הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 183

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, י' בשבט התשע"ז (06 בפברואר 2017), שעה 11:00

ישיבה מיוחדת במלאת 75 שנה להטבעת אוניית המעפילים "סטרומה" וטביעת 769 מעפילים

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

יצחק הרצוג

אילן גלאון

יוסי יונה

מיכל רוזין

מאיר סלע - עורך לשון, משרד החינוך

אילנה רבינוביץ - מנהלת מרכז הדרכה ארצי, משרד החינוך

אורנה כץ אתר - מפמ"ר היסטוריה, משרד החינוך

קולט אביטל - חכ"ל, יו"ר ארגוני העולים

מיכה חריש - חכ"ל

וירג'יל סרג'ו מיראה - מ"מ שגריר רומניה בישראל

צבי ברקוביץ - קונסול כבוד של רומניה בישראל

ישראל מאיר לאו - רבה הראשי של תל אביב ויו"ר יד ושם

מינה קלמן - חברת מועצת העיר באר שבע

ברוך טרקטין - יוזם הישיבה

דליה עופר - פרופסור, המכון ליהדות בת זמננו, האוניברסיטה העברית

אילנה בלום לובל - רופאה עצמאית, התאחדות עולי רומניה בישראל

דורון קולר - יור ארגון מאוחד של יוצאי רומניה בישראל - א.מ.י.ר.

שרה שפרן - מורה, נציגי משפחות היורשים

מריוס הינריך - חבר הנהלה, ארגון מאוחד של יוצאי רומניה בישראל - א.מ.י.ר.

מרים רננה שפרן - מדריכה, נציגי משפחות היורשים

בצלאל זאב שפרן - מהנדס, נציגי משפחות היורשים

רות רינצלר-ויכנסקי - חברה, יד זכרון ליהדות רומניה

אהרן רינצלר - חבר, יד זכרון ליהדות רומניה

אפרים גוטמן - נשיא, יד זכרון ליהדות רומניה

אלחנן גוטמן - מנהל, יד זכרון ליהדות רומניה

בנו נאורי - חבר הנהלה, יד זכרון ליהדות רומניה

טובה גוטמן - חברה, יד זכרון ליהדות רומניה

אורלי ניר - סגנית מנהלת אגף הנצחה והסברה, יד ושם

יצחק הילדסהימר - עיתונאי ופעיל חינוך בתפוצות, עיתונאים

דפנה סליאר - חברת הנהלה בא.מ.י.ר,

יוסף שוורץ - חבר הנהלה בא.מ.י.ר

אלכסנדר שניידר - פעולות הנצחה יד זיכרון ליהדות רומניה

יוסף קליין - חבר הנהלת א.מ.י.ר

בני קאופמן - חבר הנהלה א.מ.י.ר,

רגינה רחל קאופמן - פעילה בארגון א.מ.י.ר,

דב סלע - מדריך טיולים בארץ וברומניה

גד קרן - סגן יו"ר ביה"כ גוטמן

חנוך שפרן - מהנדס מכונות

אריה רייטר - מוזיאון סטרומה, באר שבע

ניקולאה פרונזה - מוזמן/ת

רדר דן - מוזמן/ת

רדר מיכל - מוזמן/ת

מנור צבי - מוזמן/ת

מנור חנה - מוזמן/ת

יצחק פינקו - מוזמן/ת

אברם ויורקה - מוזמן/ת

הניה שפרן - מוזמן/ת

חיים ליבוביץ - מוזמן/ת

ליביה אבא - מוזמן/ת

מיטל רדזינסקי - מוזמן/ת

רוסלה רחל טרקטין - מוזמן/ת

לוסיאן הרשקוביץ - מוזמן/ת

יעקב שפרן - מוזמן/ת

מלכה לובצקי - מוזמן/ת

פורמה הודיה לובצקי - מוזמן/ת

רינה איטה לובצקי - מוזמן/ת

יצחק לובצקי - מוזמן/ת

הניה רוזנברג - מוזמן/ת

נעמי סלע - מוזמן/ת

ברקו שכטר - מוזמן/ת

בלה שכטר - מוזמן/ת

יהודית רייטר - מוזמן/ת

אבי הלר - מוזמן/ת

ליאה הלר - מוזמן/ת

חיים שוורץ - מוזמן/ת

פנחס כהן - מוזמן/ת

משה איליה - מוזמן/ת

מרים איליה - מוזמן/ת

גולדה מויסא - מוזמן/ת

יפה ביאר - מוזמן/ת

שמעיה-סימון זליג - מוזמן/ת

יהושע ביאר - מוזמן/ת

אוה זליג - מוזמן/ת

פליקס פסקל - מוזמן/ת

שמעון אנצ'ל - מוזמן/ת

לאה אנצ'ל - מוזמן/ת

משה ברוך - מוזמן/ת

מקס גייר - מוזמן/ת

ישראל בלנרו - מוזמן/ת

מלכה בלנרו - מוזמן/ת

נחמן גרופר - מוזמן/ת

נחמן שרינה - מוזמן/ת

סולי וולפשטיין - מוזמן/ת

חגי ברוק - מוזמן/ת

רוזה אברהם - מוזמן/ת

מזל בר לב - מוזמן/ת

צבי מרקס - מוזמן/ת

אלי שורגי - מוזמן/ת

יהודית ברקו - מוזמן/ת

אנוצה בקו - מוזמן/ת

קרול אבא - מוזמן/ת

ליוויה אבא - מוזמן/ת

בני קאופמן - מוזמן/ת

רחל קאופמן - מוזמן/ת

אסתר הלנבוגן - מוזמן/ת

מאיר שפי - מוזמן/ת

לידיה אלרון - מוזמן/ת

יוסט וסרמן - מוזמן/ת

דפנה סליאר - מוזמן/ת

יהודה רווה - מוזמן/ת

מריוס היינריך - מוזמן/ת

עמנואל דרוקמן - מוזמן/ת

נעמי דרוקמן - מוזמן/ת

דרגוש צ'וקרלן - מוזמן/ת

עידו-אברהם אהרונוביץ - מוזמן/ת

יצחק זוכר - מוזמן/ת

פנינה זוכר - מוזמן/ת

דרור יצחקי - מוזמן/ת

אדיקה עופר - מוזמן/ת

זהבה בירנברג - מוזמן/ת

מינה ברנר - מוזמן/ת

ברביארו סידי - מוזמן/ת

מינה ויטמן - מוזמן/ת

הניה ליבוביץ - מוזמן/ת

בונדי שטנצלר - מוזמן/ת

תמימה שנפ - מוזמן/ת

משה שנפ - מוזמן/ת

אורן צבי - מוזמן/ת

דנה גורדון שושני

עופרה ארגס - חבר המתרגמים

ישיבה מיוחדת במלאת 75 שנה להטבעת אוניית המעפילים "סטרומה" וטביעת 769 מעפילים

אני רוצה לומר ברוכים הבאים, חברי הכנסת וגם אורחים שפה, אנחנו היום מציינים 75 שנה להטבעת אניית המעפילים סטרומה וטביעת 769 מעפילים. זה היה האסון הגדול בתולדות ההעפלה לארץ ישראל ואחד האסונות הגדולים של טביעת אנייה אזרחית במהלך מלחמת העולם השניה.

האנייה, שאורגנה במסגרת מפעל ההעפלה, הוטבעה על ידי צוללת סובייטית. כל המעפילים למעט אחד, ואנשי הצוות, טבעו. הניצול היחיד דוד סטוליאר נפטר בשנת 2014. לרבים מכם שנמצאים איתנו כאן היום היה קרוב משפחה על אנייה זו שטבעה.

הובא לידיעתי שאחיו של ברוך טרקטין היה על אנייה זו. בהחלט מצאתי לנכון להיענות לבקשתו של מר ברוך טרקטין לציין 75 שנה לסטרומה ולאחר מכן הובהר לי כי הוועדה הזאת ציינה כאן לפני 5 שנים 70 שנה לסטרומה.

אני מקווה שיגיע גם יושב-ראש האופוזיציה חבר הוועדה חבר הכנסת יצחק הרצוג, ואני מבקש לאחל לו החלמה מהירה ושלמה. מכבד אותנו כאן גם ממלא מקום שגריר רומניה בישראל, מר מיראה וירג'יל סרג'ו מיניסטר קונסולר, כמו כן גם קונסול כבוד של רומניה דוקטור צבי ברקוביץ נמצא איתנו, מכבד אותנו בנוכחותו הרב ישראל מאיר לאו, הרב הראשי לתל אביב יפו, יושב ראש מועצת יד ושם, לשעבר הרב הראשי של מדינת ישראל.

מר אוריאל ויינר, נשיא הפדרציות היהודיות ברומניה, עד לא מזמן חבר הפרלמנט הרומני, התכוון להגיע במיוחד מרומניה לדיון, אך נבצר ממנו להגיע והוא שלח את ברכתו והתנצלותו. הגיע יושב-ראש האופוזיציה חבר הוועדה, חבר הכנסת יצחק בוז'י הרצוג, אמרתי קודם ושוב אגיד, אני מבקש לאחל לך החלמה מהירה ושלמה.

תודה רבה.

נמצאים איתנו גם השר לשעבר וחבר כנסת בהרבה כנסות, מר מיכה חריש. ומי שהייתה גם יושבת ראש ועדת העלייה והקליטה חברת הכנסת לשעבר גברת קולט אביטל, היום היא יושבת ראש מרכז הארגונים לניצולי שואה. אני גם צריך לציין שמר חריש גם הוא יושב ראש אמי"ר ופעיל בארגון ניצולי השואה.

אנחנו נתחיל ונפתח בקטע מהסרט בנושא האנייה סטרומה. אני מבקש להקרין את הסרט.

(מוקרן סרט)

תודה רבה לגברת קולט אביטל על קטע הסרט. אני מזמין את ראש האופוזיציה וחבר הוועדה, חבר הכנסת יצחק בוז'י הרצוג בבקשה.

בוקר טוב לכולכם מכובדי, יושב ראש הוועדה ידידי חבר הכנסת אברהם נגוסה, ממלא מקום שגריר רומניה בישראל, מכובדי מורי הרב ישראל מאיר לאו שליטא, יושב ראש מועצת יד ושם והרב הראשי, השר וחבר הכנסת לשעבר וחברי הטוב מיכה חריש יושב ראש ארגון אמי"ר ויושב ראש החברה להשבת ואיתור נכסי השואה, ואני חייב גם להודות למיכה על פועלו לקראת האירוע הזה היום, חברת הכנסת לשעבר ידידתנו קולט אביטל, יושבת ראש ועדת העלייה בעבר וכיום יושבת ראש מרכז הארגונים של ניצולי השואה ומר ברוך טרקטין, הממונה על הנצחת סטרומה באמי"ר, מוזיאון סטרומה בבאר שבע, תודה רבה לכולכם.

האמת שהאירוע הזה הוא אירוע שחייב היה לבוא לעולם, כי הסיפור של סטרומה חייב להיות מסופר מדור לדור, וביום שישי האחרון התפרסמה כתבה על אדם בשם רולף מוסקביץ, שהיה איש מודיעין יהודי בצבא הבריטי, חלק מחבורה שפיענחה את מכונת הצופן אניגמה של הנאצים, ובין היתר מסופר שהוא זה שהצליח לפענח את הדיווח הראשון על טביעתה של הספינה סטרומה.

אתה שואל את עצמך למה זה עלה במודיעין? הרי לכאורה, טביעה של ספינה, זה לא היה חלק מהמלחמה, לכאורה. אבל האמת ניתנת להיאמר היום שאנחנו יודעים שסטרומה היא קורבן של מאבק בין מעצמתי נוראי, סטרומה והנספים שילמו מחיר בגלל המלחמה, ובשל העובדה שככל הנראה סיפורה של סטרומה היה סיפור של אסון גדול שנבע מכשל, הייתי אומר מוסרי עמוק, שכמו שאנחנו מבינים היה חלק מהכשל הנורא של השואה והאסון הנורא של השואה.

אח של סבתא של אשתי, ששמו היה יעקב רודצקי, הוא אחד מהטובעים בסטרומה. יעקב רודצקי נמלט לרומניה, ברח מפולין לרומניה, ועלה על גבי האנייה בניסיון להציל את עצמו מרומניה, ממשטרו של אנטונסקו, וגם הוא טבע בסטרומה ואנחנו מנציחים אותו מדי שנה בשנה.

אשר על כן, אני חושב שסיפורה של סטרומה הוא מיקרוקוסמוס של האסון הנורא של השואה, ואני חושב שבמלאת 75 לאסון הזה, טוב שהעולם כולו, לא רק ברומניה ולא רק בישראל, ילמד את הלקח ויפנים זאת.

אני מודה לוועדת העלייה והקליטה של הכנסת, ליושב ראש ולצוות, על כך שפעלו לעשות ולקיים את האירוע הזה, אירוע האזכרה, ונתפלל כולנו שלקחה של הטרגדיה הזאת יילמד מדור לדור. תודה רבה.

תודה. אני מזמין את ממלא מקום שגריר רומניה בישראל, מר וירג'יל סרג'ו מיראה.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי)

משתתפים יקרים. בשם השגרירות הרומנית, אני שמח להצדיע לכם ואני מודה לוועדת העלייה הקליטה והתפוצות של הכנסת על יוזמה זו. יש לי את הכבוד להיות כאן באירוע לציון 75 שנה של טביעת האנייה סטרומה. טביעת האנייה הייתה האסון האזרחי הגדול ביותר במלחמת העולם השניה, ואחת מהאסונות הגדולים בהיסטוריה של יהודי רומניה. 768 גברים נשים וטף קיפחו חייהם באסון נורא זה, כשרק אחד הצליח להינצל. סיפור טביעתה של האנייה משמעותי ביותר, בהתייחס למצב שבו יהודי אירופה מצאו עצמם במהלך השואה.

האנשים שהיו על האנייה סטרומה היו בעיקר יהודי רומניה אמידים, שהשקיעו את כל כספם בקניית כרטיס עלייה לאנייה והם הסכימו לעלות על סיפון אוניה רעועה במצב גרוע, דבר שמראה את רמת היאוש ששררה בקהילה היהודית, שבאותו זמן כבר הכירה מה זאת גזענות והחל הגירוש לטרנסניסטריה.

אף אחת מהארצות שהכירו את הסיפור של הסטרומה, לא הפגינה שום תמיכה באנשים שהיו על סיפון האנייה. לא רומניה, שהייתה בת בריתה של גרמניה הנאצית באות העת, לא תורכיה אשר לא איפשרה להם לרדת מהאוניה ולא הסכימה לאפשר להם את המשך המסע, ואפילו לא אנגליה שהיתה אויבתה של גרמניה וסירבה להנפיק להם אשרות כניסה, כמו גם ברית המועצות שלבסוף היתה זו שנתנה את האות לצוללת סובייטית לשגר את הטורפדו לעבר הספינה.

מצב זה ממחיש איך יהודי אירופה נלכדו בין הפוליטיקה של גרמניה הנאצית ובעלות בריתה, ובין אדישותן של יתר הארצות. מאוד חשוב להבין שזו חובתנו לספר מאורעות אלה לדורות הבאים, לחנך אותם ברוח הסובלנות וההבנה, כדי להבטיח שזוועות מעין אלה לא תחזורנה על עצמן.

אני רוצה לציין שרומניה הייתה מעורבת במהלך 15 השנים האחרונות במאמץ חשוב להחלים מההיסטוריה של עצמה ומורשת העבר. צעדים חשובים כמו הקמת בית אלי ויזל, מוזיאון ויזל לזכרון השואה ובשנה שעברה ב-2016, התקבלה ההחלטה להקים מוזיאון לזכרון השואה בבוקרשט.

אנו נמשיך בתמיכה ובהתחייבות שלנו כלפי החברה גם בדורות הבאים, שאותם אנו חייבים לגדל ולחנך להקניית ערכים וכיבוד האמת.

לסיום, אומר רק שאנו אסירי תודה על הסיוע העצום שאנו מקבלים מישראל, בהדרכה והכשרת המורים מרומניה בארגון "יד ושם".

ברצוני לברך את הוועדה על יוזמה זו, מאחר וכאן מדובר בלי שום ספק ב- "חגיגת החיים". אלה ששרדו את השואה עלו לישראל ובכך הגשימו את חלומם של אלה שנספו על האונייה סטרומה.

תודה רבה.

אני מזמין את כבוד הרב, הרב ישראל מאיר לאו, יושב ראש מועצת יד ושם רבה הראשי של תל אביב יפו והרב הראשי לשעבר.

כבוד היושב ראש ועדת העלייה והקליטה, כבוד נציג שגרירות רומניה, חבריי הנכבדים, איש-איש ברום מעלתו ותפקידו, קרובי הנספים של סטרומה, מורי ורבותיי קהל נכבד. 768 אנשים שעלו על הסיפון, שניים מהם קפצו, אחד מהם ניצל, גם הוא כבר הלך לעולמו, דוד סטוליאן, והעם היהודי איבד באותו אסון ימי אולי הגדול ביותר בתולדות ההעפלה, ודאי הגדול ביותר, קורבנות רבים כל כך, בהם 103 ילדים. אתם זוכרים ובצדק את התמונה המזעזעת לפני כשנה של ילד קטן, פליט סורי שניסה לברוח עם משפחתו מסוריה ולהגיע אל חופי תורכיה. מזכיר לנו משהו, הניסיון להגיע לתורכיה. הילד הזה טבע. התמונה שלו על חוף, על צוק, על אדמת תורכיה, ילד מת שטבע, פליט סורי, התמונה הזאת בצדק, הרעידה את נימי הלב, אני חושב של כל יושבי תבל, וכל מי שלב פועם בקרבו.

שם היו 103 ילדים ו-272 נשים וקרוב ל-400 גברים שפשעם האחד היה רצונם לשוב הביתה, למולדת, מסיבה מאוד פשוטה, יש שליט, שלטון פשיסטי ברומניה של אז, בשיתוף פעולה הדוק מאוד עם הפיהרר, וצריך לברוח, הביתה. הם עולים על האנייה הרעועה הזאת שיש לה הסטורה מאוד גדולה, רעועה לגמרי, מתאימה למחצית מהאוכלוסין שעלו עליה, מספר העולים היה כפול ממה שהיא יכלה לשאת, וסוף סוף מגיעים, לא אחרי 11 שעות אלא אחרי ארבעה ימים עם כל התקלות שבדרך, מגיעים כבר לאיסטנבול ולא נותנים להם לרדת. מרחיקים אותם מהגבול, ואז גם את המים והמזון אין, והתרופות אין, והם נמצאים בלב ים, חורף, ינואר פברואר, עד ה-24 לפברואר, היום שבו הספינה טובעה על ידי טורפדו שעד היום עוד לא ברור של מי הטורפדו.

נוטים לומר שזה נשלח מרוסיה, נוטים לומר שזה נשלח בטעות, יש אומרים שזו הייתה צוללת גרמנית שיירטה את הסטרומה ויש אומרים שידם של הבריטים בעניין, אני לא האיש שעשה את המחקר ואינני יודע, האצבעות מופנות בעיקר כלפי רוסיה של אז, ועל אנגליה של אז, זה לא העכבר שגונב, זה החור של המאורה שמאפשרת את האסון הזה, כשלא אפשרו להם לעלות, אפילו שהסוכנות היהודית ביקשה שכל אנשי סטרומה יהיו עולים עם סרטיפיקטים לגאליים לארץ ישראל פלשתינה א"י, במכסה השנתית של סרטיפיקטים שמוענקים ליהודים שרוצים לעלות לארץ ישראל. היו כ-5,000 סרטיפיקטים שמיניסטר החוץ של בריטניה, בווין, אישר. הם היו 768 מתוך ה-5,000, על החשבון. לא, לא רצו ליצור תקדים.

יהדות שבה כל הקבוצה הזאת ברומניה, גם אם היו שם חלק כפי שהזכיר כבוד חבר הכנסת יצחק הרצוג, היו ביניהם יהודים שבאו ממקומות אחרים באירופה הגיעו לרומניה בראשית המלחמה ועלו על סיפונה של הסטרומה, גם ממקומות אחרים, אבל יהדות רומניה זו היהדות הציונית הגדולה. מכל קהילות אשכנז, הקהילה היהודית הגדולה ביותר שעלתה לישראל עד לקריסת מסך הברזל היא יהדות רומניה. מ-1882 מהעלייה הראשונה, מדברים על תרמ"ב, הביל"ויים, מקורם מרומניה. המושבות הראשונות, יהודים מרומניה.

נכון, הברון רוטשילד יש לו מנה היסטורית אדירה במפעל התקומה של העם היהודי בארצו, אבל בלי אנשים כל ממונו של הברון לא היה מספיק והאנשים באו בעיקרם, רובם ככולם, מאותה ארץ, מאותה תפוצה, רומניה. והם היו אלה שהבינו בפרוץ המלחמה שמקומם לעזוב את אירופה, לא לחפש שום מקלט ושום מפלט ולא לקבל שום עצות אחיתופל אלא לשוב הביתה, לקיים "ושבו בנים לגבולם", ולא זכו.

ולכן חשוב כל כך, אנשים שקבר ישראל אין להם, אין מצבה אינדיבידואלית. יש מצבות בחולון, בבאר שבע, בית כנסת, באשדוד. והאודיטוריום הזה של כנסת ישראל ראו שבמלאת החודש פברואר 75 שנים לאסון הגדול הזה, לקיים עצרת זיכרון לזכרם ולכבודם וללימוד הלקח, כי חסד נעורים חטאת. אין על מי לסמוך, אין על מי להשען, ואנחנו בשיבה שלנו הביתה לארץ המכורה, למדינת ישראל היום, זו הזכות והחובה הבסיסית של כל יהודי, היום ובעתיד.

אני מזמין את מר מיכה חריש, שר וחבר כנסת לשעבר, יושב ראש ארגון אמי"ר. בבקשה.

חבריי לנשיאות, קהל נכבד. אני ברשותכם קודם כל רוצה להודות ליושב ראש הוועדה, על שמארח את האירוע הזה, ומקדיש ישיבה מיוחדת של ועדת העלייה והקליטה, זכר טביעת האנייה סטרומה לפני 75 שנים.

טביעת האנייה סטרומה ב-23 לפברואר 1942 עם 769 אנשים שהיו על האנייה, הוטבעה לאחר שהיטלטלה במשך שבועות מאז שהיא יצאה מנמל קונסטנצה. המנוע התקלקל, האנייה נכנסה לנמל איסטנבול, וכבר הרב לאו ציין את התפקיד המכוער, קיצוני, של המנדט הבריטי. הנציב העליון הרולד - - - לא רק שדאג לסגור את שערי ארץ ישראל לאנייה שלא היה לה לאן לנסוע, אלא גם - - - לחץ על התורכים כדי שיוציאו את האנייה הפגועה הלא מתפקדת מהנמל של איסטנבול אל הים, כי גם לולא היא נפגעה על ידי צוללת שעד עכשיו לא לגמרי ברור אם זה הרוסים או הגרמנים, אבל לא היה לה לאן לנסוע וזה היה נגמר באסון בכל מקרה.

הטביעה של סטרומה היא האסון הגדול ביותר של מפעל ההעפלה שהתחיל בזמן מלחמת העולים השניה, ונמשך אחרי המלחמה עד להקמת מדינת ישראל, ובעצם נמשכה גם כמה שנים לאחר מכן, עם עליות אחרות שאני עוד אציין אותן, אבל היא הפכה גם לסמל. מלבד זה שזה האסון הגדול ביותר, זה הפך לסמל של הדבר הנורא הזה שקרה.

מפעל ההעפלה היה מאמץ אדיר של יהודים להגיע לארץ ישראל. התחיל בזמן מלחמת העולם השניה בעיקר באירופה, אבל פחות ידוע שהוא התחיל בזמן מלחמת העולם השניה גם מעירק ומסוריה. מפעל ההעפלה כבר היה גם במזרח. והוא נמשך אחרי קום המדינה, ממקומות שבהן היו תנאים פוליטיים מדיניים כאלה שאי אפשר היה לצאת משם לארץ ישראל בלי סיכון. זה קודם כל בצפון אפריקה, במרוקו, אנחנו זוכרים את האנייה "אגוז" שטבעה בדרך, עוד אחת מהאסונות שליוו את מאמצי העלייה לארץ ישראל, ואחר כך העליות הגדולות מתימן ואתיופיה, גם כן בתנאים מיוחדים במינם.

הסיפור הזה הוא סיפור מרכזי מאוד בתולדות הציונות וארץ ישראל. ואני חושב שזה שוועדת העלייה והקליטה, כבוד היושב ראש, יכולה למלא פה תפקיד חשוב מאוד כדי להוריש את המורשת הזאת לדור הצעיר בישראל, לחינוך הישראלי. מכלול המאמץ הזה של עליה לארץ ישראל, אגב, רק בהעפלה עלו כ-115,000 איש. אלה לא היו מספרים קטנים. כשהדלתות סגורות.

אני מציין את הנקודה הזאת, כי הדור הצעיר, ואני מדבר גם על הילדים שלי ועל הנכדים שלי, לוקחים באופן טבעי את קיומה של מדינת ישראל כדבר מובן מאליו. הם נולדו פה, חיים את החיים, בעצם זו הייתה השאיפה של הקמת מדינת ישראל, הציונות. אבל הדבר הזה הוא לא מובן מאליו. לא מובן מאליו גם היום, בתנאים של היום.

אני רואה פה את דוקטור ברקוביץ וחושב לעצמי, הוא הביא פה איגרת מראש הממשלה, אני אגלה את סודך, שראש הממשלה חזר היום ממפגש עם ראש ממשלת בריטניה. קיומה של מדינת ישראל מראה את הנצחון הגדול של הציונות דווקא במפגש הסמלי הזה עם ראש הממשלה הבריטי, הפרו ישראלי ביותר שהיה אי פעם בתולדות בריטניה. את הסמליות הזאת, את הדברים האלה, צריך לבוא לדור הצעיר ולהגיד להם "זה לא מובן מאליו".

דבר האחרון, שלחתי אתמול סמס ליושב ראש האופוזיציה, בוז'י הרצוג, לוודא מה מצבו, אם הוא מגיע היום הנה, ואמרתי לברוך טרקטין, קיבלתי סמס חזרה שהוא יגיע וידבר. אז אני רוצה לציין גם את אבא שלו בהקשר הזה. כי חיים הרצוג בתוך כל המאבק הזה, היה לו תפקיד מאוד מרכזי בתולדות מדינת ישראל ואני מאוד שמח לראות אותך פה. תודה רבה.

תודה רבה.

תודה. אני מזמין את קולט אביטל, יושבת ראש הועדה לשעבר וחברת כנסת.

כבוד יושב ראש הועדה לעליה וקליטה, כבוד הרב לאו, כבוד הרב גוטמן שהצטרף אלינו, חברי כנסת, ממלא מקום שגריר רומניה בישראל, קונסול הכבוד של רומניה בישראל, קהל נכבד. הסופר הנודע ניצול השואה אלי ויזל אמר פעם ביד ושם "מה עלינו לעשות, לבכות? לא. אנחנו לא מספרים את הסיפור כדי שאנשים יבכו. אם רצינו לספר את הסיפור, זה מפני שרצינו שהעולם יהיה טוב יותר" בסיפוריו של קפקא יש משהו מפחיד, השליח העביר את המסר אך דבר לא השתנה. מה התפקיד שלנו? להיות השליחים של השליחים. אנחנו כאן היום כשליחים של שליחים, אנחנו היום כעדים של עדים. חובתנו היא לזכור את המתים ללא קבורה, קורבנות ההיסטוריה.

לפני כמה ימים הגיע לידי סרט שאת תחילתו ראיתם היום, על גורל שטובעה בים השחור ב-24 לפברואר 1942. על גורלה, על האנשים שהיו שם, על הסבל שהם סבלו, על מספרם, על האנייה הרעועה שבעצם נבנתה ב-1868 והמנועים שלה כבר לא היו בסדר והיא יכלה להכיל רק 400 איש, כולנו יודעים. מה שחשוב אולי גם לזכור שאנשים שהיו על האנייה הזאת רצו לברוח מתופת, מהשואה שהתחילה ברומניה בהשראתו ובפיקודו של המרשל אנטונסקו, הרבה לפני שההוראה הגיעה מגרמניה.

האנשים אלה נהרו למשרדי התנועה הרביזיוניסטית עם מיטב כספם, הם רכשו שם כרטיס בכסף האחרון שלהם, כדי להצטופף על האנייה שיצאה לדרך ב-11 לינואר הגיעה עם מנוע מקולקל ב-12 לינואר לאיסטנבול ואז בעצם הכל התחיל. ובעצם האנייה הזאת שישבה בנמל שישה שבועות והרב לאו סיפר מה קרה לאותם אנשים בלי מזון, בתנאים קשים, ברעב, שישה שבועות. האנייה נגררה מחוץ לנמל על ידי התורכים, והיא בעצם הושארה שם לגורלה כשהיה ברור מה יהיה גורלה, שהמנוע אינו פועל.

וכאן בעצם אנחנו רוצים לדבר גם על המאבק הפוליטי מול השלטון המנדטורי בפלשתינה, שהתעקש, למרות הלחצים שהופעלו, לא לאפשר לפליטים להגיע לארץ, וגם שלטונות תורכיה נהגו כלפי הפליטים באכזריות רבה. הם הוחזקו באנייה בתנאי הסגר כשישה שבועות, והניצול היחידי שנשאר, דוד סטוליאר, מספר איך בעצם הם גם ביקשו אולי לרדת לחוף, להיות בחוף במחנה הסגר, וגם זה לא אושר.

אז אחרי היציאה מאיסטנבול, אנחנו יודעים שיום אחרי זה, טיל נורה והיא הוטבעה. שנים רבות טביעתה נשארה מסתורין. ההנחה הרווחת הייתה כי היא הוטבעה על ידי צוללת גרמנית. 58 שנים אחרי טביעתה יצא צוות צוללנים שמומן על ידי נכדו של אחד הקורבנות, הם יצאו לשטח כדי לנסות לרדת לסוד העניין, תרתי משמע, ולמצוא את שרידי האנייה. "כל שרצינו לדעת", הם אמרו, "הוא היכן קבורים אבותינו".

החיפושים אחרי שרידי האנייה תועדו בסרט וכאן אולי יש נתונים חדשים. ממשלת תורכיה שאליה פנו אותם הצוללנים כדי להשיג רישיון צלילה, עשתה את כל מה שביכולתה כדי למנוע את החיפושים. אנחנו צריכים לשאול למה, ותיכף יש כאן תשובה. הם אפילו עצרו והחזיקו את אנשי הצוות על אנייה שבועיים. חיפושים וראיונות שבוצעו במספר מדינות, לרבות ברוסיה, גילו, כבוד הרב, זה המצב שבאמת היו אלה הרוסים שנתנו את ההוראה, האנייה טובעה על ידי הצוללת הסובייטית SH-213 בהוראה ישירה של סטאלין. המסמכים נמצאו. בידי הוראה גורפת של סטאלין להטביע בין השנים 1941 ל-1944 את כל האניות הניטראליות שתעבורנה בים השחור, ונמצא גם מסמך נוסף שבו נמצאת ההוראה המפורשת להטביע את הסטרומה על כל נוסעיה.

נשאלת כמובן השאלה מה היה המניע של סטאלין במתן הוראה כזאת, ושאלה נוספת - מדוע שלטונות תורכיה היו כה נחרצים לא לאפשר את החיפושים אחרי שרידי האנייה. מחקר היסטורי העלה שבאותן השנים נחתם הסכם בין תורכיה לבין גרמניה הנאצית, לפיו התחייבו התורכים לספק לגרמנים חומרי גלם שהיו נחוצים למלחמה, בעיקר כרום. סטאלין שחשד שכל אנייה שתעבור שם בים השחור תישא בחובה את הכרום, נתן הוראה להטביע את כולן, וכך בעצם, מבלי לדעת פליטי האנייה סטרומה הפכו לקורבנות המלחמה הפוליטית שבין המעצמות, שעה שהם קיוו להגיע לחוף מבטחים, גורלם בעצם נחרץ מראש.

ההפלגה מרומניה על אנייה רעועה הייתה מעשה של ייאוש, אבל גם של תקווה. של רצון לבנות מולדת חדשה. אך הם עמדו מול כוחות ואינטרסים איתנים של בריטניה המנדטורית שסירבה לתת להם להיכנס לארץ, כדי לרצות את הערבים, והלורד מוין אמר את זה. של התורכים שרצו לרצות את הגרמנים, של הגרמנים שרצו להכחיד את הגזע היהודי ושל הרוסים שלחמו נגד האויב הגרמני.

את גורלם המר של המעפילים אנחנו באים להזכיר היום, את הסבל ממנו ברחו, את הסבל שאליו הם נקלעו ואת המחיר שהם שילמו. אנחנו כאן העדים, ובאים להבטיח שהטרגדיה הזאת לא תישכח. אנחנו כאן כדי להבטיח שנבנה עולם טוב יותר, וטרגדיות מהסוג הזה לא תישננה עוד.

אני רוצה להודות ליוזם האירוע, מר ברוך טרקטין ששכל אח על הסטרומה, לך אדוני, יושב ראש ועדת העלייה והקליטה, לצוות המסור שלך בראשותה של דנה גורדון, שאפשר לכולנו להתכנס כאן היום. תודה רבה.

תודה. הצטרפו אלינו חבר הכנסת אילן גילאון וחבר הכנסת יוסי יונה. אתם מוזמנים לדבר אם אתם רוצים לעשות כן.

נשיאות נכבדה, מכובדי כולם, לך יושב ראש הוועדה תודה מיוחדת על היוזמה. יוצאי הקהילה, הקהילה שלי שגם לה היו תלאות כל כך רבים בדרך לישראל. 75 שנים עברו, זה חיים שלמים - - - 15 שנים לאחר שהסטרומה טבעה לעתים כשהערב יורד אני יורד באשדוד אל האנדרטה הגדולה ביותר שקיימת לסטרומה ומפקורה, או כמו שההורים שלי היו קוראים לה "סטרומה ומפקורה", יחד עם הנכדים שלי, ואז במקום שהאופק מתחבר לים אני מספר להם ומפליג בסיפורים, אודות סטרומה, אודות מפקורה, בדרך שילדים קטנים יכולים להבין, בכנות גמורה ולפעמים אני כך אומר להם, שאם הם יקשיבו טוב, הם ישמעו את הקולות של האנשים שנמצאים במצולת הים, באותו ישוב מיוחד הם בנו להם שם.

אנחנו לא יודעים איך בקליפות האגוז האלה שטבעו בים, כמה חלומות טבעו, כמה מאוויים טבעו, ואולי איבדנו את מיטב בנינו שלנו, ואני לא יכול להשתחרר מהמחשבה מה היה קורה לו האנשים האלה היו כאן היום. משום שהם לא הצליחו להעמיד נכדים, כאילו הנכדים שלי שייכים גם להם כי זאת סוג של הגשמה, של אנשים שרצו לבנות חלום.

סופר כאן בצורה מופתית ומדויקת את כל ההתרחשות של הטרגדיה הזאת שקרתה לנו, בדרך אל החלומות שלנו, בדרך אל החברה החדשה שלנו, והחשוב, ולא צריך להשתחרר לעולם מן השאלה האם אנחנו עונים לציפיות האלה של האנשים האלה שנמצאים בישוב הזה במצולות הים, האם אנחנו בכלל מתקרבים לשם.

העולם שלנו, לצערי הרב, נהיה יותר ציני, יותר מסוכן, יותר אינסטרומנטלי, אבל אנחנו שלא אחת נפגשים, אנחנו בני הקהילה ונדמה לי שאני הרומני האחרון בכנסת, כל הטובים עזבו. ואנשים אומרים לי "אולי ההיסטוריה הציונית קיפחה אותנו." - - - - - אני אומר לכם, יכול להיות. אבל אנחנו לא קיפחנו את ההיסטוריה הציונית מעולם. - - - זה הדבר החשוב ביותר, הלקח המוסר והגשמת מאוויים של אנשים וחלומות, שלא הצליחו לדאבוננו הרב להגשים אותם, יש לנו תפקיד חשוב מאוד.

אני לא מתכוון לאכזב אותם. כמדי שנה אנחנו יורדים לשם ביום השואה עם החברים שלנו באשדוד, עם יוסי ורסל, משה זונטג וכל החברים הטובים והשגרירה כמובן, שבינתיים התבשרתי שהפכה לשרה, אני מדבר על פסטרנק, ברומניה. והלקח הוא החשוב ביותר. הלקח הוא אפילו חשוב יותר מאשר הנתונים ההיסטוריים.

אני מודה לכם על האפשרות הזאת לפגוש אתכם לדקה. תודה.

תודה. חבר הכנסת יוסי יונה בבקשה.

שלום לכולם. אני יושב ראש אגודת הידידות ישראל-רומניה. כפי שנאמר המון פעמים מה עיראקי עושה כיושב ראש ועדת ידידות ישראל-רומניה, אמרתי אין לנו יחסים דיפלומטיים בין ישראל לעיראק, ורומניה זה הכי קרוב לעיראק.

בכל אופן, אנחנו באמת מציינים כאן אירוע מאוד טראגי בתולדות מפעל ההעפלה של יהודים מקצות העולם אל ישראל, ובמקרה הספציפי הזה, של יהדות רומניה. המזעזע בסיפור של סטרומה, שזה קרה ב-1942. למה זה מזעזע? כי גם בתקופה הזאת, ואנחנו היום יודעים על פי התיעוד ההיסטורי הרחב שקיים, שמדינות וראשי מדינות ידעו על מה קורה באירופה. ראשי מדינות ידעו שקיים רצח עם באירופה. וגם אז לא הקלו על בואם של יהודים שביקשו לברוח מהתופת למדינתם, לישראל. זה מזעזע. 1942.

במיוחד, תפקידה המאוד הייתי אומר, מפוקפק, אם לא אפל, של בריטניה בתקופה הזאת. להישאר מחויבת לציוויים ולתכתיבים ולספר הלבן שמונע מיהודים להגיע לארץ. בתקופה הזאת. 1942.

ואכן אני רואה את זה ככתם בהיסטוריה של בריטניה, ומבחינתנו אני רואה את זה כעוד פרק במפעל האדיר, לפעמים הנואש, שהיה ליהודים ברצונם להגיע לישראל.

דיבר חברי גילאון על הקהילה הרומנית, והייתי אומר באופן סימבולי סטרומה השאירה אחריה מורשת ענקית, האנשים שיושבים כאן, בניהם, בנותיהם, הנכדים שלהם. לכולנו העובדה היא ידועה, שקהילת יוצאי רומניה יש לה את אחד מהתפקידים הגדולים ביותר בבנייתה של הארץ הזאת, בכל אחד ואחד מהתחומים. בבנייה הפיזית, בבנייה התרבותית, בבניה העסקית ועוד. ולכן, אם יש מורשת, אם יש נחמה, לנו בכלל, ליוצאי רומניה בפרט, והפעילות האינטנסיבית הרחבה וההשתלבות המופלאה של יוצאי רומניה בבנייתה של הארץ שלנו.

ברור שאין נחמה לאלה שנעדרו ולקרוביהם. אבל אפשר בכל זאת לבוא ולאמר שסטרומה השאירה מאחוריה מורשת נפלאה של מחויבות, של אהבת הארץ, ולבנייתה.

אני רוצה להודות לכם על כך שאפשרתם לי לדבר ביום המאוד מרגש הזה. תודה.

תודה. יושב ראש האופוזיציה עוזב אותנו. אני מזמין את מר ברוך טרקטין בבקשה.

כבוד היושב ראש, חבר הכנסת דוקטור אברהם נגוסה, כבוד הרב הראשי הגאון ישראל מאיר לאו שליטא, כבוד הרב הגאון ידידי מנעוריי אפרים גוטמן, כבוד הרבנים, מיניסטרו קונסולר מיריאה, כבוד מר מיכה חריש, הגברת שגרירה קולט אביטל, כבוד השגרירים, כבוד חברי הכנסת, כבוד פרופסור - - - כבוד דוקטור ברקוביץ אשר הביא לנו הפתעה גדולה ועל זה אני מודה לו אישית, מר רייטר, יושב ראש מוזיאון סטרומה באר שבע, מכובדי, קהל יקר. זו הפעם השלישית שיש לי הזכות שסיפור אניית המעפילים סטרומה עולה לדיון בכנסת. אני רוצה להגיד שהחיינו וקיימנו ליום הגדול הזה, ושאני מאמין שהנשמות הטהורות, השם יקום דמם הגיעו לנחלה ולמנוחה כשכנסת ישראל מתייחדת עם זכרם.

בשנת 1992 פניתי ליושב ראש הכנסת מר דב שילנסקי ז"ל לקיים דיון מיוחד במליאת הכנסת ולאחר מכן טקס באולם שגאל. מר שילנסקי התלהב מאוד מהרעיון. הגורל רצה שעקב פטירתו של ראש הממשלה מר מנחם בגין ז"ל ביום שקבעו את הדיון נדחתה הישיבה למלאת 50 שנה לטביעת האנייה סטרומה והישיבה התקיימה רק בינואר 1993. במלאת 70 שנה פניתי לחבר הכנסת דני דנון ולגברת המכובדת דנה גורדון, להפתעתי שניהם קיבלו את הרעיון לפי הצעתי בדיון שהתקיים אז אמר יושב ראש הכנסת דאז והיום נשיא המדינה, מר רובי ריבלין, שהוא מודה לי על הבאת הנושא החשוב הזה בפני הכנסת.

היום אני מברך את יושב ראש הוועדה חבר הכנסת דוקטור אברהם נגוסה והגברת דנה גורדון, שקיימו את האירוע לרגל 75 שנה לטביעת האנייה סטרומה, ומקיימים את הדיון במעמד כה מכובד. אני רוצה להודות לידידי שר המסחר והתעשייה לשעבר, יושב ראש אמי"ר מר מיכה חריש ומר אייל פביאן אשר נתנו את כל העזרה כדי שהאירוע הזה יצליח.

מדי שנה אנו מקיימים אזכרות שנתיות לנספי סטרומה. בהתחלה במסגרת יד זיכרון ליהדות רומניה, הרב צבי גוטמן, ובעשור האחרון במוזיאון סטרומה בבאר שבע. אניית סטרומה טבעה ב-ז' אדר תש"ב 24 לפברואר 1942.

במהלך השנים עשו מחקרים, כתבו ספרים, אבל העבודה טרם הסתיימה. הודות לעזרת ארגון אמי"ר, ההיסטוריונית דוקטור פניצ'ה ויימן חוקרת בבוקרשט בארכיונים של רומניה ותורכיה, את מה שטרם ידעו על סטרומה. הוצאת הספר של - - - של יהדות רומניה, מוציאה לאור כרגע בשפה הרומנית את "נרדפים ללא מוצא", ספרו של דוקטור אפרים אופיר, והיה לי הכבוד להיות חבר מערכת הספר במהדורה העברית.

על פי סברת המומחים, עצמות חללי סטרומה עדיין מונחות בעומק הים. נעשים מאמצים רבים גם היום לטיפול בשרידי אניית סטרומה. משרד החוץ שלנו בזמנו, שלח סגן אלוף מצה"ל, מומחה לצלילה אשר הביא דו"ח חיובי. התבשרתי מהשגרירה הגברת קולט אביטל והיא הוכיחה כבר שהביאה סרט חדש על סטרומה מרומניה, ואני רוצה לקוות שאת הסרט הזה נוכל להקרין במסגרת האזכרה השנתית במוזיאון סטרומה בבאר שבע.

אני בטוח שיש עדיין מידע שטרם יודעים על האסון הגדול הזה. הרב הגאון ישראל מאיר לאו שליטא, אשר כיבד אותנו בנוכחותו כאן, הרצה לפני שנה בכנסת שואת יהדות רומניה ביד ושם, ואמר בין היתר שכדי להזכיר קורבנות צריך לדעת את מי מזכירים. רבותי המכובדים, מיטב הבחורים והמשפחות היו בין מעפילי סטרומה, רוב רובם צעירים, רווקים ומשפחות שרצו לבנות את ארץ ישראל, אבל השטן לא נתן להם. רוב רובם היו חניכי בית"ר אשר הסיסמה "אף על פי כן" הייתה הדרך שהלכו.

אני רוצה להזכיר את אחי יצחק טרקטין, השם יקום דמו, אשר כבר בגיל 18 היה מפקד בית"ר ביאסי ברומניה, ובגיל 19 לפי מסמך שאני מחזיק ביד, בשנת 1935 משטרת רומניה מדווחת לממונים שלה ושואלת "מה לעשות כשבחור בן 19 מארגן ביאסי הרצאות על ארץ ישראל, כשהמטרה היא לאסוף כסף אשר יישלח לפלשתינה". ערב ערב אחי היה מארגן על האנייה, ערבים ספרותיים למרות שהיה חושך באנייה, וכל זאת כדי להרים את המורל של המעפילים.

סיפור אניית סטרומה לא תם ולא נשלם. אני וכל המשפחות השכולות הנמצאות כאן, כולם מאמינים כי מבצע סטרומה לא היה קורה אם הייתה לנו מדינה משלנו כבר אז. משה שרת הצהיר עם קום המדינה, "כשהלכתי לאומות העולם לבקש מדינה ליהודים, תיק סטרומה היה בידי".

אנו תקווה שכל היהודים בעולם יגיעו וימצאו בית בישראל במהרה. תודה רבה.

תודה רבה. נשיא הפדרציות היהודיות ברומניה היה צריך להגיע, אך הוא לא יכול להגיע. הוא שלח נאום שלו, אבל אנחנו לא יכולים לקרוא את זה, ונצרף את זה לפרוטוקול. יש מסר שהוא שלח, ואני יכול לקרוא אותו בקיצור:

"מסיבות שלא מאפשרות לי ובמיוחד עקב מצבי הבריאותי, אינני יכול להיעתר להזמנתכם להשתתף בדיון שארגנתם בכנסת המציין את טביעת הספינה סטרומה, טרגדיה שבה נהרגו 769 יהודים נהרגו. אני מבטיח לך, אדוני הנשיא, את מסירותי המלאה והחיבור לעם היהודי ולמדינת ישראל ואנחנו היהודים ברומניה זוכרים בכל שנה את הטרגדיה הנוראה הזאת של עם ישראל."

זה המסר שהוא שלח. אני מזמין עכשיו את דוקטור צבי ברקוביץ, קונסול הכבוד של רומניה בישראל. בבקשה. הצטרפה אלינו חברת הכנסת מיכל רוזין.

שלום. אני מאוד מרוגש שהוזמנתי לטקס של סטרומה. סטרומה היה בשבילנו ברומניה סיפור שאנחנו לא הרבה ידענו לצערנו, בתקופה הקומוניסטית לא ידענו הרבה. זה חלק מכל הכאב של העם היהודי שהתחיל הרבה שנים והמשיך אחר כך בשואה, ואני כדור שני לניצולי שואה, ההורים שלי שעברו את אושוויץ, ממרמורש, ואימא שלי שחזרה לבד והאבא שהיה במחנות ריכוז וסיפורים דומים יש להרבה משפחות, מאוד מאוד כואב לי על כל מה שקרה לעדה שלנו, העדה הרומנית.

אני לא רוצה לדבר הרבה, אני חושב שזה מיותר. אני מברך מאוד את הכנסת על כל האירוע המרגש הזה שאותי במיוחד מאוד מרגש.

חוץ מזה שאני קונסול אני החבר והרופא האישי או הרופא הרשמי של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ויום שישי הייתה לי שיחה איתו. על מה דיברנו? דיברנו על סטרומה. סיפרתי לו על הטקס, הוא ידע שאתה עומד בראש ועדת הקליטה, והוא ידע הכל, את כל הסיפור הזה. הוא מאוד מאוד מעריך את העדה שלנו, אני רוצה להגיד לכם, יש לו הרבה חברים רומנים, לא רק אני. הוא מכיר הרבה רומנים, גם מבין החברים שלי, והוא מאוד מעריך. הוא שלח, מה שאני רוצה להקריא, איזה שהוא מסר ודברים שהוא כתב, אני רוצה להקריא, לכן אני כאן, מכיוון שחשוב לי מאוד שראש הממשלה ביקש ממני למסור את דבריו.

"דבר ראש הממשלה לישיבת ועדת העלייה הקליטה והתפוצות של הכנסת במלאת 75 שנים לטביעת אניית המעפילים סטרומה. חברי הכנסת, נציגי שגרירות רומניה בישראל, עולי רומניה וניצולי השואה, קרובי הנספים באסון סטרומה וידידים יקרים. העפלה לארץ ישראל בשנים שקדמו להשגת עצמאותנו היה פרק חשוב וגורלי בתולדות המפעל הציוני. רבבות יהודים מכל קצוות תבל ביקשו להגיע ארצה, להיחלץ מרדיפות וניסיונות השמדה שהיו מנת חלקם בגולה ולתרום לתקומת האומה במולדתנו ההיסטורית. לתנועת ההעפלה הישגים מזהירים שחיזקו את כוחו של הישוב העברי, ותרמו להתפתחותו. אף בצד זאת חקוקים בזיכרון הלאומי כמה אסונות בולטים בהם קיפחו את חייהם מאות פליטים יהודים שנמנע מהם להגיע לחוף מבטחים.

תלאות הדרך, בשילוב ידו הקשה של השלטון הזר בארץ העצימו את חוסר האונים של אחינו ואחיותינו שזעקתם לא נשמעה. הטרגדיה של אניית המעפילים סטרומה היא סמל לקורות עמנו, בשנות החושך של השואה. כ-760 יהודים שנמלטו מאימת השלטון הפשיסטי ברומניה עלו על ספינה רעועה והפליגו בדרך לא דרך מזרחה. ארץ ישראל הייתה משאת נפשם, אולם לדאבון הלב בתום שבועות של מצוקה חריפה הספינה הופגזה בים השחור, כל הנושאים מלבד אחד טבעו במצולות.

אסון הסטרומה השאיר אבל כבד על העם היהודי, ובפרט על אנשי הישוב. הזעם על אדישותם ואטימות ליבם של מדינות אירופה חולל סערת רוחות עזה. בד בבד האסון המריץ את התנועה הציונית לשנס מתנים ולתבוע ביתר - - - גאולה וחירות. סטרומה הייתה אבן דרך במאבק הממושך לעצמאות.

סיפורה של סטרומה ייזכר לעד, בצד תרומתם הכבירה של יוצאי רומניה בבניין הארץ ומדינת ישראל. עולי רומניה התערו בישראל בהצלחה יוצאת דופן, והם ממלאים תפקידים מרכזיים בכל תחום מתחומי חיינו. את לקחי פרשת סטרומה ננחיל לדור ההווה ולדורות הבאים. חובתנו היא להבטיח שטרגדיות כאלה לא יישנו. ישראל היא מדינה ריבונית גאה, חזקה ומשגשגת. אנו לוקחים את גורלנו בידינו ומבססים את עצמאותנו כדי שקיומנו יובטח לנצח נצחים. שאו ברכה והצלחה. בברכה, בנימין נתניהו"

תודה לראש הממשלה ששלח, ותודה לצבי ברקוביץ שהביא לנו את דבר ראש הממשלה. כבוד הרב עוזב אותנו. אנחנו נמשיך. אנחנו מזמינים את הרב אפרים גוטמן, מיד זיכרון ליהדות רומניה. כבוד הרב פה, אבל מי שידבר יהיה בנו. בבקשה. אני מזמין את בנו של כבוד הרב.

תודה רבה לכבוד יושב ראש הוועדה, כבוד הנשיאות הנכבדה. התבקשתי על ידי אבי רבה של הקהילה של יוצאי רומניה לשאת את הדברים במקומו, מפני שמצב בריאותו אינו מאפשר זאת. לכבוד הוא לנו להיות אורחי ועדת העלייה והקליטה המייחדת את ישיבתה היום לזיכרון טרגדיית אניית המעפילים סטרומה, אשר טובעה במימי הים השחור לפני כ-75 שנה.

יש לנו הזכות לעמוד בראש מפעל ההנצחה לשואת יהדות רומניה אשר הוקם על ידי סבי, הגאון הרב צבי גוטמן, זכר צדיק לברכה, רבה הנערץ של קהילת בוקרשט שברומניה למעלה מ-40 שנה, נושא לפיד ההנצחה של השואה ברומניה. הוא הגבר אשר הקים בתוך ביתו מקדש מעט הנושא את השם "בית הכנסת בית יעקב יוסף" על שם שני בניו, אשר הוצאו להורג לנגד עיניו בפוגרום המתוכנן הראשון שנערך ברומניה בליל הבדולח של יהדות רומניה, ליל כ"ג בטבת תש"א, 21 בינואר 1941, ברובעים היהודיים של בוקרשט, בירת רומניה.

מאז היו עורכים מדי שנה בשנה אזכרות קבועות בתאריכים העבריים למאורעות הטראגיים השונים שעברו על יהודי רומניה, כולל, כמובן מאליו, עם היוודע טביעתה של סטרומה, הטרגדיה שהיום אנחנו מזכירים.

כאשר הועלה בית הכנסת שלו אשר מקיים את הכתוב בישעיהו הנביא "ונתתי להם בביתי ובחומותיי יד ושם טוב מבנים ומבנות, שם עולם אתן אשר לא ייכרת" הוא עלה לארץ ישראל וקבע את משכנו בצפון תל אביב, המשכנו לקיים ביתר שאת עצרות זכרון בכל שנה, לקורבנות השואה, וביום ז' באדר, יומה של סטרומה לנספים על האנייה. והפך עם השנים בהנהגתו של כבוד אבי מורנו ורבנו הרב גוטמן, שייבדל לחיים ארוכים, השם יתברך, יאריך את ימיו בבריאות שלמה, להיות למרכז רוחני עולמי של יוצאי רומניה.

בבית הכנסת הזה במסגרת החוג התרבותי סטרומה יצאה היוזמה להקמת האנדרטה לזכר סטרומה של הפסל אנדריי רבס, היא ניצבת בכיכר סטרומה אשר בלב העיר חולון. הכיכר נושאת את השם "סטרומה" עוד משנת 1943, שנה אחרי טביעתה של סטרומה. ראויה לשבח העיר חולון שהייתה חלוצה לקרוא כיכר על שם סטרומה.

אני רוצה לציין שבית הספר ע"ש אילון בחולון בשיתוף עם מפעל ההנצחה שלנו, יד זיכרון יהדות רומניה הלחינו וביצעו שיר מדהים על סיפורם של מעפילי סטרומה בניצוחו של ליאור שאולוב, שיר שאומץ גם כן על ידי משרד החינוך, בתכנית הלימודים.

על כותלו המערבי של בית הכנסת שלנו, לאורך 10 מטרים ובגובה 3 מטרים, נכתבו שמותיהם של כל טבועי האנייה, יצירה מעשה ידי מר שרגא סקולוביץ' ז"ל. אליו היו מגיעים מדי שנה בני המשפחות - - - ביום הזיכרון. אם היו אלה בני הזוג פיינשטיין אשר שכלו את בניהם היחידים התאומים על סיפונם, או משפחת רבי זליג שפרן, אחיו של הרב דוקטור אלכסנדר שפרן, רבה של רומניה, ששכלה את בנה, או ייבדלו לחיים ארוכים את בני המשפחות הפרופסור אילנה בלום שנמצאת כאן איתנו, שאביה דוקטור קרול חיים לבל שהוכתר כרופא הראשי של האנייה ונספה על סיפונה, או רואה החשבון דן רבר שנמצא כאן איתנו, שאביו הפליג וטבע בסטרומה, וכן אני מזכיר את יוזם הישיבה הזאת, ידידנו המהנדס ברוך טרקטין, מחברי ההנהלה של ארגוננו, שאחיו עו"ד יצחק ראש קן בית"ר מיאסי היה בין הקדושים והיה אחד ממפקדי הפלגה זו.

אני מזכיר גם כן את משפחת אאוגן, אאוגן רינסלר שהוא עלה לארץ ישראל כחלוץ אבל הוריו באו אחר כך והם היו על הסטרומה כשהיא טבעה, וכן את משפחת רייכמן שנמצאים כאן לצידי, 16 בני משפחה אחת, שטבעו בסטרומה בניסיונם לברוח מאירופה הבוערת, אחרי הפוגרומים בבוקרשט וביאסי, אותם שרדו בדרך נס מספר חודשים לפני כן.

אנו מקדמים בברכה את כל היוזמות שהצטרפו למפעל ההנצחה שלנו, כדוגמת קריאת שמות רחובות, גנים, כיכרות או בית כנסת ומוזיאון סטרומה, וכן אנדרטאות במחנה המעפילים עתלית וכן בחוף אשדוד. תודתנו נתונה לכל הארגונים והגופים והיחידים, השותפים להעלאת הנושא בתודעת זיכרון האומה. הצד השווה שבכולן שהן מונעות טביעה נוספת של אסון הסטרומה בתהום הנשייה של ההיסטוריה.

סיפורה של סטרומה הוא תמצית מאבק ההישרדות של עם ישראל, בסערות המים הזדוניים והמבקשים להטביעה, - - - ולכלותנו מן העולם. מאבק החוצה גבולות ומאחד עמים ודתות הקמים מעל ה' ועל משיחו. עלינו להפנים את הלקח המוסרי מהמאורע הזה, לאמר, וכבר הזכיר זאת הרב הראשי – "חסד נעורים חטאת ואין לנו על מי לסמוך בשעת הדחק, אלא להתפלל לאבינו שבשמיים". כדברי נביא אומות העולם בלעם "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב". בנימה הזאת אני מסיים את הפסוק שבלעם עצמו אומר באותה נבואה שיקויים בנו המשך הכתוב "ה' - - - ותרועת מלך בו". אמן.

תודה. אני מבקש מהדוברים הבאים לקצר כי זמננו קצר. אני מזמין את מר אריה רייטר, ממוזיאון סטרומה בבאר שבע.

כבוד היושב ראש בוועדת הקליטה והעליה, כבוד הרב גוטמן שהוא בן דורי, הייתי איתו אפילו בבוקרשט בשנת 1945-1946, מאז אני מכיר אותו. נשיאות נכבדה, ידידי ושותפי למעשים מר ברוך טרקטין, שהוא יזם ונלחם שהערב הזה יצא לפועל.

אנחנו יודעים שבכל מקום מזכירים, יש מצבות, אבל בבאר שבע לפני 52 שנים בכסף של עולים חדשים, נבנה בית הכנסת המרכזי הראשון של באר שבע, שבו 769 מקומות ישיבה, כמספר הנספים באנייה. בית הכנסת הזה הוא המצבה החיה שבאים אליה מכל עיר, כל בן עיר וכל ילד יודע איפה היא נמצאת. היא בית הכנסת המרכזי הראשון בבאר שבע.

כדי לחזק את המורשת והידע ההיסטורי, לפני 11 שנים הקמנו בקומה השניה של בית הכנסת מוזיאון סטרומה. אם הייתם שואלים ילדים או אפילו מורים, לפני 11 שנה באזור הדרום, מה זה סטרומה, לא יודע אם היו יודעים. אבל היום אין ילד באזור הדרום וגם יתר חלקי הארץ שמגיעים, שלא יודע את סיפורה של סטרומה.

למוזיאון סטרומה מגיעים מדי יום כיתות, אפשר להגיד במספרים, מעל ל-120 כיתות רק השנה. שנת הלימודים. והציר הראשי של צה"ל נתן הכרה למוזיאון והוא ממליץ על ביקור במוזיאון, וכל בוגרי הקורסים בדרום, שבדרום עברו הרבה קורסים בזמן האחרון, הם מבקרים בסיום הקורס במוזיאון סטרומה.

דיברו דברי היסטוריה כאן, וכולנו יודעים את ההיסטוריה, וביקשו לקצר, אבל אני אדבר בנימה אישית. אבא שלי נהרג בשואה, אני הייתי בן 14 כשנשארתי יתום, ובגיל 15, מספר חודשים לפני גמר המלחמה ברומניה, לקחו אותי גם למחנה עבודה. אם הייתי מספר להם שאני גר בעיר האבות בבאר שבע, שהייתי שותף לבניין בית כנסת מרכזי, שהייתי שותף לבניית מוזיאון שהוא לא סתם מוזיאון לתמונות אלא מוזיאון ללימוד עם מדריכים מוסמכים, והייתי מספר שיש לי בן תת אלוף בצה"ל, אם הייתי מספר אז שיש לי שני נכדים טייסים, היו אומרים "הבנאדם הזה לא מדבר לעניין". ברוך השם שזכינו לזה, ובזה אנחנו צריכים להיות גאים.

יהי זכרם ברוך לכל אלה שטבעו, אנחנו מזכירים את זה מדי שנה וגם השנה ב-5 למרץ, ב-ז' באדר, תהיה עצרת זיכרון מרכזית, יבואו מכל הארץ, ואנחנו יודעים שתמיד בית הכנסת מלא.

רציתי לציין שבמוזיאון קיימות תמונות ושמות של כל הנספים עם נר דולק 24 שעות במשך כל השנה לזכרם. יהי זכרם ברוך.

תודה רבה. פרופסור דליה עופר. פרופסור בחוג להיסטוריה של עם ישראל במכון ליהדות בת זמננו על שם אברהם הרמן באוניברסיטה העברית בירושלים.

מכובדי, התבקשתי להכין משהו היסטורי, אבל בתוקף הנסיבות והזמן ויכולת ההאזנה וההקשבה, אני לא אומר את מה שהכנתי, אלא אני אתייחס לכמה דברים. קודם כל עליי לומר שאני כאן לא משום שאני מרומניה וגם לא משום שאבי מרומניה. אבי מגליציה ואמי מלטביה, ואני בעוונותיי נולדתי בארץ הזאת ולא חוויתי שום חווית גלות, פרט לשבתונים, שזו הגלות המדומיינת, וגם לא חוויית שואה במובן הישיר של הדבר.

אני כאן משום שאני עוסקת בהיסטוריה, להסביר מדוע אדם בוחר בהיסטוריה ומדוע הוא בוחר לעסוק בתקופת השואה, זה כנראה לא פשוט ואני לא איכנס לזה עכשיו. ביקשו ממני לדבר משום שכתבתי על עליה ב', בתקופת השואה, שהתחילה בשנות השלושים המוקדמות ונמשכה עד תום המלחמה, ואחר כך עברה למה שאנחנו קוראים העפלה שלאחר המלחמה והתקופות הן שונות והנסיבות שונות, ועד הסטרומה הגיעו לחופי ארץ ישראל 15 אניות בגדלים שונים ממקורות שונים, עם אנשים שונים, מגרמניה, מאוסטריה, מיוגוסלביה, מרומניה, מבולגריה, וכל אלה כחלק ממפעל העלייה ב' או מפעל ההעפלה.

הסטרומה היא חלק מהמפעל הזה. וזה לא משום שהיה ארגון אחד שארגן אותם, היו גם אנשים פרטיים שיזמו, כמו ברוך קונפינו מבולגריה או פרל מאוסטריה ואחרים, היו ארגונים ממוסדים יותר, כמו התנועה הרביזיוניסטית ותנועת בית"ר והיה המוסד להעפלה של תנועת - - -. כל אחד היה לו חלק במהלך הזה והוא שונה, ולא ניכנס לדברים האלה.

ובכל זאת חשוב לזכור שכל המפעל הזה לא יכול היה להתקיים, אלמלא היו אנשים שהיו מוכנים לעשות את הדרך הזאת, ורבותיי, רובם לא משום שהם היו בהכרח אידיאולוגיים ורצו לבנות מולדת, אלא כי הם ברחו ונסו על נפשם. וכמו שויצמן אמר "העולם באותה תקופה היה מורכב מאלה שגירשו את היהודים ומאלה שלא נתנו להם להיכנס" ובארץ בתוקף המלחמה ונסיבות המלחמה, בריטניה הייתה מאלה שלא נתנו להם להיכנס, וכבר הדברים האלה נזכרו כאן, ולא מחמת רוע לב אלא מחמת שיקולים פוליטיים, שלצערנו כולנו יודעים עד כמה שיקולים פוליטיים יכולים להיות לא הומניים.

מה שאני רוצה לקרוא בפניכם, ולומר שאנשי סטרומה ליוו אותי שנים ארוכות, ואף על פי שלא ידעתי את שפתם ואינני יודעת את שפתם, דמותם והסיפורים שלהם, גם משום שהייתי על האנייה שקולט אביטל הזכירה קודם לכן, וגם משום שקראתי כל שיכולתי, ליוותה אותי שנים ארוכות ונדמה לי שהפנמתי רבים מהם, ומהספר שבו הפרק על סטרומה נמצא, שעוסק בעליה ב' בתקופת השואה, אני רק אקרא קטע קטן שמדגים שנובע ממכתבים, מעט מאוד הגיעו לידינו, אבל שקיימים, שנותן לנו איזו שהיא תחושה מאוד מאוד אנושית, אישית קשה, על מה קרה עשרה שבועות, לא שישה שבועות, באנייה.

"במשך עשרת השבועות של המתנה ניסו הנוסעים למלא את הימים בפעילות רוחנית. הם ארגנו קבוצות למידה לעברית, להיסטוריה יהודית וספרות עברית, וניסו גם לארגן פעולות תרבותיות אחרות, אך האפשרויות היו מצומצמות מאוד בין כתלי בית הכלא המיוחד הזה. יחסי האנוש באנייה הלכו והחמירו. אנשים לא יכלו לעמוד עוד בפני הרעב, הבדידות, הבטלה, ומעל לכל המתח הנפשי, אי הוודאות באשר לגורלם. השמועות על עתידם היו רבות וסותרות. החשש מפני החזרה לרומניה היה המאיים ביותר.

כמה אירועים שאירעו באנייה יש בהם כדי להדגים את המצב בלא מוצא שנקלעו אליו אנשים אלה. והרי סיפורו של אדם בגיל העמידה, מהנדס במקצועו. האיש הרעב רצה להשיג אוכל ויהי מה. הוא תכנן גניבה ממחסן המזונות שבאנייה. כל הלילה עקב אחרי חילופי המשמרות, כדי לדעת כיצד לכלכל את מעשיו. ואמנם, באחד הלילות הצליח לגנוב תפוז. הוא נתפס ונשפט בחומרה. אדם אחר לקח את תפוזו של ילד שישן, והתפוז היה לידו. גם הוא נתפס, כשהוא מלווה בצעקות היסטריות "יש לתלות את האיש", שוב הוקם בית דין והאדם נענש בכך שלא יזכה עוד בתפוזים עד שיגיעו לארץ ישראל. ילד ניסה לגנוב דג מלוח בזמן העברת המזון מהספינה התורכית אל סטרומה וגם הפעם הורכב בית דין והילד נשפט ונענש בחומרה. יום אחד היה ניסיון למרד נגד חברי הוועד. אחד מהם נאשם בניצול מעמדו על ידי אכילת דג מלוח שלם."

אירועים אלה ממחישים לנו המתבוננים בסטרומה היום את גודל הייאוש והתהום שנפערה בפני נוסעי האנייה. רציתי לקחת אתכם בדמיון אל רומניה, אל ארץ ישראל, אל תורכיה ואל האנייה בקטע הקטן הזה ואני מבקשת לקחת אתכם בדמיון לכאן, עכשיו, לזירה שלנו. אנו יושבים בבית הזה, אנו יודעים ומודים שאין עוד ספינות עם פליטים יהודיים הנודדים בימים ומחפשים מקלט. אבל מסביבנו ואף בשערינו בימים וביבשות, תנועה בלתי פוסקת של פליטים ומחפשי מקלט. הם נעים בייאוש, נרדפים ומנוצלים בידיהם של הרפתקנים רודפי שלמונים והשערים נעולים. מה האחריות שלנו, קרוביהם של טבועי הסטרומה שמספרים את סיפורם הטראגי ואת סופם המר? אנחנו שמבקשים לא לאבד את הזיכרון, האם נדע לעבד את הניסיון ההיסטורי שלנו למהלך הומני אנושי ואוניברסלי. תודה רבה.

אני מזמין את גברת מינה קלמן, חברת מועצת העיר באר שבע. בבקשה.

צהריים טובים לכולם. נשיאות נכבדה, תודה עמוקה ליושב ראש ועדת הקליטה על ארגון של יום מרגש זה. באופן מאוד פרדוקסלי או סמלי הייתי אומרת, סיפרתי כרגע לחברי נתן כהן, היום לפני 55 שנה בחודש פברואר, אבי זכרונו לברכה השתחרר מהכלא הרומני, וכל חטאו היה שהוא לימד עברית במחתרת ורצה לעלות לארץ ישראל, למדינת ישראל. זה היה החטא שלו. וזה כל כך מתחבר, כי לאורך הילדות שלי לימדו אותי על סטרומה, לימדו אותי על הגבורה, על האומץ, ועל השאיפה והכמיהה הבלתי נלאית של אותם יהודים פליטים לברוח מהתופת שברומניה. והדברים מתחברים יחד.

כיום, כאשר אני לא ילידת הארץ, אבל הגעתי לארץ בגיל 11, הגעתי לעיר באר שבע, עיר שמאוד אהובה עליי. אנחנו רואים, הן במועצת העיר והן על ידי ראש עיריית באר שבע, שכולנו מכירים אותו, רוביק דנילוביץ, אשר הופך את העיר הזאת לא רק לעיר מטרופולין, עיר עם הרבה מאוד פרויקטים עתידיים אלא גם לעיר שמנציחה, ומכבדת את זיכרונה של סטרומה.

העיר באר שבע זכתה לבית כנסת מדהים בשכונה א', אגב, השכונה הראשונה בעיר באר שבע, בית כנסת מדהים שהוקם לפני 52 שנה בזכות חברינו, מפעל חייך, אריה רייטר היקר, והשותפים, ולפני 11 שנה למוזיאון שאני עדה עד כמה עשרות אלפי אנשים, נערים ונערות, בני נוער מכל רחבי מדינת ישראל וכל ילד וילדה מבאר שבע, וחיילים וחיילות מגיעים בחרדת קודש ושומעים את הסיפורים באופן בלתי אמצעי. זה לא עוד מוזיאון, זה לא עוד אנדרטה, זה לא עוד כיכר. זה משהו חי, תוסס, משהו חי ואמיתי שבו ילדי ישראל לומדים את ההיסטוריה שלהם על מנת לא לשכוח.

בירת הנגב מנציחה את סטרומה, בירת הנגב מנציחה את מייסדיה, בירת הנגב מנציחה את השואה כי זו בעצם אחריותנו, זו בעצם חובתנו, של ראש העיר, של הנהלת העיר ושל המועצה, למעננו ובעיקר למען הדורות הבאים.

אני רוצה לסיים בציטוט לזכרם של 272 נשים, ציטוט לזכרם של 393 גברים, ציטוט לזכרם של 103 ילדים. בסך הכל 768 פליטי סטרומה שנרצחו בעצם, שנטבחו, וזה כבר נאמר, על ידי אדישות של אומות העולם. לזכרם אני רוצה להגיד: אני מאוד מבקש לזכרם לקום לדקת דומייה לזכר 75 שנות טביעתה של סטרומה, ואני אסיים במילים ש"במקום בו אני עומד בפניכם, שופטי ישראל, ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן, אין אני עומד לבדי, אין אני עומד יחידי. עמדי ניצבים כאן בשעה זו 6 מיליון קטגורים" ולזה אני אוסיף, בתוכם 768 יהודים ויהודיות, ילדים נשים וגברים יקרים, שמביטים עלינו מלמעלה כרגע" גדעון האוזנר במשפט המפורסם אדולף אייכמן. מי ייתן ותמיד נזכור ולא נשכח, כי זו חובתנו המוסרית להם. תודה רבה.

תודה. לפני שאני אסכם את הדיון, כפי שהתחלנו את הישיבה עם קטע מהסרט, נראה כעת עוד קטע מהסרט ולאחר מכן אני אסכם את הדיון. בבקשה להציג את הסרט.

(מוקרן סרט)

אני רוצה לסכם את היום לציון 75 שנים שאנחנו היום ציינו, אנחנו נמשיך לזכור אותם, הם הגיבורים שלנו ולא נשכח אותם. אני רוצה להודות לכל המשתתפים, גם ליוזם מר ברוך טרקטין על היוזמה שהוא פנה אלינו, על העזרה בארגון של מר מיכה חריש וגברת קולט אביטל, שעזרו בארגון.

אני רוצה להודות לראש הממשלה ששלח את דבריו בנושא הזה, אני מודה גם לדוקטור סמי ברקוביץ שהביא לנו את דבר ראש הממשלה.

אנחנו בוועדת העלייה והקליטה רואים בזה נושא שצריך לזכור אותו, צריך גם ללמדו במערכת החינוך. הדור הצעיר צריך ללמוד אותו.

הועדה תפנה לוועדה הממשלתית לסמלים וטקסים בבקשה לקיים בכל שנה טקס לזכרם והנצחתם של קורבנות הסטרומה.

הוועדה תפנה אל שר החינוך בבקשה כי מערכת החינוך תכלול את אסון הסטרומה וגבורתם של המעפילים שהוטבעו בתכנית הלימודים.

אני רוצה להודות לחברי הכנסת שהצטרפו לדיון, לחבר הכנסת אילן גילאון, שנשאר מתחילת הישיבה ועד סופה. תודה רבה לכם, תודה לכל המשתתפים. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.