הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 156

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, כ"ח בחשון התשע"ז (29 בנובמבר 2016), שעה 11:00

קרע במשפחות חיילים יוצאי אתיופיה, שקרוביהם מדרגה ראשונה אינם מורשים לעלות - לציון יום המשפחה הישראלית

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

ענת ברקו

איילת נחמיאס ורבין

ד"ר הילה טל-אביטן - מנהלת תחום חברה, משרד ראש הממשלה

רס"ן יעל אבידן - רמ"ד מחקר ופיתוח שי"א - שילוב יוצאי אתיופיה, אכ"א, צה"ל

דוד יאסו - מנהל אגף א', קליטת עולי אתיופיה, משרד הקליטה

תדי פקדה - אגף מרשם ומעמד, רשות האוכלוסין וההגירה

דסי צנגן - עו"ד, לשכה משפטית, רשות האוכלוסין וההגירה

ורד אחיהון - מנהלת תוכן פרוייקט אתיופיה, הסוכנות היהודית

סימונה מוראלי - מנכ"ל הרשות העירונית למאבק בהתמכרויות, עירית אשדוד

משה בר - יו"ר עמותת "תנו יד לחרש – נכים למען נכים"

אנגדה יאפר מטקו - מרכז הקליטה מבשרת ציון

מלקה קפלה - מרכז הקליטה תלפיות

אסתר האיילה - מוזמן/ת

בזואיהו קאסיה - מוזמן/ת

אסמרה ביינה - מוזמן/ת

מספין היילו - מוזמן/ת

באקלו דאמטה - מוזמן/ת

ילאק רטה - מוזמן/ת

פנטיי סטוטאו - מוזמן/ת

אסנקה אלמו - מוזמן/ת

טשומה אנדלמאו - מוזמן/ת

הולואגר דאניו - מוזמן/ת

יישעלם דמטה - מוזמן/ת

וורקט היילן - מוזמן/ת

אסרסיי וונדמאגיין - מוזמן/ת

טלקאלץ טפרה - מוזמן/ת

מולו לקצאו - מוזמן/ת

אמרה טייצאו - מוזמן/ת

מארו טאדסה - מוזמן/ת

ילבה אצ'נפה - מוזמן/ת

טנסה אייצאו - מוזמן/ת

מולה מקואנט - מוזמן/ת

וורקו יזאצאו - מוזמן/ת

עיינאנגדה גלה - מוזמן/ת

מסלה מאנדפרו - מוזמן/ת

יילפיה דבסו - מוזמן/ת

גביהו ברהנו - מוזמן/ת

גלגאי טפרה - מוזמן/ת

טדסו יהלם - מוזמן/ת

אגנהו בלאי - מוזמן/ת

צהיינש וולדה - מוזמן/ת

טארק'ן זוודיה - מוזמן/ת

דנקיטה זוודיה - מוזמן/ת

אדוניה גובזה - מוזמן/ת

זמנאי מוטביינור - מוזמן/ת

אסצ'לאו אנדשאו - מוזמן/ת

קנו דרבאו - מוזמן/ת

עירית אבישר-חסון - מוזמן/ת

אסתר בידר - מוזמן/ת

ישי אלקה עראה גברזגי - מוזמן/ת

אזנה עזרא אזנה - מוזמן/ת

אללין וואסה אזנגה - מוזמן/ת

נילי גולדברג - מוזמן/ת

דנה גורדון שושני

ר.ל., חבר המתרגמים

קרע במשפחות חיילים יוצאי אתיופיה, שקרוביהם מדרגה ראשונה אינם מורשים לעלות –

לציון יום המשפחה הישראלית

בוקר טוב לכל המשתתפים ולצופי ערוץ הכנסת. התכנסנו היום לדון בקרע של המשפחות יוצאי אתיופיה, אשר קרוביהן מדרגה ראשונה אינם מורשים לעלות לישראל. אנו מקיימים את הדיון, לציון יום המשפחה הישראלית בכנסת ולבקשתה של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. נמצאים כאן נציגי המשפחות, שחלק מתוכן נמצא באתיופיה.

לפני שאנו נכנסים לנושא, אני רוצה להתייחס לכתבה המזעזעת של אוריה אלקיים מתאגיד השידור הציבורי, שאליה נחשפנו אתמול בערב. מהדברים שפורסמו בכתבה, עולה חשד כבד לפגיעה בתינוקות יוצאי אתיופיה. ביום שני הקרוב נקיים דיון בוועדה בראשותי, במטרה לבחון את ממצאי התחקיר המזעזע שאסור לנו לעבור עליו בשתיקה. ליוצאי אתיופיה נמאס להיות שפני הניסיונות של החברה הישראלית, כולנו חלק מהחברה הישראלית ואין כאן "הם" ו"אנחנו". האפליה כלפי יוצאי אתיופיה בשיטור היתר, בחינוך, בעלייה ובתחומים רבים נוספים, חייבת להיפסק כי היא מזיקה לכולנו. זה מזיק לכולנו כשמפלים אזרחים של מדינת ישראל, על רקע המוצא שלהם.

אנחנו ניכנס כעת לנושא הדיון שקבענו להיום. ראשית, אני מודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין שיזמה את הדיון ואני מבקש להביע את תקוותי, שעם התחדשות העלאת שארית יהודי אתיופיה על פי החלטת הממשלה, תינתן קדימות להבאת קרוביהם של יוצאי אתיופיה שכבר שוהים בארץ וביתר שאת של אלה מתוכם המשרתים בצבא הגנה לישראל.

המצב היום קשה מאד, יש בני משפחות שלפני הרבה שנים הופרדו ממשפחותיהם, הורים, ילדים, אחים ואחיות. בניגוד למדינות אחרות, שנותנות למשפחה בדרגה ראשונה להתאחד וגם כמובן לחיילים, האפליה כלפי יוצאי אתיופיה נמשכת. אנחנו ביקשנו להזמין לדיון את החיילים שמשרתים בצה"ל והוריהם או אחיהם נשארו באתיופיה, אבל הצבא לא אישר הגעת חיילים בשרות סדיר לדיון.

אני מקווה שעובדי משרד ראש הממשלה הפועלים ליישום החלטת הממשלה, בשיתוף עם רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים, יפעלו כדי לאפשר בהקדם את העלאת קרוביהם של חיילים וגם של משפחות שכבר חיות פה במדינת ישראל.

קודם כל נשמע את המשפחות ואני אשמח מאד לשמוע בעיקר את הנציגים ממשרד הפנים, בנושא של מדיניות כלפי חיילים שיש להם משפחות בדרגה ראשונה שנשארו בחו"ל. מהי המדיניות של משרד הפנים בנושא הזה? מי מכם יציג לנו, פַקֵדֶה או היועצת המשפטית?

בקשר למתן מעמד להורים של חיילים, יש לנו נוהל לא רק ליוצאי אתיופיה, אלא גם לחיילים שהגיעו ממדינות אחרות. אם חייל שירת בצבא הגנה לישראל מעל ל- 12 חודשים, הוא יכול להגיש את הבקשה הזו באחת מלשכות האוכלוסין בכל רחבי הארץ. את הנוהל אני נתתי ליושב ראש הוועדה וגם לנציגת צה"ל, שיראו את תוכן הנוהל.

השאלה פה, אם יש מדיניות כזו, אז למה יוצאי אתיופיה לא זוכים?

כפי שאמרתי, זה נוהל שמיועד לכולם ולא רק ליוצאי אתיופיה. חייל שמשרת מעל 12 חודשים ואמור לשרת לפחות 18 חודשים, יכול להגיש את הבקשה כדי להזמין את ההורים שלו. ההורים בהתחלה ייכנסו על פי אשרת כניסה ב'2 ובהמשך האשרה תשודרג למעמד קבע ואחרי חמש שנים התאזרחות, אז הנוהל, הפצתי פה וגם ללשכות האוכלוסין אפשר להגיע. מי שעומד בקריטריונים בהתאם, יכול להזמין את ההורים. רק את ההורים, לא את כל המשפחה.

לא את האחים?

לא. גם מי שבא מארגנטינה, מארצות הברית, מרוסיה. זה קשור לכולם, גם מי שבא מאתיופיה יכול, זה לא קשור להחלטת הממשלה.

אני לא שאלתי על החלטת הממשלה - - -

מה שקשור לחיילים, יש נוהל.

שאלה לנציגת צה"ל. האם יש לכם נתונים על מספר החיילים המשרתים, אשר בני משפחותיהם מדרגה ראשונה נשארו באתיופיה?

אין לנו נתונים על הנושא. יש לציין, שזו סוגיה שאינה חונה תחת תחום האחריות של צה"ל ונכון יהיה שמי שיתייחס אליה, הם משרדי הממשלה שהסוגיה נמצאת בתחום אחריותם.

החיילים לא פונים אליכם לעזרה בהעלאת המשפחות שלהם? האם לא היו פניות?

שוב, הסוגיה הזו לא סוגיה שחונה תחת תחום האחריות של צה"ל.

הבנתי. אני יודע שהחיילים לא נתנו להם אישור להגיע אבל, האם יש כאן מישהו השתחרר והמשפחה שלו נשארה באתיופיה, מה שמך? הצג את שמך לפרוטוקול.

שלום לכולם. קוראים לי בקאלו דמאטה, שירתתי בפלחה"ן (פלוגת חבלה והנדסה) גבעתי ואחי גם כרגע משרת בתור מפקד ביחידה מובחרת. עכשיו אני עונה לטענות שלו. יצא לי לפנות לרשות האוכלוסין וההגירה בירושלים ולא קיבלתי שום תשובה. יצרתי קשר עם הנציגים שם, לא קיבלתי שום תשובה שמועילה. מילאתי טפסים - - -

אולי תגיד מי נשאר שם. אילו קרובי משפחה?

נשארו שם שני האחים הגדולים שלי וארבעה אחיינים. מילאתי טפסים יותר משלש פעמים, ב-2010, 14' וגם השנה. ניסיתי גם להיעזר במפקדים שלי שידברו אתם במשרד כדי לזרז את התהליך של העלייה שלהם ובמשרד, או שהם אומרים לנו שאין להם הנחיה מהממשלה להעלות יהודים מאתיופיה או שדוחים אותנו בלי לתת לנו שום מענה.

כששירתת ובזמן שאחיך משרת ביחידה מובחרת, האם אתה או אחיך, פניתם לצה"ל שיתערבו ויעזרו לכם בקידום עליית אחיכם?

כן, ביקשנו מצה"ל דרך מש"קית ת"ש ודרך המג"ד ודרך המ"פ ושום גוף לא יכול היה לעזור לנו, כי העניין הזה הוא מעליהם.

פניתם ולא קיבלתם עזרה?

לא קיבלנו. הם כתבו עבורנו מכתבים ששלחנו לכל מיני משרדים, למשרד הפנים ולמשרד הקליטה, אבל לא קיבלנו תשובות. יצרנו קשרים עם חברי כנסת, אבל גם זה לא הלך לנו.

תודה. הצטרפה אלינו חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, יוזמת הדיון. אני בירכתי אותך בהתחלה.

אני מתנצלת - - -

זה בסדר. הצטרפת אלינו ומתי שאת רוצה להתייחס תגידי לי, עכשיו אנו בשלב שבו שומעים את נציגי המשפחות. יש לנו את אסמרה ביינה, בבקשה. תסבירי לנו מי נשאר שם, כמה זמן לא ראית אותם ומה עשית כדי שהמשפחה שלך תעלה? בבקשה.

קודם כל תודה רבה על הזכות שנתתם לי לבוא, לפנות ולדבר, זו זכות גדולה. אחותי שם 18 שנים, פנינו כבר כמה פעמים ומילאנו טפסים כמה פעמים, אבל אין אף אחד שיתייחס אלינו. הם עונים: "טוב, תכניסו היום", "מחר", "קיבלנו", "תהיה לכם תשובה" אבל אף אחד לא נותן תשובה. אחותי סובלת שם 18 שנים, היא אמא ל- 4 ילדים.

איפה אחותך נמצאת?

באתיופיה.

איפה באתיופיה?

באדיס אבבה.

באדיס אבבה. כל שאר המשפחה פה?

כל המשפחה פה, רק היא לא פה. אני פונה ואומרים לי "תבואי היום", "תבואי מחר", מה נסגר? שמונה עשרה שנים אימא בוכה בבית, "הילדה שלי". אנחנו שולחים לה כסף, אבל זה לא מספיק. המשפחה פה ולאימא קשה לממן את המשפחה, גם לנו קשה. כולנו נשואים בעלי משפחות, כל אחד בבית שלו. 18 שנים, מסכנה, היא סובלת שם בלי משפחה ובלי אף אחד. שיתייחסו אלינו, יש לה שם ילדים קטנים. מה אנחנו נעשה? אין לנו למי לפנות, אין לנו לאן לבוא ולספר את הבעיות שלנו. היא בוכה שם, אימא בוכה פה. מסכנה אימא שלי, נהיתה חולה בגללה.

תודה.

תודה רבה, קחו את זה לתשומת לבכם.

אני קודם ציינתי, שלאף אחד מהחיילים לא ניתן אישור להגיע היום לדיון.

עצוב, מאד עצוב.

כן, עצוב מאד. קודם דיבר כאן חייל משוחרר. האם יש חייל עוד משוחרר שהגיע אלינו, אשר ההורים שלו או מישהו מהמשפחה שלו נשאר באתיופיה? בוא, תתקרב. ההורים שלך נשארו?

כדאי שיבוא אל המיקרופון.

לא, אסור - - -

חייל גם יכול לדבר, לא?

לא. לא אישרו להם להגיע, הם באו בניגוד לצבא והם יסתבכו, לא כדאי.

הבנתי.

החיילים המשוחררים או החיילים - - -

לא משנה, הוא נמצא כאן כחייל.

אני אומר את, זה כי אני יודע שיש חיילים שהגיעו והם בקהל, אבל בגלל הוראות שאין אישור מהצבא אנחנו לא רוצים שתסתבכו עם צה"ל ולכן לא ניתן לכם לדבר. לאחר הדיון אתם יכולים לדבר אתנו ולהציג את הדברים בפנינו, אנחנו לא רוצים שתסתבכו. הם לא רצו שיבואו, עצוב מאד שכך קרה ואנחנו נטפל בזה בהמשך, אבל היום אני לא רוצה שתסתבכו. בבקשה, חייל משוחרר, תסביר לנו מי נשאר שם, כמה זמן לא התראתם ומה מצב המשפחה שלך שנשארה שם?

שמי מארו טאדסה, אני בארץ שמונה עשרה שנה, אפילו יותר. אבא שלי נשאר באתיופיה כבר תשע עשרה שנה. מצבו על הפנים, יותר מחמש שנים שוכב במיטה, אחרי שעבר תאונת דרכים קשה. כמו שאומרים - - -

איפה שירתת בצבא?

פיקוד מרכז.

האם כשהיית חייל, פנית למשרד הפנים כדי להביא ולהעלות את אבא שלך? האם פנית במסגרת המדיניות והנוהל הקיים? קודם נציג משרד הפנים הסביר לנו שיש נוהל שמי שמשרת בצבא - - -

מעמד להורי חיילים.

כן, לכל לחיילים. האם אתה פנית בזמן שהיית חייל למשרד הפנים ואם כן, איזו תגובה קיבלת?

בזמנו, לפני 8 שנים, הוא רצה לעלות ואז הייתה החלטה שכל מי שנמצא עם אימא שלו, לא זכאי להעלות. זה משהו שהיו מספרים תמיד.

אבל אני שואל אותך, בלי קשר למה שאנחנו שואלים פה. זה לא משנה, הוא אמר לנו קודם שיש נוהל שחייל שההורים שלו נשארו שם, יש לו זכות - - -

בלי קשר לדת של ההורה.

בלי קשר. באם לתת לו אזרחות, זו שאלה לאחר כך. בלי קשר לזה, יש זכות להביא אותו. האם אני הבנתי אותך נכון?

הם נכנסים באשרה ב'2, אחר כך בהמשך אנחנו מאריכים את זה לתושב ארעי, לאחר מכן מתושב ארעי לתושב קבע ומתושב קבע להתאזרחות. יש שלבים, יש מרכז חיים ותקינות קשר, יש קריטריונים בהתאם. אם אני מבין נכון, כל הבעיות שנאמרו עד עכשיו לא קשורות לנוהל הזה ולא נכנסות לקטגוריה של הנוהל - - -

יש חוק נכנס, כי זה אבא שלו. אח שלו, אני מבין - - -

האם כן פנה בזמנו? לא פנה. מה שרציתי להגיד - - -

אז יום אחרי שהוא השתחרר מהצבא, הוא כבר לא היה חייל בצבא?

צריך לקרוא את הנוהל.

כן, אני מבינה - - -

השאלה היא, האם כשהיית בצה"ל פנית או לא פנית למשרד הפנים?

בצה"ל, לא פניתי.

לצה"ל פנית?

לא פניתי.

אני שאלתי האם פנית למשרד הפנים.

למשרד הפנים פניתי, לא היה שום שרות כדי לקבל תשובה מלאה.

פנית ולא קיבלת תשובה?

נכון, פניתי ולא קיבלתי.

מילאת את הטופס "הורה לחייל"? לא מילאת את הטופס הזה. אתה הגשת בקשה לעלייה אם אני לא טועה, זה מה שמשתמע.

נכון, בקשה לעלייה, זה מה שמילאתי.

אז, זה לא זה.

אבל רגע, הוא מילא את הטופס שאתם פרסמתם באמהרית ובעברית. אתם לא יכולים להבין שכחייל הוא לא ידע על הנוהל הזה הקיים. אתה הבאת לי עכשיו את הנוהל הזה וגם אני לא יודע. אתה הבאת אבל אני יודע איזה טופס הוא מילא ולאיזה טופס אתה מתייחס, שזה הטופס שיצא על פי החלטת הממשלה באמהרית ובעברית. אבל זו לא השאלה פה. אני לא נכנס עכשיו להחלטת הממשלה, נמצאת נציגת משרד ראש הממשלה שתתייחס לזה. השאלה שלי היא שכאשר חייל פונה, יכול להיות לא בטופס הנכון כי הוא לא ידע, אתם יכולים להבחין בזה ולהגיד לו: תמלא את הטופס הזה ונטפל במקרה שלך. אתם לא יכולים לעשות את זה?

אני אסביר. קודם כל, אלה שממלאים את הטפסים של בקשות לעלייה או לכניסה מאתיופיה, אנחנו לא יודעים אם מדובר בחייל או לא. הוא ממלא בטופס בקשה את פרטי בן המשפחה באתיופיה והפרטים של המבקש הישראלי.

זה מה שנותנים.

מה זאת אומרת? אתם קובעים איך נראה הטופס ומה הפרטים שצריכים להיות בו.

נעשה רגע סדר. אנחנו פועלים במסגרת החלטות ממשלה וגם על פי חוק השבות. אנחנו מביאים על פי חוק השבות את העולים ועל פי קריטריונים של החלטות ממשלה מכניסים משפחות לישראל, אבל נוהל "הורה לחייל" זה לא קשור, זה בלשכות. אנחנו לא יודעים מהטפסים מי חייל ומי לא חייל, על הבקשה אנחנו רואים רק את פרטי המבקש. אם זה במסגרת החלטת ממשלה, אנחנו בודקים על פי קריטריונים ונותנים מענה. אם זה במסגרת של חוק השבות, אנחנו מנפיקים תעודת עולה לזכאי.

אז למה לא קיבלנו עד היום את התשובות?

איזה תשובות?

לגבי המשפחות. מילאנו טפסים ונראה לי זורקים אותם לפח.

אין משם שום תשובה.

שוב אני אסביר. לגבי שתי החלטות ממשלה אחרונות, אנחנו פועלים ואנחנו עדיין בהתחלה של הפרויקט. הייתה החלטת ממשלה - - -

עשר שנים אתם פועלים? עשר שנים אנחנו מכניסים את הטפסים. שמונה עשרה שנים אני מכניסה את הטפסים.

אני הבנתי מה שאתה מתכוון, מה שאתה התכוונת להגיד, אבל אני חושב שפקידי המשרדים צריכים לראות שאם חיילים יוצאי רוסיה, אמריקה, אירופה, מקבלים ונהנים מהמדיניות ומהנוהל הזה אז גם לחיילים יוצאי אתיופיה זה מגיע.

אף אחד לא מנע.

אבל אתם לא אמרתם להם.

אנחנו לא צריכים להגיד את זה. אנחנו לא יודעים, אני מסביר את זה.

אני מבקשת סליחה, רגע, אני מבקשת - - - אני ממש מוכרחה.

הטופס של החלטת הממשלה לא מופנה לחיילים בלבד, יש רק את הפרטים של המבקש הישראלי ופרטי בן המשפחה באתיופיה, לכן אנחנו לא יכולים לזהות אם זה חייל או לא - - -

אבל זה מדהים, אתם מוציאים את הטפסים, אתם כותבים את הטפסים האלה.

בבקשה, רשות הדיבור לחברת הכנסת.

סליחה, אתה תצטרך עכשיו להמתין בסבלנות, כי הבירוקרטיה לפעמים מקפיצה ואני חושבת שזה משהו שצריך לחשוב עליו מחדש. קודם כל תודה רבה לחברי, חבר הכנסת אברהם נגוסה, יו"ר ועדת הקליטה, שאיפשר לי לקיים את הדיון הזה במסגרת יום המשפחה הישראלית שאני מקיימת היום בכנסת. אני מובילה את שדולת המשפחה מזה שנה, שהרי משפחה היא הגרעין שממנו כולנו יוצאים ומתחילים.

ממשפחתי הגרעינית של היום, בעלי ושלושת ילדיי, אני מגיעה בכל יום לכנסת ואליהם אני חוזרת. כך שכשאני מסתכלת עליכם, אני רואה את הקרע הנוראי שנוצר אצל משפחות יוצאות אתיופיה ובגלל זה, דווקא ביום הזה, היה לי מאוד חשוב לקיים את הדיון הזה.

אתה יודע, אדוני היו"ר, שאני וחבריי בסיעת המחנה הציוני מגויסים לכל הנושא של קהילת יוצאי אתיופיה, כי באמת אנחנו מרגישים מחויבים לצורך באמת לקלוט לתוכנו אבל שגם אנחנו נקבל מכם את כל מה שאתם יודעים כקהילה לתת לחברה הישראלית. אנחנו רואים בפלורליזם של החברה הישראלית כוח ועוצמה וכשאתם מרגישים את עצמכם קרועים מן המשפחות שלכם, בוודאי חיילים ששירתו בצבא ואזרחים משלמי מסים, כשאני רואה את מה שקורה בבירוקרטיה אני מרגישה שאנחנו חייבים להזדעק.

אני רוצה להציג את חברתי סימונה מוראלי, שיושבת כאן, המנהלת את הרשות למאבק בהתמכרויות בעיר אשדוד, אבל הם בעיקר השותפים שלי ליום הזה, בגלל המרכז להורות משמעותית שהם מנהלים בעיר אשדוד, שבעיניי הוא מודל מדהים לעיר קולטת עלייה ובכלל עיר שהגיוון בה הוא מאד מאוד גדול. אני תיכף אתן לסימונה לומר מה הם חווים מהכיוון שלהם, כשהם נדרשים לטפל במשפחות קרועות יוצאות אתיופיה. באמת היה לי חשוב שהם ילוו אותי ביום הזה, בגלל שהם בסופו של דבר רואים את המשפחות, הם רואים את המשפחות יוצאות אתיופיה וכל המשפחות הישראליות שמגיעות אליהם בכל מיני צמתים קשים. הם טיפלו בשנה החולפת בערך ב- 8,000 משפחות, חבר הכנסת נגוסה. זה דבר דרמטי ומשמעותי והיה לי חשוב שהם יהיו פה היום, כי אני רוצה שזה יהיה מודל שישוכפל בערים נוספות בישראל.

אני רוצה לומר עוד מילה אחת נוספת בעניין. אני מתנצלת שאיחרתי כי ביום מיוחד אנחנו רצים בין הוועדות, כי יש כמה ועדות שמנוהלות במקביל והחמצתי את שמך, אז אני רוצה להתייחס אליך בשמך.

תדי פקדה, מרשות האוכלוסין.

תדי מרשות האוכלוסין, סליחה. אני רוצה לומר לך משהו. אני באתי מהוועדה לקידום מעמד האישה, היה לנו דיון גם בוועדת כלכלה הבוקר, מתארח אצלנו תינוק, נכון? תינוק או תינוקת?

תינוק.

שלך? מתארח אצלנו תינוק מדהים והדיון שעשינו היום בוועדת כלכלה היה מחיר תחליף מזון לתינוקות. אנחנו מנסים לכסות °360 של השאלה מה זה אומר לגדל משפחה בישראל. אחד הדברים שדיברנו עליהם דווקא בוועדה לקידום מעמד האישה הוא הנושא של מיצוי זכויות ואחד הדברים שאני הכי מתקשה לקבל אותו ולעכל אותו פה בכנסת בכל פעם שאני מתמודדת אתו, זה העובדה שבאים משרדי ממשלה ואומרים: אבל אנחנו לא יודעים. "אנחנו לא יודעים אם זה חייל או חיילת". "אנחנו לא יודעים מה הסטטוס המשפחתי של אותו בן אדם". מה זאת אומרת? זה התפקיד שלכם לשאול. אני רוצה לדעת, אם אתם כתבתם את הנוהל הזה של איחוד משפחות של חיילים אז אתם צריכים לשאול האם מדובר בחייל ואני אגיד לך יותר מזה, ביום למחרת הוא השתחרר מהצבא, מפיקוד מרכז, הוא הופך להיות חייל משוחרר, הוא עדיין חייל מבחינתי - - -

אבל זו לא החלטת ממשלה, מה שלא כתוב אני לא יודע.

תקשיב שניה, אתה כרגע, זה ממש לא קשור להחלטת הממשלה וזה שאתה כרגע נציג הממשלה פה, סליחה שאני אומרת לך, זה לא רלבנטי לצורך הדיון כי בסופו של דבר אנחנו, כחברי כנסת, צריכים להגדיר לממשלה, כרשות מחוקקת, מה אנחנו מצפים, איזו צורת הנגשה אנחנו מצפים שאזרחים במדינת ישראל, בוודאי חיילים משוחררים אבל לא רק, לאיזה יחס הם יזכו? העמדה שלנו בנושא הפלשמורה, חבר הכנסת נגוסה, כפי שאתה יודע, אנחנו היינו שותפים למאבק שלך ושל חבר הכנסת אמסלם, כי לנו קשה לראות את המראות באדיס אבבה ובגונדר וביתר המקומות שעדיין נותרו שם יהודים וכמובן קהילת הפלשמורה, אבל אני אומרת לך, זה מדובר פה, זה כבר לא שם. זה כבר לא שם, זה פה. מה אנחנו עושים כדי לעזור לקהילה הזאת להתאחד כדי שהמשפחות לא ייקרעו? את הדבר הזה אנחנו צריכים למצוא דרך להסדיר וכמו תמיד אברהם, אנחנו לרשותך בעניין הזה. כשתוכל אני אשמח שסימונה גם תקבל את זכות הדיבור. תודה רבה.

אני רוצה שנציגת משרד ראש הממשלה, כיוון שהיא צריכה לעזוב בשתים עשרה, אני רוצה קודם כל לשמוע ממנה. בבקשה, ד"ר הילה.

לגבי מה בדיוק להתייחס?

אנחנו מדברים על משפחות קרועות. משפחות בדרגה ראשונה של אזרחי ישראל, שלא מורשות לעלות לישראל. יש החלטת ממשלה והחלטת הממשלה אמנם התחילו לבצע אותה אבל בואי נדבר, עד עכשיו עלו שמונים, שמונים ושלש נפש ואנחנו רוצים לדעת מתי סוף סוף אתם תזדרזו להעלות את המשפחות ולאחד אותן?

ההחלטה הזו אמורה להתפרס על פני שנה, כשמי שאחראי על היישום ועל ההבאה זה משרד הפנים והסוכנות מסייעת לו. משרד ראש הממשלה לא אחראי על יישום ההחלטה אבל אנחנו כן, כמו שאתה רואה, אנחנו נוכחים פה, אני לא סתם כאן, ההחלטה הזו וההצלחה שלה חשובה לנו ואנחנו נעשה כל מה שאפשר כדי לעזור למשרדים, אם הם צריכים, כדי לעשות את עבודתם אבל הם התחילו בעבודה, אני יודעת שהם אמורים להגיע ולעבוד. כל התיאומים נעשו, הכול עובד לפי הקצב שתוכנן. ממה שאנחנו מתרשמים - - -

לפי הקצב?

כן. לפי הקצב שתוכנן. היה ברור שצריך לשלוח - - -

אני שואלת את עצמי מה זה לפי הקצב.

הרעיון הוא, - - -

לפי החלטת הממשלה, כתוב בהחלטת הממשלה שעד סוף דצמבר יגיעו 300. כך כתוב בהחלטה. שוב, בהחלטה, אנחנו עכשיו נשאר לנו חודש.

אני לא בטוחה שכתוב 300 ואם אתה רוצה אני אוכל לבדוק בהחלטה כי היו גרסאות - - -

אני בטוח.

לא נתווכח על זה.

כתוב "עד סוף 2016 – 300".

אין בעיה, לא נתווכח, זה לא העניין, העניין הוא כך. אנחנו, מבחינתנו מעוניינים שזה יקרה כמה שיותר מהר. אנחנו מבינים שהמשרדים פועלים בקצב מתוכנן. אין עיכובים מבחינתנו כרגע ואנחנו רואים שהם כן אמורים לעמוד בקצב. כדי להבין מעבר לזה אתה צריך לפנות למשרד הפנים, שאחראי על ההבאה של האנשים, אחראי לאשר את הכניסה והסוכנות אמורה להביא אותם. ממה שאנחנו רואים אין בעיות.

האם משרד הפנים קיבל את התקנים שהוא ביקש וזה צוין בהחלטת הממשלה על מנת ליישם את ההחלטה? האם אתם דאגתם שהאוצר יעביר כמו שצריך, האם יש כבר תקנים, האם התחילו באדיס אבבה ובגונדר לעשות את העבודה?

אני אגיד לך. אני אישית מעדיפה, יהיה לי יותר נוח אם משרד הפנים יענה בשמו. הם פה והם יכולים לומר. אני כן יכולה להגיד שמצדנו אנחנו בקשר עם כל המשרדים הרלבנטיים ואנחנו מבינים שהכול פועל לפי הקצב הנדרש, אבל רשות האוכלוסין וההגירה היא הגורם המוסמך להגיד אם קיבלו את התקנים, מתי הם מגיעים וכל הדברים הללו.

תודה. הצטרפה אלינו חברת הכנסת ד"ר ענת ברקו, תודה שהצטרפת אלינו. סימונה מוראלי, בבקשה.

שלום לכם, שמי סימונה מוראלי, אני מנכ"לית הרשות העירונית למאבק בהתמכרויות בעיר אשדוד ואחד מהמרכזים המדהימים שיש לנו הוא מרכז הורות משמעותית, אז כך, כאוריינטציה לדיון, אני סגן אלוף במילואים ויש לי את הכבוד להכיר את ברקו, הייתה גם קצינת ח"ן שלי בתותחנים. כבוד יו"ר הוועדה, אברהם נגוסה, תודה שהזמנת ואיילת, תודה שהזמנת אותי לפה להציג את הנושא של משפחה. אני אדבר באוריינטציה של עיר קולטת עלייה, עיר ששליש מתושביה הם עולים.

לנו באשדוד יש 9,000 עולים יוצאי הקהילה האתיופית. המודל של אשדוד בראשותו של ד"ר יחיאל לסרי נותן מענה לתושב. התושב הוא במרכז וגם האוכלוסייה המאוד ייחודית שלנו. כאן אני באה להציג מענה עירוני ייחודי שתוכנן ובא לידי יישום בעיר אשדוד. זה מתן מענה לאוכלוסייה בשפה המונגשת, אם זו טיגרית ואם זו אמהרית. נמצא אתי כאן אליהו שלנו, רכז יוצאי הקהילה האתיופית אצלנו ברשות ויש מנעד רחב של מענים שאנחנו נותנים, מגיל ילודה עד לאוכלוסייה הבוגרת מכל ההיבטים אבל אני כאן כדי לדבר על המשפחה.

דיברה חברת הכנסת איילת על נושא של מיצוי זכויות, זה חלק מנושא הדיון המאוד חשוב הזה, שיכול לקרוע משפחות ולגרום לסוג של חוסר אוריינטציה כשמדובר בנושא של חוסר ידיעה על מיצוי זכויות. לכן אצלנו במרכז להורות פיתחנו מודל של הנחיה מותאמת תרבות ומעבר לעובדה שהיא מונגשת בשפה המדוברת ויש לנו גם שפות אחרות, רוסית, צרפתית וכו' אבל אנחנו נדבר כאן על השפה האמהרית, מעבר לכך היא מונגשת בהיבט הרב תרבותי ואנחנו מתאימים את המענים גם לתרבות בשיח. פעם אחת לאוכלוסייה עצמה שבאה לקבל והיא דיברה כאן על כ-8,000 הורים שבאו לקבל את המענה וגם לסגלים, הן החינוכיים, הן סגלי הרווחה, הם הסגלים שנותנים את השרות על מנת שיכירו את המהות ואת התרבות הכול כך עשירה והכל כך מגוונת.

אתם מלווים אותם ונותנים להם את הזכויות של - - -

אנחנו, במסגרת הנחיה, כן.

ליווי פיזי?

גם פיזי. בכל רגע נתון יש קבוצות הורים והנחיה פרטנית דרך בית הספר. הרובעים הם לפי האוכלוסיות של יוצאי הקהילות העולות ואנחנו מנגישים את השרות הזה, אם זה במתנ"ס הקהילתי ואם זה בבתי הספר, הן היסודי והעל יסודי, בשפות המדוברות, כמובן מכוונות על ידי הסגל החינוכי ועל ידי היועצות. מנגישים את השרות הזה גם לתוך הבתים, אם יש משפחה שמתביישת לבוא ולדבר בפרהסיה בקבוצה. אנחנו גם נותנים כלים כשהנושא הוא לתת כלים שוויוניים, שגם הוותיק וגם העולה יקבלו את אותם הכלים ושיידעו, אם אנחנו מדברים על הטופס אז שידעו איך למלא וכאן המקום להגיד שצריך לחדד את זה. לחדד ולהכניס שדות שהם מתאימים, על מנת שנוכל גם למפות את האוכלוסייה. אם אנחנו נדבר על אוכלוסייה יוצאת צבא אז זה לדעת לגשת אליהם ולאתר אותם בעוד מועד.

זה המקום להגיד על העשייה הברוכה. אתם מוזמנים לבוא לראות את המרכז להורות משמעותית שלנו שזה מודל ייחודי ולראות איך זה מונגש בהיבט הרב תרבותי, מֻכוון גם ליוצאי הקהילה האתיופית.

תודה ואני ברך על הפעילות.

תודה רבה.

נושא הדיון שלנו הוא ענין הקרע במשפחות, שיש כאלה שהמשפחות שלהם נשארו באתיופיה. זו הטרגדיה הקיימת בקהילה. האם אתם כרשות המקומית, דואגים לתושבים האלה? האם אתם פניתם, האם ראש העיר פנה ואמר: יש פה תושבים שגרים בעיר שלי שההורים שלהם באתיופיה, אחים שלהם באתיופיה, בואו תביאו אותם, משפחות קרועות, האם אתם עשיתם משהו בעניין הזה?

אני רוצה להבהיר - - -

אני רוצה לעזור, אני רוצה רגע לעזור.

אני רוצה למקד לנושא הדיון.

מה שחשוב לי יותר מהכול זה עד כמה אפשר באמצעותכם לתווך ולהנגיש במצבים כאלה שאנחנו דנים בהם, עד כמה אתם יכולים לסייע, כי בסופו של דבר הם רשות מקומית והם תאגיד עירוני, לא הרשות המקומית בעצמה אז אני מוצאת בכם מקום שיודע אולי לתווך את הדברים האלה.

אני לא יכולה לענות קונקרטית אבל אני כן יכולה, כפי שאמרה חברת הכנסת איילת, לתווך את השאלה הזאת לד"ר יחיאל לסרי, לראש העיר ולראות איך אנחנו כן הולכים לכיוון מערכת שלמה, שהיא מערכת קולטת עליה על כל הגוונים שלה בתחומים השונים. אני יכולה לומר שבמערך ההורות שעליו אני כרגע אמונה, של הנחית הורים, אנחנו ניתן את הדעת ונשאל בקבוצה את השאלה האם יש מצב שאתם נמצאים כאן וההורים נמצאים שם, על מנת לטפל ברמה הפרטנית. זה לא יישאר בגדר עלום.

תודה. בקאלו דמטה, אתה דיברת כבר. מיהאלם, תסביר לנו מי המשפחה שנשארה באתיופיה.

קודם כל, תודה רבה על הזכות להגיע לכנסת, ממש תודה רבה לד"ר אברהם נגוסה. אני רוצה להגיד שממש קשה לי אבל אני גם שמח שהגעתי למקום הזה. לפני כן היה לי קשה ועכשיו אני הגעתי לכנסת ואני ממש שמח. יש לי ילדים באתיופיה בני 11 ו- 9. אחרי שעליתי, רציתי להעלות את הילדים שלי, אבל לא נותנים לי להעלות אותם כי הם מתחת לגיל 18.

לא נתנו לך להעלות את הילדים?

רק בגיל 18.

בגיל 18 או אחרי 18?

לפני 18, אתה לא יכול להעלות אותם בגלל שאין להם אימא. אימא שלהם ברחה מהכפר, אני חושב שהיא קיבלה דכאון. כשהם היו בגיל ארבע ושש היא ברחה ואני גידלתי אותם, עד שעליתי מהכפר לגונדר. כעליתי לארץ אמרו לי אתה לא יכול לקחת את הילדים שלך עד שהם יהיו בני 18. אני עליתי כשהם היו בגיל 9 ו- 11 והשארתי אותם עם אבא ואימא שלי. כל המשפחה שלי עלתה, כולם עלו, נשארו שני הילדים בלי אימא ובלי אבא. עכשיו הם כבר בני 18 נמצאים בגונדר, ממתינים. כשהגיעו לגיל 18, אני הלכתי למשרד הפנים. מאז שהגעתי לארץ, כל יום אני ממלא טופס, והם אומרים לי: כשיגיעו לגיל 18. ובסוף כשהגיע גיל 18, אמרו לי: אלה לא ילדים שלך. מה אני אעשה? לאן אני אלך? למה לא אמרתם לי לפני כן? בסוף אמרו לי: תלך לעורך דין, שיגיד לך מה יכול להיות. אני הלכתי לעורך דין, משרד הפנים ועורך הדין מדברים, אתה תעשה בדיקת דם ב"תל השומר". עשיתי ב"תל השומר" בדיקה.

בדיקת דם DNA עשית?

כן, עשיתי, קיבלתי שהם כן ילדים שלי.

יש לך אישור שהם ילדים שלך.

כן, אז אני קיבלתי את זה והלכתי עוד פעם למשרד הפנים, אמרתי להם: אתם אמרתם שהם לא ילדים שלך, עכשיו קיבלתי שהם ילדים שלי, מה אתם רוצים? "לא, עכשיו אין החלטה, אתה לא יכול להעלות את הילדים שלך. תמתין". עד היום אני ממתין - - -

באיזו שנה זה היה, אדוני?

כבר שנה.

בני כמה הילדים עכשיו?

24, ו-22.

הצגת בסדר גמור אבל בקצור כדי שיהיה ברור. אתה רצית להביא את הילדים שלך כשעלית ואמרו לך: אתה לא יכול לקחת את הילדים שלך וביחד לעלות לישראל, מכיוון שהילדים צריכים להיות עם אימא ולא אתך. האימא לא הייתה, אתה גידלת אותם.

האימא לא הייתה, אני גידלתי אותם, לבד, אני רציתי להעלות אותם - - - -

אני רוצה שנקצר כי יש- - -

שלש שנים הם בגונדר.

בסדר, הבנתי. אתה גידלת את הילדים, אתה רצית להעלות אותם יחד אתך, משרד הפנים אמרו לך: אתה לא יכול להעלות אותם אלא אחרי גיל שמונה עשרה.

נכון.

ואז השארת אותם עם ההורים שלך ועלית לישראל. ההורים שלך עלו והילדים נשארו שם. עדיין. הלכת אחרי שהם היו בגיל שמונה עשרה, הלכת, חזרת למשרד הפנים: הנה, עכשיו הם מעל גיל שמונה עשרה, אני רוצה שהם יעלו. אמרו: אנחנו לא יודעים אם הם הילדים שלך, תוכיח לנו שהם ילדים שלך ואז שלחו אותך לעורך דין. הלכת לעורך דין, העורך דין שלח אותך לעשות בדיקת דם. עשית בדיקת דם והתברר שהם ילדים שלך, יש אסמכתא לזה על ידי בית משפט. חזרת למשרד הפנים ועכשיו משרד הפנים אמרו לך: אנחנו לא נביא כי אין החלטה. האם זה מה שאתה אומר?

כן.

או.קיי. אתה ממתין לילדים שלך והם נמצאים איפה?

בגונדר.

הם בגיל מעל עשרים. לפי מה שאתה אומר.

24,22.

הבנתי.

סיפור מאד קשה.

אני רוצה שמשרד הפנים יענה ביחד. אתם רושמים? אני רוצה שנשמע עוד מקרים ואז תענו לנו ביחד.

אני מתנצלת, אני הולכת וחוזרת כדי לקבל - - -

אם כך בואו נשמע. משרד הפנים, רגע, ענת, את רוצה להגיב?

כן, אני אגיד כמה מלים. כידוע לך, לא חברת הוועדה אבל אני משתדלת לבוא לכל הדיונים, שעוסקים בנושאים כל כך חשובים לקהילה וכמובן לעם ישראל. אותי מטריד מאד עניין החיילים הבודדים, חיילים שהמשפחה שלהם קרועה. חיילים בודדים תמיד יכולים לבוא לבקר את המשפחה שלהם ולא יעלה על הדעת שחייל יכול לשרת ביחידה קרבית אבל ההורים שלו לא יכולים להיות אתו, או אחים שלו לא יכולים להיות אתו. זה נראה לי משהו שהוא אבסורד, שחייבים לטפל בו. חלק מהעניין שחיילים בודדים מותר להם לנסוע לבקר את המשפחה שלהם בחו"ל, דבר שהוא מאד מקובל ועושים אותו, אולי עם הכרטיסים האלה יביאו את המשפחה שלהם נחסוך קצת כסף למדינה. באותה הזדמנות אני בטוחה שהם ישמחו לדלג על הנסיעה הזאת ולהביא - - -

אני לא בטוח שהזכות הזו ניתנת ליוצאי אתיופיה, מה שאת אומרת, ללכת לבקר את הקרובים.

לכולם אבל אני רוצה שהם יביאו אתם את המשפחה שלהם.

זה מה שצריך.

זה משהו מאד מאוד חשוב בעיקר כשאנחנו מדברים על אוכלוסייה שהיא כל כך בולטת, גם בשרות בצה"ל ביחידות קרביות ובתרומה למדינה. כל הדברים האלה ביחד, חבר הכנסת ד"ר נגוסה, זו הזדמנות טובה להודות לך על כל מה שאתה עושה למען הקהילה. אני רואה אותך לא נח לרגע ומחפש פתרונות יצירתיים לכל דבר שניתן. גם הקצב של היישום, גם הקטע של הניראות במרחב הציבורי ואז הדברים האלה הרבה יותר ברורים. מה שאני יכולה לעזור תגיד לי ואנחנו נעשה, שלא לדבר על זה שהיום, בזכות זה שבאתי לכאן פגשתי חברות מהצבא, ליזה מהצבא וסימונה, אתם בידיים טובות אז אם יש משהו שאני יכולה לעזור תגיד לי ואני לרשותכם. אני רצה לוועדה אחרת, תודה רבה לכם.

תודה. אנחנו נשמע עד שחברת הכנסת תחזור, נשמע את אסתר היילו, חיית משוחררת. בואי לכאן, תנו לה, בואי לפה. מי שדיבר יכול לתת לה.

שלום. שמי אסתר האיילה, אני בת עשרים ושלש. השתחררתי לפני שנה מפיקוד העורף. אני גרה בירושלים. הממתינים הם הסבים שלי שהם מאד קשישים. סבא שלי בן 83 וסבתא שלי בת 71. בשחרור שלי היה לי קשה להישאר פה ולעשות טיול כמו כולם לדרום אמריקה, אז נסעתי לאתיופיה לראות אותם, אחרי שלא ראיתי אותם שתים עשרה שנים. הם גרים באדיס אבבה. הלכתי בפברואר האחרון לבקר אותם והיה לי קשה, קשה מאד לראות את המצב שלהם. קודם כל המצב הבריאותי שלהם הדרדר, משנה לשנה הוא מדרדר עוד יותר. סבא שלי יש לו בעיה בעיניים ולפני שנתיים הוא עשה ניתוח. ככל הנראה בלי לשים לב, סטודנטים עשו את הניתוח והמצב שלו החמיר עוד יותר במקום שהניתוח ישפר את העיניים שלו. סבתא שלי צריכה לטפל בו והיא בעצמה קשישה, והיה לי קשה ליהנות מהטיול עצמו, כי היה לי קשה לראות את המצב שלהם. אני רואה גם את המצב הכלכלי ואורח החיים שם באדיס אבבה, שזה מאד קשה. לא כולם יודעים אבל באדיס אבבה יש אנטישמיות נגד יהודים אז המזכירים שם מתנכלים להם. זה באמת קשה לאנשים קשישים כשהם חיים על הכסף של הילדים שנמצאים פה בישראל. יש להם חמישה ילדים פה בישראל, אחד עשר אחים ואחיות, שבעה עשר נכדים והם עדיין שם ממתינים לעלייה. איך זה יכול להיות? אני לא מבינה איך זה יכול להיות.

חמישה ילדים? אחד עשר אחים ואחיות פה?

ושבעה עשר נכדים.

שבעה עשר נכדים פה?

ארבעה מהם ביחידות מובחרות.

והם נשארו באדיס אבבה.

כן וזה לא מובן לי. הלכתי לשם בפברואר וסבא שלי אמר שהוא כבר לא מאמין, זה היה בתקופה שהיה את ההקפאה, בגלל אי-תקציב הקפיאו את העלייה וסבא שלי אמר משפט שמאד חורה לי עכשיו, זה ממש כואב לי, שהוא מאד שמח שלפחות אני באתי לבקר אותו, כי דרכי הוא רואה את הנכדים שלו. הוא לא בטוח שיעלה לארץ. הוא אמר: לפחות יגידו שאני רוצה להיקבר בארץ ישראל, בארץ אבותיי. זה היה מאד קשה לשמוע את זה. בכיתי כמה שעות אחרי שהוא אמר לי את זה ועכשיו, אחרי שחזרתי לארץ, לפני כמה ימים, לא ציינתי את זה.

הילדים שנמצאים שם בבית, אברהם וטדבה, הם עוזרים לו ללכת לשירותים ולזוז קצת, שהוא לא יהיה כל הזמן במיטה והוא יצא להזיז את הרגלים קצת ובלי לשים לב אחד הילדים הקטנים היה לו מתחת הרגליים והוא שבר את הרגל, רגל שמאל. הם לקחו אותו לאשפוז, לקחו אותו לבית חולים ובבית חולים אמרו שצריך לעשות ניתוח, להוציא את הרגל עצמה ולשים ברזל כלשהו, אני לא כל כך מבינה, אני לא רופאה, אני לא מבינה בזה אבל יש לו את המסמכים. שלחו לנו. אתמול אשפזו אותו כי הוא לא יכול היה להירדם כל הלילה והכאבים והכדורים לא עוזרים ואנחנו עכשיו, הילדים והנכדים מנסים להוציא כסף כדי לעזור לו שיעשה את הניתוח. אני רוצה לשמוע את משרד הפנים ומשרד העלייה, מי שמטפל בזה, איך מטפלים בקשישים שנשארים שם לבד, בלי הילדים והאחים שלהם? זה מה שאני רוצה לשמוע.

תודה. אנחנו נשאל אותם. אנחנו נשמע גם את ביזואיו קסאאה, תתקרבי, יש פה עוד כיסא.

שלום לכולם. שמי ביזואיו קטיה, אני מכפר יונה. חיילת משוחררת, עוד חודש משוחררת, השנה. אני והמשפחה שלי עלינו ב-2005. מאז שעלינו אימא של אבא שלי נשארה שם לבד. זה נושא מאד רגיש כמובן לכולם, גם לי אישית מאד קשה לדבר על זה. מאז שאני עליתי, בגיל עשר, אני רואה את אבא שלי כל יום במצב נוראי. כשהוא בא לבקר בירושלים, פה, במשרד הפנים, כל פעם השיחה שלי אתו זה: מה קורה, אבא, מה שלומך? לא טוב. מה שלומך? לא טוב. למה? אימא שלי באתיופיה לבד. כל פעם זה ככה ואני עוד כנערה, שמנסה עדיין להתאקלם בחברה הישראלית, בבית ספר ובהמשך גם בצבא, מאד קשה לי. מנקודת המבט שלי קשה לי לראות את אבא שלי, שההתעסקות שלו היא שם, לא פה בארץ. ההתעסקות שלו היא "מה קורה עם אימא שלי באתיופיה". אני לא הבת היחידה שלו, יש לו עוד חמישה ילדים קטנים. הוא, ההתעסקות שלו שם.

אימא שלי לבדה, חושבת ומנסה בכל דרך איך לעזור לילדים הקטנים שלה ואני אומרת, איפה ההורים שלי? מה קורה? אנחנו בארץ. אני עדיין לא הבנתי את זה בתור קטנה מה זה שסבתא נשארה שם. הייתי קטנה, לא הבנתי בדיוק. אבל אני לא רואה את ההורים שלי פה שעוזרים לי, בתור מישהי שעולה לארץ. מי מוביל אותי? בתור קטנה, בתור ילדה קטנה, כי ההורים שלי, הראש שלהם, סבתא שם. אימא שלי שם, אחותי שם, איך אני עליתי לכאן לארץ ישראל ואחותי שם, הילדים שלי שם, סבתא שלי שם. זה הראש שלהם, זה מה שעובר עליהם, הם לא מסתכלים כרגע מה קורה עם הילדים הקטנים, יש להם ילדים.

העניין הוא מה שחשוב לי שכל אחד יבין, מי שעדיין לא הבין את זה, זה שיש השפעה אדירה של ההורים, שאחים ואחיות שלהם נשארו שם. יש לזה השפעה על הילדים של ההורים. והמדינה, מה היא רוצה? איזה ילדים? איזה אזרחים? ילדים שיהיו כאן? איך הולך להם בבית הספר, מה יהיה אחר כך בצבא, בהשכלה, בלימודים, איזה אזרחי ישראל הם רוצים שיהיו להם אם ההורים, ההתעסקות שלהם היא שם. אני חושבת שזה עדיין לא ברור, שעדיין לא ראו את הדבר הזה שיש השפעה על הילדים. הילד חוזר מבית הספר ומהגן וחוזר מהלימודים ומהצבא, זה לא שעכשיו אבא שלו עוזר לו עם שיעורי הבית, זה לא שאבא שלו עכשיו עוזר לו. יכול להיות ילד שהוא בצבא והם לא אומרים: איך אני יכול לעזור לך? אין להם את נקודת המבט הזאת בגלל שחסר להם את האחים, האחיות, האב והאם, שנמצאים שם.

מה שחשוב להבין הוא שהעתיד של הילדים הבאים, העתיד של כל נער בן שמונה עשרה, בן עשרים ושניים, שרוצה להתקדם בחברה הישראלית ולהצליח כמו כל אחד באופן שווה, קשה לו כשההורה שלו מתמודד עם להיאבק להביא את אחותו ואת אימא שלו. היה לי מאד קשה לי לראות את זה, זה קשה להתמודד, יש לי התמודדות עם דברים אחרים, קשה לי להתקדם כשאני רואה את אבא שלי בוכה. זו נקודה שחשוב מאד להבין אותה. המדינה צריכה לחשוב ברגעים האלה שההשפעה היא אדירה. אחר כך קורות עוד בעיות, שהילד לא מסתדר בבית הספר, שהילד מרגיש לא שווה, מרגיש את הגזענות, הוא לא מרגיש שההורה יכול לתת לו את אותו חוג שמקבל הילד השני בבית הספר, הילד הישראלי שההורים שלו נמצאים והם עוזרים לו ותומכים בו וחבל על הזמן. ההורים שלו לא, כי יש הרבה מקרים שרק אימא עובדת ולא אבא, אבא שלי לא עובד, יש לו בעיה באוזן, יש לו נכות, רק אימא שלי מממנת את המשפחה. הילד הזה לא יכול לקבל עכשיו שיעור פרטי במתימטיקה שהוא צריך. אין מישהו שיכול להוביל אותם כי 4,500 שמקבלים במשכורת, חצי הולך לאתיופיה. זה לא שעכשיו המצב מעולה שם והמצב מעולה פה ש"לא נורא, אימא שלי שם, סבתא שלי שם, אין בעיה, אני יכולה לקפוץ לבקר אותה עכשיו". זה כן קורה אצל ישראלים אחרים שהמצב הכלכלי שלהם מצוין. לא שהם נפרדים אלא שהם בוחרים ללכת למדינה אחרת ולחיות שם. אב ובן, אימא ואח. הם בוחרים. תבינו את המצב שישראלים אחרים מבחירה עוזבים את המדינה והולכים לחיות במדינה אחרת. כשאני רואה את זה אני אומרת: איזה כייף להם שהאבא אומר: ילדים, יש לי עבודה בתאילנד, אתם תהיו פה, תסתדרו, אני שם. הם בוחרים ללכת. איך הילד, תחשבו איך ילד בכיתה ה', בכיתה ו' מרגיש כשהוא שומע את החבר שלו: אבא שלי נמצא באמריקה, הוא עובד שם. הוא מרגיש אחרת, כי אבא שלו נמצא באתיופיה.

תנסי לקצר.

שורה תחתונה, הדרגה הראשונה שהיא הורים, אחים ואחיות, שנמצאים רחוק, יש לה השפעה רבה על עתיד הילדים והמדינה. אם חשוב לה העתיד של אזרחי ישראל יוצאי אתיופיה, שיהיו להם חיים טובים אז לעשות את המקסימום כדי לאחד את המשפחות האלו. חייבים לציין שסבתא שלי קוראים לה גנו - - - שנמצאת שם במצב נוראי, לא נכנסתי לזה כי יש מספיק סיפורים עצובים. תודה רבה על ההקשבה.

תודה רבה לך. בקיצור, כן, בבקשה.

תודה. עליתי בסוף שנת 2013. ממש קשה לי להגיד, באמת כואב לי הלב. יש לי אחות, עוד מעט תשע עשרה שנים שהיא ממתינה בגונדר. רצתה לעלות לפנינו. יש לה ארבעה ילדים. אני לא יודעת מה הסיבה. עשתה כל מיני - - -

רק היא נשארה מתוך המשפחה?

כל מיני דברים עשתה, המתינה חודשיים שלושה חודשים משהו כזה, כתבנו הרבה מכתבים למשרד הפנים, העברנו, אני לא יודעת מה קורה, לא קיבלנו את התשובה משם, עוד מעט ארבע שנים שאנחנו שולחים את המכתבים. עשתה ניתוח פעמיים, יש לה סרטן, יש לה ארבעה ילדים, ממש במצב קשה. אני לא יודעת למי לפנות, מי מטפל בזה. אימא שלי ואבא שלי, אבא בסדר, אימא שלי חולה ממש, היא כל הזמן בוכה. רצתה ללכת לפני שלושה שבועות אבל שם זה מלחמה אז איך תלכי? בבקשה, תטפלו בזה, למי לפנות, תגידו לנו, אנחנו לא יכולים, מה צריך לעשות. החיים לא קשים רק באתיופיה, גם פה קשים. יש אנשים שקשה אבל בוא נגיד, ההורים של המשפחות לא עובדים, מקבלים ביטוח לאומי 3,000 או 4,000 וחצי שולחים לאתיופיה. איך יסתדרו? תודה.

תודה. גביהו ברהנו.

סליחה אדוני היו"ר, האם אנחנו יודעים בסך הכול כמה משפחות מוגדרות קרועות בכלל במובן הלא משפטי? האם יש איזו הערכה?

פה, אנחנו יודעים שמחכים באדיס אבבה ובגונדר כ-9,000 איש.

נכון ואנחנו יודעים לשייך את זה - - -

לגבי מספר המשפחות, אולי למשרד הפנים יש נתונים אז אנחנו נשאל אותם. כן, גביהו. מי שמדבר תנסו לקצר את זה, כדי שנספיק לתת גם לאחרים.

קודם כל תודה רבה לראש הוועדה וכל המשתתפים פה. שמי גביהו ברהנו, עליתי ב-2013, כמו בסוף החודש הזה. יש לי שם משפחה, ההורים שם ואחותי. אחותי עזבה את הכפר, התחתנה שם וילדה. בעלה עלה בסוף החודש לכאן, היא נשארה שם.

הוא עלה והיא נשארה שם?

כן, כן, נשארה שם.

למה הפרידו אותם?

הפרידו אותם כי אין לה אישור לעלות לישראל אבל הוא יש לו אישור לפני - - -

לו היה אישור ולה לא היה אישור, נכון?

כן, כן. אני הכנסתי את הטפסים. הם ביקשו והעובדים שם במשרד: אתה יכול לעלות אבל היא, אין לה תשובה. עד שלא מגיעה תשובה היא לא יכולה לעלות לפי זכות השיבה אבל הבת שלה בת 3 שנים - - -

מהאבא שהגיע לפה?

כן, כן, יש לה ילדה - - -

זה שהגיע לפה ועלה, זו הבת שלו?

כן, כן, זו הבת שלו.

למרות שיש להם ילדה משותפת, הפרידו אותם?

כן, כן. זה קרה.

ביקשתי, אנחנו לא נוסעים לגונדר, אנחנו רק עובדים באדיס אבבה והיא נמצאת בגונדר. אנחנו לא הולכים לגונדר, אין לנו איך להיכנס לשם, יש אחות בגונדר עד שהיא מקבלת החלטה היא עולה אבל אף אחד לא - - -

אני רוצה להבין פה. שניהם היו בגונדר ביחד.

כן, כן.

אז מה הקשר לזה? למה הביאו את הבעל ולמה השאירו אותה שם?

ביקשתי מסיימים באדיס אבבה, לא בגונדר, כך אמרה לי האחות משם. איך אני יכול להיכנס? איך אני יכול לפנות למשרד? אני לא יכול להיכנס לפגוש את ההורה שלי אבל אמרו לי שאם את יכולה לבוא לגונדר בעתיד, אז את יכולה אבל לא יתנו לך לעלות ובסוף היא נשארה בגונדר .קודם כל אני - - -

הדוגמה שנתת לנו מראה את הרשלנות.

זו דוגמה. כל המשפחות שיש פה, יש סיפורים עם משהו שונה פה.

גם אמרו לאחותי, תעלי את הילדים - - -

פעם שניה, כולם נשלחו לאדיס אבבה ולגונדר. איפה אנשים זורקים? איפה אנחנו עומדים? כל הסיפורים שדיברו החבר'ה, יש סיפור, אני יכול להגיד באמהרית, קשה לי להגיד - - -

אני חושב שזה ברור, בואו, גם אחרים ידברו. מה שאמרת זה בסדר. - - -

ממשלת ישראל קיבלה אישור - - -

(אומר דברים באמהרית, המתורגמים ע"י היו"ר)

כדי לתרגם את זה לאנשים שלא מבינים אמהרית וגם לפרוטוקול, מה שהוא אומר הוא שממשלת ישראל קיבלה החלטה להביא ולאחד את המשפחות. איך משרד הפנים עובד זה לא ברור לנו. כמו למשל, המקרה שלי, שאחרי שאחד קיבל אישור אז מפרידים את המשפחות.

כולם יש להם מה להגיד אבל עם מוגבלות של שפה וזמן לא כולם יכולים לדבר. אנחנו רוצים לדעת מה הנוהל ואיך משרד הפנים הולך ליישם את ההחלטה להביא את המשפחות, יעשה לנו ברור. כרגע הכול לא ברור לנו. זה מה שבקיצור ובסיכום.

יש הרבה שרוצים לדבר אבל אני חושב שאולי נשמע בשלב הזה את משרד הפנים ואחר כך נמשיך. יותר טוב. משרד הפנים, אני רוצה שתסבירו. קודם כל, האם לאחר החלטת הממשלה, האם יצאתם עם הסבר לציבור על הנוהל שאתו אתם הולכים ליישם את ההחלטה. האם הסברתם את זה לציבור? זה אחד. אני רוצה שתתייחסו. הדבר השני כמובן, תתייחסו למקרים שאנשים דיברו פה עליהם, במיוחד המקרה האחרון - - -

כן, למה להפריד בעל ואשה, למה?

בעל ואשה, למיטב ידיעתי, אם אחד מבני הזוג זכאי לעלות ויש לו כבר אישור, אז אשתו וילדיו עולים ביחד אתו.

ככה זה גם למיטב ידיעתי.

כן, אז למה במקרה ששמענו ביחד, השאירו את אשתו ואת הבת שלו בת שלש שנים והעלו את האב?

"לא מוכר ולא ידוע". זה ייבדק. המדיניות היא כפי שאמרת, כך אנחנו פעלנו עם החלטות ממשלה, הוא אחר, לא ידוע, לא מוכר.

המקרה לא מוכר לכם?

זה מאד מוכר, למה לא מוכר?

לא מוכר.

זה מוכר. גם אמרו לאחותי, אמרו: תבואי עם הילדים שלך ובעלך יישאר. למה?

עוד פעם - - -

זה מוכר.

האם פנית עם זה למשרד הפנים?

פניתי.

מה אמרו לך?

אמרו לי שהיא תבוא עם הילדים שלה והבעל יישאר, למה?

אנחנו אמרנו מה המדיניות.

הכנסתי את הטופס ארבע פעמים, לדעתי.

כל הכבוד לך. אנחנו אומרים שזאת המדיניות. יש מצבים שהם אולי קצת יותר מורכבים - - -

מה למשל? מה יכול היות מצב מורכב? תנסי להסביר לנו.

מצבים מורכבים יכולים להיות, למשל, שכאשר האדם מגיע לראיונות ואני מעלה דוגמה, אני ממש לא מתייחסת למקרה הפרטני, יש מצבים שבהם למשל בן אדם מגיע לראיונות, מספר שהוא רווק ולאחר שהוא עולה לישראל הוא אומר: לא, בעצם אני נשוי ויש לי - - -

לא, לא, לא. בואי לא נלך - - -

אלו סיטואציות - - -

בואי, שם באתיופיה, שם באתיופיה - - -

השאלה, עוד פעם, מה הבן אדם אמר ומה נבדק בעקבות מה שהוא אמר.

אבל רואים את האישה והבת.

אם הבן אדם אמר שהוא נשוי ויש לו בת ונבדק שהוא נשוי ויש לו בת והוא רואיין אז ככלל, המשפחה מגיעה, זאת המדיניות.

אז איך לא הגיעה?

איך לא הגיעה?

אתם מדברים על מקרה פרטני ואנחנו אומרים: לא ידוע ולא מוכר. אנשים רוצים, אפשר לפנות, להגיש, כל דבר כזה ייבדק. אנחנו מדברים באופן כללי על המדיניות.

המקרה הזה שהוא סיפר עכשיו, שלפני חודש - - -

שלושים משפחות - - -

לפני חודש - - -

אלו עשרים וחמש המשפחות שאושרו בהתאם להחלטת הממשלה?

האם בקבוצה הראשונה או בקבוצה השנייה?

הראשונה.

הראשונה, כלומר בין המשפחות שהגיעו באוקטובר, הוא אומר שהבעל היה לו אישור ואשתו עם הבת שלו אמרו לה: אין לך אישור, רק הוא עולה. את והילדה לא עולות. זה מה שהוא תיאר ואני שואל שאלה. אני לא נכנס לשאלה אם יש לה אישור או אין לה אישור, אני אומר, גם אם אין לה אישור, לפי הנוהל שידוע וכללי, שאנחנו יודעים שאם בעל או אישה זכאי עליה אז בן הזוג או בת הזוג וכמובן אם יש ילדים, ילדים מצטרפים. למה היוצא דופן הזה קרה למשפחה הזו?

אם אנחנו מדברים על אותן עשרים וחמש המשפחות - - -

הקבוצה הראשונה.

אני יודע טוב מאד את הנסיבות. לא צריך לפרט.

אתה מכיר את המקרה?

טוב מאד. אני זה שראיינתי את המשפחות באתיופיה.

אז למה השארת את האישה ואת הבת? תגיד לנו.

לא בפורום הזה, אלה דברים שלא קשורים לזה.

רגע, רגע, צריך להבין. אתה לא רוצה להגיד מחמת הגנה על הפרטיות? אני רוצה להבין מאיזו סיבה.

בדיוק, בדיוק.

תקשיבו רגע, אתם חייבים להבין משהו. אני חושבת שד"ר אברהם נגוסה יסכים אתי, אנחנו מקדשים את הפרטיות אבל באים לפה מקרים אישים ספציפיים, אלה לא מקרים טריוויאליים, תשמעו, אני לא אשכח אותך, אני מבטיחה לך ואני לא אשכח גם את מה שאתה תיארת, זה לא יכול להיות.

אני הבנתי לאיזה כיוון הוא הולך. אני רוצה לכוון אותך. תדי, אני רוצה לדעת בדיוק. נניח שהבחור הזה קיבל אישור לפני שהוא התחתן, נניח, אני לא מכיר כל כך אבל נניח שהוא קיבל את האישור. האישור שאנחנו יודעים שהמשפחות שהגיעו בקבוצה הראשונה וקבוצה השנייה, לא כולן אבל בקבוצה הראשונה לפחות עשרים וחמש משפחות, כולן קיבלו אישור ב-2013, את זה אנחנו יודעים. ב-2013 קיבלו אישור ואז בזמנו לא עלו. עכשיו, אחרי החלטת הממשלה נתנו קדימות לאלה שהיה להם אישור. מה שאני יכול לנחש שאתה לא רצית, מה שאני יכול לנחש ואני לא בטוח, שיכול להיות שאותו בעל קיבל אישור ב-2013 כשהיה רווק. מאז 2013 הוא התחתן והביא ילדה. עכשיו אתה נשלחת לבדוק את המשפחות על פי הרשימה ואז אתה אמרת ואני רק אומר כי אמרת שבדקת את זה, אז יכול להיות שהוא - - -

תראה - - -

אז אולי תסביר לנו. אין פה סוד.

לא, לא. יש חוקים, יש כללים, יש גם חוק צנעת הפרט ובבתי משפט יש הרבה דברים - - -

אני לא ביקשתי לנקוב בשמות.

רק שניה, בדיוק. מה שרציתי להגיד לך, לטובת המשפחה אנחנו לא צריכים להיכנס לזה בפורום הזה.

האם זה לא המקרה שאני מתאר - - -

זה לא המקרה שאתה מתאר.

שהוא התחתן אתה אחרי קבלת האישור ואז הוא הגיע אליך עם אישה וילדה ואז אתה אומר: לא, האישור הוא רק לך.

אם אנחנו מדברים על אותה משפחה הייתה משפחה אחת עם סיפור שקרוב לוודאי שהוא מתאים לזה, אז אני אומר שאצלנו יש מערכת, יש הדרג המשפטי והכל, את הסוגיה הזאת לא נפתור בפורום הזה אז לא נדבר על המקרה הזה.

למה לא?

באופן כללי, בואו לא ניכנס, באופן כללי, אתה מסכים שגם אם הבן אדם התחתן, מותר לו להביא את אשתו והילדה שלו?

מה שאני אומרת זה שאותה קבוצה של משפחות שאושרה בזמנו על ידי שר הפנים כחריג בשנת 2013 ונכנסו לאחרונה בהתאם להחלטת הממשלה האחרונה, הסיבה שבגינה נשלח עובד שלנו לראיין היא בדיוק זה, לדעת מה המצב המשפחתי העדכני לקראת כניסתם לישראל. האם נולדו ילדים נוספים? האם אנשים התחתנו וכו'. האישור שניתן למשפחות להיכנס היה בהתאם למצב המשפחתי העדכני ולנהלים הכלליים לגבי כניסה לישראל. זהו. זה מה שאנחנו יכולים להגיד.

אז למה המשפחה לא נכנסה?

אני לא - - -

מה שתדי אמר לךָ, זה שהוא לא יכול להגיד לך אבל, מה שאתה תיארת קודם זה היה קרוב - - -

הנושא הזה, כמו שאתה פונה בשאר סוגיות של משפחות, אפשר לפנות למשרד. התשובה ניתנת בהתאם, זו לא בעיה.

נפנה באופן פרטני בנושא הזה.

באופן כללי, כולם צריכים לדעת, הבחור שדיבר קודם דיבר באמהרית והוא אומר: כל המשפחות קיבלו אישורים ממדינת ישראל ומשרד הפנים לא מביא אותם – זה לא נכון. בהתאם לשתי החלטות ממשלה האחרונות אנחנו אמורים לפעול. החלטת ממשלה 716 מ-15 בנובמבר 2015 והחלטת הממשלה 1911 מ-11.8.2016, בהתאם לשתי החלטות ממשלה וקריטריונים אנחנו מתכוננים, לומדים את הנושא ומחתימים את הטפסים. אנחנו עובדים, מתארגנים וכשנקבל הוראות בהמשך אז סביר שמראיינים ייצאו לאתיופיה. זה מה שאנחנו יכולים להגיד. כולם צריכים לדעת, אנחנו פועלים על פי חוק והחלטת ממשלה. עד עכשיו היו רשימות סגורות, לא יכולנו להוסיף משפחה או נפש אחת, להוריד או להוסיף. כולם צריכים לדעת. אלה המשפחות, מי שלא הופיע בעבר ברשימות אנחנו לא יכולים לדעת, כי את הרשימות האלו אנחנו מקבלים מפה, מהממשלה. מכניסים למחשב, אנחנו עובדים מול המחשב. מהמחשב מזמינים את המשפחות באתיופיה, הצוות מראיין, הצוות השני שנמצא במטה של רישום האוכלוסין - - - הוא זה שבודק, עובר כמה שלבים ואחר כך, אחרי הצלבות מידע, אישור או סירוב מתקבלים. הבעיה שלנו היא שהמשפחות או האנשים מבינים איך שהם רוצים להבין. צריכים להבין, בגלל זה כל הטפסים, כל החלטות הממשלה מופיעות באתר רשות האוכלוסין וההגירה - - - כולם יכולים להיכנס, לקבל - - -

אבל אתה יודע, הקהילה שלנו לא משתמשת באינטרנט.

יש הרבה. היום - - -

הצעירים, כמה צעירים אבל מה עם המבוגרים?

אני מוכרחה לציין את זה. מה שאתה רואה פה זה שהדור החדש ואני רק מקווה לדבר אחד, שהבן המקסים שלָך לא יצטרך גם הוא לטפל במשפחה שעדיין נותרה באתיופיה בעוד איקס שנים. אתה רואה אני תיכף צריכה להמשיך את עבודתי ולא קיבלתי תשובות ממך. אני מצטערת להגיד לך.

על מה?

מה שאתה רואה פה זה את האנשים הצעירים, הם מטפלים עבור דור ההורים שלהם במי שנשאר מאחור, זה לא דור ההורים שמטפל בזה.

מהי השאלה - - -

אתה באת ואמרת: אפשר להיכנס לאתר שלנו - - -

רגע, אני אמרתי שאחד מהדברים - - -

אני ראיתי - - -

רגע, בואו ניתן לו להמשיך.

אתה אמרת ויותר מזה, אמרת - - -

לא נכון.

יש לי שאלה לתדי - - -

אמרת על החיילים, תדי, אמרת על החיילים: אנחנו לא יודעים אם הוא חייל. בטח שאתה לא יודע אם הוא חייל, זו העבודה שלנו, אנחנו אמורים לסכך את הבירוקרטיה, לא להרכיב.

יש הנחיות, בהתאם להן אנחנו פועלים. אנחנו לא יכולים להיכנס לראש של אדם אחר. קודם כל, אני ציינתי את האתר של רשות האוכלוסין וההגירה כעוד דרך, דרך הלשכות כל הטפסים הגיעו אלינו, דרך מרכזי קליטה, אנחנו מדברים אתם יום יום - - -

ברשות האוכלוסין וההגירה בסניפים, יש אנשים שיכולים להנגיש את השפה?

הרבה.

יש קבלת קהל עכשיו?

מבחינת הטפסים אין לנו שום בעיה.

יש קבלת קהל? יש קבלת קהל עכשיו בסניפים?

יש קבלת קהל לכל האזרחים.

לא, מה פתאום? איך זה הגיוני? איך? לא, אין, אין, אין.

רגע, אני מבקש - - -

אין, אין דבר כזה.

רגע, רגע.

אני רוצה לספר מקרה - - -

רגע, אני - - -

אלו פִּינות אחרות - - -

לא, לא, רגע.

כל המשפחות - - -

לא קיבלנו תשובה.

את צודקת.

תודה.

שניה, תראה, עוד לא יצאנו לדרך. החלטת ממשלה רק מתחילים ורק עם עשרים וחמש המשפחות.

כמה שנים אתם - - -

צריך להבין, למה אתם לא מבינים? למה - - -

מה אנחנו נבין? שמונה עשרה שנים נבין? מה נבין?

רגע, רגע, אני מבקש, רגע, אני מבקש לתת לו לסיים את דבריו. זה התור שלו, עד עכשיו שמע, לאחר מכן גם ישמע אבל ניתן לו להשלים את הדברים. אני שאלתי אותו. אנחנו חברי הכנסת, יש לנו את הפריבילגיה לשאול שאלות, אתם גם יכולים לשאול אבל בתור שלכם. בבקשה. אני שאלתי בגלל שכולם פונים אלינו בטענה שאין קבלת קהל, האם יש קבלת קהל בשפה אמהרית ובעברית, שמסביר לאנשים את הנהלים, מה אתם עשיתם, מה אתם הולכים לעשות, הטפסים, לחלק להם, לתת להם טפסים, למי שלא יכול להיכנס לאינטרנט, הרוב לא נכנס, המבוגרים בעיקר, אז תתייחס לזה.

קודם כל המשפחות מתקשרות אלינו מהבוקר, אין לנו הגבלה של שעות, תמיד. לפני שבאתי לפה לעשרות פניות טלפוניות עניתי. זה אחד. דבר שני, הטפסים, המשפחות את רוב הטפסים הגישו. אנחנו אמרנו שממחשבים אותם ואנחנו בקשר איתן. ברגע שנתחיל את התכל'ס, לשלוח מראיינים לאתיופיה לבדיקות זכאות, אז התשובות מתחילות לזרום למשפחות. עכשיו אנחנו נמצאים בשלבי התארגנות. כמו שאתה יודע זו הקבוצה הראשונה, אז רק התחלנו. אנחנו צריכים להבין את זה. זה לא פשוט. אנחנו לא יכולים. עד עכשיו שמענו את ההחלטה הקודמת, רשימה סגורה, אתה לא יכול לפרוץ את זה אפילו עם נפש אחת - - -

אנחנו מדברים על נוהל כי הסיפור נמצא באי ודאות. טוב שעשיתם את זה, פרסמתם את זה באינטרנט ומי שנכנס לאינטרנט מבין משם אבל, יש שידור "קול ישראל" באמהרית, רדיו רק"ע, יש גם טלוויזיה באמהרית, האם אתם יצאתם והסברתם לציבור מה אתם הולכים לעשות? מה שאתה הסברת לנו עכשיו, בעברית, פה, האם אתם אמרתם את זה לציבור כדי שהציבור יידע? אם יש קבלת קהל בסניפי משרד הפנים, האם אתם הודעתם לציבור את הימים ואת השעות של הקבלה בסניפים? את זה אני רוצה לשמוע ממך.

קודם כל, כמו שאתה יודע לאורך השנים, המשפחות מעדיפות להתקשר אלינו ולקבל את המידע הרלבנטי מאתנו ישירות אז אנחנו מסבירים. אין לנו בעיה להסביר והם יודעים טוב מאד שיש גם נגישות שפתית. מה שנותר הוא להתחיל לעבוד. מי שמקבל אישורים ייכנס לישראל, מי שלא מקבל יקבל את התשובות, אתה מבין? כרגע אנחנו נמצאים בשלבי התארגנות, זה מה שאני אומר. התארגנות עד שיוצאים ומראיינים.

יש לי שאלה בשבילך.

באופן כללי אני חושב - - -

יש לי שאלה - - -

שאלה כללית, לא פרטנית.

על שאלות פרטניות אנחנו לא יכולים לענות.

לא, לא, לא פרטי הוא שואל. כל דבר אתה צריך לקחת אותו כדוגמה שמייצגת את כולם. כל מי שדיבר פה, זה לא העניין האישי שאתה צריך להסתכל עליו, אתה צריך לראות אותו כמייצג, כי זה מייצג מקרים. אם אני אתן לכל אלה שנמצאים פה, כולם רוצים לדבר, אבל פה, כל מי שסיפר זה מייצג. אנחנו יודעים את המציאות. מה השאלה שלך?

השאלה שלך היא כזאת. אני מילאתי טפסים ושמתי אותם ב-2014. קיבלתי הביתה הודעה שהם קיבלו את הטפסים שלי. התקשרתי למשרד שלהם, למוקד ושאלתי אותם. הם אמרו לי שיש לי רק טופס של 2010. מילאתי להם את הטופס שהיה שם, של 2014 ואמרו לי: זה לא הטופס ואני צריך לחפש את הטופס באתר שלהם. זה קשה מאד למצוא למי שלא מומחה במחשב, קשה מאד למצוא ולהוריד אותו. הורדתי אותו. שלחתי להם בפקס. אמרו לי: בפקס לא רואים כמו שצריך. שלחתי להם בדואר ואני לא קיבלתי תשובה.

הם לא עובדים מהבוקר עד הערב בטלפון, הם עובדים משעה אחת עד שעה שלש, אחרי זה הם לא עובדים, אם אני לא טועה. ניסיתי לתפוס, תפסתי את תדי ותדי אמר לי שהוא לא יכול לטפל בי בגלל שאני מאזור המרכז. מי שמטפלת זאת היא ובעצם אתם לא נותנים לנו את התשובות כמו שצריך, אתם לא נותנים לנו את המידע כמו שצריך. אנחנו מבולבלים ואנחנו לא יודעים איך האנייה הזאת מתקדמת. אין עדכונים ואנחנו לא יודעים את סדר העדיפויות עליה. יש לנו בידינו הבטחה ממשלתית וזה לא מתקיים. אנחנו צריכים שתסביר לנו בדיוק איך אתם פועלים ואיך אנחנו צריכים לגשת אליכם. כשאנחנו מגיעים אליכם עד המקום שלכם אתם אומרים: תשלחו את זה בפקס, תשלחו לנו בדואר ואין סדר אצלכם.

אני מוסיף גם שאלה. מה הבעיה שלהם להדפיס את הטפסים האלה ולשים אותם בסניפים? בכל הארץ יש סניפים של משרד הפנים. מהי הבעיה לשים את הטפסים האלה שאז, מי שרוצה להגיש בקשה ולמלא את הטפסים, יכול להגיע לסניף ולקחת את הטפסים האלה? מה הבעיה שלהם? בעיה של תקציב? בעיה של נייר? מה הבעיה? זה גם לכם יוריד להם את הלחץ הטלפוני.

בדיוק זה מה שעשינו ד"ר אברהם.

יש את זה היום?

שניה, הדפסנו את הטפסים ושמנו בלשכות. כולם מילאו. יש לנו את הטפסים. אני שוב חוזר ואומר, זה שלב של עבודה ולא קבלת טפסים. אנחנו מקצרים להם את הדרך. אם השם שלך, שניה, כשמתקשרים בודקים אם הטופס שלך הגיע. קודם כל אנחנו שלחנו להם למשרד שהטופס שלהם התקבל. יש מכתב כזה שקיבלתם?

לא, לא קיבלנו שום דבר.

זה כבר מזמן, הם אומרים, רגע, רגע, אני רוצה לדעת. מה שאמרת עכשיו, שעל פי החלטת הממשלה, שתי ההחלטות שציינת קודם והטופס שפרסמתם באינטרנט, האם זה אותו טופס שהיה לפני כמה שנים?

כן, זה אותו טופס.

זה חדש.

רגע, רגע, חברים, אנחנו רוצים להגיע לתוצאות. כדי להגיע לתוצאות אנחנו רוצים לברר דברים. לפי מה שאתה אומר לי, מי שמילא את הבקשה, את הטופס, בסיבוב הקודם, לא צריך למלא עוד פעם בסיבוב הנוכחי.

נכון.

זה מה שאתה אומר?

נכון.

האם את זה הסברתם לציבור? האם יצאתם לתקשורת או בסניפים? האם הסברתם את זה? ואם כך, למה עוד פעם פרסמתם את זה?

מה פרסמנו?

את הטופס באינטרנט.

הטופס תמיד נמצא באתר האינטרנט שלנו.

זה לא חדש?

זה לא חדש.

יש לי שאלה.

לְמה?

למקרה, למקרה הצורך, אם מישהו ירצה להוריד, שיוריד. אם מישהו רוצה להעמיק בפרטים של החלטות ממשלה שיעמיק. אנחנו מנסים לעזור. לשאלה של בקאלו, אם זה הטופס מ-2014 אז אני אומר לך: תמלא אותו.

השאלה היא - - - לא קיבלת אותו.

רגע. איפה אתה גר?

פתח תקוה.

פתח תקוה. זו גם אחת מהסיבות, אנחנו מחולקים לשלושה אזורים, שלושה דסקים. כדי - - - זה כל הזמן שאתה מקצר כדי שתיכנס לאותם פקידים אז אמרנו לך תעבור דרך - - - מרכז. אם דיברת אתי זה מה שאמרתי לך כדי לעזור ולא כדי להקשות, הבנת? דבר שני, אם שלחת אותו, יגיע אלינו, אנחנו נקלוט אותו.

טוב, תודה. גלגאיי.

תודה רבה. שמי טפארה גלאגאיי, באתי לארץ ב-2013, כמעט 14', לקראת סוף השנה.

2013?

2003, סליחה. ההורים שלי, לפני חמש שנים עלו לארץ, אבא ואימא, עם חלק מהאחים ועם אחותי. היינו באתיופיה בהמתנה ולמזלי אני עליתי. חלק לא עלו עד עכשיו. אבא ואימא הם מבוגרים, בגיל תשעים, ברוך השם, הם מבוגרים והם לא יכולים לצאת מהבית, גם בגלל בריאות. הילדים עד עכשיו הם לא ראו אותם, שבע עשרה שנה, הילדים שלהם. אני שלש עשה שנה לא ראיתי אותם.

אבא ואימא עלו, כמה ילדים יש להם פה וכמה ילדים נשארו שם?

פה ששה ילדים ושם חמישה.

ששה ילדים נמצאים פה בארץ וחמישה ילדים שלהם נשארו שם.

אני עליתי ב-2003 למזלי ובאתי. לפני כן, אח שלי התחתן בגונדר, אח שלי הגדול, התחתן בגונדר, היו לו ארבעה ילדים, הם לא הביאו אותו כמו שגביהו סיפר. הוא רצה לעלות לארץ ישראל והוא זכאי, יש לו הכול פה בארץ אז הם אמרו לו: האישה לא זכאית ואתה לא יכול לעלות, ארבעה ילדים נפרד מהם.

אשתו עלתה עם ארבעת הילדים והוא נשאר שם.

הוא נשאר שם לפני כמה שנים. הילדה שלו הקטנה נמצאת פה. להורים ובעלה הם לא נתנו לה אישור. הגשתי מכתב, שאלתי את החיילים, בצבא, הם לא קיבלו אותם. מה הם אמרו? יש משרד הפנים, אנחנו לא משרד הפנים, אנחנו לא נטפל בזה. תלכו למשרד הפנים, שהיא תגיש למשרד הפנים. כך הם אמרו. לא הגישו מכתב דרך משרד הביטחון.

אח שלי הקטן גם התחתן, היא עלתה לארץ גם, הביאה רק ילד אחד והוא נפטר, זכרונו לברכה, הוא נפטר בהמתנה בגונדר. גם הוא היה לו אישור לעלות אבל למה הם הפרידו אותם? אותו סיפור מתגלגל, החלטה, לא החלטה, ופה וזה - - -

בוא נקצר את זה. האם ההורים שלך מילאו את הטפסים והגישו למשרד הפנים?

נכון. כמה פעמים, כמה שנים, כבר שנה הם מוציאים טפסים, מה שתדי אומר, פעם בשנה הם מגישים. איך לא קיבלנו? איך לא קיבלנו? סתם, גלגולים. אפילו אני, כשעליתי לארץ, שלש ארבע פעמים מילאתי טופס, כל שנה הם - - -

כיוון שהזמן שלנו רץ, את המקרה שלך שמענו אז בואו ניתן לעוד מקרה ואני גם רוצה שמשרדים אחרים גם יתייחסו לנושא. אנחנו מסיימים.

תדי אומר "אנחנו מסבירים במרכז הקליטה ועל כל הטפסים הסברנו", אני נמצא במרכז קליטה, אין הסבר - - -

אני לא אמרתי את זה, סליחה, אמרתי - - -

בסדר, אנחנו - - -

הטפסים הגיעו עכשיו?

לא, אפילו הלכנו למשרד שלהם, הם נמצאים באותו משרד, לא יכולים לקבל אותנו. כל המבוגרים האלה שיושבים פה, כולם ילדים שלהם, כולם בוכים.

תודה.

אם אתה יכול, הבת שלה כאן, תבוא ותשאל אותה.

אין זמן. אתה הצגת את העניין. נשמע עוד משפחה ואז אנחנו נשמע אחרים. יש נציגת סוכנות, גם משרד הקליטה וגם את צה"ל אני רוצה לשמוע לפני שאני מסכם. זמנאיי, בבקשה.

שלום לכולם. שמי זמנאיי טאקאאה, עליתי לארץ ב-2004 עם בעלי. אחי נמצא פה וההורים שלי נשארו שם עם שתי אחיות שלי. סבתא שלי נשארה ושלושה דודים גם נשארו באדיס אבבה. הם ממתינים כבר שמונה עשרה שנה. אנחנו ממלאים. סבתא שלי ב-2004 סיימה את כל התהליכים, עשתה חיסונים והכל והשאירו אותה. פעמיים, לא פעם ראשונה. השאירו אותה רק לעלייה. כל הלימודים עשתה, כל הכסף אפילו הייתה מקבלת בשגרירות ישראל, אחר כך רצו להעלות אותה. הנה, היא מחכה מ-2004, היא מחכה שם. כבר שמונה עשרה שנה היא סובלת. יש לה ילדים. כל האחים והאחיות שלה פה. רק היא נשארה, עם אימא שלי, סבתא ושלושה דודים. אנחנו פונים למשרד הפנים, הם אומרים: לא אישרו. הייתה תדהמה אבל עכשיו יש אישור. אני התקשרתי לפני שבוע, דיברתי עם מישהי ואמרה לי: עוד לא עדכנו, רק המדינה אישרה אבל עוד לא התחילו לעבוד. אני לא הבנתי אפילו, עכשיו רק שמעתי שאפשר למלא טפסים. הטפסים מ- 2004 אני מילאתי, אמרו: לא צריך. עכשיו שמעתי שצריך למלא חדש.

הוא לא אמר שצריך למלא, הוא אמר - - -

הוא אמר שמעבירים טפסים.

לא, הוא אומר, מה שהוא הסביר. אם מילאתם כבר טופס אז לא צריך למלא עוד פעם אבל מי שלא מילא את הטופס אז "אנחנו פרסמנו את הטופס באתר אינטרנט". זה מה שאמרתָ, נכון? אם כבר מילאתְ אז אין צורך למלא עוד פעם.

אין צורך?

זה מה שהוא אמר.

כן, אבל מה אפשר לעשות? אני מילאתי כמה פעמים. ההורים שם.

בסדר, אז הוא אמר שלא צריך.

משרד הפנים, מצדי, בעיניי, הם לא כל כך - - -

אנחנו צריכים לסיים באחת. אנשים שרוצים לדבר, כל הזמן רוצים לדבר אבל תדברו בקיצור, אדוניה גובזה.

רק משפט.

או.קיי, אחריו.

תודה רבה על הרשות שניתנה לי. אני עליתי בשנת 85' מסודן ויש לי בני דודים שנשארו באתיופיה, עשרים וחמש נפשות. יכול להיות, קודם דיברו על מספר עשרים וחמש, יכול להיות שהם שלי, אני מקווה מאד.

אלה כבר הגיעו.

אז אני אומר, יש פה בירוקרטיה מכֻוונת כדי למשוך. יש פה הורים, יש פה הורים וילדים. ופה - - - הוא פה, שירת ביחידה קרבית, ודאי שמעתם עליו. יש פה אבא שאני מייצג אותו ויש לו פה ילדים ויש לו שם חמישה ילדים ועשרים נכדים. אשתו חולה, אימא שלהם חולה פה, היא כבר התייאשה. שבע עשרה שנה ממתינים בגונדר. אני לא יודע, לא מבין איך עובד משרד הפנים. אם יש החלטת ממשלה אז למה מושכים את זה? אני לא יודע. אז אני רוצה שתדעו, יש פה אנשים, אני עליתי מסודן, כמוכם, אני מכיר חלק מכם שעובדים במשרד הקליטה, למה מושכים? אם אתם חושבים שיש - - - ואולי יש ספקות על יהדותם אז אתם טועים ואתם צריכים לבדוק אישית. יש אנשים שמגיעים למשרד הקליטה כדי להסביר את השמות שלהם ואתם יש לכם כל מיני טענות, אני לא יודע - - -

הנקודה ברורה.

יש כל מיני טענות שיש ספקות ביהדותם וזה לא נכון. יש בירוקרטיה מכוונת, למשוך ולמשוך ולמשוך. עכשיו אימא חולה, חס וחלילה אם הולכת אז איזה מן צלקת נשארת? פה האחים, חלק מהאחים משרתים ביחידה קרבית וככה למנוע אותם מלראות אחים. קורעים אותם לגזרים. איזו עבודה אתם עושים, משרד הפנים? תודה רבה.

תודה. לאקאצ'ו בבקשה, רק בקיצור.

(אומר דברים באמהרית, המתורגמים ע"י היו"ר)

ההורים שלו עדיין מחכים באתיופיה בגונדר ויש לו שבעה אחים ואחיות איתם. חלק מהילדים פה, נמצאים פה. במשרד הפנים הוא הגיש את הבקשה, אתה הלכת לשם והם אמרו לך שלא יודעים למה לא עלו.

הוא הלך לבקש להעלות את ההורים שלו אז הוא שאל אותו האם אתה יודע למה הם לא עלו, אז הוא אמר שהוא לא יודע. משה, בבקשה. בקיצור.

שמי משה בר, אני יושב ראש עמותת "תנו יד לחרש – נכים למען נכים".

קודם כל, אני מברך את היושב ראש ואני רוצה להגיד לכם דבר אחד. אני מכיר את היושב ראש הרבה מאד שנים, הוא עושה כל מה שהוא יכול למען העלייה מאתיופיה ואני גם עוזר לו הרבה מאד בזה. הוא סיכן אפילו את מקומו בכנסת בשביל להעלות את העלייה הזאת. אני גם מכיר סיפור של עולי אתיופיה שההורים שלהם לא נותנים להם לעלות. אנחנו נלחמים עבור זה ואני מקווה בעזרת השם שנעלה את כולם, גם אם הם אומרים שהם יהודים או לא יהודים, כל מי שאומר שהוא יהודי שיוכל לעלות למדינה. יש לנו עדות אחרות שלא בדקו אותן וגם את העדה הזאת אסור לבדוק. אני מודה לכולם.

תודה. תודה, אנחנו צריכים לסגור כי יש עוד פגישה. יש עוד ועדה ואנחנו לא יכולים לקחת יותר מהזמן. אני רוצה בקיצור, נציגת צה"ל, את שמעת שחיילים משוחררים אמרו שהם הגישו אבל לא קיבלו מענה ועזרה. האם, לאחר הדיון הזה, האם צה"ל בודק את עצמו והוא יתייחס לבקשות של החיילים ויעזור להם, אם זה לפנות, אני לא אומר שאתם תקבלו החלטה להעלות אבל אתם יכולים לפנות למשרד הפנים ולעזור להם, כמו שהיום, הם לא יכלו להגיע אז גם להגיש בקשות, כמו שהיום לא נתתם להם אישור לבוא להביע את תחושתם, אז האם אחרי הדיון הזה את רואה שינוי מדיניות בצה"ל?

קודם כל אני אחזור על הדברים שאמרתי בתחילת הדיון, גם לטובת מי שלא היה נוכח. הסוגיה היא סוגיה שאינה חונה תחת תחום אחריות צה"ל, היא חונה תחת אחריותם של המשרדים הרלבנטיים ונכון שהם יתייחסו. יחד עם זאת חשוב לי להגיד וקיים נוהל מסודר בנושא, שאנחנו נדאג להעביר את הנוהל הזה לגורמים הרלבנטיים, שיודעים לפחות להנגיש את המידע לחיילים ולצייד אותם בתהליך הרלבנטי, על מנת שהם ידעו כיצד לפעול.

אני יודע שנמצאים נציגי הסוכנות ומשרד הקליטה. אני חושב שבשלב הזה אני לא רוצה לשאול אתכם שאלות כי העולים עוד לא הגיעו, אפילו עוד לא קיבלו אישור, עוד לא נבדקו על ידי משרד הפנים ולכן אני לא אשאל אתכם מה אתם עושים בעניין הזה.

אני רוצה לסכם את הדיון. אני יודע שהגעתם ורציתם לדבר אבל אני מתנצל שזה לא ניתן. קיימנו דיון של שעתיים, מאחת עשרה עד עכשיו. יש עוד דיון ואנחנו צריכים לפנות את המקום. אנחנו צריכים לסכם את הדיון. מי שלא הצליח לדבר היום יסלח לנו כי אי אפשר לתת לכולם אבל מי שדיבר דיבר בשמכם. כל מקרה שהוצג פה מייצג את כל מי שלא דיבר, גם את מי שלא הגיע לפה, מי שנשאר בבית. זה מייצג.

אנחנו פועלים בכנסת ישראל. אתם יודעים את זה. אנחנו נמשיך לפעול עד שהמשפחה האחרונה תתאחד עם משפחתה. אנחנו נמשיך את זה ונפעל בנושא הזה.

הוועדה קוראת למשרד הפנים להסביר לקהילה את נוהלי העבודה שלכם. אנחנו מבקשים ואנחנו רוצים לקבל תוך שבועיים בכתב, את מה שנעשה בעניין הסבר או הנגשה של הנוהל לציבור בשפה האמהרית ובעברית. טוב שפרסמתם את זה באינטרנט אבל אנחנו יודעים מהי כמות האנשים בקהילה שמשתמשים באינטרנט ולכן חשוב מאד לצלם את החומר, להעביר אותו ברדיו רק"ע, בטלוויזיה באמהרית, להסביר לקהילה מה אתם הולכים לעשות, מה הם צריכים לעשות, אם לא צריכים להגיש בקשה אז תגידו למי שהגיש בקשה שלא צריך. כרגע הקהילה נמצאת באי וודאות. לכן הוועדה קוראת בהקדם האפשרי להסביר לקהילה ולהציג לנו בכתב את מה שנעשה.

תודה לכל המשתתפים, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:01.