הכנסת העשרים
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 4
מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט ולוועדת החוץ והביטחון
לדיון בהצעות חוק ההסדרה
יום שני, כ"ז בחשון התשע"ז (28 בנובמבר 2016), שעה 10:00
ישיבת ועדה של הכנסת ה-20 מתאריך 28/11/2016
הצעת חוק להסדרת התיישבות ביהודה והשומרון, התשע"ז-2016, הצעת חוק ההסדרה, התשע''ו- 2016, הצעת חוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון, התשע"ז–2016
פרוטוקול
סדר היום
1. הצעת חוק להסדרת התיישבות ביהודה ושומרון, התשע"ז-2016 (פ/3433/20), של חה"כ בצלאל סמוטריץ, יואב קיש, שולי מועלם-רפאלי ודוד ביטן
2. הצעת חוק ההסדרה, התשע''ו- 2016 (פ/3127/20), של חה"כ שולי מועלם-רפאלי, יואב קיש וניסן סלומינסקי
3. הצעת חוק ההסדרה, התשע"ה-2015 (פ/1973/20), של חה"כ יואב קיש, בצלאל סמוטריץ, דוד ביטן, נאוה בוקר, ישראל אייכלר, אלי כהן, מכלוף מיקי זוהר, אברהם נגוסה ורוברט אילטוב
נכחו
¶
חברי הוועדה: ניסן סלומינסקי – היו"ר
שולי מועלם-רפאלי – מ"מ היו"ר
אמיר אוחנה
עמר בר-לב
יעל גרמן
ציפי לבני
מיכאל מלכיאלי
אורי מקלב
רויטל סויד
אוסאמה סעדי
נורית קורן
יואב קיש
מיכל רוזין
מוזמנים
¶
מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - תהילה רוט
מתמחה, משרד המשפטים - נעם עוזרד
משרד האוצר - רבקה לויפר
מחלקת משפט בין-לאומי כללי, משרד החוץ - נועם קפון
חברת כנסת לשעבר - אורית סטרוק
פרופסור למשפטים, אוניברסיטת אריאל - פרופ' טליה איינהורן
מנהל התוכנית לביטחון לאומי ודמוקרטיה, המכון הישראלי לדמוקרטיה - פרופ' עמיחי כהן
אחראית קשרי ממשל, המכון הישראלי לדמוקרטיה - דורון סלע
יועץ משפטי, התנועה למשילות ודמוקרטיה - דן שמחה רוטמן
מרכז הקבוצה הדמוקרטית - נפתלי רז
מנהלת מחלקת מחקר - זיו שטהל
פורום משפטי למען ארץ ישראל - הראל ארנון
עורך דין - מלכיאל בלס
עורך-דין - אל"מ שלמה פוליטיס
מרצה בכירה, הקריה האקדמית אונו - ד"ר תמר ברנדס
מנכ"לית, יש דין - נטע פטריק
חוקר, פורום קהלת - מיכאל בוטשטיין
עמונה - רויטל הלברשטט
עמונה - יאיר פרנק
נציג היישוב נתיב האבות - מתן יחזקאלי
נציג היישוב נתיב האבות - דוד דנהור
פעילה, המשמר החברתי - שרה קרמר
שדלן/ית - שלומי זכריה
רישום פרלמנטרי
¶
טלי רם
איה לינצ'בסקי
1. הצעת חוק להסדרת התיישבות ביהודה ושומרון, התשע"ז-2016 (פ/3433/20), של חה"כ בצלאל סמוטריץ, יואב קיש, שולי מועלם-רפאלי ודוד ביטן
2. הצעת חוק ההסדרה, התשע''ו- 2016 (פ/3127/20), של חה"כ שולי מועלם-רפאלי, יואב קיש וניסן סלומינסקי
3. הצעת חוק ההסדרה, התשע"ה-2015 (פ/1973/20), של חה"כ יואב קיש, בצלאל סמוטריץ, דוד ביטן, נאוה בוקר, ישראל אייכלר, אלי כהן, מכלוף מיקי זוהר, אברהם נגוסה ורוברט אילטוב
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
בוקר טוב. אני מתנצל, יש לנו שתי לוויות. אתמול היה לנו לילה קשה, מה שנקרא, שתי לוויות. לוויה אחת של המחותן שלי, זכריה מלצר, נפטר אתמול ככה פתאום, הלוויה ב-11:30, ולוויה שנייה היא של הבן של יאיר הירש, ראש הלשכה של איילת, בן 15, משהו נורא. אנחנו נראה איך נסדר כאן את הדברים. בואו נתחיל את הישיבה ונראה איך נתקדם עם זה.
בכל אופן, בוקר טוב לחברי חברי הכנסת, בוקר טוב לאנשי הממלכה ולכל המצטרפים אלינו – אנשי האקדמיה, אנשי המכונים, כל האחרים – בוקר טוב לכולם.
ציפי לבני (המחנה הציוני)
¶
אדוני, אני ביקשתי בקשה שאני רוצה להציג אותה ואני מבקשת עליה תשובה. הגשתי שתי בקשות בעצם. העליתי בדיון הקודם את הבעייתיות של החוק הזה ביחס לבית-הדין הפלילי בהאג, וביקשתי שיובאו אותם מומחים של הממלכה, של המדינה, היועצים המשפטיים גם של משרד החוץ, גם של משרד המשפטים, שיבהירו לחברי הוועדה מה המשמעות של ההחלטה שלהם.
בקשה נוספת שביקשתי היא להביא הנה את הגורמים הרלוונטיים להשפעה או להשלכות שעלולות להיות לחוק על הביטחון, על האלימות ביהודה ושומרון, האם זה דבר שיכול ליצור עוד גל אלימות.
אתה אמרת כאן בדיון הקודם - שאלת ואני התפרצתי – אמרת, אנחנו מעבירים את כל החוקים האלה והשמים לא נופלים. אני חושבת שאחרי סוף השבוע האחרון כדאי לחשוב שוב האם כל החקיקה של ההדחה והמואזין וחקיקות שונות, באמת תורמות לאווירה הנפיצה שקיימת בתוך מדינת ישראל, כפי שחובתם של כל חברי הכנסת להבין אם החקיקה הזאת תיצור אלימות, שיקבלו את זה, יבינו את זה, וידעו את זה לפני שהם מצביעים.
אני פונה כאן בעיקר דווקא לחברים מהליכוד ומישראל ביתנו, אם הם נמצאים כאן, כי אני יודעת שמבחינת הבית היהודי העניין של ההתנחלויות שווה כל נזק אפשרי.
מאחר שגם ראש הממשלה מודע לנזקים האלה, ואני מבינה שהוא עוסק בלנסות לשכנע את הבית היהודי לרדת מהחקיקה הזאת, ומאחר ששר הביטחון כבר הודיע בקולו שהחוק הזה גורם נזק לביטחונה של מדינת ישראל, וכמי שקיבלה החלטות שגם המשמעות שלהן הייתה חיי אדם – מה שאני לא בטוחה שיש כאן חברי כנסת שעברו את החוויה הזאת – אני חושבת שהם חייבים לקבל את המידע הזה, ומניעת המידע מהם, מעבר לסוגיות המשפטיות שעולות כאן, לא תאפשר להם לקבל את ההחלטה כמו שאחריותם לקבל.
ציפי לבני (המחנה הציוני)
¶
לא, אני הוספתי מאז. אני רוצה לומר משהו, אני צריכה לומר את זה על השולחן. אני שמעתי מהגורם הצבאי הרלוונטי שהעברת החוק הזה עלולה ליצור אלימות ביהודה ושומרון ואני חושבת שצריך שמי שישמע את זה זה חברי הוועדה. זה שאתה אומר – טוב, כבר אמרת את זה – זה לא פותר את הבעיה, זאת אחריותך לומר את זה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
אני רק רוצה לומר שאני שמעתי מגורמים צבאיים בכירים מאוד באזור הערכה אחרת לחלוטין, שטוענת שהאמירה של חברת הכנסת לבני היא חסרת בסיס לחלוטין.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
אני לא שמעתי משום גורם מוסמך, אני רוצה לשמוע את כולם. כל אחד שמע גורם מוסמך.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
מה שרציתי לומר זה שאחרי שאמרתי את הדברים האלה אז הוועדה פתוחה ואנשים מוזמנים.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
מה, גורמי צבא יכולים לבוא ככה לבד? צריך להזמין אותם. אתה צריך להזמין אותם. אתה דואג להזמין מומחים מטעם - - -
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
את הצבא. ציפי מדברת על גורמים בצבא, היא מדברת על גורמים במשרד החוץ, היא מדברת על גורמים במשרד המשפטים.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
לא להתפרץ. אף פעם זה לא קרה בוועדה ואני לא רוצה שזה יקרה. היא העלתה נקודה, אני באמצע מנסה לתת תשובה, ואתה מתפרץ.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
לא, אתה לא ענית. אם אתה רוצה לענות, תבקש ואני אתן לך, אז תענה. אם לא, אז לא. אי-אפשר ככה.
אני אומר שוב. דיברנו, והייתה אפילו התחייבות של אחז בן-ארי, שאני חושב שהוא היועץ המשפטי המייצג את המערכת הביטחונית הכי טוב שאפשר.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
כן, אבל הם לא מגיעים. גם אחז ביטל ברגע האחרון, והסברנו גם למה, את לא היית פה אולי – כי מרגע שהיועץ המשפטי הוציא הנחיה, אז כולם, כולם חייבים להתיישר לפי זה. הופיעה כאן ענת מטעמו, והיא הקריאה בדיוק את כל מה שהוא אמר.
ציפי לבני (המחנה הציוני)
¶
זה מדהים עד כמה בנשימה אחת מצפצף על היועץ המשפטי לוועדה, ואומר, טוב אז הוא אמר, ומצד שני, היועץ המשפטי לממשלה, הקריאו את דבריו ולכן אסור לאף אחד לבוא ולשתף - - -
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
תסלחי לי, ציפי, אני לא יודע מה נפל עלייך היום אבל את מבינה את הדברים בדיוק הפוך. הזמנו את כולם, כולל משרד החוץ, את כולם, והם לא מגיעים. ואני ניסיתי להסביר.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
ציפי, אני מבקש. אני לא יודע מה קרה לך היום אבל את כבר שלוש פעמים נכנסת בדברי. לא מקובל, את מספיק מכובדת שאני לא רוצה, אבל בבקשה.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
בבקשה. ודיברנו, וניסיתי להסביר למה הם כולם לא מגיעים. ניסיתי להסביר את הסברה שלי למה לא מגיעים, אני מניח שזו גם הסברה הנכונה כי מצד אחד, כל המייצגים לא יכולים לדבר שונה מהיועץ המשפטי לממשלה.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אני לא רוצה עוד פעם להגיד, אבל את לא שומעת את הדברים. מצד שני, יש עמדת ממשלה. ועדת שרים, בסמכות ממשלה, פה אחד החליטה ללכת על זה וכנראה, על-פי ההנחיות, אף אחד מהמייצגים לא יכול לדבר נגד הממשלה, אז יש להם דילמה. יש להם יועץ משפטי שאומר כך, ממשלה שאומרת כך, אז מה הם עושים? שב ואל תעשה. אבל למרות הכול הזמנו את כולם, גם אותו הזמנו.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
זה לא הצעת חוק ממשלתית, סליחה. לא מדובר בהצעת חוק ממשלתית. למה הממשלה לא הגישה הצעה? למה צריך את שולי מועלם שתגיש הצעה?
חיים ילין (יש עתיד)
¶
כבוד היושב-ראש, הממשלה, שאין לה את האומץ לקבל את ההחלטות, היא מעבירה את זה כחקיקה פרטית לוועדת שרים לחקיקה. זה הכול, זה לא ממשלה.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
קציני צה"ל יכולים לבוא, הם מוזמנים, ודווקא כל לובשי המדים ביקשו. נכון? ביקשו להשתחרר? כל לובשי המדים ביקשו.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
אני רק מזכיר, במענה לדבריה של חברת הכנסת לבני, אדוני היושב-ראש, שבג"ץ בדיוק לפני שבועיים דחה מכול וכול מחשבה שאנחנו פה נפעל על-פי כניעה לאיומים - -
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
- - כי מישהו יגיד שתהיה התפרצות אלימה, אז בגלל זה. הוא לא הסכים לתת דחייה אפילו - - -
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
בצלאל, אני מבקש. לכן אני אומר, הטיעונים האלה, כבר אמרנו אותם וכבר הזמנו, ועדיין זה פתוח ויש גם זמן בין קריאה ראשונה לקריאה שנייה ושלישית שיוכלו עוד אנשים להופיע. הוועדה לא חסומה, שמענו כאן ברוב קשב, יומיים תמימים שמענו מומחים, כל אחד לפי דבריו. ביקש מייק להופיע הבוקר, אמרתי לו – תבוא, תדבר גם כן הבוקר. נשמע אותו.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אני שוב אומר. דיברנו, קראו את זה, היו כאן חלק. טוב, רבותי, נגמר. יעל, אם את רוצה קצר כי אני הבטחתי למייק שיפתח ראשון.
תהילה רוט
¶
תהילה רוט, מחלקת ייעוץ, משרד המשפטים. כמובן שהיועץ לא מונע מכל הגורמים הרלוונטיים שהוועדה תבקש לשמוע, כולל גורמי צבא, להגיע לדיון. בהקשר הסוגיה של השלכות בין-לאומיות אפשריות, ככל שהוועדה תבקש לקיים דיון סגור בנושא, אין מניעה.
תהילה רוט
¶
אין מניעה שיבואו נציגי המחלקה, גם הבין-לאומית אצלנו, אני מאמינה שגם משרד החוץ, לקיים דיון סגור ולפרט בפני הוועדה את הנושא.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
אני מבקשת לדון בחוות הדעת של היועץ המשפטי של הוועדה שנוסחה בשום שכל וביסודיות רבה, ואני חושבת שמן הראוי שאנחנו נדון בה.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
זה לא משנה, אבל דנו, ודווקא את נשארת. לזכותך ייאמר שהיית בכל הדיונים ושמעת את כל המרצים.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
ושמעת את כל הנושאים שעלו. הביעו דעה אחת, יש לו דעה שונה – מכובד, אנחנו מכבדים את כולם.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
אם אתה נותן זכות דיבור אז תן לי זכות דיבור. אני מתנצלת להעיר לך שאתה לא נותן לנו, לחברי האופוזיציה, מתחילת הדיון הזה לדבר.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
- - אבל עדיין אני חושבת שזכותנו לסיים את הדברים וגם שתקשיב לנו בסבלנות ובסובלנות.
אני רוצה לומר שאני את חוות הדעת קראתי רק היום, אני לא יודעת מתי היא נכתבה אבל היא הגיעה אלי רק היום בבוקר. זאת חוות דעת מאוד יסודית שנותנת גם מענה לחוות הדעת המאוד מלומדות ששמענו לפני שבוע, ואני חושבת שמן הראוי, כיועץ משפטי של הוועדה, שהוועדה תדון בחוות הדעת שלו.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אז את זה שמעתי גם קודם ועל זה עניתי לך. אז את לא הוספת על מה שאמרתי קודם, ואני עניתי כי חשבתי שסיימת את דברייך. יוסף, בבקשה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת)
¶
שני דברים. אחד, עד עכשיו לא שמענו את בעלי הקרקעות. אני יודע גם שאנחנו שמענו את המתנחלים.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת)
¶
כנראה שולי לא מכירה טוב את הצעות החוק שמולה כי הצעות החוק מדברות על בעלי הקרקע המקוריים, זה מה שכתוב כאן בתוך הצעת החוק. אז אנחנו רוצים לשמוע את בעלי הקרקע המקורית.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת)
¶
כבוד היושב-ראש, ביום חמישי היינו מספר חברי כנסת – אני רואה כאן גם את חברי אוסאמה סעדי – ביקרנו ופגשנו את בעלי הקרקעות ושמענו את הטענות המאוד קשות שיש להם על כל היחס אליהם מזה כ-20 שנה, ועל כך לא רק שהם לא יכולים פשוט להגיע לקרקע שלהם בתוך עמונה, אלא בכלל. מדברים על כאלף דונם, שחלקם אפילו לא הופקעו אבל בגלל עמונה ובגלל המתנחלים שם הם פשוט לא יכולים להיכנס לקרקע שלהם ולא יכולים לעבד אותה, גם הקרקע שלא הופקעה.
ולכן, אני תוהה אם אתה בכלל יכול להמשיך את הדיון הזה מבלי לשמוע את בעלי הקרקע המקוריים. יש גם את עורכי-הדין שלהם, אפשר לשמוע אותם, אבל אני מבקש להזמין אותם כדי שנשמע אותם.
באחד הדיונים האחרונים שמעת את המתנחלים בעמונה, אז לדעתי זה רק מתבקש להזמין אותם. זה הדבר הראשון.
ציפי לבני (המחנה הציוני)
¶
אתה יודע מה, אני לא רוצה שיבואו לוועדה ולא שיצביעו לכנסת, וזה מה שהחוק הזה מוביל.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת)
¶
הדבר השני, אנחנו שומעים טענות כל כך חמורות מהייעוץ המשפטי – גם של היועץ המשפטי לממשלה אבל גם של היועץ המשפטי של הכנסת וגם של הייעוץ המשפטי של ועדת החוקה – והם אומרים לכבודך ואומרים לנו, יש כאן סיכון של הפללה בבית הדין הבין-לאומי הפלילי בהאג. אי-אפשר לעבור על דברים כאלה ככה. אומרים לך אנשים מאוד מכובדים, בעלי תפקידים רשמיים כאן, אומרים לך שזה יכול להוביל להעמדה לדין בהאג. אי-אפשר ככה להמשיך עם טענה כזאת ולחזור לסדר מבלי להתעכב על הנקודה הזו ולדון בה עד הסוף.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת)
¶
אחרת אתה מוביל גם את החיילים וגם את המתנחלים ואולי גם קברניטי מדינה לבית-הדין הפלילי בהאג.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אוקיי. אני רק רוצה להסב את תשומת לבך. לצערי, אתה לא השתתפת אתנו ברוב הישיבות שהיו בשבוע שעבר, והופיעו פה אנשים מכובדים.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
הופיעו, הם חושבים אחרת מהדברים האלה, וכל אחד יכול לחשוב איך שהוא רוצה, כל חבר כנסת הוא הריבון והוא יכול לחשוב איך שהוא רוצה.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אבל לפחות שמענו מומחים ולכן אני אומר, קיימנו את הדיון הזה, שמענו אותם ואם יבואו שוב, יהיה להם גם זמן בין קריאה ראשונה לשנייה ושלישית, נשמע אותם שוב.
ציפי לבני (המחנה הציוני)
¶
לא היה כדבר הזה שיושב-ראש ועדת חוקה מתעלם גם מהיועץ המשפטי לוועדה ואומר, בסדר, אז הוא אמר.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
אדוני היושב-ראש, אתה לא נענה לבקשתי לדון בחוות הדעת של היועץ המשפטי שלך, של הוועדה שאתה עומד בראשה? אנחנו נתעלם ממנה? כרגע היא חולקה פה.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
פעם ראשונה, ובנושא של מאבק בטרור לא? לא הייתי הפוך מסיגל שאמרה עם כל הכבוד שאני נותן? והחוק עבר. בסדר, אז מותר לנו. היועץ יועץ, ואנחנו שומעים גם דברים אחרים, וכל אחד יכול בסופו של דבר להחליט, הם היועצים.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אני לא רוצה שוב להגיד קיימנו את הדיון, ואני אומר את זה עוד פעם, ואם תחזרי על זה עוד פעם בלי לקבל רשות אז אני - - -
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
אבל אני עניתי לך שהוא מתייחס למה שהיה לפני שבוע. אני מצטערת מאוד. היה שינוי. לפני שבוע שמענו חוות דעת מלומדות - -
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
יעל, היועץ המשפטי לוועדה, אנחנו דנים כל הזמן בהערות שלו. זה היה בדיון הקודם, זה יהיה היום.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת)
¶
כל כך לא חשוב לך מה דעת בעלי הקרקע המקוריים? תתייחס קצת ברצינות לשאלה.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אמרתי שהם יבואו לפה, אני אשמע אותם, נקודה. אם הם בעלי הקרקע האמיתיים. רק שיבואו בעלי הקרקע האמיתיים, מה שנקרא, מחפשים אותם כבר 50 שנה ולא מוצאים אותם.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
בטח שמצאו, המדינה ניצלה אותם. המדינה שילמה להם פיצוי, המדינה שילמה להם פיצוי.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
כי אתה כל הזמן מדבר. אתה כל הזמן מדבר. אתה לא שם לב, אתה כל הזמן מדבר. חיים עכשיו קיבל רשות דיבור, נקודה. חיים, בבקשה.
חיים ילין (יש עתיד)
¶
כבוד היושב-ראש, תודה. אני לא רוצה לשחק את המשחק של חוסר מנהיגות במדינת ישראל. אנחנו כמו פיונים פה במשחק שהממשלה צריכה לשחק אותו.
מה אנחנו מבקשים? הרי שמענו פה מימין ומשמאל וממרכז ומלמעלה ומלמטה, שמענו את כל מי שזומן והגיע לפה, ויכול לדבר, כי הכול ב"שושו" כזה. זה לא יכול, זה אסור לו, זה לא יכול להתנגד לייעוץ המשפטי לממשלה, כל אחד יש לו את הסיבה למה הוא לא פה, וכל אחד שנמצא פה יש לו גם את הסיבה למה הוא פה. לרוב כולם מייצגים את היועץ למשפטי לממשלה.
אבל המשחק הזה שחברי כנסת מביאים חוק פרטי, איפה שצריך מנהיגות – מנהיגות אמיתית – על זה אני מוחה. אני אומר לך את זה עכשיו, כבוד היושב-ראש. אם היה פה לאנשים אומץ, היו אומרים, עם כל הכבוד לחוק הזה ועם כל הכבוד למתיישבים שכבר נמצאים שם לא מעט זמן, החוק הזה חייב לחזור לממשלה. למה? ציפי, הם יודעים בדיוק לקרוא את התמונה – אם יש היבט ביטחוני - - -
חיים ילין (יש עתיד)
¶
- - אנחנו משערים מה ההשלכות, אבל אנחנו לא יודעים מה ההשלכות הביטחוניות, הבין-לאומיות, המדיניות. אנחנו פשוט לא יודעים איך זה ישפיע גם על כל ההתיישבות, כל אחד יש לו סברה. חבר הכנסת בצלאל שומע ככה, חבר כנסת אחר שומע אחרת, ומה אנחנו צריכים לקבוע?
לכן, יש חוקים שבבסיס הם פופוליסטים כשהם באים לפה באופן פרטי, ואני לא רוצה לפגוע בחברים שלי כי אני באמת מעריך את ההתיישבות ואני מעריך את מי שהביא, אבל הם הביאו את זה בגלל חוסר מנהיגות במדינת ישראל.
אם כל מי שהיה פה, אכפת לו ממדינת ישראל ומההתיישבות, היה לוקח את החוק הזה, מחזיר את זה לממשלת ישראל, ולא שולח את השרים לוועדת חוקה חוק ומשפט או לוועדת שרים לחקיקה כדי שהם יצביעו, ובממשלה הם עושים במכנסיים. אין להם אומץ מול ביבי, יש להם אומץ כשביבי לא נמצא, ולביבי אין אומץ לקבל את ההחלטות. ובפלונטר הזה כולנו נמצאים פה. הנה, כל הח"כים פה.
חיים ילין (יש עתיד)
¶
זה הצד המשפטי והצד הניהולי. עכשיו על הצד הרגשי. אני ממש מתנצל בפני המשפחות שהן בעצם המשחק הפוליטי הנמוך ביותר שיכול להיות. משחקים אתם, הם יודעים בדיוק, נותנים להם ציפיות – בדיוק דרך אגב כמו עוד אנשים שהפוליטיקאים קמים ומבטיחים, הם באמת רוצים שיהיה להם טוב, הם לא מבינים שהמציאות היא אחרת לחלוטין. הפער שקיים בין אמירות פוליטיות לבין המציאות הוא כל כך גדול, שהם נפגעים באמצע.
ולכן, אם הם היו גם יכולים לעשות את המעשה, היו צריכים לפנות אבל הם לא יעשו את זה. יש כבר שיקולים פוליטיים אחרים. מימין עוקפים אותם ואומרים להם, אתם לא זזים מפה כי כל שעל.
והנושא הזה של הבתים הבלתי חוקיים, מה שנקרא – 2,000 כאלה עומדים בסכנה, לא רק בגלל עמונה, בגלל החוק הזה – כל השיקולים האלה, הם יכולים להיות רק בממשלת ישראל.
וכבוד היושב-ראש, אני לא מבין יותר מדי בפוליטיקה אבל אם אתה באמת רוצה את טובת מדינת ישראל, אז תחזיר את החוק הזה לא לפה אלא לממשלת ישראל, שיהיה חוק ממשלתי ולא חוק פרטי. תודה.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
תודה רבה. רק בשולי הדברים שלך לומר שלפחות היועץ המשפטי לממשלה אמר לי שהוא הופיע בפני השרים, ובדיון רחב מאוד, והסביר את כל מה שהוא חושב ואת כל ההסברים.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
לא, אני מדבר רק להערה שלו, שהוא דיבר על הממשלה. אני לא יודע אם זה היה בפני הממשלה או ועדת השרים – לא שאלתי אותו – אבל הוא אמר לי שהוא הופיע בפני הממשלה והסביר להם, ואני מניח שגם אחרים היו. כלומר, מי שקיבל את ההחלטה מטעם הממשלה – פה אחד זה היה בוועדת שרים – שמע את כל ההסברים שאתה אומר שצריכים לשמוע. הם שמעו, ובסוף החליטו מה שהחליטו, וזה בסדר.
ציפי לבני (המחנה הציוני)
¶
- - ונתניהו היה פחדן מכדי להגיש ערר, ולכן הוא רק מבקש בשקט שיורידו את החוק.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אמרתי את זה בישיבה הראשונה ואני אומר עוד פעם, שבמקביל לדיונים שלנו מתנהלים דיונים. ישבתי הרבה עם היועץ המשפטי לממשלה, הוא אומר, מתנהלים דיונים להסדרת עמונה מצד אחד, והסדרת ההתיישבות מצד שני, שלא דרך החוק הזה. ואמרתי להם, כשאתם תסיימו את הדיונים, אם יתברר שהדיונים האלה רציניים והם נותנים מענה לכל הדברים, אנחנו מוכנים להביא את זה לדיון לוועדה, או הממשלה תדון בזה, וכך יהיה.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
חיים, אני לא מעכב שום דבר. אף אחד לא יודע אם הדברים האלטרנטיביים שנבדקים בסוף יתממשו.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי)
¶
מותר לנו לחלוק על עמדתך. כל פעם שאת תגידי את זה, זה נותן לגיטימציה לכל ההצתות - - -
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
שולי, את רוצה שאני אקרא אותך לסדר? אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. בבקשה, אל תאלצי אותי בבקשה.
חיים, רק אמרת, אני הערתי את ההערה הזאת, ואני אומר שוב – אם יבשילו דברים אחרים, אנחנו פתוחים.
עמר בר-לב (המחנה הציוני)
¶
אדוני היושב-ראש, אבל יש לי בקשה. כמו שאמרת שהיועץ המשפטי לממשלה הציג את עמדתו בפני כל שרי הממשלה, אני מבקש שהיועץ המשפטי לוועדה – אם לא ברגע זה, בשלב יותר מאוחר - -
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
היועץ המשפטי לכנסת במשך שעה שלמה, הראשון שקיבל את רשות הדיבור, הציג דברים איך שהוא רצה.
עמר בר-לב (המחנה הציוני)
¶
הבנתי, אבל עכשיו יש גם חוות דעת של היועץ המשפטי של הוועדה. אנחנו מכבדים את הוועדה, מכבדים אותך בתור יושב-ראש, אני חושב שמאוד חשוב לשמוע.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
קראנו את זה, מי שיודע לקרוא בלי ניקוד. אני מציע שפעם הבאה היועץ המשפט ינקד את חוות הדעת שלו כדי שגם חברי הכנסת שלא יודעים לקרוא בלי ניקוד, יוכלו לקרוא את חוות הדעת.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
אדוני היושב-ראש, אני חוזר ומצטרף לבקשות חבריי ולהפצרות שלהם. אני גם קיבלתי את חוות הדעת של היועץ המשפטי לוועדה אתמול בלילה, באמת היא כתובה בצורה יפה, מפורטת, אבל יש בה גם צדדים של משפט בין-לאומי, יש בה גם צדדים של משפט מנהלי חוקתי, יש גם את העניין הזה של החקיקה הרטרואקטיבית.
אני חושב שחברי הוועדה צריכים לשמוע, לא לחזור על זה, אבל את ההדגשים, את הדברים החשובים מה זה משפט בין-לאומי, כי בישיבה הקודמת שהרחקת אותי, שהתלוננתי על כל מיני מומחים למיניהם שהם מומחים מטעם ומומחים פרטיים שהבאת, אמרו: אין שום בעיה בחוק הבין-לאומי, החוק הבין-לאומי מתיר הפקעות, אין שום בעיה בבית הדין הבין-לאומי בהאג.
ואני אמרתי, עם כל הכבוד, אנחנו עושים צחוק מהעבודה, ניסן, כי אם אתם מצפצפים על היועץ המשפטי לממשלה, אתם מצפצפים על היועץ המשפטי לכנסת, ועכשיו אתה מצפצף על היועץ המשפטי של הוועדה, שכותב חוות דעת כזאת רצינית, עם אסמכתאות, עם הסברים מפורטים למדי, ואנחנו אומרים – אז מה, יש מומחה X שאומר ככה.
אתם רוצים ככה? זו שיטת המשפט שלנו? שמהיום והלאה כל מה שיגיד היועץ המשפטי לממשלה, אנחנו נבוא – וכבודו במקומו מונח, היועץ המשפטי לממשלה – שיכתוב מה שיכתוב, אנחנו נחליט מה שאנחנו רוצים?
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
כן, גם באזרחי, בכל דבר. אני מביא מומחה שלי, שיגיד: וואלה, היועץ המשפטי לממשלה, לא מבין. ככה הם אמרו, בלשון פשוטה של העם אמרו: היועץ המשפטי לממשלה, המחלקה הבין-לאומית בפרקליטות המדינה שמגינה על כל קברניטי המדינה בעולם, פתאום לא מבינים. אבל מומחה שהבאתם אותו – לא יודע מאיפה – הוא המומחה עכשיו. מאיפה? משיקגו?
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
אז אני אומר, לא יעלה על הדעת. אתם גודעים את העץ שכל שיטת המשפט יושבת עליו, כאשר אתם אומרים במפורש – ואת זה אני מפנה למפלגת כולנו, איפה היא, שאמרה, לא תהיה פגיעה בבית-המשפט העליון. זו הצהרה של יושב-ראש הקואליציה.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
ואני קורא מה שכתב היועץ המשפטי של הוועדה, שמדובר בחקיקה רטרואקטיבית שפוגעת בהפרדת הרשויות, שפוגעת בבית-המשפט העליון. אז מה זה?
לכן אני אומר, שמענו פה את נציגת היועץ המשפטי לממשלה שאומרת, אנחנו מוכנים שגם המחלקה הבין-לאומית תבוא ותסביר לנו את ההשלכות הבין-לאומיות של החוק הזה. אני אמרתי כל הזמן, בסוף אתם תגיעו להאג. אתם רוצים – תגיעו. בגלל כמה בתים שאנחנו ראינו אותם ביום חמישי, היינו בסיור וראינו את זה. אתם לא מכירים את העובדות.
לכן אני מבקש. יושב פה עורך-דין שלמה זכריה מעמותת יש דין, שהוא מייצג את המשפחות והוא הגיש את הבג"ץ הזה והוא מלווה את המשפחות האלה במשך יותר מעשר שנים ומכיר את העובדות. חלקכם פשוט, לא אכפת לכם מהעובדות.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
כששולי אומרת לי אין בעלים, והבעלים נמצאים ויש להם נסח טאבו, והמדינה הודתה – המדינה הודתה שהם הבעלים - - -
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
אל תפריעי לי. והמדינה פיצתה אותם בגלל שהם בעלי הקרקע, אז עכשיו אומרים אין בעלי קרקע? 50 שנה לא באו?
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
אמרת לי בישיבה הקודמת, תביא מומחים. אני לא הבאתי מומחים, אני הבאתי נציג של בעלי הקרקעות שהוא מטפל בבג"ץ הזה. אני מבקש שחברי הוועדה ישמעו אותו ושתיתן לו את הזמן כמו שנתת לאחרים.
דבר אחרון, פתאום אתמול בלילה אני מקבל עוד נוסח של החוק. אז מה זה? יש אלף נוסחים, אני לא יודע מה זה – יוזמים חברי כנסת – מה זה? זה נוסח של מי?
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
אני מבקש חוות דעת של היועץ המשפטי האם אפשר לדון בחוק שלא כתוב מי - - -
מלכיאל בלס
¶
שמי מלכיאל בלס, מייק בקיצור. הייתי במשך כמה שנים יועץ משפטי בענף הדין הבין-לאומי בפרקליטות הצבאית בשנות השמונים, שעוסק בייעוץ לשטחים, אחר כך הייתי שנים במחלקת הבג"צים, הגנתי על המדינה בעתירות בית-המשפט העליון, אחר כך הייתי שמונה וחצי שנים משנה ליועץ המשפטי לממשלה ועסקתי בנושאים האלה. פרשתי לפני ארבע שנים משירות המדינה. התבקשתי לבוא לפה.
מלכיאל בלס
¶
אני מבין את הצעת החוק כמשהו שמנסה לתת מענה משפטי לבעיה הומנית קשה של עשרות משפחות שמתגוררות שנים בעמונה ובמקומות אחרים, ויש חרב של פינוי מעל המגורים שלהם, אבל את הסוגיה הזאת - - -
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת)
¶
לא, זה פשוט מדהים איך אתם מדברים על בעיה הומנית של המתנחלים, אבל אין בעיה הומנית של בעלי הקרקע.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת)
¶
תמשיך הלאה. מה, אנשים מאבדים אלפי דונמים. אני אאבד קצת דיון אצלך, זה בסדר.
מלכיאל בלס
¶
מה שאני רוצה לומר זה שאת הבעיה הזאת צריך לפתור בדרכים אחרות, לא בחוק הזה, כמו שפתרו במקומות אחרים – כמו מגרון, כמו גבעת האולפנה וכו'. אי-אפשר יהיה לפתור את זה בחקיקה שתעסוק בקרקעות הפרטיות, בוודאי לא באלה שרשומות בטאבו.
הצעת החוק הזאת, כל הווריאציות של הצעת החוק שישנן, לטעמי, דורסות עקרונות משפטיים בסיסיים במספר רבדים, לא באחד. לכן זה כל כך מורכב וצריך לעבור רובד-רובד.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת)
¶
אני ידעתי מה הוא הולך לומר. זה לא קשור. זה קשור בכך שאי-אפשר שבעלי הקרקע לא מוזמנים. אי-אפשר.
מלכיאל בלס
¶
אני ארכז את הטענות שלי לחמש נקודות שאני חושב שחשוב שהוועדה תתייחס אליהן לפני שהיא מחליטה אפילו על הצבעה להעביר את זה לקריאה ראשונה, כי גם לקריאה הראשונה יש משמעות. לכל התקדמות בהליך החקיקה תהיה משמעות משפטית.
1. הצעת החוק הזאת פוגעת במדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. 2. היא פוגעת בעקרונות של המשפט הבין-לאומי המנהגי הנוגעים להחזקת שטח כממשל צבאי. 3. היא יוצרת סיכון משפטי אישי לכל המעורבים בהליך החקיקה אם הצעת החוק הזאת תאושר. 4. היא סוטה מדיני המקרקעין, מדיני ההפקעה ודיני התכנון והבנייה, שחלים במדינת ישראל, זה משהו אחר. 5. והערכה שלי ואני חושב שלא רק שלי, שבית-המשפט העליון יפסול את החקיקה הזאת, אז למה לחוקק דבר שסביר - - -
חיים ילין (יש עתיד)
¶
- - - כל כך הרבה שנים עבד במקומות האלה והוא לא מכיר מה זה ממשלה? הם לא רוצים לקבל החלטות. להאשים את בג"ץ.
מלכיאל בלס
¶
סיכון משפטי אישי למי שמעורב בחקיקה הזאת בגלל המשפט הפלילי הבין-לאומי, אני אדבר על זה. אני אדבר על כל המרכיבים.
הרכיב הראשון של הפגיעה במדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. חוק-יסוד: הכנסת, סעיף 1, אומר: הכנסת היא בית הנבחרים של המדינה. המדינה זה לא אזור יהודה ושומרון, המדינה זה המדינה.
יש לנו שיטת בחירות. הבחירות הן כלליות, הבחירות הן שוות, יש עקרונות. אזרח ישראלי בוחר בבחירות.
החוק הזה מציע לעסוק לא באזרחים ישראלים, הוא עוסק בתושבים פלסטינים וברכוש של תושבים פלסטינים, כשהתושבים הפלסטינים לא משתתפים בתהליך הדמוקרטי של ההצבעה פה. זה לא שהם יוזמנו כמו לבית-משפט להציג את הקייס שלהם והפורום יכריע. עצם ההשתתפות בתהליך הדמוקרטי, הם לא נמצאים כאן.
והסיטואציה היא במיוחד – אנחנו עוסקים בזרים לפעמים, יש פה אריתריאים ונכנסים לפה פועלים זרים, והכנסת מחוקקת לגביהם, אבל האנשים האלה לא נכנסו למדינת ישראל. הם נשארו בבית שלהם עם המקרקעין שלהם והחוק הישראלי מגיע אליהם ומתחיל לומר להם מה יהיה עם הרכוש שלהם בלי שיש להם את יכולת ההשתתפות במשחק הדמוקרטי.
אסור למדינת ישראל להגיע למצב שהיו פה כל מיני מדינות בעבר שעסקו בעניינם של אנשים שנמצאים תחת השליטה של השטח אבל הם לא יכולים ליטול חלק בהליך הדמוקרטי, והם מודרי זכות ייצוג, ובמובן היותר מהותי מלספר על הקרקע והפגיעה אלא במובן השתתפות איך יעוצבו הדברים.
לכאורה מחר, אין מניעה שהכנסת – אם זה יעבור – הכנסת יכולה לחוקק חוק שני שיטיל מס הכנסה על תושבי שטחים כי הם משתמשים בכבישים שהמדינה סוללת שם ונהנים מזה, ולמה לא ישתתפו? לכן, זה מתחיל בחוק אחד אבל אנחנו יודעים מה קורה לחוק אחד - - -
מלכיאל בלס
¶
שאלה מצוינת. מפקד כוחות צה"ל באזור איננו מוסד דמוקרטי, אין בחירות למפקד כוחות צה"ל באזור, אבל הוא מוגבל בכללי המשפט הבין-לאומי והוא נתון לביקורת בג"ץ שיכולה לבטל את ההחלטות שלו אם הן סוטות.
מה שרוצים לעשות כאן זה לסטות מהמשפט הבין-לאומי ולהקשות על הביקורת החוקתית של בג"ץ, ולכן זה שונה דרמטית. אם אתם חושבים שאפשר לעשות את זה לפי צווי המפקד באזור, אדרבה, תלכו לצווי המפקד באזור ותנסו להעביר דבר כזה, אבל אתם יודעים שזה בלתי אפשרי ולכן אתם באים לכאן במחשבה שאולי זה יהיה חזק יותר.
זה לא יהיה חזק יותר, זה יהיה פוגע יותר. זה יעבוד כבומרנג, אבל בראש ובראשונה התהליך שקורה כאן הוא פגיעה בדמוקרטיה הישראלית בגלל העיסוק מחוץ לטריטוריה באנשים שהם לא אזרחים וברכוש שלהם, והפגיעות האלה בדמוקרטיה הן פגיעות משמעותיות.
מלכיאל בלס
¶
ההבדל בין מזרח ירושלים ורמת הגולן הוא דרמטי, שם החילו את המשפט הישראלי על השטח, כולם הפכו להיות תושבי קבע של המדינה ויכולים להתאזרח. חלק מתושבי מזרח ירושלים גם ביקשו אזרחות וקיבלו והם יכולים לבוא לפה ולהשתתף בתהליך. ביהודה ושומרון עושים את זה בלי להחיל את החוק, בלי לתת את אפשרות ההתאזרחות, וזה הבדל דרמטי, משפטית.
יש לזה השלכות משפטיות על החוקתיות כי בסוף כשנבוא לשקול את השאלה האם החוק הזה הוא חוקתי מבחינת חוקי-היסוד של מדינת ישראל, אז אני אומר לכם שהוא מתנגש עם סעיף המטרה של היותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית, הוא הופך אותה – אני קורא לזה, הוא עושה לה גירעון דמוקרטי, הוא לוקח ממנה חלק מהדמוקרטיה והופך אותה למי שיכול לשלוט מחוץ למדינה, על אנשים שאינם אזרחים ועל הזכויות שלהם ועל הרכוש שלהם, וזה לא דמוקרטי.
בפסקת ההגבלה זה פוגע בערכי המדינה. לא רק שיש סיבות אחרות למה החוק ייפסל, אבל בגלל הפגיעה שלו בערכי המדינה והדמוקרטיה, זה משהו גם מהותי, מהותי. זכות הייצוג היא חלק מהדמוקרטיה.
יש לזה עוד פגיעות בדמוקרטיה, אבל בגלל לחץ הזמנים אני לא ארחיב, וזה כל הנושא של הפגיעה בשלטון החוק, שבסוף זה בא להגן על תהליכי בנייה שקרו, בחלקם על-ידי המדינה, בהשתתפות שלה כלכלית כזאת ואחרת, לאו דווקא בהחלטות ממשלה, אבל בסופו של דבר בנייה שנעשתה בלי היתרי בנייה, לפעמים מחוץ לתחום שיפוט, על קרקעות שייעודן חקלאי ולא למגורים, והחוק מנסה להסדיר המון עניינים בחקיקה בלי לרדת למה שנקרא גוש-חלקה ולהחליט בכל חלקה וחלקה מה קורה אלא לעשות דבר שהוא לטעמי פגיעה בשלטון החוק בהרבה מובנים. וגם פסק דין קונקרטי שניתן רטרואקטיבי וכו', אבל זה לא הדבר העיקרי. לכן, אני מסיים את הנקודה הראשונה של הפגיעה במדינת ישראל כמדינה דמוקרטית.
הפגיעה השנייה, פגיעה בעקרונות המשפט הבין-לאומי המנהגי על החזקת שטח בממשל צבאי. אין בדברי ההסבר שום התייחסות למשפט הבין-לאומי. קראתי את דברי ההסבר להצעות החוק, אין בהן, ולא סתם אין בהן כי אין מה לכתוב אמיתי בעניין הזה.
הערכה שלי, אם מישהו ינסה לטעון באמת בפורום בין-לאומי רציני שאזור יהודה ושומרון איננו נתון תחת ממשל צבאי או איננו נתון בתפיסה לוחמתית, אני יודע שיש דעות כאלה, אבל פורומים בין-לאומיים לא יקבלו את הדבר הזה. זה לא רק כי אני מעריך את הדבר הזה, אני אתן לכם את הסיבות.
אחת, מדינת ישראל 50 שנה, מהיום הראשון, מתייחסת לשטח הזה כשטח בממשל צבאי. מפקד האזור הוציא למעלה מ-1,500 צווים, וככה היא מנהלת את השטח הזה.
דבר שני, זה נקבע במאות פסקי דין, שהשטח מנוהל תחת תפיסה לוחמתית בכללים של המשפט הבין-לאומי.
מלכיאל בלס
¶
אני מנסה מאוד להצטמצם. כל הגופים הבין-לאומיים שיעסקו בזה יראו את זה ככה. איך אני יודע? כי חוות הדעת המייעצת של בית-המשפט הבין-לאומי בהאג שדן בגדר, ב-2004, קבע את הדברים האלה במפורש. שהשטחים האלה הם שטחים שנמצאים תחת תפיסה לוחמתית, וחלים שם כללי המשפט הבין-לאומי, ודנו בזה כולם ולכן זו העמדה הקובעת של המשפטנים הבין-לאומיים, וגם אם יש דעות אחרות הן דעות שלא ישכנעו בפורומים הבין-לאומיים.
מלכיאל בלס
¶
אני מדבר בחוץ, ותכף תבין למה אני מדבר בחוץ כי אני מגיע למשפט הפלילי הבין-לאומי, שהוא יתעסק בחוץ ולא בפנים.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אני נותן לו לדבר, ואמרתי, היושב-ראש הוא היחיד שיכול להפריע ואתם מכירים את הנוהג פה לא להפריע, רק להעיר איזה הערה, אם היא קטנה או לא, מה שנקרא, בנושא.
מלכיאל בלס
¶
צריך לצאת מתוך הנחה שיקבעו שהשטח הזה הוא שטח בממשל צבאי וחלות שם נורמות של משפט בין-לאומי. זאת ההנחה הריאלית של משפטנים שצריכה להיות לנושא הזה.
מה אומר המשפט הבין-לאומי על ההתייחסות לרכוש פרטי בשטח כבוש? זה לא שאנחנו ממציאים איזה גלגל, יש כבר נורמות בנושא הזה, לא אחת ולא שתיים.
תקנה 46 לתקנות הנספחות לאמנת האג מ-1907, לפני שמדינת ישראל קמה – לא קשור אם מדינת ישראל קיבלה, לא קיבלה, הסכימה, לא הסכימה – זה נחשב גם במשפט מדינת ישראל כמחייב, אלא אם כן הכנסת קובעת חוק אחר.
התקנה הזאת אומרת ככה – אני קורא את החלקים הרלוונטיים מתוכה: Private property must be respected, צריך לכבד את רכוש הפרט, זה דבר אחד, והיא קובעת סעיף שני ש-Private property cannot be confiscated.
ועסקתם פה בשאלה האם זה עם פיצוי, בלי פיצוי, ואם זה עם פיצוי אז אפשר לקחת מה שרוצים לצורכי ציבור.
מלכיאל בלס
¶
אז אני אומר לכם, חוץ מהדבר הזה של confiscation, יש Private property must be respected, זה גם אמירה - - -
מלכיאל בלס
¶
אני לא אחלוק על העניין הזה אבל אני חושב שזה לא הדבר היחיד הרלוונטי ולכן אני רק התחלתי את ההוראה הראשונה.
אמרתי, יש שם שני סעיפים. דיברתם על הקטע של Confiscation, לא דיברתם על הקטע ש-Private property must be respected.
מלכיאל בלס
¶
העיקרון הבסיסי שנמצא למעלה זה שיש לכבד את רכוש הפרט, ואני חושב שלא מכבדים כאן את קניין הפרט באמת כשאומרים, אם הממשלה שמה כביש אז אפשר אחר כך להפקיע. זה שהממשלה שמה בצורה לא חוקית כביש או חשמל, לא הופך את המעשה למשהו שהוא מכבד את קניין הפרט. זה מה שאני מנסה לומר.
הסעיף השני הוא סעיף 52 לתקנות האג, אני אקרא רק את הקטעים הרלוונטיים: Requisitions in kind - אפשר לפרש את זה בכל מיני צורות אבל תכף נדבר –
Requisitions in kind shall not be demanded from municipalities or inhabitants except for the needs of the army of occupation.
המשפט הבין-לאומי מבין שצריך לנהל שטחים והוא מבין שלצבא יש צרכים, ולכן הוא אומר – אפשר לקחת, לתפוס, להחרים, להפקיע – תקראו למילה Requisition איך שתקראו לה, אבל כשזה לצורכי הצבא והביטחון זה אפשרי, וכך הקמנו למשל את הגדר, בניגוד למה שחשב העולם כי זה היה סיפור של חיי אדם ויש סמכויות לממשל הצבאי להגן על אנשים. זה לא שהממשל הצבאי לא יודע לעשות את זה, אבל פה אנחנו נמצאים בספרה שהיא מחוץ לצורכי צבא וצורכי הביטחון.
ישנה עוד תקנה בתקנות האג, כשיש פעולות של עוינות ומלחמה או מהומות או אינתיפאדה, תקנה 23(g).
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
מייק, תנסה מאוד כי זה כבר 15 דקות. לא נתתי לאף אחד כל כך הרבה זמן לדבר אני חושב.
דב חנין (הרשימה המשותפת)
¶
אדוני היושב-ראש, אתה מבזה את ועדת החוקה. זו ועדת חוקה של הכנסת ואתה מבזה אותה.
מלכיאל בלס
¶
סעיף 23(g) לתקנות האג אומר:
It is especially forbidden to destroy or seize – לתפוס – the enemy’s property, unless such destruction or seizure be imperatively demanded by the necessities of war.
אם זה נדרש באופן הכרחי לחלוטין, בשל צורכי המלחמה או הביטחון, אפשר לתפוס רכוש פרטי, ומכוח זה תופסים. זה המשפט הבין-לאומי על שטחים כבושים, זה מה שהוא אומר. אמנת ז'נבה הרביעית מ-1949 מוסיפה עוד נורמה כזאת – בשל הזמן אני אחסוך את הדבר הזה.
מה קורה כשהנורמות האלה מופרות? עד עכשיו היינו בזירה הפנימית הישראלית, יש בג"ץ וכו'. בשנים האחרונות העולם קצת השתנה בעקבות אמנת רומא, שהקימה את בית-המשפט הפלילי הבין-לאומי, וקבעה לא רק את הפורום אלא גם פשעי מלחמה מהם, ותנאים איפה בית-המשפט הזה יכול להתערב, איפה התביעה יכולה להתערב.
נשמעו פה הערכות שונות לגבי הסיכון – שהסיכון הוא ברמה נמוכה. אני מציע לכם לקחת את הערכת הסיכון הזאת בעירבון מאוד מוגבל כי להערכתי, עם המעשה הזה של החקיקה, רמת הסיכון עולה בצורה דרמטית, ואני רוצה להסביר את הדברים.
מבחינת הסמכות, בית-המשפט הפלילי הזה יכול להפעיל את הסמכויות שלו על השטח של Any state party, של כל מדינה שהיא צד להסכם הזה. מדינת ישראל לא אשררה, היא לא צד לאמנה הזאת, אבל קרה משהו. מ-2015, פלסטין היא מדינה שהיא צד לאמנה הזאת. ולכן, התובעת של בית-הדין הזה, שקיבלה פניות מהפלסטינים לחקור את הנושא הזה, פתחה בהליך של בדיקה מקדמית - עוד לא חקירה אבל בהליך הראשון. היא קיבלה תלונות במספר נושאים, גם לגבי ההתנחלויות, והיא פתחה בבדיקה מקדמית.
במה בית-המשפט הזה התעסק? הוא התעסק לפי סעיף 5
¶
The jurisdiction of the Court shall be limited to the most serious crimes of concern to the international community as a whole.
זאת אומרת, הוא התייחס לדברים שנראים לעולם כמשהו חמור.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
בצלאל. בצלאל, אני מבקש. אני רואה גם את פרופ' טליה שהיא מומחית, מתאפקת, היא רוצה כל הזמן להגיב, אבל לא מגיבים. הוא יגמור את דבריו, נשמע אותו, כל אחד יתרשם מהדברים איך שהוא רוצה. בכבוד.
מלכיאל בלס
¶
השאלה אם יחשבו שיש עניין לקהילה הבין-לאומית להתעסק בנושא הזה או לא, תלויה בשיקול הדעת של בית-הדין ושל התביעה שם. אפשר להעריך כל אחד מה שהוא רוצה.
מהם פשעי המלחמה הרלוונטיים שלאור מה שדיברתי קודם, האמנה הזאת מתעסקת איתם? זה יושב בסעיף 8, נקרא War crimes:
The Court shall have jurisdiction in respect of war crimes in particular when committed as part of a plan or policy or as part of a large-scale commission of such crimes.
כשמתעסקים במדיניות ובהיקף נרחב, בית-המשפט יותר מתעניין מסגירת מרפסת בגילה, ומכאן ההבדל. וחקיקה היא דבר של מדיניות ויש לה השלכות רחבות. לכן צריך להתייחס לדברים האלה.
שני הדברים הנקודתיים יותר שצריך להתייחס אליהם. דבר אחד – נחשב פשע מלחמה:
The transfer, directly or indirectly, by the Occupying Power of parts of its own civilian population into the territory it occupies.
זה אחד. והשני
¶
Seizing the enemy’s property unless such destruction or seizure be imperatively demanded by the necessities of war.
אני חושב שמה שכתוב בדברי הסבר להצעות החוק הוא לא נכון, שהממשלה שלחה את האנשים לשבת שם. היא לא שלחה אותם. אולי שמו שם תנאים ואנשים באו מרצונם. אבל אם אנחנו נגיד פה שהממשלה שלחה אותם לשבת שם, אז אנחנו יכולים להסתבך עם הסעיף הזה שנחשב פשע מלחמה.
אני חושב שזה גם לא נכון עובדתית וזה בוודאי לא חכם עניינית לומר את הדבר הזה, צריך לרדת מהארגומנט הזה. אבל, צריך לזכור שהמשפט הבין-לאומי מכיר בתפיסה לצורכי צבא.
דבר אחר שהוא יכיר בו – זה לא כתוב כאן – אם יבקשו להפקיע קרקעות לצורכי כביש, מים או כל מיני דברים ציבוריים במסגרת חוקי הפקעה ירדניים, זה יהיה בסדר. המשפט יכיר בזה, זה לא הבעיה. ההתיישבות הישראלית תיחשב אחרת לגמרי.
אני רוצה רק לומר עוד סעיף אחד להשלים את ההיבט הבין-לאומי.
דב חנין (הרשימה המשותפת)
¶
כדאי שחברי הוועדה יקבלו ייעוץ על האחריות האישית שלהם. האחריות האישית שלהם, האחריות הפלילית האישית של כל אחד מאלה שמאשרים את החוק הזה, כדאי שגם על זה נשמע.
מלכיאל בלס
¶
אני גומר את הנקודה הזאת של נושא המשפט הפלילי הבין-לאומי. סעיף 25 לאמנת רומא מרחיב את מעגל האחראים גם לאנשים שמסייעים ומעורבים בדברים האלה בכל צורה, זאת ההרחבה שדיברת עליה.
מלכיאל בלס
¶
אני חושב שעניתי. הנקודה הרביעית שרציתי לדבר עליה, החוק הזה סוטה מהכללים המשפטיים שנוהגים במדינת ישראל בתחומים שהוא מתעסק בהם, בכולם - בקניין, בהפקעה, בתכנון ובנייה, הוא משנה את כולם.
אנחנו עשינו הרבה מאוד חקיקה בשטחים, בדרך כלל אמת המידה הייתה – אם זה מחוקק בישראל אז אפשר גם בצו של המושל להעתיק את זה כי זה מראה איזושהי סבירות אם יש צורך בשטח לעשות את זה.
אבל, החוק הישראלי, חוק המקרקעין בישראל, סעיף 21 אומר שכשהקרקע רשומה בטאבו, בעל המקרקעין הרשום הוא שמחליט אם לפנות או לא לפנות. לא סעיף 23 כשהיא לא מוסדרת. כשהיא מוסדרת.
פה אומרים, גם אם היא מוסדרת, המדינה לוקחת. לכן, זה שינוי של דיני המקרקעין, וכשפסק דין רוקר נגד סלומון – שדיברו עליו פה – עלה כאן, אנשים בנו ברכוש המשותף בלי הסכמת השכנים, אפילו בהיתר של הרשות, בית-המשפט פינה אותם משם. היה ויכוח בין השופטים, רוב ומיעוט, אבל פינו אותם, כי אחרת הבכוח לוקח את הזכויות שבחוק, ומדינה לא יכולה לעודד את הבכוח לקחת את הזכויות שבחוק, כשהן רשומות בטאבו. כשהן רשומות בטאבו זה שונה לחלוטין מהמצב בישראל.
דיני הפקעות. דיני הפקעות נעשים בישראל בצורה פרטנית על-ידי ועדה מייעצת, עם זכות טיעון, ששומעים את הצדדים הנפגעים. פה החוק אומר – תפקיע. כל ההליך של ההפקעות בישראל נמחק ומשתנה, ודיני התכנון והבנייה משתנים מפני שאומרים לדיני התכנון ביו"ש, תעשו את זה בשים לב לצורך בהסדרת היישוב, ומתעלמים מהיבטים שהפסיקה מחייבת להתחשב בהם, של האם הבנייה נעשתה כחוק, עם היתרי בנייה, וכו'. וכל הנושא של החוקיות נעלם גם בחוק הזה.
לכן, הסטייה של החוק הזה מהנורמות המשפטיות שנוהגות בכל התחומים שעוסק בהם, בעיני היא דרמטית.
הדבר האחרון, הערכה שלי שבית-המשפט יפסול את זה כיוון שיש חלופות פחות פוגעניות, ואפשר לעשות אותן. הן יחייבו לזוז מהמקום אבל אפשר יהיה לתת פתרון מגורים הולם וראוי. תודה רבה.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
שולי, את בקריאה ראשונה. לא, מייק, אל תענה. רבותי, אני רוצה לתת אחריו לעורך-דין שלומי זכריה, אבל לפני כן, מאחר שאני צריך לעזוב ללוויה עוד מעט, אני רוצה רק לאחד. לא הספקנו לעשות את זה בפעם הקודמת, למזג את ההצעות.
יש כאן שלוש הצעות חוק, אני רוצה למזג אותן. יש הצעת חוק שמובילה שולי, הצעת חוק שמוביל בצלאל, והצעת חוק שמוביל קיש.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
לא. למזג אותן, אני לא הולך להצביע לאשר. רק על מיזוג. במקום שנדון על שלושה חוקים, נמזג אותם.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
מי בעד למזג את ההצעות, ירים את ידו? חברי הוועדה. מי נגד?
הצבעה
בעד – 5
נגד – 4
נמנעים – אין
הבקשה למיזוג הצעת חוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון, התשע"ז-2016; הצעת חוק ההסדרה, התשע"ו-2016; והצעת חוק ההסדרה, התשע"ה-2015, נתקבלה.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי)
¶
הוא לא הצביע, מה לעשות. רק אחר כך יעל הסבירה לו שהוא יכול להחליף את שטרן, אבל עובדתית הוא לא הצביע.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אני נותן לך עשר דקות, במקסימום. אני אצטרך לעזוב באמצע אז אני מתנצל, ואז שולי תחליף אותי עד שאני אחזור מהלוויה הראשונה. בבקשה.
שלומי זכריה
¶
אני עורך-דין שלומי זכריה, אני חלק מהצוות המשפטי של יש דין, ארגון מתנדבים לזכויות אדם. אני ייצגתי את בעלי האדמות שעליהן הוקמה עמונה בהליכים שונים, לרבות העתירה, לרבות התביעה האזרחית שהוזכרה קודם, שזו נקודה טובה להתחיל בה.
שלומי זכריה
¶
רוצה להזכיר שבאותה תביעה אזרחית שהגישו בעלי האדמות נגד המדינה, המדינה הגישה הודעת צד ג' נגד האגודה השיתופית עמונה. בסיכומים שלה היא כותבת את הדברים הברורים הבאים, שהם נכונים גם לעמונה, גם לכל אחד מארבעת ההתנחלויות, מאחזים, שמופיעים בתוספת שהוספה בנוסח שהופץ אתמול.
וככה נכתב
¶
האגודה וחבריה – אגודה שיתופית עמונה וחבריה – ניסו לכפות על המדינה בכל דרך את קיומו של המאחז חרף הנסיבות הבלתי חוקיות של הקמתו. התמונה ברורה, האגודה ואנשיה היו מודעים לכל אורך השנים כי המדובר בקרקעות בבעלות פרטית במקום והקמת המבנים אינה חוקית.
כלומר, אם אנחנו מתייחסים למצב של עמונה – ואני אמקד את הטיעונים שלי גם לעניין תום הלב וגם לעניין ההרחבה המאוד מאוד גדולה שבוצעה בנוסח שהועבר – המדינה הביעה את ההתנגדות שלה למבנים במאחז ולכל המבנים, יש צווי הריסה שהוצאו עוד מימיו הראשונים. לא נתייחס גם לעובדה שחלק גדול מהמבנים הוקמו בכלל לאחר 2006, שכבר היה ברור שהמקום עצמו נשען על כרעי תרנגולת מבחינה תכנונית, מדינית, קניינית, כל הטענות האלה כבר היו ידועות.
אבל כרגע מנסים לכפות הר כגיגית על המדינה לקחת חלק באותו מיזם, כאשר ההתנהלות הזאת כפי שעורך-דין מייק בלס הסביר, היא לא רק סותרת את מושכלות היסוד של שיטת משפט דמוקרטית ואת התכלית של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, דרך אגב גם כמדינה יהודית – לא תגנוב, אחד מעשרת הדיברות.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אני לא מבין מה קורה אתך. את לא רוצה שהחוק ייגמר? כל התפרצות שלך גורמת התפרצות של כולם.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
זאת האשמה חמורה ביותר. אני מבקש שהיא תחזור בה. היא האשימה אותו שהוא מייצג רוצחים. שתגיד לנו איזה רוצחים הוא מייצג.
מיכל רוזין (מרצ)
¶
סליחה, אני גם לא מבינה. באמת. זה הקוזק שנגזל. אנחנו יושבים פה שעות על גבי שעות בוועדה, שמענו את כל נציגי הימין, אף אחד לא צרח עליהם, לא צעק עליהם - - -
שלומי זכריה
¶
הוסבר קודם על המשפט הבין-לאומי ואני רוצה קצת להתייחס למחלוקות שהועלו פה, האם השטח כן תחת תפיסה לוחמתית, לא תחת תפיסה לוחמתית.
עורך-דין מייק בלס הזכיר קודם את תקנות האג שהן למעשה המסגרת הנורמטיבית העליונה. תקנה 42 לא מתייחסת ליחסים האם השטח היה תחת שלטון לגיטימי, לא לגיטימי, כן ריבוני, לא ריבוני, היא מתייחסת למצב נתון. העובדה שבעקבות סכסוך מזוין, שטח מצוי כרגע תחת שלטון עוין, זה הכול, זה המסגרת.
כלומר, כל שאר השאלות האם השטח כן כבוש, לא כבוש, הדברים הם לא רלוונטיים מבחינת התחולה של תקנות האג, ותקנות האג הן הרובד העליון.
למעשה, החוק הזה, בפועל הוא מהווה סיפוח. הוא לא מהווה סיפוח כמו שנעשה עם רמת הגולן או עם מזרח ירושלים, שם נעשה באמצעות צו או באמצעות חקיקה, פה הוא מהווה דה פקטו חקיקה של הכנסת מעבר לתחומי הריבונות של המדינה. הוא מתייחס לקרקעות והוא לא מתייחס לאנשים.
אני שמעתי אמירות שפרופ' דינשטיין אמר שזה אפשרי בנסיבות כאלה ואחרות, מדובר על מאמר ב-1972, זה נאמר כהערת אגב, וזה מעולם לא קרה. 50 שנות נוכחות ישראלית ככובשת בגדה המערבית ומעולם הכנסת לא חוקקה חוק שמתייחס לשטח.
ציפי לבני (המחנה הציוני)
¶
היושב-ראש, רק ברמה הטכנית. אני רוצה להזמין מחר עוד אנשים. אני רואה כבר דיונים שבוועדת ההסדרות החלטתם השבוע להפיל עלינו גם את המואזין וגם את ההסדרה.
מיכל רוזין (מרצ)
¶
הקימו ועדה מיוחדת, אפשר גם להתחשב. יום שלישי בצהרים זה לא שעה, שולי, שבדרך כלל יש הצבעות. אפשר לעשות את ההצבעה היום, אפשר לעשות ביום רביעי בבוקר. ניסן, זה חשוב שאתה תהיה. כנס שדרות, שבכל שנה מזמין את כל חברי הכנסת לדיונים ואנחנו משתפים פעולה, זה חשוב. אפשר לעשות את ההצבעות ביום רביעי בבוקר. מחר רוב חברי הכנסת לא נמצאים בכנסת.
מיכל רוזין (מרצ)
¶
יש שיתוף פעולה בין הכנסת, ועדות הכנסת, לכנס שדרות לחברה שנים. ועדות שלמות יורדות לשם לעשות שם דיונים, זה לא בסדר לתקוע את זה ביום שלישי בצהרים. לא לגיטימי. ממילא גונבים את החוק הזה, אז לפחות אל תגנבו הצבעה.
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
חברת הכנסת רוזין, זה לא מכבד לא אותך ולא אותי הדיון הזה, ועורך-הדין של יש דין באמצע זכות דיבור.
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
אני כבר התנצלתי בפניו באופן אישי ואני מתנצלת בפניו גם במקום הכללי. זה לא היה במקום להגיד את מה שאמרתי. אני מתנצלת. בבקשה, תמשיך.
שלומי זכריה
¶
תודה רבה, גברתי. התייחסתי קודם לשאלת הסמכות של הכנסת. כמו שאמרתי, 50 שנה ומעולם הכנסת לא חוקקה על השטח עצמו, היא חוקקה חוקים פרסונליים שמתייחסים לאנשים, כמו שמדינת ישראל יכולה לחוקק חוקים פרסונליים על אזרחים שלה שנמצאים בחוץ-לארץ, שנמצאים מעבר לתחומי הריבונות שלה.
אבל מדינת ישראל, ברגע שהיא מחוקקת על שטח שמחוץ לתחום שלה, שמתייחסת לשטח עצמו וקובעת הסדרים נורמטיביים על השטח עצמו, היא מביעה את העמדה שלה שהיא טוענת לבעלות וריבונות על השטח. הגוף המוסמך לכך הוא הממשלה, והממשלה מעולם לא עשתה כך.
אני מתקשה לראות איך חוקתית זה נעשה אבל גם מהותית, מהותית אני מסתכל על זה, הסיפוח עצמו, יש לו גם השלכות, שכן סיפוח מבחינת המשפט הבין-לאומי בעקבות סכסוך מזוין הוא לא דבר חוקי. זה משהו שגם צריך להוסיף מעבר לטיעונים המאוד מלומדים של מייק בלס ביחס לאמנת רומא.
אם אנחנו צוללים דווקא למסגרות הישראליות, חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מתייחס לא רק לזכות הקניין וקובע שלא רק כל רשות מרשויות המדינה, כולל הרשות המחוקקת, מחויבת לכבד את זכותו של אדם לקניין, אלא גם הזכות לכבוד. אבל אין פה את הזכות לכבוד של האנשים, של בעלי האדמות, וכן, חברת הכנסת מועלם, יש בעלי אדמות שרשומים במרשם מקרקעין של המינהל והם העותרים. אין מחלוקת לגבי זה בין המדינה לבין הגורמים האחרים.
אז כן, אז יש פה אנשים, ומעבר לפגיעה המוחלטת בקניין שלהם, יש גם פגיעה בכבוד שלהם כאנשים, כאנשים שרוצים לקיים את עצמם באדמה שלהם והקשר של האדמה שלהם הוא לא רק קשר נדל"ני, הוא לא קשר כספי, הוא קשר אישי הרבה יותר עמוק ממה שמוצג וכפי שהצעת החוק שמנסה לכפות עליהם להיפטר מהאדמה שלהם, מציגה זאת.
אני אגע בעוד כמה נקודות של הצעת החוק דווקא בנוסח שהופץ אתמול, שהוא הרחיב והתרחב עוד יותר. קודם כול, אני רואה שהוסיפו גם את כל השטחים החקלאיים המשמשים לצורכי אותו מאחז, התנחלות, כחלק מאותם דברים שצריך להכשיר בדיעבד. כלומר, בא בן-אדם, בגלל שיש עמדת צה"ל ששומרת על המאחז, אז הוא יכול להקים מטע זיתים בהיקף של אלף דונם ועכשיו החוק הזה יגיד, בסדר. למה? כי המדינה שמרה על המאחז אז אתה יכול לפלוש לאדמות אחרות. הרי הקשר הלוגי בין הדברים האלה, בין הסעיפים, הוא לא באמת קיים והוא גם לא סביר, הוא גם לא חוקתי.
אנחנו אומרים פה מי הגורמים שנכנסים תחת הרובריקה של מדינה. אני רואה, הכניסו פה רשויות האזור – רשות מקומית או אזורית. בכל הכבוד, הרשויות המקומיות והאזוריות בגדה המערבית עבור ישראלים הם גופים פוליטיים אשר לאורך השנים, במודע, במודע נקטו בפעילויות שהם ידעו שהן לא חוקיות. ראש מועצה אזורית מטה בנימין אבי רואה אומר, בלי כחל וסרק, ידענו שבעופרה ובסביבותיה יש אדמות פרטיות, ידענו שאנחנו בונים, ידענו שהמינהל האזרחי מוציא צווי הריסה, אבל ידענו שלא עושים לנו כלום אז המשכנו עם זה.
המעגל השוטה הזה, כרגע כצידוק להכשרת הבנייה בדיעבד הוא משהו שבלשון שאני באמת מנסה לברור את המלים בצידה, הוא לא סביר ברמה הכי בסיסית של העניין. כלומר, גוף פוליטי שבאופן מודע פועל כנגד החוק, עכשיו אנחנו נשים אותו בצד החוק במקום לאכוף ביחס אליו את החוק.
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
בסדר. אני אתן לעוד אנשים לדבר, אנחנו מאפשרים לכולם לדבר במסגרות זמן הגיוניות. זה מה שביקשתי מעורך-הדין זכריה.
שלומי זכריה
¶
אני מתייחס פה לתוספת שהוספה. מדובר פה על ההתנחלות עופרה, מאחז דרך האבות, המאחז עמונה, התנחלות עלי, שלגביה יש מספר עתירות תלויות ועומדות לגבי אי-חוקיות של חלקים מאוד מאוד גדולים – סליחה, לאף אחד מהמבנים בעלי, למיטב ידיעתי, אין היתר בנייה. נתחיל מהשאלה הפרלימינרית. חלקם של המבנים כן בנויים על אדמות פרטיות.
אבל כשאנחנו מתייחסים לזה יש פה ניסיון לשנות את כללי המשחק באמצע. באו עותרים, הלכו במישור המשפטי היחיד שהיה קיים להם כרגע, שזה לפנות לבית-המשפט. הלכו דרך חתחתים של שמונה שנים, הועלו טענות מופרכות יותר או מופרכות עוד יותר, הועלו טענות רכישה – בעצם רכשנו את האדמות, שבוע שעבר הוגש כתב אישום כנגד אותם מעורבים בעסקאות, במירכאות כפולות, עסקאות מזויפות.
אנשים ניצחו. אנשים ניצחו פעם אחר פעם בבית-המשפט העליון בתיקים שהם בעור שיניהם התקדמו וכרגע באה הצעת החוק ואומרת "פוס", אנחנו משנים את כללי המשחק. למעשה, מה שזה אומר, אנחנו מפסידים במשחק כדורגל אז בואו נוציא לקבוצה היריבה, נוציא לה שלושה שחקנים ושוער. ככה אנחנו נוכל לנצח.
גבירותי ורבותי, אני מסתכל פה איזה מסר אנחנו מעבירים לאנשים שבוחרים במאבק משפטי, מאבק שהוא לא אלים. מאבק משפטי, אנחנו אומרים להם – אתם תלכו שמונה שנים, אתם תנצחו, בית-המשפט יתמוך בכם כי אתם צודקים, לשיטתו של בית-המשפט, אבל בסוף אנחנו לא ניתן לכם את הצדק שאתם זכאים לו, לא במערכת הצדק הישראלית, לא במערכת המשפט הישראלית, אולי תחפשו אותה מעבר לים, זה מה שהצעת החוק הזאת למעשה אומרת.
וכל הדברים האלה, בשביל מה? כל הדברים האלה בשביל מעשי גזל – ואין דרך אחרת להגדיר את זה. עמונה, בכל הכבוד, אף לא אחד מהדיירים לא יכול להראות שיש לו הסכם מכירה מהבעלים או הסכם הרשאה להיות שם, אף לא אחד מהדיירים. אף לא אחד, גם לא הרב יאיר פרנק שיושב פה, שביתו היה חלק - - -
שלומי זכריה
¶
הרב פרנק הצביע, הוא לא התפרץ, אבל אני אומר, הרב פרנק שהיה חלק מפרשת תשעת הבתים בשנת 2005–2006 היה מודע למצב הקנייני והתכנוני של עמונה ולמרות זאת הוא המשיך להיות שם. כלומר, גם 2006, אנחנו נמצאים היום ב-2016, עשר שנים הייתה לאנשי עמונה האפשרות להבין, להפנים ולבצע את השינויים הנדרשים ביחס לכל אדם אשר נמצא על אדמה גזולה, והם לא עשו את זה.
ד"ר תמר ברנדס
¶
כבר הציגו אותי, אז אני לא צריכה להוסיף. אני עוסקת בתחום של משפט חוקתי ומשפט בין-לאומי וביחס ביניהם, ואני רוצה להוסיף שלוש נקודות קצרות על הדברים שאמר עורך-דין בלס, ואני אתחיל במשפט החוקתי ואחר כך אעבור למשפט הבין-לאומי.
אז למה אני מתחילה במשפט החוקתי? אני מתחילה במשפט החוקתי כי נקודת המוצא של ההנחה, כמו שאמר עורך-דין בלס, היא שתחת המשפט הבין-לאומי ההסדר הזה לא עובר. אם ההסדר הזה היה עובר תחת המשפט הבין-לאומי, לא היה צריך חוק, אפשר היה להתנהל באופן שבו מדינת ישראל מתנהלת ביהודה ושומרון עד עכשיו – צווים של המפקד הצבאי נתונים לביקורת שיפוטית של בית-המשפט העליון וכל ההתנהלות שאנחנו כבר מכירים.
עכשיו מגיע החוק, והכללים במדינת ישראל אומרים לבית-המשפט שבמקרה של סתירה בין המשפט הבין-לאומי לחקיקה מפורשת של הכנסת, חקיקה מפורשת של הכנסת גוברת. ואז בא החוק והחוק בעצם אומר לבית-המשפט, זה לא משנה אם יש כאן סתירה למשפט הבין-לאומי, אתה כבית-משפט צריך להחיל את החקיקה של הכנסת, המשפט הישראלי.
נניח שזאת נקודת המוצא, ונניח שזה נכון, זה המקום שבו אנחנו נמצאים פה – ואני אגיד אחר כך כמה מלים על המשפט הבין-לאומי – ונניח שהחוק הזה עומד לביקורת שיפוטית, ואנחנו כבר יודעים איך נראה הליך ביקורת שיפוטית, תכלית, פסקת ההגבלה וכו'. ואז מתעוררת כאן שאלת המידתיות, ואני אעיר בהערת אגב שנניח – אני גם אפילו מוכנה להניח שהמשפט הבין-לאומי לא נכנס בהליך הביקורת השיפוטית, למרות שאנחנו יודעים מפרשת חוק ההסתננות שזה לא נכון, אבל אני אפילו מוכנה להניח את זה, לצורך הדיון, הנקודה שאני רוצה להבהיר, אז יש לנו פה שאלה חוקתית פר סה, שאלה של מידתיות.
אבל, במסגרת המידתיות נכנסת גם הסיטואציה בשטח שבה מתקיים החוק הזה, וזו סיטואציה שיש לנו בה שתי אוכלוסיות שהן לא שוות. אוכלוסייה אחת היא אוכלוסייה שולטת, בעלת אזרחות במדינה המחוקקת, בעלת ייצוג, ואוכלוסייה שנייה היא אוכלוסייה נשלטת שאין לה ייצוג, שאין לה אזרחות, שהיא לא חלק כשהמדינה חוקקה את החוק. לא מדובר פה על סיטואציה, איזון בין זכויות קנייניות של שמעון ורמי תושבי ראשון לציון, ולכן כל התיאוריות שנשמעו פה לגבי זכויות פולשים בקניין במדינות ליברליות הן לא רלוונטיות לסיטואציה הזאת. הסיטואציה הזאת היא לא סיטואציה של מחלוקת קניינית בסיטואציה של פלישה במדינה ליברלית.
גם אם אנחנו מנסים לנטרל את המשפט הבין-לאומי באמצעות החלה של חקיקה ישראלית אנחנו לא יכולים לנטרל את הסיטואציה בשטח. המצב בשטח, אי-השוויון בשטח נכנס לתוך החוק גם אם אנחנו מתעלמים לגמרי מהמשפט הבין-לאומי, אומרים שלא אכפת לנו מהמשפט הבין-לאומי ואנחנו מתמקדים בבחינה חוקתית גרידא, הוא עדיין שם, הוא עדיין נכנס במסגרת המידתיות, אין אפשרות להוציא את הסיטואציה מהמשוואה.
ד"ר תמר ברנדס
¶
בשיקולי השיפוט עד היום – וזה מגיע לנקודה השנייה – לא הייתה לנו סיטואציה כזאת, וזה בדיוק נוגע לסיטואציה. אני מדלגת אז לשלישית, ברשותך, כי לכאן אתה מוביל אותי.
כאן בעצם יש לנו חוק שהוא מצב חדש, ותכף אני אדבר על ההסדר הנורמטיבי. יש לנו חוק שאומר, יש לנו פה שני צדדים, מאזן בעצם בין זכויות הצדדים, אבל התוצאה פה תמיד תהיה – מאחר שרק צד אחד יכול בעצם לזכות מהחוק, אז התוצאה תמיד תהיה איזון שמעביר בעצם רכוש מהאוכלוסייה הנשלטת לאוכלוסייה השולטת.
זה לא היה שיקול כי אין לזה שום תקדים. אמרו פה בוועדה ואמרו פה נכון, בית-המשפט הכיר בזכות ואפילו בחובה של המדינה להגן על המתיישבים היהודים ביהודה ושומרון, אבל הקונסטרוקציה המשפטית שבה הוא עשה את זה היא באמצעות העובדה שהוא לא בדק את חוקיות ההתיישבות. שנות התשעים, הוגש בג"ץ ברגיל, עלתה השאלה של חוקיות ההתיישבות על קרקעות מדינה, לא על קרקע פרטית, ובית-המשפט אמר, זאת שאלה פוליטית, אני לא נכנס לזה.
הוא עשה את זה כדי לאפשר את המשך ההתיישבות כי אם הוא היה בוחן את השאלה הזאת כשאלה משפטית תחת המשפט הבין-לאומי, אנחנו יודעים מה המשפט הבין-לאומי הזה.
אז בית-המשפט אמר, אני לא בוחן את זה, זה שאלה פוליטית, אבל עכשיו יש שם אנשים ולאנשים האלה צריך להבטיח זכויות. וזה נכון, הם כבר שם. צריך להבטיח להם ביטחון, צריך את הזכות לחיים, צריך כבישים, צריך להבטיח להם.
אבל בית-המשפט מעולם לא השווה בין הפלסטינים לבין המתיישבים היהודים, הוא מעולם לא אמר יש פה שתי אוכלוסיות שוות-מעמד, ואין לנו שום תקדים שבו הוא לוקח מהאוכלוסייה הנשלטת ומעביר לאוכלוסייה השולטת.
אז אם אתה שואל האם זה רלוונטי, זה רלוונטי. אם אתה שואל האם זה היה רלוונטי בעבר, זה לא נעשה בעבר, אין לזה שום תקדים בעבר. המדינה מאוד נזהרה לא למתוח את החבל שבית-המשפט נתן לה גם ככה כשהוא אמר, אני לא בוחן את שאלת חוקיות ההתיישבות ואני רק מסתכל על הזכויות של בני-אדם שנמצאים בשטח.
דילגתי לנקודה השלישית ועכשיו אני חוזרת לשנייה. הנקודה השנייה נוגעת למסגרת הנורמטיבית שכל הדיון הזה מתנהל בתוכה. כמו שאמרו כבר לפניי, ושוב אני חוזרת ממש בקצרה, מדינת ישראל מתנהלת במשך כל השנים על בסיס ההנחה – ואני אומרת בזהירות – שהדין החל ביהודה ושומרון הם דיני הכיבוש, דיני תפיסה לוחמתית.
ד"ר תמר ברנדס
¶
מדינת ישראל מתנהלת כל השנים, כל השנים האחרונות, מתוך ההנחה שהדין שחל ביהודה ושומרון הוא דיני התפיסה הלוחמתית, דיני הכיבוש, בלי להכריע במעמד של השטח. היא אומרת, זאת המערכת הנורמטיבית שחלה שם. כך היא פועלת. המפקד הצבאי מוציא צווים, נגד הצווים האלה מוגשות עתירות, בית-המשפט בוחן את העתירות תחת דיני הכיבוש, והמדינה לא מערערת על המסגרת הנורמטיבית הזאת. וזה לא בהכרח זהה ללהגיד מה המעמד של השטח. היא לא מערערת שזאת המסגרת הנורמטיבית שחלה, שזאת מערכת ההגנות שנתונה לתושבים בשטח.
ההתנהלות הזאת, העמדה הזו זאת עמדה ששירתה את ישראל. זו התפיסה בעולם, נכון, אבל זו גם עמדה ששירתה את ישראל. ולכן הכנסת לא התנהלה כריבון, לא חוקקה חוקים ביהודה ושומרון, בטח לא מהסוג הזה ובסדר הגודל הזה. לכן היא הקפידה על ההתנהלות הזאת שבה המפקד הצבאי שואב את הסמכות שלו מהדין הבין-לאומי ואנחנו בוחנים את כל הצווים שלו תחת התפיסה הלוחמתית.
למה ישראל עשתה את זה? כי זה שירת את ישראל. זה שירת אותה כי במשפט הבין-לאומי אין ריק נורמטיבי. אם לא חלים פה דיני התפיסה הלוחמתית, צריכה לחול איזושהי מערכת נורמטיבית אחרת. אם לא חלים דיני התפיסה הלוחמתית, אם לא חלים דיני הכיבוש, חלים דיני זכויות האדם. יש לנו מערכת אחרת שלמה של הגנות שצריכות לחול כאן.
תפתחו אתם באתר משרד המשפטים את כל הדוחות שישראל מתנהלת איתם מול ועדות זכויות האדם. הביקורת המרכזית על ישראל בכל הדוחות האלה היא על העובדה שישראל טוענת שדיני זכויות האדם ואמנות זכויות האדם שישראל היא חברה בהן, לא חלים על יהודה ושומרון. והוועדה מבקרת את זה וישראל אומרת את זה, וזה נכון בכל ועדות זכויות האדם. וזאת העמדה העקבית של ישראל.
איך ישראל יכולה להרשות לעצמה לטעון שדיני זכויות האדם לא חלים? כי היא טוענת שחלה מערכת נורמטיבית אחרת של דיני התפיסה הלוחמתית, דיני הכיבוש. ולכן היא אומרת, אני לא מתנהלת פה כריבון ואני לא מחוקקת וכו'.
אם עכשיו אנחנו מערערים את המסד הנורמטיבי הזה, ואנחנו אומרים כאן בעצם לא חלים דיני הכיבוש – אנחנו לא מחויבים וזאת הייתה מדיניות של המדינה אבל זה לא מתחייב מבחינה משפטית וזה לא הכרחי – אז אנחנו נשארים עם השאלה מה כן חל.
אין מערב פרוע משפטי במשפט הבין-לאומי, אין סיטואציה שבה לא חלים דיני הכיבוש ולא חלים דיני זכויות האדם והמדינה עושה מה שהיא רוצה. זה לא קיים, חייבת להיות איזושהי מערכת של נורמות ושל הגנות, והמדינה מכירה בזה כי באותם מקרים, באותם מצבים – אני מזכירה – שמדינת ישראל החליטה שהיא לא מחילה יותר את דיני הכיבוש והיא לא מכירה בכך שחלים דיני התפיסה הלוחמתית, כמו בירושלים, כמו ברמת הגולן, אני אומרת במירכאות, היא "שילמה" את המחיר בדמות הכרה בזכויות של התושבים באותם שטחים. כי אם אנחנו אומרים, לא חלים פה דיני התפיסה הלוחמתית, חלים דיני זכויות האדם, אז יש מערכת של הגנות ומערכת של חובות שחלות על המדינה תחת המערכת הנורמטיבית הזאת.
אז צריך פה איזושהי קוהרנטיות משפטית, ואני לא נכנסת בכלל לדברים שעורך-דין בלס אמר, שאני מסכימה עם רובם, אני רק רוצה להוסיף עליו כדי באמת לא לחזור על הדברים שנאמרו.
צריך כאן איזושהי מערכת נורמטיבית משפטית. אי-אפשר לקחת חוק, לזרוק חוק ולהגיד – לא חלים דיני כיבוש אבל גם לא חלים דיני זכויות האדם, אבל אין מסגרת נורמטיבית, אבל הכנסת היא הריבון. אם הכנסת היא ריבון והיא הולכת להתנהג כמו ריבון, כמו שהיא עשתה במקומות אחרים, אנחנו נכנסים לפרדיגמה של זכויות אדם וצריך להבין את המשמעויות של זה מבחינת החובות של המדינה על יהודה ושומרון, והן הרבה יותר נרחבות מאשר איזון וזכויות קניין תחת חוק ההסדרה.
אם אנחנו נמצאים בפרדיגמה של דיני לוחמה, אז כבר אמרו לנו כאן, דיני הלוחמה לא מאפשרים את הסיפור הזה, ואני מזכירה, חוזרת לנקודה שלי שגם אם אנחנו מסתכלים רק מבחינת המשפט הישראלי גופו, רק בשאלה חוקתית, מנטרלים לגמרי, אומרים שלא אכפת לנו להפר את המשפט הבין-לאומי, הדין הישראלי גובר על המשפט הבין-לאומי, אנחנו לא יכולים להתעלם מהסיטואציה של אי-השוויון בשטח כשאנחנו בוחנים את חוקתיות החוק. ובוודאי שבית-המשפט יתייחס אליה כי זה הבסיס למידתיות.
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
אחרי הרב פרנק עוד ידבר מתן יחזקאלי מנתיב האבות, ואנחנו מתחילים בהקראה. וכמו שסוכם – אני לא יודעת מתי ניסן יגיע – אבל כמו שסוכם עם ניסן, אנחנו נעשה הפסקה של כמה דקות בסביבות השעה 12:00, חמש דקות לתת לאנשים טיפה להתאוורר, ואז נמשיך.
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
לפרוטוקול נענתה התשובה שכל הגורמים הרלוונטיים הוזמנו – תתקני אותי, חברת הכנסת ציפי לבני, אם אני טועה – שכל הגורמים הוזמנו.
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
יושב-ראש הוועדה אמר – אני מצטטת אותו – שכל הגורמים הרלוונטיים הוזמנו. הבוקר הודיע היועץ המשפטי של משרד - - -
מיכל רוזין (מרצ)
¶
מן הראוי, הקימו ועדת חוקה וביטחון, אז עם כל הכבוד, אנחנו שומעים פה דברים מאוד מאוד חשובים.
מיכל רוזין (מרצ)
¶
אנחנו רוצים לשמוע את הצבא כי זה לא סתם שלקחו את זה מוועדת חוקה, לא רק בגלל בני בגין שלא יצר להם רוב, אלא אמרו, יש כאן עניין מהותי.
ציפי לבני (המחנה הציוני)
¶
סליחה, היה עוד משהו. אני ביקשתי דיון והסכמתי שהוא יהיה סגור גם בנושא של השלכת הדיונים כאן מבחינת בית-הדין הבין-לאומי הפלילי בהאג, ונאמר כאן על-ידי נציגת היועץ המשפטי לממשלה שמבחינתו - - -
ציפי לבני (המחנה הציוני)
¶
לא רק שאין מניעה, לקיים את הדיון הזה. ואני מבקשת לדעת מתי ייערך הדיון הזה כי הוא צריך להיערך לפני קריאה ראשונה.
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
גברתי, כיוון שאני רק מחליפה את יושב-ראש הוועדה אני מציעה שאני אעביר לו את השאלה החשובה הזאת והוא ייתן עליה מענה, אני מניחה, או בדיונים או באופן - - -
מיכל רוזין (מרצ)
¶
- - להגיד ליושב-ראש הכנסת, מן הראוי, הזמינו אותם, שיגיעו לדבר. לא יכול להיות שנצביע על משהו בלי שנשמע את דברי הצבא.
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
כיוון שאני הסכמתי עם הדרישה הבסיסית הזאת עוד בשבוע שעבר, אני מבקשת שנמשיך את הדיון שהתוויתי.
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
לא, לא. עכשיו ידבר יאיר פרנק, הוא בזכות דיבור, וככה השאלות האלה נשאלו כבר בבוקר.
מיכל רוזין (מרצ)
¶
מה זה קשור? אבל יש פה את צוות הוועדה. אנחנו חברי ועדה, זאת ועדה גם שלנו, לא רק של היושב-ראש.
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
ולכן הוועדה ממשיכה, וניתנה זכות הדיבור לרב יאיר פרנק. השאלה הזאת נשאלה וכשיחזור יושב-ראש הוועדה - -
יאיר פרנק
¶
שמי יאיר פרנק, הגעתי לעמונה לפני 15 שנה כאברך בכולל דיינות, כך שמושגי הקניין והפתרונות במצבים מורכבים באופן צודק אינם זרים לי. הגענו עם תינוקת, היא דיברה בוועדה בשבוע שעבר, היא היום כבר בת 16. אחריה נולדו לנו עוד שמונה ילדים כאן בעמונה. זה חייהם, זה תבנית נוף מולדתם.
לפני 12 שנה התבקשתי לכהן כרב ביישוב. היום אני גם דוקטורנט לספרות ומחשבת ישראל במחלקה למורשת ישראל באריאל.
אני רוצה להתייחס לכמה נקודות. קודם כול, אתם יכולים להבין שאתם מדברים על איזשהו דיון תיאורטי, אנחנו – אני נציג כאן של 40 משפחות שמיועדות לגירוש.
אני חושב שכל אחד מחברי הכנסת יושבי הוועדה צריכים קודם כול לבוא, אנחנו מזמינים אותם לבוא לעמונה, להיפגש אתנו, להכיר את המקום, להכיר בעובדות האמיתית לפרטי-פרטים לפני שהם מקבלים הכרעה.
יאיר פרנק
¶
אני עכשיו מזמין. דבר שני, אני מעריך שעצם ההכרעה המוסרית והצודקת ביחס לאותם 2,500 בתים מכאן ואילך, כפי שאפילו הזכיר עורך-דין מייק בלס, היא פחות או יותר מוסכמת. זאת אומרת, אותו היגיון של פיצוי במקום פינוי ביחס לבעיה הכללית לפחות לגבי רוב יושבי הוועדה היא מוסכמת, וממילא אני מתמקד בשאלה מה ביחס לשאלה הרטרואקטיבית. וזה הטיעון של כבוד בית-המשפט העליון.
דבר ראשון, כבר נאמר פה כמה פעמים שפסיקת בית-המשפט העליון הייתה לאור המצב החוקתי הקודם. ברגע שיש חוק חדש אז יש חוק חדש שעל-פיו מערכת המשפט צריכה לנהוג.
אבל גם מי שלא מקבל את הטיעון הזה, אני רוצה להוסיף עוד שתי נקודות חשובות. יש כאן שאלה של מידתיות. יש כאן פגיעה בכבוד בית-המשפט העליון כביכול, אני לא מסכים עם זה, מול פגיעה ב-40 משפחות ו-200 ילדים תושבי עמונה. והפגיעה בהם היא פגיעה קשה, טראומה לכל החיים של גירוש מהבתים. ובמבחן המידתיות שאותו הראה לנו נשיא בית-המשפט העליון אהרון ברק, מבחן מידתיות ששמים את הדברים מכאן ומכאן, אני חושב שבוודאי פגיעה בכבוד 200 ילדים בעמונה היא גוברת.
דבר שלישי, אני אגיד עוד דבר שאולי יישמע בהתחלה מפתיע אבל אני חושב שהוא מאוד אמיתי. אנחנו יודעים שיש מחקרים עדכניים בתחומים של מדעי החברה וגם סטטיסטיקות שבעשורים האחרונים יש יותר ויותר חוסר אמון במערכת המשפט, ובפרט בבית-המשפט העליון, והדבר הזה הוא מסוכן למדינת ישראל.
כל עוד זה דף נייר ופסיקה על הנייר זה דבר אחד, אבל ברגע שייחרב יישוב שלם של יהודים בארץ ישראל לאור פסיקת בית-המשפט העליון, הדבר הזה זה פגיעה חמורה מאוד באמון של הציבור בבית-המשפט העליון, ואת הדבר הזה צריך לדעת. דווקא מי ששומר ורוצה לשמור על כבודו של בית-המשפט העליון - - -
יאיר פרנק
¶
אני עכשיו מדבר אליכם, לא מדבר אל בית-המשפט העליון. אני חושב שגם בית-המשפט העליון צריך לדעת את זה, ואני מדבר אליכם כחברי כנסת שיש להם אחריות. זה יהיה פגיעה בכבודו של בית-המשפט הרבה יותר מאשר כביכול הפגיעה האחרת.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
אז לכן צריך להסיר את החוק, כדי לא להעמיד את בית-המשפט העליון במצב הבלתי אפשרי הזה.
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
חברים, בואו נאפשר לרב פרנק לסיים ואז מי שירצה אני אאפשר לו משפט אחד בתגובה.
יאיר פרנק
¶
דובר כאן על מושג תום הלב, לפחות ביום רביעי – גם האובייקטיבי וגם הסובייקטיבי. אני מניח שכולם מכירים את המעורבות העמוקה שהייתה למדינת ישראל בהקמת היישוב עמונה, בחיבור לתשתיות חשמל ומים, בהכנה של מגרשים, בקנייה של מבנים, וזה הכול מופיע בדוח טליה ששון, וכל אחד יכול להסתכל שם ובעוד מקומות.
אני יכול להגיד משהו מהפרט שלי, וזה בהתייחס למה שהצבעתי בתוך דברי עורך-דין זכריה. אני קניתי בית בעמונה וקיבלתי עליו משכנתה ממשרד השיכון. תוך כדי קניית הבית והמשכנתה, גם קיבלתי טופס ברשות – שוב, אני אומר עכשיו על תום הלב שלי; תום הלב של אזרח צעיר, זוג צעיר היינו וקנינו בית – זה היה התהליך שהכרנו בתום הלב של התושבים.
לגבי המערכות אינני יודע. אז אם מדברים על המושג תום הלב – גם הסובייקטיבי, גם האובייקטיבי – בהצגה של העובדות של הרשויות אלינו, יש כאן תום לב גמור.
עכשיו אני רוצה להתייחס למעמד התושבים היהודים ביהודה ושומרון.
יאיר פרנק
¶
אני חושב שכל אחד מבין ויודע, שלא היה מעלה על דעתו להרוס יישוב אחרי 20 שנה בתוך תחומי הקו הירוק, וממילא השאלה הבסיסית כאן היא מעמד היהודים ביהודה ושומרון, כפי שכבר הוזכר כאן.
יאיר פרנק
¶
ואני כמובן מאמין בכל לבי בזכותנו ההיסטורית על כל ארץ ישראל, וגם בן גוריון אמר שהקושאן שלנו זה התנ"ך. אבל אני אומר, גם אם נשים את השאלה הזאת בצד, אנחנו כבר 50 שנה – ואני שוב עכשיו אספר על עצמי.
אני לא נולדתי ביהודה ושומרון, אני כבר מעל גיל 40, אבל הגעתי כילד לאלקנה – אצל ראש הוועדה שלא נמצא היום – גדלתי בבית הכנסת שלו. לאחר מכן למדתי בישיבת ההסדר עתניאל. לאחר מכן גרנו תקופה קצרה בבית אל ואחר כך 15 שנה בעמונה.
אני תושב המקום. תושבי עמונה הם תושבי המקום, אנחנו תושבי קבע, וצריך להתייחס אלינו לא פחות מערבים - זו הדרישה שלנו – לא פחות מערבים.
יאיר פרנק
¶
הזכרתי שלמדתי בעתניאל. אחד ממורי בישיבה הזאת היה הרב מנחם פרומן. האם למישהו יש ספק מה היה הרב פרומן אומר במצב הזה? אם למישהו יש ספק בזה, אז אני אספר.
הרב פרומן נפטר לבית עולמו לפני שלוש וחצי שנים. לפני ארבע שנים הוא התקשר אלי, כמדומני זו הייתה שיחתנו האחרונה. לפני ארבע שנים, מי שזוכר, זה היה כשניסינו להציל את היישוב מגרון ואת גבעת האולפנה, וכבר אז הבנו שצריך חקיקה. אני הייתי בין שובתי הרעב, וכל אחד יכול להסתכל עכשיו – במגרון יש הר טרשים קירח, רק הרס, וגם בגבעת האולפנה, ואף אחד לא הרוויח מזה.
הרב פרומן התקשר אלי, בכאב גדול מאוד, אמר – לא יכול להיות שעושים דבר כזה, והוא רצה לבוא לפה, גם לחברי הכנסת, הוא רצה לבוא לבית-המשפט העליון לדבר. לצערנו זה לא צלח – אני מזכיר שהוא היה חולה אז – ואני עכשיו רוצה להיות לפה לרב מנחם פרומן, זכר צדיק לברכה.
והוא לימד אותנו – הוא היה איש של שלום – אני לא הסכמתי לכל דבר שהוא אמר אבל הוא לימד אותנו כתלמידים ששלום אמיתי לא עושים על-ידי פשעים, שלום אמיתי לא עושים על-ידי עוול, שלום אמיתי לא עושים על-ידי גירוש, ואני הייתי אתו גם בגירוש לפני עשר שנים בגוש קטיף.
אני חושב שכל אחד מחברי הכנסת צריך לצאת מהרובריקות השחוקות האלה של ימין ושמאל, של מתנחלים וערבים, להסתכל עלינו כבני-אדם וללמוד את הנושא הזה בצורה נכונה – פשוט, תצילו אותנו, תצילו אותנו מהעוול הזה. וכל אחד שמסתכל על העובדות הנכונות, בניגוד למה שנאמר פה, כל הרישומים האלה הם רישומים מהתקופה הירדנית שחוסיין חילק חינם אין-כסף. לא היה בהם שימוש, על רוב הקרקע בעמונה אין תובעים. והעיקר, בניגוד למה שנאמר פה, ופרופ' לרנר אמר את זה בשבוע שעבר, הפתרון הכול כך צודק וכול כך הגיוני של פיצוי במקום פינוי.
ואני מסיים. אין שום הצדקה, שום הצדקה להרס הזה, וכמטאפורה לאירועים האחרונים בימים הקשים האלה של השריפות, יש להבות שריפה שמתקרבות ליישוב עמונה. הן רוצות להרוס את הבתים, הלהבות האלה רוצות להרוס את בית הכנסת ואת גני הילדים ואת המעונות, ולכם יש מטוס כיבוי שנקרא חוק ההסדרה. ומטוס הכיבוי הזה, אתם יכולים להרים אותו באוויר, לכבות את השריפה ולהציל אותנו ואת משפחות עמונה מהגירוש הזה ומההרס הזה. תודה רבה.
ציפי לבני (המחנה הציוני)
¶
אני הייתי רוצה גם לדבר ישירות אל הרב. כמו הסופרטנקר, גם החוק הזה לא הולך לתת פתרון לעמונה, כפי שהסופרטנקר לא נתן את הפתרון לשריפה.
אין לנו מחלוקת על הזכות של העם היהודי על הארץ כולה, וביקשת שנסתכל לך בעיניים, ואני מסתכלת לך בעיניים, ואני אומרת שמה שאני צריכה לשים על הכף זה לא את הדיון – ואני חושבת שיש כאן טעות עמוקה בזה שוועדת חוקה הופכת את עצמה לבית-המשפט העליון בדיון משפטי בין בעלי הזכויות על-ידי עורך-דינם, לבין תושבי עמונה על-ידיהם עצמם.
מה שמונח כאן על השולחן זה לא הכרעה משפטית בין זכויות, זה לא עניין של מקרה פרטני. יש כאן פשוט שחיקה מוחלטת, דריסה של שלטון החוק במדינת ישראל, ומי שישלם על זה – גם על דריסת שלטון החוק, גם על החשיפה לבית-הדין הפלילי בהאג, גם בהיבט הביטחוני של מה שהחוק הזה עלול לעשות, גם בהיבט המשפטי – זה מיליונים. לא 40 משפחות ולא 200 ילדים. מיליונים מאזרחי מדינת ישראל, שבהחלטה הזאת ובחקיקה הזאת אתם הורסים את מרקם החיים שלנו כאן, שתחילתו במגילת העצמאות ומסתיים היום כאן בוועדה.
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
חבר הכנסת סמוטריץ, זה מקום שבו כל אחד מביע את עמדתו, והשאר מקשיבים מתוך כבוד.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
רק נזכרתי לרגע בגוש קטיף, שציפי לבני תמכה, וזה לא היה חורבן המרקם החברתי המורכב - - -
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
לא הייתה לי הזדמנות לומר בכל הפעמים שאני הבעתי את דעתי את כאב הלב האמיתי למה שאתם עוברים ואולי תצטרכו לעבור. זה כאב לב אמיתי. כמו כל עם ישראל אנחנו ראינו את הפינוי בגוש קטיף ואלה לא היו מראות שהשאירו לב אחד וזוג עיניים אחד ללא דמעות. גם מי שחשב שזה אולי נכון, עדיין בכה יחד עם המפונים ועם הילדים, וזה לא יהיה נעים. ולבי אתכם.
אבל אני מסתכלת, ואני מאוד מאוד מקווה שגם אתה כמו שאני – באמת, כשדיברת אני הרגשתי המון אמפתיה למה שאתה אומר - אני מקווה שגם אתה תבין שהמקום שממנו אני עומדת, אני מסתכלת על אופייה של כל מדינת ישראל ואני מסתכלת על אופיו של בית-המשפט העליון.
ואני רוצה שתבין שהחוק הזה הוא ממש לא סופרטנקר. החוק הזה הוא אש בשדה קוצים. כי מה יקרה?
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
בוא נניח שבאמת בית-המשפט העליון, בסופו של דבר נגיד שיורידו את סעיף 7, ראיתי שהוא הפך להיות סעיף 10, ויורידו אולי עוד ואולי יעשו איזשהו שוויון, ונגיד שבית-המשפט העליון באמת יקבל זאת, יקבל את החוק. הרי מה הוא עושה? הוא יקעקע את היסוד שעליו הוא נשען במשך 60 שנה, למעלה מ-60 שנה. הוא יאבד את האמון שיש לו גם פה וגם את האמון הבין-לאומי.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
הוא למעשה ייקח ויסתור את כל פסקי הדין שהוא נתן, ואנחנו נאבד את היוקרה של בית-המשפט.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
ואם להיפך זה יהיה, הרי שהוא באמת יפגע ב-400,000 היהודים שנמצאים ביהודה ושומרון.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
ולכן אני פונה אליך, אם זה אפשרי, ודרכך גם אל כולם. טוב תעשו - אם מדינת ישראל יקרה לכם, אם שלטון החוק יקר לכם - שתבואו ותאמרו ליוזמי החוק למשוך אותו.
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
צדק בדרך מסוימת, חבר הכנסת סמוטריץ, כל אחד יראה את הצדק בעיניו, ובסוף בכנסת, שהיא הריבון, מצביעים ומתקדמים. מתן יחזקאלי, נתיב האבות, בבקשה.
מתן יחזקאלי
¶
תודה. שמי מתן יחזקאלי, תושב נתיב האבות, תושב אחד הבתים שמיועדים להריסה. בכמה דקות שיש לי אני רוצה לדבר על אבסורד, על צדק ועל שוויון. בדברים שלי אני אתייחס בעיקר לשכונת נתיב האבות, אבל אני חושב שהמקרה שלנו הוא רק דוגמה קטנה לאלפי מקרים אחרים הזקוקים לאותו חוק הסדרה שאנחנו עתידים לחוקק.
שכונת נתיב האבות הוקמה בשנת 2001. באותם ימים אירעו מספר פיגועי ירי על ציר 60 בגוש עציון. בפיגועים אלה נרצחו: צחי ששון, שמואל גיליס, ברוך כהן, אסתר עלוון ושרה בלאושטיין, זיכרונם לברכה.
באותם ימים ובצל אותם פיגועים נודע כי יש תוכנית פלסטינית להקמת חוות חקלאיות, שמטרתן ליצור רצף בין חוסאן ובתיר לבית לחם, תוכנית שמטרתה לחתוך את הרצף של יישובי גוש עציון ולקבוע עובדות בשטח. מעבר לחיתוך הרצף היישובי, מיקומן של החוות היה אמור להיות בשטחים שולטים, המאיימים על היישובים הקיימים במרכז הגוש.
כשעלינו על הקרקע בעידוד מוסדות המדינה, מדינה שסללה לנו כביש, מדינה שדאגה להתקין לנו עמודי בזק, שהעבירה קו מים של מקורות, שהציבה חיילים על מנת להגן עלינו, דאגנו למקם את הבתים שלנו באדמות מדינה דווקא ולא באדמות בהן היה חשש כי הן אדמות העלולות להיחשב כפרטיות.
ולראיה, ניתן לראות שמתוך 84 דונם עליהם יושבת השכונה, רק כחמישה דונם יושבים על אדמות שאינן מוכרזות כאדמות מדינה.
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
וזה המינוח המדויק, חברים. אדמות שהן לא אדמות מדינה. אף אחד עדיין לא הוכיח בעלות על שום דבר.
מתן יחזקאלי
¶
מיקום הבתים באותם ימים של ביסוס האחיזה של השכונה, הסתמך על בדיקות וסקרים מוקדמים שנעשו בעבר על-ידי המדינה במטרה לדאוג לכך שהשכונה תקום על אדמות מדינה ולא על אדמות שאינן מוכרזות.
זה המקום לציין כהערת אגב, כי לאורך כל השנים אנחנו ביחסי שכנות טובים מאוד עם הערבים שאדמתם גובלת באדמות השכונה שלנו, והם מעבדים את אדמתם ללא כל בעיה.
אכן, עלינו על הקרקע ללא תב"ע מסודרת אך מתוך ידיעה שהאינטרס ההתיישבותי והביטחוני בשילוב של מיקום השכונה באזור הנמצא בלב הקונצנזוס, ובעידוד המדינה, היה אך ברור שמדובר בעניין של זמן עד שתאושר תב"ע לשכונה.
חשוב לציין שלאחר ובעקבות הקמת השכונה, אפרים סנה שהיה סגן שר הביטחון באותם ימים, החליט לגנוז את התוכנית של שאר החוות החקלאיות ולאכוף את החוק על מנת שלא יקומו, מתוך ההבנה שאותן חוות יהוו סכנה.
אחת המלים הנפוצות בקרב אנשים שנחשפים לפרטי פסיקת בג"ץ בעניין נתיב האבות היא "אבסורד". ההגדרה של המונח "אבסורד" היא סיטואציה כזו שאינה מתיישבת עם ההיגיון. ואני רוצה להדגים לכם את האבסורד. אם אפשר, הכנו מפה כדי שהדברים יובנו בצורה יותר ברורה.
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
בדיוק. צריך היה לבקש רשות מראש ולא לחלק את זה תוך כדי דיבור. אני מתנצלת, אבל כן אפשר שאחר כך תעבירו את זה וזה יחולק לחברי הוועדה.
מתן יחזקאלי
¶
מעולה. פה במרכז המפה רואים את השטח של הבתים המיועדים להריסה. כל מה שצבוע בצבע כחול זה בעצם אדמות מדינה, אדמות שהוכרזו כאדמות מדינה. כמו שאתם רואים באמצע יש שתי רצועות צרות שאיתן יש בעיה, ובסקר האחרון שנעשה בעצם ראו גידולים מסוימים ולכן הם הוחרגו מהכרזה על אדמות המדינה.
את הרצועות האלה אנחנו נכנה "תולעים". ניתן לראות שהתולעים הללו עוברות וחותכות כל בית בחלק קטן שלו, כלומר יש בתים שזה עובר בקצה הסלון, יש בתים במטבח ויש בתים שממש באמצע הבית. הרוחב המינימלי של התולעים האלה הוא 1.5 מטרים, והמקסימלי מגיע רק לחמישה מטרים.
התולעים הללו נולדו רק לפני שלוש שנים - בסקר האחרון אותו המדינה ביצעה – והן לא היו קיימות בסקרים ובמפות הקודמות עליהן הסתמכנו במיקום הבתים כפי שכבר אמרתי. התולעים נולדו בגלל החמרות חדשות שהמדינה החליטה להחמיר על עצמה, והתולעים האלה נולדו רק אחרי שהבתים כבר היו בנויים ולא לפני כן.
מעולם לא הוכרז כי התולעים הללו, שבגינן בג"ץ החליט להרוס את הבתים שלנו, שייכים למישהו, וכל בר דעת יכול לשים לב כי לא מדובר פה בחלקה, עם מאפיינים של חלקה, כמו שאנחנו מכירים מחלקות חקלאיות אחרות ביהודה ושומרון.
גם המדינה הבינה שלא מדובר באדמה פרטית, וביקשה מבית-המשפט להתחיל בהליך של רישום ראשון על אותן התולעים על מנת להכריז עליהן כאדמות מדינה ולצרף אותן לשאר אדמות השכונה שהוכרזו כבר.
מתן יחזקאלי
¶
עוד כמה משפטים. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, שמתנגד לחוק ההסדרה, היה בטוח כי בג"ץ לא יורה על הרס הבתים, ואפילו המליץ על פתרון של הליך רישום ראשון או אפילו איחוד וחלוקה, אבל גם הוא התבדה לצערנו, ואני בטוח שגם הוא מבין שבג"ץ כבר לא מוכן לקבל פתרונות נקודתיים, כדורי אקמול לבעיות קרקע ביהודה ושומרון, אלא מכריח אותנו לחוקק פתרונות קבע הקבועים בחוק, ולא פחות מכך. ואכן, הסיטואציה שנוצרה כאן אינה מתיישבת עם ההיגיון. אבסורד, כפי שרבים כבר אמרו.
במהלך הדיון בבג"ץ שאלה השופטת חיות את נציגי שלום עכשיו, מה תעשו עם הקרקע במידה וייהרסו הבתים. הרי אין בעלים על הקרקע וגם אם היו בעלים, הם לא יוכלו לעבד אותה.
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
אני מוכנה לקבל את הדברים האלה כשמדובר באנשי מקצוע. אני לא מוכנה לקבל את ההערה הזאת כשמדובר על אנשים שדם לבם נשפך פה.
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
זה לא קשור לבוחרים שלי. גם כשבאות נשים ומדברות בוועדות אנחנו לא עוצרות אותן. חברת הכנסת רוזין, את עברת קו אדום, מביש, מביש.
מיכל רוזין (מרצ)
¶
- - ועל זה קיבלתם מנדט מהציבור. שולי, תפסיקי להטעות את הציבור. לא על זה קיבלתם מנדט. זה שאתם מושכים באף מדינה שלמה כממשלה שלמה, זה משהו אחד - -
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
אנחנו נמשיך את הדיון משום שחברת הכנסת רוזין לא תפסיק איש שהבית שלו עומד להיהרס - -
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
חברת הכנסת גרמן, מעולם, בשום ועדה בבית הזה, בשנים הלא רבות שאני זוכה להיות כאן, לא הזמנו אנשים לדבר מדם לבם, ואז הכנסנו אותם לוויכוחים בינינו.
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
- - אם את חושבת שנעשים דברים שהם לא לפי הכללים. זה המקום בכנסת להתלונן עליו. מתן, יש לך את הדקה האחרונה שלך שהייתה לך גם קודם. אני מתנצלת שהפריעו לך.
מתן יחזקאלי
¶
תשובת נציגי שלום עכשיו לשאלתה של השופטת חיות מה הם יעשו עם השטח שהם מבקשים להרוס, הייתה שהצדק צריך להיראות ולהיעשות.
ואני רוצה לשאול אתכם, אנחנו, תושבי יהודה ושומרון אזרחי מדינת ישראל. האם זה צדק? האם הרס של בית שרובו המוחלט יושב על אדמות מדינה הוא צדק? האם הרס שמשיג רק הרס הוא צדק? האם בסיטואציה כזו בתל-אביב המסקנה הייתה דומה? האם על-פי החוק הבין-לאומי, הרס כזה משמעו צדק?
אני בטוח שכולנו מבינים שצדק אין במקרה הזה ובאלפי מקרים נוספים ביהודה ושומרון – לא כלפי יהודים ואפילו לא כלפי ערבים.
מתן יחזקאלי
¶
ממש. גוש עציון נמצא בלב הקונצנזוס ושכונת נתיב האבות נמצאת בלב גוש עציון. בבתים המיועדים להריסה בנתיב האבות חיים 55 ילדים שרובם עוד מתחת לגיל עשר, קצינים במילואים, אחיות בבתי-חולים, מורות, נכי צה"ל, כולם אנשים שנלחמים ותורמים באופן יומיומי, כולם אנשים מלב הקונצנזוס של מדינת ישראל וכולם עתידים להישאר ללא קורת גג ועם התמודדות עם משבר אישי קשה מאוד.
לנו ולמאות אלפי תושבי יהודה ושומרון אזרחי המדינה, מגיע שוויון בפני החוק ומגיע צדק. תחילתו של הצדק היא לחוקק את חוק ההסדרה, לתקן את האבסורד הנוראי הזה ולהשיב את ההיגיון למדינת ישראל.
חברי הכנסת הנכבדים, אני רוצה להודות לכם שהזמנתם אותנו ונתתם לנו את הבמה להשמיע את הזעקה שלנו לעזרה, אבל זה לא מספיק. אנחנו דורשים מכם, נבחרי הציבור של מדינת ישראל – אלה מהקואליציה ואפילו אלה מהאופוזיציה – לחוקק את חוק ההסדרה כי הוא מחויב המציאות.
בג"ץ מכריח אותנו להפסיק עם הפתרונות הנקודתיים של ניסור, העתקה או הרס, ומכריח אותנו לחוקק חוק שכולו היגיון, צדק ושוויון.
נפתלי רז
¶
סליחה, אני ביקשתי רשות דיבור לפני פתיחת העניין כחבר שבא רק בנושא החינוך, אז האם על החינוך אי-אפשר לדבר כאן?
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
אדוני לא מאפשר לי אפילו להוציא הגה. אנחנו סוגרים עכשיו את הדיון להפסקה של חמש דקות. אנחנו מחדשים אותו בדיוק בשעה 12:10. תודה.
(הישיבה נפסקה בשעה 12:05 ונתחדשה בשעה 12:10.)
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
זה כתוב בפרוטוקול, אמרתי שאנחנו יוצאים להפסקה בת חמש דקות ומחדשים את הדיון ב-12:10, כשאנחנו מתחילים בהקראת החוק. אמרתי את זה פעמים וזה מה שאנחנו עושים עכשיו.
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
רציתי בדיוק לבקש מהיועץ המשפטי לוועדה להסביר את הנוסח שאנחנו מתחילים לקרוא ואז להתחיל לקרוא.
מיכל רוזין (מרצ)
¶
יותר הגיוני לחכות לרביזיה, יהיה נוסח אחיד ואז מתחילים דיון.
אלעזר שטרן
פורמאלית, לפי תקנון הכנסת, ברגע שמוגשת רביזיה, ההחלטה של הוועדה המשותפת כרגע מעוכבת. זה אומר שמבחינת הוועדה, עדיין יש לה שלושה נוסחים שונים.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
יושב-ראש הוועדה הקבוע שלח אתמול נוסח לחברי הוועדה המשותפת וביקש שנדון על נוסח שהוא שלח, שהוא סוג של נוסח משודרג או נוסח משופץ של ההצעה.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
זה לא מונע. הרביזיה לא מונעת מלהמשיך ולדון כי כרגע יש עדיין לפני הוועדה שלוש הצעות שאפשר לדון בהם. ההצעה לא ממוזגת אבל זה לא מונע מלדון בהצעות.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
אני מסביר שיושב-ראש הוועדה הקבוע שלח את הנוסח אתמול, שהוא הנוסח של הצעת החוק שמוביל אותה חבר הכנסת סמוטריץ' עם תיקונים מסוימים שיושב-ראש הוועדה ביקש להוסיף. כרגע זה הנוסח שהוועדה מתייחסת אליו.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
יש לי בכל זאת שאלה. אם יש גורמים שזימנו ואנחנו רוצים לשמוע אותם, גורמים צבאיים ויועצים משפטיים של משרד החוץ. אם בכל זאת הם ייענו ויסכימו לבוא, אני מבקשת שתהיה אפשרות לשמוע אותם.
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
ברור. אני חושבת שיושב-ראש הוועדה אמר דברים הכי ברורים שאפשר. שכל אחד שיבוא לפה נשמע אותו. כל אחד שירצה לדבר, הן מהממלכה - - -
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
אדוני, אמרתי לך שאתן לך לדבר, לא התחייבתי על שעה. ניגשתי אליך ואמרתי לך שתקבל זכות דיבור כשיתחדש הדיון, אבל לא התחייבתי על שעה.
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
הסביר היועץ המשפטי לחברת הכנסת מיכל רוזין, אני אבקש ממנו להסביר שוב. רק תשתדלו לא לשאול שאלות שמקבלים עליהן שלוש פעמים את אותה תשובה. היועץ המשפטי יסביר שוב את המעמד של הנוסח החדש שנשלח אתמול ויתחיל בהקראה.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
אני אסביר שוב. בפני הוועדה המשותפת מונחות שלוש הצעות חוק שונות. הוועדה החליטה בקטע הקודם של הדיון למזג את שלושת הצעות החוק. הוגשה רביזיה. לפי תקנון הכנסת, ברגע שמוגשת רביזיה, המשמעות היא שההחלטה הקודמת של הוועדה למיזוג מוקפאת. המשמעות שההחלטה הזאת מוקפאת היא שכרגע מונחות בפני הוועדה שלוש הצעות חוק שונות.
הנוסח שנשלח אתמול לחברי הוועדה המשותפת הוא נוסח מטעם יושב-ראש הוועדה, שלקח את אחת משלושת הצעות החוק האלה, הצעת החוק של חבר הכנסת סמוטריץ', הוסיף לה תיקונים כאלה ואחרים וזה בעצם כרגע הנוסח שמונח בפניכם.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
בחטיבה להתיישבות זה היה של הוועדה. זאת השאלה שלי, איזה מן מעמד יש להצעת חוק שיושב-ראש בא ומגיש אותה, שיעבור טרומית, זה נוסח חדש.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
הטענה של נושא חדש לא רלוונטית כי זה רק בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
כל אחד מחברי הכנסת, בפרט יושב-ראש הוועדה שיש לו את הפררוגטיבה של ניהול הוועדה, כשם שאפשר להציע בעל-פה תיקונים לנוסח שמונח על שולחן הוועדה, אפשר גם להציע בכתב תיקונים. אז בעצם לנוסח שאנחנו קוראים אין מעמד מיוחד, הוא הנוסח של הצעת החוק של חבר הכנסת סמוטריץ', עם הצעות של יושב-ראש הוועדה לתיקונים לנוסח הזה. יש הצעות, אפשר להציע בעל-פה ואפשר להציע בכתב. אין לזה משמעות. הדבר שקול לכך שיושב-ראש הוועדה יושב פה והיה מציע לתקן.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
"הצעת חוק להסדרת התיישבות ביהודה והשומרון, התשע"ז-2016.
מטרה.
מטרת חוק זה היא להסדיר ולאפשר את המשך ביסוס ופיתוח ההתיישבות הישראלית ביהודה והשומרון".
היו"ר שולי מועלם-רפאלי
¶
סליחה שאני מפסיקה אותך. הגיע יושב-ראש הוועדה. התחלנו בהקראה. אני רוצה לומר שנמצא פה מר נפתלי רז שבשלב מסוים, אחרי שתתחיל ההקראה הוא יוכל לדבר. הוא מבקש לדבר על הממדים החינוכיים של התהליך. אני מתנצלת שאני נאלצת לעזוב להלוויה.
(היו"ר ניסן סלומינסקי, 12:20)
מיכל רוזין (מרצ)
¶
אם יש הפסקה לנהלים, הייתה בקשה שלנו וחברת הכנסת מועלם אמרה שאתה אחראי להחליט על זה, לגבי הנושא של אי הופעת גורמי הצבא בפני הוועדה. הוקמה פה הוועדה המהותית, ההסבר לעניין של ועדת חוקה בשילוב עם ועדת חוץ וביטחון הייתה, אנחנו יודעים את האמת, אבל זה הוסבר על-ידי כך שיש השלכות של חוק ההסדרה על מעמד השטחים הכבושים, שכרגע מי ששולט עליהם הוא הצבא והוא השליט.
לכן, אם הוקמה ועדה עם חוץ וביטחון, מן הראוי שהצבא יופיע בפני הוועדה ויביע את עמדתו. זה לא קרה עד עכשיו. אני מבינה שזימנת אותם והם סרבו להגיע. על-פי תקנון הכנסת וממה שאני מכירה מהעבר, גם כשהייתי יושב-ראש ועדה בכנסת, כאשר סרבו להגיע גורמי ממשל, יושב-ראש הכנסת קרא להם לכנסת והודיע להם שעל-פי תקנון הכנסת הם מחויבים להופיע בפני הוועדה.
לכן אני מבקשת שנפנה במכתב, אני אשמח שאתה תהיה חתום עליו, ליושב-ראש הכנסת, שלא ייתכן שגורמי הצבא מסרבים לבוא. אם יש צורך לעשות את זה בדיון סגור רק לחברי הכנסת - אין בעיה. אם רוצים לעשות את זה בחדרים של חוץ בעיה שהם סודיים - גם זה אין בעיה. צריך לקיים את הדיון הזה. זאת הסיבה. אחרת, אני לא מצליחה להבין, חוץ מחבר הכנסת בני בגין, מה הסיבה שלקחו את זה מוועדת חוקה.
מיכל רוזין (מרצ)
¶
אם זימנת אותם והם החליטו לא להגיע, זה מחייב. זה לא אם לחייב אותם או לא. זה מחייב.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
שמעתי. מחייב והם לא הגיעו. אני אומר, הנושא של ועדה סגורה, חשבנו על זה, הנושא לא פשוט.
מיכל רוזין (מרצ)
¶
אני אשמח שתסביר לי. כי אם אתה לא פונה אז אנחנו, חברי הוועדה נשקול לפנות כי אנחנו רוצים לשמוע עמדה.
ציפי לבני (המחנה הציוני)
¶
אנחנו צריכים לדעת ברמה הטכנית מה צפוי ביומיים הקרובים. זה לא ניסיון להתריס.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אמרתי שהיום אני חושב שלא נצליח להצביע אז השאיפה שלי היא שמחר נוכל לעשות הצבעה בקריאה ראשונה.
ציפי לבני (המחנה הציוני)
¶
יש לזה משמעות בדמוקרטיה ואני באמת לא עושה את זה בהתרסה, שלפני הקריאה הראשונה לעשות עוד דיון שהיועץ המשפטי הסכים לו, בהשלכות על בית הדין הבין-לאומי בהאג. כמו כן לראות אם אפשר בכל זאת, אני חושבת שזה תפקיד יושב-ראש הוועדה, להביא מחר גם את גורמי הביטחון.
בכל מקרה, יש בקשה מכל חברי האופוזיציה, אני לא אהיה שם, יש בקשה של סיעות שלימות שמשתתפות בכנס שדרות, לא לקיים הצבעה מחר. אני חושבת שבכלל לא צריך לקיים הצבעה השבוע, אבל למצער, אם זה יוכל להיות ביום רביעי בבוקר, סליחה, אני לא רוצה שיהיה ביום רביעי כי אני מתנגדת לכל הצבעה השבוע, אבל זה מבחינת הצבעה מחר.
מיכל רוזין (מרצ)
¶
לעשות את זה ביום שלישי בצהרים, כאשר מאז ומתמיד ועדות שלימות ירדו לעשות דיונים בכנס שדרות.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
אני אקריא שוב את סעיף 1:
"מטרת חוק זה היא להסדיר ולאפשר את המשך ביסוס ופיתוח ההתיישבות הישראלית ביהודה והשומרון".
אני רוצה להעיר שתי הערות, האחת להפנות לדברים שאמר עורך-דין בלס מקודם שכדאי שחברי הוועדה ישקלו את המשמעות של הצהרה והכרזה מעין זו בהיבטים הבין-לאומיים שלה.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
נקודה שנייה, ישנו פער מסוים בין ההגדרה הרחבה של המטרה לבין התוכן של הצעת החוק. תוכן הצעת החוק הוא יותר הסדרה של זכויות קניין ומקרים ספציפיים כאלה ואחרים. ישנו פער מסוים ביחס בין התוכן לבין המטרה.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
אני מתייחסת לשתי ההערות של היועץ המשפטי. אנחנו רואים בסוף, בתוספת הראשונה, שמדובר בעופרה, עמונה, נתיב האבות ועלי. כתוב במפורש שמדובר על עופרה, עמונה, נתיב האבות ועלי. השאלה שלי היא איך זה, שמדובר במפורש על ארבעה ישובים, איך זה מסתדר עם המטרה להסדיר ולאפשר את המשך ביסוס ופיתוח ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון. זו שאלה אחת.
השאלה השנייה, היא יותר בקשה לקיים דיון תוך התייחסות לדבריו של עורך-דין בלס שאמר במפורש ולא רק הוא, שמענו גם מגורמים נוספים שאמרו שלמעשה שברגע שאנחנו אומרים שזאת מטרתה של מדינת ישראל, אנחנו פוגעים במדינת ישראל וחושפים אותה לתביעות בבית המשפט הבין-לאומי בהאג מפני שזה עומד בסתירה לסעיף 49 לאמנת ז'נבה. סעיף 49 מדבר על כך שאסור להעביר תושבים מהכובש לנכבש. כך אני קוראת לזה, אתה יכול לקרוא לזה בכל שם אחר. אני מבקשת לדעת איך אתה מתמודד עם הסיכום הזה.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
זה מתייחס רק למשהו אחד שקשור להחלטות בית המשפט העליון. החוק בעיקרו נועד כדי להסדיר את ההתיישבות במרחבי ארצנו יהודה ושומרון ולא בהכרח רק לזה. יש סעיף שעליו יש ביקורת מצד אחר, של החלטות חלוטות של בית המשפט וזו הרשימה. אבל החוק כולו מדבר על כל ההתיישבות, לנסות להסדיר אותה אחת ולתמיד. כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה. זה לגבי השאלה הראשונה שלך.
לגבי השאלה השנייה, מאחר ושמענו את הדעות ומייק נשמע באופן ברור וגם פרופ' איינהורן ופרופ' קנטרוביץ'. כולם נשמעו ולפי זה כל אחד יחליט. יכול להיות ששוכנעת ממייק וכתוצאה מזה אני מניח שתצביעי נגד. יכול להיות שאחרים השתכנעו מאחרים ויצביעו בעד.
ציפי לבני (המחנה הציוני)
¶
אני מאוד מעריכה את עורך-דין מייק בלס, אבל עם כל הכבוד אני עדיין חושבת שבדיון הזה בוועדה, מי שצריך לתת לחברי הוועדה את כל הכלים לשפוט זה לא עורכי דין ומשפטנים שבאים מפה ומפה ויש לי כבוד רב לכולם, אלא לעשות דיון עומק במה שהביא היועץ המשפטי לוועדה. זה עוד לפני שאנחנו עוברים לקרוא את סעיפי החוק. זה חוק דרמטי ולא כל אחד יכול לבחור לו ייעוץ משפטי.
ציפי לבני (המחנה הציוני)
¶
אדוני היושב-ראש, כשאתה בבוקר מוציא הודעה, שמעתי את היועץ המשפטי לוועדה, אז אמר. יש לך תפקיד שהוא מעבר לחוק הזה. אתה הוצאת הודעה מיד אחרי שהיועץ המשפטי לוועדה העביר את חוות דעתו. אז הוא אמר, בסדר. אמר היועץ המשפטי לוועדה אבל יש כאן עורכי-דין אחרים. או שכל אחד מאתנו בא לפה עם עורך-דין פרטי או שיש כאן אמירה שהיא משמעותית לא על סעיף כזה או אחר לחוק, אלא השפעתו על אלף ואחד נושאים דרמטיים ומהותיים. אני מבקשת לקיים דיון.
ציפי לבני (המחנה הציוני)
¶
הזלזול שלך בזה מביך ומביש. זה פוגע בתפקידך. ליושב-ראש ועדת חוקה יש משמעות.
ציפי לבני (המחנה הציוני)
¶
ביום היחידי שלא הייתי פה הייתי דיון בוועדת משנה למודיעין, שם שמעתי מה ההשלכה של החוק הזה. כדאי שתשמע גם אותם.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אני אומר ששמענו והיה דיון הכי רציני שרק אפשר. עוד בתקשורת אמרו שאני מושך את הזמן כדי שאולי יספיקו להביא פרויקטים אחרים, כי הרי יכול היה לגמור את זה כבר ביום הראשון או השני כי החוק כולו הוא שבעה סעיפים קטנים, לא חוק כזה גדול. קיימנו דיונים לעומק. אמרתי מראש שנשמע את כולם.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
זו חוות דעת. הוא שמע את הדברים האלה. דעתו שונה מחלק גדול מהמומחים וזה בסדר גמור. זו לא פעם ראשונה שהייעוץ המשפטי של הוועדה - - -
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אבל היה דיון. שמעו. יושבים כאן אנשים שדיברו. כמו שמייק דיבר, גם הם דיברו. אנשים נשמעו ועדין כל חבר כנסת שהוא הריבון, שומע את הדעות, אם הוא רוצה הוא יכול ללכת להתייעץ עם מי שהוא רוצה.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אם את מתכוונת לנסות כך למשוך את החוק, אז אני אעצור. שאלת שתי שאלות, נתתי לך תשובות. נמשיך הלאה.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
השאלה שלי הייתה אליך ואתה לא משיב. השאלה שלי היא איך אתה מתכוון להתמודד, או מה אתה אומר על כך, שבכך שאנחנו אומרים במפורש את מה שמעולם לא אמרנו ובכך שבדברים האלה שאנחנו אומרים אנחנו סותרים את סעיף 49 לאמנת ז'נבה שעד היום הקפדנו למלא אותה. איך אתה מביא חוק שסותר חוק בין-לאומי ושעלול להמיט על מדינת ישראל אסון. אני שואלת אותך.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
יושבים כאן אנשים שמהנהנים לך עם הראש. או שלא שמעת אותם או שלא הבנת. את יכולה לא לקבל את דבריהם, אבל הם התייחסו לזה ודברו על זה. הם פרטו ודעתם שונה מדעתו של מייק וזה בסדר.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
מדינת ישראל עשתה את זה כשהחילה את החוק ואמרו לנו את כל הדברים האלה ועוד יותר כי זו ריבונות ושכולנו נשב היום בבתי סוהר.
מיכל רוזין (מרצ)
¶
אז בוא נחליט שמספחים ונותנים אזרחות. זה מה שאתם רוצים. יש על זה השלכות. אתה לא יכול להביא מומחים ולהתעלם מההשלכות.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אל תערבבי. אני מדבר על נקודה אחת, אני לא מדבר על זה. אמרו גם על מעלה אדומים, זה עשו בעוצמות. נכון, עשינו את זה גם שם ובאמת אמרו שהשמים ייפלו והכול ועד היום אף אחד מאתנו לא יושב במרתפים. אז כל אחד, זה תלוי בתפיסת העולם שלו, ביכולות שלו ובאמונה שלו.
מיכל רוזין (מרצ)
¶
מי שמייצג את המדינה תמך נגד החוק. היועץ המשפטי של הכנסת, של הממשלה, משרד החוץ, משרד הביטחון. כולם נגד החוק.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
קראתי אותו בעיון ושמעתי ואני מכבד את הדברים. מצד שני אני שומע דברים אחרים ובסוף צריכים לקבל החלטה אם נמצאים כאן או נמצאים כאן. אם אתה חושב שאתה לוקח את הסיכון? האם אתה חושב שהתועלת שווה יותר? כל אחד יחליט.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
יהיה עוד דיון. יהיה עוד מרווח של זמן ומי שלא הספיק להגיע יהיה לו גם את הזמן אחרי קריאה ראשונה. אנחנו רק מכינים את זה לקריאה ראשונה, לא לקריאה שנייה ושלישית. יהיה זמן לשמוע ולהגיש הסתייגויות.
מיכל רוזין (מרצ)
¶
תראה איזה חברות ועדה נאמנות אנחנו, רק אנחנו נשארות אתך תמיד, עד הסוף המר. תגיד מילה טובה.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
שיבחתי גם את חברת הכנסת גרמן שהייתה בכל הישיבות ושמעה את כולם. אתם יודעים שלבי כרגע בהלוויה ואני נמצא פה כי אני חושב שזה חשוב.
מיכל רוזין (מרצ)
¶
בינתיים אנחנו דנים על המיזוג כשעוד לא הצבענו על הרביזיה. אתה דן בהצעת חוק ממוזגת כשאתה לא קובע רביזיה. לפחות שיהיה מתחם סבירות של זמנים, שבזמן שאנחנו דנים בהצעה שעדיין לא מוזגה - - -
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
2. הגדרות - בחוק זה -
"אזור" – כהגדרתו בחוק לתיקון ולהארכת תקפן של תקנות שעת-חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ז–1967.
"רשויות האזור" – מי שנטל את כל הסמכויות השלטוניות לפי סעיף 3 למנשר בדבר סדרי השלטון המשפט (יהודה והשומרון) (מס' 2) תשכ"ז-1967, או לפי הוראה חוקית אחרת שתבוא במקומו.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
"אזור" – כהגדרתו בחוק לתיקון ולהארכת תקפן של תקנות שעת-חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ז–1967.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
"רשויות האזור" – מי שנטל את כל הסמכויות השלטוניות לפי סעיף 3 למנשר בדבר סדרי השלטון המשפט (יהודה והשומרון) (מס' 2) תשכ"ז-1967, או לפי הוראה חוקית אחרת שתבוא במקומו.
מיכל רוזין (מרצ)
¶
אבל אני רוצה לשאול האם בעצם מה שזה אומר שאתם נותנים לו את הסמכויות. זה לא שהמדינה מפקיעה - - -
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אנחנו רק מגדירים. אחר-כך תראי איפה הוא משתלב בחוק. חכי שנגיע לשם אז תאמרי את דבריך.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
שאלה לגבי רשויות האזור. כתוב: "מי שנטל את כל הסמכויות השלטוניות לפי סעיף 3 למנשר בדבר סדרי השלטון המשפט ביהודה והשומרון" אני רוצה לשמוע מה אומר הסעיף.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אם את מתכוונת לשאול כל דקה ולעצור את הכול, אז אני מבקש ממך לקבל אישור לדבר וכשאני אתן לך, תוכלי לשאול.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
רק אמרתי שעכשיו, אם תרצי לשאול או להעיר תצביעי וכשאני אתן לך, תוכלי לשאול. זה הכול.
מיכל רוזין (מרצ)
¶
לסמוטריץ יש פה זכויות יתר. לסמוטריץ' מותר לגזול אדמות. לגנוב מפלסטינים ולהתפרץ בדיון.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
סעיף 3א' קובע: "כל סמכות של שלטון חקיקה מינוי או מנהל לגבי האזור או תושביו, תהיה מעתה נתונה בידי בלבד", זאת אומרת האלוף שחתם על הצו "ותופעל רק על ידי או על-ידי מי שהתמנה לכך או על ידי או יפעל מטעמי". מי שחתום על זה, זה האלוף חיים הרצוג זכרונו לברכה.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אין לחץ, יש כללי משחק. אין לי בעיה איזה כללי משחק ניכנס. אם רוצים להיכנס לכללי משחק כאלה, אני גם יודע. אתם מכירים אותי. מי שירצה לדבר או לשאול יצביע וכשאני אתן לו זכות דיבור, הוא ישאל.
מיכל רוזין (מרצ)
¶
שבירת כללי המשחק הם להעלות חוק בקריאה ראשונה ביום רביעי בלי הסכמת אופוזיציה, זה לא שבירת כללי משחק?
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
הוא לא יכול לענות לך כי אני לא מאפשר לענות למי ששואל בלי רשות. אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר, אל תכניסי אותי למצב הזה.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
אתה יכול לקרוא אותי לסדר. אתה יכול לסלק אותי. אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. עדין אני באמת מתכוונת לכך, אני רוצה לדעת באיזה מקרה אפשר לקחת מהמפקד הצבאי - - -
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
מה זה בלי לקבל אישור? אני חברת כנסת שדנה בחוק. זכותי וחובתי לשאול את השאלות האלה.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
יש לנו היסטוריה ארוכה. בחוקים שאת ממש לא רוצה את עושה הכול כדי שאוציא אותך ואחר-כך תרוצי להתלונן לאיל. אני יודע את התהליך ואמרתי לך את זה בתחילת הישיבה מראש.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
אני שואלת בשקט ומבקשת לדעת איזו הוראה חוקית עלולה לגבור על סמכויותיו של המפקד הצבאי?
אלעזר שטרן (יש עתיד)
¶
"הממונה" – הממונה על הרכוש הממשלתי באזור יהודה ושומרון לפי הצו בדבר רכוש ממשלתי (יהודה והשומרון) (מס' 59), התשכ"ז – 1967.
אני מקריא מהצו שמפנים עליו: "הממונה הוא מי שמונה על-ידי המפקד הצבאי כממונה על רכוש ממשלתי לעניין צו זה באופן כללי וסוג של רכוש או לרכוש מסוים" מישהו שהמפקד הצבאי מינה אותו להיות ממונה על הרכוש הממשלתי.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אני מבקש ממך, לא רק שאת שואלת, הוא הקריא את הסעיף ואת לא שמעת אותו. אל תכניסי אותי למצב הזה. אני מבקש שתבקשי רשות, אני אתן לך בסוף לדבר אבל גם תשמעי אותו.
מיכל רוזין (מרצ)
¶
אנחנו מבהירים הגדרות. גם אני יושבת אצלך בהרבה חוקים וכשקוראים הגדרות למשל בנושאים חברתיים אז אתה עומד על כל הגדרה, גם על חוקים שלי ובצדק, מדקדק במילה כזו ובמילה אחרת.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אני אתן לך לשאול אחרי ההגדרות. אבל לא כל שנייה לעצור. מה לעשות שהוא קרא את הסעיף בחוק ולא שמעת אותו. נמשיך הלאה.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
"מקרקעין הטעונים הסדרה" - מקרקעין שנבנתה עליהם התיישבות ישראלית או מקרקעין המוחזקים לצורכי התיישבות ישראלית, ואשר זכויות השימוש בהם או בחלקם אינן נתונות לרשויות האזור או לממונה.
יש מעט חוסר בהירות בהגדרה הזאת. קודם כל המילה "מקרקעין המוחזקים לצורכי התיישבות ישראלית", לא כל-כך ברור למה הכוונה. אפשר לקרוא את זה בשני מובנים: מובן אחד, מוחזקים לצורכי התיישבות ישראלית, הכוונה נניח שיש תכנית מתאר מסוימת שמחזיקים את הקרקע לצורך כוונה עתידית לבנות שם התיישבות ישראלית. זו אפשרות אחת להבין את זה.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
אפשרות שנייה להבין את המינוח הזה, שמדובר בהתיישבות קיימת ויש מקרקעין אחרים שמוחזקים לצורך אותה התיישבות. לא כל-כך ברור מה הכוונה פה.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
המציעים צריכים להסביר למה הם התכוונו. כרגע, בניסוח הזה, לא ברור מה הכוונה.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
יש נקודה נוספת שקשורה להבנה מציאותית של הדברים, זה בסיפא שאומר שזכויות השימוש אינן נתונות לרשויות האזור או לממונה. למה בדיוק הכוונה? ביהודה ושומרון יש מעמד שונה לסוגים שונים של מקרקעין ולא ברור למה הכוונה, האם הכוונה לכל דבר שהוא לא רכוש ממשלתי? למקרקעין מוסדרים? למקרקעין שלא מוסדרים אבל היה בהם רישום ראשון? מקרקעין שהם לא זה ולא זה? המונח של הסיפא לא לגמרי ברור. אלה שתי נקודות שלא לגמרי ברורות.
מיכל רוזין (מרצ)
¶
יש פה שני דברים, אני מחזקת את דברי היועץ המשפטי וגם שואלת אותו. העניין שהייתה תכנית, אתם יכולים לייצר כל מיני תכניות לכל אזור הגדה המערבית ולהגיד שהייתה פעם תכנית שמישהו כתב מטעם משרד כזה או אחר וזה מקרקעין המוחזק לצורך התיישבות. בצלאל יגיד על-פי תפיסת עולמו שהכול מוחזק לצורך התיישבות והטענה שלך מהמשפט הבין-לאומי, שזה מוחזק כשטח כבוש לצורכי משא ומתן. זו אמירה שנאמרה גם על-ידי תמר, המומחית מקריית אונו, שכרגע המדינה מול העולם אומרת בכל תביעה, שהשטחים האלה מוחזקים לצורך משא ומתן ולא לצורכי התיישבות. ההתיישבות מוסברת כחריג.
השאלה היא גם על ההגדרה הזאת וגם האם זה לא מסייג את העניין? יש סתירה בין החלק הראשון לחלק השני. החלק הראשון אומר שאם למשל באריאל יש שטח בקצה היישוב שהוא שטח פרטי והמדינה כבר עשתה עליו תכנית, הרי שזה מקרקעין שנבנתה עליהם כבר התיישבות ישראלית או שמוחזק לצורך התיישבות ישראלית והצעת החוק תצדיק את זה.
השאלה אם זו הכוונה, כי אז החלק השני סותר את עמונה וכדומה. כלומר זה לא יכול לתפוס על 2500 היחידות שההסדרה באה לסדר, זה כן מדבר על ראשי התיישבות או מקומות כאלה שכבר לכאורה יש תכניות מוסדרות. הדבר השני, שהסיפא שלדעתי צריך להפריד את ההגדרה הזאת, היא רחבה מאוד וכוללת מידי, "זכויות השימוש בהם או בחלקם אינן נתונות", האם התכוונת במה שאמרת שמה שזה לא אדמות שהצבא משתמש בהם על-פי החלטת המונה בשטח באזור, או אדמות ציבוריות שהמדינה הקימה עליהם התיישבות. זאת אומרת אם זה אדמות פרטיות הרי שזה מדבר רק על זה?
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
לגבי הרישא של ההגדרה יש אכן שתי חלופות. מקרקעין שנבנתה עליהם התיישבות ישראלית או מקרקעין המוחזקים לצורכי התיישבות ישראלית.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
סליחה. "החזקה במקרקעין". התוספת באה למנוע מצב שיגידו לנו, רק הבית הספציפי, רק המטר על מטר שבנוי, בסוף לישוב יש גדר ביטחון, שביל ביטחון, כל המרחב של הישוב מוחזק לצורכי התיישבות. החוק מסביר גם את המקרקעין שהוקמה עליהם ההתיישבות בפועל וגם את המרחב שהיישוב מתפרש עליו היום. כל מי שיודע מה זה ישוב יודע מה זה. יש ביטוי שהשלם גדול מסך חלקיו.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
אנחנו מדברים קודם על מקרקעין ותכף יש לך את ההגדרה מה זה ישוב והתיישבות. אנחנו מגדירים את המושג "מקרקעין טעונים הסדרה", נפגוש את המושג הזה בתוך החוק ונראה באיזה הקשר הוא נאמר. אבל הגדרת המונח "מקרקעין שטעונים הסדרה" מורכבת משני מרכיבים: אחד, יש עליהם התיישבות או שהם מוחזקים לצורך ההתיישבות. דבר שני, זו הגדרה שיורית, אין בהם רשות שימוש לממונה.
שאלת על מה זה? הממונה יכול לרכוש זכויות בכמה דרכים ביהודה ושומרון. יכול להיות שזו אדמת מדינה ואז היא נתונה לפי מה שקראת נכס ממשלתי. יכול להיות שזו תפיסה צבאית ואז זה נתון לניהול הממונה. יכול להיות שזו הפקעה ואז זה נתון לניהול הממונה. יש כמה ורסיות. יש גם אדמות שלא נתונות לניהול הממונה. זו יכולה להיות אדמה פרטית. יכול להיות גם שזה לא פרטי ולא מדינה, משהו לא ברור, הרי יש המון אדמות ביהודה ושומרון שמעמדם לא הוסדר. אדמות לא מוסדרות באזורים לא מוסדרים שהמדינה לא עשתה את הליך של סקר ובררה והכריזה כאדמת מדינה, או שהם לא נרשמו בטאבו בהליך רישום ראשון. משהו לא ברור.
אז אמרתי שיש שני מרכיבים, מצד אחד אני לא מפקיע עכשיו את כל הקרקעות הלא מוגדרות ביהודה ושומרון, אלא רק את אלה שמשמשות לישובים שהוקמה עליהם התיישבות או שנתפסו כחלק מאותה התיישבות, להחזקה לצורכי אותו ישוב. אנחנו לא מפקיעים עכשיו ורושמים על שם המדינה את כל האדמות.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
ככל שזאת הכוונה שלך, אני חושב שהמילים האלה מיותרות כי ההגדרה של מהי התיישבות ישראלית, בעצם כללת את כל השטחים - - -
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
המילים "מוחזקים לצורכי התיישבות ישראלית", כי ככל שזאת הכוונה שלך, בעצם השטחים הקשורים לישוב, זה נמצא בתוך המילים "התיישבות ישראלית".
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
"המוחזקים לצורכי התיישבות ישראלית", או "מקרקעין המוחזקים.." כי ככל שזאת הכוונה שלך, מהמינוח יכול להשתמע משהו אחר, שהכוונה היא לדברים שכרגע אין בהם בכלל ישוב אבל יכול להיות שיש כוונה עתידית.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
אבל בכוונה עתידית הם לא מוחזקים. אנחנו לא ממציאים את הגלגל. המושג "החזקה במקרקעין" הוא ידוע.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
ככל שהכוונה שלך היא לדברים שהם הפריפריה של היישוב, כלומר חלק מהיישוב, אני חושב שההגדרה הרחבה של התיישבות ישראלית כוללת את זה.
הראל ארנון
¶
אחת הכוונות בשטחים מוחזקים לצורכי התיישבות, צריך שתהיה החזקה במובן שלposition וזה יכול להיות בכל מיני מונחים. זה יכול להיות במבנה, זה יכול להיות בעיבוד חקלאי וזה יכול להיות במתקן לטיהור שפכים. השטחים האלה קודם כל מוחזקים במובן הקנייני, אבל הם לא בהכרח מצויים בפריפריה של היישוב, אלא הם לצורכי היישוב. למשל בבקעת הירדן יש המון ישובים שיש להם שטחים שמוחזקים לצרכים חקלאיים ונמצאים קילומטרים מהישוב.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
כי אני מציע החוק. כשהיועץ המשפטי שאל שאלת הבהרה מה התכוונו בחוק אז עניתי.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
גם חברת הכנסת רוזין דיברה לפני כן. אנשים קבלו רשות דיבור. גם את תקבלי, רק תבקשי. נמשיך הלאה.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
"מוסד מיישב"- כהגדרתו בחוק המועמדים להתיישבות חקלאית, תשי"ג-1953.
אני אבהיר, בחוק הזה, בסעיף 1 לחוק - - -
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
"מוסד מיישב"- כהגדרתו בחוק המועמדים להתיישבות חקלאית, תשי"ג-1953. אני אקריא, בסעיף 1 לחוק הזה נאמר ש"מוסד מיישב פירושו הממשלה, ההסתדרות הציונית העולמית, הסוכנות היהודית לארץ ישראל וכל גוף אחר העוסק בישוב בני האדם על הקרקע ושר החקלאות בהודעה ברשומות הכיר בו כמוסד מיישב לעניין חוק זה". זאת אומרת שממשלה, הסתדרות ציונית, סוכנות וגופים אחרים ששר החקלאות הכיר בהם.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
החטיבה להתיישבות היא זרוע של ההסתדרות הציונית העולמית. אין לה אישיות משפטית נפרדת.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
"המדינה" – ממשלת ישראל או משרד ממשרדי הממשלה, רשויות האזור", שזו הגדרה שקראנו קודם, הכוונה למפקד הצבאי, "רשות מקומית או אזורית בישראל או באזור ומוסד מיישב".
אני רוצה להעיר שכשנגיע לתוכן של סעיף 3 נעיר פה, מכיוון שההגדרה הזאת היא הגדרה מאוד מאוד רחבה של מי נחשב כמדינה ויש לזה השלכות מבחינת המונח שנדבר עליו אחרי זה, של הסכמת המדינה.
יעל גרמן
¶
וגם מה זו רשות מקומית? היכן הרשות המקומית? בתוך הארץ? באזור זה יהודה ושומרון. זאת אומרת שהמדינה היא כל רשות מקומית ביהודה ושומרון?
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
גם כשאת קיבלת החלטות כראשת עיר, אז בוודאי שזה מקים הסתמכות לתושבים שלך.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
נראה אחר-כך מתי משתמשים בזה ואם השימוש בזה, שנגיע לחוק, לא ימצא חן, אז יהיה המקום להעיר. כרגע מגדירים.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
אתה יוצא מתוך הנחה שהשאלות שלי באות למשוך זמן ואתה לא צודק. אני לא יכולה להבין איך אתה יכול לראות את המדינה בתוך יהודה ושומרון? אני פשוט לא יכולה להבין.
מיכל רוזין (מרצ)
¶
אין דבר כזה במשפט הישראלי. אין דבר כזה הגדרה בחוק שלא תופסת לשאר החוקים. אין דבר כזה.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
למה הלאה? אני מבקשת שהיועץ המשפטי יענה, האם אפשר להגדיר מדינה כאוות נפשנו? האם אין למדינה הגדרה חד משמעית וברורה שמקובלת על כולם? האם כל אחד יכול להמציא את המדינה כפי שהוא רוצה ובהתאם לגחמותיו?
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
עקרונית ככלל, הגדרות בחקיקה, בדרך-כלל תלויות בתכלית של אותו חוק. יכולה להיות הגדרה מסוימת שבחוק מסוים תוגדר בצורה מצומצמת יותר ובצורה אחרת רחבה יותר. זה תלוי בתכלית של החוק, מה מטרת החוק. בהקשר הזה למציע החוק יש רציונל מסוים להצעת החוק והוא אומר, אנחנו חושבים - - -
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
לא קבלתי תשובה האם להגדרה "מדינה" יש מספר הגדרות או שזו הגדרה שמקובלת ואי-אפשר לפרש אותה בצורות שונות.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
ככל שאת מדברת על הגדרה של מדינה במונחים של משפט בין-לאומי פומבי, מתי גורם מסוים נחשב כמדינה זו שאלה אחת והיא לא שאלה שקשורה למשפט הפנימי הישראלי. במשפט הפנימי הישראלי למיטב ידיעתי ואני יכול לנסות לבדוק את זה שוב, למיטב ידיעתי אין הגדרה ברורה וממצה שהיא בבחינת ראה וקדש, זה פשוט תלוי בתכלית חקיקה. אני כן הערתי קודם לכן, שאני שומר לעצמי להעיר יותר מאוחר כשנגיע לסעיף 3 על המשמעויות של מי זה המדינה ומה המשמעות של הסכמת המדינה, להסב את תשומת הלב שהמונח מדינה רחב מאוד גם מבחינת תכלית החקיקה. אבל זה לא שיש הגדרה ממצה וברורה בתוך המשפט הישראלי שאני יכול לומר שזו הגדרה של מדינה ואין בלתה. זה תלוי בתכלית החקיקה כמו הגדרות אחרות בחוקים שלפעמים הם יותר רחבות ולפעמים יותר מצומצמות.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
"ועדת השומה" – ועדה שתוקם לצורך יישום חוק זה, ובה נציגי משרד האוצר, משרד המשפטים, משרד השיכון ורשויות האזור.
אני רוצה להסב את תשומת הלב שלא ברור מי מקים אותה. בדרך-כלל אנחנו משתדלים בחקיקה להימנע מלכתוב דברים בצורה סבילה, כמו "שתוקם" בשל מקרים שהיו בעבר ונפלו בין הכיסאות.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
צריך להגדיר מי מקים אותה וצריך להגדיר מבחינת הנציגים שיושבים שם, כמה נציגים יש לכל אחד מהמשרדים.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
"יישוב או התיישבות ישראלית" – כמשמעו, לרבות שכונה או הרחבה של ישוב, ולרבות כלל בתי המגורים שבו, המתקנים, השטחים החקלאיים המשמשים לצרכי היישוב, דרכי גישה, תשתיות מים, תקשורת, חשמל וביוב, אמצעי ייצור ומבני ציבור המשמשים את המתגוררים בו.
יש פה כמה נקודות שצריך להתייחס. הערה ניסוחית: רוב החוק מדבר על התיישבות ישראלית, אז צריך להחליט אם הוא מדבר על ישוב, התיישבות. יש מונחים שמתערבבים אחד בשני כל הזמן. זה עניין ניסוחי.
יש כמה עניינים יותר עקרוניים, אבל בסופו של דבר להגדרה הזאת יש השלכות בהמשך והן חשובות כבר פה בהגדרה. האם המשמעות של התיישבות ישראלית כמשמעו, זאת אומרת ישוב שישראלים גרים בו, זה בכל מצב ובכל סיטואציה? האם התיישבות של 400 בתים דינה כדין שני קרוואנים שהוצבו? האם גם זה וגם זה נחשבים כהתיישבות ישראלית לצורך החוק?
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
כן. אם התקיימו שאר התנאים, אבל לעניין ההגדרה כן. אם יתקיימו בהם התנאים הנוספים, שהייתה מעורבות מדינה ועוד ועוד - - -
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
זה לא מציאותי כי אנחנו מכירים את המצב בשטח, אבל תיאורטית אין הבדל בין ישוב שהמדינה הקימה ויש בו עשר משפחות או ישוב שהמדינה הקימה ויש בו חמש משפחות. לעניין הזה, ככל שהתקיימו שאר התנאים - - -
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
מה זאת אומרת הקימה? יש לי שאלה, על-פי ההגדרה הזאת, אלחיראן זו התיישבות ישראלית?
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
אני לא מכיר את המקרה שם, אבל ככל שאנחנו מנקים את הרכיבים האחרים שצריך להיות באזור וכו', אז על פניו כן.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
מעבר למרכיב הגודל גם מרכיב הזמן מעורר שאלה. לא כתוב כמה זמן קיים הישוב. שוב, דינה של התיישבות כמו עופרה שיושבת 40 שנה - - -
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
ההגדרה הזאת נועדה לומר שכאשר אתה הולך להסדיר את הישוב, כמו שנראה אחר-כך בחוק, אתה לא תסדיר רק את הבית, אתה תסדיר גם אתה גדר וגם את השביל וגם את הכביש. חלק מהמושג הזה התיישבות שלא יבוא פרשן אינטליגנט ויגיד שחוק ההסדרה הוא מצוין אבל הוא מסדיר רק את הקרוואן ולא את המדרגות לקרוואן ולא את שביל הגישה ולא את הביוב.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
ממתי נגיע בעת הדיון בחוק. מיום חקיקת החוק או משנת 2011. נצטרך להחליט כשנגיע לחוק ממתי זה מדובר.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
אני מעיר כי אני חושב שזה כן קשור לשאלה, בוודאי שיש לזה השלכות אחרי זה ואני אתייחס לזה גם אחרי זה, אבל גם ההיבט של הגודל וגם ההיבט של הזמן מעוררים שאלה כי הנקודה הזאת לא כל-כך ברורה.
"הסכמת המדינה" – במפורש או במשתמע, מראש או לאחר מעשה, לרבות סיוע בהנחת תשתיות, הענקת תמריצים, תכנון תכניות, פרסום פרסומים ממריצים לבנייה או לפיתוח או השתתפות בכסף או בעין.
גם כאן מדובר בהגדרה מאוד מאוד רחבה שמעוררת לא מעט שאלות. הרציונל כפי שהוצג על-ידי מציע החוק מדבר על הסתמכות שהיא או תום לב שהיא תוצאה של הסכמת המדינה. ככל שזה הרציונל וזה הרציונל שהוצג על-ידי המציעים, ההגדרה הזאת כפי שהיא מעוררת קושי רב הן לגבי הרכיב של "משתמע" והן לגבי הרכיב של "לאחר מעשה".
קשה מאוד לבוא ולומר שמישהו בא ומסתמך על הסכמת המדינה כאשר הסכמת המדינה נעשית לאחר הפעולה שהוא עשה. הדבר הזה לא עולה בקנה אחד עם הרציונל של הצעת החוק וכנ"ל לגבי ההגדרה של "משתמע".
אני אסביר שוב, הרציונל שהוצג על-ידי מציע החוק הוא שבשל תום לב או הסכמה של המדינה יש הצדקה להתייחס להסכמה הזאת של המדינה כי המדינה שלחה, המדינה עודדה, המדינה אפשרה וכו'. לכן יש טעם להגן על זכויות של מי שהתיישב בעקבות אותה הסכמה של המדינה. ככל שזאת האמירה, קשה מאוד לבוא ולומר שהסכמת המדינה היא לאחר מעשה.
ההסתמכות היא תמיד הסתכמות על משהו. אז אם מישהו עושה משהו ואחרי זה נותן את ההסכמה, קשה מאוד לומר שהפעולה שהוא עשה הייתה על סמך זה שהוא הסתמך המדינה, כי הרי הסכמת המדינה עוד לא ניתנה. הסכמת המדינה ניתנה אחרי המעשה.
כנ"ל לגבי הסכמה במשתמע. כי הסכמה במשתמע זה דבר כל-כך רחב. נניח אי פינוי, האם הוא הסכמה במשתמע? האם העובדה שרשויות האזור לא מוציאות צו הריסה, האם זו גם כן הסכמה במשתמע? זה מעורר גם שאלות לגבי זרועות שונות של המדינה.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
זה גם מעורר שאלות של זרועות שונות של המדינה, נניח שזרוע אחת של המדינה וזרוע אחת של המדינה לא מסכימה.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
לפי ההגדרה הרחבה. נניח שהחטיבה להתיישבות אומרת כן אבל רשויות האזור והמנהל האזרחי מוציא צו, זו כן הסכמה או לא הסכמה.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
השילוב של שני הדברים ביחד. ההגדרה הזאת, בוודאי העניין של לאחר מעשה, אבל גם העניין של משתמע לא עולים בקנה אחד עם הרציונל של הצעת החוק.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
נניח הבן או הבת מודיעים על אירוסין, יש כאלה ילדים טובים ששואלים לפני כן להורים וההורים שמחים ומקבלים את זה ויש כאלה שבאים, דופקים בדלת ואומרים, מזל-טוב, התארסנו.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
ההורים עכשיו מסכימים ואומרים בואו נתכנן את החתונה. אז אתה יכול להגיד שהם לא דיברו לפני כן, אבל יש לך הסכמה- - -
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
רציתי רק לנסות להסביר מה הכוונה של "במשתמע". לפעמים לא שאלו לפני כן, אבל מרגע שהמדינה שמעה ואמרה בסדר, המדינה נכנסה ועזרה, זה גם כן "במשתמע".
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
ברגע שיש הסכמה לאחר מעשה, המשמעות הלוגית של מה שכתוב פה היא שאם יש הסכמה שלאחר מעשה, המשמעות היא שקודם היה מעשה ואחרי זה הייתה הסכמה.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
היה מעשה שנעשה בהתחלה בלי לשאול את המדינה והמדינה, אחרי שראתה את זה אמרה כי טוב ואחר-כך הצטרפה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
אדוני היושב-ראש, אני יכול לענות? אלעזר אתה ממש טועה. כל השאלות הללו נשאלות בצדק, אבל בתנאי מעבדה תיאורטיים מתוך חוסר הכרה מוחלט של המציאות.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
ישוב אף פעם לא מוקם ב-one shot story. אנשים נניח עלו לגור בגבעה, גרו במכולה או בקרוואן וחצי שנה אחר-כך באה המדינה ונתנה להם את הכביש ואת הבתים ואת המגרשים ואת המים והם קבלו מהמדינה את המגרשים ובנו עליהם את בתי הקבע שלהם. זה לא שאתה מצלם ועושה קלוז-אפ על רגע אחד ורואה אם זה לפני או אחרי.
בכוונה ההגדרה רחבה מאוד. דיבר קודם עורך-דין זכריה וציטט טיעונים שקריים שאכן אמרה פרקליטות המדינה במסגרת הליך אזרחי כאשר היא רצתה לגלגל את האחריות ממנה הלאה אל המתיישבים.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
אני חושב שהוא לא אמר וחבל שהוא לא אמר שבית המשפט לא קיבל את הטיעונים האלה מעולם. בית המשפט לא קיבל את הטיעונים האלה. אגב, זו אחת הסיבות שהמדינה הגיעה לפשרה עם התובעים שעורך-דין זכריה ייצג אותם, המדינה הגיעה לפשרה מכיוון שהיא לא רצתה לנהל את אותה תביעה צד ג' מול המתיישבים. המתיישבים הכינו את כל הראיות למעורבות המאוד מאוד גדולה של המדינה בדברים האלה והניסיון של אותו פרקליט שעשה עבודה טובה, הוא בסוף מייצג את המדינה מה אכפת לו לגלגל את זה על מישהו אחר.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
אני מסביר. נתנו הסבר רחב מאוד כדי שלא יבואו אחר-כך כל מיני משפטנים אינטליגנטים מפרקליטות המדינה ויתחילו לפרשן את כוונת המחוקק. אז אנחנו מבהירים, כוונת המחוקק קודם כל היא ידיעה, כמי שמשך שנים רבות מעורבים בעניין הזה, שהמדינה הייתה מעורבת, אמרו את זה קודם, אל כדאי לומר את זה כי זה יסבך את המדינה - -
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
בעניין הזה אגב אין הבדל בתשתית העובדתית, גם דו"ח ששון וגם דו"ח לוי, בתשתית העובדתית מסכימים שהמדינה על רשויותיה השונות, בחוסר סמכות אולי, בצורה לא חוקית, אבל היא זו שהייתה מעורבת והקימה את הישובים האלה וקראה למתיישבים לבוא לגור בהם.
מאחר ואני לא מוכן עכשיו לאותה פילפולציה משפטית שיעשו אחר-כך משפטנים, בצורה לא דמוקרטית ולא חוקתית בעיני, כדי לסרס את כוונת המחוקק, עשו לי את זה בחוק החטיבה להתיישבות, אתה מכיר את זה מצוין.
אנחנו מכירים את המצב בשטח וכמו שאמרתי לך, המצב בישוב עופרה שקיים 40 שנה ואפילו בעמונה שקיים "רק" 20 שנה הייתה מעורבות מדינה עד מעל הצוואר ואני לא מוכן שיבואו ויעשו את אותה הבחנה, אבל את הקרוואן הראשון העלו עוד לפני שהמדינה הביאה את הכסף. אגב, גם את הקרוואן הראשון העלו כי המדינה רצתה ושלחה, אבל עדין את ההרשאה שמנהל הבניה כפרית במשרד השיכון, את ההרשאה שהוא נתן אחר-כך להכשרת המגרשים, את זה הוא נתן אחר-כך, כי ככה זה עובד. אז יגידו לי, התאריך של ההרשאה היא כזו וכזו והעליה של הקרוואן הייתה יומיים קודם. לכן אני אומר גם אחרי. כי בפועל זה כך.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
בסוף כשהבן אדם בונה את חייו במשך 20 שנה, הוא בא כרווק ומקים קרוואן, אל תגנו על הקרוואן. רגע אחד אחרי זה המדינה הגיעה, אז הוא קיבל מגרש ובנה בית והשקיע הון תועפות והתחתן וגידל ילדים ושלח אותם לגני הילדים הוא בנה את חייו במקום הזה בוודאי על סמך ההסתמכות הזאת. לכן אני רוצה למנוע את אותה נקדנות שבעיני טרחנית פלקטית וחסרת כל צדק והיגיון, שעכשיו יבדקו בדיוק את התאריך.
גם לפני וגם אחרי וגם במפורש וגם במשתמע כיוון שישוב הוא דבר דינמי וההסתמכות של תושבים היא דבר דינמי. יש לא מעט התיישבויות שקמו וירדו אחרי חודשיים, או אחרי חצי שנה ושנה כי המדינה חשבה שצריך להוריד אותם. איפה שהמדינה חשבה ואני אומר לך את זה באחריות, המדינה הורידה, היא לא שחקה. איפה שהיא לא הורידה אלא היא שחקה ואגב הוציאה צו הריסה כחלק מהמשחק. הרי משרד הביטחון עשה את הכביש והמנהל האזרחי, שהוא חלק ממשרד הביטחון, הוציא צו הפסקת עבודה למשרד הביטחון.
אני לא רוצה להרחיב כדי שלא ישתמשו אחר-כך בפרוטוקול כדי לתקוף את מדינת ישראל בעולם. אבל זו פרקטיקה שמדינת ישראל יצרה אותה במודע. אחרונים שיכולים או צריכים לשלם את המחיר של ההתנהלות הזו אלה התושבים שנמצאים שם. לכן אנחנו רוצים להגן על ההסתכמות שלהם, שנוצרה בשלבים בדינמיקה. כי אלה הם החיים. עם כל הכבוד למשפטנים, החיים קצת יותר מורכבים מדיכוטומיה הזאת של לפני ואחרי.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
אני רוצה להגיב על הפרשנות שלו. אני רוצה לומר שאתה אדוני היושב-ראש ואתה חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ ממציאים את כל חוקים מחדש. מתעלמים משורה ארוכה של חוקים ולא רק חוקים אלא גם פסקי בית דין ועושים בוקה ומבולקה מכל ספר החוקים של מדינת ישראל, כרגע, בכל מה שקשור להליכי תכנון ובנייה.
איך אתה מעז להמציא את הכול מחדש? מה זאת אומרת בדיעבד? איפה יש בדיעבד? היועץ המשפטי, בתי המשפט, החוקים, כולם אמרו שאין דבר כזה שאם מישהו בונה בנייה בלתי חוקית אז אחר-כך בדיעבד אפשר להכשיר את זה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
רק אצל הבדואים עושים את זה עכשיו עם 60,000 בתים לא חוקיים. את יודעת איך זה במגזר הערבי - - -
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
אני לא הפרעתי לך. עכשיו תהיה בשקט. היועץ המשפטי אמר לא פעם ולא פעמים שכאשר מדובר בבנייה בלתי חוקית, אסור להכשיר אותה. כאשר מדובר בדיעבד, אסור להכשיר. בוודאי, קבלנו את ההוראות האלה כראש עיר, היועץ המשפטי של הרשות, התובע העירוני קיבל הנחיות מהיועץ המשפטי לממשלה שלא להכשיר בדיעבד בנייה בלתי חוקית.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
אני מדברת על בניה בלתי חוקית בשטח הפרטי של האדם עצמו. כאשר אדם בונה מרפסת או מוסיף משהו שהוא בלתי חוקי, פעמים רבות לא מאשרים לו את זה בדיעבד, אלא אם כן יש לו תב"ע שמאשרת לו את זה. אבל אם אין לו תב"ע - יהרסו לו את זה. אני מדברת על מקום שבו הבן אדם הוא בעל המקום ולא נותנים לו להכשיר. פה אתם מדברים על מקום שהוא בכלל לא שלכם, על מקום ששייך למישהו אחר, על בנייה בלתי חוקית, על מקום שאין לו בכלל תב"ע ואתם הולכים להכשיר את זה. שומו שמים. אתם הופכים עולמות. אתם הורסים את ספר החוקים של מדינת ישראל.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
את מבינה שאת קצת סותרת את עצמך. קודם אמרת שזה לא מדינת ישראל, עכשיו את אומרת מדינת ישראל.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
אני לא יודעת מה זה מדינת ישראל אצלך. רשות מקומית אצלך זו מדינת ישראל. הרשות נתנה אישור, המדינה לא. אז יש אישור או אין אישור? אתם לא מבינים מה אתם עושים.
מיכל רוזין (מרצ)
¶
אני מבקשת לפנות ליועץ המשפטי ולשאול אותו, לא סתם התעקשתי על הגדרת המדינה, כי הנה היא פה בהסכמת המדינה, היא מייצרת לנו את הבעיה. אזרחי ואזרחיות ארצות-הברית שתורמים לנו כספים רבים, בעיקר לסוכנות, לחטיבה להתיישבות ומקומות כאלה וקובעים החלטות עבור כל אזרחי ואזרחיות המדינה פה, שמצביעים פה לממשלה - - -
מיכל רוזין (מרצ)
¶
תן לי בקשה להגיד את העמדה שלי. מרגע שאתה מכניס בהגדרת המדינה את המוסד המיישב, שהוא מוסד שאינו מוסד נבחר על ידי אזרחי ואזרחיות המדינה, שאינו מתוקצב על-ידי כספי ציבור שמצביעים עליהם נבחרי הציבור ועובר את המנגנונים של מנהל תקין בממשלה בכנסת ועל-ידי כל גורמי השלטון. כאשר באים תורמים ותורמים כספים מטוב לבם ומכוונות טובות להקמת כל מיני קרוואנים באזור, זו לא המדינה. עם כל הכבוד, זו לא המדינה. לכן, הבעיה בהסכמה מראש או לאחר מעשה צריכה להחזיר אותנו להגדרת המדינה. אי-אפשר להכניס את המוסד המיישב להגדרת המדינה.
מעבר לכל הסתירות של החוק הזה מול החוק הבין-הלאומי, ההגדרה של מוסד מיישב, כבר דנו בזה בחטיבה להתיישבות, אז התעקש חבר הכנסת סמוטריץ שיש דברים שצריכים להיות חסויים מכיוון שזה לא גוף של המדינה. הוא התעקש על זה, אפשר להוציא את הפרוטוקולים ולקרוא, לצערי גם ישבתי לידו כל החוק הזה. הוא התעקש ואמר באופן אמיתי לפרוטוקול, שאנחנו לא רוצים שכספים שמגיעים להתיישבות, שהם נגד האמריקאים, לא רוצים להכניס להם אצבע בעין, יעברו דרך המדינה כי אז לא יוכלו - - -
מיכל רוזין (מרצ)
¶
אני אומרת מה אמר חבר הכנסת סמוטריץ', לא הפוך. הוא אמר, אנחנו רוצים להעביר כסף להתיישבות לא דרך המדינה, כי למדינה יש כל מיני כללים לשמור עליהם. אז אתה לא יכול להגיד שהמוסד המיישב הוא המדינה. אני אסביר שוב וארצה לשמוע את עמדתו של היועץ המשפטי, אם אתה קובע שהסוכנות, ההסתדרות הציונית, החטיבה להתיישבות הם מוסדות של המדינה, הרי שחייב לחול עליהם כל החקיקה של המדינה ונכון להיום, בעקבות חבר הכנסת סמוטריץ והחוק של החטיבה להתיישבות, היא לא כלולה ועל זה הם התעקשו בדיונים. אם אתה הופך את זה פה, זה נעשה באותה ועדה שלך, יש פה בעיה.
לכן ההגדרה של "לאחר מעשה" מאוד מחובר להגדרת המדינה ואני מחזירה אותה היועץ המשפטי לבעיה בהגדרה של המדינה. זו הרחבה שלה, שלא קיימת בחקיקה הישראלית וזה כשלעצמו עוד לפני שבכלל מגדירים את הכשרות או אי הכשרות של ההסדרה בהתנחלויות. יש בעיה בהגדרה הזאת.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
כפי שאמרתי כשקראנו את הגדרת המדינה, אכן אמרתי שאעיר בהמשך כשנגיע לסעיף 3 על הרוחב של הגדרת המדינה, על הרוחב של הגדרה של הסכמה ועל הרוחב של הצירוף של שתי ההגדרות המאוד רחבות האלה והתוצר שלהם. על חלק הערתי כבר עכשיו ועל חלק אעיר כשנתייחס לסעיף 3.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
בשביל זה יש הגדרות. אחרת למה צריך הגדרות? לכן יש גם הסבר להגדרה. אם היו נותנים רק מדינה סתם, את יכולה להגיד שזה מטעה כי אנשים יחשבו שמדינה זה רק אולי הגדרה שאנחנו תמיד חושבים. אבל פה - - -
מיכל רוזין (מרצ)
¶
לצערי אני צריכה ללכת לדיון שקיפות על הצוללות. אני לא יודעת מה יותר גרוע שמוכרים אותנו בשביל כמה קרוואנים או בשביל כמה צוללות. אני באמת כבר לא יודעת.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
אני מבקשת לדעת מה אתה מתכוון לעשות עם ההערות של היועץ המשפטי לוועדה שמתריע שיש פה ניסוחים מרחיבים ורחבים מידי.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
שיגיע לסעיף הרלוונטי, אני אסביר שוב, כשאת מגדירה מדינה ואת מסבירה למה את מתכוונת, אז יש הגדרה. כשיבואו להשתמש בהגדרה הזאת לצורך דברים, אז תהיינה לו הערות ונדון בהם. כרגע את מגדירה. להפך, אם היה כתוב רק מדינה, יכולים להגיד שזה מטעה כי אנשים יחשבו שזו המדינה. אבל ברגע שמסבירים למה הכוונה, יש הגדרה.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
כל אחד שלומד פיזיקה יודע שיש הגדרה ואחרי כן עובדים עם אותה הגדרה שהגדירו אותה.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
"הליכי תכנון" – לרבות מתן היתרי בנייה בהתאם לתכניות שיאושרו.
3. רכישת זכויות שימוש במקרקעין הטעונים הסדרה.
מצאו רשויות האזור כי במקרקעין הטעונים הסדרה נבנתה התיישבות ישראלית בתקופה שקדמה לחקיקת חוק זה בתום לב או כי ניתנה לה הסכמת המדינה, יחולו לגבי שטח כל אותה התיישבות ישראלית ההוראות הבאות:
(1) מקרקעין שלא הוכיח אדם לגביהם את זכותו להירשם כבעליה יירשמו על שם הממונה.
(2) מקרקעין שהוכיח אדם שהוא רשום כבעל הזכויות בהם או את זכותו להירשם כבעל זכויות בהם, יופקעו זכויות השימוש במקרקעין ויועברו לממונה.
הפקעת זכויות השימוש כאמור תעמוד בתוקפה עד להכרעה מדינית בדבר מעמדו של האזור וההתיישבות הישראלית בו.
זה אולי הסעיף הכי מרכזי בהצעת החוק ומעורר סדרה ארוכה מאוד של שאלות ושל קשיים. דברנו על מהי המדינה בהגדרות בהצעת החוק ומה זו הסכמה. זה משליך ישירות על סעיף 3. קודם כל יש פה שתי חלופות "בתום לב" או "הסכמת המדינה". דבר ראשון לא ברור לעניין מה התום לב? בדרך-כלל בחוקי המקרקעין, כשיש בניה במקרקעי הזולת מדובר על זה שתום הלב הוא תום לב של אדם שחשב שהוא בעל הקרקע. כך זה מופיע בסעיף 23 לחוק המקרקעין. ככה מופיע גם בדינים שחלים בסעיף 906 למג'לה וחוק התצרוף. גם שם הבניה צריכה להיות על סמך תום לב, התום לב צריך להיות על סמך זה שיש לך זכות משוערת בקרקע, או שאתה חושב שאתה בעלים של הקרקע. פה עניין התום לב לא ברור לעניין מה?
נקודה שנייה, החלופות, מדובר או על תום לב או הסכמת המדינה. המשמעות היא שאם יש רק את הסכמת המדינה, זאת אומרת גם אם אדם לא היה תם לב, נניח ידע בפירוש שמדובר על קרקע פרטית, עדיין הסעיף יחול עליו בגלל הסכמת המדינה. זה מעורר שאלה אם אדם לא היה תם לב ולכן לא ברור למה זה לא תנאים מצטברים אלא תנאים חלופיים.
אני חוזר לסוגיות שדברנו עליהם מקודם כי עכשיו הן רלוונטיות, הנושא של הסכמת המדינה. הן בהיבט של הסכמה - ואני חוזר על הדברים חרף ההבהרה של חבר הכנסת סמוטריץ - ככל שהרציונל הוא שבן אדם מסתמך על משהו זה מקנה לו איזשהן זכויות, לפחות כלפי המדינה, קודם כל זה מעור שאלה כלפי מי זה מקנה לו זכויות והאם זה מקנה לו זכויות כלפי בעל הקרקע או כלפי המדינה. אבל לצורך העניין, גם אם זה מקנה לו זכות כלפי המדינה, קשה לראות שבאמת ההגדרה של מדינה, שכל רשות מקומית מוגדרת כמדינה, שאפשר להסתמך על דבר כזה.
דבר שני, שוב מתעוררת השאלה מה קורה אם יש סתירה בתוך הסכמת המדינה. באה הרשות המקומית ואומרת דבר אחד ובאה המנהל האזרחי ואמר דבר שני, האם אפשר לומר שבן אדם באמת תם לב ויש לו הסתמכות על סמך זה, למרות שגורם אחר של המדינה הוציא לו צווי הריסה?
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
כדי להבין את הדברים האלה, הם גרים שם 30 שנה בגלל הסתירה, אז אתה אומר שעכשיו תדון לחומרה כי למרות שקיבל אישור מגוף אחד, גוף אחר עשה. לא המדינה תהיה אשמה אלא התושבים. הם שישלמו את המחיר, במקום ללכת כבית הילל אתה תלך כבית שמאי. זו הכוונה?
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
בוא תלך רק על-פי החוק הקיים ובא לציון גואל. קח את החוק הקיים במדינת ישראל, קח את החוק הבין-לאומי תלך לפיהם והכול בסדר. לא צריך להמציא חוקים.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
אני אסביר. מעבר לכל הקשיים שהמונח הזה מעורר, כאשר יש מצב של תאונה משפטית, יש שני גורמים מעורבים, אחד שהוא בעל זכויות בקרקע והשני שהתיישב שם בגלל העידוד/הסכמה או איך שתקרא לזה של המדינה. המדינה הייתה לא בסדר, המדינה התרשלה. מתעוררת שאלה, מי צריך לשאת בתוצאות? האם האדם שהתיישב או האם בעל הקרקע? אולי המדינה היא זו שצריכה לשאת בזה והיא צריכה לפצות את מי שהתיישב על סמך הדברים שלה. זה בדרך כלל מה שקורה היום בהקשרים של דמי הבטחה מנהלית. במקרים שיש הבטחה מנהלית.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
במקרים האחרים, שהשווי של זה שווה יותר, המדינה מפצה אולי את בעל הקרקע ובזה נגמר. בזה מדובר. הרי אתה בעצמך אמרת.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
אני מצטער, זה לא מה שאמרתי. כבר נדבר על עניני השווי. אתחיל מסעיף 3(2) שהיא יותר קשה. זה קשור לפה וקשור למופעים אחרים בחוק, מדובר על זכויות שימוש. צריך לשים לב טוב לטרמינולוגיה מצד אחד ולהסדרים מצד שני. מצד אחד יש הבחנה גם היום בתוך חוקי מדינת ישראל בין זכות הבעלות לזכות השימוש. מצד שני, אם מסתכלים על ההסדרים שהצעת החוק קובעת, הם משתמשים במונח זכות שימוש, אבל בתוכן שלהם מדברים על זכות בעלות.
אפשר לראות את זה בשני מופעים, המופע הראשון באותה פסקה (2) ההגדרה על זכות שימוש, אני מתייחס לדוגמה בפקודת הקרקעות רכישה לצורכי ציבור, כאשר מפקיעים זכות שימוש בקרקע היא חייבת להיות קצובה בזמן. קצובה בזמן, הכוונה לזמן ברור.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
מי אמר את זה? ועם הזמן יכול להיות שאם הרצוג היה נכנס לממשלה אז יכול להיות שבעוד חצי שנה היה הסכם והכל היה נפתר.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
אנחנו חיים במדינה הזאת 69 שנים ואתם רוצים להפוך את הכול. יש חכירה ממ"י נותנת לך חכירה, זו לא זכות בעלות זו זכות שימוש ומשלמים על זה. זה מוגבל בזמן שאפשר להאריך - - -
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
דרך אגב, המדינה כבר ביטלה את זה, היא ביטלה את ה-49 אם את לא יודעת וזה כבר לא קיים. אדם יכול לשלם, להוון ולקבל את הזכויות.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
בכל הכבוד חבר הכנסת סמוטריץ', המודל הקפריסאי הוא לא חלק מהדין הפנימי של מדינת ישראל. כיום הדין הפנימי של מדינת ישראל בפקודת הקרקעות רכישה לצורכי ציבור, כשמדובר על זכויות שימוש, מדובר על זכויות שימוש לזמן קצוב. למיטב ידיעתי והבנתי אין דבר כזה היום בדיני ההפקעות הישראליים, שאתה מפקיע עד לתקופה בלתי ידועה.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
דבר שני, גם מבחינת הפיצוי של ערך הקרקע, שאת זה נראה בהמשך, הפיצוי, ככל שמדובר על הפקעת זכות שימוש, הפיצוי צריך להיות דמי שימוש. פה מדובר על תשלום חד פעמי או קרקע, או תשלום חד פעמי של 125%.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אי-אפשר להוון דמי שימוש? אני משתגע, עד כדי כך אתם מעוותים את הדברים. היום המדינה רוצה להוון את זה, שלם חד פעמי ונגמור. לא כל שנה לשלם. למי יש את הזמן הזה?
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
ואם יהיה חד פעמי הם יהוונו את זה? עוד יותר טוב. המדינה עצמה רוצה להוון את זה, לא רוצה כל שנה.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
ככל שזאת הכוונה שלך כמציע, זה צריך להיות כתוב בחוק, כי זה לא ברור כרגע. יש שתי נקודות שמקשות מאוד לראות על זה כזכות שימוש ולא כזכות בעלות: אחת זו התקופה והשנייה זה טיב הפיצוי.
נקודה שנייה, בניגוד למה שנאמר קודם, סעיף 3 לא מתייחס לשווי הקרקע ולשווי הבנוי, לא כתוב בשום מקום שאם יש יחס כזה או יחס אחר. סעיף 21 או 23 לחוק המקרקעין והמקבילים לו בדין העותומאני והירדני, שחלים ביהודה ושומרון מתייחסים לשאלת השווי של הקרקע אל מול השווי של מחובר. הצעת החוק בניסוח הנוכחי לא מתייחסת לשאלות האלה, היא מניחה כהנחה חלוטה.
לכן אני מתחבר לדברים שאמרתי קודם לעניין ההגדרה של מהי התיישבות ישראלית. על פניו ההגדרה של התיישבות ישראלית בניסוח הנוכחי וכפי שהבהרת את זה, היא לא משנה מה גודל הישוב, כמה בתים יש שם, כמה מחוברים יש שם. לא משנה מה הערך והיחס שבין המחוברים לבין הקרקע. כל הדברים האלה פשוט לא כתובים פה. בנוסח הנוכחי זה כולל כל מצב. גם אם שווי המקרקעין הוא הרבה מעבר לשוויה מחוברים, זה עדיין ייכנס לזה.
נקודה נוספת, ההסדר מוכל בצורה לא שוויונית. ככל שההנחה היא שתום לב או הסכמת המדינה מקנים לבן אדם זכויות למרותש הוא פלש לקרקע שהיא לא שלו, אז לכאורה קצת קשה להבין למה מדובר רק על התיישבות ישראלית. נניח שיש מצב הפוך, של התיישבות לא ישראלית, התיישבות פלסטינית שהתיישבה על מקרקעין פרטיים, אז ככל שזה הרציונל של הצעת החוק, לא כל-כך ברור למה להבחין בין זה לבין זה.
נקודה נוספת שצריכה הבהרה זה סעיף 3(1). עיקר הקושי הוא בסעיף 3(2), אבל גם סעיף 3(1) מעורר שאלות לא פשוטות. המשמעות של סעיף 3(1) היא הכרזה על-ידי המחוקק הישראלי ולא על-ידי המפקד הצבאי, הכרזה שלה מחוקק שבעצם כל אותם מקרקעין שכיום הם לא הוכרזו כאדמות מדינה ולא נרשמו שיש בהם זכויות, מעמדם כרגע לא ברור. הצעת החוק הופכת את כולם במכה אחת לאדמות מדינה או למינוח המדויק יותר, רכוש ממשלתי.
יש פה שאלה האם זה באמת זכות שימוש או בעלות. אין פה התייחסות לנסיבות המקרה אלא יש פה משהו גורף. אין התייחסות לשווי של הקרקע. יש עניין לא שוויוני. ההגדרה של מהי הסכמת המדינה היא הגדרה מאוד רחבה ומשליכה על המשמעות של זה. העניין של תום לב, לא ברור תום לב לעניין מה?
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
אני מבקשת להוסיף שיש פה סתירה מינה וביה בין הדין הקיים במדינה. מצד אחד אנחנו אומרים שאנחנו מכילים את הדין הישראלי על השטחים. מצד שני זה לא הדין הישראלי כי הדין הישראלי לא אומר זאת.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
משפט אחרון, אם בודקים את הדין הישראלי שחל על בנייה במקרקעי הזולת וכן את הדין שחל היום ביהודה ושומרון בנייה על מקרקעי הזולת רואים שיש פער מאוד גדול ומאוד משמעותי בין מה שיש בהצעת החוק לבין ההוראות האלה. כך שלמצער זה לא מדויק לומר שהדברים האלה קיימים היום, הכול בסדר, ככה עושים במדינת ישראל, ככה עושים ביהודה ושומרון. זה לא המצב והצעת החוק הזאת, קשה לי לראות אותה כמבוססת על ההסדרים הקיימים.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
לגבי הדין בישראל, שאני לא מומחה גדול, שמעתי ממישהו שאני חושב שהוא מומחה גדול, פרופסור שלום לרנר, ממה שהוא דיבר, גם בהגדרה של תום לב וגם בדברים האלו, שזה רחוק ממה שאתה אומר.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אם אני אממש את מה שהוא אומר ביהודה ושומרון, זה יהיה מצוין, זה מה שאנחנו רוצים לעשות. זה נכון שברוב המקרים הבתים שווים יותר מהקרקע כי הקרקע לפני כן לא הייתה שווה אפילו אגורה שחוקה אחת. האוצר בבקשה.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
אם יינתן לי אחרי זה אני אשמח להסביר למה הדברים של פרופסור שלום לרנר הם נקודה מסוימת שצריך לראות את המכלול שלה. מתייחסים להיבט מאוד מסוים ולפסיקה מאוד מסוימת שגם היא מאוד מסויגת ומדברת על מקרים מאוד מצומצמים.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
אדוני היושב-ראש, זה פשוט לא מתקבל על הדעת שתפסול את חוות הדעת של היועץ שלך. לא נשמע כדבר הזה.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
שתפסול את חוות הדעת של היועץ של הוועדה ותקבל חוות דעת של מישהו שאני לא יודעת מיהו.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
דבר ראשון לא פסלתי ודבר שני, את חדשה פה? בחוקים האחרים לא היו חוות דעת וחלקנו עליהם? להפך בהערכה גדולה.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
למשל חוק המאבק בטרור. אתה יודעת כמה דברים היו שהייעוץ המשפטי שלנו אמר כך ואנחנו אמרנו אחרת?
רבקה לויפר
¶
שמי רבקה לויפר, אגף תקציבים משרד האוצר. מבלי להיכנס לסוגיות המשפטיות שעלו כאן, הסוגיות האלה משפיעות באופן דרמטי על חישוב העלות של הצעת החוק. להצעת החוק הזו יש עלויות משמעותיות. אנחנו לא יכולים לחשב כי גם בסעיף 8 מדובר על הערך הראוי של הקרקע, שזה משהו שכרגע קשה להגדיר מה הערך הראוי של הקרקע. השאלה גם האם מדובר על פיצוי או על דמי שימוש לכמה שנים. בכל מקרה גם כשאנחנו לוקחים טווח ואפשר לשבת על זה, אנחנו מתחילים בכמה עשרות מיליונים וזה יכול להגיע למאות מיליונים וצפונה. כתלות בכל הסוגיות שהעלית כאן.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
ההצעה שעליה עובדים ראש הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה, כולם עובדים על הנושא הקפריסאי, הוא כולל בתוכו סכומים ופוטנציאל פי כמה יותר גדולים מהנושא הזה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
אני רוצה להבין האמירה היא שלפי החוק - - - אי-אפשר יהיה לחוקק את החוק הזה?
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אם המדינה הולכת לפתור את הנושא של 450,000 ישראלים שגרים וזה יעלה כסף, אז זה יעלה כסף. אם זה יעבור לוקחים את זה בחשבון, נכון? היינו מוכנים לשלם להם הרבה כסף רק שיבואו הבעלים לקבל את הכסף. זה חלק מהעניין, יש גם כשל שוק.
רבקה לויפר
¶
הצעת החוק הזו היא הצעת חוק תקציבית. העלות שלה תלויה בפרשנות המשפטית של סעיף 3 וסעיף 8 שלהבנתנו צריך להדק אותו כדי לדעת מה העלות.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
קשה יהיה לדעת כי המדינה רצתה הרבה פעמים לשלם להם ולקנות ומכיוון שיש עונש מוות אף אחד מהם לא רצה לקבל. זה מה שנקרא כשל שוק בדרך-כלל. הלוואי והיינו יודעים והלוואי והיינו יכולים גם לשלם, גם בהתחלה, היינו אולי חוסכים הרבה מהדברים האלה כי הקרקעות היו נרכשות והיו עושים את זה בסדר. הם רוצים למכור רק שהם מפחדים מעונש מוות. חלק מהם מקבלים בשקט ובורחים. חלק מפחדים כי הורגים אותם, אז הסיפור שונה. זה לא משהו שמישהו נכנס כגזלן. הוא היה מוכן לשלם על זה פיצוי עודף אם רק היו מסכימים לקבל את זה , והם רוצים רק שהם מפחדים מעונש מוות.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
אם זו הצעה תקציבית צריך את הסכמתו של שר האוצר ואני רוצה לשמוע אם יש הסכמה של שר האוצר לחוק?
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
שר האוצר הוא חבר בוועדת שרים לענייני התיישבות. אם הוא רוצה הוא יכול להתנגד ואם היה רוצה היה יכול להגיש ערר לממשלה והוא לא עשה את זה עד עכשיו.
נפתלי רז
¶
אני מבטיח שאדבר פחות מקודמי. אני איש חינוך 40 שנה. הגשתי לבגרות כמה מאות תלמידים בהיסטוריה ואזרחות. בתחילה בעיר ירושלים, אחר-כך מאהבת הנגב עברנו דרומה. הייתי מנהל כפר הנוער ניצנה של לובה אליאב ובסוף הגשתי לבגרות גם בירוחם.
לשמחתי תלמידים שלי שואלים אותי עד היום שאלות. לא תמיד ידעתי לענות. עכשיו אני מתבייש לענות. לא אני ולא התלמידים קראו לחוק שעומד פה לדיון "חוק הגזל". הם שואלים אותי, אם הבן של בגין קורא לזה חוק הגזל וזה יעבור, האם מעכשיו מותר לנו לגזול? אני לא יודע מה לענות לתלמידים.
נפתלי רז
¶
שמענו על עוד כמה אנשים בכנסת שחושבים אחרת. אבל דאגתם שאדון בגין לא ישב פה, מעניין למה? אני ממשיך, לא למדתי משפטים אבל למדתי שאנחנו יכולים לחוקק במדינת ישראל, אנחנו לא יכולים לחוקק בארצות הברית ולא בקונגו ולא בגדה המערבית. שואלים אותי התלמידים, אז כן מותר לנו לחוקק בקונגו ובגדה המערבית? אני לא יודע מה לענות להם.
נפתלי רז
¶
אתם שמים לב שלא נותנים לאיש חינוך לדבר, אבל נותנים למתנחלים לדבר. אז גם איש החינוך ידבר, לא יעזור.
נפתלי רז
¶
למדתי מאות תלמידים, לימדנו כבר בתנ"ך, אחר-כך בחוק הישראלי, שאסור לנו לרמות. הם שואלים אותי, פה אנחנו שומעים מהעיתונאים, אחר-כך מהיועץ המשפטי לממשלה, לא מאנשי שמאל חלילה וחס. אנחנו שומעים מהיועץ המשפטי לממשלה ומבית המשפט העליון ומבג"צ שהחוק הזה ירמה. החוק הזה ינחה שגם תופסים קודם אדמה לא של האדם ואחר-כך יוצרים ישרא-בלוף בכנסת כדי לקבל על זה אישור. שואלים אותי התלמידים, הכול ישרא-בלוף עכשיו? אני לא יודע מה לענות להם.
נפתלי רז
¶
אני אתן דוגמה מהחיים שלי שתבהיר על מה אני מדבר. אני צנחן הרבה שנים, גם במילואים. במלחמה הראשונה שלי, ששת הימים, רצתי כמובן. במלחמה השנייה שלי, ביום כיפור, רצתי כמובן. במלחמה השלישית, בלבנון הראשונה, קראתי מראש שזה משונה והשתתפתי בהפגנה נגד המלחמה שידענו שתבוא. הנה מגיע אלי צו 8 הביתה, באופן הכי טבעי, כי אני איש חוק - --
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
סלח לי, לא אתה תקבע את הזמן. אני לא יודע מה זה "קודמי". נתתי לך זמן ואתן לך עוד דקה ותנסה לרכז את אורך דבריך בדקה הנוספת שאני נותן לך.
נפתלי רז
¶
לקחתי את ציוד הצנחנים כדי לצאת למלחמה שאני נגדה, כי למדתי שזה החוק. איך נפרדה ממני אשתי למלחמה, היא אמרה לי "אידיוט". למדתי את התלמידים שלי שגם אם אשתי חושבת שאני אידיוט ואני חושב שהמלחמה הזאת לא טובה, תפקידי לצאת כצנחן למלחמה. עכשיו אתם מבינים את ההקשר? התלמידים שלי אז מחאו לי כפים, לא כולם, היום התלמידים שואלים אותי כשאני בפנסיה ואני לא יודע מה לענות להם. אז, ידעתי שאני חייב ללכת בקדימה של הקדימה ולהסתכן. היום אני לא יודע מה אתם עושים. אתם משנים כל דבר שלימדנו באזרחות ובהיסטוריה ובלבד שעופרה ועמונה ונתיב האבות יעלו על אדמה לא חוקית. אז תדעו שאתם יורים בעיניים של התלמידים.
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
יש נקודה נוספת מעבר לשאלת היחס לבניה על מקרקעי הזולת, גם אם מסתכלים על הנושא של הפקעות בדין הישראלי הקיים ובדין שקיים ביהודה ושומרון, גם בתחום הזה יש חריגה מאוד גדולה, גם הדין הישראלי בוודאי אבל גם הדין שחל ביהודה ושומרון. יש פסיקה של בית המשפט העליון שמתווה איך המפקד הצבאי יכול כיום לעשות שימוש בחוק הרכישה הירדני לצורך רכישה של קרקעות לצורכי ציבור. המתווה שמציעים פה חורג בצורה מאד משמעותית - - -
אלעזר שטרן – הלשכה המשפטית
¶
הדבר הזה חורג בצורה מאוד משמעותית. אין הליך מסודר של הפקעה. אין הליך הוגן של הפקעה. כל הדברים שקיימים היום שמאפשרים את זה, אני כבר לא מדבר על ההיבטים שנשמעו פה מקודם וכתובים במסמך שהגשנו, שמעורר שאלות מבחינת התכולה של 43 לתקנות האג, האם זה עומד בזה או לא. אבל גם המתווה שקיים הוא מתווה שלא מקיים הליך הוגן של הפקעה.
הליך הוגן של הפקעה צריך להיות שהרשות המבצעת בודקת נקודתית האם יש צורכי ציבור או אין צורכי ציבור, נותנת זכות שימוע, מיידעת מפרסמת וכו'. בעצם מה שקורה הוא שהמחוקק פה הוא מפקיע. המחוקק מורה למפקד הצבאי להפקיע בלי לבחון כל מקרה ומקרה לגופו כמו שנעשה בדרך-כלל בהפקעות.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
אני רוצה להתחיל מדבר שאמרנו אותו בדיונים הקודמים וחשוב לומר אותו גם עכשיו כשאנחנו קוראים את החוק. החוק הזה נשען אכן על שני רציונליים מוכרים, האחד זה הפקעה לצורכי ציבור והשני בנייה ונטיעה בתום לב אבל הוא כמובן לא צמוד להם. אם הוא היה צמוד להם לא היינו צריכים לחוקק אותו. אם היינו צמודים לחוק, או שחל בארץ או שחל ביהודה ושומרון כל מקרה לגופו, לא היינו צריכים לחוקק חוק.
החוק הזה נשען על הרציונליים האלה ויש ערך גדול לחוק שלא ממציא את הגלגל מחדש אלא יושב על רציונליים מוכרים, עם תכליות מוכרות, עם מנגנונים מוכרים, אבל הוא בוודאי לא צמוד להם אלא הוא מתאים את הרציונליים האלו אל המציאות בה הוא צריך לטפל. אני אומר דברים שדיברנו עליהם, אנחנו כרגע רוצים לתת מענה למציאות שנוצרה בשטח. לא אני אמרתי, דו"ח ששון אמר אותה, דו"ח לוי אמר אותה. אם העניין הזה מוכן להיצמד אפילו לקביעות העובדתיות של דו"ח ששון.
לדבר הזה אנחנו צריכים מענה ואנחנו נותנים מענה דרך חוק שהוא חדש והוא אכן משנה דברים שנהגנו בעבר, אחרת לא היינו נזקקים לחוק. אם בעבר היינו עושים את זה גם בלי חוק, לא היינו נזקקים לחוק. אגב, חלק גדול מהדברים לא נהגנו אותם, לא כי ככה היה חוק, כי ככה נוצרה פרקטיקה ועכשיו אנחנו מורים לרשות המבצעת, אנחנו עושים את זה כל הזמן, מבנים שיקול דעת, קובעים אמות מידה שבתוכם ישפעו שיקול הדעת של הרשות המבצעת. מורים לרשות המבצעת לפעול אחרת ממה שהיא פעלה עד היום.
לגבי תום הלב והערה שנאמרה גם בהגדרות וגם בסעיף הזה. אני חוזר ואומר שאדוני היועץ המשפטי, עם כל הכבוד, מעורר את השאלות שלו מחוסר הכרה של המציאות.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
בסדר גמור. אני חוזר ואומר, התייחסתי לשאלת תום הלב באריכות רבה אני רק מפנה למה שאמרתי בפעם הקודמת שהייתה לי הזכות לדבר להסביר היטב את תום הלב הזה.
לגבי זכות השימוש, אדוני היועץ המשפטי טועה, במחילה מכבודו, גם ביחס לחוק הישראלי מכיוון שסעיף 3 לפקודת הקרקעות נותן שתי חלופות. האחת היא מה שאדוני הכווין אליה, סעיף קטן (ב) "לרכוש את החזקה או את השימוש בכל קרקע לתקופה מסוימת". אבל יש גם את חלופה (ג), "לרכוש כל זכות שימוש בכל קרקע או כל זכות אחרת בה או עליה" ושם לא כתוב לתקופה מסוימת. כאשר בסעיף קטן (ב) כתוב לתקופה מסוימת ובסעיף קטן (ג) כתוב - - -
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
כתוב פה לרכוש כל זכות שימוש. תאמין לי שעם תואר שני במשפטים, לקרוא חוקים אני יודע. "לרכוש כל זכות שימוש בכל קרקע או כל זכות אחרת בה או עליה". זה אכן סעיף סל שמאפשר גם בדין הישראלי לקחת זכויות שימוש לא רק באופן תחום בזמן.
אנחנו נצמדנו בהגדרה אל אותו מודל קפריסאי ידוע. שם בקפריסין דובר על זכויות השימוש שהועברו לטורקים שעברו לחצי האי בקפריסין, לתקופה של עד שהסכסוך המדיני יוכרע. משם לקחנו את זה. לכן להערכתי, כמו שזה עמד שם במבחן של בית הדין האירופאי לזכויות אדם כך זה יעמוד גם כאן במבחן של בית המשפט הישראלי לזכויות אדם הלא הוא בג"צ. שוב אני אומר, גם בדין הישראלי שזה תקדים.
יחד עם זאת, אני לא מתנגד, אם אתה חושב שזה יועיל, שנכתוב שזכויות השימוש יועברו ל-49 שנה או הסדר מדיני מה שיהיה קודם. אני לא מתנגד לעניין הזה. אני אומר בצורה חד משמעית שהפקעת זכות השימוש כנגד דמי שימוש, תכף אניח את דעתה של נציגת האוצר בעניין הזה, נגיע לסעיף הזה, החוק מדבר חד משמעית על דמי שימוש איטיים עם יכולת בחירה להמיר אותם להיוון, כיוון שיגיד הבעלים שהוא לא רוצה שייתן לו כל שנה כמה גרושים, אלא ייתן לו קרקע אחרת או ייתן לו כסף שהוא יוכל לקנות בה קרקע אחרת. ברור שאם הוא יבקש קרקע חלופית אז הוא ויתר על זכות הבעלות. אבל זו ברירה שתעמוד לזכותו ואם נצטרך להבהיר את זה, נבהיר.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
הערה אחרונה, בהקשר של ישראלים ופלסטינים, מקובל עלי לחלוטין, דברתי אתך על זה גם בבוקר לפני הדיון הזה, שהחוק הזה לא יתייחס רק לישראלים אלא גם לפלסטינים שבנו בתום לב על קרקע של מישהו אחר או שהמדינה הייתה מעורבבת.
אלעזר שטרן (יש עתיד)
¶
אבל יש תום לב. גם בחוק הזה מדובר על "תום לב או". אתה קודם ציינת שזה בעייתי, לכן אני אומר שאין לי שום עניין לגדור את זה רק לישראלים, ההסדר הזה יחול גם על פלסטיני שבנה בתום לב. כמו שאמרנו, מעורבות המדינה עושה כאן שני דברים, אמרנו את זה בהרחבה בדיונים הקודמים. היא גם מקימה חזקת תום לב לאדם הפרטי והיא גם מקימה חזקה שיש כאן אינטרס ציבורי. אני חוזר ואומר, החוק הזה הולך על שני הרציונליים. מי שינסה לאנוס את החוק לרציונל אחד, זה לא החוק שאנחנו רוצים. החוק בפירוש נשען על שתי רגלים. יש בו גם חלק מהלוגיקה וההיגיון של בנייה בתום לב, חלק מהלוגיקה וההיגיון של הפקעה לצורכי ציבור ושני האלמנטים האלה, מעורבות המדינה פועלת. כמו שאמרתי, אנחנו נשענים על הרציונליים האלה, לא צמודים להם, אחרת לא היינו צריכים לחוקק.
מילה אחרונה לאוצר. ראשית אני רוצה לומר לך שלהעתיק את הבתים עולה הרבה יותר. את יודעת יפה מאוד שיש הערכה של אגף תקציבים כמה עולה חלופת שבות רחל. לא יודע אם מותר לי לנקוב בסכום.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
אני אנקוב, למעלה ממאה מיליון שקלים. אז גם להעתיק את עמונה למקום אחר או להעתיק 2,500 בתים יעלה לכם פי עשר. תנוח דעתך, יש שומה שהוגשה על-ידי המנהל האזרחי לבית המשפט בהליך של תביעת הפיצויים בעמונה שבה נקבעו דמי השימוש לקרקע, יש שם סיווגים שונים, מעובד או לא מעובד.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
המנהל האזרחי. בצורה רשמית ומסודרת. זה הוגש לבית המשפט במסגרת אותה תביעה אזרחית.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
אבל החוק מדבר על דמי שימוש. אז אני רק אומר לך שתנוח דעתך. דמי השימוש נעים בין 185 שקלים לקרקע מעובדת לדונם לשנה, לבין 111 שקלים לדונם לשנה לקרקע לא מעובדת. אז על כמה אנחנו מדברים עכשיו? לא מאות מיליונים ולא מיליארדים. מדובר בסך הכול במיליונים בודדים. זו עלות החוק הזה. שוב, לא על-פי הערכה שלי, אלא זו שומה שהמנהל האזרחי הגיש במסגרת אותו הליך, אז בואו לא ננפח ונפחיד את עצמנו במספרים שלא היו ולא נבראו. פה ניתן 125% וניתן לאנשים יותר מזה - - -
ציפי לבני (המחנה הציוני)
¶
החוק הזה כולו לידתו בחטא. חבר הכנסת קיש, אני חוששת שאינך מודע להשלכות הדרמטיות שיש לחקיקה כזו, לא לכמה ישובים ביהודה ושומרון, אלא על כל מה שיקרה, כולל מבחינה ביטחונית וכולל מהבחינה בית הדין הפלילי בהאג.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי)
¶
חצי מדינה הייתה תחת טילים בגלל הגירוש מגוש קטיף אבל פה מדברים על השלכות ביטחוניות. מדינת טרור, חמסטן בעזה ופה מדברים על השכלות ביטחוניות של החוק הזה. כל מביני הביטחון.
אורית סטרוק
¶
היא יכולה לדבר על השלכות ביטחוניות? היא לא מתביישת לשנייה. זכויות אזרח, מצב בין-לאומי, מה לא אמרת על חוק ההתנתקות שאת הובלת בתור שרת המשפטים? את לא מתביישת?
ציפי לבני (המחנה הציוני)
¶
יושב-ראש הוועדה. למרות שהבית היהודי השתלט על הממשלה, אני מבקשת לפחות לומר את דברי.
ציפי לבני (המחנה הציוני)
¶
אני חוזרת ואומרת במלוא הרצינות, באופן אישי אני לא רואה טעם וכניסה לסעיפים כאלה ואחרים כי בעיני כל החוק הזה, גם אם ישנו סעיף, זה לא עניין כלכלי ולא עניין של תיקון סעיף כזה או אחר. לכן אני חוזרת ושואלת, האם טרם הצבעה על קריאה ראשונה יתקיים דיון גם על ההשלכות הביטחוניות וגם על שאר ההשלכות.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אני לא יכול, אני נאלץ לסיים. אני רק רוצה לומר שהרביזיה תהיה מחר בבוקר. הישיבה תתחדש מחר ב-09:00 בבוקר.
הישיבה ננעלה בשעה 14:05.