הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 300

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, ה' בכסלו התשע"ז (05 בדצמבר 2016), שעה 10:30

מלחמה בביוש וסינון תכנים פוגעניים באינטרנט

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מסעוד גנאים

חיים ילין

עודד פורר

תמר זנדברג

דב חנין

רויטל סויד

עמיר גפן - אגף טכנולוגיות מידע, משרד החינוך

עינב לוק - מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה, משרד החינוך

טלי כהן אורנשטיין - מנהלת מרכז פדגוגי טכנולוגי, משרד החינוך

ד"ר נאוה כהן-אביגדור - מנהלת שיווק והסברה, המשרד לביטחון פנים

ירון שטרן - ר' חוליית סייבר חקירות, המשרד לביטחון פנים

רעיה שטנר-וויכנסקי - עוזרת ליועמ"ש, המשרד לביטחון פנים

שבתי גרברצ'יק - מלווה-חטיבת הדוברות-מ"י, ביטחון פנים

גאל פני אזריאל - עו"ד, מחלקת יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

ירון שמואל אונגר - עוזר משפטי - חקיקה, עובדי הכנסת

אורנה היילינגר - מנהלת המרכז לאינטרנט בטוח, ארגון האינטרנט ישראל

שרון קייזר-הלר - פסיכולוגית חינוכית ומנכ"לית הורשת, מפעילי אתרי אינטרנט

טלי דורון קטן - נציגה, פורום וועדי ההורים היישוביים

טל וקנין - נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

יובל בושרי - נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

כלנית דמתי - יועצת חינוכית ומדריכה מחוזית, אגודת יועצים החינוכיים בישראל

שושי סומך - עו"ד, המועצה לשלום הילד

אסנת אדיר - סגנית מנהלת, חטיבת רבין אורט - מוצקין

שילה דמתי - מלווה תלמידים, אורט רבין - מוצקין

כפיר קושניר - תלמיד, עמית שומר מסך, אורט רבין - מוצקין

ליאור פרץ - תלמידה, עמיתה שומרת מסך, אורט רבין - מוצקין

שירז ארזי - תלמידה, עמיתה שומרת מסך, אורט רבין - מוצקין

אורי סבח - עו"ד, האגודה לזכויות האזרח בישראל

יונה פרסבורגר - מנכ"ל, עמותת נתיבי רשת

שמואל סלוטקי - עו"ד, נציג ארגון צהר

לילי הלפרין - מרכז אמת לסובלנות

אסתר ליברזון נמר - מנכ"לית ופעילה חברתית עבור נוער, אפליקציית Sess Me,

מעיין פרנס - "בטוחים ברשת"

בני פרץ - מוזמן/ת

עדן קנובסקי - שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את Google

יהודית גידלי

מאיה ויקטור, חבר המתרגמים

מלחמה בביוש וסינון תכנים פוגעניים באינטרנט

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 5.12.2016, ה' בכסלו התשע"ז, הנושא על סדר היום – מלחמה בביוש וסינון תכנים פוגעניים באינטרנט. תחילה, טרם אומר את דברי, אני אזכיר לאורחים ולחברי הוועדה ולחברי הכנסת כי הוועדה בראשותי קיימה כבר באוקטובר 2015 דיון שכותרתו היתה – מיגור השיח האלים והבריוני במרחב הווירטואלי, חזרה לדיון ב- 12.7.2016 בעקבות תופעת הביוש על המ"פ – שאני חושב שקשור למ"פ של החייל אלאור אזריה – התופעה היתה לאחר מכן קיצונית והתקיים דיון. הכנסת קיימה יום מיוחד בסוגיה הזו והיה שולחן דיון שהתעסק בסוגיית הביוש ברשת וכולם מדברים, במיוחד בימים האחרונים, על התופעה ולא לחינם. התופעה הזו קנתה שביתה במקומותינו ככלי עבודה בידי גורמים מסוימים, אבל טרם נגבש עמדה אם הכלי הזה הוא צורך או כורח אנחנו צריכים ללמוד על מטרותיו של כלי זה.

לכלי הזה יכולות להיות מטרות חיוביות, לכאורה, למתוח ביקורת, ליידע להזהיר, להרתיע, לאכוף נורמות ולשמור על הסדר ויש מי שאומר שאף להעניש, אבל נשאיר את זה לדיון אם כן או לא, אם זה התפקיד, אם זה ראוי שזה יהיה כלי ענישה ואנחנו צריכים לשאול האמנם, אם בכלל – ויש מי שמשתמש בזה להתכבד בקלון חברו, לבדר, לנקום, להתגדל, ליצור עליונות, ליצור לעצמו רייטינג ואני שואל, האם אין כאן פגיעה חמורה בזכויות אדם בסיסיות? ולא אמנה, אני לא משפטן, נמצאת אתנו חברת הכנסת רויטל שתיגע בנקודות המשפטיות כמו איזו הפרה, כמה זכויות בסיסיות של זכויות האדם – ומה שקורה בתופעת השיימינג, ביוש, לא לחינם קראו לה בריונות ברשת ולעיתים זה גובל אפילו בהסתה וחושף את האדם לפגיעה פיזית.

יש, כפי שאמרתי, סיכום דיונים מאוקטובר 2015, ומה- 12.7.2016 והנתונים מראים שהשחקנים המרכזיים במגרש הזה שנקרא הרשת הווירטואלית הם בני הנוער, לפחות 50% מבני הנוער העידו על כך שנפגעו או פגעו באמצעות הרשת, אני חושב שלא לחינם נקבע דיון כאן, בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, כי אני חושב שמשרד החינוך הוא אמצעי עיקרי – לא יודע אם יש כלי אחר במדינה שיכול להעביר את זה מלמטה למעלה בפס רחב, בצורה הכי רוחבית.

ומאחר שנגעתי בבני הנוער, הבנתי שיש אתנו תלמידים שהם 'עמיתים שומרי מסך', שומרי היערות, אז תציגו לנו מה אתם עושים ולאחר מכן נפתח דיון.

קודם כל אנחנו מאד נרגשים להיות פה, במעמד הזה - - -

רגע, לפני כן, אני נתתי רשות - - -

אני היועצת שלהם, אני רוצה לעשות סדר.

אז תציגי את עצמך.

שלום לכולם, שמי כלנית, אני יועצת בחטיבת רבין אורט - מוצקין, נמצאים אתי פה אסנת אדיר, סגנית המנהלת ושלושה תלמידים שהם עמיתים שומרי המסך. אצלנו בבית הספר, אנחנו נהנים משני העולמות, יש לנו גם את התכנית המדהימה של משרד החינוך של עמיתים, שרצה כבר הרבה מאד שנים, מכשירים תלמידים להיות מנהיגי דעה, ללמד ולהעביר את הבשורה הלאה בכל מיני נושאים, בין היתר בשכבה ט' הנושא הוא בריונות ברשת וגלישה בטוחה. הכובע השני הוא של אורט, הם חברו לגוגל וביחד הרימו את הנושא הזה לסדר היום, איתם אנחנו נהנים מה-'ג'וניור', תלמידים שלנו שמכשירים תלמידים בייסודי שהם יהיו 'שומרי מסך' גם. זהו, בנינו מרכז למידה שהם יספרו עליו.

פרקטיקה, איך אתם עושים את זה, בבקשה תציגו לנו. כל מי שמדבר, שיציג את עצמו.

שמי כפיר קושניר, אני תלמיד בחטיבת רבין קריית מוצקין ואני משתתף בפרויקט העמיתים שבעצם מסבירים בו על הבריונות ברשת, איך לנהוג איתה ובנוסף איך לגלוש בצורה יעילה ובטוחה יותר. לפי מה שעברתי שם, אחרי הפעילות הזאת, אני ידעתי איך לגלוש בצורה בטוחה יותרו הבריונות ברשת נהייתה משהו שאני אישית חייב לטפל בו, אני לא יכול להסתכל על בריונות ברשת ולהעביר אותה הלאה.

מה אתה עושה?

קודם כל אני יכול לפנות למבוגר אחראי, אני תמיד אהיה לצד זה שנפגע ואני לא אהיה לצד זה שפוגע, כי לדעתי זה לא מוסרי ולא נכון שדבר כזה יקרה. יותר מזה, בפרויקט הזה, אנחנו דיברנו גם על השפעת הטלפון הסלולרי, למרות היתרונות החיוביים שלו יש לו גם השפעות שמצמצמות את חיינו למסך קטן שחוסם לנו את איך שאנחנו רואים את העולם. אני למדתי שצריך לפעמים להרים את הראש ולדעת שיש עוד עולם מסביב למסך הזה.

המסרים האלה, העברנו אותם לתלמי החטיבה בגובה העיניים, כי סך הכל הם בני נוער בדיוק כמונו וככה זה לא נותן לנו הרגשה שאנחנו יותר טובים מהם וזה לא נותן להם הרגשה שהם נחותים יותר, אז יש דיבור משותף.

כפיר, מתי הבנת בפעם הראשונה או מתי הפנמת מה זו בריונות הרשת? הרי בסוף יש איזה שהוא שיח שמתנהל, מתי הפנמת, רגע, זה בריוני, זה לא טוב, זה אסור ?

אני לא חוויתי את זה על בשרי אבל - - -

לא, בכלל, גם בצפייה מהצד.

בצפייה מהצד אני ראיתי את הפגיעה בזה, יש לי חבר שחווה את זה ואני רק ראיתי אותו דועך וקשה לו עם זה והחלטתי שאני חייב לעשות עם זה משהו, שזה לא יכול להימשך ככה.

אני רוצה שתכנסו לאיך הדריכו אתכם, איך גיבשו אתכם, מה לימדו אתכם לעשות כדי להתמודד עם זה?

בעצם עברנו - - -

תציגי את עצמך.

שירז ארזי, גם מחטיבת רבין קריית מוצקין. אנחנו עברנו סדנאות, הדרכות, שנתנו לנו כלים איך להתמודד – קודם כל מה היא בריונות ברשת, איך אנחנו מתמודדים איתה, איך אנחנו תוקפים כנגד בריונות ברשת, איך אנחנו משכנעים אנשים לא לעשות את זה כי זה הרי דבר שהוא שלילי, להעביר להם שזה דבר שלילי בריונות ושזה לא משהו שצריך לחזור על עצמו ושצריך לקרות.

והחברה שלך רוצה להוסיף?

כן.

בבקשה.

שלום לכולם אני ליאור פרץ, עמיתה שומרת מסך, עקב הצטרפות של המרכז לפרויקט העמיתים הרגשתי שאני צריכה לעבור איזה שהוא תהליך שינוי והשינוי היה באמת בהרגלי הגלישה האישיים שלי. בנוסף, הרגשתי שהנתינה הזאת והתרומה לאחר – אני מדברת כעמיתה, כמישהי שמעבירה את הפעילות הזאת – הרגשתי שהנתינה והתרומה לאחרים נותנת לי ולאחרים לצמוח ולהתפתח ובנוסף, זה חוזר בהרגשה כל כך מדהימה. בנוסף, התלמידים שדיווחו שהם עברו את המרכז – הרי זה היו תלמידים שהם קרובים לגילנו וממש, בגובה העיניים – הם אמרו שזה היה להם חווייתי ושהיה להם משמעותי שילדים בגילם, שמבינים את הצרכים שלהם ואת הדילמות שלהם, שהיינו באותו מצב, מעבירים להם תכנים של גלישה ברשת. זהו.

לפני שאני מעביר את רשות הדיבור לחברי הכנסת, יש לי שאלה למשרד החינוך, כמה בתי ספר משתתפים בפרויקט, במיזם הזה וכמה עמיתים יש כאלה ברחבי הארץ. כלומר, יש את מוצקין, אבל זה בבית ספר אחד, זה לא משקף, אני רוצה להאמין שזה מתפשט.

עינב לוק, אני מהשרות הפסיכולוגי ייעוצי. לגבי עמיתים, אני רוצה להגיד שרשת אורט באמת היו הקבוצה הראשונה שפעלה בנושא הזה וכעת אנחנו מרחיבים את זה, נמצאים איתי גם נציגה ממינהל חברה ונוער וגם מאגף תקשוב ובעצם חברנו יחד שלושת הגופים ומה שאנחנו עושים עכשיו, אנחנו מכניסים את זה לתכנית המעורבות החברתית של מינהל חברה ונוער, כך שזה יהיה אחד הערוצים שילדים בכיתות י' יוכלו לבחור בזה, אנחנו מרחיבים את זה.

כאחת הפעולות של מעורבות חברתית?

בדיוק, זה יכנס לתוך הפלטפורמה של מעורבות חברתית, כבר יש לנו כמה רשויות - - -

ב-תשע"ז או ח'?

כבר השנה נכנסים לשם בתי ספר.

כמה בתי ספר עכשיו נמצאים בפרויקט?

רשת אורט, היא אמרה.

אנחנו בינתיים לא יודעים להגיד מספרית, אנחנו בתהליך של להכניס את זה כולל לחבור לגופים נוספים כדי שכמה שיותר תלמידים יוכלו להיכנס לתכניותינו, זו אחת התכניות המשמעותיות שעושות עבודה משמעותית בקרב הילדים.

חיים ילין, בבקשה.

כבוד היושב ראש, תודה. אני נחשפתי לתכנית הזו בסיור, כשהייתי עם ועדת המדע בגוגל וגם הציגו לי את זה נערים. זו באמת תכנית מרגשת ואני מהאופטימיים שחושבים שאפשר לנצח את הבריונות, אבל זה לוקח הרבה מאד משאבים מאתנו וגם תפיסות. אני אומר את זה כראש רשות לשעבר, אותי לא מעניינים הציונים ואמרתי את זה גם לבתי הספר, אבל משרד החינוך רוצה מצוינות ולא מדבר תמיד על מיצוי של הפוטנציאל, אבל מצד שני, על ערכים ועל בני אדם. אין לזה ציון, אי אפשר להגיד לבן אדם או לתלמיד שעוזר לזולת שהוא מקבל עכשיו ציון 100 במקום 5 יחידות מתמטיקה, אין דברים כאלה. אני חושב, שאם אנחנו בתפיסה החינוכית שלנו ננסה לגדל בני אדם, אז גם התופעה הזאת של בריונות ברשת היא תפחת, כי בני אדם הם לא אנשים אלימים, זה חינוך לזה, צריך לחנך דור אחר לגמרי ואנחנו חיים גם במדינה שהיא אלימה. אנחנו חיים במדינה שיש בה גזענות, שיש בה מלחמות, שיש בה המון טרור בתוך מדינת ישראל, אנחנו בסביבה עויינת ואלימה והשאלה היא איך אנחנו, תחת האתגר הזה, מסוגלים לבוא ולהגיד לנוער שיש דרכים אחרות לגמרי ולא בריונות.

ההבדל המשמעותי שיש בין הבריונות שהייתה לפני שלושים או ארבעים שנה, זה שתמיד זה היה בבית הספר או בשכונה הקטנה, אבל היום זה לא בשכונה הקטנה, היום אפשר להשפיל ילד שכל מדינת ישראל תראה את זה ופה הסכנה. הסכנה היא לא רק באלימות המילולית או במה שאנחנו כותבים, אלא בהפצה, במי שרואה את זה.

אני אומר בפעם הראשונה, כבוד היושב ראש, חסמתי בן אדם בפעם הראשונה בפייסבוק, עד היום אני לא חסמתי אף אחד וחשבתי שהדמוקרטיה היא חופש, אבל ברגע שהפגיעה הופכת להיות פגיעה אישית שגם הילדים שלי וגם הסובבים שלי וגם החברים שלי קוראים את זה ברשת, זה כבר לא מוסיף שום דבר והגבול הדק הזה – אם אנחנו נצליח שהנוער יבין אותו והדוגמאות שיש פה מצוינות אבל זה לא מספיק –צריך איך שהוא להרחיב את זה, אני חושב שצריך להשקיע הרבה יותר ואני חושב שהפרויקט הזה – באמת, אני לא מפרסם פה את גוגל – אבל הפרויקט שהם לקחו כפרויקט קהילתי, הוא לדעתי בלתי רגיל ואני מזמין לראות את זה ולראות איך זה עובד, זה פשוט מחמם את הלב לראות.

תודה, חברת הכנסת רויטל סויד.

מאיפה להתחיל? רובכם יודעים שכשהגעתי לכנסת, ביום הראשון שלי, יום ההשבעה, גם הקמתי את השדולה למיגור שיח אלים ובריוני ברשת וגם הגשתי הצעות חוק בנושא ובעצם, אם אני מסכמת איך בכלל הגעתי עם המטען הזה לכנסת של מאבק בשיח אלים ובריוני, הרי זה דווקא מהיכרות מאד קרובה עם בני נוער, ייצוג של בני נוער ולראות עד כמה הרסנית הרשת יכולה להיות לחיים שלנו, אחד של השני.

לצערי הרב, אנחנו כבר כמעט שנה וחצי, אנחנו רואים רף של עליה באלימות, בבריונות, בשיימניג – שאגב, לפעמים הוא חיובי ותכף אני אתייחס מתי – אז אנחנו רואים שפה מאד בוטה ואם בעבר חשבתי שאני צריכים לפנות גם לנושא של חקיקה וגם חינוך וגם העלאת המודעות, אז לצערי הרב העלאת המודעות נעשית מעצמה, אנשים נפגעים, לפעמים גם מגיעים לעמדת קיצון של מתאבדים והחקיקה מדשדשת ומכיוון שאנחנו יודעים מצוין מה זה אלימות, אלימות היא משהו מאד ברור, היא משהו פלילי, אנחנו יודעים מה אלים, מה מותר ומה אסור, גם הסתה, אנחנו יודעים מה מותר ומה אסור וגם הסתה לטרור, אנחנו מנסים ומצליחים להבין מה מותר ומה אסור.

בריונות לעומת זאת, זה הדבר הזה שאתה לא יודע איפה להעביר את קו הגדול, אתה לא יודע מתי "תמותי", "תתביישי", "שמנה", "פרה", "מטומטם", "חולה נפש", מתי זה עבירה ומתי לא, מתי זו ביקורת לגיטימית ומתי לא, האם כשהביקורת הזו נאמרת למבוגר היא בסדר אבל לבן נוער היא לא בסדר? ופה קו הגבול הוא מאד קשה להעביר ואז הגעתי לתובנה, התובנה היא תובנה – אני לא אגיד שהיא מצערת, אבל היא בהחלט מחייבת אותנו להתגייסות – שהדבר שהכי חשוב שאנחנו נעשה לצד חקיקה ולצד העלאת מודעות ואני מברכת על הדיון הזה – ואתה אדוני היושב ראש, ועדת חינוך, חברת הכנסת מרגי, מחויב מאד לנושא הזה – הגעתי לתובנה שהדבר שמאד חשוב שאנחנו נעשה, הוא להשקיע בחינוך אבל לא סתם בחינוך.

אתם מדברים פה על פרויקט של ילדי כיתה י', אנחנו צריכים בכלל לחשוב שלא רק כיתה י', אנחנו צריכים להגיע לכיתה א' –כמו שאמרת, כפיר, כל כך יפה, היום החיים מתמצים בזווית ראייה כזו של מסך קטן, זה אפילו לא מסך מחשב, זה כבר הסמרטפון, כל החיים מתנקזים לשם וקבוצות הווטסאפ האלה שבהם ילדים מוציאים אחד את השני ובעצם מחרימים אחד את השני ופוגעים אחד בשני בדרך שאי אפשר בכלל להבין אותה. אני תמיד נותנת את הדוגמה של הבן שלי שהיום הוא בכיתה ד', אבל הוא היה בכיתה ג' כשפעם ראשונה הוא זכה למכשיר המתקדם הזה, אבל בעצם שמחזיר אותנו שנות אור אחורה מבחינה חברתית, רגשית וסביבתית וכשהם הוציאו ילד מהכיתה ואמרתי לו, מה אתה עושה – הוא אמר לי, אמא, אבל מה הבעיה? בלי להבין בכלל שמעבר למסך הזה יושב ילד והוא בוכה. פעם, כשהיה לנו מאד ברור, לילדים צריכים בכיתות א', ב', בגן, מה מותר ומה אסור, מה זה להכות ומה התגובה, איך נראית התגובה הרגשית ממול, היום אנחנו בכלל לא מצליחים להבין את זה כי יש לנו מסך ומקלדת ויש לנו סוג של אוטיזם רגשי מול מה שקורה למי שנמצא בצד השני.

לכן, הנושא של החינוך הוא מאד חשוב, אבל צריך להבין משהו בחינוך, אנחנו לכאורה מחנכים לא להיות אלים ובריוני ואני היום התקדמתי עוד צעד, החינוך הוא גם לא להיות פסיבי ברשת. כי כשאנחנו יושבים שם – אנחנו, אף אחד מאתנו לא בריוני ברשת – אנחנו רואים את זה, אנחנו מזדעזעים, אנחנו אומרים, וואו, זה נורא ואיום, בואו נראה מה עושים, נרוץ לחקיקה, נעשה דיון בכנסת, אתם מגנים את מי שבריון, אבל איזה כח שקט וכרגע אילם, יש לנו, לכל הצופים האלה אשר עומדים ולא עושים כלום ורק מגנים ולא מתחברים, איזה כח יש לנו לבוא ולהוקיע. לא באלימות, לא בבריונות, אלא דווקא בשיח ואני חושבת שהיום אחד היעדים הגדולים – אני מברכת אתכם גם בתקשוב, גם בשפ"י, גם כמובן במשרד החינוך – אני חושבת שהיום המסר צריך להיות – לא לשיח אלים ובריוני, אבל גם לא לעמוד יותר דוממים מול האלימות והבריונות ברשת וזה דבר שהוא מאד מחויב המציאות.

אני הגשתי הצעת חוק שבכל גוף ציבורי, בין היתר בבתי ספר, יהיה ממונה – כמו שיש ממונה על הטרדות מיניות – יהיה גם ממונה על אלימות ובריונות ברשת שיתנקז אליו הכל, שהוא זה שידע לפנות אליכם הילדים והוא זה שידע לפנות לאיגוד האינטרנט, לכפתור אדום, לגוגל, לפייסבוק, למשטרת ישראל, למערך מעוף, הוא זה שידע לפנות כדי לנסות לסייע בכלים היותר אופרטיביים אבל כמובן שאתם, בני הנוער, מחוייבי מציאות.

שאלת קודם על חקיקה, אז חקיקה שמעבירה את הגבול בבריונות והסתה היא מאד ברורה, כמו שאמרתי - - -

לא, הפוך, לא אמרתי חקיקה, אמרתי פגיעה בזכויות יסוד בסיסיות.

חקיקה בבריונות היא הרבה יותר קשה. אני רוצה לומר משהו על שיימינג, כי שאלת באמת מה זה שיימינג. שיימינג, ביוש, באופן טבעי צריך להיות דבר רע מבחינה ערכית ומוסרית, אנחנו לא רוצים לבייש אף אחד. יש איזה שהוא פן צר מאד שכשמישהו נפגע ממישהו אחר ובוחר להוציא את התכנים של הפגיעה שבו – אנחנו רואים את זה בעיקר בעבירות מין, במותקפות מינית, לא מי שכותבת על אחרות בעילום שם, לא מי שכותבת באופן כללי שאני יודעת שיש מישהו שפוגע ובאופן כללי – כשיש מישהו או מישהו שבשמו מתייצב וכותב על מה שקרה לו וזה חוסה תחת חוק לשון הרע, במובן הזה שזה לא שקר וזה דברי אמת, פה אנחנו לא יכולים לבוא ולומר דבר על זה, אין פה איסור על חוק איסור לשון הרע, יש פה מישהו שנפגע ומחליט את הפגיעה שלו להוציא ברשת, בשמו ולא באיזו שהיא אצטלה של דברים אחרים, כאן אנחנו דווקא רואים איך הרשת דווקא משרתת אותנו. הרשת מדהימה, הרשת בהחלט מאפשרת החלפת דעות, היא מאפשרת גם ביקורת, היא מאפשרת גם החלפת מידע והשכלה שלא יכולנו להגיע אליה קודם, צריך רק שנדע, בדור שלנו, איך לנתב אותה לקווים חיוביים.

כמו בהרבה סוגיות השאלה הגדולה היא איפה מותחים את הקו.

מאד קשה.

משרד החינוך אגף טכנולוגיות ויחד עם שפ"י – השר הודיע לי בתגובה שאתם עושים עבודת מטה בסוגיה הזו, בבקשה תציגו לנו.

אני רוצה להגיד שאנחנו עברנו כברת דרך בנושא הזה וכרגע אנחנו מרגישים שמשרד החינוך שם את זה כנושא מאד משמעותי במשרד ואני אגיד איך זה בא לידי ביטוי. קודם כל, יש לנו שתי ועדות במשרד, ועדה אחת היא ועדה תוך משרדית שבעצם שותפים בה כל האגפים במשרד - - -

ושמה של הוועדה?

הוועדה לגלישה בטוחה ובעצם הגענו למסקנה שזה לא גוף אחד שמוביל את זה, אלא מי שצריך להוביל את זה הם כל האגפים במשרד. זה בא לידי ביטוי בכל התכנים ולכן אנחנו כאן יושבים נציגים גם ממדע וטכנולוגיה וגם מינהל חברה ונוער, כדי שזה יהיה בפורמלי ובבלתי פורמלי, שזה יהיה בשעות חינוך ובשעות כישורי חיים, שזה יבוא לידי ביטוי אפילו בתכנים הלימודיים, זאת אומרת שאם היום לומדים ביולוגיה או כימיה דרך אמצעים מתוקשבים אז גם שם צריך לדעת לאן נכנסים, לאן גולשים וחשבנו שזה יהיה נכון שזה יהיה שזור בכל העשייה של המשרד ולכן אנחנו יושבים יחד, כגוף.

זו סוגיה של הגלישה הבטוחה.

נכון, בנוסף לזה אנחנו יושבים גם בוועדה בין משרדית, שיושבים בוועדה גופים ממשרדי הממשלה וגופים נוספים כמו גוגל, מייקרוסופט, אינטל ואנשים נוספים שיכולים לתרום לנו למהלך הזה. אני רוצה להגיד כמה מילים על כמה מהלכים חשובים שאנחנו עושים. בעצם, התוצאה של שתי הוועדות האלה הם כמה מהלכים חשובים, המהלך הראשון זה שישנה תכנית לכל שלבי החינוך שפועלת בשעות החינוך, במסגרת כישורי חיים, מהגיל הצעיר ועד לגיל הבוגר, זאת אומרת – אני בהחלט מסכימה איתך, חברת הכנסת, שלא ניתן להתחיל לעסוק בנושא הזה רק בכיתה י', אנחנו מדברים על עמיתים בכיתה י' וגם העמיתים הוסיפו שהם עובדים עם ילדים צעירים יותר, אם הם ירצו הם יוסיפו על זה בהמשך, אבל התכנית הספירלית מיועדת לילדים, ממש מגילאים צעירים ועד לגילאים הבוגרים. כמו שאמרתי, התכנית משולבת בשעות חינוך, בשעות כישורי חיים ובנוסף לשעות חינוך, יש צוות בבית הספר שנקרא 'חיים ברשת' והצוות הזה כולל את מנהל בית הספר, רכז תקשוב, רכז חינוך חברתי, יועצת וגורמים נוספים בתוך בית הספר והם אמונים על התכנית. בתכנית יש עבודה לאורך כל שנת הלימודים וגם עבודה ממוקדת בשלושה מוקדם במהלך השנה – אחד בתחילת השנה, כי בתחילת השנה אנחנו מדברים על מדיניות, על תקנון, על איך מתנהגים בבית הספר, מה לגיטימי ומה לא לגיטימי ואת זה אנחנו עושים בתחילת השנה. בשבוע הלאומי לגלישה בטוחה, שכל בית הספר עוסק בנושא הזה על ידי גורמי פנים ועל ידי גורמי חוץ ולקראת היציאה לחופשת הקיץ – כשאנחנו יודעים שבחופשת הקיץ הילדים נמצאים הרבה במרחב הווירטואלי מאשר במהלך כל השנה. אז אלה השלושה מועדים שאנחנו שמים את זה ביתר שאת, אבל זה פועל לאורך כל השנה.

אני רוצה להגיד על כמה דברים חדשים ומשמעותיים שאנחנו עובדים, אחד, זה הרחבת נושא עמיתים שמובילות את זה היועצות בתכנית העמיתים, מובילים את זה דרך מינהל חברה ונוער שיכנס לתוך מעורבות חברתית, כך שיותר ילדים יוכלו לבחור בתכנית הזאת. אנחנו הולכים לכתוב השנה קוד אתי של מערכת החינוך, איך מתנהלים ברשת, שאותו יכתבו הילדים. אנחנו מתחילים את זה בשבוע הלאומי לגלישה בטוחה, אנחנו כמובן שותפים במהלך מאו"ר, שותפים משמעותיים שם.

הדבר האחרון שאני רוצה להתייחס אליו הוא שכל שנה אנחנו צובעים את השנה בצבע אחר בנושא של גלישה בטוחה. בשנה שעברה דיברנו על לקחת 30 שניות לפני שיתוף והפצה, זה כל הנושא של האיפוק לפני שאני שולח ומפיץ. שנה לפני זה עסקנו בנושא שאת התייחסת אליו, חברת הכנסת, זה נושא של העמודים מן הצד. אנחנו חושבים שלעומדים מן הצד יש תפקיד מאד משמעותי, לא רק להעיר הלאה אלא גם להבין מה המשמעות של לא להגיב, של להעביר את זה הלאה, של רק לכתוב משהו שמעורר איזה – אנחנו חושבים שלילדים יש הרבה מאד כח בעניין ולכן אנחנו כל פעם שמים נושא אחר והשנה, הנושא שבחרנו זה פניה לעזרה.

הנושא של השבוע יהיה 'מושיטים יד ברשת', אנחנו רוצים להגיד שאנחנו רוצים לעודד ילדים שנפגעים, יש ילדים שנפגעים ולא פונים לעזרה ולא יודעים למי לפנות לעזרה, אנחנו רוצים לעודד את הפניה לעזרה מצד הילדים, גם כלפי העמיתים שלהם, גם כלפי המורים וגם כלפי ההורים. העבודה העיקרית הולכת להיעשות עם המורים, שבעצם אנחנו רוצים לראות את המורים יותר אקטיביים בנושא של פניה לעזרה, לא רק לחכות שילדים יפנו אלא בעצם לתת כלים למורים לנושא של פניה לעזרה, איך לייצר זמן ומקום בתוך בית הספר לבדוק עם הילדים מה עובר עליהם בנושא של גלישה בטוחה וכמובן גם הנושא של הדרכת הורים, שההורים רואים מה קורה כי הרבה פעמים הדברים מתרחשים בבית, הם מגיעים ממצוקות בבית - - -

כשאני לפעמים קורא טוקבקים ואני רואה מי עומד מאחוריהם, אני לא עושה הכללה, אבל חלק מאותם מורים. טוקבקים איומים, סגנון בוטה, אלים ועל ידי אנשים בוגרים, זה לפעמים מוציא אותך מדעתך איך אדם בוגר, במיושב בדעתו, יכול לכתוב דברים כאלה. אוקיי, חבר הכנסת דב חנין ולאחר מכן נחזור למשרד החינוך.

תודה לך אדוני היושב ראש, תודה על קיום הדיון החשוב הזה. אני מצטרף לדבריך שאולי בהם אני רוצה לפתוח, כשאנחנו עוסקים בנושא הזה, אנחנו צריכים להבין שאנחנו עוסקים במפגש בין שני זרמים מאד בעייתיים. זרם בעייתי אחד הוא דברים שקורים בחברה שלנו בכלל, נאמר כך ובצדק שהחברה שלנו היא חברה מאד אלימה, מאד מתוחה וזה לא נמצא רק ברשת, זה נמצא בחיים שלנו, בחיים היום יומיים שלנו וזה גם מתבטא ברשת. לזה צריך לחבר את התהליכים שקורים ברשת והתהליכים ברשת הם תהליכים מאד בעייתיים ומסוכנים ואני מצטרף לדברים של חברת הכנסת סויד, על זה שלרשת יש גם תרומות חיוביות, היא מקור של מידע, אינפורמציה, חיבור בין אנשים, כל הדברים האלה הם דברים טובים ואנחנו בעדם, אבל צריך להבין שברשת יש מנגנונים, מובנים, שמעודדים גם הקצנה וגם בריונות.

קודם כל, אני מניח שכולכם יודעים, מסביב לשולחן הזה, שרשת כמו פייסבוק מתגמלת אמירות קיצוניות ולפעמים גם אמירות אלימות. זאת אומרת המנגנונים הפנימיים של הרשתות האלה יודעים לתת עדיפות למסר שהוא נורא פרובוקטיבי, הוא ישר יזכה להקפצה, הוא ירוץ קדימה בזמן שכל מיני אמירות מתונות ומאוזנות, ירדו למטה ולא יזכו לכזאת בולטות. למה זה קורה? נורא פשוט, כי זה מייצר להם כסף, זה מייצר להם רווחים. זאת אומרת, מאחורי הבריונות ברשת יש איזה שהוא סוג של קפיטליזם של הבריונות ברשת וזה דבר שאנחנו חייבים להבין אותו, מאחורי העסק הזה עומד מנגנון שמייצר מהסיפור הזה המון רווחים, אז איך מתמודדים עם הדברים האלה? זו שאלה מאד מסובכת, כי אנחנו – חברת הכנסת סויד מעורבת בכמה ניסיונות בעניין הזה ובחלקם אני שותף – אנחנו במקרים רבים מנסים לפתור את זה דרך החוק, אומרים, אוקיי, הדבר הזה פשוט אסור, אבל זה לא תמיד נותן לנו פתרון ולפעמים אנחנו גם בעצמנו חוששים שאנחנו נשפוך את התינוק עם המים, אז אנחנו מאד זהירים בדברים האלה וכאן החשיבות של הדיון הזה.

בעצם, אחת השאלות הקריטיות ביותר היא שאלת הדה לגיטימציה לדברים מסוימים שאנחנו רואים אותם בציבור ואין לנו כלי חברתי יותר חזק מאשר מערכת החינוך ואני מתכוון לא רק למערכת החינוך הפורמלי – וכל הכבוד לעבודה שאתם עושים במשרד החינוך – אלא גם לחינוך הלא פורמלי – תנועות נוער, קבוצות נוער, התארגנויות וכד', להפעיל את כל המערכות האלה כדי לייצר דה לגיטימציה לסוג מסוים של אמירה, לסוג מסוים של התבטאות, שאולי היא תהיה חוקית אבל היא תהיה מגעילה.

אנחנו צריכים להעביר בסופו של דבר מסר שאומר שזה בסדר גמור לנסוע בכביש, אבל זה לגמרי לא בסדר לדרוס אנשים, אותו דבר ברשת, זה בסדר גמור לגלוש ברשת, רק לא לדרוס אנשים ולמחוץ אותם תוך כדי זה שאני משתמש ברשת. אני חושב שזו מערכה נורא חשובה ולכן אני מברך על כל היוזמות שלכם, אבל החשש הגדול שלי הוא שמול העוצמות של המנגנונים האלה, כל הדברים שאנחנו עושים זה כמו ילד שמנסה להתמודד עם סכר שהוא לגמרי פרוץ ופה ושם אנחנו מצליחים לשים אצבע.

לכן, אדוני היושב ראש, אני מציע גם לוועדה לקחת את הנושא הזה כנושא בעדיפות ומדי פעם לראות מה אנחנו עוד צריכים לעשות, גם מכם אנחנו מבקשים חוץ מהדברים טובים שאתם עושים, לספר לנו מה חסר, מה אתן כנשות מקצוע שעובדות בתחום, אתם כילדים שפעילים בתחום הזה, תלמידים שפעילים בתחום הזה, מה אתם חושבים שהמערכת יכולה לעשות עוד ולא עושה, איפה נקודות החוסר שלנו, איפה נקודות העיוורון שלנו, כי אני חושב שזו אחת השאלות החברתיות הכי חשובות שנמצאות על השולחן הציבורי.

תודה, חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.

תודה רבה, אני לא אאריך בדברי משום שחברי כבר אמרו את כל מה שצריך לומר. אין ספק שהנושא הוא חשוב מאד והוא מסוכן מאד, אנחנו כל יום חשופים לתופעות האלה, כל יום חשופים לאיזה תלמיד או תלמידה שהם נחשפו למעללים כאלה, לצערי, ברשת מחברות שלה או מאחרים. והיא בינה לבין עצמה, לפי הסביבה שלה, אם הסביבה שלה תומכת והיא בטוחה והיא מדברת, זה צעד ראשון שיהיה בסדר וההיפך הוא נכון, יש כאלה שלא יודעים איפה לפנות, מופנמים בעצמם וראינו תוצאות איומות בסוף של תלמידים או של ניסיון התאבדות או התאבדות או שאר התופעות, לצערי, שראינו. אני חושב שמה שקורה ברשת – אין ספק שטכנולוגיה היא ברכה או קללה, תלוי איך משתמשים בה ולמה, אבל לפי דעתי השימוש ברשת של הנוער שלנו, במיוחד התלמידים, זה גם חושף – ברעידות אדמה יש סולם ריכטר – זה סולם ריכטר לחינוך ולעולם הערכים שלהם ושלנו, מה אנחנו נתנו להם ולצערי, הרבה מהם נופלים במבחן הזה.

פה האחריות והתפקיד שלנו מכל הצדדים, אם זה של מערכת החינוך או של ההורים בבית, משום שהילד הזה שחי בינינו אבל לבד, פה האחריות והתפקיד שלנו מכל הצדדים, אם זה של מערכת החינוך או של ההורים בבית, משום שהילד הזה שחי בינינו אבל לבד – בגלל הטכנולוגיה הזו הוא בינו לבין עצמו, משוטט, לא יודע איפה ומגיע לאלסקה או לקוטב הצפוני ובן שלי ליידי ואני לא יודע, אני חושב שהוא ליידי אבל הוא לא ליידי, אני לא יודע איפה הוא טס, באיזה עולם הוא נמצא – זה מכריח אותנו, לפי דעתי – מה שאתם עושים במשרד החינוך זה נפלא, צריך להעלות את התודעה אצל ההורים לעשות משהו שם כדי שהם גם יאתרו מה הבן שלהם, שעומד לידם או יושב לידם, עושה וגם הכלים, כשמדברים על המורים, אנחנו מדברים על דברים חדשים, העולם שמשתכלל במהירות האור והילדים שלנו הם יותר מתוחכמים מאתנו, כל גיל הוא יותר מתוחכם מהגיל שהיה אחריו, אז צריכים לעקוב אחרי זה, לרוץ אחרי זה כדי גם להציל אולי קרבנות בעתיד, תודה.

תודה, אני אעביר את רשות הדיבור למשרד החינוך שוב ולאחר מכן ארגון אינטרנט ישראל, אני אתן לך להתייחס לזה. אין ספק שנער או תלמיד או נערה שחווים תופעה של ביוש ברשת הם – אחד הסימפטומים זה התכנסות בתוך עצמם, בדרך כלל דחויים והם אפילו לא יספרו על זה. השאלה, תוך כדי הצגת הנושאים, אם אותם עמיתים שומרי מסך גם יודעים לזהות בתוך החברה, בתוך הסביבה שלהם, נערים או נערות כאלה שחוו והם לא יזעקו את זעקתם, הם זועקים זעקתם פנימה. בבקשה, משרד החינוך.

בוקר טוב, עמיר גפן, אגף טכנולוגיות מידע במינהל תיקשוב של המשרד. לשאלה הספציפית לגבי החוויה הרגשית והטיפולית אני אתן לעינב לענות, אני בעצם מגיע לתוך העשייה המשותפת הזאת בתוך המשרד ממינהל תקשוב, שבעצם זה מאד מתחבר למה שנאמר פה בוועדה. המינהל שאני נמצא בו קודם כל מחפש לשלב ולהביא את הטכנולוגיה לתוך בתי הספר ואל התלמידים, אין לנו, באופן עקרוני, בעיה עם הטכנולוגיה ולא עם טכנולוגיות הרשת ואל עם הרשתות החברתיות, אבל גם אנחנו כמינהל די מהר זיהינו –שלצד כל הדברים הטובים, בדיוק כמו שנאמר פה – בשימוש לא נבון בכלים האלה אנחנו יכולים לייצר אירועי פגיעה ואירועים קשים ומתוך זה בעצם יצאנו להתחיל לבוא ולומר – איך לצד ההנגשה של הטכנולוגיה הזאת שאנחנו מעודדים אותה ובעדה, אנחנו בעצם מקנים נורמות להתנהלות ויכולת של הבנה של המרחב הזה. אני כבר אקדים ואומר אולי לסוף, אני מגיע ממקום טכנולוגי, הפתרונות שהטכנולוגיה יכולה לתת לנו הם מאד מצומצמים, בכל זאת יש משהו ואנחנו עושים את זה – החל ממקומות שמחפשים לסנן את אותם אתרים ברמה הטכנולוגית, בטח במערכת החינוך ובבתי הספר, שלא תהיה גלישה חופשית לאתרים שאנחנו חושבים שלא צריך לגלוש אליהם, שימוש מושכל בכלל וזמן שימוש בחשיפה למסכים שצריכה להיות מבוקרת וגם להכיר – בכל זאת קיימים כלים שיכולים – שהם גם במרחב הדיגיטלי – שיכולים לעזור לנו להימנע וגם אם ראינו תופעות שהן תופעות שליליות לדווח ולהתחיל תהליך גם מול ספקי הפלטפורמות שבעצם עוזר לנו לחפש לדווח על התכנים האלה, להוריד את הדבר האלה, בתוך הדפדפנים יש כלים - - -

סליחה, משום שנתקלתי בבעיה לפני שבוע, אתם מתערבים בעניינים ספציפיים איך לפתור בעיה – למשל מנהל בית ספר שאחת התלמידות פרסמו למשל תמונות שלה ורוצה עזרה?

כן, מצוין - - -

הוא יכול לפנות – איך להסיר את זה, איך לסגור פייסבוק מסוים שהוא רוצה את זה?

לכן, זה בדיוק החיבור שעינב דיברה, פה בדיוק מגיעה לידי ביטוי – כמו שאני ועינב יושבים פה כשאני מגיע מהצד הטכנולוגי ועינב מגיעה מהצד החינוכי הטיפולי, אותו דבר, כשיש לנו אירוע יש לנו פה שני ממדים, אחד זה כמו שאתה אומר בכמה הטכנית, אנחנו רוצים את הפגיעה הזאת לנסות ולהסיר אותה ואני כבר אומר, זה לא תהליך קל, אבל זה לא אומר שאנחנו לא מנסים וזה בהיבט הטכנולוגי הטכני ומיד לצדו את ההיבט החינוכי, ההתערבותי, הטיפולי וזה אנחנו עושים ביחד עם שפ"י והחיבור הזה – בעצם כשאנחנו מדברים על אלימות ברשת יש לנו גם את הצד של החינוך וגם את הצד של הרשת, הצד הטכנולוגי.

עוד דבר אחד ועם זה אני אסיים, מאד חשוב לנו כמינהל תקשוב - - - מערכת החינוך, שהמורים יכירו את הסביבות, שיכירו איפה הדברים האלה קורים. זאת אומרת שאם אחד התלמידים המקסימים פה ייגש למורה ויגיד עשו לי משהו סנאפצ'ט או הייתי באיזה אירוע לא נעים בהאוס פרטי, שהמורה לפחות ידע –אני לא אומר שהמורה צריך להוריד סנאפצ'ט והאוס פארטי, אבל לפחות שידעו במה מדובר, שפה יש איזה וידאו חברתי ופה יש משהו אחר – את ההנגשה של הידע הזה, בזה אנחנו עוסקים בצד הטכני ביחד עם שפ"י בצד החינוכי והטיפולי וחברה בנועם, בצד הערכי וגם הבלתי פורמלי.

תודה.

אז רגע, אז אני - - -

תציגי את עצמך בבקשה.

אני טלי כהן אורנשטיין, אני ממינהל חברה ונוער שאמון על הרצף החינוכי – החינוך הבלתי פורמלי – בשעות הבוקר בבתי הספר והחי' הבלתי פורמלי לי אחר הצהריים בתנועות הנוער, מנהיגויות של נוער ואני חייבת רגע לציין שבמקביל לקבוצות של גוגל, בשיתוף משרד החינוך שומרי המסך, יש קבוצה אחרת שנקראת מובילים ברשת, שזה גם, שיתוף פעולה הדוק – שפ"י, מינהל חברה ונוער ומינהל התקשוב, אנחנו מקימים קבוצות מנהיגים שזה יהיה נושא ההתמחות שלהם.

במסגרת תנועות הנוער, ארגוני הנוער או בתי הספר?

לא, במסגרת הרשויות, הם יהיו כמו מד"צים, מדריכים צעירים ויעלו ברשויות, מי שמנהל אותם זה רכז נוער מטעם הרשות שאנחנו מכשירים אותו.

במידה ויש רכז נוער.

כן, במידה ויש ואם אין אז יש כל מיני אפשרויות. בכל מקרה, גם תנועות הנוער – אנחנו מעבירים חומרים שנכתבים בנושא לתנועות הנוער, לארגוני הנוער, מועצת הנוער הארצית כתבה מדריך שנקרא 'עושים טוב ברשת – מעבירים את זה הלאה: מדריך מנוער לנוער', אנחנו עוסקים בזה גם בחינוך הבלתי פורמלי וזהו, בגדול.

כמה כאלה יש לך?

מובילים ברשת? תכנית שמתחילה השנה - - -

אה, מתחילה.

אנחנו עדיין מגייסים, יש לנו קבוצה שהתחילה כבר לפעול בהוד השרון - - -

השאיפה היא – יש לכם מגבלה?

לא, אין, כל רשות שתרצה אנחנו נכשיר.

איך עושים שהיא תרצה?

אנחנו פונים אליהם, מסבירים להם.

לא הבנת את השאלה לעומק.

מה?

מי שיושב פה שואל את השאלות, איך אתם מתמרצים אותם לרצות?

אנחנו נותנים להם הכשרה על חשבון משרד החינוך, התלמידים מרוויחים מזה שעות מעורבות חברתית.

מאה אחוז, תודה. אינטרנט ישראל, בבקשה.

אורנה היילינגר, מנהלת המרכז לאינטרנט בטוח באיגוד האינטרנט הישראלי. איגוד האינטרנט מפעיל בעצם בחמש שנים האחרונות את המרכז לאינטרנט בטוח שעושה שני דברים – האחד, הוא קו חם שפועל 24/7 ונותן מענה אנושי מאויש למי שנפגע ברשת, רק אתמול טיפלתי במהלך הלילה בשתי פניות כאלה. מגיעות אלינו למעלה מ- 4,000 פניות בשנה כש-50% מתוכן - - -

כשאת אומרת קו חם, זה מספר שהוא ידוע? מפורסם?

פחות ידוע, לכן יש לנו רק 4,000 פניות.

פחות ידוע – את לא אומרת את זה בציניות.

אני לא אומרת את זה בציניות, אני אומרת את זה ברצינות.

אז איך עושים כדי לפרסם אותו?

אני אשמח לקבל את העזרה של אדוני, בכל דרך שהיא לפרסם את זה, זה מופיע בחוזר מנכ"ל של משרד החינוך, זה מופיע ומתקבל ועדין אני חושבת שמרבית הציבור עוד לא יודע את זה, זה מופיע גם בקמפיינים השונים שעשינו בשנים האחרונות ואני מקווה שככל שעובר הזמן, באמת יש יותר חשיפה ונשמח לקבלת את עזרת הבית הזה לחשיפת המספר. זו פעילות אחת - - -

זה במסגרת קווי חינם? איך זה?

זה מספר טלפון רגיל.

רגיל?

03, אין מספר אחד כוכבית, ניסינו לקבל את זה ממשרד התקשורת ולא קיבלנו, אני חושבת ש - - - של מאו"ר קצת בלם את הנושא הזה, אנחנו נשמח לקבל באמת מספר כוכבית כדי שזה יופיע בכל הרשומות, בכל ארגון, כאחד ממספרי החירום.

אני חושבת שהמפתח לשינוי אמתי זה הדוגמה, דוגמה אישית, נאמר גם על ידי חברי הכנסת – אני מאד אהבתי לשמוע את חבר הכנסת חנין אומר שהוא חסם מישהו ברשת, אני חושבת שחלק מהשינוי זה להגיד – די, מספיק, אנחנו לא מוכנים יותר לזה. מחברי הכנסת ועד לכל אחד ואחד מהתלמידים, זה להגיד מספיק.

בינתיים חוסמים יותר, אם תעשי סטטיסטיקה, כשאת מנדנדת למישהו – תפסיק, להתנהג טוב, לתת לו מוסר, פעם, פעמיים, שלוש, הוא חוסם אותך, נמאס לו לשמוע אותך.

אני חושבת שכוכם של הרבים מול אחד שאומר 'מספיק' זה באמת כח חלש, אבל כשרבים אומרים 'מספיק' זה בהחלט - - -. בנוסף, כשאני אומרת 'לא' ונעזרת על ידי שלושה או ארבעה אנשים, זה כבר עושה את זה אחרת.

חשוב לי עוד לומר – המודעות של ההורים, המודעות של המבוגרים, זה בציר העניין. כמות הפניות שמגיעות אלינו על שיימינג או על בריונות ברשת שמתחילות מעצם העובדה - - -

אני חייב להפסיק אותך, אנחנו צריכים לא לדבר בכמה קולות, אנחנו כהורים צריכים להפסיק לדבר בכמה קולות – מצד אחד אנחנו שומעים ואנחנו דוחפים לעצמאות של הילד ולא לחטט לו ולא זה ולא זה וכולנו יודעים מה הפרפרים בבטן, כל אחד עם הילדים שלו. כיף לאותם הורים שהילד אומר לו 'קח אבא' או 'קחי אמא, תבדקי לי' וצריך לשים את הדברים על השולחן, לא להסתתר, כשהעסק הוא אידאלי אנחנו לא צריכים את הדיון הזה. אנחנו צריכים את הדיון הזה למצב הלא אידאלי, כי ברגע שנער או נערה רוצה או רוצה להיות בוטה או בוטה כלפי חברה שלה היא תעשה את זה והיא לא תראה את זה לכל אחד ואם היא רוצה לעשות שיימינג או חרם ברשת, היא לא תראה את זה לכל אחד. היא אפילו תנסה להסוות את זה או ינסה להשוות את זה, אנחנו צריכים להתמודד במצב הלא אידאלי. הורים זה נכון, אני לא מוריד מהאחריות, ההורים חייבים להיות חלק מכל תהליך ואנחנו צריכים – כשאנחנו מקיימים דיון, גם על המצבים הלא אידאליים.

יש לי שני דברים להגיד לך – הם עושים עבודה נהדרת, הם באמת עושים עבודה נהדרת - - -

מי אלה 'הם'? אני לא אוהב את ה-'הם'.

אני מכירה אותם מהשטח, אבל אחרי שהם היו בכיתה ודיברו עם הילדים ועשו איזה שהוא שינוי קטן בקרב הילדים והילד חוזר הביתה ורואה את אמא שלו או את אבא שלו כותב פוסט, שאני לא יכולה לקרוא אותו, עבודת הקודש שלהם לא שווה לשום דבר. זה פעם אחת, פעם שניה - - -

למה? יבוא הילד, אם זה עשה עליו רושם ואנחנו אומרים – והשיב לבבות על בנים. יגיד לו - אבא, לא עושים ככה. אמא, לא עושים ככה, איך את מדברת?

זה פעם אחת, פעם שניה, אני רוצה לספר לכם סיפור שקרה לי במהלך סוף השבוע, מתקשרת אם לנערה בת 13 שבמהלך הלילה היא גילתה שהבת שלה בת ה- 13 שלחה תמונות עירום מלא, של עצמה, לבחור בן 15, לנער בן 15, בווטסאפ, אני מרימה להנחתה לאסתר. העניין הוא שהאמא לא דיברה איתה מעולם על זה, בת 13, זה הסיפור.

מפעילי אתרים אינטרנט, שרון קייזר נמצאת אתנו? את רוצה להתבטא?

אני קצת מצטרפת לקול של אורנה - - -

רק סביב השולחן אם תרצי, אוקיי, יש מישהו שרוצה להתייחס סביב השולחן?

אני רוצה להוסיף משהו לגבי מה שהיא אמרה, אורנה.

זה כבר עבד עליה, היא לא - - -

אז נכון שהיא אומרת שאנחנו באים הביתה, עשינו את השינוי שלנו אפשר להגיד ואנחנו מנסים כמה שפחות ואנחנו רואים את ההורים יותר מתקדמים. אבל כפי שחבר הכנסת אמר פה, שרוצים שההורים יתקדמו יותר מהילדים, אני חושבת שזה בעצם התהליך שנעשה פה שהילדים - - - בטכנולוגיה וההורים עקפו אותם, שככה זה כאילו הגיע לרמות הפגיעה ובנוסף, אם אנחנו רואים שרמת הנפגעים ורמת הפוגעים עולה, אז אני חושבת שצריך יותר לפעול. נגיד אנחנו התחלנו מגיל צעיר כבר – קוראים לזה עמיתים ג'וניור – ואנחנו, ילדים בגיל שלנו, בכיתה ט', הכשרנו ילדים מהיסודי שימשיכו את הדור שלנו וככה זה יתקדם יותר מהר וכל התהליך הזה ימשיך - - -

הולך ומתרבה ומתחזק, אין ספק. אני רוצה לשאול שאלה, אתכם, את העמיתים. כולנו, חבוי בתוכנו הילד שבנו והתלמיד שבנו וברגע שפניתם או הערתם למישהו על שיח אלים או התנהגות בלתי הולמת, לא חששתם שזה יחשוף אתכם לתגובות ציניות, אפילו לפעמים התקפה? בבקשה.

אני מניחה שתמיד יש את החשש הזה, שאולי הצד השני לא יקבל את זה טוב, בעיקר אם הוא יותר מבוגר מאתנו.

אני הנחתי את ההנחה, השאלה אם את חווית את זה.

כן. צריך להתגבר על הרגשות האלה ודווקא כן להגיד להם, כי אנחנו יכולים להשפיע אפילו שאנחנו יותר צעירים מהם, יש לנו את הכח להשפיע וצריך להאמין בזה שאנחנו יכולים להשפיע וזה יקרה.

תודה, בבקשה.

אנחנו, בני הנוער, לא משנה איך מסתכלים על זה, אנחנו הדור הבא. באיזה שהוא מקום אנחנו אפילו מחנכים - - -

לא מסתכלים על זה, זו עובדה.

זו עובדה.

זה תהליך שיקרה ולא יעזור לך כלום.

באיזה שהוא מקום, אנחנו אפילו מחנכים את ההורים שלנו כמו שהם מחנכים אותנו, זה משהו שפועל ואם ילד בא ועושה אלימות ברשת, נכון, אנחנו יכולים להסביר לו שזה לא נכון ולא מוסרי ואת כל מה שצריך, אנחנו לא יכולים לחשוב אבל מה שהוא יעשה, אנחנו פועלים כדי שזה לא יקרה מלכתחילה.

במילים אחרות, אתה לא פוחד.

אני לא פוחד.

הולך על זה.

בן אדם שעושה את זה – אם אתה מסביר לו מה הוא עשה, הוא מתחרט על זה. אלה דברים שמתמודדים איתם ואני רוצה להוסיף למשהו שאמרו פה, אמרו שאם משהו קורה בסנאפצ'ט או בהאוס פארטי כשקורה משהו וצריך לספר למורה – אם התלמיד בא לבד זה יכול להזיק לו באיזה שהוא מקום. לדעתי, הכח של הקבוצה – אם יש מאחורי הילד עוד ילדים שיכולים לעזור לו, זה יגרום לדבר הזה להיות יותר ברור ויותר יבוא לטובתו.

אין ספק, לכן זה מתבקש, אני חושב שצריך להעתיק ולשכפל את המודל הזה בכל בית ספר. אפילו להיות נדיב, בכל שכבת גיל בבית הספר, זה ייתן יותר ביטחון גם לאלה שעוסקים בזה וגם לאלה הנפגעים, כי אמרתי – אחת התופעות, זה בדוק ממחקר ידוע, הם סובלים לאחר מכן מחרדות, מבידוד עצמי, הם זועקים פנימה, הם לא מוציאים את זה החוצה. צריך מישהו – ברגע שתהיה לו המשענת הזו של אותה קבוצה אין ספק ש - - - התחרטת?

התחרטתי.

בבקשה.

שרון קייזר-הלר מהשירות הפסיכולוגי חינוכי פה בירושלים וממרכז 'הורשת' ואני רוצה לחבור - - -

מה זה 'הורשת'?

'הורשת' זו קבוצה של פסיכולוגים - - -

אני חשבתי שיש פה טעות דפוס.

לא לא, הורים ברשת זה חינוך להורות וחינוך ברשת. אני רוצה להתייחס למה שאמרו כאן גם בני הנוער וגם משפ"י ואני חושבת שגם חברת הכנסת הזכירה את זה, שאנחנו במודלים שאנחנו עובדים איתם ובנינו בעצם מתייחסים מאד דווקא ל- 28 ילדים האחרים שלא לקחו חלק במעשה הבריונות, במודלים פסיכולוגיים ישנים יותר קוראים להם – העומדים מהצד, אנחנו מכנים אותם היום – הקוראים מהצד. בעצם אתם דיברתם עכשיו על כוחה של קבוצה והכח לתמוך ועל ערבות הדדית ועל להיות ביחד, ואנחנו מאמינים היום שהמוקד צריך להיות שם, להציף את הקולות החיוביים, להביא את הערכים שלנו כהורים, כמחנכים, כאנשי טכנולוגיה זה לא משנה, לתוך המרחבים הווירטואליים ולהטמיע אותם שם, להפסיק – לא להפסיק, גם אני כפסיכולוגית מתעסקת הרבה עם מי שעשה את הבריונות ומי שחטף את הבריונות, אבל במקביל – אם אנחנו נעשה עבודה חינוכית, מערכתית, אמתית, עם חברי הקבוצה האחרים, עם אותם קוראים מהצד, שם יכול לבוא השינוי ואת זה שמענו מאותם בני נוער.

אתה בעצם שאלת, מה קורה כשילד חוטא ואתם דיברתם על לא ללכת לבד, הילדים שאנחנו פוגשים בסדנאות, בשטח, אומרים את זה בצורה מאד ברורה – אנחנו לא מגנים גם על החברה הכי טובה שלי, אני לא אגן כדי שהאש לא תוסט אלי, אם הייתי יודע, אני, שיבואו שלושה או ארבעה אנשים ויתמכו בי ויתנו לי את הגב ויהיו ביחד – כי בסופו של לדבר פה, מדינת ישראל, אנחנו, ערבות הדדית ורעות זה הערכים המרכזיים שאנחנו רוצים להנחיל פה, אז אנחנו צריכים להביא את כל הדבר הזה גם לרשת.

מועצת התלמידים והנוער הארצית ולאחר מכן המשרד לביטחון פנים, משטרת ישראל, בבקשה.

טל וקנין, נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית. קודם כל רצינו להודות - - -

מאיפה את בארץ?

אני מהרשות אשדוד וגם יובל, חברה שלי.

היא תציג את עצמה אחר כך.

חשוב לנו, קודם כל, להגיד תודה לכל הגורמים שעבדנו אתם במהלך השנה האחרונה, אם זה הכפתור האדום ואם זה איגוד האינטרנט הישראלי וגם בתחילת השנה, פתחנו את - - -

סליחה, לפני כן, הכפתור האדום מופיע בלוחות המודעות של בית הספר, בגדול, במקום בולט? זה אחד התובנות שהיו לנו מהדיונים, הראשון. אומרים לי כן?

אני אתייחס.

בבקשה, אני אחזיר לך את רשות הדיבור.

מה שעשינו, בעקבות גם הדיון הזה, אנחנו הוצאנו עלון בשנה שעברה, לכל בתי הספר, שהיו בו כל המסרים של משרד החינוך כולל מספרי טלפון לפניה לעזרה, גם של איגוד האינטרנט, גם של כפתור אדום, גם של הזמנה לפנות ליועצי בתי הספק, לרכז התקשוב וזה נשלח לכל בתי הספר, לשלוח את זה לתלמידים ולהדפיס את זה ולשים את זה בבית הספר.

תודה. בבקשה.

אז גם כל אלו עזרו ותמכו במהלך השנה בכל מה שקשור בבריונות ברשת ושיימינג. אנחנו מדברים כאן על פתרונות שהמועצה מנסה לקדם, בתחילת השנה פתחנו את השנה בסימן שבוע אהבת חינם, בוא נקרא לזה שיימינג חיובי, אתגרנו את התלמידים באמצעות פרויקט של 'תעביר את זה הלאה' - - -

אין שיימינג חיובי.

שיימינג חיובי - - -

שיימינג זה ביוש, אבל הבנו את הרעיון.

אבל זה שיימינג חיובי.

הבנו את הרעיון, מאה אחוז.

אז אנחנו מגיעים למצב שעם כל מה שכל אחד עובד בצורה מדהימה, בארגונים שונים, אנחנו לא מצליחים לאגד את כל המוקדים האלה לדבר אחד, לגב אחד, מול התופעה הגדולה הזאת. זו תופעה שהגב שלה הרבה יותר רחב מכל ארגון קטן ואני חושבת שאם אנחנו נאגד כוחות ונשתמש בכח שיש לנו בתור מועצת התלמידים והנוער הארצית, שמאגדת את כל העניין גם הבלתי פורמלי וגם הפורמלי, תנועות וארגוני הנוער וגם בתי הספר, אנחנו נוכל ליצור רשת חברתית רחבה של חינוך לכבוד הדדי, חינוך למשמעת עצמית ושימוש ברשת.

רציתי גם להתייחס לעוד דוגמה, של כל העניין של דוגמה אישית, בשנים האחרונות התופעה גם של השיימינג וגם הכפשות והסתה ברשת ממשיכות להתקדם בקצב הולך וגובר, אם זה בין חברי כנסת ואם זה בין אזרחים שמרשים לעצמם לקחת את חופש הביטוי למקום הרבה יותר כואב וקיצוני, אם זה בין קבוצות ומחנות פוליטיים, אז זה מגיע לכל מקום ועצם העובדה שאנחנו לא מותחים את הקו הדק הזה, בין חופש הביטוי לבין כבוד האדם והזכות לשם טוב ואנחנו לא יודעים איפה לשים את הסטופ, כי במידה מסוימת כשאנחנו לא שמים קו ברור ואנחנו לא עוצרים את זה כשזה מגיע מכאן, אין לנו זכות לחנך אף אחד, אין לנו זכות לחנך כשאני נבחרת ציבור – אני נבחרת ציבור של תלמידים שנתנו בי את אמונם שאני אשמיע את דעתם, אין לנו זכות לחנך אם אנחנו בעצמנו לא מראים דוגמה אישית.

תודה.

אז זה מה שלדעתי, אני מנסה להעביר, אנחנו נשמח לשתף פעולה במסגרת השבוע לאינטרנט בטוח.

תודה, יובל רוצה להוסיף?

לא תודה.

אוקיי, משטרת ישראל, בהיבט הזה של בני הנוער, כשזה כבר גולש אליכם זה כבר ברף החמור והקיצון, אז תן לנו תמונת מצב. הכצעקתה?

כן, הנושא של שיימינג ברשת הוא נושא שהוא בדרך כלל לא מגיע לפתחה של משטרת ישראל בתחום האכיפתי, אלא יותר בתחום של הטיפול בנוער. אנחנו שותפים, יחד עם משרד החינוך ויחד עם גופים אחרים שדיברו פה סביב השולחן, בנושא של הפעלת תכניות מניעה. יש קציני מניעה שעוברים בבתי ספר ומרצים לתלמידים איך להתנהל ברשת, כמובן גם על דברים אחרים שהם יותר בתחומים הפליליים, אבל גם בנושא הזה של התנהגות נכונה ברשת, אנחנו שותפים עם משרד החינוך בשבוע האינטרנט הבטוח, שוטרים מגיעים גם להרצות בבתי ספר ולהסביר לתלמידים כיצד ניתן להתגונן, כיצד ניתן לפנות למשטרה במידה ועלתה איזו שהיא בעיה וגם כיצד אפשר לעזור ולסייע להם. מעבר לכל הדברים הטובים שעד היום אנחנו עושים, המשרד לבט"פ יזם את הקמת המאו"ר, יחד עם הגופים האחרים שיושבים כאן סביב השולחן, יש פה את נאוה מהמשרד לבט"פ שהיא תרחיב ותפרט לגבי זה.

בבקשה.

ד"ר נאוה כהן-אביגדור מאגף מצילה במשרד לביטחון הפנים ואני רוצה להתייחס לשני דברים בבקשה. אחד, לפעילות שנעשית לאורך כל השנה של גופי המניעה במשרד לביטחון הפנים, גופים המוכרים – 'עיר ללא אלימות', אגף מניעה, אנחנו פועלים בכל הרשויות כמעט, לאורך כל השנה – אם זה בהרצאות ובסדנאות, ימי עיון, כנסים, חומרי הסברה שאנחנו מוציאים גם לילדים וגם להורים, הבאתי פה דוגמאות של חומרי הסברה שבהם אנחנו גם מדברים על גלישה בטוחה, גם נותנים מספרים של פניה בשעת הצורך. הפעילות היא כמובן גם בשיתוף פעולה עם משרד החינוך וגם בשיתוף פעולה עם גופים אחרים שנמצאים כאן, זה לאורך כל השנה.

הנושא הזה של גלישה בטוחה ושל אלימות ברשת, הוא היה נושא חובה בשנה החולפת בכל הפעילויות שלנו. זאת אומרת, כל פעילות של אגף מצילה ועיר ללא אלימות ברשות התייחסה גם לעניין הזה. עשינו – אני אתן רק דוגמה – שיתוף פעולה עם המכון הטכנולוגי חולון למניעת אלימות ברשת באמצעות שפת הקומיקס. סטודנטים ישבו ואיירו כרזות שקוראות למניעת אלימות ברשת באמצעות קומיקס ואנחנו נעשה מזה חוברת, יש לי פה עוד דוגמה לחוברות שעשינו, זאת אומרת העשייה היא לאורך כל השנה.

לגבי מערך מאו"ר, מאו"ר – מניעת אלימות ופשיעת רשת – זה באמת מערך לאומי שמוביל המשרד לבט"פ, אבל הוא בשיתוף של כל משרדי הממשלה הרלוונטיים וכפי שנאמר פה, משרד החינוך שותף בכיר, משרד הרווחה, משרד הבריאות, הפרקליטות. מערך מאו"ר כבר עבר החלטת ממשלה שנייה ב- 27.9.2016 וכולל כבר את התקציב ואת התקינה ועבודה מול הנציבות לכתיבת התפקידים ואיוש של אנשים. במערך מאו"ר יהיה מוקד לאומי, 24/7 עם מספר חירום שיוכלו לפנות אליו כל מי שנזקק לסיוע. בשורה הראשונה של המוקד הזה ישבו אנשים שהם מומחים בהגנה על הילד, שוטרים, אבל מומחים בהגנה על הילד עם רקע בחינוך, בפסיכולוגיה, עובדים סוציאליים כאשר בשורה השנייה יהיו דסקים של חינוך, של רווחה, של בריאות וכל פניה שתתקבל במוקד תטופל מיידית. אם זה פניה שלא עוברת את הרף הפלילי, כשאנחנו מדברים פה על ביוש ועל חרם ועל נידוי אז אמא, שבאמצע הלילה שומעת את הילדה שלה בוכה ואומרת לה שהיא לא רוצה ללכת לבית ספר כי מציקים לה ומחרימים אותה והיא לא יודעת לאן לפנות בשעה כזאת, אז תהיה לה כתובת 24/7 ודסק חינוך שיושב במוקד ידע לקחת את הקריאה הזאת ולהתחיל לטפל בה כדי שלמחרת בבוקר היא תוכל להגיע לבית ספר.

תודה.

רק עוד משפט אחד לגבי מאו"ר.

משפט, בבקשה.

מעבר למוקד הזה, תהיה פעילות מניעה והסברה אינטנסיבית, כולל קמפיינים, כדי שכולם יכירו את הדבר הזה וידעו להשתמש בו - - -

זה הכל ל-2017?

תוקם יחידת משטרה מיוחדת, יחידת אכיפה כדי לאכוף - - -

התכניות הן ל- 2017?

אנחנו מתקדמים כמה שיותר מהר, יש כבר תקציב ותקינה ל- 2017, כן.

אוקיי.

זה עבר בתקציב 2017-2018.

אוקיי, תודה. פורום ארגוני ההורים? אנחנו נושאים עינינו אליכם.

שמי טלי דורון קטן, אני מהמועצה האזורית חוף אשקלון ואני נציגת פורום וועדי ההורים היישוביים. אני מסכימה פה עם המון דברים שדיברו, בעיקר בנושא הזה שהחינוך צריך להגיע הרבה יותר מוקדם ולא בחטיבה. אבל אני רוצה לקחת רגע את הדיון מהכלל אל הפרט - - -

תרשי לי, תעבירי גם לראשי הפורום – מאחר וברוך השם כבר התמסדתם ומשרד החינוך יודע לעבוד אתכם ואתם לעבוד אתו, אנחנו כולנו עובדים בשילוב ידיים – אני הייתי מציע ובאמת תיקחו את זה להצעה, יש כמה יוזמות חיוביות ברשויות מקומיות כמו אשדוד, ראשון לציון, בסוגיה הזו של העצמה הורית. אני חושב שאם הפורום לוקח את זה כמיזם לתכנית העבודה 2017-2018 מול כל ראשי הרשויות – מגייס את המשרד לזה – אני חושב שהתוצר יהיה אדיר, התפוקות יהיו אדירות לחברה הישראלי. אנחנו נחשפנו קצת למה שקורה באשדוד, במרכז העצמה של ההורים ובראשון, אני חושב שזה דבר חשוב אם אנחנו מדברים בקטע הזה של אחריות הורית, סמכות הורית, בנושא הזה של גלישה בטוחה מניעת ביוש ברשת, זו רק אחת הדוגמאות שאפשר להפיק, נתתי עצה לתכנית עבודה.

אנחנו נשמח ובהחלט נדון בזה.

בבקשה.

אני רציתי לשבת פה כאמא פרטית גם.

אנחנו קודם כל אנשים פרטיים.

כן, קודם כל לפני הכל. אנחנו מדברים על תופעות שהן חד משמעיות – אומרים אחד לשני קללות ודיבור לא נעים, אב ליש גם אלימות אחרת ברשת ובטח כולנו מכירים את הסרטונים – הסו-קולד מצחיקים – שנשלחים לפעמים גם לא מהארץ, מורידים למישהו את המכנסים – סליחה על הגרפיות, בסדר? – יושבים למישהו על הפנים, זה לא מצחיק. זו אלימות ברשת בדיוק כמו שלעשות חרם זו אלימות, אחר כך מאותם מקרים – אני מכירה באופן מאד אישי מקרה של ילד – היתה תקופה של חודש, חודש וחצי שרצו הסרטונים האלה ואותו ילד, שלושה ילדים חנקו אותו אחרי זה, הושיבו אותו על הרצפה, ישבו לו על הפנים ערומים, זו כבר פגיעה מינית והורידו לו את המכנסיים וכל זה מגיע מתופעות של אלימות ברשת. לכן, החינוך שלנו – ואני אמא מאד מעורבת כולל זה שלבן שלי אין פייסבוק ואין אינסטגרם והוא לא מסכן - - -

אנחנו לא נפתח דיון.

לא, אנחנו לא נפתח דיון.

זה לעצמו שלוש-ארבע שעות.

כן.

אני חייב לדעת - - -

בן כמה הוא? תכף בר מצווה. אני מניחה שזה יגיע בשלב מסוים אבל זה לא לדיון הזה כרגע, מה שכן חשוב לי להגיד זה שלפעמים מה שנראה לנו מצחיק על מישהו אחר, כל כך פוגע - - -

פשוט לא להעביר, לא לשתף את הסרטונים האלה. יש לנו מחלת שיתופים.

גם אם זה נראה מצחיק, זה לא מצחיק בכלל.

תודה, מה עם העצה שנתתי?

אנחנו בהחלט - - - כמו שאתה מכיר אותנו.

תודה, המועצה לשלום הילד את רוצה? לא? תציגי את עצמך.

שושי סומך, המועצה לשלום הילד, אמרו כאן הרבה דברים חשובים ונעשית פה הרבה עבודה חשובה, רק אני רוצה לחדד נקודה אחת שמעבר לצופים מהצד, שזו נקודה שעושים עליה הרבה עבודה והיא חשובה, צריך לתת את הדעת לעבודה שילדים היום, ברוב המקרים, לא ניגשים לגורם המבוגר לספר כשקורה להם משהו. אנחנו יודעים את זה גם מהתחום הזה של פגיעות ברשת, הנתונים מראים על 9% שפונים למורה לעומת אחוזים שיותר קרובים ל- 40-50 שפונים לחבר ואנחנו מכירים את הנתונים האלה כמעט מכל התחומים - - -

יש הבדל בין פגיעות ברשת, כאלה שאת אומרת, לפגיעות אחרות?

לא, בדיוק באתי להגיד שבמחקר שנערך לפני שנתיים בהקשר של פגיעות מיניות מראה נתונים די דומים. כלומר, הגורם הראשון שהילד יפנה אליו הוא החבר, ולכן חשוב לתת את הכלים לא רק מה עושים כשאתם בקבוצה ואתם רואים שיש פגיעה, אלא גם מה אתה עושה כשבא אליך חבר בשושו ואומר לך – קרה לי ככה וככה, אני מניחה שבקבוצה של העמיתים מתייחסים גם לזה, אבל אני אשמח לשמוע מה שתגידו על נושא, אבל זה דבר שמאד חשוב, לחזק את הילדים במקום הזה וגם מהצד השני, מול ההבנה שצריך לחזק את המורה בפן הטכנולוגי וזה סופר חשוב ומשמעותי, גם לחזק את ההבנה שאנחנו צריכים יותר לחפש את זה ולא רק לחכות שזה יגיע אלינו, אלא לחפש את זה כי זה כנראה לא יגיע אלינו, כלומר תרחיש כמו ש - - - תארה של ילדה שבאה ומספרת לאמא שלה, לצערנו אלה תרחישי המיעוט ולא תרחישי הרוב.

תודה, תמר זנדברג, חברת הכנסת.

תודה אדוני היושב ראש, קודם כל תודה על הדיון וסליחה שהגעתי באיחור, יש כאן כמה דברים שקורים במקביל. אני רוצה לצאת מהנקודה האחרונה שלך ומחלק מהדברים שלך ולהזהיר אותנו מפני להאשים בעיקר או אך ורק את הטכנולוגיה. טכנולוגיה היום היא בעצם שיקוף של יחסים חברתיים שמתנהלים בכל מקום, את אותן התנהגויות אלימות שתיארת במציאות, הרשת מהווה אולי איזו שהיא פלטפורמה, היא מהווה אולי קצת שינוי של השיחה, המקומות שבהם זה מתקיים, אבל בהלת הטכנולוגיה היא לא תביא אותנו רחוק ואנחנו צריכים להבין שאותם – ואני חושבת שזה עלה ולכן גם שאלתי אותך את השאלה, כי אני עוקבת אחרי הנושא הזה ורואה שיש טרנספורמציה של היחסים החברתיים ברשת ובהחלט אני מזהה – ואני אומרת את זה גם במשפחה הפרטית שלי – איזה שהם פיתוחים ויכולות חברתיות מסוימות שבאות לידי ביטוי בקבוצות ברשת, ברשתות חברתיות, בקבוצות ווטסאפ, בדברים מן הסוג הזה, אבל בסופו של דבר הדפוסים של היחסים החברתיים הם אותם דפוסים מהחרם שלי היה כשהייתי יותר קטנה מכם ועד הטלפונים שהיו לאחר מכן ועד המסנג'ר והיום זה רשתות מסוימות וזה עובר לרשתות אחרות, כך שאני חושבת שיש לנו כאן ענין חינוכי וענין גם – אם וכאשר הוא קיים – אכיפתי ממדרגה ראשונה, אבל זה לא יהיה נכון לתלות את הטכנולוגיה, במילים אחרות – להרוג את השליח.

זה נקודה אחת, נקודה שניה אני רוצה להבדיל – וזה גם הבחנה שאני חושבת שחשוב שנעשה, במידה רבה מאד למבוגרים אבל גם לבני הנוער – בין שיימינג לבין בריונות. אפרופו גם פרשות ההטרדות המיניות, זה לא ענין של הנערים והילדים פה כרגע, אבל לרשת יש גם הרבה כח ויש לה הרבה כח שניתן לחלש נגד החזק וזה כח שאנחנו לא רוצים לאבד אותו, להיפך, הוא מעצים אותנו, הוא נותן גם לילדים שאולי סובלים לפעמים ונערים ביחסים חברתיים ממשיים, לקבל כח ולמצוא חברים במקומות אחרים. הרשת היא גם מאפשרת במידה רבה, היא בטח ובטח מאפשרת – ושוב, שיימינג זה כלי ואני אומרת את זה גם אפרופו פרשיות אחרות, אפרופו הטרדות המיניות שנחשפו בשבועות, בחודשים, בשנים האחרונות – הוא נותן כלי לחלשים אל נגד כוחות חזקים מהם – והרבה פעמים שבאים מהממסד – שלא היה להם קודם. לעומת תופעת הבריונות, התעמרות, שהיא בדיוק הפוך, היא כלי לחזק להתעמר ולהמשיך להתעמר בחלש ואז זה בעצם המשכו ואותו שיקוף של יחסים חברתיים שיכולים להיות במקומות אחרים.

לכן אני חושבת שאנחנו צריכים, מה שנקרא לא לשפוך את התינוק של הרשת עם המים של האלימות - - -

זה כבר בתחילת הדיון.

כן כן, אני יודעת, סליחה שאני לא הייתי בהתחלה אבל אני כן רוצה לחדד את זה כדי שאנחנו לא נחשוב שהדרך היא - - - נועם, אני מכבדת את איך שאת מחנכת - - -

אמרתי שלא פותחים דיון.

אני חושבת שאנחנו צריכים בהחלט לשלב ידיים ואני חושבת שהעבודה שאתם עושים, בני הנוער כאן, באמצעות חברת השבים, באמצעות החברים שלכם, בלי לוותר על העזרה של המבוגרים. אני יכולה להגיד לכם שאני יושבת ראש ועדת הסמים והאלכוהול והרבה מהדברים אנחנו רואים ואומרים – הילדים לא רוצים לספר להורים, זה רק ביניהם וכל מידי דברים כאלה. אני נתקלת בהרבה מקרים שדווקא המון פעמים ילדים ונערים מחפשים את ההדרכה והכוונה של מבוגרים, זה לא - - -

מאחר ואני לא רוצה לעשות מה שעשתה לי חברת הכנסת סתיו שפיר, גזלה עשרים דקות מהדיון, אני לא רוצה לגזול עשרים דקות.

אין בעיה.

אז לסכם בבקשה, משפט אחרון.

אין בעיה, לא, אני אעצור כאן.

תודה, עודד.

תודה אדוני, אני גם אקצר בהקשר הזה, דיברנו קודם על לא לשתף, לא להפיץ, לא לבייש, אנשים מרשים לעצמם היום בקבוצת ווטסאפ ובפורומים כאלה לפעמים לעשות דברים שהם לא היו מרשים לעצמם באופן פומבי לעשות אותם והם לא מבינים שזה פומבי. עדיין, קשה לאנשים לתפוס את העובדה שכל דבר שאנחנו עושים היום הוא פומבי, אנחנו עושים לייק למשהו זה פומבי – אגב, זה גם מלווה אותנו לפעמים כמה שנים אחורה למה עשית לייק או לא עשית לייק – אני אומר את זה גם לבני הנוער, זה עולם שקשה לחיות בו במובן הזה שמה שעשית בגיל 16 יכול לתפוס אותך בגיל 26 ובמובן הזה אני דווקא חושב שאנחנו צריכים להיכנס לתפיסת העולם החינוכית או לאיך שתפס הרמב"ם ותקן אותי בעניין הזה אם אני טועה - - -

אם אני יודע, לא בטוח.

שהרמב"ם אמר – בסוף אנחנו חיים בעולם שהוא שקוף ואנחנו צריכים לקום בבוקר ולהתייחס כאילו אנחנו נמצאים בתוך היכל של מלך. הרי כשאתה נכנס להיכל המלוכה או כשאתה נכנס לחדר של המלך, אתה לובש על עצמך איזה שהם הגנות שאתה שם לעצמך לאיך שאתה מתנהג ואתה חושב פעמים לפני שאתה אומר משהו ולפני שאתה עושה משהו. אם אנחנו נצליח להנחיל לילדים שלנו – ולכן אני מתחבר עם מה שאת אומרת, לכל דבר יש גיל, צריך גיל, צריך בגרות מסוימת בשביל להבין את המעמד הזה – אני חושב שזה המאמץ החינוכי שאנחנו צריכים לתת, הוא היום תופס הרבה יותר מקום ממה שבעבר.

תודה רבה, הוועדה מודה לחברי הכנסת ולאורחים הרבים שהשתתפו בדיון. הוועדה שמעה על תופעות הביוש ברשת וכן פעולות שננקטות במשרדים השונים וכן בקרב העמותות מפעילות האינטרנט. הוועדה קוראת למשרד החינוך באמצעות הוועדה הפנימית לגלישה בטוחה וכן לוועדה הבין משרדית לגלישה בטוחה ומעורבות חברתית וכן לאינטרנט ישראל והחברות המסחריות – מיקרוסופט, גוגל, אינטל, כפתור אדום וכל מי שעוסק בזה, לפרסם ברבים את האמצעים שעומדים לרשותם להתריע, לזעוק וקבלת עזרה. הוועדה מודה לרשת אורט על המיזם החשוב 'שומרי מסך', בית הספר במוצקין, נציין אותו, מה שם בית הספר?

חטיבת רבין.

חטיבת רבין בקריית מוצקין שהגיעו לכאן ונתנו את הצגת הפרויקט, הוועדה קוראת למשרד החינוך לעודד ולהרחיב את פעולות 'שומר מסך' לכלל בתי הספר ברחבי הארץ. תודה רבה, הישיבה נעולה, כפי שעשינו בעבר, כמעט כל שישה חודשים, תתקיים ישיבת מעקב בנושא הזה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:44.