הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 122

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, י"א בטבת התשע"ז (09 בינואר 2017), שעה 11:00

1. ליקויים חמורים בהתנהלות חברות ההסעות לילדים עם מוגבלות בירושלים המזרחית, של חבר הכנסת עיסאווי פריג'

2. ליקויים חמורים בהתנהלות חברות ההסעות לילדים עם מוגבלות במזרח ירושלים, של חבר הכנסת אוסאמה סעדי

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

עבד אל חכים חאג' יחיא

אוסאמה סעדי

עיסאווי פריג'

רחל אברמזון - מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

שמעון אבני - מנהל אגף הסעות והצטיידות, משרד החינוך

אילן פרץ - עורך דין, משרד החינוך

ד"ר הדר ירדני - מנהלת המחלקה להתפתחות הילד ושיקומו, משרד הבריאות

אורנלה דכוור קעואר - עוזרת מנהלת המחלקה להתפתחות הילד ושיקומו, משרד הבריאות

אמיתי שוחט - מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

פאיז עמירה - מנהל מדור הסעות מזרח ירושלים, מנח"י (מינהל החינוך), עיריית ירושלים

אוריאל אלבז - מנהל אגף משאבי חינוך, מנח"י, עיריית ירושלים

אברהם גיספאן - ממונה מערך ההסעות, מנח"י, עיריית ירושלים

מעאלי אבו מוך - מנהלת מרכז מידע לחברה הערבית בירושלים, ארגון קשר

אביבית ברקאי-אהרונוף - עורכת דין, ארגון בזכות (המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות)

רחלי הכהן - עורכת דין, המועצה לשלום הילד

סארי ג'בארה - עורך דין, ארגון קשר

רימונדה מנסור - עובדת בארגון קשר, ארגון קשר

נסרין עלקם - הורים, ארגון קשר

שוקי שדה - מנכ"ל, ארגון חברות ההסעה בישראל

דני גונן - חבר הנהלה, ארגון חברות ההסעה בישראל

סעיד יונס - מנכ"ל, הפורום הארצי של ועדי ההורים הערביים

פ"ס - נציג ההורים

תמי ברנע

ר.כ., חבר תרגומים

1.ליקויים חמורים בהתנהלות חברות ההסעות לילדים עם מוגבלות בירושלים המזרחית, של חבר הכנסת עיסאווי פריג'

2.ליקויים חמורים בהתנהלות חברות ההסעות לילדים עם מוגבלות בירושלים המזרחית, של חבר הכנסת אוסאמה סעדי

אני ברשותכם פותחת את דיון הוועדה שהוא למעשה דיון מהיר, נכון, מנהלת הוועדה?

כן.

הנושא: ליקויים חומרים בהתנהלות חברות ההסעות לילדים עם מוגבלות בירושלים המזרחית, של חבר הכנסת עיסאווי פריג', וליקויים חמורים בהתנהלות חברות ההסעות לילדים עם מוגבלות בירושלים המזרחית של חבר הכנסת אוסאמה סעדי, שמיד יצטרף אלינו.

הדיון מתורגם. יש כאן מי שיתרגם את דבריי סימולטנית למי שנדרש. אז ברוכים הבאים כולם.

אני רוצה בפתח הדברים לומר מספר מילים ואז אנחנו נעביר בעצם את רשות דיבור לחבר הכנסת עיסאווי פריג', שיפתח את הדיון.

הנושא של הסעות לילדים עם מוגבלויות הוא נושא מורכב כשלעצמו, בכל המגזרים, בכל המקומות. לצערי מתוך כל הנתונים שאני אספתי וקראתי בימים האחרונים, אני מזהה שבירושלים המזרחית יש איזו שהיא בעיה שהיא כנראה קצת יותר חמורה. בתחילה ניסיתי לעמוד על שורש הבעיה דרך נהלים ותקנות של משרד החינוך, לראות איפה שם יש כשל. התרשמתי שישנה עבודה שנעשית כיום לכתיבה של נהלים ותקנות חדשות. אנחנו בטח נשמע על זה בהמשך. אבל בעיקר מה שזיהיתי זה שיש כאן כשל של הרשות המקומית.

אנחנו יודעים שבעצם הסעות מפוקחות על ידי הרשות המקומית. יש קצין רכב שאמון על הנושא הזה. יש בעל תפקיד שאמון על הנושא הזה. האחריות המלאה היא שלו, לוודא שהילדים שמוסעים במסגרת הרשות המקומית, במסגרת מוסדות החינוך ייסעו בבטחה. מרבית התלונות מכוונות לכך שאין פיקוח של ממש, לא לגבי מי מסיע את הילדים, לא לגבי תנאי ההסעה של הילדים, לא לגבי המסלולים השונים שהם עוברים. זאת אומרת התחושה היא שמישהו לא ממלא עד הסוף את תפקידו והמטרה של הדיון היא בעצם לבחון היכן באמת נמצא הכשל ומי הם הגורמים שאמורים לתקן את הפעילות שלהם, על מנת שאנחנו נבטיח שגם הילדים של מזרח ירושלים עם המוגבלויות, נוסעים בבטחה למוסדות החינוך וחוזרים בחזרה הביתה בשלום.

אז אני מעבירה אליך, חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה.

תודה גברתי על קיום הדיון, ההסכמה והקיום המהיר של הדיון, שלפי דעתי הוא דיון מאד חשוב, כי גם לילדים עם צרכים מיוחדים יש זכויות ויש לדאוג להם.

כבוד יושבת הראש, הדיון שמתקיים היום, שאנחנו הגשנו בקשה לקיים אותו, מה לעשות, כבר עקב הוא חלק מהניהול המוניציפאלי של עיריית ירושלים. מחנה הפליטים שועפאט הוא חלק. סילוואן היא חלק. ענתא היא חלק ושועפאט היא חלק. אני גרתי בירושלים קרוב ל-20 שנה ומכיר את השכונות האלה על בוריין. מכיר את הבעיות שנתקלים בהן בשכונות בכל התחומים. מכיר. אני מכיר גם את הבעיה הפוליטית שמתלווה לזה. גם את זה אני מכיר, אבל הסוגיה של הילדים עם צרכים מיוחדים, שאין להם אבא ואמא - אם אנחנו לא נדאג לאוכלוסייה הזו, דווקא לאוכלוסייה הזו, אז מי כן?

כשאני קראתי את התלונות שקיבלתי, עשרות תלונות של הורים שילדיהם מגיעים לבית הספר בשמונה וחצי ובתשע בבוקר, ילדים עם מוגבלות שאין מי שיושיע ומי שיעזור להם. וחוזרים הביתה, במקום שעה אחת וחצי חוזרים בשלוש ובארבע, ולפעמים לא חוזרים, זה אומר דרשני. זה אומר דרשני.

הילדים האלה, על פי החוק, על פי האנושיות, מגיע להם כמו כל ילד אחר. אין שום סיבה בעולם לעיריית ירושלים, שלא תעמוד בהתחייבויות שלה לגבי מערך ההסעות של הילדים, לא משנה אם זה בכפר עקב או במחנה הפליטים שועפאט או בסילוואן. היא מחויבת לתת.

עמותת קשר - שהיא עושה עבודה מבורכת וראוי לציין את העקשנות ואת העקביות שהיא נותנת לנושא ומילה טובה מגיעה לה - עמותת קשר שמציפה אותנו בפניות, עמותת קשר שעוקבת אחרי כל המערך הזה, גם הגיעה אלינו.

אני חייב להגיד, גברתי יושבת הראש, סוגיה אחרת. מאז שקיבלנו את המכתב של קשר ובדקנו את הנושא, פתאום בעיריית ירושלים החברה התעוררו ואנחנו מתחילים לקבל מיילים של בעיות של ילדים שנפתרות ומברכים על הצעד הזה. זה צעד יפה ומחויב ויפה מאד, אבל למה צריך כוונות ועשייה טובה כזו, שתהיה מלווה עם דיון? אנחנו מברכים על הצעד, אבל זה לא מספיק, כי גם ממשיכים לקבל לידיים שלנו פניות בעניינים שעוד לא נפתרו של ילדים.

מטרת הדיון להעלות את הנושא לסדר, שגם אם אתה תושב מזרח ירושלים ובעל מוגבלות, מגיעה לך הזכות להגיע הביתה בשלום ובזמן.

הדבר השני שאני פונה לעיריית ירושלים – כסף אתם מקבלים. מערך – אתם חייבים להקים. אני רוצה מכם הבטחה, הבטחה כאן, שתירשם בפרוטוקול, שכל הבעיות שטרם נפתרו ייפתרו בפרק זמן מסוים והבעיה הזו תבוא על פתרונה אחת ולתמיד.

אלה שתי המטרות שאני מעלה לדיון, גברתי. תודה לך.

תודה רבה חבר הכנסת עיסוואי פריג'. רק מי שטרם השתיק את הניידים, אני אשמח אם תשתיקו אותם.

חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה.

גברתי יושבת הראש, חברי חברי הכנסת, גם אני מצטרף ומברך את ההורים שהגיעו מירושלים המזרחית. אני ביחד עם חברי, עיסאווי פריג', יזמנו את הדיון הזה, באמת לאור התלונות שקיבלנו מעמותת קשר, שבאמת גם אני מצטרף לברכות על עבודת הקודש שהיא עושה. עיסאווי אמר שהוא 20 שנה גר בירושלים, אז אני אומר לכם שאני כבר – גברתי יושבת הראש – יותר מ-30 שנה ועדיין גר בבית צפפה ואני מכיר את הבעיות של ירושלים המזרחית.

אני גם ביחד עם חברי מבקרים ביקורים בשטח. היינו במוחיים שועפאט וענתא, היינו בכפר עקב וסימר אמיס. היינו גם בסילוואן, בכל מיני תחומים, גם חינוך, גם בריאות, גם תכנון ובנייה, גיחון. אבל אנחנו מכירים גם את הבעייתיות הפוליטית של ירושלים המזרחית, אבל בכל זאת אנחנו רוצים להתמקד היום בנושא הספציפי, גברתי יושבת הראש, בוועדה שלך, החשובה, ואנחנו מברכים על הדיון הזה, שאת מקיימת.

אני הייתי בבוקר בוועדה לביקורת המדינה והיה דיון עם מנכ"לית משרד החינוך ומבקר המדינה והנושא היה דו"ח ועדת דורנר בעניין החינוך המיוחד. הדו"ח הזה הוא משנת 2009 ועד עכשיו – 8 שנים – אין תקציבים - - -

הדו"ח לא מיושם.

הדו"ח לא מיושם וזה מתקשר באמת לנושא שאנחנו לשמו התכנסנו פה. התלונות שקיבלנו והתיאורים הם תיאורים בהם קשים ואני לא רוצה פה חס וחלילה, זו לא המטרה שלי ושל עיסוואי להחתים את כל חברות הסעות ולא לנגח אותן, אלא להעלות את הבעיות ולמצוא את הפתרונות. זה כל המטרה של הדיון הזה. אני יודע שיש גם בעיות אובייקטיביות, מחסומים ושמענו את זה גם כשהיינו במחנה הפליטים שועפאט וענתא, שמורה צריכה לצאת בשעה שש וחצי או אפילו בשעה שש, על מנת להגיע לבית הספר שלה בוואדי ג'וז, שעתיים שלמות היא צריכה לבוא.

יש גם שם יש בעיות קשות במחסומים, ולכן אני חושב שפה צריכים גם פתרון כולל, לא רק של עיריית ירושלים, אלא כל הגורמים, כי ההסעות האלה עם הילדים הספציפיים האלה, יום יום עוברות את המחסומים האלה וצריך שלא יעמדו בתורים האלה ואז שעה או שעה וחצי נתקעים במחסומים האלה.

חלק מהבעיות הן גם בעיות שכן קשורות לחברות ההסעות, שאם ילדה, כמו שקראנו פה, מסיימת בשעה אחת וחצי והיא צריכה לחכות עד השעה שלוש כדי שכל הילדים יוסעו ביחד והיא צריכה במצב כזה, בריאותי, גופני, שכלי, עם מוגבלות קשה כזאת, לחכות שעה וחצי רק על מנת שההסעה תבוא בשעה שלוש, אז זה בוודאי מחייב פתרונות.

לכן אנחנו באמת מברכים על כך שסוף סוף מטפלים בעניין הזה. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא ואנחנו מבטיחים להורים פה שאנחנו נמשיך ונעקוב ונטפל בכל תלונה שתתקבל על ידינו, כי זה תפקידנו באמת להגן ולדאוג לזכויות של הילדים האלה.

תודה, גברתי יושבת הראש.

תודה רבה חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אני רוצה להתייחס ברשותכם לשתי נקודות. האחת זה העניין של המחסומים. אני לא רוצה להיכנס לעניינים הביטחוניים. אנחנו לא באים לשנות פה את סדרי הביטחון, שלא אנחנו קובעים אותם, בטח לא במסגרת הוועדה הזו. אבל אנחנו כן רוצים להבטיח שהילדים יגיעו בצורה כמה שיותר חלקה, ככל שהדברים נתונים לידינו. כשאני אומרת נתונים לידינו – פעם אחת זה הרשות המקומית – אני באה מהשלטון המקומי, אני יודעת בדיוק איך נבנה מערך ההסעות.

אני יודעת שיש לנו שליטה על המסלולים שבעצם עוברת ההסעה ולכן בהחלט אפשר ליצור מסלולים שיטיבו גם עם ילדים, שצריכים היום לחכות שעה וחצי. זה נשמע לי פשוט אבסורד. גם אני קראתי את אותו מקרה של אותה ילדה. לא יתכן שההסעה תגיע באיחור של שעה.

תיכף אנחנו נבקש גם מהשלטון המקומי וגם משרד הבריאות רוצה להוסיף פה את הנושא של ילדים שמוסעים למעונות יום שיקומיים, אבל קודם כל אנחנו ניתן לחבר הכנסת חאג' יחיא – אמרת נכון?

כן, חאג' יחיא.

את יודעת מה זה חאג'?

עולה לרגל למכה.

עולה למכה.

וואלה.

בשביל מה יש לי מנהלת ועדה כזו מוכשרת?

כבוד יושבת הראש, חברים, אני לא אחזור על מה שדיברו חברי, אלא אני אתמקד במה צריך לעשות. זה שיש הסעה מסוימת, אפשר לפצל וצריך לפצל גם את קווי ההסעות - - -

נכון, חד משמעית.

כי לא יכול להיות שהסעה מסוימת צריכה להיות אוטובוס מאסף. זה אחד.

היא יכולה לאסוף, כל עוד שזה בגבול הסביר ונותן מענה לכולם.

אני אומר שהיא לא יכולה להיות מאסף, אם זה שעות ההגעה או סיום הלימודים. אני מדבר מתוך זה שגם אני הייתי ראש רשות. היו לי הסעות כראש רשות, של ילד אחד. הסעה לילד אחד, כי הוא מגיע למקום מסוים שהמקום הזה מתאים לו, המסגרת הזו מתאימה רק לילד אחד ביישוב. הוא היה מקבל הסעה בנפרד. הוא לא צריך להיות חלק מההסעה הכוללת.

לכן צריך לדאוג גם לשעות – במיוחד לאנשים שהם עם מוגבלויות והם לא יכולים לחכות – ולפעמים גם הוא נשאר לבד כי המלווה היא עם ההסעה עצמה. המלווה היא עם ההסעה והיא לא צמודה לתלמיד או לילד. לכן הזמן הזה של שעה, שעה וחצי ואפילו חצי שעה, הוא זמצן ארוך מדי וקריטי. זה אחד.

לא סביר בכלל. אין פה שאלה.

כן.

רק לשאול את השאלה הזו, האם המערך היום - - -

חברים, יש פה יותר מדי רעש מסביב. מי שמרגיש שהוא לא מסוגל להכיל את הדיון, יש הרבה מקום בחוץ.

זה אחד. שניים, אנחנו רוצים שהעירייה גם תפקח על הרכבים, כי אני מכיר הרבה מקרים שלמכרז רשומים מספרי רכבים מסוימים, סוגי רכבים - - -

ומגיעים רכבים אחרים.

ומגיעים רכבים אחרים, שהם לא מתאימים, שהם לא תקינים והם לא עוברים את הביקורת הנדרשת ואז מגישים את הרישיונות לרכב ורכב אחר בא להסיע את התלמידים, וזה באחריות העירייה לבדוק, לפקח על הרכבים שמגיעים ומעבירים את הילדים לבתי הספר או למוסדות ומחזירים אותם הביתה. יש גם הרבה מקרים שהרכבים מתקלקלים בדרך וזה גם גורם לכל העוול שמתאסף לעניין של ההסעות.

העניין של המצ'ינג, שזה צריך להיות אולי במקום אחר, אבל אנחנו צריכים להעלות אותו פה. אנחנו כחברי כנסת צריכים להיאבק בעניין של המצ'ינג בהסעות התלמידים, כי ועדות ההשמה שהן ברשויות המקומיות, מעבירות את התלמידים למקומות שהם לא תמיד מתאימים להם, אלא מטעמי חיסכון, כי הם רוצים להוביל אותם באותה הסעה ולא לקחת אותם בהסעה אחרת, כי זה יעלה להם יותר והם לא מקבלים עבור זה או שהם משלמים מהתקציב של העירייה את העניין של המצ'ינג.

מה זה קשור למצ'ינג?

על כל הוצאה נוספת הרשות גם משלמת מצ'ינג, אבל לא משנה. אוקיי.

בדיוק. לכן אני מבקש בכלל - - -

מה זה קשור למצ'ינג?

אני אומר, ועדות ההשמה באות ואומרות תשמע, אני צריך להעביר את התלמיד הזה למוסד שהוא רחוק כמה קילומטרים מפה ויש לי אפשרות במוסד לא בדיוק מתאים, הוא יותר קרוב ואז מעביר אותו ליותר קרוב כדי לחסוך.

לא, פעם אחת זה לא הדיון. דבר שני, אתה יודע מה, הלוואי שהיו מסדרים את זה ככה. בוא נגיד זה היו הצרות הקטנות.

אנחנו דנו בוועדת החינוך בנושאים האלה במיוחד. במשפט אחרון אני אומר, עיריית ירושלים מחויבת לתת את אותו שירות לכל הילדים, כל עוד שהעניין הפוליטי לא נפתר ולא הייתה התנתקות ממזרח ירושלים. כל עוד שזה לא מנותק, זה באחריות עיריית ירושלים ועד אז היא צריכה לתת שירות שוויוני לכולם.

אוקיי, תודה רבה חבר הכנסת חאג' יחיא. אני רק מוכרחה לומר שהסיפור הגדול הוא שלוקחים ילדים שנמצאים בקצוות – לפחות ממה שאני קראתי – אנחנו תיכף נשמע את הרשות, ומכנסים את כולם על אותו מסלול, כשבעצם סביר היה לפצל את אותו מסלול. הבנתי שבחלק מהמקרים גם משרד החינוך היה מוכן למהלך הזה. הרשות החליטה שלא, אבל אני לא אקבע עובדות עד שאנחנו לא נשמע את הרשות בעצמה, מציגה את הדברים.

לפני כן אני רק רוצה לשמוע את ד"ר הדר ירדני, שתציג את מה שקורה במעונות יום השיקומיים ולאחר מכן נשמע את משרד החינוך והרשות המקומית. בבקשה.

בוקר טוב. תודה על שהזמנתם אותי. אני רוצה להגיד שאני יושבת פה ואני שומעת את כל אותם דברים שיש לי להגיד לגבי פעוטות שמוסעים למעונות יום שיקומיים ואני מדברת על גילאי חצי שנה עד שלוש שנים. יש לנו את התקנות להסעה בטיחותית של פעוטות וילדים שיצאו בשנת 2014, מאד מובנה, מאד ברור מה צריך לקרות.

אני לא רוצה להיכנס לנושא המחסומים, אבל אני רוצה להגיד שבהחלט יש רכיבה על הנושא הזה והרבה מאד נהגים שמתעקשים להגיע מוקדם להוציא את הילדים מהמעונות בטענה שהם יתקעו במחסומים, שזו גם בעיה שצריך לפתור אותה. ילדים שלא מוכנים לבוא לקחת אותם מהבית. ילדים שבסוף היום מורידים אותם במקומות שלא צריכים להוריד אותם, שגם זה קרה לנו.

אנחנו יודעים שמחליפים רכבים לפני ההגעה למעון, כי הם יודעים שאנשי המעון ייצאו מהמעון להסתכל ומחליפים רכבים רחוב ליד, כדי שיגיע כביכול האוטו המתאים עם הפעוטות למעון עצמו. יש הרבה מאד בעיות בהסעות בכל הארץ, אבל יש לנו בעיקר הרבה מאד בעיות עם נהגים ומלווים שמתחלפים כל הזמן במעונות יום שיקומיים, באזור שאנחנו מדברים בו.

אז אני אשמח מאד אם הדיון יכלול גם את מעונות היום השיקומיים. תודה.

תודה רבה הדר.

גברתי יושבת הראש, רק הערה. הבעיה של ההסעות קיימת בכל המדינה, בכל היישובים, בכל החברה.

אמרתי, אמרתי.

אבל כאן החריג הוא בהיקף. ההיקף הוא - - -

כן, אני אמרתי את זה בראשית דבריי. אני רק רוצה שלא נתבלבל כאן. נהגים וחברות הסעות לא קובעים מתי הם מגיעים ומתי הם צריכים להוציא את הילד ועם איזה רכב הם צריכים להסיע אותם, אלא מי שקובע את זה זה בעצם תקנים ונהלים של משרד החינוך. מי שצריך לאכוף את זה זה הרשות המקומית.

אז בואו נרגע לא נזרוק את האחריות למי שהוא בעצם הש"ג, שחמור כשלעצמו שהם מרשים לעצמם לעשות דברים כאלה, אבל אם אנחנו נהיה עם הילד על הדופק ולא נאפשר להם לעשות את כל התרגילים האלה, אז אני בטוחה שנוכל לצמצם את התופעה.

תודה רבה הדר על הדברים הבאמת חשובים וגם הנורא מקוממים האלה.

נתחיל עם השלטון המקומי, עם הרשות המקומית. נציג ירושלים. מי מציג את הדברים?

בוקר טוב. אוריאל אלבז, מנהל אגף משאבי חינוך בעיריית ירושלים. מערך ההסעות זה - - -

אתה אחראי גם על מערך ההסעות?

גם. כן.

בואו נקשיב.

לשמאלי אבי גיספאן, הוא מנהל מערך ההסעות. המערך הזה נמצא באגף שלי, באחריותי.

עיריית ירושלים מפעילה מערך גדול מאד של הסעות, במורכבות מאד מאד גדולה ובמיוחד במזרח העיר. סך הכל רק כדי לסבר את האוזן, אנחנו מסיעים כ-17,000 תלמידים. מערך עצום, בהיקף כספי של 145 מיליון שקלים בשנה.

אנחנו כל הזמן נמצאים בתהליך של לשפר את המערך הזה, שהוא מאד מאד מורכב, גם מבעיות אובייקטיביות שהציגו פה.

נכון, נכון.

סוגיית מחסומים ושיבושים כמעט יום יומיים שיש לנו על הצירים, שאנחנו, אין לנו בלתם. שם אנחנו צריכים לנסוע ואין לנו אלטרנטיבות.

עיריית ירושלים מתוקצבת ממשרד החינוך בסכום מסוים לכל תלמיד ואנחנו בסופו של יום צריכים להסיע באיזו שהיא יעילות מסוימת את המערך הזה ולא לפרוץ אותו לחלוטין. עיריית ירושלים מסבסדת ב- - - 50% את מערך ההסעות הזה.

אנחנו עשינו - - -

50%? איך?

כן.

המצ'ינג במשרד החינוך?

אנחנו פה שקל מול שקל.

25% למה 50%?

לא, לא. זה ברווחה מה שאת מדברת. זה הסעות שנמצאות ברווחה ושם אנחנו מתוקצבים יותר גבוה – 75%. אבל כל שאר ההסעות - - -

תעשו סדר, שנבין, יפעת. אני רוצה.

רגע. בכמה אתם צריכים לסבסד מבחינת מצ'ינג?

ב-50%. שקל מול שקל.

ב-50%?

אנחנו מסבסדים - - -

זה שווה בדיקה, כי אנחנו יודעים שזה 25%.

יש פה נציג משרד החינוך, תיכף אנחנו נשמע.

משרד החינוך פה, הוא יאשר את דברי.

רק ברשותך, מה-17,000 תלמידים – כמה מתוכם במזרח ירושלים?

11,000.

כמה?

11,000.

במזרח העיר יש לנו - - -

אבל במזרח העיר הם מסיעים גם חינוך רגיל, לא רק חינוך מיוחד, בסדר? צריך לשים את הדגש על זה גם כן.

שנייה, אני אתייחס לזה.

לא, לא, בוא, אל תבלבל אותנו, אני מבקש, כבודו.

לא, הוא לא מבלבל. בואו תשאלו שאלות ממוקדות, הם יתנו לנו תשובות ממוקדות.

הוא אומר 11,000, אבל זה כולל הסעות רגילות.

תקשיבו רגע, סליחה רגע, אי אפשר לנהל פה כמה דיונים. גם חברי הכנסת, אין לי בעיה שתשאלו שאלות, כי זו המשמעות של הדיון, לנסות להבין את הדברים לעומק, אבל תשאלו שאלות ממוקדות ואחד אחד, אחרת אנחנו נפספס.

בבקשה, עיסוואי.

אתה ציינת, אני מצטט מה ש/אמרת – ישנם 17,000 תלמידים שאנחנו מסיעים בהסעות מיוחדות.

לא מיוחדות, בהסעות בכלל.

בכלל.

בכלל. אז יפה, אז אני אשאל את השאלה אחרת. כמה הסעות של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים יש בירושלים?

במזרח ירושלים.

3,000 ילדים.

אז יש לנו בירושלים 3,000 ילדים בעלי צרכים מיוחדים שמקבלים הסעות?

כן, כן.

לא, אבל אתה מדבר רק על מזרח ירושלים.

אני לא הגעתי למזרח.

הוא בסך הכל דיבר על 17,000.

בכל ירושלים - - -

3,000.

בכל ירושלים, מזרח ומערב – כמה אתה מסיע חינוך מיוחד?

7,000 תלמידים.

7,000 חינוך מיוחד – 3,000 מתוכם הם במזרח ירושלים?

נכון.

אז תענה לי על השאלה, שאני אבין. 7,000 חינוך מיוחד, מוסעים בירושלים בכלל, מתוכם 3,000 במזרח ירושלים.

נכון.

הבנתי.

גם מזרח וגם מערב.

לא.

7,000.

אני אסביר לך. יש ילדים ממזרח העיר שנוסעים גם למערב העיר.

בסדר, לא משנה, אבל הם גרים במזרח ירושלים, זה מה שחשוב. אוקיי.

יעני כמה ערבים מתוך ה-7,000? אני אשאל את זה ככה.

3,000. 3,000.

בסדר.

למה, אין ערבים במקומות אחרים בירושלים?

לא, הם מדברים ביניהם.

לא, שנתחייב על זה עכשיו.

לא, הם מדברים.

אוקיי.

בהמשך לדבר הזה, עיריית ירושלים הקימה מערך מלווים כדי לשפר את השירות ואת ההשגחה על הילדים בכל זמן הנסיעה. עיריית ירושלים מהשנה האחרונה מפעילה מערך של מלווים, שמופעל על ידינו, וזה בשונה ממה שהיה בעבר, שהמלווים היו מופעלים על ידי ההסעות עצמן. יכולת ה - - - שלנו הייתה נמוכה מאד עד אפסית. היום אנחנו עם מלווה בכל הסעה ואנחנו יודעים בצורה אמיתית זמנים, פעולות חריגות אם קורות בהסעה. אנחנו יודעים בצורה מאד ברורה מה קורה בהסעות האלה. ושוב, זה בהשקעה עצומה של עיריית ירושלים.

אנחנו יצאנו למכרז במזרח. זאת השנה השנייה שאנחנו מפעילים עם המזרח האחרון שהיה. המכרז שיצא בא לפתור כמה בעיות מאד מבניות בהקשר הזה של ההסעות במזרח ירושלים. לא את הכל הצלחנו לפתור. יש לנו בעיה גדולה מאד עם מתמודדים במזרח. בוא נאמר אין מתמודדים במזרח.

קבלנים?

קבלנים. ואנחנו - - -

מה הבעיה?

אין מתמודדים.

אין מתמודדים מסיבות שלא ניכנס אליהן.

לא ניגשים למכרזים.

לא ניגשים למכרז, אוקיי? זה מערך הסעות מאד מאד גדול. לצערנו אנחנו לא מצליחים לפצל אותו לכמה מפעילים. יש התמודדות מאד מאד מסוימת. אנחנו עברנו קיץ מאד מורכב עם הסיפור הזה, מאחר שעלו חשדות לאי סדרים ובתוך האי סדרים האלה והקשיים בתוך החברה, עשינו כל מאמץ כדי להמשיך ולהפעיל את ההסעות האלה בצורה סדירה.

יש לנו פה בעיה אמיתית עם חברות מפעילות במזרח העיר, שאנחנו גם במכרז המורכב הזה שיצאנו אליו בניסיון לפצל את זה, לא הצלחנו לפצל את זה. לא הצלחנו לפצל את זה.

בוא רגע נשים את האצבע. זאת אומרת שחברות ההסעות כיום, מתוקף מה שהמציאות בעצם יצרה, הן חברות של תושבים מהמזרח?

כן, שהם מסיעים את הגוש הגדול ששם בוא נאמר עיקר הבעיות שלנו. יש לנו את הבעיות - - -

אולי תפרט יותר. אני באמת רוצה להבין בכדי לנסות לעזור.

הוא אומר לך את זה מפורש.

לא, הוא בוחר את המילים - - -

ומה שהוא לא פרש, אני פרשתי. הנה, אני לא בוחרת מילים, אני אומרת לך.

בסדר, שאני אבין.

יש להם בעיה לגייס קבלנים שיבואו להתמודד במזרח מכל מיני סיבות שאנחנו יכולים לנחש אותן, או לא לנחש, להבין אותן. הקבלנים שהיום נמצאים שהם הם ברובם אנשים ממזרח ירושלים שמפעילים את מערך ההסעות. אולי אתם תוכלו לעזור, שהם יהיו קצת יותר ממושמעים ואחראים גם לילדים שלהם. והם עכשיו, גם שהם רוצים לפצל לצורך העניין כדי לרווח קצת את המערך שם, הם לא מצליחים כי אין מי שיעשה את זה.

הוא אמר את זה ברחל בתך הקטנה.

יש כאן קבלנים שעוסקים בהסעות, בין הנוכחים?

הוא לא נמצא כנציג ההסעות, הוא נמצא כנציג ארגון חברות ההסעה. הוא חבר הנהלה.

אוקיי.

הבנתי.

נשמע אותם אחר כך.

בגדול אלה הבעיות האובייקטיביות שלנו. אנחנו בתוך מערך האילוצים הזה, מפעילים מערך מאד גדול כדי להבטיח וכדי לאפשר את התוצאה הכי טובה שאנחנו יכולים. ועדיין ישנן בעיות ואנחנו לא מתעלמים מהן.

אמרתי, אחד מהאילוצים שלנו זה להפעיל בצורה יעילה את המערך הזנה, וכשיש לנו עיכובים לאורך הדרך, אנחנו מגיעים למצב שיש לנו מסלולים ארוכים. הפיצול הזה בעיקרו לא תמיד יכול לפתור את הבעיה, אבל בעיקרון זה גם הגדלת העלויות בצורה מאד מאד משמעותית, כשעיריית ירושלים כבר מממנת ב-50% את ההסעות האלה. זאת אומרת שאם אני לוקח הסעה, כשהממוצע שלנו היום בהסעות זה שמונה תלמידים, שזה לא גבוה, ואני צריך לפצל אותם לארבעה תלמידים, זאת אומרת שאני משלם רכב נוסף ומעלה את העלות שאני מסבסד כל ילד אחרי ההשתתפות של משרד החינוך בצורה מאד מאד מאד גבוהה.

עם כל זאת, אנחנו לא נמנעים מלעשות את זה, במקרים שאנחנו מבינים שההיבט של העיכובים לאורך הדרך הוא מצומצם יחסית. ויש בעיה אמיתית של מסלול ארוך. אנחנו בהחלט מפצלים ויורדים גם מתחת לכך וסופגים את העלויות האלה.

יש לי שתי שאלות בבקשה.

רגע, סליחה. אני רוצה לגבי הסייעות. גם מזרח ירושלים, המלוות - - -

מלווים.

מלוות, מלווים. הם של הרשות המקומית?

בהחלט.

והם גם תושבי מזרח ירושלים גם כן?

כן.

אני אומרת ואני מבינה את המורכבות של הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה, אבל אני אעלה בפניכם חשש. קשר השתיקה והצורך לשמור אחד על השני, אתם לא חוששים שהמידע לא מגיע אליכם עד הסוף? כי מעלה פה הגברת, ד"ר הדר ירדני, סוגיה של החלפת רכבים תוך כדי או כל מיני שטיקים שעושים באמצע. אני לא בטוחה שלמלווה יהיה את האומץ להתמודד מול נהג הסעות או חברת הסעות שהיא חיה איתם, ולבוא ולהציג את הדברים. סליחה על הישירות, אבל צריך להגיד את זה.

לכן צריך פיקוח, לא צריך מלווה. צריך פיקוח על ההסעות ובכל רשות מקומית יש אנשים.

מה, הוא ייסע עם כל הסעה?

בדיוק.

אני אומר בעניין הזה. אלף אנחנו נכנסנו להפעלה של המלאים רק ב-1 בספטמבר האחרון. לפני כן היינו ברמה של פיילוט ולא בהפעלה מלאה. אנחנו עושים תהליך מיון מאד מא'ד מסודר ומאד קפדני בעניין הזה. להגיד שאנחנו במאה אחוז - - -

יכולים לשלוט בזה.

עם כוח האדם שאנחנו רוצים ויכולים לשלוט, לא. אחד הפתרונות שאנחנו מקדמים כרגע ואנחנו כבר עם חברה שזכתה במכרז, זה להפעיל אפליקציה שכל מלווה בעצם עולה עם מכשיר להסעה ובאמצעות Gis אנחנו מפעילים מערך בקרה, שיודעים בכל רגע, כל הסעה בזמן אמת, איפה היא נמצאת, מי עלה ומי ירד. אנחנו הולכים להשקיע בזה המון כסף, אבל זה כדי לשפר את המערך הזה.

זאת אומרת אנחנו מייצרים פתרונות שמעבירים אלינו יותר ויותר שליטה כדי לפקח על ההסעות האלה בצורה יותר טובה. החברה, החברות שעובדות באזור הזה יודעות את זה. זה מקשה עלינו מאד את ההתמודדות איתן, כי אנחנו יודעים שברגע שאנחנו מפעילים יותר פיקוח, אז כל מיני פוילישטיקים שיכולים להיות כדי לשפר את הרווחיות שלהם, או לצמצם את ההוצאות שלהם, זה הולך ומצטמצם.

ברור לנו שעם הפעלת האפליקציה הזאת, אנחנו נעמוד באיזו שהיא סיטואציה חדשה. או שאנחנו מצליחים ואולי יהיה פה איזה שהוא סיוע לפצח את הסיפור הזה, שכמעט תמיד אנחנו מוצאים חברה אחת מתמודדת בגזרה, ואנחנו מצליחים להכניס יותר חברות ולהכניס תחרות בעניין הזה; או שתמשיך להיות לנו התמודדות קשה, אבל זה מה שיש לנו.

אוריאל, יש לי שתי שאלות, ברשותך.

תודה אוריאל. בבקשה.

בירושלים חיים 850,000 תושבים כמעט, מתוכם כמעט 300,000 ערבים, נכון? זה לא דבר חדש. 50 שנה הנתון הזה קיים בשטח. האם במערך אצלכם בעירייה יש לך ממונה על ההסעות לחינוך מיוחד של החברה הערבית במזרח ירושלים?

הוא יושב פה.

יושב פה פאיז, הוא האיש שמטפל בכל מזרח העיר.

שנייה. פאיז, אתה אחראי על ההסעות במזרח ירושלים, מאד חשוב לי לשמוע אותך. השאלה השנייה, אוריאל, האם מספר התלונות שהמחלקה אצלכם מקבלת מהתושבים היהודים בירושלים זהה למערך התלונות של התושבים במזרח ירושלים?

לדעתי היהודים מתלוננים יותר.

שנייה. אני רוצה לשמוע. אני רוצה לשמוע.

אני דווקא חושב שזה הפוך.

אני רוצה לשמוע אם יש לך נתון.

תשובה אמיתית ולא פוליטית.

לא, אני רוצה לעזור.

לא, כי מי שענה הוא לא צד בעניין הזה.

הוא לא ענה פוליטית, זאת עובדה. יהודים מתלוננים יותר.

זו עובדה. אני מקבל את התלונות. אני אומר לך שיש יותר תלונות מיהודים מאשר מערבים. עובדתית. לא פוליטית ולא כלום. עובדתית.

יש יותר? לא, אנחנו לא דיון פוליטי, חברים.

אני אומרת עובדתית, עובדתית.

בסדר. רגע. אתה ממשרד החינוך, נכון? תיכף נעביר את רשות הדיבור למשרד החינוך. אוריאל, אתה רוצה להשיב על מה ששאל חבר הכנסת?

בהחלט.

אז רגע, תן לו להשיב, אחר כך נשמע את משרד החינוך.

יש לי עוד שאלה.

רגע, כמה שאלות? שנייה.

תיתן לו להשיב.

אני ביקשתי דיון.

בסדר גמור, אבל דיון זה שגם הם ישיבו. אי אפשר לנהל דיון מונולוג.

אז נו, אז בואו נסגור את זה, נסגור את הבסטה ונלך. יפעת, אני ביקשתי דיון.

לא, אין שום בעיה.

אז זכותי גם לשאול את השאלות בכדי להבין.

חבר הכנסת עיסוואי פריג', אני לא זוכרת שעצרתי אותך בכל השאלות עד עכשיו. יש דיון ויש מונולוג. כדי שלא ננהל רק מונולוג - - -

כן. זה לא מונולוג, זה שאלות להבהרה.

אז רגע, אתה תקבל את ההזדמנות לשאול את כל השאלות. לא תצא מפה עם שום שאלה ששמרת, אבל תן לנו רגע גם לשמוע.

אוריאל, אתה רוצה להשיב? בבקשה.

רמת התלונות במערב היא יותר גבוהה.

יותר גבוהה.

כן. ולמה? סוגיה של מודעות. בעיקר אני חושב שהבעיה היא סוגיה של מודעות, אבל שוב - - -

לא איחורים?

אתה יכול להתייחס לסוג התלונות שאתה מקבל?

התלונות שלנו - - -

אתה מקבל תלונות שילדים חוזרים בחמש?

סליחה, סליחה.

בוודאי. גם תלונות על לוחות זמנים. זה אחד ההתמודדויות המרכזיות, מהדברים המרכזיים שאנחנו נאלצים להתמודד איתם – סוגיית לוחות הזמנים.

תראו, זה לא סוד, חברים. ירושלים, גם בלי הסוגיה של המחסומים, שהיא מאד מורכבת, התנועה בה היא מאד קשה והיא נזילה מיום ליום.

אני יכולה להעיד, רק לחזק רגע את הדברים שלך. התקיים פה דיון בנושא מערך ההיסעים גם בחינוך המיוחד, ואגב, גם לא רק בחינוך המיוחד והוועדה הזו ממש דנה בסוגיה הזו והתקבלו לא מעט פניות לא במזרח ירושלים, של ילדים שמתעכבים ומגיעים שעה ושעה וחצי ושעתיים מסיום הלימודים. ככה שזה לא משהו שהוא ייחודי רק למזרח. אבל כמו שאמרתי בהתחלה, גם מהדברים שקראתי, אין ספק שמזרח ירושלים הוא אתגר ייחודי בפני עצמו ואנחנו צריכים להתייחס אליו על פי המורכבות הייחודית שלו.

בבקשה.

אז המכרז האחרון בא להתמודד עם כמה דברים. פעם אחת עם סוגיית המפעילים ופעם שנייה עם רמת השירות. אנחנו קיצרנו את המסלולים בצורה חד משמעית, בדוק גם במזרח ירושלים לעומת מה שהיה לנו לפני שנתיים. אנחנו היום עם מסלולים יותר קצרים. האם זה הרמה שאנחנו לגמרי שואפים לה? אני אומר לך חד משמעית לא ואנחנו שואפים עוד לקצר את הדבר הזה. דרך אגב, בשנה הקודמת ובשנה הנוכחית, אנחנו עלינו ב-20 מיליון שקלים בהשקעה שלנו בהסעות בכלל, כדי להגדיל את השירות. וציינתי פה גם כן את הסוגיה של המלווים שאנחנו מפעילים אותה היום במאה אחוז ואת האפליקציה שאנחנו הולכים להשיק תוך חודשיים, ברמה של פיילוט; ובשנה הבאה בפרישה מלאה.

יש לנו אתגר עצום בהסעות האלה. 17,000 זה אתגר עצום ובמזרח על אחת כמה וכמה.

לא, אתה תתמקד בהסעות לצרכים מיוחדים. כשאתה אפילו אמרת 145 מיליון עלות ההסעות, אתה דיברת בכלל.

נכון.

הדיון מתמקד בהסעות לבעלי צרכים מיוחדים. תתמקד.

במזרח ירושלים.

תתמקד שם, שנבין את התמונה.

אוקיי.

כל מה שאמרת רלבנטי גם למזרח ירושלים?

בהחלט. ברשותכם, אני אוסיף רק מספר משפטים.

אחר כך נשמע את פאיז. אוקיי.

יש לנו בעיה קשה מאד של תשתיות. לא בכדי אוריאל הזכיר שיש לנו 17,000 ילדים מוסעים, שמתוכם 9,000 או קרוב ל-10,000 במזרח, שזה הסעות רוויות, הסעות רגילות. התחבורה כל הזמן כועסים עלינו על כל רכב נוסף שאנחנו מכניסים, כי זה יוצר פקקים.

תעצור שנייה. מה זה?

זה הצלצול של הטלפון.

ביקשתי להשתיק. תתרגמו, אם מישהו לא הבין אותי.

כי מה שקורה, מי שמכיר את מזרח את העיר ואתם מכירים טוב, כפי שציינתם, יש תשתיות קשות וכל רכב נוסף שנכנס בבוקר, זה יוצר עומסי תנועה ממש קשים. אז צי הרכב שנכנס, רק כדי לסבר את האוזן, כמה מאות אוטובוסים שמסיעים ילדים מקלנדיה, מכפר עקב, סילוואן וכו', בשביל להוציא אותם מחוץ לגדר לתוך זה, זה יוצר עומס תנועה וגם מכביד על ההסעה של הילדים בחינוך המיוחד. אין אפס.

גם אם הייתי מוציא את כל ההסעות הרגילות, יש עומסי תנועה קשים בכלל - - -

זה אליבי טוב, אבל אני מבין אותו. בסדר.

לא, לא, בגלל התשתיות הקשות. היום התשתיות, אין - - -

זה אמיתי, מה?

זה אמיתי, אני יודע.

אפילו אני נתקלתי.

לא רק זה. יש לא מעט כבישים פרטיים שאנשים בונים בית, עושים כביש פרטי שלי אסור להכניס רכב, אפילו עם מעלון, כדי להוציא ילד מהבית, כי הכביש הוא לא תקני וזה יוצר מצב כזה שאני מבקש מהורה תוריד את הילד, כי אסור לי להיכנס לכביש שלך, עם כל הקושי שיש לנו בזה. זה לא קל לנו להגיד.

השנה גם הוספנו 4 מפקחים במזרח העיר, שיפקחו על מה שנעשה במזרח העיר. אני אומר, אנחנו מנסים כל הזמן לשפר. יש לנו בעיות של המחסומים. פתרנו עם מפקדי העוטף, שיאפשרו מעבר חופשי לרכבים שלנו, אבל מה, הרכבים שלנו מגיעים לפקקים ובפקקים הם עומדים. כשמגיעים למחסום, אז יש להם דרך עוקפת, אבל הפקקים עד המחסום זה זמן.

ברשותך יפעת. תראה, אוריאל התחיל במחדל עם חברות ההסעה ואני מקבל את זה, אגב. תושבי מזרח ירושלים הם לא טלית שכולה תכלת. יש את הקומבינאטורים ויש ויש. ואתה השלמת עם המחדל השני, שזה התשתיות. שתי הסיבות האלו גורמות לכל הסאגה הזאת.

כן, ושתיהן באחריות העירייה.

מה זה באחריות העירייה?

אני לא מדבר על הדרך הפרטית, אבל התשתיות בכלל, זה לא אחריות העירייה?

בוא אני אסביר לך משהו.

המכרזים של ההסעות זה לא באחריות העירייה?

המכרזים של - - -

הפיקוח על הרכבים הוא לא באחריות העירייה?

רגע, חבר הכנסת חאג' יחיא. אני פתחתי את הדיון בצורה מאד מאד בוטה כלפי הרשות המקומית, לא חסכתי שום מילה. עכשיו כשאנחנו קצת פותחים את זה אני מגלה שיש פה די מאמצים. נכון שהם אחראים לפקח על ההסעות, אני לרגע לא מורידה מהם את האחריות, אבל בוא רגע לא ננקה גם את כל בעלי ההסעות שבאים ועושים שטיקים על הגב של הילדים ולא תמיד אפשר למצוא אותם.

בסדר, אבל מי מעסיק אותם? זה העירייה שצריכה להעסיק פקחים שידאגו.

בסדר, רגע - - -

למה אני העסקתי בטייבה פקחים?

חבר הכנסת, אבל הוא אומר, הוא מעסיק פקחים. הוא שם סייעות מטעם הרשות כדי שחברת - - -

הסייעת זה לא פקח. אף פעם היא לא הפקח.

רגע, רגע. הוא מדבר על פקחים נוספים שהם שמו במזרח ירושלים. הוא מדבר על מלוות מטעם הרשות, כדי שחברת ההסעות לא תעשה עוד פולישטיקים. הוא מדבר על אפליקציה שהם מכניסים. נכון, יש אתגרים ומורכבות, ההתמודדות היא לא פשוטה. אומרת את זה גם הרשות בעצמה. ברור שאנחנו חייבים למצוא פתרון ולראות איך אנחנו אוכפים את זה, אבל בינתיים אני רואה שכן יש איזה שהוא רצון להפעיל כל מיני צעדים כדי שאנחנו נמזער את התופעה הזו.

ואגב, לא הייתי חוסכת שום מילה מאותם קומבינאטורים בחברות ההסעות, שעושים את זה על הגב של הילדים. לא יזיק. אמר את זה חבר הכנסת עיסוואי פריג', בואו נכניס גם אותם לתוך המשוואה.

זה לא משחרר אתכם מהאחריות.

לא, לא, חס וחלילה. חס וחלילה. אמרתי.

אני רוצה להוסיף משפט. אני לא בכובע של תשתיות או משהו כזה, אבל בגלל שעיריית ירושלים מתמודדת עשרות שנים, אי אפשר לעשות תשתית נורמאלית במזרח העיר בגלל הבתים שגרים בסמיכות לכבישים. גם מדרכות אי אפשר לסלול שם. יש בעיות קשות שם.

נכון.

אני לא בא להגן. זה כמו שהיום העירייה רוצה לבנות בתי ספר או מבני חינוך ואין מגרשים.

כמה פקחים יש לכם במערך?

ארבעה במזרח העיר.

ארבעה במזרח ירושלים. הוא אמר את זה.

ארבעה במזרח ירושלים, וזה מספיק לכסות את הכל?

יש סוף. יש גבול. ארבעה במערב העיר, ארבעה במזרח העיר. כמה אני יכול?

אוקיי. פאיז, אתה רוצה לומר משהו? בבקשה. חשוב לחברי הכנסת לשמוע גם את קולך. בבקשה.

חשוב לשמוע אותך, כי אתה תושב מזרח ירושלים. אמור לייצר את התושבים.

בוא תן לו. מה אתה עושה לו שאלות מנחות עכשיו.

איחנה פי אל - - -

בעברית, שאני אבין אותך.

בסדר. אנחנו בעיריית ירושלים יש לנו שיתוף פעולה מלא עם הורי התלמידים ונציגי הורי התלמידים מאד פעילים ועובדים עבודה יפה. לדוגמא מר שבאנה, מר סאר, שהמשרד שלנו פתוח לכל תלונה ומיד כשאנחנו מקבלים תלונה, אנחנו מנסים עד כמה שאפשר לפתור את הבעיה הזאת. אפילו שבאנה באים ללא תיאום ויש צורך לצאת לשטח, אני יורד איתו מיידית והולכים לבדוק את הבעיה.

אבל עמותת קשר כותבת אחרת.

שנייה. עכשיו בעמותת קשר, בהתחלת השנה היה כמה דברים שאנחנו לא היינו מתוכננים להם. למשל לפני 20 יום, או 25 יום, זכינו – אני אומר זכינו – העירייה – לשכור בתי ספר חדשים. בתי הספר האלה ביקשו הסעות. אז בתוך 20 יום, 15 יום, 30 יום, זה לא קל להוסיף כמעט כ-300 תלמידים. לזה צריך תכנית. ובכל זאת הכנסנו אותם, כדי לא להשאיר אותם.

כנראה הם יכלו לבחור. אתם יכולתם בעצם להגיע לעוד בתי ספר חדשים שלא היו ברשימה שלפני כן.

שלא היו ברשימות, כ-300 תלמידים בסיידי.

שיכלו להגיע לבתי ספר חדשים שהם לא היו מורשים להגיע אליהם לפני כן.

בדיוק. אז זה צריך להיות לפני הזמן, אבל בגלל המציאות של מזרח העיר ועליית התלמידים בכל רגע ורגע, הצטרכנו. זו כמות התלמידים. כאשר מכניסים אותם בתחילת השנה, זה לא קל. זה צריך קצת זמן עד שנתמודד עם זה.

יש למשל עוד ילדים, אדוני, בחינוך המיוחד. למשל בכפר עקב או בשועפאט אין אף בית ספר לחינוך מיוחד שם. מביאים ילדים מכפר עקב עד בית צפפה. אתה תגיד לי, אדוני, כמה זמן ייקח עד שאתה תביא את הילדים לשם?

עכשיו, נכון שבמחסום עזרנו לנו לתת לנו מקום מיוחד להסעת התלמידים, אבל מכפר עקב עצמו עד שתגיע למחסום, זה מעבר כמעט לכל רכבי הפלסטינאים שבאים מכל הצפון לדרום.

כמה תלמידים בעלי צרכים מיוחדים יש בכפר עקב?

יש בערך בין 100 ל-120 תלמידים.

ולא צריך בית ספר ל-120?

לא, לא, לא ככה. זה - - -

זה אבסורד.

מה שהם אוספים. לא, אבל אתה צריך להבין שיש אפיונים שונים. גם כשנוסעים ה-120 ילדים, זה עם אפיונים שונים.

מדובר על כמה סוגים.

יש אוטיסטים, יש - - - -

אני אמשיך. יש פיגור קל, פיגור בינוני, פיגור קשה.

הם נוסעים למוסדות שונים.

נכים.

אז 120 מכפר עקב, בסך הכל?

בסך הכל מחולקים לכל הכפר.

אם היה בית ספר לא כולם היו נכנסים לשם, כי כל אחד שייך למסגרת אחרת.

הפקק הוא לא בידיים שלנו, כי באים בתוך הרכב, עד שמגיעים למחסום, כל הרכבים של הרשות הפלסטינית שמגיעים מצפון לדרום.

אבל יש תלונות לא רק מכפר עקב, איפה שיש מחסום. יש ממחנה הפליטים שועפאט.

בדיוק. אני אמשיך.

יש תלונות מסילוואן.

ניקח למשל מחנה פליטים.

הוא נותן לך דוגמאות.

באופן כללי כל פנייה שמגיעה אלינו, שאנחנו יודעים עליה, אנחנו מנסים לפתור אותה. למשל אני אתן לך דוגמאות על כמה דברים שאנחנו עשינו לתושבי מזרח ירושלים. למשל בשופעט יש מימבה שופעאט שמחולק לראס חמיס וראס שחאדה, מימבה שועפאט עצמו. דחאת אל סאלם, כל מיני דברים. הרבה תושבים גרים שם והכביש הוא קצר ובכל זאת הוא רק מכניס רכבים קטנים, לא מאפשר להביא רכבים גדולים.

לטובתם של התושבים הביאו רכבים קטנים. מביאים ילדים - - -

מתוך הכפר החוצה לתוך הרכב?

מתוך הכפר עד המחסום עצמו ומפעילים - - -

נקודת איסוף.

אדוני, אתה שומע? ומפעילים גם רכבים, אוטובוסים גדולים ולוקחים ומפזרים אותם לבית הספר. עוד דוגמא שהייתה רב בשבוע שעבר, ששמענו שיש ילדה שקוראים לה ל"ע - - -

לא, אנחנו לא אומרים שמות ושלא יהיה בפרוטוקול בבקשה, בסדר?

ילדה, ששמענו שהיא עברה מרכב רגיל למעלון.

כיסא גלגלים.

המעלון דורש שיהיה לו רכב גדול, בגלל שהוא צריך להכניס כסא. אז הרכב הגדול לא מאפשר להגיע עד הבית של התלמידה הזאת. הלכנו וחיפשנו איזה שהוא דבר שהוא גם לא במכרז. אדוני, הלכנו וחיפשנו מונית עם מעלון. מונית מעלון היא מונית קטנה, אבל היא מאפשרת להכניס ילד אחד. נכון, דני? ילד אחד בתוך - - -

ידידי, המצב במזרח ירושלים מצוין, אתה מרוצה?

לא, לא, תן לי. אני לא אמרתי ככה.

בכלל לא. הם לא אמרו את זה, אבל אי אפשר גם להגיד שאין פה השתדלות.

הממונים שלי אמרו לך שאנחנו לא פתרנו - - -

אני רוצה לשמוע ממך.

אגב, ההיסעים של החינוך המיוחד בכל הארץ הם לא מזהירים. שלא נתבלבל.

כל מה שאנחנו יודעים עליו, אנחנו מנסים. לא כל דבר אפשר לפתור. אתה יודע, התשתיות, אתה מכיר, סיפרו לך. זה המצב שלנו.

אתה אומר שאתם עושים את המקסימום.

נכון, מנסים לפתור את כל הבעיות.

אנחנו כל הזמן בתהליך של שיפור. אנחנו בודקים את עצמנו. אנחנו יודעים מה היה מצבנו לפני שנתיים, אנחנו יודעים מה היה מצבנו לפני שנה. אנחנו כל הזמן משפרים את עצמנו. מניתי פה כמה סיבות אמיתיות שקשה לנו לפצח אותן, ועם זה אנחנו צריכים להוציא את המקסימום.

אוקיי, תודה רבה. אני רוצה לשמוע ברשותכם את משרד החינוך ואחר כך את קשר. במשפט, כי לא יהיה לנו זמן לשמוע את האחרים.

אני מזמין אותך אדוני, וגם את האדון חאג' יחיא ומי שצריך, לבוא לשטח.

אתה רואה, הזמינו אותך.

למקום.

אם אני אבוא, לא טוב.

לא. אני מזמין אותך.

נתמודד עם זה.

אין לדעת.

אני מכיר את העניינים. אני חושב - - -. טוב, לא. נשמע קודם כל.

אוקיי, תודה רבה פאיז. משרד החינוך, בבקשה. שמעון אבני.

אני אגיד כמה דברים בקצרה. קודם כל אנחנו כמשרד החינוך רואים את העירייה כאחראית הבלעדית להסיע את הילדים. ילדי מזרח ירושלים זכאים להסעה בדיוק כמו כל ילד אחר במדינת ישראל לצורך העניין. כל אחד על פי סוג הלקות שלו, מהבית לבית הספר, מבית הספר הביתה. על זה אין חילוקי דעות. זה מופיע בחוזרי המנכ"ל שלנו ובהתאם לזה אנחנו פועלים.

כשאני מסתכל על הדף הזה שחילקתם, אני אומר לכם, הוא לא חריג. אם ניקח כל רשות אחרת במדינת ישראל - ויושבים פה אנשים - יש לנו את הבעיות האלה באמת של זמנים, של איחורים לבתי ספר.

של מוסדות חינוך מרוחקים, נכון.

של ילדים שרוצים הסעות נפרדות. זאת זה מאפיין. זה לא משהו חדש למזרח, זה מאפיין את כל היישובים, גם במגזר הערבי, גם במגזר היהודי. הבעיות האלה הן אותן בעיות.

במשרד החינוך יש ועדת חריגים. זאת אומרת אם יש בעיה, ואת זה צריכה להוביל העירייה. אני לא יודע, לא מכיר עד הסוף את הבעיות, אבל אני מבין שכנראה לקצר את לוחות הזמנים – ויתקנו אותי אנשי העירייה – כנראה מאד קשה בגלל סיבות אובייקטיביות, שהן לא קשורות בנו או בקבלנים או בעירייה. יש מחסומים, יש דרכים מורכבות, יש בנייה, תשתיות לא מותאמות. לכן כנראה משך זמן ההסעה נובע מהבעיות האלה.

כן, אבל שמעון, אני מסכימה עם מי שאתה אומר, אני מקבלת. מה זה מקבלת? אני לא משלימה עם זה, אבל אני מבינה בהחלט את הדברים. יחד עם זאת, כשמדובר על ילדה או על ילד שמחכים שעה וחצי, זה פתיר.

אז רגע, הנה, אני נכנס לזה עכשיו.

כי אני מבינה את משך הנסיעה מרגע שאספו אותה, בגלל כל מיני בעיות אובייקטיביות. קשה לי להבין את זה שמגיעים אליה שעה וחצי אחרי. זה פתיר.

אז אני נכנס לזה. תראי, ממה שאני מסתכל כאן, יש פה שעות סיום של לימודים. עוד פעם, לא בדקתי את זה לעומק, אבל יש פה הרבה שעות סיום של לימודים שהן לא על פי מערכת השעות של משרד החינוך. זאת אומרת אני - - -

שמשרד החינוך יתערב.

בחינוך המיוחד זה ככה.

לא נכון.

מה? למה?

לא נכון. זה לא ככה בחינוך המיוחד. לא כל הורה יכול להחליט מתי הילד יסיים. אני אומר לך. למשל אוטיסטים צריכים ללמוד עד רבע לחמש בערב ואז מגיעה ההסעה. אם לצורך העניין הילד יוצא בשלוש מבית הספר, אז צריך לבדוק אחד משניים. או שבית הספר באמת מסיים ללמוד בשלוש, מה שקשה לי להאמין, כי זאת תכנית שמשרד החינוך משלם לגביה כסף והוא צריך להישאר במסגרת החינוכית עד רבע לחמש.

בגלל זה אני אומרת שמשרד החינוך צריך להתערב ולפקח על בתי הספר האלה.

אז אני אומר ואנחנו צריכים לבדוק את הדברים האלה. יש פה דברים שהם לא רק הסעות. שהם נושאים פדגוגיים. ילדה שמסיימת ללמוד באחת בחינוך המיוחד, זה לא נכון. זה לא צריך להיות. היא לא אמורה. לכן היא מחכה שעה וחצי. אז זה דברים שאנחנו צריכים לבדוק אותם. אני אבדוק אותם.

לא קיבלת כאן תלונות לצורך ועדת חריגים?

לוועדת חריגים לא.

לא?

לא. עכשיו תראה, אני אומר שוב פעם, אם יעלה לוועדת חריגים, גיספאן יודע, אם יעלה לוועדת חריגים – אנחנו נדון. אנחנו לא יכולים לתת לכל ילד הסעה פרטית. אנחנו לא יכולים. כמו שאתה אומר, זה לא יכול להיות. יש תחנות. בכל הארץ אנחנו פועלים בשיטה של איסוף. במקום שיש בעיה, ילד שהוא מאד קשה, שתציג הרשות, ילד שהוא מאד קשה וצריך להסיע אותו במונית ספיישל, אני אומר לך - - -

לא, לא, סליחה, קשה לי לקבל את זה ואני אומר לך למה. ואני מדברת מידיעה, לא מספקולציות ולא מתחושות בטן. אני גם יכולה לתת דוגמא את מה שבקריית שמונה יצא לי להיות מופקדת עליו וגם בכפר ורדים, ששם זה בכלל מערך מטורף, כי זה יישוב מבודד, הוציא לכל הזרועות.

אנחנו בנינו מסלולים באופן כזה שההסעה עוברת לצורך העניין מהמקום שמסיים מוקדם יותר למקומות שמסיימים מאוחר יותר.

בסדר. ככה זה עובד, נכון.

נכון. כי כמו שאתה אמרת, המוסדות השונים מסיימים בשעות שונות, כל אחד על פי האפיון שלו ולכן צריך לבנות את זה בצורה סדורה כזו. אי אפשר ליצור מצב שבו ילדים מחכים הרבה מעבר לשעת הסיום. אגב, הם גם ללא השגחה שם. מי משגיח עליהם שם?

לא, לא, רגע, רגע, גברתי יושבת הראש, אני אומר לך שילד, על פי חוזר מנכ"ל - - -

המוסדות.

כן? המנהלת - - - אותם?

על פי חוזר מנכ"ל, ילד לא יחכה יותר מחצי שעה בבית הספר. למה? משום שילד בחינוך המיוחד יש לו סייעת. היא צריכה להגיע חצי שעה לפני תחילת הלימודים ולקלוט אותו עד חצי שעה. זאת אומרת לצורך העניין בשבע וחצי אמורה להגיע ההסעה. בתוך פרק הזמן הזה הסייעת קולטת אותו לבית הספר וחצי שעה אחרי סיום הלימודים, כדי לאפשר את הסבב הזה. אז ילד שמחכה פה שעה וחצי, לא בסדר. אני אומר לך על הסף, אני לא מנסה פה לספר סיפורים. על הסף, לא בסדר.

שמעון, אני אמקד אותך בשאלות שנספיק, ברשותך, יפעת. אלף אני שמעתי מראזי, ששאלתי אותי לגבי כפר עקב והשכונות שמעבר לחומה, הרי כפר עקב ברמאללה.

אני יודע.

כשנכנסים לכפר עקב זה סיפור. כששמעתי 120 תלמידים, מה היתכנות להקמת בית ספר מיוחד – עלות מול תועלת, אם אתה משליך על כל מערך ההסעות להקים בכפר עקב, או במחנה הפליטים שועפאט. האם נבדק מערך הייתכנות?

זה לא תחום שבאחריותי לבנות בתי ספר.

בסדר, זה אחד.

אני אומרת לך שזה מורכב, כי גם אם ייבנה בית ספר - - -

120 תלמידים?

לא, לא, אבל הסברתי לך. גם אם ייבנה בית ספר אחד, עזוב, אני באה משם. גם אם ייבנה בית ספר אחד ונניח שהוא ייתן מענה לספקטרום קצת יותר רחב, עדיין הוא לא נותן מענה לכל 120 הילדים.

אבל הוא ייתן מענה לחלק גדול.

מה, אתה תפתח בית ספר ל-20 ילדים?

לא, לחלק גדול.

למה, כולם אוטיסטים או עם בעיות רגשיות או עם עיצוב התנהגות או ברצף אחר על הספקטרום?

כן, ייתן מענה לחלק גדול.

לא, אני אומרת לך, עיסוואי, זה מורכב. זה מורכב. מוציאים הסעות שלמות, מערכים שלמים.

אני אחדד את שאלתי, ענת.

יפעת.

סליחה, יפעת. אני אחדד את שאלתי.

אני אבדוק למה אני ענת בשבילך כל הזמן.

כן. האם אי בניית בתי ספר לחינוך מיוחד בשכונות האלה, נובע ממדיניות עירייה, מדיניות משרד הפנים, החינוך, לא לבנות כי השטח הזה מיועד לפלסטין העתידית?

אני - - -

אני שואל שאלה.

אני לא יודע לענות על זה.

אני מוכן להתייחס.

אני שואל וממקד. האם זה מדיניות בשכונות האלה?

נסלח לך פעמיים. פעם אחת על זה שקראת לי ענת ופעם אחת על זה שפקפקת בתשובה המקצועית שלי, אבל אני אתן להם לענות. והנה, גם רחלי ממשרד החינוך תוכל להתייחס.

ואני איגדתי את השאלות כולן, שתענו עליהן, משרד החינוך. שמעון, תתייחס.

רגע, בוא ניתן לו, אחרת קשר לא יוכלו לדבר.

אני רוצה לגמור את השאלות. שמעון, אתה התייחסת - - -

אבל לא קיבלת תשובה על מה ששאלת מקודם.

טוב, איך שאתם רוצים.

אני חושב שזה מאד יעניין אותך.

בבקשה.

עיריית ירושלים קיבלה החלטה אסטרטגית לפני שנתיים, לצמצם את הפער בכיתות לימוד בעיר בכלל. אנחנו עשינו בדיקות עומק כדי להבין מה הפערים שלנו ואנחנו יודעים שהפער שלנו במזרח, בלי לנגוע בכל המוכשר, בכמה הנחות עבודה, אנחנו מגיעים למחסור של 1,700 כיתות.

אנחנו היום נמצאים בתהליך מאד מאד מואץ של תכנון מוסדות חינוך. אנחנו משקיעים בסביבות 80 מיליון שקלים בשנה שכירויות במזרח העיר. אנחנו מתקשים למצוא מבנים מתאימים לשכור אותן, בדרך כלל - - -

למה אתם לא בונים?

אז אנחנו נערכים לבנייה. הבעיה שלנו זה מחסור בקרקעות. גם קרקעות שנמצאות אצל הווקף. יש לנו קרקעות שאנחנו מקבלים מהווקף לבנייה - - -

למה לא בונים? למה שוכרים בתי ספר?

כי בית ספר לוקח לתכנן ולבנות שלוש שנים, בהנחה שיש לך קרקע. אנחנו לא רוצים אפילו לחכות את השלוש שנים האלה ואנחנו במאמצים אדירים לשכור מבנים כל הזמן ואנחנו משקיעים היום סדר גודל של 80 מיליון שקלים בשכירויות, שאנחנו יודעים - - -

ב-50 השנים האחרונות כמה בתי ספר במזרח העיר?

אבל זה לא הדיון.

אני יכול להגיד לך - - -

רק הוא נמשך. אני מכיר את הבעיה. לא כדאי לא להיכנס לשם.

אני מוכן להתמודד איתך בכל רמה בעניין הזה.

לא, לא כדאי.

אני אומר לך, מאחר שאני מופקד על התחום הזה היום, אנחנו נמצאים כיום עם 1,000 כיתות בקנה, מתוכננות ומקודמות. יש לי בית ספר שאני רוצה להתחיל לבנות אותו ולא נותנים לי בג'בל מוכבר. פשוט לא נותנים לי להתחיל לבנות אותו. בית ספר של 24 ועוד אגף שאני משלים שם של עוד 12 כיתות, לא נותנים לי להתחיל לבנות אותו בג'בל מוכבר. אני אשמח אם תהיה עזרה בעניין הזה.

אנחנו נערכים לבנייה מאד מאסיבית. יש לנו הבנות והסכמים עם משרד החינוך.

דווקא בג'בל מוכבר?

אדוני שאל שאלה ואני רוצה לענות, כי אני חושב שזה מאד חשוב.

יש לך השגה? אתה רוצה לומר?

יש לנו היום הבנה מאד ברורה עם משרד החינוך, שכל בית ספר שאנחנו נבשיל את התכנון שלו במזרח העיר, לא תהיה בעיה תקציבית. אנחנו מתקדמים שם בקצב מאד מהיר ו - - -

כן, אבל זה נותן מענה לחינוך המיוחד?

וכמה בתי ספר בניתם ב-50 שנה?

די, זה לא רלבנטי, שנייה. אני לא נכנסת לשיח הזה.

תענה לי, כמה? ב-50 שנה.

חבר הכנסת עיסאווי פריג', אתה מסיט אותנו מהדיון.

אז זהו. כמה?

לא, שנייה. גם אם ייבנה שם בית ספר, אני שואלת באופן אמיתי ותיכף רחלי תשיב. יש שם פוטנציאל לבית ספר לחינוך מיוחד באיזה שהיא קונסטלציה, שיוכל לתת מענה לכמה שיותר ילדים מתוך ה-3,000 שמוסעים?

כמו שגברתי אמרה, הפרישה של מערך בתי הספר לחינוך מיוחד היא סוגיה בפני עצמה, כי שוב, הטווח של הלקויות שצריכים לתת מענה הוא רחב. יש בעיריית ירושלים ממונה על חינוך מיוחד.

שאלה אחרונה לפני שאתה ממשיך, אני חייב את השאלה.

אנחנו בבניה של תכנית של הקמה של מוסדות חינוך גם לחינוך המיוחד, תוך התחשבות בפרישה שלהם בשכונות. לאור כל הקשיים ששמענו, יש לנו רצון מאד מאד גדול להיכנס ולהסיע כמה שפחות. במ"פ שועפט, במחנה הפליטים שועפאט - - -

ההצעות הן הוצאה מטורפת.

אנחנו לא מצליחים לגבש חטיבות קרקע שיכולות להקים מבנה של בית ספר - - -

אבל לבית ספר - - -

סליחה, לא. אני אתן לך להתייחס.

ואין לנו ברירה אלא לבנות בחוץ. בשופעט עצמה - - -

אל תיכנס לשם.

בשועפט עצמה - - -

אתה נכנס לסוגיה שתהיה בעיה. אתה תפסיד בה.

אוקיי.

בוא נתמקד ב - - -

למה? הוא אומר לך מה המצב בשועפאט.

אם רוצים להפקיע קרקע מפקיעים מאות דונמים. נו.

אוקיי, אוקיי.

נו, לא ניכנס.

רגע, אתם עושים פוליטיקה על הגב של הילדים עכשיו?

לא, אז לכן אני אומר, אני לא רוצה להיכנס לזה. אני אמרתי - - -

בגלל זה אני לא רוצה להיכנס לסוגיה הזו.

יופי, אז אל תיכנס.

יש לי שאלה אחרונה לשמעון ולאוראל.

שאלה אחרונה. לפרוטוקול – אחרונה.

לא לפרוטוקול, אני רוצה תשובה אפילו בכתב. כמה סך הכל הסעות בחינוך לצרכים מיוחדים ב-7,000 תלמידים אלה – כמה סך הכל הסעות יומיות עיריית ירושלים מבצעת.

כשאתה אומר "הסעות יומיות" – למה אתה מתכוון בדיוק, בכדי שאני אוכל לענות לך.

אמרת יש לי 7,000 - - -

7,000 מוסעים.

מוסעים. שאלתי כמה הסעות יש, לא ילדים.

אז אנחנו מבצעים בסך הכל כ-1,200 מסלולים בוקר.

1,200 הסעות.

לא, לא, לא, רק שנייה. בבוקר כולם מגיעים באותה שעה לבית הספר. הפיזור הוא מפוצל ולכן אחר הצהריים אנחנו מפעילים יותר מסלולים מאשר בבוקר.

כמה?

כמה מסלולים יש לנו אחר הצהריים?

1,700-1,800.

יש לנו כ-1,700 מסלולים אחר הצהריים. בסך הכל אנחנו מפעילים כ-3,000 מסלולים ביום.

רגע, אבל אתה מבלבל. שנייה רגע. אה, אתה בודק כמה יש בכל הסעה?

בדיוק. אז ממוצע ההסעה שלך בבוקר 5.8 תלמידים ואתה אמרת לי שממוצע ההסעה שלך 8 תלמידים. אחד.

החישוב שלך הוא לא נכון.

שנייה, שנייה. אני לוקח מפיך.

אתה לא יכול לעשות, זה לא חישוב נכון.

7,000 חלקי 1,800 - - -

אבל אדוני - - -

יש מוניות שנוסעות עם ילד אחד, יש רכבים עם שמונה.

הממוצע הוא 3.8 לעומת הממוצע שאמרת 8.

הקצוות הם מאד גדולים, הקצוות.

זה אומר דרשני. זה נתונים שלכם.

עם מספרים אפשר לשחק כמו שאתה רוצה - - -

למה? אוראל, אתה אמרת. אמרת יש לי 8 ילדים ממוצע בהסעה. על פי הנתונים שאמרת - - -

אדוני - - -

מצאת שהמצב יותר טוב, אז תגיד - - - אותם ונברר.

לא, אני אגיע לך למה אני מגיע. למסקנה.

למה אתה מגיע? אז תגיד לי מסקנה כדי שנאפשר לאחרים לדבר, עיסוואי.

יפה.

בינתיים זה רק דיון שלך.

אני מעלה את הסוגיה.

העלית, יופי, אז תיתן לשמוע גם את האנשים.

המסקנה שלי, אתה יודע מה? ממוצע התלמידים בהסעה למזרח ירושלים הוא גבוה ויש פער ענק בין ממוצע התלמידים במזרח ירושלים לעומת מערב ירושלים. זו המסקנה.

יש לך טעות - - -

אוי, נו באמת, איזו מסקנה? זו מסקנה של פיקוח, זו לא מסקנה של דיון שמתבצע פה.

אדוני לא מנתח את המספרים נכון.

לא?

אני אסביר לך למה. אנחנו במכרז האחרון פועלים - - -

טוב, אני אשתוק. זהו.

אנחנו פועלים במרכז האחרון, בשונה ממה שהיה בעבר, לפי מוסד. זאת אומרת אין רכב שמסיע למספר מוסדות, אוקיי? זה הקריטריון שלנו. רכב אוסף ילדים שהכתובת שלהם היא באותו מוסד ספציפי, וזה מכתיב לנו שוני מאד גדול בממוצע בתוך הרכבים. יש לנו מוניות, יש לנו רכבים מיוחדים בגלל מצב קשה של ילדים. יש לנו מעלונים, יש לנו מגוון של כלי רכב.

כשאתה רוצה לקבל איזה שהוא מספר שהוא ממוצע, תלוי מה אתה מכניס לתוך אותו חתך של הסעות. ולכן המספר הזה, להגיד אותו באיזו שהיא צורה גורפת וכוללת על כל ה-7,000 ילדים - - -

אתה ענית – 8. ממך לקחתי.

הוא מאד מטעה.

אוקיי, אני ברשותכם חותכת את זה, כי זה באמת לא משנה. אני אומר את זה על השולחן, גם אם היו מוסעים עשרה ילדים והם היו מוסעים בתנאים טובים ובזמן סביר, אז אני חושבת שלאף אחד פה לא הייתה בעיה. הבעיות, כפי שאנחנו העלינו אותן, נובעות מסיבות אחרות. אנחנו אחר כך גם נשמע את האבא.

אני רוצה לשמוע את רחלי אברמזון, ממשרד החינוך, אגף חינוך מיוחד, בבקשה. אחר כך קשר ואחר כך נשמע פה עדות.

תודה. אני רק אשלים. קודם כל אני רוצה לומר שבאמת לעיריית ירושלים יש תכנית בינוי ופרישה גם לגבי מזרח העיר ותלמידי החינוך המיוחד. ויחד עם זה אני רוצה לומר שהמדיניות של המשרד מכוונת לשילוב התלמידים בקהילה שלהם ככל שניתן.

אני מזמינה כאן כל כפר, כל רשות, כל מקום שחושב שיש איזו שהיא ייתכנות להקים מסגרת של חינוך מיוחד, לשבת יחד עם הפיקוח שלכם, יחד עם נציגי הרשות המקומית ולבוא איתנו בשיח משותף, כדי שאנחנו נקדם את זה. אנחנו נשמח להמעיט בהסעות תלמידי החינוך המיוחד ולהשאיר אותם בתוך הקהילה שלהם. אז בבקשה. אם יש 120 תלמידים, אני אשמח לקבל את המיפוי ולראות האם באמת אנחנו יכולים לכוון איזו שהיא מסגרת שתכיל אותם.

יש שם יותר מ-120. יש שם 3,000 - - -

לא, זה יישוב כפר עקב בתוך רמאללה. זה סיפור.

לא משנה, תשמע לי, הנה, אני אומרת לך, מעכשיו ועד לכשזה יקרה, בתקווה שזה יקרה, בסדר?

אבל לא בדקו ייתכנות. לא בדקו.

אז ביקשתי בהמלצות שיבדקו, עיסאווי. אני קיבלתי את מה שאתה אומר. אני אומרת, מתוך ה-3,000 יהיה אפשר להקים בית ספר, אבל עדיין זה ייתן מענה ל-100-120 ילדים ולא לכל ה-3,000.

גם טוב.

בואו נראה. נבדוק את זה.

אוקיי, תודה רבה רחלי. ארגון קשר, מי מציג?

בבית הספר בוואדי ג'וז - - -

סליחה. ארגון קשר, מי רוצה לדבר מטעם ארגון קשר? בבקשה. שם לפרוטוקול.

אני סארי ג'בארה, עורך דין בארגון קשר.

מטייבה, סארי?

כן.

אהלן וסהלן.

אז ככה, קודם כל אנחנו גם חייבים להודות לחברי הכנסת עיסאווי פריג' ואוסאמה סעדי, שראו לנכון להעלות את הנושא הזה על סדר היום ולוועדה שהקצתה דיון מיוחד בנושא.

אנחנו ארגון קשר, הבית למשפחות המיוחדות. אנחנו פועלים עם ולמען המשפחות שיש בהן ילד עם מוגבלות. אנחנו פועלים בפרישה ארצית. אחת מהתכניות שלנו זה תכנית שוושאיה, שהיא ייחודית בחברה הערבית והיא פועלת ב-10 יישובים. אחד מהמרכזים שלנו נמצא בירושלים, מרכז המידע, ולשם הגיעו עשרות התלונות שאנחנו העברנו וכבר מתחילת השנה אנחנו מקבלים את הפניות האלה. אנחנו העברנו את הפניות גם לעירייה, גם למשרד החינוך ולכל הגורמים הנוגעים בדבר.

המכתב הזה שנמצא על השולחן זה אחד מיני רבים שנשלחו. זו רק דוגמא, כי נשלחו אחר כך עוד מכתבים ולפני זה נשלחו גם מכתבים נוספים.

כשאתם מקבלים פניות, מה אתם עושים בעצם?

אנחנו מבררים את התלונה ושולחים.

מול מי? מול הרשות המקומית?

מול הרשות המקומית. על הנושא הזה שילדים עם מוגבלות מסיימים בית ספר בשעות מסוימות, זו טענה ראשונה שאני שומע היום. המכתב הזה כבר נשלח, כמו שאתם רואים ב-31 באוקטובר.

אוקיי, אז הנה, יש לך עוד סוגיה שצריך להתייחס אליה. משרד החינוך צריך לבדוק אותה.

ושנית, עדכון רק מהבוקר. אני לא יודע, אתם דיברתם פה על איזה שהם שיפורים. ילד שלא קיבל הסעה מתחילת השנה. אני לא יודע, בטח שזה לא קשור במחסומים ובטח לא קשור בתשתיות. מישהו שזכאי להסעה שהוא לא קיבל. רק אחרי פנייה שלנו וישיבה עם העירייה, היום בבוקר הוא קיבל הסעה. ההסעה הגיעה לאסוף אותו מהבית בשעה שמונה וחצי.

בשורה טובה לפחות שזה נפתר, אבל צריך לבדוק מה היה מקור הכשל, שאת זה אנחנו לא יודעים.

כן, צריך. אבל זה רק מצביע על הנקודה. על זה שניסו למקד את הדיון רק על בעיה של מחסומים - - -

לא, לא ניסו למקד את זה. כל אחד שומע מה שהוא רוצה כנראה. דיברנו פה בפרישה רחבה של בעיות, כולל תשתיות, כולל מספר ילדים.

אגב, רוב הבעיות שמגיעות אלי הן לא מכפר עקב. יש לי בשועפט, יש לי מבית צפפה, יש לי מאבו טור. בפעם האחרונה שבדקתי אין שם מחסום. אז כאילו באמת, זה טוב, זה בסדר, זאת טענת הגנה טובה של העירייה, אבל זה לא המצב. בסדר, אני מוכן לקבל שיש טענות אובייקטיביות, שיש זה, אבל זה לא המצב בפועל. זה אחד.

ופה הילדים לא מבקשים, אנחנו לא מבקשים טאבלט לכל ילד. זה סך הכל מישהו שמבקש להגיע לבית הספר בזמן. יושב פה לידי הורה שהילדה שלו חוזרת כל יום בחמש וחצי. היא אוכלת והולכת לישון. איפה שיעורי בית, איפה חיי חברה? יש דברים שלא מתקבלים על הדעת.

אנחנו בארגון קשר עובדים גם בחברה היהודית וגם בחברה הערבית. אז אני יודע גם מה המצב בחברה היהודית. אני מקבל תלונות גם משם, אבל ההיקפים והקושי והסוגיות שעולות שם, יש דומות אבל המון המון פערים גדולים.

ושוב, אף אחד פה לא עושה טובה לאף אחד. זו זכות שהיא מוקנית מכוח חוק, מכוח תקנות, מכוח חוזר מנכ"ל משרד החינוך ואנחנו מבקשים - - -

סארי, כמה תלונות קיבלתם בשנה האחרונה, בשנת 2016 נגיד.

בשלושה חודשים האחרונים למעלה מ-25 פניות וברור לי שרבים לא פנו אלינו.

אנחנו עכשיו נכנסים לדברים אחרים. אתה מבין? הדיון מתנהל בשני ערוצים, כאילו אין קשר בין מה שהם כתבו לבין מה שמופיע פה.

לא, אני מדבר על - - -

אבל אתה אומר שחל שיפור, סארי?

25 תלונות - - -

שיפור, זה שאם ילד היה מגיע בתשע וחצי והיום הוא מגיע בשמונה וחצי, בסדר, זה שיפור, אבל זה עדיין בעיה.

אוקיי, תודה רבה.

מתוך ה-25 תלונות, פניתם לעירייה ב-25 התלונות האלה?

טופלו באופן חלקי, לא כולן ויש כאלה שלא נפתרו.

יש לי פה עוד שתי בקשות.

יש לי דיון בשתים עשרה וחצי.

תראה אותו, הוא לקח לי את כל הדיון והוא אומר לי. אמיתי שוחט, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ואחר כך סעיד יונס ואנחנו נסכם. אמיתי, בבקשה.

אמיתי שוחט, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אז קודם כל באמת הנושא של ההסעות, אז מה שרחל דיברה עליו, הנושא של – נשמח לשלב – אני חושב שבאמת יש מקום לשלב את הילדים בקהילה, רק לעשות את זה בחינוך הכללי, לא לעשות את זה בחינוך המיוחד, לא ליצור סגרגציה כדי לקבל הסעה, אלא לדחוף לשילוב. זה גם מה שיכול לצמצם את ההסעות.

התלמידים ממזרח ירושלים בכל מקרה מוסעים. הם מדברים על מערך מאד מאד גדול שם. מה שאתה מעלה זו סוגיה אחרת, חשובה כשלעצמה.

נכון, אנחנו מגיעים עכשיו פשוט לדיון - - -

אז בואו לא נערבב.

זה חלק מהפתרון. אנחנו רואים השתדלות של העירייה. באמת יש לה כאן הרבה קשיים אובייקטיביים, ועדיין קיימות בעיות שסארי מעלה במגזר הערבי. אנחנו מכירים גם בעיות שקיימות במגזר היהודי, גם לגבי מספר תלמידים וזמני נסיעה.

בכלל, כידוע, כל בעיה שיש במדינה מועצמת בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, אז יכול להיות שלכן זה יותר במגזר הערבי. בכל מקרה יש לנו כאן בעיות כוללות בנושא של ההסעות. אין הגבלה על מספר הילדים ועל זמן הנסיעה. זאת אומרת זה תלוי ברצון הטוב ובמשאבים שיש לכל רשות. אם עכשיו - - -

הבנתי שאתם התכנסתם. יש דיונים שמתקיימים במשרד החינוך ומנסים לבנות איזה שהוא נוהל אחיד או מחייב. זה לפחות מה שאתם דיווחתם.

יש דיונים, נכון, אבל כרגע יש התנגדות של משרד החינוך להגבלה של מספר הילדים וזמן הנסיעה. אין פיקוח. זאת אומרת יש אלפי קווי הסעות בכל יום, של משרד החינוך. אין על זה פיקוח. זאת אומרת אני לא אומר שהם לא רוצים, אין להם פיקוח על זה.

אתה יודע למה אי אפשר להגביל את זמן הנסיעה. מה לעשות, אני פשוט מביאה את זה מהחיים שאני מכירה. ילד שמוסע מקריית שמונה לנהרייה או לעכו או לחיפה, שזה נשמע מטורף לגמרי וזה בעיני מטורף לגמרי, אבל יש את בית הספר שרק שם ייעודי לו. אתה תגביל את זמן הנסיעה או שאתה תגיד אוקיי, אני אכניס אותי למסגרת מתפשרת כי אין לנו מענה?

נכון, ולכן יש - - -

אז אנחנו כל הזמן נמצאים בתוך הקונפליקט של בין טובת הילד במקום של מסגרת, שבאמת נותנת לו את המענה שהוא צריך, לבין זמן הנסיעה, שאני מודה, מטורף כשלעצמו, להסיע ילד, דווקא ילד עם קשיים ועם מורכבויות והכל, להסיע אותו כל כך הרבה זמן.

נכון, ואז באמת השאלה אם אנחנו מתפשרים על הפערים האלה. דווקא בפריפריה אנחנו מתפשרים ואנחנו אומרים בואו ניתן מענה זהה גם בפריפריה. אני חושב שזאת צריכה להיות התשובה.

מה זאת אומרת אתה נותן מענה? אתה מקים בית ספר לילד?

או משלב אותו. בונה כיתה בתוך - - -

כיתה לילד?

או שיש כמה ילדים מוגבלים בתוך בית ספר רגיל, כן.

אז מה שנתתי לך זו דוגמה חיה. אני יכולה לגבות אותה בשמות.

נכון, אבל אני הצעתי לזה גם פיתרון.

אז אני אומרת, שבסוף בסוף אנחנו צריכים להחליט איפה אנחנו מתפשרים או איפה אנחנו מוכנים לספוג, כדי שהילד יקבל מענה מיטבי. האם אנחנו מוכנים לספוג את זמן הנסיעה או האם אנחנו מוכנים לספוג ולהתפשר על המסגרת החינוכית המיטבית שמתאימה לו, כולל כל הטיפולים הפרא-רפואיים. הרי אנחנו יודעים שמסגרת של חינוך מיוחד זה לא מורה כיתה. זה מערך שלם של טיפולים שניתנים לילד.

אז בואו לא ננסה לפשט את זה. הסיפור הוא מורכב. צריך להיות מאד יצירתיים בשביל לפתור אותו, אבל גם צריך להגיד את הדברים.

נכון, ואני גם כן מכיר. גרתי שנתיים וחצי בקריית שמונה. אני מכיר את האזור, מכיר ועדיין אני אומר שאנחנו מגיעים עכשיו לנושא של מדיניות שילוב ילדים. זה עדיין לא נמצא במקום האידיאלי וחבל שההתפשרות תהיה דווקא בפריפריה.

ברור. זה ברור.

בכל מקרה, עדיין - - -

אמרנו את זה, אגב, לפני שהגעת.

נכון, מצטער על האיחור, זה היה בגלל הדיון שם. ובאמת הנושא הזה של זמן הנסיעה, גם בערים באזור המרכז, שאין בעיה של בתי ספר, אין הגבלה על מספר הילדים ועל זמני הנסיעה.

אין סנכרון בין החינוך המיוחד לבין ההסעות. זאת אומרת שאם עכשיו ילד שמבחינת החינוך המיוחד זקוק להסעה, החינוך המיוחד לפי מה שהוא אומר, אגף ההסעות לא חייב לתת הסעה, זה תלוי בשיקול הדעת של אגף ההסעות וזו בעיה שחוזרת ואנחנו נתקלים בה שוב פעם ועוד פעם.

זה רק חלק מהבעיות שאנחנו מעלים כאן.

אני יודעת. אני רק אומר במשפט שלפני שנכנסת דיברו על זה שכל מערך ההיסעים בחינוך המיוחד הוא מורכב ובעייתי ומלא אתגרים ואנחנו שומעים תלונות באופן חוצה מגזרים. ואני אפתיע אותך, גם ממרכז הארץ אנחנו מקבלים פניות על משך נסיעות של שעה ושעה וחצי.

לא מפתיע.

בגלל שאגב הרבה פעמים ההורים רוצים, כדי להוביל את הילד בדיוק לאותה מסגרת שתיתן מענה שהם חושבים שהוא הנכון ביותר.

יפעת, בשתים עשרה וחצי יש לי דיון אחר. נקודות הסיכום.

אוקיי. סעיד יונס ופ"ס, ממש במשפט. מי שלא מסוגל להגיד במשפט, שיוותר. סעיד יונס, בבקשה.

שלום. סעיד יונס, מנכ"ל הפורום הארצי של ועדי ההורים הערביים. אנחנו בקשר ישיר עם ההתאחדות המקומית של ועדי ההורים במזרח ירושלים ועולות כמה סוגיות שמוסכמות על כלל הנוכחים, שיש בעיות הסעה ואיחור בהגעת התלמידים הביתה ובהגעת התלמידים לבתי הספר. לכן עולות כמה סוגיות שאנחנו חייבים להעלות.

מתוכן – שיש לצייד את הרכבים המסיעים בציוד מתאים לאוכלוסיית הילדים, למשל קשיי נשימה, אפילפסיה ואוטיסטים ותלמידים אחרים עם דפוס התנהגות קשה. תיעוד ההסעה מנקודת ההתחלה, שם הנהג, טלפון, שם הסייעת, סימון קו הנסיעה שהוא צריך לבצע ולא לבצע החלפות תוך כדי מסלול ההסעה. המלווה או המלווה יהיו מוכשרים לתת מענה בזמן בעיה, תוך כדי ההסעה, וכמובן המלווה או המלווה יהיו מאושרים על ידי הגורמים הרלבנטיים.

ארבע, אנחנו מבקשים לא לעשות תחנות החלפה לרכבים שמאלצים את הילדים לעבור לרכב אחר, שגם כן עם סכנה שהרכב האחר לא יתאים לתלמידים המוסעים עם המוגבלויות שלהם. זה יהיה רכב לגמרי אחר, עם נהג אחר, שאני לא יודע אם הוא קיבל את האישור.

הנקודה ברורה. הדברים הועלו כאן. יש לך דברים שאתה רוצה להוסיף על הדיון?

כן, כן, אני אוסיף.

לא, כי זה חשוב, כי אנחנו כבר קצרים בזמן ויש דיונים נוספים וחשוב לי רק אם יש לך דברים נוספים.

נשארו לי רק עוד שתי נקודות, ברשותך.

בבקשה.

מבוקש לא לערבב את סוגיות שונות של לקויות, למשל קשיי נשימה לא ייסעו עם אוטיסטים או עם מוגבלות אחרת. שיהיה מסומן שהקו הזה או ההסעה הזאת מיוחדת לאוטיסטים או לקשיי נשימה או לחולי אפילפסיה, כי מתרחשים דברים קשים מאד תוך כדי הנסיעה.

בעניין המודעות, העלאת המודעות. אני חושב שגם כן לחברנו בעמותת קשר לא מגיעות הרבה תלונות, מאחר שהמודעות לעניין של החינוך המיוחד וההסעות הן כולן כתובות בשפה העברית. אנחנו מבקשים ממשרד החינוך לעבוד על תרגום חוזרי ה - - -

גם במזרח ירושלים? כי זה חברות ההסעה של מזרח ירושלים.

כן, כן, גם במזרח ירושלים, גברתי. אני חושב שרק בשנה שעברה התחילו לתרגם חוזר מנכ"ל לוועדות השמה וזה תרגום חלקי ואפילו לא התאים לכלל האוכלוסייה הערבית. לא רק במזרח ירושלים, אם מתרגמים אז זה יהיה גם כן זמין לכלל האוכלוסייה הערבית כולה. לכן צריך.

זו נקודה חשובה לסיכום.

כן, כן.

בעניין ההסעות חשוב מאד לתרגם את חוזרי המנכ"ל לשפה הערבית וכל עניין החינוך המיוחד הזה אין לו מענה בשפה הערבית בחוזרי המנכ"ל של משרד החינוך.

נקודה אחרונה.

אמרת שתי נקודות. מה? פספסנו כיתה ב'? נו.

לא להושיב את הילדים במושב הקדמי. יש הסעות שמושיבים את הילדים עם לקות, עם מוגבלות, במושב - - -

זה כבר דיון בפני עצמו. ניהלנו פה דיון שלם לגבי הסעות – איפה מסיעים, איפה מותר ומה החשיבות של הסייעת המלווה – איפה היא תשב. זה דיון בפני עצמו. יש לך משהו קונקרטי לסיפור הזה?

תודה רבה לך.

תודה רבה.

אבל העלית נקודה חשובה, סוגית התרגום.

נכון, של התרגום, של הנגשת המידע. אני מסכימה לגמרי.

חשוב מאד, הנושא של הנגשת מידע.

הנה, אז בסוף הייתה לך תרומה משמעותית.

פ"ס, אתה צריך ממש למקד את הדברים שלך, בסדר? אבל לפני כן אני קובעת כי לפי סעיף 120 לתקנון, ככל שתהיה בקשה או שיעלה הצורך, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזדהים של דוברים או של קטינים, שעליהם דובר בדיון או חלקים מסוימים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול, ככל שהדבר נדרש כדי להגן על עניינם של קטינים.

בבקשה, בלי שמות.

הוא ידבר בערבית והיא תתרגם אותו.

בלי שמות.

בסדר.

יש תרגום?

מישהו צריך לתרגם אותו לפרוטוקול.

(מתרגם לעברית)

הוא מ - - - והבן שלו לומד ב - - -. הבן שלו יוצא כל יום בשעה שש וחצי בבוקר ומגיע לבית הספר בשעה תשע. בחזרה הוא יוצא בשעה שתיים וחצי. הוא מגיע הביתה בשעה חמש וחצי.

מתי הוא מסיים ללמוד?

בשתיים וחצי הוא מסיים את הלימודים.

למה הוא מתעכב שלוש שעות?

((מתרגם לעברית)

אוספים שם עוד מישהו בארבע ורבע ורק אז מתחילים חזרה הביתה. הוא מחכה ברכב יותר משעה והוא צריך לקחת תרופות, והכל כשהוא עדיין ברכב.

לא, מאכילים אותו דרך הבטן.

(מתרגם לעברית)

פניתי לעירייה. סיפרתי לו את הבעיה שלי. זה הלך יום יומיים ושוב חזר.

הילד חוזר הביתה בשעות - - -

איך זה נפתר באותם יומיים שזה כן הצליח?

(מתרגם לעברית)

ביום יומיים האלה הוא היה יוצא בשעה שתיים וחצי והיה מגיע בשלוש-שלוש וחצי הביתה. זה אחרי שהוא דיבר עם אבי.

כשהוא מגיע בשעה חמש וחצי אני לא יכול להאכיל אותו. הוא צריך לעמוד על עמודון, אז אין זמן. בקיצור אין זמן, אם הוא מגיע בחמש וחצי הביתה.

(מתרגם לעברית)

מה שהוא רוצה להגיד שכל התכנית השתבשה – באוכל, בהתנהלות, בגלל אי עמידה בזמנים קבועים. גם עניין התרופות השתבש.

בסדר, תודה. הנושא ברור.

(מתרגם לעברית)

הוא חוזר על זה שהוא פנה לעירייה. רק כשהוא ישב עם אבי הבעיה נפתרה למשך יום או יומיים.

אבי, איך הסיפור כן הצליח להיפתר ליומיים ואחר כך זה חזר על עצמו?

המציאות שאתה משחק עם הקבלנים שוטרים וגנבים. אתה רק מזיז את הראש לפה, אז כבר - - -

נו, אבל אם זה כשל של הקבלן, אז צריך לשבת לו על הראש.

ננסה למצוא פתרון יצירתי, כי יש לו בעיה שהיא רפואית. רק שישלים לי כל מיני מסמכים רפואיים, כדי שאני אוכל לאשר לו הסעה נפרדת. זה קשה - - -

אוקיי, תגיד לו את זה.

מדובר גם בהסעה ארוכה מאד - - - זה ממזרח למערב.

לא, אל תענה לי. תגיד לו רק שיארגן את המסמכים. למה זה כזה ארוך בערבית?

הוא אמר יא סאלם.

(מתרגם לעברית)

לפני יומיים התקשרו אנשים מהעירייה, מהפיקוח, אמרו לו שיש לו הרבה תלונות לעירייה, מה הבעיה המדויקת?

לא, לא, איך הוא אמר – חאלס? חאלס. תגיד לו, הוא צריך להביא מסמכים כדי שיהיה אפשר לפצל לו את ההסעה. מאד פשוט.

הוא היה צריך להגיע לכנסת בשביל להגיד את המשפט הזה?

אוקיי, אני מציעה שאחר כך מי שיכול לסייע, בין אם זה ארגון קשר, בין אם זה אתם, תתווכו את זה. אני מבקשת לסיים.

אני רק רוצה לומר לגבי המקרה הזה לאבי ולצוות. אם הצלחנו לפתור בעיה כזו למשך יומיים רק כי אנחנו משחקים שוטרים וגנבים עם חברת ההסעות, לא משנה. בעובדה זה הצליח לפרק זמן מסוים להיות פתיר, אז צריך כנראה לשבת כאן לחברות ההסעות. אין מה לעשות. זו האחריות שלנו והם צריכים לחטוף בראש כשהם לא מתנהלים כמו שצריך.

אבי אמר שיאשרו לו הסעה מיוחדת אם הוא ימציא מסמכים רפואיים.

בסדר, זה בלי שום קשר. אבל במקרים שאי אפשר לפצל הסעה וזה רק מחדל וכשל של חברת ההסעות, שיישבו להם על הראש. וגם אתה, תצא בקריאה לאוכלוסייה שלך ותגיד חברים, זה הילדים שלנו, תפסיקו עם השטיקים. גם את זה אפשר לעשות.

השאלה היא לגבי משרד החינוך, איך הוא מפקח על הסיפור הזה.

אוקיי, מי שמפקח על הסיפור הזה, האחריות, אנחנו אמרנו בתחילת הדיון, היא של הרשות המקומית. תיכף אני אתייחס לזה בהמלצות.

אפשר רק להוסיף משפט? אפשר לבקש משהו?

כן.

המקרה הזה שהציג פ"ס זה רק דוגמא. יושבים כאן המון הורים בחדר - - -

כן, אנחנו הבנו. תאמין לי שכולנו מספיק אינטליגנטיים. הבנו שיש הרבה מאד תלונות. רק בחודש האחרון קיבלת 25 תלונות - - -

אבל אני לא שמעתי את השאלה המתבקשת לעירייה – כמה הם אוכפים את זה, כמה קנסות יצאו מתחילת השנה. איזה סנקציות הם מפעילים. אני לא שמעתי את השאלה.

יש בכלל אפשרות לתת קנסות לחברת הסעות?

כן, אני יודע את זה בוודאות וגם אבי גיספאן אמר לי את זה.

ואתם נותנים? תוכלו להעביר לוועדה את מספר הקנסות שאתם נותנים? אוקיי, תודה רבה על ההערה. אנחנו בהחלט נתייחס אליה.

אני רוצה ברשותכם לסכם את הדיון. ראשית, כמו שאמרנו, כל הסיפור של הסעות בחינוך המיוחד הוא באמת סיפור מאד מורכב, מאתגר. לצערנו הרב אנחנו שומעים הרבה מאד קשיים לא רק במגזר הערבי, לא רק במזרח ירושלים, אלא בכלל.

אם אנחנו ממקדים לסוגיה של מזרח ירושלים, ששם האתגרים הם גדולים יותר ושמענו על המורכבויות שכאן, אני רוצה לפתוח ולומר בראשית הדברים שהאחריות מוטלת על הרשות המקומית, נקודה. אנחנו לא מסירים אחריות מהרשות המקומית וחשוב מאד שכן, במקומות שאתם מזהים קושי גדול יותר, תהיו יותר עם היד על הדופק, על מנת שאנחנו נמנע את כל הדברים ששמענו.

אני כן רוצה לומר, בניגוד לנימה שבה פתחתי, שכן שמענו מהרשות המקומית שיש השתדלות, גם מהבחינה של סייעות או מלוות, שהיום הן מטעם הרשות, כך שיש יותר שליטה על מידע שמגיע. הנושא של האפליקציה שתצא בפיילוט ובשנה הבאה תהיה בפרישה מלאה על מנת לעקוב באמת אחרי זמני הנסיעות. הנכונות בעצם להוציא ברכבים קטנים ופרטיים ממקומות שבהם אי אפשר להכניס רכבים גדולים ולהוציא את הילדים. זאת אומרת יש בהחלט צעדים, אבל אנחנו יודעים שאנחנו רחוקים מאיזו שהיא מציאות אופטימאלית.

אני מאד מבקשת, לגבי הקבלנים, במיוחד כשאנחנו שומעים על כל הפולישטיקים שקורים, שמענו גם ממשרד הבריאות בהקשר של מעונות יום שיקומיים. כנראה שהם גם עושים את זה בפרישה רחבה. להיות עם היד על הדופק, לעקוב כל הזמן. כל הזמן.

מה מדד - - -

שנייה, אחרי שאני אסיים מרשה לך גם להוסיף נקודות שאתה רוצה לבקש, בסדר?

אני מבקשת קודם כל לקבל כוועדה נתונים על מספר התלונות שהוגשו גם לרשות וגם לארגונים השונים, כדי שתהיה לנו איזו שהיא אינדיקציה.

אני מבקשת מהרשות לקבל את הנתונים על מספר הקנסות, כדי שנראה שיש באמת איזו שהיא הלימה בין היקף התלונות לבין הסנקציות שאתם נוקטים.

פאיז, אני מבקשת לעודד תלונות של ההורים לא סתם לשם, אלא להעלות קצת את המודעות בקרב ההורים. לעקוב, לדבר איתם, על מנת שתהיה לנו אינדיקציה שאנחנו באמת עוקבים אחרי מה שמתרחב ודרך זה יהיה אפשר לפתור את זה.

אני מבקשת לצמצם למינימום את ההמתנה ולא לאפשר המתנה של יותר מחצי שעה. חוזר מנכ"ל כתב את זה, משרד החינוך. אז אני מבקשת לקיים את זה.

לבדוק את הייתכנות להקמת מוסד לחינוך מיוחד. נכון שזה לא ייתן פתרון ל-3,000 ילדים, אבל גם אם זה ייתן פתרון ל-120, בסך הכל מכל מזרח ירושלים, חשוב להגיד את זה עיסאווי פריג', זה ייתן מענה לא רק ליישוב אחד, זה ייתן מענה למזרח ירושלים. אז גם זה יתקבל בברכה.

הנושא של הנגשת המידע. חוזר מנכ"ל שנוגע להסעות – שיתורגם לשפה הערבית ובכלל שהמידע הרלבנטי יונגש לאוכלוסייה הזו, כדי שגם הם יידעו מה צריך לקרות וגם הם יוכלו להיות יותר מודעים למה שצריך.

אם אפשר להשחיל משפט בעניין הזה.

כהמלצה?

כן. אביבית ברקאי-אהרונוף, עורכת דין מארגון בזכות. יש חוזר מנכ"ל כללי שנוגע להסעות, שיש שם כמה סעיפים בודדים, ספורים, שמתייחסים לחינוך המיוחד. העיקר חסר מן הספר. כל העניינים שדובר עליהם קודם, אין עליהם מענים בחוזר מנכ"ל. משום כך בעצם ביקשנו ממשרד החינוך שיישב ויכתוב תקנות מכוח חוק הסעה בטיחותית, וייתן את כל המענים. אם חוזר מנכ"ל יתורגם לערבית – לא ייצא דבר, כי אין בו כמעט דבר.

אנחנו כותבים חוזר חדש. יש כבר חוזר חדש.

לא, בסדר, אני רק חייבת להעיר בעניין הזה.

אוקיי, אז ייכתב חוזר חדש עם התייחסות קצת יותר רחבה לנושא של החינוך המיוחד. זה גם נמסר לנו במסמכים שקיבלנו לקראת הדיון.

מה שאנחנו מבקשים זה שכל מידע, בין אם חדש ובין אם ישן בנוגע לחינוך מיוחד, או בכלל, כשאנחנו מדברים על אוכלוסייה ערבית, מזרח ירושלים, שיהיה מונגש להם בשפה, כדי שהם באמת יוכלו לעקוב.

יש לך משהו נוסף?

חברים, עיריית ירושלים, משרד החינוך, מזרח ירושלים – כולנו יודעים את הייחודיות של הנושא ו-50 שנה אני גרתי שם, קרוב ל-15 שנה כסטודנט באוניברסיטה העברית ואני רואה איך הדברים מתנהלים.

צריך להגיד את האמת בפנים. להגיד את זה. אני שאלתי את השאלה הזו כי אני רוצה מדד הצלחה לביצוע שלכם, בכדי לא להביך אתכם ושלא תביכו אותנו.

מדד ההצלחה צריך שנקבע אותו עכשיו – מה מדד ההצלחה. פחות תלונות? יותר בתי ספר לחינוך מיוחד? מה? מה? תנו לנו מדד הצלחה שבעוד כמה חודשים נבוא אליכם – הצלחתם. זה הכל.

מדד ההצלחה מבחינתי זה מספר התלונות. זה לא סותר את זה שאנחנו מקדמים בינוי של מוסדות וכן הלאה. מדד ההצלחה, כי אנחנו צריכים הצלחה מחר.

נכון. זה שיהיו פחות הורים לא מרוצים.

מדד ההצלחה שלי זה מספר התלונות ולפתור בפועל בעיות ספציפיות שיגיעו אלינו בצורה מסודרת. אני לא חושב שיש פה איזה שהן תלונות שהגיעו אלינו ולא טיפלנו בהן.

נעשה מעקב.

בשביל זה ביקשתי את מספר התלונות עכשיו וביקשתי את מספר הסנקציות שנקטתם, לא רק מכם, אלא גם מהארגונים השונים, כדי שאנחנו בפרספקטיבה של זמן נוכל לראות; וכולל זה שאנחנו נעודד את ההורים כן לדבר וכן להתלונן ואז בפרספקטיבה של זמן נוכל לראות אם התופעה מצטמצמת.

אנחנו נעקוב אחרי זה, אני מבטיח לך.

רק שניקח בחשבון שהעידוד הזה עכשיו יכול לתת לנו איזו שהיא סטייה לא מוסברת בתוך התלונות.

כן, כן.

אבל המבחן שלי באמת זה לפתור את הבעיות האמיתיות שישנן בשטח.

מאה אחוז, המון תודה לכולם.

אז בשביל ההצלחה, קודם כל, אני אב לילדים נכים - - -

לא, אבל אנחנו לא פותחים את הדיון מחדש.

לא, לא, לא דיון. אנחנו כולנו פה לטובת הילדים ואני אב לילדים נכים במזרח ירושלים ונציג הנכים במזרח ירושלים וראש ועד התייחדות בירושלים.

לא, אבל אתה מנהל לי את הדיון והפרוטוקול כבר נסגר.

רק בשבילם, כל מה שאנחנו מבקשים זה לגבי המלוות שהבאתם השנה. אין להן הדרכה. יש לך ילדים עם אפילפסיה, יש ויש. תעשו להן הדרכה.

יש מלוות רפואיות.

הן בלי הדרכה. הן לא יודעות מה לעשות ברגע שיש משהו.

סייעות רפואיות הרי מתלוות לילדים חולים, נכון? אז מה? אז אני לא מבינה את הדרישה.

ושנית, לשתף את ההורים.

הישיבה ננעלה בשעה 12:45.