הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 74

מישיבת הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור

יום שני, י"א בטבת התשע"ז (09 בינואר 2017), שעה 11:00

שקיפות בקרן הפיקדונות לחיילים המשוחררים

חברי הוועדה: סתיו שפיר – היו"ר

חמדה מרק - ראש האגף לחיילים משוחררים, משרד הביטחון

דוד גזלה - חשב, הקרן לחיילים משוחררים, משרד הביטחון

אייל דולב - תקציבן, הקרן לחיילים משוחררים, משרד הביטחון

ליאור בראון - רפרנטית ביטחון, אגף התקציבים, משרד האוצר

יחיאל גוזל - מנכ"ל, יחד למען החייל

אבי סייג - יו"ר, העמותה למען משרתי המילואים

עליזה לנדס - חיילת משוחררת

יהודה נאומבורג - חייל משוחרר

איתי עצמון

בת שבע פנחסוב

יעקב סימן טוב

שקיפות בקרן הפיקדונות לחיילים המשוחררים

שלום לכולם. אנחנו נפתח את ישיבת הוועדה. זה יום שמאוד קשה לכולנו להתנהל בו, להמשיך בו את ההתנהלות הרגילה של הדברים. אז אני רוצה שאנחנו נפתח בלכבד את החיילים שאיבדנו אתמול בפיגוע הרצחני בירושלים. בעוד שעה ייחלו מסעות הלוויה של ארבעתם, ואנחנו משתתפים בצערם ושולחים חיזוקים בלב שבור למשפחות של ארז אורבך, יעל יקותיאל, שיר חג'ג' ושירה צור.

אתמול נשמעו קריאות, שאני התביישתי לשמוע, בציבור ובקרב הפוליטיקאים בקואליציה, שרומזות בהאשמות כנגד החיילים ובדרך שבה פעלו אתמול. אנחנו מגנים את זה בתוקף. מביש לשמוע מתקפות כאלה כנגד צה"ל וכנגד החיילים המאוד אמיצים שלנו ששומרים על ביטחוננו יום-יום, שעה-שעה. ואני קוראת לכל חבריי, כאן, במשכן, לכבד אותם, לכבד את רוח הממלכתיות ששררה פה תמיד גם בתוך ויכוחים פוליטיים קשים ולתמוך בחיילים ובצבא שלנו, ובעיקר ברגעים כאלו ואחרי תקופה כל כך קשה מבחינה ביטחונית. אנחנו לא רוצים לשמוע קריאות כמו ששמענו אתמול, ואסור להכניס את צה"ל לתוך הפוליטיקה.

ועכשיו, אחרי הדברים האלה, אנחנו נפתח פה ישיבה שנועדה לדאוג לחיילים שלנו אחרי שהם משתחררים מהצבא. הישיבה הזו מתרחשת בעקבות מספר שאלות ושאילתות שהופנו לקרן לחיילים משוחררים ולקרן לסיוע. אנחנו שאלנו והפננו את השאלות האלה לאחר שבוועדת הכספים קיבלנו פניות לקיצוצים ולהעברות, מה שנקרא עודפים, מתוך כספי הקרן – שתי הקרנות: גם של הסיוע וגם של הפיקדונות. כששאלתי איך ייתכן שיש עודפים בכספים האלה נעניתי שיש אנשים שלא משכו, חיילים משוחררים שלא משכו את הכספים שלהם, שנעשים מאמצים. אנחנו גם יודעים שנעשים מאמצים מצד הקרן כדי להעביר אותם אליהם. אנחנו ננסה להבין פה איזה מאמצים והאם המצב באמת משתפר.

הנתונים שלא הצלחנו לקבל היו הנתונים על כמות הצעירים שלא מקבלים, שלא מושכים את הכספים, על גובה הכספים שלא נמשכים על ידם, הסיבות, החלוקה המגזרית והחלוקה הסוציואקונומית של החיילים האלה. מי הם אותם חיילים שלא מקבלים את הכסף? האם זה חיילים שמגיעים ממעמד כלכלי שהם חשים שהם לא צריכים את הכסף הזה? האם אלה דווקא החיילים החלשים ביותר שלא יודעים איך לפנות לכסף הזה או אפילו לא יודעים שהכסף הזה קיים? האם הקרן עושה מספיק מאמצים כד להעביר להם את הכספים האלה?

ועניין נוסף שאני אזכיר כבר כאשר אנחנו מתכנסים פה, עכשיו, לפני שאני עוד פונה אליכם עם השאלות, זה שקיבלנו נתונים סותרים. נאמר לנו בוועדת הכספים נתון מסוים על אחוז החיילים שלא מושך את הכספים. אני חושבת שהנתון הזה היה 2%. בתשובות שהתקבלו על ידי הוועדה בשבוע שעבר, הנתון הזה הסתבר כנתון שונה – כ-5% מהחיילים. אנחנו גם רוצים להבין כאן איך ומדוע הנתונים האלה לא מתפרסמים מידי שנה. זה יכול להיות חלק מהמאמצים שלכם כדי לתת לוודא שהחיילים המשוחררים מקבלים את כספם. לפרסם את הנתונים במקום נגיש שכולם יוכלו לדעת, שלא כולם משתמשים בזה. והנושא השני הוא איך העודפים האלה בעצם ממשיכים. כלומר, לפני חודש ועדת הכספים התבקשה להעביר עודפי תקציב של תשעה מיליון שקלים. שנה לפני כן היו עודפי תקציב של 14 מיליון שקלים. אז לכן יש שיפור, אבל עדיין יש פה תשעה מיליון שקלים שהם נמצאים בעודפים. זה בוודאי כספים שהיו יכולים לסייע להרבה מאוד חיילים משוחררים בכניסתם לחיים העצמאיים שלהם.

מהתשובות שקיבלנו מסתבר ש-3,500 צעירים לא מקבלים את הכספים האלה? זה המספרים שנמסרו על ידי הקרן. הממוצע הוא של 2,000 שקלים שלא נמשכים. כלומר, חלק כן לוקחים חלק מהכסף, אבל לא לוקחים את הכול. יש כאלה שלא לוקחים 200 שקלים, אבל יש כאלה שלא לוקחים ממש את כל הפיקדון. הממוצע הוא 2,000 שקל. לא סכום מבוטל בכלל.

אנחנו נפתח. מי הנציגים של הקרן? מי נמצא איתנו מהקרן?

מנהלת את הקרן – חמדה מרק.

שלום.

מר אייל דולב, תקציבן הקרן. מר דוד גזלה, חשב הקרן.

תודה רבה.

אז תוכלי להסביר לנו מה הנתונים, מתוך המספרים שהזכרתי, ובין ה-2% ל-5% מהו הנתון המדויק? האם הוא השתנה לאורך השנים? כלומר, האם בעשור האחרון יש שיפור במספרים האלה? מהו באמת הסכום הממוצע? האם זה עומד על 2,000 שקל? מה החלוקה בין החיילים? מי הם אותם חיילים משוחררים שלא לוקחים את הכסף שלהם ומה הסיבות לכך? האם בדקתם את זה? ואיך ייתכן שכל שנה יש עודפים? ממש, יש לי פה מעקב של ארבע שנים אחורה, וכל שנה יש עודפי תקציב בקרן. אז לאיפה הם הולכים?

טוב. קודם כל, בוקר טוב לכולם. כן, יום עצוב. אז נצטרך לעשות מעבר ולחשוב גם על החיים שלנו.

קודם כל, אני מאוד-מאוד שמחה שמתקיים הדיון הזה. כי מ-day one שאני נמצאת כמנהלת את הקרן, זה אחד מהדברים שזיהיתי. חוץ מנגיד חיילים בודדים משוחררים שהם, את יודעת, חלק ככה, שזקוק לטיפול, הפיקדון גם כן זקוק לטרנספורמציה, גם מבחינת החוק, ונדבר בסוף, בהמשך, על זה, מה אנחנו עושים.

אני קיבלתי חוק נתון. אמנם, ההיסטוריה הקצרה שלו שב-1994 הוא נחקק, ובעצם נקבע שם שכל חייל, עומד לזכותו הפיקדון, תלוי בהתאם לאיכות השירות שלו, ואת הכסף הוא יוכל לקחת אחרי חמש שנים במזומן, ולא הייתה הגבלה. לא הייתה הגבלה. ב-2010 – אני לא הייתי אז בתפקיד בכלל. הייתי יועצת כלכלית למערכת הביטחון. עסקתי באחד התחומים האחרים – חוקק חוק בכנסת, שבעצם אומר כך: כל חייל משוחרר שהתגייס החל מה-1 לינואר 2001, בעצם יהיה מוגבל. בתום חמש שנים מהשחרור הוא יוכל לקחת אותם במזומן, עד שבע שנים. אוקיי? כלומר, כל התהליך הזה קרה, אם אנחנו עושים את החישוב הנכון, החל מ-2011 – אני אקרא חיימ"שים. חיילים משוחררים זה חיימ"שים, לצורך העניין. זה הקיצור שלנו – אנחנו נפגשים עם ראשוני החיימ"שים. אני עוד לא נמצאת אז בקרן, אבל אני באה ב-2012, ואז, בסוף 2012 אני מקבלת את השוק הראשון שלי: מחזירים לי 14 מיליון שקל בשנתיים, ואני בכלל לא מבינה איך קרה לי אפילו הדבר הזה.

היה דיאלוג מאוד נוקב בקטע הזה: איך זה פתאום בסוף שנה, בדצמבר, שמים לי עוד כסף, כי התקציב המקורי שלי היה הרבה יותר קטן, וכך נחשפתי, ככה, במלוא עוצמתו לאירוע הזה. ואת יודעת, השאלות מתעוררות: למה בעצם לא קיבלו את הכסף? למה זה צריך להגיע אליי? מה אני אעשה עם הכסף הזה? אני גם לא יכולה להשתמש בו כרגע. כי בשנה הבאה, ב-1 לינואר 2013, שמים לי את הכסף, כאילו המקורי. לא שמים לי את הכסף עם העודפים. כלומר, זה נעלם לי למחרת היום. וכל אירוע כזה שנקרא קרן לסיוע נוסף, זה לימודים. זה לימודים שיכלו לקחת גם חצי שנה, גם תשעה חודשים, גם שנה ושלושה חודשים – תלוי במסלול של המכינה שבן האדם עושה. זאת אומרת, אני לא יכולה להושיב תלמידים ללמוד בדצמבר, ביום האחרון של השנה, להוציא את הכסף הזה ולהגיד: ביצעתי - - - וככה. זה מן סוג של, כמו צונאמי עליך, ואתה לא יודע איך - - -

אז קודם כל, ביקשתי לעשות שינוי חוק כדי לעשות איזשהו טיפול בדבר הזה. נדבר על זה אחר כך, כי יש פה תזכיר שיש בו המון דברים שזיהיתי במהלך התקופה וזיהינו כולנו, עובדי הקרן, שיש כל מיני דברים שאפשר לשפר אותם ולעשות מקצה שיפורים לטובת החיימ"שים, וזה יהיה בתזכיר שכבר הלשכה המשפטית מטפלת בזה ואני מקווה שהוא ישוחרר ואז זה כבר עובר לכנסת, ואני בטוחה שאת כחברת כנסת פעילה בטוח שתלכי על זה והחוק ישונה לטובת החיילים המשוחררים.

עכשיו, התייחסנו מאוד-מאוד ברצינות לנושא הזה, מכיוון שהנושא הזה הוא באמת בנפשנו. ממש מרגישה שאני גוזרת מהם את הכסף שלהם. אני לא רוצה אותו. הוא לא משמש אותי לשום דבר. הוא מטריד אותי רק. הוא מטריד אותי כי אני תמיד שואלת: מיהו הילד הזה שלא לקח כסף? אז האמת היא שהבאנו לפה, ויש לנו פרויקט שלם שאני קוראת לו השבת הכספים. ביקשתי מאנשים להביא – שניים? הגיעו שניים בסוף?

אחד בדרך.

אחד בדרך? יש לנו פה חיימ"ש שהוא גם יגיד לכם. אמרתי: אני מביאה כדי שיישמע קול של בן אדם, איך זה קורה, והוא יספר את זה בעצמו.

בואי נתייחס לנתונים שאת דיברת. תראי, המערכת – זה לא שאני יושבת ומחשבת את זה. יש לנו אגף תקשוב, אנחנו מגדירים. אני אומרת לחשב או לתקציבן שלי: אני רוצה לקבל את סכום הפיקדון העדכני, אני רוצה לדעת את המשיכות לפי הייעודים בחוק, אני רוצה לדעת את אחוז המשיכות. זאת אומרת, אני מקבלת את זה נטו. אני לא מעבדת את הנתונים. מה שנופל עליי. אני רק יכולה להגיד שזה לא הגיוני. - - - אולי משהו – אם סכמו לי שתי שנות זה ואני יודעת שכמיליארד שקל יש לי פיקדון ופתאום יש לי שני מיליארד שקל, אני אבין שקרה משהו. אבל ברוך השם, הנתונים שהגיעו הם בסדר. עברנו עליהם. מה שעוזר לי גם להסתכל על הנתונים זה שהייתי יועצת כלכלית למערכת הביטחון, אז התחום שלי זה כלכלה. אז אני מסתכלת על המספרים, אני רואה אותם. אז אם אני מסתכלת, ואת ביקשת שלוש שנים, וכך באמת נהגנו: 2013, 2014 ו-2015. הטבלה לפנייך, נכון? אז בואי נגיד בקול רם למי שלא מחזיק את הטבלה לידו שבסביבות מיליארד שקלים סכום הפיקדון העדכני מידי שנה. בשנת 2015 אנחנו רואים – זה מיליארד ו-173 מיליון שקל. זאת אומרת, קצת יותר. אם אני לוקחת את המשיכות לפי הייעודים בחוק, וכפי שביקשת – ביקשת לדעת את אחוז המשיכות ואת היקף המושכים. רשום את זה בצורה מאוד ברורה. זה גם מעניין, זה חוק המספרים הגדולים. כ-70% ב-2013 – 71.6%; ב-2014 – 70.6%; 68.9%. כלומר, כ-70% מושכים לפי הייעודים. כלומר, אם נחשוב על זה במונחים של חברי כנסת שחוקקו חוק כדי שיהיה למישהו דן-חסכן כזה עבור לימודים, בסופו של דבר, הכסף הולך ללימודים, מרביתו הולך ללימודים, וזה הדבר היפה שבזה. מבחינת היקף המושכים לפי הייעודים, גם אתם רואים את המספרים.

אני לא יודעת. זה פתוח לקהל כל הדיון הזה? כי המספרים האלה בשורה ז' מסווגים ברמת שמור. אז אני לא אציין אותם.

זה מצולם, משודר, מוקלט.

לא כתבו לנו - - -

- - -

שמור. למה זה? אני הוצאתי את זה שמור. זה למעלה, כתוב שמור. אוקיי. כי זה מדבר על סד"כים, אז מאוד להיזהר.

אז לא נקרא את הנתונים - - - ולא נציג אותם.

בדיוק. רק אני אקרא אותם באחוזים. אני אקרא אותם באחוזים, אבל אתם רואים. את פשוט רואה אותם.

עכשיו, אם אני מסתכלת על סך כל הייעודים, גם זה משיכת מזומן, וכל אחד מושך מזומן מהטעמים שלו; יש כאלה ששפר גורלם – ההורים אומרים: שים את הכסף בצד, דן-חסכן, שמור לך את החיסכון, שמור את זה ליום סגריר, שמור את זה לכל דבר אחר, והם משאירים את הכספים האלה. אז אם אני מסתכלת על 2013 – הסתיימה השנה בסך הכול משיכות: 99.2%. כלומר, זה 0.8%. אני לא אגיד את האחוזים. זאת אומרת, כמה זה אנשים, כי אפשר מיד לתרגל. אבל בסך הכול אנחנו רואים ששנה לאחר מכן, 2014, זה 0.59%. את שנת 2015 עוד לא סגרנו, כי זה 2014 ועוד שנתיים. ב-2017 ייסגרו כל המחיקות אם אנחנו נראה. כלומר, אנחנו רואים את מה שביקשת, את אחוז המחיקות. ואז אמרתי: בואו נראה בעצם – ובטח זה יעניין את כולם – הכסף שנשאר להם – כמה? באיזה רמות? זאת אומרת, כמה אנשים הפסידו, איזה סכום של כסף. אז ניתחנו את זה ברמה, ואם תרצי, גם את יכולה לקבל את זה. זו הדרך המסודרת שאנחנו מעבירים דברים לכנסת. ואז מה שראינו: יש לי את הניתוח של 2014 ו-2013. המעניין הוא שפחות או יותר חוק המספרים הגדולים – אתה מדבר באלפי אנשים, בעשרות אלפים, ובסוף אתה מתכנס פחות או יותר לדברים. אז אם אני אלך ככה משנת 2014 – שנה יותר קרובה: 94% מהחיילים, מהחיימ"שים, מתחת ל-10,000 שקלים. 9,999 שקלים. 10,000 שקלים. כלומר, מתחת לזה. זה יכול להיות עד 1,000 שקלים, שזה 1,919 שקלים, שזה שני שליש מ-2,942 שקלים. בקיצור, המון סכומים קטנים. סיפר לי פה עמרי שגם לו היה את העניין הזה של 200 שקלים שנשארו, וכנראה הרבה נשארים להם, ויש לזה דבר טוב שעשו: הכסף צמוד. אז ככה שאנשים משאירים לפעמים במטרה, אבל יש לפעמים שזה עולה והם לא מוציאים את זה גם כן. הם יודעים שהם הוציאו כבר את הכספים הללו.

מי האוכלוסיות שלא מוציאות את הכספים? ומה הסיבות המרכזיות?

דקה אחת. אני רוצה פה לסיים כדי להשלים.

את ניסחת משהו פה בזה שמגיעים עד 28 אלף שקלים. אלפי חיילים שהם מפסידים 28 אלף שקלים. אז באמת ביקשתי לחלק את זה ככה: עד 1,000 שקלים; מ-1,000 שקלים עד 5,000 שקלים; מ-5,000 שקלים עד 10,000 שקלים; מ-10,000 עד 15 אלף שקלים. בקפיצות של 5,000 שקלים, כדי לראות איך זה מתפלג. ואז באמת ב-2014 יש לי תשעה אנשים שזה היה מעל 25 אלף שקלים, שזה הרבה. זה כל אחד, יחיד. אם זה הבן שלי או הבן של השכן, זה בשבילי יקר באותה מידה. אבל אם אני מדברת על עשרות אלפים, כלומר על מערכת גדולה; תחשבי על המוסד לביטוח לאומי וכל מיני מערכות - - -

בסדר, ברור. אנחנו מבינים שמדובר במספרים גדולים. זאת לא השאלה.

ותיכף אני אספר לך מה אנחנו עושים.

זה ברור לנו שהמספרים הגדולים יהיו על אלפי השקלים ולא על הסכום המלא.

אוקיי. יפה. בדיוק.

183 חיימ"שים מעל 10,000 שקלים, שזה, צר לי - - -

זניח.

החשב שלי אומר: זניח, אבל אני לא אוהבת להגיד את המילה זניח, כי זה לא פוליטיקלי קורקט להגיד למישהו שנמחק לו הכסף שזה זניח.

עכשיו, מה שחשוב לי באמת שתבינו: אני לקחתי על עצמי את זה כפרויקט, כי אמרתי לעצמי: לא רק שאני לא רוצה - - -

אבל הממוצע עדיין עומד על 2,000 שקלים.

סליחה?

הממוצע עומד על 2,000 שקלים לחיימ"ש.

אפשר לעשות את זה.

זה שישה מיליון שקלים לחלק ל-3,000 שקלים - - -

שישה מיליון שקלים לחלק ל-3,000 שקלים. נכון. את צודקת.

- - -

כן, יפה.

כן, יש מצב.

מה שחשוב קודם, הבנו את החוק. העניין הזה שזה חוק ששונה לרעתם. ואיך אומרים? צריך לעשות משהו, ואנחנו נעשה ואני מקווה שזה יעזור.

אם אנחנו ניסינו לנתח מה הסיבות, אז זה יכול להיות חיימ"שים שחזרו לחוץ לארץ; חיימ"שים שלא מתייחסים לכסף הזה. בשביל 1,000 שקל הם לא יקומו וילכו לבנק, למרות שזה בכל סניף של בנק. ובעצם אותו סניף שהם משכו במשך כל השנים – הם יכולים לקחת את זה; באים מתרבויות שונות. הם לא מבינים שמגיעים להם כספים. כשאנחנו שולחים להם מכתבים, אז אפילו הם מחזירים את זה: "כתובת לא נודעת".

את יכולה להגיד את הפילוח?

כאילו איזה סוגי אוכלוסייה? אני יכולה לעשות את זה. לא עשינו. זאת אומרת, אם יוצאי אתיופיה.

בעיקר להבין אם הממוצע עומד על 2,000 שקלים, האם מדובר - - -

תגידי מה את רוצה, אני אעשה. אין שום בעיה.

ביקשנו. זה גם מה שביקשנו מראש.

לא, לא הבנתי שלחלוקה - - -

- - - אם מדובר ב-2,000 שקלים לחיימ"ש שלא לקח את הכסף, בממוצע.

לאיזו אוכלוסייה את רוצה - - -?

האם הוא ממעמד סוציו-אקונומי גבוה או נמוך?

לא, את זה אני לא יודעת. תראי, הניתוחים שלי, יש לי מה שצה"ל נותן לי דרך זה.

האם אין לו חשבון בנק?

אני יכולה להגיד לך אם זה יהודי או נוצרי או מוסלמי. בני מיעוטים אני יכולה לתת לך. אני יכולה להגיד לך אם זה בודד. אני יכולה לומר לך אם זה יוצאי אתיופיה.

למה? מצב סוציואקונומי על חיילים, זה דבר שיש לך את הנתונים לגביו.

אין לי. אין לי. רק תשמ"שים. לחפש שהוא קיבל תשמ"ש, זה הבודדים.

למשל.

אבל אני חושב שבאינטואיציה, אנחנו לא יכולים להגיד את זה מדעית, אבל באינטואיציה, מהניסיון שלנו, כשאנחנו מתקשרים לאנשים, והבאנו לפה שניים, שאתם יכולים לשאול אותם, במדגם אולי לא מייצג, אבל זה לא אנשים שוויתרו על הכסף. זה אנשים שדווקא שהכי צריכים את הכסף.

נכון. זה גם מה שאנחנו חושבים – באינטואיציה.

כן - - -

אבל אין לי הוכחה מדעית.

השאלה האם זה משהו שמבוסס - - -?

ולכן אנחנו מחפשים אותם.

ואם זה המצב, אז מה הדרכים?

קודם, כדי להבין איך פותרים את הבעיה ואיך מגיעים לאנשים האלה, גם אם היה מדובר בסוף ב-100 איש. אבל מדובר ביותר, מדובר באלפים. איך מגיעים לאנשים האלה? צריך להבין מי האנשים האלה, לאיזו אוכלוסייה הם שייכים, למה הם לא יענו לפניות. אם שלחתם אס-אמ-אס, שזה דבר שאתם עושים, לקראת סוף התקופה, נכון?

כן. יש לנו אנשים שיושבים אצלי ועוסקים רק בדבר הזה. כי כל חודש הם לוקחים את - - - פלוס אחד או פלוס שניים ועוברים אחד-אחד – מסרונים, טלפונים.

עכשיו, אני לא יודעת מה שאפשר לומר: לקראת תום שבע השנים, אותו נייד שהוא השאיר בצבא; הרי מאיפה הנתונים שאני יושבת? אני יושבת על הפלטפורמה הצה"לית, של הנתונים של צה"ל. אם הוא לא עדכן את זה במערכת הממוחשבת שבאזור האישי שלו שם, אז יש לי את הנייד שלו מהצבא, ולא בהכרח הם אותו מספר.

בדיוק. שזה לא בטוח אותו מספר.

ממש לא. אז מה עשיתי - - -?

אבל יש לך את הכתובת של ההורים שלו בבית.

נכון. אנחנו עושים את זה ואנחנו הולכים אפילו לקופת החולים של האזור כדי לאתר אנשים, הולכים לעיריות, הולכים לרכזי חיימ"ש. אנחנו מאתרים אותם. You will not believe, כמו שאני אומרת. את לא תאמיני מה אנחנו עושים. אנחנו מתאבדים כדי. כי אני אמרתי לאנשים שלי: אני לא רוצה לראות שקל פה. כל שקל מיותר הוא שקל שמישהו אחר לא צרך אותו. וגם אני הרי הסברתי לך שאני לא צורכת אותו - - -

ומה הסיבות? כשאתם עושים את כל המאמצים האלה, איך עדיין זה לא מגיע אליהם? הם לא עונים לפנייה?

חלקם לא עונים לפנייה. זה משהו כמו, אני חושבת אפילו מתקרב לשני שליש. בין חצי לשני שליש. הניידים שלהם הם לא זה. אז מה עשינו?

בכתובות בבית?

חשבנו-חשבנו-חשבנו ואמרנו: נפנה למשרד הפנים. משרד הפנים יושב על המאגרים של הנייד המעודכן של כל אדם בישראל. אז פניתי. יש לי פה מכתב למר עמוס ארבל – יושב ראש הוועדה למסירת המידע, רשות האוכלוסין וההגירה, ב-20 בנובמבר. אבל כאילו ככה. אחרי שכבר ניסינו אותם בכל מיני דרכים, בדיבורים ופה ושם, אז נתנו לנו, קבוצה קטנה נתנו לנו וראינו שזה עבד. נתנו לנו קבוצה קטנה והצלחנו. עכשיו, אמרנו: רוצים את זה בגדול. תנו לנו את כולם. ופה אני כותבת: לאור האמור לעיל, אבקש לקבל בעתיד ובאופן שוטף את מספרי הטלפון העדכניים של אותם חיילים משוחררים שמועד תוקף פיקדונם האישי עומד לפוג, כך שנוכל להתריע בפני הצעירים לגבי הצורך למשוך את היתרה - - - בטרם נסגר החשבון והם יפסידו את כספם. לצורך כך הועברה אליכם בקשה להעברת מידע מאגף התקשוב במשרד הביטחון - - -. לתשובתכם החיובית אודה.

עדכנתי את מנכ"ל משרד הביטחון, עדכנתי גם את יושבת הראש שלי בעניין הזה. עכשיו ה-20 בנובמבר. מקסימום ה-20 בינואר ואנחנו ננסה שוב. אם לא, אני מעלה את זה למנכ"ל משרד הביטחון יחד עם מנכ"ל משרד הפנים. אם לא, שר הביטחון מול שר הפנים. את זה אני אפצח. זאת אומרת, את הניידים אמרתי, כמו שאומר הלפרין: זה מוצר בסיסי. אני חייבת שיהיה לי את הנייד שלו, להחזיר לו את הכסף. אני לא צריכה - - -

אמרת שני שליש אבל? גם לא עונים בבית? ההורים לא עונים לפניות? לא.

אין טלפונים של הורים.

זה הטלפון של הבית, מהיום שהוא התגייס.

אני רוצה לומר לך שאנחנו היינו שולחים דואר - - -

מהיום שהוא התגייס, יש לכם את הטלפון שלו בבית.

לא, אין לנו. יש לנו טלפון אחד. יש מספר אחד בשדה – זה או הבית או זה, אבל שני שליש לא עונים.

מה שהוא בחר לתת.

אין טלפון של הבית? מה זאת אומרת?

מה שהוא בחר לתת. מה שיש לי. אני יושבת על - - -. אני לא אוספת את הנתונים האלה, כי אין לי את הקשר. מי שמשחרר אותם זה צה"ל. אני מקבלת את מאגר הנתונים - - -

אבל יש לכם את הנתונים של המשפחות של החייל.

לא.

יש לצה"ל את הנתונים האלה.

יש לו את הכתובת של הבית שלו ואת המגורים שלו. אז אנחנו שלחנו מכתבים במשך שנים.

ואין את הטלפון של ההורים?

כשהגעתי לעבוד בקרן ראיתי שקים כאלה, שקי דואר. פעם ראית שקי דואר כאלה, בגובה כזה, מגיעים? חוזרים? כתובת לא ידועה. לכתובות של זה. הוצאנו אלפי שקלים - - -

בן אדם שאמור להתגייס, מחליט לערוק משירות – אתם מצליחים לתפוס אותו. אתם מצליחים לתפוס את הבית שלו.

לא אנחנו, לא. לי אין כלים. לי אין - - -

לא אתם, אבל הצבא יודע לאתר, הצבא יודע לאתר אותו.

מה לאתר? 30 איש בקרן. כל הקרן 30 איש.

חלילה קורה משהו לבן אדם בזמן שהוא בשירות – הצבא יודע לאתר אותו.

אבל זה שבע שנים אחרי.

אבל הצבא יודע. יש לו את הפרטים של המשפחה, יש לו את הפרטים של הבית.

אבל אנחנו יושבים על המאגר של הצבא. אנחנו עושים, אבל בואי נגיד ככה. באמת, היושבת ראש, אני רוצה שתהיי סמוכה ובטוחה. אני לא רוצה שקל שיישאר לי. אני אומרת לך את זה בשיא הרצינות. מטריד אותי.

אני בטוחה. אני לא מצליחה אבל להבין למה אי אפשר להגיע. איך דבר כזה שאי אפשר להגיע למשפחה של חייל?

הפכנו עולמות, אני אומרת לך. אנחנו יושבים על המאגר, על המאגר של צה"ל. זה המאגר שיש לי. אין לי - - -

ב-2017 לאתר מספר טלפון - - - של הבית - - - או להסתכל ב-144 או בפייסבוק.

- - - משרד הפנים. אז את יודעת מה? עשינו גם את זה. אמרתי לאנשים שיושבים על זה: כנסו לכל מידע – 144, תלכו לאזור, תתקשרו למרכזי הצעירים, תתקשרו לקופת חולים - - -

לא. מרכזי הצעירים זה לא - - -

למה? יש מרכז חיימ"ש שם. יש להם מרכזי משוחררים.

בסדר, אבל את מדברת על אנשים שכבר - - -

שילך ברגל לכתובת. עשינו את זה.

אבל הכתובת של הבית שלו, מספר הטלפון בבית של ההורים שלו.

כן. אז אני אומרת: יש לנו רק - - -. אבל אני לא קבעתי את - - -

הרי שני השליש האלה לא גם עזבו את ההורים שלהם - - -

חלקם כן. חלקם בודדים.

יכול להיות שחלקם, אבל בוא נחשוב שזה בודדים ולא - - -

חלקם בודדים, חדשים בבודדים, וחלקם הוא לא - - -

אנחנו ננתח את זה. אנחנו נראה את הבודדים.

כמה מהם בודדים?

אנחנו ננתח את זה. את ביקשת? תקבלי.

זה דו"ח שאין לכם?

מה זה? של מה?

לא בדקתם - - -?

כמה מתוך הקבוצה בודדים?

כן.

תראי, אני מנתחת בדרך כלל כמה אנשים בודדים לומדים אצלנו, כמה בני מיעוטים לומדים. זאת אומרת, העיסוק שלנו ביום יום הוא מתעסק בתכניות. באמת, לתת. - - - כל שקל שיש לנו. זאת אומרת, החלק הזה, לא ניתחנו אותו, מבחינתי. ואם הוא בודד, מה זה יעזור לי? כלומר, זה לא שאם אני אדע שהוא בודד זה יהיה לי יותר. מה שכן אמרתי: אמרתי לאנשים - - -

זה יעזור, כי אז אפשר לדעת, כשבן האדם מתגייס, כבר אפשר לקחת ממנו איזשהו פרט מידע שמאפשר להעביר לו את הכסף, כולל לקחת את מספר חשבון הבנק ולהגיד לו שהכסף יעבור לשם אוטומטית.

את זה אני לא יכולה. אני לא יכולה. לא יכולה. החוק אומר לי: אסור. יש פה את נציגת משרד האוצר – היא תגיד לך. אני לא יכולה לדפוק לו על הדלת ולשים לו את הכסף בבית. החוק לא נותן לי את זה.

לא רוצים.

אבל הצבא יכול. מה זאת אומרת?

הצבא לא פה.

הצבא יכול להציע תמיד באופציה, ולא צריך חוק בשביל זה. הצבא יכול להגיד כאופציה - - -

הוא יכול, אבל הכסף לא יושב אצלו. מי - - - זה משרד האוצר.

- - -

זו סוגיה שאפשר להפנות לצה"ל.

אם אתם מבינים שיש בעיה ספציפית עם חיילים בודדים, אתם מבינים שזאת הבעיה כי עשיתם פילוח של הנתונים וראיתם שהבעיה המרכזית זו חיילים בודדים. אני לא יודעת אם זאת הבעיה, אבל נניח שזאת הבעיה. אתם פשוט מבקשים. הצבא יכול לתת כאופציה. לא לחייב, אבל להגיד לחייל שמתגייס, ביום הגיוס שלו, בהנחה שזה חייל בודד, מה מספר חשבון הבנק שלך? אנחנו רוצים לדאוג שביום שאתה משתחרר מעבירים לשם את הכסף. תסכים איתנו. עכשיו, תחתום כאן וכאן, שביום השחרור שלך - - -

אז זה מה שהם עושים - - -

אז זה מה שאנחנו עושים. זה מה - - -

בדיוק - - - שעכשיו אנחנו - - -

יושבת הראש, את הגעת בדיוק לנושא. מר דוד גזלה הוא החשב, החשב שלי. הלכנו בדיוק לפתרון.

את המשכורת הצבאית של החייל אתם מעבירים לחשבון הבנק שלו.

אני לא מטפלת במשכורת הצבאית. לא אנחנו.

אז לאותו חשבון.

זה בדיוק עכשיו. הגברת חמדה מרק, אולי תסבירי את המהלך שבדיוק אנחנו הולכים לעשות את זה כרגע.

מה שקורה, את התחלת להגיד אזה פעולות עשינו. אז אנחנו, כמו שאת אומרת, עלינו כבר על הבעייתיות הזאת ובתיאום עם הצבא. תיאמנו איתם שהחשב שלי מרכז את הפעילות מול נציג הצבא איך בעצם מייצרים מצב שהחייל, לפני שהוא משתחרר, בדקה, בסוג הפרידה. היום זה כבר לא – אין בקו"ם שכולם מגיעים לשם.

בשרשרת השחרור.

בשרשרת השחרור. יש שרשרת חיול ויש שרשרת שחרור. בשרשרת השחרור יהיה טופס. הוא יחתום על זה, ובזה הרגע. ממש היו לו בימים האחרונים דיונים בנושא הזה. רק שתדעי: שנה אנחנו כבר בדיאלוג בעניין הזה. זה לא מאתמול. זה דבר מאוד מורכב: כי אני צריכה לשמר את החומר. אני צריכה עכשיו להחזיק אותו באיזשהו מקום שבע שנים.

זה לא כל כך מורכב.

טוב. הוא יספר לך. הנה.

עד עכשיו אנחנו היינו מנועים - - -

שימור מידע?

אני אגיד לך: אנחנו היינו מנועים בחוק מלדחוף את הפיקדון. החוק מחייב אותנו שהוא יגיש בקשה – כמו המוסד לביטוח לאומי, כמו כל דבר.

למה לתת לאנשים את הזכויות שלהם אם אפשר לגזול אותן מהם?

דרך אגב, אני גם - - -

אבל למה הכנסת תמכה בזה?

אבל זה נוסח החוק. - - - על חוק.

דרך אגב, זה נכון.

אבל למה הכנסת תמכה בזה? היה חוק טוב.

אני לא מאשימה את הקרן.

בדיוק. למה תמכו בכלל בחוק הזה?

עכשיו, היועץ המשפטי שלנו, בצעד באמת - - -

מי יזם את החוק הזה?

לא יודעת. לא הייתי בקרן אז.

איזה? לחוק הזה?

לתיקון. התיקון לחוק.

התיקון. מי יזם את התיקון ב-2010?

אפשר לבדוק.

לא יודע, אבל ישנן כמה הצעות חוק שעכשיו - - - לתיקון - - -

כן, אנחנו יודעים.

כן. מה שאני רוצה פשוט להשלים: היועץ המשפטי שלנו, בצעד באמת מרחיק לכת, נתן לנו חוות דעת משפטית. חוות הדעת אומרת שהוא יכול לחתום. הרי הוא צריך לבקש את זה. אז הוא אומר: הזמן זה בסדר – אני מדלג עליו. הוא יחתום בשרשרת השחרור, ואז ישב טופס כזה. בבוא העת, אחרי חמש שנים אנחנו נוכל לדחוף את זה.

עכשיו אנחנו נמצאים כשאני מרכז את הצוות הזה כמעט בשלבים האחרונים שלו, לקבל מהצבא את האינדיקציה שהוא חתם. היועץ המשפטי מבקש סריקה. זה ישב אצלו. תהיה לי אפשרות לראות את זה. ואז אנחנו יוצאים בזה וזה. לדעתי, זה הולך לחסל באופן דרסטי את הנושא של העודפים האלה.

- - - לעוד חמש שנים.

בסדר. גם אם יבטלו את החוק, מדובר על - - -

לא. לא. אפשר לעשות את זה מיידית. - - - חמש שנים.

טוב. אני רוצה - - - את משרד האוצר. אגב, בלשון החוק, בסעיף 19(ד) כתוב שעל אף האמור בסעיף זה, יתרת פיקדון שתישאר לאחר תום חמש השנים מסיום השירות הסדיר – תקשיבו לזה – שסכומה אינו עולה על 50 שקלים חדשים, תועבר לאוצר המדינה.

נכון. הרבה כסף.

מה?

זה הרבה כסף למשרד האוצר - - -

כמה כסף הועבר מה-50 שקלים האלה למשרד האוצר?

אני יודעת לומר על השנים האחרונות. אנחנו מקבלים נתונים מהקרן של יתרת הפיקדונות שלא נמשכו לאחר שבע שנים, והם מועברים כעודפים בשנה העוקבת לקרן לסיוע נוסף. בטח בשנה הקודמת לא הייתה יתרה - - -. לא הועברה במתכונת הזו. כלומר, כל היתרות שהועברו אלינו מהקרן הועברו לקרן לסיוע נוסף.

אבל גם בקרן לסיוע נוסף יש עודפים.

שגם הם מכוח החוק בסעיף 7. אתם יכולים לפתוח.

עוברים ל-?

עוברים לקרן לסיוע נוסף בשנה העוקבת.

אבל זה לא - - - כסף נוסף.

יש שני מקרים של עודפים - - -

אתם מכניסים את זה לתוך הסכום של הבסיס. אתם לא מוסיפים כספים.

לא מדויק. הייתה תוספת של. אני אתייחס.

יש שני מקרים של עודפים שעוברים מכוח חוק. בסעיף 7(ג), במצבים שבהם הקרן לסיוע נוסף מבצעת למעלה מ-85% מהתקציב, שכך היה בשנים האחרונות. היתרות של הקרן לסיוע נוסף מועברות בשנה העוקבת בחזרה לקרן לסיוע נוסף.

אז תסבירי לי את המספרים של הקרן לסיוע נוסף.

בתוך המספרים, המספרים שציינת – עיקר העודפים שם זה יתרות של הקרן לסיוע נוסף.

לא, לא, סליחה. הקרן לסיוע נוסף – 2012: 98,500,000 שקלים במקורי; 112 מיליון שקלים על שינוייו. כלומר, זה כולל העודפים? אבל הביצוע הוא 75 מיליון שקלים בקרן לסיוע נוסף.

ב-2012 - - -

2012.

ב-2012. אני נכנסתי לתפקיד. אני תקציבן הקרן. נכנסתי ב-2013. אני יכול לספר על ההיסטוריה. אני גם מכיר את 2012. 2012 לא. כמו שהגברת ליאור בראון אמרה: יש שני סוגים של עודפים.

לא, אפשר להסתכל. אחוז הביצוע - - -

ב-2012 זה היה רק 14 מיליון שקל של העודפים של השבע שנים.

אין בעיה. בוא נלך ל-2011. 98 מיליון שקלים במקורי, אבל על שינוייו עדיין 98 מיליון שקלים. כלומר, לא עבר לשם. לא עבר לשם עודף.

צריך להסתכל על נתוני הביצוע.

בביצוע – 79 מיליון שקלים.

אבל זה כבר ישן. זה - - -

נגיע, נגיע גם לשנים האחרונות. אני בכוונה מתחילה - - -

אני רוצה לדייק. כפי שאמרתי, בסעיף 7(ג) כתוב מפורשות: ככל שהביצוע עולה על 85%, היתרה מועברת לשנה העוקבת, לתקציב הקרן. צריך להסתכל על נתוני הביצוע. בשנים הקודמות - - -

רגע. תסבירי לנו על זה. אם זה פחות מ-85%?

אז לא עובר.

אז זה לא עובר לתקציב הקרן לסיוע נוסף.

אז לאיפה זה עובר?

לכיסוי הגירעון, ככל עודף לא מחויב.

כלומר, חוזר לקופת האוצר.

ככל עודף לא מחויב. אבל אם תסתכלי בשנים האחרונות – אין לנו מצב כזה. הביצועים של הקרן, החל מ-2013, 2014, 2015, 2016, הם מעל 85%, וכל העודפים של הקרן לסיוע נוסף הועברו בשנה העוקבת לתקציב הקרן לסיוע נוסף.

לא נכון, זה לא גדל.

כן, כן. כשאת אמרת - - -

לא, היא צודקת.

חד משמעית, לא גדל. מ-2014 - - -

התקציב המקורי שלי לא גדל. התקציב המקורי שלי לא גדל כתוצאה מזה. נכון, כי לוקחים לי את זה.

זה עובר בעודפים.

לוקחים לנו את זה.

בדיוק. לוקחים להם את זה.

לא. זה עובר בעודפים. זה עובר בשנה שאחרי. כשאת אמרת 14 מיליון שקל, כשאת אמרת 9 מיליון שקל - - -

- - - העודפים הכולל זה - - -

לא.

לצורך העניין, עברו 11 - - -

התקציב של הבסיס לא משתנה.

נכון.

אני לא מדברת על הבסיס. זה לא אמור להיות הבסיס. עודפים לא עוברים לבסיס.

כשאתם אומרים עודפים - - -

עודפים לא עוברים לבסיס.

בואי אני אעשה לך תרגום מהשפה האוצרית לאיך הציבור שומע אתכם. ואתם יודעים טוב מאוד איך הציבור שומע אתכם, ואני בכל זאת אעשה את זה בשביל פרוטוקול הוועדה, ונראה לי שגם בקרן שמעו אתכם, כמו זה.

עודפים מגיעים או מתווספים לתקציב של הקרן, מה שבן האדם הסביר מסיק מזה זה שאם התקציב של הקרן הוא 100 מיליון שקלים ובשנה מסוימת היה עודף של 10 מיליון שקלים – כלומר, הבסיס של השנה הבאה יהיה 110 מיליון שקלים.

הוא לא יכול להיות הבסיס.

צודקת.

זה מה שנשמע, נכון?

ואז זה היה יותר טוב לנו.

ואז זה היה טוב. אז יכולתי לתכנן.

אבל במציאות זה לא המצב.

אני רוצה להסביר. אני רוצה להסביר את המציאות. אני אסביר את המציאות ואין אמירה כזו.

לצורך העניין, נסתכל עכשיו על שנות התקציב 2018-2017. התקציב המקורי כבר אושר ב-2016. אושר בכנסת. את העודפים אני אדע רק בתום השנה. אין לי אפשרות מלכתחילה לתקצב בבסיס 2017 גם את העודפים מהשנה הקודמת, מאחר והם לא ידועים במועד התקצוב. כאשר מסתיימת שנת התקציב, יש את נתוני הביצוע המושלמים ואז אפשר לראות את היתרה. בפניית עודפים, שזה תהליך שגור, כאמור מסעיף 7(ג) לחוק, אנחנו מחויבים לזה – הכסף מתווסף במה שנקרא תקציב על שינוייו בעגה האוצרית. אין לנו אפשרות לתקצב את זה בתקציב המקורי, מאחר ובמועד קביעת התקציב המקורי העודפים לא ידועים.

העובדה היא שלא. תסתכלי על 2013 – מספרים: 98 מיליון שקלים בתקציב המקורי, 98 מיליון שקלים בעל שינוייו. הביצוע – 93,400,000 מיליון שקלים.

נכון.

כלומר, הייתה צריכה להיות פה תוספת של קרוב לחמישה מיליון שקלים. 4,600,000 שקלים לתקציב של זה.

אבל לא עברו עודפים, כי היה מצב של - - -

מה הבעיה שאני אקרא את כל הנתונים? קצת סבלנות.

אין שום בעיה, אבל זו לא לשון החוק.

2014 – התקציב מתחיל ב-99,400,000 שקלים, שזה גידול טבעי של התקציב. נכון?

כן.

זו לא תוספת. הוא עובר בעל שינוייו ל-106 מיליון שקלים, אבל הביצוע נשאר על 98,600,000 שקלים. כלומר, פחות מהתקציב בבסיס.

החישוב ההגיוני במצב כזה היה להגיד שהתוספת מ-93 מיליון שקלים, מתווספת פה לעודף שנוצר ב-2014, שזה עוד שמונה מיליון שקלים - - -

- - -

אחד-אחד.

היא צודקת.

בקול רם.

כן, אחד-אחד. נכון.

אנחנו מסכימים.

ככה - - -

ב-2015 התקציב צריך להיות לא 100 מיליון שקלים, שזה גידול טבעי, אלא כמעט 112 מיליון שקלים. 110 מיליון שקלים. פחות או יותר. זה מה שאתם אומרים עודפים? זה מה שכל בן אדם סביר מבין מהתשובה שלכם. זה גם היה הדבר הצודק לעשות. אבל אתם לא עושים את זה, אתם עושים משהו אחר: אתם אומרים עודפים. בפועל, הכסף הזה הוא בסך הכול תקציב בסיס. אף פעם לא משתמשים בו. התקציב שלהם לא באמת גדל – של הקרן. זה אגב גם מנוגד לחוק. כי פה הוא אמור ללכת לקרן הסיוע. בפועל, התקציב שלהם לא גדל בשקל מעבר לגידול הטבעי שלו; והעודפים האלה – אף אחד לא משתמש בהם. הם מתגלגלים כל שנה. מתגלגלים ומתגלגלים ונשארים בתוך קופת האוצר. זה כסף לא מנוצל. במקרה הזה זה כסף שיכול לעזור לחיילים שאין להם כסף. אנחנו יודעים גם שהיום הסיבות של הרבה חיילים שמפסיקים את השירות באמצע, אלה לא סיבות של השתמטות מכל מיני טעמים אידיאולוגים. אלה סיבות כלכליות לחלוטין של אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם כי הם צריכים לעבוד. כי אין בבית כסף והם צריכים לעבוד בשביל לקיים את המשפחה שלהם. והרבה מהם, פשוט, בשלב מסוים, עוזבים את הצבא בלית ברירה, על אף שהם מאוד-מאוד רוצים לשרת. האם הם לא יכולים להיעזר בעוד קצת כסף מכספי הקרן לסיוע במקום שזה יחזור לקופת האוצר?

אפשר להתייחס?

בוודאי.

שתי סוגיות. ראשית, אנחנו פועלים כלשון החוק. קרי, מעבירים עודפים בהינתן שהביצוע כולל 85%. ככל שבעיניכם יש בעייתיות בנוסח החוק, אתם מוזמנים לפעול לשינוי ואנחנו נפעל בהתאם ללשון החוק. כרגע, כפי שאנחנו נדרשים, כשיש נתוני ביצוע, שזה - - - משנה – מחושבים העודפים ומוסתים בשנה העוקבת, ככל פניית עודפים.

מעבר לכך, מה שציינת לגבי אנשים שנושרים משירות, חשוב להבין שפה מדובר על חיילים משוחררים, כך שבכל מקרה מדובר על אוכלוסייה שלא במהלך השירות. זה חיילים משוחרים.

חלקם מילואימניקים שנמצאים וממשיכים להיות באותו מצב.

כן, בסדר. פשוט ציינת נשירה משירות, - - - נשירה משירות - - -

זה עוד לפני שהגענו לקרן לפיצויים למילואים, שגם על זה יש לי כמה שאלות אליכם.

ציינת נשירה משירות – בסדר גמור. אני לא יודעת אם זה ספציפית האפיק לטפל. לצורך העניין, הייתה תוספת של 600 מיליון שקלים - - -

תסבירי לי למה העודפים מתגלגלים. זה נורא קל להיאחז פה בלשון החוק, אבל מה שלשון החוק אומרת זה במכוון שהכסף הזה צריך ללכת לקרן לסיוע נוסף. זה מה שהיא אומרת. בפועל, אתם לא מתקצבים את הקרן לסיוע נוסף בכסף עודף.

כאמור, אנחנו לא מתקצבים בבסיס עקבי שהסברתי ממש לפני רגע. כשנבנה התקציב המקורי לשנת 2017 זה נעשה לפני שידועים העודפים ב-2016.

אבל כשנבנה התקציב ב-2015 כבר ידעת על אותם כספים שמ-2013 את מגלגלת אותם. את ידעת.

מה? אני לא מצליחה להבין בכלל את הטרמינולוגיה. אנחנו מעבירים - - -

אני לא מצליחה להבין מה לא מובן פה.

לצורך העניין, בואי נסתכל על 2015. זה הנתון שלא התייחסת אליו. היה ביצוע של 111 מיליון שקלים, - -

111 מיליון שקלים מתוך 114 מיליון שקלים.

- - כאשר התקציב המקורי היה 100 מיליון שקלים.

לא, התקציב הוא כבר לא - - -

סליחה. התקציב היה 100 מיליון שקלים - - -

בואי נסתכל על כל המספרים: פעם אחת הוא 98 מיליון שקלים, אחר כך 98 מיליון שקלים, 98 מיליון שקלים. ב-2014 הוא גדל ל-99 מיליון שקלים. שוב, קצב גידול טבעי. זה אמור לגדול.

זה היה גידול טבעי של - - -. נכון.

נכון. לא הוספתם שם שקל בתקציב. אם הייתם באמת מחשבים את העודפים ואפילו אם הייתי לוקחת את הטיעון הזה שאומר שאת יודעת עליהם רק בסוף שנה, מה שגם לא יודעת אם הוא נכון, אבל נניח שאפשר לקבל אותו – הייתם יודעים לפחות בשנה העוקבת להוסיף בבסיס כבר את הכסף שגלגלתם בעודפים. זה תכנון תקציבי. ואז הם היו יודעים להשתמש בכסף הזה. כשהם מחשבים איזה סיוע ניתן לתת כשמרכיבים את הקריטריונים לסיוע הזה, להגדיל את הסיוע, הם היו יודעים להשתמש בו. בפועל, הם לא יכולים להשתמש בו כי התקציב שלהם בבסיס נשאר בדיוק אותו דבר. גם הגידול הטבעי שלו הוא מזערי. נשאר בדיוק אותו דבר. אני לא יודעת אם זה בהתחשב בכלל בצרכים של הסיוע, לא מתחשב בצרכים האלה. אין לי מושג איך קובעים למי נותנים את הסיוע או לא. אני בטוחה שהיה אפשר לתת פה יותר כי אני מכירה את הצרכים שמגיעים אליי מהשטח, אבל הם לא יכולים לעשות את זה כי אתם נותנים להם רק תקצוב בעל שינוייו. בעל שינוייו הם לא יכולים להשתמש. כי אם זה לא מתוקצב להם בבסיס, הם לא יודעים להגדיל את הסיוע. אז הם לא יבצעו את העל שינויו. ואז כל פעם יתגלגל להם עוד עודף, ואת לא מכניסה להם את העודף לבסיס.

אני רוצה להפנות אתכם בבקשה לסעיף 7(ב) בחוק. כל התקצוב של הקרן הוא לחלוטין כנדרש בחוק. כאמור בחוק, הבסיס של הקרן מתוקצב ב-80 מיליוני שקלים, מוצמד מהמדד של ינואר 2000. ולפי זה מתבצע, כנדרש בחוק, התקצוב של בסיס הקרן לסיוע נוסף. ו-7(ג) מסדיר את העברת העודפים.

כאמור, ככל שיש לכם ביקורת על איך אנחנו נדרשים לתקצב את הבסיס - - -

כן, אבל החוק, כמו שאת יודעת מצוין כנציגת משרד האוצר, החוק אומר פה משהו, נותן לכם את ההוראות הכלליות של איך צריך להתנהל.

זה הוראות מאוד-מאוד ספציפיות. כתוב פה באיזה מדד אני צריכה להצמיד.

הן עדיין מאוד כלליות. כי למשל החוק, בגלל הדרך שבה משרד האוצר החליט להתנהל עם עודפי תקציב. וזה לא רק בנושא של הקרן לחיילים משוחררים. זה בשורה ארוכה של נושאים. משנה לשנה מגלגלים שם 30 מיליארד שקלים בעודפי תקציב. פה, לעומת זה, אנחנו ממש מתעסקים בכסף קטן. אנחנו מתעסקים בכמה מיליונים. 30 מיליארד שקלים מתגלגלים בעודפי תקציב כאלה. מה שקורה כאן, עכשיו, בדיון הזה קורה בכל משרדי הממשלה. כסף שהמשרדים לא יכולים לנצל בפועל, כי אתם, בשיטה שבה אתם מתקצבים, לא מכניסים להם את זה לכסף שהם מסוגלים בכלל לתכנן את - - -. זאת הסיטואציה. זאת השיטה שמשרד האוצר עושה. משרד האוצר יצר פה שיטה שמאפשרת לכם להחזיר כל שנה את הכסף הזה לקופה. במקום שהוא יצא, במקרה הזה, לטובת חיילים שזקוקים לסיוע, ובמקרים אחרים לטובת משרד הבריאות ומשרד הרווחה והשירותים החברתיים. זאת השיטה.

עכשיו, החוק לא מסתכל על השיטה הזאת שאתם פיתחתם מחוץ לחוק. זו השיטה האוצרית לנהל פה את הכספים. הוא לא מסתכל על זה. הוא אומר לכם מפורשות: אם יש פה ביצוע של מעל 85%. גם על זה היה צריך לדבר, אבל הוא אומר: אם יש ביצוע של מעל 85%, אתם נדרשים להעביר את העודפים. בשביל מה יש להעביר את העודפים? כדי שהם ישתמשו בהם, בקרן לסיוע נוסף, לא כדי שזה סתם ישב אצלם.

זה סתם מקלט.

זה החוק. אז את לא יכולה עכשיו להשתמש בחוק כדי להסביר לי למה אתם לא עושים את זה. מטרת החוק, בצורה מפורשת, היא שהכסף הזה – ישתמשו בו. לא סתם שהוא יונח שם.

אני לא מקבלת את הביקורת שאנחנו לא מעבירים את הכספים האלו. אנחנו מתקצבים את הבסיס כנדרש ומעבירים את העודפים לקרן שנה בשנה. אני לא מקבלת את הביקורת הזו על משרד האוצר. וככל שיש ביקורת כללית יותר על כל משרד האוצר - - - העברת העודפים – זה בסדר גמור ואפשר לנהל על זה דיון נפרד. אבל זה מעבר לגבולות הגזרה - - -

אבל את מבינה שהם לא יודעים להשתמש בעודפים. את מבינה שהם לא יודעים להשתמש בעודפים האלה?

הם לא יכולים.

לא. אני לא מבינה.

בחנת? לא את. בסדר. משרד האוצר, בחנתם את יכולת השימוש בעודפי התקציב שמועברים מידי שנה?

את שואלת על כלל העודפים הכלליים או ספציפית על הקרן?

במקרה של הקרן ובכלל.

אז ספציפית על הקרן, נציגי הקרן ידווחו על איך הם מממשים את התקציב, וסוגיה רוחבית על מימוש עודפים במשרד האוצר – לא נושא שנערכנו אליו ואין לי כרגע את התשובה, מאחר וזה לא נושא הדיון.

תעבירי לי בבקשה תשובה בכתב על השאלה הזאת.

על איזו שאלה?

השאלה הזאת. - - - של משרד האוצר על השימוש בעודפי תקציב על ידי - - -

מעבר לפיקדונות. שאלה רוחבית שקשורה - - - המדינה.

בדיוק.

בסדר גמור. אז נעביר את השאילתה לגורמים המוסמכים - - -

שאלה שאני בטוחה שבדקתם אותה לאורך ולרוחב, כי היא שאלה מאוד משמעותית על דיון תקציבי.

אין בעיה. אנחנו כרגע בדיון על פיקדונות חיימ"ש. ככל שיש סוגיה אוצרית רוחבית, נשמח להעביר אותה - - - הרלוונטיים.

הדיון נתן דוגמה ספציפית לסוגיה רוחבית שהיא עלולה להתגלות ככשל מערכתי גדול בניהול התקציב.

נשמח להעביר אותה לגורמים הרלוונטיים - - - תועבר.

אנחנו גם רוצים להתייחס גם לנושא השני, לנושא הזה.

יש לי בקשה: פשוט היא צריכה ללכת – אחת החמיי"שיות שהבאנו. אם אפשר לתת לה מילה לדבר? היא צריכה לרוץ. אם זה בסדר?

כן. אנחנו מודים לך שהגעת. הדיון הוא פשוט דיון רוחבי מעבר - - -

אז המצב שלי היה קצת שונה, כי הייתי חיילת בודדה ואז הייתי קצינה ולמדתי בחוץ לארץ אחר כך ולא לקחתי את הכספים שלי. שכחתי מזה לגמרי. מר אייל דולב יצר איתי קשר קודם בפייסבוק, ולא שמתי לב לזה כי חשבתי שזה מישהו שמציע כאילו איזשהו - - - משהו. Yeah, like a - - -. אז לא התייחסתי לזה בכלל. ואני לא יודעת איך מצאת אותי. הוא הצליח למצוא את ה-E-mail של אבא שלי ואז לשלוח לי מייל דרכו, וככה קיבלתי את זה.

עכשיו, אני כן מכירה הרבה חיילים בודדים, שאני שירתתי איתם, שלא לקחו את הכסף שלהם בסוף: כי או שהם חזרו לחוץ לארץ, שכחו מזה. לא יודעת.

כן. זהו, בעצם.

תודה רבה.

בסדר? האם שאלות?

שמחים שזה הסתדר ושעשית את המאמצים כדי - - -

את צריכה את הכסף.

כן. זה מאוד עזר לי בזה שחזרתי מחוץ לארץ והייתי צריכה לסדר דירה והכול. אז זה יצא לי דווקא ממש טוב שרק קיבלתי את הכסף הזה עכשיו ולא בזבזתי את זה קודם. אבל זה שהוא היה צריך לעבור כל כך הרבה מאמצים כדי להגיע אליי, זה לא הגיוני, וזה גם בעייתי מבחינת הצבא כי הם המשיכו. אני עושה מילואים והם עדיין לא עדכנו את הפרטים שלי בתוך מאגר הנתונים של הצבא. אז הם שלחו כל מיני דברים לדירה שאני כבר לא גרה שם ארבע שנים.

חשבון הבנק שלך נשאר מהסדיר עד היום?

כן. כן.

זאת אומרת שנשאר חשבון הבנק.

כן.

לא סגרת אותו.

גם נשאר לי אותו E-mail.

כלומר, היה אפשר להעביר את זה בדיוק למקום שממנו קיבלת משכורת.

ברור, ברור, ברור.

כן. כן.

זה שהחוק השתנה ואנחנו רק דחיפה. כן. הם ממליצים. כן. בדיוק.

זו באמת השיטה שאנחנו רוצים לעשות: לכוון את זה לחשבונות הבנק שהם קיבלו, ואז אנחנו יודעים שזה עבר נכון.

טוב - - - עכשיו.

כי אנחנו שנה כבר - - -

כן, כן.

וגם, אגב, שיניתי את מספר הטלפון שלי, אבל אני לא מכירה אף אחד שמחליף אי-מיילים. ואני באמת לא יודעת למה אי אפשר ליצור קשר דרך ה-E-mail.

מילא, אימיילים וזה – לא הרבה אנשים מחליפים חשבון בנק. אם כבר מדברים על משהו.

נכון.

מספרי טלפון, אם אני - - -

נכון, נכון, נכון, בצדק.

- - - תעודת זהות - - -

אבל חשבון בנק - - -

את צודקת.

זה נכון - - -

את צודקת.

ברגע שזה יהיה מותר – אין בעיה.

רוב האנשים נתקעים עם זה לכל החיים, גם אם הם מגיעים 15 שנה - - -

ברגע שהחוק ישונה - - -

או שנעבוד על - - -

תודה רבה לך. תודה רבה.

בבקשה.

יש עוד חיימ"ש פה.

אתה רוצה להוסיף משהו? בבקשה.

קודם כל, אני מצטרף לדברייך לזכר החיילים. זכינו לארח את שירה צור - - - לפני שבועיים בהדלקת נרות חנוכה. משתתפים בצער המשפחה. באמת, היום לא קל.

במקרה התקשר אתמול מישהו. בהתחלה חשבתי שזה מישהו שמנסה לעקוץ אותי. לא הבנתי. מתקשר אליי: תשמע, יש לך כסף בפיקדון. אני אומר לו: מה פיקדון? השתחררתי לפני שבע שנים. כאילו מה עכשיו? אמרתי לו: אתה בטוח? כאילו סגור? אמר לי: כן, יש לך 10,000 שקל. אמרתי לו: מה 10,000 שקל? לא היה לי מושג. טוב, תן לי להבין מה קורה. ואז הוא הסביר לי ואז התקשר אליי מר אייל דולב, ואז הבנתי שזה נשמע כבר יותר - - -. הוא התקשר אליי מהפלאפון שלו. אמר לי: טוב, יש פה - - -

כל זה קרה אתמול?

אתמול.

ממש יום לפני הוועדה.

- - - כי כל יום עושים.

איזה קטע.

אני מסבירה לך: זה כל יום יושבים. יש לי אנשים שיושבים ועושים כל יום. אני אפילו לא ידעתי. אני לא מכירה אותו.

הגברת עליזה לנדס זה - - -

אני לא מכירה אותו.

עכשיו, אני לא החלפתי מייל. אני עושה 45 יום מילואים בממוצע בשנה. הצבא, כשהוא רוצה אותי - - -

הם ידעו למצוא אותך.

הצבא, כשהוא רוצה אותי, הוא בשנייה יודע לקחת אותי.

אני לא אשקר: מצד אחד, המצב הכלכלי שלי הוא לא רע. מצד שני, וואלה, אני במהלך לרכישת בית. 10,000 שקל תמיד זה טוב. אני לא יודע איפה זה נפל.

זה לא כל כך חשוב. זה לא כל כך חשוב כמו המצב. מה המצב הכלכלי שלך?

זה שלך.

זה שלך.

זה שלך.

זה כסף שלך.

לגמרי, לגמרי, לגמרי. אני רק אומר שלכל אחד זה טוב. גם אם ההורים שלך בקיסריה, אף אחד לא יגיד לא לזה.

מאז אתמול שפנו אליך, כבר הכסף נכנס לחשבון?

לא. אני נוסע מפה לבנק לקחת את הכסף.

אני לא ידעתי שהיום.

לא ידעתי. אני לא ידעתי גם - - -

אותו בחור שמתעסק בזה, אמרתי לו, אתמול אמרתי: תביא לי מישהו - - -

אז איך ידעתם להביא אותו?

אני לא יודעת. אני אומרת שיש אנשים אצלי - - -

- - - אמרו לי: אתה יכול לבוא. אמרתי: וואלה, אני גר פה, בגוש עציון – אני אקפוץ אם צריך. אם זה יעזור לעוד מישהו לקבל את הכסף – למה לא?

זה הד ציבורי.

מה שכן, אני לא יודע. אין לי מושג מה הנתונים שיש להם. גדלתי בגוש קטיף. אז כשהתגייסתי הייתי גר פה עוד במלונות, אז לא היה לי כלום, לא הייתה לי כתובת. התגייסתי – הכתובת שלי הייתה במלון פה בדן.

בסדר, אבל כשהשתחררת היה לך מספר טלפון? פלאפון?

אז זהו, אני אומר: אי אפשר לדעת. בצבא, אתם יודעים, אי אפשר לדעת. עד היום אני לפעמים מקבל כל מיני מסמכים מהצבא, כשאני בא לחתום על המילואים – כל פעם משהו אחר: ממציאים שם לילדים שלי. כל פעם. כל דבר הוא כאילו פרוצדורלי. לא יודע. הם עוד צוברים נתונים. אין לי מושג אפילו מאיפה זה מגיע - - - כאלה.

הבנק נשאר.

מה?

חשבון הבנק נשאר. הוצאות הנסיעה למילואים אתה מקבל לחשבון בנק?

אז זהו, כן.

זה הכול.

וגם חשבון הבנק של הפיקדון, איפה שהוצאתי אותו: בבנק הפועלים, פה, בשערי העיר – הוא לא השתנה. קיבלתי אליו את - - - לא יודע. כמה שזה היה - - - ועוד זה.

בדיוק.

כשסיפרתי את זה לשותף שלי - - - אין לי מושג איפה נפל - - -

איך נפל לך כל הטוב הזה.

גם אני בן אדם שדי מודאג - - -

מה, גם כל הפעמים שעשית מילואים מאז. זה שאי אפשר להשיג אותם, אי אפשר להגיד - - - דברים כאלה. זה לא - - -

- - - לזה.

אבל יש לציין שעכשיו, תוך כדי הוועדה אני רואה אס-אמ-אסים. הסתכלתי, נכנסתי לטלפון, אני רואה, נראה. רשמתי: היחידה, הוועדה, משהו, אולי קיבלתי. אין. לא קיבלתי טלפון בשש השנים האחרונות. לא ידעתי על עצם הכסף הזה.

אני חושב שהם לא מחוברים למילואים.

כלום.

הם לא מחוברים למערכת של אכ"א.

ואני אומר: אני בן אדם שאני בקשר בצבא כמעט יומיומי.

למערכת של אכ"א – כן.

- - -

אנחנו יושבים על המערכת של אכ"א. הנתונים משם, לא משום מקום אחר. לא של המילואים. אתה אומר מילואים ואכ"א - - -

מילואים באכ"א. אני מדבר על מילואים אכ"א.

אין לי את מי עושה מילואים. אין לי מי עושה.

אנחנו מקבלים צווים - - -

אין לי אצלי. אצלי יש אנשים.

בן אדם כזה לא מקבל. אתם רואים אצלו, יש לכם את השם שלו. אתם רואים שהוא לא לקח את הכסף, לא משך את הכסף של הפיקדון. לבדוק שנייה במערכת אם הוא עושה מילואים. הצבא לא יכול לעשות את הבדיקה הזו?

לא, אני לא רואה. אין לי נגישות לזה. יש מישהו. לא כל המערכת חשופה.

תכל'ס, גם אם ירשמו את השם שלי ב-Google – בשנייה מוצאים את הכול.

מה - - - משרד הביטחון?

לא, לא, לא, לא, לא.

להעביר שמות לצבא.

לא. כבר לא שלי. לא - - -

לא שתהיי חשופה. להעביר לצבא את השמות ולבקש ממנו את המידע.

זה משהו אחר. זאת פעילות נוספת. זאת אומרת, כל דבר הוא - - -. נותנים לנו - - -. תחשבי על לעשות מחקר, לעשות מחקר על כל דבר כזה - - -

- - - הסיפור שסיפרה פה גם החיימ"שית עליזה לנדס, שאמרה פה: מצאו אותי בפייסבוק, במייל. למה? אבל יש לצבא את כל הפרטים.

לא. במקרה שלה לא היה. אני דיברתי עם אנשים שמכירים אותה. היא שירתה בדובר צה"ל. אני מכיר אנשים מדובר צה"ל שמכירים אותה אישית – לא היה להם מייל. לא היה להם - - -

ואיך ישלמו לה משכורת?

היא כבר במילואים. היא כבר לא - - -

בסדר, אבל משלמים לה גם על המילואים. המוסד ביטוח לאומי - - -. מאיפה - - -?

היא הייתה בחוץ לארץ. היא הייתה בארצות הברית כשתפסתי אותה.

תשמע, גם כשהיא נסעה לחוץ לארץ היא שילמה ביטוח לאומי. נכון? נכון?

אבל הם לא נותנים את הנתונים. הם לא מעבירים נתונים.

היא שילמה ביטוח לאומי - - -

- - -

אין זרימת נתונים.

אתה משלם על כל הזמן שלא היית בארץ. יודעים - - -

אין זרימת נתונים ממשרדי ממשלה למשרדי ממשלה. הנה, את רואה, אני מבקשת ממשרד הפנים - - -, אבל בואי נאמר: זה עוזר.

מר אבי סייג, יושב ראש העמותה למען משרתי המילואים, ואחר כך מר יחיאל גוזל.

ראשית, אני אלוף משנה במילואים. אני בבית פה – 20 שנה אנחנו מטפלים בנושא המילואים: מג"דים, מח"טים, טייסים. כל הפורומים יחד.

אני מדבר עכשיו על הנושא הראשון. הנושא הזה הוצף על ידינו כשראינו שכל שנה ישנים החזרים ועודפים, ואנחנו, כבר כמה שנים, רצים אחרי משרד הביטחון וגם משרד האוצר ומבקשים תשובה.

אנחנו באנו והצענו שהסכום של הכסף העודף יגיע לחשבון החייל במוסד לביטוח לאומי. אני דירקטור במוסד לביטוח לאומי מטעם המילואים, והצענו שזה יגיע לשם. לא קרה כלום. לא צריך לחפש אותו. חבל על כל האנשים שהגברת חמדה מרק מעסיקה. נצטרך אותם לקרן השנייה, הגברת חמדה מרק. חבל להעסיק את האנשים האלה בכלל. בן אדם, אחרי חמש שנים, יש לו את הזכות לנצל בחמש שנים את הכסף. לא ניצל? זה בסדר גמור. אנחנו, יום אחרי, מעבירים את היתרה למוסד לביטוח הלאומי. תעודת זהות אנחנו יודעים. אני לא צריך את חשבון הבנק שלו, לא צריך כלום. אני גם לא רוצה שיעבירו את זה לחשבון שלו. שזה יישאר במוסד לביטוח לאומי, זה יישאר על שמו במוסד לביטוח לאומי. יזכור? יבוא, ייקח את זה. לא יזכור? זה יישאר ויצבור ריבית במוסד לביטוח לאומי. ולא צריך טלפונים ולא את האימא ולא את ה-E-mail ולא את חשבון הבנק ולא שום דבר. קודם כל, לא יכול להיות שבמדינה הזאת, כשאתה חייב כסף, אתה ממשיך להיות חייב כל הזמן. לא יכול להיות. ופתאום כשמישהו צריך להחזיר לך כסף, מישהו, המדינה צריכה לתת לך כסף, היא לא מוצאת אותך. והם עושים מאמצים. אני מכיר את היחידה. הם עושים מעל ומעבר. אבל בכל זאת, בכמות הזאת, אתה לא תצליח להגיע, גם אם תרצה, לכולם. פשוט סטטיסטית, אתה לא יכול להגיע.

אם הוא צריך לחפש אותם דרך הפייסבוק והמיילים, אז ברור שלא תמצא אותם.

אז זה קשה. אז אתה צריך סוללה של - - -

אבל אם אתה לוקח פשוט, מצליב את זה עם הנתונים שנמצאים כבר במערכות, זה מאוד פשוט.

זה סוללה של אנשים. אני רשמתי כאן גם כמה דברים, לנסות לקשר אותם יותר עם אכ"א מילואים.

- - - הקמל"ר זה - - -

לא אכ"א. אכ"א מילואים.

כן - - -. כן.

זה האתר ששולח לנו את הצווים והוא מכיר אותנו. אבל אני חושב שהתיקון הכי קל; אנחנו ביקשנו לעשות את זה ואמרו: זה לא ילך. ואז אמרנו: טוב, בואו נאריך את זה ל-15 שנה. בואו לא נבטל את. שזה לא ייפול אחרי שבע שנים. שייפול אחרי 15 שנים. אולי בכל זאת היא תדבר עם מישהו או הוא ידבר עם מישהו והוא יזכיר לו: רגע, את הפיקדון לקחת?

אז שתי הצעות החוק האלה נמצאות פה בבית, אבל אני באמת קורא לזה. אני שמעתי גם את הדיון שהיה בוועדת הכספים. אין שום סיבה. הכסף הזה יכול לחזור לחייל. אני קורא לו חייל מילואים, כי הוא משתחרר. יכול לחזור מיידית אליו. ואם לא מיידית, שילך לקופה – למוסד לביטוח לאומי.

אני רוצה להזכיר כאן מקרה שעשינו במוסד לביטוח לאומי: באחת מישיבות המועצה גילינו שחיילי מילואים לא באים לקחת את הכסף בגין המילואים שלהם. הם לא מגישים תביעה. בגין המילואים. בדרך כלל, אם אתה שכיר, המעסיק מגיש את התביעה.

המעסיק מקבל את זה.

ואם אתה עצמאי, אתה אמור - - -. ואם אתה עצמאי ושכיר, אתה גם נופל פה בחלק. מדובר על עשרות מיליוני שקלים. ישבנו במוסד לביטוח לאומי. עד 2013 מיפינו את התמונה וראינו. מיפינו את כל אלה שלא באו לקבל את הכסף, ודחפנו אליהם את הכסף. דחפנו. אנשים צלצלו אליי ואמרו לי: תשמע, כל הכבוד, קיבלתי 60 שקל. לא רוצה להגיד לכם שגם למעלה מ-100 אלף שקל. יש מג"דים. אני יכול להגיד לכם שאני לרוב לא רשמתי מילואים. אני עושה מילואים כ-40 שנה. לרוב אני לא רושם מילואים. לא רושם בכלל. אבל יש כאלה שגם לא באים. מפקד הגדוד – כל יומיים הוא במילואים או מ"פ כזה, והוא לא זוכר והוא עצמאי והוא על הטרקטור והוא פה. החזרנו להם בדחיפה את הכסף. מעשה מאוד יפה של המוסד לביטוח לאומי. ואין סיבה שפה. זה סכומים הרבה יותר קטנים. הרבה יותר קטנים - - -

תגיד לי, אנחנו מקבלים פניות מחיילי מילואים. זה נושא קצת אחר, אבל בכל זאת אני אנצל את ההזדמנות לבדוק איתן ועם משרד האוצר. חיילי מילואים שהיו אמורים לקבל פיצויים בעקבות שירות בצוק איתן, ועדיין לא קיבלו את - - -

כל זה, זה התיק הזה. זה התיק הנוסף.

מלוא הפיצויים שלהם.

את מדברת על ה-30 מיליון שקל, קרן לפיצויים עצמאים, שכירים וסטודנטים.

כן. איפה הדבר הזה עומד?

מה שקורה: קודם כל, אנחנו יזמנו את הקרן ולחצנו להקים אותה. הקרן הזאת, השנייה, הייתה אחת במלחמת לבנון השנייה, על סך 40 מיליון שקל. במלחמת לבנון השנייה ניצלנו 37 מיליון שקל ושלושה מיליון שקל נעלמו. אבל יחסית זה פחות מ-10% עוד איכשהו. 10% בערך חסרו. בקרן הזאת הקצו לנו 30 מיליון שקל – המדינה, בהחלטת ממשלה. משרד הביטחון, עם צה"ל, עם מופ"ת, הקים גוף. אני ישבתי בגוף הזה, והצענו להם איך לחלק את הכסף. איך לחלק. כי היו קריטריונים, אם אתם זוכרים של מס הכנסה. מס הכנסה בזמנו גם נתן פיצויים למעסיקים. אז הוא אומר: או לפי המחזור שלך או לפי ימי ההיעדרות של העובדים שלך. תבחר באיזה מסלול אתה הולך. לא משנה. קבענו מה שקבענו והם יצאו לדרך. מתוך 30 מיליון שקל הם קיבלו כ-2,500 תביעות. 1,300 הם אישרו, אבל לא אישרו את מלוא הבקשה. סך הכול שילמו 13,200,000 שקל.

איזה אחוז מהבקשה אושר? אתה יודע? - - -

מתוך ה-2,500 הם אישרו פחות מחצי, אבל כשאני אומר לך פחות מחצי, יש לי פה - - -

אבל איזה אחוז ממוצע מבקשה?

אז את זה אין לנו, כי אין לי את הסטטיסטיקה. אבל אני יכול להגיד לך שיש מקרים מגוחכים שחייל קיבל, עצמאי קיבל צ'ק – 49 שקלים, שזו חוצפה. ועוד על זה הורידו לו מס 25%. אני מראה לך כאן תלוש, אתם תצחקו לגמרי.

לא להאמין. באמת לא להאמין.

עכשיו, ביקשתי מחבר הכנסת איתן כבל, לפני שבוע הוא הוציא מכתב למשרד הביטחון. דרך אגב, כל כמה חודשים חבר כנסת אחר מוציא את המכתב. כי משרד הביטחון אמר לי: תשמע, אנחנו לוקחים את הכסף לרווחת חיילי המילואים. אמרתי להם: בשום פנים ואופן לא. הכסף הזה לא זז. או שהוא חוזר למשרד האוצר - - -

מה זה אומר "לרווחת חיילי המילואים"?

זה אומר שהם ייתנו פחות מתקציבם לרווחת חיילי המילואים, שהם ייתנו פחות מהתקציב שלהם והם ייקחו את זה לשם. אני איש מילואים, אני עושה המון מילואים, אני אומר: - - - לא מכובד, לא מכובד. קיבלנו מכתב מסגן שר הביטחון לפני שבוע, ובמכתב הזה הוא כותב שבאמת, כל מה שעכשיו אמרתי, את המספרים, כמו שאמרתי, והוא כתב: הקרן עדיין לא נסגרה. עכשיו, הקרן נסגרה מזמן.

מתי?

לפני לפחות חצי שנה.

גם אותו מטעים על ידי משרד היועכ"ל. מטעים אותו. אנחנו לא סיימנו את הסוגיה הזאת. אני דורש ומבקש מכם, כן? קודם כל, אני חזרתי לצבא ואמרתי: תראו, בואו נפתח את הוועדה מחדש. ראשית, יכול להיות שהחמרנו קצת, וזה בסדר. גם אנחנו בבית מתנהלים לחומרה עם המשכורת שלנו, אבל אחרי זה אתה רואה שנשאר לך, אז אתה קצת מפנק את עצמך. פה החמרנו מדי, אז בואו נלך וניקח את התביעות שאישרנו, נבחן אותן, ואולי במקום 4,000 שקל שהוא ביקש ונתנו לו 1,000 שקל, ניתן לו 1,500 שקל; ואחד שדחינו אותו על הסף, אז לא ניתן לו 5,000 שקל, ניתן לו 1,000 שקל.

אז זאת המטרה של הקרן. לא סתם לבזבז, אבל ישבו וחשבו. היקף הגיוס היה 90 אלף פלוס אלף. זה ההיקף. סטודנטים – 30 אלף סטודנטים. 10,000 אנשים עצמאיים שהיו שם. אז בואו נחזיר לנו את הכסף הזה. אנחנו לא נפסיק עם זה, ואני באמת שמח על זה שגם את שואלת את זה.

אני מבטיחה שאנחנו נטפל בזה.

הגברת ליאור בראון, יש לכם מידע בנושא הזה?

כן. רציתי להתייחס להקשר הזה שיש יתרה בקרן, כפי שמר אבי סייג ציין: סדר גודל של 16,500,000 שקל, והם לא הוקצו לשום שימוש אחר. בסדר?

יש סיבות לכך שרק חצי מהתביעות נענו וחלקן בסכומים כל כך נמוכים. ממש עשרות שקלים בלבד, כשבן אדם יצא ואיבד ימי עבודה כדי לשרת את המדינה וברצון רב, ואז הוא חוזר הביתה והכסף לא מגיע.

אני לא יודעת - - -. משרד האוצר לא - - -. משרד האוצר העמיד תקציב חיצוני של 30 מיליון שקל. ההקצאה הפנימית של הקרן, והיה כבר באחריות של משרד הביטחון; אם אני לא טועה, החברים של הקרן - - - בהחלטת הממשלה גם. אנחנו לא היינו שותפים להצעה הפנימית. אני לא יודעת לתת על זה את הדעת.

ואת אומרת שהתקציב עדיין נמצא שם ועוד לא הועבר - - -?

- - - שיש יתרה של 16,500,000 שקל סדר גודל, וזה לא מוצא לאיזה שימוש אחר. כלומר - - -

כלומר, זה עדיין מחכה לכך שיהיו תביעות?

לא. אין יותר תביעות.

שוב, אני לא יודעת לומר מאחר ואני לא - - -

- - - להזמין לפה את הקרן.

אין יותר תביעות. אבל היא צודקת, היא לא שותפה - - -. משרד האוצר לא שותף לתהליך. זה משרד הביטחון.

אנחנו נזמן לפה את הקרן. אני רוצה לשמוע מהם ישירות מה קרה עם זה. אני גם טיפלתי בזה במהלך צוק איתן - - - הכספים, ואני רוצה לקבל על זה תשובות.

אני רוצה אבל להגיד לך דבר שנעשה מאז: גם במלחמת לבנון השנייה דרשנו שיסיקו מסקנות ויכינו נהלים לקרן שתהיה בעתיד. לא עשו את זה. עכשיו, הממשלה קיבלה החלטה להקים ועדת מנכ"לים לצווי 8 ו-9, היה ומגייסים. ושם הוחלט שאחד הנושאים הראשונים שיטופל זה הקרן הזאת. הוועדה תמליץ לשר הביטחון להכריז על מצב חירום, מלחמה, לטובת אנשי המילואים, ושהיא תדרוש מהמדינה קרן. אז זה הולך לסדר, אבל את זה צריך לטפל – את ההיסטוריה.

גם בקרן הפיצויים על נפגעי ופגיעות רכוש, ובעקבות צוק איתן לא היה ניצול מלא של הכסף וגם במלחמת לבנון השנייה לא היה ניצול מלא של הכסף. אפילו ניצול חלקי ביותר – הסכומים האלה, והכסף נשאר בתוך הקרן בסוף או הועבר למטרות אחרות. אין לדעת.

מר יחיאל גוזל, תת אלוף במילואים, מנכ"ל יחד למען החייל.

אתם הזמנתם אותי לכאן ואני שמח שבאתי. אנחנו הרבה מחייכים פה, אבל זה מאוד עצוב. ואני קודם כל רוצה לשבח ולפרגן על כך שאת נכנסת לזה בכלל. אם יש חיילים שיצאו מהצבא ומגיע להם כסף והם לא מקבלים את זה – זה רע מאוד. אני יודע כמה החבורה פה עושה מאמץ על מנת שזה יחולק, אבל אחרי ששמענו את שני החיילים האלה פה, המשוחררים, זה מאוד עצוב.

אנחנו קורעים את התחת בשביל להביא עוד כסף בשביל החיילים. אנחנו שומעים פה עכשיו מספרים שרצים, עודפים וכל מיני דברים כאלה, ומי שעוסק בגיוס תרומות יודע עד כמה זה לא נעים ועד כמה זה קשה ללכת בכל העולם ולבקש כסף למען חיילי צה"ל. והמספרים שלנו מתגמדים לעומת כל התקציבים ובטח העודפים.

אנחנו לא עוסקים בפיקדון בכלל בקרן יחד למען החייל. אני לא יודע אם כולם מודעים: קרן יחד בכלל זה האיחוד של האגודה למען החייל וקרן לב"י. היום יש גוף אחד, שער אחד, שהוא ממומן על ידי משרד הביטחון, כך שהתרומות מגיעות במאה אחוז לייעוד שלהן. אנחנו כן נכנסים לנושא הפיקדון החל מהשנה הזאת, לאור ההחלטה של הרמטכ"ל והבקשה של הרמטכ"ל להתחיל תכנית של לימודים אקדמאים או הכשרה מקצועית. הרצון שלו היה לכל החיילים המשוחררים. שמנו את המספרים על השולחן והבהרנו לו שאין אפשרות לכל החיילים המשוחררים. זאת אומרת, אני לא מסוגל להביא סכומים כאלה, כי זה סביב ה-800 מיליון שקל, 900 מיליון שקל בשנה. ובסופו של דבר, התכנסנו לתכנית של לוחמים, אוכלוסיות מיוחדות, שזה בודדים ונזקקים ומיעוטים מתנדבים. זאת אומרת, אלה שלא חייבים בשירות. שהם כן יקבלו גם אם הם ג'ובניקים. זה בכלל לא משנה. אנחנו רוצים לעודד את האוכלוסייה הזאת. פה אנחנו מדברים על סדר גודל שאחרי שלוש-ארבע שנים זה יתייצב על 200 מיליון שקלים שאנחנו צריכים להביא. אנחנו, דרך אגב, מתבססים לא במעט על קרן הסיוע. ה-200 מיליון שקלים זה אחרי שניכינו שליש מהסכום שהחייל יצטרך לקחת מתוך הפיקדון, כך שאולי זה יעזור לעקוב. אלה שלא עוקבים אחרי הפיקדון, כי היום הם יוכלו יותר להשתמש בזה ואולי תהיה לנו יותר גישה לכולם, כי הצבא ייפנה לחיילים האלה לפני השחרור ואז יהיה לנו, אולי, מסד נתונים יותר טוב, לא לפספס חיילים אחרי חמש שנים או שבע שנים.

אני רק יכול לבוא לפה ולומר שמעבר לזה שאני מקווה שהמיצוי יהיה יותר טוב כתוצאה מכך שהלימודים או ההכשרה המקצועית תהיה בתוך התכנית הזאת, אני מאוד אשמח שכשפה יושבים ובמשרד האוצר עושים את החישובים, ואותם חיילים יוכלו לקבל, אולי, נתח מהעודפים וכל חייל יקבל לימודים אקדמאיים או הכשרה מקצועית. אין סיבה שלא יקרה במצב הנוכחי.

אני גם חושב שזה נכון מה שאמרו פה בקרן ומה שאת טוענת. לעשות חקיקה שחייל לא יקבל אם הוא לא משך, זה משהו שהוא לא נתפס. זה לא עולה על הדעת. תדחפו לו את זה. פשוט תדחפו. למה החקיקה לא אומרת: אוטומטית העודף ייכנס לך לחשבון? זה משהו שהוא לא נתפס. זאת אומרת, אני לא ידעתי, לא הייתי מודע לכך שיש חוק שאוסר להעביר כסף או להעביר אותו למשרד האוצר. אני לא מצליח להבין את הרעיון, את השיטה.

אתה מוזמן להצטרף אלינו לכאן לעוד כמה ישיבות ותראה איך השיטה הזאת עובדת בעוד הרבה תחומים, לצערי. זה כאילו יש פה באמת מצב שהמדינה שתפקידה זה לדאוג, בין היתר זה לדאוג לחיילים - - - ולדאוג להם גם אחרי השחרור, ופשוט מאוד מחפשת את מה שנראה שהממשלה מחפשת – את הדרכים בכל זאת לקצץ גם שם קצת, על אף שמדובר בתקציבים מאוד-מאוד קטנים, שלא לדבר על זה שהחיילים במהלך השירות מקבלים משכורת מאוד נמוכה. וזה בטח, זה פיצוי. מה פיצוי? זה פיקדון וכסף שבסופו של דבר בסכומים מאוד נמוכים. כשבן אדם מתחיל את חייו מאוחר יותר מכל מקביל בעולם בגילאים שלנו ואחרי שהוא נתן למדינה שנתיים ושלוש שנים ויותר שנים מהחיים שלו, תוך הקרבה גדולה ובסיכון הרבה פעמים, ממש בסיכון חיים, והוא יוצא ומשתחרר מהמערכת הזאת, ובמקום שהמדינה תעשה כל מה שהיא יכולה כדי לתת לו את ברכת הדרך ואת הבסיס כדי להתחיל בחייו העצמאיים בצורה כמה שיותר טובה ויעילה, שתאפשר לו להתקדם, היא מחפשת איפה אפשר לקחת בכל זאת מהפיקדון הזה - - -. והסעיף הזה פה על 50 השקלים. אם הוא לא השתמש, 50 השקלים האלה חוזרים לקופת האוצר. זה באמת - - -. זה ממש מביך. ממש. זה בדיוק ההיפך מהתפקיד של מה שהמדינה צריכה לעשות במצבים האלה. הסעיף הזה היה צריך לייעד מיד את הכסף, בראש ובראשונה לתת פשוט לחייל המשוחרר את הכסף הזה. לא מוצאים דרך לדאוג שחיילים שזקוקים לסיוע יקבלו וייהנו מהסכומים האלה. לא להחזיר אותם לקופה. זה לא שיש שם עודפים ושהחיילים המשוחררים האלה ככה יושבים ביאכטות עם בקבוקי שמפנייה ורודה ומעשנים סיגרים להנאתם, רגע אחרי השחרור. וברובם הם חיילים שבאמת זקוקים לכסף ויכולים לעשות איתו שימושים מאוד טובים כדי לבנות לעצמם עתיד יותר טוב.

ברשותך.

כן, בבקשה. משפט לפני שאני סוגרת את הדיון.

תזכיר החוק, שאני מאוד-מאוד מקווה שהוא יעבור, איך שיעבור, לא משנה - - - ינסחו אותו ושינסחו אותו, אבל איך אומרים? שתהיה הקלה משמעותית - - - בכל הנושא הזה. שזה יהיה באמת בדחיפה ולא בזה שאסור לי ואני עושה עכשיו דברים כנגד מה שכתוב בחוק. כך אומר לי לחכות. אז בכל אופן חשוב פה גם להגיד לעובדי הקרן, כי אני פה אומרת את זה לעובדי הקרן, באמת שעושים את הכול כדי שבחלקת האלוהים שלנו נצליח להחזיר את מה שניתן ולשנות את החוק. גם אנחנו רוצים בהקשר לעודפים, כי גילינו שבאמת אנחנו - - - כזה ואנחנו חייבים למצוא את הדרך. או שהעודפים באמת מגיעים לי ואני אוכל לנצל אותם ובתחילת השנה עם חלק מהתקציב המקורי ואפשר לבנות ותכניות לשים או שהם מגיעים דקה לפני והתקציב המקורי בתחילת השנה איננו תואם את העודף שעמד לרשותי. אנחנו גם מבקשים שכל נושא מדידת הביצוע שלנו יהיה לא בהתאם לכמות העודפים. כי אנחנו נראים כלפי הציבור לא טוב, ועכשיו לכי תסבירי לכל עם ישראל את מה שאת הבנת פה, אני לא יודעת אם ברגע אחד, אבל לקח אולי זמן כדי להבין, כי גם לי לקח את הזמן הזה להבין. כי עודפים-עודפים, זה נראה לי שיש לי אותו ואפשר לתכנן. אז אומר לי החשב שלי – זוכרת לפני שנה – הוא אומר לי: חמדה, את לא יכולה לתכנן על זה. אין לך את הכסף הזה. אבל אמרתי: אבל קיבלתי אותו. הוא אומר: קיבלת אותו, אבל בבסיס לא נתנו לך אותו עכשיו לשנה החדשה. וכך אנחנו back to square one. אז איך אומרים? אם תעזרו לנו שהחוק הזה יקודם מהר, אז איך אומרים? אני אודה, וכל דבר שילך לציבור.

אני מאוד מודה לך על הדיון הזה פה.

כמה כסף תחסכו בפרסום שהם משקיעים רק בשביל ליידע את החיילים: בואו לקבל את הכסף, במקום להגיד להם: אל תדאגו. שכחתם? זה יהיה בחשבון.

כן. ג'ינגלים, הכול.

כמה כסף מושקע בזה? אתה צודק.

אנחנו משקיעים בג'ינגלים. יש לנו כזה. יש לנו. באמת, עשינו ג'ינגל לדבר הזה. בסדנאות שלנו לקראת שחרור.

שאלה נוספת מהיועץ המשפטי?

כן. בגיבוש התזכיר, אתם שוקלים את הדרכים באמת להקל על העברת המידע או על העברת הסכום, כפי שהוצג כאן, ישר לחשבון - - - המוסד לביטוח לאומי?

כן, בדחיפה. אני מתרגמת את זה לעברית פשוטה. במקום שאני קוראת לזה במשיכה, שעכשיו הוא צריך לבוא ולמשוך את זה ממני, הוא צריך לבקש. אם הוא לא מבקש, אני לא יכולה לדחוף. אסור. החוק לא מאפשר לי לדחוף. החוק גם לא מאפשר לי לצלצל אליו, להגיד לו: תבוא לקחת את הכסף. זאת אומרת, הוא לא אומר - - -

החוק לא מאפשר לך לעשות את זה? אני לא חושב.

אני לא - - - שהוא יגיד שזה בסדר. אני לא יודעת.

אני לא בטוח.

הגברת ליאור בראון, זה בסדר שאני מצלצלת להם לבוא לקחת את הכסף שלהם?

החוק - - - לעשות את זה.

החוק לא כותב שאסור.

- - -

כי זה לא בחוק. זה לא בחוק. כן. אבל לא משנה, אנחנו יזמנו. אנחנו יזמנו, אבל החוק - - -

אין - - - שאוסר את - - -

עורך הדין איתי עצמון הוא היועץ המשפטי של הוועדה ואליו צריך להפנות את השאלה.

אני לא מבין מלשון החוק והתקנון שאסור לכם לפנות לחיילים.

אנחנו עושים, אנחנו עושים, פונים, אבל אני לא יכולה לדחוף להם את הכסף.

זה לא בדחיפה לחשבון הבנק.

לא, לדחוף לחשבון – ודאי שלא. ודאי שלא.

כן. זו ההעדפה, זה הפתרון. אך היא אמרה? חשבון הבנק שלי לא השתנה. הכתובת שלי השתנתה. המייל אולי לא השתנה, אבל בכך שהיא שמה את המייל - - -

שיילחצו על כפתור ויביאו לה את הכסף.

מה?

שיילחצו על כפתור ויביאו לה את הכסף - - -

זה מאוד משנה - - -

בדיוק. זה מהות השינוי.

אני גם לא בטוח שהמוסד לביטוח לאומי זה היתרון, כי יהיה לו קושי למשוך את זה משם.

טוב, תודה.

תראו, המצב הזה, הקיים, כמו שראינו, הוא לא מצב שאפשר לקבל. יוצא שהמדינה פשוט חוסכת על גבם של 3,500 צעירים בשנה, שלא נהנים ממלוא סכום הפיקדון – אנשים ששירתו בצה"ל והמדינה פשוט מעלימה מהם את הכספים שמגיעים להם בתוך מנגנון מאוד מסורבל ומאוד לא ברור, שאת השילובים הברורים והיכולת להביא את הכסף ליעדו אפשר לעשות ממש, כמו שנאמר כאן הרבה פעמים, בלחיצת כפתור. פשוט בתוך חיבור בין המוסדות שהם אחראים על הנתונים ושיכולים להעביר את הכסף. מאוד-מאוד פשוט. על אף שהחוק נועד לעשות את הדבר הזה, למעשה בתוך החוק מתאפשרת שיטה הפוכה לגמרי שמייצרת פה באמת מנגנון מורכב ומסובך שלא מאפשר לחיילים לקבל את הכסף הזה. יותר מזה, שגורם לכך שגם הקרן לפיקדונות והקרן לסיוע לא נהנות מתקציב מוגדל, שמצטבר לאורך השנים, ובו היו יכולות להשתמש כדי לתת עוד תמיכה לחיילים ועוד סיוע לחיילים המשוחררים. אלא בדיוק להיפך.

הדיון הזה הוא חלק מנושא רחב יותר של אי מיצוי זכויות של חיילי המילואים. אנחנו שמענו גם את אלוף משנה במילואים אבי סייג שסיפר על הקרן לסיוע לעצמאים ולסטודנטים בגין מבצע צוק איתן, שלא מומשה ברובה.

שמענו בוועדה שני חיילים משוחררים – הגברת עליזה לנדס ומר יהודה נאומבורג, שמשרתים במילואים והמדינה יודעת להגיע אליהם בלי שום בעיה. נראה משונה שמר אייל דולב צריך להגיע לחיילים דרך הפייסבוק ובדרכים עקלקלות אחרות, למרות שהמדינה יודעת להגיע לכל חייל ולכל אזרח כאשר מזמנים אותו למילואים או כשנדרשים לגבות ממנו חובות.

אחת הבעיות שקיימות בקרן הפיקדון ובקרן לסיוע נוסף הם נתוני הביצוע. כמו במקרים רבים, גם העודפים בקרן לחיילים משוחררים "מגולגלים" משנה לשנה. זה חלק מתופעה רחבה שיש בה 30 מיליארד שקלים מידי שנה ש"מגולגלים" משנה לשנה בין משרדי הממשלה, בעוד שהתקציב בבסיס נשאר דומה מכל שנה וגדל אך ורק לפי גידול טבעי, וגם אז לא מספיק בהרבה מהתקציבים. גם לא מספיק לפי הגידול הטבעי. משרד האוצר מעביר את עודפי התקציב במה שנקרא "על שינוייו". כלומר, ב"גלגול" – בהעברות בוועדת הכספים. דבר שמביא לתכנון לא מיטבי בלשון המעטה של האגף ושל הקרן לחיילים משוחררים, שפשוט, כמו שנאמר גם על ידי הקרן, לא יכולה לתכנן על התקציב הזה. הוא לא נמצא שם בבסיס. היא לא יודעת להשתמש בו. גם כשעברנו כאן על הנתונים של הביצוע מול התקציב בבסיס, נראה שגם ב"על שינוייו" התקציב היה צריך לגדול ביותר עודפים משנה לשנה, וכמובן שהוא היה צריך להצטרף לבסיס של השנה העוקבת, במידה ולא ידעתם את הנתונים באותו זמן. הוא לא הצטרף לבסיס של השנה העוקבת באף אחד מהמקרים – אנחנו מסתכלים על הנתונים מאז 2010 – ולמעשה לא גדל. מה שלא מאפשר לקרן להשתמש בתקציב הזה, מה - - - מייצר ביצוע נמוך. ואם בסופו של דבר זה גם יגיע לביצוע של מתחת ל-85%, אז כל הכסף חוזר לקופה. זה באמת מנגנון מעוות לחלוטין, אי אפשר להגיד את זה אחרת: מטרתו להחזיר את הכסף לתוך קופת משרד האוצר ולא שהוא יוכל להיות משומש בצורה יעילה על ידי החיילים המשוחררים. וזה דבר שאנחנו מצרים עליו מאוד וגם נפעל לשנותו.

אנחנו נרצה לקבל מהקרן פילוח של המחיקות לפי מדד סוציואקונומי ולפי מגזר: האם ילידי הארץ, יוצאי אתיופיה, בני מיעוטים, חיילים בודדים וכדומה? כפי שגם אמר מר אייל דולב, ניתן לשער שאותם אלפי חיילים שלא מממשים, משתייכים דווקא לשכבות הנזקקות ביותר.

ואני רק רוצה לומר שוב לסיום, כפי שפתחנו: אנחנו מקיימים את הדיון הזה בצל הפיגוע האיום שהתרחש אתמול, שבו נרצחו שירה צור, יעל יקותיאל, שיר חג'ג' וארז אורבך זכרונם לברכה. אנחנו שולחים את תנחומינו למשפחות ואיחולי החלמה לפצועים שנאבקים על חייהם גם עכשיו בבתי החולים. ואנחנו נמשיך לדאוג לחיילים שלנו: גם במהלך שירותם וגם לאחר שירותם. שיקבלו את מה שנדרש מהמדינה ויוכלו להמשיך לשרת אותה, כפי שכולם רוצים ומאמינים.

תודה רבה לכולכם. דיון נוסף יתקיים גם עם הקרן לפיצויים.

הישיבה ננעלה בשעה 12:36.