הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 387

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, י"ט בכסלו התשע"ז (19 בדצמבר 2016), שעה 11:10

ישראל ראשונה בשיעור הילדים שנהרגים בתאונות דרכים, של חה"כ חמד עמאר

ישראל ראשונה בשיעור הילדים שנהרגים בתאונות דרכים, של חה"כ יחיאל חיליק בר

ישראל ראשונה בשיעור הילדים שנהרגים בתאונות דרכים, של חה"כ אוסאמה סעדי

חברי הוועדה: יעקב אשר – מ"מ היו"ר

חמד עמאר – מ"מ היו"ר

עבד אל חכים חאג' יחיא

דב חנין

איילת נחמיאס ורבין

נורית קורן

יחיאל חיליק בר

עליזה לביא

אוסאמה סעדי

פיליפ פארן - מנהל אגף תשתיות עירוניות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

חנן אהרון - סגן מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

סנ"צ עדי זלדס - ראש מדור מחקר ומידע, אגף התנועה, המשרד לבטחון פנים

שבתאי גרברציק - דובר למגזר דתי חרדי, המשרד לבטחון פנים

אריאל לוי - סמנכ"ל, מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

יובל בנימין - סגן מנהל מינהל ח"ן, משרד החינוך

מקס אבירם - מנהל אגף זהירות בדרכים, משרד החינוך

אלי מורגנשטרן - אגף התקציבים, משרד האוצר

גיורא רום - יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נחמה לאור דרורי - מנהלת חטיבת חינוך והסברה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

עמי רוטמן - עו"ד, היועץ המשפטי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

ד"ר משה בקר - מנהל אקדמי, תחבורה ובטיחות בדרכים, מכללת הגליל

גלית גלעד - סמנכ"לית בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

יחיאל מונטג - מנכ"ל עמותת עיניים בדרכים

רון קציר - חבר הנהלה, אנשים באדום

פרדי הרשקוביץ - בוחן תאונות ראשי, אגד

נילי קשת - ועד מורי החינוך התעבורתי

ד"ר ישראל ארד - ועד מורי החינוך התעבורתי

אבי גולן - יו"ר ועד איגוד מורי הנהיגה

אבי קרמר - ועד איגוד מורי הנהיגה

איתמר לוין - איגוד מורי הנהיגה

משה גולומב גלעד - איגוד מורי הנהיגה

דן קדרון - עיתונאי, תנו יד לחירש, נכים למען נכים

משה עמרם - המשמר החברתי

זכריה יחיאל רייך - שדלן/ית

לאה ורון

אהובה שרון, חבר המתרגמים

ישראל ראשונה בשיעור הילדים שנהרגים בתאונות דרכים, של חה"כ חמד עמאר

ישראל ראשונה בשיעור הילדים שנהרגים בתאונות דרכים, של חה"כ יחיאל חיליק בר

ישראל ראשונה בשיעור הילדים שנהרגים בתאונות דרכים, של חה"כ אוסאמה סעדי

אנחנו במסגרת דיון מהיר שיזמו חברי הכנסת חמד עמאר, יחיאל בר ואוסאמה סעדי בנושא ישראל ראשונה בשיעור הילדים שנהרגים בתאונות דרכים, על פי דוח של ה-OECD.

חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

אדוני היושב ראש, אנחנו עוברים מדיון לדיון כשהדיון הזה הוא בעצם אותו דיון שקיימנו קודם לכן כאשר אנחנו מדברים על מספר הרוגים במדינת ישראל. כשאתה מדבר על ילדים הרוגים, מעלה את הנושא של הילדים ובודק סטטיסטיקות ורואה כמה ילדים נהרגו במדינת ישראל יחסית למדינות ה-OECD, אתה רואה אצלנו עלייה במספר ההרוגים. אני אמרתי ואני חוזר ואומר שכאשר מתוך 53 ילדים שנהרגו בשנת 2015-2016, 31 ילדים מתוכם הם מהמגזר הערבי שזה פי שתיים וחצי ממספרם באוכלוסייה. זה צועק. כאשר ילד נהרג בחצר הבית שלו ותשעה ילדים נהרגים בשנת 2015-2016 בחצר של הבית שלהם, היכן שהם צריכים לשחק, היכן שהם צריכים להיות הכי בטוחים, נדרסים או על ידי ההורים או על ידי אחד הקרובים או על ידי אחד השכנים, זה צועק לשמים.

הנושא לא נסבל. אני אמרתי בדיון הקודם – וחיברנו בין שני הדיונים – שאני מנסה לעקוב אחרי מספר ההרוגים כדי לראות אם יש לנו ירידה. בתחילת השנה שמחנו כי ראינו שהסטטיסטיקה מדברת על פחות הרוגים בתאונות הדרכים במדינת ישראל. זה החזיק כמה חודשים בתחילת השנה אבל אחרי כן התחלנו לראות את העלייה במספר ההרוגים. אם אנחנו עכשיו יחסית לשנה שעברה עברנו בעשרים הרוגים את מספר ההרוגים, זה צועק. אם בשנת 2012 היינו עם 290 הרוגים והיום אנחנו עומדים על 366 הרוגים ועוד השנה לא הסתיימה, המספרים רק מדברים בעד עצמם. אם מתוך כל ההרוגים במדינת ישראל, קרוב לשליש מההרוגים הם מהמגזר הערבי, 116 הרוגים מתחילת השנה, כמעט יותר בעשרים הרוגים – ב-17 הרוגים – לעומת שנה שעברה, עברנו גם את השנה שעברה במספר ההרוגים במגזר הערבי, הנתונים האלה מדברים בעד עצמם.

איך אנחנו עוצרים את זה? איך אנחנו עוצרים את כל הנושא של ההרג בכבישים? איך אנחנו נלחמים כדי להוריד את מספר הילדים ההרוגים? מהנתונים שיש לנו כאן, אם במעברי חציה נהרגים 26 ילדים הולכי רגל, זה נתון מזעזע. מתוכם 17 במגזר הערבי. גם כנוסעי רכב נהרגים 18 ילדים מתוכם שמונה ילדים במגזר הערבי. אלה נתונים שאנחנו צריכים לראות.

אנחנו ככנסת, ואני אמרתי את זה גם בדיון הקודם, באופן יום יומי מעלים את הנושא הזה. בעת הדיונים בכנסת, אנחנו מעלים את הנושא הזה. ועדת הכלכלה קיימה הרבה דיונים בנושא. יצאנו עם חוברת גדולה. אני חוזר ומדגיש שצריך להיות גוף אחד חזק שיתכלל את כל העבודה הזאת. יש לנו את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, דובר באוצר שהעלו להם את התקציב ב-28 מיליון שקלים לעומת תקציב שנה שעברה. אם אני מעלה ב-28 מיליון שקלים, תגיד לי כמה אני צריך היום במדינת ישראל לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים כדי שהיא תמלא את התפקיד שלה. כמה כסף אני צריך? לא בכמה העלינו להם אלא כמה הם צריכים. יושב אתנו יושב ראש הרשות.

בישיבות הקודמות הוא דיבר על כך שכרגע זה היה בסיכום, על פי תכנית העבודה שמתגבשת. יש לו הבטחה, אם אני זוכר היטב, אנחנו נצטרך לדאוג למימושה, שברגע שהם יתקדמו בתכניות, גם התקציב יגדל.

אני אומר לך שצריך להיות מהפך בכל הנושא של המאבק בתאונות הדרכים. מדינת ישראל צריכה להיכנס לתרבות וזה צריך להיות מראש הממשלה ועד אחרון השרים ועד אחרון חברי הכנסת. גם ראשי רשויות. אם ראשי הרשויות לא ייכנסו לנושא של מאבק בתאונות הדרכים, גם שם אנחנו נפספס. דיברתי על זה גם עם אנשי דת ודיברתי על זה עם החבר'ה מהמגזר המוסלמי. אמרתי שגם בתוך המסגדים, גם בדרשות של יום שישי שמתקיימות במסגדים, צריך להיכנס גם הנושא של המאבק בתאונות הדרכים. בכל מקום ומקום אנחנו צריכים להיאבק על מנת להוריד את מספר ההרוגים במדינת ישראל. אנחנו לא יכולים להמשיך לסבול מגמת עלייה בתאונות הדרכים במדינת ישראל. אנחנו לא יכולים לסבול 366 בני אדם שיאבדו את חייהם בתאונות דרכים. זאת לא גזרת גורל. אני לא מאמין שזאת גזרת גורל. אנחנו יכולים להיאבק בזה, אנחנו יכולים לעצור את זה, אם זה בחינוך, אם זה בתשתיות, אם זה בתחבורה ציבורית, בכל מקום ומקום בו ניגע, אבל צריך גוף אחד שיתכלל את הכול. גוף אחד חזק שיכול להפעיל את כל המערכות.

גם נושא של אכיפה. אני היום הגעתי מהצפון. כדי להגיע לדיון בשעה 9:00 בבוקר יצאתי בשעה 6:30 בבוקר. באיזה שעה הגעתי לכאן? אחרי 9:30 בבוקר. אם אתה נוסע בכבישים, עם כל התפתחות הכבישים, עם כל התשתיות, ואגיד לכם את האמת, פגשתי שוטר בכניסה לירושלים, ליד משרדי הממשלה כאן, ליד משרד החוץ. כל הדרך לא פגשתי אפילו ניידת אחת של המשטרה ולקח לי יותר משלוש שעות להגיע מהצפון לכאן.

בתאונות כן פגשת. תאונות היו הבוקר.

אני לא פגשתי תאונות.

איתן כבל ראה תאונה ודיווח עליה בזמן אמת.

אני לא פגשתי. ברוך השם לא פגשתי תאונה בדרך אבל לקח לי יותר משלוש שעות להגיע לכאן. הכול צריך לעבוד ביחד ואת הכול צריך לתכלל יחד.

תודה רבה. אפרופו איתן כבל, הדיון כאן הוא של מליאת ועדת הכלכלה ולא של ועדת המשנה. אני ממלא את מקומו של איתן שלא יכול היה לנהל את הדיון היום. כמו שדיברנו קודם, אני משבח אותו על כך שהוא לא עוזב את הנושא הזה לרגע ואפילו באמצע דיון הוא מדבר עם איילת על העניין הזה.

חיליק בר מיוזמי הדיון. בבקשה.

תודה אדוני, תודה לחמד, תודה לאיתן ולאיילת. אדוני, אני באמת מרגיש שאנחנו לא מבינים את גודל המצוקה והשעה עם הילדים שלנו בכבישים. אני יותר רגיש לנושא הזה כאשר נולדו לי ילדים, אני לוקח אותם כל יום לבית ספר, ואני מרגיש שהמדינה שלנו לא נזעקת ומבינה שהילדים שלנו פשוט בשר תותחים לא מודע, לא ממושמע ולא מכיר בסכנה של בטיחות בדרכים עם כל ההכשרות שנותנים להם עד היום. מדינת ישראל היא המדינה הראשונה בשיעור הילדים שנהרגים בתאונות דרכים. להית מקום ראשון זה כיף, אבל לא בנושא הזה, לא כשבשר התותחים של הסטטיסטיקה המזעזעת הזאת אלה הם הילדים שלנו. זאת עובדה שהיא שערורייתית ומקוממת ואני רוצה לקוות שנצא מהדיון הזה עם איזה שהן המלצות.

רק ביום שישי האחרון התרחשה תאונה קטלנית ומצמררת בה נהרג ילד בן תשע ושלושה ילדים נוספים בני שלוש, חמש ושבע מוגדרים במצב קשה.

ואימא שלהם.

ואימא שלהם, אבל אנחנו מדברים כאן בעיקר על הילדים.

נתון מזעזע נוסף שאולי ימחיש לנו את הדבר הזה. בכל שנה נמחקת כיתת לימוד שלמה מהמפה בגלל תאונות דרכים. כל שנה נמחקת כיתת לימוד שלמה. ילדים נהרגים בכבישים. הנתונים האלה הם עצובים ומדאיגים. אחוז הילדים שנהרגים בישראל בתאונות דרכים בשנה עומד על 10.8 אחוזים. כמעט 11 אחוזים מתוך סך ההרוגים, בעוד שבשאר 28 המדינות ב-OECD זה עומד על 3.2 אחוזים בלבד. מה ההבדל? אנחנו צריכים לחשוב למה בישראל נהרגים פי שלושה ילדים מאשר במדינות מפותחות אחרות ואנחנו, אני מקווה, רוצים לראות בנו מדינה מפותחת אבל בנושא הזה אנחנו לא, בעיקר כשאנחנו יודעים שבחמש השנים האחרונות, אחרי שהכריזו והקימו תאגידים ו-אור ירוק וכולי, שאני באמת מברך על העבודה של כולם, בחמש השנים האחרונות לא נרשם שיפור בבטיחות הילדים, לא ברכב ולא בכבישים. שוב, כמעט אחד מכל עשרה הרוגים הוא ילד.

73 אחוזים מהילדים נפצעו כשנסעו ברכב. אלפיים ילדים. 21 אחוזים נפגעו כהולכי רגל ושלושה אחוזים כרוכבי אופניים ואנחנו צריכים לדבר על הסיפור הזה של האופניים החשמליים שזאת מכה אחרת אבל לא נבזבז את הזמן כרגע על זה.

נתון נוסף מדאיג. יושבים כאן חבריי, חלקם יוזמים את הדיון. אדוני היושב ראש, 59 אחוזים מההרוגים בקרב הילדים הם מהחברה הערבית. שישים אחוזים הם מהחברה הערבית. זה נתון מטורף ואנחנו צריכים לחשוב איפה אנחנו כמדינה טועים בחברה הערבית, ואני תכף אוסיף לזה במילה גם את הפריפריה והצפון ודרום.

מי אחראי לזה? מי שאחראי לזה, זאת הממשלה באופן בלעדי שאמורה גם ליישם תכניות, גם לקדם מודעות וגם לקדם חינוך. אני שואל אותך, אחרי שכל שנה אנחנו עושים כאן את אותו דיון, מה גורם לנו ככנסת וכממשלה לעצום עיניים בסיפור הזה. אנחנו כולנו יודעים שהילדים זה הדבר הכי יקר לנו, אבל כשזה מגיע לכבישים, פשוט הפקר, מערב פרוע.

אני קורא גם לנציגים של משרד החינוך. אנחנו חייבים, אדוני היושב ראש, לחייב את הכנסת ואת הממשלה לפתוח במאמץ הסברתי וחינוכי בשיתוף בתי הספר. שוב, רוב הנפגעים כהולכי רגל נפגעו בעיקר כשלא חצו את הכביש באופן בטוח. זאת אומרת, הם חצו את הכביש אבל המודעות והחינוך לוקים ואפילו חסרים. רוב הנפגעים בתאונות אופניים נפגעו, נהרגו, כאשר הם לא חבשו קסדה. זאת אומרת, תראה כמה חינוך נכון ומודעות בבתי הספר, גם אם היו תאונות, היו מצילים חיים אם היו עוברים במעבר חציה ואם היו חובשים קסדה. רק מיעוט מבוטל מהתלמידים במדינת ישראל זכו בשנת הלימודים האחרונה לחינוך משמעותי לזהירות בדרכים במסגרת מערכת החינוך.

אני מבקש ממשרד התחבורה להתקין עוד פסי האטה בסביבת בתי הספר עם ריכוז גבוה של ילדים, מתנ"סים וגנים ציבוריים. להעניק לכל ילד שעה שבועית, ממש, גם אם יחשבו שזה בזבוז, זה יכול להציל חיים ואתה יודע מה אומרים על מי שהציל נפש אחת וכאן מדובר בהרבה הרבה מאות ואלפים של נפשות. כמובן להוסיף עוד ניידות בכבישים לשם אכיפה נדרשת. אדוני, למשטרה אין מספיק תקציבים לדבר הזה, אין מספיק תקנים לדבר הזה והשוטרים שלנו מכלים את זמנם על דברים חשובים אחרים אבל אין הרבה דברים יותר חשובים מהילדים שלנו.

אתה מדבר בלשון נקייה מאוד. כדי שנבין, מה שחסר היום כדי להגיע לרמה סבירה של הרתעה ופיקוח בכבישים, אחרי התוספת שתהיה בשנה הזאת שהתבשרנו עליה בישיבות הקודמות, עדיין יהיו חסרות כ-250 ניידות כדי להגיע לסף של 400, מספר עליו החליטו אנשי המקצוע שצריך. גם כאן השאלה היא של כסף ולצערנו הרב אנחנו מדברים על זה ואין.

זאת לא רק שאלה של כסף.

זאת לא רק שאלה של כסף. זאת מודעות.

זאת שאלה של סדרי עדיפויות ואנחנו צריכים לראות לאן הכסף הזה הולך.

בגימטריה זה כסף.

נכון, זה כסף אבל סדרי עדיפויות. תסכים אתי ש-250 ניידות - - -

היו צריכות להיות 400 ניידות באופן קבוע ולא משהו משתנה. הפוך. המספר היה צריך רק לגדול ככל שיש יותר רכבים בכביש.

אני מסכים אתך. אני אומר לך ש-250 ניידות משטרה נוספות, אני לא יודע אם הן נכנסות או בכנף השמאלית או הימנית של הצוללת שרכשנו. בסדר? צריך סדרי עדיפויות נכונים. 250 ניידות ועוד תקנים, זה לא כסף גדול. מה גדול? גדול החיסכון בחיים.

מילה אחת אחרונה. תשתיות הכבישים הבין-עירוניים והעירוניים, זה דבר נורא. גם על כבישי דמים שאנחנו כבר מכירים את הסיפור בהם. זה נכון בעיקר בצפון ובדרום. זה נכון בעיקר בצפון. זה נכון בעיקר במגזר הערבי אבל לא רק במגזר הערבי אלא בפריפריה. אנחנו מכירים את כביש 66, את עיקולי הכביש, אנחנו קוראים לו 18 קילומטרים של מוות בצפון שכולם, במשך שנים, יודעים את מספר התאונות ומספר ההרוגים שם אבל שום דבר לא נעשה. 18 קילומטרים של כביש 66 בצפון, נהרגו ב-14 השנים האחרונות – אדוני, תקשיב – 38 בני אדם ב-262 תאונות דרכים. זה בכביש אחד שהמדינה לא יודעת לתת לו פתרון. אני מכיר את הסיפור הזה אישית. העוזר שלי, גל רייך, אחותו דנה רייך נהרגה על כביש 77 בדרך חזרה ממחנה צופים, עוד כביש דמים. גם אז ידעו שהוא מסוכן. אחרי התאונה הזאת ידעו שהוא מסוכן אבל למדינה הזאת אין תכנית אמיתית להתמודד עם מספר כבישים לא רב של כבישי דמים שאנחנו מכירים.

אני קורא לך אדוני, לוועדה, לדרוש תכנית אב רצינית לטיפול בכמה מכבישי הדמים האלה, בעיקר בצפון ובמגזר הערבי, ותוספת כסף גם לחינוך והגברת המודעות בקרב ילדים וגם למתן ניידות ושוטרים. בסוף מדובר בחיים של הילדים שלנו וכרגע החיים שלהם הפקר בנושא הזה. תודה.

תודה רבה. היוזם האחרון של הדיון, חבר הכנסת אוסאמה סעדי.

אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, מעניין לעניין באותו עניין. מהבוקר אנחנו דנים בתאונות דרכים. בבוקר דנו בחינוך התעבורתי ועכשיו אנחנו דנים בילדים הרוגים והיפגעות ילדים בתאונות דרכים. זה נושא כואב מאוד. אני הצטרפתי ויזמתי את הדיון הזה עם חבריי חמד עמאר וחיליק בר לאור הנתונים המדאיגים בהשוואה למדינות ה-OECD. באותם ימים הייתה תאונה מחרידה ואחד הילדים עליהם דיבר חברי חיליק בר הוא ילד בן שמונה בשם לוטפי מוחמד אבו חסן, חאג' אברהים מחמיד שהוא מאום אל פאחם וגם אימא שלו נהרגה באותה תאונה ואחיו עדיין במצב קשה בבית החולים. אנחנו משתתפים בצער המשפחה ומאחלים החלמה של הילד הנוסף.

הנתונים שהזכירו גם חבריי מדברים על כך שבמדינת ישראל אחוז הילדים שנהרגים בתאונות דרכים עומד על כמעט 11 אחוזים, על 10.8 אחוזים, מתוך סך ההרוגים בעוד שהממוצע ב-28 מדינות ה-OECD האחוז עומד אך ורק על 3.2 אחוזים. אחרי ישראל, ובפער גדול – כמו שאמרנו, אנחנו במקומות הראשונים, במקומות הלא נכונים – עומדת ארגנטינה עם 7.2 אחוזים, אירלנד עם 6.7 אחוזים, אבל יש מדינות שהן בטוחות לילדים כמו פורטוגל ויוון עם 1.3 אחוזים, בלגיה עם 1.4 אחוזים, איטליה עם 1.8 אחוזים.

הזכירו כאן את המספר של 33 ילדים הרוגים בשנה הזו. בכל מה שקשור למגזר שאני מייצג, וכמובן שאנחנו עובדים על כל המגזרים וכל הסקטורים וכל האנשים במדינה כשבאמת תאונות הדרכים הפכו להיות מכת מדינה שפוגעת בכולנו וקוטלת את כולנו, אבל אני הזכרתי גם נתונים לפיהם בגילאים אפס עד ארבע, שיעור ההרוגים מהמגזר הערבי הוא חמישים אחוזים, בגילאים חמש עד 14, שיעור ההרוגים הוא 61 אחוזים ובגילאים 15 עד 19, שיעור ההרוגים הוא 64 אחוזים. זאת אומרת, בשכבת הגיל של הצעירים, השיעור שלנו הוא אפילו פי שלושה ויותר מהשיעור שלנו באוכלוסייה.

אמרתי בדיון הקודם שכמובן זה חומר למחשבה, היכן משרד החינוך ומשרד התחבורה צריך להשקיע את הכספים בחינוך התעבורתי. כמובן שצריך לעבוד על חינוך ועוד חינוך ועוד חינוך אבל יש גם דברים שהם חוץ מחינוך כמו כל הנושא של התשתיות אותו הזכירו. חיליק הזכיר כמה כבישי מוות ואני מזכיר כביש שגבה מחיר דמים כבד לפני שבועיים, תאונה קטלנית בצומת אילות כאשר צעיר ושתי צעירות קיפחו את חייהם. כל הזמן אנחנו אומרים ששם צריך רק להתקין רמזור. מה העלות של התקנת רמזור? כמה זמן צריך לבקש ולהתחנן? כולם יודעים את הבעייתיות בכביש הזה ובצומת הזאת של אילות.

יש לי צומת דומה ליד אשקלון, צומת בת הדר. גם, עובדים על רמזור, מתחננים לרמזור.

מה העלות של רמזור? אני אומר שיש כאן סדר עדיפויות אבל נראה לי שכל הזמן יש יותר מדי מדברים ופחות מעשים. צריך לעשות מעשה והגיעה השעה על מנת לחסוך אפילו חיים של ילד אחד.

תודה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין שהייתה כאן במשך כל הדיון הקודם.

אני מתנצלת אבל כולם מכירים את היחס שלי לנושא הזה. אני אשתף אתכם במשהו שקרה לי לפני שבועיים בפעם השנייה באותו שבוע. אופנוע נסע לכיווננו כשבעלי ואני הולכים עם התאומים שלנו במדרכה בתל אביב. אופנוע נוסע כנגד כיוון התנועה על המדרכה ועוד צועק עלי שאני אזיז את הילדים. מה קורה? אתה מיד ממהר להגן על הילדים, אז אתה לא מוציא את הטלפון כדי לצלם ואז אני מתקשרת למשטרה ואני אומרת, תראו, הצלחתי איכשהו לקחת את המספר, והם אומרים לי ללכת להגיש תלונה. אתם תלכו?

אותו אופנוע באותו שבוע?

לא. אגב, ניסיתי להסתכל אם זה אותו אחד. זה קרה לי במקום אחר. אני אומרת לכם, חברים, המדרכות הפכו להיות לא בטוחות. יושב כאן שלומי והוא תמיד מלווה את הדיון שלנו בעניינים האלה. בנו שמואל נהרג לפני 14 שנים כשהוא ירד מהסעה והמעיל שלו נתפס בדלת. שלומי יודע שבכל דיון אנחנו מזכירים את שמואל כי אנחנו כאן בגלל שמואל ובגלל שמואל א' ושמואל ב' וכל השמואלים של העולם הזה.

מאז הוא מקדיש את חייו לנושא.

הוא מקדיש את חייו לעניין הזה ובגלל זה אני חייבת לכם את הדיון הזה ואני מודה לך ומתנצלת. אני אשתדל לחזור מהר. תודה.

תודה. חבר הכנסת דב חנין.

תודה אדוני היושב ראש.

רגע, סליחה, יש לנו גם מצגת בת ארבע דקות. גם סיכמתי עם היושב ראש שנצפה בה. אנחנו נראה את המצגת שהוכנה על ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אני חושב שהיא תיתן לנו בסיס טוב יותר לטייב את הדיון.

הדיון הזה הוא תולדה של הגרף הזה. אני רוצה לומר מילה למה הגרף הזה הוא טיפה בעייתי. הוא טיפה בעייתי כי הוא לא לוקח בחשבון את אחוז הילדים בישראל בהשוואה למדינות IRTAD - אינטרנשיונל טראפיק סייפטי. לכן צריך לנרמל כשאנחנו עוסקים במשהו למאה אלף ילדים. כשמנרמלים את זה למאה אלף ילדים, כי בישראל כ-29 אחוזים עד גיל 14 הם ילדים ובארצות האלה בסביבות 15 אחוזים. לכן הנתון הקודם הוא נתון שהוא לא מנורמל. כשמנורמל, זה הנתון. ישראל עדיין מעל הממוצע של ה-1.1. היא 1.3.

עכשיו אני רוצה להמשיך ולתת כמה נתונים. עדיין בהמשך של ארצות IRTAD, האדום זאת ישראל, הכחול זאת IRTAD. יש ירידה בכל הנושא של ילדים הרוגים גם בישראל וגם בארצות IRTAD. ברור שב-IRTAD זה הרבה פחות כי יש הרבה ארצות ובדרך כלל מי שלמד סטטיסטיקה יודע שיש ריסון פנימי כשיש הרבה משתנים. זאת ישראל. השיעור של 1.4 לעומת 1.1 שזה הממוצע של IRTAD. אלה הנתונים המוחלטים של ישראל. קשה לראות את זה כאן. הכחול הוא המספרים המוחלטים והאדום הוא השיעור. אפשר לראות שגם בישראל הכיוון הוא כיוון של הקטנה במספר הילדים הנהרגים. בשלוש השנים האחרונות יש ירידה של 25 אחוזים בין 2014 ל-2016. זה לא עניין של מה בכך.

באשר לנתונים שכולם חזרו עליהם ולכן גם אני רוצה לקחת את הרשות לחזור עליהם. 21 אחוזים מסך האוכלוסייה הם ילדים יהודים. הנתונים האלה נכונים ל-2015 ו-2016, 21 הרוגים שזה שישה אחוזים מסך ההרוגים. באשר לחברה הערבית, ובסוגריים אני רוצה לומר חבר הכנסת אשר, אני יותר לא משתמש במושג מגזר ערבי. הנחיתי שברשות המושג יהיה החברה הערבית. אני לא אוהב את המושג מגזר ערבי, מושג שהוא לא נעים. לכן ברשות אנחנו משתמשים במושג החברה הערבית.

אתה צודק.

בחברה הערבית הילדים מהווים שבעה אחוזים מסך האוכלוסייה. הילדים עד גיל 14 מהווים 28 אחוזים, 54 הרוגים שהם 15 אחוזים ממספר ההרוגים.

בקבוצה היהודית, שמונה ילדים נהרגו כהולכי רגל, חמישה ילדים נהרגו עת רכבו על אופניים ושמונה ילדים נהרגו ברכב. בחברה הערבית, לעומת זאת, 17 ילדים הולכי רגל, ארבעה רוכבי אופניים ו-12 ברכב.

אני רוצה לומר מילה על החלק הצהוב בחברה הערבית. דיברו כאן מספר חברי כנסת על המושג דריסות חצר. אלה נתוני דריסות החצר בחברה הערבית, שזאת בעצם מילת קוד לחברה הבדואית בדרום הארץ. כך זה נראה. יש תופעה שהיא באמת ייחודית לחברה הבדואית ובשנתיים האחרונות תשעה מתוך ה-18 ילדים נהרגו בדריסות חצר.

ההשתנות של הנתונים נובעת בין השאר מעבודה די מרשימה שעשתה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ביחד עם ארגון בטרם. הם עשו הסברה. נעשתה הסברה מאוד ייחודית בחברה הבדואית, רציתי להגיד מבית לבית אבל צריך להגיד מאוהל לאוהל.

גם וגם.

גם וגם. זה הגיע עד לרמה – אני פשוט לא הבאתי אתי – של חוברת בערבית שכל ילד קיבל. הסברה בגני הילדים, עם מדבקה שכל ילד קיבל לשים על דש החולצה, הוא בא הביתה אתה ובערבית הוא אומר, אימא, תשאלי אותי מה למדתי היום בגן. נדמה לי שהמאמץ הזה לא מתקיים מדי שנה ויש עלייה בשנה-שנתיים האחרונות.

השנה מתקיים המאמץ בנושא הזה? התקיים?

כן, אבל אני לא יודע אם באינטנסיביות של אותן שנים.

אני רוצה להראות עוד שני שקפים. זה סקר תצפיות שימוש בחגורות בטיחות בחברה היהודית ובחברה הערבית. הסקר הזה נעשה באפריל 2016 על ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אתם יכולים לראות השוני הדרמטי בנטייה להשתמש בחגורות בטיחות.

אם אני אלך שקף אחד קדימה, זה שיעור חגירה בקרב ילדים. הבהיר, זאת החברה הערבית, והכהה זאת החברה היהודית. תכף אני אומר מה הרשות עושה בנושא הזה. אבל אם אתם רוצים את כל הסיפור כולו בקליפת אגוז, זה בעיני בקליפת אגוז. זה חינוך, זאת דוגמה אישית, זה מה שהם רואים אצל ההורים, זה מה שהם מרשים לעצמם, ותכף אני אומר עוד כמה דברים על החברה הערבית שאני לא יודע אם הם יהיו כל כך חיוביים אבל אני לא יכול שלא לומר אותם.

מה הרשות עושה בהקשר הספציפי של ילדים כי הדיון כאן, כל חבר כנסת כמעט הצליח לכסות את הנושא מחוף לחוף. אני רוצה שהדיון יתרכז בנושא שלו. בנושאים אחרים, תשתיות, אכיפה, אי אפשר לערבב את כל הסלט כל הזמן. הדיון הזה עוסק במלפפונים והמלפפונים הם הנושא הספציפי.

להלן מה שהרשות עושה. ראשית, יש לנו הרבה מאוד קמפיינים בנושא לילדים ברדיו. סרטונים בערוצי הילדים. מרכזי הדרכה. לרשות יש 19 מרכזי הדרכה. אני נתתי הנחיה להקים מרכז נוסף ברהט והוא יוקם במהלך 2017 כדי שהוא ישרת את כל הדור הצעיר של הפזורה הבדואית בדרום.

מי מדריך שם?

אלה מדריכים שמממנת הרשות הלאומית. אלה מדריכים מקצועיים. כדאי לך לראות את זה פעם אם את עושה סיור באיזשהו מקום.

אני עושה סיור. מי מדריך שם? מי האנשים שמדריכים את האוכלסייה?

אני חושב שאלה אנשים מהרשות המקומית שמקבלים הדרכה איך לעשות את זה. הם מדריכים והרשות מממנת אותם.

יש תכנית לימודים במוסדות הפטור. יש שיתוף פעולה עם תנועות הנוער. יש חינוך לבטיחות בדרכים עליו דיברנו בדיון הקודם. דיברתי על הדרכת הורים בנושא דריסות חצר ועוד כהנה וכהנה.

כבוד היושב ראש, אם הייתי צריך לתמצת חלק גדול מהסיפור – עכשיו אני מרחיב את היריעה – ואם הייתי צריך להרחיב את הסיפור של תאונות הדרכים, צריך להכיר את הנתונים ברמה הפרטנית, אז חלק מהדברים שנאמרו כאן לא היו נאמרים. למשל, מה שאמר חבר הכנסת אוסאמה סעדי, הוא לא היה מביא את התאונה בצפון בה נהרגו צעיר ושתי צעירות כדוגמה. אם הוא היה יודע את הפרטים, הוא היה חוסך את השימוש בדוגמה הזאת. לברר את הפרטים, זה לא קשור. חלק מהדברים שאתה עשוי לחשוב עליהם, כיוון אחר לגמרי.

אני מכיר את הפרטים. אבל אני הבאתי את זה כדוגמה לכביש מוות. עזוב את התאונה הספציפית הזאת, אבל יש שם כביש ששנים על גבי שנים, צומת מסוכנת מאוד, מבקשים רק להתקין רמזור.

ידוע.

(היו"ר חמד עמאר)

בואו לא נתמקד בתאונה. בואו נמשיך בנושא של הילדים.

זה מה שהרשות עושה בנושא הילדים.

החברה הערבית, וזה נאמר כאן על ידי קודמיי, השנה באופן בולט היו בה בין חמישים לשישים הרוגים, הייתי קורא להם מיותרים. כולם מיותרים אבל מיותרים, אם אני אומר שתאונות דרכים יש בכל העולם, יש בכל הארצות וצריך לייחס אותן נניח לשיעור החלקי של כל קבוצה בחברה. בחברה הערבית זה משהו שהוא מחוץ לכל פרופורציה. התראיינתי לפני עשרה ימים ברדיו שאמס. אני מציע לכם להקשיב לראיון הזה. כדרכי הוא לא היה נופת צופים. הגיע הזמן לשים את הדברים בחברה הערבית על השולחן ולקרוא לפעולה.

לפני חצי שנה נתתי הנחיה ברשות להכין תכנית פעולה חוצה ארגונים בממשלה ובשיתוף עם ארגונים של החברה הערבית כדי להשקיע מאמץ בחברה הערבית. שמתי לזה נתח אדיר מהכסף שלנו. היום יש לזה דיון נוסף. ביום רביעי מציגים לי את התכנית לפרטי פרטים. אחד הדברים המעניינים, נניח שהייתי רוצה לשתף פעולה עם ארגונים בחברה הערבית, אין עמותות בחברה הערבית שעניינן מניעת הקטל בדרכים או מניעת היפגעות בחברה הערבית. אין קבוצה של אימהות שעוסקת בזה. אין לך לאן לפנות. הנהגים האלה פוגעים באחרים. הם פוגעים בעיקר בחברה הערבית כי הלילה הייתה תאונה בה בחור בן 21, בלי רישיון נהיגה, נוהג כבר חמש שנים בלי רישיון נהיגה, סטה מהמסלול והרג אישה בת 51 ופצע ילדה בת חמש או בת ארבע שנכנסת לסטטיסטיקה ועוד מישהו שלישי. הוא נוהג בלי רישיון נהיגה. כמובן שנוהגים בלי חגורות בטיחות וכן הלאה וכן הלאה.

אני מציע לכם, במקום להתפרס, ראשית, תפסיקו לדבר על תשתית. לא שתפסיקו, אנחנו מתעסקים בתשתית. מי שעוסק בזה באופן יותר ספציפי זה משרד התחבורה והוא באמת עושה הכי טוב שהוא יכול והוא יכול ברמה יותר גבוהה מהרבה משרדים אחרים בממשלה. אבל בסוף שמונים אחוזים מההרוגים הם במרחב הבין-עירוני שבחברה הערבית בו התשתיות משותפות ליהודים ולערבים כאחד. זאת אומרת אי אפשר לזרוק על התשתיות את העובדה ש-42 אחוזים מהנהגים ההרוגים הם ערבים, שהם 16 אחוזים מסך הנהגים, שיותר מ-33 מההרוגים הם הרוגים מהאוכלוסייה הערבית שהם עשרים אחוזים מהאוכלוסייה. אי אפשר להפיל את זה על התשתית. די.

ואם אלה רק עשרים אחוזים, שיטפלו בעשרים האחוזים האלה.

שיטפלו במה?

אתה אומר שרק עשרים אחוזים זה תשתיות.

לא. לא אמרתי. לא הבנת אותי. אני אמרתי שהאוכלוסייה הערבית, החברה הערבית.

בואו נתכנס כי אנחנו צריכים למצות.

זה חשוב לי כי לא הובנתי. עשרים אחוזים מהאוכלוסייה בארץ היא החברה הערבית. היית מצפה שפחות או יותר, עשרים אחוזים פלוס-מינוס שניים מההרוגים יהיו מהחברה הערבית . כשזה 34 אחוזים, זה לא עובר שום מבחן סטטיסטי סביר. אלה ארבע סטיות תקן ימינה ממה שאתה מצפה. זה לא קשור בתשתית.

תבדוק יחסית למספר הקילומטרים שעושה אותו ערבי שקם בשעה 5:00 בבוקר לצאת לעבוד במרכז.

אבל התאונות הן בסביבה הקרובה.

לא. הוא טוען אחרת. הוא מדבר על רוב התשתיות הבין-עירוניות.

לא. הוא אמר שתעזבו את התשתיות הבין-עירוניות. זה מה שהוא אמר. בוא תחזור ותדייק בנתונים. מה אתה אומר? אתה אומר חינוך ואכיפה. הרי אין משהו אחר שמסביר את הפער העצום בין הנתונים שהצגת כרגע בפנינו לבין היחס באוכלוסייה. בוא ננסה לפרק את זה ברמה הפשוטה, בלי יותר מדי נתונים.

(היו"ר יעקב אשר)

אני רוצה להציע חבר הכנסת אשר. אתה התחלת לעשות דיונים שהם לא מתפרסים על כל העולם אלא הם יותר ממוקדים. אני מציע לך ליזום דיון על בטיחות בדרכים בחברה הערבית.

מקבל.

זה דיון מאוד מורכב, מאוד חשוב שאני חושב שצריך להתכונן אליו. אני חושב שצריך להזמין אנשים כמו ראשי רשויות אולי או אנשי חינוך. אני מבקש דיון או בוועדה או בוועדת המשנה על החברה הערבית ואז אני אוכל להסביר יותר בפירוט. אני מרגיש שאני פשוט גוזל מזמנכם.

אדוני היושב ראש, כשיצאת החוצה, שאלתי מי מדריך את המדריכים ומי המדריכים שמדריכים והתשובה שקיבלתי הייתה חלקית. אם אפשר לעשות סיור כדי לראות את הדברים כי אני חושבת שיש כאן גם פער תרבותי.

את מדברת על מדריכים במוסדות החינוך.

גם. ובכל המקומות עליהם שמענו כאן. הרי יש כאן כשל תרבותי ברור והוא צורח. הנתונים שאתה מציג כאן, הרי מה אתה אומר? אתה אומר שאתה מפלח את האוכלוסייה.

באוכלוסייה יש גם תשתיות. זה לא רק חינוך.

נכון.

אלה גם תשתיות ויש הבדל גדול במגזר הערבי לבין המקומות האחרים.

נכון. צריך ויש הדרכה רפואית, היא צריכה להיות בשפה של המטופל.

בוודאי שזה בערבית.

אתה אומר שנקיים כאן דיון מיוחד ואני אומרת שתכין את עצמך.

גם במגזר הערבי ואגב, גם במגזר החרדי. הקטע של ההסברה צריך להיות בשפת המטופל. אני זוכר שבזמנו עת אני הייתי ראש עיר והיה אצלי מפקד פיקוד העורף דאז, אמרתי לו שהם פשוט לא מדברים לאוכלוסייה שלנו וכי הם צריכים לדבר בשפה שהיא מבינה ולא רק השפה כשפה אלא לפעמים גם בתכנים. אם אתם זוכרים, היה באיכות הסביבה קיפוד עם כאילו דשא של איכות הסביבה והילדים החילוניים יותר הבינו את זה אבל הילדים החרדים חשבו שזה מישהו שהתחשמל.

נכון. אתה נתת כאן נתונים לא פשוטים משום שצריך להתבונן בהם גם במקום החברתי, בטח אנחנו כרשות מפקחת.

אני מקבל את הערתך. אני מודה לך על הארת העניין. אני מקבל את הצעתך ואני כבר אומר למנהלת הוועדה שבאחד הדיונים הקרובים של ועדת המשנה ייתן זרקור על הנושא של החברה הערבית וגם נושא ההסברה לאוכלוסיות מיעוטים, לאוכלוסיות אחרות שאולי צריכה להיות הסברה אחרת. אולי אלה גם עולים, אולי גם בקרב עולי אתיופיה שיכול להיות שגם שם יש נתונים שאנחנו כרגע לא חשופים אליהם. אנחנו נקיים את הדיון הזה. אני מודה לך.

אנחנו נשמח. ההסברה בערבית שונה מההסברה בעברית. פחות בטלוויזיה. החברה הערבית הצעירה, זאת שהיא הכי בעייתית, היא פצצת זמן.

אדוני, קיבלנו את עצתך. את הדברים האלה נשמע בדיון שנקיים.

אדוני, כסגן יושב ראש אני צריך ללכת לנשיאות. אני רק רוצה לבקש מהוועדה, מחמד, לוודא שיהיו איזה שהן המלצות.

גם אני בא אתך לנשיאות.

אנחנו נעשה סיכום. אנחנו נסכם את הדברים שנאמרו.

אגב, מישהו כאן הציע להכניס את זה לבגרות ואני חושב שזה לא רעיון שצריך לשלול.

היה כאן דיון בעניין הזה של הבגרות. משרד החינוך עומד על הרגליים האחוריות בעניין הזה ולא בגלל חוסר חשיבות של הנושא הזה אלא כדי לא להעמיס על נושא הבגרות יותר מדי.

דב חנין, בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש. צריך לציין בתחילת הדברים שזה מאוד חשוב שוועדת הכלכלה ממשיכה באופן שיטתי לעסוק בנושא הזה. אני אומר את זה כחבר ועדת הכלכלה. אני מכיר את העומס הגדול שקיים על הועדה הזאת ולכן זה כל כך חשוב שאנחנו לא נרפה ונמשיך לעסוק בנושא הזה. אני מברך במיוחד אותך אדוני היושב ראש שבנוסף לפעילות שלך בוועדת הכלכלה בתחום, אתה גם מוביל את ועדת המשנה שעושה עבודה חיונית וקריטית בכניסה לפרטים.

טוב שאני מדבר אחרי מר רום שהציג בפנינו את התמונה המזעזעת שאי אפשר להשלים אתה. אנחנו רואים כאן המון ילדים הרוגים וכל ילד שנהרג או כל ילד שנפצע הוא ילד אחד יותר מדי. הוא ילד אחד יותר מדי. אני גם מקבל בברכה את הצעדים שסיפרת עליהם, מר רום, שאתם עושים ברשות לבטיחות בדרכים. אני חושב שזאת תכנית חשובה ומעשית אבל אני הייתי מציע שאנחנו ננסה להסתכל על הדברים כשאנחנו מדברים על פגיעה בילדים במבט עוד יותר רחב. אני חושב שזה אולי האתגר הגדול של הוועדה שלך כי ועדת הכלכלה עשתה מסמך מאוד מקיף בנושא תאונות דרכים, אבל הנה עכשיו אולי בכנסת אנחנו צריכים בוועדה שאדוני עומד בראשה לגבש נייר עבודה. תכנית העבודה המעשית שלנו, איך מצמצמים תאונות והיפגעות של ילדים בתאונות דרכים. זאת צריכה להיות תכנית מאוד ממוקדת ונקודתית והיא צריכה לכלול את הרשות, היא צריכה לכלול היבטים נוספים שעל חלקם אני אדבר מיד.

בצדק הוצגו כאן הנתונים הקשים לגבי ילדים ערבים הרוגים. הנתונים הם פשוט בלתי נסבלים בתחום הזה. גם כאן אני מקבל את דברי מר רום. אני חושב שכאי לקיים אולי אפילו סדרה של דיונים על תאונות דרכים בחברה הערבית שאני חושב שזה מונח מדויק וראוי להשתמש בו, החברה הערבית. לראות מה הם המנגנונים ובמיוחד מה הם הכוחות שאנחנו יכולים לגייס לצדנו במערכה הזאת כי זאת מציאות בלתי נסבלת והציבור הערבי בישראל מבין שזאת מציאות בלתי נסבלת. יש הרבה כוחות והרבה אנשים שמוכנים להתגייס למאמץ אבל התפקיד שלנו הוא לבנות פלטפורמה שתאפשר לכוחות האלה להיות אפקטיביים במאמץ המשותף הזה.

אחרי שאני אומר את הדבר הזה, אני בכל זאת אומר דבר כללי. אי אפשר לנתק את זה ממציאות בה החברה הערבית בישראל היא חברה שבה יש שילוב קטלני בין שני נתונים. מצד אחד יש תלות קיצונית ברכב פרטי בגלל שאין תחבורה ציבורית, ומהצד השני מצב התשתית הוא לא טוב. מצב התשתיות מאוד קשה יהיה לשנות כשאתה מדבר על ישובים שהם בחלקם ישובים מאוד ישנים עם רחובות מאוד מאוד צרים. אני אומר שגם כאן חלק מרכזי מהפתרון הוא שינוי מערכתי שאנחנו צריכים לעשות אותו.

לסיכום. מה שאנחנו צריכים לעשות בתחום הזה, אדוני היושב ראש, זה לא פחות מאשר מהפכה. כמובן חינוך, כמובן אכיפה, שאלות של תשתיות שהזכרתי, אבל אני רוצה לסיים כדרכי בנושא תאונות דרכים ולהזכיר שוב את הסנטור הרומי מרקיוס פורקיוס קאטו, קאטו הזקן, שתמיד בכל נושא אמר שלא משנה מה הנושא: אבל את קרתגו צריך להרוס. אגב, בסוף הרסו את קרתגו. זה הצליח לו. אני אומר את זה בכל דיון בתחבורה ציבורית: כל עוד לא תהיה כאן מהפכה של תחבורה ציבורית שתייצג כאן תשתיות אחרות לגמרי בהן אנשים לא יהיו תלויים ברכב פרטי – אנחנו בעומסים לא נורמליים, הכבישים לא מסוגלים להכיל את כמויות הרכבים, אנשים עצבנים בפקקים, זו מציאות בלתי נסבלת ואת זה צריך לעשות ואת זה אפשר לעשות. אפשר לעשות כאן מהפכת תחבורה ציבורית לא בעוד עשרים שנים אלא בעוד שנה. תודה.

תודה. דן קדרון, נכים למען נכים, בקצרה מאוד. לאחר מכן, אם נצליח לקבל עוד כמה דקות – בודקים את זה עכשיו – חברי הכנסת ישלימו.

תודה רבה כבוד היושב ראש על רשות הדיבור. משה בר ואני מרצים בכל בתי הספר. אני עוסק בנושא זמן רב. כשדיברנו על אכיפה, אני חושב שהיה צריך להגביר את האכיפה על מעברי החציה. מה שקרה לנו לפני שנה ושמונה חודשים, עת דוד שלי יצא להליכה בערב ראש השנה, חיכינו כולנו שהוא יחזור, אהרון קמארה, בוודאי כולם מכירים אותו, היה אחד הפייטרים הגדולים של המדינה ששום דבר לא הכריע אותו אבל רק מעבר החציה, כבוד היושב ראש והפורום המכובד הזה, שם הוא הוכרע. הוא השתתף בכל מלחמות ישראל, במתלה, במלחמת ששת הימים, בכל המלחמות. היום באתי לכאן וראיתי את התמונה של אהרון. הוא היה בא לכאן הרבה. אמרתי לו, אהרון, אולי תבוא אתי לכנסת? אבל אף אחד לא עונה לי. או כשאני הולך להרצות לפני תלמידים עם משה בר או בפני בסיסי צה"ל, אני אומר, אהרון, בוא, היית בא אתי להרצאות. שנה ושמונה חודשים. כבוד היושב ראש וכל הפורום המכובד הזה, אהרון לא עונה לי. אני יכול להגיד לכם שהוא לעולם לא יענה וזה פצע שלעולם לא מחלים. אנחנו צריכים לעשות משהו כי רק במעבר החציה, שם אהרון הוכרע בצורה אכזרית, כשהוא עבר באור ירוק במעבר ומשאית עלתה עליו עם ששת הגלגלים שלה. הוא פונה לשערי צדק והודעתי למשפחה שאין ארוחת חג.

אני מודה לך על שנתת לי את הזכות לדבר. תודה לך, למנהלת הוועדה ולכל הפורום המכובד. תודה רבה לכם.

תודה. חבר הכנסת חאג' יחיא.

אני אקצר. אני מתחיל זה שהסטטיסטיקה היא לא המטרה אלא ממנה צריך להגיע לתכנית עבודה. ראינו את הסטטיסטיקה ואנחנו רק אומרים השתפר או שיש לנו מצב יותר קשה. אני מגיע לכמה נקודות שהן המלצות ולבדיקת סטטיסטיקה כדי גם לדעת להתמקד בהן.

השנה עד היום, 32 אחוזים מההרוגים בתאונות הדרכים הם ערבים. האם יש סטטיסטיקה גם לגבי ה-68, כמה ערבים היו מעורבים באותן תאונות. לא רק 32 אחוזים הרוגים אלא היו גם מעורבים ערבים בהרוגים שהם מעבר ל-32 אחוזים.

יש לנו נתונים על מעורבות.

זה צריך להחמיר את הבעיה. לא תמיד ערבי היה מעורב בתאונה עם עצמו אלא יש אחרים. מזה אני מגיע להמלצות עליהן אני מדבר.

העניין של הדרכים בנגב. צריך להמשיך באותה תכנית ואפילו יותר.

לשאר הנתונים, אני חוזר לתשתיות. אתה אמרת שלא נדבר על תשתיות אבל בתשתיות, כמעט ואין ברוב הישובים הערבים מעברי חציה להולכי רגל. לא קיים מעבר חציה ולכן הם הולכים בכל מקום. זה מחזיר אותנו לתשתיות. תיכנסו לישובים הערבים ותראו.

העניין של ההסברה בשפה הערבית. דיברנו על זה ואני חושב שזה צריך לקבל יותר ויותר אפקט.

העניין של האכיפה. דיברתי כמה פעמים, גם בוועדה וגם בוועדת המשנה על נושא האכיפה בחברה הערבית עם מבצעי אכיפה. מבצע אכיפה, יש לי את הנייד שלי ואני מקבל מהרבה אנשים הודעות ומודיעים תיזהרו, יש שוטרי תנועה, ואז המבצע הזה הוא לא אפקטיבי. דיברת על התאונה הלילה של צעיר שאין לו רישיון נהיגה. נכון, השאלה אם האכיפה בודקת. האכיפה צריכה לבדוק את תקינות הרכבים כי יש הרבה רכבים ללא טסט והם לא תקינים אבל נוסעים בהם. צריך לבדוק האם יש ביטוח, האם יש רישיון נהיגה גם לנהג. דברים כאלה לא עושים במבצע ששוטר עומד בדרך.

אנחנו נעלה את זה בישיבה.

אני מדבר על המלצות.

תודה. רבותיי, אני רוצה לסכם. סליחה שאני חותך אבל אנחנו צריכים לסיים את הדיון. יש כאלה שלא דיברו, אני יודע, אבל אנחנו ניפגש כאן שוב לנושאים ממוקדים כשאחד מהם הוא הנושא של החברה הערבית ובאמת שם נדבר על כל ההיבטים, גם חינוך, גם תשתיות, גם אכיפה וכולי.

אני רוצה להעלות גם את הנושא של חינוך שלא הצלחנו למצות אותו והסברה באוכלוסיית החרדים למשל או באוכלוסיות של עולים, לראות האם מגיעים גם אליהן בהסברה.

אנחנו נקיים את הישיבות האלה בקרוב ומי שלא דיבר היום, יוכל להתייחס בהן.

אני רוצה לסכם דבר אחד ולחזור על מה שנאמר כאן על ידי כמה וכמה חברים. אני קורא שוב לראש הממשלה, לשר האוצר לחבריי חברי הכנסת, אם אנחנו כולנו נתחיל את הנאומים שלנו והדיבורים שלנו בנושא הזהירות בדרכים, אולי באמת ישימו את זה בראש סדר העדיפויות. אי אפשר לברוח. ניידות עולות כסף, חינוך עולה כסף וחייבים להכניס את היד לכיס בעניין הזה ובמקביל למקצע. כאן אני מבקש ממשרד החינוך, בהמשך לישיבה הקודמת, כי היא קשורה היטב עם נושא הילדים, למקצע ולטייב את הנושא הזה ולראות שבאמת כל ילד מקבל בבית הספר את הכלים להתמודד עם נושא תאונות הדרכים. זה בנפשנו הדבר.

אפשר גם בבתי הכנסת ובמסגדים.

נכון. אני מסכים אתך. תודה רבה על ההערה.

תודה רבה לכולם וסליחה מאותם כמה בודדים שלא הצליחו לדבר. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.