הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 292

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ"א בחשון התשע"ז (22 בנובמבר 2016), שעה 12:23

משפחה בטוחה בדרך: מצב תרבות הבטיחות בדרכים במשפחה הישראלית - לציון יום הבטיחות בדרכים

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

אמיר אוחנה

איתן ברושי

יעקב אשר

חמד עמאר

מרדכי בהירי-דואני
–
מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכיםאבנר פלור
–
סמנכ"ל בכיר, משרד התחבורה והבטיחות בדרכיםמקס אבירם
–
מנהל אגף זה"ב, משרד החינוךנדב ליפשין
–
מנהל המטה לבטיחות בדרכים, עירית חדרהצביקה דן
–
המשנה למנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכיםאכרם סרור
–
מנהל אגף מגזרים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכיםיניב יעקב
–
עו"ד, מנהל קשרי ממשל, עמותת "אור ירוק"נחמה ליאור-דרורי
–
מנהלת חטיבת חינוך והסברה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכיםאביטל אפל פנקס
–
מנהלת קשרי ממשל ודוברת ארגון "בטרם"יאיר קירשנר
–
יו"ר ועדת נוער וקהילה, מועצת התלמידים והנוער הארציתמתן בן גיגי
–
מזכ"ל מועצת התלמידים והנוער הארציתאדר גיציס
–
מועצת התלמידים והנוער הארציתיהל קוראנו
–
תלמיד, נציג מועצת התלמידים והנוער הארציתדוד דהאן
–
יו"ר ודובר הארגונים החברתיים בכנסתמשה בר
–
יו"ר עמותת "תנו יד לחירש" "נכים למען נכים"דן קדרון
–
עמותת "תנו יד לחירש" "נכים למען נכים"יואב פינקיחיאל מונטגיצחק גלר

יהודית גידלי

עופרה ארגס - חבר המתרגמים

מצב תרבות הבטיחות בדרכים במשפחה הישראלית - לציון יום הבטיחות בדרכים

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת, 22 בנובמבר 2016, כ"א בחשון תשע"ז. הנושא על סדר היום – משפחה בטוחה בדרך, מצב תרבות הבטיחות בדרכים במשפחה הישראלית לציון יום הבטיחות בדרכים. אנחנו כמדי שנה מציינים בכנסת את יום הבטיחות בדרכים, מוביל את היום הזה חבר הכנסת חמד עמאר וכאן המקום לברך אותו על ההתמדה. לא רק מיום ליום, אנחנו מרגישים את הפעילות שלו לאורך כל השנה הן בהצעות לסדר, הן בשאילתות, הן בניסיונות חקיקה.

כולנו ערים בתקופה האחרונה לתחושה, וזו לא רק תחושה, אני לא יודע את הנתונים הסטטיסטיים, נתוודע אליהם בדיון אבל התחושה שהתוצאות של תאונות הדרכים לאחרונה הן תוצאות קשות, תאונות דרכים שכולנו רואים אותן כמעט בשידור חי, מזעזעות, רואים את הקלות הבלתי נסבלת. אני אומר לכם כמי שנוהג הרבה ונוסע הרבה בכבישים. לאחרונה אנחנו רואים גם נהגים פושעים, עברייני תנועה שמעזים פניהם, מצפצפים, למרות שהיום כמעט כל רכב מצויד במצלמה, אפילו הטלפון שמחובר על ווייז, תוך שניה אתה יכול להפוך אותו למצלמה בכיוון הנסיעה, ועוקפים אותך בפס לבן, ללא טווח ראייה, בעזות מצח, התחושה שאותם נהגים משדרים היא שהם יודעים שלא יקרה להם כלום מבחינת האכיפה. ואת התופעה הזאת צריך לעקור מן השורש, לצערי הרב אני לא רואה בדיון את נציגי משטרת ישראל, למרות שהדיון הוא סביב מערכת החינוך והמשפחה, החינוך לבטיחות הדרכים.

לפני שאעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת חמד עמאר, שמעתי בדרך לכאן דיון באחד מערוצי הרדיו ואמר אחד הפרשנים שם, נתן עצה קלה, לא אומר שהיא תפתור את כל הבעיות אבל היא נגעה בי ויכול להיות שהיא תיגע, הוא אומר "כשאתה מדבר על חינוך שהמשפחה תהיה עם חינוך לבטיחות בדרכים, מה יותר עוצמתי מזה שאבא בא להיפרד והבן שלו בתחילת יום העבודה ואומר לו הבן 'אבא צא לשלום ואני רוצה לקבל אותך בסוף היום בריא ושלם'. קריאה כזאת של הילד לאבא נשארת מהדהדת במוחו של האב שהוא גם נהג, גם עובד, כללי הבטיחות גם בדרכים וגם בעבודה". אני חושב שכשמדברים על משפחה בטוחה בדרך זה דבר חשוב מאוד, אי אפשר לזרוק הכל על משטרת התנועה, אי אפשר לזרוק הכל על תשתיות, אי אפשר לזרוק הכל ולסמוך על כך שעברייני תנועה לא יהיו. אנחנו צריכים לתרום כל אחד את חלקו וכרגע אנחנו בפן של המשפחה. מה תרומתה של משפחה ומערכת החינוך לסוגיית הבטיחות בדרכים. אני נותן את רשות הדיבור לחבר הכנסת חמד עמאר שהוא מוביל את היום הזה.

צהריים טובים לכולם, קודם כל אני רוצה להודות ליושב הראש חבר הכנסת יעקב מרגי, אני מלווה ומכיר אותו שנים רבות, אני יודע את הנושא של תאונות הדרכים וכל מה שקשור לבטיחות הדרכים ולמשפחה, קרוב לליבו והוא עושה הכל בדברים האלה כדי לקדם, ואני אומר, הנושא של בטיחות בדרכים הוא לא נושא של חבר כנסת אחד בכנסת ישראל. אני חושב שכל חברי הכנסת מגויסים לנושא של בטיחות בדרכים. אני חושב שגם ממשלת ישראל לנושא של בטיחות בדרכים ואני רוצה שהיא תתגייס יותר. כמו שאנחנו מתייחסים לזה בכנסת אני רוצה גם שיתייחסו לזה בממשלה, אני רוצה שראש הממשלה יקים ועדת שרים, לא ועדת מנכ"לים, אדוני היושב-ראש, כי בבדיקה שלי גם ועדת המנכ"לים לא התכנסה, אפילו לא פעם אחת.

כשאתה מאבד 360 בני אדם בשנה לא רק ועדת מנכ"לים צריכה להתכנס, גם ועדת שרים, גם צריך להקים קבינט לנושא של בטיחות בדרכים, כמו שיש קבינט בטחוני, כמו שאנחנו מתייחסים לנושא של הטרור, אנחנו צריכים להתייחס גם לנושא של תאונות הדרכים.

אני בהזדמנות הזאת גם רוצה להודות למנכ"ל הרשות לבטיחות בדרכים, שוב, אני מודה לך, עכשיו בשידור אני מודה לך על העשייה שלך והתרומה שלך וכל מה שעשית בתקופה שהיית מנכ"ל הרשות מודי, עשית עבודה מעולה, פגשתי אותך הרבה, נפגשנו גם אצלי במשרד, נפגשנו גם בוועדות, נפגשנו גם בשטח. אני מאמין שתרמת רבות לנושא של בטיחות בדרכים ואני רוצה לאחל לך בהצלחה בהמשך הדרך שלך.

תודה רבה.

אדוני היושב ראש, אתה דיברת על נתונים, מתחילת השנה נהרגו 328 בני אדם בדרכים. עלייה של קרוב ל-4% אם אני לא טועה, משנה קודמת. עליה משנת 2012 של אחוזים רבים. אנחנו בשנת 2012 היינו על 290 הרוגים. המשימה של מדינת ישראל והתכנית של ממשלת ישראל הייתה לרדת מ-300 הרוגים. בשנת 2012 הגענו לזה, היינו על 290 הרוגים, אנחנו ב-2016 במגמה של עלייה מ-2015 שאמרו ש-2015 היא חריגה. שמעתי את זה ממשרד התחבורה, שמעתי את זה משר התחבורה, שמעתי את זה מכולם ש-2015 הייתה שנה חריגה ואנחנו נראה ירידה בשנת 2016. ההיפך הוא הנכון, אנחנו רואים עליה בשנת 2016. אנחנו חייבים לעצור את זה. אנחנו חייבים לעשות הכל, כל אחד מאיתנו שיושב כאן חייב לעשות את הכל על מנת להוריד את מספר תאונות הדרכים.

אני אומר שנושא המשפחה הוא הנושא החשוב ביותר כי חינוך שאתה מקבל בבית זה ישפיע, ואני אספר לך סיפור אדוני היושב-ראש. בכנסת ה-18 הייתי חבר בוועדת הכלכלה, ואז הביאו הצעת חוק להוריד את הקסדה, אלה שעולים על אופניים, להוריד את הקסדה, ולמה רצו להוריד את הקסדה? כי רצו לקדם את זה בתל אביב, אמרו שישכירו אופניים, ואמרו נשאיר את הילדים עם קסדה ואת ההורים בלי קסדה ואני אמרתי שם ואני חוזר ואומר: מי הדוגמה הכי טובה לילד? זה המשפחה, זה האבא, האימא, זה האח הגדול. אם אני בא וכאן בכנסת ישראל אז החלטנו להוריד ואני היחיד שהתנגד לזה, היחיד שישב בוועדה והתנגד ואמר "אסור לנו להוריד" כי המשפחה היא הדוגמה, האבא והאימא הם הדוגמה. וגם בלחגור חגורה, פשוט. אבא יושב ליד ההגה, אימא יושבת ליד ההגה, שמים את החגורה, אם הילד מאחורה רואה את האבא האימא שמים את החגורה, הדבר הראשון שהוא עושה הוא שם את החגורה. זה טבעו של אדם, אנחנו לא יכולים לשנות את טבע האדם. לכן הנושא של המשפחה והבטיחות במשפחה יכול לשדר לכולם. זה אולי יכול לעזור.

ונקודה חשובה שניה, נקודה של המגזר הערבי ואני דיברתי על זה היום גם בוועדות. המגזר הערבי היום מהווה קרוב ל-16% מהנהגים במדינת ישראל. לא 20% לפי גודלו באוכלוסייה. הוא מהווה 16% מהנהגים, מעורבותו בתאונות דרכים קרוב ל-30%. אם אנחנו מדברים עד היום על 98 הרוגים במגזר הערבי עד היום בשנת 2016, עלייה של 10%.

פעולה נקודתית במגזר הערבי.

פעולה נקודתית במגזר הערבי להוריד אותם למספרם באוכלוסייה, אני אומר לכם, הגענו ליעד שהממשלה קבעה, לרדת מ-300 הרוגים. נקודה שניה – הולכי רגל, הם מהווים שליש מההרוגים במדינת ישראל. שנה שעברה נהרגו 98 הולכי רגל. השנה נהרגו כבר 95 בני אדם. במדינת ישראל הולך רגל שצריך ללכת על המדרכה ומהנתונים שקיבלתי הרבה מהם נהרגים במעברי חצייה.

ראינו את התאונה באור יהודה.

נכון. במעברי חצייה נהרגים אנשים שחוצים, שהמקום הכי בטוח בשבילם שהם צריכים לחצות. אני השבוע הגשתי לוועדת שרים שברגע שאתה פונה ימינה לא יכול להיות שיהיה לך ירוק וגם להולך הרגל ירוק, ואמרתי בואו נפריד, כשיש ירוק להולך רגל הנהג יעצור, אמרו שזה יגרום לפקקים. אמרתי כמה פקקים, חצי דקה? דקה? האם זה שווה חיי אדם אם אני מתעכב חצי דקה או דקה בפקק או שאני עוצר ונותן להולך רגל לעבור בבטחה? אלה הדברים החשובים, אלה הדברים הקטנים שאנחנו יכולים לשנות ואני אומר לכם, זו לא גזרה משמים, תאונות הדרכים. יש לנו את היכולת גם בחוקים שנחוקק כאן, גם בתקציבים שנשקיע, והיום היינו בבוקר בוועדת הכלכלה, אדוני היושב ראש, בנושא אכיפה, והמשטרה דיברה על 450 ומנכ"ל משרד ות"פ דיבר על 450 ניידות. אנחנו היום עובדים על 70 ניידות. 70 ניידות במשטרת ישראל ב-2016 נמצאות בדרכים.

מדברים על כך שבסוף 2017 נהיה עם 170 ניידות, אני מקווה שנהיה עם 170, כאשר הצורך שלנו הוא 450 ניידות. אלה דברים שביכולתנו להשקיע, כמדינה. אנחנו מדינה שמסוגלת לעשות הרבה דברים, אבל בנושא תאונות דרכים אנחנו לא עושים מספיק. כמה שאנחנו עושים, לא עושים מספיק ויכולים לעשות יותר כדי לחסוך בחיי אדם. תודה רבה.

תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, יש לכם מצגת? בבקשה.

אני מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. דבר ראשון אני רוצה להודות לך על כינוס הוועדה ביום החשוב הזה, ההירתמות לנושא, וכמובן חברנו הטוב חמד עמאר שלמעשה דוחף, הוא הקטר שבחבורה.

בחרנו את הסיפור של משפחה בטוחה כי כולם מדברים על מצב שבו אנחנו ההורים משפיעים על ההתנהגות של הילדים. ברשות הלאומית לא חיים מהשערות, חיים ממחקרים. אנחנו לא יודעים, אנחנו בודקים ואז מנתחים ואז פועלים, ולכן קיימנו מחקר בקרב 500 משפחות שמצביע על הקשר החזק בין ההתנהגות של ההורים, המודעות של ההורים, להתנהגות של יתר בני המשפחה.

מה שנציג פה עכשיו זה לא רק את ממצאי המחקר אלא איך הרשות לוקחת את ממצאי המחקר, מהמחקר, הלכה למעשה וזה מה שחשוב. מחקר כמחקר כמחקר, הוא פה. מחקר שמתורגם לפעילות לטובת האוכלוסייה לשיפור הבטיחות הוא המחקר הנכון. בשם הרשות תציג את זה גברת נחמה ליאור דרורי, שהיא מנהלת חטיבת חינוך והסברה ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

בבקשה.

שלום. בעצם כמו שאנחנו חשים אינטואיטיבית ובאמת יש כאן עיגון מחקרי לדברים, מצאנו שלמשפחה הישראלית יש עוצמה מאוד גדולה בטיפוח של התנהגות בטוחה בדרכים. הממצאים מראים בצורה חד משמעית שככל שלהורים יש עמדות בטיחותיות והתנהגות בטיחותית ונורמות גבוהות יותר, כך הילדים אחריהם יחזיקו בנורמות בטיחותיות יותר ויתנהגו בצורה הרבה יותר בטיחותית.

מצאנו שההורים – וזה גם דבר שנשמע טבעי – יש להם רמת נורמות בטיחות גבוהה יותר מאשר הילדים, זה אומר לנו שככל שנצליח להגביר את המודעות של ההורים ואת ההתנהגות הבטיחותית שלהם, כך אנחנו מושכים אחרינו את הילדים לעבר התנהלות בטיחותית יותר.

אני רוצה עכשיו לרדת לרזולוציה קצת יותר נקודתית של הדברים. מצאנו נושאים שבהם יש נורמות בטיחות גבוהה במשפחה ונושאים שדורשים או טעונים שיפור גדול. הנושאים שמצאנו שבהם יש נורמות בטיחות גבוהה, היא בנושא של חצייה בטוחה. בעצם הורים העידו שהם עוצרים לפני מעבר חצייה ובודקים שהכביש פנוי ב-93% מהמקרים, נורמת בטיחות יחסית גבוהה. כמובן שכרשות לאומית לבטיחות בדרכים אנחנו שואפים תמיד ל-100%, אבל כאן יש ממצא שהוא ממצא יפה, הילדים אחריהם כמו שאמרנו, ב-91.4% מהמקרים יעצרו לפני מעבר חצייה.

אותו דבר לגבי חגירת חגורות בטיחות. יש נורמות בטיחות גבוהות לגבי חגירה, 95% מהמקרים, והילדים דואגים אגב, ששאר בני המשפחה שלהם חגורים ב-74% מהמקרים. אני רק אעיר נקודה לגבי הילדים, אנחנו מתייחסים במחקר הזה להורים כמודל לחיקוי של הילדים.

לאיזה גיל של ילדים התייחסתם?

אנחנו מדברים על ילדים מגיל 12 עד גיל 19. זה טווח הגילאים. אנחנו רואים כאן שילדים מרגישים שהם אחראים על המשפחה שלהם יותר ממה שהם מעריכים כך. זה אומר שאנחנו יכולים הרבה פעמים להשתמש בהם ואנחנו עושים את זה במערכת החינוך, כסוכני שינוי וכמובילי דעה גם בתוך המשפחה שלהם. לא ניקח את האחריות מהאחריות ההורית, אבל עדיין זו נקודה מעניינת להסתכל עליה.

בואו נסתכל רגע על הנתונים שלנו לגבי מקומות שדורשים מאיתנו עבודה. לגבי חבישת קסדות – ילדים חובשים קסדה רק ב-60% מהפעמים שהם יוצאים לרכוב על אופניים. ההורים יעירו להם על זה רק ב-70% מהמקרים, זאת אומרת הורים ב-30% מהמקרים יראו את הילד שלהם יוצא עם אופניים לרכוב בלי קסדה ולא יעירו על זה. מרווח לעבודה כאן.

לגבי אופניים חשמליים, שאלנו את הילדים מגיל 16 ומעלה כמובן, מה לגבי הרכיבה על מדרכה. הם העידו שרק ב-48% מהמקרים הם יקפידו לא לרכוב על אופניים חשמליים במדרכה. זה אומר שאחת משתי נסיעות של ילדים על אופניים חשמליים מתבצעת במדרכות.

בדקתם מה הסיבה? שיש מפריעים במדרכה. אם לא היו הפרעות במדרכה יכול להיות ש - - -

לגבי ההורים, איך ההורים מתייחסים לתופעה הזאת? ב-60% מהמקרים הורים יזכירו לילד שלהם לא לרכוב על המדרכה, אבל יש לנו 40% נוספים שהם לא יעירו להם. נושא אחרון שבו מצאנו שהנורמות במשפחה דורשות שיפור זה הנושא של שימוש בטלפון הנייד בזמן של חציית כביש. הורים יימנעו בטלפון הנייד רק ב-66% מהמקרים, וילדים יימנעו מכך ב-60% מהמקרים. בשלושת הנושאים האלה יש לנו עבודה לעשות עם המשפחה.

עוד נושא שאני רוצה להעיר אותו לפני שאני עוברת למסקנות ומה אנחנו עושים עם הנתונים שקיבלנו, זה לגבי השאלה מה קורה להורה שהילדים נמצאים איתנו ברכב. האם נוכחותם של הילדים מרסנת את ההתנהגות הלא בטיחותית שלהם. מה בדיוק מתרחש בדינמיקה שם, ומצאנו שני ממצאים שמעידים על השפעה שונה. לגבי סימוס תוך כדי נהיגה – הורים העידו שאם הם לבד הם נמנעים לסמס ב-80% מהמקרים אבל אם הילדים נמצאים ברכב אנחנו מגלים התנהגות בטיחותית יותר, זה עולה ל-87% מהמקרים. אבל לגבי התנהגות בריונית בכביש, ואנחנו מכירים את ההשפעה של ההתנהגות הבריונית בכביש על הבטיחות של הנוסעים ברכב, במקרה הזה לא מצאנו הבדל בשאלה "האם כשהילדים שלך נמצאים אתה נמנע מלהתנהג באופן בריוני" וכאן זו נקודה מאוד משמעותי. חבר הכנסת עמאר דיבר על זה שהורה הוא מוביל דעה בעניין החינוך לבטיחות בדרכים, ולכן הילדים מסתכלים עלינו, הם מחקים את ההתנהגות שלנו. אם אנחנו מתנהגים בצורה בריונית בכביש, זה מה שיקרה אחר כך, זה מודל החיקוי של הילדים.

עכשיו אני רוצה לסכם ולהגיד, בעצם מצאנו שמשפחה הוא גורם משמעותי, הוא גורם שתומך בבטיחות בדרכים בצורה בינונית או בצורה רבה, ועדיין יש לנו עבודה, ושיש פער בין הורים לילדים, אנחנו צריכים לדאוג שמודל החיקוי, הנורמות שלו יהיו גבוהות ככל הניתן. מה אנחנו עושים עם זה הלכה למעשה? ראשית, המחקר הזה מלמד אותנו איפה אנחנו צריכים להתמקד, באיזה נושאים נדרשת עבודה יותר משמעותית. אנחנו לא מרפים מלמידה על איך עוברים כביש ועל החובה לחגירה ואנחנו יודעים שהנורמות יחסית גבוהות ומה שנשאר לנו זה זה לשמר אותן. עבודה יותר מעמיקה ומשמעותית אנחנו צריכים לעשות בנושאים של אופניים חשמליים, של חבישת קסדות ברכיבה, שזה דבר מציל חיים ומפחית את הפגיעה, ובעניין של שימוש בטלפונים הניידים. אז קודם כל המיקוד הנושאי.

הדבר השני שאנחנו יכולים לעשות, כמו שדיברנו עליו קודם, זה ההגברה של המודעות ההורית לעניין הזה, הממצא של המחקר הזה לא אומר לנו "אוקיי, עכשיו יש אחריות הורית ואנחנו פשוט נעביר את האחריות להורים ונשב על זרי הדפנה" לא זו הכוונה בכלל. הכוונה להיות אקטיביים באיך אנחנו מגייסים את המשפחה ואת ההורים להעצים נורמות של בטיחות, ואיך אנחנו עושים את זה? בשיתוף עם משרד החינוך שהוא שותף מאוד משמעותי לנו בהרבה נושאים ובנושא הזה בעיקר, אנחנו מדברים על מימוש של מדיניות לשיתוף הורים, אנחנו כאן נכנסנו או התפרצנו לדלת פתוחה בגלל שמשרד החינוך ממילא מוביל השנה מיזם שעוסק בשיתוף הורים בכלל, בכל תחומי הלמידה, ואנחנו רוצים לתת את הזרקור לנושא הזה של בטיחות בדרכים בגלל החשיבות שלו ובגלל שאנחנו יודעים מהמחקר הזה בצורה מאוד משמעותית שיהיה לזה תרומה לבטיחות המשתמשים בדרך.

אנחנו מגבשים מסרים של הסברה שהם ממוקדים על אחריות הורית. אני אציג עכשיו תשדיר שהפקנו ומשודר.

(מוקרן תשדיר)

מה שאנחנו עושים בעצם בתשדיר הזה, זה קוראים לאחריות הורית על הנושא הזה. כי בעצם במקרה הזה הורים רוכשים את האופניים החשמליים לילדים שלהם, הם צריכים א. לדעת את החוקים - - -

איפה אתם מפרסמים את זה?

ברדיו, זה משודר עכשיו בגלי צה"ל, זה משודר בערוץ 1. אנחנו עושים קמפיין גם ברשתות הדיגיטליות.

יש לכם שיתופי פעולה עם מערכת החינוך?

בהחלט.

בסוגייה הזאת?

בחברה הערבית זה משודר?

בהחלט. כן.

איפה?

ברשת ד'. נושא נוסף זה הסיפור של העמקת המחקר בגלל שאנחנו יודעים שאם אנחנו מבוססי מחקר ואנחנו באים עם נתונים אמיתיים, אנחנו יכולים להשפיע בעניין הזה. נושא נוסף שאנחנו רוצים לשים עליו את הדעת זה העניין של עידוד השיחה על בטיחות בדרכים בתוך המשפחה. מצאנו במחקר שהנושא הזה לא מדובר מספיק בתוך המשפחה ולכן אנחנו מבקשים לעשות איזה שהוא - - -

אין זמן לדבר על זה, אנחנו מדברים שבוע על צוללות. חצי שבוע על קסטיאל.

אני אפתיע אותך יותר, משפחות יושבות וכל אחד עסוק בפייסבוק שלו היום ובקושי מדברים אחד עם השני. תיכנס למסעדות ותסתכל. עשרה אנשים יושבים, אף אחד לא מדבר אחד עם השני. כולם בפלאפון.

אז איך אנחנו מתכוונים להתמודד עם זה? הרעיון הוא בעצם לפתח דברים שקורים במערכת החינוך ואנחנו קוראים להורים להצטרף אליהם. למשל, לעדכן הורים על מה לומדים בבטיחות בדרכים, מה אנחנו מבקשים שהם יחזקו בבית.

לומדים על בטיחות בדרכים?

לומדים על בטיחות בדרכים.

כמה שעות שבועיות.

זה נושא לישיבה אחרת שתתקיים בטח בקרוב.

לא, נשמע את משרד החינוך כבר כאן עכשיו.

מהנתונים שקיבלתי הולכים להשקיע בנושא 18 מיליון שקל, וקרוב ל-5,000 בתי ספר יצאו עם תיאוריה, הילדים שם ילמדו.

זאת ההשקעה של הרשות הלאומית. ומעבר לזה יש את הפעילות השוטפת של משרד החינוך.

זה עכשיו בעצם מתבצע.

נכון. למשל בשנה שעברה בשבוע הבטיחות הפקנו איגרת שנמסרה לילדים במהלך לימודם בבית הספר אבל היא הייתה בעצם מיועדת להורים. ביקשנו מהם להחתים את ההורים על האיגרת ולנהל שיחה בבית על הנושאים שקשורים לחצייה בטוחה. זו דרך, זה איזה שהוא כלי לגייס את הבית לעניין. אנחנו הפקנו השנה מערך שיעור יחד עם משרד החינוך שנוגע להתארגנות של משפחה, איך משפחה מתארגנת לנסיעה בטוחה בדרך. זה מערך שיעור שמתחיל בסרט אנימטיבי מאוד נעים לצפייה, שיש בו את כל מסרי הבטיחות שאנחנו מבקשים להעביר בנושא הזה, למשל "תתכננו את הדרך לפני שאתם יוצאים", "תשימו את הווייז שלכם לפני היציאה מהבית ולא תוך כדי נסיעה", "תקחו משחקים לילדים", "תעסיקו אותם בדברים שונים תוך כדי נסיעה כדי שתוכלו להיות מרוכזים בדרך ושלא יהיו היסחי דעת מסביבכם".

כמה נהגים משקרים לווייז ואומרים לו "איני הנהג".

אני חושב שזה השקר הכי נפוץ במדינה.

אני כבר ארבע שנים מנסה לאלף את הנהג שלי שהווייז לפני שאני עולה לאוטו, אבל לא הולך.

אז תשלח אותו אלי לסדרת חינוך. אני רוצה אבל להגיד משהו בעניין הזה, אני שומעת הרבה סיפורים - - -

את יודעת מה חסר לי במחקר שלך? יכול להיות שכל ההרצאה המאלפת שאת נותנת לי שייכת לאחוז שולי באוכלוסייה. כשאת אומרת לי שהכותרת שלך ויצאת מתוך תובנה שמשפחות בהן נורמות הבטיחות היא גבוהה והתוצרים גבוהים, איך לא בדקתם, או יכול להיות שבדקתם ולא הצגת לי את זה, בכמה משפחות בחברה הישראלית נורמות הבטיחות שלהם בדרכים היא גבוהה או נמוכה. חקרתם את אלה שבהן נורמות הבטיחות גבוהה. השאלה אם את יכולה לומר לי כמה בחברה הישראלית 30%, 20%, 70%, 80% מהמשפחות מתנהלות לפי נורמות בטיחות גבוהה/ בינונית/ נמוכה?

אז אני אסביר מה עשינו. אנחנו בעצם שאלנו 500 משפחות גם את ההורים וגם את הילדים, השאלון שהועבר הוא בדיוק השאלות שאתה שואל. "תגידו לי מה העמדות שלכם, מה התפיסות שלכם ומה ההתנהגות שלכם".

השאלה אם מתוך ה-500, אם זה מדגם מייצג?

זה מדגם מייצג.

היו משפחות שאמרו לכם "זה לא בסדר היום שלנו"?

זה נכנס לתוך נתוני המחקר שאני מראה עכשיו. מי שאמר שהעמדות שלו, ההתנהגות שלו לא בטיחותית, משפיע על המספרים.

כמה מהם אמרו לך שהעמדות וההתנהגות שלהם לא בטיחותית?

זה הנתונים שמופיעים כאן. כשאני אומרת למשל שרק 60% מהילדים אומרים שהם חובשים קסדות, זה אומר ש-40% אמרו לי שהם לא חובשים קסדות.

מתוך ה"הן" את רוצה שאני אלמד את ה"לאו". בסדר.

הנתונים הם על כל המשפחות הישראליות. זה מדגם מייצג.

את מסיקה מכך שזה 60%-40%?

זה הנתון. אין לי מה להסיק. זה הנתון. 60% אמרו שהם חובשים קסדות, ואני יודעת שיש לי 40% מקרים שבהם לא חובשים קסדות.

הסקר מדבר על כלל האוכלוסייה?

חוץ מהרוכבים המקצועיים, בבודדת אני רואה רוכב לא מקצועי שחובש קסדה, אבל לא משנה. ואני בישוב, שהנורמות הן גבוהות.

מחקר הוא מחקר, ואלה הנתונים שעלו בו.

הסקר מדבר על כלל האוכלוסייה? או על האוכלוסייה היהודית בלבד?

זו שאלה מצויינת. אנחנו ערכנו מחקר גם על האוכלוסייה הערבית - - -

אז מה שאת מציגה לנו עכשיו זה רק על המשפחות היהודיות?

כרגע כן ואני אסביר למה. קיבלנו נתונים שהם מאוד - - -

אז 30% מעורבים בתאונות דרכים בישראל ו - - -

לכן ההיפך. לכן הקדשנו מחקר ספציפי לאוכלוסייה הזאת וקיבלנו את הנתונים, אבל הנתונים שונים מהנתונים כאן וזה מצריך מאיתנו לעשות עוד כמה בדיקות על העניין הזה, לברר למה ומה מתרחש שם בדיוק ואני אשמח להראות את הנתונים האלה כשאנחנו נסיים את תהליך הבדיקה שלנו.

אני אמשיך בשאלת פולו אפ. לגבי המיעוטים, האם בתוך החברה היהודית גם סקרתם במשקל הנכון בחברה החרדית?

בוודאי. המדגם הזה מייצג גם את האוכלוסייה הדתית על כל גווניה.

אוקיי. את מסכמת?

נראה לי שמה שחשוב להגיד כאן שאנחנו לוקחים אחריות על העניין הזה. אנחנו לא מעבירים אחריות טוטאלית להורים, אנחנו רק מבינים את העוצמה ואת הכוח שלהם ואנחנו רוצים למנף את העוצמה הזאת ואת הכח הזה ולהשפיע עליהם כמובילי דעת קהל ועל הילדים כסוכני שינוי במשפחה. נראה לנו שזה תחום שעדיין לא נחקר, שעדיין לא השקענו בו מאמצים משמעותיים וזה כר נרחב לעבודה הסברתית.

אנחנו נשמע את משרד התחבורה. קודם אני רוצה לדעת ממשרד החינוך האם יש התייחסות למחקר הזה או בכלל האם המשפחה מהווה בסיס לתכנית הלימודים שלכם. סקור לנו בקצרה, על רגל אחת, כמה שעות שבועיות, באיזה גילאים.

אני מנהל אגף זה"ב, נגישות ואורח חיים בטוח במשרד החינוך. אני רוצה לפני סקירת התכניות לומר שלושה דברים קצרים ברשותך. א. העבודה של אגף זה"ב יחד עם הרשות הלאומית היא ככה כל הזמן, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא על מנת לקדם את התכניות הקשורות גם לעולם החינוך. הדבר השני, הסוגיה הזאת של מעורבות הורים היא סוגיה שאנחנו הולכים להכניס אותה חזק מאוד השנה. אנחנו כבר יצרנו קשר עם פז כהן, יושב-ראש פורום ועדי ההורים הישוביים, אנחנו הולכים להפגש, אנחנו מקימים צוותים משותפים ואנחנו הולכים לקדם את סוגיית מעורבות ההורים בתוך העבודה שלנו במערכת החינוך כי לצד הזה של תלמידים ומורים שמפעילים את מערכת החינוך יש עוד צד אחד לא פחות חשוב שזה ההורים שצריך למצוא את הדרך איך ליצור מעורבות שלו, אבל לא התערבות, יש איזה שהוא גבול בין שני הדברים האלה.

אנחנו דרך אגב בחנוכה כמו כל שנה מקיימים יחד עם הרשות הלאומית כנס מחנכים לבטיחות בדרכים. השנה הכנס הזה יהיה תחת הנושא של מעורבות הורים ובכלל משפחה בתוך ההיבט של בטיחות. אני רוצה לציין עוד דבר אחד, קודם כל, כל השבוע הזה, שבוע הבטיחות והיום אני מבקש להדגיש שהוואטס-אפ שלי מלא בתגובות ובסיטואציות שבהן מערכת החינוך היום גם ביסודי וגם בעל יסודי חוגגת סביב העניין הזה של בטיחות בדרכים.

אני רוצה שהיא תלמד, לא תחגוג.

לא, חוגגת במובן שעושים מיקוד של פעילויות בנושא של בטיחות בדרכים. בסקירה קצרה לגבי מה שאנחנו עושים, אני יכול לומר לכם שבגני הילדים יש כמה תכניות שמופעלות על ידי גננות שקשורות להיבט גם הקוגניטיבי וגם הקשור ל- - -

מקס אבירם, בוא נהיה תכליתיים. הוועדה רוצה לדעת, ביסודי ובחטיבה ובעל יסודי, תן לי גילאים, שנתונים ושנות הוראה בסוגיית הזה"ב. קדימה.

ללמוד תנועה בכיתות א' ו-ב', שעה שבועית כל השנה. בכיתה ה' יש לנו תכנית שנקראת "עצמאים בשטח". אני מוכן לשלוח לך גם את הסקירה.

אל תשלח לי, תגיד לי עכשיו.

בכיתות ה' יש את "עצמאים בשטח" זו תכנית שמחנכת את הילדים לעצמאות במרחב התעבורתי, בהיבטים של מבית הספר לשכונה - - -

כמה שעות שבועיות, אם בכלל?

זה סדר גודל בערך של 3,500 כיתות ה' שלומדות את התכנית הזאת בכל שנה.

במה, בשבועיים, ברבעון?

אני מדבר על שעה בשבוע.

אז תגיד שעה שבועית. למה צריך לחלוב אתכם.

שעה שבועית בכיתה א', שעה שבועית בכיתה ה'. יש לנו גם הכשרה בכיתות ה' של תלמידי משמרות הזה"ב על מנת שבכיתות ו' הם יפעילו את משמרות הזה"ב. בכיתות החטיבה אנחנו בחלל מאוד מאוד ריק שם, יש לנו תכנית שנלמדת בחלקה בכיתות ט' שנקראת "חינוך לבטיחות בדרכים" היא מתמקדת בסוגייה הזאת של רכיבה על אופניים אבל היא חלקית, אין לנו משאבים, יש לנו סדר גודל של בערך 800 כיתות מתוך קפאסיטי של 3,000 ומשהו כיתות אבל אין לנו תקציב לזה. בכיתות י' בשיתוף פעולה עם הרשות מזה שנים רבות והשנה אנחנו מפעילים תכנית חדשה שבחלקה נסיונית שנקראת "חינוך תעבורתי" בכיתות י' שבסופה אנחנו הולכים לקיים השנה פיילוט שהוא בחינת תיאוריה, פטור מבחינת תיאוריה, ואם העסק יצלח בשנה הבאה אנחנו נרחיב את הפיילוט.

יש לי שאלה. האם שקלתם, בחנתם אפשרות עם החינוך הבלתי פורמלי? מאגר בלתי נדלה של תנועות וארגוני הנוער. אני שואל. יכול להיות שאפשר לשקול, תגיד לי "תשמע, זה שטויות במיץ עגבניות, לא יקרה". ארגוני הנוער, תנועות הנוער, נאמני בטיחות בדרכים, נאמני זה"ב, גם בשעות אחרי הצהריים, חינוך לבטיחות. אני חושב שנמאס להם לקשקש בקירות ולהרכיב קורות. הם רוצים תכנים.

אנחנו עושים פעולות יחד עם מינהל חברה ונוער על מנת לקיים פעולות בחינוך הבלתי פורמלי.

תשקלו ספציפית את ארגוני הנוער ותנועות הנוער, מה שאמרתי תשקלו. תודה.

אנחנו עושים את זה ברשות באופן - - -

תודה רבה. משרד התחבורה נמצאים איתנו?

רק להוסיף על מה שנאמר, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה גם עם הרשות וגם שם משרד החינוך בנושא של החינוך התעבורתי. אני מקווה שב-2017 שנסיים את הפיילוט ונחיל אותו לעוד בתי ספר, כמו כן בנושא של התרבות, אני גם מקשר את הנושא של הליווי, כמו שאתם יודעים במהלך השנים האחרונות אושרה תקנה וכבר מיושמת בליווי הנהג החדש, למשך שישה חודשים ומחקר שנערך הראה את האפקטיביות ואת התועלת של הנושא הזה. אני מקווה שבמהלך מושב החורף נגיש לוועדת הכלכלה גם חונך לנהג רכב כבד וציבורי, נהג חדש, בנוסף להשתלמויות וכל הרפורמה שאנחנו עושים בנושא של מבחני הנהיגה המעשיים שבאיזה שהוא מקום גם השפעה על הנושא של התרבות, נכניס יותר כישורי נהיגה במהלך המועמד לנהג ואני מקווה שכל הדברים האלה ישפיעו על התרבות, בנוסף לכל מה שנאמר.

משרד התחבורה והבטיחות בדרכים יש לו תקנה תקציבית לסוגיה של הטמעה של חינוך לתרבות נהיגה?

זה במסגרת הרשות.

הכל אתם זורקים על הרשות.

בסדר, זו גם תשובה. הוא נתן תשובה. מה המסקנה שלנו זה בהמשך. בבקשה אדוני.

קודם כל אני רוצה באמת לשבח את חברנו חמד עמאר שהוא גם היוזם של יום הבטיחות כבר כמה שנים טובות בכנסת. אנחנו קיימנו הבוקר גם דיון של ועדת המשנה של ועדת הכלכלה בנושא בטיחות בדרכים, וגם הדיון כאן עכשיו הוא בהחלט חשוב ודווקא מה שאנחנו רואים, אותו מחקר שנעשה על ידי הרשות הלאומית, זה בעצם התפקיד שאנחנו מייעדים לרשות הלאומית, באמת להתעסק עם המחקר, שהם יהיו הקול הקורא שאומר לנו איפה לשים את המשאבים ועל מה לשים את האצבע ולא מה שהיה פעם שהיום עדיין משתמשים בזה, זה מהרשות, פעם הרשות הפכה להיות הגמ"ח המרכזי, קופת גמילות חסד שדרכה עבר כסף, היה צריך להגיע לניידות, משהו מבולבל, לא מאורגן ולא חכם. היום תקציבה של הרשות שהלך ופחת עם השנים צריך להתמקד רק באמת בנושאים המובילים של מחקר ודברים מהסוג הזה.

ואז אין לנו ניידות.

לא. הניידות צריכות לבוא מהתקציב של משרד הות"פ, זה היה דיון שהיה מקודם אצלנו בוועדה, זה היה דיון שלישי אחרי שהיה דיון אחד עם מנכ"לית משרד התחבורה, היום היה ות"פ, והדבר החשוב שאני רוצה לדווח לך כיושב ראש וועדת החינוך, שהדיון הבא יהיה עם מנכ"לית משרד החינוך והצוות, זה דיון שאמור להיות בשבוע הבא.

לדעתי הוא נדחה.

לא משנה. הוא יהיה. מטרתו זה השאלות שאתה בדיוק שאלת. כי מה שמתברר אדוני, ואנחנו קצת כבר בתוך העניין, שישנם מספר שעות, למשל בתיכונים זה מכסה חלק קטן מאוד.

מה העניין הזה לוועדת הכלכלה לא הבנתי.

אל תיכנס לחלק הזה.

אני תובע את עלבונה של וועדת החינוך.

אז אל תתבע את עלבונה ותבוא איתנו לפייט. אבל אני אגיד לך למה. היה שימוע של וועדת הכלכלה, שימוע שנערך במשך שנה שלמה, שבהם נבדקו בעצם ההיבטים של תאונות הדרכים. תאונות דרכים מורכבות, מה לעשות, מארבעה משרדי ממשלה. תחבורה, בין היתר גם חינוך, משרד המשפטים, משרד הות"פ. עלו הצעות באותה מסגרת של שימוע, היה גם דו"ח המבקר שהתייחס לאותן הערות פחות או יותר שהיו מהדו"ח שחמד היה אחד הפעילים בו מאוד, אני לא הייתי בתקופה אז בכנסת.

פה נצטרך גם את העזרה שלך לדעתי, לנסות ולהביא את זה למצב - - -

כשתגיעו למסקנות אני אפקח שיישמו אותן.

גם, וגם לעזור לנו ברוח גבית בעניין הזה, חייבת להיות תוספת של שעות, חייב להיות ניצול יותר נכון ואפקטיבי של הלימוד, לחדש את התוכניות, לא להישאר עם התכניות הישנות שהיו פעם, היום צורת ההידברות והדיברור, קח רק דוגמה, אם אתה מדבר על הורים או על משפחה, זה סוג אחר של לימוד, זה סוג אחר של הסברה, זה סוג אחר של שיעורי בית שהם צריכים לבוא הביתה וכולי. אני מקווה דבר אחד, אדוני היושב ראש, המאמץ המשותף שלך כיושב ראש הוועדה, של אחרים, שלנו, לא להניח את הנושא הזה מסדר היום כי החינוך הזה ימנע הרבה מאוד אסונות בהמשך הדרך. תודה אדוני.

תודה רבה. נציגי מועצת התלמידים והנוער הארצית, שמתמידים בדיוני הוועדות, בניגוד לחבריהם המורים.

אני מתנצל שאני חוזר לוועדת הכלכלה.

אנחנו מודים לך על מה שתרמת לדיון. בבקשה.

תודה על ההזמנה להשתתף בדיון. אני יושב ראש ועדת נוער וקהילה במועצת התלמידים והנוער הארצית. אני רוצה להתייחס לכמה דברים שעלו כאן במהלך הדיון. הראשון והגדול מביניהם זה כל הנושא של אופניים וכלי תחבורה חשמליים. תראו, יש כיום תופעה בסופו של דבר בני הנוער מתניידים באמצעות אוטובוסים, אופניים וברגל.

בתקופתי קראו לזה קו 11.

בעיקר בני הנוער בגילאים הנמוכים, אנחנו מדברים על כבר מגילאי 11-12, בין חטיבות הביניים, כיתה ז' עד כיתה יב'. אופניים חשמליים החוק מאפשר מגיל 16 ומעלה, אבל מה לעשות, אין פיקוח על הנושא, שלא לדבר גם על הגבלת המהירות המותרת. אופניים היום נמכרים מעל המהירות המותרת. המהירות המותרת אם אני לא טועה עומדת על 25 קמ"ש, נמכרים על 50 קמ"ש, ופה אנחנו גם רוצים לצאת בקריאה להורים.

אם תרצו כמה דוגמאות של בני נוער שנפלו במהירות כזאת, מה קורה להם ואיזה שיקום הם עוברים אחרי זה, אפשר ללכת למחלקות האורתופדיות והפלסטיקה בבתי החולים.

אז באמת בקריאה להורים, תשימו לב מה הילדים קונים, מה בני הנוער קונים, ומה אנחנו מעודדים.

מה ההורים קונים לילדים.

בדיוק. וקצת איזו שהיא דילמה שעלתה לי במהלך הדיון, אנחנו בסופו של דבר אוסרים על בני הנוער לנסוע על המדרכות אבל הם נוסעים על הכבישים, אנחנו מ דברים על אופניים, גם אם אנחנו עומדים בתקן של 25 קמ"ש, זה לא משנה החוק לא מאפשר, נוסעים על הכביש, בכביש נמצאים עוד כלי תחבורה, שמים לב, לא שמים לב, בחושך, במהלך היום, וגם מזה נגרמות המון תאונות שאפשר למנוע אותן בקלות, אם זה בעזרת שבילים לאופניים ואם זה בעזרת חינוך לנהיגה, לא על אופניים. תרבות הנהיגה במדינה לא רגועה וזה במילים עדינות וגם פה הדוגמה האישית באה לידי ביטוי ובנושא שיעורי חינוך תחבורתי, אמרת שדווקא בגילאי חטיבות הביניים אין חינוך תחבורתי. איפה זה נתקל בגילאי התיכון? בכיתות י'-יב', ושוב, אם אנחנו מתמקדים דווקא בגילאי ז' ח' ט', הגילאים שנמצאים עוד בשלב הביניים של כן אופניים חשמליים/ לא אופניים חשמליים, רשיון/ לא רשיון, מעברי חצייה, אם ביסודי יש את משמרות הזה"ב, בחטיבות ובתיכונים כבר אין, אז איפה זה תופס אותנו.

משפט אחד לאבנר פלור, סמנכ"ל משרד התחבורה. ישבנו ביחד עם שר התחבורה לפני כמעט שנה על נושא ההפרטה של הטסטים ולמורי הנהיגה ובוחני הנהיגה יש כאן תפקיד חשוב. לא צריך לקחת מהם את ה - - -

היום דווח בתקשורת היומית שנדחתה העתירה.

אולי זה טוב. התפקיד שלכם זה לאתגר אותנו, אני עוד לא ניגשתי לטסט, תאתגרו אותי. תראו שאני מוכן לצאת לכביש ולא לסכן אף אחד, לא לסכן את עצמי ואת מי שנוסע איתי, זה התפקיד, אולי עם הרפורמה החדשה יהיה יותר קל לעשות את זה עם האמצעים החדשים שתעמידו. זה לדעתי תפקיד מאוד חשוב של משרד התחבורה.

צריך לשאול שאלה באמת, האם חייב להיות 40 שיעורים מעשיים על הכביש? אולי בסימולטורים. זה הון עתק היום להוציא רשיון נהיגה. אני לא רוצה תשובות, אני סתם מהרהר בקול. אפשר לחשוב, אנחנו באותן שיטות, כל מה שקשור לחינוך במדינת ישראל - - -

זו תהייה לא קטנה, אדוני היושב ראש, שנים - - -

אנחנו בחינוך מלפני 100 שנה. יש מסגרות חינוכיות ואנחנו רק מתקנים. אין משהו שמתאים את קצב ההתפתחות, גם של בני הנוער, גם של האמצעים. יכול להיות שזה לא הדיון, אני לא רוצה להרחיב.

רק משפט. רק שהרפורמה שאנחנו מתכננים תתן מענה למה שאתה מעלה.

תודה. אז אני שמח שהרהרתי בקול. אני מבקש מ"אור ירוק", בבקשה.

תודה אדוני. אנחנו ביצענו ממש בשבוע שעבר סקר בקרב כלל הציבור שהתמונות שלו הצביעו על זה ש-90% מהציבור מודאג ממצב תאונות הדרכים, שיעור גבוה יותר מהמצב הבטחוני, מהמצב הכלכלי. למה זה קשור לדיון פה? למעשה מספיק להסתכל על שיעור ההיפגעות של הילדים במדינת ישראל בהשוואה לעולם ולראות שאנחנו במקום הראשון בשיעור הילדים והנפגעים בקרב המדינות המתקדמות וזו סיבה אחת בנוסף לשאר המצב של הבטיחות בדרכים, התוצאות הקשות הללו.

כמה נקודות של מה אפשר לעשות, כי את הסקירה כבר קיבלנו. דבר ראשון – חינוך תעבורתי. כיום כל נושא החינוך התעבורתי מטופל היטב על ידי משרד החינוך. התכנים הם טובים, מתקדמים, אבל בחטיבה כמו שצויין, חייבים להרחיב את זה.

שבו להם על הזנב. כשאתם יושבים עליהם הם זזים, סליחה על הביטוי המושאל.

ביטוי נכון ויש גם עם מי לעבוד כמובן. ההצעה של אדוני לגבי תנועות הנוער, אנחנו בשיתוף פעולה עם הצופים ועם עוד הרבה גופים, זו הצעה שלפחות מבחינתנו כחברה אזרחית זה עובד מצויין, יש שם המון נכונות, המון עניין שאנחנו הופתענו מבני הנוער והיכולת שלהם - - -

אני שמח שכיוונתי לדעת גדולים.

להיפך אדוני, אבל היכולת שלהם להעביר חומרים הרבה פעמים יותר טובה משלנו המבוגרים. נושא נוסף, אופניים חשמליים שעלה פה, אחד הפתרונות כבר נמצא על השולחן, וזה אכיפה על ידי פקחים. הצעת החוק הזאת, החוק הזה אושר וקיים, בפועל לצערנו זה עדיין לא מתבצע, זה דבר שאם הוא יעבוד, פקחים מקומיים שיסייעו למשטרה זה יכול לעבוד יפה.

חוקק חוק שנותן סמכות?

חוקק חוק שנותן סמכות לאכיפה על אופניים חשמליים.

מתי חוקק החוק?

לפני מספר חודשים.

אז כנראה מחכים לכתיבת התקנות. זה ממוצע שש שנים בממשלה. אנחנו מעודדים, משרד המשפטים מתנדבים להרבה משימות ואחר כך יש להם עומסים.

נקודה אחרונה ברשותך. גם לרשויות המקומיות יש מקום לפעול בנושא, אני חייב להגיד שבדקנו את ההיפגעות בקרב הרשויות. מספר הילדים שנפגעים ברשויות, הרשויות המובילות לצערנו אני יכול לציין את חדרה, את חיפה, את אום אל פאחם, אפשר לראות גם רשויות מסוימות - - -

למרות שיש בהן שבילי אופניים? זה בציניות.

בחלקן יש, המון שבילים. כן. מגיעים ממקום אחד לאותו מקום.

אוקיי. תודה. יחיאל מונטג בבקשה.

תודה אדוני. משפט אחד קצר. הגיע הזמן לשנות כיוון בציבור. המוטו המוביל צריך להיות "כולנו אחראים לבטיחות בדרכים".

היית מתחילת הדיון?

כן.

שמעת את דברי הפתיחה שלי?

כנראה שישנתי באותו רגע. בכל מקרה, לוקחים אחריות ולא מחפשים אשמים. וזה המוטו שלנו במיזמי נשק וסע, כפי שאתה מכיר היטב.

תודה רבה. כפי שאמרתי, אי אפשר להאשים כל הזמן את התשתיות ואת הגורם האנושי, המשטרה, משרד התחבורה, הממשלה, כל העולם ואחותו אלא באמת כל אחד בתחומו הוא צריך לעשות את הפעולה הנדרשת ונקווה שנגיע לתוצאות יותר טובות. חבר הכנסת אמיר אוחנה בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש, לצערי לא יכולתי להיות בחלק הראשון של הדיון בגלל ועדה מקבילה אז אני אהיה מאוד קצר ותכליתי. אני רוצה לברך אותך, ואותך חבר הכנסת עמאר על הדיון החשוב הזה, את כל המשתתפים שעוסקים בתחום שבעצם איבד לנו הרבה יותר נפשות מאשר כל מלחמות ישראל ואירועי הטרור למיניהם, הנושא של ההרוגים בתאונות הדרכים. לפעמים זה עוזר קצת לצאת מהעשייה היום יומית ולחשוב על זה שאתם מצילים חיים ממש. וכל המציל נפש אחת, אנחנו יודעים מה נאמר עליו.

אני חייב לציין כאן במיוחד את נציגי מועצת התלמידים על האופן האחראי, זה היה תענוג ומרשים לראות באיזו אחריות הם מדברים "תאתגרו אותנו" הוא אומר לנציג משרד התחבורה, לראות שאנחנו מספיק בטוחים בשביל לא לסכן אף אחד ולצאת לרחובות. אומר נציג מועצת התלמידים שצריך לבדוק את הנושא של אופניים חשמליים, נוסעים בגילאים שאסור לנסוע ונוסעים במהירויות שאסור לנסוע. זה נציג ציבור שמדבר באחריות וכל הכבוד לכם על זה וכל הכבוד לעושים במלאכה. תודה.

תודה רבה. איתן ברושי בבקשה.

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת ושותפים לדיון החשוב הזה, תראו, התוצאות מדברות בעד עצמן. יש בסופו של דבר חוסר הצלחה או אפילו כישלון במניעה והקטנה וצמצום תאונות הדרכים ובסופו של דבר נשאלת השאלה מה עוד לא עשינו ואפשר לעשות. בסך הכל יש הרבה גופים שפועלים ויש ממשלה שהיא חושבת שהיא משקיעה הרבה בתשתיות וזה צריך להקטין, אבל התוצאות לא טובות ואפילו בימים האחרונים. אני חושב שהדבר שמעסקי את הציבור הזה זה הגורם האנושי משום שכאן לא עוסקים בתשתיות, כאן לא עוסקים בנושאים שהם באחריות משרד התחבורה או גורמים אחרים, כאן כשעוסקים בחינוך צריכים לדבר, ולא יכולתי להיות, הייתי בדיון אחר, בעיקר מהו המרכיב של הגורם האנושי בתאונות הדרכים.

כשעוסקים בתלמידים שהם בדרך כלל עוד לא נוהגים, הם יושבים ליד הנהגים או ההורים וחלקם הופכים להיות נהגים צעירים. כשהייתה המדיניות לתת ליותר צעירים רישיונות נהיגה, אני בא מהמגזר הכפרי שבגיל 16 אפשר לקבל רשיון על טרקטור ואני בא ממקום שנהיגה היא גם - - -

במידה ומוציאים רשיון.

אני אגיד לך שאין ברירה כי היו צריכים את זה לתאילנדים אז השאירו את זה גם לנו. אבל בסופו של דבר אני בא ואומר שהמרכיב האנושי הוא הנושא המרכזי שעוסקים עם התלמידים ועם הורים ועם ה משפחות. יושבים פה אנשי מקצוע, גם אור ירוק, אני לא יודע להגיד אם חלה החמרה או מרכיב הטעות האנושית או ההתנהלות האנושית גם של הולכי הרגל וגם של הנהגים הוא יותר ויותר תופס תאוצה. לפחות בימים האחרונים זה נראה כך. אבל כשאתם, מועצת התלמידים, ואני בא לכאן מפגישה עם ילדים שהתארחו בכנסת מתוך מגמה של חינוך לטיפוח ופיתוח המנהיגות, אני שואל את עצמי עם מועצת התלמידים או גורמים מקצועיים, מה אפשר להפיק מדיון של מערכת החינוך? קודם כל הייתה נטייה, לא יודע אם היא נכונה גם היום, לקצר את הזמן ולהקדים את גיל הרישיון, לתת אחר כך יותר חונכות. אני לא יודע אם זה תרם או לא תרם, שמעתי שיש פה חברי כנסת שבכלל רוצים להקדים את גיל ההצבעה לכנסת, כאילו זה הדבר שבאמת הוא בשל, האם להצעיר את גיל הרישיון זה נכון - - -

זו הצעת חוק שלי. ברשויות המקומיות נותנים להם, אין שום סיבה שבכנסת לא יתנו להם.

להגביל זה לא מה שיביא את - - -

לא אמרתי להגביל. אמרתי מה הם הכלים שנותנים לאנשים צעירים להשתתף בהכרעות לאומיות, בשביל זה צריך גם מערכת חינוך ודבר שני מהם התנאים לקבל רישיון. הרישיון, ראיתם, לפעמים הוא הופך להיות רישיון שיכול לגרום לתקלה, ולא רק צעירים, אני אומר את זה על כולם.

אדוני היושב ראש, היו קמפיינים בעבר שמי שהוביל אותם זה דווקא היו התלמידים, למשל הקמפיין ההיסטורי שאולי חלק לא מכיר שאסור לקטוף את פרחי הבר, להבדיל אלפי הבדלות, היה בעצם בנוי על ציבור צעיר וילדים שגם חינכו את ההורים שלהם. אני חושב שאם אור ירוק ומשרד התחבורה וגורמים נוספים, ומשרד החינוך יזהה את המרכיב האנושי כמרכיב חשוב בתאונות הדרכים וימקד את החינוך בבתי הספר שחלקם גם משמשים נערים במשמרות הזה"ב, יכול להיות שכמו שנותנים לאנשים להיות משקיפי תחבורה, יכול להיות שצריך מסלול שיביא תלמידים ב-יא', יב' להיות גם משקיפי תחבורה. שיהיה להם תעודה ותהיה להם אפשרות להיות גם כאלה שמדווחים, גם על צעירים וגם על מבוגרים.

איך להפוך את בית הספר, את תנועות הנוער, את האחריות שמגלים צעירים לעתים יותר ממבוגרים, כל אחד יודע על עצמו, מה הילדים שלו הולכים להגיד לו מה שפעם לא העזו "אל תעשן" ו"איך תנהג" ומה עם הפלאפון וכולי. אני אומר לכם, צריך להפוך דיונים כאלה לתכנית עבודה, אחרת זה עוד יום בכנסת. אם היעד הוא להקטין את התאונות, אם האמצעי הוא מערכת החינוך, אם השליחים זה נוער וזה הדיון, צריך לראות מה יוצא מזה ואני בעד שאנחנו ניצור הזדמנות לשלב את מערכת החינוך ואת הנוער יותר.

כל מי שיוצא ממערכת החינוך רובם ככולם נוהגים וחלק גדול נוהג בצה"ל. חלק גדול הופך להיות נהגים ממטוסים ואפילו עד צוללות לאחרונה וגם האמרים. בסופו של דבר צריך לקחת את זה בחשבון. לכן מה שצריך לפי דעתי זה תכנית שלמה שתטפל במרכיב האנושי ולראות בבית הספר, בחינוך, בתנועות הנוער ובתלמידים אמצעי למימוש היעדים והמטרות של "לא לקטוף את פרחי הבר" לא לקטוף חיי אדם.

תודה רבה. ממועצת התלמידים רציתם להוסיף משהו?

תודה. אני מנהריה, מייצג כאן את ממועצת התלמידים והנוער הארצית. אני רוצה להעלות שני דברים. קודם כל דיברנו על המדגם המייצג כביכול של הרשות הלאומית - - -

לא כביכול. הוא מייצג.

כאיש סטטיסטיקה ומספרים זה כביכול. טעות סטטיסטית זה כביכול.

כנער שחי בנהריה וגם פעיל בעיר הזאת, אני לא ראיתי בחצי השנה האחרונה לפחות נער עם קסדה. בשורה התחתונה, גם בחוק אין אכיפה משמעותית בנושא הזה, אני רואה בני נוער נוסעים על אופניים חשמליים על המדרכה ונוסעים ללא קסדה, עוברים באדום וגם כשהמשטרה רואה את זה לא עושים משהו מיוחד, בסופו של דבר מדובר כביכול בנערים וגם גיל ההגבלה שיהל דיבר עליו קודם, לא פועל בשטח.

דבר נוסף, ואני מצטער שאני גוזל ממך עוד משפט, חבר הכנסת. לך, נציג משרד החינוך, אני לומד בכיתה יא' ואחת לשבוע יש לי שיעור חינוך תעבורתי, כך זה נקרא. דיברתם על פיילוט נפלא שיכול לעבוד אך בשורה התחתונה מה שקורה כרגע בנהריה בשכבה ובכתה שלי, אנחנו לומדים את חוקי התיאוריה במהלך השיעורים. אני כנער שעברתי תיאוריה, השיעור הזה בעצם לא מדבר אלי.

אתה לומד בכיתה יא'?

אני לומד בכיתה יא'. ואני רוצה רק להוסיף, בשיעורים האלה שניתנים לנו הייתי רוצה שבאמת, ה המקום שלכם להשפיע, תלמדו אותנו את החשיבות בשמירה על החוק, זה אחד הדברים הכי חשובים - - -

תודה. יואב פינק בבקשה.

כבוד היושב ראש, מכובדיי, אני הצטרפתי באמצע הדיון אז אני לא אוסיף על דברים שוודאי נאמרו. אני גם מגיע מהמגזר הכפרי, אני חבר קיבוץ משמר העמק, אני מתנדב שנים רבות במשטרת התנועה הארצית ולאחרונה הצטרפתי למיזם "שומרי הדרך".

באזור שלי התחלתי ביוזמה שהיא פרטית שלי, ניגשתי למנהלת בית הספר היסודי אצלנו, מדובר על חינוך, אני חושב שהדגש, וזה היה גם בכנס ביום שישי בבר אילן, נאמר בקטנה אבל לא ירדו לפרטים, חינוך מגיל היסוד, אותו חינוך שבו מי מהדוברים פה הזכיר שהילד או הילדה יגידו להורים, והמסר שלי שאני מעביר מיוזמתי עושה הדרכות בבתי הספר בשעות שהמנהלת נתנה לי, אפילו אני לא יודע של מי השעות האלה, בשיתוף עם מי שאחראית על הדרכת זה"ב בבית הספר, המסר שלי הוא נורא פשוט, אני לוקח ילדים מכיתה א' עד ו' ואני אומר להם "ילדים יקרים, מהיום נכנסים לרכב, אתם לא מחפשים את הטאבלט, את הנייד, מהיום אתם השגרירים ברכב לוודא שהוריכם מבצעים את הדברים כהלכה" וזה עובד. חזרו אלי הורים ואמרו לי "מה עשית לנו" שאלתי "מה עשיתי?" "מעכשיו הילדים - - -

אין ספק שפניה של ילד כפי שאמרנו בתחילת הדיון, נוגעת בהורה והולכת איתו במשך כל היום. תודה. משה בר בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש. אני יושב ראש עמותת תנו יד לחירש, נכים למען נכים. אני רוצה להתריע על דבר הכי חשוב שלא דנים בו. בזמן שילדים יוצאים מבתי הספר ההורים שלהם חונים בשלוש חניות וחוסמים את כל הכבישים, הילדים עוברים בין רכבים וזו הסכנה הכי גדולה. אני חושב שההורה במקום לחנך את הילד הוא הורס את הילד במצב הזה. אם מותר לו לעבור בצורה כזאת אז מה אתה רוצה לבקש ממנו אחרי זה?

דבר שני, כל הרכבים שחונים על המדרכות שאותם ילדים צריכים ללכת ברחובות ומסכנים את עצמם ודבר שלישי, אני וידידיי עושים הכשרה בהתנדבות לחנך את הילדים לזהירות והכל, ובתי הספר עושים לנו טובה שנותנים לנו לבוא על חשבוננו עם הכל כדי שנוכל להעביר את ההדרכה לילדים. זה מתחיל מהמנהלים ויורד לתלמידים וזה דבר גרוע ביותר. תודה.

אם כבר הזכרת, יש את הפרויקט שנחשפתי אליו, "נשק וסע", לדוגמה משרד החינוך, רשות מקומית בונה בית ספר, והיא בונה את בית הספר בסמיכות לככר תנועה, כשהשער בסמיכות לככר התנועה. אתה מכשיל את ההורים, אתה רואה בשעות הבוקר פקקים בכיכר, עוצרים באמצע כיכר התנועה. צריך לחשוב על הכל מ-א' ועד ת' אין ספק שא תה מעלה נקודות חשובות. עוד מישהו רוצה לדבר לפני שאני מסכם את הדיון?

אני מזכ"ל מועצת התלמידים והנוער הארצית, אני מבת ים, אני בכיתה יב' ועדיין לא היה לי שיעור חינוך תעבורתי.

מכיתה א' עד כיתה יב' לא נתקלת?

לא, ביסודי היה אבל בתיכון לא נתקלתי.

שום שעת חינוך תעבורתי?

לא.

אמרו 3,500 בתי הספר. אז הוא לא בין ה-3,500.

לא כל שכבת הגיל מקבלת. זה משהו שיכול לקרות. אני מצטער שזה קורה, אבל זה יכול לקרות.

רציתי לציין את העובדה שחוץ מאשר שמדברים על החינוך התעבורתי ועל התכנים שלו, לוודא שבאמת זה קורה בכל בית ספר.

תודה.

אפשר משפט אחד בבקשה?

בבקשה.

תודה. אני עוסק בנושא הזה 12 שנים ו-30 שנה בהרצאות לתכניות. משפט אחד. הייתי במושב ניר בנים, אמר לי אדם בן 85 בשם יוחנן מיינרג, "אתה רוצה לשמוע בדיחה?" "למה לא?"

תספר איפה נמצא המושב, לא כולם יודעים איפה זה.

לא כולם יודעים, אחרי קריית מלאכי, כמה קילומטרים בצד ימין חצי קילומטר, שמאלה עוד קילומטר, מגיעים לבית העם אחרי 200 מטר. אני אספר לכם משפט פתיחה ואני אשתמש בזה. הוא אמר לי כך "האם אתה יודע איך מכנים אדם בן 50, 60, 70 שקם בבוקר ולא כואב לו שום דבר?" אני לא ידעתי שזו בדיחה ידועה, אבל כשהוא אמר לי לא ידעתי, לצעירים צריך להסביר למבוגרים לא, הוא אומר לי "מת. כי אדם בן 50, 60, 70 תמיד כואב לו. כאן, שם, קם בבוקר ולא כואב שום דבר" ככה הוא סיפר לי. אמרתי לו "אתה מרשה לי להפוך את זה לבדיחה שלי?" "כן". אדם קם בבוקר, בן 20, 40, 60 או 80 ולא כואב לו כלום הוא אומר לי "סליחה, אתה חוזר על הבדיחה שלי" אמרתי לו "אני לא חוזר על הבדיחה שלך, תן לי עוד משפט אחד "אם הוא קם בבוקר, לא חשוב באיזה גיל ולא כואב לו שכואב לאחרים הוא מת" וזו הנקודה המרכזית שיש. לא צריך רישיון נהיגה, צריך רישיון להתנהג. לא צריך לדעת איך להחזיק הגה, צריך לדעת מתי לא להוציא הגה ואיך להגות בנושא הזה כמו שצריך.

בכנס למטה אני כותב להם שיר שלם מתוך 30,000 בתים בחריזה שכתבתי על הבן ששואל את אבא שלו שאלה, הבדואי, והאבא אומר לו "אם לא תשאל איך תדע" והאבא לא יודע כלום. התשובה היא בדיחה נחמדה, אבל אם האבא לא לומד ויודע, אם המורה לא לומד ויודע, אם המורה לא מראה שהוא רוצה ללמוד ולדעת, אם אין דבש וחלב תחת לשונו כמו שכתוב בפסוק בשיר השירים זאת אומרת שלא יעזור כניסה לבתי ספר של כל הגורמים בעולם, משום שהיכולת להעביר דבר לא תלויה באמת בלבד, אלא זה תלוי ביכולת של העברה ומכיוון שלהרבה אנשים אין את זה, את החלק הזה צריך לדעת - - -

אתה אומר להכשיר מורים לבטיחות בדרכים?

כל המורים. גם מנהלים. אתה רוצה שנבחן מנהל-מנהל על כל דבר ודבר?

מנהל לא חייב לדעת היסטוריה, יש לו מורה להיסטוריה.

מנהל חייב לדעת לחשוב.

יפה, אז הוא יודע ויש לו מי שמעביר את השיעורים לבטיחות בדרכים.

אני כתבתי את המבחן לקורס קצינים של צה"ל לפני 15 שנים, שלושת רבעי נכשלו והבנתי שהרמה ירדה והיום אני יכול לבחון מורה-מורה אחד אחד, הרמה יורדת דרסטית. בחשיבה, בהבנה בידיעה ולכן אם אנחנו רוצים בזהירות בדרכים, שאני עוסק בנושא הזה הרבה, זה לא מנותק מהמערכת, צריך לתת לאנשים כלים כדי לשאוף למעלה ואז גם הילדים האלה, החמודים האלה לא רק שיחיו אלא יחיו עם עקרונות נכונים כדי שיוכלו לחנך את ההורים. תודה רבה.

תודה. בקצרה משפט אחד.

תודה. מהשירות הצבאי שלי 35 שנה גם הייתי סגן מפקד מדור הכשרות של צה"ל. אם מלמדים נכון כמו שצריך, יוצאים נהגים טובים. אם מלמדים לא נכון ואני נתקל הרבה פעמים, מורה נהיגה לפני שבוע עוצר באיזה מקום באדום-לבן, יורד לקנות סיגריות ושאלתי אותו "סליחה, זה מה שאתה מלמד אותו? אז בוא תלמד אותו גם לא לעצור בעצור" כשמלמדים כמו שצריך זה יוצא נכון.

תודה. הועדה מודה לחבר הכנסת חמד עמאר על הובלת היום החשוב הזה בכנסת, הוועדה מודה לכל העושים במלאכה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משרד התחבורה, אור ירוק, משרד החינוך ומשטרת התנועה.

הוועדה שמעה את נתוני המחקר על נורמות הבטיחות בדרכים והגיעה למסקנה שיש לעשות פעולה רב תכליתית של הגברת המודעות והחינוך לבטיחות בדרכים ומעורבות המשפחה בבטיחות בדרכים.

הוועדה קוראת למערכות החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית לפתח כלים שיטמיעו את נושא הבטיחות בדרכים במשפחה.

אני מברך על שיתוף הפעולה בין הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים למשרד החינוך וקורא למשרד החינוך לאמץ את מסקנות המחקר בפעילותו השנתית לשיתוף הורים בתחום הבטיחות בדרכים. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:40.