הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 325

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, ד' בטבת התשע"ז (02 בינואר 2017), שעה 10:40

תלמידים מחוננים

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מסעוד גנאים

יוסי יונה

מאיר כהן

דני ז'ורנו - מנהלת אגף לקויות למידה, משרד החינוך

מנחם נדלר - מנהל אגף מחוננים ומצטיינים, משרד החינוך

דבורה מרגוליס - ראש מנהלת ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות

ד"ר הילה גרין - מנהלת מכון אריקה לנדאו ומרצה במכללת אחווה לחינוך

לורן פוריס - יו"ר בית ספר אופק לתלמידים מחוננים בירושלים

רינה כהן - יו"ר המועצה הציבורית להורים בישראל

אורה חכם - יו"ר פורום ציבורי למען שוויון הזדמנויות

עבד אל רחמן מוסא - חבר ועד ההורים הארצי

יערה שילה - הקואליציה לחינוך מלידה, חברה ביהלו"ם

ליאה גבאי - נציגת הורים מחוננים, יהלו"ם

מיטל שגיא - נציגת הורי מחוננים, יהלו"ם

ורד בכר - פעילה, ארגון מעורבות

אורי כהנא - עו"ד

גל גור - עו"ד, הורה מעורב

ארז מנשה - הורה לילדה מחוננת

ענת מנשה - הורה לילדה מחוננת

אילת שפירא - הורה לילדים מחוננים

איתן שילה - מוזמן/ת

מתן צדיק - שדלן/ית, מייצג/ת את הסתדרות המורים

מאיר אסרף - שדלן/ית, מייצג/ת את הסתדרות המורים

יהודית גידלי

קורל כהן, חבר המתרגמים

תלמידים מחוננים

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. ה-2.1.2017, ד' בטבת התשע"ז. הנושא על סדר היום הוא תלמידים מחוננים במערכת החינוך. ואני ברשותכם, מאחר ויש פה אזרחים, נכון? מעבר לזה שאתם בעלי תפקידים אתם אזרחים במדינת ישראל וחוויתם את הפגיעה כפי שאני מקווה שאני נפגעתי וחבר הכנסת יוסי יונה נחסך ממנו הדיון המביש, אני חייב לומר את דברי התוכחה, בחרתי לעצמי לומר אותם בכל ישיבה היום בכל השבוע האלה.

בשבוע שעבר ועדת החינוך חוותה אירוע מביש. הכנסת חוותה אירוע מביש, ואני מחברי הכנסת שבדרך כלל לא אוהבים שמטיפים להם מוסר על התנהלות בוועדות הכנסת שכוללות קריאות ביניים, הרמות קול, כנראה כי זה הכרח שלא יגונה בדיונים. אך האירוע שהיה בשבוע שעבר בוועדת החינוך ראוי לכל גינוי. יש בו משום פגיעה בדמוקרטיה, כי הוא פוגע במעמדה של הכנסת, הוא פוגע בעבודת הכנסת, הוא פוגע בוועדות הכנסת, כי כך לא יאה ולא נאה שחברי כנסת יתבטאו אחד כלפי השני בצורה כפי שהתבטאו. יש לי תחושה לעיתים שיש חברי כנסת שמבחינתם תישרף המדינה, שכל ההשקעה כאן תרד לטמיון, והעיקר הכותרת, העיקר התמונות, העיקר כמה אזכורים אקבל בתקשורת באותו יום וככל שאני בוטה יותר אני נכנס לתודעה יותר, ואני לא שם. וחברי ועדת החינוך לא שם.

לצערי הרב, חבר הכנסת אורן חזן וחברת הכנסת זהבה גלאון עברו בשבוע שעבר כל גבול. יסלחו לי כל מי שמרגיש שאני מטיף מוסר או מחלק ציונים לחברי הכנסת. ראיתי חובה לעצמי לתבוע את עלבונה של ועדת החינוך לדורותיה וזאת לאור התגובות השליליות שדיון מביש זה בין חבר הכנסת אורן חזן וזהבה גלאון גרר אחריו. זו לא ועדת החינוך, זו לא דרכה של ועדת החינוך ואני כל השבוע הזה ובכל דיון אתבע את עלבונה של ועדת החינוך.

לענייננו. תלמידים מחוננים במערכת החינוך. אנחנו בדרך כלל בוועדת החינוך נדרשים לסוגיות כשתלמידים לא מקבלים את המגיע להם. בדרך כלל היכן אנחנו שמים את הדגש? אם זה בחינוך המיוחד, אם זה בשילוב תלמידים, אם זה פערים במערכת החינוך. אבל אסור לנו לשכוח, ואמרתי זאת, לא לחינם גם הגשתי הצעת חוק כזאת, כי אני חושב שכמו שאנחנו מבקשים להעצים את אלה שנמצאים למטה ונשרכים אחורה, המערכת חייבת לזהות את אלה שנמצאים במערכת עם יכולות גבוהות, מה שנקרא מחוננים, ולתת להם את ההזדמנות של החיים.

יש לי תחושה קשה עם הסוגיה הזו של מיצוי הפוטנציאל של המחוננים במערכת החינוך שהיא מוגבלת בכמות, לעיתים אני מקבל פה תלונות על תלמיד שהוא בהגדרה מחונן אבל הוא לא נכנס. יכול להיות שנעשית עבודה, אני לא יודע עד כמה נעשית עבודה, אני לא יודע עד כמה אנחנו יודעים לקחת את אותם תלמידים ולתת להם דחיפה קדימה. זה לא פוגע בשום דבר אחר. אני לא מעצים פערים, ההיפך הוא הנכון, זו התפיסת עולם שנזהה בכל תלמיד את הפוטציאל שלו ונדחף אותו מלמטה, מלמעלה, מהאמצע, את כל אחד לדחוף כלפי מעלה. מכל מקום שהוא נמצא תמיד צריך לדחוף כלפי מעלה, והמערכת יודעת לעשות את זה, אבל לצערי, ההערכה שלי, אני לא רוצה לגבש דעה עד שאני לא אשמע את משרד החינוך, אבל ההערכה שלי היא שזה נעשה בשפיץ, רק לבודדים, ליחידי סגולה כדי לתת להם את הטעימה הזו, אבל זה לא נכון. אני חושב שאם נדע לזהות פוטנציאלים במערכת החינוך ולדחוף אותם קדימה - אני בכלל מאלה שחושבים שמתחילת כיתה י"א צריך לזהות את הסיירות ולדחוף אותם לאקדמיה, לתת להם כבר חשיבה של אקדמיה. יש מיזמים כאלה ואחרים אבל לא די. אני חושב שזה צריך להיות מובנה בילד אין בתפיסת העולם של המשרד.

נמצא איתנו חבר הכנסת יוסי יונה, שהוא מהפילוסופיה של החינוך, גם פילוסוף, גם מחנך, ולפעמים הוא לא אוהב את הגישות שלי ולפעמים הוא אוהב, אבל אני מתגרה בו בקטע הזה ולכן ניתן לו קודם כל את רשות הדיבור. אחרי ההתגרות הבלתי מסוננת הזאת.

תראו. ברור שהיה במקרה של ילדים בעלי יכולות - - -

מאחר והסיח את דעתנו, בברכת ברוך הבא, חבר הכנסת מאיר כהן.

התמונות שנמצאות כאן, הייתי צריך לומר זאת בתחילה, אבל הנזיפה שנתתי לחבר הכנסת אורן חזן וזהבה גלאון על הדיון בשבוע שעבר הסיחה את דעתי, יש כאן תערוכה של 50 צילומים בירושלים לרגל יובל לאיחוד העיר. המוטו של הצלם כאן הוא להראות את ירושלים של שלום. רואים פה הכל. רואים פה יהודים עם ערבים, חרדים עם אזרחים אני לא יודע להגיד, חילונים. כל סוגי החברה, עם מוגבלות, בלי מוגבלות, כולם יחד מעבר לכל תגית או תווית או אמירה כזו קיצונית או אחרת. החיים יותר חזקים מהכל כאן בירושלים.

בבקשה, נחזור לעניינו. אני רוצה להכניס אותך כי גם לחבר הכנסת מאיר כהן יש איזה יומיים וחצי בחינוך ברזומה שלו. אני אומר את דברי הפתיחה שלי שוב. אני טוען שאני מאלה שחושבים שהמערכת צריכה לזהות בכל תלמיד את הפוטנציאל שלו וגם למרות שאנחנו באמת דוחפים בתפיסת עולם שלנו את אלה שנמצאים מאחורה קדימה, אני חושב שכל תלמיד צריך את הדחיפה כלפי מעלה, גם אלה שמוגדרים כמחוננים, צריך לזהות את הפוטנציאל והמערכת צריכה לדחוף אותם קדימה, למצות את הפוטנציאל שלהם. והתגריתי ואמרתי שזה לא סותר את התפיסה של צמצום הפערים, זה גם לא מעצים פערים, ההיפך הוא הנכון. את כולם צריך לדחוף כלפי מעלה איפה שלא יהיה. יש פוטנציאל בתלמיד, מזהים אותו, המערכת צריכה לדעת קודם כל לזהות אותו ואני מקווה שהיא יודעת לזהות אותו ולייצר מסלולים. והמכסות, יש לי בעיה עם המכסות של המחוננים שנדחפים קדימה. בבקשה.

טוב, אדוני היושב ראש, אתה באמת גירית אותי, אבל כמו שאתה המון פעמים מעיר לי במפגשים מהסוג הזה, אנא ממך צמצם את ההרצאות הפילוספיות שלך ואני לא פעם צריך באמת לרסן את עצמי ולא להרחיב בנושא הזה - - -

מאחר והתגריתי בך אני לא אאיץ בך לסיים.

כי תראו, אני חייב להגיד, הנושא הזה באמת של מצוינות ושוויון הזדמנויות וכולי, זה היה אחד מהנושאים המרכזיים שאותם חקרתי ועליהם לימדתי שנים ארוכות. תבינו איפה אני נמצא. יש שתי סוגיות שונות. האחת קשורה באמת לשוויון הזדמנויות, ואחת שלא קשורה לשוויון הזדמנויות ואני אגיד לכם על דרך האנקדוטה. לידידה שלי יש ילדה בת 5, ועל פניו יש לה כישורים מיוחדים. היא באה ואמרה לי שהקפיצו אותה כיתה משום שרמת ההתפתחות הקוגנטיבית שלה היא מאוד מואצת והתגובה הרפלקסיבית שלי הייתה אליה, וזו תגובה לחלוטין רפלקסיבית כי אני עוסק בנושא הזה המון המון שנים, אני אומר לה, " 'דחילק, תני לה להיות ילדה".

מה טווח הגילאים של ילדה בעיניך?

מה אני מתכוון להגיד ילדה? תני לה לחוות את החיים ולא להכניס אותה לתוך המסלול הזה המואץ שבעצם המון פעמים משקף יותר את הרצון של ההורים ופחות את הרצון של הילדים. אני חושב, ושוב, אני מסייג ואומר ואמרתי בתחילת דבריי, ברור שקיים מספר מאוד מצומצם של ילדים, וזה גם על פי הגדרות של מה זה ילד מחונן, האם זה אחד מ-80, מתוך 100 או אחד ל- 1,000. אני אומר, ברור שקיים מספר מאוד מאוד מצומצם של ילדים שהם באמת מחוננים והם לא מסתדרים במערכות הרגילות וחייבים למצוא עבורם הסדרים שבאמת יש משום אפשרות לעודד את היכולות שלהם היחודיות, אבל אני חושב שאנחנו נמצאים בעידן שבו המולך זה המרוץ כלפי מעלה. אתה ציינת אותו ואני מזה מסתייג, אדוני היושב ראש, ולכן בתחום הזה אתה גירית אותי ולשם אני מכוון את דברי.

למה להגדיר זאת מולך? בוא נשמע.

למה להגדיר מולך? משום שהמון פעמים לוקחים איזושהי תכונה מסוימת אצל הילדה או אצל הילד ומשתעבדים לתכונה הזאת, ולמעשה מפקירים את מה שאנחנו מכנים בפילוסופיה את ההתפתחות המעגלית של הילדה או של הילד, כלומר, התחום הרגשי, התחום החברתי, התחום האסתטי ועוד דברים כאלה ואחרים, ואז אנחנו מונעים את החוויה המאוד הוליסטית של מה זה לגדול כילדה או כילד כאשר שמים את הדגש על תכונה כזו או אחרת. דרך אגב, אחת מהבעיות עם גאונים, ואני בעד גאונים כי זה מועיל לחברה, אבל המון פעמים הגאון לא מועיל לעצמו, הגאון מועיל לחברה. בכישורים שלו אנחנו משתמשים וזה דוחף אותנו מבחינה אמנותית, כלכלית, מדעית, אבל - - -

אבל הגאון סובל.

כן, המון פעמים הגאון סובל.

מוסיף ידע מוסיף מכאוב.

בדיוק. ולכן גם, דרך אגב, בפילוסופיה, הטיעונים המרכזיים שניתנים - - -

תגדל ילדי פרחים.

כן.

אומרת לך אורה במילים אחרות - שאלו יהיו הצרות שלנו.

זה הצרות שלו, לא שלנו. שלנו זה לא. אנחנו אדרבה. ודרך אגב, בספרות הפילוסופית כשעוסקים בשוויון הזדמנויות ובמצוינות, אחת מהטענות המרכזיות למען טיפוחם של גאונים או של מחוננים, יש את הצד הזה של לתת לילד לצמוח על פי הפוטנציאל שלו, וזו נקודת המבט שלו או שלה, ויש את נקודת המבט של החברה, כאילו, למה אני כחברה צריך להשקיע יותר משאבים בפיתוחו של הפוטנציאל של הילד. המון פעמים הטיעון האינסטרומנטלי, התועלתני, הוא זה שמנחה אותו כי זה מועיל לחברה, אבל המון פעמים קיים המתח הזה בין התועלת לחברה לבין התועלת העצמית של הילד. אז אני נמנה על אלה ששוב, הטיעונים שלי בכלל לא עוסקים בסוגיה הזו של שוויון הזדמנויות או לא שוויון הזדמנויות, אלא באמת בטובתו של הילד ואני חושב שהמון פעמים אנחנו נתקלים במקרים שבהם הילד הופך להיות איזשהו אקסטנציה, איזשהי הרחבה של הרצונות והמאווים של ההורים כאיזשהו מנגנון של פיצוי. אני קראתי וכתבתי על זה בלי די ואחד מהתחומים המאוד מרכזיים שבהם עסקתי שנים ארוכות זה בסוגיה הזו של מחוננים ומצטיינים. אז זה לעניין הזה.

אחר כך אנחנו צריכים לעסוק בשאלה אחרת של המצטיינים ובמה מצטיינים. אנחנו המון פעמים רואים שהמסלול הזה של מצטיינים, וזה כן קשור לשוויון הזדמנויות וכדי לאפשר לילדים מסלול הזדמנויות סלקטיבי, שבעצם בגלל שיש לנו בעיה, אדוני היושב ראש, מה היא אחת מהבעיות שניצבת לפתחנו בעתיד? זה אובדן העבודה. מה זאת אומרת אובדן העבודה? העבודה, מקומות העבודה הולכים ומצטמצמים. הולכת להיות תחרות מאוד מאוד אכזרית בשוק על העניין של העבודה. המון פעמים הורים אומרים, אוקיי, אם זו המציאות, בוא וניתן לילדים שלנו את המסלול הזדמנויות סלקטיבי כדי שעם הגיעם לפקולטה יוקרתית או בהגיעם לשוק העבודה יהיה להם את היתרון על ילדים אחרים. המון פעמים זה מוסווה בעניין של מצוינות, אבל זה מונחה גם המון פעמים לשיקולים כספיים.

וגם אתם צריכים לאבחן בנקודה הבאה על הקורלציה שקיימת בין מצוינות לבין כסף. כשאתה בוחן מאיזה אוכלוסיות, מאיזה ישובים, אתה תגלה שבעצם קורסי הכנה ועוד מיליון ואחד דברים שמסייעים סביבתית, יוצרים מצב שבו המחונן או המצטיין - - -

בלי משים העצמת פערים, אתה רוצה להגיד לי.

כן. המון פעמים זה מעצים. לכן, אז אני אומר באופן עקרוני, נניח ואם היינו באים ואומרים את הדבר הבא, אדוני היושב ראש. נניח, פה כתוב שהשר יקבע את הרשימה של המחוננים, נניח אם היינו אומרים עכשיו את הדבר הבא, אני הייתי רוצה, ואז תנוח דעתי, אדוני היושב ראש, באופן חלקי, איך תנוח דעתי? אם היינו אומרים שבעצם משרד החינוך יקבע מכסה של כל אזור ובכל יישוב שמספר המצטיינים ממנו יגיע ויקבל את הפריוויליגיה הזו לקבל. בכל יישוב. כי אם יסתבר לך בסופו של יום שקיימת דיספרופורציה רדיקלית שרוב המצטיינים יבואו מיישובים באשכול 9-10, אתה תגיד רגע, מה קורה פה? או שאלוהים אכזרי ומחלק את הכישורים למחוננים על פי היישוב שבו הם גדלים או שהכסף בסופו של דבר תורם לזה.

אני מחזק את מה שאתה אומר, זיהינו דבר כזה בקטע של האבחונים. מצאנו שברעננה 80% זכאים להתאמות והקלות ובאופקים אחוז נמוך יותר. הגיעו למסקנה ששם יותר קל לממן אבחונים. אני מסכים איתך בחששות בגדול ותסכם.

תודה, אדוני היושב ראש, בהתחשבותך ברצון שלי להרחיב בנושא. מה שאני אומר, אדוני היושב ראש, שברור שבעיקרון לא ניתן וזה לא הגיוני שאנחנו נתנגד ואני בעד במקרה שבאמת מדובר בילדים מחוננים, אבל אנחנו צריכים לחשוב על שני שיקולים מרכזיים. האחד, שהצגתי אותו בתחילת דבריי, שהוא בלתי תלוי בסוגיה של שוויון הזדמנויות והוא טובת הילד. זה מה שאני מכנה ההתפתחות ההוליסטית שלו. ושנית, זה כן קשור לעניין של שוויון הזדמנויות. היה וקיימים מנגנונים שבאמצעותם אנחנו מאבחנים את הילדים הללו, אנחנו צריכים לראות עד כמה העניין של הכסף הוא מאוד מאוד משמעותי באבחון. אם אנחנו יכולים ליצור מנגנון שבסופו של יום תהיינה המסגרות הללו שאליהם באות או באים הילדות והילדים המחוננות והמחוננים הללו, אכן משקף איזשהו ייצוג פחות או יותר שוויוני של כלל הרשויות והאזורים שבהם גרים התלמידים. אם זה לא יהיה אז אתה יודע שקיימת בעיה.

אתה יודע שבין 2009-2013 הייתי שר בממשלה, גם שם היה לנו אחד עם תואר ודוקטורט בפילוסופיה. אני שמח שהצלחתי לגרות אותך, באמת נגעת בנקודות עם כל השלכות הרוחב והמעטפת. באמת צריך להתייחס לזה, אני לא מקל ראש. בבקשה מאיר, משפט לפני המצגת.

פרופ' יונה, אם יש מקום שבו אנחנו יכולים למצוא בדיוק את כל התחלואים שאתה מדבר עליהם או חלק מהם, זה כשאנחנו בודקים את יחידות התקשוב של צה"ל שהם יחידות העילית של צה"ל. 2% מחיילי יחידות התקשוב מגיעים מהפריפריה. עכשיו, אם תגידו לי שמראש ילדי הפריפריה הם פחות טובים, אני אגיד לכם שזה לא נכון כי באתי משם. אם תגידו לי שזה לא מכוון, אומר לכם שזה מכוון. התמזל מזלנו ובצה"ל יש לך מיד מדדים שאתה יכול - - -

ההסללה בצה"ל ידועה ואנחנו סלחנים כלפיה. אף אחד עוד לא נכנס לצה"ל בקטע של ההסללה. אנחנו בחרדת קודש שאנחנו לא רוצים לחזור לאותם ימים שהיו, הייתה הסללה במערכת החינוך ואנחנו חוששים מהסללה. בצה"ל יש הסללה.

אבל היות, אדוני, שבדקתי את זה לפני ולפנים כשהייתי ראש עיריית דימונה זה גרם לי לאי נוחות גדולה מאוד, הלכתי לבדוק גם את המבדקים של צה"ל. המבדקים של צה"ל, זה לא שהילד בא בגיל 18 עם דף נקי וצה"ל בונה את המבדקים. המבדקים מתבססים על סמך מה שקורה בתיכונים. איזה מגמות יש בתיכונים, מה רמתן של המגמות, מי אלה המורים, האם שמים דגש? ואנחנו רואים שהפערים שם הם - - -

אין ספק, החששות הם במקום. בבקשה. תציגו את עצמכם.

שלום לכולם, אני מנחם נדלר, אני מנהל את האגף למחוננים מצטיינים במנהל הפדגוגי במשרד החינוך. לבקשת חבר הכנסת מרגי, יושב ראש הוועדה, אנחנו באנו עם מצגת שמציגה בכלל מה האגף הזה עושה, על מה הוא אמון, את מי הוא מטפח.

זה אגף שלם?

זה אגף קטן. שלם אך קטן, בתוך המנהל הפדגוגי. במנהל הפדגוגי יש את אגפי הגיל - - -

אני עבדתי במשרד 30 שנה.

אז אנחנו אגף אוכלוסיה מיוחדת, מחוננים מצטיינים. אני אגע גם במהות של האגף ובמה הוא עוסק, לבקשת חבר הכנסת, גם איך אנחנו מאתרים וגם בסוף נתונים מספריים.

אז קודם כל הייעוד והמטרה שלנו. אנחנו היום לא עוסקים רק במחוננים אלא בכלל בטיפוח של החמישון העליון במערכת, בתוכם יש חתכי הצטיינות שונים, מחוננים, מצטיינים שאנחנו מאתרים ומצטיינים שבית הספר או היישוב מאתר. למעשה אנחנו מעמידים למחוז מגוון של דרכים ומענים לטיפוח התלמידים האלה - - -

מה זה חמישון?

חמישון זה 20% הגבוהים של שכבת הגיל. כשאנחנו מפתחים וגם מתקצבים תכניות יעודיות. גם למחוננים, גם למצטיינים וגם למצטייני היישוב ובתי הספר. למעשה, אנחנו מדברים על פיתוח של מצוינות כללית כמו שחבר הכנסת מרגי דיבר עליו. אנחנו לא היחידים שעושים את זה במערכת החינוך, אבל אנחנו עושים את זה דרך הקטר. הקטר זה באמת ראש החץ שאמור להוביל את המערכת קדימה וגם את החברה שלנו ואנחנו מתייחסים לדמות הבוגר לא רק כמי שיהיה מצטיין בתחום הכישרון שלו, אלא גם כמי שיוכל לתרום מכשרונו ומהיכולות שלו לחברה. זה דבר שמשולב בכל התכניות שלנו, אנחנו תמיד שואלים את עצמנו לא רק מה אנחנו נותנים לתלמיד אלא גם מה חוזר ממנו וזה גוזר גם את המדיניות וגם את דרכי הטיפוח שאני אתייחס אליהם עוד מעט.

קצת על ההיסטוריה, ממש בארבע נקודות של מבט כדי שתקבלו זווית על המרחק שעברנו. ב- 1973 הוחלט על ההקמה של המחלקה לטיפול בילדים מחוננים מתוך הדגל של שוויון והרצון לחזק גם את החזקים במערכת. ב- 1996 ציינתי נקודה אחת שעסקה בנושא של איתור על פי דו"ח של המדען הראשי שאמר שהאיתור חייב להיות על פי סרגל אחיד שאנחנו מבצעים גם היום - - -

בשנות ה- 60 תכנית הדגל של משרד החינוך הייתה לאתר את המחוננים בעיירות הפיתוח ולקחת אותם לבויאר ולכרמים - - -

נכון, אבל לא משהו ברמה הארצית.

ברמה הארצית.

הפעם הראשונה שאני יודע שהוקמה מחלקה במשרד החינוך זה בשנת 1973.

חצי מאחיי הפסידו את החוויה של לגדול במשפחה והלכו לפנימיות של מחוננים.

ב- 2004-2005, בעקבות דו"ח חשוב שנכתב על ידי פרופ' ברוך נבו וועדת ההיגוי שהייתה צמודה לאגף, התווסף הנושא של אוכלוסיית המצטיינים לאחריות של האגף והוא הורחב ממחלקה לאגף ואנחנו היום כבר מטפלים בטווח החמישון הרחב שהזכרתי קודם.

כמה עקרונות שאנחנו עובדים על פיהם. אחת, אנחנו באמת רואים באגף הזה חשיבות לאומית כמי שיוביל בעתיד את פורצי הדרך המובילים במדע, בתרבות, בחברה, בשירות הציבורי ובכל מקום. אנחנו חושבים שמדובר על הזדמנות שווה בחינוך והיא גם דורשת השקעה דיפרנציאלית של משאבים. אני תכף אדגיש עד כמה האפיונים והצרכים המיוחדים של תלמידים מחוננים מחייבים סביבה לימודית ייחודית ועל כן המסלולים שאנחנו בונים להם מתאימים גם מבחינת השיטה הפדגוגית וגם מבחינת הכשרת המורים ותכני הלימוד וזאת ממש פרופסיה. המורים שלנו בתכניות למחוננים, ואנחנו נדגיש במיוחד את המחוננים במצגת הקרובה, היא פרופסיה שצריך ללמוד אותה ואנשים לומדים אותה במשך שנתיים במוסדות אקדמיים מעבר לתעודת ההוראה.

איפה?

יש חמישה מוסדות אקדמיים, בן גוריון, האוניברסיטה העברית, תל אביב, מכללת אורנים והאוניברסיטה הפתוחה.

זה מי שעושה שם תעודת הוראה?

שם עושים הרחבת הסמכה לתעודת הוראה של שנתיים בדגש על הוראת מצטיינים ומחוננים ורק הם יכולים אחר כך ללמד במרכזים ובכיתות שאני תכף אראה.

ערוצי הפעולה המרכזיים. אנחנו מאתרים תלמידים, אני תכף אספר איפה, ומפנים אותם לתכניות השונות. אנחנו לא נותנים רק היבטים קוגנטיביים. בהחלט יש התייחסות, במיוחד בנושא של מחוננים, לעניינים הרגשיים והחברתיים והערכיים, מתוך הבנה להוליסטיות שחבר הכנסת יונה ציין שהיא מאוד חשובה. תכף אתם תראו גם מבחינת ההגדרות שיש לא מעט בעיות בקשר שבין הקוגניציה לרגש ולהתפתחות הא-סינכרונית של אותם ילדים.

התכניות שלנו מותאמות לכל אורך שלבי הגיל. זאת אומרת, מיסודי ועד תיכון ואקדמיה. היו לנו גם התנסויות בגני הילדים, אנחנו הפסקנו אותם בשיטה הממיינת שבה הם היו. היו לנו כמה התנסויות כאלה ובהתנסות עם האגף לקדם יסודי אנחנו נעשה את זה בדרך אחרת שלא ממיינת את הילדים, למרות שאם תשאלו הורים מתי צריך לאתר מחוננים, חלקם יגידו שיחד עם השקיפות העורפית.

הטיפוח שלנו לא כולל רק את המדעים כפי שלפעמים נוטים לחשוב אלא בכל תחומי הדעת, הכישורים והיצירה, האמניות לסוגיהם, הומניסטיקה וגם כמובן מדעים. דיברתי על פיתוח מקצועי להוראה. אנחנו עוסקים יותר ויותר בנושא של מחקר, הערכה ומשוב. אין מספיק מחקר בארץ בנושא של מחוננים, אנחנו ניזונים בעיקר ממחקר שבא מבחוץ.

על שיתופי פעולה בינלאומיים אני אדבר בקצרה. מאוכלוסיית היעד שאנחנו מטפלים בה, אז החתכים הם כאלה. מחוננים מוגדרים כ- 1%-3% בעלי היכולות הגבוהות בכל אחד מהתחומים שנבדקים. מדובר על מבחני כושר קוגנטיבי, אני תכף אציג אותם. מצטיניים מעוטרים זאת הקבוצה שהוספה אלינו ב- 2004-2005 בעקבות דו"ח נבו. זאת אומרת, דרך האיתור היא כך שאני מזהה את אלה שהיו קרובים לקו החתך ולא יכולתי לקבל אותם לתכניות ואני אומר - אוקיי, אלה מעוטרים, אז אני אביא אותם לתכניות נוספות כי הם היו קרובים.

מצטייני בתי ספר זה שוב אותו חמישון שדיברנו עליו, והכוונה היא שבכל מחוז, בכל בית ספר, תוך כמה שנים, אנחנו עושים את הברית הזו היום עם כל מנהל מחוז, תהיה תכנית שמיועדת לחמישון העליון בדיוק כמו שיש תכניות למי שקשה לו.

אני אגע קצת בהגדרות כי ביקשו את זה בוועדה. אני אתן שתי הגדרות איכותניות ועכשוויות לנושא של מחוננות וגם הגדרה כמותית שאנחנו עובדים על פיה. ההגדרה הראשונה היא של פרופ' סבוטניק, היא אוהדת מאוד את מה שקורה בישראל בנושא מחוננים, נמצאת בכל העולם ובעלת שם עולמי בנושא של מחוננות. אני מקריא: "מחוננות היא ביטוי של ביצועים או תפוקה ברמה הנמצאת באופן ברור בקצה העליון בתחום הכישרון גם בהשוואה לפרטים מוצלחים. היא מתחילה בשלבים הראשונים בפוטנציאל, אחר כך המדד למחוננות הוא בדרך כלל הישגים וכשיש פיתוח מלא מגיעים הכישרונות להצטיינות יתרה". אני מקריא את החלק באדום: "משתנים רגשיים וחברתיים ממלאים תפקיד חיוני בביטוי מחוננות בכל שלב התפתחותי, משתנים קוגנטיביים, רגשיים וחברתיים ניתנים לעיצוב ונדרש טיפוח מכוון שלהם".

בשנת 1991 התכנסה קבוצה של פסיכולוגים בעלי שם מהעולם עם חוקרי מוח ויחד עשו איזשהי הגדרה לנושא של מחוננות שמשמשת אותנו עד היום: "מחוננות היא תופעה שבה יכולות קוגנטיביות גבוהות משתלבות עם אינטנסיביות גבוהה ליצירת חוויה ומודעות פנימית השונה באופן איכותי מהנורמה. ילדים מחוננים עשוים להתפתח באופן א-סינכרוני כך שהצמיחה השכלית מקדימה את הצמיחה הפיזית ותפקודים קוגנטיביים, חברתיים ורגשיים עשויים להתפתח באופן שונה. לפיכך תופעת המחוננות היא ייחודית, היא מגבירה את הפגיעות של המחוננים ולכן הם זקוקים להתאמות בהורות, בהוראה ובייעוץ כדי לעזור להם להתפתח באופן מיטבי".

אלה שתי ההגדרות שבחרתי מתוך הרבה. אני אגע בהגדרה הכמותית, כי בסופו של דבר בהגדרות האיכותניות אנחנו משתמשים כדי לעבוד בתכניות, אבל כדי לאתר אנחנו משתמשים בהגדרה הזאת. אז בעולם, ואם תרצו אני אעביר גם גם סקירות על מה שקורה בעולם כי אנחנו די מתקדמים בעניין הזה, נהוג להגדיר מחוננים על ידי איתור 1-5% הגבוהים ביותר של שכבת הגיל שבסטיות תקן מדובר על שתי סטיות ומעלה מעל הנורמה ואת הנורמה אנחנו מודדים כל הזמן. אם מישהו רוצה לדעת את המספר ב-IQ אז בדרך כלל מדובר על מעל 130. במדינת ישראל אנחנו נמצאים בכל שנה בממוצע. הזכרתי קודם 1-3% כי יש בפנים תתי ספי קבלה שאני אזכיר אותם עוד מעט. הממוצע שלנו עומד על 2-2.5% בעלי ההישגים הגבוהים ביותר במבחני הכושר הקוגנטיבי.

איך אנחנו עושים את האיתור? האיתור נעשה במנגנון שנקרא “Nation wide” - - -

רגע, כשאתה אומר 2-2.5% בממוצע, זה סביר? מעל? מתחת?

יש מדינות שחותכות ב- 1% ויש מדינות שחותכות ב- 5%, אז אנחנו איפושהו באמצע. זה תמיד גם תלוי תקציבים, אבל ההגדרה - - -

יש מי שיגיד שלכל הרוחות, תמיד אנחנו תקועים באמצע.

בסדר. אני אגיד שבנושא של איתור אנחנו נחשבים, בגלל זה כתבתי את זה גם באנגלית כי באים ללמוד מאיתנו, באיתור ברמה הלאומית יש מעט מאוד מדינות שעושות, עושים במחוזות, עושים על ידי חוות דעת מורים. בנושא של מבחני איתור לכלל האוכלוסיה, אנחנו מאוד מתקדמים.

עכשיו כמה חותכים ואיפה שמים את קו החתך, זה כמובן גם נושא תקציבי. הזכרת את זה בתחילת דבריך. את השלב הראשון של האיתור אנחנו עושים בתוך בתי הספר. היום ברוב המגזר היהודי בכיתות ב' ובמגזר הערבי בכיתות ג'. הייתה שאלה בעבר למה אין שוויון בין המגזר היהודי לערבי. אז אל"ף, אנחנו שואלים את עצמנו האם לא לעשות גם ביהודי ב- ג', זאת שאלה שאנחנו שואלים את עצמנו כי הבשלות של הילדים לא תמיד מספיקה כדי לענות על המבחנים האלה. אל תשכחו - - -

עוד פעם בקשר למשפט האחרון.

עוד פעם. כן. במגזר הערבי פנו אלינו ושאלו למה אנחנו לא עושים גם ב- ב'. אז בדקנו עם מומחים של השפה והסתבר לנו שבמגזר הערבי רכישת השפה מורכבת יותר ולכן מומלץ לעשות ב-ג', ויותר מזה יש הרבה מומחים שאומרים ואנחנו גם רואים את זה בתוצאות של מבחני סאלד שמאתרים עבורנו במגזר היהודי, שיש הבדל בציונים בין ילידי החודש השונים בכיתה ב'. לא לשכוח שכשאנחנו מתחילים לאתר בשלב א' זה תחילת כיתה ב', זאת אומרת, בעצם, הילדים סיימו כיתה א', לא כולם רכשו קריאה וכתיבה, חלקם אמנם כן, אבל לפעמים הבשלות הנפשית לא מספיקה, אנחנו תכף נדבר על איך אנחנו מאפשרים להם להיבחן שוב, אבל זאת שאלה שעדיין אין לה מסקנה חד משמעית - - -

עוד לא הכרעתם בסוגיה הזאת?

עוד לא החלטנו, אנחנו מתייעצים עם ראמ"ה, אנחנו בודקים נתונים, אנחנו ביקשנו עוד מחקר מסאלד. ברגע שנחליט כמובן שנפרסם את ההחלטות. בשלב הראשון - - -

רק אם תחליטו לעלות ל-ג', אל תעלו את המגזר הערבי ל-ד'.

לא, ממש לא. הוא היה פעם בכיתה ה', ירד לכיתה ד' ואחר כך ל-ג'.

השלב הראשון נעשה בתוך בתי הספר על ידי צוותי ההוראה בבתי הספר והמטרה שלו היא לא להגיש את כולם למבחנים אלא לעשות איזשהו סינון של 15% הגבוהים ביותר שלדעת הצוות ועל פי המבחנים שאנחנו עושים בתוך בתי הספר, מתאימים לעבור למבחן קשה יותר. המטרה היא לא לתסכל את האוכלוסייה וגם תקציבית לא לבחון את כל האוכלוסיה, לכן עושים מין "סקרינינג" כזה, של 15%. אנחנו גם מאוד גמישים, אני אומר את זה פה על השולחן. 16%, 17%, אם יש בית ספר שמאוד רוצה לדווח את ה- 20% ויש סיבות טובות לצוות המקצועי, אנחנו אומרים אוקיי, אז הצוות ממליץ ואנחנו עושים את זה.

השלב השני אליו מוזמנים הילדים הוא שלב קשה יותר, הוא שלב שמורכב משלושה מבחנים שאני אציג אותם. הם נמצאים פה. תת מבחנים: כישורי חשיבה מתמטית, כישורי שפה וכישור ניתוח צורני וויזואלי, אלה שלושת תת המבחנים. הם מתוקפים כל שנה מחדש על ידי צוות של פסיכומטריקאים שעובד איתנו.

זה מבחן פסיכוטכני.

זה סוג של מבחני כושר קוגנטיביים, פסיכוטכני, אפשר לקרוא להם בצורה מסוימת. הם מותאמים לגיל ולדרגת קושי. אנחנו מנסים מאוד לנקות מהם השפעות של מגדר ותרבות, אנחנו לא מצליחים תמיד, בכל שנה מוצאים לאיזה שאלות יש הטיה מגדרית. אני אתן לכם נתון מעניין, ברוב השנים האחרונות במגזר היהודי יותר בנים מצליחים במבחנים מאשר בנות ברמה של כ- 5%, במגזר הערבי זה הפוך. דברים שלפעמים קשה לנו להסביר. לפעמים זו ההטיה התרבותית. אנחנו יודעים ממחקר קטן שעשינו, שהרי כולם צריכים למלא שאלון שהוא אמריקאי ולסמן את התשובה הנכונה, יותר בנות זיהינו שכשהן לא יודעות את התשובה אז הן לא כותבות כלום, ובנים מנחשים. כבר יש להם 25% יותר סיכוי להצליח באותה שאלה, אבל זו לא הסיבה היחידה, אני נתתי רק מיני מחקרון שעשינו על אחד המבחנים. אז כל שנה אנחנו בודקים ברמת הפריטים כמה בנות ענו נכון, כמה בנים ענו נכון, האם זה מתאים לרמת הקושי שלהם וכדומה - - -

אפשר שאלה? מהם סוגי הקורלציות שבדקתם? יש בנים-בנות, יש ערבים-יהודים - - -

יש המון קורלציות - - -

באופן ספציפי. יש קורלציה בין סוציואקונומי לבין מחוננות?

אני לא ראיתי את זה בדו"חות, אני יודע להגיד שכשהתייחסנו לאיתור, וזה אולי עונה גם לסוגיה שאתה העלית, יונה - - -

אולי כדי או להבין את השאלה שלו או להשלים אותה, אם אתה נתת את המנדט לכל בית ספר להגיע ל-20% בשלב א', מה אכפת לי מהסוצויואקונומי?

לא, ממש לא אכפת לי סוצויואקונומי. תכף אני אגיד איפה אני מתייחס לסוצויאקונומי. זה נושא שאני מניח שבזמן האחרון הוא עולה גם בעיתונות, עד לפני שלוש שנים האיתור היה אזורי. האיתור של שלב ב', מאיפה אני חותך את ה-1-3% היה אזורי. אנחנו זיהינו שתי בעיות עקרוניות בעניין הזה. אל"ף, זה הלך לפי שיטת השמיכה. זאת אומרת, היה לי איזשהו "פול" כללי שאתה הזכרת אותו שאני יכול להגיד מחוננים, ואז משלומי ביקשו יותר ורציתי לתת יותר או מחורה או בת ים או תל אביב, והתקשנו להחזיק את השמיכה הזאת בכל הקצוות ונוצר מצב שבעצם הגדרנו מחוננויות שונות, זאת אומרת תלמיד ש - - -

מי היה בבטן?

תלמיד שאותר בשלומי כמחונן ומשפחתו עברה לרעננה אחרי שנתיים ורצה להתקבל לתכנית, אמרנו לו שהוא היה מחונן בשלומי, לא מחונן ברעננה. זאת הבעיה הראשונה. בעיה שנייה הייתה - - -

רגע, בשלומי מחונן וברעננה לא?

זה היה, בעבר.

הוא מחונן, רק הוא לא יכול לתת לו את המענה.

הבעיה השניה שעלתה היא היעדר היכולת שלי לשלוט על הסוגיה הסוצויואקונומית ולכן לפני שלוש שנים שלב ב' עבר למדד ארצי. זאת אומרת, כולם מסודרים על אותה סקלה אבל בתוך המדד הזה של 1-3%, שיש שלושה ספי קבלה שקשורים למדד הטיפוח הבית ספרי, זאת אומרת בית ספר חלש בשלומי יקבל את אותו סף מקל בתוך טווח המחוננות כמובן, כמו בית ספר חלש בדרום תל אביב או בית ספר שהאוכלוסיה שלו חלשה באשקלון, או בית ספר שהאוכלוסיה שלו חלשה בחורה. ככה אנחנו מתגברים על שתי הבעיות, אל"ף, מחונן זה מחונן בכל מקום. אם יש בית ספר שהסביבה שלו, כולם מכירים את המושג "מדד טיפוח בית ספרי"?

כמה זה יכול להיות באחוזים?

זה בתוך ה-1-3% יש שם משחק. אני לא אכנס כרגע לאחוזים הספציפיים, אני לא זוכר אותם, סדר גודל של קפיצות של אחוז.

עזבי את החישוב, זה נותן לי מענה לחשש הזה שדיברנו עליו בהתחלה.

אנחנו כבר רואים את היתרונות בשיטה הארצית הזאת עם הדירוג הזה, ויושבים גם עם תקשוב וגם עם ראמ"ה כדי לדייק את זה כל פעם מחדש וכדי שגם מאופקים יהיו מחוננים. אבל לא יגידו להם "אתם מחוננים מאופקים" אלא "אתם מחוננים במדינת ישראל", שזה מאוד מאוד חשוב מבחינתנו.

עוד דבר שאנחנו עושים בתוך סף הקבלה זה הבדל בכניסה בשלב ב' בין בנים לבנות כדי לאזן את הכניסה, ולא להגיד "יש יותר בנים במגזר היהודי" או "יותר בנים במגזר הערבי". אנחנו יודעים שבנות מוצלחות בדיוק כמו בנים בשני המגזרים, אנחנו עושים סף נפרד - - -

אני חשבתי שהבנים מוצלחים בדיוק כמו הבנות.

זה נכון. אז זה שלב ב'. כמובן שלתוך שלב ב' נכנס הנושא של ערעורים שתכף אגע בהם ושל התאמות.

רגע, אבל לא השלמת את המשפט. אז איך אתה מאזן?

אני פשוט נותן סף אחר לבנות כדי ש- 50% מהמאותרים פחות או יותר בשנה יהיו בנות ובנים, בתוך טווח המחוננות.

אני רוצה לדבר קצת על התאמות כי אני יודע שיש פה הורים ואנשים שזה מעניין אותם. אני לא אגיד שהמבחנים שלנו נקיים מכל בעיה. אנחנו כל שנה מתייקים אותם מחדש, הם גם בודקים רק את מה שהם בודקים כמו כל מבחן.

אולי תתייחס למה שפורסם, שמשרד החינוך פותח מרכזי אבחונים והתאמות?

זה לא הדיון הזה.

אני ממש עוד חמש דקות מסיים ופותח את זה לדיון. המבחן לא נקי לגמרי, כל שנה צריך לנקות אותו מחדש, לדייק אותו מחדש ולתקף אותו. לכן אנחנו עובדים במכרז עם שני גופים מאוד מנוסים בתחום הזה ועם ועדה שהיא בלתי תלויה בגופים האלה, שבודקת את המבחנים. ובכל זאת, יש את הנושא שילדים צריכים התאמות מסוימות בתנאים שונים. אנחנו בעיקר מדברים על תנאי המבחן. זה לא שאנחנו משנים את המבחן אלא את התנאים שבו הוא מתקיים, יש לנו ועדה שבוחנת את כל הממצאים שההורים מגישים כדי לקבל התאמות במבחן. קודם כל אני אגיד שכל מי שאושרה לו התאמה אמור להיבחן בקבוצה קטנה של שלושה עד חמישה תלמידים לכל היותר.

הדבר הנוסף הוא, ופה רשמתי רשימה של התאמות שאנחנו נותנים, אז יש תוספת זמן ויש הקראת שאלון למי שהוא בעל לקויות בתחום הקריאה ויש נוכחות של סייעת שאנחנו מאפשרים לצורך רגשי לילדים על רצף התקשורת. אתם יודעים שיש קורלציה בין מחוננות לילדים על הרצף התקשורתי, לפעמים הם זקוקים להבהרה ולתיווך של סיטואציית המבחן, אז יש סייעת. אנחנו מאפשרים סימון בגוף המבחן ולא בדף תשובות למי שיש לו קושי בהתארגנות, אנחנו מאפשרים סימון תשובות על ידי בוחן למי שיש לו מגבלה רפואית, הגדלה של טופס הבחינה לבעלי לקויות ראייה, תרגום לברייל יצא לנו לעשות כמה פעמים וגם חדר אקוסטי לבעלי לקויות שמיעה. זאת אומרת, אלה ההתאמות שאנחנו מסוגלים לתת היום, שוב - - -

המון פעמים ילדים לוקחים מבחני הכנה או קורסי הכנה למבחני - - -

אנחנו מתנגדים לקורסים האלה באופן חד משמעי.

אבל הם מתקיימים הלכה למעשה.

הם מתקיימים.

זו הטיה מאוד משמעותית.

אני לא יודע אם הם מייצרים הטיה, אני יכול להגיד לך מה אני כן יודע. אני לא יודע אם הם מייצרים הטיה כי אני לא יודע אם הילד ללא המבחן לא היה מאותר על ידינו.

אם הילד נכשל אז ההורים אומרים "איך יכול להיות?"

השקעתי בך כסף, זה דבר אחד. הלחץ על ילד בכיתה ב', ג' הוא גדול. ילד צריך להיות ילד. דבר נוסף, אם באמת יש למכונים האלה השפעה והם באמת מייצרים הכנה למבחן, אז לקחתי ילד שלא מתאים והכנסתי אותו לתכנית שהוא לא מתאים לה, מה עשיתי? איזו תועלת עשיתי לילד?

ההורים שמעו. אוקיי.

ערעורים. יש לנו טווח רחב מאוד של אפשרויות בחינה נוספות. אל"ף, לא כולם מתגלים כמחוננים בכיתה ב' או ג', חלקם, אנחנו קוראים להם, יש מושג כזה במחקר, late bloomers, הפורחים מאוחר, וצריך לאפשר להם להיבחן שוב וזאת אפשרות. ההורים צריכים לבקש מבחן. בכל גיל אנחנו נאשר אותו מחדש. יש ילדים שלא בשלים בגיל הזה ולכן אפשר לבחון אותם שוב.

בכל גיל?

כמעט בכל גיל. כתבתי את זה טוב. אז העקרונות הם כאלה. תלמיד שלא נבחן בכלל זכאי לבחינה. המדינה מממנת בחינה ראשונה עבור כל אחד. אם הוא היה בחו"ל, אם הוא לא בשל, אז ההורים אומרים שהם לא רוצים לבחון בכיתה ב', ואין בעיה, זכותם נשמרת להם לכיתה ג'.

ומי שנבחן?

מי שנבחן יכול פעם אחת נוספת בכל שלב גיל, זה אומר יסודי או חטיבת ביניים. במעברים בין יסודי לחטיבת ביניים הוא גם יכול, כי יש לנו את הכניסה לכיתות המחוננים ושוב במעברים בין חטיבת הביניים לחטיבה העליונה, כי יש לנו תכניות מיוחדות שאני תכף אגע בהם, כמו אלפא וכדומה. זאת אומרת, ילד יכול להיבחן גם שלוש פעמים. אנחנו לא חושבים שזה נכון - - -

בכיתה ב' ו-ג' הוא יכול להיבחן?

וזהו.

וזהו. ואז עוד פעם במעבר בין כיתה ו' לכיתה ז'.

אתם מפספסים פה עוד דבר אחד - - -

מי הדוברת?

סליחה, מיטל. אני נציגה של ההורים. אתם מפספסים כאן משהו - - -

אבל אני הנציגה של ההורים.

בסדר, זו אחת מנציגויות ההורים.

כל האיתורים להפרעות קשב וריכוז וכל הטווח הזה מומלצים להיעשות רק בכיתה ג' על ידי בתי הספר. בתי הספר ממש התעקשו, איתי למשל, עם הבת שלי, ואתם עושים את המבחן מכיתה ב'. אתם מפספסים טווח מאוד רחב - - -

סליחה, אני בדרך כלל לא מאפשר קריאות ביניים.

אני אענה לזה. אנחנו ממליצים, ואני אומר את זה כאן מעל הבמה ואני מקווה שזה מצולם ומשודר, לכל הורה שחושב שהילד שלו לא בשל מכל סיבה, לא לעשות את המבחן בכיתה ב'. זכותו נשמרת לו לכיתות ג', ד', ה' או ו'. כמובן יש לנו רפרנטים במחוזות שאפשר לפנות אליהם ולהגיד "חבר'ה, הילד לא בשל, אני רוצה לדעת מה לעשות. האם לבחון אותו? לא לבחון אותו?" בדרך כלל אנחנו נגיד לכם "תחכו, או תעשו אבחון" ואנחנו ננסה לעזור בעניין הזה.

אוקיי.

אני רוצה להתחיל לגעת במספרים. סך הכל יש לנו שני ערוצי טיפוח מרכזיים למחוננים. אחד, זה מרכזי יום העשרה. זה אומר שילד שהוגדר כמחונן יוצא יום בשבוע החל מכיתה ג' או כיתה ד' במגזר הערבי, ומגיע למרכז, ששם הוא מקבל גם העשרה שהיא ברמת הקוגניציה וגם טיפוח ברמה החברתית והרגשית. רוב התלמידים שאותרו במדינת ישראל, 76% מהם, נמצאים במרכזים האלה. יש לנו 57 כאלה, מתוכן 17 במגזר הערבי. הצפוני ביותר הוא תל חי, הדרומי ביותר הוא אילת. אלה מרכזים - - -

מה קרה ל- 24%?

24% נמצאים בתוך כיתות מחוננים, זה אומר כיתה שנמצאת בתוך בית ספר רגיל, אבל אין לנו מספיק כיתות כאלה. יש מעט מאוד ביסודי, קצת יותר בחטיבת הביניים, תכף אני אתן גם מספרים לזה. סך הכל שאלתם כמה מחוננים מאותרים יש במדינת ישראל היום, התשובה היא 15,221 מכיתה ג' עד י"ב.

יש עוד תכניות ארציות. חוץ מהתכנית האלה של יום בשבוע או כל השבוע, אנחנו מאפשרים הרבה מאוד תכניות שהם לילדים המחוננים בדרך כלל אחרי - - -

רגע, בוא נרד למספרים. כמה אמרת?

15,221 מחוננים במדינת ישראל.

כמה תלמידים יש לנו במדינת ישראל?

שני מיליון - - -

מישהו עשה חשבון מהיר כמה זה באחוזים?

זה פחות, כמובן שזה פחות. צריך להבין כמה דברים, כשאנחנו חותכים את ה- 2%, זה 2% ממי שנבחן. לא כל בתי הספר נבחנים, החינוך המוכר שאינו רשמי רובו לא נבחן, אז סך הכל אם אנחנו אומרים שיש היום בשכבת גיל, חבר הכנסת מרגי, 150,000 ילדים, בסיס האיתור שלי של השנה הוא 88,000. תסתכל על זה בנתונים פה. 88,000 תלמידים נבחנו שנה שעברה בשלבים א' ו- ב', מתוכם איתרתי 2,339 תלמידים ביהודי, 490 תלמידים בערבי ועוד 437 תלמידים במערערים וכדומה. זה מה שאני מאתר בשנה, זה ה- 2.5% אחוזים.

אתה מאתר בחינוך הממלכתי, נכון?

אני מאפשר גם לבית ספר מוכר שאינו רשמי להיבחן.

עזוב מה שאתה מאפשר. כתכנית ממוסדת אתה הולך על הממלכתי.

נכון.

בממלכתי, מה שנקרא מוכר, בהגדרה בחוק. כמה תלמידים יש בשכבת גיל? מעל 100,000?

88,000 זה מי שנבחן, יש בתי ספר שלא נבחנים. יש דמוקרטים למשל שלא מגישים למבחנים, יש אנתורופוסופים שלא מגישים למבחנים.

כן, זה בשוליים.

אוקיי, אז 100,000 משכבת גיל ברשמי.

אוקיי, תודה, תמשיך.

אני לא יודע אם יש זמן שאני אעבור על התכניות הארציות, אבל יש תכנית - - -

לא, תדלג.

אני מדלג. יש לכם את זה במצגת ומי שירצה יקבל אותה אחר כך. אז בתכניות הארציות יש לנו בית ספר וירטואלי, קורסים למחוננים שלא יכולים להגיע למרכזים או לכיתות מכל סיבה שהיא או שמחליטים לא להגיע, אנחנו לא מחייבים להגיע, 1,300 תלמידים לומדים בבית ספר וירטואלי. זה 14 קורסים שמנוהלים על ידי מט"ח ואוניברסיטת תל אביב ומיועדים למחוננים. 1,000 מהם בקורסים בעברית, 220 בקורסים בערבית. תכנית אלפא שהיא למחקר מדעי - 227 תלמידים.

מה היעד שאתם מביאים את הילדים המאותרים, המחוננים, מה הגדרת היעד של משרד החינוך?

תראה, אנחנו עובדים על שלושה יעדים. אחד זה העשרה, שתיים זה העמקה ושלוש זה האצה. אתה שואל האם כולם צריכים להגיע לאוניברסיטה כבר בסוף כיתה י' או י"א? התשובה היא לא. יש לנו 770 תלמידים שלומדים כבר באוניברסיטה, חבר הכנסת יונה, בתכניות כבר מכיתה י' וחלקם עושים חלק מהתואר ועוד תכנית מדעני העתיד שהיא תכנית הנשיא של הנשיא פרס ז"ל, כ-400 תלמידים, גם הם לומדים באקדמיה. לא לכל המחוננים מתאים ללמוד באקדמיה בגילאים האלה, חלקם צריכים את זה בשלב יותר מאוחר אז איתם אנחנו עובדים יותר על העמקה והעשרה, אבל כ-1,000 תלמידים היום לומדים באקדמיה בתכניות שלנו תוך כדי הלימוד שלהם בתיכון. אני לא אכנס לכל הנתונים - - -

סליחה שאני מתפרץ, אתם בדקתם את היעילות של לשלוף ילד יום ולשלוח אותו לאקדמיה? ומראש אני אומר לך שעשיתי את זה ארבע שנים והפסקתי אחרי ארבע שנים.

לא, לא, בתכנית של האקדמיה - - -

גם בגלל שזה יקר מאוד ובגלל שאין מערך של בקרה ומדידה. כל השנים האלה, צר לי להגיד לך, ובזה אני אשתוק, אתם פתרתם בלי מערך בקרה מסודר - - -

לא היום.

יכול להיות.

חבר הכנסת כהן, כל תכנית שאני מנהל היום עוברת הערכה של הראמ"ה כולל אקדמיה ותיכון.

אז אני חוזר בי, לא לגביך, אבל שנים זרקו כסף ועשו עוול לילדים כי שלפו אותם מתוך בתי הספר שלהם, לא טיפחו את זה בתוך בתי הספר. ברגע שאתם הולכים ומכריזים על פרויקט לאומי, שם זה הקושי הגדול. אל תלכו על פרויקט לאומי, תשאירו את זה בתוך הערים. תנו איך לעשות את זה, תנו את הכסף, תאמין לי שמנהלי בתי ספר יודעים לעשות את זה ויפקחו עליהם. אבל הניתוק הזה הוא ניתוק שהוא איום - - -

אתה מדבר על הלימודים באקדמיה?

אני מדבר על כך שאחרי ניהול תיכון של 15 שנים שהיה לי הכבוד לבנות אותו בתוך האג'נדה עם החלטה ברורה שהילדים המחוננים נשארים בתוך בית הספר, לא הולכים לשום מקום, ושבית הספר לא מביא סוכנים משום מקום, אין לי סוכנים שנכנסים. כשהמורים של בית הספר יעברו את ההכשרות לעבוד עם ילדים מחוננים, יישארו בתוך בית הספר והילדים האלה יקבלו את כל הקביים הכי טובים בתוך בית הספר.

אני אגיד לך איפה אני מסכים איתך - - -

ותאמין לי, הילדים האלה לא יצאו פחות טובים מהמחוננים שהלכו לכל המרכזים.

מנחם, אני רוצה להעיר את הדיון. אני רוצה להוסיף לשאלה, כי הגיעו כאן גם מורים, גם ילדים וגם אנשי מקצוע שרוצים להתבטא. רק אני הייתי מוסיף לשאלה של חבר הכנסת מאיר כהן, השאלה היא כשאתה עושה היום את המדידה, אתה יודע לומר לי לטווח הארוך, הבוגרים של המערכות האלה, אלה שאותרו, מישהו בדק מה התועלת ומה התפוקות של אותו בחור שעבר את המסלול או אותה תלמידה? לטווח ארוך?

השאלה הזו מאוד חשובה גם עבורי, כשאני נכנסתי להנהלת האגף לפני שנתיים וחצי, זה הדבר הראשון ששאלתי. כי להגיד יש להם ברק בעיניים מזה שהם הולכים לתכנית כזאת או אחרת, זה מאוד מעניין אותם אבל זה לא מספיק. אני לא אוכל לבוא לוועדת החינוך של הכנסת ולהגיד "תנו לי עוד תקציבים" או משהו כזה וגם לא לשר. היה רק מחקר אחד של פרופ' נבו, זה שהזכרתי בהתחלה, פרופ' ברוך נבו מאוניברסיטת חיפה שעסק בבוגרים. המדגם שלו היה מאוד קטן והממצאים לא היו חד משמעיים - - -

מתי הוא ערך את המחקר?

אני לא זוכר את השנה, אני אוכל להעביר לך את כל המחקר.

כמה תלמידים?

המדגם היה קטן מאוד כי הוא לקח את הבוגרים של לאו בק בחיפה. לאו בק הוא בית ספר שמכשיר הרבה מאוד שנים תלמידים מחוננים. היום יש התעניינות רבה, גם שלי וגם לשמחתי של הלמ"ס ושל חטיבת המחקר של בנק ישראל לעשות מחקר על אנשים שהם בני 30+ והם למדו בתכניות שלנו. לי זה מאוד חשוב לדעת האם בכלל אני עושה איזשהי דלתא, האם אני משנה משהו לילדים האלה, או כמו שאומר חבר הכנסת כהן, אני רוצה לעשות הכל פנים בית ספרי וזה יוצא לא פחות טוב. אז עוד אין מחקר כזה בארץ, יש מחקרים בעולם על זה שיש יתרון וחשוב מאוד לפתח את הילדים האלה והתחלת בזה בדיון שלך. בישראל עוד לא, אנחנו לקראת קול קורא עם המדען הראשי להוציא מחקר כזה, יעבדו בו גם הלמ"ס וגם חטיבת המחקר של בנק ישראל, אני מקווה.

עוד שאלה לפני שאני מעביר את רשות הדיבור. כמה המשרד מתקצב ספציפית בדלתא של המחוננים? כל האגף הזה.

תקצוב האגף, תקציב הבסיס שלנו הוא 8 מליון שקלים בשנה. תקציב תוספתי שמיועד לתכניות ספציפיות, כמו קדם עתידים, כמו אקדמיה בתיכון וכדומה, שהם יותר תכניות למצטיינים, הוא תוספת של כ-40 מליון שקלים בשנה, יש לנו כ-10,000 שעות הוראה וכ-150 ימי הדרכה.

זה כלול בתוך מה שאמרת בתקציב?

לא, בנוסף. אני מדבר על סך המשאבים של האגף. בסך הכל זה אגף קטן, בסך הכל שלושה תקני פיקוח, שלושה תקני מנהלה. זה האגף שלנו.

ומה אתה חש שמדיניות המשרד? להעצים אותו ולהגדיל אותו?

כן, אנחנו גדלים כל שנה. זה על האג'נדה של המשרד לקדם מצוינות.

אוקיי. מאיר, אתה רוצה להתייחס או שנעביר?

לא לא, תעבירו. אני אעיר תוך כדי.

בבקשה. ד"ר הילה חנה גרין, בבקשה.

אני ד"ר הילה גרין, אני מנהלת מכון אריקה לנדאו ומרצה לחינוך במכללת אחווה. עד לפני שלוש שנים, אני ממקימי מערכת החינוך בעיר מודיעין, בהתייחסות לצרכים המיוחדים לחינוך המיוחד ולמחוננים והמצטיינים ביישוב. לציין, התחלנו בזה במודיעין בשנת 1999 שזה חמש שנים לפני דו"ח נבו וכמובן שברגע שהיו התרומות של משרד החינוך זה רק נתן עוד התקדמות.

אני רוצה שני דברים לשים עליהם איזשהו דגש ולעבור למהות ממספרים ומדברים - - -

טלגרפית, כי אין לנו הרבה זמן.

אני רוצה לגעת בשתי נקודות שהעלו פה. האחד, זה טובתו של הילד. אז אני רוצה לענות שצריך לעשות "חנוך לנער על פי דרכו" ובמובן הזה של המשפטים שנאמרים "תנו לילד להיות ילד", אז אני לא חושבת שהרבה ילדים מבקשים בגיל 8 לוח מחיק של 80-1.20 כי הם רוצים לפתח את הדברים במתמטיקה, או בכיתה א' ילד בכיתה אומר למורה שמספר את נרקיס מלך הביצה שכולנו חווינו "זה כמו נרקסיוס במיתולוגיה" ונשלח כעונש לחדר המנהלת, ובמובן הזה ברגע שהם מגיעים לכיתה ג' ולתכניות של משרד החינוך, אז האור בעיניים - - -

בתקווה שהמנהלת הבינה אותו.

אולי, אני לא יודעת, אני לא נכנסת לזה. אני רוצה להדגיש שהמשמעות של מחונן היא לא עוד. היא לא יותר מהר, היא אחר ובאחר הזה אנחנו צריכים לדבר בדיוק על מה שאמר ידידי ממשרד החינוך מנחם על נושא של סביבה חינוכית מתאימה לצרכים של הילדים. ואני רוצה לחדד עוד משהו כי תחום המחקר שלי - - -

את ראית פעם ילד עני שבית הספר מאפשר לו לצאת לטיול, איזה ברק יש לו בעיניים? מה זו האמירה הזאת שברק בעיניים הוא מבחינתי מה? מה, את מדדת? ברק בעיניים זה משהו כל כך מופשט, כל כך לא ברור, מה זה ברק בעיניים?

במקום שבו המחנך פגש באמת את הילד ולנושא שלך, יש ילדים מדרום תל אביב ויש לי ילדים מבת ים, יש לי ילדי עובדים זרים במכון אריקה לנדאו - - -

אני אשמח מאוד שפשוט לא תנסי להסביר לנו מה זה הרגע שהמחנך פגש את הילד. אנחנו יודעים את זה.

אני אסביר את זה, אבל תן לי דקה לסיים את מה שאני רוצה בנקודה המרכזית.

לא, הוא אמר לך שהוא יודע את זה, את לא צריכה להסביר.

אז על זה אני מדברת. עכשיו, אני במקום הזה רוצה להתייחס מעבר לסביבה הלימודית וייחודית לנקודה מאוד ספציפית שעלתה ועליה גם הזמינו אותי וזה הנושא של המחוננים לקויי הלמידה. לנו יש איזשהי התייחסות לזה במכון אריקה לנדאו ומכיוון שבעצם רוב ההשכלה שלי, אני איש החינוך המיוחד, כששואלים אותי מאיפה באתי אני עונה שזה מהחינוך המיוחד. חינוך המחוננים הוא גם חינוך מיוחד ואני מקווה שיום אחד יהיה החוק הזה שישים את חוק המחוננים יחד עם החינוך המיוחד וייתן מענים שהחינוך המיוחד השכיל לעשות, אם זו התכנית האישית ואם זה הדברים האחרים, ויש תכניות היום לילדים גדולים יותר שיש להם אופי כזה ונותנים מענה.

בגילוי נאות, אני גם אמא לשלושה בנים שכל אחד מהם זכה ונהנה למעט הילד החירש המחונן שלי שהמבחן לא ידע לאתר אותו כי הוא חשב שכיתה אקוסטית זה מספיק והבעיה של החירש היא שפה ולא כיתה אקוסטית. אני, אנוכי, גם אגב עם שני מכשירי שמיעה.

בכל אופן, הנושא שאני בעבודה, בפרקטיקה, פוגשת, תחום המחקר שלי זה הורים למחוננים ואוטיזם כפי שאמרתי. בפרקטיקה אני פוגשת מחוננים לקויי למידה בשלושה מצבים, האחד זה שהמחוננות מסבה את לקות הלמידה או הפרעת הקשב עד גיל מסוים, ואז לא נענים הצרכים האלה שהם גם זקוקים להיענות. השני זה מסווה הפוך, שהלקות מסווה את המחוננות ואז גם אפילו אם אני במקרה עוברת את מבחני האיתור של המחוננות, אז בית הספר יבוא ויגיד "מה, הוא מחונן?" ועם זה יש לנו בעיה בבתי הספר שלא מבינים את המאטריה מספיק. בתי הספר הרגילים, אני לא מדברת על ההכשרה של המורים למחוננים, גם אני עשיתי אותה בעבר.

רגע, אמרת פה משהו שאי אפשר להתעלם ממנו. מצד אחד אנחנו אומרים איתור בית ספרי ואת אומרת, "מה, הילד הזה מחונן?" זאת אומרת, מה, יש מציאות שבתי הספר לא יודעים לזהות או לא ניתנים להם הכלים לזהות?

זה לא מה שהיא אומרת, היא אומרת שאחרי שהוא זוהה, אז בבית הספר אומרים שלא יכול להיות שזיהו אותו.

ראיתי מחוננים עם 156 IQ, 160 IQ, אין ספק שאנחנו בהגדרת מחונן העל, שגם על הסטטיסטיקה הזו יש מה לומר, שלא עברו את מבחני האיתור, כי מבחני האיתור הם מסוימים והם פועלים היום לעשות שינוי בהם, אני לא יודעת אם זה הכיוון, אני לא מצויה בזה, אבל אני יכולה להגיד שההתאמות שנדרשות, הן נדרשות בהתאם ללקות ולא בהתאם ללוח התאמות כזה או אחר שקיים כמו למשל הדוגמא שנתתי. התחברתי פשוט לדוגמא שלך, בכיתה אקוסטית. האם כיתה אקוסטית תתן לילד חירש מחונן לעבור את מבחני האיתור? והרי זאת המטרה שלך ושלי, שהם יעברו את מבחני האיתור. המצב הקשה השלישי שאני רואה אצל הילדים אצלנו, ולכן גם אצלנו באריקה לנדאו המבחנים הם קצת אחרים, המצב הקשה האחר שאני רואה הוא מצב שבו זמנית המחוננות והלקויות באשר הן פשוט פלוס ומינוס מבטלים אחד את השני ונראה לנו ילד ממוצע לחלוטין, והאחד הזה הוא במצב הכי קשה, כי הוא לא מקבל לא את התמורות על המחונן ולא את התמורות ללקות למידה והוא נמצא - - -

לסיכום מה את מציעה למערכת? מעבר למה שעושה המערכת, מה את מציעה?

אני מציעה לוועדה לעשות איזשהי ועדת מחקר שתבדוק את כל נושא המחוננים עם הלקויות - - -

אני נתפסתי לקטע הזה והוא הכי אמיתי, שההסתכלות צריכה להיות באמת ילדים עם צרכים מיוחדים. יש בחינוך המיוחד כאלה ויש כאלה.

נכון.

אוקיי. תודה. אילת שפירא, אמא לילדים מחוננים.

בוקר טוב. אני מברכת על קיומה של הוועדה. אני אמא לשלושה ילדים מחוננים, שניים מחוננים ואחד מחונן לקוי למידה ואני יושבת כאן בזכות הנושא של מחוננות לקוי למידה, כי אני רוצה וברשותך אני אגיד את זה טלגרפית, אבל אם תתן לי להקריא את הנקודות שלי. לצערי מי שכתב את הספר, ד"ר איריס מנור בנימיני, שזה התנ"ך שלי על ילדים מחוננים לקויי למידה, נמצאת בשנת שבתון. היא אמרה וגם רשמה לי במייל, שכל דבר שצריך, כל עזרה, היא תשמח. היא גם שמחה שהוועדה - - -

איך קוראים לה?

ד"ר איריס מנור בנימיני, היא כותבת את הספר מהאוניברסיטה הפתוחה "מחוננים לקויי למידה". בלעדיה החיים שלנו היו אחרים לגמרי.

תומאס אדיסון, אלסרט איינשטיין, פבלו פיקאסו, ווינסטון צ'רצ'יל ועוד רבים אחרים נחשבו בבתי הספר לבינוניים ומטה, בלתי מתאימים ומועדים לכישלון. למרות כל הקשיים, ילדות סוערת וחסרת סיכוי, הם שינו את פני העולם והפכו לממציאים, אמנים ופורצי דרך. רבים מתקשים להבין כי ילד יכול להיות מחונן ובו זמנית גם לקוי למידה. רק ב-35 השנים האחרונות התחילו לדון בזה בעולם ויש ספרות ענפה. עד היום מרבית התלמידים המחוננים לקויי הלמידה נפלו בין הכסאות במערכת החינוך, ואני אומרת את זה, הבן שלי בן עשר וחצי - הוא נופל.

בשנים האחרונות התחילו להבין שאתה לא יכול להגיד אוקיי, הוא מחונן, יש להם מאפיינים כאלה, הוא לקוי למידה, יש להם מאפיינים כאלה, בואו נחבר יחד. לא. זה עולם אחר לגמרי, זה צירוף מיוחד שלא עושה אחד ועוד אחד אלא עושה אחד ועוד אחד ונהיה חמש או שש. כמו שאמרתי יש ספרות, אבל לצערנו לא מצאנו מתודולוגיה סדורה בנוגע למחוננים לקויי למידה המעוגנת בהוראות משרד החינוך.

הדבר הראשון והפער מרכזי הוא נושא האיתור. למעשה, יש שונות מאוד גבוהה במבחנים של הילדים שלהם. הסיכוי שלהם לעבור, ועל זה מדברת הספרות, לעבור את המבחנים של מכון סאלד שואף לאפס, בגלל הלקויות שלהם יהיו הציונים - - -

למרות ההתאמות שדיבר עליהם מנחם?

ההתאמות שדיבר עליהן מנחם ואמר אלה התאמות של קריאה, אין התאמות של מבחן. הילדים האלה צריכים - - -

המבחן הוא אותו מבחן.

הוא אותו מבחן. זה פער מספר אחד, אז אתה לא מאתר אותם. ואם אתה לא מאתר אותם הם לא בתכניות האלה, ואז אתה משאיר את החבילה הזאת להתעסקות בבית ספר ובית הספר לא יודע לתת מענה לעניין הזה. עכשיו, גם אנחנו , איך איתרנו, איך אנחנו יודעים? הבן שלי לא עבר את המבחנים האלה. אנחנו יודעים כי עשינו לו אבחון פרטי. כמה הורים, ודיברנו על דימונה וכל מיני הורים אחרים הולכים ועושים אבחון? אז הם בכלל לא יודעים שהילדים האלה קיימים. הספרות המקצועית מדברת על סדר גודל בתוך עולם המחוננים של בין 5-10% כאלה. תחשבו כמה ילדים כאלה מפוספסים במדינת ישראל.

דבר נוסף הוא מה אנחנו עושים לגבי הטיפוח וההעשרה שלהם. אז יש אפשרות לעשות האצה, מה שאומר שאתה מקפיץ אותם, אבל אתה לא תקפיץ אותם כי לא איתרת אותם. אתה יכול לעשות להם הרחבה רוחבית או העמקה. שוב פעם, בית ספר לא יודע, אין לו היום את הכלים לתת כי הם לא בתוך התכניות האלה, כי לא איתרנו אותם.

מה קורה לילדים האלה? הילדים האלה נמצאים עם סף תסכול ודימוי עצמי מאוד נמוך. הם מתנגדים, הם מפריעים והדבר היחיד שנותנים להם זה מענה ללקות, שהם לא יודעים לקרוא או תרופות שונות שהן מקבלים וכל מיני דברים מהסוג הזה, אבל בעצם מדכאים אותם ומתסכלים אותם ואז אומרים - אה, למה הם מתאימים? לחינוך המיוחד. יש להם בעיות בהתנהגות. אין להם בעיות בהתנהגות. אנחנו לא נותנים להם מענה לצרכים שלהם ובגלל שאנחנו לא נותנים מענה לצרכים, בעיות ההתנהגות - - -

אוקיי. לסיכום.

רגע. כל עוד מערכת החינוך לא תייצר מסלול שייתן להם מענה, החינוך יקפא על שמריו עבור ילדים אלה. הם יישארו, אני רוצה להגיד לך - - -

אני חושב שביטאת היטב את הצורך.

ברשותך. חשוב לי להגיד את המשפטים האלה. הבן שלי מגדיר את עצמו כמחונן בסתר, זאת התחושה שהוא הולך איתה.

תודה.

רגע, בבקשה ממך, אני רוצה עוד משפט.

אותנו הפוליטיקאים חינכו לפרוש בשיא.

אז לכן אני לא פוליטיקאית. משפט שאמר - - אוברזון: "ילדים מחוננים הסובלים גם מליקויי למידה ניצבים בפני סכנה כפולה. אם לא נתערב, תלמידים אלה עלולים במקרים רבים להיכשל בבית הספר. אם נתערב על ידי טיפול בנקודות חולשה בלבד הם עלולים להתרעם עלינו על מאמצינו ועל תגובת בית הספר - - -

תודה, גבירתי. בבקשה.

שמי לורן פוריס, אני אמא לחמש בנות מחוננות. הן אותרו ואובחנו. הבכורה בת 30 תכף והצעירה שבהן בת 13. אנחנו למעשה במסע של 20 שנים בתוך המערכת.

אתם נשמעים לי סובלים.

אתם צריכים לראות תמונה של הבנות שלי. שמחות, יפות, מטופחות ומאושרות. סליחה שאני לא צנועה. זאת אומרת, לבוא ולהגיד - - -

רציתי לשמוע את זה.

לא, באמת, הן נראות נורמליות. יש לי בת, בת 23, שמסיימת ללמוד רפואה.

תגידי, הן לא חנוניות עם משקפיים עגולים?

לא, הן לגמרי לא. יש לי בת שבסוף השנה תהיה דוקטור והיא בצמרת, היא מסיימת רפואה והיא הייתה שבועיים עכשיו בצנחנים, ליוותה את הרופאים, היא מסיימת את הדוקטורט בסוף השנה והחיים טובים. זאת אומרת, לבוא ולצייר את זה כאילו שההורים מגשימים את עצמם לגמרי דרך הילדים, אני חושבת שזה באמת בנקודה מסוימת - - -

זה קורה על הדרך, זה לא הייעוד.

מצד שני אתה גם מצמיח אליטה משרתת - - -

את יודעת כמה הפסיכולוגים עושים כסף מהדברים האלה?

בדיוק. כל הבנות שלי הלכו לתחום הטיפולי. יש לי אחת שרופאה, אחת שעורכת דין ועושה מאסטר בעבודה סוציאלית קלינית. השלישית עושה תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, הרביעית הולכת ללמוד עבודה סוציאלית. אתה יודע, זה לא שהן הלכו להיי טק. זה לא אומר שכולם הולכים להיי טק והולכים לעשות מזה כסף.

עכשיו, אני רוצה להגיד שאפו גדול למחלקה למחוננים. לפני שנתיים בפעם הראשונה נפתחה כיתת מחוננות דתיות - - -

אני רוצה לשאול אותך שאלה. הבנות שלך עברו את המסגרות של מחוננים במערכות החינוך, ועכשיו עם יד על הלב, בלי מערכת החינוך, הילדות שלך היו מגיעות להישגים שהן הגיעו?

תראה, אני אגיד לך, אני לא בטוחה. אני חייבת להגיד לך שאני מרגישה שהלמידה בתכנית השבועית היא כמו לחם וכמו שתייה, כמו מזון. כי הילדים האלה צורכים ידע, הם צרכני ידע, ואתה יודע מה? אני אגיד לך יותר מזה. מריבה עם ילד מחונן, נגיד הקטנה שלי שהיא בת 13, כשאני רבה איתה כל הזמן ואומרת לה להפסיק לקרוא, "את צריכה להיות גם מעשית, אי אפשר להתחיל את היום רק בקריאה, את לא יכולה לקרוא כל היום, את צריכה לעשות עוד ועוד דברים".

צרות של עשירים זה נקרא.

כן. אבל רציתי גם להגיד - - -

אבל אין לנו הרבה זמן. תני גם להורים אחרים לומר.

משפט אחד. בפעם הראשונה נפתחה כיתה דתית לבנות מחוננות באולפנת טליה, שזו תכנית כמו מכון לב. עכשיו, אני יכולה להגיד לך שכל זה פותר הרבה דברים, כי המרצים מגיעים לתוך בית הספר. זאת אומרת הם עושים את התואר בתוך כתלי בית הספר כשכל הילדות בכיתה מתחלקות לתכניות ואז אין את העניין של ההתמודדות עם האקדמיה עם התלמידים המבוגרים. יש גם יתרון שילדים משדרות ומאופקים יכולים ללמוד מכיוון שזה בית ספר עם פנימייה בירושלים ואז הוא מאפשר לילדות מכל הארץ לבוא וללמוד.

אבל זו השאלה, אם זה יהיה ארצי או מחוזי.

זה ארצי, זה בית ספר ארצי. אולפנת טליה זה בית ספר ארצי דתי לבנות.

אוקיי, תודה. יש פה איזה ילד. בבקשה, איתן.

אני איתן שילה, אני ילד שנחשב מחונן בגלל שעברתי, לא הייתי נחשב מחונן עד שעשיתי מבחנים בירושלים ועכשיו אני נחשב מחונן גם בירושלים. יש שני דברים שאני רוצה להגיד על משהו שאמרו פה ושני דברים משלי.

אחד, אמרו כאן שילדים מפחדים לא להצליח בגלל שההורים שלהם יתאכזבו מהם. אמא שלי אמרה לי לפני המבחן: "גם אם תהיה מחונן וגם אם לא, אתה אותו ילד ואני אוהב אותך אותו דבר". זה מה שאמא שלי אמרה לי - - -

ואתה מאמין לה.

אני מאמין לה, כן. אני חושב שלא כל ההורים מתאכזבים מאם הילדים שלהם - - -

את האמא שלו?

כן.

אז תשבי לידו.

עוד משהו שאמרו זה, רגע.

תעבור למה שרצית משלך.

ביסודי בכלל לא היה לי מענה ובחטיבה, אני עכשיו בכיתה ז', יש לי קצת. ביסודי בשיעורי מדעים היינו מחולקים לקבוצות קבועות ובגלל שהכתב שלי נוראי היה לי הסכם עם ילדות שהכתב שלהן יפה והן לא כל כך חכמות, אז היה לי הסכם שהולך ככה, אני אומר להן מה לכתוב, הן כותבות ומראות. זה היה ההסכם.

מאחר וזה בשידור לא נעים לי לומר איזה הסכם היה לי עם התלמידה בתיכון.

ודבר שני משהו על קבוצות האתגר. בקבוצות אתגר בבתי ספר הם שמים את מי שיודע את החומר, לא מי שרוצה ללמוד חומר חדש. יש הבדל. יש לי קבוצת אתגר. אני יודע שאם יגידו שלומדים בה חומר חדש יהיו חצי שיתקשו איתו, חצי שיהיה להם קל איתו. החצי שיתקשו עם חומר חדש זה לא אומר שהם לא חכמים או משהו, זה פשוט שהם טובים בחומר שיש. אז בית הספר שם את מי שיודע את החומר ולא צריך לעשות את זה.

איתן, איפה אתה לומד?

אני לומד בקשת, בית ספר קשת.

ויום בשבוע יוצא לאופק בירושלים? למרכז מחוננים?

כן, ומתמטיקה גם אחרי הלימודים.

ומה זה שאתה אומר לי שבחטיבה אתה מקבל קצת? מה הכוונה?

שבמתמטיקה בהתחלה לא הייתה קבוצת אתגר אז המורה כן הסכים לי לעבוד עם איזה ספר שהיה לי. בתנ"ך המורה נותנת לי ולעוד חבר שהוא גם מחונן ספר מיוחד ואנחנו גם לפעמים מעבירים שיעור.

אז יש גמישות.

יש קצת, אבל לא כל המורים, רק חלק.

בלי לפגוע בדוברים הקודמים, נתת לנו קצת - - -

ועוד משהו לגבי הברק בעיניים, הברק בעיניים זה יותר ברק בלב בזה שאני קם בבוקר ואני אומר, נגיד ביום שלישי שזה היום של אופק, אני קם ואומר "איזה כיף, היום אני הולך באמת ללמוד". לא כמו בשאר השבוע שאני באמת משתעמם בשיעורים.

זה חושף אותנו קצת. לכאורה אנחנו נהנים מילד מחונן ומפרגנים, אבל זה גם הקושי שלו.

אני הייתי לפני קשת בגוננים, בית ספר אנונימי ובו, בגלל שהייתי חכם ולא הייתה לי העזרה, אז קצת הפרעתי כי יש לי בעיות קשב וריכוז לא קשות, ואז אני מדבר בשיעור וזז בשיעור כי משעמם לי. כשמרתקים אותי אני יכול להתגבר עליהם, אבל כשאני לא עושה כלום אני פשוט חייב לזוז - - -

אז זה שאתה מודע לזה זה עוזר לך להתמודד.

נגיד כשיש לי חומר מעניין, אז אני מרותק אליו, אני לא צריך את התזוזה הזאת. השעו אותי כמה פעמים בגלל התנהגות לא נעימה, אבל אני לא עושה את זה בגלל שאני מנסה להפריע או להצחיק, אלא בגלל שבאמת משעמם לי.

אני אמא של איתן. יש לנו עוד בת, שהרשתה לי לדבר בוועדה ולהגיד את זה. היא הגיעה לפסיכיאטר בדיוק בגלל זה. אנחנו מטופלים עד היום, אני מדברת עם דמעות. יו"ר ועדת השמה נתן לנו כיתה רגשית עם קוגניציה גבוהה, אין כזה דבר בארץ, מרגי, אין. הלכנו בית ספר בית ספר ואין. הילדה היום על סף נשירה. אנחנו מחזיקים חזק, האולפנא ואנחנו, עובדים קשה. אולפנת קרית ארבע. אין מענה. מה שהיא תיארה הוא כלום לעומת מה שאנחנו עוברים ואם יתנו לה מענה אנחנו נהיה מאושרים.

שמענו. תודה. חבר הכנסת מאיר כהן.

כששמעתי את הדברים של הילד המקסים הזה נהייתי עוד יותר עצוב. אני פשוט עצוב. ההתעסקות עם מחוננים, אני רוצה להגיד את זה כאחד שגדל במקיף בדימונה, שלחו אותי ללמוד מסגרות ואת אחותי לעוד משהו, אני רק רוצה להגיד לכם שאחותי היא ד"ר לספרות אנגלית, אחת הטובות שיש בארץ ואח שלי הוא אחד מרואי החשבון וכולנו גדלנו במקיף הזה. היה לי הכבוד להקים בית ספר שכל התחלואים של בית הספר שלי לא היו בו, אבל אני רוצה להגיד משהו. שימו לב. השיח סביב מחוננים הוא השיח סביב פרצופה של מערכת החינוך הישראלית. האם המחוננים הופכים למפלטה של המערכת ובהם היא משקיעה? או שאנחנו שומעים את מה שאמר הילד, שיום שלישי זה היום הטוב שלי, כי בשאר הימים המערכת לא נותנת לי תשובות. אני מאלה שעמדו על רגליהם האחוריות והייתי באמת מנהל עם אוטנומיה מלאה ואמרתי שאצלי לא יוציאו את המחוננים והיה קשה לשכנע את ההורים, אבל אמרתי שאני מבקש שתשאירו את ילדיכם המחוננים אצלי בבית הספר ואני מבטיח שאני אתן להם מענה. וחברי'ה, האמינו לי, בענווה גדולה, בניגוד לזה שרק פרופ' נבו הוציא מחקר, אני מלווה את בוגריי. אחד מהם הפך להיות לפני כשבועיים אלוף פיקוד הצפון. אני מלווה את בוגריי, אני יודע בדיוק את אלה ש - - -

אבל כמה יש כאלה?

הרבה מאוד מנהלים הם כמוני. אם משרד החינוך ייתן להם את האוטונומיה לנהל את בתי הספר שלהם וייתן להם את התקציבים. הרי יושב כאן אלי אלאלוף, מרגי, אתה תשאל אותו, כשהוא היה בקרן רש"י, אנחנו שילמנו כל שבוע לאוניברסיטה בבאר שבע על ילדים מחוננים 800 שקלים לילד, שלחנו בלוגיסטיקה בלתי רגילה שני אוטובוסים וזה עלה לנו הון תועפות ובסוף כשהסתכלנו אמרנו מה קורה לילדים האלה שיוצאים ליום, למה שלא ניקח את כל המערכת ונהפוך אותה לאטרקטיבית? מערכת החינוך הישראלית יכולה לעשות את זה. אני מזהה דבר כזה, בטיפול במחוננים, אני מזהה "זה יהנה וזה יחסר". אני לא נגד טיפול במחוננים ובתנאי שזה יהנה וזה לא יחסר.

והיום, ברגע שמוציאים ילדים טובים מתוך המערכת שלהם, עושים להם עוול ולמערכת עוול. לכן אני אומר לכם, תנסו ללכת על לבנות מערכות חינוך שנותנות בתוך מרחב הלימודים שלהן לילדים מחוננים. איך עושים את זה? תאמין לי שאנחנו, לפחות מנהלים ותיקים שעשו את זה, יודעים איך לעשות את זה. אצלי ילד כזה היה מקבל כל יום עוד ארבע שעות עם מיטב המוחות.

תודה. בבקשה. מסעוד גנאים, ואני אתן לך.

אני מודה לך, אדוני היושב ראש, וכל אלה שיזמו את הדיון. תחילה, זה טוב שיש אגף במשרד החינוך שמטפל במחוננים ומנסה לתת את המענה. אין ספק שבית הספר ומערכת החינוך צריכים לתת מענה לכל הילדים בכל היכולות שלהם. ילד מחונן בלי מענה זה ילד זר למערכת, זה אחר בכל מובן המילה. הוא מרגיש שהוא לא שייך בכלל. לכן התפקיד שלנו, של מערכת החינוך ושל כולנו, זה לאתר, לאבחן ואחר כך לתת מענה באמת וכפי שאמר חבר הכנסת מאיר כהן גם, שלא על חשבון שאר הילדים.

גברתי הזכירה את צ'רצ'יל ואת אדיסון וכל אלה שהיו מחוננים. אלה גילו את המחוננות שלהם מחוץ לכתלי בית הספר ויש כאלה שאומרים שהמחונן הוא מחונן למרות בית הספר. הכוונה היא שזה תלוי בראייה של מערכת החינוך ושל המנהל. מה תפקידו של בית הספר? אם הוא מקבע את העניין, שזה עניין רק של ציונים ושל כל הדברים הקלאסיים האלה, אז זהו, את המשפט שאמר מי שאמר את זה: "אמי אמרה לי שאני צריך לחנך אותך חינוך טוב ולכן הוציאה אותי מבית הספר". לא יודע מי אמר את זה.

בקשר למגזר הערבי, אני יודע, אמרת שיש 19 מגזרים מרכזיים ו- 57 מרכזים. אני יודע על מרכזים כאלה. לחלק מההורים בגלל המצב הסוציואקונומי הנמוך והקשה, יש להם קושי למשל בנסיעות. הורים פנו אליי, הורים לבנים שהם מחוננים.

מחוננים מוסעים. ליום בשבוע מחוננים מוסעים.

רציתי רק לתת דוגמא, שהורים פנו אלי באמת שהבנים שלהם למשל בבית ספר ב - - -

חבר הכנסת גנאים, תפנה אליי מצבים כאלה.

בסדר גמור, תודה רבה.

משפטים אחרונים, בבקשה.

שמי ענת, אני אמא לילדים מחוננים. אני עוסקת בתחום מחוננים. יש לנו חברה שנקראת "הפרופסור לא מפוזר", אנחנו עוסקים בהכנה למבחני איתור למחוננים. כל המצקצקים ומזיזי הראש - - -

לא משנה, אל תתני ציונים. יש לך עמדה? תאמרי אותה.

אנחנו עובדים בשנים האחרונות עם הפריפריה, אנחנו עובדים בתוך יישובים ומועצות, אנחנו עושים את זה בהתנדבות, אנחנו גובים את השכר של המורים שלנו בלבד כדי לעזור להם להתמודד בהצלחה עם מבחני איתור המחוננים. אתם מדברים על ברק בעיניים, על אושר. עצם זה שהם עברו את שלב א' והמנהל והמורה של בית הספר אומר להם שהם יוצאים אלינו, לחוג שלנו, אי אפשר לתאר בכלל איזו שמחה ואושר ובכלל שהם בתוך החוגים של - - -

אני רוצה להיות הקטגור שנייה.

רגע, אני רוצה רק להגיד - - -

תקשיבי. המבחנים הפסיכוטכניים, ואני אומר לך כמי שעבר לא אחד ולא שניים ולא שלושה ואת כל המבחנים הפסיכוטכניים של מבדקי הטיס, אני רוצה לומר לך שכל הייחודיות ש - - - מוציא ממך בצורה אמיתית, ספונטנית, את היכולות שלך.

נכון, אני מסכימה.

אז איך זה מסתדר עם הכנה?

אני אגיד לך בדיוק. המבנה של המבחנים, כמו שמנחם הציג לפני כן, הוא מורכב משלושה פרקים, מילולי, כמותי וראיה מרחבית וצורות. כשילד בכיתה ב' נתקל לראשונה בחייו לדוגמא בשאלת אנלוגיה, זוגות וצורות, במבחן עצמו. ומספיק שיש איזשהו פער - - -

הבן שלי נתקל בזה על השטיח כשהוא היה בן יומו.

אבל ילדים בגילאי שבע ושמונה, יש להם מנעד רגשי מאוד רחב. יש ילדים, הבת שלנו הבכורה שהיא התחילה עכשיו כיתה י"א במסלול המחוננים היא פורחת ומאושרת, מסלול מושקע ונפלא, אין לי בכלל שום דבר לומר. היא רשג"דית בצופים, היא מתנדבת, הילדה אנטיתזה לכל מה שחושבים על מחונן קלאסי. עשתה בגרות במתמטיקה 5 יח"ל לפני גיל 16 וקיבלה 98 למרות לקויות למידה מאוד רחבות, היא מאושרת ופורחת. יש ילדים שהיכולת שלהם - - -

אני חייב לקצר אותך, את המשפט המנצח תני לי אותו.

היכולת שלהם להתמודד רגשית לראשונה בחייהם עם שאלות המבחן בעת המבחן עצמו היא לא קיימת ולכן הם לא עוברים את המבחן.

זה חלק מהמבחן. אוקיי, תודה. בבקשה הגברת שהתפרצה כמה פעמים.

אני אסביר אולי מטעם מי באנו. אנחנו הקמנו לאחרונה קואליציה של הורים שנקראת יהלו"ם, שהיא הורים לילדים מחוננים ומצטיינים. הקואליציה הזו הוקמה מתוך צורך, זה פשוט היה לא ייאמן התגובה המטורפת שהייתה ליוזמה הזאת בקרב אוכלוסיית ההורים לילדים מחוננים, שרק מעידה על הצורך ועל שורת הסוגיות שהוצגו פה, שהיא מנותקת לחלוטין לתחושתי מהפתיח שהיה והגדיר את התופעה הזאת של ילדים מחוננים כמין איזשהו משהו שהוא הישגי גרידא ודחיפה של ההורים. המילה הזאת גאון, בארצות הברית הילדים המחוננים נקראים בכלל gifted, ויש הרצאה מאוד מעניינת בטד שמדברת על זה שהילדים האלה קיבלו מתנה, אבל הם לא בחרו בה והיא לא תמיד פשוטה להם. יש לה איזשהי מורכבות מסויימת, היא מגיעה כעסקת חבילה שכבר אמרו לפניי, אני לא ארחיב עליה.

מה שחשוב לי כן להדגיש מאוד קצר זה שאנחנו עשינו עבודה מאוד רצינית גם מבחינת בדיקת המאטריה הפדגוגית הרלוונטית המקצועית, המון המון המון קריאה של ספרות, וגם בארצות הברית, מחקרים, דו"ח מרילנד שדיבר על שורה של לקויות שהילדים האלה מפתחים אם הם לא מקבלים את המענה הנכון בזמן הנכון. ובאמת ההגיון והשכל הישר אומרים לך שהדבר הנכון הוא לתפוס את הילדים האלה לא רק בשביל לטפח אותם כמחוננים בגיל צעיר עבור החברה וכו' אלא כדי שמשיקול תקציבי אפילו לא תשקיע בהם הרבה הרבה יותר אחר כך אם וכאשר הם יגיעו למסגרות החינוך המיוחד שכולנו יודעים שהן עולות הרבה יותר כסף מבחינה תקציבית. זה מה שקורה בלא מעט מהמקרים האלו. הילדים האלה, כשהם לא מטופלים נכון, כשהם לא מאותרים והם לא מקבלים התאמות במסגרות הבית ספריות שלהן, כי לתפיסתי לא יכול להיות שהיום יש תקצוב של מסגרות למחוננים פר תכנית או פר בית ספר מארח, מה שקורה זה חוסר שוויון מוחלט בין ילד מחונן א' לילד מחונן ב', ושמעתם פה הורים שדיברו על זה. אני עשיתי איזשהו סקר ארצי בנושא הזה, מכל הארץ הורים מדברים חד משמעית על זה שיום שליפה זה הרע במיעוטו, זה החמצן של הילד ליום אחד, אבל ברור להם לחלוטין, כמו כל אנשי המקצוע שמדברים על זה, שזה לא הפתרון שהילד צריך, כי הילד צריך ביום יום לאורך כל השבוע איזשהו מענה, איזשהי הגמשה של המערכת.

איתן ביטא את זה היטב. אני חושב שהאמירה הפשוטה ולא בומבסטית היא באמת שאלה אוכלוסויות עם צרכים מיוחדים במובן הזה שצריך לתת להם מענים כל השבוע ולא יום אחד בשבוע.

בהיבט הזה אני רוצה להגיד שהיום הבן שלי, שלצורך העניין הוא אותר כמחונן בשני השלבים, הוא נמצא במסגרת רגילה בית ספרית משורה של נסיבות שאני לא רוצה להיכנס אליהן, אבל לצערי הן חלק מהבעייתיות פה, וצריך לחשוב על כל הילדים האלה שנמצאים במסגרות שלא מטפחות ברמה האופטימלית ואז הפער הוא בין 100% תקציב לבין כלום.

מה שמאוד חשוב לי להדגיש זה שבאמת אנחנו חושבים שגם התקצוב צריך להיות פר ילד וגם ההתייחסות צריכה להיות בית ספרית, לפחות גם. אבל ברור מאליו שהמנהלים וצוותי החינוך צריכים לקבל את כל הכלים שדרושים להם, גם תקציב וגם הכשרה וגם הסברה, כי מה שראינו פה היום סביב השולחן זה באמת המחשה מאוד יפה לפערי המידע שיש מבחינת ההיכרות של הסוגיה.

תודה. זכות התגובה למשרד החינוך.

אני רק ממש מבקשת, הם הגיעו מאוד מרחוק, מרחבי הארץ, אני ממש מבקשת שלפחות את הסיפור של מיטל, הפרטי שלה, תשמעו. זה חשוב לי.

בבקשה, על רגל אחת.

בסדר. שמי מיטל, אני אמא לשני ילדים בני 11 ו- 9, שניהם מחוננים. ואני הגעתי הנה כדי לייצג את הצד האחר של הילדים. אתם דיברתם פה על ההצטיינות הלימודית - - -

לא, לא דיברנו. דיברנו על הצרכים המיוחדים שלהם. עזבי, לקחתם את הפתיח, כל הדיון היה סביב הצרכים המיוחדים שלהם.

אוקיי, אז אני רוצה להדגיש את הצד השני, הצד הלימודי, לטעמי או לטעם הורים אחרים, הוא אחד הצדדים הפחות חשובים או הפחות עיקריים בילד המחונן. הילד המחונן הוא ילד שיש לו הרבה צרכים נלווים, חלק מהם קשורים להפרעות קשב וריכוז, חלק קשורים להפרעות של ויסות חושי, חלק קשורים לפער הרגשי הגדול בין הידע שלהם הלימודי לבין האינטילגנציה הרגשית, והילדים האלה בבתי הספר המקוריים שלהם, לא ביום שליפה, לא מקבלים מענה מהצוות. אין שום היענות של הצוות. ההורים צריכים לגשת ולהתחנן מורה מורה, לא מנהל אפילו, ומה שקורה זה שיש כאן ילדים בבית הספר היסודי - - -

מיטל, מאיפה הגעת?

אני הגעתי מגדרה. בתי ספר יסודיים בכל המערכת ובכל מה שדיבר, לא מקבלים מענה - - -

תודה. אמרת ואמרו ונשמע.

ילדים מגיעים להשלכות פסיכיאטריות. סליחה, זה היה חשוב לי מאוד להגיד ויש פה הרבה הורים שלא הגיעו כי הפרטיות שלהם - - -

אני רוצה לומר לכם בכנות שאנחנו באנו לדיון הזה, אני בכל אופן, מנקודת מבט אחרת, שונה. גם הפתיח תאם את זה. אני שמח שהדיון הלך לאן שהלך. שמענו גם כאן וגם כאן, בסוף צריך לתת מענה. בבקשה, זכות התגובה.

לא, לא עניין של תגובה. אני רק רוצה להגיד שאני שמח שהדיון הלך לכיוון שמכיר בזה שהילד הזה הוא לא רק הילד של האגף למחוננים והוא לא מחונן רק יום בשבוע, הוא מחונן גם בשבת אצל ההורים שלו ולכן אנחנו משקיעים הרבה מאוד מאמצים במה שנקרא מחונן בכיתתו כדי להביא את הפתרון גם לתוך בתי הספר במסגרת תפירת חליפות אישיות, במסגרת העשרה והעמקה בתוך בית הספר ומתן מענה, זה תהליך מאוד ארוך ואנחנו מחוייבים לו. אנחנו עובדים עם אגף חינוך מיוחד ועם אגף לקויות למידה, שהמנהלת שלהם נמצאת פה ועם המפ"מרים על פיתוח חומרים ואני שמח שהדיון הלך לכיוון הזה. זו האחריות של המערכת לדאוג לילדים המחוננים לא רק ביום בשבוע בתכניות היחודיות.

רבותיי, אני מודה קודם כל לכל חברי הכנסת ולאורחים הרבים והנכבדים שהגיעו ותרמו לדיון ואני אומר לכם, מבחינתי כיו"ר ועדת חינוך זה נותן לי אות לעבודה לדיונים הבאים.

הוועדה עמדה מקרוב על העשייה הרבה של המשרד להעצמת התלמידים המחוננים, הוועדה שמעה על מצוקתם של התלמידים המחוננים במערכת החינוך, הוועדה שמעה על הגישה שהתלמידים המחוננים הינם בהגדרה תלמידים עם צרכים מיוחדים והתפיסה צריכה להיות גישה אחרת ומיוחדת. הוועדה קוראת למשרד החינוך לתת מענים לתלמידים עם צרכים מיוחדים להתאמות וכל הנדרש להם.

הוועדה קוראת למשרד החינוך להמשיך בגישת האיתור שלא מעדיפה אוכלוסייה על פני אוכלוסייה תוך כדי מתן הזדמנות שווה לכל ילד.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לתת מענה לימודי לתלמידים המחוננים בכל ימות השבוע ולאו דווקא באותו יום שהוא נדרש למסגרת מיוחדת.

תודה רבה, הישיבה נעולה. תם ולא נשלם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:09.