הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 298

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ"ח בחשון התשע"ז (29 בנובמבר 2016), שעה 15:42

התאמת חופשות במוסדות חינוך לחופשות במשק - לציון יום המשפחה

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

יעל כהן-פארן

איילת נחמיאס ורבין

רחל טייטלבום - מנהלת תחום כח אדם בהוראה, משרד החינוך

מיכל גרא מרגליות - עו"ד, מנכ"לית שדולת הנשים בישראל

יערה ישורון - יו"ר ארגון "הורים עובדים לשינוי", ארגוני הורים

סימונה מורלי - מנכ"לית הרשות העירונית למאבק בהתמכרויות, אשדוד

גילית אבטלמן - מנהלת "המרכז להורות משמעותית", אשדוד

סיגל בר - "המרכז להורות משמעותית", אשדוד

דורית וגנר - "המרכז להורות משמעותית", אשדוד

נורית ניר - עמותת פני"ם

ליאן סלע - מכון אדלר

קרן שרינגטון-וינגרטן - קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות

אסתר בכור - תואר שני בחינוך, מנחת הורים באשדוד

חזי אקסלרד - תואר שני לימודי משפחה, המכללה למינהל

אלה בראינשטיין - תואר שני לימודי משפחה, המכללה למינהל

שאול לניאדו ששלי - תואר שני לימודי משפחה, המכללה למינהל

מיטל פולק - תואר שני לימודים משפחה, המכללה למינהל

אורית מגרו - תואר שני בחינוך סביבתי וניהול

אפרת לירז - תואר שני בחינוך סביבתי וניהול

אסתי ביצר - תואר שני בחינוך סביבתי וניהול

שמעון פרץ - ארמונות הנגב

לאה גוטלמן

יהודית גידלי

מאיה ויקטור, חבר המתרגמים

התאמת חופשות במוסדות חינוך לחופשות במשק - לציון יום המשפחה

בוקר טוב לכולם, זאת ועדת התרבות והספורט של הכנסת, כ"ט בנובמבר 2016, למי ששכח, לא שם לב, זה כ"ח בחשוון, יום הולדתי העברי. הנושא, התאמת חופשות במוסדות החינוך לחופשות במשק, לציון יום המשפחה.

רבותיי, אמנם הכותרת היא מאד בומבסטית, אבל היא נוגעת בכל אחד ואחד מהמשפחות במדינת ישראל ואני שמח שהכנסת קבעה יום מיוחד ואני שמח שחברתי, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, מובילה את היום הזה, היא מחויבת לנושא הזה של החופשות, התאמת חופשות אנחנו מדברים, עוסקים בוועדת חינוך אז אנחנו נתמקד בסוגיות שקשורות, נושקות במערכת החינוך והמשפחה בישראל. אם אני לא טועה אתמול הייתה כתבה שעסקה בסוגיית שיעורי הבית, על נחיצותם, הייתה כתבה על נחיצותם. אם במשפחה הישראלית עסקינן אז אתמול הייתה כתבה סביב שיעורי הבית והדעות היו חלוקות אם נחיצותם, אם כן או לא, אבל מה שעלה בכתבה הזו, שיש משפחות ששיעורי הבית זה המשימה העיקרית של שעות אחרי הצהרים שלהם ואם אנחנו מדברים על מערכת החינוך וחיי המשפחה בישראל, אז אי אפשר שלא לחשוב או לא לדון באורך יום הלימודים אל מול אורך יום העבודה ואי אפשר שלא לדבר על התאמת החופשות השנתיות במערכת החינוך לעומת החופשות וימי העבודה של ההורים והמשפחה ואי אפשר שלא לזכור שעד לפני זמן קצר, בהגדרה של החוק או התקנות, אם אני לא טועה, של מעונות היום, שגם הם נולדו מצורך של המשפחה הישראלית. היה כתוב, ואל תיפלו מהכיסאות, שבו טוב, הייתה הגדרה של אחת המטרות "אחסון ילדים". ככה זה היה כתוב, אחסון ילדים. אמנם זה השתנה, אני מקווה שזה כבר ירד, אבל מעונות היום כבר לא יעד לאחסון ילדים, הם הפכו להיות מסגרות חינוכיות לכל דבר ועניין, ויש לנו אפילו את החלום, שנגשים אותו בקרוב, שהם יהיו תחת חסותו של משרד החינוך ולא משרד ממשלתי כזה או אחר.

ואי אפשר שלא לדבר על יוזמות שגם המדינה וגם משרד החינוך, מכח זה של ההתאמות אל מול צרכי המשפחה הישראלית, חוקק יום לימודים ארוך שאנחנו נדרשים לו כל שנה בחוק ההסדרים, לדחות את יישומו, בגלל אילוצי תקציב. מי שיודע, יום לימודים ארוך, יום חינוך ארוך, יוח"א, מיושם בצו חלקי על ידי שר החינוך, כולנו תקווה שהאילוץ התקציבי לא יהיה אילוץ ונוכל ליישם יום חינוך ארוך לא רק באשכולות מסוימים, אלא לכל שדרה של החברה בישראל.

ונגעתי ככה בנקודות ועוד לא דיברנו על בית הספר של החופש הגדול, עוד לא דיברנו על משבר הצהרונים, נקרא לו העב"ם, עצם בלתי מזוהה שכל אחד עושה אותו בגלל - - - אני לא יודע אם אף רשות מקומית, אני לא בא בשיפוטיות כיו"ר ועדה, פשוט לא הגדירו. היה צורך, הומצאו הצהרונים, אף אחד לא הגדיר מה זה צהרון, מה צריך, איזה תוכן לצקת לתוכו, כמה זה עולה, לתמחר, לקבוע סל מינימלי.

אז אנחנו מדברים על צרכי המשפחה הישראלית ואני חושב שזה יום חשוב ואני קורא מכאן, לסיכום, אני חושב שהגיע הזמן, וכאן, איילת, את חייבת להוביל בקטע הזה, לשלב ידיים, גם ארגוני המורים, הנהגת המורים אם אפשר, אני קורא להם לשלב ידיים ולשבת סביב שולחן עגול, להתאים את צרכי המשפחה הישראלית למערך החופשות ומסגרות העבודה. עומדת להם הזכות לשמור על הסכמים, אבל יש חלופות, הוצעו מספר חלופות, וכאן המקום להודות לעומק, שהכין לנו מסמך מאד מקצועי, מאד מפורט, על חלופות, חלופות. אחת החלופות על רגל אחת, בלי איך אומרים, אנחנו לא באים לדון על עוד יום או פחות יותר, אבל שינוי מהותי שיכול להיות, לא יודע אם זה נכון, צריך לדון, אולי נוותר על יום לימודים ביום שישי ובתמורה לאותם ימים יחזירו לנו המורים בחופשת הקיץ? וזה רק אחת מהדרכים. אז אין ספק שאם צרכי המשפחה הישראלית מתנגשים מול הצרכים של מערכת החינוך, החשש שלי שצרכי המשפחה הישראלית יגברו, החזקים כלכלית ימצאו להם חלופות ושוב נמצא את עצמנו מעצימים פערים ומנציחים אותם.

אז, איילת, זו משימה לא קטנה על כתפיך, אנחנו כאן לשירותך ולעזרתך, בבקשה, גברתי. אולי הארכתי אבל הייתי חייב לומר את אשר על ליבי.

אני תמיד אוהבת לבוא לוועדת החינוך ברשותך, חבר הכנסת מרגי ואני רוצה להודות לך וליהודית, מנהלת הוועדה, על כך שניאותתם ביום המיוחד הזה ובגלל המורכבות, ניאותתם לעשות דיון בשעה כזאת, זה לא מובן מאליו בכנסת, אבל אני מצאתי בחבר הכנסת מרגי שותף מתחילת הדרך, מהרגע שבו אפשר לומר התפוצצתי במליאה, מיד אחרי חופשת הפסח, ודיברתי על, גם אסרו חג של שבועות וגם ל"ג בעומר, פשוט התפוצצתי במליאה ואמרתי "תשמעו, חייבים לקום ולעשות מעשה".

אני קודם כל רוצה באמת, זה ככה הוועדה האחרונה של היום המיוחד, אז באמת תודה רבה לכל מי שליווה אותי ביום הזה, לסימונה מורלי, מנכ"ל הרשות למאבק בהתמכרויות של העיר אשדוד, שמנהלת גם "מרכז להורות משמעותית" והם גם - - -

נחשפנו למפעל החשוב הזה בעיריית אשדוד.

בדיוק, ואני מאד מאד, באמת, מאד אוהבת את מה שהם עושים שמה, הלוואי ונצליח לשכפל את זה בכל הארץ. הסטודנטיות מהמכללה למינהל, כמו שסיפרתי לך, זה המקום היחיד בארץ שלומדים משפחה לתואר שני, זה באמת לימודים מאד מאד חיוניים.

בעיריית אשדוד לא מקיימים עבודה ביום שלישי אחר הצהריים, נדמה לי.

יש להם כל מיני דברים, יהודית, ואת לא תאמיני מה הם עשו. הייתי אצל יחיאל לסרי לפני שלושה שבועות, את לא תאמיני מה הם עשו באוגוסט, הם פשוט - - -

יחיאל לסרי, ראש עיריית אשדוד.

וחבר ועדת החינוך לשעבר.

נכון, וזה לא להאמין מה הוא עשה באוגוסט לטובת ההורים, כי הוא ידע שהסבים והסבתות נמצאים עם הילדים, אז הוא עשה פעילויות בחינם בעיר, כל יום. זה באמת, באמת, אני אומרת את האמת, זה בכלל לא עניין פוליטי, זה פשוט עניין של איך אנחנו מסתכלים על המשפחה הישראלית המודרנית שבה שני ההורים, בכל מגזר, צריך להוסיף ולומר, מה שלא היה פעם, בכל מגזר עובדים ועובדים קשה. משתדלים להוציא פרנסתם בכבוד ואז הם מגיעים לעוד איזה אסרו חג וצריכים להתהפך ככה, כדי למצוא סידור לילדים.

מי שרוצה היתר לעבוד באסרו חג אני מוכן לכתוב לו אותו, למרות שאינני רב.

אז למשל, דיברנו ביננו - - -

במיוחד בחינוך.

בדיוק, דיברנו - - -

במיוחד בחינוך, שאני מוכן לקחת על עצמי, שיבוא רב אחד שיחלוק עלי.

נכון, ממש. עכשיו, דיברנו על כך שבזרם החינוך החרדי גם לומדים באסרו חג, גם חופשות, החופש הגדול זה רק בין הזמן, היא מאד מאד קצרה, שלושה שבועות בסך הכל, באמת רואים אנשים. צריך להגיד, יש איזה סוג של שעת כושר ובעניין הזה אני רוצה להזכיר את מי שנמצאת כאן איתי, חברתי יערה ישורון, שמלווה אותי גם בתהליך הזה, היא ופז כהן, יושב ראש הארגון הארצי של הנהגות ההורים, ועדי ההורים הישוביים - - -

הם לא ישנו את השם הזה כדי להתעלל בי.

באמת. זה פשוט בדיוק להתעלל בך, להתעלל בי, בכולנו.

אני אתן לך עצה, אני הלכתי בסבך עד שלמדתי מה זה הסתדרות המורים, אני אומר ארגוני המורים, שניהם חוטפים אחד בגלל השני.

יפה, אז הם, ארגוני ההורים וארגוני ההורים באמת, יערה ישורון הקימה לפני 8 או 9 שנים את "הורים עובדים לשינוי" ואנחנו באנו וכבר העברנו לשר בנט ולשר כחלון תכנית שבאמת בתמצית אומרת את מה שאתה ציינת, בואו נוריד את ימי השישי, מה שהיה אמור לקרות כבר בסוף שנות ה- 80 כשהמשק עבר ל- 5 ימי עבודה, ואז אנחנו נראה איך אנחנו מייצרים שנה יותר נורמלית. לא במובן של שיגעון אלא התפלגות נורמלית כדי שהורים יוכלו לשרוד, כי הרי אף אחד מאתנו לא יגע כמובן בחגי תשרי ואנחנו לא ניגע בחג הפסח ובחול המועד, אבל השאלה היא מה עושים עם השבוע שקודם לחג הזה.

שאלת החופש הגדול כפי שהעלית אותה היא שאלה מוצדקת. לשמחתי, שר החינוך כבר אמר שבשנה הבאה בית הספר של החופש הגדול יקבל עוד, גם כיתות ד' יקבלו בית הספר של החופש הגדול ובואו נאמר את האמת, אם אנחנו לא נפתור את הבעיה עד בערך גיל 12, זה עדיין לא מספיק ולכן אנחנו נדרשים לשאלה הזאת. ואני באמת מודה לכם מקרב לב, על זה שאפשרתם לי דווקא ביום המיוחד לקיים את הדיון בעניין הזה שהייתי אומרת שיש המון המון דברים שמטרידים הורים בישראל, אבל אנחנו צריכים לאט לאט, להוציא ככה את הקוצים מהדג של יום שישי, נכון? כדי שבאמת קוץ קוץ אנחנו נוציא.

היום יש פילה כבר.

יש פילה, נכון, אבל אתה יודע אני גיליתי שבפילה גם יש קוצים לפעמים. אז זה בדיוק העניין, זה בדיוק העניין ולכן אנחנו באמת לאט לאט נוציא את זה ואני באמת מודה לכל מי שנמצא כאן. נמצאת כאן גם מיכל גרא מרגליות, חברתי, מנכ"ל שדולת הנשים בישראל.

מישהו אמר לי למה יש לך חוש הומור, אמרתי זה נושאים כאלה ידידותיים, זה פריבילגיה לדון בנושא כזה. אתם מכירים את זהבי עצבני? לפעמים הנושאים שמביאים לוועדה הם מתאימים לזהבי עצבני, אז היום יש לי פריבילגיה לדון בזה.

האמת היא, תשמע, אני אגיד לך את האמת, אני פשוט חושבת שאנחנו, אני טיפה מותשת, אתה לא רגיל לראות אותי ככה, אני יחסית שקטה, לא, יהודית, נכון? אני פשוט קצת מותשת, גם מהמתח של היום הזה, אבל אני מוכרחה להגיד לך, כשאני נזכרת פתאום שאסרו חג או ל"ג בעומר, אתה צריך לראות אותי, השיער שלי שבדרך כלל נראה כמו וייז הוא ממש נראה כמו וייז בפקקים, בדרך שלנו לירושלים.

אני לא יודע מי הכניס את ל"ג בעומר כחופשה. אני זוכר כתלמיד, יצאנו, עשינו מחנאות, עשינו משהו במערכת החינוך, יצאנו, משיכות בחבר'ה, הקמנו אוהלים ויצאנו.

חבר כנסת מרגי, גילית אבטליון היא מנהלת המרכז להורות המשמעותית באשדוד, היא באמת מתמודדת עם הצמתים האלה של ההורים שמגיעים מיואשים עם הרבה בעיות אבל - - -

אני אתן לכם עצות איך תתמודדו, הגיע הזמן שלא רק המורים יאיימו עלינו בשביתה. הגיע הזמן.

אז עכשיו, עשיתי כנס לסבים וסבתות ופעם עשו גם הפגנת סבתות. אתה יודע שבספרד פעם הסבים והסבתות יצאו לשביתה ברחובות? אנחנו לא רוצים לשבות, אנחנו רוצים לעבוד, אז לכן אני רק רוצה לסכם ולומר, שאחרי שאמרנו את כל זה, ותודה לחברתי, חברת הכנסת יעל כהן פארן שהצטרפה אלינו לדיון הזה, כי יש לה שלוש בנות ולי יש שלושה ילדים צעירים, אנחנו בסופו של דבר חייבים להידרש לשאלה הזו. חבר הכנסת מרגי, כשאנחנו שואלים את עצמנו את שאלת ימי ראשון, סוף שבוע ארוך, שאלה מאד מאד חשובה, כשאנחנו שואלים את השאלה כמה ימי חופשה יש לעובד בישראל, שאלה מאד חשובה, אבל בואו גם נידרש לשאלה הזאת יחד עם ארגוני ההורים, יחד עם ארגוני המורים, זו באמת שעת כושר. תודה רבה לך.

ארגוני ההורים, זה היום שלכם עם מי נתחיל? פורום ועדי ההורים הישוביים.

אני מייצגת את פורום ועדי ההורים,

כן, ביקשת רשות, לא שכחתי שאתמול ביקשת רשות דיבור ונעלמת. באחד הדיונים קיבלתי פתק - - -

לא הייתי אתמול.

שלשום או אתמול.

לא, לא הייתי השבוע.

אז מישהו הניח לי פתק. אוקיי.

קודם כל תודה רבה, אני חושבת שזה הישג גדול בכלל לקיים דיון שמוקדש לנושא החופשות. זה באמת נושא מאד מאד כואב ואנחנו מתמודדים איתו בשנים האחרונות ובאמת עלו כל מיני הצעות על השולחן לאורך השנים. אני רוצה כרגע להביע את העמדה של פורום ועדי ההורים ושל ארגון הורים לשינוי - - -

תרשו לי לומר תודה גם למי שדואגת לנו לשתייה וגם לסדרנית. מודים לך ואומרים לך תודה גם על הסדר שאת עושה לנו. בבקשה.

הנושא של חוסר איזון הוא מאד מאד כואב היום להורים והסיבה שאנחנו לא רואים הפגנות של הורים, זה שפשוט הם לא יכולים, או שהם בעבודה או שהם עם הילדים או שהם לא נושמים יותר, לכן מאד קשה לראות את ההתארגנויות האלה מעבר לכל הבעיות האחרות. כרגע מונחות המון המון הצעות על השולחן, ההצעה של הורים עובדים לשינוי, מאז 8 השנים האחרונות, בגדול, ב- 4 שנים האחרונות הגשנו את ההצעה של מעבר ל- 5 ימים, שזה יוצר איזה שהוא איזון משמעותי, לא זורקים את ימי השישי לפח, אלא משתמשים בהם לקיצור חופשות. הנושא המרכזי של הדבר הזה הוא לא להביא עוד משאבים לתוך המערכת כי תמיד זה היה הטיעון שאמרו, אין כסף, אין כסף, אוקיי, אז בואו נשתמש במשאבים הקיימים מצד אחד ומצד שני לא לפגוע במורים, לא לפגוע בשכר המורים. הפוך, זה חשוב להדגיש את זה בכל דיון מחדש, המורים עושים עבודת קודש, הם עובדים מאד קשה - - -

אני כל כך חרד למעמדם - - -

נכון, גם אנחנו.

ולשכרם ולתנאים. אין לי כל כך מילים כל הזמן למה הם לא באים להיות שותפים לדיונים של ועדת החינוך, לתרום, אי אפשר לבוא לשמוע אותם רק כשמדברים על תנאי שכר ותנאי עבודה. אני מצפה ואם מישהו יקרא, ייקח את הקריאה הזו שלי, אני כמעט שנתיים, זה שנה שנייה שאני קורא ואני אומר, חבל, הם יכולים לתרום, הם יכולים למנות - - -

לא, אני גם לא רוצה לעשות את זה בלעדיהם.

רגע, רגע, אנחנו אומרים, זה דיון כזה, אם הם לא ישמעו את הקולות וירגישו, לא יתכן שמועצת תלמידים הנוער הארצית, זה תלמידים שמכינים לבגרות, את עצמם לבגרות, תורמים מהימים שלהם, באים מנהריה, מעפולה, יושבים בדיוני הוועדה. מתוך אחריות לשליחותם ותפקידיהם, הסתדרות המורים, ארגון המורים העל יסודיים, אני לא מבין, מה זה, אם לא בחינוך במה אנחנו דנים? זה עיצוב פניה של מערכת החינוך ואני מלין על זה ואני מקווה שמישהו ייקח את זה ויעביר את זה ויבינו שאין לי ביקורת אישית, זה לא אישית. אני זועק לזה, אני רוצה אותם כפרטנר והם לא קיימים בוועדת החינוך.

ומעבר לדבר הזה, אנחנו באמת מאמינים שכל התהליך הזה הוא תהליך הוליסטי של ילדים, הורים ומורים וברגע שכל הגורמים יהיו מרוצים, גם למורים יהיה הרבה יותר טוב, גם למשק יהיה הרבה יותר טוב, כמובן שלילדים, להורים ולמשפחות. אנחנו כרגע, לפני שנכין איזה שהוא משהו שהוא הצהרה דרמתית, אנחנו רוצים לקרוא באופן מיידי לשלוש פעולות שאנחנו מאמינים שהן אפשריות, ממש מיידית. אחד, ביטול חופשות אסרו חג, חאלס, מספיק, זה מיותר, לא צריך את זה. כולם מסכימים על הדבר הזה, אין שום עניין בדבר הזה, גם חופשות ל"ג בעומר וודאי ש - - -

אסרו חג זה המימונה, לא תהיה בעיה? פשוט שזה לא יצא פשוט נגד - - -

זה לא נגד אף אחד, אני לא מוטרד מכלום. בחינוך, חינוך קודם כל זה ערך עליון, אסרו חג נועד למטרות אחרות בכלל, וודאי לא להשבתת מערכת החינוך, אני חושב שזה טעות מיסודה. ניצלו חולשה רגעית באיזה משא ומתן והכניסו את זה.

דווקא משפחות שלא חוגגות את המימונה ויש להן הזדמנות להיחשף לדבר הזה בתוך מערכת החינוך - - -

בתוך מערכת החינוך, מה?

זה לא שאנחנו מפסידים היום - - - אנחנו חוגגים בתוך מערכת החינוך אין שום סיבה שגם את המימונה לא נחגוג בתוך מערכת החינוך.

כבן אדם מרוקאי אנחנו רק סובלים מחשיפת היתר שנתנו לכובד משקל הזה של המימונה בהוויה ובתרבות. הדבירו לנו כל מיני, זה לא עיקר ה - - -

החגיגה היא ערב לפני בכלל.

כן, זה לא העיקר.

וגם חופשת ל"ג בעומר. אני לא ראיתי לאחרונה ילדים בני 3 שחוגגים במדורות עד 3 בבוקר ואחרי זה לא מצליחים להתעורר לגן. אז לפחות גן ובית ספר יסודי, חופשת ל"ג בעומר צריכה להתבטל. הדבר השני זה שקביעת לוח החופשות השנתי, שהיום קורית באמצעות חוזר מנכ"ל, כשאף אחד לא יודע איך זה נקבע, מתי זה נקבע, מתי זה מתפרסם, אף אחד לא יודע. יש המון המון שינויים קטנים שאפשר לעשות במהלך השנה, יש כל מיני גשרים שאפשר לעשות, אנחנו מכירים את זה המון פעמים חוזרים, לא יודעת, משבועות ביום חמישי, יש חופש ויום שישי חוזרים ובשבת שוב פעם חופש. די, אפשר לעשות שם גשר ולקחת את היום הזה ולהשתמש בו במקומות אחרים. יש משחקים שאפשר לעשות בתוך השנה שיעשו הקלה מאד מאד גדולה למשפחות מצד אחד ומצד שני לא יפגעו בכלל בתנאי השכר של המורים או בשום פעילות שלהם לחלוטין. אז זה הדבר השני, שקביעת לוח החופשות תיעשה בשיתוף עם ההורים וזה מדהים שזה לא נעשה עד כה, בסופו של דבר אנחנו הצלע השלישית. ושוב, זה מאד מאד חשוב, ההורים, מה שחשוב להם זה מערכת חינוך מעולה ואיכותית, כולל מורים שיהיו מרוצים ושמחים ממקום העבודה שלהם.

והדבר השלישי שאנחנו מציעים ומבקשים כבר עכשיו זה להרחיב את בתי הספר של החופש הגדול, גם מבחינת גילאים. גנים, אדרבא שיצטרפו לכל הנושא הזה של שלושה שבועות והחופש הגדול מגיל 3, ילדים יכולים פשוט להישאר בגן שלהם, אין שום סיבה, הם לא צריכים לעבור שום מסגרת, הם לא צריכים חופש מלשחק בחול, הכל בסדר הם עושים את זה בכל מקרה. ולכן, אין שום סיבה לא להרחיב את זה, לעוד גילאים שונים וגם לעוד מועדים שונים במהלך השנה. אפשר לעשות בתי ספר של החופש הגדול גם בחופש חנוכה וגם בשבוע שלפני פסח, יש עוד הרבה מקומות כאלה. אז זה שלוש הבקשות שבעינינו הן יכולות להיות מידיות וכל שינוי בנושא הזה יהיה מבורך. ותודה רבה באמת על ההתייחסות לדבר הזה, תודה.

ארגוני הורים נוספים נמצאים איתנו? ככה רשום לי.

אני מייצגת את פורום ההורים.

שדולת הנשים בישראל? בבקשה.

אז שוב תודה לחברת הכנסת נחמיאס ורבין על היום הזה ומזל טוב לאדוני היושב ראש שוודאי חוגג את התאריך העברי.

לא חוגג, רק מציין.

מציין. כי רק פרעה חוגג בתנ"ך.

האמת היא שהמקום היחיד שכתוב "יום הולדת את פרעה", זה מהכתובים, נכון.

אכן נאמר. אז א', להגיד שהנושא הזה הוא מאד מאד דרמתי, אני לא רואה אותו כנושא ידידותי, אני רואה אותו כמצוקה איומה ונוראית שהורים, צעירים בעיקר, צריכים לעמוד מולו. ומה שאדוני מכנה אילוצי תקציב - - -

עשי לי טובה, אדוני מכניס אותי ל-, כאילו אני עכשיו נמצא ב - - - כאילו אני יושב פה עם הפטיש, כאילו זה ערכאה שיפוטית.

אני מתנצלת.

תשתחררו.

איך לפנות?

מה שבא, יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת מרגי, מה שאת רוצה, גם יעקב.

מה שהיושב ראש כינה אילוצי תקציב, אפשר גם, יש יכנו סדרי עדיפויות. חינוך זה אחד מהשירותים החברתיים הבסיסיים ביותר שלתפיסתנו המדינה חייבת לקחת עליו אחריות הרבה יותר גדולה. ציינה פה חברתי קודם לכן שאי אפשר לצפות מההורים להקים קול צעקה, רק נזכור שהסקטור הגדול ביותר של מחאה, של המחאה החברתית של 2011, היה במסגרת מחאת העגלות וזה חינוך חינם לגיל 3. זה לא שזה אחריות של ההורים לצאת לרחובות ועדיין זה ההישג, בעיני, הגדול ביותר שיצא מהמחאה.

אני אתן לך, היום היינו בכנס בשדרות ואירחנו לאינסטנט קטן את יושב ראש הכנס, אלוף במיל' עוזי דיין והוא אמר, את אמרת חינוך זה ה-, הוא אומר שהוא כיו"ר המל"ל הראשון, הוא הראשון שכתב את התפיסה הביטחונית של - - - אז הפסיקו לכתוב והוא אומר, הכי מוזר הוא שדווקא אנשי צבא כתבו את התפיסה הביטחונית והגיעו למסקנה שהחינוך זה הדבר הראשון במעלה שאיתו צריך ואותו צריך לחזק. אז אין ספק, לא לחינם זה המשרד מבחינה תקציבית הגדול ביותר אחרי - - -

אחרי משרד הביטחון, נכון. זה תמיד שאלה של איך, לאן ואיך הולך הכסף.

לאן ואיך, סדרי עדיפויות.

זה בהחלט. רק להגיד לדבר זה, אנחנו יודעות ויודעים שמבחינת ההשפעה על הורים, יש השפעה אחרת על אימהות ועל אבות, גם ברמת ימי החופשה, שזה נושא הדיון, ועוד כמה דברים שרלוונטיים וקשורים לעניין הזה. הביטול של כניסה לתוקף של יום חינוך ארוך מגיע לכאן, לוועדה הזאת, כל פעם שמגיע חוק ההסדרים בתקציב. אני לא יודעת אם כבר ביטלתם את הכניסה לתוקף או תבטלו תכף, אבל זה יגיע.

ניסיתי להדגיש את זה, הגיעו שני נושאים לוועדת החינוך במסגרת חוק ההסדרים, שמתי את זה במגירה ואמרתי אף אחד לא - - - מישהו יירדם בשמירה, אבל זו הייתה פנטזיה לרגע והאוצר התקשר, אמרתי להם נצטרך לעשות ישיבת עבודה, לתאם ציפיות, למרות שאני בקואליציה ולמרות שאנחנו יודעים בסוף מה יהיה, אבל אין ספק אם מישהו לא רוצה את חוק לימודים ארוך - - -

שיבטל אותו.

שיבטל אותו, שיהיה אמיץ ויבטל אותו. עלה בדעתי להתגרות בהם ולהעלות הצעת חוק פרטית לביטול, להכניס איזה משהו בתמורה, כי לא יתכן, מה קורה? שר החינוך, אתה בא אליו ואומר לו, שמע ישובים כאלה היו ראויים שיהיו במסגרת צו יום, צו יוח"א, אבל אני לא מרחיב את הצו, מה שחתמתי זה מה שיהיה מבחינתי, הרציונל מומש באמצעות הרפורמות החדשות, אופק חדש וכל זה. זה תקוע באוויר, לא בולעים אותו ולא מקיאים אותו, שמישהו יבוא ויאמר לשים את זה באומץ על השולחן ולראות. זה וסוגיית פיצול הכיתות, גודל הכיתות.

נכון, וימי החופש. רק ממש משפט אחרון, סוגיית החינוך היא סוגיה מגדרית במובהק כי המורות הן מורות, המורים הם מיעוט של המיעוט ומי שאוספת את הילדים זה אוספת את הילדים, שוב, הרוב הגדול זה אימהות, ומי שצריכה לקחת ימי מחלה תהיה האם ומי שצריכה לוותר על ימי עבודה בגלל ימי החופשה זאת האמא. זה המצב כרגע ולכן הנושא הזה הוא מאד מאד מגדרי. לצערי יכול להיות שזה קשור, העובדה שזה נורא כל כך מגדרי לעובדה שזה כל כך נמוך בסדרי העדיפויות. אבל אני חושבת שזה תפקיד חשוב מאד של הוועדה להציף את הנושא הזה, גם לא רק כנושא ידידותי.

תדעי לך, נכון שזה נושא מגדרי, אבל אני מכיר הרבה אבות שכל יום חופשה עולה להם ביוקר והם מלינים על כך.

אני רואה את התפקיד שלנו כלהכניס את האבות.

נכון, אומרים בהומור, אין ספק, אין ספק. במסמך האקדמי שקיבלתי, אתם יודעים היסטורית איך נולדה חופשת הקיץ הארוכה? תקופת המנדט הבריטי, כסיוע בכח במשק עזר או במשק הביתי, רבותיי, שום התאמות? שום כלום? אני לא מבין. אי אפשר לעצור את - - -

אני חשבתי שזה היה בגלל החום שלא היה מזגנים בכיתות.

אני אגלה לך שלא היה לי מזגנים בכיתות והיה לי פחות חם מאשר עכשיו. מסתבר שהכל זה עניין של הסתגלות של הגוף. אני לא זוכר את המצוקה של החום - - - אחרת, אחרים ממערכת הלימודים, לא החום הוא ש- - - אבל מה שקורה באמת זה מטורף. רבותיי, דברים השתנו. העולם השתנה.

אתם יודעים איך נוסדו חופשות אסרו חג?

איך?

מורים הגיעו לארץ, שמענו את זה, מחילה אם אני לא זוכרת אם זה יוסי וסרמן או ארז, מורים הגיעו לארץ מאירופה, היו רגילים לחגוג שם את יום טוב שני של גלויות, הם היו רגילים שלא עובדים ביום הזה - - -

אבל זה רק בשלושת הרגלים, למה?

זה אסרו חג.

זה יום טוב שני של החג, זה אסרו חג.

אבל היהודים אוהבים לחגוג אפילו שהכו בהם.

בדיוק. הגיעו לארץ והיו רגילים שזה יום חופש, אז זה יום חופש.

אוקיי, רבותיי, מסקנה, אין ספק שצריכים לעשות, לעצור ולעשות איזה רביזיה ואני מקבל שצריך לעשות את זה בשיתוף פעולה. לא בגלל שאנחנו לא יכולים אחרת - - -

אני גם אומר משהו, באמת, אני חושבת שהרבה פעמים מקצוע ההוראה בישראל סובל ממכת בכורות, דם, צפרדע, כינים וערוב. זאת אומרת באמת, זה גם אתה יודע, זה פעם המשכורות ופעם הבעיות אחרות ופעם שלא נדע, חס וחלילה, מכות לעובדי הוראה. זאת אומרת אנחנו באמת רואים, הם סופגים הרבה דברים אבל, ואני אומרת את זה באמת, אני קיבלתי הרבה תגובות פבלוביות של מורים שאמרו "מה פתאום", "מה פתאום מנסים לגעת לנו בחופשות", קיבלתי מכתבים ממורים, כשיצאתי עם היוזמה למאבק חופשות, קיבלתי תגובות מדהימות ממורים ומנהלים שאמרו, כן, צריך רגע לעשות רביזיה ולמה? כי היום יש גם הורים צעירים, והם רואים מה קורה. ויעקב, בהמשך למה שאמרה מיכל גרא מרגליות, שכנראה נאלצה ללכת כי יש לה ילד קטן, אני אמרתי בכנס של הסבים וסבתות, אני אמרתי שכשיגידו שאיך אתם עושים את זה ואיך אתם מתמודדים עם זה, ולא איך את עושה את זה, אז נדע שכבר עשינו איזו שהיא כברת דרך. גם אני כמוך רואה אבות שאוספים מהגן ומבתי הספר, אבל זה עדיין עדיין עדיין לא דומה - - -

זה המיעוט, אין ספק.

לבעיה המרכזית שאנחנו מתמודדות איתה.

חברת הכנסת יעל כהן פארן ואחר כך ניתן לכם.

תודה, אז קודם כל אני מברכת על הדיון וגם את חברת הכנסת, חברתי, איילת נחמיאס ורבין על היום וכל הדיונים שערכה היום והכנס המדהים. אבל, תראו, יש פה גם את הצד בעיני שלא הסתכלנו עליו. דיברנו על החינוך ועל מערכת החינוך ואיך אנחנו משנים אותה כי, באמת, זה לא הגיוני שאנחנו חודשיים בחופש ואז אחרי, תוך שבוע, יוצאים לעוד איזה חופש חגים. צריך לעדכן ולראות איך ואולי באמת משרד החינוך צריך לעשות איזו שהיא בחינה. גם מחו"ל יש, לפחות אני מכירה כמה מדינות שיש שם מספר חופשות במהלך השנה, זה כמו סמסטרים מגיל צעיר. סמסטר ואז יש את חופשת הכריסמס וסוף השנה ואז יש את פסחא והכל זה שבועיים ואז גם בקיץ יש שבועיים שלושה. ככה זה מתחלק שבועיים שלושה, שבועיים שלושה, שבועיים שלושה, שלוש פעמים, כולם יכולים לספוג את זה. הרי כולנו גם יודעים שהילדים משתגעים בבית חודשיים, לבני נוער זה בכלל חודשיים ועשרה ימים, זה מגיע לדברים לפעמים לא כל כך טובים.

על זה אין ספק, אבל אני גם רוצה להסתכל על הצד השני, על הצד של המעסיקים שלא אוהבים שאנחנו יוצאים לחופש, מה לעשות? וזה האתגר שלנו במדינה, שאנחנו עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה והחופשים, כל מעסיק לא רוצה לראות מישהו שלוקח יותר מדי חופש, ופה זה עניין של שינוי נורמות חברתיות שגם אליו אנחנו חייבים להתייחס. לא רק לשנות את תקופות החופש של הילדים, יש לנו גם את תקופות החופש של ההורים. היה כאן כיוון, הייתה הצעת חוק של חברת הכנסת רחל עזריה, להוסיף עוד יומיים חופשה, אבל מה זה יומיים חופשה? מה זה? זה באמת בלתי נתפס שהיום - - - ושוב, גם פה צריך לעשות הסתכלות על העולם וכמה עובדים. בארץ תמיד מודדים את הפריון כי הפריון זה התפוקה לשעות העבודה, אבל זה לא אומר שאם נקטין את שעות העבודה הפריון יקטן בהתאם.

זה לא ביחס, זה לא ביחס.

לפעמים להיפך, אם נצא לאיזה חופשה טובה אנחנו נהיה עם פריון הזה יותר טוב.

מיומנויות תואם הרבה יותר.

בדיוק, מיומנויות והון אנושי והכל. אז אני רוצה רק לסיים, באמת אני מברכת על הדיון, אני כאמא עם שלוש בנות צעירות חווה את זה ביום יום. הנה אני עכשיו תוך כדי, תוך כדי הכנסת אני כל הזמן מסדרת להן הסעות לצופים, מי יחזיר אותן, מי ייקח אותן ואין מה לעשות, אנחנו אמא במשרה מלאה כל הזמן, כל מה שאנחנו עושים. אז באמת, צריך לראות איך אנחנו דואגים להורים לשרוד במציאות הקשה שלנו.

מיד אני אתן לכם. תודה רבה, שרינגטון וינגרטן? ביטאתי נכון?

ביטאת מעולה, זה נדיר שזה קורה לי. שלום, קוראים לי קרן, אני מהתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל. אז באמת אני רוצה לברך, להצטרף לברכות על היום המיוחד ועל הדיון הזה שקורה, בעיקר בתור מי שהיא ככה מייצגת אולי את דור הצעירים, ההורים של היום ומחר.

חשוב לי ממש להוסיף עוד נדבך לדיון פה, שזה באמת הורים שהם גם עובדים והם גם סטודנטים שזה קורה גם בתואר ראשון ובטח ובטח בתואר שני ובתואר שלישי, וזה נושא שנוגע לכל הורה שהוא סטודנט, אבל גם אם. אני חושבת שכולנו נסכים שזה אינטרס של המדינה לעודד הצטרפות של עוד אוכלוסיות לתוך עולם האקדמיה, החל מזוגות שמתחתנים צעירים ומביאים ילדים בגיל מוקדם ודרך אנשי צבא שאחרי קריירה צבאית או במהלך הולכים ועושים תואר כשהם כבר הורים ובאמת גם אוכלוסיות שהן הרבה פעמים אוכלוסיות חלשות יותר, שנאלצים לפרנס את עצמם במקביל ללימודים והורות. אנחנו חייבים לתת את הדין לזה, אם אנחנו רוצים באמת לאפשר - - -

את הדעת, לא את הדין.

את הדעת, תודה. באמת לוודא שאין מצב שמישהו צריך לבחור בין עבודה לבין אקדמיה, בעיקר כשבאקדמיה לא רואים תוצר מיידי ובסוף צריך לפרנס את הילדים וצריך להביא אוכל הביתה. ובאמת חשוב לנו שכל הצעה, שכל פתרון, ככה שעולים מהדיון הזה ומדיונים הבאים בנושא באמת יתנו את הדעת גם לנושא הזה של הורים שהם סטודנטים, על כל מגוון התארים והמוסדות.

תודה. ליאן סלע?

כן, שלום.

בבקשה.

שלום, שמי ליאן, אני ממכון אדלר. אני רציתי להתייחס לדברים שנאמרו במהלך היום. אחד הדברים שמקדמים את הילד זה באמת שר לענייני משפחה, שזו יוזמה בעינינו מאד מאד חשובה שיכולה לתקן באמת הרבה מאד דברים שצוינו כאן, אבל רציתי להציע הצעה, אפשר לאפשר להורים באופן מיידי סוג של חגורת הצלה. המציאות לא תשתנה מחר בצהריים כנראה, ברמת המעסיקים, ברמת ימי הלימודים, ברמת שעות העבודה, אבל מה שכן אפשר לעשות זה לתת להורים ידע וכלים, לעשות את ההורות שלהם אפקטיבית יותר במעט הזמן שהם כבר נמצאים, ככה שהשיחות עם המשפחה, עם הילדים, עם הסבתא לא יתחילו ב- ת', כן? תיקח, תכין, תלך, אלא יהיו קצת יותר עשירים, ככה שההורים יוכלו - - -

היום זה נשלח באס.אמ.אס.

כן, אתה אומר שאנחנו כבר לא מדברים, אנחנו רק כותבים. אז לא, אני אומרת להיפך, לתת לשיח המשפחתי גם אם הוא מצומצם מאד היום, גם אם בקושי יש ארוחה משפחתית אחת בשבוע, זה המצב היום, במקרה הטוב אגב, כן? אז בואו נהפוך, בואו ניתן להורים ידע וכלים, שאגב אפשר לצרוך בשפע, הן במרכזי המשפחה העירוניים, הן מ - - - לא רק במכון אדלר, באמת שלא, יש עוד מספיק מרכזים מוכשרים וטובים, ואם המדינה הייתה מחר מאפשרת איזה שהוא תגמול להורה שעושה את זה או מממנת את זה באיזה שהוא אופן, אז ההורים היו יכולים לקבל את הכלים לעשות את המציאות שלהם כבר מהרגע מעט טובה יותר, לחוש טיפה יותר סיפוק. להגיד, נכון, המציאות מורכבת, אבל אני לפחות הולך הביתה, או אני מדברת עם הילדה שלי מהעבודה ומרגישה שהצלחתי להעביר לה כמה ערכים, כמה מסרים, להתעניין בה, לתת לה תחושת שייכות אמיתית. לתת לילדה או לילד תחושה שאנחנו רואים אותו, שאנחנו מקשיבים, שהבנו אותו, כדי שהוא ירגיש, שיקבל את התחושה שהוא מוערך, שהוא נראה, שהוא חשוב לנו ואז הוא יהיה פנוי לצמיחה ולהתפתחות. אם כל זה לא יקרה, ילדים ירגישו שהם לא נראים, לא מוקשבים, לא מטופחים ואז הפניות לצמיחה הרבה הרבה פחות גדולה.

תודה. סימונה מורלי בבקשה, תציגי את עצמך.

סימונה מורלי, מנכ"לית תאגיד עירוני בעיריית אשדוד, הרשות למאבק בהתמכרויות ובאלימות ומרכז להורות משמעותית. אני קודם כל מברכת את איילת על היכולת לשים באומץ את הנושא שהוא נשמע ידידותי, אבל אם אנחנו מסתכלים ומפשפשים, יש הרבה נושאים כאובים - - -

מהותיים.

כאובים, ויש, הנה אחד הנושאים, אז יישר כח מהבוקר עד עכשיו ועוד היד נטויה לערב. ולך, היושב ראש, שנמסרת כאן דרישת שלום גם מהיושב ראש שלי, מאיר בן סימון, חבר מועצת העיר.

בעצם אנחנו מדברים על לקיחת אחריות. לקיחת אחריות שאני חושבת שהשולחן הזה של ועדת החינוך, שמייצגת הן את הקואליציה, הן את הממשלה, מבחינת לקיחת אחריות, ואני דווקא רוצה להציג עיר מוניציפלית, את העיר אשדוד, עם כבוד ראש העיר שלנו שלקח אחריות, לקיחת אחריות על נושא של ההורות, ואם אנחנו מדברים על מערכת החינוך הכי קטנה זה בעצם התא המשפחתי. מערכת החברות הראשונית היא בעצם המשפחה ושם אנחנו מאמינים שנמצאים אושיות החינוך והמיסוד של הנורמות והערכים ההתנהגותיים.

העיר אשדוד השכילה לבוא ולבנות מרכז להורות שנותן מענה. כאן אנחנו נמצאים בוועדת החינוך, ואני רוצה להציג רק שני מודלים באמת קטנים, שנמצאים בתוך מערכות החינוך שנותנות ומנגישות את המענה הזה להורים, באותו מתחם שנקרא, אם זה בית ספר או גן ילדים, שזה מנחת הורים בית ספרית או מנחת הורים גנית שנמצאת שם, בכפיפות ליועצת הבית ספרית ולמנהל בית הספר ומנגישה את השירות מחד להורים - - -

בכל בית ספר?

לכל בית ספר. לכל בית ספר 4 שעות שבועיות, ניתנות למנחת הורים, שהיא מקבלת כמובן את הסופרווייזריות מהמרכז להורות, אבל זה חליפה לפי מידה, לפי המצב הדמוגרפי של בית הספר, כאשר היא מחויבת לארבעה מענים. פעם אחת זה נושא של להנגיש את אותו מענה לחתך של שכבות בית הספר, פעם שניה זה לקבוצות הורים עם בעיות מסוימות ייחודיות, או לאו דווקא מכנה משותף ייחודי, סופר נני זה מענה פרטני, ויתרון נוסף זה הנגשת המענה לחדר המורים, כי בסופו של דבר גם מורה הוא הורה ואם אתה מנגיש לו כהורה, גם נותן לו כלים ופעם שנייה כיצד הוא יכול להנגיש את הידע שלו וליצור קשר טוב יותר ותקשורת מיטיבה עם אותו הורה של הילד, אז השיח הוא שיח מקדם, ולא שיח של עימות.

כאן אני מרימה את זה לפתחך, אי אפשר לעשות את זה ללא משאבים. אם אנחנו רוצים גם, ובאמת הבשורה כאן, ואתה יודע שאשדוד מביאה בשורות, בואו רק תלמדו ותיחשפו למודל, צריך לזה מחד חקיקה ומשאבים, אבל אני חושבת שזה המקום - - -

אם אני לא טועה אתם גם הקמתם בניין מיוחד.

כן, אתה מוזמן לבוא, עם ילד, לבוא ולבקר ולראות, בניין מיוחד שהוא מחד ללמידה, ממש למידה אינטראקטיבית, עם אודיטוריום שמכיל הורים ויש שם אג'נדה. אנחנו אוהבים ילדים ואנחנו מכבדים את הילדים והכל למען הילדים, אבל זה בעצם ממלכה של ההורים, לכן, ואני חושבת שזה המקום לוועדה, לך.

אני יכול לומר לכם, בשיחות שלי עם כל מיני ארגונים, ראשי ארגונים באים ומרגישים שההורים כאילו נותקו מהשיח הבית ספרי. כולנו מכירים את הליווי של הורים או התערבות של הורים, אנחנו רוצים למתוח אותה, אבל הם לא מרגישים שותפים לעיצוב פניה של מערכת החינוך. אני לא חושב שהם צריכים להיות מעורבים בצורה אקטיבית, אבל אין ספק, הם לא שקופים, צריך לדעת שזה חלק, לא יודע אם זה נלקח בחשבון וביום כזה שזה מוצף אני חושב שצריך לומר את זה, צריך לקחת את זה, המשפחה הישראלית, צריך לקחת את הצרכים של המשפחה הישראלית כשמתכננים, כשאני היום נחשף, גם כשעושים רפורמה, ואני אתן לך להמשיך, נשמע את משרד החינוך גם כן, אנחנו רוצים לשמוע בסוף - - -

אני רק אסיים.

השעון אץ לנו ורץ לנו, את חשבת שהדיון יהיה חצי שעה ודי.

לא, אני ביקשתי מה שאפשר, ניסיתי להיות לא חמדנית.

אז אני רוצה לומר, גם כשיוצרים רפורמה חדשה זה לא חכמה לבוא וללכת עם הרציונל המצומצם. כשהולכים כבר לתת למורים, והולכים לשפר את מעמדם והולכים לעשות רפורמה רצינית, היה צריך לפתוח את הסוגיה הזו של שעות העבודה, היה צריך לפתוח את הסוגיות האלה של התאמה למערכת, לצרכים של המשפחה הישראלית ואמרתי לך, השיח הוא שההורים כביכול לא היו ב - - -

אבל אוקיי, אני חושבת שאני לא יכולה לומר במכלול כולל, אבל נמצאים פה גם נציגות של ועד ההורים שלנו, העירוני, והם שותפים לעשייה שלנו העירונית ולכל ועד הורים בית ספרי, הם גם מקבלים הנחיית הורים, אותו הוועד. זאת אומרת אנחנו מנסים לקדם את השיח.

העצמה הורית בכל המובנים.

בכל המובנים ובכל החזיתות ואני חושבת שזה המקום שהחינוך ישים שורה בספר התקציב הממשלתי לנושא ההורים וזה לא יהיה בעצם נדבנות של ראש או רשות מוניציפלית כזאת או אחרת. היום המינהל לחינוך אצלנו מקצה כי הוא מבין את העוצמה של ההידברות והשיח עם ההורים ומתן כלים להורים וזה חלק מהתקציב שלו, אני חושבת שזה לא נכון, אני חושבת שכפי שאמרה פה גם הקולגה, צריך לשים פה משאבים על מנת לתת פייר גיים לכל הערים, לכל הישובים. זה המקום להזמין אתכם לכנס להורות שאנחנו נקיים ב- 19 במרץ בעיר אשדוד כעיר מובילה בנושא הזה, בנושא ההורות.

תודה רבה, אני נאלץ לומר אחרונת הדוברים לפני משרד החינוך, אז נורית ניר, בבקשה.

קודם כל לעונג לי באמת להיות בישיבה הזאת, זה פעם ראשונה שאני באה. אני שייכת לעמותה של רלי, עמותת פני"ם לקידום נשים בכירות. אני רוצה להגיד לכם שאני מורה ויועצת חינוכית לשעבר, בדימוס והדיון הזה מאד מאד מבורך.

מישהו פעם אמר לי, מי שפעם הייתה מורה היא תמיד מורה, גם כשהיא תהיה סבתא.

נכון.

היא לא מרגישה אבל היא מורה.

נכון, וגם היום אני רוצה לספר לכם - - -

אז בדימוס לא במקום.

נכון, אתה צודק, וגם היום, למרות שאני בפנסיה, יש לי יומיים בשבוע שאני באה בהתנדבות לבית ספר, מאהבה, והילדים יודעים, כי יש לי איזה פינה בלב.

קדימה, לענייננו.

כן, יש לי כמה נקודות שרשמתי ואני רוצה לומר. קודם כל באמת המדינה היא כבר בת 68, עוד מעט מגיעה לגבורות, אני מרגישה שהעולם בחוץ מאד התקדם, מאד משתנה, החיים שלנו מהירים ועצבניים, עולם העבודה מאד השתנה, האימהות היום עובדות שעות ארוכות, האבות עובדים שעות ארוכות, אני רואה, מצאת החמה עד צאת הנשמה, התא המשפחתי טובע בהוצאות מאד מאד גדולות. משפחה ממוצעת של 3 ילדים נדרשת לסל הוצאות מאד מאד גדול, כך שרק איזה עשירון עליון יכול לוותר בשעות העבודה. פעם קראו ליום המשפחה "יום האם" אחר כך "יום האב" והיום זה יום המשפחה כי גם האמא, גם האבא, מכל מיני קונסטלציות, כולם בתוך העבודה ועבודה בשעות ארוכות, כך שאי אפשר לעשות הנחה. חוץ מזה, מה שרציתי לומר, שגם חייו של המורה קיבלו תפנית מאד גדולה ב- 70 שנים האחרונות. מתוך התא הזה אני חווה ורואה שהמורים לא אוהבים את החופשות האלה, לא אוהבים את החופשה של סוף שנה או של השנתיים חופש, כי זה לא תמיד בחפיפה, לא עם הבעלים, לא עם המשק, המחירים יקרים, הוצאות יקרות.

אם הם לא אוהבים, הנה אני מוכן להיות הפרטנר שיביא אותם לשולחן עגול לעשות את השינוי.

אני חושבת, אני רוצה לומר שהפתרון הוא באמת לשבת. עוד דבר שרציתי לומר, שלפעמים אני רואה את החברים שלי בשוק העבודה מקבלים יותר חופשות מאשר אנחנו כמורים. בוא נאמר, זה גם קורה וגם היום, האבות, הגמישות שלהם - - -

הלוואי.

בהחלט, אני יכולה להביא לך דוגמאות ממשיות וגם היום, שוק העבודה הוא שונה מבעבר, יש אבות שמתחילים לעבוד ב- 11 עד הערב, הוא מאד מאד גמיש, יש כאלה שעובדים בלילה, זה לא כמו שהיה פעם - - -

מה את מציעה כמורה בעבר?

מה אני מציעה? אני חושבת שהפתרון הוא לשבת, לעשות עבודת מחקר מושכלת, מה, איזה שעות יש בשוק העבודה, מתי החופשים קורים, מתי המשק מקבל - - -

מה דעתך אם נתחיל בימי שישי? נמיר את ימי השישי.

בוא נאמר ככה, אני לוקחת את זה בתור סל, אני חושבת שהמקום הוא להתאים, כן יש מקום לעשות התאמות בין שוק העבודה הישראלי לשוק של המורים, בהחלט כן. לא חייבים שזה יהיה פה חופשות ושם שוק העבודה, ממש לא, זה טעות ביסודה ואני מבינה את הצעקה של כל האימהות וכל ההורים, כי גם אני שם, בוא נאמר ככה. אני חושבת שצריך לעשות עבודה מושכלת, עבודת מחקר מושכלת על ימי החופשות של כל מיני סקטורים במשק, מה הגמישות, מה האפשרויות וכו'. אני יודעת שיש סקטורים שאם אתה לא לקחת את מלוא החופשה שמגיעה לך או שאתה מוותר או שאתה יוצא לחופש ואז הם יוצאים לחופש, זה לא כמו אצל המורים שחייבים ביום כזה.

בסדר, הסקטורים האלה, יש להם 14 ימי חופשה שנתית, במקרה הטוב, אחרי ותק יש 23 ימי חופשה שנתית, לא 70 ולא 81 ימי חופשה.

אז בוא נדבר על זה אחר כך בארבע עיניים, כי יש לי עוד דוגמאות, אני חושבת שבפועל אפשר לעשות שינוי, אפשר לעשות רביזיה, חייבים לעשות שינוי כי המשק - - -

או, זו האמירה.

רגע רגע, עוד שני משפטים, המשק כועס על המורים ולא בצדק כי - - -

אנחנו אוהבים את המורים, לא כועסים.

בדיוק. ימי החופשה של המורים והמורה עובד הכי הרבה מאשר חבריו לעבודה, גם באירופה וגם באמריקה.

תודה. משרד החינוך.

צריך לעשות לו רביזיה ובאמת לערבל אותו מחדש.

בסדר, תודה רבה. משרד החינוך שמעת? איך אומרים, והעם רואים את הקולות.

אני תמיד רואה את הקולות. רחל טייטלבום, תנאי שירות עובדי הוראה מאגף בכיר לכח אדם בהוראה.

אז אני לא האיש הרגע פה אלא אמא ל- 4 בוגרים של המערכת ועוד 2 בתוך המערכת, יודעת כל יום וכל חופשה שיש. מזה 3 שנים אני בונה את מערכת החופשות, זה לא עלום שם, סליחה, וזה לא עלום, חוזר המנכ"ל הזה, יושבים עליו ויחד ובשיתוף כן עם ארגוני המורים, קצת תמוה בעיני שהם לא פה, הארגונים, כי אפילו אסרו חג - - -

אולי תעבירי להם את המסר שלי?

לא הזיזו בקצה, לא הסכימו לעשות את התזוזה הזו. גם יש לנו הסכמים קיבוציים של אופק ועוז, יום שישי זה יום קצר של 4 שעות, אתה הולך להמיר אותו ביום אחר שהוא 8 שיעורים, אנחנו רוצים שגם התלמידים לא יפסידו לימודים, בכל זאת שנהיה במיצ"בים וכו'.

יש לנו 50 וכמה, 4 שבועות בשנה? נכון?

37 בממוצע.

לא, לא.

שנה קלנדרית.

52 שבועות.

כן.

אז אני שואל אותך שאלה, אז לא ניתן את כל ימי השישי, בסדר?

נניח.

נתמחר את זה על קוצו של יו"ד, נחשב את השעות, אמרנו הצהרת כוונות הייתה מתחילה, לא נפגע ולא נוסיף מטלות, בר מינן, למורים, שמא איזה שערה אחת משערותיהם תיפול, אבל אפשר לבחון את הסוגיה הזאת?

ברור, צריך לעשות.

אני אגלה לכם סוד, אני תושב של מועצה אזורית, אתם יודעים מה? אל תפלו מהכיסא, הבן שלי בכיתה י"א והוא לא לומד בימי שישי.

נכון, יש הרבה בתי ספר.

והשמים לא נפלו.

יש להם מכסת ימי למידה. כן. יש להם מכסת ימי למידה, נכון.

יש מכסה, בסדר, אבל זה יום שישי אחד בחודש, לפעמים זה פעמיים בחודש, אבל את רואה שאפשר, כשרוצים אפשר.

זה לא כזה נורא.

סליחה, את נהנית מהחופשות של המורים?

סליחה, הדו שיח, אני מבקש לא להעיר, בסדר? הדו שיח הוא לא ביניכם. אני בא ואומר, גם כשנתנו במועצות האזוריות, יש לי ספק, אני לא יודע אם בכלל באו עם המורים בהידברות ואמרו אם אתם נותנים בתמורה. הערכתי, לא ביקשו תמורה.

כל האמירה והמדיניות של המשרד זה שכל שינוי או כל באמת סוויץ' של המערכת יבוצע יחד עם ארגוני המורים, וכן, שזה כפוף להסכמי שכר.

חסר לכם שלא, הוא ישבית את הטיולים והוא ישבית את זה, אוקיי. אבל אני שואל שאלה, לזה אני מצפה ממך גב' רחל טייטלבום, אני מצפה ממך, האם משרד החינוך חושב להוביל מהלך, אנחנו לא רוצים חד צדדי, חושב להוביל מהלך לאור הצרכים של המשפחה הישראלית ולאור הקולות שנשמעים, לא רק היום, כל שנה זה עולה ועולה ועולה לסדר היום הציבורי ונגנז. האם אתם בשלים ומוכנים והולכים לעשות מהלך מול המורים אכן לתכנן את שנת הלימודים אחרת? הרי הקולות של אסרו חג לא נולדו היום, לא נשמעו רק כאן, הקולות של ל"ג בעומר. הקשרים למיניהם, ההזויים לפעמים, חופשה שנתית ארוכה של העל תיכוניים, 70 יום, של היסודי 60 יום, האם משרד החינוך מתכונן לעשות עבודת מטה, לעשות את אותה עבודת מחקר, את אותה עבודה יסודית כדי לבוא בהידברות או שזה, איך אומרים? אמר לי פעם מישהו יקר מאד, כשאישרתי את תשלומי ההורים, הוא אמר לי פה, ישב פה, הוא פרש מתפקידו ואני מעריך אותו מאד, הוא אמר לי, אם ככה הכלבים נובחים והשיירה עוברת.

אני מעבירה את המסר למנכ"לית.

אנחנו גם נעביר לה בסיכום.

כן, כן.

רבותיי, אני חייב לסיים, לומר את הסיכום. את הצבעת?

משפט אחד.

בבקשה.

אני חושבת, להתחבר לכל יום המשפחה, אנחנו צריכים לא לתקוף בכלל את המורים ואת משרד החינוך, לעשות עבודה רחבה שבה נשלב גם את המעסיקים, עם חובה, הקטע של ההדרכה, עם שילוב של האנשים מהקהילה המבוגרת - - -

סליחה שאני עוצרת אותך, גם בגלל שחבר הכנסת מרגי וגם אני צריכים ללכת למליאה, מוכרחים בעניין הזה של מאבק החופשות להיות ממוקד. חס וחלילה לנו מלומר שהמורים הוא האויבים, הם פרטנרים, התחלנו בזה, לא צריך לחזור על זה. למאבק החופשות יש יעדים קונקרטיים, מיידיים שאפשר לממש אותם. אני מודה לך גב' טייטלבוים, אני דיברתי עם שר החינוך ומרגי פה - - -

זה לא מאבק.

עם שר החינוך, הוא יודע איך אפשר לטפל בזה וצריך לבוא בדברים. הם שותפים ולא יריבים. ככה אני רואה את המורים, ככה אני רואה את מורי ילדיי וככה אני רואה את המורים של כולנו. אני באמת אומרת לך אנחנו עכשיו בדיון הזה חייבים להיות מאד מאד ממוקדים, כי אין סיבה לא לחולל שינוי. אני לא נותנת כאן זכות דיבר, אבל אנחנו כבר - - -

רבותיי, אני חייב לסכם כי גם אני אמור לעלות לדבר במליאה ואתם מוזמנים לעלות ליציע אורחים ולשמוע גם עוד חברי כנסת בנושא הזה. אני רוצה לומר ככה, על רגל אחת לסיכום. הוועדה קודם כל מודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין על ארגון יום המשפחה, אני חושב שזה יום חשוב וציון מאד חשוב.

הוועדה מודה לארגוני ההורים השונים שהופיעו כאן והביעו את דעתם בדבר הצורך בהתאמת צרכי המשפחה הישראלית למערכת החינוך הישראלית. הוועדה קוראת למשרד החינוך להכין נייר עבודה שיבטא את עמדתו בדבר ההתאמה הזו הנדרשת, התאמה של ימי הלימודים אל מול צרכי המשפחה והחופשות השנתיות. אני מקווה שנקבל זאת בקרוב.

תם ולא נשלם, הוועדה תעקוב אחרי הסוגיה הזו, תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 16:34.