הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 173

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום שלישי, ו' בכסלו התשע"ז (06 בדצמבר 2016), שעה 9:00

1. בקשה לחוות דעת מבקר המדינה בנושא: גישה לתעסוקה לאנשים עם מוגבלויות

2. פעולות הממשלה לשילוב אנשים עם מוגבלויות בתעסוקה – דוח מבקר המדינה 64ג - ישיבת מעקב

חברי הוועדה: קארין אלהרר – היו"ר

אילן גילאון

מסעוד גנאים

יעל גרמן

דב חנין

נורית קורן

בנימין גולדמן - מנהל אגף, משרד מבקר המדינה

מאיה רוז - מנהלת ביקורת, משרד מבקר המדינה

רחל סלביה מרדכי - מנהלת תחום ביקורת ומעקב, משרד ראש הממשלה

רון צור - מנהל הרפורמה בשירות המדינה, משרד ראש הממשלה

שלי נורדהיים - מנהלת השירות לשיקום מקצועי תעסוקתי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דפנה מאור - מנהלת המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אילאיל צין - אחראית על תחום פרט-תעסוקת אנשים עם מוגבלויות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

יעל קורן - המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מקס אבירם - מנהל אגף זהירות בדרכים, משרד החינוך

רחל אברמזון - מנהלת אגף א' חינוך מיוחד, משרד החינוך

אריאלה פקלר - מנהלת ענף בקרה ותקציב חוק הנגישות, משרד החינוך

רותם פאר - רפרנט רווחה באגף תקציבים, משרד האוצר

יעל לינדנברג - אגף התקציבים, משרד האוצר

רונית דודאי - ממונה שיקום ארצי, משרד הבריאות

אברהם טורם - נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

ערן טמיר - עו"ד, משרד המשפטים

איריס נחמיה - ראש אגף בכיר לתכנון אסטרטגי, נציבות שירות המדינה

בלאל מוסא - נציבות שירו המדינה

כרמל סטינגר - מנהלת אגף שיקום, המוסד לביטוח לאומי

טליה דוד - חברת ועדה לקידום זכויות אנשים עם מוגבלות, לשכת עורכי הדין

מיכל וקסמן-חילי - ראש אגף עבודה, התאחדות התעשיינים

גיא שמחי - הממונה על תעסוקת אנשים עם מוגבלות בהסתדרות החדשה

גל זהר - אחראי תחום בלשכת הממונה על תעסוקת אנשים, ההסתדרות החדשה

הלה הדס - מנכל, עמותת "אנוש"

שנית סוקולובסקי יואש - מזכירת עמותת אנוש, עמותת "אנוש"

שוש קמינסקי - מנהלת פיתוח וניהול הידע, בית איזי שפירא

שרון ויצמן - עו"ד, בית איזי שפירא

נועה בן צבי - מנהלת מחלקת סנגור משפטי, אקי"ם-אגודה לאומית לקימום אנשים עם פיגור שכלי בישראל

נתי ביאליסטוק כהן - מנכ"ל, המרכז לעיוור

מירב הירש - סמנכ"ל, המרכז לעיוור

יאיר מרקוס - עוזר מנכ"ל, המרכז לעיוור

יוסף לוי - נהג מנכ"ל המרכז לעיוור

עינת אלבין - מרכז משפטי קליני, האוניברסיטה העברית

אורה סטוקר - סטודנטית, האוניברסיטה העברית

רוני רוטלר - מנהלת הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות

הדס הולצשטיין תמיר - מנהלת הקליניקה בי רושלים, הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות

קרן ברק - סטודנטית, הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות

איתי מונהייט - סטודנט, הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות

איריס פינקלשטיין - מנהלת הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות

שירי הוכמן - מנהלת תחום תעסוקה, מגדל אור-עמותת יעדים לצפון

איילת דיין - ס. מנהלת האגף לקידום זכויות, עמותת אלו"ט

דיוויד מרקו - מנכ"ל אלוין ישראל

רון כרמי - מנהל פיתוח השמה, אלוין ישראל

רונן בכור - מנכ"ל המרכז הישראלי לתעסוקה נתמכת

גלית ברקן - רכזת השמה, המרכז הישראלי לתעסוקה נתמכת

בדיר מילאד - מלווה, המרכז הישראלי לתעסוקה נתמכת

איתן עמרם - יו"ר עמותה

רוני גרינברג - מנהל צוות

דני קוגן - בעלים ויזם

טל בוסידן - מתורגמן, ערוץ הכנסת

חנה פריידין

איל קופמן

ס.ל., חבר המתרגמים

1. בקשה לחוות דעת מבקר המדינה בנושא: גישה לתעסוקה לאנשים עם מוגבלויות

2. פעולות הממשלה לשילוב אנשים עם מוגבלויות בתעסוקה – דוח מבקר המדינה 64ג - ישיבת מעקב

בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה, היום ה-6 בדצמבר 2016, ו' בכסלו התשע"ז. בוקר טוב לצוות מבקר המדינה, למבוקרים ולאורחים הרבים. נושא הדיון הבוקר, פעולות הממשלה לשילוב אנשים עם מוגבלות בתעסוקה, דוח מבקר המדינה 64ג, ישיבת מעקב ובקשה לחוות דעת מבקר המדינה בנושא גישה לתעסוקה לאנשים עם מוגבלות.

אני שמחה לקיים את הדיון הזה במסגרת היום המיוחד בכנסת ששותפים לו חברי היקר, חבר הכנסת אילן גילאון, וחברת הכנסת נורית קורן. הדיון הזה, אמרתי, במסגרת יום הנכה הבינלאומי, שם גרוע ליום מאוד חשוב. אני רוצה לפתוח בתודות לפורום פת שהעביר לנו נתונים ומלווה אותנו ביום המיוחד הזה.

באופן כנראה מאוד לא מפתיע הנושא של היום הזה הוא תעסוקה. החלטנו על נושא התעסוקה כי אנחנו באמת מאמינים שהתעסוקה היא חיונית לשילוב מלא של אנשים עם מוגבלות בחברה, בכלל כל אדם, אבל אנשים עם מוגבלות כיתר האדם. הנושא הזה כמובן מאוד קרוב ללבי, ערכנו בנושא דיונים עוד בתחילת כהונתי כיו"ר הוועדה באוגוסט שעבר. פורסם השבוע בעיתון 'הארץ', פורסמו נתונים מאוד מדאיגים, בישראל חיים היום 1.4 מיליון אנשים עם מוגבלות, 17% מהאוכלוסייה, רק 51% מאוכלוסיית אנשים עם מוגבלויות בגיל העבודה מועסקים, זאת לעומת 79% באוכלוסייה הכללית. מדובר בירידה חדה שחלה בשלוש השנים האחרונות. בשנת 2014 אחוז ההעסקה עמד על 55%, בשנת 2013 – 57%.

זה מאוד מפתיע ועצוב עוד יותר, כי לכאורה התקדמנו, יש צו הרחבה, יש מכסות להעסקת אנשים עם מוגבלות בשירות הציבורי, חוקקנו, התאמצנו, אנחנו עדיין רואים ירידה. אז אנחנו צריכים לעצור רגע ולשאול את עצמנו מה לא בסדר, איפה הדברים הללו לא עובדים. אנחנו מתייחסים לדוח מבקר המדינה שמצביע על כך שבשנת 2010 אחוז המועסקים עם מוגבלות היה 2% בלבד, אז באופן יחסי התקדמנו, אבל בשנת 2015 עומד השיעור על 2.2%, איפה אנחנו? ובאמת, אמרתי, יש חקיקה מאוד טובה ועוד לפני כל החוקים הספציפיים לעניין תעסוקה, יש לנו את אבן היסוד שלנו, חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות שהחוק הזה כשלעצמו היה אמור לעודד את התעסוקה, כי להיות חלק מהחברה זה אומר גם לעבוד.

אני לא טוענת שלמדינת ישראל לא חשוב, אני לא טוענת שלמעסיקים זה לא נראה ראוי, אבל אני כן טוענת שבסוף יש כשלים, יש חסמים, בואו נודה על האמת, גם אחרי החקיקה מעסיקים לא קמים בבוקר ואומרים 'מתי מתי מתי אני אקבל קורות חיים של אדם עם מוגבלות, אני נורא רוצה להעסיק אותו'. ויש חסמים פסיכולוגיים של אנשים עם מוגבלות שאומרים 'רגע, מה זה אומר? מה משתנה?' ויש גם את הדבר הפעוט הזה שנקרא הנגשה בתעסוקה, שהוא לא כזה פעוט, מסתבר, כי אם אני רוצה לצאת לעבודה, אבל מקום העבודה לא נגיש לי, אז זה כאילו שמו לי תמרור עצור בדרך ואמרו לי 'את לא תיכנסי'. את רוצה, המעסיק אולי רוצה, הכול בסדר, אבל זה לא יקרה. עכשיו אפשר לשבת כאן עוד הרבה שנים ולחוקק עוד הרבה חוקים, אבל אם לא ניתן תמריצים משמעותיים כדי שההנגשה הזאת תקרה אנחנו נשב כאן גם בשנה הבאה וגם בשנה אחרי ונדון עדיין בעניין התעסוקה.

אני רוצה, באמת בלי הקדמות נוספות, לבקש ממר בני גולדמן, מנהל האגף במשרד מבקר המדינה, להציג בקצרה ונעבור ליתר האורחים.

הדוח נכתב בשנת 2013 ואני חושב שזה אולי אחד הדוחות שהעלו את הנושא הזה לסדר היום ואני יודע שחלו שיפורים, אבל אני אציג את תמונת המצב, אני מקווה שחלו שיפורים לעומת תמונת המצב המאוד עגומה שראינו אז כשבדקנו את הנושא, שזה נקודות מרכזיות. כשבן אדם עם מוגבלות רוצה לעבוד הוא עומד מול סבך בירוקרטי כמעט בלתי אפשרי, ריבוי גופים המופקדים על שיקום תעסוקתי, כפילויות מחד עם מיצוי זכויות מאידך. כשאנחנו בדקנו את ועדת לרון אנחנו ראינו מבחינת התעסוקה השפעה מינורית של היישום של החוק, אנחנו מצאנו קבוצה גדולה מאוד של אנשים עם פוטנציאל שיקום תעסוקתי שלא פנו אליהם והם לא קיבלו שיקום תעסוקתי מאף גורם ממשלתי. אנחנו קראנו להם נופלים בין הכיסאות, אבל למעשה לא ראינו כיסאות, זה לא היו נופלים בין הכיסאות.

עוד נושא בולט שראינו זה היה היעדרו של גורם מתכלל ואיזה שהיא תכנית לאומית שיטתית לפעול לשילובם של אנשים עם מוגבלות. אולי סימפטום לאותו סבך בירוקרטי וחוסר היכולת של מדינת ישראל לקחת את הנושא הזה זה היה הסחבת הבלתי אפשרית בהקמתה של תחנת שירות אחת, one stop center, שכל הגורמים וכולם ידעו שאת זה צריך לעשות, אבל הטיפול בנושא נדד בין משרד ממשלתי אחד למשרד ממשלתי שני ואותם אנשים עם מוגבלות שרוצים לעבוד, לא הייתה להם כתובת אחת, שמישהו ירים את הכפפה ויטפל בהם. כמובן עוד דבר שהיה בולט, שאנחנו בדקנו במשרד הרווחה, זה היה פיצול ארגוני מתמשך וגם כשבדקנו מה נעשה לגבי בני נוער, כדי להכין אותם לשוק העבודה, מצאנו שהכספים שמושקעים באותם אנשים שהם בחינוך המיוחד ואנחנו יודעים שיש להם פוטנציאל שיקום מאוד גבוה, הכספים שמושקעים הם זניחים ומעט מאוד נעשה בתחום הזה.

אני מפסיקה אותך לשנייה. התבקשתי להודיע שלאנשים כבדי שמיעה יש מכשירים שמחולקים מחוץ לחדר הוועדה, מכשירי הגברה, אם מישהו זקוק להם תדעו שזה בחוץ.

ואולי הנושא האחרון שהיה מאוד בולט לנו, כאנשי המגזר הציבורי, זה היעדר הייצוג ההולם בקרב העובדים בשירות הציבורי, נושא שהיה זנוח ושאני חושב שכשאנחנו בדקנו את זה המספרים לא היו נמוכים, הם היו מעליבים. אני חושב שזה מספיק.

לא בטוחה שהם השתפרו. פורום פת, יציג דיוויד מרקו.

יש לנו רק כמה דקות, אז אני אציג ממש בקצרה מה זה פורום פת ואז אני אעביר את השידור הלאה לעמיתות שלי. פורום פת זה ארגון שהוקם לפני למעלה מעשר שנים שמאגד בתוכו ארגונים שנותנים שירותי תמיכה לאנשים שרוצים לעבוד בשוק הפתוח בעבודה. בין חברי הפורום זה אלווין ישראל, שאני המנכ"ל שלו, אקי"ם, שק"ל, צ'יימס ישראל, האגודה לבריאות הציבור, בית אקשטיין, אדנ"מ, המשקם, דנאל אוכלוסיות מיוחדות, מגדלאור, יעדים לצפון והמרכז הישראלי לתעסוקה. זה כ-11 ארגונים והמטרה שלנו זה בעצם גם לקדם את הנושא של תעסוקה בשוק הפתוח וגם לתת את הסיוע כשצריך, כמובן בתמיכה של המדינה, כדי שאנשים יוכלו להשתלב בשוק העבודה.

אני רק אציין עובדה אחת ואז אני אבקש מהעמיתה לידי להציג את החלק שלה. אני חושב שמאוד מאוד חשוב להדגיש שלא תמיד הממשק בין המעסיק והעובדה זה מספיק כדי שתהיה הצלחה במקום עבודה. מאוד מאוד חשוב גם להכין את מקום העבודה וגם את העובד כדי שההשתלבות של העובד תהיה כמה שיותר מוצלחת וזה בעצם המהות של העבודה של כל הארגונים שלנו. שירי הוכמן ממגדלאור תציג את הנושא של החסמים לפי ראות עינינו.

בוקר טוב. אני מנהלת תחום תעסוקה במגדלאור. באמת הוצגו פה הנתונים של אחוזי המועסקים של אנשים עם מוגבלויות וגם העובדה שיש הרבה שירותים שהמדינה מממנת ומציעה, גם למעסיקים, גם למחפשי עבודה, מרכז תמיכה למעסיקים, הטבות כלכליות, חוק צו ההרחבה, תעסוקה נתמכת, שירותי אבחון ושיקום, השאלות ציוד, התאמות ציוד ובסוף לאורך השנים האחרונות זה לא שיפר את אחוז המועסקים. אני חושבת שהחסמים שאנחנו נתקלים בהם בשטח זה באמת גם החסמים הפיזיים של הנגישות, לפחות בתחום של לקויות ראייה ועיוורון, אחד החסמים המרכזיים זה הטכנולוגיה, טכנולוגיה, מקומות עבודה לא מונגשים הרבה פעמים לעזרים שאנשים יכולים לעבוד איתם, מה שמהווה חסם רציני להשתלבות במקומות עבודה. אין היום חובה להנגשת מערכות מידע במקומות עבודה לעומת מה שקורה בעולם. גם התחבורה והניידות למקום העבודה הרבה פעמים מהווה חסם, מקומות שגם לא מונגשים פיזית.

גם מבחינת חוק לרון שעכשיו משתנה ואנחנו מצפים לו בקוצר רוח כי אנחנו באמת מאמינים שזה אחד החסמים העיקריים שהיו עד עכשיו לאנשים שחיפשו עבודה. אנחנו מכירים אנשים שדיברו בדיוק על זה, על הקושי הזה, הפחד לאבד את הקצבה ואנחנו חושבים שיש שירותים, אין מיצוי של השירותים הקיימים. גם על ידי האנשים עצמם. זאת אומרת גם הארגונים הקיימים בקושי ממצים 50% מהיכולת שלנו לתת את השירות לאנשים ואנחנו חושבים שצריך למצוא איזה שהוא - - -

כי מה? כי לא מאגמים שירותים, למה?

אין מספיק אנשים שצורכים את השירות. אנחנו לא ממצים. רק במגדלאור, אני יכולה לתת דוגמה, יש לנו 64% הצלחה בהשמה, אבל יש לנו רק 100 אנשים בשנה, זה נורא מעט.

כי אנשים לא יודעים על השירות?

אני חושבת שגם הרבה פעמים לא יודעים, החסמים של חוק לרון, החסמים של הנגישות הטכנולוגית, חלק מהשירותים שניתנו רק על ידי הרווחה, החסם הזה של ללכת להיות מוכר ברווחה בעיקר אצל אנשים שהם אקדמאים ועברו את כל התהליך קודם לא דרך הרווחה. זה המון המון המון דברים, המון שירותים שונים ואנחנו חושבים שצריך למצוא איזה שהיא דרך למערך יזום, גם לאיתור האנשים האלה, להבנת החסמים, אולי לחקירת החסמים, לשבת לאיזה שהוא שולחן עגול שמבין מה החסמים ומה הפתרונות להם.

תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

תודה, גברתי יושבת הראש, תודה על כינוס הדיון החשוב הזה. נקודת המוצא שלי בדיון הזה, אנחנו היום ביום שעוסק באנשים עם מוגבלויות והאמת היא שלכולנו יש מוגבלויות, כולנו מוגבלים במידה כזאת או אחרת, אבל אין שום ספק שישנן מוגבלויות שמקשות יותר והחובה שלנו, החובה של המדינה, היא ליצור מצב שכל בני האדם יוכלו לממש את היכולות שלהם, יוכלו לממש את הכישרונות שלהם, יוכלו להשתלב מבחינה חברתית בעבודה ובתחומים אחרים.

לפני שאני אומר כמה מילים לגוף העניין אני רוצה להגיד שנראה לי מאוד מאוד יפה מה שקורה היום בדיון, בוועדה הזו ובכלל בכנסת, איזה שהוא מעמד שהכנסת עשתה כדי להנגיש. אני שואל את עצמי בעצם למה זו לא הנורמה שלנו, זו לא נורמה נורא מסובכת. הרי למשל פרוטוקול בדיונים נכתב בכל יום, זה לא משהו שנכתב לצורך הדיון, מה הקושי שבכל יום יהיה לנו מסך כזה שיוכל לסייע לאנשים לקויי שמיעה שיגיעו לא ביום של אנשים עם מוגבלויות, אלא יגיעו להשתתף בדיון באיזה שהוא נושא שמעניין אותם. מהו הקושי לחשוב, יחד עם הנציגים של אנשים שלוקים בראייה, עם אנשים שלוקים בנגישות מכנית, רגליים וכדומה, מה הקושי לחשוב יחד איתם על איך אנחנו הופכים את הבית הזה לבית שהוא דוגמה למערכת הציבורית ומראה שכן אפשר לקיים דיונים בצורה שמאפשרת לכל האנשים עם כל הקשיים וכל המוגבלויות להשתתף בהם ולהיות חלק מהמערכת הדמוקרטית.

לגופו של הדיון הזה, בעצם אנחנו מדברים בשני מישורים נפרדים של דיון כשאנחנו מדברים על העסקת אנשים עם מוגבלויות. קומה אחת של הדיון היא החובה של המדינה להתגייס כדי לאפשר ולעודד אנשים עם מוגבלויות להשתלב בצורה טובה בשוק העבודה. כאן אנחנו מדברים גם על חובות הנגשה, נמצא איתנו חבר הכנסת אילן גילאון, שבמשך שנים רבות עוסק במלאכת הקודש הזו בכנסת ואני יודע כמה שלפעמים היא מתסכלת וקשה, אבל זו מלאכה - - -

שלא יכתבו אילן גלאון.

שלא יכתבו אילן גלאון, זה אילן גילאון. אילן, אנחנו יודעים כמה המלאכה שלך בנושא ההנגשה היא מלאכה מתסכלת במקרים רבים ואפילו הייתי אומר כפוית טובה, כי לא תמיד אותם החוקים שאתה מוביל אותם זוכים באמת לביצוע בשטח, אבל זו הזדמנות בפורום המכובד הזה להביע הערכה לעבודה שלך, העבודה שלך ואנחנו מאחוריך, אבל אתה מוביל, לאחל לכולנו שבאמת נעשה את השינוי שכל כך דרוש בתחום הזה.

כשאנחנו מדברים על הקומה הזו של חובת המדינה להתגייס, מישור אחד זה חובות ההנגשה, גם ההנגשה הפיזית וגם ההנגשה האחרת, אלמנט אחר זה מערכות העזר. למשל כשאנחנו מדברים על עיוורים או לקויי ראייה אנחנו מדברים במצב אבסורדי ומטורף שבו קיימות כבר טכנולוגיות שמשפרות את המצב של אנשים והמדינה לא נותנת אותן מאיזה שהן סיבות כאלה או אחרות, או שרירותיות, או שאומרות לבן אדם שאתה יכול לקבל את החבילה הטכנולוגית פעם בחיים, או שעכשיו רוצים לשנות את זה לאחת לשבע שנים כשהטכנולוגיה בכל חודש מתקדמת ומשתנה, מצב שאי אפשר לקבל אותו. והסיפור של מערכות עזר למעסיקים ומועסקים, כדי שיאפשרו למערכות להיות יותר ידידותיות לאנשים עם קשיים.

המישור השני, ואני אגיד עליו רק משפט, כי אני חושב שבזה צריך להקדיש המון המון מאמץ, זה המקום שבו המדינה, במקום לייצר פתרונות חוסמת בגופה את הפתרונות ואני מתכוון לכל המערכת הזו שנוצרה, הכוונות היו טובות, אבל התוצאה היא הרסנית, של מנגנוני חוק לרון, שבהם בסופו של דבר אנחנו, המדינה, אומרים לבן אדם עם מוגבלויות 'אם אתה תלך לעבוד אנחנו נעניש אותך, אנחנו ניקח ממך כסף'. זה פשוט דבר שהוא מקומם, הדעת לא סובלת אותו וצריך לייצר מנגנון אחר לגמרי שאומר לאזרח עם מוגבלות שהולך לעבוד, להיפך, אנחנו נעודד אותך, לא רק שאנחנו לא ניקח ממך כסף, אנחנו נעריך את העובדה שאתה, עם כל הקשיים ועם כל המוגבלויות, אתה נכנס לשוק העבודה ואנחנו ניצור מערכת שתעודד אותך במיסוי ובכל מיני הטבות אחרות כדי שתבין שאתה מקבל גם את הבסיס של קצבת הנכות שמגיעה לך, אבל גם כדאי לך לעבוד ולעשות את המאמץ הנוסף הזה. תודה רבה.

תודה רבה. אני מתנצלת שאני אקטע כי יש פה באמת הרבה דוברים וכולם חשובים. חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני רוצה לברך את חבריי, קארין אלהרר, יושבת ראש הוועדה לביקורת המדינה וגם יושבת ראש משותף בשדולה למען זכויות אנשים עם מוגבלויות, וחברי אילן גילאון.

את יושבת הראש.

וגם אני. אלה נושאים שבאמת חוצים ימין ושמאל, אין פה שום הבחנה וזה ברור לנו שאנחנו צריכים לפעול למען הזכויות של אנשים עם מוגבלות. אני שמחה להיות חלק מהחקיקה שעברה במושב הקודם, שזה ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות בתעסוקה וגם את חוק המכרזים שהובלתי, שמי שרוצה להתקשר במכרז עם הממשלה חייב להעסיק אנשים עם מוגבלות. אני הגשתי במשך החודש האחרון עוד מספר חוקים נוספים, כשבכל החוקים האלה אני רוצה שיהיה ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות.

גולת הכותרת של אחד החוקים היא ההנגשה הזאת של שפת הסימנים, ותודה לך, וגם שזה כתוב כשיהיו מסיבות עיתונאים של ראש הממשלה ושל שרים בממשלה. אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב, וגם בחדשות, לא תמיד יש את ההנגשה הזאת.

איך החמצתי את זה עד עכשיו? הנגשה למסיבת עיתונאים של שרים בממשלה.

אתה רואה איך החמצת? איך החמצת.

זה חשוב.

לפעמים עדיף לא לשמוע, אני חייבת להגיד לכם.

אתה מוזמן לחתום על החוק.

מעכשיו אני הולך לכל מסיבות העיתונאים של השרים בממשלה, לא ידעתי ש - - -

אני חושבת שזה גם כן כדי לשלב ולתכלל אנשים עם מוגבלות בחברה, מבחינתי זה ערך עליון. ככל שהם ייקחו חלק במעגל של התעסוקה כך אנחנו נהיה חברה ערכית ושוויונית יותר.

בשבוע שעבר ביקרתי במפעל סולרום אלקטרוניקה בראש פינה. יש שם מקום מדהים, שהלוואי שהיינו יכולים, יחד עם משרד העבודה והרווחה, לקחת את המודל הזה, היה פשוט מדהים, לקחת את זה ולהביא את זה לכל אזורי התעשייה בארץ ואני כאן אעזור בכל מה שנדרש.

הדבר החשוב, הגעתי לכנס של עובדות סוציאליות ואמרתי להם מה אני עושה, ישר קפצה אחת העובדות הסוציאליות ואמרה לי, 'תשמעי, יש נכה שכבר יש לה מקום עבודה מונגש, הבעיה היחידה, היא לא יכולה לצאת מהבית, אין לה רמפה לצאת מהבית'. אני באותו רגע אמרתי - - -

שולי, לא משהו רציני.

ממש לא רציני, 50,000 שקל. אני לא מבינה איך ביטוח לאומי לא מסייע ולא עוזר. אמרתי להם שיביאו לי את כל הפרטים כדי שאני אוכל לסייע. אני לא רוצה שיקרה כזה דבר, לכן הוועדות בכנסת. תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון, מורי ורבי.

די, תמשיכי לשקר. אין מורים ואין רבנים ובכלל אין אנשים שהם לא מוגבלים. לפעמים אני משעמם את עצמי כי אני חוזר על המנטרה הזאת במשך כל החיים, בעיניי הנגישות היא תכלית הכול. זה לא חוק, זאת תודעה, זאת מחשבה, בהתחשב בסיטואציה שבה כל האנשים, כפי שאמר חברי דב חנין, הם או מוגבלים, או נשאי מוגבלות, או מוגבלים לפרקים, או יש בסביבתם מוגבלים, או הם רוצים או מבקשים להזדקן, כדי להיות בסופו של דבר מוגבלים, ולכן כך צריך לראות את הדברים. להיות מוגבל זה לא סטטוס נרכש, אתם יודעים, לא לומדים את זה באוניברסיטה. בכך שלא עברת נכון את הכביש, או לא קיבלת את החיסון בזמן או לא קיבלת מספיק חמצן בלידתך או היית חלילה בפעולת איבה, אין ספור דברים, ולכן אלה הם סטטוסים שאיננו בוחרים אותם אבל הם אוניברסליים לכולנו.

ולכן מדד הנגישות עצם אומר הכול. כי אם הדבר הזה מטופל בפרפרזה, אני אוהב לעשות על קורצ'ק, כששאלו אותו מה עם ילדים, אז הוא אמר 'ילדים הם כמו כל האנשים, רק שהם יותר נמוכים'. ילדים עם מוגבלות הם כמו כל האנשים, רק שהם גם יותר נמוכים וגם טיפה יותר איטיים, היכולת של החברה להמתין להם במסלול ההליכה שלהם היא המבחן שלה כחברה של אנשים, של בני אדם. מתוך נקודת המבט הזאת נגישות היא תכלית הכול, היא בדיוק ההגדרה המדויקת ביותר של מה תפקידה של חברה, זה להנגיש, מה תפקידו של הפרט, זה לגשת והנה, אנחנו כולנו חושבים מין מחשבה סנדלרית כזאת, כל הזמן תופרים נעליים, אנחנו כל הזמן תופרים נעליים ובמחשבה תחילה הדברים האלה הם הרבה פחות קשים והרבה פחות יקרים והם כל כך פשוטים.

אני מסתכל לפעמים איך קשיש וקשישה יורדים אונגז'ה על הרמפה של כיסא הגלגלים. לכאורה לא נועדה להם הרמפה הזאת, אבל יותר קל להם, פחות תלול להם, ואז אתה מגיע לתובנה שמדרגה אחת יכולה להיות עבור אנשים מסוימים ההבדל בין עבדות לחירות, פשוט. כל כך פשוט. לכן צריכים לקרות כמה דברים שהם בסופו של דבר, את אומרת זה לא ימין ושמאל, אני מסכים איתך, זה תפיסת עולם של קבוצת אנשים שרואה בבני אדם מטרה וקבוצה אחרת שרואה בבני אדם אמצעי. לצערי הרב יותר מדי אנשים בפוליטיקה הישראלית רואים בבני אדם אמצעי והגישה הזאת אומרת שאנחנו יכולים להחליט החלטות אחרות. תעסוקה, בטכנולוגיה הנוכחית 90% מהאנשים המוגבלים מסוגלים להיכנס ל-90% מהמערכות החיוניות בחיים.

כל יום מציגים לנו, נורית, את יודעת, אנחנו רואים, קארין, מציגים לנו דברים מופלאים, שאנשים יכולים להשתלב באופן מלא, זה עניין של החלטה שלנו, ולכן צריך להפסיק את התופעה הזאת של שכר מינימום מותאם וצריך להפסיק את התופעה הזאת של מפעל מוגן, כי המפעל מגן על עצמו והוא לא תמיד מגן על האנשים, ולתכלל את כל המערכת כך שכל בן אדם יהיה משולב ברצף הגדול הזה, בפאזל האנושי הגדול הזה, כל אחד על פי יכולתו וכל אחד זכאי להגיע למחוז חפצו מכובד ועצמאי. זה הרעיון, אנחנו לא מתקנים אנשים, אנחנו מתקנים את הסביבה כדי שאנשים יוכלו להגיע למחוז חפצם מכובד ועצמאי, ואני מדגיש מכובד ועצמאי, כי זה שם המשחק.

לכן החוק הוא בעבורנו בררת מחדל. חבר'ה, הכול אפשר לעשות, תדעו לכם, אפשר להנגיש גם את - - - הגבול זה השמים וגם אותם צריך להנגיש בסופו של דבר. אלה כמה פעולות שצריך לעשות, כמובן את חוק לרון, שצריך לסיים אותו ולהפריד בין העילות, לתת את הקצבה על פי הסטטוס ולקחת מסים מהכול. אנשים צריכים לשלם מסים על מה שהם מרוויחים, כולל קצבה, ולקבל קצבה על מה שהם חווים. אם הוא אדם מוגבל ומבוגר, אז הוא יקבל קצבה של אדם נכה ומבוגר, זה לא נפרד. אדם שמגיע לגיל 67 והיה נכה, חבר הכנסת, תדע לך, הוא לא הופך לאצן אולימפי, הוא ממשיך להיות נכה ומבוגר. סליחה, שהארכתי קצת.

ואחרי הדברים האלה הוא אומר לא מורי ורבי, נכון? אורים ותומים אתה.

לא מורי ורבי.

תודה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, אתה רוצה?

ריבן, כן. אני מבקש להודיע, אם יש מישהו שעושה ריבה כמוני אז אני פורש.

אחרי הדברים הנפלאים של חברנו, אין מה לדבר. אני מצטרף לחבריי בכל הנושא של נגישות.

מאה אחוז. עכשיו שבירכנו ואמרנו מה לא בסדר, בואו נשמע את המשרדים הממשלתיים, לזה התכנסנו קודם כל. אני רוצה לפנות לנציג שירות המדינה שנמצא. אז אני רק מעלה זיכרונות, בדיון שהתקיים ב-2015 הוועדה דרשה מנציב שירות המדינה להנגיש לאלתר את אתר הנציבות לאנשים עם מוגבלות, יש לעדכן את הוועדה עד ה-1.11.2015, כמו כן באותו מועד יש לעדכן את הוועדה בדבר איוש המשרות המיועדות לאנשים עם מוגבלות. מה קרה מאז?

האתר הונגש - - -

בצורה מלאה?

על פי התקנות. ולגבי הנושא של אנשים עם מוגבלות, נציב שירות המדינה, הוצאנו הנחיות נציב לשנה הקרובה, כל משרדים שלא יעמדו באמות המידה כפי שנקבעו בחוק ובהוראות הנציב פשוט נעצור להם את הקליטות. פשוט מאוד, כך זה ייעשה.

אני חושב שלמען הפורום צריך להסביר את ההבדל בין שירות המדינה לשירות ציבורי, כי הרבה מאוד פעמים טועים. שירות המדינה זה 75,000 משרות, זה לא כל המנגנון הציבורי המלא, שירות המדינה כולל רק את המיניסטריונים ויחידות הסמך. כאשר החוק מדבר על הנושא של השירות הציבורי הוא מדבר על מרחב הרבה יותר גדול של השפעה, זה שלטון מקומי, זה נושא של חברות ממשלתיות וכדומה. מה שאני מדווח כעת מתייחס אך ורק לשירות המדינה.

יחד עם זאת אני רוצה לומר שבתפיסת שירות המדינה, בנציבות שירות המדינה, אנחנו רואים את עצמנו כמגדלור, זאת אומרת אנחנו רואים את עצמנו ככאלה שצריכים לייצג את הדרך הנאותה לעשות מתוך ציפייה שהשירות הציבורי הרחב יותר יחקה את הפעולות שאנחנו עושים. אני רוצה להסביר שההבדל בין הסמכות של נציב שירות המדינה באופן יחסי - - - השירות הציבורי הוא הרבה יותר רחב, זאת אומרת מבחינתנו כל שנה, ובשנה הזאת, כמו בשנה שעברה, אנחנו חילקנו קצת חומרים, אבל למעשה כל שנה, כל משרדי הממשלה, והחל מהשנה הקרובה - - -

כשאתה אומר קצת חומרים, תיזהר. תגיד להם חילקנו להם דפים, לא חומרים.

חומרים חוקיים.

חומרים הנדרשים לדיון.

במקום ששוכחים חומרים בשירותים, אז תיזהר.

מורי, אתה מפריע לתלמידה. כמה מה-75,000 בשירות המדינה הם אנשים עם מוגבלות?

2.2 במשרדי הממשלה ו - - - אתם יודעים מה? אני רוצה להגיד מילה לגבי הנציבות - - -

לא, קודם תענה לי לשאלה.

על פי דוח הלמ"ס בשנת 2014 - - -

לא למ"ס, לכם יש נתונים.

אין לנו נתונים. זו אמירה מאוד חשובה, אולי שווה בשביל זה אולי לעשות את כל ההקדמה. גם בחקיקה נקבע, הנושא של דיווח בדבר אדם עם מוגבלות נורא תלוי באדם המדווח. בנציבות שירות המדינה אין לנו יכולת לדעת, מהיבטים של צנעת הפרט וכדומה, מי הוא אדם עם מוגבלות.

אין לכם משרות ייעודיות?

מיד נגיע לזה, אני קודם כל מדבר על ההבהרה בדבר הנתונים. אחד הקשיים הגדולים שיש לנו זה שמי שלא מדווח על עצמו באופן וולונטרי למעשה אין לנו שום אינדיקציה לגביו.

הגיוני.

אז קודם כל הנתונים שמופיעים כעת, היחידים שיש לנו, זה מ-2014. אין לי ספק שמאז הייתה התקדמות מאוד גדולה, אבל הצרה היא שאני לא יכול להבטיח שמה שאני יכול לומר הוא המספר הנאות או הנכון, כי אין לנו את הנתון הזה.

ואיך אתם מתייחסים לזה בקבלה לעבודה?

מיד אני אגע בזה, ברשותך, אדוני, אני רק רוצה לומר שבמנגנון שנקבע בחוק הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בהצלבת נתונים יחד עם ביטוח לאומי ויחד עם משרד הביטחון, על פי הפרמטרים שעוסקים בהכרה באחוזי נכות, רק את הנתונים הללו נוכל לקבל ותמיד זה יהיה בדיליי של שנתיים. קודם כל צריך לדעת שזו מגבלה אובייקטיבית שיש לנו ועם זה נוכל לעבוד.

אני רק רוצה לומר לגבי משרות ייעודיות. על בסיס הנתונים הללו כל אחד ממשרדי הממשלה מדי שנה יגיע, והחל משנה שעברה כבר לדווח על הסטטוס שהוא נמצא, אז הנתונים שאנחנו מקבלים מהלמ"ס ממש בחתך משרדי, אי אפשר יהיה לברוח בין הכיסאות, ומבחינתנו חלק מהמשרות ועל פי החלטת הנציב אחת משלוש משרות חייבות להיות מוקצות לייצוג הולם, בין השאר גם בנושא אנשים עם מוגבלות. משרדים שלא יראו התקדמות באיוש נעצור להם את הקליטות, פשוט. זאת סמכות הוועדה - - -

את הקליטות הכלליות.

קליטות, נקודה. לא יוכלו לקלוט עד שלא נהיה בטוחים שבאמת הם קולטים.

קליטות, נקודה. טוב.

לגבי נושא של מבחני מיון לתעסוקה. גם פה אני חושב שנעשתה עבודה. בשנה שעברה למעשה הותאמו מבחני המיון על ידי אגף בחינות ומכרזים בנציבות שירות המדינה. זה אומר שאדם שמגיע, ושוב אני חייב לומר, רק אדם שמבקש לקבל הקלות והתאמות למבחני המיון רשאי. יש פרוטוקול מסודר במבחני המיון שבאמצעותם נציבות שירות המדינה מממשת את אחריותה. על פי הפרוטוקול הזה שמדבר על איזה התאמות צריך לעשות בהתאם לאיזה מוגבלויות של האדם שמציג מועמדות, המבחן מותאם בנקודת כניסה ראשונית. אז פחות או יותר אני חושב שאלה הדברים.

כולל הטפסים להגשה?

זה כבר קשור לאתר עצמו, זה מה שאמרתי. קודם כל בואי נכבד אחד את השני, אל תעשי לי ככה. אני אומר דבר כזה, האתר של נציבות שירות המדינה, לפני חודש קיבלנו דיווח במערכת המרכב"ה, צריך לזכור שהנציבות היא לא המתכנת, יש גורם במדינת ישראל - - -

זה תמיד מה שמפיל הכול, שתדע לך, המרכב"ה. אני צריכה לעשות שיחה אישית עם ממציא המרכב"ה.

אז אני שוב אומר, אפשר לזמן תמיד את החברים לפה, הגורם הטכנולוגי בשירות המדינה שעושה את התהליכים הללו זה פרויקט מרכב"ה תחת החשבת הכללית והם מעבירים את הסטנדרטים של הבחינה. לפי הדיווח מלפני חודש שקיבלנו אתר הנציבות, אני מדבר על אתר המועמדויות, עבר את הסטנדרט של הבחינה על פי הכללים. זה מה שאני יודע - - -

שאלה.

רק שנייה, נתי. אני מבקשת שתשלחו לנו נתונים לגבי כמות המשרות הייעודיות בכל משרד ויחידות הסמך ומתי הן אמורות להיות מאוישות, כדי שנדע לעקוב.

אני אשמח לעשות את זה אחרי שבינואר אנחנו נעשה את הסבב בכל אחד מהמשרדים.

אוקיי. אז נגיד ה-7 בינואר זה נראה מועד טוב?

אחרי ינואר זה צריך להיות, אני מציע בתחילת פברואר.

בסדר, אני נותנת לך עד ה-30 בינואר, אבל אני מבקשת שהנתונים יועברו.

בסדר גמור, ורק עוד נקודה אחרונה - - -

רק כי בפעם האחרונה לא שלחתם, אז אני מבקשת הפעם כן. לכן פניתי, שאלתי שאלה, אחרת הייתי מוותרת, בסדר?

בסדר גמור.

תודה רבה. נתי ביאליסטוק, בבקשה.

רק הערה אחת לגבי האתר של הנציבות, גם אם הוא הונגש ו אני לא בדקתי, אז אני מקבל את מה שאתה אומר כלשונו, הדיאלוג אחר כך עם הפונה נעשה באמצעות PDF'ים וה- PDFזה פורמט לא נגיש לאנשים עם עיוורון ולקויות ראייה. אז אם לא התגברתם על העניין הזה, מצוין שהאתר נגיש, אבל מכאן ואילך אין שום דיאלוג עם הפונה אם הוא אדם עם לקות.

אז אני מבקש להתייחס בקצרה.

PDF, תגיד לי מה זה, כי זה לא נגיש לי.

PDF זה פורמט שבו התמונה נסרקת.

יש מרכז שירות למועמד, זאת אומרת אדם שמתקשה בקריאה וכדומה יכול להתקשר, יש מה שנקרא נציג צ'ט וגם מענה אנושי, יש מרכז שירות שעומד לרשות המועמדים, יש המון פניות, אם תרצו אפשר גם לספר אחרי זה. אין לי בידיי את הנתונים, אבל יש לא מעט פניות לגורם הזה ובהגדרה אדם שמתקשה לקרוא או להבין משהו שהוא רלוונטי לכל תהליך ההגשה הוא יכול לפנות טלפונית ולדבר עם נציג שירות.

בדקת את זה, נתי?

לא בדקנו, האתר הנגיש - - -

לא, על ה-PDF, בדקתם את זה?

לא בדקתי את זה שהוגש ה - - -

מה שאני רוצה לומר זה הדבר הבא, באופן עקרוני אני אומרת את זה, לא רק לנציבות שירות המדינה. כשאומרים התאמות והנגשה הכוונה היא שאדם יוכל לעשות את זה באופן עצמאי, כמו כל יתר העמיתים שלו. אם האדם ללא לקות ראייה יכול לעשות את זה מול המחשב באופן עצמאי ככה גם צריך לעשות את זה אדם עם לקות ראייה. לכן אני מאוד מבקשת, כשמדברים על מונגש, המונגש צריך להיות מהתחלה ועד הסוף, השירות הטלפוני והצ'ט הוא מבורך, אבל הוא צריך להיעשות במקרים שבהם יש תקלות טכניות, לטעמי.

שוב, גברתי, אני לא מומחה לזה, באמת הרעיון הוא - - -

גם אני לא, אני אומרת את זה בחוסר מומחיות.

הרעיון הוא שבצד שלנו אנחנו כגורם דורש, קוראים לזה, אנחנו מבקשים ודורשים בהתאם ל - - -

בסדר גמור, אני רק אומרת, רון, כגורם דורש אני מבקשת שתעמדו על כך שזה יהיה אותו דבר, דין שווה לכולם.

אני פשוט יודע שברגע שמדווחים לנו שעומדים בסטנדרטים בינלאומיים או אמות מידה תקניים אז - - -

שוב, אם הסטנדרטים הבינלאומיים הם רק בשער הכניסה, אבל לא בהתכתבות אחר כך אז בעיניי זה יפה, אבל זה לא מושלם. אנחנו בעד המושלם.

אני יכול להעיד שצוות הוועדה, אנחנו בעצם מעלים לאתר, כמובן בהתאם להוראות, גם מסמכים בפורמט PDF נושם. זה מאוד פשוט, במקום לעשות PDF סורק זה PDF נושם ו-PDF נושם עומד בכל התקנים הטכנולוגיים מבחינת הנגשה. זה מאוד מאוד פשוט.

בבקשה, רונית דודאי, משרד הבריאות.

אני באמת מאוד מברכת על כל מה שנעשה בקליטה של אנשים בעלי מוגבלות. אני עכשיו מנסה לקלוט שתי עובדות שהן נפגעות נפש, אין להן לאן לפנות, אפילו מילוי הטפסים הראשוניים, הן לא מצליחות להתגבר על זה. אז יש גם עוד אוכלוסיות שצריכות הנגשות אנושיות וזה די חסום כרגע. אני אומרת את זה פשוט מניסיוני.

אז הם פנו למרכז השירות ולא קיבלו מענה?

לא קיבלו מענה.

אז תעבירי אליי ונבחן את זה.

אני פשוט אומרת את זה, גם ברמה של ההנגשה הבסיסית של מילוי הטפסים, שלא רק עיוורים, גם אוכלוסיות אחרות וזה למשרות ייעודיות לאנשים בעלי מוגבלות.

אני רוצה לציין שבשעה 11:00 יתקיים דיון בוועדת השקיפות בראשות חברת הכנסת סתיו שפיר לגבי הנגשת מידע ממשלתי לאנשים עם מוגבלות. אז למי שהנושא הזה באמת חשוב, גם לצרכים האישיים וגם לצרכי העבודה, אני חושבת שחשוב מאוד להיות שם ולומר את הדברים.

אגף תקציבים, שלום. אני גם לך מעלה תזכורת, הוועדה ביקשה מאגף התקציבים להגיש לה נתונים לגבי התקציבים הייעודיים למימון התאמות למשרדי ממשלה וברשויות המקומיות עד חודש אוקטובר 2015, נראה לי שעברה שנה פלוס פלוס ולא קיבלנו את הנתונים, אז אני דורשת אותם הפעם שיגיעו, במייל. הוועדה פנתה בזמנו, זה היה משרד הכלכלה, אבל חלף קצת זמן מאז, משרד העבודה היום, וביקשה את התכנית, תכנית העבודה, גם אותה לא קיבלנו.

לגבי אגף התקציבים, קרה דבר שהוא בעיניי איום ונורא. יש חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ויש הוראות הנגשה וההנגשה, בוודאי בתעסוקה, באה לידי ביטוי בצורה מאוד מאוד מובהקת, אבל גם בכלל, ואז רשויות מקומיות, שגם הן לפעמים יכולות להיות מעסיקות, באו בטענה ואמרו 'אנחנו לא קיבלנו את הכסף. מכיוון שאנחנו לא מקבלים את הכסף אנחנו לא רוצים להנגיש', ויותר מזה, 'אנחנו גם רוצים להפסיק את הסמכויות של נציבות השוויון'. הגישו אפילו עתירה, שזה באמת חצה כל גבול אפשרי. כל זה כי לא מעבירים להם כספים, אז איך אנחנו פותרים את זה?

שלום, גברתי יושבת הראש. אני אציין שאני רפרנט רווחה באגף התקציבים. הנושא של העברת תקציב לרשויות המקומיות, אני לא מכיר את הנתונים, אני אוכל לבדוק ולהעביר - - -

אני מבקשת לקבל תשובה מרפרנט מתאים, אבל אני רק רוצה לברר איתך התאמות במשרדי ממשלה, אתה אחראי לזה?

לא, זה רפרנט אחר.

אנחנו מודעים לזה שאנחנו בדיון על תעסוקה?

כן. למעשה הטיפול בתעסוקת מוגבלים נעשה גם על ידי משרד הרווחה וגם על ידי משרד הכלכלה, כל אחד בתחומו.

כן, אז לגבי משרד הרווחה יש לך נתונים?

יש לי קצת נתונים תקציביים.

למה קצת? אני רוצה הרבה.

יש לי הרבה נתונים תקציביים. ראשית אני אגיד שנושא התעסוקה בכלל ובתעסוקת אנשים עם מוגבלויות בפרט הוא נושא שקרוב ללבו של משרד האוצר, גם - - -

אתה יודע שבעולם שלי כשזה קרוב ללב אז גם משקיעים כסף.

משקיעים ואני אפרט. אני אתן למשרד הרווחה לתת קצת נתונים על הפעילויות שהוא עושה בנדון, אבל - - -

אתה תיתן לנו רק נתונים על כסף, כמה העברתם?

בגדול כיום התקציב לטובת עידוד תעסוקה במשרד הרווחה עומד על למעלה מ-160 מיליון ₪ בשנה.

זהו?

ובתקציב הקרוב יהיה - - -

זה משרד הרווחה והעבודה?

לא, זה רק רווחה.

כמה לעבודה? כי עכשיו זה תחת אותו משרד, אז בטח יש לך נתונים.

זה עדיין לא התאחד מבחינתי.

אדוני, באמת, אני חייבת לעצור את זה.

אני אברר את הנתונים עכשיו.

זה לא מכבד את האורחים שהגיעו מרחוק ומקרוב כדי לשמוע מרשויות המדינה המוסמכות נתונים לגבי כמה מקצים לדבר הכול כך חשוב הזה. אני אבקש ממך, אנחנו נעצור את השיח בינינו כרגע, תבדוק עם המשרד, אני מבקשת מספרים רציניים, גם לגבי משרד העבודה וגם לגבי משרד הרווחה, כמה מושקע בהתאמות לעבודה, גם במקומות העבודה שקשורים ברווחה וגם בנושא של משרד העבודה. שזה אותו משרד, להבנתי, אבל אני כבר לא עוקבת אחרי מדיניות הממשלה המשתנה. וגם ברשויות המקומיות, אם כבר אתה עושה בירורים, בבקשה.

דפנה מאור, את תדברי.

בוקר טוב. אנחנו משרד העבודה והרווחה. אני רק אציין שאנחנו כרגע בתהליך השילוב של המשרדים וזה כנראה חלק מהסיבה.

אנחנו ביום מתאים, יום שילוב.

יום מצוין, בכל מקרה הוא יום מצוין ויום מבורך. ברשותך אני רוצה קצת לשנות את אווירת הדברים ולהתחבר לדברים שהועלו בתחילת הישיבה עם הנתונים העגומים כפי שהציג אותם נציג מבקר המדינה ואני רוצה דווקא להראות שדברים נעשים ולא מעט. אני מתחילה דווקא מהסוף, ה-one stop center שעליו הורחב הדיבור גם לרבות התסכול, את כבר יודעת, אני אמרתי את זה יותר מפעם אחת, המרכז התחיל את הפעולה שלו, פתחנו את השערים ב-1 במאי האחרון, אנחנו כבר טיפלנו ב-215 איש, מתוכם כבר 72 עובדים, זאת אומרת אנחנו באמת מדברים על מגמה שהיא מגמה מבורכת והיא מגמה שאנחנו מקווים שהיא עוד תשתפר. אנחנו רק התחלנו את ההרצה.

אני כן רוצה להתייחס לפעילויות שעושה המטה, החלק כרגע של העבודה, כמובן שאחר כך זה יהיה העבודה והרווחה. אנחנו מפעילים את מרכזי התמיכה למעסיקים, אז רק ככה לסבר את האוזן ברמת הנתונים שיש לנו משנת הפעילות האחרונה, אנחנו פתחנו 1,572 משרות, חלקן או כמעט כולן מפורסמות בפורטל שלנו, 'עבודה נגישה', שפונה במשרות המיועדות לאנשים עם מוגבלות.

איך הפורטל שלכם מסתנכרן עם עסק נגיש?

יש לנו שלושה ראשי חץ של פעילות שהם מסונכרים ביניהם. יש את מרכזי התמיכה למעסיקים, יש את עסק שווה ויש את פורטל המשרות. עסק שווה בעצם הוא פילוח של עסקים של 200 עובדים ומעלה בתחומים מאוד מאוד מסוימים ואנחנו גם משתדלים לעסוק שם רק במשרות, מה שאנחנו קוראים צווארון לבן, על מנת באמת לייצר נראות של משרות ושל אנשים עם מוגבלות שמשולבים בתפקידים כאלה כאשר גם המשרות של עסק שווה וגם המשרות של מרכזי תמיכה מפורסמות בעבודה נגישה. יותר מזה, בגלל שיתוף הפעולה שלנו עם אחד הלוחות המרכזיים כל מעסיק שמפרסם משרה באותו לוח מקבל את האפשרות לפרסם את המשרה גם בעבודה נגישה, כך שאנחנו באמת מצליחים להגיע להרבה מאוד משרות.

יש פעילות שהיא גם לא במרכז? אני יודעת שהמרכז פועל - - -

את מדברת על מרכז ההכוון?

על מרכז ההכוון, כן.

בהחלט כן. אנחנו קודם כל מפעילים יחד עם תבת את תכנית רמפה, שפועלת בהרבה מאוד תשתיות תעסוקה קיימות והמשמעות שלה, במקום להקים תשתית שלמה, שאנחנו חושבים שגם חבל על הכסף בסופו של דבר, היא פועלת על תשתיות, זה גם תשתיות של משרד הרווחה, גם תשתיות שלנו, של תחום התעסוקה, קרי מיעוטים, חרדים, מרכזי צעירים של נגב גליל. זאת אומרת אנחנו פועלים בשיתוף פעולה עם כל תשתית תעסוקה קיימת ומציבים שם רכז שמתמחה בנושא הזה.

הבשורה, בעיניי, המשמעותית באמת, גם לעתיד, היא שאנחנו קיבלנו תקציב ל-17'-18' שבו אנחנו עכשיו מתחילים לתכנן גם את ההטמעה של רמפה בצורה של נציגים בכל הארץ ולפי זה אנחנו גם נחליט אם וכמה מרכזי one stop center או מרכזי הכוון אנחנו נקים. אנחנו חושבים שלא בהכרח צריך לכל דבר באמת תשתית שלמה ששואבת הרבה מאוד מהתקציבים, אלא יותר נכון למצוא את הפתרונות הייעודיים.

מתי תחליטו על זה?

היעד שלנו עד סוף רבעון ראשון של 17' כבר להתכנס לקראת איזה שהוא מכרז ותכנית - - -

מה התקציב שיש לכם באופן עקרוני?

קיבלנו 62 מיליון שקלים.

זה הכול?

לטובת המרכזים זה בהחלט מספיק לנו, אנחנו לא חושבים שאנחנו - - -

איזה שירות נותנים במרכזים?

ליווי פרטני, ליווי לפרט, קרי הכנה לעולם העבודה, התאמה, קודם כל ברמה של הליווי האישי, של הציפיות, במידת הצורך הכשרות מקצועיות שהן לא כלולות בתקציב הזה אלא מדובר בתקציב נוסף.

מאיפה הוא מגיע?

מהמשרד, הכול מהמשרד. כמובן ברגע שאדם מוכן ומתאים לשילוב בתעסוקה, שילוב בתעסוקה וליווי שלו תוך כדי העבודה.

כמה זמן יש ליווי?

שנה.

ואחרי שנה?

הסיכום שלנו עם שני המשרדים שהם שותפים שלנו לתהליך, משרד הרווחה במתכונתו הקודמת, ומשרד הבריאות הוא שבמידה שיש אנשים שזקוקים לליווי נוסף הם מסייעים בנושא הזה גם מעבר לזה. זאת אומרת זה לא שאחרי שנה הבן אדם נעזב ולא מקבל את הליווי.

איך מגיעים אליכם?

פונים למרכז רבדים, היום המרכז הקיים זה מרכז הכוון רבדים, ודרך האתר שלנו, יש את כל המידע.

משרד הבריאות ומשרד הרווחה מעבירים אליכם פניות?

בוודאי, אנחנו פועלים היום, יש לנו ועדת היגוי משותפת גם עם האגף לשיקום של המוסד לביטוח לאומי, אנחנו כולנו שותפים במהלך הזה. זה לא מהלך של משרד אחד. זה גם מחזיר אותי לנושא של הגורם המתכלל, אז נכון שאין היום גורם מתכלל אולי כהגדרתו, אבל העובדה שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה מאוד מאוד צמוד של ארבעת הגופים המרכזיים שעוסקים בנושא נותן איזה שהוא מענה גם לנושא הזה של סוג של תכלול. אין אחד שמתכלל, אנחנו מתכללים את זה ביחד.

זה נשמע מצוין, אבל בסוף יש מישהו שאמור להיות האחראי על כל הסיפור, אז אני שואלת מי הוא.

אני מקווה שאנחנו נוכל להגיע להסכמות על זה ולהציג את זה בצורה יותר ברורה. כרגע אין החלטה כזו, בואי נאמר את הדברים כך.

אז מתי אמורים לקבל החלטה? היא נראית לי החלטה חשובה.

אני מסכימה איתך, אני חושבת שהעובדה שהמשרד מוזג היום תקל על החלטות כאלה בעתיד המאוד קרוב.

אני רוצה, גברתי, לומר עוד דבר אחד לגבי הנושא של התאמות. התאמות במקומות העבודה, אני מסכימה לדברים שנאמרו כאן, היא סוגיה מאוד מאוד חשובה ומאוד מהותית מבחינתנו. אחד הדברים שאנחנו רואים, לצערי, זה שיש איזה שהיא יציבות במיצוי של הפניות להתאמות ואין עלייה שצפינו לראות אותה. אנחנו מנסים לבדוק מה הסיבה לזה. אנחנו יודעים שיש ארגונים מאוד גדולים שמעדיפים לא להגיש בקשות להתאמות וסופגים את זה וזה בסדר, זו זכותם המלאה, אנחנו - - -

מה עם התאמות למשרדים ממשלתיים?

אנחנו דיברנו על זה גם עם האוצר, אנחנו חושבים שצריך יהיה למצוא פתרון לנושא הזה, אבל חשוב לי לעשות הבחנה מאוד ברורה. היום ההתאמות במקומות העבודה מתחלקות לשני סוגים קריטיים, האחד זה הנושא של התאמות פיזיות, ציוד, מבנה וכו', והדבר האחר זה ליווי והדרכה מתמשכים. כאשר אנחנו מדברים על מעסיקים פרטיים שנדרשים להקצות אנשים מתוכם לסייע וללוות אנשים עם מוגבלות אנחנו חושבים שיש מקום מאוד מהותי להתאמה הזו. מאוד יכול להיות שבתחום של המגזר הציבורי נצטרך להתייחס רק להתאמות הפיזיות ששם באמת יש עלויות.

לא, משהו שגם נשאר אחרי או יכול לשרת אנשים אחרים. זה לא קיים היום.

לגמרי. לכן אני חושבת שאנחנו נצטרך לטפל בנושא הזה. אני מזכירה לך רק, גברתי, שקיבלנו בהסכמתך אישור לדחייה של תגובה שלנו עד סוף החודש, כי אמרת קודם 'לא קיבלנו'.

נכון, אני רק מזכירה שתגובה עדיין צריכה להתקבל.

ברור, אנחנו יודעים ומודעים לזה.

מאה אחוז. נתי, כן, בבקשה. זה בהתייחס לדברים שלה?

כן, זה מתייחס לדברים של דפנה.

אני רוצה שתחכה רגע, אני רוצה לשמוע את כרמל מביטוח לאומי. כרמל, קודם כל הלכתם למהלך מדהים של השמה באמצעות חברות כוח אדם, שזה היה נשמע כאילו 'איך לא חשבנו על זה קודם', אני רוצה לשמוע איך זה עובד וכמה אנשים יושמו, מושמים ואם יש פרי לעמל.

טוב, אז קודם כל אני רוצה לספר שבשנתיים-שלוש האחרונות אנחנו משקיעים הרבה מאוד מאמצים בלהגיע לכמה שיותר אוכלוסייה. מכיוון שאנחנו אמונים על הקובץ אז הנגישות שלנו להגיע לאוכלוסייה מן הסתם היא נגישות מצוינת. מזה שלוש שנים אנחנו עושים פניות יזומות לכל מי שמתחיל לקבל קצבת נכות בחודש, מתחילים לבדוק איתו האם הוא יהיה מעוניין בשיקום, מזמינים אותו וכו'.

אנחנו עושים הרבה מאוד פעילויות שת הסברה וכדומה, אני חייבת לציין שהמספרים אצלנו הם מספרים די דומים במהלך השנים. אני אדבר על חברות השמה, אבל מה שעשינו גם אתמול חשוב לי לספר. מדי שנה אנחנו מטפלים בכ-24,000 אנשים עם מוגבלויות שמגיעים אלינו לצורך שיקום מקצועי. הם מדי שנה מתחלקים, בגדול, חצי נמצאים בשלבים של אבחון ובדיקת תכנית וחצי, כ-12,000 אנשים, נמצאים בתכניות של השמה והכנה לעבודה פעילות. זאת אומרת הכשרות מקצועיות, לימודים, לימודים אקדמאים וכמובן תכניות השמה. בשנה שעברה, לדוגמה, יש לי רק את הסיכום של 2015, למעלה מ-3,000 אנשים השתלבו בעבודה באמצעותנו.

עכשיו אני רוצה לדבר על חברות ההשמה. המהלך שאנחנו עשינו מתברר כמהלך מאוד נכון, מאוד מוצלח. הרציונל שעמד בבסיסו שאנשים עם מוגבלות צריכים לצרוך שירותים כמו כל אדם בקהילה ושהחברות עצמן תתאמנה את השירות שהן נותנות לאנשים עם מוגבלות. נכון לעכשיו הופנו לחברות ההשמה כ-1,500 אנשים, ישנם, אנחנו בודקים בכל מיני שלבים, כ-600 אנשים שכבר השתלבו בעבודה באמצעות חברות ההשמה. מה שאנחנו רואים, רוב האנשים שנמצאים אצלנו, וזאת זכותם ואנחנו חושבים גם שזה מהלך נכון, מבקשים למצוא עבודה בכוחות עצמם, כך שיוצא שלחברות ההשמה בסופו של דבר אנחנו מפנים אנשים עם חסמים תעסוקתיים יותר משמעותיים שהם בעצם זקוקים לליווי והכנה.

אחד הדברים שאנחנו למדנו וזה אחד הדברים שהוא מבחינתנו האתגר שלנו ל-2017, ברור לנו שיש אנשים שיושבים בבית ורוצים לעבוד. שוק העבודה לא פותח את זרועותיו ולא מאיר פנים. אלה אנשים שצריכים תכניות הכנה יותר ממושכות, אם זה באמצעות חיזוק מיומנויות תעסוקה, אם זה באמצעות העצמה וכו'. אנחנו השנה מסיימים מהלך שהתחלנו אותו לפני שלוש שנים, של יציאה למכרזים על כל התחנות האלה, זאת אומרת שב-2017 כבר יהיה לנו להציע לאנשים תכניות של חיזוק מיומנויות תעסוקתיות, של תכניות העצמה, תכניות הכנה לתעסוקה שאני מקווה שזה יעשה איזה שהוא שינוי.

אתמול ציינו בביטוח לאומי את היום הבינלאומי לשוויון זכויות. היה קמפיין די נרחב ברדיו וגם בעיתונות, כל סניפי הביטוח הלאומי, אני יכולה להגיד, לבשו אתמול חג. זה היה יום פתוח, הזמנו אנשים עם מוגבלות גם באמצעי התקשורת, כפי שציינתי, שלחנו כ-40,000 אס.אמ.אסים לפי קבוצות שאנחנו פילחנו והאמת היא שלא ידענו למה לצפות, לא ידענו כמה אנשים יגיעו. היום היה מתשע עד שתיים, בחלק מהסניפים אנשים התחילו להגיע בשמונה, שמונה ורבע, היו סניפים שנפתחו לפני תשע, זה לא יום קבלת קהל רגיל בביטוח לאומי, הם נפתחו כי אנשים פשוט הגיעו. הגיעו קרוב ל-2,000 אנשים אתמול שמבחינתנו זה אמר שיש כאן צורך מאוד אמיתי ויש קבוצה של אנשים שלא הצלחנו להגיע אליהם ב - - -

כרמל, אתם נותנים את השירות הזה גם לאנשים עם מוגבלות קוגניטיבית התפתחותית?

יש חלוקה בין משרדית ואני חושבת שבזה בני נגע. יש חלוקה בין משרדית שמחלקת את העבודה בינינו בביטוח לאומי למשרד הבריאות ומשרד הרווחה, אנחנו מטפלים על פי החלוקה המסורתית, אנחנו מטפלים - - -

מי יודע על החלוקה שלכם?

זה חלק מהממשקים שאנחנו משתפים בינינו.

אני חייבת להגיד, בגלל זה שאלתי מי האבא והאמא של הסיפור.

נכון.

באמת זה לא סביר. אתם בעצמכם עדיין מקיימים דיונים על מי האבא של הפרויקט הגדול. דמיינו לעצמכם את האדם מן היישוב שבמקרה גם יש לו מוגבלות, הוא צריך בין כל יתר מטלות היום שלו להבין למי הוא צריך לפנות, עם מי הוא צריך לדבר. זה פשוט לא סביר.

את לגמרי צודקת.

אוקיי, אז מה עושים?

אני חושבת שזה אחד הדברים שאנחנו נצטרך להגיע בהם להסכמה, כי הגענו - - -

הייתם צריכים כבר, למה לא מגיעים להסכמה?

זה לא משהו שהוא בידיים שלנו.

זה משהו שצריך להיות מדיניות מלמעלה. אנחנו בינינו - - -

יש לי חדשות, אני עוד לא יושבת במדיניות ולכן אתם המדיניות מבחינתי.

כן, אבל אנחנו צריכות מדיניות לפעמים שנגזרת מתוך החלטות ממשלה לדוגמה.

רונית, האם יש מישהי מוכשרת יותר וקרובה יותר לשר מאשר את או אתן כדי לגזור את המדיניות הזו?

אני חושבת - - -

זה מורכב.

זה יותר מורכב.

זה מורכב מזה, חולקו האוכלוסיות בין שלושה משרדים, ארבעה, אם לוקחים גם - - - שעוסקים בכל הנושא של נכויות. היכולת שלנו היא בעצם - - -

איזה ארבעה?

למה ארבעה? כי אני חושבת שגם לנציבות השוויון יש נגיעה.

את יודעת שאין לנו אוכלוסייה.

הם לא נותנים שירותים.

זה לא משנה אם אתם נותנים שירותים - - -

לא, אבל אין לנו אוכלוסייה.

אני יודעת בהחלט. החלק שבהחלט חסר, ואת אמרת את זה וגם אתה אמרת את זה, זה הנושא של הגורם המתכלל. בכל ארצות העולם יש גוף אחד שנגזר מתוכו, שעוסק בתחום של תעסוקה.

תקשיבו, אם אתן חושבות, אני אומרת כי יש פה כוח נשי ככה - - -

לא, אנחנו חושבות ככה.

חושבות.

שלכן זה מסובך תחשבו כמה מסובך זה לאדם עם מוגבלות, לדעת למי הוא פונה.

זה לא מה שאנחנו חושבות, חושבות שצריך לאחד.

יש לכן הצעה לפתרון?

אנחנו יכולים להציע אפילו הצעת חוק שאנחנו - - -

בואו נסכם את הדבר הבא. אתן תעבירו אליי הצעה לפתרון, אני מתחייבת לעשות כל שביכולתי עד כדי ניג'וס בלתי פוסק לשרים הרלוונטיים לקבל את ההחלטה, אבל בואו, בואו נתקדם עם זה, זה לא הגיוני בעיניי. מתי אני מקבלת - - -

קארין, כבר מעבירים אינפורמציה מביטוח לאומי למס הכנסה?

אני אומרת לכן, זה לא ייפתר אם לא תביאו הצעה לפתרון. אז אני נותנת לכם, באדיבות, חודש ימים להעביר לי הצעה שמוסכמת על כל המשרדים. זה מלא זמן, כי בטוח כבר חשבתם על משהו.

גיא, בבקשה. גיא שמחי, הסתדרות. גיא, אתה בעצם אמון, לשמחתנו הרבה, על יישום צו ההרחבה בשוק הפרטי, שזה היה דבר מאוד מבורך, אבל אני רוצה גם לראות שזה עובד. מה אתה אומר?

כן. אז קודם כל כמו ששמענו ואנחנו מכירים, אנחנו יודעים כמה הנושא הזה מורכב, אבל אני רואה מהלכים שקורים שאנחנו בשנים הבאות, צריך לזכור את זה, חשוב לזכור את זה, אני נתתי שלוש שנים להצלחה של יישום ההסכם הזה.

כמה עברו? שנתיים?

לא, מהיום. עברו שנתיים, לדעתי עוד שלוש שנים.

עוד שלוש שנים?

עוד, כן, בוודאי.

או בוי.

כן, בסדר. דרך אגב, אני חייב לציין עובדה אחת שלא מתייחסים אליה כמעט, אם אנחנו רואים את הנתון שיצא לגבי ההעסקה, אז בחברה היהודית יש 60% שעובדים, בחברה הערבית 28%, זאת אומרת שאנחנו חייבים לראות את זה יותר עמוק ולדעת שהקושי הוא מאוד מאוד גדול ומאוד כאוטי בחברה הערבית, למשל, ושם הפוטנציאל הגדול ביותר לצמיחה. זה היה חשוב לי לומר כדי - - -

ונתונים?

דרך אגב, ביחד עם הביטוח הלאומי, עם כרמל, פרופ' גוטליב, עד היום אין לנו ממש נתונים טובים, אני לא רוצה להיכנס לנתונים שהיו פה, אבל צריך לבדוק אותם ממש טוב, אנחנו ניכנס למחקר מאוד מאוד עמוק וניתן נתונים שנוכל להעביר אותם לשדה שיוכל להניע אותו כמו שצריך. אין לנו היום נתונים להסתמך עליהם ובלי נתונים נורא קשה לעבוד, אז גם את זה - - -

אני מסכימה ולכן זה מה שאני מנסה לברר כבר שעה ושמונה דקות.

לגמרי, נכון. כל מי שהיה פה באמת לא יודע כי אין נתונים מספיק טובים.

מה זאת אומרת? אבל כל אחד אמור לתת נתונים מהמשרד שלו.

כן, אבל עדיין, הנתונים, המחקרים שנעשו הם לא מספיק מקיפים, הם לא מספיק עמוקים ולא מספיק ארוכי טווח כדי שאפשר יהיה להוציא מסקנות על איפה הליקויים, איפה הקשיים ואיפה צריך לפעול כדי לתקן ולהמשיך את ה - - -

גיא, איש יקר, כמה השמות היו ביישום של צו ההרחבה?

אז ככה, אנחנו לא יכולים כרגע למדוד את זה, אנחנו נקבל מביטוח לאומי בתחילת 2017, נוכל להוציא נתונים על 2015, כי ב-2014 היו 34% של מעסיקים שכבר עמדו בייצוג ההולם. בתחילת 17' נקבל את הנתונים מביטוח לאומי ונוכל לדעת. אנחנו גם נייצר את הדרך, בגלל צנעת הפרט, בחקיקה של ה-5% היום נציבות שוויון זכויות והלמ"ס יעבדו ביחד כדי לתת את הנתונים במגזר הציבורי. למגזר הפרטי עדיין אין לנו פתרון ואנחנו נייצר אותו, אולי על ידי ועדה סטטוטורית, אולי בדרך אחרת, אבל נצטרך לייצר את הנתונים האלה כדי לדעת.

אוקיי, תודה רבה.

רגע, אני רוצה - - -

אני רוצה לקבל עוד נתונים, אז רק שנייה אחת. נציבות, אברמי, שלום. אתם במבט על מעל כל הסיפור, אבל אני רוצה לשאול האם אתם מכירים את אחוז האנשים עם מוגבלות מעובדי המדינה? זה משהו שאתם מתעסקים בו, היישום של זה, או רק להוראות הקבועות בחוק השוויון?

לא, בוודאי שאנחנו מתעסקים בזה וגם קיבלנו סמכויות על פי תיקון 15 האחרון ואנחנו בימים אלה עובדים על איך תיראה האכיפה שלנו. אנחנו גם מנסים ליצור יחד עם הנציבות הכללית מאגר של אנשים עם מוגבלות, כי אחד הדברים שחוזרים, וזה גם עלה פה מחלק ממשרדי הממשלה, זה שנעשית לא מעט עבודה ועבודה חשובה בשטח, אבל אין מספיק אנשים עם מוגבלות יחסית למשרות שמתפרסמות בחוץ. אנחנו יודעים, כמו שאת יודעת, כמו שכל החברים פה בחדר, שיש 800,000 אנשים בגילאי עבודה, שרק 51% מהם מועסקים, על פי הסקר שביצענו לאחרונה. אז אנחנו בוודאי מתכוונים להיות שם ולהיכנס לכל הנושא הזה.

ברשותך, אני רוצה רק לומר עוד שני דברים, דווקא בעקבות הדברים שנאמרים פה. נעשית עבודה משמעותית בכל המשרדים, אני באמת חושב שגם החקיקה האחרונה, גם צו ההרחבה, גם מה שקורה במשרד הבריאות, בביטוח לאומי, ברווחה, במטה, נעשית לא מעט עבודה, אבל בעצם כשאנחנו מסתכלים על הנתונים אנחנו רואים שאנחנו לא מצליחים להגדיל את הנתונים. אפשר לדבר על טעות דגימה ואפשר לומר ש - - - אבל גם כשאנחנו שומרים על 51% היום, וזה דומה ל-2012, אז אנחנו רואים שבעצם אין פרי לעמל שלנו. אני חושב הנקודה שנגעת בה היא הנקודה הקריטית, הנקודה של התכלול של כל הסיפור הזה. אני לא בטוח, ואני אומר את זה ברשותך, שלהפיל את התיק, במרכאות, על המשרדים 'מי מכם', זה מה שמספיק, אלא צריך פה ממש החלטה של תכנית לאומית, ברמה הכי גבוהה שתהיה פה.

אני לא חושבת שיש לחבר כנסת שלא נמצא במשרדים הממשלתיים ולא מכיר עד הסוף את חלוקת העבודה הקיימת היום, אני יכולה להציע הצהרת חוק, כמו שאני קוראת לזה, אז תהיה כותרת בעיתון שהצעתי הצעה והכול בסדר, אבל בסוף אני מנסה להבין מה המצב ולראות איך אפשר לסדר אותו ומי אם לא המשרדים הממשלתיים שעוסקים במלאכה מדי יום יכול לתת לי את תמונת המצב הנכונה ביותר.

תסלחי לי, אני לא מבין עד עכשיו את תהליך הקליטה של אדם מוגבל לעבודה על פי החוק. זאת אומרת מה קורה? אתם מפרסמים 'דרושים אנשים עם מוגבלות', או שאתם מפרסמים תפקידים ואז אתם דואגים לכך שאנשים יוכלו להתקבל? איך נעשית ההתאמה לתפקיד? כל הדברים האלה לא ברורים לגמרי, זה שטח אפור. אני יודע שפעם אני רציתי להיות מלצר ואמרו לי שהאנגלית שלי לא הייתה טובה ואז לא הייתה התאמה לעניין. אני אומר את זה בהומור מר. אני לא מבין מה התהליך, איך מגייסים אנשים מוגבלים, איך גורמים להם, איזה אינסנטיב יש שהם יגיעו כדי קודם כל לבקש עבודה.

אתה שואל על שירות המדינה או על השירות הציבורי בכלל?

אני רוצה לדבר על שירות המדינה, כן. השירות הפרטי זה סיפור אחר, הנושא של ההרחבה - - -

רגע, אבל אני רוצה לתת לאברמי לסיים.

אני לא מבין פשוט. כל הערב אני - - - כל הבוקר אני לא - - -

זה נראה כאילו הגענו לערב ועוד אין לנו - - -

איך זה קורה? אתם צריכים למלא מכסה של 5%, לא חייבים אם אין, אבל איך עושים שיהיה?

חלק מהדברים שנאמרו פה מדויקים בחלקם, חשוב להדגיש את זה. יש היום חובת הנגשה פרטנית לכל אחד ואחד ואם זה לא מתקיים בשטח אז אני מאוד אשמח שיפנו אלינו. גם בשנה האחרונה היו אלינו 500 פניות של אנשים בתחום תעסוקה וכולם טופלו, כולם מטופלים, כולל גם מספר תביעות שהגשנו בשם אנשים עם מוגבלות. אז אם יש עדיין אמירה בחוץ של אין יכולת להנגיש עבור אדם הנגשה פרטנית, זה משהו שחייב להגיע אלינו, פה אנחנו נכנסים.

רגע, אברמי, אתם בעצם לשכת התעסוקה לאנשים עם מוגבלות?

לא.

אז איך זה עובד? תסלח לי, זה אי ידע, אני לא מבין איך זה עובד. אני יודע שיש חוק, אני יודע מה החוק אומר, אני לא מבין את התהליך.

אוקיי, אם תרצה שאני אתייחס, ברשותך, לשירות המדינה.

לא יודע, אם רק אני לא מבין תסביר לי בנפרד, אם יש עוד מישהו.

לא, בסדר גמור, אני אשמח להסביר. ראשית, אדם עם מוגבלות לא חייב לגשת למשרות ייעודיות, אני גם לא חושב שאנחנו צריכים לצאת פה עם אמירה שאנשים עם מוגבלות יכולים להיקלט רק למשרות עם מוגבלות, בשום פנים ואופן לא. אנחנו רואים הרבה מאוד עובדים שיש להם מוגבלות כזאת או אחרת וזה לא משפיע במאום על הקליטה. כך שאין לי ספק שאנחנו לא צריכים להסתכל על כמה משרות ייעודיות, ותיכף אני אסביר מה המשמעות של זה, יש בשירות המדינה. בסוף, השורה התחתונה, להיפך, הייתי רוצה לראות 5% של אנשים עם מוגבלות שנקלטים במשרות רגילות לחלוטין ועושים עבודה. אז קודם כל, כדי להבין את ההמשגה - - -

אז זה לא ייעודי.

לא, בדיוק.

מצוין.

זה מצוין.

אבל שיקלטו את האנשים, אנשים צריכים להיקלט.

רגע, לא רק, יש גם.

כן, כאן אני מבקש להבהיר שמשרות ייעודיות זה גלגל עזר, אבל בפועל לא היינו רוצים להגיע למצב שאנשים עם מוגבלות ייקלטו דרך המנגנון הזה. עכשיו אני מגיע לשאלה. כל אדם שרואה את עצמו כמועמד לכל משרה כלשהי בשירות המדינה, הוא חושב שמבחינת הרקע, הכישרון, הניסיון, כל מה שיש לו להציע, מגיש את עצמו, מגיש מועמדות כמו כל מועמד אחר למשרות שירות המדינה. דרך אגב, אני רק רוצה לדייק את עצמי על השאלה ל-PDF, הסתכלתי עכשיו על האישור, אז ה-PDF יעלה, כפי שנאמר, על ידי מרכב"ה בסוף ינואר. זה הדבר האחרון שנותר.

סוף ינואר מתחיל להתגבש אצלי כתאריך ממש טוב.

חבר'ה, מה אני אעשה, באמת, בהקשר הזה של מערכות המידע אני באמת רק מעביר אינפורמציה על מערכת מרכב"ה, יש שם את המגבלות שלה - - -

לא, אני אשים לי כזה סוף ינואר ביומן.

זה יכלול גם נגישות אנושית, נכון?

לא, אני מדבר כרגע על - - -

רק על ה-PDF.

אבל אני רוצה לחזור לנקודה, ברשותכם. אז כל אדם שיש לו מוגבלות כלשהי מגיש למשרה, כאשר הוא הגיש את הנתונים ויש שם הגשה וכדומה, אם הוא מצהיר שהוא אדם עם מוגבלות, כשהוא מגיע לשלב שבו אחרי בדיקת תנאי סף ראשוניים הוא נמצא כמתאים, עבר את תנאי הסף, הוא מגיע למקום שהוא - - - אתם מכירים את זה ממכונים שעושים מבחני התאמה לעבודה, יש שם - - - אם הוא מצהיר שיש לו מוגבלות כלשהי, בין אם היא מנטלית, ראייתית, לא משנה מה, יש פרוטוקול שנציבות שירות המדינה קבעה עם מכוני המיון שהם מחויבים, בהתאם לפרוטוקול הזה, לאפשר לו נגישות לעבור בצורה נאותה את מבחני המיון. לכן אני אומר, לא היינו מגיעים, לדעתי, ל-2.2 שיש היום אילולא היה אפשר לעבור את זה גם בלי משרות ייעודיות.

לגבי משרות ייעודיות, נציב שירות המדינה אחרי 2014 הפעיל כלי שהוא כלי רגולטיבי קשה למשרדי הממשלה, הוא אמר 'אני לא סומך על כוחות שוק, אני לא סומך על רצון טוב של אחרים, אני אומר דבר מאוד פשוט, כל שנה ביחס ליעדים השנתיים אתם צריכים לדווח מה יש בכל אוכלוסיית ייצוג הולם, אם אתם לא מצליחים להתקדם', דרך אגב, בעולם של ייצוג הולם יש מגוון רחב, אתמול היו גם חרדים ועולים, אבל לפני זה ערבים, עולים מקרב יוצאי אתיופיה, אז אני אומר, כל משרד שלא עומד ביעדים - - -

הם כבר לא עולים. הם פה לפני חלק מאיתנו, הם כבר לא עולים מזמן.

אם היית שומעת אתמול, גברתי, את השיח היית שומעת שרוצים להכיר בעולים גם משנת 85'.

בגלל ההגדרה העצמית.

בכל אופן, כל מה שרציתי לומר, הוועדה בנציבות שירות המדינה שחשה שאין המאמצים מספקים לקלוט אנשים רשאית לעצור את הקליטות במשרד עד שיהיו קליטות. ודבר שני, להקצות משרות ייעודיות.

תודה. אברמי, תסכם.

אני רוצה לסיים, כי לא הצלחתי. אנחנו כל הזמן מדברים על הכניסה של אנשים לעולם העבודה ויש שלושה נתונים שאני רוצה לומר מהסקר שלנו, שהם לא פחות חשובים בעיניי והם חייבים להיות פה במרחב השיח הזה. אחד מהם זה ש-27% בקרב אנשים עם מוגבלות עובדים במשרה חלקית לעומת 16. זאת אומרת שגם מי שמצליח להיכנס לעולם התעסוקה, חלק ניכר מהם עדיין במשרה חלקית. 20% מהעובדים עם מוגבלות מרוויחים שכר שהוא נמוך מ-4,000 וזה לעומת 21% באוכלוסייה הכללית. ואז כמובן הפוך, מעל שכר של 7,500 המגמה מתהפכת ואנשים עם מוגבלות, הרבה פחות מהם מרוויחים את השכר הזה. אלה שני דברים שגם חשוב שיהיו פה בשיח, שגם כשהם מועסקים - - -

אם כבר מועסקים, אז זה גם לא משהו. זה חמור מאוד, זה מוביל אותי לנקודה שהובאה לתשומת לבי ואני מנסה לברר אותי, אבל אני חושבת שמי שטובה ממני להציג אותה זו עורכת דין איריס פינקלשטיין מהקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות בבר אילן. גילוי נאות, יש לי יותר מפינה חמה בלב לקליניקה.

מאגף הנפוטיזם.

נפוטיזם, פעם ראשונה מותר לי.

זה לא ניגוד עניינים, זה עניינים - - -

עניינים מצטלבים.

בסוף תקני צוללות והיא תייצג אותך, ככה זה.

אז תודה רבה, גם הסטודנטים שלנו נמצאים פה והם כמובן מעורבים ומעורבות בהכנת ניירות העמדה. קודם כל אנחנו בכלל בקליניקה תומכים בניתוק הקשר שדיברו עליו חברי הכנסת דב חנין ואילן גילאון, בעניין ניתוק הקשר בין קצבאות הנכות להכנסה לעבודה. בנוסף לכשלים ולחסמים שהובאו בדוח המבקר בעניין יישומו של חוק לרון רצינו להעלות חסם נוסף שנתקלנו בו, לעניין זה שבתיקון לחוק לרון לא נקבע שום מנגנון להחלת התיקון גם על אנשים עם מוגבלות שחיים במסגרת קיבוצית, כאשר בפועל הם לא רשאים לעבוד יותר מ-4 שעות עבודה ביום.

מה זאת אומרת לא רשאים? ואם הם רוצים?

אז אין להם קצבת נכות.

מי אחראי לאיוולת - - - מאיפה זה בא?

את מדברת על התניה רפואית?

לא. אני מדברת על תקנות הביטוח הלאומי, ביטוח נכות (צמצום בהשתכרות), תקנה 8 שקובעת את אופן הגדרת המונח נכה לפי סעיף 195 לחוק שאומרת שאדם עם מוגבלות - - - הרי הכשל נובע מזה שהמנגנון בקיבוצים היה לא דיווח פרטני לפי איזה שהוא עניין של שווי ההכנסה או של תלוש המשכורת, אלא הקולקטיב, כל הקיבוץ. על כן אמרו שאדם עם מוגבלות שאיבד את כושר ההשתכרות שלו הוא אדם שעובד 4 שעות ביום, זאת אומרת שזה מחצית מיום עבודה מלא שהוא 8 שעות ועל כן תנאי מקדמי לקבלת נכות הוא שאתה לא עובד יותר מ-4 שעות ביום.

חלם זה כאן. נציג או נציגת ביטוח לאומי שיודעים לענות על השאלה.

לגבי חוק לרון?

חוק לרון, אבל 4 שעות ביום לקיבוצים, קיבוצניקים.

לגבי הקיבוצים אני לא יכולה לתת תשובה ספציפית, אבל אני כן אשמח להתייחס לנושא של לרון כי לא התייחסתי לזה - - -

נקודת המוצא היא שהם כנראה עצלנים.

אין פה נציגה מנכות, אבל לגבי התיקונים בחוק לרון, אני חושבת שכן חשוב לדבר עליהם כי הם ייכנסו לתוקף מתחילת ינואר ואנחנו מאוד מקווים שזה יהיה חלק מהחסמים שיוסרו.

תני לי לעשות לך ספוילר, זה לא.

זה לא יעשה?

אני לא חושבת, כי הסכום שהעליתם הוא - - -

זה לא יכניס בן אדם אחד לשוק העבודה.

הסכום שהועלה הוא סכום לא מספק, וזה באנדרסטייטמנט, וזה כי אני מנסה ביום החגיגי הזה להיות עדינה, אני באמת לא רואה את זה עומד לבד בלי הנגשה מספקת, בלי התאמות. בלי כל הדברים מסביב זה לא יקרה. ואני אגיד לך למה עוד זה לא יקרה? כי אתם יוצרים איזה דיסוננס קוגניטיבי אצל אנשים, פעם אחת אומרים להם, יש לכם אי כושר השתכרות, זאת אומרת אתם לא יכולים לעבוד, וביד השנייה אומרים להם, צאו לעבוד, אני מעודד. אז בואו נחליט, או שיש - - -

לא, זו בעיה של גישה. חבר'ה, תבינו, הבעיה שלכם שכל דבר אתם מנהלים בלהכפיל בשניים ולחלק ברגליים. איפה אתם בגישה שלא לכולם יש שתי רגליים, זו הבעיה. מסבכים את ה - - - למה? למה אי אפשר לפשט? ללכת לתהליך שיבנה מערכת של אמון של האזרח ב - - -

אני לא חושבת שיש התנגדות - - -

לא, אין התנגדות, אני רק - - -

את צודקת, סליחה, זה לא אתם אשמים.

לא, אתם ממש לא, אני רק אומרת - - -

זה מתוך החוק.

אני מתנצל, זה לא אתם.

כרמל ורונית, אני הייתי מאלה שעודדו להעלות את השכר שמותר - - -

אתם המחוקקים, אילן.

כן, כן, את צודקת, אני כועס על עצמי.

מה אתה כועס על עצמך? אתה יושב במשרד שיכול לקבוע?

על מה את רוצה שאני אכעס, עליה?

לא, על השרים שמחליטים את זה. אני הייתי בעד להעלות את השכר שמותר להרוויח, רווח ענק, לפני הורדת הקצבה, אבל מצד שני אני אומרת, רגע, מה אני גורמת לאדם לחשוב? הוא כן יכול לעבוד, הוא לא יכול לעבוד? בואו נעבור למודל התפקודי, זה קיים בכל העולם, למה ישראל מאחורה?

לגמרי. ה-ICF, אנחנו מדברים על זה - - -

אז אני אומרת, הגיע הזמן להפסיק לרמות את עצמנו, אנחנו מרמים את עצמנו בעניין הזה וזה ממש חבל. דרך אגב, אני חושבת שבכל המשרדים הממשלתיים יש רצון אדיר, רק אני לא יודעת למה זה לא בא לידי ביטוי.

כי כשזה פוגש את הכסף זה לא בא לידי ביטוי.

לי פשוט סיפרו שהם מרביצים לשרים ומכריחים אותם לקבל את ההחלטות, נכון?

- - - חוק שכר מינימום, חוקים אפשר לשנות.

זה תקנות, זה לא חוק.

חוקים אפשר להוריד, זה לא צו אלוהי.

אני התנגדתי לתקנות הארורות האלה מהיום הראשון.

צריך שהממשלה תיקח על עצמה להוביל את זה, שר הרווחה יכול היום לעשות את זה, לכתוב תכנית, ללכת גם עם משרד החינוך, דרך אגב. אני רוצה רק להגיד לכם, זה לא מספיק רק הממשלה משום שהשדה הוא גדול. אני רוצה רק להודיע שאנחנו הקמנו צוות משותף של התעשיינים שיושבים פה איתנו היום, נשיאות הארגונים העסקיים, משרד הרווחה, נציבות שוויון זכויות, כדי באמת לחבר את כל הגורמים בשדה, יחד עם גורמי ההשמה וכולם, שנתחיל לדבר אחד עם השני, לראות מה קורה ולבדוק את הנושא הזה לעומק ולראות איך אנחנו מוצאים פתרונות. אבל הממשלה חייבת להתחבר, בהובלה של שר, כדי לקדם את הממשלה, ואת כל השאר, את כל השדה, צריך להמשיך ולחבר.

לא תמצא אדם שחולק עליך בנקודה הזאת. משרד הרווחה, זה משהו שכאילו לא תמיד נעים לדבר עליו אבל הוא חשוב וזה הנושא של המפעלים המוגנים. דיבר עליו אילן גילאון בפתח הדברים, היה אמור להיות הבוקר דיון בוועדת הרווחה, ספציפי בנושא המפעלים המוגנים, חוק ההסדרים דוחה כל דבר חשוב ולא התקיים הדיון, אבל אני כן רוצה להקדיש את הדקות הבאות לעניין הזה של המפעלים המוגנים.

המפעלים המוגנים זה מקום שאין בו יחסי עובד-מעביד, זה מקום שבו אנשים מבחינתם עושים את המקסימום שהם יכולים לעשות, גם בואו נודה על האמת, חלק מהמפעלים המוגנים, אם לא כולם, מוכרים את התוצרת, הם אולי לא עושים עסקים חובקי עולם, אבל כן משתכרים ממשהו ונקרא להם, אני קוראת להם עדיין מועסקים למרות שאין יחסי עובד-מעביד, אבל הם מקבלים שכר שהוא בגדר עלבון.

עוד מעט הם צריכים לשלם למקום כדי - - -

דרך אגב, בחלק מהמקומות זה קורה. אני באמת חושבת שהגיעה העת בישראל 2016, שיש חקיקה כל כך מתקדמת והבנה כל כך בריאה של מה זה אומר אדם עם מוגבלות, בואו נעיף את הדבר הזה. מה העמדה שלכם בעניין?

זה לא שאנחנו אוהבים את זה שאנשים מרוויחים מעט, בואו נתחיל בזה.

אז תעלו את השכר.

אי אפשר להעלות את השכר ואני אסביר לך גם למה. צריך ללכת בדרכים אחרות, לא בהעלות את השכר. היום מי שמנהל את המפעלים זה לא רק גורמים עסקיים, זה גורמים שאנחנו קוראים להם נותני שירות, זה עמותות. יושבת חלק מהעמותות האלה פה סביב השולחן הזה.

כולם עמותות?

ממש בודדות לא, אבל לא משנה, אותם כללים נוגעים גם להם.

ואם כן אז מה?

אני מיד אתייחס אם כן אז מה. אז קודם כל העמותות האלה מחויבות מבחינתנו, 100% מההכנסות שהם מצליחים להכניס ממכירת תוצרת וכו' וכו', לחלק בין האנשים, זאת אומרת שאין פה רווח אפילו של שקל. בזמנו אנחנו - - -

לא, יש את החלוקה לבעלי תפקידים, יש משכורות.

לא, אנחנו מתקצבים את בעלי התפקידים, כל ההכנסה שהם מצליחים להכניס הולכת לאנשים, 100%, לא 99%. כשהיו לנו - - -

ובלבד שזה לא יעלה על שכר המינימום המותאם, או פחות ממנו במקרים האלה.

הלוואי שנגיע לשכר מינימום מותאם.

איזה שכר מינימום מותאם, על מה אנחנו מדברים?

אני לא מדברת עוד על שכר מינימום מותאם, אנחנו מדברים פה על אנשים שלא מועסקים - - -

אנחנו נלחמים שהקצבה תהיה בשכר מינימום ואתם רוצים שכר מינימום מותאם?

אז לגבי המפעלים, המפעלים זה לא דינם שכר מינימום מותאם, לצערי אין שם שכר מינימום מותאם. הסיבה היא, כמו שאמרתי, אלה מקומות שנותנים שירות, הם מנסים לעשות כמיטב יכולתם, אין שם גורמים עסקיים. מה שאנחנו עכשיו מנסים לעשות, וזה פיילוט לא פשוט בכלל, זה לנסות לחבר את העולם הזה של הטיפול, של השיקום, של המפעלים, לגורמים עסקיים. אנחנו התחלנו במהלך, אני רוצה להגיד שאנחנו יצאנו בקול קורא, ההיענות הייתה דלה ביותר, אנחנו נצא לעוד קול קורא מכיוון שאנחנו מחפשים את הגורמים העסקיים כדי לחבר אותם לאותם מפעלים כדי שיעסיקו אותם בשכר. כרגע מותאם, אבל בשכר ולא ב - - -

עם תנאים סוציאליים?

ברגע שזה שכר זה שכר לכל דבר. כרגע אין אפילו תנאים סוציאליים כי אין היום שכר. מה שמצליחים לקבל, העבודות שהם מצליחים להכניס פנימה, מחולקות ב-100% לאנשים, אנחנו מממנים את הצוות.

הגשנו, קארין ואני, אתמול על הסוגיה של המגורים. כלומר אם הוא פורש מן המפעל המוגן הוא מאבד גם את - - - הוא צריך לעבוד עד 120 שנה, אדם כזה לא יכול לצאת לפנסיה, אל"ף, כי אין לו מערכת יחסים של עובד-מעביד ובי"ת התקופה של המגורים שלו מותנית בכך שהוא עובד במפעל המותאם.

רק במוגבלות שכלית - - -

אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, אבל זה לא - - -

אבל למה?

אל"ף, זה לא צריך להיות ככה, אני מקווה שזה ישתנה עכשיו כשאנחנו נהפוך למינהל, כולנו נהיה תחת קורת גג אחת והדברים האלה ישתנו.

נדמה לך, זה רק יהיה יותר גרוע.

לא, ממש לא. אבל אני רוצה להסביר משהו ופה צודקים החברים שדיברו כאן, זה לא רק משרד הרווחה, אנחנו נותנים את כל השירות. אנחנו פתחנו בשנה האחרונה, ועוד לא סיימנו את המהלך, בכל מפעל להקים יחידת הכשרה שתעזור לאנשים לצאת החוצה. צריך להבין, האנשים האלה, אם את תסגרי אותם האנשים האלה אבודים. את לא יכולה להגיד להם, מהיום והלאה תחפשו עבודה - - -

לא אמרתי לסגור וביי.

לכן אני אומרת, זה צריך להיות פעולה מקיפה. אחת מהן זה יחידות הכשרה שפתחנו בכל המפעלים כדי לעזור למי שרוצה לצאת, לעזור לו, להכשיר אותו, ללוות אותו, להכין אותו לזה. צריך להבין שיש גורמים, אפילו לפעמים המשפחות מתנגדות שאנחנו נוציא אותם כי הן מפחדות שהם יישארו בלי כלום. זה לא פשוט, לא פשוט למצוא להם עבודה. אני רוצה להזכיר שאנשים שנמצאים במפעלים אלה אנשים בעלי היכולת התעסוקתית ה - - -

לא כולם. לא כולם.

ממש לא, זה פיקציה.

זה לא פיקציה. תקשיבו, אני מכירה את זה. לא תמיד אדם עם יכולת עבודה טובה, נגיד מבחינה פיזית, זה אומר שאין לו קשיים אחרים שאנחנו לא חושפים אותם. סליחה, יש להם כל מיני בעיות וזה לא המקום לפרט אותם. צריך לעשות את זה בשום שכל ולכן הקמנו יחידות הכשרה. ביחידות ההכשרה אנחנו נותנים להם את כל התמריצים לצאת החוצה ואנחנו מתחילים לאט לאט להצליח, אבל זה לא בכמויות.

הדבר השני זה להכניס גורמים עסקיים. תקשיבו, אם לא יהיה פה שילוב ידיים לא נוכל להתגבר על זה.

ד"ר עינת אלבין מהאוניברסיטה העברית, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. יש לי גם שתי נקודות שאני רוצה לומר על דברים אחרים שהיו בשולחן, אבל לגבי המפעלים המוגנים. הסיפור של המפעלים המוגנים הוא מאוד מורכב, קודם כל זה מחולק בין שלושה משרדים שמטפלים במפעלים המוגנים, אין האחדה לגבי ההסדרה בכלל, מעבר לתנאים. אי החלה של יחסי עובד-מעסיק במפעלים האלה גורמת להפרות מעבר לשכר. למשל בשבוע שעבר הגיע אלינו פונה בקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות באוניברסיטה העברית שסיפר שבאחד המפעלים המוגנים, מכיוון שאין הוראות בטיחות וגהות, 13 אנשים מהמפעל המוגן מתו בלי פיקוח ועוד שלושה אנשים חולים בסרטן והדברים האלה לא ידועים. היחס שם הוא יחס מחפיר. יש פה בעיה שהיא מעבר להסדרה של תנאים, הבידוד החברתי, היעדר הנראות, הניתוק, הוא עצמו מוביל להמון בעיות נוספות ולכן בדוח מאוד מקיף שאנחנו כתבנו, ואנחנו נשמח להגיש ונשמח מאוד לשותפים נוספים, הקמנו קואליציה גם לקדם את הסיפור הזה, צריך לפעול בכמה מישורים. גם לשלב בצורה מאוד טובה ובליווי אנשים עם מוגבלות במפעלים המוגנים לתוך השוק המוגן.

אני יכולה להגיד לכם, מניסיון שאנחנו עשינו במפעל מוגן בירושלים, אנשים בכלל לא יודעים על האפשרות לצאת מהמפעל המוגן לשוק הפרטי, אין להם תעסוקה אחרת שמוצעת להם בשוק הפרטי. למשל הפנו אותם לעבודות ניקיון במזרח העיר, כל מיני דברים שמאוד מאוד מקשים על שילוב בסופו של דבר. לכן צריך פה איזה שהיא עבודה שמשלבת גם מקומות תעסוקה שנפתחים, כדי לתת להם אפשרויות, גם ליווי וגם הסדרה, אני מסכימה, של תנאים לאנשים שבסופו של דבר יחליטו להישאר במפעל המוגן אבל מתוך בחירה. לכן הפעילות הזאת היא באמת - - - עשינו שולחן עגול, נשמח לשתף פעולה.

שולחן עגול בלעדינו?

היו נציגים דווקא של משרד הרווחה בשולחן העגול הזה ואנחנו נשמח להמשיך ולשתף פעולה עם נציגים נוספים ממשרד הרווחה.

לגבי שתי נקודות נוספות שעלו פה. אחד הגופים המשותפים שצריכים לפעול לשילוב אנשים עם מוגבלויות בתעסוקה. גיא, אני מאוד מסכימה עם מה שאתה אמרת, לגבי התפקיד החשוב של ההסתדרות, ואני רוצה לקחת אותנו אחורה, שפעם בשוק העבודה מי שדאג להעסקה של אנשים בתוך שוק העבודה היה השילוב המשולש של ההסתדרות, המדינה ומעסיקים. ההסתדרות, המדינה והמעסיקים, שהיום המון גורמים נכנסו לתוך הסיפור הזה כתוצאה מתהליכי הפרטה וכתוצאה משילוב של חלוקה בין משרדים, אבל אני חושבת שהמשולש הזה בגדול צריך להישאר. פה ההסתדרות, יחד עם המעסיקים ויחד עם המדינה, וצריך באמת להקים גוף כזה מהמדינה, צריכים לעבוד במשותף.

זה בדיוק מה שעשינו כרגע.

יש קושי עם להפנות את זה רק כלפי המדינה וזה צריך להיות בעבודה משותפת. אני רק רוצה להציף עוד בעיה שאנחנו נתקלנו בה בקליניקה ואני עובדת איתה במשותף עם אורלי בוני ואנשים נוספים וזה העניין שהשוק היום מאוד תלוי ברופאים תעסוקתיים בשביל לקבוע כניסה של אנשים עם מוגבלות או הישארות של אנשים עם מוגבלות, אחרי שהם חוו מוגבלות, בתוך שוק העבודה. ממיפוי שעשינו, של כל פסקי הדין שהגיעו לבתי הדין לעבודה בשנים האחרונות, תמיד הרופאים התעסוקתיים נותנים שני סוגים של התאמות, או הפחתה בשכר או העברת תפקיד. הראייה של התאמות היא מאוד מאוד צרה, היא נוגדת הלכה של בית המשפט העליון, של פסק דין מחמלי, לרופאים התעסוקתיים היום, והם מודים בזה, אין את הכלים לתת ראייה יותר רחבה של מה ההתאמות הנדרשות ואם אנחנו מתעסקים בהתאמות זה מעבר למתן תקציבים להתאמות, זה לתת הכשרה ולייצר פרופסיה אפילו, אנשים שיוכלו, אולי בשילוב של רופאים תעסוקתיים עם מרפאים בעיסוק, למשל, חשבנו על משהו כזה, לתת ראייה רחבה של התאמות כי הרבה פעמים שם זה נתקע. ממש אצל הרופא התעסוקתי שבסופו של דבר לא מסתכל בצורה מאוד גמישה ורחבה על השילוב של האנשים האלה במקום העבודה.

במרכזי התמיכה למעסיקים אנחנו מעסיקים בדיוק בגלל זה מרפאים בעיסוק.

נכון, כי להם יש את הכישורים, אבל השוק עצמו עדיין מאוד תלוי גם - - -

היה מקרה של גננת.

גם כתוצאה מהסכמים קיבוציים וגם כתוצאה מזה ברופאים תעסוקתיים וזה מכשול משמעותי מאוד לשילוב.

היה מקרה של גננת, בדיוק על העניין הזה.

חברת הכנסת יעל גרמן, תודה שהמתנת, בבקשה.

זה בסדר גמור. קודם כל אני מתנצלת, כבר התחילו לקרוא את חוק ההסדרים ועוד מעט הצבעה ואוי לי ואבוי לי אם לא אהיה, אז אני מתנצלת שאצא למרות שבעיניי הדיון הזה פשוט מרתק ומעניין, מחזיר אותי לימים קודמים בכיף.

אני מברכת על היום הזה, אני חושבת שהיום הזה הוא מאוד מאוד חשוב, לא רק כדי לשים את הנושאים האלה על סדר היום אלא גם כדי להביא את הבעיות ואת הקיטורים, וזה לא נורא, כן, ואת חוסר שביעות הרצון שקיימת בשטח. אני רוצה לדבר על המפעלים המוגנים ואני רוצה לומר לכם שבעיניי, כמובן, בוודאי שכל הנושא של שכר מינימום מותאם זו בושה וחרפה, אבל מה שאותי הטריד במפעלים המוגנים שביקרתי בהם זה המשמעות של התעסוקה. אני חושבת שברגע שאדם מוגבל זה לא אומר שהוא לא מבין מה הוא עושה וזה לא אומר שהוא לא רוצה להגשים את עצמו וזה לא אומר שאי אפשר להעמיד לו איזה שהיא תקרה ואיזה שהוא אתגר כדי שהוא יתאמץ ויגיע אליו, אני חושבת שבאיזה שהוא מקום במפעלים המוגנים ויתרו על האנשים שנמצאים שם. יוצאים מתוך איזה שהיא הנחה מוטעית שאין להם את הכישורים ואין להם את היכולות ולהכניס את המזלגות והסכינים לתוך הפלסטיקים זה בעיניי נורא ואיום. אני זוכרת שבזמנו אני ראיתי דגמים של מפעלים מוגנים בגרמניה, נדמה לי, אברמי, שאנחנו ניסינו לעשות משהו יותר משמעותי בבית הגלגלים?

משהו אחר.

נכון, אבל ניסינו לעשות משהו יותר משמעותי ואני חושבת שזה צריך להיות האתגר שלנו. זה מאוד תלוי בכך שגם יהיו מעסיקים. בהחלט, אין ספק שזה איזה שהוא מעגל שחייבים להשלים אותו, אבל אני חושבת שברגע שנביא ונראה שאנשים ממפעלים מוגנים מסוגלים לעשות גם דברים קצת יותר אתגריים אז אולי יבואו גם המעסיקים שיחשבו שהם יכולים ליהנות ולהרוויח ועל ידי כך זו תהיה מהפכה בלתי רגילה.

אז אני מברכת על היום ושוב מתנצלת שאני חייבת ללכת לחוק ההסדרים המאוד משעמם.

תודה רבה. דני קוגן, בבקשה.

שלום לכולם. אני באתי לפה לתרום לדיון כי הדיון מאוד מכובד בנושא מאוד חשוב ואני נכנסתי לנושא אחרי שנולד לי ילד עם מוגבלויות. אז אני התחלתי לחלום על איזה שהיא פלטפורמה נוספת. אני רואה את האתגרים ואת ה-, אני לא אוהב את המילה בעיות, שאתם נתקלים בהם. אני בכלל לא אוהב את המילה תעסוקה, אני אוהב את המילה עבודה, אני לא מבין מה קורה בתעסוקה, מה מסתתר.

אני רציתי לתרום, לבנות עוד פלטפורמה נוספת לאנשים עם מוגבלויות בתחום של אקולוגיה של החומר. מה שאנחנו עושים זה קומיוניטי. מי שלא יודע, אני הקמתי אקולוגיה לקהילה מוגנת שהתפתח לתפיסה של קומיוניטי וזה אקולוגיה אנושית. אני מציע שעל הבסיס של אקולוגיה ומחזור כל מי שמוכן לשמוע, אני אומר, תסתכלו על המחזור בתור משאב לאומי, לא מטרד. במחזור אנחנו יכולים ליצור הרבה מקומות שיקומיים, תדמיתיים וכלכליים לאנשים עם מוגבלויות. אתם צריכים להבין את זה. יצא חוק ב-2013, אני הייתי בוועדת הכלכלה, קפצתי סביב השולחן ואז התקבל סעיף 25 בחוק של מחזור פסולת אלקטרונית וכתוב שם 'עדיפות לאנשים עם מוגבלויות בתחום של מחזור פסולת אלקטרונית'. מאוד שמחתי, היו הרבה אנשים סביבי שאמרו 'אנחנו דחפנו את זה', גם משרד הרווחה וג'וינט וכו'.

ומה קורה היום? אז הייתי מאוד שמח, אמרתי 'תרמתי משהו לנושא של תעסוקה של אנשים עם מוגבלויות' ולא ידעתי שבמדינת ישראל חקיקה זה המלצה. לא ידעתי, פשוט לא הבנתי אז. אני אומר שיש פה סעיף 25 בחוק של מחזור שנותן עדיפות לאנשים עם מוגבלויות ולא קורה עם זה כלום. דרך אגב, קבלת הרישיונות של התאגידים שמחזיקים ברישיון של המדינה, אחד מהתאגידים אני הקמתי ללא כוונות רווח, להבדיל ממה שהמחוקק אפשר לי, כי הקמתי אותו רק על בסיס סעיף 25, כי חשבתי שיקרה פה משהו ויהיו הרבה מקומות עבודה.

משפט אחרון.

אני רוצה להדגיש מספרים. אקולוגיה לקהילה מוגנת מעסיקה היום 100 אנשים, מתוכם 70% של העובדים אלה אנשים עם מוגבלויות ביחסי עובד-מעביד מהיום הראשון שהקמנו. אתם פה פתחתם את הדיון לגבי מפעלים מוגנים, אני נגד מפעלים מוגנים, אבל יחד עם זאת אני מפעל מקדם תעסוקה ומשרד הרווחה הבין את הדבר, שצריכים גם לתמוך בכביכול מפעלים פרטיים כשכל הנושא ש-70% הם אנשים עם מוגבלות. אני עשיתי את זה אך ורק אקולוגיה לקהילה מוגנת, לאנשים עם מוגבלויות. בתור מעסיק פרטי, אתם צריכים להבין את זה, כל שנה אני אישית פרטית מכניס לכל הסיפור הזה עוד 200,000 שקל, תבדקו את זה.

זה לא אמור להיות ככה.

זה לא יהיה אם לפחות ישמרו על החקיקה שכבר קיימת.

תודה רבה. רונית דודאי, משרד הבריאות, בבקשה.

קודם כל אני אביע שתי נקודות של הסכמה מראש עם הדיון. אני בהחלט חושבת שיש כאן הרבה מאוד נושאים שלא מוסדרים מכיוון שאף אחד לא לקח את כל הנושא הזה ו - - -

המילה הסדרה היא לא משהו היום.

אני מדברת עכשיו על חקיקה. קארין, אני חושבת שהרבה פעמים חקיקה יוצרת סדר וארגון ומשמעות וזה מאוד יפה שהמשרדים באמת, כמו שאמרה דפנה, מנסים לסנכרן את הדברים ביניהם, אבל לחקיקה יש משמעות.

משרד הבריאות, אני חייבת לומר, בעשור האחרון יצר הרבה מאוד הזדמנויות לתעסוקה ויש לנו הצלחות מאוד גדולות. אנחנו משקיעים יותר מ-200 מיליון שקל בתחום הזה כשמה שעשינו זה הובלנו מאוד חזק את הנושא של תעסוקה בשוק הפתוח, יש לנו 6,000 איש, אלה מספרים גדולים, מספרים טובים, אנחנו מאוד מרוצים, אבל אנחנו מאוד לא מרוצים, מכיוון שהפוטנציאל של האוכלוסייה שלנו הוא הרבה הרבה יותר גדול להגיע לשוק הפתוח. החסמים שלנו הם בעיקר סטיגמה. אנחנו לא יכולים לבוא לאף מעסיק ולהגיד 'הנה, יש לי נכה נפש, בוא תעסיק אותו', מכיוון שאף אחד לא יקבל אותם ולכן אנחנו מאוד זקוקים לתמריצים טובים ונכונים בלי בירוקרטיה למעסיקים. זה אין לנו, פשוט אין לנו. זו תקרת הזכוכית שלנו.

אנחנו פועלים במשך הרבה מאוד שנים, כבר עשור, לצמצום מוגנים. יש לנו הרבה מאוד מהמודלים שיעל גרמן הזכירה, של כל מיני תעסוקות בשוק הפתוח. אם המדינה רוצה יחסי עובד-מעביד למפעלים מוגנים, אנא תיתן המדינה את העלות של ההעסקה כי לנו אין את זה, לנו במשרדים אין את זה. אני אשמח, יותר מאשמח, שכל הכיסוי של התנאים הסוציאליים של העובדים שלנו במפעלים יכוסה על ידי המדינה. אני אשמח, אין שום סיבה בעולם שאנחנו לא נשמח בזה.

רונית, אני מציעה בעניין הזה לקחת חלק בשולחן העגול.

אני גם רוצה לומר עוד משהו לטובת המוגן. לא כל האוכלוסייה שלי תגיע לשוק העבודה הפתוח. אני אשאף לזה שהרוב הגדול - - -

בנתמכת גם לא?

גם בנתמכת. הנתמכת מבחינתי זה שוק פתוח, זה רק ליווי. רוב האנשים אצלנו מועסקים לא בשכר מינימום מותאם, אני חושבת שהחוק הזה הוא צרה גדולה כי הוא הופך את האנשים העובדים לעניים.

אם זה היה החוק - - -

לעבדים.

מדינה ישראל תתכבד ותיתן את הפער בין היכולת של העובד לתעסוקה שלו בפועל, שתיתן את זה המדינה. אנחנו בהחלט בעד.

הנושא הנוסף שאני חושבת שמאוד חשוב להסדיר אותו זה הנושא שבפועל מבחינתנו יש הרבה מאוד עבודה שאנחנו עושים מאוחר מדי. את דיברת על נושא של מערכת החינוך. הנה, הם לא פה - - -

הם פה, אנחנו פה. אנחנו גם נדבר.

אנחנו מחכים לתת את נקודות האור.

טוב מאוד.

דווקא הנקודות הכי חיוביות יבואו ממשרד החינוך.

קדימה, יש לנו עוד שבע דקות לסיים את הדיון.

מה שאני רוצה לומר, שהנושא של החינוך לקבלה של העובדים שלנו מתחיל מאוחר מדי מבחינתי, בגיל 18. הוא צריך להתחיל בשילוב מלא של האוכלוסיות שלנו במערכת החינוך, אחר כך הכשרה, אפילו מגיל 14, שיהיה את הנושא הזה, בסוף בסוף האנשים האלה לא יגיעו למפעלים מוגנים. אם אנחנו נעבוד נכון איתכם הם לא יגיעו למפעלים מוגנים.

תודה רבה. משרד החינוך, תאירו את עינינו.

שמי מקס אבירם, אני מנהל אגף זה"ב, נגישות ואורח חיים בטוח במשרד החינוך. אנחנו הגוף המתכלל של כל נושא מרכיבי ההנגשה במערכת החינוך. אנחנו קיבלנו על עצמנו לפני שנה וחצי את הנושא - - -

אתה מודע לבעיות ההנגשה הקשות שקיימות במערכת החינוך, נכון?

כמובן. יש בעיות, אבל אני יכול לומר - - - אני רוצה לפתוח פתיחה קצרה ולתת אחר כך לחברתי היקרה רחלי - - -

לא, תבחרו דובר אחד, אני חייבת לסיים.

אז אנחנו רוצים לדבר על תעסוקה, עבודה.

אוה, בבקשה, זה נושא הדיון, במקרה.

זה נושא הדיון. אז סליחה, מקס. אני רוצה דווקא לספר על כך שתכניות ההכנה לחיים הן בעצם תכניות הליבה שלנו בחינוך המיוחד. אחת מהתכניות הכי משמעותיות היא מגיל 14 באמת, להתחיל כבר להכין, יחד עם שותפים יקרים מאוד במשרד הרווחה, את התלמידים שלנו לנהל אורח חיים עצמאי וזה באמת מכוון וממוקד להשתלבות בתחום העבודה ופיתוח קריירה.

לספר לכם רק היום שכ-1,200 תלמידים מתוך 10,000 התלמידים שיש לנו בחטיבות העליונות היום כבר, 1,200 תלמידים משתתפים בהתנסות תעסוקתית במקומות עבודה בכל רחבי הארץ, בכל האוכלוסיות, בכל המגזרים, כשיש לנו גם היום 700 תלמידים שכבר נמצאים בתוך מערך השירות הלאומי ואנחנו רואים גם יותר ויותר תלמידים ובוגרים שלנו שמתגייסים לצבא.

בשלוש השנים האחרונות אנחנו שקדנו על פיתוח תכנית, ויושבת כאן שותפה מאוד יקרה, שלי ממשרד הרווחה, על תכנית שנקראת מגמה לעתיד והיא בעצם מעניקה חינוך טכנולוגי עם אופק תעסוקתי לתלמידים שלנו, עם הסמכות טכנולוגיות. תלמידים היום יכולים להגיע מכיתה י"ב לשלוש שנות הכשרה ולצאת עם תעודת הסמכה טכנולוגית ואפשרות להשתלב - - -

ממתי זה?

אנחנו נמצאים בפיילוט, פתחנו את זה כבר בשנה שעברה. זאת תכנית ששותפים לה משרד הכלכלה, רענן דינור - - -

ממתי היא קיימת כבר?

בשנה שעברה חנכנו אותה.

רציתי לשאול, אם יש כזאת תכנית למה הכול רע?

לא, בגלל זה אמרתי נקודות אור שמתפתחות באמת עם מגמה של התרחבות והרחבה. היום אנחנו מדברים על 90 תלמידים שמשתתפים בתכנית הזאת, שישה בתי ספר בפיילוט, יש לנו כבר גם מהאוכלוסייה החרדית, גם מהאוכלוסייה הערבית, יש לנו פריסה ארצית מהצפון לדרום כשאנחנו מאפשרים לילדים להשתלב בתכניות האלה שמאפשרות להם למשל התנסות בתסריטאות וצילום, בקונדיטאות ומלונאות, זאת באמת יכולות כשאנחנו חושפים לכל מיני תחומים. אין שם הסללה, הרעיון הוא באמת שכל בוגר שלנו יוכל אחר כך לבחור ולדעת למה הוא מתאים יותר ואיפה הוא יכול להשתלב. כמובן שכל זה גם נעשה בשיח ובשותפות עם צה"ל, הביטוח הלאומי לוקח חלק. זאת אומרת באמת יש מגמה ואופק שהוא בהחלט חיובי.

משמח. תודה רבה. משרד האוצר, הבטיחו לי נתונים, אני מצפה וממתינה.

שלום, יעל לינדנברג, אגף תקציבים. נתונים באופן כללי. מרבית התקציב יוצא, כמו שהוצג כאן, על מרכז ההכוון, ה-one stop center. מדובר על כ-20 מיליון שקלים בשנה. בנוסף לכך אנחנו מדברים על פתיחה - - -

דפנה אמרה 16, לא?

זה לא בשנה. התקציב על המרכז הקיים הוא בסך הכול 20 מיליון ועכשיו יש לנו תוספת של 62.

בדיוק. אנחנו מתייחסים למרכז הקיים ואנחנו מדברים על שנת 2016. בנוסף מתוכננת פתיחה של מרכז חדש ולצורך העניין הוקצבו 62 מיליון שקלים לשנים 2017-2018. זה בעניין מרכזי ההכוון.

נושא התאמות מתוקצב בכ-6 מיליון שקלים ואנחנו מדברים על התאמות של משרד הכלכלה עבור גופים שאינם ציבוריים.

הבנתי שעלה פה הנושא של רשויות מקומיות. רשויות מקומיות, אני אתייחס רגע אליהן, משרד הפנים מתקצב רשויות מקומיות, בדגש על רשויות מקומיות חלשות, שבעצם תקציבי הפיתוח שלהם מלכתחילה הוא נמוך יותר ולכן הם צריכים את הסיוע עבור הנגשה לאנשים עם מוגבלויות ומדובר בתקצוב של עד כה תוקצב 80 מיליון שקלים - - -

לכמה רשויות?

אני לא יודעת להגיד לך בדיוק לכמה רשויות - - -

לא, אני מבקשת לקבל - - -

זה הולך להתאמות?

זה לא הולך לתעסוקה.

רגע, זה לא הולך לתעסוקה.

זה תקציב ייעודי לנושא של הנגשה למוגבלויות ואני אציין שאחוזי הביצוע שם נמוכים באופן משמעותי, שזה דבר שזה - - -

כי הם לא יודעים למה לתת קודם אז הם לא נותנים לכלום.

לא, גם הכול הולך להנגשה - - -

רגע, נתי, שנייה.

התקצוב הזה קיים, אחוז הביצוע מאוד מאוד נמוך.

איכשהו אני לא נופלת מהכיסא כשאת אומרת את זה. אבל אני מבקשת לקבל נתונים עדכניים לכמה רשויות זה וגם איזה סוג של הנגשה, מה זה ההנגשה הזאת? הנגשה של מדרכה או הנגשה של העירייה?

זה הנגשה של הבניינים, של המדרכות, זה לא הנגשה של התעסוקה.

הנגשה של העירייה זה יכול להיות גם הנגשה של התעסוקה, אני רוצה לקבל נתונים.

בסדר גמור. בנוסף יש תכנית של מסלול תעסוקה שמיועד לסבסוד שכר בנושא הזה, מתוקצב ב-5 מיליון שקלים.

איפה זה קיים? באיזה משרד?

במרכז ההשקעות.

גם הוא לא נוצל במלואו, רק 3 מיליון.

אפשר?

לא, אני חייבת לסיים. אני חצי שעה אחרי המועד, בואו, נהנינו, אבל אני צריכה לסיים. נתי, אתה דיברת יותר מכל דובר אחר.

מה פתאום?

ואני במחילה רוצה לסכם את הדיון. מצד אחד אני נורא שמחה לקיים את הדיון הזה כי הוא דיון באמת חשוב, מצד שני כל פעם עומדות לי דמעות שחונקות את גרוני, כי כאילו כשמדברים עם כל משרד בנפרד, ואני עושה את זה גם מעבר לדיונים, אז הכול נורא טוב, אבל כשיוצאים לעולם, למדינת ישראל, אז הכול כל כך רע. אני חושבת שהנקודה המשמעותית ביותר היא שזה לא עובד בגלל שאין סנכרון בין כל המשרדים ובגלל שאין מישהו שאומר 'אני אחראי. תבואו אליי, אני הכתובת'.

אני חושב שזה נוח להם ככה.

אני לא בטוחה שזה נוח להם ואני בטוחה שהם גם רוצים לשנות את זה ואנחנו נעשה הכול, כאן מהמקום הצנוע שלנו, כדי לעזור לשנות את זה.

הנושא של תעסוקה זה הרבה מעבר לשכר. מה עם הזכות להיות יצרני, הזכות להגדרה עצמית של בן אדם? באמת, יש רצון טוב, אני מזהה אצל כל אחד מהדוברים וכל אחת מהדוברות רצון עז לשנות, אין לי ספק שלעמוד מול פונים ולהגיד להם 'אני לא יודע, אני לא יכול, אני לא' משהו אחר, זה לא נעים. אבל בואו נצא מהלופ הזה, נתקדם הלאה. אני באמת חושבת שזו עבודה מורכבת, ליצור את התכלול, אני לא אומרת את זה בציניות, אבל היא חייבת להיעשות, העבודה הזאת והיה יפה שנה אחת קודם, אבל בואו נעשה שזה יקרה השנה.

אני רוצה לבקש את הנתונים הבאים מהמשרדים. נציבות שירות המדינה, אני שוב מבקשת, כמות המשרות שאמורות להיות מאוישות, מה אמור להיות מאויש עד 31 בינואר. אני שוב מזכירה, בפעם הקודמת לא נשלחו נתונים, הפעם אני מפצירה בכם לשלוח. אגף תקציבים, שבדרך קבע כנראה הוועדה פחות מעניינת אותם, אבל אנחנו נדאג שהיא תעניין, כן לשלוח את הנתונים לגבי מידע על התקציב שמושקע בהתאמות לעבודה. התאמות לעבודה, אני מזכירה, וברשויות המקומיות, כמה מזה לכמה רשויות, לאיזה סוגים של הנגשות אנחנו מדברים.

המשרדים, אמרנו, עבודה, בריאות, רווחה, ואם יש עוד מישהו שיש לו פתרון מעשי, אני אשמח לשמוע, ביטוח לאומי. תנו לי הצעה, אני רוצה לקדם את זה, תעזרו. לכם הידע וביחד נשלב כוחות ונפתור את זה, זה לא כתוב בכוכבים. אז אני מבקשת לקבל בתוך חודש, זה ים של זמן לחשיבה, שאני בטוחה שעשיתם אותה עוד קודם, עכשיו אני רק מבקשת מכם להקיא על הדף את מה שאתן חושבות. ההצעה שתהיה, בסופו של דבר ההצעה תתכלל את כל מה שהמשרדים חושבים. תשתדלו מאוד להגיע להצעה מוסכמת כי אחרת פשוט חבל, זה יגיע על הראש שלכם כי המשרדים אחרי זה ביניהם יחליטו ואתם לא תהיו חלק מהעניין ואתן אלה שמבצעות. השרים יכולים לצאת בהודעות לעיתונות, אבל אתן סוכנות השינוי האמיתיות. אז תהיו חלק מהתהליך, זה נורא נורא חשוב.

אני מבקשת מנציגת אגף נכות, שלא נמצאת כאן היום, לקבל מענה לעניין העבודה של 4 שעות בקיבוצים. זה באמת עניין שנשמע לי מופרך. אמרנו שאנחנו רוצים לעודד עבודה, לא לעודד משהו אחר.

לגבי המפעלים המוגנים, הגם שזה לא היה הנושא, בה"א הידיעה, של הדיון הזה, אבל זה חלק מהתעסוקה, לפחות בעיניים שלי, אני מבקשת לדעת מה עמדת המשרד בעניין הזה. ככה זה לא יכול להימשך, כל פתרון אחר שתציעו, יכול להיות שנתמוך בו ונקדם אותו כאן בכנסת וזה יהיה נהדר, אבל כמו שזה היום זה מעליב את כולם בסוף.

אני לא מבין איך אנשים ישנים בלילה כשזה קורה פה, זה מה זה מעליב.

אמרתי, אני משתדלת להיות עדינה, רק לכבוד היום הזה.

אני לא חייב.

אתה בוודאי לא חייב. אני רוצה להודות לכולם על ההשתתפות. כן, אדוני, בבקשה.

ברשותך אני רוצה פשוט מאוד אם אפשר לדבר כמתמודד שנצליח.

רק דקה אני יכולה לתת לך, כי הדיון ממש נגמר.

אוקיי, בתוך דקה. אני מתמודד עם לקות נפשית, לפני מספר שנים החליטו שאני אלך למפעל מוגן, לא ויתרו עליי והאמנתי שיש לי פוטנציאל עמוק, כי היום אני לקראת סיום תואר שני עם הפנים לדוקטורט בחו"ל. אני רוצה להוות דוגמה לכל בן אדם שיש לו מוגבלות, כי השמים הם לא הגבול, יש מעבר לכך.

אתה מקסים ועלה והצלח.

בביטוח לאומי, אגב, בזמנו בגלל הבירוקרטיה והכול לא האמינו ביכולות שלי. כמו שאמרתי את זה, שוב פעם, השמים הם לא הגבול והמגבלה היא פשוט מקפצה לדרך המלך.

תודה רבה. תודה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.