הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 170

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, ה' בטבת התשע"ז (03 בינואר 2017), שעה 11:00

אנטישמיות ופעילות תנועת ה-BDS בקמפוסים בארה"ב ובאירופה - בהשתתפות משלחות סטודנטים יהודים מה-WUJS ומנהיגות סטודנטים מה- ZOA

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

מירב בן ארי

יואל רזבוזוב

עליזה לביא

יעקב דלאל - ראש תחום בכיר אקדמיה, המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה

חגי משה בהר - אגף תקשורת, משרד החוץ

ולדימיר חנין - מדען ראשי, משרד העלייה והקליטה

איתן בכר - מנהל מרכז הסייבר למאבק באנטישמיות, ההסתדרות הציונית העולמית

מעין גייסטמן מור - מאבק באנטישמיות, ההסתדרות הציונית העולמית

אבי מאיר - דובר לתקשורת בינלאומית, הסוכנות היהודית

יהודה סטון - מנהל היחידה לשליחים ועמיתי ישראל, הסוכנות היהודית

דורין אברהם - עוזרת מנכ״ל, קשרי ממשל ודיפלומטיה, הוועד היהודי האמריקאי

מעין נבון - קרן היסוד

שפרה פייקין - קרן היסוד

שמואל טל - קרן היסוד

ארוין קוטלר - חבר הפרלמנט בקנדה ושר המשפטים לשעבר בקנדה

יצחק מרון - סגן בוועדת מניעת חרם על ישראל, לשכת עורכי הדין

מזל נייגו - ממונת חקיקה, לשכת עורכי הדין

דבורה מרגוליס - ראש מינהל ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות

מריסה גרוס ירם - המועצה להשכלה גבוהה

יונה שיפמילר - ראש דסק צפון אמריקה, מכון NGO Monitor

אולגה דויטש - מנהלת דסק אירופה לחקר ארגונים לא ממשלתים

גלעד קבילו - רכז פעילות ציבורית, StandwithUs

יחיאל וודבריג' - מתנדב, StandwithUs

עידו דניאל - התאחדות הסטודנטים - התוכנית למאבק באנטישמיות ISCA

טליה שבת - WUJS, התאחדות הסטודנטים היהודיים העולמית

בני פישר - UJS, ארגון הסטודנטים היהודיים באירופה

גבריאל זולמן - יו"ר התאחדות הסטודנטים היהודים בדרא"פ

שלי אזרד - התאחדות הסטודנטים היהודיים במקסיקו

בנג'מין הס - התאחדות הסטודנטים היהודים באוסטריה

נעמי מדר - התאחדות הסטודנטים היהודים בצרפת

אריאל זוהר - התאחדות הסטודנטים היהודים באוסטרליה

ג'וש סטילר - נשיא התאחדות הסטודנטים היהודיים בבריטניה

רוברט גיידה - סטודנט, פולין

ג'קוב סטנברג - אוניברסיטת ניו יורק

פלביה סוולדה - מנכ"ל מכון ירושלים לצדק

לידיה מורגן - מנהל, מכון ירושלים לצדק

טל שאנן - מדיניות ציבורית ויועץ אסטרטגי, מכון ירושלים לצדק

רוברט פ. באכהיט - יועץ, מכון ירושלים לצדק

אמונה קלמן - אורחת המשמר הציוני-דמוקרטי

אלעד ציגלר - אורח המשמר הציוני-דמוקרטי

מתניה ארד - המשמר הציוני-דמוקרטי

אודליה סיטבון - אורחת המשמר הציוני-דמוקרטי

שרה היבר - הפורום המשפטי הבינ"ל

עמית ברק - רכז קשרי ממשל, עמותת פורום גיוס העדה הנוצרית

ג'ונתן אלחורי - דובר פורום גיוס העדה הנוצרית

יעקב ברגיל - חבר הנהלה קשרי חוץ, אדי"ר ישראל

אריה בל - חוקר לענייני המזה"ת, הליגה נגד השמצה

אפרת מעין - אקטיביסטית לוחמת נגד BDS

אמנון גולדשטוף - מילואימניקים בחזית

יוסי קוגלר - טכנולוגיה חינוכית, יד ושם

דן פפרמן - עמית מחקר, המכון למדיניות העם היהודי

יעל טריידל - נשים עושות שלום

מיכל פנט-פלג - נשים עושות שלום

כוכי עם-עד - נשים עושות שלום

דוד דהאן - יו"ר הארגונים החברתיים בכנסת

הדר פרקש - ZOA UC Berkely

יעל זוקן - ZOA UCLA

שלומית קרוגנקר - ZOA

טליה לרנר - ZOA

סקוט פוקסר - ZOA

דוד ג'קומי - ZOA

זאב ג'קומי - ZOA

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים

אנטישמיות ופעילות תנועת ה-BDS בקמפוסים בארה"ב ובאירופה - בהשתתפות משלחות סטודנטים יהודים מה-WUJS ומנהיגות סטודנטים מה- ZOA

בוקר טוב. אנחנו היום מקיימים את הדיון בנושא אנטישמיות ופעילות תנועת ה-BDS בקמפוסים בארצות הברית ובאירופה, בהשתתפות משלחת הסטודנטים מ- WUJSומנהיגות סטודנטים מה-ZOA, Zionist Organization Association, מארצות הברית.

הוועדה בראשותי דנה מספר פעמים בנושא האנטישמיות והדה-לגיטימציה של מדינת ישראל בקמפוסים, סטודנטים יהודים שחיים בתפוצות נאלצים להתמודד ישירות עם תנועת ה-BDS והאנטישמיות ואנחנו לפני שנה, כשקיימנו את הדיון קיבלנו דיווח מהמשרד לענייני תפוצות, ש-40% מתושבי אירופה הם אנטישמים וכי 75% מהסטודנטים היהודיים באמריקה עברו תופעה של התקפות אנטישמיות. אלה הנתונים שקיבלנו לפני שנה מהמשרד לענייני תפוצות. כן דווחו לוועדה לפני שנה נתונים קשים על היקף התופעות האנטישמיות ברשתות חברתיות. למשל בפייסבוק נרשמו באותה שנה, בשנת 2015, 9,000 מקרים של אנטישמיות, בטוויטר 11,354 מקרים אנטישמיים, באינסטגרם 4,468, יוטיוב 4,465 סרטונים.

הוועדה בראשותי ציינה בישיבתה הקודמת כי היא רואה בחומרה את הגידול בהיקף האירועים האנטישמיים באירופה ובארצות הברית. הוועדה סבורה כי שילוב ידיים ושיתוף הפעולה מהווים פתרון להילחם בתופעה ולפיכך תכלוּל המהלכים האסטרטגיים של ממשלת ישראל יביא לריכוז המאמצים וליתר אפקטיביות אל מול האויב הנוכחי. הוועדה שוב קוראת למשרד ראש הממשלה להקים ועדת מנכ"לים בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ועדה זו תכלול ותתאם את העבודה בנושא האנטישמיות והדה לגיטימציה של מדינת ישראל שנעשית כיום ללא תיאום וחשוב מאוד לשלב ידיים ולחבר את הכוחות ולהילחם ביחד ושיהיה תיאום גם של משרדי הממשלה וגם ארגונים לא ממשלתיים בינלאומיים.

אנחנו גם מאמינים שהתופעה של אנטישמיות זו לא רק בעיה של היהודים, אלא גם של כל האנושות, ולכן יהודים ולא יהודים צריכים להיאבק נגד התופעה הזו. ישנם פה היום סטודנטים יהודים מ- WUJS מרחבי אירופה ומארצות הברית וכן נציגי קבוצת מנהיגי תנועת ZOA מארצות הברית ואנחנו נבקש לשמוע גם מהם.

יש לנו אורח כבוד שאנחנו שמחים לארח אותו, פרופ' ארווין קוטלר, אני חושב שאין מי שלא מכיר את פרופ' ארווין קוטלר, הוא היה שר המשפטים של קנדה וחבר הפרלמנט בקנדה וגם בפרקליטות, יועץ משפטי לממשלת קנדה. אני מכיר את פרופ' קוטלר הרבה שנים, הוא נלחם כמעט 40 שנה על זכויות האדם, אני מכיר אותו בהיבט המאבק שלו להעלאת יהודי אתיופיה, שהוא ממשיך עדיין. איש יקר שהוציא מבית הכלא ברוסיה את נתן שרנסקי, היום יושב ראש הסוכנות היהודית, ואת יולי אדלשטיין, היום יושב ראש הכנסת, ואת נלסון מנדלה, גם. אני צודק? לכן הוא בעל הרבה זכויות, יש לנו כבוד, אין לו הרבה זמן להיות איתנו עד הסוף, יש לו פגישה נוספת, אבל אני ביקשתי ממנו שהוא ישתף אותנו. גם הוא נמצא בפרונט במאבק הזה, ולכן קודם כל נשמע מפרופ' ארווין קוטלר, בבקשה.

תודה, אברהם. אני רוצה להתחיל בהתחלה לשבח את אברהם נגוסה על היוזמה הזאת, לא רק היוזמה של הוועדה, אלא כל הפעילות שלו, במיוחד הפעילות ההיסטורית למען עליית יהודי אתיופיה והיום הוא גם מכהן כיושב ראש של השדולה אפריקה-ישראל פה בכנסת.

ברשותכם, אני אביע את דבריי באנגלית, לא בגלל שאין לי כבוד לשפה העברית, אלא בגלל שיש לי כבוד לשפה העברית ואני לא רוצה לגמגם בעברית. יש לי פגישה, אמרתי לאברהם שאני לא יכול להזיז, דווקא עם יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין ב-11:30, אז אני אעבור לאנגלית ואני אנסה לסכם בקיצור נמרץ. אני מבקש את סליחתכם על זה שאני לא אהיה פה לשמוע אתכם, כמו שאומרים, מכל מלמדיי השכלתי, הייתי מעדיף לשמוע אתכם, אבל אני אקרא את כל הפרוטוקול.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

תרשו לי להתחיל באמירה שאברהם כבר נתן לכם את הנתונים האמפיריים החשובים שקשורים לכל מה שקורה בקמפוסים באירופה ובצפון אמריקה. אני ביקרתי בקמפוסים, הייתי פרופסור למשפטים במשך 30 שנה לפני שהפכתי לחבר פרלמנט והמשכתי לפקוד את הקמפוסים. הרשו לי לומר שאנחנו עדים, במצטבר, במשך למעלה מ-40 שנה, למעין החמרה של אנטישמיות גלובלית, שהיא יותר ויותר מתוחכמת וגם רצחנית מבחינת אנטישמיות. אנחנו רואים שזה דומה ושונה, אנחנו רואים את זה בפעם הראשונה בצורה ממוסדת, במשך 40 שנה, מאז ההחלטה שהציונות הושוותה לגזענות, זה אשר הראה כאילו יש פה את הצד המשפטי בתחום הזה, אבל הדברים היום הם מעל ומעבר. זו האנטישמיות החדשה שאנחנו צריכים למענה למעשה לשון אחרת, יש פה אפליה והכחשה והתקפה כנגד הזכות של העם היהודי לחיות כחבר שווה בין שווים, אפילו הזכות לחיות. וגם ישראל, אשר צצה ועולה, קלטה יהודים בקרב האומות ולכן האנטישמיות המסורתית היא אפליה נגד והכחשה והשלילה של מתן האפשרות ליהודים לחיות בקרב האומות.

אנחנו ראינו פה אינדיקטורים אשר מזהים את העובדה שהאנטישמיות הקלאסית נמצאת. הליגה נגד השמצה ב-2014 ערכה סקר גלובלי והשתמשה ב-11 מהאינדיקטורים האלה ואנחנו רואים שהיהודים שולטים בתקשורת, יש להם יותר מדי כוח, ואם ניקח את 11 האינדיקטורים האלה אנחנו רואים שזה למעשה מעין וירוס מתמיד.

אנחנו רוצים איפה לזהות ולמדוד את האנטישמיות החדשה, כי עד כה אנחנו פיתחנו רק את המטריצה או את האינדיקטורים של ההערכה של האנטישמיות החדשה ולכן עכשיו אני רוצה לסכם את זה במהירות, כי כתבתי על כך במקומות אחרים. במטריצה אנחנו רואים במספר 1 את האנטישמיות הג'נוסידית. זה לא דבר שאני משתמש בו בקלות, אני מתייחס לרצח עם פה. יש פה חפיפה בין האהדה לרצח עם, שנגוע בשנאה שהיא האנטישמיות והיא מוצאת את ביטוייה בהסתה לשנאה ולרצח עם כנגד ישראל והעם היהודי. חמינאי באירן הוא למעשה הבולט מביניהם. אני אמרתי שאירן החמינאית נבדלת מהעם באירן, זאת אומרת הם עצמם מושא לדיכוי בארצם.

האינדיקטור השני הוא הדמוניזציה של ישראל ושל העם היהודי, כשמייחסים להם את כל הרע שבעולם של המאה ה-20 ושל המאה ה-21, עם אימפריאליזם, קולוניאליזם, אפרטהייד ומה לא. אתם מכירים את הלשון הזאת, וזאת להדגים בפשטות שישראל היא האויב של כל מה שטוב והיא למעשה בעלת כל הרעות.

דבר אחד שאני רוצה להמשיך בו והוא החשוב והמתוחכם ויש לו הרבה כוח בתרבות של הקמפוסים, יש בקמפוסים מעין תרבות של זכויות אדם והפלסטיניות היא למעשה מתנוססת בראשה. אנחנו רואים את הכיסוי על האנטישמיות והדה לגיטימציה מבחינת הערכים האוניברסליים. זאת אומרת הערכים המשותפים לתרבויות המערב וקנדה, היא ללא ספק מפיצה גם כן. אותם ערכים שאני רוצה להתייחס אליהם, אני אביא לכם דוגמה לכל אחד ואחד, כי הזמן לא מאפשר לי יותר. אחד זה כיסוי הדה לגיטימציה תחת הסמכות של החוק והתרבות של זכויות אדם והמאבק כנגד גזענות.

כשאנחנו מדברים על הכיסוי של האו"ם, אנחנו מדברים על ההחלטה של מועצת הביטחון מלפני ימים ספורים, אבל דבר שלא ידוע, שמדי שנה במשך יותר מ-40 שנה, כמעין ריטואל באו"ם, בעצרת הכללית יש כ-20 החלטות גינוי כנגד מדינה חברה אחת שהיא ישראל ו-4 החלטות כנגד יתר העולם. רובכם יודעים זאת, אבל ייתכן שאתם לא מבינים, זה תהליך שמתקיים שלושה חודשים במהלך העצרת, מספטמבר עד דצמבר, המשלחות נמצאות שם והן חשופות לכך, לרבות אקדמאים ועיתונאים, ולא רק דיפלומטים, וסטודנטים וראשי עדות. לכן יש פה לא רק מסה קריטית של גינוי מדינה חברה אחת, אלא יש מסה קריטית של חשיפה לגינוי הזה. זה כבר נמשך 40 שנה, שלושה חודשים מדי שנה. חִשבו מה זה עושה לאלה שמגיעים לשם ואינם מבינים את הדקויות של הסכסוך הישראלי פלסטיני והם מפנימים את הדה לגיטימציה הזאת במשך הזמן. בה בעת רוב אלה שמפרים את זכויות האדם, רוסיה וסין ואירן וסוריה, הם אלה שהם למעשה נמלטים מכך ומתחמקים.

הדבר השני הוא החסות של חוקי העולם. לפני שנתיים אלה שחתמו על אמנת ז'נבה, שהיא החוק הבינלאומי להגנה על החוק הבינלאומי, העמידו מדינה אחת בעולם על ספסל הנאשמים. לא את אלה שהפרו את זכויות האדם, לא את סעודיה, לא אירן, מדינה אחת נמצאת על ספסל הנאשמים, והמדינות שחתומות על אמנת ז'נבה שלוש פעמים ב-50 השנים האחרונות נפגשו והעלו דבר אחד, להעמיד את ישראל על דוכן הנאשמים. וכאשר אנחנו מדברים על תורת המשפטים הכרוכה בכך, מלמדים את זה גם באוניברסיטאות, ואז בשלב אחד אנחנו רואים שיש פה האשמה מלאה.

והדוגמה השלישית היא זכויות האדם והפרתן. זכויות אדם זו מעין דת של ימינו כבר זמן מה ולכן אם אתם מעמידים את ישראל כזו המפרה במיוחד את זכויות האדם הרי שישראל הופכת לאנטי - - - בן ימינו ואני יכול להביא לכם משפטים שכרוכים בכך. כל המאבק כנגד גזענות, אחד הדברים הגרועים ביותר שאפשר לקרוא למישהו זה גזען. עצם החותם יש בו גינוי, ובמקרה של ישראל, ישראל היא מדינת אפרטהייד, כך הם אומרים. אפרטהייד זה פשע נגד האנושות, ישראל איפה היא מדינת אפרטהייד והיא פושעת כנגד האנושות ולכן אין לה זכות קיום. ואם לא די בכך, נאמר מדינה נאצית, ואם היא מדינה נאצית, לא רק שאין לה זכות קיום אלא למעשה יש לנו את החובה לפרק אותה וזה חלק מן התרבות של מה שנחשב לזכויות אדם עד תרבות הקמפוסים.

אני אסכם בשבילכם מה קרה בפרלמנט הקנדי, זה אולי מגלם איך ללכת נגד ויחד עם ההמלצה של נגוסה אני יכול לומר מה צריכה לעשות ממשלת ישראל, להקים גוף משותף ומשולב. היה לנו דיון חירום במרס 2015 על הנושא של האנטישמיות החדשה ובסוף אותו דיון הפרלמנט הקנדי פה אחד קיבל החלטה שכוללת את שלושת הדברים הבאים, אחת, מגנים את העלייה המדהימה של האנטישמיות, שתיים, לחימה באנטישמיות שתהפוך לקדימות גם במדיניות הפנים וגם במדיניות החוץ של קנדה, והחלק השלישי, ואני מצטט מהפרוטוקול באוטווה, לשלב לגבי אנטישמיות, ושם יש טיוטה, לא רק איך מגדירים אנטישמיות אלא איך ללחום בה, ואני אצטט ציטוט משם שאומר 'לבקר את ישראל זה לא אנטישמיות, לומר כך זו טעות, אך לבודד את ישראל כגישה מייחדת ומאשימה או השלילה של זכותה של ישראל להתקיים, לקרוא להרס ישראל, זה עניין של שנאה, זו אנטישמיות ולא לומר זאת יש בכך חוסר יושר'. הדברים האלה התקבלו פה אחד, ואם אתה באירופה או בארצות הברית או בכל מקום אחר, אנחנו רואים כיצד הדברים האלה מתרחשים גם בקונגרס וגם בסנאט.

אני רוצה להודות לכם על תשומת הלב, וכפי שאמרתי, אני מצטער שאינני יכול להיות כאן כדי להמשיך ולהקשיב לדו שיח הזה שממנו יכולתי רק ללמוד, כי יש לי התחייבות מוקדמת שאיני יכול לשנות, אבל כל הכבוד על כל העבודה שאתם עושים. תודה רבה.

תודה רבה, פרופ' ארווין קוטלר, אנחנו מאוד מודים לך שהגעת אלינו. אני שוב מברך את האורחים שהגיעו מארצות הברית, מקנדה, מאירופה, מ- WUJS ו-ZOA וגם קבוצות אחרות שהגיעו, זה מאוד חשוב לנו לשמוע אתכם, הניסיון שלכם בקמפוסים. מצטרפת אלינו חברת הכנסת עליזה לביא, אני מאוד מברכים את הגעתך.

אני מברכת אותך על הקיום של הדיון.

אנחנו מצטערים על הצפיפות, אבל אני חושב שנתגבר. אפשר לשבת בינתיים גם בכיסא, רק שחברי הכנסת מגיעים ניאלץ לבקש מאתכם לקום.

אנחנו נשמע את המשרד לנושאים אסטרטגיים. יש משרדים, גם המשרד לענייני תפוצות וגם המשרד לנושאים אסטרטגיים, ואנחנו רוצים לשמוע מה ממשלת ישראל עושה על מנת למגר את התופעה. ייצג את המשרד מר יעקב דלאל, בבקשה.

תודה רבה. אני בתפקיד של ראש תחום אקדמיה במשרד, אחראי על נושא הקמפוסים, הסטודנטים והסגל. אני מברך מאוד על ההזדמנות הזאת, אני גם הצטרפתי לכנס WUJS אתמול ואני חוזר לשם היום וזו הזדמנות מעולה לראות אנשים מכל העולם שאכפת להם מההסברה הישראלית, מהמצב בקמפוס ובשטח בכלל.

לפני שנה התקבלה החלטת קבינט לבנות בתוך המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה יחידה שתטפל בדיוק בנושא של דה לגיטימציה ו-BDS אחרי כמה שנים רבות שזה חולק בין משרדים. עצם האמירה הזאת היא גם חשובה כי היא אומרת שממשלת ישראל רואה בתופעה הזאת תופעה שמחייבת טיפול ואנחנו מתחילים את התהליך גם באיוש וגם באסטרטגיה. אני מצטרף לדברים שנאמרו כאן, על הצורך בסינרגיה בין האנשים הפועלים בשטח, הרבה מהם מיוצגים בחדר כאן, ובין המשרד שלנו מחד ושיתוף הפעולה בין המשרד שלנו ומשרדי הממשלה ובראשם משרד החוץ.

אנחנו מגבשים רעיונות שיובילו את הטיפול במיוחד בנושא האקדמיה, איך מטפלים מול הסגל, איך נעזרים בסגל ובסטודנטים ישראלים על מנת לדבר עם עמיתיהם בחו"ל, איך עוזרים לארגונים הפועלים בשטח להרחיב את פעילותם, איך ליצור מרחבים נוספים ללגיטימציה. אנחנו נילחם בדה לגיטימציה, יצירת עוד ועוד מרחבי לגיטימציה, להראות דו קיום, להביא אנשים לכאן. אנחנו גם נעזור לגורמים בשטח לסכל מאמצי BDS בקמפוס ובזירה האקדמית בכלל. ודבר אחרון שהמשרד יעשה בזירה הזאת, זה לבנות סינרגיה בין מדינות, בין קהילות וכו'.

בארצות הברית יש תשתית מאוד רחבה של המגזר השלישי שמטפל ותומך בישראל ומטפל בקמפוסים, אנחנו רוצים להשתמש בידע שנצבר שם ולהביא את זה למדינות אחרות, חלקן מיוצגות כאן היום על ידי סטודנטים, שאין תשתית רחבה כמו שיש במדינות אחרות וכמו שיש בארצות הברית ולהעביר את היכולת ממדינות מסוימות למדינות אחרות שאין בהן.

זה עיקר הדברים. יש עוד דברים שהם לא לדיון הזה, אבל אני מאוד מברך, שוב, אותך, היושב ראש ואת כולם, על עצם קיום הדיון.

תודה רבה. קיבלנו עדכון ממשרד התפוצות ואני מבקש ממנהלת הוועדה שתקרא את המכתב, הם לא יכלו להגיע היום, היה להם אירוע ולכן הם שלחו לנו בכתב.

משרד התפוצות רואה בחומרה את העלייה בכמות ובחומרת האירועים האנטישמיים בקמפוסים בעולם ובארצות הברית בפרט במהלך 2016. סטודנטים ומרצים יהודיים ותומכי ישראל היו חשופים בשנה החולפת לפגיעות, הטרדות ואפליה על רקע אנטישמי. התקריות האנטישמיות כללו כתובות נאצה, צלבי קרס, כרזות אנטישמיות, שיח אנטישמי בכיתות הלימוד ובארגוני הסטודנטים ותקיפות מילוליות ופיזיות. כמו כן דוכאה זכותם של סטודנטים יהודיים ותומכי ישראל להתבטא ולהתארגן בחופשיות. אירועים פרו ישראלים או בעלי אופי יהודי בוטלו והופסקו על ידי ארגונים ופעילים אנטי ישראליים וסטודנטים יהודים הודרו מפעילויות שונות.

למרבה הצער התרחשו אירועים אלה דווקא במקומות שמהווים את חוד החנית של החברה המערבית בחתירה לאמת ובקידוש חופש הביטוי והמלחמה בגזענות. המשרד מברך את הסנאט על קבלת הצעת Anti-Semitism Awareness Act שנכתב במטרה להיאבק בתופעת האנטישמיות ההולכת וגוברת ברחבי הקמפוסים בארצות הברית ומאמץ את הגדרת העבודה לאנטישמיות. אנו תקווה כי קבלת הגדרת העבודה לאנטישמיות תספק כלים מעשיים לזיהוי אירועים כאנטישמיים ובכך תאפשר אכיפה טובה יותר של החוקים כלפי אלה שהפרו אותם.

משרד התפוצות ימשיך לעקוב אחרי תופעת האנטישמיות בקמפוסים במהלך שנת 2017 ויסייע במאבק.

תודה. אנחנו נשמע עכשיו מהארגונים שפועלים בשטח, אנחנו נשמע מגלעד קבילו, מנהל פעילות ציבורית בארגון StandwithUs. בבקשה.

תודה רבה ובוקר טוב. אני רוצה קודם כל להצדיע לסטודנטים ולמארגנים של האיחוד העולמי לסטודנטים יהודים וארגון ציוני אמריקה שעומדים עם ישראל בארץ ובעולם ובאמת עומדים בחזית של המאבק בדה-לגיטימציה.

StandwithUs היא עמותת חינוך א-פוליטית שמספרת את סיפורה של ישראל בעולם. אנו מובילים משלחות, מופיעים תוכן מקורי ומכשירים אלפי סטודנטים בארץ ובעולם להיות שגרירים של ישראל בזירת הדיפלומטיה הציבורית. יש לנו למעלה מ-15 שנות ניסיון במאבק בחרם, 18 משרדים ברחבי העולם עם תוכן ב-14 שפות ואנחנו מפתחים מדיה חברתית המגיעה ללמעלה מ-100 מיליון איש בשבוע. אנחנו גם פועלים בזירות מעגל שני, כגון מזרח אסיה, אמריקה הלטינית ואירופה ולא מחכים שתנועת ה-BDS תכה שם שורש אלא מנהלים את השיח בצורה פרו אקטיבית.

השנה, שנת 2017, היא שנת יובל לאירועים רבים בהיסטוריה הציונית. הצהרת בלפור, כ"ט בנובמבר, איחוד ירושלים ועוד. אנו יודעים כי ארגונים אנטי ישראלים מתכוננים למתקפה חסרת תקדים על תדמיתה וזכות קיומה של מדינת ישראל לציון אירועים אלה, תוך בניית נרטיב משכנע ורגשי אשר פונה לציבורים שונים ומגוונים ומטרתו שלילת זכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית והם עושים זאת בדיוק בצורה שפרופ' קוטלר תיאר, על שיח של זכויות אדם, על בניית שותפויות עם מיעוטים ועוד.

אנחנו עומדים מולם בשני צירים עיקריים, האחד, שימוש בקהל עוקבינו העצום ונוכחותנו הרחבה בשטח על מנת לסכל יוזמות אנטי ישראליות, גדולות כקטנות. זה תוך שימוש במדיה חברתית וכלי פעילות מגוונים לבניית קמפיינים ממוקדים. אם זה עסק קטן שמותקף בסקוטלנד או קמפיין גדול בארצות הברית, אנחנו שם. אנחנו כבר רואים תוצאות בשטח וזה הרבה בזכות כל הארגונים שיושבים פה, בצורת ריבוי כישלונות בתחום החרם התרבותי והאקדמי וגל חקיקה פרו ישראלית במדינות רבות בארצות הברית.

בצורה השנייה, אנחנו בונים ומנגישים נרטיב חיובי על ישראל, שיח של זכויות אדם שמדבר על זכויותיו של העם הילידי של ארץ ישראל לחיות בשלום בארצו, במדינה דמוקרטית עם זכויות שוות לכל אזרחיה ושל הצבא המוסרי בעולם. שיח ברור ואיתן זה הוא הבסיס לכל שיח על תדמיתה וזכות קיומה של ישראל.

בשילוב הפעולות היזומות והתגובתיות האלה, בניית קואליציות עם ציבורים מגוונים וסינרגיה עם כל הארגונים שיושבים כאן אנחנו רואים תוצאות בשטח ותחילת מעברן של תנועות הדה לגיטימציה למגננה.

אני שוב רוצה להודות לוועדה הזאת ולכל הנציגים שהגיעו ולברך על הפעילות המבורכת של כולם. תודה.

תודה רבה לך. יש נציג משרד החוץ?

כן.

אז אנחנו נשמע עוד ארגון ונעבור אליך. עדו דניאל, מהתאחדות הסטודנטים, בבקשה.

תודה רבה. תודה רבה, היושב ראש, אני רוצה גם להודות לך על שהצגת את הנתונים שלנו בפתח הדברים שלך, הנתונים לשנת 2015, על היקף ההסתה האנטישמית ברשת. בימים אלה אנחנו עובדים על הנתונים לשנת 2016 ואנחנו כמובן נעביר את זה לשימוש הוועדה להמשך הדיונים שלה במהלך השנה.

התכנית למאבק באנטישמיות, מיסודה של התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל, נכנסת לשנה השישית של מאבק באנטישמיות ברשת. יש לנו עשרות של סטודנטים מכל הארץ שפעילים ב-17 שפות שונות כנגד גילויי אנטישמיות ברשתות החברתיות ואנחנו ניתן איזה רמז לדוח של שנת 2016, אנחנו עומדים על מעל 30,000 תקריות אנטישמיות ברשתות החברתיות הגדולות בלבד, פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם ויוטיוב, בלבד. ההיקפים הם מאוד גדולים, אנחנו רואים הקצנה מאוד גדולה ולהתייחס לדיון הזה, אנחנו רואים גם הרבה מאוד הקצנה בשיח ברשת מצד ארגונים שעוסקים בדה לגיטימציה או אנשים שעוסקים בדה לגיטימציה והשיח והרטוריקה, ואני חסיד גדול מאוד של רטוריקה, היא רטוריקה אנטישמית מוסווית בכל מיני טיעונים כאלה ואחרים. אני מניח שמרבית, אם לא כל, הנוכחים בחדר הזה יודעים בדיוק על מה מדובר.

אני רוצה לתת דוגמה קטנה ולדבר קצת על השיח ברשת כי הוא מתחבא דווקא בתגובות. כל אחד מאיתנו כאן שמשתמש ברשתות החברתיות מכיר לפחות עמוד BDS כזה אחד. יום אחד תסתכלו על התגובות שם ותראו מה אנשים מבינים מהפוסטים שהם כביכול מבקרים את ישראל, אין להם שום דבר נגד יהודים וכו' ואני מבקש מכם שתספרו את מספר התגובות הקיצוניות ביותר. אני לא מדבר על 'ישראל עושה כך וזה לא בסדר' או התנגדות למדיניות של ישראל, אני מדבר על תגובות שיש בהן הכחשת שואה וצפונה, הסתה לרצח, אפילו תיאוריות על כך שהיהודים הם גזע של לטאות שהגיע מהחלל החיצון. זה השיח שאנחנו רואים בפייסבוק כתגובות לפוסטים של דה לגיטימציה של ישראל בכלל. זה צריך להדליק נורה אדומה וכמובן הדבר הזה מיתרגם לשטח.

אני רוצה להגיד משהו גם על תנועת החרם. אני הייתי בכמה משלחות ביחד עם WUJS בשיתוף פעולה עם התאחדות הסטודנטים היהודית העולמית. כשאני מדבר על ההשלכות של החרם וההשלכות על החיים היהודיים בקמפוס, אני רוצה לתת לכם דוגמה קטנה, לפני כשנתיים הייתי באוניברסיטת דופין בפריס, מי שמכיר, מי שכאן מצרפת, אוניברסיטה מאוד מכובדת, אוניברסיטה שבה הרבה לומדים עסקים, התעשיינים הגדולים של צרפת למדו שם, והיינו בחדר ההתארגנות של UJF, התאחדות הסטודנטים היהודיים בצרפת, ואני הבנתי שחדר ההתארגנות הזה הוא כבר לא חדר מועדון שבו הסטודנטים באים ומדברים, זה פשוט מקלט. זה מקלט לסטודנטים יהודיים שומרי מסורת, דתיים, שלא יכולים לשים כיפה בפומבי באוניברסיטה הזאת, לא יכולים להוציא את הציציות החוצה מהמכנסיים. והם מגיעים לשם בהפסקה, זה פשוט כמו תחנת רכבת, הם מגיעים, מסתכלים ימינה שמאלה, שאף אחד לא יראה שהם נכנסים לחדר הזה של היהודים, מוציאים את האוכל שלהם, שמים את הכיפה, עושים את הברכה, אוכלים מהר מהר מהר, ברכת המזון, מורידים את הכיפה, מכניסים את הציציות, שמים את הכיפה בכיס, יוצאים החוצה, שוב מבט ימין, שוב מבט שמאל וחוזרים לשיעור.

כשמדברים על ההשלכות של הפעילות של אותן תנועות חרם בקמפוסים, על זה אנחנו מדברים, על ההפחדה הזאת ועל הרס החיים היהודיים בקמפוס. לא צריך להיות דתי בשביל להבין את החומרה של הדברים הללו בצרפת של היום או בכל מקום אחר באירופה.

אני אסיים אולי עם פתרון. יושב כאן בני פישר, שהוא יושב ראש UJS, ארגון הסטודנטים היהודיים באירופה.

הוא ידבר, הוא ברשימה.

הוא ידבר כמובן. הפתרון הוא העצמה של אותם הארגונים האלו, העצמה שלהם, הגדלה שלהם ותמיכה בהם. הקהילה היהודית בגרמניה פתחה את הסטודנטים השנה וזה דבר מבורך וצריך עוד, פשוט צריך עוד. תודה.

תודה. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש, אני מברכת אותך על הקיום של הדיון החשוב מאוד הזה ורוצה לומר לכל אחד ואחת מכם כאן בחדר הזה תודה גדולה על הפעילות, על המוטיבציה, על ההעלאה של הנושא החשוב הזה לדיון חזור והעלה. אנחנו במאבק מתמשך, זה לא התחיל היום וזה גם לא התחיל לפני שבוע וגם לא לפני שנה או שנתיים. אין ספק שיש גלים שהם עצומים יותר וחזקים יותר בהתכתבות עם המציאות.

הבוקר קיימתי כנס כאן בכנסת בו הוצגו מחקרים חדשים על ספרי הלימוד וחוברות הלימוד בחסות אונר"א, בתי הספר של השכנים שלנו, במזרח ירושלים, בעזה, כסף שהיה אמור לשמש מגדלור של תקווה, חינוך, עתיד לילדים האלה שעוד מעט יהיו אזרחים שכנים שלנו, אולי זרעים של לפחות דיאלוג אם לא שלום. אבל כשאנחנו רואים שוב ושוב את השימושים, את הדימויים, את המפות המעוותות שמציגים, את המציאות המדומיינת שמלמדים ילדים וילדות, נערים ונערות, שלא מתכתבת לחלוטין עם המציאות, מבחינתם אין תל אביב, יש תל ארביע, אין ישראל, יש פלסטין, המזרח התיכון כולו הוא אומה ערבית גדולה אחת. ספרות לימוד שממומנת בכספים של אונר"א, סוכנות פליטים שהובדלה משאר הפליטים של העולם, כדי לייחד ובאמת לאפשר אולי איזה שהיא התקדמות, הבנה וראייה משותפת, והנה אנחנו רואים בדיוק את הצד ההפוך. וזה כאן, באזור המחיה הקרוב שלנו.

התיאור שאתה תיארת עכשיו, דניאל, מהתאחדות הסטודנטים. לפני שבוע אני מקבלת אי-מייל מחברה שאומרת לי 'תראי, אני כבר לא צעירה וזאת הפעם הראשונה שאני לא מציבה חנוכייה בחלון, בעלי כבר לא איתי ואני מפחדת. הילדים עזבו את הבית, אני לבד, השכונה התמעטה, חלק מהחברים והחברות עברו מהעולם או עברו לבתי אבות, החלק שקיווינו שיגור כאן כבר לא גר כאן, עוברים לגור במקומות אחרים, הקהילה שהייתה, שגדלתי, שהייתי חלק ממנה, התפזרה, אין בעצם כל כך קהילה יהודית. אני מפחדת'.

באיזו מדינה?

בארצות הברית. 'אני מפחדת להניח חנוכייה על אדן החלון'.

איפה בארצות הברית?

באטלנטה. היא די לבד בשכונה. זו הייתה שכונה עם קהילה יהודית והיא די לבד שם. היא אישה מאוד מבוגרת, בית פרטי, והפחד הזה לא עוזב אותי מאז שקיבלתי את האי-מייל הזה ממנה. קרובת משפחה, חברה, שנים אנחנו ככה בקשר, הרבה אני נעזרת ביכולות המקצועיות שלה, והאי-מייל הזה שלכאורה היה כדרך אגב מספר את הסיפור. מה שאתה מתאר בקמפוסים, אנחנו פוגשים את זה באירופה, גם בארצות הברית. מי שחושב שארצות הברית מוגנת, אתה נתת תיאור מאוניברסיטה אחת, אבל זה קורה בהרבה מאוד מקומות. סממנים יהודיים מספרים את הסיפור.

אני הוצאתי ספר בצרפת, אמר לי העורך שלי לפני חמש שנים, 'אני קונה אוטו, אני תמיד נסעתי בתחתית', הוא אומר לי, 'אבל אני לא יכול, יש לי זקן, יש לי כיפה, אני לא יכול לנסוע יותר בסאבווי, אני מ-פ-ח-ד'. אז הפחד הזה, צריך לראות איך מתמודדים איתו. חלק מהביקורת אני אומרת אלינו כאן, קודם כל גם אנחנו צריכים לעשות שיעורי בית, למה יש את הגלים הללו ואיך אנחנו מתמודדים. נתת פה תיאור של משרד שמתמודד, אבל למדינת ישראל אין שר חוץ במשרה מלאה. איך אנחנו לוקחים את כל הזרועות כאן ביחד שיודעות לעבוד ועושים את זה באמת ובתמים בשיתוף פעולה וגם ביקורת עלינו איך אנחנו עושים את זה נכון. אנחנו לא מספיק עושים, אנחנו לא מספיק עושים את זה ביחד.

המקום הזה של העלייה ב-BDS, בתגובות הנגד, בסימון המוצרים, ואי אפשר שלא להזכיר כאן את ראש ממשלת בריטניה שחזרה ובאה ואמרה באופן גלוי שהאנטישמיות היא בלתי מתקבלת על הדעת, שכספי סיוע של בריטניה לא יגיעו לטרור ולמשפחות הטרור ויש היום קולות נוספים כדוגמת ראש ממשלת בריטניה, שאוסרת אנטישמיות ולא תסבול השוואה של ישראל לגרמניה הנאצית ולא תיתן סיוע כמובן בכספים של ארצה לטרור. אנחנו לא שומעים את זה כרגע ממדינות נוספות והתפקיד שלנו כאן, גם בצד שלנו, ואין פה עניין של קואליציה ואופוזיציה, זה שעוד מדינות תשמענה את הקולות הללו, שעוד מדינות בארצות הברית תחוקקנה חוקים כנגד סימון מוצרים. זה קורה, זה קורה שם במדינות, זה לא מספיק מתפתח, אבל זה קורה ויש הרבה מאוד מודלים ואפשרויות לעשות. גם ברמה האישית הפרטית, אם זה בלענות בפייסבוק ולשתף בקבוצות ועוד ועוד, וגם ברמה של הארגונים, ששוב, הזדמנות לומר לכולכם תודה גדולה.

תודה רבה, חברת הכנסת עליזה לביא. אני מוכרח להגיד לכם שהיו חברי כנסת שאמרו לי שיגיעו, אבל כל הלילה היינו פה בכנסת בהצבעות ולא ישנו. בשמונה בבוקר סיימנו ולכן הם הלכו לישון. אני לא רציתי לאכזב אתכם אז לא ביטלתי את הדיון, אז אני עדיין שורד. אבל רק רציתי להגיד שבאמת היו חברי כנסת שרצו לבוא לפה.

אנחנו נשמע מחגי, נציג משרד החוץ, בבקשה.

קודם כל בוקר טוב. אני רוצה להודות לכבוד היושב ראש ולחברת הכנסת שלמרות הלילה הלבן הגעתם לישיבה החשובה הזאת. אנחנו בהחלט כמשרד החוץ רואים את הדיון ואת הטיפול בנושא כחשוב מאוד. משרד החוץ כבר שנים עוסק בשיתוף פעולה עם ארגונים יהודיים, עם שליחים של מדינת ישראל, אם זה סוכנות או קק"ל, עם ארגונים יהודיים, שחלקם, הנציגים שלהם נמצאים פה וסטודנטים, ביצירת שיתופי פעולה ובהתמודדות מול תופעת הדה לגיטימציה, אנטישמיות ומה שנקרא היום האח הקטן של האנטישמיות, שזה ה-BDS.

אנחנו בהחלט מאמינים שצריך לבנות ולטפח קואליציות לאורך זמן על מנת שניתן יהיה לבנות את החיסון הנכון ברגע שהתופעות האלה מגיעות לקמפוסים ולמקומות אחרים, ואם כבר מצליחים להיכנס, יחד איתם נוכל למגר את התופעה. כפי שאמרתי, משרד החוץ נמצא בחוד החנית כבר שנים, לא סתם משרד החוץ הקים את המחלקה שבה אני עובד היום שנקראת המחלקה לחברה אזרחית כבר לפני שש שנים, כי זיהינו את התופעה והתחלנו לטפל בה ואני בהחלט יכול להגיד שלפחות לפי סיכומים וניתוחים שאנחנו עושים יחד עם גופים אחרים, שחלקם נמצאים פה, בהחלט יש הצלחות רבות, בעיקר בשנה האחרונה.

אני חושב שבעיקר פעילי ה-BDS היום עברו משלב של התקפה למגננה. אנחנו יכולים לראות את זה היום בהתבטאויות שלהם, שאם פעם ה-BDS כיוון את עצמו למען התקפה או לצורך התקפה על מדינת ישראל היום שומעים יותר ויותר קולות שמנסים להגן על הזכות ל-BDS בכלל. מדינת ישראל בכלל לא נמצאת בשיח הזה, אלא הם הבינו שהם לא יכולים להפוך להיות במיינסטרים ושל ההסכמה הכללית ובעצם הם היום מכוונים את עיקר המאמצים שלהם, כולל תקציבים, להוכיח שבכלל יש להם זכות להביע את דעתם ובהרבה מקומות הם דווקא מקבלים כתף קרה.

אני אומר שוב, אני רוצה להודות לנציגים של כל הארגונים של החברה האזרחית פה וגם של הקהילות היהודיות ושל הסטודנטים, אין ספק שככל שאנחנו עושים פעולה שהיא ממוקדת יותר, מרוכזת וגם מצליחים להעביר את הצד שלנו ולהראות באמת את הצד הישראלי ואת הנרטיב שלנו, הצד השני נחלש והוא לא מצליח להעביר או להרחיב את הפעילות שלו. מזהים היום גם המון המון תסכול בצד השני, שלמעשה ה-BDS שקם לפני למעלה מעשר שנים, הוא לא מצליח לתפוס את התהודה שהוא רוצה.

תודה. אנחנו נשמע גם מהסוכנות היהודית, יהודה סטון, מנהל היחידה לשליחים ועמיתי ישראל. בבקשה.

מקור השם הוא לא צרפתי, הוא לא סטון, הוא סֵטון, הגיעו מגירוש ספרד, עברו דרך חלב, הגיעו למצרים ועלו לארץ.

אני מברך על הדיון הזה ואני רוצה להודות, אני חושב שזו שמחה גדולה שיש פה כל כך הרבה אנשים. נמצאים פה ארגוני הסטודנטים, נמצאים פה הצעירים ואחת השאלות שאתה שואל את עצמך זה למה הם נמצאים פה, למה הם בוחרים לצאת, למה הם בוחרים לעמוד. אני רוצה לתת את אחת התשובות בתוך הסיפור הזה, שהמתקפה על מדינת ישראל מרחיקה אותם מהזהות היהודית ומהקהילה היהודית ולכן הם לא עומדים רק בעד מדינת ישראל והמשך קיומו של עם יהודי במדינת ישראל, הם גם עומדים עבור זה שהקהילה היהודית במקום שבו היא נמצאת תמשיך להתקיים והדבר הזה משמעותי. פעם אחת.

פעם שנייה, אני רוצה להציע לנו, והמשרד לעניינים אסטרטגיים התחיל עם זה, לייצר שפה משותפת של מה זה אומר, מה זה בדיוק BDS, מה זה דה לגיטימציה למדינת ישראל, מה זה אנטישמיות חדשה. אפשר לקחת את המושג שיושב ראש הסוכנות היהודית, מר נתן שרנסקי טבע, עם ה-3D, של הדמוניזציה, הדאבל סטנדרט ודה-לגיטימציה, ולהבין מה זה בעצם הסיפור של האנטישמיות החדשה. אז צריך לייצר שפה. מה זה חרם על ישראל? יש כל מיני סוגי חרם, חרם ראשוני, שניוני, שלישי וכו', לא ניכנס לזה כרגע. זה דבר אחד שאני חושב שהוא חשוב.

דבר שני, אני גם מסתובב בעולם, בתפקידי אני מנהל את יחידת השליחים בסוכנות היהודית, יש לנו למעלה מ-2,000 שליחים, עובדים ב-800 ארגונים, מאות אלפי יהודים שאנחנו במגע יומיומי איתם ובכלל קהל היעד, אבל הסיפור הוא לא המקרים החריגים האלה, הסיפור הוא האדישות. הסיפור הוא אותם חבר'ה שבוחרים מלכתחילה, אותם סטודנטים שנמצאים בקמפוסים שבוחרים לא להתקרב בכלל למדינת ישראל, לא להביע עמדה בעד מדינת ישראל, לא להיות חלק מאותו עם יהודי. זה שאתה נמצא, גדל בתוך קהילה יהודית, מגיע לקמפוס בפעם הראשונה ובפעם הראשונה חווה איזה שהוא מקרה שהוא אנטי ישראלי, אתה שואל את עצמך למה אני צריך להיות בקשר עם מדינת ישראל. הקהל האפתי הזה, הקהל שבורח מהקשר עם הזהות היהודית שלו, שבורח ממדינת ישראל, הוא הקהל, לדעתי, הגדול שאליו אנחנו צריכים לכוון בתוך המקום הזה.

אנחנו נמצאים באופן קבוע בקמפוסים. משרד החוץ עשה עבודה נהדרת לפני כמה וכמה שנים בצפון אמריקה ומיפה את כל הקמפוסים שמהם יגיעו המנהיגים העתידיים לארצות הברית ואנחנו בצורה אסטרטגית הלכנו קמפוס קמפוס ודאגנו שיהיה שם צעיר ישראלי, אחרי תואר בוגר, שעבר צבא, שיודע לדבר ולהתחבר לאנשים. למה? תראו, אנחנו נמצאים במציאות שבה אתה מקבע את הדעות ואת העמדות שלך לא בגלל כתבה בטלוויזיה ולא בגלל רשת חברתית, בגלל אנשים שאתה מכיר. מה שקרה לפני 15, 20 שנה, בתקופת האינתיפאדה הראשונה ב-2001, שהארגונים הפלסטינאים הבינו את זה והם הגיעו בדיוק לאותן האוניברסיטאות ומה שהם עשו באותן אוניברסיטאות זה לספר את הסיפור האישי, לבוא ולהגיד 'את אמא שלי הוציאו מהבית ואת סבתא שלי אנסו' וכו' וכו' וכו' בתוך הסיפור הזה. עכשיו, הוא חבר שלך, הוא לומד איתך בספסל הלימודים, למי תאמין? למדינת ישראל שמוציאה תקשורת? תאמין לרשתות החברתיות או תאמין לבן אדם שאתה איתו ברמת קשר בין אישי?

ואנחנו הבנו את זה וגם ביוזמה של נתן שרנסקי וראש הממשלה דאז, אריאל שרון, וסליי מרידור, שהיה יושב ראש הסוכנות, התחלנו בתכנית בקמפוסים עצמם ושלחנו אנשים שיישבו בתוך הקמפוסים ויתחברו לאותם צעירים יהודים ולא יבואו עם מסרים בומבסטיים, אלא יספרו את הסיפור הישראלי, מה זה להיות חייל בצבא ההגנה לישראל, אבל אחרי שהם התחברו לאותם צעירים שנמצאים בקמפוסים, הסטודנטים, כי בסוף הם אלה שיצביעו בהחלטה נגד ה-resolution של ה-BDS, הם אלה שיצטרכו לעשות את הדברים ואנחנו צריכים להעצים אותם. זה לא מספיק להביא אותם לפה לכנסים בארץ ולספר להם כמה מדינת ישראל רלוונטית, אנחנו צריכים לתת להם את הכלים, אנחנו צריכים לתת להם את הביטחון ובעיקר לנטוע בהם את ההבנה או את הביטחון שהבחירה שלהם להיות חלק מהעם היהודי היא הבחירה המוסרית, היא הבחירה הנכונה, הם חלק מהמשפחה הזאת בתוך המקום הזה.

אין דרך יותר טובה לספר את הסיפור הישראלי מאשר ישראלים שהיו בו ולכן המשמעות, בצד הארגונים המקומיים שיש, יש פה משמעות למדינת ישראל, יש פה משמעות לסוכנות היהודית כגוף, שדרך אגב אחד היתרונות הגדולים שלו זה שבסוף הוא גלובלי ומי שתומך בו זה קרן היסוד ו-JFNA והקהילות היהודיות המוסדרות בכלל בעולם וביחד הן מייצרות איזה שהיא העצמה שיכולה לרוץ ברחבי העולם.

בשנה האחרונה, רק בקמפוסים בארצות הברית, אנחנו קיימנו למעלה מ-5,000 אירועים פרו ישראלים. אנחנו היינו מחוברים ברמה היומיומית עם למעלה מ-40,000 סטודנטים יהודים שנמצאים בקמפוס. הדבר הזה מצטרף לארגון מסע, שכולם מכירים, שמביא לפה סדר גודל של 15,000 צעירים יהודים לישראל ומצטרף לארגונים אחרים שמביאים לפה צעירים ישראלים וזה מייצר כוח משימה מאוד משמעותי. וכן, גם אנחנו חווים את הירידה בהצעות של הresolution של ה-BDS ואנחנו חווים איזה שהיא עצירה, אבל אני אומר עוד פעם, הקהל האפתי הוא המקום המשמעותי.

אני יכול לתת דוגמה קטנה. נתן שרנסקי היה בביקור באחד הקמפוסים, ביחד גם מייקל דגלאס, והוא הגיע והייתה הפגנה מאוד משמעותית של צעירים, שצעקו, 'Israel is apartheid', Israel is apartheid', הוא מגיע לאותה צעירה ואומר לה, 'אפרטהייד? בואי נדבר, אני הייתי חבר אישי של נלסון מנדלה, בואי נדבר מה זה אפרטהייד', והיא שנייה התבלבלה ולא ידעה איך להגיב והסתכלה על המנהיג בצד ימין, על אותו חבר שלה שדחף אותה לזה וחזרה לצעוק. אז אני אומר, הקהל הזה, עזבו אותו בצד, בואו נתעסק באותם מאות צעירים יהודיים שנמצאים בקמפוס ששומעים את זה וזה לא מספיק רק לתת להם את הידע, הם גם צריכים להתחבר לישראל ברמת הרגש.

מהשלב שבו הצבנו שליחים בקמפוסים, אני יכול לתת נתון מחמש השנים האחרונות של מדידה שעשינו, אנחנו הגדלנו ב-500% את מספר האנשים שמגיעים לישראל עבורנו. אני קורא פעם אחת להמשיך באותה תשתית, שאנחנו ממשיכים לבנות אותה, אני מקווה ביחד עם המשרד לעניינים אסטרטגיים, ביחד עם משרד החוץ, ביחד עם גופים אחרים, בכל המקומות בעולם שבהם אנחנו נמצאים, פעם שנייה, שנייצר לנו שפה משותפת, ופעם שלישית, שנזכור שיש לנו עבודה שהיא לא רק להילחם נגד דה לגיטימציה למדינת ישראל, אלא גם לשמור את אותם צעירים יהודיים כחלק מהעם היהודי. תודה.

תודה רבה לך. אנחנו נשמע אורחים שהגיעו מרחוק, ג'וש סיטלר, president of Union of Jewish Students of the United Kingdom.

(תרגום חופשי מאנגלית): קודם כל תודה רבה על שאפשרתם לי לדבר. שמי ג'וש סיטלר, אני מבריטניה, אני נשיא התאחדות הסטודנטים באירלנד, יש לנו 8,500 יהודים בקמפוסים, יש לנו קמפוסים עם יותר, אחרים עם פחות סטודנטים יהודים, אבל אני מבקש להבהיר שבבריטניה הם בסדר, הסטודנטים, הם יכולים לעשות מה שהם רוצים, הם יכולים להגיע לאיזה דרגה שהם רוצים. אני הלכתי לאוניברסיטה ואף פעם לא נתקלתי בתופעות של שנאה. היו פה ושם אירועים, אבל זה לא אומר שלא היו אירועים בקמפוסים אחרים, יש את שבוע האפרטהייד הישראלי, שרואים אותו בהרבה קמפוסים, בעיקר בלונדון, וזה מאוד מאתגר, גם את הישראלים וגם את הסטודנטים היהודים.

אנחנו רואים שישנם גם כן חבר'ה אקדמאים אשר גם כן זועקים כנגד ישראל 'אפרטהייד'. היו אירועים שהתרחשו בישראל וראינו את זה בקינגס קולג' בלונדון. אנחנו רואים שהנאומים האלה שהם מנסים לשאת אותם שם, הם מופרים על ידי הזדעקות של הפלסטינים ויש גם אלימות. כל הדברים האלה מפחידים אותנו, את הסטודנטים היהודים, אלה שהם פרו ישראלים, ולכן השיח קשה מאוד.

ועם זאת השיחה משתנה מקמפוס לקמפוס. זה לא הוגן לומר שכל הקמפוסים כאלה או כאלה. יש 60 קמפוסים לערך עם התאחדויות יהודיות והם מתמודדים בצורה אחרת מול ה-BDS. יש כאלה שמתמודדים באמצעות מדע וטכנולוגיה, או שהם מדברים על פוליטיקה, או שהם מדברים על השחרור ועל ההתמודדות בעניין המגדר. יש מקום כמו בריסטול, שם היה דיון על ישראל שלא היה עוין, אבל זה שיח סביב השולחן, הם דנים בכך ולא מוחים באלימות. לכן בריטניה זה לא דבר שאפשר להצביע עליו שבכל מקום זה אותו דבר, יש כאלה ויש כאלה.

אני יודע שאנחנו מביאים גם סטודנטים יהודים וגם סטודנטים לא יהודים שיבואו לישראל ושידברו על החוויה שלהם, אבל שוב, אני רוצה להבהיר, זה לא כל כך פשוט בקמפוסים הבריטיים, לא תמיד זה נעים, אבל הסטודנטים היהודים בסך הכול עושים שם כיף.

תודה רבה. בני פישר, נשיא האיחוד האירופי של הסטודנטים היהודים.

תודה רבה, גם לכם, חברים, כי יש פה המון חברים שיושבים בשורה הראשונה, שאנחנו יכולים לעבוד איתם בחיים היומיומיים שלנו. אמא שלי אמרה לי שאם אתה רוצה באמת שאנשים יבינו מה שיש לך להגיד ושהם יזכרו תגיד את זה שלוש פעמים. אז אני אגיד את זה עכשיו בהתחלה, בעברית, תודה רבה לכם על העזרה שלכם, על העבודה המדהימה שלכם ועל זה שאתם גם שומעים את מה שיש לנו להגיד.

מעכשיו אדבר באנגלית. אני חושב שזה יקל עליי ועליכם. אם כן אני מדבר בשם 160,000 סטודנטים שגרים ב-35 מדינות, לא רק אלה ששייכות לאיחוד האירופי, אלא פן אירופי. אני יכול להתעכב על הדברים שאמר קודמי, שהמצב באותן ארצות, כל אחת שונה. מזרח אירופה, מרכז אירופה, מערב אירופה, כשמדובר ב-BDS, יש לזה גישות שונות. אבל יש כמה נקודות שאני רוצה לחלוק איתכם כפעיל פוליטי, אנחנו בשדולה במוסדות כמו מועצת אירופה - - -

הצטרף אלינו חבר הכנסת יואל רזבוזוב, חבר ועדה.

ברוך הבא. וגם המועצה לזכויות אדם של האו"ם. כמובן שאלה מוסדות שונים עם גישות שונות, אבל ישנם כמה מהם שאנחנו ראינו בהם שהם יותר נוטים ל-BDS . שמעתי כאלה שאומרים שיש אנשים שאי אפשר לדבר עמם, אני מסכים חלקית ובכל זאת גם חולק. לא כל אדם שתומך ב-BDS הוא אנטישמי. BDS, וזו הבעיה העיקרית, יש לו אידיאולוגיה אנטישמית, אבל לא כל מי ששייך ל-BDS הוא אנטישמי. רבים מהם פעילים ב-BDS כי הם חשים שהם לוחמים למען השלום ואם תסתכלו על הלשון שמשתמשים ב-BDS זה הגיוני, הם מדברים על שלום ואנחנו מדברים על מלחמה נגד ה-BDS. אנחנו מתחילים איפה בלשון, אבל עלינו להבין ש-20% הם דוגמטיים ו-80% הם אנשים שאפשר לדבר איתם. משמע אולי כדאי להקשיב לחלק מהדברים שהם אומרים, שלא נוחים לנו, ובכל זאת אם אתם רוצים לשנות עליכם להיכנס לדיון. שוב ושוב ושוב.

יש לנו דוגמה, הייתה לנו תקרית עם הפדרציה הנוצרית של הסטודנטים לפני שנתיים. אנחנו רצינו לארגן סמינר ושבועיים לפני קיבלנו צלצלו מ-WUJS ושם הם גילו שהארגון הזה העביר הצעה של ה-BDS ברוב של 95% באסיפה שלהם וזה בעייתי. אנחנו שיתפנו פעולה עם אותו צד אירופאי, אבל אנחנו אמרנו 'אם אתם תומכים ב-BDS לא נשב איתכם'. לאחר מכן חזרנו למה שעשינו קודם ואז אמרנו לעצמנו, אם נעשה את זה עכשיו נילחם בחרם בחרם וזה לא יביא לכלום, זה רק יביא לקיטוב. לכן עשינו כדלקמן, התקשרנו לכל אחד מהם ושאלנו אותם איך הצביעו ולמה. מעניין שגילינו שרבים מהצירים האלה אף פעם לא קראו את ההצהרה הזאת קודם לכן והם הבינו שזו הצעה לשלום במזרח התיכון. הם לא ידעו מה זה ה-BDS, לא היה להם מושג, לכן להזדעק ולומר אנטישמיות זה לא מוביל. הדבר השני שאמרנו להם, אם הסמינר הזה יתקיים אנחנו רוצים ישיבה על ה-BDS ואנחנו רוצים דיון פומבי בתוך הארגון עם מנהיגות הארגון על ה-BDS. אז בסוף התקיים הסמינר ולאחר מכן בעלון השנתי אני התווכחתי עם מיטב נציגי ה-BDS. אולי לא הגעתי לכל חברי הארגון, אבל מה שהשגנו, שהיה פה עוד דיון על אותה הצעה בתוך אותו ארגון. זו דוגמה אחת כיצד הדיאלוג הוא הדרך הטובה ביותר וזה משקף גם את מה ששמענו ממשרד החוץ, שדיאלוג הוא הדרך להימנע מחרם.

ואני אדבר בקצרה, אני אגזול עוד כמה דקות מכם, אבל חוץ מזה שאנחנו רוצים להגיע לדיאלוג יש עוד דבר שאני רוצה לומר אותו. כשאנחנו מדברים פה בשם יהודי אירופה, שמענו דברים מאירופה, אני אחראי בבריסל, באתי מברלין וזה גם כן שימש יעד לטרוריסטים, היו גם רבים שהגיעו מצרפת, שמענו את עידו, שהביא דוגמאות לכך שהחיים בצרפת השתנו. אבל בה בעת שהחברה האירופית מרגישה את הסכסוך במזרח התיכון בצורה מאוד מרוכזת, שחור-לבן, לעתים יש לי הרגשה שהחברה הישראלית רואה את החיים באירופה באותה צורה. ממש אנחנו הדור שנמצא מתחת לקיר הזכוכית, ראינו איך המחסומים גדלו וצמחו וראינו כיצד הדברים הופכים - - - ובה בעת לא כולנו מתכוננים לעזור. אם אתם כל הזמן צועקים אלינו ואומרים שאין לנו עתיד, ליהודים באירופה, זה לא רק עניין שיש בו משום הסתכלות מלמעלה למטה, אלא שזה מכשיל את עצמו. אנחנו יודעים שהחברה באירופה, אנחנו מבקשים ממנה שתהיה לה אמפתיה לישראל, אבל גם ישראל צריכה שתהיה לה אמפתיה למאות שנים של היסטוריה באירופה באותן מדינות שאנו חיים בהן. זה חוזר לעיקרון בסיסי של היחסים בין התפוצות לישראל. אנחנו זקוקים למדינת ישראל, אבל גם מדינת ישראל צריכה את התפוצות.

ולכן דבר אחרון שברצוני לומר, יש לכם פעילים מצוינים מכל העולם, משש יבשות, 27 מדינות, דברו איתם. עידו הביא דוגמה של אותם צרפתים, יש לנו פעילים, נעמי מדר נמצאת במועצה של האיחוד, דברו גם איתה, תשאלו אותה איך נראים הדברים. היא אולי תיתן לכם פרספקטיבה אחרת. אני מעודד אתכם לדבר עם אותם אנשים, הם יודעים מה הם עושים, הם עושים עבודה מצוינת על בסיס יומיומי, אני מאוד גאה לייצג אותם פה היום ובכך אני אסיים בדרך שהתחלתי. תודה רבה, לא רק שהאזנתם, אלא על כך שאתם מושיטים אלינו יד ועובדים עמנו.

תודה רבה. אנחנו נשמע עכשיו משני נציגים מארצות הברית, הדר פרקש, מנהיגות מקמפוס הסטודנטים באמריקה.

אני השנייה.

יעל זוקן. אמרתי נכון?

כן. אני יעל זוקן, אני מדברת קצת עברית, אבל אני אעבור לאנגלית ותודה ממש על ההזמנה. (תרגום חופשי מאנגלית): אני לומדת רפואה בארצות הברית. אנחנו החלטנו להקים ועדה כדי שתהיה לנו התכנסות משלנו באוניברסיטה. אני ב-UCLA, אנחנו עובדים בקמפוס, אנחנו נקראים UCAC ואני נשיאת ההתאחדות - - - הוא נמצא עכשיו בישראל והוא נמצא במשימה עם 29 לא יהודים ו-4 יהודים. אנחנו באים לבדוק את הדברים בישראל, אני הייתי גם בשנה השנייה כשהגעתי לכאן בשנה השנייה שלי באוניברסיטה ואני יכולה לומר שאצלנו בקמפוס אנחנו החלטנו איך להתמודד עם הדברים.

השנה הייתי יושבת הראש של התאחדות הסטודנטים שלנו, למען ישראל, לפני חודש אנחנו ראינו כיצד משתלטים - - - אנחנו שאלנו שאלות בפתקים, אבל פשוט לא העלו אותם. אני פעילה גם במאמרים שאני מעלה בעלון שלנו, אני מרגישה בטוחה כיהודייה בקמפוס, יש אצלנו בחורים שהולכים עם כיפות וציצית, אבל פה ושם אנחנו רואים אירועים שבהם אנשים חשים שלא בנוח כך, אבל בדרך כלל ישנם 300 יהודים שבאים להלל בשבת ויש לנו גם פעילות אחרת ב-UCLA, אנחנו העברנו החלטה נגד אנטישמיות ואני גם הייתי בכמה מן הישיבות שלהם.

בהתחלה, אנחנו מוכרחים לומר, שאת השליחים - - - יש לנו שליחה מצוינת ואני לא יודעת למעשה מה יותר לעשות במערכה שלנו.

תודה רבה. פרופ' ארווין קוטלר, אחרי הפגישה שלו, חזר ואנחנו מאוד מודים לך שהגעת, שוב.

אנחנו נשמע נציגה נוספת של הסטודנטים מארצות הברית, הדר פרקש, בבקשה.

שלום, נעים מאוד. אני סטודנטים באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. אני חושבת שיש לנו, מעבר לבעיה של סטודנטים, יש בעיה הרבה יותר בסיסית ועמוקה של פרופסורים שמלמדים בכיתות. הדרך שבה הם בוחרים להציג - - - בפרופסורים אני מדברת על פרופסורים אנטי ישראליים, פרופסורים פלסטינאים או אפילו פרופסורים יהודים שהם אנטי ישראלים, שהם משתמשים בטקטיקה מאוד חכמה בכיתות להעביר את הנושא של ישראל בצורה מעוותת, או לא כנה, וכשסטודנט יושב מול פרופסור, שיש לו רקע מאוד מרשים, אז יש לזה הרבה יותר כוח בעיניים של הסטודנט והרבה יותר אמת.

אני בינתיים למדתי סמסטר אחד בברקלי. חיפשתי במיוחד את הקורסים האלה, להיכנס אליהם, כי זה נורא עניין אותי לשמוע מה יש לפרופסורים האלה להגיד ואיך הם בוחרים להציג את ישראל. מעבר לזה גם חשבתי שזה נורא חשוב שתהיה נוכחות פרו ישראלית בשביל להציג את הצד השני, בשביל לתת ואולי להכניס אמיתות לדברים או אפילו רק לעמת את הסטודנטים או את הפרופסורים עם צורות אחרות של חשיבה ולהכניס מחשבה לסטודנטים. כמובן לא חשבתי שאני אוכל לשנות את דעתם של כולם, אבל אם מישהו אחד מכל הכיתה היה חוזר הביתה ועושה מחקר קצת יותר מעמיק ומגלה שהפרופסור אולי קצת שינה, או קצת חלק - - - היו לי מקרים של פרופסורים שמציגים את דעתם האישית כעובדה, וכשפרופסור עושה דבר כזה אז כמובן שגם הסטודנטים מקבלים את זה כעובדה וזה נורא מזיק. בעיקר לסטודנטים, שזה רוב הסטודנטים שנמצאים בקמפוסים בארה"ב עכשיו, שמגיעים בלי ידע, יש להם המון עניין, משום מה המון עניין, אבל אין ידע, ואז הם מגיעים לקורסים האלה והראש שלהם מתמלא בידע שהוא לא מדויק.

מה אפשר לעשות עם זה? אני אישית עבדתי צמוד גם עם StandwithUs וגם עם משלנו ו-IAC וכל מיני קבוצות, ארגונים שנורא תמכו ועזרו. אני חושבת שאם נוכל לעודד סטודנטים בקמפוסים, בדרך כלל סטודנטים בוחרים לברוח מהקורסים האלה, אני הייתי לבד בכמה קורסים כאלה, הייתי סטודנטית יחידה ישראלית או פרו ישראלית וחוץ ממני הייתה כיתה מלאה, או באנשים שלא כל כך יודעים ומחפשים מידע, או באנשים שהם אנטי. אז אני חושבת שאם נוכל להעניק תמיכה לסטודנטים ולעודד אותם דווקא כן לחפש את הקורסים האלה ולהיכנס אליהם ולהסביר להם כמה זה חשוב שתהיה נוכחות שלנו בקורסים כאלה בשביל להציג צד שהוא אחר ולתת מחשבה שהיא אחרת, בשביל סטודנטים שאין להם את זה אם לא אנחנו, אז לדעתי יהיה לזה ערך מאוד גדול, ערך מוסף מאוד גדול.

תודה רבה לך. הצטרפה אלינו חברת הכנסת מירב בן ארי. חברי הכנסת אתם רוצים להתייחס בשלב הזה או שנמשיך לשמוע?

אנחנו נשמע מנציג של NGO Monitor, יונה שיפמילר.

שלום, תודה, אדוני היושב ראש. חברת הכנסת לביא, בדברים שלה התייחסה לעובדה שלעתים מה שקורה בקמפוסים גם זולג החוצה ויש הלימה בין תופעות שאנחנו רואים אותם בקמפוסים למה שאנחנו רואים באופן כללי בחברה. אנחנו רואים הרבה פעמים שאותם שחקנים פועלים בשתי הזירות ואותם מממנים גם מממנים פעילות בתוך הקמפוסים וגם מחוץ לקמפוסים. פרופ' קוטלר בדבריו התייחס לפרוטוקול אוטווה שמדבר על כך שחלק מהפעילות האנטי ישראלית, חלק מההתבטאויות האנטי ישראליות חורגות מביקורת ונכנסות כבר לתחום של אנטישמיות.

יש היום סדרה ארוכה של מוסדות ציבוריים היום בארצות הברית, בין אם מדובר במוסדות אקדמיים, הקונגרס אפילו ומוסדות אחרים, שמתמודדים היום עם השאלה האם להגדיר הגדרה מפורטת וברורה למה נחשב אנטישמיות, ואם כן, האם אנחנו צריכים להכליל בתוך ההגדרה הזאת גם התייחסות מפורשת לסוגים מסוימים של פעילות אנטי ישראלית ופעילות אנטי ציונית. באופן לא מפתיע אנחנו מזהים שהרבה מארגוני BDS וארגוני דה לגיטימציה שפועלים בארצות הברית נלחמים נגד ההגדרות הללו. יש לכך שני טעמים. הטעם הראשון הוא כי כמובן הם מבינים שאם יחוקקו חוקים נגד הפעילות הזאת או יתקבלו כל מיני הגדרות שמגדירות את הפעילות שלהם כפעילות אנטישמית הם בעצמם ייפגעו, אבל מעבר לכך הם מצליחים להשיג דבר נוסף, וזה שמצליחים להפוך את הגדרת אנטישמיות לדבר פוליטי, בעצם עושים פוליטיזציה של האנטישמיות ומה שלפני 20 שנה יכולת להגיד אנטישמי ואנשים מיד היו מבינים שזה דבר פסול, שזה משול לגזען, היום יותר ויותר ברגע שמישהו מרים את הראש ואומר 'אנטישמי' אנשים אחרים מתחילים לפקפק ומתחילים להגיד 'לא בטוח שזה באמת אנטישמי, יכול להיות שהבן אדם שאומר את המילה אנטישמי רק מייצג דעה פוליטית קיצונית'. וזה אחד ההישגים הגדולים שלהם במאבק הזה נגד הגדרות האנטישמיות.

אם אנחנו נבחן את המימון שמגיע לטובת הפעילות הזאת, לטובת המאבק נגד הגדרות האנטישמיות, אנחנו נוכל אולי לקבל איזה שהוא רעיון לגבי אופי הפעילות או הכיוונים שבהם הולכים ארגוני BDS ודה לגיטימציה. ארגון ה-RBF, קרן האחים רוקפלר, או באנגלית, Rockefeller Brothers Fund, הוא אחד המממנים העיקריים והגדולים של פעילות ה-BDS והדה לגיטימציה בארצות הברית. רק לסבר את האוזן, הם מממנים ארגונים כמו 'קול יהודי לשלום', Jewish Voice for Peace, שהוא אחד מהמובילים ב-BDS, ארגונים כמו Palestine Legal, שזה חלק מהאגף המשפטי של תנועת ה-BDS וגם ארגונים כמו הארגון הקוויקרי, ה-AFSC, שלצד הפעילות ה-BDS בארצות הברית הוא גם פועל כאן בארץ עם ויזה הומניטרית ומעודד סרבנות בקרב בני נוער בארץ, בעצם אותם לא להתגייס לצה"ל.

אז ה-RBF מממן הרבה מהפעילות הזאת ואנחנו רואים את הארגונים שממומנים על ידי קרן האחים רוקפלר ואנחנו רואים את הארגונים שממומנים על ידי קרן האחים רוקפלר ואנחנו רואים שהם היום פועלים בשני מישורים כדי לסכל את ההגדרות הללו. האופן הראשון והברור הוא שהם מפעילים לחץ נגד אותם גורמים ונגד אותם גופים ששוקלים לחוקק חוקים כאלה או שוקלים לקבל על עצמם הגדרות מחמירות, בין אם מדובר במוסדות אקדמיים כמו אוניברסיטאות, מכללות למיניהן, בין אם מדובר בחברי הקונגרס היום. הזכרנו לפני כן את הצעת החוק שמחכה לאישור בבית הנבחרים בארצות הברית, אז יש קמפיין מאוד ער מצד ארגוני BDS כמו 'קול יהודי לשלום', לסכל את החקיקה הזאת. זה מאמץ אחד.

והמאמץ הנוסף הוא לייצר ספרות ולייצר שיח שמתעלם מהתרומה של ארגוני ה-BDS למתרחש בקמפוסים בפן של אנטישמיות. אנחנו ראינו לפני כחודשיים שהקרן החדשה לישראל קיבלה מענק מקרן האחים רוקפלר. הוא קיבלה מענק על מנת שהקרן החדשה לישראל תייצר איזה שהוא דוח שמתייחס לאנטישמיות בקמפוסים וזה דבר שהוא יחסית תמוה. הקרן החדשה לישראל הוא ארגון שנועד כדי לממן פרויקטים וארגונים בתוך מדינת ישראל, לא מדובר במכון מחקר, לא מדובר בארגון שיש לו איזה שהיא התמחות ונעשה בקמפוסים ובמקום לפנות לגוף מחקרי כלשהו, שיש לו מומחיות באנטישמיות או פשעי שנאה או בקמפוסים, קרן האחים רוקפלר, ה-RBF, דווקא פנה לארגון שהוא יחסית פרוגרסיבי ולכן ניתן היה להניח אולי שהוא יתייחס אחרת לכל סוגיית האנטישמיות והוא יתייחס אחרת, ספציפית, לכל מה שקשור לפעילות אנטי ישראלית בהקשר הזה.

לכן, כמו שאנחנו הרבה פעמים כשאנחנו מגיעים לוועדה ואנחנו מדברים פה על הסוגיות הללו, מאוד מאוד לשים לב למימון, מאוד מאוד חשוב לשים לב לאינטרסים של מי שמממן ולשים לב לאן המימון מגיע ובסופו של דבר להבין מזה את התפניות שמתרחשות שם בשטח.

תודה. אנחנו נשמע גם מהמכון למדיניות העם היהודי, דן פפרמן.

סליחה, מותר לנו גם להגיד על הפעילות שלנו באירופה, מאותו ארגון, ברשותך?

NGO Monitor אירופה.

בסדר, אבל בקיצור.

תודה רבה לכולם. בשבילי אישית זה מאוד מרגש וזה סוג של סגירת מעגל. לפני בדיוק עשור אני ישבתי בכיסא של בני, הייתי יושבת ראש של UJS והיום אני מנהלת דסק אירופה ב- NGO Monitor, מכון מחקר פה בירושלים. אני מודה על הוועדה שהתכנסה פה ושהביאה מספר כזה יפה של סטודנטים מכל רחבי העולם וגם לסטודנטים, וברשותכם אני אעבור לאנגלית מסיבה פשוטה, אני חושבת שבמקום הזה, במוסד הזה, צריך לדבר עברית, אבל היום אנחנו התכנסנו כדי לנסות לעזור לסטודנטים ואני רוצה לעבור לאנגלית כדי שכל אחד מהם יבין את דבריי.

בוקר טוב לכולם, אני רק אומרת שבשבילי זה סגירת מעגל, עשור קודם ישבתי בכיסאו של בני, הייתי יושבת ראש של UJS אז תודה לכולכם שבאתם לכאן בסוף השנה לקונגרס של WUJS והגעתכם לכאן לכנסת לדון בנושאים אלה שחשובים לכולנו וגם לי כישראלית.

הקולגה שלי יונה דיבר על ה-BDS ומה שאנחנו רואים בצפון אמריקה ואני רוצה לומר כמה מילים על מה אנחנו רואים באירופה. חשוב לומר ש-BDS הוא תופעה שונה באירופה מזו שבארצות הברית ובכל מדינה באירופה יש לזה פנים אחרות. כשאני הייתי סטודנטית זו הייתה תנועה פחות מתוחכמת, היא הייתה בחיתוליה, אבל מאז היא התקדמה והשתנתה. ה-BDS היום זה יותר גוף ממוסד לעומת המצב בצפון אמריקה ה-BDS באירופה פחות בקמפוסים אלא יותר בפרלמנטרים, בקרב האקדמאים ובקרב מקבלי ההחלטות. אנחנו ראינו שמועצת הביטחון של האו"ם העבירה החלטה והדבר הזה ייתן עוד תוקף ל-BDS ברחבי העולם, נראה כיצד יצטטו את הדברים שוב ושוב, אבל כמו שאמר ארוין קוטלר, ה-BDS איננו אלא היבט קטן ומשני לעומת התופעה של הדה לגיטימציה, שהיא דבר הרבה יותר נפוץ.

יש דה לגיטימציה כלוחמה בבית המשפט בהאג, כיצד רוצים להעמיד לדין חיילים ישראלים או שאנטישמיות בוטה לעתים נראים כתיאולוגים בפני עצמם, זאת אומרת ארגונים כנסייתיים, שלא רק מממנים את הארגון אלא גם נותנים לצד הפלסטיני את התרומה שלהם ובסופו של דבר אנחנו רואים פה אנטישמיות של ימי הביניים. זו בכלל לא אנטישמיות חדשות.

והדבר האחרון, חשוב לא פחות, בהקשר של אירופה דה לגיטימציה היום מתנהלת כארגון לזכויות אדם עם קשרים לקבוצות טרור. אנחנו רואים החל מהגוף לשחרור פלסטין, החמאס וכדומה.

נראה שהמצב חמור ועם זאת אני רוצה להגיע לנימות יותר חיוביות. יש בכל זאת תנועה חיובית באירופה, בגרמניה הממשלה העבירה החלטה שה-BDS הוא אנטישמי וזה שינוי. בהולנד במאי הפרלמנט ברוב גדול קיבל החלטה לפיה אין לממן ארגון אשר מקדם את ה-BDS, בצרפת החרם אינו חוקי, בבריטניה הם הראשונים שהגדירו את האנטישמיות אשר כרוכה בסנטימנט אנטי ישראלי ורק לפני שבוע השגריר באיחוד האירופי בישראל אמרה שהם ירצו לקדם את ההגדרה הזאת בכל רחבי אירופה, על אף שזה לא התקבל עדיין באיחוד. אנחנו חייבים להילחם בהם בכלים שלהם, בצורה פרלמנטרית. ולבסוף הקרן הגרמנית לזיכרון מממנת היום פרויקט אקדמי אשר ייקח ויעשה מחקר משווה בין המהגרים מארצות אפריקה ומהמזרח התיכון על האנטישמיות. אנחנו רואים את זה באירופה במיוחד.

ועליי לומר לכם, הסטודנטים, אלה אשר טרחו לבוא לכאן לכנסת, עשו בנו שימוש כמשאב, אנחנו כאן כדי לתת לכם את הכלים, כי ככלות הכול אתם נמצאים בשטח, אנחנו לא יכולים להילחם בקמפוסים, גם אם ננסה אנחנו לא יכולים לבוא תחתיכם. תודה לכם שוב וכל מה שנוכל אינו אלא ללחום יחדיו.

תודה רבה. אני מבקש, כי הזמן שלנו קצר, יש הרבה אנשים שרשומים לדבר, כדי שנוכל לתת לכולם נסו לדבר בתמצית, תעבירו את המסר שלכם בקיצור. יש לנו נציגה של התאחדות הסטודנטים בצרפת, נעמי מדר. בבקשה.

(תרגום חופשי מאנגלית): שלום, תודה. אני נעמי ואני המזכירה של ההתאחדות בצרפת, הייתי סטודנטית באוניברסיטת בדופין, האוניברסיטה שדובר בה לפני כמה דקות. קודם כל אני מבקשת לומר שדופין היא אוניברסיטה שבה אפשר לחיות כיהודי, אני הייתי הנשיאה של ה-UEJF שם ונדמה לי ש-UEJF אינה נגד יהודים באוניברסיטה שלי, היא מקבלת בזרועות פתוחות את היהודי, אבל אני אדבר על המצב בצרפת בכלל.

בשנה שעברה האנטישמיות פחתה ב-50% וזאת מסיבות שונות. קודם כל אני מזכירה במקומות יהודיים - - - אבל מאז היהודים אינם לבד במערכה, הם בתוך המשפחה, העם הצרפתי חש שהוא מעורב במאבק, אנחנו לא עומדים בדד יותר. אנחנו מובילים הרבה קרבות במקומות רבים בצרפת וכאשר השר ליברמן אמר שהיהודים, אין להם מקום יותר באירופה או בצרפת, אנחנו חולקים עליו. אנחנו בצרפת ובאירופה, כפי שאמר בני, מזה מאות בשנים ואנחנו רוצים שיהיה לנו מקום בצרפת ואנחנו חושבים שהעלייה היא אמנם שאיפה אך לא לנטוש את צרפת כי אנחנו חוששים מלחיות שם. אנחנו צריכים את התמיכה של הממשלה הישראלית לעשות כן, למשל אנחנו מקדמים את ישראל, אנחנו לא שותפים לאנטי ציוניות בכל מיני פרויקטים ולמשל בפברואר שעבר הבאנו 40 עובדים סוציאליים לישראל, שרובם היו מוסלמים, שפועלים בפרברים קשים, שם יש הרבה אנטי ציונות, אבל הם באו לישראל, הם הגיעו לירושלים, לאבו גוש ולתל אביב, הם ראו את המורכבות שמייצגת ישראל וכאשר חזרו לצרפת לא הייתה להם אותה עמדה שהייתה להם קודם והם דיברו אחרת עם הילדים שעבדו עמם. לכן זו דרך ללחום נגד אנטי ציונות ואנטישמיות. אנחנו צריכים את עזרתכם לשם כך, אנחנו צריכים את תמיכתכם ולא רק לומר שאין לנו מקום יותר בצרפת.

תודה רבה. אנחנו נשמע עכשיו ממכון למדיניות העם היהודי, דן פפרמן, בבקשה.

שלום, תודה רבה, היושב ראש, חברת הכנסת, פרופ' קוטלר וכל מי שהוזמן והציג. הנושא מאוד חשוב לכולנו, אשתדל לדבר על העיקר וההמלצות באופן תמציתי ואני כמובן שותף לדברים שנאמרו מהרבה מאוד מהגופים כאן.

אנחנו במכון למדיניות העם היהודי התמקדנו בשנתיים האחרונות בנושא הקמפוסים בגלל החשיבות שלו, כיוון שהוא זה שמעצב את הדור הבא של מנהיגים בארצות הברית, הידידה הכי חשובה של ישראל בעולם. היה גל מאוד גדול של מחאות ופעילות BDS ונכנסנו לחקור את האירוע. מצאנו שמתוך כ-4,000 קמפוסים, רק לשים את הדברים בפרספקטיבה, פעילות אנטי ישראלית זה רק בכ-300 קמפוסים ומתוכם מספר יחסית בודד של פעילות חריפה. הייתה גם באותו זמן עלייה חשובה מאוד של כל הארגונים שיושבים כאן, ארגונים פרו ישראליים וארגונים יהודיים, להיאבק בתופעות הללו ובהצלחה יחסית רבה.

גילינו שברוב הקמפוסים רוב השנה מאוד בטוח להיות יהודי ולהסתובב ולהיות פרו ישראלי ולהוריד קצת מההתלהמות שהייתה והפחד שהיה. באופן כללי גם מצאנו שרוב הסטודנטים, כולל יהודים, לא באמת אכפת להם מישראל, שזה סיפור אחר שצריכים לדאוג לו.

הייתה לקראת סוף שנה קודמת, וזה מגשר למה שקורה עכשיו, עליית תופעה חשובה שקוראים לה intersectionality באנגלית, או איזה שהיא הצטלבות של כל מיני נושאים של השמאל הקיצוני, מגזענות ואיכות הסביבה וכל מיני נושאים כאלה, וה-SJP וארגונים פרו פלסטינים אחרים הצליחו לדחוף את הנושא של ישראל לתוך העולם הזה ולצערי זה משהו שגם השנה אנחנו רואים שהצליח להם וזה משהו שבהסתכלות קדימה צריכים להסתכל עליו, כלומר הנושא נגד ישראל, האנטי ציונות, התברג בצורה חזקה במארג של כל מיני נושאים של השמאל הפרוגרסיבי הקיצוני בארצות הברית.

מה ראינו בשנה האחרונה? ראינו פחות עיסוק בישראל מתוך הקבוצה הזו, ולו רק כי גם לא היה הרבה מאוד פעילות ביטחונית בישראל ובחירתו ועלייתו של טראמפ כנשיא ארצות הברית וכל המחאות נגד העניין הזה, שישראל קצת נשכחה ושמו אותה בצד.

אנחנו רואים, דובר כאן, ש-BDS כטקטיקה, לא כאסטרטגיה, טקטיקה בקמפוסים נכשל, יש ייאוש ולכן הפעילים עוברים לכמה סוגי פעילות חדשים. אחת, הם עוברים לפעילות בקמפוסים הפחות חשובים. אם מקודם זה היה בקליפורניה ובאוניברסיטאות חשובות, היום זה בקמפוסים מהשורה השנייה ואפילו השלישית בחשיבותם, שגם אין בהם הרבה נוכחות יהודית. אנחנו רואים מעבר למחאות אלימות ואגרסיביות, רק להשתיק דוברים ישראלים או אנשים שמדברים על ישראל, אנטי נורמליזציה, ואנחנו רואים מעבר של לקדם BDS לא בקרב גופי הסטודנטים, כי זה נכשל, אלא בקרב הגופים שמכווינים את קרנות ההשקעה של האוניברסיטאות.

הדבר האחרון שאני אגיד פה, דובר על ההבחנה בין הגרעין הקשה של ה-BDS לבין רוב אנשים שאולי תומכים כי זה נחמד וזה בעד שלום ונגד אלימות, צריכים להמשיך באסטרטגיה שמפרידה ביניהם, כמו שחברנו מבלגיה אמר, כי רוב האנשים לא באמת נגד ישראל, הם בעד הפלסטינים, הם לא מבינים בניואנסים. ואנחנו גם רואים בתוך ארגון ה-BDS התפלגות בין מה שקוראים 48' מול 67', אלה שנגד במרכאות "הכיבוש", שזה הרוב, לאלה שהם נגד ישראל כישראל וצריכים למקד את המאמצים בכיוון הזה. תודה.

תודה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

תודה רבה. אני אעשה את זה באנגלית, כדי שתבינו טוב יותר.

יש תרגום סימולטני.

אוקיי, בסדר, אם יש תרגום, אז עדיף. אני פשוט חייבת לצאת לוועדה אחרת, אבל היה לי חשוב לבוא לפה כדי להודות לכם על העבודה שאתם עושים בקמפוסים. אני וגם יושב ראש הוועדה וגם חברי כנסת רבים נמצאים הרבה פעמים באירופה, הייתי בבריסל, באיחוד האירופי, הייתי בברלין, היינו בארצות הברית וכמה שאנחנו מסבירים ועושים זה כאין וכאפס לעומת הפעילות שלכם בתוך הקמפוסים להילחם בתופעת ה-BDS.

אני מתנצלת, גם בשם שאר חברי הכנסת, שאני בטוחה שהם היו באים לכאן, פשוט היה לנו לילה לבן, אני לא יודעת אם אתם יודעים, כל הלילה היינו במליאה, עד שמונה בבוקר, אם לא, הייתם רואים כאן הרבה יותר, אבל גם אם הם לא כאן הם תומכים בכם. אני יכולה להגיד לכם, מהקואליציה ומהאופוזיציה, במלחמה ב-BDS ובאנטישמיות ודמוניזציה ודה לגיטימציה של מדינת ישראל אין קואליציה ואופוזיציה, חוץ מכמובן הרשימה המשותפת, אבל באמת בעניין הזה אנחנו כולם שותפים. לכן כן היה חשוב לי לבוא, גם אם לזמן קצר, ולהודות לכם על הפעילות החשובה שלכם בקמפוסים. אנחנו יודעים שמנהיגות העתיד תצא מהקמפוסים האלה. היא תצא משם, היא תשפיע על החלטות, גם של האיחוד, גם של האו"ם, כמו שראינו בשבוע שעבר, וגם בכלל בארצות הברית, בקונגרס ובסנאט.

אז באמת תודה רבה ותודה רבה ליושב ראש על הכינוס החשוב הזה. אני אשאר עוד כמה דקות ואני אצטרך לצאת לוועדה אחרת. תודה.

תודה רבה. ג'ונתן אלחורי, דובר פורום גיוס העדה הנוצרית. בבקשה.

תודה רבה לך, חבר הכנסת, חברת הכנסת, שלום, וכמובן גם לכל השותפים ולכל הנוכחים כאן. אני ג'ונתן אלחורי, דובר פורום גיוס העדה הנוצרית. אני שמעתי את כל הנואמים שהיו עד עכשיו, את כל מה שדיברתם, והרגשתי איזה שהוא פספוס קל, בנכס אסטרטגי שיש כאן במדינת ישראל, שעוד לא דובר עליו ואנשים עוד לא השכילו להבין שמדובר כאן באנשים שיכולים לשמש כחזית במאבק נגד ה-BDS וגם נגד האנטי ישראליות שקורית כאן.

פורום גיוס העדה הנוצרית כבר מספר שנים, מלבד ההתעסקות עם האינטגרציה של החברה הנוצרית בארץ, משמש כשופר לעולם הנוצרי ולעולם כולו, כדי להראות את הצד של הנוצרים שהם אזרחי ישראל וכדי להראות את התדמית האמיתית של מדינת ישראל, שמתפספסת. אני עצמי השתתפתי במספר סיורים בארצות הברית וגם בשבדיה ובאירופה, בבריטניה, דרך ארגון קאמרה ו-ZOA שחלקם גם נמצאים כאן והתמונה שנראית מדובר שהוא אזרח ישראלי, דובר ערבית במקור, היא תמונה שונה לגמרי ממה שאנשים תופסים מדובר יהודי שגם שירת בצבא וגם הוא חלק ממדינת ישראל. זה משהו שהוא מאוד חשוב בפני עצמו, אבל לפעמים נוצר מצב בו פשוט מטיפים למקהלה, שזה אותם אנשים שכבר תומכים וכבר מבינים. ברגע שיש דובר נוצרי, וזה דברים שממש ראיתי וממה שאחר כך אנשים שהיו פעילים ב-SJP, Students Justice for Palestine, או פעילים שהיו אנטישמיים לגמרי, תומכי BDS הבולטים ביותר, אחרי שהם נחשפים לעדות מאזרח נוצרי, ישראלי, שאו עושה צבא או שירות לאומי, אני בעצמי עשיתי שירות לאומי, ואני גם משתייך לקהילת אנשי צד"ל פה בארץ, אז אני מדבר גם על האינטגרציה של משפחות צד"ל פה בארץ, והם נחשפים לתמונה שונה לגמרי, פתאום נדלקים להם כל מיני אורות והמון מהם הולכים אחר כך לחקור יותר. בוא נגיד את זה בפועל, הרבה מהם נגררים אחרי כל מיני סיסמאות של זכויות אדם ודברים כאלה, שדי מושכים אותם, כי הם רוצים להיראות תומכים בזכויות אדם, אבל בפועל הם תומכים במאבק שהוא מאבק כדי לבטל את קיומה של מדינת ישראל.

לנו, כאזרחים מן השורה, חשובה לנו תדמיתה של מדינת ישראל, חשוב לנו גם איך אנחנו בסופו של דבר חיים פה במדינה. ואני קורא פה גם למשרד לעניינים אסטרטגיים וגם למשרד החוץ וגם לסוכנות היהודית, להשתמש בנכס הזה שיש לכם. יש כבר ארגונים שהשכילו לעשות את זה, אני מקווה שאתם גם תיקחו את המושכות ותשתמשו בזה. רק לסיכום, אנחנו עובדים כרגע גם על תכנית עם StandwithUs, כדי לקחת חבר'ה נוצרים יוצאי צבא ושירות לאומי על מנת לשמש כדוברים וככלי כדי להיאבק לטובת מדינת ישראל, שזה אחד הדברים הכי חשובים שיכולים לשמש, גם בתור מענה תיאולוגי נוצרי. יושב ראש העמותה שלנו הוא כומר, אנחנו כבר פרסמנו ספרון קטן ששלחנו לכנסיות שחשבו לתמוך ב-BDS וזה בעצם הכלי שחייבים להשתמש בו כי אירופה היום ברובה נוצרית, גם ארצות הברית, לכן אנחנו צריכים להתאים את עצמנו בהתאם לקהל היעד של תנועת ה-BDS.

תודה רבה ויישר כוח.

כל הכבוד.

אנחנו נעבור לג'קוב סטנברג,

(תרגום חופשי מאנגלית): תודה רבה. אני רוצה לומר שעל אף שה-BDS הוא בעיה באוניברסיטאות בארצות הברית אולי, אבל ב-NYU זה לא כך. הבעיה היא באמת ההפרדה בין הסטודנטים שם לעומת ישראל ואנחנו הקמנו מועדון, שהצליח מאוד. אין לנו עמדה ברורה מבחינת הפוליטיקה של ישראל, אבל אנחנו מאמינים בישראל ומשום כך אנחנו מועדון מאוחד עם דעות שונות והן החלק של המועצה שלנו. הדבר הזה מביא להצלחתנו. על אף שאף פעם לא חשתי אנטישמיות, למעשה יש לנו קהילה יהודית מאוד מועצמת, עם הרב שיינר, שנמצא גם כן איתנו, ואם אתם נמצאים בסביבה תבואו לראות.

בכל זאת יש פה אמות מידה כפולות כלפי ישראל. לפני חודש הבאנו סרט שנקרא 'מקונן', והוא מספר על היהודי האתיופי שהגיע לישראל והצליח מאוד, הבאנו גם את 'קפה שחור', את הלהקה הזאת ולכן אנחנו אישית פנינו לסטודנטים מאפריקה, סטודנטים שחורים, בהתחלה הם הסכימו ושבוע לפני הם החליטו לא להצטרף. שאלתי אותם מדוע לא הגיעו להופעה, הם אמרו שהם לא יכולים לבוא לארגון ישראלי. אבל אין לזה שום קשר לסכסוך, זה פשוט העניין שכאילו מראים פה קבוצת מיעוט אתיופית וזה חבל שאי אפשר להצטרף אלינו. האירוע היה מקסים, ראינו ושמענו קבוצות שרק מעטים יכולים להראות להקה שכה התפרסמה בישראל על אף שהם רק 2% מהאוכלוסייה. אז שאלתי את עצמי איזו מדינה נוספת הייתם הולכים נגד המדינה ואחר כך לא הייתם באים לראות להקה, איזו מדינה אחרת אתם מתייחסים אליה ככה? היה לנו עוד אירוע, הבאנו ארגון הומניטרי שמסייע לפליטים הסורים, אבל היה עוד ארגון שלא הסכים להצטרף אלינו בגלל שאנחנו מצדדים בישראל. יש פה איפה אמות מידה כפולות. אני רוצה להודות לכם על מה שאתם עושים וזהו.

אנחנו נשמע ממכון ירושלים לצדק, פלביה סוולדה. בבקשה.

תודה. ממש קצר. באנו להציג פרויקט מאוד מצליח בארצות הברית. מכון ירושלים לצדק עובד למען זכויות אדם גם בארץ וגם בזירה הבינלאומית. והנה טל שאנן שידבר.

תודה רבה על רשות הדיבור, תודה רבה לכולם על ההזדמנות הזאת. כמו שפלביה הציגה אותי, אני טל, אני עובד בחברת אינספריישן, אנחנו משתפים פעולה עם מכון ירושלים לצדק באופן מאוד עמוק ורחב במגוון רחב של פרויקטים ואני החלטתי, מפאת קוצר הזמן, לא לספר לכם הרבה דברים שאתם כבר יודעים אלא רק לתת לכם טעימה קטנה מאחד הפרויקטים היותר מצליחים שלנו נגד ה-BDS בקמפוסים ובאוניברסיטאות בארצות הברית ואירופה.

הפרויקט הספציפי שאני אדבר עליו לקח חלק באוניברסיטת אינדיאנה, קמפוס פרדו, קמפוס שמורכב ממגוון מאוד רחב של קבוצות דמוגרפיות ואתניות, סטודנטים מלמעלה מ-140 מדינות שונות מגיעים ללמוד בקמפוס הזה והאתגר עם הקהל הזה הוא מאוד גדול מפני שאם תבוא לקהל כזה עם מסרים של מה שנקרא הסברה קלאסית, BDS זה רע, ישראל זה טוב, אתה כנראה תיתקל בחומה בצורה, המסר שלך לא יחלחל ומעבר לכך אתה גם נשרפת עוד לפני שהתחלת לעתיד, כלומר אם תשנה את המסרים לא יעזור לך כל כך בהמשך.

אז אנחנו החלטנו לבנות מסר יותר רחב שיעבור מתחת לרדאר הזה ויחלחל באופן שסטודנטים ליברלים, או לפחות ליברלים בעיני עצמם, יוכלו להתחבר אליו בצורה יותר פשוטה. המסר היה we are against hate speech on campuses, אנחנו נגד דברי הסתה, אנחנו נגד אלימות ואנחנו נגד hate speech באשר הוא. האופן שאנחנו כן מיקדנו אותו לכיוון שלנו היה לקחת אמירות שנאמרו כלפי סטודנטים יהודים בקמפוס ולהלביש אותם על קבוצות אחרות. כך למשל, I don't hate Jews, I only hate Zionism הפך ל- I don't hate black people, I only hate black pride ואמירות אחרות, כמו I don't hate Asians people I only hate Chinese וכיוצא בזה.

את האמירות הללו הפצנו בסרטון שיצרנו וקידמנו דרך מדיה חברתית, בעיקר דרך פייסבוק, באופן שהפך לוויראלי מאוד. למעשה נחשף ללמעלה מ-20,000 סטודנטים שלומדים בקמפוס, כשלומדים בו בסך הכול 30,000 סטודנטים, זאת אומרת חשיפה של בערך 70% לסטודנטים שלומדים בקמפוס. הסרטון הזה העביר את הסטודנטים לדף נחיתה, מעין אתר, שלמעשה עימת אותם עם השאלה, אם אתם כל כך מתנגדים לאמירות האלה שחוויתם כאן, אם הם כל כך קוממו אתכם, אמירות כמו the solution is to deletinized our campuses או - - - מדוע אתם עומדים ושותקים נוכח אמירות כאלה כשהן קורות כלפי סטודנטים יהודים בקמפוס? למען הסר ספק הובאו גם דוגמאות כמו the solution is to dezionized our campuses, או אני לא שונא יהודים, אני רק שונא ציונים, שנאמרו גם על ידי סטודנטים וגם על ידי חברי סגל המרצים בקמפוס. בנוסף המחקר שלנו גם הביא לחשיפה של האנשים שמקדמים את השיח הזה בקמפוס הספציפי הזה. במקרה הזה תנועת SJB, Students for Justice in Palestine.

הוויראליות וההצלחה של הקמפיין בוטאו בשתי דרכים עיקריות. דבר ראשון, הנהלת הקמפוס פנו לפייסבוק בדרישה לסגור את העמוד שלנו, פייסבוק בתגובה הוסיפו לנו unofficial לעמוד הפייסבוק שמקדם את התכנים האלה. אנחנו מינפנו את המהלך הזה בשביל להראות שגם בהנהלת הקמפוס אדישים נוכח שיח שנאה כשהוא מופנה כלפי יהודים וישראלים בקמפוס. דבר שני, שינוי אופן הפעילות במדיה חברתית של האנשים שנחשפו, חברי Students for Justice in Palestine שנחשפו בעקבות המחקר שאנחנו ביצענו, באופן שצמצם ואף ביטל את ההשפעה שלהם במדיה חברתית, אם זה סגירת דפי פייסבוק, אם זה צמצום ההגדרות של הפרטיות באופן שהתכנים שלהם לא יעברו קדימה, בקרב כ-75% מחברי קבוצת הליבה שאנחנו חשפנו באמצעות המחקר שלנו ואני חושב שהנתונים האלה מדברים בעד עצמם. תודה רבה לכם.

תודה. אני ממשיך לבקש שתעשו בתמצית, הזמן שלנו רץ. תודה רבה.

אמנון גולדשטוף, מילואימניקים בחזית.

כבוד היושב ראש, אורחים וסטודנטים. הארגון שלנו הוקם לפני שנה מתוך מטרה להיאבק במה שקורה בדה לגיטימציה בעולם. רבים וטובים אמרו פה לפניי על BDS, שאפשר לקרוא לו האח או האחות הקטנה של האנטישמיות, זה מכלול הרבה יותר גדול מזה. בכובע השני אני כותב מחקר על האנטישמיות בקמפוסים באוסטרליה. זה קצת שונה ממה שאני רואה פה וממה שמציגים. יש בעיות גם באוסטרליה וגם בדרום אפריקה.

יש לנו דובר גם מאוסטרליה.

מעולה. בקמפוסים בארצות הברית אנחנו כן רואים, כמו שהיא ציינה קודם, שהבעיה בעיקר מגיעה מהמרצים, אמר את זה אחד מהחוקרים הגדולים בעולם בתחום האנטישמיות, פרופ' ליסטריך ז"ל. סטודנטים באים והולכים, המרצים נשארים תמיד. הבעיה היא לא רק בקרב ארגוני סטודנטים כמו מחקרים שונים שהראו, של עשרות ואפילו יותר מרצים בכל קמפוס שתומכים בארגוני ה-BDS השונים וזה כן מאבק. חלקם הלא מבוטל הוא ישראלים או ישראלים לשעבר ויהודים, שזה גם נותן את הטון. מה שלא דיברו פה זה על ההשפעה של ארגונים ישראלים שמסיתים בצורה מאוד ברורה נגד ישראל בקמפוס, וזה מאבק שלקחנו על עצמנו גם.

אני כן מברך על שיתופי פעולה ועבודה ביחד כי בסוף לכולם יש את אותה מטרה, לספר את הנרטיב הישראלי ולהחזיר את הכבוד ליהודים. זה מה שחסר לנו היום. תודה רבה.

תודה. עורך דין מרון יצחק, יושב ראש הוועדה נגד BDS בלשכת עורכי הדין.

אני שמח על ההזדמנות לפגוש כל כך הרבה אנשים פעילים. אני פה בגלל מטרה אחת עיקרית, לשכת עורכי הדין החליטה בשנה האחרונה להקים ועדה ולנסות להצטרף ולסייע במאבק נגד ה-BDS ולכן אם יש פה ארגונים וגופים שחושבים שיש להם צורך או עזרה בלשכת עורכי הדין, כולל ננסה לעשות סיוע עם לשכות עורכי דין בחוץ לארץ, אז אם יש גופים פה שרוצים לנסות לקבל את זה אנחנו ננסה לרתום עורכי דין ממשרדים ומפירמות גדולות שיתנדבו וינסו לסייע למאבקים האלה. אנחנו רוצים למפות צרכים מסוימים, כולל פגיעות בצורות שונות ביהודים בחוץ לארץ, כולל דברים אחרים בלגיטימציה או חוסר לגיטימציה. תוכלו לפנות אלינו ללשכת עורכי הדין ואנחנו ננסה לעזור לכם בעניין הזה. נשמח אם נוכל.

נקודה אחת, עצה, אולי דווקא בגלל שיש פה הרבה סטודנטים. בכנס שעשינו בלשכה בעניין ה-BDS פתחנו אותו בסקירה שנתן איתמר לוין, שכתב כמה ספרים על ההיבטים הכלכליים של השואה ואני חושב שגם הישראלים והיהודים בכל העולם לא ערים לזה. יש תהליך מאוד מעניין של כמה שנים שקדמו למלאכת הרצח וההשמדה של הנאצים שמתחיל בהחרמה כלכלית, בחרמות כלכליות, בפעולות שמאוד מזכירות חלק מההתבטאויות שיש היום והן נראו לגיטימיות כי הם היו גם תחת כל מיני סיסמאות דומות. זה לא התחיל בלהרוג את היהודים, 'צריך להרוג את היהודים', אלא זה התחיל בפגיעה כלכלית ביהודים כדי ליצור חברה טובה יותר וכל מיני רעיונות, איכות חיים טובה יותר, צריך להגביל את הכוח של היהודים ולפגוע בהם דרך הכיס ודרך זכויות שלהם.

אני מציע, דרך אגב, גם לכנסת, יש לכם פה גוף מחקר, להוציא וגם לצייד את האנשים בידע ההיסטורי, שמה שנראה דבר מאוד תמים, כמו סך הכול פגיעה כלכלית, או סך הכול הפגנה של איזה שהוא דבר, איך זה הוביל לשינוי דעת הקהל שהכשיר אחר כך את רצח העם. חשוב מאוד לדעת ולהכיר את העובדות פה.

תודה. יש לנו שלושה דוברים, נציג אוסטריה, נציג אוסטרליה ונציג דרום אפריקה ולאחר מכן אני אסכם. קודם כל בנג'מין הס, אוסטריה. בבקשה.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

שמי בנג'מין הס, אני נשיא התאחדות הסטודנטים היהודיים באוסטריה. דיברנו הרבה על ה-BDS והאנטישמיות החדשה. אני רוצה להזכיר לכם שזו היא בעיה של אנטישמיות ותיקה. באוסטריה היו לנו בחירות לנשיאות ואיש קיצוני ימני קיבל כמעט 50% מהמצביעים. בצרפת כנראה שיהיה לנו גם בחירות, איש הימין הקיצוני ומפלגה אנטישמית אולי תזכה בנשיאות. באוסטריה יהיו לנו שוב בחירות כאשר מפלגה אנטישמית תוכל אולי ל - - - אנחנו רואים את זה כמגמה שאנחנו רואים באירופה כולה וגם מעבר לה.

דבר אחד שמדאיג אותנו מאוד, הבחירות לנשיאות, מפלגות קיצוניות, אנשים קיצוניים דווקא השתמשו בגישה בעד ישראל כדי להימנע מהסטיגמה האנטישמית. הם דווקא אמרו 'אנחנו פרו ישראלים, אנטי מוסלמים, לכן אנחנו לא אנטישמים'. הייתי רוצה לבקש מכם, אנא היו מודעים לכך שכאשר אתם פעילים איתם, אלה אנשים אנטישמים מפעם והם ישתמשו בכם כדי להיפטר מהסטיגמה האנטישמית. תודה ואני רוצה להודות לכולכם על העבודה הנפלאה שלכם.

תודה. גבריאל זולמן, יושב ראש התאחדות הסטודנטים היהודים בדרום אפריקה.

תודה לכולם ותודה על ההזדמנות הזו. אני, ברשותכם, אעבור לדבר באנגלית.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

תודה רבה לכם כולכם, אני גבריאל זולמן, אני היושב ראש של התאחדות הסטודנטים בדרום אפריקה. דיברנו היום הרבה על אנטישמיות ישנה, חדשה ועל BDS באירופה וגם בארצות הברית. אני רוצה להאיר את העובדה שהקהילה בדרום אפריקה היא למעשה גם כן מותקפת על ידי BDS וגם לנו יש הרבה מאוד אתגרים בדרום אפריקה והייתי מבקש מכולכם לדעת שלפני מספר חודשים אחד מהסטודנטים שלנו הותקף בצורה מילולית בקמפוס רק בשביל העובדה הזאת. זו הייתה סטודנטית, רק בשל כך שהיא הייתה יהודייה. כמו כן יש גרפיטי וכתובות על קירות, מאוד אנטישמיים. אלה הן שתי דוגמאות שאנחנו ניצבים בפניהם בדרום אפריקה.

אלה אתגרים שאנחנו ניצבים בפניהם, אבל הייתי רוצה שתהיו מודעים לעובדה שדרום אפריקה היא גם חלק מן המאבק וכאשר אנחנו מדברים על עניינים כמו BDS ואנטישמיות, לא נשכח גם את דרום אפריקה והיינו מעריכים כל עזרה, כל סיוע, כל מאמץ, אם מישהו מכם היה רוצה לקבל מידע רב יותר על מה שקורה בדרום אפריקה אשמח לדבר איתו מאוחר יותר. תודה לכם על עבודתכם המסורה.

נמצא אריאל זוהר מאוסטרליה, התאחדות הסטודנטים.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

תודה רבה. כאחרון הסטודנטים הדוברים, אני מאוד מודה לכם שאתם מקשיבים לסטודנטים ולשמוע על החוויות שלנו. ישראל מאוד רחוקה מאיתנו ולקח הרבה זמן להגיע, אבל זה נפלא. זו הפעם הראשונה שלי בכנסת, אצלנו באוסטרליה זה שונה. בסך הכול זה נפלא להיות יהודי באוסטרליה, יש לנו קהילה מאוד חזקה, אבל כשהסטודנטים באים בפעם הראשונה לאוניברסיטאות זו יכולה להיות ההזדמנות הראשונה שהם חשופים לבית ספר לא יהודי, ואז הם מגיעים לאוניברסיטה ולפתע הם עוברים מזהות יהודית פרו ישראלית ברורה, הם עומדים בפני סטודנטים שהם ביקורתיים והם לא יודעים די על הנושא. לכן מה שחווינו הוא שהם לא מרגישים נוח כמעט, הם אומרים 'אני ציוני, אני יהודי, אני תומך בישראל', השאלה היא איפה אתה נמצא ולפעמים הם מצמצמים את הזהות הזאת.

אבל יש עוד משהו, השמאל הקיצוני, בעיקר בפוליטיקה של הסטודנטים ברחבי אוסטרליה, זאת בעיה נוספת. ה-BDS שם מחלחל והמשימה שלהם היא להעביר החלטות בלי סוף כנגד ישראל, ומניסיוני אני, כשניסיתי להתקבל בהתאחדות הסטודנטים שם, קשה מאוד ליהודי להתקבל, ובוודאי לדרגה של מנהיגות.

יש לנו גם קבוצה משמאל שהיא נמצאת מצד אחד וגם אלה שמימין, אבל מהצד החיובי אני יכול לומר שיש לנו יחסים טובים עם ההנהלה של האוניברסיטה והם אוהדים את הנושאים שנוגעים לעניין, כמו עלייתה של האנטישמיות. יש לי יחסים טובים לא רק עם מנהיגים יהודיים, אלא עם הקהילה היהודית בכלל ואני יכול לומר שאני יכול לדווח על אירועים וברוב האוניברסיטאות, כשיש אירועים שכאלה, תקריות שכאלה, הם נוקטים עמדה.

ובכל זאת אנחנו מאוד רחוקים מכם, אך ישראל משפיעה על הסטודנטים באוסטרליה והמדיניות שלכם, המלחמות בישראל, השמאל גם כן, כל הדברים האלה הם בסופו של דבר נוגעים לנו. הייתי רוצה לדבר עמכם יותר ובשם כל הסטודנטים הנוכחים כאן, שדיברו כאן בפניכם, תודה על ההזדמנות.

תודה רבה. אמרתי שלושה, אבל התבקשתי לתת לעוד שניים, גם הם באו מרחוק, גם מקרוב וגם מרחוק. אפרת מעין ברזל, הארגונים החברתיים בכנסת.

דבר ראשון רציתי להודות לכולכם, אם אתה אוהב קפה אז באמת קפה נשמע לי טוב אחרי לילה לבן, תודה.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

תודה לכל אלה באו מכל רחבי העולם. אני התנדבתי הרבה בעבר ואני גם מתנדבת היום. חייתי בהוליווד 14 שנה וראיתי צלבי קרס על ביתי, המזוזה שלי נעקרה מהבניין, לכן ראיתי את הצד הזה, אתה חווה זאת לעתים. עם זאת פוגשים הרבה אנשים שהם אנטישמים והם לא רוצים להקשיב, אבל יש ערוצים שבהם אלה שאינם שונאים את ישראל, שהם ליברלים, שהם יכולים להיסחב לכאן או לכאן, אני גיליתי, כאדם שחי מעבר לים שנים כה רבות, יש בעיה פנימית גם בהסברה.

אני עדיין עובדת עם אלה שעובדים ביחסי ציבור, באוסקר ובגראמי, אבל נראה לי שחשוב מאוד להתמקד במכללות, בבתי הספר ובאוניברסיטאות. זה חשוב ללא ספק, זאת העבודה בשטח, אבל כאשר אנחנו מדברים על הסטודנטים אנחנו שוכחים את המדיה. למשל האדון הזה עשה עבודה נהדרת ואם זה לא ייתרגם לכלל מבצע מערכתי, לא עם 20,000 צופים אלא עם מיליון צופים בכל האוניברסיטאות, זו דוגמה אחת. יש לי כמה וכמה פרויקטים מדהימים שיכולים להגיע למיליונים.

כיום יחסי הציבור של ישראל, אני לא יודעת למה, למה הכול מתמקד דווקא באוניברסיטאות, איפה המיקוד בכל יתר אמצעי התקשורת, אם זו המדיה החברתית, אם מדובר בכל דבר שלא יהיה. אני יכולה רק לומר שיש מומחים גדולים שיכולים לסייע לנו. אני מעריכה את העבודה שאתם עושים כאן, אבל אני מוצאת שכיהודים אנחנו צריכים להיות מספר אחת ביחסי ציבור ואיכשהו הם מכריעים אותנו וזה לא היה צריך להיות ככה.

תודה. שלי עזרד, ממקסיקו, התאחדות הסטודנטים מאמריקה הלטינית.

(אומרת דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

אני שלי, אני מייצגת את התאחדות ממקסיקו. אל תשכחו את אמריקה הלטינית, בבקשה, יש לנו את אותן הבעיות. יש לנו בהתאחדות שלנו הרבה בעיות להתמודד עם ה-BDS ואני יכולה לומר לכם שיש אצלנו אנשים שהם בורים ועמי ארצות לכן אנחנו פגיעים מאוד. קשה מאוד לספר להם את הסיפור, אל תשכחו אותנו, אנא זכרו שבאמריקה הלטינית יש הרבה יהודים, אנחנו עדיין זקוקים לעזרתכם. תודה שהקשבתם ואל תשכחו אותנו.

תודה רבה. הדובר האחרון שלנו הוא רוברט גיידה מפולין.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

תודה. אני גם רוצה לומר, כפי שאמר עמיתנו האוסטרי, לאנטישמיות יש פנים רבות בפולין, אין לנו BDS, אבל הוא דיבר על הבחירות ועל הימין, אנחנו כבר בפולין סובלים מהימין הקיצוני ששולט אצלנו במדינה ורוצה לכתוב ולשכתב את ההיסטוריה. אבל קודם לכן הייתה הזדמנות ליחסים טובים בין פולין לבין היהודים לבין ישראל והדוגמה הטובה ביותר היא המוזיאון שהוקם בוורשה, שרובו נוסד על ידי הפרלמנט הפולני. אני גם רוצה להוסיף שבקמפוס אין לנו התאחדות, אנחנו קהילה מאוד קטנה, אבל אנחנו עדיין שם ואנחנו רואים שהקהילה שלנו גדלה והולכת והקול של הסטודנטים גם כן נשמע בקמפוסים, בדרך כלל בוורשה. אנחנו גם מנסים להדריך את הקהילה הפולנית, לספר לה על החיים היהודיים, על ההיסטוריה היהודית, על החגים היהודיים.

אל תשכחו אותנו, אל תחשבו שפולין היא המקום שבו רק השואה התחוללה ורק מחנות מוות ישנם, אנחנו שם ואנחנו תומכים בישראל ואנחנו מצדדים בה, מצדדים בכל יהודי בפולין, כל יהודי בפולין עומד לצדה של ישראל ולצד העניין הקרוב ללב כולנו. תודה.

אני אמרתי שזה הדובר האחרון, אבל שלחו אלינו את שרה חבר והיא רוצה להציע סיוע משפטי בכל העולם לסטודנטים. אני לא יכול לוותר על הצעה כזו, לכן בואו נשמע בקיצור.

(אומרת דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

אני מדברת על הסטודנטים, אבל שמעתי מספר סטודנטים שהם זקוקים לסיוע. שמי שרה היבר, אני עורכת דין מתמחה בעניינים בינלאומיים. יש לנו אנשים באירופה, באפריקה, בארצות הברית, בכל העולם. אנחנו עובדים כדי להיאבק באנטישמיות ברחבי העולם כולו ואני אשמח להציע עזרה לכל מי מכם שזקוק לעזרה. אתם יכולים לפנות אליי, למצוא אותי באינטרנט, אם אתם צריכים סיוע משפטי אני אשמח מאוד לסייע לכם.

תודה רבה. אני מצטער, אני יודע שהרבה רוצים לדבר, אבל אני חושב שנתנו מספיק, קיימנו דיון קצת יותר משעתיים, אני חושב שזה דיון מרתק. אני מבקש סליחה מאלה שרצו לדבר ולא נתתי.

קודם כל אני מאוד מודה לכם שכולכם הגעתם מכל העולם ואנחנו פה התאספנו ודנו, שמענו מכל הכיוונים, מכל העולם, מארבע כנפות תבל, לכן אני אומר שעם ישראל חי, יש לנו דור נפלא, דור המשך. זה מאוד מרגש לשמוע את הצעירים, את הסטודנטים, בוודאי פרופ' קוטלר, אתה ממש יודע כמה חשובה ההתגייסות של הצעירים לנושא הזה.

ישראל, מדינת ישראל והתפוצות, מדינת ישראל היא הבית של כל יהודי באשר הוא, לא משנה איפה הוא נמצא מדינת ישראל היא הבית שלו. כשהוא מחליט לבוא לישראל, לגור בישראל, מדינת ישראל מקבלת אותו. התפוצות, היהודים שנמצאים בגולה, בתפוצות, למדינת ישראל זה נכס, זה חשוב, כי אנחנו עם אחד ולכן ההתגייסות של הצעירים, של התפוצות למען מדינת ישראל נגד תנועת ה-BDS, האנטישמיות המודרנית, ואנשים אומרים, זה לא פוגע בקהילה היהודית באמריקה או באירופה, תנועת BDS היא נגד מדינת ישראל, אבל הם יודעים שמדינת ישראל היא הלב של העם היהודי והם רוצים לפגוע במדינת ישראל. לכן ה-BDS הוא האנטישמיות המודרנית וצריך לראות אותו כך וצריך להילחם בו כך. לכן חשוב מאוד שכולם צריכים להתאחד.

בנוסף, אנחנו שמענו את הנתונים. לצערי הרב, ממה ששמענו בישיבה קודמת לפני שנה, אנחנו שמענו נתונים יותר גבוהים, שמעל 30,000 אירועים של אנטישמיות. אלה הנתונים שקיבלנו בישיבה הזו. לכן פה אנחנו צריכים לאחד את הכוחות. הדרך להתמודד, הדרך לנצח את התופעה, זה להתאחד, לשתף פעולה, עבודה בשיתוף פעולה. קודם כל חשוב מאוד הארגונים הפועלים, גם הסטודנטים, גם לא סטודנטים, ארגונים לא ממשלתיים, צריך להיות תיאום, צריך להיות שיתוף פעולה.

משרדי הממשלה במדינת ישראל, משרד החוץ, המשרד לעניינים אסטרטגיים, המשרד לענייני תפוצות, אלה שלושה משרדים שתפקידם להילחם בתופעה הזו ולחזק את מדינת ישראל עם התפוצות. לכן חשוב מאוד, משרדי הממשלה, לחזק את הארגונים הלא ממשלתיים, זה נכס ואם עובדים בשיתוף פעולה ואם אנחנו מעצימים את הדור החדש, את הסטודנטים, אתם שמעתם איזה כוח יש פה. אנחנו רק צריכים לדעת להעצים, לחזק, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה אסטרטגית, ידע בכל התחומים האלה. הנכונות היא זו שחשובה לנו.

מחר אנחנו מקיימים דיון בנושא אנטישמיות בבריטניה עם חברי הפרלמנט של בריטניה, הם נמצאים בארץ ומחר אנחנו מקיימים דיון. מי שרוצה יכול לבוא להשתתף. מחר אנחנו גם נדבר על איך אנחנו נלחמים וממגרים בתוך בריטניה ויהיה לנו דיון מאוד מעניין עם חברי הפרלמנט של בריטניה.

אני רוצה להגיד תודה לכולם, תודה שבאתם מכל העולם, תודה ששיתפתם אותנו, נמשיך את העבודה, עם ישראל חי. תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:25.