הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 391

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, י"ב בכסלו התשע"ז (12 בדצמבר 2016), שעה 11:00

הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 25) (פטור מבחינת רישוי), התשע"ז-2016

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

ג'מאל זחאלקה

יוליה מלינובסקי

אחמד טיבי

אייל שוורצברג - אגף הרוקחות, משרד הבריאות

אביטל אגמון - לשכה המשפטית, משרד הבריאות

ורה אופיר - מרכזת הכשרה ורישוי, אגף א תעסוקה, משרד העלייה והקליטה

אריאל פיקר - אחראי עליה מצרפת, משרד העלייה והקליטה

עומרי גולן - הלשכה המשפטית, המועצה להשכלה גבוהה

נדב שמיר - סגן היועמ"ש, המועצה להשכלה גבוהה

פרופ' ריאד אגבאריה - נציג ביה"ס לרוקחות, אוניברסיטת בן גוריון

פרופ' רון כהן - מנהל בית הספר לרוקחות, האוניברסיטה העברית

פרופ' אמנון הופמן - יו"ר החוג לרוקחות קלינית וקהילתית, האוניברסיטה העברית

פרופ' גרשון גולומב - מ״מ מנהל ביה״ס לרוקחות, האוניברסיטה העברית

פרופ' שמעון בניטה - לשעבר ראש בית הספר לרוקחות, האוניברסיטה העברית

יערה זמירו - סטודנטית לרוקחות, האוניברסיטה העברית

מירי גוטמן - סטודנטית לרוקחות, האוניברסיטה העברית

שרה יאול - רוקחת מחוזית, שירותי בריאות כללית

ד"ר יוסף לומניצקי - רוקח ראשי, מכבי שירותי בריאות

דוד פפו - יו"ר, הסתדרות הרוקחים בישראל

אמיר ניצן - מנכ"ל, הסתדרות הרוקחים בישראל

ג'ק קורקוס - מנהל תחום זכאות, הסוכנות היהודית

אפרים זנו - מנהל תחום תקשורת, קעליטה- ארגון גג למען עולים מצרפת

אריאל קנדל - מנכ"ל, קעליטה - ארגון גג למען עולים מצרפת

מרים לסר - סמנכ"לית, קעליטה - ארגון גג למען עולים מצרפת

ג'ואנה פינטו - מנהלת משרד, קעליטה - ארגון גג למען עולים מצרפת

אילנה מסיקה - מתמחה, קעליטה - ארגון גג למען עולים מצרפת

גמליאל גוטשל - יועץ, עמותת CNEF

מאיר בוכניק - פורום קהלת

דוד ארז ענב - שדלן/ית עצמאי/ת, אינו/ה מייצג/ת לקוח/ות בדיון זה (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל)

נירה לאמעי

אתי שבתאי

מוריה אביגד

הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 25) (פטור מבחינת רישוי), התשע"ז-2016, פ/3185/20 כ/668, הצעת ח"כ אלי אלאלוף

בוקר טוב, חברים, היום 12 בדצמבר 2016, י"ב בכסלו התשע"ז, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושא: הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 25) (פטור מבחינת רישוי), התשע"ז-2016, פ/3185/20 כ/668, הצעת חוק של אלי אלאלוף. אני חייב להגיד לכם שמאז שאני בכנסת, כל נושא המקצועות – שמאפשר לתושבים חוזרים ולעולים חדשים לחזור לארץ ולפעול בתחומים שהם למדו – חיפשנו איך להקל בו על כולם, מבלי לפגוע, ואני חוזר ואומר, מבלי לפגוע ברמה המקצועית של המקצוע. שיהיה ברור – הדאגה שלנו אינה פחותה משל כל אחד אחר. היתה לי הזכות להיפגש עכשיו עם חברים שהם מנהלים, והיו מנהלים, של בית הספר לרוקחות בירושלים, עדיין אני לא יכול להתיימר להתקרב ליידע האדיר שיש להם אבל הוויכוח הוא במקום, למרות שהדרייב שלנו, של חברי הכנסת שנמצאים פה ואחרים, הוא לנסות להקל ולאפשר קליטתם של אנשי המקצוע בתחומים השונים, היום במיוחד בנושא של הרוקחות.

ברשותכם, אני מוכן לתת זמן לדבר. הארכנו את הישיבה בשעה כדי שבחלק הראשון נשמע אנשים שלא התבטאו. אני שוב מתנצל על כך שמנהלי בתי ספר לא היו פה בדיון הקודם אבל זה היה עניין טכני, למרות שהוזמנו באמצעות הות"ת וור"ה אבל ההזמנה לא עברה. אני יודע שיש כמה סטודנטים שרוצים גם להתבטא בעניין הזה, ודאי חברי הכנסת ירצו. ברשותכם, אני מוכן להתחיל מהצעירים, שהם העתיד. מי שרוצה לדבר מטעמכם, או לא מטעמכם, דברו חופשי, כל מי שמעוניין. כן, בבקשה.

אני סטודנטית שנה ד' לרוקחות באוניברסיטה העברית בירושלים. אנחנו רוצים להגיד קודם כל שאנחנו מרגישים שבעצם כל המבחן הממשלתי נועד לתת איזשהו שוויון למקצוע שלנו ואיזושהי רמה אחידה לתחום המקצועי ובכך שמקצרים את תקופת הכניסה של סטודנטים מחו"ל, הוותק שהם צריכים כדי להיכנס לארץ, זה בעצם מוריד לנו את הרמה המקצועית בארץ, מכיוון שהרמות במדינות השונות הן לא אחידות ואנחנו לא יודעים באיזה רמות הם נכנסים. הדבר הנוסף שאנחנו מרגישים הוא שהשוויון שבגללו נכנסנו למבחן הממשלתי הולך לאיבוד ובעצם נותרנו רק אנחנו אלה שעושים את המבחן הממשלתי.

כן, בבקשה.

אני גם סטודנטית שנה ד' לרוקחות באוניברסיטה העברית. אני גם שותפה לדעה של מירי. אני חושבת שהמטרה מלכתחילה היתה שכולם יהיו עם תנאים שווים ויוכלו להיכנס לשוק העבודה במצב הכי טוב, עם הידע הכי טוב ויוכלו לעזור לקהילה. זה מקצוע חשוב שהמטרה שלו היא להציל חיי אדם ולשמר אותם. לדעתי, המבחן הממשלתי נועד דווקא להשוות בין כולם ולעזור. מבחינתי גם – אני רוצה להוסיף עוד משהו אישית – המבחן הממשלתי קצת מקשה עלינו מבחינת הכניסה לשוק העבודה אחר כך. אני מבינה שאנשים שבאים מחו"ל ועולים חדשים רוצים להשתלב בחיים של כולם פה בארץ ולהיות חלק מהקהילה, אבל זה גם לדעתי - - -

לא מדובר בעולים חדשים, מדובר בכל מי שרוצה לחזור לארץ ולפעול בתחום המקצועי שלו, לא רק עולים חדשים גם תושבים חוזרים וגם תושבים שלומדים בחו"ל.

אני אישית, מנקודת המבט שלי, חושבת שאחרי שאני עושה את המבחן הממשלתי יש לי תקופה די ארוכה שבה אני לא יכולה לעבוד ואני לא יכולה להמשיך לנהל את החיים כפי שאני רוצה, מאחר ועוברת תקופה ארוכה עד שאני מקבלת את הציון של המבחן ולוקח זמן עד שאני יכולה לקבל אפילו את הרישיון עצמו, שמתעכב הרבה בדרך עד שהוא מגיע אלי מכול מיני סיבות, אם זה בגלל הדואר או כל מיני בעיות אחרות וזה מעכב אותי.

תודה. כן, בבקשה.

אני לא צעיר כמוהן אבל אני מנהל בית ספר לרוקחות בירושלים.

אבל להן אין כובע.

קודם כל, אני מצטרף לדעתן שאם פוטרים תושבים חוזרים מבחינה, הידע שיש לשני בתי הספר לרוקחות בארץ, גם בבאר-שבע וגם בירושלים, הוא כל כך מקיף והרמה שם כל כך גבוהה שבוודאי גם צריכים לפטור אותם. זו תחושתי.

נכנס חבר כנסת שהוא גם איש מקצוע בתחום שלכם, חבר הכנסת זחאלקה.

מה שלומך? היינו בכיתה אחת, אני והוא.

למדנו יחד.

למדנו ביחד. אני מכיר את כל מי שיש פה.

שלום, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי.

הגעתי בריצה לוועדה שלך.

תאמין לי, יש לי מתקפת געגועים.

ידעתי, אמרתי שאתה לא רק חבר כנסת, גם איש מקצוע.

אני אחזור בשביל מי שלא היה פה, אני מנהל בית הספר לרוקחות בירושלים ואני מדבר כרגע גם בשם בית הספר לרוקחות בבאר-שבע. התחושה שלנו, כמו שהסטודנטים העלו, היא שאם פוטרים תושבים חוזרים מבחינה אז בהחלט, בגלל הרמה הגבוהה של הלימודים בארץ, מגיע גם לפטור אותם מהבחינה. זו נקודה ראשונה.

הדבר שמטריד אותי בתור אחד כזה שמכיר היטב את מקצוע הרוקחות ויודע שמקצוע הרוקחות הוא מקצוע שהשתנה בחמש שנים האחרונות בצורה דרמטית – מאחד שמנפק תרופות זה עבר למישהו שנותן ייעוץ תרופתי ונותן ייעוץ לחולים כרוניים וכו', בבתים, בבתי המרקחת, ובשביל זה צריך לא רק ידע רב, צריך הרבה מאוד ניסיון בעבודה. אנחנו מכשירים את הסטודנטים שלנו בדיוק לכיוונים הללו ואני חושש מאוד שבמקומות אחרים בעולם בהם אנשים לומדים, אזרחים מסוימים שלומדים בכל מיני מקומות, הדגש הוא לפעמים יותר כימי, יותר ביולוגי, פחות ייעוץ רוקחי. לכן, צריך תקופת ניסיון ארוכה יותר מהתקופה של שנתיים שמוצעת כאן. לדעתי, מינימום בין ארבע לחמש שנים, או תקופה אחרת, אם אנחנו רוצים להבטיח את הבריאות של כולנו.

מה אחוז ההצלחה בבחינות לרוקחות?

היום, כרגע, בין כלל הבחינות?

של הסטודנטים של בית הספר.

סטודנטים של בית ספר לרוקחות עוברים כולם, גם בבאר-שבע וגם בירושלים.

100%?

100%.

אז לא צריך. כבוד היושב-ראש, אם 100% מצליחים בבחינה – לא צריך בחינה.

נכון, זו הטענה שלנו.

אני אמרתי את זה בדיון הקודם, לפני הישיבה שקיימנו, אמרתי שאין שום סיבה להעניש את הטובים ביותר, הבוגרים שלנו הם הטובים. כן, בבקשה, אדוני.

הייתי מנהל בית הספר בין השנים 2000-2006 והייתי יושב-ראש ועדת הבחינות הארצית ברוב השנים שהיו בתקופה הזאת. אני מצטט רק שני משפטים מהצעת החוק בנושא בחינות הרישוי שהיתה ב-2010: "בחינת הרישוי באה למנוע הענקת רישיונות למי שרמתם המקצועית אינה תואמת את הדרישות מרוקחים במערכת הבריאות המודרנית", ועוד שורה אחת מהצעת החוק: "העיסוק ברוקחות כרוך באחריות גדולה לבריאותם של מטופלים והוא מצריך ידע תיאורטי רב בתחומי מדע שונים". רק הבוקר שמענו ברדיו על איזון רמת סכרת השונה בפריפריה מאשר במרכז. ידברו כאן, אני מתאר לעצמי, נציגי "מכבי" וקופות חולים אחרות, עד כמה רוקחים מעורבים היום לדוגמה באיזון מצב סכרת – למה? כי הם יודעים את זה. החוק השתנה בשנים האחרונות, הם עוסקים בייעוץ תקופתי. זה לא אותו רוקח שהיה מערבב בעלי ומכתש וממלא בזה כמוסות.

כשאתה בא מבוסטון למדינה אחרת בארצות-הברית, לדוגמה טקסס, אתה צריך בחינה מלאה; אתה בא מקנדה לארצות-הברית – בחינה מלאה, למה? מכיוון שההפרשים ברמות בין בתי הספר לרוקחות ברחבי העולם – נעזוב את הנושא של הגילדות – שונים בצורה משמעותית. ברוקחות יש עושר כזה רב של מסלולי לימוד: שלוש שנים, ארבע שנים, חמש שנים, שש שנים, תואר ראשון, תואר שני או ישר תואר ברוקחות קלינית, הבדלים עצומים. לכן, נושא בחינת הרישוי הוא רעיון בסך הכול סביר. מכה קשה היתה לבוגרי בית ספר שפתאום הם צריכים את זה אבל זה מיישר קו ובאותה נשימה גם מיישר קו לכל אלה שבאים מחו"ל.

אני כמובן בעד קליטת תושבים חוזרים ללא הבדלי דת, גזע ומין. צריך לעזור להם. יש עוד מקום בארץ לעובדים חדשים. אבל, אי אפשר לסכן את מצב הבריאות במדינת ישראל בשל העובדה הזאת. אני אומר, ניסיון של שנתיים במקומות – ואי אפשר להפלות בין מקומות – שבהם אין משמעות רבה לניסיון של שנתיים, זה דבר שלא יעזור יותר מדי.

אבל אחרי שנתיים יש עוד מנטור במשך שנה בארץ.

יש פיקוח של שנה ובחינה בדיני רוקחות שכל עורך דין מתחיל, בשנה א', ילמד אתה, יידע האם המחסן צריך להיות 40 או 45 מטר מרובע.

תגידו את כל המסלול, חבר'ה, אתם זוכרים אותו לא פחות ממני. המסלול הוא: אחרי הבחינות - - -

זה לא מספיק. להערכתי, זה לא מספיק.

אני עוד לא אמרתי את המסלול, אולי יש כאלה שלא יודעים.

הלוואי. אני חושב שצריך ארבע שנים, פלוס שנה פיקוח. רופאי שיניים צריכים חמש, רופאים, נדמה לי 14, או שלאחר יותר שנים זה קטן – למה ברוקחות אנחנו צריכים - - -

יש לי הצעה – אמרו לי שהרופא שלי הוא לא הרוקח שלי והרוקח שלי הוא לא רופא השיניים שלי, אז בוא לא נערבב. בוא ננתח את המצב של כל מקצוע - - -

אני נותן את זה רק כדוגמה לסכנה למצב הבריאות.

אני מצטער, אני הקשבתי לך, פעם שנייה שאתה מפריע לי באמצע המילה, לא המשפט.

סליחה.

אז אני רוצה להזכיר שהתהליך הוא הרבה יותר בנוי ממה שאתה אומר. אז אמרנו, אחרי שהוא עובר את הבחינות באוניברסיטה שהוא למד הוא חייב שנתיים ניסיון במדינה שבה הוא למד. אחרי זה הוא מגיע ויש לו שנה מנטור בליווי, בתקנון אנחנו נפרט מי זה המנטור וכו'. דבר שלישי, הוא מקבל חוות דעת, אם חוות הדעת לא מספיקה יש למנהל סמכות לחייב אותו בבחינה כוללת. דבר רביעי, יש לו בחינה בנושא ההיבטים המשפטיים של זה.

אני גם רוצה להזכיר שחוק הרוקחים תוקן לפני פחות משנה פה, בוועדה הזאת, בהשתתפות רוב האנשים שיושבים פה, תוקן כולל הרחבת סמכויות לרוקחים, כולל המושג של רוקח, מרשם רוקח, כולל יעוץ של רוקח, אחריות גדולה יותר לרוקח ושלא נראה אותו כמו זבן שעובד באיזו מכולת שהתרופה היחידה שהוא מכיר היא "סטרפסילס". אני באמת לא חושב שיש פה זלזול במקצוע וביידע המקצועי של האנשים. לאור הדיון שהיה לפני כן, ואחרי הערות שגם שמענו, אני אפעל באופן אישי לבטל את בחינת הרישוי לישראלים. אין שום הצדקה. אין פה קליקה. אני רוצה להגיד לכם, זה מה שלמדתי כשדיברנו פה עם הרוקחים בדיון על חוק הרוקחים – אין פה קליקה וזה החלק היפה. אני לא אגיד את השמות של הקליקות האחרות שמנצלות את הבוגרים בצורה זו או אחרת במקצועות שלהן. אז אנחנו נפעל גם על מנת לתקן את זה.

אני אומר לכם, אני בטוח שהייתי מקבל תמיכה מכול החברים שלי בכנסת לבטל את זה עכשיו. בואו נעשה דיון מסודר על זה בשבועיים-שלושה הקרובים. הייעוץ המשפטי אומרים לי שאפשר.

עקרונית זה אפשרי, אם כי יש כאן איזשהו טעם לעשות דיון שיתמקד רק בזה אולי.

אז אנחנו נעשה דיון מסודר בנושא של בחינות הרישוי לבוגרים הישראליים, מבתי ספר ישראליים. אני בעד, המסקנה שלי מאוד ברורה והיא לבטל אותה. בבקשה, אדוני.

אני רוצה להביא לתשומת לבך, אדוני היושב-ראש, שכל יום מתים בארץ חמישה אנשים בגלל שימוש לא נכון בתרופות.

למרות בחינת הרישוי? למרות כל הבחינות?

למרות הכול.

אני אומר, למרות כל הבחינות גם מתים, אז בואו לא נעשה - - -

כן, אבל אנחנו לא רוצים שיהיו שישה, חס וחלילה.

לא, גם לא ארבעה.

אפשר להוריד את זה. עם כל התמורות שחלות היום על תפקיד הרוקח בעולם – במקום מנפק וזבן, מייעץ בעניין הרוקחות ושותף בבניית הפרוטוקול הטיפולי – לדעתי, אם יגיעו אלינו רוקחים מחו"ל שלא עברו תהליך הערכה אחיד, או שתהיה בחינה או שלא תהיה בחינה, כל הדברים האלה, שיקול דעת של הרוקח, חוות דעת שלו, המנטור - - -

הוא לא יכול להתאפק.

לא יכולתי, איש משכמו ומעלה.

שלום, חבר הכנסת זוהיר בהלול.

תודה. לדעתי, צריכה להיות מסננת אחת לכולם. יש עוד שאלה פשוטה: מה אחוז העולים החדשים שניגשו לבחינה ולא עברו אותה? האם יש נתונים?

חברים, אני שוב אמרתי ואני חוזר: קודם כל, מספר העולים החדשים מתקרב לעשרות בודדות.

תושבים חוזרים, כן.

אז אני מדבר יותר על תושבים חוזרים. בואו נקל עליהם לחזור הביתה וזה לא על חשבון המקצועיות שלהם.

אלה שעבדו שנתיים וניגשו לבחינה, יש נתונים מה אחוז העוברים את הבחינה? אם הם עוברים אותה כמו בוגרי הארץ, אז למה צריך לעשות סינון?

לא היה תהליך כזה של שנתיים ועושים בחינה, לא היה.

בטח שכן.

אני לא מחזיק נתונים, אף אחד לא סיפק לי.

אם מישהו עשה שנתיים בחו"ל ועלה או חזר לארץ – הוא עשה את הבחינה, נכון?

כן.

האם יש נתונים מה אחוז העוברים?

אין נתונים.

אז אולי 100% עוברים?

למיטב ידיעתי, אין נתונים. אף אחד לא מעסיק פה בוגרים שחזרו מחוץ-לארץ, מלמידה באחת האוניברסיטאות באזור או לא באזור, ונקלט בבתי מרקחת?

השאלה כמה עברו את הבחינה.

אבל אני לא יודע.

משרד הבריאות יודע. הוא עושה את הבחינות, הוא יודע.

הוא לא בדק.

זה לא משהו שאנחנו בודקים.

הבדיקה היא חמש דקות. אפשר לבדוק הכול במחשב, נו.

נכון, אז אם 100% עוברים אז לא צריך.

הצלבה – שנתיים עבד וכו' ויש לך את הנתונים.

אני לא חושב שזה הנושא כרגע. אני קצת בדיסקרפאנס קוגניטיבי כי אני גם מרצה באוניברסיטת בן-גוריון – אז אני מכיר גם את הצד של האקדמיה, היטב אפילו, ומכשיר כבר קרוב ל-10 שנים בוגרים מהארץ – וכמובן מתוקף תפקידי כמנהל אגף הרוקחות. אני חושב שהדיון פה צריך להתנהל סביב הצעת החוק הזאת כרגע ולא להתחיל לבחון כל מיני דברים נוספים.

כי זה רלוונטי לשאלה הזאת.

אני רוצה לבוא ולהגיד מהניסיון שלי, גם כמי שהעסיק סטז'רים שנים רבות – לעיתים רחוקות מאוד יש אנשים שמגיעים בגילאים מבוגרים. רוב הבוגרים הם בוגרים צעירים שסיימו זה עתה את חוק הלימודים שלהם. רובם הגדול של בוגרי הארץ, כמו ששמענו, עוברים ובוגרי חו"ל מתקשים יותר. הצעת החוק הזאת באה לתת מענה לתושבים חוזרים שעבדו במקום המגורים שלהם ומבקשים עכשיו לחזור למדינת ישראל.

כאשר אנחנו בחנו את הצעת החוק שחבר הכנסת העביר למשרד הבריאות חשבנו שהאיזונים הנדרשים בתוך הצעת החוק הזאת קיימים. הם קיימים באופן כזה שקודם כל צריך להראות שם רצף העסקה של בדיוק שנתיים. לאחר מכן צריך לעבור בחינה בחקיקה רוקחית. כל מי שאומר פה שחקיקה רוקחית זה 40 מטר, כנראה לא מכיר את החקיקה הרוקחית שקיימת היום. פקודת הרוקחים, תקנות הרוקחים וכל הנהלים הנוספים עברו שינויים כל כך משמעותיים שלא מדובר אך ורק בחקיקה קרה כפי שרוצים להציג אותה, אלא מדובר בפרקים מקצועיים שאני מניח שאנשים שיושבים סביב השולחן פה והם רוקחים, אילו היו נדרשים היום לעבוד בתור רוקחים, היו מתקשים קושי רב לעשות את זה. לאחר מכן, שנה בפיקוח של רוקח בעל ותק של חמש שנים שיפקח עליהם, ולא יפקח לרצונו או לא לרצונו אלא על פי אמות מידה שנקבעו בתקנות. כל אלה יתנו כאן מענה מקיף מאוד וישמרו על האיזונים הנדרשים, בלי שום קשר לבחינה כזו או אחרת.

באשר לביטול של בחינה עבור בוגרי הארץ – ככל שהנושא הזה יעלה פה לדיון, משרד הבריאות יגיד את דעתו בנושא הזה. בסך הכול, הבוגרים במדינת ישראל הם בוגרים מצוינים, הם משתלבים בשוק ויש להם דרישה גבוהה מאוד, באמת עם, כמו שאמר חבר הכנסת זחאלקה, 100% עוברים במשך שלוש שנים כבר.

יש סיבה, אני אגיד לך מה הסיבה. אני רוצה לשאול אותו שאלה.

בבקשה.

קודם כל, הבוגרים בארץ עוברים בגלל שמי שמסיים את הרוקחות בארץ – יש חמישה-שישה שלבים שהוא יכול ליפול אם הוא לא מספיק טוב. כלומר, אתה צריך לעבור שנה א', שנה ב', שנה ג' ואחר כך את כל הבחינות, כלומר, יש מסננת בדרך ואז מי שמגיע עובר את הבחינה. הבחינה יותר קלה מהלימודים.

הבחינה היא לא בחינה קלה.

לא, היא לא קלה. לא אמרתי שהיא קלה, אמרתי שהיא לא קשה יותר מהלימודים עצמם. היא בהתאם. למה השאלה ששאל ד"ר ריאד היא רלוונטית? אני אגיד לך למה ונשים את הדברים את השולחן: יש בידי משרד הבריאות נתונים – ואני חושב שחשוב שאנחנו נקבל בוועדות, בוועדה הזו ובכל ועדה בכנסת, well informed decisions, החלטות שבנויות על אינפורמציה מלאה. אם אתה תביא לי נתונים היום, אני אתן לך דוגמה, שההצלחה של הקבוצה הרלוונטית, של תושבים חוזרים למיניהם, היא 20%, אז אני אגיד לך שלטעמי רוב חברי הכנסת יצביעו נגד ההצעה. אבל אם תביא לי נתונים שיש לך ביד 95% הצלחה אז אני חושב שיהיה רוב מכריע להצעה. זה רלוונטי כי החקיקה באה לפתור איזושהי בעיה, איזשהו נושא.

למה רוני ואחרים מהעמיתים שלי אומרים שצריך לבטל את הבחינה? יש להם ביד תעודה של 100% הצלחה, אבל אם היו 60% הצלחה או 70%, לא היה להם פנים להגיד לך לבטל את הבחינה. אז יש חשיבות לעניין הזה, חשיבות עניינית, ואני חושב שזו השאלה החשובה ביותר להצעת החוק הזאת. אם תגיד לי: אין נתונים בכלל – זה סיפור אחר.

יש נתונים, יש נתונים.

אני לא בטוח שיש את הנתונים האלה ואני אגיד לך למה.

אני חושב שאסור להסתיר נתונים.

לא, חלילה, לא להסתיר נתונים.

אני רוצה את זה, כולם רוצים. אני רוצה לראות, לקבל החלטה נבונה ומבוססת על אינפורמציה.

בין 20% ל-40%, זה הנתונים.

לא, אני לא חושב. אפשר, אדוני היושב-ראש?

רק שנייה, בואו נאפשר לו.

זה חמור מאוד, מה שאתה אומר.

אייל, אל תסגור כרגע.

לא, לא. ככל שנתונים כאלה קיימים – ובמאמר מוסגר: אני תושב חוזר, אני חזרתי למדינת ישראל ועברתי את הבחינה הזאת לפני שנים רבות, בשנת 98'. אני יודע מה הניירות שאדם שמבקש לעבור את הבחינה נדרש להגיש, מדובר על רישיונות, זאת אומרת, הדיפלומות שיש לו. אני לא חושב שיש מקום שבו מבקשים ממנו לדעת אם הוא עבד או לא עבד, כי ככל שזה עולה, זה עולה בשלבים יותר מאוחרים, אולי אם עבר את הבחינה או לא. אנחנו נבדוק את הנתונים האלה, אני לא חושב שהנתונים האלה קיימים פשוט ובגלל זה אמרתי - - -

זה לא יכול להיות. אתם עושים את הבחינות, אין לכם נתונים? נו, באמת.

מה זה קשור לזה? אתה מדבר פה על נתוני העסקה.

אין לך אותם תחת היד אבל אתה יכול להשיג אותם בקלות.

אתה צריך לפנות עכשיו ל-1,000-2,000 אנשים.

לא, סליחה, זה לא נכון.

רגע, יוליה, בבקשה, ברשותך. בבקשה, ד"ר עבדאללה אבו מערוף.

בוקר טוב. קודם כל, תודה על הגשת החוק הזה, שהוא חוק טוב מאוד. אנחנו לא נעשה עכשיו הרבה מחקרים אקדמיים – אני מדבר עכשיו בתור רופא ומהנקודה הזאת, לא בתור פוליטיקאי, כחבר כנסת - - -

רופא שחזר לארץ.

ב-86', אורולוג. אני מבין את מה שאמר פרופ' ריאד ואני מכבד את דבריו אבל בואו נהיה קצת אובייקטיביים וענייניים יותר. קודם כל, זכותם של בוגרי הארץ להתנגד ולצעוק אבל אני לא בעד העירוב בין שני הדברים. לא מקובלת עלי הצורה הזאת – העירוב בין שני הדברים. אני מבין אבל זה לא עניין של ניגוד אינטרסים, זה חוק בכלל נפרד ממה שיש בארץ. לכן, בתור חבר כנסת העירוב הזה לא מוצא חן בעיני.

לגופו של החוק, לגבי אדם שסיים את לימודיו בחו"ל – בבקשה, בואו תחליטו שהלימודים בחו"ל הם לימודים שהם על רמה, שבתי הספר לרוקחות שם לא על רמה ונחליט בזה.

יש הבדלים עצומים.

סליחה, לא הפרעתי לאף אחד, תנו לי לדבר. לכן, אני בטוח שאפשר לשפר את החוק כפי שהוא מוצע כאן. נניח, אני קורא עכשיו: לעסוק ברוקחות במשך שנה – אפשר לקבוע שבמשך שנתיים, לעבוד שנתיים עם רוקח אחר, לא שנה. אבל לשפוך את התינוק עם המים, להגיד שהכול לא טוב וכל האמירות האלו – זה לא נראה הגיוני.

כמה עברו בחינות? פונים אלי אנשים רבים, אני רואה אנשים רבים שלא עוברים את הבחינות ואני מודע לכך. פונים אלי הרבה אנשים שמחכים לעבודה, דרך אגב, הרבה רוקחים, גם בוגרי הארץ וגם לא בוגרי הארץ. לכן, אני לא חושב שלשים את הדברים בקונטקסט הזה של רמה ובחינות זה נכון. אני אחראי על חיי אדם, זה מובן, גם אתה, גם הוא, כולנו, אבל להציג את זה כאילו אנחנו עושים הפקר והחוק הזה נותן איזשהם מסלולים שיביאו לכך שרמת הרוקחות תרד, אני לא חושב. לכן, אני חושב שהחוק במתכונתו הוא חוק טוב, במיוחד כשבן אדם עבד שנתיים בחו"ל, עבד עם הקריטריונים הנכונים, חזר לכאן. אני חושב שניתן לו את הזכות אחרי שנתיים להתחיל לעסוק ברוקחות בצורה נכונה. אני חושב שהחוק טוב וכך צריך. תודה.

חברת הכנסת יוליה, בבקשה.

תודה רבה. כבוד היושב-ראש, לגבי נתונים, עברתי פעם את בחינות לשכת עורכי הדין, אחר כך הלשכה מוציאה דוח שאומר: ניגשו כך וכך, מתוכם בוגרי האוניברסיטאות כך וכך, מכללות כך וכך, עולים חדשים, מבחן חוזר. גם רואי החשבון עושים אותו הדבר. מה שאתה אומר, שאין נתונים, זה פשוט לא - - -

הוא לא אמר שאין נתונים.

תעשו את הבדיקה.

אני חייב להעיר, אנחנו הבנו מפרופ' ריאד - - -

אני רוצה לדעת כמה תושבים חוזרים וכמה עולים חדשים עוברים את המבחן הזה.

הוא ביקש משהו ספציפי. אני רוצה לחזור כדי לבדוק אם הבנתי אותך נכון: הוא רוצה לדעת כמה רוקחים שאחרי שקיבלו את התואר של רוקחים בחוץ-לארץ, התנסו שנתיים, באו לפה ועשו את המבחן עברו – זו השאלה?

כן.

האם יש לכם תשובה לזה? אתם יכולים?

צריכה להיות תשובה למשרד הבריאות.

למה צריכה להיות תשובה כזאת? למה צריכה להיות תשובה כזאת?

מה, מי שעובר בחינה מודיע כמה זמן התנסה בפועל?

כן, כן.

לא, לא נכון.

סליחה, כבוד היושב-ראש, לדעתי זה ויכוח - - -

עכשיו אתם יכולים להטביע את החוק בחיפוש אחר נתונים שלא קיימים, זו שיטה.

לא, לא, להפך, זו שאלה טכנית.

מה זה קשור אבל? אולי הוא לא עבד בזה דקה?

למה מי שעבד שנתיים ועבר 20% יקבל פטור והילדים שלנו לא?

זה משהו אחר, אבל זה שני דברים שונים, ריאד.

זה שני דברים שונים, למה לערבב? אני לא מבין למה לערבב. בסדר, אני בעד, כל הכבוד, אבל למה לערבב?

כיושב-ראש יש לי קצת יותר סמכות אז הפרעתי לידידתי יוליה. בבקשה.

זה בסדר. זו שאלה טכנית, זה רק פשוט אומר שמשרד הבריאות צריך לעשות בדק בית, בלי זה אנחנו לא נערוך את החוק, זה בטוח. אבל יש לי פה כמה הערות קונקרטיות, כבוד היושב-ראש, אני צריכה את תשומת לבך, אני יודעת שהחוק הזה קרוב ללבך אז תשומת לבך מאוד חשובה. המוסד האקדמי ששם בן אדם למד, צריך להכניס לחוק – כך לפחות אני מכירה מלשכת עורכי הדין – המוסד להיות מוכר פה בארץ. יש מועצה להשכלה גבוהה, כשאתה מגיע מחו"ל אתה מעביר להם את הדיפלומה שלך, הם בודקים ואומרים: המוסד הזה מוכר – כי אני מכירה תופעה כזאת שפותחים כל מיני מוסדות לימוד אקדמאיים כביכול שזה סתם פיראטי ולא מוכר.

זה המל"ג עושה, לדעתי. בכל מקרה המל"ג עושה. זה תנאי סף כדי - - -

הם לא מתחילים ללמוד בלי שיידעו שזה מוכר, לא מתחילים ללמוד שם.

אני מציעה לחשוב להכניס את זה.

יש פה תשובה, חבר'ה.

דקה. אלה שתי ההערות הקונקרטיות שלי לחוק, כמובן שאנחנו תומכים במאה אחוז. הדבר השני, בנושא הניסיון, יש פה סעיף (2)(ד), התמחות בשנה, שבמשך שנה שבן אדם חזר ויש לו את הוותק הקודם שהוא צריך לעשות התמחות פה – אני מבקשת שהתמחות לא תהיה על ידי קרוב משפחה.

אין לי בעיה עם זה. כולנו משפחה אחת, אין לנו הרבה משפחות.

אני אסביר גם את הרציונל.

זה נכון, אפילו אפשר שנתיים.

הנה, אפילו הד"ר אומר שאפשר לעשות את ההתמחות הזאת שנתיים. אבל לגבי קרוב משפחה אני אגיד לך למה – כי יש לפעמים אבא רוקח שמחזיק בית מרקחת שולח את הבן, אז בואו ננטרל את כל הדברים האלה.

מקובל.

מתאים? הנה, הרופאים תומכים בי.

חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, צריך רק לקחת בחשבון שהסטודנטים והסטודנטיות שלנו לא יוצאים לחו"ל מתוך בחירה אלא מתוך חוסר ברירה, כיוון שאין ידם משגת להתקבל כאן באוניברסיטאות ולכן הם נוסעים. למשל, המקום הכי מסיבי זה ירדן, ובירדן, אגב השנתיים שד"ר אבו מערוף דיבר עליהן – אני לא הייתי בתחילת הדיון – הוא לא יכול לעבוד בירדן, הוא לא יכול להביא שנתיים ניסיון.

לא, אני התכוונתי לשנתיים כאן.

יש פה תהליך, אבל בוא תמשיך את דבריך, הוא התכוון למשהו אחר. יש פה התמחות אחרי שהוא התנסה שנתיים בחו"ל, הוא חייב שנה פה בישראל.

אבל השנתיים בחו"ל – אלה שבירדן לא יכולים לעשות את השנתיים האלה. לכן אני מבקש, כיוון שאתה באמת מרים פרויקטים מאוד חברתיים וחשובים, מר אלאלוף, אני חושב שאולי כאן אפשר לבקש, במיוחד לאלה שאינם יכולים לעבור את השנתיים.

אז יש בחינת רישוי.

זו הצעה ראשונה.

אנחנו מציעים מסלול הקלה.

מי שאין לו אפשרות לצבור ניסיון, התנסות של שנתיים – יש בחינת רישוי.

אוקיי. עכשיו לגבי הנקודה השנייה, שהיא נובעת אולי מרחמי שנכמרים אבל היא באמת נקודה מאוד חשובה, צריך לחשוב על האנשים שמראש יודעים שהם באים למפלצת של בחינה בארץ והם נכשלים לא רק מכיוון שאינם מסוגלים, הם עשו ארבעה-חמישה מבחנים ונכשלו – האם נגזר דינם של אלו לגדיעה נצחית? הם לא יכולים לחבור שוב למקום שבו למדו רוקחות – במשך כמה שנים לומדים, ד"ר ג'מאל? כמה שנים לומדים רוקחות?

בארץ – ארבע שנים.

ארבע שנים, אחרי ארבע שנים. האם אין אפשרות לכונן ועדת ערעור עליונה שתבדוק את אלה במבחן חלופי? יכול להיות שיש באמת אפקט מאוד פסיכולוגי, קטלני כמעט - - -

אבל אין בתי מרקחת חלופיים שיעבדו בהם. אחרי המבחן החלופי צריך להקים בתי מרקחת חלופיים. בתור מי שמכיר את המקצוע טוב מאוד, רוקח צריך לדעת את כל מה שבבית המרקחת האמיתי. הוא צריך לעבוד בבית המרקחת אמיתי, לא בית מרקחת אלטרנטיבי, לא חומרי טבע, הוא צריך לטפל בכל.

באיזו שפה מתקיים המבחן?

בכל השפות.

בירדן לומדים באנגלית, דרך אגב.

כלומר, זה לא חסם, השפה.

לא.

בבקשה, זחאלקה.

אדוני היושב-ראש, האמת היא שאני רוצה לדבר בשתי רמות: הרמה הראשונה היא שהיום, לאחר ששמעתי את עמיתי ולאחר שלא קיבלתי נתונים על ההצלחה בבחינות של הקבוצה הרלוונטית, מתגנב ללבי החשש הכבד שנפתח כאן פתח שעלולים חס וחלילה להגיע לשוק אנשים – ואני אגיד לך את האמת, אני עבדתי בבית מרקחת ועבדו אתי עשרות רוקחים, לא אחד ולא שניים, ואני אגלה לך סוד: לא כולם באותה רמה. סטודנטים מהארץ שונים מסטודנטים כול מיני מקומות. הגיעו סטודנטים מאוניברסיטאות בחוץ-לארץ יותר טובים מהסטודנטים שלנו והגיעו סטודנטים הרבה יותר גרועים. יש את כל המגוון. כל המגוון. בתי הספר לרוקחות בארץ הם לא הטובים בעולם, יש רמות קצת יותר גבוהות. הם במקום טוב למעלה אבל הם לא הטובים בעולם. מגיעים לכאן מכול מיני אוניברסיטאות – מצרפת, מאנגליה, מארצות הברית, מגרמניה, שהם ברמה יותר טובה מהארץ. אני ראיתי הרבה, אני אפילו לא יכול לספור כמה ראיתי.

אני יודע רק מתוך ניסיון מה הרמה הנדרשת בארץ ואיך אנחנו – אני גם קצת לימדתי והדרכתי מעבדות עם אנשים שיושבים כאן – הקפדנו הקפדה יתרה עם הסטודנטים ולא היו רחמים כאן, מי שלא הצליח לא עבר. לא עבר. אתה צריך לעשות שמיניות באוויר - - -

לא ביקשתי להקל עליהם, אבל לעשות את זה במתכונת אחרת.

אז אני, קודם כל, מתרעם על כך שמשרד הבריאות לא מספק לנו את הנתונים. לעניין הזה אני אפנה פניית מחאה לשר.

למה מחאה? זה לא נדרש. זה לא נדרש. למה זה חייב להיות עם נזיפות?

לא נזיפות, לא נזיפות, אני לא נוזף באף אחד.

תבקש מה שיש, אין להם שום סיבה - - -

אז הם לא נתנו לנו תשובה שאין להם גם. זו תשובה.

אין להם.

יש בארץ – אפילו ללא קשר לחברי כנסת, לכל אדם – חופש מידע. אני רוצה מידע. אני דרשתי מידע על הצלחה של האוניברסיטאות השונות. זה לא בעניין הבחינה לרפואה כי אנשים נוסעים, לומדים שנים, שש שנים ולפעמים עשר, באוניברסיטאות, משלמים המון כסף, חוזרים לארץ, לא מצליחים. למה ללכת לאוניברסיטה שההצלחה בה 20%? זו שאלה חשובה.

אז אני אומר, אם אין נתונים אז עדיף במקרה הזה, היות ואתה לא הולך לבחון כל אוניברסיטה בעולם, אין לך אפילו כלים להעריך איך כל סטודנט למד באוניברסיטה בעולם, יש סטודנטים טובים באוניברסיטאות גרועות שמצליחים, עובדה ש-20% מצליחים – אלה גאונים, אם הלימודים כל כך גרועים והם מצליחים אז הם טובים מאוד כי תמיד הבחינות הן רלטיביות, יחסיות, לא מוחלטות. אבל היות והספינה כבר שטה והרכבת נסעה ואני לא מעריך פוליטית – מקצועית, אני חושב, המצפון המקצועי שלי הוא שתהיה בחינה אחידה לכולם, ואם יש אוניברסיטה כלשהי בעולם ובארץ שההצלחה בה 100% למשך חמש שנים נגיד, צריך פטור. חבל על הבחינה. חבל. אם יעשו בחינה ממילא כולם עוברים אז אין בעיה. זאת לא הבעיה. אנחנו רוצים שיגיעו רוקחים טובים. בחינה זו החלופה הראשונה.

אבל, לחלופין, כדי שמצפוננו יהיה יותר שקט ולצמצם נזקים אפשריים, אפילו אחד מתוך 10, או חמישה מתוך 30 שלא יעמדו ברמה, זו בעיה. אז אני אומר, כדי לשפר את המצב, לא להקשות על האנשים אלא להיות יותר פתוחים, הייתי מציע במקצוע כמו רוקחות, שהפתיחות בו צריכה להיות עם שוליים מאוד רחבים, מאוד רחבים, אני מציע שתקופת העבודה בחוץ-לארץ תהיה ארבע שנים ותקופת ההתמחות לא צריכה להיות יותר משנה. שנה מספיק לדעתי. כלומר, לא לשנות את זה. להשאיר את התקופה בארץ כפי שהיא. מי שעבד ארבע שנים בחוץ-לארץ אז הוא בטח התמחה ויש לו יותר ניסיון וכשהוא יעבוד עוד שנה בארץ כבר מצפוננו יותר שקט.

בבקשה, גברתי.

אני הרוקחת הראשית של "כללית" בירושלים, אני באה מהשטח. אנחנו חווים בשנים האחרונות מחסור מאוד גדול ברוקחים. אנחנו צריכים לשמור על רמת הרוקחות, אין פה ספק. אני חושבת שהצעת החוק הזאת, שתאפשר לנו להביא רוקחים טובים מחו"ל ולהקל עליהם, היא חשובה. אני מצטרפת פה להמלצה להגדיל את תקופת הניסיון בחו"ל לארבע שנים. שנתיים זה קצת מעט.

אני רוצה להגיד, מבחנים, כפי שאנחנו יודעים, זה איזשהו מדד לכאורה אובייקטיבי, אני מכירה הרבה רוקחים – אני מעסיקה הרבה מאוד רוקחים – שעברו מבחנים ועדיין לא היה להם ידע. אז עדיין המבחן לא מבטיח לנו תמיד שיש ידע. צריך את הניסיון, וניסיון מוכח וניסיון טוב שווה הרבה. בהזדמנות הזו, אני חושבת שגם רוקחים היום בארץ שמסיימים יכולים לא ללמוד שום דבר ונשארים עם הרישיון לאורך עשרות שנים, זה איזשהו כשל, לא פחות כשל מאשר להביא רוקח מחו"ל שלא עבר מבחן. צריכים לחייב רוקחים לעבור מבחנים אחת לכמה זמן, יש לנו הרבה מה - - -

אז אם אני אחזור לרוקחות עכשיו לא תקבלו אותי. אני כבר 15 שנים לא עובד.

חבר הכנסת זחאלקה, אולי גם לא אותי בתור מישהי שכבר לא עובדת בדלפק - - -

אני אומר, אני לא כשיר לעבוד כרוקח. אני אומר על עצמי היום. אני כבר שנים רבות לא עסקתי במקצוע.

אוקיי, יפה, ואם יש לך עכשיו רישיון והוא בתוקף אתה יכול לעבוד. אתה יודע כמוני שזה לא - - -

אני יכול לעבוד, נכון. אבל אני לומד מהר, זה בסדר. מכירים אותי, אני עובד מהר.

בקיצור, אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות כמה דברים, אני באמת בעד גישה רחבה: צריך להגדיל את מספר הבוגרים בארץ, אני מסכימה שלבוגרים של הארץ, אם אנחנו מביאים כזאת הצעת חוק, חייבים לכרוך את זה עם פטור. יש פה סטז'רים שמסיימים סטאז' ויש להם פער אחר כך של שלושה-ארבעה-חמישה חודשים יקרים שהם לא יכולים לעבוד כרוקחים. חבל על הזמן הזה. אנחנו צריכים אותם. הם גם מתרחקים מהלימודים, מאבדים את הקשר הטוב שהיה להם בסטאז' ואת ההכשרה עם המקצוע. אני חושבת שההצעה הזו היא טובה והיא תאפשר לנו להביא רוקחים טובים, כמובן עם יד על הדופק.

כן, בבקשה, אדוני.

אנחנו מאוד בעד הגדלת כמות הרוקחים במדינת ישראל, גם עולים חדשים, גם כאלה שלמדו בארץ, גם כאלה שלמדו בחו"ל, גם כאלה שחוזרים, כיוון שחסר לנו היום רוקחים. חשוב מאוד שיהיו רוקחים בכמות מספיקה וגם באיכות, האיכות לא פחות חשובה. אבי ז"ל, כשבא לארץ, אם לא היו נותנים לו רישיון אז הוא היה חוזר חזרה ולא היה עובד ואז לא הייתי פה היום. לי חשוב מאוד העניין הזה של מתן אפשרות להגיע לישראל ולהשתלב בעבודה.

מצד שני, אנחנו יודעים שתרופות ורוקחים זה דבר מאוד מאוד רגיש וחיוני. מכיוון שגם תרופות וגם רוקחים הם דברים מאוד קריטיים לבריאות המטופלים, לא ניתן, למשל, לייבא תרופות מכול מדינה בעולם. אפשר לייבא רק ממדינות מוכרות, מדינות שבהן רמת הרפואה טובה, רמת הרוקחות טובה ורמת ייצור התרופות היא טובה. לכן אני חושב שצריך לעשות הגבלה בדבר הזה.

אנחנו, להזכיר לכולם, עשינו את החוקים, או את התקנות, אני לא זוכר באיזו רמה זה, של המבחנים, בשביל לעצור את הזליגה הענקית שקרתה פה. זה לא קרה מעצמו. היתה תופעה שבאו אלפי אנשים למדינת ישראל מתחת לרמת המינימום, וגם לשכר המינימום, והורידו את הרמה של הרוקחים, גם ברמה מקצועית וגם ברמת ההשתכרות שלהם. לכן עשינו את החוק הזה ועכשיו החוק הזה הפך לחרב פיפיות, הוא רק כנגד בוגרי הארץ, שזה דבר אבסורדי.

אז, קודם כל, אם אנחנו נותנים דרכים לעקוף את המבחנים האלה צריך לוותר על המבחנים לבוגרי הארץ כיוון שהם בטח ברמה הגבוהה ביותר. מצד שני, אנחנו לא רוצים לתת תמרוץ לישראלים ללכת ללמוד בחו"ל. יש פה בתי ספר טובים ואם אנחנו נאפשר לכאלה ללכת ללמוד ולעבוד תקופה מסוימת – גם לא מצוין פה באיזה תחום הם יעבדו כיוון שהם יכולים לעבוד בשיווק תרופות בחוץ-לארץ או בכל מיני דברים אחרים, הם צריכים לעבוד בתחום שבו הם ירצו לעבוד בישראל בשביל להוכיח את הניסיון שלהם. אנחנו, מתוך העבודה ב"מכבי", יודעים שלהכשיר רוקחים למשגוח הרוקחי ולכל מה שהכנסת והוועדה החשובה הזאת קבעה, לוקח יותר משנתיים.

אבל איך תקבע את זה בחוק, שיעבדו בארץ כמו שעבדו בחוץ-לארץ, מבחינת הניסוח? יש דברים שקשה לנסח בחוק.

יש ועדה מייעצת פה שיש בה חברים מכובדים, גם ממשרד הבריאות, גם ממקומות אחרים, והיא תוכל להתוות מהם הכללים המקצועיים, איזה רישיונות לקבל, איזה ניסיון, איזה הוכחות צריך. ברור שתמיד אפשר לעקוף את המערכת, כמו שתמיד אפשר לנסוע באור אדום ולא תופסים אותך, אבל במאקרו צריך להגדיר כללים טובים. אני חושב שמה שאתה אמרת וגם מה שידידתי אמרה, שצריך יותר ניסיון משנתיים, זה בהחלט חשוב.

תודה. כן, בבקשה.

לגבי סעיף (ג)(2)(ב), אני רואה שיש פה שינוי ממה שהיה לפני כן. לפני כן היה כתוב: "הועסק כדין וברמה מקצועית הולמת ברוקחות במשך שנתיים לפחות לאחר קבלת הרישיון", ועכשיו יש שינוי: הועסק כדין לאחר קבלת הרישיון או התעודה בשנתיים שקדמו למועד הגשת הבקשה".

כן, אני התכוונתי להציג את זה. הכוונה היא שהוא לא עשה שנתיים לפני 20 שנה, כי לפי הנוסח שהופיע קודם הכוונה שלנו לא היתה בהירה. אם אומרים שהיה לפני כן עיסוק שנתיים, זה יכול להיות שגם לפני 15 או 20 שנה הוא עסק שנתיים ברוקחות ולא לזאת הכוונה.

הבעיה, לדוגמה, אם נניח יש אישה בהריון שקיבלה את הרישיון ב-2015, עבדה למשך שנה, נכנסה להריון ועכשיו - - -

אנחנו צריכים להחליט מתי אנחנו רוצים שהשנתיים האלה יהיו. זאת לא שאלה משפטית, זו שאלה של מה שהוועדה תקבע. אני סברתי שהנוסח הקודם לא ייצג את הכוונה. אנחנו לא מתכוונים שזה שנתיים עלומות שהוא עשה לפני 20 שנה אלא אנחנו צריכים להגדיר מתי אנחנו רוצים את השנתיים האלה – האם בחמש שנים האחרונות, האם עובר להגשת הבקשה כשהוא ממש מגיע טרי מעבודה. זה משהו שהוועדה צריכה כאן להחליט.

לכן, אני מציע שאפשר לומר שהיו שנתיים בתוך תקופה שקדמה – לדוגמה, עבד שנתיים בתוך תקופה של חמש שנים שקדמו להגשת הבקשה, או שלוש שנים, או משהו כזה.

כשהפניתי לראש אגף רוקחות את השאלה הוא דיבר על השנתיים האחרונות, שרוצים לקבל אנשים שיהיו עם ניסיון רצוף.

אז אתם לא רוצים נשים שנכנסו להריון? אישה שנכנסה להריון לא תוכל - - -

אנחנו רוצים את כל הנשים שנכנסו להריון, חלילה.

אנחנו הקשבנו, אנחנו נכריע בזה. בבקשה, מרים.

ראשית, אני רוצה לברך על הצעת החוק של אלי אלאלוף. אני חושבת שזאת הצעה שמכבדת את האזרחים הוותיקים שרוצים לחזור הביתה ולעסוק במקצוע וגם את העולים החדשים, שרוצים להיות האזרחים החדשים של מדינת ישראל ולתרום למדינה. בהיכרותי את מר אלאלוף אני יודעת שהחוק הזה הוא חוק ממלכתי ושמכבד את כל האזרחים, לכן אני מברכת אותו היום. אני רוצה גם לברך את משרד הבריאות ששיתף פעולה בצורה מרשימה הפעם.

תמיד. גם כשיש ויכוח - - -

נכון. ושנתן יד בכתיבה יחד עם כל היועצים המשפטיים. אנחנו סומכים באמת על החוק, איך שהוא נכתב, על רמת הביקורת שתהיה בו, גם עם הוועדה וגם עם שנת ההתמחות שהעולה החדש או התושב החוזר יעשה תחת פיקוח של רוקח בכיר עם חמש שנות ניסיון. אם צריך להאריך את זה משנה לשנתיים, זה משהו אחר.

יש לי רק סוגיה אחת שאני רוצה להעלות והיא המבחן בדיני רוקחות, שהוא יצטרך לעשות בכל זאת. זה כמובן מקובל וראוי שהוא יעשה את זה, השאלה שלי היא: האם מדובר באותו מבחן של דיני רוקחות - - -

זה בהתאם לחוק החדש שנכנס לתוקפו לפני חודש. לא נלך לבחינה שלא כללה את החוק החדש. זה פשוט. בואו נמשיך, בבקשה. תודה, מרים. כן, בבקשה.

רק התייחסות לדבריה של חברת הכנסת בעניין הכרה בתארים מחו"ל – המל"ג לא מוסמכת להכיר בתארים מחו"ל וגם לא במוסדות מחו"ל. למל"ג יש סמכויות כגון: הכרה במוסדות להשכלה גבוהה בישראל, הסמכת מוסד מוכר להעניק תואר אקדמי בישראל, גם ביהודה ושומרון, פיקוח על הענקת תארים והענקת רישיונות לשלוחות של מוסדות להשכלה גבוהה מחו"ל ועוד סמכויות כאלה ואחרות בתחום התכנון של ההשכלה הגבוהה.

ספציפית לחוק הזה, יש לכם - - -

הנה, כבר אני אתייחס לגבי החוק הזה. תיקון פקודת הרוקחים עוסק בקביעת תנאים למתן פטור מחובת בחינת רישוי. למל"ג הרי לא ניתנה סמכות חוקית לעסוק בסוגיות הנוגעות בבחינות מקצועיות שלא במסגרת התואר, לא לרוקחים ולא לאקדמאים בכלל. אז ככל שמדובר בבחינה שהיא מחוץ לתואר, תואר ראשון, למל"ג אין שום סמכות ואין לה עמדה בנושא הזה.

אוקיי, תודה. בבקשה, גברתי.

אני אחראית במשרד העלייה והקליטה על מקצועות הרישוי, ארגון הקורסים והכול, גם בארץ וגם לתושבים חוזרים. טוב מאוד שהוא שם לב לנושא מועד הגשת הבקשה, אני רוצה לחזור לאותו נושא, שכן תהיה איזושהי הגדרה, כי לפעמים עולים חדשים עוזבים מקומות עבודה חצי שנה לפני שהם רוצים לעלות ארצה ואפילו אם יש להם 10 שנות ניסיון אבל הן לא ממש בצמוד תהיה להם בעיה, וגם לפעמים הם לומדים את השפה כשהם באים וזה גם יכול לקחת שנה. בדרך כלל אנחנו כן מפנים אותם לכל התהליך, להגיש את המסמכים למשרד הבריאות ממש בחודשים הראשונים אבל לא כולם עושים את זה, לא כולם יודעים. זאת אומרת, שפה, אפילו אם יש להם 10 שנות ותק, בגלל שהם עזבו את העבודה שנה שנה או בנסיבות משפחתיות כמו הריון לאישה וכו', שלא תהיה בעיה.

הבנו את זה, אוקיי. תודה, גברת. הדובר האחרון, בבקשה.

גם אני רוצה לברך על החוק הזה. אני חושב שהחוק הזה חוקק ברוח ועדת החסמים שמשרד העלייה והקליטה יזם לפני שלוש שנים, זה היה אחד מהמקצועות ואנחנו מברכים את משרד הבריאות על שיתוף הפעולה שהיה ממש פורה הפעם. אנחנו מודים, קודם כל, גם ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אלאלוף שבאמת גם משתף אתנו פעולה בהמשך לאישור רופאי שיניים. אנחנו מקווים מאוד, משרד העלייה והקליטה, שזה גם יהיה פתח לעוד מקצועות שאנחנו רוצים לטפל באופק, כמו אחיות, מיילדות. אנחנו מברכים מאוד על היוזמה הזאת שלדעתי היא בשורה לכל נושא העלייה באופן כלל וגם לתושבים חוזרים. אפילו אם אנשים לא מיישמים, אני חושב שזו בשורה, זו תחושה שמדינת ישראל כן הולכת לקראת אנשים שרוצים לעלות לארץ ולחזור לארץ. אני חושב שאפילו מבחינה ההצהרתית זה גורם לעידוד העלייה.

פרופ' ריאד, אני מרגיש שהפסקתי אותך באמצע משהו?

רציתי עוד פעם להצביע על כך שאם הנתונים מראים ש-20%-40% עוברים מבין אלו שיש להם את הניסיון, זה נראה אבסורדי לחייב את הבוגרים שלנו עם 100% הצלחה בבחינה.

אז יש לי תשובה לזה. בבקשה, אייל.

צריך להפריד בין שני דברים: לגבי בוגרי הארץ – אני חושב שחבר הכנסת אלאלוף התייחס לזה ויעשה את הפעולות שהוא רואה לנכון כדי לשנות את המצב הקיים ככל שנדרש. הדבר הספציפי פה שאנחנו דנים בו – כאשר מישהו מבקש היום להגיע לבחינת רישוי, לא משנה כמה שנים הוא עבד או כמה שנים הוא לא עבד, הוא צריך להראות שיש לו דיפלומה בתוקף והדיפלומה הזאת נבדקת. עו"ד נירה לאמעי, אני חושב שחשוב שתקשיבי למה שאני אומר עכשיו כי זה מתקשר לכל הצעת החוק הזאת ולאותם חסמים שמשרד הבריאות גם סבור שבעצם מבטיחים את בריאות הציבור. כאשר מישהו מבקש להיכנס ולהגיע גם למתווה הזה, החקיקה הזאת, הוא צריך שתהיה לו דיפלומה שתוכר על ידי משרד הבריאות, זה אחד. לאחר מכן הוא צריך להיכנס ולעבור בחינה בחקיקה רוקחית ככל שיידרש והבחינה תהיה בהתאם לחקיקה המעודכנת כיום. אחר כך, עבודה בפיקוח בסטנדרטים שהמשרד יקבע בתקנות.

כל זה יש לנו.

נכון, אני רק אומר, אני מחדד לכל אלה שנמצאים כאם עם איזשהו חשש ששנתיים - - -

כאילו שום דבר לא נבדק.

שכאילו לא נבדק ועשינו את זה כלאחר יד, ששנתיים זה לא מספיק. זה לא שנתיים. זה שנתיים שהבן אדם עבד, שהוא מגיע מבית ספר שהוא מוכר, עם דיפלומה שהיא מוכרת, שהוא עובר בחינה בחקיקה, שהוא עובד שנה בפיקוח תחת סטנדרטים שהם מחמירים והם ייקבעו בנקודות זמן, מה צריך לבדוק שם אצל אותו מנטור – הבן אדם הזה עם חמש שנים, יש לו אחריות כלפי משרד הבריאות וכלפי אותם מודרכים – ורק לאחר מכן הוא יגיש המלצה, ובסופו של יום, אנשים נוטים לשכוח את הסעיף הזה, סעיף 4, שבעצם מבטיח שאם עדיין למנהל יש חשש כזה או אחר, הוא יכול עדיין להעביר אותו במסלול הבחינה הרגיל, עבור אותם אנשים שאין להם ניסיון קודם. לי זה נראה מעל ומעבר.

כל הדיונים פה – וגם שמענו את נציג המל"ג שכרגע כבר לא נמצא כאן, הוא אמר בעצמו: אנחנו לא צד לעניין הזה. הנושא המקצועי נבדק על ידי הגורמים המקצועיים. עם כל הכבוד לחברי באקדמיה, שאני חלק מהם, אני חושב שהדיון פה כרגע קצת סוטה ממה שבעצם אמור להיעשות כאן. כאן אמורים לדון באיזושהי חקיקה שנבדקה גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה חוקית. כל אחד זכאי להגיד את דעתו, זה חשוב מאוד ועכשיו היושב-ראש יכריע בנושא.

תודה רבה. אנחנו נקיים דיון המשך ביום שני בבוקר, ב-08:30, לקראת אישור לקריאה שנייה ושלישית. בינתיים יש לנו הסתייגויות של חבר הכנסת זחאלקה.

אחת מהן זו הסתייגות שאנחנו כבר החלטנו להכניס בעצם, לגבי תואר אקדמי ברוקחות. יהיה ברור שהאדם שיש לו אפשרות לעסוק ברוקחות הוא אדם שיש לו תואר אקדמי ברוקחות.

רמה מקצועית הולמת.

"רמה מקצועית הולמת" מופיע בחוק.

לשאלה שלך – רמה מקצועית הולמת, שהוא עובד תחת רוקח. אולי הוא היה תועמלן רפואי?

"רמה מקצועית הולמת" מופיע בחוק.

השאלה מהי הכוונה – תועמלן רפואי זה בסדר? זו רמה מקצועית הולמת? הוא היה תועמלן מצוין.

מה זאת אומרת? "הועסק כדין וברמה מקצועית הולמת ברוקחות".

נכון, הוא היה תועמלן רפואי ושיווק תרופות.

תועמלן זה לא עבודה ברוקחות, מה לעשות?

למה לא? הוא עבד עם תרופות.

עבודה ברוקחות זו עבודה בבית מרקחת, זו עבודה בבית חולים.

בסדר, הבנו. יש לי גם גבול של סבלנות, לא לעשות קרקס מכול מילה ומכול משפט. האחריות לא נפלה רק עליכם בזכות המקצועיות הנהדרת, גם עלינו כנציגי ציבור.

צריך להבין שהחוק הזה עוד יושלם על ידי תקנות.

בבקשה, נמשיך, בואו נלך להסתייגויות. לגבי ההסתייגות הראשונה, אתה עומד עליה?

לא, היא אמרה שהיא מוסיפה.

מכניסים את זה אז אפשר לוותר עליה. הסתייגות שנייה: מציע חבר הכנסת להוסיף סעיף (2)(ה): היה ולא המליץ הרוקח המורשה יוכל לגשת לבחינת רישוי רוקחים.

אם הרוקח רוצה לנקום בעובד שלו – זה יכול לקרות – והוא לא ייתן לו המלצה, אז מה יקרה? זה עלול לקרות אז אנחנו צריכים לתת אפשרות שהוא יוכל לגשת לבחינה.

טוב מאוד, מקובל. אני בעד זה.

אם לא יקבל המלצה – ילך לבחינה.

יש לו את האופציה ללכת לבחינה.

תמיד יש את האופציה לבחינה.

גם דברים שמובנים מאליהם צריכים להיות.

זה יהיה כתוב, אתה צודק.

זה זכותו מלכתחילה.

זו זכותו המלאה, נעשה את זה.

הסתייגות שלישית: להעלות את התקופה של הניסיון במקום שנתיים לארבע שנים.

לגבי זה אני מתנגד. אני בעד להשאיר את התקופה.

צריך להצביע שהוא יוכל לגשת לבחינת רישוי וגם על זה.

אז מי בעד לאפשר חזרה לבחינת רישוי?

הצבעה

בעד – פה אחד

הסתייגות מס' 2 של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה נתקבלה.

מאושר.

גם על ההסתייגות הראשונה היינו צריכים להצביע בשביל לאשר אותה.

אמרנו שאנחנו מכניסים את הראשונה אז זו לא הסתייגות כבר, הכנסנו אותה לחוק.

לגבי הסעיף השני – אני בעד לדחות אותו בשלב זה. נחכה לקריאה הבאה, אולי נבוא עם פשרה.

אוקיי, בסדר גמור.

אתה מסכים, או שאתה רוצה שנצביע על ההסתייגות?

לא, אני לא רוצה להצביע, אני רוצה את הפשרה. אני איש של פשרות.

אני אגיד לכם, הפשרה היא גלויה: האם זה שנתיים פה ושנתיים פה, או שזה שלוש פה ולהשאיר אחת.

אז הפשרה היא שנתיים-שנתיים.

אני בעד להתייעץ אתך. מה שנראה לכם הכי הגיוני. אני אומר: או שלוש שנים ותק בחוץ-לארץ ושנה סטאז' פה ומלווה, או שתיים שתיים. מה שתחליטו, אנשי המקצוע – אני בעד.

כבוד היושב-ראש, אני מעדיף שנתיים ושנתיים. היות ובשנה השנייה גם יהיה כאן יותר פיקוח, אני מעדיף שנתיים ושנתיים. מבחינה מקצועית ומבחינת האחריות אני חושב שזה יותר טוב שנתיים שנתיים.

לא. אני ורון בטלפתיה, הוא חשב - - -

אבל הוא עכשיו מבין ששנתיים לעבוד כאן זה יותר טוב.

תן לי להסביר משהו.

שלוש ואחת. יש בעיה פרקטית כי לא יהיו כל כך הרבה מקומות שיכולים שנתיים להחזיק סטז'רים כאלו - - -

זה אחד. ושניים, הוא יתחיל לעבוד עם ותק של שנתיים במקום לעבוד עם ותק של שלוש שנים. יתחיל לעבוד, לנפק תרופות כרוקח.

פרופ' ריאד, בבקשה, אני רוצה את דעתך האישית.

אני הייתי הולך על שתיים שתיים.

אוקיי, מי עוד?

עוד דבר, מי שלא רוצה את השנתיים ושנתיים, יכול לגשת ישירות לבחינה ולקבל את הרישיון?

נכון.

קודם כל, אחרי הרישיון גם חובה חצי שנה סטאז'.

זה משהו אחר, זה לא נכלל כאן.

סטאז' בכל מקרה יש.

דעתנו שצריך שלוש ואחת.

רון תסביר את עמדתך. אני הסברתי אותה, תסביר אותה יותר טוב.

הנה, פרופ' ריאד מסביר את עמדתו, גם שנתיים ושנתיים יותר טוב מבחינה מקצועית.

רון, בבקשה, מה דעתך?

התחושה שלנו שצריך שלוש שנים ניסיון ושנה פיקוח, זו התחושה שלנו בלי לפרט כרגע למה.

אני רק רוצה להגיד לכם, יותר קל לחיות בארץ שלנו מאשר במקומות אחרים היום אז תאפשרו להם לחזור מהר יותר הביתה. אני לא מבין את זה. חבר'ה, אני לא מבין את זה. מי שלא רוצה בכלל את השנתיים סטאז' פה, שזה לא סטאז' עם שכר של עורך דין מתמחה, אז תאפשרו לו לעשות - - -

להפך, זה ייתן מענה לחוסרים שיש לנו היום.

שנתיים פה זה יותר טוב.

אני אקשה עליך עוד – מי שעבד חמש שנים כרוקח בחוץ-לארץ, אתה רוצה להעביד אותו עוד שנתיים פה?

כן, כן.

כן.

אפילו אם עבד 10 שנים. זכותו, נו, אז מה? עבד 10 שנים - - -

אני רוצה להקל, אתה רוצה להקשות. אני אומר שזה יותר מדי.

ברשותכם, אני חוזר בי. נתלבט ובחוק יהיה כתוב: או אחת ושלוש, או שתיים ושתיים. אני אתלבט אתכם, הפרוזדור פה הוא מאוד רחב.

מי שעבד חמש שנים בחוץ-לארץ – מספיק שנה. לפי ההיגיון הזה, מספיק שנה.

לא, אתה לא יכול - - -

אפשר, אפשר להגיד: מי שעבד שלוש או ארבע שנים. מי שעבד שנתיים, יעשה שנתיים בארץ, מי שעבד שלוש שנים, יעשה שנה, מי שעבד ארבע שנים – אפשר להגיד כך.

מי שעבד 7 שנים?

אז שנה בארץ. מי שעבד יותר משלוש שנים – שנה אחת.

זה לא יגמר.

זה משפט אחד. אני רוצה להקל, יש היגיון גם.

ההקלה היא להחזיר את האנשים הביתה.

כך אתה מחזיר אותם עוד יותר טוב.

אני מחזיר אחרי שנתיים ולא אחרי שלוש.

אתה לא הבנת אותי.

טוב, אני מציע שתשאירו לנו את זה לדיון ביום שני.

מי שעבד יותר מחמש שנים – מספיק שנה אחת.

אני מסכים עם חבר הכנסת זחאלקה, במיוחד לאור העובדה שבשנה אחת בסטאז' מרוויחים - - -

תן לי להסביר את עמדתי. אני חושב שהיא מקלה, אני חושב שחלק מהאנשים לא הבינו אותי.

בבקשה.

הרעיון הוא שיהיה משהו הגיוני. לא יכול להיות שמי שעבד שנתיים בחוץ-לארץ, יהיה דינו כמי שעבד 10 שנים בחוץ-לארץ. זה לא אותו דבר. אז אנחנו נגיד בחוק, לפי ההצעה שלי: תיקבע תקופת עבודה מינימום בחוץ-לארץ – שנתיים אתה אומר, אני אומר שלוש, ארבע, לא חשוב, נגיע למשהו. שנתיים ושנתיים זה בסדר, בואו נגיד כך, אבל מי שעבד 10 שנים, מי שעבד יותר מארבע שנים, אז מספיקה לו שנה אחת בארץ. זה ייכתב כך: מי שעבד ארבע שנים ויותר- הסטאז' שלו יהיה שנה בארץ.

אתה רוצה אותו ברצף.

מה זה ברצף?

שעבד ארבע שנים ברציפות.

ברציפות, כן. אני אומר, למי שעבד זו הקלה, אני מקל עליו. זה לא מקשה, אתה נעול במקום אחר.

אני לא נעול, אני רק אומר שכשבאים לחקיקה, כמו שאתה בטח יודע טוב ממני - - -

זה משהו שאפשר לכתוב. אנחנו יוצרים מנגנון, זו לא בעיה לנסח את זה.

זה מנגנון פשוט. תביא מישהו שהוא רוקח 10 שנים – תעביד אותו עוד שנתיים?

בבקשה.

אני רוצה לחזק את מה שאומר חבר הכנסת זחאלקה כי סך הכול שנת סטאז' היא שנה שמרוויחים מעט כסף, מדובר על אנשים שבאים לארץ, בעלי משפחה ודורשים מהם שנתיים להרוויח שכר ממש מגוחך.

אוקיי, הבנו. בבקשה.

אני בעד ההצעה של שלוש ושנה. א', מבחינה פרקטית, מהיכרות עם בתי המרקחת, יהיה קשה מאוד לעשות שנתיים בפועל, זה מסובך. שניים, הסיבה שפה נאמר. שלוש, בעצם מה עושה השנה הזאת, שנת הסטאז'? אחד, מלמדת את החוקים של הארץ, מצד שני, זה מעין בחינה לראות שהבן אדם הזה בעצם רוקח ושנה אחת זה מספיק בשביל לראות אם הוא רוקח, לא צריך שנתיים בשביל לראות אם הוא רוקח. אם מרגיש אותו רוקח אחראי שהבן אדם הזה לא יודע שום דבר, חבל להחזיק אותו שם שנתיים בשביל לשלוח אותו לעשות בחינה.

מצד שני, בשנתיים האלה שהוא עובד אולי הוא יצבור ניסיון והוא יראה שהוא לא הולך למסלול הזה בסופו של יום, אז הוא יוכל לחזור לעשות את הבחינה כבר כי הוא צבר מספיק ניסיון.

בבקשה, גברתי.

הנקודה החשובה – אני כנראה אסגור את הוויכוח אז כך יהיה לי יותר קל – גם עולים חדשים וגם תושבים חוזרים, נכון להיום, עושים סטאז', אלה שאין להם ותק בכלל והוא חצי שנה. משרד העלייה והקליטה, ברוב מקומות העבודה, מממן את תקופת הסטאז', במלואה או במחיצתה, תלוי באיזה מוסד הם נמצאים.

כולל תושבים חוזרים?

גם תושבים חוזרים, בטח. אמרתי, גם עולים חדשים וגם תושבים חוזרים. אם זה בתי חולים ממשלתיים אז זה לא מימון שלנו כי הם כבר שייכים למשרד הבריאות ואם זה בתי מרקחת פרטיים אז זה משרד העלייה והקליטה. עד היום אנחנו מממנים חצי שנה מחצית משכורת מינימום. הם מקבלים משכורת מינימום. אנחנו, יותר משנה, לא נוכל לממן על פי הנהלים שלנו. שנה בלבד זה המקסימום.

כמה זמן זה תושב חוזר?

תושב חוזר מקבל חצי שנה - - -

לא. מתי מוכר תושב חוזר בזמן – חמש שנים בחו"ל? שבע שנים בחו"ל? כמה הוא צריך להיות בחו"ל?

בשביל לקבל סיוע בתעסוקה – שנתיים בחו"ל.

פרופ' גולומב, בבקשה.

שתי מילים: אחת, להערה שנשמעה פה, בתי הספר לרוקחות בארץ, לפי החוק במדינת ישראל, נותנים רישיון רוקח והם אחראיים גם על הסטאז' ולכן יש להם אחריות. בהמשך לדברי חבר הכנסת זחאלקה, יש עניין שאנחנו רוצים שהרוקחים שיתחילו לעבוד בארץ, יהיה להם כבר את הניסיון של שלוש שנים ולא רק של שנתיים, שיתחילו עם מקצוע. ולכן, מה שהוא הציע מאוד נראה לי, של שלוש פלוס אחד, ומארבע ומעלה מספיק רק אחד.

אחרון הדוברים, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, בבקשה.

אני חייב להעיר שהוויכוח והשיח הלך לכיוון לא מקצועי. עם כל הכבוד, התחלנו באופן מקצועי מאוד, רצינו מקצועיות, רצינו אחריות, דיברו כאן על חיים, אחריות וידע, עכשיו השיח התחיל להיות בכיוון אחר – כסף, חצי שנה סטאז'.

זה חשוב.

עם כל הכבוד, אם מדובר בכסף אז, בבקשה, נעשה חוק אחר לגמרי. אני יצאתי מנקודת מבט של אחריות ומקצועיות של הרוקח. לכן אני חושב כרופא ובעל ניסיון, הדבר הנכון כדי שאנחנו ניקח את האחריות – שנתיים ושנתיים. אם אנחנו באמת רוצים לעזור – לא רק לעזור בסוגריים, ככה סתם – מבחינה מקצועית. עוד שנה לא קרה כלום. יעבדו, ישרדו, לא קרה כלום והוא ירכוש ניסיון כאן בארץ בעבודה עוד שנה. אני חושב שיש מקומות ויש אפשרות. החוק יעזור, הוועדה הזאת תעזור לשבץ אותם לעבוד שנתיים. אם אנחנו אחראיים על מקצועיות אז שנתיים ושנתיים זה הטוב ביותר. אני חושב שפרופ' איאד מסכים אתי, שהוא בעל ניסיון טוב ממני בזה. לכן, בואו נהיה אחראיים, אובייקטיבים מאוד והגונים ולא נלך על כל מיני פשרות שהן שלוש שנים, ארבע שנים, פה ושם. שנתיים ושנתיים – אני חושב שזה הנכון ביותר מבחינה מקצועית וזה מה שאני מציע. לכבוד היושב-ראש יש את ההצעה שלך, בבקשה, שיחליט מה שצריך.

יש לי הצעה פשוטה – אנחנו נחזור בשבוע הבא עם תיקונים בהתאם לרוח הדיון שהיה פה. ההמלצה שלי היא שלוש שנים מתוך ארבע שנים האחרונות לפני חזרתם לארץ כדי לאפשר גם למי שרוצה להתכונן, גם מי שבהריון – אנחנו שמחים על כל הריון, כל מי שיכול להגדיל את המשפחה לפני שהוא חוזר הביתה, אהלן וסהלן, אנחנו אוהבים את זה.

גם בארץ אפשר לעשות ילדים.

ועושים, ברוך-השם, במספרים מדהימים ומכובדים מאוד. שניים, אני רוצה לציין, אנחנו נפעל כדי לבטל את בחינת הרישוי לבוגרי בתי ספר ישראליים ואנחנו נראה אם אפשר לכלול את זה כבר בחוק הזה, או שנצטרך לעשות אחרי התייעצות משפטית נדרשת לעניין הזה. לדעתי, בסיכום הזה כללנו את כל ההתלבטויות שהיו לנו. אני מודה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:20.