הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 329

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, ו' בטבת התשע"ז (04 בינואר 2017), שעה 9:30

ישיבה לכבוד תלמידים זוכי מדליות באולימפיאדות מדעיות

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

מסעוד גנאים

מנואל טרכטנברג

יעקב מרגי

יגאל דור - מנהל תכנית עתודה מדעית טכנולוגית, משרד החינוך

ד"ר איזנה ניגל - מאמנת נבחרת כימיה לאולימפיאדה, הטכניון

ד"ר אלי רז - מרצה לפיזיקה, ראש פרויקט האולימפיאדה לפיזיקה, הטכניון

לב רדזיוילובסקי - מאמן נבחרת המתימטיקה, אוניברסיטת תל אביב

חנית גלילי - מאמנת נבחרת האולימפיאדה למדעי המחשב, אוניברסיטת תל אביב

איתמר חסון - זוכה מדליית זהב באולימפיאדה לפיזיקה, מדריך בנבחרת לפיזיקה

אסף רוזן - מדריך לאולימפיאדה בפיזיקה

מוסא עבד אל רחמן - יו"ר ועד הורים, מועצה מקומית אבו גוש; חבר בפורום ועדי ההורים היישוביים

דנה זיידמן - משתתפת באולימפיאדה בפיזיקה

ניר מאי - משתתף באולימפיאדה בפיזיקה

נעם מיקלצקי - משתתף באולימפיאדה בפיזיקה

ניצן שפירא - משתתף באולימפיאדה בפיזיקה

חן מכל - משתתף באולימפיאדה בפיזיקה

עידו פרידמן - משתתף באולימפיאדה בפיזיקה

יואב אבידן - משתתף באולימפיאדה במתימטיקה

ירון ברודסקי - משתתף באולימפיאדה במתימטיקה

מאיה נווה - משתתפת באולימפיאדה במתימטיקה

שירה בן דור - משתתפת באולימפיאדה במתימטיקה

עמרי פאר - משתתף באולימפיאדה במתימטיקה

רינה סבוסטיאנוב - משתתפת באולימפיאדה בכימיה

רון סולן - משתתף באולימפיאדה בכימיה ובמדעי המחשב

נועם חיו שמע - משתתף באולימפיאדה במדעי המחשב

לירן מרקין - משתתף באולימפיאדה במדעי המחשב

מירב ישראלי

יהודית גידלי

ר.ל., חבר המתרגמים

ישיבה לכבוד תלמידים זוכי מדליות באולימפיאדות מדעיות

בוקר טוב לכולם. אני חברת כנסת מירב בן ארי, אני אחליף את חבר הכנסת יעקב מרגי, יו"ר הוועדה. אנחנו נפתח את ועדת החינוך התרבות והספורט בישיבה מיוחדת לכבוד תלמידים זוכי מדליות באולימפיאדות מדעיות. ראשית, אני רוצה כמובן לברך את כולכם, גם על זה שהגעתם לוועדה, אבל גם על הזכייה שלכם.

בשבוע שעבר היה פרסום על המצב של תלמידי ישראל בספורט. לא יודעת אם ראיתם שאנחנו הכי גרועים בעולם בספורט ב-OECD. אני גם בוועדת המשנה לספורט פה, גם בשדולת הספורט וביקשתי דיון בוועדת החינוך כדי להבין למה המצב שלנו כזה גרוע. מה שמנחם הוא שלפחות בזמן שלא עושים ספורט עושים דברים אחרים חשובים ואנחנו מתנחמים בזה קצת, אבל כמובן זה לא אומר שלא צריך לעשות ספורט, כן? שלא תבינו אותי לא נכון, אבל לפחות אם אתה לא עושה ספורט אתה מנצל את הזמן כראוי ואני מניחה שהעובדה שזכיתם במדליות היא כי באמת הרבה מהזמן שלכם אתם עסוקים בנושא המדעי, שמשאיר אתכם שעות נוספות בכיתה, בבית הספר, במעבדות, מול המחשב הרבה פעמים. גם עקבתי אחרי חלק מכם, לא זוכרת שמות, אבל עקבתי וקראתי. באופן אישי זה מעניין אותי. וכן, אני חושבת שאנחנו כמדינה לא מספיק יודעים להכיר תודה לכם, לכן חשוב שהוועדה הזו מתכנסת. זה כבוד גדול לוועדה שהגעתם לכאן וגם כבוד כמובן שלנו לציין את הזכייה שלכם.

נכון שזה לא מושלם ונכון שהיינו מעדיפים שלפחות לזוכֶה או זוכָה תהיה תמונת שער כמו של ירדן ג'רבי שזכתה במדליית ארד, כן, שגם אתם תהיו בפוסטר באמצע העיתון עם המדליה שלכם, כי אתם לא פחות, לא פחות. אני לא אגיד יותר או פחות, אבל בטח לא פחות מן המצטיינים שלנו בספורט.

אתמול, אגב, היה אירוע, אני לא יודעת אם אתם יודעים, לספורטאים מצטיינים, עם שרת הספורט, עם ערן זהבי וספורטאים אחרים ואני חושבת שגם לכם מגיעים הוקרה וחיבוק, לא רק שלנו אלא גם של התקשורת. לכן, כאיזושהי הקדמה אומר לכם שמכאן, מהוועדה, אנחנו מברכים אתכם ואתכן ואנחנו גאים בכם ואתם מוסיפים הרבה כבוד למדינת ישראל, גם לכם באופן אישי, אבל בעיקר למדינה, למורה, למנהלת בית הספר, לעיר שלכם, למשפחה שלכם ובטח למדינה שלכם.

עם מי נתחיל? משרד החינוך פה? אז בואו נתחיל עם משרד החינוך. שם ותפקיד. כל מי שמדבר, בגלל שאתם חדשים בוועדה, הציגו את שמכם. בבקשה, אדוני.

שלום, יגאל דור ממשרד החינוך, אני המרכז החדש של הנושא של האולימפיאדות במשרד. יש ארבעה סוגים של אולימפיאדות בינלאומיות, מתימטיקה, פיזיקה, כימיה ומדעי המחשב. נמצאים פה נציגים של הפיזיקה והמתימטיקה, כימיה עדיין לא הגיעו ומדעי המחשב - - -

מדעי המחשב פה.

אז רק כימיה חסרה?

כן. כנראה נתקעו בגלל שביתת האוטובוסים פה. פרופ' גרוס אמור להגיע.

שלום לחבר הכנסת גנאים. כן, בבקשה, אדוני.

האולימפיאדה בעצם, מי שלוקח את החסות האקדמית זה האוניברסיטאות עצמן, הטכניון לוקח על הפיזיקה והכימיה, אוניברסיטת תל אביב עובדים על המתימטיקה ומדעי המחשב.

המשרד תומך באוניברסיטאות האלו, גם בטכניון וגם באוניברסיטת תל אביב בתחומים האלה, אל"ף, בזה שהוא עושה את ההפצה של כל החלק הראשון. הרי גם התחרות עצמה מתנהלת בכמה שלבים, יש את שלב א', ממנו עולים לשלב ב', עד שמגיעים לנבחרת שהיא מונה בערך סדר גודל של בין 20 ל-30 תלמידים, תלוי באיזה מקצוע וממנה הם עוברים ממש אימונים כמו שאת אומרת בספורט, ממנה נבחרת משלחת שהיא יוצאת לייצג אותנו באולימפיאדה הבינלאומית.

איפה הייתה האולימפיאדה האחרונה?

תלוי באיזה נושא. יש במתימטיקה - - -

כל נושא יש לו ארץ אחרת?

כן. בפיזיקה יש גם אולימפיאדת אסיה, חוץ מהאולימפיאדה הבינלאומית. במתימטיקה יש משהו חדש השנה, שיש אולימפיאדת מתימטיקה לנערות, שזה חוץ מהאולימפיאדה הרגילה הבינלאומית. מלבד זאת המשרד תומך כספית, דרך ועדת תמיכות, בגופים האלה ובנוסף כל תלמיד שנמצא פה בעצם זכאי לציון בגרות בלי לגשת לבחינה עצמה, במקצוע שהוא ניגש בו ובעוד מקצוע אחר שהוא בוחר ואז הוא מקבל את הציון בלי לגשת לבחינה כדי לפנות אותם בזמן הזה.

מאיזה גיל ניגשים לאולימפיאדה, מאיזו כיתה?

אפשר לגשת בכיתה י'.

מכיתה י'.

יש כל מיני אולימפיאדות לחטיבות הביניים, אבל בעיקר הבינלאומיות זה לחטיבה עליונה.

עד י"ב?

כן.

מהו הליווי? תלמיד שרוצה להשתתף, זה דרך בית הספר?

בשלב א' המבחן, התלמיד ניגש למבחן בבית הספר. מי שבודק את זה הם המורים למתימטיקה. אין לנו בעיה כזאת של מתאים, לא מתאים, בגלל שהמערכת מסננת אותם לקראת הסוף. בשלב הבא יש את האולימפיאדה הארצית, התחרות הארצית, שלשם מגיעים סדרי גודל, במתימטיקה ניגשים 10,000 איש לשלב הראשון, לשלב השני, כבר לתחרות הארצית, מגיעים 300 תלמידים, שממנה יש שוב סינון ומגיעים לנבחרת 30 תלמידים.

30 תלמידים הולכים לעולמי?

לא. לנבחרת.

ואז כמה עולים?

סדר גודל של בין 5 ל-8 תלמידים שיוצאים לייצג אותנו במשלחת הבינלאומית.

מי מממן להם את השהות שם?

הכול דרך ועדת התמיכות של המשרד וחלק כמובן האוניברסיטאות עצמן.

כמה משרד החינוך משקיע בזה מבחינה כספית?

רק לארבע האולימפיאדות האלו סדר גודל של 2 מיליון שקל בשנה.

זה מספיק לממן נסיעות לחו"ל ושהות? כמה זמן זה?

האולימפיאדה זה בין שבוע לעשרה ימים. תלוי איפה, אבל כן - - -

אתה אומר שזה חדש במשרד החינוך.

לא, אני חדש.

אתה חדש, כמה זמן כבר האולימפיאדות האלה?

אני אציג את אלי רז, הוא מנהל המשלחת לפיזיקה והוא מארגן את כל הנושא של פיזיקה.

הוא ידבר אחריך.

רק הדבר האחרון שאני רוצה לציין, ויכול להיות שלכאן כן נצטרך יותר תקציבים, הוא שישראל עומדת לארח ב-2019 את האולימפיאדה הבינלאומית לפיזיקה.

פעם ראשונה שישראל מארחת?

היא אירחה את האולימפיאדה הבינלאומית לאסיה לפני חמש, שש שנים, ב-2011, אבל ב-2019 יגיעו לפה משהו כמו 85 מדינות שיתחרו בפיזיקה.

יפה מאוד. מאוד מרשים. איפה תהיה האולימפיאדה הזו?

אנחנו עכשיו הוצאנו מכרזים. שני מכרזים, אחד לפן הלוגיסטי, האירוח וכו', והצד השני הוא הפן האקדמי. זה יכול להיות - - -

זה באחת האוניברסיטאות?

כן.

בסדר גמור. מאוד מעניין. אתה רוצה להוסיף עוד משהו? אוקיי, אז בבקשה, אדוני.

שלום, שמי אלי רז, אני עומד בראש האולימפיאדה לפיזיקה מעל 20 שנה. אני חבר סגל באורט בראודה ומרצה בטכניון. האולימפיאדה מתבצעת כשהגוף המבצע הוא הטכניון.

אני רוצה לומר כמה מלים על האידיאולוגיה מאחורי האולימפיאדות והאולימפיאדה לפיזיקה בפרט. המסר שאנחנו מנסים למסור לכלל התלמידים זה חינוך לחשיבה. אם אתם תפתחו את אתר האולימפיאדה לפיזיקה, כאלה שהם בוגרי פיזיקה ותעיינו בסוגי השאלות, תראו שזה לא שאלות של שינון, זה לא שאלות של ידע, למרות שהן קצת מבוססות ידע, אלו שאלות אתגר, שהתלמיד מפיק מזה הנאה אחרי שהוא מנסה להתמודד ואחרי שהוא גם מעיין בפתרונות. עם השנים אנחנו רואים שבתי הספר אוהבים זאת. הם פונים אלינו ושואלים מתי האולימפיאדה הקרובה - - -

נהנים כי זה יוקרה?

נהנים מהתהליך. זה תורם. הרעיון הוא שמשרד החינוך משקיע כספים, הרעיון הוא לא רק לתמוך, כלומר, אם המטרה הייתה הישגים באולימפיאדה הבינלאומית אני חושב שכל הצוות שלנו היה עוזב את זה. הרעיון הוא שזה מחלחל למטה. מספיק שתלמיד מספר לחבר שלו על שאלה יפה, מספיק שתלמיד השתתף ולא זכה בכלום, השתתף בשלב א' בלבד, בשלב א' בפיזיקה השתתפו בשנה האחרונה 4,000 תלמידים, אז אם תלמיד חזר משלב א' והייתה שאלה אחת שמצאה חן בעיניו והוא חשב עליה, עשינו את שלנו מבחינת הראייה.

יחד עם זאת, כואב לי כאב רב מאוד שמערכת התקשורת במדינת ישראל מזלזלת. לא אכפת לה, אדישה, ואני אתן לכם דוגמאות שהדברים האלה יהיו ברורים. אם אני חוזר מאולימפיאדה עם מדליית זהב, נניח משלחת של חמישה תלמידים, אחד מדליית זהב וכל הארבעה לא זכו בכלום, התקשורת תעשה מהנושא הזה ענין גדול. למה?

אלה שלא זכו?

לבחור שזכה במדליית זהב. למה? מפני שהתפיסה שלהם לא רואה את ההשקעה של משרד החינוך, לא רואה את ההשקעה של המערכת, התפיסה שלהם זה שיש גאון מולד. יש לי כאן תלמידים של האולימפיאדות והם יספרו לכם שהדברים הם לא כך, התפיסה של מערכת התקשורת שיש גאון מולד, אותו צריך לשבח ואת המערכת המסייעת רק צריך לבוא אליה בביקורת.

אנחנו פעם אחת חזרנו עם ארבע מדליות כסף ומדליית ארד. אף עיתון לא היה מוכן לפרסם משהו מפני שאם זה ארבע מדליות כסף אז אין לנו כאן מישהו שהוא יוצא דופן, אז למי ניתן את הקרדיט, למערכת? למערכת אסור לתת קרדיט. הם לא מבינים שבזה שלא הופכים ומה שצריכה המערכת והתקשורת לעשות, להפוך את הנושא הזה לסמל תרבות, לסמל של חיקוי, לסמל שתלמידים אחרים יבואו ויחקו את אותם תלמידים. חבל שהמצב הזה הוא לא כזה, כי החבר'ה האלה הם לא רק מצטיינים בפיזיקה ומתימטיקה. אם אתם תראיינו, אנחנו מכירים אותם אישית, הם מטיילים והם מנגנים והם ספורטאים והם ממש שמנה וסלתה של החברה הישראלית. הלוואי, הלוואי והיינו יכולים להרים את בסיס הפירמידה יותר באמצעות המשיכה של הקדקוד.

אפרופו פיזיקה, אתה אומר.

עכשיו אני אתאר קצת את התהליך. שלב א' מתקיים בבתי ספר. הוא שלב אמריקאי. משתתפים בו כ-4,000 תלמידים, בערך בין 130 ל-150 בתי ספר, לצערי הרב לא מעט בתי ספר לא משתתפים.

למה?

בואי נציג לך שאלה כזו. תלמיד פונה אלייך, ואני חושב שזו אחת הסיבות - - -

אליי בתור מה, מורה?

למורה. את כמורה בבית ספר. תלמיד פונה אלייך מיד אחרי הבחינה ושואל אותך מהו הפתרון, איזו תשובה מבין ארבע התשובות נכונה לשאלה מספר 11.

אני אומרת לו, לא יודעת.

אבל למורה יש מעמד והמורה שלא מרגיש מספיק חזק - - -

בדרך כלל המורה צריך לדעת הכול.

הוא לא יודע הכול, אני רוצה להגיד לך שגם המדריכים שלי באולימפיאדה שפותרים את השאלות הם לא יודעים הכול. זה לא נורא, החשוב הוא התמודדות. זו אחת הסיבות. סיבה נוספת, זה כאב ראש, זו התעסקות, זו עבודה התנדבותית, בתי ספר מתנדבים לעשות את זה, אז אני בנושא - - -

אתה חושב שתגמול מורים ישפר את המצב?

אם הוא לא יידע את התשובה אז מה זה משנה?

לא, לא, לא, הוא אומר שהם עושים את זה בהתנדבות ולכן - - -

כן, אבל אם הוא לא יודע את התשובה אז מה זה משנה כמה כסף יתנו לו?

צריך לנסות לעשות מאמץ לעודד אותם. בשלב ב' משתתפים סדר גודל של 350 תלמידים. אגב, בשלב א' כשביעית מהתלמידים הן בנות ובאותו יחס הם גם עולים לשלב ב'. יש לנו בקבוצה בת אחת שזכתה במדליית אסיה.

תאמין לי שספרנו.

כן, כן, ראינו. למרות פה יש מספיק בנות.

שלב ב' מתקיים במרכזים אזוריים ולשלב ב' כבר התלמיד צריך לנסוע למרכז, אז קודם כל חלק לא מגיעים למרות שהם עלו לשלב ב' ואחוז הלא מגיעים מקרב הבנות הוא משמעותית גדול יותר, מהבנות שעלו לשלב ב'. אחרי שלב ב' מתוך 350 יש כ-35 תלמידים שעולים למחנה קיץ ואחרי מחנה קיץ של שבועיים בטכניון מתבצעת עיקר העבודה. עיקר העבודה זה לקבל שיעורי בית. כל שבוע התלמיד משקיע במשך שנה סדר גודל של כ-15 שעות שבועיות. אני יכול להגיד לכם שבפיזיקה, אני מניח שזה אותו דבר באולימפיאדות האחרות, כל בוגרי האולימפיאדה הפכו למן מועדון כזה. זה ממש מחמם את הלב לראות איך בוגרים של שנים קודמות מגיעים לשדה תעופה אפילו שזה בשלוש לפנות בוקר ומברכים את המשלחת. אתם לא מתארים לעצמכם כמה שהדבר הזה מרגש, מרגש אותי ומרגש את המשלחת.

יש פילוח? הכוונה היא, הילדים, מאיזה בתי ספר באים? אם יש פריפריה, מרכז, מצב סוציואקונומי חזק, נמוך.

אני אפתיע אותך.

תפתיע לטובה.

עשיתי בדיקה של מקומות מגורים ואני מגלה, למרות מה שאתה מצפה, מאחר ועיקר האוכלוסייה זה מתל אביב רבתי, שהחלק שלהם הרבה יותר קטן באולימפיאדה מאשר באוכלוסייה. בוא ניקח - - -

תיכף אנחנו נעשה.

תעשה היכרויות מאיפה החבר'ה האלה מגיעים בארץ ואתה תראה שזה מגוון.

אם אפשר להמשיך עם מנהלי המשלחות, יש פה את לב שהוא המנהל של המשלחת והמאמן הראשי במתימטיקה.

כן, רשמתי לעצמי.

אני בכימיה. אני ממדעי המחשב.

הם המאמנים.

בואו נשמע את המדריך.

אוקיי, אז התהליך באולימפיאדה במתימטיקה זה - - -

רגע, מאיפה אתה?

אני גר בפתח תקווה.

באיזו אוניברסיטה אתה מדריך?

באוניברסיטת תל אביב. מתעסק באולימפיאדה באופן רשמי שש שנים וחצי. לפני כן זה היה תחביב. השתתפתי באולימפיאדה ב-94', 95', 96' והבאתי שלוש מדליות לנבחרת ישראל. כרגע יש לנו, בדומה למה שאלי אמר, שהמטרה היא איכשהו להציב אתגר ולספר דברים שהם מעבר לתכנית הלימודים. אנחנו בדיוק עכשיו, אחרי בדיקה של האולימפיאדות הארציות, השנה היה לנו שיא, בשלב א' שלנו השתתפו 17,000 תלמידים - - -

יחסית ל-10,000 שנה שעברה.

כן, התרגלנו למספרים בסביבות 10,000 והשנה זה 17,000. אני מקווה שזה עוד יגדל, יש הרבה מקום לגידול. איכשהו יש יותר תלמידים שלומדים מתימטיקה, זה גם מתחיל - - -

יש גם משהו שנעשה מאחורי הקלעים, אולי אתה לא יודע אבל כל בתי הספר של העתודה חויבו במרכאות להכניס את התלמידים שלהם לשלב א' בתחרות.

יכול להיות שזה זה, אנחנו נשמח לכל דרך להגדיל, כי זה שתלמיד השתתף בשלב א' זה אומר שהוא במשך שעה וחצי חשב על שאלות שלא כזה ברור איך לפתור אותם וזה ערך עצמאי.

תתמקד במה שאתה עושה. אתה מכשיר אותם לפני שהם הולכים וגם תוך כדי האולימפיאדה אתה איתם?

בפעם האחרונה לא נסעתי לאולימפיאדה, נתתי לאנשים יותר צעירים לנסוע, אבל היו כמה פעמים שנסעתי. בגדול, זה כמו עם האולימפיאדה לפיזיקה, זה מערכת שמכילה את עצמה, כלומר, תלמידים שזכו באולימפיאדה בשנים קודמות הם באים ועוזרים, הם ממציאים שאלות, הם בודקים עבודות, הם נותנים הרצאות. אפילו יש פה כאלה שכבר סיימו בשנה שעברה והצטרפו לצוות. פה יש אחד ואני איכשהו מרכז את כל זה.

התהליך של סינון הוא בעיקר מבוסס על האולימפיאדה הארצית שהיא שלב א' שהוא מאוד רחב, בכמה מאות בתי ספר בכל רחבי הארץ ויש את האולימפיאדה הארצית שהיא מפוצלת לחטיבת ביניים ותיכון. בסך הכול השתתפו בסביבות 800 תלמידים. באולימפיאדה הארצית הם כבר צריכים לשבת כמה שעות ולחשוב כדי לפתור שאלות יותר קשות. שתי אולימפיאדה היו בסוף ספטמבר אז בדיוק סיימנו לבדוק עבודות. אנחנו עושים גם כמה מחנות אימונים, בערך ארבעה בשנה, של שבוע מינוס, בלי סופ"שים. במחנות האימונים אנחנו מסבירים איך לפתור כאלו שאלות ונותנים גם לתלמידים להתנסות בפתרון וגם מספרים על מתימטיקה מעבר למה שהם ישמעו במקום אחר. יש כזה מחנה פעם בכמה חודשים ויש לנו גם פגישות שבועיות עם התלמידים גם בתל אביב וגם בחיפה.

מבחינת מה ששאלת לגבי הפריסה הארצית אז בגדול כל אחד מבית ספר אחר בדרך כלל. ספציפית בשנה שעברה היו שניים מאותו בית ספר, אבל זה צירוף מקרים. כלומר, אין איזה בית ספר שכולם באים ממנו. בעיקר כנראה מאזור המרכז. יש הרבה מחיפה, לא מתל אביב עצמה, אבל מכל המקומות מסביב לתל אביב, חולון, יבנה.

נדבר עם הילדים. תודה. מי מהתלמידים רוצה להתחיל? נשמע תלמיד ואחרי זה נשמע מדריכה. מי מהתלמידים רוצה לשתף אותנו קצת? אל תתביישו.

אני אשמח.

איך קוראים לך?

שלום, אני עידו פרידמן, אני משתתף באולימפיאדה בפיזיקה. השתתפתי בשנים 2015 ו-2016.

באיזו כיתה אתה?

אני עכשיו סיימתי י"ב ואני מחכה לגיוס.

מהי המדליה? במה זכית?

זאת מדלית כסף מהאולימפיאדה הבינלאומית בשווייץ השנה. זכיתי במדליית כסף.

איזו אולימפיאדה?

אולימפיאדה לפיזיקה. הייתי רוצה לספר כמה דברים. דבר ראשון, שאלתם על הפיזור הגיאוגרפי של התלמידים אז אני יכול להגיד, אני מהוד השרון, אני הכי מרכזניק שתוכלו למצוא פה, השנה אין אף אחד מאזור המרכז, מאזור גוש דן, תוכלו לעבור ולשאול, יש פה חבר'ה ממודיעין, יש מעיירות שכוחות אל בצפון.

לא, הן לא שכוחות אל.

עיירות.

בשנה שעברה, הכי קרוב למרכז שהיה חוץ ממני זה תלמיד מראש העין, זה באמת יחסית מאוד פריפריאלי. חוץ מזה יש כמה דברים שלי אישית מאוד חשוב להגיד בקשר לאולימפיאדה בפיזיקה. דבר ראשון, כמו שאלי אמר, זה הרבה יותר מרק להוציא מדליה. זה הרבה יותר מסתם לשלוח תלמידים שיילכו להוציא מדליות, להצטלם יפה, זה ממש לא הכול. זה אפילו לא הרוב. בעצם מהניסיון שלי באולימפיאדה בפיזיקה, מה שמתעסקים בו בעיקר זה, אל"ף, ליצור היכרות של תלמידים שיכולים וחזקים ומוכשרים עם עולם הפיזיקה. אני יודע שלי לא היה מושג מהי פיזיקה אמתית, לא ידעתי שאני אוהב את זה לפני שנחשפתי לאולימפיאדה לפיזיקה. זה שינה לי לגמרי את כל התפיסה לגבי זה.

הדבר השני זה גם להעניק ידע וגם להעניק למי שמשתתף בה איזושהי הבנה יותר עמוקה, מעבר לכל הנוסחאות ולכל הדברים שאנחנו מקבלים בבית הספר. יש הבנה יותר עמוקה של תופעות, של הסברים, גם לנו תמיד אומרים, עזבו את האלגברה - - -

הכוונה שאתה נהנית מזה, גילית משהו גם ביכולות שלך בגלל האתגרים האלה.

דברים שהוא לא הכיר בעצמו.

כן, דברים שלא הכרתי. אני ידעתי על עצמי שאני אוהב מתימטיקה, פיזיקה נראה לי נחמד. הייתי בכמה שיעורים בתיכון, אבל לא היה לי באמת מושג מה זה, לא הייתה לי הבנה של איך באמת עובדים הדברים.

שלום ליושב ראש ועדת החינוך.

לא, את ממשיכה להחליף אותי.

עידו, אם אתה לא גרופי של פיזיקה למה בעצם הלכת?

לא הייתי גרופי של פיזיקה, עכשיו אני כן.

לא היית לפני כן. מה גרם לך ללכת להשתתף באולימפיאדה הזו?

אני אגיד לך חד וחלק, אני לומד בכפר הירוק, הלכתי באחד השבילים בבית הספר, פתאום ניגש אלי המורה לפיזיקה ביום של המבחן, לא ידעתי עליו בכלל, הייתי בכיתה י' כשלרוב נבחנים בכיתה י"א, והוא אמר לי, "שמע, יש עכשיו איזה מבחן בפיזיקה לך, כנס, תראה. אולי תצליח משהו". נכנסתי, עשיתי, שכחתי מזה, אחרי יומיים קיבלתי הודעה, הלכתי לשלב ב', לא ציפיתי שאני אעבור, עברתי גם אותו והגעתי למחנה קיץ. פה התחיל הדבר האמתי. אל"ף, בכלל לא ידעתי בשלב הזה שיש טיסה, לא ידעתי שיש טיסה, לא ידעתי שיש אולימפיאדה בינלאומית, לא ידעתי שיש כלום. הלכתי לשם כי ראיתי משהו שונה, ראיתי מקום שעסוק בלתת ולהעניק לתלמידים חוויה. נחשפתי - - -

אפרופו הדיונים שלנו בוועדה.

בשבועיים אלה נחשפתי לכל כך הרבה דברים חדשים ומעניינים. אם להגיד בצורה הכי פשוטה, אני כבר לא מסתכל על נדנדות באותה צורה, אני לא מסתכל על עצים שנעים ברוח באותה צורה. באיזשהו מקום זה שינה לי את כל התפיסה, חוץ מזה שנחשפתי לאנשים מדהימים. בימים האחרונים התחילו לדבר איתנו על האולימפיאדה אז הבנתי שהחמצתי פה איזה משהו ובאמת יש משהו כזה. עברתי את מחנה הקיץ ואז התחילה, כמו שאלי סיפר, השנה של האימונים. זו הייתה שנה, אני חייב להגיד, ממש קשה. אני כל החיים שלי, ואני מנחש שעוד הרבה מאוד סביב השולחן הזה יסכימו איתי, היינו רגילים שהכול הולך לנו קל. היינו רגילים שביסודי קל ואנחנו משתעממים, בחטיבה קל ומשתעממים - - -

מה שלמדת, וזו לדעתי שאלה חשובה לגבי מה שלומדים בבית הספר, למשל בפיזיקה, הרגשת שזה עזר לך?

זה קשור?

זה קשור, אבל זה ממש הבסיס. זה קצה הקרחון.

אם אפשר, ברשותך?

כן.

אנחנו פה בדיונים תוהים תמיד אם לא הגיע הזמן לעשות שינוי בתפיסת החינוך וההוראה במדינת ישראל, והרבה פעמים באים כאן תלמידים ובוגרים, אנחנו שואלים אותם דברים בסיסיים, הוא אומר לך שהם אחרי תעודת בגרות ואנחנו מתפלאים, איך? הוא אומר: "אל תתפלאו", התלמידים ככה, בהאי לישנה, "אנחנו בולעים, בולעים, בולעים, מקיאים ושוכחים". בצורה שאתה מדבר, אם חידדתי את השאלה, בחוויה שעברת, לי אין ספק שגם אם תשכח זה יהיה באחוזים בודדים. זה הלימוד, זה הלימוד החווייתי, זה להיכנס, להסתכל וזה גם להתמקד בנושא אחד.

נחנו במערכת החינוך מתמקדים בפס רחב על הכול וכמעט לא מקבלים מכלום כלום, מתחילים הכול מחדש וזו התהייה שלנו. אנחנו תמיד רוצים לקבל את הריקושטים האלה לא מהצוותים המקצועיים במשרד החינוך, כי הם עושים עבודה טובה, אבל הם מקובעים, כל אחד שומר על חלקת אלוקים הקטנה שלו. אני תמיד אומר, אני לפני 40 שנה גמרתי תיכון והבן שלי היום בי"א, אני רואה מערכת שעות שלי ומערכת שעות שלו, אחת על אחת אני שם אותן, לא השתנה כלום. הגענו לחלל, שלחנו לוויינים, התקדמנו בכל התחומים, אותו הדבר, למה?

אני מסכים איתך לגמרי. זה בדיוק מה שאני חושב, שהאולימפיאדה מביאה משהו שונה. אם אני אתן את החוויה שלי, אני בתיכון השתעממתי בשיעורי פיזיקה ובטח שלא למדנו כלום. אני אגיד, לא רק שאני לא למדתי כלום כי ידעתי משהו כביכול, אני לא ידעתי בזמנו, גם אף אחד מהאחרים שישבו איתי בכיתה לא למדו כלום. את הפיזיקה שהם היו צריכים ללמוד לבגרות הם בהחלט בלעו, אבל אפילו לא מהמורה, כי המורה אפילו את זה לא הצליחה להעביר.

אני באתי מדיון אחר. זה כיף, חוויה, לשבת פה לפעמים.

רגע, תגיד שוב את השם שלך, עידו?

עידו, בדיוק עמדתי להגיד שאני אגיד את השם שלי שוב.

כי חבר הכנסת טרכטנברג גם הצטרף אלינו. עידו זכה במדליה בשוויץ באולימפיאדת בפיזיקה.

אבל זה באמת לא העיקר. שוכחים מהמדליה הזאת מאוד מהר.

תגיד, לאן תלך עכשיו בצבא?

אני הולך לתכנית תלפיות, אם אתם מכירים. דרך אגב, יש הרבה מאוד מיוצאי האולימפיאדה לפיזיקה שהולכים לתלפיות, ואני אגיד יותר מזה, הסיבה היא שזה בדיוק הערכים של תכנית תלפיות והערכים שצה"ל רוצה, של מצוינות ושל הבנה ושל רצון ומוטיבציה וסקרנות, אלה הערכים שמטפחים באולימפיאדה בפיזיקה ואני חייב להגיד שששום סיכוי שהייתי מגיע לתכנית הזו או אפילו חושב על התכנית הזאת בלי האולימפיאדה לפיזיקה. במובן הזה האולימפיאדה ממש משנה חיים, ולא רק שלי, אלא של הרבה מאוד אנשים. אז אם אני רק אענה לשאלתך, אדוני היושב ראש - - -

לא ,לא, חבר הכנסת מרגי.

עכשיו היא יושבת הראש.

אז לפני שמעביר את רשות הדיבור, כי דיברתי די הרבה, כן, באמת, אני מבין אתכם לגמרי וניכר שאתם שומעים את הקולות שעולים, כי מערכת החינוך היא באמת מיושנת, התלמידים רק בולעים ומקיאים והיא לא מספקת את החוויה. במובן הזה האולימפיאדה לפיזיקה היא בדיוק הדרך שבה אמור להיות מותווה, לפי דעתי וכתלמיד שחווה את זה, הפתרון.

מירב, משפט, אני רוצה עוד משפט.

כן, כן, בבקשה.

אני אומר לך, הבן שלי היה בעתודה קדם אקדמית, אחרי ישיבה שחורה, להנדסה. לא הצליחו להעביר לכיתה את חווית לימוד הפיזיקה, מה ששבר את רוב הכיתה ולא המשיכו לעתודה, בחוויית הלימוד של הפיזיקה. צורת הלימוד. הערה בלי לפגוע, גם אין לנו כוחות הוראה איכותיים במקצועות הפיזיקה, לא בתיכונים ולא באקדמיה, אם אתם יורדים לסוף דעתי.

אני לא יודעת מה הפתרון לזה, קטונתי מלדעת, אבל הבסיס לפי דעתי זה לראות מה שעושים פה וללמוד. אני לא ידעתי שאפשר ללמד ולהעביר חומר וחוויה בצורה כזאת עד שהגעתי לאולימפיאדה, ואני בטוח שזה ככה גם עם כל האולימפיאדות האחרות ושזה לא ייחודי לאולימפיאדה בפיזיקה. הלימוד דרך חוויה, יצירת המועדון הזה, כי האנשים האלה, הרי את מי אני אפגוש אחרי כן בחיים שלי? לא את החברים שהיו איתי בכיתה, כמה שאני אוהב ומעריך אותם, אלא בדיוק את האנשים האלה. לגבי החוויות, כשעושים ניסוי באמצע מחנה מאוד אינטנסיבי, עושים הפסקה ומשחקים איתך עם חנקן נוזלי או עם על מוליכים, מראים לך בידיים ובעיניים את מה שכל הזמן מדברים עליו בנוסחאות האלו שאף אחד לא אוהב, זה מה שאחרי זה נשאר. אז באמת, מפה לפי דעתי אפשר רק ללמוד. תודה רבה על השאלות.

תודה, עידו, על הדברים, זה היה מאוד מעניין.

כל הכבוד.

נשמע את המדריכה, בבקשה, רק תגידי את שמך.

קוראים לי איזנה ניגל, אני המאמנת של האולימפיאדה בכימיה כבר שנה שלישית.

מאיפה את?

מהקריות, מהטכניון. אני לא אחזור על דברים שנאמרו כי מבחינת השלבים והסינונים, הדברים די רוטיניים ודומים, אבל יש כמה הדגשים שכן חשוב לציין, במיוחד בכימיה. בכימיה יש שתי בעיות והכל מתחיל בעיקר בהתחלה מהתיכונים. קודם כל המקצוע עם השנים נהיה קצת פחות אקזוטי מפיזיקה, ממחשבים, הרבה בתי ספר סגרו את המגמה הזו כי אין הרבה תלמידים שנחשפים לזה ואני עם השנים נחשפתי לפרויקטים נוספים בנוסף לכימיאדה והרבה תלמידים פנו אליי בשאלה מהי הכימיאדה, איך אפשר לפנות לזה.

שתי הבעיות העיקריות נובעות גם מהרמה הירודה של הלמידה שמתקיימת באותם בתי הספר שכן יש בהם כימיה. אם נשווה אותם לבתי ספר במקומות אחרים במדינות אחרות בעולם אז הרמה שלנו יחסית אליהן היא מאוד מאוד נמוכה. כאן אנחנו צריכים להקפיץ את התלמידים לרמה מאוד גבוהה וזה תהליך שנמשך מעבר אפילו לשנה, כי צריך להשלים כמות מטורפת של חומר. הבעיה העוד יותר עיקרית, שזה הרבה נובע גם מהמורים שמלמדים. זה בא לידי ביטוי גם בחומר שאנחנו מפרסמים לקראת האולימפיאדה ותלמידים מתקשרים אליי עם דברים נורא בסיסיים, והם אומרים שהמורים לא יודעים. הרבה מורים מתקשרים אלי ואומרים לי, "תלמידים פונים אליי, אין לי זמן לזה, לא משלמים לי על זה, אין לי זמן מעבר למה שאני מלמד ללמד אותם דברים כאלה".

עוד דבר, הרבה תלמידים מגיעים אליי ואומרים לי, "אבל המורה אמרה לי ככה וככה ואת אומרת ככה וככה ואני ראיתי שמה שאת אומרת זה נכון והמורה אמרה לא נכון".

אני הייתי עונה לו, "המורה רוצה להוציא ממך לבורנט מקסימום ואנחנו רוצים להוציא ממך מדען".

נכון. אז פה גם נכנסת לדעתי השאלה שנשאלה האם כדאי לתגמל מורים. יש כאן נקודה מאוד חשובה כי אולי בתי ספר שכן משתתפים באולימפיאדות ויש מורים שמקדמים את התלמידים שלהם באולימפיאדה בצורה מאוד משמעותית, שכן שווה לפרגן להם, והרבה תלמידים אחרים כן מגיעים לאותם המורים. יש בתי ספר מסוימים שיש להם יותר יש בתי ספר שיש פחות, יש תלמידים שמגיעים עצמאית אבל הם מעטים יחסית. כשיש מורה נלהב שהוא רוצה שהתלמידים שלו ישתתפו אז מבתי ספר מסוימים יש יותר פנייה.

אנחנו, בגלל חוסר הפרסום של כימיה התחלנו עם פרופ' זאב גרוס, שהוא בחו"ל כרגע ולא הגיע, שהוא אחראי על האולימפיאדה בכימיה, גם להגיע לבתי ספר ולתת הרצאה קצרה על כימיה, על המקצוע, על האולימפיאדה כי תלמידים פשוט לא נחשפים לזה.

באולימפיאדה האחרונה כמה השתתפו?

נסענו ארבעה והבאנו שתי מדליות כסף ואחת ארד. היינו בשתי תחרויות.

יפה מאוד. עוד שאלה שדיברנו עליה כאן לפני שחברי הכנסת הגיעו, האם מישהו סיקר אתכם כשחזרתם מבחינת תקשורת? דיברו עליכם? איך קיבלו אתכם בבית הספר? איך בית הספר קיבל?

את שואלת את התלמידים או אותי?

את ליווית אותם כשהם חזרו, נכון?

כן, אז התלמידים יכולים גם לענות מבחינת - - -

בוודאי, הכי טוב.

כן. מבחינת תקשורת, אנחנו אלה שיותר יוצרים אתם קשר. מבחינה תקשורתית תמיד משווים מקצוע ומקצוע מבחינת כמות מדליות. לדוגמה, פיזיקה הביאו ארבע, כימיה הביאו שתיים, אז תמיד מנסים להשוות, כשאלה דברים שונים ואחרים לגמרי. יש תלמידים שיכולים להתאמן שנתיים ולהביא יותר מדליות, יש תלמידים חדשים שהגיעו וזו השנה הראשונה שהם נוסעים, אז הם פחות מביאים והם מתחשלים עם השנים ומביאים יותר. לפעמים מגיע מצב שפחות מפרגנים ואז התלמידים שלנו, או בכלל בכל מקצוע, לפעמים המורל שלהם קצת יורד. בכלל, להביא מדליה מכל סוג מבחינתי, בתחרות - - -

אני הייתי משכלל את השאלה של היושבת ראש ואומר כך, מי שהיה צריך להתעניין בכם, בנבחרת, הייתי מצפה, האם האקדמיה למדעים התעניינה בכם מאז שחזרתם? האם מל"ג-ות"ת, מישהו פנה? חשב? עשה חשיבה לאור ההישגים? משרד החינוך, שהשר הוא יו"ר המל"ג, המועצה להשכלה גבוהה, זה הזיז למישהו?

לפני כן, לפני משרד החינוך, שהתלמידה תענה ותספר לנו איך זה היה לחזור עם מדליה. בבקשה.

אני רינה, אני מאשדוד. אני נסעתי השנה לאולימפיאדה בכימיה בגיאורגיה. אני קיבלתי מדליית ארד וכשחזרנו כן היה סיקור תקשורתי, לא רחב, אבל עיתונים מקומיים, אני לא יכולה להגיד שלא היה סיקור בכלל, אבל הוא לא היה נרחב או משהו משמעותי.

דבר נוסף, יצא לי לקרוא בפייסבוק, פרסמו תמונה עם השר בנט ותלמידים. אם תקראו את התגובות של האנשים שכותבים אז זה נורא מעליב ובזיוני - - -

מניסיוני, אל תקראי טוקבקים בחיים.

מניסיוננו בלשון רבים.

סתם משועממים שם וזה לא משקף כלום.

אני מסכימה, אבל פשוט, אלה דברים שיכולים לפגוע כי אני רואה שתלמידים כן עונים.

צריך להתעלם. איך בית הספר קיבל את החזרה שלך?

בית הספר ציין, המנהלת אמרה לי 'כל הכבוד' וזהו, פה זה נגמר. כאילו לא היה משהו.

אני אספר לך, גבירתי. אני איש הנגב. יש את הפועל באר שבע, היא זכתה אליפות ותזכה בשנה הזו בעוד כמה תארים. הם זכו, כל הקבוצה, לביקור במשרד ראש הממשלה יחד עם שרת התרבות.

מסיבת ניצחון בעירייה.

גם בעירייה. חיברו שירים והכול. שלא תבינו לא נכון, יש לי פינה חמה לפועל באר שבע אבל, אני הייתי מצפה שיש מדליסטים מדעיים, שאלה המדענים הבאים, זה הגרעין שיכול למשוך, אני הייתי מצפה ששר המדע, ששר החינוך, שראש הממשלה יקבלו אותם באותה התלהבות, באותה צבעוניות ובאותה ססגוניות.

שר החינוך עושה את זה.

נכון, שר החינוך, ראינו שהוא - - -

גם לפני שהם יוצאים וגם אחרי.

יפה, רציתי לדעת, לכן שאלתי קודם.

כן, ראינו בעיתון.

אם מנהלת הוועדה לא הייתה מציעה לי את זה, וכאן מגיעה לה תודה על זה, יכול להיות שגם אני הייתי עובר על זה כיו"ר ועדת חינוך ולא מקיים את הדיון הזה. אנחנו צריכים לעשות, לשים לנגד עינינו מה חשוב לא פחות.

הוא דיבר על משהו חשוב, מי הדוגמה, מי האידיאל.

נכון.

לצעירים, לכולם. כאשר אנחנו מקדמים צעירים כאלה, זוכים כאלה ולא רק את שחקן הכדורגל.

הבאתי בכוונה דוגמה מהכדורגל.

לא, דווקא באמת ייאמר לזכותו של שר החינוך שגם לפני שהם יצאו וגם אחרי, כך ראיתי בעתון, הוא הצטלם איתם ופרגן להם. לפני שבאת אמרתי, כשדיברנו בעניין של התקשורת, אתה הזכרת את זה, תגיד לי רק את השם עוד פעם, ד"ר אלי, אתה דיברת על זה, אני אמרתי שכמו שיש פוסטר באמצע של ירדן ג'רבי צריך להיות פוסטר באמצע של זוכה מדליית זהב במדעים ואז גם אתם תהיו דמויות לחיקוי, כי בסוף זה לא הפוסטר, זה זה שחבר'ה צעירים רואים אתכם ושואפים להיות כמוכם. זו הנקודה שאנחנו צריכים לעודד והתקשורת היא פלטפורמה מצוינת.

אגב, גם אם באת לבית הספר ותוך כדי אירוע מרכזי, שגם ככה קיים בבית הספר, הרי כל הזמן עושים אירועים, מכנסים את בית הספר למפגשים, אז כן לקרוא לך וכן לתת לך תעודה מבית ספר, שכל התלמידים יראו. לא ציפיתי שתהיי בשלטי חוצות, שזה גם לא רע, אבל לפחות בבית הספר, שכל בית הספר יידע. יש כנסים וטקסים כל הזמן, אז מה הבעיה להעלות אותך ולפרגן כמו שצריך?

אנחנו רוצים לקדם את האורחים שלנו, תלמידי י"ב מאור תורה רמות ירושלים. ברוכים הבאים ודווקא באתם לדיון מאוד מעניין. טוב, תמיד מעניין בוועדת חינוך.

חבר הכנסת טרכטנברג, אתה רוצה להתייחס?

כן, בהחלט, אני אשמח. בוקר טוב לכולכם. האמת שלשבת באירוע כזה זה מרענן, זה מאוד משמח, אנחנו יושבים בהרבה ועדות כאן בכנסת, הוויכוחים לעתים סוערים ולא בנושאים שאפשר לצאת מהם עם חיוך על הפנים, אבל הפעם כן. אני רוצה להגיד כך, תראו, במדינת ישראל התברכנו קודם כל בכישרון גולמי אדיר של הדור שלנו. אני מכיר מה שקורה בארצות אחרות בעולם ואין אח ורע לכישרון שיש כאן. זה בא לידי ביטוי בהישגים, בהישגים המדעיים, בטכנולוגיה וכדומה. יש גם נכסים אקדמיים מדעיים אדירים במדינת ישראל, אבל איכשהו שני הדברים האלה לא מתחברים לרמת החינוך המדעי במדינת ישראל, למקום שראוי לו.

יש כשל פה. אתם בעצם הגעתם להישגים האלה על אף הכשל של המערכת. לא בזכות המערכת אלא על אף העובדה, כמו שתיארת את, שאין את המורים המתאימים ואין את תשומת הלב ואין את המשאבים וכו' להוראת המדעים. תראו, כדי לייצר בסופו של דבר את הקדקוד, את השיא הזה, שזה אתם, המדליסטים, צריך פירמידה שלמה. זה קורה בכל ההקשרים, אם הזכרת את הספורט, אתה יודע, כל ארבע שנים אולימפיאדות ואנחנו שואלים את עצמנו "איך זה שלא בלה בלה בלה?". מאוד פשוט, כי אם אין לך את כל התשתית, את כל הרבדים, מהגיל הרך, הנוער, הבוגרים יותר ואת המאמנים וכו', אז זה לא יהיה בסוף. אותו דבר במדעים, בוודאי במדעים שזה עוד יותר קשה.

תראו, עולם המדע כיום הוא עולם מדהים. אנחנו לפני עידן של Brave New World עולם חדש ומלהיב של התפתחויות מדעיות מטורפות באמת שזה נשמע כמו מדע בדיוני. הייתה לי הזכות להיות ב- CERN שבז'נבה, פעמיים, המאיץ הגדול שם, הגדול ביותר בעולם, ויש מספר רב של ישראלים ששיחקו תפקיד מרכזי בהקמה ובעיצוב של המתקן ב- CERN וכמובן כיום בהפעלה וכו' וכו' וזה המיזם המדעי הכי גדול בעולם. יש לנו יד ורגל בזה. אנחנו חברים מלאים בסרן, זכינו לזה, המדינה היחידה מחוץ לאירופה שחברה מלאה בסרן. כדי שזה יקרה צריך את הצעירים האלה, הם אלה שיישאו את הדגל ל- CERN הבא ולהתפתחויות הבאות שיהיו.

זה תפקידנו, אדוני היושב ראש וגבירתי היושבת ראש היום, תפקידנו פה לבוא ולהתריס ולהגיד, רבותיי, לא יכול להיות. לא יכול להיות שאין לנו מורים ראויים למקצועות האלה. המערכת, המכללות להוראה, לא יודעת לייצר את המורים האלה. זה לא מכיוון שאין, היא לא יודעת לעשות את זה. לא יכול להיות ששיטות ההוראה מקובעות מסוף המאה ה-19 בערך, איך מלמדים את המקצועות האלה. אני יודע את זה היטב, לא רק כמי שהיה בראש המערכת להשכלה גבוהה. יש לי בת ברוך ה' שעושה דוקטורט בפיזיקה, הבת הבכורה שלי, והיא עושה דוקטורט בפיזיקה על אף מה שקרה בבית הספר. על אף, ממש כך. אני ראיתי את הפער בין מה שהיא רוצה ללמוד לבין מה שמלמדים אותה שם. יש שיטות הוראה מדהימות, חדישות לחלוטין, זה לא מגיע בכלל לשם. עוד פעם, זה רק הנוסחאות היבשות ולא החשיפה לתופעות עצמן שהיום אפשר להמחיש אותן. לא צריך את המעבדות המאוד יקרות, אתה יכול באמצעים מתוקשבים להמחיש חלק, לא את הכול, אבל חלק מהדברים האלה. אתה יכול היום לנהל אקספרימנטים מרחוק, אתה לא צריך להיות שם. זה עולם אחר. אנחנו לא עושים את זה. אז אני קורא לנו, לוועדת החינוך, להרים קול, להרים קול זעקה כדי שמדינת ישראל תוכל להגיע להישגים שהיא בעצמה מסוגלת, לא למשהו אחר, והצעירים האלה שם הם ההבטחה שלנו.

מוכרחים.

תודה, תודה רבה. אנחנו שמענו גם מתימטיקה, גם פיזיקה, גם כימיה ואם יש פה ממדעי המחשב, בבקשה.

שלום, שמי חנית גלילי, אני מאמנת במדעי המחשב, אני מייצגת פה את הקבוצה ואת ד"ר דוד גינת שלא הצליח להגיע היום. אנחנו דיברנו פה הרבה גם על המדליות וגם על האתגר ואני רוצה לחזק את העניין של האתגר. המטרה שלנו, מעבר לזה שאנחנו בסוף מגיעים לאולימפיאדה הבינלאומית עם הארבעה שהם באמת בטופ - - -

כמה מדינות בסוף משתתפות באולימפיאדה?

50 ומשהו.

83.

בכל נושא זה - - -

בכל מקצוע, בכל תחום.

אצלנו, הוא מעדכן, 83 השתתפו השנה, ארבעה נציגים מכל מדינה שהם באמת הארבעה המוכשרים ביותר, אבל המטרה שלנו היא להפיץ את הבשורה להרבה יותר תלמידים. אם היינו יכולים ואם היו לנו את המשאבים לזה אנחנו רוצים להרחיב את הבסיס הזה של הפירמידה שבסוף, כשאנחנו בוחרים את הארבעה, היינו מאוד רוצים שהוא יהיה רחב. כרגע אנחנו במדעי המחשב קצת סובלים, אני מניחה, מאותה תופעה של הכימיה, שאנחנו מתחילים, לא כמו המתימטיקה עם 17,000 אלא עם 3,000 או משהו כזה שבכלל ניגשים לשלב א', שאת זה היינו רוצים מאוד מאוד להרחיב. למעשה מבחינתנו, כל תלמיד שנהנה גם ממתימטיקה או שיש לו איזשהו פוטנציאל של חשיבה מתמטית, מבחינתי הוא מקור נפלא להרים אותו ולחזק אותו במדעי המחשב. למעשה מה שקורה, בגלל שאנחנו נתמכים על ידי בתי הספר, מגיעים אלינו כמעט רק תלמידי מדעי המחשב שזה ממש ממש מעט מהפוטנציאל. זה משהו שאנחנו מרגישים ואנחנו מאוד היינו רוצים לפרוץ אותו ולהפיץ את זה להרבה יותר תלמידים, כדי שיותר תלמידים ייהנו מהאפשרות הזו לאתגרים.

מי השתתף שנמצא פה, האם יש לידך מישהו שהשתתף?

יש פה ממדעי המחשב וכימיה. עוד מישהו ממדעי המחשב - - -

מי מתלמידי מדעי המחשב רוצה לדבר?

אני אשמח. בנוסף למה שחנית אמרה - - -

איך קוראים לך?

לירן מרקין.

מאיפה?

אני מחנתון, זה יישוב בגליל התחתון.

כיתה?

סיימתי י"ב. עכשיו אני לפני גיוס, אני עושה דחיית שרות שנה אחת, מסיים תואר ראשון ואז אני מתגייס. במדעי המחשב - - -

דחית את השירות כדי לסיים את התואר? איך עושים תואר של ארבע שנים בשנה?

זה לא בשנה, אנחנו מתחילים בתיכון.

התחלת בתיכון את התואר הראשון?

אני מאמין שהרוב פה עשו תכנית דומה.

אחרי זה אתה יודע לאן תלך בצבא?

עדיין לא, אבל יש מסלולים שהצבא נותן.

מיוחדים לעתודאים?

קוראי לזה אקדמיזטורים.

ספר לנו.

בנוסף למה שחנית אמרה אני רוצה להגיד שאני מהנקודה האישית שלי, בכיתה י' שמעתי מחבר על האולימפיאדה הזו, שמעתי במקרה במסדרון ולא עניין אותי כל כך. יום לפני התחרות הארצית קיבלתי מכתב, בבית הספר שלנו לא היה את מבחן השלב הבית ספרי. כיום זה 3,000, אבל לפני שלוש שנים זה היה 2,000 תלמידים ובבית הספר שלנו לא היה את שלב א', אז כדי להשתתף היה צריך לנסוע עד לתל אביב ואני גר בצפון.

זה אפרופו לשאלה שלך על הפריפריה.

יום לפני - - -

הוא מהגליל תחתון. מחנתון לנסוע לתל אביב בשביל להשתתף.

יום לפני ראיתי באינטרנט דוגמה לשאלות והחלטתי כן ללכת. אני ממש שמח על ההחלטה הזאת כי כמו שאמרתָ, זה באמת משנה את כל התפיסה. במקום ללמוד את המחשבים שלומדים בבית הספר אנחנו לומדים חשיבה יצירתית ופתרון בעיות ברמה שונה לגמרי. זה עוזר לנו גם אחר כך בהייטק, זה מה שמחפשים בראיונות ובאקדמיה בכלל, זו שיטת הוראה - - -

שנה שעברה היית צריך לנסוע, השנה כבר יש בצפון? אמרת שצריך לנסוע לתל אביב בשביל המבחן.

כן, האימונים הם פעם בשבוע.

רק בתל אביב.

פעם בשבוע בתל אביב. זו נסיעה. כן, זה לא נוח, אנחנו צריכים לנסוע כל שבוע לתל אביב.

רק מלחשוב לעזוב את הנופים של הגליל ולהיכנס לסבך הזה של תל אביב, הייתי מוותר על האולימפיאדה. כל הכבוד.

רגע, אז אתם נוסעים מטעם בית הספר?

בשלב הארצי יש קבוצה מכל בית ספר שנוסעת אבל באימונים יש רק 30 מכל הארץ.

צריך להגיע עצמאית? על חשבונך?

מגיעים עצמאית, על חשבוננו, כן, זה לא נוח וזה קשה, אבל זה שווה את זה.

איפה בתל אביב?

אוניברסיטת תל אביב.

למה לא בטכניון או באוניברסיטת חיפה?

מי מממן את זה, הכול מימון עצמי?

זה משרד החינוך.

לגבי המימון, לפני שבאתם הוא הציג את המימון של המשרד, זה לנסיעה לאולימפיאדה.

כל התהליך.

הכול, מא' עד ת'?

אבל עדיין, הוא צריך לנסוע על חשבונו לתל אביב, אז יש לנו פה שתי שאלות. האחת, למה אין בטכניון כשיש פה הרבה נציגים ושתיים - - -

הוא אומֵר לך 30, אז זה כיתה אחת. תראה, אני עשיתי מבדקי טיס, הצבא נתן לי שוברי נסיעה מבאר שבע לתל השומר.

הצבא נותן שוברי נסיעה, דווקא לאולימפיאדה - - -

אני אומר כדי שמשרד החינוך ישמע. קחו את זה לתשומת לבכם.

מה רצית לומר?

אני שירה, הייתי באולימפיאדה של בנות במתימטיקה, אני מירושלים. יש בעיה באולימפיאדת מדעי המחשב שצריך כל שבוע להגיע ליום אימונים בתל אביב. אם זה היה כמו באולימפיאדת מתימטיקה, עם תקציב קצת יותר גדול, אז היו יכולים לעשות מחנות אימונים כמו שעושים במתימטיקה, לקחת יותר מדריכים כמו שעושים במתימטיקה, הכול היה קצת יותר טוב אם זה היה, אז אולי כדאי לעשות את זה.

אז זה רק במדעי המחשב שצריך לבוא?

עד כמה שאני יודעת, לפחות אצלנו, אנחנו עובדים באופן שונה משאר האולימפיאדות. אנחנו מאמינים שהלימוד והעשייה צריכים להיעשות לאורך כל השנה והמפגשים שלנו נעשים אחת לשבוע. הלוואי שהיו לנו תקציבים וכוח אדם לעשות אימון אחד בתל אביב, אימון אחד בבאר שבע ואימון אחד בחיפה, רק שאנחנו גם ככה מספר מאוד מאוד מאוד מצומצם של אנשים שמתוקצבים על הפרויקט הזה.

עד כדי כך שאפילו הנסיעות על חשבונם?

הנסיעות על חשבונם, כן. לא אני מחלקת את ה - - -

יש לי רעיון.

כן, רגע, אולי נשמע את התגובה של משרד החינוך לשאלה למה תלמיד שהולך לאולימפיאדה - - -

במתימטיקה יש בכל עיר.

כן, הבנתי אותך. אני עדיין פה רוצה את מדעי המחשב להבין.

אצלנו יש כיתה אחת למעשה שאנחנו עושים ואין לנו מדריכים שאנחנו יכולים להפיץ - - -

את הלנת והצטערת שרק 3,000 ניגשים למבחן. לו יצויר שהיו ניגשים 10,000, השאלה אם היית מקבלת מענה ל-90 תלמידים.

קודם כל ברור שזה עניין גם תקציבי. כרגע, עם התקציב שיש לנו אנחנו לא יכולים לתמוך ב-90 תלמידים.

אז מה זה שווה שאני אביא לך עכשיו 100,000?

אני אגיד לך מה זה שווה. גם אם היינו פורסים את זה יותר היינו מצליחים להגיע ליותר תלמידים פוטנציאליים שיגיעו - - -

העניין הוא שגם אם יגיע אלייך תלמיד פוטנציאלי שגר ביישוב שהוא רחוק או שמבחינה כלכלית קשה לו אז אנחנו לא ניתן לו את האפשרות ולכן אני לא רוצה להכניס עוד ועוד ילדים כשאני לא מסוגלת לתת להם אפילו דמי נסיעות לתל אביב.

השאלה היא גם מי מגיע אלינו בסופו של דבר ל-30. אני חושבת שגם ה-30 האלה - - -

כן, אבל את מראש, זו לא את כמובן, אבל מראש אנחנו מתחילים מעמדה של חוסר שוויון, כי מראש, אם אתה לא מגיע ממשפחה שתומכת בך, איך תיסע כל שבוע לתל אביב, שלא לדבר על השאלה אם יש לך תחבורה ציבורית, אני מניחה שגם היישוב שאתה גר בו - - -

כן, במקרה - - -

הוא לא ליד מסילת הרכבת, בוא נאמר כך.

מה רצית להגיד, פרופ' טרכטנברג?

רק שאלה ואז אני אגיד. מה קורה בכימיה?

החבר'ה לא כל כך מתלוננים.

לא, אבל איפה הם לומדים? כמה פעמים בשבוע ואיפה?

בצפון?

זה משתנה, כי אם יש לנו חבר'ה שהם כבר שנה שנייה, בדרך כלל אנחנו נפגשים אחת לשבוע, אבל חבר'ה שממשיכים - - -

איפה?

בטכניון.

היא מהקריות.

השאלה היא האם יש מקום יחיד?

מקום יחיד בארץ?

כן.

אוקיי, אז מה שאני מציע וזו הצעה פרקטית. אנחנו צריכים לצאת בקריאה לטכניון, לאוניברסיטת תל אביב ולאוניברסיטת בן גוריון, שכל אחד מהמוסדות האלה יהיה ספונסר של לפחות שניים מהארבעה. אני מבין שיש מדעי המחשב, פיזיקה, כימיה ומה עוד?

מדעי המחשב, כימיה, פיזיקה ומתימטיקה.

אז כל מוסד כזה, באזור שלו, שיהיה ספונסר - - -

אבל הנציג של משרד החינוך אמר שהם מממנים.

הרבה יותר קל לנו, כמשרד, לשלם לתלמיד נסיעות - - -

זה לא עניין של נסיעות. מה שאני מתכוון הוא שצריכים להיות שלושה מרכזים לכל מקצוע. לא יכול להיות שלא יהיה כיסוי גיאוגרפי. עד כמה מדינת ישראל גדולה? אחר כך אפשר להתחשבן בעניין של נסיעות. שיהיו שלושה מוקדים כאלה בכל התחומים ושה- sponsorship הזאת תתבטא גם בכוח אדם. תראה, יש סטודנטים מתקדמים, לצורך העניין הבת שלי יכולה ללמד גם בקבוצה כזו בפיזיקה, שהאוניברסיטאות יתרמו לא רק את המקום ולא רק את הנגישות ולא רק את המעבדות, אלא גם כוח אדם איכותי, שיכול להשתלב במאמץ הזה ואז צריך לעשות את זה בשותפות עם משרד החינוך. זה לא משאבים רבים, זה לא כסף רב, זה עניין של רצון טוב ושל קריאה שלנו חד משמעית.

אני יכול להעיר בנושא הזה?

כן, בבקשה.

באולימפיאדה לפיזיקה למרות שהטכניון - - -

מי הדובר, סליחה?

ד"ר אלי רז.

למרות שהטכניון הוא הגוף המבצע, אני רוצה לציין שאוניברסיטת בן גוריון על חשבונה מקיימת כל שנה מחנה חנוכה בשטחה ומשקיעה בבנייה של ציוד. מכון ויצמן כל שנה מקיים במכון ויצמן מחנה בפגרת הפסח.

השאלה אם זה משתלב - - -

לתלמידי האולימפיאדה בפיזיקה.

אוקיי, אבל זה לא המוקד המרכזי?

לא, יש מחנה קיץ בטכניון, מחנה חנוכה בבאר שבע, מחנה אביב במכון ויצמן, אבל הדבר החשוב שהוא מאפיין הוא שיש הרבה מאוד תלמידים. אם אתה תשאל תלמיד בוגר אולימפיאדה כאן, הוא יגיד לך שהוא נתקל בלפחות 30 תלמידים בוגרי אולימפיאדות קודמות, שהם כל אחד באזור שלו מדריך את הנוער החדש.

למה זה לא קורה במדעי המחשב או בכימיה?

זה עניין של זמן.

הנקודה ברורה, אנחנו נעשה גם פנייה למל"ג בעניין הזה. דווקא זה שיש בפיזיקה זה נהדר, אבל אם יש במדעי המחשב, שזה דווקא מקצוע שנלמד בכל האוניברסיטאות ובמכללות ושהכי קל למצוא שם גם דוקטורנטים, דווקא בזה ה facilities הרבה יותר פשוטים. היא אומרת שבכימיה, ובצדק, יש פחות ופחות אנשים שגם באוניברסיטה הולכים, אבל מדעי המחשב? כל מכללה היום פותחת פקולטה למדעי המחשב, לכן אני אומרת שזה גם יותר זמין. בטח שאפשר לעשות בצפון ובבאר שבע. ההצעה של חבר הכנסת טרכטנברג היא מאוד הגיונית, אנחנו נפנה כוועדה.

חבר הכנסת גנאים, אתה רצית להוסיף משהו, בבקשה, אדוני.

כן, כמחנך לשעבר ומורה להיסטוריה לשעבר בתיכון, אני רק רציתי להעיר בקשר לניגוד הזה בין התכניות של בתי הספר, מה שמלמדים, מערבבים בין הכלי לבין המטרה. המבחן הוא כלי, החומר בבית הספר הוא כלי, הוא לא מטרה, בסוף המטרה היא שהתלמידים הבוגרים תחילה ייהנו, ייהנו מהלימודים, זה אחת. שתיים, יגלו את היכולות שלהם, יגלו את עצמם ואת היכולות שיש בהם. לכן תמיד שאלתי כאשר הייתי בבית הספר את המנהל, הרי את השרשרת הזו, מי המורה המצליח בעיניו של מנהל? זה שהתלמידים שלו מביאים את הציונים הגבוהים בבגרות, ובעיני המפקח, מי המנהל המצליח? אותו דבר בעיני משרד החינוך את השרשרת הזו, לפי דעתי - - -

אני עשיתי ניסיון, כשאני לימדתי פעם ראשונה, זה היה ב 98' או ב 99' בבית ספר תיכון. סיימתי באוניברסיטת חיפה לימודי הוראה והיה לנו מורה, תמיד המורה הוא, לפי דעתי הוא הבסיס. אם יש לך מורה שמסקרן, מאתגר, מלהיב אותך והוא מתלהב והוא אוהב את החומר שהוא מלמד, תאמין לי, הוא עושה את המלאכה של כל מערכת החינוך, כל המטרה, הוא מגלה באמת אם מדען, אם משורר, אם סופר - - - אז רציתי לעשות איזה ניסיון, חשבתי שאני חכם ורציתי לעשות משהו שונה, אז פעם נתתי מבחן לתלמידים, לא נתתי להם שאלות, נתתי להם תשובות והם נתנו את השאלות.

מי החכם? היודע לשאול.

זהו. זה לא קל, זה לא קל, אבל בסוף המנהל בא אליי ואמר לי, "בסוף יש חומר, אתה צריך להעביר, איזו שיטה עשית, של דיאלוג ושל ניתוח ואתה לא מעביר חומר". בסוף אני שילמתי המחיר, כי התלמידים, לא העברתי את כל החומר ובסוף המבחן הוא כמותי והבגרות כמותית ולא איכותית והניסיון שלי לא צלח בבית הספר. במקום שהתלמידים, כמו שחשבתי שההנאה היא הבסיס, חשבתי גם לאתגר אותם בבסיס, אבל בסוף התברר שבמערכת החינוך הכמות שאתה שופך בסוף על הדפים במבחן והולך הביתה, לצערי, זה החשוב. אז אני מברך אתכם, כל הכבוד ובהצלחה ושיהיו גם הרבה כמותכם.

האם יש עוד מישהו מהתלמידים שרוצה לשתף אותנו או לומר משהו לוועדה? בבקשה.

אני לא תלמיד שהשתתף בשנה האחרונה. שמי איתמר, אני השתתפתי בשנת 2009 באולימפיאדה בפיזיקה וזכיתי במדליית זהב במקסיקו.

מה אתה עושה היום?

היום אני דוקטורנט בפיזיקה באוניברסיטת תל אביב ואני מדריך באולימפיאדה. נסעתי מספר פעמים עם המשלחות לאולימפיאדות הבינלאומיות, השתתפתי גם בארגון של האולימפיאדה האסיאתית שהתקיימה בארץ ב-2011.

אני רוצה להעיר בנוגע לסוגיה שכל הזמן עלתה בנוגע לניגוד שיש בין ההצלחה של חלק מהאולימפיאדות, כל שנה יותר או פחות, אבל באופן כללי ישראל ממוקמת במקום מאוד טוב באולימפיאדות הבינלאומיות, בניגוד למיקום של ישראל ברמת החינוך הכללית. אני חושב שאחד הגורמים המרכזיים לזה הוא הניסיון לנהל את המערכת בצורה ריכוזית מלמעלה ולא לאפשר חופש למנהלים, לתלמידים, להורים, לנהל את עצמם בצורה נכונה. אולי אחד הסימפטומים, אולי אחד מהדברים שמעידים על כך שזאת הבעיה והבעיה היא לא תקציבית, או לבחור בצורה ריכוזית במשרד החינוך את שיטת ההוראה הנכונה, או להגדיר מחדש את חומרי הלימוד, ואחת העדויות לכך היא שתקציב החינוך התנפח בצורה מאוד מאוד מאוד משמעותית בעשר השנים האחרונות ובוודאי בעשרים השנים האחרונות ותוצאות בשטח כמעט ולא רואים, אולי אפילו רואים ההיפך.

אתה מוזמן להחליף אותי לפעמים.

אני הייתי רוצה לשאול את הוועדה, האם הוועדה דנה לאחרונה, או אפילו בשנים האחרונות, בשיטות שונות לניהול מערכת החינוך, שיטות שנוסו במספר מדינות בעולם וזכו להצלחה, שיטות כמו שיטת הוואוצ'רים. תגידו אתם אם דנתם בסוגיה הזאת ואם לא דנתם אני מפציר בכם לדון ביישום של הוואוצ'רים בישראל או לפחות בניסיון ליישם אותה. התקציב היום שמוקצה פר תלמיד, אם עושים חשבון, הוא תקציב אדיר. עם תקציב כזה אפשר היה להביא את המורים הטובים ביותר בארץ ואנשים היו חפצים לעסוק במקצוע ההוראה והיה אפשר לייצר כיתות קטנות. הבעיה היא שהתקציב הולך היום על מערכת מסואבת ובירוקרטית, מערכת שהיא לא מספיק גמישה בגלל שהכול מנוהל מלמעלה.

אני רוצה להגיד לך שהועדה הזו, ובעיקר יו"ר הוועדה הקבוע שלה, עוסקת המון, אנחנו עוסקים היום בנושא של שיטות לימוד ויושבים כאן המון עם המשרדים הרלבנטיים כדי - - -

לא בהצלחה רבה.

זהו, מה שעמדתי להגיד הוא שבסוף ההחלטה על שינוי שיטות לימוד היא החלטה מקצועית נטו. זה לא נכון מה שאמרת על מערכת בירוקרטית, זה נכון ש-90% מתקציב משרד החינוך הולך על שכר. זה קודם כל שתדע.

אבל את יודעת - - -

רגע, שנייה, זה לא עניין של בירוקרטיה כמו העניין שזו מערכת גדולה מאוד שהתרחבה, כמו שאנחנו יודעים, גם עם "אופק חדש" וגם עם "עוז ותמורה" ולכן, 90% מגיע לשכר.

כמה מגיע לשכר מורים?

כוח ההוראה זה הרוב.

לא, זה לא נכון. תבדקו בנתונים. 40% בכלל מסך תקציב החינוך הולך למורים, שאר התקציב הולך למפקחים וכל מיני בירוקרטים.

בסדר, זה עדיין - - -

לא, זה לא בסדר, זה עיקר הגידול בתקציב.

אם היינו סומכים על העובדים בכל תחום אז לא היה צריך את מבקר המדינה, לא צריך את מבקר המשרד, לא צריך את מבקר העיריה. אין מציאות כזו שלא תשים פיקוח, פיקוח הוא חלק, הוא עמוד השדרה המרכזי. אני לא הייתי ישן טוב בלילה אם הייתי יודע שאני לא משקיע בפיקוח ובקרה. פיקוח ובקרה נדרשים. אני מסכים איתך שמשרד החינוך הוא משרד שגדל וגדל לא עם רה ארגון כל פעם מחדש אלא עם עוד חללית בת ועוד חללית בת וזה נהיה משהו מסורבל. אם אתה שואל אותי, אני תמיד אומר שהשר היה צריך בשנה הראשונה שלו לומר למנכ"לית, "תנהלי את המשרד", ולהקים צוות מומחים, לסגור עליהם חדר, לא לצאת משם, להביא לנו מודל חדש מתאים, לא לשנת 2016, אלא צופה פני עתיד עשרים שנה קדימה. אנחנו לא שם לצערי הרב, כי כל אחד לגמור את הקדנציה שלו עם איזה ticket של רפורמה כזו או אחרת.

יש השקעה רבה, אנחנו מתוסכלים, אנחנו מדברים הרבה על הסוגיה הזו. אין ספק, אמרת ונגעת בתחילת דבריך, יש השקעה רבה, התקציב גדל, אנחנו לא מוצאים תמורות ותפוקות בחינוך, לצערי הרב. כשאומרים "תלמידי ישראל במיצ"ב" אני מתפוצץ. אני אומר, זה לא תלמידי ישראל במיצ"ב, זה מורי ישראל ומערכת החינוך במיצ"ב שנבחנים, לא התלמידים, התלמידים לא נבחנו במיצ"ב, נכון שהם האמצעי אבל זו המערכת, זה מה שהיא נותנת. מסכים איתך, צריך לעשות את השינוי הזה, המיוחל, לתת את חווית הלימוד המאתגרת. כוחות ההוראה, לא צריך להתבייש, אנחנו לא מזלזלים במעמד המורה, אנחנו רוצים להעצים את כוחו ומעמדו של המורה. תכניות והשתלמויות, הדרכה, הכשרת המורים, המורים צריכים להיות, תמיד אני אומר, החלום של מדינת ישראל זה שתשאל את הילד כשהוא קטן מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול והוא יאמר לך מורה. לא בגלל שזו ברירת המחדל, המקצוע האקדמי הכי נגיש והכי קל. היום זה המצב, שבן אדם או תלמיד בוגר או בוגרת מתלבטים לאן הם הולכים אחרי הלימודים, הוא עושה את החשבון, הכנסה, השקעה, הולך לברירת מחדל. לא. זו צריכה להיות שאיפה. אני הייתי רוצה 780 נקודות בכניסה להוראה, לא לפסיכולוגיה או לקלינאי תקשורת. יש לנו מחסור במדינה של קלינאי תקשורת, בגלל שיש פקולטה אחת או שתיים ומרימים את הניקוד לגובה שהוא בשמים. להוראה הייתי שם 780 ומעלה את השכר ונותן להם כיווני חשיבה אחרים.

כמו שדיברתי בסבב הקודם, הפס הרחב הזה, חינוך בפס רחב, זה לא עוזר. פעם היו מנקים בסיסים בעבודות רס"ר בפס רחב. היום צריכים להיות ממוקד מטרה, חווייתי, מאתגר.

אני רוצה להציע ליושב ראש הוועדה - - -

אנחנו מסיימים.

במשפט אחד, אני רק רוצה להציע ליושב ראש הוועדה ללמוד את הנושא שהעליתי, של שיטת הוואוצ'רים, כי מן השיח אני מבין שהנושא לא עלה פה בוועדה, בוודאי לא בשנים האחרונות - - -

נגענו תחומים מסוימים שקיימת שיטת הוואוצ'רים.

שיטת הוואוצ'רים למיטב ידיעתי לא קיימת בארץ בכלל.

בתחומים מסוימים כן.

אוקיי, זה טוב לשמוע, אבל היה רצוי להרחיב אותה. בשיטת הוואוצ'רים לא צריך פיקוח, הפיקוח נעשה מעצמו כמו שבשוק מתקיים בפני עצמו וראוי לדון בשיטה.

אנחנו עכשיו בישיבה שכולה חדשנות. כל הכבוד.

מה רצית להוסיף, עידו?

אם יותר לי רק דבר קטן. דיברתם פה הרבה על העניין של המורים, איך אפשר לגרום למורים שאכפת להם יותר. אני חושב שיש פוטנציאל אדיר מבוזבז, וזה מהניסיון שלי, שזה התלמידים עצמם. יש לנו בישראל המון, כל כך הרבה תלמידי תיכון שהם יודעים ויש להם מוטיבציה והם רק רוצים איכשהו לחלוק את הידע ולצערי, מהניסיון שלי ושל חברים שלי ואנשים שאני מכיר, הרבה פעמים הפרה רוצה להניק יותר ממה שהעגל רוצה לינוק והרבה פעמים בתי הספר לא משתפים פעולה. אז אני חושב שאולי יש מקום להתחיל כבר מהתלמידים. הרבה פעמים שמעתי על מורים שעושים את זה, מורים יחידים שעושים את זה על דעת עצמם, לוקחים תלמידים להיות עוזרי הוראה, לעבוד איתם, לעזור, לעשות פרויקטים.

כן, חדשנות.

הישיבה הזו שווה כל דקה.

צריך לעשות משהו כולל שיאפשר לנוער עצמו לממש את הפוטנציאל. ואז גם אולי יחזרו למערכת החינוך יותר מורים שאכפת להם.

עידו הזכיר שמורים פחות יודעים מה עושים אצלנו ופחות יודעים איך להתמודד עם השאלות - - -

כי מנווטים אותם, שוב, גם אותם מנווטים להישגים. אמר לך פה מורה שהוא היה מתוסכל, שהוא הלך לכיוון הזה, של החדשנות.

נכון, בעצם מורה בבית ספר מקבל הנחיות בדף והוא לא יודע איך לפעול. אני מכיר את התכנית החדשה של משרד החינוך, יש תחרות ארצית, הם קוראים לזה תחרות הסייבר ובעצם יש השתלמויות למורים שמועברות במימון בכמה מקומות בארץ. אני הייתי באחת מההשתלמויות האלו עכשיו, כמנטור בתחרות הזו, הם מעבירים את זה בחוויה מאוד נחמדה, כמו שאנחנו כתלמידים מקבלים את זה באימונים שלנו. אם מורים יגיעו להשתלמויות - - -

כן, אני יודעת שהשר הוא בעניין של אליפות הסייבר.

אם מורים יגיעו - - -

אנחנו ממש חייבים לסיים, אז אני רוצה לסכם. קודם כל אני רוצה להודות ליו"ר הוועדה, חבר הכנסת יעקב מרגי, שנתן לי לנהל את הוועדה החשובה הזו במקומו. אני רוצה להודות לכולכם, לכל מי שהגיע, מדריכים, התלמידים, רובם כבר סיימו להיות תלמידים, וכמובן למשרד החינוך שמלווה את כל התהליך הזה. המורים, המרצים, כל אותם אנשים שלוקחים חלק בהצלחות שלכם. אי אפשר לקרוא לכם תלמידים, כי רובכם כבר סיימתם, אבל בהצלחות שלכם, להגיע להישגים. אין ספק שעם כל הרצון הטוב והכישרון הרב שיש, כמו שחבר הכנסת טרכטנברג אמר, עדיין אנחנו צריכים פלטפורמה, אנחנו צריכים את המורה שייקח ואת האוניברסיטה שתעשה את המחנה הזה וכמובן בסוף את משרד החינוך שייקח אתכם לאולימפיאדה.

הוועדה קוראת למשרד החינוך להגדיל את התקציב כדי לחשוף יותר תלמידים שיוכלו לקחת חלק בעניין. אין ספק שאחד הדברים שצריך לתת לגביו החלטה זה הנסיעות. אנחנו נפנה גם לשר החינוך, אבל גם אתם, חשוב שתעבירי את הקריאה של הוועדה שהמינימום זה לוודא שתלמידים יכולים להגיע. אנחנו גם תיכף נדבר על המל"ג, אבל כל עוד תלמיד הולך למחנה, כשבסוף הוא נציג של מדינת ישראל, והוא צריך לנסוע ובוא נגיד שזה לא פשוט, בטח בנושא של מדעי המחשב, הבנתי שבשאר המקצועות אתם די מפוזרים בארץ.

אנחנו כמובן נאמץ את מה שהציע חבר הכנסת טרכטנברג ונקרא לאוניברסיטאות, גם לטכניון, לאוניברסיטת חיפה, תל אביב ובאר שבע, לתמוך לפחות בשניים או בארבעה מקצועות שיש בהם אולימפיאדות במדעים, כדי שגם הם ייקחו חלק בעניין. יש דוקטורנטים שנמצאים באוניברסיטאות, חבר הכנסת טרכטנברג נתן את הדוגמה של הבת שלו, אבל יש עוד הרבה דוקטורנטים באוניברסיטאות שונות שיכולים, דיברת על עוזרי הוראה, לקחת וללוות את החבר'ה האלה.

כמובן שאנחנו גם קוראים, אני לא יכולה לקרוא מפה לתקשורת, אבל אני כן יכולה - - -

אנחנו מצרים על כך שהתקשורת לא - - -

בדיוק, שהתקשורת לא מספיק נותנת את הפלטפורמה מכובדת והחשיפה הראויה. במקביל אפשר גם - - -

לפחות כמו שהם נותנים חשיפה להתבטאויות של אחד מהח"כים החדשים שלא אגיד את שמו.

כן, אני דווקא דיברתי על החשיפה לספורט. כדורגל זה ספורט לאומי, למרות שההישגים שלנו לא עוברים אפילו את ה - - -

הלו.

עזוב, נו, זה מביך, אנחנו הפסדנו למלטה. אנחנו צריכים לבוא ולעודד אתכם ובמקביל לתמונה של ירדן ג'רבי לשים תמונת אמצע של זוכה במדליית כסף או ארד או זהב, כי אנחנו רוצים שהילדים ישאפו גם להיות לצורך העניין אלופי ג'ודו, כמו שיהיו אלופים במדעים. זה לא פחות ולא יותר, זה שווה וזה צריך לקבל את החשיפה ראויה. ואגב, אם לאו דווקא כחשיפה, אז אפילו ראשי ערים, מנהלי בתי ספר, כשאותו אחד או אותה אחת חוזרים עם מדלייה הם יקבלו את הפלטפורמה הראויה ואת הכבוד המגיע להם, גם אם לא מגיע לפתוח את העיתון, אבל בפני בית הספר, בפני ראש העיר, להזמין ללשכת ראש העיר. באמת ייאמר לזכותו של השר שראיתי בעיתון שהוא כל הזמן מדבר על זה, הוא גם מדבר הרבה על הבנות, הרבה על העניין של המדעים. אז כן, צריך להפיץ את זה בכל הארץ.

אנחנו כמובן קוראים גם להשכלה הגבוהה וגם לסמינרים, לשנות את מערכת הלימוד, שתהיה יותר מאתגרת, עם יותר אפשרות לייצר מורים ראויים כדי שבשנה הבאה כשנקיים, ואני חושבת, אדוני היושב ראש, שנהפוך את זה למסורת, שכל שנה, באמת תודה ליהודית, מנהלת הוועדה, פעם בשנה נתכנס פה ואנחנו כוועדת חינוך ניתן לכם את הכבוד הראוי ונפרגן לכם ונתמוך בכם כל שנה בכינוס של הוועדה. ואני מקווה שבשנה הבאה גם השורה השנייה תהיה מלאה בכל אותם זוכים, שדאגנו להם לנסיעות והם כבר באו ונסעו והבאנו לכאן מכל המגזרים של מדינת ישראל. אני מצטטת את השר שלי, את השר כחלון, שהוא כל הזמן אמר בקמפיין שילד עני הוא לא ילד טיפש. וזה מאוד מאוד נכון, כי השכל נמצא, ומנואל יודע יותר מכולם, רק צריך לתת לו את האפשרות, את הנגישות ואת היכולת.

דיברת דרך אגב, עידו, על עיירות שכוחות אל, הם פספסו אותך, אין עיירות שכוחות אל, יש פשוט עיירות שאנחנו צריכים יותר לקדם אותן ולתת להן את האפשרות, שכמו שאתה הגעת מהוד השרון או מחניאל או מראש העין, אז גם אותו ילד שנמצא, או בכפר בדואי או בכפר דרוזי או אפילו בשכונת הארגזים בתל אביב או בשכונה בדימונה, יקבלו את אותה הזדמנות כמו שאתם קיבלתם.

אני מודה לכולכם, אני מאחת לכם הרבה הצלחה בהמשך הדרך, נראה לי שהדרך שלכם סלולה פה, לפחות מי ששמענו - - -

לפחות לפי הדוגמאות שיש לנו כאן.

כן, ותצליחו ויישר כוח על ההצלחות שלכם. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:58.