הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 354

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, כ' בחשון התשע"ז (21 בנובמבר 2016), שעה 12:30

1. העסקים בדרום נמצאים בסיכון הגבוה בישראל לקריסה, של חבר הכנסת מאיר כהן

2. העסקים בדרום נמצאים בסיכון הגבוה בישראל לקריסה, של חבר הכנסת טלב אבו עראר

3. העסקים בדרום נמצאים בסיכון הגבוה בישראל לקריסה, של חברת הכנסת רויטל סויד

4. העסקים בדרום נמצאים בסיכון הגבוה ביותר לקריסה, של חבר הכנסת רועי פולקמן

5. העסקים בדרום נמצאים בסיכון הגבוה בישראל לקריסה, של חבר הכנסת אורי מקלב

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

עבד אל חכים חאג' יחיא

דב חנין

איילת נחמיאס ורבין

מסעוד גנאים

מאיר כהן

אורי מקלב

רויטל סויד

יעל דניאל - מרכזת פיתוח אזורי הסוכנות לעסקים קטנים, משרד הכלכלה והתעשייה

אסף גרינוולד - מרכז בכיר ביקורת מקצועית, מרכז ההשקעות, משרד הכלכלה והתעשייה

ציון ביטון - מנהל פיתוח אזורי בדרום, הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, משרד הכלכלה והתעשייה

עידו סופר - רפרנט תעשיה ומסחר באגף תקציבים, משרד האוצר

אושרת דוד - רפרנטית ערבויות מדינה, אגף החשב הכללי, משרד האוצר

איתן נתנאל כהן - רפרנט תקציבי פיתוח, משרד הפנים

דורון בוחבוט - מנכ"ל לשכת המסחר והתעשייה בנגב

לילי לאה בורוכוב - מנהלת קשרי ממשלה, לה"ב - לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל

שמעון סמדג'ה - בעלים של חברת מקב הנדסה בע"מ

אברהם מימון - בעלים של תבליני מימון

יהודה כהן - מוזמן לוועדה

שרה קרמר - פעילה, המשמר החברתי

דנה חוגרי - פעילה, המשמר החברתי

תני גולדשטיין - פעילה, המשמר החברתי

אתי בנדלר

לאה ורון

ר.כ., חבר המתרגמים

1.העסקים בדרום נמצאים בסיכון הגבוה בישראל לקריסה, של חבר הכנסת מאיר כהן

2.העסקים בדרום נמצאים בסיכון הגבוה בישראל לקריסה, של חבר הכנסת טלב אבו עראר

3.העסקים בדרום נמצאים בסיכון הגבוה בישראל לקריסה, של חברת הכנסת רויטל סויד

4.העסקים בדרום נמצאים בסיכון הגבוה בישראל לקריסה, של חבר הכנסת רועי פולקמן

5.העסקים בדרום נמצאים בסיכון הגבוה בישראל לקריסה, של חבר הכנסת אוקי מקלב

ברשותכם, אנחנו מתחילים את הדיון היום בנושא מאד מאד חשוב ובעייתי, זה בעקבות בקשה לדיון מהיר של ראש וראשון, חבר הכנסת מאיר כהן – העסקים בדרום נמצאים בסיכון הגבוהה בישראל לקריסה. באותו נושא הוגשו גם על ידי חבר הכנסת טלב אבו עראר, חברת הכנסת רויטל סויד, חבר הכנסת רועי פולקמן וחבר הכנסת אורי מקלב, שאני מקווה מאד שהם יצטרפו אלינו, אבל בכל מקרה אני גם יעכול להסתפק בדברים שמאיר חברי יציג. אני כמובן אתייחס לזה בהמשך, אבל זכות הדיבור הראשונה נתונה לכבודו.

בבקשה, מאיר.

תודה רבה אדוני. תודה רבה לך על הדיון. הבקשה הוגשה בשבוע שעבר וזה באמת. אני רק רוצה להגיד לאורחים כאן שזאת אחת הוועדות הכי עסוקות בכנסת ישראל והיו כל הסיבות ליושב ראש הוועדה להגיד נעשה את זה בעוד חודש. אני מאד מעריך את זה אדוני. יישר כוח.

תודה למנהלת הוועדה.

יישר כוח למנהלת הוועדה ולך בוודאי על כך שדיון כזה מתקיים היום. לצערי הגדול ראשי הרשויות לא הגיעו. אני רוצה לדבר בנימה של ביקורת לחברי הטובים, שאני מכבד ומעריך כל אחד מהם, אבל כשלוקחים את הסיסמה של אנחנו לא נדבר במסכנות והופכים אותה למכשלה בפיתוח עסקים ולא מוכנים לדבר על שום דבר, על מציאות מאד קשה, אלא רק להתהדר בפתיחה של קניון כזה או אחר, צר לי שהם לא נמצאים כאן, כי הנתונים הם נתונים שצריכים להדליק נורה אדומה אצל כל אחד מאיתנו, אנשי הדרום, אנשי הצפון ובוודאי חברי כנסת ושרים בממשלה.

רק מילה אחת על החברה הזאת, שעשתה את המחקר, חברה עסקית – דן אנד ברדסטריט, שיש לה היום נתונים, מאגר מידע של 190 מדיניות וכמיליון וחצי עסקים במדינת ישראל. מיליון וחצי עסקים קטנים, ממכולות ועד למפעלים. מדהים מה שיש לחברה הזאת ואנחנו ניזונים מהדו"ח.

עסק אחד מכל שבעה עסקים בעיר, בבאר שבע, המטרופולין של הנגב, נמצאים בפני סכנת סגירה בהשוואה של 1 ל-10, 1 ל-11 במרכז הארץ. ב-10 ערים מתוך 12 ערים בדרום המוזכרות במדד, חלה עלייה משמעותית באחוז העסקים שנמצאים בסכנת סגירה. אני רוצה לתת את הנתונים האלה.

באשקלון, כמעט 11% מהעסקים נמצאים בסכנת סגירה מיידית. באופקים – 11% נמצאים בסכנת סגירה מיידית. זאת אומרת עסקים שכבר הודיעו לבנקים שהם נמצאים בנשימות האחרונות שלהם. בקריית מלאכי – 11%. באשדוד – 11%. בנתיבות – 13%. בשדרות – 13% עם כל המאמצים הגדולים של הממשלה. בבאר שבע – 13.5%. 13.5% בבאר שבע נמצאים בסכנת סגירה. באילת – כנ"ל, אותו הדבר. בדימונה – 13.5%. בערד זה כבר כמעט 15% מהעסקים שנמצאים בסכנת סגירה.

אתה יודע להגיד סיבות?

כן, יש.

מעבר לעובדה שהם בדרום והממשלה - - -

יש, כן, כן. אני רק רוצה להזכיר מה קרה משנת 2011 בדרום – מפעלי עוגן שנסגרו. בקיבוצים ניצנים בשנת 2015 לטכניקה העסיק 150 עובדים. נסגר. סנטור אימרקל באופקים נסגר בשנת 2009. טמפו ירוחם – 2014. כיתן דימונה בשנת 2012, זה מפעל שבימיו הטובים העסיק 1,100 עובדים. אגב, כל העובדים האלה, אדוני יושב הראש, הם אנשים שיצאו בשנות ה-50-55 לחייהם. קשה מאד להחזיר אותם למעגל העבודה.

כשמסתכלים על דו"ח המובטלים בדימונה, בשנה אחרי, כולם היו פועלים טקסטיל שפוטרו. הם מציינים מה הסיבות או חלק מהסיבות לסגירת המפעלים. יש סיבה אחת שהם מציינים אותה כסיבה ראשונה והיא ממש לא קשורה למיקום, היא קשורה לחוסר נגישות של מידע לבעלי עסקים. מדהים. ואנחנו יודעים שמשרד הכלכלה וכל מיני משרדים מחזיקים מנטורים כאלה ומנטורים אחרים ולשכות כאלה ולשכות אחרות. אחד הנושאים שבגללם נסגרים עסקים קטנים זה שאנשי עסקים קטנים זה שאנשי העסקים הקטנים לא מצליחים בסבך הנתונים הרבים שיש למצוא להם איזה נתיב או למצוא מנטור שבא ואומר להם בואו, אתם נמצאים לקראת קריסה, אנחנו נעזור לכם.

ואם יש מנטורים כאלה, הם עולים כסף. כלומר אומר לי בעל מכולת בדימונה, תשמע, אני עומד לסגור, הביאו לי מנטור אבל אני צריך לשלם לו 8,000 שקלים בשנה. הוא אומר אם היו לי 8,000 שקלים בשנה לא הייתי סוגר.

אני עושה את זה בהתנדבות.

אז כן, יש כאלה שעושים בהתנדבות בכל מיני דברים לוקאליים. קשיי מימון – תחרות אכזרית שאני לא יודע אם הוועדה הזאת יכולה לעצור אותה, אבל זה אחד הנושאים. תחרות אכזרית מול רשתות גדולות, החל בקבלני ניקיון עם שניים שלושה עובדים מול רשתות גדולות וכמובן כל עסקי המזון וכל עסקי השתייה. אני לא מדבר על המכולת השכונתית שכבר יצאה כמעט, אבל גם סופרים קטנים הולכים ונבלעים בתוך הרשתות הגדולות.

יש משהו שמאפיין את באר שבע, שזאת עלייה דרמטית שהם מציינים בשטחי מסחר פר נפש. זאת אחת הערים המובילות. כמעט כל חודשיים שלושה נפתח שם עוד קניון. אחרי שפתחנו את ה - - -

מה זה? פר נפש מול תושבי באר שבע או מול הסביבה.

מול תושבי באר שבע.

באר שבע היא מרכז לא רק של באר שבע.

נכון, נכון. אבל בכל זאת, תראו-. נכנסו ילדים מקסימים ובשבילם נעצור כל דיון.

זו אחיינית שלו.

אה, אז תרשמי, נכניס אותה לפרוטוקול. בבקשה, כן, מאיר.

אמרתי, יש פתיחה חסרת תקדים של קניונים בבירת הדרום. מציינים אני המקצוע שאלף השכר שם הוא מאד נמוך, חלק מהעובדים הם עובדים בשכר שעה. ב', מצד אחד מאד יכול להיות שזה מעשיר את קופת העירייה, ומצד שני אנחנו יודעים - - -

מאיר, מה, הם לא עושים ייתכנות כלכלית?

היות וראש העיר לא נמצא כאן אני רוצה להיות זהיר בדברי. אני הייתי ראש עיר, לא הייתי רוצה שבמקום שאני לא אהיה. אני משער שעושים את הייתכנות הכלכלית, אבל יושבים כאן אנשי עסקים מהדרום ואני חושב שהם ישמיעו את קולם. הם קשורים בדיוק לתופעה הזאת. לזה הם מוסיפים בוודאי ובוודאי את ציון שתי הנקודות שהן צפון ודרום, שהן מכריעות.

אדוני יושב הראש, בוודאי שמעת את זה שקריית גת היא השער הדרומי ויקנעם היא השער הצפוני. ולמה אני מתכוון? אני מתכוון לכך שאם אנחנו בודקים בארצות אירופה ורואים כיצד עסקים, הגברת ורבין, אם למשל אנחנו בודקים בחלק ממדינות אירופה ואנחנו רואים שככל שאתה מתרחק מהמרכז, מהמטרופולין, יש מדרגות מס שונות שנותנות הטבות יוצאות מן הכלל, ברגע שעסקים בדימונה או בירוחם או בבאר שבע מקבלים בדיוק את אותן ההטבות בקריית גת או בקריית שמונה מקבלים את אותן ההטבות ביקנעם, עד שהתשתיות תגענה לשם, אז לצערי הגדול רובם מעדיפים לפתוח עסקים במקומות האלה וזה מקרין ישירות על העסקים בדרום, מפעלים נסגרים, מפעלים קטנים, כי באיזורי התעשייה שציינתי קורה איזה תהליך שאני מברך עליו, אבל זה יהנה וזה יחסר. זה מה שקורה.

תודה רבה לך אדוני. אני שוב מודה לך על הדיון. אני חושב שמה שהייתי רוצה גם כראש עיר לשעבר וגם כחבר כנסת, שמדינת ישראל, שממשלת ישראל תבין, וככל שאני מעמיק בתקציב הזה, הקרוב, ובלי באמת להגיד נימה פוליטית, חס ושלום, כי אני משער – אני לא חושד בכשרים - אני משער ששר האוצר רצונותיו טובים, אבל כשאני בודק בתקציב מה יענה לסוגיה הזאת, אני לא מוצא. אני לא מוצא שם מימון מאסיבי יותר של עסקים. אני לא מוצא שם החלטה על ליווי מאסיבי של עסקים קטנים. אני לא מוצא שם שום סל הטבות שהוא נדיב ומכבד את האנשים האלה, שבוודאי עושים ציונות.

תודה רבה אדוני.

תודה אדוני, תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. ברשותכם, אני קודם כל רוצה לקבל בברכה את תלמידי ותלמידות כיתה ה' אחת בבית הספר לטבע, סביבה וחברה מתל אביב והמחנכת דליה. היי דליה. וכמובן אנחנו ננצל את הקשר שלנו עם דוביק גילהר, שהבת שלו – איפה לני שטרן גילהר שהגיעה גם עם - - -

עם חיזוק.

עם חיזוק, שאנחנו רואים אותו פה כל הזמן עם יוסי ורטר, הכתב והפרשן.

לא הבנתי למה הוא מתקרב אליה עם כזאת שמחה.

לא הבנתי, אמרתי מה?

לני, אנחנו לא רגילים לראות אותו כל כך שמח.

מי זה?

יוסי ורטר. ועוד לוועדת הכלכלה. כאילו, אמרתי קרה משהו?

ורטר, אנחנו מצפים להיות בטור של יום שישי.

בזכותה של לני אתם נמצאים פה בוועדת הכלכלה של הכנסת ואנחנו עכשיו מקיימים דיון, שקוראים לזה דיון מהיר. חברי כנסת ביקשו לקיים דיון מהיר בשאלה של העסקים בדרום, שיש להם המון בעיות, ביכולת שלהם להחזיק מעמד. אז ברשותכם, אתם יכולים להקשיב ואני מקווה שגם תהנו. דיבר חבר הכנסת מאיר כהן מ-"יש עתיד", ועכשיו ידבר חבר הכנסת אורי מקלב, מ - - -

מיהדות התורה.

מיהדות התורה. גם אני, אני כבר נהיה זהיר.

כן, - - - לראות איך אכן - - - נציג של יהדות התורה, אבל לא רק זה, שבעצם נציג של יהדות התורה הצטרף לבקשה לדיון מהר של חבר הכנסת מאיר כהן.

מיש עתיד.

אני אמרתי - - -

לא חייב להגיד הכל.

זה אומר שיש עתיד?

לנו יש. גם לך בעזרת השם.

אם ירצה השם, ולו רק כדי שמעבר לכל הדימוי הפוליטי שיש, שיש גם עבודה מעשית וחבר הכנסת מאיר כהן, הוא חבר כנסת שכשמגיע דו"ח לבטא קשיים שיש בדרום, אז זה לא רק דו"ח שהוא כתוב אלא מה שאתם תראו אמיתי בשטח וכואב מאד.

הדו"ח הזה הוא קודם כל דו"ח באמת כואב. המספרים כבר לא משנים אם זה אחד מתוך 10 או אחד מתוך 11, או אחד מתוך 8 עסקים. המציאות הזאת שיש דימוי שנמצאים בסכנת סגירה באחוז כל כך גבוה, עסקים באופן מיידי, זה גם מדאיג אבל זה גם מאכזב. זה מאכזב בגלל שאנחנו מצד אחד מדברים מאד מאד גבוה על חיזוק הדרום, חיזוק הפריפריה, משקיעים בזה היום באמת את הכסף, הכסף הנוסף שיש והוא לא משהו צבוע והוא לא כסף שהוא קבוע שאנחנו יכולים להשתמש ביתרות כאלה ואחרות לטובת תושבי מדינת ישראל. אנחנו שמים דגש כולנו, גם לא אנשי פריפריות, אבל כשזו התוצאה, זה אומר שאנחנו צריכים לבדוק את עצמנו שוב ולפעול באופן מיידי.

אני אגיד לך, אדוני יושב הראש וחברי חברי הכנסת, מדוע. בגלל שהדו"ח הוא לא דו"ח שנמצא רק בחלל או נמצא בענן. הוא דו"ח שיש לו גם השלכות מנהלתיות. הוא לא רק נשאר באחוז הזה שהדו"ח קבע.

תודה לכם. סליחה, חבר הכנסת מקלב. תודה לכם ותמשיכו בסיור שלכם ואני מקווה שגם תהנו.

ויש לזה השלכה מתגלגלת, בגלל שבסופו של דבר מי שנותן את האשראי ומי שרוצה לחתום על חוזים ולתת אשראי, ברגע ששומע שזו היציבות של המסחר או ככה העסקים נמצאים במצוקה ויש סכנות סגירה, אנשים חוששים ויוצאים מהזירה. והאפקט הוא אפקט שרק מתרחב ושהוא לא מצטמצם ומתמעט. זה אומר שהממשלה חייבת להיכנס לתוך העניין הזה, בגלל שאי אפשר - ואתה שאלת אדוני באמת שאלה טובה - מה הסיבות. מעבר לסיבות המקצועיות שאמרו, במקומות האלה שהיום כוח השוק פועל, הגדולים שולטים בכוח השוק.

אנחנו מנסים כל מיני מעשים ופעולות של רגולציה איך להחליש או איך לפעול מול כוחות השוק הגדולים, אבל אנחנו יודעים שהפערים בשוק, הרשתות, המונופולים שיש, יש היום כוחות חזקים שכשזה מגיע לעסקים קטנים במקום כמו פריפריה, היכולת והחמצן שלהם הם מועטים יותר. ולכן זה מגיע אליהם מיד לאפקט של קריסה. אינו דומה עסק קטן שנמצא באזור שהוא רווי מסחר, שהוא רווי אנשים ולא נמצא בפריפריה, אז גם אם הגדולים מחלישים אותו והוא צריך להתמודד, אבל הוא עוד יכול להחזיק קצת מעמד ולהיות מעל פני המים. במקומות שהם יותר מוחלשים אז יש להם את הבעיות שלהם ומיד זה בא לידי ביטוי ולכן ההבדל מיד קורה, של קריסה.

לכן מה שצריך, הדרישה שצריכה לבוא בעקבות הדו"ח הזה, קודם כל גם לשנות בדימוי. צריך להיות גם מסר שהולכים לעזור ושזה לא עובר לסדר היום. אני חושש לא רק בגלל הדו"ח שכבר נאמר, אלא על מה שעוד יהיה בעקבות הדו"ח הזה. ואין ספק שזה משפיע. זה משפיע על העסקים שקיימים ביכולת שלהם לתקשר, לקבל גיבוי מסחרי או גיבוי בנקאי. אנשים שרוצים לספק סחורה יחששו יותר, הוא לא יודע מה יקרה עם העסק מחר. וזה בא לידי ביטוי בגלל שהיום יש לנו יכולות וגם הממשלה צריכה לדעת שהיום יש יכולות של תכלול, מה שהיום הטכנולוגיה המתחדשת נותנת לחברות, כמו החברה שאתם שמייצגים אותה, שאני לא מכיר אותה, שיש לה את היכולת לתכלל וגם לנטר מידע וזה מביא היום לשקיפות.

היום כל מי שנותן במסחר, עובד לפי ניטורים ותכלולים שיש וככה העסקים עובדים. אז אם זה המצב שיש בדרום, אז אנחנו מיד חייבים להיכנס לפעולה. תודה.

תודה לך. לפני שאני מעביר למגישה הנוספת לבקשה לדיון מהיר – חברת הכנסת רויטל סויד – אני רק רוצה לקבל בברכה את הכיתה של יהונתן ורבין. היי יהונתן. כיתה ה/2, בית הספר לטבע, סביבה וחברה עם המחנכת גלית. היי גלית המחנכת. אתם נמצאים בוועדת הכלכלה, שבה אמא של יהונתן ורבין היא חברה ויש לנו דיון על עסקים בנגב, שהם נסגרים כי קשה להם שם ואתם מוזמנים להקשיב. אני מניח שאחר כך נתייחס לזה בחוויות שלכם, ובכלל שיהיה לכם יום כייף.

ברשותכם, רויטל סויד, בבקשה. אחת ממגישי ההצעות, בבקשה.

אז קודם כל ברוכים הבאים, הכיתה של יהונתן ורבין ואיזה כייף שאתם נמצאים פה איתנו היום, בבית המחוקקים. אני מקווה שתלמדו מאיתנו רק דוגמא טובה.

הדיון היום אצלך, אדוני יושב הראש, הוא על העסקים בדרום ואי אפשר לא לראות את זה כמכלול של תמונה, שבה ממשלת ישראל פשוט מזניחה באופן גורף גם צפון, גם דרום, גם פריפריה חברתית, אבל היום נתעסק בדרום. לא יכול להיות שאנחנו מקבלים נתונים שמהם עולה שנמצאות ערים שיש בהן סיכון לעסקים. בבאר שבע אנחנו נמצאים על 13.25% אחוזים מהעסקים שנמצאים בסכנת סגירה או פשיטת רגל, בעוד שבתל אביב אנחנו נמצאים עם 7.38% מהעסקים שנמצאים בסכנה.

איך יכול להיות שאותה מדינה מאפשרת שבאזור המרכז, בעיר תל אביב, יהיה פער כל כך גדול במה שמאפשרים לעסקים לעומת דרום הארץ. וכשאנחנו מסתכלים פה על כל הערים שמנויות בדו"ח הזה שהוגש על ידי חברת דן אנד ברדסטריט לשנת 2016, אנחנו רואים שאשקלון, אופקים, קריית גת, אשדוד, נתיבות, שדרות, באר שבע, אילת, דימונה, ערד, כולן נמצאות באחוזי סכנה מאד גדולים לעסקים ובכולן כמעט הייתה עלייה משנת 2015 ושנת 2016. והדבר הזה הוא בלתי אפשרי.

עכשיו, כשאנחנו לוקחים גם בחשבון שחלק מהקשיים הלא מבוטלים שנתקלים בהם בעסקים הם דווקא עם התשלומים לעירייה ולרשויות המס, אז אנחנו באים ואומרים - מדינת ישראל מה אתם עושים? צריך לשלם מס ואין ספק שצריך לשלם ארנונה, אבל האם יכול להיות שכשאנחנו נמצאים בפערים כל כך גדולים וכאשר המדינה מיזמתה לא מתעלת כספים לדרום – גם לצפון, אבל אנחנו היום בדיון על הדרום - אז לפחות ולמצער מה שתעשו זה להקל על אותם המסים שאתם גובים, שנכנסים לכיס של המדינה. אז אם אתם לא נותנים, לפחות אל תגבו.

ולכן אני מברכת על הדיון הזה היום, שאני בהחלט בין היוזמים שלו ואני גם אומרת שאתה אדוני יושב ראש ועדת הכלכלה, שעשית שינויים בהרבה מאד תחומים, הגיעה העת שייצא קול קורא מאיתנו פה, לפנות גם לרשויות המס גם לעירייה. אנחנו נמצאים פה בתקופה מאד קשה, כאשר הממשלה לא יוזמת עידוד בכלל של מתן תקציבים לדרום ובטח שלא לעסקים, לפחות ולמצער רשויות המס שיתנו הקלה.

תודה גברתי, תודה לחברתי רויטל סויד. אנחנו ניתן עכשיו לחבר הכנסת חאג' יחיא. אני נותן לך כחבר הכנסת הכנסת חאג' יחיא, אין מושג נכנס לנעליו של - - -

לא, לא. לא זו הכוונה.

כי אני אומר, כי אתה קודם כל חבר של כבוד בוועדה.

אני אתחיל בזה שאחד מהמציעים גם הוא חברי טלב אבו עראר.

כן, הקראתי אותו.

כן, והוא היום נמצא בירדן כי יש בעיה עם כמה סטודנטים ערבים שלומדים שם, אז הוא מנסה לפתור ואני מקווה שהוא יצליח.

אני מקווה שזה לא קשור לקטטה הגדולה.

זה הקטטה הגדולה.

רבו שם סטודנטים.

אבל לענייננו, העניין של העסקים בדרום. כבוד יושב הראש, הייתה לנו ישיבה לפני מספר חודשים עם ועד אנשי עסקים ערבים בנגד והם העלו את מה שיש בליבם ואני מקווה שאנחנו גם נזכיר חלק ממה שאמרו, כדי לדעת איך לטפל בנושא ולנסות להתקדם.

אני אתחיל מזה ששליש מתושבי הנגב שם הם ערבים ואחוז האבטלה שלהם הוא גבוה בלי להשוות לשום מקום בארץ, כי יש מקומות שאחוז האבטלה מגיע ל-40% אבטלה וגם אם אנחנו נדבר על הבלתי מועסקים, כי אבטלה זה לא אומר בלתי מועסקים, יש הרבה. לכן צריך להנגיש מקומות עבודה אליהם וההנגשה הזו יכולה להיות בשני אופנים. אחד, להקים בערים ובכפרים שהם מוכרים, יש להם תכניות מתאר, להרחיב תכניות מתאר, להקים להם אזורי תעשייה קלה ותעסוקה. זה הצעד הראשון, שזה יהיה מונגש, שזה יהיה קרוב אליהם ואז המצב הכלכלי שלהם ישתפר, המצב של הרשויות שלהם ישתפר כי הם גם ישלמו את הארנונה וישלמו את מה שצריך. קיבלנו גם שברהט למשל עברו את ה-80 אחוז גביית ארנונה, הם מעל 80%. כי יש סטיגמה מסוימת שהם לא משלמים גם את הארנונה. הם עברו את ה-80% והם משלמים את הארנונה באחוזים גבוהים.

אז אחד אמרתי שזה אזורי התעשייה/תעסוקה ואזורי תעשייה גדולים, משותפים, מה שאנחנו רואים היום ברהט עם בני שמעון. אזור תעשייה שעדיין מתרחב זה יכול להיות פתרון, אבל אנשי העסקים הערבים שהגיעו מהדרום אומרים – אנחנו באים עם הון עצמי שהוא לא גדול, אבל אם אנחנו נקבל תמיכה מהממשלה, אם נקבל עידוד, אם יפתחו לנו אשראי, אנחנו יכולים גם להקים את המפעלים שלנו, שהם זעירים, שהם קטנים ואנחנו יכולים גם לקלוט יותר ויותר עובדים.

אני לא חושב שתכנית כזו יכולה להתעכב, כי זה מה שנקרא Win-Win, זה שני הצדדים מרוויחים. גם המדינה מרוויחה וגם התושבים מרוויחים והם גם יוכלו להתפרנס בכבוד, כי מי שלא עובד, יפנה לביטוח הלאומי, יקבל את הקצבה. אז במקום לבוא ולשלם גם מס ולשלם גם ביטוח לאומי וגם לחיות בכבוד, אני חושב שההשקעה שווה כי בסופו של דבר ההשקעה הזו מחזירה גם למדינה יותר ממה שהיא השקיעה.

לכן אני רוצה לצאת מפה בהמלצה, בקריאה, בניסיון השפעה על הממשלה על התקציב הבא, כדי לתמוך גם באזור הזה.

תודה. חברתי, חברת הכנסת איילת נחמיאס-ורבין ואחרי דב חנין.

תודה רבה למציעים ולאדוני יושב הראש. אני רוצה לספר לכיתה של יהונתן שאתם שומעים עכשיו את חברי הכנסת, אבל יושבים כאן חברים שלי כמו דורון בוחבוט ויהודה ואנשים נוספים, שהם אנשים שהם אזרחים אשר באים להציג בפנינו את הבעיות שלהם. אני חושבת שהבעיה של הדרום, שאולי גם תידון במידה רבה מחר בדיון בכנס שמתקיים בדיון – איך צומחים – היא שאלה ממש ממש דרמטית בימינו. אנחנו רואים, כל מקום שאנחנו נוסעים אנחנו רק רואים סגירה של מפעלים, סגירה של חנויות. אנחנו רואים לאט לאט את הכלכלה, את השחיקה שלה ובאמת הציעה יפה חברתי רויטל סויד, שהמדינה תתחיל להסתכל גם דרך החור של הגרוש. הפעם הפוך, כלומר אם אנחנו לא עוזרים להם, לפחות איך אנחנו לא גובים מהם כסף כשאנחנו יודעים שהם במצוקה.

אם המדינה תשקיע היא תרוויח.

זה בדיוק העניין - חוסר ההשקעה בתשתיות. בשבוע שעבר קיים יושב ראש הוועדה דיון בנושא חיבור המפעלים לגז. רדפו אחרינו, דחקו בנו להעביר בשנה שעברה את חוק חיבור מפעלים לגז. כמה מפעלים התחברו? אפילו לא עשרה. ואתה אומר לעצמך – פה יש בעיה ממש ממש דרמטית.

יקר להם.

יקר להם, זה נהיה לא הגיוני להתחבר לגז. ואתה יודע, זה הרבה מעבר למתווה. זה התקינה, זה מיליון ואחד דברים שפשוט הפכו את זה לבלתי אפשרי, וזה כבר אנחנו מדברים בכלל על עסקים, מאיר, שחושבים בכלל על התחברות לגז. אני מניחה שהמציעים לא דיברו רק על המפעלים.

לא, ממש לא.

באופן טבעי אתם בוודאי דיברתם על העסקים הקטנים מהמוסמכים ועד החנויות ועד המכולת. ולכן חייבים לנסות ולחשוב על איזו שהיא גישה אחרת ובאמת, אני חושבת שמה שאתם עושים בהתאחדות בעלי המלאכה והתעשייה בדרום, זה כיוונים נכונים. אנחנו לא יכולים, אנחנו צריכים להכריז על עצמאות. יותר אי אפשר להיות באכלו לי, שתו לי. אנחנו נבוא למדינה, המדינה לא יודעת מה לתת, אנחנו נצטרך לראות איך אנחנו לוקחים ואיך אנחנו מבצעים דברים בעולמות שאתם עושים, כמו מנטורינג משותף, כמו שולחנות עגולים, שאנחנו נבוא אליכם לדרום ומשם אולי תבוא הבשורה. תודה רבה.

תודה לך גברתי. בבקשה, דב חנין.

תודה אדוני יושב הראש ותודה ליוזמי הדיון על הדיון החשוב הזה. אני רוצה להסתכל לרגע על שתי הערים שנמצאות בקצה, בקצה הקשה של המצוקה, לפי הנתונים שבפנינו. העיר רהט, שבה רבע מהעסקים נמצאים בסכנת סגירה. עכשיו אני אומר לך אדוני יושב הראש - - -

רק שנייה, בואו ניתן לתלמידים לצאת. תודה.

תודה ובהצלחה.

זהו, עכשיו כשהם הולכים אפשר להתנהג כרגיל.

תודה רבה שכל כך התאמצתם. יאללה דב, תתפרע כרגיל.

Not in front of the kids.

רויטל, הבאתי לכם גם את ציפי לבני וגם את ביטן.

רויטל, את יודעת שאצלי בבית לא אמרו Not in front of the kids, אמרו חשומה.

אה, אתה מהתוניזאים.

מהמרוקאים.

לא, לא, לא. בעקבות המנכ"ל של אל על. התוניזאים – שם קוד חדש.

חברה, יש פה תוניסאים, אז בעדינות.

כולנו באותה סירה.

אני היום הצטרפתי לעדה התוניזאית, אחרי הטייס דיבר עליו ככה. אפשר להצטרף? יש חברים של כבוד בעדה?

אוקיי, בבקשה.

כן, תודה שוב אדוני יושב הראש. אני מסתכל על שתי הערים שנמצאות בנקודת הקצה של המצב הקשה ביותר – העיר רהט. רבע מהעסקים בסכנת סגירה והשנה יותר עסקים בסכנת סגירה מאשר בשנה שעברה. מה המסר של הדבר הזה? הרי רהט זו העיר הערבית הבדואית הגדולה בנגב ובעצם המדינה הרי הייה רוצה, ברמת העיקרון, שערים כאלה יתפתחו ויהיו מענה לאנשים שנמצאים היום במקומות אחרים, והנה אתם באים ואומרים הנה, יש ערים ושם יש פיתוח ותשובות ויש מענה והתוצאה בפועל היא – הערים האלה הפכו להיות מוקדים של מצוקה. מצוקה כלכלית, מצוקה חברתית – הכי רחוק מהפתרון שאנחנו רוצים לייצר.

העיר השנייה שמככבת ברשימה הקשה הזו, וזה לא מפתיע אותי, אני אומר את זה בצער גדול, זו העיר ערד. בעיר ערד 15% מהעסקים בסכנת סגירה ואני אומר – זו באמת טרגדיה. אני זוכר פעם שערד תוארה כסוג של משהו – פנינת הנגב. משהו שאנחנו רואים אותו, שהפיקו את הלקחים ממוקמות אחרים ובונים את זה אחרת ועושים את זה אחרת וכדומה. איך זה הגיע למקום כזה? ואם זה המצב בערד, זה אומר שיש לנו בעיה קשה בנגב ואנחנו צריכים להקדיש לנושא הזה תשומת לב מיוחדת.

אגב, בנושא של ערד אני הצעתי ואני מציע שוב שאנחנו נקיים דיון מיוחד לגבי העיר הזאת, מכיוון שיש לנו גם - - -

שדה בריר.

בוודאי. מכיוון שכשיש עסקים למשל שמתעסקים בתיירות, אני אומר את זה, אנחנו מדברים על עסקים קטנים, עסקים שמתעסקים בתיירות - אם שדה בריר יפותח – יסגרו. פשוט יסגרו. אנשים לא יבואו לאזור של מכרות. לא יגיעו. לא יגיעו.

חבר הכנסת חנין, יש מלחמה גדולה מאד בערב בין החילוניים לבין החרדים, כפי שאתה יודע. המלחמה הזאת מונעת קבלת הצעת מחליטים בממשלה לטובת ערד, לצערי הרב.

וזה מאד מאד עצוב, אדוני יושב הראש. אני מציע - - -

ממש עצוב.

כן, אני מצטט את ניסן בן חמו, ראש העיר. הייתי שם בביקור והוא אמר לי – כך נאמר לו מפורשות, שעד שהוא לא יישב את חילוקי הדעות עם החרדים, לא תהיה הצעת מחליטים בממשלת ישראל, שמוכנה אגב.

אז אני אומר, נוכח הדברים החשובים של חבר הכנסת כהן, אני מציע, אדוני יושב הראש, מכיוון שממשלת ישראל מכל מיני סיבות לא ענייניות, כנראה לא מסוגלת לקבל את ההחלטה, בואו נקיים על זה דיון בוועדת הכלכלה - עתידה הכלכלי של העיר ערד. בסדר, אם יש בעיות, אולי - - -

אבל לא לפני ינואר.

אני לא יודע. ינואר נראה לי גם חודש טוב. אני בעד ינואר, בואו נקבע את זה לינואר. אדוני יושב הראש, אולי אם נקבע - - -

יושב ראש הוועדה איננו מודע למה שמחכה לו בחודש ינואר, שנדחה בעקבות חוק ההסדרים.

גם בינואר זאת אומרת שאנחנו לא נוכל להשפיע על התקציב כדי לתקן את המצב הקיים. זו המשמעות של ינואר.

זה יפה שיש לך מחשבות להשפיע על התקציב.

אני רוצה להמשיך, אדוני יושב הראש.

יש לי מחשבות להשפיע. השאלה עד כמה.

מה שקורה בנגב - - -

אנחנו רוב בוועדת הכלכלה, בואו נשפיע.

מה שקורה בנגב, ובאמת כמו שאמרה חברתי, חברת הכנסת סויד, זו שאלה של סדרי עדיפויות קלוקלים של הממשלה הזו והשאלה שאנחנו צריכים לשאול היא מה אנחנו צריכים לעשות. עכשיו, אם הייתי מגיע מכוכב אחר, הייתי מציע – נוכח המצב בערד – להחליט על תכנית לאומית לקדם את הדרום, אלא שאני כבר יודע מה קרה לתכנית הלאומית שהממשלה אימצה לגבי הצפון. התכנית הלאומית שאימצו אותה בקול רעש וצלצולים – כולנו ברכנו ואמרנו איזה יופי וכמה טוב ו-15 מיליארד שקלים – נעלמה לגמרי מספר התקציב אחרי שהממשלה כבר החליטה. אז אני מבין שתכניות לאומיות שהממשלה מחליטה עליהם ואפילו מפרסמת עליהם בתקשורת, אין להן משמעות מעשית.

אני אומר אין לנו ברירה אלא לנהל פה את המלחמה על התקציב – וצודק חברי, חבר הכנסת חאג' יחיא – זו המלחמה על התקציב. הרי בתקציב בסופו של דבר מתבטאים סדרי העדיפויות האלה. אנחנו כרגע יושבים כאן – אני לא טועה – רק חברי כנסת מהאופוזיציה.

הצבעה.

אפשר להצביע.

הקואליציה עסוקה בלשנות את התקציב.

הקואליציה עסוקה בדברים אחרים, אבל אני חושב שאנחנו כאופוזיציה חייבים לחזור ולהעמיד את האנשים האלה בכל מקום. בסופו של דבר התקציב הזה מבטא המון דברים, הוא לא מבטא הסתכלות על הבעיות האמיתיות של האנשים בארץ הזאת.

תודה. אנחנו נפתח את הדיון, ברשותכם. קודם כל האורחים. מי פה מנציגי הממשלה?

אסף גרינוולד ממרכז ההשקעות.

משרד הפנים.

אוקיי, בסדר. בואו נלך צעד-צעד. קודם כל עורכת הדין לילי לאה בורכוב מלה"ב. לילי? אברהם מימון?

כן.

בבקשה, אברהם מימון, תציג את עצמך לפרוטוקול ואחרי זה דורון בוחבוט, בבקשה.

אני מימון אברהם, הבעלים של תבליני מימון ומים עוספיה. האמת היא שאני רוצה להציג את הדברים קצת מהצד שלי. אני כבר 41 שנה עצמאי – איך אני רואה את הדברים.

איפה העסק שלך, קודם כל.

המפעל בבאר שבע, מעסיק 120 עובדים ואני רוצה להציג את הדברים מנקודת מבט שלי. סך הכל אם אני לוקח את עצמי כדוגמא, סך הכל עסק מאד דינאמי, מתפתח, עשה הרבה מאד דברים, אבל הבעיה היא - - -

מה המקצוע שלך? במה אתה עוסק?

סליחה, מפעל לתבלינים, תבליני מימון ויש לי מפעל למוצרי עזר לאפייה, מים עוספיה. אני רוצה את הדברים מנקודת מבט שלי, לא כמו הסגנון שאתם מדברים. בסך הכל הבעיה הקשה היא בעצם ההתמודדות היום של לנהל עסק במדינת ישראל. עזוב, אפילו אם אתה תהיה עורך דין אתה לא יכול לנהל. בשביל לנהל עסק אתה צריך להיות איירון-מן. למה? כי בעצם הבעיה זה מדינת ישראל. זה החוקים שמחוקקים פה, שאתה יודע, לא ראיתי חוק אחד, אני חושב, שהוא לטובת המעסיק.

מדינת ישראל כנראה לא מבינה שכל המדינה הגדולה הזאת – עם הצוללות שלה – חיה ונשענת על המגזר העסקי. מה לעשות, בלי מגזר עסקי אין מדינה. אנחנו מייצרים את הכסף הראשוני, מעבירים אותו אליכם ואתם מחלקים אותו לחינוך, לבריאות ויש את דרגת המס השנייה. והבעיה היא שכשאתה קם בבוקר, ההתמודדות שלך היא לא בשביל לנהל את העסק, זה להתמודד מול מדינת ישראל. מול החוקים שלה, וזה בעצם עיקר הבעיה שאתם כנראה לא מפנימים.

דוגמא.

אני אתן לך דוגמא. אתה יודע מה, אני אתן לך מאה דוגמאות. אני אתן לך דוגמא אחת פשוטה. לי יש מפעל. עזוב, אתה יודע מה, אני עכשיו בונה מפעל חדש ואני מקבל חשבונות. אני מתחיל, הבירוקרטיה - - -

בבאר שבע?

בבאר שבע. אז קודם כל אתה מקבל מי שבע, 120,000 שקלים. חברה, למה אני צריך לשלם את זה? זה החוק. מה זאת אומרת זה החוק? זה החוק. אבל יש סיבה, הרי אני מתחבר עד אליכם, אתם לא עושים שום פעולה - - -

מי שבע זה התאגיד.

כן. אחרי זה אתה מקבל גם על כביש 250,000 שקלים. אני אתן לך. תראה, אני מפעל יצרני מוביל בתחום שלי ואני רוצה להיות עם התקנים הכי טובים שרק אפשר. אני אספר לך סיפור של בירוקרטיה שאתה פשוט יוצא מדעתך ואתה אומר תשמע, לא יכול להיות שאני חי במדינה הזאת. זה דברים הזויים. ואני יש לי תקנים ISO ועשיתי אסאפ. כשאתה בא למשרד הבריאות ואתה אומר אני רוצה לעשות אסאפ, בא לך - - -

לפרוטוקול, מה זה אסאפ?

אסאפ זה איזה שהם תקנים, זה סוג של ניתוח סיכונים קריטי. לא משנה עכשיו, יש לי אסאפ. ואז הרי בכל מדינה אחרת היו אומרים לך בוא, אנחנו נעזור לך, מה אתה צריך? פה, עזוב, אין לך סיכוי. בשביל מה אתה עושה את זה? יושבת לך הגברת, כשלפעמים אתה אומר אתה יודע, כשאתה רואה פקיד ציבור אתה אומר שכנראה כשפרסמו מכרז, ביקשו סדיסט עם ניסיון מוכח בהתעללות בבני אדם. כי אתה לא מסוגל להבין את התופעה הזאת. ואז נותנים לך להבין, חבל לך על הזמן. אבל היות ואנחנו עקשנים, אחרת לא היינו מגיעים לזה, אתה מוציא את התקן הזה. ואחרי זה אתה רוצה תקן BRC כי אתה רוצה להתחיל לייצר, לעשות קצת עבודה – זה לא בשבילך, זה גדול עליך, מה פתאום? ואתה אומר חברה, תגידו, אתם רציניים? תעזרו לנו. בסוף אתה מוציא את התקן.

כשאתה רוצה להוציא GMP, למה, כי יש עכשיו את הלהיט החדש שלא ללא גלוטן ואני המפעל היחיד בארץ שמייצר ללא גלוטן רשמי, אבל אני רוצה עכשיו את התקן. באים לעשות ביקורת, אומרים לך בביקורת, תשמע, אתה עובר את זה מצוין רק דברים קטנים. יושבת לך אותה פקידה במשרד הבריאות, ענת אליהו, אני גם יכול להגיד לך את השם שלה – שנה וחצי, שנתיים מוציאה לך את הנשמה ואתה אומר לעצמך תגידו, אתם נורמאליים? אני הולך לתת בחינם שירות - מוצר ללא גלוטן לחולה צליאק. במקום לעודד אותי אתם מקשים עלי? היה שלב מסוים שאמרתי לבן שלי ליאור עזוב אותי, לא רוצה תקנים, לא רוצה כלום. זה עלה לי מאות אלפי שקלים, עזוב, לא רוצה. ובסוף אין לי ברירה, אני מגיש תלונה לשר הבריאות, זה עולה לתכנית סוגרים חשבון, מזמנים אותנו לשם.

אני מייצר מוצר שנקרא סם, אני מייצר קמח תמי לחולי צליאק ללא גלוטן. מייצר את המוצר לארצות הברית, ה-FDA מאשר אותו. ה-FDA. אמנם הוא כלום, מי הוא ליד משרד הבריאות הישראלי? כלום. אבל משרד הבריאות הישראלי לא מאשר בבאר שבע. הוא לא מאשר לי, אבל ה-FDA מאשר לקבל את זה. אני מוציא את המוצר לחו"ל באישור ה-FDA אני יכול להביא אותו לארץ, למכור אותו ללא גלוטן ופה לא יתנו לי למכור אותו.

עכשיו אתה יושב ואתה מסתכל. תגיד לי, באיזה עולם אתם חיים?

אתה אומר לפי הסיפור שלך בחלם מספרים עלינו בדיחות.

תקשיב, אני אומר לך. אני אגיד לך, התחושה היא שיש את המגזר העסקי. תראה, בגדול אותנו אין מי שייצג. אתה יודע, את כל המגזר הציבורי, היעיל, השירותי והטוב מייצגת ההסתדרות וועדי עובדים. אותנו לצערי אין מי שייצג ואנחנו צריכים להתמודד בדרך כלל עם כל הבעיות.

למרות שאתה מרתק, אני רוצה להתקדם ואני גם רוצה להתייחס לדברים שלך.

לא הבנתי.

אני אומר תשלים, תקצר קצת, למרות שהדברים שלך - - -

תקצר את הדברים שלך.

אני אומר בגדול מדינת ישראל משליכה הכל עלינו. יש יום בחירות – המעסיק ישלם. לא נורא, הכל בסדר. העירייה צריכה כסף, היא לא יכולה לייעל את המערכת – יש שינויים בהגדרות ובסיווגים, בוא נוציא מהם עוד קצת כסף, נשלח אנשים, יעשו. אני אומר בגדול, בגדול, כל הבעיה היא שאתם לא מבינים שהחוקים, ואני אתן לך דוגמא אחרונה.

לא לפני הרבה זמן הייתה בעיית הסלמונלה. בעיה משמעותית, אתה יודע, 5,000 איש מתים מזיהום בבתי החולים, אבל הסלמונלה ריתקה את המדינה. לא היה כנראה פילוגים, לא היה על מה לדבר, רק על סלמונלה. יש פה חבר כנסת שרצה לחוקק חוק שעל כל כמעט תקלה שיש לדווח. אתה יודע, אני יושב ושומע, מסתכל, אומר תגידו, זה הזוי. מה הוא רוצה? על כל תקלה. כאילו תוסיף עלינו עוד בירוקרטיה? תוסיף עלינו עוד עבודה פקידותית? מה אתם בדיוק רוצים? מה אתם בדיוק רוצים?

בסיכום, הבעיה היא מאד פשוטה. אתם הורגים את בעלי העסקים. אני לפעמים אומר אל תתנו לנו כלום, לא רוצים טובות מכם, אל תעזרו לנו. תנו לנו לעבוד בשקט. אתם מוציאים לנו את הנשמה לאט לאט עם תקנונים ועם חוקים. אתה לא מבין, לפעמים אתה נתקל בדברים שאתה פשוט משתגע. אתה מגיע לבית המשפט על דברים. אתה יודע, גם דיני עבודה, מתנהגים אלינו כעושקי עובדים, כגוזלים מהם את כספים. בגדול - - -

רגע, מימון, אתה התפרצת כבר לבעיות שלא נוגעות רק לענייני הדרום.

אבל זה - - -

לא, לא, לא.

אוקיי, בסדר גמור. הבנתי. העברתי את המסר?

העברת אותו אפילו טוב.

מעולה.

אנחנו כמובן נתייחס. אני גם לוקח על עצמי, עלינו כוועדה, את הסיפור שסיפרת, את סיפור הצליאק. זה חייב להיבדק.

קיבלתי כבר את התקן.

לא, אבל זה לא זה. לא משנה, יש כאן עניין.

זה הצלת חיי אדם.

לא, עזוב חיי אדם, זה החלמאות.

חלמאות, חלמאות.

אוקיי, תודה אברהם. אני מבקש מדורון בוחבוט, שהוא גם במקרה חבר שלי, חבר אישי קרוב - - -

שלנו.

דורון, בבקשה, שם, שם משפחה ותפקיד.

תודה רבה. קוראים לי דורון בוחבוט. אני מנכ"ל לשכת המסחר בנגב. אני רוצה להודות למאיר כהן שיזם את הדיון פה בוועדה יחד עם רויטל ועם חברי כנסת נוספים, אבל אני רוצה לציין את מאיר, כי מתוך 8 חברי כנסת אנחנו רואים אחד שמהדרום באמת, שיוזם ופועל ובאמת מייצג את הדרום. ולך אדוני יושב הראש, שאפשרת את הדיון הזה כדיון בהול.

אני רוצה לנגוע בנקודות ודווקא להתחיל מהמדינה. יש עלייה בסגירת עסקים לא רק בדרום, לא רק בקצוות כמו שציין חבר הכנסת דב חנין בערד וברהט, בכל המדינה. למה? כי יש כיווץ בתעשייה. למה? כי יש קיטון בייצוא. משיכת כל התעסוקה לכיוון העסקים. במיוחד בדרום הם נמשכים לכיוון העסקים ופותחים עסקים ויש סגירה גבוהה כי אין אפשרות תעסוקה. זאת אומרת המדינה אין לה אסטרטגיה לאן היא לוקחת את התושבים שלה ואת האזרחים שלה ואז הרשויות חולבים את העסקים, כמו שתיאר אברהם מימון.

אני רוצה להצר על כך ושיירשם גם בפרוטוקול, שאף ראש רשות מכל הדרום לא הגיע לכאן היום, שזה רק מראה על ההתייחסות, כי בסופו של יום בעלי עסקים והקמת המפעל החדש שלו יתנו עוד מקומות תעסוקה, מה שאין היום בדרום. יש לך רק זבנים, מוכרים חולצות, תחתונים וגרביים. זה סחר חליפי מתקדם, אני קורא לזה, בעידן המודרני. ואם נוסיף לזה את כל הדברים שאתם כבר יודעים כאן על הכלים והקושי והמיסים וכו' וכו', תבינו לבד מה קורה.

אני רוצה לדבר על שלוש נקודות לגבי מה צריך לעשות ואיך אפשר לצאת מכאן באמת עם משהו שכן יוכל להיות מיושם. בסופו של דבר הוכפל מטר מרובע מסחר לתושב באזור הדרום. זה היה כתוב על הקיר כבר לפני 10 שנים ויש עדיין אפילו תב"עות מתוכננות לאפשר עוד מסחר. כל בניין שעולה לאוויר, למטה יש מסחר. לאורך כל השדרה המרכזית בבאר שבע נפתח מסחר. הוא סגור, אבל החנויות פתוחות למי שרוצה לקנות ולהשכיר.

חוץ מתיירות ועוד כוח קנייה, אני לא מכיר מה שיכול לעזור למסחר הזה. כמה שהסוכנות לעסקים קטנים יתנו להם כלים ועזרה בתזרים ומימון שצריך, זה לא יביא כוח קנייה. אם השכר הממוצע באזור הדרום הוא נמוך מאזור המרכז ואמרנו שמטר מרובע מסחר הוכפל, מאיפה יבוא כוח הקנייה שיצרוך? יש כאן בעיה בכלכלה. את הבעיה הזאת בכלכלה המדינה צריכה לפתור.

בואו ניקח את הדיור. ראיתי היום כותרת - - -

המדינה היא לא זאת שמאשרת לשטחים תעשייתיים לבנות עליהם. יש גם חישובים שהם לוקאליים.

רמ"י זה מדינה?

כן, אבל רשות היא לא מדינה.

זה זרוע. כן, אבל - - -

אבל כשהרשות מאשרת לפתוח 100 קניונים, זה 100 קניונים.

הולך להיפתח מתחם של אלפי מטר מרובע בעוד רבעון. אלפי מטר מרובע, קו אווירי, זה מטורף.

דורון, האמת היא ששניכם צודקים. סליחה שאני אומר, זה לא שניכם צודקים כמו בבדיחה אלא במובן הזה שמדינה חייבת שתהיה לה ראייה אסטרטגית. זה מצד אחד. בסוף בסוף, עם כל הכבוד לרשות המקומית ומי כמוך בוודאי - יש כאן שני ראשי רשויות לשעבר כמובן, שיושבים פה בחדר – חאג' ואתה – שיודעים שלרשות מקומית יש את הוועדה המקומית, היא יכולה, יוזמת, דוחפת, אבל אם היא לא תקבל את הגיבוי בסוף בסוף של רמ"י מצד אחד או הגורם שעוסק בתכנון המחוזי, הארצי – לא יהיה. וכשאתה מסתובב היום בנגב, אתה לא יכול להתעלם מהעובדה שזה פשוט, האמת זה פתטי. זה הפך להיות פתטי, לא נעים לי להגיד את זה.

אני כל הזמן אומר לרעייתי,כשאנחנו נוסעים, מי - - -

מי קונה?

מי קונה בכל זה? אמיתי.

יותר מזה, הקהל היום הוא דתי מסורתי. אנשים לא השכילו להבין את זה. המסחר הוא בסוף השבוע.

אתה רואה היום, אתה נוסע לאורך הכבישים – כביש 40 וכבישים אחרים ואתה רואה על כל כמה קילומטרים מקימים קניונים.

יש מטר קניון לכל אזרח במדינה. היה לפני שנתיים.

היום דרך אגב התפרסמה בעיתון הרשימה של הקניונים המרוויחים ביותר. וואלה, מלחה נותן עבודה.

אדוני יושב הראש, התושבים באזור הדרום – גם אף אחד לא השכיל להבין – שהם יותר שומרי מסורת ודתיים משאר אזורי הארץ.

נכון.

כאשר כל המסחר מבוסס על סוף שבוע, כשאתה לוקח את YES פלאנט בראשון, הסוחרים – הרי בדקתי את זה. הלכתי ברגליים שלי, לא סיפרו לי או קראתי בעיתון ושאלתי. הם אומרים לי ראשון עד רביעי אני מוכן לשלם לך את הוצאות השכירות, תן לי לסגור. חבל לי חשמל, עובדים, מים, למה אני צריך את זה? אני אומר לך מי שעובד שישי-שבת דופק קופה. באזור הדרום הם בבית כנסת. אף אחד לא חשב על זה. הם בבית הכנסת. כשאני אומר את לאנשים אומרים לי תגיד, אתה משוגע? מה? מודרניזציה.

תקשיב עוד דבר – קו אווירי מאלפי מטר מרובע מסחר שנפתח לפני שני רבעונים, הולך להיפתח מפלצת, לוויתן ליד דולפין. בעוד רבעון-רבעון וחצי, 700 מ"ר קו אווירי. סינימה סיטי. הם לא הצליחו לשווק את החנויות. מה זה אומר?

הכי גדולה בארץ.

סינים סיני.

כן. מה אני באה לומר? אם אני מחבר את זה בנקודה אחרונה לדיור ואני אחבר לך את זה לדיור ואני אגיד לך גם למה. קראתי רק היום – שר האוצר מעלה ל-85% את ערבות המדינה למשכנתא. למה? כי אין כסף במשק הבית הפרטי. אין להם הון לקנות דירה. אז הם נותנים להם עוד הלוואות ועוד הלוואות ועוד הלוואות, אבל זה כסף לא שלהם. יש פה איזה בלוף. למה? כי אין ייצוא. הכסף לא מגיע למדינה כבר הרבה שנים.

אם המדינה לא תעצור ותחשוב על זה לרגע, כמה יתנו עוד? עוד מימון, עוד איזה אתר, עוד איזה יועץ, למי זה יעזור? הם צריכים צרכנים, הם צריכים כסף, הם צריכים הורדת מיסים. נותנים להם את זה בזרוע אחת נגיד דרך הסוכנות לעסקים קטנים, מעלים להם ארנונה. מה עשית בזה? זו אותה קופה בסופו של דבר. זו אותה משפחה. לסיכום - - -

ארנונה לעסקים בפראג היא 35% מהארנונה לעסקים בדרום.

אני לא רוצה. הזמן קצר כאן, אני מכיר הכל. הזמן קצר.

בדקתי את זה. פגשתי ישראלי שיש לו - - -

אני רק רוצה לבקש דבר אחד. באמת, לי זה נוגע ל - - -

דורון, משפט אחרון.

משפט אחרון. לי זה נוגע בנימים האנושיים. אני רואה את הילדים שצריכים ללכת לחוגים, אני רואה את המשפחה שיורדת במעלית עם הסלים. באמת, זה אנשי העסקים שנותנים את הפרנסה. מה אפשר מכאן באמת להוביל ברמת מדינה? הייתי בטבריה בשבוע שעבר, תקשיב - - -

זו לא דוגמא טובה.

לא, אני מכיר הכל. מה שאני מנסה לומר לכם, באה חמת, נכנס עם מיליונים שם, בלי חשיבה, בלי כלום. אין תכנית מדינה. זה תיירות. עיר התיירות מספר אחת בארץ – מתה. קברו אותה תרתי משמע. כיבו אותה. אין אף אחד ברחובות. נכנסתי לסוחרים, שאלתי אותם. עשיתי השוואה בין הרחוב המרכזי של גליל לבין הקניון. הלכתי בין הסוחרים שאלתי אותם, מחזור, תגיד קופה, תק-תק, אני כבר בקיא בהכל.

אני אומר לכם, זה לא קשור רק לדרום. דרום זה הכי צורם, כי זה התפתח בבליץ. הכפילו את המטר במסחר, אין מקומות תעסוקה כי התעשייה התכווצה. אחי, תראה מה עושים. הוא דיבר על שדה בריר. אם אין להם את שדה בריר, ממה הם יתפרנסו? מאיפה דימונה התפתחה? יושב פה ראש העיר שליווה עשרות אלפים, איפה הם התפתחו? מכרייה. אז או שהם ימותו מעוני או שיתפתח שם משהו, אבל צריך למצוא את האיזון.

אנשים ימותו מזיהום.

אבל צריך למצוא את האיזון. הם לא ימותו. יש מחקרים שהם סותרים. צריך למצוא את האיזון. אתם סוגרים את החברות, מעמיסים על הסוחרים - - -

דורון, דורון - - -

מאיפה זה יבוא?

דורון, נשמה, כבר קיבלת מעבר לחברות בינינו. זה לדיון הבא גם.

תודה רבה.

אוקיי, תודה. דיברת - - -

סיים בעלייה אבל.

מילים כדורבנות.

כן, תודה. באמת דיברת לעניין. עכשיו בואו נעבור הלאה, נראה לי שנציגי הממשלה די משעוממים בדיון. לא יודע, יש לי הרגשה כזאת. ברשותכם, אנחנו נתחיל אתכם. שם ותפקיד לפרוטוקול. לא שאני בונה עליכם לא מתוך חס וחלילה, אין כאן שום עניין אישי.

עידו סופר, רפרנט תעשייה ומסחר באגף תקציבים באוצר. בדרך כלל אני פותח בנתונים, אבל אני כבר מקדים את המשפט שהיה לי את המטה הטוב בעולם והפסדתי במלחמה, אז נדלג על זה.

הנוסע המתמיד.

הנוסע המתמיד. אני חושב שיש כאן שני סיפורים. אחד זה קשיי המגזר העסקי ושניים זה סוגיה של הדרום, שכמובן ששני הדברים מתחברים אז המגזר העסקי בדרום חווה קושי יותר משמעותי.

ככלל, מרבית כלי הסיוע למגזר העסקי מופיעים לפריפריה. אני עובד עם משרד הכלכלה והתעשייה ואני יודע את זה. אני חושב שבדרום הייתה יחסית פריחה האחרונות לעומת השנים הקודמות. מדובר על הפני הל תקציבים מאד גדולים, אם זה צה"ל לנגב, התכנית הכלכלית, אם זה סייבר ובעיקר לבאר שבע שעומדת בחזית, אבל אני חושב שהסיפור הגדול הוא עומק הפריפריה, מה שדובר פה. ואגב, זאת תמונת מראה גם לצפון. דיברנו על דימונה, על ערד, על ירוחם, כשדווקא דימונה וירוחם יש להן כן התפתחות חיובית. ערד קצת בהחלט מאחור.

אני חושב ששני האתגרים המרכזיים, אחד הוא להביא עסקים ממפעלים משני מציאות עם שכר גבוה. הוזכרו פה המפעלים שנסגרו, צריך להביא במקומם מפעלים משמעותיים. אם זה אינטל בקריית גת, פריגו בירוחם, אבגול ואלבד בדימונה, סודה סטרים בעידן הנגב, אני חושב שזה העתיד ואם מדברים על משנה סדורה של המדינה, אני חושב שזה הכיוון באזורי תעסוקה מרחביים, חלוקת הכנסות, מה שיכול להביא באמת שגשוג.

אז מדוע לא נפתחים מפעלים?

הגעתי עכשיו ממנהלת מרכז השקעות. יש התקדמות יפה. הדרך עוד ארוכה, אני מסכים, אבל יש גם - - -

כן, כי אין זמן. לתושבי הנגב אין הרבה זמן.

בדיוק.

ברשותך, אני רק רוצה להעיר הערה ולהזהיר כבר עכשיו. מפעלים גדולים בדרך כלל הם באמת העוגן הכי חשוב ליישוב, אבל חייבים לבנות מערך כזה עם תמהיל.

בסדר גמור.

כי ברגע שנסגר וראית את זה מדימונה ועד יקנעם בזמנו, גומרים יישוב. פשוט גומרים יישוב.

צריך מגוון.

ולעומת זאת כשמקימים מפעל, כל עובד במפעל מעסיק עוד שניים בחוץ. זאת אומרת הפרופורציות הן מדהימות.

כן. זה מביא אותי באמת לאתגר השני, וזה האתגר של עסקים קטנים בינוניים ובפרט עסקים חדשים, מה שהועלה פה. בהקשר הזה להתייחס קצת לנקודות שעלו, יש את הצעת החוק של מוסר התשלומים, שמקודמת כאן בוועדה והיא אמורה לתת מענה לא רע לסוגיה של תשלומים ושוטף פלוס - - -

כן, כן, אבל ברשותך, תכדרר ברחבה. תרשה לי, את זה אתה לא מכיר.

מכיר.

את זה אני אומר במחילה, כמו שאצלנו אומרים בבית הכנסת. דורון והחברים האחרים דיברו ברחל בתך הקטנה. יש כאן כמה מימדים. יש ממד אחד שדיבר עליו חברי אברהם מימון שהתייחס, העלה והציף את מה שנקרא מקומם של העסקים הקטנים והבינוניים בישראל ועודף הרגולציה. זה דיון אחד שהוא נכון לכל הארץ והוא מקבל משמעות במקומות הפחות חזקים. הוא מקבל משמעות עוד יותר חזקה מצד אחד.

מצד שני, וזה הסיפור, הסיפור של המדינה. אני בטוח שאתה יכול, אם אני אתן לך להקריא את הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שלעתים, כשנוח לנו אנחנו הופכים אותה לקודש ואז אנחנו מקריאים את זה - - -

שמשגעים אותי דרך הטלפון כל יום ואני לא עונה.

כן, כן, אני אומר את זה כמו באיזה סוג של תפילה. אתה אומר הנה ככה וככה ולפעמים הנתונים האלה מטעים. זה כמו שאתן נותן אחוזים. לפעמים אתה יודע, אתה רואה אחוז גבוה, רק כשאתה עובר למספרים מוחלטים אתה רואה את הבלוף. אז כל אחד מסדר לעצמו. למה אני אומר לך את זה – וכאן הטעות - חייב שתהיה פה שרשרת. זה לא שעכשיו אתה תיתן לי נתונים ואני אגיד לך ככה. בסוף בסוף, בשורה התחתונה, היא הנותנת שאמר אותה דורון – אין כוח קנייה ולא יכול שיהיה כוח קנייה, אם לא יהיה לאנשים מקום להתפרנס בו.

כדי להתפרנס בו – זה דומינו. יש לך את המפעלים הגדולים שהם העוגנים הגדולים, שהם גם מייצרים עבודה מהסנדבצ'יה בחוץ והמכולת והקיוסק ועד כל מיני עניינים קטנים שאתה צריך לספק למפעל של אברהם מימון או למישהו אחר, לכ"יל או לא חשוב למי. זה מה שחסר. חסרה פה תפיסה. בעבר דיברנו על המרחקים הגדולים בין הנגב לבין המרכז. היום יותר מהר להגיע מתל אביב או מהבית שלי בראש העין לבאר שבע – לא נעים לי להגיד, מאשר להגיע מהבית שלי בראש העין לתל אביב. זאת אומרת גם בדברים האלה יש שינוי דרמטי לטובת הנגב.

הכלי הזה של סגירת טווחים וסגירת מרחקים, יכול להיות שאתם יכולים לבוא ולהגיד אוקיי, נמאס כבר מהדיבור הזה של לבנות מפעלים. מי צריך מפעל היום? למה צריך? אם בן אדם יכול לעלות לרכבת בבאר שבע בשעה זאת וזאת, להגיע למפעל, לאחד המפעלים באזור, יחכה לו רכב, יקפיץ אותו למקום העבודה. יכול להיות שצריך לשנות את כל הגישה.

אין מקום לתעשייה. הכל יהיה ייבוא עוד מעט. אין מקום לתעשייה בארץ.

לא, עזוב.

מה עם הראייה הציונית?

לא, אני לא פסלתי, רק אני אומר – חייב שתהיה פה, אנחנו כל הזמן עוסקים בטלאי אחר וזה לא ילך. לכן זה לא ילך, ולכן אני אומר שאני כן בעד. בעבר אמרו העלות של מפעל בדימונה היא כזו – נסיעה, כבישים רחבים, לוקח זמן. יש לזה משמעויות כלכליות. השינוע הוא דרמטי, נכון? אני לא צריך לכם את זה. היום כבר הדברים האלה קיבלו פרצוף אחר לגמרי. אין תפיסה. בסוף בסוף שלחו אותך, אמרו וואלה, יש לי את הפגישה אצל כבל, איזה דיכאון, עוד פעם הכבל הזה, שצריך לבוא ולהציג בפניו את הנתונים ואתה בא, מסמן V, נסעת עד הדיון הבא.

לא, לא.

לא אתה. סליחה, שיהיה ברור, שום דבר בהתייחסות הוא איננו אישי לאף אחד מכם, שלא יובן חס וחלילה שאני מנסה כאילו לבוא ולהתריס כלפיכם.

לא, אין בעיה.

הלוואי ואתם הייתם האנשים שהייתי צריך להתריס כלפיהם.

הכל בסדר. ברשותך יושב ראש הוועדה, רק לציין כמה צעדים שאנחנו כן מביאים בתקציב הקרוב. הממשלה לא קופאת על שמריה והדברים שמצוינים פה, ואגב אני קצת מכיר את עולם ה-GMP ואסאפ ואני חושב שזה נהדר שחותרים לכך, זה הייצור ברמה הכי גבוהה ושם היתרון היחסי של המדינה וכך זה צריך להיות.

מספר דברים שהמדינה כן מקדמת. קודם כל לגבי הדרום, ישנם בתקציב 2017 ו-2018 – 120 מיליון שקלים שמוקדשים לתכנית להאצת הצמיחה בנגב המזרחי ובדרום - - -

זאת מילה גדולה. תסביר לי את הכותרת הזאת שקוראים לה 120 מיליון שקלים, האצת הצמיחה. תגיד, תגיד. תן לי.

חבר הכנסת, כשאנחנו מדברים או כשמדובר פה על השפעה על תקציב המדינה, אז מדובר פה בסוף על כסף שהוא מיועד לנושא הזה. התכנית הזאת צריכה להיבנות. בין היתר זה יהיה בשיח עם בעלי עסקים וזה יהיה בשיח עם ראשי הרשויות ולראות את הצרכים. אם אתה שואל אותי אישית לאן הייתי רוצה לראות את זה, הייתי רוצה לראות איזור תעשייה מרחבי באזור ערד-דימונה-ירוחם, שיחלק הכנסות לכולם ומפעלים גדולים שיגיעו לשם.

15 שנה מהיום.

זה שתובעים אותי כל שבועיים תביעה ייצוגית, מה זה עוזר לי? הרי מוציאים לי את הנשמה עם תביעות ייצוגיות כל שבועיים.

15 שנה. יום אחד לא פחות.

דורון, אתה יכול לומר אין מדיניות ולא יודעים לאן רוצים ללכת ואתה יכול לומר 15 שנה. זה לא מסתדר ביחד.

אני יכול להוכיח לך את זה. אני אוכיח לך את זה.

בסדר.

אם כי"ל העתיקו מפעלים לחו"ל בגלל חומרי גלם, בגלל כוח עבודה, בגלל שהרגולציה באה עליהם מכל הכיוונים - - -

הרגולציה גומרת עליהם.

אתה יכול להגיד לי שהמדינה מעודדת? אתה תלך עכשיו לערד – 15 שנה – אני בפנסיה. אנחנו רוצים לחיות ממחר בבוקר.

בסדר גמור.

אני לא בא בטענות אליך. מה שאני מנסה לומר זה שלמדינה אין אסטרטגיה. תודה בזה. אין לה אסטרטגיה. היא לא אומרת אני אשקיע במים, בפלסטיק - - -

אני אמשיך. תן לי רגע.

אתחרה בעולם ברכבים. מה האסטרטגיה שלה?

חבר - - -

דורון, תודה. תן לו.

שני דברים לגבי עסקים קטנים. אחד – ויושבת לידי אושרת מהחכש"ל שיכולה לתת גם נתונים ספציפיים. קרן ההלוואות לעסקים קטנים ובינוניים שמספקת הון חוזר, שזה אחד הדברים שבאמת קריטיים כדי שעסק יוכל לתפקד.

כמה השתמשו בקרן?

אני יכולה לתת את הנתונים.

כן, חשוב מאד.

שם ותפקיד גברתי.

אושרת דוד, רפרנטית ערבויות מדינה. ראינו שסך הכל ההלוואות שאושרו בקרן 2012, שפעלה 4 שנים, סך הכל מסל ההלוואות 20% הוקדשו לעסקים בדרום, שזה נתון יפה. כמובן לצרכים של הון חוזר, הקמה, השקעה.

וסך הכל.

סך הכל מספר העסקים?

מה שנקרא כמה ביד.

נתון כספי אין לי כאן לצערי.

זה לא פותר.

אפשר לומר שהקרן החדשה הולכת להקצות הלוואות בסדר גודל של 2 מיליארד שקלים בשנה.

הרבה יותר. בשלב הראשון 6 מיליארד שקלים.

יפה, האמת היא אני מוכרח לומר לכם, תמיד כשאני פוגש את נציגי המדינה אני יוצא מעודד.

כן, אני מכיר את זה, אבל אני חושב שצריך גם להציג את זה.

זה אמיתי מאד.

גם התכניות שיכול להיות שאתלם לא מכירים, אבל חשוב לי שתכירו. במסגרת הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים הולך להיות מסלול לעידוד עסקים חדשים, איזה שהוא דגש חדש. זה מסלול שהוא ניסיוני. יש מסלול חדש להעלאת הפריון בעסקים קטנים בינוניים בענף המסחר והשירותים. הולכת להיות תכנית של העלאת הפריון בתעשייה המסורתית. כל אלה הן תכניות חדשות.

אגב, אנחנו עושים גם תכנית יחד עם משרד הבריאות למתן מענקים - - -

אוקיי.

רק עוד חצי מילה. לעידוד קבלת אישורים של GMP ואסאפ וזה ביחד עם משרד הבריאות, כי אנחנו מכירים את הקושי. מה שאני רוצה להגיד – לא מושלם, יש הרבה לאן ללכת, אבל המדינה בהחלט לא קופאת על שמריה ומתקדמים. תודה.

אוקיי, תודה. עוד יפה ואתה עמדת בזה, שתמיד כשמגיעים לסוף אתה אומר בדיוק יש לנו תכניות. זה כמו בחקיקה בכנסת, שחבר כנסת מביא חקיקה ואומר - - -

אנחנו בדיוק רוצים להעביר תקנות.

אומר בדיוק יש לנו תקנות.

עכשיו בדיוק יש לנו תקנות. כאלה בדיוק.

יש לנו בדיוק.

בשביל שלא יהיו תכניות.

אני מתייחס לדיון, לא נעים לי להגיד, קצת בציניות, כי זה ממש, כי בסוף בסוף אתה יכול להשקיע 2 מיליארד ואתה יכול להשקיע מה שאתה רוצה. שוב, אם אתה לא מייצר כוח קנייה שאנשים יקומו בבוקר, יהיה להם כסף ללכת ולקנות, כל הדיבור הוא כלאם פאדי. זה מתחיל ונגמר בזה. במרכז הארץ יש כוח קנייה שנובע מהעבודה שההכנסות הן סבירות ברוב המקומות, האנשים חזקים, אז קניון מלחה ייצא ראשון והקניון בפתח תקווה יוצא שני. יש מאסה של אנשים, יש מאסה של כוח קנייה, אז אין פה סיפור.

לא צריך בשביל זה עוד ועוד קניונים.

נכון, לא צריך בשביל זה. זה כמו שאתה לא מצליח להיכנס לחנייה.

הוא לא התייחס לעסקים חדשים, רק לסיוע לעסקים קיימים.

כן, כן. ברשותכם, מי עוד בבקשה? מי פה מהסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים?

אני.

בבקשה, שם ותפקיד.

אני יעל דניאל, אני מהסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים. למען האמת לסוכנות יש פעילות ענפה בדרום. יש לנו כ-8 סניפים: באשדוד, אילת, באר שבע, דימונה, אשקלון, קריית גת ורהט. יש לנו מרכז עסקים שעכשיו גם חידשנו אותו שעושה עבודה מצוינת ואנחנו פותחים עכשיו סניף גם בשדרות, שהוא יהיה גם מרכז עסקים וגם סניף שייתן שירות.

בגדול, הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים - - -

איזה סוגים את יכולה להגיד לי, זה מעניין בכלל, איזה סוג עסקים קטני ובינוניים נפתחים באזור הדרום.

איזה סוגים של עסקים?

כן. בסוף הייתי שמח לקבל מאפיינים. זאת אומרת האם זה רוב שכל אחד מקים פיצוציה או סנדביצ'יה - - -

מזון.

לא סתם אני אומר את זה. כן, כן, אני אומר.

שזה גם נתון מימון של בנקים. זאת אומרת העסקים שנפתחים ביי-פאר, הבנקים מעודדים אותם, כי במחירים של הבנקים יש להם את הסיכוי הגבוה להיכשל והם נפתחים כמו פטריות אחרי הגשם. מזון, שזה בסתירה שלמה למימון של הבנק. זאת אומרת אתה מגיע לבנק, זה - - -

אבל זו שאלה מרתקת, השאלה הזאת.

זו שאלה טובה. אני אנסה להשיג את הנתונים.

אני לא סתם אומר לך את זה. דרך הפתיחה של העסקים הקטנים והבינוניים וסוג העסקים הקטנים והבינוניים, אתה יכול ללמוד על הבעיה יותר מכל.

צריך קודם כל לפתוח להם בית ספר, כי אנשים גם לא יודעים לנהל עסק בהכרח, כי זה אנשים שבונים את העסק והם יודעים לתפעל אותו, ופה אחת הבעיות הקשות שאתם צריכים לתת את הדעת. אתם צריכים לדעת, אתם צריכים לתת את הכלים לאנשים לדעת לנהל עסק ולהתמודד מול המשרדים הממשלתיים והבירוקרטיה.

הם לא באים לקחת.

אני לא יודע. מה זה לא באים לקחת? אני לא בטוח. תפתח בית ספר, הם יבואו.

אתה מציל אותם.

אתה יודע כמה באים אלי ללמוד?

שנייה, שנייה, אני לא מציל אותם.

שם ותפקיד.

שמי ציון ביטון, אני תושב באר שבע למי שלא מכיר אותי.

מכירים. הפרוטוקול לא מכיר.

אני מעורב גם עם הבדואים. במקרה הזה אני מנהל את פרויקט מעבר צה"ל ופיתוח אזורי של הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים.

יש פה מספר דברים. אלף, כל מה שנאמר פה נכון, אבל זה לא חדש. אני הייתי מנהל מט"י באר שבע בעבר. כבר מעל 10 שנים אני מלווה עסקים. נפגשתי עם כ-2,000 עסקים בשנה בערך, ואנחנו רואים את התופעה הזו, מה שאמר פה דורון ומה שאמר חבר הכנסת מאיר כהן וגם אברהם, זה נכון. אבל צריך להבין שכן משתדלים. כלומר, אני דווקא רוצה ללכת עכשיו לצד של הממשלה. אני עצמאי שעובד איתם ואני כן רוצה ללכת לצד של משרד הכלכלה ושל החלטות הממשלה.

קיימות החלטות ממשלה. קיים תקציב. קיימות החלטות ממשלה מעולות לדרום – 2025 ו-456, שמיועדות לסייע לעסקים ולשפר את העסקים בדרום. אנחנו עושים שם כמה מהלכים לא רעים בכלל, בשיתוף פעולה יחד עם נגב גליל לדוגמא, כל החיבור של העסקים הקטנים לעסקים גדולים - - -

ציון, סליחה שאני מתפרץ לדבריך. אתה יודע, לפעמים אני חושב, הרי אתה יודע, אתה עושה מעשה טוב, אתה בא לעשות מעשה טוב ואתה בלי משים עושה מעשה רע. למה? כי אנחנו כולנו מתהדרים בעניין הזה, ובצדק, במידה רבה אנחנו עוזרים להם לפתוח עסקים קטנים ובינוניים, אבל יש פה גם שתי נקודות מרכזיות, שאני גם למד אותן מפה. האחת, אתה יודע כבר מראש שרוב הסיכויים שכוח הקנייה שיהיה לו הוא לא גדול, תוסיף לזה את העובדה שרובם הגדול – אתה יודע מה – חלקם. אני לא רוצה חס וחלילה לדבר סרה באף אחד – היכולת הניהולית שלהם היא לא בדיוק מן המפורסמות. יכולת ניהולית זה לא - - -

סליחה אדוני יושב הראש, אני רוצה להגיד לכם דבר אחד. אני נפגשתי עם מאות אם לא אלפים של כאלה שרוצים להקים עסק. מעולם לא אמרתי לבן אדם אל תקים עסק. אני מעולם לא אמרתי, אבל אני כן הצבעתי לו על נקודות החולשה. אברהם דיבר פה קודם על מקצועיות. מגיעים חברה לא מקצועיים, אבל אחת הבעיות שהם לא מוכנים אפילו להיכנס לקורס.

כן, כן, אבל עזוב.

יש הדרכה. נותנים להם יכולת הדרכה - - -

ציון, עזוב. הם לא פה כדי שאנחנו נגיד למה.

לא, אבל באמת שכואב לנו עליהם. אנחנו רואים איך הם עובדים.

ציון בסדר. תקשיב, נקודת המוצא שאני מנסה להביא אותה - - -

אתה לא יכול להגיד לא לפתוח עסק.

אבל אני לא אמרתי.

הוא יזם. זה בא לא מבפנים.

אבל לא באתי, ציון - - -

הוא גם לא חושב שהוא לא יודע להקים עסק.

זה לא העניין. אף אחד מאיתנו לא אמר את זה. זה לא כמו שאתה בא להתקבל לצנחנים וזה היה החלום שלי, אז אומרים לך תמשיך לחלום. פה אתה בא ואתה מכניס את עצמך לתוך קולרס. וכשאתה בא ומכניס את עצמך לתוך הקורלס, הזה, חלקם הגדול, עובדה. זה לא אני. חלקם הגדול לא מצליח. או לא מצליח לגמור את החודש, או לא מצליח לנהל את העסק שלו והם אנשים הכי טובים שיש.

נכון. בהולנד מחייבים אותם לעבור קורס כזה.

יפה.

הכנה להקים עסק.

בהולנד גם עוזרים להם, לא מתעללים בהם.

ציון, נקודת המוצא שאני מנסה להגיד לכם אותה, שבחלק ניכר מהמקרים, כשאנחנו נותנים להם בכלל את התקציב להקים עסק מהסוג הזה, אנחנו בעצם "הורגים אותם", במירכאות כמובן. אתה מבין מה שאני אומר, מאיר?

לגמרי.

לפני שהוא נכנס לעסק עוד היו לו כמה שקלים שהוא יכול היה לעשות עם זה משהו. עכשיו הוא גם שרף את זה ועוד נשארו לו עכשיו חובות.

זאת שאלה קשה מאד. קשה לענות עליה. קשה.

אני יודע.

קשה. טוב, הוא בא עוד אחרי אבא ז"ל, אבל כשבא בן אדם ורוצה להקים עסק - - -

אבל עזוב, ציון, תעשה לי טובה, אני לא שם עכשיו. אני רוצה שתבין. אני כבר רואה את עולם הגזלנים מתפתח סביב התחום שלך, של מעבר צה"ל דרומה. ושוב, אתה מוצא את עצמך עוד פעם עם החיילים שעומדים בחוץ, שמוכרים, אתה יודע במקום בצאלים בשטח, עכשיו יהיה להם - - -

יש להם הכל שם בעיר הבה"דים.

לא, זה לא משנה. תמיד כשיהיה בתוך העיר, עדיין האנשים יצאו החוצה לרצות לקנות את החביתה של ההוא מהגזלן. אתה יודע, אנחנו מכירים את זה. זה לא העניין. הנקודה שאני מנסה לבוא ולומר לכם וזה בעצם הכיוון שצריך, זה הסיכום שצריך להיות. בכל הכבוד, זה הרבה מעבר לשאלה של תקציבים. זה שאתה שם תקציב ואתה מתהדר בתקציב ובמקום מן הסוג הזה אתה ממש לא יכול לעשות V. אתה יכול אם אתה עושה באזור תל אביב. אתה יודע וואלה, שמתי תקציב באזור תל אביב. נניח. לא שצריך, אבל במקומות אחרים זה לא יכול שלא לבוא מתוך תפיסה. באמת אני אומר לך.

אתה יודע, אני כל פעם שומע את הדברים האלה, עסקים נסגרים, אתה מסתובב בדרום, אתה רואה זה היה, זה היה, זה היה, הכל נסגר, כי אין מי שיבוא. אז מה פותחים כל הזמן? כל אחד חושב שאם אמא שלו יודעת לבשל אז גם תהיה לו מסעדה טובה. ואפילו זה, כי היא פעם בישלה ל-4-5 אנשים בבית, עכשיו היא צריכה לבשל כבר לאיזה 30-40, כבר זה נהיה - - - אתה מבין?

אדוני יושב הראש, אני באמת רוצה להגיד דבר אחד, שלא עולה כסף, אבל בפרויקט שאנחנו מנסים להניע בדרום – חיבור של עסקים קטנים למוסדות עוגן – אנחנו קוראים לזה – בית החולים סורוקה פתח את הדלתות לעסקים. כ-200 בעלי עסקים נכנסו שם והתחלנו לחבר. אבל אני חושב שאם מהוועדה שלך תצא איזו שהיא קריאה וגם שיתוף של חברי הכנסת מהדרום, פשוט לפנות למנכ"לים של המוסדות הגדולים, של חברות הענק כמו כי"ל, מכתשים ואוניברסיטת בן גוריון, שגם הולכים לשתף איתנו פעולה.

כל המוסדות האלה, שפשוט יפתחו את הדלתות לעסקים הקטנים מאזור הנגב. תאמינו לי, זה יעזור לנו מאד מאד לעסקים הקטנים, להשאיר את הכסף בנגב. כי קל מאד מאד למנהלי הרכש לפנות לספקים מהמרכז.

אוקיי. ציון, אנחנו מתכוונים ל - - -

וזה לא עולה כסף, דרך אגב.

ציון ברור, ברור. יהודה כהן, בבקשה.

תראה, אני כרגע ליוויתי את התאחדות בעלי האולמות שנים רבות ואני רוצה פה להבהיר. אני שומע פה, באנו לדיון של קריסה ואני לא שומע פה שום קריסה, אבל אני רוצה להביא את הנושא של ענף האולמות, ששגשג שנים רבות בכל אזור הדרום, אבל מאז כל הנושא של עופרת יצוקה, עמוד ענן וכל שאר הדברים האלה, זה קרס. ענף האולמות קרס בכל ענף הדרום. אם תגיד בנתיבות, אם תגיד בבאר שבע, אם תגיד בדימונה, אם תגיד בכל הדברים האלה.

אדם שמתכנן אירוע לחצי שנה הקרובה ולא יודע מה יקרה באותו יום, באותו אירוע וקרו לא מעט תקופות שבהן האירועים קרסו, האולמות קרסו, בעלי האולמות נאלצו לסגור שבועיים, שלושה, חודש את כל הדברים האלה. אנשים נדדו מאזור הדרום, עלו צפונה כדי לא לסכן את האירוע שלה, לכן נאלצו כל בעלי העסקים, כדי להשאיר את האירועים, להוריד מחירים. מאידך, מחיר הבשר עלה. התוצר הגולמי עלה, שכר העבודה לשעה עלה וכל שאר הדברים ואותם בעלי עסקים שנאלצים להישאר במקום, כי הם לא יכולים לנדוד עם העסק, הם נשארים במקום ומורידים מחירים כדי לשרוד.

אנחנו לא ראינו את הממשלה תומכת באותם אנשים שנאלצים להישאר שם. היא לא תומכת. את הארנונה העלו.

בצוק איתן ניתנו פיצויים.

קיבלתי 140,000 שקלים ולקחו לי את הכסף חזרה.

אני מדבר על בעלי אולמות, היות ואני התעסקתי עם זה.

אתה יודע למה?

אני זוכר פנייה של בעלי אולמות והלוואי והמדינה תהיה נדיבה עם שאר אנשי העסקים.

תראה, אני לא אומר. עם כל הדברים האלה, גם הענף הזה, אני רק נותן דוגמא של קריסה.

יהודה, הבנו.

ושאין יותר.

תודה. רצית להתייחס? בבקשה, שם ותפקיד. חברה, 10 דקות אנחנו מסיימים. אני רוצה לשמוע עוד מי שירצה להתייחס וברשותכם אני רוצה לסכם.

קוראים לי שמעון סמדג'ה, יש לי מפעל שנקרא מכ"מ הנדסה, אני מייצר מערכות מיזוג אוויר. המפעל שלי הוא מפעל בהתפתחות נפלאה, תודה לאל.

איפה?

בבאר שבע.

טכנולוגיה מעולה.

אני מעסיק כ-70 עובדים.

מכיר את גרגן?

לא. אני מעסיק כ-70 עובדים. אני יכול להעסיק כמעט כפול, אם הייתי מקבל מעט תמיכה, לא הרבה תמיכה. לדוגמא, היה פה וחבל שהוא הלך – חבר הכנסת חאג' יחיא, שטען שהוא חושב שצריך לפתח את אזורי התעשייה באזורים שהמגזר שהוא מייצג נמצא. אני אומר – מיידית, אם המדינה הייתה באה ואומרת משהו מאד פשוט – תחבורה. להביא את האנשים האלה למרכזי התעשייה הקיימים. זה אחד.

עכשיו אני רוצה לחזור שנייה אחת לטייס האוטומטי שהמדינה הזאת נמצאת בו בנושא הנגב. חושבים כל הזמן ומציינים פה כי"ל, כי"ל, כ"יל. אני עובד 20 שנה. העסק הזה קיים 20 שנה. כ"יל ברגרסיה אדירה. אנשים לא מבינים את זה. זה ארגון שמתכווץ לתוך עצמו. כל התעשייה הכימית זה תעשייה שמתכווצת לתוך עצמה. המדינה לא מבינה. כשראו שכיתן כבר נסגרה, רק אז הבינו שתעשיית טקסטיל כבר לא תמשיך להיות קיימת במדינה. תעשיה כימית לא תמשיך להיות קיימת במדינה. אתם על טייס אוטומטי. המדינה על טייס אוטומטי. בעניין הזה אתם צריכים להבין שהתעשייה הזו היא לא תעשייה שאפשר לבנות עליה את הנגב יותר. זו תעשייה הולכת ומתכווצת.

דבר נוסף שאני רוצה להגיד כאן, זה שאם אנחנו רוצים להביא לנגב תעשייה – תפסיקו לקשקש לנו על ההייטק, הייטק, הייטק. כל הזמן יושבים ואומרים לי תשמע, בבאר שבע. ההורים שלי הגיעו לבאר שבעת בשנת 1950, אנחנו מספיק זמן בבאר שבע. אני אומר לכם, כלום לא קורא מבחינת התושב שהוא עובד - - -, שהוא עובד מחסנאי, שהוא עובד. עזבו אותנו מפארק המדע. כל דבר, הנה הקימו את פארק המדע. אין מפעלים. היום המדינה לא תומכת, המפעלים לא מגיעים לאזור הדרום. זה קשקוש. כל מי שיבוא ויגיד.

נכון, עכשיו מאיר התחיל בתקופת הכהונה שלו והביא שניים-שלושה מפעלים לאזור דימונה – אלבד, אבגול ועוד מפעל. זה היום המפעלים שכולנו עובדים סביבם ופרויקט אינטל, פאב-28. חוץ מזה, אני אומר לכם שכל מה שקורה בנגב זה תעשייה ביטחונית. אנחנו קיימים מתוך הצורך לקיים את עצמנו, שזה תעשיית הביטחון, אבל כללית, אין פה. לא מבינים את זה. הגבינה כבר לא שם, מי שקרא את הספר – מי הזיז לי את הגבינה, הגבינה כבר לא שם. אתם יושבים על התעשיות הכימיות, הן לא קיימות. זה קשקוש.

לכן הדיון הוא על - - -

אז אני בא ואומר – המדינה צריכה להעביר קדימה. וואלה, תתחילו לזוז. תביאו תעשיות שנותנות לאנשים, לא לאקדמאים, הם יכולים להגיע באמת ברכבת מבאר שבע לתל אביב, אבל האנשים האלה שקצת-. תביאו להם את התעשייה הנכונה.

משפט אחד. ממש משפט.

משפט אחד. תרשום מה אמרתי לך – 10 שנים מהיום – 50% מהעסקים במדינת ישראל – הטובים, הרווחיים – סוגרים. אין היום דבר כזה, מושג כזה – עובדי כפיים במדינת ישראל. אין בעלי מקצוע, אין עובדים. אני יושב עם בעלי עסקים יום-יום, אין עובדים. אנשים לא מוכנים לעבוד, לא משנה באיזה תנאים. כולם רואי חשבון, עורכי דין, לומדים תיאטרון, לומדים זה. עובדי כפיים הוא מושג שנמחק ונעלם מהמדינה.

זה נכון, אבל זה דיון אחר.

אשמח להתייחס למספר נושאים.

כן, בבקשה.

שלום לכולם, שלום אדוני יושב הראש, הוועדה. אסף גרינוולד, נציג מרכז ההשקעות, משרד הכלכלה. אני רוצה להתייחס בקשר למספר העובדים בתעשייה שהוא דיבר שהמדינה לא עושה מספיק. אז לפחות מהעיניים של מרכז ההשקעות ומהנתונים שמונחים לפני, לי מונח שמשנת 2013 ועד היום, במסגרת התחייבות של כתבי אישור במסלולי מענקים ותעסוקה, יש מחויבויות של המפעלים להעסיק 6,300 עובדים נוספים. זה כולל את אינטל, זה כולל את פריגו, זה כולל את אלבד, זה כולל את סודה סטרים ויש לי פה רשימה של כל שאר כתבי האישור שנתנו. בהנחה שכל כתבי האישור יבוצעו והפעילות תתבצע כמו שמתוכנן, אז לפחות המדינה עושה. מרכז ההשקעות מנסה להגיע ליעד הזה. יכול להיות שזה לא יהיה במלואו, אבל - - -

בעזרת השם.

בעזרת השם, כמובן. ונחום איצקוביץ התנצל שהוא לא יכול היה להגיע, הייתה לו פשוט ועדה אחרת.

אוקיי. וצריך לאשר עוד מפעלים לנגב.

אנחנו משתדלים.

אני יודע. הוא גם חבר, אבל בואו, ברשותכם, אני רוצה לסכם את כל הדיון הזה.

תודה רבה.

אלף תודה לך. אני רוצה שיובהר מראש ואני אומר את זה כך: קודם כל העובדה שראשי רשויות מצד אחד לא הגיעו ומצד שני גם לא נשלח לכאן הדרג הבכיר של משרדי הממשלה, מבלי לעלוב באף אחד מכם, בוודאי כל אחד יש לו את הסיבה שלו ואני בטוח גם סיבה מוצדקת.

המים שנשפכו סביב הבעיות הנוגעות לתעסוקה בדרום ובנגב, אתה יודע, זה סוג של רוטינה, ואני שמח באמת שחברי חבר הכנסת מאיר כהן וחברים נוספים העלו את זה. גם בתוך הרוטינה הזאת צריך להזכיר את זה כל הזמן. אני אומר את זה גם לכם. מצד אחד כמי שהקשיב לדברים שהעלו חברי הכנסת ובראשם חבר הכנסת מאיר כהן, אנשי העסקים שכאן, אנשים שהגיעו מתוך הליווי כמו דורון ואחרים, וגם אתכם. אין תקווה. אני אומר את זה.

זאת אומרת אם רציתי לצאת מכאן בתחושה של איזה סוג של להיאחז במשהו, להגיד חברים ראו, הנה יש לנו כאן כיוון, מאיר, אני לא יודע להגיד את זה. זה כאילו התעלמות מוחלטת מקו רוחב או קו אורך מסוים בישראל.

אין לי ספק שכל מה שאתם מביאים כאן לא נותן מענה. הוא חשוב, שאף אחד לא יחשוב שאני מזלזל בו, שאף אחד לא יחשוב שאני לא חושב שזה נותן תעסוקה ופרנסה לכמה אנשים שאפילו חלקם הצליחו, אבל אנחנו לא באים לבקש כאן בשביל האחר, אפילו לא בשביל העשרה, כמו שאמר אברהם אבינו בשיחתו עם הקדוש ברוך הוא. אנחנו מנסים לדבר על חבל ארץ. חבל ארץ שגרים בו מאות אלפי תושבים. כמה חבל הארץ הזה מונה?

600,000 ברוטו, אם אתה מכליל את יד מרדכי.

600,000.

כמו הישראלים בניו יורק.

לא, אני אומר את זה עכשיו, ואברהם, תזכור גם שחבל הארץ הזה מכיל איתו עניינים לא פשוטים. יישובים לא קלים. חבל ארץ שכל פעם משרד הבינוי השיכון, כשהייתה למישהו בעיית דיור, שלחו אותו שיהיה עוד יותר קשה בנגב. מדימונה, אופקים, נתיבות. קראו לזה דרום צפון. מאיר זוכר את זה.

אתם יודעים שפעם, בשנת 2012, אדוני יושב הראש, הגיעה אלי משפחה מאד מאד קשת יום, ברמות, וביקשתי לשאול מה - - -

מה באתם לפה? פה?

ואז סיפרו לי שהם גרו בשכונת בדרום תל אביב, ביקשו דיור ציבורי ואז שלחו אותם. להפתעתי הרבה, כשביקשתי את הדו"ח, את מכתב ההפניה, היה כתוב בזו הלשון: אנחנו נשלח אותם ליישוב שמאפיין את אופי המשפחה.

מטורף.

זה נכתב בוועדה ציבורית של משרד השיכון. זה התפרסם למחרת בידיעות אחרונות. כמובן אני עשיתי מזה קול צעקה גדול מאד ואז אמרו לי שעד שזה נגלה לעיני, זאת בדיוק הנקודה הזאת שאתה העלית. כך כתבו את זה: אנחנו שולחים אותם ליישוב שהוא אופייני, מאפיין את המשפחה.

אבל אם אני רוצה את הבן שלי פה בנגב איתי, וזה מה שאני רוצה, למה הוא צריך לשלם 1.3 מיליון שקלים למגרש בנגב? למה? למה? אני רוצה אותו בנגב. אני רוצה אותו לא במנהטן, לא בבלגיה. אני רוצה אותו פה.

אמר איתן כבל, יושב הראש ואני אמרתי, חבל מאד שראשי הרשויות לא הגיעו. אני מאלה שאומר שראשי הרשויות הם מחוללי שינוי גם בעסקים קטנים, יותר מכל אחד מהיושבים פה.

1.3 מיליון מגרש.

ולכן אני מציע ואני כבר אומר לכם ככה: מאיר, אני מציע שבעזרת השם, אחרי שנסיים את חוק התקציב, זה לא יכול להיעלם. הדיון לא יכול ככה להתאדות. בדיון הבא אנחנו נתבע מהשרים הרלבנטיים ונחליט אם זה שר הפנים או שר הכלכלה – להגיע לכאן לדיון ואנחנו רוצים לראות תפיסה. לא 2 מיליארד. אתם יודעים מה? אני אומר לכם את זה – יותר חשוב לי שתהיה פה תפיסה שמייצרת עולם אחר של תעסוקה, שמייצר הכנסה לאנשים, מאשר להגיד לי שאתה מחלק מיליארד או 100 מיליון שקלים ל-600,000 איש, שמתאדים וזה כבר לא 100 מיליון, הם חייבים 200 מיליון.

הרי בסוף בסוף, כשאתה מסתכל פנימה ואתה רואה את העסקים, אתה מכניס אותם לצרות. אתה מכניס אותם לצרות.

מעניין אותי ואני מבקש לשלוח אלינו את זה לוועדה – אלף את הפילוח של העסקים – באיזה יישובים, איזה אופי של עסקים נפתחים ותוחלת החיים של כל אחד מהם. זה סתם עכשיו. אני אומר את זה לא כי אני צריך את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כדי לדעת. אנחנו מכירים את העניינים וחשוב לי באמת לדעת.

אני אומר שמבחינתי זו רק ההתחלה של הדיון ואנחנו נקיים דיון הרבה יותר מעמיק ורחב ואנחנו נתבע מראשי הרשויות להגיע, ובאמת נרים את הנגב על ראש שמחתנו לא כמליצה, אלא באמת, כי אני חושב שהגיעה העת. אני יודע שכל פעם שמעלים עכשיו את הנגב אומרים עיר הבה"דים, עיר הבה"דים, עיר הבה"דים.

עיר הבה"דים, כל היום עיר הבה"דים, כאילו מה עשו. הביאו 300 אנשי קבע.

סליחה, דיברתי עם הרס"ר, יש להם שאטלים מהבסיס עד ראשון.

עכשיו כולכם בדרום נהייתם אנשי ביטחון.

דיברתי איתו אישית. אמרתי לו תגיד, אם עוברים שם?

אוקיי. אז אני לא קונה את זה, אני לא מקבל את זה ולכן אנחנו לא נעצור בתהליך הזה היום וזו רק ההתחלה.

תודה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:05.