הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 395

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, י"ג בכסלו התשע"ז (13 בדצמבר 2016), שעה 10:30

במסגרת ציון יום ההפטיטיס הבינלאומי בכנסת, על סדר היום: העלאת המודעות למחלת ההפטיטיס ודרכי הטיפול בה.

חברי הוועדה: עבדאללה אבו מערוף – מ"מ היו"ר

מסעוד גנאים

עבד אל חכים חאג' יחיא

מייקל הרטל - פרופ', שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות

ד"ר ענבל גלאור - רמ"ד אפדמיולוגיה, משרד הביטחון וצה"ל

חגי ברוש - ראש אגף טיפול ושיקום הרשות למלחמה בסמים, המשרד לביטחון פנים

ד"ר עדו כץ - רופא מוסמך ראשי, אגף שיקום, משרד הביטחון וצה"ל

שירה דימניק - רפרנטית צוות תמ"ס באג"ת, משרד האוצר

שלומית בירנבוים - מפקחת מחוזית ,השירות לטיפול בהתמכרויות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ד"ר נתן לדרמן - מנהל רפואי מית"ר, קופת חולים מאוחדת

ד"ר יפה אשור - רופאת כבד, שירותי בריאות כללית

פרופ זיו בן ארי - מנהלת יחידת הכבד בבית החולים תל השומר, נשיאת עמותת ח"ץ - ארגון ישראלי לבריאות הכבד

פרופ' אלי צוקרמן - יו"ר, החברה לחקר הכבד

חוליו בורמן - מנכ"ל, עמותת ח"ץ - ארגון ישראלי לבריאות הכבד

מידד גיסין - יו''ר , צב"י - צרכני בריאות ישראל

טמסגין בייקדאי - סמנכ"ל, הוועד הישראלי למלחמה באיידס

רימה קרמסקי - אחות אחראית, מרכז למחלות כבד ברמב"ם

חנה לאידרשניישר - מוזמן/ת

שלמה שניזיק - מוזמן/ת

אירדה קריימר - שדלן/ית (אימפקט (ל.א.ב) בע"מ), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה (לקוחות קבועים נוספים בנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: MSD)

ענת כהן שמואל

מאיה ויקטור, חבר המתרגמים

במסגרת ציון יום ההפטיטיס הבינלאומי בכנסת על סדר היום: העלאת המודעות למחלת ההפטיטיס ודרכי הטיפול בה

בוקר טוב לכולם, היום יום שלישי ה-13.12.2016 י"ג בכסלו תשע"ז, אני מתכבד לפתוח את ישיבת העבודה והרווחה ובריאות שתמשיך את הדיון בנושא הפטיטיס C. זו בעצם ועדת המשך, היתה ועדה בחודש פברואר ואנחנו עכשיו – היות והענין מחייב לא רק התייחסות אלא טיפול מיידי במיוחד ממשרד הבריאות, לכן היינו מן הנכון לקיים היום ועדה ולטפל בנושא בצורה הנכונה ביותר והמתאימה ביותר. מוזמנים היום אנשים מקצועיים שמתעסקים בהפטיטיס C. אני לא אדבר הרבה, אנחנו נשמע את המוזמנים. מהנתונים אנחנו יודעים שבישראל יש 140 אלף חולים או נשאים להפטיטיס C, זה וירוס או נגיף – אני חושב שכולם יודעים – שהוא פוגע בכבד והוא גורם לסיבוכים רבים, עד כדי סרטן הכבד ומצבים רבים מחייבים השתלת כבד ושחמת כבד. לכן, אם נדבר על הדברים האלו ולא רק למען המודעות, ההתייחסות הנכונה מבחינת מניעה וטיפול ואכן להתניע את הנושא שהוא תקוע, לצערי הרב, ומשרד הבריאות יגיד לנו וגם המומחים. אנחנו נדבר על כל הנושאים ונקווה שמהועדה הזאת תהיה התנעה לנושא שרדום, גם דרך משרד הבריאות וגם כל מי שנוגע לנושא. בבקשה, אנחנו נתחיל עם פרופ' צוקרמן, שהוא רופא שהנושא הוא לא רק העניין שלו, אני מכיר אותו הרבה זמן, הוא יושב ראש החברה לחקר הכבד ואני חושב שהכתובת הזאת, היא שתתתן לנו מענה מבחינה מקצועית, מה עלינו לעשות. אז בבקשה, פרופ' צוקרמן, רשות הדיבור שלך.

בוקר טוב לכולם, כמה מילים לפני שאנחנו נגיד, אני לא אתחיל לספר על המחלה, אבל מדובר במחלה כרונית של הכבד שגורמת למעשה לדלקת כבד כרונית וכ-30 אחוז מהחולים שחולים במחלה במשך שנים, מפתחים שחמת כבד – כמו שאתם יודעים זו מחלת כבד מתקדמת, עם סיבוכים קשים מאד כמו מיימת ואי ספיקת כבד ודימום מדליות, שדורשים הרבה משאבים כדי לטפל בסיבוכים האלה כש-"התוצר הסופי" במרכאות הוא סרטן כבד, כפי שהוזכר ואי ספיקה – כישלון של הכבד שדורש השתלת כבד או לחולים שלא יכולים להגיע להשתלת כבד, למעשה הם מתים מאי ספיקת כבד וסיבוכים כמו סרטן הכבד.

לכן, במשך השנים, כמו בארצות אחרות רבות בעולם המערבי, בנינו תכנית לאומית – שאחר כך פרופ' בן ארי תציג אותה בקצרה – לנסות להלחם במחלה הקשה הזאת שדורשת הרבה משאבים גורמת להרבה תחלואה והרבה תמותה. כמה נתונים אפידמיולוגיים: בארץ עשינו אולי את המחקר הגדול ביותר שקיים בארץ, על 4 מיליון מבוטחי הכללית, מדובר ב-2 אחוז מהאוכלוסייה שהם נשאי הנגיף וצריך אולי לראות שאם אנחנו מדברים על 2 אחוז, בערך 20-25 אחוז מהאוכלוסייה בכללותה נבדקו אי פעם להפטיטיס C. כלומר, רבע מהאוכלוסייה עברו איזו שהיא בדיקה, זה לא רע, אבל זה רק רבע הכוס המלאה, הכוס הריקה בעיקר הם האנשים שלא עברו את הבדיקה, אנחנו לא יודעים עליהם בכלל כנשאים ואלה למעשה מסתובבים חופשי ועם מחלה עם שעון מתקתק שיכולה להביא כמובן לכל הסיבוכים של שחמת, בלי שיקבלו טיפול, בערך 75 אחוז מהאוכלוסייה של נשאי C בארץ.

הרושם שהיה לנו, הרבה חולים יוצאי ברית המועצות במרפאות ובאותם נתונים על 4 מיליון, הסתכלנו על שכיחות המחלה לפי ארצות המוצא ולא אלאה אתכם, אבל מסתבר – זה לפי ארצות המוצא, באדום זה המספרים שבהם נבדקו האוכלוסיות אי פעם להפטיטיס C, למטה זה שלושה, ארבעה, חמישה אחוזים, אתם רואים שיש ארצות מסוימות, בעיקר הסטנים או הרפובליקות של מרכז אסיה, של ברית המועצות לשעבר וגם אוקראינה ומולדובה, בקיצור יש עולים מברית המועצות לשעבר שהשכיחות של המחלה באוכלוסיות האלה היא מעל 3, 4 אחוז. כלומר, מחלה שכיחה ולכן הכרזנו על גורם הסיכון הזה –יוצאי ברית המועצות לשעבר – כגורם סיכון להפטיטיס C. אם אנחנו מסכמים – ועל זה היתה ישיבה גם עם אנשי משרד הבריאות, עם פרופ' רשפון וקבוצות מומחים של אנשי מקצוע – הוחלט ששלושת גורמי הסיכון בישראל, חד משמעי, זה אנשים שקיבלו דם או מוצרם לפני 92', זה הזמן שבו התחלנו לסקור את המנות להפטיטיס C, עולים ממדינות חבר העמים וגם אנשים שהזריקו סמים, כאשר בהחלט הקבוצה הזאת של מדינות חבר העמים היא קבוצה משמעותית ולמעשה יש מודעות מאד מאד נמוכה למחלה, בקרב הציבור בישראל, בקרב הקבוצות באוכלוסייה שנמצאות בסיכון ולכן, חוסר המודעות הזאת או המודעות הנמוכה גורמת לזה שרוב האנשים לא באים לבדיקה.

כמו שהזכרתי, זה המהלך הטבעי של דלקת כבד, היא מחלה כרונית שיכולה להיות יציבה ושקטה – וזאת הבעיה העיקרית – כאשר היא מסתיימת בשחמת הכבד, עם כל הסיבוכים שהזכרתי קודם: אי ספיקת כבד, סרטן כבד ומוות או צורך בהשתלה. כשאנחנו מדברים על מודלים שונים, ישבנו עם אנשי מקצוע בעלי שם עולמי, לתכנן את הצפי בעומס של הנטל הכלכלי למערכת הבריאות לאורך זמן, מבחינת הסיבוכים, אם אנחנו ממשיכים באותה דרך בה אנחנו הולכים היום ולא מטפלים ברוב האוכלוסייה, אנחנו מגיעים למצב עגום. לעומת זאת, אם אנחנו כן מטפלים, אנחנו יכולים בקו הכחול עד 2030 להקטין את שיעורי המוות באופן משמעותי, להקין את שחמת הכבד באופן המשמעותי ולהקטין את הערוץ של סרטן הכבד באופן משמעותי וגם להקטין כמובן את מקרי ההדבקה הנוספים של הפטיטיס C.

יש לנו היום למעשה טיפולים טובים מאד, המהפכה הגדולה כבר היתה לפני 4 או 5 שנים כשאנחנו מדברים על טיפול יעיל מאד, טיפול שניתן רק דרך הפה עם תרופות ללא זריקות, ללא תופעות לוואי משמעותיות, עם אחוזי ריפוי נהדרים של 95 עד 100 אחוז כאשר ריפוי הכוונה להעלמות הוירוס, שיפור בהצטלקות של רקמת הכבד, בנסיגה של הסימפטומים – כמו שאתם רואים שיפור באיכות החיים, עצירה של התקדמות מחלה שהייתה אוטוטו מתקדמת לשחמת, הפחתה בהדבקה כאשר מדובר בהדבקה של ילודים, של נשים בהריון ובני זוג, ירידה בשכיחות סיבוכי המחלה, ירידה חד משמעית במספר החולים שמגיעים להשתלת כבד, ירידה חד משמעית בשיעורי סרטן הכבד וכמובן, כמו שהראיתי, הקטנה של הנטל על מערכת הבריאות.

דוגמה קטנה, זה חולה עם שחמת לפני טיפול מוצלח ואתם רואים את הכבד שלו, שהוא כמעט בריא או השתפר משמעותית מה שלא היה לנו קודם בשנים האחרונות. ואנחנו מטפלים על טיפול של כדור אחד או לפעמים שניים או שלושה או ארבעה כדורים, לא יותר מזה וזה אחוזי היעילות. התרופות נסבלות טוב, הטיפול הוא בדרך כלל קצר – 12 שבועות אם לא קצר יותר אפילו, ניתן דרך הפה והוא למעשה לכל הסוגים של הוירוס.

בישראל בעזרת אנשי הסל ומשרד הבריאות הגענו בפעילות הרמונית מצויינת למצב לא רע, אבל בוודאי לא מספק. כיוון שהתרופות האלה די יקרות, הוחלט ב-2015 שהתרופות האורליות, בלי זריקות ובלי תופעות לוואי – קודם כל מכסות גנוטיפ אחד, יש לוירוס הזה הרבה גנוטיפים ו-70 אחוז זה גנוטיפ אחד. 3F, 4F, הכוונה למחלה מתקדמת, יש לנו חלקים של מחלה שהיא לא כל כך מתקדמת, אבל בהחלט היא דורשת התייחסות. 0F, זו מחלה קלה מאד, 4F, זה שחמת ולפני שנה הרחבנו את הסל כדי להגיע לעוד אוכלוסיות עם מחלה קשה, כאשר אנחנו מטפלים רק בדרגה של 3F, 4F, עם גנוטיפים אחרים ועם תרכובות אחרות. כלומר, מה שאנחנו מכסים בסל היום זה רק 3, 4, יש לנו עוד חולים עם מחלה משמעותית, שמתקדמת במשך השנים ויכולה להתקדם. צריך לזכור ש-25 אחוז מהחולים, כמו שהזכרתי קודם מאובחנים, אבל לא מטופלים, 75 אחוז מהחולים עם המחלה הקשה, כלומר שלושת רבעי מהאוכלוסייה שעדין יש לכם מחלה קשה, לא מטופלים ועוד חלקים של 2F, שזה מחלה בינונית שבהחלט יכולה להתקדם ל-3F, 4F, למעשה כולם, כל החולים האלה לא מאובחנים.

עוד מילה על הטיפולים, זו אחת הדוגמאות שהצגנו גם בחו"ל על הטיפול בישראל, שימו לב ש-98 אחוז ריפוי לחולים עם מחלה מתקדמת, 3F, 4F, כלומר, אלה החולים שהסל אפשר לנו לטפל בהם וכמעט 100 אחוז מהחולים מבריאים מהזיהום וכל ההשלכות שהזכרתי קודם. אבל, צריך לזכור שאם אנחנו מסתכלים הלא כצעקתה, הרי יש 140 אלף חולים, בוודאי לא כולם - - -

נשאים.

נשאים, בדיוק, אלה נוגדנים ולא וירמים, כלומר אין להם אין הווירוס, לחלקם ואנחנו מגיעים לאלפי חולים בארץ שמסתובבים לא מאובחנים ואם מסתכלים על הנתונים שהוצאנו לאחרונה, משנת 2000-2104 שאז היה לנו את האינטרפרון, 7,000 חולים טופלו בערך בישראל, זו הערכה די מדוייקת שמתבססת על נתונים ובשנתיים האחרונות אנחנו מטפלים בערך בכל שנה ב-1,500 חולים, לא באים יותר חולים מבחינת הקפסיטי של האבחון וההפניות והיכולת שלנו לטפל, אנחנו מטפלים בערך ב-15 אחוז מהחולים עם הוירוס. כלומר, יש לנו הרבה הרבה מה לעשות בשטח הזה.

אם הטיפול כל כך טוב אז איפה הבעיה? הבעיה היא שאם אנחנו מסתכלים על התקופה של אינטרפרון וריבוירין בשנים הקודמות, נגיד שהיינו מאבחנים את כל החולים, אבחנו 20 אחוז מהחולים, הטיפול הביא רק ל-50 אחוזי הצלחה. כלומר, בסופו של דבר הצלחנו לרפא רק 10 אחוז מהחולים. אם אנחנו היום משתמשים בתרופות שגורמות ל-95 אחוז הצלחה ונשארים באותה רמה של אבחון והפניה לטיפול – אנחנו לא עושים הרבה, אנחנו נשארים אפילו עם 95 אחוזי הצלחה, אם אנחנו לא מביאים את החולים האלה לטיפול ולא מאבחנים אותם, את אלה שבאמת צריכים טיפול, אלה שאוטוטו יפתחו שחמת עם כל הסיבוכים, אנחנו מגיעים ל-19 אחוז. אם אנחנו מגדילים את מספר החולים שצריכים טיפול ומביאים אותם לטיפול ומטפלים בהם – אני לא אומר השנה או בשנה הבאה או בחודש הבא – אלא במשך השנים הבאות, בצורה מדורגת, גם ככה זה יהיה אם אנחנו רוצים או לא רוצים, הרי לא יבואו כולם בבת אחת, אנחנו מגיעים ל-85 אחוז של טיפול בחולי הפטיטיס C שצריך לטפל בהם. כלומר, אנחנו קרובים לאלימינציה של המחלה הזאת, בישראל, כמו שנעשה הרבה בעולם המערבי. אולי פרופ' בו ארי תמשיך משם?

בבקשה פרופסור, תמשיכי, פרופ' זיו בן ארי, מנהלת יחידת הכבד בבית החלים תל השומר, בבקשה.

אני גם יושב ראש ועדת הכבד במועצה הלאומית לגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד ושם אנחנו הצגנו, כבר לפני שלוש שנים כמעט, תכנית פעולה מפורטת של לאומית להתמודדות עם נגיף ההפטיטיס C בישראל, התכנית הזו אושרה על ידי המועצה הלאומית בישראל, על ידי החברה הישראלית לחקר הכבד, הוצגה בפני משרד הבריאות בראשותו של פרופ' גרוטו ומשרד הבריאות אישר גם להתקדם לסקירה של קבוצות סיכון באוכלוסייה ולדון בדרך ליישום של אותה סקירה של קבוצות סיכון וכבר פה, בכנסת, זו הפעם הרביעית או החמישית שאני מציגה את התכנית הלאומית ואנחנו בעצם, הצוות הזה אנחנו מציגים את הבעיה העיקרית של הפטיטיס C בישראל והדרך לפתרון הבעיה ושוב אנחנו באותה נקודה שהיינו בשלוש השנים האחרונות.

התכנית עוד לא אושרה במשרד הבריאות?

התכנית אושרה היישום שלה - - -

אני אפריע לכם, לצערי הרב, אני לא אוהב לקטוע מישהו אבל מדבר חבר הכנסת חאג' יחיא ולידו חבר הכנסת מסעוד גנאים, יושב ראש ראש הסיעה שלנו כאן, אנחנו מברך את נוכחותם, תודה רבה. אנחנו מדברים על מחקה קשה, מחלת הפטיטיס, תודה רבה על ההערות ובבקשה, אחר כך ניתן לכם את זכות הדיבור.

בסדר, רק רציתי לשאול אם התכנית מאושרת.

אנחנו באים להעריך אותך על קיום הדיון וגם כל הנוכחים ולהביע את הנכונות שלנו לעזור בכלים שבידנו, הכלים הפרלמנטריים, מה שאתם רוצים.

תודה. בבקשה פרופסור, כן.

תודה רבה. באחד הכלים שהשתמשנו בהם, לביצוע הסקירה באוכלוסיות בסיכון, פנינו לכלכלן וסטטיסטיקאי שגם משרד הבריאות השתמש בשירותיו, לאותה מטרה, כדי להראות האם יש באמת תועלת, משיקולים של עלות-תועלת, האם כדאי לעשות סקירה בקבוצות סיכון באוכלוסייה, כשמדובר באמת בבדיקת שם פשוטה שהעלות שלה היא 32 שקלים. כמובן שזה כרוך אחר כך בביצוע בדיקות גם וטיפול, אבל כשמכניסים את זה לכל השקלול הכללי, אז הסטטיסטיקאי באמת הוכיח שאם נעשה את הסריקה הזאת אנחנו באמת מראים שיש כדאיות בביצוע הסקרים בישראל וזאת מהסיבוכים שעלולים להתפתח מהמחלה הזאת.

אז בעצם, התכנית הלאומית שהצגתי אותה, המטרות שלה הן לעשות איתור הדרגתי של החולים בדלקת כבד מסוג C, בקבוצות סיכון בישראל, להנגיש את הטיפול החדש שהזכיר עכשיו פרופ' צוקרמן על פי חומרת המחלה וזה מה שמשרד הבריאות הכניס בשנתיים האחרונות, רק חולים עם מחלת כבד מתקדמת יכולים לקבל את הטיפול הזה.

בעצם התכנית היא בנויה לפי ההמלצות של ארגון הבריאות העולמי בארבעה שלבים, השלב הראשון הוא למנוע הידבקות של אנשים בנגיף הזה בקרב האוכלוסייה בכלל, לאתר את החולים שהיום נושאים את הנגיף וכלל לא יודעים שהם נושאים אותו, להנגיש את הטיפול האנטי נגיפי לכלל החולים ולהפחית את התחלואה והתמותה שקשורים בנושא הזה. בעצם אנחנו הצענו לאתר את החולים הקיימים בישראל בשתי דברים, האחת לעשות סקירה של אוכלוסייה בסיכון שכרגע הצגנו מי הן שלושת הקבוצות העיקריות, מי שקיבל דם לפני 92', המכורים לסמים והעולים ממדינת חבר העמים. אז הצענו לעשות את בדיקת הסקירה בקרב שלושת הקבוצות האלה, הוועדה מטעם משרד הבריאות שעמד בראשותה פרופ' רישפון אישרה לעשות את הסקירה. כמו כן, הצענו גם לקופות להשתמש במדדי איכות על מנת לאתר את האנשים שידועים וקיימים במערכת והם מה שאנחנו קוראים – רדומים. כלומר לא הגיעו לבקש טיפול אבל הם נמצאים, הם מאובחנים ורק צריך למצוא אותם בתוך מערכות המידע של הקופות.

אנחנו גם פועלים רבות, אני רוצה להזכיר פה את ראש עמותת ח"ץ, את מר חוליו בורמן שזו העמותה שפועלת בישראל למחלות כבד, עיקר העיסוק שלו בשנים האחרונות זה הפטיטיס C ואנחנו, אנשי המקצוע, כולנו פועלים להעלות את המודעות בציבור למחלה הזאת שידעו מי הן קבוצות הסיכון, מי צריך להיבדק, אבל כמובן שאם זה לא יעשה דרך משרד הבריאות האנשים האלה לא יגיעו. אנחנו גם פונים לרפואת המשפחה, אנחנו מארגנים ימי עיון, אנחנו נפגשים איתם אישית ואנחנו מסבירים את הצורך באיתור החולים.

הטיפול האנטי נגיפי החדש כבר הוכנס לסל על ידי משרד הבריאות כמו שציינו קודם וגם היום בדיון בסל התרופות הנוכחי, יש דיון להרחבת הסל ואנחנו מאד שמחים על הכניסה הזאת של התרופות החדשות לטיפול בהפטיטיס C, זה צעד מאד חשוב שעשה משרד הבריאות בכיוון הזה. ישנה גם התחיבות בעצם של משרד הבריאות שהשתתף עכשיו בכנס של ארגון הבריאות העולמי בג'נבה, במאי השנה, ביחד עם עוד 196 נציגים ממדינות העולם, הנציג שהשתתף בעצם הביע את הסכמתו שישראל תפעל בכל האמצעים הנדרשים עד 2030 לאתר את החולים ולהנגיש את הטיפול האנטי נגיפי.

תודה פרופ' זיו, כמובן שהדברים מדברים בעד עצמם ומדינת ישראל שהיא כמעט חלק מה-OECD, המדינות המפותחות לא תהיה בפיגור לפחות בעניין הזה החשוב, נעשה את הכל כדי שאכן ניתן טיפול ומענה גם ל-2F, גם למחלה בדרגה בינונית. אנחנו נשמע עכשיו את נציג משרד הבריאות פרופ' מייקל הרטל, בבקשה.

בוקר טוב, אפשר רק להסכים עם כל מה שנאמר, המומחים נתנו סקירה מלאה ומקיפה. אנחנו עובדים יד ביד זמן רב, עם המומחים, כדי להעריך את המחלה, להבין את הצרכים של המטפלים ומה שאני רוצה עכשיו להדגיש, בהתאם למה שנקבע בסדר היום, זה לדבר על נושא של העלאת המודעות למחלה ודרכי הטיפול בה. אני רוצה להתחיל ולהדגיש את הדברים החדשים, זה נאמר בחלקו. אם ב-2015 התרופה נכנסה לאחד הגנוטיפים, אז בסל של 2016 זה קצת פחות מ-11 חודשים, אנחנו מטפלים בארבעת הגנוטיפים.

דבר נוסף שנכנס מבחינת ההנגשה וזה הוזכר לגבי ההתחיבות העולמית וכלל המאמץ העולמי למיגור המחלה, זה לא רק היכולת הטכנולוגית אלא גם היכולת לאבחן את החולים ולהביא אותם לטיפול, לכן במסגרת הסל, לא נאמר וחשוב להגיד שזה גם הבדיקות שמאפשרות לגלות את דרגת הפיברוזיס, הפגיעה בכבד. כמובן שמי שנמצא בדרגה 3, 4 זכאי כבר היום לטיפול על פי הסל אבל אושר בסל הטיפול והטכנולוגיות גם בדיקות חוזרות למי שעדין לא נמצא בשלב 3, 4 של הפיברוזיס. חולים קלים זכאים לחזור על הבדיקה הזאת בסל התרופות מידי שנתיים על מנת לזהות את השלב, שלפחות לפי הקריטריונים היום, הם יהיו זכאים לקבל את התרופה וכמובן לעשות מעקב קליני אחריהם.

צריך להגיד שהמשרד מגבה גם את החידוש התרופתי והטכנולוגי בדיבור עם השטח, כלפי הקופות, כלפי הרופאים, באמצעות חוזרים שמסבירים מה הן ההתוויות, מתי מותר להשתמש בתרופה, מי זכאי לבדיקות, כדי לפשט את התהליך ולהנגיש אותו למטופלים אבל בעיקר גם למטפלים. בעניין הנגשת המידע ואנחנו זיהינו – אני מסכים שהבעיה כאן היא הבאת החולים – קיימת טכנולוגיה, היא בסל והמדינה מממנת, יש קבוצה גדולה של חולים שזכאים לקבל את הטיפול וכפי שפרופ' צוקרמן הראה במצגת שלו, כרגע אנחנו עדיין לא מצליחים להביא את כולם לקבל את הטיפול, שמגיע להם ויציל את חייהם.

למה? מי לא יכול? מוכרת לי, מוכרת לכם, מערכת הבריאות – כאן משהו לא ברור, למה? אני חושב שמאד קל אבל התכנית וההנחיות של משרד הבריאות אם יהיו חד משמעיות ויש – לא בגלל שהבדיקה עולה רק 32 שקל, אז צריך להתחיל להתניע את התכנית, זה דבר טכני מאד וני לא חושב שיש כאן בעיה או איזה שהוא בן אדם שנסביר לו – יכול להיות שאתה יהיה לך וירוס חס וחלילה ובדיקת דם אחת תציל את החיים שלך או את הסיבוכים ויתן לך איכות חיים, אני חושב שכל בן אדם שיבין את העניין, בתור רופא אפילו, לכן איפה כאן – משהו לא ברור, משהו לא נעשה.

אני לא הצלחתי להבהיר את עצמי מספיק טוב, אני מדבר על אנשים שה-32 שקלים כבר מאחורינו, אנשים שידועים כנשאים, אנשים שידועים כחולים, אנשים שידוע שדרגת הפריבוזיס שלהם היא 3-4 ולא באים לקבל את הטיפול, מדוע? אלה שאלות רחבות שאני לא חושב שאני מומחה לענות על כולם, אבל מדובר בהנגשה, אנשים לא מודעים לזה – למשמעות של המחלה, לא מודעים, אולי, שיש טיפול היום שמכוסה ומטפל ושוב, אני יוצא אולי מתחום ההתמחות שלי, יש סטיגמטיזציה לגבי המחלה ואולי אנשים לא רוצים לבוא ולקבל את הטיפול. כאמור, אני לא המומחה לענות מדוע האנשים החולים, הידועים, המאובחנים והזכאים לא באים לקבל את הטיפול. לכן, הצעדים שמשרד הבריאות נקט בנושא הזה, הוא עבד הרבה מאד על נושא של שיפור וטיוב הנגשת המידע, דרך האינטרנט, דרך עבודה רב תרבותית, אנחנו היום - - -

- - - של קופות חולים גם, מה התרומה שלהם גם צריך לדעת.

נכון.

יכול להיות ששם יעזרו, היא המבצעת של משרד הבריאות ואם יש אי הבנה מול הרגולטור, צריך לראות איפה הרגולציה הזאת לא עובדת.

נכון, אז באמת אתה שואל שאלות שצריך לכוון אותן לקופות החולים.

לא רק, זה גם אחד - - -

אתה מתייחס לדברים שאנחנו עושים גם ביחד עם הקופות. כלפי המטופלים הנגשנו מאד את המידע באתר, אנחנו מפרסמים היום דפי מידע בחמש שפות: עברית, ערבית, אנגלית, צרפתית וברוסית, הנושא הזה הוזכר מבחינת גורמי הסיכון. הבאתי דוגמאות למי שירצה לראות באיזו שפה אנחנו משתמשים ואיך אנחנו מנגישים את זה לציבור והמידע הזה – אלו דברים שימושיים עבור החולים כדי שהם יוכלו לבוא ולקבל את הטיפול.

מבחינת מיצוי הטכנולוגיות הקיימות, זו הנקודה שהדגשתי בדקות האחרונות, שמיעוט החולים המאובחנים והידועים – לפני הסקירה הנוספת של להביא חולים נוספים – החולים הידועים לא באים במלואם לקבל את הטיפול והזכרתי חלק מהסיבות.

יש לכם מאגר מידע כל שהוא של החולים, לאתר אותם ואיך - - -

המידע הזה קיים בקופות החולים, אין מאגר, אין רשם לאומי שקיים במשרד הבריאות לגבי החולים, אבל המידע הזה קיים בקופות החולים וכפי שאני אגיע, בהמשך ההצגה הקצרה שלי, לפעולות שאנחנו עושים ביחד עם קופות החולים כדי להגיע לחולים וזה מתבקש. כלומר, יש לנו חובה לממש את הטיפול הקיים.

לא רוצים לזרוק את האחריות עליכם או עליהם, אני חושב שזה מעגל אחד.

כן, ביחד. אני רוצה להגיד שאנחנו מזהים כרגע שהדגש הוא על ריכוז המאמץ ומיצוי בטיפול בחולים הקשים ביותר. מבחינת הסקרינינג – זה נושא שעלה – היכולת ללכת ולאבחן עוד אנשים שיבואו, הגם שאנשים המאובחנים לא באים בהיקפים מספיק גדולים היום. זה באמת אחת הדרכים לאיתור מועמדים לטיפול, נושא הסקרינינג מוכר לנו גם ממחלות אחרות. היקף הסקירה הרצוי הוא באמת נבחן על ידי משרד הבריאות, הבחינה הזאת לא הסתימה. זה נכון וציינה פרופ' בן ארי צוות מייעץ זה לא באמת החלטה של משרד הבריאות, אלא צוות מייעץ בראשותו של פרופ' רישפון, שהמליץ על מתווה לביצוע הסקירה ואנחנו באמת שקלנו ליישם את המתווה הזה במסגרת תכנית לאומית רחבת היקף. אבל השיטה הזאת התבררה – סיקור גורף של האוכלוסייה או אוכלוסייה בסיכון נמצא כחלופה לא מיטבית בעת הנוכחית, אני אסביר גם למה.

קודם כל יש לנו רק הצלחה חלקית במיצוי בטיפול בחולים שכבר אובחנו, כלומר אם אנחנו נלך ונעשה תכנית לאומית זה מעבר ל-32 שקלים, זה גם פרסום, זה גם התשתית הטיפולית, אנחנו נגלה אנשים ואנחנו על סמך הניסיון הקיים יודעים שהם לא יבואו לקבל את הטיפול במלואם או בהיקפים מספקים. דבר שני ופה נכנס תפקידו הנוסף, הערך המוסף של משרד הבריאות בסוגיה הזו, זה הנושא - - -

אני חייב לחלוק עליך, אני מבין שיש מחלות שלא כדאי לגלות, אני מבין בתור רופא ולא אתן דוגמאות, שיש מחלה - - - לא לגלות אותה. אבל מבחינת גילוי מחלה שצריכה טיפול ואנחנו יודעים שהמחלה הזאת מתפתחת ולהגיד שהם לא רוצים לבוא לטיפול זה כבר עניין אחר. לא לרתום את העגלה לפני הסוס. הדעה הזאת שיש כמה מחלות שלא צריך לגלות, אני מבין, לא לעשות סקרינינג יש הרבה - - - כמה מחלות, אני מבין, אבל כאן במקרים האלה אני לא חושב שכן מתאים, אנחנו נגלה אותם אפילו בשלב 3 או שלב 4 ויש טיפול לזה.

נכון, 3-4 זה מצוין לגלות, הבעיה שלנו ופה הסעיף השני זה שפה מדובר על האחריות הנוספת של המדינה בבואה לעשות תכנית לאומית, זה גילוי ה- 0F עד 2F, כי להם היום אין למדינת ישראל מענה בסל התרופות וכאן יש אחריות של המדינה לוודא שהיא משקיעה בתכנית לאומית כשבסופה היא יכולה גם לספק טיפול נאות - - -

לא באופן מיידי.

המטרה שלנו היא שגם לחולים של 2F יהיה טיפול.

נכון, גם אנחנו, אני חושב שהיום שבו אנחנו נוכל לתת את הטיפול לכולם, זה יום טוב לחולים, יום טוב למטפלים ויום טוב למדינה. אני חושב שאנחנו הולכים יד ביד להגיע לנקודה הזאת והשאלה היא מתי הנקודה שאנחנו נגיע אם אנחנו רוצים לעשות תכנית שהיא גם יעילה, אפקטיבית, היא תהיה כלכלית וגם תטיב עם מקסימום האזרחים, חובה עלינו בתור מדינה לעשות את זה בצורה מדורגת כדי שאנחנו נהיה מוכנים עם הפתרון לצד גילוי החולים הנוספים. עכשיו אני לא פוטר אותנו, אנחנו צריכים להמשיך ולעבוד ונראה גם מה אנחנו הולכים לעשות בכיוון הזה ולכן הסיכום הוא שהוא לא בשל ליישום כעת, אנחנו לא זנחנו ולא פסלנו את האפשרות הזאת. היום, בדצמבר 2016 אנחנו לא יכולים להערכתנו ללכת לסקירה רחבה, בהעדר מענה לחולים רבים שיתגלו ועדיין לא פיצחנו את השאלה איך אנחנו מביאים את החולים המאובחנים לקבל את הטיפול שמגיע להם כדת וכדין כבר היום.

יש לכם הערכה כמה חולים בדרגה של 0-2?

את כל מה שלמדתי על זה, אני למדתי מפרופ' בן ארי ופרופ' צוקרמן.

מה המספר שלהם והעלות של התרופה בסל התרופות?

אפשר להגיד מילה רק אשחיל, אפשר?

אולי אני אסיים רק את ההצגה? לכן ההצעה החלופית של הצוות הרב מקצועי של משרד הבריאות ופה אני מדבר בשם משרד הבריאות, זה באמת התכנית המדורגת שרמז גם פרופ' צוקרמן בדבריו, בזה אני אסיים. קודם כל מיצוי הטיפול בחולים המאובחנים והקשים ביותר, אלה החולים הקשים שיש להם כבר שלב 3-4 ולא באים לקבל טיפול.

קודם כל טיפול בנשאים המאובחנים, זה מימוש אחריות טיפולית קיימת. זה שיש לנו חולה עם מחלה שיש לה טיפול והוא יבריא ממנה והוא לא בא, יש לנו אחריות, חד משמעית. דבר שני, אבחון חולים עם בדיקות דם גבוהות, אנזים בדם שנקרא LT, לא תמיד מרמז על הפטיטיס C, בכלל לא, אבל כטיפול קליני נכון, מישהו שיש לו LT – נכון לשלוח אותו ואותו לאבחן לראות אם יש לו הפטיטיס C, להכניס אותו למעגל הטיפול – וזה מימוש אחריות קלינית שהיא כבר קיימת.

לגבי אבחון של חולים בקבוצות סיכון לפי איזה שהוא מצרף מאבחן, האם אפשר לקחת מוצא מסוים, גיל מסוים, הרגלים אישיותיים מסוימים ולעשות מצרף סטטיסטי שיגיד – בואו נסקור אותם, לא גורף לכל האוכלוסייה. עובדים על האלגוריתמיקה, אותם הסטטיסטיקאים ואנשי הנתונים, עדיין עובדים על זה, זה לא פשוט אבל זה חלק מההתקדמות שלנו בתכנית המדורגת. אני חושב שהבשורה - - -

היתה ועדה בחודש פברואר והייתה כבר תכנית ועכשיו כבר יותר מחצי שנה עברה, אנחנו גם רוצים לראות דברים, יש לכם איזה שהם הסתייגויות, אז בבקשה בואו נראה מה אפשר לעשות, מה אפשר להוריד, אבל שזה יתקדם.

אני חושב שאולי יש לי בשורה בבולט האחרון בשקף הזה, אנחנו ממש בימים אלה ולקראת תכניות העבודה של 2017, בוחנים את הטמעת הסעיפים העליונים בתכנית מדדי האיכות הלאומיים. הדברים שכתבתי למעלה, שטיפול במי שהוא מאובחן וביצוע בדיקת הפטיטיס C למי שיש לו אנזים LT גבוה בדם – אלה סטנדרט אוף פרקטיס, זה מה שרופא צריך היום לעשות ולא בודקים אותו. במסגרת התכנית הלאומית – תכנית רחבה שאני לא אוכל לתאר אותה עכשיו אבל בטח חברי הכנסת מקרים אותה זה מכבר, להטמיע את שני הדברים במסגרת התכנית הלאומית כדי שאנחנו נגיד לרופאים המטפלים בקופות החולים, זו חובתכם ואנחנו גם בודקים אתכם על זה, כדי לראות אם אתם נותנים את הסטנדרט הרפואי המצופה מרופא או קופה או בית חולים במדינת ישראל לתת לאור היכולות והקדמה שלנו. זה יעשה לנו מאמץ גדול מבחינת הבטחת האיכות הרפואה וימנף פלטפורמה קיימת. כלומר, אנחנו מחברים פה בין תכנית לאומית בנושא הפטיטיס C לתכנית לאומית שכבר קיימת מבחינת מדדי איכות כדי לפחות למצות את הקבוצה שכבר הזכרתי אותה. השקף האחרון שלי – אנחנו ממשיכים לפעול במסגרת קבוצת עבודה רב תחומית, היא כוללת לא רק את המשרד והעמיתים שלי, רופאי מחלות הכבד, אלא גם את הוועדה המייעצת למחלות זיהומיות, אותו פרופ' רישפון שיושב בראש הוועדה הזאת, את קופות החולים וגם שותפים נוספים. אנחנו נפגשים בשבוע הבא, ב-20 לדצמבר לפגישה בנושא הזה לאור התובנות שהצגתי, אני חייב להודות, בפני הוועדה לפני שהוצגו אפילו בפני חלק מחברי הצוות והפעולה המשותפת הזאת להתווית הצעדים הבאים, שזה איסוף וניתוח נתונים הזכרתי שאין רשם לאומי אחד של כל הקופות שמחברים אותו יחד ויכולים לעקוב, מבחינת המשרד, אחר ההצלחה הלאומית, אנחנו צריכים להרכיב פזל ממקורות שונים וגם המשך קידום המדיניות שתארתי לעיל.

אנחנו נשמע התייחסות, קודם נשמע את חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, תודה על הנוכחות בבקשה ואחר כך התייחסות של פרופ' צוקרמן.

כבוד היושב ראש, מכובדי, באתי לפה עם מידע קטן מאד על המחלה, אבל יש לי שאלות כדי שלפחות מפה אני אצא עם ידע, שאפשר להגיד השכלתי. הנקודה הראשונה זה לעניין ההידבקות, איך נדבקים, אם זה במעבר דם, במגע ושתיים זה מה דרכי המניעה. אני אשאל כי יש לי עוד שתי שאלות, הנקודה השנייה על התרופות שמקבלים, כי יש את הסטיגמה, כבודו דיבר על הסטיגמה כאילו שאנשים לא רוצים לבוא לקבל, האם יש תופעות לוואי שאנשים יראו אותם וידעו שהם חולים ובגללם הם לא רוצים להגיע לטיפול? או שיש בזה כאבים מסוימים? השיטת טיפול שהם לא באים, כי דיברת על סטיגמה שהם לא רוצים לבוא ולקבל את התרופה, אז מה הסיבות, מה המניעה של החולים לבוא ולקבל? יש חולה שלא רוצה לקבל תרופה אז אם יש סטיגמה – שנבין גם, כי יש אנשים שרואים אותנו ויראו אותנו כי זה מצולם וזה גם יש פרוטוקולים ואנשים יראו אותנו. בנוסף, העניין שדיברת על סדר הגודל של חולים ב-0F עד 2 שעדין התרופה לא נמצאת בסל התרופות ומספרם והעלות של התרופה. בנוסף, צריך למצוא שיטה גם עם קופות החולים, כי לפי נתונים שהתקבלו ואפילו דיברתי עליהם אתמול במליאה, מדובר היום בלחץ גדול מאד על רופאי המשפחה שהזמן למטופל הוא בממוצע 4 דקות, אז ב-4 דקות להספיק לאבחן יש בזה קושי מסוים, זה המקום שלכם כמשרד הבריאות, מה אתם עושים בנדון כך שגם תהיה אפשרות לגלות את החולים ולא רק בוא אלי כי אני חושב שאתה בקבוצת סיכון ויש סיכוי שאתה תהיה חולה – הוא לא יבוא ככה אם לא כואב לו, אם לא מפריע לו, אז רציתי לדעת ולקבל תשובות על השאלות האלה ואני יכול להצהיר על עצמי שבנושא הזה אני בור.

תודה רבה. ניתן לפרופ' צוקרמן להתייחס או פרופ' זיו בבקשה, תחליטו.

אנחנו מתחלקים יפה.

פרופ' זיו בן ארי תענה על השאלות שלך ואני רק רוצה להתייחס לדברים שהועלו על ידי ד"ר הרטל - - -

אנחנו גם ניתן את האפשרות לדוברים אחרים שידברו, יש את קופות החולים, צה"ל, העמותה וחולים ורמב"ם, בבקשה.

אני אעשה את זה קצר מאד, אני חושב שיש פה זריית חול מסוימת שלא נתבלבל, יש שתי קבוצות חולים שדובר עליהן, קבוצה אחת שכבר ידועים במערכת ונמצאים באחריות קופות החולים – זה חולים שמאובחנים כבר. הם לא צריכים סקרינינג, מתוכם יש חולים קשים שצריכים להגיע לטיפול והאחריות שלהם גובלת למעשה בניהול סיכונים. אם הקופות לא מביאות את החולים האלה לטיפול, זו אחריות של הקופות. זה לא תכנית לאומית, זה ניהול סיכונים.

דובר גם על מדדי איכות, שאני מכיר אותם טוב.

מינהל מדדי איכות, ALT האלגוריתם שמשרד הבריאות בונה, האלגוריתמים האלה לא נעשים בשיתוף עם אנשי המקצוע של הכבד, זה דבר אחד, רק לסבר את האוזן. דבר שני, 30 אחוז יש להם ALT תקין ביניהם גם חולים - - -, ככה שהמדד הזה כדאי להתייעץ איתנו לפני שבונים אלגוריתם שעליו מתבססות החלטות. הדבר השלישי הוא שזה שלא מגלים 0-2 ואין מה להציע להם טיפול צריך להפריד – קודם כל מגלים בסקרינינג את 3F, 4F, שלא מגיעים לטיפול וצריכים להגיע לטיפול. זה הנטל העיקרי על מערכת הבריאות, דבר שני צריך להבדיל קצת בין 0-1 שאלה אני חושב שיכולים לחכות כמה שנים לבין 2F שאוטוטו הם 3F, 4F. אנחנו מפרידים, והסקרינינג גם אם הוא לא יכול לענות, זה לא חוק בל יעבור שאם אתה מגלה חולה שיש לו מחלה קלה, הוא חייב מיידית טיפול עכשיו, זה התחיבות של המדינה, לא. אתה יכול להסביר לחולים האלה שהם יכולים לחכות ודבר שני יש עניין של הדבקה, יש נשים בהריון שמדבקות, יש כל מיני דברים אחרים שהחולה זכותו לדעת וחוליו בטח יגיד מילה על זה, אבל זה לא אומר שמוכרחים להתנפל עליהם בטיפול היום. 2F אלה החולים שאנחנו בהחלט יש תכנית גם בוועדת הסל להביא אותם לטיפול כבר בשנה הזאת, בהחלט אלה החולים וצריך להפריד ביניהם ומדובר על מספר אלפי חולים שיהיו בהדרגה. אבל החולים שכבר מאובחנים במערכת זה סיפור אחר.

מובן. כמה מילים פרופ' זיו בבקשה, אחר כך נציגת צה"ל.

העניין גם של הגילוי בסקרינינג של 0F עד 2 זה לחנך אוכלוסייה גם להתנהגות בריאה. שאנשים כאלה ידעו מה זה אורח חיים בריא, מי ששותה אלכוהול אז להפסיק את הצריכה, מי שיש לו עודף משקל לרדת במשקל, כי אלה דברים נוספים שמשפיעים על - - -

זה בהסברה?

זה בהסברה, אבל אם אתה לא מגלה אותם והם לא יודעים שיש להם את זה ,אז הם גם לא יודעים להתנהג בהתאם, לפחות להוריד סיכונים אחרים על אותו כבד מסכן שכבר יש לו הפטיטיס C, אז זה התועלת הנוספת בביצוע של סקרינינג. אתה שאלת על דרכי הדבקה, אז דרכי הדבקה זה דם בדם, מי שקיבל עירויי דם לפני שידענו על הנגיף שזה היה עד 92, או מי שנדקר למשל אז אם הוא נדקר ממחט של חולה מזוהם הוא יכול להדבק. עוד אופציות זה ביחסי מין ויכולים להדבק מאם שהיא נשאית, העובר יכול להדבק. אלה הם שלושת הדרכים העיקריות ואנשים היום מסתובבים עם הנגיף ופשוט מדביקים בלי לדעת שהם נושאים אותו, מדביקים אנשים חדשים בנגיף.

אתה גם שאלת למה אנשים לא מגיעים, אנשים - - -

עניין של הסטיגמה.

זה חלק מהענין, החלק העיקרי פה - - -

חובתנו להביא אותם.

בוודאי. העניין הוא שאנחנו קוראים להם רדומים במערכת, הם נמצאים שם שנים, אחרי שהרבה שנים רופאי המשפחה אמרו להם שמדובר במחלה שקטה, מחלה רדומה, שאין לה כרגע טיפול מתאים, שהטיפול שיש הוא קשה מאד, אבל זה לא היום. היום אנחנו מדברים על טיפול קל, 12 שבועות וכמעט בלי תופעות לוואי – אתה שאלת, עם ריפוי של 95 אחוז.

בלי תופעות לוואי.

כמעט שבלי תופעות לוואי, כמעט ואוכלוסייה הזאת לא יודעת. הם לא יודעים שיש היום טיפול כזה חדשני ופורץ דרך. אם לא ינקטו באמצעי לאתר אותם הם לא יגיעו.

אפשר לפנות גם לקופות החולים שיש להם את הרשימות, כל רופא משפחה יש לו את האנשים שלו - - -

זה מה שאנחנו רוצים.

שתהיה פניה יזומה, שלא לחכות עד שהוא יגיע לבד למרפאה.

בזה היה הדיון בפעם הקודמת.

זה מה שאנחנו רוצים, תכנית לאתר אותם ולהביא אותם.

אלה המאובחנים שאמרו להם שהמחלה רדומה ואין לכם תרופה, היום יש תרופה ואם הם נמצאים ברישומים אז רופא המשפחה צריך לפנות, לקרוא לו תבוא.

אין יוזמה כזאת.

זהו בדיוק, לכן אני פונה שזה יתחיל להיות יוזמה.

זו יוזמה אחת, יוזמה אחרת היא לגלות את אלה שבכלל לא יודעים. יש פה עשרות אלפי אנשים בישראל שמסתובבים עם הנגיף והם לא יודעים.

בגלל זה צריך להפעיל את התכנית הלאומית הכללית.

גם להדביק וגם המחלה יכולה להתקדם, לפעמים זה מתקדם כך שהתרופות שיש לנו כבר לא עובדות. אז אנשים מסתובבים עם הנגיף בלי לדעת.

מובן, הטיפול הטוב ביותר והיעיל ביותר הוא המניעה, זה מובן.

בן אדם יכול לגלות בבדיקה פשוטה.

ככה מגלים, בדיקת דם פשוטה.

טוב, אני אתן בבקשה לנציג משרד הביטחון, בבקשה.

משרד הביטחון זה אני, צה"ל זו היא.

אתם שני נציגים? יש הבדל ביניכם? אני לא ידעתי עד עכשיו שיש הבדל.

צה"ל הם במדים ומשרד הביטחון לא.

אז ניתן לשניכם, בבקשה. אח"כ עמותת החולים, בבקשה.

שמי ד"ר עדו כץ, אני רופא ראשי של אגף שיקום נכים, ההבדל בינינו שמשרד הביטחון מטפל בנכי צה"ל, נכים שהוכרו כנכים שנפגעו בזמן ועקב בשירות בצבאי והצבא מטפל בחיילים שנמצאים בשירות צבאי.

לא לא, בסדר, אני מכיר את המערכת.

אז אני חייב להגיד שפרופ' בן ארי פנתה אלי לפני מספר חודשים, עם היוזמה הזאת, עם התכנית הזאת ואנחנו בעקבות זאת עשינו סקירה בקרב נכי צה"ל מוכרים ואתרנו בשלב זה 250 נכי צה"ל שהם רלוונטיים ומהם 47 כבר קיבלו את הטיפול החדש או מקבלים – סיימו או שהם מקבלים את הטיפול.

אז אתה רוצה שמשרד הבריאות ייקח ייקח דוגמה מכם ויתחיל להתניע את העניין.

47 מתוך כמה?

בינתיים אתרנו פוטנציאל של 250.

מתוך כמה?

יש סך הכל 57 אלף נכי צה"ל בטיפול של משרד הביטחון, נכים שמוכרים על פגיעות בכבד או נכים שאנחנו יודעים על זיהומים ודברים כאלה, אני לא חושב שאתרנו את כולם עדיין, לא סיימנו את העבודה, אבל נכון להיום אתרנו כ-250 נכים שיש להם פוטנציאל של זיהום בנגיף. אני חייב לציין שיתכן שיש כאלה שאותרו על ידי קופות החולים וקיבלו טיפול באמצעות קופת החולים ואנחנו לא יודעים מזה בכלל. אוקיי?

מובן.

אבל אלה הנתונים שהם נכונים לגבי נכי צה"ל שמטופלים על ידי משרד הביטחון.

תודה, כל הכבוד. בבקשה, הנה, עובדה שאפשר, אפשר לעשות כשצריך.

אני ד"ר ענבל גלאור, אני ראש מדור אפידמיולוגיה בחיל הרפואה. אנחנו פועלים בנושא הזה כקופת חולים של חיילי צה"ל אין לנו כרגע תכנית סקירה אקטיבית בהתאם, וכל תכנית של משרד הבריאות שתכנס, אנחנו נשמח כמובן להשתתף בה. כיום כל חולה שמאובחן כמובן מקבל את הטיפול ומופנה לבדיקה, בהתאם לכל קופות החולים.

תודה. בבקשה, נציג חולים עמותת החולים, חוליו בבקשה.

חוליו בורמן, מנכ"ל עמותת ח"ץ, עמותה לחולי מחלות כבד. היינו פה ב-2014 והוחלט לבנות תכנית - - -, צוות מאד גדול של רופאים עם משרד הבריאות מ-2014 עובד על תכנית לאומית, הרבה אנרגיה, הרבה השקעה ודיברנו על סקרינינג ועל זכות החולה לדעת ללא קשר עם קבלת תרופות. הרבה פעמים והוחלט ובפרוטוקול של הישיבה הקודמת הוועדה הנחתה את משרד הבריאות לקחת אחריות ומשרד הבריאות התחייב שבשישה חודשים ישתנו תשובות בקשר לסקרינינג. יש לי פה קומוניקט לעתונות של 28.7 יום בינלאומי של הפטיטיס, משרד הבריאות יצא אתנו, עמותת ח"ץ ומצהירה שמתחילה תכנית לאומית באיתור נשאים. אני בעצמי קיבלתי הנחיה וקיבלתי מפרופ' איתמר גרוטו דיווח שאני הצגתי את התכנית הלאומית בחו"ל כבר ארבע פעמים. וירטואלית. נאדה, אפס. הכל רק מילים, שום דבר לא התחיל ועכשיו אני שומע שעוד פעם עושים אלגוריתם ועוד פעם מומחים ועוד פעם להתחיל לעשות חשבונות - - -

אנחנו עכשיו לא עושים הודעה לעתונות, אנחנו נתחיל לפעול.

ואנשים בינתיים מגיעים למצב של השתלה וסרטן ומתים. אני רוצה להגיד לך שיש לפחות 12 מדינות עם תכנית לאומית, במדינות האלו לא מטפלים מ-0, מטפלים רק שלוש מדינות מהם. מטפלים ב-3F, 4F, לרוב ו-2F. יש תכנית לאומית של סקרינינג ואני קודם כל מאד מברך את משרד הבריאות על הדברים שעשו עד עכשיו, ששר הבריאות מאד מרשים בתקציב מאד יפה יש להפטיטיס C, אבל זה לא קשור לתכנית לאומית, זכות החולה לדעת וללא קשר ואין חובה למדינה לתת לו טיפול באופן מיידי. אוקיי?

שמעתי לפני כמה חודשים ממשרד הבריאות על תכנית סקרינינג מדורגת, של 6 שנים, תכנית שאוטוטו מתחילים, חבר'ה שלוש שנים אוטוטו מתחילים. אנחנו לא חזרנו לאפס, הלכנו אחורה מלפני שלוש שנים, פרופ' איתמר גרוטו חתם בג'נבה בארגון הבריאות העולמי מיגור מחלה עד 2030. מישהו יכול לחשוב על המילה מיגור המחלה בלי סקרינינג? זה היגיון שאני לא מבין איפה יש היגיון כזה, מיגור אנחנו צריכים לדעת את מי למגר. זה מצב של ארץ ישראל כרגע, לא עושים כלום.

אני מבין שמנסים, אבל תכלס לא קרה כלום ואני לא שומע גם ממשרד הבריאות שיש כוונה להתחיל. קופות החולים לא קוראים לאנשים שרדומים במערכת, זאת אומרת שהקב' הזאת עדיין רדומה במערכת, יש טיפול ל-3F, 4F, אני מסכים איתך שלחלק מהאנשים יש סטיגמה ומפחדים לחשוף את המחלה, אבל יש הרבה אנשים שלא יודעים שיש טיפול חדש. כשפרסמתם במשרד הבריאות ב-7 שפות באינטרנט, זה מצוין אבל זה מגיע לכלל האוכלוסייה? לא, כלל האוכלוסייה מגיע לאינטרנט ומסתכל אם יש הפטיטיס? לא. זה לא מניעה. תכנית לאומית חייבת מניעה, סקרינינג, טיפול ומעקב, אפילו במניעה לא התחילו. אני מדבר בשם אנשים שהיום מגיעים לסרטן בגלל שמשרד הבריאות מסתיר מהם את העובדה שיש להם מחלה מדבקת. משרד הבריאות רוצה לחסוך כסף או לא יודע מה, אז הוא מעדיף שהכל יהיה בענן, שאנשים יסתובבו עם מחלה מדבקת - 100 אלף איש עם מחלה מדברת ואנחנו – שקט, אל תגיד להם, כי אולי אין לנו טיפול לכולם, זה שערוריה, זה רשלנות - - -

אני לא חושב שמשרד הבריאות עד כדי כך מסתיר או שיש לו את הכוונה להסתיר, בזה אני חולק עליך.

אני לא יכול להגיד – אני בשם חולים - - -

אולי רצית להגיד בצורה אחרת, אבל על העמדה הזאת אני חולק.

אני מצטער, אני מדבר בשם חולים והחולים מרגישים - - -

זכותך לדבר בשם כולם וזכותי לחלוק עליך.

- - - במחלה, אז חבר'ה - - -

בעניין התכנית אני מסכים אתך, כן, אבל העניין שהדברים האלו זה לא.

זה שערוריה, זה בושה וחרפה מה שמשרד הבריאות עושה, אפס על אפס, אוקיי? אז אני דורש בשם החולים שיתחילו את הסקרינינג באופן מיידי, שיתחילו באופן הדרגתי. אל תתחילו, אני לא צריך לבדוק מיליון איש, תחילו באיזו קבוצת סיכון קטנה, אבל תתחילו. אפשר להתחיל – היה לי התחייבות ממשרד הבריאות, מי שהיה קודם אמר לי לפני שישה חודשים, אנחנו בשיחה עם הכלכלנים כדי להתחיל בקרוב, אפילו התחייבו שעד היום של הדיון יבואו עם תוצאות, מצטער.

תודה חוליו.

אנחנו ממשיכים למות.

תודה רבה, הדברים ברורים ונתייחס אליהם בהתאם. בית חולים רמב"ם, בבקשה.

קודם כל תודה שהזמנתם אחות לוועדה כזאת.

תציגי את עצמך שוב לפרוטוקול בבקשה.

אני אחות אחראית של יחידת כבד במרכז הרפואי רמב"ם, אני עולה חדשה מרוסיה ועליתי בשנת 90 ואני מטפלת בהפטיטיס C מאז 92.

כבר לא חדשה.

זאת אומרת מולי עברו כל הטיפולים, כל האוכלוסייה שהייתה אצלנו אבל אני רוצה להתייחס לכמה דברים. קודם כל, אנחנו כאחיות, אני מייצגת עכשיו את האחיות שלנו שמטפלות בנושא הכבד בארץ, יש לנו כמות מצומצמת של אחיות ויש לנו פורום שלנו שאנחנו מחליטים חוות דעת שלנו משם ועושים תכניות שלנו. אנחנו הגענו למצב שעכשיו בגלל - - -

הבאתי לכם את הדף שנקרא – לדעת לדרוש ולקבל, מידע של משרד הבריאות לחולים שאנחנו נותנים, נכון באמת בארבע שפות – רוסית, אנגלית, אמהרית וערבית ועברית. פה כתוב לשאול ולהרגיש טוב עם זה. אני אגיד לכם פייר שאני לא רואה שחולים שלנו מרגישים טוב עם זה, כי אחרי שהם מקבלים את התוצאות של הרופאים שלנו ושוב רופאים שלנו מסבירים להם שאין טיפול והם צריכים לכסות כי הסל לא מכסה, החולים עם התסכול שלהם באים אלינו. אז אנחנו כאחיות שוב עומדות מול החולים ומסבירות להם, לעומת זאת כשהם רואים חולים אחרים שהם בגיל מתקדם יותר, גם המחלה יותר מתקדמת, אז הם שואלים אותנו שאלה – למה הם כן ואנחנו לא. חולה אחד שאל אותי – אז כדי שאני אקבל טיפול להפטיטיס C אני צריך להיות כבר עם שחמת? לפי דעתי זה לא מוצדק כי מה שאני מדברת מייצג אותם גם, זה חבר'ה צעירים שהם נותנים הרבה פוטנציאל ולחכות שהם יגיעו ל-2F, קודם כל ידוע לנו ששחמת כבד זה מחלה שדורשת יותר משאבים, יותר מטיפול רגיל וגם חולים בלי שחמת יכולים לפתח את הגידולים בכבד, שזה 5 אחוז מהמחלה שאנחנו יודעים, כמה שיותר יודעים שזה בעיה וחוץ מזה, אני רציתי להגיד שהטכנולוגיה שאמר ד"ר מייק, חבר'ה צעירים שלנו רובם שהם עם 2F, הם יודעים מה זה אינטרנט, הם יודעים לקרוא את הנתונים והאוכלוסייה הזאת יחסית צעירה ומגיעה אלינו עם השאלות – למה אנחנו לא מקבלים טיפול?

תודה.

זה פשוט מכה.

תודה. בבקשה, הרשות הלאומית למלחמה באלכוהול וסמים, חגי תציג את עצמך.

לי קוראים חגי ברוש - - -

ראש אגף שיקום וטיפול אז תציג את עצמך לפרוטוקול.

נכון, חגי ברוש, ראש אגף טיפול שיקום ברשות הלאומית למלחמה בסמים.

אחר כך אם יש כאן מקופות חולים? כן? בסדר.

קודם כל אני כמובן מצטרף לברכות על עצם הדיון הזה. חצי הערה – מישהו אמר קודם, אני לא זוכר בדיוק מי – לגבי קופות החולים, לפחות מהניסיון שלנו, לדוגמה בנושא תרופות מרשם וקיימנו על זה דיון בוועדה של המאבק לסמים - - -

נכון, אני זוכר.

להוציא מהם נתונים על היקף הבעיה לקח לא מעט זמן והטעמים ברורים, זאת אומרת זו בעיה שאחר כך מצריכה התייחסות והתמודדות ולשים את הדברים בסדר עדיפות, גם פה אני לא רואה אותם באמת רודפים אחרי החברים. במסגרת התפקיד שלי כרשות אני מייצג פה – אין פה נציגים ממשרד הבריאות ולא מהרווחה - - -

יש פה מהרווחה.

סליחה. אבל לפחות בקטע של משרד הבריאות מאחר והטיפול שהוא נותן בכל הצד של גמילה וטיפול תחזוקתי, כל המערכת הזאת מגובה בבדיקות רפואיות מסודרות, אנחנו יודעים בדיוק מה קורה שם. אין ספק שבאמת השדרוג שנעשה בטיפול בשנה האחרונה או שנתיים אחרונות עוזר לנו המון ויש לנו יותר ויותר מכורים, אני רוצה שתדעו שנכון להרגע, מתוך 4,300 מכורים לסמים ב-13 מרכזי מתדון, 55 אחוז מהם מאובחנים עם צהבת C מסוג 3 ואני חושב, להערכתי אני גם יודע שלפני 4 שנים הנתון היה - - -

היתה אפשרות לאבחן אותם קודם לפני כן?

הם אובחנו כל הזמן, הבעיה שהטיפול שהיה, היה מאד לא ידידותי, מורכב וקשה וברגע שלקחו את הסל ואני יודע שזו תרופה יקרה והכניסו אותה לסל אז יותר קל להם לבוא, יותר קל לשכנע את החבר'ה להגיע ולקבל את הטיפול ולפחות זה מה שאנחנו רואים בשנה שנתיים אחרונות באמת יש ירידה, כי לפני כן הנתון היה יותר גבוה. מדובר פה על אוכלוסייה שהיא אוכלוסייה שוביה, החבר'ה האלה נמצאים בקצה, אין מה לדבר איתם על מניעה, קשה מאד לדבר איתם באלמנטים של מניעה ובאמת להבין לאן זה הולך, חלקם עדיין, למרות שהם במתדון עוסקים גם כיום בהזרקה, זאת אומרת בקצה הרצף – גם בתוף המתדון יש איזה שהוא קצה רצף של בעייתיים – בעיתיים פחות, אבל אני אומר, אני מדבר גם בשמה של פאולה רושקה ממשרד הבריאות, הכל מתואם איתה, אנחנו מקצים ממש המון המון תשומת לב לעניין הזה, ברמת ההנחיה, למנהלי המרכזים, לעודד ולהוציא את החבר'ה לאור הטיפול החדש והיחסית קל להיכנס לתהליך הזה.

תודה.

רק חצי משפט. אני קודם כל רוצה להצטרף גם לברכות לחוליו, אנחנו לא מכירים אישית אבל שמעתי עליך רבות. ישנם מספר גופים, דרך אגב רק שתדעו, שהרשות קשורה לכולם, שעוסקים באמת בריצי'נג אאוט, בחלק מהמקרים יוצאים לחפש את החברים ולהנגיש להם את הטיפול, ממש לשטח, לרחוב. מדובר על אוכלוסיות קצה, גם הועד למלחמה באיידס, גם עבודת ח"ץ, גם פרויקט החלפת המזרקים שאנחנו עושים יחד עם ד"ר שם-טוב מנהל המחלקה לשחפת ואיידס במשרד הבריאות, אנחנו מגיעים לעוד כ-2,000 מכורים לסמים במצבים קשים מאד ברחבי הארץ, ממש בקצה. הרבה הומלסים, הרבה חבר'ה בלי שום התייחסות לקופות חולים, הם ישנים בחוץ, בהזנחה רחבה מאד, אנחנו מגיעים אליהם היום ודרך התהליך הזה של החלפת המזרק וקשירתם לפעמים גם מצליחים להביא אותם למצב של בדיקות רפואיות והפנייתם לטיפול. לדוגמה, מי שמכיר את מתחם לוינסקי ויודע שאנחנו מפעילים שם את המסגרת של צעד ראשון, אנחנו נותנים את הטיפול הזה ומפנים למרפאת לוינסקי שיושבת בתחנה המרכזית החדשה, שכבר נראית כמו ישנה, אבל יש שם מרפאה שנותנת ומנגישה את הטיפול לחברים האלה, עושה את זה בצורה יפה מאד.

אני כן הייתי מציע, אני לא יודע אם זה תפקידי ואולי תתייחסי לזה את, משרד הבריאות לגבי אותן אוכלוסיות שנמצאות בטיפול, המערכת ברווחה היא יותר פסיכו-סוציאלית, אני חושב שכן שווה להביא איזה שהוא דף מידע, אולי להנחות באיזה שהוא אופן את מנהלי היחידות האלה. יש שם כמות אדירה של מטופלים שגם הם בעבר השתמשו בהזרקות והיו חשופים בזמן השימוש בסמים, לכל הנגיפים האלה ופשוט להעלות את המודעות קודם כל בקרב הצוות המטפל ומשם באמת להגיע לאוכלוסיות שיקחו את האחריות אחרי שכבר התנקו ויטפלו בבעיה הזו כחלק מהליך השיקום הכולל.

תודה חגי. אנחנו למזלנו נוכל לגלוש 10 דקות, הוועדה שהייתה אמורה להיות אז נוכל לשמוע עוד כמה נציגים. בבקשה קופת חולים ד"ר יפה, כן?

נכון.

בבקשה.

אני רופאת כבד ונציגת שרותי בריאות כללית, בין שאר התפקידים שלי אני גם מאשרת את התרופות החדשות לזכאים להפטיטיס C. אני רוצה להתייחס בעיקר לקבוצה שאתם קוראים לה הקבוצה הרדומה, כאלה שכבר אובחנו כהפטיטיס C ולא מגיעים לטיפול. אנחנו כן עשינו, לפחות בחלק מהמחוזות, עבודה יזומה למצוא חולים ולהביא אותם לטיפול. אני אספתי את כל התשובות של למה לא מגיעים לטיפול – חלק מהחולים פשוט מרגישים טוב וזאת הסיבה, לא רוצים להתחיל להתעסק עם זה, הם מרגישים טוב. חלק מהחולים כבר הגיעו למרפאות כבד, קיבלו המלצות לטיפול ולא מושכים את התרופות ואנחנו מדברים על בערך 10 אחוז מהחולים, לפחות בכללית, שיש להם אישורים ולא מושכים את התרופות שזה הרבה מאד חולים. אנחנו כל העבודות הפסיכו-סוציאליות שנעשו יש הרבה מאד הכחשה אצל חולים עם הפטיטיס C, אז אפשר לשים את כל האשמה על המערכת אבל יש גם - - -

לא, אנחנו לא שמה, לא במשבצת הזאת. החובה שלנו.

נכון, אני חושבת שחולה שכבר הגיע, אובחן, קיבל המלצה לטיפול, קיבל אישור לטיפול ולא מושך את התרופות – קשה להאשים את המערכת בזה.

לא לא, על זה לא מדובר ולזה לא התיחסנו אפילו.

אני באמת חושבת שסקרינינג כן צריך להיות מדורג, צריך לקחת את האוכלוסיות שהן בסיכון הגבוה ביותר וללכת מהם ולרדת, לפני הכל הייתי מתחילה עם אלה שכבר מאובחנים, הם מסה מאד גדולה שלא דורשת מאמץ מיוחד של סקרינינג, רק איתור והבאה שלהם.

זה לא סותר.

זה לא סותר.

זה לא סותר, במקביל. נכון, במקביל. תודה, נציג צרכני בריאות בבקשה, תציג את עצמך.

אני מידד גיסין, צרכני בריאות ישראל. אני רוצה לגעת בנקודה שעולה בכל דיון על כל מחלה, זה נושא סל התרופות. המאבק של כולנו צריך להיות להגדלת תקציב עדכון הסל, לא יכול להיות – ובדיון הקודם שהיה פה, גם נציגת ביטוח לאומי דיברה על אילוצים תקציביים. ברגע שיש תרופה, עובדה שבתרופה ב-2016 שנכנסה להפטיטיס שזה לקח שליש מתקציב עדכון הסל, אבל יש כבר תרופה שמצילה חיים, צריכים לתת לה תקציב. ה-200 מיליון שקל שהוסיפו לסל ב-2107 או 2016 גם אותם הממשלה לא נתנה, היא תכננה לקחת את זה מקופות החולים ומחברות הביטוח. אם לא יעדכנו את תקציב עדכון הסל אנחנו כל ישיבה נשב פה ונדבר ובסוף לא יכנסו התרופות. אני חושב שתפקיד משרד הבריאות לעדכן את הציבור, אחת הבעיות הגדולות של מערכת הבריאות זה חוסר הידע של החולים מה מגיע להם ולא פחות חשוב – מה לא מגיע להם, כי גם את זה הם לא יודעים. תודה.

תודה, הדברים ברורים ואכן זה חייב להיות גם בתכנית הלאומית. בבקשה, רצית לתרום את חלקך, תציגי את עצמך.

תודה, שמי שלומית ואני מפקחת מחוזית בשירות לטיפול בהתמכרויות במרד הרווחה. אני אספר שבהקשר באמת של המכורים, המפגש שלנו והיכולת שלנו לאבחן אותם נמצא בשלב שבו הם נכנסים לקהילות הטיפוליות, כולם עוברים כחלק מהשלבים בדיקות וכך אנחנו מאבחנים גם את החולים וגם את הנשאים. התעריף של מטופלים כאלו שנכנס הוא מעודכן, בהתאם לסטטוס שבו הם נמצאים והם מקבלים טיפול בתוך הקהילות הטיפוליות, היכולת שלנו להגיע אליהם כשהם בקהילה, היא מצומצמת, אבל אין ספק שכל מה שקשור בהנגשת מידע וצוותים צריך לחשוב על להנגיש יותר את הידע לצוותים בתוך המחלקות ובתוך היחידות ואת זה אני אעביר הלאה.

אני יכולה עוד לספר שבבדיקה שעשיתי בשנת 2015, למעשה 19 אחוז מתוך המטופלים שטופלו בתוך הקהילות הטיפוליות אובחנו – 4 אחוזים כנשאים ו-15 אחוז כחולים – ורובם ככולם טופלו. כלומר הקשר לנו עם המרפאות בין אם זה בבתי החולים או במרפאת כפר סבא למשל, הוא טוב והם כולם מקבלים טיפול, היות והוא עודכן והוא הרבה יותר ידידותי ועם הרבה פחות פחדים וחששות, שממילא האוכלוסייה שלנו מאד מאופיינת בה.

תודה. אני חושב שאנחנו - - -, טוב שתי דקות, בבקשה.

מילה אחת, קוראים לי אבי בייקדאי, אני מהועד למלחמה באיידס. אנחנו עם חגי ברוש וחוליו פועלים בפרויקט יזהר, בעיקר בבדיקות - - -. פרויקט יזהר זה פרויקט לחלוקת מזרקים, שם בעצם אנחנו מאתרים משתמשי סמים בהזרקה ועושים להם בדיקות HIV בעניין. קודם כל שאלה ראשונה לנציג משרד הבריאות האם יש דוח מקיף שנתי שמפורסם לציבור על היקף הפטיטיס C? זה משהו שאני חושב שכולנו נשמח שיהיה ואם אין באמת רצוי שיהיה.

כמה דברים קצרים ותסלחו לי שאני מתרגש. הדבר הראשון הוא הדוח השנתי שחשוב להתייחס אליו, הדבר השני זה באמת מיצוי הזכויות – הדבר הבסיסי של בן אדם, גם אם הוא משתמש סמים בהזרקה, לא חובת הטיפול פה העניין אלא הזכות שלו לדעת אם הוא נשא הפטיטיס C או לא ולכן אני חושב שמאד חשוב שהעניין הזה שלפחות הבדיקות יהיו מונגשות גם לאוכלוסיות המוחלשות האלה. כשמדברים על אוכלוסיות מוחלשות, לא רק משתמשי סמים בהזרקה אלא גם בשב"ס. אסירים בשב"ס, אנחנו יודעים שגם שם יש בעיה לא פשוטה בעניין של הפטיטיס C וגם שם צריך לשים את הדגש ולמצוא פתרונות יזומים, לפחות לבדיקה. הדבר השלישי, ברשותכם, אנחנו מדברים עכשיו על מישהו שהוא כבר נשא, עד קבלת התרופה.

קבלת התרופה או הטיפול, לעניות דעתי, אנחנו מבינים שיש מספר שלבים עד קבלת הטיפול ואולי השלבים האלה גורמים לאנשים לא לבוא ולקחת את הטיפול כי הוא צריך לעשות פיברוסקן פעם אחת ואז פעם שניה עד שהוא מגיע ל-3F, 4F, ועד שהוא מגיע ועד שהוא עושה את הסקירות האלה, לפעמים לאנשים – כמה אפשר לעשות עד שאני מקבל טיפול מסוים ואולי, על כן, צריך להקדים את העניין הזה של קבלת הטיפול וגם, לדעתי, למישהו שיש לו 3F או 4F ושיש המלצה לתת לו את הטיפול – יש ועדה שצריכה לאשר את זה וזה קצת תמוה בעיני – אם אני טועה, בבקשה תקנו אותי. השלבים הם דבר שאני חושב שצריך לפשט אותו, הרי משתמש סמים בהזרקה או מישהו בשב"ס או מישהו שאין לו את האופי והיכולת באמת ללכת לבדיקות מעקב ולהוציא טופס 17 וכן הלאה, אני חושב שצריך לפשט את הבדיקות האלה, אני חושב שצריך לפשט את הטיפול באנשים כאלה ובן אדם כמו הגברת פה, אני גם עולה חדש כמוה, עליתי ב-91' אמרה שבן אדם שמגיע ואומר – למה הוא מקבל ואני לא מקבל, אני מבין את העלות הכלכלית של משרד הבריאות – שבטח זה אחד הדברים המרכזיים שמנחים אותם – אבל זה מאד קשה ואני חושב שמשרד הבריאות צריך לתת על זה את הדעת.

תודה.

רק משפט אחד, בעניין השב"ס רצינו לבקש דיון נפרד.

אני מודע לגבי השב"ס, מודע לכל הדברים, אנחנו לא קראנו את זה – אפשר יהיה דיון מיוחד, אנחנו נשקול את המצב עם יושב ראש הוועדה ובטח תהיה התייחסות, אני מבין את העניין. אני באמת מודה לכולכם על ההשתתפות שלכם, זה דיון היה דיון מאד מקצועי וארגוני נכון מאד, אני אדבר בקיצור. אני לא אצהיר את הדברים, אני כמובן משתתף בהצהרתה וסיכומה של חברת הכנסת, היתה ועדה כאן בחודש פברואר של שולי מועלם-רפאלי, ולהוסיף שצריך להתניע את התכנית הלאומית. אני מבין את ההיבטים של משרד הבריאות, אני מאד מודה לכם, מודה לכולם, אבל בלי שנתחיל את התכנית – וזו ההמלצה שלי והקול שיצא מהועדה – אני קורא למשרד הבריאות שאכן התכנית תתחיל לפי ההמלצות של פרופ' גרוטו וכאן גם צריך שיתוף פעולה או צריך שמשרד הבריאות יניע את קופות החולים וימצא את הדרך איך לבצע את התכנית ביחד.

אנחנו קוראים עוד פעם שהתכנית תתחיל ואחרי שתתחיל, אם יש חסרונות או דברים שצריך לבצע אותם – בבקשה, ברפואה אין מתמטיקה, אני מבין, אבל כל עוד שאנחנו לא מתחילים – אי אפשר להגיד כל הזמן שעוד שישה חודשים נתאסף שוב כאן והדברים יישארו לצערי אותו דבר. לכן אני גם מבקש שמשרד הבריאות לא יעכב ויתחיל להתניע את התכנית הלאומית, עם כל מה שביקשנו וכל מה שהוצג כאן. גם הסקרינינג וגם שלושת הקבוצות וכו' וגם עניין של סל התרופות, זה חשוב ביותר. 2F צריך להיות גם שם, זו לא רק המלצת ועדת הסל, שהיא מקצועית, אני חושב שזו צריכה להיות המלצה מאתנו שגם 2F התרופה תכלל בסל התרופות במדינת ישראל, אני מאד מודה לכם. תודה רבה ואני באמת מקווה שבעוד שלושה חודשים, חצי שנה, נבוא עם תוצאות טובות ונגיד תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:46.