הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 108

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, כ"א בחשון התשע"ז (22 בנובמבר 2016), שעה 12:00

'ילד הוא ילד הוא ילד' - ילדים מדברים על זכויותיהם במסגרת היום הבינלאומי לזכויות הילד

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

דב חנין

טובה בן ארי - מפקחת ארצית לזכויות התלמידים, משרד החינוך

הדרה רוזנבלום - מפקחת ארצית מנהיגות צעירה, משרד החינוך

יוסי מיכל - מדריך ארצי, זכויות תלמידים, משרד החינוך

ורד וינדמן - מנכ"לית המועצה לשלום הילד

כרמית פולק-דהן - יועצת משפטית, המועצה לשלום הילד

אביבה ראייר בן שלוש - ועדת זכויות הילד, לשכת עורכי הדין בירושלים

חנן יזדי - ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית

אופיר יקיר - מועצת התלמידים והנוער הארצית

טל רחמים - מועצת התלמידים והנוער הארצית

ראשד פתחי - מועצת התלמידים והנוער הארצית

יובל חלביה - מועצת התלמידים והנוער הארצית

סלין אולגון - רכזת תקשורת, מועצת התלמידים והנוער הארצית

גל משעל - מועצת התלמידים והנוער מחוז תל אביב

לירון מיכאל - מועצת התלמידים והנוער מחוז חיפה

שחף פורטנוי - מועצת התלמידים והנוער מחוז חיפה

אלי נחמה - מנהל קמפוס ביאליק רוגוזין, ת"א

אדם גלבוע - מורה בקמפוס ביאליק רוגוזין, ת"א

מוניקה ג'וזף - קמפוס ביאליק רוגוזין, ת"א

סמיה מוחמד - מועצת התלמידים קמפוס ביאליק רוגוזין

גיפס אוקנווה - מועצת התלמידים קמפוס ביאליק רוגוזין

מיקז האגוס - מועצת תלמידים קמפוס ביאליק רוגוזין

מזל דיין - מורה מלווה, קמפוס ביאליק רוגוזין, ת"א

שי ברדה - מורה מלווה, קמפוס ביאליק רוגוזין, ת"א

ווגה איברהים - מורה מלווה, בית ספר אבו גוש

אברהים סאלח אסמהאן - מורה מלווה, בית ספר אבו גוש

רג'ד עותמאן - בית ספר אבו גוש

בריהאן עבדאלרחמן - בית ספר אבו גוש

יוסף ג'בר - ראש מועצת התלמידים, בית ספר אבו גוש

יובל אלימלך - תלמיד כיתה ח', ביה"ס הגימנסיה

יערה בן לולו - בית ספר רמות ים, מכמורת

אורי טובול - בית ספר רמב"ם, קרית שמונה

הגר ליפסקי - בית ספר עמק החולה

אביה וקנין - חינוך לפסגות

ניקול טייקש - חינוך לפסגות

תמי ברנע

ס.ל., חבר המתרגמים

'ילד הוא ילד הוא ילד' - ילדים מדברים על זכויותיהם במסגרת היום הבינלאומי לזכויות הילד

צהריים טובים לכולם. אני שמחה, אפילו מתרגשת לפתוח דיון נוסף במסגרת יום זכויות הילד, יום שהוא כל כולו בשבילכם. לומר את האמת, אני מרגישה שבכל בוקר שאני באה לכאן לכנסת אני באה לכאן בשבילכם, אבל היום אנחנו גם מקדישים לכם את כל הדיונים ונותנים לכם את הבמה כדי להביע מה הן זכויות הילד עבורכם, מה אתם הייתם רוצים מאיתנו שאנחנו נגשים בשבילכם ואיפה אתם מוצאים את עצמכם בתוך השיח הזה.

אז אני פותחת את הדיון השני שעוסק בזכויות ילדים וקראנו לו 'ילדים מדברים על זכויות ילדים', כי כמו שאתם יודעים, הרבה פעמים למבוגרים יש נטייה לדבר עליכם, לומר מה אנחנו חושבים שטוב בשבילכם ומה אנחנו צריכים לעשות כדי שיהיה לכם טוב ולמעשה אנחנו שוכחים לפעמים לדבר איתכם. אני חושבת שהיום הזה הוא מיוחד כי אנחנו מדברים עם הילדים ולא על הילדים, אנחנו מדברים עם הילדים על זכויות ילדים.

אז אני מברכת את כל הנוכחים. נמצא איתנו חבר הכנסת דב חנין, שמיד אנחנו ניתן לו לומר כמה מילות ברכה, ואני רוצה גם לקדם בברכה את בתי הספר שנמצאים כאן. אז אני אתחיל, נכון, אני משוחדת, אני מודה, עם בית הספר מקרית שמונה, שזה הבית שלי. אני מתרגשת. בית ספר רמב"ם מקרית שמונה, ברוכים הבאים, אני מאוד מאוד שמחה שאתם כאן. בית ספר ביאליק רוגוזין, בית ספר מיוחד, שזכיתי אפילו לסייר ולבקר בו, הוא מציג את התערוכה בחוץ שעוסקת בתעודת זהות, אנחנו אחר כך נשמע עליה מפיכם. בית ספר אבו גוש, ברוכים הבאים. רמות ים מכמורת. נציגים של חינוך לפסגות, נמצאת איתי פה ילדה מקסימה, ניקול טייקש, שהיא מלווה אותי היום, אז ברוכה הבאה, ניקול, וברוכים הבאים כל חינוך לפסגות. ובית ספר עמק החולה מכפר בלום, גם כן מהגליל. הם ייכנסו עוד מעט, אבל חשוב לציין שהתערוכה שמוצגת כאן, תערוכה מרתקת, שבאמצעות אגדות ילדים הם מבטאים גם את המצוקות של הילדים וגם את הסכנות שאורבות להם וכדאי אחר כך לגשת ולראות. כשהם ייכנסו נקבל אותם בברכה.

חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

תודה, יפעת. אני רוצה קודם כל להודות לך, על העבודה שלך לאורך כל השנה בוועדה לזכויות הילד, את עושה עבודה חשובה, מסורה, לא רק ביום הזה, אלא כל השנה ואני רוצה להביע הערכה גם על היום המרגש הזה שאת עשית. האמת, אני רוצה לומר לך שכמו כל חברי הכנסת הייתי הבוקר בהרבה ועדות וכולם התרגשו להיות עם ילדים שליוו אותם. זה פרויקט מקסים ומרגש ונורא יפה.

יש מסר מאוד יפה ביום הזה, יש מסר מאוד חשוב ומרגש בתערוכה שאנחנו ראינו כאן בחוץ, כי אנחנו מאוד שונים זה מזה, אנחנו שונים זה מזה בצבע ובלבוש ובעדה ובדת ובלאום, אנחנו שונים זה מזה, אבל בעצם בדבר הכי חשוב אנחנו כל כך דומים, אנחנו כולנו בני אדם והמסר של היום הזה הוא שילד הוא ילד הוא ילד וילדה היא ילדה היא ילדה. וילדים וילדות, יש להם קול ויש להם זכויות וצריך לתת לקול ולזכויות האלה מקום. אז זה יום נורא חשוב עבורנו בכנסת ותודה שבאתם וכיבדתם אותנו בביקור שלכם.

אני מתנצל שאני אשהה רק כמה דקות, כי אני צריך לרוץ לוועדה נוספת, אבל אני בטוח שיהיה פה הרבה יותר יפה ומרגש מאשר הוועדה שאני איאלץ להיות בה. תודה רבה.

אני בטוחה. תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. אני מכירה את האינטנסיביות של הוועדות בכנסת ואני באמת מעריכה את זה שהגעת לברך את הילדים.

טובה בן ארי, רוצה לומר מספר מילים? מילות ברכה לילדים המקסימים שכאן?

אני מאוד נרגשת. אתמול ציינתי והיום אני אציין שאני מאוד נרגשת, שוב, לראות ולפגוש מקרוב ולשוחח עם מגוון כל כך גדול של נוער מכל הארץ, למרות שבנטיותיי האישיות אני מסתובבת בכל הארץ ופוגשת כל נער או נערה, או כל ילד שרוצים לפגוש אותי, הם מתאמים איתי במייל ואני מגיעה אליהם לבית הספר, עד הכיתה. כל ילדה וכל ילד בכל הארץ.

אני מפקחת ארצית על זכויות תלמידים וכשנכנסתי לתפקיד לפני 15 שנים, המון זמן, כמעט נולדתם, הכנסתי ללוח הישראלי ולתודעה הישראלית את התאריך ה-20 בנובמבר, שבכל העולם מציינים את יום ההולדת לאמנת זכויות הילד שעליה חתמו 192 מדינות. אני הכנסתי את זה כיום זכויות הילד. אז אני מוקירה את כל משרדי הממשלה, לכל אגפי השלטון, לכל גופי התקשורת, לכל האקדמיה, לכל הנציגים באקדמיה בפקולטות השונות, לכל המנהלים והמורים וחבריי במשרד החינוך, והדרה יושבת לימיני, מנהיגות נוער ומועצות, אני מודה לכם, בית הנבחרים, שאתם ממשיכים לציין את זה, שאתם ממשיכים לחשוב על זה. אני מודה לך, חברת הכנסת שאשו - - -

שאשא, פעם אחת לכבוד הילדים, שאשא.

שאשא. סליחה, אני מצטערת, אני מתנצלת, חברת הכנסת ד"ר יפעת שאשא ביטון. זה היה השם המלא עכשיו.

כן.

אני מודה לך שהילדים הם בראש מעיינייך, אז אנחנו יכולים ביחד, משרדי הממשלה, איתך ביחד, להגיע לפסגות חדשות. תודה.

תודה רבה, טובה בן ארי, המפקחת של משרד החינוך לזכויות הילד. יושב איתנו גם יושב ראש חדש של מועצת תלמידים, אני יכולה להגיד לכם שהוא מבטיח לחלוטין. אמנם בירכת מקודם, אבל אני אשמח אם תיתן כמה מילים גם לתלמידים שיושבים כאן.

אולי אחר כך, אני רוצה לשמוע ואחר כך אני אגיד.

אוקיי, מאה אחוז. אז אנחנו נפתח, ברשותכם, עם בית ספר רוגוזין, שיציג את התערוכה שנמצאת כאן בחוץ ויספר קצת על עצמו. מוניקה, הבמה שלך.

צהריים טובים. אני מוניקה ג'וזף, בת 16, לומדת בקמפוס ביאליק רוגוזין בתל אביב. קמפוס ביאליק רוגוזין הוא בית ספר מאוד מיוחד, לומדים בו תלמידים מ-51 מדינות שונות, זה אומר שאנחנו התלמידים מגיעים מתרבויות שונות, שפות אם שונות, דתות שונות ומראה שונה. אני נולדתי בסודאן, גדלתי במצרים שבע שנים, בישראל נמצאת תשע שנים עם אמא ושלושה אחים. חשוב לי לציין שבישראל אני חסרת מעמד. אני לומדת בכיתה י"א, ניגשת לבגרויות, משקיעה מאמצים רבים על מנת להצליח בלימודים. בבית הספר אני זוכה לשוויון, עזרה בחינוך לערכים של כבוד וקבלת האחר.

בחרתי בזכות החינוך כאחת מזכויות הילד המשמעותיות והחשובות, תפקיד החינוך לעודד פיתוח של אישיות, כישרון ויכולת, להכין את הילד לחיי אחריות בחברה חופשית, ברוח של הבנה, שלום, סובלנות ושוויון בין המינים. כמובן שעל המדינה לדאוג שהשכלה גבוהה תהיה נגישה לכל ילד.

בעוד שנתיים אני וחבריי נהיה בבעיה גדולה, כי הזכות לחינוך כבר לא תתממש. אנחנו נצא לחברה אחרי שלמדנו, השכלנו, התפתחנו והוצאנו תעודת בגרות. אני לא אוכל להתקבל לאוניברסיטה, אני לא אוכל לעבוד בעבודות משמעותיות, אני לא אוכל ללמוד לתואר. מה שנשאר לי לעשות זה למצוא עבודות שחורות כמו ניקיון, עבודות בשוק. נכון שכל עבודה מכבדת את בעליה, אבל מה אם יש לי חלומות, לשם כך אני משקיעה ולומדת היום. המצב הזה מאוד מתסכל. תלמידים שלמדו איתי בכיתה כבר מתכננים את העתיד שלהם, את הגיוס לצבא, המשך לימודים גבוהים והמשך - - - הם מתקדמים ומתפתחים ואני נשארת מאחור. אני רוצה שהזכות לחינוך תחול גם עליי לאחר סיום הלימודים.

בגיל 18, כשמסיימים בית ספר, החיים האמיתיים שלי אמורים להתחיל, אני אמורה להתחיל את מסלול חיי ולגבש החלטה לגבי ההתפתחות האישית שלי. אני מרגישה שלא מתאפשר לי להיות שווה פה, כמו חבריי בעלי המעמד, אני מרגישה שאין לי שום דבר, שהסטטוס שלי כחסרת מעמד סוגר לי המון דלתות, את הדלת לצבא, את הדלת ללימודי נהיגה, את הדלת לאוניברסיטה ואפילו את הדלת לכניסה למועדונים. הלוואי שהזכות לחינוך הייתה חלה גם עליי לאחר סיום הלימודים בתיכון, כי מה זה שווה לי שהשקעתי בלימודים אם לא מתאפשר לי להמשיך ולצמוח והדלתות שרציתי לפתוח תמיד יישארו סגורות?

תודה רבה, מוניקה. אני מוכרחה להתוודות, למה בעצם פתחתי עם בית ספר רוגוזין ולמה פתחתי עם ילדים שהם חסרי מעמד. דווקא היום, כשאנחנו מציינים את יום זכויות הילד, אז הרבה פעמים דברים שנראים לנו מאוד מובנים מאליהם ודברים שאנחנו צריכים לדרוש, יש ילדים שגרים כאן איתנו ועבורם זה לגמרי לא מובן מאליו. בעצם הפתיחה שלי דווקא עם בית ספר רוגוזין, אנחנו מדגישים שמבחינת הוועדה כאן בכנסת ילד הוא ילד הוא ילד, באופן אמיתי. יש לנו את החובה, אפילו המוסרית, לדאוג לכל אחד מהילדים שגרים כאן בקרבנו. אז תודה רבה, מוניקה.

אני אשמח שאת או מישהו מבית הספר יספר קצת על התערוכה שראינו בחוץ, תערוכה שקראתם לה 'תעודת זהות'. היא מיוחדת מאוד ואני אשמח שתספר לכולם. תציג את עצמך.

נעים מאוד, לי קוראים אדם גלבוע, אני מורה בבית הספר. הפרויקט נעשה לפני שנתיים, קראנו לו 'תעודת זהות', בשיתוף של יעלי גבריאלי, שהיא אמנית וצלמת. זה פרויקט שעשינו לפני שנתיים במטרה לנסות וקצת לתהות על תהליכי גיבוש הזהות בקרב תלמידים ממשפחות של מבקשי מקלט ועובדים זרים ולמעשה המהלך הראשון שעשינו זה שנתנו לתלמידים צבע וכל אחד מהם היה צריך לרקוח את הצבע שלו כמו שהוא חושב וגילינו שבמהלך הרקיחה הזאת באמת המשמעות של לבן ושחור כמעט נעלמת. הצבע שלנו, אם תחשבו כל אחד על איך הוא היה מייצר את הצבע שלו, לא היינו הולכים ישר עם השחור ולא היינו הולכים עם הלבן, אלא פתאום הגוונים האלה והמנעד הזה בין הגוונים הוא מה שהופך להיות משמעותי.

ביקשנו מהתלמידים לצבוע את הפנים שלהם בצבע שלהם, כאיזה שהיא אמירה על הזהות, כי הפנים שלנו זו הזהות שלנו, ומה המשמעות כאשר בן אדם צובע את הפנים שלו בצבע עור שלו. האם הוא מתגאה, האם הוא מסתיר? דבר אחרון כמובן זה הצילום על רקע צבע העור שלהם.

הפרויקט הזה מציג איזה שהיא סתירה בין מה שאנחנו קוראים בתולדות האמנות, הפורטרטים זה לאנשים בעלי מעמד, רוזנים, מלכים, אנשים בעלי מעמד גבוה, ופה אנחנו מדברים על אנשים ממעמד מפוקפק, ועצם זה שהם מצולמים על רקע שהוא בגוון העור שלהם, הדמות עצמה הופכת להיות כמעט שקופה לעתים. דווקא אותם תלמידים שבחברה שלנו כל כך בולטים בגלל צבע העור שלהם, החברה אולי באופן אחר, קצת בפרדוקס, רואה אותם כשקופים. ולכן תעודת הזהות, שמתכתבת כמובן עם תעודת הזהות הישראלית, המטרה שלה זה להדהד ולהעביר את הרעיון הזה שכל אחד מאיתנו יחשוב על המקום שלו בתור אדם בעולם שבו אנחנו חיים.

יפה מאוד. תודה רבה. ומי שלא יצא לו לראות, או שחלף בלי לשים לב, אז בחוץ מוצגת התערוכה ואתם בהחלט מוזמנים לראות בסוף הדיון. תודה רבה, בית ספר רוגוזין, מוניקה.

יערה בן לולו, בית ספר רמות ים ממכמורת, בבקשה, הבמה היא שלך.

תודה. אז קוראים לי יערה, האמת היא שאני גרה בירושלים, אני מתחנכת בבית ספר רמות ים, אני אהיה שנה שם בפנימייה. אז בעצם התחנכתי ואני גם מתחנכת בעמק חפר. אני חושבת שבקשר די ישיר למה שמוניקה אמרה, אני בתור ילדה שעמק חפר זה סוג של בועה כזאת, גרים שם אנשים מאוד מסוימים, מתרבות מאוד מסוימת ובתור מישהי שגרה בירושלים - - -

יערה, אנחנו איתך, הבמה שלך, בבקשה.

אז באמת בבית הספר שאני מתחנכת בו זה גם בית ספר של ילדים שגרים באזור וגם פנימייה, זאת אומרת שבאים ילדים מכל הארץ. כשהגעתי לשם אז באמת הבנתי כמה תרבויות יש במדינה שלנו וכמה לא ראיתי את זה לפני. אני חושבת שאחד הדברים הכי חשובים שיש לנו בתור אזרחים במדינת ישראל, במיוחד מגיל צעיר, זה באמת להיפגש עם חבר'ה מכל האוכלוסיות, אם זה ערבים, חרדים, חילונים. בחיים לא שמעתי על בית הספר הזה, לא ידעתי שקיים דבר כזה ואני חושבת שזה מאוד עצוב, כי אני חושבת שבדיוק בגלל שיש לנו כילדים את הזכות להיות מי שאנחנו והזכות לשוויון, או הזכות הזאת, אז מאוד חשוב שמגיל צעיר יפגישו אותנו אחד עם השני. אנחנו הדור שאולי יעשה את השינוי ואנחנו הדור הבא שינהיג את הארץ ואני חושבת שבאמת זה חשוב שאם זה יבוא מהמבוגרים, שממש יכריחו אותנו, ואני חושבת שזה יתקבל ברצון גם על ידי הילדים, שיפגישו בינינו ושיחפו על הפער הזה, כי הפער עצום. בתור מישהי שחווה אותו כל יום, הוא ענק, וזה רק חבר'ה מערים שונות. אז ממגזרים שונים זה בכלל.

ואני מניחה שלא צריך להכריח אתכם לעשות את זה, אני בטוחה שאם המערכת תדע לעשות את זה בצורה טבעית ולהפגיש בין אוכלוסיות מגוונות, כחלק משגרת חיים במערכת החינוך, אז אתם גם תוכלו לקבל את זה באהבה וכדבר שהוא באמת טבעי ומובן מאליו, מה שלא קורה היום. זה, אגב, מחבר אותי לדיון שהתקיים כאן אתמול, אנחנו קיימנו דיון לכבוד 70 שנה ליוניסף, זה ארגון שדואג לילדים בכל העולם ועלה הצורך האמיתי מצד הילדים לפגוש את כל מגוון האוכלוסיות שיש בארץ. התחושה היא, זה כמו שאת אמרת, אנחנו כאילו באיזה שהיא בועה, כל אחד בתוך המקום המאוד מצומצם שלו, המעגל המאוד פרטי שלו ואנחנו לא נחשפים לקהילות אחרות. עד מתי, בעצם? עד שאנחנו מגיעים לצבא או יוצאים לחיים האמיתיים.

אני חושבת, נציגי מערכת החינוך, שזה אתגר משמעותי לפנינו ואפשרי. פעם זה היה יותר, היום התחושה היא שזה קצת פחות. אני חושבת שזה משהו שאנחנו - - -

היום זה ברמה של - - -

לא ברמה של שיח, ברמה של מפגשים.

מפגשים, אנחנו מדברים על לפחות חמש פעמים - - - מקבלים סיוע תקציבי והדרכה.

צריך לראות איך באמת בתי הספר מאמצים את המוטיבציה הזו שהמשרד מעניק ומקיימים את זה במקומות השונים. יערה, תודה רבה.

אורי טובול, בית ספר רמב"ם. בבקשה, אורי.

אני אורי טובול מבית ספר רמב"ם קרית שמונה, כיתה ו'. היה חשוב לי לדבר איתכם היום על העולים החדשים, בני מנשה, שהגיעו לא מזמן לקרית שמונה, רחובות. לצערי הרב לא זכינו בכיתה להיות עם בני מנשה, אבל עדיין יש בבית הספר שלנו וכיף לשחק איתם, נהנים. קצת קשה להם להתחבר, אבל מנסים.

ראשית, אורי, אני חייבת לומר לך שהלוואי שהיינו שומעים את השיח הזה בכל מקום. אני לא יודעת אם אתה שמת לב, אבל אתה אמרת 'לא זכינו', לא זכינו שהם יהיו איתנו בכיתה. היכולת הזו לראות זכות בילדים חדשים ממקום אחר שמגיעים לכיתה שלך, אני חושבת שאין דבר נפלא ומרגש מזה ואני שמחה, כי זה מעיד בעצם על העבודה החינוכית והסביבה שבה אתה נמצא. אתה רוצה לספר לנו איך קיבלתם אותם בבית הספר? האם ערכתם משהו מיוחד לקראתם? האם אתם מתנהגים בצורה מיוחדת כדי לעזור להם להיקלט?

כן, אנחנו לוקחים אותם, הם באו אלינו לפני חנוכה, אנחנו ראינו אותם, פגשנו אותם, התחברנו אליהם. מתחברים אליהם בבית הספר כולו וגם בכלל בקרית שמונה.

אתם עוזרים להם גם אחרי שעות הלימודים או שזה נגמר בבית הספר?

יש כאלה, אני למשל.

אתה למשל. כמה צפוי. אתה כל כך מקסים. תודה רבה, אורי.

בריהאן עבדאלרחמן, בבקשה, בית ספר אבו גוש.

קוראים לי בריהאן, אני מאבו גוש, גם לומדת בבית ספר שקוראים לו אבו גוש. יום הילד הבינלאומי הוא יום מאוד חשוב מבחינתי, כל ילד צריך לחיות את הילדות שלו, מבחינת ביטחון, ביטחון כלכלי, לחוות את חוויות הילד וללמוד באווירה שקטה ונעימה, אבל יש המון ילדים שההורים שלהם שולחים אותם לעבוד כדי לפרנס את הבית והילדים האלה עובדים מלא שעות ולא מקבלים משכורת טובה וגם המנהלים שלהם בעבודה משתלטים עליהם כי הם פשוט ילדים. הזכות של כל ילד ללכת לבית ספר וללמוד באווירה טובה ונעימה ולא לעבוד, כי הילדים האלה הם - - -

תודה רבה, בריהאן. הנושא שאת מעלה הוא באמת מורכב וכואב. כל הנושא של עבודת נוער, גם במקומות שבהם עבודת נוער יכולה להיות משהו מאוד ערכי ומוסיף ותורם, כשזה מגיע לניצול של הילדים שלנו אז זה הופך למשהו מאוד שלילי ולא חיובי.

אני מוכרחה לציין שבשנה האחרונה הוועדה לזכויות הילד דנה רבות בנושא של עבודת הנוער ולקחה על עצמה את המשימה לבנות מערך שיגביר את הפיקוח והאכיפה על עבודת בני הנוער שהרעיון הוא פעם אחת שאתם, בני הנוער, תהיו מודעים, כי אתם כנראה לא מודעים לכל הזכויות שמגיעות לכם כנוער עובד ואז גם קשה לכם לעקוב ולאכוף את זה כי אתם לא באמת יודעים מה היא הזכות שלכם ומה לא, וגם התפקיד שלנו, כמבוגרים, לעבוד מול אותם מעסיקים ולוודא שהם לא מנצלים אתכם.

בשבוע או בשבועיים הקרובים נקבע דיון בוועדה, דיון המשך, דיון מעקב, אנחנו עשינו איזה שהיא פעילות ייחודית בקיץ והרעיון הוא לראות אם הפעילות שלנו היא באמת אפקטיבית או שאנחנו צריכים לנקוט בצעדים נוספים. אבל אני לגמרי מקבלת את הקריאה שלך, לשמור עליכם. אני לוקחת את זה על עצמי יחד עם חברי הוועדה ועם השותפים שנמצאים כאן, כדי שמי שכבר יוצא לעבוד שלפחות ייצא לעבוד בסביבה בטוחה ולא מנצלת. תודה רבה לך.

נמצאים איתנו, זו הזדמנות גם לומר ברוכים הבאים לבית ספר עמק החולה מהגליל. אנחנו הכוונו לתערוכה הבאמת מרתקת שלכם, אני לא יודעת עד כמה מותר להיות גלויים, אנחנו בכנסת, אני אהיה גלויה. בהתחלה כשראיתי את התמונה, בעיקר של עליסה בארץ הפלאות וראיתי את הסמים ישר ככה נבהלתי, אמרתי מה? איך אני יכולה לשים תמונה כזו? זו ועדה לזכויות הילד, יום זכויות הילד, אנחנו רוצים לתת מודלינג חיובי, ופתאום צללתי פנימה לתמונה הזו ולתמונות נוספות וקראתי את דברי ההסבר וחשבתי לעצמי ואמרתי את זה אפילו בקול, שלא יכולתי לבקש משהו יותר מדהים מזה. התערוכה שלכם מרתקת, היא מרגשת, היא מדהימה ואני חושבת שהיא מבטאת בצורה מאוד מאוד יצירתית את הנושאים שאנחנו דנים בהם בוועדה לאורך כל השנה. אז אני שמחה, אפילו גאה, לתת לכם להציג את הדברים. בבקשה, הגר.

אז קודם כל אני באמת מודה, בשם התלמידים של מגמת אמנות שלנו, שבאמת השקיעו והכינו. אם תצאו עכשיו החוצה, במקום שבו אנחנו חיים, תראו את העגורים עפים ונוחתים. אנחנו אמנם רק תחנת עצירה בדרכם לאפריקה, אך העגורים מבינים את טובו וייחודו של המקום וחלקם אף נשארים בו למשך החורף. אנו, החיים באזור עמק החולה, אוהבים אותו מאוד, את הנוף המיוחד, הנחלים והציפורים, את האוויר הנקי, החקלאות והקהילה החמה והשקטה. אנו אוהבים את הרוגע והשלווה, את קצב החיים הרגוע ואת האהבה הרבה השוררת בביתנו.

אנו, תלמידי בית ספר עמק החולה, שהגיעו לכנסת מהגליל העליון באנו לדבר על ביתנו, אצבע הגליל, המקום בו נולדנו וגדלנו ועל זכותנו לחיות בו ברווחה ובכבוד ולגדל בו את ילדינו. המצב הנוכחי בו הפריפריה ובעיקר הגליל העליון נמצאים גורם לפגיעה בזכות זו, פגיעה שמתבטאת בעיקר בחוסר שוויון הזדמנויות. בחינוך אין מגוון של בתי ספר ומסגרות בלתי פורמליות, אחוזי הזכאות לבגרות בצפון נמוכים בהרבה מאחוזי הזכאות לבגרות במרכז. הדבר מתבטא בתקציב נמוך יותר עבור כל תלמיד לרעת הפריפריה. האם האזור הגיאוגרפי שלנו אמור להשפיע על רמת ההשכלה שנקבל? השקעה נמוכה יחסית בחינוך באזורנו מובילה לצמצום ההזדמנויות בחיינו ומגבילה אותנו במימוש היכולות שלנו.

בתרבות. בכל אזור אצבע הגליל אין אפילו בית קולנוע אחד. ישנו רק תיאטרון אחד שחי מתקציבים דלים, תיאטרון מראה. חוסר החשיפה לתרבות מנציח את הפערים החברתיים בחברה הישראלית. למעשה בן נוער שגר בגליל נחשף לפחות תרבות מגוונת, מה שמצר את עולמו כאדם בוגר ומצר את בחירותיו בחיים.

בתחבורה הציבורית. אין תחבורה ציבורית בשעות אטרקטיביות ליעדים נחוצים והתדירות נמוכה. כמו כן התחבורה הציבורית ביחס למרכז יותר יקרה. במצב הנוכחי אנו נאלצים לעתים קרובות לתפוס טרמפים שמסכנים את חיינו או לשלם סכומים רבים להסעות.

הבריאות. יש פחות מיטות ופחות רופאים ביחס לאוכלוסייה בין הגליל למרכז. הרופאים ואנשי המקצוע הטובים נשארים במרכז, ליד האוניברסיטאות ובתי החולים הטובים וכך אנחנו מקבלים שירות מקצועי פחות טוב משירותי הבריאות הציבורית. אחת ההוכחות לכך היא שבגליל האדם חי בממוצע שנתיים פחות מאשר במרכז.

תעסוקה. אחד הדברים המונעים מאיתנו להישאר, על אף רצוננו, הוא חוסר מקומות תעסוקה איכותית ומגוונת. כמו כן פערי השכר הממוצע לחודש בין המרכז לפריפריה הם גבוהים. חוסר היכולת לממש את יכולותינו מוביל לבריחה מהגליל והצפון בכלל למרכז ולחו"ל.

במסגרת התקציב הדו שנתי 18 מיליארד שקלים היו אמורים להיות מושקעים בטיפוח וקידום צפון הארץ, אולם הממשלה גנזה את התכנית. אנו, בני הנוער של הגליל העליון, רוצים להמשיך ולחיות בו ולגדל בו את ילדינו. כדי שתהיה לנו הדרך להישאר אנו דורשים חינוך טוב יותר ומגוון יותר, תרבות מפותחת, שירותי תחבורה ובריאות ציבורית טובים ואפשרויות תעסוקה מגוונות. במצב היום זכויותינו נפגעות ואנו נאלצים לעבור למרכז הארץ. רק מי שלא יכול להרשות זאת לעצמו נשאר, כלומר האוכלוסייה החלשה. זה מעגל שלא נגמר.

אנו, נציגי בית ספר עמק החולה, רוצים להישאר בגליל, לפתח ולחזק את קהילותינו ואזורנו, אך כל המכשולים שציינתי עלולים למנוע מאיתנו לעשות כן. לכן אנו קוראים מתוך במה נכבדת זו לנציגי מגוון הקשת הפוליטית לשמור על זכותנו כנערים ונערות המהווים את דור העתיד של האזור שלנו, אנו מבקשים את היכולת להישאר ולחיות בביתנו בכבוד ולהיות חלק מהעשייה והתרומה לאזורנו ולמדינה בכלל.

תודה רבה, הגר. אין ספק שנגעת גם בסוגיה האקטואלית, אבל אני רוצה לקחת קודם כל את ראשית דברייך והתיאור של המקום המקסים בגליל, כי לאחרונה אנחנו רק שומעים על מה אין בגליל ואין בגליל ומה לא טוב בו ואני ארשה לעצמי, כמי שמגיעה מקרית שמונה, נשארת בקרית שמונה, לא כי אני לא יכולה להרשות לעצמי, להיפך, אם הייתי מסדרת את החיים שלי נכון במציאות הנוכחית הייתי צריכה לגור במרכז, כדי לראות יותר את הילדים שלי, להיות יותר בבית, לקצר לי את השעות על הכבישים ואני שם כי אנחנו נמצאים במקום קסום, ואת זה הייתי רוצה שתושבי הארץ יראו, לא רק את מה שחסר וצריך להשקיע.

וזה נכון, הגליל דורש שאנחנו נשקיע בו באופן ממוקד וייחודי כפי שהושקעו הרבה מאוד מאמצים באזורים אחרים בארץ, דוגמת דרום הארץ. אנחנו מנסים לעשות את אותו דבר באותו מודל גם בצפון. אז יש לי חדשות בשבילכם, אם טרם שמעתם, אבל שום תכנית צפון לא נגנזה ויש תכנית צפון שכוללת בתוכה תכנית גליל, שאגב, מעולם לא הייתה, כי בית הנבחרים, שאני חלק ממנו, בשנים עברו, עוד טרם שנכנסתי הנה, משום מה מבחינתו הגליל והצפון נגמרו איפשהו, הסתיימו איפשהו בחיפה, מי שממש ממש רצה להיות לארג' איתנו הגיע לעפולה, לנצרת עלית, מקומות חשובים וצריך להשקיע בעולם, אבל לעומקו של הגליל הם לא הגיעו. ואחת המשימות שאני ראיתי, כמי שתופסת את עצמה כנציגת הגליל ובת הגליל, זה להזכיר לכולם כאן שיש איזה שהיא ציפורן שם ואצבע באצבע הגליל שצריך להתייחס גם אליה. ההתעקשות שהייתה, שאני חושבת שבגללה או בזכותה אנחנו לא מימשנו את תכנית הצפון כפי שהיא, כדי לכלול בתוכה תכנית גליל, שאנחנו עובדים עליה כבר מספר חודשים, עם המשרדים השונים, והיא נוגעת באותן סוגיות שאת מעלה.

הנושא של התעסוקה, ששם דגש על תעסוקה איכותית. כי אני מסתכלת עליכם ואני בטוחה שחלקכם רוצים להיות מהנדסים וחלקכם רוצים להיות חוקרים או אנשי אקדמיה או כל אחד מה שהוא יבחר ואנחנו צריכים לאפשר לכם מקסימום מגוון גם בתוך הסביבה הזו. שירותי הבריאות, שאין שאלה בכלל שאנחנו צריכים לתת שם איזה שהוא בוסט רציני, וזה מה שאנחנו עושים, גם מבחינת השירות, גם מבחינת רופאים. אגב, הפקולטה לרפואה שמתחילה לעשות את השינוי ואנחנו כמובן צריכים לעזור ולחזק.

כל הנושא של חינוך, בואו נאמר ביושר, יש מערכות חינוך טובות בגליל וגם את באה מאחת מהן, יש מערכות חינוך טובות, אנחנו לא באמת מציעים את המגוון ואת ההזדמנות השווה, כפי שיש לילדים במרכז שיכולים לבחור מגמות מתוך מגוון מגמות רב, שיכולים לבחור באיזה בית ספר ללמוד ולאיזה כיוון הם רוצים ללכת. אצלנו יש מצב נתון של בית ספר עם המגמות שמתוקצבות על ידי משרד החינוך ויכולת הבחירה היא מאוד דלה, אבל המערכת כמערכת, אני מוכרחה לומר את זה, יש לנו מערכות חינוך טובות. אז ביום של זכויות הילד אנחנו פעם אחת רוצים באמת לעשות את הכול ואני מבטיחה לך שאני לא אשקוט עד שזה לא יקרה כדי לתת לכם הזדמנות שווה באמת ומצד שני, גם להראות את החוזקות שלנו, שלכם, כי אתם באמת באים ממקום נפלא. תודה רבה, הגר.

אביה וקנין, מחינוך לפסגות. בבקשה, אביה.

אני אביה, אני באה מחצור הגלילית, שזה בצפון, ואני לומדת בבית ספר אורט חצור, ומכיתה ג' אני לוקחת חלק בתכנית שנקראת חינוך לפסגות, שזו תכנית שבאה לצמצם את ההבדלים במעמדות ובשוויון ההזדמנויות בין הפריפריות החברתיות והגיאוגרפיות בישראל לבין המרכז. אני באופן אישי ממש מתחברת למה שהגר אמרה. האמת שכשחשבנו על מה אני אדבר כל מה שהצגת שם זה מה שחשבנו וראינו לנכון שכן יש מה לשפר פה. אני באופן אישי בחרתי להתמקד בדיוק במה שאת דיברת עליו עכשיו, על שוויון הזדמנויות מבחינת אפשרויות לימוד, כי אני באופן אישי, כשהגעתי לכיתה י' והייתי צריכה לבחור מגמות, נתקלתי במחסום ונתקלתי בבעיה, שיכולתי להרחיב רק מקצוע אחד כשבעצם רציתי שניים או כל מיני דברים שבסופו של דבר, תודה לאל, כן הצלחתי להתגבר עליהם בסוג של אני באופן אישי אצלי בבית הספר המצאתי לעצמי מסלול לימודים שלא קיים. אני מרחיבה גם פיזיקה וגם ביולוגיה, שזה דבר שאין אותו בעיקרון אצלנו בבית הספר, אז זה ממש דיבר אליי, מה שאת אמרת וגם מה שאת אמרת.

גם חשוב לי להגיד שלמרות שיש לנו את החיסרון ואת זה שאין לנו את היצע המגמות כמו שיש לכולם, וזה גורם להרבה ילדים אצלנו, מאורט חצור, בסופו של דבר בכיתות י' לעבור לבתי הספר הפרטיים, אם זה הר וגיא, אם זה להגיע לעמק החולה, לכל המקומות שכן יש להם יותר מבחר שם.

רק חשוב לי להגיד שכן יש לנו את החוסר ואנחנו עדיין לא נמצאים בשוויון הזדמנויות, עדיין אי אפשר לפספס את זה שאנחנו נמצאים במקום שיש בו חמימות ומשפחתיות ויש המון יתרונות בלגור בצפון, אז צריך להסתכל על שני הצדדים.

תודה רבה, אביה. חשוב לציין שחינוך לפסגות בעצם פועל בפריפריה בכל הארץ, לא רק בצפון, אבל זכיתי שנציגה לצדי היא מקצרין ויש לנו נציגה מחצור, אבל זה באמת נמצא בפריפריה בכל הארץ.

אני מוכרחה לומר שסוגיית מגמות הלימוד וההיצע שאנחנו יכולים להעניק דורש מאיתנו, חוץ מנושא של תקציבים וכו', גם קצת שינוי של השיטה. בכל זאת, אם אנחנו מסתכלים על הפריפריה, יש יישובים קטנים, בדרך כלל הם מאגמים ביחד אוכלוסייה מסוימת ומקימים בית ספר ומה לעשות, לכל בית ספר יש את היכולות שלו, הן מבחינה תקציבית והן מבחינת מספר התלמידים שרוצים לגשת לכל מגמה. הרי לא נפתח מגמה עבור כל שלושה תלמידים או כל שני תלמידים למרות שמאוד היינו רוצים, אבל כולם יודעים שזה לא פרקטי. ואמרתי לא פעם, ואני רוצה לנצל את הבמה הזו, כדי להעלות את זה גם כאן ואולי אנחנו נרחיב על זה בוועדה בדיון מקצועי, לשנות את השיטה במובן שנתחיל ליצור שיתופי פעולה אזוריים.

עמק החולה, הר וגיא ועינות ירדן, שהם בתי ספר אזוריים, כבר עשו את זה. זה מזכיר לי בתקופה שאני עוד הייתי מחנכת בעינות ירדן, ככה הבינו שאם הם לא יאגמו משאבים הם לא יוכלו באמת לתת לתלמידים שלהם את כל ההיצע ואני חושבת שזה מודל מצוין, פעם אחת כדי להכיר אחד את השני, ההסתובבות במרחב הגלילי מאפשרת מפגש בין אוכלוסיות שונות, מהקיבוצים, מהמושבים, מהעיר, אז אנחנו מרוויחים את ההיבט החברתי, ופעם שנייה אנחנו יכולים להציע יותר מגמות לתלמידים השונים כי אנחנו בעצם עושים את זה שלושה בתי ספר במשותף. אני חושבת שזה רעיון טוב, תמי, שאנחנו נכתוב את זה כאחת ההמלצות, אנחנו נכנס דיון מקצועי יחד עם השלטון המקומי ויחד עם משרד החינוך לעבור למודלים אזוריים שבהם אנחנו נוכל גם בפריפריות להעניק לתלמידים שלנו כמה שיותר מגמות לימוד.

אז תודה רבה שהדגשתם את הנושא, הנושא מאוד מאוד חשוב ואני בהחלט מרימה את הכפפה. תודה, אביה.

גל משעל, נאמנה זכויות רשותי, מחוז תל אביב. גל, בבקשה.

תודה לחברת הכנסת, ד"ר יפעת שאשא ביטון, ולמנהלת הוועדה, תמי ברנע, שבזכותכן נשמע קולנו, חג ילדים שמח.

שמי גל משעל, בת 17, אני לומדת בפתח תקווה, כיום מזכ"ל מועצת התלמידים המחוזית במחוז תל אביב. אצלנו במחוז שמים דגש רב על קידום זכויות התלמיד והתלמידה. עלתה במחוז טענה כי בני נוער מתחילים בשעות אפס, לפני השעה שמונה, מה שבניגוד לחוק, הנושא עלה למחוז והגיע גם לרמה הארצית. כיום נעשים מיפויים של כלל בתי הספר במחוז על מנת לבדוק אם בתי הספר אכן מתחילים לפני השעה שמונה ללא אישור מנהלת המחוז, תחום שפעלנו בו.

הדגש העיקרי אצלנו הוא על קורס נז"רים, נציגי זכויות רשותיים. מחוז תל אביב מבסס את מעמדם של התלמידים במוסדות החינוך השונים. היוזמה מעודדת בני נוער לסייע לאחרים בעת שזכותם הופרה, או להחמיא ולחזק את מי שפועלים למימוש ושמירה על זכויות מאידך גיסא. יחד עם טובה בן ארי, המפקחת הארצית לשמירת זכויות התלמידים, שבנתה, תמכה, עזרה, קידמה, יחד עם אורי מלכי, מנחה מועצת התלמידים והנוער המחוזית במחוז תל אביב. מטרת הקורס לעודד את בני הנוער בנושא הזכויות ואופני היישום במסגרות השונות.

לאחר לימוד מעמיק והתלבטויות אנו מבקשים להציג את החלומות שהתגבשו בקבוצה לשינוי החברה הישראלית. יש לאפשר לבני נוער לחיות בסביבה המאפשרת מציאת משמעות, פיתוח חשיבה ביקורתית, פיתוח זהות חברתית, תרבותית, פוליטית והגדרה עצמית. הזכות למידע בדבר זכויות בני נוער בבית הספר, בעבודה, בקהילה, במשפחה. יש ליזום - - - מנחה הממונה על אכיפת חוק הנוער העובד לפרנסתו, זכות לחינוך לילדים עובדים ומפרנסים בבית בשעות אחרות.

מבחינת התקשורת, הגברת הפיקוח והאכיפה ומניעת שידור תכנים פוגעניים כלפי מתבגרים. השתתפות של מתבגרים בקביעת תכנים מותאמים ברשתות השידור. בנוסף יש לפעול למנוע שימוש במתבגרים בתעסוקה נצלנית ואפליה במקומות תעסוקה. בשאלה או חזרה בתשובה, יצירת מקומות בטוחים ומתן סיוע כלכלי וחברתי למתבגרים שנזרקו מהבית, מתן וסיוע תמיכה לנוער. שמירה על זכויות קניין רוחני של בני נוער, מתן תשלום הוגן על שימוש ביצירות או עבודות של מתבגרים. מניעת שימוש לרעה בקניין הרוחני.

הבטחת מסגרות פנאי איכותי. תנועות נוער, ארגוני נוער, חוגים, פעילויות תרבות וספורט בקהילה, מסגרת פנאי ייחודיות לנוער בסיכון ולנוער עם מוגבלויות. התאמת מרחבים ציבוריים, יצירת מרחבים ציבוריים מותאמים למתבגרים, פארקים, קניונים, בתי ספר, אולמות בידור, מרחבים - - - מסגרות לא ממוסדות.

בנוסף חובה לכלול בזכות לפרטיות בחובת המדיניות לאסור על מאגרי מידע מחברות מסחריות בכל הנוגע - - - לכרטיסי הנחה להסעות או בתי עסק לבין מאגרי מידע פרטים של ילדים ונוער.

ועכשיו אופיר תמשיך אותי.

אופיר יקיר, נאמנה של זכויות רשותי. אופיר, אני חייבת לומר מילה, מלווה אותי בוועדה כבר שנתיים, נאמנה אמיתית כנראה, לא רק של זכויות רשותיות, אלא גם שלנו בוועדה וזה פשוט להתמוגג כל פעם מחדש כשאת מגיעה ומשתפת.

תודה רבה. אני אופיר יקיר, אני סגנית יושב ראש מועצת התלמידים והנוער במחוז תל אביב ואני אמשיך את מה שגל התחילה.

מישור נוסף שהתמקדנו בו זה המישור הרפואי, זכויות לשמירת חיסיון רפואי ופרטי גם מההורים במידת הצורך. הזכות למימון חיסונים ורפואה מונעת עד גיל 18 במוסדות החינוך ובשירותי רפואה ציבוריים. מצבים רגישים של מחלות בכלל ומחלות מין בפרט, יש לאפשר למתבגרים בחירה במין הרופא עקב רגישויות שונות. במחלות מין ובפרט באיידס, יש לאפשר בדיקות חינם למתבגרים מכיוון שידם אינה משגת תמיד והם לא תמיד יכולים לבקש כסף מההורים לממן את הבדיקה. יש לסבסד תרופות מצילות חיים לילדים ונוער ומימון טיפול רפואי במצבים שבהם ידם או יד המשפחה אינה משגת. כמו כן מימון חיסונים ורפואה מונעת בשירותי בריאות הפה עד גיל 18 במוסדות חינוך ובשירותי רפואה ציבוריים.

יש לדאוג למתבגרים החיים במשפחות בהן יש מצב נכות של אחד או שני ההורים, מחלות נפשיות שמונעות תפקוד של ההורים או שאחד ההורים בכלא. במצבים האלה המתבגרים זקוקים להכוונה, לסיוע נפשי וכלכלי, לתמיכה ולמניעת מצבים שבהם הם לוקחים על עצמם את נטל המשפחה. אמצעי הגנה ומידע לצעירים החשופים ופגיעים יותר לנגיפים, למגפות מקומיות, אזוריות, עולמיות ומחלות מסכנות חיים האחרות.

בנוסף למה שאופיר הוסיפה, החלו יוזמות של חבריי לפרויקט, למשל העמקת הידע והמימוש של חוק זכויות התלמיד ברמה בית ספרית ויישובית, הקמת מועצה בית ספרית שהוקמה בעקבות יישום הזכויות של מה שלמדנו בקורס. זאת גם ההזדמנות להודות שוב למירב בן ארי, המפקחת הארצית לזכויות התלמידים, ליוסי מיכל - - -

לטובה, אבל גם למירב את יכולה, היא מהסיעה שלי, אני מקבלת את זה באהבה. אבל לטובה בן ארי.

לטובה, אני מתנצלת. התערבבו כאן המילים. ליוסי מיכל, מדריך לפיקוח ארצי לזכויות התלמיד, וכמובן גם להדרה רוזנבלום, מנחת מועצת התלמידים והנוער הארצית. לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, תודה רבה, אנחנו נשמח להגשים איתך את הדברים שהעלינו כאן.

תודה רבה לכן, גל ואופיר. אין ספק שהמסמך שלכם מספק עבודה לקדנציה שלמה, ואני לא מגזימה, אני גם לא בטוחה שבקדנציה נצליח לפתור את הכול, אבל אני בהחלט חושבת שיש נושאים שאפשר לקחת וליישם אותם אפילו כבר בטווח הקצר, כמו כל הסוגיה של טיפול רפואי ובחירת מין הרופא, כי בסופו של דבר אנחנו רוצים לאפשר לכם באמת איזה היא סביבה נוחה ובטוחה ואנחנו בהחלט רושמים את זה כאן לפנינו.

הנושא של מועצות התלמידים. יצא לי לדבר על זה בתקופה האחרונה, צריך שזה לא יהיה וולונטרי. זה התקיים בדיון בוועדה לפני כשבוע וביקשתי שנושא שיתוף ילדים לא יהיה וולונטרי, גם ברשויות המקומיות וגם בבתי הספר, אלא משהו הוא דרך חיים ומחויב מציאות וזו הזדמנות לומר תודה להדרה, שמלווה את התלמידים, את מועצות התלמידים באופן אינטנסיבי מאוד. אני אומרת לכם באחריות, אין בוקר, אין צהריים, אין לילה, הדרה שם כל הזמן, חגים, מתי שצריך, וזה מאוד חשוב, כי הילדים צריכים אותנו, את הדמויות שמסייעות להם, עוטפות אותם ומובילות אותם קדימה. מגיע לה, אתם לא יודעים כמה. אז תודה רבה, הדרה.

אנחנו נשמח לקבל את המסמך מכם בצורה מסודרת כדי שנוכל לעבור נושא נושא ונושאים שאנחנו נראה שיש אפשרות לקדם כבר עכשיו אז אנחנו נטפל בהם. תודה רבה לכן.

חנן, אתה רוצה?

כן, אז אני אגיד כמה מילים. קודם כל תמיד אחרי ועדות שאני מגיע אליהן ואני פוגש חברי כנסת אז לפעמים הם באים ואומרים לי 'איזה כיף, אנחנו רואים את הנציגים שלכם, סוף סוף אנחנו רואים נוער מסביב לוועדות', וגם ככה במה שנקרא בחיי היום יום של מועצת התלמידים והנוער הארצית, כדי לקדם יוזמות שחשובות לנו כתלמידים וכבני נוער אנחנו פוגשים את עובדי משרד החינוך, את עובדי משרד התחבורה, את חברי הכנסת ולפעמים אנחנו רואים שזו באמת האינטראקציה היחידה שהייתה להם בזמן האחרון עם בני נוער. בדיוק פה אנחנו נכנסים, בדיוק פה אנחנו מספקים להם את המענה, ואני חושב שהיום, כשאנחנו יושבים בוועדה כזו, שכולה בני נוער, וכולה בני נוער שבאו לשתף ובאו להגיד ובאו להעלות את הדברים ובאו להציף את הדברים, מהמקומות שהכי כואב להם, דיברו פה על הצפון ודיברו פה על המגזר הערבי ועל המגזר הבדואי, ובאים ומעלים את הדברים שחשובים להם, אני חושב שכשזה בא מהנוער זה בא מהמקום הכי טהור, הכי נקי מאינטרסים, הכי נקי מפוליטיקות מיותרות וזה בדיוק המקום של בני הנוער.

בעניין הזכויות, שנפגעות לפעמים לבני נוער, לרוב לבני נוער אין את האפשרות לבוא ולהגיד 'פגעו בי', כי לא תמיד יש מישהו שמקשיב להם, וזה במיוחד אגב בתחומי הזכויות של נוער בעבודה. שם אנחנו רואים שתלמידים ובני נוער שעובדים בשעות אחר הצהריים בעבודות שהן באמת עבודות שאפשר רק להוריד את הכובע ולהגיד 'מדהים', שמבוגרים מסתכלים עליהם, מה נקרא בשאט נפש, והם לא תמיד יבואו ויגידו 'הבוס שלי פוגע בי', 'הבוס שלי עושה לי', 'הבוס שלי מחסיר לי מהשכר, הבוס שלי לא נותן לי את שכר המינימום, לוקחים לי, לא מחזירים לי החזר נסיעות', כי הם מפחדים לאבד את מקום העבודה שלהם שהם השיגו אחרי הרבה מאוד זמן וזה בדיוק המקום שבו הוועדה לזכויות הילד צריכה להיכנס, לגרום לבני הנוער לא לפחד, לבוא ולהגיד. לתת את המענה לבני הנוער, לאו דווקא מהיוזמות שאנחנו עושים כמועצה, כי אנחנו יודעים להפעיל את היוזמות שלנו, שהן יוזמות עצמאיות, אבל בסופו של דבר זה אמור לבוא ממשרדי הממשלה וזה אמור לבוא בחקיקה שהיא מסודרת.

אני חלילה לא מאשים פה את המורים או את המעסיקים, מה שקורה בסופו של דבר זה שאין את הידע. לרוב מורה לא יקרא את כל חוזרי המנכ"ל ולרוב מעסיק לא יישב ויקרא את כל החוקים במדינת ישראל. אנחנו צריכים להנגיש את הדברים האלה, אנחנו צריכים לבוא ולהיות ריאליים ולתת לכל מורה ולכל מעסיק את הידע.

ושוב, תודה רבה על קיום היום, יום חשוב, יום מיוחד, יום חג ותודה.

באמת יום חג. טוב, חנן, כנראה שיש עוד חלקים שאנחנו צריכים בחפיפה להשלים, חלק מזה זה הנושא של עבודת הנוער, כי אני חושבת שמועצת התלמידים בשנה שעברה עשתה עבודה פנטסטית. כמובן התחלנו את זה בשנה שעברה בהנגשה של זכויות הילדים, כולל כניסה לבתי הספר, משרד החינוך ומשרד הכלכלה. האתר שלכם, 'סליחה, באיזו זכות', שהנגיש גם שם את המידע ויצר קו חם שאליו אפשר להתקשר בדיוק מאותה סיבה שאתה מעלה, הילדים חוששים לבוא למבוגרים ולהתלונן, הם חוששים לאבד את מקום העבודה שלהם ואנחנו אמרנו, אוקיי, בין עמיתים בטוח הם ירגישו יותר נוח, אז הנגשנו להם גם את הנוער העובד והלומד שהיה שותף לתהליך ויש לו קו חם וגם 'סליחה, באיזו זכות', שהנגיש מספר חם ואפשר לפנות אליהם. אני מניחה שככל שאנחנו נעבה את הפעילות הזו אנחנו נצליח למנוע עוד ועוד ניצול של ילדים ונעודד בני נוער לפנות אלינו עם עוולות שנגרמות להם במסגרת העבודה.

אז אני אפילו לא שואלת אם אתה מוכן, הרי ברור לי שאתה תסכים, אתה מגויס למשימה הזו. יש לנו עוד הרבה עבודה גם השנה. תודה רבה, חנן.

יובל, רצית לומר כמה דברים, אז בבקשה. תציג את עצמך, יובל.

שלום, קוראים לי יובל אלימלך, אני לומד בחטיבת ביניים בתל אביב, בית ספר הגימנסיה בהרצליה בז'בוטינסקי - - - בבית הספר, בין חברים - - - אנו אומרים שיש צורך לקיים שיעורי חובה בבתי ספר כתוספת לשעות הלימוד שיעסקו בפוליטיקה וממשל בהם נלמד על סוגי ממשל, צורות שונות של דמוקרטיה, מחויבויות של מפלגות שונות ו - - - מקיימים את ההבטחות שלהם.

יפה מאוד. תודה רבה, יובל. דווקא כפוליטיקאית שנמצאת פה הרבה אני אומרת מה הילדים צריכים את הפוליטיקה הזו בתוך בית ספר, אבל אתה כל כך צודק. אנחנו רוצים לטפח דור של מנהיגים ולהסתכל מסביב ולהבין כמה פוטנציאל בחדר הזה יש לבני הנוער והילדים שעוד יגיעו לפה כנראה ביום מן הימים ויחליפו אותנו, זקני השבט, ואני לגמרי מסכימה, אם אנחנו לא נהפוך את זה לרלוונטי ומשמעותי בתוך מערכת החינוך אז כנראה שלא באמת נצליח להשיג את המטרה. אפשר אפילו בתור התחלה להפוך את שיעורי האזרחות לקצת יותר רלוונטיים וקצת יותר אקטואליים ודרך כך בעצם להכניס אתכם לעניינים, וזה משהו שהוא מעשי. אז תודה רבה על ההמלצה ואנחנו בהחלט נרשום אותה ונעביר אותה הלאה גם למשרד החינוך.

תודה רבה.

אנחנו ניתן לניקול את הבמה, ניקול שמלווה אותי היום ואחר כך נשמע עוד נציגים.

קודם כל יש לי להביא לך תעודה שאמרו לי לתת לך.

ואני מקיימת את ההוראות.

אמרו לי לתת לך את התעודה הזאת בשם כל מרכז חינוך לפסגות וכולם אומרים לך ממש תודה ענקית על זה שאת נותנת לנו במה להיות מי שאנחנו ביום הזה ובעיקר לכל הילדים. תודה.

תודה רבה. תודה ענקית, אבל אחר כך אני גם אומר לכם ביושר, אני מרגישה שהלגיטימציה שלי והזכות שלי להיות פה היא בזכותכם. אתם נותנים לי את הלגיטימציה להיות כאן אז אני צריכה לומר לכם תודה ענקית. עכשיו הבמה שלך.

יש לי שני דברים שאני רוצה לדבר עליהם, אני אשתדל לא לחפור כי אני אוהבת לדבר הרבה. החלום שלי להיות בעתיד ראשת ממשלה, מגיל 5 שנים אני כבר חולמת, אני שואפת רחוק ואני לא משנה את החלומות שלי כל הזמן, כמו שכולם חושבים. זה דבר שאני ממש חולמת הרבה זמן.

אני גרה בקצרין, רמת הגולן, ולא באמת אני מוצאת דרך, אני לא יודעת איך אני יכולה להגשים את החלומות שלי במקום שאין בו כלום. אוקיי? משמע אין בו כלום, אין בו מקומות לפתח דברים שילדים שואפים וילדים רוצים לעשות. זה מקום קטן, אין בו הרבה אנשים, אין בו חנויות, בקושי, ולכל דבר צריך לצאת מהעיר וזה חבל. ואני יודעת שהרבה אנשים שגרו בקצרין כבר לא גרים בקצרין, בגלל שבקצרין אין מקומות עבודה, אין מקומות חינוך לילדים, יש לנו בית ספר אחד לחילוניים ויש בית ספר אחד קטן לחרדים וזהו. וחנויות בגדים אין לנו, יש לנו פיצה, יש לנו בורגרים וזהו.

וילדים שמשעמם להם בקצרין מחפשים תעסוקה, סיגריות, אלכוהול וכל מיני דברים שפשוט שהשעמום מביא. במקום לעשות מקומות בילוי, אפילו לעשות פעילויות. יש לנו בית נוער שהוא לא כל כך פעיל, שכן הייתי רוצה שהוא יהיה יותר פעיל, אבל אין לי את הכוח הזה לעשות. וזה ממש חבל שילדים בגיל שלי, במקום לעשות דברים שבאמת צריכים לעשות בגיל שלהם, בגלל חוסר תעסוקה ובגלל שעמום עושים דברים שלא צריך לעשות בגיל שלנו.

תודה רבה, ניקול. קודם כל אני לוקחת אחריות אישית, מעבירה את כל הדברים כמו שהם לראש המועצה כבר היום, אנחנו חייבים לעשות מעשה, למרות שאני יודעת שיש דברים שככה מתקדמים. אבל אני רוצה לומר ולכל הילדים שכאן ואולי שומעים אותי גם בחוץ, יש לך דבר אחד שהוא בעיניי הכי יקר והכי משמעותי, את יודעת מה הוא? את עצמך. את, ניקול, עם החלומות שלך ועם היכולות שלך ואנחנו שמענו אותך, את גם יודעת להתבטא היטב, יש לך אותך והמשימה שלך היא לא להציב לעצמך שום זכוכיות, שם תקרת זכוכית ושום מחסומים ושלא מקום המגורים ולא מאיפה את באה ולא כלום כלום כלום, ללכת עם החלום שלך קדימה ולהגשים אותו בלי לתת לאף אחד להפריע לך.

אני רוצה לומר לך משהו על עצמי. גם אני מגיעה מהאזור שלכם, ואני באמת לא בן אדם מיוחד ויוצא דופן, גדלתי בדיוק כמוכם, אבל היה לי דבר אחד, שאני לא יודעת אם הוא בזכות או בגלל משהו שהתוויתי לעצמי, לא נתתי לאף אחד אף פעם לומר לי שאני לא יכולה להשיג והנה אני כאן לידך. אז אני מזמינה אותך ואני מזמינה כל ילד שירצה לבוא ולהשתתף ולהיות חלק בדיונים בוועדה לזכויות הילד, תמיד, כל השנה, לא רק ביום המיוחד והחגיגי הזה, וממך אני מבקשת, כמו מכל הילדים, רוצו קדימה, שאף אחד לא יעצור אתכם. סגור?

יש נציג המגזר הבדואי ואחר כך ניתן את הבמה גם למועצה לשלום הילד, שמלווה אותי כל הזמן בצורה הדוקה ועושה עבודת קודש למען הילדים, אז תתמקמו לכם כאן סביב השולחן כדי שתוכלו לדבר. אז בבקשה, תציג את עצמך.

שמי ראשד, אני מטובה זנגריה. אני באתי ממקום שפה התמונה יותר גרועה. אני בדואי, אני רואה מה שקורה במגזר הבדואי, לא רק בצפון, כי באמת אחד הדברים שאני רוצה לדבר - - - אתה רוצה להיות בצבא, אתה רוצה - - - זה צרכים מיוחדים שאנחנו חייבים לתת לו.

אז באמת כאילו יש סיפורים עצובים, לא רק לגבי הדרום, גם יש לנו, גם לדרוזים, שתלמידים רוצים ללמוד ולומדים מהמחשב שסתם זה מודל אלפיים גם. אז ראיתי את התמונה הזו ונכנסתי למחוז צפון ואמרו לי 'אתה נכנס כמקום שמור לנציג בדואי', אמרתי לא, אני נכנס למקום שמור לכל הצפון, לא רק בדואים וערבים ודרוזים, יש גם את הילדים שהם עולים חדשים לארץ מאתיופיה, יש לי גם חברים מעפולה, שגם להם - - - כל מה שהם צריכים. אז פה כאילו - - - לכל בעלי התפקידים שתעשו לנו - - - אני קורא שדי להסתכל עלינו כ'אתה ערבי, מגיע לך ככה', 'אתה בדואי, אה, אתה כן, מגיע לכם ככה', 'אתה מהדרום, מגיע לך ככה'. תסתכלו עלינו כנוער. תרימו יד, כל הנוער פה, תרימו יד, תרימו יד. זו היד שהיא העתיד של ישראל, יש כאן כל הנוער, בלי מגזר, בלי עיר.

אחד מהמשפטים שלי, לפני שאני אהיה במקום הזה, לפני שאני אהיה הנציג של מחוז צפון, אל תסתכלו עליי כבדואי, אל תסתכלו עליי כדרוזי, אל תסתכלו עליי כערבי, תסתכלו עליי כנער, שבא לקדם פה בישראל. תודה.

תודה רבה לך. אני חושבת שלא יכולתי לסגור את סבב השיח עם הילדים יותר טוב מכפי שאתה סגרת וזה גם מחבר אותנו, וזה לא מתוכנן אפילו לחלוטין, למושב הבא, שבו אנחנו נעסוק בזכות של כל אחד להיות הוא עצמו, בזכות עצמו, בלי קשר לשיוך, לא המגזרי ולא המגדרי ולא הלאום והדת ולא כלום, אלא הוא עצמו כאדם. אני מצטרפת לקריאה שלך, לראות את כל בני הנוער כבני נוער, בלי קשר לשיוך ולמקום המגורים שלהם. ולגבי האוכלוסייה בדרום, אני מסכימה איתך שיש לנו הרבה מאוד עבודה כדי לתרום ולתמוך בבדואים בדרום, כדי שגם שם הילדים יהיו בסביבה מוגנת ובטוחה ואני בהחלט מסכימה עם הדברים. המון תודה.

המועצה לשלום הילד, המיקרופון, ואנחנו נסכם. ורד, תציגי את עצמך.

תודה רבה. אני ורד וינדמן, אני מנכ"לית המועצה לשלום הילד ולצדי יושבת עורכת הדין כרמית פולק-כהן, שהיא היועצת המשפטית של המועצה לשלום הילד.

אני רוצה קודם כל להודות לבני הנוער. זכות גדולה נפלה בחלקנו לבוא לכאן היום ולהקשיב לכם. יש פה בחדר הזה כל כך הרבה תבונה וכל כך הרבה השראה ואני רוצה לומר לכם שבוועדה הזו של חברת הכנסת שאשא ביטון יום זכויות הילד הוא כל יום בשנה. זאת הזדמנות להביע הערכה למה שעושה הוועדה הזו, שהיא אחת הוועדות היחידות בכנסת שהיא לא ועדה קבועה וצריך להקים אותה כל פעם מחדש.

אבל תודי שהיא הכי מיוחדת, לא סתם קוראים לה ועדה מיוחדת.

ובגלל שהיא מיוחדת היא צריכה להיות מיוחדת כל שנה, כל קדנציה. ורבים מכם אמרו שאתם, אמרתם 'אנחנו העתיד של ישראל', לפני שאתם העתיד אתם ההווה. אנחנו מרבים במועצה לשלום הילד לצטט דברים שנאמרו לפני שנות דור ויותר של ינוש קורצ'אק, ואנחנו מזכירים לעצמנו את זה כל יום, שילד הוא לא אדם לעתיד לבוא, הוא ילד כאן ועכשיו. אנחנו מנסים בכוחותינו ועם שותפים נאמנים, בראשם עומדת חברת הכנסת שאשא ביטון, לתת מענה לכל האתגרים שקיימים בעידן המודרני, שחלק מהם הם אתגרים שקיימים הרבה מאוד זמן, של שוויון בחינוך, של מניעת התעללות, אבל גם יש אתגרים חדשים שאף אחד מכם כמעט לא הזכיר אותם, כי זה החיים שלכם, אבל אנחנו כאנשים מבוגרים יודעים להשוות לילדותנו והעולם החדש של האינטרנט והרשתות החברתיות והאתגרים החדשים שהעידן החדש מזמן לנו וגם איתם אנחנו מנסים להתמודד ולהיות לכם קול בדרך הכי טובה שאנחנו יכולים.

אנחנו מקבלים מכם פניות ושמחים תמיד לשמוע את מה שיש לכם לומר, מנסים להשתדל להיות לכם כתובת לתלונות, לבעיות, לקשיים, לשתף אותנו ואז גם לבוא לכנסת ולקדם ביחד עם חברי הכנסת מדיניות לטובתכם.

ואולי הדבר הכי חשוב זה שאתם תהיו חלק מקביעת מדיניות, לא רק יום אחד בשנה, ולהיות חלק מקביעת מדיניות כל הימים. בבית הזה נקבעים הרבה דברים מאוד משמעותיים שיש להם השלכה מיידית על החיים שלכם וזאת קריאה לכולנו להיות תמיד קשובים לצרכים שלכם ולראייה שלכם את המציאות, כי אנחנו יכולים לראות את המציאות הכי טוב שאפשר בעזרתכם. תודה רבה.

תודה לך, ורד, גם על הדברים ובכלל על התמיכה והליווי כל הזמן.

טוב, ברשותכם, אני אסכם את הדיון. אז אנחנו שמענו הרבה מאוד דברים מרתקים ואני בהחלט אתייחס ברמת הוועדה, ברמת ההמלצות שאנחנו נכתוב אחר כך, גם לסוגיה של הלימודים ושל ההזדמנות השווה שעלתה מהצד הזה של השולחן וגם ההתייחסות למגזרים שונים, וגם כמובן מה שהציגו נאמני הזכויות ברשויות. אני חושבת שנאמרו כאן הרבה מאוד דברים חשובים ועדיין לא אמרנו הכול. אתם בהחלט מוזמנים לראות את זה כהזמנה פתוחה, תהיו פה, אתם תמיד מוזמנים להגיע, אתם מוזמנים להשמיע את הקול שלכם, דרך המייל, דרך הפייסבוק, דרך כל ערוץ שבו אתם מרגישים שנוח לכם להעביר לנו את המסר שלכם, את הבקשות שלכם ולהשמיע את הקול שלכם בכל נושא שיעלה. אז אנחנו אמנם הכרנו רק היום, אבל אני מקווה שאתם תדעו להיעזר בנו ולהשתמש בנו גם בעתיד.

בא לי לחבק כל אחד ואחת מכם, אבל אני יודעת שזה בלתי אפשרי, וזה לא ממקום של הטרדה. אני אשמח אם אנחנו נצטלם כולנו. אני לא יודעת כמה זה אפשרי, אבל אני מאוד רוצה להצטלם איתכם.

אני סיימתי. הם יעבירו לנו את הדפים, אני רשמתי את הדברים שקשורים לנושא של הזדמנות שווה, הנושא של מגמות, מה שקורה בדרום, אנחנו כתבנו את זה פה וניגע בכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:45.