כנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 192

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שלישי, י"א בחשון התשע"ח (31 באוקטובר 2017), שעה 10:20

תעסוקת נשים ערביות בדואיות בנגב: מבט ביקורתי

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

עמיר פרץ

סעיד אלחרומי

יוסף ג'בארין

מסעוד גנאים

חנין זועבי

דב חנין

אחמד טיבי

מיכל רוזין

נילי בן טובים - כלכלנית במועצה הלאומית לכלכלה, משרד ראש הממשלה

שרונה בלוך - ממונה אזורית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

שמעון דוד - מנהל מחלקת פיקוח ואוכלוסיות מיוחדות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

רונית גרבנגי - המכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

רינה מזרחי - המכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

חגי פורגס - מנהל תחום מטה אגף מעונות יום ומשפחתונים, משרד העבודה והרווחה

הדר וינטר גולן - ענף אסטרטגיה, משרד הכלכלה

ביאן ותד - רפרנטית תעסוקה באגף תקציבים, משרד האוצר

בני צרפתי - מרכז בכיר תכנון ובקרה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

עאמר רשרש - ראש מנהל הגליל והנגב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עמיחי לוי - ממונה תח"צ מחוז דרום, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

יותם שדה - אגף בכיר לתכנון מדיניות, משרד הפנים

ג'נט זהר שלום - נציבה אזורית, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה

ארן זינר - מרכז בכיר בתחום תקצוב חברה קהילה ומכינות, המועצה להשכלה גבוהה

סוזן חסן - ראש תחום תעסוקת חברה ערבית ותכניות קידום, ג'וינט ישראל

לוריא דלה - רכזת לובי ותקשורת, פורום דו קיום בנגב

גלילה אלקרינאוי - מנהלת ליווי ופיתוח עסקי, מעוף

אמל אלנסאסרה - מנהלת, עמותת סדרה לקידום האישה והמשפחה בחברה הערבית הבדואית בנגב

חנה ליה דגני - חברה, נשים למען נשים

קרן גרינבלט - מנכ"לית, שותפות קואליצית ארגוני נשים לצדק תעסוקתי

הגר לוי-קדמי - מתמחה, שותפות קואליצית ארגוני נשים לצדק תעסוקתי

מונא אלחבנין - מנכ"ל, ארגוני נשים במגזר הבדואי

נעמי רגב - צוות ירושלים וועדות הכנסת, נשים עושות שלום

נחמה הרייט הילמן - פעילה, נשים עושות שלום

מרגלית הקלבאום - נשים עושות שלום

נחמה הגואל הילמן - נשים עושות שלום

שמוליק דוד - יועץ, שת"יל

רינה מזרחי - רכזת לשכה, מוזמנים נוספים

רונית גרבנגי - רכזת, מוזמנים נוספים

ד"ר יעלה רענן - חברה תנות הפריפריות, מוזמנים נוספים

אלטורי נאדדה - מרכז אג'יק, המרכז הערבי-יהודי לשוויון, העצמה ושיתוף

מיכל שני - מרכז אג'יק, המרכז הערבי-יהודי לשוויון, העצמה ושיתוף

ורוניקה ויגדורצ'יק - מרכז אג'יק, המרכז הערבי-יהודי לשוויון, העצמה ושיתוף

אורית וינוגרד - מרכז אג'יק, המרכז הערבי-יהודי לשוויון, העצמה ושיתוף

גדיר האני - מחלקה לפיתוח כלכלי אג'יק מכון הנגב/פרויקט ואדי עתיר

עטייה אליאוסם - יו"ר מועצה אזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב

עיסא ג'בר - ראש מועצת אבו גוש

ענת טהון אשכנזי - מנכלי"ית, איתך מערי, משפטניות למען צדק חברתי

ראאד אבו אלקיעין - יו"ר ועד אום אלחיראן

ישי מנוחין - מזון

נש באמארה - מורה, באר שבע

אברהם אנפלפין - עו"ד פרטי

חסאן אבו וודר - עדות

סלימאן אדואפלה - מוזמן/ת

תמי סלע

דלית אזולאי

הדס לוי, חבר תרגומים

תעסוקת נשים בנגב

אני רוצה לברך את כל אלה שהצטרפו ויצטרפו תוך כדי הדיון, לברך את שני חברי הכנסת שנמצאים איתנו: חבר הכנסת סעיד אלחרומי וחבר כנסת יוסף ג'בארין וכמובן את האורחים והאורחות שהגיעו מהנגב במיוחד ליום המיוחד של הנגב בכנסת. אני רוצה לברך את חבר הכנסת טאלב אבוהרר שבגלל שהוא העמיס על הכנסת הנגב יש לו הרבה צרכים, ולכן ביום המיוחד הזה שיזם אותו חבר הכנסת טאלב אבוהרר מתקיימים כשבע ועדות שכולן עוסקות בנושאים שקשורים לנגב ועל כן הוא כהרגלנו חברי הכנסת בימים המיוחדים שאנחנו יוזמים אנחנו מתרוצצים בין ועדה לוועדה ואני מברכת על זה שגם בן הנגב, חבר הכנסת סעיד אלחרומי, יברך ויפתח את הדיון אחר כך בשמנו.

אני רוצה רק להגיד לפני שאנחנו עוברים ועוברות לדיון שכבר הנושא של הנגב ובמיוחד הנשים בנגב עלו כמה וכמה פעמים בקדנציה הזו בדיונים שיזמתי בוועדה לקידום מעמד האישה. היו דיונים על הנשים שעברו את הטראומה של לאבד את הבית ושהבתים שלהן נהרסו. היה דיון גם על הנושא של התעסוקה. היה דיון על שירותי הרווחה לנשים ערביות בנגב וגם במיוחד על נשים ערביות בדואיות שגרות בכפרים הלא מוכרים. אנחנו גם סיירנו בנגב, הוועדה סיירה, הסיור הראשון בעצם של הקדנציה הזו של הכנסת ה-20 נעשה בנגב כדי להביט מקרוב על המצב של הנשים הערביות הבדואיות.

אני חייבת להגיד שהאישה הערבייה הבדואית בנגב עברה כברת דרך בעשור האחרון. חלו הרבה שינויים ובחיים של הנשים התקדמנו הרבה ובעיקר בגלל הנחישות והעקשנות של הנשים כן לתרום להתפתחות עצמית שלהן וגם לתרום לחברה שלהן שעוברת הרבה טלטלות וסובלת מהרבה בעיות. האישה הערבייה בנגב, אני חייבת להגיד שהיא נאבקת בכמה וכמה מעגלי דיכוי ואפליה. המעגל העיקרי שהיא מנסה גם לצאת ממנו זה מעגל האפליה בהיותה חלק מהאוכלוסייה הערבית וכבר נכתבו ספרים, היו החלטות ממשלה שהתוודו על האפליה נגד האוכלוסייה באופן כללי והנגב הוא חלק ממנה.

הבעיה של לחיות בכפרים בלתי מוכרים, דבר שהוא מאוד ייחודי לחברה ולממשלת ישראל, שיתקיימו כפרים בלתי מוכרים בתוך מדינה מסוימת. זאת תופעה מאוד מעוררת חלחלה כאשר נכנסים לתכנים שלה. אבל אישה שחיה בכפר לא מוכר הבעיות שלה הם פי עשר על פי הערכתי מכל אישה אחרת במדינת ישראל ואפילו משאר הנשים הערביות. שירותים בסיסיים לא קיימים, חשמל ומים לא קיימים, רחובות, תחבורה ציבורית, שירותי בריאות. ולמרות הכל, האישה הערבייה הבדואית בנגב הצליחה בכפרים הלא מוכרים גם ללכת ללמוד וגם להתפתח וגם אולי להשתתף בשוק העבודה.

מעגל אחר שאי אפשר להזניח אותו זה שהנשים הבדואיות נמצאות בפריפריה גם חברתית, גם גיאוגרפית וגם כלכלית במדינת ישראל. ועל כל המעגלים האלה האישה עומדת מול, גם מול חברה פטריארכלית מסורתית ונאבקת כדי להתפתח, כדי להתקדם וכדי להיות חלק מהמאבק של הציבור עצמו.

היום אנחנו נעבור על הנושא ועל המאמצים שהושקעו בעניין תעסוקת נשים ומתן תשובות לצרכים של מקומות עבודה לנשים הערביות בנגב. אנחנו נשמע דיווחים אבל קודם אני מעבירה את זכות הדיבור לפתוח את היום הזה לחבר הכנסת סעיד אלחרומי שאני מברכת על זה, זאת פעם ראשונה שאתה משתתף בדיון אצלי בוועדה. אתה גם חבר כנסת חדש אבל פעיל, לא חדש בכלל בזירה, ואני מברכת אותך. בבקשה אדוני.

תודה, כבוד היושב ראש, עאידה, יקירתי. תודה שהסכמת לקיים את הדיון החשוב הזה בעיני ובעיניי ידידי, טאלב אבוהרר, יוזם היום הזה, יום הנגב. זה לא מובן מאליו לקיים שבע ועדות, חלק מהן במקביל עכשיו. חלק מחברינו, חברי הכנסת, גם נמצאים בוועדות אחרות שמתקיימות עכשיו במקביל.

נושא תעסוקת הנשים הוא נושא מאוד מאוד חשוב ואני חושב שגם יוזם היום, חבר הכנסת טאלב אבוהרר, כשהתעקש וכמובן שעאידה מיידית נרתמה למשימה בכדי להציף את הסוגייה, בכדי לשים אותה על סדר היום הציבורי של סוגייה מאוד כאובה במגזר הערבי בנגב, במגזר הבדואי.

חברות וחברים, חברי הכנסת שנמצאים איתנו כאן, אני מאוד מעריך את זה שאתם משתתפים בדיון הזה ונמצאים איתנו ונרתמים למשימה. לארגונים, לגופים ולעמותות שעוסקים במלאכה, גם נציגי משרדי הממשלה השונים שהגיעו בכדי להשמיע ולשמוע את הסוגייה באופן הכי מפורט. כפי שהזכירה חברתי עאידה, יושבת ראש הוועדה, יש תכניות ממשלה ויש, אני מקווה, רצון בכדי לסגור את הפערים, בכדי לטפל בסוגייה, אבל בפועל כשאנחנו נכנסים לעומק הסוגייה ולעומק הבעיה אנחנו מגלים מצב שונה לחלוטין מהתמונה שמצטיירת לצערי הרב.

האישה הבדואית והאישה הערבית בנגב, לא יהיה פיתוח של הנגב בלי לעזור לה ולצאת ביחד איתה ממעגל העוני, מעגל האבטלה וממעגל המצוקה שבה היא נמצאת. אנחנו לא יכולים לקדם את הנגב, לא יכולים לקדם את החברה הבדואית והחברה בכלל בנגב, ערבים ויהודים, לא נגיע לשום מקום אם חלק נכבד מאוד מתושבי הנגב, וכאן אני מתכוון לאישה הבדואית, האישה הערבית בנגב, נמצאת במצב שבו היא נמצאת היום.

אנחנו מדברים ואני כאן אציף סוגיות מאוד כאובות. כואב מאוד שאנחנו נדבר על נושאים כאלה. אנחנו מדברים על אישה בדואית שיוצאת בארבע לפנות בוקר לעבוד בחקלאות תמורת 120 ₪ ליום. אנחנו מדברים על אישה בדואית שמשאירה את ילדיה הקטנים שאמורים ללכת לבית הספר, היא אמורה להכין אותם לבית הספר בשעות הבוקר ובגלל המצב הנוראי שבו היא נמצאת היא יוצאת למקומות כאלה. אנחנו מדברים על אמהות חד הוריות שמגיעות ללשכות התעסוקה ומקבלות קצבה מועטה, זעומה של 2000 ומשהו ₪ ונשלחות למקומות עבודה.

הגדיל אחד מהמעסיקים לבקש מאם חד הורית מכפר לא מוכר בנגב להגיע למקום העבודה בחמש וחצי בבוקר. אני שואל את עצמי ושואל אתכם, מתי היא תצא מהבית אם היא צריכה להגיע בחמש וחצי בבוקר. וכשחזרה ללשכת התעסוקה נאמר לה במפורשות "את מסרבת לעבוד" ונשללה ממנה הקצבה. ולכן חובתנו כאן, עאידה, וחבריי חברי הכנסת נהיה הקול של האישה המסכנה הזאת. אין לה כסף ללכת לעורך דין, אין לה כסף בכדי לערער על ההחלטה האומללה והקשה של פקיד לשכת התעסוקה. הנשים בכפרים הלא מוכרים זאת סוגייה מאוד מאוד כאובה. יש נשים שעמלו שנים וחסכו בכדי לבנות בית, בית פשוט, של 30-40 אלף ₪, בבת אחת בא הדחפור והורס את הבית הזה. לאן היא הולכת עם הילדים שלה, עם כל המצוקות שלה, היא נמצאת בשום מקום.

ולכן, חברות וחברים, זאת אוכלוסייה מאוד חלשה ואנחנו כאן בכדי לעמוד לצדה. אנחנו כאן בכדי להרים קול זעקה בכל מקום בכדי להתגבר על המצוקות שלה. חשוב מאוד, אנחנו נשמע את כולם היום אני מקווה בזמן שיש לנו, אבל אנחנו אני וחבריי חברי הכנסת, כמובן בהובלת עאידה ועאידה עושה עבודה מצויינת בתחום הזה, אנחנו מקווים לקדם את זה ולו במועט במקומות שצריך לקדם. למשל, ובזה אני מסיים, לא ייתכן ששולחים אישה לעבודה מלשכת התעסוקה, אמא לילדים בכיתה ב', ג' ו-ד' לפני 7:30-8:00 בבוקר. וזאת הצעת החלטה שתהיה - - -

במיוחד כאשר אין תשתית של טיפול בילדים, כשהמדינה לא עושה את המוטל עליה.

בדיוק שלשכות התעסוקה, ואם צריך לשבת עם המעסיקים, לשבת עם בעלי מפעלים במקום אנחנו כן ניזום את זה כוועדת מעמד האישה ונגיע לשם. חשוב מאוד שתעסוקת הנשים הללו תהיה בשעות נורמליות בין 7:30 עד 14:00-14:30 בכדי שתכין את הילדים לבית הספר ותקבל אותם בחזרה מבית הספר. אני אסתפק בזה ומאחל לכולנו דיון פורה ומוצלח. תודה.

תודה רבה. תודה על ההצטרפות גם חבר הכנסת מחמוד גנאים וחברת הכנסת חנין זועבי. אני רוצה, אם מקובל על חברי הכנסת, לחכות עד שנשמע דו"ח מאוד מעניין ומפורט שהכינו לנו הפורום. אז אני מזמינה את לוריא דלא מפורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי, רכזת לובי ותקשורת, להציג את הדו"ח שלך.

אני לוריא מהפורום דו קיום. בוקר טוב לכולכם, לכולכן, תודה לך עאידה, תודה לכם חברי הכנסת. אחרי ההקדמה של חברת הכנסת עאידה וסעיד אלחרומי אז אין צורך עוד בלהבהיר. אני אתחיל בדו"ח שיש בידכם שמדבר על תעסוקת נשים ו- - - בכל מיני תחקירים ועכשיו אני מציגה לכם את העיקר של הדברים שהם בדו"ח.

נתחיל מהמצגת המוכנה שמדברת על ועדת אקשטיין שהיא בשנת 2010. הוועדה שבחנה את שוק העבודה הישראלי, הוועדה המליצה להעלות את שיעור ההשתתפות בתעסוקה. כמו שאתם רואים, היא קבעה לה יעד להעלות את ההשתתפות של הנשים הבדואית מ-23% עד ל-41%. היעד שלנו זה עד 2020 ולגברים זה מ-74.1% עד 78%. הוועדה המליצה על מדיניות תעסוקה אקטיבית שזה אומר שהמטרה היא להעלות את ההשתתפות בשוק התעסוקה ועוד תשתיות תומכות תעסוקה שהן עוזרות לנשים שרוצות לצאת ולעבוד זה כמו שאמרנו תחבורה ציבורית וגני ילדים שהם מתגברים את התעסוקה. זה אומר שברגע שההורים יוצאים לעבוד אז יש איפה לשים את הילדים ויש מי שלוקח אחריות עליהם.

אחוז התעסוקה עלה בפחות מ-1% במשך חמש שנים אז לא מגיעים ליעד, בטח.

כדאי גם להגיד שהיעד הזה של 41% זה היה היעד הקודם של תכנית החומש הקודמת. כלומר מה שנקבע לתכנית החומש הקודמת הוארך לעוד חמש שנים.

השאלה הנשאלת לוועדה עצמה היא שהיום זה 24%, 2020 זה עוד שנתיים, אז לא הגענו ליעד אז איך אפשר להביא את זה - - -

לא התקדמנו, לא רק שלא הגענו ליעד, אפילו לא התקדמנו פחות מ-1% - - -

נכון. אז אחד הדברים שהתמקדנו בהם זה תכנית החומש לחברה הבדואית הישנה שזה מ-2012 עד 2016 שזו גם תכנית שאימצה את העקרונות של התעסוקה החדשה. יש את תכנית אריין שהוא המרכזי הכוונה, תכנית אשבל שהיא נמצאת במכללות, הכשרה להנדסאים וסיוע ל - - - קידום בניית מעונות ומסגרות לגיל הרך, פיתוח אזורי תעשייה. כל התכנית הזאת היא גם הייתה ב-2012 עד 2016. את התקציבים שיש בתכנית הזאת, הכוונה ראיין, לקחו חלק, אפשר להגיד שזה נכבד, 75.64 מיליון, אשבל 63.81 מיליון, מעונות יום זה 24 מיליון. סך הכל של כל הדברים זה 274.95 מיליון ₪ התקציב של תכנית החומש.

אלה סכומים של ניצול או מה שהוקדש בתילת התכנית?

מה שהוקדש. ניצול זו אחת השאלות שאנחנו רוצים שמשרדי הממשלה ישיבו עליה של מה ניצלתם מתוך זה - - -

כי זה היה בדו"ח מבקר המדינה, אי ניצול תקציב.

כן, אנחנו יודעים שיש אי ניצול אבל צריך לדעת כמה.

מה באמת נוצל ומה באמת היתרה מזה ואיפה זה עומד עכשיו. תכנית לחברה הערבית 922 שהיא תכנית שכוללת את כל החברה הערבית שרצתה לקדם כלכלית את החברה הערבית. יש את עקרון הקצאה שוויוני, שולחן עגול בדגש על פיתוח כלכלי. כל התכנית הזאת שיצאה בינואר 2017 רצתה לקדם מבחינה כלכלית את החברה הערבית. רואים פה את תכנית החומש השנייה שהיא מ-2017 עד 2021 ורואים פה את כל התקציבים של כל מיני מרכזים שרוצים לקדם, רואים כל מיני מספרים של התקציב עצמו. ואז תכנית החומש לבדואים שנשאלת השאלה אם מצדיק את עצמו להמשיך בתכנית חומש שנייה האם זה דיי למשאבים ומבקר המדינה אומר שהאם נחוצה תכנית אסטרטגית מהודקת שפועלת ארוכת טווח.

אז זו התכנית השנייה שאנחנו מחכים לתוצאות שלה עד שנגיע ל-2021 ורואים את ההבדל בין הנשים הבדואיות לפני דור ה-2000 ואחרי דור ה-2000. לפני דור ה-2000 האחוז הגדול זה בהשכלה יסודית, הן פחות מועסקות, פחות נותנים להן את הזכויות לגבי הפנסיה, לגבי כל הזכויות שמגיעות להן. ואחרי דור ה-2000 אנחנו רואים שהנשים כבר יותר בתוך ההשכלה האקדמית ו- - - התעסוקה אבל יש את ההתלבטות הזאת אם להיות מורה או משהו שכולם עובדים בו או לצאת לשוק החיצוני וזה בעצם עיקרון הדו"ח. יש לכם ביד את הדו"ח המפורט שמפרט על כל התכנית ועל כל המצב שעשינו. ובהמשך אתם רואים את השאלות שאנחנו שואלים שאנחנו רוצים שמשרדי הממשלה יתנו לנו את התשובות עליהם. אז אני לא אעבור על כל השאלות ספציפית אחת אחת אבל אתם יכולים לראות את השאלות העיקריות שאנחנו רוצים שיענו את התשובות. תודה רבה.

תודה. אני חייבת להגיד שהדו"ח שהגשתם הוא דו"ח מאוד מפורט, הוא גם יהיה באתר הוועדה לכל מי שירצה לראות אותו, לעיין בו, ללמוד אותו. אני חושבת שהדו"ח ראוי מאוד, אני מודה לך, לוריא, ואני מודה גם לפורום.

אני רוצה לתת לחבר הכנסת יוסף ג'בארין ומעכשיו נלך חבר כנסת, אורח. בבקשה.

אני רוצה להצטרף לברכות על קיום הדיון החשוב הזה ובעיקר גם כדי שנוכל לעקוב אחרי היקף היישום של התכניות, רמת הניצול של התקציבים המוקצים ואני מקווה שיהיו כאן נציגי משרדי הממשלה שיוכלו בהחלט להתייחס לנושאים הללו. אני בהחלט מסכים עם התיאור של יושבת ראש הוועדה לגבי האפליה לא הכפולה אבל אולי המשולשת של הנשים הערביות בנגב. גם בחברה הערבית שסובלת מאפליה ברמה הלאומית, גם בפריפריה אולי הכי רחוקה וגם אולי הדרה בתוך החברה עצמה. ואין ספק שכדי שיהיו תוצאות משמעותיות במאמצים שלנו המאמץ צריך להיות מאמץ מקיף וכולל שגם יתייחס לסוגיות של חינוך וגם יתייחס לסוגיות של מעונות יום, וגם יתייחס לסוגיות של תחבורה ציבורית וגם יתייחס לסוגיות של השכלה גבוהה וגם לסוגיות של יצירת מקומות עבודה.

בלי המבט הכולל הזה אנחנו לדעתי נשאר תקועים כפי שלצערי זה קורה בהרבה תחומים אחרים ולכן אני מקווה שנוכל לשמוע נציגי ממשלה מהמשרדים השונים. אני רוצה להדגיש שהמספרים שבדיוק שמענו כעת בתכניות השונות אלה מספרים שלא יעשו את השינוי. אני מדבר על מספרי התקציבים. אני רוצה להפנות אתכם לדו"ח של בנק ישראל ושל אוניברסיטת תל אביב מלפני כמה שנים שמדבר על כך שכדי באמת להשיג תוצאה אנחנו צריכים לדבר על מיליארדים. לא על עשרות מיליונים ואולי 200 מיליון. זה פשוט לא ישיג את התוצאה. הדו"ח של בנק ישראל מדבר על השקעה של כ-8 מיליארד ₪ לתקופה של חמש שנים ושנרגיש את התוצאות. וההשקעה הזאת צריכה להיות כוללת, אמרתי, גם את החינוך, גם את המעונות יום, גם בתחבורה הציבורית.

החדשות הטובות שצריך תמיד לזכור בעניין הזה של יצירת מקומות עבודה שיצירת מקום עבודה לנשים ערביות בנגב זו השקעה שמשתלמת גם למדינה. זה פשוט win-win situation. ולכן ככל שיעלה שיעור הנשים העובדות ושיעור הנשים העובדות בנגב זה גם יעזור לתוצר הלאומי ולכלכלה בישראל, ולכן צריך להתייחס אל זה גם אפילו מההיבט התועלתני הזה, ולכן אני אומר שצריך לשים לב לנתונים המקצועיים בתחום הזה שמדברים על השקעות אינטנסיביות. וכמובן, צריך לא רק להסתפק בלפרסם אותן תכניות גם צנועות אלא גם לראות מה רמת הייצור שלצערי, אני מבין, שהיא עדיין כמה נמוכה שהיא בקושי מגיעה ל-30%.

תודה רבה. אני חושבת שהגיע הזמן לקול של אישה מהנגב גם. מונא אלחבנין, נסיכת המדבר, בבקשה גברתי.

שלום לכולם. היום מדובר במגזר נשי שהוא כל כך הרבה מופלה מבחינת החברה, מבחינת המדינה. היום הנשים הבדואיות סובלות מהרבה תופעות חברתיות וגם סובלות מהרבה אפליה מהמדינה עצמה במקומות התעסוקה. היום מדובר שהנשים הולכות, הסטודנטיות הולכות לאקדמיה, רוב הנשים, הבחורות הולכות לאקדמיה כי המקום - - - יש פה מקום עבודה זה אקדמיה, כולן גננות, כולן מורות. המדינה לא מאפשרת מקומות תעסוקה לנשים מבוגרות שמעל 30 מעל 40 שנה שכולן מנצלים אותן בעבודות קבלן, עבודה שחורה, יוצאת משמונה עד ארבע, עובדת ב-100 שקלים שזה שכר שאף אחד לא יכול לחיות ממנו.

צריך לקדם את מקומות העבודה, צריך לקדם את העסקים של הנשים בנגב. הנשים היום עובדות רק עסק מהבית. עסק מהבית אומר שהאישה צריכה לתת המון כוח בגלל שתקים עסק משלה וזה עסק שהיא מקימה בעזרת עצמה או דרך הלוואה. ורק שתקבל את ההלוואה מקרנות, המדינה או עמותות שתומכות בעסקים זה יקח לה המון זמן, זה יקח לה המון - - -

מה את מציעה, מה התחליף לעובדה שנשים מפתחות תעסוקה בתוך הבית, האם את מציעה להקים מרכזי תעסוקה ביישובים?

יש מרכזי תעסוקה - - - הבעיה היא במקומות העבודה לא במרכזים האלה.

אני מדברת שאין בכלל מקומות תעסוקה לנשים בדואיות בנגב. אנחנו מדברים על מפעל אחד שהוא מפעל סודה סטרים - - -

מונא, צריך להגיד בקול רם, המפעלים שקמים באזורי תעשייה משותפים צריכים להעסיק נשים ולתת להן עדיפות. בעוף עוז, סודה סטרים, כל המקומות האלה, זהו בגדול.

הם נותנים תנאים לגיל, צריך לקבל - - - אני מדברת על המפעל החדש, סודה סטרים, זה המפעל הראשון שהעסיק את הנשים הבדואיות. זה מפעל שנתנו לכל הנשים להגיש ורצו לקבל את כולן. אבל ברגע שכולן רצו לעבוד אז קיבלו רק את הנשים שהן בגיל 20 עד 25 והנשים המבוגרות לא לקחו אותן בגלל השפה. הם גם רוצים שתי השפות. שפה עברית מדוברת. לאישה אין שפה עברית אז היא לא תתקבל למקום עבודה. אז צריך גם שיתנו מקום עבודה שהיא תדבר גם בשפה שלה. המפעיל צריך גם שיידע את השפה הערבית בגלל שהוא מפעיל אישה ערבייה.

תודה. אני חושבת שהעלית כמה נושאים חשובים שאנחנו נצטרך אחר כך גם לשמוע תשובות מנציגי הממשלה על הנושאים. אחד מהם זה תנאי העסקה עצמם ואנחנו שומעים פה קול מאוד ברור שאומר שתנאי העסקה בהרבה מקרים הם תנאים מאוד מחפירים ולא נותנים שכר, לפחות שכר מינימום, שהעלנו אותו אתמול.

הנושא השני שהעלית גם כן זה עניין הגיל. כלומר, תעסוקה הולכת יותר בכיוון של להעסיק את הצעירות כאשר מעל גיל 30-35 כבר קשה גם בגלל מחסור בהכשרה מקצועית אצל אותן נשים וגם בגלל השפה - - -

חינוך.

וחינוך. אני רוצה לתת לחבר הכנסת מסעוד גנאים אבל גם אני אבקש אחר כך לשמוע מנציגי הממשלה לשמוע על - - -

תראי, גברתי, אמנם יש רוב בדואי לחברי כנסת מאז כניסתו של חבר כנסת החדש אבל תני לנו לאזן, לתמוך - - -

אני אתן - - - קודם כל אני מאוד שמחה שלפעמים כדאי מאוד להכנס לנעליים של המיעוט ולהרגיש איך זה להיות מיעוט. דבר שני, אני הולכת לפי איך שרשמתי, הכניסה שלכם.

זה היה בשביל לחזק אותם אל תדאגי. הם יודעים שאני נמצא איתם כל הזמן בכל מקרה.

חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.

תודה רבה. אני מראש מתנצל כי יש עוד דיונים בוועדות על עניין הנגב. אני רוצה עוד פעם לברך חבר כנסת טאלב אבוהרר על היום החשוב הזה, רוצה לברך אותך, גברתי היושבת ראש, על הדיון החשוב הזה ורוצה לברך את האורחים והאורחות בעיקר.

אין ספק שעניין תעסוקת נשים הוא חלק מאיך לקדם, איך להרים את מצב כל החברה הערבית הבדואית בדרום. בעניין תעסוקת נשים אי אפשר להגיד לנשים בואו לעבוד ובסוף לסגור את כל השערים, לא להנגיש את כל הדרכים בפניהן. זה בדיוק כפי שנאמר, מזמינים אותן למשחק וסוגרים את המגרש. אז אם אנחנו רוצים לעודד באמת תעסוקת נשים מתוך ראייה כללית של כל החברה כי מצב האישה כאשר אנחנו מרוממים אותו, מעלים אותו, מקדמים אותו, כל המצב של החברה שהיא סובלת, לצערי הרב, ממצב סוציואקונומי נמוך בכל המישורים, בכל המישורים. היינו בוועדת החינוך וראינו את המציאות העגומה אז צריך בסוף להנגיש את כל הדברים האלה וכל הדרכים למען שכל הנשים יוכלו לעבוד וישתלבו בתעסוקה אם זה בעניין של התחבורה, אם זה בעניין של למצוא מקומות עבודה. שמענו כמה דברים, קראנו על כמה דברים, על התקציבים המיועדים. הם לא מספיקים, צריך להשקיע יותר אם באמת רוצים לשפר את מצבה של האישה הבדואיות, של החברה הערבית הבדואיות בדרום. תודה רבה.

תודה. חסאן אבו וודר, עדות מהשטח, בבקשה גברתי.

אומרת דברים בשפה הערבית, תרגום על ידי לוריא דלה

אני מכפר הזרנוק ואני אם ל-10 ילדים. לא מכירים בנו, אין לנו מים, אין לנו חשמל, החיים ממש קשים. אני רוצה לדבר לגבי הגיל שלי, אני מבוגרת ואני יכולה לעבוד ארבע שעות ביום. אני כל כך מתקשה לצאת לעבודה, אין לנו תחבורה ציבורית ואני רוצה שהכל יהיה נגיש, שתהיה לנו תחבורה ציבורית שאני אוכל לצאת לעבוד ואני כן רוצה לצאת ולעבוד. אם אפשר שמישהו ינגיש לי את העבודה לבית כמו תפירה או אריזה או כל מיני דברים שאפשר לעשות בבית אז אפשר.

אצלנו פעמיים הרסו, היא רוצה לדבר על הריסות, היא אומרת שפעמיים הרסו בתוך ארבע שנים, היא לא יכלה לטפל בבן שלה והשפילו אותה ונתנו לה מכות אז היא ממש מתקשה עם זה והיא זקוקה לטיפול רפואי.

תודה. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה.

תודה על הדיון החשוב הזה. קודם כל אין נשים. יש נשים בתוך חברה. אין נשים וזהו, יש חברה. ואין לדבר על עבודה ועל העלאת אחוזי העבודה ועל עבודה ותעסוקה לנשים ולא לדבר על רדיפה פוליטית ועל גירוש כמו ששמענו לאחרונה. אי אפשר להיות בעד - - - ובעד תעסוקת נשים ערביות בנגב. אי אפשר להיות בעד רשות לפיתוח הנגב, כלומר לגירוש הערבים הפלשתינאים מהנגב ובעד תעסוקת נשים. אי אפשר לדון בשתי התכניות כאילו אין סתירה עם חוסר רגישות ליושר הפשוט והבסיסי בבני אדם. כאשר מדברים על תעסוקת נשים כן צריכים לדבר על הרס בתים וכאשר מדברים על תעסוקת נשים היא רוצה תעסוקת נשים בזרנוק, לא בעומרית.

והיא, האישה הערבייה הזו לא מפרידה בין הסוגייה של עומרית או זרנוק לבין הסוגייה של תעסוקת נשים. לא, אי אפשר להפריד כבני אדם. והם רוצים להקשיב לסבל אז תקשיבו לכל הסבל. לא לחלק את הסבל, כן מקשיבים לסבל של תעסוקת נשים ערביות אבל לא מקשיבים לסבל של הפקעת אדמות, רדיפה. משם מתחילים. בשביל לדבר על יעילות, פה היעילות מתחילה, לראות את הבנאדם כבנאדם, כמקשה אחת ולא לחלק אותו. זה הפתיחה הלוגית וזה ההסבר למה נכשלים. נכשלים כי לא רואים את הסוגייה של פלשתינאים כאיום הערבי בנגב. זו ההערה הראשונה.

ההערה השנייה - אני חושבת שצריכים להתחיל מהשאלות של מבקר המדינה ומהשאלות של דו"ח אקשטיין התחיל. אי אפשר לעבור מתכנית חומש 2010 לתכנית חומש 2015 ולא עונים על השאלות של יעילות וניצול תקציב של תכנית החומש של 2010. למה להתחיל בכלל בתכנית חומש של 2015 כאשר תכנית החומש של 2010 העלתה את אחוז תעסוקת הנשים בכחצי אחוז מ-23% עד 23.6% אז למה להמשיך בכלל. ואני חושבת שההמלצה של ועדת מעמד האישה יכולה לצאת איתה היא כזאת: לא משרדי הממשלה מעריכים את תכנית החומש אלא אנשי השטח. נייר עמדה, להגיש נייר עמדה מטעם הנשים בשטח, מטעם חוקרים בשטח, מטעם אנשי אקדמיה, מטעם עמותות בשטח והממשלה חייבת לדון בהערכה הזאת, בנייר עמדה לתכניות החומש האלה שבאים מהשטח ולא עוד פעם מלמעלה אלא מלמטה. איך אנחנו, איך בני אדם בנגב מעריכים את תכניות - - - יש להם את המענה למה תכנית החומש נכשלה.

צריכים להגיד את זה, קודם כל תכנית החומש של 2010 נכשלה. לפני שנדון באיך להתקדם, היא נכשלה. ההערכה הזאת צריכים להתעמת איתה. תכנית החומש נכשלה. למה היא נכשלה? אני לא חושבת שרשויות הממשלה יכולים לענות על השאלה אלא העמותות והאנשים בשטח. פה לא דנים בפתרון, עאידה, אלא דנים בדרך לפתרון. הדרך לפתרון היא ההערכה הזאת. ואני חושבת שהיעילות, ניצול התקציבים, איך משרדי הממשלה מתואמים אחד עם השנייה, אם התפקיד של הרשות לפיתוח הנגב שמטרפד חלקים גדולים מהתכנית את זה אנחנו צריכים לשים על השטח עם הסוגייה של הפקעת אדמות, של ההכרה בישובים הלא מוכרים, זה חלק אינטגרלי ומרכזי מהבעיה. תודה.

תודה רבה חברת הכנסת חנין זועבי. אני רוצה לתת למר ראאד אבו אלקיעין. אחר כך, את כל השאלות בעניין שעולות תוך כדי, גם מנציגי הציבור וגם מחברי וחברות הכנסת אני אבקש אחר כך, למרות שאני עוברת עכשיו על רשימת משרדי הממשלה ואני חושבת שכל הפיזור הזה של הסמכויות הייתי רוצה לראות איך זה פועל ביחד כי אני חושבת שאחת מהבעיות העיקריות זה שמחליטים על תכנית אבל בסופו של דבר לא מעריכים נכון את העבודה וגם לא לומדים את הלקחים מהכשלון של התכנית הקודמת. אבל קודם כל מר ראאד אבו אלקיעין, יו"ר ועד אום אל חיראן. אני אבקש באמת, אני אעמוד על הזמן, בבקשה.

אני אציג את הבעיות ואחרי זה אני אציג את הפתרונות. בוקר טוב לכולם, חברים, חברי כנסת, כולם, ומברך על העשייה בכנסת של עאידה תומא והחברים וטאלב אבוהרר על היום הזה. אז הבעיות הראשונות, ביטחון מגורים, זה אני ממשיך את מה שעברה חברת הכנסת חנין, כשאין ביטחון במגורים ואין מקום ממש שיהווה לנו ביטחון אז האישה לא יודעת מה לעשות, אם לצאת לעבודה, אם לצאת ללימודים, אם לצאת לאקדמיה, אם לצאת לדברים אחרים. פתרון של זה זה רק פתרון - - - הקרקעות והכרה ביישובים. וכפי שאמרנו הנגשת היישובים.

בטחון כלכלי - במרחב שיש בו העדר תעסוקה והעדר יזמות. שאני מדבר אני לא מדבר על אישה שתצא לעבודה ותעבוד אצל קבלן כוח אדם, קבלן משנה, שישלוט בה ויתווה את הדרך שלה. אנחנו צריכים ביטחון תעסוקתי ויזמות של נשים שיכולות לעסוק ביזמות גם ולפתח ולפרוץ את דרכן ביישובים שלהן. זה כשמדברים על הנגשת היישובים.

גם עוד מכשול שהמדינה והמשרדים והעבודות שמה אותו בפני הנשים הערביות בנגב, הבדואיות, זה לא רק בעיית השפה זה גם בעיית המסורת, הלבוש, הדת שזה גם חסם שמונע ממנה להתקדם וראינו את זה ואנחנו נתקלים בזה ביום יום. אז במקום להביא - - - גם המוסדות האקדמיים לישובים הבדואים, לישובים הערבים, העיר רהט שמונה 80 אלף נפש אין לה שום מוסד, אפילו שלוחה של מוסד אקדמי בעיר רהט. רוצים שהבנות שלנו שיגיעו לאוניברסיטאות בבאר שבע או ביישובים יהודים וחל החסם הזה. אז בוא ננגיש את היישובים הללו וגם את העיר רהט למקומות ומוסדות חינוכיים ציבוריים.

החינוך בכלל שלא נמצא בישובים שלא מוכרים מטרום חובה וחובה וגם בתי ספר יסודיים שאמא שיש לה שלושה ילדים בבית היא לא יכולה לצאת ולקבל הכשרה ולעשות בתחום עבודה והיא יודעת שהילדים שלה בסכנת חיים שהם בבית לבד בלי השגחה, בלי פיקוח ובלי זה. אז להנגיש את היישובים גם במוסדות החינוך, במשרד החינוך, בבתי ספר ובגנים.

אנחנו מדברים על הנגשת היישובים גם מבחינת הצעות ממשלתיות, תחבורה ציבורית. היישובים האלה גם. אם אישה, צעירה בדואית שיושבת פה בקהל או אחת שרוצה לצאת לעבוד או לצאת ללמוד יש קושי בלצאת לכביש שממנו הם מגיעים - - -

יש לנו עוד בעיות שמגבילות אותנו, אנחנו כאוכלוסייה במורשת שלנו, במסורת שלנו, אבל איך אנחנו מתגברים ועוברים את החסמים הללו, קודם כל לעשות בכל הפרמטרים שיביאו הכשרה ותיאום בין המוסדות והעמותות והגופים שעוסקים בתחום הזה. לתוך היישובים להכשיר בהתאם לצרכים ולדרישות וגם לצרכי העבודה. תודה לכם.

תודה. חבר הכנסת עמיר פרץ, בבקשה.

גברתי היושבת ראש, אני חושבת שהדיון שאת מקיימת היום הוא דיון מאוד מאוד חשוב. אין ספק שכשאנחנו מדברים על תהליך של צמצום פערים אנחנו בוחרים את האוכלוסיות, ודאי שאנחנו מגיעים לנשים מהמגזר הערבי ואז אנחנו מגיעים לנשים מהמגזר הבדואי - - -

אין שני מגזרים, זה אותה אוכלוסייה, אוכלוסייה ערבית.

בהבחנה של הקשיים - - -

בסדר, בהבחנה של הקשיים ברור. גם האוכלוסייה היהודית לא כולה מקשה אחת.

כמו שאומרים שלנשים יהודיות בתל אביב יותר קל מאשר נשים יהודיות בערי פיתוח אז נשים ערביות שגרות בדרום והן חלק מהאוכלוסייה הבדואית מצבן הוא הקשה ביותר גם אל מול נשים ערביות שנמצאות באזורים אחרים. צריך לומר בצורה הכי נכונה - - -

לא זה בסדר, אני ההתנגדות שלי הייתה על הנושא של מגזר בדואי ומגזר ערבי כמו שלא אומרים המגזר התל אביבי והמגזר הירושלמי.

אומרים.

תעשו לי טובה, לא אומרים, תעברו הלאה. לא כדי להצדיק לא אומרים. אז תגידו מדינת הבדואית, מה אני אגיד לך, אבל אנחנו אוכלוסייה ערבית. יש חלקים מאתנו ש - - -

חברת הכנסת עאידה סלימאן, גברתי היושבת ראש- -

ההתעקשות שלי היא לא סתם.

- - אין לי שוב בעיה להסכים איתך במינוחים רק אני לא מציע שננצח במינוחים אני מציע שננצח את המציאות. אני רוצה לנצח את המציאות ולדבר עליה בצורה הכי ברורה ולחדד אותה ובכדי לחדד אותה אנחנו צריכים לדעת שהיום אנחנו מדברים על האוכלוסייה שנמצאת עם תנאי הפתיחה הכי קשים, עם האפשרויות הכי מוגבלות ועם יכולת המימוש של האפשרויות האלה בצורה מאוד מאוד לא פשוטה. ולכן, הדיון הזה הוא דיון שצריך להיות דיון פורץ דרך.

יחד עם זאת, אני מאמין שרק במעט העובדות ששמענו כאן קודם כל אני בהחלט מברך על כך ששאלת היציאה מהבית לא נשארת כשאלה המרכזית. כלומר אם עד לפני 20 שנה היינו דנים איך מקימים מקומות תעסוקה שהם רק בתוך הכפר ורק ליד הבית אז היום אנחנו מדברים על אמצעים של שינוע ונגישות יותר נוחה שזה כבר פתיחות בפני עצמה כי הרי לשמוע את הבקשה שהם רוצים הזדמנות שווה להתמודד על כל תפקיד בתוך המפעלים השונים שמוקמים באזור זה בהחלט שינוי מאוד מאוד משמעותי. כי עד היום כולנו גרסנו שצריך לעשות כל מאמץ להקים את מקומות התעסוקה ביישוב עצמו. לעתים מקומות עבודה כפי שהציגה הגברת שהעידה כאן שאמרה, אני הייתי רוצה שיסדרו לי תעסוקה בתוך הבית, שיפעילו אותי מתוך הבית. גם זה חלק מהעניין שאנחנו צריכים לקחת בחשבון.

מה שאני אומר, גברתי היושבת ראש, אנחנו צריכים לנסות לבנות סל של הטבות והעדפה מתקנת למעסיקים שיתנו עדיפות לאותן נשים. צריך לבנות סל כזה שאומר שמי שיקים מעון ילדים בתוך המפעל שלו, מי שיקים מסגרת של השגחה על ילדים בתוך המפעל שלו יקבל רמת סבסוד כזאת - - -

זה מה שנהוג להגיד עליו תמריצים למעסיקים ועשתה את זה המדינה.

התמריצים למעסיקים בדרך כלל נעצרים בעובדה שהוא מגיע למקום מסוים שמוגדר כאזור פיתוח כזה ואחר. אני רוצה שהתמריצים יבואו כחלק מאותה חבילה שמביאה איתה אותה מועמדת לעבודה. שאותו מעסיק יודע שיכול להיות שיהיו לו קשיים בערבית אבל הוא יקבל הטבה כזאת שמצדיקה מבחינתו לשים מישהו מתורגמן או לשים מישהו שיסייע בהבנת השפה ושהשפה לא תהיה חלילה מגבלה לקליטתה לעבודה. אני רוצה שיהיה מצב שבו נדע שמעסיק שמתחייב לדאוג בעצמו לאותן הסעות, גם מהכפר לכביש הראשי וגם מהכביש הראשי למפעל אלא שתהיה הסעה אחת שמביאה אותן ישר מהכפר וחוסכת להן שעות רבות של אותה הגעה לנקודת מפגש עם תחבורה ציבורית. אז אנחנו נדע שאנחנו עושים מערך סבסוד ישירות למפעל.

אני אומר בואו לא נטפל רק במדיניות הכוללת. אין ספק שחינוך, שהשקעה בכל נתוני הפתיחה, עידוד הנשים ללכת למוסדות השכלה גבוהים ככל האפשר זה דברים שאנחנו חייבים לעשות. אבל זה יותר קל להגדרה. הדרך לפרוץ את אותם מחסומים של הנשים שרוצות לעבוד היא בלבנות חבילת הטבות אישית שהאישה הזאת מביאה איתה, המעסיק יודע שברגע שהוא יעשה את המאמץ לקלוט אותה הוא עצמו יוכל גם ל- - - מצליח להתמודד עם הקשיים שלו.

תודה חבר הכנסת עמיר פרץ. אני רוצה לחזור למקד את הדיון, אנחנו יכולים להמשיך עד מחר בבוקר לדבר באופן כללי ומה אפשר לעשות. אני רוצה גם לבדוק את האחריות של הממשלה, של המדינה שהחליטה שתי החלטות ממשלה וההחלטה הראשונה, אני לא רוצה להגיע בעוד חמש שנים ולבדוק איך נכשלה התכנית השנייה. התכנית הראשונה, אם אפשר להגיד במשפט אחד, אי אפשר להתעלם מהעובדה שנכשלה כשלון אדיר. אם היא לא הצליחה לא רק לא להגיע ליעד שלה אלא אפילו כמה, אפילו 10% מהיעד היא לא הגיעה. אני חושבת שההתפתחות שהייתה של אחוז אחד מבחינת תעסוקת נשים היא אפילו פחות מהטבעית במקומות אחרים.

3% הצלחה - - -

זה כמעט לא משתווה להתפתחות הטבעית שהיתה אמורה לקרות בחמש שנים עם השקעות כאלה. אחת הבעיות שאנחנו עומדים בפניהן היא שהתכנית הקודמת הייתה תחת אחריות של משרד ראש הממשלה וכיום אין מי שידווח על הבעייתיות אלא אם יגידו לי שמשרד החקלאות ופיתוח הכפר שאחראים על ביצוע תכנית החומש החדשה כבר למדו את התכנית הקודמת והכשלים של התכנית הקודמת או הקשיים של התכנית הקודמת ומנסים לשפר את המצב בתכנית הבאה.

בני צרפתי, מרכז בכיר תכנון ובקרה ממשרד החקלאות ופיתוח הכפר, אני מבקשת באמת לדעת ולהכנס ישר לתשובות, לא להתחיל לפרוס עוד פעם נושאים כלליים. האם הייתה למידה אמיתית של התכנית הקודמת ונקודות החולשה שלה, איפה הצליחה, איפה לא הצליחה ומה התכנית שלכם, התכנית הבאה, איך באמת אתם מתכננים לעשות.

קודם כל נתחיל מזה שהנושא הזה של צמצום הפערים זה נושא שנגרר הרבה שנים כבר. צריך להגיד את האמת קודם כל, ב-70 שנה האחרונות לא הוקצו משאבים כמו שצריך לחברה הבדואית בנגב. נתחיל מזה. התכנית הקודמת התחילה משנת 2012 עד שנת 2016 שנקראת 3708. זה לא נכון להגיד שלא היו לה הצלחות. הצלחות כן היו לה, הקמת והפעלת מרכז - - - אני מסתכל עכשיו על התכנית ברמה הכללית ולאו דווקא בזום הזה של התעסוקה. מבחינת הצלחות - - -

מה זאת אומרת, אנחנו עוסקים היום בתעסוקת נשים, בוא נתמקד בתעסוקת נשים.

לא, אבל לבוא ולהגיד - - -

אדוני אומר שהתכנית מוצלחת כאשר המספרים מראים אחרת. אנחנו לא יודעים למדוד תכניות אלא במספרים. זה לא דבר נורא נורא מסובך. יש מספרים. אנחנו עוסקים פה בשאלת התעסוקה, האם יש מהפכה בתעסוקה? לגמרי לא. תקוע במקום אז זה הצלחה?

אי אפשר - - -

למה אי אפשר?

אי אפשר לייצר מהפכה בתעסוקה בתוך חמש שנים למרות שהוקצו כל המשאבים כשיש פער כל כך גדול שיש לסגור לפני.

סליחה, סליחה, כשהממשלה החליטה על התכנית הזו, לא עאידה תומא, לא דב חנין ולא חנין זועבי קבעו שהיא רוצה להגיע ל-41% תעסוקה. זה הממשלה קבעה. הממשלה יודעת מה השקיעה ב-70 שנה ומה זנחה ב-70 שנה. ובכל זאת היא קיבלה על עצמה את ההתחייבות שהתכנית קובעת שהיעד הבא שלה הוא 41%. היא הגיעה ל-1% מתוך ה-41%, היא העלתה ב-1.5%. כלומר, המינימום שבמינימום שהתכנית קבעה לעצמה היא לא הגיעה אליו. אפשר לבוא ולחשוב שאני רק רוצה לתקוף בכיוון הזה. אתה יודע מה? אני רוצה להבין, למדתם את הלקח? כי קבעתם לעצמכם שוב 41. אני אם אני הייתי מפעילה תכנית ארבע שנים, משקיעה בה מיליונים ומזיזה אחוז אחד לא הייתי קובעת לעצמי לחמש השנים הבאות משהו כמו קפיצה של 25%. איך תצליחו להגיע ל-25%?

אני לא יודע - - - קודם כל אמרתם - - -

מ-23% עד 41% זה היעד.

רגע, לא, לא, קודם כל אמרתם לפני שהייתה תכנית ב-2010. ב-2010 לא הייתה, יש פה קצת בלבול אני חושב.

אז תכוון אותנו, תעשה סדר.

יש תכנית חומש ראשונה 2012-2016 שנקראת 3708. יש את התכנית החדשה, שאגב האוצר מקצה למשרדי הממשלה השותפים למעלה מ-3.1 מיליארד ₪ לחמש שנים. הוא לא היה מקצה אם בתכנית הקודמת הוא לא היה מאמין במשרדי הממשלה. צריך לראות את הנקודות - - -

כשהתחילה התכנית מה אחוז הנשים הערביות הבדואיות שעבדו וכשהסתיימה ב-2016 מהו האחוז, תגיד לי אתה.

קודם כל יש פה את המשרדים המקצועיים שמתעסקים בתעסוקה זה עבודה ורווחה. את צודקת, יכול להיות שבתחום אחד לא הלך טוב, יכול להיות - - -

התכנית היא באחריות שלכם.

כן.

אתם אמורים לפקח ולבקר את העבודה. אז מינימום הייתי מצפה מהמשרד שאמור לפקח על התכנית לדעת את המינימום. נקודת הזינוק שלו, מאיפה עכשיו שהוא לוקח לעצמו את האחריות הזו הוא יודע שהשטח נמצא בנקודה אפס והוא רוצה להריץ אותו לנקודה זו. אתם יודעים כמה נשים עובדות? כמה היו עובדות? מה התכנית הקודמת עשתה? עשיתם את מלאכת השטח הראשונה?

את המחקר לגבי תעסוקה, בטחון פנים, חינוך ועוד כמה דברים עשו לנו מכון ברוקדייל שזה מכון חיצוני שהוא בא וניתח את ההחלטה עם ההצלחות שלה. קראתם את דו"ח ברוקדייל?

לא הובא לידינו, אנחנו נקרא אותו, יש לי נציגה פה, היא תציג כמה דברים.

אז אם אפשר גם מכון ברוקדייל שיציג.

השאלה היא לא אם אני קראתי, השאלה אם אתם קראתם את דו"ח ברוקדייל. מה המסקנות שיצאתם איתן?

קודם כל יש דברים טובים שנעשו וכן מחזקים את הישובים הבדואים בנגב. אבל עוד הפעם, צריך תמיד להבין, הממשלה עושה מאמצים. עצם זה שאנחנו יושבים בוועדות היגוי אצלנו במשרד ורואים שכן המשרדים נרתמים - - -

אדוני, יש אמירה באנגלית, אני אגיד אותה בעברית שהעוגה נבחנת באכילתה. זה שאתה מספר לי שאתם יושבים בוועדות ובדיונים, אני בטוח שאתם יושבים בוועדות ובדיונים. יש תכנית, המטרה שלה הייתה להגדיל תעסוקת נשים. התוצאה - אין גידול בתעסוקת נשים. השאלה של יושבת ראש הוועדה היא השאלה הכי פשוטה: האם ניתחתם מה לא עבד בתכנית הזאת. למה אתה עונה לנו על דברים אחרים, זו שאלה כל כך ברורה וחדה ומובנית.

אתם ממשיכים באותה דרך, אתם חוזרים על אותה אסטרטגיה.

אנחנו ניתחנו והגענו לכמה תובנות. ההחלטה החדשה יש בה דיי הטיה לכיוון נשים מבחינת הנושא הזה. סתם דוגמה, סבסוד העסקה שניתנים למי שמעסיק נשים זה 37% לעומת מי שמעסיק גבר בדואי שמקבל 35%. זה בהשתתפות של המעסיק. תכנית - - -

זה לא היה קיים בתכנית הקודמת?

זה היה בתכנית הקודמת עם 35%.

מ-35% עכשיו העלתם את זה ל-37%.

כן, מי שאחראי על זה זה משרד הכלכלה. נושא עברית תעסוקתית, אמורות להשתתף 2500 נשים. הדגש יהיה פה על נשים.

מה זאת אומרת?

תכניות של עברית תעסוקתית. עברית שמכינה את המשתתפות לטובת שוק העבודה. משרד העבודה והרווחה יפעיל סדנאות להעצמת והכשרת נשים - - -

בוא נעזור לך. אם התוצאה הייתה כשלון, כשלון מוחץ לתכנית הראשונה, האם אתם עכשיו מתחילים להבין שצריכים אולי לשנות אסטרטגיה, לשנות משהו או שאתם חוזרים על אותם אמצעים בשביל עוד פעם להגיע לאותה תוצאה. זו השאלה שלנו.

אני אחדד את השאלה יותר. אנחנו כל הזמן מדברים על אתם מביאים לנו עוד תכניות של פיתוח ההון האנושי - -

פיתוח כלכלי חברתי.

- - שכולו מוקדש, האסטרטגיה שלו זה לפתח את ההון האנושי. זה עברית וזה העצמה וזה תכניות לנשים. אבל זה מה שנעשה בתכנית הקודמת ולא הביא לקפיצה רצינית בעניין תעסוקת נשים, נכשל. האם לא כדאי לחשוב על אסטרטגיה שמדברת על פיתוח מקומות עבודה. מה התכנית שלכם על אזורי תעשייה, מה התכנית שלכם בעניין תחבורה ציבורית, מה התכנית שלכם בעניין גם אכיפת חוקי העבודה ומעונות יום. זה מה שאני רוצה לשמוע.

בנושא הזה של תחבורה ציבורית גם יושב פה הנציג של אגף תחבורה ציבורית ממשרד התחבורה. יש כל מיני קווים למוסדות להשכלה גבוהה ולמקומות תעסוקה. מבחינת פיתוח אזורי תעשייה בהחלטה הקודמת הושקעו 141.5 מיליון שמתוכם חלק הושקע בעידן הנגב, זה אזור תעשייה משותף, שאגב רהט מקבלת חלק מההכנסות שלו ומועסקים שם הרבה אנשים מהחברה הבדואית. גם בסודה סטרים וגם בקלגל, עוף עוז לדוגמה מועסקים 1200 אנשים בשגב שלום, מתוכם 800 נשים, שבאמת לפני ההחלטה הקודמת זה לא היה.

אז דיברנו על תחבורה ציבורית. מבחינת ההחלטה החדשה גם יוקדשו 110 מיליון ₪ לטובת השכלה גבוהה, לטובת לימודים אקדמיים שהם ימנפו ויתנו יותר כלים לחברה הבדואית - - -

אדוני, אני הייתי מצפה מנציג משרד ממשלתי שאחראי על תכנית כוללת של חמש שנים להגיע עם תכנית מאוד ברורה. להגיד, אנחנו הולכים להוסיף כך וכך קווים של תחבורה ציבורית, אנחנו הולכים לפתח עוד כמה אזורי תעשייה, זה היה אמור - - -

דבר פשוט, הנה חד משמעי ושיכתב בפרוטוקול, בימים האלה אנחנו מסיימים להכין ספר תכניות עבודה לתכנית החומש החדשה ואנחנו נשלח לוועדה את הספר תכניות עבודה. ככה את תראי, וזה מתחבר לשאלה של חנין, ששאלה כל משרד נדרש לתת לא רק מדדי תפוקה, נדרש לתת גם מדדי תוצאה, להראות באמת שהשקל הממשלתי מה נעשה איתו ומה התוצאות הצפויות. ואני מתחייב ש- - -

אני הייתי רוצה לשמוע גם כן על מסקנות שהגעתם אליהן מהניסיון הקודם ואיך עיגנתם אותן בתוך התכניות דבר שאני מאוד מצטערת, לא הצלחתי להוציא. אני חושבת שהגיע הזמן, אם ממשלה מחליטה עוד החלטה של השקעה כלכלית לבדוק את עצמה. לא לקבוע מטרות - - -

- - -

לא, לא, לא, זה לא פינג פונג. אני ביקשתי, שאלתי ארבע חמש פעמים, לא נתת לי תשובה, אני לא אמרח את זה על עוד 10 דקות. יש עוד אנשים שרוצים. הייתי רוצה לשמוע ממך תשובה בתחילת הדיון. אני שאלתי שאלות מאוד קונקרטיות, האם היו לכם מסקנות מהתכנית הקודמת, אמרת לי שיש דו"ח ברוקדייל ושאלת אותי אם אני קראתי אותו. אוקיי, אני לא קראתי את דו"ח ברוקדייל, האם אתם, שמפתחים את התכנית החדשה קראתם את הדו"ח, היית יכול להצביע על כמה מסקנות שבתוכו. אני מאוד מצטערת.

אני רוצה רק עוד משהו קטן אחד.

משפט אחד.

דבר אחד שכן באמת עשינו למידה וראינו קושי של הרשויות המקומיות שלנו, של הבדואיות, רשויות שהיה להן קשה לעשות את הדברים מבחינת יכולות הביצוע והוקדש לשם סכום גבוה מאוד של חצי מיליארד ₪ לטובת העצמה של הרשויות המקומיות.

חבר הכנסת דב חנין, רצית להתייחס?

תודה גברתי היושבת ראש, ברכות על הדיון החשוב הזה, אם כי אני חייב לומר לך אחרי הדברים שאנחנו שומעים אני יוצא מהדיון הזה מאוד מודאג. אני יוצא מהדיון הזה מאוד מודאג אבל לפני שאני אדבר על הדאגה אני רוצה כן לברך קודם כל את הנשים, הנשים הערביות הבדואיות מהנגב מתמודדות עם מציאות מסובכת ביותר, אפליה משולשת, גם כאזרחים ערבים, גם כאזרחים ערבים בדואים בנגב וגם כנשים. ובתוך הציבור הזה יש יוזמות נפלאות, באמת, ויש נשים מרשימות שבתנאים הכי קשים מקדמות דברים ומנסות להוביל לשינוי.

אני חייב לומר שלדעתי אפשר לעשות מהפכה ואפשר לעשות מהפכה מהר אבל צריך להחליט מה הם העוגנים של המהפכה הזו. והעוגנים של המהפכה בתחום תעסוקת נשים ערביות בדואיות בנגב הם שלושה והם מאוד מאוד פשוטים. הדבר הראשון זה מקומות תעסוקה. מקומות תעסוקה גם נגישים, גם מגוונים וגם עם עדיפות לתעסוקת נשים. זה דברים לא מסובכים, יש מכשירים כלכליים שיודעים לעשות את זה ואתם צריכים לקבל החלטה כזאת.

הדבר השני, זה הנושא של התחבורה הציבורית. אני חייב לומר לכל נציגי הממשלה בדיון הזה שלעומת שינוי משמעותי לטובה בתחום של התחבורה הציבורית בישובים ערבים בארץ בכלל, בישובים ערבים בדואים בנגב השינוי הוא מאוד מאוד איטי ובחלק מהמקומות אין שינוי בכלל. ואני רוצה לגעת בנקודה הכי כואבת שהיא הכפרים הלא מוכרים. בא משרד התחבורה ואומר לנו, אי אפשר לעשות קווי תחבורה ציבורית, אני לא יכול להעביר אוטובוס במקום שאין בו דרכים מאושרות. זאת תשובה שהיא מנותקת לגמרי מהמציאות. כי אותה ממשלת ישראל - -

החליטה לא לתכנן את הכבישים.

- - לא - - - משרד התחבורה מפעילה את מערכת האוטובוסים הכי גדולה באותם כפרים שמדובר על חינוך. כשמדובר על חינוך ילדים אין שום בעיה, לשים ילדים קטנים בגיל הגן על אוטובוס ואין שום בעיה להסיע את האוטובוס הזה ואין בעיה בטיחותית. רק כשמדובר בכלל האוכלוסייה על אותה דרך, אותה מדינה מתחילה להסביר לנו שאי אפשר. אני לא מבין את הדבר הזה. אני אומר לכם, אני פניתי בנושא הזה ליועץ המשפטי לממשלה. אי אפשר שאותה ממשלה תאמר שני דברים כל כך הפוכים. או שאי אפשר להסיע שם אוטובוסים - - -

נו באמת, חבר הכנסת דב חנין, אי אפשר שהממשלה תגיד שני דברים מנוגדים? אנחנו שומעים את זה כל יום.

אנחנו שומעים את זה כל יום אבל אנחנו לא מוכנים להתרגל לזה ואנחנו לא מקבלים את זה.

נקודה שלישית היא הסיפור של החינוך בגיל הרך. וכאן באמת באמת יש מרחב עצום לשיפור ולשינוי. לא יכול להיות שחסרים גני ילדים, אין גני ילדים, זו מציאות בלתי נסבלת. אתם רוצים שנשים תוכלנה לצאת לעבודה, תנו פתרונות של חינוך, תנו פתרונות שקיימים בכל מקום אחר בארץ. כל שלושת הדברים האלה, גברתי יושבת הראש, הם לא מסובכים, הם לא בשמיים, התשובות ידועות. ואני מצטער שאנחנו לא שומעים כאן אמירה נחרצת מצד נציגי הממשלה: א' אנחנו מבינים את הבעיות האלה ו-ב' אנחנו הולכים בשנה הקרובה לעשות מהפכה בכל אחת מהחוליות האלה.

אני מציע שהוועדה, בהמשך לדיון החשוב הזה, לא תרפה מהסוגייה הזאת. ואחת לכמה חודשים צריך להזמין מדיי פעם נציגים שונים, אולי שרים, שיבואו ויסבירו לנו. יבוא ויסביר לנו שר התחבורה למה הוא לא נותן אוטובוסים בכפרים לא מוכרים, יבוא ויסביר לנו שר החינוך למה כל ילד ערבי בדואי בנגב לא זכאי לגן ילדים מגיל 3, למה? שיבואו ויסבירו לנו את זה כאן. תודה רבה.

אני רוצה לתת לד"ר יעלה רענן, נציגת המועצה לכפרים הבלתי מוכרים, בבקשה.

תודה רבה. אני רוצה להוסיף עוד עוגן שעוד לא דיברו עליו כאן וזה הנושא של החקלאות. עד 48 לא הייתה בעיה של תעסוקת נשים ערביות בנגב. כולן היו מועסקות, מאוד. בעיית התעסוקה החלה עם העיור של האוכלוסייה הערבית בנגב. אני רוצה לתת דוגמה צינית בעייתית של מה שקורה כרגע בנגב. כרגע. יש את הכפר ביר א-דאג', המדינה כבר החליטה שזה יהיה כפר חקלאי. אחרי שהמדינה החליטה שזה יהיה כפר חקלאי היא החליטה שלכל משפחה יהיה 2.5 דונם לבית וחקלאות. אני מגיעה מיישובים חקלאים בנגב. לנו יש בין 30 ל-70 ל-150 דונם לחקלאות. אני מודעת, אני אומרת בציניות, ליכולת החקלאית של הבדואים, אבל אני לא מבינה אם אנחנו צריכים 30 עד 150 דונם איך הם אמורים להיות מסוגלים לעשות חקלאות על דונם וחצי.

הנשים הערביות בנגב, אלה שלא זכו להשכלה, כן יודעות לעסוק בחקלאות. יושבת כאן נציגה של סדרי שמתחילות לעשות גינות, לעזור לנשים לעשות גינות- -

אנחנו ביקרנו אצלן בסיור שהיה לנו.

- - והן לא מקבלות מים במחיר חקלאי. אין להן סיכוי להצליח. יושבת כאן עוד דוגמה של להביא חקלאות חזרה לתוך הדיון של תעסוקת נשים ערביות בנגב. אני מבקשת שהעוגן הראשון, לא הרביעי, אחרי שדב דיבר על שלושה, יהיה פיתוח חקלאות. היום, כל הסיפור הבדואי בידיים של משרד החקלאות. שמשרד החקלאות, בבקשה, יעשה את מה שהוא אמור לדעת לעשות, לאפשר חקלאות בנגב באוכלוסייה הערבית. תודה.

תודה לך. אמאל אלנסאסרה, בבקשה גברתי, מעמותת חדרי.

תודה עאידה, תודה יעלה. רציתי להגיד רק שלושה משפטים וזה ממש קצר פחות משתי דקות. לנציגי משרדי הממשלה שבסופו של דבר איזה מן תשתית ופלטפורמה אתם בונים לנו להרגיש ביציבות ולפחות בביטחון כי עדיין אנחנו לא מצליחים להרגיש את זה ולהמחיש, להנגיש את הדברים. אתם שופכים מיליונים של שקלים ומקימים מרכזי תעסוקה. איזה מן הישגים אתם הצלחתם להשיג בקרב הנשים, במיוחד ספציפי בקרב הנשים. אני עדיין לא מרגישה בזה. אני נמצאת בעמותה שאחוז ההכנסות של הנשים כל כך לא מצליחות לעלות את זה. בסופו של דבר יש לנו את הממשלה שלנו שצריכה לדאוג לביטחון של הנשים, אזרחים. בסופו של דבר אנחנו עדיין - - - כל הזמן אומרים לנו ויש לנו את הטיעון הזה, נשפכים מיליונים של שקלים לטובת הנגב. איך אני לא מרגישה בזה. אני תושבת רהט ואני לא מרגישה בזה. אני לא נמצאת בכפר לא מוכר. אני נמצאת במקום שיש בו תחבורה ושיש בו מרכזים ויש בו הרבה דברים אבל עדיין הנשים מתלוננות מחוסר תעסוקה. עובדתי שיש לנו עדיין במרכז רהט אנחנו לא מרגישים שיש לנו מרכז שהוא משרת דווקא ספציפי לענייני ולטיפול בענייני נשים. למה זה לא קיים?

תודה רבה אמל. חבר הכנסת ד"ר אחמד טיבי, בבקשה.

תודה גברתי. אני רוצה להודות לחברי טאלב אבוהרר שיזם את היום הזה בנגב. אין ספק שנושא תעסוקת נשים הוא אבן יסוד בכל מה שקשור לצמיחה או אי צמיחה או רגרסיה של חברה. תעסוקת נשים בדואיות בנגב, רק 18% , נדמה לי, לפי הסטטיסטיקה והנתונים, מועסקות, כאשר השיעור הכללי של נשים ערביות בתעסוקה הוא 30% פלוס מינוס, וזה אומר דרשני. זה מחייב את רשויות הממשלה להקים אזורי תעשייה או ליצור מקומות עבודה בתוך היישובים הבדואים כדי להקל. מה עוד, כפי שאמרנו, ועדת החינוך, 70% מהילדים בגיל 3 עד 5 אין להם מסגרת של גנים וגיל הרך ומדובר בעבירה על החוק. זה עבירה פלילית של המדינה. ולכן גברתי היושבת ראש, רבותיי האורחים, יש תקציבים, צריך לנווט אותם לאפיק של תעסוקת נשים שהיא הקבוצה המוחלשת בתוך האוכלסייה הכי מוחלשת בחברה הערבית המוחלשת מלכתחילה.

הנקודה השנייה זה תשתיות. כשאין גנים יש בעיה של נשים לצאת לשוק העבודה וזה מעגל קסמים שחוזר על עצמו. זה האתגר הגדול ביותר של החברה הבדואית, תעסוקת נשים. תודה רבה.

תודה. שמעון דוד, משרד הכלכלה.

שלום לכולם, אני גם מברך על הדיון הזה. שמי שמעון דוד ואני במכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית במשרד העבודה. למעשה אנחנו בעצם מרכזים את התכנית הזאת שנקראת תכנית אשבל. אני רוצה לומר כמה מילים בנושא הזה של החינוך הטכנולוגי. אנחנו נמצאים באמת במאה ה-21 ובמאה ה-21 אם בעבר החינוך הטכנולוגי זה היה משהו שהיה קצת יותר - - -

בוא לא נעשה על החינוך הטכנולוגי כולו, תתמקד בתכנית ומה החלק של הנערות או הנשים בתכנית.

אני אתמקד בדיוק בנקודה הזאת כי בחינוך הטכנולוגי, אם זה בעבר היה גברים, יש מקום שיותר ויותר נשים, גם נשים מהמגזר הבדואי, ימצאו את עצמן משתלבות בתוך החינוך הטכנולוגי. לצערי כשאני מדבר על תכנית אשבל למרות שאנחנו מדברים על תכנית שאין דוגמתה מבחינת התמיכה שהתכנית הזאת מקבלת לשום תכנית אחרת ואני מטפל בהרבה מאוד תכניות של אוכלוסיות מיוחדות. אין תכנית שמקבלת כזאת תמיכה, החל מהעניין הזה של שכר לימוד מלא, ממשיך בעניין הזה של מלגות סיוע חודשיות שכל סטודנט או סטודנטית מהמגזר הבדואי מקבלים 1000 ₪ לחודש מלגת קיום והחזר נסיעות של 500 ₪. נשים מקבלות, אם ברגע שהן מסיימות בהצלחה מלגת מגדר נוספת של 2000 ₪ - - -

כמה מנצלות את התכנית הזאת?

אנחנו מדברים כרגע סביב 25% נשים וגם כאן אותן נשים שמגיעות לתכנית לא כולם מצליחות לשרוד את התכנית - - -

אני הייתי רוצה לדעת לא באחוזים. התכנית כולה, למשל בשנתיים האחרונות, כמה סטודנטים היו בה?

בשנה שעברה למדו 156 סטודנטים בתכנית.

כלומר 25 זה משהו כמו 37 צעירות בתכנית.

נכון. כאשר הם לומדים את זה בארבע מכללות בנגב, המכללה הטכנולוגית באר שבע, מכללת ספיר, מכללת עתיד באר שבע ובמכללת אשקלון. אנחנו שוב, נתקלים פה באמת בהרבה מאוד חסמים אם אנחנו מדברים לגבי הנושא הזה של הנשים אבל בסך הכל, כפי שציינתי, זו תכנית שמקבלת המון המון תמיכה. אנחנו מדברים כל הזמן על תעסוקה. כדי להגיע לתעסוקה צריך גם לרכוש השכלה. לא שמעתי פה את העניין הזה של השכלה. מדברים על תחבורה, מדברים על מעונות, איפה הנושא הזה של השכלה. חלק מהעניין הזה של השתלבות בתעסוקה זה לרכוש את ההשכלה והחסמים האלה הם חסמים שבהחלט - - -

מתי התחילה התכנית?

אנחנו כרגע פותחים את המחזור החמישי.

יש לכם מעקב כמה מהם אכן השתלבו בשוק העבודה? כמה מהם סיימו וכן מצאו עבודה?

אנחנו כרגע מדברים על - - - הסתיים כרגע המחזור השני של התכנית. מי שלא הזכרתי וחבל ש- - -

יש לכם מעקב כמה אכן נכנסו והשתלבו בשוק העבודה?

מי ששותף מלא לתכנית הזאת, מעבר למשרד החקלאות שמרכז את כל התכניות. יש לנו את ריאן שהם בעצם עובדים - - - ריאן בעצם גם בנושא הזה של הגיוס וגם בנושא הזה של מעקב אחרי התעסוקה זה דבר שנעשה בצורה מסודרת על ידי ריאן.

שמעת את השאלה, המשכת לדבר, לא ענית על השאלה. כי בעצם לא אמרת מה ההשמה שהייתה.

שמעתי את השאלה וכפי שאמרתי, מי שעושה את המעקב זה ריאן.

בעצם כשנשאלתי מקודם על הנתונים לפני שנה על הנתונים של ההשמה גם לפני שנה אמרתם שאין לכם את הנתונים. זה מסמך שהגיע אליי מהממ"מ בכנסת. אני חושבת שהבעיה היא שאם תכנית לאחר חמש שנים אין לה את הנתונים של ההשמה של מי שהתבגרו - - - אם אין לכם את ההצלחה של ההשמה, אין לכם את המספרים של ההשמה, וזה המדד להערכת ההצלחה, אני חושבת שיש בעיה. כלומר חמש שנים אתם מממנים סטודנטים שזה מצב מצויין, אני הייתי רוצה לראות תכניות כאלה אבל אחד המדדים של ההצלחה זה ההשמה. וההשמה אני יודעת שהיא לא כרוכה בכם והיא לא אחריות שלכם אבל כדי שתדעו אם כדאי להמשיך להשקיע בתכניות אתם צריכים לבדוק עד כמה באמת מגיעים למטרה העיקרית שהיא לא רק החינוך אלא גם ההשמה.

אני הייתי על העניין הזה שהמחזור השני כרגע הסתיים רק. זה חמש שנים, כרגע פותחים את המחזור החמישי. מחזור שני סיים את לימודיו כאשר בסיום - - -

אוקיי, אני אבקש מכם לשלוח לי על החמש שנים כמה עברו בכל שנה את התכנית, כמה המשיכו את התכנית ועל השנתיים האחרונות מה אתם יודעים על ההשמה שלהם. ואני חושבת שאפשר לדבר עם מרכז ריהן ולקבל את הנתונים. גדיר האני, בבקשה.

שלום, יש דברים שדיברו עליהם ואני אחדד אותם. העניין של החקלאות - אני חושבת שזה באמת פוטנציאל אדיר שנמצא ונשים שיש להן בעיה של קרוא וכתוב וגם לדבר עברית. אני במקור מעכו אבל אני כמעט 20 שנה בנגב עובדת, אני רואה את השינוי שעברה החברה כולה בעניין של תעסוקת נשים. חבל שראאד לא כאן, זה לא נכון, המנטליות והדת והמסורת אף פעם לא אוסרת על אישה, ולא החיג'אב, לצאת לעבודה. אם יש בעיה אז הבעיה היא במעסיק ולא באישה עצמה בעניין הזה.

בעניין של התקציבים - אני עובדת באג'יק, מכון הנגב. אני מלווה נשים בתכנית העצמה, נשים שעובדות בקייטרינג. יש מלא סיפורי הצלחה שהממשלה לא תומכת בהם ולא תומכת לעודד שיהיו מיזמים כאלה ביישובים אחרים. לא חייב אותו מיזם אבל העניין של להביא את המקום עבודה ליישוב זה משהו שאני חושבת שכן טוב לעודד.

סליחה, חבר הכנסת עמיר פרץ, הוא לא נמצא, אבל אמר שינוע. עם כל הכבוד האישה היא לא חפץ, יש הסעות, יש מילה שצריך להשתמש בה, מילה נכונה, לא שינוע.

העניין שאם יעודדו, הממשלה תעודד הקמת מיזמים בתוך הכפרים עצמם הנשים כן יעבדו ובכלל לא תהיה בעיה. אני רוצה להציע באמת להתחבר לארגונים שהם גם עמותות, לא רק נתמכים, מקימים אותם במיוחד כדי לתמוך בתעסוקת נשים.

בעניין התכניות שדיבר הנציג של משרד החקלאות - האם שיתפתם אותנו, את הארגונים, שיש להם כבר עשייה בשטח בעניין של העצמה או של הכשרות. שיתפתם אותנו? תשתפו אותנו כדי שבאמת התכניות האלה יהיו מתאימות וכן יצליחו. ואדי עתיר, למשל, שאנחנו גם נתמכים ממשרד החקלאות, אנחנו עושים את זה מצויין, למה? כי אנחנו בונים תכנית ואנחנו מגישים את התכנית. השאלה אם המשרד פתוח לקבל את כל התכניות של כל הארגונים שהם פועלים בשטח בעניין של תעסוקת נשים. יש את הקייטרינג, יש את מוקד בזק, שני פרוייקטים מאוד מוצלחים שגם לריאן של חלק בו שאפשר שם גם להוביל. תודה רבה.

אני רוצה קודם לתת לסוזן חסן, ראש תחום תעסוקת ערבים בג'וינט. אני הבנתי שאת היית חלק מהמחקר שנעשה על התכנית הקודמת. אני אבקש אחר כך שתעבירו לנו את הדו"ח המסכם. אבל אם את היית יכולה להצביע על שניים-שלושה חסרים שאתם חושבים שיתקיימו בתכנית הקודמת והמלצות שלכם.

חבל שמנהל המחקר לא נמצא היום. אני הייתי בחלק מקבוצת הערכה בתפקיד הקודם שלי, היום אני אחראית על מרכזי תעסוקה, בין היתר, ותכנית תעסוקה לחברה הערבית. אני רק אגיד מילה כי עלה פה הנושא של הצלחה וכישלון ואני כחוקרת עכשיו אומרת הצלחה וכישלון צריך להגדיר את זה טוב מאוד. כי יש הצלחות שהן לטווח קצר וטווח ארוך. אז בתעסוקה יש דברים שלא רואים תוך שנתיים ולא שלוש וגם לא חמש שנים. ומבחינת תעסוקה בחמש שנים האחרונות, מאז החלטה של 3708 הייתה עלייה ב-12% בתעסוקה ולא ב-1%, מ-11% ל-22%-24% של התעסוקה אז זה באופן כללי- - -

של השתתפות בשוק העבודה או של מועסקות?

שיעור תעסוקה, מועסקות. אז יש עלייה. אנחנו רואים את זה גם במספרים אבסולוטיים. יש היום במרכזי ריאן 15 אלף משתתפים ומתוכם 7000, שזה נשים. יושבות פה שתי מנהלות של מרכזי ריאן שגב רהט שהן לא היו קודם מנהלות מרכזים בגודל כזה ובעיני זה גם סוג של הצלחה שהוא לא פחות חשוב משיעורי תעסוקה ומספרים של שילוב בתעסוקה.

יש גם שני תחומים מרכזיים - - -

אני רק רוצה לחדד. אנחנו לא מזלזלים בשום הצלחה של אישה שהגיעה לאיזשהו מקום של ניהול או נכנסה לשוק העבודה. אנחנו, התפקיד שלנו, זה לבדוק את היעילות של תכניות הממשלה ושל ההשקעות שנעשות והאם הן מתאימות לא כדי לקדם 3-4-5-6 נשים אלא לקדם את כלל הנשים.

אני מסכימה וזאת המטרה שלנו גם בתכניות שאנחנו - - -

מצויין. זה שההצלחות לטווח קצר כן יתרמו להצלחות של הטווח הארוך.

שוב, אני מדברת בכובע של החוקרת, יש שני תחומים שהמחקר בדק את זה לעומק, הערכה מבוססת, ראיות עם השטח ונתונים מספריים שקרה בהם שינוי משמעותי: אחד, תחום החינוך ושני תחום תעסוקה ושלישי תחבורה שזה משתקף ומתבטא בעלייה במספר הסטודנטיות הבדואיות במוסדות האקדמיים. הכפיל את עצמו בתוך שלוש שנים בגלל התחבורה שנכנסה ולא הייתה קודם.

האתגרים עדיין קיימים. דיברתם על הון אנושי וביקוש והיצע. ביקוש זה מאוד משמעותי, אני לא אחזור על הדברים שנאמרו, אבל לא סיימנו עם העבודה על ההון האנושי. אנחנו עדיין במצב שבו יש סטודנטיות וצעירות שהולכות ללמוד מקצועות לא נדרשים ויש מה לשפר. כישורים - יש המון עוד מה לשפר מבחינת כישורים. דיברתם על תעסוקה ולא דיברנו על קידום ואיכות תעסוקה ופיתוח קריירה. זה אתגר שאנחנו עדיין נתקלים בו וחייבים לקדם.

לגבי לקחים, מה שאת ציינת, המחקר שאשלח לכם כמובן, כלל המון המון המלצות שהועברו לצוות של יריב מן ולבני. אחד זה כוח אדם. יש חוסר רציני בכוח אדם מוכשר שיוכל להפעיל תכניות בתקציבים שניתנים. נותנים מיליונים בתחום של חינוך, חינוך בלתי פורמלי, אין צוות מוכשר שיוכל להפעיל את זה וזה אחד האתגרים וצריך לעבוד עליו. הנושא של הסדרת קרקעות שהוזכר זה כמובן קושי שעולה בכל מקום, זאת לא הפתעה, ומשפיע על מישורים נוספים. לפעמים יש גם את האתגר והקושי של רשויות מקומיות בשימוש וניצול המשאבים הקיימים.

אני מודה לך. אני חושבת שחלק מהדברים שאמרת צריך לקחת אותם בחשבון. עניין של פיתוח קריירה, אני לא מזלזלת בזה, אבל בואו קודם כל נפתח את הדלתות שייכנסו לעבודה ואחר כך נתחיל לדאוג גם לפיתוח קריירה. אני בטוחה שמי שנמצאת בתפקיד של מנהלת היא כן תרצה לפתח את הקריירה אבל קודם כל אנחנו מדברים על הצעד הבסיסי ביותר של להכנס לשוק העבודה.

אני רק ברשותך עוד משפט. לגבי מעקב אחרי התוצאות. גם אשבל, גם כל תכניות התעסוקה שקיימות היום, יש מעקב מאוד רציני ונתונים מספריים כמה נכנסו בעקבות הכשרות מסויימות ואפשר גם להעביר, יש לי - - -

אני תמיד תוהה למה הערכות ואבחנות של תכניות מסויימות נעשות על ידי מכונים, עם כל הכבוד למקצועיות שלהם, ולא משתפים בהם, כמו שאמרה גדיר, את השטח ואת הנשים שעובדות בשטח ומכירות את הקשיים האמיתיים שנמצאים, אפילו אם אנחנו מדברות על מנהלות של מרכזי ריאן. אני חושבת שהגיע הזמן שהציבור עצמו יהיה חלק מהעשייה הזאת ויגיד מה באמת יכול לקדם. ניתנה לך הזדמנות מאוד גדולה לדבר היום, אני אעבור לשמוליק.

זה בדיוק לגבי מה שאמרת. ההחלטה החדשה נעשתה בשיתוף מלא של החברה הבדואית.

אני לא יודעת מה זה שיתוף מלא, אני לא ארצה להכנס לזה עכשיו ואני - - - אם יש שניים-שלושה ארגונים שיושבים ליד השולחן הזה ואומרים שהם לא שותפו אז שאף אחד לא יגיד לי שיתוף מלא. יכול להיות ששיתפתם את המועצות המקומיות. אני מדברת על ארגוני נשים שאני מתפלאה כל פעם מהעשייה שלהן בשטח. כל פעם שאני בנגב וכל פעם שאני מבקרת בארגונים האלה אני מתפעלת מחדש. שמוליק, ואני רוצה לסכם.

אני רוצה לומר גברתי, אני הייתי שותף להכנת הדו"ח שהוגש לוועדה. הדיבור על 41% כשאנחנו נמצאים סביב ה-23%-24% משמעו שהמדינה נכשלת בנתונים הקיימים בהשגת המטרות שלה. ריאן הוא התפתחות חיובית בתוך המשחק הזה ואנחנו מברכים על קיומו וזה גם מודל שמותאם לקהילה או מבקש להיות מותאם לקהילה. אבל גם אנחנו שואלים מה זה הצלחה, כמו ששאלה גברתי.

למשל, אם מדובר בהשמות אבל הן השמות עקיפות, כלומר בנאדם מצא בעצמו עבודה, האם זה משמח אותנו? האם מדובר בהשמות אבל ההשמות הן במה שנקרא משרות כניסה, בתחתית הסולם של השכר והתגמולים. האם זו הצלחה? האם אנחנו משאירים עובדות עניות או שאנחנו מקדמים אותן קדימה סנטימטר.האם יש קורסים ונגמר הקורסים ורק 30% נשארו מאלה שניגשו אל הקורס, האם זו הצלחה? נגישות של הכפרים הבלתי מוכרים בסיפור הזה. זה לא רק שהכפרים לא נגישים וחלקם לא מגיעים בכלל לקורסים ולהכשרות אלא שהמעסיקים אחר כך דורשים מאנשים כתובת באישור מוכר כי אחרת הם לא מוכנים לעשות את המסע כדי להביא אותם.

מה עם הבלתי משתלבים? יש חצי מהאנשים שמגיעים לריאן ולא משתלבים בסוף בעבודה. מה עושים איתם, האם יש פתרונות לאוכלוסייה הזאת? להערכתי גם בדו"ח הערכה המקיף שהכינה סוזן חסן וחבריה אין לשאלות האלה מענה. ישנן תכניות בתוך פרוייקט ריאן שהן תכניות חשובות כמו תכנית האקדמאים, כמו תכנית רמפה להעסקת אנשים עם מוגבלויות, כמו תכנית קידום. האם התכניות האלה הצליחו? מי שמחפש תשובה לשאלות האלה בתוך הדו"ח של החברים מג'וינט לא ימצא אותן. מעסיקים, האם חל שיפור לאורך חמש שנים בעבודה עם מעסיקים. האם היום יש לארגון הזה יותר יכולת בעבודה מול המעסיקים בשטח. התשובות שלנו עד לנקודה הזאת מעציבות.

בסופו של דבר אנחנו מדברים על תעסוקה כמושג שמשתנה. אנחנו בדור שבו תעסוקה משתנה מאוד מאוד מהר. מבקר המדינה המליץ, בואו תבדקו מה קורה בשוק העבודה של עוד 5 ו-6 ו-7 שנים. אין לנושא הזה כרגע מענים בתכניות הקיימות כולל בתכנית אשבל. וזו רק דוגמה למצב שבו הנתונים הקיימים לא מקבלים או לא יוצרים מענה שיגיע בסוף ל-41% תעסוקה.

אני מודה לך. אני חושבת שהעלית במרוכז הרבה מהשאלות שאנחנו ניסינו להעלות ואני חושבת שאנחנו נמשיך לשאול אותן עד שנקבל את התשובות. אני אסכם בסוף. מר חגי, מנהל תחום מטה אגף מעונות יום ומשפחתונים, משרד העבודה והרווחה. אני נותנת לו ואני רוצה לסכם. ב-12 אנחנו יורדים משידור, אני מבקשת.

אני מייצג גם את תחום תעסוקת מיעוטים שלא יכל להגיע אז אם יש שאלות אני אוכל לענות גם בנושא של מרכזי ריאן מצד המשרד ככה שאם קיבלתם תשובות פה אם אתם רוצים גם לשמוע - - -

לא הרבה תשובות. אתה תצטרך לענות על הרבה שאלות שיישלחו אחר כך.

אז לגבי מעונות יום אני אגיד באמת כמה מסרים קצרים. השנה הוקצו משאבים מאוד מאוד משמעותיים לבניית מעונות יום. מבחינת החלטות הממשלה אנחנו מחוייבים לשריין תקציבים לכל הרשויות מכלל הרשויות במגזר הערבי. אין לנו משהו שמשריין למגזר הבדואי בנגב אבל חולקו תקציבים גם לרשויות מהמגזר הבדואי בנגב שביקשו. אני אגיד כאן עכשיו שני דברים שאני באמת אצא באיזשהי קריאה ואני מקווה שאנחנו נתקדם עם זה. יש לנו קשיים מול המגזר הערבי בכלל, אחד בקידום התקציבים שהוקצו, כמו שאת יודעת היה בדיון האחרון - - -

אני יודעת ואני עדיין מחכה שתקימו את המנהלת שדיברנו עליה ויש עליה החלטה של שנתיים שעדיין עומדת ותלויה. אתם לא פתחתם את המנהלת שהייתה יכולה לקדם.

נכון, ואנחנו פועלים בזה במלוא המרץ, את צודקת - - -

מה מלוא המרץ? שנתיים עברו.

היו חילופי משרדים, זה קצת מעכב את התהליכים. אנחנו עובדים על זה אבל אני כן רוצה להדגיש, יש לנו קשיים שאנחנו מתמודדים איתם שהמנהלת לא בהכרח תעזור שהרשויות צריכות להתקדם בביצוע ובהקשת בקשות. בשנת 2018 יש תקציב מאוד מאוד גדול שמשוריין ואין לנו ביקוש. אנחנו מאוד מקווים, לפי החלטת הממשלה בסוף שנת התקציב 2018 - - -

אתם יודעים טוב מאוד שחלק מהבעיות בלהתקדם וחלק מהבעיות גם בלהגיש בקשה, ועל זה כבר דיברנו בשניים או שלושה דיונים שהיו לי בוועדה בכל עניין הקצאת הקרקעות וגם עניין תכניות המתאר ועניין העובדה שרשויות מקומיות שאפילו קיבלו תקציבים בשנים שעברו לא הייתה להם אפשרות לבנות בגלל הבעיות האלה שדיברנו עליהם.

אנחנו מודעים לבעיות, אנחנו מאוד מקווים שיתגברו על החסמים האלה - - -

מה יתגברו? הם יתגברו? זה בעיות שהממשלה מציבה בפניהם אז שהמדינה תרד מהעץ ותאפשר להם להתקדם.

ברשותך נושא נוסף שאנחנו עדים לו לאחרונה ברשויות מהמגזר הבדואי בנגב שמעונות יום חדשים שנבנו לא נפתחים וחלקם לא מאוכלסים. אנחנו בודקים עם משרד החקלאות מה הגורמים לסיבות האלה. יכול להיות שזה בגלל שיש קושי בתפעול, יכול להיות שיש חוסר הענות בגלל ששכר הלימוד גבוה מדיי, אנחנו בודקים את זה. אני ברשותך משתף בבעיה שאנחנו נתקלים בה שפשוט המעונות לא מאוכלסים או שהם לא נפתחים. אנחנו עובדים על זה מול הרשויות המקומיות ומנסים למצוא פתרונות ואת הסיבות - - -

ב-2014 היו ששה מעונות, כמה יש היום? מתמטיקה פשוטה.

12 כיתות אושרו השנה.

אושרו השנה, עוד לא נבנו.

אני מדבר על מבנים שילד יכול להכנס לתוכם. אי אפשר לגור בתכניות.

אני אגיד בדיוק. יש לנו ששה מעונות קיימים. מאז שנת 2014 הוקצו תקציבים לבניית 20 מעונות במגזר הבדואי בנגב.

20 מעונות זה 20 כיתות?

סדר גודל של שלוש כיתות למעון, 60 כיתות מעון. יש מעונות שפשוט לא נפתחים או שהם לא מאוכלסים. זו בעיה שאנחנו מנסים - - -

שנייה, מהשש שקיימים פתוחים, מאוכלסים?

כן.

יש בהם, אוקיי. אז ה-20 שהחלטתם עליהם - - -

ה-20 תוקצבו לרשויות. חלקם בתהליכי בנייה, חלקם לא התחילו להבנות, חלקם סיימו להבנות.

אז איך החלטת שהם לא מאוכלסים?

אנחנו שומעים מהשטח שהמעונות האלה לא נפתחו וחלקם לא מאוכלסים. זה איזשהי תופעה שאנחנו ערים לה לאחרונה ואנחנו שומעים אותה מהשטח ואנחנו רוצים לבחון אותה.

אני מתפלאה כי אם אומרים שה-20 עדיין או בתהליכי בנייה או עוד לא התחילו להבנות - - -

או סיימו. יש כאלה שסיימו לבנות.

אוקיי, אוקיי. אם סיימו זה משהו אחר. אבל אני יכולה לנחש כמה - -

הם מאושרים לפתיחה?

- - אני יכולה לנחש כמה סיבות אבל אני לא אכנס לזה עכשיו. ממשרד הכלכלה ואני מבקשת מאוד קצר. בבקשה.

תודה. אני רק רוצה לציין כמה מספרים. גם קצת של מה עשינו בחמש השנים האחרונות גם מתוקף החלטת הממשלה וגם מתקציבי משרד אחרים. זאת אומרת זה גם החלטה של 3708 וגם מתקציבים אחרים שהמשרד עשה בלי קשר להחלטה. אז קודם כל מה שנעשה באמצעות המסלול של תמרוץ מעסיקים להעסיק אוכלוסיות מהנגב, גם נשים וגם גברים בדואים, הועסקו 640 מועסקים חדשים. במסגרת המעוף וליווי של עסקים קטנים ובינוניים של יזמות סייענו ל-1660 יזמים ובעלי עסקים.

כמה מתוכם נשים?

בערך חצי, 55%. לגבי אזורי תעשייה, כמו שבני ציין קודם היו 141.5 מיליון ₪. פה אני כן שנייה רוצה להתעכב כי יש כלי סיוע שאנחנו נותנים שהתוצאה שלהם היא יחסית מיידית, את יכולה למדוד אותם תוך שנה-שנתיים-שלוש. אזורי תעשייה, חשוב לי להגיד שזה נושא תשתיתי. לדוגמה 141.5 מיליון ₪ שאמנם אנחנו בסיום הביצוע שלהם אבל התהליך עצמו עד שיש מועסקים בשטח הוא תהליך ארוך. לדוגמה ההחלטה הזאת אפשר לומר ש-3600 מקומות עבודה נוצרו באמצעות ההחלטה הזאת אבל יש עוד 2000 שהם עדיין מתוקף ההחלטה שיווצרו בשנתיים הקרובות. כלומר אם רוצים לחשוב גם על העתיד זה חשוב - - -

רק אני רוצה כן להתייחס לעוד נושא אחד שיש בהחלטה החדשה שהועלה פה מכמה מקומות. לגבי כלים חדשים שהם ייחודיים שלא היו בעבר וכן יש עדיין דגש על תעסוקת נשים היו פה שתי אמירות שונות, גם של חבר הכנסת פרץ וגם של אחמד טיבי. אחד אמר שצריך אזורי תעשייה מחוץ ליישוב כי נשים יכולות לצאת והשני אמר שזה צריך להיות צמוד ישוב. אנחנו מאמינים שזה צריך לשלב בין הכלים. אי אפשר להתייחס רק לזה או רק לזה או רק לתעסוקה איכותית או רק לשלבי כניסה. אני חושבת שצריך להתייחס לזה. ואני אגיד שבתכנית החדשה, יש לנו תכנית חדשה של סיוע להקמת מפעלים קטנים ובינוניים, צמודי יישוב שאנחנו מאמינים שיעסיקו כמה מאות של עובדים חדשים.

גם יש עוד סעיף בהחלטה שהוא טרם תוקצב, אנחנו בדיונים עם האוצר ומשרד החקלאות לראות איך להוציא את זה לפועל שזה של יוזמות תעסוקתיות של נשים כמו המטבחים הקהילתיים ואנחנו כן עושים את זה עם פורום בעלי עסקים מהשטח כדי לגבש את המתווה הנכון וזה באמת אני מקווה - - -

אני אבקש מכם, אל תעשו את זה עם פורום של בעלי עסקים. תעשו את זה עם ארגוני נשים שהתחילו את כל הרעיון הזה. לא בעלי העסקים. אל תהפכו את זה לעוד כלי של ניצול נשים והעסקתן בתת תנאים. יש ארגוני נשים שהתמחו בזה, שעסקו בזה, תתייעצו איתם, תעבדו איתם.

אנחנו בונים את המודל בדיוק על הבסיס של מה - - -

כן, אבל אני מאוד ברורה. אתם תבנו, אני מכירה את זה. אתם בונים את זה על בסיס המודל של ארגוני הנשים אבל עם אנשי עסקים. אני אומרת את זה שוב, הם בונים על המודל של ארגוני הנשים וזה בגלל שהצליח המודל הזה. אם הצליח המודל הזה זה בגלל הנשים הנפלאות שעמדו מאחריו. אל תתנו את זה לידיים לא מנוסות ומחפשות רווח. תבנו את זה עם הארגונים ותתנו את זה לארגונים שכן יודעים להעצים את הנשים ולא עושים סתם הרצאות על העצמה אלא עובדים מתוך השטח כדי להעצים את הנשים. אני מסכמת, תודה לכולם.

אני יודעת שהדיון הזה הוא דיון מאוד מאוד חשוב. כל הנושא של תעסוקת נשים ערביות הוא נושא שאנחנו בוועדה ואני באופן אישי קיבלתי על עצמי לדון בו בפרטי פרטים ולקחת את הנושאים שיוצאים מתוך זה של להתגבר על המכשולים הקיימים בשטח שהם תוצר של שנים של מדיניות של אפליה ואני לא קוראת לה הזנחה אלא אפליה. גם בנושא מעונות יום וגם בנושא של תחבורה ציבורית וגם בנושא של תכניות אנחנו נמשיך לעקוב.

אני רוצה להבדיל בין שני מצבים שונים. אני את כל מה ששמעתי על התכניות בעיניי עדיין בונים על אותה מדיניות של אפליה. יש ציבור רב של הנשים הערביות הבדואיות שנמצאות בכפרים הלא מוכרים. הנשים האלה לא נמצאות באותו מצב אפילו מול הנשים שנמצאות בכפרים או בערים מוכרים. אם המדינה, אם הממשלה לא תשכיל להבין שאי אפשר להמשיך מדיניות כזו של למחוק אנשים שנמצאים בשטח ולא להכיר בכפרים שלהם ולמנוע מהם את הזכויות הבסיסיות ביותר של חשמל ומים וכל זה. מי שיודע להבין על תעסוקת נשים יודע טוב מאוד שאישה לא יכולה לצאת לעבודה בראש שקט כאשר בבית אין חשמל, אין מים, יש מצב תברואתי לא בסדר ואין תחבורה ציבורית. אז רוצים לקדם תעסוקת נשים - תעסקו בנושא העיקרי שאני מדברת עליו. שם יש אוכלוסיית נשים שאף פעם לא תהיה באפשרותה להגיע לזכות הבסיסית הזו של לצאת לעבוד אם לא יתעסקו בנושא הזה לשאר הנשים.

אני חושבת שהגיע הזמן גם שהממשלה תבדוק טוב מאוד את עצמה בביצוע התכניות שלה. אני הייתי רוצה לקבל לידיים שלי את הדו"חות שהעריכו, לפי בקשת הממשלה, את התכנית הקודמת ואת הפער הזה בין מה שנאמר ומה ששמעתי על הסטטיסטיקה של שילוב נשים אני ארצה לברר ולבדוק אותו לעומק. אני יודעת שיש הרבה תכניות ואני ארצה לקבל לידיים שלי גם את התכניות העתידיות של שאר משרדי הממשלה וגם תכנית העל שלכם, שתהיה באחריות של משרד החקלאות.

אני פונה ושוב מדגישה את החשיבות של להתחבר לארגוני השטח ובמיוחד לארגוני הנשים שהן אלה שסללו את הדרך. כשהתחילו לעסוק במיזמים לנשים ובעסקים קטנים לנשים המדינה והממשלה עוד לא חלמה על זה. אז צריך להתחבר אליהן וללמוד מהן וללמוד מהניסיון המצטבר אצלן בעניין הזה. גם לקחת בחשבון את הנושא של החקלאות שדובר עליו ועל האפשרות לפתח את החקלאות ביוזמה של נשים ושילוב נשים בחקלאות אבל לא בתנאים המחפירים ששמענו עליהם עד עכשיו.

ואני רוצה להדגיש שוב, אנחנו רוצות נשים שישתלבו בתעסוקה אבל אנחנו לא רוצות שנשים יהפכו לכוח עבודה זול, מנוצל ומדוכא בתהליך הזה. אני מאוד מודה לכולכם. אני ארצה לקבל לידיים שלי דיווח על ניצול התקציבים של התכנית הקודמת וגם על הקצאות. אני רוצה לקבל את הדו"חות שביקשתי בעניין אשבל וגם ממרכזי ריאן, הסטטיסטיקה האחרונה של שנה שעברה שמדברת גם על השמה, על התמדה בתעסוקה ועל הכשרות שנעשו בשנים האחרונות. מודה לכולכם ובהצלחה. נועלת את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.