הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 160

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, ו' בכסלו התשע"ז (06 בדצמבר 2016), שעה 10:08

קליטת עולים חדשים ביהודה ושומרון

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

מרדכי יוגב

יואל רזבוזוב

שפרה קירשנבאום - מנהלת מחוז דרום וירושלים, משרד העלייה והקליטה

דפני רות מושיוב - מפקחת לקליטת עלייה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

שושנה שהם - מדריכה באגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך

רויטל דותן - ממונה על ארגון לימודים באגף קליטת תלמידים, משרד החינוך

ליאת גואלי - מנהלת תחום טיפול בפרט, משרד הבינוי והשיכון

יוסי סגל - מנהל מרחב יו"ש, רשות מקרקעי ישראל

קרולין לסרי - פרויקטורית, הישוב עלי, מרכז השלטון המקומי

שרה שראל - אחראית קליטת עליה, מועצה מקומית מטה בנימין

רינה בן עמו - רכזת עולים מצרפת, המועצה המקומית מטה בנימין

רפי אביטל - מנהל תחום קליטת עלייה, המועצה האזורית שומרון

דבורה רבינוביץ - רכזת קליטת עליה-גוש עציון

אלעד יהודה מאיר - עוזר לראש החטיבה להתיישבות, הסוכנות היהודית

פנטהון סיום - שליח נייד לאתיופיה, הסוכנות היהודית

גאל גרינוולד - ראש החטיבה להתיישבות, ההסתדרות הציונית העולמית

פנטהון אספה דוויט - מנכ"ל, טבקה - מרכז לסיוע משפטי וסנגור קהילתי ליוצאי אתיופיה

אנבר סנבטו ג'מבר - דובר, טבקה - מרכז לסיוע משפטי וסנגור קהילתי ליוצאי אתיופיה

ג׳פרי דאובה - רש״ל, ארגון ציוני אמריקה

ג'פרי דאובה - רש"ל, ארגון ציוני אמריקה

יעקב ברגיל - חבר הנהלה קשרי חוץ, מוזמנים שונים

אפרים זנו - מנהל תקשורת, ארגון קעליטה, עמותות הפועלות למען יהודי צרפת

דנה גורדון שושני

עופרה ארגס - חבר המתרגמים

קליטת עולים חדשים ביהודה ושומרון

בוקר טוב לכולם. אני יודע שיש אנשים בדרך, אז אנחנו נתחיל והם יצטרפו אלינו. תודה לכל האנשים שהגיעו. הנושא בו נדון היום הוא קליטת עולים חדשים ביהודה ושומרון. אנחנו קבענו את הנושא לאחר הסיור שערכה הוועדה במסגרת הוועדה, וגם עשיתי לא במסגרת הוועדה סיור ביהודה ושומרון ונחשפתי לקליטת העלייה. כמי שמעריך את קליטת העלייה כמאוד מוצלחת ביהודה ושומרון.

גם כשיש הצלחה כזאת אנחנו גם שומעים אתגרים ובעיות בשטח. המועצות שם וגם גופים אחרים מתמודדים עם קשיים בקליטת העלייה. אמרנו "בואו נקיים דיון, נזמין את משרדי הממשלה ונקיים דיון ביחד כדי להתמודד עם הבעיות האלה שקיימות". גם למשרדי הממשלה יש הערכה רבה בשיתוף הפעולה למיטב הבנתי וידיעתי, עם המועצות והרשויות הקולטות את העלייה ביהודה ושומרון, אבל יש בעיות ספציפיות כמו למשל מבנים, שזה לא עניינים מדיניים או כל הדברים האלה שיש, זה לא חופשי לבנות למי שהצטרף לעולים החדשים.

אנחנו צריכים לראות איך אנחנו פותרים את הבעיות האלה ואיך אנחנו נותנים מענה לעולים חדשים שהגיעו להתחיל את החיים שלהם ביהודה ושומרון. לכן הזמנו לכאן משרדים. עד עתה האנשים שהגיעו ורצינו גם שיגיעו מקרקעי ישראל, הם לא הגיעו. הגיעו נציגים מהחטיבה להתיישבות. משרד הקליטה נמצא פה, נציג משרד השיכון בדרכו לכאן. גם משרד הרווחה ומשרד החינוך נמצאים פה. אנחנו נתחיל ומי שבדרך יצטרף אלינו.

אני רוצה לציין את הבעיות ששמעתי וגם ניתן לעוסקים במלאכת קליטת העלייה להציג לנו את הבעיות. בעיה למשל של מבנה, יש להם בעיה של מבנה, יש בעיה של תעסוקה, יש בעיה של פרויקטים חינוכיים, יש להם בעיות כמו מגשרות בגני ילדים, גני חובה שיהיה להורים את ההזדמנות ללכת וללמוד באולפן, ואין להם מקום שיוכלו להשאיר את ילדיהם. הם יתארו בדיוק את הבעיות הללו כפי שהסבירו לנו בשטח ואז אני מבקש שנציגי משרדי הממשלה יתייחסו לבעיות האלה ונצא בסוף עם סיכום של עבודה משותפת כדי להתמודד עם הבעיות.

מבחינת ההזמנות, הוצאנו הזמנה למועצת יש"ע. מועצת יש"ע מרכזת את כל הרשויות המקומיות שם ולכן אנחנו מצפים שכולם הוזמנו ולכולם הגיעה ההזמנה. ואלה שלא הגיעו, אני מקווה שהם יודעו ובחרו אולי שלא להגיע. אבל אלה שהגיעו – אם אתם מייצגים את כולם, נשמח לשמוע בשם כולם. אם באתם לייצג את הישוב שלכם או המועצה שלכם, תציגו גם.

אני אתן את רשות הדיבור למועצה המקומית מטה בנימין. שרה שראל, אחראית קליטת עלייה.

קודם כל אנחנו מועצה אזורית. המועצה האזורית הכי גדולה במדינת ישראל, מונה 65,000 נפש ב-40 ישובים. כדי לסבר את האוזן, המרחק אצלנו במועצה להגיע ממזרח למערב ומצפון לדרום שעה וחצי ברכב. שזה מכתיב את הבעיה הראשונה ואני רוצה לדבר באופן כללי על בעיות הקליטה, לאו דווקא הבעיות שלנו כי אני חושבת שהבעיות שלנו אני מניחה שהן מייצגות גם יישובים אחרים, ומועצות אחרות למרות שאולי במרחק אנחנו די ייחודיים.

אנחנו קולטים עולים מארצות הברית בעיקר בישוב חשמונאים, ועולים מצרפת בעיקר בישוב עלי, שיש מגוון עולים במועצה, מ-34 מדינות שונות בעולם מזימבבואה ועד פינלנד. המגוון הוא עצום אבל בבודדים. הקבוצות מגיעות מארצות הברית ומצרפת.

עלי הוא ישוב ששוכן במרחק גדול מאוד מירושלים, אין תחבורה ציבורית סדירה. כדי שעולה יוכל להגיע לאולפן או לעבודה, הוא צריך לנסוע באוטובוס, האוטובוס זה שעה וחצי נסיעה כל כיוון. וזה בלי לקחת בחשבון את הפקקים. זה פשוט העצירות וה- - - וזה מאוד מקשה. אז תגידו "נכון, גם לישראלים יש את אותה בעיה" אבל העולים של היום זה לא מה שהיה פעם שהיה להם רכב, הם נוסעים בתחבורה ציבורית וזה בעיה ראשונה.

הבעיה השניה היא התעסוקה, שהתעסוקה מהווה חסם מאוד גדול לקליטה. יש לנו מגוון של עולים שבעצם אין להם מקצוע, הם הגיעו לארץ מאמינים שיהיה בסדר, יש להם אמונה חזקה, רובם מסורתיים, אבל כשמגיעים המציאות טופחת על פניהם והבעיה היא לא כל כך בסדר, והמון דברים לא מסתדרים.

יש דבר ביחס לקליטת עולי צרפת שלא כל כך מדברים עליו. צרפת היא מדינת רווחה ועולים מצרפת מקבלים מהמדינה סיוע ותקציבים בלי שהם צריכים לבקש. אני שמעתי שליח שהיה שליח של הסוכנות בצרפת שיש לו שישה ילדים, הוא הגיע לצרפת לאיזה פרבר, הוא קיבל טלפון מהעירייה ואמרו לו "אנחנו נורא שמחים שהצטרפת, שמענו שיש לך שישה ילדים, מגיעה לך עזרה במשק הבית". הוא אומר "אשתי בחיים לא חשבה בארץ שמגיע לה עוזרת, הגעתי לצרפת קיבלתי עזרה במשק הבית". בצרפת הלימודים הם בחינם, שכר הדירה בחינם, יש השלמת הכנסה בלי שא נשים מבקשים, ובית הספר הוא עד 17:30, 18:00. הילדים מגיעים הביתה בערך ב-18:00, מה שנשאר להם לעשות זה ארוחת ערב, קצת טלוויזיה, מקלחת ולישון. פה הילדים מגיעים הביתה בשעה 14:00, מה עושים איתם כל היום? ההורים צריכים לעבוד. הם פתאום צריכים לשלם שכר דירה, הם לא שילמו שכר דירה. הם צריכים לשלם שכר לימוד וגבוה והם לא שילמו את זה, ואלה דברים שלא מדברים עליהם וזה קשה להם. הם נופלים, מעבר לבעיות של השפה, והעבודה, קשיי היום יום של העולים האלה זה דבר שצריך להציף אותו וצריך לחשוב איך אנחנו פותרים אותו.

אנחנו מטה בנימין, כדי לפתור את הבעיה של תעסוקה עשינו לפני חמש שנים מיפוי באחד הישובים ובדקנו מה מצב העולים. הסתבר לנו שלחלקם הגדול מאוד יש חובות כספיים שנובעים מבעיות של תעסוקה. הנטייה שלהם הייתה לעבוד בחברה של שיווק טלפוני, שהם יושבים באיזה משרד, עונים לטלפון ובאמת מנסים לשווק מהארץ מוצרים של חברות צרפתיות בארץ, מרוויחים 25 שקלים לשעה. 25 שקלים לשעה, אני לא צריכה לספר, אי אפשר לשלם במכולת. אי אפשר לקנות בגדים, אי אפשר להתנהל, אי אפשר כלום. יש להם חובות לישוב, חובות על משכנתאות שלפעמים קונים בתים.

הבנו שהבעיה העיקרית היא עבודה וכדי לפתור את בעיית העבודה החלטנו אז לקחת רכזת תעסוקה שלמיטב ידיעתי אנחנו הרשות היחידה שעושה את זה, מעסיקים על חשבון הרשות רכזת תעסוקה, היא יושבת פה לשמאלי, שמה רינה בן עמו, משפטנית בהכשרתה שכבר חמש שנים עוזרת לעולים למצוא עבודה, כל אחד לפי כישוריו, לפי יכולתו. היא תתאר אחר כך איך היא עושה את זה אבל צריך לדעת שכשמצאת לעולה עבודה זה לא שיופי, הוא מסתדר בעבודה נהדר. בעוד חצי שנה, שנה, שנה וחצי הוא חוזר אליה עוד פעם כי משהו לא הסתדר, הוא מחפש עבודה אחרת, הוא רוצה ללכת הלאה. צריך לתת את הדעת על הנושא הזה של איך עוזרים לעולים להיקלט בעבודה כי זה לא שירות תעסוקה, "הנה, קח פתק הפנייה ותבדוק". זה מצריך הרבה יותר גישה אישית.

בעיה אחרת זה כמובן מבנים. אני מאמינה שהרבה מאוד ישובים רוצים לבנות, רוצים לקלוט, אבל המבנים - אנחנו צריכים לפני שאנחנו קולטים לבוא למזכירות בעלי ועלי משריין בתים לעולים ועד הרגע האחרון לא יודעים אם כן יגיעו לא יגיעו, כמה יגיעו, וצריך שהמדינה תיתן איזו שהיא זמינות למבנים עם ציוד בסיסי שעולה שמגיע לארץ יהיה לו 4-5 שנים איזו שהיא דירה שבה הוא יכול לגור בלי העול הזה של "יוציאו אותי, בשכירות, איך אני אשלם, איך אני אעשה" שזו נקודה קריטית.

דבר אחר זה נושא של החינוך. יש מחקרים בלי סוף על מהגרים ועל נושא של השפה ועל הקליטה החברתית. צריך המון המון משאבים. המדינה לא נותנת את הדעת על קליטת עלייה בגנים שצריך לדעת, צריך לעזור, אנחנו מעסיקים גננת מגשרת שמסתובבת בין הגנים ועוזרת לכל הילדים העולים, אין את זה ברשויות אחרות וצריך לתת את הדעת שצריך לעשות את זה. ילד עולה שמקבל פתרון בגן, הוא ילד נורמטיבי בלי בעיות, ילד רגיל, הוא מגיע לכיתה א' ואין לו בעיות של עולה חדש וחבל לחכות לכתה א' לתת את הסיוע אז כשכבר יש תסכולים של בעיות בלמידה אם אפשר לפתור את זה בגן. צריך לתת יותר. משרד הקליטה נותן תקציבים לסיוע לקליטה בקהילה לתכניות, זה מעט, זה לא מספיק. זה לא נותן מספיק כדי לצרף את הילדים וגם את ההורים להווי הישראלי. אנחנו שאנחנו רשות לא קטנה, התקציבים שלנו ממשרד הקליטה לפעילות כזאת היא בסדר גודל של עד 100,000 שקל. זה לא מספיק, צריך להוסיף. תודה.

תודה. בבקשה החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית. גאל גרינוולד בבקשה.

תודה. אני משמש כיושב-ראש החטיבה להתיישבות ואני שמח שכיושב ראש אתה כינסת נושא מיוחד בנושא של עלייה וקליטה לטובת העולים ביהודה ושומרון. אני אוסיף דבר אחד שלעניות דעתי חשוב, על מה שאת אמרת קודם. אני בעצמי אגב עליתי מחוץ לארץ לפני כמה שנים, גם מצרפת, ואני מאוד מאוד מזדהה עם מה שאמרת בנוגע לבעיה של הרווחה של אותם יהודים שעולים מצרפת, אני אומר, במיוחד כשהפער הוא גדול. זאת אומרת שמדי פעם אתה קורא עיתון מעריב או ידיעות אחרונות ורואה איזו תמונה של וילה גדולה באילת או בתל אביב שאומרים "הנה הצרפתים כבשו את השוק בתל אביב או באילת" ועל פניו יוצאת מן תמונה כזאת שכל מי שעולה משם יש לו את היכולת לרכוש את הבתים האלה, הבעיה שזה בדיוק החריג שלא משקף את הרוב, ואכן כפי שאת אמרת, הרוב תלוי בין היתר בשירותי רווחה מאוד משמעותיים שהמדינה שם מעניקה ולכן זה דבר שאנחנו חייבים לקחת בחשבון, אם אנחנו רוצים שהיהודים יגיעו לכאן, דיברנו על זה בשבוע שעבר. צריך לעשות את הכל כדי שהיהודים שחושבים ושוקלים לעזוב את צרפת יגיעו לכאן, ולא יגיעו לקנדה או למיאמי או לכל מיני מקומות אחרים שהם שוקלים. לכן אני חוזר על מה שאמרתי בפעם שעברה, מדינת ישראל כמדינה צריכה לעשות את הכל כדי שאותם אנשים שחושבים ושוקלים לעזוב את מקומם בגלל כל מיני בעיות שאנחנו מכירים היום באירופה, יגיעו לכאן ולא יגיעו למקומות אחרים.

עכשיו אני חוזר לנושא של יהודה ושומרון. קודם כל מבחינת החטיבה להתיישבות, צריך לדעת שהחטיבה להתיישבות מאוד מעורבת, הייתה מעורבת, כידוע לכם היו מספר תקלות עם החטיבה להתיישבות, אני לא אכנס לזה אבל בעזרת השם אנחנו חוזרים לשגרה בשבועות הקרובים, החטיבה להתיישבות מעורבת במספר ישובים ביהודה ושומרון. אני מדבר על חיננית בשומרון, שיש שם מספר מבינם שהחטיבה להתיישבות העמידה לטובת העולים מחבר העמים. החטיבה להתיישבות גם הייתה מעורבת בעלי, עבור הפרויקט של היהודים שעלו מצרפת וכאן המקום לציין את עבודת הקודש, אין מילה אחרת, מהעמותה של שלום ואך, שבאמת במסירות נוסעים לצרפת, מנסים לאתר משפחות ומביאים אותם לעלי. ישנם פרויקטים נוספים בפדואל ובברוכין, החטיבה להתיישבות לא הייתה מעורבת ישירה בפרויקטים האלה אבל מדובר בפרויקטים מאוד חשובים, ושבעתיד החטיבה להתיישבות תיתן את התמיכה ואת הסיוע לפרויקטים האלה.

דיברתי על עלי, על כוכב יעקב, על ברוכין, על פדואל ועל חיננית. דבר אחרון שאני מבקש לציין כאן בוועדה, אני חושב שיש פה חשיבות גדולה מאוד לכוון את העולים למסגרת הקהילתית הכפרית במדינת ישראל וביהודה ושומרון בפרט. אין ספק שהרבה יותר קל לעולה להקלט בישוב מאשר בעיר. אפשר גם להקלט בעיר כמובן, ויש הרבה עולים שעולים לנתניה, לתל אביב ולרמת גן וירושלים, אבל מהניסיון, ממה שאנחנו מכירים ומבינים המסגרת הקהילתית הכפרית, ואני ראיתי את זה, אני חייב לציין פה את ברוכין, אני לא יודע מי מייצג את ברוכין כאן, אין פה נציג של השומרון - אני ראיתי איך כל הישוב כישוב התגייס כדי לקלוט 15 משפחות מצרפת. אנשים שם שגרים בישוב אמרו לי "אנחנו לקחנו היום יום חופש כדי להגיע לשדה התעופה כדי לקלוט את המשפחה המאומצת שלנו" כלומר יש פה דברים מאוד יפים, זה מצב של win-win, כלומר גם המשפחה שעולה וגם המשפחה שעוסקת בקליטה מרוויחה מהדבר הזה ויש פה תרומה מאוד משמעותית לישוב.

לסיום מה שאני מבקש להגיד, אדוני היושב ראש, אנחנו צריכים לעשות את הכל כדי להקל על העולים בתחום של המבנים, בתחום של החינוך, בתחום של הרווחה, אותן שעות שדיברת עליהן, משעה 14:00-14:30 שהילדים מסתובבים ברחוב, שאין מסגרת עד שעות הערב, כל הדברים האלה צריכים להיעשות. אני אסיים בכך שאומר כי אנחנו כחטיבה להתיישבות נעשה את המקסימום כדי לתת את המענה בשני תחומים: בתחום של המבנים ובתחום החברתי במסגרת חברה וקליטה. זה מה שאנחנו מתכננים לעשות בעזרת השם ולכן אני מאוד מברך על ההתכנסות הזאת, כאשר החטיבה להתיישבות תהיה אחד הגורמים המשמעותיים בתחום הזה. תודה רבה.

תודה. הצטרף אלינו חבר הכנסת מוטי יוגב, חבר הוועדה. תודה רבה גאל. אתה אומר שאתם הולכים לעשות את זה.

כן. אנחנו בשני התחומים כפי שאמרתי, מבנים ותחום החברה, אנחנו נהיה שם. כמובן שכידוע לך שזה פונקציה של תקציב כמו כל דבר בארץ. ככל שיש לך יותר כלים אתה יכול לעשות יותר.

כן. זה כל העניין, אלה כל הבעיות. השאלה פה, גם הם יכולים לעשות אם יש להם את התקציב. האם אתם באים עם התקציב. האם אתם יכולים לגייס או מהממשלה או מחוץ לארץ, האם יש לכם פתרון לזה?

התקציב של החטיבה להתיישבות הוא ממדינת ישראל. אמנם החטיבה להתיישבות נמצאת בהסתדרות הציונית העולמית אבל מתוקצבת על ידי המדינה. ככל שהמדינה תחליט שהחטיבה להתיישבות צריכה לקבל את התקציבים המתאימים לדבר הזה, אנחנו נוכל לעזור כמה שיותר בשני הנושאים האלה. בתחום של המגורים ובתחום של חברה וקליטה.

אתה ציינת את עלי. הייתי בעלי והוצגה לי שם הבעיה של המבנים, מגורים לעולים וגם לפרויקטים. השאלה איך אתם יכולים לעזור להם, אפילו שהם רוצים לשים קרוואנים, יש להם בעיה. האם אתם גם עוזרים בכיוון הזה?

איזו בעיה יש להם, לא הבנתי?

אין לנו איפה להעמיד אותם.

תציגי את זה.

אני פרויקטורית מהישוב עלי. יש לנו אשקוביות באמת שאנחנו מאכלסים שם את העולים עד שנתיים. קודם כל אלה מבנים קטנים, זאת אומרת זה לא מתאים לרוב המשפחות שכבר באות עם שניים-שלושה ילדים ואם אנחנו עכשיו רוצים להקים באיזה אזור בישוב כמה קראווילות לעולים אין לנו איפה להעמיד אותן, אין לנו את המקום הזה, אין לנו את התשתיות או את היכולת לעשות את זה. אז באמת אנחנו מגיעים למצב שאין לנו איפה לשים אותם.

עד היום יש כמה אשקוביות שהן לעולים אבל זה קטן וזה לא מתאים. אנחנו פשוט בלי ואין לנו מה להציע חוץ מבשוק הפרטי שאו שזה מאוד יקר או שזה - - -

ככה, החטיבה להתיישבות יכולה לסייע בתחום של הקרוואנים. זאת אומרת יש קרוואנים בגדלים שונים, אבל לאתר את המקום, את מדברת גם על בעיה שלאיתור של מקום בתוך הישוב. זה כבר בעיה של הישוב, כלומר הישוב צריך להגיד "חבר'ה אנחנו רוצים להביא במקום הזה כך וכך קרוואנים לטובת העולים או לא לאו דווקא לטובת העולים" אבל זה כבר דבר שהחטיבה להתיישבות כחטיבה להתיישבות פחות מעורבות, זה כבר נושא פנימי של הישוב. אנחנו כחטיבה בעבר, ובעזרת השם נמשיך לעשות זאת בעתיד, אנחנו נמשיך ונעשה את זה בעתיד, אנחנו יכולים להעמיד קרוואנים גם בגדלים שונים, יש לנו קרוואנים של 55 מ"ר, קרוואנים של 75 מ"ר שזה יותר מתאים. זה יותר יקר, אבל בשביל זה אנחנו קיימים, בשביל זה אנחנו רוצים לעשות את זה.

אבל איתור המקום – ואנחנו גם מכירים את זה כי הרבה פעמים אתה רוצה אחר כך לבנות בתים באותם מקומות שיש את הקרוואנים, לכן אתה צריך להעתיק את הקרוואנים, אנחנו מכירים את זה, אבל זה דבר שהישוב כישוב צריך לעשות.

אוקיי. לנציג שהיה צריך להגיע ממשרד השיכון נולד לו בן הבוקר, קובי אריאלי. לכן נציג אחר מגיע במקומו, רונן כהן והוא בדרכו לכאן. אם יש עוד מישהו שרוצה להציג בעיות לפני שאני פונה למשרדי הממשלה.

אני אחראית על עולים חדשים בגוש עציון. אני רוצה קודם כל להזדהות עם הדברים שנאמרו לגבי הרווחה התעסוקה והחינוך של העולים, אצלנו זה ממש ככה, הרבה פעמים יוצא שאותן משפחות שבאות עם האידיאלים והם חושבים שהכל יהיה מצוין, הם הופכים להיות עם תיקי רווחה כי קשה למצוא עבודה, כי הילדים לא מסתדרים וכל הדברים האלה. דברים שהם מיוחדים לגוש עציון, יש לנו גם אזור מאוד גדול של ישובים שונים שיש מרחק גדול ביניהם ובכל ישוב זה לא קבוצה של צרפתים בישוב אחד או קבוצה של עולים מפרו, יש לנו הרבה כיסים קטנים של עולים בכל מיני ישובים, וזה עושה את זה מאוד קשה לבנות איזה תהליך או תכנית כי יש חצי שעה בין שני ישובים ועוד 40 דקות בין עוד ישוב וצריכים איך שהוא לאחד אותם. הבעיה של המרחק, ההסעות, של איך שהוא לחבר בין כל האנשים זה אתגר ממש גדול בשבילנו.

האתגר השני שרציתי להגיד הוא על חוסר הבניה בגוש עציון, עכשיו יש הקפאה בהרבה מקומות, אז בכלל להעמיד מבנים זה נשמע חלום, אבל אפילו מקום בשוק הפרטי קשה למצוא בשביל העולים.

את יכולה לפרט את העניין של חוסר בניה? קודם שמעת למשל מהחטיבה אמנם, זה חצי מדינה, של ההסתדרות הציונית, התקציב שם, אבל שמעת מה שהוא אמר, נשמע את משרד השיכון כשהוא יגיע בעניין, אבל אני רוצה להבין יותר. למשל היא אמרה המקום, התשתית, איפה לשים אם זה קרוואן או אם זה מבנה, זה באחריות של המועצה או בישוב. האם את יכולה לפרט איפה בדיוק הבעיה, האם זה המבנה או המקום?

לא, זה המבנה. כרגע יש הרבה ישובים בגוש שיש להם תכניות, רצון, צפי לבנייה, ורוב התכניות מוקפאות בעניינים של טאבו, בעניינים של הקפאת קרקעות.

זה בגלל מדיניות של הקפאה.

כן. וגם המחיר של אותם מבנים שיהיה אותם, כנראה שזה מחיר גבוה והיינו רוצים איך שהוא להוזיל את זה לעולים החדשים או לעשות אזור שמיועד גם לקליטה של עולים חדשים שזה לא קיים בגוש עציון.

הבנתי. תמשיכי.

העניין של החינוך גם. יש בתי ספר שהם באשכול של בתי ספר של גוש עציון ואז יש כמה בתי ספר שהם במרחקים יותר רחוקים שיש בהם קצת פחות עולים. אנחנו רואים שהשירותים למקומות שיש הרבה עולים בריכוז זה הרבה יותר ממה שיש לעולים בישובים היותר נידחים, יותר בפריפריה אפילו של גוש עציון וזה קושי שאנחנו מתמודדים איתו גם לא לעולים, איך מגיעים לכל הישובים באותה מידה, אבל במיוחד לעולים. יש לנו 22 ישובים ונראה לי שבחצי מהם יש 5-10 משפחות של עולים מפרו, בכל ישוב, אז איך מגיעים אליהם? איך עושים את העבודה כמו שצריך כשהם לא ביחד.

העולים מחליטים בעצמם להגיע לגוש עציון או האם משרד הקליטה מפנה אותם?

לא, הם מגיעים לבד.

איך יוצרים קשר איתכם?

אנחנו מנסים לפרסם במיילים, ובכל הדברים שיוצאים, אלה שבאים מאמריקה יש לנו דרך "נפש בנפש" מישהו שעובד איתנו, אלה שבאים מצרפת, יש מתווכת שעוזרת לכל הצרפתים למצוא דירות, אנחנו בקשר איתה בשביל להכיר, ודרך רכזת קליטה של כל ישוב. יש וועדת קליטה של כל ישוב וישוב ואנחנו בקשר איתם.

תודה. מישהו רוצה להוסיף?

רציתי בנושא האולפן למבוגרים, כל העולים שמגיעים מקבלים אולפן, הם זכאים לאולפן לתקופה של בערך חצי שנה. אני רואה שהרבה מהעולים מתלוננים הם לא מספיק מקבלים את השפה וכלים להתמודד ולצאת לחיים היום יומיים, אם זה עבודה וגם אם זה להסתדר בצורה הכי פשוטה בבית ספר, לקרוא שיעורי בית, מידע, לקבל דברים פשוטים. בחצי השנה הראשונה הם מאוד עסוקים ומאוד מוטרדים, חלק עוד טסים וחוזרים לצרפת כדי לסגור עניינים ומוצאים את עצמם שהאולפן רץ, הם מפספסים ימים, הם לא באמת מנצלים את חודשי האולפן ואז נגמר האולפן ובעצם סיימו את הזכאות שלהם מבחינת האולפן אבל אין להם את השפה. ואז הם מוצאים את עצמם אחרי חצי שנה שכבר מפסיק סל הקליטה והם מוצאים את עצמם בלי שפה וכבר בלי כסף אז הם חייבים לעבוד במקומות כמו ששרה אמרה, טלמרקטינג לדוברי צרפתית וזה רק מעכב את הקליטה שלהם.

הרבה עולים פונים אלי בבקשה למצוא אולפן המשך ובאמת האולפנים נמצאים באריאל, אולפן מקצועי, אולפן המשך, נמצאים בירושלים שזה מרחק נסיעה וזה לא תמיד מתאים ותואם למה שהם צריכים אז אם אפשר להשקיע בזה יותר, לתת על זה את הדעת, משהו שיותר מכוון ופחות דידקטי, העולים אומרים לי "בסדר, למדנו פועל פיעל והתפעל, אבל בסוף אני לא יודעת להגיד לרופא שכואב לי הגרון" הדברים של היום יום עם השפה היום יומית פשוט לא שם וזה מקשה עליהם ביום יום.

האם שאלתם את משרד החינוך, חינוך מבוגרים, וגם משרד הקליטה בדבר האפשרות של לעשות את האולפן בישוב, אם יש מספיק תלמידים, העולים.

אז זה באמת עניין של מספיק תלמידים וגם לפי רמות.

מה המספר שאפשר לפתוח איתו?

כדי לפתוח כיתה צריך 22 תלמידים מבחינת משרד החינוך, נכון?

אני חייבת לומר שבמקומות האלה אנחנו שוכחים מהתקנים. זאת אומרת תקן לפתיחת כיתה שנכון לעיר, למרכז העיר, הוא שונה במקומות האלה. אנחנו פותחים עם מספרים קטנים, אנחנו משנים.

מה המספר הכי קטן?

אנחנו פותחים גם עם 15, 12, לפעמים גם עם עשרה. ויש כאן אנשים, שרה שראל יודעת, אף פעם לא אמרנו לא.

באמת בישוב אריאל פותחים אבל - - -

האם אתם למשל, כמו שהיא אמרה עכשיו, אפילו עשרה, אנחנו מתחשבים בזה, כי אנחנו מדברים על קליטת עולים בצורה של ישובים קטנים, כפרים ולכן האם למשל אתם פניתם, "יש לי 10, בואו תנו לי תקן ותפתחו אולפן" האם אתם הצגתם את זה?

אנחנו עובדים עם הישוב אריאל, אני בקשר עם מנהלת האולפן שם, והיא עושה את המאמצים הכי גדולים, היא מחפשת אותי על המספר, אולי נשיג עוד אחד ונצליח לפתוח כיתה. אז באמת מהבחינה הזאת עושים את כל ההשתדלויות, באמת אמרו לי 22 ואני יודעת שהרבה פעמים משתדלים גם אם יש פחות. אבל באמת זה לא תמיד מתאים לכל הרמות, מגיעים עולים מרמות שונות, את בטח יותר מבינה בזה, יש כמה רמות ופשוט לא כולם מוצאים את המקום שלהם שם ומצליחים.

מבחינת משרד הקליטה אנחנו כן מקבלים, אנחנו מגישים תקציבים כדי לקבל אולפן בשעות הערב אז אנחנו הרבה פעמים מקיימים. אבל זה מעט, כן זה עוזר, הם שמחים בזה, הם משתתפים בזה, אבל זה מעט, זה יוצא בערך פעם בשבוע לשעה-שעה וחצי שיעור, וזה לא מספיק לכמות של העולים שיש לנו. אנחנו ממש רואים שהם זועקים לעזרה.

מישהו רוצה להוסיף? אוקיי, לפני שאני פונה למשרדי הממשלה להגיב לשאלות או הבעיות שהעליתם, אבל אם מישהו רוצה להוסיף בבקשה.

רציתי להגיד לגבי האולפן שאנחנו כן במרחק שקרוב לירושלים וכן היה אולפן בגוש עציון ובאמת התחשבו ואמרו 15 בכיתה ועשינו יחד עם מועצת אפרת שזה לידינו, וזה עבד עד שהתחילו למצוא עבודה. ואז הייתה נשירה של העולים שהתחילו למצוא עבודה ואז לא הגענו למספרים והיה צריך לסגור את זה. ולא רוצים למנוע מאנשים למצוא עבודה אבל יכול להיות שעניין ההסעות היה מסייע לנו יותר להסיע אותם לירושלים, לעשות את זה יותר נגיש.

למה זה נסגר בגוש? בגלל מחסור בכמות?

כי לא היו מספיק לכל כיתה. התחילו לאחד כיתות ורמות וזה לא היה מתאים.

כשמוצאים עבודה אז הם יותר - - -

וזה בדיוק על הקשקש.

תודה. נציג משרד השיכון לא יגיע.

הוא אומר שרק משרד הקליטה אחראי לדיור לעולים.

אוקיי, אז יש לנו את נציגת משרד הקליטה ונפנה אליה בעניין הזה. נציג הסוכנות, תרצה להתייחס עכשיו?

אני רוצה להתייחס עכשיו. אני נציג הסוכנות היהודית. ראשית, אני לא יודע מי היוזם אבל זו יוזמה מבורכת מבחינתי להמשיך ולעבות את ההתיישבות. אני מכיר את ההתיישבות, שני אחיינים קרובים שלי גרים בהתיישבות, לי פעם היה בית בהתיישבות, את האזור אני מכיר מצוין. יתרה מזאת, כל בני הקהילה שרכשו דירות בהתיישבות התאקלמו בצורה יוצאת מן הכלל, הם וילדיהם גם במוסדות חינוך וגם בתעסוקה.

ההצעה הזאת יכולה להיות ישימה לא רק לעולים החדשים השוהים במרכזי קליטה לדעתי, היא יכולה להיות תכנית ישימה גם לוותיקים צעירים, זוגות צעירים, שלא צריך לספר לכם כי כולם מכירים את מחירי הדיור היום במרכזי הערים שאם תיבנה תכנית מסודרת מובנית עם משרד הקליטה, משרד השיכון, כולל הכשרות מקצועיות, אני חושב שהאלטרנטיבה של ההתיישבות, יהיה לזה מענה. אבל אם יהיה בגדר של הצעה בניה לבודדים הסיכוי שזה יצליח הוא פחות טוב, לדעתי צריך לחשוב על משהו יותר בגדול.

יושב ראש הוועדה, אתה יכול יחד עם מוטי יוגב, שהוא פחות מכיר אותי אבל אני מכיר אותו, יחד אני חושב שאפשר לבנות תכנית מסודרת ומובנית, וזה יהיה לטובת כולנו. זה בגדר של המלצה מדעה אישית שלי שזה יכול להיות פרויקט יוצא מן הכלל.

עלו כאן שאלות בעניין הרווחה, עניין של תעסוקה, חינוך, חוסר בבניה ואולפן למבוגרים. אם אני מרכז את הבעיות שעלו פה. יש גם בעיות של תחבורה אבל אין לנו כאן נציג ממשרד התחבורה ולכן אני לא יודע מי יכול לתת לנו תשובות בנושא הזה. אבל יש לנו בעניין רווחה עבודה ותעסוקה נציגה של משרד העבודה והרווחה. ויש לנו גם את נציגת משרד הקליטה ונציגות של משרד החינוך. אנחנו נשמע מהם.

אני רוצה להעלות בקשה לנציגה של משרד הרווחה. אני הייתי רוצה להגיע למצב שבכל מקום שיש ריכוז של עולים, שיהיה בתקן עובד סוציאלי דובר את שפת העולים. זה מצב מאוד מאוד קשה, אנחנו בנרות צריכים תמיד לחפש מישהו שמדבר צרפתית ואז אין תקן וזה להוציא מישהו אחר. זה פשוט כשאם יש קבוצת עולים ממספר מסוים שיהיה עובד סוציאלי צמוד.

תודה. דפני אנחנו רוצים לשמוע ממך גם בתחום הרווחה וגם בתחום העבודה.

מבחינת עבודה אני מתנצלת, עדיין יש איחוד אבל אני לא מחוברת לעבודה אבל אני אשמח בתחום הרווחה לציין. אני חותמת על כל מילה שלך, שרה. אני חושבת שכבר דיברנו על זה שאנחנו דנים הרבה פעמים בנושא של טפול בעולים כאילו שאנחנו מתחילים מאפס. חסרה הסטנדרטיזציה ומה נדרש באותם סטנדרטים בנושא של שירותים שניתנים על ידי המדינה לעולים חדשים, ובאמת, כמו שיש טייס אוטומטי של סל קליטה לעולה, חשוב שבשלטון המקומי, ברשות המקומית כשיש X עולים בהתאם לחלוקה לגילאים השונים, מהגיל הרך עד הזקנה יהיו סטנדרטים ונוכל לעבוד לפי סטנדרטים ולבדוק, יש או אין ובהתאם לזה תקצוב. וזה לא יהיה תלוי באמת בדרך שאנחנו עובדים היום שיש חקיקה לכל דבר לפרק זמן מוגבל. לראייה, באמת המדינה פרצה דרך לגבי עולי צרפת ואיפשרה לתת תקציבים תוספתיים, אבל זה נגמר ואין חידוש של הנושא הזה, ואני חושבת שכל פעם - - -

מה נגמר, התקציב נגמר?

יש ירידה, אבל הראייה באמת של, ההגדרה שניתנה, התקציב המיוחד שניתן בהחלטת הממשלה לגבי עולי צרפת, אוקראינה, הוא לא מתחדש לשנת 2017.

של 2015?

כן. וזה מאוד בעייתי. אתה בונה תשתיות, אתה בונה מערך, עד שמתחילים לעבוד זה לוקח זמן ואז נגמר המועד. אני ממליצה, זו החלטה שלכם כמובן, צרפת תחילה, זה צריך להמשיך, לא להסתיים.

משרד הרווחה זה משרד שיש לו תקציב גדול ואנחנו יודעים שמשבר העלייה ומשבר הקליטה, ואנחנו יכולים לדעת, שנינו יודעים את המקצוע, כמה זה חשוב לעולים חדשים. למה צריך לקבוע את זה בתאריך ולמה שלא תהיה המשכיות? בגלל שמדינת ישראל מקבלת כל הזמן עולים.

אני מסכימה איתך, לכן אני חושבת שצריכים להיות סטנדרטים וסטנדרטים מלווים בתקציב קבוע ולא לפי החלטת ממשלה. אבל זה משהו אחד.

אז תסבירי לנו את הסטנדרט. כמה עולים צריכים להיות כדי שיהיה תקן של עובד סוציאלי או במשרה מלאה או בחצי, תסבירי לנו מה הסטנדרט. נגיד למשל בעופרה, אני נותן לך דוגמה, בעופרה יש 20 משפחות, אני רק זורק מספר ולא יודע כמה יש. אם יש עשרים, מגיע להם תקן או לא?

זה לא נקבע לפי העולים. זה נקבע לפי סך כל האוכלוסייה. אז לפי סך כל האוכלוסייה - - -

האוכלוסייה זו אוכלוסיית עולים.

אדוני היושב ראש שכחת, הצרה היא פה הרבה יותר שורשית. אני לא מכיר מספיק טוב את דפני למרות שנפגשנו כבר כמה פעמים. אין סטנדרטיזציה בכלל לעובדים סוציאליים בישראל. עובד סוציאלי יכול להיות על 200 משפחות שיש בכל משפחה 3 מקרים, על 600, והיו פה עובדות סוציאליות אצלך בוועדה מראשון לציון שהן עובדות סוציאליות של עליה ואמרה עובדת סוציאלית "יש לי 635 עולים" . דנה זוכרת את זה. 635 משפחות עולים בראשון לציון. שאלתי אותה "מתי את רואה אותן?" היא אומרת לי "גם אם אני אעבוד שלוש שנים אני לא אגיע למשפחה האחרונה" אז על עשרים משפחות אתה שואל.

איך להגיד, אם ביקרתי פה בישיבה האחרונה את משרד החינוך, משרד הרווחה כנראה לא פתח עוד את החלון וראה שכבר שנתיים אנחנו מבורכים בעולים ועוד לא עשה חשיבה. אז אחרי הישיבה הקודמת אמרו, קיבלתי הערה שאני לא לויאלי לשר החינוך, אז אני מקווה לקבל את ההערה שאני לא לויאלי לשר הרווחה.

אני חושבת אבל שהנושא של עולים בכלל, אם יורשה לי וסליחה, כל תקציבי העולים מ-1990 ומשהו, בהסכם שנעשה בין הסוכנות למדינת ישראל, פשוט זה ההסכם האחרון, לא התעדכנו. כלומר הדיון בין היתר הוא חסר בחשיבה היותר מערכתית ואני לא מתייחסת עכשיו לנושא של איזה ארץ מוצא. צורת העבודה היא על פי החלטות ממשלה, ואני אסביר את ההבדל. אנחנו דיברנו אתמול האם התקציבים מופיעים בבסיס התקציב או שהם ניתנים בצורה תוספתית לפרקי זמן מקוטעים. דיון, שוב, אני חושבת שהוא צריך להיעשות אולי ברמת מטה ואני מזמינה אותך לקיים את הדיון הזה כדי באמת לשאול את השאלות האלה.

מצטרף אלינו חבר הכנסת יואל רזבוזוב, חבר הוועדה. בואי נשים את החלטת הממשלה, זה לא נושאים מיוחדים אבל אני שואל, יש פה מועצה אזורית מטה בנימין או גוש עציון, לא משנה, נלך על מטה בנימין. יש שם אגף רווחה?

כן. יש.

כמה עובדים סוציאליים יש?

הרבה.

הרבה. אז איך אתם מקבלים את העובדים הסוציאליים? למה יש בעיה של עובדים סוציאליים?

לא, הבעיה היא עובד סוציאלי דובר שפה.

איך משרד הרווחה מקצה להם?

זה לא הקצאה. יש מחסור, נגיד שיש לך תקן של עובד סוציאלי אבל היום לא בנמצא עובדים סוציאליים דוברי צרפתית, יש מחסור מאוד גדול. זו הבעיה המרכזית ואנחנו פונים לכל הגופים, גם לארגוני העולים, גם למוסדות שקולטים ומחפשים אנשים להסבה מקצועית, מי שמעוניין שיעשה הסבה מקצועית לעבודה סוציאלית. הבעיה היא לא התקן, הבעיה היא העובדים דוברי שפה.

מה שאני רוצה להגיע, לצאת מהעניין של החלטת הממשלה. אני רוצה במסלול הרגיל, נגיד למשל אם יש במטה תקן של עשרה עובדים סוציאליים, לדוגמה, האם אתם לא יכולים לקחת מתוך עשרה אחד או שניים דוברי השפה של העולים החדשים?

אנחנו יכולים אבל אין. אין בשוק.

אז מה חסר? העובדים בעצמם דוברי רוסית או דוברי צרפתית? או דוברי אמהרית?

לקח הרבה שנים עד שמצאנו.

אם כך זה לא הבעיה של משרד הרווחה?

לא, אבל הבעיה זה בדיוק מה שדפני אמרה. כמו שיש תכניות הסבת אקדמאים לסיעוד, לעשות הסבת אקדמאים לעבודה סוציאלית.

יש, עכשיו יש במכללת אשקלון יש. יש כמה, אני לא זוכרת כמה דוברי צרפתית אבל עדיין אני אומרת לך, הם פשוט מה שנקרא, פנו לכל גורם, לא מוצאים. לא הצלחנו להעביר את המסרים ולעודד אנשים באמת ללכת לעשות הסבות מקצועיות. זה חסר.

האם יש נסיון במשרד, אם זה משרד הקליטה או משרד הרווחה, האם אתם עושים יוזמה ונותנים תמריצים לאנשים שילכו לכיוון הזה, לעשות הסבה מקצועית?

קלאודיה כץ ממשרד הקליטה עשתה יופי של עבודה, אנחנו שותפים. זה היה ממש, באמת מאוד מאוד קשה. אני אגיד אבל מה אנחנו כן עושים בדרך אחרת, היות וקשה למצוא עובדים סוציאליים דוברי צרפתית, אנחנו יצרנו מודל שעובד ב-12 רשויות אחרות שקולטות את עולי צרפת ואוקראינה, זה בהתאם להחלטה, ושם אפשרנו לצד העובד הסוציאלי עובד אקדמאי דובר צרפתית. גם פה היה קשה אבל זה יותר קל, והם מסייעים בתרגום. אנחנו מתחילים בנתניה במודל של מתנדבים יחד עם ארגוני העולים לעבודת התרגום לצד מערכת הרווחה, יש 19 מועמדים כבר בתוך נתניה וזה יתחיל בינואר 2017 קורס לתרגום מיועד רווחה לצד העובדים הסוציאליים. בעיריית תל אביב אני חייבת להגיד גם פרויקט נפלא של עולים חדשים דוברי צרפתית שמתנדבים, אנשים פנסיונרים. אנחנו דרך אגב עובדים הרבה מאוד עם פנסיונרים, זה עולם אדיר של שפע יכולת וסיוע אדיר עבורנו, שהם באים לבתי הספר, מה לעשות, ילדות, ילדים נכנסים לכיתה א', ב', החרדה קיימת, לא מדברים את השפה עדיין, לא נקלטים, הן יושבות בתיאום עם בית הספר ליד הילדה. כמו סבתא ליד הילדה, זה מאוד עוזר.

אלה חלק מהדברים שקורים היום בשטח ואני ממליצה לכם לפנות באמצעות הרווחה להנהלת המחוז, נקיים את הדיון ונראה מה עושים ב-2017 ספציפית, גם בתחום ההתנדבות וגם בתחום האנשים שהם אקדמאיים על פי מודל הקליטה.

תודה. חבר הכנסת יתייחס ואחריו - - -

רק רציתי להתייחס בהמשך לדפני. כל כך חיפשו וכל כך רצו לעשות את ההסבה, לא רק לדוברי צרפתית, גם לדוברי אמהרית ודוברי רוסית, שהלכנו עם השנים, הרי זכאות לתעסוקה זה 10 שנים. הלכנו עם שנים, 15, 18 שנה יש מישהי שעשתה אצלנו את הקורס עכשיו ומ-84. פתחנו את כל השערים והיה מאוד קשה גם לגייס וגם לעמוד בתנאים של הקורס הזה, אבל המאמץ באמת - - - אחד-אחד. זה לא סיפור פשוט. שום דבר ממה שקורה הוא לא סיפור פשוט, אבל כן נעשה מאמץ אדיר. שברו את כל המוסכמות של מי זכאי להשתתף בקורס כזה. זה בהקשר הזה.

גם בהמשך של האולפנים למבוגרים ובכלל משרד הקליטה, מה אתם יכולים - - -

אני רוצה להתייחס רגע. אני צריך לצאת כדי להגיע להצבעות על תקציב הבטחון וגם בכדי שלא לאשר את התקציב עד שלא יהיו כמה דברים. אני לא אצליח לתכלל בשתי דקות שאני אדבר, אני רק כן רוצה לומר שכולנו מבינים שבעיות השפה הן הבעיות האקוטיות והיה פה יושב ראש ההסתדרות הציונית העולמית דובדב בשבוע שעבר, ואני פונה גם למשרד הקליטה בעניין ששני הדברים שעולים בצורה מאוד חזקה עוד לפני משרד החינוך זה גם אולפן ברשת, האולפן המקוון שיכול לשרת גם את הגלות וגם את ישראל, שגם המבוגרים שלצורך העניין מפספסים את האולפנים כי הם כבר מחפשים את הפרנסה כפי שפה בא לידי ביטוי, והם לא מצליחים להגיע לשיעורים, האולפן המקוון הוא כנראה אתגר שצריך כמה שיותר מהר להוציא אותו ולהתחיל עם השפות המרכזיות, צרפתית ואוקראינית, אפשר אם יש עוד שפות קשות, ספרדית, אבל בוודאי להתחיל עם השפה של רוב העולים שנמצאים פה, צרפתית ואוקראינית.

באיזה ביקור לפני חצי שנה במבשרת ציון שם פנה אלי הרב שפיגל בישיבה תיכונית שאמר שיש להם אולפן מקוון והוא מציע את שירותיו כבר הרבה פעמים ולא נענו אליו. ניסיתי אז לחבר בשעתו למשרד הקליטה הקודם, ולא הצלחתי. כנ"ל אולפנים בחו"ל, הזכיר פה יושב-ראש ההסתדרות הציונית העולמית שבצרפת גדלו הכיתות בחו"ל מ-25 ל-125, זה בוודאי מבורך, ככל שידעו עברית שם גם מקרב לציונות וגם מביא אותם לכאן, כשהם לא צריכים להתמודד עם ההנגשה הזאת לכל דבר, לתעסוקה ולבנק ולקופת חולים ולבית הספר, זה נראה לי גם דבר ענק וצריך לברך ולעודד את ההסתדרות הציונית.

יחד עם זאת, אנחנו עוסקים כרגע, דנה אני חושב שבפעם הבאה, לכל ישיבה צריך להביא לפה רפרנט אוצר. מטפלים בבעיות מקבילות במספר ד ברים, כי רפרנט אוצר צריך פה לתת תשובות.

אני רוצה להגיד לך הם מוזמנים, הם כל פעם מבקשים פטור, ולדעתי על זה - - -

רפרנט אוצר? לא יודע.

הם אומרים שלמשרדים יש את התקציב והם צריכים לנתב אותו.

לא, צריך להוסיף להם תקציב אולי. בכל אופן הוא צריך להיות פה, להבין את הבעיות, כך פועלים גם בדברים אחרים, עד שהם לא מבינים ועד שלא נופל אצלם האסימון אז, זה לא ביטוי השלילי, של נערי אוצר, כשנופל אצלם אסימון הם אנשים מצוינים ואפשר לקדם דרכם ואנחנו צריכים לראות איך בתקציב הזה יש עוד. לי יש ביקורת וגם הוא לא מגיע הנה, זה סמנכ"ל משרד ראש הממשלה לענייני חברה, עלייה וקליטה פרוור, צריך לזמן אותו ואם לא יגיע אז צריך להתלונן עליו. אני אומר את זה פה ושישמע ושיהיה בשידור. אני חושב שהוא לא עושה כלום, ואפשר לצטט אותי. ואני גם אפעל או שיתחיל לעשות או שלא יהיה שם. צריך להזמין אולי את קבינט העלייה. גם לאיזו ישיבה חזקה, לתכנן אותה ולחשוב עליה.

עכשיו אני מתרכז במה שנאמר פה על יהודה ושומרון ואני רוצה לעלות עוד חצי קומה למעלה וזה נאמר פה, לא רק יהודה ושומרון, אני פניתי גם למועצת יש"ע, פניתי גם לתק"ם ולציבור הדתי. כי כל הקליטה במקומות הללו היא קליטה שיש מאחוריה בדרך כלל מעבר לאידיאל, תמיכה קהילתית מאוד חזקה ואת אותה תחושה שהדגישו פה מגוש עציון ומבנימין היה צריך מצד אחד אפילו להטיל כמשימה ומצד שני לראות איך המערכת ולחבר ביניהם, איך יוצרים חיבור ואיך בחיבור הזה כמעט כמו "קונים-מוכרים" סליחה על הביטוי הגס, יש לנו קבוצת עולים מאוקראינה, מי מוכן לקלוט אותה. יש לנו קבוצת עולים מצרפת, כפי ששלום ואך עושה, זה יותר מסובך, יותר קשה, אבל בתוך גלי העלייה הגדולים האלה בין אם זה קליטה ישירה מחוץ לארץ ובין אם זה קבוצות שמתקשות. זה לא שאני רוצה לקחת מנתניה דווקא, אבל יש, אם יש מוצאים אז אומרים, שולחים את האתגר לכיוון מועצת יש"ע, לכיוון התק"מ או לכיוון תנועת המושבים או לכיוון הקיבוץ הדתי ושהם יחפשו בתוכם מענים.

יכול להיות, ואני מתלבט אם זו הוועדה או הוועדה באופן משותף עם מועצת יש"ע ועם גופים מקצועיים אולי צריכים לעשות איזה חצי יום עיון כזה, לקבל פה את כל ההפריה ההדדית של עשייה חיובית, לקבל את נקודות התורפה ולחפש תשובות ומענים. אני לא מדבר רק על העוד שבועיים של תקציב אלא גם לתוך שנת 2017-2018, מתוך רצון שאלה תהיינה שנת עלייה וקליטה חזקות יותר ולישובים בהתיישבות הכפרית יש את הגב הזה לקלוט בכל מקום 10 או 15.

סיפור הבנייה להערכתי יהיה יותר קל, כפי שצופים, עוד 15 קרוואנים, אני זוכר מנסיוני האישי את הקראווילות של כוכב יעקב שקלטו - - -

זו הסיבה שקיימנו את הדיון היום. ששמענו ביחד גם בשילה וגם ב- - - לכן זו הסיבה שרצינו.

אז בין היתר, טבעות שמורכבות או שמקשות, אני מניח שהסיפור יהיה יותר קל ויאפשר יותר גם את קליטת העולים. אבל אם אני חוזר לדברים הענייניים, את החטיבה להתיישבות שמענו, אז הסיפור של אולפן ברשת הוא לדעתי דבר שצריך לראות אותו ממש כיעד הכי משמעותי.

אולי עם "ישראל דיגיטלית" אפשר לחבר את זה. היום זה מאוד חם הנושא הזה.

תתחברי איתנו לקצוות כדי שנדע כוועדה להשפיע על איך מקדמים את זה. כי זה דבר כל כך ברור שצריך להיות וגם מיושב ראש ההסתדרות הציונית שמענו שזה בהתהוות. אנחנו שומעים כבר הרבה זמן שזה בהתהוות.

למדינה יש את "ישראל דיגיטלית" וצריך לראות איך יושבים על התשתיות האלה.

אז יכול להיות ששווה רק בשביל האולפן הדיגיטלי הזה לקיים ועדה. ואני אומר, השפות הכי אקוטיות זה רוסית אוקראינית וצרפתית.

גם אנגלית. תוסיף עוד מגזר, זה המגזר החרדי. יש היום יותר ויותר עולים במגזר החרדי. אנחנו מקבלים פניות גם מצרפתים וגם מצפון אמריקאים. צריך להוסיף גם את המגזר הזה.

אוקיי. הדבר האחרון שקשור לעבודה סוציאלית, אני חושב שגם במשרד צריך לעורר מלמטה עם השר - אני אדבר עם המנכ"ל - התעוררות לנושא הזה של השמה או הצבת יותר עובדים סוציאליים ביחס לאוכלוסיות החדשות שבאות לישראל. אני מזכיר את מכון לב לצורך העניין לחיוב, בוודאי יש מקומות נוספים, את הזכרת את אשקלון, שכאשר מצא שיש צורך רב בסיעוד עבר נושא הפיזיקה והסייבר ואני לא יודע מה לסיעוד ולצרכי השמה. אם פה יסתבר שזה מה שצריך גם ביחס לאוכלוסיות מסוימות, יכול להיות שייפתח - - -

אתה צודק, צריך לגייס, צריך לצאת ממש בגיוס של העולים החדשים דוברי שפות שונות.

אולי אפילו בצרפת כבר לפנות לצעירים.

דפני, עכשיו זה אצל אותו שר. אני אנהל על זה שיחה עם המנכ"ל. אצל אותו שר, גם משרד הכלכלה לצורך העניין מרכזי השמה ותעסוקה.

אולי שווה בנושא של עובדים סוציאליים, הרי הרבה סטודנטים מקבלים סיוע ממינהל הסטודנטים ומשרד הקליטה. הרבה לומדים מקצועות שאין בהם אחר כך עבודה, מינהל ציבורי וכיוצא בזה. יכול להיות שאולי תוך כדי שיחה, עלתה לי המחשבה, לכוון למינהל הסטודנטים, לכוון לשם סטודנטים מתאימים לנושא של עבודה סוציאלית.

אפילו להשקיע תמריצים. כלומר לתת להם תמריץ.

אולי שווה לשים שם את הדגש ולתת להם מענקים מיוחדים ללמוד מקצוע.

הסטודנטים הם יכולים בכל מקצוע, מה שהם רוצים בוחרים?

הסבה, עושים להם תנאים, - - -

לא, אני לא מדברת על הסבה.

למשל בנתניה שיהיו שלושה עובדים סוציאליים עם אתיופית, שלושה עובדים סוציאליים עם צרפתית ושלושה עובדים סוציאליים לצורך העניין, לפי הקליטה במקום גדול או במועצה אזורית.

אבל בבית ברודבסקי יש מלא צעירים, עומדים היום בתור, הם הרבה מאוד אקדמאים שם. לפנות אליהם. אני הצעתי שדרך הסוכנות יפנו, פשוט אם צריך פרומושן נגיע לשם, אבל אפילו בארץ המוצא.

הסבה מקצועיות יכולה להיות פתרון. אנחנו יודעים שיש אנשים שלמדו הסטוריה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה ולא מוצאים עבודה. אם נותנים להם תמריצים ומענקים סיוע בלימודים ואומרים "בוא תעבור הסבה מקצועית לתקופה כזאת" ואז תהיה לו עבודה ואם אנחנו נצא בגיוס כזה, אנחנו נמצא דוברי צרפתית ודוברי רוסית.

צריך לשתף את הסוכנות כדי להתחיל משם כבר.

יש כמה ערוצים לעשות את זה. אפשר לכוון סטודנטים שעכשיו בימים אלה נרשמים ללימודים לשנת הלימודים הבאה, לכוון במענקים או איזה שהוא תמריץ נוסף. "תבחרו ללמוד עבודה סוציאלית כי תהיה לכם עבודה ותקבלו שכר מינימום - - -", לא חשוב.

האם אתם יכולים לצאת - - -

אחרי הוועדה אני באמת אדבר עם מינהל הסטודנטים לזרוע את המחשבה הזאת. נושא של הסבת אקדמאים נמצא בתהליך, גם דפני תיארה אותו וגם אני, קשה מאוד היה לגייס, קשה מאוד לקיים, לאנשים עצמם מאוד מאוד קשה למרות שמקבלים תמריצים לעשות את ההסבה, אבל יכול להיות שיהיה לזה המשך.

אני חושב שלצאת כמו קמפיין ולהסביר לסטודנטים שמתחילים, כפי שאת אומרת, עניין הסבה מקצועית זו אופציה לאנשים, אבל כשאת אומרת שהעולים החדשים שבאים מקבלים סיוע ממינהל הסטודנטים, הולכים ללמוד ולעשות את זה. אני פעם הייתי, אבל זו הייתה בחירה שלי. להיפך, אמרו לי "מה תעשה בעבודה סוציאלית, יהיה לך קשה למצוא עבודה, לא תוכל להתקיים עם המשכורת" כך אמרו לי. אבל בכל זאת רציתי ללמוד עבודה סוציאלית והלכתי ללמוד עבודה סוציאלית. אבל עכשיו באמת צריך בגלל הצורך, גם אנשים צריכים לראות את זה כמשימה לאומית לעזור לעולים דוברי השפה שלהם וגם כמובן שאם המשרד מעודד בכיוון הזה מבחינה כלכלית, מבטיח לאנשים גם שתהיה להם עבודה אני חושב שזה אפשרי להשיג, ועם זה צריך לצאת מיד, בכיוון הזה. את מסכימה איתי שפרה?

כן. זה נשמע רעיון טוב, אני באמת אעביר את המסר למינהל ואולי חומר למחשבה יחד עם מחלקת הרווחה אצלנו לחשוב על איזו שהיא תכנית עם הנהלת המשרד בכיוון הזה.

יש עוד דברים שאת רוצה להגיד לנו?

רק בנקודות. אנחנו עובדים מאוד הדוק עם קריית ארבע ועם גוש עציון ועם מטה בנימין. התקציבים שלנו מחולקים לפי איזה שהוא מפתח, אלא אם כן יש איזו שהיא החלטת ממשלה ייעודית לכיוון מסוים, זה מגביר את התקציבים. בנושא של דיור שלחשו לך ש- - -

אני מנסה להבין את עניין החלטת הממשלה. בדרך כלל הולכים להחלטת ממשלה אם זה משהו נוסף או המערכת הרגילה יש לה בעיה ואז אנחנו הולכים להביא פתרון דרך החלטת ממשלה. אני רוצה להבין מה הבעיה במערכת הרגילה שאם עולה חדש לישוב עלי, מצרפת, אני מבין שזו בחירה חופשית שלו, אתם לא שולחים אותו, הוא בחר והוא רוצה להתיישב בעלי. ברגע שהעולה מגיע לעלי רכזת הקליטה לוקחת את הפרטים ופונה למשרד הקליטה. לכם יש עבודה רגילה, מערכת רגילה שמקבלת את העולים וקולטת אותם, אם זה סל קליטה, אם זה אולפנים, עם כל מערכת הסיוע. מה הבעיה, למה אתם צריכים ללכת להחלטת הממשלה? למה לא הולכים במערכת הרגילה?

יש פה כמה רבדים, על חלקם אין לי שום שליטה ואחריות. אבל ההבנה היא למשל, כשהיה גל גדול של עלייה מצרפת עקב כל האירועים האנטישמיים שהיו בצרפת, הייתה מחשבה כמו שנאמר כאן, במקום שהם יעזבו למדינות אחרות, לעודד את עלייתם בארץ וכל הנקודות שצוינו כאן זה לא עולה כאן לראשונה. הרווחה שקיימת בצרפת, מקצועות ולא מקצועות, העיסוקים השונים.

הייתה החלטה איך למקד את הסיוע לעולים לפי הצרכים, אחר כך היה סיפור באוקראינה, ממש פליטים, היה צריך לתת את היחס למענקי פליטים ייעודיים. כאשר הייתה עליה מצרפת, לצערנו יש ירידה בשנה האחרונה, אבל היה נושא של מלווים בתוך הישובים קולטי עליה. זה משאב פנטסטי. היום אני לא חושבת שיש ישוב שיכול לחשוב איך היה לפני שהיה לו את המשאב הזה. תשאל את שרה אם היום אפשר לקחת ממנה את המלווה, כי הוא הפך להיות חלק בלתי נפרד מהעשייה. אבל זו איזו שהיא מחשבה שבאה ואמרה שכאן צריך לשים את הדגש על האוכלוסייה, זה גם לעולים מצרפת וגם לדוברי אנגלית, לפי איזה שהוא מפתח. אז בשגרה כנראה זה לא מספיק.

השגרה, סל הקליטה, הבטחת הכנסה, לימוד השפה העברית, זה לא מספיק. נכון שהיה צריך להתקיים איזה שהוא שיח ואתה מוביל אותו, בסופו של דבר אתה מחייב את כולם לנהל את השיח הזה, אז מה עושים הלאה, איך מפתחים, איך בכלים ישנים משתמשים לקליטת עלייה חדשה, איך מתייחסים למשפחה שאבא עובד בחו"ל, איך מכבדים את העובדה שמנסים להתפרנס במה שיש להם, בכלים שעומדים לרשותם, בשפה שלהם. אז הם עובדים ב-call center, איך מכבדים את זה ולא מגנים את זה ולצד זה נותנים להם כלים כדי להתרחק מה-call center, הזה בעתיד. אין ברירה, אנשים צריכים להתפרנס. סל קליטה לא מספיק, הבטחת הכנסה שאנחנו משלמים לא מספיקה. פתרונות דיור – אין, עברית הולכת פחות או יותר באותה שיטה שנים כבר.

המשרד נתן איזה שהוא פיילוט, התלונה על השפה העברית הולכת בכל מקום. אנחנו היינו בכל הישובים, כולם מבקשים עוד עברית. משרד הקליטה יצא באיזו שהיא תכנית, אני לא חושבת שזה סיפור הצלחה מאוד גדול, אבל איזה שהוא נסיון לתת לעולים שעלו מאוקראינה וצרפת מיולי 2015 ואוצ'רים ללמוד בשפה העברית בקבוצות קטנות. אני לא יודעת להעיד אם נרשמו תוצאות גדולות מדי, למרות מה שאתם חושבים אנחנו מאוד מאמינים באולפנים, ולהתאים לאוכלוסייה שקיימת. הנה, הצרכים עלו. אנשים קצת עובדים, קבוצות קטנות, אין לנו פתרון לעובדה שהישובים שלהם מרוחקים. יש תקציבים שהם לא מצליחים לנצל. הם לא מצליחים לנצל משום שהם לא יכולים לארגן קבוצה. אם יש שני נערים בישוב אחד, שלושה בישוב אחר, חמישה במקום אחר. אותו דבר לגבי העברית, קשה להם לאגם את המשאבים. הם צריכים הסעות, הם צריכים המון כסף על הסעות מתכנית לתכנית. זה לגבי זה.

דיור – מישהו לחש באזנך שזה באחריות משרד הקליטה. אנחנו רק מטפלים בעולים שהם ממתיני דיור זכאים ולפתרונות שקיימים בעמידר, אין לנו בניה חוץ מאשר מקבצי הדיור לקשישים שאתה מכיר, אנחנו לא בונים לעולים חדשים והנושא הזה שהועלה פה על ידי החטיבה להתיישבות, הוא נתן את הדוגמה של חיננית, לנו יש דוגמאות של בית ראשון במולדת בהתיישבות בכלל. המודל הזה של 15 משפחות, 10 משפחות, נקלטות בישוב שלוקח על עצמו ללוות אותו ואחר כך לשחרר אותן, רובן נשארות באותן המועצות. הדוגמה שלנו דווקא במועצה אזורית אשכול ובחבל אילות. משפחות נקלטו כי הועמדו לרשותן בתים חצי שנה, שנה, ואחר כך בגלל שהילדים כבר נקלטו בחינוך הם נשארו באזור.

מה הזכאות של עולה שהוא נכנס לישוב? מה הוא מקבל ממשרד הקליטה, אם זה שכירות, וגם לאחר מכן אם הוא החליט להשאר שם דרך קבע, הוא רוצה לקנות דירה או לבנות דירה, מה הזכאות שלו מבחינת סיוע או משכנתא כעולה חדש. האם הוא יכול לקבל?

תראה, זה לא משנה. כמו שאמרת, כל העולים זה אותו דבר, אנחנו לא מכוונים אותם לשום מקום. עולה שהגיע לישוב מקבל את אותו סל קליטה, את אותו סיוע של משרד הקליטה, בהמשך סיוע לשכר דירה ממשרד השיכון, משכנתאות, לא משנה איפה הוא גר. לפעמים יש תכניות מיוחדות.

אני זוכר שבזמנו העולים החדשים, יוצאי אתיופיה כמובן, לא שמעתי על עולים אחרים, שהיו בעופרה בקרוואנים ואז הם רצו לקנות בעופרה או בבית אל, לא משנה, ואז בזמנו לא נתנו להם משכנתא מוגדלת של יוצאי אתיופיה, אני מדגיש – משכנתא מוגדלת מיוחדת ליוצאי אתיופיה כי אמרו להם שלא יכולים לתת להם מעבר לקו הירוק. האם המדיניות הזאת קיימת עכשיו או לא?

אני לא יודעת להגיד לך לגבי המשכנתאות.

אוקיי, אני אשאל אחרת. אין קרוואנים עכשיו בעופרה, אבל האם לעולים אחרים שהגיעו למשל לעלי או לעופרה או לשילה, האם העולים האלה שרוצים לקנות בשילה או בעלי, האם הם יכולים לקבל את זה?

אני לא יודעת לגבי משכנתאות, אנשים שגרים בעלי, הם כמו כל אזרח אחר, הם יכולים לקבל - - -

לא, אני שואל אותך, זכות המשכנתא לעולה ניתנת בתיאום עם משרד הקליטה ומשרד השיכון. לכן האם - - -

אני לא יודעת אם יש הבדל.

מישהו יודע?

אני יכולה לבדוק את זה תוך כדי, אבל אני לא יודעת להגיד לך אם יש מעבר לקו הירוק.

מה אתם אומרים, מאשרים להם? האם מאשרים להם את המשכנתא כעולה חדש?

כן אבל זו פרוצדורה שלא קשורה, זה כל אחד מול הבנק, מול התהליך שלו. לא משהו מוגדל.

משכנתא רגילה, כמו כל אזרח.

רק לדבר בנושא של תעסוקה. יש עוד כמה כלים שלעיתים לא מממשים אותם. כמו קידום העסקה, כאשר עולה מוצא עבודה אנחנו יכולים לסייע למעסיק בלהעסיק אותו חצי שנה. כמו ואוצ'רים, הסבה מקצועית. יש כלים, אנחנו מעבירים אותם, אנחנו מיידעים על הכלים האלה, אני חושבת שאולי צריך להשקיע יותר, גם השקעה של הישוב וגם שלנו, להשקיע יותר שאנשים יממשו יותר את מה שקיים. הכלים שקיימים היום, למשל בנושא קידום העסקה, דיברנו על זה לא פעם עם ה - - -

שמעת קודם שעושים את קליטת העולים במועצות האלה, אחת הבעיות זה עניין התעסוקה. אין לנו מי שייתן לנו מבחינת משרד העבודה והרווחה, אבל אני חושב שזו הכשרה מקצועית וגם עניין שילובם של עולים חדשים בתעסוקה שהם נמצאים בהגדרה של "עולה" זה משרד הקליטה.

יש להם יתרון יחסי בזה הרבה יותר - - -

ולנו יש את הכלים.

יש לך פתרון לבעיות שאמרו קודם?

תראה, לא לכולם. אבל לחלק מהאנשים, מה זה פתרון? אם הוא מצא עבודה, יש לו כלי לבוא למעסיק או מי שעוזר למצוא עבודה, יש כלי לבוא למעסיק להגיד "משרד הקליטה יתמוך בעובד הזה אם תיקח אותו לעבודה חצי שנה בחצי שכר המינימום" הכלי הזה קיים.

והכשרה מקצועית? יש תכנית של הכשרה מקצועית לעולים?

יש כמה וחלק דרך משרד הכלכלה. במשרד התעסוקה, יש תכניות שאנחנו יכולים להשתתף בהם.

רכזת הקליטה, אתם יודעים על זה?

כן.

אז איפה הבעיה אם כך?

למשל פה מדובר על משרה מלאה. משרה מלאה עוזרים בחצי מהשכר. אין לנו בכלל את האפשרות להעסיק מישהי, זאת אומרת אין לנו בכלל מקומות עבודה שצריכים עובדת ב-100% משרה ואז זה בכלל לא עוזר. זה יכול היה לעזור אבל זה לא עוזר, כי בפועל אין משהו להציע להם, שיכול לענות להגדרות האלה.

זו גם התחייבות של המעסיק, להמשיך להעסיק.

עולה חדש שהגיע ורוצה לעשות הכשרה מקצועית, שיהיה לו מקצוע. יש תכנית שאתם יכולים לשלוח את העולה, מטעם משרד הקליטה? או משרד הרווחה?

כן. אנחנו בודקים עם כל עולה, יושבים איתם ובודקים מה מתאים, מה הצרכים ומה היכולות ולפי זה אנחנו מכוונים. עם הרבה עשינו את זה, יש כאלה שעשו מזכירה רפואית, היו הרבה דברים.

אז מה ההצעה שלכם? מה אתם רוצים שמשרד הקליטה יעשה כדי שלא תהיה בעיה של תעסוקה, יש לכם הצעה?

הבעיה שלנו זה הקורסים שהכל בעברית. אחרי שנה העולים לא מסוגלים לעשות קורס בעברית ברמה שמציעים במשרד הקליטה וזה חבל. הבעיה שלנו זה האם יש אפשרות לקבל - - -

כמה זמן מותר להם ללמוד באולפן?

שנה. הם יכולים תוך עשר שנים לעשות קורס.

אז זה קיים.

כן. הם רוצים אבל רובם לא מסוגלים לעשות.

בגלל קשיי שפה.

כן. זאת אומרת שאנחנו קצת - - -

את ממליצה להרחיב יותר את האולפן מעבר לשנה?

מה שקודם, אני ממליצה לעולים שרוצים למצוא עבודה בהתחלה, זה להתחיל בעבודה, לצערי עבודה שאולי לפעמים פשוטה, להתרגל וללמוד את השפה, לדבר חופשי עם אנשים והכל, ואחר כך, מה שאני ממליצה להם זה להתחיל קורס בתנאי - -- מסוגלים, אבל זה לא אחרי שנה. זה אחרי שנתיים, שלוש שנים. זה ממש תהליך. לפעמים זה תהליך ארוך והבעיה שהם מתחילים לעבוד והם לא יכולים להפסיק לעבוד ולעשות קורס, אז הכל מסובך לעולים. אין תהליך ש - - -

בזמן שהם לומדים קורס, הם משתתפים בקורס, יש להם סיוע כלכלי כדי ש- - -

לא. אחרי שנה הם לא מקבלים שום דבר.

פה יכולה להיות הבעיה אולי.

תלוי איזה קורס. יש קורס שהוא מעל 26 שעות אז הם זכאים לקיום. משרד הקליטה בשנה הראשונה מסייע בקיום והבטחת הכנסה בזמן קורס. משנה שניה בעצם מי שלומד עובר לביטוח הלאומי.

רגע, נתחיל מהתחלה. בשנה ראשונה יש להם סל קליטה כשהם לומדים באולפן.

זה לא שנה ראשונה, הם זכאים לאולפן חצי שנה, חמישה חודשים.

ואז אחרי חצי שנה מה קורה?

אם הבנאדם מגיע למשרד הקליטה, מתייצב כמחפש עבודה, הוא מקבל הבטחת הכנסה. הוא יכול לעבוד עד סכום מסוים ולקבל הבטחת הכנסה, הוא יכול ללכת ללמוד קורס ולקבל סיוע ממשרד הקליטה כולל נסיעות, בהמשך בנושא של ואוצ'רים, אם הוא לומד קורס שהוא יותר מ-26 שעות הוא יכול לקבל סיוע ממרכז הקליטה.

איזה סיוע הוא מקבל?

על פניו הוא יכול לקבל סיוע אם הוא לומד מ-26 שעות. אבל אם מדובר בזוג, זה מותנה מה עושה הבעל. אם הבעל עובד, מה ההכנסה של הבעל, ולכן מאוד קשה לאנשים עם משפחות לממש את הסיוע הזה. זה איזה שהם מעגלים שאנשים נעים בהם. אם אפשר היה, וזו לא החלטה לפה, אני בוודאי לא בסמכות, לנתק. אם אדם, בן הזוג לומד, לא משנה מה עושה בן הזוג האחר, אז אפשר היה להתייחס לאדם כפרט. כאשר קושרים את החבילה הזאת אי אפשר. הרבה בני זוג מצרפת, גם מארצות הברית, נוסעים הרבה לחוץ לארץ. אנחנו מסתכלים על המשפחה ברצף, לא תמיד מצליחים לסייע לכל המשפחה, מחפשים פתרונות רק לאישה ולילדים. הוא חוזר, הוא נסע, יש המון מורכבויות. ויש כלים, אולי אנחנו צריכים להשביח את הכלים, אבל אני חושבת שגם העולים, גם עליהם יש איזו שהיא אחריות להתאים את עצמם. אנחנו מסייעים דרך תכניות הקליטה בקהילה, מפגשים, סדנאות להתאמה לתנאי הארץ. חושפים את העבודה של משרד החינוך, להביא להורים את הידע איך זה עובד בארץ. כל הפערים העצומים האלה לוקח להם זמן להבשיל, להבין.

יש זכאות של 10 שנים לתעסוקה, לא מעט אנשים מגיעים בשנה התשיעית, כי עכשיו הסתדר להם ללכת ללמוד. אני יושבת ראש ועדת לימודים אצלנו במשרד, הרבה בקשות ללמוד עברית פעם שניה, הרבה בקשות. אחרי חמש שנים, לפעמים בתוך השנה הראשונה. כי יש איזו שהיא תובנה שיורדת "עכשיו אני יכול וצריך את השפה" אז אלה דברים שהם מתגלגלים, הם לא ליניאריים, זה מעגלים מעגלים.

אז עולה חדש, זוג שהגיעו, קיבלו חצי שנה סיוע כשהם לומדים עברית, זה סל קליטה. ואחרי חצי שנה הם צריכים ללכת להירשם בלשכת תעסוקה - - -

במשרד הקליטה.

ואז יש להם שנה של הבטחת הכנסה. אם הם ממשיכים אולפן ב'.

לאו דווקא. אנחנו מנסים לפתוח את זה, מגיע לעולה אולפן פעם אחת.

אז אם הוא צריך ללמוד שנה - - -

הוא לא לומד שנה.

רק חצי שנה?

אדוני היושב ראש, אני רוצה להמליץ לך משהו שהוא במישור הכללי יותר. בשירות התעסוקה לאוכלוסייה הערבית שבאה לקבל הכשרה מקצועית או הפנייה למקומות עבודה, יש מרכיב שנקרא "לימוד השפה העברית התעסוקתית" העולים, כמו שציינה חברתי, הרבה פעמים זה לוקח זמן. הם לא פנויים ללימוד השפה ועוד שפה תעסוקתית בשנים הראשונות, זה לוקח זמן. צריך שיהיה סטנדרט, ושוב, אני חוזרת למדינה עם סטנדרטים שאנחנו חסרים בהם, שבשירות התעסוקה מי שמגיע ויש לו חסם לשוני, ולא משנה איזו שפה, ולא משנה כמה שנים הוא בארץ לצורך העניין, והוא רוצה ללכת לעשות הסבה מקצועית או ללמוד קורס או כל דבר אחר, שיהיה לתוך המרכיב הזה סל לעברית תעסוקתית לאותם אנשים. כל פעם הם תלויים בקשר למשרד הקליטה.

במשרד הקליטה קיים עד עשר שנים - - -

אבל בוא נגיד שהוא מגיע אחרי, ולמה אם יש בשירות התעסוקה את המרכיב הזה? שיהיה לכל האזרחים, למה לא?

אז אנחנו נכוון את זה למשרד החינוך.

זה לא חינוך, שירות התעסוקה יש לו את זה. זה סל שניתן לאוכלוסייה הערבית.

הבנתי, אבל העניין של החינוך, האולפן.

זה לא אולפן. הם קונים שירות ממי שנותן להם את השירות לעברית התעסוקתית בהתאם לסוג המקצוע. הם מכוונים את זה לא לאולפן בסיסי אלא לעברית שמכוונת תעסוקתית.

הבנתי את זה, אבל היום מי שאחראי באולפנים, זה משרד החינוך לחינוך מבוגרים. אני צודק? אז אני אומר, בואו נשמע ונלך להצעה שלך, ואם עושים את זה בשיתוף פעולה עם משרד החינוך או שאנחנו הולכים לשירות התעסוקה או משרד העבודה. שירות התעסוקה זה לא תחת משרד העבודה?

כנראה. אני פשוט לא עד הסוף - - -אבל אנחנו עובדים בשיתוף.

לגבי עברית תעסוקתית, זה קיים גם במשרד הקליטה, אם אני לא טועה 100 או 120 שעות, צריך קבוצת עולים שאפשר ללמוד עברית תעסוקתית.

150 שעות.

150 שעות שמכוון לתעסוקה, ושוב, השפה זה משרד החינוך.

תודה. בבקשה גברת שושנה שהם.

תודה. אני נציגה של האגף לחינוך מבוגרים. יש כמה נושאים שעלו כאן, אז אני אחלק את זה לשניים. השני יהיה תכנית הלימודים, אבל קודם על האולפנים, מה קיים ומה המנדט שלנו. המנדט שלנו הוא באמת לקיים כיתות ראשוניות, בנוסף כיתות המשך שזה כולל תעסוקתיות בשיתוף עם משרד הקליטה, וכיתות המשך שאנחנו מפעילים בהתאם לתקציב שנשאר לנו כי בעצם התקציב שלנו הוא לכיתות ראשוניות בלבד, שזה אומר חמישה חודשים. חמישה חודשי אולפן, וכולנו יודעים שזה לא מספיק כדי לדעת שפה.

בעניין של קיום כיתות, קשה לי לומר אולפנים כי אין אולפן קבוע ממש בשטחים, מה שנקרא, אבל אנחנו מקיימים כיתות, אף פעם לא אמרנו לא, יעידו אלה שיושבות כאן. פנו אליי אישית כי אני יותר אחראית באזור ירושלים, אני מכירה מקרוב את הנושא של הגוש, השנה אפילו היה מצב הפוך שאנחנו פנינו ואמרנו "בואו תפתחו, יש לנו צוות לכל מקום, גם אם יש רק כיתה אחת" לא מדובר בעמידה מול מורה, מדובר בעמידה מול מנהל, מול מפקח, מול מדריך, כך שתמיד יש צוות שעובד.

מה היה בעבר ומה יש היום? היום יש אולפן באריאל, אולפן בן ארבע כיתות, אחת מהכיתות האלה היא כיתת ערב תעסוקתית שהיא בעצם מהווה המשך, תעסוקתית. יש שם צוות של שלוש מורות ומנהלת, וזה עונה על הצורך, על מה שנדרש באזור. בעבר היו לנו כיתות, אם אנחנו מדברים על כיתות המשך או תעסוקתיות, גם בשיתוף משרד הקליטה, גם כיתות שלנו. בכוכב יעקב, בעופרה, בעלי הייתה לנו גם כיתה ראשונית, שלוש כיתות נדמה לי פתחנו, לשלוש רמות.

אם אנחנו מדברים על תקן של כיתה, כיתה תקנית באולפן היא 22 תלמידים, אנחנו פותחים גם עם 15. בעלי אתם יודעים שפתחנו בכל כיתה שיהיו פחות, כי התנאי הראשוני להתקדמות בשפה זו חלוקה נכונה של רמות. א' לא יכול ללמוד עם ג' למשל. אז משתדלים. כמובן שכשאין מספיק עולים, כמו שקרה השנה בגוש, בוודאי שאין טעם לפתוח.

בעניין של נשירה, אנחנו מכירים את זה מקרוב, באמת ציינתם פה ועכשיו אני רואה את זה ביתר שאת את העניין הזה שאם לאדם יש בעיה קיומית, קשה לו לשבת להתרכז ולחשוב. כמובן שמגיעים אלינו לאולפנים גם אחרי תקופה יותר ארוכה בארץ, נכנסים לאולפן ראשוני. בעניין של פתיחת כיתות בשטחים, כשאנחנו פותחים בגוש אנחנו פותחים רק לתלמידים זכאים אבל אם יש כאלה שאינם מוגדרים כזכאים, זאת אומרת שכבר למדו, לא כל כך יודעים, למדו חלקית – קיבלנו וכללנו אותם בתוך הכיתות. אני חושבת שזהו בעניין של קיום כיתות.

בעניין המגשרים זה רויטל. לפני שאני פונה לרויטל, בעניין האולפן, השפה התעסוקתית. האם נראה לך שאפשר להרחיב את הדבר הזה?

אני אגיד מה קורה היום. היום יש לנו כיתות תעסוקתיות כולל כיתות ייעודיות מקצוע. יש לנו כיתות לרופאים, יש כיתות לעורכי דין, שיפרה מכירה, אנחנו עושים את זה בשיתוף משרד הקליטה. אנחנו שולחים צוות מיומן ללימוד ספציפי של מקצוע מסוים, ייעודי מקצוע. אחרי תקופת הזכאות, הגברת שפה דיברה על אחרי 10 שנים, אחרי תקופת הזכאות צריך לבחון את הדברים.

האגף לחינוך מבוגרים עוסק גם בהשלמת השכלה אבל זו השכלה תיכונית. צריך לבדוק. אני אקשיב יותר טוב למה מצופה, אבל בדרך כלל אנחנו פתוחים לדברים שיכולים לעזור לעולים.

שמעת את ההצעה של דפני. זה לא אחרי 10 שנים אלא לפני. האם יש אפשרות לשלב מהתכנית שאת אומרת או שיש משהו שונה?

אני חושבת שכן, אבל זה תלוי מספר אנשים מאותו מקצוע. אני יכולה לתת דוגמה שיש לנו כיתות לשוטרים, של שיפור השפה לשוטרים שהם באמת למדו באולפן ראשוני ואנחנו בכל זאת מאפשרים להם, וזה קורס מאוד מצליח של השנתיים האחרונות, פנו אלינו וזרמנו עם זה.

זה תלוי תקציב. אני בטוחה שהיו שמחים לתת כל דבר ולעשות את החליפה המתאימה, אבל הם לא מתוקצבים. שירות התעסוקה אחראי על הנושא הזה והוא מתוקצב. העניין הוא לא מי יעשה כי זה אאוט סורסינג של קניה. הרעיון הוא שזה יהיה תקציב מובנה שאנשים יוכלו לקבל לימוד כלשהוא של שפה בהתאם למקצוע שהם רוצים ללמוד אותו ובלי הגבלה של זמן. איפה הם יקנו את הנושא הזה של ההכשרה, כלומר שירות התעסוקה זה לא משנה, הם יכולים במשרד החינוך או באוניברסיטה או בכל מקום אחר. הבעיה היא שחסרה האמירה שכל אחד יכול וזכאי וחובת המדינה לתקצב אותו. זה מה שחסר.

את אומרת ש"התקציב נמצא אצלנו, זה לא אצלם". זו הכוונה?

לא, אני אומרת שהסטנדרטים לא קיימים. זה נעשה בצורה יזומה בשירות התעסוקה, ואני אומרת שוב, אם שירות התעסוקה אחראי לתת הכשרות ולהפנות אנשים לתעסוקה והוא נתן לאוכלוסייה הערבית את הכלי של שיפור השפה העברית כי זו דרך הכניסה למקומות העבודה, אז זה לא משנה היום איזה אזרח אתה ואיזה שפה אתה. צריך שיהיה סטנדרט שאומר – צמוד לשירות התעסוקה, מי שיש לו חסם שפתי – שיינתן. זה מה שחסר.

אז מה הבעיה ששירות התעסוקה ומשרד החינוך, אגף חינוך מבוגרים, למה אתם לא יכולים לעשות את התיאום הזה?

אני לא מצליחה להסביר את סוף דעתי. סטנדרטים זה אומר תקציב. אין תקציב כזה.

אין תקציב לעולים.

זה אפילו לא קשור לעולים. הבנאדם הוא מעל 10 שנים והוא לא מדבר עברית.

לא, אני לא מעל 10 שנים. אני נמצא לפני.

בתוך 10 שנים זה משרד הקליטה.

בתוך 10 שנים, אדם שמתייצב בלשכת התעסוקה, אם הוא לומד עברית וזה חסר, הם מכירים בו כאילו הוא מתייצב. יש דבר כזה. מה שחסר מאוד לאורך השנים, כמות השעות, ותקנו אותי אם אני טועה אבל אני חושבת שאני לא טועה, כמות השעות שעולים קיבלו בבסיס בעבר הלך וירד וזאת הצעקה המרכזית ולוקחים המון פתרונות אחרים.

למה ירד?

היה פעם חמישה חודשים, 500 שעות, זה לפעמים נע אפילו, יכול להיות מצב שעולה מקבל פחות מ-400 שעות. אני לא יודעת את המפתח.

אנחנו מקיימים דיון כדי לפתור בעיות. אני רוצה לקבל את כל התמונה. את אומרת לי שזה היה 500 שעות, היום ירד. אני רוצה לדעת למה ירד ואיפה, האם זו בעיה של תקציב, אז אני יכול ללכת להגיד "תראו, היה 500 שעות וירד בגלל כך וכך" לכן אני רוצה להבין, כך אנחנו יכולים לפתור. העניין של אולפן תעסוקתי, ואז אני רוצה להבין בדיוק. אני מבין עכשיו, היא אומרת שאין תקציב כזה, אין מושג כזה לעולים או לאזרחים, אבל אמרת שיש לערבים. אז אם יש - - -

אני אומרת עד 10 שנים זה משרד הקליטה. מה קורה לאדם שהוא כבר 11 שנים.

אני לא שם. אני נמצא עוד לפני 10 שנים. עולה חדש הגיע עכשיו, קיבל שישה חודשים סל קליטה, אחרי שישה חודשים הוא צריך להתמודד בעצמו, אז פה אני רוצה את הפתרון. אחרי חצי שנה העולה החדש צריך את הסיוע. סיוע של הכשרה מקצועית, סיוע של השמה בעבודה.

זה במשרד הקליטה יש.

אם הוא צריך ללמוד הכשרה מקצועית והוא התקבל, צריך מלגה או דמי קיום שיכול לכלכל את המשפחה שלו, יכול לקנות לחם לילדיו. לזה אני רוצה להגיע לפתרון. אז יש בעיה של שפה, אני רוצה להגיע לשפה תעסוקתית, להכשרה. זה מה שאני אומר. אחרי 10 שנים אני חושב שהוא מסתדר.

לא, יש הרבה מאוד בעיות.

בסדר, אבל הוא לפחות יודע, יש לו עברית, הוא יכול לבוא - - - בואו נעשה שלב-שלב. אני רוצה עולה חדש שהגיע, אחרי חצי שנה אין לו אבא ואמא, סל הקליטה נגמר ואין לו עבודה, הוא צריך ללכת להכשרה מקצועית אבל כדי ללכת להכשרה מקצועית אין לו הכנסה לכלכל את משפחתו. האם בזמן שהוא הולך להכשרה מקצועית, האם הוא צריך לקבל דמי קיום או צריך להמשיך סל קליטה כדי שלילדיו יהיה לחם? אלה דברים שאנחנו צריכים למצוא להם פתרון.

שפרה, אני שוב חוזר אלייך. אני לא מצפה היום, אבל אני רוצה שתחשבו בכיוון הזה ונקיים דיון ספציפי בנושא הזה, מעמיק יותר, בעניין עובדים סוציאליים ובעניין ההכשרה המקצועית לעולים חדשים.

אני מבין שמי שהגיע מחוץ לארץ עם התארים שלו, יש לו כבר מקצוע, אם זה רופאים אתם נותנים את זה, זה ברור. אבל מה קורה כשהוא הולך ללמוד, שבתכנית שלכם אחרי חצי שנה האם הוא מקבל מלגה או דמי קיום? כי הרבה מוותרים על כך, מדוע? אם אני אלך לזה הילדים שלי יהיו רעבים, אז עדיף שאלך להיות שומר בקפיטריה או באוניברסיטה.

אני רוצה לשמוע אם יש תכנית, פתרון לעולים החדשים אחרי חצי שנה, שסיימו את סל הקליטה ורוצים ללמוד הכשרה מקצועית.

יש. הוא מקבל קיום בזמן הלימודים שלו ונסיעות.

הוא מקבל דמי קיום למשפחה שלו? אמרתם לי קודם שאם האשה עובדת, אז מסתכלים - - -

שוב, התשובה היא בגדול כן. אדם שהולך ללמוד בחצי השנה השניה מקבל - - -

נגיד למשל משפחה עם ארבעה ילדים, שש נפשות. גם האשה צריכה לעשות הכשרה מקצועית וגם הבעל. שניהם התקבלו. האישה צריכה לעבור הכשרה מקצועית להיות אחות. הבעל היה רופא בצרפת, אז הוא צריך לעבור את המבחן ונכנס לקורס תעסוקתי.

הם מקבלים סיוע לפי, אני לא זוכרת כרגע. יש סיוע למשפחה, יש סיוע נסיעות, יש את הסיוע שמגיע למשפחה בזמן ההכשרה. בתמונה הכללית יש סיוע לאדם שהולך ללמוד הכשרה מקצועית, קיים סיוע.

את לא יודעת איזה סיוע.

אני לא זוכרת.

סיוע יכול להיות גם החזר נסיעות. זה לא מה שאני מדבר.

אמרתי הבטחת הכנסה פלוס נסיעות. בחצי השנה הראשונה, לפעמים זה גולש גם לשנה השניה, תלוי באיזה קורס. קיים המסלול הזה. כאשר הם הציגו פה משפחות בנפרד, וזה חשוב לדעת, הכלל קיים, היוצא מן הכלל גדול מאוד. אם לוקחים את העולים מצרפת שגרים בשטחים, כאשר המרחקים מאוד גדולים, כאשר אב נוסע הלוך חזור, כאשר יש קושי של ה שפה, כל הדברים המצטברים, יכולה המשפחה לבוא ולהגיד "אנחנו לא מצליחים ללמוד, אנחנו לא מצליחים לעבוד" משפחה כפרט. עובדה שיש במשרד הקליטה מסלולים לסיוע.

רכזי הקליטה, האם אתם יודעים על זה ואומרים למשפחה "תראו, חשוב שיהיה לכם מקצוע, תלכו ללמוד מקצוע, ברגע שאתם מתקבלים ולומדים את המקצוע יש לכם סיוע, דמי קיום, הבטחת הכנסה" האם אתם יודעים על זה ומסבירים את זה לעולים?

כן. אנחנו יודעים על זה. בוודאי שהם מקבלים עזרה בזמן שהם לומדים. אבל זה לא מספיק לפרנס משפחה.

הבטחת הכנסה זו הכנסה מינימלית, לא?

2,000, 2,500, זה רק לשלם את שכר הדירה. בלתי אפשרי לעזוב את העבודה וללכת ללמוד, למי שיש לו לפרנס משפחה.

זה נושא שאנחנו צריכים להתמקד ולדון עליו, גם האוצר צריך להיות פה וכל הגורמים האחרים. יש לנו עכשיו דיון בנושא אחר ולכן אני לא יכול להמשיך פה, אבל זהו נושא שאנחנו צריכים למצוא לו פתרון. האם ניתן להגדיל את הסכום הזה, אנחנו צריכים את האוצר בנושא הזה. רויטל, תתייחסי למגשרים.

אני יכולה להמשיך עוד מילה על תכנית הלימודים?

בקיצור.

בעניין של תכנית הלימודים, גם מה שאמר חבר הכנסת מוטי יוגב, אני רוצה להתייחס לעניין של אולפן מקוון. בשנים האחרונות הכנסנו הוראה מקוונת. אולפן מקוון ממש ללא אולפן רגיל זה יכול להיות דבר טוב כשאין ברירה אחרת, צריך פשוט לחשוב על זה שזה לא יכול להחליף אולפן רגיל.

בעניין של התחדשות, יצאנו עם תכניות חדשות השנה, יש לנו תכנית חדשה גם לעולי אתיופיה שיצאה שכבר עובדת בשנים האחרונות והמורים עוברים השתלמויות מסיביות. בעניין של תלונות נקודתיות של תלמידים או תלמידים שלא היו באולפן, צריכים להבין שלא יידעו עברית אם לא יהיו באולפן, אבל בהחלט היום אנחנו מרחיבים את לימוד העברית בעזרת המודל ואני מזמינה את מי שלא מכיר את התכניות שלנו לקבל אפילו חצי שעה, אני אזמין אתכם, תבואו לראות גם את המודל, את אתר הלמידה, האולפנים הולכים עכשיו להשתדרג בציוד טכנולוגי ולראות את התכניות החדשות.

ישראל דיגיטלית, כפי שדפני אמרה, זה נראה לך?

לא, זה לא קשור לחינוך מבוגרים. יש לנו אתר שלנו של חינוך מבוגרים.

לא, זה לא אתר. זה תשתיות. ואז זה נגיש. כל מה שאת עושה.

לנו יש מודל,

אפשר להתחבר ואז לא צריך את ה - - -

זה משהו אחר. זה אתר מלווה למידה שלנו, את מדברת על משהו עצמאי.

תודה. רויטל בבקשה, שמעתי בעניין של המגשרות, בעיקר בגני הילדים, גני חובה, ולהורים קשה להשתחרר וללמוד באולפן. איך את נותנת לנו אפשרות לפתור את הבעיה הזאת?

מבחינת מגשרים, יש לנו מגשרים במעלה אדומים בשפה הרוסית, בקרית ארבע לבני המנשה, במטה בנימין דוברי צרפתית. דווקא עכשיו זו נקודת זמן מצוינת לעודד רשויות לענות לקול הקורא. אנחנו פרסמנו קול קורא היום, היום התפרסם קול קורא באתר שלנו באגף קליטת תלמידים עולים במשרד החינוך. כל רשות מוזמנות לענות על הקול הקורא, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם הרשויות. רשות שרוצה להצטרף עונה לקול הקורא, עונה על הקריטריונים, היא תקבל מגשרים ואני אשמח מאוד על כל רשות.

יש לנו מגשר. אנחנו התחלנו עם מגשר לפני 10 שנים, כבר 10 שנים אנחנו מעסיקים מגשר, עולה מצרפת אקדמאי, השכר שאתם נותנים זה בערך רבע מהשכר שלו. זאת אומרת אי אפשר למצוא - - -

זה מצ'ינג עם הרשות.

יכול להיות, אבל אני לא רוצה לקחת מורה שהוא לא מורה מוסמך, אני רוצה לקחת מורה שהוא מורה. ואם אנחנו מצליחים להביא ילדים עולים חדשים, ואנחנו גם מרחיבים את השעות שאנחנו נותנים להם. אם אני רוצה לקחת ילד שנמצא בארץ שלוש שנים, עולה מצרפת, שיעשה בגרות באזרחות ובתנ"ך וזה לא פשוט בכלל, אני צריכה מורה שיודע לעשות את זה.

מורה זה לא בהכרח מגשר. את מדברת על שני דברים נפרדים.

אני מדברת על מורה מגשר.

אנחנו מדברים על מגשרים שהם לא מורים בהכרח. לא תפקידם לשבת וללמד את התלמיד, תפקידם לעשות גישור חינוכי תרבותי.

אני הבנתי שבדיון שהיה לנו בשילה, אני חושב שאת ייצגת את הבעיה בגן.

כן. זה שני דברים שונים. נכון.

לא, אני מתמקד עכשיו על גני החובה. בגן החובה לא מדובר על מורים, מדובר על מגשר או מגשרת.

הם לא נותנים גישור בגן. הם מדברים על גישור בבתי שפה.

לא, אנחנו מדברים על גישור בכל מוסדות החינוך.

גם לגנים?

כן. זה משרד החינוך. אנחנו מדברים מגיל 3, שזה באחריות משרד החינוך.

אבל זה לא מספיק.

אז אני מבקש שתציגי לה. תדברו בין שתיכן מה הצורך.

אנחנו מגישים. מגישים, מקבלים.

טוב. קליטת עלייה זה מערכתי ולכן דנו עם המשרדים שהגיעו היום ואני מאוד מודה לכם שהגעתם ושיתפתם אותנו בעיקר בנושאי הכשרה מקצועית לעולים חדשים ואולפן או הכשרת שפה תעסוקתית, אנחנו צריכים לדון על כך איך אנחנו משפרים את התכנית כדי שהעולים החדשים יוכלו להשתלב בתעסוקה.

אחרי חצי שנה של אולפן העולים נופלים בין הכסאות ואנחנו צריכים, גם אם יש את העניין של הבטחת הכנסה, כך אני מבין מרכזי הקליטה, זה לא נותן להם פתרון ולכן הם מעדיפים ללכת ולחפש עבודה במקום לעבור הכשרה מקצועית שנותנת להם בטחון כלכלי לעתיד. לכן פה לא משנה אם עולה חדש יש לו 10 שנים זכויות, אם אנחנו לא נדע איך לתת לו את זכויותיו, לספור שנים זה לא פתרון לעולה חדש ולכן אנחנו צריכים לדון בכך בצורה מעמיקה יותר ובשיתוף פעולה של כל המשרדים הרלבנטיים כמו משרד העבודה, שצריך להיות נציג מהמשרד לנושא הזה, כמובן גם ממשרד הקליטה, משרד החינוך, משרד האוצר. אנחנו חייבים למצוא פתרון.

למי שהגיע עם תארים כמו רופא שיניים, כמו רוקחים, אנחנו משנים את המכשולים שקיימים בחוק ומתקנים אותם. גם בנושא זה אנחנו צריכים לתקן. תודה לכולם. הישיבה הסתיימה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.