הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 12

מישיבת הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויו חברתי

יום רביעי, כ"ב בחשון התשע"ז (23 בנובמבר 2016), שעה 9:30

תקצוב דיפרנציאלי - הקצאת תקציבים בחינוך ורווחה ככלי למאבק בפערים חברתיים

חברי הוועדה: מכלוף מיקי זוהר – היו"ר

יעקב אשר

יגאל גואטה

יוסי יונה

חברי הכנסת

עבדאללה אבו מערוף

עבד אל חכים חאג' יחיא

יוסף ג'בארין

מסעוד גנאים

דב חנין

מנואל טרכטנברג

דודי מזרחי - מנהל אגף תקציבים, משרד החינוך

סימה עובדיה פורצנל - ממונה תוכנית פורום בתי"ס בתקצוב דיפרנציאלי, משרד החינוך

רימון לביא - מנהל אגף הון אנושי, שירות התעסוקה, משרד הכלכלה

דניאל לורברבוים - רפרנט חינוך, משרד האוצר

אנדרי צייזלר - משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

חנן משה פריצקי - מנהל אגף תקצוב, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אורית וקנין - ממונה נוער וחניכות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

שלמה דולברג - מנכ"ל מרכז השלטון המקומי

מיכל מנקס - סמנכ"ל חינוך ורווחה

אלון נתן שוסטר - ראש מועצה, מועצה אזורית שער הנגב

מיכאל ביטון - ראש מועצת ירוחם

עזרא גרשי - ראש מועצה מקומית, עמנואל

דבי גילד-חיו - מקדמת מדיניות וחקיקה, האגודה לזכויות האזרח בישראל

שושי סומך - עו"ד, המועצה לשלום הילד

טל רביב - המרכז הרפורמי לדת ומדינה

דני גיגי - פורום דיור ציבורי

אבי דבוש - חבר מנהיגות תנועת הפריפריות

דליה שפרינצק - המרכז הישראלי לקידום צדק חברתי

אריה לוי - המשמר החברתי

דנה חוגרי - המשמר החברתי

נטע משה - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

עדן קנובסקי - שדלן/ית (פוליסי בע"מ), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: חינוך לפסגות)

אריאלה אהרון

אושרה עצידה

תקצוב דיפרנציאלי - הקצאת תקציבים בחינוך ורווחה ככלי למאבק בפערים חברתיים

אני מתכבד לפתוח את הדיון החשוב הזה בוועדה לצדק חלוקתי ושוויון חברתי. הנושא הוא תקצוב דיפרנציאלי בכל מה שקשור בתקציבים של חינוך ורווחה.

סקירה קצרה לגבי מה שאני עשיתי באופן אישי מאז תחילת כהונתי. הגשתי הצעת חוק שמדברת על שינוי התקצוב הקיים בתחום החינוך והרווחה. חתמו על הצעת החוק הזאת 63 חברי כנסת. זה מראה שבכנסת היה באמת עניין גדול בחוק הזה.

אגב, השלטון המקומי נמצאים פה?

בהחלט. ממתינים לך בקוצר רוח, אדוני.

מה שקרה זה שפורום ה-15 של השלטון המקומי הדגולות התנגדו לזה נחרצות בטענה שצריך להביא את הכסף מאוצר המדינה ולא על חשבונן. זה גרם לקושי פוליטי לקדם את החוק הזה, ובינתיים המצב נותר על כנו.

אני מבין את הקושי, אבל אם לא נעשה שינוי אז הפערים בחברה הישראלית ימשיכו ויישארו במקום לצמצם אותם. לכן, ביקשתי לעורר את הדיון הזה. קודם כל, כדי שגם חברי הכנסת ישמיעו את דברם בעניין הזה, וגם כדי שנוכל לשמוע את הגופים הרלוונטיים כמו: השלטון המקומי, משרד האוצר. אני לפחות יודע שבאגף התקציבים יש עניין גדול בחוק הזה. אגב, אני יודע שגם ראש הממשלה חושב שהחוק הזה הוא חוק נכון, רק שהוא אומר שצריך להגיע להבנות עם השלטון המקומי, ועל כן לא יכולנו לקדם את החוק הזה.

זאת אומרת, היום יש מצב בו כולם תמימי דעים שיש צורך לצמצם את הפערים בחברה הישראלית, והתקצוב שהמדינה מעניקה לחינוך ורווחה לא יכול להיות זהה למה שהיא נותנת במרכז הארץ לבין מה שהיא נותנת לפריפריה בהתאם למצב הסוציו-אקונומי. לא יכול להיות שתקציבי החינוך והרווחה שהמדינה מקצה לעיר שהמצב הסוציו-אקונומי בה הוא 7, 8, 9, יהיה זהה למה שהיא מקצה לעיר שהמצב הסוציו-אקונומי שלה יהיה 1, 2, או 3. כמובן שזה צריך להיות באמת בצורה שונה. לכן, אם אנחנו לא רוצים לחולל את השינוי הזה והחזק רוצה להמשיך להתחזק על חשבון החלש אז יכול להיות שהמדינה הזאת לא תוכל לראות את אותה עדנה ואת אותו מקום שאנחנו רוצים להגיע אליו.

אני מקווה שהיום נשמע קצת יותר שיתופי פעולה מצד הגורמים המחליטים וננסה לקדם את זה.

ברשותכם, לפני שחברי הכנסת יתחילו לדבר, אני רוצה שתראו נתון מעניין שעשה מרכז המחקר והמידע. יש פה את נטע משה והיא תציג את זה בקצרה כי אנחנו כבר בקוצר זמן. רציתי לעשות את הדיון הרבה יותר ארוך ומקיף, אבל הנסיבות לא אפשרו, אז בבקשה.

בוקר טוב, שמי נטע ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. לבקשת הוועדה הכנו מסמך קצר שמתייחס לתקצוב הדיפרנציאלי במשרד החינוך. נמצאים כאן אנשי המשרד ואני בטוחה שהם יוכלו להרחיב.

באופן כללי, תקצוב דיפרנציאלי זה איזשהו כלי שהמדינה יכולה להחליט שהיא מיישמת כשהיא רואה שיש איזשהו שירות או זכות שהיא חושבת שהאזרחים מקבלים באופן שונה בגלל שהם במיקום אחר, במגזר אחר, שייכים לאוכלוסייה אחרת, והמדינה מחליטה לחלק את המשאבים באופן שונה.

בתחום החינוך אכן היתה ועדה בין-משרדית שהתכנסה ופרסמה דוח באוגוסט 2014, ובו קודם כל היא מציינת ומצהירה שיש פערים בחינוך ויש קשר בין הכנסה, בין ההשכלה של ההורים, לבין ההצלחה העתידית הצפויה של התלמיד. מי שלהורים שלו יש יותר משאבים, מי שגדל ברשות מבוססת יותר, סביר שיוכל לקבל יותר משאבים. על כן, המדינה צריכה פה להתערב ולשנות את התקצוב בנוסחת ההעדפה המסוימת. הכלי שהוועדה המליצה עליו הוא תקצוב דיפרנציאלי על-פי מדדי טיפוח. המדד הזה לוקח בחשבון השכלה של ההורים, הכנסה, פריפריאליות, הגירה, והוא יוצר מצב שבו בנוסף לתקן הבסיס של שעות ההוראה שמקבלים בכל הארץ יש איזשהו סל טיפוח של שעות שאנחנו אומרים שאנחנו נקצה אותן בחלוקה שונה. החלוקה נקבעת על-פי מדד הטיפוח של הילדים ושל הרשויות.

מה התוכנית הזאת עושה? היא מתייחסת לבתי ספר יסודיים ולחטיבות הביניים. היא מגדילה באופן ניכר את מספר שעות הטיפוח שיוקצו בחלוקה דיפרנציאלית, והיא קובעת תקן שונה לחלוקה כך שתהיה העדפה למי שהוא ממקום חלש יותר.

היישום אמור להיות חמש שנים, התחל מתשע"ה וחמש שנים ואילך, באופן הדרגתי בכל שנה יותר שעות לחלוקה בתקציב יותר. יישום מלא של התוכנית – הכוונה היא שזה יהיה סך כמיליארד שקל בשנה. אנחנו כן נעיר, וגם מבקר מדינה העיר על זה, שהתקצוב הזה מתייחס לתקצוב שמשרד החינוך בעצמו מעביר. זאת אומרת, אנחנו יודעים שמעבר לזה יש תשלומי הורים, יש תשלומי רשויות מקומיות. אלו תקציבים שלא נלקחים בחשבון במפתח הזה, ועל כן גם אם תיכף נראה בנתונים שיש שינוי ויש תקצוב שונה בעלות הממוצעת לתלמיד שמשרד החינוך מעביר, השאלה איך זה נכנס בתוך כל המערכת יחד עם תשלומי הורים, יחד עם תשלומי רווחה, ועל זה הנתונים חסרים כדי להצביע עד כמה זה מצליח לצמצם את הפער.

שתי טבלאות קצרות. אדגיש פה את הנתונים החשובים. אנחנו רואים פה את העלות הממוצעת לתלמיד לפי קבוצת טיפוח מתשע"ב, לפני שהתחילה התוכנית, בתשע"ה – בשנה הראשונה לתוכנית. אנחנו נמצאים כבר אחרי זה. אנחנו רואים פה את השינוי. אם מסתכלים ביסודי, פה הפער גדול יותר. תלמיד חלש לתלמיד חזק, הפער בתשע"ה היה 31% יותר תקצוב לתלמיד חלש, וזה גידול לעומת מה שהיה בתשע"ב.

כן נגיד שכל המגזרים וכל הארץ עלו בתקצוב בשנים. אבל אם אנחנו בודקים את הפער, איפה עלו יותר, אז בחינוך היסודי באמת היתה עלייה. בחטיבת הביניים הפער הוא קצת נהיה טוב יותר, אבל הוא כמעט נשאר אותו דבר.

סליחה, הקבוצה זה לפי מדד הטיפוח או לפי האשכולות?

לפי מדד הטיפוח. זה הכול נתונים של משרד החינוך שהוא מפרסם.

הכול מדד טיפוח, אין פה את כל ה- - -

רק אל תקראו לתלמיד חלש. תגידו שהוא לא עשיר. לא חלש, הוא חזק - - -

בסדר, תודה. אם אנחנו מסתכלים על חטיבה עליונה אנחנו רואים ששם אומנם היה גידול בכל אחד מהמדדים, אבל הפער עצמו לא הוטב. זאת אומרת, תלמיד בקבוצה חלשה בסוף קיבל פחות לאורך הזמן ממה שהגידול היה לעומת קבוצה חזקה. פה זה הנקודה שהתוכנית הזאת, וכך היא הושקה, לא מתייחסת לחטיבות העליונות. שוב, זו נקודה שבדוח מהחודש האחרון מבקר המדינה גם העיר שצריך לשים על זה את הלב איך בחטיבה העליונה כן מתמודדים עם הפערים האלה.

הטבלה הבאה והאחרונה זה ממוצע שעות הוראה לתלמיד על-פי הקבוצות, וזה משנת תשע"ה. שוב, הכול נתונים של משרד החינוך. אם אנחנו מסתכלים פה על כל מגזר בנפרד, יש דיפרנציאציה. זאת אומרת, אנחנו רואים שככל שהקבוצה חלשה יותר אז פה יש שעות גבוהות יותר. הנקודה שכן צריך להעיר זה הפער שבין המגזרים, בין היהודי לערבי, ובו בממוצע שעות הוראה בבית ספר יסודי זה פער של 23% בקבוצה החלשה ביותר. ואם ניקח את הקבוצה החלשה ביותר בחטיבות הביניים בין המגזר היהודי לערבי אז הפער הוא כבר של 47% בשעות. זהו, סיימתי.

כמובן שאני מכיר את הנתונים שהוצגו. עברתי עליהם קודם הישיבה. אנחנו גם מודים לכם כמובן על הנתונים. אין בכלל חולק שהנתונים האלה מוכיחים באופן חד-משמעי שקיימים פערים גדולים מאוד בכל מה שקשור לשוויון הזדמנויות בין אזרחים שחיים בערים במצב סוציו-אקונומי נמוך וגם במצב גיאוגרפי או פריפריאלי קשה לעומת אזרחים שחיים בערים שהמצב הסוציו-אקונומי בהם גבוה. אגב, בדרך כלל לערים שהמצב הסוציו-אקונומי שלהם הוא גבוה יש הכנסות עודפות בקופת הרשות כי יש שם הכנסות שנובעות ממקורות תקציביים שהם קיימים דווקא באזורים הללו, כמו למשל, צבא, משרדי ממשלה וכד'. היכולת שלהן להעניק את שירותי החינוך והרווחה הם הרבה יותר נוחים מכפי שזה קיים היום באזורי הפריפריה, וכמובן במקומות שהמצב הסוציו-אקונומי שם נמוך. מה שקורה בפועל זה שהפערים רק הולכים וצומחים מיום ליום, הם לא הולכים ומצטמצמים, וזה מקור הדיון.

לפי סדר הנרשמים, ואני מבקש כמובן לאור הנסיבות לא להאריך יותר מדי כי אנחנו כן רוצים לשמוע את המשרדים בצורה רצינית, עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה.

כבוד היושב-ראש, חברי כנסת, אורחים, אני אתחיל מהנתון האחרון שהיה במצגת ואדבר גם על דברים אחרים. הפערים שראינו ביסודי בין ערבי ויהודי באותו מעמד – זאת אומרת, חלש, חלש ומצב סוציו-אקונומי – זה לא קשור ל-15 הגדולות ברשויות המקומיות. זה ישר למשרד החינוך. יש לי הסבר. לא שלא רצו לתקצב את הכיתה, אלא הצפיפות בתוך הכיתות - ואנחנו לא יודעים אם לקחתם את הנתון הזה בחשבון - וזה המחסור בכיתות. אני יכול להגיד לכם שגם בחטיבות העליונות זה יותר גדול. זה מגיע לכדי 68% וזה בגלל שלא בונים כיתות. זה מחסור בכיתות, בנוסף לאפליה בתקציב. כבוד היושב-ראש, זה לא תלוי בהצעת החוק שהתנגדו לה 15 הרשויות המקומיות הגדולות. אסור שזה יהיה שם כי זה לא שם. ההקצבה של משרד החינוך לבנות בתי ספר לא קשורה אליהם. אם בונים בתי ספר אז גם פותרים בעיה של אבטלה של בוגרים, של מורים, שסיימו לימודים ומחפשים סטאז' ושנים לא מוצאים. אם מקטינים את הצפיפות אז יש גם מקום והתקציב פר ילד משתנה.

הקצאת הכסף יכול להיות נושא חשוב לדיון נפרד כשבדרך כלל מפעל הפיס הוא זה שמקצה את התקציב לכיתות.

לא, זה לא מפעל הפיס. מי שבונה אצלנו זה משרד החינוך.

כן, אבל תקציב של חינוך ורווחה זה באמת לתכני חינוך. זה מהות הדיון היום.

כן, אני מדבר על שעות לימוד ועל השקעה בשעת לימוד. זה הטבלה האחרונה שהיתה במצגת.

הנושא הוא התקציב הדיפרנציאלי. הייתי ראש עיר ואני בא מהמקום של רשויות מקומיות ויש לנו בעיה בשני תחומים. בחינוך ישנם בעלי המוגבלויות או בעלי צרכים מיוחדים וישנן ועדות השמות. מגיעים למצב שהוועדות האלה שולחות ילדים למסגרות שלא מתאימות להם כי הם רוצים לחסוך בהסעה, כי אין להם את המטצ'ינג של השלמה ההסעה. הם גם רוצים לחסוך בסייעת, במלווה, כי אין כסף לרשות המקומית להשלים, ואז זה פוגע ישירות אפילו בבעלי צרכים מיוחדים.

אין לה את היכולת לתת את המטצ'ינג.

כן, בדיוק. זה אחריות של המדינה שאנשים כאלו יקבלו את מה שמגיע להם, ולא לחכות למצב הסוציו-אקונומי או אפילו לאחוז גבייה של רשות מקומית או כל סיבה אחרת. הם צריכים להיות במסגרת המתאימה להם. אני חושב שזה אל"ף-בי"ת מבחינת שוויון ומבחינת זכותם. במליאה דיברתי על חולי הנפש ואמרתי שהם עדיין בני אדם ושהם צריכים לקבל גם שירות לבני אדם. ברווחה יש באוכלוסייה הערבית תקנים מאושרים שהם לא מאוישים כי אין לרשות את המטצ'ינג להשלים. יש פעילויות שהם מתוך צווים, אבל לרשות אין את ההשלמה. הם פשוט מפסידים את כל הפרויקטים האלה כי אין להם את המטצ'ינג. אנחנו יודעים שרוב האוכלוסייה הערבית היא סוציו-אקונומי 4 ומטה, כי הרוב זה 3 ו-2. יש כמה רשויות שהן 4. אני חושב שבמצב הזה הצדק החלוקתי אומר שצריך לפטור אותם מהמטצ'ינג, והם יכולים גם לקבל את השירות. תודה רבה.

תודה רבה, אדוני. מאחר ומנכ"ל השלטון המקומי צריך לצאת, נאפשר לו לומר כמה דברים כדי שהוא יביע את דברם של ראשי הרשויות מהשלטון המקומי.

תודה, אדוני. אני מתנצל שאני צריך לצאת. נמצאים פה גם ראשי רשויות וגם סמנכ"לית החינוך שלנו. אני מניח שהם ישלימו.

אני מבקש להדגיש כמה דברים בהקשר של מה שמוצג פה היום. קודם כל, אני מבקש להדגיש, אדוני היושב-ראש, שההתנגדות לחקיקה לא היתה רק של 15 הגדולות. היא היתה של כל מערך מרכז השלטון המקומי ובדברים שלי אנסה להסביר את זה.

קודם כל, אני מודה לך על הדיון. אני חושב שהוא דיון חשוב ותודה שהזמנת אותנו. אנחנו נשתדל כמובן לשתף פעולה וללוות את התהליכים של הוועדה הזו ככל שתזמינו אותנו – בשמחה רבה.

ברור שזה דיון ראשון מבין כמה עד שנגיע לתוצאה המיוחלת.

אין חולק בשלטון המקומי שרשויות חלשות, מוחלשות, בדירוגים סוציו-אקונומיים נמוכים חייבות להיות מתוגברים, ובוודאי צריך לתת להן יותר תקציב מדינה ולדרוש מהן פחות מטצ'ינג. אין חולק על זה. אני בעצמי כבר הייתי אצל ארבעה שרי רווחה והראיתי להם כל הזמן איזה רשויות מקומיות לא מסוגלות לשלם את ה-25% ובעצם לאן הולך כסף. בסוף הולך לחזקות. אז אין חולק על העניין הזה. יש פה הצעות חוק שמתגלגלות לעניין הזה. אנחנו חושבים שרשויות חלשות צריכות לשלם הרבה פחות מטצ'ינג גם בחינוך וגם ברווחה. המדינה צריכה לממן את זה ולא לדרוש את זה מרשויות שהגיעו לרמה גבוהה סוציו-אקונומי - זה דבר אחד.

דבר שני, אנחנו כמרכז השלטון המקומי יזמנו עבודה שהממשלה לא עשתה אותה - סל חינוך וסל רווחה. יש הצעה שלנו שאנחנו יכולים להביא אותה גם לפה לסל שהוא יהיה הבסיס שבו המדינה תיתן שוויוני לכל ילדי ישראל, ומעל זה בוודאי ראוי לתת גם מטצ'ינג דיפרנציאלי.

השאלה היא האם אתם מוכנים שהרשויות החזקות מאוד, מצב סוציו-אקונומי 10, 9, 8 ו-7, ישלמו מחיר מסוים, לא חייב להיות משמעותי - - -

מעל הסל, אני בדיוק בשביל זה אומר.

לא. אני אומר מהכסף הקיים, מהתקציב הקיים, שלכם היום.

לא, לא. אנחנו לא מוכנים לזה, ולכן היתה התנגדות כוללת. אגב, ההתנגדות היתה גם של פורום ערי הפיתוח.

מדוע? האם אני יכול להניח - - -

דולברג, אתה מסלף את המציאות. יש 200 רשויות שחתמו על תקצוב דיפרנציאלי.

בסדר, אבל אני מביא החלטות מסודרות.

בפורום ה-15 מתוך 200 - - -

זה לא נכון.

אתה יודע שברקת כינס עשרות ראשי רשויות בעד תקצוב - - -

ברקת זה לא מרכז השלטון מקומי, עם כל הכבוד.

אתה לא מייצג את העניים, אתה מייצג פה את העשירים.

אני לא מסכים איתך, - - -

תן לי לסיים.

לפני שאתן לך לסיים אני חייב לשאול כמה שאלות. במקרה או שלא במקרה הייתי סגן ראש עיר ואני יודע איך רשות מוניציפאלית מתנהלת, ואני גם יודע מה ההשפעות של כל דבר. אני שואל את עצמי שאלה. רשות שהיא במצב סוציו-אקונומי 10 שהתקציב שלה מאוזן עם עודפי תקציב, ויש כאלה שגם סוגרים פק"מים מדי שנה כי אין להם מה לעשות בכסף, היה יכול להיות אסון אם היו מפסידים 2 - 3 מיליון שקל בשנה כשזה לא מהווה אפילו אחוז או 2% מבסיס התקציב שלהם? אני שואל ועונה - חד משמעית לא.

העניין הוא שיש איזושהי התעקשות שבעיניי גם הרשויות אפילו בעצמן לא בהכרח מבינות שההתעקשות שלהן היא פשוט חזירית, אין לזה הגדרה אחרת. אם הם היו באים ואומרים מתוך כבוד עצמי מינימאלי: כן, קחו 2 - 3 מיליון שקל מהתקציב שלנו, תנו את זה למקום שקשה יותר, תאמין לי, שהם היו קונים את עולמם. אבל אנחנו מבינים שזה לא הולך לקרות. אנחנו יודעים שכל ראש רשות עסוק בענייניו. הוא לא רוצה לשמוע מה קורה בירוחם או בבית שאן או בשלומי, אני מבין את זה. אבל עדיין יש כאן הזדמנות. אני לא הולך לוותר. אני גם חושב שאני אצליח להכניס בתקציב 17' - 18' תקצוב דיפרנציאלי. אני גם הולך לעשות על זה מאבקים מאוד מאוד גדולים. לא אמרתי שזה יצטרך להשפיע בהרבה. אני גם יודע להביא כסף מהמדינה כמטצ'ינג. השאלה היא האם אתם? אני אומר לך שאין סיכוי שכל הכסף יגיע רק מהמדינה, אין סיכוי. זה חייב לבוא גם קצת מהרשויות החזקות וגם קצת מהמדינה. אם נביא משני הגופים האלה כסף נוכל לעשות את המהלך.

איך מהרשויות החזקות? מה הרעיון שלך?

הם יקבלו פחות כסף לחינוך ורווחה, וניתן יותר כסף ברשויות החלשות. זאת אומרת, עיריית תל-אביב שמקבלת כמעט הכי הרבה כסף לחינוך ורווחה מאחר ויש לה כמות אזרחים גדולים – כי זה היום פר תלמיד – תקבל פחות כסף מהמדינה.

אנחנו דנים כאן על המאבק, וזה מאבק בין הרשויות. אבל זה לא קשור לחינוך פר ילד, פר תלמיד, ולפריפריה חברתית וגיאוגרפית. אנחנו עושים עכשיו את זה עכשיו מעורפל - - -

לא, לא. אתה לא מדבר לא לעניין.

זה העניין. זה העניין, עם כל הכבוד, מיקי.

שמת לב מה אמרת עכשיו? מה אמרת עכשיו?

מאבק בין הרשויות.

זה בדיוק מה שהאוצר רוצה.

איפה אתה גר?

אני גר בירכא.

אתה חושב שירכא צריך לקבל אותו דבר כמו תל-אביב?

יותר.

אז זה מה שאנחנו אומרים עכשיו.

אבל לא תל-אביב צריכה לתת לו, המדינה צריכה לתת.

בטח יותר, אבל למה שיהיה מאבק ביננו?

אז אתה רוצה שהמדינה תיתן?

כן, בוודאי.

אז הכול, הכול צריך לצאת מאוצר המדינה?

לא, מיקי. השיטה היא אחרת. אנחנו עכשיו מתווכחים על השיטה ועל המכניזם ועל הצורה איך לתת.

- - - לא יעלה על הדעת.

אני שואל אותך עוד שאלה. כל משרדי הממשלה נמצאים בתל-אביב. הוא גובה שם ארנונה, נכון?

נכון.

איזה משרד ממשלה יש בירכא? איזה ארנונה אתה גובה בירכא? ממי אתה גובה ארנונה? מאזרחים שאין להם איך לגמור את החודש?

אז על זה מדברים. דווקא הסכמנו שהארנונה תחולק. אנחנו הצבענו על החוק, אנחנו בעד החוק. אני ואתה לא מנוגדים.

לא, אבל אתה מדבר לא לעניין - - -

לא, לא. השיטה לא נכונה. אלה המספרים והמספרים מדברים בעד עצמם.

השאלה היא למה בכלל צריך מטצ'ינג?

לא צריך. זה בריחה של המדינה מאחריות, כי המדינה בורחת.

בדיוק. למה זה רלוונטי אם יש אזורי תעשייה או לא אזורי תעשייה? תקציב החינוך פר ילד צריך להגיע מהמדינה. בשביל זה יש מדינה. ילד הוא ילד הוא ילד, וזה לא משנה איפה הוא גר.

נכון.

אנחנו באותה עמדה, אבל הנקודה היא - - -

הרשויות חייבות לתת חלק.

אנחנו חתמנו על החוק, נכון? אנחנו בעד - - -

אי-אפשר שרק המדינה.

למה לא? למה אנחנו משלמים מסים? שהמדינה תטפל בחינוך, למשל.

אתה אומר רק המדינה?

כן.

כבוד היושב-ראש, האוצר מסכסך בין הרשויות המקומיות כדי לא להכניס את היד לכיס, וזה המנגנון.

- - - להכניס את היד לכיס. כל שקל שהרשויות יתנו האוצר ייתן.

האוצר יודע שלא יגיעו לפתרון הזה, ולכן הוא משחק את הריב הזה.

אני אומר לך, אני יודע להביא מהאוצר שקל עבור כל שקל שהרשויות יתנו.

אבל הרשויות לא יכולות לתת.

מי לא יכול? מצב סוציו-אקונומי 10, 9, ו-8 לא יכול לתת.

חלק גדול מהרשויות לא יכולות לתת מטצ'ינג.

דב, אתה טועה. דב, אתה דווקא אדם שיודע לבדוק. תבדוק, ואני אומר לך שרשויות במצב 10, 9 ו-8 ו-7 מסוגלות לתת.

ההצעה שלנו, אדוני היושב-ראש, במקום להתקיף ולסכסך בין רשויות מקומיות כמו שהאוצר רוצה והמדינה רוצה, להקים סל חינוך מסודר. אגב, יש לנו הצעה לעניין הזה. מעליו אפשר בהחלט לממן דיפרנציאלי – זה דבר אחד.

דבר שני, אני רוצה לשבח את מרכז המחקר והמידע. הוא הציג פה עבודה על בסיס מדד הטיפוח. אני מבקש להעיר לך, אדוני היושב-ראש, שכשאתה מדבר על מדד הטיפוח אתה מדבר גם על ג'סי כהן בחולון וגם על רמת אליהו בראשון לציון ועל דרום תל-אביב.

אני מדבר על פריפריה חברתית גיאוגרפית.

זו בהחלט גישה נכונה, לדעתי.

חד-משמעי.

זה בהחלט בסיס לתיקון תקציבי.

לילד בג'סי כהן יהיה יותר כסף מילד ברמת אביב.

יפה. המשרד היחידי שעושה את זה היום זה נגב-גליל. רק נגב-גליל עושה את זה היום. משרדים אחרים לא עושים את זה.

אבל הרשויות יצטרכו לתת פה יד. אי-אפשר לעשות הכול רק דרך המדינה.

בסדר, בסדר. אבל הרשויות זה לא הדיון כאן.

מיכאל, בקצרה. יש הרבה דוברים.

שלמה, לפני שאתה הולך אני חייב להגיד לך שני דברים. אבל זה זכות הדיבור שלי אז אגיד הכול. אני מיכאל ביטון, ראש מועצת ירוחם וראש מועצת הנגב, וביחד עם ברקת פורום לצדק חלוקתי של רשויות. הקמנו עם עשרות ראשי רשויות: יהודים, ערבים, חרדים, עיירות פיתוח, מועצות אזוריות. יש גם מועצות אזוריות עניות, יש חרדים עניים, יש ערבים עניים, יש פריפריה.

מיקי, אתה הקמת פה ועדה לצדק חלוקתי. הכנסת לבניין הכנסת מושג שהיה בבג"צ, הוא לא היה בכנסת, נסמך על-ידי אורלי לוי ופרופ' יוסי יונה והוועדה הקודמת שלכם, השדולה. עשית פה מעשה גדול. אתה יודע, בסוף אומרים שהליכוד הביא את השלום עם מצרים. אני לא יודע אם אתה תביא שוויון בחינוך ורווחה.

הוא יביא, הוא יביא.

אני לא יודע. אבל אתה יודע מתי אני מתחיל להיות אופטימי? כשתפסת קריזה. כי בהתחלה היית עדין ונינוח.

לא, אני תמיד כזה. לפעמים זה פורץ ממני.

כל הדיון הזה הוא רגוע, אין תקשורת. עוד תקציב המדינה עלול לעבור חלק, ואתייחס לזה אם תהיה כזה רגוע. חייב פה קצת לעשות ברדק בליכוד עם ש"ס ועם כמה חבר'ה. אתה צריך לעשות ברדק מתוך הקואליציה. האופוזיציה לא תושיע אותנו בהצבעה הזאת על התקציב. גורלו של ילד נקבע לפי המקום שהוא נולד. למה אסור לקרוא לילד בטבלה חלש? כי יש ערים לא עשירות שעושות חינוך טוב. בית ג'ן – דרוזים, מאה אחוז בגרות. איך? מתאבדים, מגייסים תרומות. אנשי עסקים תורמים, העירייה - מתאבדים. בת ים לא עשירה, בוועדת גבולות עם תל-אביב על היעדר צדק חלוקתי בגבולות והכנסות עושה חינוך טוב. ירוחם עושה חינוך טוב כי חיים כצמן נותן לנו תרומות, כי רש"י נותנים תרומות, כי כמה אנשים פרטיים, כי קהילת מיאמי. מה, גורלו של ילד ייקבע לפי ראש עיר? אז בשביל מה צריך שר חינוך אם החינוך של ילד נקבע לפי ראש העיר? זו הבעיה.

צעדנו 120 קילומטר בצעדת השוויון. מיקי, היית אמיץ לצעוד אתנו, וויקי כנפו צועדת. לא באו הרבה לצעוד, אבל הרעיון חי ונושם, והבית הזה יעשה צדק ושוויון. המסע ארוך, אבל זה יקרה. אנחנו לא מיואשים, יושבים פה אופטימיים. מי שיושב פה הוא אופטימי.

תבואו לבקר אותנו במאהל, - - -

די, בלי הערות ביניים.

אנחנו הולכים לעשות בג"ץ על אי-שוויון ברווחה. כבר הכנו אותו, עשינו מיצוי הליכים. נעשה בג"ץ אחד על רווחה ובג"צ אחד על חינוך, על היעדר תקצוב דיפרנציאלי.

באשר לנתונים שהצגת, הכול נכון. לא ציינת שאין את זה בגנים בכלל, אין את זה בתיכונים בכלל. בחוק ההסדרים מציעים את זה, הורגים את זה. אין את זה בתשתיות, בבינוי. כמו שציינו פה, עיר צריכה לבנות גן, צריכה להביא 20% מהגן. אין לה, היא לא בונה ואז חסרים גנים בירושלים ובערים ערביות, וכן הלאה. הדיפרנציאלי הזה הוא טיפה בים. המיליארד הזה הוא טיפה בים.

לסיום מיקי, יש כמה משוגעים בכנסת. אתה לא אחד מהם. אתה בחור שפוי, רגוע. עד היום לא ראית אותך מתעצבן. אני חושב שאתה צריך להשתגע, ואסביר את זה. אתה צריך לאסוף כמה חבר'ה מהקואליציה ומהליכוד שיגידו לראש הממשלה: אם אנחנו יודעים לפנות בבתים אל בשביל לעשות משהו הומניטארי, להזיז בית, 200 מיליון, וניאלץ להזיז את עמונה או לא ב-300 מיליון ונסגור את התאגיד ב-300 או במיליארד, אדוני ראש הממשלה, אנחנו פורום השמינייה, לא יהיה תקציב בקואליציה בלי 2 מיליארד לתקצוב דיפרנציאלי בחינוך ורווחה.

כמה אתה צריך בשביל להעביר? רק שמונה חבר'ה מהקואליציה צריך. שניים יש לך - - -

חבר הכנסת גואטה, אתה והשר דרעי הפוטנציאל הכי גדול לדפוק על השולחן ולהגיד שלא יהיה תקציב בלי שיהיה שוויון - כזה של מיליארדים, לא של מתנות לעניים. אני מקווה שהקואליציה הפעם תביא בשורה לשוויון, זה מה שאני מקווה. תודה רבה.

זו המטרה.

אבל לא אמרתי לדולברג משהו. דולברג, אותו דבר. אתה צודק שאם אפשר שהמדינה תממן הכול זה טוב. אבל השלטון המקומי אומר שהוא ישבית את השלטון המקומי אם יפגעו באיזה עניין קטן. תשביתו את המדינה על אי-שוויון ברשויות, ואז נראה שאתם רציניים.

מצוין.

כל עוד לא השבתת, אתה רק משחק את המשחק של סל שוויוני. מי ייתן לך סל? האוצר ייתן סל והתחייבות מראש לילד בלי שהוא יודע כמה כסף יש לו בקופה?

אתה מסכים אתי. האוצר הוא הבעיה. הוא מחפש להימלט מה- - -

אז תשבית את השלטון המקומי על אי-שוויון ברשויות ואז נהיה איתך. אבל אתה לא עשית שביתה על אי-שוויון ברשויות. על הכול, חוץ מזה. כשתשבית על אי-שוויון נהיה איתך. יש 200 רשויות עניות, 20 עשירות, 40 פרווה. קולן של מי נשמע? של ה-200? לא. לפורום ה-15 יש מנכ"ל. מי מממן את פורום ה-15?

הוא מממן את עצמו.

כן, ואתה אתו.

הוא חלק מהמוסדות שלנו.

אבל פורום העניות לא קיים.

קיים, פורום ערי פיתוח. אתה חבר בו.

לא קיים. אבל הערביות זה לא עיר פיתוח, וחרדי זה לא עיר פיתוח. זה הפרד ומשול.

יש גם פורום חרדיות.

אתה צריך פורום של 200 עם מנכ"ל ולהשבית את השלטון המקומי. אז נדע שאכפת לך, עד אז זה רק דיבורים. תודה רבה.

לפני שיגאל גואטה ידבר, ומאחר והוא בא ממפלגת ש"ס אז לעדכן, ואני מניח שרובכם יודע את זה, היום תקציב שירותי הדת הוא דיפרנציאלי. אני אישרתי את זה לא מזמן בוועדת הכספים. פגענו ברשויות חזקות. פגענו בעיריית אשדוד ב-2 מיליון שקל, פגענו בעיריית אשקלון במיליון 800 אלף שקל, פגענו בעיריית באר שבע גם במיליון וחצי שקל.

זה עוד פעם חולשה של הממשלה, בדיוק חולשה של הממשלה.

פגענו בעיר אילת במיליון ומשהו שקל, וזה מהתקציב השוטף. הם משלמים את המחיר.

אתה חושב שמארנונה צריך לשלם גם עבור הקבורה? אין בעיה. נעמיס על הארנונה גם שירותי קבורה, אם זה מה שאתם רוצים.

אני שואל אותך עכשיו שאלה. אם אתה עכשיו ברשות חזקה במצב סוציו-אקונומי 10 תבקש ממשרד הפנים אישור להעלאת ארנונה ב-5% עד 6%, מישהו לא יוכל לעמוד בזה ברשות שלך שזה מצב סוציו-אקונומי 10 או 9? מישהו לא יהיה מסוגל לשלם עוד 5% - 6% ארנונה?

לא יאשרו דבר כזה.

למה שלא יאשרו?

אז אולי נממן גם את הביטחון מארנונה. אפשר לעלות לתושבי ערים חזקות מס על הביטחון. אם זה קבורה, אז אפשר ביטחון.

חבר'ה, אי-אפשר. אמרתי את זה בכל הדיונים ואני עומד מאחורי דבריי. אי-אפשר לצמצם את הפערים בחברה הישראלית מבלי שהחזק יעזור לחלש בכסף.

חזק זה האוצר.

לא, בכסף. לקחת קצת יותר מהחזק, החזק מאוד, לא ממעמד הביניים, כדי לתת לחלשים. כל עוד זה לא יקרה הפערים בחברה הישראלית לא יצומצמו כי משרד האוצר כפי שאתה אמרת, יש לו עוד אילוצים. יש לו ביטחון גם לדאוג, יש לו הוצאות לא פשוטות על הביטחון. אין מה לעשות, מדינת ישראל היא מדינה מורכבת. אבל האזרחים החזקים חייבים לעזור לחלשים. אתם יודעים מה? אני סבור, ואמרתי את זה גם בעבר, זה אולי ישמע לכם משיחי, אני חושב שזה מה שיביא את המדינה הזאת לעדנה ולשגשוג – שהחזק יוציא מכיסו ויעשר לחלש, אם זה ברצון, אם זה לא ברצון. יגאל, מה אומרים בהלכה? מי שלא רוצה לעשר כופים אותו - נכון או לא?

מיקי, זה צריך להיות על-ידי הרגולציה הכללית של משרד האוצר, של המדינה, לא ביננו.

אז אני אומר, לא רוצים לעשר? נכפה אותם. כי אם ניקח קצת מהחזקים מאוד, אלו שמרוויחים 20, 25 ו-30 אלף שקל כמוני בחודש, וניתן את זה לאלה שמשתכרים - - -

אז מורידים מס חברות ל-23%.

זה לא קשור.

מה פתאום לא קשור? זה קשור. זה כסף, כסף, כסף. השיטה לא נכונה. הגישה נכונה, אבל השיטה פסולה לחלוטין. צריך להיות רגולציה. מה, אין מדינה? הפקר?

עצור, אני במספרים מבין.

גם אני מבין במספרים, עם כל הכבוד.

טוב שמורידים את מס החברות כי זה עוזר לשגשוג למשק הישראלי - - -

לא, זה לא טוב שמורידים אותו. זה בכלל לא טוב. זה רע מאוד, זה רע מאוד. זה העשירים, זה הטייקונים.

4.5 מיליארד שקל הולכים לטייקונים, להכי עשירים.

תנו לי לסיים. אבל להחיל מס אישי על אלו שלוקחים את הדיווידנדים מהחברות ועל אלו שמקבלים משכורות גבוהות בהיקפים של 20, 30 , 50 ו-100 אלף שקל בחודש, זה יותר צודק.

אז בבקשה, אנחנו גם בעד. אבל תעשו את זה. למה אתם לא עושים את זה? תעשו את זה.

- - - אם אתה רוצה שכמה שיותר חברות יבואו לעבוד במדינת ישראל מאשר שילכו להיות ברחבי העולם. המס הזה הוא - - -, אז צריך להיות גם חכם. לא חייב להיות רק צודק.

אבל הם משלמים מס אפס. מיליארדרים משלמים מס אפס.

עם כל הטענות, בנושא המס יש הרבה שכל.

יגאל גואטה, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. אפשר לצרף לפה את שוק ההון, את הרפורמות.

בבקשה שיהיה מס דיפרנציאלי ולא כל מיני פלברות, מס הכנסה שלילי. הכול זה פלברות, הכול זה בלוף. לא מקבלים כלום מזה בכלל.

אודה ולא אבוש שמה שאמר ראש עיריית ירוחם, מר ביטון, הוא צודק במאה אחוז. פשוט צריך להשתגע על העניין. ראינו שככה זה עובד, מה לעשות. כשאתה משתגע על משהו, כשאתה מתאבד על משהו, זה קורה. אנחנו לא מתאבדים כי זה לא כואב לנו מספיק. נכון מאוד שראוי ונכון שהרשויות החזקות יעזרו בנושא הזה. אבל אי-אפשר להוריד את האחריות מאתנו כי אנחנו אחראים לזה. המדינה באופן ישיר אחראית לזה והיא צריכה להיות החלק הארי בפתרון הבעיה. שלא נתבלבל – מטצ'ינג אפשר לעשות, אפשר לבקש מהם להשתתף, לעזור בתרומה, לעזור בקצת. אי-אפשר להגיד להם מטצ'ינג של שקל בשקל, זה לא נורמלי. כאשר יש לנו נתון שרשות מקומית בהרצליה משקיעה 1,180 שקל בילד בחינוך בשנה לעומת רהט שמשקיעה 7 שקלים בשנה בילד, זה נתון מזעזע. זאת אומרת, ילד ברהט צריך לחכות 170 שנה, ואמרתי את זה במליאה, בשביל שישקיעו בו מה שמשקיעים בילד בהרצליה. אמרתי ש-170 שנה הוא כבר יחכה - -

הוא כבר לא ילד אז.

- - - לו בית אבות.

שניה, לא הפרעתי. ישבתי יפה, אל תפריעו לי.

- - אז ברור שחינוך הוא לא יקבל. אולי סגולה לאריכות ימים תהיה לו. 170 שנה לחכות בכל זאת בצפייה, זה אולי יגרום לו לאריכות ימים. אבל זה פשוט נתון מזעזע.

נכון, אתה צודק. אבל מה לעשות שראש העיר שלו לא גובה ארנונה. אמרתי לו: סליחה, מה הקשר בכלל? זה שראש העיר שלו לא גובה ארנונה אז נגזר על הילד הזה לגדול בלי חינוך? מה השטות הזאת? אז או שתעיף את ראש העיר הזה או שתתקצב ישירות את הילד, שמשרד החינוך יתקצב את הילד הזה ישירות, או שתזרוק את ראש העיר הביתה. אבל לא יכול להיות שהילד הזה יסבול.

המשרד מתקצב ישירות לחשבון בנק סגור.

לא, לא, לא. את היתרה בין ה-7 שקלים ל-1,180 שקלים, את זה תתקצב.

השאלה היא למה צריך להוסיף יותר?

כי 7 שקלים בשנה לא מספיק לחנך ילד שגם כך בא מבית עני ואין לו חוגים ואין לו העשרה ואין לו כלום.

שאלתי על הרצליה. אדוני, לא הבנת את השאלה.

תודה. זו פעם אחרונה שאת אומרת לי שאני לא מבין. סתם, אני צוחק. קצת חוש הומור.

אני מיכל מנקס, סמנכ"ל חינוך וחברה במרכז שלטון מקומי. אני אומר עוד כמה דברים. אבל לשאלתך, אני רוצה להקצין את המצב שאמרת. למה צריך בכלל ראש רשות להשקיע כסף נוסף בחינוך? לא בגלל שיש לו כסף. זו שאלת מהות, זו שאלת מדיניות. חוק חינוך חובה במדינת ישראל, אמון משרד החינוך, הממשלה, לתקצב במלואו. אז אני כבר לא מדברת על חינם ותשלומי הורים. זה עוד נישה. אבל היה והמפתחות היו נכונים, ראויים, לא יוצרים פערים – הרי מי יצר את הפערים? סליחה על השאלה. לא ראשי הערים ולא ההורים של הילדים. שיטות התקצוב לאורך שנים במדינה, לצערי הרב. ונכון עכשיו שאתם רוצים לתקן אותם, אנחנו אתכם. אבל אני שואלת מראש, למה צריך ראש רשות להשיג כספים נוספים לחינוך? למה לא המדינה?

כי המדינה צריכה לקנות גם טנקים ומטוסים.

את זה שמענו כבר שבעים שנה והגענו לצמצום פערים - - -

יש תקציב שהמדינה צובעת ישירות לחינוך שזה הולך כן ישירות לחינוך. אבל עדיין הפערים הם מטורפים. כי זה שבהרצליה יש להם full ארנונה והוא אומר: וואלה, אני רוצה לתת עוד 500 שקל לילד בשנה, אז צריך לעשות - - -

אז בוא נאסור עליו.

לא, הפוך.

מה? שהוא יגבה מתושב הרצליה וייתן את זה לתושב - - -?

לא, שהוא ימשיך לתת - - -

כן. למה לא? למה לא?

נניח ואני אזרחית הרצליה ואין לי בכלל ילדים במערכת.

למה לא?

כי אתה מטיל עליי מס נוסף כתושבת.

את לא רוצה שהמדינה הזאת תשגשג, את לא רוצה שהילדים שלנו והנכדים שלנו והנינים שלנו יחיו בחברה, כמו למשל, נניח הונג-קונג ששם כולם מוצלחים ועשירים?

לא, לא. אני רוצה שיחיו בחברה הישראלית, היהודית.

למה שכל הזמן יהיה מצב שזה מגיע מבאר שבע או מירוחם יהיה תמיד כזה זה שמציעים לעזור לו? למה שפתאום לא רוב האנשים באזורי הפריפריה יהיו אלו שיהיו פורצי דרך במדינה הזאת? למה צריך כל הזמן שהמרכז יהיה עם מרכז כובד השליטה והכוח? למה? מה זה חשוב?

אתה מדבר אתי על שליטה וכוח, ואתה מכפיש עכשיו את כל התושבים בפריפריה כאילו הם חלשים ומוחלשים ולא פורצי דרך.

אני לא מכפיש את אזורי הפריפריה, אני באתי מהפריפריה.

לא, אבל אמרת: כל תושב באר שבע. יש שם פורצי דרך ש- - -

לא סיימתי, זה ממש לא פייר מה שנעשה פה. אני מבקש לסיים את דבריי, אדוני היושב-ראש. המושג "איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק", הוא מושג שהוא שורש בעם ישראל. "עולם חסד ייבנה" – כל העולם בנוי על חסד. זה היסוד שלנו. ברור שרשויות חזקות צריכות להשתתף בחסד הזה. אני לא חושב כמו היושב-ראש שצריך שקל בשקל. אבל בוודאי שמוטלת עליהם אחריות לשאת בנטל הזה ולעזור לרשויות חלשות. אין ספק שהאחריות מוטלת עלינו ברובה להביא את הכסף העיקרי. אנחנו באמת לא יכולים לצפות שראשי העיר במקום להתעסק בניהול היום יומי של העיר שלהם, יצטרכו להתעסק בשנור כל היום ולחפש כל מיני עמותות. זו בושה וחרפה שצריך לחפש תורמים שיבואו לתרום כסף בשביל חינוך.

לכן, כשאנחנו מדברים על הצד השווה שבהם, של כל הרשויות האלה, לפחות לפי מה שאני ראיתי, ולצערי הרב זה תמיד חוזר על עצמו, מדובר על בני מיעוטים, חרדים, מזרחיים, בני מיעוטים, חרדים, מזרחיים, ואני אגיד את זה עוד 3,000 פעם פה בכנסת, במליאה, בכל ועדה אפשרית עד שמישהו פה יתעורר ויבין שלא יכול להיות שתמיד, תמיד, תמיד, האוכלוסייה הזאת היא האוכלוסייה שנפגעת.

אני באמת מקווה שאנחנו. מיקי, אמרת שצריך עוד שישה-שבעה חברים ואנחנו מפילים את הקואליציה. אנחנו רק שניים-שלושה. הנה, יעקב אתנו.

תרגיע, תרגיע. אף אחד לא נותן לך להפיל את הקואליציה.

גואטה, בשביל זה אני מצטרף לקואליציה.

כיוון שיש דוברים רבים אסיים במה שהתחלתי. צריך באמת להתנהל כמו שאמר ביטון. צריך להשתגע. לא להירגע, להשתגע – בדיוק הפוך. להשתגע על כל הקופה כי ראינו פה. אין לי שום בעיה ללכת לאופוזיציה מחר בבוקר. אני ברמה האישית, באמת שאין לי שום בעיה. אני בכלל חושב שאני לא מתאים להיות בקואליציה. הנה, אני מצהיר פה. לא מתאים, מה אעשה? ממש לא מתאים בקואליציה כשקורים דברים כאלה ואנחנו ממשיכים לנסוע, וזה בסדר, וראש העיר ביטון ימשיך להביא שנור, ויהיה בסדר.

לכן, אני חושב שכן צריך להתאבד על זה. ראינו כבר פה מקרים שבאים על נושאים מאוד מאוד חשובים והאוצר עומד ואומר: אין כסף, אין כסף. אין כסף לתרופות מצילות חיים ואין כסף לזה שאנשים מתים. ופתאום מצרפים איזושהי קבוצה חדשה לקואליציה והדרישות שלה 700 מיליון, ואז וואלה, יש פתאום כסף - קוסמות. זאת אומרת, יש כסף. המדינה הזאת – יש לה כסף, יש לה הרבה כסף, רק צריך את סדר העדיפויות.

אנחנו, בעזרת השם, יחד עם מיקי שבאמת הדבר בנפשו, נעשה הכול, בעזרת השם, שהנושא הזה יתוקצב. הוא חייב להיות מתוקצב. וכפי שאמרתי: "איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק". תודה רבה.

(מחיאות כפיים)

לא למחוא כפיים בדיוני ועדה.

תודה רבה.

אנחנו עוברים עכשיו, לצערנו, לנוהל של דקה לכל דובר לאור החוסר והקוצר בזמן. מי שיחרוג מדקה, אני חייב לקטוע אותו.

עבדאללה אבו מערוף.

עוד פעם, בוקר טוב. עוד פעם, תודה ליושב-ראש הוועדה על הוועדה ועל הדיונים.

כמובן שהדקה לא כוללת את התודה ליושב-ראש הוועדה ומחמאות.

אני תמיד אגיד למיקי תודה. הוועדה עושה הרבה דברים, ואני מקווה שהכול ייצא לפועל. מילת הקסם היא כסף. ואם יושקע התקציב - - -

אל תיתן לנו לחשוב שאנחנו עושים. אנחנו עוד לא עושים, אנחנו בינתיים מדברים.

כן. תודה למחלקת המחקר והמידע. אני מתחבר לרוב הדברים של יושב-ראש הרשות המקומית של ירוחם, אכן כך. אנחנו מסכימים על כל מה שנאמר כאן, אבל הגישה היא לא נכונה. זה שהעשיר ביותר צריך לעזור לעני - זה לא העניין במובן העזרה. אני מתנגד לצורה הזאת. שאלו את הפילוסוף ברנרד שו: למה הקפיטליזם זה רע? הוא אמר: בטח רע כי זה כמו הקרחת שלי וכמו הזקן שלי. זה ייצור רב, אבל חלוקה לא נכונה. זה מילת קסם. לכן, למה אנחנו עושים את המאבקים כאן? יש אוצר, יש רגולציה, יש מדינה, יש משרד האוצר. הם חייבים להתחשבן ולהביא לתקציב סוף סוף שאנחנו מציעים של 2 מיליארד שקל, ואנחנו נסכים לתקציב הזה של 2 מיליארד לחינוך, כולל בטח סל שוויוני, כולל שההפרש בין תקצוב ילד ערבי ליהודי מגיע עד 60% בבית היסודי ל-50% בחטיבת ביניים ו-75% לתיכון. זה חלוקה לא נכונה ולא שוויונית. לכן, אפשר לדבר הרבה, אבל סוף סוף צריכה לצאת החלטה על חלוקת סל שוויוני כמו שצריך, ומזה תצא ההנחיה.

- - - לא שוויוני.

שוויוני.

זה לא שוויוני.

סל שוויוני, קודם כל. אחר כך מה שצריך לתת עם התקצוב הדיפרנציאלי - - -

- - - לתקן את זה, לא שוויוני.

קודם כל, צריך להיות סל שוויוני. זה היסוד. ומה שצריך לתקן ולתת עוד תקציבים ועוד תקציבים לפריפריה, לשכבות החלשות, על זה צריך לעבוד. אבל קודם צריך להיות סל שוויוני.

אדוני, תודה רבה על הדברים.

יוסי יונה, בבקשה. אנחנו קצרים מאוד בזמן. דקה לכל דובר.

דקה, דקה. אדוני היושב-ראש, תסלח לי אם אקצר בברכות. בכל אופן, אני מאוד שמח גם שאנחנו חברי ה- - -

אמרתי לך, ברכות לא נחשבות בזמן שלך.

- - - שהמחנה הציוני, בעצם אנחנו עכשיו חברים פורמאליים.

תודה רבה שהמחנה הציוני שלחו סוף סוף חברים לוועדה. ממש תודה, ממש תודה. אגב, יש עתיד עוד לא שלחו כי הם דואגים רק למעמד הביניים, לאלו שמרוויחים מעל 15 – 20 אלף. יש עתיד לא רוצים חלשים, הוא לא מחפש את החלשים. יש עתיד לא רוצים להיות פה.

הם לא ישלחו.

איך הוא קרא להיא מחדרה? חיה - - -

מיקי לוי.

לחלשים אין עתיד ביש עתיד.

כן, אין עתיד לחלשים.

אדוני היושב-ראש, אני באמת מברך על הדיונים שמתקיימים כאן. אני גם מקווה שבמהלך ההתנהלות או במהלך העבודה של הוועדה הזאת אכן יובאו לכאן גם הצעות חוק קונקרטיות כדי שנוכל לדון בהן ולקדם אותן. חשוב ביותר שאנחנו לא רק פורום שבו מביעים דעות ועמדות ומחאות, אלא גם פורום שבסופו של דבר יש לו סמכויות להעביר חקיקה בסוגיות שקרובות ללבנו.

בהנחה ויהיה חוק כזה שיעבור בוועדת שרים.

כן, עם כל החברות והחברים שיושבים סביב השולחן. ישנן סוגיות שאני חושב שעליהן אין מחלוקת וזה בתחום הרווחה. כל השיטה של המטצ'ינג היא בעייתית ביותר ויש הצעות מאוד קונקרטיות ואני חושב שבמקרה הזה השלטון המקומי לא יתנגד לכך. נניח שבאשכולות מ-1 עד 5 שיטת המטצ'ינג צריכה פשוט לחלוף לה מן העולם כי היא פשוט מקפחת באופן דרסטי וכואב את היישובים החלשים. זה יהיה קל.

לבטל את המטצ'ינג?

לא, אתה לא מבטל את המטצ'ינג. מ-1 עד 5 - - -

פשוט אתה קובע X כסף לכל תלמיד.

לא, הוא מדבר על רווחה.

אני עושה עכשיו הבחנה. אדוני היושב-ראש, בתחילת דבריך הבחנת כשדיברת על תקצוב דיפרנציאלי בין רווחה לבין חינוך, ולכן אני מייחד את הדיבור שלי לעניין הרווחה. בתחום הרווחה אני חושב שישנה נכונות גם מהשלטון המקומי לבטל את המטצ'ינג באשכולות הנמוכים משום שזה נותן יתרון אדיר ליישובים החזקים שיכולים להביא את המטצ'ינג, והמוחלשים, מוחלשים - נכון, מיכאל ביטון?נכון, אנחנו לא מדברים חלשים, מוחלשים - זה פשוט פוגע ביישובים המוחלשים כי הם לא מצליחים להביא את החלק שלהם. לכן, הם גם לא מקבלים, ואז זה יוצר עיוות נוראי.

באשר לסוגיית התקצוב הדיפרנציאלי בתחום החינוך – ברור שאני בעד תקצוב דיפרנציאלי. מתקיים ויכוח כמעט אקדמי. גם בעניין הזה של הסל תלוי איך מגדירים אותו, מיכל. מחר אני יכול להגדיר אותו מאוד מאוד מינימאלי, וזה יכול להיות טריק שאני אצביע עליו. נעשה אותו מאוד מאוד מינימאלי, ואז מאחריו נעשה דיפרנציאלי. אבל זה לא חשוב, זה סמנטיקה. כי ככל שאני אגיד אותו נמוך יותר ואז אני אציע הצעות לדיפרנציאליות אז אני מאפשר לעצמי את התוצאה הזאת. לכן, למה להיכנס לתוך הסמנטיקה הזאת?

לגבי זה שהיישובים החזקים באים ואומרים: אנחנו רוצים שיהיה סל חינוך שוויוני, ורק מעליו – למה שהמדינה לא תביא עוד יותר כסף? למה שלא נלך לאוצר? אבל יש גם יחסי גומלין בין השכבות החזקות לבין האוצר, כי הן, חברי מיקי לוי, לא מעוניינות להעלאת מס.

מיקי זוהר. מיקי לוי לא בעד.

מיקי זוהר - אתה מבין את הבעיה הזאת? מה יהיו מקורות ההכנסה של המדינה כדי לממן את זה? צריך יותר כסף. אבל המון פעמים התושבים של היישובים החזקים לא רוצים שיעלו להם את המסים. לכן, יש כאן איזשהו יחס כזה של - - -

בהמשך למה שאומר, המדינה משלמת ארנונה למשרדי הממשלה שלה לרשויות מאוד מאוד חזקות. במקום שהיא תשלם את הארנונה לרשויות, מוטב שהיא תשלם אותה לאוכלוסיות החלשות.

יש לי הצעת חוק שמשרדי ממשלה ישבו בפריפריה.

קרן הארנונה עכשיו.

זה לא מספיק, קרן הארנונה זה peanuts.

הערה נוספת – אנחנו גם יודעים, אגב, שקיים פער בעניין הארנונה בין יישובים מוחלשים לבין יישובים חזקים במובן הבא שהמון פעמים ליישובים חזקים יש מקורות הכנסה מאוד מאוד גדולים. תראו את בת-ים. היא לוקחת ארנונה גדולה יותר מתל-אביב. למה? כי לתל-אביב יש מקורות הכנסה שלא מארנונה של תושבים שהיא הרבה יותר גדולה מיישובים מוחלשים כמו בת-ים ועוד יישובים שכאלה. האם הדבר הזה צריך לבוא לידי ביטוי בתקציב דיפרנציאלי של המדינה כלפי היישובים? בוודאי שכן.

לכן, מה שאני מציע גם לשלטון המקומי, הבה ונבוא. התחושה שלי, מיקי, היא תחושה טובה, אופטימית, שרוח הדברים, שהרוח הערכית שעכשיו שוררת בחברה הישראלית היא בעד חינוך דיפרנציאלי. זה יהיה, והשאלה שתהיה היא רק כיצד. אני חושב שנכון שנבוא במשא ומתן עם השלטון המקומי כדי שבסופו של דבר גם הוא יבין שאין מנוס מכך שבסופו של יום, כפי שאתה אומר, צריכה להיות חלוקה שונה של כספי המדינה ליישובים על-פי המצב הסוציו-אקונומי שלהם. שומה עלינו לחזק את היישובים המוחלשים.

חבר הכנסת יונה, לא הכול כסף. צריך לדבר גם על משאבי - - -

תודה.

חבר הכנסת טרכטנברג.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה באמת לברך אותך ולחזק את ידך בזה שאתה הפכת לנושא הדגל בנושא הזה, במאבק החשוב הזה. אנחנו מנהלים כאן מאבקים אחרים ביחד, ואני מאוד שמח על כך.

הערה ראשונה, רבותי, יש חשיבות לשפה שבה אנחנו משתמשים ולעיתים היא מתעתעת בנו. כשאתה אומר תקצוב דיפרנציאלי זה נשמע כאילו שאתה עושה טובה למישהו, מעדיף מישהו ופוגע במישהו – כאילו שאתה מאוד לא שוויוני בהכרח. רבותי, תקצוב שוויוני זה כאשר אתה נותן לכל תלמיד על-פי צרכיו ועל-פי רמת הטיפוח שנדרשת בשבילו. לכן, בואו נחדל לדבר על תקצוב דיפרנציאלי. אני מבין מאיפה זה בא, אבל זה כאילו אנחנו מייצגים איזושהי גישה של פרוטקציוניזם כזה של אלה לעומת אלה. תקצוב שוויוני אמיתי זה לתת על-פי צרכיו של כל ילד בכל מקום, בכל בית ספר – זו הערה אחת.

הערה שנייה – מיכאל ביטון הזכיר את זה בבהירות ואני רוצה להתעכב על זה. רבותי, אי-השוויון בחינוך נפער במלוא עוזו בגיל הרך. שם הוא גם מתקבע, שם מתקבע גורלו. יש כיום מחקרים שמראים את זה בבירור. גורלו של אדם נחרץ עד גיל 6. ולכן, אותו תקצוב דיפרנציאלי – ועדיין נשתמש בשפה הזו מיושנת לצורך הדיון – חייב להתחיל שם ולהיות הכי דיפרנציאלי שם. כי אם לא תטפל בילד עם המוגבלויות ובילד שבספקטרום ובילד עם קשיי הלמידה וכו' כשהם בני שנתיים ושלוש, לא תצליח לעשות את זה אחר כך. יש התעלמות טוטאלית מהדבר הזה. צריך גם להרחיב בעל-יסודי. אבל רבותי, צריך להתחיל שם. מיקי, כשאתה מנהל עכשיו את כל המאבק, אני מציע לך שתשים את כל יהבך שם.

הערה שלישית – אתה ואנחנו נגיע למשהו כי משהו יקרה. השאלה מה קורה מאותה נקודה ואילך. אני מציע שייקבע כלל, וצריך לראות איך לעגן אותו, שכל תקצוב תוספתי למשרד החינוך כמשרד, אחוז מסוים יוקדש אוטומטית לעניין הדיפרנציאלי.

זה היום קורה.

לא, לא, לא. זה לא קורה לאורך כל ה- - -

זה היה כאילו פשרה.

מנואל, אבל - - - הוא 5% - 10% מהמשרד. אתה לא נוגע ב-90%. דווקא המס שפתיים.

לא, לא. מיכאל, לא שמעת מה שאמרתי. נגיע להישג עכשיו, ומכאן ואילך - - -

זה קיים.

זה לא קיים על הכול. אני מכיר את זה היטב, זה קיים על חלק.

על הרכיבים התוספתיים - - -

על חלק קטן, וזה לא מספיק. כי אם לא, ההישג יישחק. אני חושש שאנחנו נגיע להישג והוא יישחק לאורך זמן. לכן, צריך לקבע איזשהו מסלול שהפער לא ייפער גם בעתיד.

תודה רבה.

חבר הכנסת יעקב אשר.

אדוני היושב-ראש, אנחנו מלווים את הנושא הדיפרנציאלי עוד מהקדנציה הקודמת. בוא נאמר שהאמת נמצאת אי שם באמצע, ואגיד למה אני חותר. נכון שזה נראה אגרסיבי כשבאים ואומרים: בואו ניקח מרשויות גדולות ורשויות אחרות, ועוטפים את זה מיד בראש עיר טוב יותר, ראש עיר רע יותר. אני כחבר בשלטון המקומי לשעבר, ואני לא הולך להגיד דברים שאת תאהבי אותם בדיוק אז אל תהנהני עוד בראשך, אבל אני אומר שלצד הזה צריך להבין. יש ראשי עיר שההכנסות אצלם גבוהות לא בגלל שהם מנהלים יותר טובים אלא במקרה בעיר שלהם יש ים וליד ים יש מלונאות שמביאה ארנונה. ומה לעשות שבירוחם יש בקושי אגם, ועכשיו מנסים לפתח אותו וכו' – סליחה, אני לא אפגע באגם ירוחם. אבל יש דברים - - -

אבל ב"בין הזמנים" כל האגם נהיה תשליך של אומן.

לכן, חלוקה לפעמים של הנטל בין הרשויות לא באה באוויר, אלא היא בגלל שאותו ראש עיר קרוב לאזורים מסוימים יש לו תיירות ויש לו נמל ויש לו השקעות של מדינה. אני רוצה לנסות לשים את הנקודה כי אני לא רוצה שאתם תתאכזבו כמו שאנחנו התאכזבנו כבר בכמה סיבובים. אני מלווה ביטון ואני סופר לו את השערות הלבנות מאז שצומחות – זה מצד אחד. לכן, צריך להיות גם הנושא הדיפרנציאלי והערבות ההדדית הזאת שנקרא לה, אבל לא בתור גמ"ח ולא בתור חסד. כי עם כל הכבוד, יש רשויות שאדם מנהל אותן ויש לו משאבי מדינה, משאבי טבע, יש לו מחצבות שהוא מקבל עליהן הרבה מאוד כסף. יש לו הרבה מאוד דברים כשלראש עיר אחר אין את זה, עם כל הכבוד. מצד שני, אי-אפשר להפיל הכול על זה. לכן, לדעתי, הדבר הנכון שיצטרך להיות שאם נגיע למצב שבו המדינה באמת גם מוסיפה על תקציבי החינוך והרווחה, אבל היא תתנה את זה במטצ'ינג עם משהו דיפרנציאלי יותר עדין, יותר רך, יותר חכם, זה המנגנון המנצח.

בדיוק, זו השאיפה שלי. מצוין, תודה רבה.

אגף תקציבים, במשפט אחד. אתם בעד או נגד תקצוב דיפרנציאלי?

אנחנו כמובן בעד תקצוב דיפרנציאלי.

יופי.

הם מאוד בעד, אבל הם רוצים לעשות הכול לבד.

האם אתם מוכנים למצב שבו יהיה מטצ'ינג שכל שקל שהרשויות החזקות יתרמו, גם אתם תתנו שקל?

קודם כל, חשוב להגיד שהחלק הארי של התקציב שמגיע ממשרד החינוך ישר לתלמידים, אנחנו כן, כפי שראינו במצגת, נותנים תקצוב דיפרנציאלי ומחילים את זה עכשיו. זה עכשיו בשנה השנייה ביסודי וחטיבת ביניים. בתוכנית הכלכלית של 17'- 18' יש גם הקמת ועדה לתקצוב דיפרנציאלי בחטיבה העליונה. מעבר לזה, בתוכנית הכלכלית 15'-16' שניסינו להביא תקצוב דיפרנציאלי בחינוך ורווחה ברשויות המקומיות נתקלנו בהתנגדות חזקה מאוד של מרכז השלטון המקומי. חשוב לציין שלא הצענו לקחת כסף מהרשויות החזקות, הצענו להקפיא את מה שמקבלים עכשיו ולתת יותר לרשויות החלשות, ושם נתקענו. על התוספתי, על התוספתי.

ולמה התנגדו?

זה צריך לשאול אותם.

זה לא נכון, - - -

תודה.

תנועת הפריפריות, דקה.

קודם כל, תודה לוועדה. אני חושב שהוועדה הזו בראשותך, מיקי, היא באמת ועדה שמזמינה ופותחת את שעריה. גם תודה מיוחדת לאריאלה שעושה עבודת קודש בעניין הזה. יש לנו בסך הכול 40 ימים ואנחנו יכולים להגיד, וזה נכון, שיש לנו גם שנים אחרי זה וזה מלאכת חיים. אבל מבחינתנו, אני קונה גם מה שמיכאל היקר הציע ויגאל ומיקי הגיבו, עוד 40 יום ונינווה מתהפכת. אנחנו לוקחים את ה-40 יום האלה בכל הכוח. אנחנו, הציבור, יחד אתכם, חברי הכנסת הנחושים, ואנחנו מאמינים לגמרי לנחישות שלכם, ראשי הערים, ואנחנו עושים פה שינוי. כמו שמיכאל אמר, אנחנו מאוד רוצים את השלטון המקומי בפנים, אנחנו מאוד נרצה שישבו לצדנו בעניין הזה.

אנחנו חייבים.

אנחנו לא רוצים להתקוטט אתכם. תעמדו לצדנו בצמתים, במאהלים, בהפגנות. יש פה אישה יקרה – ויקי כנפו – שעשתה צעדה בימים האחרונים. היא יושבת במאהל בגן הורדים בנושא שאנחנו גם לא רואים, שקופים – 2 מיליון עניים אנחנו ואנחנו מקבלים את זה כמובן מאליו. קשה מאוד להביא את הדברים האלה לפה פנימה.

אני גם מודה לכם שהבאתם את זה גם ביום שני. אנחנו נמשיך ב-40 יום האלה לדרוש שינוי. אם לא יהיה שינוי אז אנחנו נצטרך ללחוץ יותר.

אני בא ממשפחה ימנית ואצלנו שרו: רק הליכוד יכול. זה היה 88'. מבחינתנו, רק הליכוד יכול תקצוב דיפרנציאלי וצדק לעניים. כל הקרדיט אליכם, בשמחה.

תודה רבה.

מועצות אזוריות, דקה אחת.

אלון שוסטר, אני יושב-ראש ועדת החינוך וראש המועצה בשער הנגב. אגב, ראש המועצה של אבי. יש לנו פלורליזם.

ראש המועצה היקר והאהוב.

תודה, תודה. הנה, זה מותר.

ועוד הערה לחבריי הערבים שלא נמצאים פה ולמרכז המחקר והמידע. בסטטיסטיקה אתם מכירים את הסיפור של מאיפה אפשר לטבוע. אני מסתכל על יסודי – יהודי וערבי, למשל. בממוצע גם בחטיבת ביניים. תסתכלו ביסודי, 1.76 כיתות מול 1.71. לכאורה הממוצע של הערבים גבוה יותר. מאיפה זה נובע? בכל אחד מהמדדים הם נמוכים יותר מאשר הקבוצות היהודיות, בכל אחת מהקבוצות של הטיפוח, פרט לכך שאין להם חזקים. אז החזקים היהודים מורידים את הממוצע של היהודים, והנה לכם את השערורייה הסטטיסטית התורנית.

ראשית, ברור שאני מתכנס לעמדה הבסיסית שהאחריות של ממשלה בנושא חינוך ורווחה היא המלאה, הגדולה ביותר. מדינה כמונו שצומחת, וזה בהחלט מתקשר לדיון שצריך להתקיים גם במרכז השלטון וגם במועצות, לגבי התוספות, לגבי ההמשך, העיקרון צריך להיות שמוסיפים למי שצריך ולא בהכרח פוגעים במי שיש. אני לוקח את המועצות האזוריות. קודם כל, שני שליש מהמועצות האזוריות מקבלות מענק איזון. מענק איזון זה הפלטפורמה של המדינה כדי לעשות צדק חלוקתי. קודם כל, כל מי שמקבל מענק איזון, שהמדינה תכניס מה שהיא רוצה לתוך מענק האיזון, והיא עושה את זה.

תודה. אתה חייב לסיים, זהו. תיכף יבואו לסגור אותנו.

דקה, דקה. דבר נוסף, מדד הטיפוח הוא המדד הקונקרטי וההשתתפות הדיפרנציאלית ברווחה הוא המדד הקונקרטי שכבר מתקיים. זאת אומרת, מה שאנחנו מתכוונים לעשות, ופה בעניין המינון או המינוחים הנכונים, אנחנו רוצים להעמיק את השוויון המהותי או כמו שקוראים לו בינתיים ההקצאה הדיפרנציאלית.

דבר נוסף, החשש הגדול. אני מבקש לא להסתמך על זה שלוקחים מחלק מהרשויות משום שזה ייכנס למאגר של האוצר וייעלם שם כמו שבדרך כלל קורה.

דבר אחרון, אנחנו נמצאים במעגל קסמים. אני במקרה רשות ועכשיו נודע לנו - - -

אני לא יכול להמשיך.

רגע, דקה. אני רוצה להסביר את הבעיה.

אדוני, תודה. מצטער, אני לא יכול. יסגרו את הישיבה ואני לא אוכל לסכם אותה.

כאשר אומרים, מיקי, - - -

לא יכול, אדוני. אמרת, לא יכול. מצטער.

לא תקין.

תקין בהחלט.

משרד החינוך.

לא, לא תקין. ממש לא תקין.

מה אני אעשה? אני כל יכול?

כמוך עמדתי בפקקים שעתיים וחצי כדי לבוא ולומר משפט אחד פשוט.

אתה דיברת שלוש דקות. אני גזלתי לך דקה.

שלוש דקות, אפשר לחשוב.

הארנונה לא בידנו.

איפה הצדק החלוקתי שלך?

בדיוק פה. תדאג שמשרד הפנים יאפשר להעלות ארנונה כנגד זה שמורידים את ההשתתפות וייפתר המעגל הזה. אין לי אפשרות לקחת מהתושבים שלי.

תודה. אגב, אנחנו פה. אנחנו לא הולכים. אתה יכול להעביר לי עוד דברים בכתב, ואפילו בעל-פה. אני לא בורח לשום מקום.

האחרונים הם משרד החינוך.

דודי מזרחי

זה נושא מורכב ואני מבין שאין לנו הרבה זמן. אני אגיד בראשי פרקים.

דקה, התקשרו מהמזכירות ואני חייב לסכם את הישיבה.

דודי מזרחי

עשרים שניות. נכון שיש פערים בחינוך, בהקצאת המשאבים של המדינה בחינוך. שמנו את זה על השולחן. ציינה נטע ממרכז המחקר והמידע. באוגוסט 2014 פרסמנו באופן פומבי את דוח הצוות הבין-משרדי של החינוך והאוצר שבחן את הפערים בחינוך. בעקבות זה שינינו את מודל הקצאת המשאבים בחינוך היסודי ובחטיבת הביניים. הכול נמצא אינטרנט, הכול שקוף ואפשר לראות. שמנו על השולחן תוכנית חומש שגם תוקצבה שמוסיפה מיליארד שקל לבסיס התקציב במהלך של חמש שנים, ובמקביל משנה את מודל הקצאת המשאבים.

כרגע אם אני מסתכל במבט צופה פני עתיד, מקומות שיש לנו עדיין פערים שבהם תקציב החינוך לא מספיק פרוגרסיבי, הוא יכול להיות דיפרנציאלי יותר, זה בחטיבה העליונה בעיקר, ובהיבט של תקציב הפיתוח. אנחנו מודעים ועובדים על הנושאים האלה. גם בהחלטת הממשלה של אישור תקציב המדינה לשנת 17'-18' הוגדר שיתכנס צוות בין-משרדי שמתכנס במשרד החינוך ומשרד האוצר שבוחן תקצוב דיפרנציאלי בחטיבה העליונה. בכוונת הצוות להביא את המסקנות לשר החינוך והאוצר עד מרץ 2017, ואני משוכנע שכך יהיה.

תודה רבה, אדוני.

ברשותך, אני יכולה להוסיף עוד משפט?

לא, אני מצטער ומתנצל.

חבל, חבל.

יהיה דיוני המשך אז אולי תוכלי שם.

הוועדה קובעת כי קיימים פערים משמעותיים בין אזרחים המשתייכים לרשויות מקומיות במצב סוציו-אקונומי נמוך לבין אזרחים המשתייכים לרשויות במצב סוציו-אקונומי גבוה, בדגש על אזורי הפריפריה החברתית והגיאוגרפית בכל הנוגע לקבלת הזדמנות שווה בשל היעדר תקציבים מתאימים בחינוך ורווחה.

הוועדה תפנה לראש הממשלה, שר האוצר ויושב-ראש השלטון המקומי בדרישה להחיל את התקצוב הדיפרנציאלי כבר בתקציב הקרוב 2017 - 2018 על-פי עיקרון המטצ'ינג בין המדינה לרשויות לסל חינוך ורווחה לרשויות במצב סוציו-אקונומי נמוך, בדגש על פריפריה גיאוגרפית וחברתית.

הוועדה תפנה למשרד האוצר בבקשה לביטול המטצ'ינג בענף הרווחה או בתחום הרווחה.

הוועדה סבורה שהחלת התקצוב הדיפרנציאלי בחינוך ורווחה תביא לצמצום פערים משמעותי בחברה הישראלית שיבוא לידי ביטוי בתוך שנים מועטות.

הוועדה תקיים דיוני המשך בנושא חשוב זה.

הוועדה מודה למשתתפים על הדיון הזה, וכמובן שיהיו דיונים נוספים ואנשים יוכלו לבוא.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:21.