הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 342

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, כ' בטבת התשע"ז (18 בינואר 2017), שעה 9:30

השתלמויות מורים במרכז הבינלאומי לאידיש בווילנה

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירי גוטליב - מנהלת האגף להתפתחות מקצועית של עובדי הוראה, משרד החינוך

דוד מלכא - סגן ראש מינהל הספורט, משרד התרבות והספורט

אורי אליאס - מנהל מחלקת ספרות, משרד התרבות והספורט

אברהם פרידמן - רפרנט חינוך, אגף שכר, משרד האוצר

אביעד נימקובסקי - עוזר ראש המחלקה המשפטית, משרד האוצר

שושנה דומינסקי - מורה-מרצה ליידיש, ארגוני מורים

מרדכי יושקובסקי - מנהל אקדמי של המרכז ליידיש בוילנה

נעמה גליל - מנהלת פרויקטים, אגף הנצחה וקשרי קהילה, "יד ושם"

שרה זיו - יו"ר הרשות הלאומית לתרבות היידיש

יהודית סולל - מנכ"לית הרשות הלאומית לתרבות היידיש

לורנץ ויינבאום - מנכ"ל הקונגרס היהודי העולמי – ישראל

ליאת רוטנר - סופרת

אורית רז רודנסקי - סופרת

גילי ברנר - שדלן/נית (קונטקטי בע"מ), מייצג/ת את "צומת ספרים"

חניתה חפץ - שדלן/נית

צח בורוביץ - שדלן/ית

יהודית גידלי

ר.ל., חבר המתרגמים

השתלמויות מורים במרכז הבינלאומי לאידיש בווילנה

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת. 18 בינואר 2017, כ' בטבת תשע"ז. הנושא, השתלמויות מורים במרכז הבינלאומי ליידיש בווילנה. אני אומר לכם, גילוי נאות, אני לא דובר את השפה היידיש.

הרוב פה לא דוברים אותה.

אני זוכר בילדותי, איך עשו לגולדה מאיר, ראש הממשלה דאז, ז"ל, כשהיא אמרה, מי שלא יודע יידיש הוא לא יהודי וחלק לקחו את זה ברמה אישית. לימים, אני במקור איש באר שבע, הייתי ראש המועצה הדתית של באר שבע בשנות ה-90 והנה, גלי העלייה הברוכים הגיעו. פונים אלי, תשמע, באר- שבע עיר קולטת עלייה ויש את הסוגיה הזו של בירור יהדות. אמרתי להם, מה לי ולבירור יהדות? זה בתי הדין הרבנים. אמרו, לא, רוצים לפתוח ערוץ מהיר, נפרד ואתה תהיה החלוץ. אם זה יצליח פה אז נעתיק את זה. פתחנו ממש אגף קטן והתחילו להגיע עולים.

היום אנחנו שומעים את הוויכוחים על בירור יהדות, תקעו את העולים, לא תקעו את העולים, כמה תקעו, אבל אני הייתי שם בשנות ה-90. אם לא המגמות האלו ולמה זה קשור לדיון, זה קצת נוגע לו, כי אז היינו היום במצב יותר חמור ויותר קשה. היו נכנסים עולֶה, עולֶה, עולָה, עולָה, נכנסים לחדר, שואלים אותם שאלה ראשונה, מה השאלה שהייתה? דובר יידיש? כן? דבּר. יש לָך שכנוֹת, משפחה, קרובי משפחה, שנמצאים עדיין במקום שבאתְ ממנו? טלפון יש? מרימים טלפון, אתם מכירים? ודאי. איזה חגים הם היו חוגגים? חג פסח. איזו שפה הם היו מדברים? שפה שלהם, יידיש. זה היה לוקח רבע שעה, עשרים דקות והיה בסרט נע. אני לא אומר את זה לגנאי, ההיפך הוא הנכון, אני אומר את זה מבחינת החכמה, אנחנו אוהבים לחבוט בממסד לפעמים, אבל כנראה שהממסד, אל תגלו את זה, אבל כמי שנמצא כמעט 15 שנה בכנסת ועוד 20 שנה בשירות המדינה בתפקידים כאלה ואחרים, הממסד יודע לעבוד יותר טוב בשעת חירום. הממסד לא יודע לעבוד ברגיעה.

אנשי הממסד יודעים גם לפתור פלונטרים כשהם רוצים.

ודאי, אמרתי לך, הם יודעים לעבוד טוב כשיש משברים. כל עוד אין להם משברים הם לא מתערבים. אפילו כשהם רואים שהמשבר עומד להגיע הם לא מתערבים. מתי הם מתערבים? הם יודעים לעבוד בשעות חרום ובמצוקה.

עכשיו לענייננו, השפה היהודית, אני קורא לה, אחת מהשפות היהודית היא השפה היידיש. אני בצעירותי, אמרתי לכם, גרתי בבאר שבע, גרתי בסביבה ואני זוכר גם את מופעי התרבות של דוברי השפה יידיש שהיו בתדירות גבוהה. לאחרונה אני לא רואה אותם. לא רואה אותם בתקשורת הכללית, כנראה שהם הולכים - - - אין ספק אסור שהשפה הזו, שהיא חלק מההוויה היהודית, עוד לא הגענו לתרבות, ההוויה היהודית, ואני לא נסחף, מי שמכיר אותי, אני לא רגשן ובומבסטי בהצהרות שלי, אסור שהיא תיעלם. אנחנו כל כך הרבה דברים משקיעים בהשתלמויות מורים ולכל כך הרבה חושפים את התלמידים שלנו שלפעמים, אני אומר לכם בכנות כיו"ר ועדת חינוך, הייתי עושה רביזיה במה כן ומה לא ולצמצם, אבל אין ספק שהשפות היהודית חייבות להישאר, המצע הרך שעליו מונחת כל התרבות היהודית וכל התרבות המתהווה בישראל יחד. אני רוצה לשמוע איפה זה עומד היום. יכול להיות שהתחושות שלי הן רק של מי שמסתכל מן הצד, אז לאורחים. משרד החינוך נמצאים כאן?

אני.

יפה. בואו נתחיל. מי הדובר או הדוברת הראשונים? הציגי את עצמך.

אני ד"ר שרה זיו, יושבת ראש הרשות הלאומית לתרבות היידיש. בעברי, אחת מהפקידים של משרד החינוך. ניהלתי את האגף להכשרת מורים במשרד החינוך. אנחנו נפגשנו באיזשהם שלבים בסמינרים השונים, בעברנו, בטיפול בכל מיני בעיות.

אנחנו מנסים ללכת לפי אותו כלל שאומר ש"עם שאין לו עבר ההווה שלו דל". אני באה מבית אשכנזי, דובר יידיש, דיבר עברית, לא דיברו יידיש בבית, חוץ מההורים ביניהם. אני יודעת את השפה, פחות טוב מהם, הרבה פחות טוב מהם, כרגיל, ונמשכתי לדבר הזה. כשפרשתי ממשרד החינוך אני היום יושבת ראש הרשות.

למעשה אנחנו עושים מאמץ אדיר לפעול על פי חוק שנחקק בכנסת הזאת, חוק הרשות הלאומית לתרבות היידיש. יש חוק כזה, מ-96', יחד עם החוק לגבי הלדינו. אחר כך נדמה לי שנחקק חוק המורשות, שמטפל בשאר הקיבוצים היהודים ותרבויותיהם, אבל יש חוק ליידיש, ללדינו ולמורשות. במידה רבה אנחנו תחת משרד התרבות, לא משרד החינוך, עם הפיצול, זה היה בשעתו תחת משרד החינוך, מקבלים את התקצוב הקטן מאוד ממשרד התרבות - - -

מה זה קטן?

מיליון לשנה. זה קטן או גדול?

תלוי מה תעשי. אם לא תעשי כלום זה גדול. בואי תקשיבי.

אז זה לא מספיק.

אם לא תעשי כלום זה גדול, אם תעשי הרבה זה קטן.

אז אנחנו היום כבר לא יכולים לתפקד בתחום התקציב הזה ואנחנו מחפשים דרך לפתור את הבעיה.

אז, מירי גוטליב, יכול להיות שאת בדיון הזה - - - נגיע להכשרת מורים.

מה שאני רוצה להגיד, שהפעולות שאנחנו עושים הן בתחומים רבים אבל הדור שהוא הפעיל ביותר הוא הדור המבוגר, או של עולים, כמו שאתה אמרת, או של אנשים כמוני שגדלו בבתים שהייתה בהם התרבות הזאת, אבל הבעיה המרכזית היא הדור הצעיר, אין דור המשך ולא יהיה דור המשך.

מה עם דור הביניים? בואי תקשיבי.

דור הביניים הוא בסדר - - -

אני איתך. בואי, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו דיון אינטראקטיבי כזה, פתוח. בואי תקשיבי. איך נולד הסיפור הזה? אחד הדברים שהביאו אותנו לדיון הזה הוא שפנו אלי עם יוזמה, בוא נעשה קורס של חמישה מפגשים לשפה היהודית המרוקאית, בסדר? אני התחייבתי שיהיה אותו דבר ליידיש. אני אסביר לכם, אני יליד שנות ה-60. נכון שנולדתי במרוקו, אבל שנה ומשהו היא זניחה בזיכרון ובתודעה. אני דובר השפה המרוקאית, בגלל שההורים שלי קלטו - - -

מה שנקרא יהודית ערבית?

ערבית יהודית, כן. ההורים שלי קלטו את המשפחה. הם באו ראשונים בשנות ה-60 והם קלטו אחרי 67' את ה - - - אז השפה דוברה. אני דובר מרוקאית טוב. בשבוע שעבר, יום רביעי, היו כאן אורחים, משלחת של לא יהודים, מרוקאים, שחיים בקנדה, בארצות הברית ובמרוקו, אוהבי ישראל, באולם הסמוך, הם נפגשו עם חברי כנסת. ביוזמת משרד החוץ, היו כאן שבוע, השתתפו באירועי תרבות כאלה ואחרים ואני דיברתי אתם בשפה המרוקאית היהודית. זו לא השפה המדוברת בכל מרוקו. יש מקומות שחלק מהשפה הוא דומה, כמו שיידיש היא מקבץ של כמה שפות. הלדינו גם, זה על אותו עקרון. חבריי בגילי שהם גם ילידי מרוקו לא מדברים את השפה כמוני. אני אומר לכם מה זה עשה לי, מה זה עושה לי, ויהודית חוותה את זה, לא בגלל שזו גאווה לאומית, אני לא שם, יש לי גאווה לאומית אחת, ישראלית יהודית, אלא שזה חלק מהתרבות, מההוויה. השאלה היא האם בקרב בני דוברי היידיש, בגילאים שלי, השפה חיה?

כן.

אז יש תקווה, אני רוצה להגיד לך.

לא, אין תקווה כי - - -

יש תקווה.

יש תקווה ולכן אנחנו פה. אם לא הייתה תקווה אז לא היינו פה, אבל כדי שתקווה תתממש צריך לעזור לה ואנחנו באנו לעזור לתקווה.

יפה.

אנחנו רוצים שהדור הצעיר, תהיה אוזנו כרויה לזה, להבין, חלק. לא כל הילדים יידעו, לא כולם, אבל מתוך השכבות של הדור הצעיר יהיו כאלה שילמדו את התרבות, אולי מישהו ילמד את השפה, אולי יהיה חוקר בתחום הזה ויש צעירים אחדים כאלה. זה דבר שאנחנו מתקשים בו והנושא של היום הוא חלק מאותו קושי. איפה אנחנו יכולים לראות אותו? האחד, אין לנו מספיק תלמידים שבאים או לחוגים או ללימוד השפה ומצד שני, אין לנו מורים שיכולים לטפל בזה. הביצה והתרנגולת. כשאין לך מורה זה לא מתפתח, אבל כשאין למורה עבודה בתחום הוא לא מכשיר את עצמו לעבוד בתחום הזה. והביצה היא ביצה ותרנגולת. אין גם מספיק מרכזים שיכולים להכשיר היום מורים לעניין הזה. פתחנו בלוינסקי מרכז להוראה בתרומה, אנשים לא באים כי אין להם משבצת במערכת החינוך שיכולה - - -

אין להם מה לעשות עם זה.

אין להם משבצת, זה לא כתוב למנהל על הלוח. יש מספר בתי ספר חרדים, החרדים האשכנזים, יש ביניהם דוברי יידיש, ויש כמה בתי ספר מסורתיים או חילוניים, שניים, אני חושבת, שמקיימים בגרות לחמש יחידות ביידיש. המלחמה עם משרד החינוך, שהוא יקצה את השעות בצורה נורמלית , בזמן ובכלל יקצה, היא בלתי אפשרית. רוב המנהלים רוצים לסגור את המגמות וסוגרים. נשארו שניים בעניין הזה וגם הם ייסגרו. יש פה מורה שתציג לך, הבאנו אותה מבית הספר.

הבעיה השנייה היא המורים. מורים לא יבואו להשתלמויות. פתחנו מרכז להשתלמויות. אחת הדרכים שרצינו להציע, ומרדכי נמצא שם, היא לשלב את זה במרכז של תרבות היידיש בווילנה, שהוקם על ידי לאודר, הוא מסבסד את ההשתלמות שם ומורים שנוסעים לשם מקבלים יומיים שלושה של השתלמות שם, כולל סיורים, ומרדכי יוכל להרחיב, באזור שבו התרבות הזו הייתה חייה וקיימת, מחויבים לחזור עם איזושהי התחייבות למערכת עבור ההשתלמות הזאת, שתוכר להם, ואנחנו, כרשות, נתמוך בהם גם כספית בבית הספר לביצוע הפרויקט. כך אולי נצליח לעשות משהו בבתי הספר. אנחנו מצליחים נקודתית. בתלמה ילין היום יש סדנת השיר ביידיש, הם מופיעים כבר בכל הארץ, זמרים מבית ספר חילוני ביידיש. יש כנס מקהלות באשקלון עם ילדים קטנטנים ששרים ביידיש, אלה דברים שמקבלים מאיתנו תמיכות, אבל אנחנו לא יכולים במיליון, כמו שאמרת, להרים את עם ישראל על הכתפיים. הבעיה של המורים לא יכולה להיפתר בכלל בדרך הזו.

לכן אנחנו מעלים את הסוגיה שההשתלמות בווילנה תוכר לגמול במשרד החינוך, מה שלא מוכר היום וזה באחריותה של ד"ר גוטליב, כפי שהביקורים בפולין בנושא השואה מוכרים. בעניין פול, כי היה מובן שמורה שמגיע לשם, חלק מתפיסתו וגישתו משתנים מעבר לעובדות של השואה. יש מקום לעשות את אותו הדבר לגבי תרבות היידיש באזור וילנה או באזורים דומים, כמו שיהיה מקום לעשות את זה לערבית יהודית במרוקו, לא משנה כרגע. לכן אנחנו באים ומעלים. אנחנו לא מצליחים לפתור את הבעיה כי יש כללים נוקשים, קבועים, ואני גם מבינה את המקור שלהם. אם כל אחד ירצה לעשות השתלמות בחוץ לארץ השליטה על הנושא הזה תלך לאיבוד, אבל אני חושבת שצריך להבחין במקרה הספציפי הזה ובקשיים שלו ולאפשר ולהכיר בהשתלמות הזו. אם תרצה עוד על היידיש שנרחיב, אז נרחיב, אבל זה הנושא עכשיו.

בבקשה.

אני במשך 14 שנה הייתי מפמ"ר ליידיש במשרד החינוך. התחלתי בשנת 2001 עם 35 בתי ספר, שבערך מחצית מהם היו בתי ספר חרדיים וכל השאר מחינוך ממלכתי וממלכתי דתי. היום ישנו אחד או אחד וחצי, ופה יושבת מורה שמלמדת יותר מ-20 שנה יידיש, היום היא מלמדת באורט חולון וכנראה שזו גם השנה האחרונה, אולי עוד שנה והמגמה תיסגר. קודם כל בגלל חוסר תקצוב של שעות ובעצם, ברגע שראינו שלימוד השפה הולך ויורד או כולו בעצם עובר למגזר החרדי, כי שם אין בעיה של שפה, אבל אתם יש בעיה אחרת, תרבות - - -

יש בעיות אחרות.

בעיות אחרות, נכון. התחלנו לחפש דרכים אחרות. ראיתי, בעקבות הניסיון הזה, שהדרך היחידה זה להכניס את היידיש לתחום בינתחומי או inter disciplinary. זאת אומרת, חשוב מאוד שמורה לספרות עברית, שהוא יגיד כמה דברים על שלום עליכם או על י.ל. פרץ או על מנדלי מוכר ספרים וכו'. אני לא חושב שזה דבר נורמלי שהיום בוגר המערכת יוצא ולא יודע מי זה שלום עליכם. באוקראינה ובשבדיה, שלום עליכם, היצירות שלו הן יצירות חובה, ובישראל לא. זה דבר שאני לא יודע אפילו איך לקרוא לזה.

אני אגיד לך, הרבה בעלי ספרים קראו לחנות הספרים שלהם שלום עליכם. כי הייתה מודעות. היום אין, תשאל ילד מי זה שלום עליכם. יגידו לך, עליך השלום.

בית ספר בארגנטינה, שעכשיו הביא לי 26 גננות, נקרא בית הספר שלום עליכם.

תוך כדי סקירה, האם מישהו יכול לתת לי מה קורה באקדמיה? זה גם חשוב לי.

באקדמיה יש קתדרלות בירושלים, בבר אילן ויש קורסים בכל האוניברסיטאות, קורסים לשפה וישנו מחקר. האקדמיה פחות או יותר מסודרת.

הנסיעות שלהם להשתלמויות מוכרות?

להם אין בעיה.

דרך אגב, אנחנו נותנים מלגות לתואר שני ושלישי באוניברסיטאות בתחום תרבות היידיש. הרשות נותנת מלגות.

מהמיליון שקל.

מהמיליון שקל.

מה שקורה נכון להיום, תרבות היידיש שהיא תרבות עשירה מאוד, בעצם נעלמה מהנוף החינוכי בישראל, אין לה אזכור היום, וזה כל כך כואב. בגלל זה אנחנו כל כך בירכנו על היוזמה של הקונגרס היהודי העולמי להקים מרכז כזה בווילנה, שהוא מרכז בינלאומי ובמשך שנתיים - - -

בגלל לורנס לא הייתי אותו יום, באותו היום עזבתי את הסיור.

בעצם המרכז הזה כבר ראה במשך שנתיים, קצת יותר משנתיים, שהוא פועל עם יותר מ-2,000 מורים, מכל מיני מדינות, הכי הרבה הגיעו מישראל. הנה, יושבת פה נעמה שהביאה כבר שלוש קבוצות או שעכשיו תהיה הקבוצה השלישית של מורים מטעם "יד ושם". מורים מגיעים, הם מתלהבים, הם לומדים המון, הם רוצים המשך, אבל ברגע שזה לא מוכר לגמול אז אין כלים להשפיע עליהם.

אני ראיתי כאן הזדמנות היסטורית. אם השתלמות כזאת תוכר לגמול, שחלק ממנה בהחלט יכול להתקיים בארץ וחלק שם, כמו שאנחנו עושים עכשיו עם ארגון המורים, זאת אומרת, יש שני ימי עיון כאן וההמשך יהיה בווילנה. אחר כך המורים יחזרו והם יצטרכו לעשות מטלה בתוך בתי ספר - - -

ואנחנו נממן ונסייע.

והרשות תוכל לעודד את זה, אז שיתוף הפעולה בין שלושה גופים האלה יכול קצת לקדם את העניין.

שמי יהודית סולל, אני מנהלת הרשות הלאומית לתרבות היידיש. תפקידי להשתמש בהקצבה של מיליון השקל בצורה הנכונה ביותר, לשמר ולעודד יידיש במדינת ישראל. אחד התחומים שאנחנו מאוד מעוניינים לעודד זה דור המשך, כי אצל דור העבר ודור הגיל הזה, כמו שאתה אומר, פחות או יותר יש איזושהי מודעות, לדור שבא אחריהם אין מודעות בכלל.

המורה שלנו, איך קוראים לה במדינת ישראל?

אני מלמדת די הרבה שנים, אני דוקטור לספרות יידיש.

ושמה בישראל?

שמה בישראל דומינסקי שושנה. מכובדי שקדמו לי נגעו בתכלס. אני חושבת שיש בעיה של אווירה, וכל זמן שהאווירה ביחס ליידיש לא תשתנה, וברשותכם, אני אקרא, אז - - -

כשקיבלתי זימון לוועדה בנושא היידיש חייכתי לעצמי ואמרתי, עוד ישיבה. עוד ישיבה שקרוב לוודאי תטחן מים, עוד ישיבה עם מלים גבוהות. עוד פעם שמים את היידיש והלדינו על הרמפה של אושוויץ ומה שנותר – אפר. ספק אם יוכלו העצמות להחיות עצמן. רבותיי, העיירה באמת בוערת, וכמו שנראה, הוראת תרבות היידיש בתיכון, שזה התשתית למחקר, במדינת היהודים, לצלילי קולות צבועים חסרי עניין אמיתי בנושא. מי באמת מתעניין בהוראת יידיש? איש לא התרגש כשנסגרה מגמה פעילה של לימודי היידיש בתיכון עירוני א' בתל אביב וקרוב לוודאי שאיש לא יתרגש כשתיסגר בתיכון החילוני מגמת לימודי יידיש. לא ייתכן מה שמתרחש כאן בחסות מדינת ישראל ופקידיה ביחס להוראת יידיש במדינת ישראל בבתי הספר. שפה שהתקיימה מאות שנים נמחקת, לא בתאי הגזים, אלא בתאי הפקידים הרשמיים של מדינת ישראל. מה משנה אם יהיו או לא יהיו לימודים במדינת היהודים?

מותר לך.

סליחה. ספרי היידיש נזרקים מהספריות. אין מורים חדשים.

זרקו מהספרייה את כל הספרים ומי שירצה שייקח.

מי שרוצה ייקח. בבית שלום עליכם בתל אביב, בספרייה המרכזית, בבר אילן, זורקים ספרים ביידיש.

אין להם ביקוש.

אין להם מקום וזו בעיה. אין מורים חדשים להוראת יידיש, אין תכנית אקדמית בשום מוסד אקדמי למורים ביידיש. מה שמרדכי אמר זה ציפוי, זה עוד אקמול. אין הקצאת שעות הוראה מסודרות להוראת יידיש, שעות שמבטיחות המשכיות, שמנהלי בתי ספר יוכלו להבטיח קיום מסודר והמשך לימודי היידיש. כל שנה צריך למלא טפסים מחדש. אני צריכה לבכות, להתחנן שייתנו לי עוד פעם.

כמה פעמים אמרתי ליהודית, כמה פעמים צלצלתי? שום דבר. הטפסים שניתנים הם אוטומטיים, הם לא בודקים שום דבר, בלי קשר לעובדה שהתחילה קבוצת לימוד לבגרות לחמש יחידות שנה קודם. שום מנהל לא יכול להבטיח או לפתוח מגמה כשספק וסימן שאלה גדול על המשך קיומה. גם אם אושרו שעות, ותקשיבו טוב, לא בטוח שיגיעו. לא בטוח מתי יגיעו ולא בטוח שמה שהובטח אכן יתממש. מה שקרה השנה זה כמעט שיא השיאים של האטימות הבירוקרטית, שאם היה עוד איזה רצון טוב של מנהל שיהיו לימודי יידיש הוא נמחק לחלוטין. ארבעה חודשים מתחילת שנת הלימודים לא קיבלתי משכורת. לא קיבלתי משכורת ארבעה חודשים. הוקצו בתכנית 12 שעות כי זו מגמה של חמש יחידות י"א-י"ב, הן קוצצו לעשר, הן קוצצו לארבע, כך סתם, כי בית הספר לא יכול לשלם שעות תקן, אין לו מאיפה. אלמלא הרשות לתרבות יידיש - - -

אנחנו העברנו כסף לבית הספר.

הם העבירו כסף, הייתי עובדת ללא תשלום. גם ככה לא קיבלתי, עם זה שהם העבירו, כי אני לא אהרוס לתלמידים תעודת בגרות בי"ב. אני לא יכולה להגיד, רבותיי, לא משלמים. העוזרת שלי, אם אני לא אשלם לה היא תלך הביתה.

כמה תלמידים במגמה?

בשנה שעברה היו 15, עכשיו יש 10. עכשיו יהיו יותר, לקראת סמסטר ב'. אני מקווה שאטימות הרוח הבירוקרטית, שאוכלת כל חלקה טובה כאן, כי הכסף ישנו, תמצא מקום לרוח חדשה, שתמנע את מחיקת הוראת היידיש בבתי הספר. אני מבקשת שהאווירה במשרד החינוך ביחס ליידיש תפסיק להיות אווירה של מלל, אלא אווירה של תכלס, שאם אמרתי משהו אני מקיים, ולא שאם לא קיימתי אז לא קרה כלום. אם הבטחת תקיים.

היה צריך להיות פה גם מפמ"ר שפות.

שושנה, תודה בשלב הזה.

תודה רבה.

לפני שאני אעביר את רשות הדיבור, "יד ושם", רוצה? בבקשה. נעמה גליל, מנהלת פרויקטים, אגף הנצחה וקשרי קהילה.

אני רוצה לומר מילה, גם מכיוון שאני חייבת לצערי לעזוב. במסגרת הפרויקטים זו תהיה השנה השלישית שאני עומדת בראש קבוצה, לא של מורים, אלא של מדריכים מטעם "יד ושם" ואנשי עניין. אני לא מכירה את היתר, אבל מבין הקהל שיושב מולי, אני חוויתי את מה שד"ר יושקובסקי תיאר וכללית אני חושבת שיש טעם ניכר בקבוצות מעין אלה.

שיקול הדעת של "יד ושם", "יד ושם" אינו מסבסד את נסיעות מדריכיו אלא רואה בהן יעד חשוב, מאותם טעמים שדיברתם אתם עליהם בדיוק. לא נראה לנו שישנה אפשרות שמדריך ידריך ב"יד ושם" ללא הבנת התרבות.

אם "יד ושם" לא מסבסד, מהו התמריץ של אותם מדריכים להוציא את ההוצאה הזו?

הרחבת הידע בלבד. ההכרה שלהם - - -

את לא חושבת שהתעסוקה כמדריך היא גם תמריץ?

זה לא מותנה, זה ממש לא מותנה. הם עושים את זה אך ורק מפני שהסיור כסיור מרתק אותם ומכיוון שהם גם מבינים שלצד החשיפה להרצאות בתחום, ישנם הסיורים באותם אתרים שעליהם אחר כך הם ידריכו, וזה מן הסתם תורם להרחבת הידע והאוריינטציה שלהם מאוחר יותר. הם עושים את זה למען עצמם.

בבקשה, אדוני.

כבוד היושב ראש, קודם כל אני מבקש סליחה שאני - - -

אני מכיר אותך, הפרוטוקול לא.

מדבר ד"ר לורנץ ויינבאום, אני המנכ"ל של הקונגרס היהודי העולמי – ישראל. קודם כל, כבוד היושב הראש, אני מבקש סליחה שלא באתי בזמן.

אני רק רציתי להוסיף משהו באופן תיאורטי, אני פה מדבר מהניסיון שלי כמרצה באוניברסיטה וכאדם שעוסק גם במחקר של תולדות השואה, אני ראיתי את זה במשך שנים רבות. בצדק, יש במדינתנו, במשך שנים רבות, הרבה דגש על תולדות השואה, וכך זה צריך להיות, אבל לצערנו הרב ופה אני רואה כל פעם, שתלמידים שלנו בבתי ספר תיכון, לומדים הרבה על השואה, על מה שקרה ליהודים באירופה בזמן האחרון, בצדק, גם במגרב, אבל לא לומדים מספיק על החיים היומיומיים של הקורבנות וגם על התרבות של הקורבנות. זה לא מספיק שאנחנו לומדים על הגורל הנורא שנפל על יהדות אירופה, אנחנו חייבים ללמד את הילדים שלנו בעצם מי הסבים שלנו היו, ומי הם היו זה גם באיזו שפה הם דיברו, מה התרבות שלהם, את זה הם לא לומדים מספיק.

אני רואה את מה שכל המורים פה עושים, עבודה קדושה, כי אם אנחנו לא נלמד את זה, זה כאילו, אני לא רוצה להגיד, זה כאילו מוות שני.

אתה אומר כמה דברים. אחד מהם, שיוצא מתוך הדברים ואני מתחבר לזה. אני מכיר את הסוגיה של המסעות לפולין, אני מכיר גם את התכנים, אני יצאתי פעמיים, עכשיו הבן שלי, בי"א, יוצא, אז אני חווה איתו ביחד, אני רואה את החומרים. הם לא עסוקים בתרבות שהייתה, הם עסוקים בזיכרון - - -

בהחלט, זו הבעיה.

אפילו ביצירות ספרותיות של אחרי, שהן לא בהכרח אפילו שהניצול - - - אני אקח דוגמה, אני קראתי את הספר של אלי ויזל "הלילה", "השחר" ו"היום". אם אני רוצה להפיק את התועלות שאתה מדבר עליהן, את התרבות, לא, כי הוא לקח את זה למקום אחר, או הפוך, הוא אפילו שם יציקת בטון כבדה, כבדה. הוא עסק בתחילת הספר במה שהוא חווה ואיך הוא הסתכל מזווית הראייה שלו, מעט על התרבות שם, אבל אין ספק, אם אתה שואל אותי, צריך לחקור. לרדת, לחקור את התרבות, לחשוף את התרבות העשירה הזו, את ההוויה היהודית, ולאו דווקא מצדדים יהודיים, כי מי שרוצה לשמור מצוות ואורח חיים יהודי עושה את זה בדברים אחרים וחוקר ויש לו את הספרים. ההוויה היהודית הכללית, מה קרה, מה היה לפני כן ואין ספק שצריך לחקור. אם אתה שואל אותי אז כן, התכנים סביב המסעות לפולין צריכים לקבל איזה צידוד, לצלול בנוסף לזיכרון ול - - -

אם אני יכול להוסיף רק עוד דבר אחד, ופה אני מדבר כמשקיף, אני רוצה להגיד, זה כמובן לא אפשרי שאנחנו פתאום נלמד את דור ההמשך יידיש - - -

לא ידברו ברחוב יידיש

אבל לפחות שיידעו משהו על הספרות, על הקולנוע, על כל שהיה - - - הכול. אם אנחנו לא נצליח ללמד את דור ההמשך את הדברים האלה ואנחנו רואים את המטרה רק ללמד אותם על המוות של היהודים, אני חושב שאנחנו לא נעביר שום מסר חינוכי.

אתה הפסדת את דברי הפתיחה שלי, הם אמנם לא היו בומבסטיים, היו מהבטן, אבל אני, בתרבות שממנה אני באתי, כשאני משתתף במופעי תרבות, אני אומר, רבותיי, זו תחיית המתים. מה שהתחולל בעשור וחצי האחרונים בסוגיה הזו של המוזיקה המרוקאית, השפה המרוקאית, ההצגות, זו תחיית המתים. היה שלב שאסור היה לכם להיות שם. אסור היה לנו, אני לא מוציא את עצמי מהכלל, אסור היה לנו, וגבירתי, שושנה, זה לא בגלל שהתרגשת, אלא בגלל שאני מאמין בזה. אני חייב לומר לך את זה, לא שאני מזלזל בהתרגשות שלך, אבל התובנות הן לא בגלל ההתרגשות. קחי את זה בחיובי. אני אומר לך, את לא תשמעי ממני מלים גבוהות, אני לא איש המלים הגבוהות, אבל אנחנו ננסה ביחד, ביחד, לגרור פנימה למעגל את משרד החינוך, לגרור פנימה את משרד התרבות ולגרור פנימה את הממשלה, כי זה לא רק משרד החינוך. השינויים שאתם רוצים מחייבים טיפול רב מערכתי.

אני אגיד לך, שמואל עצמון, שהקים את היידישפיל קיבל מאתנו פרס מפעל חיים, לא הרבה כסף, אולי 1,000, לא יודעת כמה, אז אולי לא נתנו בכלל, הוא אמר כך, קיבלנו פיצויים מגרמניה על רכוש, על נפש, על זה ועל זה, אני רוצה לתבוע אותם על רצח תרבות. רצח תרבות, לא של שישה מיליון, של אלף שנה, שהייתה במזרח אירופה, שהייתה תרבות שמאחדת את העם היהודי. היא הגיעה לדרום אמריקה, היא הייתה באירופה, היא הייתה בישראל, ארצות הברית, רצח תרבות, שאנחנו עושים לה בפעם השנייה את אותו הדבר.

היא אמרה את זה בצורה הכי ישירה.

אני אמרתי את זה יותר חריף.

אמרת את זה בצורה עדינה, אני הייתי מעדיף כמו שאמרת את זה ולא איך שהיא תיארה את זה.

תראה, אנחנו עושים את העבודה רובנו פה בהתנדבות, אבל באמת עם כאב רב, וזה לא יכול להיות. למשל, במכללת אוהלו אנחנו מנסים לפתוח עכשיו תכנית למורים סטודנטים, קורס שנקרא "לשונות ותרבויות יהודית" שהן לדינו, יידיש ויהודית ערבית. קורס סמסטריאלי שהסטודנטים יתוודעו לכל התרבויות, גם האשכנזים לזה ואלה לזה.

מתוך שלא לשמה אולי יבוא לשמה.

אתה חושב שקל לעשות את זה, להשיג את המימון לקורס?

טוב, נשמע. בואי נשמע. מירי גוטליב. בבקשה.

אני אגיד כך.

הציגי את עצמך, מה את עושה.

אני ד"ר מירי גוטליב, אני מנהלת האגף להתפתחות מקצועית במשרד החינוך. אני הגעתי לפה בעקבות המכתב של מרדכי יושקובסקי שמדבר על ההשתלמויות. קיבלתי פה עכשיו תמונה הרבה יותר רחבה, שאני מבטיחה - - - קודם כל אני רוצה להגיד שאני מסכימה עם כל מה שנאמר פה, אני מסכימה עם זה שזו תרבות שצריך לשמר אותה. כן, אני מסכימה עם כל הדברים שנאמרו.

הרבי אומר, את צודקת, את צודקת, את צודקת, רק מי משלם?

אני אנסה להמשיך ולהגיד, אני עובדת משרד החינוך, אני מרגישה חובה לייצג את משרד החינוך, אני לא מנסה להתנער. אני רשמתי את כל מה שאמרתְ, אני מבטיחה לחזור עם זה למשרד ולבדוק את זה.

זה לגבי טיפול פרטני, לגבי השעות.

לא, לא טיפול פרטני.

לגבי הקצאת השעות. אני אומר לך, לו יצויר שד"ר שושנה דומינסקי הייתה מרוצה מאיך שזה עובד עכשיו, אצלה, במשבצת, זו לא מהות הדיון. התכלית הראויה של הדיון והמהות של הדיון היום היא איך אנחנו עושים לא את הטוב ממה שיש, כי הטוב ממה שיש אינו מספיק, במקרה והוא היה טוב. אנחנו רוצים להחיות, סליחה, עכשיו אני מתחיל לדבר גבוהה, תרשו לי, להחיות את כל סוגיית השפה היידיש, התרבות האידית, על כל מה שנילווה לה. הדרך לעשות זאת היא, הנה אני אומר לך, אני אקח ממקום אחר, שאני התקוממתי בזמנו ששמעתי את זה, את יודעת בעקבות מה פתחו במשרד החינוך מסלול לבגרות בסינית? בספרדית? בספרדית, אני אקח את הספרדית, את יודעת למה?

בגלל הטלנובלות.

תודה רבה לך. אני שמח שאת אמרת את זה ולא אני. תקשיבי, אני מודה לך שאת אמרת את זה ולא אני. את השלמת אותי ואני מודה לך. תקשיבי, למה אני אומר את זה? רבותיי, שימו בכף המאזניים את הערך של מה שאמרנו עכשיו, הצורך, אם בכלל, התרבותי של הטלנובלות, לעודד. שמעתי פתאום ספרדית, ספרדית, למה, מה קרה? יש פה הוויה, ערש, של העם היהודי באירופה, כל ההוויה, כל התרבות, כל החיוּת, אם אנחנו כמשרד, כמדינה, ואני לא בא בטענות - - -

לא, אני מנסה להבין - - -

מירי, אני אתן לך.

אני מנסה להבין מה - - -

אני אתן לך. את לא תצאי מהדיון הזה בלי שתגיעי לתובנה מדויקת בשאלה למה באת לכאן, לאן את הולכת ומה את הולכת לעשות. מבטיח לך, אני לא מדבר גבוהה. אני בא ואומר לך, אנחנו מדינה, עכשיו אני מבטל את עקרון הפרדת הרשויות רק לצורך העניין, אני בכנסת, אנחנו כמדינה, יחד עם הממשלה, כל הרשויות, שלוש הרשויות ביחד הן המדינה והמדינה צריכה, חייבת, והיא עושה זאת, כשהיא רוצה היא עושה זאת בהרבה תחומים, ויש פה צורך, צורך חברתי - - -

אני התחלתי - - -

רגע. את לא איתי.

אני איתך, אתה לא נותן לי - - -

את לא יודעת איפה אני. אני אתן לך לדבר. תקשיבי. את פעם ראשונה בוועדה?

ממש לא.

בוועדה אצלי?

אצלך כן, אבל ממש לא.

בואי, תלמדי אותי, תתאפקי ותלמדי אותי. זה צורך, אלו לא מלים גבוהות, זה צורך, זה חלק מההוויה של - - -

בוא נגדיר את הצורך.

תני לי, תני לי רגע, תני לי לדבר. תקשיבי, מרגע זה את לא פוצה את הפה בלי רשות דיבור. זו דרך העבודה בכנסת. הפרעת לי שבע פעמים בדקה. עם כל הכבוד, אני לא רב אמן, בסדר? ואין לי יכולת ורבאלית כמו שלך, אז תמתיני, תני לי להבהיר לך. לא תוכלי לענות לי אם לא תדעי מה אני רוצה.

זה צורך חברתי ממדרגה ראשונה. אנחנו משקיעים כמדינה בהרבה תחומים. נכון, לפי סדרי עדיפויות של מי שקובע מדיניות. אני אומר לך, השפה היידיש, אסור לה שתיעלם. זה שאנחנו לא מעודדים את הקורסים למורים, ואני אף פעם לא מתחיל מלמטה, כי כדי שהילדים יִנְקו בגן הילדים, כיתה א', כיתה ב', צריך להכשיר את המורים. הכשרת המורים, הם הכלי להעברת הידע. הם לא בלעדיים היום, אבל הם כלי, עדיין לא ויתרנו על המורה, ואין ספק, אם לא תהיה עידוד בכך שקורסים ליידיש יהיו לגמול השתלמות, אם לא יהיה שקורסים ביידיש יהוו ניקוד, ואני לא בקי בהכשרות המורים, בכל המסלולים שלהם לקידום המורים, אם לא יהיו קורסים אקדמיים באקדמיה שהם יכירו ויחקרו ולא יקצו אפילו חוקרים, הנה, אני אומר לךָ, אם לא יקצו חוקרים לכך, אם ההשכלה הגבוהה, אם הות"ת והמל"ג, זה עוד ערוץ שצריך לעבוד איתו, אי אפשר לטפל רק במשרד החינוך, כי משרד החינוך, כפי שהצהירה מירי בתחילת דבריה, היא תלך לשם ותטפל ונפתח, את יודעת, עוד כיתה ברמת גן, זה לא זה. זה הכול ביחד.

צריך פה אווירה ואני מסכים, צריכה להיות אווירה, צריך לעורר אותה, לעורר אותה וזה מה שאני מתכוון. אחת הדרכים זה משרד החינוך. אני לא ארפה ממשרד התרבות, אני אומר לכם, אני לא אעזוב את זה. נכון, זה נראה נושא ביזארי, שולי, מה אתה עכשיו, יש לנו בדואים בדרום, יש לנו הצוללות, יש לנו עמונה, יש לנו נוני מוזס, כל הטילים מכוונים לכל מקום במדינה ואתה מתעסק לי עכשיו ביידיש? כן, זה אני. מירי, אני מקווה שהצלחתי לבטא, אם לא אני מוכן לשפר.

אני לא מצליחה להבין מה הציפייה ממני.

אני אומַר לך.

אני רוצה לדעת מה הציפייה ואני אענה עליה.

תודה. הציפייה היא שמהדיון הזה אנחנו נוציא סיכום שהמצב היום לגבי תרבות היידיש והשפה האידית במערכת החינוך הוא מצב של אַיִן, לא קיים. גם מה שהציגה פה שושנה זה מעט, כמעט לא קיים, בטל ברוב, אפילו במיעוט, לא קיים. זה איזה פונדק דרכים קטן שאפילו באופק לא נראה. אז צריך, אל"ף, בסוגיית השתלמויות מורים, לכתוב תכנית שאכן בשנים הקרובות זה יהיה חלק מתכניות השתלמות מורים, עם עידוד, עם אינסנטיב, עם תמריצים. הכרה בקורסים שתיזום, איך אתם נקראים, הרשות הלאומית? ייזמו יחד עם משרד החינוך, קורסים שיוכרו לגמול השתלמות - - -

אוקיי, תיכף אני אגיב לזה.

והצבת יעד למספר תלמידים בפריסה ארצית, שמשרד החינוך יראה בזה יעד. אם הוא יחליט שבשנת הלימודים תשע"ח יהיו 300 או 400 או 500, שיעשו בגרות ביידיש, בפריסה ארצית, אבל שיציבו יעד. אני לא קבעתי את ה-300-400, אני לא יודע מה הצורך ובואו לא נדבר גבוהה גבוהה כי בסוף המלים שכתבת יהיו אמיתיות. מירי, אני מקווה שאת יורדת לסוף דעתי.

אני יורדת לסוף דעתך, אני רוצה להגיב.

אבל חסר משפט אחד - - -

אבל רגע, לא סיימנו.

לא, בדרישה ממירי.

תנו לה, נשפר את זה בהמשך.

אני רוצה להגיב. לגבי שני היעדים שציינת, הכשרה של מורים והצבת יעדים של מספר תלמידים, זה לא באחריותי. אני מבטיחה להעביר את זה למשרד ויחזרו עם תשובה. אני לא יכולה לתת על זה תשובה, זה לא משהו שהוא באחריותי.

בסדר.

לגבי השתלמויות מורים מוכרות, ההשתלמויות למורים ביידיש מוכרות על פי הנהלים והכללים של השתלמויות במדינת ישראל. הדוגמאות שהביאו פה לגבי הוויכוח בינינו או נקודת המחלוקת בינינו, לגבי ההכרה בנסיעה לחו"ל, זו המחלוקת. אני מכירה בהשתלמויות האלו, אני חושבת שהן חשובות - - -

אבל אין. לא בגללך, בגלל שמורים לא באים אליהן.

בסדר, אז מורים לא באים אליהן - - -

בסדר, זה חשוב מה שאמרת. מירי, תמשיכי.

אני מבחינתי, בתכנית העבודה שלי, יידיש זה לא משהו שחלילה מחקתי אותו או שמתי אותו בעדיפות שנייה - - -

מוכר, יש מסלול וזה מוכר.

יש מסלול. יש סילבוס. הבעיה שלנו זה למשוך מורים. אני ישבתי בישיבת ההכנה לישיבת הזו עם משה זעפרני אצל המשנה למנכ"לית ואמרתי לו, בוא נבנה תכנית שבה אנחנו רואים איך מצד אחד גורמים להשתלמויות מורים ומן הצד השני מחברים בין התכנית הבית ספרית להשתלמויות המורים. לצערי, משה לא הגיע לכאן, כי זה מבחינתי צריך להיות זה. שאני אתן השתלמויות למורים לא יעזור.

לבד לא.

נכון. עכשיו, מה שאני רוצה, הנקודה היחידה שאני רוצה להתייחס אליה, שאני דחיתי ואני אמשיך לדחות, וזו גם הסמכות שיש לי, אנחנו לא מכירים בהשתלמויות שמתקיימות בחו"ל.

להוציא פולין.

רגע, רגע, שנייה, תני לי לסיים. פולין, אנחנו מכירים את זה למי שצריך לעשות הדרכה בפולין.

לא כללי? זה לא לכלל המורים?

לא. מי שעושה הדרכה בפולין, ההשתלמות בפולין, החלק הזה מההשתלמות, זו לא השתלמות רק בפולין, זו השתלמות - - -

אל"ף, אני מאוד מודה לך על ההבהרה. אני שואל אותך שאלה. בואי נתמקד, תתאפקו. לא דומה הצורך בקטע של השפה היידיש, להבין וללמוד אותה ולחקור אותה, להשתלמות לגבי המסע בפולין. המסע לפולין, הרציונל שלו היה העצמת הזיכרון והנצחת הזיכרון. פה אנחנו מדברים על החייאת תרבות היידיש. לכן אני אבקש בסיכום ואת רושמת, יהודית, לשקול זאת בחיוב. זהו. כי זו לא הלכה למשה מסיני. את מבינה? את מכירה את המושג הזה?

אני מבינה ואני מכירה ואני דיברתי עם מרדכי, הייתה לנו פגישה אחת לפחות, ואני אמרתי לו שאני מוכנה לשבת איתו ולראות איך המסע הזה הוא תמריץ למורה, הוא לא יוכר כחלק משעות הלמידה שלו. אני מאוד בעד, אני רוצה ללכת עם, אבל צריך להבין שתקדימים במשרד זה דבר מאוד מסוכן ואני חייבת לראות תמונה ארצית - - -

מירי, אני יכול לתת לך רשימה שלמה של תקדימים שבאו ממניעים כאלה ואחרים במשרד החינוך. אני מכיר בלגיטימיות באמירה שלך, אבל אני לא מקבל אותה. אני מתפקידיי הציבוריים למדתי על בשרי, לא במובן הפיזי, על בשרי בעיצוב מדיניות ובקביעת מדיניות, כמה אמירות כאלו ואחרות באות, לא תמיד, לא תמיד, יכול להיות שאת באמת עקבית בזה, אבל אנחנו, איך אומרים, מדקדקים לפעמים באיכה ומזלזלים בהלכות שבת. אני חושב שקיים פה צורך לאומי, ואני לא מגזים ואני לא נסחף, זה חלק מההוויה היהודית ומהתרבות היהודית, אנחנו מאמצים פה תרבויות כאלו ואחרות שלא קשורות לעם היהודי, וטוב שכך, כי תרבות היא מתהווה, אני לא פוסל, אבל לא ייתכן שאנחנו נזניח את הציר המרכזי של התרבות.

אבל אני לא חושבת - - -

בסדר, זכותך, מירי.

לא, אני רוצה להגיד - - -

זכותך, רגע. דיברת על תמריץ והכרה. את לא מכירה, אבל את רוצה שיהווה תמריץ. אני חושב שצריך להיות הפוך, אם תכירי יהיה תמריץ. תחשבי.

אני רוצה להגיד - - -

אבל אני רוצה לתת להם להוסיף כי יכול להיות שאני התמקדתי בזווית - - -

עוד משפט אחד ואני אקשיב. אני רוצה להגיד שגם אם זה יהיה סיכום של הועדה, אני חייבת לחזור עם זה למשרד.

בוודאי, מכירים את הדינמיקה.

אני באה לפה, בנושא הזה היה דיון עם המשנה למנכ"לית והמנכ"לית וזו הייתה ההחלטה.

אני רוצה לדבר על שעות שאושרו - - -

אבל זה לא היא.

אני מבינה, אני הבטחתי, אני רשמתי את זה, אני מבטיחה שאני - - -

היא לקחה את זה, היא תבדוק את זה.

הערה שנייה שרציתי להגיד, שאי אפשר לעבוד לפי תסמינים, צריך לעבוד לפי תכנית עבודה.

אני מסכימה איתך.

בית ספר שאישרו לו לפתוח מגמה, המנהל צריך לדעת שבשנה הבאה יש לזה המשך.

שוש, אני מסכימה איתך. אני רשמתי מה שאמרת, אני מבטיחה שאני אעביר את המידע.

אנחנו נעביר. תקשיבי, גם בסיכום - - -

למה זעפרני לא בא?

היא לא צריכה לתת תשובות על אחרים. רבותיי, תקשיבו, יש גבול למה שאפשר לבקש.

אני יכולה לדבר בשם עצמי.

מירי צודקת. בבקשה. תשלימי, בקצרה.

דבר נוסף שאני חושבת, שמנהלי בתי הספר צריכים לקבל מה שנקרא משוב שאומר, אם תרצו אנחנו נהיה לרשותכם, אבל זה לא אם תרצו באוויר, אלא אם תרצו מעשית. הרשות הלאומית לא צריכה להתעסק בשעות של משרד החינוך.

תודה. בבקשה.

אני רוצה למקד רגע את הנקודה בנסיעה למרכז בווילנה ואי אישור הגמולים. זו הנקודה. אני הייתי פקידה במשרד החינוך הרבה מאוד שנים, ניהלתי את האגף להכשרת מורים. אנחנו כפקידים, יש כללים ומאוד קשה להיענות לכל גחמה של כל אחד, באמת קשה וצריך למנוע פריצה כמה שאפשר, אבל אין כלל שאין לו יוצא מן הכלל וצריך לחשוב על העניין של הגמולים במקרה הזה, כמו שחשבתם על אלה שמדריכים את הנסיעות לפולין כיוצאים מן הכלל.

במקרה הזה יש יוצא מן הכלל שני. האחד, הלמידה של המורים, שהם כמו המדריכים שלך, אבל הם ידריכו פה בארץ, בדיוק כמו המעמד של המדריכים בפולין. המדריכים, המורים, המדריכים האלה, יספגו הרבה יותר במרכז כזה ובמקום שלפחות מייצג את התרבות הזו. ודבר שני, אין לנו אופציה אחרת בארץ למשוך אותם לבוא להשתלמויות, אין. כל הניסיונות שנעשו, לא, זה לא עובד. אנחנו שלחנו לווילנה מדריכה פדגוגית על חשבון הרשות שתיתן שם סדנה דידקטית למורים, כי חשבנו שזה חשוב, אבל המורה עצמו שם אומר, אם המדינה לא מכירה בזה, למה אני צריך להיות מחויב למשהו? אז הוא אומר, מה, אני צריך ליזום משהו, לעשות משהו? המדינה לא מכירה בזה. אז אמרנו, נעשה משולב, יום או יומיים יהיו בארץ, היתר בווילנה, הוא יהיה מחויב והרשות תיתן כסף למורה לפתח תכנית בבית הספר. נפטור את המשרדים מזה.

בואו נחשוב באופן יצירתי על משהו שעונה על צורך ונדע להחריג אותו ולהסביר מדוע הוא מוצדק כחריג ויוצא דופן. אנחנו חוזרים ומבקשים שההשתלמויות האלו, בגבולות שייקבעו, נגיד, אילו מורים, מה המחויבות של המורים, מה החלק בארץ ומהו החלק בחו"ל, נגדיר הכול בצורה מסודרת, וייצא ויהיה כמשהו שאולי יפרוץ דרך במערכת החינוך.

שרה, למה לא מורים בשנת שבתון?

גם וגם וגם.

גם מורים בשנת שבתון, מי אמר שלא?

יפה, רעיון, נתת רעיון. בבקשה, אנחנו לקראת סיכום.

רק קצת מההיסטוריה. ההשתלמות האחרונה, הרב תחומית, שהיא לא השתלמות מפמ"ר, התקיימה בארץ בתחום שפה ותרבות יידית בשנת 1996 באוניברסיטת תל אביב ולפני כן בפסגה בתל אביב.

מרפ"ד.

אז מרפ"ד היה. אחרי זה אף מוסד לא הצליח לקיים השתלמות במשך 20 שנה. זו תשובה לשאלה למה אנו צריכים לעשות את זה בחו"ל. עכשיו, גם כן על אותו - - -

אני חייבת להגיד שזו הנחה שלכם. אין לנו איזושהי עדות או איזשהו מחקר או איזשהו - - -

בואי נעשה ניסיון. לא יצליח אז נבטל.

אבל לא יצליח, שרה, לא יצליח - אני את התקדים הזה פרצתי.

לא פרצת שום דבר בחוקים.

כן פרצתי.

הנה תקדים - - -

שרה, תני לו לסיים.

וילנה זה לא צ'ופר, זה מוסד לימודי. אנחנו בנינו שם את המערכת. אין בארץ מערכת כזאת.

אני מבינה, אבל על פי חוזר מנכ"ל, לימודים בחו"ל מוכרים רק במוסדות שמוכרים על ידי המל"ג.

אז עוד תשובה לזה. אם לא תתקיים השתלמות להיסטוריה או למתימטיקה בחו"ל, לימודי היסטוריה לא ייפגעו, הם לא יופסקו, אבל אם לא תהיה השתלמות בווילנה בתחום תרבות היידיש, התרבות של אלף שנים תימחק מהנוף החינוכי בישראל.

זו הנחה שלכם.

לא, זו לא הנחה.

מירי, אני אגיד לך. אני הולך לומר משהו שלא חקרתי אותו, מנהמת לבי.

יש תחליף?

לא, אין לנו שום דבר.

אין אופציה אחרת.

אבל - - - זה יעשה את זה.

אם יהיו מספיק מורים כאלה, אני מבטיחה לך שנעשה את זה בארץ, אבל כרגע זה לא ככה.

תקשיבו. אני אומר לכם, אין ספק, אני לא חושד באף אחד במדינת ישראל שרוצה לחסל את השפה היידיש ואת התרבות האידית. את יודעת מה הבעיה? שלא חושבים שזה יקרה. הם אומרים, היהודים החרדים, ממילא משתמשים שם, יש מי שיחיה אותה, אבל זה לא מחיה, זו לא החברה הישראלית. לצערי הרב אני אומר את זה, זו לא החברה הישראלית, אנחנו מדברים על החברה הישראלית וצריך לומר את זה באומץ. לא תמיד אנשים אוהבים לדבר על הדברים באומץ ואומרים, המורה שושנה לא תלמד? לכו ל"רמות פולין", לכו ל"בית ישראל", לכו לבני ברק, תמצאו שם עודף אפילו, דיבור יתר ביידיש, אבל זה לא החברה הישראלית. אם אנחנו רוצים לתרום לתרבות היהודית הישראלית בחברה הישראלית, לכל מי שצורך תרבות ואנחנו מפיקי תרבות ויוצרי תרבות ויש ברוך השם, אבל יש הרבה מכל זה עבר, חוץ ממה שאנחנו צריכים באמת לצורך חיזוק וביסוס התרבות הישראלית היהודית, ממנה באנו. צריכים להכיר את העבר שלנו.

אני מסכימה איתך מאוד. אני, מתוך הניסיון שלי ויש לי ניסיון רב ועשיר, גם בתהליכי למידה והתפתחות של מורים וגם בתהליכי הוראת למידה, אני סקפטית מאוד, גם אם זה בסוף יאושר, שזה מה שיעשה את זה. אם לא תהיה, כמו ששוש אמרה, תכנית מערכתית שמדברת ומראה איך הדבר הזה קורה בתוך בתי הספר - - -

אמרת בדיוק מה שכתבתי לסיכום.

אני יכולה רק לענות לך, שגם אם יהיו בתי ספר שירצו לא יהיו מורים. צריך לטפל בשני קצוות החבל בו זמנית. לכן, השעות הן סיפור אחר ולא את צריכה לתת את התשובה, זעפרני צריך לבוא ומי שקשור.

אני לא רואה פה מירי גוטליב, אני רואה פה משרד החינוך.

אבל היא לא יכולה לתת את התשובות של כולם.

בסדר, הדברים נאמרים, הפרוטוקול רושם, זה לא אישי.

אני מייצגת את המשרד ואני לוקחת את הדברים.

אבל בואי ננסה. אולי באמת את צודקת וזה לא יועיל בסופו של דבר, אבל תפקידנו לנסות.

לרוח חדשה, להפסיק עם הבירוקרטיה.

אבל זה לא שאלה - - -

זה כן בירוקרטיה, זה כללים.

תאמיני לי, אחרי 20 שנה של ניסיון מקצועי עשיר בתהליכי פיתוח מקצועי של מורים, אם זה בא, ונסיעה לווילנה זו עדיין מוטיבציה חיצונית, אם זה בא ממוטיבציה חיצונית - - -

אבל היא תעורר גם מוטיבציה פנימית, אין לנו ברירה.

זה לא - - -

אין לנו ברירה.

מירי, זה לא חד משמעי. חז"ל אמרו, מתוך שלא לשמה בא לשמה. צריך לעשות גירויים. לא לחינם האנושות בנויה, בורא עולם ברא אותנו כך שאנחנו חשופים לגירויים. צריך לגרות, צריך לעודד וצריך למשוך, אין מה לעשות. מה תפקידו של נהג ברכב? הרכב, אם לא תפריע לו הוא אמור לנסוע לבד. לפעמים יש תוואי דרך, אתה לוקח אותו ימינה, יש לפעמים ענייני מזג אוויר, רוחות חזקות, הוא צריך רק לעזור. הוא לא מחזיק את ההגה כך, נהג שמחזיק את ההגה כך תברחי ממנו. יד רפויה, עוזר, מסיע. זו המדינה, זה התפקיד של המדינה, היא הנהג.

לכן, רבותיי, שלא תיפלו ברוחכם. אני אומר לכם כפי שאמרתי בפתיח, לפעמים דיון שהוא מצומצם נותן אפשרות ליותר זמן איכותי. תארו לכם שהיו יושבים פה שמונה ח"כים שחייבים, לטובת הבוחרים שלהם, לומר איזו אמירה והיו גוזלים לכם שליש מהזמן. אז אני חושב שנכנסנו לעומק, וזה טוב וזו רק ההתחלה, אנחנו רק קילפנו. אני מבחינתי, ואני אומר לך, מירי, זה לא רק משרד החינוך, כפי שאמרתי בפתיח, מה שקרה עם התרבות המרוקאית, עם השפה והמוסיקה וההצגות, זה הכול קרה ביחד. כדי להבין מה שאמרו מרדכי ושרה ושוש, אחד מזין את השני, משרד התרבות צריך לעשות עבודה, לבוא עם איזה בליץ. שרת התרבות צריכה לבוא, לשפוך להוויה הישראלית בשנה הקרובה, בשנים הקרובות, בליץ של עידוד ובליץ של תכניות, יחד עם הרשות הלאומית, בשיתוף. זו חייבת להיות עבודה מערכתית. משרד החינוך חייב, אם הוא רוצה ואנחנו רוצים שהוא ירצה, אם הוא רוצה, הוא חייב לכתוב תכנית, תכנית שתעודד תלמידים ותעודד מורים לגעת בזה. אין מה לעשות.

אני מבטיח לך ואני אומר לך מידיעה שהרבה מדור שני ושלישי רוצים לגעת בזה. יש חסמים חברתיים, יש חסכים כאלה ואחרים, רוצה לגעת בזה. אני לא זן חריג בצד שלי, בשפה שלי, כמו שלי זה קרה זה יכול לקרות גם לבנים ובני בנים של דוברי וצרכי השפה. אני מודה לכולם, אני קורא את הסיכום.

האם יהיה המשך לישיבה הזו?

חכי לסוף. תקשיבי, אני מבטיח לך שאפילו המורה שושנה, חלק מהדברים שהיא כתבה, היא יודעת שהיא כתבה אותם בשביל להדליק אותנו, אבל היא - - -

הוועדה מודה ליוזמי הדיון החשוב הזה. הוועדה התרשמה ששפת היידיש נמצאת בתהליך הכחדה בחברה הישראלית. הוועדה מודה לרשות הלאומית לתרבות היידיש על תרומתם למאמץ לשימור התרבות והחייאת שפת היידיש. הוועדה רואה בהחייאת שפת היידיש והתרבות האידית כצורך לאומי חברתי תרבותי במדינת ישראל.

הוועדה קוראת למשרד החינוך להכין תכנית לעידוד תלמידים ומורים ללימוד השפה. הוועדה קוראת למשרד התרבות לעודד פעולות תרבות בשפת היידיש, לקבוע את שנת תשע"ח כשנת התרבות האידית ולהעצים את הפעולות בשנים האלה, כי רק עבודה משותפת של כולם ביחד תביא לשינוי מגמה. וַלא, באמת נמשיך בתהליך ההכחדה. תודה רבה.

לפני שאני סוגר את הישיבה, יש לנו אורחים חשובים כאן באולם הוועדה, שהם משתתפי קורס גמול השתלמות במשרד החינוך. הבנתי שאני אמור לשבת איתכם אחר כך בפגישה אישית, אבל אם הייתם מקדימים קצת הייתם רואים תהליך עבודה של הוועדה, איך היא מנסה, למרות העצמאות הפדגוגית של משרד החינוך, לדחוף ולכוון את תכניות גמול ההשתלמות ואת הקורסים וההשתלמויות למורים, שיתנו מענה לצרכים החברתיים במדינת ישראל.

תודה רבה, הישיבה נעולה ואני אפגש איתכם בהמשך.

הישיבה ננעלה בשעה 10:37.