הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 303

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ו' בכסלו התשע"ז (06 בדצמבר 2016), שעה 13:30

1. יחסו השנוי במחלוקת של מנהל בית הספר "תיכונט" להמנון ולסמלי המדינה, של חה"כ חזן אורן אסף

2. יחסו השנוי במחלוקת של מנהל בית הספר "תיכונט" להמנון ולסמלי המדינה, של חה"כ כהן מאיר

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

מסעוד גנאים

חנין זועבי

עודד פורר

אורן אסף חזן

דב חנין

מאיר כהן

אסנת אייל - מפקחת כוללת במחוז ת"א, משרד החינוך

רותי אנזל - מנהלת האגף לחינוך על יסודי, עיריית תל אביב-יפו

איה בן עמוס - נציגת עמותת יוזמות קרן אברהם

עדי שטין - נציגת יוזמות קרן אברהם

דנה ירקצי - כתבת וואלה

יהודית גידלי

מאיה ויקטור, חבר תרגומים

יחסו השנוי במחלוקת של מנהל בית הספר "תיכונט" להמנון ולסמלי המדינה, של ח"כ אורן אסף חזן (מס' 5101).

יחסו השנוי במחלוקת של מנהל בית הספר "תיכונט" להמנון ולסמלי המדינה, של ח"כ מאיר כהן (מס' 5203).

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח ישיבה שלישית היום, ישיבה של ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 6.12.2016, ו' בכסל"ו תשע"ז. הנושא על סדר היום – יחסו השנוי במחלוקת של מנהל בית הספר "תיכונט" להימנון ולסמלי המדינה, של חבר הכנסת אורן אסף חזן ויחסו השנוי במחלוקת של מנהל בית הספר "תיכונט" להימנון ולסמלי המדינה של חבר כנסת מאיר כהן, כפי שנהוג בתחילה, אנחנו ניתן לחברי הכנסת המציעים להציג, זה במסגרת דיון מהיר שאושר בנשיאות הכנסת, בבקשה חבר הכנסת אורן חזן.

תראו, אין מה להוסיף יותר מידי במילים כשאנחנו שומעים שיש מי שבישראל של 2016, אוטוטו 17', לא מייחסים חשיבות כלל וכלל לסמלים שלנוף לזהות שלנו, למורשת, להיסטוריה, התרגלנו כבר שהיום, במציאות של היום, מי שמבזה את הסמלים הוא גיבור תרבות בעוד שמי שמשבח, מהלל אותם ועוטף אותם באהבה הוא פנאט קיצוני.

מבדיקה שנערכה לא מזמן, הסתבר שמרבית הישראלים לא יודעים בכלל את המילים של ההמנון שלנו. מרבית הישראלים לא יודעים את המילים של התקווה, שלא לדבר על זה שלא יודעים בכלל מי כתב אותה, לא יודעים. אני אומר לך, שגם אם תשאל בחדר הזה אני בטוח שיש מי שלא מכיר את איפה הוא כתב ולא את מה שהוא כתב, גם את זה אני יודע.

אני הסתובבתי פעם עם טלכרד, פעם היו טלכרדים, אתה זוכר טלפון טלכרד – עם כרטיסים, אני שומר עד היום את הטלכרד עם ההמנון, עם השם ואיפה נכתב. בכל מקרה, הגענו לשפל ושיא חדש, היום אנחנו מבינים שהעובדה שאנשים לא יודעים זה לא, חלילה, בגלל שהם לא רוצים אלא כי אף אחד לא מלמד אותם ולא עוזר להם ובמציאות שבה הפרט בורח, בוחר לברוח, מהקשר שלו למדינה שבה הוא חי, לעיתים המדינה צריכה לעשות צעדים כדי להסביר לו איפה הוא נמצא.

אני קיבלתי בזעזוע רב את אותה הודעה אומללה, של מנהל תיכון, שאני מבין שהוא לא נמצא כאן היום וחבל, כי אנחנו לא רוצים לעשות לאיש שיימינג שלא בפניו, שהחליט שהתקווה זה שיר שמתאים למגרשי כדורגל, הוא לא מתאים למערכת החינוך הישראלית. מנהל תיכון, שמקבל משכורת ממדינת ישראל, חי ואמור לפעול לפי ערכיה, אני חושב שהסיפור הזה הוא מזעזע. העובדה שיש אדם שהוא חלק מהממסד במדינה ועושה הכל כדי להרחיק אותה מהזהות שלה עצמה מחד והעובדה שאנשים לא מכירים מאידך, גרמו לי להבין שצריך לקדם בחקיקה את עניין לימוד ההימנון, שירת ההימנון, לפחות אחת לשבוע בבתי הספר. אנחנו נגיע לדבר הזה במהלך הדיון ואני אומר לכם שזה כואב לי וההתמודדות שלנו, ביננו, לתוך עצמנו, ביננו לבין האחים והאחיות שלנו, הופכת אט אט אכזרית, היא מכרסמת אותנו מבפנים ובדיוק על כך נאמר – 'מהרסיך ומחריבך' והסיפור הזה בער בי ואני שמח שיש חברים שלי כאן, שבחרו להצטרף, כי זה כואב להם לא פחות ולפעמים אפילו קצת יותר.

תודה, חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

אדוני היושב ראש, אני לא הזדעזעתי מהדברים, לא בגלל זה רציתי את הדיון. אני קראתי בעיון את המכתב שהוא שלח, מנהל בית הספר וחשוב מאד באמת שקולו ישמע כי, חס וחלילה, אין שום כוונה לשים אותו - - -

הוא לא הוזמן.

אני מבקשת לתקן, הוא הוזמן.

כשקוראים את המכתב שלו, חבריה, אז רואים שהוא בחר לפרש – אני קראתי גם את מכתבו בעיון – הוא בחר לפרש את ההזמנה כאי הזמנה, אבל זה לא משנה, הוא לא האישו.

בעקבות מכתבו הוא הוזמן שנית, אישית.

הוא לא האישו, אלא מה משרד החינוך – איזה כללים משרד החינוך כותב או משדר למנהלים שלו שהופכים להיות כללי יסוד. זה נכון, אני מצדד אותו, הוא אומר שזה לא יכול להיות שההימנון הופך להיות נייר הלקמוס של החברה הישראלית ואם אתה לא שר את ההימנון אתה חשוד בשנאה.

אנטי ציוני.

צודק מיליון אחוז. ובכל זאת, יש פער גדול מאד בין היותי מנהל בית ספר – ואני מדבר מתוך נסיוני כמנהל בית ספר – שבו בתפקיד הזה, מעבר לפילוסופיה האישית שלי ולהשגות שלי או לדילמות שמתחוללות בראשי, אני גם מייצג מדינה ומייצג ציבור, אני מעולם לא ראיתי טקס רבין שלא הסתיים בשירת התקווה. ובכל זאת, אני חלילה לא נמצא כאן ואני רוצה להדגיש את זה – אני חושב שרם הוא מנהל מצוין, שיש לו בית ספר למופת והוא איש למופת - - -

ערכי וציוני.

ערכי מאד, אני לי שום ספק, אבל אני דווקא כן חשבתי שהוא יבוא, היות וכשאתה קורא את מכתבו הוא מעלה כאן סוגיה שווה לדון כאן. הוא מעלה כאן סוגיה והוא אומר – שירת ההימנון היא לא נייר לקמוס ואני חושב שיש דברים חוץ מלשיר את התקווה וסמלים וכו' שצריך להנחיל אותם לתלמידים, צודק מיליון אחוז. אבל למה הדבר דומה? למישהו שבא ואומר – אני קצת מנותק ממה שקורה במדינה, יש לי את הערכים שלי האוניברסליים – שחשוב שלכל מנהל בית ספר הם יהיו בתוך הארסנל שלו ואם אין לו אז שלא יהיה מנהל בית ספר, אבל יחד עם זה אני חושב שהוא שגה, לדעתי ואני רציתי להגיד לו את זה. במקום שהוא יתכתב איתי, אז מישהו בשמו שלח לי איזה מכתב – הגם אתה בשוטים? או משהו כזה. לא הבנתי, כי זה דיון ראוי, זה דיון שמתנהל בתוך ארגוני המנהלים ואני יודע את זה, הייתי שם ולכן, זה דווקא - - -

הדיון הוא לגמרי לגיטימי, השאלה היא איך אנחנו מבנים אותו ואיך אנחנו ממתגים אותו.

הוא שאמרתי.

אם מזמינים מנהלי בתי ספר לכל מיני אינסטנציות משפילות של בירורים על מה הם עושים ומה הם לא עושים, זה לא בדיוק מכבד את הדיון ולא מכבד - - -

רגע, דב, רגע חברים.

אני לא עוד לא סיימתי את דברי, אני דווקא חושב - - - בין אם זה מוצא חן בעיננו או לא מוצא חן בעיננו, זכאי לעלות לישיבת ועדת חינוך את הסוגיה הזאת ולהגיד אני רוצה לקבל תשובות. וזה לא משנה מי זה, אם זה אורן או אני או דב, זאת זכותנו הבלעדית אז לכם לא צריך להתייחס לזה כאילו מישהו בא, רצה להביא אותו לכאן ולבזות אותו, אם היה שומע את דברי בוודאי הוא היה מבין שאף אחד לא התכוון לבזות אותו, אני לא יכול להעיד על אחרים. אם הוא היה נמצא פה הייתי אומר לו – רם, למרות היותך מנהל טוב וכו' וכו', שגית שלא סיימת טקס לזכרו של רבין בשירת התקווה ואם - - -

לא, יש פה משהו הרבה יותר עמוק.

ואם יש טקסים ממלכתיים בתוך בית הספר וטקס רבין הוא טקס ממלכתי, שאף אחד לא יגיד שהוא לא טקס ממלכתי, אלא אם הוא החליט אחרת ואם יש טקסים ממלכתיים שבהם אתה לא מסיים בשירת התקווה – זו טעות, זה לא שיעור ב-ט4 שמדבר על רצח מנהיגים, זה טקס שהיה בבית הספר וראוי שבטקס הזה היו שרים התקווה ואם זה יחוקק – אגב, אני שאני לא נחשב לנץ, אני אתמוך בחוק כזה. אני חושב שכמנהל בית ספר, כן, לעיתים זה נייר הלקמוס שלנו לבוא ולהגיד אנחנו נמצאים כאן.

היו לי תלמידים ערבים בבית הספר – מעולם לא חייבתי אותם לשיר את התקווה ומעולם גם לא חייבתי אותם לעמוד, הבנתי את המצוקות שלהם, הבנתי את הדילמות שלהם, אבל מעולם לא חשבתי שבטקס אנחנו צריכים לקבל החלטה כמנהלים להביא את מה שאנחנו חשים. עשרות פעמים התנגדתי להחלטות של משרד החינוך והתווכחתי גם עם המדינה ולעיתים אפילו עם עקרונותיה, אבל כמנהל בית ספר הבנתי שאני צריך לתת דוגמה אישית לילדי ואם משרד החינוך אמר שבטקסים מסיימים בתקווה – אני צריך את הטקס הזה - - -

תודה, אני חושב שאין לחברי הכנסת את האומץ – אני רוצה לומר ככה, קודם כל להבהיר שיש בפני את ההזמנה של מנהלת הוועדה, "לכבוד מר רם כהן, מנהל בית הספר תיכון "תיכונט" על שם אלתרמן תל אביב-יפו, שלום רב, מצורפת בזה הזמנה לישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט בנושא שבנדון".

זה אחרי שבהזמנה המקורית בית הספר הוזמן מלכתחילה, אבל הוא טען שהוא אישית לא הוזמן אז - - -

אישית, אז הוא הוזמן. לגבי הכותרת, 'מחלוקת לגבי יחסו השנוי במחלוקת', אכן יש מחלוקת, אנחנו – כמה חברי כנסת? אין לנו דעות אחידות, אף אחד לא יודע מה דעתי.

יש לו רקורד לא קטן בפרובוקציות.

רגע, אנחנו פה לא מתעמרים באף אחד, זו ועדת חינוך, הוא יבוא ויאמר את דעתו, אנחנו נהיה סובלניים לשמוע אחד את השני, לפעמים קצת בטונים כאלה. תאמין לי שהוא היה יוצא מפה בכבוד גדול מהדיון, יכול להיות שהוא לא היה מרוצה מהמסקנות, לא יכול להבטיח לו, אבל אין ספק שאנחנו בחברה רב תרבותית, מערכת החינוך שלנו היא מורכבת מהרבה – אוכלוסיות ותתי אוכלוסיות, אם אפשר לקרוא לזה כך – תל אביב-יפו עיר מעורבת, אני מבין את הרגישות שלו, אבל אנחנו כמדינה – יש פה בכנסת משלחות משותפות עם חברי כנסת מהרשימה המשותפת שלא נוח להם בסיטואציות מסוימות או בדיונים מסוימים ואנחנו מבינים, הם יודעים את המקום שלהם אבל אין מה לעשות.

אם אנחנו נכרסם פה ונכרסם פה ותאמיני לי, אני בא ממגזר חרדי שלא אומר את התקווה במוסדות שלו, אני מקפיד לומר את זה עם תנועות שפתיים כדי שממני יראו וילמדו. בזה שאני אומר את ההימנון, אני לא קיבלתי עלי את התרי"ג מצוות האחר, אני כופר - - - רק מצוות התורה. יכול להיות שאם דמות רבנית היתה מנסחת את התקווה ונכנסת לראש שלהם, התקווה היתה מנוסחת אחרת, אבל בגלל זה אני לא אומר התקווה? אני מתחבר להוויה הישראלית פה, להוויה הציונית.

אם יש תלמידים שלא נוח להם? צריך להסביר להם, צריך להבין אותם, אבל בית ספר כבית הספר – אנחנו קודם כל מדינה יהודית ודמוקרטית, רוצים לקיים דיון על ההימנון, אם זה מתאים לימינו – לא יודע. לכן, פה תפקיד של משרד החינוך, אם יש הנחיות אז ניחא – אם אין הנחיות אז אני לא יכול אפילו לבוא בטענות למנהל בית הספר, ברמה המערכתית. ברמה האישית – חברי יתפוס אותו בצד, יגיד לו: חולק עליך. לכן, בהעדר הנחיות של משרד החינוך אני אפילו לא יכול לבוא אליו בטענות כוועדה, לכן השאלה – אנחנו כאן כדי לברר את הדברים האלה, כדי לומר אמירה חד משמעית וברורה ולא בכמה קולות.

אדוני, אני אעשה את זה בקצרה, אני חושבת שבסוף אנחנו רוצים לדעת מה מבחינת הרשות המקומית, כי אתם אחראיים – ואני גם מודה שאת ראש מינהל החינוך אני מכירה היטב, אז אני קצת משוחדת לגביו – אבל כן חשוב לי לדעת.

תראי, להבדיל, אני הייתי באירוע מסוים והתנהל שם דיון ביני לבין המכון הישראלי לדמוקרטיה – שאי אפשר לחשוד בהם כימניים – וישב לידי אחד מהמנהלים הבכירים של המכון ויחד עם תנועת נוער הצופים דנו בנושא של התקווה והם קצת נכנסו לאיזה שהוא בלבול שאולי כן – אולי לא ואני כמובן ישר אמרתי את דעתי, אבל מי שישב לשמאלי אמר – בנושא של התקווה בין בכלל דיון, אין דיון. זה לא שזה לא ראוי, זה ההימנון של מדינת ישראל, בדיוק כמו הדגל, בדיוק כמו הסמל, מי שרוצה לשבת בהימנון שישב, אבל מנהל בית הספר צריך לסיים כל טקס רשמי – אגב, זה גם בחוזר מנכ"ל, זה מה שנאמר לי אבל אולי תקני אותי אחרי – אני גם אומרת שיש - - -

קודם כל יכולים לבוא בטענות על הנחיות - - -

וגם אם לא, אתה יודע מה? אם נגיד אין – אני שמעתי שזה מעוגן בחוזר מנכ"ל שטקס רשמי בבית ספר צריך להסתיים בהימנון – אבל בלי קשר, מבחינתי, זה לא נתון לפרשנות, זה לא נתון למשא ומתן. אני לא יכולה לנתק את זה מהענין הזה שבסופו של דבר זה בית ספר, זה ילדים, ילדים שאמורים לחנך אותם ולא להתבייש להיות ציוניים, לאהוב את המדינה שלהם, זה חלק מהענין של האג'נדה. יכולים לעשות על זה דעות, יכולים לבוא ולהגיד מה מהות הציונות, אבל בסופו של דבר זה מהות בית הספר, זה מהות מערכת החינוך, אנחנו אמורים לחנך את הדור החדש.

מבחינתי, אני אומרת לך כי הייתי גם באירוע כזה שהיה קצת הטעיה, אם אנחנו כמדינת ישראל ובתוך המערכת, בבתי הספר, מחייבים – זה חל על כולם ואי אפשר לעשות איפה ואיפה. וחברי מאיר כהן, הוא צודק בדברים שלו, אבל אני חושבת שזה הרבה יותר חריף, זה לא שזה לא ראוי – זה לא צריך לקרות בבתי ספר שלנו במדינת ישראל.

אני רוצה לצטט שני משפטים, סליחה, הוא כותב ככה: "לא חשבתי שיש לסיים את הטקס בשירת ההימנון ולא מתוך דווקא, אלא משום שהוא לא התחבר לתכנים שהיו". 2. "ישנה טעות רווחת" חשוב להביא את דברו, "בקרב הראשים הרואים בטקסי בית ספר טקס ממלכתי. טקס בית הספר הוא טקס בית ספר, אין בו נציג בו הממלכה ואין בו דף מסרים - - -"

מה זה קשור, מה אנחנו חיים בממלכה?

אחרי זה הוא כותב עוד ובזה אני מסיים, "אני תוהה אם בעתיד נבחן אנשים על פי עוצמת הקול שישירו את ההימנון, זאת כביטוי לנאמנות רבה יותר או פחות, אני רואה את הדמוקרטיה בישראל בתקופה זו פריכה לחלוטין, ההיצמדות, חסרת הפשרות, לסמלים היא ביטוי לחולשתה ולא לחוזקה".

זה בן אדם שלא צריך להיות בכלל מחנך.

לא לא לא - - -

מה זה? אולי תהיה מחנך.

זה בן אדם שבגלל אנשים כמוהו - - -

אורן, זה דיון, עודד פורר עוד לא דיבר.

יש לו מזל שלא ראיתי את המכתב שלו.

אבל עודד פורר - - -

אני אבוא אליו הביתה ואני אשים לו דגל על הבית, מה זה הדבר הזה?

הי הי הי - - -

לא, הוא רק דגל הולך להציב.

למה "הי הי הי", מאיר, מה?

עודד פורר, בבקשה.

הוא לא התכוון באמת, הוא התכוון בהשאלה.

חברים, אני רוצה להתייחס לעניין הזה דווקא כמי שחשף את הסיפור הזה, יחד עם הכתבת של וואלה שהצטרפה אלינו פה, דנה. לפני שנה קיבלתי מכתב מהורה בבית ספר במועצה האזורית מטה אשר, שהתלונן על זה שבבית הספר לא השמיעו את ההימנון. פניתי למועצה - - -

באיזה אירוע?

טקס יום הזכרון ליצחק רבין. פניתי לראש המועצה, פניתי בזמנו גם לוועדה, אני לא זוכר אם קיימנו על זה דיון או לא, אבל התגובה שהתקבלה מהמועצה באופן מיידי שאמרה שהעניין הזה היה טעות והוא יתוקן והוא תוקן וגם הוסבר לתלמידים, הצביע גם על איזה שהוא מצפן נכון. אני אומר לכם שאני קראתי את מכתבו של מנהל בית הספר לוועדה והזדעזעתי פי כמה. הוא פשוט לא מבין איפה הוא חי ואני אומר, גם בזה שהוא לא הגיע ללפה, גם בזה שרם ברח מלבוא לפה, הוא כל כך מאמין בעמדות שלו? שיבוא לפה וייצג אותן, שיבוא לפה ויגיד אותן. אז גם הדוגמה שהוא נותן לתלמידים שלו כשהוא בורח וגם במובן של עמדות שאני אתייחס עכשיו גם לעמידה שלהן במסגרת החוק.

כנראה שלא יודע מנהל בית הספר אבל הוא קיים את הטקס הזה בבית ספר לפי חוק יום הזיכרון לרבין, יש חוק כזה שקובע שיום הזיכרון ליצחק רבין יהיה יום זכרון ממלכתי, מילה שהוא לא אוהב, אבל זה מה שקובע החוק ובאותו סעיף נקבע כי יתקיימו טקסים בבתי הספר, אז אם הוא לא מבין מה זה טקס ממלכתי – כנראה שהוא לא מבין.

כתוב שם – יסתיימו בשירת התקווה?

לא, כתוב שם שהשר ינחה ויקבע תקנות, יש גם הנחיות של חוזר מנכ"ל ואם הטקס הוא טקס ממלכתי ויום זכרון ממלכתי, אז ראוי. עכשיו אני אגיד יותר מזה, דב, כתוב באותו חוק גם שהדגלים יורדו לחצי התורן. אבל מה אני מגלה בתלונה שהגיעה מהתלמידים? הם אומרים – אדוני, גם אין דגל בבית הספר. אמרתי – לא יכול להיות - - -

זה לפי חוק הנחת דגל.

שלחתי את העוזר לי במיוחד שלשום לבית הספר, לחפש את הדגל, עשינו מבצע – חפש את הדגל, אין דגל. יש לי תמונות מהבניינים מסביב, מהצדדים, מלמעלה, מלמטה. חברים, חוק הסמל והדגל קובע שהדגל יונף או על המבנה הראשי או בכניסה אליו, אז אני גם לא חושב שהוא הוריד את הדגל לחצי התורן.

אני בעניין הזה רוצה לומר לך משהו, מאיר, אתה היית מנהל בית ספר וגם צרם לי קצת מה שאמרת. אני יכול להבין שהכלת תלמידים שיש להם בעיה עם ההימנון ואנחנו חיים במציאות מורכבת, אבל תשמע, אני לא חובש כיפה בשוטף, אבל כשאני נכנס למקום שהוא מקום של בית כנסת אני שם כיפה.

לא, זה לא ששחררתי אותם מטקסים, אבל - - -

לא, בסדר - - -

אבל כשהילדים האלה נכנסו ורצו לדון במשמעות, קיבלתי - - -

אין לי עוררין - - -

לדון זה דבר אחד אבל לתת להם לחוש תחושת שייכות ומחוייבות - - -

אני לא יכול לחייב אותו לומר 'כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי'

אבל יכול לחייב אותו לעמוד כששרים את התקווה.

אין בעיה, אל תחייב, אבל - - -

אני לא מצליח להבין, ארצות הברית מדינה - - -

אורן - - -

לא, אבל אתם בורחים מהליבה.

אני רוצה לסיים.

- - - מותר להם, אבל יש פה מדינה והיא צריכה לקחת אחריות.

יש לי בקשה אליך במילות הסיכום, אחד, אני פניתי לשר הפנים שהוא אחראי על אכיפת חוק הסמל והדגל, לברר א. איך הוא אוכף אותו – אגב, דינו של מי שלא מניף דגל על מוסד לפי החוק - - -

מאסר, שנה מאסר, שנה בבית כלא.

מאסר של שנה אחת.

בואו נכניס את כל המנהלים לבתי הכלא.

אני בעד, אני בעד, איך אני? אנשים כמוך מוכנים לוותר על המדינה, אמרתי לך את זה פעם – אתה רוצה ללכת, תלך, לא מחזיקים אותך פה.

בסדר, נכניס את מנהלי בתי הספר לכלא ונגמר העניין.

אני רוצה לסכם, אני רוצה שמהוועדה תצא פנייה, א' לשר הפנים שאמון על אכיפת חוק הסמל והדגל שיבדוק את העניין הזה וגם שידווח לוועדה איך הוא אוכף את החוק בשאר בתי הספר. אני חוזר ואומר, אם תרצו להעיד אותו תעלו אותו גם לעדות, שהסתובב בבית הספר חצי שעה לחפש את הדגל, הדגל לא צריך להיות בחפש את המטמון, לא יודע איפה הוא.

כנראה שיש באיזה ארון דגל, לעניין הדגל אני מבקש גם התייחסות של משרד החינוך וגם התייחסות של העירייה ועובדה שלא הגיע לפה נציג בית ספר, אני רואה אותה בחומרה רבה מאד. ואם זאת ההתייחסות של מנהלי בתי הספר לוועדה – יכול להיות שגם לבקשות שמגיעות מהשטח אנחנו צריכים להתייחס ככה? הרי זה אבסורד.

תודה, דב חנין בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש, אני חייב לומר לך שאני מאד מודאג בדיון הזה ואני מודאג בדיון הזה לא בגלל שאני חושב שיש איזה שהוא ערעור על מעמדו של הימנון התקווה ואפילו אני לא חושב שיש ערעור על מעמדו של הדגל, אני חושב שגם אם – אני לא יודע אם יש שם דגל או אין שם דגל - - -

אומר מנהל בית הספר שאת התקווה שרים במגרשי כדורגל, אין ערעור?

אני לא רואה את המבחן לא לדגל ולא להימנון בזה שבכל מקום יתלו את הדגל וישירו את ההימנון בכל הזדמנות. אני לא חושב שזה מקומות של הדגל ואני לא חושב שזה מקומו של ההימנון, לא אצלנו ולא במקומות אחרים בעולם.

אני רואה את הבעיה כבעיה הפוכה, אני חושב שיש רוח רעה היום שמנשבת, צר לי שגם אותנו בכנסת מנצלים לדבר הזה של ניסיון למשטר את מערכת החינוך, למשמר אותה, אני קורא בדאגה שבכלל הזמינו לברור איזה שהוא מנהל בית ספר אחר בתל אביב, על זה שהוא הזמין את נציגי ארגון 'שוברים שתיקה' לדיון.

זה בדיוק מראה.

התקבלה החלטה להוציא אותו ממערכת החינוך, אתם בוכים כל הזמן - - -

אם מנהל בית ספר היה מזמין את ארגון - - - להרצות בפני תלמידים, אתה היית עובר על זה בשתיקה?

אתם מוחים כל הזמן, כשהחבר'ה שלך עוברים על החוק כל הזמן זה בסדר? אתם על חוקיים?

אורן, בעולם שאתה רוצה אני מניח שכמו שאמרת לנו, מנהלי בתי הספר ישבו בבתי הסוהר וגם אני לא אוכל להיות חבר בוועדה, אבל - - -

אל תסחף.

מי שעובר על החוק צריך לשבת בבית הסוהר.

אורן, אתה לא חייב להגיב על כל דבר.

עדיין אנחנו לא בעולם הזה, אני חושב שהמדינה, אם היא לא תהיה מדינה דמוקרטית, אם היא לא תהיה מדינה שבה מנהלי בתי ספר יעסקו בעבודה חינוכית ולא יהיו פוליטרוקים של איזה שהוא זרם פוליטי כזה או אחר – אגב אני שמעתי את שר החינוך מדבר על ההנחיה שלו, גם שר החינוך צריך להבין שמשרד החינוך הוא לא הרכוש הפרטי של הבית היהודי, אני יודע שהוא - - -

אתם רוצים לקדם לימודי ערבית בבתי הספר? אז זה בסדר לכפות על מערכת החינוך, אבל כשרוצים לשמור על הסמלים שלנו זה לא בסדר? מה זה? חקיקת נוחות, מה שנוח מקבלים ומה שלא נח לא מקבלים? מה זה הצביעות הזאת, באמת.

דב לסכם, אורן - - -

אני מחזיק ממך בן אדם נורמטיבי קמעה.

זה לא הדיון, נו. דב, לסכם.

אני אומר לך, אדוני היושב ראש, ועדת החינוך של הכנסת יש לה אחריות מאד גדולה, לשמור על מערכת החינוך עם כל המתחים שקיימים בחברה הישראלית והם מתחים קשים ואורן, אתה תצדק, אם אני מחר בבוקר אבוא בטענות לבית ספר ממלכתי דתי – למה הם עושים טקס או אירוע שלא נראה לי. אני חושב שבמערכת החינוך - - -

אני כבר הוכחתי את עצמי מספיק פעמים, גם בפניך.

בסדר - - -

אני הולך עם הצדק, עם האמת ועם האמונה שלי.

אתה חייב להבין שמערכת החינוך היא מערכת פלורליסטית והיא צריכה להישאר כזאת, אסור שאנחנו, בוועדה הזאת, נעביר מסר למנהלי בית הספר – אתם צריכים להיות בקו פוליטי מסוים ואם תסטו ימינה או שמאלה - - -

לא קשור, זה לא קשור.

תודה.

זה לא פוליטיקה, להניף דגל המדינה זה לא פוליטיקה. בדיוק בזה פתחתי, בדיוק על זה אמרתי שהיום מי שמרים דגל - - -

אין פה אפילו נציג של חבר כנסת - - -

רבותי, חברי הכנסת, תודה.

זה הדוגמה שמשדרים לציבור.

אתם מתנדבים להבין איך - - -

אנחנו מתנדבים? - - - זה בכלל לא קשור.

חברי הכנסת, מירב. דב, תודה.

למה אתה לא מסוגל לנהל דיון נורמטיבי? בוא תשמע את הטענות שלי.

אני נועל את הישיבה, תנהלו את הדיון ביניכם. משרד החינוך, אתה לא חייב לענות לו, אני מנהל את הדיון ואני אחליט מתי. עוד הפרעה כזו שאי אפשר לנהל את הדיון – אני נועל את הדיון בלי סיכום ואני כותב למליאת הכנסת, הדיון פוצץ על ידי יוזמיו. פעם ראשונה שזה יקרה. יפה, משרד החינוך, הייתי רוצה קודם כל לשמוע אם יש הנחיות ברורות או אין הנחיות ברורות.

יש הנחיות.

מה ההנחיות?

ההנחיות הן, ככל הידוע לי ואני רוצה לומר את זה - - -

או, משרד החינוך.

בסדר, אני מודה לה על הכנות ונבדוק את זה. לא להפריע, אני מבקש לכבד, בבקשה.

לשיר את שירת התקווה - - -

רק תציגי את עצמך בבקשה.

אסנת אייל, מפקחת בית הספר, מפקחת על בתי הספק העל יסודיים בתל אביב, מטעם משרד החינוך. אני רוצה להגיד שבעקבות האירוע מנהלת המחוז זימנה את רם, מנהל בית הספר, לבירור. רם מנהל מוכשר שמנהל את בית הספר באופן יוצא מן הכלל, עונה על כל ההיבטים של חוזר מנכ"ל, בכל עניין ודבר. בעניין הזה הוא הסביר שהיה לו שיקול דעת – הוא גם, אגב, בהחלט שר את התקווה יחד עם תלמידיו, יתרה מכך התקווה גם מונחת על הקיר כדי שהתלמידים יוכלו לקרוא אותה בטקסים הממלכתיים, יום הזיכרון, יום השואה. כאן היה לו שיקול דעת - - -

מה זה שיקול לדעת?

תנו לה להסביר.

אני רוצה לשאול - - -

רגע, האם אתם נדרשתם, שאלתם אותו שיסביר, אם הוא לא בא לכאן למה הכוונה שטקס ממלכתי, "שירת התקווה לא מתאימה לתכנים".

תראה, אני לא אפרש אותו.

גב' אסנת, רגע, תעני ביחד, אני עדיין לא קיבלתי ממך תשובה, חוץ מלספר לי כמה הוא מנהל מוכשר והוא עומד בתנאים והוא ערכי והוא טוב ואני שמח שיש לנו מנהלים כאלה שהם ערכיים וטובים, רק חבל שהוא לא בא לומר את זה והיה עומד פה נכוחה כמו שהוא יודע לעמוד מול תלמידיו. אני רוצה לומר דבר כזה, אני רוצה לדעת קודם כל האם למשרד החינוך יש הנחיות ברורות איך טקס ממלכתי מתנהל, מתקיים?

כן. התשובה היא כן.

מה כן? התקווה כלולה שם?

בטקסים הממלכתיים, כן.

תודה.

יחד עם זה, אני רוצה להגיד שאני מאד - - -

אז למה הוא היה צריך להפעיל שיקול דעת?

מפני שהמנהלים הם לא רובוטים, בעיקר מנהלי העל יסודי, יש להם שיקול דעת, הטקס כולו היה מורכב משירים וממלל שעיקרו – כבוד יצחק רבין זכרונו לברכה וכבוד עשייתו ובכלל דיבר על מדינת ישראל והוא בחר, בטקס הזה - - -

מותר לו?

זה נתון - - -

לא, רגע, תנו לי לחדד אני מברר, בואי תקשיבי טוב, אני אמרתי בשיא הכנות ובצורה הכי גלויה שאני לא אבוא אליו בטענות אם אין הנחיות ברורות, אם את אומרת לי שיש הנחיות ברורות של משרד החינוך לטקס ממלכתי והתקווה כלולה בו, שיקול הדעת שלי ושלו בטלים. תהיי איתי קשובה, אני אומר לך, שיקול הדעת שלו בטל ומבוטל, דעותיו הפוליטיות, אפילו הומניות והכי מתחשבות כלפי כלל הציבור שיש לו בבית ספר, מתבטלות ברגע שיש הנחיה.

אם הוא חושב שההנחיות הן בניגוד לצו מצפונו, שיתכבד ויאמר את זה למפקחת, יעביר את זה הלאה. לא יתכן שכל מנהל – זה מה שאנחנו פה רוצים להגיד, היום זה התקווה – מחר מישהו ידיר תלמיד ממגזר כזה או אחר, אנחנו קופצים פה בוועדה כשזה קורה ולכן, אם אנחנו ניתן לכל אחד לגזור במספרים את החלק שלא נעים לו תאמיני לי לא יישאר כלום. לכן, אני בא ואומר, תקשיבו, יש חוק חינוך ממלכתי, יש הגדרה של מוסדות רשמיים – לא מוכרים ואת יודעת מה? אני אגלה לך סוד שאולי את לא יודעת או לא יודעת, אפילו בגלל השוני בהגדרה הם מתוקצבים אחרת. אז עם כל הכבוד, מה - - - הממלכתי אותה? מה חוזר מנכ"ל שווה? ברגע שפתחת לי בשיקול, שמים שיקול דעת, אז למה צריך חוזר מנכ"ל ופה אנחנו לא רוצים ראש של אף אחד, שלא תביני, אנחנו רוצים לצאת מפה, מהדיון הזה, במסקנה אחת ברורה. א' שמשרד החינוך ייתן הנחיות ברורות, יוציא הנחיות ויפיק לקחים ויחדד אותם - - -

אבל יש.

הנה יש, אבל לא עושים.

אז צריך לנזוף בו.

רגע, וצריך לאכוף חוזר מנכ"ל ואני יודע שיש מטלות רבות לפיקוח, שמים עליכם פירמידה הפוכה מלמעלה הכל, אבל אין מה לעשות זו העבודה, מי שלא יכול שיגיד שזה יותר מידי, גם המנהל שיתמודד מול הממונים עליו אם כן צריך או לא צריך, הוא לא יכול לעשות לעצמו, שבת לעצמו, להחליט – היום אני לא אומר את ההימנון, מחר לא עומד ביום הזיכרון לחללי צה"ל, את יודעת מה? אם יבוא ויגיד שיש לי תלמידים שהמשפחה שלהם מעורבת בפיגועי טרור ונהרג מישהו, מה פתאום שאני אעמוד ליום הזיכרון לחללי צה"ל, אז הוא יבטל את העמידה ביום הזיכרון? אני חושב שצריך להיות כן קשוב, רגיש, לנהל דיון, אבל לא לעשות שבת לעצמו, מה פתאום.

אדוני, אני מבקש גם זכות דיבור לעיתונאית שדיברה אתו.

קודם כל, משרד החינוך, סיימת? עיר תל אביב בבקשה, תציגי את עצמך.

קוראים לי רותי אנזל, אני מנהלת האגף לחינוך על יסודי.

את מרגישה מאויימת פה? ננזפת?

אני חייבת להעיר דבר אחד - - -

תעירי, מותר לך.

לגבי הכותרת שניתנה.

אנחנו לא בוחרים אותה.

בסדר, 'יחסו השנוי במחלוקת' ואני לא חושבת שהיחס של מנהל בית הספר להימנון הוא שנוי במחלוקת.

לא את חושבת, אבל ההורים חושבים, התלמידים חושבים.

את לא חושבת שזה חוצפה מה שאת אומרת עכשיו?

אני חושבת - - -

בבקשה גברתי, אני אכן עליך.

יחסו של רם כהן לא שנוי במחלוקת לגבי ההימנון, הוא בהחלט - - -

בואי תקשיבי - - -

רגע, תן לשמוע, שניה.

אני אתן לך, קודם כל - - -, רגע, את מייצגת את עיר תל אביב בתור מנהלת אגף חינוך על יסודי. לפני שאת יורדת לגופו של אדם לגבי רם - - -

אנחנו מדברים לגופו של אדם.

רגע, לגופו של נושא, קודם כל נושא אני רוצה לדעת, אולי עיריית תל אביב בעד ההתנהלות הזו? תאמרי לי, אני רוצה לדעת, מה עמדת העירייה.

עמדת העירייה היא באופן עקרוני שלמנהלי בתי ספר ניתנת אוטונומיה. אנחנו מנהלים - - -

באיזה תחומים אוטונומיה?

רגע שניה, אבל אני לא סיימתי חבר הכנסת חזן, אז אולי אם תקשיב לסוף הדברים שלי? על מנהלי בתי ספר צריכים לנהוג בהתאם לחוזר מנכ"ל, בסדר? ובכל הדברים שהם לא מצויינים מפורשות בחוזר מנכ"ל והם נתונים לדיון – דרך אגב, גם העניין הפוליטי ודיונים פוליטיים בתוך בתי הספר מוסדרים בחוזרי מנכ"ל והם מוסדרים בצורה כזאת שניתן לנהל אותם בתוך בתי הספר.

בוודאי.

לגבי התקווה, יחסו של מנהל בית הספר לא שנוי במחלוקת לגבי התקווה, הוא מאמין בזה, גם אני מצטערת מאד שמי שנשלח על ידי חבר הכנסת לא ראה את הדגל, אולי הוא לא הרים את הראש אבל - - -

איפה?

יש שלושה תרנים, גם אנחנו צילמנו וראינו שיש תרנים עם דגל. בית הספר הזה הוא בית ספר שנבנה על ידי עיריית תל אביב, כחלק מהפרוגרמה יש תרנים שמונף עליהם דגל שהעיריה היא זאת שמניפה וזה גבוה. יש שמה בבית הספר, מי שמכיר את הבית ספר זה לא בית ספר רגיל שיש לו כניסה מסוימת מהרחוב, צריך להבין את המבנה של בית הספר, אין כניסה שהיא מסוימת לבית הספר והיכן שהעיריה הציבה, לפי הארכיטקטים שבנו את בית הספר, את התרנים, שם מונף.

זה לא בחזית.

אין חזית לבית הספר.

מה זה אין חזית, אין כניסה?

יש שלוש כניסות - - -

יש בנין ראשי שנכנסים ממנו.

יש בנין ראשי?

לא.

אין בנין ראשי? איפה יושבת ההנהלה?

יש כמה כניסות.

איפה יושבת ההנהלה?

אוקיי, תודה. בסדר, את יודעת מה? יכול להיות - - - אני אתן לך, גברת אנזל, תודה. דנה, בבקשה, תציגי את עצמך.

נעים מאד, אני כתבת תל אביב של וואלה חדשות, אני חושבת שמהות הדיון – אני שומעת הרבה על חוקים שאתם מדברים כאן, אבל מי שפנה אלי היו תלמידים והורים שמרגישים שבכל פעם יש איזו שהיא פרובוקציה חדשה של מנהל בית הספר. כמו שאמרתם, לא צריכים להיות – אתם מדברים על תכנים פוליטיים – בבית הספר, הם באים ואומרים שבכל פעם יש משהו חדש, זה הזמן שלהם שהם בוחרים את הדעות הפוליטיות שלהם, האם הם רוויזיוניסטים או האם הם לא או אם הם בוחרים במפלגת העבודה או לא, הם בוחרים את הדעות שלהם וכל פעם ההורים מרגישים שיש איזו שהיא פרובוקציה שנעשית על ידי המנהל.

כמה תלמידים ישבו בטקס הזה ובתום הטקס הלכו למורה ואמרו – למה אין הימנון? אז המורה אמרה להם – למה צריך הימנון? הימנון הוא דבר לא משמעותי. את מדברת על שיקול מנהל בית הספר, אוקיי, זה לגיטימי, אבל אם יש תלמידים שמרגישים שזה משפיע עליהם או מפריע להם או מפריע להם שמכניסים שאלות פוליטיות למבחן או ששמים את דגל פלסטין במקום את דגל ישראל, כל פעם יש משהו חדש או מדברים על הכיבוש או מתנגדים לשים מזוזות למרות שיש דרישה של ועד ההורים כן לשים מזוזות, בכל פעם יש משהו אחר ושונה, את זה הם באים ומעלים.

לגבי הדגל שבדק חבר הכנסת עודד פורר, היום בבוקר הרמתי טלפון אל מנהל בית הספר, ששלח לי את התמונה שעליה את מדברת, אז עודד הלך ועשה את הבדיקה שלו ולא ראה, אז אני לא יודעת אם היום שמו את הדגל איפה שיש את התרנים, זה לגבי הנושא הזה. אבל, בשיחה שאני קיימתי עם מנהל בית הספר הוא ענה וצחק לי בטלפון ואמר לי – אני לא מבין למה אני חייב להשמיע את ההימנון, את ההימנון משמיעים במגרש כדורגל ואז, כשהעליתי את התגובה שלו במלואה - - -

זה מתאים לשחצנות והיהירות שהוא סרב להגיע.

הוא מאד כעס ושלח מכתב למר מרגי ואמר שהכתבה שלי נעשתה ברשלנות. אז מנהל בית הספר, שמחשיב את עצמו אדם אקדמאי, לא יודע שבשנת 2016 שיחה עם עיתונאי היא ראיון לכל דבר והוא מרשה לעצמו לדבר בבוטות ולהגיד כל מיני מילים, אז אני חושבת שאת הבדיקה הזאת אתם צריכים לעשות לגבי רשלנותו של מנהל בית הספר.

הדברים מדברים בעד עצמם, תודה דנה.

אני רק רוצה להבין דבר אחד, ברשותך, שאלה לעיריית תל אביב. את ישבת פה ואמרת שאם דברים הם ברורים והם כתובים ונמצאים בחוזר אז כן אוכפים אותם, יושבת פה הנציגה של משרד החינוך ואומרת בצורה ברורה - - -

אתה לא מצטט אותי נכון.

אני לא מצטט אותך נכון? אנחנו מבינים שבמדינת תל אביב הדברים נעשים לפי ראות עיניכם, אבל אני רק רוצה - - -

שניה שניה, אל תכנס לזה, זה לא רלוונטי.

זה מה שאני מבין פה עכשיו - - -

זה לא רלוונטי.

אני רוצה להבין דבר אחד, אם מנהל עבר על התקנות, עבר על חוזר מנכ"ל, עשה שבת לעצמו, איך זה שלא הזמנתם אותו לברור?

הוא לא עבר על כלום.

מבחינתכם זה בסדר. הוא לא עבר על כלום, את מכירה בכלל את החוזר מנכ"ל? מכירה את ההוראות? שואלים אותך שאלות.

את לא עונה.

אמר לי יושב ראש הוועדה לא לענות.

למה היא לא עונה? אפשרת לי לשאול.

היא תענה לך אחר כך, עכשיו היא לא עונה.

אוקיי.

עכשיו היא לא עונה. גברת אסנת.

סליחה רגע, הוא הוזמן המנהל לבירור?

לא, הוא הוזמן לפה.

רגע - - -

שניה רגע, אורן, דקה, הוא הוזמן לבירור אצלכם?

אצל מנהלת המחוז.

אצל מנהלת המחוז, זה כן.

בבקשה אסנת, רצית להשיב לעירייה.

שני עניינים - - -

מקובל עליך ההתנסחות וההתבטאות?

אני כבר רוצה לענות.

בבקשה.

קודם כל אני רוצה להגיד לגבי חוזר מנכ"ל – כן או לא, עשיתי היוועצות, אני לא מוסמכת לענות על השאלה הזאת, אני אביא את זה – אם יש חוזר חד משמעי לגבי טקס רבין כן או לא, אני אביא את זה בפני הממונים - - -

אין לך תשובה חד משמעית.

אני לא קיבלתי על זה תשובה חד משמעית, אבל אני כן רוצה להגיד משהו על זה, באמת אני לא דנה עכשיו באדם, אני רוצה להגיד שהטקס הספציפי הזה היה - - -

לא לא לא, לפני הטקס הספציפי, אמרת שאת לא יכולה – או שאת יכולה להשיב או שאת לא יכולה להשיב. את לא יכולה לאחוז בחבל משני קצותיו, רגע, אומרת לך הכתבת בצורה הכי ברורה, בדעה צלולה – "הימנון נאמר רק במגרשי כדורגל", את יודעת מה זה אומר לי? האדם עם ההבנה הממוצעת מינוס, לא פלוס, אני יעקב מרגי מעיד על עצמי, זה היחס המזלזל, המתנשא, היהיר של אדם שלא מכבד את מרות המערכת.

שמה?

כל אדם סביר מן השורה, היה שומע את התשובה הזו, מאיר וחברי, אם אני טועה בהתרשמות תקנו אותי. יחס יהיר, מזלזל בדגל, בסמן, במדינה, במערכת ואני לעצמי, אתם לא תכריחו אותי.

אסנת אייל

אני יכולה להעיר?

לא, הגנת עליו יותר מדי, סליחה.

אף אחד פה לא הגן עליו.

אני רוצה להגיד שהוא, לדבריו – אני לא הייתי בסיטואציה – הדברים הוצאו מהקשרם, אם אמר כך בוודאי מנהלת המחוז תאמר לו שלא מדברים כך, שזה לא לעניין א'.

הוא לא בכיתה א', צריך לתת לו נזיפה בתיק.

נכון, הוא לא בכיתה א', הוא מנהל בית ספר, הוא תחת מערכת החינוך.

אני רוצה להגיד שכשקראתי את הכתבה ושאלתי אותו, התשובה של מנהל בית הספר היתה שהוא לא רוצה שאצלו בבית הספר ישירו את ההימנון כמו ששרים במגרשי כדורגל, בלי המשמעות שיש מאחורי זה.

בסדר, נו.

אני רוצה להגיד שההתרשמות - - -

תגידי יש לך יפוי כח? את מתנהגת כמו עורכת הדין שלו.

חברי, תודה.

לא, זה משגע אותי.

תתייחס בכבוד.

אני לא מתייחס למי שמזלזל בכנסת בכבוד.

אני ממש לא מזלזלת.

או במדינה.

בבקשה, תמשיכי.

אפילו צוחקת עלינו.

היא לא מזלזלת.

את לא חייבת לענות, אני נותן לך – את רוצה לדבר אליו? אני אתן לך.

אני רוצה להגיד שכמו שאתם יכולים לראות, הנהלים הרשמים של משרד החינוך לגבי ההימנון מאד ברורים למנהלי בתי הספר בטקסים כמו יום הזיכרון ויום השואה, טקס ביום הזיכרון לרבין הוא לא חובה בבתי ספר, יש הרבה מאד בתי ספר שלא עורכים טקס - - -

זה לא נכון.

עכשיו הקראתי לך את החוק.

זה לא נכון, יש חוק.

זה בניגוד לחוק, מה שאת אומרת עכשיו הוא בניגוד לחוק.

תגידי, את יודעת מה התפקיד שלך?

זה חוק יום הזיכרון לרבין, מה שאמרת עכשיו הוא בניגוד לחוק, יש חובה חוקית.

האנשים שמזלזלים במדינה, אני מזלזל בהם.

זה לא נהלים, יש חובה חוקית.

יושב פה חבר כנסת ומקריא את החוק ואומר שזה לא מזלזל.

בבקשה.

עשי לי טובה.

חס ושלום, אנחנו לא רוצים לתקוף אתכם.

באמת, זה לא רציני, זה תשובות לא רציניות.

די עם ההתרפסות הזאת.

די, חברים.

זה לא קשור התרפסות, זה לדבר אליהם בצורה רצינית. מה זה קשור?

נימוס זה לא התרפסות.

כן. זה קצת נימוס.

בסדר, נימוס זה לא התרפסות, בסדר.

אנחנו מצטערים, אין שום כוונה - - -

אוי נו - - -

אורן, תכבד אחרים.

שיהיה ברור שככל שאני מאמין ושומע גם את דנה וקורא את המכתב שלו, זה מנהל בית ספר שלקח את גבולות המותר והאסור וכמעט אמר שאין לו גבולות גזרה למותר והאסור שלו. הוא באמת פועל בתוך בית הספר כמרחב שבו אפשר לעשות הכל ואני אומר לך שבבתי ספר ממלכתיים, במדינת ישראל, אי אפשר לעשות הכל וזה צריך לסכם, אי אפשר לעשות הכל.

אם זה חשוב לכם, אתם כעיריה, אז ראוי שתכנסו את כל המנהלים ותשננו את החוק וגברתי, את טועה, הטקס של רבין הוא טקס ממלכתי בבתי הספר, אני לא מכיר בית ספר – ואני מכיר הרבה מאד בתי ספר והייתי בהרבה מאד טקסים – שלא סיימו בשירת התקווה. כל ניסיון לעשות הקש ממגרשי כדורגל להימנון לאומי, הוא הניסיון לא נכון, צר לי שהוא השתמש בדבר הזה ואני אומר לך, למרות שאני מתווכח עם אורן, לפעמים הוא בוטה, אבל זה בדיוק המקום שבו צריכים סוגיות כאלה להעלות ולדבר עליהם, בלי ללכת עם תחושה שאנחנו רוצים לנזוף במישהו.

כשיש כתבה עיתונאית או כתבה אחרת שאנחנו רוצים לבדוק אותה, אז כולנו חשופים לזה, אנחנו באים ובודקים כאן וחבל מאד שאתם לא באתם עם משהו כתוב, עם איזה שהוא דיון שנערך, עם סיכום שנערך עם מנהל בית הספר. יכול להיות שהוא לא היה מקובל עלינו וזכותכם להגיע אתו להסכמות שלא מקובלות - - -

- - -

על המרמרה שרת את ההימנון? קישטה מחבלת.

חנין אני אוציא אותך.

לכי הביתה, פושעת.

- - -

חנין החוצה, תודה.

צריך לעשות לך משפט.

חנין זועבי (הרשימה המשותפת)

זה דיון בוועדת החינוך - - -

תודה, לא היית בדיון.

תודה שבאת, להתראות.

- - - אז תצאי.

אם זה מגעיל אז תצאי להתראות.

לא צריכים אותך, תודה, גם ככה היית פה - - - היא נכנסה לדקה וחצי, עשתה כניסה מרשימה והלכה.

הוועדה מודה - - -

פשיזם.

לחברי הכנסת המציעים, הוועדה מודה - - -

אדוני היושב ראש, אני לא דיברתי, אבל מאחר - - -

אתה לא רוצה לדבר.

לא, לא רוצה, אבל מאחר ושר החינוך פה הוא אורן חזן אז אני לא אדבר.

תודה. הוועדה מודה לחברי הכנסת המציעים, הוועדה מודה גם לכתבת וואלה על חשיפת המקרה, הוועדה רואה בחומרה ומצרה על אי הגעתו של מנהל בית הספר וזלזולו בוועדות הכנסת. הוועדה קוראת למשרד החינוך לערוך בירור מקיף על התנהלותו של מנהל בית הספר בטקס רבין המדובר וכן בעניין הצבת הדגל בבית הספר ואף על התבטאותו בעניין ההימנון ומגרשי הכדורגל. הוועדה מבקשת לקבל לידיה את ממצאי הבדיקה תוך 30 יום מיום זה, תודה רבה הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00.