הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 334

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום רביעי, י"ג בטבת התשע"ז (11 בינואר 2017), שעה 9:30

הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 27) (אי-מתן אשרה ורישיון ישיבה לקורא לחרם על ישראל), התשע"ז–2016

חברי הוועדה: דוד אמסלם – היו"ר

יואב בן צור

יעל גרמן

תמר זנדברג

אכרם חסון

בצלאל סמוטריץ'

מיכאל מלכיאלי

ממונה בכירה-מח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - אביטל שטרנברג

עוזר ליועמ"ש, המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה - ליאור יפה

עו"ד, רשות האוכלוסין - נעמה פלאי

חברת ועדה נגד חרם על ישראל בלשכת עו"ד, לשכת עו"ד - יפעה סגל

ממונת חקיקה, לשכת עו"ד - אוריין לביא

ממונת חקיקה, לשכת עו"ד - מזל נייגו

נציג אירגונים פרו-ישראליים בבריטניה - אריה קובלר



תני גולדשטיין



אלכס זרנופלקסקי

אלכסיי קובלנקו

גלעד קרן

לאה קריכלי

הדס צנוירט

הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 27) (אי-מתן אשרה ורישיון ישיבה לקורא לחרם על ישראל), התשע"ז–2016

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה. על סדר-היום: הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 27) (אי-מתן אשרה ורישיון ישיבה לקורא לחרם על ישראל), התשע"ז–2016, פ/1906/20, כ/664, של חבר הכנסת רועי פולקמן וסדרה גדולה מאוד, אבל בעיקר מי שדיבר אתי על זה כרגע הוא חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, שגם בא להציג את העניין. זו הכנה לשנייה ושלישית. בבקשה.

היה דיון עמוק, ארוך וחשוב מאוד בהכנה לקריאה ראשונה, בהובלה של אדוני היושב בראש. בזמנו נשארה שאלה ללשכה המשפטית של הוועדה - עשתה עבודה, וביקשה לשנות סעיף אחד, שנוגע להגדרה של נציג הגוף שקורא לחרם על ישראל, ולכן במקום שהגוף שאותו אדם הוא נציגו, הכניסו כאן את התיקון: שהוא פועל עבורם. זה מגדיר לנו יותר נכון את הקשר בין הביקור של אותו אדם, שאת כניסתו לארץ אנחנו רוצים לאפשר לשר הפנים למנוע, לאותה פעילות נגד מדינת ישראל. הרציונל הוא ברור. יש לזכור שאין זכות קנויה לאדם שאינו אזרח מדינת ישראל להיכנס למדינת ישראל – שלא כמו אזרחי המדינה. מדינת ישראל נותנת בדרך כלל למי שרוצה, אבל אין שום סיבה בעולם שמדינת ישראל תיתן למי שרוצה לבוא למדינת ישראל ולהשתמש כאן כבסיס לפעילות שלו נגד מדינת ישראל, אם זה לפרובוקציות ופעולות בלתי-חוקיות או קריאה לחרם נגד מדינת ישראל – אין סיבה שנאפשר לו להיכנס.

החוק נותן את הסמכות לשר הפנים לשלול את אותה כניסה, והוא קובע ברירת מחדל, שאדם כזה לא ייכנס, ומאפשר שיקול דעת לשר הפנים כן לתת. זה חוק טריוויאלי. לא הצלחתי אז, ואני לא מצליח היום להבין את ההתנגדות של האופוזיציה. נדמה לי שגם האופוזיציה בדיון הקודם לא התנגדה לרציונל של החוק – רק טענה שלא צריך אותו, שהוא מזיק למדינת ישראל. אני לא מבין, איך מדינה שעומדת על כבודה ועל האינטרסים שלה פוגעת בעצמה. לכן אבקש מחבריי להצביע בעד ההצעה.

אני מודה מאוד ללשכה המשפטית של הוועדה. אני חושב שגיבשו מענה נכון לסימן השאלה שנותרנו בו בדיון בהכנה לקריאה ראשונה. אשמח שנצביע עליו לקריאה שנייה ושלישית. תודה, אדוני.

תודה רבה. חבר הכנסת יואב בן צור.

אני רק ביקשתי להוסיף תיקון, את המשפט: לא ישלול את סמכותו של שר הפנים - לא לצמצם את סמכויותיו אלא להרחיב את סמכויותיו. אני חושב שהתוספת שדיברנו, עדיין מקבעת שר הפנים.

כתבנו במפורש. אפשר לכתוב בהתחלה: מבלי לגרוע מסמכויותיו של שר הפנים.

אני חושב שאין בזה צורך. גם היום סעיף 2 – הסעיף שאנחנו מתקנים – למשל, יש סעיף קטן (ג), שאומר: לא ייתנו רשיון לעובד זר, אלא אם כך וכך, וגם שם לא רשום – לא גורע מסמכותו בסעיף 2. לכן אני לא חושב שדווקא בסעיף צריך להבהיר שזה לא גורע מסמכותו. לדעתי זה ברור שזה לא גורע מסמכותו. אשמח לשמוע את נציגי הממשלה בעניין.

נעמה פלאי, לשכה משפטית ברשות האוכלוסין וההגירה. התוספת הזאת חשובה – שלא נגיע למצב שבו רצינו להרחיב ולקבוע הוראה שמרחיבה סמכות, ונימצא מצמצמים. שלא יגידו שיש פה החרגה והחמרה בשיקול הדעת של שר הפנים במצבים דומים למצב הזה. לכן יש חשיבות להוסיף.

עשינו את זה. דיברנו על זה גם בדיון הקודם. החוק בהחלט מבנה את שיקול הדעת של שר הפנים, וגם כאן שר הפנים יכול להחליט שהוא כן מאפשר, אבל החוק מבנה את שיקול הדעת של שר הפנים, אומר לו: ברירת המחדל שלך אומרת שאדם כזה, שפועל נגד מדינת ישראל, לא יכול לקבל אשרת שהייה, והוא נותן לך את האפשרות- - -

רק שלא ייווצר מצב שבו במצבים דומים יגידו שברגע שקבענו סעיף מאוד ספציפי וברור, שכובל את שיקול הדעת של שר הפנים, זה מחמיר את האפשרויות של שר הפנים, שזה מצמצם בצעם דווקא. לכן יש חשיבות לאמירה הכללית.

אז מה את מציעה? אני לא נכנס לסוגיה, האם החוק הזה כרגע, כמו שאמר בצלאל, האם הוא מיותר או לא מיותר. זה פחות חשוב לי; אני חושב שהחשיבות שלו הפוזיטיבית היא חשובה מאוד. עצם העניין שאנחנו מתייחסים לזה כמדינה, גם אם זה נמצא עד היום בארסנל, היה במסגרת הסמכויות של שר הפנים, אבל לאור מה שקורה בשנים האחרונות, אני חושב שיש פה אמירה ערכית של המדינה בסיפור של החוק הזה. אז את אומרת עכשיו שזה עלול לצמצם את הסמכויות שלו?

אנחנו חושבים שהסמכות של שר הפנים קיימת כבר היום, שלא ליתן אשרה ורשיון במצבים האלה. שר הפנים מפעיל אותה והיא הופעלה. אנחנו תומכים בתיקון הזה. אנחנו רק מבקשים להוסיף בפתיחה שלו, מבלי לגרוע מהבקשה של חבר הכנסת יואב בן צור – להוסיף בפתיחה: מבלי לגרוע מסמכותו של שר הפנים לפי כל דין.

ובסעיף קטן (ג) - שם כן יפרשו את זה- - -

אתם יכולים לייצר מצב הפוך. אתם יכולים להזיק לעצמכם, כי אם נוסיף את זה רק כאן, יראו בזה הסדר שלילי, לסעיף 3. יגידו שבסעיף 3 זה כן פוגע בסמכות.

יכול להיות ששם לא חשבנו על זה.

אני מציע שתחשבו על זה. ברור לי שאף אחד לא רוצה לפגוע בסמכות. זה לא הוויכוח.

אנחנו בוודאי משאירים את הסמכות לשר הפנים. אני חושב שצריך לחזק בכלל את הסמכות שלו בעניין. ודאי לא לגרוע ממנה. הרי בסופו של דבר היה פה חוק שחוקקנו, ואחרי זה מי שלא אהב את החוק, פרשן אותו כאילו לא חוקקנו אותו טוב, ונאלצנו לעשות לו תיקון, כי בסופו של דבר זה נחתך גם ברצון של אותם משפטנים, אם הם אוהבים את החוק שלנו או לא אוהבים אותו. לכן כאן אני רוצה להוית סגור בעניין, שלא יהיה מצב של בא לברך ויצא מקלל.

משרד המשפטים.

אביטל שטרנברג, ממשרד המשפטים. שתי הערות. ראשית, לעניין הבקשה לתוספת לעניין הבהרה שאין בכך משום סיוג סמכותו של שר הפנים. אני לא סבורה שזה נדרש. אני מבינה שמה שנעשה פה זה שינוי ברירת המחדל.

הייתי רוצה להציע לכם, לבחון עוד עניין שנוגע להצעת החוק - על מי היא לא תחול. היום, לפי המוצע, היא לא חלה על אזרח ישראלי או בעל רשיון לישיבת קבע, דהיינו אנשים שיש להם זיקה לישראל. הייתי רוצה להציע לכם, לשקול גם בעל אשרת תושבות ארעי. תושבות ארעי ניתנת ככלל לאנשים שנמצאים בהליך המדורג, דהיינו הם בני זוג של ישראלים, והם בתוך תהליך מדורג, שנמשך כמה שנים. חלקו המרכזי הוא באשרת תושב ארעי. האנשים האלה, מרכז החיים שלהם – כאן בארץ. יתרה מכך, על-פי חוק הוראת השעה, שנוגע לבני זוג פלסטינים, אדם יכול להיות ב-א5 15, 16 שנה ואף יותר מזה. מדובר באנשים שחייהם הם כאן. אני חושבת האיזון שעשיתם בין מי שמרכז חייו כאן לזרים, הוא מאוד נכון, וכדי להשלימו צריך להחריג גם בעלי תושבות ארעי.

להחריג או להוסיף?

הרי לא יינתנו למי שאינו אזרח ישראלי או בעל רשיון לישיבת קבע. אני מציעה להוסיף: או בעל אשרת תושבות ארעי.

מה פתאום? ההפך. אדם כזה שבעל תושבות ארעי, הוא באיזשהו מקום נמצא בתקופת מבחן. זה הרציונל של א5. אתה נמצא בנקודת מבחן – נראה לאן זה מוביל אותך. אם אתה בתקופת המבחן הזו פועל נגד מדינת ישראל, אני צריך לתת לך אשרת שהייה? להפך. זה האדם שהכי מתבקש לשלול. מילא אדם שבא לפה לשבוע שבועיים, מבקר, אבל אדם שמבקש שאני אעשה לו טובה – הוא לא אזרח. הוא פלסטיני.

הוא יכול להיות לצורך העניין שוודי או פיליפיני.

לא הבנתי, מה מפריע לכם פה? למה להכניס גם תושב שיש לו תושבות ארעית?

הוא נלחם בך.

לזרים אין זכות קנויה להיכנס לישראל. תושב ארעי, אין לו זכות מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אבל בעיקרון הוא נמצא במצב ביניים. שוב – אני מציעה לכם לשקול.

להחמיר אתו. אתה מבקש ממני טובה, שאתן לך לגור במדינת ישראל, למרות שאתה לא אזרח. אתה לא מתבייש לירוק בדלי שאתה שותה ממנו, ואני אתך לך לגור פה? זה האדם שהייתי הכי מחמיר אתו. הוא צריך להיות אסיר תודה למדינת ישראל.

ראשית, זו הצעה. שנית- - -

דקה. אביטל, מעניין אותי, מאפיפה באה לכם ההצעה הזאת בראש? אלה האנשים שעם התעוזה הכי גדולה, דווקא הם פועלים. אחד שבא לשבוע- - -

אמרתי לכם.

לא. אני רוצה להבין למה אמרת רק את זה לשיקולנו.

כי אתם עשיתם איזון מאוד נכון בין מי שיש לו זיקות לישראל לבין כל השאר, לזרים גמורים. האנשים האלה, כפי שציין בצדק חבר הכנסת סמוטריץ, נמצאים בשלב ביניים, אבל הוא יכול להימשך המון שנים. די ברור שמרכז חייו בישראל.

קודם כל, זה לפי החלטות מדינת ישראל. בואו נעזוב את הניסוחים המשפטיים. הרעיון הבסיסי הוא שאחד שהוא לא אזרח ישראלי, שאין לו זכויות בחוק מוקנות, ומכפיש את מדינת ישראל, פוגע במדינת ישראל, למה שנקבל אותו פה? אם מישהו פוגע בי, למה שאכניס אותו אליי הביתה? לכן אנחנו רוצים לתת לשר את האופציה. לומר לו: אדוני, אני אומר באופן פוזיטיבי – כל עוד מישהו פוגע במדינת ישראל, מעליב, משפיל, פוגע, מכפיש את המדינה, מוציא לה שם רע – לא רוצים שיהיה אורח אצלנו. אם מישהו הגדיל לעשות, הוא גם תושב ארעי, כאילו כבר נתנו לו – הרי לפני שהוא היה תושב ארעי, הוא לא היה כלום. אז הוא ביקש להית תושב ארעי, או תושב. המדינה אמרה לו: יודע מה? תהיה בינתיים ארעי עד שנבדוק את ההתנהלות שלך. ותוך כדי זה הוא שוב פוגע במדינת ישראל, שוב מכפיש את המדינה, פוגע בשמה הטוב. למה שנשאיר אותו פה?

יש פה כל מיני שיקולים. האנשים האלה חלקם נמצאים בישראל שנים ארוכות.

מה זה קשור?

שיהיו אסירי תודה.

שוב – אין לי עמדה חלוטה. רק אם אתם רוצים שהחוק שלכם באמת יעמוד על אדנים משפטיים מוצקים, הייתי מציעה לא להתעסק עם האוכלוסייה הזאת.

אם אנחנו עושים את זה, זה לא אדנים מוצקים? אתם תשנו אותו?

אני חוששת שבעניין הזה עלול להיות קושי. חלילה שנשנה.

לא הבנתי. כי אתם בדרך כלל משנים לנו את החוקים. אני אומר לכם.

מהרגע שהחוק חי בעולם, הוא גם כפוף לביקורת שיפוטית, במקרים פרטניים ובאופן עקרוני.

שאראה לך? כשאנחנו חוקקנו את חוק רשות השידור, ירושלים, היה כתוב בפירוש ירושלים, אבל אתם שיניתם אותו. המצאתם מרחב הזמן, ואמרתם: יהיה מודיעין שנתיים. כשאנחנו חוקקנו את החוק של פטור- - -

אין לי שום כוונה לשנות את מה שתוציאו תחת ידיכם. רק אני אומרת – חוק חי, הוא חי גם בביקורת שיפוטית. שוב – ההצעה המשפטית שלי – יכול לחזק את החוק, אבל השיקול הוא כמובן שלכם.

תודה רבה.

כדי להבהיר את המצב המשפטי - גם לפי ההצעה של אביטל, עדיין יאפשר לשר הפנים לשקול את כל שיקוליו ולומר: אני לא נותן אשרה לישיבת קבע לאותו אדם, או אפילו אני מפסיק לו את הישיבה הארעית באיזשהו שלב ולא מאריך לו יותר.

להפך, לדעתי, אם נשמע לעצה שלה – מתוך הן אתה שומע לאו. יגידו: כתוב בחוק בפירוש רק את זה, אז אחד שיש לו מה שנקרא תושבות ארעית, יגידו: למה לא כתבתם את זה? נכתוב את זה גם.

כפי שאמרנו קודם, הסעיף הזה מטיל חובה על שר הפנים, לא להאריך את הרשיון.

לא חובה. שר הפנים רשאי. זו זכותו.

אתם אומרים: לא יינתן.

אנחנו עושים ברירת מחדל.

זה שיקול דעת של שר הפנים.

אתם מגבילים את שיקול הדעת של שר הפנים.

לא. אסביר מדוע. השאלה היא מה זה הכפשה. מפה מתחיל הסיפור. מרגע ששר הפנים מרגיש שמישהו חצה את הקו האדום מול מדינת ישראל – אגב, אני מניח שגם מדינות אחרות בעולם עובדות ככה. אחרת זה לא נורמלי. זה הכי בסיסי שאני מכיר.

איפה כתוב בחוק הכפשה?

קריאה לחרם. אגב, יותר גרוע.

אבל זה לא כתוב.

אני אומר – קריאה לחרם. הייתי גם מוסיף – מי שפוגע בשמה הטוב של מדינת ישראל. יכול להיות שנרחיב את זה עוד מעט. אבל אנחנו פה נמצאים במקום שכולם יכולים להעליב אותנו, להשפיל אותנו, ואנחנו צריכים לקבל אותו בדגל שק בשדה התעופה, אהלן וסהלן?

למה, אתה כזה חלש שאתה לא יכול לעמוד בביקורת?

לא קשור לחלש. חברת הכנסת גרמן, אתם חוזרים לזה בהרבה נושאים. אנחנו אנשים של כבוד. אנחנו לא חלשים. יש לנו כבוד לאומי. אנחנו אנשים של כבוד. אותנו לא משפילים, ולא נסכים שישפילו אותנו. גם סתם אנשים. אנחנו לא פוחדים מאף אחד, אבל לנו יש כבוד, וכבוד לאומי, ואנחנו עומדים על כך שהכבוד הלאומי שלנו יישמר.

לא אתווכח על הנושא הזה, אבל אבקש זכות דיבור.

את רשומה כבר. חבר הכנסת סמוטריץ.

אני רק רוצה לענות תשובה קטנה. נשמעה פה רמיזה, שהחוק במתכונת הנוכחית שלו יתקשה לעמוד בבג"ץ. אני מבקש לדחות את האמירה או הרמיזה הזאת מכל וכל. החוק הזה הגיוני, מאוזן, מידתי, כמו שאמרנו, הוא מבנה את שיקול הדעת של שר הפנים וקובע ברירת מחדל. הוא לא החלטי. הוא מאפשר לשר הפנים לחרוג. כפי שאמרתי, אני חושב שאדם שמחזיק היום בהיתר שהייה זמני א5, חלה עליו חובה מוגברת של אל תהיה כפוי טובה; תכיר טובה למי שנותן לך את אותו א5 מסיבות הומניטריות ואנושיות. מי שלא מתבייש לקבל מאתנו את הטובה, את הפריבילגיה הזאת, ולהשתמש בה כדי לפגוע במדינת ישראל, הוא הראשון שצריך יהיה לשלול ממנו את אשרת השהייה הזאת, הרבה יותר מאשר מי- - -

ודאי. חברת הכנסת גרמן, בבקשה.

תודה רבה. אני פונה ליועץ המשפטי – אני מבינה שאני יכולה להגיש הסתייגות בעל-פה כרגע. אני רוצה לומר גם לך, חבר הכנסת סמוטריץ. אני חושבת שהחוק הזה הוא גרוע, גם בגלל שהוא מיותר, אך לא רק בגלל זה. הוא גרוע מפני שקודם כל אנחנו צריכים להיזהר ולא להרבות בחקיקה, ואני חושבת ששרת המשפטים דיברה על כך כל כך הרבה פעמים; הוא גרוע מפני שאנחנו משתמשים באותו אמצעי שאנחנו מתנגדים לו, שזה חרם, אז אנחנו עושים חרם על מי שעושה חרם. אני חושבת שאם אנחנו אומרים שאנחנו לא רוצים שלא יעשו עלינו חרם, אולי כדאי שקודם כל אנחנו נשמש דוגמה אישית, שגם אנחנו לא נטיל חרם- - -

אז מה את מציעה? שניתן לו סוכריות בשדה התעופה?

מייד. אני לא סיימתי. כשאסיים, תשמע גם מה אני מציעה. זה יהיה בתוך התשובה המפורטת שלי. אני חושבת שהחוק הזה רק מוסיף לאותם אלה ששונאים אותנו עוד חומר בעירה – גם ל-BDS, גם להחרמה וגם בכלל להשמצה של מדינת ישראל – הנה, מדינת ישראל שוב ושוב מנסה לדכא, מנסה למנוע, מנסה לסתום. למה אנחנו צריכים את הדברים האלה?

ועכשיו אני מגיעה - הרי בסופו של דבר יש לנו בחוק הראשי סעיף 2א: שר הפנים רשאי, וכשאומרים רשאי - אז הוא גם לא רשאי. הוא רשאי לתת אשרה ורשיון לישיבת מעבר עד חמישה ימים, עד שלושה חודשים, עד שלוש שנים, ואשרה ורשיון לישיבת קבע. כלומר מזה שכתוב שהוא רשאי, ברור שהוא גם לא רשאי. ולא רק זה - בסעיף 11, ממש אומרים – אם לא ברור, גם כתוב: שר הפנים רשאי לפי שיקול דעתו, לבטל אשרה ולבטל רשיון ישיבה. כלומר יש לנו כרגע בתוך החוק הראשי, חוק הכניסה לישראל, 1952, האפשרות לבטל ולא לאפשר להיכנס למי ששר הפנים חושב שזה לא נכון מסיבה כזו או אחרת.

נכון, שיש על ההחלטה הזו ביקורת שיפוטית. ללא ספק. אני חושבת שטוב מאוד שתהיה ביקורת שיפוטית, אבל מתוך הניסיון שלנו אנחנו יודעים שלא כל הבג"צים שהוגשו נגד שר הפנים, שניסה למנוע כניסה של – זה היה במקרים של אנשים שהיו חשודים בטרור, לא צלחו. בג"ץ לא ממנע משר הפנים, למיטב ידיעתי – אני לא עד כדי כך בקיאה, אבל בג"ץ לא מנע משר הפנים באמת לשקול ולהפעיל את שיקול דעתו, ולהכניס את מי שהוא רוצה, ולא להכניס- - -

את אומרת שהחוק מיותר?

החוק מיותר ללא ספק.

אמרתם את זה כבר, אז מה ההסתייגות?

שהחוק מיותר ומזיק, ולכן צריך להשאיר את החוק העיקרי בסעיף 2א, בסעיף 11(3), שבו כתוב שלשר הרשות לתת או הרשות לא לתת אשרות ארעיות.

אבל מה הסתייגות על החוק הזה?

זו ההסתייגות.

את צריכה לומר בחוק הזה סעיף שאת מסתייגת ממנו.

מסתייגת מהסעיף הראשי, שהוא סעיף 1ד.

אז יינתנו לאדם – זה התיקון.

אל תגידי לי מה אני רוצה. אני אומרת את זה במפורש. אני מסתייגת מסעיף 1ד, ואומרת שהוא בלתי-נחוץ- - -

מה את מתכוונת שיהיה? להוריד אותתו?

כן, לבטל אותו. ודאי.

הסתייגות לא יכולה לשלול את החוק כולו.

היא מבקשת למחוק את סעיף (ד) בחוק. ולהשאיר את סעיף (ה)?

לא.

אז רק את הכותרת להשאיר? אומר לך מה הבעיה. אני מבין שאת רוצה למחוק את החוק, אבל אין הסתייגות כזו. אסביר. את יכולה בכנסת לומר: אני מצביעה נגד הצעת החוק – הוא חוק לא טוב. אבל ההסתייגויות צריכות להיות לפי סעיף, ומה את רוצה לשנות.

כיוון שאני חושבת שכל החוק הזה מיותר- - -

אין הסתייגות נגד החוק עצמו. אין דבר כזה.

לבטל את החוק.

זה את עושה באמצעות ההצבעה שלך.

התקנון קובע שהסתייגות לא תכלול את עצם הצעת החוק. את יכולה לבקש לשנות את מה שכתוב בתוך הצעת החוק, כך שזה בעצם- - -

כפי שאמרתי, את יכולה לשנות את הסעיפים, כפי שאת רוצה. כפי שאמרתי, את יכולה לכתוב דווקא שיינתן, ואם השר מחליט שלא – לא. לעשות הפוך. שמי שעושה חרם, שייתנו לו, ואם השר מחליט שלא, לא ייתן לו.

תודה רבה שאתה מייעץ לי.

תודה רבה. הבנתי.

אתה רושם את ההסתייגות? אני רוצה לנסח הסתייגות.

בבקשה.

בחוק הכניסה לישראל ייכתב – אני מדברת על סעיף 1 - בחוק הכניסה לישראל ייכתב כי סעיף 2א הוא הקובע. זהו. אני לא מבטלת; פשוט נותנת תוקף משנה לסעיף 2א וגם לסעיף 11.

כלומר מי שקורא לחרם על ישראל, נוכל להכניס אותו לישראל.

לא אמרתי את זה. אני אומרת כרגע, שאני בחוק הזה מבקשת לחזק את שני הסעיפים האלה.

שמה המשמעות שלהם? מה יהיה עם מי שקורא חרם על ישראל?

אני לא מדברת על מי שקורא חרם.

אבל זה החוק. מישהו שקורא לחרם על ישראל.

אבל אני מתנגדת לחוק. לכן אני באה, במקום הנוסח הזה אני מבקשת שבחוק ייכתב ששר הפנים רשאי- - -

הבנתי. חברת הכנסת גרמן, הבנו את מה שאת אומרת, טוב, אבל כנראה אין לך האומץ לומר שאת רוצה לאפשר לשר הפנים להכניס מישהו למדינת ישראל שיש לו חרם. את בטלוויזיה, את לא רוצה שהצופים שישמעו, אז את אומרת: סעיף ג, ד. בסדר.

אתה יכול להמציא מה שעולה לך בראש. זה בראש שלך - לא בראש שלי. אני חושבת שלשר הפנים יש היום האפשרות הזאת. אין צורך בחוק הזה. החוק הזה מזיק למדינת ישראל, ולכן אין בו לחלוטין צורך, ואם צריך לשנות בלי לבטל אותו, זה השינוי שאני מציעה.

תודה. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לעשות פה הרמת מסך קלה. החוק הזה, כפי שנאמר על-ידי כמה מהדוברים כאן – גם מהגורמים המקצועיים וגם הפוליטיים – מיותר, מהסיבה שלשר הפנים יש סמכות לעשות את זה, ושר הפנים אגב לא נמנע ולא מחריש מלהשתמש בסמכות הזו. רק לא מזמן אסר שר הפנים את כניסתה לארץ של פעילת שלום, שהגיעה לכאן עם משלחת של חמישה אנשים, שבאו לכאן מטעם ארגון בין דתי ישראלי פלסטיני, שרצו לקדם את השלום. ארבעה מהפעילים נכנסו, ורק פעילה אחת, שצבע עורה היה שונה משאר הארבעה, משום מה גורשה מהארץ בטענה של קריאה לחרם, למרות שלא היה ולא נברא. היא פעילת שלום שרוצה לקדם את ההידברות הישראלית-פלסטינית, ולכן אני חושבת שזה מה שהחוק הזה מבקש לעשות.

אני רוצה להקריא סעיף שהחוק הזה מפנה אליו, למרות שזה לא כתוב בו. כתוב בחוק כך: לא יינתנו לאדם שאינו אזרח ישראלי או בעל רישיון לישיבת קבע במדינת ישראל אשרה ורישיון ישיבה מכל סוג שהוא, אם הוא, הארגון או הגוף שהוא נציגם, פרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל – עד כאן טוב ויפה. כולנו מתנגדים לחרם על מדינת ישראל – אף אחד לא רוצה כאן באזרחי ואזרחיות מדינת ישראל בגבולות מדינת ישראל, להיות מוחרם, אלא שהסעיף ממשיך ואומר: כהגדרתו בחוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם.

מה אומר החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם – שחרם על מדינת ישראל הוא חרם תרבותי או אקדמי - אקצר – מחמת זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה או אזור הנמצא בשליטתה, ועל זה כל העניין, חברות וחברים, כי החוק הזה הוא לא נגד חרם על מדינת ישראל והוא לא נגד הקורא לחרם על מדינת ישראל בגבולותיה של מדינת ישראל, משום לדבר הזה יש סמכות לשר הפנים. החוק הזה הוא חוק לצנזורה על מתנגדי הכיבוש, והחוק הזה הוא חוק נגד פעילות פוליטית לפעילי שלום, מתנגדי כיבוש ואנשים שלא מסכימים עם מדיניות הממשלה.

אמר את זה פולישוק בפרק ששודר לפני שנתיים בצורה מאוד יפה, ואני מצטטת: קוזו, מזכיר הממשלה, הזכור לטוב, לכל מי שצופה בסדרה פולישוק, מציע לו: פעילי שלום, זכויות אדם, זכויות דולפינים, זכויות פלסטינים וכל מיני אנרכיסטים מתחזים לתיירים רגילים, כאילו כלום, ואז בבת אחת, מתכנסים להפגנה ומתנגדים לכיבוש או לגדר או לשד יודע מה.

ואיך אני אעצור אותם? ועונה לו ראש הממשלה: אתה מפעיל את השגרירויות שלנו מול גורמי תיירות, גורמי תעופה, סוכני נסיעות, ממשלות, ודורש מהם לעצור את השמאלנים.

איך אזהה אותם? אומר לו: קל מאוד - אוניית תענוגות לנמל אשדוד, כאילו הגיעו לקרוז, כאילו אמריקאים שמנמנים מפלורידה, כאילו לבקר במקומות הקדושים – בום, שמאלנים. אצנים אתיופים במרתון טבריה, חנונים מההייטק, צליינים ניגרים – בום, שמאלנים. נוער תגלית, קבוצות ביורוליג – לא עלית עליהם בזמן, אכלנו אותה בהזדהות עם הפלסטינים. והכי מסוכנים, ישראלים שהיו בחו"ל, נחשפו לתקשורת החופשית, ועכשיו חוזרים. השב"כ העביר לנו את המיילים שלהם, פחד אלוהים.

את רוצה להקריא את כל הפרק?

אני מסיימת במשפט החשוב ביותר – וזה מה שאתם רוצים לעשות פה בחוק החרם, רק שלא יסתובבו פה אנשים שלא חושבים כמונו, נקודה.

זה מה שהחוק הזה בא לעשות. בואו נגיד את זה לפחות. יש פה צנזורה פוליטית ברורה על מתנגדי הכיבוש. לא אכפת לנו מחרם על מדינת ישראל – כי הסמכות הזאת קיימת בחוק – אכפת לנו מחרם על אזור שנמצא בשליטתה, והתסכול של הבית היהודי, שעדיין לא הצליחו לספח, כי כל אחד יודע מה המשמעות – לא במועצת הביטחון של האו"ם אלא כאן במדינת ישראל, מנסים לחוקק מפה ולחוקק משם ולדפן מפה ומשם.

חברת הכנסת זנדברג, מה ההסתייגות? אגב, אני רוצה לומר לך משהו באופן בסיסי לחוק. את מגדירה מה זה מדינת ישראל?

לא אני מגדירה. החוק הישראלי מגדיר.

מדינת ישראל מוגדרת בחוק מדינת ישראל, וזה כולל גם את יהודה ושומרון.

לא. אתה יכול לנסות לשנות את החוק, אבל כיום זה לא.

אנשים ביהודה ושומרון גם משלמים מס הכנסה, עושים מילואים, משלמים ביטוח לאומי.

מה זה קשור?

זה קשור. גם החרם – לא נאפשר את זה גם שם. אני מבין שאתם רוצים להוציא חלק ממדינת ישראל מהמסגרת הזאת.

אנחנו לא רוצים להוציא.

שאלת.

לא שאלתי. אתה התערבת לי בדברים. במענה לדברים שהפרעת לי, אומר לך- - -

אני לא מפריע. אני מנהל את הישיבה.

אם מה שאתה אומר היה נכון, היה מספיק לכתוב בחוק החרם: מדינת ישראל, ולא היה צורך בתוספת: או אזור שנמצא בשליטתה. מכיוון שמה שאתה אומר, זה לא המצב, ואתם צריכים כל מיני תרגילים משפטיים מכאן עד הודעה חדשה כשצריך לשלם עשר אגורות על השקיות, פתאום זה לא מדינת ישראל וחוקי מדינת ישראל לא חלים, וכשאתם רוצים שאנשים שמתנגדים לכיבוש לא ייכנסו לכאן, פתאום זה כן מדינת ישראל. תחליטו. כרגע זה לא המצב, גם אם תתהפכו על הראש ותנפנפו ברגליים, זה לא יהפוך להיות המצב. אתם רוצים לשנות אותו? יש כאלה שרוצים. בינתיים לא הצלחתם. לדעתי אתם תחריבו את החזון הציוני ואת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית אם תעשו את זה. בבקשה.

הבנתי. מה הסתייגות?

ההסתייגויות הן כאלה: לפני סעיף 1 – לפני הסעיף המרכזי בחוק - יבוא סעיף מטרה: "מטרת הצעת החוק היא להמשיך את מדיניות הממשלה אשר מנסה למחוק את הכיבוש הישראלי על הגדה המערבית, להימנע ממשא ומתן ופוגעת בסיכוי לפתרון שתי המדינות ולתהליך שלום". זו מטרת החוק.



לאחר מכן, אחרי סעיף (ה) סעיף נוסף: "שלילת אשרה ורישיון ישיבה מסוג כל שהוא תבוצע רק באישור של ועדת הפנים והגנת הסביבה, ולאחר שהונח על שולחן הוועדה המידע אשר נאסף על אותו אדם, אופן איסוף המידע והסיבות בגינן המידע מצדיק את שלילת האשרה או רישיון הישיבה". 



אני רוצה הסתייגות נוספת, להוסיף, לאמץ את מה שאמרה כאן אביטל ממשרד המשפטים, ואני רוצה להסביר למה. היא דיברה על הליכים לקראת אשרת קבע לאדם שמתוקף כל מיני דברים שמדינת ישראל במקרים המועטים שהיא מעניקה אשרות, למעט אשרה במסגרת חוק השבות. בעצם החוק הזה, המטרה גם המוצהרת שלו לשיטתכם – נניח אתם רוצים למנוע מאקטיביסטים ומפעילים פוליטיים – בסדר. זה אשרת ביקור. אדם שנמצא בהליך לקבל אשרת ישיבה, אשרת קבע מתוקף עבודה, מתוקף זוגיות, אינני יודעת מה, מטרת החוק המרכזית לשיטתם – שוב, אני מתנגדת לחלוטין לחוק – זה לא המקרה. לכן אני חושבת, שההסתייגות הזו, לזה היא מיועדת, כלומר היא מיועדת להגשים את מטרת החוק כפי שאתם מתכוונים אליה, ולכן ראוי לקבל אותה. אני מבקשת לרשום גם אותה.

כלומר, חברת הכנסת זנדברג, בעצם אין לך בעיה עם זה, ואת רוצה שנקבל אנשים למדינת ישראל ונכניס אותם, כשהם קוראים לחרם, למשל, על מוצרים ישראליים, שלמשל אפילו ביהודה ושומרון יוצרו. שנקבל אותו פה בשדה התעופה.

הסברתי לך. החוק הזה הוא חוק פוליטי.

שאלתי. אני רוצה לתרגם את זה הלכה למעשה. עזבי פוליטיקה. אני שואל שאלה.

לאנשים יש זכות לעמדות הפוליטיות שלהם.

לא שאלתי אם זכות. אני מכיר את המסית ההוא מחו"ל, שרוצה להחרים ולפגוע במדינת ישראל. אני מבין. הוא עובר בסופרים שם ומבקש להחרים מוצרים וכו'. חלק מהמוצרים הם מיהודה ושומרון. אגב, גם מירושלים. אז את בעד זה שנכניס אותו ישראל?

אענה לך בשאלה אחרת. אם יבוא מבקש אשרה, שקורא לחרם על חברה כלשהי, בגלל שמחירי הגבינה הגבישית שהם מייצרים גבוה מדי לטעמו, אתה חושב שצריך לשלול את רשיון האשרה שלו? יש עמדות פוליטיות.

זה לא קשור.

זה חוק של סתימת פיות פוליטיות. למה לא קשור? זה בדיוק קשור.

הרי ברור שאם אנחנו מבקשים להגביל את כניסתו לישראל למי שיש לו כובע צהוב על הראש, ברור שזה לא הרעיון. מדובר פה על חרם. הרי למה נזעקנו היום לעניין, הח"כים, שאני מודה להם על ההצעה? אגב, לגבי הנושא של המיותר – לפני שעה עשינו דיון אחר, שהיה על הנושא של הארכת רשיון לביקורים. שאלתי את משרד המשפטים, ושם בא חבר הכנסת ברושי וביקש להדגיש את אמני הבמה. שאלתי את משרד ההגירה: תגידו, היום אפשר? אמרו: כן, אבל עדיף שניתן להם זום נפרד. זה אפשרי גם היום במסגרת החוק הקיים. לכן העברנו את זה, כי אם יש הדגשה לעניין, אהלן וסהלן. גם פה. נניח שזה קיים בחוק. אבל יש פה תופעה בשנים האחרונות שאני כישראלי מרגיש מצוקה, מרגיש אפילו מושפל. אני חושב שמוצרים במדינת ישראל צריכים להיבחן על בסיס האיכות שלהם, המחיר - נהדר. אתה לא רוצה לקנות- - -

אבל יש אנשים שחושבים אחרת ממך. זה העניין. אתם מנסים לחסום את מי שחושב אחרת מכם.

לא סיימתי. אני מרגיש כישראלי – לא חשוב מאיפה אני, מה אני. אני חושב שכל מוצר ישראלי שנמכר בעולם, כפי שאמרתי, צריך להיבחן על בסיס האיכות שלו, על בסיס המחיר. אני בא לסופר, ולא בודק מאיפה זה מגיע – מהולנד או מערב הסעודית.

כשאני באה לסופר, אני בודקת כל מיני דברים – מאילו מוצרים זה מיוצר, שזה לא מהחי, כי אני לא אוכלת מוצרים מהחי, אני בודקת שזה לא יוצר בתנאים של העסקה לא הוגנת, ואני בודקת מה המיקום הפוליטי שהמוצר הזה יוצר, ומוצרים שיוצרו תחת כיבוש ובמצב של כיבוש והפרת זכויות אדם והעוולות הקשות ביותר שיש במדינת ישראל, אני לא קונה.

אני משיב לך. את דיברת, אבל מעניין אותי להבהיר לך את הרציונל שלנו בעניין. אין לי בעיה – יכול להיות שגם את, בסופר כשאת נכנסת, ואת רואה מוצר שיוצר ביהודה ושומרון, גם את לא קונה אותו.

נכון.

אבל אנחנו כאן כרגע, בעצם בקואליציה, באים לפי תפישתנו להגן על מדינת ישראל. לא לפי תפישתכם. לכן אנחנו חושבים שמי שמחרים מוצרים במדינת ישראל וקורא חרם על מדינת ישראל כולה – לא משנה איפה – לא צריך להיכנס למדינת ישראל.

אבל אתה יכול לעשות את זה בחוק הקיים.

הסברתי את הסעיף הקודם. לנו חשוב גם להדגיש את זה חזור והדגש. גם אם הוא קיים, להדגיש. למה החוק הזה לא עלה לפני עשר שנים? כי לא היה צורך בו. אבל בשנים האחרונות – בושה וחרפה, יש אנטישמיות. אני רואה את זה כמהלך אנטישמי.

אני חולקת עליך.

לכן את במרצ ואנחנו כאן. מי שהציע את ההצעה זה הליכוד והבית היהודי. לא ציפינו שאת תגישי. לכן אני מחדד את העניין, כדי להבהיר מה אתם הצעתם, למה אתם מתנגדים, ולמה אנחנו תומכים. תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת אכרם חסון.

בוקר טוב. כמובן, יש הבדל עצום בין הבעת דעה לבין הטלת חרם על מדינת ישראל. כל מי שמטיל חרם, צריך למנוע את כניסתו למדינת ישראל, ואני חושב שכולנו מסכימים לנקודה הזאת.

אבל אתה יכול לעשות את זה. עושים את זה.

תני לו לדבר.

יש לנו שלום עם שתי מדינות – עם מצרים ועם ירדן. איגוד העיתונאים בירדן קורא לחרם על מדינת ישראל, ולשכת עורכי הדין במצרים קוראת לחרם גם על מדינת ישראל, אבל בתוך לשכת עורכי הדין של מצרים יש עורכי דין שהם משלמים מחיר בגלל שהם בעד מדינת ישראל ונגד הטלת החרם. אותו דבר, יש מספר עיתונאים קטן בירדן, שתומך ביחסים עם מדינת ישראל, והוא נגד הטלת החרם.

השאלה שלי, איך נתייחס בתוך הארגונים האלה, שקוראים לחרם מדינת ישראל, אבל יש בהם חברים שהם בעד ונגד החרם?

סעיף (ה) אומר ששר הפנים רשאי לתת אשרה וכו' מטעמים מיוחדים שיירשמו, כלומר שר הפנים, במקרים חריגים, כפי שאתה מבין, יש לו סמכות דווקא כן להכניס. אנחנו לא מתכוונים להרחיק ממדינת ישראל. אותם דווקא כן הייתי מקבל בסוכריות ודגל שק בשדה התעופה.

בנוסף למה שאומר היושב-ראש אנחנו גם מציעים תיקון בסעיף קטן (ד) – במקום המילים "שהוא נציגם" אנחנו מציעים לכתוב "שהוא פועל עבורם", כך שיהיה ברור שלא כל מי שמשלם דמי חבר- - -

שהוא פועל עבורם עכשיו, בהקשר הזה.

בבקשה.

אני אריה קובלר. אני מארגון fair play. זה ארגון ראש של כמה ארגונים פרו ישראליים ויהודיים ובריטניה, שעובדים כבר עשור ישראל נגד החרם על ישראל. העבודה שלנו זה מה שעשיתי כבר עשר שנים מחיי.

אני לא רוצה להתייחס לחוק באופן כללי, אלא – סליחה על העברית שלי – יש לי ניסוח שיכול לפגוע בעבודה שלנו בלייצג את ישראל. קודם כל, כל הארגונים הפרו ישראליים בעולם כמעט מביאים לארץ משלחות של אנשים מבלי לשנות את דעתם. אולי אנשים שהם קצת נגד ישראל, נאמר, שהם לא בעדנו, לא בצד שלנו, אבל הם גם לא שונאים. יש מצב שחלקם פעם בחייהם, לפני כמה שנים, חתמו על מכתב של אלף אנשים שהיה מופיע באיזשהו אתר שקורא על חרם, והאנשים האלה הם אוטומטית, לפי החוק, לא ייתנו להם זכות להיכנס.

אני אגיד לך מה הקונסטרוקציה של החוק, שאין בלתה לדעתי. בדרך כלל אתה נותן משהו כללי, כי אין לך ברירה. אתה לא יכול להיכנס לכל נושא ונושא. ואז אתה מחריג את היוצאים מן הכלל. אתה אומר: לשר הפנים יש סמכות להחריג. אז ברור לחלוטין שאם מה שאתה זה הדרך, ואני שר הפנים, וזה מה שמוצע – אהלן וסהלן. תכניס אותם. החוק נותן תשובה לזה.

אני רוצה להסביר את הבעיות האפשריות, ואולי לחשוב קצת על פתרון. בעיות אפשריות אחרות – יש אנשים שהם נציג או אפילו ראש, נשיא ארגון שקורא לחרם על ישראל, והנשיא עצמו פעל נגד.

נתנו תשובה כבר.

לא. פעל בעד הארגון. לא פעל בעד החרם.

זה נכנס לקטגוריה.

אולי זה צריך להיות מפורש, כי השינוי לא ברור- - -

אבל הסברתי- היות שלשר הפנים יש שיקול דעת מלא להחריג את מי שלדעתו צריך להחריג, אין בעיה.

אנחנו מדברים פה על אלפי אנשים בשנה, אפילו יותר, אז נרצה לדעת איך עושים את זה.

בפועל איך זה יעבוד – יבוא אדם וירצה להגיש בקשה. אני מניח שאם הוא לא איש חשוב ומוכר, לא פותחים פה כל היום רק חוקרים פרטיים.

איך יודעים? אני מביא משלחת.

רוב האנשים לא צריכה להיות בעיה בגינם, כי הם פרטיים – סביר להניח שאף אחד לא יודע מה אמר. יש אנשים שבאופן מובהק – אנשים מפורסמים, אנשים קולניים, שפועלים בהרבה אנרגיות. אותם אנחנו רוצים למנוע.

זה לא החוק. החוק כללי אוטומטי.

אני מסביר לך - כל חוק שבא בקונספציה הזאת, בא כללי, ונותן סמכויות להחרגה, וזה מה שקיים. תודה רבה. בבקשה, יפעה סגל, לשכת עורכי הדין.

שני דברים. אחד, רציתי לענות לאחת ההסתייגויות של חברת הכנסת תמר זנדברג. הנושא של חופש הביטוי ומה זה הקריאה לחרם ומדוע זה כן מוגן או לא מוגן, נידון בבג"ץ בצורה מאוד רחבה לפני כשנתיים. בג"ץ הסכים שהדבר הזה צריך להיות מעוגן כך שחוק החרם, נקבע שהוא חוקתי, ועובר את כל מבחני המידתיות. לכן הטיעון הזה, שנטען גם בבג"ץ, לא התקבל בבג"ץ, ולכן אני חושבת שזה אפשרי מבחינת משפטית.

אמר היושב-ראש שלא בג"ץ ולא המשפטנים קובעים מה נורמטיבי. אנחנו עכשיו בהליך חקיקה; אנחנו לא בשלב ערעור חוקתי או בג"צי על החקיקה.

תתפלאי, יפעה, אבל אני מסכים אתה. חברי הכנסת לכאן מגיעים עם המוסר האישי שלהם מהבית, עם הערכים שלהם ועם תפישות העולם שלהם. הם לא צריכים לקבל הכשרים מגופים אחרים. לכן אני מסכים אתה בעניין. כל הכבוד לבג"ץ. אני מעריך אותו כבג"ץ. אני לא חושב שהוא חכם מאתנו פה או יותר טיפש – זה לא הרעיון, אלא עצם העניין שהוא בג"ץ, אני מכבד אותו. אבל מותר לנו לחשוב אחרת. מה העמדה שלכם?

זו היתה השורה התחתונה.

טענתי שיש בעיה חוקית או חוקתית? היא אמרה את זה בהתייחסות לדבריי. צריך לשים דברים על דיוקם. אני ביטאתי את עמדתי כחברת כנסת.

מה עמדתכם לגבי החוק עצמו, יפעה?

יש לנו הצעה. כפי שאמרת, הרעיון הוא לא למצוא כל ילד שפרסם פוסט בפייסבוק וכו'. יש פה הסכמה, למה הצורך שלו ואיפה הוא יבוא לידי ביטוי. יכול להיות שכדאי להוסיף סייג שקיים דומה לו בחוק החרם, שמדבר על צפיות – ואומר בדיוק מה לשון הדברים – הכוונה היא היתכנות בצפיות. כלומר זה לא סתם מישהו שקרא לחרם, אלא לתחום את זה כך שזה גם מקבל ממד של סבירות.

למה הכוונה? את מציעה שאנחנו בחוק נפרש במה באה לידי ביטוי פעולת החרם שהבחור פעל בה - האם זה בטלוויזיה, בעיתונות, אמר ברמקול, כתב בפייסבוק, כתב בעיתון, הלך בבתי ספר ודיבר אתם? מה?

לא. אם הוא הארגון, הגוף שהוא נציגם, פרסם ביודעין.

זה התפלק לו? בלי לשים לב אמר: אנחנו בעד להחרים מוצרים ישראליים, בלי לשים לב למה שהתכוון?

שזה מוציא החוצה כל מיני דברים שהם זוטות.

תודה. בבקשה. חבר הכנסת סמוטריץ.

רק לפרוטוקול, ויגיד היועץ המשפטי אם זה צריך התייחסות – שאלו אותי פה - יש לפעמים שהסוכנות מביאה קבוצות דווקא של פעילי חרם כדי לנסות לשכנע אותם ולהראות להם. אני חושב שזה אמור להיפתר בסעיף קטן (ה). אם הסוכנות תפנה לשר הפנים – תגיד לו: אני רוצה להביא קבוצה - ודאי תקבל את האישור.

אני רוצה לומר. אדגיש שוב. כפי שאמרו כולם פה- - -

על כמה מקרים אתה מדבר? כמה כאלה יש? אזרח שלא בא להשתכנע- - -

- - -

- - -

זה חוק פוליטי, ופה זה כבר כן מתחיל להיות בעיה חוקית או חוקתית, כי זה פגיעה בעיקרון השוויון. אם בסופו של דבר יתברר שכל מי שהסוכנות מביאה, נכנס, לא חשוב מה עמדותיו, אבל מי שארגון שמאלני לא נכנס מתוקף החוק הזה, אז תהיה בעיה חוקתית. למעט אם הסוכנות מביאה אותו – זה מה שאמר כרגע מציע החוק. אז תהיה בעיה חוקתית, כי ייפגע עיקרון השוויון.

- - -

הדיאלוג הוא רק מולי. בוא נתקדם. בבקשה.

ליאור יפה, מהמשרד לנושאים אסטרטגיים. אנחנו תומכים בהצעת החוק, וגם תומכים בתיקון שמתקן את נציגם ופועל עבורם, כדי להסביר גם לשאר הקהילות שיגיעו ארצה במשלחות וכו' - יש לך סעיף 1ה ששם תתבצע החרגה. מטרת הצעת החוק ידועה וברורה, וזה לא נועד עבור אנשים שהגיעו לכאן כדי להציג להם את ישראל באור אחר.

תודה. בבקשה.

אחת, לעניין השאלה של הוספת רשיון לישיבת ארעי, א5.

אני לא מכניס את זה, אז אין צורך.

אוקיי. דבר שני – לעניין מה שהציגה חברת הכנסת זנדברג על הדוגמה לסירוב כניסה שנעשה לפני מספר שבועות – זו בדיוק הדוגמה שמוכיחה שסמכות שר הפנים קיימת, והסיבה שהפעילה הזאת סורבה – מטעמים של פעילות נגד מדינת ישראל, אדם שמנסה להיכנס באצטלה שקרית, והפעולה היא לצורך פעילות נגד מדינת ישראל, ולא משום סיבה אחרת שהוזכרה פה.

אני לא מתייחס לנושאים הספציפיים. זה פחות חשוב. אני חוזר, לחברת הכנסת גרמן - הסמכות קיימת בחוק, נכון. כפי שאמרתי, גם הדיון הקודם, שהיה לגבי אומן במה – הוא קיים בחוק, אבל רצו להדגיש את זה במיוחד. כנראה קרה משהו היום באומנים. לכן אנחנו, היות שכל הנושא של תנועת ה-BDS וכל החרם על ישראל התחיל בשנים האחרונות – לכן אנחנו רוצים להדגיש את זה באופן חיובי. זו שאלה גם של גאווה לאומית שלנו. יש לנו מה שנקרא אמירה חיובית בעניין, לומר לכל מי שרצה להחרים אותנו – נא אל תבוא לכאן. אתה לא רצוי, ואם תבוא, לא נכניס אותך. אני חושב שכל מדנה שיש לה מעט כבוד עצמי, טיפה כבוד לאומי, לא גדול – היתה נוהגת כך. לכן אנחנו נוהגים כך.

אני רוצה לשוב ולהודות לחבר הכנסת סמוטריץ ולכל החברים שהעלו את זה, כי יש לזה מסר ערכי ומסר לאומי מאוד חזק.

אני רוצה לעבור להצבעות על ההסתייגות. בבקשה.

ההסתייגות של חברת הכנסת יעל גרמן.

מי בעד ההסתייגות של יעל גרמן – ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד ההסתייגות – 2

נגד – 4

נמנעים – אין

ההסתייגות לא אושרה.

ההסתייגות לא התקבלה.

ההסתייגויות של חברת הכנסת תמר זנדברג – האם להצביע על כולן יחד?

אם אפשר, לשם החוק בנפרד, ואת שתי ההסתייגויות בנפרד.

סעיף המטרה.

סעיף המטרה – מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד ההסתייגות – 2

נגד – 4

נמנעים – אין

ההסתייגות לא נתקבלה.

ההסתייגות לא התקבלה.

שאר ההסתייגויות – מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד ההסתייגויות – 1

נגד – 4

נמנעים – 1

ההסתייגויות לא נתקבלו.

ההסתייגויות לא התקבלו. נקריא את נוסח החוק.

חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 27), התשע"ז–2016.

בחוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952‏, בסעיף 2, אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:

(ד) לא יינתנו לאדם שאינו אזרח ישראלי או בעל רישיון לישיבת קבע במדינת ישראל אשרה ורישיון ישיבה מכל סוג שהוא, אם הוא, הארגון או הגוף שהוא פועל עבורם, פרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל, כהגדרתו בחוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א–2011‏, או התחייב להשתתף בחרם כאמור.

(ה) על אף האמור בסעיף קטן (ד), שר הפנים רשאי לתת אשרה ורישיון ישיבה כאמור באותו סעיף קטן, מטעמים מיוחדים שיירשמו."

מי בעד החוק, כפי שהוקרא - שירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד החוק – 4

נגד – 2

נמנעים – אין

חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 27), התשע"ז–2016, אושר.

החוק עבר. 4 בעד, 2 נגד. אין נמנעים. אני קובע שהחוק עבר לקריאה שנייה ושלישית.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30.