הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 119

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום ראשון, כ"ה בכסלו התשע"ז (25 בדצמבר 2016), שעה 10:30

סיור במוסדות חינוך בחולון

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

חגית גודינר - מפקחת על יסודי, משרד החינוך

ליאורה יהושע - מפקחת גני ילדים, משרד החינוך

נורית ליסמן - מפקחת גני ילדים, משרד החינוך

טליה פרידמן - מינהל החינוך, עיריית חולון

מוטי ששון - ראש עיריית חולון

משה לייבה - ראש אגף חדשנות בחינוך, מינהל החינוך, עיריית חולון

אסנת ספורטה - מנהלת אגף חינוך על יסודי, עיריית חולון

אילן קומה - מנהל אגף ארגון ובקרה, עיריית חולון

גילה יצחקי - מנהלת מחלקת גני ילדים, עיריית חולון

סי מלר - גננת, גן דיגיטף, חולון

אור שובל - גנן בגן דיגיטף, חולון

אורית כהן בן עזרא - מנהלת בית הספר גולדטק, חולון

רינה כהן - מנהלת בית הספר הייטק היי, חולון

שיקי שלזינגר - מנהל חטיבת הביניים הייטק היי, חולון

תמי ברנע

ס.ל., חבר המתרגמים

סיור במוסדות חינוך בחולון

(בסיור בדיגיטף)

אז בואו נתחיל מהתחלה. קודם כל הגן הזה הוקם לפני שנה, בתור גן דיגיטלי טכנולוגי, גם ספציפית בשכונה הזאת, שהיא שכונה שמורכבת מרמה סוציואקונומית נמוכה, ילדים של מהגרים, עולים חדשים. מכל העולם מגיעים לכאן, יש לנו ילדים מאתיופיה, מטורקמניסטן, מרוסיה, באמת קיבוץ גלויות מדהים, אבל הרמה הלימודית מאוד נמוכה ומנכ"לית העירייה יזמה להקים את הגן הזה דווקא כאן. בשנה שעברה אנחנו ניסינו לחשוב מה זה אומר גן דיגיטלי, גן טכנולוגי, שיש בו טכנולוגיה, היו לנו המון רעיונות, אבל לא היה לנו משהו מוכן מראש.

תוך כדי השנה אנחנו התנסינו והתחלנו לפתח את הגישה והגענו לגישה מאוד מעניינת. אני אראה את הפינות השונות ואחר כך אני אסביר על הגישה. חלק מהאמונה זה שחלק מהסביבה היא כמו מורה שלישי, מורה נוסף, יש את הסייעת, יש את הגננת ויש את הסביבה שיכולה לעזור לנו והילדים בעצם מתנסים, אנחנו נותנים להם כל מיני דברים להתנסות בהם בסביבה, נותנים להם את האתגרים והם יכולים להתנסות וזו פינה שמתחלפת. כל חודש כשתגיעי לכאן, חודש-חודשיים, יהיה משהו אחר. עכשיו אנחנו עוסקים בחשמל ואור.

איזה גילאים הם?

תת חובה וחובה, ארבע עד שש.

זה אומר שהתפיסה של הגיעו עם רמה לימודית מאוד נמוכה היא לא מה שרלוונטי, הם מגיעים לפה ממש ממש רכים ו - - -

לא, רמה התפתחותית.

רמה התפתחותית, כן.

עדיין זה מאוד משמעותי.

את נמצאת באזור, את בטח ראית, עם רקע סוציואקונומי מאוד נמוך ואנחנו - - -

ואנחנו נאבקים בזה עד עכשיו.

סי נותנת להם את מרב ההזדמנויות להגיע כמו כל ילד לכיתה א'.

בדיוק, זה מה שאני אומרת. אתם מקבלים אותם מאוד מאוד צעירים, יש קרקע טובה להתחיל לבנות עליה.

ועדיין זה מאוד קשה, יש לי ילדים שאחרי שנה עדיין אני צריכה לחזור איתם על 1, 2, 3, לזהות ספרות. אנחנו נאבקים בזה בצורה ממש משמעותית. יש לי גם ילדים שבגלל שהם נכנסים לכאן, הם באים ממשפחות, אז למשל הגיעה משפחה מאוד גדולה מטורקמניסטן, הילדים עדיין אחרי שנה לא יודעים עברית. לפי חוזר מנכ"ל הם אמורים לקבל שעות עולים ואין את זה.

למה?

מפני שבגני ילדים צריך מינימום שלושה ילדים שעונים על הקריטריון של עולה חדש בכדי לקבל עזרה.

היא אומרת שיש פה קיבוץ גלויות של ממש.

לא, אבל צריך קריטריונים מאוד מסוימים. אנחנו נאבקים במשרד החינוך שכל ילד, לא משנה איפה הוא נמצא, כי בתי ספר מאוד קל לאסוף שלושה ילדים, נורא קל, בגני ילדים אתה צריך מינימום שלושה, אנחנו נאבקים על זה עכשיו מול האגף ל - - -

יש פה עוד ילדים שלא דוברים את השפה כמו שצריך? מן הסתם, לפי מה ש - - -

יש לי שבעה ילדים שלא יודעים לדבר עברית כמו שצריך, חלק לא יודעים כמעט אפשר להגיד - - -

הם לא בקריטריונים של עולה חדש.

מה זה קריטריונים של עולה חדש?

יש ילדים שנולדו ב-2011 במדינת ישראל, עלו ב-2013, ממש קריטריונים מדויקים.

הם עומדים בקריטריונים, אבל עדיין יש קושי להביא להם - - -

אבל לא שלושה.

יש שלושה, בשנה שעברה היו לי אפילו יותר.

הם לא מופיעים להם באוטומציה, זה מה שנאמר לי, ולכן אי אפשר לשבץ לפה שעות.

אוטומציה, זה מינהל החינוך פה צריך לשבץ.

מבחינתנו זה לא משנה - - - אנחנו לא מצליחים לאסוף את השלושה - - -

בשורה התחתונה, גם אם עכשיו כשהם זכאים הם לא מקבלים - - - אני מסכימה איתך שכל ילד שמגיע לכאן צריך לקבל את הסיוע שלו.

בואי נעשה סדר מה זה סיוע, זה מישהי שנכנסת לגן, שבדרך כלל היא גננת בפנסיה שמכירה היטב את הנושא של אוריינות, היא נכנסת לגן ל-45 דקות לילד פחות או יותר פעם בשבוע. זאת אומרת לא פריצת הדרך שלנו בשפה. אנחנו חושבים - - -

זה שעות העולים, שעה בשבוע? זה לא מה שהם מקבלים, זה לא הסל.

שעה בשבוע.

שעה לילד.

שעה לילד בשבוע, ואנחנו עושים קומבינציות. יש פה שלושה ילדים, אז היא באה לשלוש שעות, אז היא נותנת בקבוצות כדי לתת לכל אחד יותר. אבל זה כלום ושום דבר, כמו שאת מבינה.

זה משהו שצריכים ממש להבטיח שזה מתקיים כדי - - -

יחד עם זה ילד שמתפתח נורמטיבי הציפייה היא שאחרי שלושה חודשים בגן שמדבר עברית שהוא ידבר בעברית.

זה בדרך כלל. חצי שנה כבר אני יכולה לערוך שיחה עם ילדים, בגן אחר, בסביבה אחרת.

אבל כשההתפתחות היא לא נורמטיבית, אז נכנסים עוד גורמים לסיפור הזה, מלבד שעות עולים. ואז את מכניסה הורים לתוך הסיפור, ולהזיז את ההורים דרך התפתחות הילד לקבל עזרה וכו' זו סאגה בפני עצמה.

לא משנה, אבל פה יש לנו כבר - - - אוטומציה. צריך לוודא שהמינהל עושה את מה שמוטל עליו, מכניס אותם לאוטומציה, שלפחות הם יקבלו גם את המעט הזה בשלב ראשון.

לעשות את העבודה, לרוץ אחרי הבירוקרטיה ולפתח מודלים. נמשיך את הסיור. אז אחד הדברים הכי מרכזיים כאן זה הסדנה, סדנת העבודה. בהמשך אני אסביר בדיוק למה. קיבלנו את הגן עם תרומה של שלוש מדפסות תלת ממד, למנכ"לית היה את הרעיון שאנחנו נעשה בעצמנו את הצעצועים. למעשה המדפסת הזאת מדפיסה דברים מאוד קטנטנים. הרעיון היה להשתמש במדפסת כדי לעזור וליצור צעצועים שהילדים ייצרו מכל מיני דברים שאנחנו - - - זה היה הרעיון של שנה שעברה, עשינו צעצועים עם הילדים, השנה אנחנו ממשיכים עם זה.

אנחנו לוקחים את העניין הזה של ילדים שמגיעים מכל מיני מקומות בעולם ואנחנו לומדים על איך ילדים משחקים ברחבי העולם, זה אחד הפרויקטים של השנה.

זה יפה ש'ריבונו של עולם' היא כבר יודעת להגיד. אצלה השפה שגורה.

או מיי גוד וריבונו של עולם, אני לא יודעת מאיפה הם מביאים את זה, זה הפעם לא ממני, למרות שאני בעניין, אבל זה לא הסווינג שלי.

אני אפנה את החדר הזה ואני אעשה לכם כמה דקות של הסבר יותר מסודר. אלה גם מאכלים שעשינו. כל המאכלים שאתם רואים, סטודנטיות עשו איתם מבצק. אנחנו עשינו את הסיגד ולמדנו על אפריקה, למדנו איך מכינים צעצועים באפריקה, למדנו איך חוגגים יום הולדת באפריקה וגם עשינו מין אירוע כזה של הסיגד, זה היה מקסים, ההורים עזרו לנו. והכי חשוב, שלמדתי יחד עם הילדים לרקוד את הריקודים האלה.

אפשר להדגים?

זה אחד הדברים הכי כיפיים. עד כדי כך שהסבתות בחגיגה הגדולה באו לרקוד איתי.

כשאנחנו צריכים את המענה הטכני זה משה שהוא אחראי על הנושא של פיתוח התכנים הדיגיטליים בגני הילדים ובכלל בעיר, חדשנות ויזמות.

את רוצה לספר לנו מה אתם עושים עם זה? מה אתם עושים עם הטאבלטים?

אני.

תראו לה את הסקריפט, תראו לה מה אתם עושים עם הסקריפט.

אתם אוהבים לעבוד בזה?

כן.

אני אסביר. הם פה יכולים לעשות פרויקטים שאיתם הם לומדים לתכנת. הם יכולים להגיד לחתול לעשות כל מיני דברים, הם יכולים לתת לו פקודות לעשות כל מיני דברים ואז ברגע שהם לוחצים על זה אז הוא מבצע את אותן פקודות. זה הבסיס של תכנות.

אנחנו ננסה לדבר בצורה הזו. שלום לכולם, ברוכים הבאים לגן דיגיטף. את הרקע לגן כבר הצגתי לפני, אני לא אחזור על זה, אני רק אגיד שאנחנו הקמנו את הגן בשנה שעברה, היו לנו המון בעיות, לא ידענו איך זה יהיה, הכול היה שלב אחרי שלב, ניסוי וטעייה ובסוף מצאנו משהו.

המטרות של הגן, אם אני אקצר, אני אגיד שקודם כל זה היה לקדם מיומנויות של המאה ה-21, שזה יצירתיות, פתרון בעיות, עבודה בצוות וכמובן לתת לילדים לדעת איך להשתמש בטכנולוגיה בצורה משמעותית. כל ילד בימינו, במקום רעשן מקבל ביד טאבלט או אייפד או דברים כאלה, אבל השימוש בהם זה בטכנולוגיה מאוד מאוד שטחית. למרות שאפשר, יש מעמקים שאפשר לגלות בטכנולוגיה, אז המטרה שלנו לגלות להם שאפשר להגיע לעומק דרך השימוש בטכנולוגיה.

אני רוצה להגיד מילה שהמחשבה הייתה איך אנחנו משאירים את גן הילדים כגן ילדים, שילדים משחקים בו ויוצרים בו ועובדים בו והטכנולוגיה משמשת כפן נוסף. אנחנו לא רוצים להפוך את הילדים לטכנולוגים, אנחנו רוצים לאפשר להם עוד אופציה, לשמר את הלמידה משמעותית, ולא במקום, ממש לא במקום.

זו שאלה מאוד גדולה מה זו למידה משמעותית, אנחנו לא ניכנס לזה כרגע, אבל כל אחד יכול בתוך עצמו להיזכר בכל מיני אירועים שהוא למד משהו וזה ממש נגע בו. בשבילי, לפני שלוש שנים, זה סיפור שאני חייבת תמיד לספר, הגעתי למצב שאני מרגישה שהלמידה בגן שלי לא משמעותית ואמרתי שאני חייבת לעשות איזה שהוא שינוי. נזכרתי שכשהייתי סטודנטית הייתה לי קבוצה קטנה של ילדים, עבדתי במושב, היו לי 17 ילדים, ואנחנו למדנו דרך פרויקטים. אבל אמרתי, איך אני יכולה להגיע למצב הזה שאני מלמדת דרך פרויקטים 35 ילדים? זה דבר מאוד מאוד מסובך כי זה תהליך מאוד עמוק. אחד הכלים שאני משתמשת בהם, שעונה לי על המון המון דברים, זה כשניסיתי את כל הדרכים בדרך שלי לפתור בעיות ולא הצלחתי, אני פשוט מתפללת.

בשבילי אם שואלים מה היסודות של הגן שלי, זה תפילה ואמונה. כשאני לא יודעת משהו אני מבקשת עזרה. ובאמת ביקשתי מאלוהים, 'בבקשה, תלמד אותי איך אני עובדת דרך פרויקטים עם 35 ילדים'.

כמה שנים את בגן?

זו השנה השנייה.

שנה שנייה רק שהגן - - -

את פשוט הופכת את הגן מ-35 יחידות למספר מצומצם של יחידות כשכל יחידה זה בעצם קבוצה שאמורה לעבוד על משהו.

אבל אנחנו בגן ילדים ואני לא יכולה להתחלק בין כל הקבוצות האלה ואיך עושים את זה. אז באמת כמה ימים אחרי התפילה הזאת נורית שולחת מייל והיא אומרת 'מי רוצה להרים את הכפפה וללמוד למידה דרך פרויקטים בגן ילדים?' וכמובן אני קיוויתי שיבחרו בי, אבל לא נראה לי שהרבה התנדבו וכן, נבחרתי. ובאמת למדתי והתחלתי ללמוד איך עובדים דרך פרויקטים, קוראים לזה PBL. את מכירה?

אני יכולה לתת לך גם מי בנה את זה ומאיפה הם הגיעו לזה.

נפלא, אז אני לא צריכה לתאר את כל התהליך של ה-PBL, אני רק אגיד שכשאנחנו בוחרים נושא של PBL, אז אנחנו מלכתחילה קובעים כבר תוצר שאנחנו רוצים להגיע אליו. זה מאוד ממוקד בתוצר, בסופו של דבר. זה אמנם נראה משהו מאוד צר ואולי לא יצירתי, כשאני כבר יודעת מה יהיה בסוף התהליך התוצר שלי, אבל גילינו שזו דרך שנותנת הרבה חופש. בתוך הצרוּת הזו, בתוך הדרך הצרה, כשאני יודעת כבר בסוף שמהתחלה תהיה לי הצגה פומבית של כל התוצרים, עדיין זה נותן לי המון חופש פעולה ללמידה.

אז כמו תמיד בפרויקט PBL כל פרויקט מתחיל בשאלה פורייה, שאלה שיש לה הרבה תשובות ומה יכול להיות יותר טוב לקבוצה של מעוטי יכולת מאשר השאלה האם ילדים יכולים ליצור בעצמם צעצועים. למבוגרים זו השאלה האם אנחנו נוכל להתנתק מהעולם הזה של הצרכנות ולעבור לעולם שאני יכולה אולי לעשות משהו בעצמי. אולי אני לא חייבת לקנות, אלא אני יכולה לעשות.

אז זו הייתה השאלה שלנו בשנה שעברה וזה היה הנושא, צעצועים. ובאמת למדנו את הרקע, רקע תיאורטי, אמנות, אמנים שמציירים צעצועים, כל מיני צעצועים מרחבי העולם, והתחלנו להניע את הגלגלים, שלושה גלגלי שיניים התחילו לנוע כאן. קודם כל התחלנו להעשיר את הסדנה והתחלנו להעשיר את הסדנה לא בדברים שאנחנו קונים, אלא בדברים שאנחנו מפרקים. התחלנו לפרק כל מיני צעצועים ומכשירי חשמל ותוך כדי זה הבנו שלא תמיד אנחנו צריכים לפרק, לפעמים אנחנו צריכים גם לתקן. לא הגיוני שמישהו יביא לי מכשיר שהוא כמעט מתוקן ואנחנו נפרק את זה, אז גם למדנו לתקן כל מיני דברים פשוטים.

לכל ילד היה שבוע שבו הוא היה ילד השבוע ובשבוע הזה אנחנו יצרנו, בשיתוף פעולה עם קבוצה קטנה, צעצוע בשבילו, כשהמטרה בסופו של דבר שתהיה לנו תערוכה של כל הצעצועים בסוף השנה. אז הנה כמה דברים, הרחבת הסדנה. ביקשנו מההורים להביא מוצרי חשמל ואותם פירקנו ומיינו. נתנו לילדים כלים של מבוגרים וזה נותן לילד תחושה מדהימה של יכולת. אם יש לכם ילדים מגיל 4 אני מאוד ממליצה לתת להם מתנה ארגז כלים, זה ממש מרגש אותם. הבנו שאנחנו צריכים לרתום מחדש את המלאכות של העבר, נגרות, תפירה, דברים שלא תמיד ילדים מספיקים לגעת בזה בגיל הזה, כי אנחנו צריכים את זה לתהליך היצירה שלנו. הלמידה הזו היא תוך כדי העשייה.

קיבלנו תרומה של מדפסות תלת ממד, כשבהתחלה חשבנו שאנחנו נדפיס צעצועים שלמים איתם ואחר כך גילינו שההדפסות הן מאוד קטנות, אנחנו עדיין בשלב הזה של הדפסות קטנטנות. מי שירצה אחר כך לראות יש כאן דוגמה והנה המדפסת מדפיסה כאן משהו.

מי תרם לכם?

החברה.

חברת סטרטסיס.

והבנו שאנחנו צריכים לא רק את המלאכות של העבר, אלא גם את המלאכות העתידניות יותר ואז התחילה החגיגה הנפלאה ביותר, לראות ילדים מפרקים דברים זה תענוג, התחלנו לפרק צעצועים ומכשירי חשמל. כאן זה איזה שהוא טופס, בהתחלה היינו מסודרים עם טפסים, עכשיו אני נותנת להם באופן חופשי לפרק, אבל הם היו צריכים למלא טופס שאמר למעשה מה הם משערים שיהיה בתוך המכשיר שהם יפרקו ואחר כך מה באמת היה שם. איזה שהיא מטה קוגניציה. כאן זה באמת התהליך וזה השיפוץ. בעצם דרך השיפוץ הילדים למדו איך לשים נכון סוללה, מה זה חלודה, מה זה מעגל חשמלי, זה נושא שאנחנו ממשיכים גם השנה. הילדים לומדים שיש תהליך, יש משהו שגורם לדברים לקרות, הדברים לא קורים בעצמם, הם לומדים את מה שמאחורי הזה, מבחינת תכנית הלימודים זה עולם מעשה אדם, זה חלק מתכנית הלימודים במדעים לגיל הרך.

זו דוגמה של הפרויקט האישי. הילדים יודעים מראש את תכנית העבודה שלהם. אמנם הם לא יודעים לקרוא עדיין, אבל יש להם מין תמונות קטנות שמסבירות להם ואם אני אקח ילד שעובד על תהליך הוא יידע בדיוק באיזה שלב הוא ומה עוד הוא צריך לעשות, לפי התמונות הקטנות.

יש כאן כמה דוגמאות לפרויקטים שעשינו בשנה שעברה. אנה ואלזה של אליה. שוב, אליה הגיעה וכשהגיע הזמן של ילדת השבוע היא בחרה ליצור את אנה ואת אלזה. אני אמרתי אולי תבחרי בין אנה לבין אלזה, זה קשה לי מדי לחשוב איך לעשות שתי בובות, שתבחר בובה אחת, זה קל, אז היא אמרה 'לא, אני רוצה גם את אנה וגם את אלזה', ואמרתי טוב, כאשר נפלתי נפלתי, אני אלך לאינטרנט לראות איך עושים את זה. ואז גיליתי שהחרדה הביצועית, אם אני לא יצרנית בעצמי, אני לא צריכה להיות כל כך יצרנית כשיש לי את האינטרנט וכל המידע יכול להימצא שם ובאמת מצאנו כל מיני דרכים נפלאות ליצור בובות.

היא מציירת את הסקיצה, אני מראה לכם את השלבים. היא מארגנת את החומרים, ליהי מצלמת אותה, עוד מעט יראו למה, תוך כדי התהליך היא למדה לקלוע צמות, היא למדה למדוד את החוט, את אורך - - - אחד החלקים הכי קשים זה לצבוע את הבד, לקח להם המון זמן להבין איך זה נעשה ובסוף היא יצרה מיניאטורות של עצמה בדמות אנה ואלזה והפרויקט הזה הוא פרויקט כיתתי כי אנחנו כולנו רוצים, גם הצוות רצה שיהיה לו בובה משל עצמו, אז השתמשנו בדברים שיש לנו בסדנה וכל אחד יצר את הבובה שלו.

הילדים למדו לחבר חלקים, שזה החלק הכי קשה. לחבר בין שני חלקים שלא קשורים אחד לשני, זה דבר מאוד מסובך.

כמה דיסציפלינות נכנסים בתוך פרויקט אחד.

וכמו בכל הפרויקטים ב-PBL גם בסוף הזמנו את המשפחות, אבל החלק הכי כיף, שהילדים שיחקו עם עצמם, עם הבובות הקטנות של עצמם, משחק סוציו דרמטי מדהים, שזה מה שהכי חשוב לי, שהילדים יפתחו את המשחק הסוציו דרמטי. הנה עוד דוגמה.

נמשיך עם אנה ואלזה, הפאזל של מחיבה, גם היא רצתה ליצור פאזל של אנה ואלזה, היא יוצרת את הסקיצה. מצאנו את הלוח הזה ברחוב. המוטו שלנו זה קרוב לאפס ככל הניתן. אני אימצתי את זה גם לעצמי בחשבון הבנק שלי, כמה שפחות להוציא. מצאנו פשוט בחוץ את הלוח הענקי הזה, היא מכינה אותו, משייפת, מנקה, וילדה בת 4 הייתה מנהלת עבודה. אני הלכתי על חמש בנות שבעצם ידעו מה כל אחת עושה, מה כל אחת צריכה לצייר, איך ובאיזה צבע והיא נתנה את ההוראות. ואז נשארנו עם לוח הציור שלי לא היה מושג מה לעשות איתו ואיך לחתוך אותו בצורה של פאזל ואז נכנס לתמונה אור, המדריך הטכנולוגי שלנו, והוא אמר בוא נלך לפאב-לאב, מעבדת ייצור. את היית בפאב-לאב?

לא.

זה מומלץ ללכת לבקר. זה בעצם מקום שיש בו גם הדפסות תלת ממד, גם מכונות לייזר שחותכות, המון דברים שאפשר לעשות כדי להגשים את החלומות שלנו. אנחנו יוצאים מהעולם הווירטואלי ומיישמים גם בעולם האמיתי. כאן אור מסביר לנו על כל הדברים שיש בפאב-לאב, יצאנו עם כל הגן, ומחיבה לוחצת על הכפתור במכונת הלייזר ויוצא פאזל. הצלחנו. תחושת הצלחה לכולם, לצוות, לילדים, זו תחושה מאוד טובה.

מה זה מחיבה? איזה שם זה?

זה מטורקמניסטן. עוד דוגמאות קטנות. חליפת ההגנה של ירין. זה ילד שהגיע עם רצון מהתחלה לעשות חליפת הגנה, איזה שהוא רצון פסיכולוגי שלו והוא הגשים את החלום שלו. הבובה של דריה, הדפסנו את הנעליים מדפסת. הסקטבורד של טמסגן. זה שילוב בין נגרות לבין דברים שהדפסנו במדפסת תלת ממד. כל ילד קיבל סרטון שבעצם תיעדנו את התהליך שבו הוא עבד כדי שילדים אחרים ילמדו. שאר הילדים יכולים כאן במחשב להיכנס לכל הסרטונים, לעיין ובעצם ללמוד למידת עמיתים. בסופו של דבר הייתה לנו מסיבת סיום, תערוכה, כל ילד קיבל חולצה עם היצירה שלו. זה היה מאוד מאוד מרגש.

וכשבאנו לחפש איפה עוד בעולם עושים את מה שאנחנו עושים בגן, המחקר הניב את זה שיש תנועה בארצות הברית שקוראים לה maker movement, גישה לא רק חינוכית, גישה של החיים. בעצם אנשים שהיו עד עכשיו היו האקרים, אנשים שעד עכשיו היו להם חלומות, הם יכולים ללכת לפאב-לאב, שזו מעבדה שכונתית וליצור את מה שהם בעצם מדמיינים ורוצים. מה שאפשר את זה זו המהפכה הטכנולוגית, גם האינטרנט, שיש המון מידע איך לייצר דברים, וגם מדפסת התלת ממד מככבת, שאנחנו יכולים להדפיס חלקים שעד עכשיו לא יכולנו ויש כמה עקרונות שהתאימו בדיוק למה שאנחנו עובדים בגן הזה. מאוד מאוד מהר הגישה הזו הגיעה לחינוך בארצות הברית ויש גם בתי ספר בארץ שמשתמשים בגישה הזאת.

יש שלושה עקרונות מרכזיים לגישה. קודם כל זה PBL, לעבוד דרך פרויקטים, ועכשיו תראו איך החלקים של הפאזל התחברו בצורה מדהימה. PBL זה הדבר הבסיסי, הדבר השני זה סדנה שצריכים לפתח, שבה יש כל מיני חלקים שהם לא קנויים, חלקים שאוספים מהיום יום שלא צריך אותם, והדבר השלישי זה לחבר בין מלאכות עבר למלאכות עתיד. החיבור הזה מאפשר לנו ליצור את מה שאנחנו רוצים, להגשים את החלום שלנו.

וזה באמת מה שראינו שקרה. היצירתיות, גם בילדים וגם בצוות, חשוב לציין, באמת גאתה. אנחנו ראינו את המיומנויות של המאה ה-21 באות לידי ביטוי בכל אחד מהשלבים וגילינו דרך חווייתית מדהימה ללכת טכנולוגיה.

עכשיו בשתי דקות מה קורה בשנה הזאת. קודם כל אנחנו ממשיכים, קראנו לזה מעזים בתשע"ז עם הפירוק והבנייה, אבל עולים עכשיו רמה ויש ילדים שאנחנו צריכים לחזור אותם על הדברים הבסיסיים. שוב רותמים, כמו שאמרתי בהתחלה, את הסביבה בתור מורה נוסף. כאן, למשל, למדנו על סיפור גן עדן, בריאת האדם והעולם, והפינה כאן בכניסה הפכה לגן עדן. זה היה ממש מרגש, עולם קטן.

אנחנו רוצים לעודד את הילדים לחוות, לשאול שאלות, לחקור. אני רוצה שחלק מהנושאים של המחקר שלנו ושל הפרויקטים ינבעו מהילדים, מהצרכים שלהם, מתחומי העניין של הילדים. אז זה פשוט לשבת ולדבר עם הילדים ולשאול אותם ולבקש מהם לשאול שאלות ולהתעניין מה מעניין אותם.

אנחנו לומדים יסודות בטכנולוגיה, כאן אנחנו לומדים על המעגל החשמלי. מייקי מייקי זה המשחק עם הפירות והירקות. דיסקרט, שזו בעצם תוכנה של תכנות, הילדים לומדים בגיל הזה לתכנת ובהמשך זה יעבור ממש לשטח בצורה יותר בולטת, שיהיה לגו שהוא לגו גם דיגיטלי שמתחבר לתוכנה הזאת ואפשר לתפעל אותו וליצור רובוטים, שזה זה. אנחנו נותנים להם מדי שבוע אתגרי בנייה עם כל מיני חפצים מהיום יום. כאן למשל למדנו מאחד הילדים לבנות את הדבר הזה בכוסות ואחר כך כל הילדים התנסו. כל פעם משהו אחר, אתגר בנייה אחר, מגיע לגן.

עוד אחד מהפרויקטים שאנחנו עושים השנה, אני קוראת לזה ממ"ט סובב עולם, זה בעצם למידה של מדעים וטכנולוגיה דרך סיור בכדור הארץ, כשהמטרה שלנו ללמוד קודם כל, חוץ מאיזה בעלי חיים יש שם ואיזה מנהגים, שזה מאוד חשוב, איך ילדים משחקים ברחבי העולם וגם ליצור משחקים בעקבות זה.

מה זה ממ"ט?

זה מדעים, מתמטיקה וטכנולוגיה. זה דבר שממש ממש חשוב לנו בגלל שכל הילדים מגיעים מכל מיני מקומות כאן. אז הביקור הראשון שלנו היה באפריקה ואז חגגנו את הסיגד ולמדנו המון על התרבות של יוצאי אתיופיה. זה מרגש את ההורים מאוד, ההורים פתאום, הלב שלהם ממש נפתח, רואים את זה, ואני לומדת יותר מאיפה הילדים האלה באים. זה חשוב גם לצוות וגם אחד לשני, לילדים. אז הם לומדים את זה ממגוון מקורות מידע, גם ספרים, גם אינטרנט, גם גוגל.

כאן יהל לומדת על מנקלה, משחק שנהוג באפריקה, אחר כך אנחנו ניצור את המשחקים האלה. הם חווים מנהגים ותרבויות. כאן ליאל משחק במנקלה ענקית שיצרנו. המשחק הכי קלאסי זה החישוק והמקל. אני לא קונה כדורים אחרי שכמה כדורים כבר עפו, אין ספור כדורים עפו, הם עושים את הכדורים שלהם.

כמו באפריקה.

בדיוק, קרוב לאפס ככל הניתן.

ממה זה עשוי?

זה שקיות שמלאות באקרילן וכל מיני דברים כאלה.

מסקינג טייפ.

כן, וגם זה עף ונעלם, אבל אנחנו - - -

הבת שלי עושה לי ככאלה, אני לא מרשה לה כדורים, אז היא מצאה לה - - -

נכון, זה מה שהיינו עושים בבית ספר - - -

מה שנקרא מחוסר יש יצירתיות.

אם אני אסכם את זה, מה שהכי חשוב לי באמת שתיקחו מכאן, אמנם יש המון רעיונות בגן, המון דברים טכנולוגיים, אבל חשוב להגיד שיש השראה. אם חסרה לכם השראה, אם אתם תקועים באיזה שהיא בעיה, תזכרו את הגננת מחולון שאומרת שיש פתרונות, יש פתרונות שמגיעים לראש בצורה שהיא על טבעית. באמת, אם אני מנסה לחשוב על דרך חדשה מה אני רוצה ללמד את הילדים אני אומרת, רגע, בוא ניקח הליכה ברגל וניתן קצת להשראה לפעול. מבחינתי משם זה מגיע.

אז חג חנוכה שמח לכולם, אלה החברים שלנו כאן ותודה באמת לכל הצוות, זו עבודה שיתופית של המינהל והפיקוח וה - - -

מה - - -

יש שם סביבון.

בואו נראה איך יצא. הילדים תכננו סביבונים השנה?

לא תכננו.

מה צריך, לפרק את זה?

משייפים את זה.

סי, תודה רבה, כרגיל את מרתקת.

תודה רבה, זה מסע מרתק עם אנשים טובים.

כמה שנים עבדת בגן הקודם? כמה שנים לקח לך להרגיש שהלמידה לא משמעותית, שחיפשת משהו אחר?

כל פעם ניסיתי להמציא משהו מחדש. אני גננת זה שנה 12, אבל כל פעם ניסיתי לחדש לעצמי וזה עדיין לא מספיק. -

כל הכבוד, יישר כוח.

(בסיור בגולדטק)

ההורים, חלק היו אצלי, הסברתי להם שיש הבדל בין הסיפור הציבורי לסיפור האישי ועירייה, רשות, חייבת לארגן את אזורי הרישום ולהסתכל קצת קדימה.

משרד החינוך צריך לפתוח את אזורי הרישום בצורה מבוקרת. אני יודעת, ראש העיר, שזה מלחיץ, אני עשיתי את זה אצלנו. נכון, להבדיל אלפי הבדלות, אנחנו יישוב קטן - - -

כמה, שני בתי ספר אתם?

11 בתי ספר.

קודם כל יש רשויות שיש בהם כבר - - - אבל גם מבוקר, את מוכרחה להבין שפה זה לא היה משנה את הסיפור, הבחירה המבוקרת, כי ברגע שיש לך מספר ילדים שהוא עולה על בית ספר בשכונה את חייבת לווסת וזה לא תמיד לפי בדיוק הרצון. את צריכה לראות שאת לא גורמת עוול, מצד שני את לא יכולה שהחינוך לתושבים יהיה, ופה אנחנו הולכים עם העיר, שמי שמפעיל כוח בסופו של דבר מנצח. איזה חינוך זה לאזרחים?

זה אני נגד.

את חייבת להבין דבר אחד, לבוא - - -

ראש העיר היה איתם אישית, לדעתי, נכון?

כמה פעמים הוא נפגש.

אמרתי להם שיזמינו אותי לכוס קפה.

אגב, ראש העיר קבע איתם כאן בבית הספר באיזה בוקר ואמר 'בואו יחד איתי, אני אעשה איתכם סיור בבית הספר'. לפני חודשיים.

את התשובות שקיבלתי העברתי חד משמעית ושם מבחינתי זה הסתיים. הם ביקשו שאני אקיים דיון בוועדה, אני חד משמעית סירבתי, הם קיימו דיון בוועדת החינוך. אני לא הגעתי כי מבחינתי הסיפור הסתיים. המסר שהעברתי להם זה שהם עושים נזק לעצמם, כי יכול מאוד להיות שבדרך - - -

לילדה קודם כל.

לא רק לילדה, אני מדברת בכלל על כל קבוצת ההורים, עם כל הסיפור של הגנים וכל מה שהם שולחים, שבסוף בסוף כשתהיה פנייה ראויה שצריך להתייחס אליה כבר אף אחד לא יתייחס, כי כולם כבר במערכת רגילים לאיזה שהיא כרוניקה של התנהלות והם פשוט פוגעים בעצמם.

אני באיזה שהוא שלב הרגשתי שהצוות אצלי בלשכה, כי הפניות מגיעות אלינו, אני הרגשתי באיזה שהוא שלב אני עובדת אצלם. זה באמת עבר כל פרופורציה, עונים תשובה אחת ולמחרת מקבלים משהו, יש גבול. ואז באיזה שהוא שלב אני החלטתי שאני מפסיקה. יש פה את המפקחות על גני ילדים, כל פעם אני משגרת אותם - - -

אז היא חייבת לענות לשניים-שלושה, אחרת היא לא תדע במה מדובר.

הבעיה היא לא פדגוגית, זה לא שייך לפדגוגיה בכלל, זה שייך לפוליטיקה. יש קבוצה של אופוזיציה שמנסה, בבחירות הקודמות ניסתה להכניס נציג שלה למועצה ולא הצליחה, היא מנסה עכשיו. הם מאוד מיליטנטים, על כל דבר קטן, מצלמים כל מיני דברים, תוך כדי שיפוצים בגני ילדים. אני חושב שאין עיר במדינת ישראל שעשתה שיפוץ של 57 גני ילדים בקיץ. כשאני מדבר על שיפוץ זה שיפוץ יסודי, מדובר על שירותים, מדובר על חצר, בין אם זה קירוי ובין אם זה הדשא. אני לא שומע על עיר אחת שעשתה בהיקפים שלי, לא בבנייה של בתי ספר בשנה האחרונה. כמה בנינו? פתחנו שלושה חדשים.

מה קורה לגבי השכונה הזאת? זו שכונה שמתפתחת. אני המום כל פעם מחדש כי כל מה שחשבתי בעצם מתגשם. אני לא האמנתי שנחזיר כל כך הרבה זוגות צעירים לעיר חולון. הייתה תופעה כאן לפני שנכנסתי שהאוכלוסייה החזקה עזבה. הדירות של 4 ו-5 ו-6 חדרים חיפשה את מקומה בעיר אחרת. אז עכשיו היה צריך לשבור את הראש איך אני מחזיר את האוכלוסייה, כי האוכלוסייה הזאת של 4, 5, ו-6 חדרים מחזיקה לי את הדירות הקטנות של 3 חדרים. 3 חדרים, אני פושט רגל, סוגר את העסק והולך הביתה, כמו שקורה בבת ים. מה קורה בבת ים? הם לא מסוגלים להחזיק.

כמה עלה תושב אצלנו? עולה לי תושב 6,420 שקל. תושב אחד עולה לי 6,420. תכפילי משפחה שיש בה שלוש נפשות את עוברת את הה-20,000. כמה הם משלמים ארנונה? 4,000, בממוצע, 4,500? מאיפה אני מחזיק אותם? אז אני עובד חזק במקביל על אזור התעשייה כמקור הכנסה. בלי אזור התעשייה אני צריך לשים את המפתחות, ללכת הביתה, אין זכות קיום לבת ים, כי לא יעזור שום דבר, מבחינת התקציב - - -

עזוב, בוא נדבר על חולון.

אני רק אומר לה, בלי שיהיה אזור תעשייה אי אפשר. אני אזרוק לך מספר, 144 מיליון שקל, תקשיבי טוב, אני לוקח מהארנונה של חולון ושם את זה בחינוך הפורמלי של המדינה. מה זה החינוך הפורמלי? זה חינוך ממלכתי, זה שירות ממלכתי, רווחה זה ממלכתי. 144 מיליון שקל אני צריך להוציא להם? למה? רק על השוטף.

זה תושבים שלך, מה זה למה?

רק על השוטף.

זה חלק מהמצ'ינג. אני מכירה את זה מרשויות אחרות, כל רשות משתתפת - - -

לא, זה לא המצ'ינג, זה כבר לא מצ'ינג.

זה חלק מהשירותים שאתה נותן לאוכלוסייה שלך.

זה חלק מהשירותים, אני, עוד פעם, מוכן - - -

כן, ואתה לוקח את זה מהארנונה, זה לגיטימי לגמרי.

יש לי חדשות בשבילך, זה עבירה על החוק. הארנונה לא מיועדת לחינוך בכלל. תבדקי את פקודת העיריות - - -

הארנונה מיועדת לכל מה שאתה תרצה, לקדם למען התושבים שלך.

אם את בודקת את פקודת העיריות, תקראי בדיוק - - -

אני אומרת לך, אני הייתי שם.

היית שם? אני כבר 23 שנים שם, אז אני יודע מה זה. אני אומר לך, כתוב בפקודת העיריות במפורש למה זה מיועד. ואנחנו, כל ראשי הערים, לא יכולים להתמודד עם הסיפור הזה של החינוך. הרשויות המקומיות מוציאות מיליארדים, תקשיבי טוב, מהתקציב שלהם של הארנונה, במקום לתת אותם לתושבים לשירותים של פינוי אשפה, ציוד רחובות, גנים ציבוריים, תאורת רחוב, תחזוקת כבישים, מדרכות, צריכים לתת את זה להם. לוקחים את זה ונותנים לשירות ממלכתי, שזה חינוך או רווחה. למה אני צריך לעשות את זה? למה אני צריך לתת בחינוך הלא פורמלי, להוציא 85 מיליון שקל מהארנונה ועוד 45 מיליון לרווחה? נוצר מצב שכל הארנונה של כל התושבים בחולון, תושבים, זה הולך לשירותים ממלכתיים. כל אזור התעשייה מחזיק לי את כל התושבים, הם מקבלים שירותים מעבר למה שהם משלמים. זה לא כל כך פשוט.

ואני לא מדבר כרגע על הבינוי. יש בעיה במדינה, התקציב, שאני לא יודע איך מנהלים אותו, אבל זה בעיות של קואליציה, אני שמח שאין לי דבר כזה ולא מעניין אותי שום דבר, מעניין אותי רק הילדים וההורים שלהם ואני לא נכנע לשום דבר, רק שמחלקים כל כך הרבה מיליארדים לדברים אחרים שהם לא צודקים ולא נכונים, אז כך נראית מערכת החינוך של החינוך החילוני. הוא נראה לא טוב.

זה הופך להיות שיח פופוליסטי. מיליארדים למקומות לא נכונים - - -

לא, אני יודע, אני קורא עיתון.

לא, קורא עיתון וזו האינדיקציה שלך? כל מה שאתה קורא בעיתון על מה שכתוב עליך, זה נכון?

אני לא קורא את העיתונים, אני מדבר עם אנשי מקצוע. אז לכן אני בא ואומר ושוב אני אומר לך, כל מה שקורה כאן, אין עיר שמשקיעה כל כך הרבה. תבדקי את הנתון הזה שהתפרסם, שחולון משקיעה בילדים הכי הרבה במדינת ישראל, 15,000 שקל, אחריה תל אביב 14,000 שקל. חבל, יש לי את זה באוטו, זה התפרסם, נדמה לי ב-YNET, במרץ. לפני הבחירות זה התפרסם או אחרי הבחירות?

אחרי הבחירות.

אני לא רואה בזה משהו עצוב, אני רואה בזה משהו שמח.

לא, הוא לא אומר את זה לשלילה.

אבל בואו ניתן קצת לצוות של בית הספר לדבר. הם חיכו לביקור.

אני רק אומר לה, כי היא חברת כנסת - - -

שלא חילקה מיליארדים לשום מקום שהוא לא ראוי. המקום היחידי שאני חטאתי בו ובאמת הצלחנו להביא לחמש השנים הקרובות כמה מיליארדים טובים זה באמת לגליל ואני גאה בחטא הזה.

למה זה חטא?

לא, אתה אומר שמחלקים מיליארדים למקומות הלא נכונים, אז החטא היחיד שלי זה הכמה מיליארדים לשם, שהתאבדתי עליהם. מעבר לזה אני חושבת שאנחנו עושים הרבה, לפחות בחלקת האלוהים הקטנה שלי וגם חלקת האלוהים, יש לכם פה גם איזה שהוא נציג שהרבה פעמים תורם את חלקו לסיפור הזה והוא כל כולו למען ילדים ולמען מערכת החינוך. יש את אלי כהן מחולון, שהוא מאוד מחויב למקומות הנכונים. אז כל מה שמסביב - - -

בסדר, נישאר חלוקים בדעתנו.

יפעת, אני רוצה לומר דבר אחד בראייה עירונית. ראית קודם את הדיגיטף, כאן את רואה את הגולדטק ואחר כך נראה את ההייטק היי וזה נמצא בכל העיר. מי שהתחיל את התהליך הזה זו הייתה מנכ"לית העירייה, עם ראש המינהל שקדמה לי והמפקחת שקדמה כאן, המפקחת של העל-יסודי, ועם אייל רם, הם חברו כתוצאה מחיבור שמנהלת המחוז, שהייתה אז, דלית שטאובר, חיברה ובעצם העיר לקחה את זה קדימה. זו הייתה מכה אדירה בהכשרת צוותי הוראה והתאמה של כל התשתית הפיזית עם חשיבה אחרת, עם שליחה של אנשים כדי ללמוד באמת בסן דיאגו ומימון של זה, עם מימון למנטורים ומדריכים מהמכון וליווי של כל העיר. באמת המכון עובד כאן חזק מאוד כדי לבנות תשתית נכונה שהדברים לא יתמוטטו.

אחת הדוגמאות שאני אומרת בגאווה בעיר זה שהתחלפו אנשים, התחלפה מנהלת מחוז, התחלפה ראש מינהל, התחלפו מפקחים, התחלפו מנהלי אגפים, התחלף אייל רם במישהו אחר והתכנית ממשיכה. זה מראה שזה באמת הוטמע.

אני חושבת שהעיר באמת הייתה פורצת דרך בלמידה משמעותית מבוססת PBL. יש עוד למידה משמעותית במחוז, במדינה, אבל כאן זה קיים חזק מאוד, באמת העיר בחרה ללכת ללמידה משמעותית מבוססת PBL ובאמת להרחיב את זה לכל שכבות הגיל כשבשלב הזה אנחנו יוצאים מעבר למרחב בתי הספר ואנחנו עובדים על פיתוח school in the city, שזה באמת משהו חדש בקנה מידה בינלאומי. לקחת את כל העיר כמרחב למידה, יש לנו כאן המון מה להראות, לא רק מוזיאונים, גם הרבה מוזיאונים, אבל גם אזור מסחרי חזק מאוד, עם הייטק היי ועם low tech וכולם יכולים להיות שותפים, עם גני סיפור, עם מתחם ירוק וחינוך הילדים צריך להיות חלק שלוקח חלק בכל העיר. על זה אנחנו עובדים כרגע חזק והעיר באמת עובדת. שיתוף הפעולה עם המשרד הוא מדהים, באמת - - -

הרעיון באמת תלוי מקום. גם אנחנו, לצורך העניין, היות שהכיוון הזה מאוד מתפתח אז אנחנו מוצאים גם את המשאבים לתמוך בהדרכה ובמנטורים. אני יכולה להגיד לך שבכל המחוז, אני לפחות אישית מקפידה שזה לא יהיה רק PBL, שלא נחליף משהו אחד בדבר אחר, אלא מגוון, ממש מגוון וכיוונים שונים. שלא יהיה עכשיו שאנחנו עוברים מהמסורתי רק ל-PBL, שיהיו עוד דברים.

אגב, ה-PBL וכל השיטות החדשות כביכול אמור לשמר גם דברים טובים במסורתי.

משמרות, זה חלק מה-PBL.

אבל אני רוצה לומר רגע מילה טובה לכם, בנוכחות ראש העיר. הקשר שלי עם הרשות המקומית היה בעקבות פניות שהגיעו אליי לכנסת והתחלתי בבירור שלהם וכשידעו שאני מגיעה לחולון אמרו לי 'תבקשי ללכת למקומות האלה'. אני לא התערבתי בביקור, גם לכולם אמרתי, 'אני אורחת, העיר, מה שהיא תמצא לנכון לשם נגיע' וזה מרשים שהבאת אותי בדיוק לאותם מקומות שידעת שהם שנויים במחלוקת, שעליהם אני פניתי, כדי שאנחנו נוכל לראות בעין ולא ברחנו למקומות אחרים, אז באמת יישר כוח. זה לא מובן מאליו.

אני מודעת ללוח הזמנים שלכם ואני אציג את עיקרי הדברים. אני מנהלת בית הספר, המשרה הראשונה שלי זה ניהול, אני עובדת במערכת 20 שנה, עבדתי בעיר רמת גן לפני כן, חינכתי לאורך כל השנים כיתות ז'-ח', אבל עבדתי בבית ספר שמונה שנתי, מכיתה א' עד ח', אז כך שיש לי את כל הפרספקטיבה של ילד שמתחיל כיתה - - -

רמת גן וגבעתיים הם היחידים שלא הצטרפו ל - - -

במשך כמה שנים פיתחתי שם ייחודיות בית ספרית, חינוך לאוריינות סביבתית. אני באה ממקום של למידה במרחב וגם עבדתי בשנים האחרונות במכון לחינוך דמוקרטי בערים תל אביב וחולון, הנחיתי צוותים של מורים וליוויתי מנהלים בהטמעה של תהליכי למידה מבוססת פרויקטים, כאלה שמדברים עם המסורת בגאווה גדולה, כי אני חושבת שהשילובים הם אלה שבאמת מיטיבים איתנו. זה לא או או, זה בהחלט שפה משותפת שמשתלבת. אני חושבת שצריך להכיר ולהבין את הפדגוגיה הזאת על כל מה שמיוחד בה. התערוכה שאתם רואים כאן בחוץ היא תוצר של למידה מבוססת פרויקטים ואני תיכף אציג את זה.

אז הייחודיות הבית ספרית וכל המהלך של בניית בית ספר החל חודשים רבים לפני שאני הגעתי, ככה שהייחודיות של למידה במרחב העירוני הוא משהו שבאתי אליו ולכאן יצקתי תכנים, כמו גם עוד כמה מאפיינים ייחודיים של בית הספר, כשהתפיסה שלנו היא שאנחנו נותנים מענה מאוד עמוק ומשמעותי בהיבטים הרגשיים והחברתיים לתלמיד ומאמינים שכדי שאני אצא ללמוד במרחב ובעיר אני חייבת קודם כל להכיר את המרחב הפרטי האישי שלי הפנימי, כמו גם המרחב הקרוב אליי מבחינה פיזית, בית הספר שלי, החצר שלי ואחר כך הספרייה והמוזיאון שמשרתים אותנו בתהליכים של למידה.

לבית הספר יש מספר מאפיינים ייחודיים נוספים. פדגוגיה דיגיטלית, יכולתם לראות אותה כבר כאן, שילוב של מקרנים ועבודה עם מחשבים ניידים, גם בשיעורים פרטניים וגם בשיעורים שבהם המורה נמצאת עם כיתה שלמה. למידה במרחב העירוני, שאני מיד אתייחס לזה. אנחנו שילבנו פה את השפה האנגלית כבר מכיתה א' בשיעור ייעודי באנגלית ואנחנו משלבים את השפה האנגלית בשני תחומי דעת, בחינוך גופני ובאמנות. אנחנו יוצרים פה יצירה שלנו מתוך למידה ותנועה של הטמעה של שפה שנייה בתוך תחומי דעת ועם הפנים קדימה למעורבות קהילתית לשילוב של ארגון שנקרא תרבות, ארגון שישתלב כאן כבר בשנה הבאה ויביא איתו כוחות של שינשינים.

זה כבר השנה.

כן, כבר במרץ השנה - - -

הם נכנסים לפרק במשימה שלהם - - -

כן, חבר'ה מקסימים, אנשים שבאים מתחום של אמנות ולומדים להיות מחנכים, מחנכים אמנים, הם קוראים לעצמם. חבר'ה נהדרים, אני פגשתי אותם ואת הרכזת שלהם וכבר בשנה הבאה, שתתחיל עוד מעט, אנחנו נתחיל לעבוד יחד איתם.

השלב הראשון שעשינו זה כמובן להכיר את הסביבה שלנו, מיפינו את כל המרחבים שקרובים לנו, שאנחנו יכולים לצאת עם הילדים בקלות, כמו גם המרחבים הנוספים בעיר, שהם עשירים ומגוונים. המרחב הראשון שאנחנו פועלים זה מרחב המדיה טק, מרחב מאוד רחב ומגוון, ספרייה, תיאטרון, סינמטק, מוזיאון העיצוב. יש לנו כבר שגרה קבועה של פעילות עם הספרייה. הספרייה מהווה מרחב למידה עבורנו. יש לנו במערכת שעות קבועות שאנחנו יוצאים לפעילות בספרייה, לפי תכנית שאני תיכף אציג אותה בהמשך, כמו גם תכנית של השאלת ספרים ושעת סיפור יחד עם המחנכות.

היינו כבר בביקור בתיאטרון כאן, מודרך, מונחה, מאחורי הקלעים, הילדים הסתובבו בחדרי ההלבשה. מוזיאון העיצוב, זו תכנית ייחודית שאנחנו בנינו כאן בבית הספר, שבה תלמיד כיתה א' מבקר שלוש פעמים בשנה במוזיאון העיצוב. לעומת תלמידים שאולי פוגשים פעם בשנה מוזיאון כבר היינו בביקור אחד ופנינו לעוד שני ביקורים. יש לנו שיתוף פעולה עם הקונסרבטוריון שנמצא כאן - - -

אני רק רוצה לומר שתכנית קרן קרב נבנתה במיוחד לחולון. ישבנו עם כל גופי התרבות שיש לנו בעיר ומיפינו ביחד עם אנשי קרן קרב. יש לנו שעתיים מתוך שלוש שהן שעות שבנויות על תשתית שיש בעיר במסגרת school in the city והמדריכים מעבירים את התכנית של קרן קרב בתוך בתי הספר. כמובן שזה משולב. ניצלנו את המשאב הזה, לא רק לקחת עוד חוגים שאפשר לקחת אחר הצהריים אלא לקחת משהו שהוא - - -

זה הרעיון באמת, לקחת את המשאבים שיש במערכת ולהשתמש בהם לחזון של העיר.

זהו, שאחד מהביקורים זה ביקור משפחות שאנחנו בחודש שבט קבענו כחודש של ביקור משפחות, זה במשך שלושה ימי שישי לאורך החודש שיגיעו כל שישי כיתה תלמידים עם הורים לסיור מודרך במוזיאון ולסיור נוסף שלנו, אחרי שאנחנו כבר נכיר את החומר אז המורות יוכלו להוביל בשישי פתוח את הסיורים, כשבחזון שלנו אנחנו רואים תלמידים שיודעים ממש להיות מנחים צעירים במוזיאון ולשרת את הקהילה מכיוון שהפדגוגיה והתוצרים שלה הם תוצרים שהם בסופו של דבר מכוונים לקהילה ופונים לקהילה ומשרתים את הקהילה ונמצאים באיזה שהוא דיאלוג עם קהילה. מבחינתי הרחבה המדהימה הזאת של המדיה טק היא כמו כיכר העיר, לצאת שם ולעבוד עם ילדים ולהיות באינטראקציה - - - יהיה לנו מימין ומשמאל. היא מולנו.

הם יגורו שם, זה לא המעון הקבוע שלהם.

אני אמרתי, ברגע שייכנסו לפה הם לא - - -

הם לא רוצים, הם רוצים שכיתות א' תמיד יישארו כאן. זה אחרי שהם צעקו.

אבל אני רוצה שהכיתות האלה יישארו למקרה של school in the city- - -

שיוכלו להגיע לכאן - - -

מכל בתי הספר לשבוע שבועיים למידה כאן כדי להתנסות ולא ל - - -

שיהיה לזה המשך, שזה לא יהיה משהו חד פעמי.

לא, זה משהו בתפיסה.

יש ספרייה שפתוחה, בשבת אלפים באים.

יש כאן ספריית חומרים הכי גדולה בארץ.

ספריית מוזיקה. יש לנו שיתוף פעולה עם כל הספריות, ספריית החומרים, פרויקט עתידי ש - - - בשישי שבת.

אנחנו צריכים - - -

ליאת תגיד כמה מילים.

אני ליאת, יועצת בית הספר, הייתי יועצת בגנים שנתיים, אחר כך עשר שנים בבית ספר אחר בעיר, בית ספר שנקר ואחרי שנת השבתון שמחתי להגיע לבית הספר חדש לכאן ולהיות חלק מצוות ההקמה. בכובע האחר שלי אני מרכזת את כל תחום מניעת התעללות בבעלי חיים בשפ"י, אני חלק מצוות הניהול שם ואני אתייחס יותר, כמו שאורית אמרה, למשאבים הרגשיים חברתיים שניתנים כאן בבית הספר שייחודיים לנו.

אני אתחיל דווקא מתכנית חוסן, שנבחרנו על ידי הפיקוח להיות בית ספר מדגים ראשון בארץ בנושא של תכנית חוסן כיתות א'.

העיר נכנסה לתכנית חוסן בכל שכבות הגיל, לקחנו את התכנית הזאת, אנחנו חושבים שהיא חשובה, המפקחת על היועצות הציעה לנו את זה ואנחנו עושים את זה על הכול.

חשוב לומר שכל היועצות עברו השתלמות ביחד עם השירות הפסיכולוגי, זה משולב, כולם עוברים השתלמות ובימים אלה היועצות מעבירות בחדרי מורים, את הידע הזה הן מעבירות לחדרי המורים וחדרי המורים יעבירו את זה בכיתות.

אז אנחנו כבר באמצע התכנית וזה עובד נהדר. חוץ מזה יש פה שעה של כישורי חיים בכל כיתה שאני מעבירה לפי תכנית דוסו, תכנית שמפתחת מיומנויות חברתיות בגיל הרך ושעה נוספת שאורית ואני מעבירות יחד, שקוראים לה מפגש, שאורית תציג אותה, זה גם נושא של בעלי חיים, רווחת בעלי חיים ויחס הוגן במסגרת תכנית הרוח החיה שבחבורה. זאת אומרת שהילדים גם מקבלים שלוש שעות בשבוע שהן שעות רגשיות. אם חוזר מנכ"ל מחייב שעה רגשית בשבוע ושעה של כישורי חיים, אז כאן מקבלים שלוש שעות, מתוך אמונה של אורית ושלי שזה באמת מענה שהוא לא פחות חשוב מעוד שעות במערכת.

חוץ מזה כל בוקר נפתח בבוקר של קשיבות, mindfulness, כל מחנכת פותחת את הבוקר עם תרגיל של קשיבות, חלק מזה זה מתוך תכנית חוסן, שזה יכול להיות נשימות, אנחנו מתרגלים איתם נשימות, דמיון מודרך. יש לנו תכנית חברתית מלב אל לב, שיחות פרטניות עם ילדים אצלי בחדר וגם הדרכות הורים. אני היום מלווה חמש משפחות, חמישה זוגות הורים, כל יום שישי להדרכה פרטנית של התמודדות עם קשיים בתוך הבית. אנחנו רואים את הילדים, אלה ילדים שמיפינו ואיתרנו ואכן סביב נושא של גבולות, אני גם מנחת הורים מוסמכת של מכון אדלר והם מקבלים את השירות הזה בתוך בית הספר, כי אנחנו יודעים כמה קשה באמצע השבוע לצאת החוצה לקהילה ולחפש את המשאב הזה, אז אנחנו באמת נותנים את זה פה. אנחנו פתחנו שלוש קבוצות של טיפוח מיומנויות חברתיות - - -

בעיר יש הדרכת הורים מסודרת, חלק מתוך מינהל החינוך - - -

באיזה מסגרת הם מקבלים את זה חוץ ממה שהיא מציינת בבית הספר?

החיבור הוא דרך בתי הספר, מתוך בתי הספר והמדריכים שהעיר עובדת איתם. הם מקבלים הדרכה, בכל בית ספר יש הדרכות הורים.

גם לגנים יש.

וגם לעל יסודי.

אז אולי תספרי לה על מעגל מורחב.

יש מהו"ת, יש מעגל מורחב.

אנחנו החלטנו לעשות מיפוי של ילדים כבר בגיל 3, בכל הפעוטונים, של נעמ"ת, ויצ"ו, אמונה, ושלנו, של הפעוטונים שלנו, לעשות מיפוי עם צוות מקצועי, מרפאה בעיסוק, קלינאי תקשורת, פסיכולוגית, עובדת סוציאלית, נכנסים. אני ראיתי את זה בארצות הברית. המנכ"לית לקחה אותי, היא הייתה בארצות הברית, היא הכניסה אותי לראות. היא חולונית, היא למדה שנתיים מעליי, נכנסתי וראיתי. ישבו עם תצפית. הם כל הזמן רושמים, אמרתי 'וואלה, מה הם רושמים כל הזמן?', כל אחד יכול לרשום פה ספר, רושמים, רושמים. זה תצפית. אני אמרתי אוקיי, מה שטוב לאמריקאים, אני עושה את החשבון העירייה.

התחלנו לעשות בגני הילדים, 54 גני ילדים ועוד 9 או 11 פעוטונים, מעונות יום. אמרתי, הכול על חשבון העירייה. לא רוצה כסף, לא מנעמ"ת ולא מוויצ"ו ולא מאמונה, לא רוצה שום דבר מהם, אלה ילדים של חולון, אני נותן את זה על חשבון העירייה.

ההבדל שבגנים יש גם טיפול.

אחר כך הם באו ואמרו לי, 'אבל מה זה שווה? אנחנו עושים את האבחון, אבל ההורים, יש לה חמישה ילדים, היא צריכה להביא את הילד לאבחון, היא לא תשלח אותו לאבחון ולא תיקח אותו לאבחון', האוכלוסיות פה חלשות, אמרתי, 'אתם יודעים מה? נגמר הסיפור, מה אתם מציעים לעשות?' אמרו לי 'מורחב', מה זה מורחב? טיפול בתוך, גילית? טפל בו בתוך הגן. אמרתי 'טוב, כמה זה עולה?' אמרו לי איזה סכום, אמרתי 'אתה יודע מה? אני לא מפחד, יאללה, תלכו על זה'.

אחר כך אמרתי, אוקיי, מה קורה עם ילדים בתוך בתי הספר, לא פתרת את הבעיה, כי יש לך מאגר גדול, אם התחלתי עכשיו בשלוש, אז משלוש צפונה אלה הילדים שרצים בתוך המערכת נופלים בין הכיסאות, ואז עשיתי את מאו"ר, מאו"ר זה מרכז לאבחון וטיפול בבעיות של קשב וריכוז, עוד פעם על חשבון העירייה. במקום 3,000 ישלמו 1,600 ועל זה 90% הנחה. עד 90% הנחה מהתעריף של החולוני, לא מהתעריף הכולל, יש ועדת הנחות ציבורית, יוצא מצב שילדים היו משלמים 120 שקל, תחלקי את זה לשישה תשלומים, כי אמרתי עד שישה תשלומים, כל אבחון 20 שקל.

למה? תפסנו מסה גדולה מאוד של ילדים, הקמנו את הכול על חשבוננו ולצערי משרד החינוך לא רצה לתת - - -

רגע, אחר כך אתה גם נותן טיפול.

רגע, אחר כך הטיפול.

רגע, וכל זה בתוך הכסף שאמרנו שאתה שם בחינוך?

כן.

אז זה אקסטרות.

אקסטרות מפה עד הודעה חדשה. זה חלק מהיסודיים. במקרה הזה הרעיון שלי הוא משוגע - - -

אתה רוצה תו תקן גבוה. כל הכבוד.

תקשיב, זה עולה כסף להיות משוגעים.

לא, מה שאני דיברתי איתך, זה בצד, אני בצד שמתי את זה כי זה תקצוב שאני נותן, זה לא בתוך ה-144.

עכשיו כל פעם שהוא יכעס על הכסף הוא יגיד לי - - -

עכשיו מה קורה עם הילדים עם מהו"ת? יש עוד פרויקט אחר, שהוא כבר בחטיבות הביניים ובתיכונים. זה נבנה הכול מכספי העירייה, משרד החינוך לא נותן לי שקל.

מוטי, משרד החינוך נותן לך המון כסף, אבל אתה רוצה אקסטרה וכל הכבוד לך על זה. אני עשיתי לך חשבון על המיליונים שמושקעים.

תקשיבי, תכנית ה-PBL, אמרתי.

במקום לעשות דיפרנציאלי ולתת לרשויות חלשות. אני לא אמרתי כלום.

יש פה דווקא כן תקצוב דיפרנציאלי, כי יש פה שכונות חלשות ואני מדברת על מב"ר ועל אתגר ועל פרויקטים מיוחדים שאנחנו משקיעים דיפרנציאלי.

הבעיה של מהו"ת זה הדבר הכי חשוב, ילדים שמאבדים את הביטחון העצמי שלהם, איך אמרה לי אותה ילדה? 'אני תמיד הרגשתי שאני מטומטמת ואני לא קולטת' ואז זה משפיע על המצב החברתי שלה, לא מתחברים איתה, היא הולכת עם הראש למטה. הג'ינג'ית היפה, 'הלכתי עם הראש למטה וכל הזמן בדיכאון', ואמרתי 'לא יהיה דבר כזה בחולון', אני אהפוך את כל הג'ינג'ים מאושרים ואני אתן כל מה שרק אפשר כדי שהם יהיו מאושרים. ואז פתחנו כיתה בבית הספר, עשינו אותה סלון של בית. בית, מטבחון, ספות וכורסאות.

בבית ספר אחד?

לא, בכל בתי הספר יש לנו, בכל החטיבות ובתיכונים יש.

זה יכול להגיע לחצי מיליון שקל, רק הבינוי, וילד יושב בכיתה, לא מבין את מהלך השיעור, יוצא, נכנס לחדר מהו"ת, יש שם שתי מורות או מורה אחת, שהכשרנו אותן מראש, הן מצוות בית הספר והם מלמדים את הילדים אסטרטגיות למידה, איך להבין את מהלך השיעור לפי הראש שלהם. לא לפי הראש של המורה, אלא לפי הראש שלהם. עבדנו על זה קשה מאוד, השקענו הרבה מאוד כסף.

תמיד אמרתי לילדים שנפגשתי איתם במהו"ת, אמרתי להם 'תקשיבו, אלוהים ברא את כולנו שווים, אלוהים אהב את כל הילדים, הוא נתן כישרון, לכל אחד יש כישרון, הכישרון יפרוץ מתי שהקב"ה יחליט שאתה פורץ ואלוהים יחליט והוא יודע, הוא ייתן לכולם את ההזדמנות השווה. אמרתי להם, 'עכשיו אני פרצתי, אני ראש העיר, נכון? זה לא ביג דיל', אמרתי להם, 'אבל לא חשוב, פרצתי, עכשיו אתם'.

אחרי שאמרתי להם דבר כזה, אני תמיד מספר את זה, על בית ספר הרצוג, את לא היית אז בתקופה הזאת, היה מחזמר על 70 שנה לחולון והייתה הופעה. הפיקו מחזמר, לא פחות ולא יותר, בחרו את הטובים ביותר, גם הבן שלך היה, והייתה שם אחת, יפהפייה כזאת, ששרה, והיא מסתכלת עליי מהבמה, ואני לא יודע מי זאת, היא מחייכת אליי. אני מסתכל אחורה, אולי אחורה? אני לא מבין מה היא מחייכת אליי? מה לי ולה? גמרה את ההצגה, קפצה מהבמה, חיבקה אותי ואמרה לי 'אתה צדקת'. חיבקה אותי, נתנה לי נשיקה.

מי זאת, הג'ינג'ית?

הג'ינג'ית זה היה מתמטיקה. אני לא אשכח את זה, צמרמורת קיבלתי, היא אומרת, 'אני ידעתי שאני מטומטמת, אני אפס במתמטיקה, זרקו אותי מכל בתי הספר, הגעתי לבית ספר הרצוג, בבית ספר הרצוג התחלתי להשתלב ומאפס במתמטיקה עשיתי 5 יחידות במתמטיקה, קיבלתי 100 והיום אני מסיימת סמינר ואני הולכת להיות מורה למתמטיקה'.

ההורים. אני מזמין את ההורים, שלא יפחדו מכל הסיפור הזה של מהו"ת. אז אני מזמין אותם יחד עם הילדים, עם המנהל של בית הספר, אנחנו מדברים איתם על נושא של מהו"ת, מה זה מהו"ת, שלא יפחדו וזה מה שעשינו.

מוטי לבד עושה את ההסברים האלה.

כן, זה הפרויקט שלי. לכל אחד יש בייבי. זה מה שאנחנו עושים, זה עולה לי מיליונים ואני לא מבקש מהם כלום. כשהלכתי לשמשון שושני, אמרתי 'שמשון, בוא, רק תראה מה אני עושה', הוא אומר לי 'עזוב, עזוב, אני מפחד ממך, אתה עושה דברים משוגעים ואני פוחד שאני אצטרך לאמץ אותם' והוא לא בא לבקר. מנכ"ל משרד החינוך פחד, הוא אומר לי 'מוטי, אני לא רוצה לבקר', אמרתי לו 'טוב, אני מוותר לך'.

יש השקעה רבה של המשרד, יש מקומות יותר חלשים שצריך להשקיע בהם.

היא רוקדת ועובדת.

מי רוקדת?

הילדה המקסימה הזאת, נכנסה פנימה, עשתה את המשימה שלה בריקוד. הדביקה, סידרה.

לכן אני אומר, לפני כל הדברים האחרים, ההישגיות, אני שמתי את הדגש על הדבר הכי בסיסי, על הנפש של הילד. זה הכי חשוב.

שם זה מתחיל, אם הם לא פנויים שם לא משנה כמה תשקיע בלימודים.

נסגור את ההיצג שלנו בלמידה מבוססת פרויקטים, שעם זה התחלנו ואני אומר שהתערוכה שאתם רואים כאן בחוץ היא התערוכה הראשונה של בית ספרנו, אנחנו מאוד נרגשות ומאוד גאות בה ובעבודה של הילדים בעיקר, פרי של שיתוף פעולה בין מספר מורות בכמה תחומי דעת וככה בדרך תתרשמו שוב, כשאתם יוצאים, ואנחנו מודים לכם. תודה.

הילדה הזאת בוורוד, שחזרה לפה עכשיו, היא סיכמה לי את הביקור. בריקוד היא עבדה. בשבילי, לראות אותה שמחה ועובדת - - -

דרך אגב, זה השגרה. השולחן הזה בחוץ ו - - -

יש לי שאלה שמתקשרת לנושא - - - הנושא של אנגלית, שאת משלבת אותו בחינוך גופני ובאמנות, את מגייסת מורים לחינוך גופני דוברי עברית שמדברים אנגלית עילגת או - - - איך את עושה את זה?

זה לא אנגלית עילגת - - -

אני באמת שואלת איך את עושה את זה.

אני אמרתי קודם שזה פרי יצירתנו אמנם, אבל יש לזה כמובן סימוכין.

זה תפיסת עולם, זו תכנית שפתחנו עוד לפני בחירת מנהלת בית הספר, חשבנו - - -

זה מבוסס על תפיסה של שילוב שפה שנייה בתחומי דעת ומחקר שעשינו דווקא עולה שמורות דוברות השפה העברית בכיתות האלה, בגילאים האלה עדיפות על פני מורות דוברות אנגלית שפת אם, מכיוון שהן יכולות לתווך את מהלך השיעור בצורה מיטבית. ואז בשלב הראשון, אחרי שאנחנו משתיתים כמובן את הרגלי העבודה, אנחנו משלבים מילים ומשפטים במסגרת של - - -

מורות דוברות עברית שמדברות איתם באנגלית?

נכון, ויחד עם כל מה שאמרתי - - -

לא, אבל התפיסה היא בעצם להקדים את לימוד השפה האנגלית מתוך רציונל?

נכון, בצורה חווייתית וישירה.

אני לא סתם שואלת, יש לנו דיון בנושא, שהרעיון הוא להתחיל מוקדם - - -

התפיסה נשענת על זה שהשיח והמילים והמשפטים שמקושרים לפעולה, הם אלה שנטמעים בצורה מיטבית. ברגע שהילד מצייר ומדבר את המילים של הציור, מדברים איתו, הוא שומע את אוצר המילים שקשור לאותה פעולה שהוא עושה, זאת ההטמעה המיטבית. על זה זה נשען.

יש כמה מודלים בנושא של הטמעת אנגלית לגילאים צעירים. היום קשה להשיג מורים לאנגלית.

(בסיור בהייטק היי)

(הצגת נוכחים).

בית הספר הוקם בתשע"ג, הוא הוקם בשם איזה שהיא אג'נדה של ניסיון להקים בית ספר שהוא ברוח הייטק היי. כמו שאמרתי, בית הספר הוא בית ספר על אזורי בעיר חולון, הוא ממוקם בעיר חולון, אבל יש לנו תלמידים שמגיעים מבית דגן, תלמידים שמגיעים מניר צבי, כמובן רוב התלמידים שלנו מהעיר חולון, יש לנו כמה תלמידים מראשון, מוסעים כל בוקר.

בית הספר הוא בית ספר מסנן?

בית הספר הוא בית ספר ציבורי, הוא לא מסנן באג'נדה שלו, מתקבלים לבית הספר בהגרלה.

זאת אומרת יש פה מספר מקומות מוגבל ואם יש מעל המכסה שאתם תכננתם אז אתם פשוט עושים הגרלה?

כן, בשנה שעברה היו משהו כמו 25 שעברה היו משהו כמו 256 מועמדים להיכנס לבית הספר ויש לנו 100 מקומות, הגרלנו את התלמידים.

100 מקומות של ילדי חוץ?

לא, סך הכול ילדים.

אני מבינה שאין לכם שאיפה לגדול כרגע?

יש לנו שאיפה לגדול, אנחנו מנסים לעשות את זה באופן שהוא מבוקר והדרגתי. ככלל אנחנו בבית הספר הזה לומדים בכיתות של 25 תלמידים, זה אומר שאנחנו צריכים לגדול בקבוצות של 25. בשנה הבאה אנחנו מקווים שיהיו לנו חמש כיתות בשכבת ז', השנה יש לנו ארבע כיתות.

עדיפות ראשונה כמובן לילדי חולון, רק אם נשאר מקום נכנסים על בסיס מקום פנוי מערים אחרות.

נכון. אז כמו שאמרתי, האג'נדה המרכזית, הפדגוגיה המרכזית שמפותחת פה בבית הספר היא פדגוגיה שמבוססת PBL, למידה מבוססת פרויקטים, אנחנו מפתחים את זה בחטיבת הביניים וגם בחטיבה העליונה כאשר בחטיבת הביניים אנחנו מתכללים מקצועות באשכולות. יש אשכול רוח, שאליו נכנסים כל מקצועות ההומניסטיקה, ספרות, תנ"ך, היסטוריה, תרבות ישראל ועברית נכנס ככלי עבודה. בחטיבה העליונה הלמידה היא יותר דיסציפלינרית, מתוקף זה שאנחנו - - -

כל הדברים הטובים נגמרים כשמגיעים לתיכון.

כן ולא. תיכף נראה מה כן אפשר לעשות בתוך הדברים הטובים, אז כאן באמת על הקיר יש כרגע דוגמה לפרויקט שנעשה בשנה שעברה, שזה ספרות לבגרות במסגרת חלוצי הערכה, כאשר במסגרת חלוצי הערכה אנחנו מדברים על המרה של מקצוע ל-100% הערכה פנימית, מקצועות חובה. גם בזה אנחנו מתפתחים, בשכבה י"א אנחנו מדברים על שני תחומי דעת, שזה ספרות ואזרחות. תיכף אני אזכיר את העקרונות של הייטק היי, אבל בגדול אנחנו מדברים על כל התלמידים, כל התלמידים שלנו, לא כיתה מסוימת, לא כיתה מיוחדת, לא חלק מהתלמידים, כל התלמידים שלנו, 104 תלמידים משכבה י"א ממירים 2 יחידות בגרות בספרות ובאזרחות להערכה חלופית, כמובן בשיתוף עם המפמ"רים. בשכבה י' אנחנו מדברים כבר על שלושה מקצועות, ספרות, אזרחות והיסטוריה ובעצם אנחנו נשארים, מבין מקצועות החובה, עם תחום דעת אחד, שזה תנ"ך כרגע, שהוא עוד לא נמצא שם.

משנה הבאה.

וזה רק המוגבר או בכלל?

לא, זה לא המוגבר בכלל, זה כולם, 2 יחידות. אני רק אזכיר את העקרונות של הייטק היי. מה שיש כאן למטה בצד שמאל זה פרויקט בהיסטוריה בשנה שעברה, של כיתה ז'. זה הכול מגפרורים, זה היסטוריה ואמנות. הם בעצם למדו על ערים של ימי הביניים בהיסטוריה ובאמנות, על האדריכלות של ימי הביניים והם בעצם בנו מזה איזה הוא משחק שהוא היה משחק מטורף בגודל שלו. זה משחק שכבתי, הוא נבנה שכבתי.

זה אנשים באמת שם?

לא, זה השולחן.

המשחק הוא בערך בגודל של כל השולחן הזה, ארבע רבדים - - -

כן, הכול גפרורים, ברמת דיוק מאוד גבוהה של אדריכלות של ימי הביניים. זה היה מופרע לגמרי ובאמת כל מה שקשור בקסטות שהיו בתקופה ההיא.

דמויות מקרטון?

כן. זה אפילו בשלב ההכנה. אז בגדול מדובר על ארבעה עקרונות תכנון של הייטק היי כשהבסיס של העניין הוא איזה שהיא הסתכלות על הערך שנקרא אקוויטי, הכי קרוב שהצלחנו להגיע זה שוויון הזדמנויות, אבל הרעיון הוא משימה אינטלקטואלית משותפת לכלל התלמידים ולכן כל התלמידים שלנו - - - הכיתות שלנו הן לא כיתות מנותבות או מסלוליות, הכיתות שלנו הן כיתות הטרוגניות וכל התלמידים נמצאים, בטח במסלולי החובה, במסלולים דומים או באותם נושאים.

היחס האישי. אז אמרתי שאנחנו מחזיקים פה כיתות של בין 25 ל-30 תלמידים בכיתה. המורים נמצאים במרחב התלמידים, היחס האישי הוא העניין מבחינתנו, זאת אומרת לקחת ילד ביד ולהוביל אותו להשיג את המטרות האישיות שלו, לדבר איתו כדי 'להחליט ביחד מה המטרות שלך', לכוון אותו ולהביא אותו לשם.

למידה בעולם האמיתי, למידה אותנטית. יש פה הרבה מאוד או ניסיון רב לקיים קשרים עם העיר ולשמחתנו הרבה יש אג'נדה במינהל החינוך כרגע שנקראת school in the city. מאיה כבר כאן, בא לך לספר, מאיה? רק דוגמה אחת.

דוגמה ל-school in the city זה שאני מורה לביולוגיה בתיכון, בכיתה י"א, כשלומדים ביולוגיה מוגבר, אז צריך לעשות איזה שהוא פרויקט שנקרא ביו חקר ואנחנו לקחנו את זה קדימה בעזרת ה-school in the city הזה. הכול התחיל מפגישה, יש חברה שנקראת קומפיוג'ן, חברה ביולוגית שחוקרת סרטן - - -

היא ממש יושבת מול בית הספר.

ארבעה צעדים מאיתנו. אז הלכנו לשם למפגש היכרות כזה וממש היה אהבה ממבט ראשון והם פתחו בפנינו את הדלת ואנחנו עכשיו באים לשם ברמה של פעם בשבועיים, עורכים שם ניסויים מתקדמים. בעלי הוא חוקר באוניברסיטת תל אביב ואין לו מחשוב כמו שיש להם שם. זה מחשוב הכי מתקדם בביולוגיה מולקולרית, חקר סרטן, הם לומדים דברים שהם הרבה מעבר לתכנית הלימודים והכול במסגרת המורחבת שלהם. חילקו להם חולצות עם השם שלהם, ממש החברה קיבלה אותם כי הם מתנהגים כמו שצריך, הם ילדים חכמים. בדיוק לפני יומיים הגשנו הצעה למן הערכה חלופית בבגרות בביולוגיה, פשוט בגלל זה, כי זה פרויקט שההיקף שלו הולך וגדל והוא יצא משליטה. כל פעם הם מציעים לנו לעשות עוד ניסוי אצלם ועוד ניסוי והכול מתקשר לחומר שהם אמורים לדעת לבגרות, אבל הרבה מעבר, ברמה הרבה יותר גבוהה ועם טרמינולוגיה של מדענים שממש עושים את זה ביום יום בחקר סרטן. הם הפכו לשותפים במחקר שקשור בסרטן.

כמה זמן זה רץ?

זה התחיל בשנה שעברה, התכנונים, מ-1 בספטמבר זה נהיה מעשי. זה התחיל בשנה הזאת - - -

וזה לטווח הארוך או שאתם בודקים את זה נקודתי?

כן. אמור להסתיים באמצע י"ב. מתחיל ב - - -

וכל מחזור יתחיל מחדש?

זה המחזור הראשון, אנחנו סוללים את הדרך, אבל כרגע כמו שזה נראה זה לא יהיה חד פעמי. מבחינתם, הם אמרו את זה במפגש הראשון, אנחנו לא רוצים שזה יהיה כזה, שזה יהיה מעשי ונעזור להם ללמוד ביולוגיה והם גורמים לתלמידים ללמוד ביולוגיה אמיתית. אין את זה בספרי הלימוד, אם הילדים צריכים חומר, אני מחפשת, מתרגמת להם מאמרים מדעיים, אין את מה שהם נותנים שם.

זה ממש בחזית המדע.

חזית המדע לגמרי. הילדים מדברים, את שומעת אותם מדברים בהפסקה, אני כל כך מתרגשת, הם ממש מדברים כמו מדענים, עם השפה היומיומית הזאת של מדענים. הם גם יודעים דברים שרוב המורים לביולוגיה לא יודעים, הם מעודכנים יותר ממורים.

זה הרעיון של school in the city שאנחנו מובילים כחיבור המשאבים העירוניים. היות שיש לנו אזור תעשייה הייטקי חדש שגדל פה, אנחנו פונים לחברות, ודרך אגב אנחנו לא מחפשים שיתופי פעולה של תרומות, אלא שיתופי פעולה של שיתופי ידע, של עזרה בהכנסת כוחות לתוך מערכת החינוך, כוחות, כמו שאמרה מאיה, אין לנו, לצערי הרב גם בהכשרת מורים שעושים בתכניות 'דלתא' וכדומה, אין לנו עדיין את אותם האנשים. הם לכאורה לא צריכים לעזוב את ההיי טק או את העבודה כדי לתרום את הידע ולמעשה את המשאבים של החברות. אנחנו עובדים עם הכשרה לביטוח שנמצאים פה לא רחוק, עם פריון, שגם נמצאים פה, הרבה חברות, ולאט לאט בונים את שיתופי הפעולה שיהיו לאורך זמן ולא חד פעמיים.

וזה win win, כי גם הם נורא נהנים מזה. הם אמרו לנו שהם ממש רבים מי יהיו המדריכים של המפגש הבא, כי זה כיף להם, זה מרענן להם את העבודה בחברה.

אגב, הבחירה בהקמת בית הספר במקום הזה ולא בתוך שכונה, אלא קרוב מאוד לאזור התעשייה, הייתה מהסיבות האלה. לכן הוא נבנה, בגלל שמדברים על school in the city, אז נכון להקים את בית הספר הזה, שצריך להיעזר במשאב האנושי במקום הזה, באזור מסחרי דווקא.

חשוב לציין שזה לא רק בחטיבה העליונה ולא רק בביולוגיה. עכשיו בדיוק תלמידים של שכבה ז' - - - שיקי, אתה רוצה להגיד ככה במילה?

יש הרבה מאוד חזיתות שבהן - - -

אחת.

למשל יש קשרים בין בתי ספר שונים, למשל יש חווה חקלאית שנמצאת בקרבת בית הספר, שהתלמידים הולכים ברגל ועורכים שם ניסיונות, הם באים אלינו ואנחנו מקימים כל מיני גינות. ועוד ועוד.

התלמידים של כיתה ז' נתנו צעצועים שהם בנו לתלמידים בבית ספר יסודי בעיר. זאת אומרת אנחנו כל הזמן מחפשים דרכים שללמידה תהיה איזה שהיא נוכחות במרחב העירוני, בקהילה.

יריד ההסברה. מיד אחרי שאנחנו חוזרים מחנוכה תלמידי כיתות י' מנחים יריד הסברה על גוף האדם במרכז היום לקשיש בחולון, לפני 120 קשישים.

זה כבר שנה שנייה שזה קורה.

כיתות ז' לא לומדות כאן? יש להם מבנה אחר?

לא, אנחנו יושבים בשני קמפוסים כרגע, זה הקמפוס של החטיבה העליונה, אנחנו, חטיבת הביניים, כמה רחובות מכאן.

משודרגים ככה או - - -

משודרגים יותר. לא, זה מבנה ישן, אבל מאוד נעים, בגלל שהוא פתוח. הוא נראה קצת כמו קיבוץ.

זה מבנה ישן שעבר התאמה לרוח הייטק היי. מבנה מקסים.

כן, יש הרבה מרחבים. המבנה ישן באמת, זה מבנה בן 50, אבל יש הרבה מרחבים שאפשר, זה נראה כמו קיבוץ קטן כזה.

הייתה הרבה חשיבה על הארכיטקטורה הפנימית של המבנים האלה. לא הוקמו מבנים מחדש, אבל הכיתות מחוברות ביניהם בקיר זכוכית עם חדרי מורים או משרדים של מורים. בקשר למה ששאלת קודם, על איפה המורים נפגשים, אז חלק מהתפיסה, יש לה מחיר מסוים, שהמורים יושבים עם התלמידים, נמצאים איתם כל הזמן, גם בהקשר הפדגוגי, גם בהקשר החברתי, זה חלק מתפיסת עולם שלמה, של קשר של מבוגר-תלמיד.

אתם עובדים גם עם חונכות?

מה את מתכוונת לחונכות?

שלכל מורה יש קבוצה של תלמידים שהוא מלווה?

מכיוון שהכיתות הן קטנות אז אנחנו נמצאים בתכנית, החל משנה שעברה, תכנית החינוך האישי. כיוון שהכיתות הן מראש קטנות אז זה במסגרת אורגן של כיתה שאנחנו לא רוצים לפצל, אז המורים נמצאים במצטבר ארבע שעות שבועיות של שיעורי חונכות עם התלמידים, שניים במליאה ועוד חמישה מפגשי בוקר שבהם אנחנו פותחים את היום. הימים אצלנו נפתחים ברבע שעה של ישיבה במעגל של פתיחה של היום.

עקרון התכנון האחרון הוא תכנון מבוסס על שיתופיות, שזה איזה שהוא שדרוג גם של הייטק היי, שבעבר דיברו על המורה כמעצב, אבל באמת גם הם הרגישו שכשהמורה לבד אז הוא לבד ולכן תיקנו את העיקרון הזה ומדברים על תכנון מבוסס על שיתופיות ויש פה לא מעט מודלים או מקומות בתוך בית הספר שבהם מורים, במקרה יש עדיין אפילו חלק מהכללים על הלוח, שבהם מורים יושבים ביחד וחושבים על פרויקט. אז גם אם זה לא עובד באותו חדר מורים שאת מדברת עליו ובאמת זה לפעמים קצת חסר, כן יש את הפורומים שבהם אוסף של מורים יושבים ומדברים וחושבים ביחד על איך לעשות ומה לעשות, גם עם תלמידים וגם בכלל בלמידה שלהם. אז כמו שאפשר לראות, זו למשל תמונה מאחת המליאות האחרונות שלנו.

קבוצה של מורים יושבת וחושבת. אין לנו הרבה מורים, אנחנו כל כולנו בשש שנתי 52 מורים ורובם בחלקיות משרה, וזו דוגמה. זו כיתה בחטיבת הביניים, שקבוצה של מורים יושבת וחושבת, במקרה הזה על עקרונות בית הספר ואיך מיישמים אותם במציאות שלנו היום, באוסף של קונסטלציות. אנחנו משתדלים לקיים ישיבת מליאה כזאת מדי שבוע. כל יום שלישי כל הצוות מתכנס ולומדים משהו ביחד, חושבים על משהו ביחד, עושים משהו ביחד כדי, אחת, ליצור את הקשר בין האנשים, אבל גם כדי לפתור סוגיות.

אנחנו בסך הכול פורצי דרך באיזה שהוא עולם שהוא מאוד מאוד שמרן ואנחנו צריכים למצוא את הדרך ולחשוב איך עושים את זה, איך עושים את זה נכון יותר, מדויק יותר, יש לנו לא מעט מורים חדשים, אנחנו צריכים גם לעזור להם להתמודד עם סוגיות שכולנו מתמודדים. בטח בעולם מאוד מאוד חופשי, כשהשיעור הוא שיעור מאוד פתוח, יותר קשה לנהל אותו מאשר כשבן אדם עומד ואומר 'אתם עכשיו תקשיבו לי'. אז נכון שהרבה מאוד מהמורים שלנו הם חבר'ה שהיו מדריכים בתנועה פעם, בהיסטוריה שלהם, או שהם היו שינשינים, או שהם היו מדריכים בתנועה, הם רוב רובם אנשים יוצאי דופן, אבל עדיין הם צריכים להתמודד עם זה שהם מביאים חומר לכיתה ולא תמיד הילד, זה הדבר שהכי מעניין אותו עכשיו לעשות.

אז כאן שמנו אוסף של תמונות ממש מעכשיו. התמונה שהכי מרגשת אותי באופן אישי זו התמונה של הילדים שם למעלה, שרוקמים. אלה תלמידים של חטיבת הביניים ויש פה ממש מהימים האחרונים סיומים של פרויקטים. זה סיום של פרויקט של ספרות לבגרות, שירת ימי הביניים, אבל יש פה עוד הרבה מאוד אירועים.

זה אירוע מאוד משעשע. הם בנו משחקים בנושא המשחק הדמוקרטי וחלק מהמשחקים היו משחקים דיגיטליים והם השתמשו בהתחלה באיזה שהוא משחק דיגיטלי. רק אני אומר שהיא צילמה את האירוע הזה וכתבה 'הם פשוט צועקים בשקט'. זה מין דיבייט כזה וכל השיעור שומעים תיק תיק תיק תיק, אבל אף אחד לא מדבר.

בבית הספר שלנו יש לא מעט מחשבים, יש לנו כאן בערך מחשב על כל שני תלמידים, זה היחס של המחשבים בבית הספר. אז זו דוגמה למשחק הדמוקרטי.

הרעיון, תיכף נצא לעשות סיבוב, אבל הרעיון הוא באמת לפתח את אותה הדרך או לסלול את אותה הדרך שבה הילד אוהב ללמוד, סקרן ולא נשאר רק בפינה של ספר הלימוד. שאלות, אם יש לכם. אין? בא לכם לעשות סיבוב?

כן, בטח.

אז יאללה. בעצם הגעתם ביום שיש בו סיום הבגרות ב - - - מה שאתם רואים כאן זה בגדול את המבנה - - - שם עדיין לא סיימו, אפשר להיכנס, הם רגילים שנכנסים להם באמצע. זה בסדר שזה בבגרות, גם בבגרות מותר להיכנס.

מה שיש כאן, בחטיבת הביניים הזוגות הן זוגות של מורי רוח ומדעים, הזוגות בכיתות, בחטיבה העליונה אצלנו הזוגות הם זוגות דיסציפלינריים. זאת אומרת כאן אלה שני חדרים של שני מורים להיסטוריה וכאן זה חדרים של שני מורים לספרות וכאן זה חדרים של שתי מורות ללשון. אם אנחנו ניכנס לרגע לחדר הזה - - - לא נפריע לילדה. פלג, אתה רוצה קצת לספר על הפרויקט שיש על הקיר?

כן, הפרויקטים שאנחנו יכולים לראות על הקיר אלה תוצרים של הרומן 'הר אדוני' של ארי דה לוקה, זה בעצם רומן שמדבר על ההתבגרות, על מעבר בין ילדות לבגרות. אלה התוצרים שלנו. אני אלך מהסוף להתחלה, בעצם בחרנו שלוש תמונות מהספר שבעצם מתוכן יש מוטיב שחוזר על עצמו. בספר היו מוטיבים רבים, היה גג, אהבה ומיניות, חניכה, התבגרות, מעוף, ובעצם כל צמד או יחיד בחרו תמה אחת, מוטיב אחד, ובחרו להשתמש בו בתוצר. הם בחרו שלוש תמונות, שלושה עמודים מהספר. העמודים היו נורא קצרים, זאת אומרת הם היו עם פחות מלל ועם יותר דברים לחשוב עליהם. זאת אומרת היה המון מה לקחת מהספר ולפתח אותו וככה גם לקחת לחיים האמיתיים.

התוצר שלי שם, קשה לי להראות אותו, אני בחרתי את בתמת הגג, תמה שאגדה בתוכה כל מיני תמות קטנות, תמת המעוף והחניכה או כל מיני דברים קטנים. בחרנו, אני ומי שהיה איתי בקבוצה, לדבר על התמה מהמקום שמאגד את הכול, גג בגיל ההתבגרות היה מקום מפלט לילד לבוא ולהתבטא שם, לבוא ובסופו של דבר, ככה ספוילר, היה לו בומרנג, שהוא בעצם בסופו של דבר העיף אותו והיה את השלב הזה בין הילדות לבגרות ובתוצר שלנו כל אחד לקח דימוי, הפכנו את הטקסט לדימויים, ככה צילמנו, הצילומים מבוימים, או צילום שהוא משכבות. בחרנו את הר אדוני, באמת כיפת הזהב המרשימה, בחרנו לקחת מעל עוד רובד של מוח, כדימוי למוח של הילד, ואת דמות הילד שבכל שלוש התמונות הוא עובר מעין שלבים. בתמונה ראשונה אנחנו רואים מוח, עם קצת בתוכו ממש את התחלת כיפת הזהב המרשימה, בתמונה השנייה כבר רואים את הנער עם הבומרנג ואת המוח עם קצת יותר הר הבית ובתמונה השלישית כמעט במלואו. הרעיון היה בעצם להעביר את הר הבית שלבים, גם בהתפתחות שלו לאורך הספר, את ההתבגרות של ההר הבית ובסופו של דבר בספר הזה של מקום נשאף, זאת אומרת שלכל אחד יש פסגה שהוא רוצה להגיע אליה. הר הבית, גם כשמו של הספר, המקום שמאוד חשוב לנער, במודע או שלא במודע, להגיע אליו.

יפה.

וככה כל אחד לקח את זה למקום האישי שלו.

אנחנו יכולים להמשיך לנוע.

כן, אני רואה את הפרויקטים של כולם.

יש פה את הדברים של י' וי"א.

זה מקסים, כל כך מאפשר. כך כל המערכת צריכה לעבוד - - -

זו דוגמה למשימה של מגמת העיצוב. הם צריכים היו לבחור יחידות או אזורים שבהם בדרך כלל לא לומדים בבית הספר, זו כבר שנה שנייה שאנחנו עושים את זה ולייצר בהם פינות למידה. אחרי שהם שמו את הדברים שלהם כאן על הקיר יש אפשרות לבחור. צריך ללמוד את זה, את כל התפיסות שלהם. כל הקהילה של בית הספר וגם אורחים יכולים לבחור מה היא הפינה שבעצם תיוצר פה בבית הספר. אתם רואים שזה מאוד מדויק, עם מודלים שהם בנו. היו להם רעיונות מדהימים, פשוט יוצאי דופן.

ואז אתם מיישמים את זה אחר כך?

אחת, אנחנו ניישם, ואנחנו מקווים שלא יבחרו את הכי יפה.

בעצם בכל מה שקשור לגלובליזציה, זה פרויקט ממש קטן, ממש ממש קטן, של שכבה י"א. אני חושבת שיעניין אתכם הפרויקט של כיתה י"ב.

יש יחידה שנקראת מיעוטים. בעצם הם עושים, אתם יכולים לראות כאן - - - המסגרות האלה ובעצם הילדים לומדים על ערביי ישראל, זה ארבע תמונות, לגבי איך מתפתח הדימוי שלהם, של ערביי ישראל, תוך כדי למידה. מיעוטים בכלל וערביי ישראל בפרט. זו סדנת צילום שהייתה ביפו, אני חושבת שיהיה מעניין אתכם לקרוא חלק מהדברים שהילדים כותבים. אף אחד לא תיקן להם את זה, אנחנו מחדדים המון, אבל הרבה מאוד מתוך הדבר הזה הוא מתוך שיח של המורה עם הילד ושל הילדים בינם לבין עצמם.

זה מדהים שככה היא ראתה את זה, למרות שהיא נתנה לו תמונה פסטורלית.

אנחנו מאוד מתרגשים כשאנחנו בסופו של דבר יודעים גם מי הילד שעומד מאחורי הדבר הזה.

השיעור כאן, אפשר לראות, שיעור שהוא די סטנדרטי, עדיין הישיבה היא לא הישיבה הסטנדרטית של התלמיד הממוצע. הרעיון הוא בעיקר לדבר - - -

כשהייתי מנחה - - - לימדתי ספרות ותנ"ך ביחד - - - ולקחנו את התכנית של - - - צירפנו אותה וחיברנו אותה לפי נושאים ואז חיברנו את זה לכישורי חיים. אז היו חמש שעות של מתמטיקה - - - כישורי חיים. מרתק. התחלנו מהעולם של הילד ורק אחר כך צללנו לספרות ותנ"ך, אז פתאום הכול מקבל מש מעות אחרת לגמרי.

בסוף אם ילד לא מתחבר אז הוא לא ילמד.

את צריכה לראות את ה - - -

זה שאת עדיין מתלהבת.

מורה שחווה ילד לומד, מה נשאר לנו בסוף? בסוף ילד רוצה מישהו שיגיד לו בוקר טוב בבוקר וילמד אותו משהו חדש ויתלהב.

אני באה לתפקיד הזה ממכללת אוהלו, בנינו מתחם חדש, קראנו לו מתחם העתיד והוא עבר כמה אינטרפרטציות עד שהוא הגיע למה שהוא היום והרעיון היה באמת להכיר את הקירות בכיתה, ליצור חללים כמו בגן, שהם יכולים לעבור ממקום למקום, באותו מרחב אגב, והן יושבות פה והן יכולות ביחד ופתאום היא צריכה רגע לבד ללכת לעשות משהו אז היא הולכת לאיזה שהיא פינה שהיא יכולה לבד ושם יש מליאה שאפשר לכנס את כולם. את רואה את הדינמיקה בתוך הכיתה וזה מה שהם צריכים היום, הם צריכים לנוע במרחב. יש מקום שהוא ממוחשב, אז את יכולה להסתובב עם המחשב הנייד שלך, ויש מקום עם פופים, ופתאום את סתם צריכה לשבת ולחשוב, לא הכול הוא כאן ועכשיו - - -

נכון, רוב הזמן, השאיפה שרוב הזמן תשבי ותחשבי.

כן, את יושבת ומעבדת רגע את מה שאת רוצה. מרחב מרתק ומדהים וחוויה. זה מה שצריך לקרות במערכת.

אבל החוכמה היא גם לאפשר לילד ויחד עם זאת את הגבולות. זאת אומרת הטריק הוא - - -

יש שם גבולות מאוד ברורים בכיתה, מאוד מאוד ברורים.

בדיוק, הטריק הוא ליצור את הגבולות ביחד עם הפתיחה, זה הדבר שאנחנו עובדים עליו.

הגבולות שם הם מאוד ברורים, רק שאנחנו פתחנו אותם קצת.

אוהלו זו מכללה לאנשים מבוגרים?

זו מכללה להכשרת מורים וזה סטודנטים, והתקלה היחידה זה שהם לא יכולים ללכת אחר כך וליישם את זה.

אנחנו רוצים להראות לך עוד דבר אחד. זה מרכז החדשנות שמשה בין השאר אחראי עליו.

זה חדרים שלא לומדים בהם עדיין?

זה שטח שהוא שטח ש - - - ויהיה פה מרכז חדשנות עירוני. זה כמובן שלנו - - - אבל לא מוציאים החוצה. משה, אתה רוצה לספר קצת מה יהיה פה?

זה של העיר? זה אומר שיגיע לכאן מי?

מכל העיר, המקום מיועד לתלמידים ולמורים. אם דיברת על מכללת אוהלו שעשו חדר בנוסח, הרעיון גם לבנות ברמה העירונית מרחב. שני בקרים למעשה הוא יהיה מיועד לתלמידי בתי הספר, בקרים אחרים לבתי ספר אחרים שיגיעו לפה לעבודה ואחר הצהריים לנוער ולמורים. זה אמור להיות חדר מייקר, אז אם כבר דיברנו על דיגיטף, אז החדר הימני אמור להיות חדר בגישה שדיגיטף דיבר עליו, חדר של מייקר, זו עבודה עם קיטים, הגישה היצרנית של עבודה מהעולם הווירטואלי.

החדר השמאלי אמור להיות מרחב מולטימדיה עם קיר ירוק לצילום. היום נוער עובר לעולם הווידיאו והמולטי מדיה, זה אמור להיות חדר שעוסק בנושא של עריכה, של צילום. ופה מדובר בשני חדרים. זה קיר שעם מנואלה הוא זז ימינה, זה לוח, ואז זה הופך להיות מרחב ענק, גם לכנסים, לעבודה גמישה.

יש לנו מקום לגני ילדים.

בבית ספר רננים, זה בסדר חדש שאז הקמנו, אז באמת לקחנו את חדר המורים, חדר המורים ביום יום נראה ככה, כשהוא חצוי, ופתאום אתה מרים וזה הופך להיות אולם, שם הם עושים את כל המפגשים שלהם, את האירועים שלהם.

אז הרעיון שהכול יהיה זמין, גם הריהוט יהיה על גלגלים, אפשר יהיה להזיז, זה יהיה חדר שעובד על - - -

כן, זו הדינמיות של המציאות היום.

אז זה אמור להיות מרחב היתכנות גם לטכנולוגיה חדישה שמורים ותלמידים יתנסו, לרעיונות ולהאב של מורים ותלמידים שייפגשו פה. יש כבר קבוצות, שזה אמור להיות הבית שלהם, קבוצות של שגרירים צעירים, שחבר בהם פלג לדוגמה, קבוצות של נוער ואחרות. יש לנו נוער שנכנס ליוני סטרים ועמותת 8200, מנהיגות טכנולוגית שתשב פה והרעיון הוא שהוא יהיה רעיון פתוח וזה אמור להיפתח במרץ.

יפה. והם יגיעו לכאן מסגרת שעות לימודים או אחרי צהריים?

גם וגם. בבוקר, בשעות הלימודים, זה יותר היסודי - - -

כלומר זה יאפשר לבתי ספר מכל רחבי העיר לבוא ולחוות.

כן.

לשמחתנו באמת אנחנו לוקחים חלק בחשיבה על המרכז הזה ובצרכים שלנו ובתור השפיץ כזה, הוא שואל אותנו 'מה אתם רוצים? איזה מין חדר? מה צריך להיות?' זה חלק מהעניין.

אני רוצה להראות את לוח השנה האינטראקטיבי שלנו, תלמידי כיתה ח' עשו את זה השנה. הם ציירו את הכול . יש פה גם הסברים וגם כל מיני פעילויות, הכול סביב פרויקט במקרא וגם בספרות, דברים של - - -

(בישיבת הסיכום)

מישהו רוצה לומר משהו לפני שאנחנו מסכמים את הדיון, את הסיור הזה בכלל? טוב, אז אני אסכם, ברשותכם. ראשית, תודה רבה על האירוח כאן בבית הספר ותודה רבה על הסיור בחולון. ציינתי את זה באחד המוקדים שקדמו לבית הספר, שאני הגעתי לעיריית חולון בעקבות פניות שהגיעו אליי ושיח שהתפתח ביני לבין מינהל החינוך בעיר ואמרתי שאני מוכרחה לומר יישר כוח ענק, שכשאני הוזמנתי לעיר הוזמנתי בדיוק לאותם המוקדים, לא בית הספר הזה, מוקדים אחרים, שלגביהם עלו סימני שאלה. לא הייתה בריחה של העיר למקומות אחרים, אלא נגענו בדיוק בנקודות הכואבות כביכול ומאוד מאוד התרשמתי ממה שראיתי, בניגוד מוחלט למה שהובא לנו. אנחנו, כחברי כנסת, הרבה פעמים מכניסים אותנו לתוך מקומות שהם בעצם או אינטריגות מקומיות או כל מיני דברים מהסוג הזה והיה לי חשוב לבוא ולראות בעיניים את כל מה שטליה ואני שוחחנו עליו.

אני מוכרחה לומר ביושר שעדיין, בכל מקום ובכל זמן, אם אני אקבל פנייה כזו או אחרת אני תמיד מרימה טלפון לבדוק, מחמת הספק. ככל שמדובר בילדים יש לי את החובה הפנימית שלי קודם כל לבדוק כדי שגם אני אוכל להיות בשקט.

ואני רוצה לומר תודה, תודה על החוויה, גם בדיגיטף, בגן, זה לראות איך לוקחים מקום, מקום ישן, פשוט, ומכניסים לתוכו פנינים, ונותנים לילדים, לא מהעשירונים העליונים, אלא באמת לילדים במקומות שככה פחות חזקים את הכי טוב שאפשר והכי מתקדם שאפשר ומודעים לאתגרים, כי שמענו על האתגרים ושמענו על הקשיים ושמענו על ההתמודדויות ובכל זאת הרצון הפנימי והאמיתי הזה לעשות הכי טוב שיש שם. אנחנו צריכים לדאוג שם רק לנושא של שעות של הסיוע הלשוני, ההוראה הלשונית, לעולים החדשים.

איפה זה תקוע?

זה תקוע באוטומציה, מתוך מה שהבנתי.

משהו במשרד החינוך?

אז למי צריך לפנות בעצם?

למשרד החינוך.

לא, זה צריך להיות מעודכן דרך האוטומציה של הרשות, צריך שיהיה דיווח של הרשות המקומית.

אנחנו נבדוק איפה זה נתקע, ברגע שילדים לא מעודכנים השעות לא עולות, לא מגיעות לתקן.

אבל לפי מה שאמרה לי הגננת, יש לה שם שלושה ילדים שהם עומדים בקריטריונים ובכל זאת אין לה.

המינהל צריך לדווח באוטומציה למשרד החינוך ומשרד החינוך מקנה את השעות. עניין טכני שצריך לפתור אותו.

ובמקביל צריך לשחרר את הנושא הזה של שלושה ילדים מינימום לקבל שעות.

אבל בלי שום קשר אני חייבת לומר שזה נכון שצריך את השעות, אבל העירייה מממנת תקן מלא של גנן, הגנן הנוסף, אור שעובד שם, אור שובל. זה דבר אחד.

אבל בכל זאת עד שסוף סוף יש משהו שאתם יכולים לקבל ממשרד החינוך, למה לא?

זה דבר אחד. וכל הנושא של המדפסות, נכון שהגננת דיברה על תקציב אפס, אבל גם עכשיו יש תקציב של 100,000 שהולך להגיע אליה למדפסות. כל אלה דברים, כמו שאמרת נכון, שהרשות סימנה אותם.

דווקא מרשים אותי שהם עושים יש מאין.

אני אומרת, זה נכון שהיא מתנהלת על תקציב אפס, אבל אני אומרת שאנחנו משתדלים להשוות את הבסיס שיש לגן הזה לבסיס שילד רגיל מביא מבית מבוסס באזורים האלה, שלא יהיה, להיפך - - -

ורואים את זה.

יחד עם זה העיקרון שלה מצוין.

נכון, אני אומרת, העיקרון שלה מעולה, אבל התפקיד שלנו לתת לה את ה - - -

אנחנו נותנים את התמיכה, את המשאב, את הכלים.

להשוות את הבסיס לבתים של ילדים שלא מקבלים.

זה עניין מאוד פרסונלי. במקרה ככה זכיתם בגננת שהיא גם מאוד יצירתית. כמה פעמים אנחנו בוחרים ו - - -

הבנו שלדיגיטף אנחנו צריכים מישהי מיוחדת במינה.

היא מיוחדת במינה.

זו גננת שעבדה כאן בעיר ואנחנו מכירים אותה.

- - - גן שהמון רצוי ללמוד, שזה גם איזה שהוא משאב אינסופי.

וגם יש לה נשמה גדולה.

זו גננת מוכרת בעיר, זו לא גננת שסתם נבחרה, זו גננת שלקחנו והעברנו.

על מנת שנוכל לשכפל את הפיילוט. אנחנו רוצים לשכפל את זה, זה לא אחד וזהו. אנחנו רוצים לשכפל את הפיילוט הזה לעוד מקומות וצריך להתחיל מהטוב ביותר.

נכון, אז הצליח לכם, בלי שום ספק. אז רק לפתור את הנושא של השעות. שוב, עניין בירוקרטי ששווה בדיקה.

זה להתמודד.

היינו בגולדטק. אתם קוראים לזה?

כי אסור לשנות את השם. בית הספר שעובר לשם, זה בית ספר שנקרא גולדה, הוא נפתח פעם יסודי והיום חטיבת ביניים ואסור לבטל את השם גולדה, אז קראנו לו גולדטק. בהפרדה זה נקרא גולד-טק.

משמעות נכונה בהחלט. מתחם מקסים, באמת. כל ההתייחסויות שקיבלנו על חשיפה של ילדים לגורמי חוץ כאלה ואחרים, סכנות שאורבות להם, באמת מחמם את הלב היה. גם לראות את שיטת העבודה שם, של הצוות, גם המתחם עצמו, כמה שהוא מאיר פנים ומאפשר, הילדים ששמחו. הייתה שם ילדה, אתם לא הייתם, אני אספר לכם, ככה תוך כדי שישבנו בפנים הייתה ילדה לבושה בוורוד, כאילו זה מבוים הכול, יצאה לשולחן כזה שנמצא בחוץ והיא עובדת תוך כדי ריקוד, היא רוקדת ומדביקה ורוקדת ומציירת ואמרתי שמבחינתי זה מסכם את הכול, את כל מה שהם חווים שם. ושוב, כל הכבוד שלקחתם אותנו למקומות שבהם העצבים שם רגישים.

גם שם, הצוות, כמו שראית, נבחר בקפידה, אחד אחד.

מקסימים, באמת, נכנסנו, ראינו אותם בפעולה ורואים שזה לא לכבודנו, זה שם תמיד.

ואני מודה באמת על הביקור כאן. הייטק היי זה משהו שמלווה אותי הרבה מאוד שנים. התחלתי לגעת בו ב -96', שתבינו, זה היה ממש ממש בחיתולים. כשאמרתי מקודם יפעת מהמכון הדמוקרטי ותיקנו אותי, אז שתבינו עד כמה בוותק אני עוד מאלה שהיו בחלוצים שם וזה מדהים לראות את זה חי ונושם ולא רק דרך הספרים ולא רק דרך המאמרים שהם הוציאו כל פעם על הביקורים בסן דיאגו כשבסוף הם ארגו את הכול לספר אחד, אלא באמת לראות את זה חי ונושם כאן ויישר כוח. שיהיה לכם הרבה מאוד בהצלחה.

תודה רבה.

זה עושה חשק להביא את הילדים ללמוד כאן.

דרך אגב, זה בית ספר שכולו מבוסס למידה דרך פרויקטים, אבל יש לנו בכל בתי הספר בעיר, בכל העל היסודי וביסודיים יש לנו 14 בתי ספר כאלה ולאט לאט זה מתפשט גם לכל היסודיים.

אבל שם זה נכנס בחלק מה - - -

בגני הילדים 14 ועוד 14, 28.

התחלנו בשניים שהיא סיפרה, 14 בשנה שעברה ו-14 השנה הצטרפו.

אנחנו נכנסים לזה ב'רוצה אני', אנחנו כל פעם חושפים, שואלים מי רוצה? מי נכנס?

נכון, עד שזה יהיה מערכתי. אני אשמח גם שזה יירשם בפרוטוקול במודגש, החלום שלי שהדבר הזה יפסיק להיות וולונטרי ויפסיק להיות מי שרוצה ויפסיק להיות רשויות שיכולות להרשות לעצמן או מתאמצות מאוד כדי לאפשר את זה וזה יהפוך להיות נחלת הכלל, זאת אומרת שזה ייעשה ברמה מערכתית, כי אם מערכת החינוך לא תלך לשינוי הזה אנחנו לא באמת נצליח להתקדם לשום מקום. אנחנו יכולים להמשיך לדבר יפה על למידה משמעותית ועל הכלים שצריך ועל התפקיד של המורה וכולם יודעים לספר את זה מאוד מאוד יפה, אין לנו בעיה בלהגדיר מה צריך להיות, יש לנו בעיה ביישום והלוואי שזה יצליח להתפשט ככה ולהיות חלק ממערכת.

חשוב להגיד שאנחנו מראים הרבה ואתם רואים הרבה דברים סופר מגניבים, מה שנקרא, נורא יפים ונורא מושכים את העין ואני מזכיר לעצמנו תמיד שבסוף זה כלי וזה כלי כדי להשיג את אותן מטרות שכולם רוצים להשיג וזה שלילדים יהיה טוב, שהם יגיעו לפה והם ירגישו שהם אהובים ורצויים, שהם יחזרו הביתה בהרגשה שהם התמלאו במשהו, שהם יגיעו לפה בשמחה ויחזרו בשמחה ושהם יתפתחו מהדברים האלה. זה לא מפעל הייטק, זאת חממה לילדים, לגדל ילדים, לפגוש אותם, לראות אותם עין בעין. כי לפעמים היופי הזה הוא יכול לתעתע וזה משהו שהוא מאוד נוכח פה, הדבר הזה, השפה הדיאלוגית הזאת, הקרבה לילדים, גם המבנים הפיזיים תומכים בדבר הזה, גם הארגון של מערכת השעות. כל הדברים האלה בסופו של דבר שמים את הילדים במרכז של כל החשיבה הזאת.

נכון, אז זה באמת מה שיצא לנו לשוחח עליו למעלה, על כמה גם המבנה הפיזי חייב לתמוך ברציונל, אחרת זה פשוט בלתי אפשרי להמשיך ולנהל את הכיתה כפי שהיא התנהלה פעם וכפי שהיא מתנהלת בהרבה מקומות היום ככה בשורות הסדורות האלה ולדבר איתם על למידה דינמית. אני לא יודעת כמה דינמיקה אפשר ל - - -

זה נורא חשוב לי שתגידי, מחר יש לנו ביקור אצל תמיר.

אני אומרת את זה כל הזמן.

לא, אבל מחר יש לנו ביקור אצל תמיר בקשר לבית ספר יסודי שאנחנו רוצים להקים.

חייבים לפתוח את המרחבים. כל שקל, ואתם מוזמנים לצטט אותי, שהולך לכיתות שנבנות בפורמט המסורתי הוא פשוט בזבוז. אנחנו הולכים לעידן חדש, חייבים לשנות את המרחבים הלימודיים. אגב, אני חושבת שאמרתי את זה מראשית הדרך שלי, גם הציבורית. אם אנחנו לא נשנה את השיטה ולא נשנה את המרחב הפיזי אז אנחנו לא עושים כלום. ואני מסכימה איתך שזה כלי, בכל המקומות שאנחנו נראה הרבה מאוד מחשבים ובאמת כיתות יפות, אבל לא שינו את השיטה ולא השתמשו בזה ככלי, אלא הפכו את זה למטרה, לא נראה שינוי. זאת אחת המפולות, אגב, של תכנית התקשוב בהרבה מאוד מקומות, שהכניסו הרבה לוחות חכמים לבתי הספר ומקרנים ומחשב לכל מורה, ואתם בטח מכירים את זה, מי שוותיק במערכת, הכניסו את זה באופן שיטתי לכל מערכת החינוך, זה שם, שאף אחד לא יספר לכם שלא הכניסו ציוד טכנולוגי, אבל לא עשו בזה את השימוש הנכון, הוא הפך להיות מטרה ולא חלק מאיזה שהיא דרך ושם זה נשאר. וזהו, המחשבים התכלו, המורים המשיכו הלאה ועולם כמנהגו נוהג. אני מקווה שנצליח להביא איזה שהיא בשורה. תודה רבה.

תודה לכם. לצוות בית הספר, חג אורים שמח, חופשה נעימה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:30.