הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 115

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, י"ב בכסלו התשע"ז (12 בדצמבר 2016), שעה 11:00

מיגור תופעת שכחת ילדים ברכב

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

אורי מקלב

מסעוד גנאים

יעל כהן-פארן

מירי כהן - מנהלת תחום בכירה שירותי הצלה וע"ר, משרד הבריאות

סימה חדד יפית - מנהלת אגף חינוך קדם יסודי, משרד החינוך

חגי פורגס - מנהל תחום מטה אגף מעונות יום ומשפחתונים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

עינת סגל - מנהלת אגף הנדסה ותקינה, משרד התחבורה

מרב רפאלי - מנהלת תחום חקיקה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משרד התחבורה

ליאת קרביץ-דיין - מנהלת אגף הסברה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משרד התחבורה

רפ"ק ליאת לב - קצינת יעוץ וחקיקה נוער באח"מ, המשרד לביטחון פנים

דניאל לורברבוים - רפרנט חינוך באגף תחבורה, משרד האוצר

מיכל מנקס - סמנכ"ל חינוך חברה, מרכז השלטון המקומי

רות ברג - הסתדרות המורים

לילי פוקמונסקי - מנהלת המחלקה לגננות, הסתדרות המורים - מחלקת גננות

רותי ברק - עוזרת מנהלת המחלקה לגננות, הסתדרות המורים - מחלקת גננות

מג'די עיאשי - מנהל קשרי ממשל חברה ערבית, בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

גלית גלעד - סמנכ"ל אגף מדיניות ממשל וקשרי חוץ, בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אביטל אפל פנקס - דוברת ומנהלת קשרי ממשל, בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

כרמית פולק כהן - עורכת דין, יועצת משפטית, המעוצה הלאומית לשלום הילד

קרן אוחנה איוס - יו"ר איגוד חיבה - איגוד הגנים הפרטיים

אסנת מלול - מנהלת משרד, חיבה - איגוד הגנים הפרטיים

ציפורת שימל - עורכת דין, יועצת משפטית, ארגון אמונה

כרמית כהן - מת"ל, הוועדה לזכויות הילד

חיה מסדר - פעילה, ארגון מעורבות

עדן קנובסקי - שדלן/ית, (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את מעונות היום נעמ"ת, ויצ"ח, אמונה, נאות מרגלית, נשי חרות

תמי ברנע

ר.כ., חבר המתרגמים

מיגור תופעת שכחת ילדים ברכב

בוקר טוב לכולם, אני מתנצלת על העיכוב הקל. ברשותכם אני פותחת את דיון הוועדה, שזה למעשה דיון המשך לדיונים שקיימנו כאן בקיץ בנושא של מיגור תופעת שכחת ילדים ברכב. למעשה אנחנו כינסנו מספר דיונים. היו שבועיים מאד מאד אינטנסיביים גם באוגוסט. התופעה ככה רגשה עלינו בצורה מאד צפופה באותה תקופה והחלטנו לעשות מעשה, להרים את הכפפה ולצאת לתכנית שבעצם תיתן מענה בגזרות השונות לתופעה הכואבת הזאת.

למעשה מה שהיה על סדר היום באותה תכנית זה הנושא של התגייסות מערכת החינוך והתגייסות המעונות. אני רואה פה נציגים, אהלן, אבל קרן והאחרים לא נמצאים. הייתה התגייסות של המעונות. אנחנו נשמע דיווח על מה קרה בשטח מהבחינה הזאת. התגייסות בעצם של גופים שהם כמו אור ירוק והמועצה לבטיחות בדרכים שקיימו קמפיינים ששמענו.

הרשות לבטיחות בדרכים.

הרשות לבטיחות בדרכים, מקבלת עלי את התיקון. מה אמרתי, מועצה?

הרשות לבטיחות בדרכים, כן.

הרשות לבטיחות בדרכים, כבודכם במקומכם. ובאמת ראינו סדרה שלמה של פעולות וארגון בטרם כמובן, אתם חלק מהתכנית ומשרד הבריאות ותיכף כל אחד יספר על מה שהוא עושה, לפרוטוקול, ברור. תיכף יש לנו לומר עוד דברים חשובים לפרוטוקול.

מי שבעצם היה צריך לתת את הפינאלה לסיפור הזה, כדי שאנחנו נשלים את כל המערך זה משרד התחבורה. יש פה נציג של משרד התחבורה? אהלן. אני רואה שהחליפו גבר באישה. לא לפרוטוקול, אני מקווה שזה יעשה את ההבדל. בעצם מי שהיה צריך לתת את הפוש האחרון זה משרד התחבורה, במקום של התקנת תקנה שתחייב בעצם עזר טכנולוגי ברכבים.

קיימנו דיונים מאד מדוקדקים סביב הסוגיה הזו, כולל ההתייחסות לאיך נוכל לחייב אנשים שלא בהכרח יש להם ילדים ולא מסיעים ילדים ולא נכנסנו לפילוסופיה שכל אחד מסיע אח, דוד, נכד וכו' וכך הלכנו עם הקו של משרד התחבורה, עד שבעצם זיקקנו את זה ואמרנו מי שיש לו כסא בטיחות יש לו ילד, נכון? אז אנחנו נעשה את זה רק שם. לצערי הרב, למרות הפניות של משרד הבריאות, של השר ליצמן, הנכונות שלנו לבוא וללחוץ, טרם קיבלנו מענה ואני מקווה שתהיי אשת בשורות בדיון הנוכחי.

את רוצה שאנחנו נפתח איתך?

אין בעיה.

אז בבקשה, עינת סגל.

טוב, קודם כל אנחנו עשינו עבודה מקיפה בשיתוף גם של ארגון בטרם, כדי לבחון את הנושא ולראות איך אנחנו עושים את זה בצורה הטובה ביותר, שגם יהיו מערכות אמינות ולא סתם לחייב ובאמת איך לזקק את זה בסופו של דבר לרכב או לנוהג הרלבנטי ולא על כל עם ישראל.

אני חייבת לציין שלגבי הסעות תלמידים, הסעות ילדים, כבר יש תיקון תקנה, היא יצאה לדרך ושם אנחנו בעצם כבר אחרי. יש תקן ישראלי 6400 חלק אחד. אנחנו אחרי זה, בתקווה לצאת לדרך כבר ביישום.

אנחנו הגענו למסקנה שניתן קודם כל לחייב ולזקק את זה. מצאנו איזה שהוא פתרון איך לנסח גם תקנה שקשרנו את זה בעצם לכיסא הבטיחות של ילדים עד גיל 3. זה טרם אושר על ידי יועץ משפטי, אבל זה הכיוון. הבעיה שלנו כרגע שאין בעצם מערכות בטיחות, מערכות התרעה שאושרו לתקן 6400 חלק שניים, שזה בעצם לרכבים פרטיים. אני יכולה לעדכן שיש כרגע במכון התקנים מערכת שהיא בבדיקה. טרם סיימה בדיקה וטרם אושרה. יכול להיות שבסוף לא תאושר ויכול להיות שתאושר, של מוביקי.

מעבר לזה אני לא מכירה שום יצרן או מפתח שהגיש בעצם מערכת לאישור התקן. חשוב לנו מאד שתהיה תחרותיות כדי להוזיל את המחירים, כי כרגע המחיר הוא בשמיים. מדובר על 700 שקלים עלות רכישה פלוס 300 שקלים התקנה ועוד 10 שקלים בעצם כל חודש לחברת טלפון, כאשר שוב, זו הערכה בלבד.

הזמנתם אולי את הציבור להציע הצעות? אנשים שפיתחו? כי על פניו, כשאנחנו התחלנו את התהליך, ערימות של אנשים פנו.

ויש עדיין, אבל אף אחד מהם לא עומד בתקן כרגע. אף אחד לא מאושר לתקן.

גם הם צריכים לעבור את התהליך של מכון התקנים.

נכון.

אז למה לא להזמין אותם?

א' מזמינים אותם. אני גם בשיחות אישיות אפילו עם מפתחים ויצרנים שאני נפגשת איתם, אני מזמינה אותם. מה שאני הבנתי זה שיש שתי בעיות. אחת, העלות הכבדה של אישור המערכת מול מכון התקנים או כל מעבדת רכב רלבנטית. והדבר השני זה מי נושא באחריות במידה וקורה מקרה טרגי שהמערכת כושלת. אז יש איזו שהיא רתיעה של מפתחים ויצרנים בעצם לגשת בכלל לדבר הזה או לפתח דבר כזה.

מה שאנחנו חשבנו לעשות וכרגע אנחנו מנסחים, עובדים על ניסוח קול קורא למפתחים ויצרנים, כדי להסביר להם קודם כל שבכוונתנו לחייב שימוש במערכות כאלה, על מנת שהם יראו שיש להם איזה שהוא קייס עסקי בכלל; ולראות איך אנחנו באמת מובילים אותם, אולי אפילו השתתפות בעלות הבדיקה.

זהו, רציתי לשאול, למה שהמשרד בעצם לא ישתתף?

גם זה עכשיו. זאת הכוונה, זאת הבדיקה. זה בעצם חלק מהקול הקורא, לייעד תקציב לנושא הזה ומערכת שמאושרת משנה לה את עלות הבדיקה.

תודה. בעצם לנו צריכה להיות מטרה אחת. אנחנו צריכים להגיע לקיץ לצורך העניין, כשיש לנו מערכות כאלה, כשיש לנו תקנה כזו וכשאנחנו מצליחים למנוע את המקרים הבאים. אנחנו רוצים לראות קיץ נטול ילדים שמתו ברכב.

אנחנו יודעים הרבה פעמים שמספר הילדים שנשכחים ברכב הוא הרבה יותר גבוה מאלה שמוצאים את מותם ואני בטוחה שיהיה אפשר למנוע גם את המקרים שבהם הילדים בסופו של דבר ניצלים לנו ברכב.

אם אני מסכמת את מה שאת אומרת, את אומרת פעם אחת אתם יוצאים בקול קורא כדי להזמין אנשים שישתתפו בעצם בנושא של פיתוח עזר טכנולוגי; פעם שנייה אתם שוקלים - - -

שעומד בתקן.

כן, ברור, שיעמוד בתקן של מכון התקנים. אתם שוקלים את הנושא של השתתפות, על מנת לגייס כמה שיותר אנשים ואתם עכשיו בניסוח משפטי של התקנה?

ניסוח יש. רק צריך אישור משפטי.

יש ניסוח. צריך אישור. כמה זמן את מעריכה ייקח כל הסיפור הזה? מתי לתקתק לכם בדרך, כי את יודעת, הקיץ אצלנו - - -

אלף קבענו בינואר דיון בנושא, לראות איך אנחנו בעצם מפיצים את הקול הקורא הזה באמת בצורה מיטבית, כדי שנמשוך יותר אנשים. אני מניחה שהתהליך לאישור הוא ארוך, זאת הבעיה במעבדות רכב. אני יכולה להגיד לך שמובי-קי התחיל את התהליך כשהתחלנו לדון ולדוש בנושא, אני חושבת שזה היה בסביבות אוגוסט וטרם אושר. כי יש פערים, אז הם חוזרים למפתח ואומרים לו תשנה, תעשה וכו' וזה צריך לעבור אישור של שתי מעבדות, גם מעבדת אלקטרוניקה וגם מעבדת רכב. אז התהליך הוא די ארוך לאשר בעצם את המערכת.

אין בעולם עזרים טכנולוגיים שאושרו?

קודם כל אין תקן בעולם. עזרים יש, אבל לא שעומדים בתקינה. יש גם בישראל המון עזרים, מאפליקציות בפלאפון ועד חיישנים וכו'. אין שום תקן בעולם, אין שום חיוב בעולם. הדבר היחידי שיש במספר מדינות בארצות הברית ובאוסטרליה, זה חוק עונשין של אי השארת ילדים ללא השגחה ברכב. ספציפי לרכב, לאו דווקא באופן כללי.

כן. הסיפור פה זה לא אי השארה של ילדים ללא השגחה, כשפה יש גם כיסוי חוקי, זה העניין פשוט של שכחה.

כן.

אוקיי, עינת, תודה רבה. אנחנו כמובן נעקוב ואני גם אתייחס לזה בסיכום הדברים.

מירי משרד הבריאות, שבעצם ריכזה והתגייסה מהרגע להרגע יחד עם גלית מבטרם ולקחו את הנושא קדימה והשר, ששוב צריך לומר ביושר, ישב פה אתנו ובאמת נרתם למהלך. אז אני אשמח שתספרי את קצת מהמקום שלך מה קרה.

אלף תודה רבה. אנחנו בקיץ, בעקבות האירועים שאנחנו ראינו, התגברות האירועים והמקרים שהסתיימו לצערנו במוות, באמת התגייסנו כולנו ואני רוצה להודות לכולם, כי היו כאן שותפים מכל המשרדים וכל הגופים, שגילו רצון ונכונות להשתתף ולסייע.

אנחנו התרכזנו בעצם בנושא של הקמפיין בהפצת המסרים לציבור, שעברו גם על ידינו, גם על ידי משרד הבריאות וגם על ידי הגופים האחרים ובאמת הייתה פה התגייסות יפה, אבל כפי שאנחנו רואים, הגברת מודעות הציבור לבד לא מספיקה. אז אנחנו צריכים אתך הדברים הנוספים מעבר לכך.

אז כמובן חייבים להמשיך במודעות ואנחנו נעשה את זה ואני כבר אומרת שאנחנו מקווים השנה שבעזרת השם נצא עם התכנית הלאומית לבטיחות ילדים וזה אחד הנושאים שאנחנו כמובן גם ניקח בחשבון בהתגייסות הכוללת של כלל המערכת והמשרדים השונים, נושא בהחלט חשוב, אבל יש צדדים נוספים מעבר להסברה, כפי שאמרתי, שחייבים לקדם אותם. משרד התחבורה יקדם את זה וגם את הנושא של המעונות במשרד החינוך וכו', כחלק מהתכנית הכוללת. זה מאד חשוב.

חשוב לנו, כפי שאמרה יושבת ראש הוועדה, שאנחנו לא ניזכר לקראת הקיץ או בקיץ, אלא נדאג עכשיו כולנו בעצם שהפעילות תעשה ונבוא לקיץ ונראה באמת שהדברים כבר נעשו ומקודמים. אני באמת קוראת כאן לכולם, לכל המשרדים ולכל השותפים, להמשיך ולשמור על הנושא הזה למעלה ולא להרדים אותו בחורף וכולנו נקדם את זה גם במסגרת התכנית הלאומית. חשובה מאד ההתגייסות של כולם. תודה.

תודה רבה מירי. כן, כמו שאת רואה, אנחנו כמה? יום יומיים לפני הסערה שאמרו, אנחנו כבר מכוונים את פנינו - - -

כן. שלא יקפאו מקור. שלא יחטפו היפותרמיה במכוניות.

כן. מכוונים את פנינו לקיץ. תודה רבה מירי. סימה, משרד החינוך ואחר כך לילי, תוכלי להוסיף ולהתייחס.

אז אני אומרת כמו שהבטחנו בפעם הקודמת, כל העיסוק שלנו היה סביב הנושא של העלאת המודעות, כמובן שבשיתוף החומרים שגם בטרם הנפיק, אבל במקביל אנחנו קיימנו בעצם ימי היערכות לגננות. כל מפקחת הייתה צריכה להעלות את הנושא יחד עם השירותים הפסיכולוגיים או יועצים שישבו בדיון, בנו סדנאות לאסיפת הורים ראשונה עם ההורים, ואסיפת ההורים הראשונה עם ההורים גם הייתה להעלאת המודעות, אבל גם הייתה חשובה לגבי – אנחנו לא דיברנו רק על שכחת ילדים, אלא אם מדברים על בטיחות הילדים - - -

על בכלל, נכון.

הובלת ילדים וההחלטה הייתה שבמהלך השנה כל פעם יהיה דיון אחר בנושא בטיחות אחר שרלבנטי, אבל בפגישה הראשונה בעצם העיסוק דן בנושא הזה של איך מונעים. אם צריך באמת להתקשר. היו מקומות שונים, גנים שונים שהיו להם רעיונות, ההורים יזמו יוזמות מקומיות בהתאם לקהילה עצמה. גם חלק מזה אני חושבת שאת ראית, העברנו אלייך.

נכון.

והשתמשנו גם בחומרים של בטרם. זאת אומרת זה החלק שעשינו בתחילת השנה.

בשורה תחתונה, סימה, גם ממה שהעברתם לי וגם ממה ששמעתי אקראית לחלוטין, זאת אומרת מהורים שדיברו איתי, אפילו גם לי יש צוות עם ילדים, אז כשהם לא הביאו זה נכון, הם היו צריכים להתקשר ולא עשינו את זה בכוונה, אבל הם קיבלו טלפון עד 9 בבוקר כדי לשאול איפה הילד. זאת אומרת בסופו של דבר זה איפה שהוא חלחל אל השטח והצוותים נרתמו, נכון? בגלל אותו מהלך - - -

גייסו גם את המחויבות של ההורים. זאת אומרת חשוב לנו לומר, קודם דובר על זה שבמשרד התחבורה לא רוצים לקחת אחריות במידה והמכשיר - - -

לא משרד התחבורה, היצרנים.

היצרנים. במידה והמכשיר לא יפעל כראוי. אז תנסו לחשוב על גננת, מה זה שאם היא לא תתקשר בשעה היעודה ומה יקרה. וכאן, במקום הזה, אמרנו את זה בעבר ואנחנו אומרים את זה היום. גם הגיוס של ההורים לטובת הנושא, האחריות, שהבטיחות של הילד היא גם ובעיקר באחריותם של ההורים, והדיאלוג המשותף זה היה העניין.

נכון, ואני עדיין חוזרת ומדגישה שהסיפור פה הוא לא להטיל אחריות לא על הגננת ולא על אף אחד, אבל אני כן חושבת שההתגייסות צריכה עדיין להיות התגייסות רבתי, ממקום של לראות איך אנחנו – את אמרת איך מונעים ביחד כקהילה – איך אנחנו בעצם מסייעים ומונעים ביחד, מבלי שיש פה איזו שהיא אחריות פלילית או אחרת, בטח לא על הצוותים.

והמשמעות שאין הסכמה.

לא, לא, לא. בסופו של דבר אחרי כל הסערה שאני אמרתי אז ואני אומרת שוב, אני מברכת עליה. בהתחלה קצת נורא כעסתי על הצוותים, אחר כך אמרתי רגע, אם הם לא היו קמים וצועקים, אז זה לא היה נשאר ככה שבועיים בכותרות והיה מסייע לנו להעלות את הנושא באמת על סדר היום הציבורי ולמודעות; ובסופו של דבר מתוך שלא בא לשמו, לגמרי בא לשמו.

וגם הגננות, כשאתה יודע, ירד קצת המתח של החקיקה ושל האחריות הפלילית וכשהיה ברור לכולם שאף אחד פה לא מחפש את האשם התורן, אז כבר היה שיתוף פעולה של השטח בימי היערכות, לפני פתיחת שנת הלימודים, בשיח עם ההורים, כשכל גן בנה את המודל שלו על מתי מדווחים ואיך מדווחים ושההורים גם יש להם אחריות להודיע על ילד שלא מגיע. בקיצור, נעשתה פה עבודה ואני שמחה לשמוע את סימה אומרת – כבר לקחנו את זה והרחבנו את זה לנושא של בטיחות בכלל ולא נשארנו רק במקום של שכחת ילדים, שפה אני חושבת שזה רווח לגמרי של כולנו.

כמכשיר, כפיתוח טכנולוגי, כעזר. זאת אומרת אנחנו לא מדברים על דבר שהוא מטיל את האחריות, אלא עוד משהו שנותן עזר, מסייע לפעילות, למעקב.

בדיון האחרון נדמה לי דובר על מכרז, משהו כזה?

כן.

פטנט?

אני אעדכן גם על זה. נכון, צודק חבר הכנסת אורי מקבל וגם קיימנו את הדיון האחרון בנושא במשותף. זה היה שבוע אחרון של המוסף ושם דיברנו על עזרים טכנולוגיים למערכת החינוך. אנחנו עדיין על הנושא הזה. אנחנו הצלחנו לגייס - ולצערי הרב הם לא נמצאים כאן - את ישראל דיגיטאלית, זה המשרד של חברת הכנסת גילה גמליאל, משרד הבריאות היה איתנו, משרד החינוך, בניסיון באמת לצאת לקול קורא, שבו אנחנו קוראים גם למפתחים להציג מערכות שיסייעו לגננות. זה בעצם כבר קצת מסיר מהגננת, או לפחות מחלק - - -

סייעו להורים.

כן, זה מחלק את הנטל - כל אחד כל אחד איך שהוא בוחר לעשות את זה. אני מוכרחה לומר שיש כבר פיילוט בהרבה מאד גנים, בהרבה מאד מעונות, שזה נכנס בצורה וולונטרית או על ידי רשות מקומית או על ידי מי שבעצם מנהל את אותם מוסדות חינוך וזה עובד וזה עובד יפה, אבל הרעיון הוא שאנחנו רוצים לראות איך אנחנו עושים את זה באופן ממוסד, לכל המערכת. אפילו בהשתתפות ראשונית שלנו כמדינה ואנחנו רגע לפני יציאה לקול קורא. צריך עוד לתת דחיפה קלה. אני ציפיתי שישראל דיגיטאלית יהיו פה, אבל אנחנו נעביר להם כמובן את המסר שצריך לעשות את זה כבר עכשיו, אחרת אנחנו פשוט שוב נגיע לקיץ וזה לא מבטיח לנו שזה יהיה שם.

חבר הכנסת מקלב אתה רוצה להוסיף משהו?

קודם כל אני רוצה לברך אותך על עצם קיום הדיון. אני חושב שאם אנחנו רוצים להצליח בנושא הזה, זה רק אם יהיה לנו רצף של דיונים. אם אנחנו נשאיר את הכל לקיץ, כשהתופעה קיימת, אז אנחנו באמת נגיע לקיץ ואנחנו נחכה לחורף הבא וככה הדברים חוזרים על עצמם.

אבל מה שאני באמת מברך על ההסתכלות על התופעה, זה לא רק על שכחת הילדים. בעצם אנחנו מסתכלים על המגוון הרחב ועל ה - - - הרחבה של בטיחות הילדים וזה גם בהבאת הילדים וגם אם הוא עדיין לא הגיע גם בגלל שכחה, יש מעקב שצריך להיות באופן טבעי וזה חשוב שיהיה בממשק בין ההורים, בין הילדים שמגיעים למערכת החינוך. אני שמעתי איזו קריאת ביניים והיא נכונה – לא בגלל הגננת שצריכה לדעת איפה הילד, אלא ההורים, זה עזר להורים, זה בטיחות של הילדים.

כמו שהיום ברור שלמורה יש את היומן שלה, כך אנחנו מסתכלים על זה. היומן הזה יכול להתחיל כבר בגן הילדים. אנחנו לא מדברים על יומן ישן, אנחנו מדברים על יומן חדיש יותר.

גם לגננת יש יומן.

בזמני לא היה בכל אופן. אני לא ידעתי שיש יומן.

מובן שהתפקיד של הגננת כבר עבר תהום מאז שחבר הכנסת היה בגן.

מנהלת גן. היא אפילו מנהלת גן.

עוד בזמנים שלי כבר היה לנו יומן.

הכל השתנה.

זה נכון, וזה באמת חלק משילוב של הדברים האלה. יכול להיות שהמחולל היה הנושא של שכחת הילדים, שהתופעה היא באמת כאובה מאד וחשובה מאד ומערכת החינוך צריכה להירתם כחלק, בהסברה, במודעות ואנחנו ממשיכים ויושבת הראש ממשיכה את השולחן הזה ואת הוועדה הזו, להיות המקום שמפקח, שמדרבן, שגם יכול להיות שהוא מתכלל את כל הפעילות בעניין הזה ולכן אנחנו נמצאים פה.

תודה רבה חבר הכנסת אורי מקלב, גם על השותפות לאורך כל הדרך ובאמת העלית נקודה נוספת, גם הסיפור של המערכת, שאנחנו קוראים לה מערכת טכנולוגית למניעת שכחה בגנים, בסופו של דבר נותנת מענה הרבה יותר רחב. זה לא רק העניין של רגע לראות אם הילד הגיע או לא ומתקשרים, אלא גם מעקב.

אז יצא לנו לדבר עם משרד הבריאות, בכלל עם הסטטיסטיקות של כמה ילדים חולים ואיזה מחלות יש ומה תדירות ההיעדרות מהגנים וגם פיקוח מבחינת הקשר עם עובדים סוציאליים, לראות באמת ילדים שמגיעים לעיתים תכופות. נכון שעושים את זה היום, אבל אני בטוחה שכשתהיה מערכת כזו זה יהיה הרבה יותר יעיל, הרבה יותר מדויק ואנחנו נוכל לשים את האצבע על הדברים.

אני יכול לתת דוגמא שתבהיר את הדברים?

בבקשה.

דוגמא אישית שהייתה עכשיו בכיתה של אשתי. אשתי מורה בכיתה ג' כבר הרבה שנים. היא יצאה לטיול לפני כשבועיים, ביום ראשון עם הכיתה שלה. הסוף היה שהיו צריכים להעלות אותם לאחד האזורים, אני כבר לא זוכר, אולי המסרק או מקום כזה או מקום אחר, והיה ילד אחד שהיא סיפרה לי שהוא קצת התמהמה אז היא עשתה איתו תחרות ריצה כדי לדרבן אותו. שלושה ימים או ארבעה ימים אחרי זה היא לא הייתה, היא לא הרגישה טוב. כשהיא חוזרת ביום שישי היא רואה שילד אחד לא נמצא והוא כבר חסר כמה ימים. היא לא הייתה מודעת לזה שהוא חסר.

הילד הזה עבר בשלב הזה ניתוח אונקולוגי במוח, כאשר מהטיול, בכמה ימים האלה, כאבי ראש, הקאות וכו'. לא היה נעים שהמחנכת לא התקשרה ולא הייתה וההורים לא באו, אבל בסופו של דבר לא ידעו, מכיוון שהמחנכת לא הייתה. הייתה ממלאת מקום וכו'. זה כבר היה אחרי הכל וזה כבר היה מאוחר. אין שום טענה, אבל אם הייתה מערכת כזו, מהבית אפשר היה לראות. - - - מתקשרים למורה, אבל כשיש מערכות כאלה והמערכות היום באמת משתכללות הרבה יותר. המעקבים הרבה יותר והנה זה כלי עבודה שנותן בקשר שיש היום, במעקב שיש, וזה גם לכוחות ההוראה וכוחות ההוראה זה יכול להיות בסופו של דבר גם בגן.

אני מביא דוגמאות מעשיות שהתועלות שיש - - -

שאפשר לפספס. זה חמור, אבל אפשר לפספס.

הן מגוון של תועלות. יכול להיות שמה שמביא אותנו אליהן זה העניין הזה של שכחת ילדים ובטיחות, אבל בסופו של דבר הערך המוסף לפעמים הוא יותר גדול מהמטרה שאנחנו נמצאים בה וזה המקום. ולכן צריך לקבל את זה בהבנה ובשיתוף פעולה. אנחנו שמחים שיש את שיתוף הפעולה הזה.

תודה רבה חבר הכנסת מקלב. אתה לגמרי צודק. בבקשה, חבר הכנסת מסעוד גנאים.

תודה גברתי יושבת הראש. אני חושב שהדיון בנושא שכחת ילדים הוא קריטי לאור מה שחווינו בקיץ האחרון. כולנו זוכרים מה היה. לכן אני חושב שלעקוב אחריו זו המשימה של הוועדה ושל כולנו. כמו שאני תמיד אומר וזה נכון, שלפני איכות החינוך, לפני טיבו, לפני כל דבר אחר, ואם משרד החינוך או משרד הבריאות גם, זה לחנך לחיים בריאים. לפני הכל זה חיי אדם. חיי אדם.

בדיונים האלה אנחנו מנסים להציל חיי אדם. חיי בני אדם יקרים מהכל לכולנו. לכן אני חושב שעלינו לעבוד במהירות, אם זה בעניין הלוגיסטי, הפטנטים, או בעניין של הצעת חוק או משהו כזה, כדי שזה יגביר את הבקרה, את הערנות של כל מערכת החינוך וגם של כולנו ובכל המקומות, לאו דווקא בבתי הספר, אלא בכל המקומות.

לכן גברתי יושבת הראש, אנחנו מחזקים אותך על זה ויש לעקוב אחר הנושא הזה. אנחנו כולנו נרתמים למשימה הקדושה הזאת.

תודה רבה חבר הכנסת מסעוד גנאים. אנחנו נשמע את לילי ואחר כך את גלית, בבקשה.

תודה. כפי שסיכמנו בדיונים בקיץ, אכן כל החלק מצד הגננות, כל ההתחייבות עמדו בהן, קיבלו את הכל. כפי שסימה אמרה, הן קיבלו הנחיות מאד מאד ברורות בימי ההיערכות ועמדו בהן והן עדיין עוסקות בנושא בכל מפגש הורים שהן עושות.

ובכל זאת, האחריות ההורית עדיין הכי הכי משמעותית וחשובה. הגננת עושה כל מה שהיא צריכה לעשות, אבל אין להפחית מההורים את ההתחייבויות שלהם כהורים. ואני מקווה שכל הגורמים האחרים אכן יעשו מה שהם צריכים לעשות.

אני חושבת שמה שהגברת ממשרד התחבורה אמרה, שעלות התקנה וקנייה בסביבות של 1,000 שקלים, משפחה שיש לה שלושה או ארבעה ילדים, שעדיין צריכים לשבת על כסאות של ילדים, של תינוקות, זו הוצאה ענקית. כאילו, לא יודעת עד כמה אפשר לעמוד בזה, אבל אני מקווה שימצאו את הפתרון. בכל אופן, מבחינתנו - - -

גם אוטו זו הוצאה ענקית, אז את יודעת, זה הכל יחסי.

הכל יחסי, נכון.

אבל זה לא הגיוני שמשהו כזה לא יסובסד על ידי המדינה. על פניו האמירה הזאת היא נכונה, שלהטיל נטל כזה זה לא סביר.

זה לכל כסא.

יש כל מיני סוגי מערכות. יש מערכות פר כיסא ויש מערכת - - -

אני הבנתי שזה לכסא. אולי לא הבנתי נכון. בכל אופן, אני בשם הגננות אומרת שאנחנו עומדות עם היד על הדופק והגננות עושות מה שהן צריכות לעשות. תודה.

אוקיי, תודה רבה לילי. מה שחשוב באמת זה להשאיר את זה על סדר היום, ככה שזה יהיה בתודעה של כולם ובמודעות של כולם, גם הגננות, גם ההורים, במפגשים השונים, ככה לנצל את זה.

אמרתי, כל מה שהגננת לעשות, לדבר, להזכיר, היא עושה זאת.

אוקיי.

את יודעת שיש מקומות בעולם שההורים מחויבים להיכנס לגן עם הילדים ולחתום שאכן הביאו את הילד? כל יום.

מי שצריך לבדוק אחר כך שהם חתמו ואם הם לא חתמו אז גם אם נתקשר.

מאד פשוט.

לא משנה, אבל אחר כך מסתכלים אם אין חתימה ויש מקומות בעולם ואנחנו לא ניכנס לזה, כי אם ההורים לא מתקשרים או לא חותמים או לא משנה מה, עד שעה מסוימת הגננת מתקשרת. זה בהרבה מדינות באירופה. זה בארצות הברית.

לא, היא לא. אבל המודעות - - -

היא כן.

סליחה גברתי, המודעות של ההורה שבמקום להגיד לילד רק מהאוטו - - -

כן, אבל רגע, הכל בסדר. לילי, רק ההורים אחראים, בסדר? עזבי, אנחנו לא ניכנס עוד פעם לדיון הזה. האחריות היא רק על ההורים. לא אני, לא בטרם, לא את, לא אף אחד. שורה תחתונה – האם זה אומר - - -

יש לנו - - -

בסדר, אז אם לא אחראים אז שימות להם הילד, או שאנחנו נעזור להם שלא?

לא, לא, בואי לא נגזים.

אז את עוד פעם חוזרת למקום הזה.

האחריות, סליחה, יש איזו שהיא אחריות קולקטיבית מבחינה אנושית כבני אדם.

לסייע, כן, נכון. מתגייסים.

לא דיברתי על חוסר אחריות. מה שאני מתכוונת הוא שהורה כן במקום להגיד לילד רד מהאוטו, שלום, הוא צריך לחנות, ללכת עם הילד, לראות שהוא נכנס לגן.

אני מסכימה איתך.

את יודע שיש ילדים שיורדים מהאוטו, הם נוסעים, הוא מסתובב והולך למקום אחר?

אני מסכימה.

הוא יורד, כן, אבל הוא לא מגיע לגן.

כן, אבל לכי תדעי אחר כך אם הוא לא נדרס או מגיע לאן שהוא, כמו הילדה ההיא שהסתובבה ברחובות. רק בשתיים גילו שהיא בכלל משוטטת לה.

תראו, לא צריך להמציא סיפורים, זה קיים כל יום. לכן אני אומרת, מערכת החינוך - - -

לילי, כל מה שתגידי, הכל בסדר.

מחויבת והתחייבה לזה.

אוקיי, זה מה שחשוב.

גם משרד החינוך, גם אנחנו בהסתדרות המורים, אבל - - -

אנחנו נהיה גם עם היד על הדופק, בשביל שילדים להורים סוררים – הנה, אני אגיד לך את זה בצורה בוטה – לא ישלמו את המחיר שההורים שלהם חסרי אחריות. זה הסיפור. אנחנו פה רק בשביל לסייע, בדיוק כמו שאנחנו תורמים בכל מיני ימי התרמה והכל, זה לא כי אני לוקחת אחריות או בעלות על איזה חירש או עיוור או כל מיני אחרים. אני כחברה מתגייסת. זה הסיפור.

החברה צריכה להתגייס להרבה מאד דברים.

נכון. הנה, את רואה, אנחנו משתדלים. תודה רבה על הדברים, לילי.

בבקשה.

וזה אכן חשוב.

אנחנו נשמח להגיב על המגזר הפרטי, אם אפשר.

כן, כן, בוודאי. גלית בבקשה ואחר כך חברת הכנסת יעל פארן.

טוב, אז קודם כל מצאתי את עצמי בדרך שואלת את עצמי אם אני נוסעת לכנסת בשבדיה או בישראל. אז קודם כל אני רוצה להחמיא לך בצורה מקצועית, שעוד לא קרה מקרה כזה, שידונו בנושא כזה כאוב הרבה זמן מראש. הרבה זמן מראש. זה לא ברור מאליו.

מבחינתי אנחנו בדיליי. את יודעת איך זה אצלי בתפיסה.

בכלל לא. לי זה בדיוק הזכיר את תשלומי ההורים, שאתה כל שנה מגיע לספטמבר ואומר, צריך לאשר, מה נעשה?

אז אני כבר חמש שנים בבטרם, דופקת על השולחן פה בכנסת ובשבילי זה לא מובן מאליו ובטח לא בשביל כל ארגון בטרם, שנאבק בהרבה תופעות של בטיחות ילדים.

עכשיו אני רוצה קצת להרים את הדיון הזה למעלה, מכיוון שכל הנציגים שיכולים לשלב ידיים ולהציל ילדים יושבים פה על השולחן. כשנכנסנו לתהליך הדחוף באוגוסט, עשינו כמה פעולות. מה שחשוב שהשולחן הזה יקבע וכל משרדי הממשלה עם תכניות העבודה, זה שהפעולה הזאת תיכנס לתכנית העבודה באופן קבוע, בלי שנעיר אותה כל פעם מחדש. כל פעם כשאנחנו מתחילים את הקיץ, אנחנו מתחילים ממאי. המקרה הראשון מתחיל במאי בישראל, לצערי הרב, ואנחנו באמת לא רואים בתקשורת את כל המקרים הללו. אנחנו יודעים שהשנה 80 ילדים נלכדו ברכב או נשכחו. אמרתי נלכדו, כי זו עוד סוגיה שאני רוצה לדבר עליה.

אז קודם כל אני מבקשת ממך ואני מבקשת מכל הסובבים לשולחן, שאנחנו יושבים איתם ומשלבים ידיים וארגון בטרם יעשה מה שצריך, זה לקבוע שמהיום והלאה אנחנו מכניסים לתכניות העבודה ופוגשים את המורים ופוגשים את הגננות ועושים קמפיין הסברה.

זה מה שאמרתי בעצם ללילי. תשמרו את זה והיא אמרה כן, אנחנו מבחינתנו שם.

לא צריך שיהיה פה דיון כל שנה כדי לראות שזה נאכף.

כן, ברור.

אני רואה, יש לנו פה את הנתונים שלנו משנת 2008. שתדעו שכל שנה המספר עולה ועולה ועולה. אנחנו משנת 2008 ב-40 מקרים וקפצנו בשנת 2012 ל-60 מקרים והשנה אנחנו עם 80 מקרים. רק שתדעו שאנחנו עם תופעה עולה ועולה ועולה, חייבים לעצור אותה.

שתדעו שמחצית - - -

וזה המספרים שהגיעו לדיווח. מן הסתם יש עוד כמה. אני לא יודעת כמה.

לארגון בטרם יש מרכז איסוף נתונים לאומי ואנחנו משתדלים לקבל את מרבית הנתונים. זה לא רק מהתקשורת.

אבל מה זה ה-80 מקרים האלה? את יכולה לתאר אותם?

אלף אני אתן לך את כל הפילוח שלנו. ארגון בטרם הוציא דו"חות גם שנתיים, גם חודשיים. אני אשמח מאד לעדכן אותך. אבל שימו לב, מחצית מהמקרים – וחבל שחבר הכנסת גנאים יצא בדיוק פה – הם מקרי הילכדות. זאת אומרת האוטו היה פתוח, הילד נכנס ולא ידע לצאת ובזה גמר את גורלו. וזה פלח אחר וזאת הסברה אחרת וגם עליה צריך לדבר. כי גם בתוך ששת המקרים השנה, היה מקרה הילכדות. אז אם מסתכלים על כל התמונה ונפגשים חצי שנה מראש, אני חושבת שצריך גם לחשוב על זה.

נכון, חשוב מאד.

תודה.

תודה לך גלית, באמת, על הכל. זאת נקודה שחשוב באמת בתוך התכנית הלאומית, כי כשאנחנו אמרנו שאנחנו נפלח את המענים לפי המגזרים השונים, אז חלק מזה זה גם הסוגיה הזו.

חד משמעית.

תודה. בבקשה, חברת הכנסת יעל פארן.

תודה. טוב, אז קודם כל אני גם מברכת על הדיון ועל קיום דיון מעקב ועוד דיון ובאמת הנושא לא צריך לרדת מסדר היום ואנחנו נדאג שהוא לא ירד מסדר היום, כי בסופו של דבר מבחן התוצאה יהיה גם עד כמה אנשים זה במודעות שלהם ובהבנה שלהם, שזאת האחריות שלהם לדאוג שלא יקרה להם בבית.

אני רוצה להעלות שתי נקודות. דיברתם כאן – נציגי מערכת החינוך. ביקשת לדבר, נציגת הגנים הפרטיים, ואני חושבת שצריך לדבר באמת גם – הרי מה לעשות – התופעות האלה קורות בקיץ – גם על מי שמטפל בילדים וכבר להיערך לזה מעכשיו לימי הקיץ, שזה קייטנות, חלקן פרטיות, חלקן ציבוריות, מתנ"סים מפעילים אותם. יש גם קייטנות בגן כמובן. אנחנו צריכים לדבר אולי גם לפנות לימי ההיערכות שם, גם לפנות לגורמים שאחראים על התחום הזה, כי שם מה לעשות, הילדים מטופלים בקיץ. אז זאת נקודה אחת.

נקודה שנייה, אנחנו צריכים להבין ופה אני באה מהמקום שאני מדברת עליו, בכל הזדמנות יש קשר למשבר האקלים ותופעות של חום, אמרת שהתחיל במאי, זה גם יכול להתחיל באפריל וגם בדצמבר יכול להיות שבוע חם מאד. צפוי עכשיו גשם, אחרת הייתי אומרת הנה הוא מתחיל. זה לא מתחיל, אבל גם בחורף יש לנו תופעות של מזג אוויר קיצוני לפעמים חם מאד.

אז אנחנו צריכים להתייחס לכל השנה כזמן מועד. אנחנו באקלים שהולך ומתחמם. לצערנו העולם לא עושה מספיק בעניין ואנחנו צריכים להבין שזה חלק מהתמודדות שלנו. היא ההתמודדות הכי קשה והכי נוראה, אבל הדברים האלה לא קורים ועלולים לקרות רק בקיץ.

אז באמת תודה על הדיון ואני אשמח להיות שותפה בהמשך גם במעקב ובטיפול. תודה.

תודה רבה. את מוזמנת תמיד. תודה רבה חברת הכנסת יעל פארן. קרן, בבקשה. אחר כך המועצה לשלום הילד.

אני אשמח. קודם כל אני מתנצלת על האיחור, בגלל שלא מצאנו חניה. אני רוצה להגיד כמה דברים. הקיץ הזה באמת עורר בנו הדים וגלים כבעלי אחריות, מכיוון שראינו שסטטיסטית, מעל 90% מהמקרים קרו בגיל הרך. זאת אומרת בטווח הגילאים של עד גיל 3 - ורוב המקרים היו בדרך אל המסגרות הפרטיות בגן ואנחנו באופן אישי הרגשנו חוסר אונים משווע - כי אילו זה היה ברמת המודעות הציבורית או התודעה הציבורית באופן מאד גבוה, מאד יכול להיות שהמטפלות או הגננות, גם בלי חובת העשייה, היו מרימות את הטלפון ומתקשרות להורה, לשאול האם אתם בדרך לגן.

גילינו שבקיץ קורים שני דברים. אחד זה שאנשים באמת יוצאים מהשגרה, כי זה לא שאתה עד יולי אוגוסט קם בבוקר, הולך לעבודה, מחכים לך באיזה שהוא מקום. משהו קורה שם בקיץ ולוקחים יותר ימי חופשה, ימי הבראה, יותר עם הילדים, יותר סבתות. משהו שמוציא את ההורה מהתלם וגורם לו לאבד איזה שהוא מסלול שהוא בקבוע.

אנחנו בקיץ, בהמלצת הוועדה לקחנו שני דברים עלינו. אחד זה באמת פיתחנו אפליקציה שהיא באחריות המלאה של ההורים, אבל היא עובדת בגן. זאת אומרת הורה מסמן שהוא הגיע לגן ואם הוא לא מגיע, הגננת מקבלת איזה שהוא לינק בשעה תשע – מי כל הילדים שלא הגיעו. הוא גם לא צריך לסמן. Once הוא נכנס לטריטוריה של הגן עם הרכב, הוא מסומן נוכח. ואז לגננות נותר רק לשלוח הודעה בשעה הספציפית למי שלא הגיע. המערכת גם יודעת לשלוח את ההודעה לבד.

מאחר שאנחנו לא רוצים להסתמך כל כך על אמצעים טכנולוגיים ואני שוב רוצה להודות לוועדה על זה שזה עלה לסדר היום הציבורי. אני ראיתי שהגננות מהמקום הזה שנקרא מצפון, התחילו להרים את הטלפונים ולהגיד וגם הורים התחילו לשלוח הודעות – אנחנו לא מרגישים טוב, אנחנו נוסעים לקיפצובה, אנחנו הולכים לכל מיני מקומות כאלה ואנחנו ראינו שהחל מעצם התכנסות הוועדה וכשהעלינו את זה לסדר היום הציבורי, כמות המקרים הלכה וירדה וגם ברכנו משבוע לשבוע שצלחנו עוד שבוע וצלחנו עוד שבוע וככה נכנסנו לספטמבר, אוקטובר, שגם היו חמים.

אז אנחנו כבר מכנסים כנס מאד גדול במאי, שזה יהיה חלק מהמהות שלו – העניין של בטיחות וביטחון ואחריות של הגננות גם בהיעדר חוק הפיקוח, ולכן אנחנו מאד נשמח שכמה שיותר אנשים אחראים יהיו שם.

הדבר השני זה באמת לא ממקום המחויבות, אלא ממקום הגלובליזציה. בואו נתכנס לזה כולם, עם התקשורת, עם בטרם, עם המגזר הפרטי, עם המגזר הציבורי ואנחנו נעטוף את זה. אנחנו נסגור את זה בטבעת חזקה וגם ההורים הסוררים – כמו שאת קוראת להם – לא תהיה להם ברירה. אנחנו נעזור להם. אנחנו נחזיק את הידיים ונהיה שם. אנחנו שם. אנחנו מגויסים.

תודה רבה, קרן. יצא לי לומר את זה גם בדיונים הקודמים אבל אני לא יכולה שלא להגיד את זה שוב, אבל באמת, הייתי צריכה לשכפל אותך, כי זה פשוט היה מדהים. גם ההתגייסות שלך מהרגע הראשון, עם כל הקושי ואני זוכרת, את ישבת כאן והיית כל כך במצוקה של איך נעשה את זה וזה יהיה קשה, אבל אנחנו חייבים והצגת את זה בצורה כל כך של אנחנו ננצח את זה ובאמת אתם מנצחים את זה. מה שיותר יפה ומרגש, זה שאתם בכלל לקחתם את הנושא של בטיחות צעד אחד או אפילו כמה צעדים קדימה וזה נכון, אני קיבלתי את ההודעה שלכם גם על הכנס.

אנחנו נערכים לזה מעכשיו. אנחנו נילחם בקיץ הזה. זה בוודאות אני אומרת.

אז כבר מעכשיו נערכים לכנס במאי, שיעסוק בכל הנושא של בטיחות והם לא מפוקחים, חברים. זאת אומרת שעל פניו הם יכלו להגיד תתעסקו בעניינים שלכם, אנחנו בשלנו, וזה פשוט מרגש לראות שיש אנשי חינוך שזאת האוריינטציה שלהם, אז כל הכבוד.

אני רוצה להצטרף. פשוט מאד מרגש.

באמת, יישר כוח ענק-ענק-ענק. אוקיי, כרמית.

כרמית פולק כהן, המועצה לשלום הילד. קודם כל כמובן גם אני רוצה להצטרף לברכות וכמו שאמרתי על תשלומי הורים, שכל ספטמבר אתה מגיע ומה לעשות, חייבים לאשר, כי התחילה השנה. אז פחות או יותר ככה הרגשתי גם אני כאן. אז באמת לברך.

דבר שני, מצד אחד שמעתי פה דברים מאד מאד חיוביים באמת. הנציגה של משרד התחבורה אמרה דברים שעל פניו מראים התקדמות, אבל – והיא אמרה הרבה אבל בין הדברים שלה ואני סומכת עלייך שאת לא תתני לה להישאר עם האבלים האלה, כי מקודם ציינו את הפן הכלכלי. רק היום יצא הדו"ח של ארגון לתת על העוני. איך אנשים יעמדו ב-700 שקלים?

בשיחה שערכתי עם חברתי מבטרם, היא אמרה לי, אנשים לא קונים. הרי קיימים היום דברים בשוק. על פניו, מה, הורה לא רוצה להגן על הילדים שלו? למה הוא לא קונה? חברתי אמרה לי – משום שזה יקר.

לא קונה, לא. הוא לא קונה כי בתפיסה – נראה לך שזה יקרה לי? נראה לך שאני צריכה לקנות?

לי זה לא יקרה. אבל זה בדיוק העניין. זה לא משנה. לי זה לא יקרה.

כי יש לו סדר עדיפויות אחר.

רגע, שנייה, זה בא בד בבד, בוודאי. לי זה לא יקרה וזה יקר, אז מה הסיבה שאני אשקיע בזה כסף? נכון. אבל אם המדינה תסבסד את זה ואם המדינה תחייב את זה, על פניו לבן אדם לא תהיה ברירה והוא יהיה חייב לקנות את זה. מבחינתי ברגע שזה הסכום הזה, גם אם המדינה תחייב ויבוא בן אדם ויגיד – זה או אוכל לילדים שלי או – את יודע מה – חוג לילדים שלי – אני לא יודעת. דווקא בגלל שלי זה לא יקרה.

בואי נתחיל בזה ש-1,000 שקלים זה אכן מאד יקר - - -

זה לא משנה, היא בדיוק אמרה לך, מהסיבה שלי זה לא יקרה.

אבל כרמית, בואי שנייה רגע נצא מהמקום הזה ואנחנו נטפל גם בסוגיה של מי שלא יכול, אבל לרוב מי שנוסע ברכבים שאנחנו עדים לרכבים שהם נוסעים בהם, אז גם יכול להרשות לעצמו לשים תקינה ברכב ואני אומרת את זה בזהירות רבה. זה לא פופוליסטי, בטח כפוליטיקאית אני לא אמורה לומר את זה.

מבחינתי זה ברור מאליו.

אבל בואי לא נתחבא מאחורי הכסף. אני כן מסכימה שהסכום הוא בכל מקרה - - -

לא, אבל יפעת, אני רק אומרת שזה חייב להיות מונגש לציבור.

כן, הסכום הוא בכל מקרה אסטרונומי.

ברגע שזו תהיה חובה, זאת לא תהיה שאלה.

אני חייבת להתייחס לזה. אני רוצה להתייחס לזה רגע. קודם כל היום בצורה וולונטרית, כל אחד יכול להיעזר בסוג של מערכת ויש מערכות גם בסכום אפס.

כן, ועדיין לא משתמשים בהן.

לצורך העניין אפליקציות וכו'. אז באופן וולונטרי כל אחד יכול לעשות את זה ואנחנו באמת לא צריכים לחייב ולא כלום.

הסיפור של המערכות היקרות, אלה שבעצם כן מאושרות לתקן, הן תהיינה באמת יותר יקרות, אבל כדי להוזיל את זה, הפעילות שאנחנו עושים זה למעשה לגרום לתחרות כדי להוזיל את המערכות. חלק מהמטרה של הקול הקורא הזה, זה בעצם להרחיב את היצרנים שמפתחים את זה ובצורה כזו אנחנו נוזיל אותם ואין ספק שזה יעבוד. אז לא נוזיל את זה לשקל - - -

ואפשר גם לסבסד.

זה גם פתרון, אבל קודם כל בואו נראה מה העלויות.

כל מושבי הבטיחות מסובסדים. אין עליהם שום מיסוי.

נכון. גם מושבי בטיחות דרך אגב עולים הרבה כסף ואנחנו יודעים את זה.

עולים הון כסף. הון כסף.

ברור.

ואנשים קונים.

אז יש פתרונות לזה. זה לא מה שיעצור אותנו. זה לא מה שיעצור אותנו, הכסף.

חברים, אני בכוונה אמרתי את זה ובאמת, אני אפילו לקחתי סיכון פוליטי להגיד משפט כזה ובכל זאת, כי אני לא מוכנה שאנחנו נתחבא מאחורי הקושי, אלא אנחנו כן נהיה במקום של מציאת פתרון ואת הדברים שאמרה עינת, היא אמרה גם לפני כן. אנחנו נקדם תחרות. אין שאלה שמדובר באמת בעלות מאד יקרה, אבל בואי, אני רוצה לומר לך. את היית, הסתובבת בחנויות של הילדים? את רואה את ההורים שם נכנסים, לוקחים את הבייבי סנס הכי יקר, הם לא חייבים אגב ותודה לאל, שיחיו כל הילדים שלנו, אבל אנשים נורא מפחדים והם קונים.

נכון, דוגמא טובה.

ויש הרבה דברים שהם לוקחים כעזרים נוספים. הסיפור פה – וזה גם העניין של התודעה – הסיפור פה, עם העזרים הטכנולוגיים לשכחת ילדים, זה שאף הורה לא מסוגל להאמין על עצמו שהוא ישכח. ומהמקום של להוכיח לעצמו שהוא לא צריך את זה, אז הוא לא קונה את זה. ואנחנו מנסים לפרוץ בעצם את המחסום הפסיכולוגי הזה ולהגיד חברים, אתם מקסימים, אבל זה יכול לקרות לכל אחד. זה אגב נכון לגבי שכחת ילדים וזה נכון לגבי הנושא של היפגעות בלתי מכוונת בילדים, שתמיד נדמה שזה רק במצב סוציו אקונומי נמוך או בכל מיני מגזרים מסוימים וזה לא. זה לא.

אני ארשה לעצמי להזכיר פה את גל גבאי, כי היא השתתפה אתנו והיא סיפרה את זה בעצמה. היא באה ממשפחה רגילה לגמרי, באמת. כולם מאד אוהבים והכל ואיבדה את היד שלה בשנייה, של שבריר שנייה. אז חברים, אנחנו פה כדי שזה יישב לכולם מאחורה ושכולנו נדע שעוד טיפה תשומת לב ואנחנו יכולים למנוע את האסון הבא.

תודה רבה כרמית. בבקשה, רק תגידי שם לפרוטוקול.

ליאת מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. בקיץ האחרון באמת פעלנו באופן אינטנסיבי להעלות מודעות באמצעות תכנית רדיו ששידרנו באופן שוטף בפרישה ארצית נרחבת - - -

שמעתי אותה.

למגזר הערבי, למגזר הכללי, החרדי, הרוסי ובאמצעים נוספים, רשתות חברתיות, פעילויות ברשויות המקומיות. בימים אלה אנחנו נערכים להפצת קמפיין חדש, ממוקד יותר, עם מסרים נכונים יותר. הוא יהיה מוכן לקראת הקיץ וכמובן שאנחנו נערכים גם לשדר קמפיין רדיו בפרישה נרחבת בקיץ הקרוב.

אוקיי. תודה רבה. קודם כל אני שמחה והנה, גלית, את רואה, אנחנו נתנו דרייב וזה חלק מתכנית העבודה ובאמת יישר כוח גם לכם, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, גם על ההתגייסות שנה שעברה שהייתה מהרגע להרגע. אני זוכרת שאתם שיניתם אותה גם באופן כזה שהיא תהיה בשעות הרלבנטיות והכל ואכן כך היה ואני שמחה שאתם ממשיכים והמון תודה, באמת.

אוקיי, משרד הכלכלה.

כן, שלום.

זה העבודה.

נכון, העבודה והרווחה, חגי. זו אני, הטעות שלי, בכתוב הכל בסדר, זה אני.

בסוף זה אנשים. אני עדיין פה. ככה, במעט הימים שנשארו לנו עד סוף שנת הלימודים הקודמת מאז שהקמפיין התחיל ועד והדיונים היו, היה לנו קשר עם הארגונים, חלקם נמצאים כאן ואני אשמח שגם הם יתייחסו.

אז היינו בקשר עם הארגונים, כמובן העלאה למודעות שזה משהו חשוב, למרות שזה לא היה מספק. פרסום חומרים, הפצת סרטונים, סרטון של בטרם שהעברנו אליהם וכו'. ישבנו גם עם איזה שהוא גורם פרטי שהציע לנו איזו שהיא מערכת טכנולוגית. היו פה המון, אבל זאת אחת מהן שהציעו.

דיברנו איתם, ישבנו איתם, שאלנו אותם שאלות. ראינו שזה פחות יתאים לצרכים של האגף והעברנו אותם שוב לבטרם, אבל כמו שאמרנו גם אז, עיקר העשייה שלנו הוא העלאה למודעות, פרסום תוכן באמצעות הארגונים, באמצעות המעונות וככה אני מקווה גם להמשיך בקייצים הקרובים, הבאים, בתקווה שלא נצטרך.

הייתה התגייסות של הצוותים שלכם, כמו שראינו בגנים הפרטיים, במעונות הפרטיים?

את מתכוונת מבחינת הארגונים?

אני מדברת מבחינת הצוותים שלכם, להרים טלפון ולעדכן ולהיות בקשר עם ההורים אם ילד לא מגיע.

עם ההורים, לא. ההורים זה לא הצוותים שלנו, זה הארגונים. הצוותים שלנו – אנחנו הרגולטור, המפקח. מי שבמעון זה המטפלות והמנהלות.

אוקיי, לא משנה, אבל כמי שמפקח, זה להרים טלפון, לא משנה ארגון נעמ"ת, ויצ"ו, חירות – מה קורה אצלכם, האם יש איזה שהוא נוהל מסודר כפי שקורה במשרד החינוך, כפי שקורה בארגונים הפרטיים. זה לא?

תראי, הקשר שהיה לנו מול הארגונים בזמנו היה שוב, לא משהו נקודתי ולא מול ארגון ספציפי. יש לנו כ-350 ארגונים, אבל שוב, זה היה בעיקר העלאה למודעות והעברת חומרים.

נעלה הילוך שם. אוקיי, תודה רבה חגי. בבקשה, אז בואי תציגי. רק שם לפרוטוקול.

גם אני אעדכן. עורכת דין ציפורת שימל מהאמונה. אז באמת בעקבות הדיונים שבאמת השתתפנו בכולם בקיץ האחרון, אנחנו מבחינתנו העלינו את הדבר והצפנו את זה כדבר ראשון, כנושא ראשון בכל אסיפות הורים, באמת בעקבות, אני חייבת לומר, באמת בעקבות הדיונים האינטנסיביים שהשתתפנו בהם, גיבשנו בהקשר הזה גם תכניות, גם ימי עיון לצוות וגם מול ההורים, כמה שיותר באמת לייחד את הנושא הזה מיתר הנושאים. זאת אומרת השתדלנו שהנושא הזה לא ייכלל כאיזה שהוא עוד דבר כמו שנעשה, אלא באמת לייחד אותו כנושא שהוא אחר ומיוחד בהקשר הזה.

אני חייבת להתייחס למשהו שדיברתי עליו בישיבות הקודמות שלנו כאן, וזו הקריאה שאנחנו קראנו להתקין איזו שהיא מערכת במעונות היום ואני שמחה ואני חייבת להגיד – ואני מדברת בשם הארגונים כולם – אנחנו כולנו מברכים על הצעת חוק שראינו בעניין הזה, שמדברת על התקנה של מערכת ממוחשבת בכל מוסדות החינוך. אנחנו ברכנו על הצעת החוק הזו.

אתם לא חייבים לחכות להצעת החוק, את יודעת, אתם יכולים כבר - - -

רגע, אני חייבת לומר שברכנו ואני רוצה להתייחס בשלוש נקודות קצרות לעניין הזה. הנקודה הראשונה היא העובדה שכפי שאמרנו בעבר, המערכת, ככל שתהיה וצריכה להיות מערכת טובה ואנחנו מקווים שתהיה כזו, תצטרך להיות כזו שתהיה אוטומטית, שלא תסכן את הילדים שנמצאים פיזית במעון בשעת הפעילות, שלא תחייב את הצוות לעזוב אותם ובעצם להשאיר אותם ללא ההשגחה הראויה.

הנקודה השנייה היא ההתייחסות לעובדה שבכל מערכת שתהיה כזו, התקצוב של העניין – אנחנו כפופים לרגולטור ולכן מבחינתנו יש לזה את המשמעויות של זה. והדבר השלישי זה העובדה שצריך להתייחס לפלח באוכלוסייה - - -

הקיצר מה את אומרת? שאתם מביאים מערכת שלא אני אפעיל, שלא אני אשלם, שלא אני אעשה. אני לא מבינה.

לשלם אין לנו יכולת. אנחנו כולנו גופים שתחת המדינה.

עוד פעם, בתפיסה. אני בתפיסה מנסה להבין.

לא, נהפוך הוא, אנחנו הראשונים שכתבנו - אני לא יודעת עד כמה פה יעשו את הדבר, אנחנו הראשונים שכתבנו נייר עמדה לוועדת שרים שברכה את העניין הזה ותמכה כאשר הדבר הזה עלה לוועדת שרים.

עם כל הסייגים.

שברכה, עם נקודות מסוימות שאנחנו חושבים שצריך להתייחס אליהן כמו בכל הצעת חוק שהיא מעלה.

אני רק רוצה להבהיר עוד נקודה אחת ואני חושבת שלפעמים היא מתפספסת. בכל מערכת שתותקן צריך להתייחס לאוכלוסייה כזו שלא מקבלת לא הודעות בווטסאפ מה שנקרא וגם לא מסרונים וזאת האוכלוסייה החרדית. חלק מהמעונות שלנו – אמנם לא רובם – אבל חלקם יש בהם גם אוכלוסייה כזו וצריך לתת מענה לעניין הזה. אני חושבת שזה דבר שצריך להסדיר אותו.

יש מענה לעניין הזה.

אוקיי, אז מצוין.

יש שם מטפלות שיכולות להרים טלפון, את יודעת.

אני מדברת בתוך המערכת, אני חושבת. אבל לא ניכנס שוב לזה.

לא, כי אם אין מסרון, אז יש אפשרות רק להתקשר.

אז יש מערכת שמתקשרת.

אבל יש גם הודעה אוטומטית קולית לטלפון רגיל. גם אפשר.

בדיוק. יש היום מערכות. אנחנו מודעים לזה ואנחנו בוודאי - - -

יש מערכות שמתקשרות רנדומאלית, מתקשרות לאמא, לא עונה, מתקשרות לאבא, לא עונה, מתקשרות לסבתא. יש רשימה של לדעתי עד חמישה מספרי טלפון שנכנסים פנימה.

יש מערכות.

בואי נגיד שמבחינת מערכות לגני הילדים - ולמערכות חינוך אני פחות דואגת, כי אנחנו הוצפנו ובאמת במערכות מאד מאד מרשימות. אגב, העלויות הן לא אסטרונומיות. אנחנו כן מדברים ואני אומר ביושר – אנחנו כן מדברים על סבסוד, לא סבסוד אפילו - על מימון של ההתקנה הראשונית, כי זה בעצם מרבית הכסף והכניסה של זה לגנים, אבל אחר כך צריך לתחזק את זה ואפרופו כשאנחנו מדברים על אחריות גם של הורים וגם של כולם, אז בעלות ממש סמלית בחודש זה בר החזקה.

אין ספק שמדובר, שוב, בצורך, בהתגייסות של כולם, אבל מה שמטריד אותי בסיפור שלך זה המטפלות במעונות אמונה. לא עשו טלפונים, קרה ילד לא מגיל, הן המשיכו רגיל? זאת אומרת שם לא הייתה התגייסות.

אז שוב, אני לא מתייחסת כרגע לדבר ספציפי - - -

כן, אבל אני מתייחסת. המטרה של הדיון הזה היא לעקוב.

כשיש מקרה, ילדים לא נשכחים ודברים נעשים וכבר דיברנו על כך והאחריות היא בסופו של דבר אחריות מוסרית, כמו שדיברנו על כך הרבה בדיונים שהיו והיא קיימת ואני חושבת שנחטא אם נגיד שלמטפלות יש קמצוץ של חוסר אחריות.

לא, אני שואלת. אני לא אומרת, אני שואלת אותך אינפורמטיבית.

אבל אנחנו מדברים על משהו - - -

בא משרד התחבורה אמר עשינו א', ב', ג', ד', לא עשינו את זה ואת זה ואת זה כי. באו משרד החינוך אמר אנחנו עשינו ככה וככה וככה, אבל ברור לכולנו שאנחנו עושים את זה לא כי יש אחריות על הגננת ולא כי אנחנו מסירים אחריות הורית ו-, ו-, ו-.

אני שואלת עכשיו: מעונות אמונה, לצורך העניין את יכולה לייצג רק אותם. חבל לי שויצ"ו והאחרים לא נמצאים, אלא אם כן יש פה נציגות.

ישב פה נאות מרגלית. הוא יצא.

אני רוצה לדעת מה קרה באותם בקרים אחרי שדיברנו, עם כל היופי של ההעלאה למודעות, אם ראיתם שילדים לא מגיעים, אם מישהו עשה טלפון, את יודעת מה, רק בשביל להשתיק את הנפש.

קודם כל שוב אני אומרת, יש הבדל גדול בין הוראה שניתנת - - -

לא קיבלתם הוראה. הייתה פה התגייסות.

ההתגייסות היא התגייסות כמו שאני אמרתי, מוסרית, היא התגייסות אנושית.

אבל הייתה? התקשרו?

הדברים האלה נעשים בפועל כל יום.

בפועל כל יום אם אתם רואים שילדים לא מגיעים אתם בקשר עם ההורים שלהם.

שוב אני אחזור ואומר, כולנו, או לחות רוב היושבים כאן, אני יכולה לומר שאני בעצמי גם כן אמא לילדים קטנים וכאשר ילד נעדר מספר ימים אז - - -

לא מספר ימים.

אז מתקשרים ושואלים וכו'. אז שוב אני אומרת - - -

אני לא מדברת על מספר ימים. עזבי, אני לא מדבר עכשיו על ההיבט החינוכי, באמת. אני אומרת לך וגם אני כאמא, בלי קשר עכשיו לא לשכחת ילדים ולא מהיום, יש לי כבר ילד גדול שכבר מזמן לא במערכת וכשהוא היה קטן, כשאני יודעת שהוא בשבע וחצי לא מגיע היום לגן כי, אני שולחת הודעה או שאני מרימה טלפון ואומרת תקשיבו, הוא לא יבוא. בסדר? אבל לא כל ההורים עושים את זה, אנחנו יודעים את זה ולא כי הם לא רוצים או כי הם מזלזלים, כי זה בכלל לא בלופ שלהם.

השאלה שהייתה פה עכשיו, כי בסוף מהמקום שיצא הכי הרבה רעש, ואני לא אומרת את זה בגנות, מהמקום שיצא הכי הרבה רעש הייתה גם הכי הרבה התגייסות והנה, פה אני שומעת אותך עכשיו מתפתלת ואומרת כן מוסרי, לא מוסרי. לא משנה לי מאיזה מקום זה נעשה, באמת לא משנה לי מאיזה מקום זה נעשה. השאלה רק אם זה נעשה.

אני פשוט לא רציתי לחזור על דברים שנאמרו בדיונים הקודמים, ישבתי ואמרתי אותם כאן אבל אני אגיד אותם שוב, אין שום בעיה. אנחנו מבחינתנו רואים באחריות ההורית כאחריות ראשונה במעלה.

יופי. היינו שם.

לכן אני חוזרת על הדברים, אבל אני אצטרך לחזור על זה שוב.

נו, יופי, יש אחריות הורית ומה עושים עכשיו?

אני גם חושבת שהדברים נאמרו גם על ידי משרד החינוך.

מה עושים עם זה אבל? יש אחריות הורית, ההורה לא אחראי. שאלתי גם את לילי ואני אמרתי את זה בצורה בוטה לא בגלל משהו, כדי לרגע לנער מהמקום הזה. ההורה לא אחראי. האחריות היא רק עליו. לא מעניין אותי בכלל. הוא לא אחראי. אז מה? אז שכח את הילד שלו, שימות? באמת, אני שואלת אם זאת הגישה. לפני רגע דיברת איתי על מוסריות וזה.

האחריות על הילדים שנמצאים כרגע במעונות – זה גם דברים שנאמרו ואני אומר אותם שוב – האחריות על הילדים שנמצאים כרגע במעון - - -

בקיצור לא מעניין אותי. אותי מעניין מהרגע שהוא נכנס למעון ועד שהוא יוצא.

על ילדים בני אפס עד שלוש, אני אזכיר שוב, בני אפס עד שלוש, כאשר מטפלת תעזוב אותם אפילו לרגע קטן אחד ויכולים לקרות אסונות לילדים - - -

תקשיבי, יש לי הפתעה בשבילך. יש לי פה תיעוד בתמונות וזה - - -

מבחינתנו אנחנו אומרים את מה שאנחנו מסוגלים ולא את מה שאנחנו לא מסוגלים. את מצפה ממני לומר משהו שאני לא מסוגלת לומר. אני לא אתחייב על משהו ש - - -

לא, לא, תעצרי שנייה. אני אומרת לכם שאתם מסוגלים יותר וזה בסדר גם להגיד אנחנו במעונות אמונה לא מוכנים לקחת אחריות על הנושא של להתקשר עכשיו להורים. אני רוצה לומר לך משהו.

אני גם לא פה מטעם מעונות אמונה ספציפית, אני מייצגת את כלל המעונות.

את מייצגת את כלל המעונות? כלל המעונות לא מוכנים לקחת אחריות?

לא כלל המעונות, אני כאן כרגע כנציגת חמשת הארגונים – ויצ"ו, אמונה, נאות מרגלית, נעמ"ת - - -

אוקיי, אז מבחינתי לפרוטוקול – ויצ"ו, אמונה, חירות, נעמ"ת – אמרת, מי שנאמר פה לא מוכנים לקחת אחריות. אני אגיד רגע משהו. לפני שבוע אני - - -

לא. הם לא מוכנים לקחת אחריות על מה?

לא מוכנים לקחת אחריות על להיות בקשר עם הורים בבוקר או להתגייס למהלך ברמה הזאת.

הם בעלי אחריות מלאה. סליחה שאני אתקן אותך, אבל שוב, הם בעלי אחריות - - -

אני אשמח שתתקני אותי. תגידי לי בבקשה את ממש טועה. אנחנו כן מתקשרים ואנחנו כן עוקבים מי לא מגיע. כן, אני רוצה שתגידי לי לפרוטוקול, גברתי יושבת הראש, את ממש טועה ואני אהיה שמחה.

גברתי יושבת הראש, אנחנו חוזרים על דיונים שנעשו בעבר - - -

הדיונים האלה הם פאסה. אנחנו כבר התקדמנו מהם.

והיינו כאן באמת וכיבדנו את גברתי והגעתו לכל הדיונים. היינו כאן זה הדיון החמישי שלנו בעניין הזה.

ומה קרה עם זה?

ועמדתנו נותרה עדיין ברמת האחריות לכלל הילדים ובראש ובראשונה שהגיעו למעון ונמצאים במעון.

אז אני רוצה להגיד לך משהו, לא, לא, רגע, תעצרי, כי התחלתי להגיד את זה גם מקודם.

רגע, אני רק אסיים את המשפט. ואנחנו מהווים רשת ביטחון נוספת - - -

תקראי לזה איך שאת רוצה. קראנו לזה רשת ביטחון, קראנו לזה התגייסות, קראנו לזה מה שבא לך. תגידי לי לפרוטוקול, אני מוכנה לכתוב לפרוטוקול. אני רק אומרת בסופו של דבר, אחרי שנגדיר את זה בצורה הכי נוח לכם להיות בה, כי מתחת להכל אני לא באמת לא מטילה אחריות על אף איש צוות והנה אני אומרת את זה חד משמעית. שימו הרבה סימני קריאה, אוקיי? זה נטו להתגייס ולסייע.

אנחנו מתגייסים עכשיו כקולקטיב, אבל לבוא ולהגיד לי על העניין – אנחנו לא נעזוב ילד בגיל לידה עד שלוש כי יש לו סיכון וזה, אז בואי אני רוצה לספר לך משהו. לפני שבוע אני הייתי ב - - -

כן, לא נעזוב. כן, כי ילד יכול לקחת קובייה ולשים אותה על הראש של הילד שלידו.

חברה, הי, הי, הגנים שלנו והמעונות שלנו זה לא סיפור מלחמה כמו שזה הוצג. הגנים שלנו הרבה יותר נינוחים.

לא, זה גם קורה בכל בית שילד יושב ליד ילד.

וההורה לא הולך, מכין לו את הבקבוק וההורה לא הולך רגע ומביא משהו?

אז זו אחריות של ההורה. זו אכן האחריות. זה בדיוק העניין, זו אחריות שלנו במעון.

אוי, אני בשוק בכלל שאני מנהלת את השיח ברמה שניהלנו אותו לפני כמה חודשים, באמת. אני רוצה רגע לומר לך משהו. לפני שבוע הייתי במעון, נסעתי לבקר במעונות, היועצת שלי התלוותה, יש לי תמונות, תיעוד והכל. מעון מקסים. והסתובבנו ואת רואה ילדים נמצאים עם הצוות ויש שם צוות, בדרך כלל זה לא אדם אחד או שניים זה שלושה. זה תלוי בגיל וזה תלוי במספר הילדים שיש שם. את מכירה הרי את התקינה, אולי אפילו יותר טוב ממני. והן נעות במרחב, את יודעת. הן לא סטטיות ליד הילדים.

הנה היא יצאה רגע למטבח והנה היא הלכה רגע להביא משהו והנה התלוו אלינו לסיור ויש שם ילדים והם עזבו אותם בשבילי, אלוהים, שומו שמיים. טוב שלא קרה כלום והיו אומרים עוד שזה בגללי. זאת אומרת יש דינמיקה בגן, במעון וזה אומר שאם אנחנו רגע מגדילים ראש, אז אפשר לעשות את זה. ואני מוכנה עכשיו, עכשיו, לעזוב הכל - אני לא יודעת כמה זמן יש לי עד הדיון הבא - ולקפוץ פה לאיזה מעון בירושלים וניכנס לשם אקראית ואת תראי שהמטפלות נעות במרחב תוך כדי שהן משגיחות על הילדים ותוך כדי שיש שגרת גן ובדרך כלל בבוקר, במיוחד אם אנחנו מדברים על הקטנטנים, הרי הם לא ירוצו לשום מקום ולא יטפסו בשום מקום, נכון? ילד בגיל 4 חודשים לא יטפס.

שעות הבוקר הן השעות הכי לחוצות במעון, במיוחד בשעות האלה, כאשר - - -

בתחילת השנה.

לאורך כל השנה, שעות הבוקר הן השעות הקשות ביותר - - -

בתחילת השנה.

שבהן הילדים נפרדים מההורים, הן השעות הלחוצות ביותר שבהן צריך את הצוות הזה בתוך המרחב של המעון.

יש מנהלת למעון.

אוקיי. כן, ויש מנהלת, עזבי, הם הסתובבו איתנו. רגע, קודם כל יש פה שתי אמירות. אמירה אחת, שהנה אנחנו רואים שגם מה שבפיקוח לא מביא את הבשורה. אנחנו כל הזמן חרדים למה קורה במקומות הלא מפוקחים ודווקא שם אנחנו מוצאים את הנשמה הענקית ואני אומרת את זה בכאב ובצער וסליחה ממי שיושב פה, ויושבים פה אנשים שנמצאים איתי בהרבה מאד ועדות ואני בדרך כלל לא מדברת בצורה כזו בוטה, אבל באמת, אנחנו מוצאים שהנשמה היתרה דווקא לא במקום המפוקח. ויסלחו לי כל אותם אלה שאת אומרת שאת מייצגת.

גברתי, זו פשוט אמירה קשה מאד.

נכון. נכון.

זאת אמירה קשה מאד ואני חושבת שאת עושה עוול לאלפי אלפי מטפלות - - -

כי זה מה שאת אומרת. זה מה שאת אומרת.

אני חושבת שזה חבל מאד.

זה מה שאת אומרת. ואני אומרת והתחלתי לומר, אני מבקשת סליחה מכל אותם אלה שאת אומרת שאת מייצגת אותם, כי אני לא בטוחה שאת מייצגת אותם ואני מכירה הרבה מאד מעונות מפוקחים, יושבת פה גם אמא לילד במעון שמקבלת טלפון בבוקר ושואלים אותה לפני תשע – מה קרה, למה הוא לא הגיע? ואף ילד אחר לא מכניס לא קובייה ולא חרוז והשד יודע מה שיש שם. גם ילדים כאלה קטנים אין להם את החרוזים זמינים.

זאת אומרת בסך הכל מה שאני אומרת ואני מוכנה לקחת את כל המילים שלי בחזרה ואני מוכנה להתנצל לא פעם אחת, אלף פעמים, אם את תצאי מפה - - -

אם עובדת לא הייתה מגיעה לגן, לא מתקשרים אליה?

נכון. אם את תצאי מפה ותגידי תקשיבי, אנחנו מוכנים לעשות חשיבה מחודשת ולראות איך הצוות מתגייס לקראת הקיץ הקרוב, כי אם בגנים אפשר ואם במעונות אפשר ואם במקומות אחרים אפשר, גם אצלכם אפשר.

אני חושבת שהגענו לכאן, שוב, ונתנו הרבה הרבה כבוד לוועדה. אני חושבת שהוועדה לא - - -

זה לא קשור.

אני חושבת שאת לא שמה את הדגש, בעיני, ובזה אני אסיים, אם חגי ירצה להוסיף אז בשמחה, אני חושבת שלצערי הרב את לא שמה את הדגש על הדברים שאמרתי בתחילת דבריי וזה ההיערכות - - -

אני שמה.

לא, סליחה.

אני שמה. היערכות זה בסדר ומודעות זה בסדר, אבל שאלתי - - -

אני אגיד את דבריי ואם תרצי - - -

אני שאלתי אותך שאלה פשוטה. מרימים טלפון לילד שלא מגיע – כן או לא? את אומרת לי לא, אי אפשר.

אני רוצה לחדד את הדברים, כי אני רוצה לציין - - -

בבקשה. אני מוכנה לתת לך את כל הזמן שבעולם.

אני רוצה לסיים בדברים שפתחתי איתם ואלה הם השינויים הגדולים שנעשו בנושא של מעונות היום, בנושא של שכחת ילדים, במודעות הבאמת גדולה ואני חושבת שלצערי הרב הוועדה לא נותנת, לפחות מבחינתנו - - -

למה לא? מבורך מאד. לפרוטוקול אני אומרת: הצעדים שנעשו במעונות המפוקחים מבחינת הסברה, שיח עם ההורים, התגייסות בימי עיון, הקשבתי, את רואה? הכל מבורך מאד, באמת אני אומרת, לא בציניות ומכל הלב. שאלתי שאלה פשוטה – once עשיתם כת כל זה והילד לא הגיע בבוקר, נעשה מהלך או לא נעשה מהלך?

אני לא רוצה לקטוע אותך, אני רק רוצה לסיים את מה שהתחלתי. כמו שאמרתי, הנושא של העלאת המודעות מבחינתנו, היה לו דגש מאד משמעותי בתחילת השנה. זה אחד. שניים, העובדה שאנחנו, כפי שאמרנו, מברכים ונמשיך לברך על כל הצעה שמדברת על התקנה ממוחשבת של מערכות לשליחת הודעות במקרה של שכחת ילדים. אנחנו מברכים ואנחנו מקדמים ואנחנו אלה שגם נדחוף את הדבר הזה.

אוקיי, תודה רבה. חגי, אני אשמח שבפעם הבאה, אמנם הם הוזמנו, שיגיעו נציגי הארגונים האחרים. מדובר בהרבה מאד ארגונים שנמצאים תחת פיקוח.

אני הזמנתי את כולם.

כן, אני יודעת שאת הזמנת אותם, אבל כרגולטור אני מצפה שהם יעשו את המאמץ שהם יגיעו, אני אומר לך למה. אני מרגישה שבשיח הזה נעשה עוול להרבה מאד – ואני אומרת את זה באחריות מלאה, כי אני מכירה איך הדברים עובדים בשטח, לפחות בחלק מהמקומות. נעשה עוול להרבה מאד מקומות שכן התגייסו, שנמצאים תחת פיקוח שכן התגייסו, שכן לקחו על עצמם לא מהמקום של החובה, לא כי אני ביקשתי, אלא כי זה כבר צף וזה ישב פה לכולם וכולם היו חרדים, כולם רצו להשתתף במאמץ והם עשו את הטלפונים והם היו בקשר עם ההורים והם יצרו מנגנונים.

אני יודעת שיש ימי היערכות שנעשו או מפגשים שנעשו לפני פתיחת שנת הלימודים במעונות המפוקחים. אני יודעת שזה היה בויצ"ו, אני יודעת שזה היה בנעמ"ת ואם באחרים אז שיסלחו לי שאני לא מציינת אותם, שבהם בעצם סוכם עד איזו שעה מתקשרים ההורים ואם אחרי השעה הזו רק הילדים שההורים שלהם לא התקשרו, שזה בעצם ממזער את זה לאחד, שניים, לבודדים – אז ייעשה הטלפון. אתה יודע מה, לא בגללנו ולא כי עכשיו יש על זה אחריות, אלא בשביל להשתיק את הנפש וזה מילים שלהם. בשביל לדעת שפה אנחנו עשינו את המאמץ.

אבל לא הבנתי מה הבקשה. לבקש מאותם ארגונים שיעשו - - -

לא, אז אני אומרת, האמירה של – אנחנו לא יכולים לעשות את זה, עוד פעם, החזרה לקובייה ולחזור שנתקע באף או שדוחפים לילד אחר לפה והסכנה שיש בלהזיז רגע את העין ולא להרים את הטלפון – קשה לי איתה. אני אומרת את זה. קשה לי, קשה לי מאד ואני בטוחה שבהרבה מאד מקומות זה לא מה שקורה. אני כן רוצה שתהיה התגייסות כפי שהייתה במערכת החינוך, כמו שיש בגנים הפרטיים לקראת הקיץ הבאה, שהצוותים בתוך המודעות הזו גם יהיו קצת יותר מגויסים. זהו. מאד פשוט.

זהו, אז מתחבר - - -

אנחנו מגויסים והתגייסנו וההתגייסות נעשתה ו - - -

אבל בשאלה הפשוטה הם הרימו טלפון, לא. בשאלה הפשוטה של בתכל'ס ילד לא הגיע, הרימו לו טלפון – כאן לא נעשה כלום.

אני שוב אומר, זה נושא שעלה המון בדיונים הקודמים. העמדה שלנו בנושא הובהרה בצורה ברורה, אבל שוב, אני לא הבנתי את הבקשה לדיון הבא, לזמן ארגונים.

אני אומרת, אני רוצה שכשיש דיונים כאלה ואנחנו מייצגים הרבה עובדים, כי באמת, אני לא רוצה לעשות עוול לעובדים שכן עושים את זה. אגב, הרבה פעמים אולי גם לא בשם הארגון בכלל, אלא פשוט כי הם אנשי חינוך מפה ומרגישים את הצורך. שנעמ"ת ייצגו את עצמם וויצ"ו ייצגו את עצמם, כי אני שמעתי פה את נציגת אמונה - - -

אני לא מתערב במי מייצג את הארגונים בדיונים בכנסת.

מבחינתך היא מייצגת את כל הארגונים?

אני לא-. אין לי בהנחיות להפעלת מעון יום, זאת אומרת בהסכם הפעלה שהארגון חותם מולי, לא כתוב מי מייצג את מי בדיונים בכנסת. זה לא.

מי קבע שאת מייצגת את כולם? כי את אמרת אני מייצגת את כל הארגונים. אני פשוט רוצה לקחת אחריות על המילים שלי. באמת אני שואלת. את מייצגת מבחינתם, זאת אומרת כל מה שאמרת רלבנטי לויצ"ו, נעמ"ת, חירות, אמונה ו-? אמרת חמישה ארגונים.

נאות מרגלית.

ונאות מרגלית. בסדר. מאה אחוז. שיירשם בבקשה גם בפרוטוקול. עוד מישהו רוצה בבקשה להתייחס?

טוב. אני לא יודעת אם לשמוח או להיות עצובה שהדיון מתקיים בטונים כאלה, אבל אולי יש בזה משהו טוב כדי שלא נצא מפה באיזו שהיא אופוריה שאנחנו כולנו נמצאים במקום הנכון וזה אולי קצת ירפה את ידינו, אלא עדיין יש לנו עבודה. גם עבודה תפיסתית, גם תודעתית וגם עבודה אמיתית שלנו. אני לוקחת אחריות בעניין של העזרים הטכנולוגיים שאמרתי שאנחנו צריכים לקדם אותם. לוקחת אחריות מלאה פה ואני אמשיך לפעול כדי שזה יקרה ולעשות את זה בכל הכוח האפשרי.

אז אני חושבת שקריאת הכיוון מכאן היא שיש לנו עוד עבודה ועם זה אנחנו צריכים לצאת.

אז ברשותכם אני רק מסכמת את הדיון. משרד התחבורה, אני אשמח לקבל בחודש ינואר, אחרי הפגישה שיש לכם, דיווח על ההתקדמות של התהליך, כדי שנדע מה הסטאטוס.

במשרד הבריאות ציינו ששכחת ילדים יהיה חלק מהתכנית הלאומית. חשוב לומר שמשרד הבריאות הוא זה שבעצם מתכלל את כל הנושא של התכנית הלאומית ומתוך כך גם מסייע בנושא של שכחת ילדים ואני אשמח באמת שזה יהיה חלק מהכל. אנחנו כמובן נקיים על כך דיון נפרד.

משרד החינוך, באמת, גם לילי, להעביר בשמי לגננות תודה. תודה גם על השיח שהיה ותודה גם על זה שבסופו של דבר הייתה אמיתית של השטח והבנה של הצורך.

סופר פה על תיאום עם ההורים, חשיבה משותפת איך מונעים את השכחה ומה האחריות של כל אחד מהצדדים. חשוב, כמו שאמרה גלית, להשאיר את זה על סדר היום כחלק תכנית עבודה גם לקראת הקיץ.

יש את כל המסיבות, פסח, עושים סדר, נכון? הזדמנות מצוינת להציף את זה מחדש ולנקות גם בעניין הזה.

ישראל דיגיטלית – נבקש מהם לקבל עדכון לגבי הסטאטוס של הוצאת הקול הקורא למערכות טכנולוגיות למערכת החינוך ולבקש להאיץ את התהליך. אנחנו ממש רגע לפני הקיץ, אסור לדחות את זה.

קרן, אתם גנים פרטיים, ארגון גנים פרטיים? איך אתם נקראים?

איגוד הגנים הפרטיים בישראל.

איגוד הגנים הפרטיים בישראל, גם תודה רבה על ההירתמות, על ההיערכות, על הרחבת הנושא של הבטיחות בכלל וכמובן נשמח גם להיות שותפים וגם להשאיר את זה על סדר היום.

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יוצאים בקמפיין מדויק יותר להגדרתם, תוך הפקת לקחים מהקמפיין שהיה טוב כשלעצמו, נכון לאותו מומנטום שתפס אותנו בקיץ. אנחנו נשמח לקבל עדכון לכשהקמפיין יהיה מוכן, מבחינת ההתוויה שלו, מה הולך להיות בו ומה החידודים.

המעונות המפוקחים – אנחנו מבקשים ממשרד העבודה והרווחה לשלוח לכל המעונות באופן פרטני. אנחנו מברכים על ההתגייסות ברמת ההסברה, אבל אנחנו דורשים שיהיה צעד נוסף ברמת ההתגייסות של הצוות כרשת ביטחון במניעת שכחת ילדים בקיץ הקרוב, עד שנסדיר את הנושא של מערכות טכנולוגיות.

תודה רבה לכולכם. שיהיה יום טוב ורק בשורות טובות.

הישיבה ננעלה בשעה 12:15.