרט.

גבירתי יש עמותות - - -

הקשבתי לכם כל כך בתשומת לב, אם אתם רוצים שאני אענה, כדאי שתקשיבו.

חשוב לנו, אמרתי לה קודם שתרשום את הדברים.

רשמתי הכל אדוני.

בואו ניתן לה להגיד לנו ולהסביר לנו בדיוק את הדברים. כמו שהיא אומרת, ההיבט החינוכי זה לא במשרד הקליטה. אנחנו נחליט מה לעשות בעניין. בואו נשמע קודם כל ובסוף נסכם את הדיון. בבקשה.

יש לנו גם נוהל תמיכות בעמותות. הנוהל הזה נמצא היום בתיק הפרסומים של משרד המשפטים כי הוא נוהל חדש. הוא נוהל שבעצם פתח הרבה יותר תחומים שמאפשרים לקבל תמיכה. אני מציעה, כשהוא יתפרסם, והוא מתפרסם ברבים, אנחנו גם מפרסמים אותו לכל העמותות שאנחנו מכירים או ששמענו עליהן, או שרשומות, וזה כאמור גם מתפרסם בכלי התקשורת, אני מאוד מציעה שתעיינו בו ותראו האם חלק מהנושאים מתאימים לחלק מהדברים שלכם.

לגבי מהות הכספים, הכספים עוברים לפי נוהל שקוף ואחיד שנמצא כאן בנוהל רשויות והוא נמצא גם שקוף לכולכם באתר של המשרד, לפי קריטריונים שחלק מהם מדברים על אחוז, למשל, אני לא אמנה את כולם כי זה ספר עבה כמו שאתם רואים, על אחוז עולים חדשים שעלו ב-15 השנים האחרונות, ולא משנה מאיפה, וחלק שהגיעו מה-1.9.89, ולא משנה מאיפה.

כשאנחנו מעבירים כספי תמיכה לרשויות כאחראיות על הציבור של העולים בהן, חדשים וותיקים, אנחנו לא נותנים את זה לעדה מסוימת, אנחנו לא נותנים את זה לקהילה מסוימת, אנחנו נותנים את זה לפעילות לכלל העולים. יחד עם זאת, אנחנו מדגישים בנוהל שלנו – ושוב - הוא פתוח לקהל, שאנחנו מאוד נשמח לראות ברשויות פעילויות שהן באמת מוקירות מורשות מגוונות של עולים, מכירות פעילויות תרבותיות שונות של עולים, ופה היוזמה היא של הרשות, שהיא אמורה להכיר את תושביה. לכן יש גם ועדות היגוי. אני מציעה לכל אחד ואחד מכם, לפנות ברשויות שאתם נמצאים בהן לגורמי הקליטה, ולבדוק את כל הנושאים האלה. אתה מחייך כי אתה לא מאמין לי.

כי הדלתות סגורות.

אוקיי, אז אני אעשה משהו מעבר לכך. כל מי שיהיה מעוניין בכך בסוף הישיבה יוכל לבוא אליי, אני אשמח להפגש, אני אשמח לשמוע לפחות ולהעביר לגורמים שמטפלים. דיברתם באנקדוטה על שילוב של הקהילה המפוארת שלכם. יש לנו רק שלושה מחוזות: מחוז צפון וחיפה, מחוז תל אביב והמרכז, ומחוז הדרום וירושלים. מי שמנהלת ברמה את מחוז חיפה והצפון שעליו דיברתם, היא בת הקהילה שלכם. גברת מקסימה. אני בטוחה שזה יושב בראשה, כמו בראשם של כל אנשי המשרד שלנו וראשי כל המחוזות.

את דיברת גבירתי על תיאטרון ועל יצירה. יש לנו מדי שנה פרס השרה ליוצרים עולים במגוון תחומים. גם הפרס הזה שהוא פרס גם לאנשים פרטיים וגם לארגונים מתפרסם בכל כלי התקשורת. אני מזמינה אתכם לבוא ולהצטרף לחלק שכבר קיבלו בתחום השירה, בתחום האמנות הפלסטית, בתחומים רבים ומגוונים.

דיברתם על עיתונות, אין תקציב למשרד הקליטה והוא לא נותן, ואני מוכנה לחתום על כך – הוא לא נותן לכל תקשורת לא של עדה כזאת ולא של עדה אחרת. זה פשוט אסור, אנחנו מנועים, אנחנו פועלים בשקיפות.

דיברתם על עוד קצת על סיוע לפרט. יש לנו הוראת שעה שהיא הוראה שמגדירה, למשל את יוצאי קווקז ויהודים הרריים, בתוכה נכללת גם גרוזיה וטביליסי, כשאנחנו מדברים על כל מיני זכויות שניתנות לעולים וגם לסטודנטים וגם מלגות לסטודנטים.

שוב, לא הכל אנחנו יכולים לעשות, אבל אנחנו מנסים, קודם כל אנחנו פועלים בשקיפות, באחידות בשוויון, יכול להיות שיש דברים שאפשר לשפר אותם. אני מזמינה אתכם כאמור, אם משהו לא ברור, לפנות לנציגים שלנו גם במחוזות, גם במרחבים, אני פותחת את דלתי ואני בטוחה שכל הדלתות במשרד העלייה והקליטה פתוחות בפניכם. אני חושבת שעניתי על כל השאלות.

יש לי הצעה. כמו למשל שיש את המימונה, יש את כורדיסטן, יש את התימניאדה, אני מציע לכם לקיים יום אחד שיהיה חג של גיאורגיה. גם תהיה מודעות יותר לתרבות, לאוכל להכל.

היה פעם.

היה - - - זה הפך להיות כסף, זה עולה לנו כסף.

אבל כמו שנותנים למימונה למזרחים למרוקאים ונותנים לתימניאדה, למה לא יתנו לכם? בפארקים לעשות את זה. זו הצעה שכדאי לחשוב עליה.

--- לעבוד עם משרדים ממשלתיים, משרד הקליטה, ואם יש גם גורמים - - - דרך העמותות. איפה עמותות?

אני לא מדברת על כספים שמקבלים מרשויות מקומיות. יש כספים שמיועדים לעמותות. יש נוהל תמיכות בעמותות.

כבודו, באמת צריך לצאת מהישיבה הזאת בסמכותך, בפיקוח שלך, להביא את זה שיהיה להם תקציב לנושא הזה, גם כן נקבע יום אחד.

דרך אגב, גם הטלוויזיה לא מכירה בנו. אותי הכירו בזכות הטלוויזיה הרוסית, ערוץ 9. הקהילה שלי הכירה אותי דרך ערוץ 9 וזה כואב. לפעמים אני רואה תכניות בעברית ממש לא מעניינות, ברגע שאפשר להציג את העדה שלנו, את האמנים שלנו, של הארץ. לא של חו"ל שמביאים מגרוזיה ומשלמים להם ים כסף. למה? אנחנו גם מגיע לנו, אנחנו פה. אנחנו מעלים את השם שלנו פה.

תודה. אני מצטער. היינו צריכים לסכם ב-11:30 והארכנו את זה עד 12:00. יש אנשים שדיברו אפילו פעמיים ושלוש. היא גם לא יכולה לענות על כל השאלות, היא נציגה של משרד הקליטה. אנחנו הגדרנו את הדיון כדיון חגיגי והישגי, לכן משרדים אחרים לא הגיעו לפה. אנחנו לא מתעלמים מהצרכים שעלו בדיון ונפנה למשרדים הרלבנטיים.

אדוני היושב ראש, יש פה נציגה של משרד ממשלתי שהיא רוצה לדבר ואתם לא מאפשרים לה, וזה משהו שרלבנטי לדיון. ליד שרי יושבת עוד אחת, וחשוב לשמוע אותה לגבי התמיכות.

מיכל ביאז? את רוצה לדבר? אם את רוצה להתייחס בנושאים שעלו פה, אנחנו נשמח מאוד.

אני מרכזת תמיכות ארצית במשרד העלייה והקליטה. מה זה אומר? זה אומר שיש לנו אפיק, כמו ששרי הסבירה, יש אפיק דרך רשויות. כשהיא דיברה על רשויות היא התכוונה לרשויות מקומיות. במקרה שאני אחראית עליו, זה עמותות. אנחנו תומכים בעמותות שפועלים למען עולים. העולים באפיק הזה הוא 15 שנה בארץ, מכל הארצות.

יש לנו מבחן חדש, הוא עוד לא ממש סופי, הוא נמצא כרגע במשרד המשפטים ואני מאמינה שתוך חודש נצא בפרסום וכל העמותות שפועלות למען עולים, יכולות להגיש בקשה. כמובן שיש תנאי סף. כל המסמכים אמורים להיבדק על ידי משרד רואה חשבון, ואנחנו פועלים בשבעה תחומים השנה. אני אמנה אותם, או שאחר כך מי שירצה יכול לקבל ממני את מספר הטלפון ואנחנו ניפגש.

אולי תתני בקצרה.

אז זהו, יש לנו ככה: יש לנו בשבעה תחומים שהם העצמת השפה העברית, מתנדבים, זהות יהודית ושייכות ישראלית, פעילות למען ילדים עולים בעלי צרכים מיוחדים, יש לנו מצוינות, מיצוי זכויות לעולים.

הפרסומים יוצאים באתר של משרד העלייה והקליטה?

בוודאי. הפרסום על זה יפורסם בעיתון וגם באתר המשרד. אני יכולה לתת את מספר הטלפון שלי, אפשר להתקשר אלי.

אני חייב לתת לאנשים נוספים. אתה עדיין רוצה לשאול?

מאיה הזכירה לי, שאף טלוויזיה לא מקבלת אותנו. יש לנו ערוץ טלוויזיה משלנו. GTV.

אבל אני מקבלת אתכם, מה אתם רוצים?

רק את מקבלת אותנו.

לא נותנים לנו חדשות, לא מרשים לנו לשים פרסומות. בגלל זה הטלוויזיה נהיה מאוד - - - יש שם צנזורה שלא נותנים לנו חדשות. אנחנו רוצים טלוויזיה משלנו ואין לנו את זה. עכשיו זה פרטי, אוקיי. לא נותנים לנו? לא נותנים לנו. אבל שיתנו לנו - - - משלנו כמו שלכולם נתנו. לכולם נותנים תקציב.

אפשר לדרוש, לעשות מכתב.

אנחנו שלחנו, קיבלנו תשובה שלילית. בגלל זה עכשיו אני אומר, לפחות - - - אני מבין שזה פרטי, עכשיו את אומרת שזה פרטי. אז שיתנו לנו לפחות איזה שהוא תדר. לכולם יש. לכל עדה יש. לנו אין כלום.

תודה. נציג הצעירים בבקשה.

שלום לכולם. קודם כל אני רוצה להגיד תודה להשם כי אנחנו נמצאים בירושלים. בשבילנו זה היה חלום לפני כמה זמן. שמעתי אתכם, אני פעם ראשונה אתכם, אני עשיתי עליה לפני 5-6 שנים, אשתי עשתה עליה לפני 4 חודשים. אנחנו התחתנו לפני. יש כמה בעיות שאני רוצה להגיד, כשאני למדתי באולפן ראיתי שבגיל 50-60 שבאים לארץ, לא כולם יודעים רוסית, אנגלית או כאלה. אפילו שהם נמצאים בקליטה, אין לנו בכלל בגרוזינית את ה - - - את כל הדברים. אז זה מאוד כואב. היו הרבה אנשים שאני אישית עזרתי להם. וזה מאוד כואב. אפילו אולי אני כן יודע ואנשים כן יודעים אנגלית, אבל כשאתה רואה את - - - זה מאוד מאוד, נותן לך מוטיבציה. מה שאני רואה שאנשים צעירים באים לפה וקשה לנו, למה? כי המנטליות אחרת, ואנחנו נמצאים בעיר אחרת. כמה שיכולים אנחנו עשינו במשך שנתיים, עיתונים, שיעורי תורה, את כל הדברים, חיבוקים אחד לשני, אחדות. עכשיו אני ואשתי יש לנו בפייסבוק בערך 2,500 גרוזינים שאנחנו שמים שיעורי תורה, וחיזוקים גם, יש לנו חברה MBK, מייקו קוראים לאשתי ולי בנימין ואנחנו קבסושוילי, השם מאוד עזר לנו כי אנשים לא יודעים לפעמים עברית, קשה להם בגיל 60, 80 כשהם עולים, ואני מבקש דבר כזה פשוט, אני לא חושב שזה יעלה הרבה כסף. כשבאים אנשים בגילאים יותר מבוגרים, שלא יודעים רוסית אנגלית או אפילו רק כדי שהם יראו משהו, שהם יעשו כמה דברים, יש לי הרבה תכניות שנעשה הרבה ביחד, גרוזינים, נשב ביחד, נעשה כמה דברים ביחד כי אנחנו יכולים.

ללמוד עברית אפשר באולפן תמיד.

אני רציתי ללמד את המבוגרים ברדיו אבל לא היה לי זמן. 15 דקות זה אקטואליה וחדשות וקצת עדה. אין לנו - - -

תודה לכולם, אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. אם אתם תעזרו לנו כולם ביחד, רק לחיות ביחד, אנחנו לא מבקשים שום דבר.

תודה. אני מסכם את הדיון. אני מאוד מודה בשם הוועדה לגברת מרים וגם לאינה, שפנו אלינו כדי לקיים את הדיון הזה. זה היה מאוד חשוב, זה בזכותם ומגיע להן.

דבר שני, אני מאוד מודה לכולם שהגעתם לפה, לוועדת העלייה הקליטה והתפוצות להשתתף בדיון הזה. זה דיון חגיגי, אנחנו שמענו את ההישגים וגם את האתגרים הקיימים. אני מאוד מודה לכל האנשים שדיברו ושיתפו אותנו בניסיון שלהם, וזה מאוד חשוב.

אני למדתי שזאת באמת עדה מפוארת, באמת מודל לחיקוי לקליטה ולשילוב של העולים החדשים בתוך החברה הישראלית. כפי שאמרתם, את ההישג תמיד קובע האדם באופן אישי. האדם שהוא עושה את המאמצים. נכון, שוויון ההזדמנויות חשוב מאוד, אם אנשים מקבלים הזדמנויות, הם יכולים להוכיח את יכולתם, את כישוריהם, ולכן זה מאוד מאוד חשוב שאתם מודל לחיקוי עם ההישגים שלכם.

אני מקווה שכל העולים, גם מאתיופיה, מרוסיה ומארצות אחרות נלמד מההישגים שלכם לעשות את זה. מה שהבנתי מדברי כולכם, סוד ההישגים שלכם הוא ההשכלה. כמו שנאמר פה, גם אם מישהו רוצה להיות איש עסקים או איש תיאטרון, בבסיס שלו הוא הולך ללמוד, לקבל תואר. אחר כך מכוונים את זה. הסוד הוא השכלה ולכן זה מאוד חשוב לנו להדגיש את העניין של ההשכלה, שהיא המפתח לשילוב של העולים החדשים בחברה הישראלית, לא משנה מאיפה הם באו, ההשכלה היא הכלי כדי לשלב את העולים החדשים.

אנחנו פונים למשרדים הרלבנטיים כדי לעמוד ולענות לאתגרים שאתם ציינתם, ההישג הזה לא יצא לאור, התרבות שלנו והמורשת שלנו, ההיסטוריה שלנו, צריך להוציא את זה לאור במדינת ישראל, במערכת החינוך, בכל התחומים בחברה הישראלית. אתם צודקים. לכן הוועדה תפנה בכתב לשר החינוך, שיכללו במערכת החינוך את המורשת והתרבות של יוצאי גיאורגיה. וגם את תרומתה הרבה של העדה הזאת וגם התרומה שלכם בפתיחת שערי העלייה מברית המועצות לשעבר, שהגיבורים, אתם הלכתם ופתחתם את כל השערים, גם זה צריך לבוא לידי ביטוי במערכת החינוך ובהיסטוריה.

דבר שני, אנחנו פונים גם למשרד הקליטה. יש גם חלק למשרד הקליטה. אנחנו פונים בעניין של אנדרטה. יש שם מחלקה שמטפלת בנושא הזה, אנחנו נכתוב מכתב לשרה. נפנה לשרת הקליטה בנושא הזה. דבר נוסף, נפנה למשרד הקליטה כדי לתרגם לשפה הגיאורגית את ההודעות, שכפי שנאמר פה, המבוגרים גם אם הם הרבה שנים, הם עדיין מתקשים בעברית, ולכן צריך לתרגם את ההודעות, את ההסברים בשפה הגיאורגית.

אני לוקח את הצעת הרבנית שאמרה כי הדור בורח מהמסורת הדתית, מהזהות היהודית, לכן אנחנו נכתב מכתב לשר הדתות בנושא הזה, כדי שהמשרד יטפל ויעזור לחיזוק הזהות היהודית גם לעדה הזאת. אנחנו נעשה מאמץ, דוקטור יאקוב הביא לי קודם ספר שלו שפרסם את זה בגיאורגית, והוא עשה את זה ביוזמתו ובכספו. אבל כדי שעם ישראל יידע על ההיסטוריה, יש צורך לתרגם אותו לעברית. לכן אנחנו נפנה למשרדים הרלבנטיים.

תסלח לי בבקשה. יש גם מכון למחקר, יש גם עמותה, הייתי בעירייה ואף אחד לא עשה שום דבר. אנחנו באיזה שהוא מקום, הדברים לא נפגשים.

מה שאני יכול לעשות, קיימנו פה דיון, שמענו וחייבים להתייחס לאזרחים ולכן אנחנו נפנה בכתב בשם הוועדה, לגורמים הרלבנטיים כדי לתרגם את ההיסטוריה ואת המורשת.

סליחה, שאלה מאוד מאוד חשובה. ברגע שאתה מתייחס לשלוח את המכתב, שכחתי להגיד שהעדה הגרוזינית סבלה כל כך הרבה, בטרוריזם הזה נפלו הבנים שלנו, האנשים שלנו, יש לנו זכות להדליק משואה בהר הרצל, ביום הזה שאחד מהגרוזינים ישתתף בדבר הזה, ושזה יהיה על השם שלנו. 50 שנה הרבה אנשים נפלו, אבל אף אחד לא הדליק את הנר שם.

קודם כל, טוב שהעלית את השאלה. אני אפנה לשרת התרבות, שאחראית לענייני סמלים וחגים. אנחנו נכתוב מכתב על העניין הזה. אני מבקש להודות לכולכם, תודה רבה שבאתם.

למצוא יום חג גם לגיאורגים. ולתת להם את התמיכה.

זה הם יחליטו, לא אני. אנחנו כמובן משתתפים בצערה המשפחה של הנפטר.

פה יושבת גברת שבאה מאוניברסיטת טביליסי, היא שחקנית ובמאית גדולה. אנחנו יכולים להשתמש בכישרון שלה.

תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:20.