הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 338

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, י"ח בטבת התשע"ז (16 בינואר 2017), שעה 12:00

אקדמיה באילת - דו"ח פרופ' חיים גורן

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

אמיר אוחנה

איתן ברושי

יהודה גליק

מנואל טרכטנברג

מרדכי יוגב

אלי אלאלוף

דב חנין

מאיר כהן

אייל רם - מנהל מינהל עובדי הוראה, משרד החינוך

נעם מוזס - מנהל תחום חקלאות ימית, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

מאיר יצחק הלוי - ראש עיריית אילת

אורגל קדושי שמואל - רכזת תחום השכלה גבוהה, עיריית אילת

מתן בארי - מחזיק תיק צעירים, חבר מועצה, עיריית אילת

מרלן רוזנפלד - עוזרת ראש העיר, עיריית אילת

ד"ר חנן גינת - ראש מועצה אזורית חבל אילות

דבורה מרגוליס - ראש מינהל ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות

נתן יהב - אגף תקצוב, ות"ת

נינה אוסטרז'קו - אגף תקצוב, ות"ת

אמיר גת - אחראי על תקצוב אוניברסיטאות, אגף תקצוב, ות"ת

פרופ' צבי הכהן - רקטור אוניברסיטת בן גוריון

יעקב ירדני - ראש מינהל קמפוס, אוניברסיטת בן גוריון

פרופ' נדב ששר - מנהל אקדמי קמפוס אילת, אוניברסיטת בן גוריון

נוי טרבלסי - יו"ר אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת בן גוריון

אושרי מלכה - אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת בן גוריון

הילה לוי - אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת בן גוריון

דניאלה מנזין - דוקטורנטית, מנהלת אדמיניסטרטיבית, מכללת לוינסקי

פרופ' חיים גורן - מחבר הדו"ח, מכללת תל-חי

פרו' אמציה גנין - מנהל מדעי, המכון הבין אוניברסיטאי באילת

חוי ארנפלד - הנגשת השכלה אקדמית לנשים חרדיות (מכללת חוי ארנפלד)

אודיה פז - הנגשת השכלה אקדמית לנשים חרדיות (מכללת חוי ארנפלד)

יוסי תנורי - מנכ"ל מגבית קנדה

אהרון אקרמן - מנהל גרעין תורני אילת

הני כוכנר - אקטיביסטית בכירה

אורה חכם - יו"ר צוות היגוי, חינוך ועבודה

מירב ישראלי

יהודית גידלי

ר.כ., חבר המתרגמים

אקדמיה באילת - דו"ח פרופ' חיים גורן

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. 16 בינואר 2017, י"ח בטבת תשע"ז. הנושא על סדר היום – האקדמיה באילת, דו"ח של פרופסור חיים גורן. הוא נמצא איתנו? כבוד הוא לנו. מה, אני אצטט אותך? למה שאלתי אם אתה כאן? רציתי לצטט בשבח, בחשיבות הדברים שאמרת. אז למה שאני אצטט? אתה יודע, במושגים הלכתיים, בשבת, להכין שתייה חמה עושים, כדי שלא יהיה בישול עושים כלי שני. כלי שני זה קר יותר. אז בוא נדבר מכלי ראשון. תחסוך לי את דברי הפתיחה.

אדוני ראש העיר, אני מקדים אותו. בבקשה.

הדו"ח שהגשתי - - -

תציג את עצמך, רק צעק עלינו קצת, שנשמע אותך.

בסדר. שמי חיים גורן כאמור. אני תושב ראש פינה, איש המכללה האקדמית תל-חי. התחום המדעי זה גיאוגרפיה היסטורית. הייתי גם חבר ות"ת בשנים 2000 עד 2006, כנציג המכללות. זהו. ועוד הרבה דברים, אבל זה לא המקום

הדו"ח שנתבקשתי לבצע אותו בידי פרופסור חגית מסר-ירון וגדי פרנק, עסק ב - - -

לבקשת המל"ג והת"ת.

אמרתי. חגית מסר ירון וגדי פרנק.

גדי פרנק זה מנכ"ל הות"ת.

עסק באקדמיה באילת, לראות את הקיים, לבדוק מה נעשה, מה הצליח, מה לא הצליח ומדוע ולתת המלצות איך אני רואה את המשך העבודה שם, על מנת לקדם, לחזק, למצב את ההשכלה הגבוהה באילת, למצב את אילת כעיר - - -

ואילות.

רגע, אני אגיד, אל תדאג. כעיר של השכלה גבוהה כעיר וכמחוז, כי אילת איננה לבד. אילת היא מחוברת לפריפריה שלה, קודם כל למועצה האזורית אילות וגם לערבה והיא חייבת להיות המרכז של כל האזורים האלה, באקדמיה על אחת כמה וכמה.

הדו"ח הוגש בתאריך שהיה אמור להיות מוגש, נדמה לי באפריל. היינו בישיבה אחת של הוועדה בתחילת המהלך. הדו"ח הוגש באפריל, הוגש למי שביקש אותו – הות"ת והמל"ג, עם המלצות מאד ברורות לדעתי, מה צריך לעשות על מנת לקדם ולתגבר את האקדמיה באילת.

לו אני הקטגור - - -

דווקא קטגור?

לו אני הקטגור, כי אני רואה שאני צריך לחלוב ממך, אז אני אשאל שאלות.

מה ההמלצות?

ואני אומר לך רחוק, בשביל מה, יש לנו את בן גוריון. דבר.

קודם כל בן גוריון ואילת אמנם זה נתפס כאותו אזור, זה לא אותו אזור ולא יעזור שום דבר. רבותי, לעלות על מונית ולנסוע לאילת לאנשי סגל זה טרטור, תסלחו לי.

אז תספר לנו למה אילת.

כי אילת, אחד הסיכויים של העיר הזאת ואתם כל הזמן מסתובבים סביב אילת. הייתה ועדת שרים, היה דו"ח של ה-PWC, היו הרבה דברים. אילת – אחד הסיכויים הגדולים של העיר הזאת זה האקדמיה.

אז גש למסקנות.

המסקנות: לתגבר את שני הגופים העיקריים באילת, קרי – קמפוס אוניברסיטת בן גוריון, שהקמפוס הזה חייב, לתפיסתי, להיות חלק אינטגראלי מהקמפוס בבאר שבע. לתגבר אותו בתלמידים, לתגבר אותו באנשי סגל מקומיים. לתגבר ולמעשה להכפיל את פעילות ה-IOI, המכון הבין אוניברסיטאי לחקר הים, לחבר באילת, לתכלל באילת את כל הפעילות האקדמית ביחד. באילת, כל מוסד לחוד לא יגיע להרבה. כל המוסדות, אם הם יעבדו ביחד - - -

תודה אדוני. מכובדי ראש העיר.

כן, תודה רבה. רק לציין שפרופסור גורן התבקש לבצע את העבודה גם מהות"ת וגם מהמל"ג לאור החלטה שהתקיימה פה, אדוני יושב הראש, חשוב שנזכור את זה. אני רק ארענן את זיכרון כולנו, כי פה, בוועדה הזאת, התקבלו כמה החלטות בעלות חשיבות אסטרטגית, שאחת ההחלטות הייתה לעשות עבודה יסודית.

פרופסור גורן, אני לא אטעה אם אומר שעבדת על העבודה שלך קרוב לשנה.

חצי שנה בדיוק.

חצי שנה. חצי שנה עבד פרופסור גורן. אני רוצה להגיד כמה דברים, אדוני יושב הראש, חברי חברי הכנסת ואתם מכירים היטב את העיר אילת ואני מכיר את האנשים שנמצאים כאן, ודאי-ודאי פרופסור מנואל טרכטנברג, חבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, והחברים האחרים; אבל שני החברים שציינתי היו שותפים להקמת האקדמיה בעיר אילת.

אני רוצה להגיד ברשותך אדוני יושב הראש כמה דברים. בדצמבר 2003 זה היה שבועיים מיום כניסתי לתפקיד כראש עיריית אילת. זה היה לפני הרבה שנים, הגיעה אליה הקהילה המאמצת, הקהילה השותפה, קהילת טורונטו. שאלו אותי, אתה ראש עיר חדש, מה אתה רוצה שאנחנו נעשה בעיר שלך. נמצא פה יוסי תנורי, מנכ"ל מגבית קנדה, שהיה שותף לתהליך מתחילתו; ואמרתי להם אז, חברים, אני מבקש שתשקיעו הרבה במעט ולא מעט בהרבה. ואמרו במה אתה רוצה? אמרתי באקדמיה. כי ברצותנו לקחת את העיר הזו להיות עיר שמשדרגת את עצמה, בעיקר-בעיקר במשאבים האנושיים שלה, ללא אקדמיה - דווקא משום שהעיר אילת היא עיר קצה - לא נוכל לנוע קדימה.

בעת ההיא מלך במועצה להשכלה גבוהה בות"ת פרופסור שלמה גרוסמן, בבן גוריון אבישי ברוורמן. היו כ-160 סטודנטים להזכירכם, ואמר לי פרופסור גרוסמן, כדי שאתם תהיו מוסד שנוכל לתת לו תשומת לב, אתם צריכים להגיע לרף בעת ההיא, של כ-500 סטודנטים וחשוב לי לציין את הדברים.

החלה פעולה שהיא פעולה מדהימה, משותפת, שאחרי שפרופסור אבישי ברוורמן יצא, נכנסה פרופסור כרמי. אחרי ששלמה גרוסמן יצא, נכנס פרופסור מנואל טרכטנברג. אני קצת מדלג על איזו תקופה. וראה זה פלא, התגייסות מדהימה. הגענו לרמה של כ-700 סטודנטים תוך כדי שקהילת טורונטו משקיעה כספים, גם במעונות סטודנטים, גם במלגות, בסכומים של עשרות מיליוני דולרים מצטברים.

אלי אלאלוף יושב כאן. קרן רש"י לא חדלה לתמוך, מתוך הבנתה את הצורך באקדמיה בעיר קצה כמו העיר אילת. דרך אגב, מעונות הסטודנטים נבנו בתמיכה משותפת גם של קרן רש"י וגם של מגבית קנדה. בריאן שכטר ואלי אלאלוף היו האנשים שכל אחד הביא את המשאבים, כי הבינו את החשיבות של העניין.

לימים חשבנו שצריך לתגבר את זה, אדוני יושב הראש. התכנסה ועדה בראשות, אז היה יושב ראש המועצה להשכלה גבוהה, שר החינוך גדעון סער. פרופסור מנואל טרכטנברג היה ראש הות"ת. רבקה כרמי נשיאת בן גוריון, יוסי תנורי ואנשי טורונטו, התכנסנו לדיון מעמיק שתכליתו שדרוג קמפוס בן גוריון באילת. יצאנו עם תכנית שקראנו לה תכנית ה-100 מיליון. נמצאים פה חברינו לות"ת. תכנית ה-100 מיליון, תכנית שהוסכמה על ידי הכל. אני אומר את זה באופן חד משמעי. לא יצאה לדרך בגלל שהיו שם סיפורי בחירות, אבל בתכלס הייתה תכנית שכזו.

התכנית משום מה התמוססה ואז החלה תקופה – ואני אומר את זה בצורה הבוטה ביותר, אני לא מתכוון להתיפייף כאן – הקמפוס באילת זה נכס אסטרטגי לעיר אילת – לא עולה על הדעת שהנכס הזה ייחנק וימות, לא ניתן לזה, כי מבחינתי - - -

איפה זה עומד היום?

או, זה עומד היום שיש כאן ואני מוכן לויכוח – יש כאן החלטה לטעמי למוסס את הקמפוס הזה ואני קורא לזה להרוג אותו ברכות. לחבק אותו, להרוג אותו. דיאנס רוס נדמה לי שרה את השיר הזה. להרוג אותו ברכות.

הקרפינטרס.

אה, אוקיי, תודה. ויש כאן איזו שהיא החלטה פשוט בכל מיני שיטות, לגרום לגוויעתו. אני רוצה להבהיר, אדוני יושב הראש, יש עיר אילת עם קמפוס ויש עיר אילת בלי קמפוס. עיר אילת עם קמפוס מייצרת אופק לילדים שלנו, שגרים 400 קילומטרים מהציביליזציה התל אביבית. עיר אילת עם קמפוס זה עיר שמאפשרת למערכת החינוך שלנו, ודרך אגב, כשאני אומר אילת אני מדבר אילות, חשוב שנדע את זה. שמאפשרת לנו אופק חינוכי. עיר אילת עם קמפוס – תראה מה שקורה בלוינסקי, שמחליטים שם לקדם את העניין, איך המספרים הכפילו את עצמם בטווח של ארבע שנים.

עיר אילת בלי אוניברסיטה מתדרדרת אחורה. אנחנו רק לאחרונה עלינו מאשכול 5 לאשכול 6. הגזר שלי בוכה בכי קורע לב. אני שמח שמחה - - -

הענישו. מיד מענישים אותך. ברגע שאתה עולה, אתה חוטף.

נכון. אני רוצה להגיע לאשכול 8. מה שעזר לאשכול הזה זה בין היתר היכולת שלנו לתת מענים אקדמאים. ובמשפט - - -

אני אעצור אותך, כדי שתיקח אוויר. רבותי, מבחינתי כבאר שבעי, כילד שכונות, אתם יודעים מה זה היה אילת בשנות ה-70? כל מי שהענישו אותו בבאר שבע הגלו אותו לאילת.

יפה.

כשאומר לי ראש עיריית אילת מבחינתי, וכן, כל עבריין, כל נער, כל מי שהיה, השופטים – ברירת מחדל – תגלה לאילת.

נגמרה התקופה הזאת.

אז אני אומר, כשהוא אומר לך שהוא עולה באשכול ושהוא שואף לעלות לאשכול 8, למרות שהוא מוותר, הוא מפסיד הטבות כאלה ואחרות, זו גאווה ולכך צריך לשאוף.

אני רק רוצה להשלים את המשפט האחרון, אדוני. ברור לך, ברור לכולנו, אני אומר את זה גם לחברי, חברי הכנסת. הרי אני לא אוכל לאפשר שאני לא אתן אופק לילדים שלנו, שלומדים היום בתיכון, בבית ספר יסודי בלי אקדמיה. אין לנו מצב כזה. אין מצב כזה.

אמרתי לפרופסור כרמי ואני אומר את זה גם לעצמי, אנחנו אפיזודות שנעלם מן היום. העיר הזאת תישאר ואנחנו רוצים עיר איכותית. אבל אני אגיד לך את הסיפור העצוב האחרון. כשנכנסנו למשבר התקבלה החלטה פה, אצלך, פה בוועדה, שעושים בדיקה לאקדמיה באילת-אילות. הות"ת והמל"ג גייסו את פרופסור גורן. פרופסור גורן, כפי שנאמר, עבד חצי שנה. יש לומר עשה עבודה יסודית. כשאני ביקשתי את העבודה אף אחד לא הסכים לתת לי אותה. שאלתי מה, מדובר בכור בדימונה? על מה אנחנו מדברים? ניסו להעלים את הדו"ח ממני ויעיד על כך - - -

גם שם יש פתיחות, גם בכור גם יש פתיחות.

החופש האקדמי.

כן. ויעידו על כך כל מיני גורמים, אני לא רוצה עכשיו להיכנס לזה. מסתבר, כשגילינו את העבודה של פרופסור גורן, הסתבר שהעבודה אומרת שצריך לחזק את הקמפוס, שצריך לאגם משאבים, שצריך להכניס עוד תקנים. אתה יודע כמה תקנים יש היום – תקני בית – בקמפוס בן גוריון באילת? שלושה, כשאחד מהם לא נמצא. אני צודק אדוני?

אמת.

כן, שלושה. זו לא השקעה, פרופסור צבי הכהן. אם רוצים להשקיע בקמפוס אילת, צריך להכניס לשם תקנים וצריך להכניס לשם משאבים ואם יש בעיות של משאבים, אני מוכן להתגייס בכל כוחי, גם הפוליטי וגם האחר. עניין של כסף פותרים בכסף, אבל אם רוצים להשמיד עיר, זו הדרך ואני לא אוכל לאפשר לעצמי.

תודה.

לכן אני מבקש שני משפטים אחרונים. האחד, אני מבקש שהוועדה תקבל החלטה שהיא מאמצת את המלצות דו"ח גורן. זו הבקשה הראשונה. אני חושב שאתם ביקשתם את זה, ביצעו את זה, תאמצו את הדו"ח.

והדבר השני, אני כמובן רוצה לבקש את תמיכת הכנסת בחשיבות האקדמיה בעיר אילת לצורך שדרוגה, בעיקר-בעיקר במשתנה הדמוגרפי. בלי זה אין לנו שום סיכוי לנוע ולצמוח קדימה, בעיקר בעיר עם כל כך הרבה אתגרים, כל כך הרבה מורכבות, כל כך הרבה קשיים, מעצם היותה עיר סגורה, קטנה, מבודדת ואף מאיומת – גם בהיבטים הגיאופוליטיים.

ופה אני אבקש את תמיכתם, חברי הכנסת. אני חייב להגיד שאני יודע, אני מכיר את תמיכתם. אני כמעט ולא צריך – אני מרגיש כך מתוך ההיכרות רבת השנים – ואני מאד מאד מקווה שזה יבוא לידי ביטוי גם באופרציה.

תודה. חבר הכנסת אלי אלאלוף.

טוב, אני מתרגש לבוא לדבר על אילת מוועדת הרווחה, אבל תודה ליושב הראש, בוודאי לראש העיר. לי הייתה הזכות להתחיל את הקמפוס של אילת מאפס, עם קרקע, עם ואן. זה הוקם כמרכז להכשרה מקצועית ומהר מאד הבנו שזה לא מה שישרת את התיירות וזה לא מה שישרת את העיר והפכנו את הקמפוס הזה לקמפוס אוניברסיטאי בתמיכה, עם דרישות של האוניברסיטה. ומותר לי להגיד שלאוניברסיטה הזאת יש לי חולשה מיוחדת, לאור כל מה שעשיתי בשבילה ובצדק ובאהבה ובצורה הכי פתוחה וגם עד היום, אחרי נדמה לי כמעט 30 שנה, אני עוד חבר הנהלה באוניברסיטה.

אבל ידענו דבר אחד כשהתחלנו לעבוד באילת. ששום קריטריון רגיל של המדינה יכול להיות מיושם שם. רק בדברים מיוחדים. רק בגישה מיוחדת. רק בתקציבים נוספים. כשנכנסנו איתנו אחר כך, זה היה בסוכנות, מגבית קנדה ובמיוחד אנשי טורונטו, נכנסנו גם לסבסוד מטורף של שכר לימוד. כל סטודנט היה יכול ללמוד שנה ראשונה חינם. הבאנו מלגות מיוחדות. פיתוח, השקעה. כל הזמן עם הראייה המאד מיוחדת של האוניברסיטה, שקמפוס אילת הוא דבר שמפתח את העתיד של אילת. שיהיה ברור. אפשר לעשות מחקר על עבודה, מינהל עסקים בתל אביב, על היסטוריה צבאית בתל אביב או בירושלים, בכל מקום. עכשיו אפשר להגיד אפילו בבאר שבע, למרות שפעם באר שבע נחשבה כחלוצה ללכת לשם.

אבל אילת – זה לעולם יהיה קמפוס עצמאי. לא ת"פ של קמפוס באר שבע. קמפוס עצמאי, שזקוק לתקציבים ולגישות מיוחדות. כל מי שרוצה לקבוע שאילת היא כזאת, אז בבקשה, יקדם את אילת. כל מי שרוצה למדוד את הקמפוס הזה ואת המדידה האוניברסיטאית עם הקריטריונים שקיימים, אפילו בתל חי שאני מכיר את גורן משם, זה לא אותו דבר. לאילת יש הרגשת ניתוק של המדינה, היא רחוקה מהמדינה. אילת מחוברת לתל אביב, לא לבן גוריון. לא במקרה יש טיסות נון-סטופ שם. ולכן אילת צריכה עדיפות מיוחדת לכל מי שעוסק בעיר הזאת.

שנית, אני חושב שפספסנו שלא ידענו לתת לאילת קמפוס בין לאומי. במובן הזה לא של שיתוף פעולה בין אנשי דגים כאלה ואחרים, אלא יחד עם הכב"ה. לא הצלחנו. לא עשינו את זה. יש משרד עכשיו עם שר שלם של שיתוף פעולה אזורי. קמפוס אילת היה צריך להיות קמפוס משותף עם - - - למה לא עשינו את זה? למה השארנו את הפרובינציאליות הזאת שלנו, שאוכלת אותנו כל הזמן? הגיע הזמן שנסתכל בראייה כוללת. זה היה הקמפוס שתכננו.

אני חייב להגיד, הדו"ח הראשון היה של חברי יחיאל אדמוני, בקרן ג'נסיס. תלכו לשם ותבדקו מה כתוב שם. זה קמפוס בעל יכולת אדירה. אם תנהלו אותו בגרושים, אז תסגרו אותו, אבל אם רוצים לפתח את אילת ולתת לאילת את כל היכולות שהיא יכולה לתרום לפיתוח של הקמפוס הזה, אז תאמינו לי, לחשוב שבכלל אפשר לייבש וראש העיר מתהלך בהרגשה, כשהוא דיבר איתי בטלפון אז אמרתי לו אני בא, מה אתה שואל? בוודאי שאני בא.

חברה, שלא נעיז להקטין את אילת באמצעות זה שמחסלים את האקדמיה שלה. זה לא רק לילדים שלה, של אילת, זה גם בכלל לחוויה ללמוד. לא ידענו למשוך לשם. מה זה 1,000 סטודנטים? היינו חייבים להגיע היום ל-3,000, ל-4,000, עם תוספת בבנייה ולא לפי הקריטריונים של ות"ת, ואני יודע שות"ת יודע לתת חריגים מיוחדים ואתם יודעים את המעורבות שלי בכמה קמפוסים בארץ. אז אני יודע שהחריגים קיימים והחריגים הם למקומות כאלה, למקום כזה. ואם הקמפוס של אילת יגיע לרמה הנדרשת, חברים, הוא יסבסד עוד כמה גופים.

אני רוצה לציין נקודה אחת כחבר הנהלה של בן גוריון. להוריד היום 700 או 800 סטודנטים ממספר הסטודנטים של בן גוריון, בן גוריון לא יכולה להרשות לעצמה. כדאי לכם שיהיו יותר סטודנטים באילת. הקטנת מספר הסטודנטים באוניברסיטה, אנחנו יודעים שזה הולך ונהיה לצערי עובדה, ליד המכללות שצומחות. אבל כדאי שתדעו ש - - - את אילת, לחסל את הקמפוס הזה זה מילה שלא נראית לי בכלל, חיסול. שתדעו, זו פגיעה בשיתוף וחזון אדיר שיש להביא לאילת, שבכל מקרה יתקיים, רק אל תתנו שנביא לשם איזו אוניברסיטת קימברידג', או לא יודע מה, כדי לתת את התואר באילת.

אז תעשו. בן גוריון, עליכם האחריות להחזיר את העקרונות שעל זה בנינו את הקמפוס הראשון ואת הדברים, את השטח האדיר שהעמידו לרשות הפרויקט הזה. תחזירו אותה ללא התלבטות לגודל שהיא צריכה. תודה.

תודה. רבותי, באוגוסט 2015 התקיים פה דיון שנגע בסוגיות האלה וקדם לדיון שלי דיון של עמרם מצנע וקדם לדיון של עמרם מצנע של אלכס מילר, יושבי הראש שקדמו לי. אני בסיכום, גם בדברי בפרוטוקול וגם בסיכום התייחסתי:

הוועדה פונה לות"ת להמשיך את מתווה תכנית 100 מיליון לטובת פיתוח הקמפוס שתכליתו פיתוח קידום קמפוס בן גוריון. הוועדה רשמה לפניה את הודעת הות"ת כי מינתה יועץ למיפוי צרכיה האקדמיים של העיר אילת. הוועדה מבקשת לקבל לידיה את דו"ח הביניים של היועץ. יצאה פנייה ליושב ראש המל"ג, שזה שר החינוך, נפתלי בנט והוא משיב לי. עם סיום עבודת היועץ תבחן ות"ת המלצותיו ותקבל החלטותיה להמשך. עם קבלת ההמלצות הוועדה תעביר לוועדת החינוך והתרבות את דו"חות היועץ.

מזל שראש העיר בכה. צעק, אז אני קיבלתי את דו"ח היועץ.

אני רוצה לשמוע את הות"ת גם. הרי לא בזבזתם סתם כספים לטובת היועץ. הרי לא עבדת בהתנדבות, נכון פרופסור גורן? יפה. ואנחנו ממנים יועצים כדי שייעצו לנו, כדי להתקדם. לאחר מכן נשמע את חברי הכנסת ואת הנוגעים בדבר. בבקשה.

שמי אמיר גת, אני אחראי על תקצוב האוניברסיטאות בות"ת. אני הייתי פה גם בדיונים קודמים באמת, באוגוסט 2015 ואולי גם לפני, אני לא זוכר. הדו"ח של חיים גורן, אני לא זוכר, אנחנו מינינו אותו. זאת אומרת אנחנו הזמנו את העבודה הזאת, אני לא זוכר ש - - -

אמרתי.

כן, אבל אני לא זוכר, בניגוד למה שאמר ראש העיר, אני לא חושב שזה היה בעקבות דיון שהיה פה.

לא, אני אמרתי. רבותי - - -

מאה אחוז. אני אומר, אני מדגיש.

תריבו על הצלחה.

אני מדגיש. אנחנו הזמנו את הדו"ח הזה. אנחנו בחרנו את פרופסור חיים גורן גם בגלל ההיכרות העמוקה שלו גם את המערכת הציבורית, גם את המערכת שלנו, גם את אילת. הוא היה שם חבר בוועדה שקודם בדקה את ה-IOI במסגרת היותו חבר ות"ת. אנחנו הזמנו את פרופסור חיים גורן, שכרנו את שירותיו בגלל ההיכרות שלו את הנושא של הפריפריה, שהוא בוא נגיד אחד הגורמים המרכזיים בהצלחה של תל חי, כך אנחנו רואים אותו.

והוא גר קרוב לאילת. אתה יודע, אתה מקפל את המפה, זה נופל אחד על השני.

נכון, נכון. לכאורה יכלו לבוא והיו כאלה שבאו ואמרו יכולתם לקחת מישהו מתל אביב, אבל כשאתה לוקח מישהו מתל אביב אז אתה לא מכיר את הבעיות באמת של הפריפריה. אנחנו, הצוות המקצועי שליווה את פרופסור חיים גורן בעבודה, זה הצוות שלי, החברים פה. אנחנו סיפקנו את הנתונים - - -

אחרי "אנחנו-אנחנו" – המלצות ומה התכניות שלכם.

אוקיי, אז אני אומר, המעורבות שלנו באילת לא מוטלת בספק, של ות"ת. גם מהבחינה של התקציבים לכל אורך השנים, אנחנו שם ואנחנו חזק שם, גם בתקצוב הבין אוניברסיטאי, גם בתקצוב של הקמפוס באילת. אמר חבר הכנסת אלאלוף, שדיבר על החריגים. אני אומר, קמפוס אילת היום, עם מספרי הסטודנטים הנמוכים שלו, הוא כבר חריג אצלנו.

אני מכיר חריגים יותר קטנים.

יכול להיות. הוא מקבל - - -

בוא, אל תאתגר אותי. ליסט שלם אני אתן לך, של חריגים יותר קטנים.

אני אומר, הוא כבר בדרגה של החריגים ואנחנו עושים את זה מתוך החשיבות שאנחנו רואים לעניין.

בסדר וטוב שכך.

יו"ר ות"ת, פרופסור יפה זילברשץ, היו לה כמה וכמה אתגרים על השולחן שלה. האתגר הראשון שעמד לפתחה, אני חושב שזה השגת תכנית רב שנתית למערכת. מיד כשהיא סיימה את האתגר הזה והיא השלימה את ההסכם הרב שנתי לשנים עד תשפ"ב, אני חושב שזה היה באמצע ספטמבר, בסוף ספטמבר היא ירדה לאילת, היא וסגנית יו"ר מל"ג בשביל לעשות ביקור. היא ביקרה בכל המוסדות, בקמפוס אילת, בבין אוניברסיטאי, בקמפוס של לוינסקי ואחרי זה היא נפגשה עם ראש העיר - - -

ולא בחבל אילות, כשבכלל לא ידעה - - -

אדוני ראש המועצה, אני אתן לך את רשות הדיבור. בבקשה.

ואני אומר מעבר לזה הנושא של קמפוס אילת נמצא אצלנו הרבה על ה-. לא רק קמפוס אילת, כל הנושא של אילת נמצא אצלנו הרבה על השולחן. ההמלצות של חיים גורן טרם תורגמו לתקצוב אופרטיבי בשטח. אני יכול לקוות שזה יהיה בשנה הקרובה.

שנה, אתה יודע, זה משהו מופשט.

בע"ח חלקן. זאת אומרת אנחנו עכשיו בע"ז.

אז זה שנה הבאה אצלי, זה לא השנה הקרובה.

זה ע"ח.

עוד שתי שנים אקדמאיות.

זה ככה בדיוק לייבש אותנו.

זה תחילת השנה האקדמאית.

מבחינתי, כשאתה אומר לי תשע"ח, זה שנה הבאה.

מה שנקרא לייבש את העסק.

אוקיי, סליחה אדוני ראש העיר, תן לו. בבקשה.

אני אומר, זה מה שאני יכול לעדכן. הנושאים האלה על שולחנה של ות"ת ו - - -

אבל למה זה צריך לקחת שנתיים? אני שואל. ולמה הפרופסור יפה זילברשץ אומרת שהיא לא מכירה את הדו"ח הזה?

אני שואל. תן לי, תן לי.

אומרת אצלי במשרד – אני לא בטוחה שאני מחויבת לדו"ח הזה. אני שואל שאלות ברורות. אני מצטער שהן קשות. היא אמרה את זה אצלי במשרד.

אוקיי.

אני לא הייתי.

אני יודע שלא היית, אז אני מעדכן אותך.

בוא, האמירות שלך, אמיר גת, תקשיב, האמירה שלך היא מאד כוללנית ואני הייתי מצפה, כשאומר לי ראש העיר ובצדק, כמה ימים לפני הדיון, אני רוצה שיו"ר ות"ת יהיה כאן ואני מכבד, כי לא לכל דיון אפשר להזמין את יו"ר ות"ת ושר חינוך ומנכ"ל. אני מצפה ואני סמכתי וכתבתי לו ואני סומך על זה שהאנשים שיגיעו לכאן יתנו תשובות ודברים ברורים. אני לא מקבל דברים ברורים. אני קיבלתי עכשיו דברים מופשטים מאד שלא מחייבים שום דבר.

אתה יודע מה, לפחות הצהרת כוונות. אני לא שומע ממך כלום. גם לא הצהרת כוונות. זה לא לרמה. זה לא לכבוד הוועדה ואני אתייחס לזה ואני אתייחס לזה בצורה-. יש לה אצלי מחר פגישה. אם זה היחס שלה אלי, יכול להיות שאני אבטל עוד פעם את הפגישה. כבר היו ביטולים, יכול להיות שאני אבטל עוד פעם את הפגישה עם יו"ר ות"ת.

יש ועדה - - -

לא, לא אדוני, שנייה.

רק שנייה, יש לי שאלה. יש ועדה שהממשלה הקימה ברשות ראש הממשלה לעיר אילת. זה לא חלק מסדר היום שלה?

אדוני, לא. אני לא. מוטי יוגב, בבקשה.

טוב, ראשית כבוד יושב הראש, ראש עיריית אילת, חברי חברי הכנסת והאחרים, אני חושב שאין ספק שכולנו פה כי אילת היא באמת עיר מיוחדת וחיונית וזכותו של ראש העיר, מאיר יצחק הלוי, שאני הכרתי אותו בהיותי סגן בוועדה למניעת אלימות של השלטון המקומי, באמת פעולה נמרצת בכל המישורים להפוך את אילת לעיר קדומנית, קדמית ולא איזה עיר מקלט לדברים שונים ומשונים, כמו שאמרת ראש הוועדה וחצר אחורית. וכעיר מתקדמת לא צריכה להיות לה תקרת זכוכית ולא רצפת זכוכית של סירות תיירות בלבד, אלא באמת אקדמיה ואסטרטגיה ויש פה נציגים של ישיבות הסדר, או כל דבר שאפשר להוביל לתוכו כלפי מעלה.

אני רואה עוד דבר שלא הוזכר פה בפיתוח של אקדמיה חזקה באילת, והוא שלהשאיר ולאפשר שם גם תארים שניים ואפילו תארים שלישיים שבפריפריה ואני אומר את זה גם לגבי תל חי, ואז אנשים שנשארים בגילאים האלה גם שוקלים חתונה, בין אם בגילאי 28-30 ומעלה ואולי גם קובעים את מקומם באילת. זו עתודה של צעירים מעבר לבני אילת שלפעמים עוזבים. עתודה של צעירים שאולי מוצאים באילת, כתוצאה מהיותם באוניברסיטה, גם את עתידם באילת ועתיד אקדמי שמעלה את הסוציו אקונומי, כמו שאמרת ל-8 ואילך.

אני רוצה לומר בעניין הזה דבר חשוב, אדוני יושב הראש, כדי להיות תכליתי. אני אומר פה לנציג הות"ת ואני גם מצפה וסמוך ובטוח ואני גם אשתדל לפעול לכך. גם ניסיתי אז, אולי לא עשינו מספיק, לפנות לשר החינוך שהוא יושב ראש הות"ת ויושב ראש המפלגה שלי. אני אומר פה לנציגי אוניברסיטת בן גוריון, שאני לא מכיר, שזה הכי קרוב שיש וזה כאילו האח הגדול הכי קרוב בכל היבט של מרצים משותפים ושל ההתניידות, אבל אם זה קשה, גם אז חובת המל"ג וחובת שר החינוך לראות. יכול להיות שהאבא הגדול צריך היות אוניברסיטת תל אביב או ירושלים או בר אילן או כל גורם אחר, ולהשאיר את בן גוריון בלי, בעיני זה נכס חשוב - - -

אנחנו לא עושים עבודה קלה לאף אחד.

אני לא עושה עבודה קלה לאף אחד ומצטרף פה לדברי פרופסור אלאלוף, חבר הכנסת אלי אלאלוף שעזב וקרה לבן גוריון לקחת את הדבר הזה הכי גבוה שיש. אבל יחד עם זה דרך הפעולה בעיני היא ועדת מעקב בעוד נגיד בין חודש לחודשיים גג, אבל בכל מקרה במושב הזה, לא כפי שפה ניסו להגיד הלכת אל משיחא תשע"ח. מה שנקרא שבט תשע"ז או אדר תשע"ז לממייננו, בכדי שנוודא שההליך הזה קורם עור וגידים לשנת הלימודים הבאה ומוסיף פקולטות חיוניות ואסטרטגיות - כפי שכתב פרופסור חיים גורן בדו"ח שלו וקראתי את התקציר, את התקציר לתקציר - ועושה את כל מה שייחודי וגם בין לאומי, כפי שנאמר פה. כי אין ספק שהמקור פה, כי אין ספק שהמקום המיוחד הזה יכול לפתח גם דבר - נאמר בדו"ח שלך – לסטודנטים מרחבי העולים, סטודנטים יהודים מרחבי העולם, שזו האכסניה שלהם ופעם בשלושה שבועות עולים לראות את תל אביב, אבל חיים באילת ואולי מהווים גם עתודה נוספת לאילת.

שורה תחתונה, זה באמת דבר אסטרטגי – הקמפוס האקדמי באילת. נכס אסטרטגי לאילת ולמדינת ישראל. שער דרומי. ולכן אנחנו צריכים לקרוא מכאן למימוש הדבר ולא לגוויעתו חס ושלום, גם לפעול לכך וגם לקיים ועדת מעקב בטווח הזמן הקרוב.

אמרת, תודה. ראש המועצה האזורית אילות.

חנן גינת. תודה רבה. אני דוקטור לגיאולוגיה שלמד פה, באוניברסיטה העברית - - -

חסכת לי שאלה.

ובחר לשבת בערבה, מתוך אמונה בניצול ובזה שמדינת ישראל צריכה לנצל משאבי טבע ולנצל ולפתח את משאבי האנוש. התגלגלתי גם, הקמתי מרכז מדע שהוא מתקשר לאקדמיה שדיברנו והיום אני גם ראש מועצה ואני חושב שזה העיקר, היכולת שלנו, בין אם זה בחבל אילות ובין אם זה באילת, לנצל את משאבי הטבע, לחזק ולפתח את המשאבים האנושיים. אני לא מתבייש להגיד פה את המילה ציונות, כי זה חשוב.

פה, בוועדה הזאת אתה יכול לומר חופשי.

בהתייחס למה שאמרו ראש העיר אילת ופרופסור חיים גורן, אני מבקש, הדיון הוא על אילת. הייתי באותה ישיבה, שלצערי הרב לא רק שלא נקרא, גם אנשי הות"ת ואנשי המל"ג הנוכחיים בכלל לא ידעו שיש אקדמיה בחבל אילות – מרכז מדע ים המלח והערבה, מכון ערבה, מינהלת האנרגיה המתחדשת - - -

האצות – מה שפורסם במו"פ.

יש את האצות, את אגף טכנולוגיס ויש הרבה מאד דברים - - -

אתה רואה, אנחנו עוקבים אחרי.

יפה. ויש הרבה מאד דברים שקיימים. הם שייכים לאקדמיה ולאקדמיה שאנחנו מחזקים, מנסים לחזק את שיתוף הפעולה. אגב, חלק גדול גם בקשר אם אוניברסיטת בן גוריון.

מה שאני מבקש זה להמשיך ולחזק. כמו שמאיר אמר כשאומרים אילת, כדי לא לחזור כל פעם, זה אילת ואילות. אנחנו שם, אנחנו עובדים ביחד וחשוב מאד וכל מה שנאמר פה על ידי פרופסור גורן, על ידי מאיר ואחרים, אנחנו שם לגמרי ונשמח להמשיך להיות שם ולהמשיך לחזק את זה בבסיס של הפיתוח.

תודה. חבר הכנסת דב חנין.

תודה אדוני יושב הראש, תודה על הדיון החשוב הזה. אני רוצה להתחיל, לפני שאני אגיע לצד המודאג והפסימי, בכל זאת להגיד מילה טובה. אני מכיר חלק מהפרויקטים האקדמיים שנמצאים באילת ובחבל אילות ואני רוצה להגיד לכם שאלה פרויקטים מדהימים. אני ביקרתי במכון הבין אוניברסיטאי למדעי הים. אני ראיתי שם עבודת מחקר מרשימה, חשובה ביותר - - -

ראש המכון כאן, דרך אגב, פרופסור אמציה גנין.

כן, כן. חשובה ביותר, בעלת השלכות גדולות לא רק בהיבט של ים סוף, אלא בעלת השלכות גדולות בכלל בהבנה שלנו של הים, שזו הבנה שאנחנו צריכים לחזק אותה. וזה פרויקט מאד מאד חשוב, מאד מבורך, שבאמת אני חושב במשאבים קטנים באופן יחסי הוא עושה עבודה מדהימה. ואם אני כבר מתייחס ליוזמות אקדמיות שנמצאות באילת ובאילות, אני אזכיר גם את מכון הערבה, שנמצא בקיבוץ קטורה וזה מקום ייחודי אני חושב ברמה הבין לאומית. גם בתכנית לימודי הסביבה, המאד מתקדמת והמאד מפותחת שיש שם - וגם בעובדה, ובהמשך לדבריו של אלי שדיבר קודם על ההיבט הבין לאומי – מנסה לשלב עם כל הקשיים גם סטודנטים, לא רק ישראלי אלא גם מהאזור. פלסטינים, ירדנים. פרויקט באמת ייחודי מדהים בתחום הסביבתי ובכלל.

אחרי שאני אומר את הדברים הטובים האלה, אני חייב לומר לך אדוני יושב הראש שאני מגיע לדיון הזה בתחושה מאד קשה. כי יש לי תחושה שאנחנו פה מדברים והדיבורים שלנו לא באמת משפיעים. וזה מאד מאד מצער, זה מאד מאד מקומם.

אני מצטרף לגמרי לדברי קודמי. אני חושב שאנחנו צריכים לראות ואני ראיתי את הדו"ח של פרופסור גורן ואני מברך עליו, אבל אני הייתי אומר שאפילו אנחנו צריכים לראות צעד אחד מעבר לזה. החזון שלנו לאילת צריך להיות בין היתר של עיר אוניברסיטאית, גם בהיבט הבין לאומי. אילת היא מקום שיושב באמת באזור טבע מיוחד. יש לה כמובן הרבה קשיים ומגבלות בגלל המרחק, אבל יש לה גם הרבה מאד יתרונות שאפשר לנצל אותם. אם מסתכלים על זה במבט אחר, בפרספקטיבה לגמרי אחרת, ואת זה צריך לנצל ולא להסתכל על הדברים דרך החור שבגרוש, שכבר מזמן איננו.

המהלכים שצריכים להתקדם כרגע – ופה אני חושב שהוועדה צריכה להזמין את שר החינוך ולשמוע ממנו תשובות. זאת אומרת שיענה לנו – כן, לא, שפשוט יענה לנו תשובות ענייניות. יש את העניין של תכנית 100 מיליון. אגב, זה כסף קטן. זאת אומרת זה כסף גדול יחסית לאילת. זה כסף קטן מאד יחסית להוצאות של מערכת החינוך. אנחנו רוצים תשובות האם הדבר הזה אפשרי.

יש גם המון מנגנונים שאפשר לקדם. באמת עכשיו ככה נזרקו השמות של יוזמות אקדמיות שנמצאות באילת ובחבל אילות. יש ממש הרבה. השאלה היא האם אנחנו יצרנו מערכת מספיק טובה של איגום משאבים, של הסתייעות הדדית, שלא כל אחד צריך לנהל את החנות הקטנה שלו, אלא יש לנו פה איזה שהוא פרויקט משותף אחד גדול. תודה.

תודה. חבר הכנסת אמיר אוחנה.

תודה אדוני. יש מעט מאד קריאות שאנחנו צריכים להתגייס ולעזור להן כמו הקריאה הנרגשת של ראש העיר אילת, שמבקש לעיר שלו חיים. מבקש עתיד. אני אומר את זה לא רק כתושב אילת לשעבר – הנה פרט שאפילו אתה אני לא בטוח ידעת.

ידעתי גם ידעתי.

ואני מכיר - - -

ואתה צריך להגיד שיש לך ניגוד עניינים אולי.

כבר לא.

ואני מכיר היטב את העיר אילת, אלא אני אומר את זה גם כחסיד של האמירה – אל תתנו להם דגים, תלמדו אותם להכין חקות. גם אל תתנו להם חקות, תלמדו אותם להכין חקות. זו המשמעות של אקדמיה באילת, כי אחרת אתם תצטרכו לתת דגים. כלומר, אנחנו נצטרך להכניס את אילת שוב למעגל מקבלי הקצבאות, כי אנשים לא ימותו. ואנחנו נצטרך להשקיע הרבה יותר מאשר היום מבקשים מאיתנו להשקיע באקדמיה באילת. זו האלטרנטיבה.

זה נכון לכל עיר, אבל זה נכון קל וחומר לעיר אילת, שכאמור המקום הקרוב ביותר אליה הוא רחוק מאד; ואם אנחנו רוצים עתיד לעיר הזאת ואנחנו רוצים להמשיך לראות אותה פורחת, משגשגת וצומחת – אני יכול להגיד אגב שבתיירות אנחנו רואים לצערנו קשיים בשנים האחרונות.

יש התעוררות.

אז אני שמח לשמוע שיש התעוררות בתחום הזה, אבל כדי לתת עתיד לעיר הזאת אנחנו חייבים לפתח, להשקיע באקדמיה. יש לכך תפוקות רבות ואני בטוח שכך גם נעשה. תודה.

תודה. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג, יו"ר הות"ת לשעבר, בבקשה.

תודה. אני שמח על הדיון.

אתה אשם.

אני אשם, כן. אני שמח על הדיון וגם מעציב אותי מאד לראות שאחרי כל כך הרבה מאמצים שהשקענו, וראש העיר יכול להעיד שעל פני חמש שנים כמות האנרגיה וההשקעה בנושא הזה הייתה עצומה ועדיין אנחנו נמצאים באותו דיון על מספר הסטודנטים ולהחזיק את זה שזה לא ייפול למטה. בושה וחרפה.

אני רוצה להגיד עכשיו כך, תראו, העניין זה לא רק אילת כעיר שאנחנו חייבים לתת דעתנו על עתידה. האקדמיה יכולה, יש כל כך הרבה תועלות לאקדמיה, מכיוון שבאילת יש צירוף נדיר ביותר. מה לעשות, הטבע, אתה יודע, לא היטיב עם מדינת ישראל בכללותה.

לאורכה ולרחובה.

אבל באילת יש צירוף נדיר של מה שאני קורא נכסי מחקר ייחודים בעולם. אני לא אפרט, אבל על זה דיברנו הרבה מאד פעמים, אמציה. גם מבחינת התכונות של ים סוף, גם מבחינת הגיאולוגיה, גם מבחינת נדידת הציפורים, גם השבר, גם משאבי טבע, דרך אגב, גם הרכב אנושי שעושה את אילת למקום מחקר גם בתחום של עבודה סוציאלית וכו'.

ולכן אנחנו לא באים לעשות טובה לאף אחד. יש שם אפשרות לקיים מחקר מדעי מהשורה הראשונה בשיתוף פעולה בין לאומי מדהים. הראיה לכך, שכשפנינו לגורמים בין לאומיים – גם בחקר הים, גם בתחום התיירות – בית הספר לתיירות הכי טוב בעולם שנמצא בלוזן, בשוויץ, היו מוכנים להקים שם בשיתוף פעולה. הבאתי תורם מקנדה, שהיה מוכן לשים שם עשרות מיליוני דולרים לעניין הזה. יש תכנית, זה לא שאין תכנית. זה לא נדבה. זה יכול להרים את האקדמיה במדינת ישראל כולה וזה לא קורה.

ולמה זה לא קורה? מכיוון שממשלת ישראל – וצר לי להגיד את זה – מסתכלת על הצד השני. זו בעיה של מישהו אחר. היא שולחת את ראש העיר באמת, לקבץ נדבות, תסלח לי מאיר. אנחנו מכירים הרבה שנים. בושה וחרפה. נאמר כאן, זה לא כסף גדול. התועלות לאילת, גם מבחינת ההתפתחות הכלכלית, הרי בתכנית שהגינו יש גם פיתוח של חממות טכנולוגיות מסביב לכל אחד מהמוקדים האלה – גם בחבל אילות, בוודאי, ומשאבי טבע ואחרים. גם בתחום התיירות, גם מבחינת סטודנטים בין לאומיים לתואר שני ושלישי שיבואו לעשות דוקטורט משותף. טובות האוניברסיטאות במדינת ישראל לעניין הזה.

הפוטנציאל הוא אדיר. הוא בר ביצוע. אני אומר לכם, הוא בר ביצוע מחר בבוקר. צריך החלטת ממשלה. אני אומר לכם מתוך היכרות אישית, ות"ת לא יכולה להרים את זה. אוניברסיטת בן גוריון לא יכולה להרים את זה. זה משימה לאומית קלה לביצוע. התכנון ישנו. התועלות ישנן על השולחן.

אני מסכים איתך כשזה מדינה הממשלה צריכה להרים את זה, אבל אם ות"ת לא יודע מה הוא רוצה, אני לא יכול - - -

לא - - -

ות"ת אמור להביא את זה לממשלה. ות"ת אמור לשים את זה על שולחן הממשלה.

בסדר, אז יש את התכנית הזאת ואם מותר לי להגיש, ות"ת כמו האוניברסיטה חוששים להקשות עליהם מבחינת העלות. כי ממשלת ישראל אלופה בזה. אני רוצה רק להגיד דוגמא וזה גם לוועדה הזאת. כשהקמנו את בית הספר לרפואה בצפת, ממשלת ישראל התחייבה בהחלטה שאני הייתי חבר בכתיבת נוסח ההחלטה, לעשות מצ'ינג לכל התרומות שיביאו מבר אילן כדי להקים את זה. אתה חושב שעשו מצ'ינג? לא עשו. ולכן החשש הוא חשש מוצדק.

לכן אנחנו צריכים להביא לפה את שר החינוך בתור חבר בממשלת ישראל ואת האוצר, ולהעמיד אותם בפני העובדות האלה ולבקש תשובות נחרצות על זה.

תודה. מנכ"ל מגבית קנדה, בבקשה. תציג את עצמך.

אנחנו תכליתיים. בניגוד אליך, שגדלת-. שמי יוסי תנורי, אני מנכ"ל מגבית קנדה. אני אגיד שתי עובדות. מאז מנואל טרכטנברג עזב, אנחנו מצרים על לכתו. האיש דחף, עשה וראינו גם את המזומנים. אני אומר את זה לגבי אלה שעזרו להקים את זה ואנחנו שותפים איתם גם בבית הספר לרפואה בצפת. אבל נגיע לקצה, כי פה זה מקום תכליתי, אני מקווה.

מגבית קנדה חייבת, מחויבת ותמשיך להיות מחויבת לקמפוס באילת ואני שם פה על השולחן את הדבר הבא: במידה ומספר הסטודנטים יגדל, והוא יגדל. חייבים. אנחנו באנו לפה לא בשביל לדבר, אנחנו נקים עוד בניין מעונות סטודנטים. כלומר אני בא ושם את זה פה על השולחן. הרי רוצים פה דיבורים של כסף. אז כסף. בנייני המגורים עולים בין 15 ל-20 מיליון שקלים. יהיו עוד 500 סטודנטים, אנחנו נספק להם את המגורים. היום יש החלטת ממשלה שדוחפת את זה, יהיה עוד בניין מעונות. הקמנו את הראשון, השני יוקם. כלומר אני שם פה על השולחן. המצ'ינג כבר נמצא.

הבוקר היה דיון על סוגית המעונות.

מכיר, כי אנחנו עובדים גם עם כחלון ועם אביגדור. הכסף יהיה. את הבניין נקים ואני גם אומר למאיר, מאיר יודע על הקצב שלנו. תתקבל החלטה, תספרו 10 חודשים ואני אעמיד את הבניין. 10 חודשים אני אעמיד את הבניין. את הפתרונות אתם תביאו.

אדוני יושב הראש, אני רואה שאתה איש תכליתי. אני בניגוד אליך, שאתה באר שבעי ומאיר מאילת, אני גר בירושלים. היה משפט שאבא שלי תמיד היה אומר לי לפני שנכנסנו לעולם העסקים. הייתי אומר לו אבא, איך הבן אדם הזה, אז הוא היה אומר לי יוסי תשמע, זה דיבוריו קילומטר ומעשיו סנטימטר. בוא נעשה את זה פרגמאטי ונקודתי.

אנא, מבקש אני ממך, הבא לפה את האנשים שיכולים להזיז, שר החינוך נפתלי בנט ואחרים, כדאי שנקבל החלטות ואנחנו נוכל ליישם את ההתחייבות שלנו פה לבנות בניין מעונות. אם לא, זה לא יקרה. זה לא יקרה.

אני אתן לבן גוריון, מה חשבתם, שנדלג עליכם? פשוט תשמעו קצת, תהיה לכם מוטיבציה יותר גדולה.

פרופסור אמציה גנין, בבקשה.

אני מהמכון, לא מבן גוריון. אתה רוצה אותי?

כן. אתה אמציה? אז דבר. בן גוריון בסוף.

אני אמציה, בסדר.

ות"ת, בן גוריון בסוף. אנחנו נפנה אליהם. נשב עליהם אחרי שנאגור מכם אנרגיות חיוביות.

בסדר. אז אני מתנצל שאני אשאר אולי בעיקר בחלק האופטימי של חבר הכנסת חנין, ואני גם רוצה לשלוח מפה הזמנה. אנחנו מתחת לרדאר.

קודם תציג את עצמך. מי אתה, מה אתה, מה אתה עושה.

שמי פרופסור אמציה גנין, אני המנהל המדעי של המכון הבין אוניברסיטאי שעליו אני הולך לדבר, ואני תושב אילת 29.5 שנים. הגעתי לאילת כמו חנן, מבחירה. יכולתי לבחור כל מקום בארץ ובחרתי באילת, בגלל הפוטנציאל המחקרי.

זכיתם, מה אתם מתנצלים כאילו באתם. לא מגיע לכם פרס ישראל.

לא, לא.

הם לא רוצים פרס ישראל. רוצים לשבת באילת ובאילות.

זה חבל הארץ הכי שפוי שיכול להיות.

אז אני רוצה לרוץ קצת מהר ואני בהחלט מודה לות"ת כי בזכותם אנחנו קיימים ופועלים. אנחנו התחלנו בתור המעבדה של האוניברסיטה העברית. האוניברסיטה העברית בשנות ה-60 הרימה את הכפפה והקימה שם מעבדה ימית. כעבור כמה שנים ראו שזה משאב לאומי וכל האוניברסיטאות שיש להן חקר בים רצו לבוא לשם, ואז היו אנשים עם חזון, ששינו את המצפה למכון בין אוניברסיטאי.

אנחנו מכון ששייך לכל האוניברסיטאות בארץ. יש לנו בערך 20 קורסים שמתוכם 15 ניתנים כל שנה, שפתוחים לכל תלמידי מוסמך ודוקטור מהארץ. אנחנו שבעה מדענים מקומיים ואני מקווה שהשנה נקלוט עוד אחד ונהיה שמונה. מקומיים זה תושבי אילת, אבל אנחנו לא מכון עצמאי. כל אחד מאיתנו שייך לאוניברסיטת אם. אני שייך לאוניברסיטה העברית, אבל יש לנו מתל אביב, מבר אילן, מבן גוריון ויש לנו בערך סדר גודל של 100 חוקרים מכל הארץ שבאים אלינו למכון.

המכון אם כך הוא מכון משותף לכל האוניברסיטאות. יש ועד מנהל שמנהל אותו, בראשו עומד פרופסור מהטכניון, דני וייס ויש בו נציג לכל אוניברסיטה. אנחנו מתנהלים באובייקטיביות גמורה מבחינת כל האוניברסיטאות, למעט השטח, נכסי דלא ניידי, האוניברסיטה העברית לא הסכימה לוותר. אז היא בעלת הבית מבחינת הבעלות, אבל בזה זה נגמר. כל יתר הדברים משותפים ואני - - -

הראייה שזה מתקיים ולא מתפוצץ כבר שנים רבות.

זה מתקיים משנת 1984. אנחנו הולכים לחגוג את יובל ההקמה בעוד שנה וחצי. אנחנו משמשים דוגמה לאיגום משאבים מושכל במדינה. תחשוב על זה ככה. אנחנו בתקציבים קטנים, כמו שחבר הכנסת - - -

תדבר איתי על אילת, על התועלות.

למה אנחנו באילת ומה אנחנו עושים באילת. יש לנו קורסים, בין היתר קורסים בינלאומיים. לפני שבועיים גמרתי ללמד קורס של 8 תלמידים מקנדה. יש לנו פוסט דוקטים, יש לנו חוקרים שבאים מחוץ לארץ. יש לנו כל הזמן כנסים בינלאומיים. הכנס האחרון היה עם 12 מדינות שבאו אלינו. יש לנו עוד פרויקטים. אנחנו חברים בשני קונסורציומים אירופאים, חברים בעלי הצבעה. בין היתר אחד מהם אפילו היינו מהמקימים שלו.

אנחנו הופכים להיות מעבדה של ארגון המעבדות לייב-ניץ בגרמניה. אז הם יבואו אלינו וזה יהיה חלק מהמחקרים שהם עושים. יש לנו למעלה מ-6,000 מאמרים מדעיים שפורסמו. אנחנו מכון מצטיין בכל רמה שתסתכל עליה מבחינה מדעית.

מאיפה מגיע התקצוב שלכם? מהאוניברסיטאות?

מות"ת.

ישירות אליכם כגוף עצמאי?

הם מעבירים את זה בתור תקציב צבוע לאוניברסיטה העברית והאוניברסיטה העברית מתקצבת.

אוקיי, תודה. עוד משהו להוסיף?

אני חושב שחייבים לקחת את הצורה המוצלחת שבה המכון הוקם ופועל, וליישם אותה אולי גם ברמה של העיר כולה. צריך לעשות חשיבה. אני גם מאד מאמין בהתפתחות מלמטה, שזה מה שהיה לא מלמעלה. צריך כמובן כספים מלמעלה, אבל ההתפתחות האמיתית של מצוינות מדעית, היא התפתחות שנבנית מלמטה, כי אז סטודנטים באים.

יש לנו סדר גודל – אנחנו מכון קטן – 500 סטודנטים באים לאילת כל שנה לקחת קורסים. אם אתה מסתכל מי היום עושה מחקרים בים, בים התיכון ואצלנו וגם בעולם, בישראל למעלה מ-95% מהמדענים שעובדים בים, קיבלו הכשרה אצלנו במכון.

תודה. חבר הכנסת מאיר כהן.

שלום לכולם. בכל מקום שיש שיח שכאילו נשמע כזה מסכני, לשם אני בא. אני רוצה להגיד לך משהו, מאיר. אדוני יושב הראש, למקומות שמשדרים חוברים. אני מלמד אזרחות בתיכונים של מאיר. אני חייב להגיד לכם שיש שם עיר לתפארת, מערכת חינוך לתפארת. אתה היית עד. עברנו בתיכונים ולימדנו שם. ולמה אני אומר את זה? אני אומר את זה כי דווקא כראש עיריית דימונה, הפכנו להיות לראשי ערים פושטי יד בשער. יש שתי תובנות.

האחת, מאיר, אתה צריך להיות הכי אטרקטיבי, שאף אחד לא יעשה לך טובה ואני מתחבר למה שמנואל אמר. גם אתה וגם המכונים. הכי אטרקטיביים. לאוניברסיטה בבאר שבע או בבן גוריון אני אומר שזה צריך להיות חלק מה-DNA של האוניברסיטאות. המעמסות היום על האוניברסיטאות הן כאלה גדולות, שברגע שיש בעיות תקציביות, הראשונים שנפגשים זה השלוחות שלהם בקצה. אגב, זה גם אקט מצוין ללחץ, כי אז ראש העיר רץ. ואם יש לזה אוניברסיטה, איזה בית חולים קדמי באיזה מקום, אז הראשונים, אם לאוניברסיטה יש בעיות כלכליות, הם סוגרים את בית החולים הקדמי, אפרופו מה שהיה בקריית שמונה. ואז ראש העיר ותושביו יוצאים להפגין.

לכן שני דברים צריכים להיות. האחת, לשבת עם אוניברסיטת בן גוריון ולהבין שיש כזאת תכנית אטרקטיבית ואיתה רצים לממשלה ורצים לשר החינוך.

הם לא רוצים, מאיר, נו.

תשמע - - -

אתה לא היית בדברי. אנחנו היינו גאים על זה שעלינו מאשכול 5 לאשכול 6 ואנחנו רוצים להגיע ל-8.

אני יודע.

אנחנו עיר גאה, לא עיר נחשלת ולא מוכנים להיות כזו. אנחנו רוצים להיות הכי טובים.

אלף אני יודע את זה וכשאומר לי ראש עיר שהוא עלה מ-6 ל-8, אני אומר לו אני משתתף בצערך.

אני יודע, גם אמרתי את זה. אתה לא היית. אמרתי הגזבר בוכה ואני שמח.

הוא אמר.

אבל עוד פעם אני אומר. זה צריך להיות האינטרס של האקדמיות. האוניברסיטה בבאר שבע צריכה לשבת פה לידך ולחוש בדיוק את מה שאתה חש. לא לבוא ולהגיד תשמעו, אין לנו כסף, אנחנו מפחדים שזה ייפול עלינו. להגיד זה חלק מה-DNA שלנו, אין סיכוי שאנחנו נפסיק את זה. אין סיכוי שאנחנו נוריד את זה.

יש לי חשבון לא קטן עם האוניברסיטה כראש עיריית דימונה. אני רוצה לספר לך, אדוני יושב הראש בדקה, שפעם החלטתי להקים חדר מיון קדמי והשגתי לזה כסף ובניתי עם שש מיטות מיון ועם שתי מיטות טראומה ועם חדר דיאליזה ובאתי לבית הספר לרפואה ואמרתי אני מבקש מכם – תתנו לי את המתמחים שלכם, אני מוכן לשלם. ואמרו לא, אנחנו לא כל כך רוצים, אנחנו לא נוהגים לצאת החוצה, יש איזה פרויקט קטן בפזורה הבדואית. המקום הזה היום משגשג. יופי של מקום. ואם האוניברסיטה הייתה שמה את ידה, זה היה חלק מה-DNA שלה. חלק מהיוקרה של אוניברסיטה.

לכן אני מבקש מהחברה מבן גוריון. אני גר עדיין בדימונה ואני בוגר שלכם ואשתי עכשיו סיימה תואר שני וילדי כולם בוגרים של בן גוריון. באמת תיקחו את זה כנקודה הציונית של העשייה שלכם – העיר אילת. אין יותר חשוב מלהמשיך בסיפור הזה. תודה רבה.

נשמע את ראש הקמפוס. נמצא איתנו ראש הקמפוס? בבקשה.

פרופסור נדב ששר. אני ביולוג ימי. מנהל האקדמי של הקמפוס באוניברסיטת בן גוריון באילת. גם, כמו אמציה, הגעתי מתוך בחירה. דחיתי הצעות ממקומות שונים בעולם בשמחה רבה, כי אילת זה מקום אטרקטיבי למחקר. זאת גם עיר ייחודית שנדירות כמוה בישראל. אני אומר, אם צריך למצוא כמה אנשים לכל רעיון שיתנדבו ויקפצו, אילת זה המקום. יש חברה מאד תומכת.

קמפוס אוניברסיטת בן גוריון באילת הוקם בשנת 2002. מאז סיימו שם מעל 3,000 סטודנטים. מעל 400 בעלי תואר שני-שלישי במשך הזמנים, כך שיש לנו גם פוסט דוקים שנמצאים אצלנו. תחומי הלימוד אצלנו הם רחבים מאד. יש גם ביולוגיה ימית וגם תיירות, שהם נושאים, כמו שמנואל תמיד אומר, הליבה, המרכז. אבל יש גם תחומים שהם תומכים מסביב, כמו עבודה סוציאלית, תעודת הוראה.

ההשפעה של הקמפוס על העיר היא עצומה. נמצאים כאן נציגי אגודת הסטודנטים שעוד ידברו על כך, אבל שדרגנו - טוב, אני אקח את הכבוד על מעשיהם של אחרים - שדרגנו את מערכת החינוך בזכות תעודות הוראה לתיכונים, כאשר לוינסקי נמצאים כאן והם משדרגים כל הזמן את מערכת החינוך הכללית. מערכת לוחמי האש עכשיו סיימו אצלנו. משטרה. שב"ס. צה"ל. סדרה. אנחנו עוברים עכשיו לבנקים. לשדרג את כל המערכות אחת אחרי השנייה, מתוך השפעה של הרמה של תחומי הידע, תחומי הדעת בנושאים שונים.

הקמפוס הגיע לשיאו מבחינת מספרי סטודנטים בשנת 2011, עם מעל 750 סטודנטים, ומאז יש לנו ירידה. היום אנחנו נמצאים עם כ-450 סטודנטים לתארים אקדמיים ועוד מספר דומה בתחומים החוץ אקדמאיים, כולל הכשרה מעשית מסוגים שונים.

בשנה האחרונה קיבלנו בקשות לשיתוף פעולה בתחומי לימודים מארצות הברית, מאוסטרליה ומצ'כיה. במרס הקרוב יגיעו כ-50 סטודנטים ויש מספר שהוא נכון, שיבואו וילמדו גם בתחום האקדמי, גם מחוץ לאקדמי. הפוטנציאל הוא עצום.

מבחינת לוחות ותכניות, תכנית ה-100 מיליון. בשש השנים האחרונות, שבע השנים האחרונות – אם נדייק – היו 4 תכניות, כולן הגיעו לאותן מסקנות בדיוק. המספרים נעו בין 1,500 סטודנטים ל-1,200 סטודנטים לתכנון מיידי, עם שאיפה של 3,000 סטודנטים. המספר הזה מופיע שוב ושוב.

הדו"ח של חיים גורן הוא דו"ח ממצה, הוא דו"ח טוב. הוא דו"ח מדויק. הוא עונה על כל הנקודות, כולל הגדלת אנשי הסגל במכון הבין אוניברסיטאי. כולל איגום משאבים. כולל תכניות בין לאומיות. אנחנו רק צריכים ליישם אותו. לקחת אותו כמו שהוא וליישם אותו. כל המלצה כאן מופנית למקום אחר, פשוט צריך לעשות אותו.

מה הקשיים שלך היום, בהווה?

יש לי היום שלושה סגל, אני אחד מהם. זה בערך אומר הכל. עם שלושה אנשי סגל אני מצליח להגיע לתפוקות מחקר מרשימות לשלושה אנשי סגל. אני מצליח ללמד 450 סטודנטים, נשען על מרצים מן החוץ או על מרצים מהאוניברסיטה, כשאני מפעיל חברת הסעות של מוניות שמביאה אותם כל פעם.

אין שום סיכוי להרים קמפוס כך.

זאת המגבלה העיקרית שלי היום. מעבר לזה, יש לי בעיות של פיתוח קדימה. אני נמצא שורד עכשיו על הקשקש עם עזרה של האוניברסיטה, שויתרה על כל תקורה. שנה שעברה היא ויתרה על כל תקורה ואני מניח שבעוד יומיים היא תודיע רשמית שהיא תוותר על התקורה גם לשנה הנוכחית, כי הם תומכים בנו. הם רוצים אותנו שם, אבל אני נמצא שורד על הקשקש.

אוקיי, תודה. יש כאן נציגים של הסטודנטים?

יש לי שאלה. רק מוותרים על התקורה או שיש איזו השקעה בנוסף?

ינקי ירדני יענה.

שמי ינקי ירדני, אני שר האוצר של קמפוס בן גוריון. אני המנהל המינהלי באילת. אנחנו משק כספי סגור. אנחנו אוכלים את מה שאנחנו מייצרים. אין תרומות מבחוץ ואנחנו כמובן שלא יכולים להתפתח מהשוטף. מאז 15 שנות קיומה של האוניברסיטה באילת, לא נבנה מטר מרובע אחד חדש, מלבד בניין מעונות הסטודנטים. בניין אחד מתוך תכנית אב של שבעה בניינים. אחד. אנחנו במאה אחוז תפוסה.

כשהקצנו את כל השטח, שנדע.

לאורך כל השנים מאז שהבניין הזה קיים. אני לא מסוגל לתת פתרון דיור לנוספים. לא שאין פתרונות באילת, אבל האידיאלי זה עוד שני בניינים. אני ממלא אותם היום בלי בעיה.

אתם מרגישים שמישהו מייבש אתכם?

כן. הם לא יכולים, הם עובדים שם.

אני שואל.

תן לו.

בהיותנו משק כספי סגור, שחי אמנם קצת מעל הסטנדרטים, עם מיליון שקלים נוספים בשנה לפיתוח, הוא נבלע בשוטף. אני מרגיש את עצמי כמו הילד מול הסכר ההולנדי, ששם יד - - -

אוקיי, תודה. ברור.

רק עוד נקודה אחת, ברשותך. בהרכב של הסטודנטים באילת, 30% הם אילתיים ו-70% מגיעים מהצפון. 70% סטודנטים חדשים כל שנה, מה הם עושים לעיר אילת, איזה טיוב הם מביאים לעיר אילת. אני לא צריך להרחיב בזה.

אנחנו מכירים את זה ממקומות אחרים, תודה. נציגות של סטודנטים יש לנו כאן בדיון?

כן.

בבקשה, תציגי את עצמך.

אנחנו פה שלושה. לי קוראים הילה לוי. יש לנו פה את נוי טרבלסי, יושב ראש האגודה ואת - - -

אחד מכם ידבר. את רוצה לדבר, דברי בשם. בבקשה.

אוקיי, אני סטודנטית באוניברסיטת בן גוריון, אני לומדת עבודה סוציאלית, מסיימת השנה גם וכאן מטעם אגודת הסטודנטים. יש פה כמה דברים. המון דברים נאמרו ומשהו אחד שנראה לי שהוא לא נאמר בפירוש - - -

את לומדת באילת עבודה סוציאלית, כן?

כן. יש המון המון דברים טובים שהסטודנטים רואים אותם ומחזקים אותם וחשוב שזה גם ייאמר כאן. אילת היא לא רק עיר של קיץ, זו עיר של חורף ואני סטודנטים, קהל שהוא לא קטן בעיר, הם מאד תורמים לכלכלה של העיר והם תורמים לה בכמה דרכים, גם אם זה במקום המסחרי וגם אם זה מהמקום של המשכיות.

לדוגמא אצלנו בעבודה סוציאלית יש פרויקטים, לא מעט פרויקטים שגם ברגע שאנחנו מסיימים את התואר, הפרויקטים האלה ממשיכים להתקיים בעיר. לדוגמא גן של פליטים, גן פיראטי שעבדנו בו. סיימנו את הפרויקט והוא ממשיך להתקיים. הגן הזה עובד. נתנו הנחיות לגננת איך לעשות את זה יותר טוב וזה עובד. זו רק דוגמא להמון המון פרויקטים שממשיכים.

משהו שדיברנו עליו בינינו, שבזווית ראייה שלנו, שאתם לא יכולים לשים לב אליו, כנראה, נראה לי שלושתנו לא היינו מתקבלים כל כך מהר לאוניברסיטה אחרת. מה שמיוחד בקמפוס של בן גוריון זה שהוא נותן אפשרות להתקבל. יש מגוון אפשרויות להתקבל שהן שונות מאוניברסיטאות אחרות, אבל הרף בחיים לא יורד. הרף הוא מאד מאד גבוה תוך כדי הלימודים, ככה שהתואר הוא תואר ברמה מאד גבוהה.

איכותי, תודה.

כן אני אסיים ואגיד שכתבתי לי איזה ציטוט פה של מאיר בנאי, גם לזכרו, אבל כן גם להגיד משהו. שירו של שפשף. מאיר בנאי מאד מייצג בעיני צניעות. אני חושבת שהאוניברסיטה שלנו, הקמפוס, הוא מאד מאד צנוע, אבל יחד עם זה יש לנו שאיפה שהוא יגדל, שכמות הסטודנטים תגדל כי אנחנו מוגבלים מבחינת מגוון אפשרויות. אם זה תכניות לימוד שקיימות, גם ברמה הלימודים וגם בחיים הסטודנטיאליים.

עם הצניעות הזאת, חשוב לנו שזה יהיה עשיר יותר בהמשך וזה בסופו של דבר גם לטובת העיר, שסטודנטים יישארו, כמו שאני מתכננת וחשוב לי להישאר, כדי לפתח את העיר.

יפה.

תודה. פרופסור צבי הכהן.

טוב, תודה.

אתה רוצה שבסוף זה בא. ההיפך, אם לא תשמע את כל הדברים הטובים שאומרים עליך, איך תהיה לך מוטיבציה?

אני לא הרבה בדברים על החשיבות של הקמפוס באילת, מפני שדיברו כל קודמי שהרחיבו ופרטו בעניין הזה ואני מצטרף לכל מה שאמרו פה, זה חשוב. הקמפוס באילת חשוב גם לאילת, גם למדינת ישראל ואני לא רוצה להוסיף על זה.

נמתחה פה הרבה ביקורת על האוניברסיטה. אני רוצה להזכיר שהאוניברסיטה לא זו בלבד שהיא הקימה קמפוס לתפארת בעיר באר שבע, שהוא הפך את באר שבע למה שהיא. יש גם קמפוס בשדה בוקר ואני ארחיב גם עליו מיד וגם, אדוני יושב הראש, דיברת על מפעל האצות בקטורה. מפעל האצות בקטורה זה גם מפעל של אוניברסיטת בן גוריון. במקרה זה גם המעבדה הפרטית שלי. הפרטית, איפה שאני עובד, בקבוצה של חוקרים בהובלה של עמיתי, פרופסור סמי בוסיבא. העבודה שלנו, של מעל 30 שנה - - -

אני גדלתי על מכון חקר הנגב, שם צמוד לעירייה, כשהוא היה קטן.

כן, כן, שם התחיל הכל.

הוא היה קטן וגם אתה היית קטן. שניכם גדלתם.

את כל הדברים האלה עשתה אוניברסיטת בן גוריון ועוד הרבה הרבה דברים אחרים. יש בעיות בהגדלה של הקמפוס באילת, בין השאר זה נובע מזה שהקמפוס הוא קמפוס אוניברסיטאי וזה לא מכללה ולכן רף הקבלה, כמו שנאמר פה קודם, הוא גבוה ואני חושב שזה טוב ושזה צריך להיות. אם רף הקבלה היה יותר נמוך, בוודאי שהיה אפשר לקלוט הרבה יותר סטודנטים. אנחנו לא יכולים לעשות את זה. אנחנו רוצים לשמור על רמה גבוהה.

בעיה נוספת, זה שכשמספר הסטודנטים הוא קטן, קשה להציע להם מגוון מספיק גדול של קורסים. סטודנט, להבדיל מבית ספר יסודי, שלכל התלמידים בכיתה יש תכנית לימודים אחידה, באוניברסיטה, אולי בשנה ראשונה במקצועות מסוימים של תכנית אחידה, אבל אחר כך זה מתפזר. זה לוקח את הקורס הזה, זה לוקח את הקורס הזה וצריך להציע מגוון גדול של קורסים. אם אין לך מספר גדול של תלמידים, אי אפשר להציע מספר גדול, זה ביצה ותרנגולת.

פרופסור צבי הכהן, לא יצויר שאני יושב ראש הות"ת והמנכ"ל יושב לידי, מה היית אתה, כאוניברסיטה - - -

תרשה לי. המתנתי פה בסבלנות עד עכשיו.

אני אתן לך את כל הזמן.

תאמין לי שזה עלה לי בבריאות.

למה? מה, שמעת דברים קשים?

כי לשמוע - - -

יש רופאים מצוינים בבאר שבע, אל תדאג. הבריאות זה בסדר. אני יודע.

אתה נוגע בדבר, אל תמליץ.

ומספר הסטודנטים המקומי, המועמדים, הוא לא מספיק גדול כדי להחזיק קמפוס ולכן צריך למשוך מכל הארץ וצריך שיהיו משאבים נוספים, או להתפרש מחוץ לגבולות ישראל. אנחנו עושים את זה. אנחנו פועלים לעשות תכנית בין לאומית במלונאות ותיירות. אני מקווה שתקרום עור וגידים. לכל הדברים האלה צריכים משאבים.

הוזכר פה קודם שיתוף פעולה עם עקבה. זה יפה, זה רעיון יפה, אבל צד החתן מסכים, אבל איפה הכלה? כשתהיה אישה - - -

בוא, הוא אמר. בוא, אנחנו חברי הכנסת אומרים. לא תמיד, אם יש דברים שצריך להתייחס אליהם.

אנחנו האוניברסיטה אולי היחידה בישראל ש - - -

אל תתלה בזה את כל דברי ההגנה, בוא.

על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

תן לו לדבר.

יהודה, כבר הערתי לך היום פעם אחת. בבקשה.

אז כשיש שינוי מדיניות, יהיה גם הרבה יותר שיתוף פעולה ויש לנו שיתוף פעולה עם ירדנים, מעט מאד, באופן ספוראדי. קשה מאד. יש התקדמות אדירה בירדן. זה בכלל לא פשוט. מאד קל להגיד את זה, הרבה יותר קשה ליישם את זה.

הבעיה העיקרית בהרחבה של הקמפוס זה המימון והמחויבות לטווח ארוך. אתה צריך להבין, ברגע שאני חותם על כתב קביעות לחבר סגל, זה צ'יק ל-35 שנה. עלות של חבר סגל באקדמיה זה בערך – מנואל יתקן אותי, הוא יודע את המספרים בעל פה, אם אני טועה – בערך 400,000 שקלים לשנה. תכפילו את זה ב-35, זה חבר סגל אחד. אם אנחנו מקבלים איזו שהיא הבטחה לטווח קצר כזה או אחר ואחר כך אין המשך מימון, אנחנו מול שוקת שבורה.

אם היום תהיה החלטה לסגור את הקמפוס באילת, יש לנו שלושה חברי סגל, אנחנו נוכל לספוג אותם על אף שזו עלות נוספת, אפשר לספוג אותם. אם היו שם 30 חברי סגל, היינו בבעיה גדולה מאד.

כדי להראות לך שאני לא מדבר בעלמא, יש קמפוס בשדה בוקר. לא סתם שיש קמפוס בשדה בוקר, יש גם חוק בן גוריון שעל פי החוק הזה הוקם הקמפוס. והחוק הזה אומר שצריכים לממן את זה ובאמת ות"ת במשך הרבה שנים גם מימנו את זה. נתנו לנו סדר גודל של כ-40 מיליון שקלים בשנה. דא עקא, שבשלב מסוים, אני לא אכנס לכל הפירוט, הוחלט שמבטלים את המימון הזה. ועשו פייזינג האוט של חמש שנים, שבמשך חמש שנים הורידו את המימון הזה לגמרי. נכון שהכסף נכנס לפול הכללי של המחקר וחלק גדול ממנו קיבלנו בחזרה, אבל עדיין, מ-40, כשאתה מקבל 32 בחזרה, זה חור של שמונה מיליון שקלים.

להחזיק קמפוס נפרד, יש לזה עלויות נוספות. זה שמירה. זאת החזקה. זה הרבה סגל מינהלי, שלא הייתי צריך, אם הקמפוס היה בבאר שבע. יש לנו גירעון שנתי קבוע של הקמפוס בשדה בוקר, שאין מי שיממן אותו. ומה אני יכול לעשות עכשיו? להגיד ל-80 חברי סגל תלכו הביתה? אני לא יכול. ולכן אי אפשר לבוא ולהגיד אוניברסיטת בן גוריון צריכה. רבותי, נאה דורש ונאה מקיים. Put your money where your mouth is. אי אפשר לבוא לאוניברסיטת בן גוריון ולהגיד תעשו, תעשו, תעשו. מאיפה התקציב יבוא?

מודל התקצוב של ות"ת בגדול מורכב משני מרכיבים – מודל ההוראה ומודל המחקר. מודל ההוראה זה על פי מספרי סטודנטים. כל עוד אין מספר סטודנטים גדול, שוב, ביצה ותרנגולות. אני חושב שהיה ראוי שלות"ת יהיה מודל נוסף לא רק של הוראה, לא רק של מחקר, אלא גם של תרומה למדינת ישראל. אני חושב שבתחום הזה אנחנו מובילים במדינת ישראל.

אני חושב שהוועדה המכובדת הזו, מה שהיא הייתה צריכה לעשות, זה ליזום חוק אילת, חוק השכלה גבוהה באילת, שבחוק הזה יהיה מעוגן לא רק חוק, כמו חוק בן גוריון שאין שקל אחד שנובע ממנו, אלא חוק עם תקנות, שאי אפשר יהיה למשוך את השטיח מתחת לרגלינו ואז תבואו ותראו איך אנחנו מקיימים שם קמפוס לתפארת. ביקורת זה קל מאד למתוח, אבל - - -

אני כוועדה, עזוב מה נאמר, עוד לא שמעת דברי ביקורת. אנחנו כאן כדי לשמוע את הדברים, לעזור, לסייע בידיך, לסייע בידי ראש העיר להביא. ראש העיר מצידו צודק. הוא חרד לגורלו של הקמפוס.

אני אין לי מילה אחת של ביקורת על ראש העיר. אני חושב שהוא הצ'מפיון של הקמפוס שם ושל כל העיר בכלל והוא עושה גדולות ונצורות למען העיר. אני אומר, יושבים פה חברי כנסת, יושבים פה כל מיני אנשים, כל אחד יש לו מה להגיד מה אוניברסיטת בן גוריון צריכה לעשות. מה שאני אומר, אם אתם חברי כנסת ואתם באמת רוצים לשנות, תעבירו חוק.

אתה יודע, עולה לי בבריאות לא להגיב. באמת, גם לי עולה בבריאות ואני כנראה אלך לאבא של יהודה גליק. אני אמרתי את הדברים.

הוא עוד פעיל?

האם אדוני אומר ברוב הגינותו, שכשאנחנו רוצים לעשות את החישוב של החזקת האוניברסיטה, המקום הראשון שמבחינתנו אפשר להשתחרר ממנו כי זה עולה לנו כסף, זה - - -

הוא לא רוצה להשתחרר, לא, מאיר, בבקשה.

אני לא אמרתי שאני רוצה להשתחרר.

בפועל זה כן.

זה לא.

חברה, תגידו מה שאת ם רוצים להגיד. הרי הוא לא יסגור את המחלקה בבאר שבע, כי זה בבאר שבע.

כי היא לא גירעונית.

אז מה? אז מה?

רגע.

גם אילת לא גירעונית.

סליחה - - -

מאחר שברפואה עסקינן, אתה יודע, קודם כל בוא נזהה את המחלה.

האם אקדמיה במדינת ישראל, אקדמיה בנגב, שאני מסכים עם כל מה שהוא אומר, ששינתה את פניה של העיר באר שבע – ואני למדתי שם בשנת 1978 – האם אקדמיה אמורה לראות אך ורק דרך השקל, עם כל הבעיות - - -

אתה יודע שבנו את הקמפוס על מגרש המשחקים?

עם כל הבעיות שיש. אני חושב שאקדמיה – וזה מה שניסיתי לומר ואני חושב שבתפקידנו כחברי כנסת, אתה צודק, אנחנו חייבים להיות הרבה יותר אקטיביים וללכת איתך כתף לכתף.

יפה.

אבל תפקידה של אקדמיה הוא גם לשדר שאני לא - - -

הכתובת שלו.

תעזוב. אני לא רק מפעל. אני אלחם. זה מה שאמרתי. לא אמרתי שאתה לא צודק במלחמה, אבל אני אלחם ביחד עם ראש העיר. אני לא אגיד לראש העיר תקשיב, אם אתה לא תלך להשיג ואם הם לא יתנו, אין לי מה לעשות, אני סוגר. אני אגיד אני פותח בכל מקרה, אני אבוא איתך למאבק. כי כשהוא בא ונלחם ביחד עם ראש העיר, זה נראה אחרת. ותאמין לי, אני מדבר מתוך ניסיון.

תודה. שנייה, צבי, אני אתן לך. ות"ת – תכינו תשובות. יושב איתנו חבר מועצת העיר אילת מטעם סיעת הצעירים, מתן בארי, מי זה? צעיר עדיין?

פה, כן.

יליד אילת, דרך אגב.

אני אספר טיפה רק מהצד של הצעירים.

אבל אין לך הרבה זמן.

אין לי הרבה זמן, בקצרה. רק כדי לסבר לכם את האוזן וטיפה לנסות לתפוס את הזווית של אותו צעיר אילתי. נתוני הגיוס של העיר אילת הם בערך על 85%. מגיל 18, אותו צעיר אילתי מטייל ברחבי ישראל ומנסה להגיע הביתה פעם בשבוע-שבועיים למשך שלוש שנים ואז צריך להחליט – האם הוא לוקח את זה על עצמו עוד הפעם, למשך עוד שלוש-ארבע שנים לפחות וגם אחרי זה למשך העבודה וסביר להניח שמה שיקרה אחרי אותה החלטה שהוא יקבל, הוא יקום וילך והוא לא יחזור.

בין הגילאים 23 ל-32 - יש בעיר אילת נשירה וזה עצוב להגיד וכואב לי - ומאיר יסכים איתי - של עשרות אחוזים קרוב למספר מכריע – 60-70 אחוז ירידה, מוצאים את עצמם הורים בגיל 50-60, שכבר הגיעו לנחלה והילדים שלהם גדולים והולכים ללמוד, מחפשים איפה לגור, אחרי הילדים שלהם. רוצים לראות את הנכדים. לא מוצאים איפה. אז צריכים לעקור את כל החיים שלהם וללכת למקומות אחרים, כי הילדים בוחרים ללמוד במקומות אחרים.

אז בואו שנייה ננסה לחשוב, כולנו כאן בחדר, אדוני יושב הראש - - -

בארי, אתה רוצה לומר לי, לו יצויר שהיה פוטנציאל יותר גדול של הקמפוס, לא היינו מוצאים 30-70 - 30 תושבי אילת, 70 תושבי חוץ - המשוואה הייתה אחד לאחד?

המשוואה הייתה גבוהה יותר לתושבי אילת.

אבל זה הנתון האמיתי?

וגם חלק מהבוגרים היו נשארים.

מאיר, זה הנתון האמיתי?

ודאי.

אני לא מתבייש להגיד, אני מוכן לעמוד על זה.

אני לא הייתי צריך אותו כדי להבין את זה.

הנתונים של 30-70 הם נתונים מדויקים כמו שנאמר פה, חד משמעית.

וגם הנתונים של נשירה מאילת של אנשים בגיל שלי, כן, הם נכונים. רוב האילתים לא נמצאים בעיר.

מאיר, רק שתדע את האבסורד. בין היתר, משום ההיצע, אני שומע את פרופסור צבי הכהן, אני מלא הערכה לצבי הכהן. יש בקמפוס בן גוריון בבאר שבע מסלול של תיירות. עכשיו תגיד לי מה יש בדיוק בבאר שבע בתיירות ואתה יודע כמה אני אוהב את באר שבע.

באר אברהם, שמשפצים אותו 80 פעם.

באילת יש עיר שכל כולה תיירות. הצעתי בזמנו תסגרו את הנתיב שם, תפתחו אותו באילת, תהפכו אותו לבין לאומי ביחד עם לוזן. החומרים של לוזן ישבו על שולחנך, פרופסור צבי הכהן, הרי הגשתי לך אותם אחר חובות. תראה מה קורה. יושב שם מסלול מקרטע - אני אגיד את זה - אצלנו אנחנו מנסים להחיות את המסלול של התיירות, כי אין מקום יותר מתאים מאשר להקים באילת ובגלל שיקולים פרסונאליים, כן, תסלח לי – לגמרי לגמרי הזויים – אנחנו, שני הצדדים יוצאים נפגעים.

פה צריכה לבוא החלטה אמיצה איפה אנחנו מתעדפים, אומרים לאנשים אנחנו רוצים פה, בעיר אילת, ביחד עם לוזן, להקים מסלול תיירות. דרך אגב, במקום הזה היינו מצליחים להביא את עקבה, מה שאמר אלי אלאלוף, כי זה אינטרס משותף ואני מדבר עם המושל כל הזמן ואתם יודעים את זה. אני חושב שפה צריכה להיות אסרטיביות, נחישות ואני אתכם תמיד, אל מול הות"ת, אל מול הממשל, אל מול מה שתרצו. כי זה אינטרס בראש ובראשונה של העיר אילת ושל מדינת ישראל.

לכן אני אומר, איזה היגיון? אני רק נותן את זה כדוגמא אחת. והדבר השני, מה שאמר פרופסור נדב ששר, אם יש שני מרצי בית. אני אספר לך, מאיר, קהילת טורונטו הסכימה לממן מרצים כמו שהיא הסכימה לממן רופאים. רופאים אצלנו קיבלו כסף מקהילת טורונטו. היא הסכימה ללמד מרצים כדי לתת מענים כספיים. השאלה אם יודעים לקחת את זה ולקדם את זה. על שני מרצים לא ניתן לשדרג את הקמפוס.

אדוני יושב הראש, רק לסיום.

משפט אחרון.

משפט אחרון. מסתובבים מאות אילתים צעירים ברחבי הארץ ולומדים מקצועות שונים. יש באילת מרכז לפיתוח חדש שנקרא האב-אילת. מרכז לפיתוח טכנולוגי ויזמות. יכול מאד להיות שנחוץ, בצורה הכי הגיונית שיש, סטודנטים להנדסה, טכנולוגיה ומחשבים.

צריך, צריך.

אתמול צריך. "יכול מאד להיות" – הייתה פתיחה צינית. לסיום, אילת חייבת דחוף מקצועות אקדמיה נוספים במהירות האפשרית. תודה.

תודה. מכללת לוינסקי. אתם הולכים וגדלים, נכון?

אנחנו הולכים וגדלים.

אז איך זה קורה אצלכם למרות שזה באילת?

קודם כל ברשותך אני דווקא רוצה לדבר על ניגוד עניינים, כי אני קודם כל תושבת העיר אילת ואני - - -

אני טוב בניגוד עניינים.

זה היה ככה בהומור קטן. אני חושבת שכערך לאומי, כתושבת העיר אני אומרת כמה בעצם העדיפות של האקדמיה והצורך של עיר אקדמית היא נחוצה והיא הכרחית ואני חושבת שהיא קודם כל צורך לאומי.

בכובע השני שלי אני מנהלת את לוינסקי ואכן אנחנו בצמיחה מספרית אפילו כפולה ממה שהיינו קודם. אני חושבת שאנחנו החלטנו יחד עם משרד החינוך ויחד עם הרשות, לתת איזו שהיא החלטה אסטרטגית למיצוב המכללה בעיר. אנחנו גם מקבלים תקציב ממשרד החינוך שעוזר לנו בעצם להתמודד עם הגירעונות, שגם אוניברסיטת בגן גוריון - - -

ביתר.

יתר, יתר. אותו תקציב שאוניברסיטת בן גוריון מקבלת פחות או יותר, אני מניחה, אפילו הרבה יותר, אבל אני חושבת שההחלטה של שיתוף הפעולה, של ההבנה, של המיצוב של המכללה בעיר והפיתוח של כל מה שקשור בהוראה, היא החלטה שהיא בעצם גרמה לנו לגדול. אני חושבת שבעצם היכולת לשתף פעולה בין המוסדות, שזו הייתה אחת ההמלצות שהייתה בדו"ח של פרופסור גורן, היא אחת ההחלטות היותר משמעותיות שאנחנו לקחנו.

כשאתה לוקח צוות מרצים מקומיים, כשאתה משלב תכניות, כשאתה עושה שיתופי פעולה בתוך גופים אקדמאיים ב - - -

כמה סטודנטים יש לכם?

יש לנו 300 סטודנטים.

הם היו 130.

היינו פחות מ-130.

זו שלוחה.

זאת שלוחה של לוינסקי.

אם היית עצמאית היית נעלמת. היו מוחקים אותך.

בטוח. לגמרי.

בוודאי.

אבל גם צריך לקחת בחשבון - - -

דרך אגב, זה מקור האספקה של מורים לעיר.

כמה שנים אתם קיימים בעיר?

יותר מ-25 שנה.

מתי העלייה במספר הסטודנטים?

בחמש השנים האחרונות.

מכמה לכמה?

מ-100 ומשהו סטודנטים ל-300 סטודנטים, כשהנתון החשוב, שהוא בניגוד למה שקורה באוניברסיטת בן גורין, שאנחנו 90% נשענים על תושבים מקומיים של העיר.

מה תנאי הקבלה, סליחה שאני מפריע. הם זהים לבן גוריון?

הם לא מקבלים לחינוך. זאת אומרת אצלם פחות, החינוך הוא לא כל כך רלבנטי. התואר שלהם הוא לא בחינוך. הם עושים תעודת הוראה לעל יסודי, אבל לא תואר ראשון BED. תקן אותי אם אני טועה.

אמת.

אוקיי. אז אנחנו נשענים על כוח מקומי ומה שחשוב ש-80% מהסטודנטים שלנו הם אנשי החינוך בשטח, אז אנחנו בעצם מכשירים כל הזמן את המערכת ומתעלים אותה.

תודה.

סליחה, שים לב איזה עלייה קיימת אצלה, כשמקור התעסוקה מול הסטודנט או מול התלמיד מופיע בסוף הדרך. החיבור לכיוון התעסוקתי.

תודה. משרד החקלאות, בקצרה, מה התרומה שלך לדיון?

כן, אבל בהוראה זה קל יותר.

נעם מוזס, משרד החקלאות. באילת פועל גם המרכז הלאומי לחקלאות ימית, עם מחקר וחוקרים וסטודנטים. המרכז הלאומי הזה בעצם משדר את הידע שהוא מפתח לכל רחבי ישראל, לא רק לאילת. כלומר החשיבות של הפעילות האקדמית משפיעה על פעילות בתחום הזה של חקלאות מים וחקלאות ימית בישראל.

מעבר להשפעה בכלל על הפעילות במדינת ישראל, יש גם מחקרים וגם השפעות על מדינות מסביב.יש שיתופי פעולה, כולל עם ירדן, אגב וגם עם מדינות צפון אפריקה, עם מדינות אירופאיות, כך שיש לפעילות המחקרית-האקדמית באילת השפעות מעבר.

בנוסף לזה - וזה מתקשר פה למה שנאמר בנושא של מקומות עבודה - סטודנטים, גם בתכניות המשותפות עם קמפוס בן גוריון בנושא של ביו טכנולוגיה ימית, מסיימים את התואר ובעצם אין להם תעסוקה באילת. אנחנו חושבים ואנחנו מקדמים ביחד עם עיריית אילת וביחד עם המועצה האזורית, פעילות שתאפשר למאות אנשים לעבוד בתחום האלה של ביו טכנולוגיה וחקלאות ימית.

אנחנו פועלים להקמה של פארק לביו טכנולוגיה וחקלאות ימית בדרום הערבה, באילת אילות. הוא צריך לספק מקומות עבודה להערכתנו בתוך ספר שנים, למשהו כמו 800 איש ואנחנו חושבים שזה בהחלט יהווה עוגן דמוגראפי וזה בעצם מה שמעסיק את ראש העיר, עוגן שיכול להוות מנוף לשינוי דמוגראפי בעיר הזאת.

תודה. ות"ת, אני אאלץ לחזור אליכם. יש לי שאלות. קודם כל אני רוצה לדעת – כי לא שמעתי מהדברים שלך בהתחלה – יכול להיות שציפיתי למשהו ולא שמעתי – אז אני רק רוצה לעשות עם זה הסוגיה הזאת צדק. אני רוצה לשמוע האם אתם רואים בכלל חשיבות בקיומו של הקמפוס באילת. אלף. דבר אחד.

דבר שני אתה שומע את המצוקה. אתה יודע מה? אני באמת מתחבר לכל התועלות והחשיבות של קימו של הקמפוס באילת. אנחנו מתחברים ומסכימים גם עם ההמלצות שלו, בסדר? אני יכול לבוא בטענות לאוניברסיטת בן גוריון, אבל אתה רואה, הוא לפחות אומר אני רוצה את קיומו של הקמפוס. אני חפץ בקיומו של הקמפוס, אלא שאם אתה רוצה ממני יותר חברי סגל, זה דורש ממני א'-ב'. אתה יודע מה, אבל אני מתפלא על המשפטנים שלכם. ההסתמכות, אתה יודע את הסעיף המשפטי של הסתמכות? זה שהם הפסיקו בקמפוס בשדה בוקר, צריך לתפוס אותם בזה לעתיד לבוא. רוצים להפסיק? שיעשו היוון של כל השנים שנשארו.

לכן אני אומר, הוא לפחות אומר על חשיבותו של הקמפוס. הוא אומר אתם רוצים, תנו לי את הכלים ובצדק. אם הוא היה מבקש ממני כלים לסטודנטים, הייתי קצת משתולל, פחות נימוסי, פחות מנומס, אבל הוא לא דיבר כרגע על הקטע הזה. עלויות סטודנטים, איך שהם באים מרמת אביב ג' לבן גוריון בבאר שבע, אותו דבר. העלויות הן אותו דבר לסטודנטים. יש לו קמפוס. יש לו עלויות של אנשי סגל, יש לו עלויות אחרות של ניידות כזו ואחרת. זה לא כסף גדול לות"ת.

אני רוצה לשמוע אלף הצהרת כוונות של הות"ת בנושא הקמפוס באילת. ב', האם הצלחת לברר מאז שכמעט נזפתי לעכשיו, מה באמת התכניות של הות"ת לגבי הקמפוס. בבקשה.

אז אני אגיב בקצרה לשאלות. קודם כל לגבי העבר, אני אומר שוב, אנחנו היינו שם ואנחנו נהיה שם. אבל הסיפור זה באמת - - -

בכמה, בוא, בוא - - -

לא, לא, לא, אני לא אגיד.

רגע, אמיר, רגע.

חבר הכנסת מרגי, אני לא אגיד, כי לא בסמכותי להגיד.

רגע, אתה מוכן להקשיב לי?

כן.

אני בסך הכל השלמתי אותך. כשאתה אומר לי אנחנו היינו שם ונהיה שם, השאלה היא בכמה נהיה שם. זו השאלה מבחינתי, לא מבחינתך. לא שאלתי אותך כמה.

אוקיי.

אני מכיר ואני יודע איך אתם עובדים. לטוב ולרע אני יודע איך אתם עובדים. השאלה בכמה תהיו שם והכמה הזה זו האמירה. זו התשובה. אם יש בזה חיים או אין בזה חיים.

אז אני אומר, הדו"ח של חיים גורן מול עינינו וזה מה שנמצא כרגע על השולחן. ההמלצות נמצאות שם. איך הן תיושמנה וכמה כסף יש שם, אני מציע שהוועדה תכתוב את זה בסיכום שלה וות"ת יתייחס בכתב. אני לא מוסמך להגיד את הדברים האלה.

אני מבין אותך ולכן נזפתי. אני סלחן ומוותר כשראשי הארגונים, ראשי המוסדות, ראשי המשרדים יבואו לכאן כי אני חושב שאי אפשר לטרטר אותם לכל הוועדות בלי הפסקה ולא לתת להם לעבוד, אבל זה בעוכריי, אתה רואה. אתה מגיע לפה בחור נחמד, מנומס, אפילו שאני לא יכול לכעוס עליו, כי התשובה שלו באמת מפוצצת אותי, מעצבנת אותי ואני לא יכול לכעוס עליו כי הוא לא אשם.

אתה לא מצליח לומר לי. יש דו"ח שהוזמן על ידיכם. מומן על ידיכם. ההמלצות שלו די ברורות. אילולא הדיון הזה ספק אם הות"ת יקיים דיון בכלל על ההמלצות. אני לא שומע את זה. פה על שולחני. אתה יודע כמה דברים יש לי על שולחני? כמה דו"חות יש לי על שולחני? אז בוא, זו אמירה מקוממת. אני אומר לך. אני מתנצל שאני נופל עליך, אבל לא יתכן.

אני תמיד טוען וחוזר על זה בכל הדיונים – הגיע הזמן שתשימו ידיים על ההגה של ההשכלה הגבוהה. אתם לא שם. אתם לא שר האוצר של ההשכלה הגבוהה, נקודה. אתם לא רק שם. כי למה? כי כשאנחנו מנסים לגעת לכם במשהו אחר, אתם קופצים וכל הרגישויות שבעולם קמות לכם. אז אנחנו חסידי החופש האקדמי. אנחנו רוצים לאפשר את החופש האקדמי. אנחנו מבינים את העצמאות של האוניברסיטאות, אבל אי אפשר להפקיר. יש פה ערך לאומי ממדרגה – ואני לא אוהב להשתמש במילים בומבסטיות, מי שמכיר אותי.

נפקיר את אילת באקדמיה. נפקיר אותה בתיירות. נפקיר אותה בתעסוקה ואתה יודע מה? אחלה דע"ש יש לנו שם.

גם בתעשייה. אני בגלל זה לא הייתי, כי הלכתי לוועדת הכספים.

אני הייתי מצפה, יושב פה הות"ת בעצמו, נציג הות"ת, שהוא יצויד לפחות בתשובות, שאני יודע לאן אני הולך, עם כל הכבוד. אני אצטרך לומר דברים קשים בסיכום בגלל זה.

קודם כל הדיון בדו"ח של חיים גורן, המעורבות של הוועדה מאד מאד עוזרת, אבל גם בלי זה אנחנו - - -

אדוני, סליחה. פרופסור גורן, מתי קיבלת את כתב המינוי להכין את הדו"ח?

לפני שנה וחצי. זה כתוב בדו"ח.

בסדר, הערכה.

באוקטובר 2015.

מתי סיימת אותו?

באפריל 2016.

נו? אתם ישבתם, נתנו לכם את כל החמצן והאוויר. אורך הרוח שלי, שהיו לי דיונים כבדים, אמרתם יושבים על תכנית החומש, יושבים על תכנית החומש. אני הייתי מצפה, אם לפחות היית בא לפה לדיון ואומר במסגרת תכנית החומש יש לנו X או תכנית עבודה לגבי אותם קמפוסים, לגבי אותן מכללות, לגבי אותן אוניברסיטאות שיש להן קשיים א', ב', ג', ד', אבל גם את זה אני לא שומע.

יש לי ספק אם יש לכם בכלל מענה בחומש הקרוב. זה הספק שמכנן בי.

יש לי הערה קטנה, אדוני יושב הראש.

שנייה עם ההערות, שנייה, תן לי.

משפט אחד.

בבקשה.

כיוון שאנחנו הולכים גם לקראת הסיכום שלך - - -

אני מסכם. אני באיחור.

אני יודע, ויש פה חוט מקשר יפה ואני מציע שנהיה עובר לעשייתה, כמו שאמר פה האדון מטורונטו, אז י"א באדר זה גם תאריך שחרור ויושב פה פרופסור חיים גורן מתל-חי, שזה גם תאריך שחרור אילת, אז אני מציע שבי"א באדר, זה לא עוד הרבה זמן, נקבע את הישיבה הבאה שתרצה לשמוע בה את התוצאות מהות"ת.

אני לא על תל חי, אני על אילת.

לא, אבל פרופסור חיים גורן הוא מתל חי - - -

אתה שולח אותי לתהליך - - -

גם את הדגל באילת תלו בי"א באדר.

גם כיוונתי.

אז תעשה בי"א באדר, שזה לא עוד הרבה זמן, את הישיבה שבה נשמע על מימוש הדו"ח של פרופסור חיים גורן.

אוקיי, נראה. ראש העיר, משפט לסיכום.

אני רק רוצה להגיד, בהתחשב במה שאמר אמיר, שכשידעתי שהדו"ח כבר הוכן ונמצא על שולחן הות"ת, ארבעה חודשים ביקשתי לראות את הדו"ח ולא אפשרו לי אותו. כתבתי שלושה מכתבים. אני צודק, אדוני?

אני לא יודע. לא הייתי מכותב.

אני אספר לך. ועד שלא הפעלתי את שר החינוך, לא נתנו לי את הדו"ח. אלה דברים שמדברים בעד עצמם. מספיק להיות ראש עיר בשביל להבין את זה, לא צריך להיות גאון גדול. אני במשך ארבעה חודשים לא קיבלתי את הדו"ח. דרשתי ודרשתי ולא קיבלתי אותו. נו, באמת, בואו לא נתיפייף. אמרתי, בואו נעלה את הדיון לדיון קצת יותר אינטליגנטי. מישהו פה ניסה למרוח אותנו. אני אומר את זה בצורה הברורה ביותר, כי המלצות דו"ח פרופסור גורן לא התאימו לאג'נדה של גורמים כאלה ואחרים ואני לא יודע איפה הם. אני לא רוצה לחפש אותם.

מה שאני רוצה לבקש, אדוני, אני מבקש שהוועדה תקבל החלטה או תמליץ לראות באקדמיה ערך אסטרטגי חשוב מהמדרגה הראשונה לעיר אילת ולמדינת ישראל ואני מבקש, כמו שנאמר פה, שבעוד חודשיים נעשה פולו-אפ על הביצוע. תזמין בבקשה את יושב ראש המועצה להשכלה גבוהה, השר בנט. אני חושב שראוי שפרופסור כרמי תהיה כאן, ואני חושב שראוי שפרופסור יפה זילברשץ תהיה כאן, אם רוצים לקיים דיון שבו גם יוצאים עם החלטות ולא שיישאר בדקלרציה שאני לא יודע לאן תגיע.

תודה. הוועדה מודה לכל מי שהגיע מרחוק ומקרוב ותרם לדיון. הוועדה מודה לחברי הכנסת הרבים שהשתתפו בדיון.

הוועדה רואה בערך האקדמיה באילת כערך אסטרטגי לפיתוח העיר. הוועדה קוראת לות"ת לאמץ את המלצות ועדת פרופסור גורן.

הוועדה תזמן לכאן, כפי שראש העיר רמז או כיוון, דיון נוסף שיתואם בטווח של עד לחודשיים הקרובים, יכול להיות מוקדם יותר. תאריך שיתאים לכולם – ליו"ר המל"ג, ליו"ר הות"ת, לנשיאת אוניברסיטת בן גוריון – אני צריך לומר לך – לא שממעיטים בערכך - פרופסור צבי הכהן. אין ספק שנתת את התשובות. אם אני הייתי נשיא האוניברסיטה הייתי גאה. ייצגת אותי בכבוד. נתת והצבעת על החולשות ועל הקשיים ובצדק.

אני כן רוצה כאן את נשיאת אוניברסיטת בן גוריון כדי לשמוע גם את המימד של השליחות. את המימד של המעבר. לא שאני משחרר את הות"ת מאחריות.

הוועדה קוראת לות"ת, עד לדיון שיתקיים כאן, לדון במיידי בהמלצות דו"ח פרופסור גורן. להגיע לכאן לדיון כבר עם תכנית ייעודית לטובת קמפוס בן גוריון באילת.

תודה רבה. הישיבה נעולה. תם ולא נשלם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:40.