הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 403

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, כ' בכסלו התשע"ז (20 בדצמבר 2016), שעה 12:37

במסגרת ציון חודש הסוכרת הבינלאומי בכנסת: הצגת התוכנית הלאומית למאבק בסוכרת

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

איציק שמולי

ארנון אפק - משנה למנכ"ל, משרד הבריאות

עירית ליבנה - מפקחת על תחום הבריאות, משרד החינוך

סא"ל אילן גרין - ראש תחום רפואת משפחה אט"ל, צה"ל, משרד הבטחון

מיכל אלנתן - רפרנטית נכות, המוסד לביטוח לאומי

אילנה שמלה ללום - מנהלת מחלקת בריאות, עירית אשדוד

פרופסור איתמר רז - רופא, בית החולים הרצליה מדיקל סנטר

ליטיסיה בן נעים - מזכירה רפואית, בית חולים הדסה

ליאורה ולינסקי - מנהלת המחלקה לאיכות קלינית, קופת חולים מאוחדת

יבגני מרזון - מנהל מחלקה לרפואה מנוהלת יזומה, קופת חולים לאומית

ד"ר מינה רותם - מקדמת המחלקה לאיכות ובטיחות באגף הסיעוד, שירותי בריאות כללית

ד"ר אלה חסין - מנהלת תחום מחלות כרוניות קופת חולים מכבי

מדי יעקובזון - מנכ"לית, האגודה לסוכרת נעורים בישראל

רן מלמד - סמנכ"ל, עמותת "ידיד"

מידד גיסין - עמותת "צב"י" צרכני בריאות בישראל

גליה שגיא - מנהלת איגוד המזון, התאחדות התעשיינים

אפרת טיש - מקדמת מדיניות ציבורית, האגודה לסוכרת נעורים בישראל

איתי גוטלר - פעיל עמותת "מהיום"

איילת מייזנר - מנכ"לית עמותת "מהיום", הפורום הישראלי לאורח חיים בריא

פנינה שלו - דוברת עמותת "מהיום", הפורום הישראלי לאורח חיים בריא

איתי גוטלר - עמותת "מהיום" הפרום הישראלי לאורח חיים בריא

ד"ר רחל וולף מירון - מנהלת "חיים בריא", עמותת "מהיום"

מיכל כהן - התאחדות התעשיינים

עדי אבן חן - איגוד המזון, התאחדות התעשיינים

דניאלה פיריאן - מיזם "עוצמה"

מלכה אוברלנדר - פעילה בארגון "מתוקים לדרך"

יעל ניימן - יו"ר עמותת "מתוקים לדרך"

עידית שבתאי סידיס - שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את לקט ישראל, מכבי שרותי בריאות, מכון וייצמן למדע, אסם, תנובה

ענת כהן שמואל

עופרה ארגס – חבר המתרגמים

במסגרת ציון חודש הסוכרת הבינלאומי בכנסת: הצגת התוכנית הלאומית למאבק בסוכרת

שלום לכולם צהריים טובים. היום אנחנו ה-20.12.2016 כ' בכסלו תשע"ז, השעה 12:37. במסגרת ציון חודש הסוכרת הבינלאומי בכנסת, למה זה לא שנה, זה רק חודש. בדרך כלל מי שסובל מסכרת זה כל יום, או לפחות הימים שהוא חושב על זה. טוב, אנחנו באמת שמחים על היוזמה שאי אפשר לוותר עליה של פרופסור איתמר רז, חברי פרופסור אמנון אפק, שגם כן מזכיר לנו חובות נעימות שיש לנו בכנסת, לפעמים - - - בתקופות משבר, ולהתכנס בתקופות של לא משבר, למרות שזה משבר תמידי, נושא הסוכרת, המספרים מדהימים. אני אמרתי למה אתם מספקים לנו מספרים עולמיים? תנו לעולם להתמודד עם המספרים של 8 מיליון תושבים במספר הגדול מדי של אנשים שסובלים מסכרת.

אני חייב להגיד שיש לי אובססיה, זה העוני. לטוב או לרע. והנתונים שאתם מספקים, אנשים עניים סובלים יותר. אנשים שסובלים מהזנחה בכל תחומי החיים. בצורה כזאת או אחרת מגיעים לסוכרת. גם דיור מוזנח מביא לסוכרת, לא רק אוכל, אלא גם כל השמות המאוד מקצועיים שלכם, גם מביא לזה. גם הרגשי, וכל הדברים האלה לצערי אנחנו בדקנו אותם מזוויות אחרות, נשארנו בהגדרה כללית שהאנשים העניים ביותר הם גם האנשים שחולים, גם המודעות לא קיימת, גם השירותים בסביבה, למרות כל המאמצים, ואנחנו חיים במדינה מדהימה, שלא יהיה לכם ספק. אבל מדינה מדהימה זו מדינה שמעיזה להתמודד עם בעיותיה, ומי שחושב שרק ליהנות ולא להתמודד עם החלקים החסרים של החברה, ברור שזה לא – איך אומרים – גן עדן של טיפשים, המדינה שלנו חייבת להיות מדינה שמתמודדת עם האתגרים שלה.

אני מודה לך איתמר, גילוי נאות, הכרתי את איתמר לפני הרבה שנים, כשחבר שלי היה מנכ"ל הדסה, בינתיים עוד מעט הוא עוזב לצערי את הביטוח הלאומי, ואמר "לך לראות אותו, אולי הוא ימצא לך משהו שאתה לא מודע", באמת לא הייתי מודע. אז עוד לא סבלתי, היום המקרה האישי שלי, ורק אני מעיד על עצמי שזה ניתן להתמודדות למרות שיש פה מסורת משפחתית שהייתי מוכן לוותר עליה, למרות שעל המסורת במשפחתי אני לא מוותר. באמת תודה. הוועדה הזאת היא פה כדי לשרת - - - היות והמטרה שלכם זו בריאות לאומית, אנחנו לרשותך. בבקשה איתמר.

תודה רבה חבר הכנסת, אני אנסה להיות קצר כי יש פה הרבה אנשים ואני משוכנע שחלק גדול מהם רוצה להתבטא. קודם כל תודה לך על ההתגייסות למען הציבור שהתחילה עוד הרבה לפני הכנסת. אני הכרתי אותך גם כמנכ"ל רש"י שעשתה דברים נפלאים גם בתחום התזונה, אבל בעיקר בתור חבר כנסת, אני חושב שהמלחמה שלך לטובת השכבות הסוציו-אקונומיות החלשות ראויה לציון, וכמו שאמרת, הבעיה של אורח חיים בריא, הבעיה של אכילה לא נכונה, הבעיה של התפתחות סכרת היא כפולה באוכלוסיות האלה ואנחנו לא עושים שום דבר להנגיש להם את זה, ואנחנו נדבר על זה עוד מעט.

אבל היום אנחנו רוצים לדבר על שלושה דברים. אנחנו רוצים לדבר על הנושא של התכנית הלאומית לסוכרת, ואני אבקש אחר כך מפרופסור ארנון אפק שהוא מיוזמותיה והאיש שהניע אותה להגיד מספר מילים על זה, והשני- במסגרת אותה תכנית, כל הנושא של מהפך במדינת ישראל באורח חיים בריא שצריך להתרכז גם ברגולציה, כפי שאנחנו שומעים אותה, אבל גם בשינוי הראש. אני אפילו רוצה לקרוא לך מפה, ונדבר על זה, לחשוב איך אנחנו מניעים את ממשלת ישראל, לא רק את שר הבריאות, לא רק את שר החינוך ולא רק את שרת הספורט, את ממשלת ישראל למהלך של שינוי אורח החיים בישראל. זה לקח 40 שנה, יש את הניצנים, צריך למנף את זה.

אז בוא נתחיל עם התכנית הלאומית לסוכרת. התכנית הלאומית לסוכרת נבנתה בעקבות הביקור של ה-OECD פה ב-2010. יש לנו מערכת בריאות מאוד טובה, יש לנו קופות חולים שראויות לציון. אבל כשבדקנו, כשדיווחנו ל-OECD מה קורה במדינת ישראל, למעשה כשאני אספתי את כל הנתונים ראיתי שיש לנו הרבה מאוד חורים בהרבה מאוד דברים שאין להם תשובה. חלקם מצריך תקציבים אבל חלקם הגדול מצריך רק התארגנות נכונה ועשיה נכונה שניתנת להיעשות על ידי חיבור כל הגופים, והיום אנחנו מחברים את הגופים.

ולכן עשינו במשך שנה וחצי יחד עם פרופסור ארנון אפק, שהיה אז המנכ"ל בחלק גדול מהתקופה, תכנית לאומית לסוכרת שמסתכלת על הסוכרתי מיום היוולדו ועד יומו האחרון בכל הרמות: ברמת המניעה בציבור הרחב, ברמת המניעה באוכלוסיות הסיכון, ברמת הגילוי המוקדם שהוא קריטי, ברמת הטיפול המוקדם והעצמתו שהם קריטיים לבריאות אותו אדם בעתיד, ואתה דיברת על עצמך בעניין הזה. ברמת האבחון המוקדם של סיבוכים והטיפול בו כדי למנוע את הסיבוכים הקשים וגם ברמת תשובה לסיבוכים הקשים.

אני רק רוצה להזכיר שנכון להיום, למרות המועצה הלאומית לסוכרת, למרות העשייה הרבה, עדיין בישראל יש 1,200 כריתות רגליים שרובן של חולי סכרת, ועדיין אנחנו בין המובילים ב-OECD בתחום הזה. עם כל העשייה שלנו.

מובילים לרעה.

מובילים לרעה. ויש דוגמאות רבות כאלה. ולכן היינו חייבים לעשות תכנית לאומית לסוכרת. התכנית הזאת נעשתה עם כל מי שמוביל את התחום בישראל - קופות החולים, משרד הבריאות כמובן, כל הרופאים, אחיות, דיאטניות, עובדים סוציאליים, כל מי שקשור לנושא הזה. היא נעשתה ב-30 מפגשים שבכל אחד מהם ישבנו שמונה שעות ודנו בנושא הספציפי ובאנו עם מה חסר, מה צריך, מה התקציבים אם צריך כאלה, ואיך מתקדמים עם הדבר הזה.

התכנית הזאת הוצגה למנכ"ל אז של משרד הבריאות, פרופסור ארנון אפק וקודמה על ידו, ואנחנו היום נמצאים במקום שבו התכנית הזאת אומצה על ידי שר הבריאות לפני כשנה, התכנית הזאת נכנסת ליישום בתוך משרד הבריאות יחד עם קופות החולים, אנחנו נפגשים, אנחנו הראשונים שעושים את זה, שנפגשים עם ארבעה הרופאים הראשיים שלקופות החולים ועם ארבעה הרופאים הראשיים של הסוכרת שחלקם נמצאים פה, לאו דווקא רופאים, נציגים בכירים של הסוכרת, יש פה את אורה ולינסקי שהיא לא רופאה, אבל היא הנציגה הבכירה של הסוכרת, ויחד איתם אנחנו מתניעים. יחד עם זה יש בעיות, יש צורך להרבה מאוד עשייה והרבה מאוד דחיפה, והבאת תקציבים מבחוץ, על מנת שהדברים האלה יתרחשו, אני מתכוון להיפגש עם מנכ"ל המשרד גם היום וגם ביום חמישי כדי להבטיח שזה יקרה.

אחד הדברים הקריטיים בתכנית זה הבטחה של 10 עד 12 תקנים. בעיר באר שבע שמוכרת לך היטב, אין מומחה להשמנה וסכרת, ומומחה אנדוקרינולוגי. אין מומחה כזה.

בכל הקופות?

אין, אין מומחה. זה אפילו לא קשור לקופה. אין איש מרכזי שידוע כאיש מוביל בתחום ויכול להדריך את רפואת הקהילה. אותו דבר קורה בצפת. בחדרה המקום נסגר לחלוטין. זאת אומרת יש לנו מקומות שונים בארץ שאין אפילו את אנשי המקצוע והדבר החשוב ביותר להילחם מלחמה נכונה, למשל בהשמנה, וזה מחייב מספר מומחים, ומה שקרה בתהליך של מספר שנים, המומחים האלה נעלמו. אז אחד הדברים שהובטח לי על ידי השר והובטח על ידי המנכ"ל, ואני מקווה שיוצע, זה התקנים האלה. יש דברים אחרים, אולי אני אשאיר לארנון לדבר על זה.

לפני שאני עובר לארנון, רק עוד מילה אחת בנושא של ועדת ההסדרה. זה מספר שנים שאנחנו הוצאנו חוק בריאות ישראל, החוק הזה הוגש גם בכנסת ב-2013 וניסינו לקדם אותו ומכל מיני סיבות הוא לא קודם. שר הבריאות הנוכחי, בהיותו סגן שר התחיל לקדם את הדבר הזה, היה יחד איתנו לאורך השנים כחבר כנסת ושם את זה בראש התכניות, דבר שהוא מאוד ייחודי למדינת ישראל כי 40 שנה לא הייתה במדינת ישראל החלטה לשינוי אורח חיים כחלק מהמדיניות הרשמית המעוגנת של המשרד.

נוצרה ועדת הסדרה. ועדת ההסדרה הביאה למספר הישגים גדולים. ההחלטה על סימון, שאני חושב שהיא מצוינת, בעיקר החלטה על סימון כפיות סוכר, שדרך זה נוכל לחנך את הילדים והנוער איך להימנע מאכילה של מזון מתועש. כי היום במדינת ישראל ילד ממוצע אוכל 60% מהקלוריות שלו כמזון מתועש, כמזון שאנחנו קוראים לקלוריות שלו קלוריות ריקות, ובתוך זה הוא אוכל כמויות גדולות מאוד של סוכר, של מלח ושל שומן. ואם נוכל לחנך את הילדים להימנע מחשיפה כל כך גדולה דרך סימון פשוט של כפיות סוכר. ילד ממוצע צריך לאכול לא יותר משש כפיות סוכר ביום. ונוכל להביא למצב שהם שותים תוססים או שהם אוכלים מאכלים שונים, הם ישר יקלטו שבכוס תוסס אחת גדולה, או במאכל מסוים שהם קונים אותו בכמות גדולה יש את כל כמות הסוכר שהם צריכים. אנחנו נעשה את המהפך הזה בילדי בית הספר במדינת ישראל.

יש פה מעורבות של משרד החינוך?

לא רק מעורבות. אני רוצה שתצא מפה קריאה שלך, חבר הכנסת אלי אלאלוף, שאתה מצפה משר החינוך שייקח את הנושא הזה כנושא מרכזי, ואני אמרתי בוועדה הקודמת, מי שיוביל את המהפך באכילה הנכונה, באורח החיים הנכון, יהיו רק הילדים. אם אנחנו רוצים שהילדים יעשו את המהפך הזה, אנחנו חייבים ללמד אותם את הדבר הזה. כמו שלימדנו אותם לא לקטוף פרחים, כמו שלימדנו אותם לשים שמן שיזוף, כמו שלימדנו אותם לשים חגורות בטיחות, הם עושים את זה הרבה יותר טוב מאתנו היום. אנחנו עולים לרכב – כן שמים, לא שמים, הם תמיד שמים ומכריחים אותנו לשים.

כדי לעשות את זה, חייב שר החינוך לצאת בריש גלי ולהגיד "אנחנו הולכים להפנים כחלק ממערכת החינוך השבועית את הנושא של אורח חיים בריא" והנדבר הזה יש לו חשיבות גדולה מאוד גם אקדמאית, כי דרך אורח חיים בריא אתה י כול ללמד את הילד את כל מה שקשור בביולוגיה, ברפואה, בבריאות, בכל מה שאתה רוצה. זאת אומרת זה לא זמן לשווא.

אני רוצה שנצא מפה עם שני דברים: אחד – עם דחיפה חזקה של הועדה לנושא של קידום התכנית הלאומית לסוכרת, כדי שאנחנו נגיע למקום שאנחנו רוצים להגיע אליו. זאת אומרת – תוך חמש שנים ירידה ב-10% עד 20% במספר האנשים שמפתחים סכרת, תוך חמש שנים ירידה ב-10% במקרי העיוורון, תוך חמש שנים ירידה ב-10% במקרי הדיאליזה, תוך חמש שנים ירידה ב-50% בכריתות הגפיים, שהסיבה העיקרית לכך היא הזנחה וחוסר תשומת לב. ברשותך אני רוצה שארנון אפק ישלים אותי כי הוא באמת היה האיש שהגה ובזכותו אנחנו במקום כל כך טוב עם התכנית הלאומית לסוכרת.

תודה רבה. קודם כל באמת תודה לך, גם בפן האישי. תודה רבה באמת על התמיכה, זה לא מובן מאליו, בדרך כלל אנחנו מגיעים לכנסת לתת הסברים והנה כאן אנחנו רואים באמת את המקום שלכם כשותפים שלנו יחד במשימה מאוד מאוד חשובה. מעל גיל 18 מעל 9% מאזרחי מדינת ישראל חולים בסוכרת ובמספרים דומים גם סובלים מטרום סוכרת. תסמונת טרום סוכרתית. מתחת לגיל 18 ישנם ילדים, בעיקר, אבל אנחנו רואים את זה היום גם במבוגרים שסובלים מסוכרת נעורים שהיא מחלה אחרת לגמרי, אבל גם כן יש לה משמעויות אדירות לחיים, במיוחד כשאנחנו מדברים על אוכלוסיית הילדים. והמטרה שלנו היא באמת להיאבק בנושא ולמנוע אותו וזה win-win. כל מקרה שאנחנו נדחה, נחסוך, נמנע, גם מונע סבל, גם חוסך כסף לתקציב המדינה ויש לנו אפשרות לעשות שינוי אדיר.

ברמה האישית אני יכול להגיד לכם שמחקרים שעשינו עם חיל הרפואה ואילן כאן מייצג אותם, הראינו שאנשים שסובלים מהשמנה לוקים יותר בסוכרת, כבר במה שחשבנו פעם שהוא בתחום הנורמה, BMI שזה המשקל חלקי הגובה בריבוע, מ-23 שנחשב נורמלי כבר מעלה את הנטייה של אנשים לחלות.

אנחנו יודעים שלגבי אוכלוסיות מוחלשות שאתה התייחסת אליהם, חבר הכנסת אלאלוף, כגון אוכלוסיית הישראלים יוצאי אתיופיה ב-BMI עוד יותר נמוך, בגלל החשיפה שלהם לעולם המערבי, הם כבר לוקים יותר בסוכרת ולכן קיימת חשיבות אדירה בטיפול בבעיה הזאת.

הרב ליצמן ומנכ"ל המשרד משה בר סימן טוב לקחו את זה כמשימה ואנחנו כולנו רואים את המאבק של שניהם באורח חיים בריא, באכילה נכונה, כולל אתה יודע, העצות הכי פרקטיות בעולם כמו הסופגניות, איך אומרים, מתקפת הסופגניות שצפויה לנו בשבוע הבא. חלק כבר התחיל, המתקפה כבר התחילה.

אנחנו ביטלנו מהמזנון.

הבנתי. כל הכבוד. וצריך לראות איך מתמודדים עם הדבר הזה ואיך מונעים את זה, כי כולם יכולים להרוויח מהתהליך הזה. אז כדי לא להאריך בדברים, באמת פניתי לפרופסור איתמר רז וביקשתי ממנו, אמרתי לו "תביא את האנשים הכי טובים במדינת ישראל" והוא הביא למועצה הלאומית את טובי המומחים, לא רק רופאים. גם רופאים וגם דיאטניות, ובמועצה הלאומית יושבים גם נציגי ארגוני החולים, שיש כאן אנשים מתוכם כמו האגודה הישראלית לסוכרת נעורים ואלדד גיסין שאנחנו מכירים ואולי החמצתי מישהו אז אני מראש מתנצל, וישבו והכינו תכנית לאומית שאומצה כאמור על ידי שר הבריאות ועל ידי המנכ"ל והיא חלק מיעדי משרד הבריאות לשנים הקרובות.

אתה תעיין ותראה שאנחנו מתייחסים לכל נושא ונושא מרמת הכשרת אנשי המקצוע, הגדרת מחנכים לסוכרת, נושא ההתמחות, האוכלוסייה הערבית של מדינת ישראל, נכויות של הביטוח הלאומי, אין מקום שלא נגענו בו בנושא הזה ואין כמעט תחום ובסוף, אתה יודע, בסוף צריך להיות פרקטיים ואני איש ביצוע, לא עוסק לצערי כבר בפילוסופיה, אז הגדרנו action items, משימות לביצוע, מטרות לטווח קצר, לטווח ארוך, כדי שזה יבוא לידי ביצוע. השקנו את התכנית השנה במרץ בכנס בראשות שר הבריאות הרב ליצמן ומנכ"ל המשרד משה בר סימן טוב, אנחנו עובדים על המימוש שלה.

המבחן שלנו, אגב, איתמר, זה לא בספר המאוד יפה הזה אלא במימוש שלו, ולשם כך אנחנו באמת גם מודים על התמיכה של הכנסת, אבל גם יודעים שאתם תוכלו לעזור לנו כדי לממש, אז אם תרשה לי - - -

זה גם תוקצב?

יש גם אלמנטים בתוך הדבר הזה שתוקצבו, לא הכל עדיין תוקצב, ואנחנו מטפלים בכל הנושאים, חלק מזה זה גם תכניות ארוכות טווח, אתה יודע, לא כל המיליונים צריכים לזרום השנה, זה בסדר. אבל אנחנו כן מטפלים ואיתמר ציין עוד נושא אחד שהוא הולך להציג אותו, אז אם תרשה לי, אני יודע שאסור לך לקבל מתנות, אבל חוברת אחת היא בהוצאת משרד הבריאות, בכל זאת הייתי שמח אם אפשר להעניק לך, ובאמת בשם איתמר, בשמי ובשם הרב ליצמן ומשה בר סימן טוב, תודה רבה. אני אשמח לשמוע הערות כי זו כבר המהדורה השלישית, כי אנחנו כל הזמן מעדכנים ובאים ואומרים לנו "תשמע, חסר פרק כזה, צריך לשנות", יכול להיות שגם איפה שטעינו אנחנו כל היום מתקנים במטרה באמת לעזור לעם ישראל, זו המטרה של כולנו. תודה רבה.

תודה. בבקשה גברת.

שלום אני מנכ"לית האגודה לסוכרת נעורים סוג 1 בישראל. ראשית, תודה לחבר הכנסת אלאלוף שמארח אותנו ומקדיש לנושא את היום הזה ותודה מיוחדת לפרופסור איתמר רז ופרופסור ארנון אפק על התכנית הלאומית לטיפול ולמניעת סוכרת שאנחנו מאוד גאים באגודה שלקחנו חלק ובאמת תרמנו את חלקנו לנושא סוכרת סוג 1. אני רוצה להאיר זרקור היום ולדבר בשם של אותם מספר לא ידוע, חבר הכנסת אלאלוף ציין מדוע אנחנו לא מביאים נתונים מהארץ, אין מספרים ברורים ומובנים, אנחנו משערים שיש כ-50,000 סוכרתיים סוג 1 בישראל. ברור ומובן ואנחנו הראשונים שאומרים שהקבוצה הבולטת שמתוכם הם כ-5,000 ילדים מתחת לגיל 18 שנאבקים עם סוכרת מסוג 1 באומץ רב ומשתדלים לתחזק את חייהם ולהגיע להישגים למרות מחלתם אבל איפה שהוא שוכחים ונעלמים אותם 45,000 סוכרתיים בוגרים, ואני רוצה היום להשמיע את קולם פה במסגרת הזאת בכמה היבטים: אחד – כחלק מהתכנית הלאומית לסוכרת מוקדש פרק למרפאות ייעודיות לבוגרים סוכרתיים סוג 1, לילדים יש 16 מרפאות נפלאות בארץ עם צוות רב תחומי שמטפל בהם, לכאורה בגיל 18 בהגיעם לבגרות, הם נפלטים לתוך מערכת הבריאות הכללית, כשאין גורם ואין כמעט מרפאות בארץ שיודעות להעניק להם את הטיפול עם צוות שמוכשר לטיפול בסוג 1, שיודע לקרוא ולפרוט נתונים, שמעניק צוות רב תחומי. זה חבל.

אם חבר הכנסת אלאלוף ציין זה לפני זה את האוכלוסיות המוחלשות, כמובן שגם שם זה פוגע יותר באותן אוכלוסיות שלא יכולות לתבוע, לדחוף ולמרפק את דרכם כדי לקבל טיפול הולם. גם בסל קיימת אפליה. לפני שש שנים נכנסה טכנולוגיית מד הסוכר הרציף עבור ילדים, זה שינה את כל ניהול הסוכרת וניטור ערכי הסוכר. השנה זו הפעם השישית שהסל דחה את אותה טכנולוגיה ותיעדף אותה בצורה אחרת ממה שהוא תיעדף אותה לילדים ובעצם יש כאילו אמירה שבבגרותם סוכרתיים סוג 1 פחות מעניינים, וצריך להקדיש להם פחות אמצעים, כמובן שזה בקורלציה הפוכה לזה שהצרכים שלהם גדלים, האיזון שלהם, הצורך באיזון ערכי הסוכר והיכולת נעשה יותר מורכב ויותר קשה, מחשבה לעתיד מאוד שגויה, בסופו של דבר הם יפלו על המערכת והם יהיו חלילה אותם אנשים שפרופסור רז ציין שהם קטועי האיברים והמתעוורים ומנותחי הכליה.

מצטרף אלינו חבר הכנסת איציק שמולי.

ואחרון, זה בא לידי ביטוי בשחיקה המזעזעת בתמיכת משרד הבריאות בעמותה. אנחנו רואים את עצמנו משלימים - - -

את יכולה להגיד לי בכמה מילים מה עושה העמותה?

העמותה בעצם נמצאת לכל אורך הקשת של הטיפול בסוכרתיים סוג 1. בין אם בקידום זכויות, אכיפת זכויות, מידע, מול משרד החינוך, סייעות בבתי ספר, נמצאת פה עירית לבנה שהיא שותפה מאוד חשובה - - -

מה זה אומר? אתם שולחים? יש לכם משאבים כדי לשלוח מטפלים?

אין לנו משאבים, משרד החינוך מקצה לזה - - -

המדינה מקצה.

המדינה, נכון, דרך משרד החינוך, סייעות לילדים בבית הספר, התנדבות לצה"ל, מרפאות, ת מכנו בפתיחת מספר מרפאות, אנחנו מקדמים את המחקר בתחום סוכרת סוג 1 בארץ ובעולם.

אני יכול עוד משפט אחד? הייתה לי הזכות לנסוע בשנה שעברה, אפשר לקרוא לזה קייטנה או סדנה שהעמותה עושה עם ילדים וזה היה אחד הדברים היותר מרגשים שראיתי. הם לקחו קבוצה של ילדים, באכסניית נוער בחיפה - - -

240 ילדים בשנה.

ובמקום הזה, עם קבוצה של רופאים ומדריכים מתנדבים, ופשוט עשו איתם את הפעילויות, כולל מסעות, ואכילה, וישבו אחד עם אחד והסבירו לו איך אוכלים, איך מתכננים את הסוכרת. ראיתי אותם בסוף הסדנה הזאת הם עשו הצגה וסיפרו על החוויות שלהם מהמקום שלהם, פשוט מלמדים אותם איך חיים עם סוכרת, לדעתי היה אחד הדברים היותר יפים והיותר מרגשים שראיתי.

תודה רבה. אני רוצה להמשיך את מה שפרופסור אפק אמר.

קחו בחשבון שיש לנו זמן מוגבל.

עוד שני משפטים. אני מבטיחה. אני חושבת שבאמת במחנות, במסגרת הזאת אנחנו מעניקים, 95% מהזמן סוכרתי נאלץ לנהל את המחלה שלו לבד, אנחנו רואים בזה שליחות חשובה לתת להם כלים לנהל את המחלה שלהם בצורה מושכלת וחכמה.

אני רוצה לחזור לעניין של השחיקה בתמיכה של משרד הבריאות. חבר הכנסת אלאלוף, שאלת מה אנחנו עושים, לצערי אנחנו עושים פחות ופחות. אם לפני שש שנים תמיכת משרד הבריאות הייתה בגובה של מיליון וחצי שקלים באגודה, בשנה שעברה קיבלנו 150,000 שקלים, השנה התבשרנו שזה ירד ל-115,000 שקלים. זה אומר פיטורים רוחביים, זה אומר צמצום הרבה פעילות. אין לזה השלמה משום מקור אחר. אנחנו לא נהיה שם, אותם חולים – לא יהיה מי שילווה אותם, לא יהיה מי שיתמוך בהם, לא יהיה מי שייתן להם את הכלים כדי לנהל את המחלה שלהם בצורה חכמה. תודה רבה.

בבקשה רן.

תודה. אני אמנם סמנכ"ל עמותת "ידיד", ואני קודם כל פה היום כחולה. חולה לא מאוזן שנתקל בלא מעט בעיות במערכת הטיפולית, ולפני שאני אתאר את הבעיות שלי, אחרי שהתחלתי לכתוב עליהן קיבלתי הרבה מאוד פניות שאותן בעצם אני רוצה להביא ולדבר, אבל לפני זה אני רוצה להשאיר לכם שתי שאלות, אם תוכלו לענות אחר כך, שנוגעות לנושא של התקציב של התכנית והחלוקה שלו. כי אני יודע שיש שני מקורות מימון, אחד מהם זה אגרות חוב חברתיות שאמורות להכנס, או שכבר נכנסו, בהיקף של לפחות 20 מיליון שקלים וסכומים נוספים, אז אני אשמח מאוד לקבל תשובה.

אני רוצה להתייחס לרמת השירות ולקושי של אוכלוסיות מוחלשות לקבל טיפול הולם בתחום של הסוכרת. זה מתחיל קודם כל ברמת ההסברה. אני חייב לציין ולהגיד לכם כמי שמסתובב היום לא מעט במרפאות ואצל רופאים, רמת ההסברה נמוכה ביותר. בעיקר כשמדובר באנשים שלא מדברים את השפה, אנשים קשי יום, החוסר סובלנות שהם נתקלים בה היא פשוט בלתי ניתנת לתיאור. ואני עברתי על התכנית וקראתי אותה ויכול להיות שיש בה פתרונות, אבל היום בשטח הפתרונות האלה לא קיימים.

הנקודה השניה המרכזית, כמו שאתם רואים, אני לא אדם קטן ממדים, ה-BMI שלי די גבוה, ואכן הציעו לי לפתור את בעיית הסוכרת שלי על ידי ניתוח יחסית פשוט. לא עשיתי את הניתוח למרות שעברה חצי שנה מאז שהמליצו לי לעשות אותו, מהסיבה הפשוטה – הבירוקרטיה שצריך לעבור כדי לקיים את הניתוח, לעבור את הבדיקות - ואני רואה את הפרצופים שלך פרופסור אפק, אני תיכף אסביר לך – היא בלתי נסבלת. כשביקשתי לקבל צ'ק ליסט מקופת החולים שלי שתסביר לי איזה תהליך אני צריך לעבור בדרך לבצע או לקבל את האישור של הניתוח, התשובה שקיבלתי היא "אין לנו כזה דבר". אז צלצלתי לבית חולים פרטי שבתוך דקה שלח לי למייל צ'ק ליסט ואז פניתי חזרה לקופת החולים שלי ושאלתי, עכשיו מה, אני צריך ללכת לקבוע תור- תור- תור – תור? אמרו לי "כן". אז בעיר כמו ירושלים צריך לרוץ מקצה אחד של העיר לשני כדי לחפש את הרופא או דיאטנית או מי שאמור בסופו של דבר - - -

אמרתי לך, תעבור לבאר שבע.

נכון. אני בעד. אז חזרתי לאותו בית חולים פרטי ושאלתי "תגידו, יש אפשרות לעשות את כל הבדיקות ביומיים?" אמרו לי "בטח, 5,000 שקל ואנחנו עושים". אז חזרתי למרפאה והפריע לי מאוד שראיתי במרפאה על החדרים השונים את שמות כל הרופאים והאחיות והמומחים שצריכים לעשות לי את הבדיקות ושאלתי אותם "תגידו, יש מצב שיום או יומיים בחודש יעשו ימים מרוכזים שאליהם יזמינו את כל מי שצריך לעבור ניתוח ושיעשו במכה אחת את כל הבדיקות, לחסוך ימי עבודה למשק, לעובדים עצמם, אם זה עובדים מוחלשים הם מאבדים ימי עבודה וחופשות" אמרו לי "לא, זה בלתי אפשרי". אז הלכתי לקרוא את חוזר המנכ"ל של משרד הבריאות ולראות מה הוא כותב על מרכזים בריאטריים. אני חייב להגיד, חוזרי המנכ"ל אגב של משרד הבריאות, אדוני, נפלאים. החל מדו"ח הנגישות התרבותית-לשונית מלפני חמש-שש שנים, וכלה בדו"ח הזה. הוא אומר חד משמעית: צריכים להיות מרכזים בריאטריים בכל קופת חולים או צריכים להעסיק מישהו שיעשה, אבל מי מוודא שהמרכזים האלה אכן עובדים כמו שצריך? ונושא האכיפה פה בתכנית הזאת הופך להיות קריטי מרגע לרגע. אם תרצו עוד אני אשמח אחר כך לספר לכם על המצוקות שלי, אבל לא רק שלי. כי בפעם האחרונה שפגשתי את פרופסור איתמר רז, פה, לפני שנה וחצי או שנתיים הוא שמע חלק מהסיפור שלי ואמר "תתקשר אלי דחוף, אני רוצה לראוות איך אני מטפל בך" כי ניסיתי להגיע אליו ואמרו שזה לוקח זמן. אז ניסיתי אז ואני שנתיים מחכה, ואני מודה, פרופסור רז, שלפני חודש וחצי פניתי שוב פעם אליך, הפעם לתל אביב, אמרו לי "תשמע, הוא לא עונה למיילים אבל אם אתה רוצה לדבר איתו, תתקשר בעוד חודש, הוא יחזור מחוץ לארץ, אולי יהיה לו זמן".

מילה אחרונה אדוני, אני חושב שנושא התזונה והסוכר בעיקר במשקאות ממותקים הוא קריטי, זה מופיע גם בתכנית. ופה אני אומר את זה כן בכובע של עמותת "ידיד" שיזמה גם את חוק ארוחה חמה לתלמיד שאתה הובלת בתפקידך כמנכ"ל קרן רש"י בזמנו. אנחנו כן יוזמים היום, והנחנו עם שורה ארוכה של חברי כנסת הצעת חוק למסות את המוצרים, את המשקאות הממותקים, שהציבור שרוצה לקנות אותם ישלם עליהם קצת יותר, אבל עם התניה אחת שהכסף ילך לקרן לביטחון תזונתי. שמהקרן הזאת בעצם אפשר יהיה לפתור בעיות של בטחון תזונתי, אני חושב שזה יכול לתת חלק מהפתרונות. תודה.

תודה.

אני מבקש - - -

אני חושב שהחלק האישי היה מיותר.

לא, לא עליי. עליי זה לא חשוב. בקצרה. הניתוח הבריאטרי בישראל 2005 – 1,500 מנותחים. הניתוח הבריאטרי בישראל ב-2012 – 10,000 מנותחים. נעשתה מערכת סדורה טובה רצינית, שוב, בעזרתו של פרופסור ארנון אפק. אתה צודק, אנחנו גם על סוכרת סוג 1 במבוגר, אנחנו מנסים לעשות יום או זמן מסוים שתהיה מרפאה שתתרכז רק בהם, ופה אתה צודק, הערתך נכונה, אנחנו נפעל לכיוון הזה. בגדול, יש מערכת מצוינת. ישראל מובילה לטובה, 0.14% תמותה, זה הכי נמוך בעולם. בישראל יש רשם שלא קיים ברוב העולם - - -

בדקת אדוני את המצב הסוציו אקונומי של המנותחים?

הקשבנו לך, עכשיו תקשיב לנו. יש דווקא בנושא הזה קידום יוצא מן הכלל טוב, ולגביי, הטלפון שלי קיים לכל אחד, לכל אזרח בישראל, כל מי שמצלצל מקבל תשובה, האימייל שלי פתוח לכל אחד, אני כל ערב עובר, אני עונה לכל אחד, לאימהות לסוכרת סוג 1, לילדים קטנים, אז אני דוחה את ההערה הזאת כמעט בשאט נפש.

זה לא היה במקום. התשובה טובה. בבקשה גברת.

אני אחראית על כל הנושא של איכות קלינית בקופת חולים מאוחדת. אני רוצה ברשותך אדוני יושב הראש שלוש נקודות: הנקודה הראשונה היא שכולנו צריכים לזכור שסוכרת היא מחלה חברתית. היא לא בעיה של מערכת הבריאות. זה נאמר, אבל אני רוצה להדגיש את זה. היא מחלה חברתית, בגלל שהסביבה שאנחנו גרים בה מעודדת השמנה ומעודדת חוסר פעילות גופנית ולכן אנחנו רואים יותר ויותר סוכרתיים, ורק כאשר התכנית תתרחב לכלל הממשלה, כלל המשרדים, אנחנו נראה פחות סוכרת.

אני מסתובבת הרבה בשטח ואני רואה הרבה בעיות, הרבה חסמים בפני חולי סוכרת בנושא גם של בדיקות וגם של טיפול. אם זה בדיקות עיניים לחולי סוכרת של אדם שגר בישוב מרוחק, כדי לעשות בדיקת עיניים הוא צריך לנסוע בשני אוטובוסים, לא לעבוד כל היום כי מרחיבים לו את האישונים ואז הוא צריך להביא מלווה שיביא אותו חזרה, וכל הנושא של הנגשת בדיקות עיניים וכל הבדיקות האחרות הוא קריטי, זה מופיע בתכנית אבל אני רוצה להדגיש, כקופה, כל הנושא של הנגשה הוא מאוד חשוב, אנחנו, מאוחדת, קופה קטנה ויש לנו אזורים שיש לנו מעט מאוד מבוטחים וקשה לנו להחזיק שירותים כמו שהיינו רוצים בכל פינה, זה בלתי אפשרי, אבל גם לקופות היותר גדולות, אנשים שלא עושים את הבדיקות, זה לא בגלל שהם לא רוצים או שהם לא מודעים מספיק, הרבה פעמים זה בגלל שפשוט קשה להם, קשה להגיע לבדיקות, קשה להגיע למה שצריך לעשות.

אני רוצה לתת ברשותך דוגמה אחת. כשאני מסתובבת במרפאות אני שומעת הרבה סיפורים ולמשל יש לנו בעיה ששמעתי בכמה מרפאות כבר, של חולי סוכרת מהאוכלוסייה הערבית שהם האוכלוסייה הפחות מאוזנת במדינת ישראל. אפשר כמעט לחלק את האוכלוסייה במדינת ישראל לאיזון של חולי הסוכרת שאינם ערבים וחולי הסוכרת שהם ערבים ולראות שתי רמות שונות של איזון וטיפול, ואחת הבעיות שמספרים לי אבל לא בצורה רשמית, זה שיש הרבה מאוד חולי סוכרת בחברה הערבית שחיים תחת התחושה שאם הם לא יהיו מאוזנים ויגיעו למצב של כריתה של שתי אצבעות ברגל או דיאליזה, תהיה להם נכות מביטוח לאומי, וזה ישפר את מצבם הכלכלי ולכן הם לא מעוניינים, אני רואה שעמיתיי מהקופות האחרות מהנהנים. זאת סוגיה שצריך להציף, זאת סוגיה שצריך לדבר עליה בצורה יותר ברורה, על הסוגיה של האנשים, ונכון או לא נכון, התחושה שלהם היא שעדיף להם לא לטפל כי מצבם ומצב המשפחה שלהם מבחינה כלכלית יהיה טוב יותר אם הם לא יטפלו בסוכרת.

קשה לי להאמין. קשה לי להאמין וזה מתבסס גם על כל הדעות הקדומות שיש לנו על האוכלוסייה הערבית. אני חייב להגיד לכם את זה.

אני חייבת להגיד שאני מסתובבת במרפאות ומדברת עם מטופלים ומדברת עם אחיות וזה מה שהאחיות מספרות לי, והרופאים, שאנשים באים אליהם ואומרים להם שעדיף להם עוד קצת שיישאר ההמוגלובין המסוכר גבוה וזה מאוד מטריד אותי, זה מדיר שינה מעיני.

אני חייב להגיד לכם, אני לא ותיק בכנסת, ותיק בגיל, אז יש לי ניסיון מצטבר עם עבודה עם ערבים. יותר מדי דעות קדומות מכתיבות לנו התנהגויות כלפיהם. ואני חושב שזה רק חוסר ידע בהתמודדות עם האוכלוסייה המיוחדת כמו שציין לפני כמה דקות פרופסור ארנון אפק, שאמר שאצל האתיופים יש זה וזה. אל תיתפסו להכללות מסוג זה. אל תיתפסו. כי אנחנו בצורה כזאת זה אומר שלא מספיק העמקנו את ההתמודדות הנדרשת כדי להתמודד עם כל אוכלוסייה ואוכלוסייה. אני מסיים כי אני לא רוצה להכחיש מה שאת אומרת, אני רוצה להתמודד עם זה. אני אביא את זה לידיעת החברים שלי פה בכנסת, מהרשימה המשותפת ואיתם אנחנו נגבש - - - אבל תבינו שמי שמוביל רעיון מסוג זה זה גם תירוץ לעשות - - - "זה לא אני אשם, הם לא רוצים את זה. הם לא יודעים להתנהג, הם לא יודעים לענות". חברים, אל תסכימו לזה, אני בטוח שזה נאמר בצורה - - -

אני מתנצלת אם נשמעתי באיזה שהוא מקום כאילו אני מאשימה - - - לחלוטין זאת לא הייתה כוונתי, זה רק מתוך דאגה ורצון לעשות את העבודה יותר טוב.

אני בטוח. לכן אני אומר את זה בצורה גלויה, וזה נקלט לפרוטוקול ויועבר באופן אישי ספציפי לחברים שלי ב- - - ובמיוחד לעבדאללה אבו מערוף שהוא רופא בעצמו ושכל הנושאים האלה מאוד מדברים אליו, ונתמודד עם זה, צריך להתמודד עם זה. אפילו אם זה נכון חלקית, נתמודד עם זה, בוא נדע להתמודד עם זה.

אני מבקש שתקצרו רק. אדון גיסין בבקשה.

אני רוצה להתייחס לנקודה שהועלתה פה גם על ידי ליאורה בנושא של קטיעות ונכות. עד שהקמפיין הזה של איתמר רז, יחד עם משרד הבריאות יצא לפועל, אני יודע על מקרים שהיות ומי שקוטעים לו רגל עובר לטיפול של ביטוח לאומי אז במשרד הבריאות או בקופות לא דאגו באופן מיוחד שיקבלו למשל טיפול של תא לחץ, אף על פי שתא לחץ הוא בסל. רק אחרי שהקמפיין הזה יצא לדרך התחילו להסתכל על הדברים האלה יותר בצורה רצינית ולא מי ישלם.

תודה. אני רוצה להגיד לכם, בכל נושא הציוד הכבד, הרציני כמו CT, או PET CT, וכל הדברים שאני רק מדקלם כמו תוכי, יש פה בעיה מהותית בארץ. מצמצמים את רכישת הציודים האלה כדי לצמצם את התערבות הממשלה בטיפול בחולה. רק שתבינו. זה ציני, אבל זה עובדתי. - - - כדי לקנות לבית חולים חדש, אסותא אשדוד, זה חדש, משום דבר הוא קם. זה נפלא לראות, בית חולים של מיליארד שקל ופתאום הוא מבקש תא לחץ, אומרים לו "לא כדאי, אנחנו לא נאשר לך" לא שביקשו את הכסף. הם לא ביקשו את הכסף, תבינו את זה. אני מלווה את זה. אומרים לי "תא לחץ, בשביל מה, לא צריך" , מי זה ההוא שאמר לא צריך? פרופסור שיודע את כל הבעיות או הפקיד, כמה שאני מעריך פקידים ואני משתדל לא לפגוע באף אחד חס ושלום, מחליט שלא? היה משחק, אני חייב לספר את זה, באו לבקש אישור לקניית CT או PET CT, לא יודע, מי שמתעניין שירים טלפון לשוקי שמר הוא ייתן לו הרצאה בשתי דקות. ואז אני אומר "חבר'ה, למה קונים עכשיו" אומרים "במקביל יש חוק להוריד את מספר החולים הפוטנציאליים שישתמשו" אז הורדנו, לא זוכר את המספר, נדמה לי מ-8,200 ומשהו ל- 8,100 ומשהו, אז אמרתי "בשביל מה", "כדי לאשר להם את ה- - -" אז אמרתי "כן, זה הורדת מספר סופר פיקטיבית, נכון?" אז אמרו "עכשיו תצביע בחזרה ותעלה את המספר בחזרה", אמרתי "תקפצו לי" וזה לא עבר. ככה זה. זה רק אומר, שיהיה ברור, יש סל מצומצם בכספים במדינה בכלל, למרות שאתמול ראינו תופעות מטורפות, מביישות כל אדם נורמלי, שמישהו דואג לבית כנסת, ויש גם בית כנסת, אז תשים את היד בכיס ותוציא, או שאל תתפלל. אתמול חילקו ככה כספים. ואני לא מקנא בשר הבריאות כי הסל שלו הוא עם הרבה חורים, הגבינה השוויצרית אין לה כבר חורים לעומת החורים של הבריאות.

והורידו לו עכשיו עוד כמה עשרות מיליונים.

רק שיהיה ברור, המאבק שלכם זה לא מאבק חד פעמי, זה אין סופי. אתם תצטרכו להתמודד, ומה שכואב זה חוסך כסף אם מטפלים בזמן, נכון? זה חוסך כסף למדינה, בלי לדבר על עוגמת הנפש ועל הסבל של הפציינט. מצד שני, אני חייב להגיד, אני רואה יוזמות ואני מאלה שמרים טלפון, אני לא יודע מהאינטרנט וכל השטויות האלה, מבקש תור, אז שלשום קיבלתי מכה. ביקשתי תור לאורטופד בבאר שבע, אז נתנו לי ב-4 לאפריל.

מצד שני אותה קופה, ראיתי יוזמה מדהימה שלה, זה לא סוד, זה מכבי. ביקרתי כיושב ראש הוועדה יחד עם שני חברים, ביקרנו במרכז שמשתדל למנוע קטיעת רגליים בתל אביב, זה מהפיכה ראיתי שם. וזה מדהים לראות שאורתופד כירורג יודע למנוע קטיעת רגל וסבל. אז מצד אחד יש יוזמות וידע, אני חושב שהידע הוא אדיר בארץ, אבל היישום שלו הוא פונקציה תקציבית. ותבינו, אתם גם אזרחים, ותמשיכו להיאבק על כל דבר ודבר. כל עמותה צריכה לעשות את העבודה שלה, להיאבק, להיאבק. אני שייך לקואליציה ואומרים לי שיש לי נאום של אופוזיציונר. אני לא באתי לקבל מחמאות, באתי לנסות לקדם נושאים כמו החבר שיושב פה שעושה את זה עוד יותר טוב ממני. אז תבינו, לא יהיה מספיק כסף אף פעם, אבל תיאבקו על זה ותייעלו את המערכות. גם אם יש בושות ליד זה, תדעו, המסלול שלכם הוא מדהים. אני אגיד מילים יפות לאיתמר, כי באמת, מי ביקש ממנו, לך תיהנה, תקבל עשרה קליינטים בשבוע וזה מספיק לך, הוא רץ, ראיתי אותו מנסה לשכנע כל תורם פוטנציאלי, בשביל מה לך? לך תתעסק בחיים, במשפחה האישית שלך. לא.

אז חברים, העולם הזה של הסוכרת, א. אין מודעות. אני חייב להגיד לכם, אין מודעות. אני בא לרופא המשפחה שלי בשבוע שעבר לחדש את התרופות, ואז הוא אומר "לא בדקת את הרגליים" אמרתי לו "בשביל מה", "תבדוק", אז עשו לי, בצרפתית אומרים - - -, מברשת, אמרתי לה "מה את צוחקת עליי", היא אומרת "לא עשית את זה אף פעם?" "לא, בגיל 72 לא עשיתי את זה לפני", אבל זה חוסר מודעות שלי וחוסר יכולת של המערכת לטרטר לאנשים. תשלחו לא חוברת כבדה, תשלחו טופס פשוט. "עשית בדיקה כזאת או כזאת" בחשבון ששולחים, לקחו לך מהבנק שלך כך וכך, תוסיפו פתק, שאנשים יפתחו. אני רוצה להגיד לכם חברים, אף אחד לא יתלונן גם אם הוא יפסיד יום, אבל בתנאי שיקבל את הטיפול הנכון ברגישות הנכונה. לא כולם לא יודעים לקחת שני אוטובוסים. תפסיקו לחשוב שאנחנו מדינה של מפגרים.

והאוכלוסייה הערבית זה חוסר השקעה בכל תחומי החיים של המדינה כלפי האזרחים שלה. הם האזרחים שלה כמונו, כמו כולם. וזה חוסר השקעה של המדינה ותשומת לב של המדינה, הביאה אותם לשמועות שמתגלגלות, אנחנו יודעים ששמועה זה רק הולך וגדל, וזה לא - - -

עכשיו אתה יודע למה אנחנו נלחמים יחד על הפודולוגים, זה בדיוק בשביל מה שעכשיו אתה תיארת.

בבקשה דוקטור חסין.

תודה. אני מנהלת תחום מחלות כרוניות במכבי. אני רוצה לשים זרקור על השם של התכנית הזאת "מניעה וטיפול בסוכרת" עד עכשיו כל הקולגות שלי דיברו על טיפול בסוכרת ואני חושבת שהטיפול הכי טוב זה מניעה, והתכנית הזאת לראשונה מעלה את הנקודה החשובה ביותר, צריך להעלות את המודעות בחברה, ברמה המדינית, על כך שלפני המחלה, יש מצב של טרום מחלה, ובזה צריך לטפל. צריך לשנות אורח חיים. החברה צריכה לדעת עם מה היא מתמודדת.

אתה דיברת שאין מספיק מודעות על סוכרת. על טרום סוכרת, המצב טרום חולי רציני, בכלל אין מודעות, צריך להעלות את המודעות, צריך להרים את הדגל הזה ולהגיד "חבר'ה, יש דרך לא להיות חולים". זה שינוי באורח חיים וזה צריך לבוא בכל הרמות. זה מתחיל מהבית, זה מתחיל בגני הילדים, ממשיך בבתי הספר, ממשיך בכל רמה ורמה. ואני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב, כי כולם יודעים , יש סוכרת, יש מחלה, יש טיפול. והטיפול יכול להיות מוצלח או לא מוצלח, אבל צריך לקחת צעד אחורה, עוד לפני שנהיינו חולים סוכרתיים. צריך לטפל באלה שהם בקבוצת סיכון ויש לנו מאות אלפים כאלה. והתכנית הזאת שמה דגש על המניעה בפעם הראשונה, ואנחנו צריכים עזרה. זה לא רק קופות החולים, זה כל מה שמסביב, זה החיים. אלו החיים.

אני רוצה לתת דוגמה בעיר אשדוד, בגלל שראש העיר הוא רופא, אני חושבת שזה בגלל זה, קיימת מודעות לאורח חיים בריא. מתקיימות סדנאות במתנ"סים, יש סדנאות ספורט לאורך החוף, בבתי הספר אני חושבת שכבר שנה או שנתיים לא מוכרים משקאות ממותקים, אז אני חושבת שהעיר הזאת צריכה לשמש דוגמה. אנחנו מדברים על גני ילדים, אנחנו מדברים על בתי הספר, אנחנו מדברים על הבסיס. תודה רבה.

תגידו לכנסת שלא יביאו - - -

זה צריך להיות ברמה מדינית.

שלום, אני מנהל מחלקה לרפואה מנוהלת יזומה בלאומית שירותי בריאות, אני רוצה להדגיש את המילים שאמרה מדי לגבי כך ש-90% הצלחה בחולה סוכרתי זה ניהול עצמי ואנחנו צריכים לזכור שיש הרבה מטופלים שלא מסוגלים לנהל את המחלה שלהם. אני מדבר אם זה באמת אנשים שסובלים ממחלת נפש כמו סכיזופרניה, כמו הפרעה בי פולארית, ילדים או גם מבוגרים שסובלים מהפרעות קשב. גם בזה יש כשל מאוד חזק לניהול ואיזון של הסוכרת, אנשים משכבות מוחלשות, גם בגלל בעיה כלכלית או בעיה אחרת, לא יכולים באמת לנהל את היום שלהם ואנחנו צריכים לעזור להם כחברה, לנהל את המחלה שלהם. אם זה באמת על ידי פיתוח תחום מחנך סוכרת, מישהו שיודע לחנך, כל דבר טוב מתחיל בחינוך.

אם זה בפיתוח יכולות אחרות כמו רפואה דיגיטלית, אפליקציות, דבר יזום, מחלה יזומה, אנחנו כמערכת בריאות צריכים ליזום את הטיפול ולזהות את האנשים שלא מסוגלים לנהל את המחלה שלהם ולמצוא להם פתרונות. זה תפקידנו. זה גם בסופו של דבר יוביל להוזלות של השירותים הרפואיים.

לגבי מה שאמרה ליאורה, אני כן נוטה להסכים איתה, זה לא רק אצל מבוטחים ערבים, זה גם מכל מיני שכבות חלשות. הרבה פעמים אנשים - - -, זאת אומרת יש כשל במדינת ישראל ולדעת יזה משהו מוטעה, שחוסר איזון בסוכרת או מחלה כלשהיא, אתה מקבל איזה שהוא תגמול כספי, כלומר באחוזים של ביטוח לאומי, זה לא נכון. זה לא יכול להיות שא דם שמאוזן פחות טוב מקבל יותר אחוזי נכות. צריכים לדעת מה הבעיה שלו ואז לעזור לו.

למשל אנשים שמטופלים במשאבות אינסולין מקבלים יותר אחוזי נכות מאנשים שמקבלים בזריקות.

זה השתנה.

אוקיי, זה היה ולכן זה גרם לכך שהרבה אנשים ביקשו את משאבות האינסולין לא כדי לאזן את המחלה שלהם אלא כדי לקבל יותר, לקבל איזה שהוא רווח משני וזה לא נכון. כל הזמן אנחנו שומעים פרסומות, "חלית, נפצעת, חלית בסוכרת, פנה אלינו נוציא לך בוכטה של כסף" זה גם לא נכון, אי אפשר להסתכל על הבריאות או מחלה כרווח. במדינת ישראל צריך לדעת להיות בריא ולא לדעת להיות חולה. זה באמת שינוי תפיסה ואנחנו צריכים להוביל את זה. אתם בכנסת, במשרד הבריאות, גם אנחנו כמובן בקופות החולים צריכים להוביל את הנושא.

זו נקודה מאוד מרכזית מה שאמרת. אני אתכנן עם החברים שלי דיון על זה שאנשים פוגעים בעצמם בגלל שהם במצבים כלכליים שזקוקים. אנחנו ננסה להתמודד. איתי רצית, בבקשה.

אני עובד עם פרופסור איתמר רז ועם איילת מייזנר בעמותת "מהיום". אחת הנקודות שעלו פה גם בדיון אצלך בשנה שעברה זה נושא של חוק לאורח חיים בריא שהוא חוק שהותנע על ידי פרופסור רז וחברת הכנסת אדטו כבר לפני שני קדנציות העלתה. ועדת ההסדרה נגעה בנגיעות - - -

החוק עבר?

לא. החוק נמצא ברציפות, כרגע הוא אצל חבר הכנסת אחמד טיבי, לדעתי לא קרה עם זה כלום בכנסת הזאת ולא בכנסת הקודמת.

למה זה אצלו?

הוא לקח את זה פשוט כמציע. לא איזו שהיא אג'נדה. אבל הוא לא העלה. פשוט רק להגיד מספר דברים, אם מדברים על המקום של הכנסת בנושא של אורח חיים בריא, מספר דברים כן מעניינים וחשובים הוצעו בחוק הזה שהם לא נכללו במסקנות ועדת ההסדרה, למשל חובת דיווח של שר הבריאות בממשלה ובכנסת, הטבות ותמריצים לעסקים בריאים, תמרוץ ערים להקמת מחלקות בריאות ואפשרות לייצר - - -

אני רואה שאתה באת מוכן, אתה תהיה מוכן גם אחרי הישיבה אז שב עם מוריה ותבדוק את זה, א. נחדש את התהליך, נדבר עם אחמד על הנושא הזה של החוק ונראה איפה הוא, ואם הוא רוצה שאני אקח את המקל במקומו, אני אעשה את זה, אם הוא רוצה ביחד, אם הוא רוצה לבד, אני אעשה את זה, אז שב עם מוריה ותעביר לה את כל הפרטים. בוא נמשיך, בבקשה.

אני ממשרד החינוך, אני אדבר מאוד בקצרה. על כל המניעה דיברנו גם בוועדה הקודמת, אנחנו עושים, אני רוצה רק להשלים מה שנאמר. יש לנו המון ילדים חולים במערכת, הילדים שחולים בסוכרת מקבלים בגיל הצעיר סייעת רפואית שמלווה אותם מגיל שנתיים ו-8 חודשים כשהם נכנסים עד כיתה ג', ד', ה', אנחנו די גמישים, כדי, כמו שנאמר, לתת להם לאט לאט ללמוד לנהל את המחלה שלהם בעצמם. המדינה משקיעה בזה הרבה מאוד כסף מתוך מטרה באמת גם לעזור לילד וגם לסביבה.

אנחנו מנסים לפתור כל קושי שהמערכת עצמה מערימה על הילדים או על ההורים, "תביא את אימא לטיול" וכולי, בחוזרי מנכ"ל, בתיאום עם האגודה, בתיאום עם משרד הבריאות כדי שבאמת גם בתי הספר, גם המורים והגננות יבינו יותר מה זה אומר סוכרת, איך מתנהלים, לא צריך לחסום ילד בגלל סוכרת בשום פעילות ובפירוש אנחנו ציינו שבמידה וכן יש חשש, כי מה לעשות, היום כל מנהל בית ספר הולך עם עורך דין, כן, זה לקבל איזה שהוא מסמך מנחה לפעילות ספציפית.

ישבנו לפני שבוע משרד הבריאות עם כל ארגוני הרופאים במפגש, ואמרנו אוקיי, איזה אישורים רפואיים נדרשים לצורך, אנחנו מנסים להסדיר את זה, במקביל עם קצת יותר הסברה לעובדי הוראה מעבר למניעה, באמת ספציפית למחלות כרוניות שאחת המובילות היא הסוכרת, יש היום קצת יותר הבנה, אנחנו מאוד מעודדים ילדים חולים בסוכרת לעשות את ההסברה בכיתה שלהם, ברגע שהם יכולים להציג את הנושא הזה, אז כן לעשות את זה שהילד עצמו יציג, אנחנו - - - להעלות גם מצגות מקצועיות באתר של המשרד כדי יותר להפיץ את זה לעובדי הוראה ועובדים בשיתוף פעולה מלא עם האגודה לסוכרת נעורים ועם משרד הבריאות, באמת, שלא ייבהלו כי עובדי הוראה נבהלים מזה ומפחדים מאחריות. אנחנו ואמרים את זה בגלוי, אנחנו מנסים לסייע ולהחליק, ולא למנוע כלום, אבל כן לכבד את המחלה, כולל תוספת זמן בבחינות, בבגרויות וכולי. תודה.

תודה. ארנון ברשותך תבדוק את החוק אם הוא עוד רלבנטי. אני אדבר עם אחמד, אולי נגיש את זה - - -

אני יושבת ראש עמותת "מתוקים לדרך" שזו עמותה שתומכת בסוכרתיים סוג 1, שומרי תורה ומצוות זה נקרא, למעשה אנחנו לא בכותרת הזאת, רק זה מכורח המציאות. אני לא מכשילה את מדי, אני מכירה אותה אישית וגם היא מכירה אותי אישית, פשוט הנופשונים שלהם והפעילויות שלהם לא נותנים מענה לילדים דתיים. זה קהל יעד שונה.

סליחה, זה ממש לא נכון. כל מה שאנחנו מקדמים בכנסת או בכל אכיפת חוקים הוא טוב לכל הילדים, ללא - - -

היא צודקת, כל מה שאתם מקדמים בכנסת וכל החוקים באמת מאוד עוזרים. מאוד, בזה אנחנו לא נוגעים, אתם ועדת רווחה. אני רוצה לקחת את הנקודה של ועדת הרווחה. למנוע סוכרת נעורים אי אפשר, אבל אפשר למנוע את הסיבוכים. איך אפשר למנוע סיבוכים? אני אתאר לכם בקצרה, אדם סוכרתי אחת לרבעון מגיע למרפאה, מקבל ייעוץ, כמה פחמימות, כמה אינסולין להזריק וזהו, ולפעמים הוא מקבל צ'ופר לדבר עם עובדת סוציאלית. חוזר הביתה ועם מה הוא מתמודד? ילד במערכת ה- - - ואני במערכת החינוך גם. אני מורה. ואני יודעת את כל האוכל המזעזע במסיבות והפרסים שהמורים והגננות נותנים זה ממתק, אז הילד הזה מתמודד עם זה. הוא צריך תמיכה.

גם בבית כנסת מחלקים ממתקים חופשי.

נכון. אני בתור רכזת חברתית בבית ספר עשיתי מהפיכה בנושא. אצלנו בימי הולדת מביאים - - - מה אני רוצה להגיד? חברי הכנסת מחוקקים חוקים. את התמיכה עושות העמותות, וצריך לתת להם כוח ויכולת. אם הגברת מדי יעקובזון אומרת שאצלה היו 250 ילדים, גם אנחנו עשינו נופשון, היו אצלנו 200 ילדים, שקל אנחנו לא מקבלים. לא מכירים אותנו בכלל. במשך שנים.

יש לכם קירבה פיזית - - -

אני אמא לילדה עם סוכרת נעורים. אני גם פעילה.

היא משתתפת בפעילויות שלנו.

השר רגיש, אני ראיתי את הסעיפים אתמול ש- - - למגזר החרדי. ובהערכה שלי לשר הספציפי הזה שהיא גדולה ואמיתית, הוא יודע להכניס סעיפים.

אנחנו מדברים על 115,000 שהולכים לאגודה, והילדים שלנו - - -

עוד נקודה מאוד חשובה מניסיון אישי. דבר אחד, לגבי מה שמדי אמרה על הסוכרתיים הבוגרים. אני נמצאת בקופת חולים, אין לי מענה. הרופא אמר לי, אין שם תוכנות לקרוא את המשאבות והסנסורים.

טוב. מי שירצה לדבר זה דקה, אחר כך אני חייב לסיים.

אני מנכ"לית עמותת "מהיום", הפורום הישראלי לאורח חיים בריא. זו עוד יוזמה שפרופסור רז מוביל בזמנו הפנוי. אנחנו בעצם שמים הרבה דגש בפעילות שלנו בזמן האחרון על קבוצות אוכלוסייה בסיכון. זה דבר שמופיע בתכנית הלאומית, אבל באמת אנחנו, החברה האזרחית, יש לנו תפקיד מאוד משמעותי בלא לחכות שיגיעו תקציבים, אלא כמו שאמרת, להתחיל לפעול עכשיו. חלקכם אולי שמעתם, אולי לא, רק דוגמה אחת, השנה 400 אימאמים במסגדים בכל רחבי הארץ בשיתוף משרד הפנים, זכו ליום עיון בנושא סוכרת, הסכנות שלה, הסיבוכים, כולל הסוגיה הרגישה של ביטוח לאומי.

תנסו עם 400 רבנים.

אנחנו נגיע גם.

אולי אפשר לבטל את חוק המואזין כי עכשיו הקריאות הולכות לכיוון של זה.

יפה. אנחנו לא דואגים לווליום, אנחנו דואגים למה שהם אומרים והדרשות במסגדים השנה היו גם בנושא אורח חיים בריא ומניעת סוכרת, וזו רק דוגמה אחת לאיך להגיע לאוכלוסייה בצורה נעימה ונכונה. היום הכנסת מציינת את יום המודעות העולמי לסוכרת, בתקופה באמת מאוד עמוסה לכנסת וזה מבורך, ואני רוצה להזמין את כולכם בשעה 15:00 לטקס השקת השדולה לאורח חיים בריא בכנסת, כי אנחנו יודעים, הסוכרת היא מגיפה והתשובה לה נמצאת במניעה, כמו שנאמר פה וזה נכון.

זה 15:30. תודה שהערת, אבל אני חושב שזה ב-15:30.

לא, ב-15:00 התכנסות באולם ירושלים. אצלנו לא יהיו בורקסים, אני באמת מברכת אותך אדוני היושב ראש, שנה שניה ברצף אתה מקדיש לנושא של הסוכרת דיון ובאמת חשוב שזה יהיה כל שנה כי אנחנו מדברים על מגיפה, כל הגורמים פה בחדר יודעים כמה המצב חמור. תודה.

ברשותכם אין ברירה, אני חייב לסכם. מחכים לי במקום אחר. א' – באמת תודה איתמר וארנון, אין סיבה להתייאש. אני בטוח שזה לא רץ כמו שהייתם רוצים, אבל אני גם מלווה איזה דו"ח מורכב לא פחות, ויש כאלה שאומרים "השתגעת, לך הביתה", לא, נתעקש וניישם. ואם מותר לי ככה, בתחושה אישית, למרות גילי, הדגש צריך להיות על הילדים.

הדגש על הילדים, שנה שלמה, שרק הילדים יטופלו, בעדיפות. שכל קופת חולים, אני מוכן להיות חתום איתכם על המכתב, וכל אחת מקופות החולים להגיד לנו איך הם מתמודדים לשנת 2017, 2018, בשנת הלימודים הקשורה לזה, בפעילות הזאת, שיציגו לנו את זה, אני מוכן להזמין אותם שיציגו את זה אחר כך, אבל שיעשו תכנית עבודה בקרב הילדים. אני חושב שעד גיל 18 זה טוב, כי בלאו הכי אחר כך מגיעים לצבא ולצבא יש בדרך כלל התמודדות שיטתית יותר, אולי. אני לא יודע, אבל אני משאיר את זה לאנשי המקצוע. זה לא אני. אבל הייתי לוקח משימה שבשנת הלימודים הקרובה הדגש הוא על הילדים. זה נותן לנו זמן היערכות מקדימה וכולי.

אנחנו גם נבקש, אני אבקש מהאוצר לסמן לי את התקציבים הקיימים למטרה הזאת. למרות שאני יודע מראש שהסימון יהיה חלש מאוד וזה יוכיח כמה לא שמים את הדגש על זה, אבל אומרים בערבית, כשזה בא מהם, בוא נבשל אותם בשמן שלהם. אז נעשה את זה, נבדוק את הנתונים ונעשה את זה.

נקודה שניה – מאוד חשובה, אני רוצה לקיים דיון על המגזר הערבי, בהשתתפות החברים מהמגזר הערבי. אני שומע שבשדולה אין חבר כנסת - - -

מר איימן עודה הוזמן, הוא יישא דברים - - -

אני אבקש ממערוף לקחת על עצמו את זה, מטעם הוועדה שלנו, שיתמודד. דבר שלישי – אני אקיים דיון רחב על הנושא של אנשים שפוגעים בעצמם בגלל מצבם הכלכלי כדי לזכות בתמיכה. אני אעשה את זה בהשתתפות הגורמים המקצועיים וגברת, אשמח שתעזרי לנו, ואם יש גופים שאת חושבת שיכולים להשתתף. אני לוקח את זה בצורה - - - אנחנו נטפל בהחזרת החוק למסלול החקיקה הנדרשת, כדי שזה יעזור לכם. לפעמים אפשר בלי חוק, אבל אם יש חוק זה בדרך כלל לא מזיק, וזה מחייב יותר.

ברור שכל מה שמניעה הוא קודם לכל דבר. אני מסכים עם מי שאמר שהמניעה היא חשובה, אבל לא לשכוח שבטיפול היומי לפעמים זה אולי הקופות צריכות לעשות את זה, אני לא מקנא בהן, בגלל שאני פה אני רואה כמה דורשים מהן. יש לי רק הערכה הולכת וגדלה לתפקיד האדיר. בלי קופות החולים אני לא רוצה לתאר את מצבנו במילים, כי הן לא יהיו נעימות. אבל בהחלט הקופות עושות וצריך לבקש מהן, בתדירות הנדרשת, להזכיר להן את החשיבות.

אני אשמח שבדיון הבא בעוד שנה, לקראת היום, אבל אני מוכן לעשות דיוני ביניים. אין לי בעיה אם יש לכם נושאים שאתם חושבים שדיון ביניים יכול לעזור בעניין הזה, אני אשמח להיות לכתובת, הוועדה שלנו היא שלכם בעצם. שוב תודה רבה לכם, איתמר, ארנון ובהצלחה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:48.