הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 4

מישיבת ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט

לחינוך בלתי פורמלי

יום שני, כ"ז בחשון התשע"ז (28 בנובמבר 2016), שעה 9:30

תקצוב מכינות אופק

חברי הוועדה: מירב בן ארי – היו"ר

איציק שמולי

חנין זועבי

שאול קירשנבום - רפרנט חינוך באגף התקציבים, משרד האוצר

יובל בנימין - ס. מנהל חברה ונוער, משרד החינוך

דני רוזנר - מנהל מנהל חברה ונוער, משרד חינוך

דורית בר חי - משרד החינוך

אודי דרור - ר' החטיבה לגיוס מסלולים ייחודים ותורניים, משרד הביטחון

דנה זקס - מנהלת תכניות, הסוכנות היהודית

אפרת מלכה - מכינות אופק, הסוכנות היהודית

מיכל ברקאי-ברודי - מייסדת וראש מכינת עלמה למנהיגות נשית, הסוכנות היהודית

יונתן קשינובסקי - מנכ"ל עמותת "דרך ארץ"

יוסף מלכה - מנכ"ל, מרכז "מעשה בגליל"

אופיר אלגבסי - נציג מכינת "מעשה בגליל"

אורה חכם - יו"ר הפורום הציבורי למען שוויון הזדמנויות בחינוך, מוזמנים נוספים

דוד אטרמו - ראש מכינת "ארז"

מיכה פרל - ראש מכינת "תפארת הארזים" מכינה חרדית, מוסדות חינוך

אוריאל אלדד - ראש עמותת "שחר"

גל שופרוני - מוזמן

עדן קנובסקי - שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את הסוכנות היהודית

יהודית גידלי

מאיה ויקטור, חבר המתרגמים

תקצוב מכינות אופק

אנחנו מתחילים את ישיבת ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט לחינוך בלתי פורמלי. היום ה- 28.11.2016 כ"ז בחשוון תשע"ז, השעה 09:30. הנושא הוא תקצוב מכינות אופק, תודה רבה. ראשית אני מודה לכל מי שהגיע לדיון הזה, אני חושבת שזו פעם ראשונה שיש בכלל בכנסת דיון על מכינות אופק. עד היום זה לא היה ואני כבר מברכת על הדיון הזה ומהדיון הזה יהיו כמובן השלכות, אנחנו גם נעשה מעקב כאן של הוועדה אבל נעשה גם מול המשרדים הרלוונטיים. אני גם ביקרתי בשבוע שעבר אצל יוסי במרכז מעשה ביום חמישי, שמעתי את החבר'ה גם הבוגרים, החיילים והחיילות, שמעתי גם את החבר'ה שבתוך המכינה, את מנהל המכינה, זה כמובן דוגמה אחת ואני אבוא ואכיר עוד, תזמינו אותי, אני אבוא. מעבר לזה אני כבר ביולי הגשתי שאילתה לשר הביטחון לגבי תקצוב מכינות אופק, ענה לי על השאילתה במליאה סגן השר ואמר לי בצורה, קודם כל די מסמסו את התשובה שלי, אבל הוא אמר לי בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, אל תוותרי, תמשיכי, אין סיבה שזה ימשיך במתכונת הזו. ולכן מאז יולי אני כבר נכנסתי לעניינים של אופק ובעיני זו משימה לאומית.

אני דיברתי גם עם שר החינוך ביום חמישי, כשהייתי במכינה הוא התקשר אלי, והוא אמר כמה שזה בסדר עדיפויות גבוה מאד אצלו, יש לציין כמובן שהיום המשרד היחיד הממשלתי שמתקצב את אופק זה משרד החינוך, כך שגם בעניין הזה יש לנו שותפות ברורה של משרד החינוך, גם דני פה והוא גם ידבר אחרי זה על השותפות והליווי. מי שחסר לנו במשוואה הזאת זה משרד הביטחון ומשרד האוצר - - -

משרד הביטחון פה.

לא, במשוואה של הכסף. אל תדאג אודי אני ראיתי אותך. במשוואה של הכסף שכמובן, אני גם באחריות לטפל בנושא מול שר האוצר, יש לנו נציג גם של משרד האוצר, אנחנו נשמע. אני רוצה להגיד מעבר לעניין הטכני הכלכלי של לתקצב את מכינות אופק, אני חושבת שמכינות אופק עושות, לא יודעת אפילו איך להגדיר את זה בכמה מילים, אבל עושות פשוט מהפך בחברה הישראלית. הן לוקחות נערים ונערות שגם בלי לשמוע אותם ביום חמישי, גם מלראות את המספרים, את הגידול גם המרשים שזה אחד המקרים הנדירים, איך אני ודני אמרנו? שאתה נותן כסף וגם זה גדל בהתאם, זאת אומרת מספר חניכים גדל. לא ישבו ואמרו אוקיי, קיבלנו כסף אז בואו נראה מה נעשה, אלא ישר הלכו והעצימו את זה ולכן אני חושב שזו מהפכה בקרב בני נוער, אני חושבת שדווקא, נכון שיש דיון האם מכינות אם זה לאלופים או לאלפים, האם בעצם מכינות הן באות להכין או שהן באות להיות עוד שלב מעבר. מה שבטוח שבמכינות אופק הן מכינות לצבא ואני יושבת גם בוועדת חוץ וביטחון, סיפרתי גם ליוסי וכל הזמן כשיש סקירה של אק"א אנחנו מגלים על תופעת הנשר מהצבא. זאת אומרת אם יש משהו שהצבא אומר, יש לי בעיה אני רוצה לטפל בו, זה הנשר. אגב, בצעירים יוצאי אתיופיה שזה בצורה רצינית - - -

נשר זה הנשירה?

כן, הוא קורא לזה נשר בצבא, זו המילה הצבאית שלו. אבל יהודית, צריך להקפיד על העברית, נשירה. אז גם בכלל חבר'ה מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית, חבר'ה שהוגדרו כנוער בסיכון, זאת אומרת שהצבא למרות שהוא שם תכניות, לא מצליח להחזיק. כל הזמן כשאנחנו מדברים, אנחנו יודעים כמה משמעותית המכינה ואני חייבת לספר לכם סיפור אחד, על צעיר יוצא אתיופיה שפגשתי אצל יוסי ומה שהרשים אותי אצלו וסיפרתי את זה גם אחרי זה, אז דיברנו על זה שמה שהיה יפה שאותו צעיר יוצא אתיופיה, המקסים הזה שגם בדקתי אתו, הוא לא נולד בארץ הוא נולד באתיופיה, אומר לי בדיון, מירב אנחנו המכיניסטים, הוא לוחם בצנחנים 890.

הוא אמר לי, אנחנו המכיניסטים, אנחנו בעניינים, זה קשה לנו אבל אנחנו יודעים למה לצפות והוא אומר לי שיש מחלקה שלמה של שוקיסטים, הוא קרא להם. מי אלה השוקיסטים? חבר'ה שנולדו בארץ, אז אני רואה את הבחור הזה שהגיע מאתיופיה, שאני מניחה שעבר קשיי קליטה כמו כל משפחה של מהגרים והוא אומר לי, אני הרבה יותר בעניינים מאותו בחור שנולד בארץ, למד בתיכון בארץ והוא בשוק מהצבא. וזה בעיני היה מקסים, כי אמרתי גם ליוסי, אתה שומע מהם, הם אומרים לך את האמת, הם לא מתבלבלים. הם אומרים את האמת, עוזר לי, לא עוזר לי, אומר לי בחור, אם אני לא הייתי במכינה הזאת כנראה שהייתי טבח או עובד רס"ר או שבכלל לא הייתי בצבא. ואז יושב מולי לוחם מקרקל ולוחמת מקרקל ולוחם בכפיר ולוחם בשייטת 7 של הצוללות ואני פשוט נפעמתי.

לכן, א', אני מביאה את זה לדיון פה. ב', יהיה לזה המשך. אני התחייבתי לבוא ולעשות את זה גם במשרד הביטחון, גם משרד האוצר, לא יכול להיות שבמדינת ישראל 2016 יש ילד שהולך למכינת רבין לשנה והמדינה משלמת עליו כבר 26 אלף וילד שהולך למכינה באופק, אני הייתי אומרת 12 אלף שקל אבל ה- 12 אלף שקל זה לא הכל על חשבון המדינה. יש פה את הסוכנות היהודית שתדבר גם אבל בוא נגיד שזה משהו במספרים, אולי 8,000, אולי פחות. אין היגיון, מה גם שזה דווקא במכינות שהכי צריך אותן שזה האבסורד בעיני. שהתהליך של הריצ'ינג אאוט (להושיט יד), לבוא ולהביא את החבר'ה האלה שהם יחזיקו, יתמידו וגם כמובן שיתגייסו לשירות משמעותי. זאת אומרת לא מספיק שאנחנו נותנים להם פחות משאבים, אנחנו גם לא נותנים להם את הצוות המקצועי שיכול באמת וצריך ללוות את החבר'ה האלה.

אז זאת ההתרשמות שלי מאופק, אני רוצה לתת ליוסי, לא בגלל שהייתי אצלו בביקור למרות שדיברתי עליו עכשיו הרבה, כי הוא פשוט צריך ללכת לישיבה חשובה לגבי עולי צרפת בנתניה ולאור העובדה שאני גם נתנייתית וגם היה לי משברים גדולים עם עולי צרפת שם, עם הנערים שלי, אז אני יודעת כמה הישיבה חשובה אז אני אתן ליוסי ואחרי זה כמובן למשרדים, פשוט הוא צריך ללכת והבטחתי לו, בבקשה. כל אחד שמדבר רק שיגיד את השם והתפקיד שלו.

יוסי מלכה, מנכ"ל המרכז מעשה. אז גברתי יושבת הראש, אני מאד מאד מודה לך א', שאת מאפשרת לי לדבר, ב', שאת מפגינה באמת מחויבות וזה לא בשביל להתחנף, אנחנו חדשות לבקרים נמצאים פה בוועדה, את מאד נגישה, מאד אכפתית, מחויבת בצורה בלתי רגילה ואני פשוט מביע את הערכתי הגדולה לעניין הזה. אני רוצה גם להגיד תודה, אני יודע שזה לא אופייני כי בדרך כלל משרדי ממשלה עם טרגט לביקורת, אבל אני חושב שהתקנה שתיקון משרד החינוך היא תקנה סופר סופר חשובה. אנחנו צריכים לברך עליה, היא מייצרת אפיק לצעירים שאילולי מכינת אופק לא היו מגיעים בשום פנים ואופן למכינה או לשנת התנדבות. הגם שמדובר במוצר חדש על המדף, תכנית חינוכית חדשה, שמוקדם לדבר על האימפקט הלאומי שלה, צריך לומר כעמותה שיודעת לחקור את עצמה ואת העבודה שלה אז צריך לומר שייקח עוד כמה שנים כדי להבין מה האימפקט האמתי של מכינות אופק, אבל נדמה לי שאפשר להגיד כבר כמה דברים או להצביע על כמה אינדיקציות מאד חשובות שאולי ילמדו על החשיבות ולדעתי גם הפתיח שלך הצבעת על זה.

אז נתחיל בזה שבאמת רבים רבים רבים, לא כולם, אבל רבים, רוב מכריע של הצעירים שמגיעים למכינות אופק לא מגיעים וגם לא יגיעו למכינות שנתיות, בין אם הם רואים בזה סוג של, תסלחו לי, בזבוז זמן כי ההורים אומרים להם חבל על הזמן ובין אם מאד רוצים להגיע למכינות השנתיות אבל פשוט לא יקבלו אותם, צריך גם להגיד את זה. הביקוש למכינות שנתיות הוא ביקוש מטורף ואם הם יגיעו למכינות השנתיות רוב הסיכויים, לצערי, שהפרופיל הזה של הצעירים לא יתקבל למכינות ואת זה אנחנו גם מכירים, כי היו פה דיונים בעניין הזה. לגבי האינדיקציות הנוספות, אני רוצה לספר על המחזור הראשון שלנו בטבריה, "מעשה בגליל" - - -

מתי זה התחיל?

בשנה שעברה. הוא סיים ברמץ, התחילו 20 חבר'ה, סיימו 18. 16 מתוך ה- 18 הם בוגרים שלנו, התגייסו ליחידות קרביות. רובם המכריע לא היו מיועדים לשם, רובם המכריע נאבקו בצבא בשביל להעלות פרופיל ולהתגייס ליחידות האלה למרות הקב"א הלא מפרגנת, לחלקם צריך לומר. אבל 16 מהם הגיעו ליחידות קרביות כמו שהם רצו וזה הישג גדול. השנה אנחנו מנהלים מכינת בדווים, רוב מכריע של הבדווים כמו שאתם יודעים מיועד לגדס"ר הבדווי ולשח"ם, זה החלום הרטוב שלהם ואנחנו היום סך הכל התחלנו באוגוסט את המכינה, יש לנו כבר קבוצה מאד גדולה שרוצה להגיע ליום סיירות, רוב מכריע לא רוצה להגיע לגדס"ר הבדווי, רוצה להגיע לצנחנים וגולני וגבעתי. יש משהו, איזה סוויץ' שהם עברו מבחינת תחושת המסוגלות שלהם ומוטיבציה ענקית להצליח ולהוכיח לעצמם, למשפחות ולקהילה שהם יכולים. הם אכן יכולים.

אני לא מכיר הרבה תכניות שבטווח קצר יודעות להחזיר השקעה כמו התכנית הזו, חד משמעית. הצבא הוא התחנה הראשונה הוא לא התכלית, הוא ממש לא התכלית. הוא המרוויח הגדול בתחנה הראשונה, הוא עוגן, אבל הוא בוודאי לא התכלית. התכלית זה החברה הישראלית, התכלית זה הצעירים האלה שרובם הגדול, אתם יודעים? בעצבות אני אומר את זה, בראיונות קבלה לצעירים הבדווים, חלק ניכר מהם החלום הרטוב שלהם זה להיות מאבטח בשלב ראשון בקניון ובשלב שני להיות ממונה על מאבטחים. זה החלום הרטוב, זה האופק שהם הציגו לנו והיום הם מדברים אחרת והם ידברו עוד יותר גבוהה כשהם יסיימו את המכינה.

זו שנה ראשונה?

זו שנה ראשונה, כן, זו מכינה בדווית ראשונה שיש. לכן לטעמי מדובר בתכנית מאד משמעותית, אני לא רוצה לעשות השוואת - - -

יוסי, זו המכינה היחידה של בדווים בארץ?

כן. כן כן.

מכינה רגילה לבדווים?

לא. לא.

יש עבודת מטה כדי להקים אבל זה מאד מאד מורכב בתוך העדה שם, המון פוליטיקות, משרד הביטחון מוביל איזו שהיא עבודה ואנחנו מקווים ששנה הבאה תוקם המכינה הראשונה, קדם צבאית השנתית.

שנתית, ומי הדובר בבקשה?

אודי דרור.

אודי דרור, משרד הביטחון.

אז אני יכול לומר, גברתי, שבאמת מדובר בתכנית חשובה, ערכית, משמעותית ושבאמת המרוויח הגדול, אבל רק התחנה הראשונה שלה זה הצעירים וצבא ההגנה לישראל. בפן הכלכלי, אנחנו בברוך קשה וגם את זה צריך לומר. אנחנו משקיעים במרכז מעשה בחניך, במכינה רגילה, מכינה רגילה זה אומר מכינה לצעירים יהודים, בכוונה אני עושה הבדלה מהבדווים כי הבדווים זה סיפור יותר מורכב. אנחנו משקיעים בין 35 ל- 45 אלף שקלים על חניך. אנחנו מקבלים מהמדינה, עוד לא קיבלנו אבל נקבל, סדר גודל של בין 11 ל- 11.5 אלף שקלים לחניך. אנחנו לא מצפים מהמדינה שיתנו את מלוא התקציב פר חניך, כי אנחנו מבינים שיש פה שותפות עם פילנתרופיה וזאת שותפות חשובה ופילנתרופיה רוצה להיות שותפה וזה בסדר גמור. אבל הפער הוא מדובר הוא בלית נסבל ובלתי סביר. אני כבר לא מדבר על הצעירים האתיופיים ששם אנחנו משקיעים קרוב ל- 50 אלף שקלים אבל זה באמת סיפור יותר מורכב, אודי הצביע עליו על קצה המזלג, אתמול היה לנו דיון במשרד הביטחון. הסיפור של הבדווים הוא סיפור לאומי קשה והם גם מגיעים מרקע מאד מאד מאד מוחלש.

אני לא מצליח להבין, גברתי, מדוע מכינת אופק בפן הכלכלי שלה, במינימום בדבר האלמנטרי לא צריכה להיות מושווית לתקצוב של המכינות השנתיות. כמו שאמרת, התקציב של המכינות השנתיות הוא 26 אלף שקלים בשנה, בפועל המכינות עובדות עשרה חודשים גם את זה אנחנו יודעים, התקציב החודשי הוא סדר גודל של 2,500, 2,600 שקל לחניך במכפלת החודשים. אנחנו מדברים על נוער בדרך כלל יותר מוחלש, הרקע שלו הוא הרבה יותר קשה, סבוך ומורכב, מה שמחייב הקצאה של כח אדם עודפת, כח חינוכי עודף, היחס הוא שונה בין מספר החניכים למספר המדריכים וגם צריך להוסיף נקודה שאולי רובנו אוהבים להתעלם ממנה, אבל מכינות שנתיות, לא המכינה שאני מנהל, אבל רבות מהמכינות גובות בין 1,000 ל- 1,600 שקל מההורים מידי חודש בחודשו. בסדר? מידי חודש בחודשו, את זה לא רק שאנחנו לא יכולים לעשות, זה רחוק מרחק שמים וארץ.

כמה אתם מצליחים לגבות?

150 שקל לחודש אצל הצעירים היהודים ולבדווים אנחנו משלמים 300 שקל בחודש, אנחנו משלמים, הבדווים לא משתתפים בשקל. כי אם לא נשלם להם, אז לא ההורים ולא הם יסכימו להיות במכינה הזו ולכן, זה דבר בלית בלתי סביר. לטעמי הישיבה היום, בישיבה היום צריך לקום צוות, אין בעיה עם האוצר, בלי האוצר, מה שתחליטו אבל שיסגור על איזה שהוא מספר סביר, על איזה שהוא פער סביר בין עלות אמתית לבין מה שהמדינה צריכה, יכולה וחייבת לתקצב.

מילה אחת אני רוצה לומר לחבריי ממשרד הביטחון, אני רוצה להיות זהיר ובעיקר לא חצוף. אני לא מצליח להבין את ההתנהלות של המשרד הזה, לא מצליח להבין. גם ההתחייבויות שהוא לוקח על עצמו הוא לא עומד בהן, ראי מקרה הש"ש.

הוא הנהנה המרכזי משנת ההתנדבות של הצעירים, כלומר צבא הגנה לישראל שהשנה פרסם שיש ירידה בכמות הצעירים שהולכים ליחידות קרביות וגידול בנשר מהצבא וקושי לגייס צעירים בחברה הישראלית, מקבל פה בוננזה ערכית, חיילים לעילא ולעילא, ליחידות קרביות, מחויבים, מסיימים שירות במקום הכי טוב, בפרונט של הפרונט, עם דיבידנדים מוכחים כי אנחנו בקשר עם הצבא ואנחנו יודעים מה החיילים האלה יודעים לתת.

משרד הביטחון לא מוצא לנכון להיכנס מתחת לאלונקה הזו ולהיות חלק מהמאמץ הלאומי בתקצוב. עכשיו זה לא אודי, כי אם זה היה תלוי באודי זה היה קורה מחר בבוקר, אני בטוח, אבל הבוסים של אודי עם כל הכבוד, גם מנכ"ל משרד הביטחון, גם שר הביטחון, חייבים להבין שמדובר בנושא לאומי ושמשרד הביטחון / צה"ל הם הנהנים המרכזיים ולכן לא יעלה על הדעת, שגם בשנת שירות שתרומתם אגב לא פחותה מבוגרי המכינות ואולי אפילו יותר לפי חלק מהמחקרים וגם המכינות, קרי מכינות אופק, זה משהו שהם חייבים לשים בו כסף.

אני לא מזלזל באף שקל, אבל משרד הביטחון זה אחד המשרדים הכי כבדים מבחינה תקציבית, למעלה מ- 60 מיליארד שקל, כאילו מעברים פה רזרבות של מיליארדים בוועדת הכספים לתכניות חשובות ואני לא מזלזל, חס וחלילה, אבל מדובר פה בעניין לאומי וחוסן לאומי ואי אפשר לזלזל בו, כי הצעירים האלה אם הם לא נכנסים למכינות הם נושרים. ואם הם לא נושרים אז כמו שאמרת, אני לא מזלזל בטבחים ובשומרים וכו' אבל זה מה שהם יעשו בצבא והצבא מרוויח ולכן משרד הביטחון חייב להירתם ולתת, מה זה? מה אנחנו מדברים? משרד החינוך שם 7 מיליון שקל? אז מה אנחנו מדברים שמשרד הביטחון ישים מצ'ינג של 7 מיליון שקל? זה הסיפור הלאומי של משרד הביטחון? על זה אנחנו מנהלים מאבק? יש ועדה שקבעה את מה שהיא קבעה ביחס לש"ש, שנה שעברה משרד הביטחון נתן את הכסף והשנה, מי כמוך יודע, אנחנו צריכים לזחול כדי שמרד הביטחון יעמוד על מחויבותו האלמנטרית? זה בלתי נתפס מבחינתי. בלתי נתפס.

לא, זה לא מדויק מה שאתה אומר, לא מדויק.

אה, לא מדויק?

אודי, אתה תענה, תרשום לך ואתה תענה לכל.

אז לסיכום, אני חושב שזה דיון מאד מאד חשוב, אני חושב שפעם אחת ולתמיד צריך לייצר פה משולש של המשרדים אוצר-חינוך ומשרד הביטחון בדגש על משרד הביטחון, אסור לוותר למשרד הביטחון, ביחד עם ארגוני מגזר שלישי שיודעים להביא את הפילנתרופיה לעניין הזה ולעשות עבודה חינוכית. בואו פעם אחת, נטה כתף בלי מאבקים, בלי למי נותנים את הקרדיט, לבנט או לליברמן, לכולם יינתן הקרדיט המגיע, כי בצדק מגיע לכולם ונעשה פה עבודה שהיא מוכחת כבודה סופר סופר חשובה למדינת ישראל 2016. תודה.

תודה רבה. דני רוזנר, משרד החינוך? דני, תן לנו איזושהי סקירה, גם יהודית פה שאלה, קצת מתי זה התחיל, כמה שנים, כמה מכינות יש, אתה פשוט חלק בלתי נפרד, כי עוד לא היה דיון על אופק אז כמה מילות רקע לפני.

את כל סיפור ההקמה אני אשמור לאוריאל אחר כך שגם זכות ראשונים מגיעה וליונתן. אבל אנחנו מדברים על צמיחה, על תקנה חדשה סך הכל - - -

משנת?

במשרד היא שלוש שנים, נכון? שלוש שנים. הפעילות הזאת היא בת 4, 5, שנים - - -

6.

6 שנים. אנחנו רואים את אחד המקומות שבאמת הצמיחה בו היא הכי מהירה, ביחס פר השקעות מדינה למול התוצאה שקורית בשדה. שנה שעברה ישב שר החינוך עם ראשי אופק, אמר להם אני מכפיל את התקציב צאו לדרך, תעבדו והשנה אנחנו רואים גידול דרמתי לעומת שנה שעברה. אודי ידע לומר את התמונה הכוללת כי לא כל תכניות אופק, זאת אומרת דחויי גיוס למרץ הם בהכרח מתוקצבים בתקנה, זה דומה למה שאנחנו מכירים בשנת השירות. ביחס לנתמכים בתקנה אנחנו מדברים השנה, תשע"ז, על סדר גודל של 570 חבר'ה, שנה שעברה היינו בפחות מ-400, אזור ה- 390 שסיימו שנה. אין לנו עדיין, בגלל שזו תכנית חדשה ובעצם חבר'ה התחילו להשתחרר בשנתיים האחרונות ומשרד החינוך רואה תפקידו גם בשנת המלש"ב והכנה לשירות אבל גם בחיים האזרחיים שאחר כך ואיפה אנחנו רואים את החבר'ה בבגרותם, אז אין עדיין בסיס נתונים ארוך טווח כמו שיש בעולם המכינות ובעולם שנות השירות, אבל לפחות הפידבק משלב השרות הצבאי שאותו כבר יש, שאנחנו מקבלים מצה"ל הוא פידבק טוב. גם בשירות הקרבי, גם בשירות המשמעותי, גם בפיקוד, גם בשרידות בשירות, בכל הפרמטרים האלה אנחנו רואים תוצאות טובות בשירות הצבאי. ואני חושב שאת אמרת את זה בשנה שעברה אני הלכתי לבקר במקווה ישראל יחד עם אוריאל, ישבנו שם בחדר עם 32 חבר'ה ושאלתי אותם, מי פה, זה היה בערך חודש פברואר, חודש לפני הגיוס שלהם, מי פה באפריל שנה שעברה כשהוא היה לקראת סיום י"ב היה הולך למכינה שנתית? הצביעו ארבעה אנשים בחדר. אמרנו בשלב ההוא, זה בכלל לא היה באופק, לא חשבנו על דבר כזה. חצי שנה היה נשמע לנו טוב, אמרתי להם טוב, פברואר עכשיו, מי עכשיו אם אני מאפשר לו להמשיך עוד ארבעה חודשים מי ממשיך וכל החדר הרים ידיים. המשמעות המרכזית היא שאנחנו בהחלט מרוויחים פה קהל יעד חדש, שלא היה חשוף לעולם הזה של שנת ה-י"ג, לא שנות שירות ולא מכינות וגם אם היה חשוף לא היה בוחר בהם והורדת החסם המאיים הזה שנקרא דח"ש והאמירה, בסדר, זה חצי שנה, אני בתוך השנתון, מורידה חששות, הם עולים על הרכבת הזאת, הם מרוויחים, יש חלק מהתכניות עושות שישה חודשים, רובן עושות שבעה חודשים, יש כאלה שמאריכות את זה אפילו לשמונה ועשרה חודשים, מה שהתקנה מאפשרת, אבל אנחנו בהחלט מרוויחים פה קהל יעד חדש. הסיפור של תשלומי הורים הוא בהחלט נכון.

אני רוצה קצת לתת נתונים שאספנו בכמה ימים האחרונים, אז אין לי את התמונה המלאה של כל ה- 570 אבל יש לי 448 מתוכם. אבל זה בהחלט משקף את תמונת המצב כמו שהיא נקראת בשטח. אז מתוך 448 שהיה לנו נתונים עליהם, בפילוח של בנים בנות, 161 בנות, 247 בנים. מבחינת הרקע, מאיפה הם הגיעו אז חמישה מהחינוך החרדי, 369 מהחינוך הממלכתי ו- 47 מהממלכתי דתי, יש אגב בימים האלו עבודה בחמד להקמה גם של תכניות אופק לשנה הבאה, לקהלי יעד דומים. מבחינת - - -

יש רק 16 במכינה החרדית, משהו שם מוזר.

אני מדבר מול הנתונים שהיו לי.

הוא לא התייחס לכל ה-590.

אני לא מקיף את כל ה- 590, אלא את הנתונים שקיבלתי.

כן, 448.

מבחינת האזורים הגיאוגרפיים שמהם הם מגיעים, 128 ממחוז הדרום, 79 ממחוז הצפון, 21 ממחוז חיפה שהוא מחוז קטן מלכתחילה, 87 מירושלים, 37 מתל אביב ו- 96 ממחוז המרכז. מבחינת בתי הספר שמהם הם באו 8 מבתי הספר בדווים, 22 מבתי הספר הדרוזים, 415 מבתי ספר יהודים ו- 3 מבתי ספר ערבים. פילוח לפי חמישונים סוציו אקונומיים, לקחנו בעצם את עשרת עשירוני למ"ס, איחדנו אותם לחמישה חמישונים, 37 מהחמישון הגבוה העליון, 9-10, 103 מהחמישון השני, 88 מהחמישון השלישי ו- 220 מהחמישון הרביעי, זאת אומרת ליבת העניין הזה מגיעה מהחמישון השני מלמטה, זה בהחלט מצביע על קהלי היעד ומאיפה הם מגיעים ויש פה את פירוט המכינות, פחות חשוב כרגע.

אוקיי. חבר הכנסת איציק שמולי הצטרף אלינו לדיון.

זהו, הדבר המרכזי שאני יכול להגיד שקרה מהר, זה ההחלטה לפני עשרה חודשים להכפיל את הכסף ומיד ראשי אופק יצאו לדרך, התחילו לעבוד, התחילו לגייס. הם נמצאים באותה סיטואציה בדיוק עכשיו. זאת אומרת עכשיו מתחילים הגיוסים לשנה הבאה - - -

למכינות הקיימות.

נכון, למול המצב הקיים האמירה שלהם והיא אמירה הוגנת.

כן.

הם לא יוכלו להמשיך לצמוח ואני חושב - - -

לא יוכלו להמשיך לצמוח.

נכון, כי היום הם בעצם, הם הכניסו אותם למצב של שחיקה.

כן.

הדרוזי, הבדווי, ערבים נוצרים שמבקשים לפתוח מכינות, יש לי על השולחן עשר קבוצות שפנו אלי, נותנות מקום, רוצות, רשויות, קבוצות וקיבלנו החלטה כל ראשי המכינות - - -

תכף אנחנו נשמע את החבר'ה מ - - -

כמה מכינות יש?

כמה מכינות יש היום של אופק?

בתקנה הנתמכת? 17.

17. אוקיי.

עשר תכניות לצורך העניין ב- 24 מוקדים.

לא בהכרח הנתמכים.

לא נתמכים בכלל, מקצה לקצה.

רגע, יש עשר מכינות?

נכון, 24 מוקדים ברחבי הארץ.

אבל הוא אומר שיש 17.

נכון, הוא מסתכל על הנתמכות.

- - - גוף אחד שמפעיל שלושה מוקדים.

אוקיי, אז אני רוצה רגע לשמוע את חבר'ה מאופק. תגידו רק את השמות שלכם.

אהלן, אני אוריאל אלדד, אני ראש עמותת שחר שמפעילה 4 מכינות כאלה היום.

4 מכינות?

כן. כלומר זה פחות או יותר מה שאמרו, יש פה - - -

איפה?

במקווה ישראל, איפה שדני היה שנה שעבר, המכינה החצי שנתית הראשונה, זכיתי להיות זה שחשב על הרעיון החצי שנתי, כלומר איך אנחנו פונים אל קהל היעד - - -

אתה מהמקימים של אופק?

כן. אני הקמתי את המכינה הראשונה.

הוא המקים הראשון.

הוא המקים. למה החלטת להקים את המכינה הזו?

כי הסתכלתי, ניסיתי לצאת מדלת אמות הרגילות שלנו, של איך אנחנו חושבים רגיל ורואים שמכינות שנתיות לאו דווקא פונות לציבור הזה, הוא ירא מדחייה של שנה. הסתכלתי שיש מחזורי גיוס אחרים, אפשר להיעצר בחצי שנת מכינה, אם היא אינטנסיבית ובנויה נכון, להעביר אותם תהליך דומה החניכים לא חוששים מזה - - -

מאיזה כסף עשית את זה בהתחלה?

אני מיליונר בעברי, לא, גייסתי אנשים שתרמו כסף בשלוש שנים הראשונות.

הכל מהכסף של פילנתרופיה?

לגמרי, כן.

חשוב להגיד שהוא היה ראש מכינה רגילה, בעין גדי.

באתי לשאול אותו מאיזה מכינה הוא גדל.

לא לא, אז אני מדייק. המכינה הראשונה שקמה לפני 8 שנים היתה מכינה שנקראת "מלח הארץ" בעין גדי, שמה עשינו פיילוט ראשון שאגב גם משרד הביטחון, גם משרד החינוך, ראו בו דבר מבורך אבל לא סייעו הרבה מעבר לסייע לנו מעט עם דח"ש ולבוא ולתת שיחה חשובה. אחרי עין גדי, כשהבנו שאנחנו לא מצליחים, הוועד המנהל שלי אמר לי "גדול עלינו", אנחנו לא מצליחים לעמוד זה פילנתרופית לגמרי, בוא נכנס למסלול של מכינה שנתית, עזבתי את העמותה הזאת והקמתי עמותה חדשה שהמטרה שלה היא להקים מכינות חצי שנתיות, כמה שיותר כי את רואה את התוצאות היום, את רואה כמה הביקוש הוא רב.

מתוך ההבנה, כמו שעלה וצף פה ברמה הכי פשוטה, יש צורך מהותי בחברה הישראלית לחבר'ה שיעשו את זה וכשזה שנתי, זה מאיים עליהם מדי. אז אם אתה מציע להם תכנית חצי שנתית, הם מתגייסים עם השנתון שלהם, חלקם אפילו לא צריכים לדחות דחיית גיוס ופתאום זה הופך מאד מאד נגיש, אחרי שנה שאחד עושה את זה ומספר לבן דוד שלו, לשכן שלו על זה, זה כבר הופכת להיות מגיפה אם אפשר להשתמש - - -

כמה חבר'ה כאלה עברו אצלך כבר?

מאות רבים, אני לא יודע להגיד מספר. הרבה מאד אנשים, כלומר אם יש לנו היום ארבע מכינות, פלוס מינוס כל שנה יש משהו כמו 40 חניכים במכינה, אנחנו עוברים את המאות. השנה יש כנס של כל הבוגרים לדורותיהם, אני אזמין את חברי הכנסת. אני רק אגיד, אני לא רוצה להאריך, הדברים שנאמרו פה הם דברים טובים ופשוטים. בסופו של דבר את ראית, ראית את האור בעיניים של החבר'ה, ראית איך התופעה הזאת עושה, אני חושב גם שהמספרים מדברים עד כמה הדבר הזה ראוי ומבורך. יש לנו בקשה, אנחנו האנשים הפשוטים שבשטח מבקשים אם אפשר תסייעו לנו במה שאפשר.

כלומר, אנחנו כמו שאמרתם, היה גידול ועמדנו במספרים האלה, תכפילו ונעמוד במספרים האלה. כלומר, עד אשר יבואו ויגידו לנו לצורך העניין, המכסות שמשרד הביטחון בא ואומר, יתכן שאנחנו נדרש לסוגיה הזאת יום אחד כשהמסכות יתחילו לשחק בעיה, למרות שזה גיוס מרץ שהוא קל יותר בדחייה, יבוא יום, בואו נגיע למשוכה הזאתי אבל עד אז, אנחנו צריכים עזרה גדולה יותר מהמכינות השנתיות, זה לא העשירונים של המכינות השנתיות, אנחנו צריכים עזרה פה מה שאפשר.

בסדר גמור, מיכל ברקאי ברודי, מייסדת, ראש מכינת "עלמה" למנהיגות נשים.

אהלן. קודם כל חבר הכנסת שמולי אתה הוצאת את כל עם ישראל מהבתים, לגור באוכל ולבקש צדק חברתי, צדק חברתי מתחיל מהיכולת לחלום. אני יכולה לספר לכם שכשאני הקמתי את המכינה שלי, דפקתי על הדלת של תיכון השלום במצפה רמון, היו שם שתי כיתות, אחת מהן כיתת מב"ר. 50% מהתלמידים מוגדרים ככיתת מב"ר, אני לא יודעת מה המצב היום. דפקתי על הדלת של תיכון השלום ושל עוד הרבה בתי ספר ואמרתי תנו לי לדבר עם המנהיגות שלכם. מה היתה התשובה?

אין.

תודה. התשובה היתה אין לנו פה מנהיגות, על מה אתה מדברת, זה לא סוג בית ספר כזה. אני גדלתי בתל אביב, כששאלו אותנו מי מנהיגה כולנו הרמנו את היד, היה לנו מאד ברור שיש לנו גישה ליכולת הבסיסית הזאת לחלום וכשאנחנו נכנסים בגיוסים שלנו את החניכים ואת החניכות, הדבר הראשון שאנחנו שואלים אותם זה מה החלום שלכם.

מה רוב החניכים שלנו עונים? את יודעת בטוח מירב, מה הם עונים? הם עונים "אין לי חלום". הם עונים אין לי חלום כי אף אחד לא דיבר איתם בכלל על היכולת לחלום. בסוף המכינה, הילדים האלה, כולם דיברו על שירות קרבי אבל הבנות ברובן לא הולכות לשירות קרבי, הם מוותרים על הזדמנות מאד מרגשת לבלות שנתיים מהחיים שלהם באפסנאות, במטבח, הנקייה ובשק"ם, במקום זה הן מקדישות את החיים שלהן כדי להיות מפקדות בצה"ל, כדי להיות לוחמות, כדי להיות קצינות, כדי להיות חובשות, כדי להיות בחוד החנית של המנהיגות של צבא ההגנה לישראל וכשהן יוצאות מהשירות הזה ויוצאים מהשירות הזה, הכל פתוח בפניהם, זה צדק חברתי.

כשאני צריכה להסתכל בעיניים של ילדה כזאת ולהגיד לה שאין לה מקום במכינה שלי, כי מדינת ישראל עדיין לא מצאה את הפתרון איך לתקצב אותה ואמא ואבא שלה בטוח לא יתקצבו אותה, כי לא רק שהיא לא יכולה לשלם היא גם מפסיקה לעזור בבית, אני מתביישת בשם מדינת ישראל ואני רוצה להגיד שאני גאה בשם מדינת ישראל שיש אנשים שעכשיו מובילים את זה ובאמת תודה מירב, לא יכולנו למצוא פרזנטורית טובה ממך לנושא.

פרזנטורית זו מילה בעייתית פה בכנסת.

סליחה, לוחמת אור טובה ממך, אני רוצה שתשמעו את אפרת.

כן, בדיוק, אמרתי אפרופו לוחמת, אז בואי נשמע רגע.

למרות שהיא לא לוחמת.

תשמעי, היא לוחמת כי היא עשתה כאן תהליך ארוך, אז בלי קשר עכשיו לתפקיד בצבא. אני מניחה שלחמת בכמה דברים לפני שהגעת לשם. אז את אפרת, שם משפחה מלכה, בוגרת מכינת עלמה.

כן. אז אני אתחיל קצת כאילו למה הגעתי למכינה. בעצם איך שהגעתי למכינה היינו בטיול מבית הספר, רצו לדחוף אותנו למקום של מכינות דווקא חצי שנתיות.

מאיפה את בארץ?

מירוחם. שמו אותנו ממש דגש על המכינות החצי שנתיות שבאמת להגיע לשירות משמעותי, כי ראו שאחוזי הגיוס שלנו לא בשמיים, אני יכולה להגיד שחברות הכי טובות שלי רובן אמרו "לא רוצות להתגייס, בטח לא לעשות מכינה, אם כבר נתגייס אז בואו נסיים עם זה". הגענו למכינה של מיכל וכמו שהיא אמרה - - -

איך הגעת? מהבית ספר באו?

מהבית ספר. כן. הדבר הראשון שהיא שאלה אותנו זה "מה החלום שלך", לי, החלום שלי מאז שאני ילדה קטנה זה להיות טייסת וכל פעם שאמרתי את זה למישהו, תמיד כזה הרימו גבה, יאללה בהצלחה כאילו, גם ירוחם, בואי. בואי תתאפסי. אמרתי את זה גם למיכל והיא הסתכלה עלי במבט של, כאילו, וואלה אני מאמינה בך ומהרגע ששמעתי את הסיפור שלה, על איך היא הקימה את המכינה, ואיך היא לקחה את החלומות שלה והגשימה אותם, אמרתי שזה המקום בשבילי ואני יכולה להגיד שבסופו של דבר הגעתי למכינה הזאת והבנתי שזה המקום הכי מושלם בעולם מבחינתי, שדוחפים את החלומות שלי שמישהו מאמין בחלומות שלי, שלא מזלזלים בו ובסופו של דבר גם אחרי עבודה קשה גם עם מיכל הצלחתי להשיג זימונים לקורס טיס ואני עדיין במיונים, אני מקווה שאני אגיע לשם ואני לא חושבת שהייתי מצליחה לעשות את התהליך הזה בלי המכינה. גם מהבחינה של לדחוף אותי, של לפתח את האישיות וגם מבחינה של, אפילו סתם לתת לי את האמונה שאני יכולה.

מה את עושה עכשיו?

עכשיו אני מפקדת טירונים, בניצנים. גם, תפקיד שקיבלתי הרבה בעזרת מיכל, הרבה בעזרת לבנות את הביטחון שלי, לבנות כאילו את ההערכה עצמית הזאת שזה משהו שלי אישית היה קצת חסר. אז הגעתי לתפקיד הזה, אני מרגישה באמת שאני מתפתחת בתפקיד הזה ושעדין אני אלחם על החלום שלי להיות טייסת.

היית יכולה לממן מכינה שנתית?

לא. לא הלכתי למכינה שנתית גם בגלל שפשוט לא יכולתי לממן את זה, לא שאני מגיעה מאיזה משפחה ממצב כלכלי מאד קשה, פשוט זה משהו שכן היה גדול עלי. מעצם העובדה שההורים שלי גרושים, אמא שלי מממנת אותי לבד, לא משהו שהייתי יכולה להגיע למכינה שנתית.

יש עוד מישהו אצלך שהלך למכינה הזו?

כן, שתי החברות הכי טובות שלי מהבית באו מהמכינה, אחת מהם בכלל לא רצתה להתגייס והיום היא בעוקץ, השנייה כן רצתה שירות משמעותי והיא עכשיו במשטרה, היא עושה קורס שוטרים. גם, הן מגיעות ממצב כמו שלי, שתיהן לא כל כך רצו מכינה שנתית, גם לא היה להם את האפשרות להגיע למכינה, שלושתנו גם אני יכולה להגיד היינו גם על מלגות במכינה הזאתי, אז זה כן משהו שהקל, בסופו של דבר אני רואה את השינוי - - -

נתנו לך מלגה כדי שתהיי במכינה?

כן, כאילו גם את זה לא יכולתי לממן.

אני רוצה להוסיף חצי משפט על מה שהיא אמרה ועל עיר הולדתך. ירוחם זה דוגמה למה המהפכה הזאת יכולה לעשות, לפני חמש שנים היית מגיע לירוחם, גם הילדים וגם ההורים היו הודפים אותך במקלות או באמרות קרירות, על הרצון לקחת את הילד שלהם ולדחות לו גיוס במקום שיתגייס לצבא ויגמור עם זה. זאת היתה האמירה הרווחת והיום, אנחנו מגיעים, כשאנחנו מגיעים לדבר באורט ספיר ירוחם, זה שטיח אדום, זה לא פחות משטיח אדום וההתלהבות היא מטורפת. אפשר לעשות את זה בעוד מקומות, תלוי היכולת שלכם לעזור לנו.

יפה. דנה זקס, הסוכנות היהודית, בבקשה.

אנחנו השנה יש לנו בסוכנות היהודית 14 מכינות חצי שנתיות, מתוכן 9 מכינות אופק. יש לנו מכינה לנוער חרדי שמיכה הוא המנהל.

אתה מנהל של המכינה? החרדית?

כן.

כדאי לשמוע אותו, כי אני חושבת שהסיפור שלו מדהים והסיפור של הנערים שלו מדהים. יש לו מכינה שחצי מהחניכים בה הם דרוזים וחצי מהחניכים הם חניכים יהודים שמדברים על זהות של כל אחד מהקבוצות אבל על הזהות הישראלית המשותפת. יש לנו את מכינת עלמה שיחד אתנו - - -

כמה, איך זה הולך המימון?

אני רוצה להגיד כמה דברים. אחד, אני חושבת שיוסי אמר מאד יפה את הדברים ואני לא רוצה לחזור עליו, אז אני אוסיף דברים. אחד, אני אגיד איפה האתגרים שלנו היום. האתגרים שלנו היום ברמה אחת הם ברמה פרוצדורלית, שזה מצחיק להגיד את זה אבל יש לנו בעיה שאנחנו נמצאים עכשיו בסוף חודש נובמבר, שנה שעברה הסיפור הזה חזר על עצמו בדיוק וטרם קיבלנו מימון לחודש. המשכורות, האוכל, החניכים מקבלים כל חודש כסף בין אם המשרד ובין אם לא. שנה שעברה קיבלנו תשלום עבור שנת 15', קיבלתי אותה במרץ 16'. כלומר, הסוכנות מעמידה פה הלוואה בתזרים שוטף של שנה שלמה של פעילות, שהעלות של מכינה נעה בסביבות 1,200 שקל לחודש.

עכשיו, אני רוצה להגיד, המכינות שלנו מאד רזות, אנחנו מאד מאד מצמצמים, אין לנו שום לוקסוס. תבואי, תבקרי, תראי, אנחנו באמת משתדלים להיות מאד מאד צנועים גם כערך וגם כאמונה. אבל חניכים כמו שלנו צריכים כח אדם ואנחנו משתדלים לשמור על יחס חניכה מאד גבוה, זה גם חלק מהתקנה בין המדריך ובין החניך, כי מה שמייצר את השינוי זה העיניים האלה שמסתכלות על החניך ואומרות לו, יש כאן קשר עמוק ואמונה ואנחנו יודעים מה קורה איתך ואנחנו יודעים שאתה תלך הלאה. אז לכן המכינות האלה יש להן עלות והעלות הזאת מאד גבוהה. אז אני אומרת - - -

לא הבנתי את אחוז ההשתתפות שלכם עם משרד החינוך.

אני אומרת, כיום מכינה עולה כמו שאמרתי בסביבות 1,200 שקל למכינה, לדעתי בתשלום - - -

לחניך לחודש?

לא, למכינה. לדעתי התשלום היה - - - , סליחה מיליון 200 שקל למכינה. ולדעתי התשלום היום של המשרד יעמוד על פחות מ- 400 אלף שקל למכינה. כלומר, המשרד משתתף לדעתי - - -

היום משרד החינוך שם 400 אלף שקל.

משרד החינוך שם היום לדעתי, עלות של חניך, בין שליש לרבע לעלות של חניך לחודש. אני חושבת שגם ביחס של פילנתרופיה ותכנית קבועה, אי אפשר יהיה להחזיק את זה לאורך שנים.

כל השאר מכוסה לחלוטין על ידי פילנתרופיה?

כל השאר מכוסה אצלנו על ידי כסף ליבתי של הסוכנות או על ידי תורמים שנותנים המון כסף, באמת המון כסף, יש לנו תורם פרטי שעלה לארץ מארצות הברית ששם חצי מיליון דולר בשנה או על ידי שיתופי פעולה שאנחנו עושים עם עמותות אחרות שהן מגייסות את הכסף לשיתוף הפעולה הזה. אבל אין תכנית, שיכולה לעמוד לאורך שנים - - -

גם מנהל מכינה או מנהלת מגייסת כסף בעצמה.

היא גם מנהלת וגם העמותה שעומדת מאחוריה לפעמים מגייסת, או שהסוכנות שולחת את מיכל לארצות הברית ומייצרת לה פגישות לגיוס כסף. אבל אין תכנית שיכולה להתקיים או מוסד שיכול להתקיים שעובד על בין 60 ל- 75% של כסף פילנתרופי. כפרי נוער, כדוגמה, 80% מעלות כפר נוער מגיע המדינה, 20% מבקשים מהפילנתרופיה להשלים. מצב שבו המדינה נותנת בערך כרבע מהסכום לא יחזיק מעמד לאורך זמן.

הדבר שחשוב לי להוסיף על זה, אחד, אנחנו רוצים להיענות לצו ולקריאה של המדינה לגדול, יש לנו פניות גדולות ממגזרים שלא מצליחים להגיע אליהם בקלות. בין אם זה חרדים, בין מיעוטים, בין אם זה קבוצות אוכלוסייה מוחלשות, אנחנו רוצים לגדול, אנחנו מוכנים להיענות לקריאה הממשלתית, אבל אנחנו לא יכולים לעשות את זה במחשבה ששנה הבאה, במקום שחניך יקבל 1,200 שקל לחודש שזה פשוט מעט, זה חצי ממה שמקבל חניך במכינה רגילה, נרד ל- 600 שקל בגלל שגדלנו והתקנה לא גדלה בהתאם. אז אני חושבת שהמדינה צריכה להגדיל את התקנה, צריכה להחליט מה קצב הגידול שהיא מעוניינת. אם אומר לנו שר החינוך ואני מאד מעריכה את זה, רוצו כמה שתעשו יותר אני אגבה אתכם תקציבית, זה אכן צריך להיות מגובה תקציבית. והדבר השני, חייבים להסדיר את אופן התשלום, כך שהכסף לא יגיע שנה - - -

דני, למה הכסף מגיע כל כך מאוחר ממשרד החינוך לאופק?

אני אתן רגע ליובל, שהוא סגן מנהל המינהל, להתייחס מהבחינה התקציבית. אני רק אומר, יש לנו היום במנגנון פער בשיטת התקצוב שבעצם כרגע ועדת התמיכות פועלת באופן כזה שהיא נסמכת על נתוני שנה שעברה. זאת אומרת הם גדלו אבל אנחנו עדיין מחשבים אותם לפי שנה שעברה, אנחנו צריכים לעשות שינוי ולהתאים את זה באותו אופן שבו אנחנו פועלים בשנת השירות. אנחנו צריכים להתאמץ יותר כדי להגיע לשם, אבל זה בעבודה.

איך אתה בעצם מסדר את זה שזה יהיה לפי כמות החניכים שנמצאת?

יש לנו מודל דומה בשנת השירות, אנחנו צריכים לעבור גם באופק למודל זהה. אנחנו צריכים להתאמץ יותר כדי להגיע לשם, קשיי התזרים שלהם ידועים לנו וכואבים לנו, אנחנו פרוצדורות ולא השלמנו את זה, אנחנו נשלים את זה.

כן, בוא ככה תגיד לנו - - -

אני ככה אפתח קצת את היריעה עם קצת נתונים. יוביל בנימין סגן ראש מינהל חברה ונוער.

משרד החינוך.

נתונים קצת, בסיס תקציב 2015 כ- 3.5 מיליון שקלים, בסיס התקציב של 2016 כ- 7.1 מיליון שקלים. מכינות אופק, יחד עם תנועות נוער, - - - נוער, קבוצות מחנכים ומתנדבים לשנת שירות, במסגרת התעדוף של משרד החינוך בכלל, מינהל חברה ונוער בפרט, מקבלים מענה מקסימלי, הן במתן מקדמות בתחילת שנה והן בתעדוף בתוך המשרד מבחינת הנושאים והקדימות לטיפול. 3. אם לוקחים את התקציב שדובר עליו - - -

התקציב קוצץ.

אני מתייחס לזה. אם מתייחסים כרגע לנתונים של התקציב ובסיס התקציב המוכפל ביחס לשנה שנה שעברה ומחלקים למספר המכיניסטים שקיימים במערכת, נכון לאשתקד, לפתיחת שנת הלימודים, זה נותן כ- 17 אלף שקלים למכיניסט לפרק זמן של שישה חודשים, אבל אם אתה מחלק את זה ל- 567 חניכים אז יש שחיקה בכ- 12 אלף שקלים, זה המשמעות. הקלקולציה של זה אומרת שבאמת צריך עוד כ- 3.5 מיליון שקלים כדי לייצב את התקנה, נכון להיום אני אומר, בהתאם למספר המכיניסטים והמצבת שקיימת נכון להיום. מה מהשפיע על התקנה הזה? 1. מדיניות. כלומר, כשיש החרגות, ההחרגות יכולות לנסוע מכמה מניעים. 1. החלטות ממשלה שמשיתים עלינו קיצוצי פלאט שמשפיעים גם על תקנת מכינות אופק וכשלא מפעילים שיקול דעת, על תקנות שהן רגישות יותר או פחות, גם תקנה כמו מכינות אופק - - -

- - - מבחינת אופק?

כל התקנות תמיכה קוצצו זה אחד, שתיים, כשמאשרים תוספות תקציביות שהן אינם על בסיס תקציב המדינה, חלקם מוגדרים כעודפים מחויבים. אני לוקח את השנה כדוגמה, מצאנו את עצמנו מקבלים 80 אחוז מהעודפים עד לאחרונה ורק 15% לאחרונה שמשלימים את תקציב אשתקד. המשמעות של הדבר הזה היא קיצוץ של עוד 5% בתקציב 2016. זהו מבחינתי כסקירה.

בנוסף צריך להגיד שהתקציב עומד על 6-6 ולא 7-2, החניכים כמו שביקשו מאתנו כמעט הוכפלו וזה אומר שהסכום שאנחנו מקבלים פר חניך ירד בצורה מאד משמעותית.

נכון, לכן אמרתי שהתוספת הצפויה של השחיקה היא כ- 3.5 מיליון שקלים.

ולא נוכל לגדול בשנה הבאה.

אוקיי, הבנתי. אני רוצה רגע לפי אודי לשמוע את אופיר, אתה נציג המכינה של?

כן, מכינת "מעשה בגליל", ממרכז מעשה. אני אופיר אלגבסי, אני מחצור הגלילית, בן 18.5. אנחנו במחזור ב' של המכינה, מכינה חצי שנתית - - -

מה אתה עושה במכינה?

מכיניסט במכינה.

אוקיי.

הגעתי למכינה דרך הבית ספר, הגיעו בחודש-חודשיים האחרונים של בית ספר כמה חניכים והמנהל שלנו תום ברוכי, שכנעו אותנו להגיע, לבדוק, לבוא בעצם לעזור לבית שלך, אנחנו בעצם מכינה שפונה רק לפריפריה הצפונית כי האחוז שמגיעים לפריפריה הצפונית הוא מאד מאד נמוך למכינות בכללי, אז אנחנו - - -

שניה, רק רגע.

האחוז שמגיע מהפריפריה הצפונית למכינות, הוא מאד מאד נמוך, אז המכינה שלנו פונה רק לפריפריה הצפונית בעצם, אנחנו הרבה מחצור, מקרית שמונה, בית שאן וכאלה. אני אספר קצת על מה המכינה עוזרת לי, הגעתי למכינה לא טוב כזה, הייתי עושה בעיות, הייתי אוהב לישון הרבה, הייתי אוהב, את יודעת, לא להיות בן אדם עם לו"ז מסודר ורציני. היום, אני הרבה יותר רציני, לוקח הרבה יותר דברים לידיים שלי, השאיפות שלי בצבא השתנו. אם פעם חשבתי להגיד גולני כי אבא רוצה, היום אני אומר שאני רוצה להיות מפקד בגולני או בכפיר כי אני רוצה ואני מאמין שאני יכול להוביל. אני רוצה לשאוף כמה שיותר גבוה, אם זה להגיע לקצונה וכאלה, דבר שלפני זה פחות היה לי.

למה המכינות אופק חשובות? אני כתבתי פה שלושה סעיפים, קודם כל יש אי תמיכה מהורים במכינות. אצלנו במכינה, המנהל שלנו סיפר לי שמשהו שנע בין 10 מכיניסטים לבין 30 שאנחנו היום, הוא היה צריך ללכת לבית של המכיניסטים ולשכנע את ההורים למה עדיף להם לבוא למכינה, לתת לעצמם חצי שנה ולא לעזור להביא עוד 3,000, 2,000 שקל לבית. הוא ממש הלך לבתים ושכנע את ההורים שיתנו לילדים בעצם לצאת למכינה. דבר שני, סיבות כלכליות. יש אצלנו כשליש מכיניסטים שלא מצליחים לשלם אפילו את הסכום הסמלי שאנחנו מבקשים במכינה.

המכינה שלנו, עלותה היא 900 שקל לחצי שנה, שזה מאד זול יחסית למכינות שנתיות שהן נעות בסביבות עשר ומעלה ברוב המקומות וגם את זה, הוא אמר לי שיש משהו כמו שליש שפורסים להם לעשרה תשלומים או שיש להם הנחות, אפילו ל- 900 שקל הסמלי הזה. דבר שלישי זה הפריפריה הצפונית, אני אתייחס לזה עוד פעם, גם הסיבות שאמרתי קודם הן נכונות למקרה הזה ספציפית. באזור שממנו אני בא אין בכלל כמעט דיבור על מכינות, היה בבית הספר שלי, אורט בחצור הגלילית, פגישה של מכינות והמכינות שהגיעו אלינו בעצם להסביר על המכינות, זה מכינות שלא באמת מישהו יכול ללכת אליהן. מכינה שעולה 14 אלף, ילד מחצור הגלילית לא יכול להרשות לעצמו ללכת למכינה כזאת כי רוב הסיכויים שגם שאין לנו וגם זה לא אנחנו, זה סתם לבוא כדי להיות החצור'ניק משם.

פה אנחנו מרגישים, במכינה שלי, שאנחנו תורמים גם לבית ואנחנו גם תורמים לעצמנו וזה מה שהכי משמעותי מבחינתי, שהרצון שלנו בתור מכינה היא לעזור לנו, לאזור שממנו אני מגיע. בעצם, אני תורם ככה גם לעצמי בתור תושב הפריפריה הצפונית וגם לפריפריה הצפונית בזה שאני עוזר לילדים, נוער בסיכון וכאלה ובזכות המכינה אני יכול להגיד לך, שאחרי השירות הצבאי שלי ואחרי שאני אלמד תוארו אני מקווה שהתואר הזה יהיה איך שהוא בצפון, אם זה בצפת או במכללה בקרית שמונה, בעתיד אני אבוא ואעזור לעיר שלי. אני ארצה לבוא לחצור ולעשות שם תפקיד חינוכי או משהו שבאמת יתרום למקום שממנו אני מגיע וזה דבר שהשתנה בזכות המכינה ולפני זה לא חשבתי על זה. זהו פחות או יותר.

תודה רבה, רציתי לשמוע גם אותך מהמכינה החרדית, תגיד את השם שלך?

מיכה פרל, אני קודם כל רוצה - - -

ראש מכינה של?

ראש מכינה חרדית "תפארת הארזים", תחת מכינות ארז מהסוכנות. אני רוצה להגיד תודה לדנה כי בתפקידי הקודם אני הייתי מנהל כפר הנוער זוהרים, זה כפר נוער שמטפל בעצם בנוער חרדי נושר, ברמות קשות ואחרי שלוש שנים שם הבנתי שחייבים להקים מכינות. ראיתי חבר'ה שמתגייסים לצבא בלי הכנה, צריך להבין את הבעיה שיש בציבור החרדי שבעצם מחליט להתגייס לצבא.

בלי הכנה מוקדמת.

בלי הכנה. נער שגדל ב - - -

יש מכינה, אודי, חרדית?

הררי ציון, את מכירה את הסוגיה שם, סוגיה מורכבת.

אה, זו? טוב לא ממש מכינה, אבל - - -

כן.

אוקיי. היא עוד עובדת?

היא עובדת אבל היא כרגע לא בליין של המכינות, יש לה מעמד לא ברור, כרגע היא לא מוכרת.

אז היא לא ממש, אוקיי.

אני רוצה להדגיש את הנקודה וגם כמה חשוב באמת העניין של הגדילה, כי אנחנו שנה הבאה, באמת, אני ביקשתי מדנה להקים עוד שתי מכינות נוספות.

יש לך ביקוש?

יש ביקוש, וודאי.

איך אתה מגייס בכלל חבר'ה כאלה?

זהו, אז אני אסביר את הבעיה. דבר ראשון, החבר'ה האלה גדלים שהעניין של הגיוס לצבא זה חטא, זה עבירה. הם לא גדלים על שום ערכים שאומרים להם ללכת להתגייס לצבא. בגלל זה הבנתי שהנקודה הזאת של המכינה, שבמכינה אתה עוסק לא בלימודים של בגרויות או בכלל לימודים, אלא אתה עוסק בלימודים של הבניית ערכים או הקניית ערכים לחבר'ה האלה. אמנם בחצי שנה זה מאד קשה, אבל כרגע זה המסלול שאנחנו מצאנו והייתי מאד שמח אם אפשר היה להאריך את זה.

זה שמונה חודשים כמעט.

הלוואי וזה היה שנה כמו שאודי - - -

כמעט שמונה חודשים המכינה?

כן. מה שאני אומר, בעצם החבר'ה שנושרים מהישיבות, מהמסלול החרדי הרגיל, הם מחפשים מה לעשות ומחליטים בסוף להתגייס לצבא, הם חבר'ה אבודים. יש אלפים כאלה, אני לא יודע אם אתם מכירים את התופעה בעולם החרדי, אבל יש אלפים של נוער שמסתובב ברחובות, עובד בפיצריות, כל מיני דברים כאלה ורשום אולי באיזה ישיבה פה ושם, אבל הוא לא פה ולא שם. אחרי זה הוא גדל בצורה מאד מאד לא ערכית, המכינות בעצם, איך אני רואה את זה, זה פתרון מאד טוב לחבר'ה האלה. חבר'ה שמתגייסים בלי הכנה לצבא, מגיעים הרבה פעמים לכלא או משתמטים בצורה כזו או אחרת, דברים מאד מאד לא נעימים.

החבר'ה שלך מהמכינה הולכים לגדוד כמו נצח יהודה, נגיד?

תראי, כרגע בחבר'ה זה מחזור ראשון, החבר'ה מדברים כרגע - - -

לאן אתה מייעד אותם?

אני לא מייעד, קודם כל אני פותח להם את כל הצבא. אני רוצה שהם יגדלו, אני מקנה להם את הערכים, מסביר להם מה זה הצבא, כל בחור לאן שהוא רוצה להגיע אני עוזר לו להגיע. יש לי חבר'ה שרוצים להגיע לסיירות, דובדבן, סיירת גולני וכו', יש חבר'ה שרוצים להגיע למסלולים החרדים ויש חבר'ה שרוצים מקצוע. ממש יש קשת רחבה וזה בערך חצי חצי, חצי רוצים להגיע לקרבי וחצי רוצה להגיע למה שנקרא מסלול מקצועי. הם לא מכירים את הצבא, יש בורות מאד גדולה אצל החניכים שלי ועיקר העבודה שלי זה בעצם ללמד אותם מה זה, מה זה הצבא, איך הצבא מדבר, איך מסתדרים, מה זה מסוגלות וכן הלאה.

את שאלת איך אני מגייס אותם? אני פשוט בא ונותן להם תקווה לחיים, הצבא מבחינתנו, מבחינת המכינה, זה לא המטרה העיקרית. המטרה העיקרית שהחבר'ה האלה ישמרו על הזהות החרדית שלהם, לא יצטרכו ללכת לרחוב ולהגיד אני עוזב את הזהות החרדית, ישמרו על הזהות החרדית ויוכלו לגדול בצורה נכונה בחברה, כמנהיגים. כי כרגע, החבר'ה האלה בחברה החרדית נתפסים כעבריינים, לא נעים להגיד אבל זה נוער חרדי נושר, אלה חבר'ה שאף אחד לא רוצה להיות כאלה, זה החבר'ה שכולם מגנים אותם ובאמת זה גורם ברחוב החרדי בעיה מאד מאד גדולה. אם אנחנו נצליח ליצור רשת של מכינות, שהמספרים יגיעו למאות ואלפים. נוכל בעצם לבוא ולתת לנוער הזה תקווה, נוער שיגדל דרך הצבא, יקבל חוסן בצבא ואחרי הצבא גם יוכל ללכת למסלול מקצועי, אם זה תארים ואם זה לימודים אקדמאים או רכישת מקצוע ולהקים בית טוב בישראל, זה המטרה העיקרית של המכינה. בעצם שינוי חברתי בחברה החרדית, כי כרגע מי שגדל בישיבות, לומד בתוך הישיבות, אז יש לו עתיד בטוח, הוא נחשב העילית של החברה החרדית, אבל מי שלא, אין לו שום עתיד ואני חושב שהמכינות, ברגע שנוכל להקים רשת של מכינות כזאת, באמת נוכל לתת פתרון מאד טוב לנוער.

אני רוצה להוסיף עוד משהו, חובה לבקר במכינה שמיכה מוביל אותה, זה בני נוער מקסימים - - -

תגיד, דני, זה לא מה שרצינו אז להצמיד את הררי ציון אליו?

הוא לא רוצה.

זה מה שדיברנו עליו, נכון?

כן.

אני רק אגיד מילה, מי שהולך לבקר שם, יש שם שתי תופעות בעיני מאד מעניינות. בכלל, בהרבה מכינות יש לנו נוער חרדי, רק שנוער חרדי שנשר ופה זה נוער שאומר, אני רוצה להישאר במסגרת החרדית, אבל אני כן רוצה לעשות משהו והתופעות המעניינות זה 1. מה הם מספרים שהם ידעו על החברה הכללית. רבים מהם אומרים לי, מה שידענו על החברה הכללית זה שכולם עבריינים, חסרי ערכים, כאילו זה מה שהם הרבה פעמים שמעו ויש המון פחד מהחברה הכללית, כי ככה החזיקו אותם באמירה על האחר שהוא מאד שלילי. והדבר השני שצריך להבין זה שיש להם, להרבה מהם, כעס מאד כדול בבית עליהם. חניך סיפר לי שהוא מבין שהוא ילך בצבא ויחליף את המדים בתחנה המרכזית למדים אזרחיים, כי הוא לא יכול לחזור הביתה. חניך סיפר לי, שהוא ישב עם אח שלו שהתגייס לצבא - - - באוטובוס ויש מקום אחד פנוי במודיעין עילית והוא מציע לשכן, מזיז את התרמיל כדי שהשכן יוכל לשבת והשכן אומר לו, אני מעדיף לעמוד כל הנסיעה ולא לשבת לידך, לא רוצה להגיד איזה ביטויים הוא אמר, הייתי מעדיף לשבת ליד X ורק לא לידך כי אתה הולך לצבא. זאת אומרת החבר'ה האלה הם חבר'ה מאד אמיצים.

אני יודעת, עסקנו פה הרבה גם בהסתה נגד החיילים החרדיים בצבא. מה רצית לומר אופיר?

אני רוצה להוסיף שני דברים ששכחתי להגיד, אחד, יש נתונים די ברורים על חבר'ה שיוצאים ממכינות, על השירות הקרבי והמשמעותי שלהם בצבא, אם זה קצונה ופיקוד וזה אחוז הרבה יותר גבוה מאנשים שלא הולכים למכינות או למשל תואר שני ורציתי להגיד, ששוב, במקרה הזה, לאזור שממנו אני מגיע כשאנחנו בקושי נחשפים, זה בעצם פוגע לנו באפשרות להתקדם. האנשים שמקבלים את הדבר הטוב הזה שנקרא מכינה, הרבה פחות נחשפים באזור שלנו ואני לא מדבר רק על הפריפריה בצפונית אלא אני מדבר על פריפריה בכללי. כלכלית או צפונית או דרומית, דבר נוסף, יש את העניין שמכינות שנתיות מתוקצבות יותר ממכינות חצי שנתיות. אני יכול להגיד לך בתור אחד שבמכינה חצי שנתית, זה נשמע לי די הזוי הסיפור הזה כי אנחנו עושים מה שמכינות, בעשרה חודשים, עושים את זה בשישה חודשים באינטנסיביות יותר גובה ויותר צפופה. יש לי חבר במכינה מקבילה לשלנו, של מרכז מעשה, שעושה את העשרה חודשים, מכינת גל ואנחנו עושים הכל הרבה יותר צפוף. אנחנו כבר יצאנו לשלוש, ארבע סדרות שהם יצרו רק לאחת בינתיים, אז לי זה נשמע קצת הזוי שהם מרוויחים פר חודש למכיניסט יותר מהמדינה מאשר אנחנו, למרות הקצב של המכינה.

בסדר גמור, טוב, אודי דרור, משרד הביטחון, בכוונה נתתי לך בסוף כדי שתתייחס לדברים. שאול, אתה יש לך מה להוסיף?

לא הרבה, מבחינתנו אנחנו רואים חשיבות רבה בתכניות אופק ותכניות אחרות לקידום חינוך בלתי פורמלי באמת בדרש לצמצום פערים. גם בתקציב האחרון, אני חושב שב- 17'-18' הוספנו 155 מיליון לתכניות של חינוך בלתי פורמלי, בדגש על פריפריה וצמצום פערים. ממה שאני מכיר, רק לאחרונה ניתנה תוספת תקציב משמעותית למכינת אופק - - -

מי אתה?

שאול, משרד האוצר.

כן, רפרנט חינוך באגף תקציבים, משרד האוצר. ממה שאנחנו מכירים רק לאחרונה ניתנה תוספת תקציב מאד משמעותית, למכללות אופק, ואין שמה שום פערי תקצוב כלשהם. אני מבין שהגידול במספר תלמידים הוא הרבה יותר מהיר, אז אנחנו - - -

זה אנחנו צריכים לבדוק, נראה שאולי הגיע לחינוך הבלתי פורמלי, אבל לא נראה לי שזה - - -

התכניות עדיין בתכנון.

נראה לי - - - ששאול מדבר עליה זה הסיפור של חברה ערבית, נכון?

לא, לא, אני מדבר על נוסף ל- 130 מיליון לחברה הערבית יש עוד 155 מיליון שניתנו - - -

לחינוך הבלתי פורמלי הכללי?

כן, בתקציב 17'-18', התכניות עדיין מתגבשות - - -

נשמח להכיר את זה.

עדיין לא מפורטות - - -

תרשום את זה, נדבר גם עם נועה אחרי זה. בסדר.

אנחנו מדברים על ישיר, אבל אנחנו מאד תומכים בדברים האלו אבל כמו כל דבר אחר גם - - - יש לנו מגלבה כל שנה לצמיחה שמה ויש ביקוש, כפי שאומרים למשל, של פי ארבע ממה שקיים במכללות הרגילות, בנושאים נוספים אז כל הנושא צריך לבוא ולשקול, עד היום לא הגיעו אלינו עם בעיות של פערי תקצוב.

אוקיי, בסדר. אנחנו נטפל בזה, סליחה, כן אודי, בבקשה.

קודם כל אני חייב להתייחס לאמירה של יוסי בפתיח, לגבי השנת שירות, כמי שהיה חבר בוועדה הזאתי עם עוד חברים פה, אני חתום על הפרוטוקול ומעולם משרד הביטחון לא התחייב להשתתפות בתקציב שנת השירות, זה מופיע, יש הסתייגות שאנחנו תומכים - - -

אתה לא חתום על הפרוטוקול.

לא, אני חתום עם הסתייגות.

אוקיי, אבל רגע עשרה מיליון שקל, 2015, משרד הביטחון זה היה מתנה חד פעמית?

כנראה שאת היית מעורבת במתנה הזאת.

אני הייתי מעורבת מעל הראש במתנה הזאת. אני רק שואלת אם מה שאתה אומר לי עכשיו, שזה היה חד פעמי?

להבנתי כן.

כי אני שלחתי כבר את ראש המטרה של שר האוצר לראש המטה שר הביטחון. אז למה בעצם מתנה חד פעמית? אין יותר ש"שינים?

לא, ההגדרה של מנכ"ל משרד שר הביטחון שזה משימה חשובה והוא עוד אפילו סיפר על הבת שלו שעשתה שנת שירות בצפת באותה שנה, למשרד הביטחון יש הרבה משימות אחרות שאת מכירה ואנחנו מבקשים לשמור על החלוקה שאנחנו מקצים את הכח אדם ואם אני צריך להגיד במספרים, מערכת הביטחון מקצה בשנה האחרונה לצורך העניין, כ- 8,500 ילדים לדחיית גיוס לשנת י"ג. זה יכול להיות בתכניות אופק, זה הרבה יותר במכינות הקדם צבאיות, שנת שירות, את רואה את זה בישירות ההסדר כ- 2,000 חניכים, סוף זה הליבה שיורדת מהגיוס ואנחנו יודעים להעמיד גיוס בסופו של דבר, אבל צריך להבין שאנחנו לוקחים את כל הנתונים, את כל החבר'ה עם הנתונים הגבוהים - - -

כן, היא צודקת יהודית, זה לא יורד מהגיוס, זה דוחה את זה.

אבל כל שנה יש גם דלתא והדלתא היא במאות, זאת אומרת - - -

אבל זה לא יורד לך מהגיוס, הם מתגייסים.

הם מתגייסים שנה אחרי ויש לי איזה דלתא שאני סופג כל שנה וזה הדלתא עם הנתונים הגבוהים ואם אני צריך להסתכל על גיוס יולי לצורך העניין, מכל הדחיות למיניהם והש"שינים בנובמבר והאופקים שנמצאים במרץ ועוד כל מיני ישיבות גבוהות וכל מיני מסלולים ונח"ל וכדומה, מחזור יולי היה לנו גיוס מאד מאד קשה ואנחנו לא עומדים ביעדים האיכותיים.

מה זה קשה? קטן, גדול, מה זה קשה?

האיכותיים. פעם הבאה אם תרצי אני אציג את הנתון אבל - - -

כן.

אין בעיה.

מחזור קטן מאד יחסית לשנים קודמות?

לא, מבחינה איכותית לצורך העניין, חלק גדול מהאיכות אנחנו מוצאים אותם בנובמבר ומוצאים אותם במחזור מרץ.

מרץ.

מרץ וזה מקשה עלינו. זה היה ככה ברמת - - -

מה שאתה אומר זה, סליחה רגע תעצור שניה, שהמחזור האיכותי שלך הוא בנובמבר ומרץ, זאת אומרת החבר'ה בוגרי המכינות בשנת השירות. מי שמתגייס ביולי לא עבר מכינה או לא עבר שנת שירות.

הוא עבר מכינה בחלק מהמכינות כן, המכינות הכלליות בעיקר, המכינות הדתיות דוחות למרץ.

והאופק, דוחה למרץ וש"שינים נמצאים בנובמבר.

ש"שינים דוחים לנובמבר באופן מסורתי - - -

כן, זה מה שאנחנו אומרים.

והנחל זה ספירה מסוג אחר וההסדר זה ספירה מסוג אחר.

כן.

אבל אודי, הם עושים שנה ב' כבר, אתה מבין? אתה נותן אופציה לחניכים חזקים גם א', גם מחזור ב' יש היום במכינות ולעומת זה מה עם אלה שמקבלים בקושי חצי שנה?

מה שאת אומרת אני מבין אבל זה לא רלוונטי.

כמה דחויים ,אודי? 8,500?

יש כ- 8,500 לא כולל שנה ב', דחויים במסלולים השונים לא כולל ישיבות גבוהות ציוניות שגם אותם אנחנו רואים, רובם, בגיוס אבל גם במועד מאוחר יותר. רגע בשביל ההיסטוריה, כמו שאמר ידידי אוריאל, המחזור הראשון התחיל לפני 6 שנים, אוריאל בזמנו עוד הגיע כיזם לפני שהוא פתח את מכינת עין גדי עם הרעיון הזה ואנחנו אמרנו לו, תשמע, אין פלטפורמה כזאת, אנחנו לא מכירים. ואז בכל זאת הוא החליט לפתוח, נפגשנו גם עם יונתן במעלה הדרך, אני אגיד שמהחי נרתם למסלול לפני שלוש שנים. ארז אשל, בבקשה שלנו כמשרד הביטחון שירתם ויתמוך בעניין, נכנסו, שלוש שנים הם עמדו עם תרומות עם כל מיני תקציבים חיצוניים.

רגע, אתם ביקשתם ממשרד החינוך לשים כסף בתמורה לזה שאתם נותנים להם את הדח"ש?

בתמורה לזה שאנחנו רואים חשיבות בתכניות האלה, אין על זה שאלה.

אבל אם אתה רואה חשיבות, למה משרד הביטחון לא שם כסף?

יש החלטה ושר הביטחון הקודם ומנכ"ל משרד הביטחון הקודם ואת מכירה את זה ויותר מפעם אחת, גם בעקבות פניות של שר החינוך וגם בעקבות פניות שלך וההחלטה היתה לשמר את המצב הקיים.

אוקיי, אז אני רוצה להגיד לך, באמת אודי, זה ממש חשוב כי אמרתי לך אני גם חברה בחוץ וביטחון, ישבתי לפני חודש-חודש וחצי, סיפרתי פה לחבר'ה, יש שר הביטחון החדש, שעה וחצי מתוך הסקירה שלו, סקירה של שעתיים וחצי, דיבר על צהל צבא העם. לא דיבר על בסיס - - - דיבר על מחוה אלון, דיבר על חיילי מכ"ם, דיבר על מכינות, אז אני אומרת לפחות, אתה יודע, מילא אני אכנס למאבק ואגייס גם את השר שלי ונלך לנועם ונראה איך התקציב מתחלק שם, אבל אני חושבת באמת, שמבחינת אחריות, זה לבוא, יש שר חדש, יש מנכ"ל חדש שאגב רואה את העניין החברתי, באמת רואה.

אילולא הייתי יושבת שם, אתה יודע, והייתי שומעת אותו אז הייתי אומר, בסדר, לא מעניין אותו, אבל למה לא לבוא, אתם הרי אנשי המקצוע, לבוא להגיד לו, תשמע, זה המצב במכינות הרגילות, זה המצב במכינות אופק. האם אנחנו כשאנחנו רואים בזה את התרומה ואתה אומר בעצמך, לדעתי, צריכה להיות פניה גם של המשרד, במקביל שלי, שלא תחשוב אני כבר ביקשתי לקבוע עם ליברמן לשבוע הבא, אני כבר בקשר מצוין עם ראש המטה החדש שלו, אגב יש לי שיתוף פעולה מעולה, לבוא ולהגיד לו, תשמע, אנחנו ממליצים למשרד הביטחון לשים כסף על תכניות, אני לא יכולה לעשות את זה, אתה יודע, אני יכולה בקטע הפוליטי אבל גם בהיבט המקצועי. הרי אתה רואה את החבר'ה האלה, החרדים והבדווים ובאמת אותו בחור מחצור שדיבר על פריפריה ואומר אני כבר חושב אחרי המכינה, אני חושב איך אני אלך לאוניברסיטה, איך אני אשאר בצפון. אז מה? לא נראה לך - - -

קודם כל אנחנו הצגנו את הנושא הזה והייתה פניה - - -

לשר החדש?

לא לשר, לרמ"ד שלו הצגנו את הנושא הזה, את כל עולם תכניות אופק למנכ"ל החדש, עדיין לא, אבל הם מכירים את זה, זה לא שהם לא מכירים.

אז אני חושבת, באמת אבל, שהשר לא מכיר את מכינות אופק, אני אומרת לך, הוא לא מכיר. כי אני חושבת שאם הוא היה מכיר, אגב זה שלח לחמך, יכול להיות שנתבדה והוא יחזיר לנו ויגיד לנו לא, אבל אני חושבת שיש לך - - -

אודי, אתה בעד?

וודאי שאני בעד. את מכירה.

דורית בר חי ממינהל מכינות אופק וצירים לגיוס במשרד החינוך. בדיון שהיה עם ראש אכ"א , מנכ"לית המשרד ומשרד החינוך, אמר ראש אכ"א בפירוש, אני תומך בתכניות אופק, במכינות אופק, מכיוון שמכינות קדם צבאיות יגיעו ממילא לצבא, זה קהל שיודע שיהיה שם. אני צריך היום להגדיל את מכינות אופק כיד להרוויח את החבר'ה ---

את יכולה להגיע לראש אכ"א? השאלה אם הוא גם הלך לשר החדש ואמר לו, השאלה היא איפה אנחנו בצינור, זה העניין.

אני רוצה לומר בהקשר הזה, היה לנו כמשרד חינוך, הרי מה קורה? יוצאים בהצהרות, מגדילים את הדח"ש ואנחנו משלמים. היה לי סיכום עם חגי שהוא לא יצא בהצהרות האלה יותר, הוא עמד מול ראשי רשויות, 200 ראשי רשויות בקהל, אנחנו נגדיל עד אינסוף, כל ילד שיקבל דח"ש הצבא ייתן לו, אחר כך זה חוזר אלינו ולכן אנחנו הלכנו לאגף - - -

נכון, מישהו צריך לשלם על זה.

הלכנו לאגף ומול האגף, לפחות בהקשר של שנות השירות, יצרנו את ההליך הסדרה שבו הם לא מגדילים מעבר למכסה שאנחנו כמשרד חינוך יכולים לקבל, אבל היינו לפני חודש בכנס ראשי מכינות קדם צבאיות, עם ראש אכ"א, ועוד פעם מולם, אנחנו נגיע ל- 10,000, אנחנו נגדיל כמה שצריך, זה לא יכול להיות.

ראש אכ"א עם האמירות שלו דווקא דיבר יותר על שנת שירות אל מול המכינות.

זה אמירה בעייתית. אודי, תמשיך, סליחה.

טוב, כמו שאמרתי קהל היעד מבחינתנו זה בני נוער שלא מגיעים למכינות או לשנת שירות, אנחנו רואים את זה פה ברוב תכניות האופק. דחיית הגיוס במסגרת השנתון עד מרץ מקלה על העניין, כי אם היינו צריכים לדחות בשנה זה היה קצת מסבך, אבל אני אומר שזה לא אוטומטי, כי בערך שני שליש מכח מחזיק צו ליולי או נובמבר ואנחנו כן נדרשים לדחות אותו למרץ וזה כן משפיע על כל תכנון הגיוס של צה"ל. אנחנו הבנו שהדחייה הזאתי, בני הנוער האלה מסתכלים על זה לא כבזבוז, כי חלק מהחברים מחזיקים מלכתחילה את הדחייה עד מרץ אז זה משהו שהוא טבעי. אני אגיד שיש עשר תכניות בפריסה ארצית כמו שאמרתי קודם, 24 מוקדים, מחורפש בצפון עד אשר רוח בו במצה רמון, 70-0 חניכים. אני אגיד שאם אנחנו נבוא ונחלק אז לא כל תכניות החצי שנתיות, לא כולם נכנסים דרך התקנה, הם מדברים על החתך הבינוני נקרא לזה, יש לנו תכנית שהיא לנוער בסיכון שהיא מבחינתנו תכנית מבורכת ונותנת מענה אפילו יותר נדרש, והלוואי ויקומו עוד כמה כאלה.

מה זה תכנית לנוער בסיכון? שנתית?

לא, היא חצי שנתית גם, של מושיק ממצפה רמון, חבר'ה על קצה הרצף.

הוא נתמך, מה זאת אומרת?

עדיין לא נתמך, הוא ייתמך השנה אני מקווה, כסף הוא עדיין לא קיבל אבל זה בסדר.

הוא לא הגיש את הטפסים, זה לא בגלל - - -

לא האשמתי אותך. יש לנו את התכניות של המיעוט יהודית ששם אני דוחה אנשים שמבחינת החתך הם לא יורדים מהש"שינים והמכינות הרגילות - - -

אבל הם לא לדיון פה.

אבל הם למעלה ממאה אנשים, בואי, זה לא? אנחנו פתחנו ודחפנו להקים תכנית למיעוטים, דני כל פעם התקשר אלי, טוב שאתם דוחפים אבל בסוף אתם גם לא משלמים. אבל אוריאל פתח את התכנית הדרוזית כי אנחנו הבאנו את העמותה יחד עם מינהל אוכלוסין כדי לפתוח ומיכה, התכנית החרדית, דנה, ישבנו ביחד אצל איילת לפני שנתיים ואמרנו שזו התכנית. אני אגד באמת, שר הביטחון עסק בזה, שר הביטחון הקודם, מנכ"ל משרד הביטחון גם עסק בזה והיו מכתבים של רמ"ד שר הביטחון הקודם, התפיסה עד היום היתה לשמר את החלוקה בין המשרדים, יש מי שמקצה את המשאב ואנחנו מכירים את החשיבות, בטח במכינות ובש"שינים ובטח בתכניות אופק, אין לי נתונים, זאת אומרת עוד לא ניתחתי באמת. אני לא מתרשם מהניתוח של כמה הלכו ללחימה, כמה הלכו ללחימה זה הרבה פעמים תלוי פרופיל, זה לא משקף באמת. אבל אני חושב שהגיע הזמן, אחרי שש שנים, שבאמת נעשה איזה ניתוח ונראה לא רק כמה הלכו ללחימה, כמה שרדו, נעשה כל מיני השוואות, אנחנו בעד התכנית הזאת, אבל עוד פעם אני אומר לך שנכון להיום - - -

אני מבינה את זה, אבל אם אתה בעד התכנית, תראה אם זה ש"שינים בה אתה אמרת לי, מירב זה מתנה חד פעמית, זה אני אפתור בערוצים שלי, אוקיי? אבל במכינות אתה כבר מממן. אנחנו לא ממציאים משהו אחד, אתה מממן - - -

מה היה עד 2008?

עזוב 2008, אני מעניין אותי ישראל 2016.

אני הולך איתך, ב- 2008 משרד הביטחון נכנס לתקצוב בעקבות חקיקה, לא בעקבות רצון של שר הביטחון או מנכ"ל אחר, היתה חקיקה וקיבלו החלטה שהתקציב מתחלק חצי חצי, עד אז משרד החינוך מימן את זה באופן מלא.

אבל אני שואלת אותך, אם אתה שם רגע בצד את החקיקה של מכינות אופק כי הם נמצאים בתוך תקנה. עזוב את העניין הפרוצדורלי, כי לעשות חוק זה הדבר האחרון שאני רוצה לעשות. אני אומרת לך, באמת, מהמקום של המחוקק, אתה כבר מממן היום מכינות קדם צבאיות, כל העניין פה זה קונסטלציה אחרת, זו אותה גברת בשינוי אדרת, זה מכינות.

זה תכניות, לצורך העניין תכניות קדם צבאיות, לעשות הפרדה. יש החלטה של הדרג המדיני אצלנו.

הדרג המדיני שלך התחלף.

נכון.

אז אני אומרת לך, תשמע אודי, אנחנו יוצאים פה מהועדה הזאת, אין לי מאבק כי אני בקואליציה, אני לא נאבקת. אנחנו יוצאים פה לאיזה שהוא תהליך והתהליך הזה אומר שאני אטפל בערוצים הפוליטיים מול שר האוצר ומול שר הביטחון, עם שר החינוך אנחנו כבר מתואמים לחלוטין. אבל, פה אני אומרת לך משהו, צריכה לצאת בשורה מהדרג המקצועי שלכם, צריך לצאת מכתב לשר או למנכ"ל ולהגיד לו, אדוני יש מכינות, אנחנו כבר כמעט עם 600 חניכים, זה לא עשרות בודדות, זה מרקם של כל החברה הישראלית שכבר ציינתי, אני לא אחזור ואם אנחנו רוצים, עזוב לתת להם אורח חיים, לפתח אותם באמת מתך חשיבה שאנחנו רואים את גם אחוז הנשר, גם את האחוז של המתגייסים ליחידות קרביות, אז בוא נעשה את זה ביחד ואני יודעת גם שאתה מאמין בזה. אבל אני לא אוכל לעשות תהליך פוליטי אם הדרג המקצועי לא יבוא ויגיד, שמע, צריך לשים. על מה אנחנו מדברים פה? אם השר כחלון בכלל יהיה מעורב, על מה אנחנו מדברים פה? ארבעה, חמישה מיליון שקל, אם אנחנו מביאים גם את האוצר, על מה? לא אמרתי עכשיו תן לי את העשרה מיליון של הש"שינים, אל תדאג זה אני אתעסק בזה בנפרד. אני לא סיימתי שם עם המתנה שקיבלתי, אבל על מה אנחנו מדברים פה?

אנחנו נעלה את זה שוב, ללשכת השר וללשכת המנכ"ל שלנו וחשוב שתהיה גם אמירה מצד - - -

תהיה אמירה. אני הבטחתי פה גם לפרוטוקול וגם לחבר'ה ממשרד החינוך וגם לשר החינוך בעצמו, לא סתם ציינתי שביום חמישי דיברנו לפני שהתחיל האירוע. אנחנו וגם הוועדה דרך אגב, בסיכום, כמובן תוציא לשרים הרלוונטיים, אנחנו ניתן את כל הגיבוי מהמקום שלנו אבל זה חייב לבוא עם אמרה של משרד הביטחון, לבוא ולהגיד יש כאן תכניות, עובדות כמה שנים, מאות חניכים, בואו ניתן להם גב כלכלי.

אנחנו נעלה את זה בצורה מסודרת.

אוקיי, יופי, אז אני רק מסכמת מילה אחרונה.

מילה אחת, לי קוראים יונתן קשינובסקי, אני מייסד שלוש מכינות אופק של דרך ארץ, שתים מהן בשותפות עם הסוכנות. אני אחד מהמייסדים והיום משמש כמנכ"ל עמותת דרך ארץ. לפני חמש שנים פתחנו את המכינה הראשונה שלנו בניצנה, היינו צריכים למצוא מקום, להביא קרוונים, לבנות תכנית חינוכית, מדריכים וכו', הדבר הכי קשה היה להביא את ה- 23 בני נוער למחזור הראשון. המחזור השישי, עכשיו פתחנו, עם 150 בני נוער בשלושה קמפוסים, כשלמעל 200 בני נוער אמרנו "לא" כי אין לנו מקום. הגידול פה הוא - - -

200 בני נוער שנרשמו למכינה?

שרצו להגיע למכינות דרך ארץ, לא היה לנו מקום, יש פה צורך קיים בשטח, ברור, הפוטנציאל הוא עצום. אני אספר סיפור קצר, לפני 5 שנים הגענו עם המחזור הראשון שלנו לאחת מהמכינות המפוארות השנתיות בארץ, ראש המכינה ניגש אלי ואמר לי, יונתן אני כל כך מאמין במה שאתם עושים, אתם עושים שינוי ענק בחברה הישראלית, אני רק מבקש ממך דבר אחד, אמרתי לו מה? הוא אמר לי אל תקראו לזה מכינה. שאלתי אותו, למה? אז הוא אמר, אנחנו יצרנו פה סיירת מטכ"ל ומה שאתם רוצים לעשות זה להכניס חיילי גולני לסיירת מטכ"ל. אמרתי לו, תודה שאמרת לי את זה, זה בדיוק מה שאנחנו רוצים לעשות.

אני חושב שהסיפור הזה של מכינות אופק זה התחלה של תנועה, של שינוי חברתי ענק, שמבר על שוויון הזדמנויות, אני ממש הולך להיות קצר בהקשר הזה. וחשוב להבין, כשאנחנו יצאנו עם החזון שלנו לדרך, פה אמנם אנחנו מדברים רק על המכינות אופק ועל החצי שנה, אבל אנחנו מדברים גם על תכנית שמלווה אותם לאורך השירות הצבאי, על תכנית משתחררים אחרי הצבא ועל קהילת בוגרים. אחרי חמש שנים יש לנו בדרך ארץ, ביחד עם הסוכנות, 360 בוגרים, עוד רגע כבר יהיו 510. הסיפור הזה הוא גדול, כל הכח הזה המשותף ביחד, הדבר הזה שמתאגד בא לעשות פה, בעיני, בשורה חדשה, לי זה ברור שאנחנו בשנה הבאה לא רוצים למצוא את עצמנו אומרים שוב לא, לעוד 400 בני נוער או 600 בני נוער בכל המעגל הזה, כשאין מקום וזה ברור פה, כולנו מבינים את הדבר הזה, בשביל זה אנחנו יושבים פה, אנחנו צריכים את משרד החינוך, אנחנו צריכים את האוצר, אנחנו צריכים את הביטחון. אני לא פוליטיקאי, לא יודע איך הדברים האלה עובדים, אבל אם רוצים שהתנועה הזאת תלך ותתעצם צריך אתכם בשיא הכח, זה הסיפור, שורה תחתונה.

בסדר גמור. אז אני רוצה לסכם את הדיון, ראשית כמובן אני מודה לכל מי שהגיע וטרח פה, מכל קצוות הארץ הגעתם, זה חשוב. אני רוצה להודות למשרד הביטחון, משרד החינוך וכמובן לסוכנות היהודית על כל ההתגייסות שלכם לטובת המכינות האלה, בואו נשים את הדברים על השולחן, בלעדיכם זה כנראה כל הפרויקט הזה לא היה קיים. כל הכבוד לדח"שים ולמעורבות, אבל בסוף הכסף הגדול מגיע מפילנתרופיה, מה שלדעתי אמור להיות הפוך. הפילנתרופיה צריכה להיות אקסטרה ולא הבסיס של כל הסיפור הזה. אנחנו נפנה לשרים, גם לשר האוצר וגם לשיר הביטחון, את שר החינוך אני אעדכן על הוועדה הזאת, הוא מאד מעורב בנושא של אופק, מאד חשוב לו וגם אני רוצה שתפתרו את העניין הזה של התשלום, שלא עובר בזמן, דני, לסוכנות היהודית.

אני לא אחזור על הדברים כי נאמר כאן הכל, אנחנו חייבים לגייס כוחות כדי שהנושא של אופק יגיע לתקציב כי באמת, אודי, מילא ש"שינית למרות שאני אומרת מילא אבל מסייגת, אבל במכינות זה אותו דבר. בסוף זה אותו דבר, עכשיו אתה גם מציע לעשות מחקר, מדידה והערכה, בבקשה, נראה לי שיהיה לך שותף שם עם דני, לבוא ובאמת לקחת את הבוגרים. אתה אומר שאם לא לחימה, לפחות גיוס משמעותי לצבא, אפילו אם אותו בחור חרדי שהלך ועכשיו הוא מכונאי בחיל חימוש והוא נמצא שם ולא ברחוב, זה כבר הכנה לחיים עצמם.

אני בכל מקרה, במקביל אליך, אני לא אומרת לך קח אתה תעשה, אלא אני עושה את זה במקביל, אני כבר ביקשתי פגישה עם שר הביטחון, אני רוצה לומר לך שבאמת ראיתי שר אחר בהתנהלות שלו ואני יושבת בחוץ וביטחון כבר שנה וחצי, שמעתי סקירות גל של בוגי וגם של ליברמן, זה היה דיבור אחר ואני חושבת שכן יש לנו. היה ונשמע שלא, אתה יודע, אני בכל מקרה רוצה לעשות את הבירורים שלי מול האוצר ולבוא כן ולתת להם גיבוי, אבל אני חושבת שאנחנו חייבים לתת גם לשר החדש וגם למנכ"ל החדש. תודה רבה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 10:49.