הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 297

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ"ח בחשון התשע"ז (29 בנובמבר 2016), שעה 11:30

רב תרבותיות בחינוך - בכנס שדרות לחברה, 2016, במכללה האקדמית ספיר

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

חיים ילין

אילנה רבינוביץ - מנהלת מח' הדרכה, משרד החינוך

דליה פניג - סגנית יו"ר מזכירות פדגוגית, משרד החינוך

עלי הייכל - ממונה חינוך חברתי ארצי לחברה הערבית, מינהל חינוך, משרד החינוך

פוריה קלעי - מינהל עובדי הוראה, משרד החינוך

עוזי דיין - מייסד ויו"ר כנס שדרות

מולי בנטמן - מרצה, מכללת ספיר

מנחם סמי - מכללת ספיר

חנאן אבו גרארה - סטודנטית, העיר רהט

חולוד אבו כלאל - סטודנטים ממכללת ספיר

אסמא אזוכף - סטודנטים ממכללת ספיר

אנס אל ז'ידנר - סטודנטים ממכללת ספיר

חסן אלדאדי - סטודנטים ממכללת ספיר

אלטיב אניגעדי - סטודנטים ממכללת ספיר

ראני אלאטוש - סטודנטים ממכללת ספיר

משה פריאל - עיתונאי

יהודית גידלי

ס.ל., חבר המתרגמים

רב תרבותיות בחינוך - בכנס שדרות לחברה, 2016, במכללה האקדמית ספיר

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. יום שלישי, כ"ח בחשוון, 29 בנובמבר, יום הכרזת האו"ם על הקמת המדינה, אי אפשר שלא להתייחס. אנחנו בכנס שדרות לחברה 2016, מכללת ספיר, הנושא על סדר היום הוא רב תרבותיות בחינוך.

אני רוצה להתייחס לכותרת של הדיון. כנס שדרות, יוזמי הכנס החליטו שהנושא יהיה רב תרבותיות בחינוך. הוועדה נדרשה לסוגיית הרב תרבותיות בשנה האחרונה הרבה פעמים בעקבות דוח ביטון ואנחנו באמת לא רוצים להיכנס עוד פעם לסוגיות של דוח ועדת ביטון, אלא מלמעלה ואנחנו נרחיב את המושג הזה, רב תרבותיות בחינוך, נתייחס לאופי, לרב תרבותיות של החברה בישראל, שממנה אנחנו חושבים שככה גם מערכת החינוך צריכה להשתקף, באותה מידה של רב תרבותיות בחברה הישראלית, שזה אומר, אני אפרט וארחיב, מאז שהשיח על כור היתוך הוסט הצדה, הבינו שזה דבר שמלכתחילה לא היה צריך להיות ולא צלח, אז אנחנו מדברים על שיח של רב תרבותיות בחברה הישראלית. אפשר להיות אזרח במדינת ישראל ולהישאר אזרח ערבי, אפשר להישאר בדואי, אפשר להישאר בן יוצא העדה האתיופית, אפשר להיות עדות המזרח, אפשר להישאר עם התרבות האשכנזית וזה לא סותר שום דבר.

משכך, מאחר שהמדינה מכילה את כל התרבויות האלה, וזה לכבוד וצריך אחד ללמוד מהשני ולהפרות את השני ולהכיר אחד את השני, אנחנו רוצים להיות בטוחים שאכן במשרד החינוך, במערכת החינוך, וזה החלק הארי, החלק המעצב של החברה בישראל, של הדורות הבאים, אכן יש התייחסות מיוחדת לרב תרבותיות שמאפיינת את מדינת ישראל.

נמצאים איתנו נציגי משרד החינוך, גם המזכירות הפדגוגית, כל אחד בתחומו הוא. נתחיל כפי שתחליטו מי יפתח ראשון, הוא יספר לנו קצת איך משרד החינוך, איך מערכת החינוך מתמודדת עם הסוגיה של הרב תרבותיות במערכת החינוך ואפילו הייתי אומר איך עושים שכולם יכירו את כולם, שכולם יידעו לפחות, אני לא אומר, למערכת החינוך יש גם אתגרים ויעדים, אי אפשר להפוך את זה למשימה העיקרית של מערכת החינוך, אבל לא ייתכן שנחיה כאן ביחד כ-70 שנה ויש אנשים שלא מכירים את השכן שלהם, מבחינת להכיר לפחות את התרבות, את המנטליות, את ההוויה, את ההיסטוריה שלהם. אני חושב שהשיח במדינת ישראל יותר פתוח ממה שהיה בעבר, אבל טוב מאוחר מאשר בכלל לא ואנחנו שומעים, אני מקווה שזה לא קלישאה, של הסיפור המלא, הגיע הזמן שנספר את הסיפור המלא של החברה הישראלית.

נעביר את הבמה לנציגי משרד החינוך. מי פותח? בבקשה, תציגי את עצמך לפרוטוקול.

בוקר טוב. אני דליה פניג, סגנית יושב ראש המזכירות הפדגוגית, גם מנהלת אגף שנקרא אגף לפיתוח פדגוגי.

רק תצעקי, אין לנו פה מיקרופונים.

אני לא צריכה לצעוק, אני רגילה לדבר בקול רם כמורה, אני פשוט אחזור כמה שנים אחורה, למקום האמיתי שלי.

אני מגיע למסקנה שאין הרבה תחלואים למשרד החינוך, אבל אולי אחד התחלואים זה שכולם פעם בעבר היו מורים.

זה אחד הדברים החשובים. תדע לך, אני הייתי 25 שנה מורה במשרה מלאה.

אבל אולי אם נצא מהקופסה ונשלב גם פדגוגיה וגם שיטות ניהול וייעול נגיע לאיזה מודל מוצלח יותר. אמרתי. לא נפתח דיון.

אנחנו כולנו רוצים את אותו דבר, זה בטוח, יש לנו כוונות טובות.

אין ספק.

אז קודם כל אני חושבת שבאמת משרד החינוך היום נמצא במקום של הבנה שצריך לעשות שינוי, זאת אומרת אם נסתכל אז נראה שלומדים ולמדו גם בעבר, אבל אני חושבת שעכשיו לא מדובר על ללמוד, אלא מדובר על איפה אנחנו נוגעים גם במקומות של רגש, של הבנה לאחר, איך אנחנו מטפלים בנושא של החוויה האישית, הסיפור האישי, המקום האישי. זה לא ללמוד רק עובדות, כי אם נסתכל ונלך ככה בצורה מאוד מאוד מדוקדקת, נפתח ספרים, נראה שגם בעבר לימדו, גם בהיסטוריה וגם פה וגם שם, אבל אני לא חושבת שאנחנו הולכים עם איזה שהם מאזניים ומשקולות כדי באמת לבדוק את העובדות האלה. אנחנו צריכים ללכת למקום אחר ואת זה כולם הבינו.

כתוצאה מזה נעשית עבודה של איך לשלב באופן נכון, לא באופן של עוד פרק לבחינה, עוד משהו שילמדו וישכחו אחר כך או עוד משהו שלא יתייחסו אליו או יעבור בשביל לעשות וי, ואנחנו באמת בשביל זה עושים את זה בכמה זירות. יש כאן גם את העמיתה שלי ממינהל חברה ונוער, שתספר על העבודה בנושא של החינוך הבלתי פורמלי, כי יש לו משקל מאוד גדול בעניין הזה, אני יכולה רק לדבר על העניין הפורמלי.

אז בעניין של החינוך הפורמלי, קודם כל אם אנחנו מדברים על 'הדרך החדשה', הנושא של מורשת יהדות אתיופיה, נעשית עכשיו בימים אלה עבודה מאוד מאוד מקיפה בשילוב ידיים אמיץ, חזק, יומיומי, עם נציגי הקהילה ועם מומחים שהם לאו דווקא נציגי הקהילה, אבל הם נחשבים מטעם הקהילה לאנשים שמוסמכים. וזה לא פשוט. אני אומרת לך שאני כל יום מתעסקת בזה, יום יום, ואנחנו לפעמים גם אומרים אוקיי, ניקח קצת יותר זמן, לא נעשה את זה מהר מהר מהר, אלא ניקח קצת יותר זמן, עד שנגיע להסכמות מלאות. מדובר על כל מיני ניואנסים, אפילו על איזה תמונה אנחנו בוחרים, תמונה שפה היא מעוררת אצל חלק מהאנשים סוג של פטרונות יורדת מסדר היום. אנחנו ממש מדברים, אני מדברת על הדברים הקטנים ביותר ועל הדקויות.

אנחנו מפתחים עכשיו חומרים שיהיו חומרים אינטראקטיביים, שתלמידים ילמדו בכיתה, לאחר מכן, בעזרת מחשב, פעילויות כאלה ואחרות, והחידוש והשינוי הוא שאנחנו עושים את הכול עם נציגים מהקהילה והרבה נציגים, לא מישהו אחד. יש לנו במשרד אנשים שהם אנשי הקהילה האתיופית, אבל אנחנו לא מסתפקים בזה, אנחנו לוקחים ריבוי של אנשים שמייצגים גם תחומי דעת שונים ובקיאים בתחומים שונים וזאת עבודה איטית, אבל היא נעשית והיא נעשית יומיומית, אני מתעסקת בזה יום יום. זה אחד הפרויקטים החזקים שנמצאים אצלי באגף.

מעבר לזה, על דוח ביטון אני חושבת שדובר הרבה, אני לא חושבת שיש לי מה להוסיף כאן, שגם הוא נעשה ונעשית עבודה, אני יודעת שיש - - - על זה אני חושבת שפחות כדאי להרחיב, כי זה דובר גם בתוך הוועדה הזאת, נדמה לי אפילו לפני שבוע.

על החברה הערבית?

עלי גם ידבר, גם בנושא של החברה הערבית אנחנו עושים הרבה מאוד עבודה בעניין הזה. אנחנו כותבים גם הרבה חומרים משותפים. אני חושבת שזה לא לספר על, אלא זה לעשות יחד. השינוי בכל הסיפור זה הרבה יותר לשלב בתהליך הפיתוח את הנציגים של כל האוכלוסיות וזה נעשה. זה לא פשוט, זה תהליך הרבה יותר מורכב, אבל - - -

מה התוצר הסופי?

אז התוצר הסופי, מבחינת 'הדרך החדשה', יש כבר היום חומרים שפותחו עם הקהילה, כרגע נמצאים בתהליך פיתוח, עד סוף השנה הזאת אנחנו נהיה עם חומרים בכל תחומי הדעת הרלוונטיים, פחות במדעים כמובן, אבל בתחומי הרוח, החברה, המורשת, האמנויות, מכיתה א' ועד י"ב באופן כזה שכל מנהל בית ספר יוכל לבנות תכנית שנתית, יוכל לומר באיזה תחומי דעת הוא רוצה שהתלמידים שלו בבית הספר - - -

ואם הוא לא רוצה?

יש מפקחים.

לא, עומדת לו הזכות לא לרצות?

לא עומדת לו הזכות, זו חובה. זו חובה, אבל הוא יכול לבחור איפה ואיך. יש לנו מגוון ענק.

אם את שואלת אותי, כתלמיד, הדרך הטובה ביותר שהאחד יכיר את השני, שהחברה הערבית תכיר את החברה היהודית על גווניה, החברה היהודית על גווניה תכיר בתוכה, זה שבסוף בסוף בסוף תהיה או עבודה סמינריונית, או - - - אני לא אומר לעשות את זה בתוך מערכת השעות או בתוך - - - אם זה ייבלע עוד פעם בארבעה עמודים או פרק בספר היסטוריה, או באזרחות, אז בואי, חבל על ההשקעה שלכם, חבל על הזמן שאנחנו מכלים פה וחבל.

אתה צודק.

אני חושב שאם כל תלמיד במערכת החינוך יעשה אי פעם איזה עבודה, שיתמקד בתוך, נקרא לזה, מה שתחליטו, אני לא המועצה הפדגוגית, אם זה בתחום ההיסטוריה, אזרחות, איזה עבודה, איזה פרק מסוים, מיוחד, שבסופו כל אחד יגיש עבודה על החומר הנלמד. אם זה על הרב תרבותיות, כשמדברים על הרב תרבותיות, זה העדה האתיופית, המזרחיים ותרומתם להקמת המדינה, המורכבות של החברה הישראלית עם החברה הערבית והחברה ערבית בתוכה, מה שקורה, יחסי הגומלין. לא צריך לפחד לגעת בזה, כי אם נוגעים בזה, וכל אחד ייגע בזה, כל תלמיד ייגע בזה הוא ייגש לזה עם פחות סטריאוטיפים, עם פחות כותרות שהוא לא מכיר, הוא גם יידע מאיפה - - - לפעמים צפים, במיוחד בסוגיה של העדה האתיופית, צפים בחברה הישראלית כל מיני נושאים על סדר היום בגלל תקלה כזו או אחרת. אם תלמידי ישראל היו חווים את החוויה הזו, להכיר את העדה האתיופית, את כל מה שהיה בדרך, מה היה שם, בדרך, וכאן, סוגיות הקליטה, והוא עושה את זה, כפי שאמרתי, בפרק והוא עושה עבודה סביב זה, הוא נגע בזה, הוא יודע במה מדובר. כנ"ל גם במורכבות של החברה הישראלית עם החברה הערבית.

לכן כששאלתי מה התוצר הסופי, כי אם זה יהיה עוד פעם שני דפים או פרק בתוך ספר היסטוריה שייקרא ויתייחס בשאלה אחת או שתיים במבחן, לא עשינו כלום.

אני מסכימה. מה שאני אומרת, אתה מתפרץ לדלת פתוחה, משום שהיום בעצם כל תכניות הלימודים בנויות באופן הזה שיש חלק מסוים שעליו עושים איזה שהוא פרויקט, עבודה, מיזם כזה או אחר, כך שיש המון הזדמנויות ואני חושבת שקשה לנו נורא להגיד מחויב, אבל אנחנו צריכים לעשות עבודה מאוד גדולה עם מנהלים כדי שזה יחלחל, שהם צריכים בתוך הקהילות שלהם להוביל את זה. המשרד מספק את ההזדמנויות האלה, הוא נותן את הפלטפורמה הזאת, הוא אומר הנה, עכשיו אנחנו רוצים שתעשו, יש לכם חלק מהזמן שמוקדש לזה.

אתם ערים לכך שיש מנהלי בתי ספר, שהם לא אוהבים, התפוצצה הסוגיה הזו של אותו מיזם, שתלמידה ערבייה עם תלמידה יהודייה, שכחתי את הפרטים של בית הספר, נדרשנו לזה בוועדה והמנהלת שם הוקלטה בצורה - - - ואנחנו גם עם מנהלי בתי ספר שלא קולטים תלמידים מהעדה האתיופית או תלמידים ערבים בבתי ספר. אני לא יכול לסמוך, אם שר החינוך, באמצעות המועצה הפדגוגית, החליטו שסוגיית הרב תרבותיות בחברה הישראלית היא סוגיה שצריך להתעסק איתה, אני לא אומר בחובה, שהוא אומר לי שחור-לבן, כשאני אומר חובה, אני לא מתכוון לשחור-לבן, כשאני אומר חובה, אכן זה צורך של התלמיד, הצורך של המנהל לא מעניין אותי, הצורך של החברה בישראל, זה מה שמעניין אותי. התוצר הסופי זה החברה שלנו, ואם אני משאיר את זה פתוח אני לא אומר שזה יהיה באחוזים ניכרים, אבל הערכה שלי שיהיו מנהלים שלא יכניסו את זה.

אני מסכימה איתך ואני אעביר את הדברים האלה, אני חושבת שזה חשוב.

אני רוצה להעיר בנושא. שלום, בוקר טוב, סליחה על האיחור. אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב שאנחנו נכיר מי נמצא איתנו בחברה, מי יושב איתנו. אני רואה שיושבים כאן מהמגזר הערבי, אני רק לא יודעת - - -

הבדואים בנגב.

אני חושבת שהילדים שואלים, אוקיי מה זה בדואי, רוצים לדעת את אורחות החיים, מה זה מוסלמי, למה יש צום הרמדאן, למה זה 40 יום - - -

30, מספיק לנו.

30, סליחה, צודק. אתה רואה? אפילו לטעות בזה. כל הדברים האלה, ברגע שאתה לא חי את החברה אתה לא לומד לכבד אותה. אנחנו צריכים לצאת ולא להגיד רק רב תרבותיות, אלא מי האחר שנמצא לידנו והאחר שנמצא לידנו זה הרבה אחרים וזאת היציאה. אני מכוונת למה שיושב ראש הוועדה, חבר הכנסת מרגי, אומר, אסור לנו שמנהלים של בתי ספר יפעלו מהעמדות שלהם, כמו כשאנחנו אומרים שלא יגידו דברים פוליטיים. זה לא פוליטי, זה משהו חברתי ממדרגה ראשונה ואנחנו צריכים לגרום לזה שזה יהיה.

תודה. נשמע את הסקירה ואחר כך נפתח את הדיון.

קודם כל תודה רבה. אני הכנתי כמה דברים להתחיל להתייחס. לי קוראים אילנה רבינוביץ, אני עובדת במינהל חברה ונוער, מנהלת מרכז הדרכה ארצי. מינהל חברה ונוער אחראי בתוך משרד החינוך על הנושא של החינוך הבלתי פורמלי במערכת הפורמלית ובמערכת הלא פורמלית ואני באמת הכנתי כמה נקודות. אני מאוד שמחה מהדברים שאתם העליתם.

קודם כל באמת אני רוצה להגיד שהמטרה הזאת של קידום רב תרבותיות זו אחת ממטרות המשרד, אחת מארבע המטרות הגדולות שהוצבו לפנינו כבר לפני שלוש שנים ומאז אנחנו מיישמים את המטרות האלה, גם למדיניות שבאה לידי ביטוי גם בהקצאת משאבים, גם בפיתוח המקצועי, שאני רוצה לדעת בנושא הכשרת בעלי תפקידים וגם במתן דגש על פעילויות שמקדמות גם מפגשים בין קבוצות וגם הכשרת הלבבות.

כיוון שאנחנו מינהל חברה ונוער ויש לנו את המנדט על החינוך החברתי, גם בבית הספר וגם מחוצה לו, ותיכף אני אפרט ואחר גם עלי, המשמעות של ההתנסות והלמידה החווייתית שמתרחשת במפגשים, או בתכניות כמו התפתחות אישית ומעורבות חברתית, היא סוג של למידה שאנחנו מאמינים שזו למידה שיוצרת שינוי. כמובן שכשהלמידה הזאת מתרחשת בכל המערכת, כלומר גם בנושאים של החינוך הפורמלי, ואנחנו לא עושים את זה שלא בתיאום מלא, אז אנחנו יכולים להגיד שאנחנו מתווים כאן איזה שהיא דרך אחת שאנחנו רוצים למלא אותה.

אני אתן כמה דוגמאות. אני אשלים רק את הנושא של יוצאי אתיופיה כי פשוט זה כבר הוצג על ידי דליה, הרעיון ב'הדרך החדשה', שיוצאי אתיופיה אמרו בקול גדול, 'אנחנו לא רוצים יותר תכניות ייחודיות, אנחנו רוצים רק תכניות, אנחנו כבר בחברה הישראלית', זה דבר שנאמר חזק מאוד במחאה של שנה שעברה, 'אנחנו חלק מהחברה הישראלית' והמדיניות היא שאין יותר תכניות ייחודיות, אלא רק תכניות שמשלבות בני נוער באחוזים מסוימים, 35%, 65%, כי אנחנו לא רוצים - - -

זה לגבי המסגרות הייעודיות.

אבל התכנית של 'הדרך החדשה', זה אחד העקרונות הראשונים שלה ו - - -

אבל אתם מתחייבים לבוא לידי ביטוי.

בוודאי, אבל הרעיון הוא שבתוך אותם מפגשים שלמשל ממש מתוקצבים, אני יכולה לתת מספרים, תכניות משלבות, שמפעילה רשת המתנ"סים, כיתות א'-ה', בכל הרשויות עתירות אוכלוסייה אתיופיות, אבל רק על ידי שילוב. הגדלת מספר בני הנוער יוצאי אתיופיה ב-20% בתנועות הנוער וארגוני הנוער, מלגות לשנת י"ג, מלגות ליוצאי העדה בכל המסגרות, הרבה מאוד במכינות הקדם צבאיות. כלומר ליצור הרבה מאוד מסגרות שיש להם תוכן שהוא תוכן של רב תרבותיות, התוכן, היעדים המשותפים, של ליבה של החברה הישראלית, אבל מזמנים את המפגשים האלה. זה רק לגבי האתיופית. אני אתן עוד כמה דוגמאות, אם יש שאלות, אני אשמח.

אתגרים נוספים שאנחנו שמנו לעצמנו כבר בשנה שעברה היה ללמוד, קודם כל לשבת וללמוד לעומק, אוכלוסיות ייחודיות, חרדים, עלי תיכף ידבר על הנושא של התכנית הייחודית לאוכלוסייה הערבית. גם למשל שיתופי פעולה עם החינוך המיוחד, למרות שזה לא בדיוק תת תרבות, אבל - - -

לא, מאוד חשוב.

למשל בהרבה מאוד תכניות שלנו, גם בחינוך החברתי, גם בשל"ח יש עבודה משותפת עם כל הקבוצות של החינוך המיוחד, משולבת. לגבי נושאים, יש תכנית הליבה לחינוך חברתי. זו תכנית שקיימת כבר כמה שנים, בתכנית הליבה יש כמה צירים של נושאים שעוברים ז'-י"ב כחוט השני. אחד הנושאים המרכזיים זה רב תרבויות ושונות, ואז למעשה סביב ימי לוח, מה שנקרא, כמו היום למשל או מחר, שעוסקים בנושא, גם בחג הסיגד, גם בנושא יום היציאה והגירוש, כלומר כל הנושאים האלה אלה נושאים שמהווים עבורנו פלטפורמה להיכרות של - - -

דרך אגב, אם כבר הזכרת את חג הסיגד, אני מהמחוקקים של החוק הזה, יחד עם חבר הכנסת אורי אריאל.

אז הכנו הרבה מאוד תכניות, שלא היו בשנים הקודמות.

50 יום מיום כיפור.

שלא היו בשנים הקודמות ובגלל שנוצר הצורך הזה בין תרבויות הן נכנסו לתכנית הליבה, נכנסו לשעת המחנך, נכנסו לכל תכנית שאנחנו מקדמים אותה.

פלטפורמה נוספת ומאוד חשובה זה נושא של מפגשים. אני לא אלאה אתכם כי זה בטח נושא שיהיה בוועדת החינוך. זה גם היה עכשיו בוועדה לביקורת המדינה. יש כמה מודלים של תכניות מפגשים, יש תקנת מפגשים, יש תקציב לנושא הזה, גם בין אוכלוסיות שונות לגמרי, יהודים, ערבים, דתיים, חילוניים.

כשאת אומרת תקנה תקציבית, מעודדים את זה?

כן, יש נתונים מספריים. אני יכולה רק להגיד שבשנה שעברה השתתפו 17,000 תלמידים בתכניות האלה. השנה, בתשע"ז, ישנה תכנית, עלי אולי ידבר על זה, בתי ספר תאומים, שמדברים לפחות על 40 זוגות של בתי ספר שתהיה עבודה תהליכית, לא מפגשים חד פעמיים.

זה חדש, היה קול קורא.

זו תכנית חדשה. אני רוצה להגיד שגם בתכניות של הכנה לצה"ל, שזה גם באחריות של מינהל חברה ונוער, מושם הרבה מאוד דגש על כך שהשירות הצבאי זו הזדמנות למפגש עם השונה. הצבא מטפל בזה כשהילד מגיע אליו, לנו יש את המנדט בי"א-י"ב לעסוק בנושא.

אני רק רוצה לדבר על נקודה אחרונה, שזה של"ח, לימודי שדה, חברה, לאום. תכנית הליבה של הטיולים הרבה מאוד מוקדשת לביקור במקומות שיש בהם מפגש בין תרבויות. הנושא של כיתה ח' ו-ט', אחד הנושאים המרכזיים זה מפגש תרבויות בארץ ישראל, כאשר התכנית מותאמת לפי יישוב. זה מופעל ב-600 מתוך - - -

במסע הישראלי יש מפגש בין תרבויות?

כן, גם מסע ישראלי פחות או יותר יושב על שיתוף פעולה עם של"ח.

אני אתן את רשות הדיבור לחבר הכנסת חיים ילין, בבקשה.

כבוד היושב ראש, תודה.

הוא גר פה.

אני מאוד שאנחנו פה. מי שלא יודע, קודם כל זאת המכללה הגדולה ביותר שיש במדינת ישראל, דבר שני, זה אחד המקומות היחידים במדינת ישראל שמקבל את כולם ללימודים. אני לא סתם אומר את הדברים האלה, יש פה בדואים ויש פה קיבוצניקים ויש פה מושבניקים ויש פה עיירות פיתוח. יש פה את כל הלב של מדינת ישראל, הכול יש פה, זה לא יאומן הדבר הזה. יש פה תכניות מיוחדות. הגמישות שיש למכללה היא אדירה למול אוניברסיטה, כי הם יכולים גם לאמדוקס לבנות תכנית ייחודית, בשביל שסטודנטים ילמדו ויעבדו שם. אין דברים כאלה, וזה באמת אחד המעסיקים הגדולים, ואני מאוד שמח שאנחנו עושים את זה פה, דווקא בגלל הכותרת של רב תרבותיות, שאיך אנחנו לא רק עושים את זה במכללה, איך אנחנו מורידים את זה הרבה לפני זה.

יש פה, מי שלא יודע, בשער הנגב, בתוך המתחם הזה יש בית ספר תיכון של מועצת שער הנגב וגם יסודי, וזה אחד הקומפלקסים שאני אוהב ומחבר, מחבר בני אדם ומחבר קהילות. וזה, זאת הכותרת, כי במקום שמחברים קהילות, באותו מקום חייבים לעבור דרך התרבות האישית של כל העדות ולחבר בין התרבויות האלה. אני חושב שזה בסופו של דבר מחבר את כולם. הפוליטיקה לוקחת כל דבר ומנסה לפלג, בדיון הזה מה שאנחנו מנסים לעשות זה לחבר. לחבר את כולם ולהבין שכולנו בסופו של דבר חיים באותו מקום.

הדוגמה שתמיד אני נותן אותה בעוטף עזה, כי אנחנו בעוטף עזה, אם יש צבע אדום לא צריך לרוץ לשום מקום, דרך אגב, רק לידיעה כללית, זה שהטיל לא מבחין. הטיל לא מבחין בין אתיופים לבדואים, לאנשי שדרות, לקיבוצים, לא מבחין בכלל. אז למה אם הטיל לא מבחין, למה אנחנו כבני אדם מבחינים? זו המהות, לדעתי, של הדברים. אני מאוד שמח שהדיון הזה דווקא מתקיים פה ואני באופן אישי אומר שאם היה צריך לעשות משהו במכללה זה לפתוח את כל היום בוועדת החינוך רק על הנושא הזה כי זה במהות של החוסן של מדינת ישראל.

זו הסיבה שלא ביטלתי את הדיון או החלפתי נושא, כי דנו בנושא הזה בחצי השנה האחרונה כמה פעמים, אבל - - -

אי אפשר להגיד את הסיסמה, אנחנו מאחדים את העם בלי להבין בדיוק איך מקבלים את התרבות האחרת באהבה.

אבל אני, אני מתחבר לדברים שאמר חיים, ברגע שהסטודנטים, אני בכוונה אליהם בפנייה ישירה, מהמגזר הבדואי שיושבים איתנו פה מגיעים לפה לעל תיכוני ופה יש להם את האינטראקציה הראשונית והחברים האחרים, מהמגזר היהודי והחרדים, לא יטעמו את זה כבר בבית הספר היסודי אנחנו נראה פה, וזו בעיה שדנו בה בוועדה, לא אחת דנו בוועדת החינוך שסטודנטים בקמפוסים מתנהלים בכיתתיות. תמיד תראה קבוצה של סטודנטים ערבים לבד וקבוצה של סטודנטים יהודים לבד וחרדים לבד. אם רוצים שבאמת ייפלו המחיצות, אני לא אומר, לא צריך לטשטש זהויות, כמו שאמרתי בהתחלה, צריך להישאר מה שאתה, אבל כדי שתהיה פתיחות להפיל מחיצות, להכניס את זה כבר בתוך מערכת החינוך בשלבים הראשונים. המתקדמים הם טובים, אף פעם לא מאוחר, צריך לעשות, אבל אם מערכת החינוך תדע להוביל שיח של רב תרבותיות בחברה הישראלית לא נפתור את כל הבעיות שלנו, אבל יהיה לנו יותר קל ויותר נעים.

לא, אבל אנחנו נפתור הרבה מאוד מהבעיות שלנו. הרבה מאוד.

בבקשה, עלי.

אני ממש מתנצל, יש לי עוד כנס בירושלים, זה יום עמוס היום לחברי כנסת.

אני עלי הייכל, אני מפקח ארצי בחינוך חברתי קהילתי לתלמידי נוער בחברה הערבית, מינהל חברה ונוער. אני רוצה להגיד בתחילה שהחינוך הבלתי פורמלי לפי דעתי הוא יכול לתרום המון בנושא רב תרבותיות כי בחינוך הבלתי פורמלי יש כל מיני מסגרות שיכולות לקרב בין הלבבות, זה לא רק ערבים ויהודים.

אני אשאל אותך שאלה, כבר בהתחלה, אתה מכיר את רשימת ארגוני הנוער?

כן.

מכיר אותם בזהויות שלהם?

כן.

זה חינוך בלתי פורמלי.

זה בטח חינוך בלתי פורמלי.

יש ארגון הנוער של הדרוזים, ארגון הנוער של הצ'רקסים, ארגון הנוער איג"י, ארגון הנוער - - -

אולי אתה יודע שיש נגיד, דיברנו על - - -

כשאתה אומר לי, אני רוצה לאתגר אותך, יכול להיות שאתה עושה, יכול להיות שיש, אדרבא, אני אשמח, אני שמח שאני לא מחדש כלום, אז אני רגוע יותר. יש כאלה שמתאכזבים שהם לא מחדשים, אני שמח שאני לא מחדש, אני בא ואומר, האם במסגרת ההפעלה שלכם, כי אתם בסוף הגוף המתקצב של ארגוני הנוער ותנועות הנוער - - -

נכון.

האם במבחני התמיכה שלכם או בתכניות העבודה שלכם יש הצרחה, מפגשים שם ופעילות משותפת?

כן, אני אתחיל מהסוף, דווקא את העניין הזה רציתי להגיד בסוף. יש החלטת ממשלה 922, תכנית האתגרים לחברה הערבית. תכנית האתגרים, זאת אומרת שהמדינה מתקצבת בסביבות 135 מיליון שקל שנתי לחינוך הבלתי פורמלי, זו התכנית החדשה, היא כבר התחילה בשנת הלימודים הזאת. את הצעד הראשון מינהל חברה ונוער במשרד החינוך עשה בנושא של קליטת יותר מ-11 מפקחים חדשים לעניין החינוך הבלתי פורמלי. זה במחוז צפון, מחוז מרכז ומחוז חיפה. זה אחד הדברים. והקול קורא אמור לצאת היום, 70 מיליון לשנת תשע"ז, אולי היום יוצא הקול קורא, בשביל לחזק את החינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית. אחד הדברים בקול קורא שמשרד החינוך, מינהל חברה ונוער, שם דגש עליו זה חיזוק תנועות הנוער וארגוני הנוער בחברה הערבית.

אתה דילגת על הדרום בכוונה?

לא, בדרום היו מפקחים בדואים לפני שנכנס ה - - - עכשיו, גם החברה הבדואית תקבל כסף בנושא של תכנית האתגרים של החברה הערבית. זה חיזוק. זה אחד הדברים, יש ארבעה נושאים. נושא אחד זה חיזוק תנועות הנוער וארגוני נוער. הנושא השני זה בית הספר כעוגן קהילתי, לפתוח את בתי הספר שיהוו מסגרת לחינוך בלתי פורמלי אחרי הצהריים, שלוש, זה חיזוק מנהלי יחידת נוער, זה החוק של מנהלי יחידת נוער, כל רשות חייבת למנות מנהל יחידת נוער.

אתה מכיר את הקול קורא? היית שותף לגיבוש שלו?

כן.

יש שם את סוגיית המצ'ינג?

יש את סוגיית המצ'ינג, אבל המצ'ינג מאוד מאוד נמוך לפי המצב הסוציואקונומי.

אם רשויות ערביות חלשות כלכלית לא יכולות לתת את המצ'ינג הם לא יבקשו את התקציב.

לא, זה לפי מצב סוציואקונומי ובערים מעורבות זה גם מדד שטראוס. לקחנו בחשבון את כל המרכיבים כדי לתת לחברה הערבית להתקדם בנושא הזה. זה חדש. והדבר הרביעי זה חיזוק המתנ"סים בחברה הערבית. אתה יודע שאין הרבה מתנ"סים בחברה הערבית והתכנית הזאת באה לתת דחיפה מאוד חזקה בנושא של החינוך הבלתי פורמלי.

אני רוצה להגיד דבר אחד, בנושא של תנועות נוער וארגוני נוער. בחברה הערבית יש תנועות נוער שהן מוכרות, שלוש תנועות נוער, אולי החברים פה מכירים. זה אג'יהל, זה דרך אגב מהשומר הצעיר, החטיבה הערבית בשומר הצעיר. זה אחת. שתיים, התנועה שגם חזקה בחברה הערבית, הנוער העובד והלומד, גם בחברה בדרום יש הרבה סניפים וגם בצפון יש הרבה סניפים וגם יש, כמו שאתה אמרת, בנושא של תנועת הצופים הערביים והדרוזים. פה, זה נכון שהיא ייחודית, שאין בה חברים יהודים והיא באיזה שהוא מקום יותר בנושא של החברה הערבית, אבל היא נותנת המון דברים שהם בנושא של תכנים, בנושא של רב תרבותיות וגם בנושא של חיים משותפים.

אני רוצה להגיד דבר אחד, מה שאמרת, אני מאוד מאוד מסכים איתך, אנחנו צריכים כמה שיותר ללמד את החברה היהודית והחברה הערבית, כל אחד על השני, בדברים פשוטים, אפילו בשפה, זה לא יכול להיות שנער ערבי אף פעם לא נפגש עם נער יהודי, אלא באוניברסיטה או בעבודה. אתה יודע מה? אני נפגשתי עם הרבה יהודים שלא מכירים מה זה ערבי. אני לא רוצה להגיד לך מה המועדים של הערבים, לא מכירים ערבים, הם מכירים את הערבי רק מהתקשורת וזה באיזה שהוא מקום מעוות. פה אנחנו בחינוך הבלתי פורמלי מנסים כמה שיותר, ומצליחים לאט לאט. היום, אחרי תכנית האתגרים שהממשלה, באמת זו קפיצת מדרגה מאוד חזקה, שסוף סוף לחברה הערבית יש קצת כסף בשביל לפתח את הנושא של החינוך הבלתי פורמלי. הכסף, זה טוב יחסית, ובאיזה שהוא מקום לסגירת פערים בין האוכלוסייה היהודית והאוכלוסייה הערביתץ

דרך אגב, אנחנו מעודדים, היום בגלל חוק הנוער, חוק הנוער, למי שיודע, אולי לתלמידים, לפני חמש שנים הממשלה חוקקה חוק שבכל רשות מקומית מעל 1,000 תלמידים, עליה למנות מנהל יחידת נוער כדי לדאוג לחינוך הבלתי פורמלי.

אתה יודע כמה רשויות מתוכם - - -

בטח שכן.

אז אנחנו מנהלים עבודה בוועדה לקראת דיון יחד עם מועצת התלמידים והנוער הארצית על הסוגיה הזו. אם לא תהיה ברירה אפילו נביא בחוק, נעשה אותם ארגון יציג.

אתה יודע מה? אם אתם תעשו את הנושא הזה, חוק החינוך הבלתי פורמלי, ניצול שעות פנאי, זו המתנה הכי טובה לכל החברה. אני כבר בטוח שגם יהיה קונצנזוס בין כל חברי הכנסת, גם ערבים וגם יהודים - - -

אני רוצה לומר לך, מה שאני אומר בוועדה, חיים, לצערי הרב אני אומר, הם שותפים פעילים בעיצוב, מועצת תלמידים ונוער ארצית שותפה פעילה שלי בוועדה, הנוכחות שלהם מקבילה לנוכחות שלי בוועדה, בהתמדה, והם יחד עושים עיצוב - - -

שיח רב תרבותי.

מה שאני לא מקבל, לצערי הרב, מהסתדרות המורים ומארגוני מורים. ואני אומר את זה לא כי אני לא רוצה אותם, אני מבין שמישהו סוף סוף, במקום שייפגע להם האגו, יבינו וימנו איש קשר לוועדה. נאמרים דברים חשובים, נעשים דברים חשובים, ועדת החינוך, כמעט כל פרוטוקול אני אומר, כשמזכירים את מועצת התלמידים והנוער, אני לא מוותר על התוכחה הזו ו - - -

הם מוזמנים?

מוזמנים קבועים, לצערי הרב אני לא מוצא אוזן קשבת. אבל מה? להרים את דלת השבתת הטיולים על כל דבר שזז, להרים דגל השבתה ולאיים אנחנו יודעים. עם כל הכבוד, אני מחר מחרתיים רוצה להתייצב למאבק של המורים כשהם ייצאו למאבק על מעמדם ושכרם כפי שהיה בעבר, אני היום אחשוב פעמיים, אם הם לא שותפים לעיצוב מערכת החינוך, עיצוב הדורות הבאים, למה שאני אעמוד לימינם?

ואם הזכרנו את מועצת התלמידים והנוער הארצית, הם עושים עבודה נפלאה, הם חבר'ה טובים, מכל חלקי האוכלוסייה הישראלית.

שם יש שיח רב תרבותי?

שם אנחנו מרגישים את החיבור.

אולי זה לא יישמע טוב, אבל אחד הדברים שאנחנו הובלנו, חדש, השנה, עדיין אנחנו מקווים שאנחנו נצליח, שיהיה סגן ליושב ראש מועצת תלמידים ונוער ארצית ערבי.

יש לו סגן ערבי.

שיהיה בחוק, שתמיד יהיה בחוק סגן.

הוא הופיע אצלי בוועדה.

מהצפון.

מאחד היישובים, מהצפון, הוא גם דיבר בוועדה.

נכון, אתה צודק. יש להם גם מפקחת שמאוד מאמינה בהם, שומרת עליהם, הדרה.

האמא שלהם.

האמא שלהם, נכון.

היא עומדת לפרוש ואנחנו חוששים.

לא, בינתיים יש לה זמן. השנה היא ממשיכה איתם, זה בטוח. אני רוצה להמשיך בנושא גם של התכנים. לנו, הערבים, בתכנים, אם זה בחינוך החברתי - - -

יש לכם מה לומר בתנועות הנוער ובארגוני הנוער לגבי התכנים?

בטח שכן.

אני כן יכולה להגיד שבקיץ האחרון כל תנועות הנוער - - -

אני יודע שכשאני הייתי צעיר לימים, מה שאני זוכר מתנועות הנוער זה הלפידים והאורות וקשקושים בקירות, לא זוכר מה תרמו לי יותר.

אל"ף, זה יופי .

באיזה תנועת נוער?

הייתי גם בעזרא, גם בבני עקיבא.

אני הייתי בצופים, אני זוכרת הרבה מאוד.

אני בכוונה הקצנתי.

אני דווקא חולקת על זה.

כל תנועות הנוער, כיוון שיש להם תקציב נאה מאוד של משרד החינוך, הם בפיקוח של משרד החינוך מבחינת התכנים. כל קיץ כל תנועת נוער באה עם 70 חוברות, 100 חוברות, כל תנועות ההדרכה השנתיות שלהם.

גם בשפה הערבית.

גם בשפה הערבית. אני פשוט במקרה ישבתי השנה וזו הייתה חוויה מרגשת, הם באים כמה ימים, הם מציגים את כל התכנית שלהם, את האידיאולוגיה, את האוכלוסיות, את התכניות ואת הכול , נותנים לנו את כל החוברות לבדוק אותן ויש ממש תהליך של אישור ואז אנחנו גם עושים איזה שהיא הדדיות ביניהם, שתהיה איזה שהיא ליבה משותפת.

אחרת הם לא יקבלו כסף.

אחרת הם לא יקבלו, אז הם גם מאוד מעוניינים.

כשאת מדברת על תנועות הנוער את מתכוונת גם לארגוני הנוער?

גם ארגוני הנוער, תנועות הנוער וארגוני הנוער.

עלי, סיימת?

לא. ברשותכם, גם אנחנו בחברה הערבית מאוד מקפידים על הנושא של התכנים של המורשת הערבית, שאנחנו רוצים, הלוואי, כמה שיותר, יש, אבל כמה שיותר שגם החברה היהודית תלמד על המורשת הערבית, על חגים, על מועדים - - -

בנוער העובד זה קורה.

דליה שמה דגש על הסוגיה של העדה האתיופית, אבל אין לי ספק שאותו תהליך צריך להיות גם כלפי כל התרבויות.

אני מסכימה, לגמרי.

צריך לכלול גם את העולים החדשים מתימן. אמנם זה מעט אנשים.

את כולם.

גם הם, הם לא מקבלים מספיק.

הם בתכניות שלנו.

כן, אבל הם לא מקבלים מספיק, הגיעו אליי תלונות בנושא הזה. צריך לקחת אותם כמו האתיופים. הם באו מעולם שלישי ו - - -

לגמרי.

ברשותכם, על התכנים, כמו שאני אמרתי, יש לנו גם בשפה הערבית גם המורשת, היום אנחנו רואים גם בתנועות הנוער וגם בבתי הספר הרבה עבודה בנושא של מורשת ערבית, אם זה ברמת בית ספר, ימי שיא בנושא מורשת, בחגים ומועדים, ואם זה ברמת הרשות, דרך מנהלי יחידת הנוער וארגוני הנוער וגם איפה שיש. לצערי אין בכל הרשויות המקומיות תנועות נוער וארגוני נוער.

אנחנו נקיים דיון בסוגיה הזו.

גם בנושא של המעורבות החברתית. אני אומר, ולא מתבייש בזה, שהתכנית החדשה של התפתחות אישית ומעורבות חברתית, שבה בני הנוער שלוש שנים יהיו מעורבים בחברה, ייתנו מעצמם לחברה, זאת המתנה הכי טובה לחברה הערבית. היא ממש מחזקת את השייכות.

קודם כל זו מתנה לתלמיד.

בעיקר לתלמיד.

ולכל החברה.

מעצבת לו מסלול המראה.

נכון. בגלל זה אומרים את השם, התפתחות אישית ומעורבות חברתית. בהתחלה התפתחות אישית, הילד מתפתח אישית, לחברה הערבית ולבני הנוער הערביים זה מאוד מאוד מאוד חשוב. לכולם, אבל בחברה הערבית, כי עניין הנתינה וההתנדבות בחברה הערבית לא היה ממוסד כמו בחברה היהודית. בשביל זה לאט לאט אנחנו מקווים שגם ייקחו את בני הנוער, שייקחו את העניין ברצינות כדי ש - - - גם מקומות ההתנסות מאוד חשובים.

בוא נשמע אותם, עלי, נאתגר אותם. שמעתם במה אנחנו מתעסקים, מישהו רוצה לשאול שאלה? בבקשה.

אני לא רוצה לשאול, אבל אני רוצה - - -

מה השם שלך ומאיפה את.

חנאן, מרהט.

מהיישוב רהט. מהעיר, למה יישוב? העיר רהט.

מה שאני חושבת, שכן צריך את החברה היהודית והחברה הערבית, שבאמת יכירו אחד את השני, שיהיו כל מיני פרויקטים חברתיים. זה לא לימודים, אבל צריך שכן יכירו אחד את השני, יכירו את התרבות, מה זה יהודי, מה זה ערבי, מאיפה הם באים, מה הזכויות, שיהיו מודעים אחד לשני, שיכירו אחד את השני.

להכיר אחד את השני.

שזה כן צריך. לפי דעתי ברגע שאנחנו מתחילים את זה מגיל קטן, שכן זה ייקח אותנו, ירים אותנו למעלה.

אני יכול לומר לכם שבדבר אחד הצלחנו, וחבל, הצלחנו, כשאני רואה את העגלות בסופר של השכנים הערבים אני אומר 'איך דפקנו להם את הבריאות'. הם אוכלים את השטויות שלנו, אותו סל קניות. דווקא שם היינו צריכים לאט לאט, הפוך, לשמור על האותנטיות, על הבריאות.

ללמוד מהם.

בגדול אני אומר, את צודקת, צריך באמת להכיר אחד את השני, אני חושב שזה יעזור הרבה מאוד למרקם החיים המשותף.

יהפוך אותנו לעם אחד, כולם ידברו אחד עם השני.

חברה ערכית ושוויונית, אני קוראת לזה.

עוד מישהו משהו? אל תתביישו.

אנחנו באנו לשמוע אתכם.

טוב, בהמשך. סיימת, עלי?

כן.

אני ד"ר קלעי פוריה ואני מייצגת את מינהל עובדי הוראה ואנחנו באמת חושבים במינהל - - -

אולי את סוף סוף מעבירה את המסר למורים באמצעות ה - - -

אני בפירוש אעביר, זה נשמע לי - - -

אני מציע, אולי זה נשמע להם כמי שצולף להם, אבל זה לא נכון. אני אומר את זה ואני מצפה שהמורים יהיו מעורבים בתהליכים, לא רק בעניין סוגיות השכר וסוגיות התנאים.

נכון, לגמרי. לגמרי. אז כולנו חושבים שאחד המקומות שבאמת אפשר לא רק ללמד על, אלא ליצור בפועל את ההיכרות עם כל המגזרים וכל התרבויות הוא דרך - - -

ראש כנס שדרות, האלוף במילואים - - -

אף על פי שהתמהמה.

שלום, אדוני. אתה מבין היום למה אני לא פוקד אותך הרבה בבית?

שיהיה בהצלחה.

אנחנו עסוקים בסוגיה של רב תרבותיות במערכת החינוך, שמנו את כור ההיתוך בצד, אנחנו רוצים להוביל את הרב תרבותיות בחברה הישראלית, כדי שבקמפוס הזה, לדוגמה, ובקמפוסים האחרים לא נראה קבוצות סטודנטים ערבים, זה מבורך, אבל לא מתוך מחיצות. צריך להפיל את המחיצות, להכיר אחד את השני ואני חושב שמערכת החינוך היא שצריכה להוביל את זה, אם אין גדיים אין תיישים, כדי שלא יחלחל כלפי מטה, אלא יעלה לכלל החברה הישראלית.

אני באתי רק לברך, אבל אני מת לשאול אתכם שאלה, שהתחילה בכלל בגלל השם. שנים אני אמרתי שאני נגד רב תרבותיות, אבל צריך להסביר מה זה אומר. כשאומרים רב תרבותיות אני מבין את זה שבמדינת ישראל יהיו שתיים, שלוש או ארבע תרבויות שונות שוות זכות והן יתקיימו במקביל, ואפשר לבחון מה רוצים במילה תרבות, אבל שלכל אחת מהן יש מעמד שווה מבחינת המדינה, למשל. כמו שיש נגיד שתי שפות רשמיות למדינת ישראל, אז לא תמיד מקיימים את זה, אבל לערבית יש מעמד שווה, ככה המדינה החליטה. אני מבין מאוד את הבעייתיות בכור ההיתוך, אבל אני לא בעד שיהיו תרבויות שונות, אני בעד שתהיה תרבות ישראלית, שצריך לדבר על השאלה מה היא בדיוק וכו', לא סיפור פשוט, ובתוכה יהיה פלורליזם. זאת אומרת יהיו לה גוונים, רבדים וכו', אבל לא נצטרך לתמוך בשלוש תרבויות וכל הזמן לעשות את החשבון שכולן שוות משקל.

שמעתי את זה הכי טוב מבחורה. אני יושב ראש הפיס, יש לנו מועצת תרבות ואמנות ובה יש ייצוג לכול, למשל במועצה הזאת יש ייצוג תמיד, לפחות לשלושה ארבעה ערבים מאמנויות שונות כי צריך ייצוג שווה. כשאני אומר פלורליזם אני מקווה שיהיה ייצוג לכולם ושהייצוג יהיה פרופורציוני, ואחת החברות אלינו, איבתיסאם מרעאנה, היא עוסקת בקולנוע והיא קמה יום אחד ואמרה 'נמאס לי מהייצוג הזה שלכם', בתוך הפיס, אתם נותנים לזה ולזה ועכשיו אלה רוצים והלהט"בים, יש להם תרבות משלהם ואלה רוצים את הסיפור, כל אחד רוצה, היא אומרת 'ובסוף איפה התרבות הישראלית?' זאת אומרת מרוב שאתם מחלקים את זה אז יש איזה זרם מוביל, יש משהו שנקרא תרבות של מדינה או שלא? שאלה טובה.

אני חושב שתרבות היא מתהווה, היא לא סתם. כשאתה שואל מה יהיה עם התרבות הישראלית, היא מתהווה, בעוד עשר שנים היא תיראה שונה מזה. כשאנחנו מדברים על רב תרבותיות זה לשמר את הזהות - - -

אבל אם היא משתנה ומתהווה, זה לא בדיוק רב תרבותיות. זאת אומרת אתה אומר שיכול להיות שבמשך השנים יהיה - - -

אני לא מוביל.

אתה אומר 'אני לא מוביל', אבל מצד שני 'אני גם לא קובע שיהיו נפרדות'.

הן לא נפרדות.

אני לא קובע, אני מאפשר לכל אחד לשמור את הזהות שלו, להכיר את ה - - -

על זה אין ויכוח.

להכיר את התרבות שממנה הוא בא. להכיר אותה, ירצה להשתמש בה ישתמש, ירצה לקחת של האחר, ייקח. אין פה איזה הבניה תרבותית.

להיפך, מה שאני חושבת, בעצם זה כמו עיסה, כל אחד בא עם התרבות שלו, נשפך לאותו מקום וממנו יוצא משהו טוב.

זה כור היתוך.

זה לא כור היתוך, אני אסביר לך גם למה, כי בעצם כל אחד נשאר עם האני שלו ועם מה שהוא בא מהבית, כי כל אחד, אנחנו הרבה פרטים, בדרך כלל אנחנו הרבה הרבה מאוד פרטים, אבל אנחנו רוצים להיות ביחד למדינת ישראל, אזרח של מדינת ישראל, אבל כל אחד בא ומבליט, כמו שאני מבליטה את הדברים שאני רוצה.

נורא קל להזדהות עם זה, אבל בסוף זה לא עובד ככה, כי אם אתה מחליט מה אתה עושה - - - בואו נשאל שאלה הכי פשוטה, בסדר? בואו נכניס את האצבע לעין. אם זה כך, אז אני רוצה, את יכולה להגיד אני רוצָה, שההמנון של המדינה יבטא את כל הזהויות והזרמים.

זה כבר סיפור אחר.

למה לא? אלה השאלות.

אני לא נבהל מכלום - - -

אבל אל תתחיל מהחלק הקשה ביותר.

אני עושה למשל בימות פיס, 150 רשויות, עד השנה הערבים והחרדים לא ביקשו בכלל את החלק שלהם, הם לא באו, ובאמת נתנו לאיזה 100 רשויות. השנה נכנסו שני דברים בגדול, הרשויות הערביות, פתאום הם גילו שיש דבר כזה, גילו שהם יכולים, והחרדים, והם בבת אחת העלו את זה בעוד 50 רשויות, ב-50%, את ההופעות. הם מזמינים מה שטוב להם, דרך אגב זה תלוי, הייתי בטורעאן, אמרו לי 'אנחנו לא רוצים זמרים ערבים' - - -

הם רוצים אייל גולן.

'מה נתתם לנו זמרים ערבים? אנחנו לא second rated', אמרתי להם 'תגידו, השתגעתם? אנחנו סוף כל סוף מאפשרים לכם', הוא אומר 'זה אני לא רוצה, אני רוצה או זהבה בן או ליאור נרקיס'.

זו רב תרבותיות.

ודרך אגב מותר לו.

הלכו על גדול.

בקלנסואה לא תכניס בחיים דבר שהמוסלמים היותר אורתודוקסים לא יאשרו, הם יישבו גברים ונשים לחוד.

נכון, בקלנסואה.

אז אין לי בעיה עם זה בכלל, כל אחד לפי דרכו, אבל שבסוף אתה לוקח את הכסף ואתה אומר בעוד שנתיים, ב-2018, זה 70 שנה למדינת ישראל, אם אנחנו לא נעסוק בשאלה מה הייתה המשמעות התרבותית של השנה הזאת אז היא כולה תהיה על 48' ועל הנכבה, זה מה שיהיה. כי על מה ידברו? על זה ידברו. אם אתה עושה דבר כזה אז אתה מוכרח להוביל איזה שהוא קו, אתה יכול שהוא יהיה פלורליסטי, אתה יכול שכל אחד יקבל דברים, אבל אתה לא יכול להגיד שיהיו ארבעה אירועים נפרדים, לחוד יעשו לערבים, לחוד לדתיים, לחוד לחילוניים, לחוד ל - - - בעיה, יש פה בעיה.

אבל יהיה - - - אין ספק שהמיינסטרים של החברה הישראלית מקבל את הביטוי שלו. אם אנחנו מדברים בהתייחסות לעוגה התקציבית - - -

אתה מסכים שיש מיינסטרים?

בטח.

זה האויב הכי גדול של הרב תרבותיות.

נכון, אמרתי - - -

אנחנו שמים את הפלורליזם למטה, את הרב תרבותיות - - -

עוזי, אתה חושב שהתרבות המוזיקלית של הבדואים פה בנגב דומה לבדואים בצפון? לא. היא דומה לבדואים במדינות הסמוכות לנו? לא. יש השפעה.

מקובל. תשמע, אני מחזיק את מעבדת התרבות בבת ים ואת תל שבע, אתה מכיר את המעבדה של תל שבע? את הלהקה של תל שבע? מי יש שם? יש שם שלושה מתל שבע, אחד ערבי מבאר שבע, אחד מאשדוד, שעלה לפני 20 שנה מטורקיה, התגייר וגר באשדוד, ושני דתיים מעפולה עלית, זה מה שיש שם. זה מראה כמה אין בעיה במה שאתה אומר, אבל כשאני אומר איפה מחלקים את הכסף הגדול ולאן הולך, השאלה אם אני מחלק אותו לארבעה חלקים שווים או שיש בכל זאת - - -

אין ספק שהגדול לוקח את חלקו.

אבל מי זה הגדול?

הוא המיינסטרים, אתה לא יכול לומר שהתנתקנו ממדינת תל אביב ואנחנו - - -

אני לא בטוח שיש בישראל מיינסטרים.

אני חושב שיש מיינסטרים ישראלי.

יש, בטח שיש.

כן, מה הוא?

אי אפשר להגדיר אותו בדיוק - - -

תלוי, ככל שתברר אותו, תלוי לאן אתה רוצה את ההגדרה. אני מצד אחד - - -

המיינסטרים הישראלי הוא יהודי דמוקרטי.

נכון, והוא משתנה.

אבל המיינסטרים לפני 40 שנה הוא לא אותו מיינסטרים.

הוא מתהווה.

אבל אם אתה רוצה שהוא ישתנה נכון אתה צריך להכיר תרבויות שונות ואז ייכנסו פה השפעות של ה - - -

על זה אין ויכוח, על פלורליזם אין ויכוח. אני לא כל כך אהבתי את הביטוי רב תרבותיות. יש לי שאלה, בעוד ארבע שנים, בתכנית הלימודים, אם אתה אומר 'אני אדאג לתת לכל אחד את המקום הראוי לו, לא תהיה הדרה, אני אשתדל שיהיו מפגשים', על זה אין ויכוח, אבל עדיין ישאלו אותך מה - - -

כשאמרתי כור היתוך, יש הבדל אם אני מוביל כור היתוך בהחלטת מדיניות, או התהוות אבולוציונית טבעית. זה יהיה, מי שמתכחש לזה הוא כנראה לא חי עם רגליים על הקרקע.

זה לא נכון לדבר היום על כור היתוך.

זה לא נכון, אבל הוא מתקיים.

מה ששנאו בכור היתוך זה לא את הלאומיות ואת ה - - - שנאו את זה שבכור היתוך אמרו לך 'התרבות שלך מחוקה, אין יותר'.

לא טובה, לא צריך אותה.

'אין יותר, עכשיו נגדל אותך מחדש'.

נכון, וזה אסור.

כולם סבלו מזה. מאוד.

היו חלק שהובילו את זה.

לא, אבל כולם סבלו מזה.

נכון ולכן תראה, אני אומרת, אנחנו עדיין לא הגענו למצב שהזהות שלנו כאזרחים במדינת ישראל, ממש אפשר להגיד 'זה הישראלי', יש לנו כל מיני דגשים. כל הדגשים האלה גם באים מכל מיני תרבויות, גם אין לנו ייצוג הולם של כולם, כמו שאמרת הקטע של הדרה, אני עכשיו אומרת לך, אני כחברה בוועדה למינוי שופטים, הדבר הראשון שאני עשיתי ובעיניי זה היה כל כך חשוב, זה היה לבוא ולהכניס, מצטערת שזה עוד פעם העדה האתיופית, אבל אני אמרתי 'אין שופט אתיופי, אין שופטת אתיופית', בדואים יש, מהמגזר הערבי יש, גם נוצרים, גם מוסלמים, שאני כל הזמן שמה לב ל - - -

או דרוזים בתור ערבים.

לא, לא. לא, סליחה, עוזי, אני מסתכלת כשאנחנו בוחרים שיהיה נוצרי, דרוזי וגם ערבי ואם הוא בדואי, אז מה טוב, זה לא משנה, העיקר שיהיה ייצוג הולם. לכן קראתי בקריאה נרגשת שאני מבקשת שיבואו מועמדים וברוך ה' באו מועמדות, במקרה זה יצא נשים, ודאגנו שהם יהיו, למה? ועכשיו הייצוג בעליון.

טוב, אני אסתפק בלזרוק אבן - - -

אני אומר לך, זרקת נושא טוב.

באתי לברך אתכם, אנחנו יודעים מה קורה היום, מהתקציב הדו שנתי ויש היום גם יום הגליל - - -

ויום המשפחה בכנסת.

תודה שבאתם. אנחנו חושבים שזה נורא חשוב, אני אסביר למה ובזה אני אסיים. כנס צריך להיות בסופו של דבר משפיע ומעשי אחרת זה סתם דיבורים והדבר הכי משפיע זה אם אתה עושה דברים מעשיים ומגלגל אותם למגרש הפוליטי, לא האנשים שנמצאים פה יחליטו. אני זוכר שהדבר הראשון המעשי שהצלחנו לעשות לפני שנים וכתבנו חקיקה, דפנה ברק ארז באה עם נושא, אמרה 'יש עובדי קבלן וזה לא בסדר, אני רוצה להציף את הבעיה', אמרתי לה 'אל תציפי בעיה, תבואי עם פתרון', היא אמרה 'מה אני יכולה לעשות?' אמרתי, 'את משפטנית, תכתבי הצעת חקיקה, תכתבי חוק', שאחר כך ירצו ייקחו, לא ירצו לא ייקחו, ננסה שייקחו אותו. ככה זה התחיל וזה התגלגל לכנסת.

אותו דבר עם העסקים החברתיים, שהתחילו פה, אותו דבר עם הגז, עם דברים כאלה. אנחנו מנסים במושגים של כדורגל לעשות מסירה מדויקת לרחבת ה-16 של הפוליטיקה הישראלית, שזה אתם, ואם אתם יודעים להשתלט על הכדור, במושגים של כדורגל, ולהבקיע - - -

אנחנו לומדים.

זה מה שבסופו של דבר עושה את הכנס ואין דבר יותר חשוב מחינוך. כאן אני אגיד לכם דבר אישי, אני הייתי כל השנים בצבא, אז אני הכרתי את החברה הישראלית אבל דרך משקפיים מאוד מסוימים. אומרים שמי שהולך כל השנים עם פטיש חמישה קילו ביד, או כמו שאומרים בישראל 'פטיש חמש קילו', אז כל בעיה נראית לו כמו מסמר וצריך לדעת להתגבר על העניין הזה. ואז כשהייתי במועצה לביטחון לאומי עשיתי הערכת מצב ביטחון לאומי. פעם ראשונה בישראל שעשו את זה, גם פעם אחרונה. עשינו הערכת מצב ביטחון לאומי ואתם יודעים מה הייתה התוצאה שלה? שהחינוך צריך להיות היעד הלאומי מספר אחת של המדינה. זה לא בסדר שיגיעו לזה דרך העניין הביטחוני, צריך להגיע לזה דרך העניין האזרחי, דרך העניין החינוכי. אז תודה על כל מה שאתם עושים.

ותודה לך שאתה עושה את הכנס הזה.

תודה רבה לך, אני מברך אותך על הכנס שקיבל מקום בחברה הישראלית ובציבוריות הישראלית ופעמיים כי טוב, אמנם יום שלישי היום שנאמר בו פעמיים כי טוב, פעמיים כי טוב שזה בנגב.

נכון, וכ"ט בנובמבר.

שאלה אותי פרופסור מבר אילן, היא הייתה צריכה לבוא לכאן, היא אומרת 'מתי זה?', אני אומר 'בכ"ט נובמבר', היא אומרת 'כן, אבל באיזה תאריך זה?'

אני נולדתי בכ"ח.

אתה יודע מה התאריך הזה מחר? זה הסיגד.

אנחנו יודעים, דיברנו על זה פה.

אגב, אפרופו, העלייה שנחשבת העלייה הראשונה עלתה לארץ ב-1882, 20 שנה לפני זה, ב-1862, קמה אלפי יהודים אתיופים התקבצו ועלו לארץ ישראל ברגל ואף אחד לא הגיע. זה סיפור שאנחנו הולכים לחשוף אותו מחר. זה סיפור שצריך בכל ספר לימוד.

נכון, בגלל זה אנחנו מדברים שצריך את התרבותיות בכל - - -

אבל הנושא הזה עכשיו נכנס, אני רוצה להגיד לך שהנושא הזה נכנס, שהעלייה התחילה לפני שתי העליות המפורסמות וביניהן ושהייתה יוזמה של הקהילה עצמה ולא מבחוץ, מתוך באמת כמיהה. אנחנו עובדים על זה חזק.

נורא לחשוב להדגיש את זה, שילדים יידעו שהציונות לא התחילה בגלל השואה.

נכון, שהיה לפני, ולומר שאנשים באו ברגל, לא רק האתיופים, גם התימנים.

נכון.

הגיעו ברגל. על התימנים לא כתוב כלום. הגיע הזמן.

נדאג להם גם.

טוב, אני אתן לך להמשיך, הפסקנו אותך באמצע. אנחנו דיברנו על כור היתוך, אנחנו מדברים כמובן מאליו שכולם יודעים מה הכוונה. כור היתוך זה מושג מושאל שיצרו אותו כשהוקמה המדינה. מדינת ישראל קמה, כל היהודים הגיעו מכל העולם, ראשי המדינה דאז שאפו להביא לפה מכל התפוצות ומכל העולם יהודים לייצר איזה מודל של יהודי.

משהו חדש.

מה זה כור היתוך, זה את לוקחת - - -

תסביר את זה במושגים של ברזל.

את לוקחת כמה מתכות, זורקים את זה לתנור, מתיכים אותם ויוצא מתכת אחת.

(מסביר בערבית).

זה כור היתוך. למה אנחנו משתמשים במושג הזה? כי פעם חשבו שפה צריך להיות מודל של ישראלי אחד. שמעתם, חלק עדיין לא התנתקו מזה, אבל זה לא הצליח, למה? כי היה מי שצייר מודל וכיוון לעבר מודל מסוים תוך התעלמות מהצרכים של האחרים, טשטוש זהויות מה שנקרא. אבל אני שמח, טוב מאוחר מאשר בכלל לא, ואני לא נבהל מהקטע של כור היתוך, כי אם כור היתוך קורה מאליו זה דבר שאף אחד לא יכול לעצור אותו. זה מה שאמרתי תמיד, התרבות היא מתהווה, היא תשתנה, לא יעזור כלום, היא קשורה להוויה של כולנו פה ואנחנו יונקים מהתרבות הערבית, מהתרבות האירופית, התרבות המזרח תיכונית ואנחנו לא מרגישים. אם מישהו פעם שמע מה שהיה במוזיקה, הז'אנר המזרחי, מה שהיה בהתחלה, זה לא מה שקורה היום. הז'אנר המזרחי הוא שונה לגמרי.

הוא במיינסטרים.

מי ששומע, מה, זו השירה התימנית? כשהתחילו התימנים, זה השתנה, זה מתהווה. כשזה מתהווה מאליו זה מבורך, סימן שאנחנו חיים פה, נושמים פה, יוצרים פה ביחד. כשמישהו מנסה להוביל סוג אחד של מחשבה מסוימת, של תנועה, זה לא יצליח בחיים. לכן אנחנו לא רוצים לטשטש זהויות של אף אחד. כן, אנחנו נמצאים במקום אחד וצריכים להכיר אחד את השני וזה מה ש - - - נמשיך בסקירה שלך.

אז בהמשך לכל מה שנאמר פה במהלך היום אנחנו חושבים במינהל עובדי הוראה שאחד המקומות שאפשר להיפגש עם מגוון התרבויות הישראליות זה בתי הספר, כי באמת חשוב להכיר את מגוון התרבויות בחברה הישראלית וליצור איזה שהוא קשר בין כולם. אנחנו באמת מאוד מאוד מאמינים שחדר מורים זה המקום שאפשר לפגוש את כל התרבויות. כדי שנכבד את השונות, כדי שנכבד את האחר, כדי שנפגוש את האחר, כמו שאת אמרת, איפה ניפגש?

אז לפני שאני קצת אמשיך אני רוצה להגיד לכם שבתפקיד הספציפי שלי אני מרכזת הכשרת מורים לבני הקהילה האתיופית ובכל שנה מכללת אורנים יוצרת איזה שהוא מפגש עם שביל ישראל פעם בשנה ואני עושה אותו, עושה את היום הזה ביחד עִם עם ישראל ושביל ישראל יוצר מפגש של מעגלים כאלה שכולם מדברים וכולם מכירים כשאורנים פעם מביאים מאמר, פעם מביאים מישהו להרצות ועל זה הדיון. אני יכולה להגיד לכם שבשנה האחרונה פגשתי במעגל השלי חבר'ה צעירים, בני 22-23, עשו את מערכת החינוך, עשו שירות צבאי, פעם ראשונה שהם באו ואמרו 'לא ידענו כלום על הקהילה האתיופית, מעולם לא ידענו' ופתאום היה להם מאוד מעניין לשמוע. למשל ישבה שם מישהי ודיברה על הכבוד לאבא במשפחה האתיופית. ילד לא יעז - - -

מה שהיה באתיופיה.

לא, היום פה בארץ, אצלם בבית, עדיין הבת הצעירה, דיברה שם מישהי ואמרה 'אני לא אעז לאכול לפני שאבא שלי התחיל', והיא אומרת, 'אחותי הקטנה, קצת לא נוח לה, אבל היא לא תעז'. או דבר כמו ש - - -

היא לא תתחיל לאכול לפני שהאבא - - -

כשהאבא מתחיל לאכול. אין כזה דבר. או שהיא אומרת 'אני רואה את החברות שלי, איך הן יכולות לבוא הביתה ב - - -

בואו נסתפק בתקופה שלנו שהבעל יחכה לאישה.

אז אנחנו באמת חושבים שהמקום שאפשר ליצור, ומה שמינהל עובדי הוראה עושה בשנים האחרונות, הוא משקיע הרבה מאוד מאמצים, תרתי משמע, וכסף גם בשילוב ערבים, גם בשילוב הקהילה האתיופית וגם בשילוב מוגבלויות.

אני לא צריכה להרחיב, אני חושבת, שאם ילד מגיע לגן ופוגש גננת אתיופית והאמא באה ומבינה שהגננת האתיופית היא הגננת ולא הסייעת, זה עושה את שלו. מה שאנחנו צריכים לעשות זה שבאמת הגננת תהיה מעולה, והן כאלה. יש למשל לבני הקהילה האתיופית רגישות מדהימה, שהן באמת גננות נפלאות וחלק לא מבוטל מהן לומדות להיות גננות.

יש את ההיכרות עם האוכלוסייה הערבית. משרד החינוך יצא עם פרויקט של שילוב מורים ערבים, בעיקר בנושאים של מדעים, מתמטיקה ואנגלית, וערבית, שזה תמיד היה, בתוך בתי ספר יסודיים.

וגם ההיפך.

וגם ההיפך. המפגש הזה של מורה ערבי משמעותי שמביא איתו גם את התרבות וגם את ההיכרות וגם יכול בשיעור שלו קצת באנגלית לדבר על - - -

ואז לא יצחקו על - - -

ואז לא יצחקו ואז לא יגיעו לגיל 23 ויגידו 'אני לא מכיר ולא יודע'. אז אני רוצה להגיד שהמאמץ של המשרד הוא גם בשלב של ההכשרה וגם בשלב של ההשמה.

את גם נוגעת, אמנם בוועדה התייחסנו לזה, שיש החלטה של שילוב מורים במגזר הערבי בתוך מערכת החינוך הישראלית. יש לך נתונים?

כן. יש היום 121 מורים ערבים - - -

שזה מעט.

שהשתלבו במגזר היהודי, לאנגלית, 71 למתמטיקה ו-68 מורים למדעים. זה במסגרת השילוב של שלוש התכניות האלה. מבחינת המורים האתיופים, אנחנו שילבנו כ-90 מורים וגננות השנה ואני רוצה להגיד שבסיפור הזה אנחנו הרגשנו שאנחנו מנפצים תקרת זכוכית. זה בכלל בכלל לא היה פשוט. כמו שאתה אמרת בתחילת הישיבה, לא לכל המנהלים יש פתיחות לשלב את בני הקהילה האתיופית.

נכון, וזה הדבר הכי גרוע.

אבל אנחנו עובדים על זה.

אני אומרת לך, כי יהיו מנהלים, מנהלים הם שורש הבעיה לפעמים.

נכון. אז אנחנו עשינו כנס מנהלים עמיתים לפני פחות מחודש במטרה להרחיב את זה, שכל מנהל יביא גם חבר שלו. אנחנו מנפצים פה תקרת זכוכית.

יפה מאוד, אבל צריך להמשיך.

אנחנו עושים את זה. אני רוצה להגיד שבשלוש השנים האחרונות משרד החינוך משלב מורים עם מוגבלויות פיזיות, זאת אומרת - - -

זה הנושא לדיון בשבוע הבא.

אז השנה השתלבו 37 מורים עם מוגבלויות פיזיות, כל אחד מהם מקבל כמובן ליווי ומקבל שעות תוספתיות ממשרד החינוך וגם פה יש הצלחה לא מבוטלת.

יפה. יש לי רק הערה אחת, שהמורים עם המוגבלות, שלא ישוו את עצמם לילד. כבר קרה לי כזה דבר.

שלא ישוו את עצמם למה?

למוגבלות של הילד. כמו למשל, אני אתן את הסיפור, מורה לאנגלית שהיא לקוית שמיעה והייתה לה תלמידה לקוית שמיעה והיא אמרה לה 'אם אני יכולה את יכולה'. בשום פנים ואופן לא, מכיוון שהמוגבלות, בשמיעה לפחות, היא כל כך שונה, הספקטרום הוא כל כך רחב ואסור שמורה יגיד כזה דבר. מורה יגיד 'תראי לאן אני הגעתי וגם את יכולה', אבל לא לעמוד עם הדגל הזה.

לגמרי.

אמירה חשובה ביותר למורים כאן.

אני רוצה להמשיך את הדברים שנאמרו כאן על משהו שקורה באופן טבעי, דווקא לא תכנית שמשרד החינוך יוצא עם תקציב וכסף, אלא משהו שהוא קורה, בצורה מקסימה לדעתי, של קהילות מקצועיות של מורים, למשל מורים לגיאוגרפיה מכל הארץ, שיש להם קהילה מקצועית, יש שם מורים בדואים ומורים חרדים וערבים ומהקהילה הזאת והאחרת, שיוצרים גם שיח ברשת וגם מפגשים פיזיים וזה היום הולך ומתפשט, הנושא של קהילות מקצועיות. אני דווקא טוענת שכל מה שקורה באופן טבעי, לא בצורה של 'בוא ניפגש לדבר על', אלא קורה תוך כדי עבודה משותפת של פרויקטים משותפים, של עבודה, של למידה משותפת, יש לנו קהילות בפיזיקה, קהילות באנגלית, קהילות של מורים, וזה קורה. וזה לא תכנית והיא לא מתוקצבת, ובתוך הרשת פתאום מישהו אומר 'תקשיבו, אצלנו ברמת הגולן', מישהו מהקהילה הדרוזית, 'קוטפים דובדבנים, אתם עכשיו מוזמנים אליי' ואנשים נוסעים ונוצרות שם התחברויות, חברויות, מזמינים, נפגשים.

נוצרים דברים מאוד מאוד יפים ואני דווקא חושבת שיש משהו מאוד יפה, כי דווקא בקהילות הבית ספריות לפעמים אנחנו נמצאים בתוך קבוצה אחת, של בית ספר שהוא למגזר מסוים, והקהילות המקצועיות החותכות, הרוחביות, הארציות, יש בהם משהו מדהים שהוא הולך ומתעצם עכשיו. אני מאוד בונה על זה.

אני רוצה להגיד משהו, ברשותכם.

לסיכום.

אני חושב שאחד הדברים, או המלצה, שאולי גם משרד החינוך יעודד וגם הכנסת תעודד שילוב תלמידים ערבים בבתי ספר יהודיים, זה אחת, וגם לעודד בתי ספר דו לשוניים. למשל איפה שאני גר יש בית ספר דו לשוני, הילדים שלי, הפרטיים, לומדים שם, בכפר קרע, בית ספר יהודי וערבי. זה בית הספר היחיד בארץ שיהודים באים לכפר ערבי ללמוד בו. יש במדינה חמישה בתי ספר כאלה, אולי משרד החינוך והכנסת תיתן את העידוד לתמוך ולעודד בתי ספר כאלה.

תודה רבה. אתם רוצים אולי בכל זאת? הבנים, מה קרה? מה יגידו עלינו?

אני מולי בנטמן, אני מרצה פה במכללת ספיר במסגרת תכנית שנקראת שער האקדמיה ויש לי קורס בממשל ופוליטיקה במדינת ישראל.

שער לאקדמיה זה אומר לפני האקדמיה.

זה אומר שזו תכנית שמיועדת לחברה הבדואית כדי לדאוג שאחר כך ישתלבו היטב בתכנית האקדמית ולא ינשרו, כמו שזה קורה, בגלל - - -

צמצום אחוזי הנשירה באקדמיה.

זה סוג של מכינה?

סוג של מכינה.

מה ראשי התיבות שנתת להם?

התלמידים מקודם אמרו שהם באיזה תכנית, של ראשי תיבות.

מינהל מדיניות ציבורית, ממ"צ.

אנחנו אוהבים ראשי תיבות.

אני אשמח להתייחס. אז קודם כל זו באמת הזדמנות מאוד טובה לראות קצת דמוקרטיה בפעולה ובכלל מה זה כנסת, זה אחד הדברים שנלמד בהמשך, אבל מה שאני רוצה להתייחס אליו זה קצת למושגים שעלו פה היום, אני חושב שאלה מושגים מאוד חשובים ולא תמיד אנחנו מבחינים בהם היטב. התפקיד שלי הוא לחפור במילים, לטרוח להבדיל ביניהן, כור היתוך, הסברת את זה היטב, זו דוגמה לפרויקט שהוא לא כשל רק בישראל, זאת אומרת זה לא המצאה ישראלית וזה לא רק כישלון ישראלי. בעצם זה מושג שהובא מארצות הברית.

אני אתן לך את המקור הראשון לזה, במקורות שלנו. היה ניסיון ליצור כור היתוך, איפה היה? במגדל בבל, שפה אחת ודברים אחדים. יצא מזה בלבול אחד גדול.

הייתה שפה אחת.

הם חשבו שעל ידי זה שיש שפה אחת, מה זה דברים אחדים? אפילו מחשבה אחידה.

וזה לא הוביל למקום ראוי.

אתה אומר שכבר מזמן זה לא עבד.

אבל גם צד השני, אולי אחת הבעיות של המושג רב תרבותיות, שאנחנו משתמשים בו הרבה פעמים במובנים מאוד שונים אחד מן השני.

כמו שעוזי דיין התייחס.

רב תרבותיות, הוא צודק, כמושג אקדמי, כמולטי קלטריזם, מדבר על כך שיש לנו חברה שיש בה מספר תרבויות שאנחנו מתייחסים אליהן כל אחת אוטונומית ושווה ולא יוצרים הפרדה שאומרים שיש איזה תרבות דומיננטית או יש איזה תרבות הגמונית ושלטת, אלא הן כולן נמצאות על אותו מאזן ואנחנו לא מתערבים. למשל נותנים לאינדיאנים לנהל את חייהם כפי שהם תופסים בשמורות או לאבוריג'ינים ואנחנו לא אומרים שהתרבות שלנו נעלה יותר או נמוכה יותר. אני לא חושב שזה המושג שדנו בו פה.

לא לשם - - -

ולכן המושג היה שגוי.

ברור, זה נושא שאולי ביום עיון, גם לא נקיף אותו.

ואז נשאלת השאלה, מה שעולה הרבה פעמים מהתכניות המאוד מאוד יפות ששמעתי עכשיו, זה הרבה פעמים איך אנחנו יוצרים מפגש בין קבוצות, איך אנחנו יוצרים היכרות והחלק שאולי עלה רק לקראת הסוף והוא יותר מעניין מבחינתי, הוא ההיבט של השילוב. זאת אומרת הרי בסופו של דבר כשאנחנו אומרים, זה לא רק שקבוצה אחת תפגוש את השנייה, כי יש לנו מבנה, מבנה מערכת החינוך שלנו הרי בנוי גטאות גטאות - - -

סקטוריאלי.

הוא מאוד סקטוריאלי.

גם גיאוגרפית.

אין לנו בית ספר שהוא בית ספר שמכיל - - -

ישנן מסגרות.

יש, אבל זה במיעוט, זה בשוליים.

אם זה היה קורה אז לא היה לנו שיח על הרב תרבותיות. מאחר שמערכת החינוך שלנו היא מאוד מאוד סקטוריאלית, אבל זה לא מונע מאיתנו להכיר אחד את השני, לכבד את האחר.

נכון, השאלה אם מעבר להיכרות יש את השלב הבא, שבו גם קבוצות נוספות יכולות - - -

הנה עכשיו, השילוב.

אז שמעת, יש מגמות של שילוב מורים מהמגזר הערבי בתוך המערכת - - -

מאוד חשוב.

אוקיי, תודה רבה. אני אומר את סיכום הדיון. הוועדה קודם כל מודה תחילה לסטודנטים הצעירים שהצטרפו אלינו לדיון.

אני שמחה שהעליתם כל מיני דברים, אני מקווה שזה ייצא לפועל וזה ירים אותנו למעלה במקום שאנחנו כל הזמן מתעסקים - - -

מאחר שבאתם מקורס, אז אני אפרט לך ואסביר לך. את רואה את הבן אדם היקר הזה שיושב שם? זה הפרוטוקול. קודם כל הכול נכנס לפרוטוקול, גם מה שאמרת, גם מה שאמרתי, ודברי הימים של הכנסת הם חשובים, מתייחסים אליהם, אם לא בהווה, בעתיד.

הכי חשוב שיתייחסו.

הסיכום של הדברים שאנחנו אומרים אותם גם נרשם והם מועברים ומופצים גם לשרים, גם ליושב ראש הכנסת, כך שזה לא הולך סתם.

אז כפי שאמרתי, הוועדה מודה לסטודנטים שהצטרפו אלינו והיו חלק מהדיון, גם הסטודנטים הצעירים - - -

הם לא סטודנטים, הם בי"ב.

פה בשער הנגב?

לא, בגן יבנה ואשדוד והביאו אותנו במיוחד מבית הספר.

אז שמעתם חלק מהדיון על רב תרבותיות. הוועדה מודה למארגני ומייסדי כנס שדרות לחברה, הוועדה מודה למשרד החינוך על שיגור, חיפשתי מילה, שיגור משלחת מכובדת וההתייחסות המכובדת לדיון בוועדת החינוך בכנס שדרות. הוועדה מצרה, שוב, על היעדרותם של מורים וכוחות הוראה בדיוני הוועדה.

הוועדה דנה ברב תרבותיות בחינוך, הוועדה התרשמה מכל הדוברים שמשרד החינוך לוקח זאת כמשימה מרכזית והרושם הוא שהמזכירות הפדגוגית עוסקת בזה וכולנו תקווה שהתוצר הסופי יביא לכך שהשיח בישראל יהיה יותר מאחד ויותר מכבד ויותר סובלני.

ועדת החינוך קוראת למשרד החינוך להציב את הרב תרבותיות וכן את השיח הדמוקרטי באופן כללי כנושא מרכזי של שנת הלימודים הנוכחית והבאה, לצד עידוד המצוינות והמקצועות המדעיים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.