הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 322

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ"ז בכסלו התשע"ז (27 בדצמבר 2016), שעה 12:00

פתיחת תערוכה - ירושלים - מאז ולתמיד

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

יהודה גליק

חיים ילין

עופר ברקוביץ - סגן ראש עיריית ירושלים

מתן פלג - עמותת 'אם תרצו'

שרון גבאי - צלם התערוכה

יהודית גידלי

ס.ל., חבר המתרגמים

פתיחת תערוכה - ירושלים - מאז ולתמיד

אני מכבד את יושב ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת יעקב מרגי, לפתוח את הישיבה הזאת. זאת ישיבה של תערוכת ירושלים של שלום, שאנחנו מציגים כאן. בבקשה.

שלום לכולם, חנוכה שמח. מאחר שיהודה גליק הוא גם חבר הוועדה, אז הוא פתח את הישיבה פורמלית, אז קודם כל הכבוד הוא לנו, בוועדת החינוך, לארח את התערוכה הזו. גייס אותנו חבר הכנסת גליק. כמובן שקיימנו את ההתלבטות הקבועה, מה הולכים להציג. יהודה גליק, חשבתי כמה תמונות עם פרובוקציות של הר הבית, אבל מסתבר שההיפך הוא הנכון, הוא הביא לנו פה תערוכה שמדברת באמת על ירושלים של שלום, ירושלים של דו קיום. תמיד אני אומר כשאני נפגש בפורומים בינלאומיים, תבואו תסתכלו ותחוו את ירושלים ואת מדינת ישראל לא מבעד לעדשה ולא מבעד למסך, המציאות חזקה מכול.

ובאמת התערוכה מבטאת את המסר הזה של ירושלים של דו קיום, ירושלים של שלום. היא גם של זהב, אבל היא גם של דו קיום ושל שלום. למי שידוע, ועדת החינוך מארחת באופן מסורתי תערוכות, כמובן לא במסות של 50 תמונות, אז יהודה הסביר לנו ש-50 מסמל את ה-50 שנות וברוך ה', אני רוצה לומר, יכול להיות שמבחינת אפקטים של צילום היה אפשר להשיג אפקטים עוד יותר יפים על ירושלים, אבל לראות פה שהלכו במסר אחיד ובהתמדה, לראות ערבים, חרדים, חילונים, ילדים, מבוגרים, עולים, מכל הסוגים, בירושלים עיר הקודש, אני חושב שזה דבר חשוב וזה מסר של ועדת החינוך, והכבוד הוא לנו שזיכית אותנו בזכות, כי את הזכות הזו יכלו לקבל כל ועדות הכנסת ואנחנו, כוועדת חינוך, תרבות וספורט, מצאנו לנכון ואני שמח שמגלגלים זכות על ידי זכאי.

הכיסאות הם לא בגלל שאנחנו לא מארחים טובים, אלא כדי שהאולם יכיל את כל האורחים. ושוב, תודה רבה גם למי שעומד מאחורי היוזמה הזו, אני חושב שזו תערוכה שצריכה לנדוד. אם פתחתם את זה כאן, היא צריכה לנדוד ברחבי הארץ, בבתי הספר, בהרבה מקומות שמקבלים את החוויה הישראלית באופן, נקרא לזה סלקטיבי, לקבל אותה באמת כשיורדים לשורות הקטנות, מעבר לכותרות הבומבסטיות שאנחנו יודעים לייצר בחדשות ביום יום.

שוב, ברוכים תהיו, אני רואה בזה חלק בלתי נפרד מעבודת הוועדה. תודה רבה. בבקשה, יהודה.

ירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו, העיר שמחברת הפכים, העיר שעושה כל ישראל חברים, העיר ששמה ירו-שלים, עיר שלום. אני מתכבד להזמין את סגן ראש עיריית ירושלים, עופר ברקוביץ, לבוא ולדבר בשם העיר ירושלים, בבקשה. מראש העיר נבצר לבוא ואנחנו שמחים שאתה מייצג אותו.

תודה רבה. האמת, כבוד יושב ראש הוועדה וחבר הכנסת יהודה גליק ושרון, הצלם הכי ירושלמי בעיר, שיש לו כל כך הרבה אהבה לעיר הזאת, אני מאוד מתרגש להיות פה ולדבר במעמד הזה ואני חושב שהדברים שאמרת בפתח האירוע הם דברים נכונים. העיר שלנו, הכוח שלה הוא בגיוון שלה, הוא במגוון עצום של אנשים, של קהילות, של עדות. מה שהרבה פעמים מנסים להציג כחיסרון הוא היתרון הגדול של ירושלים, הוא הסיבה שאני ורבים אחרים בחרנו לחיות בעיר הזאת.

החיבור בין ההפכים מוליד אנשים עם אופי, אנשים חמים, אנשים שיש בהם מהמזרח ומהמערב, אנשים שהם חילוניים ודתיים בעת ובעונה אחת, שהם לא מנותקים מהשורשים, מהמורשת ומההיסטוריה, ושהם מסתכלים קדימה למודרנה ולחדשנות. אלה דברים שקורים בירושלים כי העיר הזאת, המטענים הערכיים שהיא יוצקת בך, הזהות היהודית והישראלית שהיא מפתחת אצלך, זה רק בעיר הזאת יכול לקרות ובגלל זה היא כל כך חשובה. אנחנו מדברים הרבה על השינויים שהחברה הישראלית עוברת ועל מגוון השבטים שקיימים בה, בירושלים זה המקום לעבוד על החברה הישראלית, זה המקום לחבר ולבנות גשרים ולראות את היופי ואת הטוב בכל אחד ובאמת להפסיק קצת את הפלגנות, להפסיק את הניגוח ההדדי. הגיע הזמן למנהיגים מהסוג הזה - - -

אי אפשר להפסיק להיות יהודים.

הגיע הזמן למנהיגות שתדבר את הדברים שאמרת בצורה נכוחה, בצורה חזקה. אני חושב, שרון, שאני אומר את האמת, הוא באמת מוציא ממני הרבה רגש, אני רואה את התמונות כאן, אני רואה את האנשים של העיר, אני רואה את המקומות של העיר, אני רואה את הנופים של העיר, אני רואה הרבה מאוד חום, אהבה, אני רואה הבעות של אנשים. אתם יודעים, ירושלים ידועה באבנים שלה, אנחנו רוצים להיות גם ידועים באנשים שלנו ולהפוך את הקסם הזה ולהפיץ אותו הלאה ולחבר את כל עם ישראל ומדינת ישראל והמגזרים השונים לסיפור הזה, לנרטיב החדש הזה שאנחנו רוצים להטביע.

זה כבוד גדול, כבוד גדול לירושלים שאתם עושים לה כאן בוועדת החינוך, ביחד איתכם, אני מאוד מתגאה ועכשיו אתם מאתגרים אותנו, אנחנו גם צריכים לארח את התערוכה הזאת. זה בטוח. תודה, תודה גדולה לשניכם, תודה רבה ותודה לשרון המקסים.

יפת אלוהים ליפת וישכון באהלי שם. היופי של יפת, אנחנו מאמצים אותו בחג החנוכה, כשאנחנו נאבקים נגד אלה שניסו להיאבק בנו, אבל אנחנו מדליקים את אורו של עולם על החלום ואומרים לכולם, ירושלים אורו של עולם, ירושלים מאירה לכל העולם כולו. אבל ירושלים היא לא רק אור של העולם, אלא גם נשמה של העולם. אנחנו לפעמים רואים ומסתכלים, כמו שאמר עופר, יש פה נשמה.

אני רוצה רק להסב את תשומת לבכם, כדוגמה, תמונה אחת שאולי לא שמתם לב מה יש בה. התמונה פה מימין, אתם רואים פה, שימו לב, איש עם כיפה לבנה ליד הכותל. אני לא יודע מה אתם רואים מה ניתן לראות שם, האיש הזה מחזיק את הבן שלו שהגיע מדרום אמריקה לחגוג בר מצווה. הבן הזה משותק בכל גופו, מאחורה יש את כיסא הגלגלים, האבא מרים את הילד והילד מנשק את הכותל.

תגידו לי, אונסק"ו שאלו פה לגבי התערוכה, 'אבל מה הקשר בין ירושלים לעם היהודי?' יש למישהו אולי איזה תשובה? מה הקשר בין ירושלים לעם היהודי?

כמה אלפי שנים.

כן, רק 3,000 שנה. אמנם הפלסטינאים היו לפני בריאת העולם, זה אנחנו יודעים, אבל מאז לעם היהודי יש קשר למדינה הזאת, לעולם הזה, לעיר הזאת ויש כאלה בשנה הזאת שרוצים לערער על הקשר שלנו, אבל יותר מזה, אולי חמור מזה, רוצים להגיד אתם יודעים? ירושלים היא עיר של מלחמה, היא עיר של אפרטהייד, את כל זה אנחנו הולכים להראות לכל העולם הזה, וכל זה באמצעות העין המדהימה של הכוכב שלנו, שרון, שזיהה את הנשמה. איזה יופי שאתם רואים את הרביי רוקד עם הכלה, את הבחור שנותן פרחים לכלתו. איזה עומק, איזה נשמה יש לעיר הזאת.

שרון, אנחנו נדהמים ממך ובאמת אנחנו רוצים לכבד אותך, שתאמר לנו על התערוכה הזאת, שהולכת להסתובב בעולם. תספר לנו, מנקודת מבטך ולאחר מכן נזמין גם את מי שהולך לייצא אותה לעולם.

תודה רבה. קודם כל אני מאוד מאוד שמח להיות פה, מקום מאוד מכובד מבחינתי. כשחשבנו על הפרויקט הזה וחשבנו מאיפה להתחיל אותו ומאותו מקום שנתחיל בו, משם זה ייצא לעולם, וישבנו אני ויהודה ומתן מארגון 'אם תרצו', אמרנו שאנחנו רוצים לתת תחושה שעם ישראל שולח אותנו החוצה. אי אפשר באמת לעשות איזה שהוא משאל עם ולשאול את כל עם ישראל אם הוא שולח אותנו החוצה והמקום היחיד שמייצג את הריבון שלמעשה הוא העם זה הכנסת. לכן הרעיון היה להתחיל מהכנסת ועם זה לצאת החוצה.

יש פה המון אנשים שבאמת מסתכלים על התמונות ומופתעים ורואים כל מיני סיטואציות. זאת ירושלים. אני לא מופתע. אני באמת לפעמים לא מבין מה אנשים כל כך מתרשמים, מי שייקח היום מצלמה ויסתובב ברחובות ירושלים זה מה שהוא יראה כל יום. אלה סיטואציות שרואים כל יום, אבל מה בדרך כלל אנחנו רואים בחדשות כשמדברים על ירושלים? אז רואים מחסומים ורואים חיילים ורואים אש ותמרות עשן, שזה בוא נגיד אולי 5% מירושלים.

אז יש כאלה שימקמו תמיד את המצלמות שלהם במחסומים, אני רוצה לצלם את האמת והאמת היא מה שאתם רואים, ירושלים היא עיר פלורליסטית, ירושלים היא עיר שבאמת מקבלת את כולם. אתם רואים כאן באמת מכל הסוגים ומכל המינים. ובאמת אומרים לי, 'לך תצלם במחסומים', אז אני אומר שבמחסומים יש מספיק צלמים, מה גם, כדי שירושלים בשלב זה לפחות תיראה ככה ושאנשים יוכלו לבלות בה וליהנות בה אנחנו לצערי עדיין צריכים את המחסומים. אולי יבוא ואנחנו לא נצטרך אותם, אבל זאת ירושלים האמיתית. כבן אדם שנולד בעיר הזאת, דור 15 כאן, אני יכול להגיד לכם שאם אני הייתי נכנס לתערוכה כזאת, שום דבר לא היה מפתיע אותי, זאת באמת העיר. זה לגבי זה.

אני חייב להגיד כמה תודות. קודם כל, בראשית, ליהודה היקר, שאנחנו כבר חברים עוד לפני שהוא היה חבר כנסת. אנשים לא יודעים, כמו שיהודה אוהב להגיד, תרשמו בגוגל 'האיש הכי מסוכן במזרח התיכון', אז יופיע השם שלו. תקשיבו, הוא האיש הכי לא מסוכן במזרח התיכון, אין איש עם לב כזה, עם אהבה כזאת, לכל אדם. כשיהודה מסתכל על בן אדם הוא לא אומר 'רגע, הוא יהודי? הוא ערבי? הוא זה?' ואז הוא מחליט איך הוא מתייחס אליו. לא, יהודה קודם כל רואה את האדם שבו - - -

ברוך הבא, חבר הכנסת חיים ילין.

ברוך הבא, חבר הכנסת.

איזה כיף שבאת, נשמה שלי. בוא, מתוק שלי, רק חיבוק קטן. זה האיש הכי חיים.

אז כמו שאמרתי, הלוגו של יהודה זה ירושלים של שלום, יהודה הוא איש השלום, הכי אמיתי שפגשתי בחיים שלי ואני חושב שזו זכות גדולה שהוא - - -

הפריימריז בגני התערוכה בביתן 27.

תאמין לי, יהודה הוא האחרון שיחשוב על פריימריז, בגלל זה אני כל כך אוהב אותו. אז, יהודה, באמת תודה גדולה, על כל מה שאתה עושה, קודם כל למען עם ישראל, כל מה שאתה עושה למען ירושלים. החלום שלי באמת - - -

מחיאות הכפיים לו. בוא, זוהיר בהלול, איש ירושלים, חבר הכנסת זוהיר בהלול. שתדעו לכם, אני גיליתי בשבוע האחרון, האיש הזה הוא איש אצילי, איש של פרגון. באמת איש יקר. תודה רבה.

אני רואה שנכנסים עוד ועוד. אז באמת, יהודה, תודה רבה. אני רוצה להגיד תודה ענקית, ענקית, לארגון 'אם תרצו', שמתן פלג המנכ"ל שלהם. מגיע להם באמת. הם ויהודה השותפים המלאים שלי לפרויקט הזה, בלעדיהם זה לא היה קורה, פשוט לא היה קורה. הם הולכים לקחת את התערוכה הזאת ביחד עם יהודה ואיתי ולהפיץ אותה בכל העולם. אז באמת, מתן, אדוארדו, כל החבר'ה הפעילים של 'אם תרצו', אתם יודעים שאני מת עליכם בלי קשר, אבל אתם אלופי עולם ותודה גדולה לכם.

והכי חשובים זה ההורים היקרים שלי, שנמצאים פה. זה תמיד מרגש אותי לדבר עליהם. אני מת עליכם, אבא ואמא היקרים, ואחותי היקרה שפה. אתם הכול בשבילי, בלעדיכם לא הייתי מצליח לעשות כלום. אז באמת, אני אוהב אתכם יותר מהכול ובאמת תודה על הכול.

ואחרון, אחרון, והכי חביב, תודה לבורא עולם. וכמו שאני עושה בכל תערוכה, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן, אמן.

לפני שאני קורא לבא לדבר, קודם כל קבעו שמונה ימי חנוכה אלה להודות, אז אני רוצה קודם כל להודות לחבר הכנסת, יושב ראש הוועדה, יעקב מרגי, שניאות לארח פה את התערוכה בשמחה רבה, ולצדו מנהלת הגב' יהודית גידלי. אני רוצה גם להודות לאוצרת הכנסת, שרון, שהפנתה אותנו לכאן. אני כמובן רוצה להודות לכל הצוות שעזרו פה בתלייה, אני רוצה כמובן להודות לצוות שלי, אורי סעדיה ואליעזר, אני רוצה גם להודות לבר שלו, שעבדה מאוד מאוד קשה על הלוגיסטיקה. אני רוצה להודות לך, שרון, ובאמת חבל לי קצת שזוהיר יצא החוצה, כי התערוכה הזאת היא תערוכה שכל כולה אומרת שלום ואהבה גדולה.

אז לפני שאני ארצה להזמין את מתן, שהוא ו'אם תרצו' הולכים להפיץ את התערוכה הזו בכל העולם, ואני כל כך שמח שזה יתחיל מכאן, מכנסת ישראל, שמבטא את הקשר החם ובכנסת ישראל יושבים חברי כנסת יהודים ושאינם יהודים, דתיים, חילוניים שמאל וימין, אז באמת אני רוצה לבקש את אחד חברי הכנסת, שמאחד את האהבה שלו לכולם, חיים ילין, לומר כמה מילים לכבוד ירושלים, לכבוד האהבה לירושלים, לכבוד האחדות שירושלים מסמלת.

אני באמת לא מבין איך הכניסו את התמונה הזאת, כי עם חצאית כזאת שום עוזרת פרלמנטרית לא נכנסת לכנסת, אבל זה כבר משהו אחר.

אם כבר, יהודה, ביקשת, אז גילוי נאות, אני חושב שאחרי לבנון השנייה, או יותר נכון אחרי האינתיפאדה, היה לי מאוד קשה לבוא לירושלים. אני זוכר את ירושלים כמקום שהייתי מטייל בעיר העתיקה ובדרך כלל היינו קונים גם מזכרות כאלה, ששמים אותם בבית, ענתיקות כאלה, שכולנו יודעים שזה לא ענתיקות, אבל נגיד, זה נתן תחושה כזאת, ושנים לא הגעתי לירושלים, כי במקום לסמל את האחדות, היא סימלה עוינות. הייתה מלחמה פה בתוך ירושלים, היה טרור פה בירושלים. לא מתוך פחד, מי שמכיר אותי יודע שאני לא בא למקומות בגלל פחד, אלא בגלל מה הם מקרינים. ואני חייב להגיד לכם שמאז שאני גם בכנסת, אבל גם לפני זה, אני הגעתי לירושלים ואני חושב שבסופו של דבר יש אבנים, אבל מי שעושה את העיר זה בני אדם וזה הדבר הכי חשוב.

אם בני אדם יהיו מאוחדים ואם אנחנו נצליח באמת להיות מאוחדים, אז גם האבנים יישמרו ככה כמו שזה עוד אלפי שנים, ואם אנחנו נדע לשמור גם על הכנסת, שנמצאת בירושלים המאוחדת, אז גם עם ישראל יהיה מאוחד.

תודה, חיים. המגע האנושי. ואני כל כך שמח שאנחנו מתחילים פה מהכנסת, אבל מכאן, 50 התמונות האלה הולכות לנדוד ל-50 מקומות שונים בעולם ומי שלקח על עצמו את המשימה לקחת את זה הלאה לעולם זה מתן פלג מ'אם תרצו', אז בבקשה, המשימה מכאן, תודיע לנו לאן אתה לוקח אותם.

תודה רבה ליושב ראש הוועדה, חבר הכנסת יעקב מרגי, תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק, לצלם ולאמן שרון גבאי, לאדוארדו שובל היקר ולכולם.

אם אשכחך ירושלים תישכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. העם היהודי הוא העם היחיד בהיסטוריה ובאנושות שברגע השיא של האהבה שלו, רגע לפני שהחתן מקבל את הרשות לנשק את הכלה, הוא נשבע לא לשכוח טריטוריה, לא לשכוח עיר, לא לשכוח את הטבור שממנו הוא בא, ירושלים. זאת לא רק שבועה טריטוריאלית שכבר אלפי שנים אנחנו נשבעים, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, לא רק לזכור אותה, והחתן מתנה את המשך חייו בזיכרון של ירושלים, הוא גם אומר 'אני אעלה אותה על ראש שמחתי'.

בעזרת ה' אנחנו את התערוכה הזאת נעלה על ראש שמחתנו וניקח אותה באמת לכל העולם, שכל העולם יראה איזה ירושלים כל כך נפלאה, כל כך אנושית, כל כך מוסרית, כל כך שלמה, תחת הריבונות של העם היהודי בארץ ישראל. תחת הריבונות היהודית בארץ ישראל והממלכה הזאת של עם ישראל כולם יכולים לפרוח ובאמת ברמה ההיסטורית ירושלים תחת הריבונות היהודית והישראלית פורחת לכל הדתות וחופשית לכל העולם. אז תודה רבה לכולם ועם ישראל חי.

לך, ירושלים, אהובתנו, לך ירושלים. אמר פה מתן שאנחנו מזכירים את ירושלים כשאנחנו מתחתנים, ברגע השיא של האושר, אבל אנחנו מזכירים את ירושלים גם ברגע האבל, אנחנו אומרים 'בבניין ירושלים ננוחם', אנחנו מזכירים את ירושלים כשאנחנו בונים בית ומשאירים חלק לא בנוי. אפילו כשאוכלים חתיכת עוגה, אומרים תודה רבה ה' על המחיה ובנה ירושלים. ירושלים נמצאת כשאנחנו חוגגים כל שנה את חג החירות שלנו לשנה הבאה בירושלים. ירושלים נמצאת בחיי היום יום, ירושלים נמצאת ברבדים הכי גבוהים, ברגעי השמחה וברגעי העצב.

רגע גדול של שמחה פה בשבילי בכנסת, הרגע הזה, האירוע הזה, ואני באמת מודה לכולכם שהגעתם לפה. אני אשמח שנכניס לפה קצת כוסות ונרים לחיים, לחיי ירושלים, לחיי האנשים שחיים בה, לחיי השלום ותודה רבה ה' יתברך. אמרנו היום בתפילת ההלל, אנא ה' הצליחה נא. אתם יודעים שהחסידים אומרים אנא ה' הושיעה נא, אפשר להושיע מישהו ולהושיע משהו, אבל מה זה הצליחה? הצליחה זה לא את מישהו, הצליחה, אתם יודעים למה אומרים אנא ה' הצליחה נא? אנא ה', תצליח כבר. יש לך חלום גדול, שהעיר הזאת תהיה בית תפילה לכל העמים, שהעיר הזאת תהיה עיר שכל העמים ינהרו לפה כדי להגיד ה' אחד ושמו אחד, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים? אנא ה', הצליחה. תודה רבה.

אפשר להביא את הכוסות ונרים כוסית לחיים לכבוד ירושלים וכמובן תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:25.