הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 602

מישיבת ועדת הכספים

יום רביעי, ו' בטבת התשע"ז (04 בינואר 2017), שעה 9:50

צו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד שירותים או נכסים כהכנסה) (תיקון), התשע"ז- 2017

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

מנואל טרכטנברג

מיקי לוי

מוזמנים: שוקי שרצקי - מנהל תחום שומת מקרקעין, רשות המסים, משרד האוצר

ישי פרלמן - עו"ד, עוזר ראשי, המחלקה המשפטית, רשות המסים, משרד האוצר

ברוך משולם - עוזר ראשי משפטית, רשות המסים, משרד האוצר

יוסי אלישע - עו"ד, פורום המסים, לשכת עורכי הדין

מאיר אסרף - שדלן/ית

מתן צדיק - שדלן/ית

שלומית ארליך

טמיר כהן

אהובה שרון, חבר תרגומים

צו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד שירותים או נכסים כהכנסה) (תיקון), התשע"ז- 2017

אני פותח את ישיבת ועדת הכספים. על סדר היום צו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד שירותים או נכסים כהכנסה) (תיקון), התשע"ז- 2017.

רשות המסים. מדובר בתיקון לצו שקובע חובת ניכוי במקור בעת רכישה של נכסים ושירותים כאשר אחד הנכסים הוא כאשר מדובר בנכס מקרקעין. במקביל יש את סעיף 15 לחוק מיסוי מקרקעין, חובת תשלום מקדמה ברכישה של נכס מקרקעין במקרים מסוימים. לכן במקרים מסוימים יש איזשהו כפל של ניכוי במקור, גם מכוח חוק מיסוי מקרקעין וגם מכוח הצו הזה.

לפי בקשת הלשכות, לשכת רואי חשבון ולשכת עורכי הדין, במהלך הדיון בחוק ההסדרים, ומובן לבקשת הוועדה, אנחנו מביאים כאן תיקון שהתחייבנו שנביא.

לא הבנתי. למה זה כפל?

אם אתה רוכש מקרקעין, במקרים מסוימים אתה חייב גם להעביר למס הכנסה חלק מסכום הרכישה בשל צו מס הכנסה, קביעת תשלומים בעד שירותים או נכסים, וגם להעביר חלק מהכסף למס הכנסה מכוח חוק מיסוי מקרקעין וחובת תשלום מקדמה.

שני הדברים האלה אמורים להגשים מטרות דומות של גבייה כדי לוודא שהכסף שהמוכר חייב בו באמת עובר לרשות המסים.

אתם ביקשתם את זה?

כן. אני רוצה להסביר כמה דברים.

אני שואל אם אתם ביקשתם את הביטול.

אנחנו ביקשנו הבהרה. בסופו של דבר ברכישת מקרקעין קיימות שתי מערכות דינים של ניכויים. בעצם כאשר בן אדם רוכש מקרקעין, הוא לא יודע אם הוא צריך לנכות מס במקור לפי שלושים אחוזים, שאלה תקנות ניכוי מס במקור של מס הכנסה, או שהוא צריך לנכות 15 אחוזים לפי חוק מיסוי מקרקעין. לכן, על מנת שלא ייווצר מצב שהוא מנכה 45 אחוזים – מס החברות הוא 24 אחוזים, ורק כדי שנבין כמה מנכים יותר – צריך לעשות איזושהי הבהרה. אני אומר לכם היום, כבר בפרקטיקה הנוהגת, ברור לחלוטין, וגם הרשות, כשפונים אליה מאשרת, זה שכאשר יש חובת ניכוי מס במקור על פי חוק מיסוי מקרקעין, אין גם ניכוי מס במקור על פי פקודת מס הכנסה.

למה צריך את הצו?

יפה. הואיל והשוק לא מכיר את זה, ורק מי שפונה יודע ורק במקרים מסוימים, ולא כל הפקידים מכירים, ונוצרה איזושהי בעיה – ברור לחלוטין שאף אחד לא מתכוון שתנכה לאותו אדם פעמיים אלא פעם אחת בלבד, ולפי מערכת הדינים שקיימת, אז אנחנו הצענו שכאשר יש עסקה במקרקעין שחלה עליה חובת הפקדת מקדמה, ניכוי מקדמה, לא תהיה חובה לעניין מס הכנסה. זה הכול.

מה שהציעו, אני מבין שבאו בסך הכול כדי להבהיר את העניין אבל התוצאה היא שזה רק סרבל את זה ולמה זה רק סרבל? כי מה נקבע כאן? נקבע כאן שצריך לשלם בפועל למס שבח. מס שבח משלמים – סתם דוגמה – רק אחרי ארבעים אחוזים. אז ארבעים אחוזים הראשונים שאני משלם, מה דינם? במלאי עסקי משלמים שמונים אחוזים, אז שמונים אחוזים אני אנכה במס הכנסה ועשרים אחוזים אני אנכה עוד פעם מהתחלה, אנחנו נכנסים לאיזושהי בעיה.

כתוב גם שיש תשלום. הרבה פעמים אנחנו מקבלים פטור, או פטור מניכוי מס במקור במס הכנסה או פטור גם מהפקדת מקדמה או מקדמה בשיעור אפס. אז אם זה כך, לא צריך בכלל להיות ניכוי וזה מוסכם עליכם שלא צריך להיות ניכוי. לכן, למה רק בכפוף לתשלום בפועל?

אני מציע משהו פשוט. אם חלה חובת הפקדת מקדמה לפי סעיף 15 לחוק מיסוי מקרקעין, לא תהיה חובה על פי הדין האחר. חלה חובה על פי הדין האחר, לא תחול חובה על פי דין זה. לא שני דינים ביחד.

ההתחשבנות תהיה בשלב השני?

ההתחשבנות במס שבח, להבדיל ממס הכנסה שאני מנכה מס במקור, ואז הנישום יכול לברוח. אז פקיד שומה בצדק אומר שאתה חייב להעביר את הכסף, אתה הצינור. במס שבח אין בעיה כזאת. אם הקונה יחליט להיות עבריין ולא לנכות מס במקור, אז לא יתקבלו אישורי מסים. אי אפשר לברוח. המערכת סגורה. המס לא בורח. זאת אומרת, בהחלט אפשר להסתפק בזה שתהיה אך ורק חובה וברגע שיש חובת הפקדת מקדמה, יחליט הקונה להיות עבריין – הם לא מאבדים את המס ולא קרה כלום.

בסעיף 15 לחוק מיסוי מקרקעין, חובת תשלום מקדמה, אין סנקציה לגבי מי שלא משלם.

אין אישורי מסים. אין עסקה. זאת הסנקציה הכי גדולה שיכולה להיות.

זה נכון לגבי כל עסקת מקרקעין.

אין העברה של הנכס.

מה יותר מזה?

זה נכון לגבי כל עסקת מקרקעין ועדיין יש לנו כאן חובת ניכוי במקור שנקבעה גם פה וגם פה. אם זה היה נכון, אז לא היה צריך בכלל.

תסביר לי כדי שאני אבין. אני שואל לאיזה צורך הבאתם את הצו. למה הבאתם את הצו?

אנחנו חושבים שאין כאן בעיה כי אפשר לבקש.

אתה מדבר אתי ואני לא מבין בזה. אני רוצה שתסביר לי. למה הבאתם את הצו? לאיזה מקרים?

למקרה שבו אדם משלם מקדמה מכוח חוק מיסוי מקרקעין. אתה רוכש מקרקעין, אתה משלם מקדמה, במקביל אתה צריך גם לעשות ניכוי מס במקור לצורך מס הכנסה.

מה אומר הצו?

הצו אומר שברגע ששילמת את המקדמה, אבל רק אחרי ששילמת, ברגע ששילמת את הכסף למיסוי מקרקעין, אתה תהיה פטור מלשלם את הכסף לעניין מס הכנסה.

על פי החוק אני פטור מלשלם למס הכנסה?

אתה תהיה פטור - - -

לא תהיה. אני שואל מה החוק היום.

לא. החוק היום לא אומר כלום אבל יש זכות לפקיד השומה ויש סמכות למנהל מיסוי מקרקעין להפחית את התשלום ומשתמשים בסמכות הזאת.

איך יש לו סמכות? מי הקנה לו את הסמכות?

יש סמכויות כאלה.

מי הקנה לו את הסמכות? החוק?

כן. החוק.

אני רוצה להבין. שילמתי מקדמה, לאחר מכן יהיה החזר?

לא. אתה מנכה למס הכנסה. זה לא קשור. זאת לא אותה מערכת חיובים. זה הולך לאיבוד אם ניכית מס במקור. אם הוא ניכה מס במקור למס הכנסה, זה הולך לאיבוד כי מס שבח לא יודע לספור את זה. אתם יודעים לספור רק מקדמה.

לא. מגיע לך החזר.

לא מגיע החזר.

זה אומר שהאזרח יצטרך אחר כך לרוץ למס הכנסה לקבל את הכסף שלו?

אני אסביר את המבנה מהתחלה. אתה מוכר לי מקרקעין. אתה חייב לשלם מס. אני צריך להעביר לך תמורה תמורת המקרקעין. במקום שאני אעביר לך מאה אחוזים מהתמורה, אני מעביר חלק מהסכום לרשות המסים על חשבון המס שאתה חייב, כמו בעבודה, כמו במשכורת, ואז אתה לא חייב את המס. אז אתה לא צריך לשלם את המס. במקרה הזה אני צריך להעביר גם כסף מכוח חוק מיסוי מקרקעין על חשבון המס שאתה חייב לשלם וגם מכוח מס הכנסה על חשבון המס שאתה חייב לשלם. אבל אתה צריך לשלם מס רק פעם אחת. יש סוג של ניכוי כפול.

בוא נבטל את הדין הכפול.

אנחנו רוצים לפתור את זה ברגע שמישהו משלם ולא להשאיר את המצב שמישהו לא משלם פה ולא משלם פה, כאשר אז יש פטור כפול.

לפי התקנה החדשה הוא משלם פעם אחת.

נכון.

כן, אבל שים לב מה כתוב. כתוב רק לאחר תשלום המקדמה. המקדמה היא לא ביום הראשון. אם אני שילמתי לך עכשיו ארבעים אחוזים מהתמורה ואת המקדמה אנחנו משלמים רק בעוד שנה כי רק בעוד שנה התשלום השני, אז על הארבעים אחוזים חלה חובת ניכוי מס במקור של מס הכנסה שהיא שלושים אחוזים. אחר כך, מהשישים אחוזים, אני צריך לנכות 15 אחוזים מהמאה אחוזים. אי אפשר לפתור את זה. או שמנכים פעם אחת למס הכנסה או למס שבח.

אנחנו מוכנים לקבוע אבל זה לא כאן אלא במקום אחר כי כאן כתוב ממה חייבים לנכות ובמקום אחר כתוב מתי חייבים לנכות. אנחנו מוכנים לקבוע שם.

אדוני היושב ראש, מנכים מקדמה אחרי שמונים אחוזים מהתשלום.

אנחנו מוכנים לקבוע שאתה לא חייב לעשות ניכוי מס במקור עד המועד בו אתה חייב לשלם את המקדמה. ואז, אם לא שילמת, תהיה חייב לעשות ניכוי מס במקור באופן הרבה יותר מהיר. אם כן שילמת, תהיה פטור מהניכוי מס במקור. זה מה שאנחנו מוכנים לעשות.

זאת הצעה חדשה.

תחזור עליה.

ההצעה אומרת שאנחנו נקבע בתקנות של מס הכנסה על ניכוי מס במקור בעד שירותים או נכסים – יש גם תקנות שקובעות מתי צריך לשלם – שחייבים בתשלום רק אחרי המועד הקבוע לתשלום המקדמה. אז, אם מישהו לא שילם, הוא יהיה צריך לעשות את הניכוי במקור, ואם הוא שילם את המקדמה, הוא לא יהיה חייב לעשות את הניכוי מס במקור.

אבל יש בעיה בנוסח כאן. הנוסח כאן לא טוב. רשום אם העביר תשלום. זה תשלום בפועל.

נכון.

אם המקדמה היא אפס או אם המקדמה תהיה רק אחרי שמונים אחוזים? בינתיים הוא שילם שמונים אחוזים. כבר שמונים אחוזים מהתמורה אצל הקונה. הוא לא ניכה. אז הוא עבריין?

יכולים להגיע להסכמה ביניהם. יש זמן. אתם צריכים לשנות כאן את הנוסח של הצו.

לא.

בהחלט צריך לשנות כי הוא לא נכון.

צריך להבהיר.

את הצו צריך לשנות. תחשבו על פתרון.

מבחינתך העיקרון ברור. אתה מקבל את העיקרון. אם המקדמה היא אפס, לא צריך לשלם.

כן.

אם כן, צריך לשנות את המילה "תשלום".

נכון. אני אומר כן אבל לגבי העניין של המועד, זה לא צריך להיות.

בסדר. נתקדם לאט לאט.

בוא נחשוב רגע איך מקובל מבחינתכם לשנות את המילה תשלום.

לקבוע תשלום לרבות אם קיבל פטור.

מקדמה אפס היא לא פטור.

לרבות מקדמה שעומדת על אפס.

בסדר, אבל הבעיה כאן היא עם "העביר". הוא לא מעביר תשלום עד שמונים אחוזים מהתמורה. התמורה, הוא כבר שילם 800 אלף שקלים מתוך מיליון שקלים. מה דינם של ה-800 אלף?

אמרנו שאנחנו מוכנים בתקנות לקבוע שאתה לא חייב לשלם עד המועד - - -

רגע. יש כאן את הצו. לא צריך שיהיה כתוב תשלום אלא צריך שיהיה כתוב את כל מה שדיברנו, שיש מקרים בהם לא צריך לשלם.

אבל צריך להגיד את זה. תשלום לעניין זה יהיה לרבות תשלום של סכום אפס, כי זה לא באמת תשלום. נחשוב אחר כך איך מנסחים את זה אבל שסכום המקדמה בעצם יהיה אפס.

על פי אישור.

על פי סמכות המנהל.

לגבי המילה "העביר".

המילה "העביר" צריכה להישאר.

איך?

מה זה העביר? הוא לא העביר? יש לו זמן. הוא לא העביר.

הוא העביר במועד.

לכתוב אם הוא עשה את כל הפעולות על פי החוק.

רק ברגע שהוא העביר, הוא יהיה פטור.

לא.

אני מסביר. רק ברגע שהוא העביר, הוא יהיה פטור לגמרי אבל אנחנו נקבע שהמועד לתשלום הראשון, שזאת קביעה בתקנות, הוא רק אחרי המועד לתשלום המקדמה.

בסדר. צריך לכתוב את זה כאן.

הוא רוצה להביא תיקון לצו אחר.

לא.

אבל זה הצו. את זה מתקנים.

אני לא מבין. למה לא להכניס את זה כבר בצו? למה ללכת אחר כך לתקנות?

נכון. בואו נמצא נוסח לכך.

כך זה עובד. יש את הצו ויש את התקנות.

בצו הזה יש שתי בעיות ואתם מסכימים על כך. כלומר, אין ויכוח על העיקרון. כולם מסכימים לעיקרון ובוודאי שמה שצריך להיעשות, צריך להיעשות על פי חוק. לגבי תשלום שמשלם, הגענו לפתרון. שיהיה כתוב כפי שהקריאה שלומית וכמו שהסכמתם.

בא יוסי ואומר אם העביר הרוכש למנהל, יש מקרים בהם לא מעבירים. רוכש לא מעביר למנהל. המועד הוא מאוחר. אתם אומרים שנעשה את זה בתקנות. אני חושב, ומיקי צודק בעניין הזה, שננסח את זה באיזושהי צורה שלא אתם רשות המסים תיפגעו ולא מי שמעביר או שאמור להעביר. הוא לא מעביר עכשיו והוא צריך לקבל את הפטור הזה ולשם כך הבאתם את הצו. אז בוא נמצא את הנוסח.

תקריא את ההוראה הרלוונטית.

אדוני, אם אפשר להציע שורה. "אם חלה חובה על הרוכש להעביר מקדמה לפי זה". זה מספיק. חלה חובה עליו והוא אמור לעשות את זה.

תארו לכם בסוף מי בן הערובה כאן, וזה המוכר ולא הרוכש.

אנחנו לא מתווכחים.

אנחנו לא מתעסקים ברוכש.

על זה אנחנו לא מתווכחים. אנחנו מתווכחים עכשיו בעברית. איך כותבים את מה שאתה אומר.

מספיק שחלק חובה עליו.

רגע. אנחנו גם מתווכחים על המיקום.

כן, בסדר. אין ויכוח על המהות.

למה בתקנות? למה לא בצו?

כמי שמכיר את התקנות, אין מקום אחר חוץ מאשר כאן. אני לא יודע על מה אתם מדברים. באיזה תקנות בדיוק תתקנו את זה?

תקנות מס הכנסה.

רק זה המקום.

אנחנו מנסים להגיע לפתרון.

ישי, תקרא את ההוראה שנראית לך רלוונטית מתקנות מס הכנסה.

בתקנות מס הכנסה (ניכוי מתשלומים בעד שירותים או נכסים) יש הוראה שאומרת שמשלם, משלם למקבל תשלומים בעד שירותים או נכסים, ינכה מתשלומים אלה בשיעור של עשרים אחוזים. זה אומר שמכל תשלום שהוא משלם, הוא צריך לנכות עשרים אחוזים.

אבל נקבע שם מועד לניכוי?

מכל תשלום.

בכל תשלום את מנכה. את בעצם מעבירה. אם אני צריך להרוויח מאה, אני מעביר לך שמונים. בעסקה שלנו, אם אני צריך להעביר מאה אחוזים מהתשלום הראשון, אני מעביר מאה אחוזים מהתשלום הראשון כי אחרת אני בהפרה של עסקה במקרקעין. אתה לא יכול לקנות נכס ולשלם שמונים אחוזים מהתשלום. אין דבר כזה.

מה שישי אומר, ויש בזה מן ההיגיון, שכיוון שהחובה הזאת נקבעה בתקנות מס הכנסה ולא בצו מס הכנסה הזה שמונח לפנינו, אז התיקון צריך להיעשות בתקנות מס הכנסה ולכתוב שם באופן מפורש.

אבל ההחרגה היא כאן.

כאן צריך לשלוח לשם. במקום לומר העביר הרוכש, אם הוא העביר על פי החוק הקיים.

אפשר להגיד אם חלה חובה.

אם חלה חובה. בסדר.

אם חלה חובה. בזה סגרנו את הסיפור.

בסדר, אבל זה לא להעביר בפועל. הרי בתקנות כתוב שהמועד הוא מאוחר יותר.

התקנות האלה, זה אסון. מאז קום המדינה, כל שנה מדפיסים את כל העובי הזה מחדש כי מכניסים את השינויים בתקנות. מספיק עם העניין הזה. אם נכניס את זה עכשיו לתקנות, נצטרך עוד הפעם להדפיס את כל הספרים האלה. בוא ננסה להכניס את זה להוראה.

זאת מילה.

מילה אחת.

גם הצו כתוב בתוך הספרים.

אבל ההוראה קיימת בתקנות שמונחות. חייב בו לפי הוראות סעיף 15 לחוק עד המועד הקבוע בסעיף האמור. זה אומר שהוא צריך לשלם במועד הקבוע.

רק לעניין המועד.

אני אומר כל הזמן שאין כאן ויכוח. יש כאן רק שאלה היכן שמים את זה, באיזה מיקום ומה הנוסח. אתה אומר דבר שהוא סותר את עצמו. מה שעכשיו אמרת, זה נכון. כתוב. כתוב שאם העביר הרוכש למנהל, אז קודם כל צריך להעביר. זה מה שכתוב בצו. אחרי כן כתוב עד המועד הקבוע בסעיף האמור. זאת אומרת, הוא יכול גם לא להעביר. אם יש לו אפשרות לשלם מאוחר יותר, הוא לא צריך להעביר. זאת אומרת, מה שהיה כתוב קודם העביר הרוכש, זה לא נכון.

בחוק מיסוי מקרקעין יש מועד ספציפי שהוא צריך לשלם.

מועד, בסדר, אבל מה כתוב בצו הזה?

שרק אם הוא שילם במועד הספציפי.

לא במועד. עד המועד. העביר, בעבר.

אם העביר הרוכש למנהל.

זאת אומרת, בתשלומים שטרם העביר, הצו הזה לא חל ואלה התשלומים שלפני השמונים אחוזים מהתמורה. אז מה עושים בשמונים אחוזים הראשונים?

אדוני, הערה נוספת גם לסיפא. כתוב המועד הקבוע אבל גם הם יודעים שלמשל בעסקאות שמשולמת התמורה נניח תוך שלושים ימים, אז המועד הקבוע הוא שלושים ימים אבל למוכר ניתנת אפשרות להגיש בקשה לקבל אפס, ניכוי אפס, והם רשאים להיענות לה תוך עשרים ימים. זאת אומרת, השלושים הופכים להיות חמישים אבל הם לא מתאימים למועד על פי דין. צריך גם את זה לתקן.

זה המועד הקבוע מבחינתנו.

זה המועד על פי דין.

זה לא המועד על פי דין. למה אתה אומר שזה המועד על פי דין? המועד על פי דין הוא שלושים ימים. הוא לא עד שתקבל החלטה בבקשה להפחתת מקדמה. זה לא נכון.

אתם דורשים שתהיה העברה בפועל? אם אפשר לא להעביר בפועל על פי התקנות הקיימות ועל פי החוקים הקיימים?

לא. זה היה התיקון הראשון שאמרנו. אם מנהל מיסוי מקרקעין הסכים, נתן אישור לעשות מקדמה בשיעור אפס, זה גם בסדר.

ישי, מבחינתכם, אפשר לשנות את המילה "העביר" ל"חלה חובה להעביר"?

לא.

למה?

אנחנו רוצים לוודא ששילמו את המקדמה במקום אחד ולתת פטור במקום אחר.

אין סנקציה לתשלום המקדמה.

אתם חולקים במהות.

לא. בתקנות אנחנו קובעים - - -

למה אתם מבקשים ממנו שישלם? הרי הוא זכאי אחרי כן להפחית את זה ממס שבח.

מדברים על עבריינים. אנשים שקבוע שהם חייבים לשלם את המקדמה והם לא משלמים למרות שהם חייבים. אותם אנחנו לא רוצים לפטור.

הסנקציה שלהם היא שאין להם אישור מס שבח. זה לא אין סנקציה. אין עסקה. העסקה לא נגמרת ברישום. זאת הסנקציה הכי גדולה שיכולה להיות. הבן אדם לא מקבל את הנכס. מה יותר מזה? הנכס אצלם בספרים מפני שאי אפשר לגעת בו. תעזבו אותם. אי אפשר להגביל את המוכר ברצון של הקונה. ואם הוא לא העביר במועד והוא הלך יום למחרת? אז מה, עכשיו ינכו למוכר שלושים אחוזים? זה מטורף. הוא הופך להיות בן ערובה של הקונה. אני מבין שהכוונה ברורה ואף אחד לא רוצה לנכות פעמיים, אז בואו נקבע שלא מנכים פעמיים.

יש עוד עניין שאני עדיין לא רוצה לתקן את זה כאן. אני לא בטוח בדיוק מה יהיה מבחינה תפעולית. אני לא בטוח איך זה יקרה. אני יכול להתחייב שבתקנות נקבע שהוא לא יצטרך לשלם עד המועד שחייבים לשלם בו את המקדמה אבל אני לא בטוח איך זה יקרה אחרי כן מבחינה תפעולית. כלומר, מה יהיה שיעור הניכוי, איך זה יעבוד, ואת זה אני רוצה לוודא קודם עם הגורמים שמתפעלים את הנושא.

בפנינו עומדות שתי ברירות. אני רואה שהם לא יוכלו עכשיו לשנות את הדבר הזה. הוא מציע לעשות את זה בתקנות. יש את ההתחייבויות שלהם. אני מציע לדחות את זה. יכול להיות שהם לא יגיעו. אני לא יודע אם אתה מכיר את רשות המסים, אבל אני מכיר אותה. יש לי ערימה של דברים שהם צריכים לעשות. במה שלא מכניס להם כסף, הם לא ממהרים.

הבאנו את זה עכשיו.

בסדר.

לפני כן ישבתם אתם?

כן.

מה הבעיה במקום "העביר" להגיד תועבר, יועבר, משהו שהוא בלשון עתיד ולא ברמת העבר? הרי מכאן משתמע שהבן אדם היה צריך לפעול, לעשות אקט, לפני כן.

התכלית היא שאתה מוודא שהוא שילם במקום אחד כדי לפטור אותו ממקום אחר.

אבל אתה לא מתווכח אתי עקרונית. אתה אומר שאני צודק.

יועבר.

יועבר. נכון.

איך אני יודע אם זה יועבר? איך אני יודע אם הוא יעביר?

יועבר עד המועד הקבוע.

מה זאת אומרת איך אתה יודע? אתה יודע.

ישי, הנכס נשאר כבן ערובה. הוא לא יוכל להעביר אותו הלאה, לא יוכל לעשות בו שימוש, לא יוכל לעשות בו כלום.

אבל יש חוב במס שבח.

אבל הוא משולם. הוא בן ערובה. זאת מערכת סגורה.

הוא לא יוכל לעשות בו שימוש.

הוא יועבר בפועל עד המועד האמור.

אם התקנה אומרת שצריך לנכות מתשלום בפועל, זאת קטסטרופה. אנחנו מעדיפים שלא יהיה כלום.

למה ביקשתם? היית נשאר במצב הקודם.

זה לא בשבילי. לי יש עבודה מזה. מחוסר הבהירות, יש לי עבודה.

"יועבר עד המועד האמור".

ישי, אין לך בעיה עם זה.

מה הכוונה?

הסכום יועבר בפועל עד המועד האמור. לא העביר בעבר אלא יועבר עד המועד האמור.

תיקון אחד. המועד כולל עד ההחלטה שלו בבקשה להפקדת מקדמה. אם הוא עוד לא החליט? הוא צריך לתת אישור אפס.

יועבר, זה אותו הדבר אבל זה בעצם פותר את הבעיה הזאת. יעביר עד המועד האמור, כל אחד לפי עניינו. זה בסדר. לא יקרה עם זה שום דבר.

יש עוד נקודה שמעלה יוסי עכשיו, שזה צריך להיות עד המועד הקבוע. כתוב עד המועד הקבוע בסעיף האמור. הסעיף האמור הוא סעיף 15. ישי, במקור היה סעיף 15(ג), למה שיניתם ל-15?

מה זה 15(ג)?

15(ג) מדבר על זה שסכום על חשבון המקדמה יועבר למנהל מכל תשלום שעל הרוכש לשלם למוכר על פי המועדים שנקבעו בחוזה ביניהם מיד לאחר ששולמו למוכר מעל ארבעים אחוזים מהתמורה או במועד מסירת ההצהרה, לפי המאוחר. עלה סך התשלום ששילם הרוכש למוכר על ארבעים אחוזים מהתמורה, יועבר למנהל אותו חלק מהתשלום העולה על ארבעים אחוזים.

אם מעל ארבעים אחוזים משולמים בתשלום הראשון או תוך שלושים ימים, שזה מועד הדיווח, צריך לשלם כבר את המקדמה, אבל בינתיים הוא עוד לא החליט אם זה אפס או שבע או 15. צריך לאפשר לו את הזמן להחליט אבל זה לא המועד הקבוע. יש לו עשרים ימים להחליט מהמועד הקובע. זה צריך להיות המועד הקובע או על פי המועד שבו החליטו על קביעת שיעור המקדמה. אם הוא החליט אפס, זה צריך להיות אפס.

בסדר?

כן.

אני אקריא את התיקונים.

תשלום – תשלום לעניין זה לרבות סכום אפס או פטור - אנחנו ננסח את זה – שמשלם רוכש זכות במקרקעין.

לא פטור. תשלום סכום אפס. לא נראה לי שיש פטור. תשלום סכום אפס.

הקטנת מקדמה לאפס. זה לא פטור ממקדמה.

יש עסקאות שלא חלה עליהן חובת מקדמה.

יש עסקאות שכן חל.

תתאמו את הנוסח. מה שמתאים לעניין הזה. בסדר.

ננסח את זה כך שיהיה ברור שהכוונה היא לתשלום אפס או עסקאות שלא לה עליהן חובת המקדמה.

לא. עסקאות שלא חל עליהן. אם על עסקה לא חלה חובת תשלום מקדמה, זה לא קשור כי אז אין חובה פעמיים.

אז חל הדין ההוא.

אז חל הדין ההוא.

בסדר. זה בעצם משאיר אותנו רק עם התשלום אפס.

רק במקום שהמנהל הקטין את המקדמה לאפס.

בסדר.

תשלום, זה יהיה תשלום לרבות לעניין תשלום אפס שמשלם רוכש זכות במקרקעין תמורת הזכות האמורה אם יעביר הרוכש למנהל כהגדרתו בחוק מיסוי מקרקעין – צריך להיות כאן שבח ורכישה, התשכ"ג-1963 – תשלום על חשבון המס שהמוכר חייב בו לפי הוראות סעיף 15 לחוק האמור עד המועד הקובע בסעיף האמור או לפי המועד שבו בעצם החליט המנהל.

אולי נפנה למועדים שקבועים שם לעניין ההחלטה בגביית שיעור המקדמה?

אפשר. ישי?

ישי, יש לך שם שניים. יש לך פעם אחת את המנהל ואפשר להגיש השגה על ההחלטה שלו.

זה בסעיף קטן (ו).

נפנה עד המועד הקבוע בסעיף 15.

שלומית תנסח את זה בתיאום. לזה הכוונה. הכוונה היא שאנחנו מפנים לפסקה (ו).

(ג) או (ו).

לכל המועדים שמאפשרים שם עד שהם יחליטו.

בסדר. הרעיון הוא אותו רעיון. העיקרון הוא כפי ששלומית הקריאה.

אנחנו מצביעים על הנוסח הזה עליו הסכמנו עכשיו עם התיקונים.

מי בעד אישור צו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד שירותים או נכסים כהכנסה) (תיקון), התשע"ז- 2017? מי נגד?

הצבעה

בעד – פה אחד

צו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד שירותים או נכסים כהכנסה) (תיקון), התשע"ז-2017, נתקבל.

הצו עם התיקונים אושר.

אני מבקש את רשות הדיבור. אני רוצה לומר לכם עוד משהו וגם ללשכות. בקדנציה הקודמת פתרנו 98 אחוזים מהנושאים טרם שהגענו לוועדה. ישבנו עכשיו 25-30 דקות ובזבזנו את זמננו על ניסוח דבר שיכולתם לעשות יחד קודם לכן. אני מבקש מכם, אפשר להביא את הכול בהידברות. שבו עם הלשכות. זה כל כך פשוט. גם בקדנציה הקודמת כמעט ולא הגענו לבתי משפט.

אלה דברים שבסוף מסכימים להם.

אנחנו מבקשים מכם. אנחנו באים לכאן, יושבים שעות ובסוף פותרים את העניין על נוסח. אין כאן דברים מהותיים, גם בכל שמה שעסקנו בשנה, כמעט שנתיים, אחורה. בבקשה מכם, בקדנציה הקודמת כל רבעון ישבנו תשע שעות מסביב לשולחן עגול ופתרנו דברים הרבה יותר קשים.

אנחנו יושבים ויש שיתוף פעולה מלא.

הנה, אני שאלתי שאלה פשוטה. ישבתם? אמרתם לא.

אני מצטרף לדבריו של מיקי לוי. אנחנו מוכנים לתרום לעניין הזה. גם הלשכה המשפטית יכולה להיות מעורבת בזה. הרעיון של השולחן העגול, מה שמיקי לוי מדבר עליו, מה שהיה בקדנציה הקודמת, זה רעיון טוב וצריך לעשות אותו. למה אנחנו צריכים לשבת על פרטים שאנחנו גם פחות מתמצאים בהם? זה גם לא התפקיד שלנו. אפשר להגיע לפתרונות ולהביא נוסח מוסכם. זה גם דיון פילוסופי ולא רק טכני.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:20.