הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 531

מישיבת ועדת הכספים

יום שני, ה' בכסלו התשע"ז (05 בדצמבר 2016), שעה 11:00

הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2017 ו-2018, התשע"ז-2016 (מ/1082) – תקציב משרד החינוך לשנים 2018-2017, בהשתתפות שר החינוך נפתלי בנט

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

איתן ברושי

יוסף ג'בארין

מכלוף מיקי זוהר

אחמד טיבי

מנואל טרכטנברג

אראל מרגלית

בצלאל סמוטריץ

מסעוד גנאים

יוסי יונה

סתיו שפיר

שר החינוך נפתלי בנט

מנכ"לית משרד החינוך - מיכל כהן

מנהל אגף תקציב, משרד החינוך - משה שגיא

מנהל אגף א' תקציבים, משרד החינוך - דוד מזרחי

מנהל מינהל דוברות הסברה וקש"ח, משרד החינוך - עמוס שביט

יועצת למנכ"לית, משרד החינוך - מיכל שטרנברג

רפרנטית חינוך, אגף תקציבים, משרד האוצר - נעה היימן

רפרנט חינוך באג"ת, משרד האוצר - שאול קירשנבום

רפרנט חינוך באג"ת, משרד האוצר - דניאל לורברבוים

ראש צוות בכיר, מרכז המחקר והמידע, הכנסת - יובל וורגן

רכזת מחקר ומידע, הכנסת - נטע משה סעדון

יו"ר מרכז השלטון המקומי - חיים ביבס

מנכ"ל מרכז השלטון המקומי - שלמה דולברג

ראש מנהל חינוך, מ. שלטון מקומי - מיכל רבקה מנקס

סמנכ"ל כלכלה, מ. שלטון מקומי - איתי חוטר

שדלן/ית (ברדוגו יועצים), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: פורום כפרי הנוער) - גל גולן

טמיר כהן

ירון קוונשטוק

הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2017 ו-2018, התשע"ז-2016 (מ/1082) – תקציב משרד החינוך לשנים 2018-2017, בהשתתפות שר החינוך נפתלי בנט

אני מחדש את ישיבת הוועדה. אני מקדם בברכה את שר החינוך נפתלי בנט, את מנכ"לית משרדו מיכל כהן, את אנשי המשרד. אדוני השר, זאת ועדה מאוד מעניינת, ועדת הכספים. אני מתנצל על זה שאיחרתי. לא רציתי להפסיד לא את שר החינוך ולא את ההעדפה המתקנת. אני רוצה לציין לשבח אותך בעניין הזה של העדפה מתקנת. אני הייתי באופוזיציה, אתה היית שר הכלכלה, אישרת את החוק הזה במתכונתו הנוכחית. אני מודה לך על כך, זה מעיד על מגמה שלא צריך להפלות ציבורים במדינת ישראל, וזה מאוד חשוב.

בכל מקרה, אנחנו דנים על תקציב משרד החינוך לשנים 2018-2017. הבמה לרשותך, אדוני השר. תשתדל, אתה יודע, במסגרת - - -

מאה אחוז.

תודה רבה.

קודם כול, בוקר טוב. תודה ליושב-ראש הוועדה, תודה לכל חברי הכנסת שטרחו והגיעו, תודה להנהלת משרד החינוך, ובראשה המנכ"לית המצוינת שלנו מיכל כהן. ותודה גם על השותפות עם אגף התקציבים, עם נועה ואחרים, כי אני חושב שבמקרה הזה אנחנו באמת עובדים בשותפות ולא מרגישים שאנחנו יריבים.

לפני שנה ישבתי כאן לראשונה כשר חינוך והכרזתי על ארבעה יעדים שהגדרתי למערכת החינוך, ואני עכשיו רוצה לתת לכם דין וחשבון איפה עמדנו ביעדים, איפה פחות עמדנו ביעדים, ומה נמשיך לעשות. ארבעה יעדים שהגדרתי: אחד, זה היפך הפירמידה, וזה אומר להשקיע יותר הגיל הרך, מתוך הבנה שבגיל הרך הדמות והאישיות של הילד נוצרת, ומה שאנחנו שוגים או לא מטפלים או מזניחים בגיל הרך, אנחנו משלמים ריבית דריבית בגילאים יותר מתקדמים. תמיד ידעו את זה אבל תמיד רוב ההשקעה הייתה לקראת הבגרויות.

היעד השני היה מתמטיקה, מדעים. הצגתי תמונה קשה מאוד של התדרדרות על פני עשור. מבחני ה-Timss שהתפרסמו השבוע מאוששים את זה. אותם מבחני Timss בוצעו חודשיים לפני כניסתי לתפקיד, והם מאוששים את התמונה המאוד מאוד עגומה של מדינת ישראל ברמה המתמטית ומדעית. הדבר השלישי זה ערכים, ואפרט. והדבר הרביעי זה צמצום פערים ומתן שוויון הזדמנות.

עכשיו אני רוצה לפרט מה עשינו. בגיל הרך ביצענו בצורה מלאה, עכשיו כבר בשנה השנייה, את תוכנית הסייעת השנייה בגני הילדים. יש 4,600 סייעות שהתווספו בעלות של 450,000,000 שקלים. יותר חשוב מזה או לא פחות חשוב מזה זה שלכל מקבץ של קבוצה של 15 גננות הצבנו גננת מובילה, שהיא מעין מנטורית לגננות. וזאת דרמה, לראשונה הן במסגרת פדגוגית שמאפשרת להן באמת להתפתח.

סייעת שנייה נכנסה בלי שום אפליה לציבור החרדי.

לכולם.

לכולם. לא, כי בוא נגיד, בקדנציה הקודמת למשל הקייטנות לא ניתנו לחרדים. תיקנתי את זה מיד, גם הקייטנות זה גם לחרדים, וסייעת שנייה גם לחרדים. ואצלי לא תהיה אפליה בין ילד לילד, נקודה.

לא, זה לא ככה: סייעת שנייה זה לכולם. ואין אפליה לחרדים. לא, עוד יחשבו שרק החרדים.

נכון, נכון. אתה צודק.

לכולם סייעת שנייה.

הדבר הנוסף בהקשר של הגיל הרך והגיל המוקדם זה צמצום הכיתות, גודל הכיתות. אני שמח לדווח פה שיישמנו בצורה מלאה כבר בשנה השנייה גם בכיתות א'.

אבל כיתות א'-ב' זה לא הגיל הרך.

בסדר, זה גיל מוקדם.

אחרי. מיד.

היום זה עד 18 גיל מוקדם.

הלוגיקה שלי הייתה להתחיל מגנים ולהתפתח א', ב' - - -

למה הסכמת שהגיל הרך יעבור לרווחה, לידה עד 3?

לצערי, הוא מעולם לא היה אצלי.

איתן, הזמן שלנו מצומצם ממש.

לא, אבל היה לו חזון שהחינוך זה לא כלכלה ולא רווחה, חינוך זה חינוך.

לא, בסדר. אז תגיד את זה. איתן, תודה.

נכון. אתה צודק במאה אחוז. לצערי, לא הצלחתי בזה. לא הצלחתי. זה מעולם לא היה אצלי. זה היה תמיד במשרד התמ"ת, זה עבר לרווחה. אני רק יכול להצר על זה, אני חושב שזאת שגיאה.

שגיאה גדולה.

נכון. מסכים, מסכים אתך.

אתה רואה, גפני, הסכמנו.

ולכן עכשיו גם כיתות וגם כיתות ב' – אנחנו מדברים על ממוצע של 28 ילדים לכיתה. תמו ימי הסרדינים, תוך ארבע שנים מעכשיו נגיע לכיתות ו'.

הלאה, מתמטיקה – הוצאנו לפועל שורה של פעולות מאוד אגרסיביות, כיתתי רגלי לכל האוניברסיטאות, והן הסכימו, סנאט אחרי סנאט, להגדיל את הבונוס לחמש יחידות מתמטיקה ל-35 במקום 25 נקודות. יצרנו רשת ביטחון למי שהולך על חמש ונכשל, אבל בקושי נכשל, זאת אומרת על הגבול, הוא יקבל ארבע יחידות ולא ייפול לשלוש. פתחנו 130 מגמות חדשות של חמש יחידות בפריפריה.

עכשיו, אני רוצה לתת לכם נתון, בעיני נתון מזעזע: בעוד שאנחנו רואים על פני השנים צמצום פערים בתחום הזכאים, פתאום הרמנו מכסה מנוע, ומה גילינו? שאיכות התעודה בפריפריה לעומת המרכז היא קטסטרופה: באופקים רק 2% מהתלמידים ניגשו לחמש יחידות, וברמת-השרון 25%; בחצור-הגלילית 2%, ובקריית-אונו 26%. זה דבר שלא יכול להיות, זה דבר שאנחנו לא יכולים לקבל. אין מטען גנטי יותר מוצלח באזור המרכז, זה נטו בגלל פעילות המדינה.

ומבחינתי להמשך הדרך זה היעד מספר אחד של מתמטיקה. צריך להבין שמתמטיקה, אנגלית ומדעים זה הכלי האמיתי לצמצום פערים, יותר מכל הרווחה, יותר מכל הפעולות הממשלתיות האחרות. תקשיבו טוב, הפעולה המשמעותית ביותר בכלל מדינת ישראל לצמצום זה דרך תוכנית מתמטיקה, אנגלית ומדעים לפריפריה. ולכן אנחנו את מרב המשאבים משקיעים בפריפריה. אני רוצה כלת פרס נובל שתבוא ממצפה-רמון או משלומי, ולא רק מאזור המרכז.

מה שאתה אומר, שניגשים לבגרות – ניגשים, יש צמצום פערים, אבל כשאתה בודק את התוצאות שהיו אז הפער הוא עצום.

בדיוק. אדוני היושב-ראש, זו נקודה ממש – הפכנו את הזכאות למעין עגל זהב. זה נשמע ביקורתי, אבל טוב שקידשו את הזכאות למשך כמה שנים, כי זה הכניס את המערכת למדידה, למשמעת. אבל תחת מעטה הזכאות פספסנו שלושה דברים: אחד, מה שתיארת, איכות התעודה. פתאום אתה מגלה מלא תעודות של שלוש יחידות אנגלית. שמישהו יגיד לי היום מה אתה יכול לעשות בחיים עם שלוש יחידות אנגלית.

אדוני השר, אולי כדי לסבר את האוזן, תעודות שהן עומדות בתנאי הסף של האוניברסיטה ותעודות שאינן עומדות בתנאי הסף של האוניברסיטה.

אוקיי. הבנו.

נכון. חבר הכנסת יונה צודק במאה אחוז, זה בסוף פרמטר מאוד מרכזי.

ברור.

שתבין, יצרנו היום מה שנקרא תמונה חינוכית: כל בית ספר מקבל היום מעין אק"ג, אבל הוא כבר כולל את הדברים האלה. וכשאני בא לבקר בית-ספר אני לא שואל מה הזכאות, אני בין השאר שואל מה הזכאות, מה התמונה החינוכית, כמה מתגייסים לצה"ל, כמה התנדבות יש, כמה תעודות איכותיות. זאת אומרת, אתה מקבל תמונה הרבה יותר הוליסטית מרק זכאות. כמה נשירה יש, הרי בשביל להקפיץ זכאות אני מנשיר את החלשים ואז אני מגיע ל-100% זכאות.

עכשיו, עכשיו מבחינת התוצאות בהקשר הזה יש התקדמות. בשפל היו 8,600, אנחנו עומדים כבר על 12,800 תלמידי חמש יחידות ב-2016 בי"ב. אני מזכיר לכם שנותרו לנו, למערכת, שנתיים וחצי לעמוד ביעד של 18,000 תלמידי חמש יחידות בי"ב. מבלי לשנות את המבחן, המבחן לא יהיה יותר קשה אבל גם לא יהיה יותר קל. זו משימה מאוד קשה, ובעיני היא משימה חברתית ממעלה ראשונה, וגם לעתיד הכלכלה הישראלית.

ואנחנו כבר רואים שזה מקרין גם על מדעים וגם על האומנויות. קרה דבר נורא מעניין, הייתי בביקור בלוד, ברגע שיש חתירה למצוינות זה מקרין גם במקצועות אחרים. זה לא בא על חשבון מדעי הרוח, זה מרים את כל המערכת. דבר מקסים. הבאנו מעל 500 תומכי הוראה מההיי-טק, שיחות מוטיבציה וכו' וכו'.

אנחנו נחושים להמשיך עם זה. גם אם ימשיכו בביקורת זה לא מעניין, מה שמעניין זה לתת פה הזדמנות לדור הבא לשגשג.

מילה אחרונה. הוספנו את אנגלית ליעד. יש הבדל בין אנגלית למתמטיקה. מתמטיקה אני לא סבור שכל הילדים צריכים, בערך 20% מהילדים מתאימים לחמש יחידות מתמטיקה, וכדאי לנסות למצות בצורה מרבית. אנגלית – אני לא מוצא סיבה שלילד במדינת ישראל לא יהיו חמש יחידות אנגלית. אין סיבה.

וחמש יחידות אנגלית צריך להיות משהו שונה ממה שזה היום. בשונה ממתמטיקה שאנחנו לא נוגעים בתוכנית הלימוד, באנגלית אנחנו נוגעים גם נוגעים, כי תוכנית הלימוד הנוכחית הישנה לא תואמת את הצרכים האמיתיים. במילה אחת או בשתי מילים: אנגלית דבורה. אנחנו עכשיו מעבירים הרבה משקל לאנגלית דבורה ברמה גבוהה, על חשבון present progressive, והדברים שעד היום אני לא יודע מה הם. זאת אומרת, נעביר משקלות. ואגב, זה ליישר קו עם מה שקורה בכל עולם בהקשר הזה, לא צריך להמציא את הגלגל.

אז תראו במהלך השנה הקרובה מהלכים די דרמטיים להעביר את המשקל, שילדי ישראל יידעו לדבר אנגלית. בלי זה אי-אפשר להצליח, אי-אפשר כמעט לקבל עבודה נורמלית. לא רק בהיי-טק, בכל דבר.

ערכים – יצאנו לדרך עם תוכנית יהדות ישראלית בכל בתי-הספר הממלכתיים בישראל, מכיתה א' ועד ט'. זה כולל למידה סדורה לצד חוויה יהודית. אין שמה דיבורים על חובה או ילד חייב לעשות כזה דבר, אלא היכרות עם המסורת והשורשים שלנו. אני נורא גאה בזה, אני חושב שזה מאוד חשוב. חיזוק הזהות היהודית-ישראלית של תלמידי ישראל בעיני היא משימה עליונה, זה לא פחות ממתמטיקה.

משהו מקביל לבתי-ספר הערביים?

כן, כן. נפרט. בוודאי.

בוודאי ונפרט זו תשובה כללית מדי. 25% מהציבור - - -

בסדר, נפרט. אגיע עוד מעט למגזר הערבי. ורק אגיד פה בכותרת: אחת התמונות הכי חיוביות שאני יכול להצביע עליהן זה תמונת המגזר הערבי בכלל ומערכת החינוך. זאת אומרת, יש פה רצון אדיר של ההנהגה המקומית הערבית להקפיץ, ואני חושב שיש פה בשורה גדולה.

הדבר השני בתחום הערכי – אני נורא מאמין בתנועות נוער וארגוני נוער. הגדלנו את תקציב ארגוני הנוער מ-19,000,000 ש"ח ל-35,000,000 ש"ח בבסיס התקציב. אני חושב שרבים שיושבים פה סביב השולחן היו ב"צופים" או ב"נוער העובד" או ב"בני עקיבא", וינקו משם את ערכי התרומה והנתינה. ולכן אני מתכוון להגביר את זה.

מה עם ארגון "איגי", שהבטחת להכפיל את התקציב שלו?

גם ארגון "איגי" הגדלנו בעשרות אחוזים. את צודקת, אגב, קיוויתי להכפיל, לא מצאנו דרך עדיין לזה. אגיע לזה. אנחנו בונים תקנה.

מצאנו.

בסדר, אבל זה עוד לא קרה. במקור הם היו בתוך תקנה אחרת, ולא רציתי את כל התקנה הזאת להכפיל. אז הגדלנו, אבל זה התפזר על פני הרבה ארגונים. עכשיו אנחנו בונים להם תקנה.

זה יקרה ב-2017?

להערכתי כן. להערכתי כן. אשתדל.

ארגוני הנוער?

ארגוני הנוער, אמרתי, מ-19 ל-35.

תנועות הנוער?

תנועות הנוער מ-85,000,000 ל-97,000,000.

צריך לדעת שהשנה נפתחו 108 סניפים חדשים של תנועות נוער, כשהרוב המוחץ בפריפריה. הרוב המוחץ בפריפריה. ויש גם גידול של 11,000 חניכים על פני אשתקד, ארגוני הנוער גדלו ב-20% במספר התלמידים.

"מסע ישראלי" – אני גם מאמין אדיר, בכלל אני מאמין בלא פורמלי – הגדלנו מ-13,000,000 ל-18,000,000, מ-15,000 חניכים ל-21,000.

"שנת ירושלים" – לקראת 50 שנה לאיחוד העיר הכרזנו על שנת ירושלים המאוחדת במערכת החינוך. נציין את זה בענק. נביא 200,000 תלמידים לירושלים.

נושא אחרון במרחב הזה זה ועדת ביטון. הקמנו את ועדת ביטון, קיבלנו את ההמלצות שלהם, ואנחנו בתהליך יישום. אני רוצה פה לומר משהו, כי כל הזמן שואלים על התקציב, תקציב, תקציב.

זה מה שהתכוונתי - - -

אין בעיה, אני יודע.

תקשיבו, הליבה של ועדת ביטון זה בכלל לא קשור לתקציב. הבעיה הבסיסית הייתה שבתוכנית הלימודים הייתה לקונה. הייתה לקונה, שאני לפחות לא למדתי על חצי מהסיפור היהודי ישראלי. אז אני יודע שיש רצון למיליארדים – לא צריך את המיליארדים. לא צריך מיליארדים.

צריך לתקן את תוכנית הלימודים, ואת זה עשינו ואנחנו ממשיכים לעשות, בספרות, בהיסטוריה, במורשת ישראל: ללמוד גם על רבני המזרח, ללמוד גם על השכונות הראשונות שיצאו מהחומה. כולם, אם אשאל איזה שכונה יצאה מהחומה, תגידו לי: משכנות שאננים. ומה עם מחנה ישראל של המוגרבים? אני לא ידעתי את זה. וכששואלים על פוגרומים, יודעים קישינב ולא יודעים על פרעות אוג'דה. זה לא עולה כסף, יוסי. אני יודע שיש איזה התלהבות למיליארדים – לא צריך מיליארדים. לא צריך מיליארדים. צריך לתקן את תוכנית הלימודים. ואת זה עשינו באומץ רב, וזה בעיני 95% מההמלצות.

עכשיו, לצד זה אנחנו גם עושים פעולות שכן עולות כסף, וזה בסדר. אבל אל תתמכרו, משום מה נהייתה טעות כזאת של כמה אתם משקיעים בזה? זה לא עניין של כסף, זה עניין של תוכן.

יש לך עוד הרבה? אני רוצה שחברי הכנסת יתייחסו.

לא, אני כבר ממש בנקודה האחרונה.

ושנשמע אחרי את מיכל אני רוצה. קודם הח"כים, ואחרי זה את.

והנושא האחרון, הנושא של שוויון הזדמנויות. אגיד פה בצורה חדה: אני איש שוק חופשי, אני מאמין בתחרות חופשית, אני לא סוציאליסט בכלל. אני חושב שסוציאליזם זה קטסטרופה, קומוניזם – קטסטרופה. אבל - - -

אתה לא הוגן, אדוני השר. אתה לא הוגן כי החלופות הן לא קומוניזם, סוציאליזם, קפיטליזם, יש גם סוציאל-דמוקרטיה באמצע. אתה מציג את זה כאילו - - -

אין בעיה. אחי, נעשה את השיחה הזאת בצד. אתם מכירים את עמדותי.

אבל, וזה האבל הגדול, כדי שתהיה תחרות הוגנת צריך להיות שכל האנשים בגיל 18 נמצאים בקו זינוק שווה. והיום זה לא המצב, היום אם אתה ילד לבית עשיר, אתה בקו זינוק הרבה יותר מתקדם מאם אתה ילד שגדל בבית עני. וזה אחריות שלי, זה אחריות שלנו במשרד החינוך.

לכן דבר ראשון זה תוכנית המדעים, מתמטיקה ואנגלית. דבר שני, העמקת התקצוב הדיפרנציאלי. ותאמינו לי, פוליטית זה לא קל לי. אנחנו ביישום מלא והדרגתי של התקצוב הדיפרנציאלי. כבר יישמנו 55% מהתוכנית, ותוך שנתיים נגיע ל-100% של התוכנית הזאת.

אנחנו גם בפעם הראשונה מאז החלו מדידות ראמ"ה, תקשיבו טוב, אנחנו רואים במיצב בפעם הראשונה נתונים ברורים של צמצום פערים. בחמישה מתוך שבעה מבחנים במגזר היהודי ראינו צמצום פערים ברור. במגזר הערבי והדרוזי תמונה עוד יותר מובהקת.

אני חייב לומר: זה לא הקרדיט שלי, זה בזכות עבודת קודמי ועבודת משרד החינוך. זאת אומרת, זה לא קורה ביום, הדברים האלה זה תהליכים של שנים. ואני חייב גם פה לשבח את קודמי בתפקיד, שי פירון הוא שהגה את תוכנית התקצוב הדיפרנציאלי. הוא עוד לא הספיק ליישם, אני מיישם את זה. במקרה הזה אני חושב שזאת הייתה תוכנית חכמה מאוד, אמיצה, ואני מתכוון להמשיך את זה.

מה שאתה אומר, שאתה יכול להסתדר בלעדיו.

אולי נשבח את האוצר גם, בכל זאת?

האוצר מעל ה - - -

הוא לא מעל הכול, אבל - - -

לא, אבל באמת, אני פה אומר: נעה היימן שיושבת כאן, וכל החבורה, הם שותפים, הם פשוט שותפים.

יפה.

אוקיי. לא אפרט לכם את כל צמצום הפערים, רק אגיד דבר אחרון, הנושא של החינוך המיוחד. חינוך מיוחד זו נקודה קרובה ללבי. כל מי שאי פעם ביקר בבית-ספר של חינוך מיוחד מבין שאנחנו מדברים על ילדים שחייבים עזרה של החברה, וחלקם לעולם לא יהיו אזרחים פרודוקטיביים, יצרניים, לצערנו כי הם עם שיתוק מוחין או משהו כזה. והאחריות של מדינה עם חמלה, עם ערכים, מדינה יהודית ומדינה טובה, היא לדאוג לאותם ילדים.

עם כניסתי לתפקיד הבאנו 950,000,000 שקלים, כמעט מיליארד, להנגשת בתי-ספר, לתקרות אקוסטיות, למעלונים וכו' וכו'. אבל גם בתקציב האחרון, אולי זה גדול ההישגים של התקציב האחרון. תקשיבו, זה נורא חשוב שתבינו, היו שתי בעיות: היה גירעון מובנה בחינוך המיוחד, והגדלנו את בסיס התקציב ברבע מיליארד שקלים. רבע מיליארד שקלים בבסיס התקציב.

אבל גם הגענו לסיכום עם האוצר, שאנחנו מתקנים את הנוסחה שהייתה פגומה, ויצרה את הפער הזה. הנוסחה כבר לא פגומה. עכשיו, האם אנחנו מתוקצבים בחסר? כן, עדיין. אבל לפחות משנה לשנה הפער לא יתרחב, הפער יישמר לכמה אנחנו רוצים במצב המושלם.

המשמעות בסוף למשל, שלראשונה אי פעם ילדים עם פיגור קל, ילדים עיוורים, ילדים חרשים, כבר בחגים האחרונים, בחג סוכות ובחופש הגדול הקרוב, הם ימשיכו ללמוד בחופשה. זה נשמע לכם קטן – תקשיבו, משפחה עם ילד כזה זה עומס אדיר. וכשאנחנו כמדינה יודעים להפיג במשהו את החיים המאוד מאוד לא קלים זו מצווה ענקית. תודה.

תודה רבה, אדוני השר, אני מודה לך על הסקירה.

רגע, עוד מילה אחת, סליחה. כל הפעולות שלנו זה גם בשיתוף פעולה יוצא מן הכלל עם השלטון המקומי – איפה חיים?

חיים לא פה, אבל אנחנו מייצגים אותו.

אה, בסדר. אז באמת הכול נעשה יד ביד. תמסרו מכאן גם תודה לביבס.

מאה אחוז. תודה רבה. אני מבקש לאפשר לחברי הכנסת, לאחר מכן תשיבו, וגם המנכ"לית. רק היות שהזכרת את החינוך המיוחד, לפני שאני נותן לחבר הכנסת מיקי זוהר, ואמרת שהחרדים זה אותו דבר כמו כל האחרים, בחינוך המיוחד החרדי חלק לא מקבלים בכלל עוד כסף, לא מקדמות ולא כלום. יש פה מכתב, אתן לך אותו.

היום עשיתי על זה ישיבה, בסדר? מטופל.

כן, החינוך המיוחד החרדי סובל. בסדר, אתן לך את המכתב תיכף, ביקשתי שיביאו לי את זה. תודה רבה. חבר הכנסת מיקי זוהר, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. תודה לשר החינוך מר נפתלי בנט על הסקירה המעניינת. ראשית, אני חייב לומר שחד-משמעית בשנתיים מתחילת כהונתך במשרד החינוך רואים שינוי, רואים דברים חיוביים, רואים יהדות, שזה דבר חשוב מאוד. ואני באמת מברך אותך על חיזוק התכנים היהודיים בבתי-הספר. כמובן שיש לנושא הזה ערך עליון, לפחות בעיני.

לפי מה ששמעתי מאדוני, אני מבין שהוא תומך ברעיון של תקצוב דיפרנציאלי בחינוך. דיברנו על זה אין ספור פעמים גם במסגרת הוועדה שלי, הוועדה לצדק חלוקתי ושוויון חברתי, גם במסגרת השדולה.

זה תקצוב אחר, זה תקצוב שמוסיפים בו כסף לחלשים. וזה נכון.

רגע, אתה לא יכול להפריע לי.

דולברג, אתה מכיר את הכללים בוועדת הכספים.

בגלל זה הוא התפרץ.

אם היית שומע אותי מדבר עד סוף דברי, היית מבין גם מה אני - - -

איתן ברושי נותן לך גיבוי, זה גם חלק מוועדת הכספים.

חלק מהכללים, חלק מהכללים.

זה לא חלק מהכללים.

ככה למדתי.

ההצעה שהבאנו, גם במסגרת הצעת חוק שהגשנו, גם באמצעות דיונים, זה שבאמת המדינה, שמתקצבת את תחום החינוך, בנושא המצ'ינג תתקצב את זה באופן שונה בין ערים מוחלשות באזורי הפריפריה לבין ערים באזור המרכז. זאת אומרת, שהמצ'ינג יהיה שונה באופן מהותי בהתאם למצב הסוציו-אקונומי של אותה רשות, ובהתאם לאיתנות הכלכלית שלה. גם הצענו שהנושא הזה ייעשה גם באמצעות מצ'ינג, גם של המדינה, משרד האוצר, וגם אולי של משרד החינוך.

כשאדוני מדבר על צמצום פערים בחברה, וראיתי שאמרת את הדברים באמת מדם לבך, הנושא הזה, כפי שאמרת, ובצדק, מתחיל מצמצום פערים בחברה בתחום החינוך והרווחה. מאחר שהשר אמון על נושא החינוך חייבים להוביל מהלך היסטורי לתקצוב שונה מבחינה דיפרנציאלית, מבחינת המצ'ינג בחינוך. ועל כן אני קורא לאדוני בהזדמנות הזו, באמת ליישם את הרעיון.

דבר נוסף שרציתי לומר זה שאני חושב שחשוב שבבתי-הספר, לצד תכני יהדות שדיברנו עליהם קודם, להחיל תכני הסברה קצת יותר מוגברים על כל מה שקשור לצריכת סמים, במיוחד קלים, צריכת פורנו והימורים. יש איזה סוגיה מאוד מאוד קשה בנוער הישראלי היום, שכמעט רובו נתקבל או בסמים קלים או בהימורים או בפורנו. הדברים האלה בעצם הורסים את החברה הישראלית. יכול להיות שהסברה מוגברת מגיל צעיר יכולה לייצר מניעה, כי אחר כך כשמתבגרים ומתעצבים זה הרבה יותר קשה. אלו הם דברי. תודה רבה.

תודה רבה. יוסי יונה, ואחריו אחמד טיבי.

אדוני השר, דומה שכבר עלה בדעתך מה תהיינה השאלות שתישאל, ולכן הקדמת וציינת את המחויבות שלך בתחומים המרכזיים שמעסיקים, אני מתאר לעצמי, חלק גדול מחברי הכנסת. ואתחיל בדברים גם שאכן אמרת בכנס שדרות, שני דברים אני רוצה לציין בדבריך: שבישראל של 2016 אין שוויון הזדמנויות, הפערים נוצרים כבר בכיתה א'. ודבר נוסף שאמרת וחשוב לי לציין בפניך: הישענות על צדקה כדרך חיים נוגדת את היהדות. ואלה דברים מאוד מאוד חשובים, דברי אלוהים חיים.

עכשיו, תראה, באמת הבעיה של שוויון הזדמנויות היא בעיה חמורה ביותר שניצבת לפתחה של מערכת החינוך. ציינת את הדברים האלה ביחס לתעודת בגרות. דרך אגב, יושב כאן יובל וורגן ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהראו פערים גם אחד לשבע באשר לסטודנטים שלומדים בפקולטות ומחלקות יוקרתיות באוניברסיטה.

זאת אומרת, אם אנחנו חושבים על אשכולות 4-1, 10-7, אז ברוב המקרים, אם זה בממחשבים, במתמטיקה, בהנדסה, ועוד מקצועות שאחר כך באמת מה שנקרא הם מוטי הכנסה גבוהה, אנחנו רואים שהפריפריה בתת ייצוג חמור ביותר בפקולטות ובמקצועות הללו באוניברסיטה. וזה למעשה מה שקורה, כשיש את הפערים בשלב נמוך יותר, הרי שהם הולכים ומשתקפים במקום אחר באוניברסיטה.

עכשיו, אנחנו יודעים גם, וחברי מיקי זוהר ציין את העניין הזה של החינוך הדיפרנציאלי, שהייתה אמורה להיות בחוק ההסדרים משהו כזה של חינוך דיפרנציאלי, וזה יצא מחוק ההסדרים. אתה יכול להרחיב את דעתנו בנושא הזה? שאני מתאר לעצמי, איזשהם חילוקי דעות בין משרדי הממשלה. כי זה אכן יכול להיות. אם אנחנו מתכוונים באמת ובתמים כדי לתת מזור לבעיה החמורה של שוויון הזדמנויות, חייבת להיות הקצאה דיפרנציאלית בתקציביה של הממשלה במערכת החינוך ובמערכות אחרות.

עכשיו, למה ציינתי גם את העניין של הצדקה, אדוני השר? אנחנו יודעים שבחוק ההסדרים או חוק אחר, שאתה רוצה לקדם את העניין של הניהול העצמי של בתי-ספר. עכשיו, אני חייב לומר לך, אדוני השר, אני לא יודע אם אתה יודע: זה אחד מהפתחים הגדולים ביותר להביא כספים של צדקה לתוך מערכת החינוך.

אם מחר אנחנו הולכים לראות את המנהלת או את המנהלת ככאלה שהם אחראים גם על התקציב של בית-הספר, ומעניקים לה או לו את הסמכויות לגייס כספים ממקורות כאלה ואחרים, הרי הכסף החיצוני הזה הולך לעשות הבדל מאוד מאוד גדול גם במה שאני מסכים עם מיקי זוהר, שהוא אומר עליך שאתה מדבר מדם לבך. אבל דע לך, כי עכשיו דיברת גם אנגלית, אמרת שהאנגלית מאוד מאוד חשובה לנו, אז אתה מכיר את הביטוי הזה שאומר: It is not enough that you do the talk, do the walk, walk the walk.

ב-walk the walk, זאת אומרת, אנחנו רוצים שתהיה עקביות בין המחויבות, אני מאמין, האמיתית שלך לצמצום פערים בחינוך, לבין הרפורמות הללו, שחלקן – אני רוצה פשוט להתריע בפניך, אדוני, שהפתיחה הזאת של הניהול העצמי, והאפשרות למנהלות בתי-הספר לנהל עכשיו חשבונות בנק פרטיים של כל בית-ספר ובית-ספר, יכולה להיות הרת אסון בעניין הזה.

אוקיי. ברור.

אגב, רק שתדע, נדמה לי, ותקני אותי אם אני טועה, בניהול עצמי אנחנו מקצים לכל מנהל סכום לפי מספר התלמידים, ובפריפריה זה 200 שקלים, ובאזור המרכז זה 50.

מדובר על ניהול המשאבים ולא על גיוס משאבים.

זה גם.

בעיקר ניהול.

טוב, רבותי. בבקשה, משפט אחרון.

אבל בסדר, הערה חשובה.

עכשיו בעניין של ועדת ביטון. הייתי מהראשונים שברך אותך על היוזמה הזאת, ואני רואה אותה כיוזמה ברוכה, באמת לכולנו, לכל אזרחיות ואזרחי ישראל. אבל גם שם, אי-אפשר להתעלם מהעובדה, שאם אתה רוצה שאכן זה ייושם, נדרשים לכך משאבים גדולים.

והערה אחרונה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, ציינת גם את החשיבות הגדולה של החינוך בגיל הרך. וציינתי בפניך לפני תחילתו של הדיון שהתקיים כאן בעניין של ילדים חולים, ואני מקווה שנוכל להתגבר על הבעיה שהתגלתה עד כה מטעמם של פקידי משרד האוצר, לממן את החינוך לילדים חולים בגיל 5-3, רק כדי להבטיח לפחות לשם שוויון בין ילד שהוא בריא לבין ילד שהוא חולה. אני מקווה שתיענה - - -

תודה רבה. תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת איתן ברושי.

תודה רבה, אדוני.

אחמד טיבי הוא הדובר של שבא, אז צריך להקשיב לו.

יש לנו קשר מיוחד.

אה, באמת?

הרגע ירדו לי שלושה מנדטים.

רגע, אני צריך לדבר אתך אחרי זה בארבע עיניים.

השאלה אם זה בגלל הקיזוזים או - - -

האיש עלה על הנקודה.

ממש לא.

אחמד, בבקשה, אין לנו הרבה זמן. בבקשה.

עד עכשיו קיזזתי אותו רק פעם אחת.

זהו?

כל הקדנציה.

לא יודע, כי ראיתי את מירי מפרגנת לך מעל – אמרתי זה רק בגלל הקיזוזים.

העברתי לה כסף.

מיקי, אין לנו זמן.

לזה רומז השר בנט.

חברים.

תודה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, המנכ"לית, תקציב משרד החינוך עומד על 50.861 מיליארד שקל, מתוכם חינוך התיישבותי הוא 3 מיליארד שקל, תמיכות בנושאי יהדות – 1.128 מיליארד שקלים, מעיין חינוך תורני – 1.13 מיליארד שקל. מתוך זה מה שנשאר אמור להתחלק לכלל האזרחים האחרים.

על זה לא חשבתי. למה שלא תגיד ה-50 מיליארד שקל, מתוך זה מעיין החינוך התורני קיבל שמה - - -

הדברים לא מכוונים אליך. תרגיע.

לא, זה בסדר, אני אתך.

עכשיו, משרד החינוך הוא אחד המשרדים הגדולים מבחינת הממשק - - -

טיבי הוא חזק, תהיה ערני עכשיו.

זה אחד המשרדים שיש לו את הממשק הכי גדול עם החברה הערבית. לכן אחד הנושאים המדאיגים, שהם שיח כמעט יום-יומי של כמעט כל בית, כל ישיבה, כל שיח, זה מה קורה בבתי-ספר במשרד החינוך, לטוב ולרע.

ואז אנחנו באים לראות איך מתחלק התקציב, והפער האבסולוטי שקיים בין יהודים לערבים, למשל, אתן דוגמאות: קיים פער אבסולוטי בתקצוב שעות הלימוד של תלמידים ערבים לעומת תלמידים יהודים בכל מדדי הטיפוח ובכל שלבי בית הספר. הפער הוא 30% בחינוך היסודי בין יהודים לערבים, עולה ל-50% בחטיבות הביניים, מגיע, אדוני השר, ל-75% בתיכון פער. מעבר לזאת, יש היעדר דיפרנציאליות מספקת ברמות הטיפוח בחברה הערבית.

וכנראה שהגורם המרכזי לכל זה הוא תקציב סלי התוספות.

נכון.

סלי תקציב אלה מהווים 30% מתקציב השעות הכולל. למרביתם לא קיים מנגנון תקצוב מוגדר לחלוטין. ולכן כאן הפער הוא בוטה. הוא כבר קיים כמה שנים, אנחנו מציינים אותו. זאת נקודה.

הנקודה השנייה, בפגישה האחרונה אתך, אדוני השר, העלינו מספר נקודות, אני רוצה להעלות אותן בפומבי כאן – היה אתי חברי מסעוד גנאים, חבר הכנסת סעדי – לגבי נושא מינויים והעברות של מורים וקליטת מורים. אין כמעט יום שאנחנו, חברי הכנסת, לא מקבלים תלונות של מורות ומורים שסיימו סמינר למורים – סיימו – והם יושבים או יושבות בבית. אלפי מורים ערבים לא נקלטים במערכת. יש אבטלה.

עכשיו, אחר כך יש טענות איך מתמנים המורים לגבי שיטת הניקוד, ואיך מתבצעת ההעברה מיישוב זה או אחר, מבית-ספר זה או אחר. יש טענה קשה, אדוני השר, על שיקולים לא עניינים, על פרוטקציות קוראים לזה, ואסטאת בערבית. זו המילה הכי מגונה כמעט בכל מה שקשור למשרד החינוך בהעברות ומינויים, גם של מורים בעיקר אבל גם של מנהלי בתי-ספר.

אבל זה לא רק אצל השר בנט, אמרת את זה גם אצל שרים קודמים.

אה, לא, לא עכשיו בקדנציה של בנט.

לא משנה, אבל הוא רוצה התמודדות עם הבעיה.

זה שנים. נפגשתי עם כל שר חינוך, וכל פעם אנחנו מעלים את הנקודה זאת. מאתגרים את השר, הוא אומר: אטפל בזה. אני רוצה לומר: שי פירון, השר הקודם, התחיל וניסה. לא הצליח.

לא הצליח. לכן בא בנט עכשיו.

אומרים: יכול להיות שבנט, היי-טק ותחכום וכדומה, והמאמץ שהוא משקיע בעמונה, אולי ישקיע בתיקון הנושא הזה.

אולי נביא כמה מורים ללמד בעמונה.

לא, היא תפורק. אבל יש בתי-ספר בתוך מדינת ישראל שלא יפורקו, בתי-ספר של יהודים. למשל, למה שמורים ומורות ערביים לא ייקלטו בבתי-ספר יהודיים, לאו דווקא בנושא השפה הערבית –מתמטיקה, ביולוגיה, אנגלית? יש מקרים של הצלחה. יש מקרים של הצלחה. שם יש דרישה, אצל יהודים, בתי-ספר יהודים, יש דרישה לקליטת מורים, אצל ערבים יש אבטלה. זאת אחת ההצעות. יש הצעות אחרות לגבי שיטות אובייקטיביות והוגנות גם במינוי וגם בהעברות.

תודה, אחמד.

לא סיימתי. לא סיימתי.

הוא לא יענה, בגלל ש - - -

הוא יענה, הוא יענה.

לא, בסדר, אז רק תקצר. אפילו אני הבנתי מה אמרת.

עכשיו, לגבי מורים בנגב, אדוני, והטבות מס, יש תלונה שמורים שמועברים לנגב, אני חושב שחשוב ללמד בפריפריה - - -

הסתדר הדבר הזה עם - - -

לא, לאחרונה יש נקודה שלא הסתדרה. גם דיברתי עם השר לאחרונה, גם עם המנכ"לית, הנושא לא הסתדר.

עכשיו, הנקודה של שיעור הערבים בהשכלה גבוהה, בסגל בהשכלה גבוהה, ושיעור המרצים זה 2% פלוס מינוס, גם שם וגם שם, גם בין המרצים וגם חברי סגל. זה שיעור נמוך, הוא אפילו נמוך יותר, אני לא יודע, מאשר עובדים ערבים בכנסת. זה מביך, גם שם וגם פה.

והנקודה השנייה זה נשירה וזכאות. בג'סר א-זרקא, וזה אב טיפוס של משהו נקודתי שמצריך טיפול, הצענו את זה לך, 15%-14% שיעור זכאות בג'סר א-זרקא, הנמוך ביותר בארץ. יש לעשות מאמץ יתר, טיפול נקודתי בג'סר א-זרקא.

ואני מסכים אתך לגבי מצוינות, ומבחני מתמטיקה חמש יחידות, אני חושב שזה חשוב. חשוב להפיץ את בכמה מקומות. יש יישובים ערבים שהמצב שלהם הוא טוב, עדיין רוב היישובים הערבים, השיעור נמוך מהמצופה בנושא לימוד של חמש יחידות, וככל שניתנת האפשרות כך טוב יותר.

אגב, אני רוצה לציין שבית-ג'ן וכאוכב אבו אל-היג'א הם מקום ראשון בזכאות לבגרות בכלל הארץ, בכלל הארץ, ומגיעה להם מילה טובה.

תודה.

ואסיים בזה. אני גם רוצה לשאול, אדוני, מה החלק של משרד החינוך ואתם שם בנושא תוכנית החומש 922? מה כן נמצא? מה לא נמצא? מה לגבי התקציב הלא פורמלי של 130,000,000 שקל? ומה לגבי ההחלטה ב-19 ביוני, החלטה 1560, שקבעה יעדים בתחום החינוך בקרב המיעוטים? ההחלטה נדמה לי לא תוקצבה. ואני רוצה להודות למרכז מוסאוא על הנתונים שסיפק לי. תודה רבה.

תודה רבה. איתן ברושי.

אדוני השר, גברתי המנכ"לית - - -

אני אבל חייב לציין שאנחנו מעבירים פה הרבה כסף של משרד החינוך, הרבה כסף למגזר הערבי, ולאחמד טיבי יש בזה חלק, וגם לחברים האחרים. הרבה.

האמת, שבגלל החשיבות, אם תרשה לי דקה.

לא, משפט אחד.

בסדר גמור.

אני רוצה לשאול אותך, בגלל מגבלות הזמן, על סל לאור. האם בתקציב הנוכחי יהיה עדכון של הסל לפנימיות ולכפרי הנוער? ואם לא, האם תקים ועדה חדשה? אני רוצה לומר: חינוך התיישבותי, שהוא קרוב גם אליך, הוא לא רק ההתיישבות, הוא גם כפרי נוער, לומדים בו גם מהמגזר הערבי, וגם קליטת עלייה וגם אולפניות. ולכן הוא הפך להיות במידה רבה כור ההיתוך של החברה, ולא רק העתודה של ההתיישבות, שאתה כל כך נאבק עליה – על ההתיישבות, התכוונתי.

אני רוצה להגיד שבתחום הערכים, בזמנו שוחחנו על כך שתחזיר את השירות הלאומי. היה מקובל שילדים בי', י"א, יוצאים למשימות של שירות לאומי, שקשורות בחקלאות, בעבודה ובהכרה ואהבת הארץ. אני רוצה להגיד שאני מסכים אתך, אבל אני חושב שצריך להמשיך לומר שהגיל הרך זה כישלון וטעות שהוא הועבר למשרד הרווחה. כשהיית בכלכלה זה לא יצא, וכשהיית בחינוך זה לא הושלם, ועכשיו יש פה בכייה לדורות. אני חושב שצריך להמשיך לומר שזה לא בסדר.

אני רוצה לשאול אותך ואת המנכ"לית: האם הוסדרו שאלות השכר של המורים? המורים מקבלים שכר נמוך, ולאחרונה גם שמענו שלא בזמן. ואני חושב שזה לא מעודד למקצוע כל כך חשוב כמו ההוראה.

עוד שתי נקודות. אני חושב שחשוב מאוד לחזק את החינוך הבלתי פורמלי, ואתה יודע שלא פעם דיברתי אתך על עבודה מועדפת בחינוך. אני חושב שתקציב החינוך, שהוא השני בגודלו אחרי תקציב הביטחון, יכול לאפשר עבודה מועדפת בחינוך בלי להיות תלוי בביטוח הלאומי. מדובר פה 25-20 מיליון שקלים, שיכולים להעסיק אלפי בוגרי צה"ל בחינוך הבלתי פורמלי, ולא להיות תלוי בביטוח הלאומי. מדובר על עבודה לפרק זמן של בין חצי שנה לתשעה חודשים אחרי השירות הצבאי. יש המון בוגרי צבא שבאים עם רקע ורצון לעסוק בחינוך, חלקם גם יישאר לאחר מכן בחינוך.

לכן אני מבקש ממך לסיכום שני דברים: אחד, שתחזק את המעמד של החינוך ההתיישבותי, ושוחחתי אתך על זה יותר מפעם אחת, גם עם המנכ"לית; ושתיים, שבוא נעשה עבודה מועדפת בחינוך, על בסיס העיקרון של העבודה המועדפת ליוצאי צה"ל. השר, זה כלום, זה בשבילך גרושים, לחינוך זה תרומה ענקית.

תודה. יוסף ג'בארין, ואחריו – פרופ' טרכטנברג.

כן, כבוד השר, המנכ"לית, נקודות מרכזיות, ואגיד את זה מהר. קודם כול, שני נושאים כלליים. הנושא הראשון, אני רואה שבתקציב יש דחייה לחמש שנים של יום חינוך ארוך, זה ליישום חוק חינוך ארוך. האמת היא צר לי, זה מ-97' מאריכים אותו כמעט שש פעמים, ועכשיו בכלל לחמש שנים. אני חושב שיש כאן בעיה אפילו חוקתית: מה זה שמחוקקים חוק ודוחים אותו כמעט עד נצח? זה בעצם מבטלים חוק שנחקק. כולם יודעים שזה חוק שמקדם שוויוניות, כבוד יושב-ראש הוועדה.

כן.

אני מתייחס לדחיית היישום המלא של יום חינוך ארוך לעוד חמש שנים. אתה, כמי שמדבר גם על קידום האוכלוסיות המוחלשות, אז זה החוק. זה החוק שהיה אמור בעצם לקדם שוויוניות, וצר לי אם נאשר בוועדה הזו עוד פעם דחייה לחמש שנים. זה הנושא הכללי הראשון.

דיברת על בגרויות איכותיות, שאפשר להגיע לאוניברסיטה. אבל אתה יודע שהיום אחד החסמים המרכזיים לקבוצות המוחלשות זה הפסיכומטרי. וזה 50%, בחלק מהפקולטות זה אפילו 70%. יכול להיות שהגיע הזמן לקחת גם את הפסיכומטרי ברצינות, ולהכניס אותו אל תוך מערכת החינוך, אחרת כל מה שנשאר במערכת החינוך לא יציל את התלמידים הללו.

לגבי החינוך הדיפרנציאלי – עד היום אין תוכנית - - -

אני יוצא לנשיאות, הוא יענה לכם.

נייצג אותך בכבוד.

כן, רק אין לנו זמן. אתה רוצה שהשר ישיב, אבל לא יהיה זמן.

כן, מה יותר קצר מזה?

לא, לא, בסדר.

בחינוך הדיפרנציאלי עד היום אין תוכנית לתקצוב דיפרנציאלי בחטיבה העליונה, למרות הפערים המאוד משמעותיים שם. אז אני מקווה שנשמע בשורות לעניין הזה.

לגבי בניית כיתות לימוד – אנחנו כל שנה מדברים על אלפי כיתות לימוד חסרות בחברה הערבית. אתם מדברים על 17,000 כיתות חדשות בתקציב. אז אם יושקע מזה רק מה שמגיע לציבור הערבי בבחינת השיעור הכללי שלהם, זה יפתור לנו את הבעיה. אז אני מקווה שבשנה הבאה לא נחזור לסיפור הזה עוד פעם ובאמת יהיה תקציב.

רק נושא מרכזי בעניין השפה הערבית, כבוד השר. זה נושא שמאוד מדאיג אותי. המשרד שלך לא מתייחס בכבוד לשפה הערבית. הדבר הכי פשוט שאני מצפה ממשרד החינוך, אני כבר מעלה את זה מהשנה הקודמת – בגרות בשפה הערבית, שאנשים יקבלו את תעודת הבגרות שלהם בשפה הערבית. אני צריך עכשיו לקבל כל מיני פניות על אוניברסיטאות בירדן וברשות הפלסטינית, שמבקשות נוטריון, ומבקשות אישור של משרד החוץ וכדומה. הגיע הזמן שתעודת הבגרות תהיה בשפה הערבית.

התעודה עצמה תתורגם לערבית?

שתעודת הבגרות, כן. מה זה כל כך מורכב? אני לא רוצה להזכיר את זה שוב בישיבות הללו. כבר נמאס להזכיר את זה.

טוב. תודה רבה.

והדבר השני בעניין הזה של השפה הערבית. מיכל, באמת, לא רוצה לחזור לסיפור הזה, אנשים נתקלים בבעיות באוניברסיטאות, הגיע הזמן.

רק המסמך.

כן, כן, המסמך.

המסמך, התעודה עצמה?

כן, כן, התעודה.

נבדוק. אני לא זוכר ששמעתי את זה, אבל בסדר.

והקשבתי למה שהשר והמנכ"לית דיברו, הם אמרו שהם בודקים את זה. הקשבתי להם, הם לא ראו.

זו נקודה טובה.

תודה רבה.

הנקודה האחרונה בעניין השפה – הרבה מחומרי הלימוד, גם של חוזר המנכ"ל, וגם של נושאים מהותיים, גם בנושא של אלימות, בנושא של טיפול תלמידים במצוקה, עדיין מופיעים רק בעברית, אחרי שנה ושנה וחצי. יש תרגומים אבל הם חלקיים.

יש תרגומים.

יש תרגומים, אני יודע, אבל הם חלקיים. הגיע הזמן שזה יהיה בו זמנית.

עובדים על זה.

לא צריך לחכות שנתיים לתרגם, צריך להקים מערך תרגום מקצועי שידאג לדברים הללו.

תודה רבה. מנו, בבקשה.

כן, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, קודם כול ברכות על העשייה המאומצת בתחומים מרכזיים בחינוך בישראל. לגבי הגיל הרך, שציינת בתחילת דבריך, אנחנו בקשר זה זמן רב על הנושא הזה, ואכן קידמת.

אבל אני רוצה לציין שני דברים: האחד הוא שעדיין אנחנו צריכים להמשיך ולדחוף את העניין של הקמת המועצה לגיל הרך במשרד החינוך, שתיקח אחריות כוללת על התחום הזה. הצורך בזה היה תמיד קיים. אני חושב שהוא ביתר שאת כיום, שהמעונות עברו למשרד אחר. לא צריך להרפות, כי בלא מועצה כזאת, מקצועית, שתדע לגבש תוכנית רב-שנתית על כל ההיבטים של הגיל הרך, הנושא הזה תמיד יהיה לא מטופל נכון.

הדבר השני שאני רוצה לציין זה עניין של החינוך הטכנולוגי. החינוך הטכנולוגי במדינת ישראל, על כל הרצף, מבתי-הספר ועד מה שקורה לאחר התיכון, הוא נושא בעייתי מאוד, שפוגע במחצית מתוך כל מחזור גיל שלא הולך להשכלה גבוהה. מדינת ישראל מפקירה את המחצית הזאת, וזה פוגע בפריון ופוגע בעצמה בהשתלבות בכוח אדם בעבודה איכותית. זה חייב להתחיל בבתי-הספר.

ויש הצעה קונקרטית על השולחן, העניין הזה של בתי-הספר או התוכניות המדגימות, כלומר בתי-הספר המדגימים בתחום הזה. זה לא תקציב גדול, צריך לתת גז בעניין הזה. בקיצור רב, צריך להרים את קרנו של החינוך הטכנולוגי בבתי-הספר היוקרתיים, כדי שלא נדבר עוד על הסללה אלא להיפך, שהילדים שלנו יידעו שחינוך טכנולוגי זה לא מילה גסה, אלא שזה פתח לתעסוקה איכותית.

נגיד רכבים אוטונומיים במקום מוסכניקים.

בדיוק. לדוגמה.

מנו, אני רוצה שהוא ישיב.

כן, כן.

עכשיו, ציינת בצדק את הדגש ששמת על חינוך מיוחד. אני רוצה לספר לך שיש עמותה שקוראים לה עמותת "צעד קדימה", שהם היחידים שמכשירים מורים לילדים עם שיתוק מוחין קשה. ורק לסבר את האוזן, תראה לפעמים איך על פרוטות הדברים האלה נופלים. העמותה הזאת כיום מתוקצבת שב-300,000 שקל – 300,000 שקל. צריך 1,800,000, כמו שהיה פעם. זה יעשה הבדל ענק – ענק – לילדים עם שיתוק מוחין קשה, שזה בעצם הכי קשה שאפשר להעלות שאפשר להעלות על הדעת.

תודה.

דיברת על תנועות הנוער. יש גם בוגרים בתנועות הנוער, שהם עובדים בחינוך בפריפריה. יש את תקנת המחנכים. תקנת המחנכים הייתה מתוקצבת ב-18,000,000 שקל, זה ירד ל-7,000,000 שקל. זה פרוטות, והדברים האלה עושים הבדל גדול. לתשומת לבך.

תודה רבה. מסעוד גנאים, משפט, אחרת הוא לא משיב.

משפט אחד?

כן, משפט. אפצה אותך אצל שר השיכון. הוא הולך. המזכירה שלו הורגת אותי.

אני רוצה לברך את שר החינוך.

אנחנו מעדיפים חינוך.

אם אתה רוצה לברך, אז זה בסדר.

ראית?

ולהאריך בברכה גם. אני רוצה לברך את שר החינוך והמנכ"לית.

זה הולך לקחת הרבה זמן.

חברי, האמת, דיברו רוב הדברים שרציתי לדבר, דיברו עליהם והעלו אותם. אני רוצה שתי נקודות: נקודה ראשונה, בקשר להחלטה 922, החלק של משרד החינוך. שמענו 2 מיליארד, 3 מיליארד, 2.5. אנחנו עדיין לא יודעים מה הסכום ואיך זה יתבצע, איך זה יתבטא בתוכנית הזו.

בתוכנית של "אתגרים"? של 922? אוקיי.

אני מדבר על תוכנית 922 לכל החברה הערבית. איך משתלב משרד החינוך ותקציב החינוך בתוכנית הזאת?

בהחלטה יש פרק של משרד החינוך.

זה שניים, אני מבין שהשר רוצה להעמיק את העניין של התודעה היהודית, הערכים היהודיים, ההיסטוריה היהודית לתלמידים היהודים. שאלתי: מה לגבי הילדים הערבים?

טוב, הוא ישיב על זה.

מערכת החינוך היא מערכת שיש בה שוני, היא מגוונת. יש בה הערבים, הלאום שלהם ערבי, הדת שלהם מוסלמית או נוצרית. האם משרד החינוך נותן גם מענה להם בקשר להעמקת הערכים שלהם, עולם הערכים שלהם, וההיסטוריה גם שלהם?

טוב.

בסוף, מערכת החינוך אמורה להיות המנוף לשינוי. החברה הישראלית מלאה בפערים. הפער בין התלמידים הערבים ליהודים – כולנו מכירים אותו. מה עושה באמת משרד החינוך כדי שנראה מערכת חינוך לפחות שוויונית וצודקת?

תודה רבה. יושב-ראש השלטון המקומי, משפט. הוא הולך.

אגיד בקצרה.

משפט. לא בקצרה, משפט.

יש לנו שיתוף פעולה מלא עם משרד החינוך, בכך הצלחנו להשיג תקציבים.

הוא אמר את זה קודם, לפני שהיית.

התקשוב לא כולל תוכנית עבודה, ואני חושב שכן צריך, אחרת זה ירד לטמיון.

והדבר הנוסף, יום חינוך ארוך חייב להיכנס בדיפרנציאליות לתוך הרשויות. והדבר האחרון, שהדיפרנציאליות היא עמוקה, ככל שהיא תתאחר, המשמעות שלה היא שתהיה פה מערכת אחת פרטית ומערכת אחת ציבורית, כי לאט-לאט זה הופך להיות פרטי.

תודה.

רוב ההורים מביאים את הכסף בערים הגדולות והבינוניות, ופחות בערים הקטנות, שמקבלות את רוב הכסף.

תודה רבה. אראל, משפט, ממש משפט.

משפט עם שני נושאים.

לא שני נושאים.

לא, לא, משפט.

הוא פשוט לא יענה, זה הכול.

זה משפט מורכב, שיש לו שני חלקים.

נו, בסדר.

וכבר היה משפט הקדמה בזכותך.

אני מבין שכל התקצוב הדיפרנציאלי, גם בעקבות ההתנגדות של חלק מהרשויות, ירד. איזה אסטרטגיה חלופית נותנים? וועדת ביטון, שהייתה ועדה מאוד מבורכת, ודיברו על תקציבים – איפה הם? פשוט לא ראינו אותם.

תודה רבה. אדוני השר, בבקשה. אם תרצי להוסיף, בשמחה רבה. אני רק רוצה להגיד, שלא תהיה שתיקה כהודאה: אין פה מי שייצג את החינוך החרדי, את המוכשר, את המוכר שאינו רשמי לסוגיו השונים. שלא יובן מהעניין הזה שהכול בסדר. לא, באמת, עוד מישהו יכול להגיד לי: תשמע, ישבת פה עם השר והמנכ"לית, לא אמרת מילה. אין זמן, אני לא הולך להגיד על זה.

אבל יש חלק שסובלים סבל רב. באמת, יש את זה גם בדוח שהגיש הממ"מ. יש בעיות קשות. זה ששתקתי, לא אומר שהודיתי שהכול בסדר. יש שיפור, אין פתרון עדיין. אדוני השר, בבקשה.

טוב, תודה רבה. קודם כול - - -

מעניין בוועדת הכספים, אל תגיד שלא.

לא רק מעניין, זה אפילו במידה מסוימת מרגש לראות את רמת האכפתיות והיעדר הפוליטיזציה. באמת, לא היה פה משחקים, בוודאי לא בקבוצה שנמצאת פה, אלא באמת דברים שאכפת.

אני חושב שהנקודה הראשונה שאני רוצה להציג זה סוגיית המגזר הערבי, כי זה בנפשי, זה בנפשנו. המטרה היא להרים ולאפשר לציבור הערבי להיכנס לכלכלה הישראלית, לחברה הישראלית, עם כלים טובים. פה אני פשוט חייב לדווח שאני נורא אופטימי. הכיוון הוא טוב. הדרך מאוד ארוכה, אבל הכיוון הוא טוב.

קודם כול, נתחיל במבחן התוצאה. במגזר הערבי אנחנו נמצאים בצמצום פערים. למשל, במבחן האחרון באנגלית בכיתה ה', פער שעמד בין דוברי הערבית לדוברי העברית על 22 נקודות לטובת דוברי העברית, צומצם לכדי 6 נקודות, כשאני חייב לומר, באופן כללי כל הצמצום לא כרוך בירידה אצל היהודים אלא פשוט בעלייה ולעיתים זינוק בציבור הערבי. אנחנו צריכים לראות אבל שזה יציב, שזה לא אירוע חד-פעמי.

עכשיו, הפעולות הכלליות. אני מדבר גם על החינוך וגם על השכלה גבוהה. ברשותכם, אדווח לכם, אני חושב שעוד לא פרסמנו את זה, אבל מיניתי לוות"ת את פרופ' מונא מארון, שהיא כמובן מהמגזר. זו אחת משישה אנשים בוות"ת, שחולשת על כמעט 11 מיליארד שקלים. וזאת אמירה. ולא בכדי. היא מעוספיא, פרופסור לפסיכולוגיה, צעירה, אנרגטית ומוכשרת בצורה בלתי רגילה. זה מזמן כבר לא סוד, רמת המחויבות שלי לעולם הזה.

הוספנו בתקציב החומש תוספת של חצי מיליארד שקלים להשכלה גבוהה למגזר הערבי. אני מסכים עם כל מה שאמרתם עכשיו במערכת החינוך גופא.

התקצוב הדיפרנציאלי – חבר הכנסת מרגלית, לא היית בקטע הזה – כשמדברים על אי יישום התקצוב הדיפרנציאלי זה חצי נכון, כי בכל הצד התוספתי אנחנו מיישמים בצורה מלאה תקצוב דיפרנציאלי, אנחנו כבר כמעט בשני שליש יישום. אז מול הציבור הערבי לעיתים אנחנו מגיעים עד לכדי פי שישה לילד ערבי מאשר לילד יהודי במרכיב התוספתי, לא בבסיס. זה לא מבוטל. זאת אומרת, לזה נגיע בהשלמת הדבר.

דבר שני, אנחנו מממשים עכשיו בחטיבה וביסודי תקצוב דיפרנציאלי. ושוב, המגזר שהכי נהנה מזה – לצערי, במירכאות, הוא נהנה מזה כי הוא נמצא בשלושת העשירונים התחתונים – זה המגזר הערבי. אני מייחל ליום שכבר לא תיהנו שכבר לא תיהנו מתקצוב דיפרנציאלי, כי המגזר לא יהיה שמה.

הלאה. לגבי הנושא של מורשת – כמו שאני מקדם מורשת ישראל, תרבות יהודית ישראלית ליהודים, אנחנו גם מקדמים תרבות ומורשת ערבית לערבים. ביסודי והחטיבה יש שעתיים מכיתה ב' ועד ט' מורשת תרבות ודת. בחטיבה עליונה הוספנו יחידת לימוד חובה לבגרות. עכשיו, באופן כללי הבגרות מקרינה - - -

אבל עדיין אין מפמ"ר לעניין דת, למרות אלפי התלמידים שניגשים לבגרות.

אבדוק.

הלאה. תמרוץ לקבלת מורים ערבים – תראו, אגיד את האמת, מה קורה בנושא. דיברתם על מורים ערבים במערכת החינוך היהודית. יש לנו מכניקה לדבר הזה, זה לא הולך בקלות. אני אומר לכם את האמת, יש עדיין את הבעיות הידועות, ולעיתים דעות קדומות. זה לא הצלחה מסחררת. הכנסנו תמרוץ משמעותי כלכלי לעניין הזה. זה מתקיים, אבל לא בהמראה. זאת האמת. ננסה, אני לא יודע להבטיח את העניין הזה.

כבוד השר, צריך לפגוש אותנו יותר בעניינים הללו. לא הקדשת מספיק זמן בשנה האחרונה לפגישות עבודה בנושאים הללו.

בסדר גמור. אני גם באמת מסכים, המרכיב שהכי מצמצם איבה, דעות קדומות, זה מפגשים, זה בני-אדם, בסוף בני-אדם מול בני-אדם. גם הכשרת מורים, תקצבנו ב-65,000,000 שקלים לנושא הזה.

חבר הכנסת טיבי שלא נמצא פה, דיבר על סוגיית השיבוצים. תראו, גם, אשים את הדברים על השולחן. אנחנו עושים את זה בצורה מקצועית, ולא נותנים למנהל לשבץ באופן עצמאי במגזר, מתוך רצון של המגזר בעניין הזה, כי ראינו בעבר שאם נותנים אז יש הרבה פעמים שיבוצים על בסיס פרוטקציות וחמולות. ורק מעניין אותי שיהיה את המורה המתאים ביותר לתלמיד. וגם אם כועסים עלי, אספוג את הכעס, כי אני רוצה שיהיה מורה טוב לתלמיד, ולא מורה מקורב למנהל או בחמולה הנכונה. זה יוצר הרבה חיכוכים, אבל אני חושב שאנחנו כבר במסילה טובה.

דבר אחרון, הכנסנו, עכשיו אנחנו כבר בשנה השנייה, בעברית על הרצף. אני לא יכול להפריז בחשיבות. מקום המדינה ועד שנה שעברה ילדים במגזר הערבי החלו ללמוד עברית רק בכיתה ג'. ולכן הרבה ערבים לא יודעים עברית. הם לא יקבלו עבודה אם הם לא יודעים עברית, הם לא ייכנסו לשירות המדינה אם לא יודעים עברית. ולכן הקדמנו את זה לגן חובה בפעם הראשונה מקום המדינה.

אפילו במכללות יש קשיים.

נכון. זה סיפור. עכשיו, הפעולות האלה – זה במימוש כמעט מלא או מלא הייתי אומר, אבל את התוצאות נראה, בעזרת השם, באוניברסיטאות.

ותוכנית "אתגרים" – 130,000,000 שקלים לבלתי פורמלי. אני רוצה לראות תנועות נוער, וראיתי בעיניים, ומתנ"סים, ומה קורה בשעות אחר הצהריים, פלוס הגדלה במסגרת החלטה 922 של 50,000,000 שקלים בבסיס התקציב.

עד כאן במגזר הערבי. אני יכול לדווח, שלפחות פה בפעם הראשונה מזה שנים, אפשר לומר שהמגמה היא חיובית, ואני אופטימי. אני אופטימי ומתכוון להמשיך.

רואים את זה.

חבר הכנסת מיקי זוהר, קודם כול דיברת דברי טעם מאוד. לגבי הנושא של מצ'ינג לרשויות החלשות, הרי נוצר פה אבסורד, שרשות חלשה לעיתים לתרום למצ'ינג, ואז היא לא מקבלת כלום. בכל התוכניות שיזמנו, כל התוכניות התוספתיות, יש את זה. אני מודה שבתוכניות ליבתיות יותר, עוד לא הצלחנו לממש את זה ואנחנו עובדים על זה. אתה צודק באלף אחוז, זה פשוט עיוות. ולכן כל דבר שאני עושה, למשל תוכנית הצפון עכשיו, היא נטולת מצ'ינג בגלל זה.

הנושא השני שדיברת, בפרט אתרי פורנו וכאלה, אני לא יכול להפריז באירוע הזה, בנזקים של האירוע הזה, עד כדי אובדנות ורגשות אשם – דברים שאנחנו בכלל לא מתחילים להבין. אנחנו בהליכי התמודדות, אבל הדרך עוד ארוכה, ואנחנו פועלים.

טוב, אדבר ממש טלגרפית, אז דקה. תקצוב דיפרנציאלי – דיברתי על זה.

ועדת ביטון – גם אראל דיבר על זה וגם יוסי יונה. חברים, 95% מבחינתי מהנושא של ביטון לא קשור בתקציבים, אלא שינוי התכנים שלומדים. עכשיו, רוצים בכוח שנוציא מאות מיליוני שקלים? אין לי על מה, אני לא הולך להוציא סתם. בואו, אני יודע שהם ננעלו על זה, וזה נורא פופולרי להגיד: לא הקציתם כסף, אבל הדבר העיקרי שילמדו את התכנים הנכונים. מה לעשות, זה לא עולה הרבה כסף, לשנות תכנים.

אז זאת האמת. האמת היא שעיקר ועדת ביטון זה שינוי התכנים במערכת החינוך. והמיעוט זה פעולות, ואת הפעולות אנחנו עושים. והקצינו 30,000,000. מי שחושב שיהיה מיליארדים – לא יהיה, כי לא צריך. אני לא הולך, בשביל להרשים מישהו, להוציא מיליארדים כשלא צריך. מה לעשות, זה לא הגיוני. ואני יודע שזה בהמלצות, אבל אני לא מקבל את כל ההמלצות. אני מקבל המלצות שבעיני הן נכונות, לא המלצות רק כי כתוב וכי תוקפים אותי: מה עם המיליארדים? לא יהיו מיליארדים, ולא צריך מיליארדים כדי לשנות תכנים ולעשות פעולות.

חבר הכנסת ברושי, קודם כול מילה טובה, האכפתיות שלך לחינוך ההתיישבותי היא בלתי רגילה. הוספנו 40,000,000 שקלים לסל תוספת לחינוך ההתיישבותי. לגבי לאור, כרגע זה תקוע, בעצם באוצר אין מוכנות לזה.

נושא בעיית תשלומי המשכורות – הייתה בעיה קשה מזה עשרות שנים, באמת מאז ומתמיד המשכורת הראשונה הייתה עקומה, ואז היינו מתחשבנים on the fly. נכנסנו לעומק, גם המנכ"לית, גם אני עם הרקע שלי – חברים, זה סמטוכה לא מהעולם הזה. זה מערכות מחשוב עוד נראה לי עם punched card, זה משהו מאוד מאוד מורכב.

אבל מה שאנחנו עושים, נודיע על זה בערך תוך שבוע, יש לנו תוכנית פעולה, סוגרים את הפינות האחרונות. בגדול, אחד, קיזוזים שלעיתים צריך לעשות, נעשה רק תוך שיחה מול המורה האינדיבידואלי, נגיד לו. אם הוא לא מסכים, לא נקזז, וניכנס להתדיינות. וגם קיזוז כזה בשלבים.

דבר שני, נבנה בעצם שהמשכורת הראשונה שאתה מקבל בספטמבר, ב-default תהיה משכורת מפעם שעברה, ואז נעשה התאמות. הלאה.

על הניהול העצמי לא השבת לי, על הבעיה שהצבתי.

לא, כן השבתי, אמרתי: זה דיפרנציאלי.

לגבי חבר הכנסת טרכטנברג, הגיל הרך – חבר'ה, תפנו לחיים כץ, מה אגיד לכם? לא היה לי בהסכם הקואליציוני את הזכות הזאת. אם היה לי, הייתי עושה. אני חושב שזאת שגיאה קשה, אני אומר את זה דווקא כי השר היחיד אולי אי פעם אבל בוודאי בשנים האחרונות, שראה מה זה משרד כלכלה, מה זה משרד חינוך. חבר'ה, זה ליגה אחרת.

זו שגיאה גדולה.

זהו, אני נאלץ לצאת.

אני מודה לך, אדוני.

אדוני היושב-ראש, אני יכול להגיד משהו לפרוטוקול?

לא.

יש לנו שר חינוך מצוין. הפרוטוקול שמע? שר חינוך מצוין.

תודה רבה, חברים.

אני רוצה להודות לך. שנייה. לא, שנייה, אני רוצה להודות לו. אין דבר כזה, עם כל הכבוד. אדוני השר, אני מודה לך, אני מודה גם למנכ"לית. אני מצטער שלא יכולת גם להתייחס. אני מודה לצוות - - -

זה בסדר.

נחכה עוד כמה דקות.

היה מאוד מעניין. על דבר אחד לא ענית, אני מבין שזה מקוצר הזמן, לגבי הנושא של החרדים. אני לא כועס, אני בסדר, רק תמצא לי זמן, שאפרט את זה.

אותך אישית - - -

לא, אתה או המנכ"לית.

סגרנו.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:22.