הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 529

מישיבת ועדת הכספים

יום ראשון, ד' בכסלו התשע"ז (04 בדצמבר 2016), שעה 11:15

הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 16) (שיעור הגירעון וסכום ההוצאה הממשלתית בשנות התקציב 2017 ואילך), התשע"ז-2016

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

מנואל טרכטנברג

מיקי לוי

בצלאל סמוטריץ'

רחל עזריה

בני בגין

רכזת תקשורת ותיירות א. תקציבים, משרד האוצר - יעל מבורך

רפרנט מאקרו באג"ת, משרד האוצר - איליה כץ

רפרנט מאקרו באג"ת, משרד האוצר - תמיר כהן

ראש ענף תקציב באג"ת, משרד האוצר - איתי טמקין

ממונה חקיקה, לשכת עו"ד - ח'אלד דגש

שלומית ארליך

טמיר כהן

אסתר מימון

הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 16) (שיעור הגירעון וסכום ההוצאה הממשלתית בשנות התקציב 2017 ואילך), התשע"ז-2016, מ/1083

רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 16) (שיעור הגירעון וסכום ההוצאה הממשלתית בשנות התקציב 2017 ואילך), התשע"ז-2016. גם על זה אני מבקש להצביע.

אנחנו כבר התחלנו את הדיון בעניין הזה. אני מבקש שתסבירו מה אתם רוצים בהפחתת הגירעון ולמה אתם רוצים לפצל את זה. למה אתם רוצים שזה יידון בנפרד ולא יחד עם כל חוק ההסדרים? מי מסביר?

אני.

בבקשה.

ראשית, החוק הזה הוגש כחוק נפרד. אנחנו לא מבקשים לפצל אותו, אנחנו מבקשים לקדם אותו בהצבעה - - -

זה חוק נפרד?

זה חוק נפרד.

בכלל לא צריך לפצל אותו, אז נצביע עליו בינואר.

אנחנו רוצים לאשר אותו - - -

למה אתם רוצים אותו בנפרד? טכנית זה בסדר, לא צריך לפצל, צריך להצביע פעם אחת. אבל למה? מה אכפת לכם שזה יהיה ביחד עם חוק ההסדרים?

הרעיון הוא שהכנסת - - -

קודם תגיד מה אתה רוצה. מה אתה רוצה ביעד הגירעון ואחרי זה למה אתה רוצה להצביע בנפרד.

כמו שהסברנו בישיבה קודמת התיקון פה למעשה בשלושה היבטים, מתייחס לשלושה אלמנטים בחוק: האחד, זה המתווה של הפחתת הגירעון, שאנחנו מתקנים אותו למעשה ומגדילים את הגירעון בשנים 2017, 2018, את הגירעון המותר בחוק ומשנים את המתווה לשנים לאחר מכן - - -

2.9%.

נכון מ-2.5% בשנת 2017 ל-2.9%, ומ-2.25% ב-2018 ל-2.9%.

למה אתם מגדילים את הגירעון?

זוהי למעשה מדיניות הממשלה.

הוצאות הממשלה גדלו.

כבר אין לי דרישות קואליציונית, מה שדרשתי זה היה התיקון של השנה שעברה ובזה נגמר העניין. הכסף הכי גדול שדרשנו היה קצבאות הילדים. אתם אימצתם את זה אליכם, אז זה כבר לא קשור אלינו. המכתבים שאתם שולחים להורים זה בסדר, זה משרד האוצר, אז זה ירד - - -

- - -

מה אתה עושה ככה? ירד או לא ירד? יש עכשיו דרישה חדשה לקצבאות ילדים?

זה לא חלק מהעניין. הגידול של הגירעון בשנים 2018-2017 נובע למעשה ממדיניות הממשלה שבה למעשה כשמסתכלים על תחזית ההכנסות לשנים 2018-2017 ועל כלל ההוצאות שלמעשה הממשלה מעוניינת להוציא ובאות לידי ביטוי בתקציב בשנים 2018-2017 – הדברים מביאים באופן מתמטי אריתמטי לגירעון של 2.9%. היה שרוצים גירעון נמוך יותר, אפשר להחליט שלא מורידים מיסים בשנים 2018-2017 או לחילופין מפחיתים את ההוצאה. מאחר שמדיניות הממשלה היא לא להפחית את ההוצאה, אלא להביא לגידול שבא לידי ביטוי בהצעת התקציב וכן להפחית מיסים, כפי שזה בא לידי ביטוי בהצעת התקציב, הגירעון שיוצא הוא 2.9%.

מה שאני לא מבין זה השנים אחרי זה. הפחתנו מיסים. נניח זה מאושר והכול בסדר, יש הפחתה במיסים, גם במס החברות וגם במס על יחידים, איך פתאום שנתיים אחרי זה, כשהמס הזה לא עולה חזרה, הפחתת המס נשארת באופן קבוע – זו חקיקה ראשית – איך פתאום הגירעון יורד? הרי הפחתת המיסים נשארת.

הרציונל של מתווה הפחתת גירעון יורד - - -

למה אתה צוחק?

צמיחה. ירד הרבה גשם, אנחנו מצפים לצמיחה, בעזרת השם.

הייתי שמח להשיב לך, אבל קודם נשמע.

אחרי זה טרכטנברג.

הרציונל של מתווה הפחתת גירעון יורד הוא כפול. פעם אחת במתווה הפחתת גירעון פוחת אנחנו מציבים לעצמנו איזה יעד כממשלה לבוא ולצמצם את החוב - -

זה הבנתי.

- - יש לנו יעד להגיע לחוב תוצר של 50% באמצעות מתווה יורד. המטרה היא להגיע אליו לקראת 2020.

מעבר לזה, גם ברמה הכלכלית מדיניות פיסקלית נכונה מדברת על זה שבשנים של צמיחה גבוהה המטרה של הממשלה היא לבוא ולצמצם את הגירעון, כדי שבשנים של צמיחה נמוכה יותר ניתן יהיה להרחיב את הגירעון בלי להגיע - - -

יעד הגירעון ב-2019 זה תקווה, זה לא הערכה כלכלית.

זו מטרה.

זו כבר בעיה של מישהו אחר.

פרופ' טרכטנברג, אולי תסביר לי שאני אבין.

קודם כול, אני רוצה לציין שהיתה הידברות עם אגף התקציבים על הנושאים האלה, כל הנושאים שמופיעים פה, והיתה אוזן קשבת. הבעיה היא לא באגף התקציבים, היא במקום אחר.

מה שמוצג לנו כאן זו העובדה שהפעם בתקציב הזה אנחנו מזיזים את יעד הגירעון. זה נשמע מצוין. מה זה חשוב, יש לך בעיה, תזיז את יעד הגירעון. מתי תוריד אותו? כאשר זה כבר לא במשמרת שלך, ב-2023 נגיע ל-1.5%, כשהיינו צריכים להגיע לזה מזמן.

אני מאוד לא מרוצה, ואמרתי לכם בפה מלא, ולכן אני לא אומר כאן דברים שאני לא אומר מבחינה מקצועית בחדר סגור. הדבר הזה שמוצג כאן הוא פגיעה באמינות הפיסקלית של מדינת ישראל. למה? כי אם פעם אחר פעם אתה עושה אותו תעלול, לאמור רק עכשיו, רק השנה, בגלל נסיבות מיוחדות אני מזיז את יעד הגירעון, אבל אל תדאגו, כי אנחנו או-טו-טו, בעוד חמש שנים, נגיע ליעד – אתה עושה את זה פעם אחת, פעם שנייה ופעם שלישית, וצריך להבין שזה תיקון חוק, ואתה עושה את זה כאילו בחקיקה, קודם כול זה זילות של החקיקה, כי כל פעם אתה חוזר על אותו תרגיל, שנית, הגופים הבינלאומיים, לא יודעים עם מי יש להם עסק? כל פעם אתה דוחה את היעד, כל פעם למועד שהוא מעבר להרי החושך.

מנו, עשו את זה כל השנים, כל פעם כשנכנס שר אוצר חדש עשו את זה וזה לא פגע בישראל.

סליחה. היום הגופים הבינלאומיים מסתכלים עלינו קצת אחרת. נכון שאנחנו עדיין בטווח, גם ה-2.9% הוא לא הפקר, אבל השיטה היא לא נכונה. זה כמו הסיפור על זאב-זאב. מתישהו הדבר הזה יחזור אלינו כבומרנג. ולכן אני אומר, והצעתי להם את זה - -

שמה?

- - בואו לא נשלה את עצמנו, אתם עכשיו בצרה כזאת, בבקשה, אל תכתבו פה "2023". בואו נהיה רציניים.

שיהיה רק לשנתיים הקרובות.

מוטב לא להגיד את זה מאשר להגיד את זה ולפגוע באמינות של מדינת ישראל.

זה הגיוני. למה זה מפריע?

אני אנסה שנייה לעשות סדר. החוק הזה מתייחס לשלושה אלמנטים: החוק מטפל בהפחתת הגירעון, מעבר לזה יש כאן הגדלה משמעותית של מגבלת ההוצאה, למעשה פריצה מהכלל, הנוסחה שקבועה בחוק, הגדלה משמעותית שלה באמצעות תיקוני חקיקה, ותיקון של מנגנון ההצמדה. לגבי שלושת הדברים האלה היו הערות לוועדה, ואנחנו נשמח להערות שעלו. ישבנו גם עם חבר הכנסת טרכטנברג, גם התייעצנו - - -

תקריא בבקשה את התיקונים שנדע על מה מדובר.

אולי כדאי שתקריאי, שלומית, ואנחנו נסביר.

התיקון הראשון בעמ' 2, בסעיף 14. בסעיף 14 התיקון שהורידו את סעיף קטן (ב). תסבירו.

14(ב) נמחק. תסבירו למה.

קודם כול אני אסביר את הרציונל של התיקון ואז נעבור למה המשמעות שלו. הרציונל של התיקון היה – אחת מההערות שקיבלנו שמנגנון ההצמדה שקבענו קובע למעשה הוראת שעה. מנגנון ההצמדה החדש מדבר על שימוש במדדים ידועים במקום תחזיות של שלוש השנים האחרונות. המנגנון הזה בגרסה המקורית שהוגשה בוועדה יחל מ-2023, ועד 2023 היתה למעשה הוראת שעה. בתיקון שמובא פה אנחנו למעשה מבטלים את הוראת השעה ומחילים אותה רק החל מ-2019, כלומר כבר מהתקציב הקרוב. כבר מהתקציב הקרוב יהיה לנו המנגנון הקבוע שמדבר על שלוש שנים ידועות במקום שימוש בתחזיות ולאחר מכן תיקון לאחור.

אני רוצה להעיר על זה. עוד פעם, זה יותר טוב מהמקור, ממה שהיה, אבל אני רוצה עוד פעם להשמיע את אותן הסתייגויות שהשמעתי בפניכם.

מה שקורה כאן, העניין של קידום מחירים, זה דבר מז'ורי, זה לא דבר צדדי, מכיוון שכמה שאתה מקדם את המחירים כדי להפוך אותם לריאליים, זה הרבה מאוד כסף. זה מיליארדים רבים של הזזת מגבלת ההוצאה. זה מה שזה אומר, לא במילים האלה. לכן הדבר הזה קריטי, זה לא משהו צדדי.

מה הם מציעים כאן? הם מציעים ללכת לפי שלוש שנים אחורה, מדד המחירים לצרכן. מה קורה? הרי כמה המחירים יעלו בעתיד לא ידוע כיום, אבל זה לא בהכרח פונקציה של מה שקרה בשנים הקודמות. ולכן אתה יכול למצוא את עצמך בשוקת שבורה. נניח כיום אנחנו באינפלציה שלילית בשנתיים האחרונות, כלומר, לפי זה התקציב הנומינלי יקטן ב-2019 אם האינפלציה השלילית תימשך – הוא יקטן נומינלית רק בגין הדבר הזה, ומה קורה אם במהלך 2018 המחירים מתחילים לעלות? אתה נמצא במצב כזה שמצד אחד המחירים שמולם אתה עומד עולים, אבל הכלל שקבעת מכריח אותך לקצץ בתקציב בגין מחירים מהעבר. זה לא הגיוני הדבר הזה.

זה עלול להיות.

לא לעולם חוסן. האינפלציה השלילית תתהפך מתישהו. אני חושב שיש טעם במה שהם אומרים שצריכים יותר ודאות. מה שהצעתי, לא קיבלו את זה, לקחת שנתיים אחורה ושנה קדימה, ואז יש איזה איזון בין הדברים ולא שלוש שנים אחורה. זה לא דרמה מה שאני אומר, אבל זה משנה. מה זה שנה קדימה? זה כבר בשנת התקציב, אתה כבר יודע כמה עלו המחירים באותה שנה עד נקודת החלטת התקציב.

מה אתם אומרים?

החיסרון המשמעותי שמצאנו להצעה הזאת, ובאמת בחנו אותה וישבנו עם חבר הכנסת טרכטנברג ועשינו תיקונים בעקבות הדברים שלו כמו שנאמר - - -

אלה דברים הגיוניים.

הדברים הגיוניים, בוודאי שהגיוניים. החיסרון המשמעותי הוא למעשה המשך השימוש בתחזיות על פני שימוש במספרים ודאיים וידועים. הבעיה בזה היא כפולה: א', תחזיות מטעמם לא תמיד מדויקות ויכולות להיות בהן סטיות, ו-ב' זה התיקונים לאחור, ולמעשה כשממשלה נכנסת היא צריכה לתקן לאחור בגין מדדים שהממשלה הקודמת השתמשה בהם.

עשינו סימולציות לגבי המשמעות של תיקון הכלל, שלמעשה לוקח משקל של שליש לשנת תחזית, וקיבלנו רושם שהפערים אינם משמעותיים, ולכן העדפנו את הכלל הוודאי מאשר הכלל הפחות ודאי. עוד פעם, מאחר שהפערים אינם משמעותיים.

אם פרופ' טרכטנברג היה שר האוצר, הייתם מקבלים את העמדה שלו? לא חשוב.

קיבלנו רבות מהעמדות שלו.

זה נכון. אני רואה.

אני רק רוצה לתקן מה שאמרת, כי הדיון הוא חשוב. זה לא נכון שהמשקל של התחזית זה שליש, כי בעת שאתה מביא את התקציב לאישור, אפילו לפני זה, כבר ידועים המדדים, לפחות של חמישה חודשים באותה שנה. כלומר, המשקל של התחזית נטו הוא שישית בערך, לא שליש, כי זה חצי שנה קדימה ולא אחורה.

אדרבה, אז המשקל נמוך.

חייבים לציין שזה יותר טוב ממה שהבאתם במקור.

כן, אמרתי.

מה התיקונים האחרונים?

אתה מוסיף פה שני סעיפים. תקרא אותם.

הוראת שעה לשנת 2019 – הגדלת סכום ההוצאה הממשלתית בשנת 2019

15.

על אף הוראות סעיף 6א, רשאית הממשלה, בשנת הכספים 2019, להגדיל את סכום ההוצאה הממשלתית בשיעור נוסף על השיעור האמור בסעיף 6א, שלא יעלה על 2.0% ביחס לסכום ההוצאה הממשלתית בשנת התקציב 2018, המחושב לפי סעיף 6א.

זה אומר שב-2019, כמה תהיה רשאית הממשלה?

זה אומר שהגידול הריאלי לפי הכלל הקבוע בסעיף 6א הוא בסדר גודל של 2.7%, תוצאה של הנוסחה, הנוסחה של כלל ההצמדה שמביאה בחשבון את הגידול הדמוגרפי ואת המרחק ביחס חוב-תוצר.

כמה בסך-הכול הכללי?

מעבר ל-2.7% אנחנו מגדילים בעוד 2%, הגדלה ריאלית של ההוצאה הממשלתית. כלומר, ההוצאה הממשלתית ב-2019 גדלה בשיעור של 2%, שהם סדר גודל של 7 מיליארד שקל מעבר לגידול שהכלל הקבוע אומר.

זה לא שונה לעומת מה שהיה קודם, פשוט מנוסח אחרת.

מבחינה מספרית אנחנו מגיעים לאותה תוצאה. אני אזכיר שהוראת השעה הקודמת דיברה על גידול מחירים - - -

אני לא מבין למה אתם עכשיו אומרים: אני שם על הממשלה ב-2019 לעשות את זה. זה בכלל לא חשוב מי יהיה - - -

להיפך, מאפשרים לממשלה להגדיל את ההוצאה. מאפשרים, לא מחייבים.

זה אבני ריחיים במידת מה.

קשה לי נורא עם הדבר הזה, כי מה שקורה הוא שאו שיש כלל על-פי נוסחה איך ההגדלה בכל שנה של התקציב או בכל שנתיים לצערי הרב, או שלא. כל שנה זה כאילו יוצא דופן.

אמרת. זה נכון.

אבל הפעם זה חל על זה.

מורידים את השנים הבאות.

תראה מה שקרה, שנת 2017 – כמה עולה ההוצאה?

2.4%.

כלומר, בסך הכול?

5.1%.

תראה מה שקורה.

בגלל זה אמרתי שב-2019 זה יהיה טירוף.

לא, תשמע מה שקורה.

אתה לא חייב לקבל את זה, אפשר לקבוע מדיניות אחרת. לא מחייבים אותך - - -

אני אנסה להסביר את הרציונל.

אי-אפשר להגיד שיש כלל, וכל שנה – תסתכל מה שקורה – 2017, 2018 ו-2019 זה משהו אחר.

בבקשה. מי מסביר?

כשהגשנו את תקציב הממשלה בנינו את התקציב של 2018-2017 וגם לגבי 2020-2019 שמו אינדיקציות לגבי מה אמור להיות גודל התקציב וההוצאה הממשלתית כולה בשנים האלה, כי זה מה שנדרש מאתנו לפי סעיף 40 א לחוק יסודות התקציב, התוכנית התלת-שנתית, הנומרטור.

כשעשינו את ההנחות לתקציב 2020-2019 השתמשנו בהוראת השעה שהונחה על שולחן הוועדה, שדיברה למעשה על גידול מחירים של 2% ב-2019, כלומר היא הביאה לסדר גודל של 394 מיליארד שקל הוצאה בשנת 2019.

עכשיו אנחנו באים ומתקנים את הכלל ואנחנו קובעים שבמקום לקחת הוראת שעה של 2% ב-2019 למחירים, אנחנו משתמשים בשלוש שנים ידועות, שלוש שנים שבמקרה זה 2015, 2016, 2017. 2015, 2016, 2017 הן שנים של אינפלציה נמוכה - - -

שלילית.

שלילית אפילו. 2017 עם אינפלציה חיובית נמוכה. הממוצע של שלושת אלה נושק לאפס. הנחנו שתקציב 2019 יהיה 394 כשהגשנו את התקציב לממשלה. עכשיו אנחנו רואים שהמחירים לפי הנוסחה החדשה נמוכים יותר. כלומר, אם אנחנו לא עושים את התיקון של סעיף 15, ההגדלה של ה-2%, התוצאה נמוכה ב-2 מיליארד שקל. מה המשמעות של זה?

זה פנטסטי. תראה מה שקרה. קבעת כלל בצד של המחירים, שמביא אותך אפילו לאינפלציה שלילית, ואז זה אומר לך: חסר לי כסף. קבעת כלל לא נכון בעיני בצד המחירים, ואז כדי לתקן את זה אתה שוב מגדיל את תקרת ההוצאה. אנחנו מסתבכים בתוך עצמנו וזה זילות של הכללים, בסוף לא זה ולא זה מתקיים.

אני אומר עכשיו משהו ברצינות כמי שעוסק בדברים האלה עשר שנים ויותר. קשה לי לראות שאנחנו כל הזמן פוגעים באמינות הפיסקלית שלנו, או שיש כללים או שאין כללים. הניסיון כל פעם לתקן טלאי על טלאי, כדי להתאים למציאות החולפת ולקרוא לזה "שינוי בכלל", זה נורא קשה.

אני לא מבין בזה כמוך, זה ברור, אבל בראייה מהצד זה דבר שבכל אופן עושה איזה איזון. נכון, ואני מסכים אתך לגמרי, שזה שמשנים את הכללים כל הזמן זאת בעיה, אבל השינוי עכשיו לעומת מה שהיה קודם זה בכל אופן מביא אותנו למצב שאנחנו יודעים שבסופו של דבר אנחנו לא נדע לחזות באופן אמיתי מה יהיה ב-2019. היתה אפשרות לא לגעת ב-2019, לדבר רק על 2017 ו-2018. אני לא חושב שאפשר לעשות את זה, אי-אפשר לעשות את זה. אתה יכול להוריד את 2023 - - -

זו גם תהיה שנה ללא תקציב.

אני מסכים אתך, מנו.

אני לא מתנגד לקבוע משהו. אם היו לנו כללים, הם היו תקפים ב-2019.

למה אתם רוצים שזה לא יהיה עם חוק ההסדרים? למה אתם רוצים שאני אביא את זה כבר השבוע?

כי ביוני בחירות.

הם לא סיימו לקרוא את התיקון.

תסיימו קודם.

אני אגיד רק משפט אחד. גם אנחנו מאוד מודאגים משינוי הכללים. אחד מהתיקונים שעשינו בשביל למנוע - - -

הוא אומר שגם הם מודאגים. על זה נאמר: צרת רבים.

- - - משינויי כללים תכופים. אחד מהתיקונים שעשינו זה אותו תיקון שהזכרתי לפני זה של התוכנית התלת-שנתית, של הנומרטור - - -

תעשה לי טובה. זה הפתרון? אז תתחילו לכתוב כללים אחרים.

אני רק אסביר איך זה קשור.

נומרטור? אני יודע איך זה קשור.

משפט אחד, ברשותך היושב-ראש - - -

ב-2019 יהיה שר אוצר, נניח שזה יהיה שר האוצר הנוכחי. אמרתי לו, הוא צריך להכין תקציב גם ל-2019 בגלל שלא נראה מי הולך להפיל את הממשלה בינתיים. מה שקוראים בעיתונים לא רלוונטי. אמרתי לו שהוא צריך להכין תקציב ל-2019. הוא ילך להכין תקציב ל-2019, אז מה יעשה לו הנומרטור? עכשיו יבוא בצלאל ויגיד שהוא רוצה כסף ליהודה ושומרון - - -

לא. אחרי אתמול הוא כבר לא יגיד כלום.

בטח שיגיד, את לא מכירה אותו. הוא יגיד כפול. הוא יגיד שהוא רוצה כסף ליהודה ושומרון, אז יגידו לו "נומרטור", אחרי זה יגידו לו שצריך כסף בשביל הדירות, אז גם יגידו "נומרטור"? תגידו, אתם עושים צחוק? מי שהעביר את השטות הזאת זה אני.

נכון.

היית צריך לומר את זה במילים אחרות.

סמכנו עליך... בשנה שעברה פעם ראשונה חוק הסדרים – יאללה.

אני העליתי את מס הרכישה, אני עשיתי את הנומרטור. מה שנכון, נכון.

שערי תשובה לא ננעלו.

בבקשה.

אחד הדברים שהתיקון לסעיף חוק יסודות התקציב אומר, שלמעשה אנחנו צריכים לכנס את השנים העתידיות, אנחנו לא מכנסים רק את התקציב הנוכחי, קרי 2018-2017, אנחנו מכנסים גם את 2020-2019. כלומר, בניגוד לעבר שממשלות חרגו ממגבלת ההוצאה שנים קדימה, היום אנחנו מסתכלים שנים קדימה מה מגבלת ההוצאה ובודקים שיש התאמה בין הדברים.

יש דבר אחד שזה יכול אולי להשפיע, אולי בהרשאות להתחייב, ואתם יכולים להיות קצת יותר מוגבלים בזה ולנסות לא להשתולל.

בגלל שאנחנו יודעים שההתחייבויות הנוכחיות חורגות מהכלל הקיים ב-2019, לכן אנחנו חייבים לעשות את ההתאמה שמביאה בסעיף 15 שלא תהיה חריגה.

החשבת הכללית באוצר או אגף התקציבים לא ייתנו הרשאות להתחייב ל-2020-2019? זו השאלה.

אני אקרא את סעיף 16 - - -

איליה, זה אומר שהחשבת הכללית באוצר לא תיתן הרשאות להתחייב ל-2020-2019?

החשבת הכללית לא נותנת הרשאות להתחייב.

סליחה, ראש אגף התקציבים.

הם היו עונים לך שהם נותנים הרשאות להתחייב ביחס לכל מה שיש לנו בתזרים המזומנים הידוע היום, שזה הרבה מאוד, כל הכבישים, כל הרכבות, כל התשתיות ארוכות הטווח – הן מתוקצבות אצלנו.

ל-2020-2019?

ודאי.

הטקטיקה שהיתה נהוגה עד הכלל הזה - - -

תסביר בקצרה.

רק לשאלתו של חבר הכנסת לוי. הפרקטיקה שהיתה נהוגה עד לקבלת החוק שדיברנו עליו קודם, ואני לא אזכיר את השם שלו שוב, היה שעובר תקציב ל-2018-2017, ואחרי שהיה עובר לתקציב 2018-2017 הממשלה היתה ממשיכה להגדיל את ההוצאה בלי יותר מדי הגבלה ל-2019, 2020 ו-2021. היום אנחנו אומרים דבר כזה: כשמאשרים תקציב ל-2018-2017 גם מאשרים מסגרות ל-2020-2019 בשלב הראשון, ולכן כל הרשאה להתחייב אנחנו רוצים לראות שהיא בתוך תזרים המזומנים שחזינו ל-2020-2019.

אני מצטער מאוד, אנחנו בחודש כסלו ולא בחודש אדר, ואני מציע להתחיל לדבר דברים רציניים. תקריא.

הוראת שעה לשנת 2020 – הגדלת סכום ההוצאה הממשלתית בשנת 2020

15.

על אף הוראות סעיף 6א, רשאית הממשלה, בשנת הכספים 2020, להגדיל את סכום ההוצאה הממשלתית בשיעור נוסף על השיעור האמור בסעיף 6א, שלא יעלה על 0.7% ביחס לסכום ההוצאה הממשלתית בשנת התקציב 2019, המחושב לפי סעיף 6א.

בסעיף 4, התחילה – התאריך השתנה כך שבמקום ח' בטבת התשפ"ה, שזה היה במקור 1 בינואר 2023, זה יהיה 1 בינואר 2019.

2023 נמחק מהספר שכולם היו צוחקים עלינו, ואתה הצלת את הכבוד.

בסעיף 5 שמדבר על הוראת השעה במקום "בתקופה שמיום תחילתו של חוק זה", שמיום תחילתו זה ה-1 בינואר 2017, עד יום - - -

תשפ"ה. זה יותר מתאים. במקום תשפ"ה יהיה - - -

יהיה 1 בדצמבר 2018. פסקאות (3), (4), (5), (6) וסעיף קטן (2) נמחקו.

למה אתם מבקשים להביא את זה עכשיו לפני התקציב?

על מנת שהכנסת תאשר את החקיקה בהתאם למתווה שקבוע בחקיקה הזאת, ולא תחת גירעון שהוא אסור, אנחנו צריכים להתאים בין המתווה שקבוע פה למתווה ההוא.

לפני שמאשרים את התקציב צריך לאשר את יעד הגירעון, שהוא שונה ממה שקיים היום בחוק.

נכון. ואת מגבלת ההוצאה.

מי בעד אישור?

אני אמנע ולא אצביע נגד, מתוך כבוד לאגף התקציבים שניהלנו שיח.

הם גם עשו שינויים.

הם עשו שינויים ואני מאוד מעריך את השיח הפתוח, אבל אני לא יכול להצביע בעד בגלל הדברים האמורים.

מי בעד אישור החוק, ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – רוב

נגד – 1

נמנעים – 1

הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 16) (שיעור הגירעון וסכום ההוצאה הממשלתית בשנות התקציב 2017 ואילך), התשע"ז-2016, אושרה.

ארבעה תמכו, אחד התנגד, אחד נמנע. אני מודה לכם, אני מודה לאנשי משרד האוצר. תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:43.